הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
11
ועדת משנה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
2.8.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 62
מישיבת ועדת משנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יום שלישי, ב' באב, התשע"א, (2 באוגוסט 2011), שעה 11:15

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח) (הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011

חברי הוועדה: אילן גילאון – היו"ר

עו"ד דן אורן – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד חלי גיא אלדר – משרד המשפטים

ליאורה הירשהורן – סגנית הממונה על שוק ההון, משרד האוצר

יעל ניסן – עוזרת מנהלת השירות, משרד הבריאות

מירב גת – יועצת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי, משרד הרווחה

אפרים חוצ'ה – סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה

כפיר מצוינים – רפרנט באגף תקציבים, משרד הפנים

עמוס רון – מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הנכים

עו"ד ערן טמיר – ריטיינר של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

עו"ד יהודה מירון – ריטיינר של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

ישראל אבן זהב – מטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים

גלי כוכבי-רונן – רכזת פורום הארגונים לתקנות הנגישות

אחיה קמארה – נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ראובן ברון – מורשה נגישות שירות, המרכז לעיוור בישראל

דור ברון – עוזר לראובן ברון

עו"ד שאול שרצר – יועץ משפטי, התאחדות ענף הקולנוע בישראל

משה וינרב – אחראי על התחום המקצועי, התאחדות חברות הביטוח

מרים בר ניר – סינגור, עוצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש

רינה קליין – סינגור, עוצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש

וילמה מאור

אייל לב-ארי

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח)
(הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011

בוקר טוב לכולם תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח) (הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011. מי מציג?

דן אורן ויחד איתי עו"ד חלי אלדר, שהיא יחד עם עוד כוחות. אנחנו עוסקים בנושא ואני אקדים שניים שלושה משפטים בקשר לכל הנושא של ביטוח, מבלי כמובן להיכנס לדיון מהותי.

מדובר פה בוועדת תלונות בתחום הביטוח. להזכיר לכולם, כאן בעצם אנחנו לא מדברים, בשונה מכל הנושאים של נגישות פרופר, שוועדת המשנה הזאת מטפלת בהם, כאן אנחנו לא מדברים על נגישות, לפחות במובן הקלאסי של הביטוי, כיוון שבעצם אנחנו מדברים על איסור האפליה מחמת מוגבלות בתחום הביטוח. להזכיר, פרק ה (1), מקום ציבורי ושירות ציבורי שהכניס המחוקק בתיקון מספר 2 בשנת 2005, הוא פרק שעוסק בשוויון בקשר לכל מה שנוגע למקום שהוא ציבורי ושירות שהוא ציבורי, וכידוע, מקום ציבורי זה מקומות ושירותים שמיועדים לציבור, לא רק אלה שבידי ובהפעלה של הממשלה או גפים ציבוריים, ואלה חייבים להיות כעקרון נגישים לאנשים עם מוגבלויות, כולל שירותי ביטוח.

אתה יכול לתת לנו דוגמא? נגיד אדם כמוני הולך ונפגע מזה, אני יכול לבקש השבה לקדמות או טוטל לוס?

אני רק אגיד את העיקרון ואז אני אראה דוגמא אחת או שתיים. זה נושא שנדון רבות בוועדת העבודה לקראת קבלתו של תיקון מספר 2. היו הרבה דיונים בנושא של הביטוח.


צריך פשוט להבין שכאשר המחוקק באותו תיקון מספר 2 משנת 2005 קבע את עיקרון השוויון לאנשים עם מוגבלות בקשר למקום ציבורי ושירות ציבורי, זה בנוי בשני רבדים.

רובד אחד זה באמת כל הנושא של נגישות שוועדת המשנה דנה בו. שוויון במובן הזה שהמקום או השירות יהיו נגישים. יש היבט אחר של איסור אפליה או שוויון שלא קשור לנגישות במובן הקלאסי של המילה. זה מה שאנחנו קוראים, שוויון קלאסי או אפליה קלאסית, כאשר אדם עם מוגבלות מבקש להיכנס למקום ציבורי, נגיד פאב, נגיד מסעדה. הוא מבקש לצרוך שירותי ביטוח, שירותים פיננסיים ככל האדם, והיו מקרים ויש מקרים בכל העולם שאין בעיה של נגישות, אבל יש בעיה של אפליה, של דעות קדומות, ואז המחוקק אומר, אסור להפלות מחמת ביטוח. זה לא קשור לנגישות. אסור להפלות מחמת מוגבלות.

