הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
66
ועדת הכלכלה

1.8.2011


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 605

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום שני א' באב התשע"א (1 באוגוסט 2011) בשעה 12:30

הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, התשע"א-2011 של חה"כ דני דנון וקבוצת חברי כנסת. (פ/1893)

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

דני דנון – מ"מ היו"ר

אורי אורבך

ישראל אייכלר

רוברט אילטוב

יצחק וקנין

ישראל חסון

שי חרמש

רוברט טיבייב

יריב לוין

אברהם מיכאלי

אלכס מילר

עו"ד מרינה אוסטפלד – שירות המזון, משרד הבריאות

ד"ר לודמילה חלד – מפקחת התמכרויות, המחלקה בהתמכרויות, משרד הבריאות

נעמי הימיין רייש – הסוכנות לעסקים קטנים, משרד התמ"ת

עו"ד יעל מליק – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

יוסף דנקונה – מנהל מִנהל עתירות ידע, משרד התמ"ת

עו"ד סיגל מרד – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד אביגיל סון – משרד המשפטים

עו"ד טלי שטיין – ממונה על תחום הבריאות, משרד המשפטים

עו"ד אסנת כהן – מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד טל רוזנפלד – לשכה משפטית, משרד המשפטים

עו"ד יפעת רווה – משרד המשפטים

סימה אדיב – מתמחה, משרד המשפטים

ערן הרכבי – מנהל תחום מטעים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

יאיר גלר – מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד יואל הדר – יועץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים

איריס יוגב – ראש תחום תכנון ובנייה, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד בן ציון – המשרד לביטחון הפנים

עו"ד יעל אהרונוביץ' – האגף לחקירות ולמודיעין, המשרד לביטחון הפנים

קובי עזרא – עוזר יועץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים

מלכי כץ – היחידה למניעת סמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר יצחק קדמן – מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

עו"ד כרמית פולק – המועצה הלאומית לשלום הילד

עו"ד תמי בר-און – לשכה משפטית, ההסתדרות הרפואית

נילי בן גיגי – מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

ניצן חן – יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין

עו"ד אופיר ביתן – עוזר היועצת המשפטית, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עידית צרנוביץ – סמנכ"ל רדיו, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עו"ד שירה בריק חיימוביץ' – ידיעות אחרונות

שי ברמן – מנכ"ל איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

עו"ד ליאור חריש – יועץ משפטי, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל

אור תומר – יועץ, איגוד הברים

צביקה גולדשטיין – מנהל איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

כרמית אבישר – דוברת מבשלות בירה בינ"ל, יצרנים, יבואנים ומשווקי משקאות אלכוהוליים

עו"ד גיל סגל – יועץ משפטי, טמפו משקאות

יואש בן אליעזר – משנה למנכ"ל טמפו

ז'ק בר – יו"ר טמפו / ברקן

צחי דותן – מנכ"ל מועצת גפן היין

ישראל איבצן – יו"ר ומנכ"ל אגודת הכורמים ו"כרמל מזרחי"

עו"ד סער פאוקר – יועץ משפטי, התאחדות האיכרים

ירון סלומון – המחלקה להתיישבות, האיחוד החקלאי

יערה שפירא – מועצת התלמידים והנוער הארצית

ענבר גולדברג – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אתי בנדלר; אלקנה אפרתי

לאה ורון

שרון רפאלי

הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, התשע"א-2011 של חה"כ

דני דנון וקבוצת חברי כנסת. (פ/1893)

צהריים טובים. כבוד יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט - -

אני ממלא את מקומו של-

ומרכז האופוזיציה בוועדת הכלכלה חבר הכנסת שי חרמש.

זה רשמי? רציתי לוועדת כספים – לא נתנו לי.

אנחנו פותחים ישיבה נוספת בהצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, התשע"א-2011. איפה עצרנו בפעם האחרונה?

קודם כול דילגנו על הגדרת שיווק מסעיף 1, סעיף ההגדרות. סעיף 2 לא הוצבע, וסעיף 4 אושר. זה הסעיף האחרון, למעשה, שאושר, כאשר ב-3(ג) יש נוסח שהרשות השנייה העבירה לגבי שעשועונים ותוכניות נושאות פרסים.

באיזה סעיף זה?

3(ג).

שתפו אותנו קצת, איפה נעצרנו.

תציג את 3(ג).

יש נוסח שהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו העבירה: 3(ג). "בתוכנית המשודרת בטלוויזיה או ברדיו לא יוענק משקה משכר כפרס וכן לא יוזכר גורם מעניק פרס ששמו כולל מותג של משקה משכר. בסעיף זה, "תוכנית" – יחידת שידורים בסיסית בעלת תוכן והיקף ידועים ומוגדרים במתכונת הערוכה לשידור".

תן לי להבין, אם "כרמל מזרחי" רוצה שידור חסות, אי אפשר לתת לה?

כן. אי אפשר לתת לה, זה מה שעולה מהנוסח.

אבל הם לא נותנים פרס, הם עושים חסות.

שוב: "בתוכנית המשודרת בטלוויזיה או ברדיו לא יוענק משקה משכר כפרס" – אין לנו בעיה עם זה; "וכן לא יוזכר גורם מעניק פרס ששמו כולל מותג של משקה משכר". מדובר כאן אך ורק על סעיף של מתנות ופרסים.

אבל חסות ביקב, מותר.

חסות - - - לדעתי, אין עם זה בעיה. אני מיד אבדוק, אני לא יכולה לומר לך בוודאות.

איפה המציע?

הנה, אורבך.

יש פה הרבה יוזמים: דני דנון, אורי אורבך, אברהם דיכטר - -

חבר הכנסת אורי אורבך נמצא פה.

היוזם היחידי שנמצא פה.


יש איזו מחלוקת על הנושא?

על פניו נראה לי שאין בעיה כי מדובר כאן על שם מסחרי. "כרמל מזרחי" זה שם מסחרי, זה לא משקה אלכוהול לכשעצמו; ובקשר לשם מסחרי בסעיף 2:

2.
לא יעשה אדם פרסומת למשקה משכר או פרסומת לשם מסחרי, בשבח שתיית משקה משכר או המעודדת שימוש במשקה משכר –


(1)
בשלטי חוצות נייחים או ניידים, או בחצרים הפתוחים לציבור;


(2)
בעיתון או בכל דבר דפוס אחר המיועד בעיקר לילדים ולבני נוער עד גיל 18.

על הנושא שבסעיף קטן (1) נצטרך לחזור.



באיסור מתנות לא מדובר על איסור השכרת שם מסחרי, ולכן אני לא רואה לכאורה בעיה בכך מכוח הסעיפים שעברנו עליהם עד כה.

יש הערות? אין הערות. אנחנו מצביעים על סעיף 3 כפי שהוצע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 3– רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 3 התקבל.

אני מציעה לחזור על הצעת החוק מסעיף 1, לדון על כל הדברים שדילגנו עליהם כדי שנוכל להתקדם בזה באופן שיטתי.

אוקיי.

הנושא הראשון שהוועדה דילגה עליו זאת הגדרת "שיווק", שהיא רלוונטית בעיקר לסעיף שאוסר שיווק – סעיף 3. למעשה, אחרי אישור סעיף קטן (ג) אושר כולו, והוא אומר:

3 (א) "לא ישווק אדם לצרכן משקה משכר שאליו נלווים פרס או זכות להשתתף בהגרלת פרסים או

בתחרות".

(ב) "לא ישווק אדם לצרכן שיווק מסחרי של משקה משכר ללא תמורה, למעט לצורך צריכה במקום שבו

שווק המשקה המשכר"

וסעיף (ג) המדבר על פרס בתוכניות טלוויזיה ורדיו.

שאלת הבהרה: האם כשיש פרסום של אירוע כזה או אחר משקה אלכוהול יהיה בפנים? זאת אומרת אסור לפרסם כל מיני אירועים שיש בהם - -

שנותנים בהם בירה גולדסטאר חינם.

לא. השאלה היא האם מדובר על השם של המותג או שבכלל, באופן כללי, מדובר על אלכוהול. זאת אומרת, אם לא אומרים את השם של המותג, זה בסדר?

