הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
15
ועדת החינוך, התרבות והספורט

20.07.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 459
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ח בתמוז התשע"א (20 ביולי 2011), שעה 10:00

ביטול יום ההתרמה הארצי במערכת החינוך – ביוזמת חה"כ אורלי לוי אבקסיס

אלכס מילר - יו"ר

מסעוד גנאים

אורלי לוי אבקסיס

אנסטסיה מיכאלי

דוד פלבר
-
אגף כא"ב תיאום ובקרה, משרד החינוך



עו"ד אביבית ברקאי אהרונוף
-
המועצה הלאומית לשלום הילד

עינת קסוטו שפי
-
מנכ"ל אלו"ט

רותי סיון
-
דוברת אלו"ט

שמעון צוריאלי
-
מנכ"ל אלו"ט

רחל רוזנמן
-
מנהלת אגף פיתוח משאבים, אלו"ט

סיגל פרץ יהלומי
-
מנכ"לית אקי"ם

איריס הירשל נחום
-
מנהלת מחלקת גיוס משאבים, אקי"ם

אבי מספין
-
דובר אקי"ם

בני פרג'ון
-
נציג הורים, אקי"ם

שמעון צוריאלי
-
מנכ"ל "אילן"

ענת לוי
-
עוזרת מנכ"ל, אחראית ימי התרמה, "אילן"

ד"ר מלי דנינו
-
מנכ"ל, עמותת ניצן

גיל היילפרן
-
חשב עמותת ניצן

אורלי שלוי
-
מנהלת מח' פיתוח וגיוס משאבים, עלם – עמותה למען נוער במצבי סיכון

הרצל מוכתר
-
מנכ"ל המרכז לעיוור

מתן ימיני
-
מרכז הנהגת שרון דרום, תנועת הצופים

גיל תמיר
-
מחלקת הדרכה, תנועת הצופים

ירון בראון
-
מנכ"ל "ילדים בסיכוי" – המועצה לילד החוסה

דר' מלי דנינו
-
אגודת "ניצן"

יהודית גידלי

יעל, חבר המתרגמים בע"מ
ביטול יום ההתרמה הארצי במערכת החינוך – ביוזמת חה"כ אורלי לוי אבקסיס

בוקר טוב לכולם. היום ה- 20 ביולי 2011, י"ח בתמוז תשע"א, נושא הדיון: ביטול יום ההתרמה הארצי במערכת החינוך ביוזמת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, פרוטוקול מספר 459. בבקשה גברתי.

תודה רבה אדוני היושב ראש. ראשית אני רוצה להתחיל ולפתוח בתודה על כך שמצאתם בוועדת החינוך, שזו הוועדה הראויה לדון בנושאים האלה, בזמן כל כך לחוץ ולקראת הפגרה ושאנחנו יודעים כמה קשה לקבוע וועדות שהן לא בשוטף של הסדר היום של הוועדה זמן לדיון הזה. אנחנו מודים לך על כך כי הנושא הוא חשוב ביותר.


הובא לידיעתי באופן די מפתיע שמשרד החינוך שוקל לבטל את מתכונת יום ההתרמה המונהג מדי שנה בבתי הספר. די הופתעתי שזה עבר די בשקט. הוקמה וועדה, לא הגיעה, אני לא יודעת אם לוועדת החינוך הגיע עניין הקמתה של הוועדה והיא דנה בעניינים האלה. מן הראוי היה שישמעו עוד אנשים בנושאים הכול כך חשובים האלה. התרשמתי שגם אנשים שנוגעים באופן מאוד ישיר אליהם זה הגיע כדרך אגב והם ביקשו לפחות את זכות השימוע בוועדה.


אני חושבת שליום ההתרמה יש ערך כל כך חשוב ובעיקר בימים בו משרד החינוך הפך להיות סוג של בית חרושת לציונים. כשכל הנושא הערכי והקניית הסולידריות החברתית בקרב הילדים, הערכים, החשיבות, ההסתכלות על החלש תוך מגמה של שותפות גורל, מעבר לכל זה אני חושבת שמקבלים כל כך הרבה בחזרה. אני מכירה את זה עוד מתקופתי כשהייתי ילדה וחיכינו ליום הזה. הינו מקבלים סדרה של חינוך, חינוך בלתי פורמאלי בתוך בתי הספר בעניין הזה, היינו ידועים על מה אנחנו הולכים להתרים, היינו יודעים מהי המצוקה, איפה והיינו נחשפים בפעם הראשונה למציאות של ילדים ואנשים שאנחנו לא רואים אותה ביום יום. זה גם המקום שילדים יכולים להיחשף כשיש להם בעיה בפנימית ואין להם כתובת ואין למי לפנות. אני מכירה לא מעט מקרים שילדים פנו לעזרה לאותם גופים שמשתתפים בזכות החשיפה של יום ההתרמה.


מעבר לכך יש נושא נוסף, הכספים האלה מעבר לעניין החינוכי הם באמת יכולים להוסיף לאיכות החיים של אלה שנמצאים בשולי החברה שלנו, אלה שנשכחו בצד, אלה שלא שפר עליהם גורלם. אני אתן לכם דוגמה. אתה יודע שיש את הילדים בסיכון ואתה יודע עד כמה אני פעילה בעניין הזה, ילדים שנמצאים בתוך מוסדות חוץ ביתיים, נמצאים בפנימיות לילדים בסיכון והוצאו מחזקת הוריהם מטעמים כאלה ואחרים, בדרך כלל כשיש סכנה לילד. אותם הילדים לא נחשפים, כנראה שלא יחשפו לעולם ויתכן שללא הימים האלה לא היו נחשפים לתיאטרון, לאמנויות, לקולנוע, לטיפול בנושאים נוספים כי המדינה שלנו, תמיד אומרים לנו שהשמיכה לא מספיק רחבה והיא לא מכסה את הכול, להם אפשר להגיד שזה האקסטרות. לנו מובן שילד צריך לקבל דברים נוספים, אבל ילדים שנמצאים בפנימיות, ללא הכספים האלה שבדרך כלל הם גם צבועים למטרה מסוימת, לא היו מקבלים את זה.


אנחנו יכולים לדבר על נושאים נוספים חשובים כל כך וכדאי לגעת בהם. אני אתן לך מהפן האישי. הבנות שלי הן בשילוב עם ילדים אוטיסטיים בקיבוץ מסילות עם בית ספר דרור, מהגן הן היו בשילוב, ניסיון של שילוב. היכולת שלהן להכיל את השונה ולנסות למצוא בעצמך את הכלים איך לתקשר, איך להיות חלק מהמערכת הוא הדבר שנותן להם הרבה יותר, אולי לא הרבה יותר, אבל לא פחות ממה שנותן הצד האחר. כשהודיעו לבת שלי שבשילובים מכניסים ילדים אחרים ושהיא צריכה לפנות את המקום היא בכתה יומיים רצופים, היא כל כך נקשרה וזה היה כל כך חשוב לה, היא אמרה "למה אין מספיק מקום לכולם? למה לא כולם יכולים לקחת חלק ואימא תשני את זה בכנסת". אם אנחנו באים לשנות אנחנו צריכים לשנות לטובה, לא לצריכים להפר את האיזון בין ילדים לילדים.


