הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
11
ועדת משנה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
2.8.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 64
מישיבת ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יום שלישי, ב' באב התשע"א (2 באוגוסט 2011), שעה 12:30

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בנין), התשע"א 2011

חברי הוועדה: אילן גילאון – היו"ר

עו"ד דן אורן – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מיכאל רויטמן – מורשה נגישות מטעם הדיור הממשלתי, משרד האוצר

יעל ניסן – עוזרת מנהלת השירות, משרד הבריאות

מירב גת – יועצת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה

אפרים חוצ'ה – סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה

טלי הירש שרמן – מנהלת תחום קוד הבניה, משרד הבינוי והשיכון

עו"ד נירית אהרון – רשות הטבע והגנים

אהרון לויתן – המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

חומי נובנשטרן – המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

עו"ד נטעלי סגל קופילוב – יועצת משפטית, עמותת נגישות ישראל

טל לב – יועצת נגישות, המרכז לפלורליזם יהודי

עמוס רון – מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הנכים

נורית נוי – ריטיינרית של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ד"ר אורנה ערן – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

שמואל חיימוביץ' – ריטיינר של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עו"ד יהודה מירון – ריטיינר של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

ישראל אבן זהב – מטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים

גלי כוכבי-רונן – רכזת פורום הארגונים לתקנות הנגישות

אחיה קמארה – נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עו"ד אילן שפירא – דואר ישראל

ד"ר גבריאלה עילם – מורשה נגישות לשירות, מטה מאבק הנכים

יעקב עילם – מטה מאבק הנכים

ראובן ברון – מורשה נגישות שירות, המרכז לעיוור בישראל

דור ברון – עוזר לראובן ברון

עו"ד שאול שרצר – יועץ משפטי, התאחדות ענף הקולנוע בישראל

וילמה מאור

אייל לב-ארי

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בנין), התשע"א 2010

אנחנו מתחילים בדיון שלנו. יש למישהו הערות? לא. נתחיל בהקראה.

תיקון קטן, אני בעמוד 4. בתחתית העמוד ישנה תקנה 4(ב). אז מה שאני רק רוצה לומר לפרוטוקול, שאנחנו נדאג שכל מה שכתוב ב-4(א) לפני הטבלה, גם צריך בעצם להיכלל ב-4(ב).

טוב, אוקיי.

עמוד 5.

(ג) חייב בביצוע נגישות שאינו רשות ציבורית יבצע וישלים את ביצוע התאמות הנגישות לפי תקנות אלה, ובכלל אלה ביצוע חלופות לפי תקנה 5, לגבי מקום קיים שאינו בנין, תוך שנתיים וחצי מיום תחילתן של תקנות אלה.

פשוט מבטל את הטבלה שהיתה קודם.

(ה) חייב בביצוע נגישות חייב לכלול ביצוע התאמות נגישות לפי תקנות אלה במסגרת ביצוע עבודות סלילה, ריצוף מחדש או התקנת אבן שפה, בהיקף של 20% לפחות משטח הדרכים השבילים והרחבות. במקרה של החלפת ריהוט חוץ במרכזי עניין שאמורים להיות נגישים לפי תקנות אלה או בדרכים המובילות למרכזי עניין ואמורות להיות נגישות , יעמוד הריהוט החדש בהוראות תקנות אלה.

5(ב)(ו) המקום הוא אחד מאלה –

(1) אתר הנצחה.

(2) מקום לתצוגה.

שמי נובנשטרן חומי, אני מהמועצה לשימור אתרים. נמצא גם המהנדס שלנו יחד איתנו. אני לא אוהבת את הנוהל התייחסות אצלכם. אני יושבת בוועדות אחרות, אבל מה שאנחנו היינו רוצים לראות כאן, הגדרה של אתר היסטורי שיש בו גם תצוגות, שההגדרה שלו תהיה לפי חוק התכנון והבניה, וחוק התכנון והבניה בתוספת הרביעית.


