הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
44
ועדת המדע והטכנולוגיה

26.7.11


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 99
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"א, (26 ביולי 2011), שעה 10:00

ביקור הוועדה במינהל המחקר החקלאי - מכון וולקני

חברי הוועדה: מאיר שטרית - היו"ר
אנסטסיה מיכאלי

פרופ' יורם קפולניק

ראש המינהל, מינהל המחקר החקלאי

פרופ' איתמר גלזר

מנהל המכון למדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי

דר' סוניה פילוסוף הדס
סגנית ראש המינהל לענייני אקדמיה, מינהל המחקר החקלאי

דר' ארי שפר

המכון למדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי

פרופ' אבי פרדולוצקי

מנהל מחלקה לגידולי שדה ומשאבי טבע, מינהל המחקר החקלאי

דר' אמנון ליכטר

מנהל המחלקה לחקר תוצרת חקלאית, מינהל המחקר החקלאי

רון פורת

המחלקה לאחסון תוצרת חקלאית, מינהל המחקר החקלאי

אבינועם דעוס

חקר תוצרת חקלאית, מינהל המחקר החקלאי

שרון סופר

מרכזת מחקרים בכירה, מרכז מחקר ומידע של הכנסת

רועי גולדשמיט

עוזר מחקר לוועדה, מרכז מחקר ומידע של הכנסת

מורן בן משה

ע. פרלמנטרי לח"כ שטרית

אשר דהן

ע. פרלמנטרי לח"כ שטרית

דר' עדי מתן

נספחת מדעית, שגרירות בריטניה

ענת לוי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

ביקור הוועדה במינהל המחקר החקלאי - מכון וולקני

אני שמח לארח אתכם במכון וולקני. אתם יושבים עכשיו בבניין של בנק הגנים. נמצא איתנו פרופ' איתמר גלזר, שהוא המנהל של המכון הזה. בנק הגנים, אם שמתם לב, בשביל שם יש צליל של ד.נ.א ולמעשה אתם נמצאים במתקן שהוא מתקן לאומי שבו אנחנו שומרים את כל צמחי הבר שראויים לתרבות חקלאי. יש לנו כאן שני מקררים, אתם תעשו כאן סיור ותראו. יש לנו זרעים שאפילו לדורות הבאים יישמרו.

המכון וולקני, אנחנו למעשה יחידת סמך של משרד החקלאות. קוראים לנו מכון וולקני, מרכז וולקני ואין כאן הר, אין כאן וולקנו, זה שם המשפחה של אליעזר וולקני שהקים את המקום הזה ולמעשה אנחנו חוגגים החל מספטמבר, ואני אשמח מאוד לאינפוט שלכם, 90 שנה. את אירוע הפתיחה אנחנו מנסים, עם חבר הכנסת שי חרמש, לעשות במסדרונות של הכנסת, כי הנושא של המחקר ופיתוח החקלאי והתרומה שיש בכלל של עם ישראל לחקלאות, לא רק הישראלית, העולמית בכלל, הוא כזה שהוא שווה את המצגת הרחבה ביותר.

אתם לא תראו את זה, אולי בהמשך נעשה לכם סיור בתוך מכון וולקני, אבל אתם יושבים במרכז של בערך 3,200 דונם. מבחינה נדל"נית אנחנו פנינה יפה, אבל הכל חקלאי. למעשה המכון זה מיניסטריון, שרת החקלאות נמצא במבנה הזה, ביחד עם מערכת ההדרכה החקלאית, עם המערכת של מכון וולקני.

שר החקלאות יישב פה?

כן, הוא עשה עסקה נדל"נית אחרת. היה לו מקום בקריה, הם מכרו את זה בקרוב ל-18 מיליון, צריפים עתיקים מפעם. מכרו את המקום שם למשרד הביטחון ובנו את כל הקריה הזאת פה.

מי הוא מכון וולקני? מה שאני רוצה לעשות, אני קצת אאפיין את המכון הוולקני ואני אגע בדרך שבה אנחנו עובדים פה במכון וולקני, כדי שאוכל אחר כך לחשוף בפניכם גם נושאים אחרים שאנחנו כאן עובדים עליהם ותוכלו לרדת לעומק. אני אשאיר הרבה זמן לשאלות.

אנחנו, כמו שאמרתי, הזרוע המחקרית של משרד החקלאות ואנחנו למעשה מרכז המחקר הגדול במדינת ישראל, העיקרי שבהם. יש לנו מספר יעדים, אנחנו צריכים לפתור בעיות חקלאיות עדכניות. צריכים לזכור את הסיטואציה שמכון וולקני, כמו שהראיתי לכם בשקופית, קם על רקע זה שאוניות מגיעות לנמל, מגיעים אנשים, מאיזה שהוא מקום, מכניסים אותם למשאיות ופורקים אותם באיזה שהוא מקום ולמחרת בבוקר הם צריכים להתפרנס ולפרנס את המשפחה שלהם. הם לא היו חקלאים בחיים שלהם, הם לא יודעים איך לגדל את זה, במדינה שלנו, עם כל הכבוד, גם אז, וגם היום, תנאים מדבריים, קשה מאוד, מה שהם ראו באירופה אי אפשר ליישם בישראל ולכן הממשלה ראתה מזמן כבר שיש נחיצות לאיזה שהיא מערכת שאל"ף תפתור, ובי"ת תטמיע טכנולוגיות כדי שנוכל לעזור לאנשים האלה, לאותם מתיישבים, להתפרנס. ככה קמה החקלאות. בהתחלה לא היה כלום, אבל היום אנחנו מוצאים את עצמנו עובדים לעתיד החקלאות, לא רק לקיום של החקלאות, אלא גם למוצרים העתידיים. אתם התחלתם פה לטעום כל מיני דברים שעדיין לא נמצאים בשוק ואתם תראו בהמשך עוד דברים מאוד מעניינים ולמעשה במכון וולקני אנחנו עושים גם מחקרים תשתיתיים שיובילו לפריצת דרך.

אחד האנשים שידבר איתכם עכשיו הוא הבן אדם שממציא עבור קוקה קולה העולמית את הממתיק הטבעי, שלא יהיה כימי, כדי שיכניסו את זה בתוך ה... שימו לב, קוקה קולה העולמית מגיעה הנה כי היא מוצאת פה מרכז מצוינות בקנה מידה עולמי.

יש לנו מבנה מאוד פשוט, אנחנו עובדים בסך הכל לפי תחומי עבודה. יש לנו חבר'ה שיוזמים, מייצרים כלים חקלאיים; החל מהנדסה חקלאית, יש לנו אנשי בעלי חיים, תוצרת חקלאית שצריכים למצוא את הדרכים איך לשלוח אותה, כי אחרי הכל, אם ישראל תייצר חקלאות רק למדינת ישראל, זה לא מספיק, השוק הגדול והכסף הגדול נמצא מעבר לים, ומערכת שהיא פותרת בעיות של פגעים בחקלאות, אנחנו קוראים לזה הגנת הצומח, מדעי הצמח זה המכון שמארח אותנו הבוקר וחבר'ה שמתעסקים בקרקע, במים, בסביבה, אלה מכונים שונים.

אתם נמצאים באתר המרכזי של מכון וולקני, זה בבית דגן, אבל יש לנו עוד שתי תחנות, אחת בצפון ואחת בדרום, אחת בנווה יער, הצפונית ואחת בגילת, זה הדרומית. אלה תחנות מחקר. זאת אומרת אם אני רוצה לבדוק את הזן הענבים שבדקתם, אני יכול לבדוק את זה בתנאים מתאימים של הצפון ושל הדרום, כך שכל מה שיסיקו פה, אפשר לעזור לחקלאים פה, התנאים פה, כמו שאתם רואים וכבר יודעים, זה לא אותם תנאים בדרום, וכך אנחנו יכולים בבת אחת לקבל אינפורמציה ולרדת לפרטים גם ברזולוציה של אזורי גידול.

נמצאים פה קרוב ל-190 חוקרים, עוד כ-400 תומכי מחקר, שזה מהנדסים וטכנאים.

ה-Ph.D של החוקרים, במה הוא? באיזה תחומים?

כל אחד בתחום שלו, מדעי הטבע, הנדסה שזה טכניון, מכון וייצמן שזה ביולוגיה תאית. כל אחד בתחום שלו; ביולוגיה תאית, הנדסה גנטית, כימיה. כל תחומי הביולוגיה, המדעים המדויקים, נמצאים פה, כולל חבר'ה שתיכף אתה תראה כאן, חבר'ה שממציאים מחשבים שמדברים עם הסאט ליין, אלה חבר'ה שהם עם רקע במחשבים. אם ייצא לנו זמן, אנחנו נדבר איתם. כאן תהיה לנו בעיה, הרי איש מחשבים שגומר את הטכניון, ישאל את עצמו; 'אני בא לעבוד כעובד מדינה במשכורת של עובד מדינה, או שאני הולך להיי טק שנמצא באמצע הדרך?' שזאת בעיה בפני עצמה, שאנחנו צריכים לכל אורך הדרך להתגבר על הדבר הזה וזה נעשה חריף משנה לשנה.

איך אנחנו עובדים? התקציב הכללי שלנו הוא סדר גודל של 260 מיליון, כאשר שני שליש מהתקציב הזה מגיע מהממשלה, יש קרנות תחרותיות, כאשר כל החוקרים, אתם מכירים את תהליך העבודה, ויש איזה שהוא גורם עסקי שגם הוא נכנס. הוא קטן יחסית, אבל עכשיו ראש הממשלה מינה את יוג'ין קנדל לעשות מינוף של המחקר והפיתוח החקלאי על מנת שאולי מבחינה עסקית העסק הזה יהיה עוד קטר נוסף במשק הכלכלי, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהישגים של המחקר והפיתוח החקלאי.

כמו שהבלעתי, בעבר אנחנו עבדנו עם כמה דגשים. רצינו שהחקלאי ירוויח יותר, שיהיה יבול גבוה יותר, שהירק והפרי שלו יהיה ללא מחלות ולא מזיקים, שיטות אחסון, הובלה, אלה נושאים שעבדנו במשך הרבה שנים. היום אנחנו לקחנו טיפה את הפוקוס וצידדנו אותו ומה שחשוב לנו שבתוך הסלט שאנחנו אוכלים אנחנו נקבל כבר את כל רכיבי המזון והבריאות שבן אדם צריך. אנחנו לא נראה לכם את זה, אבל יש לנו כאן פיתוח של פלפל שיש לו אחוז גבוה של ויטמין E וויטמין C שאין, אם אתם לא יודעים, בפלפלים אחרים. הדבר הזה גורם לכך שהמזון, אני מדבר כרגע לא על הכיכרות בכל מיני מקומות בעולם, אבל בדרך כלל בן אדם קם בבוקר ורוצה שהמזון קודם כל ישביע את הרעב שלו. אנחנו חושבים שהיום הבן אדם צריך לקבל במזון יותר מאשר רק להשביע את הרעב שלו. אנחנו מדברים על מרכיבי בריאות, טעמים שונים, כמובן מחיר סביר, מי שנכנס לסופרמרקט באירופה ובארצות הברית כבר יודע, יש כאן הבדל גדול מאוד. זמינות במשך כל עונות השנה, אותו דבר, בדוכנים באירופה, אתם יכולים לראות, משלמים עבור פלפל או עגבנייה או תפוח, אצלנו אותו מחיר אתה משלם עבור קילו. וכמובן חשוב לנו לא לזהם את הסביבה, או לא לקלקל את הסביבה, לעשות את כל הדברים האלה בלי לפגוע בדורות הבאים.

אתם רוצים לעשות כסף? אתם צריכים למצוא אוכל שהוא מרזה.

פלפל עם ויטמין E.

תשאל אותה, אני חושב שיש לך תשובה לידך. תשאל אותה מה היא אוכלת.

מה שעושה מכון וולקני, אנחנו קודם כל מנסים להכניס מוצרים חדשים ותיכף אנחנו נדבר על כמה מהם, אבל אנחנו מתעסקים גם בשטחים הפתוחים. אחרי הכל למדינת ישראל יש הרבה שטחים פתוחים ואם אנחנו לא נמצאים שם עם העדר, אז יגיע... מדברים כאן גם על אלמנטים פוליטיים ואנחנו מאבדים לאט לאט את המדינה שכולנו חלמנו עליה. בד בבד עם זה שאנחנו דואגים לצלחת של אותו משלם ביורו, אנחנו צריכים גם לדאוג לעם ישראל או לעתיד של עם ישראל שהעסק הזה יישאר שלנו. לכן מכון וולקני מחזיק את המקל משני הקצוות.

אנחנו רוצים כמובן שכל מה שאכלתם עכשיו, שלא יחסר חומרי הדברה, אז אנחנו מפתחים חלופות לחומרי ההדברה, הדברה ביולוגית. וכמובן הדבר שאיתו התחלנו. כשבאים לכאן אנשים לא ישראלים, אני מתחיל את ההרצאה ואני אומר; מדינת ישראל היא המדינה הכי גרועה לעשות בה חקלאות, אין בה קרקע, אין בה מים, אין בה מספיק ידיים עובדות, ולמרות זאת אנחנו צריכים להאכיל את עם ישראל ולכן זה היה המנוף. אותו דבר הנושא של המים, שדוחף אותנו להגיע לפיתוחים ואתם בוודאי מכירים את הטפטפת, היא לא דווקא במכון וולקני, אבל הלחץ הזה שאתה צריך למצוא איזה שהוא פתרון הוא דרייב שמצעיד את החקלאות הישראלית קדימה.

אנחנו קצת נדבר על עוד נושא, הנושא של ידיים עובדות שזה משהו קריטי, הוא נעשה גם בעיה דמוגרפית בישראל באזורים מסוימים, כך שאם אנחנו נמצא מכונות שתעשינה את העבודה ולא נצטרך להשתמש בכל כך הרבה ידיים עובדות, אנחנו מעדיפים את זה.

הפיתוח של החקלאות הימית, אני חושב שהוא דבר חשוב מאוד, ושיטות גידול על מנת לקבל תוצרת יותר טובה. אנחנו היום משתמשים בשיטות של סאט-ליין, של לוויינים, על מנת לעשות חקלאות הרבה יותר מדויקת, כשהכל רתום למחשב. אנחנו יודעים מה נעשה איפה, זה על ידי מצלמה תרמית. אלה האמצעים שהצבא השתמש בהם הרבה זמן ואנחנו מכניסים אותם לשירות החקלאות. אנחנו יודעים שהשדה הזה יבש, מהסאט-ליין החקלאי יכול לקבל את האימג' הזה, הוא צריך לדעת פשוט איך לשלוח את ההגדרות.

אני הבנתי שזה גם ברמה של עץ ספציפי, אפשר לזהות עץ.

כן. זה תלוי איזה מערך, אתה יודע שלא כל הג'י.פי.אס פתוח לכל הקהל, אבל אפשר להגיע לרזולוציה של סדר גודל של 30 סנטימטר ולדעת מה כל 30 סנטימטר צריך.

זה לביקור הבא שלכם, אם תרצו, אנחנו נחשוף אתכם לפני הדברים האלה. הפעם מכיוון שחם החלטנו לשמור אתכם in door ולא להוציא אתכם החוצה, אבל התוצאה הזאת, שהחקלאי מקבל בטלפון שלו, שהחלקה שלו, אם הוא לא פותח, הוא הולך לאבד את היבול, כי זאת ההחלטה כאן, זה דבר גדול, אני חושב.

עוד דבר אחד, שקצת הצעיד אותנו קדימה בפיתוח הטכנולוגי; לקלף רימון. לפחות אשתי אומרת 'תעשה את זה במרפסת, החוצה'. מכון וולקני למעשה הוציא את הפטנט הראשון, מכונה ראשונה בעולם שפותחת את הרימונים לבד, פורטת את הרימונים לבד וסל של מוצרים נוצרו ובעולם משתמשים בזה. מכונה שיצאה מהמכון הזה נמצאת בעולם, קיבלה פרסים ראשונים, אנחנו מדברים על פרסים בתערוכות של מזון בינלאומיות, כי זה פתאום גיוון את המדף, על המדף אתה יכול לקבל את הרימון שלך סגור ומסודר ונקי ואתה יכול לקבל אותו בכפית. יש לזה שוק. חוץ מזה, אפשר לייצר גם מהקליפות וגם מהגרעינים עוד דברים. ברימון, אתם יודעים, יש הרבה נוגדי חמצון, חומרים שהם אנטי וסקולרי, הם מאוד חשובים.