יבוא משרד החינוך ויאמר שישנן דרכים אחרות להשיג את הכסף. אני לא מבינה, היום הם משתמשים בכל הכלים שיש להם בין אם זה מסרונים, טלפונים, מייל, אני יודעת כי אני מקבלת לא מעט טלפונים הביתה, כל הגופים האלה קורסים תחת הנטל כדי לספק את השירותים שקצרה ידה של המדינה, בין אם משיקולים כלכליים או מתוך אג'נדה אחרת, מלספק את השירותים האלה. הם נכנסים לתוך הוואקום הזה שחסר. לכן אני אומרת שזה לא צריך שזה יהיה במקום זה או על חשבון זה. אנחנו יודעים היום שבכל עניין המסרונים למיניהם אנשים מעדיפים לבזבז את כספם על מסרונים ולהצביע ל"כוכב נולד" לזה שהם אוהבים, לבחור מהשכונה. בסופו של דבר זה הכיס הפרטי של האנשים, אבל במפגש אישי עם ילדים כשפותחים את הדלת היכולת שלהם או הרצון לטרוק את הדלת הוא שונה מהמקום שאתה לא תפעל אקטיבית ותרים את הטלפון ותעביר מסרון.


במשרד החינוך אומרים, יגידו את זה גם פה, שזה כסף זניח. למה? – כי זה מספיק אחוזים לאותה קופה שנצברת. אני שואלת, אם ניקח למשל את "עלם" כדוגמה, עלם מרוויחה מיום ההתרמה הזה אחרי שננכה את עלויות יום ההתרמה, יש להם בערך 800,0000 שקל ביום אחד של התרמה. אומרים להם תוותרו. אתה יודע אילו פרויקטים עושים בסכום הזה? אתה יודע ש"עלם" נותנים באינטרנט מענה ישיר, עכשווי, זמין, 24 שעות בימימה? לנערים שמגיעים למצבי משבר יש להם למי לפנות. אנחנו צריכים לבטל פרויקט כזה כי מישהו חושב שזה זניח? לפעמים אתה יודע שזה מה שיכול להציל נפשות. ככל שיהיה יותר יהיה אפשר יהיה יותר לעשות פרויקטים בקהילה, אפשר להציל יותר ילדים ושתהייה להם כתובת לפנות כשצריך.


עוד משהו שאותי מעצבן בגישה של משרד החינוך, בהצעה שלהם שמדברת על כך "לבחור עמותות הזכאות ליום התרמה ושיעשו ביניהן סבב". שהעמותות יתחרו על בית הספר ואז כל בית ספר ייקח עמותה אחת פעם בשנה ואולי בסוף השנה יעשו את זה. בואו תריבו חברים ביניכם מי יותר מסכן ומי זקוק לכסף הזה יותר. מי ראוי לו להיכנס לשטח בית הספר, בואו נעשה את זה כמו "כוכב נולד", בואו נעשה הצבעות במסרונים. למי, לילדים בסיכוי או "אקי"ם", ל"ניצן" "אילן". העמותות האלה קיימות בגלל שהמדינה לא מספקת את השירותים האלה וגם בניהול השוטף 75% מהפעילות נופלת על כתפי העמותות, העמותה צריכה לגייס מבחוץ כאשר אנחנו יודעים שהמצב הכללי גם בארצות הברית וגם במדינות האחרות משפיע ויש פחות תרומות. אצלנו המצב הכלכלי הוא שאנשים נלחמים עכשיו על המחיר הקוטג' ואז כמובן יש פחות יכולת לגייס גם אותם. כל שקל חשוב כאן וזה לא שלא נעשים מאמצים בשוטף, אבל אם אומרים גם להם שבסוף השנה אולי נוציא את הילדים להתרים, מה עשינו בזה? אנחנו יכולים כאן לתפוס כמה ציפורים במכה ולהקנות לילדים כמה תחומים.

אני יכולה להבין שאם אנחנו מדברים על שלומם ובריאותם של הילדים ישנן אופציות נוספות איך אפשר לעשות את זה בצורה הבטוחה ביותר. אני קודם כל בעד אולי לרענן את הקריטריונים של העמותות כדי שיהיה ניהול תקין, שנדע שהן עמותות שמקיימות גם פרויקטים וגם מגיעים לקהילה ושהן גם עמותות שכבר הוכיחו את עצמן. אולי אפשר לשתף בני נוער, אני רואה כאן בני נוער עם החולצות, לי הייתה חולצה בצבע אחר, המעורבות הקהילתית חברתית הזאת זה משהו שאני בטוחה שתנועות הנוער תשמחנה לקחת חלק בזה. אולי ניתן לצוות לילדים שהולכים ודופקים על הדלת, אף פעם זה לא ילד אחד, תמיד היינו קבוצה של שלושה ילדים וכך זה פועל גם היום ואולי לפעמים בקבוצה יותר גדולה, לצוות להם מישהו בוגר. גם בהדרכה ניתן להיעזר בהם. אני מאמינה שעמותות יכולות לעשות באופן מסודר הדרכה, איך להעביר את החומרים. ניתן להיעזר בכוח הזה ואסור לנו לוותר על הערכים שהילדים האלה מקבלים במסגרת היום הזה. יותר מכך, מה שהחברה מקבלת. תודה רבה.

תודה גברתי. יש לנו כאן רשימת דוברים, באמצע נאפשר למשרד החינוך להתייחס אחרי שנשמע את כל הצדדים. מנהלת פיתוח משאבים מעמותת "עלם", אורלי שלוי בבקשה.

תודה שאתם מארחים אותנו. אני חושבת שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ייצגה אותנו, אני חושבת שאף אחד אחר לא היה יכול לעשות את זה יותר טוב. אני רוצה רק להתייחס לכמה נקודות שהיא העלתה וגם מופעיות במסמך שניתן לעמותות וניתנה לנו הזכות להגיב בכתב.


העלו בפנינו את הטענה שהנושא הערכי של ימי התרמה אינו ערכי משום שישנן עמותות שבאות יום אחד וזורקות את הפנקסים לילדים, מגיעות אליהם ביום השני ולוקחות את הפנקסים ופשוט זו טרדה על מערכת המורים וטרדה לילדים כשאין בזה שום דבר ערכי. אני הייתי רוצה להגיד איך אנחנו עושים את זה, גם שמעתי מעמותות אחרות שדיברתי איתן והן עושות את זה לא פחות טוב מאיתנו.


אנחנו מתעקשים להיכנס לכל כיתה זו הנחיה שלנו ויש בתי ספר שלא מסכימים, ושלא יביאו לנו שמונה כיתות לאודיטוריום ושניתן הרצאה ונלך. אנחנו עושים את זה באופן מאוד שיתופי עם הילדים, שעה שלמה של הסברה. יש ערכת הסברה, יש לנו סרט, אנחנו מעבירים את המסר. כתוצאה מכך ילדים פונים לעמותת "עלם", ילדים פונים אלינו ויש לי כאן דוגמה ששלח לנו מנהל תחום הניידות של "עלם" איך הגיעה אליו חברה של נערה שברחה מהבית עקב אלימות שהיא חווה בבית, החברה התקשרה וסיפרה שהיא שמעה עלינו ביום ההסברה. הילדה הזאת הגיעה אלינו, הפנינו אותה לפרויקט שנקרא "מקום אחר" כדי שיהיה לה מקום לינה. אנחנו עוקבים אחריה עד היום. כשהייתי בתפקיד אחר "בעלם" נהגתי בעצמי לעשות הסברה, את ההסברה עושים כל המתנדבים של "עלם" 1,700 במספר, כל העובדים של "עלם" - 200 איש שמעבירים הסבר מאוד מאוד רחב.