אני רואה כאן פטור וחלופות, אז יכול להיות שאני מתפרצת לדלת פתוחה.

יש פה הרבה כבוד לאתרי שימור. אנחנו לא מנסים לשים איזה מתקן מעל הכותל המערבי.

התקנות כוללות עילת פטור שנקראת פטור עקב פגיעה מהותית באופיו של המקום, שחלק מרכזי בכל הסיבה הזאת או בכל העילה הזאת, זה צורך בשימור של אותו מקום, והתקנה מפרטת מהן אותן ראיות או מהם אותם מצבים שבהם אכן אפשר לשקול את אותו פטור עקב פגיעה שנובעת מהשימור.

אוקיי.

אנחנו רק נעשה תיקון, אבל זה כבר אחרי הישיבה כאן, שיבהיר שכל עילות הפטור למשל שנוגעות לשימור לאותו מקום שמישהו שצריך לבצע התאמת נגישות חושב שהוא צריך להיות פטור, שיהיה ברור, אתן דוגמא, שאם מישהו טוען שהמקום שלו מקום לשימור ואותו חלק שהוא ראוי אכן לשימור, בעוד שאת התאמת הנגישות הוא צריך לעשות במרחק של 200 מטר משם, אין כמובן סיבה שהוא יהנה מאותו פטור. הרעיון הוא שאם יש התנגשות חזיתית בין התאמת הנגישות לבין הצורך בשימור באותה נקודה, אז באמת תקום עילת הפטור. לכן אנחנו נחדד בניסוח שיהיה ברור, כשאתם מעלים עילת שימור, היא צריכה להיות בדיוק באותו מקום או בסביבתו הקרובה של המקום שבו צריכים לבצע את התאמת הנגישות.

בסדר גמור. אנחנו ממשיכים.

בעמוד 7 למעלה עוד הערה. בסעיף (ב) הוא אומר ככה: מהנדס הרשות המקומית, אליו בעצם מגישים את הפטור והוא צריך בעצם לקבל את ההחלטה הסופית, אבל בכמה וכמה נושאים כמו למשל אתרי הנצחה או נושא של אומנות, מקום לתצוגה או נושא של ערכי טבע או עתיקות, לפני שהוא מקבל החלטה הוא צריך לפנות לגורמים שנוגעים בדבר. אנחנו רוצים להגביל כדי שלא תהיה פה סחבת שהיא בלתי נגמרת, לומר שכל אחד מהגורמים שהוא פונה אליהם צריך לתת תשובה תוך 60 יום, ואם הם לא נותנים תשובה תוך 60 יום, יראו כאילו אין להם התנגדות להתאמה הזאת.


אני רוצה עוד לבדוק כי לא הספקתי, נדמה לי שעשינו דבר כזה גם בבנין קיים.

זה אומר שאתה תוסיף פה הגבלה של זמן.

אם לא עומדים במועד שקבוע - - -

אז רואים כאילו לא מתנגדים.

זה קצת בעייתי, כי יש הבדל בין אומנים שלהם אין סמכויות מכוח החוק. ניקח לדוגמא את רשות העתיקות או רשות הטבע והגנים, שעלולה להיגרם כאן פגיעה בערכים חשובים.

מאחר שלרשות העתיקות ורשות הטבע והגנים יש חוקים משלהם, אז מה שנעשה, נקבע את ה-60 ימים האלה, אבל עם החרגה עם הסמכויות שלהם, כי באמת אם יש סמכות מפורשת בחוק גנים לאומיים, אני לא יכול כאן לעקוף אותה.

לא, לא, אני אשאל אותך שאלה אחרת. איפה יש את המעמד הזה של מי שיש לו מה להגיד יגיד עכשיו, אם לא, יעברו 60 יום, לא יהיה לו מה להגיד.