האיסור להפלות הוא בקשר לכל שירות שמיועד לציבור, כולל שירותים פיננסיים, ושירותים פיננסים ושירותי מסחר כוללים שירות שהוא ביטוח.

מה הייחוד שבתחום הביטוח? ולכן יש סימן מיוחד בפרק ה(1) לגבי חוזה ביטוח, הייחוד הוא שהעניין של המוגבלות יורד הרבה פעמים לשורש עסקת הביטוח. נגיד שאדם עם מוגבלות מבקש ביטוח חיים והמבטח דרך הסוכן או לא דרך הסוכן מציע לו ביטוח, אבל בתעריפים יותר יקרים. אז בא האדם עם מוגבלות ואומר, זה מפלה אותי. עונה המבטח, זו אבחנה שהיא בסדר.

אבל בכל מקרה, כשאתה הולך למשל לעשות ביטוח חיים, אז עושים לך איזה בדיקה כללית.

כן. כל מה שאני מספר עכשיו זה רקע. הדיון עכשיו הוא לא בזה, הוא באחד מהמנגנונים להגנה בפני אפליה פסולה בתחום הביטוח, אבל רק בתור רקע. מה המחוקק קבע בדומה למחוקקים בכל העולם, לא המצאנו את זה. אנחנו קיבלנו השראה ממחוקקים אחרים. המחוקק אומר, בוא נבחין בין אבחנה שהיא עניינית, שהיא מבוססת על נתונים סטטיסטיים, אקטוארים, אמינים, כי זה מקצוע, ואז באמת יש סיבה מוצדקת לעשות אבחנה בין אדם עם מוגבלות לבין אדם אחר, לבין מקרים שזה לא מקצועי, שזה מצוץ מהאצבע, שאין לזה בסיס מקצועי. אז מה אומר המחוקק? הוא אומר, מתן יחס בחוזה ביטוח לא יהווה אפליה. כעיקרון, מתן יחס שונה בקשר לכל שירות ציבורי הוא אפליה. הוא אומר, לא יהווה אפליה לפי פרק זה, אם הוא מבוסס על נתונים אקטואריים, נתונים סטטיסטיים, מידע רפואי או מידע אחר שהם אמינים ורלוונטיים להערכת הסיכון הביטוחי המסוים, ומתן יחס זה סביר בנסיבות העניין. אז אם במקרה של ביטוח חיים, זה קורה הרבה פעמים בביטוח נסיעות, בלי לעשות שום בדיקה, רואים שאדם הוא אדם עם מוגבלות. מדובר במוגבלות תלויה או שזה עולה מהמסמכים, ומבלי להתבסס על איזה שהם נתונים סטטוטוריים, מייד נרתעים ואומרים, לא מבטחים בכלל או נותנים תעריף מאוד גבוה. אז זו אפליה. אבל אם זה מתבסס על נתונים ואם זה סביר, אז זו לא תהיה אפליה.


כפי שאמרתי, כל זה רקע לדיון הזה. התקיימו הרבה דיונים בוועדת העבודה לגיבוש ההסדר הזה בקשר לחוזה ביטוח, וזה להזכיר, אחרי שבעצם איסור האפליה מחמת מוגבלות בתחום הביטוח היה קיים בחוק אחר, חוק האפליה בקשר למקומות ציבוריים ושירות ציבורי, מה שנקרא חוק הסלקטורים בלשון העם, משנת 2000. זהו חוק שאוסר על אפליה, לא רק מחמת מוגבלות, ובתיקון מספר 2 מה שעשה המחוקק, הוא אמר, אנחנו את כל הנושא של אפליה בקשר למקום ציבורי ושירות ציבורי, אנחנו מעבירים לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כולל הנושא של נגישות שלא היה מוסדר קודם וכולל הנושא של אפליה קלאסית, ובהזדמנות חגיגית זו המחוקק בין השאר, בין כל הדיונים שהוא קיים לקראת קבלתו של התיקון, קיים שורה של דיונים די מעמיקים לדעתי עם כל הגורמים השונים מתחום הביטוח, מהמגזר הממשלתי, המפקח על הביטוח, לדון בנורמה, שזה לא הנושא היום וגם בקשר למנגנונים.