שנית, עניין הסיכונים, אנחנו מסכנים את הילדים בכך שהם יוצאים אחר הצהריים? תוך כדי הסברה יש דגש מאוד מאוד גדול על סיכונים. אנחנו לוקחים טלפון אישי מכל תלמיד וגם הרכז נותן את מספרי הטלפון האישיים שלו שאם חלילה יקרה משהו יתקשרו אליו. אני אתן דוגמה, אנחנו אומרים לילדים שבשום אופן לא יכנסו לאדם שמזמין אותם לביתו ומציע להם משקה, הם יגידו לו בנימוס תודה והם יעמדו ויקבלו את כוס המים בחוץ. אנחנו מסבירים להם על זהירות בדרכים, אנחנו מסבירים להם שאין דבר כזה לצאת לבד. אני מוכרחה להגיד שאני רואה את הילדים – הם עושים את זה בחדווה. זה בנושא הסיכונים. אני שמונה שנים ב"עלם" לא שמעתי על שום מקרה שקרה משהו לאיזה ילד.


בנושא הערכי, אמרו לנו שאם אנחנו רוצים להסביר, "רוצים ומאוד חשוב שתסבירו לילדים על בעיות שיש בחברה כדי לעורר בהם חמלה והזדהות, תעשו רק הסברה. תבואו ותעבירו הסברה בקרב הילדים ושאחרי זה הם ילכו ויתרימו לכם כספים. חברים, אני רוצה להביא דוגמה, הייתי בוועדה הציבורית שבוחנת את נושא קיום ימי ההתרמה". בוועדה יושב נציג מועצת התלמידים הארצית, היחיד בוועדה הזאת, היחיד שאמר שלדעתו יש לזה ערך בלתי רגיל משום שזה לא רק לשמוע אלא זה מחנך גם לנתינה והוא יוצא לזה לחדווה וגם חבריו יוצאים לזה בחדווה, הוא היה נציג, אני חושבת שאחד משני יושבי ראש של מועצת התלמידים בארץ. זה בנושא הערכי.


בנושא הכספי, אומרים לנו "מה זה האחוז הנמוך שאתם עושים בימי ההתרמה לעומת התקציב שלכם". נכון, התקציב של "עלם" הוא 34 מיליון שקל, לנו נטו יוצא מיום ההסברה 800,000 שקל.

מאיפה התקציב, שלא יחשיבו שהמדינה נותנת לכם 34 מיליון שקל.

75% אני עושה את זה בצורה מאוד מאוד מפוזרת בגלל שיום ההתרמה יכול להביא שנה אחת יותר ושנה אחת פחות, אני יודעת שקרן שתמכה בי יכולה להפסיק לתמוך בי. אין לי מושג כמה מסרונים ישלחו לי וכדומה וכדומה. לכן, כשאומרים לי 800,000 שקל אני רוצה להביא שתי דוגמאות, פרויקט אחד שנקרא "מישהו לרוץ איתו בעלם" פרויקט שמטפל בחסרי בית ומכורים לסמים. התקציב שלו 892,000 שקל. קחו נסגור את הפרויקט הזה, הוא בתל אביב, הוא לא משרת רק את חסרי הבית של תל אביב, תל אביב זה מטרופולין, מטרופולין שמגיעים אליו מכל הארץ, נסגור את כל הפרויקט הזה. יש לנו 15 ניידות נסגור ניידת. זאת אומרת ש- 800,000 שקל, אני לא יודעת אם החברים כאן יודעים באיזה דם ודמעות זה להשיג אותו ומה זה אומר על ההשלכות על משפחות עמותת "עלם". הם גם אמרו שישנן דרכים אחרות. אני עובדת בצורה מאוד סיסטמתית, אני בודקת כמה מסרונים "עלם" מקבלת ממבצעי "דגל האורות שלה" ששמונה שנים עושים אותו. חבר'ה זה התחיל פה משום שזה היה חדשני, אנשים אפילו לא הכירו את "עלם" כל כך התפעלו ושלחו מסרון, לא היה "כוכב נולד" לא היה "רוקדים עם כוכבים" לא "האח הגדול". אני רואה את זה בגרף הולך ויורד, אני יודעת שעמותה שלא השתמשה בזה ושתמשה בזה השנה אמרה "לא, זה לא עובד" אצלי זה קצת עבד, אבל זו ירידה של 80% לעומת היום שהתחלנו. לדעתי בשנה הבאה הכלי הזה כבר לא יעבוד, מה גם שהרבה עמותות, בצדק, מנסות להשתמש בכלי הזה. תודה רבה לך.

תודה. מתן ימיני מתנועת הצופים נמצא איתך גם גיל אז שאחד מכם ידבר. בבקשה.

אני יושב כאן בשני כובעים, פעם אחת אני מרכז את הנהגת שרון של הצופים, זה אומר שאני מנהל את המחוז שכולל את רעננה, כפר סבא, הרצליה, רמת השרון, היום בפעילות יש אצלי 6,500 ילדים. אתמול חזרתי ממחנה הקיץ שלנו שהיה מאוד מוצלח. הכובע השני שאני יושב, אני מתנדב לשעבר בעמותת "עלם" במשך שלוש שנים עשיתי התנדבות בצוות ניידת רחוב של עמותת "עלם" בככר ציון בירושלים ובוודאי חוותי חוויות שעיצבו את חיי בצורה מדהימה, אני חייב לומר שחוותי שם דברים נפלאים.


אני יושב כאן מסיבה קצת שונה, אני מסתכל על ההיענות יום ההתרמה, אני מנסה לראות על מה שאנחנו מנסים לעשות עם החניכים שלנו, אני מדבר על עצמי. לי יש היום 6,500 חניכים שהם מיטב הנוער, ילדי השמנת של רעננה, הרצליה, של רמת השרון שאני מתעסק איתם כל היום במצוינות, בערכיות, במסוגלות, חבר'ה שיוצאים לשנת שירות, הולכים לתרום בצבא, שהולכים למקומות הגבוהים ביותר שאפשר, הם באמת הילדים הטובים ביותר שיש למדינה היום להציע. מעבר לכם עם אותם ילדים אני מתעסק בדברים אחרים, אני מדבר איתם על אחריות חברתית, אני מדבר איתם על הכרת השונה, אני מנסה לעודד אותם לאקטיביזם ובהרבה מקומות אני לא מצליח לא מאותה סיבה שאני יודע לשבת לדבר, אבל כשאני מגיע לשלב העשייה קצת יותר קשה לי. אני חושב שבקשר שהזה, שוב אני מכניס איזה אלמנט אישי, לפני שש שנים כשאני ישבתי בתור מרכז בוגר שכיר בתנועת הצופים ואורלי הגיעה אלינו להסברה על עמותת "עלם" פשוט נדלקו לי העיניים אחרי ששמעתי על העבודה שהיא עושה. מצד אחד אני עובד עם מיטב הנוער ומהעבר השני קיים פה עולם שלם שאני בכלל לא מכיר. לאחר אותה הסברה קפצתי לסניף הקרוב בירושלים, נכנסתי, התעניינתי ונסחפתי פנימה לשלוש שנים מדהימות. אני חושב שמה שאני עושה היום עם הנוער שלי, לפחות עם הנוער שנמצא תחתיי, עם השכירים שלי, עם שלושים וחמישה מנהלי סניפים שאני ביום יום מוביל, זה ללכת גם למקומות האלה ולא רק לדבר על אלא גם לעשות.