אנחנו לא מנותקים, אנחנו חושבים על חקלאות ישראל אבל אנחנו בקשר עם כל העולם. כל העולם כרגע עסוק בכמה איומים; קודם כל ההתחממות הגלובלית. מי ששמע את מה שקורה בארצות הברית, בניו יורק, בימים האחרונים זה ממש קטסטרופה. זה משפיע, זה גם משפיע עלינו. העגבניות שלנו כאן בישראל. הצמח נראה יפה, יש לך פרח, אבל הפרח לא חונט לפרי בגלל שטמפרטורת הלילה גבוהה מדי. אשתי אומרת את זה כבר כמה שנים, חם לה בלילה, אמרתי לה 'תשמעי, זה גלי חום, הגיל שלך או משהו', היא אומרת, 'לא', וכשאתה מסתכל על הממוצעים השנתיים, אתה עושה ממוצע של טמפרטורה גבוהה או נמוכה, אז אתה נמצא באותה טמפרטורה, אבל הטמפרטורה של הלילה בקיץ, היא עולה בשנים האחרונות יותר מאשר היתה בעבר, וזה מפריע לתהליך הנורמלי של הגידולים החקלאיים. לכן אנחנו חושבים שזה איום שאנחנו צריכים לטפל בו.

כמובן משבר האנרגיה, שכולנו מדברים עליו בכל מסדרונות הכנסת, זה דבר שמזיז הכל. תיכף תראו מה אנחנו יכולים לעשות לדבר הזה.

משבר המזון. זו גם כן בעיה. אתה רוצה לייצר מזון במחיר שווה לכל נפש, איך אתה עושה את זה? זה לא חכמה לשווק או לייצר בשיטה היפנית, שכל עגבנייה נראית כמו בונבוניירה, מלמיליאן, אבל המחיר שלה בדולרים הוא מאוד מאוד גבוה. אנשים שם קונים עגבנייה אחת או מלפפון אחד ולא קילו וקילו כמו שאצלנו בשווקים.

איום נוסף שיש על העולם, שלא ניכנס לזה עכשיו, זה הנושא של טרור חקלאי. אם מישהו זוכר את הימים שהזריקו כספית לתפוזים הישראליים באירופה, והיו שנים שמספיק לשים שניים-שלושה תפוזים כדי לגרום לבהלה בכדי שהעסק הזה יימחק וזה יגיע עד החקלאי שלא ייקנו ממנו והפרי שלו יישאר על העץ.

ובכן, על ההתחממות הגלובלית. אנחנו מפתחים זנים חדשים שיוכלו לגדול על סף המדבר. אנחנו מקנים עמידות לתנאי עקה, כדי שהצמחים האלה יצליחו לגמור את מחזור החיים שלהם, ומפתחים שיטות שונות לגדל את הצמחים בתנאים האלה.

אחת הבעיות של משבר המזון, תיכף אני אראה לכם שקופית נפרדת; אם לצמח יהיה יבול גבוה יותר, אז כמובן שהעלות פר קילוגרם תהיה קטנה יותר, ועל דברים כאלה אנחנו הולכים.

גם הנושא של שיפור תנאי האחסון, פיתוח שיטות, הגדרות טכניות, את כל זה אנחנו עושים כאן.

וכמובן משבר האנרגיה, כאן אמנם זה לא יהיה המקום שבו אנחנו נגדל את הצמחים שיפתרו את בעיית האנרגיה, אבל בהחלט נכנסנו לזה חזק, לביו דיזל, יש לנו כאן פרויקטים. עם כל הידע שלנו נכנסנו גם לדבר הזה.

בשקופית הזאת רציתי להראות לכם, כיוון שאתמול בערב פתחתי את האינטרנט ומסתבר שבארצות הברית, אנחנו מסתכלים לשם כי זה משפיע עלינו, בצמחים לא היתה כזו תקופה יבשה. מה זה עושה? זה גורם לכך שמחיר הגרעינים שאיתם אנחנו מאכילים את בעלי החיים שלנו יהיה גבוה מאוד, כי יהיו פחות גרעינים בשוק. כשיש פחות גרעינים בשוק, תסתכלו מה זה עושה לחקלאות. אם יש לכם 100 קילוגרם של אוכל, אתם יכולים לתת את זה לכבשה, לחזיר, לתרנגולת או לדג. עבור אותם מאה קילוגרם אתם יכולים לייצר סך הכל 1.2 קילוגרם של בשר טלה, אבל אתם יכולים לייצר 65 קילוגרם של בשר דגים. הנושא של חקלאות ימית והנושא הזה של המשבר הוא דבר שתראו אותו צף ועולה, ואם יש לכם השפעה ואתם מכוונים דברים, זה הכיוון שהאנושות תצטרך ללכת עליו.

אפרופו חקלאות, מה עם מלח"י (המרכז הלאומי לחקלאות ימית), האיחוד שלה עם וולקני הושלם?

אתם באתם הנה ללמוד על מכון וולקני, אני ישבתי וחשבתי איך אני יכול מהביקור שלכם להציף משהו שכואב לי. מלח"י לא זז. כל דבר שאחרי הישיבה הזאת והביקור שלכם יזיז את מלח"י, אתם תבורכו, כי הוא חשוב גם לנו, כמו שאתם רואים כאן. הוא חשוב לא רק לעם ישראל, לכל העולם. זה ברור לחלוטין שצריך לקחת את ה---

ישב אצלנו המנהל הכללי של משרד החקלאות ואמר בישיבה בוועדה שזה גמור.

מבחינתו זה גמור. יש הסכם. אני אשמח מאוד לעשות פולו אפ של המפגש הזה ולתת לכם קצת יותר אינפורמציה, אבל אנחנו במצב כזה שאנחנו חושבים להודיע לממשלה, אני יודע שיש החלטת ממשלה, 'sorry, שלוש שנים אנחנו מנסים לעשות את התהליך, המחירים שקבענו אז הם כבר לא מחירים, התקציבים...', שם כבר יוצאים לפנסיה, הדין הוא לא דין, אבל תזכרו, אחרי שנגמור לריב כאן בישראל, כדי לייצר קילו של דגים, צריכים פחות אנרגיה, וכשהאנושות ממלאה את הגלובוס, זה דבר שאנחנו צריכים לחשוב עליו.

אני חוזר קצת למכון וולקני, כיצד אנחנו פועלים. אז באמת חלק מאיתנו פועלים כמו שאתם מכירים במוסדות האקדמיים, יש פרופסור, יש חוקר, יש לו את קבוצת המחקר והוא עובד בה וגם אותו חוקר יכול לעבוד על מחקר לטווח ארוך כשלמעשה הוא מכוון את עצמו לפריצות דרך מדעיות, כמו שבהרבה מוסדות אקדמיים עושים, אבל רוב המאמצים שאנחנו עושים זה על מנת שאותה פריצת דרך תהיה עבור פתרון של בעיה רלוונטית לחקלאות. העבודה היחידנית של הפרופסור הבודד, שפעם ראינו לפני הרבה שנים, שהוא היה עובד לבד, מול מחקר תשתיתי שעובד בקבוצות גדולות ומכוון עבור החקלאות, התמהיל הזה הוא הערובה. אני מדבר כאן מבחינה לאומית, עזבו את משרד החקלאות, זה מה שחשוב. חשוב לערבב את שני הדברים האלה יחד. לכן אנחנו החלטנו שאנחנו נבטא את היתרון היחסי שלנו קצת יותר, על ידי כך שאנחנו ניקח את ההתמחויות שיש לנו בחצר, ויש לנו פיזיולוגים, גנטיקאים, יש לנו חוקרים חקלאיים, אנשי גידול, מטבולוניקה, וגם הצד הגנטי, ונרכז אותם מול או נאפשר להם לעבוד בתוך איזה שהוא מרכז שיקיף בעיה מסוימת. למשל מרכז הדלועים, המנהל של המכון הוולקני, לא אני, והמנהל שהיה לפניי, החליט לפני קרוב לעשר שנים שיש לנו יתרון יחסי בדלועים והיום החבר'ה של הדלועים נמצאים כמעט במקום אחד בעולם בהבנה של הגנום של המלון, והם יוצאים מזה עם המון המון מוצרים ואולי נשמע חלק מהדברים, כי מי שמוביל את המרכז זה פרופסור ארי שפר, שאמנם הוא התבקש לדבר על עגבניות, אבל הוא מוביל את המחקר הזה ויש לו כאן הצלחות מסחררות.

יש לנו מרכזים נוספים, הידע איך להשריש. פשוט רותמים את האקספרטיז מול הבעיה. לא וולונטרי יותר, 'תגיש הצעת מחקר להוא, תגיש הצעת מחקר...' לא, 'הנה, זאת הבעיה'. עכשיו, אחרי שזיהינו אותה בוא נחפש כסף ייעודי לבעיה הספציפית. העבודה הזאת, גם כשאתה לוקח התמחויות בנושא מסוים ואתה קושר אותן יחד עם התמחויות אחרות, היא מולידה added value שזה היתרון היחסי של מכון וולקני, שלא נמצא באקדמיה, וזה הגל שאנחנו החלטנו להמשיך...

יש לנו מרכז שהקמנו לאחרונה, שבו אנחנו רותמים את כל האקספרטיז כדי ליצור מוצרים חדשים. אתם לא יודעים, אני גולש, אבל תות שדה, בדרך כלל היה לנו תות שדה בערך בינואר-פברואר, אבל קבוצה של ישראלים, לפני 20-18 שברו את התרדמה של התות שדה וגרמו לכך שתות שדה ישראלי ישווק לפני כריסמס לשוק הגדול. הם אמרו שאחרי כריסמס השוק הוא שוק בינוני והספרדים מתחרים, אם נהיה לפני כריסמס, אין אף אחד בשוק. אבל מה? הצמח גדל, שמח וטוב לב, ולא פורח אפילו, היה צריך לשבור לו את השעון הביולוגי, כי בכל הנושא של פריחה יש שעון ביולוגי, היה צריך להכיר את השעון הביולוגי. ללא הנדסה גנטית, כמו שיעקב עשה אצל לבן, על ידי גנטיקה פשוטה, ידיעה של המערכת, הצלחנו ליצור, היה לנו בזמנו פטנט, כבר פג תוקפו של הפטנט, אבל כל העולם היום למעשה רוכב על פיתוח שהגיע ממכון וולקני.

דיברתי קודם על הרימונים. המכונה עולה בערך מיליון וחצי דולר. מה, מי יקנה? מה הבעיה של מחיר כזה גבוה? שהרימונים נמצאים על העץ, כמה זמן? חודש, חודשיים. העונה, נגיד שאתה מגדל בצפון, השקעת מיליון וחצי, בשביל מה? המכונה תעבוד ארבע שנים. אבל גילינו שיש זנים לנוי, איפה? ביפן, שהם פורחים בגנים ובבוסתנים יפנים, אבל הם פורחים כל השנה, כמו פרח נוי. אז הלכנו והכלאנו את התכונה של היכולת ואנחנו עכשיו מעריכים שיהיה לנו כאן, זה אחד הדברים שעדיין לא יצא לשוק, זנים של רימונים, שההחלטה היא 'אוקי, את השורה הזאת אני נותן לפרחים עכשיו לחנוט, זה בשביל ה...', וכך אתה מותח ויוצר תעשייה חדשה.

עובד כל השנה?

כל השנה. וכשיהיו לך נקודות, אתה יכול תמיד לאחסן לתקופה מסוימת.

מה קורה? אנחנו אלה שפיתחנו את המכונה, יש לנו פטנט על המכונה, אנחנו יכולים למכור את הפטנט עם הזנים, כי אנחנו יכולים לפתח את הזנים. בשביל לגדל את הזנים שלנו אתה צריך גם את המומחיות שלנו. יש חבילה, וזה מה שיוג'ין קנדל רוצה, לקחת את זה ולהעצים את זה, כי לבד, כמכון ממשלתי, קשה לנו לקחת ולתמרן---

אני יכול למצוא לכם קליינט גדול.

צריך קליינטים גדולים.

יש לי.

יש לך כבר? יאללה.

בקליפורניה יש את החברה הגדולה ביותר בארצות הברית לייצור רימונים. אני מכיר את המנהל הכללי שלהם.

יכול להיות שאנחנו באינטראקציה איתו, בכל מקרה אנחנו נשמח מאוד.

שם רימונים לא פורחים כל השנה.

זה אין לו, זה עוד לא יצא. אל תגיד לו. רגע. אני בא להרשים אותך ואתה כבר מוכר לי את זה. אני רק רוצה להגיד לך שאנחנו לא ישנים, שאנחנו הולכים קדימה.

חשבתי שאתה רוצה למכור.

אני חושבת שיותר רלוונטי למכור את זה לחברות יפניות, שיש להן את המוצר כבר במשך כל השנה. עדיף לשווק את זה---

אבל אצלם זה לנוי, ליופי. לא יוצא מזה רימון.

ביו דיזל. אותו דבר עשינו לביו דיזל. אנחנו לא נגדל כאן את הקיקיון עבור כל העולם ונייצר דלק, אבל כל השכל וכל הגנטיקה וכל איך עושים את זה, יהיו כאן זרעים חכמים שנמכור אותם לעולם, שילמדו את זה איפה שיש הרבה שטח ומים. אין לנו מים ושטח בשביל הדבר הזה.

עושים דלק מגרעינים?

לא, מהשמן, אנחנו מוציאים את השמן החוצה וזה ביו דיזל. אתה צריך לאסוף את הזרעים, אתה עושה להם press, ומוציא את השמן החוצה.

איך אנחנו פועלים? חזרה למכון וולקני. אז ישנו ידע. כשאנחנו מייצרים את הידע, הידע הזה הוא ידע ציבורי ואנחנו מפרסמים אותו במאמרים, בהרצאות, והוא יוצא לציבור הרחב. ישנו ידע שהוא יותר מקצועי שהוא הולך לחקלאים. יש לנו מערכת בתוך משרד החקלאות של מדריכים חקלאים במו"פים האזוריים, וזה זורם אל החקלאיים. ויש לנו כמובן ידע עסקי, שזה זנים וטכנולוגיות שיוצאים החוצה לחברות ומשקיעים שמעוניינים בדברים האלה. אבל בראש ובראשונה מכון וולקני נועד על מנת לעזור לחקלאי ישראל למצוא את לחמם ולאפשר לנו כמובן לתת אוכל למדינת ישראל באיכות סבירה ובמחיר סביר. איכות מקסימלית.

זאת היחידה שמטפלת בנושא של מכירה של מחקר ופיתוח חקלאי. זאת יחידה עצמאית שעובדת בתוך מכון וולקני והיא דואגת גם לרשום את הזכויות וכל מה שנוצר פה, כל מה שמדען ממציא כאן, שייך למדינת ישראל, זה קניין רוחני של מדינת ישראל. לא של המדען עצמו. זה עוד הבדל ממה שיש באוניברסיטאות. גם שם כבר לא נותנים למדענים לעשות מה שהם רוצים. אנחנו כמובן עושים כדאיות לכל אחד מהפרויקטים שלנו, מה כדאי לנו לעשות איתו.

זה הקמפוס שלנו, שנראה מזוויות שונות. אנחנו נמצאים במרכז מאוד מאוד תוסס. כמו שאמרתי קודם, בבוקר נכנסים לכאן מעל 1,000 איש, עם הסטודנטים ועם הכל וזה לא מורגש, אבל בסך הכל זה מקום שאנחנו קצת---

אילו סטודנטים אלה?

מכל האוניברסיטאות, מווייצמן. אצלי היו דוקטורנטים במעבדה שלי. אנחנו לא אכסניה לתואר ראשון, אנחנו אכסניה לתואר שני ושלישי.

פקולטה לחקלאות?

כן.

יש לי שתי שאלות. בהתחלה דיברת על האחוזים שכל אחד משקיע, הממשלה, 6% האיש הפרטי. האם יש לכם רווחים בתחומים מסוימים? כי אתם מתעסקים, אני הבנתי, בשיווק עולמי.

