PAGE
18
הוועדה למאבק בנגע הסמים
26/07/2011

הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









<פרוטוקול מס' >
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"א (26 ביולי 2011), שעה 10:30

<ביקור ודיון בכפר איזון>

חברי הוועדה: >
טלב אלסאנע – היו"ר

>
דר' אנטולי מרגוליס

משרד הבריאות

דר' מוטי משיח

ס. מנהל ביה"ח, מרכז רפואי לבריאות הנפש אברבנאל

דר' שמושקביץ

מפקח אזורי, משרד הבריאות

סג"ד דר' פבל ספיבק

רע"ן נרקולוגיה, המשרד לביטחון פנים ושירות בתי הסוהר

אורלי אנקונינה

ענף חינוך והשכלה, שירות בתי הסוהר

נאג'י מטאנס

מפקח מחוזי אזור הצפון, משרד הרווחה

אורלי אבינועם

מדריכה ארצית ביחידה למניעת סמים ואלכוהול, משרד החינוך

זאב ציגלברג

ממונה יחידת הסמים והלבנת הון, רשות המסים

מרדכי סטי

מטה למלחמה בסמים והלבנת הון, רשות המסים

לימור סיני

מטה למלחמה בסמים והלבנת הון, רשות המסים

דר' חיים מהל

ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

דר' זיו כרמל

המרכז לבריאות הנפש שלוותה

חיליק מגנוס

מגנוס-איתור חילוץ והצלה

דר' אביר כץ

מתאם תכנית בית משפט לסמים, בית דין לסמים

עומרי פריש

מנהל כפר איזון

אסף דורון

דובר הוועדה

בת שבע פנחסוב

יעל נגני

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ
ביקור ודיון בכפר איזון

שלום. יש לנו את הכבוד היום להיות אורחים של כפר איזון וזה בהמשך לישיבה קודמת של הוועדה שאז התקיים תחילת דיון בעניין של המדיניות הקיימת ונשקלו מספר צעדים שהוועדה ראתה לנכון, בין היתר לבקר בכפר הזה, לראות ולהתרשם. זה חלק מהידע שאנחנו זקוקים במסגרת המאמצים לגבש מדיניות חדשה, אם יהיה צורך. המטרה שלנו היא גם לשמוע, גם לראות, גם להתרשם.

אני אבקש מהנוכחים שכל אחד יציג את עצמו ואחר כך ניתן למארח שלנו להציג את הרעיון מאחורי הכפר ואת ההתרשמות שלו וגם התייחסות לנושא שהיה במליאת הוועדה בכנסת, בכל מה שקשור למדיניות של ההתייחסות האחרת לגבי ההדגש של המשתמשים לעומת הסוחרים, אם יש צורך לשנות מדיניות, סמים קלים, סמים קשים, מתוך הניסיון שהוא רכש בתפקידו המבורך.

(סבב נוכחות).

אני אגיד כמה מלים לאן הגעתם וכמובן אי אפשר שלא להתייחס, בין אם מקליטים ובין אם לא מקליטים, תרשו לי להעיר הערה לא בתחום הפוליטיקלי קורקט. לי נורא חבל ש-14 אנשים פינו יום שלם מעבודה, באו עד לכאן, אגב, זה קרה גם כשנסעתי לירושלים, וכל הכיסאות שם שאתם רואים בצד זה של חברי הכנסת, שאף אחד מהם לא טרח להגיע. לי זה נורא חבל. אני נורא מכבד את מי שכן הגיע ואני מאוד שמח שהגעת, אבל אני לא יכול שלא להעיר שזה צורם לי וחבל לי, כי אם רוצים לקיים דיון... אני נורא מכבד את כל מי שעשה מאמץ לבוא ונורא חרה לי, קודם אמרתי 14, עכשיו 20 איש, משקיעים יום שלם ואף אחד מחברי הכנסת של הוועדה לא טורח להגיע לכאן. אם רוצים לדון בנושאים שהוצגו שם, זה נושא שצריך ללמוד אותו ולהיכנס לעובי הקורה ולהבין את ההשלכות שלו ובסוף לעלות לירושלים ולקבל החלטות. אבל בלי לשמוע את כל הנוגעים בדבר אלא רק לשבת בירושלים ולקבל החלטות, זה פספוס גדול.

עכשיו לעניין עצמו, שלשמו באתם, ובזה אני מסיים את ההערה הלא פוליטיקלי קורקט שלי. לפני עשר שנים הקמנו את כפר איזון. אנחנו, זה עמותה המלכ"רית של כמה חבר'ה שאיתי, אנחנו ביחד, פתחנו מקום שעד היום כנראה נחשב יחיד מסוגו בארץ ובעולם, לטיפול בחבר'ה צעירים שנפגעו לרוב מסמי הזיות. אם היה עד אז מענה מאוד טוב, וזו הזדמנות, לא בגלל שחיים יושב פה ועוד כמה אנשים, אבל אני חושב שבארץ יש מענה מעולה, מהטובים ביותר בעולם, לטיפול בהתמכרויות ובהרואין ובכל המרכזים של משרד הרווחה, האוכלוסייה הזאת בעצם מייצגת סוג חדש של נפגע סמים שהוא פחות או יותר מגיע צעיר נורמטיבי מתפקד, שעשה תיכון, שעשה צבא, שלמד לפעמים וזה, והוא נפגע סמים לכל דבר. הפגיעה העיקרית שלו היא פגיעה נפשית ולאו דווקא אדיקשן במובנים הקלאסיים. נכון שלפעמים יש גם בעיות של התמכרות, אחר כך נגיע לזה, אבל כל מי שעוסק בזה יודע שגם קנביס, שהוא לכאורה לא ממכר, אלינו מגיעים עשרות בשנה לטיפול בהתמכרות לקנביס, ואני חושב שכל מי שמחזיק פה קליניקה פרטית יהנהן בראש ויגיד שגם אליו.

כיוון שממילא הבעיה היתה בהגדרה שונה והאוכלוסייה, עם הרקע שלה, היתה שונה, בנינו פה מודל של טיפול ממוקד זמן, של בין ארבעה לחמישה חודשים, במקום פתוח לגמרי, שכבר חוויתם אותו בדרך לכאן, על יד הים, הכל בתוך הטבע, ובתפיסת טיפול הוליסטית. אל תטעו רגע לחשוב, ככה רואים את הים ואת החול ואומרים 'וואלה, הגענו לכפר נופש', תיכנסו לחדר טיפולים ותשמעו את ההוא שרוצה להתאבד ואת ההוא שרוצה להיות משיח וההוא שרוצה להיות ישו, וההוא שבפרנויות רודפים אחריו. זה מאוד לא יתאים לפסטורליה של האזור, אבל המקום עוזר לנו לספוג ולרכך את העוצמות האדירות של הר הגעש הזה שאם הוא היה מתפרץ לנו כל יום, היינו צריכים להביא את כולם למחלקה פסיכיאטרית סגורה. אז רק לא לטעות במקום.

אמרת, אלה עם הבעיות הנפשיות, אלה בעיות קיימות שהסמים מעוררים ומגבירים, או שהסמים יוצרים את הבעיה?

אל"ף, אנחנו אף פעם לא יודעים. כאשר מישהו מגיע עם התקף פסיכוטי בגלל שהוא לקח אל.אס.די או פטרייה, האם היה שם משהו מוחבא או לא, אנחנו בעצם לעולם לא נדע, אבל רוב האנשים שבאים אלינו הם ללא רקע פסיכיאטרי קודם במשפחה. זאת אומרת אלה לא משפחות שאתה רואה שאת בית הספר הוא כבר עשה על צד שמאל ולצבא הוא לא התגייס, ולעבוד, הוא החליף 20 מקומות, ובמשפחה יש אבא, דוד, גיס, סבא, סבתא, עם מחלות נפש. אנחנו מקבלים אנשים שעד לאותו אירוע לא היה והסמים הם הטריגר להתפרצות.

אני רוצה להבהיר. זה קורה בשני המישורים. קודם כל הסמים יכולים לגרום לפסיכוזה בלי רקע פסיכיאטרי קודם, ובמישור השני שהם יכולים להיות טריגר למחלה רדומה והם טריגר להתפרצות של המחלה. אלה שני מישורים שפועלים גם פה וגם פה.

אגב, הסימפטומים הם אותו דבר, ההבדל היחידי הוא ציר הזמן. הקביעה אם זה בעצם התקף חד פעמי חולף, או אם אנחנו בתחילתה של מחלה, ניתן לקבוע רק על ציר הזמן.