לא, גם זה אסור לפי סעיף 2 כי לא יפרסם אדם פרסומת למשקה משכר. משקה משכר זה לאו דווקא משקה ספציפי, אלא כל משקה אלכוהולי. תסתכלו בדף הראשון: יש בשולי הדף הגדרה של משקה משכר שאליו מפנים בסעיף 1 להגדרות: "משקה תוסס או אלכוהולי שנועד לצריכת אדם והמכיל בבדיקת מדגם ממנו שני אחוזים או יותר אלכוהול, לפי הנפח, למעט סמים או תרופות המוכנים או נמכרים על-ידי רוקח כדין; צוינה תכולת האלכוהול שבמשקה הנמצא במיכל ישמש ציון זה הוכחה לכאורה למידת התכולה".

דהיינו, כל משקה משכר שתכולת האלכוהול בו היא שני אחוזים – אסור לעשות לו פרסומת, גם אם אתה לא מציין את המשקה הספציפי. סעיף 3 אוסר, כאמור, על שיווק משקה משכר שנלווים אליו פרס או זכות או מתנה או בתוכניות טלוויזיה.

עכשיו אנחנו חוזרים לצורך העניין הגדרת "שיווק" בסעיף 1, שזאת ההגדרה היחידה שעדיין לא הוצבעה בסעיף 1: "שיווק" – מכירה, אספקה או ייבוא של משקה משכר, למעט –

(1) ייצוא;

(2) ייבוא לשימוש עצמי על-ידי זכאים לפטור מתשלום מכס לפי כל חיקוק בר תוקף

בענייני מכס;


(3) מכירה בחנויות פטורות ממכס;

הערות, בבקשה.

אני רוצה רק להבין – דרך היין פתרנו את העניין של הטעימות ביקבים בסעיף 3(ב). מה קורה אם לדוגמה יש במוזיאון ירושלים פסטיבל יין פעם בשנה? האם אפשר לפרסם את זה, האם יהיה אפשר לקבל רישיון או לפי הנוסח הזה, בעצם אי אפשר לעשות פסטיבל יין בירושלים פעם בשנה או במוזיאון תל-אביב?

באופן כללי יין כלול בהגדרת משקה משכר – כך יין, כך בירה וכך כל משקה שיש בו תכולה, כאמור, של אלכוהול של שני אחוזים לפחות או של שני אחוזים ויותר. היין לא הוחרג. מאז הישיבה האחרונה שנערכה בוועדה ערכנו בירורים עם משרד התמ"ת, האם ניתן להחריג יין, האם ניתן להחריג משקה אלכוהול שתכולת האלכוהול בו היא איקס אחוזים ומטה. נמצאים כאן נציגי התמ"ת, והם ידברו על זה בעצמם. מכל מקום לגבי יין, התשובה של משרד התמ"ת היא שלא ניתן להחריג אותו משום שזה עומד בניגוד להסכמים בינלאומיים שישראל חתומה עליהם. הסברים, ככל שיש צורך, מנציגי התמ"ת.

אז זה גם יין לקידוש ולהבדלה.

גם יין לקידוש ולהבדלה, אכן כך.

יש פה אנשים שלא היו פה בישיבה הקודמת; אנחנו נתנו מענה לבעיות של היין במסגרת החוק ללא צורך בהחרגה. זה מה שמופיע בלשון החוק.

אבל עכשיו הפסטיבלים האלה של היין לא יוכלו לעשות יותר במדינת ישראל.

למה? קרא בסעיף החוק. כתוב שתוכל לתת במקום, "למעט לצורך צריכה במקום שבו שווק המשקה המשכר".

שבו שווק, אבל זה בדיוק מה שאמרה עכשיו הגברת, אלא אם כן לא הבנתי.

בניסוח כאן קבענו שאפשר לתת טעימות - -

טעימות ביקבים עצמם.

לא כתוב "ביקבים" פה.

"מקום שבו שווק", זה יכול להיות גם - - -

המוזיאון זה לא - - -

- - - של פסטיבל יין, איך אתה רוצה שהציבור יגיע לשם?

חבר הכנסת דנון, מה הפתרון שנתתם להם לצורכי קידוש והבדלה בחוק?

אפשר יהיה לעשות טעימות של יין ביקבים. זה מה שהעלו בעלי היקבים.

אבל לגבי יין לקידוש ולהבדלה אמרת שנתת פתרון בתוך החוק.

אנחנו נותנים מענה גם עכשיו, בלי להחריג את היין, לדברים שעולים - - -

איפה המענה?

איפה הבעיה?

אמרת שאתה נותן מענה, אני רוצה לשמוע מהו המענה.

הייתה בעיה שעלתה בנושא הטעימות של היין על-ידי ארגוני היקבים, ובישיבה הקודמת הסכמנו ואישרנו שבמקומות שבהם משווקים יין – לא כתבנו איפה המקומות – יהיה אפשר לתת יין לצריכה במקום.

אני לא שואל על היהדות, הוא שואל - - -

אז הוא ישאל על היהדות, וייתן מענה. כל אחד ישאל את הנושא שמפריע לו, וייתן מענה לכל אחד. אם היקבים ידאגו ליהדות היהדות תדאג ליקבים - -

סליחה, אדוני היושב ראש, אפשר?

תציג את עצמך, בבקשה.

ז'ק בר, טמפו – בירה וברקן יינות. בשני התחומים האלה יש בפירוש בכל ההסכמים האירופיים, לפחות, הבחנה בין אלכוהול מתחת ל-15% ואלכוהול מעל ל-15% הן בשיטות המיסוי, הן בהגדרות עצמן. לגבי האמירה שאי אפשר להחריג, יש פה מסלול שלא רק שלא מחריג, אלא פשוט קובע נורמה שמקובלת בכל ארצות אירופה שבה מבחינים בין משקה בעל תכולת אלכוהול גבוהה, מעל 15%, לבין משקה שתכולת האלכוהול בו מתחת ל-15%. אז בפירוש אפשר במסלול הזה להחריג את היין - -

ואת הבירות ואת האלכוהול.

לא. רק בירה ויין, ואלכוהול מעל 15%.

מה זה "רק"? אבל זה הכול. הבעיה העיקרית היא הבירה.

חשבתי שאנחנו מדברים על וודקה ועל וויסקי ועל דברים כאלה, לא?

אולי כדאי שגברת נעמי רייש ממשרד התמ"ת תאמר דברים.

אני רוצה להצטרף שזאת הייתה עמדתנו מתחילת הדיונים בחוק, החל מוועדת שרים לענייני חקיקה שההצעה עברה כפוף לתיאומים עם העמדה הזאת שלנו. אנחנו מלכתחילה לא שמחים עם החוק הזה שהתועלת שלו לא ברורה לנו לצריכת היין ולהפחתת תופעת השכרות. אנחנו כן מוכנים ללכת יחד עם החוק אם הוא עושה את ההבחנה בין אחוזים נמוכים של אלכוהול לבין אחוזים גבוהים של אלכוהול, לפי מתווה שיהיה מקובל על כולם. אם זה אומר שהבירה נכללת - - - זאת כוונתנו גם כן.

שבירה תוחרג?

שמשקאות אלכוהוליים בעלי אחוזי אלכוהול נמוכים יוחרגו.

בירה ויינות.

ו"נמוכים" אצלכם, זה כמו ההצעה של מר בר, 15%?

אנחנו דיברנו על 20%. אם הוא מדבר על 15% שזה מספר שהוא מקובל בהסכמים שהם דירקטיבות - - -

אין מה לפתוח את הדיון הזה פה. היינו בדיון הזה כבר שנה שלמה. אנחנו בקריאה שנייה ושלישית, והעקרונות של החוק עולים חוזרים עכשיו לנקודת הפתיחה.

החוק יכול להשתנות גם בהקראה במליאה, זה חדש לך?

בהחלט.

מה אתה מתפלא?

אבל שמענו גם אותם, סיכמנו את זה בשנה שעברה, ועכשיו יש פה פתיחת חזיתות נוספת מגורמים נוספים – להחריג את הבירות, להחריג את היין ולהחריג את הוודקה.

דני, זה תהליך החקיקה שהוא לגיטימי לגמרי, ואפשר לדבר על מה שאתה רוצה לדבר.

אז מה המשמעות של הדיון הקודם?

בעניין הזה אתה יכול להציע הסתייגות ולהעלות את זה להצבעה. יתקבל – יתקבל, לא יתקבל – לא יתקבל. אבל לומר שזה חזרה? זה חלק מהתהליך. אם אנחנו לוקחים את זה למין סיטואציה שבה אתה לא יכול לפרסם פסטיבל יין במוזיאון ישראל אז בואו תחשבו אם לשם אנחנו מכוונים.

(החלפת יו"ר – דני דנון – 12:50)

אבל אם אתה רוצה לפרסם פסטיבל יין ותחת החסות הזאת אתה מתחיל לפרסם את כל הבירה, אז כל החוק הזה - -

מה יש לך נגד בירה?