אנחנו עכשיו מתחילים אותו. אני צריך להסביר. אנחנו באנו מה שנקרא מהעידן הציוני. בעידן הציוני החקלאים היו הולכים אצלנו בתוך המעבדות, היו רואים, לא היו רושמים פטנטים, לא כלום, זה היו חברים שלנו. ידוע שמחקר חקלאי מתפתח בכל דור בערך בפי שתיים, יש מכפילים של פי שתיים. זאת אומרת שבדרך כלל הבן של החקלאי מייצר פי שתיים ביעילות גדולה יותר מאשר אבא שלו. הדור הראשון של חקלאות ישראל, המכפיל היה פי 30, וזה בגלל הדחיפה של הממשלה, והאווירה הכללית, 'אוקי, תייצרו ידע', כבר היום אחר הצהריים הוא עובר לחקלאי, כבר מנסים אותו, כבר בודקים אותו. הנגישות, לנו כמדענים, מאוד נוח שיש לנו פיילוט שהוא מאוד פתוח, שהוא מאוד מוכן לשאת על עצמו גם נזקים לפעמים. יש לך רעיון משוגע, אתה הולך לבדוק אותו, איי, לא הצליח, מי משלם? אז הפתיחות הזאת הולכת לשני הכיוונים. לצערנו אנחנו בעידן, אני יודע שזה כואב שאנחנו אומרים את זה, הפוסט ציוני, זה כבר לא עובד ככה. מסתובבות כאן חברות, הן רוצות יותר, ראיתם, קוקה קולה, חברת הזרע, שהיתה חברת זרעים ישראלית, נקנתה על ידי חברה מחוץ לארץ, חברת זרעים גדרה, שזה היה דגל ישראלי, סינג'נטה העולמית. כל החברות נבלעות על ידי חברות, אז המגרש משתנה. אם המגרש משתנה, גם המשחק צריך להשתנות והחוקים צריכים להשתנות.

במה אתם תלויים מבחינת ההכנסות?

יש עוד דבר שאני חייב להדגיש אותו, שהוא שונה, זה לא כמו אלקטרוניקה. באלקטרוניקה מרחק הזמן מהרעיון עד הפיתוח הוא קצר מאוד. לפתח היום זן של ענבים שאת ראית אותו עכשיו, זה בין שבע, שמונה, תשע שנים, ואני לא מדבר רק על המוצר הגדול, אני מדבר על מוצרים שנכנסים והם דיווייז בתוך מערכת גדולה, זה לא המוצר הגדול. למשל מצאתי גן של עגבנייה שאפשר להשקות אותו במים מלוחים. אבל זה לא מספיק, עכשיו צריך לתת לה את הטעם ואת הצורה שלה ואת העמידות, זה גנים אחרים, אז צריך להכניס את זה לתוך מערכת יותר גדולה ולכן מכון וולקני לא מייצר את המוצר הסופי. אנחנו עושים את הדיודות, את השפופרות, את הטרנזיסטורים בתוך המערכת הגדולה, את זה אנחנו ממציאים.

הבעיה שהדיודות והטרנזיסטורים, הם גם משתנים מבחינת הגודל ומבחינת הטכנולוגיה.

נכון, אנחנו כל הזמן במרוץ, כל הזמן. בדיוק ככה.

השאלה השנייה היא, כשאתה הבאת לנו דוגמה של 100 קילוגרם של זרע שאתה מאכיל את הדגים ואת הבשר, האם אתם לקחתם בחשבון שאותה פרה, היא גם מייצרת חלב ומוצרי חלב וגבינה.

אותה פרה שמייצרת חלב, לא מייצרת בשר.

אבל בסוף היא תהיה בשר.

בסדר, אבל שוק הבשר נבנה קצת אחרת. כי את לא תרצי בשר על האש של פרה בת ארבע שהיא כבר זקנה. אלה שווקים אחרים. את צודקת, אבל לא מאותו אחד מורידים את הכל.

אבל לא התייחסתם לחלב.

יכול להיות שזה משנה ככה, אבל בגדול הטרנד ברור. אני שמתי את זה בשביל החקלאות הימית, כי זה הדבר שאנחנו רוצים. יש לנו ים פתוח, צריכים לדעת את זה, יש לנו כאן כל מיני פרויקטים משוגעים.

עיקר האדמות הפוריות בעולם, עם הרבה מים, עדיין מוזנחות, לא עושים שם שום חקלאות, ולכן מחירי המזון בעולם מטפסים לשמים, כי אין איגוד אחראי. קח את דרום אמריקה, שם הכל פורח לבד, אתה לא צריך אפילו להשקות, הכל קיים לבד. אתה יוצא מארגנטינה, מאה קילומטר, אתה מגיע לעזה, ממש. אנחנו לא שם, דרום אמריקה זו דוגמה קלאסית. אפריקה---

אז בוא תשמע את הסיפור. הענבים האלה שאתה רואה אותם פה, הגענו לאותה מסקנה עם מכונת הרימונים. מה משך הזמן של הענבים הטובים? חודש, חודשיים? כשאתה בא למרקס אנד ספנסר באנגליה ואתה רוצה לשים על המדפים את הענבים של ישראל, הוא אומר לך, 'תשמע, מה, אני אשים פה משהו לחודשיים? תבטיח לי שכל השנה אתה מייצר לי'. מה עשו החבר'ה שלנו? נסעו לדרום אמריקה, נסעו לדרום אפריקה, לעונה השנייה, ועשו חוזה עם חקלאים ואז הקניין של מרקס אנד ספנסר, יש לו עכשיו את אותו ענב 12 חודשים בשנה. אז החקלאות היא כבר מעבר לנתב"ג 2000.

זה בקטן. מה שאני טוען הוא, בגלל המשבר של השוק העולמי, יש פה פוטנציאל מבחינה חקלאית, מבחינת היכולת של מדינת ישראל, לפתח שווקים חדשים לחלוטין באמצעות עמים אחרים. כמו שבטכנולוגיה רוב החברות, גם הישראליות, עושות את כל הפיתוח בסין ובהודו, כי שם כוח האדם זול, האדמה זולה, אפשר לעשות חקלאות, כמובן ישראלית, בכלל בעולם---

אתה לא יודע כמה יזמים... נגיד שיש לנו עגבנייה שמייצרת פי שלוש עגבנייה ונשים אותה בארגנטינה, אז יש חברות שמתעניינות בדבר הזה והן רוצות ל---

יש מישהו שעושה את זה?

לא, אין לנו גוף שממש עושה את זה שם. יש עוד דבר אחד שחשוב לא פחות, המצב הקוסמו פוליטי של מדינת ישראל. בעזרת הפיתוחים האלה אנחנו יכולים לתפוס כותרות במקומות אחרים.

בהודו, חווה חקלאית, או בסין.

וזה האדם הפשוט בעיר, הוא מבין את הנושא של האוכל, ועם זה אנחנו יכולים לדבר יותר. אנחנו כלי של מדינת ישראל, אנחנו זרוע של מדינת ישראל, אנחנו לא חברה פרטית. כי כאן נוצר מצב מעניין---

לכם אסור להתחיל חברה יישומית פרטית?

נאדה. יש לנו חברה שמוציאה את הרעיון. אם אתה ביוזמתך הגעת עד השער, לש"ג, אז אנחנו עושים איתך חוזה.

אין לך כמו באוניברסיטאות חברה יישומית.

זאת החברה היישומית שלנו, אבל היא לא יכולה להיות סטרט אפ.

היא לא יכולה להיות בבעלות עם מניות וכל הדברים, כי זה גורם ממשלתי, אנחנו עדיין ממשלה.

תסתכל, אתה רואה את התקשי"ר? הוא כאן. אנחנו כולנו לכודים, כי אף אחד לא רוצה לקחת ולהגיד 'חבר'ה, יש לנו כאן משהו אחר, בואו ניקח אותו, קדימה הסתער'.

למה לא? מה מונע?

להוא יש זן עגבניות, אתה תיכף תשמע אותו, ומתקשר אליו מארגנטינה ואומר לו 'תשמע, אני קמתי בבוקר וזה חולה', הוא אומר לו 'תצלם לי את זה', לא רואה טוב בתמונה, 'אתה יכול לבוא לשדה?', כדי שהוא ייסע לחוץ לארץ אני צריך להגיש טפסים למדינת ישראל שישה שבועות, מאשר לו את זה המנהל הכללי, יש שלוש ועדות עד שהוא מקבל אישור לנסוע לחוץ לארץ, כשהוא יגיע לארגנטינה, הלכה העגבנייה, הלך הזה... זאת אומרת, למערכת הממשלתית יש יתרונות, קודם דיברנו על היתרונות, יישוב בפריפריה, להחזיק את חקלאות ישראל, איכות במחיר סביר---

השאלה שלי היא כזו, נגיד אני שר חקלאות, לא הייתי שר חקלאות עדיין---

אתה רוצה? יאללה, בוא.

אז הייתי שואל אותך, 'אדוני, תגיד לי, תוך כמה זמן אתם מסוגלים, מרגע שאני נותן לך אור ירוק, להקים חברה עסקית שתרוויח?'

אל"ף אני אומר לך שזה פחות משנה. את הרשימה של הפרויקטים, חבילות ידע, אני אורז לך חבילות ידע, תוך שלושה-ארבעה ימים אני עושה לך את זה. חבילות ידע של דברים שניסינו אותם בישראל ואנחנו יודעים שזה עובד, קצת מפעיל את המוחות של החבר'ה שלי, ואומר, זה יתאים לארגנטינה, זה יתאים לפרו, זה לפה וזה לפה, בוא נמכור להם.

מצד שני אני זוכר שפעם ייצאו טכנולוגיה ישראלית לגבי גידול תפוזים לספרד ולמרוקו, ועכשיו הם דופקים את הראש בקיר. איך מונעים את זה?

קשה מאוד. הדרך למנוע את זה היא למצוא בעל עניין בספרד, למכור לבעל העניין את הזכויות. אתה לא יכול, אין לך זרוע מספיק מאיימת ומספיק ארוכה כדי לתפוס את כל הגנבים בלילה שנכנסים ולוקחים ענף ושמים אותו באדמה ועושים ממנו את הזן שעבדת עליו שמונה שנים לפתח אותו. זו בעיה. אז אנחנו רושמים פטנטים, אבל הפטנטים על צמחים וזנים זה כמו זכויות יוצרים, אתה רושם את הפטנט, הוא שלך, עכשיו אתה צריך לאכוף את זה.

צריך להגן עליו.

להגן עליו.

גם יש לנו הכי הרבה פטנטים בכל המערכת של הממשלה, במשרד הבריאות ניסו לעשות סדר בבלגן הזה, מהבחינה הזו אנחנו הכי מאורגנים והכי מסודרים ועם הכי הרבה חומר ופטנטים. זה מאגר עצום שהניצולת שלי היא לא מעטה.

הדבר השני, המשקים בישראל, הרבה מאוד משקים יבשים, לא מגדלים חקלאות.

זה סיפור אחר, זה סיפור של כדאיות של המשק החקלאי. מספר המשפחות שמתפרנסות מחקלאות ירד דרמטית, אבל סך הכל השטח שמעובד לחקלאות נשאר, אולי ירד ב-10% לעומת מספר המשפחות. הסיבה היא; אתה יודע, יש כמה דרכים להפסיד כסף, אחת מהן זו חקלאות. אם אתה לא יודע לעשות את זה כמו שצריך... אני באתי לחקלאי ששיווק תות שדה למרקס אנד ספנסר. באתי אליו, הייתי שמח, ידעתי שהוא היה עסוק אתמול, שלח את הכל, מה קרה? הוא חתם איתם חוזה שבחבילה של התותים שמרקס אנד ספנסר אורזת יהיה לו תות באורך כזה וברוחב כזה. לנו היו שני חמסינים והתות התארך, הוא קיבל תות יותר גדול, באיכות יותר טובה. בחבילה היה צריך להיות שבעה תותים, אבל בגלל שהמשקל שלהם עלה עכשיו היה מקום רק לחמישה תותים. כשעקרת הבית ומרקס אנד ספנסר רוצים לחלק את זה לאנשים, פתאום ילד אחד לא מקבל תות, אז זה פוגע. הבן אדם יושב עם פנים ארוכות, כי כל המשטח הזה שלו, מרקס אנד ספנסר רצה להחזיר את זה לישראל. מה קרה? מה היה צריך לעשות? הוא אמר 'אל תחזירו לישראל', הוא היה בטלפונים, מכר את זה בחצי מחיר. שבועיים לפני כריסמס. אז גם לעשות חקלאות ולהרוויח ממנה זה נעשה הרבה יותר מתוחכם, זה לא שארזתי את זה בג'לביה ואני לוקח את זה---

יש לכם איזה שהיא חשיבה, בדיקה מחדש, של כל הרעיון של המשק המשפחתי? הוא לא כל כך קיים, הוא מת.

אני חושב שבמשרד החקלאות יש מערכת שעובדת על זה.

מי?

המחלקה לתכנון אסטרטגי.

המשקים היום הם הרבה יותר גדולים. זאת אומרת, אם אתה מסתכל במושב, אתה תמצא היום שלושה או ארבעה חקלאים פעילים שכל יחידה ממוצעת היום היא משהו כמו, נדמה לי, יקיר פלסנר פעם אמר, 70 דונם.

כשאנחנו הקמנו את מדינת ישראל, אנחנו תכננו לכל משפחה ארבעה דונם מאחורי הבית ועוד 20, 30 דונם, תלוי באיזה אזור אתה נמצא, והם היו צריכים לעשות את זה. כשפתחנו את פתחת רפיח עשינו חלוקה של משבצות בדיוק אותו דבר. מהר מאוד הבדווים הגיעו והחבר'ה עשו כסף, תוך שלוש שנים היית צריך להקים את הווילה. אם לא, אתה פראייר. אלה היו המכפילים. אם פעם היה לך ארבעה דונם של ורדים, אתה והמשפחה שלך חייתם על הכיפאק ונסעתם לחוץ לארץ ועבדתם. היום, אם אין לך 80 דונם של ורדים, אתה לא יוצא brake even.

ו-10 תאילנדים.

ו-10 תאילנדים ומאחורנית ו... ויש לנו מתחרים. מי המתחרים שלנו? השכן משה, שאתה רואה את הזה שלו. איפה הוא נמצא? באתיופיה, עם 7,000 דונם, עם כל הטכנולוגיה הישראלית, עם כל הזרעים הישראליים, כוח אדם זול שיש באתיופיה ומתחרה על השוק באירופה מולי. זאת אומרת, יש שינויים ואנחנו ערים לשינויים האלה, אבל---

גנטיקה של צמחים? אני מדבר על הנדסה גנטית בפירות וירקות.

יושבים על הספסלים פה אנשים שהם מהשורה הראשונה בהנדסה גנטית. אסור לנו להפסיד את זה, לפספס, אבל מה, החקלאי הישראלי מתפרנס בשוק האירופאי. האירופאים, אם אתם רוצים, אפשר לנתח את זה, הם נגד, ואפשר להסביר למה, בעיקר בגלל שהאמריקאים השיגו אותם וכל מיני שטויות אחרות. ימים ידברו, אתה תראה שנעבור כולנו לאכול דברים מהונדסים, אבל כרגע השוק לא רוצה, האירופאים לא רוצים דברים מהונדסים. הם לא אוהבים שהם מקבלים שמן סויה ושמן תירס מתירס שגידלו אותו בארגנטינה ושהוא טרנסגני, לכן אנחנו לא מוציאים את הטכנולוגיה, אבל אסור לנו להירדם בשמירה. זאת אומרת גם כשאין לי חולה בבית חולים שצריך ניתוח ראש פתוח, שומה עליי שיהיה לי מנתח וצוות שיעבוד, או שחקן כדורסל, אני צריך על הספסל, שיישב לי שחקן שיודע לעשות את הדברים האלה.

יש פיתוחים כאלה?

יש לנו פיתוחים ואתה יכול לשמוע כאן---

יש תפוח אדמה של חצי קילו?

זה לא, זה לא אצלנו. אבל יש לנו כאן עגבנייה שאתה יכול לכוון מתי היא תפרח, מתי היא לא תפרח. כמו שלט רחוק, אתה יכול להגיד לצמח למות או לחיות. משהו מהדמיון.

יש דבר כזה גם לבן אדם?

בן אדם, אפשר להחליט מתי הוא ימות, אבל לא מתי הוא יחיה.

לגבי ההנדסה הגנטית, הדוגמה שחבר הכנסת שטרית שאל, רציתי לשאול על ההבדל בין... אני מבין שהכלאה זה תהליך לגיטימי והנדסה גנטית זה תהליך שנוי במחלוקת. אירופה נגד, או ארצות הברית---

מין שאינו במינו. לקחת גן מעכבר והכנסת אותו למלפפון, זה מין שאינו מינו. טכנית אפשר.

ובארצות הברית החקיקה יותר ליברלית?

הרבה יותר ליברלית.

ובישראל מה קורה? אני מבין שאנחנו שוק קטן, אז מלכתחילה להשקיע בפיתוח רק בשביל השוק הזה, זה פחות...

אנחנו לא עושים את הפיתוחים, אבל את הידע שומה עלינו לדעת. המומחיות כאן.

השאלה שלי מבחינת השוק, מותר לשוק להשתמש...

באופן עקרוני לא, באופן גורף לא. אתה רוצה לבדוק משהו, לנסות? יש לנו ועדה, תגיש ניירות לוועדה, קרוב לוודאי שתקבל תשובה. כל הכותנה הטרנסגנית של ארצות הברית, ניסינו אותה בישראל, לראות את החסרונות והיתרונות שלה, שנדע איפה אנחנו נמצאים, שלא נחיה באפלה.