אני יכול להגיד שהרשות למלחמה בסמים, שמלווה את הכפר בעצם לא מיום לידתו, אלא מיום טרום ההיריון שלו, גם עשתה פה מחקר מאוד גדול שנמשך שלוש שנים ובדק את מטופלי כפר איזון ביום כניסתם וביום יציאתם, ועקב אחריהם לאורך כמה שנים אחרי שהם סיימו, עם קבוצות ביקורת והכל, ומצאה שיש לנו בשלוש דרגות שונות ובמצטבר 94% הצלחה. אני לא אתחיל לפרט עכשיו את שלוש הדרגות השונות---

הצלחה במשמעות שהוא יצא במצב יותר טוב ממה שהוא הגיע, לא מזה שהוא יצא בריא לגמרי.

יש השוואה משתנה לגבי סוג הסמים?

לא כל כך חשוב סוג הסמים, אם אנחנו רואים שיש רקע פסיכיאטרי והתפרצות מחלה פסיכיאטרית, אז אנחנו מדברים על טיפול ממושך והיסטוריה שכנראה תמשיך כמעט כל החיים. אם אנחנו מדברים על התפרצות של פסיכוזה כתוצאה מהשימוש בסמים, בדרך כלל זה יכול להיות אפיזודה שלא תחזור אף פעם בחיים. בן אדם הופך להיות אחרי הטיפול אדם נורמטיבי לגמרי והוא ישכח את זה ולא יהיו שום התפרצויות של פסיכוזות בעתיד. זאת אומרת זה ההבדל, אם זה נגרם רק מהסמים, אז זה דבר שחולף ועובר. אם זה בא על רקע פסיכיאטרי, המחלה היא כרונית ונמשכת כל החיים.

למה שאלתי? ההתייחסות היא לגבי הקנביס וההשפעה שלו ברמת האירועים וההשפעה שלהם, אז אם זה טריגר, ההשפעה שלהם שונה?

סמים מדכאים כמו הפיאטיים או כמו הרואין, הם בדרך כלל לא גורמים לפסיכוזה ולא גורמים להתפרצות של מחלה, להיפך, הם דווקא מדכאים את המחלה הפסיכיאטרית עצמה, זה הייחוד של הסם, הפעילות הפיזיולוגית שלו. סמים מעוררים כמו פטריות, כמו קנביס, כמו נדטיקלין, הם כן גורמים להתפרצות. זה השוני בסמים האלה. סמים פיאטיים מדכאים את המחלה, אפילו יש מקרים שאנשים שיש להם בעיה פסיכיאטרית, הם לוקחים את הסמים כריפוי עצמי, בשביל לדכא קצת את סימני המחלה. סמים מעוררים דווקא כל הזמן מעוררים ויכולים לגרום למחלה. זה ההבדל בייניהם.

חשוב לדעת.

צריך לדעת ואני לא אכנס לזה פה כרגע, כשאני מדבר על 94% הצלחה, זה אומר שהשיטה עובדת, אבל זה נכון מאוד מה שאומרים דר' מהל ודר' מרגוליס, ברור שאם מישהו הוגדר כהתפרצות של מחלה, שם אין ציפייה להיעלמות של המחלה. שם החלמה לא אומרת היעלמות המחלה, שם החלמה אומרת שהפסיכוזה יורדת, הוא חוזר לתפקד, הוא נכנס לתכנית שיקומית בקהילה.

אני רוצה להגיד קצת על תופעת התרמילאות ואז לקשור אותה לנושא שהתחיל להתפתח כבר בדיון בוועדה הקודמת. ההערכה היא שכל שנה יש בסביבות 50,000 צעירים ישראלים שנוסעים לטיול תרמילאות, שזה אומר שרוב רובם המכריע של הצעירים שלנו, שמסיימים את השירות הצבאי, לא ביום אחד, לא מהבקו"ם לנמל התעופה בן גוריון, אבל בטווחים של לפעמים בין יום עד שלוש שנים הם יוצאים לטיול הגדול הזה כדי לנקות את הראש ולהתאוורר. למי שמתחקה אחרי תופעת התרמילאות, ואני לא אתן עליה פה סקירה, זו תופעה שהתחילה בתחילת שנות ה-80, כלומר זו תופעה חברתית שמתקיימת כבר 30 שנה, משנה גוונים, צורות, דגשים, אבל מתקיימת כבר 30 שנה. יש כל מיני בדיקות שהן לא ב-100% מדויקות ולכן ההערכה היא שסדר גודל של 90% מהצעירים הנורמטיביים המתפקדים שלנו מקבוצת התרמילאים עושים סמים בזמן הטיול.

זה טיול שהמטרה שלו סמים? אם אתם מדברים על 90%, 10% יוצאים לא למטרה הזו, זה---

המטרה היא לא סמים, זה לא נכון, סמים הם חלק מההתנסויות. אתם יודעים מה? שיהיה 88.5%, זה חסר משמעות. המשמעות היא שזו תופעה חברתית שחובקת כמעט כל צעיר נורמטיבי מתפקד שנוסע לטיול. למה אני מתחיל לקשור את זה לעניין שלנו? הרי בסוף הם חוזרים, הם לא נשארים לנצח בהודו או בדרום אמריקה, הם חוזרים לכאן כאשר כל ההתייחסות שלהם לעשות איזה ג'וינט פה וג'וינט שם, ללכת למסיבת טבע, לקחת אל.אס.די, לקחת אקסטזי, להיכנס למועדון, להוריד שורה של קוקאין וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה, הם במקום אחר לגמרי. ותזכרו את האוכלוסייה המושפעת מהם, האחים שלהם בבית, הצעירים שגרים איתו בדירת סטודנטים או באוהל, לא משנה איפה. אגב, אפרופו מה שהרחיב קודם דר' מרגוליס, אנחנו לא מטפלים בנפגעי הרואין. זאת אומרת נפגעי הרואין לא מגיעים באופן כללי לכפר איזון, זה דורש טיפול אחר לגמרי, עם משך אחר לגמרי, עם תכנית טיפולית אחרת לגמרי ואנחנו בכלל לא נותנים מענה לנפגעי הרואין. אני מתכוון לנפגעי הרואין, לא מתכוון לילד שנסע למשולש הזהב בתאילנד ולקח פעם אחת אופיום וקרה לו משהו. זה לא משתמש הרואין. אני מתכוון למשתמש הרואין, ופה אני יכול להגיד, אמרתי כבר קודם, היא לא היתה בכפר איזון. למי ששאל אותי בבוקר, אני מתכוון לאיימי וויינהאוס, שהיה כתוב שהיא ניסתה לבדוק להיכנס למרכז מאוד מפורסם בארץ שמטפל בנפגעי גואה. היא לא היתה בכפר איזון, אנחנו לא מטפלים בסוג כזה של נפגעים.

למה אני קושר את זה לדיון שלנו? אני רוצה כרגע למקד אותו בעולם הקנביס. מבחינתי זה לא משנה בכלל אם זה חשיש או מריחואנה, או ג'ראס, או כל שם שייתנו לו, זה ממש לא משנה מבחינתי. הדבר היחידי שיכול לפנות למקבלי ההחלטות או לממליצי ההחלטות, או תקראו לזה איך שאתם רוצים, כאשר הולכים לעשות שינוי כזה של מדיניות או גישה, צריך לשים את כל הקלפים על השולחן ולבדוק אותם. אני אגיד למה אני מתכוון. למיטב ידיעתי, אין פה כמעט אחד בחדר, כולל ברשויות, שמתנגד לזה שמישהו שחייב לקבל קנביס אני יודע שמריחואנה רפואית זה שם בעייתי, אבל מריחואנה לצרכים רפואיים, ועבר את כל הבדיקות, וזה הדבר היחידי שעוזר לו, לא כתרופת קו ראשון שיקבל, אני לא חושב שלזה בכלל יש התנגדות. לא ראיתי שמחלקים חשיש רפואי, אבל נעזוב, בסדר. לא חושב שיש התנגדות, לא במשרד הבריאות ולא ברשות למלחמה בסמים, זה בכלל לא הדיון. הדיון הוא גם לא על קנביס שפוגע בכל אחד שמשתמש. אני אומר לכם פה ויחזקו את זה כל האנשים אחריי ו... בשום פנים ואופן לא כל מי שמשתמש בקנביס ייפגע או ימשיך להרואין, זה ממש לא נכון.

זו דעה חשובה.

זאת עובדה. מה כן צריך להניח על השולחן? אני רוצה להניח על השולחן כמה דברים. אחד, תדעו לכם שבשנים האחרונות יש להערכתי מאות נפגעים בשנה רק כתוצאה מקנביס, לא שום סם אחר.

מה זאת אומרת?

אני אסביר.

רק שאלה קטנה. אמרת שכל שנה יוצאים 50,000 צעירים. כמה מהם חוזרים ארצה כקבוצה שנפגעה מסמים?

ההערכה היא בערך 2,000 נפגעים בשנה.

2,000 חוזרים ארצה.

