הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
6
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
2.8.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 539
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ב' באב התשע"א (2 באוגוסט 2011), שעה 15:55

1. תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח) (הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011

2. תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), התש"ע 2009
3. תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בנין), התשע"א 2010

חברי הוועדה: אילן גילאון – מ"מ היו"ר

דן אורן – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אורית קראוס – מנהלת חלקה, המפקח על הביטוח, משרד האוצר

ברכה גולן – מנהלת יחידת תאום תקנות, משרד הפנים

מירב גת – יועצת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה

אסף דטנר – מנהל אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך

יבינה זכאי בראונר – עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

ד"ר אורנה ערן – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ד"ר נורית נוי – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

שמואל חיימוביץ' – ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

עו"ד ערן טמיר – ריטיינר של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

עו"ד יהודה מירון – ריטיינר של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

ישראל אבן זהב – מטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים

ד"ר גבריאלה עילם – מורשה לנגישות השירות, מטה מאבק הנכים

יעקב עילם – מטה מאבק הנכים

גלי כוכבי-רונן – רכזת פורום הארגונים לתקנות הנגישות

אחיה קמארה – נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ראובן ברון – מורשה נגישות שירות, המרכז לעיוור בישראל

דור ברון – עוזר לראובן ברון

מרים בר ניר – סינגור, עוצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש

עו"ד שאול שרצר – יועץ משפטי, התאחדות ענף הקולנוע בישראל

וילמה מאור

אייל לב-ארי

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
1. תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח) (הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011

2. תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), התש"ע 2009
3. תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בנין), התשע"א 2010

שלום, ברוכים הבאים. אני פותח ישיבה זו כדי לאשר שלושה קבצים של תקנות של מליאת ועדת העבודה והרווחה. בבקשה אדוני.

התקנות הראשונות, תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), התשע"א 2011. בדיון הקודם, האחרון של ועדת המשנה בתקנות האלה, היה עניין אחד שהיה צריך להתייחס אליו לגבי הגדרת מוסד חינוך, האם בעצם תהיה התייחסות למוסד חינוך קיים, מוסד חינוך חדש מבחינת ההגדרה ותחימת הזמן. בסופו של דבר חזרנו לנוסח המקורי של מוסד חינוך כהגדרתו בסעיף 19לב לחוק, ולמעט גן ילדים. בעצם בסעיף לב בחוק, מוסד חינוך, זה מוסד חינוך רשמי, מוסד חינוך מוכר, מוסד חינוך פטור ומוסד לחינוך מיוחד, הוא בכל מקרה המוסד חינוך רשמי עד כמה שהצלחתי להבין לצורך התקנות האלה.


עוד תיקון טכני שעשינו בתקנות, היה שם הגדרה של ת"י 1918 ואזכורים של חלקים 1,2 ו-3.1. הפניה כללית לת"י 1918 לא קיימת בגוף התקנות, ובגלל שבעצם חלקים 1,2 ו-3.1 מוזכרים בדרך נגישה, פשוט כתבנו את האזכור המלא שלהם כמו שבעצם בתקנות מקום ציבורי חדש. אלה השינויים היחידים שנעשו בנוסח מאז הדיון האחרון.

אני רוצה לומר מספר מילים ותודות באמת לכל אחד באופן אישי שהשתתף פה. אני חושב שזו אחת הוועדות שעובדת ממש כמשפחה, שלנגד עיניה עומדת איזה שהיא סינגריה שבתוכה באמת השלם הוא גדול, הרבה יותר מאשר סכום חלקיו.


אני לא יודע בתחומים אחרים מה יקרה. כאן אין שום ספק שאנחנו נייצר מציאות שתהיה טובה יותר לאנשים בקביעות הללו.


