הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
2.8.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 538
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ב' באב, התשע"א,(2 באוגוסט 2011), שעה 10:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סגירת מקלטים לנשים נפגעות אלימות ברחבי המדינה

של חה"כ אילן גילאון

חברי הוועדה: אילן גילאון – היו"ר

אורלי לוי-אבקסיס

רחל אדטו

חה"כ זהבה גלאון

חה"כ דב חנין

חה"כ אנסטסיה מיכאלי

נחום איצקוביץ' – מנכ"ל משרד הרווחה

איילה מאיר – עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית אלימות במשפחה, משרד הרווחה

רבקה לויפר – רפרנטית רווחה באגף התקציבים, משרד האוצר

ישראלה דנינו – מרכזת תחום אלימות במשפחה, משרד הבריאות

רונית ארנפרוינד-כהן – יו"ר ארגון העל של מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהם

אהוד גרא – מייצג את עמותת ל.א., לחימה באלימות נגד נשים

עו"ד דניאלה קהת – סמנכ"לית עמותת ל.א., לחימה באלימות נשים

עאידה תומא-סלימאן – מנכ"לית עמותת נשים ונערות נגד אלימות

עו"ד גבריאלה ברנדס – יועצת משפטית, נשים למען נשים

עו"ד הדס דגן בלום – מנהלת המקלט עמותת נשים למען נשים

עידית מלמוד – יו"ר הוועד המנהל עמותת נשים למען נשים

רות רזניק – מנכ"לית ומייסדת עמותת ל.א., לחימה באלימות נשים

עו"ד נעמה ספראי-כהן – יועצת משפטית, "אשה לאשה"

מירי בן שלום-דור – עמותת "אשה לאשה"

רחל זיו – מנהלת מעון "חירום לנשים"

עו"ד רנן זיו – יועץ משפטי למעון "חירום לנשים"

עו"ד נוח קורמן – מנכ"ל "בת מלך", עמותה למען נשים מוכות דתיות וחרדיות

רבקה נוימן – יו"ר פורום מנהלות מקלטים, מנהלת מקלט, ויצ"ו ישראל

שרון צ'רקסקו – לוביסטית, ויצ"ו ישראל

נורית קאופמן – מנהלת מקלט, ויצ"ו ישראל

אורלי אלמגור לוטן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת

וילמה מאור

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ

סגירת מקלטים לנשים נפגעות אלימות ברחבי המדינה

של חה"כ אילן גילאון

אנחנו מתחילים דיון. שואל אותי נחום איצקוביץ', מנכ"ל משרד הרווחה אם זה הולך להיות דיון מקצועי או שזה הולך להיות דיון פוטוגני. אנחנו יכולים להעלות את הבעיה, ואם לך יש את הפתרון, אנחנו יכולים לסיים תוך חמש עד עשר דקות. אין לנו בעיה עם זה.


אני רוצה להציג את הבעיה. היא כבר עלתה פעם אחת בוועדה למעמד האישה. היא נוגעת לנושא המכרז להפעלת מקלטים כלפי נשים נפגעות אלימות. הבעיה שעלתה היא בעיקר בשני תחומים: אחד, תחולת הזמן שלגביו המכרז מדבר, שהיא יוצרת חוסר יציבות במקלטים.

הדבר השני כמובן לא פחות חשוב, הערכים שניתנו לתכונות שונות. זאת אומרת, הסתבר שם שהאיתנות הכלכלית או המיקום הפיזי הוא הרבה יותר חשוב מאשר נניח הניסיון, המקצועיות ודברים אחרים.

אני אתן לנציגים של הארגונים להציג את הבעיה. היה שם איזה שהוא סיכום בוועדה

למעמד האישה. האמת היא שבגדול, ההבדל בין הדיון הזה לדיון הקודם, הוא בנוכחותך, משום שאתה כפי שאמרת, רוצה ללכת לדיון מקצועי . מי רוצה להציג? רונית.

רונית ארנפרוינד-כהן, יו"ר ארגון העל של כל העמותות שמנהלות מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהם.


אם אנחנו רוצים להתחיל בדיון המקצועי לגבי המכרז עצמו, אני אשמח. אחר כך אנחנו בהחלט נגיד מה השורה תחתונה שלמדנו ואנחנו חושבים שמן הראוי ונכון מקצועית ועניינית לצורך השירות הזה למדינת ישראל.


המכרז עצמו היה פגום ויש מולכם את נייר העמדה כמו שהיו"ר עכשיו אמר, חבר הכנסת אילן גילאון, בכמה מימדים. חשוב לי בעמוד שני לבוא ולהראות לכם איך הדבר הזה התדרדר מ-2002, שזה היה המועד הראשון שמשרד הרווחה החליט שהוא יוצא למכרזים בנושא הזה, עד למכרז השלישי שזה היום 2011.


מאותו מועד, הערכים שמדברים על מקצועיות, על ניסיון, על ידע, וכאן חשוב, אני פותחת סוגריים. חשוב לומר בצורה הכי נחרצת, הידע שנלמד לטיפול בנפגעות אלימות במקלטים, הוא ידע שקודם כל צמח, התפתח מתוך המקלטים. המקלטים מנוהלים על ידי עמותות מזה כמעט 34 שנים. לשמאלי יושבת מי שיזמה את הרעיון של המקלט הראשון בכלל, ולימיני, זה ככה יצא, יושבת מי שיזמה את המקלט הראשון בעולם הערבי כולו.


חשוב לבוא ולומר שהעמותות האלו, שהן פיתחו את הידע, שלהן יש את הניסיון, שבסופו של יום כשמישהי יוצאת, מישהי או מישהו, בדרך כלל זה מישהי, מבית ספר לעבודה סוציאלית, תת ההתמחות שנקרא על נשים נפגעות אלימות, אין שם. אי אפשר לדעת אותו באופן שההכשרה היא On the job training, בתוך המקלטים. עם כל הכבוד, ובאמת יש לי התייחסות מאוד מכובדת להרבה אנשים ובעיקר בעצם זה נשים בתוך המשרד, עדיין יש שם את התת ידע הזה ובאמת זה On the job training והעמותות האלו במכרז הנוכחי קיבלו ניקוד מאוד נמוך, הדבר הזה.


הדבר הנוסף שקיבל שינוי מאוד משמעותי במכרז הזה, זה שב-2005 בכלל לא ניתן ערך למבנה. אפס. לעומת זאת, היום זה 30%. אלו שני פרמטרים, ואני אוסיף עוד פרמטר אחד, שעיוותו בעיקר את כל המכרז הזה, וזה פרמטר, נוח יושב מולי וזו דוגמא נהדרת. נוח מנהל את המקלט בבת מלך. היא מנהלת מקלט כמה שנים, ולפני כן היא היתה עובדת סוציאלית כמה שנים באותו מקלט. היא קיבלה בניקוד שלה אפס. למה? כי יש לה תואר ראשון ולא תואר שני, כי מישהו החליט שצריך תואר שני, ואז לעומת זאת עמותה שאין לה ניסיון בכלל, מעולם לא התעסקה עם נשים נפגעות אלימות כמו אדריכלים למיניהם ומכללות טכנולוגיות למיניהן, שהציבו מישהי שיש לה עבודה סוציאלית תואר שני. היא קיבלה ניקוד. ניסיון והתמחות של שנים בתוך המקלט וניהול, קיבל אפס בגלל תואר ראשון, ותואר שני פתאום קיבל ניקוד. אז אלו פרמטרים שעיוותו את כל הדבר הזה ואפשרו בגלל הפרמטרים האלו והמבנה, אפשרו לגורמים כלכליים חסרי ידע, חסרי ניסיון וחסרי מחויבות לנושא הזה, לקבל ניקוד יותר גבוה מכל העמותות בעלות הניסיון, והם חס וחלילה, אני אומרת את זה באחריות ובאנדרסטייטמנט את המילה "חס וחלילה". חס וחלילה אם מכללות טכנולוגיות, הן יפסלו בגלל הדיון המשפטי שמתנהל עכשיו ויגיעו למצב שהמשרד אדריכלים במקומן יקבל את זה, זה יהיה הפקרת הנשים והילדים וזה יהיה זילות לשירות, ולכן באופן חד משמעי, א', צריך לפסול את כל התוצאות של המכרז האחרון. לפסול את כל התוצאות של המכרז האחרון, זה אומר מבחינת העמדה של ארגון העל, לעצור גם את כל המשמעות מול העמותה של נשים נפגעות אלימות הערבית, ולעצור את כל המהלך.