יש כאלה שאנחנו לא יודעים. זאת הערכה.

על סמך מה? הרי לא כולם מגיעים.

פרופסור פורטיסמן עשה בזמנו מיני מחקר עבור הרשות למלחמה בסמים. ברגע נתון הוא התקשר לחמישה או עשרה בתי חולים פסיכיאטריים, ההערכה היתה בערך כמה מגיעים לכפר איזון, כמה פונים לחברות הביטוח. זאת הערכה. אין מספר מדויק שיודעים להגיד. אני גם יודע, תקן אותי אם אני טועה, לכוון את השאלה שלך, אתה מכוון לשאלה האם זה 1% או לא, ואז 1% מהעולם מקבל סכיזופרניה ואנחנו באותו אחוז. לא, אנחנו לא באותו מקום. אני אומר לכם, זה לא קשור ל-1% חולי סכיזופרניה באוכלוסייה, כי אני לא סופר את אלה שחוזרים ומאובחנים אחר כך כחולי סכיזופרניה, זה בנוסף.

אבל אני רוצה להגיד למה אני מתכוון ב'נפגעי קנביס'. אנחנו רואים פה בעיקר ארבע צורות של פגיעות מקנביס. הפגיעה הראשונה זה התקפים פסיכוטיים. כל מי שעוסק בתחום, קורא את המחקרים, יושב בבתי חולים, בקליניקות, בכל מקום, רואה שמשנה לשנה יש לנו יותר ויותר התקפים פסיכוטיים מקנביס. אחד ההסברים, לא היחידי, הוא העובדה שהזנים הולכים ומשתבחים. אגב, בכל תחום, גם בתות שדה וגם בעגבניות וגם בקנביס. מי שיקרא את המחקרים בארצות הברית ובארץ על קנביס רגיל, לא על הזנים החזקים, יודע, ואם תרצו, אני אתן לכם אחר כך את הנתונים, הקנביס של היום חזק פי 15 יותר מהקנביס של תחילת שנות ה-70. או, אם אתם רוצים, 74'-75', כשהתחיל המחקר. פי 15. ואלה הזנים הרגילים. על זה תוסיפו את הזנים המיוחדים, את האקסטרה, שזה הרפואית, ההיידרו, הסקאנק, קקוש, ויש עוד שניים-שלושה זנים שלא ניכנס עכשיו לשמות שלהם, ששם הריכוז עומד על 23%-25% THC. הדבר הראשון זה ההתקפים הפסיכוטיים.

הדבר השני שהקנביס יודע לעשות נפלא, ועוד פעם, אני מדגיש, בשום פנים ואופן לא לכל מי שייקח קנביס, זה כל הנושא של חרדות ופרנויות ודיכאונות. כל מי שמטפל בקליניקה פוגש את זה בהמוניו.

הדבר השלישי שהוא יודע לעשות זה התמכרות. אני מודיע פה חגיגית למי שלא מוכן עדיין, יש מתמכרים לקנביס, אדיקשן. זה כמובן בעיקר מופנה לצעירים, בעגה שלנו 'משתמשים', כל יום, כל היום. לא כל יום, אלא כל יום כל היום. שם אנחנו מדברים על אדיקשן.

הדבר האחרון זה פגיעה בדרייב. יש מה שאני קורא עספורניקים. מי שרואה את הסדרה עספור, אלה חבר'ה בגיל 30, הם לא פושעים גדולים, הם לא עבריינים, אבל בגיל 30 הם מסתכלים אחורה והם לא עשו עם החיים שלהם כלום, הם בניוטרל כבר עשר שנים והם פונים לטיפול. תזכרו, אני לא עובר ברחוב ואוסף אנשים, הם פונים לטיפול.

אם תיקחו את שתי הקבוצות הראשונות, של התקפים פסיכוטיים ודיכאונות, חרדות ופרנויות. בקבוצה הזאת כל שנה אני שומע על יותר ויותר מקרים של אובדנות בשתי הקבוצות הראשונות. אלה העובדות, מספרים אני לא יודע להגיד. אל תשאלו אותי מספרים, לא חקרתי, לא בדקתי, אני רק רואה מה היה לי לפני עשר שנים ולפני חמש שנים ועכשיו. זו הפגיעה הראשונה מהקנביס.

הדבר השני, ממה שאני שומע מהצעירים, זה מה שהם מבינים, לא מה לפעמים המבוגרים מתכוונים, יספר לכם חיליק תיכף, הוא חזר מהודו. שני חבר'ה שמשתמשים בג'ראס, בחשיש הודי, 'חבר'ה, מה העניינים?', 'תקשיב', הם אומרים לו, 'התברר סופית, גם בארץ מכירים בזה, שלקנביס יש תכונות מרפא טובות'. מרפא. הוא שואל אותם למה, 'הנה, מאשרים לחלק מריחואנה רפואית'. הם לא קוראים את הדוח של קופי ענאן, 35 עמודים. הצעירים בני הנוער שומעים ואומרים שיש לחומר הזה תכונות מרפא. לכן אני מבקש מכל מי שהולך לקבל צרחות, גם לסוגיה הזאת תיקחו בחשבון לא רק מה רוצה המבוגר להגיד, מה מבין הנער והילד.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד לכם עוד פעם. זה לא מקרה, ואני ביקשתי שהיום זה לא יקרה כאן אז בגללי זה לא קרה, שבכל הדיונים, כולל על מריחואנה רפואית, מגיעים כל החבר'ה של עלה ירוק והלגליזציה. זה לא מקרה. אם אתם זוכרים את הכתבה המפורסמת של אברי גלעד בטלוויזיה, מי שפתח את העיתון למחרת ראה שעלה ירוק הציעו לו לעמוד בראש המפלגה. כלומר, אני רוצה שתדעו שכל מי שמנסה להכניס נציגות לכנסת ולא מצליח שנים רבות, מזהה את הפוטנציאל שמה שלא הצליח להיכנס מהדלת אולי יצליח להיכנס דרך החלון. קחו את זה לתשומת לבכם, אחר כך תדונו על זה לאיזה כיוון שאתם רוצים.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד, ודווקא בגלל שיש פה הרבה רופאים---

לכנסת מגיעים מסוממים מסוג אחר, לא מקנביס.

זה ציטוט לא שלי, אז אני ממשיך הלאה.

מגיעים אלינו בשנה האחרונה עשרות נפגעי מריחואנה רפואית. אגב, אף אחד מהם לא עם מרשם מסודר, אני מתכוון במובן של בעיה שבאמת מופיעה באותה רשימת הבעיות, ואני רואה שכל מי שיש לו פה קליניקה פרטית עושה לי עם הראש ככה, שמופיעה ברשימה המפורסמת. הזליגה שקרתה... בקיצור ולעניין, החבר'ה הבינו שיש פה חומר טוב, אז למה להשתמש בזבל? באופן פרדוקסלי, למי שקרא את הכתבה ב-YNET, מן הסתם אתם מכירים את כל הספרות על הקנביס ועל האינטרסים הכלכליים והכל. מי שקרא, חלק גדול מהטוקבקים של השבוע-שבועיים אחרונים, אתם יודעים מי פתאום הואשם באינטרסים כלכליים ובדפיקת מטופליו בחומר גרוע? תיקון עולם, תראו איך מתהפך עולם, תקראו את כל הטוקבקים ואת ההאשמות, 'הם מונעים מאינטרסים כלכליים', 'הם מספקים חומר גרוע', 'לא כדאי'. פתאום אלה שכל הזמן טענו שבגלל אינטרסים כלכליים לא מאשרים את הקנביס, הם היום המותקפים הראשונים על אינטרסים כלכליים.

אני לא מאמין, אני אומר לכם, מהיכרותי את מדינת ישראל, שיצליח פה מגדל אחד לגדל סמים בלי שיגיע מאחור איש עולם תחתון וינהל מאחורי הקלעים את הסיפור. זה קרה לנו במחזור בקבוקי הפלסטיק. אני לא רוצה להגיד את השם של המשפחה, כי אני לא רוצה להסתבך, אבל תנסו להיכנס לעולם הזה של הבקבוקים ותראו איזה רעיון אקולוגי נפלא, לא תהיה פה חווה, בעיניי, חקלאית אחת... עכשיו אני אגיד משהו---

את זה אתה אומר מדעתך האישית, שלא קשורה פה לחלק המקצועי של הטיפול בנפגעי סמים.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, אם לא היה ברור, היה דעתי האישית. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, כל מה שאמרתי, כולל על כפר איזון, היה דעתי האישית.

עובד שלך פה נהיה מנכ"ל תיקון עולם עכשיו.

נכון, היה פה בן אדם, בהתנדבות, שמסתבר שהוא בתיקון עולם, מישהו סיפר לנו את זה. נכון.

