הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
13
ועדת משנה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
2.8.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 63
מישיבת ועדת המשנה שלועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יום שלישי, ב' באב התשע"א (2 באוגוסט 2011), שעה 13:35

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשס"ח 2008

חברי הוועדה: אילן גילאון – היו"ר

עו"ד דן אורן – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מיכאל רויטמן – מורשה נגישות מטעם הדיור הממשלתי, משרד האוצר

יעל ניסן – עוזרת מנהלת השירות, משרד הבריאות

מירב גת – יועצת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה

טלי הירש שרמן – מנהלת תחום קוד הבניה, משרד הבינוי והשיכון

עידית עמיחי – מנהלת מחלקת מוזיאונים, משרד התרבות והספורט

עו"ד מיטל שרעבי – משרד התרבות והספורט

ישראל אבן זהב – מטה מאבק הנכים

אהרון לויתן – המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

עו"ד נטעלי סגל קופילוב – יועצת משפטית, עמותת נגישות ישראל

טל לב – יועצת נגישות, המרכז לפלורליזם יהודי

עמוס רון – מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הנכים

אחיה קמארה – נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

נורית נוי – ריטיינרית של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עו"ד צביה אדמון – ריטיינרית של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עו"ד בלהה ברג – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ד"ר אורנה ערן – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

שמואל חיימוביץ' – ריטיינר של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ד"ר שירה ילון-חיימוביץ' – יועצת לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ישראל אבן זהב – מטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים

גלי כוכבי-רונן – רכזת פורום הארגונים לתקנות הנגישות

אחיה קמארה – נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עו"ד אילן שפירא – דואר ישראל

ד"ר גבריאלה עילם – מורשה נגישות לשירות, מטה מאבק הנכים

יעקב עילם – מטה מאבק הנכים

ראובן ברון – מורשה נגישות שירות, המרכז לעיוור בישראל

דור ברון – עוזר לראובן ברון

עו"ד שאול שרצר – יועץ משפטי, התאחדות ענף הקולנוע בישראל

נדב ענבר – אקי"ם ישראל

פרופסור רות בן ישראל – מועצת המוזיאונים

דורית ווליניץ – יו"ר איגוד המוזיאונים ואקו"ם ישראל

וילמה מאור

אייל לב-ארי

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשס"ח 2008

שלום וברוכים הבאים לחדשים ולאלה שהיו פה קודם. אנחנו מתחילים בדיון.

אנחנו פותחים את עמוד 5 בנוסח שהונח כאן. תקנת משנה (ד) שהפסקנו אותה בדיון הקודם, בהקראה שלה. נקרא את תחילתה שכבר אושרה.


(ד) במסלול הליכה של המבקרים יסופקו התאמות אלה:



(1) מסלול ההליכה יהיה יציב. לחילופין, תסופק דרך חלופית נגישה ויציבה.



(2) התאמות כמפורט בתקנה 17 למסלול ההליכה ולמעברים בין התצוגות.

(3) נערכת תערוכה בכמה חדרים, יובלט מסלול ההליכה מחדר אחד למשנהו בפס בצבע הנוגד את צבע הרצפה, או על ידי מתיחת חבלים, לפי העניין.

כן, ראובן.

אני מציע שהכוונה תהיה על פי חלק 6 לתקן 1918. שם כתוב בפירוש מה זה ניגוד חזותי ויש הרבה יותר אופציות, הרבה יותר חופש פעולה מאשר השניים שפה.

אבל אין שם אופציה לחבל.

בסדר, אבל יש כל מיני דברים אחרים.

זה בעייתי, כי בחלק 6 למשל יש סימן מוביל. בתערוכות יש אולמות לפעמים שמחלקים את האולם לפי התערוכה, ואז לא יוכלו לעשות לאדם פס מוביל מראש לרצפה.

התקן יצא לאחרונה, לא מזמן, אז אני מציע להתביית עליו ככל שזה אפשרי.

אתה יכול להגיד לנו מה הוא קובע?

הוא קובע מה זה ניגוד חזותי ומזה זה ניגוד מישושי באופן שהוא כמותי, איכותי, מדיד ולא משתמע בפרשנויות.

זה אובייקטיבי לגמרי. כן, ישראל.

מכיוון שישבתי בוועדת התקן הזאת, אני יודע קצת על מה מדובר. אני לא חושב שזה מתאים למוזיאונים ששם התערוכות מתחלפות וכל פעם יצטרכו לשנות את הנתיבים של הפסים, כי זה פסים שמשוקעים ברצפה ולא מודבקים על הרצפה.