אני מבין את הטיעונים שמדברים על השימוש ציני בילדים, אני מבין את הטיעונים שמדברים על כך שזורקים פנקס. אני יכול להגיד בתור גוף חינוכי יחסית גדול שפעם בשבוע אני מקבל טלפון מעמותה שאני לא מכיר שמבקשת ממני לשלוח את הילדים שלי להתרמה. ברור שזה לא המצב, ברוב המקרים אני עונה לא, אבל באותם פעם-פעמיים בשנה שמגיעה עמותה רצינית, או שמגיע משהו שאני יכול להתחבר אליו ברמה הרגשית, ברמה הערכית, עמותה שמתחברת למערכי ההדרכה שאני מעביר ואומרת לי שלצד אותו יום התרמה אני מגיעה ומעבירה מערכים ונותנת לך להעביר מערכים. מגיעה ומעבירה הסברה וחושפת את החניכים ומכניסה אלמנט נוסף ולא רק מדברת על אלא גם מראה בפועל דברים אחרים, בסופו של דבר יש גם את המעשה עצמו, את אותו ילד שדופק על דלת ואומר "שלום רב, אני מתנועת הצופים, אני כאן היום על מנת להתרים עבור. . ." ומספר סיפור אישי ומסביר למה הוא נמצא שם. אותו ילד בכיתה ו' או ז' או ח' שעומד שם ודופק על הדלת מתמודד ראשית עם הפחדים שלו, עם בעיות הביטחון העצמי שלו, עם את מי הוא מייצג ואת מה הוא מייצג, במה הוא מאמין. בסופו של דבר כמי שבערך מכיר את שני העולמות, מדובר בתוספת משלימה, נהדרת להרבה מאוד אלמנטים חינוכיים שאני מנסה להוביל כאן. אני לגמרי חושב שצריך לאפשר את העניין.

מצוין. תודה. ירון בראון מ"ילדים בסיכוי" בבקשה.

ראשית אני רוצה להודות ליושב ראש ולאורלי לוי אבקסיס על הבמה והדיון ולאורלי לוי אבקסיס על הדברים שבעצם מייצגים הרבה דברים.


"ילדים בסיכוי" זו עמותה שקיימת כבר עשרים וחמש שנה, עובדת מול עשרת אלפים ילדים ונוער שהוצאו מהבית וחיים בפנימיות ואומנה. במשך עשרים וחמש השנה האחרונות קיימה 90% מהתקציבים, מדובר על מאות מיליוני שקלים. העמותה הביאה לתוך המערכת, הכול מתוך תרומות, פעילויות, אין אבן שאנחנו לא מרימים החל מ- 15 שקלים מהאדם הפרטי ועד למאות אלפי שקלים וקרנות מחוץ לארץ. גם ה- 20% שהיום אנחנו מקבלים מהמדינה הם נגד Matching בשני פרויקטים שלנו עם משרד החינוך ומשרד הרווחה, זה דולר מול דולר. המלחמה, אני יכול להעיד את זה על בשרי, היא מלחמה יומיות, האחריות היא אחריות בלי קץ.


אני רוצה לדבר על שני אספקטים מעבר לדברים שהועלו כאן עכשיו, אני חושב שאנחנו, אני חושב שאני יכול להעיד על כולם, מרצון ובאהבה נמצאים במוצבים הכי קדמיים של החברה הישראלית. לטעמי זה חומה ומגדל, אני דור שביעי בארץ ולצערי לא יצא לי לחוות את חומה ומגדל אמיתית, יש לי געגוע ענק לזה. אני חושב שהיום, אני יכול להעיד על עצמי שאני בא מרצון, אני שנתיים ממנכל את העמותה, אני הגעתי מהעולם העסקי, ברצון עזבתי את סיר הבשר. אני רוצה להגיד לכם שההרגשה שאנחנו נמצאים במוצב קדמי ולאט לאט כל פעם אומרים "נוריד להם קצת באספקה, נוריד להם קצת בתחמושת", אנחנו לאט לאט לבד וזו מין תחושה שהחברה הישראלית במקומות הכי קשים אומרת שזו הבעיה שלנו ושנתמודד איתה. האבסורד הוא שאסור להצליח כי ככל שאנחנו מצליחים יותר מורידים לנו יותר, אומרים "הנה, הם מסתדרים, הם מצליחים לבד". הדבר הזה גם מהבחינה הפיזית, כולנו בני אדם ורוצים לדעת שאנחנו חלק מהמדינה הזאת. במקומות הקטנים והמסוימים שהמדינה הולכת איתנו ודואגת לנו, אני לא מסתכל על זה רק ככסף ומיד אגיע לנקודה השנייה. לאט לאט מקצצים לנו, מקצצים לנו, מקצצים לנו, תסדרו לבד, תסדרו לבד, תסדרו לבד. אנחנו לא, אנחנו בעניין הזה למען החברה הישראלית ואני חושב שהבית הזה חייב לסמן למשרד החינוך, לשר ולוועדה איזה גבולות מה מותר ומה אסור ואיפה כן תומכים וכן הולכים. אני אומר את זה , זה במעט וזה לא בגדול כי בגדול אנחנו מסתדרים.


המשמעות של הדברים האלה גם מהבחינה הערכית וגם מהבחינה הכספית, אני לא רוצה לחזור על מה אנחנו עושים, כמו שאורלי אמרה, מאתיים אלף שקל זה המון כסף, המון כסף, המון כסף.


הדבר השני, אני אבא לילדים, יש לי שלושה בנים בלי עין הרע, 16,13 ו-9, מה שאני רוצה להגיד זה להגיד כאבא ולא כמנכ"ל. היום הילדים ממה הם ילמדו? מ"כוכב נולד" מ"מאסטר שף" מזה שהם הולכים לקניון, מאייפונים? מי ילמד אותם את הדברים האלה, מי ילמד אותם על השואה, מי ילמד אותם על ילדים נזקקים, מי ילמד אותם על אוכלוסייה חלשה, על חולים, מי ילמד אותם אם לא אנחנו? בראש ובראשונה משרד החינוך, איזה גורם יש יותר ממשרד החינוך צריך להיות לו אינטרס לדבר הזה? לכן בנושא הזה אני רואה כאן משימה שאסור לוותר עליה, אסור לוותר. על שני האספקטים האלה רציתי לדבר.


אני רוצה להגיד עוד דבר אחד, אתמול בערב דיברתי עם דוקטור יצחק קדמן, אני חייב להגיד שאנחנו לא מסכימים על הכול, יצחק קדמן אומר שצריך לעשות רביזיה וראורגניזציה בנושא הזה, אני שמח, אמרתי לו "נהדר, אבל בוא נעשה ראורגניזציה", אבל הוא אמר לי דבר אחד קטגורית, "אסור לבטל את היום הזה, אסור לבטל את היום הזה, צריך אולי לעשות שיפור". אנחנו בעד, להפך בואו נשפר, בואו נעשה.

נציגות הרשות הלאומית לשלום הילד תדבר בשמה, אתה תדבר מהמקום שלך.

עשיתי גילוי נאות.