ההגינות מחייבת שתגיד את זה.

כן. חיים צלצל אליי לשאול אותי אם יכול להיות שזה נכון, אני אמרתי לו 'אין מצב', הוא עובד פה בהתנדבות ארבע שעות ביום, מטפל שיאצו, הוא בחיים לא דיבר עם אף אחד על שום דבר, הוא גם בן אדם נורא שקט וצנוע, שאמרתי לו 'אין מצב שהוא מנכ"ל' ומסתבר שהוא התמנה לפני שלושה חודשים להיות מנכ"ל תיקון עולם.

אני אומר את זה למי שהולך לקבל את ההחלטות, תעשו עם זה מה שאתם רוצים, אבל תדונו על הסוגיות האלה. זה מה שאני מבקש, אלה סוגיות שצריך לדון עליהן, לא להסתתר מאחוריהן, אחר כך תעלו לירושלים ותחליטו מה שתחליטו. תודה.

אני רוצה להגיד כמה מלים. אנחנו, משרד הבריאות, היינו בהתחלה מלווים את כפר איזון והיינו גם היוזמים של הכפר הזה. אני אגיד למה. סוף סוף הגיע הזמן להכיר בטוב שפה נעשה, סוף סוף הגיע הזמן שאנחנו מתחילים להכיר לאט לאט, שחוץ מהסמים האופיאטיים יש עוד סמים שדורשים תיקון. עד לפני כמה זמן כולם חושבים שרק מי שמכור להרואין מגיע לו טיפול. מי שיש לו בעיות של סמים אחרים, אין טיפול ולא היה. סוף סוף הגענו, זה המוסד הראשון, ואני חושב שחסרים עוד הרבה מוסדות כאלה ומוסדות אמבולטוריים שחסרים לנו בטיפול באנשים שמשתמשים בסמים אחרים, באופיאטיים ולא עבריינים. כי יש בעיה שרוב האנשים שמשתמשים בהרואין מטבע הדברים הם גם מתעסקים בעולם התחתון, עבריינים וכל זה, והאוכלוסייה הרגילה, שנפגעה מהסמים האלה, הם לא הגיעו לטיפול. קשה להפגיש את שתי האוכלוסיות האלה בטיפול, מאוד קשה, כי אם אנשים שומעים שיש שם עבריינים הם לא מגיעים לטיפול. אז עד עכשיו, חוץ מכפר איזון, אנחנו כמעט ולא נותנים טיפול לאוכלוסייה גדולה וחשובה שאין לנו מענה. אנחנו צריכים ללמוד פה בכפר איזון---

אנחנו מודעים לבעיה, אנחנו יודעים שיש בזה מענה, אבל בכל זאת אנחנו לא עומדים בצורך.

יש עכשיו מוסד ראשון שיש אשפוז לאנשים שנפגעו והשתמשו בסמים---

המוסד הזה הוא באחריות מלאה של משרד הבריאות?

זה בשני משרדים, רווחה ובפיקוח שלנו. חלק משרה של רופא אנחנו מממנים. אנחנו אומרים שאנחנו צריכים גם מוסדות אמבולטוריים כאלה. יש המון אוכלוסייה שלא צריכה אשפוז, אבל היא צריכה לקבל טיפול ואין לנו עד עכשיו מענה. אנחנו עכשיו בשלהי הקמת המרכז האמבולטורי הראשון שיהיה אולי באסף הרופא, הוא יקבל את האנשים שנפגעו מסמים אחרים, לא אופיאטיים, אוכלוסייה אחרת. אז אני אומר שהקיום של המוסד הזה הוא מבורך מאוד, אני חושב שהם עושים עבודה מאוד חשובה, עם כל מיני הסתייגויות שלנו, שעומרי וכל הצוות יודע ואנחנו מטפלים ואנחנו מלווים כל הזמן את המוסד הזה.

כמה תקופת הטיפול של כל אחד שמגיע לכאן?

תקופת הטיפול היא בין ארבעה לחמישה חודשים. הרישיון שלנו הוא רישיון משולב שמפוקח על ידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות ובעצם מלווה מהיום הראשון על ידי הרשות למלחמה בסמים. כוח האדם שנמצא הוא כוח אדם הרבה מעבר למקובל בקהילות הרגילות, בגלל התקופה הקצרה והאינטנסיבית. התקנים הם הרבה הרבה הרבה מעבר לכל תקן של קהילה טיפולית, גם הסכום לחודש הוא הרבה יותר גבוה מקהילה טיפולית, אבל אם לוקחים כמה משקיעים פר בן אדם על כל התקופה, זה בערך חצי מכמה שעולה להשקיע בסופו של דבר בקהילה טיפולית רגילה, אבל זה אינטנסיבי לארבעה-חמישה חודשים. כלומר אם בודקים פר חודש, זה פי שתיים, ואם בודקים פר בן אדם זה חצי.

אני לא הייתי משווה בין הקהילה הטיפולית ל---

כן, שאלו אותי על כסף, לכן התייחסתי.

ומי מתקצב אותם?

אנחנו, למעט עזרה של רבע רופא ממשרד הבריאות, כל שאר התקנים אנחנו מתקצבים, חצי מהחצי זה רבע.

מבחינה תקציבית, כמו שאמר דר' מרגוליס, מה שהם נותנים ברמה של רופא, משרד הרווחה מתעתד לתת פה מכסות, אבל עדיין לא נתן שקל אחד, והרשות למלחמה בסמים תומכת בקטן כבר עשר שנים.

אם מודעים לצורך, מדוע המדינה לא לוקחת אחריות?

לטובתם של המשרדים השונים, משרד הבריאות, בעקבות ביקור של שני שרי בריאות פה, הכיר בנו כהוסטל של סל שיקום של משרד הבריאות, של תחלואה כפולה, והוא משתתף בטיפול של מי שכבר קיבל מביטוח לאומי נכות נפשית והכרה של סל שיקום. משרד הביטחון גם הוא מכיר בנו כספק של משרד הביטחון לאנשים עם פוסט טראומה וסמים, ואנחנו בתהליכים עם משרד הרווחה להכרה גם.

משרד הרווחה מפעיל שירותים לטיפול בהתמכרויות באמצעות מכרזים. יש שתי סוגיות, אחת זה מכרזים, שתיים זה עלות הטיפול. עלות הטיפול בכפר איזון נקבעה כמשהו חריג ועומרי הסביר את זה בתקופה הקצרה ובייחודיות של האוכלוסייה. קיימת עבודה בין משרד הרווחה לכפר איזון לבניית תהליך מיוחד לכפר איזון, כך שזה יהיה מקובל ויוכל לצאת למכרוז. אי אפשר, משרד הרווחה לא יוכל לעבוד, וגם המדינה לא תוכל, בלי מכרזים, ולכן מגיעים להגדרה ייחודית של הקבוצה שקיימת כאן ולצאת למכרזים. הדבר השני זה לקבל את המכרזים. לגשת למכרז ולזכות. ואני מקווה שבפעם הבאה כפר איזון כן יזכה. הם כבר ניגשו פעמיים.

המטופלים משלמים?

בוודאי.

נציג הרשות למלחמה בסמים.

כמו שאמר עומרי, אני אישית הייתי שותף לנושא כיוון שנתקלנו באנשים שהגיעו בעיקר מהודו, אבל גם ממקומות אחרים, שראית שהאשפוז שלהם במחלקות פסיכיאטריות יכול להיות במקרה הטוב לתקופה הראשונה, אבל שוב, זו לא אותה אוכלוסייה. אתה מדבר על אלה שהם לא חולים במחלה שהתפרצה עכשיו, אלא באמת זו תגובה לסמים. הם גם לא מתאימים, כמו שעומרי אמר, לקהילות הטיפוליות כמו מלכישוע או אילנות, כי אין להם מה לבוא לשנה, שנה וחצי, הוא לא צריך ללמוד לקום בבוקר, אם הוא קודם היה עובד או לומד בצורה מסודרת, אלא הוא צריך משהו יותר קצר. לכן הכפר הזה באמת מכוון לאוכלוסייה הייחודית הזאת שהיא יחסית היום יותר גדולה. צריך להבין, אם אתה מסתכל על מספר המכורים להרואין במדינת ישראל ב-20 השנה האחרונות, אני אומר 20 שנה, כי זה הזמן שאני נמצא בתחום הזה של התמכרויות, יש ירידה במספר המכורים להרואין, או שבמקרה הגרוע אנחנו על מספר יציב, אבל האוכלוסייה עלתה פי אחת וחצי.

הם עברו לסמים אחרים.