אדם שמופלה או מרגיש את עצמו מופלה על פי מה שנקבע פה, אם המחוקק לא היה קובע שום דבר, אז הוא היה יכול לפנות בתביעה על אפליה בתחום הביטוח לשתי פונקציות בעצם: קודם כל לבית משפט שלום, שזה די ברור שהוא יכול לפנות לבית משפט. ב', למפקח על הביטוח שבמשרד האוצר. באמת המחוקק חוזר על זה שהוא יכול לפנות למפקח על הביטוח, אבל בעקבות דיונים שהתקיימו בקשר לגיבוש איזה שהוא מנגנון שלטענת המחוקק ייעל את הטיפול בתביעות ותלונות מהסוג הזה, בעצם המחוקק הקים או ציווה על שר המשפטים להקים מנגנון מיוחד שאומר, בסעיף 19לה יש הרבה תת סעיפים, אבל 19לה אומר שאם המפקח על הביטוח לא נותן את החלטתו בתוך 90 ימים, וזה רק אם המפקח על הביטוח לא נותן את ההחלטה בתוך 90 ימים, אז אותו מתלונן רשאי מתום 90 ימים האלה לפנות לוועדה שיקים שר המשפטים, והתקנות שאנחנו דנים בהן הן התקנות שמסדירות את הפעילות של הוועדה הזאת, ועדת תלונות, ובעצם לדעתי הוועדה אמורה להיות מורכבת משופט שכבר מינו אותו, מאקטורה מתוך רשימה של אקטוארים שקובע שר האוצר וממומחה רפואי מרשימה של מומחים רפואיים, ששר המשפטים קובע אותה. זה המבנה הבסיסי של הוועדה.

אכן זה לא הנגישות הקלאסית שאנחנו מכירים אותה, וזאת נגישות לכל דבר ועניין, אין שום ספק בכך. כשאני אומר הנגישות הקלאסית, אנחנו קוראים לזה נגישות הרמפה, זה לא זה, אבל זה בכל מקרה נגישות משום שהנגישות היא השפה הכוללת של כל הדברים. כן, משה.

משה וינרב מהתאחדות חברות ביטוח חיים.


כפי שאדן אורן, הנורמה כבר נקבעה בחוק ואנחנו כמובן מקבלים אותה. אני מבקש להעיר לשלושה ניסוחים טכניים שבתקנות, ולהציע בבקשה שהוועדה תתייחס לזה.

בוא נתחיל להקריא את הסעיף.

מותר לי הערה כללית לפני ההקראה? זה שיש חוק זה יפה מאוד, אבל בקופת חולים לא שמעו על זה, ולמשל נכה פוליו לא מוכנים לבטח בביטוח סיעודי. פשוט אומרים, אתכם אנחנו לא מבטחים.

מה שאתה מעלה זו בעיית מדינה. אני לא יכול בחוק הזה לפתור אותה.

לא, לא, ברור.

אבל בסדר, טוב שאתה אומר.

אם המפקח לא ענה, אז הוועדה הזאת קמה. האם יכול להיות שהיא גם תדון בהחלטות של המפקח?

התשובה היא שלא. ההחלטות של המפקח נתונות כמו כל החלטה מנהלית, לביקורת שיפוטית על פי הכללים של המשפט המנהלי. כאשר אנחנו מדברים על הפיקוח של בתי משפט, החלטות מנהליות, הוא פיקוח שהוא לא בבחינת ערעור. אם מישהו רוצה לתקוף את ההחלטה של הממונה על הביטוח כהחלטה שהיא לא סבירה, הוא בעצם מגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

אפשר לתקן רק בהמשך לדברים? ליאורה הירשהורן ממשרד המפקח על הביטוח.