היה לנו עומס גדול מאוד ועדיין יש לנו. לא גמרנו אותו, אבל אנחנו מתקדמים באופן יחסי במהירות יותר גדולה מאשר החוסר שנוצר בפער המאוד גדול הזה, מאז חוקק החוק ועד מה שהספקנו לעשות. נדמה לי שגם בזה הדבר אולי היותר חשוב שאנחנו מתחילים לקבע ולקבוע איזה שהן נורמות חשובות. אני תמיד אומר שהעבודה שלנו היא עבודה של סנדלריה, שכל הזמן משייפת ומשייפת בשופין כדי שהרפידות נעליים לאזרחים שלה, כמשל אני אומר את זה, יהיו תמיד יותר נוחות, כדי שאנשים יגיעו ככל שניתן יותר רחוק. היום הטכנולוגיות המודרניות מאפשרות את זה במידה ובני אדם ירצו לבחור בכך, באמת להגיע למציאות שבה לפחות 80% מבני האדם יוכלו לחוות 80% מן החוויות באופן מהותי, ונדמה לי שבאמת כאן נוצרה שותפות מדהימה, ואנחנו מתקדמים, אני חושב באופן יחסי יפה.


יש לנו עוד מה לעשות. זה לעולם ועד. לכן הנגישות, ככל שאני נמצא בתוך העניין הזה, אני מבין שזאת השפה האולטימטיבית שמגדירה באופן הכי טוב את המציאות של הפרט ואת האחריות החברתית, האוניברסאליות של נגישות בכלל לכל תחומי החיים. לא פעם אמרנו כאן, אין דבר כזה אנשים מוגבלים ושאינם מוגבלים, יש מוגבלים ונשאי מוגבלות. זה דבר לגמרי אוניברסאלי, ואת זה נצטרך להנחיל. זה אפילו יהיה חשוב יותר מאשר התקנות עצמן. אם יש למישהו לומר דברים, בבקשה, אחיה.

תודה. אחיה קמארה, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים.


אני קודם כל רוצה להודות לכבוד היו"ר על העבודה האינטנסיבית, המסורה, על האכפתיות, על המקצועיות, על כל מה שאתה משקיע כל הזמן בשביל לאפשר לנו להעביר את המהפכה השקטה הזאת בחיים של אנשים עם מוגבלות בישראל ושל החברה כולה, ומהפכה שחשוב להדגיש, היא לא רק עושה שינוי בחיים של אנשים עם מוגבלות, היא עושה שינוי בכל החברה שלנו, שבעקבות התקנות האלה הופכת לצודקת יותר, שוויונית יותר, דמוקרטית יותר, מכילה יותר וכדומה.


התקנות שאנחנו מדברים עליהן היום, שעוד מעט תאשר, הן חשובות מאוד. גם הנושא של התקנות של החינוך, שיאפשרו את הקיצור של משך הזמן להנגשה של בית הספר עבור הילדים עם המוגבלות, משך זמן שהיום הוא לא קצר כמו שכולנו יודעים, והכנה מראש של שירותים נגישים ושל דרך נגישה ושל פיר מעלית, יאפשר לכולנו כמדינה, כממשלה לאפשר לילדים עם מוגבלות להיכנס לבית הספר מהיום הראשון של הלימודים בצורה שתהיה מכבדת, עצמאית, נגישה, משלבת.


הנושא השני כמובן, הנושא של תקנות מקום שאינו בניין, יאפשר לכולנו, כל האנשים פה בוועדה מכירים את זה טוב, להגיע לגנים ציבוריים, להגיע לחוף הים, להבדיל אלפי הבדלות, לבתי קברות, נושאים שהיום הרבה אנשים עם מוגבלות מודרים מהם.


כמובן יש את הנושא של מניעת אפליה בביטוח, שזה נושא לא פשוט ואני מקווה שוועדת התלונות שתקום, תאפשר דיון בתלונות באפליה בנושא הזה.