אבל השיווק שלה פה?

אין שיווק שלנו פה. אין.

אין גידול ואין שיווק.

אתה לא יכול. אתה לא יכול ללכת עם ו...

למה? זה נגד הדירקטיבה האירופית?

כן, האירופים רוצים שסביב ה---

---אוכל?

גם אוכל וגם הזנה של... אני לא יכול, כשיש לי זן של תירס שאתה מאכיל איתו את הבקר, אני לא יכול... כשהוא גדל, אני יודע מה החקלאי יעשה איתו? אתם זוכרים את הסיפור של המלפפונים באירופה? השרה שאלה את כולנו מה המצב פה. באמת, אין יבוא לישראל, בסופר אתה לא צריך למצוא מלפפונים מיובאים, הכל מגודל בישראל, אתה יודע את הכל, אתה מקבל תעודת בריאות, הכל על הכיפאק, אבל מה? היתה תקופה בשנה ששני מפעלי החמצה של מלפפונים קיבלו אישור להביא מירדן מלפפונים. אתה מסתכל הלאה ואנחנו יודעים להסתכל, פתאום אתה רואה את המלפפונים, ארגז נופל פה, ארגז נופל שם, מגיע בסופו של דבר לשווקים, אני לא רוצה להגיד לסופרמרקט, אבל לשווקים. אלה דברים שאתה לא יכול בקריצת עין לאפשר לכל מיני דברים כאלה לקרות. אתה צריך לקחת אחריות על מה שאתה עושה. אנשים מתפרנסים מזה. מישהו שם את כל כספו, מגדל חממה פלפלים ולידו שמתי תירס ואבקה של תירס שתיפול על פרח של... לא ייצא שום דבר. אתה לא יכול להרשות לעצמך לעשות את הדברים האלה, ולכן אתה צריך להחליט, ימינה ימינה, שמאלה שמאלה. השוק שם? אין מה לעשות, תתנהג לפי השוק, אבל שומה עליך שהמומחיות כל הזמן תהיה בקו הראשון עם כולם.

אני מתנצל, אני חייב להפסיק כאן. אני רוצה לתת את הבמה לדר' ארי שפר, קצת הזכרתי אותו בכל מיני דברים, אבל הוא ידבר בשם עצמו.

כבוד גדול לי להציג לפניכם חלק מהעבודות שלנו. אנחנו עובדים בעיקר על איכות הפרי. אני אציג לכם את הצד היותר מדעי של העבודות.

אתה במקצוע אגרונום?

אני במקצוע גנטיקאי ביוכימאי. חלק מההשכלה שלי רכשתי בפקולטה לחקלאות עם פרופ' אליעזר גולדשמיט. התמקדתי בעיקר בנושא של איכות, מכיוון שאיכות הפרי, זה מה שנותן לנו את היתרון גם בשווקים בחוץ לארץ וכמו שתיארו, זה גם נותן לנו אפשרויות לפתח כל מיני דברים שונים.

רוב העבודה של הקבוצה שלנו מסתובבת מסביב למלונים. כל אלה הם מלונים, אנחנו נותנים בעיקר את המלונים האלה, אבל גם אלה ממין מלון ויש כאן שונות גנטית. זה אוסף המלונים של כל העולם ויש לנו בארץ את האוסף, אני חושב, הכי גדול בעולם של מלונים שגדלו בכל העולם בהיסטוריה ומזה אנחנו יכולים להעביר כל מיני תכונות מעניינות ולפתח דברים חדשים. הדבר הזה הוא מלון, הוא דומה לפקוס. בעצם הפקוס הוא קצת יותר קצר, אבל זה מאותה קבוצה של הפקוסים. לפני מאה שנה זה כל מה שהיה בארץ, היה מלון הפקוס ומלפפון אננס, לא מלפפונים אפילו. אבל טמונה כאן המון שונות שאפשר לנצל אותה ואף אחד לא מנצל אותה.

אותו דבר בעגבניות. יש מיני בר של עגבניות שגדלות בדרום אמריקה, שיש להן תכונות שלא נמצאים בתוך העגבנייה האכילה התרבותית, ואז חלק מהאסטרטגיה שלנו זה, במחקר די בסיסי, בחלק מאותן שיטות וסוג מחקר שתראה במכון וייצמן ובקדמת המחקר, אנחנו משתמשים בשיטות האלה לנצל את כל השונות הזאת כדי לפתח דברים חדשים.

אני אתן כמה דוגמאות. זה למשל האוסף הגנטי שיש לנו של מיני בר של עגבניות, שרובן רעילות אפילו. הדבר השעיר הירוק הזה הוא רעיל, זה בעצם כמו עגבנייה ירוקה, אבל הוא אף פעם לא יאדים, הוא יישאר ירוק או יהפוך ללבן. יש כל מיני דברים שונים, אנחנו ניצלנו את השונות הזאת. על ידי שימוש במין הבר הזה עשינו הכלאות ובעצם פיתחנו דבר כזה. יש כאן שתי עגבניות ובאחת מהן, ותנחשו עוד מעט באיזה מהן, יש קטע של הגנום, של הגנים, של מין הבר, של הפרי הירוק השעיר. תראה מה זה עושה לעגבנייה.

למה זה טוב? אל"ף אפשר להוסיף את המים ואפשר לשמור אותו, אבל מהדבר הזה פיתחנו מוצר חדש, שלא היה קיים, עגבניות צימוקים, צימוקי עגבניות. אפשר לקנות את זה כבר בעדן מרקטינג. הדבר הזה נמכר ב-130 שקל לקילו, אז מוכרים אותם ב-100 גרם. זו עגבנייה מאוד מאוד טעימה, מכיוון שכל מה שקרה לו, הוא איבד את המים אז בעצם הוא הפך להיות רכז עגבניות. בשלב זה משתמשים בו לקונדימנטים, בשמן זית, יש בחוץ שמן זית ודברים כאלה. זה שונה מהעגבניות המיובשות שקונים, כיוון שהעגבניות המיובשות שקונים בעצם זה עגבנייה תפלה, תעשייה מטורקיה, שהטורקים, מה שנשאר, חותכים לחצי, שמים בשמש, תארו לעצמכם מה עובר על העגבניות האלה עד שהן מגיעות אליכם לשוק, ואז מוסיפים בחזרה טעם מכיוון שאין להם כבר טעם. כאן כל הטעם, לא רק שהוא נשאר, הוא מתרכז, וזה ממש כמו לאכול צימוקים.

עכשיו, אם שאלתם קודם מה אנחנו עושים עם המוצרים המעניינים שיוצאים, נפתחה חברה, נוצרה חברה ישראלית, שיש להם הזכויות והם ממשיכים לממן את המחקר ומשלמים תמלוגים על המכירות שלהם והם כבר מפתחים חלק מהדברים האלה והם בשלב הזה של תנופה. בשנים הבאות אנחנו מקווים שזה ממש יתפתח, ומה שעושים עכשיו זה החלום שלנו, לקחת את התכונה הזאת ולהעביר אותה---

לירקות אחרים.

זו אפשרות אחת. או פירות אחרים, אפילו, אבל לעגבניות תעשייה, לעגבניות לרסק, כיוון שהתעשייה של עגבניות תעשייה זה 35 מיליארד דולר, זו אחת התעשיות הענקיות בעולם. זה כל קליפורניה, כל ספרד.

אתה מייבש אותן?

להיפך, להיפך, זה לא מגיע לייבוש כזה. מה זה עגבניות תעשייה? אתה לוקח עגבנייה שהיא 95% מים, אתה מוביל את כל המים מהשדה, אני פעם הייתי בקליפורניה, אפילו בגליל בתקופה הזאת, משאיות מסיעות עגבניות תעשייה ובמפעל מכניסים אנרגיה, מפני שצריכים לחמם אותן ב-80 מעלות, ואז אתה מגיע לרסק. כאן הרעיון שהפרי מלא בעצמו במים ואתה בעצם חותך את הרסק. זה יכול לעשות מהפכה עולמית.

זה ישנה את החיים של המרוקאים. סלט אדום.

אתם שאלתם על חברות, זו דוגמה של חברה שהוקמה, חברה ישראלית שאת הזכויות הן רוכשות ממכון וולקני, ממשרד החקלאות, אבל זו חברה כמובן פרטית, לא חברה שלנו.

אני אתן עוד כמה דוגמאות של דברים שאפשר להעביר ממיני בר. לכל העגבניות יש סוכר, אבל אתה אף פעם לא חושב על עגבנייה כמשהו מתוק. מתברר שאם יש יותר סוכר בעגבנייה זה מה שקובע אם היא טרייה או לא, קצת יותר סוכר. ואז יצאנו גם מחוץ לעגבנייה---

בכל תבשיל של עגבניות צריך להוסיף סוכר, כי זה חמוץ מדי.

עוד מעט נגיע לחמיצות.

במשך השנים למדנו את הביוכימיה ואת הגנטיקה, בעצם לחשוב כמו עגבנייה. זה היעד שלנו, אנחנו רוצים לחשוב כמו עגבנייה, איך עגבנייה אוגרת סוכר ואיך אפשר לשכנע אותה לאגור קצת יותר סוכר. פיתחנו במשך השנים ממיני הבר כל מיני גנים, כל מיני תכונות, שמשנה את אגירת הסוכר בעגבנייה. אם בהתחלה לכל העגבניות יש שני סוכרים, גלוקוז ופרוקטוז, ופרוקטוז הוא פי שתיים מתוק מפקוס, זה אחד הדברים המעניינים, אז היום יש לנו שני גנים, העברנו אותם לעגבנייה בטיפוח, יש עגבניות, תטעמו בחוץ, עגבניות עם סוכרוז, ויש גם עגבניות שיש להן בעיקר פרוקטוז ואז העגבניות האלה יותר מתוקות. תגידו אתם אם הן יותר מתוקות. אז תכנית כזאת, למשל, אותו רעיון, זה היה מבוסס על מחקר די בסיסי, על המטבוליזם, הביוכימיה, זה הכיף שלנו, הגנטיקה והתפתחות הפרי, ובסוף הגענו גם לגנים שעושים את העבודה הזאת והפעילות האנזימטית והתברר שיש גן במין הבר, שבמין הבר הוא לא עושה מי יודע מה, אבל כשאתה מכניס אותו, הוא נמצא בתוך הרקע של עגבנייה רגילה, הוא גורם לעגבנייה לייצר יותר עמילן כשהפרי קטן וצעיר ואז העמילן הזה אחר כך הופך לסוכר, כמו בננה. ואז הוא יותר מתוק בסוף.

מהדבר הזה יש לנו תכנית עכשיו עם חברה. זה התחיל עם חברת זרעים גדרה. יורם סיפר שלהגיע לזנים לוקח לפעמים 15 שנה בטיפוח רגיל, אז התחלנו לפני כ-15 שנה עם חברת זרעים גדרה. יש להם עכשיו חומר שהתכונות שלו, שהגנים והאיי.פי על הגנים שייכים למשרד החקלאות, למדינת ישראל, יש להם הזכויות, והם נקנו עכשיו על ידי חברת סינג'נטה, שזו אחת החברות הגדולות בעולם. הגנים האלה מעלים בצורה רצינית את כמות הסוכר, זה הטי.אס.אס, כמות הסוכר, וגורמים לעגבניות יותר טעימות. רק כדי לסבר את האוזן, המכלואים האלה שיתחילו להופיע בעוד כשנה-שנתיים בשוק, המחיר שלהם, מכיוון שהם כל כך איכותיים, יהיה דולר לזרע. זה 400,000 דולר לקילו. ואין הרבה דברים בעולם שזה 400,000 דולר לקילו. וזה בעצם היה אחד החלומות---

בעונה אחת אתם משביתים את מנגנון היצירה המחודשת של זרעים.

כן, מפני שכל פעם צריך---

30,000 דולר של זני מכלוא מודרניים.

לא יודעת, ברור שזה יותר זול, אמא שלי מגדלת עגבניות בהצלחה.

יש זנים פשוטים יותר, אבל זני המכלוא המתוחכמים הם בסדר גודל של 30,000 דולר לקילו.

ולכמה עגבניות זה מספיק?

50 דונם. אבל בכל זאת המכירות, למשל מכרו עכשיו 10 מיליון דולר של זרעים.

כשאתה השתמשת במושג איי.פי, אני יודעת שזה אינטרנט פרוטוקול, מה הפירוש של איי פי.

אינטלקטואל פרופרטי.

זה סוג הדברים שאנחנו עושים בפיתוח זנים. הנקודה היא שאנחנו עושים את המחקר הבסיסי שבעצם החברות לא יכולות לעשות וזה מוקדם מדי בשבילם להיכנס אליו בכלל ואז אנחנו צריכים להשקיע ובגלל זה יש הצורך במימון ממשלתי, מימון ציבורי, תכניות מחקר, גם של מדע והמדענים השונים. במחקרים שלנו אנחנו תמיד מתחילים למשל עם משרד החקלאות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד המדע, מימונים שלהם, ברדין, בי.אס.אף, בין לאומיים, ואז אנחנו יכולים להגיע לשלב שזה הופך להיות משהו מעניין שאז החברות יכולות להיכנס.

המשמעות שלישראל יש זכויות יוצרים, זה אומר שהיא גוזרת איזה שהוא קופון מהמכירות?

כן, כן. כל העסקים שלנו---

הממשלה, באופן עקרוני.

למה לא אתם?

יש לנו חלק מזה. כן.

ככה אנחנו עובדים בכל התכניות. זו תכנית של פיקוח משותף.

הכסף שנכנס, נכנס לאוצר?

עקרונית הוא נכנס לאוצר, אבל הוא חוזר חזרה לטיפוח של תשתיות המחקר. רוב הכסף.

חוזר אליכם?

כן.

וזה רק 6%? זה מעט מאוד. אני לא הייתי מוכר אם לא משלמים לי כמה מיליוני דולרים. אני אומר, אני לא מוכר לכם.

אתה צריך להבין דבר אחד, כשהמחקר מתחיל, וזו המשבצת שאנחנו נמצאים בה---

כשכבר יש זרע, כשהם רוצים למכור אותו, קודם כל שימו מיליון דולר על השולחן. לא? לא צריך, לא מוכר לכם.

מיליון דולר? זה לא השוק. לא מוכרים ב---

כי הם יעשו מזה עשרה מיליון.

כן, אבל הם נכנסים איתנו לשיתוף פעולה יותר מוקדם, כשזה עדיין---

במקום מיליון דולר, הם נכנסים עם 300,000 דולר, משהו כזה. אבל עם זה מה אתה עושה? אתה מממן את השלבים האלה של תהליך המחקר, אלה לא רווחים שאתה יכול לשים בקופה או משהו כזה. זה מה שנקרא פיתוח משותף. עכשיו השאלה מה קרה אחרי זה. יש לנו זנים של ענבים ועגבניות שבאמת מגיעים למאות אלפי דולרים שאנחנו מקבלים בחזרה, אבל זה רק ענבים והדרים עכשיו.

מירקות אנחנו גם מקבלים סכומים נכבדים, אבל לא בסדרי גודל כאלה, עדיין.

לא, הוא אומר שעד שלא ישימו מיליון דולר, הוא לא נותן להם. אולי נקרא לו למשא ומתן ה---

רימונים. אתה רוצה שאני אעשה את המשא ומתן עם החברה בקליפורניה? תראה כמה כסף אני... דבר כזה בשבילם, תבין, קח חברה כזו שמגדלת בקליפורניה רימונים, אתה נותן להם פטנט לגדל רימונים כל השנה, זה שווה מיליונים. לכן אני אומר, אין דבר כזה, אתה רוצה לקנות ממני? קודם כל אתה שם על השולחן, אפ או דאון, דבר ראשון כמה מיליונים טובים, חוץ מזה זכויות, אחוזים מהמכירות שלך. מה זאת אומרת?

בשביל זה יש לנו יחידת קידום, כיוון שאנחנו חוקרים.

צריך חקיקה, שהחברה הזאת תהיה חברה עסקית, שתהיה ת"פ שלכם. תחשבו על זה.

אני הולך להיפגש איתו לארוחת ערב, שם, איפה שהוא רוצה. אפשר להציע לו את זה.

אולי נעשה חוק שיסדר לכם את זה. זה מה שאני חושב, לעשות חוק שיסדר את זה.

קדימה.