אז אנחנו צריכים להגיד עכשיו, כלומר שאותו מהנדס רשות שתהיה לו טענת שימור כדי לא לעשות נגישות. הוא פונה למשל לאומן שהוא האומן שיצר את אותו מקום לתצוגה. אז אם תוך 60 יום הוא לא מגיב, אנחנו רוצים לומר, כדי שלא יהיה פה משהו אין סופי, אז יראו את זה כאילו אין לו התנגדות.

אז על מי כן זה יחול, על האומן בעצם.

זה יחול על משרד הביטחון, שזה אתר הנצחה. יש פה את האומן.

שמי לויתן אהרון, אני מהמועצה לשימור אתרים.


בעניין של הגנים הלאומיים ושמורות טבע, יש תקנות לאתר למעשה, שנותנים גם פטור, אם זה אתר עתיקות או אתר טבע, ואם יש פגיעה מהותית באתר הזה, אז ניתן לקבל פטור.

כן, דן.

בקשר לאלה שכן תחול ברירת המחדל הזאת, כיוון שיכולות להיות נסיבות מיוחדות, כמו שאילן אמר שהאומן בחו"ל, אז אולי לא כדאי לסגור את זה הרמטית, אלא אם כן יש טעמים מיוחדים.

אולי כדאי לתת קצת יותר מ-60 יום.

אולי כדאי לתת יותר מ-60 יום.

אז זה לביצוע. תהיה תקופה של 90 ימים. אם התקופה עוברת ואותו אדם לא הגיב, רואים אותו כאילו הוא לא מתנגד, אלא אם יש טעמים מיוחדים.

כן,

בסעיף ב(2) אני מניח שאתם מתכוונים לאמן ולא אומן.

אמן. כן.

בסופה של פסקה (ב) ציינו שבעצם מהנדס הרשות יתן את החלטתו המנומקת לפי פסקה (2). צריך לנמק אותה. אנחנו עוברים לעמוד 8, תקנת משנה (ו), ממש לפני תקנה 6, לגבי טפסים. נמחקו המילים "או בעל מקצוע". זה לא נדרש. מספיק שהוא נדרש על ידי גורם פלוני.


אנחנו עוברים לעמוד 12 בתקנה שנוגעת לבתי עלמין, בכל הנושא של שטחי קבורה במישור. עודכנה ההגדרה – נפטר שקרובו נכה – נפטר שקרוב משפחה שלו בדרגה ראשונה הוא אדם עם מוגבלות המתנייע בכסא גלגלים, באמצעות הליכון או באמצעות קביים.


אנחנו עוברים לעמוד 13 בתקנה 9, גן ציבורי.

אני אסביר. בדיון הקודם הוצע כאן שנוסיף לאותם מרכזי עניין בגנים שראוי שתישקל הנגשתם, גם את אותם אזורי פעילות כושר גופני שהולכים היום ומוקמים בערים ויישובים. אז במהלך השבוע בדקנו את זה והסיפור הוא קצת יותר מורכב, כי היום במכון התקנים מכינים תקן שיטפל במתקנים הללו. אנחנו היום לא יודעים ולא ברור לנו עד הסוף מה מידת הנגישות של המתקנים האלה כשלעצמם. נוסף על זה יש שאלה כלכלית לא פשוטה, כל נושא המשטח שמתחת למתקנים האלה, משטח גבולי, ולכן אנחנו מציעים שבשלב הזה לא נחייב את זה דרך כאן, אלא כדי שקודם כל תתבהר התמונה דרך מכון התקנים, מה הולך להיות עם המתקנים האלה. האידך של מה שאני אומר הוא, שבפועל היום רוב המקומות האלה מותקנים על משטחי גומי, כך שיש נגישות. אני עושה איזה שהוא איזון בין הפרקטיקה לבין מה שצריך. אני מציע להשאיר את זה מחוץ לתקנות.