אני אומר הבית הזה, חברי כנסת, הריבון צריך לסמן לגורם המבצע את גבולות הגזרה שלו ולהגיד לו שזה לא יכול להיות, כמו שאורלי אומרת, הוועדה הזאת תקום ומתחת לראדר תחליט החלטות. יש דברים שהמדינה צריכה לעמוד מאחור ברמה ערכית, ברמת ביצוע ולסמן את הגבולות גם לשר וגם לוועדה ולהגיד עד כאן, אתם רוצים לשפר? – ההפך בואו נעשה את זה יותר גדול, בואו נעשה את זה יותר עמוק, בואו נעשה את זה יותר רחב למען הילדים ולמען החברה. תודה.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני חושב שהנושא וגם נושאים אחרים שהועלו כאן צריך לשקול לא לפי מאזן רווח והפסד, לא הכול כסף. אני תמיד מצטט, אני לא זוכר מי אמר, הוא שאל מהו חינוך ואמר שחינוך זה כל מה שנשאר לך אחרי ששכחת כל מה שלמדת, היסטוריה אתה שוכח אחרי המבחן, אבל יום התרמה כשאני יוצא לבתים, כאשר אני עוזר לחלש, עוזר לנזקק את זה לעולם לא אשכח. כאשר אנחנו מדברים על בתי ספר וחינוך, כעת אני מדבר כמורה וכמנהל בית ספר לשעבר שחווה את החוויה הזאת עם התלמידים שלו שיצאו והשתתפו בכל ימי ההתרמה בין אם היו בין כותלי בית הספר ובין אם מחוץ לכותלי בית הספר. זה חינוכי ממדרגה ראשונה כי בסוף אנחנו לא מלמדים את הילדים רק כדי שיצליחו במבחן המקצועי, אנחנו מלמדים אותם על החיים. הילד צריך להיות גורם חיובי, אפקטיבי בחיי החברה ואין כמו ימי ההתרמה שמקנים לתלמיד את ערכי הנתינה, התנדבות והעשייה למען האחר. זה יותר חשוב ואני לא רוצה להפחית מערכם של שאר המקצועות או המידע שנותנים לתלמידים בבתי הספר. ימים כאלה הם חשובים מאוד למטרות החינוכיות בכלל, כי אנחנו בונים את האדם, את הערכים שלו, את המידות שלו.


עדיין לא שמעתי את משרד החינוך למה הם מבטלים את ימי ההתרמה. אחרי שנשמע אולי נקבל את התשובה ונתייחס לתשובה. תודה.

תודה. סיגל יהלומי פרץ מנכ"ל אקי"ם.

סיגל מתעכבת ולכן אני אייצג את אקי"ם. שמי בני פרג'ון, אני מתנדב באקי"ם, לפרנסתי עובדת בתעשייה האווירית. סליחה על האיחור התעכבתי במקום העבודה.


אני מתנדב ב"אקי"ם" כשתיים עשרה שנה, אני אח למזל, מזל בת שישים, נכה עם פיגור שכלי. ספגתי את זה מגיל אפס. למה אני מתחיל מהפן האישי? – הוא הזכיר משהו ואני רוצה לחדד אותו. כשהייתי בבית ספר יסודי בשנות השישים, אני בן 57, אף פעם ואף פעם לא למדו אותנו לקבל את השונה ומהו שונה. כשאחותי הגיעה לבית הספר עם הוריי התביישתי, התחבאתי כי אף אחד לא לימד אותי שיש דבר כזה, מכל אלף התלמידים רק לבני פרג'ון יש אחות כזו שונה, התביישתי, הדחקתי. כשגדלתי וביקרתי אותה באותו מוסד שמשרד הרווחה, בזמנו קראו לזה לשכת הסעד, שלחו אותה כי לא התאים לה מקום אחר כי היא נכה, מה לעשות שלחו אותה למקום שנקרא 'שער מנשה' מקום זוועתי רבותי. אני ספגתי את זה בתור ילד בביקורים, חזרתי עם דמעות הביתה. זה בנה אותי, זה בנה אותי בבגרות שלי להוציא את הכול החוצה במצפון ולהסביר לתלמידים כמה חשוב לקבל.

עם כל הכבוד למערכת החינוך, אני מגיע המון לבתי הספר –שתיים עשרה שנה אני עושה את זה, עושים V, אולי אני מקצין, עושים V על מהו השונה. כשאני לוקח בחור עם תסמונת דאון, עם האורגן שלו ומביא אותו לכיתה לנגן להם בערב, "אני מכירה אותו, אני צחקתי עליו במכולת". מאותו יום הם לא צוחקים עליו. הערכים שאני מקנה להם, ההסברים, אני מביא אימא לילד עם פיגור להסביר לתלמידים, סטודנטים, חיילים, אסירים בכלא מעשיהו ששם גם אנחנו עושים. חבר'ה אנחנו מחנכים אנשים לאזרחות טובה יותר.


אני לא מדבר על הפן הפיננסי שאני תכף אגע בו, הצד הערכי. אני עושה את זה כי יש לי אינטרס, אני מקבל כסף ומקבל משהו אחר. אני ממן הסעות לתלמידות באולפנא, לתלמידי בתי ספר שמאמצים כיתות מהחינוך המיוחד כי יש לי כסף לעשות את זה. אני משקיע בבתי ספר, אני נותן להם, לא לוקח הכול אלי, אני לא מופיע בבית ספר פעם בשנה ביום ההתרמה ואומר שלום, תודה והולך. אני בכל השנה בקשר איתם, מאמצים כיתות, הצגות של ילדים עם פיגור בבתי ספר, יש דינאמיקה וגם גדלים ילדים יותר טובים, חבר'ה בדוק. שתיים עשרה שנה אני מקיים ימי התרמה ואני בונה את זה כל פעם, סליחה שאני אומר אני זה עם עוד מתנדבים אבל אני מדבר על עצמי כי זה יותר קל לי.


בצד הכספי - אני יושב ראש "אקי"ם" ברמלה, עיר שאני לא אגדיר אותה רמת השרון, עיר בינונית עם אוכלוסייה סוציו-אקונומית בינונית ומטה. אני יושב ראש סניף "אקי"ם" רמלה, גזר ובאר יעקב. לעשות שם פעילות לאנשים עם פיגור שכלי אנחנו לא מקבלים כסף מהמדינה. אנחנו מגייסים את זה לבד. יום ההתרמה עבורנו, עבורי, הוא היום החשוב ביותר בשנה ולכן אנחנו משקיעים. אנחנו משקיעים בבתי ספר, כמה שנוציא יותר תלמידים נקבל יותר. הכסף נטו נשאר אצלנו בעיר לפעילות של התושבים שלנו, לא לשום מקום אחר. אנחנו עושים ''קופה יפה' ומשקיעים בקהילה, במשפחות, בילדים, מועדון חברתי לילדים עם פיגור שכלי. מחוג פשוט הקמנו להקת מתופפים שמופיעה בכל הארץ, כל מי שרוצה אני אביא אותה ללא תשלום - - -

וזה מיום ההתרמה?

מיום ההתרמה אני מחזיק מועדון לאנשים עם פיגור שכלי, אני לא יכול לגייס, המשפחות צריכות לשלם כסף השתתפות במועדון. קשה להם, לא לכולם לרוב, זו אוכלוסייה מעורבת, אלו עולים חדשים, לא צריך לספר. הכסף הזה, ככל שאני מתאמץ יותר ומגייס יותר בתי ספר יש לי יותר, זה חשוב מאוד. אם יפסיקו את יום ההתרמה זה מכת מוות לפעילות ברמלה ובעוד שישים סניפים. רבותי סליחה שאני מרים את הקול, זה מרתיח אותי שאף אחד לא אומר לי "בני, נבטל את יום ההתרמה קח במקום", לא. תתאמץ עוד פעם. מאיפה אני אביא כסף? אני אחזיר את המפתחות ותודה רבה, נעמתם לי מאוד. אני רץ לבתי ספר, אני מתחנן למנהלים, פונה למורים, עושים לי לפעמים טובה שפותחים לי את הדלת, אבל עושים את זה ולא מתביישים. אחותי יושבת בבית והיא צריכה להגיע למועדון, הורים בני שמונים וארבע בבית, אם היא לא תגיע למועדון הזה שאני אסגור אותו - - -

בני, תודה. הרצל מוכתר מהמרכז לעיוור בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב ראש אנחנו שמחים על הדיון של היום. אני בכל זאת רוצה להתחיל עם משהו חיובי. אנחנו באמת רוצים להודות למשרד החינוך על כל אותם השנים שליווה את ימי ההתרמה. אנחנו רוצים להודות למחנכים, למנהלי בתי הספר ולתלמידים היקרים שבמשך כל השנים האלה ליוו את ימי ההתרמה של כולנו.


