ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 27/07/2011

הצעה לסדר היום בנושא: אחריות אתר אינטרנט לתגובות הגולשים, הצעת חוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב-2011

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
24
ועדת המדע והטכנולוגיה
27.7.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 100
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"א (27 ביולי 2011), שעה 09:30
סדר היום
1. הצעה לסדר היום בנושא אחריות אתר אינטרנט לתגובות הגולשים

של חבר הכנסת מסעוד גנאים.

2. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון-חשיפת פרטי מעוול), התש"ע-2010

של חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/2476)

הכנה לקריאה ראשונה
נכחו
חברי הוועדה: מאיר שטרית – היו"ר

זבולון אורלב

אנסטסיה מיכאלי
מוזמנים
עו"ד הווארד פולינר – ממונה בכיר, יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד הילה דוידוביץ' – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד ליאת גלזר – מחלקה משפטית, הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים

רותם מדזיני – מתמחה בלשכה המשפטית, משרד המשפטים

עו"ד הדס אגמון – יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אריק בכר – מזכ"ל מועצת העיתונות

עו"ד שירלי שנירמן – יועצת משפטית, תפוז אנשים בע"מ

דורון אבני – מנהל מדיניות וקשרי ממשל, Google ישראל

עו"ד קרן באר – יועצת משפטית, Google ישראל

לירון מרוז – משנה לעורך ראשי, וואלה

אורי רפאל-באום – עורך ראשי, נענע 10

יהונתן קלינגר – חבר הנהלה, עמותת אשנב

יוריק בן דוד – מנכ"ל אקו"מ

עו"ד חיים רביה – יועץ משפטי, אקו"מ

עו"ד אורלי פרוינד-מיה – יועצת משפטית, אקו"מ

כפיר יצחק – מנכ"ל הפדרציה הישראלית לתקליטים

עו"ד אייל פרייס – יועץ משפטי, הפדרציה הישראלית לתקליטים

ניר בוסקילה – מנכ"ל הפדרציה למוזיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ

עו"ד יעקב מנור – יועץ משפטי, הפדרציה למוזיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ

עו"ד ירון חנין – משרד עו"ד ליבליך מוזר

עו"ד אוריה ירקוני – עו"ד בתחום הטכנולוגיה

רועי גולדשמידט

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת
מנהלת הוועדה
ענת לוי
יעוץ משפטי
עידו בן יצחק
רשמה וערכה
א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
1. הצעה לסדר היום בנושא אחריות אתר אינטרנט לתגובות הגולשים

של חבר הכנסת מסעוד גנאים.

2. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון-חשיפת פרטי מעוול), התש"ע-2010

של חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/2476)

הכנה לקריאה ראשונה
היו"ר מאיר שטרית
בוקר טוב, ברוכים הבאים, אני פותח את הישיבה. הדיון היום בחוק הוא בהצעה של חבר הכנסת זבולון אורלב על חוק איסור לשון הרע, ואני כבר אומר בתחילת הישיבה שבעקבות העובדה שמשרד המשפטים כבר פרסם תזכיר חוק בנושא הזה שמכסה גם את נושא של פרסום לשון הרע בהמשך לשיחה שלנו בפעם שעברה וגם את הנושא של קניין רוחני. אז אנחנו הולכים היום לעשות שינוי. בעצם מה שאני הולך לעשות, בעצם לשנות את הצעתו של חבר הכנסת זבולון אורלב לנוסח הממשלתי שאותו נגיש לקריאה ראשונה בכנסת, כך שבבוא היום שתבוא הקריאה הראשונה של הממשלה, אם היא תרצה עדיין להגיש אותו, אז קריאה ראשונה תתאם באמת לחוק שאנחנו נעביר היום בוועדה. לכן היום נדון בעצם בהצעת החוק הממשלתית שמונחת לפנינו, שהיא תהפוך להיות ההצעה של זבולון אורלב לצורך קריאה ראשונה, ואני מקווה שנוכל להשלים את כל הפרטים שקשורים לקריאה הראשונה. מה שלא נשלים, נשלים בקריאה השנייה והשלישית. אם יהיו דברים שאינם מוסכמים או מושלמים, בצורה כזו אנחנו גם מונעים את ההתנגשות בעתיד שתבוא הצעת החוק הממשלתית לקריאה ראשונה, אז היא לא תהיה שונה מההצעה שמגיש זבולון אורלב בעצם.
הילה דוידוביץ'
היא לא תהיה שונה במהותה. היא עשויה להיות שונה, כי אנחנו במקביל ממשיכים בהליך החקיקתי שלנו. אנחנו נקבל במסגרת ה-21 יום הערות. כבר התחלנו לקבל. אנחנו נשב, נשקול.
דורון אבני
דורון אבני, מנהל מדיניות וקשרי ממשל בגוגל ישראל.


זה יוצר איזה שהיא תחושה של אי נוחות מכיוון שאנחנו לא באנו ערוכים לדון בהצעת החוק הממשלתית. כמו חברי כאן בחדר, קיבלנו את הצעת החוק הממשלתית. אנחנו נערכים לתת לה הערות עד לתאריך שמשרד המשפטים קבע.
היו"ר מאיר שטרית
א', אתה יכול לתת הערות למשרד המשפטים. זה לא סותר את היכולת שלכם להגיש את ההערות, וההערות האלה ידונו אחרי הדיון עם משרד המשפטים כאמור בקריאה שנייה ושלישית. הם יבואו לדיון בוועדה הזאת, אני מניח אחרי הפגרה, כשהחוק אכן יעבור קריאה ראשונה גם בממשלתי כשיבוא קריאה ראשונה, כי אני מבין שזבולון מסכים להמתין עם הצעת החוק שלו עד שתבוא הצעת חוק ממשלתית. תידון בקריאה ראשונה בכנסת, תחזור לפה ויחד עם ההצעה שלו והם יגובשו להצעה אחת.
דורון אבני
בעצם בהקראה של הממשלתית נוכל לחזור על כל הדברים שיעלו פה.
היו"ר מאיר שטרית
ודאי.
הילה דוידוביץ'
אני רוצה להוסיף אם אפשר עוד משהו. הנוסח שיפורסם לאחר אישור הממשלה, שהוא הנוסח הכחול, עשוי להיות שונה מזה.
היו"ר מאיר שטרית
אמרתי שכן. מאחר וזבולון אורלב מסכים להצטרף בעצם להצעה הממשלתית, זה המשמעות של הדברים שהוא אומר, אחרת לא הייתי מסכים לתת לו את העניין הזה. כדי ליצור מצב שהחוק יוקדם, אני רוצה לאשר את ההצעה הממשלתית היום בתור תזכיר החוק, בתור הצעה של זבולון אורלב, שהיא תבוא לקריאה ראשונה בכנסת אחרי שנדון בה ונעבור. בתום הדיון בכנסת בקריאה ראשונה, הוא ימתין עד שיבוא החוק הממשלתי שלכם לדיון. הוא יכול להיות שונה לגמרי ממה שאתם מפרסמים בתזכיר החוק, אין לי שום ספק בכך. יתקיים דיון בקריאה ראשונה בכנסת. אם הכנסת תאשר אותו, אז נחזור לוועדה הזאת ונדון ביחד. נאחד את שני החוקים ביחד ונדון בכל ההצעות הממשלתיות ובכל ההערות, ואין שום מניעה לשנות את החוק לפי מה שייקבע בסופו של דבר בין הממשלה לבין כל אלה שיעירו הערות בוועדה. אז אני מניח שזה רק עניין של זמן עד שהתהליך הזה יגיע לכלל הממשלה, אבל אני מניח שהוא צפויות בעיות גדולות מדי, כי אם אתם מקבלים את העיקרון של החוק הזה על הפרטים, אני מניח שנוכל להגיע פה להסכמה ונוכל לקדם את החוק לקריאה שנייה ושלישית.
ירון חנין
יש גם את הצעת חוק מחסר אלקטרוני. לפי מה שהבנתי, נקבעה כבר ישיבה ל-2 באוגוסט להצעה הזאת.
היו"ר מאיר שטרית
היא עוד לא עברה קריאה טרומית.
ירון חנין
אנחנו קיבלנו אתמול זימון לדיון בהצעה.
היו"ר מאיר שטרית
ממי?
ירון חנין
הגיע אלי למייל למשרד זימון.
היו"ר מאיר שטרית
לא ידוע לי על דיון שאני קיימתי או מקיים על נושא מסחר אלקטרוני. אני יודע שאני הגשתי את הצעת חוק מסחר אלקטרוני. על שולחן הכנסת היא מונחת.
ירון חנין
בכל מקרה גם שם יש התייחסות בדיוק לאותו נושא.
היו"ר מאיר שטרית
ודאי. אוקיי, אז אנחנו נתחיל אם כן בדיון. ניגש ישירות לתזכיר החוק של ההצעה הממשלתית שהיא היום מקבלת את הטייטל של זבולון אורלב. נקרא את החוק, נעבור על הסעיפים. אם יש הערות, נשמע אותן, נתדיין ונתקדם.
עידו בן-יצחק
הגדרות
1. בחוק זה –

הפרת זכות קניין רוחני – הפרה לפי אחד או יותר מהחוקים המנויים בתוספת:

"מבקש" – אדם הטוען כי תוכן שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית או הפצתו מהווים כלפיו עוולה או הפרת זכות קניין רוחני שלו.