אז לא מתאים התקן.

לדעתי זה לא מתאים למקרה הזה של מקומות סגורים.

כן, רות.

במוזיאונים, גם בתערוכות אין סדר קבוע. המבקר חופשי להיכנס לכל חדר מתי שהוא רוצה. אין בהכרח סדר. לכן כל העניין הזה לא רלוונטי למוזיאונים.

גם במוזיאונים שהאולמות הם רחבים, יש איזה שהיא הכוונה קונספטואלית של הציבור איך הוא הולך.

לא, אין שום הכוונה.

בואו נמשיך.

רגע, אז מה הפתרון פה?

זה נשאר בנוסח הקיים.

הבעיה שלי בעניין הזה היא כזאת. כרגע מה שכתוב, שיהיה או סימן בניגוד חזותי או חבל או מישושי אחר, זה בעיה בעיניי כיוון שבחלק מהמקומות זה רלוונטי ובחלק לא. בסוף לא יעשו כלום. אז זה חשוב. יש למשל מקומות שאין מסלול מסוים שצריכים ללכת בו בתוך המוזיאון ויש מקומות שיש מסלול מסוים שעוברים משלב לשלב.

לדעתי צריך להוריד את (ב)(3).

מה זה אומר? מה יקרה אז?

כמו שכל המוזיאון צריך להיות מסלול יציב, לא צריך שיהיה גם הכוונה מחדר לחדר.

אני תיכף אתן לצביה לענות על זה.

כל סעיף ד' נועד למקרים שבהם יש מסלול הליכה. זה כולל גם את 3.

אם אין מסלול הליכה, אז אין חובה?

רק תיקון אחד, יובלט מסלול ההליכה ופס הנוגד את צבע הרצפה כמשמעותו בתקן ישראלי 1618 חלק 6.

רק נוסיף הבהרה, שבמקום שיש מסלול הליכה, אנחנו נדרוש את זה.

זה מה שנאמר.

אייל, את הרישה לכתוב, היה מסלול הליכה - -

טוב.

או במקום שיש בו מסלול הליכה.

(4) מוצגים ועצמים אחרים המונחים במסלול הליכה הנגיש אל המבקרים או בצידו או הצמודים לקירות, יוצבו כך שלא יהוו מכשול או סכנה למבקרים, לפי הוראות ת"י 1918 חלק 1, אולם, אם היתה הצבת מוצגים כאמור בלתי אפשרית, יוצב לפניהם אמצעי אזהרה בצבע וחומר הנוגדים את סביבתם.

כן, ראובן.

גם פה אני מפנה לאותו תקן. אין סיבה שלא יהיה. שם כתוב בדיוק מה הגובה שמותר, שלא ישימו פתאום משהו גדול שיפריע לגבי למשל, ושהצבעים יהיו מתאימים.

האם משה שראובן מציע פה זה מקובל עליכם?

כן.

לנו יש משהו להגיד על העניין הזה. תארו לעצמכם שאתם נכנסים לתערוכה שמפוזרים בחלל יצירות אומנות מסוגים שונים, ולפני כל יצירה יש שלט אדום שאומר, הנה פסל בדרך או הינה תצוגה בדרך. צריך לחשוב על איזה שהיא דרך יצירתית לעשות את זה כמו שזה מתבקש בתקנות האלה. בחלק מהחללים זה יהיה פשוט אולם של סימני אזהרה.

אני לא יודע אם את השתתפת בדיון. אנחנו הרי אמרנו שכל דבר שיש בו כדי לפגוע במהויות של כוונת האומן וכו', אנחנו לא - - -

אבל זה צריך לציין בסעיף.

רות, זה מצוין לאורך כל הדרך וזה הבסיס, ולקבוע אותו בסוף כמו שיש הערת אזהרה.

בסדר, מקובל.

הייתי רוצה לשאול את נציגי המוזיאונים.
נניח שיש משהו בולט או משהו מסוכן, איך אתם מציעים? אתם יצירתיים? איך אתם הייתם מציעים לסמן את זה? כי אנחנו למעשה לא אמרנו איך. אמרנו אמצעי אזהרה, לא אמרנו איך.

מה שאני מציעה, כדי לא להקשות ועכשיו לקבוע למוזיאונים שזה יהיה בצבע וחומר נוגדים, פשוט יוצב לפניהם אמצעי המודיע אזהרה וכל מוזיאון יעשה איך שהוא מבין בהתאם לסגנון של התערוכה.