על פי החוק, פניה אלינו בתלונה, אם מתקבלת החלטה שהפניה מוצדקת וניתנות הוראות לחברת הביטוח, לחברה יש זכות ערעור לבית משפט מחוזי. זה לא בג"צ. לעומת זאת המבוטח לא מחויב בהחלטת המפקח על הביטוח. הוא יכול ללכת לבית משפט שלום ולהגיש תביעה.

מי רצה לשאול שאלה?

שאלה, אפליה יכולה לקרות בשני מצבים בתהליך הזה, פעם אחת בהענקת הפוליסה, בהסכמה לתנאי הפוליסה והענקת הפוליסה לאותם אנשים עם מוגבלויות. המקרה השני זה כאשר יש אירוע ביטוח שהוא תובע ויש מחלוקת מה כלול. גם בדברי ההסבר לא ניתן להבין באיזה מקרים הם דנים ואם יש להם סמכות. גם במקרה של פוליסה זה ברור שאם יש מחלוקת על עצם עריכת הפוליסה לאדם עם מוגבלות - - -

החוק עצמו דן בזה.

בסדר, אבל אני שואל שוב, אני מדבר על ועדת התלונות עצמה.

ועדת התלונות דנה בתביעות לפי החוק. מחוקק המשנה לא חוזר על מה שכבר כתוב בחוק.

אז אני מבקש אם כך, תאמר לי רק האם זה כולל גם במקרה הראשון וגם במקרה השני?

בוודאי.

כן, עוד שאלות לדן. מרים, בבקשה.

אני רוצה לשאול, אם הביטוחים כוללים גם ביטוחים קיבוציים, כי לא נאמר כאן דבר על ביטוח שהוא קופת חולים כללית, מושלם וכן הלאה.


דבר שני, באופן אופרטיבי ועדת התלונות, אני זוכרת בזמנו שדיברנו על זה, היתה דינה פלדמן נציבת השוויון, ואז היא שאלה מיהו זה שאנחנו היינו ממליצים כפסיכיאטר שיישב בוועדה, כי הרבה יותר מורכב ומסובך אם אדם בעל נכות נפשית, לא רוצים לבטח אותו. הצענו את ד"ר בראל שהוא נפטר בינתיים. אז רציתי להעלות את העניין שבוועדה יהיה נגיש פסיכיאטר, כי זה באמת קשה להשיג אותו.

אני יכולה לתת דוגמא על מי שיש לה עבר פסיכיאטרי, היא בהחלט מתפקדת כמו שצריך. אבא שלה התקשר אלי. היא אימא לילדים, נוסעת לארצות הברית לתואר שני. היא נסעה בלי ביטוח, כי חברות הביטוח לא נתנו לה. אמרו שעם התרופות האלה הם לא מבטחים, גם לא בתשלומים אחרים, וזה מהשטח. הוא שאל אותי, לאן? אמרתי, יש ועדת תלונות, אבל כנראה עוד לא היתה ועדה כזאת.

החוק מחייב. אני חושב שזה בעצם היה כלול בדברייך. החוק מחייב ששר המשפטים, בהתייעצות עם נציבות השוויון יקבע רשימה של מומחים רפואיים לסוגים שונים של מוגבלות, וברשימה שהתפרסמה יש שלושה מומחים, כאשר למיטב זכרוני, אחד מהם הוא באמת מומחה לנושא של נכות הנפש. בעקבות שאלתך אנחנו נבדוק שזה אכן כך. מה שברור, הרשימה הזאת כבר נקבעה מזמן.


אנחנו מוכנים לדווח על כך, כי ממה שחלי אומרת לי פה, שהרשימה כעת לא כוללת פסיכיאטריה. אנחנו נבדוק את זה.

אני רק אתייחס, אנחנו בדיונים שעשינו, אנחנו מודעים לחשיבות שיהיה פסיכיאטר בוועדת תלונות ואנחנו ערים לזה. כרגע מונו רופא משפחה, מרפא בעיסוק ואורטופד ואנחנו עובדים תקופה ממושכת על איתור פסיכיאטר. אנחנו נוכל לעדכן את הוועדה ברגע שהמינוי יושלם.