"מחשב" - כהגדרתו בחוק המחשבים התשנ"ה-1995.




"מנוי" – מי שהשתמש בשירותי ספק שירות.

"נתון מזהה" – נתון טכנולוגי שהינו חלק מפרוטוקול התקשורת בין מחשבים, המסייע לאיתור של מחשב או רשת מחשבים שמהם הועלה תוכן מרשת תקשורת אלקטרונית.
"ספק שירות" – מי שמספק אחד מאלה
"שירות אחסון זמני" – שירות אירוח או שירות גישה שברשותו נתונים מזהים - - מידע של מניעים.

"פרטי מידע" – אחד או יותר מבין הפרטים הבאים לגבי זהותו של מנוי שאותם מסר לספק שירות: שמו המלא, מענו, מספר תעודת הזהות שלו, שם חברה ומספר רישום של חברה.

"רשת תקשורת אלקטרונית" – רשת האינטרנט וכן כל רשת תקשורת ציבורית אחרת שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר התקשורת.

"שירות אחסון זמני-קצי'נג – שירות שמהותו אחסון זמני של מידע אשר נעשה באופן אוטומטי לשם הקלה על העברת המידע ברשת תקשורת אלקטרונית והגברת מהירות העברה.




"שירות אירוח-פוסטינג – שירות שמהותו אחד מאלה –

(1)אחסון דרך קבע בשרת המחשב של ספק השירות של מידע שנמסר לו לשם העלאתו לרשת תקשורת אלקטרונית

(1) הצגה באתר אינטרנט שנותן אפשרות של מידע שנמסר לו לשם העלאתו לרשת תקשורת אלקטרונית.
(2) שירות גישה - - - שמהותו היא מתן גישה לאדם לרשת תקשורת אלקטרונית.
(3) השר – שר המשפטים.
היו"ר מאיר שטרית
עד כאן ההגדרות של החוק. אם יש הערות להגדרות, בבקשה.
יהונתן קלינגר
יהונתן קלינגר, עמותת אשנב, אנשים לשימוש נבון באינטרנט.


אני רוצה להתחיל עם הדבר הראשון שזה הפרת זכות קניין רוחני, ההגדרה הראשונה. כל הפרה של קניין רוחני, היא עוולה בנזיקין והוראות חוק הנזיקין חלות עליה. אני לא חושב שבמי מהחוקים של הקניין הרוחני , לא בחוק זכויות יוצרים, לא בפקודת סימני המסחר ולא בכל אחד מהחוקים האחרים, מוגדר שהחקיקה הכללית, דיני הנזיקין יחולו ולכן אני לא רואה צורך בייחוד של זכות קניין רוחני כשכל ההפרות הן עוולות בכל מקרה.


אם לא, אפשר לתקן את זה להוסיף דברים ספציפיים, אבל כל הפרה של קניין רוחני, היא עוולה אזרחית ולכן זה מילים מיותרות.


דבר שני הוא לגבי נתון מזהה. נתון מזהה כפי שכתוב, זה נתון טכנולוגי. הבעיה היא שיש נתונים מזהים שיש בהם גם כדי לזהות אדם ולא רק מחשב. לדוגמא, דואר אלקטרוני. לדוגמא, יכול להיות מצב, וזה בשביל לדבר אחר כך על סעיף 3, שאדם נרשם לאתר אינטרנט עם כתובת דואר אלקטרוני, לדוגמא, m.shitrit@gmail.com. נכון, אם יבואו לאותו ספק שירות ויבקשו פרטים, הוא יגיד יש לי פרטים מזהים. יש לי את האימייל שלו. הוא לא הולך עם צו ומקבל את הזהות האמיתית, אבל יש לו משהו שהוא בקירוב והוא מספיק בשביל לזהות. לכן הייתי מציע להוסיף שם בעצם "ובלבד שאין בו כדי לזהות אדם בצורה כלשהי", כלומר, שיש בו רק נתונים טכנולוגיים. או להכניס את זה אחר כך בעצם בהגדרה ההפוכה, בהגדרה של פרטי מידע, "כל פרט שיש בו כדי לזהות אדם בצורה ישירה או עקיפה".
היו"ר מאיר שטרית
כשנגיע לסוגיה הזאת, תעלה את ההערה הזאת.
יהונתן קלינגר
ההגדרה של פרטי מידע, כמובן אני הייתי רוצה להוסיף פנימה גם "כתובת דואר אלקטרוני" שהרבה יותר ממענו וממספר תעודת הזהות של אדם, יש בה כדי לזהות פני אדם היום, והגדרה של רשת תקשורת אלקטרונית, יש הגדרות בחוק התקשורת לרשתות תקשורת ולכן אולי עדיף להסתמך על ההגדרות מחוק התקשורת ולא להטריח את שר המשפטים כל פעם לקבוע על רשת מסוימת אם היא כן או לא. אם עיריית תל אביב תרים מחר רשת עירונית - - -
היו"ר מאיר שטרית
הטכנולוגיה משתנה.
יהונתן קלינגר
נכון, אבל חוק התקשורת מתעדכן הרבה יותר מהר.
חיים רביה
מה שאתה מבקש, זה שבעצם החוק יחול לא רק על רשת האינטרנט, אלא על רשת בזק ציבורית כהגדרתה בחוק התקשורת?
יהונתן קלינגר
אם אנחנו רוצים להיות כלליים ולא להיות ספציפיים, זו הדרישה.
היו"ר מאיר שטרית
אני לא הבנתי מה אתה רוצה להשיג?
יהונתן קלינגר
המטרה שלנו היא למנוע מצב של חשיפה שיש מעוולים אנונימיים שפוגעים בצורה רצינית. אנחנו אומרים יש אינטרנט, נכון, יש אינטרנט אבל יש לנו עוד רשתות חוץ מהאינטרנט.
היו"ר מאיר שטרית
מישהו מתקשר לאשתך, אתה רוצה שיחשפו אותו? מי אמור לחשוף אותו?
יהונתן קלינגר
מישהו מתקשר למקום העבודה שלי, או משמיץ אותי או מפר סוד מסחרי שלי.
היו"ר מאיר שטרית
תגיש נגדו תביעה.
יהונתן קלינגר
כן, ואיך אני יכול לחשוף אותו היום?
חיים רביה
אם מישהו מתקשר אליך בטלפון ואומר לך - - -
יהונתן קלינגר
לא לי. הוא מתקשר לצד שלישי. אני רוצה לחשוף אותו. מישהו שולח פקס. מה ההבדל בין זה לבין אינטרנט?
זבולון אורלב
זה לא החוק.
יהונתן קלינגר
אני חושב שזה בדיוק החוק.
זבולון אורלב
אתה חושב. אנחנו חושבים אחרת.
יהונתן קלינגר
בסדר.
יעקב מנור
שמי יעקב מנור מהפדרציה למוזיקה ישראלית וים תיכונית.


אני מניח שאם יהונתן היה מסתכל בהצעת חוק בתי המשפט, תיקון תביעה נגד נתבע שזהותו אינה ידועה, של חבר הכנסת דני דנון, בעצם שם יש את הפתרון לכל דבר ועניין ולאו דווקא תקשורת.
זבולון אורלב
עכשיו דנים בחוק אחר, ואם אפשר להתקדם. תודה.
אייל פרייס
עורך אייל פרייס, הפדרציה לתקליטים.


רציתי רק להעיר שהפרה של זכות קניין רוחני היא איננה בהכרח עוולה בנזיקין. נכון שבחוק זכות יוצרים 2008 נאמר שזכאים לסעדים לפי פקודת הנזיקין, אבל הדבר הזה איננו נכון לגבי כל יתר דיני הקניין הרוחני.
היו"ר מאיר שטרית
עוד הערות להגדרות?
חיים רביה
בהגדרת "מבקש" יש לטעמי שני דברים. האחד, השימוש במילה "הועלה". "תוכן שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית" כשהמינוח הזה לא מדויק מספיק. המינוח היותר מדויק בשפה העברית זה "נטען". כמו כן לא רק מדובר בטעינה, אלא גם פרסום.
היו"ר מאיר שטרית
מה זה נטען?
חיים רביה
To up load. התרגום העברי המדויק זה לטעון. בנוסף לזה, זה אדם הטוען כי תוכן שפורסם ברשת תקשורת אלקטרונית, הופץ ברשת תקשורת אלקטרונית, נטען לרשת תקשורת אלקטרונית וכיוצא בזה. הביטוי "הועלה" הוא תרגום עממי של המונח up load. זו הערה אחת.
היו"ר מאיר שטרית
אבל זו המילה התופסת בשוק. אתה אומר למישהו, נטען? הוא לא ידע על מה אתה מדבר. אתה אומר הועלה, כולם יודעים.
חיים רביה
אז למה לא להשתמש ב-פורסם?
קריאה
אין בעיה, בסדר גמור.
חיים רביה
בנוסף, בסוף נאמר, "מהווים כלפיו עוולה או הפרת זכות קניין רוחני שלו". יש נסיבות שבהן לאדם יש זכות תביעה בקניין רוחני גם כאשר זכות הקניין הרוחני אינה שלו, לדוגמא בדיני זכויות יוצרים כאשר הוא בעל רישיון בלעדי להשתמש בזכות. לכן המילה "שלו" בהקשר הזה היא מטעה ואנחנו מציעים למחוק אותה.
היו"ר מאיר שטרית
אני יכול לתבוע דבר שהוא לא שלי?
חיים רביה
בדיני זכויות יוצרים, אם אתה בעל רישיון בלעדי, כן. אם לא, אז לא, אינך רשאי לתבוע. אז אנחנו מציעים או "הפרת זכות קניין רוחני" שהוא רשאי לתבוע בגינה לפי הוראות כל דין.
יהונתן קלינגר
לפי חוק זכויות יוצרים, סעיף 52, הפרה של זכויות יוצרים, הזכות מוסרית היא עוולה אזרחית.
היו"ר מאיר שטרית
משרד המשפטים, מה אתם אומרים?
הווארד פולינר
הווארד פולינר, יעוץ וחקיקה, ממונה קניין רוחני, משרד המשפטים.