כעת כמה סיפורים מעניינים. יורם הזכיר קודם את מרכז הציונות. עוד פעם, הדלועים. למזלנו יש לנו במינהל כל כך הרבה אנשים שעוסקים בדלועים ומרכז כובד של מחקר בדלועים שהיינו יכולים להרים פרויקטים ברמה בין לאומית, עם מימון של מגנטים וכל מיני... למשל תראה את החלק מהשונות. אפשר לפתח מלונים שיהיו מותג, שכולם יידעו שזה מלון ישראלי, עם כך וכך תכונות. זה במקרה מלון שמגדלים בהודו, הוא לא לאכילה, הוא לריח. מכניסים אותם לכיס כמו אתרוג ומריחים אותו.

זה לאלה שרוצים דיאטה.

כן, מפני שהוא מגעיל.

אולי אפשר לפתח אבטיח ארוך כזה, שאפשר לחתוך אותו כמו---

היפנים רצו אבטיח מרובע, שיהיה נוח למדפים.

אנחנו מומחים בכל המרכיבים האלה ברמה ביוכימית, ברמה הגנטית, ברמת השונות הגנטית, ועכשיו יש לנו את האפשרות לחשוב לא רק כמו עגבנייה אלא לחשוב כמו מלון, לנסות להבין למה מלון ועגבנייה הם שונים, אולי אפשר ללמוד משהו ממלון שישפר עגבנייה ומשהו מעגבנייה שישפר את המלון. משהו רב תרבותי כזה. אז למדנו ממלון שמלון הוא מתוק מכיוון שבמשך התפתחות הפרי הוא אוגר סוכרוז, הוא משנה את כל המטבוליזם שלו, ואז ראינו שגם בעגבנייה מיני הבר עושים אותו דבר. בעצם מיני הבר של העגבנייה זה כמו מלון, ואז העברנו את התכונה הזאת לעגבנייה רגילה. אבל כאן מכיוון שבתוך כל האוסף הזה של מלון, יש לנו מלונים שאין להם סוכר, בעצם אוכלים אותם כמלפפונים, ויש מלונים עם הרבה סוכר, וההבדל הזה הוא הבדל גנטי, אז אנחנו יכולים לעשות את כל המחקר הגנטי, לדעת איזה גנים וכמה גנים שולטים על תכונה כל כך חשובה, כדי שהגנים האלה יהיו מאוד מאוד חשובים, ואז בעבודה עם אוכלוסייה אחת גילינו שיש שישה גנים שמבדילים בין שני מלונים, אחד עם סוכר, אחד ללא סוכר. ששת הגנים האלה נמצאים בכל הכרומוזומים ואז אתה יכול לעשות פשוט פרימידיזציה, אתה יכול להוסיף עוד גן ועוד גן ועוד גן ולהגיע לאט לאט, עם כל ששת הגנים, לאותה כמות סוכר. זה נותן לנו עכשיו כלי לייצר מכל אחד מהמלונים שראיתם בתמונה מלון מתוק.

אנחנו מדברים עדיין על הכלאה או הנדסה גנטית?

עדיין על הכלאה. זה גם נותן לנו אפשרות להגיע לגנים, זה המחקר הגנטי שלנו. כיוון שאם אנחנו נגיע לגן ונדע מה הגן עושה, עוד פעם, זה נותן לחשוב איך ומה המלון חושב. זה נותן לנו את הכלים לפתח דברים עוד יותר טובים.

בצמחים הד.נ.א כמו הד.נ.א של בעלי חיים?

כן, כן. בדיוק. זה ממש לכל דבר. ואז יש גנים של בעלי חיים בתוך צמחים וגנים של צמחים בתוך בעלי חיים.

כשאתם אומרים בעלי חיים, זה כולל בני אדם?

כן, כל בעלי החיים. הבן שלי עכשיו הולך לעשות תואר שני בגנטיקה של אחד מהיצורים הכי קדומים באבולוציה, כדי לראות איך חלק מהגנים התחילו את התפתחות האבולוציה ומה שהוא יעשה באוניברסיטה העברית זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן ומה שעושים ב...

בשלבים העובריים של... בשבועות הראשונים כמעט אין הבדל ביניהם.

זה הדבר הכי מדהים שאפילו מה שנקרא הגנים להתפתחות, מהשלב הכי מוקדם של תא אחד, שני תאים, רק מתחיל, אותם גנים גם בבעלי חיים וגם בצמחים. בגלל זה אנחנו יכולים ללמוד כל כך הרבה מבעלי החיים. בעצם במרכז הצמחי אנחנו ממש עומדים על הכתפיים של בעלי חיים.

יש אותן מחלות שיש לבני אדם, כמו סרטן וגידולים שונים?

בצורות אחרות. יש סרטנים, אם נגדיר סרטן כגידול תאים ללא שליטה, אז יש אותו.

אני גם יכול לגרום סרטן לצמחים, זה יהפוך לצמחים ענקיים.

כן, יש. משתמשים בזה. בעצם כל ההנדסה הגנטית בצמחים נוצרה מסרטן בצמחים.

זו היכולת הטבעית של משהו, של גורם זר, להכניס את הד.נ.א שלו, לדחוף את זה לתוך הד.נ.א של הצמח. אנחנו משתמשים בהנדסה גנטית בדיוק כך, לקחנו את המכניזם הזה, בלי היצירה של הסרטן עצמו, על מנת שנוכל לדחוף גן של פיל בתוך רקפת, בתוך צמח.

אבל יש אופציות של שיתופי פעולה בין אדם בהנדסה גנטית לצמחים בהנדסה גנטית של בני אדם, על מנת למצוא פתרונות למחלות סרטן וכל השאר?

זה קצת קשה, שיתוף הפעולה הוא רק באלמנט של למצוא דראג ודיסקברי. זאת אומרת ניצול מקורות טבעיים שמשפיעים על הסרטן, אבל המנגנונים הם מנגנונים שונים.

ההבדלים בין הצמחים---

לא, זה רק... חומר טבעי אולי ישפיע.

הנה, למשל, כאן עשינו הכלאה בין שני מלונים, בין הפקוס לזן מתוק. יצאו דברים מדהימים, גנים לאגירת סוכר, אבל מזה יצא גם דבר אחר לגמרי. כשאתה חושב על מלון מתוק אתה חושב בעצם שהוא מתוק, אתה לא חושב שהוא חמוץ, בניגוד לאננס שהוא גם חמוץ. אבל מי שפעם היה חקלאי וגידל מלפפונים, אז אנחנו אוכלים מלפפונים בשלב הזה, אבל כשהמלפפון בשל, כשלא אוכלים אותו כבר, מי שמפיק זרעים מהם מגדל אותם עד השלב הזה, זה מאוד חמוץ, כמו לימון. יש לו פי.אץ' בערך 3.5. מתברר שבמלון, מכיוון שמלפפון ומלון הם די דומים, הדבר הזה עושה בדיוק אותו דבר. כשהוא בשל, יש לו פי.אץ' חומצי, הוא מאוד חמוץ, אבל אין לו סוכר. לדבר הזה יש הרבה סוכר, אבל אין לו חמיצות. מזה למדנו את התורשה, הגנטיקה, של חמיצות, וגילינו שיש גן אחד שקובע אם לפרי יהיה פי.אץ' 6.5 או 4.5, שזה הבדל עצום, זה חמוץ או לא חמוץ. בשנתיים האחרונות זיהינו את הגן, זה חלק מהעבודה---

אז אפשר לגדל מלפפון חמוץ טבעי, במקום להחמיץ?

לא, זו חמיצות קצת אחרת. שם זה כבוש, החמיצות של הכבישה שונה מהחמיצות של החומצות.

כל הזנים שראיתם קודם, זו הקרבה הגנטית ביניהם, מבן דוד לבן דוד, וזה נותן לנו כלי ואז מצאנו שאפשר להשתלט על התכונה של חמיצות. כשגילינו את הגן, וזה גן חדש שאף אחד לא ידע עליו, זה בעצם גן נשא של יונים, טרנספורטר של פרוטונים, וה-אץ' זה מה שנותן את החמיצות, ואז ראינו שאותו גן שיש במלון, יש גם במלפפון, ואז הוא חמוץ, יש גם במלונים חמוצים שהם חמוצים, יש גם בעגבנייה, שיש לה פי.אץ' 4-4.5, ומתברר שהוא נמצא בכל הפירות וזה גן שמוסיף חמיצות לכל הפירות. אז אמרנו, בואו נראה אם אפשר לשנות את החמיצות של פירות אחרים עם הידע הזה של הגן, ואז מה שתראו בחוץ זה עגבניות, רגילות, וגם עגבניות טרנסגניות שהשתתנו את הגן הזה של חמיצות. עכשיו בפעם הראשונה יש עגבניות ללא חמיצות, שאל"ף, יש שוק, מכיוון שאנשים לא יכולים לאכול אותן---

יש אנשים שרגישים בקיבה שלא יכולים לאכול---

כן, זה טעם אחר לגמרי, ועכשיו עם הטיפוח נעשה אותו קצת יותר מתוק ויהיה פרי, עגבנייה מתוקה. היפנים מתים על דברים כאלה, הם לא אוהבים חמיצות, הם אוהבים מתיקות, וזה מוצר חדש שנבע ממחקר באופן יחסי די בסיסי וזה גן שנכניס אותו גם לענבים, מפני שחמיצות זה הגורם הכי חשוב בתעשייה ובאלף ואחד דברים.

אתם עובדים על שזיפים?

בשזיפים אני רוצה להכניס את הגן לייבוש.

יהיה גם יבש וגם מתוק.

להכניס את הפובידל קצת לארץ.

עוד דבר שיצא מהמחקר הבסיסי. כשהמלון מקבל סוכר מהעלה וכשהוא מגיע מהעלה לפרי, מה הוא עושה עם הסוכר הזה? גילינו כל מיני אנזימים חדשים, שאף אחד לא ידע עליהם, ואחד מהאנזימים שגילינו הוא אנזים שמוריד סוכר גלקטוז מהסוכרים. למה זה חשוב? מכיוון שהסוכרים, כשאוכלים קטניות למשל, גורמים לבעיות של גזים. למה? מכיוון שבקטניות יש אותו סוכר שיש במלון שבעצם זה סוכר שאנחנו לא מסוגלים לעכל אותו ואז זה מגיע למעי הגס, זה נקרא סטכיוס ורפינוז. הוא נמצא בחלב סויה, בכל הקטניות, והוא נמצא גם במלון, אבל אנחנו לא אוכלים אותו, הוא כבר נעלם כשהוא מגיע לפרי. למלון יש אנזים שמפרק אותו. אז אמרנו, בואו נראה, אולי יש לאנזים הזה השלכות ביו טכנולוגיות, אפשר לעשות איתו משהו. זו דוגמה קלאסית לדבר שזה לא במנדט של משרד החקלאות מכון וולקני, לפתח תעשיה אנזימולוגית ל-technology food, bio-technology.

למה זה לא במנדט של מכון וולקני?

כיוון שזה לא פיתוח חקלאי.

זה משפיע על הצמחים ועל הפירות.

אז בקטע הזה אנחנו כן נשתמש בו, אבל לשנות את המולאסיס בחברת סונברג, לפרק את הרפנו, שהשמן יגדל יותר טוב, או דברים כאלה, אז... עוד פעם, פותחה או נוצרה, חברה מסביב לתוצר הזה, עם זכויות ממכון וולקני, חברת אגזיים, וכאן למשל רואים מה עושה האנזים. זה חלב סויה. לחלב סויה יש את הרפינוז והסטכיוס, שני הפיקים האלה.רפינוז וסטכיוס בחלב סויה זה דבר לא טוב לתינוקות, זה יגרום להם לגזים, ואז אתה מטפל כמה דקות עם האנזים הזה בחלב סויה והוא מעלים לגמרי את הסטכיוס והרפינוז. החברה הזאת עכשיו מנסה להפוך את ההמצאה הזאת למשהו שיהיה קצת יותר מסחרי ותעשייתי.

דיברנו על מלון, שים לב לדרך שזה עובר.

אני אספר סיפור אחרון, מכיוון שיורם הזכיר את זה. בסין גדל צמח, זה גדל רק באיזה שהיא גבעה אחת בסין, הוא נקרא לוהנגוו, וזה פרי שיש לו בפנים חומר ממתיק. פי מאתיים יותר מתוק מסוכר. הבעיה עם הדבר הזה, שאל"ף, הוא מאוד יקר---

זה דומה לסוס. כמו עץ כזה, היינו מוצצים אותו, זה היה מתוק. לא קנה סוכר. זה נקרא סוס, זה מן חתיכת עץ, זה נראה ממש כמו עץ, עד היום מוכרים אותו בשווקים. אתה מוצץ אותו, מתוק לאללה.

בעיר העתיקה עושים שתייה מסוס, זה אותו דבר?

בפעם הבאה אני אביא לך אחד.

זה פרי מדהים, הוא נמצא רק בתוך הפרי הזה וכמובן זה עם גנים מסין אז אי אפשר לגדל אותו במקום אחר ולהרוויח ממנו. היו כאן חכמים שאמרו, רגע אחד, אם הפרי הזה כל כך ייחודי והוא דלוע, הוא בן דוד של המלון, אז בואו נראה איזה גנים יש כאן שהם שונים וייחודיים לפרי הזה, שלא נמצאים בגנים של כל שאר הדברים שיש לנו ונוכל לדעת שאלה הגנים שעושים את הדבר הזה. אז עכשיו יש לנו תכנית גדולה, וזו תכנית של קוקה קולה, זה 2.5 מיליון---

לעשות ממתיק מלאכותי?

לעשות ממתיק מלאכותי, אבל לא בתוך הדבר הזה, מכיוון שזה אי אפשר, אלא להפוך מלפפון לדבר שמייצר אותו.

על זה שישימו 5 מיליון דולר קודם ואחר כך נדבר.

אז התפשרנו על 2.5.

יש לך משרד אצלנו, אני כבר נותן לך.

אני יכול לקבל את הזיכיון?

אתה לא עובד מדינה?

אני אתפטר.

עשיתם את חוק המכרזים? נו, אז אתה רוצה להיות עובד מדינה, או אתה רוצה להיות סוכן שלנו? תיכנס למכרז.

לא, הוא אמר שהוא מתפטר, עושה צינון.

אמרתי לו קודם, בשביל לפתור לכם את הבעיה, אני רציני, זה פשוט בזבוז של פוטנציאל, להכין הצעת חוק שתאפשר לכם להקים חברה עסקית שתהיה ת"פ של המכון, בבעלות המכון, שתוכל לפעול באופן חופשי בלי תקשי"ר ממשלתי.

השורה התחתונה, המסר מכל הסיפור הזה, שכאן מתרחש מחקר בסיסי שבשלבים הראשונים שלו אלה מחקרים שלא יזכו למימון מסחרי, ורק אחר כך הכל די יישומי.

ברגע שמגיעים לרמה שאפשר להפוך את זה למסחרי, זה המצב שמשלמים.

כן, אבל המימון הציבורי של המדע שלנו זה דבר נורא חשוב.

אני מציע שנצא החוצה, נטעם את העגבניות שהוא דיבר עליהן כל כך הרבה ואנחנו נמשיך הלאה.

זה נקרא הולד טומייטו, אבל זה חלק מהצבעים השונים. יש כאן למשל מה שנקרא זברות. בנוסף פיתחנו עגבניות שעשירות בסוכרוז, תנסו את אלה, תגידו אתם. חלק מהעגבניות כל כך מתוקות שמישהו לקח אותן הביתה, עשה שקשוקה ואמר שהילדים לא יכלו לאכול אותה, היא היתה מתוקה מדי. שקשוקה מתוקה.

זה כבר בשוק?

זה יהיה בשוק עוד שנתיים בערך. זה מתקרב.

זו עגבנייה עם סטרוקטוז. סטרוקטוז זה הסוד של המתיקות של רוב הפירות שהם מתוקים, כמו מלונים. הסטרוקטוז יכול להיות טוב לאנשים עם סכרת, כיוון שהגלוקוז זו הבעיה היותר גדולה עם סכרת.

כאן, אלה עגבניות טרנסגניות. אלה עגבניות סטנדרטיות, לא טעימות במיוחד, זה זן שאנחנו עושים צמחים טרנסגניים.

מה מיוחד בזה?

תטעם אותו.

חסר טעם.

יפה, כל הכבוד. זה הסטנדרטי, זה הזן הרגיל.

רציתי לשאול אם כחלק מהמגמות שלכם גם הוצאתם את הטעם מהעגבניות הסטנדרטיות.

תנסה את זה. זה לא אסיד, זה ללא חומצה.

הוא לא עושה את זה מתוק, זה עדיין חסר טעם.

נכון, הרקע הזה חסר טעם, ברקע הזה לא נוכל לעשות שום דבר. זה רק בשביל הניסוי, לראות אם באמת נוכל לבטל את החמיצות. מזה אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לבטל את החמיצות.