הם עברו לסמים אחרים. התשובות, בשירות הרגיל אין לנו תשובות לסמים הרגילים, הן לא מספיק טובות, הצוות עדיין לא מספיק מיומן לעידן הזה וכל המערכת צריכה להתכוונן בכיוון הזה. חלק גדול מהאוכלוסייה הזאת לא צריך אשפוז. חלק גדול מהאוכלוסייה הזאת צריך טיפול אמבולטורי. אני שמח שאתם רוצים לפתוח באסף הרופא, אנחנו גם תומכים בשלוותה, דר' זיו כרמל נמצא פה, כיוון שמתחילים שם שירותים. שלוותה זה של קופת חולים, זה בכלל משהו מיוחד שמתחיל שם שירות אמבולטורי לאנשים עם בעיות כאלה שנאמר שהיו בכפר איזון, היו פה ארבעה חודשים, אבל לא סיימו את הטיפול, הם צריכים לזה המשכיות, או לא רוצים להתאשפז ורוצים משהו אחר, אז השירות הזה הוא רק בהתפתחות. אבל אנחנו נתכוונן יותר ויותר לכיוון הזה.

אני רק רוצה לציין, היסטורית, לפני עשור, מדינת ישראל קיבלה החלטה לפתוח 70 מיטות פסיכיאטריות לתחלואה כפולה. בפועל זה לא קרה, ויש רק מחלקה אחת ש---

כמה מיטות יש שם?

28.

זה לא כל כך מדויק, יש מחלקה גדולה בבאר שבע ויש מחלקה לתחלואה כפולה גם בטירת הכרמל ויש מחלקה ספציפית בבית חולים בבאר שבע---

ובלב השרון פרדסיה.

יש לנו עכשיו בשער מנשה, אנחנו עושים הסבה של מחלקה שלמה לתחלואה כפולה.

יש רבע מחלקה גם במזרע.

עכשיו יש כמעט בכל בתי החולים.

לגבי אסותא, דברים ששמענו, הקשר בין סמים ובעיות נפשיות.

עבודות מחקריות הוכיחו רק דבר אחד, אם בני נוער התחילו להשתמש בסמים מתחת לגיל 15, הסבירות שהם יילקו במחלת נפש בעתיד היא גבוהה. את זה הוכיחו מחקרים. העניין הוא שעכשיו אנחנו רואים, רק לצורך העניין בקנביס הרפואי, נקרא לזה, אנשים שמקבלים קנביס והם בני 70 פלוס, ויש לנו אלפים כאלה, אף אחד לא קיבל פסיכוזה, אף אחד לא הגיע לאשפוז, לא קרה לאף אחד שום דבר. זאת אומרת אנחנו רואים שיש לינקג' בין גיל המשתמש לבין מחלות נפש. זה לא גורף לחלוטין.

בן ה-70 זאת לא הסוגיה, הסוגיה זה כל אלה שמסביבו שהגיל שלהם הולך ויורד כיוון שהם תופסים שזה הופך להיות משהו לגיטימי. לא בן 70, את מי מעניין הבן 70? סליחה.

מה שרציתי לומר, שאם באופן תיאורטי היינו לוקחים פה סמי הזיה, כולנו היינו במצב פסיכוטי. חד משמעית. זאת אומרת אנחנו רואים שיש לינקג' בין גיל לבין פריצה של פסיכוזה/מחלה. רוב האנשים שיש להם מה שנקרא אפיזודה של פסיכוזה, כמו שאני מסכים איתך, אם תסתכל עליהם על ציר של זמן, תגלה שכעבור שלוש, חמש שנים, הם חוזרים שוב לאשפוז. העניין הוא שאתה לא עושה את המעקב לאורך כזה זמן.

נשמע מהדברים כאן שכאילו כל הסיפור של התרמילאים והשימוש בחוץ לארץ זה גורם הסיכון הגבוה ביותר. אלה שמגיעים לטיפול אצלכם הם אלה שפרצה אצלם מחלה עקב שימוש בהודו או גם בישראל?

אמרתי, זה יותר סקסי להגיד מגואה לגהה מאשר מחולון לאברבנאל. חולון לאברבנאל זה לא עושה כותרת. האמן לי שלאברבנאל יש פחות או יותר את אותם מספרים, רק ששם יש בזה משהו אקזוטי, זה רחוק, זה שם, אז מדברים על זה יותר, אבל מספרית אני מאמין שהמספרים דומים.

אני לא חושב שאפשר לעשות פה השוואה בין ההרואין לבין התרופות האופיאטיות שנותנים לחולים, כי אני לא ראיתי, כמו שמשה אמר, אלה שמדברים על קנביס רפואי, אני לא ראיתי התמכרות אצל אנשים שסובלים מכאבים חזקים שהם בהתמכרות לאופיאטיים. גם אין כזה דבר. כשמטפלים טוב, אז מישהו שיש לו כאבים חזקים, יש לזה מנגנון בגוף, שאפילו שלאופיאטיים יש פוטנציאל להתמכרות מאוד מאוד גבוה, אבל אלה שיש להם כאבים, הם לא מפתחים את ההתמכרות לזה. אותו דבר אפשר להגיד פה, שאם נותנים את ההתוויה הטובה והנכונה למריחואנה ולקנביס רפואי, אז הוא לא מפתח פסיכוזה. אם זו התוויה לא כל כך נכונה, או שנותנים את זה למחלה הטרוגנית, אולי כן יכולה להיות פסיכוזה.

עוד משפט אחד. אני רוצה לציין שאנחנו הגבלנו בעקבות הדבר הזה ברישיונות לקנביס מעל גיל מסוים.

איזה גיל?

25.

אני מבקש שנשמע את חיליק מגנוס שהוא מסתובב בהודו ובמזרח ומחלץ אנשים, כי אחד הדברים שמעניינים, אפרופו מה שאמרת, הוא הקשר גואה-גהה, כי אני כן חושב שיש קשר, כי הנורמות של השימוש בחוץ לארץ הן הרבה יותר חזקות. מי שהיה במנאלי וראה את החבר'ה הולכים עם המקטרות הענקיות האלה ומעשנים כל היום, צריך להבין, זו כמות הרבה יותר גדולה, זה הרבה יותר אנשים והם גם מביאים את התרבות הזאת לארץ ועל כן יש לנו עניין בזה, אז אני מציע שנשמע את חיליק.

אני עוסק באיתור וחילוץ. יש לנו חברה לאיתור וחילוץ ומכורח ההימצאות הבלתי אמצעית שלנו עם המטיילים, עם הצעירים האלה שנמצאים ברחבי העולם, אוסטרליה, ניו זילנד, באנו במגע עם נושא מדאיג, הסמים, שאנחנו כהורים היינו חסומים בפני העניין. אני חשבתי שסמים זה איפשהו שם במורד של שכונה ז', ח' במדרון האחורי. אני לא ראיתי את זה, עד תקופה מאוחרת בחיי זה לא היה ב... ופתאום פנו אלינו תוך כדי עבודה ואמרו לנו, 'שמע, בוא תעזור, בוא תפעל כאן', לא הבנתי בדיוק במה מדובר ומהיותנו במקום וכמבוגרים ומסייעים נכנסנו לעניין והתחלנו לעזור והתוודענו לעניין. היום אנחנו פועלים בהיקף גדול מאוד, יש לנו פעילות ציבורית רחבה בעניין הזה, אני עובד בצמוד עם עומרי, בהדרכה של חיים במשך שנים, מאז שקם כפר איזון.

לפני שקם כפר איזון, רבותיי, היתה בעיה קשה מאוד, כי כל נער ונערה כזאת שהיה מגיע אלינו, הוא היה מאושפז בבית חולים, כך שעצם קיומו של כפר איזון, מעבר לקיום והעשייה המיוחדת שלו, יש לו השפעה גם על הרפואה הפסיכיאטרית בארץ ועל אופן ההתייחסות לנפגע הזה שהוא נפגע אקראי שנקלע לסיטואציה פסיכוטית.

יש לנו בתוך החברה שלנו את אשתי, אסתי, ההנהלה הפרטית שלי, שהיא מטפלת בתמיכה במשפחות ועושה עם המשפחות את הדרך הארוכה עד שהנער והנערה מחלימים. היא לוקחת את המשפחה שנמצאת עכשיו אחרי התפוצצות של מטען באמצע הסלון של המשפחה, לוקחת אותה מההלם ומהכאב ומתחושת האובדן הנוראית ובונה איתם מערכת כשהם מתגייסים להיות נדבך תומך, פעיל, משתף פעולה ומשקם לכפר איזון, ועם הנער או הנערה שיש להם בבית היא מובילה אותם להיות אקטיביים בתוך העניין הזה, ומביאה אותם כל פעם למסילה הזו.