אני רוצה להגיד עוד משהו בקשר לכל התהליך הזה של התקנות. כמו משרדי ממשלה אחרים, אנחנו לא הגשנו את התקנות האלה בזמן. למרות שזה נראה תקנות מאוד פשוטות, היו כל מיני שאלות בדרך, וזה במסגרת עומס רב של עבודה.


הגענו לשלב שבו רצינו כבר לפחות להעביר את התקנות. אנחנו מעריכים, זה קורה בהקשרים רבים, שברגע שיש כבר איזה שהוא דבר חקיקה שצריך ליישם, אז הרבה יותר קל להפעיל את החלקים האחרים.

מה שרשמו לפנינו, שנושא שלא יטופל בוועדה, על פי זה הוא יהיה פטור מכל עניין ואי אפשר יהיה להפלות על פיו, אותו תחום. בבקשה גבירתי.

רגע, אבל השאלה הראשונה, לביטוח קיבוצי?

זה כלול, זה נוגע למה שאמרתי קודם, שהתקנות האלה רק קובעות נהלים וסדרי דין. הן רק לעניין ועדת התלונות. כל הנורמה של יישום האפליה בתחום הביטוח ומתי אפשר כן להפלות ואיזה צעדים מיוחדים אפשר לקבל, כל זה בחוק עצמו.

כי נדמה לי שבחוק לא הכניסו את הקיבוצי.

את קוראת לזה קיבוצי, את מדברת על קופת חולים.

ברגע שזה ביטוח וזה לא מבחין בין אישי או קיבוצי, זה כלול.

כי בקופת חולים בפירוש, כשיש ביטוח סיעודי, מישהו נכה נפש, לא מבטחים ביטוח סיעודי בקופת חולים.

זה פשוט אחד מהמקרים הרבים של פער. אני לא רוצה עכשיו להגיד שום דבר בקשר לקופת חולים. אני כמובן צריך להיזהר, אבל באופן כללי אפשר להגיד, זה שיש הוראת חוק, זה לא אומר שפועלים על פיה עד שמעמידים את הדברים במבחן ומפעילים את החוק. זה מה שקורה הרבה פעמים.

אבל לשאלתך, התשובה לגבי כל מה שנקרא ביטוח בסופו של דבר ומגיע לרזולוציה של הפרט, של האחד. בבקשה גבירתי.

רציתי לשאול משהו שלא ברור לי בחוק עצמו וזה מופיע פה בדברי ההסבר, אם יחס שונה כאמור אינו מבוסס על נתונים אקטואריים, נתונים סטטיסטיים וכו'.


נתונים סטטיסטיים, מה זה אומר? האם זה אומר למשל, בדוגמא שנתן היו"ר, אם הוא ייפול, אם תהיה לו תאונה, האם זה אומר מתוך כל האנשים עם אותה מוגבלות שנסעו לחוץ לארץ, כמה מהם היו צריכים אשפוז בעקבות נפילה וכמה מהם לא? לענייני, שאני גם מארגון עוצמה כמו מרים, אם נגיד סטטיסטיקה אומרת, אני רוצה לראות אם אני מבינה נכון, שכמה אנשים פגועי נפש שנסעו לחוץ לארץ היו צריכים אשפוז פסיכיאטרי ולפי הנתונים הסטטיסטיים יחד עם הנתונים האקטואריים, כמובן ככה קובעים.

תראי, אני יודע שכאשר אתה לוקה בסוכרת או בלחץ דם, זה נתון בעיניי סטטיסטי מבחינת אוכלוסיית סיכון מה שנקרא. זה דבר שמייקר את פוליסת הביטוח. זה מה שנראה לי. את הדברים האחרים צריך לבחון ולדעת באיזה מצבים. הרי לא כל העניין הפסיכיאטרי הוא אותו דבר. אומרת מרים, בתרופות כאלה מי שמשתמש, הן בטח מעידות על מה המחלה. אם באופן סטטיסטי הדבר הזה גורם לי להיות לאוכלוסיית סיכון, מותר להפלות בעניין הזה ואני אצטרך לשלם פרמיה יותר גבוהה בדיוק כפי שגם כשאני יותר מבוגר, אני משלם פרמיה יותר גבוהה. זה סטטיסטיקה.