איך שהוא מבין, זה לא נוסחה שאני מקבל.

אולי במקום צבע וחומר נוגד, להגיד פשוט בולט.

קיבלתי. בולט זה הכי טוב.

אם אנחנו מפנים לת"י 1918 חלק 6, שם מדובר על ניגוד חזותי, לא ניגוד בולט.

אני רוצה להבהיר שאנחנו ערכנו בסביבות משהו כמו 15 שעות של דיונים על הנושא הזה עם המוזיאונים ועם הארגונים. אנחנו על חלק מהדברים הצלחנו להגיע להסכמות וחלק מהדברים לא הצלחנו להגיע להסכמות. מה שלא הצלחנו להגיע להסכמות, נפתח פה וחלק מהדברים שעולים כרגע, עולים מהערות חדשות.

(5) לא יוצבו מוצגים במקום שאינו מאפשר צפייה מקרוב, כגון לאורך מדרגות או לאורך כבש ששיפועו עולה על 5%, למעט אם קיים לאורך הכבש משטח ביניים, כהגדרתו בתקנות הנגישות למקום קיים, או כאשר המוצגים נועדו לצפייה מרחוק.

אני מציע למחוק את הסעיף הזה כולו. נראה לי התערבות מראש בשיקולים של איך נראה המוזיאון. רוב המוזיאונים, יש להם הרבה מאוד יצירות שהם במקומות כאלה על הקירות וחלקן לא נועדו וחלקן כן נועדו לצפייה מקרוב. מי בכלל יכול לקבוע דבר כזה? זה התערבות בוטה ומיותרת בשיקולים של איך ייראה מוזיאון.

כן, צביה.

המצב שאנחנו רוצים להתמודד איתו באמת כאשר מצגים מוצגים במקום שאינו מאפשר לאנשים עם כסאות גלגלים, לאנשים עם מוגבלות בתנועה לעצור ולהסתכל, כגון כאשר יש שיפוע גדול.

כן, דן.

אני חושב שצריך להבחין בין שני סוגים של טיעונים שעלו פה, שניסו לחבר ביניהם, והם טיעונים מטיעונים שונים. אם מדובר בטיעונים שנוגעים, סייגים שנוגעים לבעיות הנדסיות, לאופיו המיוחד של המקום כפי שאמרה הגברת, זה דבר אחד. החוק נותן לזה ביטוי ובתקנות בעקבותיו. הטיעון שאדוני העלה הוא טיעון מסוג אחר, של התערבות בניהול המוזיאון, וכעקרון אם לא מדובר בפגיעה באותם אינטרסים שציינתי קודם, אופיו המיוחד וכו' וכו' ובעיות הנדסיות שאי אפשר להתגבר עליהן, אז מה שהחוק מחייב זה כן התערבות כדי להשיג נגישות. יכולה להיות שאלה טכנית, אם ההוראה המוצעת נחוצה כדי להשיג את הנגישות, אבל העיקרון צריך להיות ברור והוא עקרון שקבע המחוקק, שתהיה נגישות מקסימלית בכפוף לסייגים שציינתי קודם, וצריך לעשות את האבחנה הזאת.

הרי כאן יש לא רק פטור מבחינת עול הנדסי, שזה בלתי ניתן לפתרון, למשל. יש גם פטור מבחינת שיקול אוצרותי או אומנותי. איפה הבעיה?

אנחנו ביקשנו. הנציבות התנגדה.

הנציבות לא התנגדה. הנציבות היתה בישיבה הקודמת והיא לא התנגדה. אני אפילו דימיתי את זה לנושא של שימור אתרים או פגיעה בערכי טבע. אנחנו נעשה ככל האפשר ומה שניתן, אבל כדי שייעשה ככל האפשר ומה שניתן, צריך לקבוע את הכללים הללו וצריך לקבוע את התקנות הללו, כי כל אחד לפי הבנתו, נדמה לי שאמרתי לכם בפעם הקודמת. כשתהיה לי את היכולת לחוקק חוק שאנשים יהיו בני אדם או בכלל יהיה איזה שהוא פרלמנט שיוכל לחוקק חוק כזה, אז לא צריך שום דבר, כל אחד לפי הגדרתו.

יש לי רק הערה אחת. הסעיפים האחרונים עכשיו שקראנו לגבי המעברים, הם לא כפופים לשיקול של מהות המוזיאון או התפיסה האוצרותית. אנחנו לא יכולים להתפשר עליהם.