רונית, מה בפועל קורה כרגע?

עאידה עוד מעט תגיד מה קורה מבחינתה בדבר הזה. זה דבר אחד.


דבר שני, מתוך כל הלמידה של הניסיון הזה, אנחנו מכבדים את חוק המכרזים ואנחנו מכבדים את החוקים. אם ולא תתאפשר אפשרות ללכת בכלל למהלך של סמל מוסד, ואני עדיין שמה את זה על השולחן,

למה שזה לא יתאפשר? צריך להציב את זה כי זאת אופציה חלופית.

אמן, אמן. כל התנאים צריכים להשתנות, ובוודאי אורך הזמן, כי הדבר פוגע בגיוס כספים. כל העמותות מגייסות כל שנה כספים. אפשר לראות גם למה לא מעט, הורדה ב-2002 היתה בממוצע. היום יש רק מבנה מקלט אחד, וזה מקלט בינוני. ב-2002 היה קטן, גדול ובינוני. היום יש מזה שנים רק בינוני. הועדה היתה בממוצע בדיוק כמו שהיא היום. ב-2005 הועדה לאישה פלוס שני ילדים, היתה 11 אלף שקל. ב-2011, שש שנים אחרי, כמעט עוד מעט שבע שנים, במכרז, המשרד התחייב להועדה של 12,643, בהערכה אגב, שזה לחלוטין מוזר, הם הפחיתו לנו 600 שקלים. זה אומר בהערכה הם התחייבו ל-12,080. בפועל יוקר המחיה והשירות והרחבת סל השירותים, אומר שבעצם המשרד נכון להיום בקושי מתקצב, בין 65% ל -70%, וזה אם אנחנו לא לוקחים את עלות המבנה. המבנים כאן, אחד המקלטים שלנו כאן בירושלים, אם היו מחשיבים לנו את העלות, השכירות והשימוש במבנה, היה לפחות 70 אלף שקל לחודש. זה אומר שאם יש חובת מכרזים שאומרת 50-50 ואם עוברים את רף ה-50, המדינה מממנת יותר מ-50, אז אם הם מחשיבים את ההוצאות הריאליות של כל העמותות ומה הן משקיעות, אז המדינה לא מממנת יותר מ- 50, אלא פחות מ-50.

אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה. האם היה בעבר מצב שעברו ממקום למקום לעיתים תכופות בגלל כל מיני קירבה לבית ספר או דברים אחרים. האם זה קרה בעבר?

34 שנים העמותות מנהלות את המקלטים מאותו מקום, מאותו מבנה, משפצות, מקימות קומות שניות, בחצר.


אני יכולה להגיד על אחד המקלטים שלנו, הקמנו גן ילדים במקום מסוים. משפצות שירותים ומטבח, מרחיבים ועושים מטבח חלבי ובשרי. הכול באותה טריטוריה.


בשורה התחתונה, מה שאנחנו חושבים לנכון, כיוון שזה שירות רגיש, מורכב ומאוד מקצועי והעמותות האלה התמקצעו, נכון לעשות בדיוק כמו שלמשל קיים במעונות ילדים. מעונות ילדים, לא יעלה על הדעת שתמ"ת יעשו כל שלוש שנים מכרז לנעמ"ת, ויצ"ו.

תודה לך, רונית. חברי כנסת תחילה. דב חנין.

תודה רבה אדוני היו"ר. אני אהיה מאוד קצר, כי הרבה דברים כבר נאמרו, אדוני המנכ"ל, בדיונים קודמים שנערכו בנושא הזה.

אני אומר בקיצור את השורה התחתונה. אני מכיר אותך ומאוד מאוד מעריך אותך, והיו לי בנושא הזה גם שיחות עם השר. אני מרגיש יותר נוח לומר לך את הדברים שאמרתי גם לפני שבועיים בוועדה היום, כי נדמה לי שמה שאני אומר היום, יש לו קצת יותר תוקף ציבורי מאשר כשאמרתי את זה קודם.

נדמה לי שמשרד הרווחה עשה טעות. הוא עשה טעות מכיוון שהוא בעצם קיבל איזה שהיא פרדיגמה שבאמת שלטה בחברה הישראלית. אולי עדיין שולטת בממשלת ישראל, והיא לא פרדיגמה נכונה. המערכות החברתיות בכללותן וגם המערכת הזאת של המקלטים לנשים נפגעות אלימות, לא יכולות להתנהל בפרמטרים כלכליים. זה לא יעבוד. זה לא נכון. זה לא צודק, ובסופו של דבר לא יקרה.

אנחנו צריכים כולנו באיזה שהוא מקום להחליף דיסקט בנושא הזה ולהסתכל על הדברים האלה מהזווית ההפוכה, להסתכל על הדברים האלה מהזווית של השירות הכול כך חיוני, הכול כך הכרחי שאותם מקלטים נותנים לנשים נפגעות האלימות. זו הזווית שממנה מתחילים ולפי זה מארגנים את המערכת, ולא לפי איזה שהן פרמטרים של רציונליזציה כלכלית כזאת או אחרת. אנחנו יורדים בסוף ומגיעים לפתרונות שאולי יתאימו ואולי לא יתאימו למקלטים.

אני חושב שפה השגיאה הגדולה. אני אומר בסוגריים שאני מאז הדיונים הקודמים ביקשתי וקיבלתי לעיוני כמה מהחומרים שנוגעים לפרשה של נשים נגד אלימות. אני אומר לך בזהירות כמשפטן, שמשהו שם נראה לי לא סביר ולא הגיוני, לא מבחינת ההליך ולא מבחינת התוצאה, ואני אומר את זה בזהירות, כי אני יודע שזה נמצא בפני בית משפט.

אנחנו פה בדיון ציבורי. אנחנו לא חלופה לבית משפט. השאלה היא שאלה של מדיניות. נניח באמת שב-0.7% איזה שהוא גורם שאיננו קשור לנשים נגד אלימות קיבל עדיפות ב-0.7 על עמותה שמתעסקת עשרים או שלושים שנים בנושא הזה. נניח אפילו שבית משפט יגיד, בגלל ה-0.7 נקודות צריך היה לתת את זה לגורם אחר. אני חושב שאסור להגיע לשם. ההחלטה לא צריכה להיות פה החלטה משפטית. ההחלטה צריכה להיות החלטה של מדיניות. היו לנו בנושא הזה שיחות, אני חייב לומר, נראה לי לא רק כנות, אלא אמיתיות עם השר. אני לא רוצה לסבך אותו ולחייב אותו בדברים שהוא לא רוצה להתחייב בהם, אבל נראה לי שהוא חש שיש פה איזה שהיא בעיה, באופן כללי אני מדבר.

פה נדרשת איזה שהיא החלטה מערכתית שלכם. אתם צריכים להחליט מערכתית, גם נקודתית לתקן את מה שצריך היה לתקן בפרשה הזאת, אבל גם להסתכל על כל הסוגיה הזאת אחרת. להסתכל על כל הסוגיה הזאת אחרת, ונדמה לי שהיום הרבה יותר מאשר בכל רגע אחר בהיסטוריה הלא כל כך ארוכה של ישראל, אתם בהחלטה אחרת שלכם כזאת תקבלו גיבוי ציבורי שאתם לא מתארים לעצמכם, כי העם באמת רוצה את זה.