כעיקרון, אני לא חולק באופן כללי על מה שאומר היו"ר, כיוון שמה שהחוק אומר, החוק בעצם בא לעשות את האבחנה בין מקרים שבהם רק כל המניעים של האפליה פה פועלים לבין מקרים אמיתיים שבהם המוגבלות יורדת לשורש עסקת הביטוח. מה יהיה במקרה ספציפי, זה דברים שיתבררו. הנוסחה שקבע המחוקק זה בוודאי לא מה שעומד לדיון כעת. אני נכנסתי לזה רק כדי באמת לתת איזה שהוא רקע, כי אחרת אני חושב שלא היו מבינים, אלא אם כן מדובר במישהו שמאוד מצוי בעניין, מבין מה אנחנו רוצים בכלל עם ועדת התלונות הזאת, אבל הנורמות של מתי אסור להפלות ומתי האבחנה היא לגיטימית, אלה נורמות שקבע המחוקק. שוב אני אומר, לא כדבר שהוא תלוש ממה שקורה בעולם, כמו כמעט כל דבר בחוק השוויון ובחוקים אחרים. אנחנו למדים, לא מחכים בעיוורון, אבל למדים המון מהניסיון בעולם, וההסדר הזה הוא דומה להסדר בעולם. יש הרבה שאלות שעדיין צריכות להתברר, כיוון שזה לא תחום שבו היו כל כך הרבה תביעות, לפחות תביעות שהגיעו לבית משפט, וגם לא תביעות על הרקע החדש הזה של איסור אפליה.

תודה רבה.

ערן, אתה רצית להגיד עוד משהו?

החוק מחייב כל חברת ביטוח, כל גורם ביטוח שמסרב לתת ביטוח לאדם עם מוגבלות, הוא מחייב אותו להודיע לאדם, תשמע, אנחנו לא נותנים לך בגלל המוגבלות. יש לך את האופציה עכשיו לפנות למפקח. זאת חובה שכבר קיימת מכוח החוק, בעצם מ-2005. החובה הזאת עד היום לא מתבצעת. פשוט חברות הביטוח לא עושות את זה. הן אפילו לא מוכנות לתת בכתב. לשר המשפטים יש סמכות לקבוע את נוסח ההודעה, ובזה אני מניח שברגע שתהיה קביעה כזאת, אז חברות הביטוח כבר לא יוכלו לשחק עם זה וידווחו.


זה לא עכשיו, אבל אני כן מבקש שמשרד המשפטים, ברגע שהוא יוכל, שיקבע את נוסח ההודעה על מנת שאנשים ידעו את הזכויות שלהם. כל השאלות האלה זה בגלל שאנשים לא מכירים את הזכויות. יש חובה להכיר להם את הזכויות, ולכן אנחנו מבקשים שגם נוסח הודעה יצורף בהמשך.

אני רק אתייחס לזה בקצרה. בעצם יש לנו נוסח של אותה מודעה שגם עבר התייעצויות עם הנציבות. אנחנו בחרנו לעשות סדרי עדיפויות. התקנות האלה הן תקנות שאנחנו חייבים לקבוע, ששר המשפטים חייב לקבוע, בעוד שהמודעה הזאת על הזכויות, לפנות לבית משפט או למפקח על הביטוח או לוועדת תלונות, זה דבר שיש לשר סמכות לעשות. כתוב שמידע כאמור בפסקה זו יימסר בניסוח שקבע שר המשפטים ככל שייקבע, לכן שר המשפטים, יש לו רשות ולא חובה לעשות את זה, וכוונתנו לקדם את זה.

תודה רבה. אנחנו עוברים להקראה.

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מתן יחס שונה בחוזה ביטוח) (הקמת ועדת תלונות), התשע"א 2011.


בתוקף סמכותי לפי סעיף 19לה (ו)(3)(ב) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן-החוק), באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות

1. בתקנות אלה:




"ועדת תלונות" – כמשמעותה בסעיף 19לה (ו) לחוק.




"יושב ראש הוועדה" – כמשמעותו בסעיף 19לה (ו)(3)(א)(1) לחוק.

