הכנסת השמונה עשרה

PAGE
31
ועדת הכספים

1.8.2011


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, א' באב התשע"א (1 באוגוסט 2011), שעה 11:35

1.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת שלי יחימוביץ בנושא:

המשבר במפעלי פרי גליל והסכנה לפיטורי עובדים

2.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת שלמה מולה בנושא:

גל הפיטורים במפעל פרי הגליל

3.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת מירי רגב בנושא:

גל פיטורים במפעל פרי הגליל

4.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת יצחק וקנין בנושא:

גל פיטורים במפעל פרי הגליל

5.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת ציון פיניאן בנושא:

המשבר במפעל פרי הגליל

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

מגלי והבה

יצחק וקנין

שי חרמש

שלי יחימוביץ

שלמה מולה

אברהם מיכאלי

ציון פיניאן

עמיר פרץ

מירי רגב

חזי צאיג, מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

סיגל שאלתיאל, ראש אגף בכיר, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

רמי רחמים, יועץ השר לפיתוח הנגב והגליל

אורן משה, אגף התקציבים, משרד האוצר

יונה פרטוק, ההסתדרות החדשה

פיני קבלו, סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

שמעון סויסה, ראש המועצה המקומית חצור

גבריאל יוספי, חבר מועצת חצור וסגן ראש המועצה

יצחק מלכה, חבר מועצת חצור

יוסי ביננפלד, חבר הנהלת מועצת חצור

משה אפרים, יו"ר ומנכ"ל מפעל פרי גליל

שחר אהרונסון, מנהל מפעל פרי גליל

אילן נאביאן, סמנכ"ל כספים, מפעל פרי גליל

שי סגל, כלכלן, מפעל פרי גליל

אורה מתן תורה, אבטחת איכות, מפעל פרי גליל

מרדכי חזיזה, יו"ר ועד עובדי מפעל פרי הגליל

מישל מאיר מלכה, מנהל משמרת, מפעל פרי גליל

אלברט אזולאי

סימיו דהן

שמעון לוי

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

1.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת שלי יחימוביץ בנושא:

המשבר במפעלי פרי גליל והסכנה לפיטורי עובדים

2.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת שלמה מולה בנושא:

גל הפיטורים במפעל פרי הגליל

3.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת מירי רגב בנושא:

גל פיטורים במפעל פרי הגליל

4.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת יצחק וקנין בנושא:

גל פיטורים במפעל פרי הגליל

5.
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת ציון פיניאן בנושא:

המשבר במפעל פרי הגליל

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום המשבר במפעל פרי הגליל.


אנחנו בוועדת הכספים נכנסים לנוהל חירום אחרי שיש אוהלים, יש פאניקה ויש ישיבות ממשלה.

לא נכון. בפרי הגליל אנחנו דנים כבר כמה שנים טובות וזה עוד לפני שהיו האוהלים.

הקדמתי לפרי הגליל. יש פאניקה וכל מה שאנחנו אומרים שנתיים בוועדה, ומה שאנחנו מצליחים לתקן בכוחות עצמנו אנחנו מתקנים, ומה שלא, פתאום מתברר שהולכים לשנות דברים ואנחנו נצטרך לעבוד בפגרה כנראה הרבה מאוד בנושאים הללו. אף על פי כן אני סברתי שהבקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, שלמה מולה, מירי רגב, יצחק וקנין וציון פיניאן בנושא של המשבר במפעל פרי הגליל, לאחר דיון שאנחנו קיימנו בעבר, דחוף. אני מקיים את הדיון הזה עכשיו ואבקש מחברי הכנסת המציעים להציג את הדברים ואם אפשר לתמצת אותם כי כבר קיימנו דיון בנושא. לאחר הדברים נראה לאיזה כיוון אנחנו הולכים.


חברת הכנסת שלי יחימוביץ ואחרי החבר הכנסת שלמה מולה.

אדוני היושב ראש, גורלו של מפעל פרי הגליל הגיע כבר לוועדה הזאת. המפעל עמד לפני משבר כבר לפני שנתיים כאשר אז חצי ונוהל ממש קרב על עתידו של המפעל והוא ניצל, קרב שהוביל אותו יושב ראש הוועד מוטי חזיזה בגיבוי של ההסתדרות - ויושב כאן גם יונה פרטוק, ראש המרחב בהסתדרות – והמפעל נשאר על כנו.


אני לא רוצה להיכנס לכל ההיסטוריה שהיא מפותלת מאוד. כרגע אנחנו ניצבים לפני סיטואציה בה בעל המפעל שהשקיע 86 מיליון שקלים במפעל ובהכנסת פסי ייצור נוספים של מוצרים חדשים, גורס שמגיע לו סיוע ממשרד התעשייה והוא לא מקבל אותו.


אני רוצה לדעת איפה זה עומד. מראש אני אומרת שאני לא מתכוונת להצליף כאן במשרד התעשייה. אם מגיע, מגיע. אני רוצה גם לברר האם נעשו כל המהלכים מצד המנכ"ל כדי לקבל את הסיוע, האם הדברים הוסדרו והאם הבקשה עומדת בקריטריונים של משרד התעשייה. אני רוצה שאנחנו בוועדה נעשה הכול כדי שאם הבקשה לא הוגשה בנוהל מסודר או אם יש דברים שמונעים את אישור הסיוע, כי משרד התעשייה ובדין לא נותן סיוע למפעלים בתנאים מסוימים. למשל הוא לא נותן סיוע למפעל שמפטר עובדים ובמקומם לוקח עובדים חדשים שהם יותר זולים. זה לשם דוגמה וזאת מגבלה שמקובלת עלי. לכן אנחנו צריכים כאן בעין בוחנת לבחון גם את משרד התעשייה אבל גם את הנהלת המפעל ולראות איך היא מתנהגת ואם היא לא מתנהגת לפי הקריטריונים שמשרד התעשייה מציב, לגרום לה להתנהג לפי הקריטריונים האלה.


בסופו של יום ל להביא באמת לסיוע של משרד התעשייה, סיוע שיאפשר למפעל הזה להמשיך לעבוד. זה מפעל שמפרנס משפחות באמת קשות יום, גם מחצור, גם מכפרים בסביבה, והמשך התפעול שלו הוא ממש קריטי לתעסוקה והוא מהווה את חוט השדרה של חצור ושל ישובים נוספים. אם הוא ייסגר, זה ימית אסון גם על חצור וגם על ישובים נוספים ובוודאי יעלה למדינה יותר מאשר מענק של משרד התעשייה.

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה.

שלי בהחלט אמרה את הדברים ואין לי הרבה מה להוסיף. אני באופן אישי ביקרתי במפעל לפני כשבוע ימים ונדמה לי שמיד אחרי כן גם שוחחתי אתך בטלפון.

שוחחת אתי מהמפעל.

כן. שוחחתי כמובן גם עם שלי.

אתה יודע שאני לא מסרב לך.

אני יודע. אני מודה לך על כך.

התברר היום שכאשר יש שיתוף פעולה בינינו, זה גם מצליח.

כנראה כך עדיף.


האמת היא שביקרתי גם אצל ראש המועצה, שמעון סויסה, שנמצא אתנו וגם הוא היה שותף במאבק שלנו בפעם הקודמת מתוקף היותו ראש העיר חצור. ישבתי ארוכות גם עם יושב ראש ועד העובדים, מוטי חזיזה, שנמצא כאן והוא מייצג נאמנה את העובדים.


אני מוכרח לומר מילה טובה גם לבעלים שקנו את המפעל. באמת הם השקיעו הרבה מאוד כסף מכספם שלהם ומעבר למה שמצופה מהם. הם קיבלו את המפעל במשבר והיום המפעל מתפקד.


יחד עם זאת, אני רוצה להיות דווקא נוקב, בניגוד לידידתי הטובה שלי יחימוביץ. גם תשובה לא יכול להיות שמשרד ממשלתי לא ייתן להם אלא ימרח אותם כל כך הרבה זמן. אני לא נכנס לקריטריונים.

המשרד כאן. הוא יתייחס.

לכן התשובה חייבת להינתן בצורה ברורה. יחד עם זאת, הבקשה שלנו גם לבעלים של המפעל היא לא לאיים על פרנסתם של 130 משפחות. זה לא מתקבל על הדעת. לא על זה נאבקנו. אנחנו רוצים שהמפעל הזה ימשיך להיות מפעל שבו אנשים קמים בבוקר והולכים לעבוד. כל המחאות שאנחנו מדברים עליהן היום, מחאות ששוטפות את המדינה, אם 130 משפחות הולכות הביתה בגלל שאנחנו לא הצלחנו למצוא פתרון, ובוודאי משרד ממשלתי לא מצא, אז מה אנחנו?


אני לא רוצה להרחיב בדיבור. אני שוב מודה לך על קיום הדיון. אני יודע שאנחנו לקראת פגרה אבל אתה מצאת לנכון לקיים את הדיון החשוב הזה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת ציון פיניאן.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אוסיף מעט על מה שנאמר. מדובר במפעל עוגן שמחזיק את כל חצור. ברגע שאתה סוגר את המפעל, אתה צריך לסגור את חצור. לסגור עיירת פיתוח כזאת, זה אומר לסגור סמל שקם בשנות ה-50.


אני רוצה לומר שהבעלים כאן לקחו הימור. פשוט לקחו הימור. הם לקחו מפעל מכונס והשקיעו בו 86 מיליון שקלים וזה דבר מדהים. אני לא יודע אם מישהו במדינה היה עושה את הדברים האלה. בנוסף לזה את ההטבות שהיו להם בשנים קודמות, כמו לדוגמה הטבה בארנונה, הטבה בתאגידי המים, כל הדברים האלה, היום הפכו לכישלון שלוחץ עליהם.


אני לא רוצה חס וחלילה לתקוף את משרד התעשייה, אבל הייתי רוצה לשמוע את הדברים מהם כי לטענתם מה שהובטח, לא קוים. אנשי המפעל מאיימים בפיטורי עובדים וצריך להבין גם אותם אבל צריך להבין גם את הרשות המקומית שעושה את הכול כדי להשאיר את המפעל ולשמור על 126 משפחות עובדות, דבר שהוא לא פשוט. כל הזמן אני חוזר ואומר שברגע שאתה מפטר עובד, כדי להשיג לו עבודה אתה משקיע 150 אלף שקלים.


הייתי רוצה לשמוע את נציג משרד התעשייה ולשם כך נמצא כאן ידידנו חזי שיוכל לתת לנו תשובות.

תודה. חבר הכנסת מגלי והבה.

אדוני היושב ראש, גם אתה וגם אנחנו אלה שמכירים את הסוגיה של המפעלים ובמיוחד המפעלים בצפון ויודעים איזה מאמצים נעשו כדי לא לשלוח את העובדים האלה הביתה. כל פעם אנחנו חוזרים לאותה התחלה. שמענו כאן גם את דוברי הקואליציה וגם את דוברי האופוזיציה אבל כאן אין קואליציה ואופוזיציה אלא יש כאן משימה והיא להבטיח עבודה לתושבי הצפון, לתושבי קריית שמונה, לתושבי חצור שנזכרים בהם אולי רק כאשר יש חגים או חופשות בצפון. האנשים האלה צריכים להתקיים ולהתקיים בכבוד. עם כל הכבוד למשרדי הממשלה, משרד התעשייה הוא לא מי שמחליט. הרבה פעמים אומרים שנחסוך בסיוע למפעל בצורה כזאת אבל אחר כך המדינה משלמת פי כמה לאותן משפחות אם חס וחלילה סוגרים את המפעל ושולחים את העובדים הביתה.


לכן אני חושב שיש כאן קונצנזוס ואני רואה את זה כנושא חוצה מפלגות. נמצא כאן ראש העיר וגם יושב ראש ועד העובדים ואני מקווה שנחזור עם בשורה האומרת שפותרים להם כאן את הבעיה. כאן זה המקום.

תודה רבה. חברת הכנסת מירי רגב.

האמת היא שחברי מולה הציג את הנושא בעניינו זימנו את הדיון המהיר. דיברנו על זה כבר בעבר בדיון שקיימנו בוועדה הזאת בראשותך חבר הכנסת גפני. דיברנו על כך שבעצם פרי הגליל הוא מפעל עוגן בחצור והוא בעצם מפעל שמעסיק את רוב העובדים שלו מתוך העיר. אנחנו יודעים שאין לנו עודף של מפעלים בצפון שיכולים להעסיק את תושבי העיר ואנחנו בוודאי לא רוצים לגרום לאבטלה.


כשבאנו לכאן סיכמנו עם האוצר ועם משרד התעשייה מספר מהלכים, איך אנחנו בעצם הולכים ומסייעים לפרי הגליל. בעצם הצד של התמ"ת והאוצר לא בא לידי ביטוי. בא איש העסקים שאני לא יודעת מי הוא כי מעולם לא פגשתי בו ואמר שהוא רוצה להשקיע בפרי הגליל, שהוא רוצה להציל את פרי הגליל, אבל הוא ייתן את מה שהוא צריך לתת והמדינה תיתן את מה שהיא צריכה לתת. המדינה אמרה איקס והיא לא עושה את זה. זה אותו סיפור כמו שיש לנו באגרקסקו עליו קיימנו כאן דיון. כרגע באתי מוועדת העבודה והרווחה מדיון המשך לדיון שהתקיים כאן. לא יכול להיות מצב שהאוצר אומר שהוא והתמ"ת ילכו לתהליך מסוים, יש כאן אנשים שהשקיעו בזה כסף, שהם רוצים ומבינים גם את הציונות אבל גם רוצים כמובן להרוויח מהמהלך הזה, ואנחנו כמדינה לא עומדים במה שאנחנו מתחייבים.


אנחנו מקיימים כאן דיונים. אם אנחנו סתם מקיימים דיונים בשביל כותרות בעיתונים, וזה לא העניין, אז בסדר, אבל אנחנו מקיימים כאן דיונים רציניים. באים לכאן חברי כנסת, באים לכאן ראשי ערים במקום להיות בעיר שלהם, באים לכאן אנשים כדי לסייע לעיר שלהם, באים לכאן יושבי ראש ועדי עובדים ואני אומרת שבואו נראה איך אנחנו עומדים לפחות במה שסיכמנו כאן בוועדה. איך בעצם האוצר אומר שהוא נותן את חלקו כאן בהסכם שהוא עשה. מי שקנה את פרי הגליל נותן את חלקו, פרי הגליל עושה את מה שהוא צריך לעשות ואיך הוא כאוצר נותן את מה שהוא צריך לתת כדי שההבראה הזאת תהיה מקום שבו הוא יוכל להמשיך ולתת את הבשורה גם לתושבי מקום וגם למפעל עצמו.

לגבי הנושא הזה, לא עשיתי מאזן אבל אני אעשה אותו בשלב מסוים כשאני אתכוון לעזוב את ראשות הוועדה.

לא ניתן לך לעזוב.

אי אפשר לדעת. אנחנו קיימנו הרבה דיונים על מפעלים וזה כאשר בעצם אנחנו לא צד לעניין. אין לנו מעמד סטטוטורי או מעמד חוקי כדי לטפל בזה, אבל יש לנו רשימה של מקומות ושל מפעלים להם סייענו והנושא עלה על דרך המלך. אני יכול להביא רשימה די ארוכה. למה זה קורה? אני אגיד לך למה זה קורה. אנשים באים עם כוונות טובות כמו במקרה הזה. לפי דעתי גם הממשלה – ואני מתנצל שאני אומר עליה מילה טובה היום – גם המועצה וגם בעלי המפעל. הוויכוחים לפעמים הם ויכוחים שאף אחד לא מסכים לוויכוח הזה אבל בסופו של דבר המטרה בעיני כולם היא שהמפעל ימשיך. היה לנו את זה במקרים רבים אחרים. הוועדה מהווה מעין מטריה לגשר בין הדברים. נמצא כאן גם משרד התמ"ת, נמצא חזי, נמצאים העובדים, נמצא בעל המפעל, מנהל המפעל, נמצא ראש המועצה. אם אנחנו נראה שהממשלה לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות, ואני מקווה שזה לא יקרה, יש לנו כלים כדי לאלץ את הממשלה לעשות. אני לא חושב שזה המקרה.


חבר הכנסת יצחק וקנין.

תודה. לכולנו זכורים הדיונים על פרי הגליל וזכור גם הסיור שלנו במפעל לפני שנה-שנה וחצי. אני רוצה להגיד כאן משהו מרכזי בנושא הזה. כאשר אסתר המלכה הלכה למלך אחשוורוש ואמרה לו על המן, היא אמרה לו שאין הצער שווה בנזק המלך. זאת אומרת, לא שווה לך מה שהוא מציע לך כדי שאתה תחסל את העם הזה. אני אומר את זה על פרי הגליל. המדינה תפסיד יותר כסף אם המפעל הזה ייסגר. אין לי ספק בכך. המדינה תצטרך לשלם להם דמי אבטלה ועוד דברים אחרים ובטלה מביאה לידי חטא. רבותיי, אני אומר לכם שהאזור שלנו, היכן שאני גר, הוא אזור שההזדמנויות הן קטנות מאוד. אחוזי אבטלה אולי בתל אביב הם 5.3 אבל אצלנו הם הרבה יותר גבוהים כי אין מקומות תעסוקה. גם אם יש מקומות תעסוקה, רוב העובדים שם משתכרים בשכר מינימום פחות או יותר. למדינה שווה להמשיך ולהחזיק מקום בו לאזרחים שלה תהיה פרנסה. שווה למדינה לבוא ולומר שהיא עוזרת ומסייעת בשלב הזה. יכול להיות שבעוד שנה אנחנו נראה את המפעל במקום אחר, אבל לבוא ולגזור כליה על המפעל הזה, אני אוטומטית נגד. מדובר על עיירה שהיא לא משגשגת מבחינה כלכלית ומבחינת האפשרויות שלה. כולנו מבינים מה קורה בחצור, מה קורה בקריית שמונה כל יום שני וחמישי ומה קורה בשלומי. אני אומר לכם שאני קרוב לשלומי ואני יודע מה קורה שם. המצב קשה מאוד.


לכן אני חושב שאנחנו צריכים לקרוא לממשלה, גם לאוצר וגם למשרד התעשייה להתערב יותר לעומק בעניין הזה ולא לתת בשום פנים ואופן למפעל הזה להיסגר אלא לעשות כל מה שאפשר על מנת שהמפעל הזה ימשיך להתקיים וייתן את הפרנסה לאותם אנשים שגם כך פרנסתם קטנה מאוד.

תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ.

אדוני היושב ראש, אני מאוד מודה לך על כך שאתה מכנס את הוועדה בדחיפות. אני רואה שלאחרונה מתגלגלים לפתחך נושאים ואנחנו חוזרים לימים שכל יום שני וחמישי מתגלגל איזשהו מפעל ועומד בפני משבר.


עם כל הכבוד ליתר המפעלים, אנחנו מדברים עדיין על המודל של מפעל היה עיר והעיר הייתה מפעל. יושב כאן ראש העיר חצור שהוא מאוד מוכשר וכולנו מכירים את שמעון ומעשיו והוא כאן מתוך חרדה. הוא היה רוצה להיות ראש עיריית תל אביב שאם מפעל כלשהו נסגר שם, הוא בכלל לא יודע על כך אלא אומר שזה יותר טוב כי אולי יקימו במקומו בנק או משהו אחר ואז הארנונה תהיה יותר יציבה וכולי. ראש מועצה בעיר פיתוח, ראש עיר פיתוח, יודע שהוא גם הכתובת היחידה שמחר אותה קבוצת עובדים תתגלגל לפתחו הן במשרדי הרווחה והן בתוכניות הסיוע השונות,.

יש גם עובדים מהסביבה וזאת לא רק חצור. יש שם תמהיל בלתי רגיל של פריפריה בהתגלמותה. יש עובדים מהמגזר הערבי, עובדים מהמגזר הדרוזי, עובדים מהאוכלוסיות השכנות.

מגדלים, חקלאים.

חכה, עוד לא הגעתי אליהם. זה הציר המרכזי. פרי הגליל, כנראה האוצר אומר שהוא צריך לשמח את חצור ואיך הוא משמח אותה? הוא סוגר להם כל פעם את המפעל ואומר שכאשר הוא ייפתח, תהיה מסיבה. אם זאת הכוונה, בסדר. אם זאת הכוונה, אנחנו מבינים. זה לא יאומן. כל שלוש-ארבע שנים אנחנו חוזים במשבר הזה ומשתתפים במסיבה.

בחצור מציעים להעביר את המסיבה לתל אביב.

יש גם גבול לחוצפה. הרי על מה מדובר? מדובר על אנשים קשי יום. אלה היו צריכים לקבל פרס ישראל. האנשים האלה מוכנים לשכב על הכבישים, לעשות הפגנות, על מה? כדי לחזור למפעל בו מקבלים שכר מינימום. כל מה שהם מבקשים, שומו שמים. מאיפה זה בא הדבר הזה? הרי האנשים האלה, מה יגידו מחר? הם יירשמו כפרזיטים. בן רגע הם עוברים לסקאלה של הביטוח הלאומי ומוגדרים כפרזיטים, כמוצצי לשדה של המדינה. אני חושב שכאן צריך לעצור את הטירוף הזה. על מה מדובר כאן? מדובר על מפעל שגם משרת את החקלאים בסביבה, מפעל עם תדמית בלתי רגילה, מפעל שהתוצרת שלו מבוקשת, אז אם יש איזשהו משבר, גם אם צריך לעשות גישור פיננסי, מה קרה? מה קרה לנו? אני כבר הייתי שותף להצלת מפעלים וחבר הכנסת גפני יודע כי היינו באים ביחד, סוגרים עניין ומקבלים תמיכת גישור כזאת או אחרת ונותנים למפעל להמשיך ולנוע. למה החבר'ה האלה צריכים להתמחות בהפגנות במקום להתמחות בעשייה יום יומית כפי שהם יודעים לעשות?


יושב כאן יושב ראש ועד העובדים והוא נמנה על דור של לוחמים. משפחת חזיזה היא משפחה שמאז ומעולם הייתה משפחה של לוחמים. יש כאן שילוב בלתי רגיל של חברי ועד ועובדים. אנחנו אומרים לכם שהמחיר בניסיון לסגור את המפעל יהיה מחיר יקר. אני אומר לכולם כאן שאסור בשום פנים ואופן הפעם להסתפק באיזו תרופת ביניים. ממש לא.


חברי אדוני ראש העיר, אם צריך, אם המקום היחיד ששומעים אנשים זה ברוטשילד, יכול להיות שהמדינה תבוא ותגיד לך מה רוצים לעשות שם. לא יתכן שישאירו אותך מחר לעמוד מול כל המשפחות האלה. אתה תיתן להם פטורים בחוגים, המתנ"ס שלך יתמוטט, בתי הספר שלך יתמוטטו כי בן רגע ממצב שהתושבים שלך משלמים עבור השירותים, אתה תצטרך להתעסק כל היום רק בוועדות הפטור. לכן מדובר כאן במפעל שהוא עיר ואנחנו צריכים להגן עליו בכל תוקף אדוני היושב ראש.

תודה רבה. שמעון סויסה, ראש המועצה המקומית חצור.

אני מודה לכם על הפגישה ועל הדברים החמים. נמצאים אתי כאן סגן ראש המועצה גבי יוספי, חבר המועצה יצחק מלכה, חבר הנהלה יוסי ביננפלד, העובדים וההסתדרות.


אני אומר לכם שלפני שנתיים וחצי כראש רשות חדש, תקרת בטון נפלה לי על הראש. אתם צריכים להבין מה זה כאשר עובדים ארבעים שנים עובדים ומקום העבודה שלהם הולך להימחק. אין דבר יותר קשה מזה. עברנו תהפוכות, מלחמות, מאבקים ובסופו של יום הגיעו בעלים. אני אומר לכם שהבטיחו הבטחות וקיימו. במדינה שלנו המושג לקיים, זה שכיח מאוד. כל מה שאמרו, עשו. הם הקימו שלושה מפעלים חדשים בתוך המפעל, מפעל לחמוצים, מפעל למרקים ומפעל לטונה מאוד מצליח. במלים אחרות, הם באו להגיד שלא אנחנו באים להחזיק את המפעל אלא אנחנו מייצרים מפעלים נוספים על מנת להכפיל את מספר העובדים.

והנה, אנחנו מגיעים עוד פעם לשוקת שבורה כי מצהירים הצהרות חדשות לבקרים ואומרים בואו תעבירו מפעלים לפריפריה, בואו תחזקו את הפריפריה, וסוף סוף יש בעלים שרוצים ועושים אבל אני שומע מהם שמשרד התעשייה לא מוצא את הקריטריונים המתאימים כדי לעזור למפעל.


אני אומר לכם, בואו נפעיל את ההיגיון. להגיד שמפעל כושל ייצא תשעים אחוזים או להגיד למפעל הזה שהבעלים היו טובים מדיי ואמרו לעובדים שהם מעסיקים את כולם. אם היו מפטרים אותם וקולטים עובדים חדשים, יתכן שהיו מוצאים קריטריון שמתאים להם כדי שיקבלו בחזרה את הכסף.


לכן אני אומר לכם, ואני אומר את זה באמירה מאוד מאוד חזקה, שאין עיר שיש לה מפעל ואין מפעל שהוא עיר אבל זאת הדוגמה. המפעל הזה מעסיק מאות עובדים, המפעל הזה מעסיק שורה של מסיעים.

כמה עובדים?

למעלה מ-300 והם רוצים להרחיב ולהגדיל. אתם לא תופסים את גודל השבר.


אני מבקש להגיע להחלטה בה תקצבו זמן למשרד התעשייה והאוצר ושהם ייתנו לכם תשובות כדי שהנושא לא יתמסמס. מדיבורים ודיונים לא יצא כלום ואני אומר לכם שאם המפעל הזה ייסגר, אוי ואבוי לכולנו.

תודה רבה. בעלי המפעל.

שלום לכולם. כמו ששמעון אמר, באפריל 2009 רכשנו את המפעל. אנחנו זה קבוצת חצי חינם ואני. אני משמש יושב ראש ומנכ"ל של הקבוצה.


אנחנו הבטחנו וקיימנו ובנינו שלושה מפעלים כמו שאמר שמעון אבל התחילו להתגלגל העניינים וקרו כל מיני דברים. למשל, בנושא המים - היום בדיוק הייתה כתבה על תאגידי המים – אנחנו משלמים על המים כמעט עוד מיליון וחצי שקלים כאשר משנת 2007 המחיר רק עלה ועלה ומאז נכנסנו, המחיר עלה עוד יותר. למה?

מפני שמחיר המים עלה.

לא יודע. אנחנו מדברים על שפכים ששופכים לבריכות תאגידי המים והם מוכרים אותם לחקלאים. היום ראינו את הרווחים הכבדים שלהם ואנחנו כתעשייה לא יכולים לשלם את המחירים האלה וגם לא שילמנו.

את הרווחים האלה לא רוצים לפרוס בפני ועדת הכספים. הם פוחדים.

הבוקר שמעתי ברדיו וזה גם כתוב באינטרנט. אנחנו באים לישיבה כאן והבוקר הנושא הזה מתפרסם.

יש לי שאלת ביניים. יש לך מפעל בנהריה?

כן.

כמה שם אתה משלם עבור המים?

לא בדקתי אבל לא כמו בחצור.

אתה משלם אותו הדבר?

לא.

בואו נעשה סדר בעניין. אני לא סתם שואל. יש לך מפעל בחצור הגלילית ויש לך מפעל בנהריה. בנהריה אתה משלם יותר על המים או פחות?

פחות.

כמה פחות? בערך.

אני לא יכול להגיד לך. לא בדקתי. לא אתן לך סתם מספרים.

שישים אחוזים? חמישים אחוזים?

לא.

25 אחוזים? 75 אחוזים?

35 אחוזים, אבל זה לא אותו אופי.

רגע. אל תרוץ מהר. מה 35 אחוזים?

אני מניח שזה 35 אחוזים כי האופי של המפעל הוא לא אותו אופי. המפעל בנהריה עובד פעם בשנה וחצור עובד כל יום.

לא את זה אני שואל.

למה העברתם פסי ייצור מפרי הגליל לנהריה?

בגלל נושא השפכים. שם הרבה יותר זול. גם הארנונה יותר זולה, גם השפכים יותר זולים. הרבה יותר זול. אני לא ראש רשות ואני לא יודע למה זה כך.

יש דבר שמאוד מסקרן אותנו והוא לא קשור למפעל שלך. אנחנו רוצים לדעת משהו אחר לגמרי וזה אגב אורחה. זאת אומרת, אנחנו מדברים על המפעל ועכשיו אנחנו עושים הפסקה לשתי דקות.


אני שואל אותך שאלה. לך יש מפעל בחצור ויש לך מפעל בנהריה.

כן.

העלות של המסים המקומיים שאתה משלם, שזה כולל ארנונה, זה כולל ביוב, זה כולל מים ואת כל הדברים הנוספים, היכן העלות היותר גבוהה, בנהריה או בחצור?

בחצור.

בחצור הגלילית עולה לך יותר.

כן.

אולי נבין למה אתה שואל על זה.

אני הולך לומר. מתברר שהאמירות על עידוד הפריפריה וכל מה שאנחנו שומעים במסיבות עיתונאים, הן לא רלוונטיות. למה? אנחנו קיימנו גם את הדיון על הולכת הגז בדרום ומתברר שמוליכים את הגז לחדרה עד המפעל אבל לא מוליכים את הגז לירוחם ולא מוליכים את הגז לאופקים. לשם לא מוליכים את הגז ולכן העלות היא הרבה יותר גבוהה. זאת אומרת, המדינה בעיניים פקוחות מעודדת את המרכז יותר מאשר את הפריפריה. עכשיו מתברר עוד דבר. אנחנו בכלל מדינה לא שוויונית. זאת אומרת, אם אתה מקים מפעל בנהריה – ואני תומך בנהריה – אתה משלם הרבה פחות גם ארנונה וגם מים. אם אתה מקים את המפעל בחצור הגלילית, המדינה אומרת לך ששם תשלם יותר.

זה יותר קרוב למרכז.

זה יותר קרוב למרכז בגלל שהנוף בחצור הגלילית יותר יפה. המצב הזה הוא מצב בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת. דרך אגב, אני לא הולך לבג"צים אבל אני, במקום מישהו שיושב ליד השולחן כאן, הייתי הולך לבג"ץ כי המצב פשוט לא שוויוני.

פוטרו עובדים בפרי הגליל לשם פתיחת קווי הייצור במילוז?

עדיין לא פוטרו אבל יפוטרו.

עכשיו נגיע למפעל.

אז בעצם אתה מפטר עובדים שכבר צבר ותק לטובת עובד חדש.

אנחנו העברנו את הצעת החוק הטרומית במליאת הכנסת ואני מקווה שוועדת הכנסת תעביר את זה לדיון. יתחיל הדיון על הצעת החוק של הפיקוח על המים.

גפני, זה לא רק זה.

הנושא הזה הוא אחד הנושאים המרכזיים.

לא. יש כאן היפטרות מעובדים ותיקים שכבר צברו זכויות וותק לטובת עובדים חדשים וזולים. המהלך הזה משתלם לו פעמיים. פעם אחת, אתה צודק, ופעם שנייה, כדאי גם להיפטר מהם.

את אומרת דברים שעוד לא הגענו אליהם.

אני מגיעה אליהם.

אני יכול לסיים את דבריי?

לא, אתה יכול להתחיל את הדברים שלך. אני דיברתי על המים ודיברתי על הארנונה. זה נושא שלא קשור לעניין אבל כמובן שהוא משליך מיד על הנושא. עכשיו דבר על המפעל.

סליחה, מנהל המפעל רוצה לומר מילה.

אתה שחר אהרונסון?

כן. אני שחר אהרונסון. כמו שאמרת פריפריה, צריך להבין שפרי הגליל בחצור הגלילית יושב מעל אגן הכינרת ואחת הסיבות שבעצם אנחנו צריכים את ההטבות, כדי לעזור לפרי הגליל, להבדיל מחצור, זה שאחת הבעיות של פרי הגליל, של היוקר של המים, של השפכים וכל הטיפול שאנחנו מבצעים בשפכים נובע מאחר שאנחנו יושבים בנקודה מסוימת. לכן מן הראוי שבעצם, בגלל שהמפעל יושב באזור מסוים כזה, יבוא מי שמטפל בדברים האלה וידע להיטיב עם מפעל שקם באזור הזה.


אני בטוח שאם היה איזשהו מפעל שהיה קם ליד הכור הגרעיני, היו מוצאים לו את הפתרון כי הוא באזור הזה. לכל דבר יש סיבות. כשאנחנו בבעיה מסוימת, צריך להבין מה קורה.

עד עכשיו היינו בתוכנית הרקע ועכשיו אנחנו הולכים להיות הבוררים מול הממשלה ומולכם. עכשיו לא נדבר בסיסמאות, לא אגן הכינרת וכולי. עכשיו אנחנו עוברים לחלק המעשי. בחלק המעשי, למה המפעל נקלע למשבר?

אני רוצה לספר מהתחלה מה היה ואתם תבינו לבד.

אנחנו רוצים להבין למה יש משבר.

אנחנו בסך הכול חברה פרטית ולא חברה ציבורית ואנחנו מכלכלים את החברה כמו שאנחנו יודעים. אנחנו באנו למפעל הזה והשקענו 86 מיליון שקלים בשלושה מפעלים, תגברנו עובדים והנוכחים כאן יודעים זאת. בזמנו היינו אצל פואד והכל זרם. יום אחד הבנו שאנחנו לא עומדים בשום קריטריון לקבלת כסף. זה פעם אחת. פעם שנייה, זה שפתחנו מפעל ויטה מרקים והייתה שם חריגת בנייה קטנה, קודם כל שמו אותי פלילי ופסקו נגדי קנס של 750 אלף שקלים, דבר שמהווה תקדים שלא היה קודם לכן. 750 אלף שקלים בגין חריגה כזאת.

הבנייה בתקופתך?

כן. אני בניתי את המפעל. 750 אלף שקלים על חריגת בנייה שעצרנו.

זה היה בהליך פלילי נגדך אישית?

לא. הם הסכימו לוותר אם אני אשלם 750 אלף שקלים ולכן שילמתי. אני אישית. בוודאי שאני אישית.

לא נגד המפעל?

לא. אישית. הוא שם אותי אישית. לא נגד המפעל. הוא שם אותי אישית. אז הם התחילו ב-200 והגיעו ל-750 אלף שקלים.

מעניין אם זה קורה גם על חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה כשהן עושות תספורת לחוסכים.

זה התחיל ב-200 אלף שקלים קנס ואחרי כן התחילו עם האישי וזה עלה ל-750 אלף שקלים.


אחר כך בא הנושא של המים ואחרי כן בא נושא הסוכר שלא שייך לשולחן הזה ועוד עלויות נוספות. אנחנו הגענו למסקנה שכרגע אנחנו מצמצמים גם קווים וגם עובדים.

מה סכום הכסף אותו היו צריכים לתת לכם?

צריכים לתת לנו 24 מיליון שקלים. אנחנו באמצע תהליך של הבנייה. אם אתם זוכרים, מפעל מילוז – אתה אומר שזה בנהריה אבל זה במושב לימן שנמצא קצת אחרי נהריה – נקלע לקשיים ורכשנו גם אותו. למעשה פרי הגליל רכש גם אותו עם 86 עובדים. זה היה גם בעיתונות וגם ברדיו, כך שכולם ראו את זה. נכנסנו למפעל הזה והמפעל הזה היום מרוויח כסף והוא עשה מהפכה. אנחנו למעשה התחלנו לשלב בין המפעלים.

אתם נקלעתם למשבר.

אנחנו לא במשבר.

אלא מה?

אני רוצה לצמצם. אני לא רוצה להיות במשבר. העובדים עליהם את אומרת שהם קבועים, הם רק שנתיים אצלנו. אנחנו עובדים רק שנתיים. העובדים קיבלו את הכסף שלהם ביום הקנייה ואת יודעת את זה. 17 מיליון שקלים. הם קיבלו. אנחנו חברה חדשה והעובדים עובדים שנתיים.

אתה אומר שאתה מצמצם ובזמן שאתה אומר שאתה מצמצם, אתה פותח בנהריה.

אני אקלוט בנהריה. בוודאי.

אז אתה לא מצמצם.

אני לא במשבר. ויטה פרי הגליל לא במשבר אלא זאת חברה שעובדת, חברה שגדלה וגם תגדל. את העניינים שלי בחצור אני חייב להסדיר כי אין לזה סוף. פשוט אין לזה סוף.

אתה יכול לנו בכמה אתה עומד לצמצם?

אנחנו רוצים לצמצם ב-120 עובדים.

כמה עובדים יש לכם היום?

כרגע אנחנו עומדים על 220 עובדים.

לא הבנתי. אני חלש במספרים. כמה עובדים יש היום?

היום אנחנו בעונת התירס ויש הרבה עובדים שהם לא קבועים. כרגע עובדים קבועים, יש 220 עובדים.

כמה עובדים קבועים?

220 עובדים קבועים ועוד חמישים ארעיים.

כמה אתם רוצים לצמצם?

ל-120 עובדים.

יישארו מאה עובדים?

כן.

הבנתי. יושב ראש ועד העובדים, בבקשה. תכף נחזור אליכם.

אני רוצה להודות ליושב ראש על שכיבדת אותנו ולהודות לחברי הכנסת שהציעו את קיום הדיון. אדוני היושב ראש, אני מבקש שתקשיב לי כי הדברים מאוד רגישים. אני מבקש את ההתייחסות שלך דווקא לאותו עובד עליו מדברים חברי הכנסת.


אני רוצה להודות גם למירי, גם לציון, גם למולה, גם לוקנין.

לכל מי שמשתתף כאן.

בדיוק.

רק אותי שכחת.

לא. חלילה.

ממש הרגשתי צביטה בלב.

לא, אי אפשר לשכוח אותך. מי ששוכח אותך, יש לו בעיה בחיים וזה לא אני.


חברי הכנסת באו לבקר במפעל פרי הגליל. אני לא מביא להם תמונות של פרוספקטים ולא מביא להם פילוסופיה. הם באו וחוו את המציאות של עובד פרי הגליל. אנחנו לא נציגים של הבעלים אלא אנחנו הנציגים של העובדים.


במקביל חייבים להיות מציאותיים ואמיתיים בדברים מסוימים וזה לא אומר שאנחנו נציגי הבעלים אבל בכל זאת הושקע במפעל הזה. יש השקעה ויש פיתוח, דבר אותו רואים ואי אפשר להסתיר אותו. צריך לזכור דבר אחד ואותו לא ניתן לראות ואלה התחושות וכאב העובדים. את זה לא ניתן לראות על מסך טלוויזיה כי הכאב הזה מגיע עם העובד הביתה, כי עם הכאב הזה הוא מגיע לילדים שלו ולאישה שלו כאשר אחר כך אין לו אפשרות לקנות את הצרכים המינימאליים לבית שלו. לראש הרשות חייב להיות אינטרס עוד יותר גדול וכך גם לממשלה. אנחנו פריפריה. אני חי את המציאות. אני לא איש פוליטי אבל אני חי בפוליטיקה. אני יודע בדיוק מה זאת פריפריה ומה זאת חצור הגלילית. איפה הסיסמאות וההצהרות שניתנו? זה לא ריאלי לבוא לפני הבחירות ולומר דברים ובתום הבחירות כבר לא שומעים את הדברים האלה כי פג התוקף שלהם. יש תוקף מסוים לפני ויש פג תוקף אחרי.


אדוני היושב ראש, יש לנו אוכלוסייה מכל הגוונים. יש לנו מהסקטור הדתי-החרדי ומבני המיעוטים וכולנו עובדים ביחד.

אין עובדים רגילים שהם לא חרדים ו לא מהמיעוטים?

יש.

אז למה הזכרת אותם?

יש לנו אינטגרציה מאוד גדולה.

הוא אומר לך שעם ישראל נמצא במפעל.

למה דווקא חרדים וערבים?

יש לנו עובדים חרדים ולסקטור הזה יש מקום גדול מאוד במקום הזה כי הוא יודע לדאוג גם לעדה החרדית ולכל הבד"צים ואת כל הדברים החשובים עליהם יש פיקוח.

אני אגיד לך למה הערתי את זה. המדיניות שלנו כאן בוועדה היא לדאוג לכל האוכלוסייה.

אני מדבר על כולם.

אנחנו לא עושים הבחנה.

ההפך. אני חושב שמגיעה מילה טובה לחרדים.

עזוב את החרדים. מילה טובה לחרדים, זה מה שחסר לך היום.

לעצם העניין. אני מדבר אליכם כי אתם בעצם השופר שלנו כעובדים ולא של הבעלים. אני רוצה שתבינו אותנו. אם תבינו אותנו, אנחנו נבין את הבעלים. המפעל הזה עובד 24 שעות, יש לו כוח הספק לעבודה ואני יודע דבר אחד: במידה שהבעלים ינסו לממש את הנושא הזה של פיטורים של 120 עובדים שזה אומר חמישים אחוזים מהעובדים, במועצת הפועלים שמלווה אותנו יש להם בעיה קשה, לראש הרשות תהיה בעיה קשה ותהיה הבעיה הכי קשה לאותו עובד שיקבל את המכתב וישב בבית ללא מענה.


אני מבקש מכם את העזרה.

תודה רבה. מר חזיזה, תודה רבה. חזי צייג, משרד התעשייה. אני אומר לך מה הבעיה. אנחנו בבעיה. מדובר במפעל פרטי והמפעל הפרטי הזה בעצם יכול לעשות כרצונו. הוא רוצה להרוויח כסף, הוא רוצה לייצר ולהיות טוב והוא אפילו נפגע אם אנחנו אומרים שהוא במשבר ואומר שהוא לא במשבר. לנו כמדינה יש אינטרס שהמפעל הזה ימשיך לעבוד בחצור הגלילית ושכל העובדים ימשיכו את העבודה בו. יש לנו אינטרס ואנחנו צריכים לשלב בין המצב הזה – וזה התפקיד שלך ושל כולנו.

העובדים יצאו על פי גילם לפנסיה.

כן. זה ברור. זאת הכוונה. זה האינטרס שלנו כמדינה מכיוון שאם חס וחלילה יחליט משה אפרים שהוא בכלל סוגר את המפעל, חצור נפלה ואז נצטרך להשקיע הרבה מאוד כסף כדי להביא לשם מפעל או שסוגרים את העיר.

צריך יהיה לשלם לכל האנשים האלה.

לשלם לכל האנשים והמשמעות היא מאוד מאוד רחבה מכיוון שזה לא אזור התעשייה בחולון בו נסגר מפעל של 300 עובדים, דבר שהוא לא קריטי כי יש מפעלים ליד ויש מפעלים אחרים שיבואו. לחצור הגלילית לא יבואו כל כך מהר. האינטרס שלנו, באמצעות המשרד שלכם, לעצור את התהליך הזה ושהעובדים יישארו והמשבר הזה יחלוף. מבחינתנו זה משבר וזה משבר נורא.


לכן אני מבקש לדעת ממך האם לא עומדים בקריטריונים, מה הקריטריונים כדי שתתערבו בעניין, כדי למנוע את העברת העובדים למקום אחר או את הפיטורים שלהם. אני רוצה לדעת מה המצב כרגע ומה צריך לעשות.


חזי, בבקשה.

תודה. אני מתנצל מראש כי הוזמנתי לדיון הבא אבל אני מכיר את הפרטים גם לגבי פרי גליל ולכן אוכל להתייחס לזה.

מי היה צריך לבוא לדיון הזה?

לא יודע. אני הוזמנתי לדיון על איתוראן אבל אני גם מכיר את הנתונים לגבי פרי הגליל, כך שזה בסדר ואין בעיה.

יש מישהו אחר במשרד שמטפל בפרי הגליל?

לא. אני מייצג את מרכז ההשקעות ואני מדבר גם בשם מרכז ההשקעות.

אתה אומר שלא עשית שיעורי בית?

לא. שיעורי בית עשיתי. אין לי בעיה.

לפני שאתה מתייחס, יש לי שאלה. קצת מטריד אותי העניין הזה. זאת אומרת, את מי היינו צריכים להזמין לדיון הזה? את מי בממשלה היינו צריכים להזמין לדיון הזה?

אני ממרכז ההשקעות ואני יכול לדבר על הנושא.

את מרכז ההשקעות.

אני בשם מרכז ההשקעות יכול לדבר.

יכול להיות שאין בממשלה מישהו שאמור לטפל בבעיה הזאת? אם אין, אני אקח את זה על עצמי. עובר כאן כסף לייעוץ לוועדת קדמי ואני אקח את הכסף הזה. עובר כאן כסף לכל מיני דברים מאוד מעניינים ואני פשוט אעצור את הכסף.

כל מה שאני רוצה לומר זה שאני לא יכול לתת פתרון לעלויות המים ולבעיות של הקנסות ושל הארנונה שמשלם המפעל. זה לא במגרש שלנו.


אני ישבתי גם עם המפעל ועם הנציגים של המפעל. במצב הקיים היום, נכון ל-2011, בכלים שיש במרכז ההשקעות, חברה שמבקשת לקבל מענקים מהמדינה חייבת לעמוד בתנאי של יצוא של 25 אחוזים. המפעל לא עומד בתנאי הזה ולפיכך הוא לא יכול ליהנות ממענקים.

איזה תנאי?

25 אחוזים יצוא.

בכמה הוא עומד?

תשאל אותו.

המפעל היה בכינוס נכסים. כל הממוצע של היצוא ירד.

על כמה אחוזי יצוא אתה עומד?

כלום. רק התחלנו.

שלושה אחוזים.

תוך כמה זמן תגיע ל-25 אחוזים?

לא נגיע. אין מצב. אנחנו לא תחרותיים.

מפעלים שמייצרים רק לארץ לא זכאים לסיוע?

הקבוצה כולה כן מגיעה ל-25 אחוזים יצוא.

אני אתן את כל התמונה. מרכז ההשקעות מעמיד עוד מסלולים שהם גם מיועדים לחברות שלא מייצאות כמו מסלול תעסוקה, מפעלי עוגן, אבל המענק הוא מענק תעסוקה והוא פר עובד. כלומר, כל עובד שאתה מעסיק, אתה מקבל מענק בגינו. לכאורה המפעל יכול היה להיכנס למסלול הזה. אם הוא היה פונה ב-2008-2009, אנחנו נותנים את זה על קליטת עובדים ולא על עובדים קיימים, היינו יכולים לסייע לו.

אבל לא יכולנו.

זה לא פייר מה שאתם עושים. אתם לא לוקחים בחשבון שהיושב ראש לא תופס מהר. אתם מפריעים באמצע אחרי שאתם תופסים במהירות. חזי, דבר ברצף כי אחרת אני לא אבין מה שאתה אומר.

מסלול תעסוקה הוא מסלול שמיועד לקליטה של עובדים חדשים.

אמרת שיצוא לא יכול להיכנס מכיוון שהוא לא מייצא.

נכון.

אמרת שבמסלול של מפעל עוגן או מפעל שמייצר בארץ הוא לא יכול להיכנס כי זה לקליטת עובדים חדשים והוא לא קולט עובדים חדשים.

נכון.

הוא בעצם היה יכול לפטר אותם, אבל הוא לא פיטר אותם, ואז הוא היה קולט אותם כעובדים חדשים. הוא לא עשה את זה.

לא אמרתי את זה.

לא, אני אומר. תקן אותי אם אני טועה.

המסלול מסייע לקליטה של עובדים חדשים וגם לא לעובדים שזאת דלת מסתובבת.

ברור.

אנחנו לא עושים את זה. יחד עם זאת, כרגע אנחנו פועלים ליצירה של מסלול חדש, מסלול מענקים, ביחד עם משרד האוצר והתאחדות התעשיינים, מסלול שלא יהיה בתוך חוק עידוד השקעות הון, מסלול שיקנה מענקים גם לציוד לחברות שלא מייצאות.

כמה זמן?

אני מאמין שזה ייקח לנו כחודש עד חודשיים. עד אוקטובר.

עם מי במשרד האוצר אתה מנהל את הדיון?

עם אגף תקציבים.


אני מבקש להשלים את הדברים. אני רוצה שהדברים יהיו ברורים ואני גם לא רוצה ששוב יגידו שיצרנו ציפיות.


גם אם יהיה מסלול כזה, המסלול מדבר בעיקרון על מענקים לציוד עבור הגדלה של פריון לעובד, אבל אנחנו לא ניתן את זה רטרואקטיבית. זה לא ייתן על ציוד שנרכש לפני שנתיים ושלוש. זה צריך להיות ברור. זה יינתן על ציוד. זאת המגמה, אלא אם כן יוחלט אחרת. אני מביע את העמדה של שני המשרדים כרגע. זה יהיה על רכישה של ציוד. יכול להיות שיהיה פרק זמן אחורה, אבל לא של שנתיים-שלוש, של כמה חודשים אחורה.

יש ציוד חדש שקניתם?

הכול חדש. המפעלים שבנינו, הכול חדש. חלק קטן קנינו ב-2009 והרוב נקנה ב-2010 וגם ב-2011.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להעיר הערה. אני מאוד מקווה שלא תינתן לגיטימציה כרגע ובעצם יפטרו אותנו ויביאו עובדים חדשים על מנת לקבל מענק. זה משתמע מהדברים.

לא, עוד לא משתמע כלום.

אני מאוד מקווה שזה לא ישתמע כך. אני מוטרד מהנושא הזה.

מר חזיזה, יש לי בקשה אליך. נמצאים כאן חברים שמכירים את הסגנון שלי. אפילו אם אמרתי את זה, אני לא מתכוון לזה. אני פשוט רוצה להוביל את זה לאבסורד נורא שהמדינה לא תוכל לעשות אותו.

תודה רבה.

יהיה מסלול מינהלי, לא במסגרת חוק עידוד השקעות הון.

מה זה מסלול מינהלי?

מסלול מינהלי הוא מסלול שהוא במסגרת החלטה והסכמים בין משרד התעשייה, החלטת ממשלה, או הסכמים בין משרד התעשייה ומשרד האוצר ליצירת מסלול מינהלי.

איפה זה עומד?

אנחנו הכנו את ההוראה ואנחנו בדיונים אתם. אני מאמין שעד אוקטובר אנחנו נצא עם זה. שוב, אני לא רוצה להשלות את החברים, שלא אובן לא נכון, אני לא רואה את המדינה היום במסלול שאנחנו עומדים לייצר שהיא תיתן מענקים לחברות שהשקיעו ב-2010. אני לא רוצה להשלות אותם.

אז מה כן? אתה אומר שכן יש מסלול.

יהיה, אבל לא להשקעות עבר אלא להשקעות עתידיות.

זה לא רלוונטי לפרי הגליל.

אני רוצה לשאול שאלה. רשות שלטונית מנהלת משא ומתן, פואד מבקר, שמחון מבקר, אתם מחפשים פתרונות, הנושא הזה היה על השולחן ומה שאתה אומר עכשיו בעצם זה שגם המסלול החדש שאתם מייצרים לא יחול על 2009-2010. זאת אומרת, כל הפינג-פונג הזה של רשות שלטונית, כאילו לא קרה, כאילו לא ידענו ולא שמענו. המפעל לא מפעל חדש והנושא לא בא אליך אתמול. אני רוצה שתתייחס לזה. לא יכולה להיות רשות שלטונית שהיא בעצם אומרת שהיא יודעת, ישבנו, דנו, קיימנו דיונים. מבחינתי לפחות, כמי שהיה שותף לכל הדיונים, היה לי ברור שמרכז ההשקעות כן ייתן את הכסף הזה, את ה-24 מיליון שקלים. אתה מתכחש לזה.

למה זה היה ברור?

היה ברור. כשבאנו ואמרנו שהמשקיע החדש יבוא, המדינה תיתן במסגרת המפעלים שעכשיו הם במצוקה. לקחתם כסף מהקרנות של העובדים יחד עם השולחן העגול ושמתם את הכסף בבנק ולא הוצאתם אותו ולא עשיתם כלום. אתה אומר עכשיו שאתם לוקחים כבני ערובה את 130 העובדים.


אני שואל אותך שאלה. מעבר לכל מה שאמרת, האם במשרד שלכם יש ועדה שנקראת ועדת חריגים?

רגע, לא. משרד האוצר.

מה השאלה?

שואלים איפה הכסף.

האם במשרד האוצר רוצים לשלם דמי אבטלה ולסגור את חצור או האם רוצים לסייע למפעל דבר שיעלה פחות כסף ויותר אטרקטיבי ויותר לאומי ויותר ציוני? מה מתכוון משרד האוצר לעשות? המפעל הזה נמצא במשבר. לא הבעלים של המפעל אלא המפעל. הבעלים של המפעל ינייד את העובדים ויעשה מה שהוא רוצה. המדינה במשבר.

אגב, למה שיעשה מה שהוא רוצה?

אם זה בהתאם לחוקים הקיימים.

לא, סליחה, הוא בא לכאן לוועדה, הוא בא אלינו כדי שנדבר בשמו. הוא רוצה סיוע. חזי כבר אומר שיש מסלול מינהלי לסיוע ולי יש הרגשה שהוא פשוט רוצה לסגור את המפעל בחצור.

לא. רגע. אין לי הרגשה כזאת.

בואי תעמידי אותי לדין.

להעמיד לדין, יש לי לפניך כל מיני כאלה.

לא להעמיד לדין, אבל יש כאן עוד אנשים שצריכים לשאול שאלות נוקבות.

כתוב בנביא אפרים מה לי לעצבים.

אם השאלה אם אנחנו רוצים שמפעלים בפריפריה ייסגרו, התשובה היא חד משמעית: לא.

מה אתם עושים בשביל זה?

קובעים קריטריונים שאף אחד לא יעמוד בהם. מפעל יכול לייצא 25 אחוזים? זאת השיטה שלהם.

אתה רוצה שנעשה מחאה נגד משרד האוצר? אפשר לעשות את זה. זה דווקא רעיון אבל לא זאת מטרת הדיון ואתה יודע זאת.

הגישה שלנו לתמיכה בתעשייה, ואני בטוח שגם של חברי ועדת הכספים וגם של חזי שעושה את הדברים האלה ביום יום, היא להשקיע מאות מיליוני שקלים ולנסות לקדם ולפתח תעשייה. אנחנו לא יודעים לבוא למפעלים במצבים קריטיים בחיים העסקיים שלהם ולשלוח יד ולחלץ אותם שנייה לפני המשבר או כשהם בתוך המשבר. אין לנו שום שליטה על הדבר הזה. אין לנו יכולת אמיתית לבוא ולסבסד למעשה מפעלים שהם במצוקה.

תודה. אנחנו העברנו כאן את חוק ההסדרים. אתם ביקשתם את חוק ההסדרים, בעיקר משרד האוצר אבל גם משרד התמ"ת היה שותף לעניין הזה, כולל חוק עידוד השקעות הון וכל מה שנלווה לעניין הזה. אני זוכר את הנאומים והנאומים אמרו שניתן לכם את האפשרות – הכוונה לממשלה – לעודד את הפריפריה בהקמת מפעלים או בסיוע למפעלים. אז דיברנו על מסלולים מיוחדים ועל כל הדברים. אתם לא הסכמתם שזה יהיה בתוך החוק כי אנחנו רצינו לקבוע בחוק מה הם המסלולים המיוחדים ואמרתם שאתם תעשו את זה ושנסמוך עליכם. אני לא זוכר אם המילה תסמכו עלינו נאמרה, אבל בוודאי רוח הדברים הייתה שאנחנו, הממשלה, יש לנו עניין לעודד את הפריפריה וכל מה שנלווה לעניין הזה.


אני עכשיו מתחיל באיומים ושיהיה רשום בפרוטוקול. הנושא של פרי הגליל מתחיל להיות אינדיקציה מבחינתי. האם הכוונות שלכם כשאתם באים עם חוקים מהסוג הזה, האם הכוונה שלכם באמת נכונה. אני רואה את המערכת הכוללת ובמערכת הכוללת מדינת ישראל אומרת שפרי הגליל ישלם בחצור הגלילית יותר כסף על ההוצאות שלו. כך היא אמרה. היא עשתה את חוק תאגידי המים, היא עשתה את כל התנאים של תוכניות ההבראה של המועצה המקומית בחצור הגלילית שבחלק מזה אני מעורב. המועצה המקומית בחצור הגלילית נדרשת לגבות מהם ארנונה יותר גבוהה מאשר בעיר אחרת. הם נדרשים לשלם יותר מים בגלל שכך החלטתם בהצעת חוק שהבאתם בקדנציה הקודמת על הקמת תאגידי מים שיעשו כרצונם ולא יתחשבו בשום בעיה לאומית. אתם אומרים לתושבי חצור הגלילית שלא יהיו להם מקומות עבודה. אתם אומרים ששיקרתם את ועדת הכספים, עשיתם חוקים לא שוויוניים נגד חצור הגלילית ונגד העובדים שלה וכל מה שנלווה לעניין הזה. אין לי טענות לפקידים אבל יש לי טענות לנבחרי הציבור, לכולם, גם בממשלת קדימה, גם בממשלת הליכוד וגם ביהדות התורה. כולנו אשמים בעניין הזה.


אותי לא מעניין אותי. אתם יכולים לעשות את זה בחודש, בסדר, אבל אני רוצה שאתם תשבו עם בעלי המפעל ותשבו עם ועד העובדים. אנחנו לא מסכימים שיצומצם מספר העובדים במפעל בחצור העובדים. אנחנו לא מסכימים לזה בשום פנים ואופן. אם זה יצומצם, אנחנו נראה בזה חציית קו אדום והמשמעות של העניין היא שאם תבואו עם חוקים דומים, לא נאמין לכם. לא שהיינו כאלה בעלי אמונה קודם, אבל תלינו תקוות.

במסגרת חוק ההסדרים גבו כסף מהעובדים, מהגמלאות של העובדים והקפיאו אותם כאשר מדובר ב-600-700 מיליון שקלים. אמרו לעשות קרן שצריכה לעשות למפעלים. כך אני הבנתי. כך דיברו.

נכון, ואיפה הכסף? אנחנו רוצים פתרון. אתה רוצה שעכשיו הוא יבוא ויגיד שה-600 מיליון שקלים של 2009 לא נועדו לנושא הזה של הקרן. לא נועד. זה מה שהוא יגיד.

אם אתם רוצים לגרום לנו לחוקק חוק רטרואקטיבי, נעשה את זה.

הרי בסופו של דבר לא יהיה לנו כוח לעשות את זה כל עוד לא יתקרבו בחירות.

זה נכון.

אתה יודע את זה. אני אדם ריאלי ואני לא מדבר בסיסמאות. הסיסמאות לא יועילו לנו. אם אתה דבר על ה-600 מיליון שקלים שאני עדיין דורש שיחזירו את הכסף הזה לעובדים, אם אתה דורש את זה, יבוא נציג מוסמך של הממשלה ויגיד שה-600 מיליון שקלים שמיועדים לעניין הזה, אלה ה-600 מיליון שקלים של 2010 ולא של 2009. לא שאני מסכים לזה, אבל שם לא תצמח הישועה. אנחנו יודעים שיש 600 מיליון שקלים שהלכו לאוצר.


אני מאוד מבקש ממך לא להזיז עובדים עכשיו. אני יכול לבקש את זה ממך לתקופת זמן קצרה?

בסוף אני עושה מה שטוב למפעל ולחברה.

אני מדבר אתך יפה. זאת אומרת, אני רוצה ממך פסק זמן כדי שאנחנו נוכל להניע את הגלגלים האלה כך שגם מרכז ההשקעות וגם משרד האוצר ייכנסו לעניין הזה כדי למצוא מסלול שאולי אפשר יהיה לסייע. אחרי זה, אם זה יעלה על שרטון, נראה מה אנחנו עושים. אני מבקש פסק זמן וזאת גם טובת המפעל. בסופו של דבר זאת גם טובת המפעל. לא לריב עם כל העולם.

אנחנו לא רבים.

אני מתכוון שלא להגיע למצב שכולנו נעמוד מהצד ויהיה מה שיהיה. אני שואל אותך האם אתה מוכן לפסק זמן ובפסק הזמן הזה אנחנו כולנו יחד ננסה למצוא פתרון.

אני אגיד לך היכן עומדים הדברים. אנחנו העברנו את הקווים לפני חודש וקצת למפעל השני והקווים שם נמצאים. התפוחים, רסק התפוחים והפלפלים כבר יגיעו למפעל השני. אנחנו מוכנים לעצור חצי מהתהליך בינתיים.

מה זה לעצור?

בעוד שבוע נגמר התירס ואנחנו נפטר שישים עובדים במקום 120 עד שיחליטו מה עושים.

למה שנסייע לו כשהוא מפטר עובדים בכמות כל כך גדולה?

אל תעזרי לו. בין כה וכה את לא עוזרת לו.

נכון. למה כינסנו את הדיון הזה? כדי להושיט סיוע למפעל והוא אומר אתם תסייעו לי אבל אני אפטר עובדים.

לא. הוא לא אמר את זה.

הוא אמר שהוא נאלץ להעביר עובדים כי אין לו ברירה.

אני מודאגת מאוד.

חברת הכנסת יחימוביץ, אני מוכן לקבל כל הצעה אחרת. יושב מולך בעל מפעל, המדינה לא מסייעת לו ולא רק שלא מסייעת לו אלא היא לוקחת ממנו תשלומים יותר גבוהים ממה שהיא לוקחת במקומות אחרים והוא אומר שהוא נאלץ לפטר 120 עובדים. אז מה לעשות עכשיו? גם אם נשמיץ אותו, הוא לא הולך לבחירות.

אני לא רוצה להשמיץ אותו. אני רוצה שהוא לא יפטר עובדים.

שלי, אנחנו שמנו 187 מיליון שקלים. אני לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד. אל תציגי אותי כמי שבא לעשות רע למישהו.

אני לא מציגה את זה כך. יש כאן התכנסות. הבאתם את כל אנשי חצור אבל בסוף אתה הולך לסגור להם את המפעל.

אני לא הולך לסגור.

הוא רוצה להציל את המפעל.

הוא מבקש עזרה.

אם הוא יקבל את העזרה, הוא לא יסגור.

גם אני לא רוצה שהוא יפטר עובד אחד, אבל מה הוא יעשה?

יש לי בקשה אליך. אנחנו כולנו רוצים להירתם לעניין. אנחנו מבקשים פסק זמן של חודש-חודשיים. אני דורש מהם, אנחנו, כל חברי הוועדה דורשים גם ממשרד התמ"ת וגם ממשרד האוצר. בעבר, כאשר נכנסו מאוד לעניין, מצאו פתרון. לנו חשוב מאוד שכל העובדים יישארו בחצור הגלילית. מאוד חשוב לנו. בסופו של דבר זה גם משתלם לך. אתה יכול להגיד לא. אז נצא מהעניין ונתחיל לעשות הפגנות עם אוהלים וכל מה שנלווה לעניין הזה. אני לא יכול להגיד לשרוף צמיגים כי אני כבר לא שלושים שנה באופקים וזה מה שעשיתי כשסגרו את מפעל אופר. אז ב"ידיעות אחרונות" הייתה תמונה שלי עומד על צמיג בוער.

הרב גפני, אנחנו שמענו בחדשות לפני שבוע וחצי לגבי מפעל בייגל בייגל. דיבר ברדיו הצפון ראש עיריית צפת ואמר שישבו כמה אנשים רמי דרג מהצפון והחליטו או הביאו 15 מיליון שקלים ליוניליבר, שזה בסדר גמור ושחלילה לא יישמע כאילו אני נגד, כדי לפתוח מפעל בייגל בייגל בצפון. מי תרם את זה? ההסתדרות, אגודת המים פלג הגליל, העירייה. הביאו 15 מיליון שקלים ואמרו ליוניליבר שייקחו ויפתחו את בייגל בייגל. אחרי שבוע יש את אינטל עם מיליארד שקלים.

זה היה ברדיו הצפון?

כן.

ומה היה ברדיו דרום? עם כל הכבוד, אתה נמצא בוועדת הכספים ומה שאמרו ברדיו צפון או מה שאמרו ב"ידיעות אחרונות" לא רלוונטי מבחינתנו. נתנו 15 מיליון שקלים ואני לא יודע מה זה אבל זה לא עומד כאן לדיון. מה שעומד כאן לדיון, זה המפעל שלך. עומד כאן האיש הבכיר במשרד התמ"ת במרכז ההשקעות, חזי, ועומד כאן איש בכיר ממשרד האוצר. אנחנו רוצים שתעצור את התהליך עכשיו. אנחנו דורשים מהם לשבת אתכם ולהגיע לפתרון על מסלול מיוחד.

בוא נוסיף להצעה שלך שתמנה צוות שיוביל את העניין הזה, צוות בראשותו של עמיר פרץ שידוע ומוכר בנושאים של טיפול בעובדים. נקים צוות של שניים-שלושה אנשים בראשותו של עמיר פרץ והוא יתווך.

לפני שאני מסכם, אתה ביקשת רשות דיבור?

היושב ראש הציע למשרד התמ"ת ולאוצר לשבת גם עם בעלי המפעל וגם עם ועד פרי הגליל. לי יש תחושה לפי מה שהמפעל מציג, שגם אם המפעל יקבל את העזרה, 120 עובדים ילכו הביתה בכל מצב.

את זה אנחנו רוצים לשמוע.

את זה אנחנו צריכים למנוע.

אני יושב ראש ההסתדרות במרחב גליל עליון. יש כאן כמה נקודות שאני חייב לציין אותן. ראשית, מבלי לפגוע בוועדה כרגע, אבל ברור שבפתרון הקודם, למרות שהיו כמה וכמה פעמים בוועדת כספים ובכל ועדות הכנסת, בסופו של דבר מי שהציל את המפעל זה חצי חינם ולא מדינת ישראל.
את זה אני רוצה שתבינו. אנחנו יושבים ומדברים ואני עושה כרגע שידור חוזר של מה שהיה בדיוק לפני שלוש שנים.

לא הבנתי, אבל לא חשוב. תמשיך.

לפני שלוש שנים היינו בכל ועדות הכנסת.

אני מכיר את יונה.

זה נכון שעמיר פרץ מכיר אותך?

עם עמיר פרץ גדלתי. חלק מהתורה של ההתלהמות באה ממנו.


חברים, אני רוצה לציין נקודה מרכזית אחת. צריך לדעת להלך בין הטיפות. לפני שנתיים וחצי קיבלתי מכתב מגיבור ספורט שהם מפטרים 180 עובדים, ביוני 2008. בספטמבר 2008 קיבלתי את ה-200 הנותרים וגיבור ספורט עם 450 עובדים נסגר בקריית שמונה ואין שם מפעל. זה היה על אותו בסיס ועל אותו רעיון. אם היום אנחנו נותנים 120, נגמר המפעל. רבותיי, סוגרים את המפעל וחבל על הזמן.


לכן צריך להיות ברור. כרגע אנחנו גם בסכסוך עבודה. אנחנו לא נאפשר לא שישים ולא שלושים ולא עשרים. זה לא משחק ילדים. אנשים חושבים שמדובר אולי בוויכוח לכאן או לכאן, אבל לא. יש כאן עניין של חיים או מוות ואני לא אומר את זה סתם. אם חלילה הוא יבקש, אני כבר אומר שאנחנו לא ניתן. לא רק שלא ניתן אלא אנחנו ניאבק בכל הכוחות כדי שהאנשים יבינו שהפריפריה ברמה העקרונית מוזנחת. חלק ממה שהוא מעלה כאן, זה נכון.

לא הכול?

לא הכול.


רבותיי, אני רוצה שאושיק יבין וכאן אני אומר את הדברים בפורום הזה. גם כך אנחנו נאבקים על הקיום בחצור הגלילית. אנחנו נאבקים על הקיום. רמת השכר הממוצעת בפרי גליל היא סביב המינימום ואם עובדים הרבה שעות במשמרות, השכר הוא 5,000 ו-6,000 שקלים. שכר גבוה הוא סביב השלושים שקלים, 32 שקלים, וזה נחשב שכר גבוה.

לשעה.

לשעה. בוודאי. אם גם את זה אנחנו רוצים להרוס ולחסל, שיאמרו כאן לחברי הוועדה בפורום הנוכחי שאין להם עניין.

מה אתה מציע?

קודם כל התחייבות כדי שאני אבטל את סכסוך העבודה עליו הודעתי.

לא תבטל. למה שתבטל? אתה לא חושב שיש כאן חבר'ה שהם פריירים. הרי אם הוא יקבל סיוע, זה רק תמורת אבני דרך.

אני רוצה שהוא לא יפטר. אני רוצה שידחה את כל הפיטורים.

מה השאלה בכלל? לא באנו להציל אותו אלא באנו להציל את העובדים.

אתם מדברים כאילו לא השקענו 86 מיליון שקלים.

אני מבקש לסכם את הדיון ואני מבקש להניח את המסקנות על שולחן הכנסת.

ועדת הכספים מבקשת מהממשלה להקים מסלול מיוחד ליישובי הפריפריה בהם ההוצאות שמפעלים נדרשים לשלם הן גבוהות יותר מאשר במקומות אחרים.


הוועדה מבקשת לטפל באופן מיידי במפעל העוגן שנמצא בחצור הגלילית. פיטורי עובדים במפעל הזה יגרמו למשבר בלתי הפיך לישוב כולו מכיוון שמדובר במפעל עוגן.


ועדת הכספים מבקשת מבעלי המפעל פסק זמן, לא לפטר אף עובד ולבוא בדברים עם הממשלה כדי להמשיך את פעילות המפעל במתכונתו הקיימת עם כל העובדים הקיימים בו.


ועדת הכספים לא מבקשת מההסתדרות לא להכריז סכסוך עבודה והיא לא מתערבת בעניין הזה. אנחנו לא יודעים מה יהיה. אנחנו ממתינים לראות ומתפללים לקדוש ברוך הוא שיהיה את השכל גם לממשלה וגם לבעלי המפעל להמשיך את המפעל הזה מכיוון שאם הם ימשיכו את המפעל הזה ולא יפטרו עובדים, אנחנו נעמוד לימינם כל הזמן והם יהיו דוגמה למקום שבאמת לא רק מרוויחים בו כסף ולא רק עושים מפעל טוב ומייצרים מוצרים טובים אלא יש בזה גם נושא לאומי, ציבורי וציוני כאשר בסופו של דבר זה גם משתלם וזה גם נכון לעשות את זה.


אני לא מקים צוות. מירי, זה מיותר לגמרי. מליאת הוועדה תקיים דיון מעקב במליאת הוועדה. אנחנו נזמין שוב את משרד התעשייה, את חזי, ונזמין את משרד האוצר. יכול להיות שאפילו נצטרך להביא את השרים מכיוון שזה כבר הופך להיות נושא שחוזר על עצמו.

כל הזמן אנחנו הולכים וחוזרים. גם על איתוראן, הדיון הבא, קיימנו כמה פעמים דיונים.

שם זה משהו אחר. שם התקדמנו מאוד. שם קרה משהו אחר. הדיון השלישי, אנחנו התערבנו במשבר של חיפה כימיקלים מול מפעלי ים המלח וניצחנו.

נכון.

עכשיו יש בעיה אחרת. יש בעיה של סכסוך בתוך חיפה כימיקלים, בין ההנהלה לבין העובדים, אבל חיפה כימיקלים המשיכה לעבוד.

גם משרד הפנים צריך להיות בדיון.

בסדר. גם משרד הפנים יהיה בדיון הזה. מר אפרים, אני מבקש בפעם השלישית לעשות פסק זמן ולא לפטר אף עובד.

צריך להבין מה קורה במפעל.

אם הייתי מבין, לא הייתי כאן אלא הייתי חוזר לכולל.
תודה רבה. אנחנו עובדים לדיון בסעיף הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00