נגד פרסום של בירה, בטח שיש לי. מה יש לי נגד סיגריות?

מה יש לך נגד בירה?

יש לך בעיה של שתייה מופרזת של בני נוער.

אורי, השאלה אם בכוונת החוק אתה מתכוון להגיע לנקודה שהגענו אליה.

אנחנו קיימנו מספר רב של דיונים בנושא הזה. אני לא רוצה לתת לאף אחד מהדוברים – ששמענו אתכם רבות – את עמדתך ואת עמדת המשרד לביטחון הפנים – אנחנו רוצים לתת מענה לכל מי שיש לו בעיה בנוסח החוק בסעיף ספציפי. נשמח לשמוע את ההסתייגויות לסעיף ולתת מענה בלי החרגות כוללניות. מיש ירגיש שאין לו מענה לבעיות, כמו שלכם, תעלו את זה עכשיו. זה הזמן והמקום.

אני בכל זאת רוצה להעיר לנושא של היין. נאמר מפורשות בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה, והתבקשתי לציין בדברי ההסבר – וכך עשיתי גם – שבעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית תדון הוועדה בנושא של החרגת היין. משהסתבר שלא ניתן להחריג את היין בלבד יש מקום, כי אנחנו התחייבנו לקיים בכך דיון, האם יש מקום להחריג מהצעת החוק משקה משכר שאחוז האלכוהול בו נמוך מתחת לסף מסוים.

בהחלט. אנחנו לא כתבנו "החרגה", אפשר להסתכל בפרוטוקול.

כתוב בדברי ההסבר של הצעת החוק: "בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת הכלכלה של הכנסת בתחולת החוק המוצע על יצרני יין, ובייחוד לצורכי דת".

נכון. לכן אנחנו שמענו ונשמח לשמוע גם את האנשים שנוגעים לענף היין גם בנושא של קדושה, בנושא של פרסום. אם יש דברים ספציפיים שאתם רוצים להעלות זה הזמן והמקום לעשות זאת.

אני רוצה לחזור למתווה של החקיקה. אנחנו מדברים על סעיף השיווק. יש למישהו הערות ספציפיות? אנחנו ניתן לכל אחד שרוצה לדבר, לדבר.

באיזה סעיף זה?

בסעיף 1, סעיף ההגדרות.

אני רוצה להעיר הערה אחת.

בבקשה, חבר הכנסת לוין.

אנחנו בעצם נדרשנו לסוגיה הזאת כאשר דנו בשעתו בחוק של ההגבלות על צריכת האלכוהול, לרבות הנושא של שפיכת משקאות וכן הלאה. אז נדרשנו, ובסופו של דבר הכללנו את היין, בין היתר בגלל הקושי להבחין כאשר אתה תופס מישהו עם הבקבוק ברחוב או במצבים כאלה. נדמה לי שכאן ההבחנה היא הרבה יותר פשוטה לביצוע והרבה יותר קלה, ולכן אני ממליץ שבמה שקשור ליין, כדי להתגבר על כל הבעיות האלה שנצטרך לייצר חריגים על גבי חריגים כדי שאיכשהו היין ייכנס לתוכם, יכול להיות שיותר נכון מראש לקחת את היין ולשים אותו כקטגוריה נפרדת מובחנת מכל שאר המערכת, ואז בצורה הזאת זה אולי יקל עלינו להתגבר על העניין. כי אחרת קשה לי לראות איך אנחנו נצא מזה.

חבר הכנסת לוין, זה מה שניסיתי לומר בתחילת דבריי. מאז הישיבה האחרונה עמדתי בקשר עם אנשי משרד המשפטים ומשרד התמ"ת בניסיון לברר האם ניתן להחריג את היין, ואם לא ניתן להחריג את היין באופן כללי, האם ניתן להחריג רק יין המשמש לצורכי פולחן דתי או ביטוי כיוצא בזה. לאחר בדיקות שהם עשו נאמר לי מפורשות, ועדיף שהדברים ייאמרו על-ידם, שלא ניתן לעשות את זה כי זה עומד בניגוד להסכמי סחר בינלאומיים שישראל חתומה עליהם. כל מה שניתן לעשות בהתאם לאותם הסכמים זה אך ורק להחריג לפי אחוז האלכוהול, לא לפי סוג המשקה.

סליחה על הבורות – כמה אחוז אלכוהול ביין?

14%-13%.

היין הוא הרבה מעל הבירה.

פי שלושה מבירה.

אז אפשר לעשות מ-15% ומעלה.

בעצם גם אי אפשר להחריג את הבירה. בירה נכנסת לאותה קטגוריה.

אז תחריג את הבירה, אבל תעשה מ-15% ומעלה.

אבל אז הבירה יוצאת גם כן.

לזה כן אפשר להכניס את הבירה?

אתה לא יכול להגיד "כל משקה אלכוהולי שתכולת האלכוהול בו הוא 15% ומטה, למעט בירה", כדי שבירה כן תיחשב. כי שוב אתה מגיע לאותה תוצאה.

אנחנו לא נעשה בדיקות על כל המוצרים פה בוועדה. אבל שוב, חבריי, אני רוצה להתקדם ולומר: תביאו את הבעיות, ואנחנו ניתן את האפשרות.

זה בעצם אומר שכל החרגה של היין תחייב החרגה של הבירה.

זאת המשמעות.

לכן אנחנו לא קובעים פה החרגה של יין, אנחנו נותנים מענה - -

מה זה "מענה"? אתה אומר כל הזמן "מענה", ואני לא שומע מהו.

לדוגמה אם יש בעיה של פסטיבלים, כמו שהוצגה פה עכשיו – לכתוב בלשון החוק שאפשר יהיה לעשות באירועים ציבוריים כך וכך. זאת אומרת אנחנו ניתן בחוק מענה לדברים שעולים פה בלי לעשות פתיחה של כל החוק לבירה וליין.

שם זה מותר, ובכל מקום אחר אי אפשר?

הניסוח שיהיה מקובל על המציעים ועלינו, חברי הוועדה.

פה זה בריא ופה זה לא בריא? פה כן ופה לא?

חבר כנסת אילטוב, אם היום נעשה פתיחה כללית של אלכוהול מעל 15% או 20% אנחנו מייתרים את החוק. אנחנו לא רוצים לייתר את החוק, ומצד שני אנחנו לא רוצים לפגוע בפרנסה של בעלי הפאבים שנמצאים פה, לא של בעלי היקבים. הם לא הבעיה.

אתה כן עושה את זה. אם אתה לא קובע את הרף ולא מחריג מה שמתחת לרף, אתה פוגע. זה חד משמעי.

אני רוצה לומר גם לך, חבר הכנסת אייכלר: החוק מדבר על הגבלת פרסומת; הוא לא מדבר על "בריא" או "לא בריא"; הוא מדבר על הגבלת פרסומת של מוצרי האלכוהול האלה. זאת מהות החוק.

אבל זה בא כתוצאה ממשהו, זה לא בא כי אתה סתם רוצה. זה בא כי זה פוגע ומסוכן. זה ברור.

נכון.

מצד שני זה אלימות, זה פשיעה וזה הרג.

לכן אנחנו אומרים שמה שפוגע צריך להחריג ולעשות פרסום חופשי, ומה שלא, כמו באירופה; למה אנחנו צריכים להיות יותר קדושים מהאפיפיור?

אתה לא יותר קדוש מהאפיפיור.

אדוני לא קיבל רשות דיבור.

אני מדבר עם יושב ראש הוועדה.

אני שוב אומר: אנחנו לא רוצים להחריג את הבירות. אני אומר את זה פה לפרוטוקולים בפני כל המציעים שנמצאים פה. גם בבירות ראינו ניצול אגרסיבי של פרסומות שמיועד לבני נוער, שלוקחים את דץ ואת דצה ואחרים, לבירות. ועושים פסטיבל מונדיאל 2000, ועושים שיווק שמדבר לבני הנוער בנושא הבירות. לכן אנחנו רואים את הנושא של הבירות כחלק מהותי מהחוק. לגבי היין – הם נמצאים בעצם באמצע, ואנחנו לא רואים בהם בעיה. אבל אי אפשר להחליט פה שמחריגים את היין מהחוק באופן גורף.

אולי הנוסח שהצעתי בהתחלה לפני כמה ישיבות – "מלבד יין לקידוש ולהבדלה"? זה עניין דתי.

למה רק לקידוש ולהבדלה, חבר הכנסת אייכלר?