את ההערה לגבי מי זכאי להגיש תביעה, אם זה בעל הזכות או מישהו שהוא בעל זכות ייחודית, אז נדמה לי שזה הערה ראויה ונבדוק את זה, ונדמה לי שכן כדאי להרחיב את המעגל של ה אנשים שיכולים להגיש את התביעה.
זבולון אורלב
כלומר, אתה כן מקבל את ההערה שלו, שיהיה כתוב במקום "שלו", שהוא "רשאי להגיש תביעה לפי הוראות כל דין".
הווארד פולינר
נראה לי הגיוני.
היו"ר מאיר שטרית
מה עוד, חיים?
חיים רביה
בהגדרת "מנוי" יש לנו מצב שבו המונח מוגדר כהלכה אבל המונח עצמו מטעה. אכן יש נסיבות שבהן היחס בין ספק שירותים ללקוח זה יחס של מנוי וספק שירותים, אבל לרוב לא. קחו לדוגמא אתר אינטרנט כדוגמת ynet, energy וכיוצא בזה. מי שמשתמשים בו ועלולים לעוול על גבי הפלטפורמה הזאת אינם מנויים אלא משתמשים. אז במקום "מנוי" אנחנו מציעים שהמינוח יהיה "משתמש".
הדס אגמון
זה עניין סמנטי. התלבטנו כל פעם בין מונחים שונים, מה יעבוד. חשבנו שנוח להשתמש ב"מנוי" לאורך כל החוק.
זבולון אורלב
אדוני, אני מציע לאור ההערה של משרד המשפטים שנשאיר את המילה "מנוי" ונחזור לדון בזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר מאיר שטרית
אני מבין שהחוק לא נותן תשובה למי שנכנס לאיזה רשת קפה אינטרנט ומשם הוא משמיץ. יש לזה תשובה?
הדס אגמון
הוא נותן תשובה עד רמה מסוימת. החוק מאפשר לנפגע לנסות ולהתחקות שלב אחר שלב. אם אתה פנית לאתר האינטרנט שבו הופץ ובאמצעות הנתון המזהה הגעת לתשובה שמדובר בקפה אינטרנט, אתה יכול לפנות אליו ואם יש בידיו איזה שהוא פרט מידע, אתה יכול לפתוח כלפיו בהליך שבסופו יימסר פרט המידע.
היו"ר מאיר שטרית
אני מבין שמי שמנוי באינטרנט זר, לא ישראלי, הוא יכול להעביר את הכול דרך שרת אמריקאי או סיני. על זה החוק לא חל.
הדס אגמון
הוא לא מספק פתרונות לנושא.
היו"ר מאיר שטרית
בבקשה.
חיים רביה
בהגדרת "נתון מזהה" אני רוצה לומר משהו רוחבי. אחת הבעיות שאנחנו רואים בהצעת החוק הממשלתית, זה שהיא כמו "אי לבדד ישכון", כמעט אינה מתייחסת לעובדה שיש הסדרים ודברי חקיקה אחרים שראוי לשאוב מהם. לכן באופן שלטעמנו הוא שגוי, ההצעה הזו אינה משתלבת בחוק בתי המשפט, אלא היא מבקשת להיות חוק עצמאי. בהתאם לזה היא עושה שימוש במונחים כאשר כבר יש לנו דברי חקיקה שבעצם התייחסו אליהם לאחר דיון מעמיק ואני מתייחס לחוק נתוני תקשורת. לדעתנו במקום "נתון מזהה צריכה להיות הגדרה ל"נתון תעבורה".


ההגדרה שאנחנו נטלנו מחוק נתוני תקשורת אומרת "נתון תעבורה, נתונים מזהים של מחשב או מתקן בזק" שהוא מקור לתוכן שלטענת מבקש הוא מהווה לו מפר זכות קניין רוחני. היות שאנחנו מדברים גם על מחשב או מתקן בזק, אז יהונתן, תנוח דעתך שכתובת דואר אלקטרוני שהיא מזהה לא מחשב אלא אדם, אינה בגדר ההגדרה הזאת. במקביל אפשר להוסיף הגדרה למתקן בזק כמשמעו בחוק התקשורת בזק ושידורים. אנחנו חושבים שזה יהיה מדויק יותר מכל בחינה שהיא.
היו"ר מאיר שטרית
משרד המשפטים.
הילה דוידוביץ'
אנחנו צריכים לבדוק את הנושא הזה. מבחינתנו כרגע, כל עוד לא בדקנו, אנחנו צריכים לבדוק מה המשמעות של זה.
היו"ר מאיר שטרית
תודה. לכן לא נשנה.
חיים רביה
הערה עקרונית, נוגעת ל"ספק שירות". אקדים ואומר שכאשר אקו"ם הגישה התייחסות להצעת החוק המצוינת של חבר הכנסת אורלב, היא עשתה שימוש בהגדרת "ספק שירות" כמות שהוא מוגדר בחוק הזה כאן, אבל היא עשתה את זה בכוונה, מתוך כוונה שלא להקשות על ההצעה וללכת בנתיב שכבר הממשלה עצמה, משרד המשפטים סלל בהצעת חוק מסחר אלקטרוני. כעת זה המקום להסתכל באופן מהותי על הגדרת "ספק שירות" ולראות שהיא מאוד מאוד מצומצמת ולא עונה על הצרכים של הזמן הזה.


הצעת חוק מסחר אלקטרוני שבה הוגדרו ספקי שירות כפי שהם מוגדרים כאן, הכוונה היתה לתת להם חסינות. כאשר אתה בא לתת חסינות לספקים, חובה עליך לצמצם את מעגל הנהנים מהזכות הייחודית הזאת, מה שאין כן פה. פה בסך הכול ספקים הם המקור שדרכו אתה מקבל מידע שיזהה מעוול. אם כך, אין שום מקום להקטין ולצמצם את הגדרתם וצריך לפרוס את ההגדרה כך שתהיה רחבה ככל האפשר.


אנחנו מציעים שספק שירות יוגדר בפשטות, "מי שמספק שירותים ברשת תקשורת אלקטרונית, לרבות שירותי גישה, תקשורת, אחסון, חיפוש והפצת מידע". היתרון של ההגדרה הזאת זה שהיא מאוד מפשטת את הדברים. היא מונעת את הצורך בהתייחסות לספקי שירותי גישה וספקי שירותי אירוח ואחסון זמני ושאר ההגדרות המשנה שבחוק.


אני גם אדגים. יש נסיבות שבהן המידע הרב חשיבות לא יימצא בידי מי משלושת סוגי הספקים שמוזכרים כעת. נוח לי להתייחס לכתבה שהתפרסמה בעניין הזה. לפני זמן מה התפרסמה כתבה שבה בעלי זכויות יוצרים מלינים על העובדה שבאתרים לשיתוף קבצים משובצות פרסומות, ומי שמשבץ את הפרסומות זה מערכות לניהול פרסום באינטרנט העברי.


האתרים לשיתוף קבצים מטבע הדברים מסתירים את זהות בעליהן. הם אינם רוצים להיתבע. מידע על זהות הבעלים ימצא קרוב לוודאי בידי שירותי הפרסום, אבל שירותי הפרסום אינם נכנסים לגדר אף אחד מההגדרות שכאן, ולכן אי אפשר יהיה לבוא ולדרוש מהם מידע שיכול לזהות את המעוול.


גם הבעיה הזאת נפתרת בהגדרה הכללית שהצענו. "מי שמספק שירותים ברשת תקשורת אלקטרונית, לרבות שירותי גישה, תקשורת, אחסון, חיפוש והפצת מידע".
היו"ר מאיר שטרית
אתה מציע לראות במפרסמים את הכתובת?
חיים רביה
אני לא מתייחס לשאלה אם הם מעוולים במישרין, שאלה מרתקת מבחינה משפטית, אבל למידע שיזהה את המעוול.
היו"ר מאיר שטרית
למה אי אפשר לפנות? הרי המפרסמים משלמים כסף למישהו, לא? לאותו אתר, מחזיק האתר. מישהו מקבל כסף על זה.
חיים רביה
בהחלט, אבל כרגע אי אפשר דרך ההגדרות של החוק. ההגדרות של התזכיר הן מצומצמות עד כדי כך שלא נוכל לפנות אליהם בדרישה למידע הזה.
ליאת גלזר
אדוני היושב ראש, אם אפשר רק מילה. עו"ד ליאת גלזר מהרשות למשפט וטכנולוגיה.