הדבר האחרון שעשינו, אלה הצימוקים. זה מהשמן.

מוכרים את זה כבר בשוק?

כן, מוכרים את זה, מתחילים.

בעצם פה לוקחים אותם כמו שהם, טבעיים, ומוסיפים עליהם שמן, זה כל הסיפור.

נכון, הוא אפילו מתייבש על השיח.

מדהים.

תודה רבה לך.

אנחנו צריכים לזוז לתחנה השנייה שלנו.

אנחנו רק ירדנו קומה, אבל אנחנו רוצים לעשות סוויץ', אנחנו בבנק הגנים. כדי להדגים במה אנחנו מדברים אני אולי אקח שתי נקודות שמעניינות אותנו כאזרחי הארץ; האחת זה חיזוק הנושא של אור לגויים, השני זה איך להבטיח את החומוס גם לדור הבא.

יש לנו הרבה ממדים לסיפור של אור לגויים, אין לנו בעיה להוכיח במה אנחנו יכולים להיות אור לגויים, רובנו לא מודעים לעובדה שבארץ הקטנה הזאת יש את ריכוז צמחי הבר שהאדם עשה בהם לאורך השנים ויעשה בהם שימוש, מהגדולים אם לא הגדול ביותר בעולם. יש לנו כ-400 מיני בר שהאדם עושה בהם שימוש. הם גדלים אצלנו בר, זה ההבדל העיקרי. עגבנייה למשל, של הקומה העליונה, היא לא אחת מהן. עגבנייה היא לא חלק מעולמנו, עולם הצומח, אז היא לא ב-400 האלה, אבל החיטה והשעורה והעדשים והאפונה והאגס והתפוח, אתם יכולים לבחון אותי, אני אגיע אולי ל-70 ויש עוד. הרעיון כאן הוא שזה אוצר שאם לא נשמור עליו, חלקו יילך לאיבוד. החלק של האוצר הוא לא הפרט אלא דווקא הגנים שבתוכו והגנים השונים. לא רק שאנחנו צריכים לשמור אותם, אנחנו גם לא בדיוק יודעים למה אנחנו צריכים לשמור אותם, מיד אני אסביר בחלק של החומוס, אבל יש לנו במדינת ישראל אוצר שהוא צמחיית הבר, והרעיון של בנק הגנים הוא איך לדאוג לכך שהאוצר הזה לא ייעלם. לא ייעלם כתוצאה מפיתוח, משינויי אקלים, לשמור אותו פה בתנאים שלאה מיד תספר ונוכל לעשות בהם שימוש.

מה זה לעשות שימוש? או מה זה להבטיח את החומוס לדור הבא? גידול החומוס, מרכיב מרכזי בדיאטה של כל ישראלי מצוי, גם הוא גידול שיש לנו אוכלוסיות בר בישראל. אנחנו לא יודעים, כחקלאים, מה תהיה המכה הבאה שתנחת על החומוס, כגידול בשדה. יכולה להיות מחלה, יכולים להיות שינויי אקלים שיורידו את היבול וזה לא יהיה כלכלי, ואנחנו כל הזמן במן מרוץ על סרט נע להיות מוכנים למכה הבאה שתגיע. למשל השנים האחרונות עם החורפים החמים גומרים לנו חלק גדול מהיבולים במטעים ואנחנו צריכים להיות מוכנים עם התרופה. כשיש לי חומוס בר, אני יכול להביא ממנו גנים, למשל למחלה שעשויה, שאני עוד לא יודע עליה, אבל היא תתקוף לי את השדה בעוד שלוש שנים. אם יהיה לי פה מאגר של גנים מחומוס בר מכל מיני מקומות בארץ ואני אדע מה אפשר לעשות איתו, אני אהיה מוכן שנים קדימה. וזה הרעיון של המקום הזה.

אז יש כאן את האלמנט של אור לגויים, כי יש לנו ריכוז אדיר של צמחי בר בעלי שימוש. ואני אתן דוגמה לא מהארץ, שיפון. לא מגדלים בארץ, רובנו לא אוכלים לחם שיפון---

הוא גדל בר בארץ.

יש לנו אוכלוסייה אחת של שיפון בר בגולן. היא לא רלוונטית לחקלאות ישראל, אבל היא מאוד רלוונטית לחקלאות של קווי רוחב מרכזיים. אם יהיה שינוי אקלים ושם האקלים מתחמם, הגנים של השיפון הדרומי, של הגולן, פתאום יהיו יקרי ערך, ואז אם נצליח לחבר בעזרת המדע את הדברים האלה, נעזור לגידול השיפון, ולא יגדלו אותו בארץ גם אז. זה הרעיון של המכון שאנחנו נמצאים בו.

יחד איתו נושאים גם את החלק הירוק. היות ויש לנו פליסיטי רציני מאוד, אנחנו גם נותנים שירותים לרשות הטבע והגנים ולגורמי שימור לשמור את המינים הנדירים שאין להם שימוש אבל הם גם באיום.

אני חושב שבזה נתתי לכם פרספקטיבה לאן הגענו, ומפה לאה תיקח אותנו.

אנחנו נעשה סיור קצר, רק לפני כן אנחנו מדברים למעשה בישראל על 2,600 מינים, שזה מדהים. בשטח כל כך קטן כמו שלנו המגוון הוא אדיר ואפשר להגיד שחלק ענק מזה עוד אנחנו בכלל לא מבינים מה התכונות שלהם. יש להם כל מיני תכונות צמחיות שהיום אנחנו יודעים, אבל יש להם עוד אלפי תכונות צמחיות שהיום אנחנו עוד לא יודעים ולכן השימור לדורות הבאים הוא כל כך חשוב.

מה שפה בעוכרינו זה הפיתוח המואץ, העיור, הכבישים וכל המקומות האלה, ולכן החשיבות האדירה היא מהר לקחת ולאסוף צמחים מכל מיני מקומות בארץ. הארץ מחולקת לבתי גידול שונים לחלוטין, עם מגוון גנטי יוצא דופן בהשוואה לכל המדינות האחרות בעולם, לקחת אותם ולהעביר אותם לפה, לשמר אותם בצורה נאותה, בכדי שבאמת זה יהיה לדורות הבאים.

כמה נראה לכם שעוד יש? את אומרת שיש 2,600, כמה להערכה שלכם אתם צריכים עוד---

לא, 2,600, תחלקי. אני אתן דוגמה לזעתר, האזוב. הוא גדל מהחרמון עד הר הנגב. הזעתר של החרמון לא דומה לזעתר שנמצא בירושלים ובנגב, בתכונות שאנחנו רוצים, בריח, בשמנים האתריים, אז אנחנו צריכים גם, גם, גם וגם.

אז מה ההערכה, שזה פי חמש, פי עשר?

לפחות, אני חושבת, שפי חמש ופי עשר, ואולי יותר, זה תלוי. אם מין מסוים גדל ב-20 אזורים שונים, אנחנו נאסוף מ-20 אזורים שונים ולא רק 20 בתי גידול שונים, אלא אנחנו ננסה גם לאסוף במקומות שונים בתוך אותו בית גידול. הג'י.פי.אס בא לקראתנו, כי כל דבר היום מתועד בצורה מאוד מדויקת, אפשר לדעת בדיוק מתי אספנו, וכשמדובר בצמחים נדירים אז כשאנחנו מתעדים את זה במערכת המידע של בנק הגנים, אנחנו נתעד את זה גם בצורה לא הכי מדויקת בכדי שאזרח פשוט לא יוכל לבוא לאסוף, וכך לא לחשוף את זה בצורה מדויקת לאנשים שעלולים לפגוע בזה.

איך אזרח פשוט יכול לגשת לאותו בנק?

הוא יכול לגשת אלינו לבנק הגנים, כל אזרח יכול לגשת לבנק הגנים ולבקש זרעים. תלוי בכמויות שיש לנו, אבל אנחנו כן מאפשרים. צריך לזכור שאנחנו חתומים על אמנת טריו שאומרת שגם אם גוף מסחרי בא ולוקח מאיתנו זרעים, הבעלות של הזרעים היא הבעלות של מדינת ישראל. מכיוון שיש כל כך הרבה מינים של זרעים שבעצם מקורם מפה, אז עשויה להיות לזה בעתיד משמעות כלכלית. לא היום דווקא.

אני אולי לא הבנתי. אתם שומרים את זה עם קוד מסוים.

בוודאי. אנחנו תיכף נראה לכם.

שהוא לא גלוי לכל אזרח. זו הכוונה?

לא, התכוונתי שהנ"צ, שנקודת הציון של הצמחים עצמם בשדה, נגיד בשפלה, אם את הולכת לביקור באיזה שהוא אתר ואת יכולה לזהות את זה, אז זה לא יהיה במדויק, כשמדובר על מינים נדירים.

אחת הנקודות החשובות זה, מה שגם אבי ציין, זה בנושא של מינים נדירים. יש לנו בארץ ספר אדום, בערך 15 מהמינים שקיימים בישראל נחשבים מינים אדומים, שהם בסכנת הכחדה. פה גם סדר העדיפויות של בנק הגנים השתנה, בכדי לאסוף מהר ככל הניתן את המינים שהם בסכנת הכחדה ושלא יקרה מצב שהם ייעלמו, כמו שכבר קרה בעבר.

אנחנו נעשה סיור קצר בבנק הגנים, כדי שתוכלו להתרשם. אחת התחנות הראשונות זו התחנה שמעקרים את הזרעים. אולי לא הקדמתי בהתחלה, בעצם יש לנו בוטנאים שאוספים את הצמחים בשדה והם חייבים להיות בוטנאים כי הם חייבים לדעת בדיוק להגדיר את מיני הזרעים. אחר כך זה מובא כאן למעבדה וכאן מתחילים שלבים שלמים גם של ניקוי ואחר כך כמובן אחרי זה של תחזוק, של איסוף, של שמירה, כאשר עוד נקודה שלא עמדנו עליה מקודם, מכיוון שמדינת ישראל לא רוצה לשמור את כל הזרעים אצלה, אז אנחנו גם שומרים בחוץ לארץ. כמעט מכל דוגמה שיש לנו פה באוסף הזרעים, אנחנו מעבירים דוגמית קטנה לקיו-גרדן בכדי לשמור את זה גם אצלם. אצלנו זה נארז ונאסף בכמה מקומות ונשמר, אבל יש גיבוי נוסף בקיו-גרדן. אולי שמעתם על בנק הגנים בנורבגיה, שקיבל פרסום מאוד גדול באזור. שיתוף הפעולה איתם לא קיים כי הם רוצים כסף עבור כל שמירה, בעוד שקיו-גרדן מרגיש שהוא בעצם זה ששומר על מגוון המינים בעולם ולכן הכל נעשה תוך כדי שיתוף פעולה איתם.

אז זו דוגמה של ניפוי שנערך כאן במעבדה.

זה מה שאתה עושה פה? באמצעות זרם אוויר אתה מפריח את הלכלוך והזרעים נופלים למטה?

בדיוק.

אז מה תוחלת החיים של זרע כזה? כלומר צריך לחדש את זה פעם בכמה זמן?

צריך לחדש את זה, אנחנו לא יודעים בדיוק, זה לא מדע מדויק.

לכאורה זה יכול להחזיק מעמד הרבה מאוד שנים.

הרעיון הוא לשמור אותם בטמפרטורה מאוד נמוכה, אתם תראו עוד מעט הדגמה, זה במינוס 20 מעלות, ולכן גם הפעילות המטבולית, הפעילות של הזרע, היא שולית. במצב הזה, בלחות נמוכה ויש שם מדחסים ששומרים על לחות נמוכה, אנחנו יכולים להגיע למאות שנים.

אז זה לא משהו שאתם מחליפים ברמה של פעם בכמה שנים.

אנחנו לא צריכים. יש כן רמה של תחזוק, בכדי אל"ף לבדוק שבאמת אנחנו שומרים על החיוניות---

אם תסתכלו, הזרעים נופלים לכאן. זה עובד אוויר מול כוח המשיכה.

כמו הדיש בתקופת התנ"ך. לוקחים את השיבולים, החמור עובר עליהם, ואז ההוא לוקח את הקלשון זורק את זה ברוח, הרוח מעיפה את המוץ והזרעים נופלים למטה.

ואתם יכולים לראות גם שיטות אחרות של הפרדה. אין דרך אחרת, אלה דברים שאי אפשר לעשות אותם בצורת מיכון.

היום אנחנו בהיקף יותר מצומצם, אם הייתם באים אתמול, הייתם רואים פה הרבה יותר אנשים. יש לנו גם מתנדבים, יש פה גם תרומה לקהילה של עיריית ראשון, אנחנו מטפחים את אותם מתנדבים והם באים לפה אחת לשבוע, אחת לשבועיים, ומעבירים יום עבודה שלם. גם אנחנו נהנים ואני חושבת שהם נהנים לא פחות.

ומה הם עושים?

אותו דבר. הם מפרידים, הצמחים מגיעים כצמחים מהשדה, ואנחנו כאן ממיינים אותם, מנקים אותם ומכינים אותם לקראת שמירה לדורות הבאים, לקראת הכנת דוגמאות מיוחדות, אתם תיכף תראו אותם.

יש לנו מה שנקרא גן הצלה. יש לנו חלקות ניסוי, שאנחנו לוקחים את מעט הזרעים שיש לנו, או אם זה זן נדיר ויש לנו מעט זרעים, ואנחנו מרבים אותו.

יש פרוטוקול, שנשאר כך מהצמח, ואז מתחילים.

נכון. יש מערכת מידע מאוד מסודרת של בנק הגנים והוא גם אומר בדיוק. אם יש לנו יותר מ-500 זרעים, אנחנו יכולים לתת לעוד אנשים שמעוניינים, או לעוד חברות זרעים, או לעוד גנים בוטניים בעולם. אם יש לנו פחות, אנחנו לא נוגעים בהם.

ועוד דבר שאנחנו עושים, אנחנו גם מוסרים לעשבייה בירושלים את הצמח עצמו, וכך העשבייה באוניברסיטה גם שומרת את הצמח עצמו. הם לא מעוניינים בזרעים.

אבל זה השימור.

כאן אתם יכולים לראות הנבטה של זרעים, כי אנחנו רוצים גם לראות איזה חומר יש לנו. זה לא מספיק שאספנו בשדה.

אין לנו המון המון פוטוגנים, כי מדובר על צמחיית בר שהיא בסך הכל הסתגלה מאוד לתנאי הארץ והיא יותר עמידה לדברים, וזו אחת התכונות החשובות שאנחנו רוצים לעתיד, כל מיני עמידויות, גם למחלות, גם ליובש, כל מיני הסתגלויות לתנאי הארץ.

פה מנביטים אותם ורואים, אם הזרעים הם לא חיוניים, זאת אומרת שאנחנו צריכים להמשיך לאסוף עוד פעם מאותו בית גידול.

אנחנו אוספים בערך 1,000 דוגמיות בשנה.

אנחנו ניכנס לפה בשני שלבים. פה קר. זה אחד החדרים. אתם יכולים לראות שהזרעים מחולקים, יש זרעים קטנים ויש זרעים גדולים, לכן גם האחסון, גם לדורות הבאים, הוא בצורה שונה, גם כמויות הזרעים משתנות, לפי בתי הגידול. אם יש לנו בבית גידול צמח אחד או שניים, אנחנו בכלל לא ניגע בו, אנחנו לא רוצים להפריע לבית הגידול. זאת אומרת אנחנו צריכים להתייחס לכל תנאי הסביבה ולקחת אותם בחשבון ואז לראות. כל זה מחובר למערכת המידע שלנו. כאן אתם יכולים לראות, אנחנו בודקים גם את הטמפרטורה וגם את לחות הזרעים, וגם הטמפרטורה, היא מעולה, אבל לחות הזרעים גבוהה מדי. בלחות של 22.5 אנחנו לא נשמור אותו עדיין, כי הלחות גבוהה מדי. אנחנו נמתין, אנחנו נוריד את הלחות באמצעות המכשירים שיש פה, ורק בלחות יותר נמוכה אנחנו נשמור את הזרעים, כמו שאמרתי לטווח מאוד ארוך, להרבה שנים.

במערכת המידע פה אתם יכולים לראות שגם בעזרת בארקו, יש לנו כאן, אנחנו יודעים בדיוק את הזיהוי של אותה דוגמה, גם את הלוקיישן, גם איפה היא תמוקם בעתיד, ולפי זה אנחנו יכולים תמיד להגיע מיד לדוגמה שאנחנו מחפשים, למין ולבית הגידול שאנחנו רוצים.

הטמפרטורה הקרה מתאימה לכל סוג של זרע?