כי היועצת המשפטית אומרת שאי אפשר יין סתם.

אני ביררתי גם את הנושא הזה. קודם כול גם זה מפלה סוג מסוים של יין בניגוד להסכמי הסחר, כך נמסר לי. יתרה מזו, יש גם בעיות אכיפה. קודם כול זה אומר שהאיסורים חלים על יין נסך ויין ישראלי או יין כשר מותר יהיה - -

תלוי גם איזו כשרות.

אחר כך יש בעיות אכיפה. במכס, למשל, יודעים להבחין מתי זה יין כשר ומתי לא.

ירצו – יאכלו, לא ירצו – לא יאכלו.

אם זה הבדלה, השאלה באיזו שעה הוא שותה.

יש בעיה משפטית לכתוב את המילה "מלבד בירות למיניהן"?

כן, כי התוצאה של התרת האיסורים הקבועים בחוק רק לגבי יין - -

אני חוזר להצעה שיהיה אחוז מסוים של אלכוהול.

לא, להפך.

כשתכניסי את הבירה תכתבי כך: מ-15% ומעלה – אסור, למעט בירות שאסור גם אם הן פחות מ-15%.

אי אפשר.

אנחנו מגיעים לאותה תוצאה.

אני בא להקל עם היין כי אנחנו לא רואים ביין בעיה של פרסום אגרסיבי שמכוון לבני נוער. לזה התכוונו המחוקקים שנמצאים פה. אם אפשר לכתוב בסעיף 3: "לא ישווק, למעט יין" – האם זה ייחשב החרגה או לא?

ודאי.

דווקא לגבי סעיף 3 הבעיה היא פחות חמורה, לטעמי. קודם כול, אחת הבעיות שהעליתם היא הכללת יין בחבילות שניתנות לנצרכים ערב החג.

את זה רשמתם?

את זה כבר החרגנו בכך שבסעיף קטן (ב) כתבנו: "לא ישווק אדם לצרכן שיווק מסחרי". כיוון שהחבילות האלה שניתנות לנצרכים ערב חג אינן בגדר שיווק מסחרי, אז עם זה כבר אין בעיה.

אני עדיין לא רואה את זה בנוסח. תקריאי לי שוב את הנוסח, בבקשה.

נבקש להעביר לך את הנוסח המעודכן.

כבר אתה מקבל את הנוסח.

יש לי.

תסתכל, בבקשה, בעמוד 3, סעיף 3.

סעיף 3(ב) שעוסק באיסור מתנות אומר: "לא ישווק אדם כצרכן שיווק מסחרי של משקה משכר ללא תמורה, למעט לצורך צריכה במקום שבו שווק המשקה המשכר". זאת אומרת, מדובר באיסור של מתנות - -

זה ברור, אבל מה זה "מסחרי"? סלי מזון וקמחא דפסחא?

זה ממש לא מסחרי.

אז זה הפתרון.

כן. נפתרה הבעיה ככל שמדובר ביין הן בחבילות השי והן ביקבים או מקומות כאלה שמוכרים בהם יינות שמדובר על צריכה במקום.

מדברים על תרבות מסחרית או על צורכי מסחר? כי למשל טעימות זה צורכי מסחר, אבל זה לא כמות מסחרית.

השארנו גם טעימות וגם חלוקה. גם את זה וגם את זה.


כן, אדוני, בבקשה.

אני מיקבי כרמל. אני רוצה לחזור לסעיף 3 של שיווק מסחרי. לפי הסעיף הזה, אם היום אנחנו כיקב רוצים לתת דוגמאות לטעימה לכל גורם שהוא, אסור לנו לתת. אסור לנו לתת דוגמאות לטעימה לאף אחד. אין היגיון בעולם שגוף – חברת תעופה או בית מלון - -

מה זאת אומרת?

היום כדי לקנות יין מיקב בית מלון מבקש דוגמאות יין, הוא רוצה לטעום את היין הזה.

זה לא בצריכה במקום?

לא.

למה לא?

כי אנחנו שולחים את זה לפאנל הטועמים של בית המלון או של חברת אל-על, והם טועמים מתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים. אני לא יודע להבטיח את זה.

הם לוקחים את זה הביתה לטעום?

אני לא יודע, יכול להיות שהם גם לוקחים את זה הביתה לטעום.

אבל זה שיווק מסחרי?

בוודאי. זה קיים בכל מקום בעולם שניתנות דוגמאות ללקוחות לשם טעימת יין.

אין לנו בעיה, תציעו נוסחים - -

שנית, הגופים המסחריים במדינת ישראל נוהגים לחלק יין כמתנה ללקוחות שלהם. הבנקים וחברות הביטוח נוהגים לחלק יין, זה שוק אדיר של יין. לפי ההגדרה שלכם בחוק, זה שיווק מסחרי, כי כל מתנה ללקוח מסחרי זה שיווק מסחרי ולא ניתן. אתם סוגרים לנו היום שוק של 300-200 אלף בקבוקי יין לטובת מחבתות מסין. זה מה שאתם עושים. האלטרנטיבה ליין ישראלי זה להביא מחבת קרמי מסין. לכן אין בזה שום היגיון.

מה אתה מציע?

אני מציע שהיין יוחרג בין 15%-8% משקאות אלכוהוליים יוחרגו מהחוק. תנו רף תחתון, תנו רף עליון, וליין תהיה הגדרה שהוא מיוצר מענבי יין.

ישראל, שאינם בירה.

ליין יש הגדרה מאוד מדויקת. אפשר לומר שבין 15%-8% משקה אלכוהולי העשוי מענבי יין יוחרג.


אדוני היושב ראש, הצעה נוספת.

שמעתְ את ההצעה שזה מיוצר מענבי יין?

מה?

הוא מציע שיהיה כתוב שהוא מיוצר מענבי יין. כך אתה מוציא את הבירה, זה לא מענבי יין.

זה לא ילך.

למה זה לא ילך?

כי אי אפשר להחריג על בסיס - - -

מדוע אי אפשר להחריג?

אדוני היושב ראש, אני רוצה עוד משפט אחד בקצרה. מיטב התרבות והתיירות בעולם נבנים על יין: טוסקנה, נאפה, בורדו, בורגנדי. מה אתם רוצים, שנגיד שמדינת ישראל זה מקום אפל וסגור שלא מייצרים בו יין? שאין אזורי יין? זה מה שהחוק אומר.

לא, סליחה. ההערה הראשונה שלך הייתה נכונה.

מה, אנחנו חוזרים לאיראן? אנחנו מדינה איסלאמית? אסור לכתוב על יין?

תחזור לפתיח דבריך.

לא, אני אומר את מה שאני מרגיש. זאת הצעת חוק בסגנון איסלאמי לחלוטין.

תודה.

אני מהתאחדות האיכרים. אני רוצה לחזור לנושא של הטעימות. אנחנו הסתבכנו פה בגלל הנושא של הטעימות. אני הצעתי בישיבה הקודמת להחריג את נושא הטעימות מהגדרת השיווק, לא רק של יין, אלא באופן כללי. אנחנו רואים שהטעימות זה לא רק טעימות במקום – יש טעימות במקום, ויש טעימות בפסטיבל, ויש טעימות ששולחים לטועמים. לעניות דעתי, צריך להכניס בהגדרת שיווק החרגה של נושא של טעימות, כמות מזערית. צריך לראות אולי מהי הכמות, עד כמה זה יהיה עסיסי.

כמה זה כמות מזערית?

מי יפקח על כמויות?

ואם שולחים בקבוק שלם, כמו שהוא אמר?

אנחנו איראן פה, מה זה?

כל אחד והגדרת הטעימה שלו.

כן, בבקשה.

תודה רבה. יערה שפירא, מועצת התלמידים והנוער הארצית. אמנם זה לא כל-כך קשור לבני נוער, אבל רק שאלת הבהרה – אם עושים הרמת כוסית לעובדי בנק, אסור לתת להם טעימות של כוסות יין?

לא, זה טעימות במקום.

זה לא מקום השיווק של היין.

החוק לא בא לאסור שתיית יין, כמו מי שהציג את זה פה. החוק בא נותן הגבלות על הפרסום, ואין שום בעיה שעובדי הבנק ייפגשו ויישתו יין כל בוקר, כל ערב או כל צהריים. זה לא מענייננו.

אתי, את רואה איזשהו פתרון שמאפשר לבודד? שוב, כל הבעיה מתנקזת לסוגית היין.

תוציא את היין נגמר הסיפור.