העבודה על התקנות האלה כמו שיודעים פה בוועדה, החלה כבר ב-2006 ואני שוב מודה ליו"ר, אילן גילאון, לעובדים של הוועדה, לעו"ד אייל לב ארי, לוילמה שנמצאת פה, לכל העובדים של הוועדה, למובילים של התקנות, לעו"ד יהודה מירון, לעו"ד ערן טמיר, לדן אורן שמלווה את התקנות מאז, לחליק, גיא אלדר, ליבינה זכאי ממשרד החינוך, לאסף דטנר וכמובן גם לשמואל חיימוביץ', לבלה ברג, אורנה ערן, נורית נוי, שירה ילון-חיימוביץ' ולא פחות חשוב, לאנשים שנמצאים פה, לנציגים של הארגונים, ואני לא יכול להגיד את השמות של כולם, וכמובן לנציגים של הגופים החייבים. אני לא אזכיר שמות, משרדי הממשלה הנוספים שנמצאים ושסייעו כמובן.


רק לסיום, האתגר שלנו כנציבות זה ליצור מצב שהתקנות האלה אכן ימומשו, וכולם כבר יודעים איזה אתגר עצום זה הכלי של הטמעת התקנות, בשביל שכל הגופים החייבים ידעו למה הם צריכים לעשות את זה, למה זה חשוב, למה זה מוסרי, למה זה כלכלי. כולם מכירים את הויכוחים האין סופיים עם אנשים שלא מכירים את התחום ואיזה התנגדות יש בהתחלה, ואנחנו נצטרך לשכנע ולהכשיר את הלבבות וליצור מצב של "רוצה אני", וביד השנייה האכיפה, ליצור מצב שיש שוט של המדינה, של הממשלה, שגורם לאנשים לעשות את הדברים כי חייבים וכי המחוקק החליט שזה מספיק חשוב בשביל שכולנו נעשה את השינוי הזה בחברה הישראלית. אז באמת תודה ליו"ר.

תודה לנציב העליון שאין כמותו. בבקשה יהודה.

באמת תודה ללא מעט אנשים שיושבים פה, ואני חושב שמה שנוצר, באמת איזה שהוא הוואי פה לקראת הדיונים, וכל פעם אני מתחיל לטרטר לאנשים את הראש, ואני אומר לשמחתי, באמת ההתגייסות היא אין סופית. זה מה שבאמת איפשר לנו פה, במילה פשוטה, "לתקתק" את כל התקנות האלה, גם את קודמיהן וגם את אלה ובאמת תודה לכולכם. אותי זה מאוד מרגש.

כן, ראובן, תציג את היורש שלך.

אוקיי, היורש שלי, ממלא מקומי אחרי שאני מסתלק היום. אני כל פעם אומר את זה.

ההצעה שלי קשורה ליהודה. אני חושב כדי שהצופים יראו שהדברים פה הם באמת לא משחק ילדים והדברים מורכבים, אני מציע שאת התקנות של יהודה, הוא יקרא, כדי שיבינו במה מדובר.

לא, לא, רק את זה לא.

אנחנו חושב שכולנו מותשים כבר מהתקנות האלה.

חבר'ה, אנחנו נעבור להצבעה. באופן סמלי, אנחנו נצביע כולנו, בסדר?

אז בעצם כרגע ההצבעה היא על תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), התשע"א 2011.

מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

התקנה נתקבלה

אנחנו עוברים עכשיו בעצם לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח) (הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011.

הנוסח יהיה כמובן נוסח בכפוף לשינויים שהתקבלו בוועדת המשנה. לדוגמא, הצורך לבדוק שאכן היתה פניה לוועדת התלונות כעבור בעצם 90 ימים מהפניה למפקח על הביטוח למשל, שבעצם גם לא ניתנה החלטה כעבור 90 הימים האלה על ידי מפקח הביטוח לצורך העניין. נושאי מינוי חברי הוועדה וגם נושא של ידוע על זכות ערעור לבית משפט מחוזי בגוף ההחלטה של ועדת התלונות.

מי בעד?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים - אין
התקנה נתקבלה

בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בנין), התשע"א 2011, בתקנות האלה בעצם נעשו כמה תיקונים אחרי הדיון מהצהריים.