תודה רבה חבר הכנסת חנין. עו"ד אודי גרא.

אני נמצא פה כיועץ משפטי של עמותת ל.א. לנושא הזה, בגלל ההתמחות שלי בתחום המכרזים.


אין לי ספק שנעשה כאן איזה שהוא משגה עקרוני בכך שלקחו את הכלי הזה של מכרז לצורך קביעת ההמשך של מקלטים שפעילים.

לא, אבל יגיד לך פה מנכ"ל משרד הרווחה, שהוא מחויב על פי חוק המכרזים לקחת את הכלי הזה.

אני יכול להראות פה חמש דרכים חוקיות להאריך את ההפעלה של המקלטים הקיימים ללא הגבלה של זמן, כל עוד המקלט עומד בתנאים שנדרשים.


אני רק רוצה לומר שהדבר הזה גם נעשה בלא מעט מקרים שבהם הלכו בדרך של מכרזים ועברו לדרך של מה שקוראים, רישיונות. מי שיש לו קצת זיכרון, יכול לזכור שאפילו המערכות הסלולאריות התחילו כמערכות עם מכרזים לתקופת זמן מוגבלת. גם הנושא של הטלוויזיה, גם תחנות רדיו אזוריות ועוד, ולפעמים גם יש מחשבה ללכת בכיוון ההפוך, מפני שאם הממשלה לוקחת קבלן, נאמר לנקות את משרדי הממשלה, הקבלן הזה בעוד שלוש שנים יכול לנקות את הדסה ובעוד חמש שנים יכול את האוניברסיטה העברית או מפעל פרטי. לעומת זאת, הנושא הזה של המקלטים, אין לקוח אחר. זה לקוח היחידי. מקלט שלא ממשיך להנות מההקצבה הממשלתית, הוא פשוט מקלט שנסגר.


לכן מקלט שהוא בסדר, ואגב עוד דבר, יש פחות מדי מקלטים. זה לא שיש יותר מדי מקלטים. מקלטים תמיד, לצערנו צריך, ודאי כרגע, עוד מקלטים. לכן כאשר רוצים להוסיף מקלט או כאשר מקלט נסגר מטעם זה או אחר, כולל אי עמידה בתנאים, בהחלט שיש מקום לעשות, ויש מועמדים לעשות מכרז ולראות בין אם זה עמותה קיימת או גורם חדש. אבל מקלטים קיימים חייבים להמשיך, ושאין להם אפשרות אחרת.

מה החלופה החוקית שלו כדי שלא להיתקל בבעיות חוק המכרזים?

תראה, אני התחלתי את חיי בחלוקת רישיונות לנהגי מוניות. הרי לא יעלה על הדעת שנהג מונית, חמש שנים יהיה לו רישיון. זה היה בצורת מכרז, הגרלה, ואז אחרי זה הוא יחפש מקצוע אחר בעוד חמש שנים.

הוא מדינת ישראל.

זאת מדינת ישראל. זה הכנסת וזה חוק חובת המכרזים.

הוא גם אומר שהוא רוצה שישנו את חוק המכרזים. אני אומר לך מה החלופות שלו לעומת החוק.

אז אני אומר שוב, שניתן להאריך את זה ולעשות מכרזים למקלטים חדשים.


בגלל שהמקלטים צריכים אופק רחוק בגלל שהם גם תלויים בתרומות מגורמים אחרים, לא ניתן להשיג בכלל תרומה למשהו שעלול להיסגר בעוד שלוש שנים או בעוד שנה. לכן השתמשו פה פשוט בכלי לא נכון, וכל הגורמים שרוצים להיכנס לענף הזה, אם יש כאלה, יכולים להיכנס במסגרת של ההגדלה וההרחבה, ולא במסגרת הקיימת. מה הטעם לסגור מקלט טוב ולפתוח מקלט של טירונים? זה שתי טעויות חמורות מאוד.

תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון.

אדוני היו"ר, אדוני המנכ"ל, אני באמת מכירה אותך הרבה שנים, ולטובה. אנחנו לא נוהגים להחמיא בדרך כלל. אני חושבת שבמקרה הזה בכל מה שקשור למקלטים לנשים מוכות, היה למשרד שלכם ליקוי מאורות. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. אם אתם החלטתם שאתם משתמשים בכלי של המכרזים לצורך הנושא של המקלטים ולא רעדו אצלכם אמות הסיפים אחרי שראיתם ש-7 מתוך 13 מקלטים לא זכו במכרז, 7 מקלטים שעושים עבודה נאמנה שנים.


יושבת כאן רות רזניק, כלת פרס ישראל, שהקימה לפני 34 שנים את המקלטים. שני המקלטים שלה לא זכו במכרז. 8 דירות מעבר לא זכו. היינו זקוקים למחאה ולהתקוממות של מנהלות המקלטים? איך אתם לא הזדעקתם? איך אצלכם, אני חוזרת ושואלת, לא רעדו אמות הסיפים?

הדבר שמטריד אותי, כולנו ביטאנו את זה גם בישיבה הקודמת, זה שקלטו פתאום מה עבר לכם בראש. רק שיקולים של רווח עמדו לנגד עיניכם. לא ראיתם את הנשים המוכות לנגד העיניים. לא ראיתם את הרווחה לנגד העיניים, לא ראיתם את הניסיון רב השנים.

אמר קודם אילן גילאון, חוק חובת המכרזים. נכון, יש חוק כזה שמחייב מכרזים. מי אמר שזה מחייב גם במקרה הזה? זה תורה? זה ירד מהשכינה? מה, אין חלופות?

אני רוצה לספר לכם כאן, סיפרתי את זה לרונית. אני נפגשתי עם השר משה כחלון. אני חייבת לומר, כמו שאמר קודם דב, אני לא רוצה לסבך אותו, אבל הוא היה מאוד מאוד קשוב לחשוב על חלופות, ורונית בשם פורום המקלטים הציעה חלופה שאני חושבת שהיא חלופה מאוד מאוד נכונה. מה שמתאים למקומות אחרים יכול להתאים גם כאן, עוד סמל מוסד או קוד או איך שלא קוראים לחלופה. אפשר לחשוב יצירתי. כשרואים שקורה דבר כזה, ובכלל האבסורד של מה שקרה בנצרת, הרי זה בלתי מתקבל על הדעת לחשוב בכלל במושגים האלה. זה גם זלזול.

אדוני המנכ"ל, יש בזה זלזול בעבודה רבת שנים של צוות מקצועי, מיומן של נשים שעושות את עבודתן. הרי מה, הן חיות רק מהתקציב שהן מקבלות מכם? הרי כל היום הן מוצאות את עצמן מחזרות על הפתחים, נאלצות לגייס עוד תקציבים ועוד תקציבים מהגורן ומהיקב. כשהן כל פעם צריכות לעמוד במכרז והן במצב של חוסר ודאות, אז הן גם לא יכולות לגייס תרומות. זה הכול הביצה והתרנגולת. אני יודעת שאתם בוחנים את הסוגיה הזאת. אני יודעת שאתם קשובים. אני מקווה שתהיה לך בשורה טובה להגיד לפורום הזה. תודה.

עאידה, בבקשה.

אני רוצה להבהיר בתחילת הדברים שלי, שהעניין שמונח על השולחן היום, זה לא המשך פעילות העמותות שמפעילות את המקלטים, אלא בעצם את האינטרס הטוב של הנשים המוכות וילדיהם.