בניסיונות היצירתיים שעשיתי מול משרד התמ"ת לא הצלחתי. הדבר היחיד הוא אולי בכל זאת ללכת על אחוז האלכוהול ולקבוע מגבלות גם על יין משכר שמכיל, כביכול, אחוז אלכוהול נמוך יותר.

אתי, את לא הקשבת לישראל, הוא הציע לך איזשהו פתרון. את לא היית בקשב, ולדעתי, כדאי שתתייחסי.

אבל זה לא זה.

אם את אומרת שיהיה שילוב של אחוז אלכוהול וממה הוא עשוי - -

אבל אי אפשר.

יריב, שנייה. אתי, את הבלתי אפשרי בדרך כלל עושה טיפה יותר לאט, אבל היא עושה.

גברת בנדלר, אני שואל אותך ברצינות. הוא מציע לקחת את הרכיב שממנו עשוי המשקה פלוס תוספת אחוז האלכוהול. זאת אומרת משקה שהאחוז שלו הוא מ-8% עד 15%, ועשוי מענבי יין. אל תגדירי את זה "יין", תגידי – "עשוי מענבי יין".

למה אתה ישר עושה "לא"?

אני לא בטוחה ממה וודקה מיוצר, למשל - -

אבל וודקה היא לא 15%.

מה שאני מנסה לומר הוא שאפליה היא אפליה אסורה גם אם היא לא נעשית בדרך ישירה, אלא בדרך עקיפה שמגיעה לאותה תוצאה. אלה עקרונות של אפליה שבאים לידי ביטוי בכל מיני נושאים שמדברים על אפליה. אני לא מכירה את הסכמי הסחר הבינלאומיים; אולי גברת נעמי רייש מכירה אותם, ואם יש עוד נציגים ממשרד התמ"ת כאן, כי אני ביקשתי שהם יבואו לדבר על העניין.

יש. אני לא יועץ משפטי, אבל מה שאמרת הוא בדיוק כך. היועצים המשפטיים של משרד התמ"ת חושבים שהדרך היחידה להחריג סוג מסוים של משקאות היא לנקוב באחוז ומעלה של אלכוהול.

ולא חומר גלם?

- - -לא יין או בירה או כל - - -

רגע, אתי, חומר גלם יכול להיות פרמטר להבחנה?

לא. אגב, עו"ד אפרתי מראה לי כאן שיין מוגדר בפקודת המשקאות המשכרים: "משקה מותסס עשוי מיץ ענבים טריים". אז זה שאתה אומר "מיץ ענבים", ואתה לא נוקב בשם יין זה לא - - -

תקן היין הישראלי שאומץ על-ידי משרד התמ"ת קובע שיין יכול להיות אך ורק ענבי יין. זה המוצר המסוכן.

שמעתי שבשנים האחרונות עושים יין מכל דבר, חוץ מענבים.

אני רוצה להבין – הוא לא מותסס עשוי ממיץ ענבים טריים? אם הוא לא עונה להגדרה הזאת אז הוא לא משקה משכר, לפי פקודת המשקאות המשכרים, אז אין לי בעיה.

אם אנחנו נותנים לשר הסמכה להחריג משקה או סוגים של משקאות מהחוק בצו, זה אפשרי?

בוודאי שזה אפשרי, אבל אז הוא יחריג כל משקה אלכוהולי - - -

הוא לא יוכל להחריג ולהודיע שהוא מחריג רק את היין?

ודאי שלא. כי הוא ייקלע בדיוק לאותה בעיה. השאלה היא האם אפשר ללכת לפתרון של החרגה משקה אלכוהולי מאחוז מסוים ומטה, שזה יכלול לכאורה גם את הבירה, אבל להחיל איסורים מסוימים גם על משקאות אלכוהוליים בעלי תכולת אחוז אלכוהול נמוך יותר. למשל איסור פסטיבלים - -

זה רעיון טוב.

שמיועדים לנוער.

אנחנו נחריג את הכול, אבל באחוזים הנמוכים שהיין לא נכנס אליהם נטיל - - -


איך תעשי את זה? הרי אז את גוזרת טווח באמצע שהוא בעייתי.

אני לא אגזור טווח אמצע.

זאת ההצעה שלה - -

גם לא יהיו לי פסטיבלי יין. אם אין פסטיבל בירה, לא יהיה פסטיבל יין. זה צריך להיות ברור.

שהסעיף יהיה על האירועים ולא על המשקאות; שבאירועים מסוימים יהיה מותר.

גברת אוסטפלד, משרד הבריאות.

תודה. אני רוצה להתחבר למה שגברת בנדלר אמרה קודם: הכול אולי מתחיל במשהו אחר, אבל מסתיים בסופו של דבר באכיפה. אנחנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים שבסופו של דבר, לפי העמדה הנחרצת של משרד הבריאות, לגמרי שומטים את כל הכוונה של הצעת החוק הזאת. יש מסר בריאותי ברור בכל מה שקשור גם לעניין תווית האזהרה בסעיף 8, שהוא חלק בלתי נפרד מהפרסומת וגם לעניין הפרסומת כפי שהוגדרה. לא יכול להיות שמשרד הבריאות אשר אמון על ביצוע החוק הזה יתחיל לעצום עיניים בפני פלג כזה או אחר של מוצרים – כשאנחנו מדברים פה על 15%-13% אלכוהול במוצרים – ואחר כך לאמר שמסיבה כזאת או אחרת שבאמת לא ברור מהי אנחנו לא נאכוף, ובירות אנחנו כן נאכוף, ואולי אפילו גם נבדוק ברכיבים של המוצר מאיזה ענבים זה עשוי. העניין הוא בלתי אפשרי. אנחנו נאכוף את החוק הזה, אנחנו לא נטעה את ציבור המשתמשים. אם זה רע – זה רע; אם זאת הכוונה – זאת תהיה הכוונה. אני מאוד מבקשת, אנחנו מתנגדים בתוקף לכל החרגה לעניין האחוזים. אלה מוצרים שיש בהם אלכוהול בטווח של 3% עד 40%.

יש קביעה בריאותית שיין מזיק לבריאות?

אין כזאת שלא.

מה?

אין כזאת שלא.

- - -

אני חייב לומר פה, כמי שהיה מעורב בהסכמי אסוציאציה בשנות ה-90, אפליה זה אם בין שתי מדינות מפלים יצרן מאותו מוצר. אנחנו לא מפלים את יצרני היין בעולם בחוק הזה. זאת אומרת, כל מה שחל עלינו חל על יצרן היין בעולם. לכן להגיד שיש בעיה עם החוק – סליחה, אין בעיה עם החוק.

הבעיה היא לא עם היין, הבעיה עם הבירות.

אין בעיה כי אנחנו לא מפלים. אם כל מה שיחול על יצרן בירה בישראל יחול על יצרן בירה בהולנד – אותם כללים, אין אפליה. מתי יש התנגשות? כאשר אנחנו מעדיפים יצרן בירה ישראל על יצרן בירה הולנדי. גם אנחנו קצת הגיוניים, מבינים את החוקים.

תודה.

אני רוצה להעמיד כמה נתונים על דיוקם משום שנזרקים פה כל מיני נתונים שמטעים מאוד את הוועדה, אדוני היושב ראש.


אלכוהול זה גורם מוות מספר 3 בעולם אחרי יתר לחץ דם ועישון סיגריות, על-פי כל הנתונים של ארגון הבריאות העולמי.


שנית, אני שומע פה על אפליה, על 15%, אירופה ואיראן – אם צרפת, גרמניה וקנדה זה איראן הייתי שמח לחיות מאוד ב"איראן האלה" של החוקים שקיימים שם.

תסביר את המשפט האחרון שלך, אני פשוט לא מבין על מה אתה מדבר.

נאמר פה שאנחנו מנסים לחזור לימי איראן של איסור אלכוהול. אז כל הנושא הזה של התוויות והשילוט והגבלות פרסום, שזה מהות החוק, זה לב לבו של החוק, וזה הגרעין, נהוגות היום ברבות מהמדינות המתקדמות ביותר בעולם - -

לא, אתה מטעה.

יש לי כל המחקרים, אז אני מבקש. אם מישהו רוצה להתווכח איתי אחרי זה – יתווכח. גם לנו יש אותם נתונים.

עכשיו אני רוצה להגיד, וזה כבר נדון אצל שר המשפטים: אלכוהול זה אלכוהול זה אלכוהול. ילד יכול להשתכר בפסטיבל בירה, בפסטיבל יין ובפסטיבל וודקה. הוא ייצא אותו שיכור עם אותה סכין ועם אותה דקיה. 70% ממקרי האלימות בעולם המערבי, מקורם באלכוהול, ואסור לוועדה לשכוח את זה לשנייה. כל החרגה תיצור סוג של בלבול, ולבסוף שכרו ייצא בהפסדו. גם אני מחפש אותו מענה, אבל לצערי, אני לא מוצא אותו.