אני חושב שבכל אופן היום כשכל אלה שמאיישים את הבנקים, מאיישים את משרדי הממשלה, מאיישים גופים, שרים למיניהם, כשמדברים איתם למשל על מבצע "אור לעיוור" ברור הם לקחו חלק בימי ההתרמה, כשמדברים איתם על "הקש בדלת" אומרים "בטח, לקחנו חלק בהתרמה". אנחנו הצלחנו באמצעות ימי ההתרמה לחשוף בצורה מסודרת את כל הבעייתיות שיש לציבור העיוורים, לציבור "איל"ן" חולי הסרטן והאחרים, כלומר כשמגיעים לתלמידי בתי הספר בימי ההסברה ואומרים להם שלאדם העיוור יש בעיות כאלה וכאלה, לאדם מ"אילן" יש בעיות כאלה וכאלה, הילדים מבינים את זה בשקיקה ושותים בצמא את הנושא הזה. אני מלווה את מבצע "אור לעיוור" כשהחברים שלנו מגיעים לבתי הספר עם כלב הנחייה, עם המכשירים המיוחדים אפשר לראות איך מתאספים התלמידים מסביב ושואלים עוד שאלות ועוד שאלות, המורה פונה אלי ואומרת לי "אני לא מצליחה להשיג כזה שקט במסגרת הלימודים שאני מנחה, איך אתם מצליחים?". אמרתי זו הייחודיות שלנו, כלומר אנחנו חושפים באופן כזה את האוכלוסייה, היום התלמידים מבינים את זה.


אני רוצה לומר דבר נוסף, מה השטות שנאמרת "כמה אתם מגייסים, 2%-3%" מה לעשות שההוצאות היום הן רבות, התקשורת אוכלת אותנו בכל פה ומדינת ישראל לא נותנת לנו מתקציב מדינת ישראל, את זה צריך להסביר. כולנו מתמודדים על מכרזים ולפעמים אנחנו הולכים על מכרז שמראש אנחנו יודעים שנפסיד בו, בכל זאת הולכים עליו כי חייבים לתת את השירותים.

תודה. שמעון צוריאלי מנכ"ל "אילן".

תודה. ככל הידוע אין עדיין אין החלטה של הוועדה ואני רוצה לציין למען הסדר הטוב שביקשו את תגובות העמותות גם בכתב, המשרד ביקש שנשלח תגובה בכתב שתגיע לוועדה, גם חלק מאיתנו היו בשימוע בפני הוועדה לפי בקשתם.


מה שלי הפריע מאוד זה שנאמר לנו "המנדט של הוועדה זה לבדוק מה טוב לתלמידים", אני כופר בזה לחלוטין, אבל אם נניח שימצא שלתלמידים טוב לבטל את ימי ההתרמה גורלן של העמותות זה לא במנדט שלהם ושידאג לנו מי שידאג לנו, שיגידו "אנחנו מסתכלים רק על פן התלמידים אם בדרך נפיל את העמותות אין מה לעשות". אני חושב שמנדט מהסוג הזה הוא שגוי לגמרי, כי אפשר להגיד לעשות טוב במקום אחד ולהזיק במקום השני. למזלנו הטוב אני לא חושב שיש מצב כזה. נהפוך הוא, מה עשו? – לקחו עשבים שוטים בפינות קטנות, באיזה בית ספר שלא היתה בו הסברה, למזלנו אף ילד, ככל הידוע לנו, לא נפגע אז לא יכולים להגיד הייתה פגיעה, משתמשים בתואר להוציא אלפי ילדים בשעות אחר הצהריים זה סיכון. זה סיכון? – מוציאים אותם למטרות הרבה פחות טובות מאשר ימי התרמה. בימי ההתרמה ברוך ה', שימשך כך, אנחנו נוקטים אמצעי זהירות, אנחנו מרושתים עם המשטרה על כל יום התרמה, המשטרה יודעת מראש ועורכת סיורים ומתואמת איתנו, אנחנו מקפידים על הנושא הזה.


הנושא הערכי בבתי הספר הוא גולת הכותרת, אני יודע את זה "איל"ן" הביאה את יום ההתרמה למדינת ישראל לפני חמישים וחמש שנה. "איל"ן" נוסדה לפני ששישים שנה, לפני חמישים וחמש שנה "איל"ן" הביאה את 'מצעד הפרוטות' כחיקוי ל'מצעד הפרוטות' מארצות הברית. 'מצעד הפרוטות' התחיל בקטן, התחיל בהליכה עם סדינים ברחובות שיזרקו כסף והוא עבר להתרמה בבתים. ראו איזה פלא, היום חלק גדול מהמתנדבים שאני פוגש, אני מציג את עצמי כמנכ"ל "איל"ן", אומרים "איל"ן אני זוכר הייתי ב'הקש בדלת" של הסרטן או הייתי ב'מצעד הפרוטות' של "איל"ן" או הייתי ביום ההתרמה של "אקי"ם". יום ההתרמה הפך להיות נכס חינוכי ממדרגה ראשונה. צריך לשפר אותו, תגידו איך ונשפר. צריך להרחיב אותו ולא להקטין.


ברשותך אני מבקש רק עוד הערה אחת - - -

בבקשה.

את הפירות של זה אנחנו רואים היום במודעות בעובדות, למשל אנחנו עורכים השנה קייטנות כמו כל שנה, 2,500 בני נוער עושים בהתנדבות את הקייטנות של "איל"ן". איך הם הגיעו ל"אלין" מאיפה הם יודעים על "אלין"? האמצעי הראשון זו הכניסה שלנו לבתי הספר וההסברה הגדולה שאנחנו עושים, כך הם גם מודעים לבעיה של נגישות, הם יודעים מה זה.


בנוגע לנושא הכספי דיברו חבריי, אני מציע, זה לא 2%, אבל גם אם זה היה 2% לא לזלזל בזה.

תודה. בבקשה אביבית בקראי אהרונוף מהרשות הלאומית למען הילד.

תודה אדוני היושב ראש, ראשית אני בוודאי מצטרפת לדברים שנאמרו כאן שצריך לחנך ולשתף את הילדים, לחנך אותם למעורבות חברתית, אבל השאלה אם איסוף כספים זו הדרך הנכונה והאם רק דרך איסוף כספים מחנכים ומערבים את הילדים בשיתוף חברתי.


אנחנו סבורים שהמצב היום הוא לא תקין, הוא לא צריך להישאר במתכונת הזאת. אנחנו לא סבורים שצריך להשתמש בילדים לצורך גיוס כספים, בוודאי שבהקשרים אחרים זו עבירה על החוק.

בהקשרים אחרים, הדגש הוא על הקשרים אחרים.

הדגש הוא על הקשרים אחרים. הסכנות שעורבות לפתחם של ילדים היום הן סכנות רבות יותר מבעבר, המגע עם אנשים זרים, תאונות דרכים, איבוד הכסף, שוד, אלו דברים שאולי לא שמעתם עליהם, אבל זה לא אומר שהם קיימים - - -

את שמעת שהם קיימים?

זה לא קרה פעם אחת.

את שמעת שהם קיימים? כי את אומרת כאן לפרוטוקול דברים חמורים.

סטטיסטיקה של עשרים שנה, היא יכולה לראות אותה.

היא אומרת דברים לא בדוקים.