עמותת נשים נגד אלימות מפעילה עוד כמה וכמה פרויקטים אחרים ופועלת בכל מיני כיוונים שהם שייכים לזכויות נשים. היא לא תיסגר מחר בבוקר, כך שזה לא עניין שאנחנו נלחמות על המשכורות שלנו או על העבודה שלנו, אלא על האינטרס של הנשים עצמן ועל ההגנה על הנשים המוכות, וזה מה שמדאיג אותי, במיוחד כשאני שומעת, ויצא לי להתראיין מול אנשים שזכו במכרז, ואני שמעתי את הדברים שלהם, וזה מחזיר את השיח הציבורי והמקצועי בעניין נשים מוכות ובמיוחד נשים מוכות ערביות, עשרים שנה אחורה.

אנחנו חזרנו להעלות דברים ולהתווכח על נושאים עם אותם אנשים שאמורים לנהל לפי משרד העבודה והרווחה, אמורים להתחיל להפעיל את המקלטים האלה. חזרנו להתווכח על נושאים כמו, למה אישה צריכה להיות כלואה בתוך מקלט? האישה לא כלואה בתוך מקלט, וזה שיח שמאוד חשוב, וזה מפחיד אותי להניח את המקלטים בידיים של אנשים שלא יודעים כלום.

זה מביא אותי למשהו שאני אגיד, לצערי הרב, המכרזים האלה, ומי שעוקב אחרי מה שקרה במכרז האחרון, מעיד שלצערי אין כלים ברורים למשרד הרווחה לבדיקה אפילו של אמות המידה שהוא שם לעצמו בתוך המכרז.


אמת מידה שמדברת על מקצועיות, אי אפשר לבדוק אותה רק בתואר. נכון, יש שם התייחסות לשנות ניסיון, אבל שנות ניסיון, אי אפשר לדבר על שנות ניסיון וללמד ילדים נושרי בית ספר מתמטיקה וגיאוגרפיה ולהגיד, זה מענה לצרכים של נוער במצוקה או אוכלוסיות במצוקה. בלתי אפשרי. הכלים למדידת אמות המידה, אני חושבת לוקים בחסר ולכן הביאו לתוצאה הזאת.


דבר נוסף, לצערי אני חושבת גם, ואני בבדיקה מאוד צנועה ואין לי את הכלים של משרד הרווחה ואין לי את העובדים של משרד הרווחה שנמצאים בכל מקום ומקום, אין כלים לבדיקת יושר ואימות מסמכים. אני מדברת על אמת של מסמכים שהגישו למשרד. אי אפשר להגיד שמשרד הרווחה בעצמו הקפיא מכרז לאותו ארגון בגלל חוסרים ובגלל אי יושר ומסמכים שהוגשו במכרז בחודש אוקטובר שנה שעברה, וכבר שכח ונתן מכרז אחר ונתן למציע הזה לזכות. אני יודעת שמה שמתנהל, מתנהל בבתי משפט, ואני יודעת שהמשרד הכריז שהוא שוקל מחדש להוציא מכרזים לשאר המקלטים והוא שוקל את התנאים. אני לא רוצה עכשיו לעשות בומרנג על זה שבודקים. אני מאוד שמחה שבודקים. אני חושבת שכן צריכים לבדוק. אני חושבת שכן צריכים לשקול מחדש את התנאים, אבל זה מעיד על עצמו שהיה משהו לא נכון.


שרק יגידו לי איך אפשר להסתכן בלתת למשרד אדריכלים, עם כל הכבוד, נכון שהוא יכול להביא עובדת סוציאלית עם תואר שני בעבודה סוציאלית, אבל לא עוצרים רגע אחד ושואלים, למה משרד אדריכלים שעוסק בבניית בתי ספר ומפות ותוכניות, פתאום מתעניין במקלט נשים? לא עוצרים לשאול שאלה כזו?

תיכף נשמע ממנכ"ל המשרד. חברת הכנסת רחל אדטו.

אדוני היו"ר, אני אקצר. אני פשוט רוצה לקחת ולעשות העתק-הדבק על הדברים שאמרה זהבה גלאון, כולל השבחים למנכ"ל והדברים שנאמר על רות רזניק, שהיא למעשה גם הזמינה אותי ואירחה אותי במקלטים.


אני למדתי שהאויב של הטוב הוא הטוב יותר, וכשיש משהו טוב ומנסים לעשות ממנו יותר טוב, הרבה פעמים מקלקלים.


שתי דוגמאות מהשנה האחרונה, אילן, שגם אתה ער להן, שניסו לתקן דבר קיים. דבר אחד היה אחר בבתי הספר, הפרטת השירות של אחיות בתי הספר והעברתו לידיים פרטיות. בהתחלה היה אגודה לקידום בריאות ואחר כך זה עבר לנטלי וזה הגיע לכנסת, לא לדיון אחד, לא לשניים ולא שלושה, כאשר הפרוייקט כנראה הוא כשלון נחרץ, למרות שהוא עבר מכרז והחברה עברה מכרז ונבדקו הכישורים של החברה להעניק שירותים לתלמיד, אבל מסתבר שאחרי שנה, כ-60% מהתלמידים לא חוסנו והאחיות לא מגיעות לבתי הספר ומי שחבר בוועדת העבודה והרווחה והבריאות שיושבים כאן, ער לעובדה כמה פעמים זה הגיע לשולחנה של הוועדה.


הדבר השני שאני רוצה להצביע עליו, זה ער"ן. ער"ן שהיה כך כל הרבה שנים המקום האולטימטיבי לפניות, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, כתובת לילדים, נערים, מבוגרים, חיילים במצוקה, כתובת כנה ואמיתית. גם הוא עבר איזה שהוא תהליך שבשנה האחרונה שיצא למכרז, בוודאי לא שיפר את המעמד. לכן כל הנקודה שאנחנו כאן ואחד הדברים שאנחנו כולנו גאים, זה לדבר על המקלטים, על עצם ההכרה במקלטים או ההפעלה שלהם כמקום גאווה, איך באמת מטפלים בנשים בתפיסה הכוללנית, ההוליסטית של לא רק מקום מקלט פיזי אלא כל הצוות שמסביב, החשש שלי שהעברה בצורה של הפרטה או בצורה של מכרז, שהיא בחלקה הפרטה, וכמו שאני מבינה וגם התעדכנתי, שחלק מזה זה באמת לטובת גופים כלכליים, אני בהחלט מביעה חשש, הסתייגות ודי חרדה. תודה.

תודה. בבקשה נחום.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני שמח שהנושא, בגלל המכרז, "סו קולד" מכרז, עלה וסוף סוף יודעים במדינת ישראל שממשלת ישראל ביחד עם הארגונים החברתיים והעמותות עושים משהו למען נשים, שכן בדרך כלל אף אחד לא יודע שבכלל נעשה מעשה כזה. אז אני לפעמים מנסה גם לראות ממשבר, מהו היתרון שבדבר. סוף סוף יודעים. חושבים שלא נעשה כלום במדינת ישראל.


אני רוצה לומר עוד דבר, ברשותכם. משרד הרווחה הוא משרד מקצועי. יש בו למעלה מ-1,000 עובדים סוציאליים שחלקם נעו ונדו בין הגורמים המקצועיים, אם זה מהמגזר השלישי או אם זה מהרשויות המקומיות, ואני עומד על כך שהידע המקצועי שקיים במשרד הרווחה, גם בשירות לפרט ומשפחה וגם ביחידה שעוסקת בנושא של אלימות המשפחה, לרבות אלימות כנגד נשים, אלה אנשים מקצועיים, רובם עובדות סוציאליות שעובדות שנים רבות בתחום הזה, יד ביד עם המקלטים וגם גורמים אחרים ועם הרשויות המקומיות, ושפיכת הדם שנעשתה לאחרונה, על לכאורה חוסר המקצועיות של אותן עובדות, היא לא במקומה, במיוחד שיש שותפות ארוכת שנים בנושא הזה. אני מרגיש צורך לומר את זה, כי אף אחד לא הגן על העובדות הסוציאליות שלנו, שמלוות, תומכות, דוחפות, יוזמות, הוגות רעיונות, שומעות לשטח ומקרבות את כל נושא הנשים במדינת ישראל, במיוחד האלימות כנגד נשים, לפתחה של הנהלת המשרד ועוד ועוד יוזמות.