אני מבקש מאנשי היקבים – תעבדו על סעיף 3 ותחשבו על דברים פרודוקטיביים שאתם רוצים להציע לניסוחים שייתנו מענה לבריאות שלכם. בבקשה, חבר הכנסת חסון.

היו פה כמה אמירות שקצת מטרידות אותי בהבנה של החוק – האמירה האחרונה שלךָ והאמירה של הגברת ממשרד הבריאות. אני אמקד מה מטריד אותי בעניין הזה. אם אנחנו הולכים בצורה גורפת וטוטלית כזאת שאומרת, שמ-2% אני מוריד את הדבר הזה, ברור לכולם- -

אני מגביל את הפרסום – בוא נקרא לילד בשמו.

אתה מגביל את הפרסום. ברור לכולם שהדבר הזה לא יכול לעבור. באופן הזה זה ברור. יש פה מספיק מגזרים שלא ייתנו לדבר הזה לעבור כי זה גורף מדי. האמירה פה על האכיפה –תראה כמה אנחנו עושים פה – אנחנו עושים פה שלייקס על חגורה, על חקירה, על שלייקס.


גברתי ממשרד הבריאות, האם לא אוכפת ברזולוציה של רכיבים של מוצר? את רוצה שאני אפנה אותך למוצרים שבהם משרד הבריאות נתבע על כך שהוא היה צריך לאכוף על רכיבים של מוצרים? אז את אומרת שמשרד הבריאות לא יודע לאכוף ברכיבים של מוצר?

לא, אני לא אומרת את זה.

זה מה שאת אמרת את יכולה לבדוק בפרוטוקול. זה מה שאת אמרת, מילולית כשאת אמרת שאת מבקשת חיתוך מאוד חד ומאוד ברור, ולא הולכת לבדוק ממה מוצר מורכב.

אבל כרגע אנחנו מדברים על הגבלה של הפרסומת, לרבות תווית אזהרה שהוא הסימון התזונתי.

תודה.

הכנסת הזאת חוקקה חוקים שאוסרים מכירת אלכוהול משעה, אוסרים מכירת אלכוהול ב-, אוסרים מכירת אלכוהול - - -

מצוין.

טוב מאוד. עכשיו השאלה היא האם אנחנו הולכים להוסיף חגורה על שלייקס ועוד חגורה על זה? זאת באמת התחושה שלי.

אנחנו לא פותחים את הדיון. מצביעים על הסעיף. אם תרצו להוסיף סעיף נוסף שייתן מענה לבעיות לך, אנחנו נשמח מאוד לעשות את זה עד שנגיע לסעיף 3.


כן, בבקשה.

אני מאיגוד ראשי המסעדים. אנחנו מניחים לגבי הנושא של שיווק, ובכלל לגבי החוק הזה שלא נועד בעיקר לנו ולעסקים שלנו – אם בנושא של שיווק יתוסף סעיף אחד שמדבר על צריכה בתוך בית העסק. למען הסר ספק ולצורך כך שנוכל להיות רגועים שלא יבואו אלינו לעסקים וייתנו לנו דוחות על הדברים האלה.

אני לא הבנתי לאיזה סעיף אתה מתייחס.

אני מדבר על הנושא של שיווק.

יש לזה מענה בהמשך.

נניח שלצורך העניין מכירה בתוך בית העסק – ברור. עכשיו, אתה צריך לראות איזה איסורים חלים בקשר לשיווק, ולראות אם אותם איסורים הם רלוונטיים לגבי בתי ממכר מזון. סעיף 4 אינו רלוונטי לצורך העניין הזה.


3(ב) "לא ישווק אדם לצרכן שיווק מסחרי של משקה משכר ללא תמורה, למעט לצורך צריכה במקום שבו שווק המשקה המשכר".

זה מה שהעליתם בפעם שעברה.

אני מניחה שעיקר הבעיות שלכם זה דווקא עם איסור פרסום; אסור לכם לכאורה, ולכך נגיע בסעיף הפרסום, לתלות שלטים או אפילו יכול מישהו לטעון שהתפריט שבו כלולה הצעה של משקאות אלכוהוליים יכול להיכנס לגדר האיסורים בחוק, ועל כך צריכים לדבר במסגרת איסור הפרסום. אבל עם השיווק אני לא רואה איפה יש בעיה.

תודה. אנחנו מצביעים, בבקשה, על סעיף השיווק.

לפני ההצבעה – לסעיף שיווק שכתוב בו "(1) ייצוא; (2) ייבוא; (3) מכירה בחנויות פטורות ממכס" – כמו שיש מכירה, הספקה או ייבוא של משקה משכר, למעט ייצוא, ייבוא, מכירה בחנויות" – אני רוצה להוסיף גם סעיף (4) – סלי מזון לנצרכים. אני רוצה שזה יהיה יותר ברור מאשר בדרך השלילה של מסחר.

אין בעיה עם זה.

מה זה "נצרכים"? איך תגדיר "נצרך" ו"לא נצרך"?

אם הוא יגיע לבית המשפט, בית המשפט יודע מי זה נצרך, ומה זה לנצרכים - -

לא, לא, לא. אנחנו לא מנסחים חקיקה עם מושגים עמומים שמשאירים את זה מלכתחילה לפרשנות.

זה מושג סוציאלי, לא משפטי.

אנחנו בעידן חברתי, חבר הכנסת חרמש.

אולי שם יש פתרון לסוגיה?

יש מדינות שזה גורף.

אז איך הם עשו את הדיפרנציאציה? אולי אפשר לקחת רעיון משם.

תודה.

תודה, מה?

אם יש לך הצעה, אני אשמח. אתה לא יכול עכשיו לומר, בואו תגידו לי מה קורה במדינות אירופה. אתה יכול לשאול את מר גלר, והוא יביא לך עשר מדינות שהחוק הרבה יותר קשוח מזה. תשאל את אנשי הבירות, והם יביאו לך שבע מדינות שהחוק יותר מתירני מהחוק הזה.

אנחנו כולנו נמצאים באותו צד. אני בהחלט רוצה למנוע את תופעת האלכוהוליזם במדינת ישראל. ברור לכולם שאנחנו לא רוצים שזה יהיה גורף. אנחנו מחפשים את הפתרון איך לעשות את הניתוח העדין. שאלתי שאלה מאוד פשוטה – האם בעולם הצליחו לעשות דיפרנציאציה? אם עשו, בואו תראו לנו איך עשו את זה. יכול להיות ששם יש רעיון שפותר את הבעיה. אני לא נכנס עכשיו לוויכוח על מידת האדיקות – עזוב, מידת האדיקות, שכל אחד יעשה כרצונו. אבל אולי שם יש פתרון, וחילצת את הדיון הזה מהבעיה.

אנחנו בהליך החקיקה לקחנו את זה גם ממדינות אירופה, וראינו מדינות שבהן האיסור הוא יותר מהותי וגורף במגבלות שהוא נותן. אנחנו ניסינו להתמקד בנושא הפרסום בלבד בחקיקה.

בכל זאת אציע לחבר הכנסת אייכלר כדי לתת לזה אולי איזושהי מסגרת: "למעט משקה אלכוהול הכלול בחבילת מזון המחולקת לנצרכים", משהו כזה.

זאת הגדרה משפטית?

אני אנסה איכשהו - - -

אני בעד ההגדרה להכניס נצרכים - - -

זה יהיה ללא כוונות רווח לטובת הניסוח.

זה גם משלוח מנות בפורים, זה גם שי לחג של בנק למבוטחים.

מה נעשה בפורים?

אדוני היושב ראש, אפשר? הצעה קונסטרוקטיבית ביקשת. למען הגילוי הנאות אני גם מייצג כאן את בירה גולדסטאר וגם את יין ברקת.

הצעה קונסטרוקטיבית בנושא שיווק בהצעתו של חבר הכנסת אייכלר.

לבעיה של ההחרגה וכל הדברים האלה.

לא, לא.

תשובה אחת לעניין. שתי מילים, ברשותך. לדעתי, יש פה שני מרכיבים לחוק הזה. אני אתחיל דווקא עם השני ואז אחזור לראשון. הנושא של האזהרה נגד שתייה מופרזת - -

סליחה, לא.

אני מגיע, אני מגיע.