אין לי נתונים, תן לי להמשיך. לכן אני שוב אחזור, במתכונת הנוכחית אנחנו חושבים שהמצב היום איננו תקין. יחד עם זאת, חבל שלא המשכתם לשמוע עד הסוף, יחד עם זאת בצד הילדים התורמים יש גם ילדים נתרמים, אני לא מדברת על אותם ילדים תורמים שהם בוודאי נתרמים, אנחנו סוברים שכל שינוי בשיטה חייב להבטיח שאותם גופים שקיבלו אישור, אני מדברת על אותן עמותות שאין חולק על התרומה שלהן, על אותן עמותות שתורמות לילדים לא פחות, חייב שתהייה אלטרנטיבה כספית לאותן עמותות.


מנתונים שהגיעו אלינו מדובר של כשמונה מיליון שקלים שמגיעים לעמותות לאחר ניכוי ההוצאות. אנחנו לא סבורים שזה סכום גדול מדי, זה סכום שבוודאי המדינה יכולה לעמוד בו, בוודאי האחריות של משרד החינוך שהסכום הזה יגיע לאותן - - -

אביבית את זוכרת מה עשינו בוועדת חוק חוקה ומשפט לגבי פיצוי נפגעי עבירה קטינים, על שני מיליון כמה אנחנו רבים ועדיין לא הצלחנו להגיע אפילו להלוואת גישור של הממשלה לאותם נפגעי עבירה שנקבע לגביהם שעבריין ישלם רק בעוד חמש שנים כי הוא נמצא בכלא עכשיו. אפילו את זה עם התחייבות של האוצר לא הצלחנו להוציא. את מדברת על שמונה מיליון שקלים כאילו יש מאיפה לתת. זה לא פשוט.

אני מסכימה איתך שהכול זה העניין ואני לא רוצה להיכנס לנושא ובוודאי לא לנושא הפיצויים. אני לא חושבת שזה סכום גבוה מדי, המדינה לא יכולה יום אחד לסגור את הברז לאותן עמותות ולומר להן די מעכשיו אתן לא יכולות להשתמש בסכום הזה. כחברה וכעובדת עמותה אני יודעת איזה פרויקטים עושים במאתיים אלף שקלים, גם אנחנו במאתיים אלף שקלים עושים פרויקטים נהדרים, פרויקטים שתורמים המון המון לילדים מוחלשים יותר בחברה. בוודאי צריך לדאוג לסכום הזה בין אם על ידי המדינה ובין אם זה בדרכים וחלופות אחרות. צוין כאן אותו 'מצעד הפרוטות' שמתקיים בארצות הברית, אפשר לקיים 'שירותרום' אפשר לקיים תהלוכה, אפשר לחשוב בצורה יצירתית על חלופות לגיוס אותן תרומות.


אני חוזרת, במתכונת הנוכחית אנחנו חוששים מאוד שהסכנות הקיימות היום לילדים מחייבות דרך אחרת לגייס את אותם כספים לעמותות. בוודאי ובוודאי צריכים לחשוב על דרכים אחרות להסביר על אותן עמותות בבתי הספר ודרכים אחרות לחינוך לנתינה. תודה רבה.

לא הבנתי, זה דווקא מעניין אותי.

תודה. משרד החינוך בבקשה.

אני מטפל בנושא ההתרמות במשרד החינוך מזה חמש עשרה שנה. לא צריך לשכנע אותי שזה נושא חשוב, אני לקחתי אותו מרצוני במגוון תפקידים שעשיתי במשרד. אני חייב לומר שמשרד החינוך לא נגד ימי ההתרמה. משרד החינוך הקים וועדה ולוועדה עדיין אין מסקנות, כך שאני לא יודע איך כולם יודעים מה תהיינה התוצאות. אני מציע שיתקיים ברשות היושב ראש דיון נוסף אחרי שיהיו מסקנות. כעת אני רק יכול לומר מה קיים כרגע אצלנו ברקע דיוני הוועדה.


ההסדרה הראשונה של הנושא הזה הייתה בוועדה לפני כעשרים שנה, המטרה של השופט שעמד אז בראש הוועדה, היתה למנוע את האפשרות שילדים סתם יסתובבו ברחובות, למנוע שסתם ידפקו הילדים בדלת כי זה נעשה דבר שבכל רגע דפקו בדלת ואנשים הפסיקו לתרום, זה מעבר לסכנות שאורבות לילדים. אני מסכים שהתופעה היא לא רחבה, אבל יש לנו בהחלט גם מקרים שילדים נפגעו, נשדדים או מוטרדים. אנחנו מחנכים אותם כל החיים לא לפנות לזרים ופתאום אנחנו שולחים אותם לדפוק בדלת לזרים - - -

זה לא פתאום.

יש מסר סותר. אני מעלה נקודות, אני מניח שאין לי הרבה זמן ולכן אני עושה את זה בקצרה, אני מעלה נקודות שעלו בדיוני הוועדה. זאת לא תופעה גורפת, לא אלפים, לא עשרות, קיימים מקרים בהם ילדים חוזרים פגועים מזה - - -

כמה? ארבעה בעשרים שנה?

ראשית גם אחת שמוטרדת זה נשאר לה לכל החיים, אחר כך היא צריכה טיפול - - -

גם במחנות קיץ.

לא. לא. לא. גם אם אחד נפגע זה לא בסדר, השאלה היא אם אנחנו יכולים לסגור את הקטע הזה מבלי לסגור את כל הערך המוסף שאנחנו מקבלים.

אני לא אמרתי מה עושים עם זה, אני באמת חושב ששמעתי את כולכם, כולכם הייתם נגד משרד החינוך, תנו למשרד החינוך להתייחס - - -

ממש לא נגד משרד החינוך, אם אתה אומר שאין כוונה כזאת אנחנו מברכים.

שהדיון הזה יתקיים בצורה יעילה, אני מבקש, אורלי זה כבר לא הערות זה נאום, אני מבקש לא להתפרץ. אנחנו שמונה דקות לפני סיום, כל מי שמתפרץ ופותח פה יוצא החוצה, פותח פה הוא יוצא החוצה. נגמר הסיפור, לא לנהל כאן ויכוח. אני רוצה לשמוע עמדה ברורה ממשרד החינוך לא בויכוחים ולא בדיונים, אנחנו לא בדוכן של בית המשפט. תודה רבה.

תודה אדוני. הוועדה בשעתו קבעה עיקרון אחד חשוב שנמשך עד היום והוא שהעמותות שיתרימו תהיינה עמותות שעוסקות בעיקר, או בין היתר, עם ילדים ולא נניח שאגודה חשובה כמו האגודה למען החייל או קרן ליבי, גם עמותות שעוסקות בנכים ופגועים, לא עמותות שעוסקות בבתי תמחוי, לא עמותות שעוסקות בנושאים חשובים לחברה, אבל לא קשורות לנכים ופגועים. זה כדי לרכז את הימים האלה לאוכלוסייה חלשה בחברה שרוצים לסייע לה.


הוועדה קבעה כמה עקרונות מי יכנס ומי לא, זה נוגע בעיקר להתנהלות הציבורית כמו שכר המנהלים, כמו הוצאות המנהלה ועוד פרמטרים שעל פיהם נכנסו עד כה שמונה עשרה עמותות שהתרימו בכל השנים האחרונות באשכולות, בקבוצות, כי אין לנו שמונה עשר ימים. הוועדה קבעה בזמנו שיהיו ארבעה ימי התרמה בשנה, לאט לאט גלשנו וזלגנו לשישה או שבעה ימים בשנה. זה המצב היום.