אני מוצא לנכון לומר את זה קצת כדי לאזן את התמונה כאילו כל הידע המקצועי נמצא במקום א' ואין ידע מקצועי במקום ב'. הידע המקצועי, רבים מהיושבים כאן יודעים שהידע המקצועי נמצא גם במקומותינו וגם כמובן, במקרה זה במסגרת של העמותות שעוסקות בעניין.


דבר נוסף אני רוצה לומר לכם, משרד הרווחה קשור בלמעלה מ-3,000 התקשרויות, ולא הכול תקין וקורות גם תקלות. זה לא מרוע לב, כפי שחברת הכנסת זהבה גלאון אמרה, ליקוי מאורות, אלא קורות גם תקלות. אנחנו לא מתביישים לומר גם כשקורות תקלות. זה לא ליקוי מאורות.


מעבר לכך אנחנו קשורים בהתקשרויות על פי שלוש דרכים שהחוק מאפשר לנו, עם למעלה מ-1,500 ארגונים חברתיים, בתוכם ארגונים גדולים מאוד שיושבים כאן, כמו ויצ"ו. אנחנו גם מפרסמים את זה כל שנה, את ההתקשרויות. המשרד היחידי שמפרסם את זה באינטרנט. ארגונים חברתיים, ויצ"ו ונעמ"ת מקבלים עשרות מיליוני שקלים לפעולה חברתית ברוכה בשיתוף פעולה איתנו. זה לא סוד. אני מרגיש צורך לומר את זה כמי שנושא באחריות יותר מיום, וקצת לאזן את התמונה.


עכשיו לגופו של עניין. יש שלוש דרכים שאני מכיר על פי החוק, שמאפשרות לנו לבצע התקשרויות באספקת שירותים או בפיתוח שירותים או בהסדרים כאלה. אתם הכנסת. אני אשמח מאוד אם הכנסת תחוקק כללים אחרים, נוספים, שיאפשרו לנו לעבוד אחרת, כי ההתלבטויות הן שלנו. אם מישהו מכם חושב שאני כמנכ"ל המשרד נהנה לייצר 3,000 התקשרויות וחידושי התקשרויות מדי שנה ולהעסיק את כל המערכת בסיפור הזה, הוא טועה. הוא טועה. גם אנחנו היינו רוצים התקשרויות ארוכות ושונות, במיוחד אם יש ארגונים טובים שעובדים כראוי. אין בינינו ויכוח בסוגיה הזו, אבל אני חייב לפעול כדין ועל פי החוק, ויש לי ביקורת על המדינה ואחרים, והחשכ"ל שמונע ממני את הדברים. אדרבא, תבוא יוזמה מהכנסת, תתקן בחוק חובת המכרזים לייצר פטורים לסוגים מסוימים של שירותים, אני מניח שגם שר הרווחה וגם אני נתמוך בזה, כמובן עם מי שעומד בכללים ותנאים, וזה שונה לגמרי מתחום הרישיונות. הרישיונות, אין בצידן סיוע או השתתפות תקציבית של המדינה. רישיון אפשר לתת. הבעיה היא לא הרישיון. הבעיה זה הסיוע וההשתתפות התקציבית, ולכן ההבחנה בין רישיונות וזיכיונות וסמל מעון וכן הלאה, הן שונות לגמרי.

על פי בקשתו של השר, אנחנו גם נבדוק את זה, אם יש אפשרות גם ללכת למהלך כזה. נביא את זה גם בפני החשכ"לית החדשה. אנחנו פתוחים לכל רעיון.

אני רוצה לומר כמה דברים לגופו של עניין. אני מתוודה כאן, אמרתי גם לחבריי במשרד. היו מספר מהלכים שהם היו שגויים מבחינת המכרז הזה. אני מתוודה בפניכם כאן. אני לא מכה על חטא, כי מי שמפעיל למעלה מ -3,000 התקשרויות, יכול שתהיינה לו טעויות. אנחנו גם שמענו את ההערות שלכם. יש חלק מהדברים שהם נמצאים בבתי המשפט, ויסלחו לי האנשים שדיברו כאן, אעידה ואחרים, שאינני יכול להתבטא. אנחנו התחלנו לתת עמדתנו, כולל אם היתה תקלה כזו או מסמך תקין כזה או אחר, עד 10 באוגוסט בבית המשפט.

אני ביקשתי, יושבת כאן היועצת המשפטית, איילה מאיר מהמשרד, ואחרים. היא עוסקת באלימות במשפחה. אנחנו לא נטייח את העובדה אם נעשתה תקלה בוועדת המכרזים לסוגיה הזו של הארכת מסמך כזה או אחר. לא נטייח את זה. אם נעשתה תקלה, אם הוגש מסמך לא תקין, אנחנו לא נטייח. לפחות אני לא אתן את ידי לעניין הזה. אני מדבר בשיא הגילוי כאן, כאילו שאני מדבר איתך באופן פרטי. זו נקודה מאוד ברורה.

באשר לסוגיה שנוגעת למשקלות. גם את זה קיבלנו במכרז החוזר.

אני רוצה לומר על שלוש הדרכים תיקון קטן. יש שלוש דרכים לבצע התקשרויות, שמעבירות כסף ממשלתי. דרך אחת זה דרך התמיכות. בעיניי היא הכי גרועה. כל שנה צריך לעבור ויה דלורוזה לקבל את התמיכה. אנחנו הצענו לארגונים שעוסקים בפגיעות מיניות, ארגוני נשים, להיכנס למהלך לא של תמיכות, למהלך של התקשרות. הם סירבו. היה כאן סוגיה כזו, זה על 4.5 מיליון שקל שאנחנו תומכים בארגונים הללו. אנחנו מעדיפים התקשרויות ארוכות יותר. אז זו דרך אחת. דרך התמיכות היא הגרועה ביותר בעיניי.

הדרך השנייה היא הדרך המכרזית. לפי הכללים צריך לשקול את המשקלות.

הדרך השלישית, החוקית, היא בפטור ממכרז על ידי מיזם משותף. אנחנו עושים מיזמים משותפים. רק אתמול התחיל מיזם משותף בינינו לבין קרן רש"י בנושא של הזנה והפעלת מועדוניות ל-2,500 ילדים, כיוון שהמועדוניות נסגרו לילדים בסיכון. עשינו מיזם משותף. אנחנו שמנו מיליון שקל, קרן רש"י שמה מיליון שקל ובמיזם משותף יש פטור ממכרז.

יש גופים שהפטור ממכרז שלהם ממיזם משותף הם 25% בלבד, על פי החוק, הקק"ל, הג'וינט, הסוכנות. תבוא ממשלת ישראל, תבוא הכנסת ותאמר, בתחומים מסוימים, בתחום החברתי, המיזם המשותף יכול להיות בפטור ממכרז על הליך של 25% השתתפות עצמית.

סליחה שאני קוטעת אותך, אבל שאבין רק את המספרים. מה המעורבות שלכם מבחינה תקציבית בתקציב של המקלטים?

אנחנו מעבירים לטעמנו כ-20%. על פי בקשתי, מכיוון שיש כאן טענות שמממנים הרבה יותר, ביקשתי מהחשבות שלנו, א', לעשות בדיקת עומק, לראות את הטענות באופן מקצועי. נשמח גם לקבל מסמכים כלכליים. לטעמנו אנחנו מממנים כ-100% מהעלות המוכרת והן מוסיפות מעבר לזה, אבל יכול להיות שזה לא נכון.