לא הבנתי.

מדובר בהוראות בטיחותיות. אנחנו לא יכולים לומר שבגלל תפיסה אוצרותית, לא ישימו שלט אזהרה או איזה שהוא אמצעי אזהרה.

הוא נתן לך מקודם דוגמא, שהרעיון הוא שזה קרוסלה. יש מוזיאון שהקטע האומנותי שלו זה התנועה, הגלגול, ההתגלגלות. מה שאת מציגה כרגע, את אומרת שצריכות להיות רמפות קבועות כאלה.

העניין הבטיחותי הוא יותר בסעיף הקודם, שיש מכשולים בדרך.

אם שמואל אומר שזה לא שיקול בטיחותי, אז אני יכולה את 5 בלבד לסייג בתפיסה אוצרותית.

אוקיי, בסדר.

אוקיי, אז יוכנס כאן גם כן בסיפה של 5 שיקול של התפיסה האוצרותית.

אני רק רוצה להגיד שהפתרון בגוגנהיים, הייתי שם, לכסא גלגלים, זה שיש מעלית עד למעלה, ובדרך למטה אפשר. אמנם השיפוע חזק, אבל בירידה זה אפשרי.

גם השיפוע משתנה מ-5% ל-10%. אני אקריא את 5 מחדש.

(5) לא יוצגו מוצגים במקום שאינו מאפשר צפייה מקרוב, כגון לאורך מדרגות או לאורך כבש ששיפועו עולה על 10%, אלא אם התאמת הנגישות פוגעת בתפיסה האוצרותית, או כאשר המוצגים נועדו לצפייה מרחוק.

(ה) היו במקום הצגת התערוכה מושבים לשימוש הציבור, יהיו 10% מהם מושבים מותאמים כאמור בת"י 1918 חלק 3.2 בסעיף 2.10.2.

יש כאן את ההמשך, שזה הצעה של הנציבות. בסוף (ה) יבוא: עולה שטח המוזיאון או הגלריה על 900 מ"ר ולא קיימים באולם התצוגה או במעברים ביניהם מושבים לשימוש הציבור, יתקין החייב מושבים לשימוש הציבור ויהיו 10 אחוזים מהם מותאמים כאמור.

אני ממליצה שנדבר על מרחקי הליכה, אבל אני אכתוב לכם את זה. שטח זה בסדר, אבל מה שחשוב לאדם שהולך ויש לו קושי בהליכה, זה לאו דווקא תמיד כסא מותאם, אבל כן שיהיה לו מקומות לשבת, נאמר כל 100 מטר.

באירופה יש ברוב המוזיאונים גם התקנים ניידים, כלומר כסאות מתקפלים מאוד קלים שאפשר לקחת אותם ולהשתמש בהם באופן שוטף בתוך הביקור במוזיאון, מעבר למה שיתקינו. השאלה אם צריך להכניס את זה לתקנות או לא.

אייל.

התאמות נגישות


לשלטים במוזיאונים


וגלריות


64. בנוסף לביצוע התאמות בשלטים לפי תקנה 18, יבצע החייב

(1) היו במקום שלטים לתיאור המוצגים, יתקיימו בהם אלה:

(1) השלט יוצב במקום נגיש אשר יאפשר גישה חופשית אליו.

(2) השלט יהיה עשוי מחומר המונע החזר אור או בוהק.
(3) קצהו התחתון של המידע העיקרי בשלט שמוצב אנכית, (כגון: שם היצירה ושם האמן), יהיה בגובה של 125 סנטימטרים לפחות מן הרצפה וקצהו העליון בגובה של לא יותר מ-170 סנטימטרים ממנה.

כן, התנגדות לגבהים. הגובה הזה של השלטים, כשמגיע אדם בכסא גלגלים וצריך להתקרב לקרוא מה שכתוב בשלט, הוא לא רואה. אני עשיתי את זה בשבוע שעבר. בהרבה תערוכות השילוט הוא לא מאוד מאוד בצבעים ניגודיים ובולטים.

גבי, ההערות שלך נורא נכונות אבל אני מצטער, את לא הגשת אותן לשולחן העגול. אנחנו קבענו איזה שהוא נוהל. זה לא שההערות שלך הן לא טובות, גבי, אבל אנחנו ככה לא נגמור לעולם את התקנות האלה.

אני לא יכולה להגיע לישיבות, זה בהתנדבות. יש גבול. אני שולחת בכתב.