כן. זו שאלה מאוד טובה. בעולם בעצם מחלקים את הזרעים לשתי קבוצות, זרעים אורתודוקסים, ששייכים לקבוצה האורתודוקסית, אלה הזרעים הרגילים שמתייבשים ואפשר לשמור אותם בצורה של זרעים יבשים להמון שנים, וזרעים אחרים שהם נקראים לא אורתודוקסים, או רציקלנט, שאותם צמחים אסור לייבש. זה כמו הדקלין, אם את מייבשת זרע של דקל, לפחות מ-30% או 25% של רוב המינים של דקלין, בסוף בעצם אנחנו מקבלים זרעים לא חיוניים, הם לא ינבטו. אבל באקלים של ישראל אין לנו בעיה. רוב הזרעים שלנו הם אורתודוקסים, אנחנו מייבשים אותם ומצליחים לשמור אותם בקלות. הם נקראים אורתודוקסים ונונ-אורתודוקסים.

מה ההבדל?

ההבדל הוא בלחות הזרעים. האורתודוקסים הרבה יותר עמידים. אני לא נכנסת לפוליטיקה, אבל הזרעים האורתודוקסים הם העמידים, כי הם יכולים לשרוד גם בלחות של זרעים של 8%, 7% ואפילו 5%.

המעלית הזאת יורדת עוד למטה, כי בקרקע יש לנו מקררים.

אנחנו לא יורדים למקרר עצמו, זה מינוס 20, אבל אני מראה בדיוק את אותו חדר פה.

למרות האינפורמציה, הרי זה באמת מכרה זהב, זה העתיד של האנושות, מקום כזה, אז האינפורמציה שמורה גם במקומות אחרים, יש לה גיבוי בבריטניה, בנורבגיה? כל האינפורמציה שיש לכם, החל במה זה ואיפה מצאת את זה וכמה יש והבארקו.

האינפורמציה היום היא כאן, אבל יש לנו שיתוף פעולה עם רשות שמורות הטבע והגנים ועם האוניברסיטה העברית ועם עוד גופים שונים.

יש שיתופי פעולה גם עם בנקים אחרים בעולם.

האינפורמציה הזאת היום, שיתוף הפעולה גם גורם לכך שאנחנו מוסרים להם מידע והם מוסרים לנו מידע.

כלומר אצלם יש את כל המדע ש---

זה לא כל המידע, כי המידע פה מגובה ויש לנו פה חדר שרתים, אבל פה שמירת המידע זה הדבר הפחות... יש שיתוף פעולה מאוד גדול בין שני---

כמה זמן הבנק---

בנק הגנים קיים כבר 30 שנה, אבל הוא השתנה לחלוטין. הוא היה בנק שלא היה לו בכלל תקציב, הוא היה חלק שולי בכל המערכת הזאת ולכן בעצם שמרו ואפילו לא התייחסו כל כך לצמחיית הארץ אלא יותר לזנים שהחוקרים רצו לטפח או שרצו לייצא לחוץ לארץ, או לייבא, דברים כאלה. הקונספציה השתנתה לחלוטין מ-2007. ב-2007 התחיל כבר האיסוף לפי אותם סדרי עדיפויות שאמרנו לכם, של מינים שחשובים לנו, שיש להם חשיבות כלכלית, חקלאית, לתועלת הציבור, לעתיד, בכלל צמחייה, והנושא העיקרי זה צמחיית ארץ ישראל.

היתה לך שאלה לגבי החוקרים, זה השלב הבא שלנו. לאסוף מכל מיני מדענים את האוסף שיש להם, כי כל מדען שעוסק בטיפוח, יש לו אוסף שלו, שהוא אגר, או קיבל אולי ממישהו שהוא החליף אותו וכולי.

וגם יש לנו אותו דבר בגידולים אחרים, כמו חיטה למשל, שיש לנו הרבה מטפחי חיטה ואז בעקבות זה, אבל זה השלב הבא שאנחנו הולכים לעשות.

באוניברסיטת תל אביב אין להם גם משהו?

יש, המכון לחקר הדגנים.

כדי לשמר זן מסוים, איזה כמות צריך לשמור ממנו?

אנחנו מעוניינים בכמה שאפשר, אבל בין 10,000 ל-100,000, זה תלוי גם בזרעים.

ההיסטוריה אומרת ששמרו פחות מדי. אתה משקיע אנרגיה בשימור ואז אתה עובד עם זה וביום הדין זה לא מספיק.

זה להדגים לכם מה יש למטה, כי למטה אנחנו לא מכניסים, מינוס 20 מעלות. פה זה 4 מעלות. אותו דבר, הלחות פה היא לחות נמוכה, יש פה מדחסים גדולים לשמור על הלחות, כי לחות היא מרכיב הרבה יותר חשוב מאשר טמפרטורה מבחינת שימור זרעים.

פה זה אוסף של זרעים?

נכון, זה אוסף של צמחים לקראת ניקוי, כי לוקח לנו זמן עד שמבצעים את הניקוי, ויש פה גם אוסף ישן, יש פה 20,000 איסופים שונים שחלק מהם הוא מיני בר, אבל חלק גדול מהם הוא מיני תרבות של אוסף ישן של הזרעים שהיה קיים בבנק הגנים הקודם עד לפני 30 שנה, וזה מחכה בתור. צריך למיין את זה מחדש.

להכניס אותו לסטנדרטים המודרניים. אז היו לוקחים שקית, היו שמים בפחית, יאללה, חותמים על זה.

וגם לא כל כך בטוח שזה נכון.

אתה צריך להוציא מהאוסף הישן, לזרוע כמה זרעים, לראות אם זה חי בכלל, ואז להכניס אותו בסטנדרטים הנכונים.

כן, ופה זה קצת בעיה.

פה יש לכם הדגמה של מה שיש למטה, בקנה מידה מאוד גדול.

מה שנשאלתי עכשיו, מצאו במצדה בחפירות זרעים של---

מהבית הראשון?

לפני אלפיים שנה גדלו זרעים במצדה, צמחו שם צמחי דקל ועצי דקל, ובחפירות של מצדה מצאו הרבה זרעים כאלה וזה נשמר בבר אילן, אצל מרדכי כסלו, ובכל מקרה מרדכי כסלו ניאות לתת מספר זרעים לבחורה בשם---

גלעינים של תמרים. לא מצאו חיטה.

לא, מצאו חיטה שרופה, היא לא נבטה, אבל את הד.נ.א אפשר היה לקחת ולעשות אנליזות ולראות את ההבדלים בד.נ.א.

אבל בנושא של הדקליים, של התמר, לקחו את אותם זרעים והנביטו אותם בקיבוץ קטורה, ואחד מהם באמת נבט, ויש היום צמח שהוא לדעתי כבר בן שבע, משהו כזה.

שעשה תמרים?

ואתה יודע איך נראו הדקלים לפני אלפיים שנה, והוא גדל.

יש הבדל?

יש הבדלים. זה זן שנכחד, הוא נקרא זן יהודה, היום קוראים לצמח הזה מתושלח, כי הוא באמת יותר גדול ממתושלח. מחכים לראות איך זה יתפתח הלאה ולראות אם באמת אפשר להפיק משם כל מיני תכונות ייחודיות שיודעים שהיו קיימות בזן יהודה וזה נכחד. תכונות בריאותיות, אני לא יודעת בדיוק.

אני לא יודע באיזה שלב בדיוק זה נמצא, אבל אחד החוקרים שלנו אחראי על הפרויקט הזה. זה היה בעיתון, היה הו-הא גדול, הצליחו, לקחו שלושה שעשו סימנים שהם גדלים, רק אחד הצליח.

אבל אם נשווה למרוקו, שהיא ארץ של תמרים, יש שם, למשל בדרום מזרח מרוקו, מן דקליה באורך של 1,500 קילומטר, ברוחב של כמעט 100 קילומטר, שהכל מלא דקלים. במרוקו חיים יהודים מאז חורבן הבית הראשון ברציפות, זאת אומרת מרוקו זה לא דבר שנחרב כמו שקרה במצדה, זאת אומרת אם היו דקלים אז, אולי הם ישנם גם עד היום. שם אין שכלול ואין מדע ופיתוח טבעי וגנטיקה ודמיון ושינוי, שם בטח הדקלים נשארו עד היום אותו דבר, ויש להם דקלים כנראה מסוגים שונים. אגב, המעניין הוא שבמרוקו יש, לדעתי, אני לא מגזים, עשרות סוגים של תמרים. אחד הזנים שאני הכי אוהב, אני זוכר אותו מהילדות, עד היום שאני נוסע למרוקו אני קונה כמה קילו, זה זן שקוראים לו בוסקרי, זה סוג של תמרים שכשהוא מתייבש הוא קשה כמו אבן, אתה ממש שובר אותו עם השיניים, מתוק מתוק וקשה כמו אבן. אין בארץ, לא ראיתי את זה בשום מקום אחר בעולם. יש כל מיני זנים, בשוק, אני לא יודע אם הייתם במרוקו, נכנסים לשוק, אתה רואה ערמות של תמרים בשוק מוכרים, ערמות ערמות של תמרים, עשרים סוגים של תמרים, טעמים שונים, סטרוקטורה שונה של התמר, אני לא מכיר את כולם.

אנחנו עשינו מחקר דומה על הזיתים, כי גם עץ הזית נשאר הרבה שנים.

ובמרוקו אתה רואה גם עשרות סוגים של זיתים.

לארץ הביאו דקליים מעירק.

רק לשים את זה בפרספקטיבה, אתם ביקרתם עכשיו במתקן לאומי, זה מתקן של מדינת ישראל, נתרם 50% על ידי משפחת רוטשילד, כמו בית המשפט. יותר מזה, אני זכיתי להיות מעורב בבנייה שלו, אז מה שקרה זה שתכננו את הבניין ומשפחת רוטשילד גם מממנת ארכיטקט שיבקר את הארכיטקט הישראלי ומה שהוא עושה. הוא אומר 'מה פתאום שהמקרר יהיה פה?' הוא הוריד לנו את המקרר למטה לקרקע, עכשיו הוא אומר 'זה צריך להיות מוגן מהפצצות', הוא שם כל קיר 1.20 מטר בטון. זה עוד היה כלום בסוף מה שהוא נתן.

מה זה כל האזעקות האלה?

יש פה אדם כלוא.

אם יש מישהו בפנים, בתוך המקרר, הוא לוחץ ואז אתה יודע באיזה חדר הוא כלוא, בלובי או שבתוך ה---

אבל הוא יודע שהוא צריך ללחוץ...

חסרה התמונה שלו, להחליט אם פותחים לו או לא...

חברים, אנחנו גמרנו את העניין הזה ואנחנו רצים לתחנה הבאה.

אנחנו נמצאים במחלקה לחקר התוצרת החקלאית. האחריות שלנו זה לפתח שיטות איך להביא את הפרי בריא ככל האפשר לצלחת שלנו ושישמור על הערך התזונתי, שישמור על הערך הבריאותי, שישמור על המראה, כל הפרמטרים שאנחנו רוצים. יש פה מספר מעבדות, כל אחת מתמחה בתחום אחר של גידולים, כולם יושבים ביחד, טכנולוגיות חדשות זורמות בין המעבדות ומתפתחות.

הבאתי דוגמאות ספציפיות. יש הרבה מאוד דוגמאות, אבל מה שנמצא כרגע על המדף. אם זה בתחום של ירקות השורש, אחד הטיפולים שפותחו אצלנו במחלקה בשנים האחרונות זה למנוע את הבעיה של הנביטה של תפוחי אדמה, שהיא צרה צרורה, גם בבית, אבל תחשבו על חדרי קירור עצומים ש---

תחשבו על אוניה שנוסעת עם תוצרת חקלאית לאירופה, ובגלל משהו מתעכבת עוד יום אחד בנמל, אתה יכול להגיע---

עם גינה.

אז אין בעיה, יש כימיקלים שיודעים לעשות את העבודה, אבל המטרה היא למצוא חומרים שהם חומרים בריאים, טבעיים, שיחליפו את זה. הפתרון הוא מאוד פשוט. אתם יכולים להעביר. זה המנטה, שמן מנטה. זו אותה מנטה שנמצאת פה בקופסאות, אבל ממצים את השמן.

אתה לוקח שמן של צמח אחר, מטפל בתפוח האדמה, אתה מקבל פעולה. במקום לשים חומר כימי, כי יש לנו חומרים שצורבים, אבל אז אתה אוכל בתוך הסלט שלך את החומר הכימי, אתה רוצה להשתמש עם משהו טבעי.

אפשר בכל שלב לעשות את הטיפול ולחזור ולעשות את הטיפול.

מה הטיפול? מה עושים?

מערפלים את שמן המנטה בתוך חדר הקירור, מאדים את זה וזה צורב את הניצנים וזה עוצר. אחרי חודש צריך לחזור ולעשות את זה, זה לא טיפול---

תחשוב, אתה עושה את זה בבטן האוניה, אין לך שום בעיה.

פתרונות לבית עוד לא תכננו.

תביא שמן מנטה, תמרח את תפוחי האדמה.

זה שמן מנטה רגיל או שזה פותח במיוחד?

זו ואריאציה מסוימת של שמן מנטה. זה לא סתם השמן, לוקחים חלק מאוד מסוים שיודעים איך לאסוף אותו.

זה זן רימונים, פיתוח של מכון וולקני, הזן נקרא עמק. הוא זן מאוד מקדים וזה גדל בערבה. זה נקטף אתמול ביטבתה. זה גם זן מקדים וגם מאזור שמקדים במיוחד, והם יכולים לייצר רימונים ביולי. זה המון מחקר ופיתוח שנעשה שם במו"פ ערבה וזה מאפשר לתפוס את רשתות השיווק מוקדם ואז להישאר... יש פה מחקר ופיתוח גם של השבחה של זנים וגם מחקר ופיתוח של איך לגדל את זה, בתנאים הקשים של הערבה.

הצבע האדום הזה של הרימון זה ממש נס רפואי, כי בערבה שם, עם כל הקרינה---

בדרך כלל בקרינה גבוהה זה דוהה. כמו שאתה תולה על החבל חולצה בצבע מסוים, ואחר כך אתה בא בצהריים ואתה רואה שעד המקום של החבל יש פס. כי זה דוהה בשמש. גם הצבעים של הפירות והירקות שלנו דוהים בעקבות הקרינה של השמש.

אבל הטעם הוא אותו טעם?

יש קשר בין טקסטורה, ארומה וטעם.

זה די טעים. יש רימונים בצבע לבן ורימונים בצבע אדום.

במחלקה לאחסון אנחנו למדנו לאחסן רימונים ארבעה חודשים, אז יש לנו זנים מוקדמים מיולי עד נובמבר, פלוס שאנחנו מאחסנים רימונים מישראל תשעה חודשים בשנה.

החומר הזה, אם אתה לוקח ספר, אתה סוגר את הספר ומורח את הדפים עם זה, זה עושה אותו צהוב וזה נשמר כל הזמן. במרוקו כל הספרים, מורחים אותם בצד הזה, בסידורים. היום מוכרים ספרים כאלה, אתה רואה, עם סימנים צהובים בחוץ.

זו עוד מהפכה מהמחלקה שלנו. ככה נראים תפוחים גרנד סמית שלא טיפלו בהם אחרי מספר חודשים, הם הופכים להיות חומים. טיפול כימיקלי יכול למנוע את החמצון של הקליפה, אבל אנחנו, שוב, מחפשים טיפולים טבעיים. פה החוקרת שפיתחה את הטיפול הזה החליטה לחנוק אותם, למנוע מהם בהתחלה חמצן לתקופה של מספר ימים בטמפרטורה מסוימת, וזה נותן איזה שהיא עקה, והעקה הזאת מונעת את ההתפתחות של החום לאורך כל התקופה של האחסון. כלומר טיפול אחד של שבוע וגמרת. זו מהפכה. במדינות מפותחות יש חדרי קירור ושיטות מתוחכמות, אבל מדינות עניות, אפריקה, הם יכולים לעשות את הטיפול הזה בלי בעיה. סוגרים את הפרי למשך שבוע בתנאים של חמצן נמוך, זה לא ממש בלי בעיה, צריך לפתח את הטכנולוגיה עדיין, חמצן מאוד נמוך, אבל זה הרבה יותר קל מאשר הטיפולים במה שנקרא קונטרול אטמוספיר, שזה מצריך ציוד מאוד מתוחכם.

זאת אומרת אם אתה שם אותם בתוך שקית כזאת של ואקום, שואב את האוויר מבפנים, זה יישמר.

באופן תיאורטי אתה יכול, אבל שוב, ברמה של פתרונות לצרכן, אנחנו לא שם עדיין, אנחנו ברמה של פתרונות לתעשייה. ויש הרבה דברים כאלה שלמדנו לפתח עבור התעשייה וצריכים ליישם גם עבור הצרכן הביתה.