מבלי להביע עמדה לגבי ההצעה של חיים, אבל ההצעה של חיים בעצם נועדה לתת מענה למקרים כמו שאתה הצגת, שבו כתובת האי.פי הביאה אותך למבוי סתום, כמו אינטרנט קפה וישנם גורמים שיתכן שיש להם פרטי מידע שאולי לאו דווקא השם שלך עם הטלפון שלך, אבל הם מספיק מובהקים או מספיק ייחודיים כדי לאפשר איזה שהוא זיהוי שלך, וזאת המטרה בהצעה של חיים, להרחיב את הגורמים שבאמצעותם תוכל להתחקות אחר הגולש.


אני כן אומר שאם מרחיבים את הגורמים האלה שפונים אליהם, צריך גם להרחיב את הגורמים שחייבים בחובת סודיות, שלא לגלות את המידע הזה סתם כך.
היו"ר מאיר שטרית
משרד המשפטים.
הדס אגמון
המטרה שלנו בהגדרה של ספק, לא היתה לצמצם אלא לכלול את הגורמים, את מרבית השחקנים בתחום האינטרנט.


קשה לנו להתייחס ככה לרשימה כזאת ולהגיד אם היא מקובלת עלינו או לא. בהערות שיועברו לנו לתזכיר אנחנו נבחן הערה הערה ונשקול.


אנחנו לוקחים 21 ימים לקבל הערות ואחר כך קוראים כל אחת מהן ובוחנים. אנחנו לא יכולים לא תוך כדי הדיון, לכן אנחנו לא נוכל להגיד על הערות שאנחנו מסכימים להן.
היו"ר מאיר שטרית
אז אנחנו לא משנים את הנוסח. עוד הערות?
ירון חנין
יש לי שתי הערות. עו"ד ירון חנין מטעם אתר ynet.


קודם כל אני רוצה להגיד שאנחנו בעקרון סבורים שהצעת החוק של חבר הכנסת זבולון אורלב היא הצעה מאוזנת ונכונה בעיקרה. כמובן שצריך לעשות כל מיני שינויים, אבל אולי כדאי גם במסגרת המעבר שלנו עכשיו לתזכיר החוק, גם לאמץ כמובן דברים שבהצעת החוק, להכניס לתזכיר עצמו.


לגבי הגדרה של "מבקש". קודם כל הצעת החוק הזאת, התזכיר עניינו בפרסומים שנעשים על ידי צדדים שלישיים, על ידי משתמשים. אז אולי כדאי גם להבהיר את זה בהגדרה של "מבקש", ש"אדם הטוען כי תוכן של מנוי שהועלה לרשת התקשורת".
היו"ר מאיר שטרית
למה של מנוי?
ירון חנין
כי זה תוכן שמעלה מנוי.
היו"ר מאיר שטרית
הוא לא חייב להיות מנוי. אם אני מפרסם בגוגל, אני לא מנוי.
ירון חנין
לא, לא, הכוונה שהחוק הזה לא עוסק בחומר מערכתי של אתרים או אמצעי תקשורת, אלא בחומר שמעלים משתמשים, צדדים שלישיים בפורומים, בטוקבקים. אז זה בדיוק העניין. "אדם הטוען כי תוכן של מנוי שהעלה מנוי" שזה יהיה ברור בהגדרה.
יהונתן קלינגר
מה קורה אם מישהו כותב ב-ynet טור בשם בדוי?
ירון חנין
זה חומר מערכתי ואז יש את חוק איסור לשון הרע. אז אתה תתבע את ynet.
יהונתן קלינגר
לא, כי בנוסף יש לך חוקים שהם לא איסור לשון הרע, סודות מסחר וכדומה, שבהם רוצים לדעת מי המעוול.
ירון חנין
אז אתה תדרוש אי.פי של אותו כתב אנונימי?
יהונתן קלינגר
כן, למה לא?
היו"ר מאיר שטרית
למה אני לא יכול לדרוש את ה-אי.פי של אותו מעוול אלמוני?
יהונתן קלינגר
אני מדבר על מכתב למערכת שפורסם לא כטוקבק אלא ככתבה. אני לא רואה הבדל בין השניים.
ירון חנין
יש הבדל משמעותי.
יהונתן קלינגר
מבחינת לשון הרע, כן. מבחינת שאר החקיקה, לא.
ירון חנין
לא, מבחינת החקיקה, כי כאן החוק הזה מדבר על פרסומים של צדדים שלישיים, שמשתמש שנכנס לאינטרנט, כותב טוקבק, של מישהו שכותב בפורום. בזה עוסק החוק.
הילה דוידוביץ'
זה לא מדויק. לא התכוונו לצמצם.
יהונתן קלינגר
לא לצמצם, כי אחרת לא צריך את החוק הזה. אם כתב מפרסם ידיעה בעיתון, אפשר לתבוע את העיתון.
עידו בן-יצחק
יש אתרים שאתה גם לא יודע מי כותב.
היו"ר מאיר שטרית
יש אתרים שאין בהם עריכה. אדם יכול לפתוח אתר בגוגל על שמו של מישהו אחר, על שמך נגיד אני פותח אתר ותוקף אותך באתר הזה.
ירון חנין
אז במקרה כזה זה משתמש.
היו"ר מאיר שטרית
אני לא יודע מי המשתמש. לא כתוב שמו של המשתמש. מה ההערה השנייה?
ירון חנין
הערה שנייה לגבי נתון מזהה. פה אמר חברי, עו"ד רביה, ביקש לתקן את הנוסח שזה יהיה נתון מזהה של מחשב או מתקן בזק. צריך להיזהר עם זה כי הרבה פעמים יכול להיות שנתון מזהה, גם אפילו אם זה נתון טכני, הוא יכול גם לזהות בידי גורמים מסוימים להגיע לאדם עצמו, כמו האקרים למיניהם. אני באופן אישי, אי.פי לא יגיד לי שום דבר, אבל לאדם אחר שמבין, הוא יכול כן לדעת בדיוק איפה אותו בן אדם גר. אז מה שאני רק אומר זה הערה כללית. גם לגבי החשיפה של אי.פי, צריך שלא בכל מקרה יחשפו אי.פי ולא בכל מקרה רק לפי דרישה האתר צריך למסור אי.פי כפי שמנוסח בחוק. כאן בחוק זה לא ברור. צריך שזה באמת יהיה מקרה של לשון הרע.
היו"ר מאיר שטרית
בשביל זה הולכים לבית משפט.
הדס אגמון
המשמעות של מה שאתה אומר, היא שצריך הליך שיפוטי גם לפני מסירת נתון מזהה.
ירון חנין
בוודאי.
הדס אגמון
מישהו צריך לשקול הרי את השיקול הזה של קיימת עוולה. צריך להבין את הדברים.
ירון חנין
לא צריך לעשות הפרדה בין מסירה של אי.פי לבין מסירה של פרטים מזהים, כי לצורך העניין זה אותו דבר. אי.פי זה גם גורם מזהה שיכול להביא לזיהוי של אותו מעוול לכאורה. פה בחוק אין ביטוי לזה. להיפך.
הדס אגמון
לא, פה בחוק יש הכרעה שמבדילה בין נתון מזהה לבין פרטי מידע. זה לא נכון שאין התייחסות. יש התייחסות. אנחנו חשבנו שבשלב הזה, בשלב הפצת התזכיר אנחנו עושים אבחנה ומניחים שיש מסירה מסוימת שהיא מסירה חלקית שלא מובילה עד לזיהוי אישי ואיננה מחייבת הליך שיפוטי. אנחנו מבינים שיש עמדה שונה. מה שאתה אומר זאת עמדה שהיא לצד השני, כי אין ביניים. אי אפשר להגיד שלפעמים אי.פי אפשר למסור בלי הליך שיפוטי ולפעמים לא, כי ynet לצורך העניין לא יודעים אם אני אדע לעשות עם האי.פי הזה את השלב הנוסף או שאני אצטרך ללכת לגורם נוסף. כמובן צריך לבחור פה בין שתי עמדות שהן שונות.
ירון חנין
אני חושב שהעמדה שאני מציג היא נכונה, כי גם קצב התקדמות הטכנולוגיה, לא צריך פה לספר על המהירות שלו, ומה שהיום מידע תקשורת אולי לא אומר שום דבר לאף אחד, מחר תהיה תוכנה שעל פי מידע תקשורת כזה או אחר, אי.פי או אני לא יודע מה, אז כן יכול להביא. אז צריך מראש לצפות את קצב ההתקדמות.
היו"ר מאיר שטרית
הנקודה שאתה מעלה היא נקודה צודקת, כי באופן מעשי ניתן לפנות ל-ynet ולבקש אי.פי של אותו בן אדם גם אם הוא לא עשה שום דבר רע.
ירון חנין
נכון, ולפי החוק מספיק שיש פניה והוא צריך למסור.
היו"ר מאיר שטרית
אני מבין את הנקודה שאתה מעלה. השאלה אם זה נכון או לא. אז נגיד שבאמת אדם ביקש את ה-אי.פי של אדם אחר שלא כתב שום דבר רע. יש לזה יתרונות וחסרונות מההיבט של הגנה על זכויות הפרט, על שמו הטוב של אדם. הצד החיובי, שאנשים ידעו שאפשר לזהות אותם, אז הם יזהרו. הם יהיו הרבה יותר זהירים בתגובות שלהם.