זה סביר מה שאתה אומר? רק שתדע לך שזו הצעקה האחרונה. בכל מקום, בעיקר בטיילות לאורך חופים, זה מדהים. לא רק בגנים קטנטנים, זה לפעמים במרווח בין הכביש.

לכן גם בעיית הנגישות פה היא מינימלית בגלל שזה קרוב לכביש ולמדרכה.

אני מזכיר שזה שהיום אחר הצהריים הם מתכוונים בוועדה לאשר את התקנות, זה לא אומר שלא יהיו עוד תיקונים לתקנות. בגלל זה המחוקק בחר במכשיר הזה של תקנות שהוא יותר גמיש מחקיקה ראשית.

אוקיי. כן, אנחנו ממשיכים.

אנחנו עוברים לעמוד 14 בנושא של אתר משחקים. ב-(ד) בעצם לא היתה התייחסות לאתר משחקים חדש.


(ד) באתר משחקים חדש יתקיימו הוראות ת"י 1498 חלק 8.


בעמוד 15, מקום רחצה, תקנת משנה ג(2)(א), לגבי מקום שהוא מקום מהמקומות המנויים בפסקה (1) בהגדרת מקום רחצה שבתקנת משנה (א), תחול הוראה זו לפחות במקום רחצה כאמור שמתקיימות בו הוראות פסקה ( 5).

התקנה הזו, 12, מונה לאיזה מקומות שאתה נכנס למקום רחצה, תהיה נגישות. ספציפית אנחנו עוסקים עכשיו בחופים מוכרזים, החופים שלאורך הימים, ומה שהתיקון שאנחנו מבקשים לומר אומר כך, מלתחה ומקלחת תצטרך להיות נגישה אם זה באותם חופים שבהם יש נגישות לחול ולמים. זה בעצם מה שהתיקון רוצה לומר. כי בחוף ששם הנגישות היא באזור המסעדות, בתי השימוש וכו', לא נראה לנו שיהיה הכרח להנגיש גם את המקלחות והמלתחות, כשלמעשה אין לך נגישות לחול ולחוף.

אתה מתכוון למקלחות בחוף, לא מלתחות סגורות.

ברור שממילא אם מבנה המקלחת הוא חלק מהמבנה של עורף החוף,

במקום שיש לך דק עד החוף, אז גם אם זה גורר אחריו כל שאר הדברים.

האם מה שזה אומר פה, זה שבמקלחת אחת לפחות יימצאו מאחזי יד בלי קשר למקלחת נגישה? גם כשאין גישה עד החוף, תימצא מקלחת לא נגישה שיש בה מאחזים?

אז אני אוסיף את זה כהערה.

כדאי, כי יש אנשים שצריכים את המאחזים.

אז אני אומר, בואו כרגע נעשה שתיווסף דרישה למאחזים במקלחת, אחת לפחות.

טוב.

עמוד 17, בתקנה 18(2) יש את ההערה לגבי הנגישות הרציפה אל מרכזי העניין הבאים – אזור קבלת פנים, מזנון, בר משקאות, רחבת ריקודים, מקום צפייה להתרחשות מרכזית כגון טקס נישואין. הנושא של הנגישות על במה מוסדר בתקנות נגישות השירות.

כן, גבי.

סליחה, רק לצפייה בטקס נישואין?

כרגע זה מה שהסעיף מסדיר.

אני למשל נתקלתי כאמא של, שלא יכולתי לעמוד על יד החופה והיו צריכים להזיז את החופה לזוג.

אנחנו צריכים לתת את דעתנו לצורך לאפשר נגישות לחתן, לכלה, להורים, למברכים. לפעמים אולי גם הרב מקדש. השאלה אם אפשר לעשות את זה כדרישה שכל מקום שהוא משמש לחופה, דהיינו מקום מוגבה, יונגש על פי הקריטריונים שאנחנו מבקשים במקומות רגילים, או נגיד משהו בנגישות שירות, שיהיה במידה, ומשטח הרחבה בה נערכת חופה, הוא לא נגיש, אז יספקו אמצעי נגישות עד הוק לאותו אירוע, לאותו מקרה. כרגע זה מה שאנחנו מציעים, שהפתרון הזה יהיה בתקנות נגישות שירות.