אפשר לבצע מיזם משותף אם ישנו את חוק חובת המכרזים במיזמים משותפים, שבהם הפרופורציה בהשתתפות העצמית תהיה קטנה יותר מאשר 50%. כרגע זה 50% על פי החוק. אפשר, למעט שלושה גופים שהמדינה פטרה אותם ונתנה להם שיעור השתתפות נמוך יותר, אמרתי, זה קק"ל, סוכנות והג'וינט.


עכשיו, למערכת שלנו קוראים מערכת תעריפית. אני מוכן לקיים דיאלוג גם לגבי התעריף. התעריף של 12,000 שקל, שיש טענה כלפיו, ואנחנו עושים את זה מעת לעת, נעשה בדיקה תעריפית. אתם תשימו מסמכים מקצועיים על העלות הריאלית, לא עלות של ההיסטוריה, ונעשה בדיקה מקצועית מלאה. מותר לנו לעדכן גם על מכרז קיים, תעריפים.

חשבתי שאתם מקיימים את זה כל הזמן.

יש בדיקה תעריפית, אבל היא לא כל יומיים. היא מתקיימת אחת לפרקי זמן, ואנחנו מוכנים לעשות את הבדיקה הזו. עשינו את זה לפני שנתיים כמדומני. אני מוכן לעשות את זה מחר. זה לא נוגע לזכייה. גם מי שזוכה, העדכון התעריפי חל עליו. זה לא מפחית, זה רק יכול להוסיף. אבל דרוש שיתוף פעולה חשבונאי על עלויות, על התקורות, על הארגונים, וכל מה שקשור בעניין, הכול שקוף.


לגבי המכרז החוזר. תראו, מה שיסתיים בבית משפט בעוד כמה ימים, ייתן לנו את התמונה. לדעתי יוותרו בתוך העניין הזה מספר קטן של מקלטים שנצטרך לעשות להם מכרז חוזר. אנחנו כן לקחנו בחשבון את הסוגיה של הגורמים המקצועיים או האיכות המקצועית ואנחנו נשנה את זה. ניתן לזה ביטוי. אנחנו מקבלים את ההערה הזו. אני חושב שתואר שני לעומת תואר ראשון עם ניסיון של עשרים שנה בטיפול בנשים, צריך לתת לזה משקל. אנחנו מקבלים את ההערה הזו ונשפר ונשנה עם הגורמים המקצועיים, מה שמחייב איזה שהוא דיאלוג גם עם הארגון, בין הצוותים שלנו לבין הארגון בכדי להסכים לפחות על המתווה הזה. אנחנו בעד הדיאלוג הזה.


לגבי המבנה, תראו, אני רוצה לומר לכם, חלק מהנשים שיצאו מביתן, הן צריכות, למרות שאנחנו מעריכים ש-70% מהקריטריונים יהיו על ה איכות המקצועית, עדיין 10% זה בא על ההשתתפות העצמית, מה שנקרא חוסן, כי טוענים שהם נותנים 30%. אנחנו לא מבקשים יותר מ-10%. זה דבר אחד. הדבר השני, למבנה, לחצר, למתקנים יש משמעות ואנחנו כל הזמן, אתה גם עושה ביקורי פתע, אתה גם מעיר לנו כשהדברים אינם תקינים. אני חושב שאחרי שלושים שנה מותר גם לשקול את הדבר הזה. זה לא פוסל. מצד שני, מותר לשקול גם את איכות החיים של אישה שיצאה עם ילדיה מהבית ובאמת לא צריך לתת לזה משקל מרכזי, אבל איזה שהוא משקל לקורת הגג, לחצר, למתקן, למטבח צריך לתת לזה, ואנחנו לא ניתן לזה יותר מאשר 20%. אלה הדברים. אנחנו נשתדל לעשות את הדברים האלה בדיאלוג.

ב-2005 לא נתתם לזה לחלוטין שום משקל.

יכול להיות.

למה רק 20%?

הדרישות היום גם מהמחקרים שלנו וגם מהידע שלנו, הדרישות שגם קורת הגג, שלא תהיינה שתי משפחות בחדר, וכן הלאה. יש התפתחות.


עוד נקודה אחת. אנחנו עומדים להוציא קול קורא להשתתפות תקציבית של 3.5 מיליון שקל למי שיש לו התקשרות איתנו עם המקלטים, על מנת לשפר ולשדרג את השירותים, את המקלחות, ציוד, ריהוט וכן הלאה. אני אומר את זה לפרוטוקול אבל זה לא מובטח. אני מקווה שאני אצליח להשיג תרומה מקבילה של עוד 3.5 מיליון, שתאפשר לנו להכפיל את הסכום. אני מטפל בזה עם קרן בארצות הברית. אנחנו מודעים שצריכים לעזור לכם גם בקטע הזה .

תודה רבה לנחום. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי.

כשהתחלו את הדיון, אתה דיברת על דיון פוטוגני. אמנם אני לא חברה בוועדה הזו, אבל היו כאלה דיונים גם בוועדה לקידום מעמד האישה, ואני כאן כיו"ר שדולה לקידום זכויות במעמד המשפחה וכאישה וכבן אדם שקיבלתי הרבה מאוד אימיילים מהרבה מאוד נשים שמתלוננות, וגם באותה מידה מאותם גברים.


היה קטע בפולישוק, סידרה מאוד מפורסמת, שהוא הגיע לאיזה שהוא כנס תמיכה לגברים, לתת תמיכה. זה גברים שמכים נשים, והוא כל פעם התבלבל בטקסט ואמר "גברים מוכים" והוא לא הבין לאן הוא הגיע בסופו של דבר.

זהבה גלאון דיברה על זה שאפשר לחשוב על יצירתיות בנושא הזה ואיך אנחנו נוכל לתרום לנושא הזה עם היצירתיות של כל אחד מאיתנו. אני חושבת שכאן הגיע הזמן לשאול אותו מנכ"ל של משרד, נחום איצקוביץ' שהגיע לפה, כשדיברת על משרד הרווחה שהוא משרד מקצועי ויש לך אלפי עובדים שעובדים, ובעצם אתה בעצמך מודע לזה שעשיתם טעויות בדרך. כל אחד, יש לו זכות לטעות. אני מאוד מאוד מקווה שאתם תיתנו דין וחשבון לאותן טעויות ותתקנו אותן. כשאתה אומר שזה לא לפרוטוקול ותחפש תרומה, אני בטוחה שזה פעילות שהיא מוצדקת, אבל מצד שני אני חושבת שהגיע הזמן לעשות שינוי בסדר העדיפויות של משרדי הרווחה ועל פי מה שכתוב בגוגל, שמשרד הרווחה משמש חוליה מרכזית במדינת הרווחה הישראלית ויועדו הוא להגן, לשקם, לסייע לכל אדם, משפחה וקהילה, בנתונים ומצבים של משבר. אני מאוד מצפה שתיתנו פתרון לא רק לנשים מוכות.

אני בכלל מאוד הופתעתי לשמוע שזה מקלט. אני יודעת שכשיש מלחמה, אז כולנו יורדים למקלט. איזה מקלט צריך לתת לילד מסכן של אותה אמא שקיבלה מכות מאבא? אני בטוחה שאותו אבא נמצא כנראה במשבר ובמצוקה, וכאן צריך לתת מענה למשפחה ככלל, לאו דווקא רק לאישה. צריך לחזק מעמד המשפחה במדינת ישראל. אנחנו שכחנו כבר מה זה. צריך לאחד משפחות ביחד ולמצוא פתרון.

אני פשוט רוצה לשאול אותו משרד הרווחה, איזה פעילות הסברתית נתתם לאותן משפחות בתחילת דרכן, כשהמשפחה נבנית, ואיך גבר מגיע למצב הוא מרים יד על אותה אישה? אני מאוד מקווה שתהיה פעילות מוצדקת במשרד הרווחה ואנחנו אתכם בכל הדרך.