דרכי המינוי

של ועדת

המשמעת
2.
(א) יושב ראש הוועדה ימנה את שאר חבריה, אחד מתוך רשימה

של מומחים בסוגים שונים של מוגבלות שקבע שר המשפטים לפי סעיף 19לה (ו)(3)(א)(3), ואחד מתוך רשימה של אקטוארים המתמחים בסוגים שונים של ביטוח שקבע שר האוצר לפי סעיף 19לה (ו)(3)(א)(2).

סליחה, יתכן מצב שתלונה הוגשה שלא לפי ההוראות של החוק, קרי שקודם ניתנה למפקח על הביטוח הזדמנות לטפל בה. לפי הניסוח שכאן, עלול להיות מצב שיתחילו את הדיון ואז פתאום הנילון יבוא ויגיד, אבל לא התקיימה הדרישה, וכדי לאפשר שהדבר הזה לא יקרה ולא סתם יתבזבז זמן, אנחנו חושבים שהריישא צריך להיות, "מצא יושב ראש הוועדה כי מתלונן רשאי להעביר את תלונתו מהמפקח על הביטוח לוועדת התלונות לפי סעיף 19(ה)(ו)(2) לחוק, ימנה את שאר, וכו'". כלומר, לוודא שהיושב ראש שהוא השופט, באמת יוודא לפני כן שכן יש מקום לבירור בוועדה.

אני לא רואה בעיה בזה.

אני מבקשת רק את האפשרות שאחרי כן נשנה את זה רק מבחינת נוסח, את הדברים.

בוודאי, זה בדיוק מה שאנחנו עושים.

(ב) במינוי חברי הוועדה רשאי יושב ראש הוועדה להביא בחשבון את סוג המוגבלות של המתלונן, תחום התמחותו של המומחה או האקטואר, לפי העניין, זמינותו ושיקולי יעילות נוספים.

סליחה, בסעיף לה(ו)(3)(ב)(1) החוק מחייב לשים לב לסוג המוגבלות של המתלונן, ובתקנות נאמר, רשאי להביא בחשבון.

בשים לב, זה נסוב על שר המשפטים. זה לא בהכרח שנסוב היושב ראש. שר המשפטים יכול להגיד שהיושב ראש רשאי.

יביא.

תודה רבה, זה התקבל. "יביא" במקום "רשאי". בואו נמשיך.

נקרא עוד פעם את ב.


2.
(ב) במינוי חברי הוועדה יביא יושב ראש

הוועדה בחשבון את סוג המוגבלות של המתלונן, תחום התמחותו של המומחה או האקטואר, לפי העניין, זמינותו ושיקולי יעילות נוספים.

סדרי דין וראיות
3.
(א) ועדת התלונות לא תהיה קשורה בדיני

הראיות, והיא תפעל בדרך הנראית לה צודקת ומועילה ביותר בנסיבות העניין, כאמור בסעיף 19לה(ו)(3)(ב)(2) לחוק.

(ב) החלטת ועדת התלונות תינתן ברוב דעות, ולאחר שניתנה הזדמנות למתלונן, לנילון, לנציב ולארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות להשמיע טענותיהם, כאמור בסעיף 19לה(ו)(7) לחוק.

סליחה, אנחנו חושבים שבנוסף לגורמים שמינויים כאן, שצריך להקשיב להם, ולא בהכרח כמובן לקבל את דעתם, אבל להקשיב להם, הנציב והארגונים, צריך גם לשמוע מה יש למפקח על הביטוח להציג בעניין הזה, או לחילופין לפחות לחייב שכל המסמכים והמידע שהיו בידי המפקח כשהוא טיפל במקרה, יובאו בפני הוועדה.

אני חושש שזה לא תואם בוודאי את הרוח של התיקון, ואני מזכיר כאן שאנחנו כמשרד המשפטים, בין השאר על סמך המומחיות שלנו גם בתחומים של ביטוח וגם בהכרת העבודה של המפקח וגם כמי שאמון על בתי משפט וסדרי דין, אני מזכיר שאנחנו התנגדנו למנגנון הזה של ועדת התלונות. אני מרגיש שיש לנו חובת הגינות כלפי המחוקק. המחוקק בכוונת מתכוון דחה את עמדתנו, אמר, אני לא מסתפק בעבודה של המפקח על הביטוח, ולכן אם יש עיכוב אצל המפקח על הביטוח ורק על בסיס העיכוב הזה, אני מקים מנגנון חלופי, להכניס לתוך המנגנון החלופי הזה את המפקח על הביטוח, אני חושב שזה סותר את כוונת המחוקק.