כל התחום של תבלינים טריים בארץ זה תחום עצום שהתפתח במכון וולקני משיגעון של בן אדם אחד שהחליט שזה משהו שיילך, אבל הוא לא היה יכול לעשות את העבודה בלי עבודה עצומה שהתבצעה פה במחלקה כדי לפתח את האריזות המתאימות. הטכניקה שאתם רואים פה זו טכניקה של אווירה מתואמת. המנטה שנמצאת בפנים משחררת פחמן דו חמצני, הוא מצטבר בתוך האריזה והוא מונע את הכמישה של הפרי. האריזות האלה פותחו במכון וולקני. פה זה באריזה של אגרקסקו, אבל בסך הכל כל הטכנולוגיה הזאת מאפשרת לשלוח היום תבלינים לארצות הברית.

כמה זמן זה נשמר?

זה יכול גם חודש, בתנאים האלה.

אתה לוקח חבילה של נענע, אם אתה לא שם אותה במקרר בבית, אחרי חצי יום זה הולך פארש.

זה חלק מניסוי, תראו איזה רענן ויפה. זה עדיין חלק מניסוי.

אתה לא מוכר את זה באריזה הזו.

לא, אתה בא לסופרמרקט---

שם הם עושים את זה. הפטנט הזה עוד לא עובד? אם הייתי לוקח את זה, זה יחזיק חודש? אני יכול לקחת את זה?

החבילה שאתה החזקת נקטפה מתי? לפני עשרה ימים.

והיא נראית טרייה לחלוטין.

וזה יחזיק עוד שבועיים-שלושה בלי בעיה.

איזה יופי.

בשביל ללמוד איך לעשות את הדברים האלה, אנחנו צריכים מכשור. כל זה עולה כסף.

כשאתה מטייל בעיר העתיקה של פס, שאומרים שהיא שמורת טבע היסטורית שאסור לפגוע בה, מהאו"ם, 2,500 שנה קיימת העיר העתיקה של פס, היא נקראת מדינה. יש שם קטע שבו צובעים את העורות וצובעים את המשי. הקטע שצובעים את העורות זה מסריח, כי הרי זה בורסקאות, אתה רואה שם ילדים בני ארבע, חמש, הולכים עם סלים על הכתפיים עם העורות ויושבים בתוך ברכות כאלה, עם כל מיני חומרים, סיד, וזה מסריח לשמים. באים המון תיירים לראות, אז איך מראים לתיירים את האזור הזה? כשאתה נכנס לרחוב, נותנים לך חבילת נענע, אתה מריח והולך כל הסיור כך. פתרון טבעי.

הייתי בקטע של הכסף. המכשיר הזה עולה כמו מאזדה 3, פחות או יותר. זה מחיר יקר. קנינו בשנה שעברה. המכשיר הזה בודק חומרי טבע בתוך פירות וירקות, עלים, כל מה שאתם רוצים.

מה זאת אומרת חומרי טבע?

הוא למשל יודע למדוד את הרמה של האנטוציאנינים, הפיגמנטים האדומים שנמצאים בפרי, או הכלורופיל שנמצא בעלה. הוא משדר אורך גל מסוים, קולט אורך גל אחר ואורך הגל הזה מתרגם אותו לחומרי טבע, לכלורופיל, לאנטוציאנינים ולחומרים שונים והוא יודע אם הצמח נמצא בעקה או לא נמצא בעקה. אז אנחנו עושים עבודה כדי לאפיין את המצב של הפרי, הן בשטח והן לאחר האחסון, וזה נותן לנו באמת כלים מאוד חזקים כדי להגיד האם זה שונה מזה. זה אנחנו יכולים לראות שהוא שונה מזה, אבל האם זה שונה מזה? אנחנו צריכים מכשור עדין ומדויק.

סוגים נוספים של מכשור, למשל אם אנחנו רוצים לבדוק מוצקות של ענבים. הענבים האלה מאוד טעימים אבל יש להם בעיה שהם קצת רכים. להגיד אם זה רך או קשה, זה לא חכמה, אבל כדי לדעת מה המגמה העדינה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים... אנחנו עכשיו נעשה טסט. הוא עכשיו יורד, בודק כל ענב, רושם את הערך שלו, את הקוטר שלו והוא נותן לנו מדד מאוד מדויק לדעת האם הטיפול שעשינו גרם להתרככות או שמר על המוצקות של הפרי.

כך יש לנו מכשור חדש לבדיקה של פירות גדולים. הנה, לדוגמה, החלק הזה יירד אל הפרי, ייגע בו, ישדר מה הגודל של הפרי ואז אנחנו נתחיל לראות את עקומת התגובה של הפרי פה על המחשב. ברגע שהוא ייגע בו אתם תראו את העקומה הזאת נפתחת. הנה, בבקשה, עכשיו הוא מודד כמה דפורמציה, 3% דפורמציה של הפרי. 3% דפורמציה זה מה שאנחנו בדרך כלל לוחצים באופן טבעי. הוא יגיד לנו מה ההתנגדות של הפרי כשדחסנו את הפרי ב-3% מהגודל שלו. בשביל זה הוא צריך לדעת את הגודל, לחשב את ה-3% ולדעת מתי לעצור את הטסט ולתת לנו את הערך הסופי, שהוא תיכף יגיע, עוד עשר שניות, הוא כבר מתקרב. הוא גמר את הטסט, עולה למעלה ועכשיו הוא אמור לתת לנו את הערך. הערך של המוצקות של הפרי כרגע 55 ניוטון. זה פרי מאוד מוצק. אנחנו יודעים להגיד הרבה דברים עם הנתונים האלה, עם הטיפולים שאנחנו עושים, אם הפרי מוכן או לא מוכן.

אני מראה לכם, התחלתי מהסוף כדי לא לעכב אתכם, שתראו את האפקט. מה שאתם רואים כאן זה מכשיר שיודע לפרק את טיפות המים לטיפות מיקרוניות, זאת אומרת שאם אני מפעיל את המכשיר, וזה בדיוק מה שאני עושה---

אתה לוקח את זה מהאוויר?

יש פה מיכל מים פנימי. אתה תיגע, אתה תראה שאתה לא נרטב וזו המטרה, כי כשאתה מרטיב פירות וירקות יש למיקרו אורגניזמים, לכל מעבירי המחלות, תכונה שהרבה יותר נוח להם לתקוף, ואז אתה משתדל לתת את הטיפול. מה שאנחנו עושים, אנחנו בודקים חומרים, אנחנו מנסים ליישם חומרים שונים בטיפות המיקרוניות שיודעות לחדור לכל פינה ופינה. כלומר אם אני לוקח כזה ארגז ומיישם את זה עליו, הוא נכנס גם בין הגרגרים, כך שהוא עוטף את הפרי בצורה האופטימלית ביותר והוא נושא עליו חומר חיטוי וכך אנחנו יכולים לטפל. או בחדרים כאלה, שאנחנו ממלאים אותם בחומרים ואז הם יודעים לטהר לנו גם את הדיפיוזרים שיש שם מושבות של מיקרו אורגניזמים.

זו השיטה, אם אתה רוצה להרחיב על זה.

לא, אתה אמרת הכל ויפה מאוד.

זה אמור לשמור את הפרי יותר זמן?

הוא פותח כדי לשפר את האיכות, זו טכנולוגיה של קירור. פה יש אגף של 35 חדרי קירור וכדי להביא את הפרי ממצב של חום, כמו היום, למצב של קירור, אם נשים את זה בחדר קירור רגיל, זה ייקח ימים, אז יש לנו מערכת של קירור מאולץ. אנחנו שמים את המשטח של הפרי מול, זה שואב את האוויר הקר דרך הפרי ואז מוריד את הטמפרטורה בשעות בודדות. במקום שזה ייקח 24 שעות, זה ייקח 4 עד 8 שעות, להוריד את הטמפרטורה שלו, וזה שווה שבועות של איכות, של שמירה.

זה היה מתקן שהיה למשל רק בחדרי קירור מסחריים ועכשיו, כשיש לנו אותו פה, אנחנו יכולים לבצע את הניסויים גם פה ולראות מה קורה.

לכל אבטיח יש מספר, יודעים מה הזן, בודקים מה ההשפעה, מה הזנים שמסוגלים להחזיק חודש, חודשיים, שלושה.

אם רוצים לדעת איך לשמור אתרוגים, יש לזה ערך עצום, כולם יודעים. הם עושים גם את העבודה הזאת. זו עבודה של נוער שוחר מדע.

זו קייטנה של שמינית, הם באים לשבועיים הנה, זה נקרא מחנה מדעי.

פה אלה זנים שונים של מלונים שבודקים את הנשימה שלהם.

זה סימולטור של בית אריזה. בבית האריזה מקבלים את הפרי, צריכים להיות מסוגלים לשטוף את הפרי, לייבש אותו, לארוז אותו, אז כל הקטע של השטיפה זה קטע שפותח פה. כל הענף של הפלפלים היום מתבסס על המכונה הזאת.

כל פרי שאתה קונה בסופרמרקט עבר שטיפה באותה מתודה כאילו שאתה שוטף את המכונית שלך. הוא עבר דרך מברשות.

אז יש טעם לשטוף אותו?

עדיף שתשטפי את זה. אם היית רואה איך זה גדל בשדה, זה לא כזה מבריק ויפה.

זו הברשה חמה. אלה גם שיטות ידידותיות, מים חמים בלבד, לפעמים עם חומרי חיטוי טבעיים, זה עובר הברשה, עובר ייבוש. אם זה מלונים או תפוזים או הדרים, אז יש פה מכונה חדשה לציפוי בשעווה, לווקסים, מה שנקרא. יש פה מעלית שעולה ויורדת. אם אנחנו רוצים להעביר את זה הלאה, זה עובר הלאה, אם רוצים לעשות טיפול בשעווה, זה יורד ומצפה את הפרי. יש פה, למשל, ציוד חדש, זה צנטריפוגה, לא מהסוג שיש באירן, אבל זו צנטריפוגה לארגזים. אם אנחנו רוצים לייבש תבלינים או ענבים, אנחנו שמים את הארגז פה, לוחצים על הכפתור, שלוש דקות והפרי יוצא יבש, זורק את המים הצדה.

יש גם פרחי נוי וגם צמחי נוי. השוק שנמצא מעבר לים אליו צריך לשלוח, וצריך לדעת איך אנחנו עושים את הדבר הזה שבסופו של דבר יחזרו ויגידו 'אנחנו רוצים את הזר מישראל ולא זר מהודו'.

פה המחלקה של הפרחים ומוצרי הנוי היא מאוד פעילה, זה ענף מאוד דינמי. מוצרי נוי זה מוצר מאוד מאוד תחרותי בכל העולם, ואנחנו כל הזמן צריכים להתחדש ולמצוא מוצרים חדשים ושיטות חדשות איך להאריך את משך החיים שלהם, מהזמן שקוטפים אותם, דרך האונייה, אחרי זה בדיספליי.

זו סימולציה לחיי מדף, שהיא סטנדרטית בכל העולם, שמים אותם בוואזות, הוואזות מכילות לא מים, אלה תמיסות סודיות שמכילות כל מיני מרכיבים שמחזיקים את הענפים או את הפרחים במשך הרבה הרבה יותר זמן מאשר הם מחזיקים בבית. התמיסות האלה גם יודעות לפתוח את הפרחים בזמן הדרוש, כי אתה לא רוצה שייפתחו באונייה, אתה רוצה שייפתחו בבית של הלקוח.

אז למה לא מוכרים את התמיסות האלה לציבור?

מוכרים. יש חברות או חנויות שאתה יכול לקנות את השקיות האלה. בארץ זה פחות מפותח, אבל באירופה זה קיים. אתה יכול לקנות ביחד עם הפרחים את השקית, לשפוך לזה. תוסיף אקונומיקה וסוכר, זה יעשה עבודה דומה. אבל אלה פורמולציות מיוחדות ופה עובדים על הפורמולציות האלה ועל המוצרים החדשים, איך להחזיק אותם. מדובר בעשרות רבות של מינים וכל מין חדש יכול להיות גורם תחרות מאוד משמעותי, לכן בלי זה, הענף של הפרחים לא היה קיים. כלומר כל הזמן צריך להתחדש, כל הזמן צריך ללמוד, איך לעשות את הדברים נכון. עכשיו יש בעיה גדולה, אגרקסקו היתה הקטר העיקרי של כל ענף הפרחים ובלעדיהם אנחנו לא יודעים עדיין איך זה יעבוד.

תקימו חברה פרטית שתעשה את זה.

חברות פרטיות זה בעיה, הן אל"ף, הן שומרות את הידע אצלן, כי הן מפחדות מהחברות האחרות ואז ידע ציבורי הוא לא---

הם לא ישקיעו בידע ציבורי.

כן, הן הרבה פעמים קטנות מדי---

אבל אז הן יאכלו אותה. אתם אומרים להם, ברגע שאתם עושים עבור אגרקסקו מחקר, 'תשמע, בשביל לשמור את הפרחים שלך טוב, אתה צריך לעשות אל"ף, בי"ת, גימ"ל', זה שומר לו את הפרחים.

אבל מי שאוכל אותה זה ישראל. למה? התחום שלי זה ענבים, אז חברה קטנה חדשה ייצאה למגדלים מהבקעה פרי לאירופה, בזמן המתאים, פרי נהדר והכל, רק מה? שכחו לעשות משהו. חברה חדשה, במקום לבוא אליי ולשאול איך לעשות את זה. מי נפגע? המגדלים של הבקעה נפגעו, השם של ישראל נפגע, כי---

אבל החברה---

לא אכפת לי החברה כרגע, חשוב לי ככה; חקלאי ישראל והתוצרת של החבר'ה האלה לא נמכרה במחיר שהם חשבו שיקבלו.

זה השם של ישראל. אנחנו צריכים לשמור על השם.

הוא לא בא אליך?

לא. הם באו אליי קודם, אמרתי 'יש פה מומחה לזה, מומחה לזה, מומחה לזה, מומחה לזה, ענבים אנחנו יודעים'. הם לא הגיעו, כי הם קטנים מדי ובסך הכל יש להם בן אדם אחד שמתעסק בטכנולוגיה.

בקיצור עם חברות פרטיות זו בעיה, עדיף שהידע יהיה ציבורי, פתוח לכל החברות, הן יידעו להשתמש בזה, אבל צריכים קטרים פה. אי אפשר בלי קטרים.

העלים האלה מחזיקים הרבה זמן בכל מקרה, גם בלי שום דבר.

יכול להיות. זה יחסית עמיד, אבל תראה אותו חום וכמוש, אז---

כמוש הוא לא יפה.

יש עוד משהו, אמנון?

יש עוד הרבה דברים, אבל אני לא אחזיק אתכם.

אני רוצה לסכם כאן, שכאן קצת קר ולא נצא אל השמש. קודם כל זה היה תענוג לארח אתכם.

תודה רבה.

אנחנו מרגישים לפחות שאנחנו הטבור של המדע, כי הכל עובר דרכנו. אל"ף, האנשים מגיעים ממוסדות המדע שאתם אמונים על השמירה וההצעה שלו בתוך הבית הכי חשוב. הדבר השני זה שכל המדענים שלנו מגיעים עם תוצרת של המפעל הזה, כי הממצאים המדעיים עוברים דרכנו ובסופו של דבר יוצאים חזרה לעם ישראל, לחקלאים, לחברות ולכל מיני דברים כאלה, אז אנחנו מרגישים שמעבר לזה שזה כבוד, אני חושב שזה חשוב מאוד שוועדת המדע תראה את המוסד הזה.

אנחנו נשמח גם בעתיד, אם יש זוויות שונות שאתם רוצים לראות, אבל אני חושב שנתנו לכם את התחושה במה מדובר, מה זה מכון וולקני. אנחנו נמצאים על הצומת ואף אחד לא עוצר פה, אז אני חושב שזה היה חשוב גם לנו להיפתח ואני אשמח מאוד שאנחנו נעשה דברים משותפים בעתיד. ואת מלח"י איכשהו נפתור גם כן, כי אני חושב שזה טוב לעם ישראל.

אני מודה לכם שבאתם ואתם מוזמנים כל פעם.

מאה אחוז. תודה רבה על הסיור, אני מאוד נהניתי, אני מקווה שגם החברים נהנו. זה מעניין. אני אומר, לבושתי, שזו פעם ראשונה שאני מבקר במכון וולקני, חבל שלא עשיתי את זה הרבה זמן קודם. למדתי, אני חושב שיש לי כל מיני רעיונות מה אפשר לעשות ומה צריך לעשות ואני מקווה לעשות אותם.

יופי, תודה רבה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40