תודה. עו"ד נוח קורמן מ"בת מלך". זה ארגון סיוע לנשים דתיות במצוקה. בבקשה אדוני.

ראשית, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לרונית ארנפרוינד-כהן שבשם כל עמותות המקלטים, שלקחה על עצמה את הטיפול בעניין הזה, לשביעות רצוננו.


אנחנו העמותה שזכינו במכרז, אבל אנחנו נותרנו חרדים מאוד, לא רק חרדים, אלא חרדים. העמותה שלנו קיבלה ניקוד של 86.7 כאשר עמותה שמעולם לא עסקה בטיפול בנשים מוכות קיבלה ניקוד של 89, וזה הטריד אותה מאוד מאוד וזה ממשיך להטריד אותנו. אנחנו התחלנו לפעול בשנת 97'. במשך שלוש שנים שנים הפעלנו דירות קלט לנשים מוכות בלי לקבל שום סיוע של מקלטים לנשים מוכות. רק לאחר שהוכחנו את עצמנו בשטח והראינו למשרד הרווחה שאנחנו מממנים 100% מפעילות של הגנה ודירות לנשים מוכות, משרד הרווחה הרשה לנו לגשת למכרז הראשון כדי לקבל תקציב ולקבל אישור להפעלת מקלט. אני חושב שזה היה נכון, והיה נכון לעשות את זה גם עכשיו. לא יתכן לתת לכל ארגון שרק מתחשק לו לעשות איזה ניסוי כזה, אם הוא הצליח או לא הצליח, ולנשל ארגונים אחרים שפועלים במשך שנים והשקיעו את כל מרצם ואת כל הונם בעניין הזה.


אני לפני כמה חודשים ישבתי עם ארגון מידות שעוסק במתן דירוג אפקטיבי לעמותות. במהלך השיח סיפרתי על המכרז. ישבו מולי כמה יועצים ושאלו אותי, רגע, ואם לא תזכו במכרז, מה תעשו? נותרתי ללא מילים. מה נעשה? 15 שנה, אנחנו מעסיקים 30 עובדים, משקיעים מיליוני שקלים, מבנים, פעילות ענפה בקהילה, של חינוך, של מודעות, של סיוע משפטי לנשים. מה נעשה? אין לי מושג מה נעשה ביום שאחרי. אני לא יודע. אני מסתכל על אעידה. אני לא יודע מה היא אמורה לעשות היום.


עוד דבר אחרון, אני אסיים בזה. אי אפשר להתעלם מפעילות של העמותות מעבר להפעלת המקלט. אי אפשר להתייחס במכרז להפעלת המקלט כיחידה נפרדת. אני מדבר על עצמנו, אבל עמותות אחרות עושות בדיוק אותו דבר. אנחנו הפכנו למותג בחברה החרדית, שאישה מוכה יודעת שאם היא פונה לארגון שלנו, היא מקבלת תמיכה מלאה. אנחנו נקשיב לה, אנחנו נאמין לה, וזה נעשה על ידי חינוך ועל ידי פעילות ענפה. אי אפשר לשים אותנו במשבצת רק של מקלט.

תודה רבה לך. חברת הכנסת אורלי לוי.

אילן, כבוד היו"ר, דווקא מסיורים שלנו במקלטים אחרים או במוסדות כאלו ואחרות אנחנו גילינו מה קורה כשישנה הפרטה וכאשר נכנסים שחקנים חדשים למגרש. אז היו מקרים שמצאנו קבלני בניין שמפעילים שם. אז זה יכול לפתוח פתח באמת לאנשים שלא באים מהתחום, שאין להם את האידיאולוגיה, שאין להם את המצב של השליחות. הם ישנו את השם, הם ירשמו שם כמה מילים על אג'נדה חברתית כוללת, על היכולת ועל הרצון לתת לאחר ולטפל ולטפח, אבל מה שהם יראו בסופו של דבר, זה את השיקול הכלכלי, מה שאנחנו פה לא רואים אצל הארגונים האלו, כי הארגונים האלו רצים החוצה כדי להביא תרומות. הם מביאים מהכיס שלהם לא פחות ממה שהם מביאים מהמדינה. הם יודעים שעל כל שקל שהם מביאים, הם צריכים לתת תרומה ואפקטיבית באמת לאותה אחת שנמצאת בתוך המקלט הזה.

גם לי קשה, אנסטסטיה, לקרוא לזה מקלט, אבל זה השתרש וזה באמת אולי משהו מגן. כמו שמקלטים מגנים על אנשים בתקופה שיש סערה בחוץ ומלחמה מתחוללת, האנשים האלה באמת באיזה שהוא סוג של מקלט, כשיש להם מלחמה בבית.


הבעייתיות היא שאנחנו לא נדע לזהות נכון מי עומד מאחורי מי שמבקש להיכנס למכרז. אם אנחנו לא נעשה את ההפרדה כמו שצריך, אנחנו נאבד פה לא רק כוח אנושי בעל באמת אידיאולוגיה אמיתית. אנחנו נאבד פה את האקסטרה שהמדינה לא תיתן, כי אותם אנשים שיכנסו למכרז, שלא יבואו מתוך האג'נדה האמיתית, מתוך האידיאולוגיה, הם לא יביאו שקל מהכיס שלהם. הם לא ילכו לגייס תרומות. הם לא, תסלחו לי על הביטוי, יקרעו את השטח או יטוסו או יחפשו, וכמו קבצנים בפתח יעמדו בפני אנשים בשביל להביא תרומות, כדי לתת את האקסטרה שהמדינה לא מממנת. תהיה רשימה סגורה של צ'ק ליסט. מעבר לזה לא נקבל.

חוץ מזה לגבי המקלטים האלה, ישנם דברים נוספים שאני חושבת שכבר היה צריך לשפר, אבל בתוך המערכת הקיימת. אני באמת רוצה לשמוע, ואמרת שמשא ומתן זה חשוב, איך אפשר באמת לעגן את זה בצורה אופרטיבית שהדברים האלו יישמרו ויגדל במקום שיקטן, כי אני מפחדת שהמכרז הזה באמת יקטין את השירותים שנותנים במקלטים האלו, ואין ספק שזה מה שיקרה.


ישנם חסמים נוספים של אמהות שלא מגיעות למקלטים, כי הילד שלהם עבר גיל מסוים, ואת זה צריך להסיר. פה צריך להשקיע כספים, כי אם לאמא יש ילד בן 12 שהוא לא יכול לצאת איתה מהבית למקלט, היא לא תצא. היא לא תשאיר אותו בידי המתעלל ותברח. רוב האמהות לא יעשו את זה.


אנחנו צריכים לתת פתרונות אמיתיים איך לטפל בנושאים האלו, ופה צריך להשקיע יותר כספים ולראות איך, ובלי התרומות מבחוץ אני לא יודעת איך נוכל לעשות את זה.

תודה. בבקשה, רות רזניק, כלת פרס ישראל.

אני רוצה רק להוסיף, אני גם מדליקה את המשואה וגם העמותה שלנו זכתה באות המופת של כנס שדרו על נושא חברה, על פעילותה למען נשים יהודיות וערביות במדינת ישראל. אני חושבת שמשרד הרווחה באיזה שהוא מקום שכח את זה.


רק לחברת הכנסת מיכאלי, המושג "מקלט", זה בא מתוך המושג עיר מקלט בתנ"ך, שמיועד לאנשים שהרגו בשגגה, שיברחו לשם וינוסו על חייהם, ומתוך הקונספציה הזו אנחנו הבנו שאם לרוצח בשגגה או להורג בשגגה מגיע מחסה ועזרה, אז לקורבן של אלימות על אחת כמה וכמה, ולכן קראו למקום מקלט. זו המטרה. זה לא מקלט במושג של מלחמה, אבל יש מלחמה מבית. אז ברשותך.