למה בכלל החוק הזה עלה על השולחן? ההצעה הזאת נועדה להגן על הפגיעה בשמם הטוב של אנשים, שהיא הפכה להיות הפקר באינטרנט. כל אדם יכול להשתלח במי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, בלי שהוא ייתן דין וחשבון לאף אחד. עכשיו אני אשאל אותך, בעיתון רגיל, עיתון כתוב, אם יש כתבה של "סופרנו", לא כתוב שם, בעיתון, אתה לא יודע מי כתב את הכתבה והוא תוקף בן אדם. הבן אדם הזה פונה לעיתון. צריך לתת לו או לא ייתן לו??
ירון חנין
יש לו גורם שהוא יכול להיפרע ממנו והוא יכול לתבוע את העיתון, את העורך.
היו"ר מאיר שטרית
את הכותב.
ירון חנין
כאן הרעיון הוא לתת כתובת. לדוגמא שאתה נתת, יש לו כתובת. הוא יכול לתבוע את העיתון.
היו"ר מאיר שטרית
לא, זה לא מספיק. אני רוצה לתבוע את האיש שכתב נגדי, למה את העיתון?
ירון חנין
אותה כתבה שמתפרסמת בעיתון, לפני שהיא מתפרסמת, יש עורך שמקבל את החומר. הוא מחליט מה לפרסם, מה לא לפרסם. זה עובר עריכה.
היו"ר מאיר שטרית
גם אתם עורכים.
ירון חנין
לא, ב-ynet אין עריכה של טוקבקים. יש סינון מדגמי. היתה לנו ישיבה לפני יומיים של הסדרה עצמית, ושם אנחנו אמרנו בצורה מפורשת שיש ניסיון כשעולים טוקבקים, דבר שעל פניו נראה לשון הרע חמורה או פגיעה או דברי הכפשה או ביזוי, דברים חמורים, אז אפשר.
היו"ר מאיר שטרית
אבל זה סינון.
ירון חנין
זה סינון ראשוני, אבל אין עריכה. הרי לא עושים צנזורה.
מר רועי
כן, אבל אתה מחליט מה לא נכנס, אז 50% מהדברים לא נכנסים.
ירון חנין
נגיד אני חוזר מאיזו הצגה ואני עצבני, בזבזתי כסף, אני בא, כותב טוקבק, מי הבמאי המטומטם שכתב את ההצגה הזאת. לכאורה זה לשון הרע חמורה, אבל יש הגנות.
היו"ר מאיר שטרית
זה לא לשון הרע, זה חוות דעת.
ירון חנין
לשון הרע, אבל יש הגנה של הבעת דעה. זה בחוק. ההגדרה זה לשון רע. להגיד מי הבמאי, סליחה על המילה, המחורבן הזה שכתב את ההצגה הזאת או ביים את ההצגה הזאת, זה לשון הרע, אבל יש הגנה של הבעת דעה.


אותו בודק שעובר על הטוקבקים, אם אני אגיד לך כמה תביעות קיבלו על הבעת דעה ונדחו, אז - - -
היו"ר מאיר שטרית
מאה אחוז, בצדק.
ירון חנין
אבל אותו אדם שעובר על הטוקבקים, כנראה שאת הטוקבק הזה הוא לא ימחוק, כי זה הבעת דעה.
היו"ר מאיר שטרית
אז אני לא רוצה שיתבעו את ynet בגלל זה. אני רוצה שיתבעו את האדם שכתב.
ירון חנין
על אותו טוקבק הזה אותו אדם יכול לפנות ל-ynet, להגיד אני רוצה את האי.פי שאמר שאני במאי מחורבן. לפי החוק הנוכחי, אין פה שיקול דעת וצריך לתת לו.
היו"ר מאיר שטרית
תראה, אני ער למה שאתה אומר ואמרתי, אני מבין את הסוגיה שאתה מעלה. אבל מאידך, לקבל את מה שאתה אומר, פירושו לחסל את העסק. למה? כי המשמעות תהיה, מה שאתה אומר, שצריך להיות איזה הליך שיפוטי לפני שיתנו את האי.פי, פירושו חיסול העסק.
ירון חנין
לא, אותו הליך, אותו דבר. אם אני רוצה את הפרטים שלו, גם צריך להראות שזה לשון ה רע בדרגה חמורה. צריך לבדוק שאין באמת הגנות. אחרת לפי ההצעה הנוכחית, פשוט אנשים לא יכתבו טוקבקים. יפחדו לכתוב טוקבקים שאפשר יהיה לזהות אותם.
היו"ר מאיר שטרית
לא שיפחדו, יזהרו. יכתבו טוקבקים שמביעים דעה. לא יתקפו את מישהו סתם.
יהונתן קלינגר
אפשר לעשות הכול בהליך אחד. המטרה היא למנוע מאנשים שעושים את זה רק בשביל השלב הראשון. פותחים הליך משפטי אחד. אתה הולך לבית משפט, אתה פותח את ההליך. בית המשפט מקבל את המידע, רואה כמה מידע צריך, כמה שלבים צריך. הוא נותן אוקיי ראשוני. יש הליך מתגלגל. הוא כבר נתן אוקיי ראשוני, הולך ומביא את המידע ואז יכול לנהל את השלב השני שזה ההליך ג'ון דו. הסתיים הליך ג'ון דו, אפשר להחליט אם לחשוף אותו.
ירון חנין
המטרה של החוק הזה היא לא לחסל את האנונימיות באינטרנט. אם מחסלים את האנונימיות באינטרנט, זה פשוט חיסול חופש הביטוי וזה יביא למצב כזה שאולי אתרים יחליטו לא לאפשר בכלל תגובות. למה הם צריכים להסתבך? במקרים שבאמת יש לשון הרע או הפרת חוק יוצרים ברמה של ודאות קרובה, ממשית, הפסיקה מדברת פעם אחת בדרגה פלילית או של דבר מה נוסף, אז במקרה כזה צריך לחשוף את האי.פי. צריך לחשוף גם את השם במקרים נכונים, אבל רק במקרים כאלה. ה-אי.פי יכול להוביל למצב של חשיפה של השם גם. זה מה שאני אומר, לאפשר שיהיה רק בדרגה של ודאות ממשית.
היו"ר מאיר שטרית
בקשה.
הדס אגמון
דבר ראשון, ההתלבטות הזאת שאתה מציג, אנחנו ערים לה וגם מאוד מאוד קשובים לה מטעמי פרטיות. זה ברור שאנחנו מנסים לאזן פה. זה משקף איזה שהוא איזון שאנחנו גם הגענו אליו אחרי התלבטויות רבות פנימיות ואנחנו נמשיך את ההתלבטויות בעקבות ההערות של התזכיר. אנחנו מציגים פה איזה שהיא עמדה ראשונית ואנחנו נשקול את הדבר הזה. צריך רק להבין, אני קצת מופתעת דווקא מהצד של אתרי האירוח. אם אנחנו מצפים שבהליך השיפוטי הזה יעמוד מישהו מצד שני ויטען לקיום ההגנות, מי שאנחנו הנחנו שיעשה את זה, הוא מפיץ התוכן. בהנחה שאנחנו מדברים פה על הליך שמתנהל כבר מול ynet לצורך העניין, אם אתה אומר שכדי לקבל מ-ynet אי.פי, זה לא בהכרח מוביל לשלב הסופי, אז צריך מישהו לטעון להגנות. האם אתה כ-ynet תטען להגנות האלה? אתה תיקח על עצמך לייצג את מעלה התוכן, או שאתה בהוראת בית המשפט תנהל את כל החיפוש דרך 2 עד אין סוף תחנות נוספות כדי להגיע למפיץ התוכן שאתה לא בהכרח הרי יודע מיהו, כדי להבין ממנו האם עומדות לו הגנות? לכן יש פה קשיים גם עם העמדה הזו. אנחנו נשקול אותה.
ירון חנין
כמו שבהצעה של חבר הכנסת זבולון אורלב כתוב ש"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי קיים חשש של ממש שתוכנו של המידע שהופץ מכיל לשון הרע", ורק הוא בדק והחליט, אז הוא החליט לחשוף. אני רק אומר שצריכה להיות בדיקה גם לגבי האי.פי. אין מקום לעשות הפרדה. זה כל מה שאני אומר, ולפי ההצעה שלכם יש הפרדה.
היו"ר מאיר שטרית
כן, אבל אני אומר לך, זה יחסל את העסק. זה בדיוק העניין. אם תהיה בדיקה משפטית לבדיקת האי.פי, זה מחסל את הכוונה של המחוקקים וכמובן זה לא משיג את המטרה שהמחוקקים רוצים להשיג, שיהיה מצב שאנשים שכותבים דברים רעים על אנשים, יתנו את הדין, ולא יכולים להתחבא מאחורי הגנה. בקשה .
אריק בכר
אריק בכר, מזכ"ל מועצת העיתונות. עו"ד חנין הזכיר בקצרה, והייתי רוצה רק ממש בקצרה לספר לכם אל ישיבה שהתכנסה לפני יומיים בניהולה של השופטת דורנר ושל רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט. אנחנו היינו רוצים ליצור איזה שהיא אבחנה אצלכם המחוקקים בין אתרים גדולים, מיינסטרים, אחראיים לבין השאר.
היו"ר מאיר שטרית
למה?
אריק בכר
משום שיש לנו אפשרות וכינסנו את ראשי האתרים המרכזיים האלו, לעשות הסדרה עצמית. זה יהיה שכפ"ץ ראשון לציבור. בגדול, מה שמדובר בו, מנגנון של הודעה והסרה שכבר קיים בחלק גדול מהאתרים האלו. יש טוקבק שפגע בך? אתה לוחץ על כפתור בעמוד הבית, אומר חבר'ה, טוקבק מספר 458 מדבר עלי. אני מבקש שתסירו כי הוא לא נכון. תוך זמן קצר מאוד הוא יוסר. אם לא, אז יש לך את כל הדרכים האחרות. אבל צריך לנסות. זה גם יקל על מערכת המשפט, אני מעריך, משום שהאתרים לא ירצו להתחיל לבדוק כן נכון, האיש שהוא כתב עליו שהוא מרושע או לא. פשוט יסירו את זה. כדי לעודד את הדבר הזה, החוק צריך ליצור איזה שהיא הבדלה כזו או אחרת שתגיד, אם אתה מקבל את הכללים האלו תחת חסות מועצת העיתונות ואיגוד האינטרנט, אתה פטור מאחריות לעניין הזה, אם אתה אכן ממלא אחר ההוראות.
רועי גולדשמידט
חוק אחריות אתרי האינטרנט זה חוק אחר. זה גם נידון בוועדה הזו אבל זה חוק אחר.
הילה דוידוביץ'
אתם נכנסים פה לאיזה מטריה של אחריות גם של הספקים, ספרי שירות ואנחנו בהצעת החוק הזו במכוון החלטנו שאנחנו לא מתעסקים באחריות של הספקים ומה החובות המוטלות עליהם. יש קשר אמנם בין הדברים, אבל הוא לא הכרחי. זה שאדם ביצע עוולה של לשון הרע למשל בטוקבק, האחריות שהיא גוררת, היא לא קשורה לזה שהאתר החליט להסיר או לא. מספיק שהטוקבק היה חמש דקות, עשוי היה להיגרם איזה שהוא נזק ואני לא חושבת שאם האתר יסיר אותו אחרי רבע שעה, זה משנה מהאחריות של אותו אדם שביצע את העוולה.
היו"ר מאיר שטרית
חברים, גמרנו את סעיף ההגדרות להוציא שינוי אחד שחיים הציע, שבמקום ש"הועלה" יהיה כתוב "שפורסם".
עידו בן-יצחק
והפרת זכות קניין רוחני, שהוא רשאי להגיש תביעה.
חיים רביה
שהוא רשאי לתבוע כדין בגינה.