- - -

אני חושב שאין בעיה של החרגות, ואני רוצה להציע משהו. אין שם בעיה של החרגה לא של יין ולא של בירה. – כולנו נגד שתייה מופרזת ובלתי מבוקרת. גם משרד הבריאות ממליץ באתר שלו על כוס בירה ביום, כוס יין ביום – לא נגד זה אנחנו יוצאים - -

אתה לא פותח את זה.

- - -

תפתח את האתר של משרד הבריאות.

מה ההצעה שלך, אדוני?

לעניין הראשון, בעיה מספר אחת שמועלית כאן היא שיווק שמופנה לקטינים. לא מדובר על שיווק שמופנה לבני 40 או 50 שהם צרכני יין או בירה שהם יותר אחראיים. אנחנו מדברים על שיווק לקטינים. אני מאמין שאם נכתוב בסעיף של הגבלת השיווק "שיווק מופנה לקטינים", כל התעשיות פה, של בירה ושל יין, כולם יוכלו לחיות עם זה.

דני, אני רוצה להציע נוסח בעניין.

יש לי תחושה שלא שמעת את ההצעה. הוא מציע שיווק שמופנה לקטינים.

אבל היינו בנושאים האלו. אתם מנסים לחזור לנקודת ההתחלה.

לא, למה?

כי מה זה "שיווק לקטינים"? פסטיבל קרלסברג זה שיווק לקטינים או לא?

צעירים.

להערתך, חבר הכנסת אייכלר.

כן, אותי מעניין סל מזון, משלוחי מנות.

אני מציע שזה יהיה הנושא המהותי והעניין המסחרי פה.

אז יש לי הצעה לנוסח: כל שיווק שאינו מסחרי ואינו מלווה בגבייה או בתמורה, ובלבד שאינו מופנה לקטינים. תמצאי את ההגדרה המשפטית.

מה זאת אומרת "לגבייה"?

אם אני שולח משלוח מנות ולא שלח חשבונית לתשלום - -

הכניסה לפסטיבל עולה כסף, זה מלווה בגבייה או לא? לא הבנתי. אני לא יודעת.

שימוש שאינו מסחרי, זה נכון.

אבל הכול נכנס פה לגדר שיווק. אני לא יודעת מה זה "אינו מלווה בגבייה או בתמורה".

ובלבד שאינו מופנה לקטינים.

אני לא מבינה את זה. עם כל הכבוד, זה כמו שאני שולפת הגדרות שזה קשה. אני לא יודעת מה ההבדל בין גבייה לבין תמורה לצורך העניין הזה.

חבר הכנסת חרמש, אנחנו צריכים להגביל לגבי שימוש שאינו מסחרי.

למה אתה צריך את המילה "גבייה"? "ללא תמורה".

לגבי שימוש שאינו מסחרי, זה המהות.


אנחנו הוספנו את סעיף (4).

לא בסעיף 4.

בסעיף 1, סעיף קטן (4) לגבי שיווק שאינו מסחרי.

כל שיווק שאינו מסחרי ואינו מלווה בגבייה.

נקודה. אל תרחיב.


אפשר להצביע?

אז להפך – מחירי הספקה או ייבוא למטרות מסחר, למעט וגו'. כלומר ברישא אני מכניסה את "למטרות מסחר".

אוקיי.

אבל אתם מוסיפים בסעיף (4) את מה שאמר היושב ראש עכשיו.

אז אין צורך. מלכתחילה זה ממעט מה שלא למטרות מסחריות.

היא הרחיבה את ההגדרה של המילה "שיווק".

תודה. את רוצה להקריא, בבקשה, את הסעיף?

חבר הכנסת יריב לוין יצביע במקום חבר הכנסת אופיר אקוניס; חבר הכנסת שי חרמש יצביע במקום חבר הכנסת אלי אפללו.

אני אקרא ואני אגדיר: "שיווק" – "מכירה, הספקה או ייבוא של משקה משכר למטרות מסחר, למעט יצוא, ייבוא לשימוש עצמי על-ידי זכאים לפטור מתשלום מכס לפי כל חיקוק בר תוקף בענייני מכס או מכירה בחנויות פטורות ממכס". אני אומרת שאני לא יודעת איזו פרשנות יקבל המונח "למטרות מסחר". אני לא יודעת כמה פעמים זה מופיע בחקיקה – אם בכלל – אני צריכה לבדוק את זה. יכול להיות שזה יקבל פרשנות רחבה או פרשנות צרה.

אני רוצה לציין שבוועדת שרים הייתה החלטה לאשר את החוק בתנאי שיוחרג היין.

מי בעד הנוסח שהוקרא? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הנוסח – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה להגדרת המילה "שיווק" התקבלה.

ההצעה התקבלה.


אנחנו עוברים לסעיף 2. בבקשה.

אני כבר אומרת שהנוסח הסופי אני אעבד בסוף. הרי יכול להיות שפסקה 2 מיותרת כי מי שמייבא לשימוש עצמי לא מייבא את זה למטרות מסחר. אז אני כבר יכולה למחוק את זה.

סעיף 2, נא להקריא אותו.

סעיף 2 לא אושר בישיבה הקודמת.

אולי שמשרד המשפטים יקרא את הנוסח שהם מציעים.

נקרא את הסעיף, ואז נתייחס אליו. זה לא מה שמופיע בפנינו?

זאת פשוט הצעה מתוקנת על-ידי משרד המשפטים אז חשבתי שאולי הם יקריאו ויציעו.

אני אקרא: "לא יפרסם אדם פרסומת למשקה משכר או פרסומת לשם מסחרי –



(1) בשלטי פרסומת המוצבים לצדי דרכים, בשלטי פרסומת בתוך אוטובוסים של

התחבורה הציבורית או על דופנותיהם החיצוניים או בתחנות האיסוף של

אוטובוסים, כאמור, וכן בשלטי פרסומת על לוחות מודעות שבפיקוחה של

רשות מקומית;




(2) בעיתון או בכל דבר דפוס אחר המיועד בעיקר לילדים ולבני נוער עד גיל 18;


אלה סוגי הפרסומות שמוצע לאסור אותם. בפסקה (1) יש שינוי נוסח בהתאם להצעת משרד המשפטים.

אני שאלתי: משאית שעליה כתוב "כרמל מזרחי" בבקבוק, זה בסדר?

כן, כי בכל מקום אפשר יהיה לכתוב את זה. "כרמל מזרחי" בבקבוק אפשר יהיה גם בטלוויזיה ובכל מקום.


הערות לסעיף 2. בבקשה, המועצה לשלום הילד.

כתוב כאן: "לא יעשה אדם פרסומת למשקה בשבח שתיית משקה משכר, בעיתון או בכל דבר דפוס, בעיקר לילדים ולבני נוער". אנחנו טוענים – לא בשבח, לא בשום דבר - -

בנוסח שאני הקראתי בהתאם להצעת משרד המשפטים אין כבר "שבח".

הערות לסעיף 2. משרד המשפטים, בבקשה.

אני אבהיר שהחוק הזה מגביל פרסומת בכמה דרכים – קודם כול התוכן של הפרסומת ושנית האופן שהוא מוצע לציבור. הסעיף שמתרכז בתוכן של הפרסומת הוא סעיף 4 שמגביל בצורה די רחבה כי הוא נותן רשימה סגורה של מה שמותר לכלול בפרסומת. סעיפי האיסור האחרים, כמו סעיף 2, כשנאסרת פה פרסומת זה כל פרסומת. פרסומת שמותרת לפי סעיף 4 עדיין אסורה לפי סעיף 2. לכן העמדה שלנו היא שככל שיש התייחסות לתוכן של הפרסום זה צריך להתמקד בסעיף 4 שאומר בדיוק מה מותר או אסור לכלול בפרסומת. מעבר לזה ההתמקדות צריכה להיות באופן שבו הפרסומת מוצגת לציבור כשצריך להביא בחשבון שהפרסומות שאנחנו מתירים, לפי סעיף 2, עדיין מוגבלות בסעיף 4.

תודה. עוד הערות לסעיף?

ענבר גולדברג, מועצת התלמידים והנוער הארצית. קודם כול אני רוצה לברך על היוזמה של החוק. זה אמנם לא שייך ישירות לסעיף, אבל חייבים לא לשכוח כאן את העברת המסר בבתי הספר ובחינוך נגד השתייה המופרזת. זה שאין פרסומות לא אומר שצריך לשכוח את זה דרך החינוך. בקשר לסעיף הזה ספציפית, חסר לי החלק שכיום רוב בני הנוער לא קוראים עיתונים; מסתובבים ברחוב אז רואים בשלטי חוצות, אבל רוב בני הנוער משתמשים ברשת היום, איפה החלק הזה של הרשת? לדוגמה בפייסבוק אפשר פשוט לשים שלט בצד עם השם של הבירה בלי פירוט. חסר כאן חלק בעניין הרשת.