קצת על סמים למדנו במשך השנים הארוכות שאנחנו עוסקים בזה ונדהמנו לגלות דבר שלא בכדי אתם מדברים על כל מיני נושאים שהם כולם קשורים לעניין. הם כולם קשורים לעניין, הם רחבים מאוד. תזכרו שאנחנו התכנסו פה בגלל הדוח של קופי ענאן. הם רחבים ומכילים את הכל, מדוע? מכיוון שסמים, רבותיי, מלווים את המין האנושי כמו שמין מלווה את המין האנושי משחר קיומו של המין האנושי. אין מין אנושי בלי מין, אין מין אנושי בלי סמים, לא היה, אין ולא יהיה. זה חלק מהתרבות העולמית שלנו כבני אדם ולכן גם העסק הזה הוא מאוד מורכב ולא נמצא פתרון חד משמעי. כל מי שמציע לכם פתרון, 'תעשו ככה וככה', 'תעמדו', 'תתלו', 'תענישו, תילחמו', מחטיא את המטרה. זה כמו שאני אומר לכם עכשיו, 'אין חיי מין', 'ישראל נקייה מחיי מין', כמו 'ישראל נקייה מסמים'. רבותיי, מדובר במנהג תרבותי, חלק ממערכת הקיום היומיומית שלנו והוא מעורה היטב בכל התרבויות שלנו. התפקיד שלנו לאזן ולהביא את זה לידי כך שהמערכת התרבותית שלנו, שאנחנו רוצים להתוות, החוסן הלאומי שלנו, המוסר שלנו, החוק שלנו, לא יושפעו יתר על המידה מאותה תרבות של סמים בלי בקרה. זה גם נשמע תופעה מדהימה, התרמילאות, שהיא תופעה ייחודית, תרבותית, גם היא, עשרות אלפי תרמילאים יושבים במחוזות ברחבי העולם, משוחררים פעם ראשונה מכל חובה ומסגרת ולא מלווים על ידי שום סמכות, הם נמצאים יחד בתוך עצמם והם יושבים שם וכל מה שקשור בחברה שלנו כאן מגיע לניכור מוחלט. ניכור. אז אם כאן ישנה תרבות של סמים שמלווה את התלמיד, היום אין בית ספר עממי בלי סמים בארץ, אין תיכון בלי סמים, אין חטיבת ביניים, אין גם אף יחידה צבאית בלי סמים, ואני אחראי למה שאני אומר, אז בחוץ לארץ, כשהם יושבים ביחד, היום יכול להיות סובב סביב הסמים. ולסמים, לקנביס, זה הנושא שאנחנו רוצים עכשיו לדון בו, יש השפעה רבה גם באיכות, כפי שאומרים, וגם בכמות, רבותיי. כי אם לוקחים פעם בסוף שבוע, אז יש סיכון של פעם בסוף שבוע, אבל כשקמים ב-11 בבוקר ומ-11 בבוקר עד 11 בלילה הורדת כמות שפה צורכת צרכנייה שלמה, אז הסיכוי שלך להיפגע עולה לאין שיעור. לא רק האיכות, גם הכמות. הכמות של האנשים שמשתמשים, אז אמר עומרי, 90%, תאמינו לי, אני מכיר את עומרי, הוא מאוד זהיר, אין כמעט אחד שלא משתמש, זה נדיר בצורה בלתי רגילה. מי שלא משתמש, הוא לא יכול לשבת במחוזות שהצעירים האלה יושבים. אם צעיר אומר לכם, 'אני ישבתי שבוע בקאסול', או שבוע במנאלה, או שבוע בגואה, הוא לא יכול היה לשבת שם שבוע בלי להשתמש בסמים. כמו שתגידו לי שישבתם פה שבוע ולא שתיתם. זה לא עובד. אתה לא יכול להישאר שם, היית צריך ללכת, להחליף מקום. התופעה הזאת רחבה מאוד,

כמות הנפגעים שעומרי אמר, אופן הנפגעים וצורת הנפגעים שעומרי ציין, אני רוצה לחזור על זה בזריזות ולהוסיף על זה. יש את הנפגע המתמכר, ולגראס, רבותיי, מתמכרים. אני מכיר את ההתמכרות לגראס של הישראלים שם, ואני לא יודע איך פוטרים מתמכר מגראס. אני יודע פחות איך פוטרים מתמכר מגראס מאשר מתמכר מהרואין. הרבה יותר קשה לפטור, כי ההתמכרות היא עמוקה נפשית ואישיותית. בעיה קשה ביותר. אני מכיר הרבה מכורים לגראס שאני לא יודע איך פותרים את העניין הזה. אף אחד לא הציע שום פתרון בעניין והמערכת שקיימת פה, לא עושה צעדים ממשיים כדי למצוא פתרונות להתמכרות הזאת.

אז יש מתמכר, זו הדמות הגדולה, הפסיכוטי, שעומרי ציין שהוא בולט מאוד. יש את הנפגע השקט, ואלה רוב הנפגעים, אלפים. זה אותו בחור שהיה סמל בצנחנים, מלא מרץ, גמר שירות בגדוד צנחנים, יצא לעבוד, הסתובב עם כלי הגינון והטנדר ונסע על אופניים ועשה אקסטרים ונסע לדרום אמריקה או הודו וחזר אחרי שנה עם שערות עד כאן. הוא נראה על הכיפאק, סבבה, הוא מדבר לעניין, יש לו פה אבן יפה שהוא קנה ב-15 רופי, תיק כזה יפה, הוא קם בבוקר ב-11, הוא מסתרק יפה, מעשן את הסיגריה, שותה את הכוס צ'אי, הכל בסדר, סבבה, בראש טוב, הוא איש של חבר'ה, הוא על הכיפאק, רק מה? לא זז רוורס, הוא בהולד מוחלט. עוברים שלושה חודשים, האבא אומר, 'לך תעבוד, תעשה משהו', 'תלך תלמד, תעשה משהו', הוא אומר לו 'תשמע, רק חזרתי מהודו, תן לי להתרגל, זה שוֹק לא קטן', הוא מסתגל, רבותיי, שנים, כי הוא ממשיך לעשן, הוא לא עושה כלום. החברים ממשיכים והוא בהולד מוחלט. עומרי ציין את זה, נפגע אצלו הדרייב, האלמנט הזה של אנשים צעירים להמציא תכניות מגלומניות, לנסות להוציא אותן לפועל. הוא לא עושה כלום, הוא בהולד מוחלט. הוא עובד יומיים בהוט, 'זה חרא של עבודה', עובד יומיים בסלקום, 'לא משלמים שם'. הוא לא עושה כלום, הוא בהולד מוחלט. וזו הכמות הגדולה ביותר, אין לנו מושג איך להתייחס לזה, ואלה נפגעים שמופיעים אחר כך ומבקשים עזרה פה אצל עומרי וההורים מבקשים עזרה אצלנו ואנחנו מפנים לעומרי ועומרי מנסה, בעזרת הפסיכולוגים והצוות שלהם, לעבד תכניות ולסייע להם ולמשפחות שלהם.

יש להם בעיות נפשיות?

זה הנפגע המרכזי, רבותיי.

זו עצלנות פסיכולוגית. אחד שלא מוכן להזיז את עצמו מילימטר. יש אנשים בהולד ללא שימוש בסמים.

אבל אלה אנשים שעד לפני שנה-שנתיים היו בפול קצב.

אבל יש כאלה מטופלים?

יש דבר שנקרא 'Amotivational syndrome', זאת אומרת חוסר מוטיבציה. בדרך כלל זה סימפטום שלא נולד בשנה או בשנתיים הראשונות של השימוש, אלה משתמשים ארוכי טווח. אם אנחנו נלך למדינות כמו מצרים, כמו מדינות אסיה, המוטיבציה שלך יורדת, אבל זה לא בעקבות זה שעישנת לצורך העניין בהודו שלושה חודשים סמים. זה לא קורה.

תן לי עוד רגע, כי אני לא לחינם חזרתי על הדברים של עומרי, אני רציתי לציין כאן בנקודה זו משהו מאוד חשוב, שאני חוזר עליו במשך הרבה מאוד שנים, ואתם תסבירו אותי, כל הכוח הרפואי שיושב פה. רבותיי, בן אדם שמעשן מגיל צעיר ומעשן במשך תקופה ארוכה, אנחנו רואים בו שינוי מנטלי ושינוי באישיות. אנחנו לא יכולים אמפירית מדעית להוכיח שהאישיות שלך השתנתה והיא שונה ממה שהיא היתה שלשום, אבל הגראס משנה ופוגע במנטליות ובאישיות, באופן חד משמעי, ואין פה רופא שלא יסכים איתי.

אני מסכים.