הוועדה נתבקשה לבחון את המצב היום, הוועדה בראשות השופט יצחק שנהב , היא נתבקשה לבחון את הערך, את התועלת מול סיכונים, ערכים, היא שמעה את העמותות, היא שמעה כמה אנשי חינוך מהאקדמיה ומתוך המשרד ומבחוץ. אני אומר במילה מבחינת דיוני הוועדה אם יש ערך חינוכי או אין ערך חינוכי. כל הדוברים שבאים מהתחום המקצועי אמרו שבמגע חד פעמי אין ערך חינוכי משמעותי. בוודאי שכולנו, כולל אתכם וכולל אותי, יצאנו בימים האלה והרגשנו שאנחנו עושים למען החברה וכדומה, מבחינת ערך חינוכי מיידי לילדים בפעם אחת שהוא הולך ומשנורר כסף, סליחה על המילה הזאת אבל זו מילה שעלתה בוועדה, אין את הערך אותו אנחנו רוצים.

איך מודדים ערך חינוכי? זה מעניין אותי. זה כמו שמדברים על פוטנציאל, איך מודדים ערך חינוכי? אשמח לדעת.

מאחר ונותרו עוד שלוש דקות אני מבקש לא להיכנס כעת לכל דיוני הוועדה.

אולי אני אחנך טוב יותר את הילדים שלי, אז לפחות אני אעביר להם את זה בצורה נכונה, איך מודדים ערך חינוכי?

גברתי אני מצטער אני לא אוכל להשיב על זה כרגע.

אני אשמח אם תשלח לי גם אם תשלח לי את זה מייל.

מאה אחוז.


אני רוצה לציין שהשופט שעמד לפני עשרים שנה בראש הוועדה, בדעת מיעוט כבר אז אמר שלדעתו צריך לבטל את ימי ההתרמה האלה, הנוער צריך לעסוק בפעילות לנוער, אם הוא רוצה להתנדב למען נכים ופגועים הוא יכול לתת ללכת לדחוף עגלת נכים, להאכיל קשיש, לסייע באופן פעיל בתוך העמותות, את זה מאוד מחשיבים כולם וזה כן נותן את הערך וזה המגע, לא עם הכסף, אלא עם הפגוע. אם את שואלת באבחנה - - -

אני אגיד לך למה, כי הכסף הזה קונה שירותים נוספים שהילד לא יכול לתת אותו עם כל הרצון שלו. זה פשוט מוזר. זה להישבות בתוך סטריאוטיפים, לדחוף נכה. מה אתה רוצה שהוא יגיד עכשיו כשהוא רואה אותו על כיסא גלגלים, בוא אני אדחוף אותך ותחצה את הכביש. נו באמת.

יש מתנדבים שפועלים בתוך עמותות, אני נתתי כדוגמה לדחוף עגלת נכה.

אז תן דוגמאות יותר טובות. אני מצפה ממך כנציג משרד החינוך לתת דוגמאות טובות.

יש פעילות שנעשית היום בתוך תנועות הנוער ובתוך מקומות כאלה שיוצאים למעונות ילדים פגועים ומשחקים איתם ופועלים איתם. יש הרבה פעולות שניתן לעשות.

הדיון כרגע הוא לא על ההמלצות של משרד החינוך איך למצות את ההתנדבות.

ביקור אחד בחברון בקברי אבות לו כן יש לו ערך חינוכי? נכון.

אורלי לוי אבקסיס, מספיק. הדיון כאן הוא לא על הדרך שלכם לשכנע את ילדי ישראל מה ואיך לעשות. הדיון כאן הוא על עצם ההחלטה של הוועדה. אם הוועדה קיבלה הנחיות לסגור את ימי ההתרמה זה העניין הראשון. אני גם מבקש לשמוע מיהם חברי הוועדה. על פי איזה קריטריונים הם נבחרו ועל פי מה הם קבעו מה ערכי ומה לא ערכי. מתי הוועדה צריכה לצאת עם המסקנות? כלומר מהו התאריך שהוועדה צריכה למסור את מסקנותיה והאם קיים מנגנון נוסף שהקמתם במשרד החינוך לשילובו של הנוער הישראלי בהתנדבות. אם אתה מעודד ילדים להיכנס לעמותות נכים האם אתם מייצרים מנגנון שסוגר את גיוס הכספים מצד אחד ופותח אפשרות אחרת. האם אתם תאפשרו בחירה של מי שרוצה מצטרף ומי שלא זה עניין אחר. אם אתם מעדיפים לשלוח את הילדים להתנדבות בתוך העמותות אני רוצה לשמוע איך יפעל המנגנון שיעשה את זה. יתכן אז שאותן העמותות במקום לקבל כסף באמצעות ימי ההתרמה של הנוער אולי הם יקבלו מתנדבים באופן שוטף ויעשו את הפרויקטים שלהם עם המתנדבים שיקבלו ממשרד החינוך.

מבחינת לוח זמנים אנחנו התכוונו לסיים את עובדת הוועדה במהלך הקיץ, עם החופשות ועם הכול אני לא בטוח שזה יקרה. אני לא רוצה לתת כרגע מועד.


הרכב הוועדה – עומד בראשה השופט בדימוס יצחק שנהב, מיוצגים מועצות התלמידים, מועצת תנועות הנוער, נציגי משרד החינוך של העוסקים בחינוך המיוחד, יועצת משפטית של משרד הבריאות, משנה למנכ"ל משרד הרווחה, נציגי ציבור.

איפה נציגי העמותות?

נציגי ציבור יש לנו את מנכ"ל מכללת תל חי שהוא בעברו מנכ"ל עמותת "אקי"ם" והוא מכיר היטב את הנושא, יש מישהי שעסקה בתנועות הנוער במשרד החינוך שגם מכירה את הנושא. נאמר שרק הילדים היו בעד אז אני יכול לתקן אתכם שכל מי שקשור איך שהוא עם תנועות הנוער גם מועצת תנועות הנוער, גם נציגי מינהל הנוער במשרד החינוך, כל הגורמים האלה באופן בולט תומכים בפעילות הזאת. זה לא אומר שאחרים מתנגדים לה, שוב אני אומר אנחנו דנים בוועדה שעדיין לא סיימה - - -

יש פרוטוקולים לוועדה? זו שאלה שצריך לקבל עליה תשובה.

זו וועדה ציבורית, את מסקנותיה היא תגיש לשר, אם השר יאמץ אותן אני מניח שהוא יפרסם.

לא. לא. לא. מעבר למסקנות. יש פרוטוקולים על מה שקורה בישיבות? כדי שיהיה אפשר להבין גם למה הגיעו למסקנות.

אני מניח שיהיה ניתן להבין הכל כשהשר - - -

אתה בעצם אומר שרוב חברי הוועדה נמצאים בעמדת מגע חד פעמי עם העניין הזה שלא נותן ערך.

אמרתי שהמומחים שהופיעו הם דווקא הם אנשים שהגיעו - - -

מיהם המומחים?

הזמנו פרופסור שכתבה את הספר "מישהו להתנדב איתו", צפורה מגן מהחוג לייעוץ חינוכי מאוניברסיטת תל אביב, הזמנו נציגים מהאגף הפסיכולוגי של משרד החינוך, הזמנו נציגים אחרים ממשרד החינוך, הם אמרו, במיוחד הפרופסור שהיא לא - - -

גם הביקור בחברון הוא חד פעמי, אז אין לזה ערך חינוכי, על ביקור בכנסת תוותרו כי זה חד פעמי - אין לזה ערך חינוכי, את הביקור בכותל זה חד פעמי ואין לזה ערך חינוכי. איך נקבע ערך חינוכי? אני שואלת את זה כן בוועדת החינוך כי הם קובעים לפי מה שמתאים להם גם אם הוא חד פעמי יש לו ערך חינוכי, מה שלא אין לו ערך חינוכי.

אתה יודע איך התלמידים הגיבו כשהם נפגשו עם אדם עם פיגור שכלי.

רבותי הישיבה הזאת נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00