יש לי עוד הערה אחת אדוני להגדרת שירות אירוח. זה הגדרה שמדברת בחלופה השנייה בהצגה באתר אינטרנט, שזה מונח מאוד מצומצם. פרסומים משמיצים יכולים להיות לא רק באתרי אינטרנט. הם יכולים להיות בפורומים, בצ'אטים וכיוצא בזה.


מה שאנחנו מציעים אדוני, שיאמר בפשטות בחלופה השנייה, פרסום או העמדה לרשות הציבור של מידע ברשת תקשורת אלקטרונית, לעניין זה פרסום כמשמעו בחוק איסור לשון הרע והעמדה לרשות הציבור כמשמעה בחוק זכות יוצרים.
היו"ר מאיר שטרית
אפשר לוותר על העמדה לשירות הציבור, רק את החלק הראשון.
הדס אגמון
כן, פרסום נראה לנו קולע.
חיים רביה
אז אם כך, לא להגביל פרסום למשמעותו בחוק לשון הרע. פרסום של מידע ברשת תקשורת אלקטרונית.
היו"ר מאיר שטרית
הם מקבלים את העניין של המלה "פרסום", לא "העמדה לרשות הציבור".


אנחנו עוברים לסעיף 2. סעיף 1 מאושר עם התיקונים.
עידו בן-יצחק
חובת סודיות
2. ספק שירות לא יגלה פרטי מידע אודות מנוי שלו ומידע שיש בו כדי לזהותו, אלא אם כן המנוי נתן לכך הסכמה מדעת או אם ספק השירות נדרש לכך לפי הוראות כל דין או לפי צו של בית משפט.
חיים רביה
אדוני, בשם אקו"ם, אקו"ם מתנגדת לחובת הסודיות הזו. היא חושבת שהיא רחבה ובלתי נחוצה. אני אבהיר.


יש נסיבות שבהן קיימת כבר בחוק הוראת סודיות, לדוגמא, יש חובת סודיות על ספקי גישה לאינטרנט מכוח הוראה מפורשת של חוק התקשורת בזק ושידורים. בהקשרים אחרים אין מקום ליצור חובת סודיות יש מאין.

אדגים כמה אבסורדים שנוצרים מזה. לדוגמא, ספק שירות אחסון זמני חייב לפתע פתאום חובת סודיות לתאגיד שמשתמש בשירותיו. מדוע ולמה? כי חובת הסודיות כאן איננה מוגבלת. אני מניח שהכוונה היתה לחובת סודיות במקרים מאוד מסוימים שבהם יש אינטרס מובהק של חופש הביטוי, לדוגמא פרסום תגובונים אנונימיים.

אני רוצה להזכיר שגם בנסיבות האלה כשאדם משתמש באתר אינטרנט, הוא יודע בעליל מה מדיניות הפרסום שלו, מה מידת מדיניות שמירת הפרטיות שלו, מפני שהדברים מתפרסמים באתר בצורה מפורשת. אני לא רואה סיבה למה לדוגמא אתר שמפיץ קבצים בצורה בלתי חוקית, יהיה חייב חובת סודיות כלפי מי שהעלה את הקבצים האלה אליו? זו סוגיה מאוד כבדת משקל. אני חושב שמשרד המשפטים הזדרז להטיל חובת סודיות כאן מבלי להבין נכון מה הוא עושה. למה שאתר כזה יגן, יהיה חייב בחובת סודיות כלפי מי שמשתמשים בפלטפורמה שלו להפר זכויות יוצרים? אדרבא, יסביר השוק את עצמו. סבר מישהו שנפגעה זכותו לפרטיות בכך שאתר מסר את פרטיו בלי צורך בצו משפטי, יתבע את האתר הזה, יפרסם את הדברים ברבים כך שאנשים לא ימשיכו להשתמש בזה וכיוצא בזה. הסעיף הזה הוא פטרנליסטי, הוא מזיק והוא לא נכון.
היו"ר מאיר שטרית
משרד המשפטים.
ליאת גלזר
אני אגיד, ואולי חברותיי ירצו להשלים. אני חושבת, חיים, שזה לא נכון שהסעיף יוצר חובת סודיות יש מאין שלא קיימת בשום מקום אחר. פסק הדין שבעקבותיו הובא תזכיר החוק, קבע במפורש שקיימת היום זכות חוקתית לאנונימיות, והסעיף הזה נועד לתת איזה שהוא ביטוי קצת יותר קונקרטי לזכות הזאת. זו לא המצאה יש מאין. נגיד שיש אתר שהוא ממש בסדר ויש לו מדיניות פרטיות והמדיניות פרטיות שלו אכן מספקת לגולש גילוי מלא על כל השימושים שעושים במידע שלו ועל כל הדרכים הנסתרות שאוספים בו מידע, עדיין להגיד שאנשים קוראים את זה והם מודעים לזה, זה בהחלט לא המצב, מה עוד שנעשה מחקר שאתה בטח מכיר אותו, שהרבה מאוד מהאתרים בישראל בכלל לא ממלאים אחר הוראות החוק ואין להם מדיניות פרטיות.
חיים רביה
זה מה שאמר המחקר, אבל תסבירי לי למה אדם שמפיץ שלא כדין שירים ברשת תקשורת אלקטרונית, צריך ליהנות מחובת סודיות?
קריאה
בית משפט יחליט.
חיים רביה
למה אני צריך ללכת לבית משפט בהקשר הזה? למה חייבים להשית חובת סודיות כאן מכוח חוק?
היו"ר מאיר שטרית
זה מאותה סיבה שאנחנו אמרנו קודם, שאנחנו לא רוצים לפנות לבית משפט כדי לקבל את האי.פי.
חיים רביה
במילים אחרות, התוצאה תהיה שדינך כדין מי שעיוול בעולם הפיזי וזהותו ידועה. זה המקסימום שייגרם.
היו"ר מאיר שטרית
חיים, עמדתכם ברורה אבל לא מתקבלת. בקשה.
אייל פרייס
אייל פרייס, פדרציה לתקליטים.