את צודקת, תשלחי את הערותייך וגם תקבלי את הדין. רק שאלת הבהרה, לא הבנתי את ההפרש גבהים בין ה-125 ל-170. זה השלט?

השלט לא נגיש לאדם בכסא גלגלים, בגובה הזה.

מהיום אנחנו נגביה את הכיסאות.

יש פה ניגוד עניינים מבחינת התאמות נגישות לפעמים בין ליקויי ראיה לאנשים נמוכי קומה או אנשים בכסא גלגלים. גובה הצבת מוצגים והצבת שילוט ומערכות הפעלה ואמצעי תצוגה, יכול להיות בעייתי בעניין הזה. ראינו את זה גם בהקשר למעליות בזמנו. אין לזה תשובה מוחלטת. גם במעליות הגענו לאיזה שהיא פשרה, כשיש שני פאנלים, אז אחד יהיה נמוך ואחד גבוה.

הפשרה היא בין 1.25 מטר ל-1.70 מטר?

כן.

אז אוקיי.

רק שאלה, לגבי הצעת הנציבות ב-1/8, מה שכתוב כאן זה התקבל או נדחה?

כן, התקבל.

(4) שלט שמוצב אנכית יוצג בזווית של לא ליותר מ-45 מעלות בין הקיר לבין השלט, בחזית המוצג או תיבת התצוגה.
(5) קיימת ניגודיות צבע בין הכיתוב בשלט לבין הרקע.

שאלה קטנה, ניגודיות צבע זה משהו נורא סובייקטיבי. אני מציע לכתוב פה שניגוד צבע של 60% לפחות.

יש הגדרה לזה לאורך כל הקו.

אבל אני מציעה לשנות מצבע לגוון, שזה יהיה אחיד.

בסדר.

ת"י 1918.

לפי ת"י 1918 חלק 6.

טוב.

שם יש דרישות למקומות שונים, בחוץ או בפנים, בת"י 1918 חלק 6. יש הבדל בדרישה.

אבל זה לא נוגע לשילוט, מה שיש שם. יותר רלוונטי דווקא מה שכתוב בחלק 4.

אז ניגודיות גוון לפי חלק 4?

כן.

(6) נעשה שימוש בספרות בשלט, יהיה גודל הספרות 50 מילימטרים לכל הפחות.

נניח שהטקסט הוא 40 מ"מ, אז אי אפשר יהיה לקרוא את הטקסט, רק את הספרות.

ראובן, מה רצית לשאול?

יש פה שגיאה קטנה, כי אם כתוב שם שהציר נוסע ב-1942, אז כנראה לא זאת היתה הכוונה שכל ספרה שתהיה שם, היא תהיה גדולה, אלא רק ספרה שמספרת על מספרו של המוצג, הוא זה שיהיה גדול, ואפשר להוריד את זה ל-40 יום.

הרעיון של הסעיף הזה היה אפשרות לזהות את המוצג, וזה לא משנה אם זה איזי גייד. זה לא משנה אם זה מדריך, אבל אפשרות לזהות את המוצר. אנחנו נשנה את הניסוח כך שזה יבהיר את הנושא של זיהוי המוצר ובנוסף אנחנו לא הגדרנו את גודל האותיות, וכן צריך להתייחס לגודל אותיות.

אבל אתם התייחסתם למספור של המוצג בפסקה ז', אז כדאי שזה יהיה ביחד.

אז כל הפרק הזה, קחו אותו, תבשלו אותו. גם את הנושא של מה שלא התייחסתם לגבי גודל.

המוזיאונים, אתם תשבו ביניכם. הנציבות, אתם תשבו ביניכם. אחרי זה תשבו יחד.

בסדר.

(7) היה במקום מסלול הליכה קבוע למבקרים, ימוקם מספר המוצג לפני המוצג.

(2) טקסט הכלול בשלט המתאר את המוצגים יהיה בעיצוב ברור ולפי העניין תוך שימוש בסמלול, ויועמד לשימוש המבקרים גם בדפוס נגיש.

כן, בבקשה.

אני לא מבינה למה הורידו פה את הקטע של שפה פשוטה, והשאירו את הסמלול. לדעתי דווקא בסמלול הרבה יותר קשה להסביר בדברים האלה. לדעתי הקטע של שפה פשוטה היה פה וצריך להישאר פה.

אין מקום לשפה פשוטה בשילוט שמסביר ליד מוצגים, שאומר מה הם. בלאו הכי בדרך כלל זה כתוב שם מה שם המוצג ושם האומן ולא יותר מזה. אין צורך בכך. גם לדעתי זה פוגע בתפיסה האוצרותית.