אני רוצה רק לחזור לנושא החשוב בעיניי ביותר. המקלטים אינם אידיאולוגיה. האידיאולוגיה היא הפסקת האלימות. לא תהיה אלימות מבית, אז לא הנשים, לא ילדיהם יזדקקו למקלט, ואנחנו כולנו נפנה לעבוד עם קשישים, עם נכים ועם עוד אנשים נזקקים. אבל זו אוכלוסיה שרק במהלך פחות מארבעים השנים האחרונות, בכלל מישהו שם עליה. ראו שהאשה שחיה בבית וילדיה, הן ישות עצמאית ולאף אחד אין זכות להתעלל בהן, ולכן בכל העולם מקלטים הוקמו בידי נשים פמיניסטיות. זה מתוך אידיאולוגיה פמיניסטית צרופה. היום כבר מדברים על מגדר. אני זוכרת את הימים כשניסו להכניס את נושא מגדר לאוניברסיטה והאוניברסיטאות סרבו. היום זה נושא מאוד מכובד שלומדים בבתי ספר. אפילו בתיכון בהרצליה יש מגמת מגדר לבגרות. עד כדי כך הגענו. אז יש שינויים חברתיים ואנחנו בעיצומן של ההפיכה החברתית. זה לא מהפיכה, זו הפיכה, וזה תהליך.


בא משרד הרווחה ופתאום מוציא מכרזים שבתנאי הסף מציינים, אנחנו יכולים להתקשר אתכם לשלוש שנים אם תזכו במכרז, עם אפשרות להארכה לעוד שנתיים, ובנוסף לזה כל שנה אנחנו, משרד הרווחה, יכולים לנתק את הקשר. אני באה לתורמים ואני אומרת, אני הולכת להקים שלושה מקלטים חדשים. יש לי בשתי ערים, יש לי כבר קרקע שהוקצתה על ידי העירייה ואני באה לתורמים והם אומרים סליחה, עם התקשרות כזו? קרן וינברג לא מוכנה אפילו לתת לאותה קרן שאתה מדבר בארצות הברית. אני אפילו לא אסיים את המבנה וכבר יגידו לי סליחה, אנחנו לא מוכנים להמשיך איתך את ההתקשרות. צבע העיניים שלך לא מוצא חן בעיניי, אין לנו עובדת סוציאלית עם תואר שני. מחר יעשו את זה תואר שלישי.

סליחה אדוני, אני לא למדתי עבודה סוציאלית. אני בכלל לא למדתי באוניברסיטה ואני זו שהובלתי את המאבק בתחום הזה, והתחום הזה הוא תחום כל כך חשוב בחברה שלנו. אנחנו עוסקות באלפי נשים במדינת ישראל, מפני שמשרד העבודה והרווחה וכל העובדות בו וכל השרים שלו, למדו מאיתנו בשדה את מה שאנחנו לומדות יום יום, מנשים יהודיות וערביות ודרוזיות ועולות מחבר העמים ונשים מאתיופיה וקורבנות סחר שאנחנו היינו הראשונים שהזעקנו את הכנסת לנושא הזה. אז אנחנו המוקד לבעיות חברתיות. אנחנו מצילות יום יום ילדים.


עכשיו אני רוצה להגיד משהו מאוד אישי בעניין תפוסה. אני בשנה שעברה שכבתי בבית חולים לא פעם, שכבתי כמה פעמים, ואני אחרי ניתוחים קשים לא הייתי בחדר לבדי. אני הייתי עם עוד נשים וגם הייתי צריכה לעשות צרכים עם עוד נשים, אבל השירות והאהבה ותשומת הלב שקיבלתי שם, היא שווה את הכול, והצוות עזר והביא אותי למצבי הנוכחי.

אדוני הנכבד, זה לא הצפיפות שקובעת, אלא היחס, החום, האהבה והמסירות אין קץ של עובדות המקלטים, וצריך עוד מקלטים בישראל. צריך עוד הרבה מקלטים.

תודה רבה, רות. נורית.

אני מאוד רוצה לברך על ה-70% הצד המקצועי, ואני לא אומרת את זה בציניות ולא כי אני איש מקצוע. אני בעד באמת לשפר את התנאים הפיזיים כאחת ותיקות העוסקות בתחום הזה. אני רק רוצה להזכיר שאותם 7 מקלטים שנפסלו, לא נפסלו בגלל הצד המקצועי ו/או המבנים. לא הגענו לזה בכלל, אלא בגלל איזה שהוא מסמך שנשמט במקרה של ויצ"ו, שקיים במשרד באיזה שהוא מקום. אז כשאתם עוברים שוב פעם על המכרזים, צריך לתת את הדעת גם על זה, גם מאחר ותהיה פגישה עם שר הרווחה וכל נושא המכרזים בעצם הולך להתבטל וזה יעבור להיות סמל. אבל והיה ולא, אז כדאי כשייכתב המכרז הבא, שיהיה צוות מקצועי שיהיה בו אולי מישהו מהארגונים, העמותות שמפעילות את המקלטים.

תודה רבה.

אני יכול להגיד משהו? עם כל הכבוד, יש ידע מקצועי שהתפתח. יש עובדים במשרד שלנו, עובדות סוציאליות שהן עבדו ויעבדו, וההתפתחות של הידע המקצועי לא נמצאת רק במקום אחד. אני חושב שאי אפשר לזלזל בעובדי המשרד. אני רק מצאתי לנכון לומר.


דבר נוסף שאני רוצה לציין, מכיוון שאנחנו סבורים שצריך לפתח את השירות הזה, אנחנו נצא עם מכרז לעוד שני מקלטים נוספים.

תודה רבה.

היו"ר, משפט אחד. ככל שאנחנו יודעים ואנחנו יודעים, אין לנו שום אמירה רעה כזו או אחרת על המפקחות. נהפוך הוא.

שמעתי בתקשורת איך דיברו על עובדי המשרד. שמעתי מהנוכחים כאן איך דיברו על עובדי המשרד.

אני תמיד מציע לפני כל החלטה שתזכרו דבר אחד, שלמעשה את כל המקלטים האלה אתם צריכים לקיים בעצמכם. כל הדיון הזה נערך בקנה מידה הזה. אתם לא מממנים אותם, הם עושים לכם את העבודה בסופו של דבר. כמו שאני רואה את הדברים, המשרד היה צריך לנהל את המקלטים, אבל אני רוצה להגיד לך שאתה אמרת דברים מאוד חשובים פה, וחבל שהם לא נאמרו בישיבה הקודמת שהיה במעמד האישה. אנחנו מודים לך.


אני רוצה לקרוא את הודעת הסיכום.


הודעת הסיכום של ועדת העבודה והרווחה מיום 2.8.2011:

1. בהליך של מכרז אחת לשלוש שנים להפעלת מקלט לנשים נפגעות אלימות יש כדי לפגוע ביציבותו של המקלט וברצף התפעולי.

2. עדיפה הדרך של קבלת רישוי כדוגמת קבלת סמל מוסד עבור מקלט, על פני ההליך של מכרז.

3. גם אם ביכר משרד הרווחה בסופו של דבר משום חוק המכרזים את הליך המכרז, הרי שהניקוד הנמוך הניתן היום לניסיון המקצועיות והצוות וכן לתקופת ההפעלה הקצרה (שלוש שנים), מנוגדים לאינטרס הציבורי ולמטרה לשמה הוקמו המקלטים.

4. הוועדה מברכת על הודעתו של מנכ"ל המשרד, שינוי תנאי מכרז/חוזה, כך ש-70% מן הניקוד יינתן לניסיון המקצועי של מפעילי המקלט.


5. לקיים בדיקה מחודשת של העלות הריאלית.


6. לבחון חלופה של קבלת סמל מוסד למכרזים.


7. העמדת 3.5 מיליון שקלים לשיפוץ המקלטים, וגם על שני המקלטים החדשים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05