אני מצטרף לדעתו של עו"ד חיים רביה בכל הכבוד. אני חושב שצריך לעשות אבחנה בסיסית פה בין הוצאת לשון הרע לבין הפרת זכויות יוצרים. אלה הם שני עולמים שונים לגמרי שהסיבה היחידה שמתאחדים פה בהצעת החוק הזו יחדיו, זה משום ששניהם דברים שקורים ברשת האינטרנט. זאת הסיבה היחידה, אבל המדיניות מאחורי דיני זכויות היוצרים ודיני הקניין הרוחני ודיני לשון הרע, הם שונים לגמרי. פה אנחנו מדברים על פגיעה בשם טוב, ופה אנחנו מדברים על פגיעה בזכויות קניין. אין במשפט הישראלי הוראת סודיות במקרה של פגיעת זכויות קניין.


אני אתחיל מהדבר הבסיסי והאלמנטרי רק בדוגמא יום יומית. כשמישהו פוגע ברכב שלי, בנכס הקנייני שלי ברחוב ואני מבקש ממנו להזדהות, אין הוראה בחוק שאומרת, קודם תלך לבית המשפט, תוכיח שאני אשם בתאונה ורק אם אני אשם בתאונה, אז אני אחשוף את הפרטים שלי. זה לא עובד ככה. לפי החוק הישראלי אפילו לא צריך ללכת לבית המשפט כדי לבקש לחשוף אותו.
זבולון אורלב
הנמשל אינו דומה למשל, כי אנחנו בכל זאת רוצים לשמור על הערך של האנונימיות, של הזירה, שאנשים יוכלו להתבטא. זה חלק מהעניין.
אייל פרייס
בדיני זכויות יוצרים אנחנו מדברים על פגיעה בנכס קנייני. אני לא צריך ללכת לבית המשפט ולבקש רשות לחשוף את פרטיו של בעל האוטו.
היו"ר מאיר שטרית
הנקודה ברורה. החוק הזה לא בא לפתור כל את הבעיות של קניין רוחני והוא חל לפי חוק זכויות קניין רוחני. בשביל זה יש חוקים לקניין רוחני, חוקים להגנה על זכויות יוצרים. אפשר להרחיב את החוקים האלה ולטפל בדברים. החוק הזה ישפר את המצב של בעלי זכויות היוצרים בתוך רשת האינטרנט. הוא לא יפתור את כל הבעיות שלכם. הוא לא נועד לעשות את זה. לכן אמרתי, העמדה של חיים מובנת, גם שלך, אבל לא מתקבלת. בקשה.
הילה דוידוביץ'
אני רוצה שנייה להתייחס. זו שאלה שהיא גם שאלת מדיניות ושאלה ערכית כלשהי, אם יש טעם להבדיל בין שני העולמות האלו או לא. אנחנו דיברנו עליה אצלנו וזו המדיניות שלנו וההחלטה שלנו. אנחנו מודעים לכך שיש אולי הבדלים והתבלטנו אם יש צורך להפריד או לא, והמסקנה שלנו היתה בסופו של דבר שאין טעם לאבחנה כמו שאתה מציע.
היו"ר מאיר שטרית
יהונתן.
יהונתן קלינגר
שני דברים, הראשון וקטן יותר זה הסייפא של המשפט הראשון, שזה לגלות כל מידע שיש בו כדי לזהותו. אני לא בטוח שמידע שאין בו כדי לזהותו, לא ראוי גם שתהיה כלפיו חובת סודיות, כי תחשוב על ספק שירות כמו קופת חולים כללית שיש לה אתר אינטרנט ויש בה הרבה מידע רפואי ולמרות שיש לה חובות בדין של סודיות רפואית, לגבי אתר האינטרנט ונתונים סטטיסטיים כמו כמה אנשים הזמינו תור לרופא מסוג מסוים, או איפה נמצאים אנשים כאלה, אין לה פתאום חובת סודיות כי המידע, הוא לא שיש בו כדי לזהותו.


הערה שנייה לגבי סעיף 3. סעיף 3 לא נכנס בתוך המסננת של סעיף 2, כי אתם אומרים, מידע שאין עליו חובת סודיות בעצם, הוא מידע שאוטומטית יש פנייה ומפרסמים אותו, וזה מידע שאמור להיות מידע שאין בו כדי לזהותו. הבעיה שבמידע שנכנס ב-3, יש בו כדי לזהות. אז בדיוק פה הבעיה של המילים שאין בו כדי לזהותו, אלא אם הסעיף הזה יגבר על הוראות סעיף 2 ויגיד שהספק בסעיף 3 לא יעביר מידע שיש בו כדי לזהותו.
הדס אגמון
ביחס לחובת הסודיות אמרנו, אנחנו חושבים שיש מקום לעגן בו חובת סודיות מפורשת בגלל שאחר כך אנחנו יוצרים חריג משמעותי, אבל אנחנו לא חושבים שפה נעגן את חובת הסודיות של מידע רפואי או חובת סודיות שהיא חורגת מכלל ההקשר של החוק הזה. לגבי סעיף 3, נכון, הכוונה שלנו היא שהמסירה שתתאפשר היא של מידע שהוא לא מידע שיש בו אפשרות לזהות וזה קשור לדיון של קודם, של ההגדרה ושל הסיפור של האי.פי, שיכול להיות שאפשר לזהות. זה חוזר לדיון, האם צריך בכל מקרה הליך שיפוטי או שאפשר לייצר איזה שהוא נתיב שהוא נתיב מזורז שנמסר בו מידע שמקדם אותנו שלב אחד הלאה. אנחנו מחכים להגדרה הגואלת.
יהונתן קלינגר
אז אני אשמח לשבת איתך על זה אחר כך. אני רק רוצה להגיד לגבי מה שנקרא נתוני תעבורה, שהיה לא מזמן מחקר של ארגון E.F.F בנוגע למה שנקרא user agent, שזה איזה שהיא חותמת של כל דפדפן בעיר שאומרת מה מערכת ההפעלה שיש לבן אדם, מה הרזולוציה של המסך, איזה דפדפן הוא משתמש, איזה פונטים יש לו על המחשב. זה משהו שכל אתר שגולשים אליו, מקבל. הם מצאו שב-84% מהמקרים, המידע הזה הוא ייחודי. כלומר, הוא מידע שיש בו כדי לזהות והוא כן נכנס בהגדרה שלכם, של נתוני תעבורה בסופו של דבר.
היו"ר מאיר שטרית
עוד הערות לסעיף 2?
אייל פרייס
רציתי לשאול שאלה. האם בעקבות חובת הסודיות החדשה בדין הישראלי, התקדימית שהסעיף הזה, סעיף 2 מטיל, האם בכוונתם גם במסגרת הליכי החקיקה להפוך לסודי את כל פרטי בעלי האתרים ברשת האינטרנט בישראל?


הסעיף הזה מדבר על סודיות שמתייחסת למה? רק באותם מקרים שהמידע איננו ידוע. מתי המידע לגבי מי שהעלה את התוכן איננו ידוע? כאשר אין לו אתר והוא נזקק לשירותים של ספק מידע כדי להיכנס לתוך רשת האינטרנט, אבל אין לו www עם אתר, עם פרטים, עם שם של בעל מתחם שנרשם אצל איגוד האינטרנט הישראלי. אז שאלתי היא האם באמת הקריטריון המהותי בחוק הישראלי, האם הפרסום ברשת יהיה אנונימי או לא, יהיה פועל יוצא של העניין הטכנולוגי הזה, של איך הוא בחר להיכנס. לפי ההיגיון הזה מקפחים את כל בעלי האתרים שגם כן רוצים לשמור על אנונימיות. אולי מחר יגידו לאיגוד האינטרנט הישראלי שיפסיק לפרסם את כל פרטיהם של בעלי האתרים ברשת האינטרנט כדי גם לתת להם אנונימיות.
היו"ר מאיר שטרית
בסעיף כתוב: "אלא אם כן המנוי נתן לכך הסכמה מדעת". זאת אומרת, בעלי אתר ה אינטרנט מעוניינים להפיץ את שמם.
אייל פרייס
לא, בעלי האינטרנט אינם מעוניינים להפיץ את פרטיהם. כל מי שרוצה לרשום שם מתחם באינטרנט, אם אני רוצה להקים אתר שנקרא www.eyalprise.co.il , אני חייב לרשום באיגוד האינטרנט הישראלי את הפרטים שלי ולגלות אותם. אז אם אני מעלה עכשיו את השירים הגנובים שלי לתוך האתר שלי, אז פה הפרטים שלי ידועים, אבל אם אני מעלה את זה במסגרת איזה שהוא פורום אצל ספק שירותי אירוח, אז פה יש הוראת סודיות. אז השאלה אם אין פה קיפוח.
היו"ר מאיר שטרית
החוק עושה שני דברים, הוא נותן לך אפשרות לקבל את האי.פי של אותו בן אדם, ואתה דרך האי.פי יכול להגיע אליו.
אייל פרייס
הפרטים שלי, כאשר יש לי אתר אינטרנט שאני מעלה את השירים הגנובים אליו, ידועים.