אין לי בעיה, השאלה איזה סמלול בדיוק נשים שם?

סליחה, נדב מאקי"ם. אם זה רק שם המוצג, אז אין מקום לפישוט לשוני, אבל אם זה שלט המתאר כפי שהגדרתם פה, שלט המתאר את המוצג, אפשר לכתוב גם טקסט בפישוט לשוני. אין פה שום פגיעה אוצרותית.

כן, רות.

צריך להבחין בין שני דברים שונים. מתחת לכל מוצג יש רק כמה מילים, שם האמן ושם המוצג, ואולי עוד משהו. אין שום תוכן בדברים, אז שם השאלה של פישוט לשוני, זה מיותר. בדרך כלל יש באולם על הקיר, לפעמים כתובת טקסט. אז לגבי הטקסט הזה אתם צודקים שאתם רוצים אותו בלשון פשוטה, אבל זה לא חייב להיות על הקיר, כי אם אנחנו נצטרך לשים על הקיר גם בלשון רגילה, גם בלשון פשוטה, גם בלשון פשטנית, אז אין לנו מקום לתצוגה. לכן אתם כתבתם פה בצדק שזה צריך להיות מסופק בדפוס נגיש, כלומר שאת כל הדברים האלה צריך לצרף בדפדפת או בנייר או במשהו כמו שמצוין בסעיפים קודמים, שזה יהיה בדפוס נגיש וכל אחד יקבל לפי הצרכים שלו. אז מה שאני מבקשת, שזה יאמר כאן, שזה צריך להיות בדפוס נגיש אבל לא גם בדפוס נגיש, שצריכים כאילו לעשות נגיש את הטקסט עצמו ועוד גם בדפוס נגיש.

שירה.

שני דברים, אחד, רק כדי להבהיר, דפוס נגיש בפני עצמו לא כולל את הנושא של הפישוט הלשוני. יש אפשרות כן לציין דפוס נגיש תוך שימוש בפישוט לשוני. זה סעיף נפרד בתוך התקנות הבסיסיות.


אני חושבת שאפשר כן לתת שתי אפשרויות. יש מצבים שבהם כן מתאפשר וכן ימצאו לנכון לגבי אותו טקסט נרחב,

את מדברת על לוח קיר?

נכון. יש מצבים שבהם כן ימצאו לנכון לעשות את זה, ויש את המקום וכו'. מה שאני אומרת, שאפשר לתת את זה כאפשרות בחירה, שאם מעוניינים לעשות את זה, אז מצוין ונפלא.

אין כוונתנו לשילוט שמופיע מתחת לכל מוצג. בדרך כלל לכל תערוכה או לכל גלריה בתוך המוזיאון יש דברי הסבר של האוצרות, וזה טקסט אחד שמופיע. כאדם שנמצא כמעט כל יום בגלריה אחרת, זה תחום עיסוקי, אני יכול לומר שאני מריץ עכשיו אפילו את הגלריות הקטנות ביותר בתל אביב, גלריות חדר בתל אביב. אין מצב שאין מקום לשים עוד קאפה אחת בגודל הקאפה הקיימת לכלל האוכלוסיה, שתהיה כתובה בפישוט לשוני. ההשקעה היא אפסית. אני יודע מה עלויות הדפוס, אני יודע מה עלויות הקאפה.

אנחנו כבר קיבלנו את זה ואני מפנה לסעיף 63.ג.5: "יספק החייב תיאור התערוכה ומוצגים מרכזיים בכל תערוכה ודפוס נגיש בתור פישוט לשוני. אולם, סיפק החייב דפדפת בדפוס נגיש עם פישוט לשוני או הקלטה עם תיאום מוצגים מרכזיים כאמור בפישוט לשוני, יהיה החייב פטור מביצוע התאמה זו". כבר קבענו את זה. אין צורך לחזור על כך שנית.

תודה. אנחנו מפסיקים כאן.

אילן, אם אפשר. אני לא יודע שזה לא מקובל ללכת סעיף אחד אחורה. פשוט ללוגיקה. סעיף ז' אומר, היה במקום מסלול הליכה קבוע למבקרים, ימוקם מספר מוצג לפני המוצג. זה הגיוני, זה או לצידו או מתחתיו.

הוא אמר שנעבוד על הסעיף הזה.

זה סעיף שתעבדו עליו קצת. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30