יש לזה השפעה נפשית עמוקה וצריך לקחת את זה בחשבון. כל מי שאומר שגראס זה טבעי ונחמד, משתמש במלים שיווקיות כדי לקדם מכירת גראס. אני שומע את זה מהכוחות הפנטסטיים של ירוק וטבעי. גם ארס של נחשים, רבותיי, זה ירוק, אקולוגי וטבעי, אני לא ממליץ לכם על זה. אין לזה שום ממד שמצביע על הסיכון שקיים בחומר כחומר נרקוטי, והקלות שבה רואים את זה והמסע הציבורי הרחב שנעשה פה לשיווק הגראס, בעזרת התקשורת ודעת ההמונים הצורכים, היא תקלה לא פשוטה, והמנהיגות שיושבת פה צריכה להוביל מהלך רציני ואמיתי ומאוד מורכב, שצריך להתאים אותו, היות ולנושא תרבותית, מוסרית, אין פתרונות. אם אין לזה פתרון, צריך לדעת להתאים את זה כל הזמן, כמו מין. אנחנו כולנו בעד מין, אבל אני לא בעד שתפגע בילדות בנות 4 ואני לא בעד זה שתכריח את המזכירה שלך. יש לנו גבולות ואנחנו מתאימים את זה לצרכים המוסריים, התרבותיים והחברתיים שלנו. וגם כאן, בנושא של הסמים---

אז מה אתה מציע? לא הבנתי. אתה אמרת, סמים תמיד היו, החל משאול המלך שיצא למלחמה והלך לבעלת האוב ולקח סמים, וכלה... כמו מין, זה תמיד יהיה. השאלה היא איך אתה מתמודד עם זה ומה אתה עושה עם זה.

תיכף אני אדבר על ההתמודדות, אני רוצה לציין רק עוד שני מפגעים שאני רוצה להוסיף על הרשימה, ברשותך. הנפגע החברתי. פה מדובר בנפגע, רבותיי, חבל על הזמן. הנפגע הזה מצוין בדוח הזה של מר קופי ענאן והוא קורא להפסקת הפגיעה בנפגע הזה. זה הנפגע החברתי, זו הבחורה שאני מטפל בה נכון להיום, ואני מטפל בעשרות כאלה, שנסעה מקסול וקיבלה משני חבר'ה ישראלים מזוודה לעבור את הגבול במסאי, בצפון הודו, כי קל לעבור שם את הגבול, אז ניגשים לקטמנדו, עולים על המטוס, שולחים את המזוודה בצ'ק אין ישר לארץ והמזוודה הזאת מכילה 7, 10, קילוגרם של ג'ראס שעובר אריזה מאוד יסודית וטובה. אם זה האורז המקצועי הגרמני, אני כבר אומר לכם, אין סיכוי שימצאו. אם זה האורז האיטלקי וההולנדי, הסיכוי שיתפסו תפיסה אקראית הוא בטוח. תפסו אותה והיא יושבת בכלא, הבלדרית הזאת. היא לא פושעת, היא לא ארגון פשע, היא לא בת של פושעים, היא נפגעת סמים, מהזמינות הבלתי רגילה של הסמים, כי הם עומדים שם בהודו ובדרום אמריקה על השולחן, כמו שכאן עומד סודה. זה שווה ערך מבחינת התפיסה של הצעירים לסודה. הם לא מבינים שזה עובר קווים אדומים חברתיים, חוקיים, מוסריים ותרבותיים שלנו. אנחנו לא מצליחים להבהיר להם את זה, אצלם סודה וג'ראס על השולחן באותה מידה כמו שאצלנו הבורקס והפירות. זה נראה להם סביר באותה מידה וזה נמצא באותה מידה. צריך להבין את זה. הם נפגעים חברתיים מחוסר היכולת שלנו לטפל בבעיה הזאת.

אתה שואל איך לטפל בבעיה? הבעיה נמצאת בשדה שהדוח הפנטסטי הזה, שקראתי אותו ובפרטי פרטים, קראתי אותו כמה פעמים, בניגוד לכל האחרים ששמעתי בוועדה הקודמת כשדיברו עליו. אני אומר לך, הם קראו רק כותרות שלו, ואני לא רוצה לציין שמות. יש כאלה שאפילו גם את הכותרות לא גמרו לקרוא, אבל דיברו בהתלהבות רבה ובקול נעים, שעשה עליי רושם כביר. הצורה לטפל בזה, רבותיי, צריך פה הרבה מאוד תבונה, הרבה מאוד ידע אמיתי והרבה מאוד ידע לא פופוליסטי או פוליטי, פה צריך להיזהר מזה, כי זה יפגע בנו.

אתה בעצם אומר לנו שצריך לעשות איזה שהוא איזון מסוים.

צריך מידע, צריך לשלב בין חברה לתרבות לחינוך.

אי אפשר לבטל, צריך לעשות סדר ברמה מסוימת, שלא יחרוג מפרופורציות.

אני רציתי להציע, כבר הצעתי לפני שנים, ישנה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. הרשות הזאת קמה כתוצאה מרעיון בדיון דומה לזה שהתקיים שנים לאחור בניסיון לרכז את כל הכוחות שנמצאים כאן ולהנהיג מבחינה לאומית את הנושא הזה. בעצם לתת לה את הכוחות, את היכולות ואת התקציב לעשות את זה, כולל את האכיפה והחינוך. זאת אומרת הרעיון היה לרכז את כל התקציבים שנמצאים אצל הרשות לסמים והאל-סל והמפעיל האזורי והמועצה האזורית וכולם, לרכז את זה לנקודה אחת, להקים צוות סופר מקצועי עם אנשי חינוך, עם אנשי מוסר, אנשי רפואה, אנשי תרבות ואנשי חוק, כדי לנסות ולאזן על פי הצרכים בהתאם לזמן, בהתאם לאופייה של החברה, בהתאם לתרבותה, לחוסן שלה והמוסר שלה, לאזן ולהפעיל את זה כל פעם ולהתאים את זה, כמו שאנחנו מתאימים את חוקי המין כל פעם מחדש לצרכים של החברה בהתאם לתפיסה התרבותית או המוסרית ששוררת באותה עת באותו מקום. אנחנו צריכים גם כאן להבין שהמערכת לא תהיה עם פתרונות מוחלטים, אין פתרון מוחלט לנושא, לא יהיה, כי צריך לדעת לחיות במערכת דינמית. במערכת דינמית צריך אנשים יצירתיים ואינטליגנטיים, רגישים, מוסריים ובעלי הרבה מאוד ידע עמוק. זה לא פשוט. זה נשמע בלה בלה בלה כזה. זה בדיוק הפתרון, הפתרון הוא לא ברור.

המסר שלך ברור.

אנחנו נשמע משלוותה מה אתם עושים, מה ההתייחסות שלכם לנושא.

קודם כל אני חייב הערה לגבי דברים שנאמרו פה על הקנביס. אחד הדברים שאנחנו רואים עכשיו כבעיה בריאותית מאוד קשה וזה הולך וגובר, אין לי מספרים אבל זה הולך וגובר, כל הנושא של הקנביס הסינתטי, שהם בתקופת המעבר להפוך לא חוקיים, רואים גם התמכרות לזה, גם פסיכוזות עם זה, כל אותם סימפטומים, זה הנייס גאי וכל החברה האלה.

נדון בזה אחר כך, כי נוצר מצב פרדוקסלי. בפיצוציות התחילו למכור סמים מסוימים, זה התחיל בחגיגת. בחקיקה במדינת ישראל, זה לקח בזמנו שנה בשביל להביא את זה אל מחוץ לחוק. ברגע שהחומר הזה יצא אל מחוץ לחוק, המעצבים שינו משהו קטן, עשו את החומר גרוע יותר למשתמש, ועוד פעם עד שנה וזה יצא. ככל שאנחנו הולכים קדימה, החומרים האלה יוצאים אל מחוץ לחוק ומגיעים לשוק חומרים רעילים. באופן פרדוקסלי החומר הראשוני שיצא היה הכי טוב, וככל שאנחנו הולכים קדימה החומרים רק הופכים יותר גרועים ופוגעים במשתמשים.

דרך אגב, כל טענות הנחקרים במחקר של ארגון הבריאות העולמי קובעים ש-27% ממקרי הפסיכוזה בעולם הם כתוצאה משימוש בגראס.

זו היתה הערת אגב לגבי הפגיעה של החומרים האלה שאנחנו רואים אותה הרבה.

מה שקורה בשלוותה, אני אקח צעד אחד קדימה ואגיד משהו לגבי ספיישל הטיפול של המערכת הפסיכיאטרית בנפגעי סמים. אני חושב שזה יהיה די מדויק לומר שככלל אנחנו בתהליך של למידה איך לטפל בזה. המערכת לא ממש יודעת להתמודד עם המצבים של אנשים חולים במחלה נפשית שגם משתמשים בסמים. במקומותינו כבר עשר שנים בשלוותה יש תהליך של קודם כל ללמוד מה עושים עם זה. זה התחיל ממצב שלפני כ-15 שנה, שאנשים שידעו שהם משתמשים בסמים, לא היתה להם כניסה לבית החולים. אם כרגע הגיעו למיון וצריכים אשפוז, היו יורדים בצהריים לבדוק אותם בשער, אם צריך אשפוז, היו לוקחים אותם ביד למחלקה סגורה, אם לא, הם היו נשלחים הביתה. לאט לאט אנחנו עוברים תהליך של באמת ללמוד את אופן ההתייחסות, אנחנו לומדים ונדהמים מההיקפים העצומים של שימוש בחומרים, סמים, בקרב חולי נפש. יצאו גם כמה עבודות מהארץ שבהחלט מראות את החומרה של הדברים האלה. כרגע, במהלך השנה האחרונה הלכנו צעד קדימה, בעזרה גדולה של הרשות, כדי להקים שירות של ייעוץ וטיפול לאנשים שסובלים מקשת רחבה של תחלואה שקשורה בחומרים וסמים, בין אם זה סמים לא חוקיים, כן חוקיים, שימוש בתרופות לא כפי שהתווה הרופא, או שימוש מאוד רחב לקבוצות פסיכיאטריות ואחרות, על מנת להקטין שימוש כסם לכל עניין ודבר. יש כמה חלקים לשירות הזה, חלק מזה אלה קבוצות טיפוליות שנערכות בתוך בית החולים למטופלים שהם חולי נפש שגם משתמשים או השתמשו בסמים---

תחלואה כפולה זה יכול להיות גם אלכוהול ומחלת נפש?

בטח. תחלואה כפולה זה שם גג שכולל הפרעה נפשית עם הפרעה שקשורה בשימוש בחומרים. זה שם שהוא די רחב.

יש לנו שירות ייעוץ למטפלים, שהמטפל בא אלינו עם בקשה לייעוץ, כמו כל ייעוץ רפואי אחר. אני יודע שבבית חולים כללי מבקשים יועץ לרפואת עיניים, במחלקה קלינית אותו סיפור. אצלנו המטפלים מבית החולים ומחוץ לבית החולים באים לקבל ייעוץ לגבי מטופל ספציפי שהם לא יודעים מה לעשות איתו, אנחנו מקיימים דיון צוות ובעצם המטפל יוצא עם איזה שהיא תכנית בירור או טיפול וגם השמה. אני חייב להגיד במאמר מוסגר שהשמה זאת אחת הבעיות הקשות שלנו. זאת אומרת לחולה במחלה נפשית שגם משתמש בסמים וסיים תקופת טיפול ויוצא מתקופת הטיפול, יש לנו בעיה לאן להפנות אותו לטיפול המשך, חסרות מסגרות. מה שעוד אנחנו כרגע בשלבים של הקמה שלו זו מרפאה של טיפול אינטגרטיבי, כלומר תחת קורת גג אחת חולי נפש ומשתמשים באופיאטיים מקבלים טיפול חליפי תחת קורת הגג שבו הם מקבלים גם טיפול נפשי. העיקרון המרכזי בטיפול בתחלואה כפולה, כלומר בקיום בו זמנית של מחלת נפש ושימוש בחומרים, זה טיפול שצריך להיות אינטגרטיבי. לפי מה שהספרות העולמית אומרת הוא צריך להיות טיפול פסיכיאטרי וטיפול בבעיית ההתמכרות על ידי אותו צוות ותחת אותה קורת גג וזה מה שאנחנו מנסים לעשות בהיבט הטיפולי.

תודה רבה.

אם יש התייחסות קצרה לכל אחד.

יש לנו בשירות בתי הסוהר, לפי סקר אפידמיולוגי שנערך לפני שלוש שנים, כ-5,000 מכורים לסמים. לפי אותו סקר, 90% מאותם 5,000 מכורים התחילו את הקריירה ההתמכרותית מקנביס, מחשיש.

יש מחקר כזה?

זה סקר אפידמיולוגי.

בכל העולם, הוא לא קשור למה שדיברנו קודם.

זה לא קשור? זה רק מחזק את הנקודה של הפוטנציאל הממכר של קנביס, של מריחואנה. מה שלא יגידו, ואף אחד פה לא מתווכח על זה---

כמה מתוך המשתמשים בקנביס יגיעו להרואין? זאת השאלה האמיתית. כי נכון להיום---

זו שאלה מאוד רלוונטית.

נכון להיום 30% ממשיכים להשתמש בקנביס יחד עם סמים אחרים.

זאת לא השאלה.

יש עוד 90% שמשתמשים בקנביס שלא המשיכו.

רוב רובם של משתמשי הקנביס לא יגיעו להרואין.

כן, הם נשארים עם קנביס.

זאת השאלה. אין מבדק בעניין כמה מאלה שהתחילו בקנביס המשיכו?

לא, זה לא נבדק בסקר האפידמיולוגי. זה לא היה מחקר, זה היה סקר לגבי האוכלוסייה שנמצאת בתוך הכלא. דבר נוסף, אנחנו מקבלים כמובן עצורים מקהילה שהם מקבלים קנביס רפואי, עם כל האישורים הנדרשים. לא קיבלנו הרבה, קיבלנו חמישה עד היום, מתוכם אחד היה עם פי.טי.אס.די, אחד היה עם כאבים בעקבות מחלה ממאירה ושלושה עם כאב כרוני, שזה כאב גב תחתון. זה כמובן לא משקף את כל התמונה, אבל הקלות שמקבלים---

בתוך בית הסוהר המשיכו לספק להם?

כן, אנחנו מחויבים ונותנים את זה בצורת טבליות. אני רק מציע כאן שיחמירו את האינדיקציות למתן קנביס רפואי במקרים שאולי אין צורך ממשי, זה דבר אחד. דבר שני, האוכלוסייה שמטופלת בקנביס רפואי הולכת ומתרחבת, רצוי מאוד שיהיו מחקרים שמלווים את העניין, שתהיה גם השוואה עם טיפולים קונבנציונליים וכולי וכולי. אחרת המצב הוא לא כל כך מרגיע.

עוד הערה אחת, אם אנחנו מדברים על הקנביס והשפעותיו. אני מסכים עם כל מה שאמרו, אבל לא נאמר פה שלקנביס יש השפעה מאוד חזקה על הנהיגה ואף אחד לא בודק את זה. אפילו כשנותנים את האישורים לקנביס רפואי, לא מתייחסים לכך שבן אדם כשהוא תחת השפעה של קנביס ממשיך לנהוג והוא יכול לעשות תאונות דרכים תחת ההשפעה של הקנביס.

הוא מקבל הנחיה לא לנהוג---

הנחיה, בסדר, אבל אנחנו---

---בשידור חי בטלוויזיה ראינו מה הוא עושה.

כן, יש גם כאלה ששותים ונוסעים עם בקבוק אלכוהול.

אני חושב שהוועדה צריכה לדון על ההשפעה של---

לציין את זה ברישיון הנהיגה, כמו משקפיים.

יכול להיות. המשטרה לא יכולה לעשות את הבדיקה, אז יש פה פריצת דרך מאוד קשה ויש המון תאונות דרכים, אני מניח, תחת השפעה של הקנביס.

לפני הסיום אני רוצה להגיד עוד שתי הערות קטנות. שווה גם להסתכל בעולם הגדול מה קרה. הטיעונים של חלק מהאנשים ששמעתי, דווקא פחות פה, גם הושמעו בהולנד והיום המגמה היא בדיוק הפוכה, התהפכה המגמה אחרי כעשר שנים. הם ראו את השד שיצא מהבקבוק, שאי אפשר להשתלט עליו. אז תיקחו את זה בחשבון.

עוד דבר שרציתי להגיד. יש לא מעט תרופות שעזרו לאלפי אנשים, כמו תרופות כמשככי כאבים וכן הלאה עד שפתאום הסתבר שיש איזה 15 נפגעים בכל העולם ורצו והורידו אותם מהמדף, כי יש 15 נפגעים בכל העולם ובצד שני אלפים שהתרופה עזרה להם. אתם יודעים על איזה תרופות אני מדבר. אני אומר לכם של"תרופה" הזאת יש מאות נפגעים בארץ, שנייה לפני שמעלים אותה על המדף.

לפני היציאה לסיור אני רוצה לבקש. המספר שלכם הוא בערך חצי או יותר מהמטופלים בכפר איזון, זה מזעזע אצלנו את המערכת, כל אלה שבפרנויות, מה שאני לא אספר להם, מי אתם ולמה אתם, אחרי שאתם תלכו, 'ההוא מהמוסד', ו'ההוא מהשב"כ', ו'ההוא רק לבש את הבגדים האלה', אז תגלו רגישות, אל תצלמו, בבקשה. תגלו רגישות.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00