אני לא יכול לדעת כאשר מישהו מעלה את השירים הגנובים האלה לתוך פורום.
היו"ר מאיר שטרית
אתה יכול דרך האי.פי.
אייל פרייס
לא, אני לא יכול כי סעיף 2 מדבר על סודיות.
היו"ר מאיר שטרית
זה לא פותר את האיש מאחריות. תראה, מה החוק הזה עושה? הוא אומר, אדם שמעוול, גורם לפגיעה בשמך הטוב, גונב שירים או סרטים, שם אותם באתר שלו, אתה יכול לבקש את האי.פי שלו ואתה יכול להגיע אליו, אז מה הבעיה?
אייל פרייס
אני טוען שאנחנו יוצרים פה סלקטיביות בסודיות.
היו"ר מאיר שטרית
כי אנשים אחרים מפרסמים מדעת. אתה רוצה לרשום אתר אינטרנט, אתה חייב לתת את הפרטים שלך לאיגוד האינטרנט.
יהונתן קלינגר
באיגוד האינטרנט כן, אם אתה קונה co.il, אבל בחוץ לארץ יש אפשרות של דומיין by proxy , שאתה קונה בעצם אתר אינטרנט ויש לך שירות שהמטרה שלו היא לשמור את הזהות שלך לטפל בפניות שיש לאתר.


הרבה מאוד אתרים פוליטיים, אתרי מחאה שקמים ולא רוצים שידעו מי עומד מאחוריהם, כי אם יגלו לדוגמא, זה יפגע בלגיטימיות של המחאה, רוצים להירשם אנונימית והם יכולים. במצב כזה אז כן. הם לא נתנו את ההסכמה המפורשת.
אייל פרייס
השאלה היא אבל לפני שפונים לבית המשפט האם המידע הזה גלוי או לא, ומה שאני אומר הוא, שבעצם יוצרים פה סלקטיביות בסודיות. אם אני בוחר את השירים שאני מעלה לרשת ללא רשות, אם אני בוחר להעלות אותם באתר אינטרנט - - -
קריאה
אתה צודק.
אייל פרייס
אבל מה ההיגיון בדבר הזה?
קריאה
בגלל שיש צד שני של המטבע.
חיים רביה
יש לי שתי הערות גם בהנחה שחובת הסודיות נשארת על כנה. האחת היא שסעיף 2 סותר את סעיף 3. יש סתירה בסעיף 2, כאשר הוא אוסר לגלות מידע שיש בו כדי לזהות, מצד אחד, ומצד שני סעיף 3 אומר שנתון מזהה אפשר לזהות. אז המילים "או מידע שיש בו כדי לזהות" צריכים להימחק מסעיף 2, שאם לא כן סעיף 2 סותר את סעיף 3. זו הערה אחת.


דבר נוסף ברשותכם רבותיי, ישנה כאן דרישה להסכמה מדעת. בכך חובת הסודיות הזו שונה מחובת הסודיות של הממשלה, של משרד המשפטים עצמו שהיתה בהצעת חוק מסחר אלקטרוני, שם היתה דרישה להסכמה בלבד. מה היא הסכמה מדעת? זו הסכמה שנזכרת בחוק זכויות החולה ובחוק הגנת הפרטיות, וזו הסכמה שצריך לטרוח הרבה כדי להשיג אותה. צריך לזכור שבמרבית הסיטואציות, לדוגמא בסיטואציה של טוקבקיסט שמפרסם באתר אינטרנט כלשהו, אי אפשר יהיה לקבל הסכמה מדעת. לכן בעצם הסעיף הזה מטיל חובת סודיות מוחלטת במרבית המקרים. הדרך לפתור את זה, אלא אם כן המנוי נתן לך הסכמה. המילים "מדעת" צריכות להימחק.
הילה דוידוביץ'
כשמישהו מסמן, אני מאשר - - -
חיים רביה
כשמישהו כותב אני מאשר, זה מבחינתכם לא הסכמה?
הילה דוידוביץ'
בהקשר הזה זה הסכמה.
חיים רביה
אז רבותיי, מה שאתם אומרים הוא שאי אפשר לקבל הסכמה במרבית הסיטואציות ברשת האינטרנט. נקודה. שזה יהיה ברור גם לחברי הכנסת. אתם רוצים ליצור חובת סודיות מוחלטת.
ליאת גלזר
חיים, אנחנו רוצים כשכגולש גולש באינטרנט, נוכח העובדה שאנחנו חושבים שהזכות שלו להתבטא באופן חופשי ובצורה אנונימית היא זכות חשובה, אנחנו לא רוצים שהוא יוותר על הזכות שלו, שהוא יוותר על האנונימיות שלו.
חיים רביה
אתם רואים לנגד עיניכם טוקבקיסטים אנונימיים שבאפן אנונימי אומרים דברי אלוהים חיים ועליהם אתם רוצים להגן, אבל היריעה של החוק הזה היא לעין ערוך רחבה יותר, ואתם מגנים על אנשים.
זבולון אורלב
אנחנו לא מגנים, אנחנו מאפשרים לך בשונה מהמצב הקיים היום, שאין בסיס משפטי לתבוע את החשיפה של מי שמעוול לך וגונב לך את זכויות הקניין, אנחנו הולכים לעשות הסדרה שכן תוכל לעשות. צריך פה את האיזונים. צריכים מערכת איזונים, שרוצים לתבוע את הטוקבקיסט ולא את האתר. יש כאן מערכת איזונים מסוימת. אתה רואה רק צד אחד של המטבע. אנחנו אחראים גם על חופש הביטוי ורוצים להשאיר את הזירה הזאת כזירה ציבורית שהיא חשובה מאוד. מצד שני, שהיא לא תהווה חסינות כנגד פגיעה בזכויות שונות שהחוק מדבר עליהם. אבל שוב, הדברים שלך נשמעו. הוא לא קיבל את עמדתך. גם אני לא קיבלתי את עמדתך. משרד המשפטים לא קיבל את עמדתך.
היו"ר מאיר שטרית
סעיף 3.
עידו בן-יצחק
אין סתירה בין סעיף 2 לסעיף 3. סעיף 2 אומר, "או אם ספק השירות נדרש לכך לפי הוראות כל דין", וסעיף 3 הוא דין.


3. דרישת נתון מזהה

פנה מבקש לספק השירות שבאמצעותו הועלה או הופץ התוכן האמור לשם קבלת הנתון המזהה במועד הפצת התוכן האמור, ימסור לו הספק את הנתון המזדהה ככל שהוא מצוי ברשותו.
חיים רביה
אז מה מוסיפים המילים "או מידע שיש בו כדי לזהותו?"
ירון חנין
קודם כל פה אמרתם איזונים. בסעיף הזה אין שום איזונים. כאן אין פתאום פרטיות, אין כלום. ברגע שאדם חושב שהוא נפגע או רוצה להתנקם באיזה גולש שפרסם, הוא פונה לאתר האינטרנט, תן לי את האי.פי והוא מקבל אי.פי. אין פה שום בחינה. ברגע שאני מקבל אי.פי, אם אני אדם שקצת מבין במחשבים, אני יכול להגיע לאדם.
היו"ר מאיר שטרית
זה הרעיון.
ירון חנין
זה הרעיון? איפה האיזון?
היו"ר מאיר שטרית
אדם שהשמיץ אותי או אותך.
ירון חנין
אבל מי קובע אם זה השמיץ?
היו"ר מאיר שטרית
אני קובע. אני מרגיש נפגע, זכותי לתבוע את הבן אדם הזה. בקשה.
שירלי שנירמן
שירלי שנירמן מתפוז אנשים, אתר תפוז.


תראה, יש איזה שהיא חלוקה שהחוק עושה בין קבלת כתובות אי.פי וכדומה לבין המשך ההליך שאמור להתבצע בבית המשפט. אם מקבלים את ההנחה שצריך להגיע בסופו של דבר לבית משפט כדי לחשוף את זהותו של בן אדם, זאת אומרת שהבנו שיש ערך לאנונימיות ואנחנו מנסים לכבד אותו. ברגע שאתה משאיר לשיקול דעתו של מי שרואה את עצמו נפגע לפנות לאתר ולבקש את פרטי האי.פי, חיסלת את כל הצורך בהליך משפטי לאחר מכן, מה גם שיש נתונים שהם הרבה מעבר לאי.פי. יש נתונים שהם בגלישה סלולארית, מספרי טלפון.
היו"ר מאיר שטרית
זה לא מתבקש פה.
שירלי שנירמן
זה בהחלט עונה על ההגדרה.
היו"ר מאיר שטרית
חברים תראו, אנחנו פותחים פה דיון רחב שיש מקום לדיון. אני לא יכול להספיק אותו כיוון שאנחנו צריכים לסיים את הישיבה. ב-11 מתחילה המליאה, לכן אנחנו לא יכולים להמשיך את הישיבה היום. אישרנו עד עכשיו את סעיפים 1 ו-2. אני מפסיק את הישיבה. אנחנו נעשה ישיבה נוספת בפגרה במטרה לקדם את החוק כך שלקראת אחרי הפגרה בעזרת השם, נוכל להביא את החוק בקריאה ראשונה. חברים, נקבע פגישה בפגרה כדי להשלים את הדיון בהצעת החוק הזו. נקבע פגישה נוספת של הוועדה בפגרה ונקווה שנוכל להשלים את הישיבה. תודה רבה לכל המשתתפים. אני מודה לכם על ההשתתפות.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים