הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
25
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

24.7.2011


הכנסת השמונה-עשרה



נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 195
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, ט"ו בתמוז התשע"א (24 ביולי 2011), שעה 11:00

ישיבה בעיריית לוד לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

דניאל בן - סימון

רוברט טיבייב

מאיר יחיאלי
- מנהל לשכת פתח תקווה, המשרד לקליטת עליה

חנה לוי
- מנהלת אולפנים לעולים חדשים, האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

יפת דרכי
- מפקח לתלמידים עולים מחוז מרכז בממ"ד, משרד החינוך

רפ"ק יונתן יהודה
- סגן מפקד תחנת לוד, מחוז מרכז, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נתן רורבה
- משרד הבינוי והשיכון

חנה שטקלר
- מחוז מרכז, משרד הרווחה

שלום בוחבוט
- מנהל תחום פרוייקטים, המשרד לאזרחים ותיקים

ד"ר אלי זרחין
- מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדי עולים

ולריה וולודרסקי
- רכזת נוער עולה בשכ' "גני אביב" בלוד, האגודה הישראלית למען ילדי עולים

דני קסהון
- מנכ"ל נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

ד"ר אברהם נגוסה
- מנכ"ל "מכנף דרום לציון"

מאיר ניצן
- יו"ר הועדה הממונה, עיריית לוד

יאיר רביבו
- מנכ"ל, עיריית לוד

אפרת אברהם
- לשכת מנכ"ל עיריית לוד

אורלי דהן
- מנהלת מחלקת הרווחה ואחראית על הקליטה, עיריית לוד

ציון הדר
- גזבר העירייה, עיריית לוד

שרית רשתי
- עוזרת יו"ר הוועדה הממונה לתכנון אסטרטגי, עיריית לוד

בר אושר יצחק
- ראש מינהל החינוך, עיריית לוד

משה וינשטוק
- רכז חירום ומל"ח, אגף הביטחון, עיריית לוד

וולודרסקי ולריה
- רכזת נוער, עיריית לוד

רון גלבוע
- מנהל מחלקה לשירותי קהילה וקליטה, עיריית לוד

גיל חדד
- מזכיר, עיריית לוד

זנה אדנה
- מנהלת מוקד קליטה עירוני, עיריית לוד

מאיה רויטבורד
- רכזת תרבות וקליטה, עיריית לוד

ניתאי לוי שלם
- עובד סוציאלי קהילתי, רכז תכניות "קליטה בקהילה", עיריית לוד

בן ברוך ישעיהו
- יושב ראש ועד עולי אתיופיה בלוד

יורם בן ארוש
- דובר עיריית לוד

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה בעיריית לוד לבחינת קליטת העלייה

אני מקבל בברכה את ביקור ועדת הקליטה והעלייה של הכנסת. חבר הכנסת דני דנון וחבריו. ובואו נעשה הכרה קודם כל, שנכיר איש את רעהו.

[סבב שמות המשתתפים]

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעיר לוד. קודם כל, חברי בן סימון, כשאתה מגיע הישיבות מעניינות, אז אני מודה לך שהצטרפת אלינו.

אני מכיר היטב את העיר לוד, יש לי פה חברים רבים וטובים. גם יאיר רביבו, מנכ"ל העירייה, וגם גיל חדד, ועוד רבים וטובים שנמצאים פה בחדר, ציון ואחרים, ואנחנו, קודם כל רוצה לומר מילה למאיר. ברמה האישית מאחלים לך הצלחה.

תודה.

אנחנו לא מכירים. אנחנו לא באנו מאותו בית יוצר. אתה לא גדלת בתנועת בית"ר, למיטב זיכרוני, אנחנו כולנו פה, חברי הכנסת שנמצאים פה, אבל בהחלט הצלחתך זה הצלחה של מדינת ישראל. לקחת על עצמך אתגר גדול מאד, ואנחנו באנו היום, בכובענו כועדת עליה וקליטה, לראות מה נעשה בעיר, מה אפשר לשפר.

אני סיירתי פה בתפקידי הקודם כיו"ר הועדה לזכויות הילד לפני כשנה, וביקרנו בבית ספר שבאמת יש שם שיתוף פעולה יפה עם ילדים עולים, אבל עם כל הקשיים של העיר, ואחוז העולים הלא מבוטל, אנחנו באמת רוצים לראות מה ניתן לעשות, ואיפה אנחנו יכולים לסייע מול משרדי הממשלה. יש פה גם נציגים של המשרדים השונים.

אני זוכר שהייתי פה מגיע עם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהיה לו את הטיפול נקודתי, נקרא לזה. טיפול נקודתי. באנו לכאן. הוא היה עושה פעם בחודש. באחת הישיבות הגעתי איתו. הוא היה עושה פעם בחודש ישיבה של מנכ"לים, והיה בתור אינסטלטור פותר את הבעיות אחת לאחת. אם נוכל אנחנו גם היום לראות איך אנחנו פותרים, מסייעים ומקדמים. בסך הכל יש בעיר לוד כ – 25 אחוז עולים, שזה אחוז לא מבוטל. הנתונים שלכם טיפה שונים. זה הלמ"ס זה הנתונים שלנו. אז באמת אנחנו נראה את זה כאתגר.

הייתי רוצה לאפשר לך, או נציגיך סקירה קצרה על נושא קליטת העולים.

טוב, אני רוצה לומר לך, להשיב לך. למרות שאינני מתנועת בית"ר: "ביום פקודה אני כמוט נחושת, כגוש ברזל בידי נפח ושמו ציון. חרשני כרצונך. מגל, גלגל חרושת, או חרב ופגיון". מי כתב את זה?

זה הנדר.

אז אני אומר לכם, דברים יפים אני זוכר.

רבותיי, העיר לוד, כפי שאני מצאתי אותה, ואני אחר כך אתן לאנשי המקצוע לדבר יותר, היא הטרוגנית בצורה קיצונית לעומת ערים אחרות שאני מכיר. יש בה כ – 30 אחוז אוכלוסייה ערבית, ומי שחושב שאוכלוסייה ערבית זה דבר אחיד, הוא רק טועה. יש הבדל בין נוצרים למוסלמים, בין ותיקי לוד לבדואים שהתיישבו בה, ולבין משת"פים שהובאו אלינו. ואם אתם חושבים שהם מדברים ביניהם יש לכם טעות גדולה מאד. קשה מאד.

מצד שני גם העלייה. חלקה עלייה מחבר העמים. חלקה עלייה מאתיופיה. חלקה מאותו חלק של חבר העמים שהוא דרום מזרח אסיה. כל אלה מציבים בפנינו אתגר לא רגיל אנושי לשילוב חברתי, ואני נוהג לקרוא למה שקוראים במקומות אחרים: האגף לרווחה וסעד, וכדומה, אני קורא לו: האגף לשילוב חברתי. כי זו המטרה העיקרית, לשלב בין האוכלוסיות.

השילוב הזה הוא קשה קודם כל בגלל מערכות חינוך ורצון כל אחד לשמר את עברו, בעיקר הציבור המוסלמי והערבי. אבל יש גם השתלבות אחרת. וההשתלבות האחרת היא באמת בחיי התרבות, בחיי הספורט, מועדונו נוער, וכדומה, שגם הם אינם בשפע, וכרגע אני מקווה שנצליח.

אני אתן לך רק דוגמא: תנועת הנוער העובד - תנועה שהיתה קיימת פה הרבה שנים. פתאום אומר לה ההסתדרות: שלום. תעזבי את החדר. תעזבי את המקום. אין להם איפה להיות. הם ברחוב. תנועת הצופים הערבית - שהיא תנועה חיובית מאד, רצינית מאד בעיר, בתנופה של גידול, אין להם איפה לפעול. תנועת בני עקיבא - שהולכת וגדלה, אין לה מקום. אנחנו עכשיו עם מפעל הפיס סידרנו, אני מקווה שבקרוב נתחיל בבניית שלושה מועדונים לתנועות הנוער, כי זה הדבר הראשון שאני צריך.

במקביל, באמצעות רשות ההימורים בספורט אנחנו מנסים לשפר, או לשפץ מגרשי משחקים כאלה לכדורגל בעיקר. כי זו המודה כאן. אבל יש גם טניס שולחן, שאין לנו מקום. חסר מקום לפעילות קהילתית. אני מקווה שנצליח להתגבר.

אין לי הרבה מה לדבר על תעסוקה, כי בסך הכל אני חושב שהתעסוקה, בהשוואה למה שנעשה בארץ, ובארץ הרי מותחים ביקורת, כל הזמן צועקים, ושוכחים, אבל שוכחים שהתעסוקה, שאבטלה במדינת ישראל היא הרבה יותר נמוכה מאשר בארצות הברית, לדוגמא, או באירופה. ויש תעסוקה, רמת התעסוקה בסדר. מרבית היהודים מועסקים מחוץ לעיר, מרבית הערבים מועסקים בעיר.

אלה הנתונים העיקריים, ואני הייתי מבקש אולי מאורלי דהן לתת סקירה, אורלי דהן, ראש האגף לשילוב חברתי. זכתה פה אחד במכרז שהתקיים לפני כחודש. אבל היא לא חדשה פה. היא עבדה פה. היתה כממלאת מקום הרבה זמן. היום היא עושה, תציג את הנושא.

היא החזיקה את תיק הקליטה הרבה שנים.

טוב, באמת אני מקדמת אתכם בברכה. חשוב לנו מאד שאתם באים לראות את העבודה שנעשית פה בתחום הקליטה בעיר, ויש הרבה עבודה.

סך הכל, כמו שראש העיר אמר, העיר לוד בעצם היא משולש של רב תרבותי, בעיקר של שלושת הדתות: יהודים, נוצרים ומוסלמים. הנתונים הם לקוחים, נכון, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשאנחנו מדברים על 74 אלף תושבים. 30 אחוז ערבים, 32 אחוז מהם, מ – 74 כמובן, עולים.

המטרה של התכניות בעצם שאנחנו מקבלים לביצוע ממשרד הקליטה הם באים להקל על השילוב של העולים החדשים בעיר הזאת. יש הרבה מאד, תיכף תיראו, אחר את המורכבות של העולים, ואת האופי שלהם.

ההתפלגות של העולים, נכון ליולי 2011: סך הכל, לא מעט מחבר העמים שרובם מרוכזים ב"גני אביב". רובם.

מה מספר?

15,973. אז אנחנו בהתחלה נשים, בראשית המצגת נשים כל התקציבים. זה נכון להיום כל מה שמשרד הקליטה מתקצב אותנו.

ל – 2010 או 2011?

זה 2011.

או.קיי.

ואנחנו כרגע בעצם, זה כל התכניות, עם זה אנחנו עובדים, ויש 3 פרמטרים בכל התכניות קליטה: 1 – זה תקציב קליטה בקהילה, השני – מוקד קליטה והשלישי – שיקום שכונות שאנחנו מקבלים דרך זה תכניות קליטה. זה כל התכניות. נראה בפירוט יתר אחר כך, לאחר מכן, כל פרוייקט נראה אותו לאחר מכן.

יוצאי חבר העמים – יוצאי חבר העמים האפיון העיקרי שלהם, מבחינת הקליטה שלהם, קודם כל הדגש הוא על תרבות. תרבות בכל הרמות. אנחנו מדברים תרבות וספורט. זה שני הדברים העיקריים שאנחנו זיהינו אצלם. לא חושבת שזה רק פה בלוד, אבל בעיקר בלוד. אנחנו רואים את זה.

לכן, אחד הדברים שאנחנו עושים איתם זה קודם כל- - -

אוכלוסייה מחבר העמים היא, מה האפיון גיל שלה? היא מבוגרת? צעירה?

לא, יחסית צעירה. יש מבוגרת אחרת. המבוגרת זה יבוא. יש לנו מקבץ, יש לנו מספר מקבצי דיור מוגן, שהבאנו קשישים מערים אחרות. אבל מי שגר פה, בעיקר "גני אביב", למשל רובם אוכלוסיות צעירות, משפחות חד הוריות. ותיראו את אפיונים לאחר מכן.

הנושא של שימור המסורת – כל שנה קונצרט לכבוד 20 שנה לעלייה מחבר העמים. בקונצרטים האלה אנחנו בעצם מעסיקים את אותם כל מיני מוסיקאים מחוננים שיש לנו בעיר הזאת, ויש לנו לא מעט כאלה. יש את החגיגות של 65 שנה לניצחון על הנאצים, שזה הופך להיות יותר של הגיל המבוגר, ואנחנו עושים את זה כל שנה, מציינים את זה בצורה מכובדת מאד, ולצורך זה גם עשינו קונצרט בעניין הזה, 350 איש, אירוע חלוקת מדליות. התכנסות שנתית לכבוד ה – 8 במאי, שזה גם, יש לנו אתר בלוד שאנחנו עושים כל שנה את החגיגות האלה, שהם מאד משמעותיות.

עכשיו, מרכז תרבות לעולה – יש לנו פה את מאיה, את רוצה להגיד מספר דברים על הנושא שאת כל כך?

הקונצרטים שאני מארגנת הם מצליחים מאד, כי אנשים אין להם אפשרות שיהיה להם משהו בעיר שלנו. אז זה היחיד שהם מקבלים ממנו. באים הרבה אנשים. מארגנת להם אוטובוסים, והם באים באוטובוסים, ואני חשוב לי שבקונצרטים קטנים וגדולים יהיו גם ילדים. ואני מבקשת מהם שיביאו אותם. כי ילדים רוב הילדים כבר מדברים בעברית, אבל הקונצרט הזה ברוסית. אז הם גם נהנים לשמוע ולראות, והם יושבים ליד הסבים והסבתות, ואימא ואבא. זה ממש מעניין. ויש הרבה אנשים, היה שם תמונה אחת שזה מאד מעניין.

היה לנו קונצרטים שבאים אנשים, 50, 60 איש לקונצרט קאמרי. והגיעה אשה אחת עם הנכד, והוא היה מעוניין לשמוע את המוסיקה, ואחר כך הוא חשב שהוא יכול לנגן בכינור, ועכשיו הוא, מכירים אותו בכל העולם, הוא מסתובב עם קונצרטים, הוא סיים את האקדמיה למוסיקה באמריקה, לקחו אותו מישראל, היה במבחן כזה שלקחו אותו, והוא עכשיו מצליח מאד. ויש עוד דברים מה שאנחנו עושים.

או.קיי. נושא של מקהלות – יש לנו איזה 3 מקהלות יפות מאד, ואם יהיה לנו זמן כמובן הייתי מזמינה אתכם לצפות בהם, כולם על טהרת, הם שרים גם, הרפרטואר שלהם גם בעברית, זה לא רק ברוסית. ועל כך גאוותנו גם כן, ובאמת הם עושים את זה. זה מדהים. המשמעת שלהם ככה להתמיד בדבר הזה, זה פשוט מדהים.

או.קיי. חדר הנצחה – אנחנו משתדלים באמת, ביחד עם ארגון הווטרנים, ויש לנו תקציבים שאנחנו מקבלים מכם, כל פעם מחדש, לעשות את מה שהם צריכים על מנת שיהיה חדר הנצחה בכמעט בכל מועדון איפה שיש להם. יש לנו 3 מועדונים לווטרנים, ובכל מקום הם קובעים מה הם רוצים בתור הנצחה. אם זה אלבומים, או אם זה איזה שהוא משהו של זיכרון, משהו כזה גדול. כל אחד, אנחנו כל שנה מקבלים תקציב כזה, מנצלים אותו מצויין בנושא הזה.

טוב, כמובן זה שוב הנושא של המקהלות. פעילות בקבצי דיור – אנחנו יש לנו בעיר שני מקבצי דיור. כל אחד בשני קצוות – אחד ב"גני אביב", יש לו משהו כמו 110 יחידות דיור, והשני ב"גני יער".

מי מפעיל אותם?

משרד הקליטה מפעיל אותם, אבל באמצעות חברה אחרת. לא הוא בעצמו. יש לנו 310 יחידות דיור בשני המקבצים, שזה המון.

עכשיו, אני רוצה לציין גם, המקבץ ב"גני יער" כל כולו על טהרה של יבוא מבחוץ של קשישים. הם לא תושבי העיר. זה נבנה כך שזה 210 יחידות דיור.

תגידי לי, מה זה: מקבץ דיור? תסבירי לאנאלפבית כמוני.

דיור מוגן הוא מבנה של המדינה באחריות משרד השיכון. מקבץ הוא שכירות שמשרד הקליטה שוכר מקבלן שהוא זה שבונה והוא זה שאחראי להפעיל אותו, על פי קריטריונים של משרד הקליטה, והוא מבחינתו מפעיל את המבנה, והוא גובה את השכר דירה מהדיירים, מהדיירים, והעולים הקשישים הם ממשיכים לקבל את השכר דירה ממשרד השיכון. החוזה הוא ל – 5 שנים עם אופציה לעוד 5 שנים. זה מקבץ.

בעצם מי שבמקבץ דיור, החברה שמפעילה אותו היא אמורה לספק צרכים תרבותיים.

מתוך ה – 310 כמה הם תושבי לוד במקור?

אף אחד.

אף אחד.

כמעט אף אחד. אני לא מגזימה, כמעט אף אחד.

שירותי הרווחה הם אצלכם?

כן. שירותי רווחה לנו זה רק ... של כל אפוטרופסות.

בהתחלה היתה התנגדות של תושבים. הם פגשו אותי במקרה בשכונה שבה אני גר, שכונה צעירה, מנותקת מהעיר, שכונת "גני עם", אבל בסופו של דבר אוכלוסייה מצויינת.

היא טובה. אין לנו בעיה.

לצערנו המיקום הוא לא היה נכון כי הוא, אין להם נגישות. אין להם. זה שכונה בלי אמצעי תחבורה נגישים, בלי קירבה למרכז העיר. אבל החליטו שזה יהיה שם ל – 10 שנים. כבר עברו 4 שנים לדעתי, אבל אוכלוסייה מצויינת.

יש לנו עוד תכנית נוספת מצויינת, שזה הפעם מבית מדרשו של משרד הרווחה, שנקראת: תכנית ביתית לאמהות עולות, כאשר אנחנו בעצם נכנסים לבתים של אותן משפחות, ואנחנו מדריכים אותם באמצעות הנשים איך לטפל טוב יותר בילדים שלהם באמצעות העשרה, גרייה, כל מה שיכול להיות בשביל להעצים את הקשר.

אני חייב להעיר לך אבל, אני רואה את הסכומים פה שהם כל כך זעומים, ואני שואל את עצמי, כבר כמה, נגיד מה שציינת עכשיו, מה היקף התכנית? כמה כסף מושקע בה?

של משרד הרווחה בתכנית הזאת?

כן.

התכנית דווקא הזאת היא די יקרה. משהו כמו 110 אלף שקל. יחסית. כיוון שלמה היא לא יקרה יחסית.

מה זה נותן? 3 רכזים? מה זה נותן בפועל?

רכזת אחת שמסתובבת ב – 20 בתים. חצי משרה. המשרד לא מכיר. זה לא כוח אדם מקצועי של עובדת סוציאלית. היא מדריכה שהוכשרה, מקבלת הדרכה כמובן, והיא הולכת. אנחנו קונים לה ציוד, שזה אומר משחקים, כל מיני דברים מהסוג הזה שאפשר לעבוד על קשר הורה וילד, והיא הולכת עם זה לבית של אותו עולה, ועובדת איתה, ומלמדת את האימא איך להיות בקשר טוב יותר עם הילד. לעשות תכנית כזאת גם בקרב העולים מברית המועצות, וגם בקרב העולים האתיופים, זו תכנית של משרד הרווחה דווקא, אבל זה לא משנה. אנחנו מאגמים פה את כל המשאבים שיש לנו לצורך הקליטה.

או.קיי. זה ריכוז כל תכניות קליטה בקהילה. עכשיו צריך להבין, משרד הקליטה בעצם בא ואומר לנו: אני מקציב לכם X כסף, אבל כמעט ב – 80 אחוז הוא אומר לנו מה לעשות עם הכסף הזה. הוא לא נותן לנו איזה מרחב שאנחנו יכולים לשבת פה ועדת היגוי ולהחליט על מה להוציא את הכסף. הוא אומר ככה: אתם תתנו מקהלות – X, ואפילו מציע לנו שם המקהלה. אתם תתנו Y לחדר הנצחה. אין לנו כמעט, זאת אומרת, אם אני רוצה לבוא ולהציע איזה שהיא תכנית, 20 אחוז בקושי אני יכולה, וזה אחד הדברים שאני חושבת שצריך להשתנות. לא יכול להיות, התכניות כמעט כל שנה אותו דבר עומדות, אנחנו כבר יודעים מי מקבל מה, וכמה, ואיך נעשה. יש לכם פה את כל התכניות, ויש לנו את הפירוט, יותר מאוחר אתם תיראו אותם.

עכשיו יוצאי אתיופיה - הבעיות העיקריות ביוצאי אתיופיה הם כאלה: קודם כל 90 אחוז מהם מטופלים ברווחה. פשוט 90 אחוז. המאפיין העיקרי שלהם: העוני הוא בראש הרשימה, לצערנו. 400 משפחות חד הוריות, חוסר בתעסוקה.

את אומרת, אורלי, 400 מתוך כמה זה, אורלי?

כמה משפחות?

800. חצי, פשוט חצי.

מה ההגדרה של עוני?

עוני? עוני מבחינתנו.

מה זה: מבחינתנו? יש הגדרה?

יש.

מה ההגדרה הכללית?

כשבן אדם מגיע אלינו, והוא צריך סיוע, למשל, לקנות מקרר. ואנחנו יודעים שלפי ההכנסות שלו, אם אתה תלך על התקנות לעבודה סוציאלית, אנחנו רואים שההכנסות שלו הם פחות, בקושי שכר מינימום.

עוני זה לפי משרד הקליטה, או לפי משרד הרווחה?

רווחה אצלנו. כשבן אדם בא והוא אומר: אין לי איך לשלם. אין לי מקרר, אין לי מיטה על מה לישון, ואנחנו רואים שההכנסות שלו לא מאפשרות לו לקנות את הצורך הבסיסי הזה. או.קיי? משפחות חד הוריות. חוסר בתעסוקה.

שכונת רמת אשכול – זה אומר שזה בעיה. שכונת רמת אשכול היא שכונה מעורבת של מיעוטים ושל אתיופים. יש שם עבריינות. האנשים שנמצאים שמה מפחדים לצאת החוצה. רוצים לעבור דיור למקום אחר, אבל המחירים הם יקרים יותר במרכז העיר. הם נאלצים להישאר ברמת אשכול. 100 משפחות שם, שעדיין נמצאים שם, ואנחנו מנסים להקל עליהם באמצעות איזה שהוא פיתוח של שירותים בתוך הקהילה ברמת אשכול.

סליחה, לגבי רמת אשכול – רמת אשכול נבנתה כשכונה לעולים חדשים מברית המועצות ומחבר העמים. עם השנים, הם עזבו, היום 67 אחוז מהתושבים הם ערבים. והיתרה – אתיופים.

המוקד קליטה איפה נמצא? באיזה שכונה?

בגבעת הזיתים. הוא לא נמצא בתוך השכונה עצמה.

לא, אבל הוא נמצא בשכונה שיש בה ריכוז גבוה של עולים.

זה נכון. אבל איפה שהוא עצמו נמצא לדעתי זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי פה אם הוא נותן, ואיך הוא מגיע לכל העיר.

השפה העברית, כמה שאנחנו מנסים שהעולים ינסו, יכירו את השפה, אנחנו נתקלים, זה קשה, קשה, כל פעם מחדש לראות עד כמה הם לא קולטים את השפה, קשה להם לקלוט את השפה. זה לא רק המבוגרים. לפעמים זה בא, זה לא רק המבוגרים שביניהם.

יותר מאשר העולים מחבר העמים?

בטוח!

מה הבעיה פה? קוגניטיבית? או איזה שהוא ...

כאילו המשוכה הזאת שהם לא רוצים- - -

הם כבר לא הולכים לאולפן?

הם הולכים לאולפן. הם מעדיפים להישאר בנישה- - -

האמת שאנחנו נתקלים בקשיים חמורים שאי אפשר אפילו להגדיר אותם.

אנחנו כל שנה, שנתיים יוצאים באיזה שהיא תכנית חדשה, עם רעיונות חדשים איך ליישם.

את מדברת על אולפני מבוגרים, נכון?

כן. רק מבוגרים. והאמת היא שהעיר פה, אני כבר 20 שנה באזור, היה לנו כאן מפעל לתפארת, היתה לנו המכללה הגדולה, וכל פעם עברנו ממקום למקום, אבל המקום היה באמת מלא, מלא פעילות. אותו דבר משרד הקליטה כאן. היום המקום לא נותן לי שום שירות בריכוז של אולפן. כל המורים שמגיעים לכאן, לצערי, אני מעבירה לעיר רמלה, שם יש לי אולפן די גדול, ושם יש כיתות ברמות שונות. אבל באמת שאנחנו משתדלים, זה מאד, מאד קשה.

כן אורלי.

בעיה של אלימות במשפחה – בעיה מאד קשה וכאובה. ובעיקר הבעיה הזאת, אם תיראו את המספר, אולי 28 משפחות מטופלות, אבל תסתכלו על המספר למטה, על ה – 240 הן פוטנציאליות אחר כך להגיע לאותן משפחות שבה סמכות ההורית, שפתאום יש שינויים בדפוסים, מה שקרה עם העלייה לארץ, עדיין ההורים לא כל כך מבינים את היפוך התפקידים. את האשה שיוצאת לעבוד, ההיא שיכולה להגיד מה היא רוצה, איך היא רוצה. זה בעיה שאנחנו נתקלים בה עד היום הזה.

למשל, ברווחה, ניסינו לקלוט עובדים סוציאליים דוברי השפה, ממוצא אתיופי, וכשהם באים לטפל מול משפחה שיש בה אלימות במשפחה, אתה רואה, זה כמעט מחסום. אי אפשר. הם לא יכולים לטפל בינם לבין עצמם זה בלתי אפשרי, כיוון שגם הם שבויים כמעט באותה קבוצה של תרבות. זה בעיה. אנחנו רואים את זה, אגב, גם במגזר הערבי, אבל זה אפיון, ולמדנו לחיות איתו.

עכשיו, תכנית קליטה לעולים יוצאי אתיופיה – תחומי הפעילות שלהם. זנה, רוצה קצת להרחיב? זנה היא מנהלת המוקד ליוצאי אתיופיה בעיר.

[המספרים כבר נאמרו בשכונת גבעת הזיתים, אנחנו נותנים את השירות ליוצאי אתיופיה מגיל אפס עד גיל 60. התכניות הפועלות הן תכניות לשימור תרבות בעיקר, הכשרות מקצועיות, תכניות לחיזוק התא המשפחתי. תעסוקה – שילוב עולים כל אחד בתחומים שונים, ויש לנו גם קורסים שאנחנו פותחים בהתאם לצורך. יש לנו מספר סדנאות שמתקיימות. ליווי קבוצות פעילים יוצאי אתיופיה. יש לנו 15 . מועדוני קשישים – יש לנו שני מועדוני קשישים באזור מוקד הקליטה. 30 איש אחת לשבוע. יש להם מדריך שהוא מגיע ונותן להם את ההדרכה.

זנה, אני רוצה לשאול אותך בלי הגרפים. היום איזה צרכים את מרגישה שאין לכם פתרונות? איזה צרכים של הקהילה שמגיעים לפתח של המוקד, או של העובדים הסוציאליים שאת מרגישה שאין פתרונות?

שאין פתרונות?

שאין פתרונות.

האמת היא, כל כך הרבה צרכים מגיעים. המקום עצמו שאני לא יכולה לתת את השירות כמו שצריך, זה הצרכים. הצרכים שאני לא יכולה לתת יכול להיות אלימות במשפחה, כי אנחנו גוף לא מקצועי לטיפול בנושא הזה, אבל נושא הצרכים שאנחנו נותנים וזה לא מספיק, זה הנושא של התעסוקה, הכשרות מקצועיות.

תודה.

ישעיהו בן ברוך.

אנחנו אחרי עבודה באים, נלחמים, אם זה בחשיש, אם זה באלכוהול. מה ששאלת אדוני, מה הבעיות? מבוגרים – אין להם ללכת למתנ"סים, לא יודעים את השפה. אין לנו מקום, ב – 1977 היה לנו מועדון, היום הבעיה היא הנוער.

בתי הכנסת זה לא מקום להתכנסויות ולחגיגות ולאבל?

אנחנו מתכתבים, פה, כמו שאנחנו יודעים, ראש העיר בא, ראש העיר הולך. אנחנו נפגשים עם ראש העיר שלנו.

הוא לא שמע את השאלה.

אני שאלתי אם הבתי כנסת זה לא משמש מקום למפגש?

בתי כנסת בקושי יש לנו כמה. בתכל'ס בלוד אנחנו בצרה צרורה. לפני כמה ימים אני כתבתי מכתב, אפשר להגיד, מכתב חריף, לראש העיר. היתה ישיבה עם תושבים, הרבה הבטחות הובטחו. וראש העיר בכלל, מאז שבא, נפגשנו איתו נציגים. אז עכשיו איך אנחנו פותרים את הבעיות?

סליחה, כמה ועדות של נציגים יש לכם? אני כבר נפגשתי, אבל כל אחד אומר שהוא נציג.

יש נציגים, יש אנשים שעברו קורס, לפחות 3 שנים, על מנת ... אני, עבדך הנאמן, 40 שנה בלוד גם נלחמתי לעלייה, וגם נלחמתי לקליטה. היום בחורה בגיל 12, 13 לא יכולה לצאת בכל מיני מקומות. היא באה לרמת אשכול, איזה מלחמות ...

כמה משפחות ברמת אשכול גרות היום?

100 משפחות.

100 משפחות.

כל משפחה יש להם ... ילדים, רבותיי, במדינת ישראל, משעה 6 בערב לא יכולים לצאת. לא יכולים לצאת. אם יצאו ...

תודה.

אני כנציג מסתובב בכל עיר. הייתי בעפולה, הייתי בחדרה, הייתי באשדוד, מוקד קליטה עובד בצורה כמו שצריך, עם התושבים. מוקד קליטה פה בלוד אנחנו כל שלושה חודשים מפטרים אותם, מחזירים. זה עושה עבודה, הולך, זה קשה. אין המשך.

תודה ישעיהו. חייבים להתקדם. ד"ר נגוסה, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אדוני ראש העיר במה שאמרת שכמה נציגים יש בקהילה, זה תירוץ שאנחנו יודעים המערכת המימסדית משתמשת בזה במקום לענות לאזרחים, של העולים, זה תמיד משתמשים בזה כתירוץ: אתם לא ביחד. אם הייתם באים ביחד, וזה ככה. אני חושב שזה לא הפתרון. ישעיהו, אני מצטרף למה שהוא אמר שהיום בן ברוך הוא אחד האנשים שהעברנו קורס הכשרת מנהיגות בנציגות היהודית הארצית, שהוא עבר את הקורס הזה כנציג בלוד. ואני חושב שהוא הנציג פה בלוד, ויש גם אחרים ביחד. אבל אין מחלוקת במה שהוא אומר, שגם אנחנו, הארגונים ברמה הארצית, פועלים. לכן אנא לא להשתמש כתירוצים בכל מיני- - -

אני מאד מבקש לא להעיר לי.

כן. או.קיי. הדבר השני – אני חושב שבעניין הביטחון התושבים ברמת אשכול, זה בעיה, כולם יודעים. השאלה: מה העירייה עושה על מנת לתת ביטחון אישי למשפחות האלה?

תודה. אני רוצה לפנות עם השאלה הזאת.

אני רוצה להמשיך עוד נקודה שמוקד קליטה, שאני אומר לכם, בלי לפגוע במנהלת פה, אני מכיר את המוקד קליטה. זה מוקד קליטה פשוט בלי תקציב. משרד הקליטה לא נותן מספיק תקציב כדי לענות לצרכים של העולים, ולכן המוקד קליטה עומד כמלכוד הקליטה. זה פשוט, העולים לא יכולים לגשת למערכת רווחה, למערכות אחרות, ואומרים להם: יש לכם מוקד קליטה, תלכו למוקד הקליטה. כשהם מגיעים למוקד הקליטה, המנהלת אין לה פתרון לכל הצרכים האלה. כי אין לה תקציב, אין לה כוח אדם.

אבל באף מקום בארץ אין תקציב למוקדי הקליטה.

אם אנחנו נלך ונבדוק את כל זה גם בכל הארץ, מוקד הקליטה כבעייתי. הרעיון כרעיון – הרעיון מצויין. אבל בלי תקציבים.

תודה.

בלי תקציבים.

אני רוצה את נציג המשרד לביטחון פנים, סגן מפקד התחנה, יוני, שתי נקודות: 1 – הביטחון האישי ברמת אשכול, מה אתם עושים מבחינת סדר כוחות, מבחינת פעילות במקום. ודבר השני – לגבי אלימות במשפחה – אם יש לכם פעילות בנושא הזה?

קודם לגבי הביטחון האישי - לשנות תהליך של 20 שנה ביום אחד לא יקרה. אני שם את זה על השולחן. יש פה תהליכים שאין באף עיר במדינת ישראל. כשאני אומר את זה, אני אומר את זה גם באחריות. אני אגע רק בדבר הפרקטי, ואני אגע בשני צירים: יש את ציר הלחימה. כשאני מגדיר לחימה זה נשמע בומבסטי, אז נקרא לזה ציר האכיפה, ויש את ציר הקהילה.

לציר האכיפה אני אומר לכם פה באחריות, לא כדי להחמיא לראש העיר, אני אומר את זה באחריות כי זה תכל'ס ככה: היום המשרד לביטחון פנים, יחד, יד ביד עם הרשות העירונית, יש פה יחידה שנקראת: שיטור עירוני, יחידה שמובילה תהליכים שכן, לא ביום אחד אולי נראה את הוורוד ואת הפרח פורח. אני מסכים שלחיות ברמת אשכול זה לא ... לא היינו רוצים מחר לחיות שמה. אני מסכים. אני לא אומר שלא, אבל ... על מספרים, למרות שזה לא משנה תחושות המצב הוא מצב הרבה יותר טוב, ואני יכול לבוא ולהגיד שגם התופעות שהיינו רגילים להם של אותם נרקומנים הולכים בצירים כבר לא קיים.

נכון, אני מסכים עם האדון, זה לא נעים להסתובב שמה בלילה בכל שעה, במיוחד עם אתה מדבר איתי על נער, ולכן הנוכחות שלנו שמה היא פי 3 מכל שכונה בעיר לוד.

מה זה נוכחות? יש לכם נקודה במקום?

יש לנו נקודה במקום, ויותר מזה אני אומר, השיטור העירוני, היחידה החדשה שקמה, שהיא מתוקצבת בתקצוב אחר לחלוטין, כמו שאתה מבין, למעשה נותנת שמה פר זמן פי 3 מכל שכונה בלוד, ואנחנו עושים את זה במודע. זה לא איזה שהוא דבר שהוא סתם, בואו נסתובב. לא. יש להם משימות. יודעים כמה, למה, איך, כולל, אני אגע במושגים אולי קצת משטרתיים שלא כולם מבינים, כולל דו"חות בדוקאים, מחסומים, וכו', רק כדי לשפר, אבל שוב אני אומר, אני זהיר ומסייג את הדברים, תהליכים קורים, צריך לתת זמן. זה אחד לגבי שכונת אשכול. בציר הקהילה - - -

לא, התהליכים, מה התהליך שאתה רואה? מה יקרה בעוד מספר שבועות?

תראה, אני יכול לבוא ולהגיד שאם אכן ילך בתהליך המשותף, אני מעריך שבעוד, אני צריך להיות זהיר בדברים שלי לגבי שנים, אבל בתהליך בעוד מספר שנים אנחנו נראה תמונת מצב אחרת. זה תלוי גם באוכלוסייה שנכניס לשמה, זה תלוי במבני הציבור שנכניס לשמה. זה תלוי בשיפור התשתיות שנכניס לשמה. זה תלוי במועדונים שנכניס לשמה. זה לא יכול להיות רק ציר אכיפה. זה חייב להיות כל הצירים ביחד, וכל הצירים ביחד למעשה יובילו באמת לשינוי שאנחנו מצפים שיקרה. תראה, אין ספק שאני מתחבר לכל מה שהאנשים אומרים פה, ואין ספק שגם לנו יש איזה שהוא משקל, ואולי אפילו משקל רב. אבל רק ציר אכיפה לא תמיד עובד. צריך לזכור את זה, וצריך להגיד את זה על השולחן. זה אחד.

2 – ציר הקהילה – אתה יודע, אדוני יושב ראש הועדה, אני אגיד לך משהו שיישמע לך חלום רחוק. אני לקחתי את השוטרים שלי לפני חודש, יתקן אותי ראש העיר אם אני טועה, לקחנו, ברמת אשכול, דווקא ברמת אשכול, הבאתי את השוטרים מהחופשה, לקחנו שני בניינים.

סליחה, לא הייתי אתכם?

היית, אמרתי: יתקן אותי ראש העיר אם אני טועה בתאריך, אמרתי לפני חודש, ופשוט שיפצנו שם, ותיקנו את הגינות, והבאנו שמה דברים, אם הועדה תעשה שם סיור ותראה, מתוך הבנה שאנחנו חלק מהקהילה, וחלק מהחובה של השינוי היא גם עלינו, גם אם זה זמני, או פרטי, וגם אם זה כספנו הפרטי. זה אני אומר לך שוב, אני לא גדלתי בלוד. אני לא שוטר בכל רמ"ח איברי שאני יכול להגיד לך: אני לודאי, כמו שהאדון אמר: 40 שנה אנחנו בלוד, אני לא. אני סך הכל שנה וחצי. אני גר בהוד השרון, לא מכיר, לא מכיר, ואני אומר באחריות, לא מכיר שוטרים כמו בלוד שמוכנים לעשות פה בשביל הקהילה כמו שהשוטרים פה בלוד עושים בשביל הקהילה. פשוט, נתנו מזמנם, מכספם, מיוזמתם, ויותר מזה, הם כולם דואגים, הם מסתובבים שמה לראות שלא לקחו את הגמד ששמו שמה. אני בכוונה מקצין, בכוונה מאריך בדברים האלה, כי זה דברים שחשובים גם לי ברמה האישית.

אז למה משפחות מותקפות?

אז אני אסביר, תראה, לבוא ולשנות, לשנות את סוג האוכלוסייה שקיים היום, תראה, היה תהליך.

היה תהליך של שינוי אוכלוסייה. כל מי שזוכר בעבר, אני שמעתי בעבר הרחוק שהשכונה מאד טובה. מאד טובה, מהמובילות בלוד. היה שינוי של אוכלוסייה, והאוכלוסייה חדשה, אוכלוסייה שחלקה, מי שיכל עזב אותה, נכנסו לשם משפחות אחרות, שלא תמיד המכנה המשותף הוא אותו מכנה משותף, שחלקם גם עוסקים בפשיעה, שחלקם עוסקים בדברים אחרים, ותמונת המצב היא כזאת. עכשיו, זה תהליך שקרה 20 שנה, לא יום אחד. כשאריק שרון, שדיברו פה ב – 2002 כבר התהליך היה.

למה עכשיו? זה חוכמה בדיעבד. אני לא מסתכל למה זה קרה, אני מסתכל איך משפרים את זה. ואיך משפרים את זה צריך פשוט כולם בכל הכוח, ואני אומר לכם שוב, אני לא אומר את זה לשבחו, קטונתי, יש לכם פה יושב ראש ועדה קרואה שיש לו ניסיון גדול ממני אלפי מונים, אבל עם ההליכה יד ביד, רק היא זו שיכולה לשנות, ולא שום דבר אחר, ולא עוד כזה, ועוד, אין, אסור להתעסק בעוד.

תראה, מאד חשוב המועדון שהאדם דיבר, אני מאד מכבד את זה, אבל התהליכים צריכים להיות תהליכים יותר רחבים ויותר גדולים, עם יותר שותפים. זה אחד.

לגבי השאלה השנייה – אלימות במשפחה – תיראו, אני, כמו שאמרתי, לא גדלתי בלוד. אני, הניסיון הרב שיש לי הוא דווקא ממקומות אחרים מפתח תקווה, וגם בפתח תקווה יש אוכלוסייה אתיופית. תראה אדוני, יושב ראש הועדה, אני יכול להגיד לך שאין שוני בנושא האלימות במשפחה בעדה האתיופית, כמו שסימנת לי להתייחס, בין פתח תקווה ללוד, או נתניה, או כל מקום אחר. יש שוני בהתנהלות המנטלית של העדה האתיופית במושגים האלה, אם אני אשווה אותה לדוגמא לישראלים הותיקים הקלאסיים. כן, יש שוני. יש שוני שקשור למשהו תרבותי.

אבל הנתונים שאנחנו מכירים שבקרב יוצאי אתיופיה האלימות במשפחה המספרים הרבה יותר גבוהים, וגם מקרי הרצח בתוך המשפחה יותר גבוהים.

לא, הם לא יותר גבוהים. הם יותר חמורים. כלומר, אתה צודק שאחוז האירועים הקיצוניים שמגיעים לעיתים לאירועים טרגיים הוא יותר גבוה. זה משהו שקשור בתרבות. דרך אגב, זה משהו שגם אני יכול לקחת אותו ולפתח אותו בעיר לוד גם לדברים אחרים. אני יכול לבוא ולהגיד לך שיש גם במנטליות של יוצאי חבר העמים דברים שהם מובילים לאירועים טרגיים שהם די דומים. זה משהו תרבותי, שאני בכוונה לא רוצה לגעת בו. אני יכול לבוא ולהגיד שכל אירוע במשפחה, זה יישמע קיצוני, אבל זה אמיתי, כל אירוע אלימות במשפחה מפקד התחנה, או סגן מפקד התחנה, יושבים או בעת האירוע, או למעשה למחרת בבוקר, ובוחנים את התיק, ונותנים הנחיות ברמה האישית כדי שזה לא יגיע לאותם אירועים קיצוניים. אבל שוב אני אומר, פה צריך לקחת בחשבון.

יש חוקרות דוברות אמהרית בתחנה?

תראה, אין לנו חוקרות, יש לנו חוקרים דוברי השפה. כאשר אנחנו רואים איזה שהוא פן בעייתי, אנחנו יודעים להביא מתנדבת דוברת השפה, כלומר, לעיתים אתה צודק שעדיף שדווקא בחורה תעשה את זה, אבל ברמה העקרונית יש לנו את היכולת להתגבר על הפער של השפה. יש לנו גם את היכולת, אנחנו מקווים, שיש לנו את היכולת להתגבר על הנושא התרבותי, כיוון שיש לנו שוטרים יוצאי העדה, כך שהפן הזה הוא מאד קריטי ומאד חשוב, אבל בדיוק באותה נשימה אני יכול לבוא ולהגיד לך, למרות שזה לא הדיון עכשיו, שגם בקרב יוצאי חבר העמים זה חשוב, וגם בקרב בני המיעוטים זה חשוב. כי כל תרבות וההתייחסות אליה, אנחנו מתייחסים באופן ספציפי.

תודה. אלי זרחין. בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה שנייה להתייחס למצבם של נערים עולים דוברי רוסית כאן בלוד. אני קודם כל רוצה לשנות שבחצי שנה שכבוד ראש העירייה נכנס לתפקיד, אנחנו כבר רואים שינויים. מופעלת סיירת הורים עם הורים דוברי רוסית. נפתח עכשיו, השבוע, מועדון כושר, שהוא בעיקר גם, הוא כבר פתוח, מועדון כושר, יש עדיין בעיה מאד קשה זה הסתובבות, שוטטות של נוער דוברי רוסית בשעות הערב והלילה ב"גני אביב". אנחנו מדברים על עשרות, ואף מאות נערים. קודם כל יש בעיה, בעבר משרד הקליטה, יחד עם העירייה, הפעיל גם תכנית "ציפורי לילה" שבשעות הערב והלילה יצאו לרחוב מדריכות ומדריכים לעבודה עם נוער. האם יש אפשרות, כבוד ראש העיר, להחזיר את הפרוייקט הזה? אני אתן כמה דוגמאות: יש מקומות ב"גני אביב" שבנות בנות 14, בנות 13, בנות 15 יושבות במקומות קבועים, באים בני דודים שלנו, מאחורי הגדר, אוספים את הבנות תמורת 20, 50 שקל, את יודעת את זה, תמורת חפצים פשוטים כמו ג'ינס או נעליים. בנות בְּנות 14, 15. הבית חם שקרן רש"י תפעיל בלוד, הוא כמעט כולו בנות דוברות רוסית, אבל אף אחד לא עובד איתם. מישהו צריך לצאת לרחוב, לקחת את הבת הזאת, שהיא לא מסוגלת לעשות את זה. לא אפרת, ולא בנות של נוער במצוקה, הם לא יכולות בלילה להסתובב. יש נערים שמשוטטים בערב עם וודקה, בעיקר, פחות סמים, בעיקר וודקה, ושוב,

גם סמים.

גם סמים. פרוייקט כמו "ציפורי לילה" בלילה שמדריכים ומדריכות יצאו בלילה לעבוד, אם אפשר להחזיר את זה?

מי האבא של הפרוייקט?

משרד הקליטה היה. זה פעל יחד עם העמותה שלנו ועיריית לוד.

דבר שני שאני רוצה, כבוד ראש העיר, זה שיפור מערכת החינוך בעיר. אני לא יודע אם אתה יודע, אדוני ראש העיר, נער דובר רוסית לא לומד בלוד. כ – 250 נערים לומדים ב"שבח – מופת". כ – 300 נערים לומדים ב"יוהאנה ז'בוטינסקי". עכשיו, הבית ספר היחיד שהוא נחשב יוקרתי בעיר "מדעים לוד" סף 93 ממוצע מבחני כניסה, וכמעט כל התלמידים שם תושבי חוץ. למה? אנחנו רוצים שילד שגר ב"גני אביב" ילך ... סליחה, בבית ספר בעיר, יקבל שם את אותה פיסיקה, ביולוגיה, כימיה, שהוא מקבל ב"שבח – מופת", או ב"יוהאנה ז'בוטינסקי" יקבל רוסית כשפה זרה שנייה, וילמד כאן בעיר. אני רוצה שב"מדעים לוד" שנדמה לי שביום רביעי יש בית משפט, כבוד ראש העיר, ובעלים חדשים נכנסים ל"מדעים לוד" רשת עתיד, אז אני רוצה ש"מדעים לוד" כמעט רוב התושבים יהיו תושבי לוד. שתושבי לוד ילמדו ב"מדעים לוד", גם אם הם לא גאונים.

תודה.

חבר הכנסת בן סימון, בבקשה.

פשוט לראות את כולם ולומר כמה מילים. תיראו, אני יושב פה שעה ושומע את הטיפול בבעיות רווחה, אלימות, הכל ברמה הטיפולית הפרטנית כמעט. וכולנו יודעים שהמקום הזה יותר מאשר לטיפול פרטני הוא זקוק למהפכה. וראש העיר יודע. לקחת על עצמך משימה, לא רוצה להגיד הרואית, אבל מכל היישובים בארץ זה כמעט אחד היישובים שנמצאים בנסיגה מסוכנת, כי אופקים יכולה ליפול, עכו אולי, אבל זה מרכז הארץ. זה לב הארץ. עשר דקות מכל מקום, ולכן אני אומר.

למה אתה מזלזל באופקים?

כי אתה יושב לידי. אדוני ראש העיר, אני חייב לומר לך, המקום הזה נמצא בנסיגה לא רק בשל המקום, אלא ביחס ליישובים אחרים שנמצאים בזינוק מדהים בכל הרמות. בפרמטרים של חינוך, של כל הדברים האלה, והאמת היא, שמעתי פה שתי משפחות מקבלות פה, יש מועדון פה. זה מקום שזקוק כמעט, בגלל הקוקטייל שאין בשום מקום בארץ תמהיל כזה של דמוגרפיה, עוני, פשיעה, ונתונים נמוכים. ולכן אני אומר אני מאד מתרשם מכך שמטפלים פה במשפחה, וזה, אבל, אדוני ראש העיר, אם אני יכול לשמוע ממך איזה שהיא תכנית, אם יש, כי כל קודמך כשלו בזה. ניסו. כשלו, ואחד התחלף אחר השני, ואתה באת כמי שהזניק את ראשון לציון באמת לגבהים שלא זכורים, ואני אומר לך כמחמאה יוצאת דופן, במובן הזה ראשון לציון היא אחת הערים הכי מצליחות, והשאלה היא אם יש לך איזה שהוא סוד איך לקחת יישוב, תכנית סמויה, איך לקחת יישוב עם הנתונים כמעט הכי נמוכים בארץ, ושוב, לא רק שאתם מתקדמים לאט, אלא ביחס ליישובים אחרים אתם בנסיגה בכל הפרמטרים. איש לא יבוא, איש נורמלי לא יכול לבוא לגור בלוד בהתחשב שהוא חושב על החינוך, על הרווחה, על הביטחון האישי, אדם נורמלי לא יכול לבוא לפה, לכן אני אומר, אם יש משהו שאתה יודע, תכנית בעצם לא רק הטיפול הפרטני, המקומי בעולים מחבר העמים, ובעולים מאתיופיה, אלא אולי עוד שנתיים שלוש, להפוך את לוד למקום אולי שמתחיל להיראות במושגים ישראליים כמקום שכדאי לחיות בו. אני מכיר את זה כעיתונאי, לא חל שום שינוי. זה מקום תקוע. תקוע במרכז הארץ, ואף אחד לא שם פס עליו. וזה לא דורש, כמו שהקצין אמר, זה דורש טיפול מערכתי פה. זה לא רק עניין של אכיפה, אלא כל המערכות קרסו בלוד, ולכן היחסים האלה בין ערבים ליהודים, המבחן שלהם הוא פה, ואם יש משהו, אם יש איזה שהוא, לא יודע מה, איזה נוסחה שאתה יודע עליה, שאחרים לפניך לא ידעו, שהיא מעבר לטיפול הפרטני, אלא המערכתי הכוללני, כולל להשבית את היישוב ולסגור אותו, ולהגיד: אני הולך עם המפתחות, מחזיר את המפתחות, כי ניתנה לך הזדמנות יוצאת דופן בגלל הרקע שלך, ולכן, אם יש לך איזה שהיא נוסחה שאתה יודע עליה מניסיונך, מחוכמתך, שיכולים לחלץ את היישוב הזה מהמקום שבו הוא נמצא היום? תודה.

תודה.

רק שאלה, אדוני המנכ"ל, היתה החלטת ממשלה, שאני גם הייתי מעורב בה, החלטה מעל 100 מיליון ש"ח. קודם כל, היא השפיעה על העולים? אני לא זוכר את הסכומים. יש לי בראש 100 מיליון שקל.

היא השפיעה בהיבט הזה שהיא לא מגדרית, היא לא מגזרית. היא בצד אחד היא הולכת לעשות סדר בנושא הסדרת השכונות הערביות, שגם זה אמור בסוף לתת מענה, כי ברגע שהשכונות הערביות יוסדרו מבחינת תשתיות ומגורים, אז זה בהחלט ייתן מענה גם על חיכוכים שאנחנו, מובילים גם לחלק מהבעיות של הביטחון האישי.

חלק גדול מהתקציב הופנה לפיתוח תשתיות תחבורה. העיר הזאת מחולקת על ידי מסילות ברזל, כמו שאמר חבר הכנסת, שהיא תקועה, חפרו פה כבישים, כביש 40, מסילת ברזל, וחתכו פה את העיר הזאת, וקשה מאד להגיע מחלק אחד לחלק שני, והחלטת הממשלה מדברת גם על זה.

חלק שלישי מדבר על שיפור תשתיות חינוך וספורט שאמורים להשפיע על כלל האוכלוסיות, ביניהם גם העולים.

הכסף הגיע?

זה תהליכים. כן.

גם תקציב הרווחה.

ותקציב הרווחה.

לא, אבל סליחה, זה הגיע לתושב כבר? או שזה עדיין בצנרת?

הבירוקרטיה די קשה.

זה עדיין בצנרת.

בצנרת, אבל אנחנו רואים שיש - - -

כן דני, רק בקצרה בבקשה, אנחנו רוצים להתכנס לסיום.

אני חושב שראשית כל צריך להודות לך על הפעילות הענפה בתוך היישוב, לראות את הבעיות האמיתיות, להתרשם ולטפל בהם. אכן כיושב ראש ועדת עליה וקליטה אני משתתף המון פעמים, איש ציבור כמוך ... שעושים את עבודתם בצורה הכי נכונה, ... מלמטה, מהשטח, לטפל בהם.

אני חושב שאם ראש העיר הקודם היה הייתי צועק. אבל מכיוון שראש העיר נמצא כמה חודשים, מאיר ניצן, אני חושב שעשה מעשה אדיר בראשון לציון, אני מקווה, כולי תקווה שגם המעשה הזה יביא אותו ללוד, יעשה מעשה שאף אחד לא הצליח. אני מקווה שזה יהיה ככה, כי עם ראש העיר הקודם לפחות דיברנו המון, מהמון שדיברנו לא יצא כלום. אני לא רוצה להגיע לנקודה הזאת ולדבר על זה.

נושא אחד שאני מדבר עליו, נושא של החינוך – ישנו בבית ספר "רמב"ם" למשל, יוצאי אתיופיה אחוז מאד גבוה, בין 80 ל – 90.

לא נכון. אבל לא חשוב.

אם אני טועה, אני אשמח.

אבל הרבה, הוא גבוה מאד.

בבית ספר מתחילים המון בעיות. צריך לטפל בהם ביסודיות כדי שיהיה שילוב ואינטגרציה בתוך הבתי ספר.

ביטחון אישי – אני חושב שהקצין פה אמר דברים נכונים. אני חושב שאם יש פה נציגים שהכשרנו אותם, שמתנדבים שעות, ימים כלילות, ואם נפעיל אותם עם המשטרה, ועם שילוב של הקהילה, אפשר להביא תוצאה שם. ולתת להם מקום ראוי כדי שיפעלו נכון. תרומתם בהתנדבות היא תהיה אדירה. צריך לקחת בחשבון שיתוף פעולה של הקהילה, היא מאד חשובה.

כיום הקהילה, אני לא יודע עד כמה היא משתפת פעולה, כי נציג הקהילה אמר את זה, ואני לא רוצה להרחיב. הבעיה העיקרית, אני התרשמתי בעיקר, יש בעיית סמים ואלכוהול. אני לא יודע עד כמה מטופל, אבל אם זה בקרב הילדים, בקרב הנוער, וזה נורא כואב שצריך לטפל בהם ברגישות רבה. יכול להיות שזה מעל יכולתם. אי אפשר לבוא בטענה ולהגיד: למה אתם לא מקבלים? צריך למצוא את המשאבים הנכונים כדי לטפל בבעיות הבוערות, כי הם פצצה מתקתקת לדור העתיד. אז לכן יש בעיה נוראית, ואני מסתובב פה עם נציגי הקהילה, ראיתי את זה בעיניים שלי, ואני מתרשם מאד לרעה. אני מקווה שהדבר הזה יטופל. אם לא יטופל אנחנו בבעיה מאד קשה, לפחות בפן הקהילתי, ויוצאי אתיופיה. אני לא חושב שהמוקד נותן שירות לקהילה. כי הרי מסיבות שונות, לא בגלל שהמנהלת.

משפט סיכום בבקשה.

המוקד נמצא רחוק מהקהילה. צריך לתת מקום ראוי, שהוא קרוב, שיכול להביא את כל השכונות, כדי שהמוקד ייתן את הטיפול בצורה הכי נכונה.

אלימות במשפחה היא דבר נורא ואיום, ולא רק בלוד, והוא ברחבי הארץ. אני לא יודע עד כמה העובדים הסוציאליים מבינים את הקוד התרבותי של הקהילה, והאם מתקיימת בכלל יוצאי אתיופיה בשירות הרווחה שנותנים את המענה. אפילו אני אומר לך, יוצאי אתיופיה, אם אני לוקח אנשים צעירים שלמדו פה, השכילו פה, ולא מבינים את הקוד התרבותי, הם לא ימצאו את הפתרון. צריך לחפש את האנשים הנכונים שיתנו את הפתרון, כי אם האנשים הנכונים ישבו במקומות הנכונים, אני חושב שאפשר לפתור את הבעיה של לוד בפן הקהילתי.

תודה.

מאיר יחיאלי, משרד הקליטה, בקצרה בבקשה.

בקצרה. אני רוצה להשלים. התחלתי להתייחס לנושא של ממתיני דיור ציבורי תושבי לוד. אני מתייחס לתושבי לוד. אז אני מתייחס לסך הממתינים בלוד, 460 ראשי אב. 90 יחידים זה 200 נפש, וזוגות 60 זה 150 משפחות. אני מתייחס מבחינת הפתרונות שיתאפשרו בלוד. מאחוריכם שני בניינים של הסוכנות היהודית שמשרד הקליטה השכיר אותם. אותו סגנון כמו המקבץ, ובתקווה שבשנה הבאה זה כבר יהיה אפשר לאכלס כ – 80 יחידות, 60 אחוז מהם עבור יחידים. זה בנושא של גם פתרונות דיור ציבורי לעולים שגרים, שוכרים בשוק הפרטי.

אני אתייחס לנושא התייחסות לנושא של סיוע של משרד הקליטה, לנושא של קליטה בקהילה, ומוקד. יש תחומים שיש להוסיף אותם שמסייעים ללוד, בתכניות - - -

יש העדפה מתקנת, מאיר? מתקצבים את לוד לפי מספר עולים וזהו? או שיש איזה שהוא קריטריון שנותן דחיפה תקציבית?

הקריטריון שמתייחס הוא בנושא של ... של כמעט ואין צורך, או אין השתתפות של הרשות, שזה 10 אחוז, לעומת ערים אחרות. זה בנושא הזה.

אני כן רוצה להתייחס בנושא של המוקד. העיקרון של משרד הקליטה זה מוקד כרעיון, או כהפעלה. הדבר העיקרי בנושא של כוח אדם למען הרשות, כוח אדם שהוא יוצא הקהילה, שהוא צריך לסייע למען הרשות, זה הדבר העיקרי, זה העיקרון שככה זה עובד המוקדים בכל הארץ. בהתחברות לכל הנושא של תכניות פעילות, וזה התפקיד של מנהל כוח אדם, והצלחה, או אי הצלחה של המוקד המקומי כאן בלוד בהשוואה ל – 22 מוקדים בארץ מתייחס לבעייתיות של תקציב ביניים.

מה התקציב של המוקד?

חצי מיליון. כוח אדם שצריך להיות ארבעה. ארבעה תקנים: מנהל מוקד.

זה 400 אלף שכר, ו – 100 אלף לפעילות.

הרוב זה שכר, ו – 60 אלף לפעילות, או 100 אלף ... מנהל מוקד למרכז תעסוקה, מרכז נוער ומזכירה.

מה לגבי "ציפורי לילה"?

אני אתייחס. בנושא שמצב של לוד – אין כרגע מרכז תעסוקה. יש בעיה שמוגדרת כתקציב ביניים, או מימון ביניים של הרשות הזאת. כל רשות מנסים לפתור את הנקודה הזאת, בתקווה שזה יסתדר. אף יוצא קהילה לא מוכן לבוא, וגם כשעשינו ראיונות עבודה לרכז תעסוקה אף אחד לא רוצה, כשהוא שומע שהשכר לא ייכנס אליו בזמן.

בנקודה הזאת פנינו לשר, ראש העיר.

אני אתייחס. אני שומע כאן בשקט.

משפט סיכום מאיר, בבקשה.

נושא של התייחסות ל"ציפורי לילה", או התכנית שעבדה דרך קליטה בקהילה – ההחלטה היא צריכה להיבחן בנושא של הפעלה.

אני מתייחס למשרד הקליטה למה היא הופסקה. היא פעלה גם בלוד, וגם בפתח תקווה, ולהחלטה של אגף הקליטה בקהילה להפסיק אותה, להתייחס למה היא הופסקה, זה הנקודה.

תודה.

שלום בוחבוט, המשרד לאזרחים ותיקים.

המשרד לאזרחים ותיקים בעצם פועל בעיר לוד בכמה מישורים, כאשר ההתייחסות היא לכלל האוכלוסייה של האזרחים הותיקים. אנחנו פועלים כאן בעיר בתכנית למאבק באלימות כלפי זקנים. יש אותה פרוייקטורית שמפעילה תכנית שמפורטת על מנת להגביר את הביטחון האישי, כמה שאפשר, בשכונות בקרב האוכלוסייה המבוגרת. תכנית משותפת שלנו, יחד עם אש"ל - אנחנו מפעילים פה תכנית - "בשיבה טובה" יחד עם אש"ל בהיקף של 600 אלף ש"ח לסיוע לזקנים נזקקים במגוון תחומים. יחד עם משרד הבריאות אנחנו סייענו פה לעיר ב – 150 אלף ש"ח לטיפולי שיניים לאוכלוסייה המבוגרת.

בהקשר של אוכלוסיות מיוחדות – המשרד מפעיל שתי תכניות: 1 – עם עולים מקרב יוצאי אתיופיה. כאן בעיר היא לא קיימת כיוון שהישובים בהם היא פועלת ביישובים בהם יש למעלה מ – 500 זקנים בתכנית הזו.

אנחנו מתוכננים בחודשים הקרובים להיכנס לעיר לוד לתכנית להקמת מועדון העשרה חברתית, יחד עם הקונגרס ליוצאי יהודי בוכרה. זה דבר חדש. עוד לא הופעל. אנחנו מתוכננים לעשות כאן ביישוב כאן. יש לנו מיזם משותף איתם בהיקף של 2 מיליון ש"ח ל – 10 יישובים, ביניהם גם העיר לוד, כיוון שהיא מרובה באוכלוסייה מקרב יוצאי בוכרה.

יש לנו כמובן תכניות נוספות שאנחנו מפעילים סטודנטים שמקבלים מלגות לפעילות במגוון נושאים. לשנה הבאה, לשנת הפעילות 2011, 2012 בכוונתנו לגייס סטודנטים מקרב העדה האתיופית על מנת שיפעלו כאן בהתנדבות בקהילה עצמה. אז אלה התכניות.

תודה.

אני אבקש ממר מאיר ניצן, יושב ראש הועדה הממונה, לסכם לפני שאנחנו נקרא את החלטות הישיבה. בבקשה מאיר.

אני שמעתי בשקט ובתרעומת רבה מאד חלק מהטענות, ואני גם אסביר לכם. אני אתן סקירה קצרה. אני הגעתי לכאן ב – 7 בפברואר שנה זאת. ב – 17 במרץ הופעל שיטור עירוני. 14 פקחים של עיריית לוד צורפו למשטרת ישראל, עם 17 שוטרים. עובדים יום ולילה בכל המקומות, שופכים אלכוהול של צעירים שמנסים לשתות, ולי יש דו"ח יום יומי על מה שנעשה פה, כולל בגני אביב, לגבי הנערות וגירוש הנערים משם, כולל ברמת אשכול שטוענים שמפחדים ללכת, אני לא יודע למה, אבל יכול להיות שזה עניין של הרגל, ואני מסתובב, והסתובבתי שם.

הדבר הראשון שניסינו לעשות ברמת אשכול, ועשינו אותו, היה חושך. תיקנו את כל התאורה, את הכבישים, התחלנו לשפר את הסביבה כדי לאפשר יותר ביטחון לאנשים שהולכים, ואני שמח שבקרב הקהילה האתיופית יש גם קצינים, וגם קצינות, וגם סמלים, ואחד מהם בשם עוזי יבוא עם העמותה "מעשה" ש – 10 מהם כבר באוגוסט יהיו כאן, ועוזי מוליך אותה. דווקא איש הקהילה האתיופית, ויתחילו לפעול פה בקרב האוכלוסייה. אני לא בן המדברים, ואני לא אוהב דיבורים. ממני גם לא תשמעו הבטחות. אני עושה. זאת השיטה שלי. ולדבר אני יכול לדבר עם עשרות אנשים, ולבזבז את כל היום בלהיות בחור נחמד, וללטף את כולם, אבל מזה לא יצא כלום. אני הולך הלאה.

כאשר מדובר על החינוך – הוא הדבר השני שהעסיק אותי בנוסף לביטחון. ציינתי את הביטחון ב – 17 במרץ. תשע"ב לא תהיה דומה בכלום ל – תשע"א. עשינו שינוי מהקצה אל הקצה. זה לא התחולל ביום אחד, גם, למרות שאני עשיתי את השינוי. ומהו השינוי? החינוך היסודי, הממלכתי בלוד יהיה 8 יסודי, בניגוד למה שקיים בכל הארץ. וזה בהסכמת משרד החינוך, בהסכמת ארגון המורים העל יסודיים. רן ארז היה פה ונתן הסכמתו. זה דבר יוצא דופן. כדי לאפשר רצף לימודי, ושילמדו בעיר ולא במקום אחר. אבל זה ייקח זמן עד שהם יתרגלו, כי קודם היה חטיבת ביניים, וכדומה, ואז הם ברחו לנו באמצע החוצה, בגלל חטיבות הביניים. אז חסמתי את הדרך הזאת, כי נתתי להם 8 כיתות. ברגע שחסמתי, אני משאיר אותם לתיכון. אבל זה ייראה בעוד כמה שנים.

הערבים לא היה להם איפה ללמוד כאן. היה, פתחו לפני שנה תיכון אחד שהוא התחיל בדרך, אבל הוא לא הספיק אפילו ל – 15 אחוז מהתלמידים. פותחים בשנה, ב – תשע"ב עוד תיכון ערבי ועוד מגמה של חטיבה עמלנית, או מרכז, מח"ט קוראים לזה, מרכז חינוכי טכנולוגי. כלומר, עבודות עמלניות. לא רק לערבים, אלא כל מי שלא יכול להשתלב במערכת אחרת.

אין מקום לתנועות נוער, והזכרתי קודם. יש לי טענות כבדות מאד כלפי ממשלת ישראל בדבר אחד, והמקור הוא באוצר, אני אומר לך מאיפה זה בא. כי אי אפשר להאשים לא את משרד הקליטה, ולא את משרד החינוך. אף אחד מהמשרדים. למה? כי הם חושבים שהרשויות המקומיות זה המממן שלהם. תוציא כסף מהקופה, נחזיר לך. אולי כן, אולי לא. אין דבר כזה. למי שיש חשב מלווה, כמו שיש לי, ולי יש אחד מיוחד, כן? לא ייתן להוציא אגורה אם לא נכנסה אגורה. איך ייתכן שיגידו שיש לך הקצבה, תוציא את הכסף. מאיפה אני אוציא? מה, אני לוקח הלוואות בבנק? למה לא יתנו מימון מוקדם? תן 30, 40 אחוז מזה, והעירייה תתחיל לגלגל. לא. לכן מרכז הקליטה, מוקד הקליטה לא יכול לעבוד רציף, כי כל פעם מפסיקים את זה וצריך להחליף את האנשים. זה כמעט, יש פה אנשים שלא מקבלים גם משכורת חודשים. זה בושה וחרפה. זאת בושה וחרפה. למה? ככה. כי ככה החליטו החשבים. זה אצל החשב.

את זה צריך לשנות במהות. לא לראות בנו, ברשויות המקומיות, ובמיוחד לא בחלשות, מקור. בראשון יכולתי להוציא את הכסף ואחר כך גלגלתי. אבל היה לי עודף תקציב. פה אנחנו חיים מהיום למחר. לא יתכן. זה פשוט שיטה פסולה מן היסוד.

המוקד כשהוא פועל, הוא פועל בסדר, אבל השיטה הזאת שאתה לא יודע מה יקרה מחר, מתי, החשב עוד לא חתם, ואתה נשאר בלי משכורת. אתה נשאר בלי אנשים. זה לא מתקבל.

אותו דבר של "ציפורי לילה" שהוזכר שם. למה הפסיקו את זה? אני לא יודע. כשאני באתי לא מצאתי את "ציפורי הלילה" האלה.

לא היה. הופסק באפריל 2009.

אני אומר, אני לא מצאתי. בראשון לציון יכולתי לעשות "ציפורי לילה" עצמיים שלי. אני יודע, יכולתי לעשות "ציפורי לילה" שלי, כי היה לי ממה לממן אותם. פה אין ממה לממן אותם. אין ממה לממן אותם. לא מבין את זה, לא חושב שזה נכון. לא חושב שצריך.

דיברתי עם שרת הקליטה לפני שיצאה לחו"ל, והיא הבטיחה לי להסדיר את הנושא, שיעבירו כסף, כי נשארנו פה בלי תשלום לאנשים. לכן הנושא הזה מטופל. אני מקווה שגם נושא החינוך יהיה טוב.

יש נושא אחר שצריך להדאיג אותנו. צריך להדאיג אותנו הרבה מאד, זה היעדר התייחסות לתרבות של הקהילה האתיופית. לנו יש מרכז אומנויות, על זה ידבר יאיר בכמה מילים, אבל לא יתכן שאין כסף לבנות בית כנסת להם. ולי יש דגמים של בתי, אני הלכתי לבנות את זה בראשון, לא הספקתי, אבל יש לי דגמים של בתי כנסת שהיו באתיופיה. ואני לא רוצה לנתק אותם מהמסורת ומהמורשת שלהם. לא מהקייס, ולא מבית הכנסת. לא רוצה להפוך אותם כמו, סליחה שאני אומר את זה, כן? אריה דרעי תמיד הייתי שואל אותו: למה אתה הולך עם השטריימל ועם זה? למה אתה לא הולך באותה גלבייה שהלכו במרוקו? תתגאה במסורת שלך. אני חושב שצריך לשמור על המסורת האתיופית. ובית הכנסת האתיופי הוא מיוחד במינו. אני אראה לך דגמים, יש לי אפילו בבית. כי למדתי את הנושא, ואני חושב שצריך לעודד אותם. אין אגורה אחת לבניה. אני כבר לא מדבר על מועדון, או על דברים נוספים.

וצריך להקים אותו במקום שהוא מרוחק משכונה, כדי לאפשר התכנסות בעת אבל או שמחה, כי הם צריכים הרבה מאד שטח לדברים האלה. יש אפשרות לעשות, אבל לזה צריך גישה, ואהבה. אהבה לעדות, ולא לראות, לנסות לעשות מזה כור היתוך. אין פה כור היתוך. נכשלנו בזה. אנחנו צריכים לשמר את התרבות. ולתרבות הזאת אין מספיק כסף.

אני רוצה להגיד לכם שיש להם מוסיקה יפה. אני מכיר סיפורים אתיופיים, אני יכול לעשות לכם ערב סיפורים מלא סיפורים. ערב סיפורים אתיופיים מצויינים, עם הרבה מאד חוכמה ודעת של ניסיון חיים, ועוד הרבה מאד דברים אחרים. לקרוא אתיופית אני לא יודע את הכתב שלהם.

הנושא של המועדון "קרן ידידות" ו"קרן היסוד" מממנים עד 800 אלף דולר.

למי?

לרשויות.

למי? אולי תגידו לי למי? אני מחפש את הכסף הזה. תביא אותו.

"קרן ידידות" נותנת תקציב אדיר בנושא של בנית בית כנסת ומועדונים עד 800 דולר.

למי?

לכל רשות.

הנה, הרשות קיימת. למי? תביאו.

לא מזמן בנו בגדרה.

כאן לא גדרה. אני לוד.

"קרן היסוד" היא נתנה את התקציב.

אני בלוד.

צריך לבקש.

תביא מסמך כוונות.

אה! גם השיטה הזאת, צריך לבקש. מה? לא יודעים שיש פה קהילה אתיופית?

צריך לפנות אליהם.

אדוני, אתה צודק, אבל אם באים בתכנית ודורשים, מבקשים ומגייסים.

כשבאים עם תכנית, כדי לעשות תכנית עולה כסף. כדי לעשות תכנית עולה כסף, ותגיד לי מאיפה אני אקח כסף פה לעשות תכנית? אולי תסביר לי?

מכתב אחד לבקש מ"קרן היסוד" או מ"קרן ידידות" שאנחנו רוצים לבנות.

תאמין לי שגם קודמיי, אני לא מותח ביקורת על קודמיי, אני רוצה להגיד לך שגם קודמיי ביקשו. זה לא עוזר. לא כל מה שאתה מבקש אתה מקבל. שערי תפילה לא תמיד פתוחים. שערי תשובה כן, שערי תפילה לא.

מה שאני מנסה לומר שיש פה הרבה מאד מה לעשות. אבל הגישה צריכה להיות גישה של התחשבות במצבה הכספי של הרשות המקומית. אני לא באתי פה כי אני, אני לא מחפש קריירה. אני לא רוצה להיות חבר כנסת. בגילי היה לי טוב מאד ליד אשתי, אני בן 79 והתנדבתי לבוא לכאן, התנדבתי רק כדי שעיר במרכז הארץ לא תרד לטמיון, ואני מקווה שאפשר להוציא אותה. אפשר להוציא אותה, אני בטוח. יש לי פה צוות טוב מאד של אנשים שיעשו את זה, ונוציא אותה. צריך גם קצת סבלנות, וקצת כבוד, וקצת יחס, ולהבין שכשאני סופר ואני אומר: אני 5 חודשים ו – 17 יום פה, זה בדיוק. אני סופר כל יום, כי יש תכונה גרועה לימים הללו, הם לא חוזרים. מה שעבר – עבר. ואני צריך להספיק לעשות דברים בזמן קצר מאד, בדיוק כמו שאמר בן גוריון לטרומן. טרומן שאל את בן גוריון: "מה הבעיה המרכזית של מדינת ישראל"? הוא חשב שהוא יגיד לו: כסף, הוא אמר: "לא. לדחוס 100 שנה בעשור". אני חייב לדחוס 25 שנה בשנתיים וחצי. זה התקופה בערך שאני אהיה פה. כי אחר כך אני מקווה שיהיו בחירות. אז אין לי זמן לכל ה – "בוא ניפגש". כשאומרים לי נושא.

דבר שני, הטלפון שלי, כולל בבית, פתוח בפני כולם וידוע לכולם. מפורסם. ומטלפנים אלי אנשי לוד. כך שלבעיות קונקרטיות אני מתייחס. בעיות שמתחילים לדבר איתי פוליטיקות אין לי זמן לזה. אני לא באתי לפוליטיקה. אני באתי לעשות. אז תגידו לי מה הבעיה, מה הפיתרון שלכם לדעתכם, ואני אחפש אותו, ואני אנסה לעזור.

כמו שאמר קצין המשטרה, תאמינו לי שעושים פה. לא ראיתי אף פעם שוטרים עובדים ככה בבניה, בשיפוץ ושיקום, בצביעה, כולל מפקד התחנה. והייתי איתם, וראיתי גם את הילדים עובדים.

לכן רבותיי, גם צריך קצת סבלנות, וקצת יחס. אני רוצה לומר לכם, יש הרבה מאד עבודה בלוד. ואני שמח שביקרתם ושמעתם אותה מקרוב. הבעיה העיקרית היא גישה, כשאתה נותן שירות למישהו, אל תגיד לו: אני מקציב, אתה רוצה לשמוע דבר חדש? אספר לך. ראש הממשלה אישית אמר והצהיר שצריך לחזק את השדרה הניהולית בעיר לוד. לכן יש 10 תקנים לקליטת שדרה ניהולית. באתי ואמרתי: איפה הכסף? לא, יש לך אישור. בחייך, מה? עושים צחוק מאנשים? זה לא פתרון. פתרון זה כשאתה נותן אותו, תן אותו מכל הלב, ותן לא אפשרות לעבוד. זה הכל.

תודה.

ואני מבטיח לך שהילדים יחזרו אלינו הביתה. כי אני הולך להקים גם פה מגמה של אקדמיה לפני צבא, כמו שעשיתי בראשון יהיה גם פה. וילמדו.

תודה רבה למאיר ניצן.

משפט קצר לסיכום, מנכ"ל העירייה, עו"ד יאיר רביבו.

לא רציתי לדבר אחרי ראש העיר, אבל במשפט אחד, אדוני יושב ראש הועדה. לוד היא עיר שהצטיינה בקליטת עלייה. 80 או 90 אחוז מתושבי העיר היהודיים הם דור ראשון או שני לקליטה. יש בעיר, אני פעם ספרתי, אני חושב שזה רק בירושלים, יש פה 13 בתי כנסת של עדות שונות. כמעט אין עדה שלא מיוצגת כאן, וזה מראה על קהילות שונות, מגוונות שחיות פה בהרמוניה. הזכיר ראש העיר פה לעדה האתיופית מקום מדהים שאתם חייבים לבקר בו שנקרא: אלמז, פה מפעל לאומנות אתיופית עתיקה, שנמצא ליד מוקד הקליטה היפהפה. אגב, בלוד יש מוזיאון ייחודי שגם כן לא יודעים עליו, נקרא: מוזיאון למורשת עדות ישראל. מוזיאון שהוא בתקציבים דלים מפעיל 10 חדרים, שכל חדר מוקדש לעדה מסויימת, אוטנטי מאד, ובהזדמנות תבואו לבקר שמה.

אני חושב, אדוני יושב ראש הועדה, התייחסנו פה רק לקליטה. אני חושב שהעיר לוד לא קלטה מאז העלייה של שנות ה – 90' עולים בכלל. העיר סבלה מהגירה שלילית החוצה, לשוהם, למודיעין, אני חושב שאם תעזרו לעיר הזאת גם לקלוט עולים ממדינות שונות, וראינו עכשיו את העלייה במחירי הדירות, לא כל אחד שבא מצרפת יכול לגור באשדוד או בנתניה, יכול לגור גם בלוד, ועל כך, זה דבר שיכול לעזור מאד ללוד.

תודה רבה.

אני רוצה ברשותכם להקריא הודעת סיכום: ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימת את ישיבתה בעיר לוד, שהרכבה המיוחד מהווה אתגר לראש העיר, צוותו ולמדינה כולה. הועדה התרשמה מהפעילות הנמרצת של יו"ר הועדה הממונה ומנכ"ל העירייה, ומודה לכל העושים במלאכה.

הועדה פונה למשרד הקליטה להרחיב את מרחב הפעולה הניתן לרשות בנושא שימוש בתקציב. כמו כן לשקול את ההפעלה המחודשת של פרוייקט "ציפורי לילה" בעיר. הועדה פונה למשרד לביטחון פנים להמשיך בתגבור הכוחות, ובהגדלת הנוכחות בשכונת רמת אשכול, ולתגבר את מספר החוקרים דוברי אמהרית ברמה הארצית, כמענה לתופעות אלימות במשפחה. הועדה פונה למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר לקדם באופן מיידי העברת תקציבים בהתאם להחלטת הממשלה שהתקבלה ב – 31 באוקטובר 2010. הועדה פונה לכל משרדי הממשלה לפעול להגדלת המשאבים הניתנים לעיר לוד, על מנת לסייע לה באתגר העומד בפניה.

אני רוצה להודות לכל הנוכחים, לחברי הכנסת שהגיעו, תודה רבה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:30