בתקנה 4, מתחת לטבלה יש "ובלבד שנתקיימו שני אלה". למען הסר ספק, בעצם ה-"ובלבד" הזה השתנה בניסוח. הוא בא להבהיר שהוא לא תנאי לקיום תחילת ההנגשה מבחינת שעון הזמן, גם אם לכאורה בעצם שני התנאים שמנויים מתחת "ובלבד ש" לא מולאו או לא מתקיימים, הם לא עוצרים את מרוץ הזמן של חובת ההנגשה של לוחות הזמנים שמנויים בטבלה.


לגבי תקנה 2(ב), בנושא של בעצם הפניה של המהנדס לאומן או לממונה על אתרי הנצחה במשרד הביטחון, פה בעצם יש תוספת שיהודה יקריא אותה.

מהנדס הרשות צריך לפנות כשמישהו רוצה לטעון לפטור, למשל שנוגע לאתר הנצחה, אז הוא צריך לפנות למהנדס הרשות המקומית, ואותו מהנדס צריך לפנות למשל למשרד הביטחון ולבקש את חוות דעתם. אז מה שסוכם בדיון, שתהיה מגבלה על מועד התגובה או זמן התגובה של משרד הביטחון.

לא התקבלה חוות הדעת האמורה בפסקאות (1) או (2), לפי העניין, תוך 90 ימים מעת שנשלחה בדואר רשום פניה לגורם האמור, כלומר למשרד הביטחון או לאותו אומן שהקים את המקום, חלפו 90 הימים, לא התקבלה חוות דעת, יראו את הממונה על אתרי הנצחה במשרד הביטחון או האומן או מנהל עזבונו, לפי העניין, כמי שאינם מתנגדים לביצוע התאמת הנגישות, אלא אם הורה אחרת מהנדס הרשות מטעמים מיוחדים שנימק. זה סיפור אחד.

הסיפור השני, אם אותו מקום, יש שם איזה שהיא עתיקה או ערך טבע מוגן ואדם רוצה לטעון לפטור שהוא לא יכול לבצע את התאמת הנגישות בגלל שעלולים להיפגע, צריך לפנות לרשות העתיקות או לרשות הטבע והגנים, ואז אנחנו רוצים לתת להם איזה שהוא חלון זמן ולומר שגם רשות העתיקות וגם רשות הטבע והגנים צריכים לתת את תגובתם תוך 90 ימים מעת שנשלחה בדואר רשום פניה לאחד מהם ולפי העניין.

התיקון על ה-90 יום במקום ה-60.

כן.

רגע, הקרן הקיימת לא פונקציה פה? כי היא זאת שאחראית על אי עקירת עצים.

לא במקרה הזה. רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות אחראיות לפי חוקים מיוחדים שלהן על עתיקות וערכי טבע מוגנים ואי אפשר לפגוע בהם בלי אישור שלהן. החשש הוא כאן, שיש מצב ששביל שרוצים להעביר, שביל נגיש או רמפה למשל עובר בדיוק על עתיקה, תהיה פה התנגשות חזיתית בין האינטרס שלנו לאינטרס שהם אמונים עליו.

יש חובה לגביהם אבל אין ברירת מחדל, כפי שהצגת את זה עכשיו. אם מדובר באומן או משרד הביטחון, אז אם הם לא מגיבים תוך 90 יום, זה ברירת מחדל, אלא אם כן יש טעמים מיוחדים.

נכון.

לעומת זאת, אם מדובר ברשות העתיקות או רשות הטבע והגנים, אין ברירת מחדל.

נכון. גם אם עוברים 90 ימים, לא רואים אותם כאילו הם הסכימו. אנחנו לא יכולים לאכוף אותם לקבל החלטה לפי החוקים שלהם. אלה חוקים שלהם, סמכויות עצמאיות שלהם.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

מתנגדים – אין

התקנה נתקבלה

חבר'ה, עוד פעם חיבוק אישי, זה היה נהדר והנה אנחנו לעולם נהיה מספיק חלשים להרגיש ומספיק חזקים לשנות דברים, ואנחנו גם משנים דברים וזה חשוב.

הישיבה ננעלה בשעה 16:20