החוק אגב גם מציין ב-ו(2) שהמפקח יעביר לוועדת תלונות בתוך 14 ימים את התלונה בכל חומר נוגע.

אין לו מניעה לעשות את זה. כן, ישראל.

אני חושב שהוועדה הזאת, צריך לקבוע לה לוח זמנים, איזה פרק זמן מקסימלי שהיא צריכה לדון ולתת תשובות. בדברי ההסבר אין מענה לזה, אלא לאחר 90 יום שהנילון לא קיבל תשובות, הוא יכול לפנות לוועדה הזאת.

זה דבר שבימים האחרונים, מאז שנודע לנו שרוצים להעלות נושא כזה, אנחנו קיימנו בזה לא מעט דיונים והתייעצויות בתוך המשרד. זה בהחלט דבר שאנחנו מבינים, ולמרות זאת התשובה שלנו היא שלילית בוודאי בשלב הזה שאנחנו לא יודעים, אין לה שום סדר גודל לגבי הוועדה הזאת. אנחנו לא יודעים כמה תלונות יהיו, בוודאי שהתלונות יהיו מסוגים שונים, שזה דבר שמקשה לקבוע דד ליין. אנחנו אומרים קודם כל, בואו ניתן לוועדה הזאת סוף סוף לעבוד ונראה מה קורה, נראה אם באמת יש עיכובים.

כן, אבל ככה אתה נותן לזה זמן סביר.

אני מתקן את עצמי. החוק כבר התייחס לזה.

חובת הנמקה

4.
(א) החלטת ועדת תלונות תינתן בכתב תהיה מנומקת.

גלי כוכבי, רכזת פורום הארגונים, תקנות הנגישות.


שיהיה חובה לידע את המתלונן לגבי זכותו לערער לבית המשפט על החלטת הוועדה. שוב, ברמת היידוע לגבי זכויות, מודעות, כל הדברים האלה.

מקובל, מקובל.

אני יכולה להוסיף משהו על פרק זמן סביר? ב-90 יום אפשר לנסוע ולחזור מחוץ לארץ בלי ביטוח. יש מקרים שצריכים די דחוף. זה לא ביטוח מקרר או ביטוח רכב.

החוק קבע פרק זמן להחלטה של ועדת התלונות, שזה 90 יום, שזה זמן סביר.

שכר והוצאות זה צריך להיות רק שכר.

5. יושב ראש הוועדה וחבר בוועדת תלונות, כמשמעותו בסעיף 19לה(ו)(3) לחוק יהיו זכאים לשכר בעד השתתפותם בישיבה של ועדת תלונות, הכול בהתאם לנהלים, התעריפים ואופני העדכון שנקבעו בהוראת תכ"ם 13.1.7 – "תשלום לחברי ועדות ציבוריות" של החשב הכללי, כפי שיעודכן מזמן לזמן, או יוחלף באחר.

שאלה, על מי חלה חובת התשלום? חברות הביטוח?

משרד המשפטים.

תודה. הערה למשרד המשפטים או למי שממנה, מי שעושה את הרשימה של המועמדים להיות מומחה פה. זה ששמעתי שלושה אנשים בלבד, שאין שם מומחה לעיניים, אין מומחה תפקודי וכו' וכו', זה נשמע עצוב מאוד.

חשוב לציין, אני רק רוצה להתייחס לזה, לא מדובר כרגע ברשימה סגורה. המטרה שלנו היתה, כדי לתת לוועדה להתחיל לעבוד כמה שיותר מהר, לעשות איזה שהיא תשתית של הדברים לפני הגשת התקנות ואישורן. העבודה עדיין מתנהלת. עדיין צריכים להתמנות אנשים מסוימים.

אני מציע שישלח גם לנציבות וגם למשרד המשפטים הערה על איזה פונקציות הם חושבים שצריכים להיות שם.

אפשר גם כן לשלוח המלצות לגבי אנשים מסוימים.

טוב, אני מאוד מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00