הרחבה של החופה, למה הדבר דומה?

דומה לבמה שקיימת באיזה שהוא מקום ועושים שם איזה שהוא כנס ופתאום יש נוכחות גם של אנשים שצריכים לעלות לבמה והבמה הזאת לא נגישה.

זאת אומרת במה לא קבועה.

לא, הבמה קבועה, אבל הנגישות לשם לא נדרשת. בדרך כלל מי שאמור להגיע לבמה זה גורם מוגדר, זה מישהו שידוע שהוא אמור לעלות.

שמוליק, בהיכל התרבות הבמה צריכה להיות מונגשת או לא צריכה להיות מונגשת?

כשמגיע אומן, ודאי שהיא צריכה להיות מונגשת.

אני לא כל כך מבינה את העניין. רחבת הריקודים צריכה להיות מונגשת.

בבנין קיים מה שנקבע, זה שלבמה או למשטח מוגבה תוביל דרך נגישה לפי הוראות התקנות, או לחילופין לפי תקנות נגישות השירות.

אז אותו הסדר.

לא חייבנו בתקנות בנין קיים. לא חייבנו שזה יהיה קבוע, זה מה שיהודה אומר.

כשאנחנו מחייבים את אולם האירועים הזה להיות מונגש, למה הכוונה? מה מונגש?

אם זה יהיה קבוע או אם זה יהיה משהו שמספקים הד הוק.

אתה מדבר רק על הבמה של החופה.

לא, כל אזור קבלת הפנים.

הוא אומר, אם האולם הזה שהוא אולם אירועים, הוא חייב להיות מונגש בגלל כל הקריטריונים האחרים, אז אי אפשר להתעלם מאף אחד מהגורמים שלו, כמו לשירותים או כמו לבמה.

אז פה עשו איזה שהיא אבחנה. אמרו שרחבת הריקודים כן יהיה משהו קבוע.

בוא תגיד לי מה פרקטית הבעיה פה להנגיש כזו רחבה של חופה?

בדרך כלל זה נמצא בגובה שהוא מעל חצי מטר.

למה בדרך כלל?

הנושא הזה כבר נדון בוועדה לפני כך וכך דיונים. היה כאן גם נציג הרבנות. ההערה לגבי כאן הועלתה על ידי ישראל רק לקראת הדיון היום. אני דיברתי עם אותו אדם היום והוא אמר, כל מה שרציתם עד היום לא התנגדנו. הוא מתנגד במובן שהוא מרגיש שאנחנו כבר יותר מדי עוטפים אותם בדרישות, כי יש שם לא מעט דרישות. יש פה הרבה פונקציות. בואו נאמץ את מה שבבנין קיים.

שתי החלופות.

כן.

יפה מאוד, נכון.

ואז יש ישור קו.

בעמוד 4 ו-5 בשתי הטבלאות, שני הטורים הכי שמאליים, 101 עד 251, תחתיתן, המועד האחרון לביצוע הנגשה שם, בטור הראשון של בין 101 עד 250 מקומות, כתוב 10 שנים, למשל בטבלה שבסעיף 4 ובטור השני כתוב, לא יאוחר מיום 1.11.2021 . פשוט נאחד את שני הטורים האלה לאחד.

עוברים לעמוד 20 יש תיקון קל למעלה, לגבי הגדרת בנין חדש.


בפרט משנה זה, "בנין חדש" - בניין שהוא מקום ציבורי חדש.


(ב)(1) הכניסה לאותו מקום מבוקרת, כאן הערנו, רק לשם החידוד, זה יעשה בהמשך בנוסח. הכניסה המבוקרת, בעצם הכניסה שיש בה בקרה אנושית או באמצעות תקשורת מיידית.

(3) מרחק מקום חניה לציבור שמחוץ לאותו מקום לכניסה העיקרית למקום כאמור לאורך דרך נגישה עולה על 200 מטרים. עלה שיפוע הדרך הנגישה על 5%, יבוא "100" במקום 200 המטרים האמורים.

(2) בשלט שהותקן במקום בולט לעין בכניסה לחניה כאמור, יצוין מספר טלפון של מי שניתן להתקשר אליו בשעות הפעילות במקום שאינו בנין כאמור, שיאפשר את הכניסה והחניה האמורים בפסקה (1) באופן מיידי.

(ג) בדרך נגישה ב –

(1) מקום חדש שאינו בניין יתקיימו הוראות ת"י 1918 חלק 2, בפרט ההוראות הנוגעות לשטח פתוח למעט סעיפים 2.10, ו-2.15.

(2) על אף האמור בפרט משנה (1), דרך נגישה בשיפוע שבין 8.1% ל-10% תתוכנן ותבוצע רק לאחר שהתקיים פטור מביצוע דרך נגישה ששיפועה קטן יותר עקב סיבות הנדסיות לפי תקנה 5.
בדרך נגישה במקום חדש שתוכננה בשיפוע של 8-10% ואמורה להיות כבש, יחולו הוראות אלה:

1. אפשר שבצד אחד של הכבש לא יותקן בית אחיזה אם הכבש גובל בשטח שתוכנן כך שיהיה אליו מעבר חופשי לאורך הכבש, כגון מדשאה או אתר משחקים הגובלים בשביל.

2. אפשר שלא יותקנו בתי אחיזה לאורך הכבש אם מתוכננת דרך נגישה אחרת שמובילה למרכזי עניין אלה.
(3) א. סעיף 2.7.2 – על אף האמור לעיל, אפשר שרוחב הדרך הנגישה יקטן עד ל-110 סנטימטרים, לאורך קטע דרך שאורכו לא יעלה על 500 סנטימטרים בשל מיקום מתקנים, תשתיות או צמחיה. נוסף על האמור לעיל רשאי מהנדס הרשות המקומית, מטעמים של תכנון והנדסה ובאישור מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, לאשר שרוחב דרך נגישה לא יפחת מ-90 סנטימטרים, ובלבד שאורכו של קטע דרך כאמור, לא יעלה על 150 סנטימטרים.

ב. סעיף 2.9 – בפרט לא יימצאו בדרך נגישה אלמנטים מקובעים או ניידים, דמויי חצי כדור המונחים על הדרך (להלן-פטריות).


אנחנו עוברים לעמוד 22

(5) שנדרש בה לפי תקנות אלה ניגוד חזותי, יינקטו אמצעים סבירים, במידת האפשר, רק בדרך שפניה ושוליה עשויים מאותו חומר. האמצעים שיינקטו יבטיחו שניתן יהיה להבחין בין שניים מבין אלה – הדרך, שוליה וסביבתה הקרובה. הבחנה כאמור תמומש על ידי שאחד מהשניים הוא בגוון כהה והשני בגוון בהיר. נדרש לפי התקנות ניגוד מימושי בדרך, לא תחול חובה זו על דרך קיימת.

(6) יתקיימו הוראות פרטי משנה 11 ו-12 לתוספת הראשונה בתקנות בניין קיים (כבש קיים ומדרגות קיימות) ואפשר שבמקום פרט משנה 12(ב) ו-(ג), יחול סעיף 2.4.6 בת"י 1918 חלק 2 (סימני אזהרה למדרגות ופסים בקצה השלח).

(7) סיפה - אויש מקום שאינו בנין באופן קבוע, על ידי צוות אנשים הנמצאים בשטח המקום בעת שהוא פתוח לציבור, זמינים לשרת את הציבור, אפשר שמעלון אנכי ישמש כאמצעי להתגברות על הפרש גובה בתנאים הבאים: מקום קיים – לפי הוראות תקנות הנגישות לבנין קיים. במקום חדש – לפי חלק ח1 בתקנות התכנון והבניה. הסעיף הזה בעצם אמור לגבור על פרט משנה (ד) שמכיל תקנות נגישות בנין קיים לגבי התגברות על הפרש גובה.

אנחנו עוברים בעצם לעמוד 23 ל-(ה), זה בעצם רק סימון של הפסקה. בסיפה – אפשר שהמדרגות לא יהיו בסמוך לכבש האמור, מתווסף גם בדרך שאינה אמורה להיות נגישה לפי תקנות אלה במקום שאינו בנין, יתקיימו במדרגות הוראות פסקה 6 ובעמודים הנמצאים בדרך יתקיימו הוראות פרט משנה (2)(ג)(3)(1)(ב), מבנים דמויי פטריות לא יימצאו בדרך.

במקום להתקהלות, במקום קיים שאינו בנין יש לבצע התאמות נגישות לגבי מקומות ישיבה מיוחדים.

איתור כניסה למקום שאינו בנין –

גובל מקום שאינו בנין במדרכה שלאורך רחוב (להלן – הגבול), אזי כניסות סמוכות למדרכה, לאורך הגבול האמור, ובנוסף, סמוכות למעברי חציה ותחנות תחבורה ציבורית, ולא פחות מאחת, יאותרו באמצעות סימן מאתר לרוחב המדרכה. אפשר שבמקום סימן מאתר יעשה שימוש בשלט קולי לפי ת"י 1918 חלק 4 ובלבד ששלט כאמור הוא שווה ערך לסימן מאתר מבחינת יעילותו וזמינותו לאדם עם מוגבלות בראיה.

למה רק למוגבלות בראיה? למה לא לכל מי שמשתמש?

הסיבה היחידה, כי לצורך היכולת לבצע את השוואת היעילות הזאת, אם נפרוס פה ספקטרום של מוגבלויות, לא יוכלו לבדוק את האקוויוולנטיות. עבור אדם עם מוגבלות בראיה, אני יודע בדיוק איך לבדוק, האם אמצעי אחד אקוויוולנטי או לא לשני.

גבי, מדובר פה על סימן מאתר של הכניסה. אם רוצים במקום סימן מאתר לעשות משהו אחר, אז הוא חלופה לסימן המאתר. למי זה הסימן המאתר הזה? זה רק למוגבלי ראיה.

יכול גם לשמש אנשים עם מוגבלויות אחרות.

ברור.

6. רהיטי חוץ ומתקני חוץ
(1) ברהיטי חוץ יתקיימו הוראות סעיף 2.11 בת"י 1918 חלק 2, כמפורט להלן. יש כאן הערה. ספסל, בעצם הכוונה למושב. עניין של נוסח.

אנחנו עוברים לעמוד 25.

(3) היה זה אחד מאלה: דגם תלת-מימדי, מפה מישושית, שלט קולי או מתקן לשתיה, נוסף לאמור בפסקה (1), הוא יאותר לפי הוראות פרט 3.

בעמוד 20 היתה לי טעות. אני רק רוצה לחדד את זה עכשיו כדי שנוכל לסדר את זה. בתחתית העמוד בסעיף ג(2)(ב). זו אותה דרך נגישה של שיפוע של 8-10%. מה שאני רק רוצה לומר במילים לפרוטוקול, הרעיון בסעיף (ב), שאפשר יהיה להימנע מהתקנת בתי אחיזה אם אותו כבש שבו רוצים להימנע מהתקנת בתי אחיזה, מוביל לאיזה שהוא מרכזי עניין, למשל באותו גן, ויש דרך נגישה אחרת שמביאה אותו לאותם מרכזי עניין. זה לא כתוב פה כרגע.

טוב, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15