תודה. עוד הערות?

סליחה, ביקשנו ולא קיבלנו.

אני אתן לך כשנגיע לדברים שקשורים.

סליחה, אדוני, אני מבקש רשות כי אמרת קודם שתיתן לאנשי היין להתייחס לדברים.

בסעיף 2. בסעיף 3 אנחנו חוזרים אליכם.

ביקשתי להעיר בסעיף הקודם ולא קיבלנו.

קיבלת פעמיים רשות דיבור על הסעיף הקודם.

בסדר, אני מייצג את הענף, זה ענף גדול.

אם יש הערות לסעיף 2, אני אשמח. אם לא, סעיף 3 יותר נוגע אליכם.

ביקשנו בנושא שיווק היין לאפשר לנו מתן מתנות על-ידי גופים מסחריים ומתן דוגמאות לטעימה לגופים מסחריים. ולא אפשרתם לנו את זה. אז אתם אומרים, ניתן ליין כל מה שהוא רוצה, ורצים בחטף קדימה.

נגיע לסעיף 3 - - -

- - -

אדוני, ביקשתי ממך שלוש פעמים שעל סעיף 3 להכין הצעת נוסח פרודוקטיבית - - -

אבל אתם מאשרים, מה אנחנו צריכים להציע?

לא, אישרנו את סעיף 1, ואת סעיף 2 שלא - - -

- - - באוהלים?

אנחנו נגיע לסעיף 3, ותנסח הצעה מה יעזור למה שאתה מציע. אנחנו בסעיף 2.

אני מחברת טמפו. בסעיף 2 אני חושב שיש בלבול. קודם נשאלה השאלה אם אפשר יהיה לפרסם "כרמל מזרחי" על משאית, ומי ששאל את השאלה נענה בתשובה: "זה אפשר בכל מקום שהוא". נאמר פה נכון שהסעיף שקובע איפה אסור ואיפה מותר זה סעיף 2 ולא סעיף התוכן שהוא סעיף 4. אז נכון שלפי סעיף 4 מותר לשים בקבוק עם שם היקב או המבשלה בכל מקום, אבל סעיף 2 אומר שבשלטי חוצות אסור בכלל. זאת אומרת שגם אם אנחנו בוחרים שכל הפרסום של מוצרי האלכוהול יהיו רק בקבוק, עם כל מה שסעיף 4 מתיר, עדיין אנחנו לא יכולים ללכת לשלטי חוצות ולפרסם את זה שם. אז איפה כן אפשר?

לאיזה סעיף זה מתייחס?

לסעיף 2. לפי סעיף 2, שלטי חוצות אסורים לפרסומת אלכוהול באשר הוא. עכשיו נשאלת השאלה, האם זה כולל משאיות.

אני קוראת לך שוב - - -

מה בין משאית לבין אוטובוס? אם אסור לי לפרסם על אוטובוס כן מותר לי לפרסם על משאית?

משאית היא הרכב שבו אתה מוביל את המשקה להבדיל מאוטובוס.

אבל מה קובע מה טוב או מה לא טוב.

מדובר בתחבורה ציבורית.

פחות אנשים נחשפים לאוטובוס?

רשום: "בתחבורה ציבורית, תחנות איסוף של אוטובוסים, שלטי פרסומות על לוחות מודעות" – יש פירוט בסעיף.

זאת אומרת אותו בקבוק שאתם מתירים לפרסם - - -

לא אמרנו שאנחנו מתירים.

בסעיף 4 אתם מתירים לפרסם בקבוק עם השם, ובלבד שלא יהיה בשבח וכל הסיפור הזה. זה מותר. אז אני הולך לסעיף 2 ואז אומרים לי, שזה מותר אבל לא בשלטי חוצות ולא בתחנות אוטובוס.

נכון, נכון.

אנחנו מגבילים ולא אוסרים. אנחנו אומרים שבמשאית אחת או בחמש משאיות החלוקה שיש לך, זה בסדר, יישאו את השם בבקבוק; אבל באוטובוסים בכל הארץ – לא. זה בדיוק העניין. זה לא איסור, זאת רק הגבלה.

אם קודם אמרו למי ששאל לגבי יקב מזרחי האם יהיה מותר לפרסם, והוא נענה שאפשר יהיה לפרסם בכל מקום, ובלבד שמראים רק בקבוק – זה לא נכון.

ברור שלא.

אני לא יודעת מי אמר את זה, אבל חד משמעית זה לא.

תודה. אנחנו מצביעים על סעיף 2 כלשון החוק בנוסח שהוקרא כאן. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 2 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 2 התקבל.

סעיף 2 אושר. עוברים לסעיף 3 וחוזרים ליקבים. אני אקרא את הסעיף, ואחר כך נשמע את ההערה שלכם. זה הסעיף שמופיע בפנינו?

כן, איסור מתנות.

אנחנו בסעיף 3(א) שלא אושר.

3(א) אושר. 3(א) ו-(ב) אושרו, ועכשיו אושר גם סעיף קטן (ג) בתחילת הישיבה.

אוקיי. יש לכם התייחסות לסעיף הזה?

בסעיף (ב), לדעתי, זה המקום להגיד "למעט יין, על-פי חוק משקאות משכרים".

סליחה, אבל אי אפשר לומר "למעט יין".

למה? יין זה דבר שלא מוסדר?

הוסבר בפתח הישיבה שאי אפשר להחריג את היין בצורה גורפת. אפשר לא להחריג, אלא לתת מענה לבעיות נקודתיות של היין. פה אני אומר לכם שוב – תבואו עם הבעיות שנוצרות מהחוק - - -

אני באתי עם הבעיות, אז מה, אני אבוא שוב?

לא, תציע מענה - - -

לא יעלה על הדעת שאני אביא למישהו, ואני אביא לו באופן אישי בקבוק יין מתנה, ואני עבריין. זה מה שכתוב פה. אתם לא קוראים את מה שכתבתם.

אם אתה נותן לו את זה לצורך שיווק מסחרי - - -

אם אני עכשיו בא לבקר מישהו ומביא לו בקבוק יין אני עבריין.

תקשיב, אדוני.

לא, זה לשיווק מסחרי.

מה זה "לשיווק מסחרי"? מה ההגדרה של "שיווק מסחרי"? אני עכשיו באתי אל מישהו למטרות מסחר והבאתי לו בקבוק יין – באתי בכלל למכור לו מגרש בקריית שמונה, והבאתי לו בקבוק יין.

זה יהיה אסור, לפי הצעת החוק.

זאת מטרה מסחרית או לא?

כן, כן. זה יהיה אסור בהתאם להצעת החוק.

אז אני עבריין אם הבאתי לו בקבוק יין במתנה? חבר'ה, תקשיבו מה אתם כותבים פה. תסתכלו על זה.

אני רוצה להתייחס לבעיות הספציפיות: בעיה אחת היא עם פסטיבלים של טעימות שנפתרה פה, לדעתי - - -

אני רוצה להעיר, אדוני: סעיף 3 על סעיפיו הקטנים אושרו, ולא הוגשה בקשה לדיון מחדש. כל מה שאפשר לעשות זה תוספת לאותו סעיף, אבל אי אפשר לדון מחדש כי לא הוגשה בקשה לדיון מחדש. זה לא על סדר היום.

לדעתי, הבעיה הזאת נפתרה בנוסח המתוקן כי כתוב: "למעט לצורכי צריכה במקום שבו שווק". המקום שבו שווק יכול להיות גם המקום שבו נעשה פסטיבל הטעימות.

נכון.

הדבר השני שיש לי בעיה איתו זה הנושא של צוות טועמים המוסר דוגמאות. אני מציע להוסיף פה: "מסירה ללא תמורה של דוגמאות משקה משכר לעוסק אחר" – לא לצרכן קצה, אלא לעוסק אחר, לגוף מסחרי אחר – "לשם בחינת האפשרות להתקשר עם העוסק לעניין מכירה סיטונאית של המשקה".

מצוין.

רגע, רגע. אני לא קלטתי את מה שהוא אמר.

מר פאוקר, האם אתה יכול להקריא שוב את הנוסח לאט?

אני מציע להוסיף סעיף נוסף: "למעט מסירה ללא תמורה של דוגמאות משקה משכר לעוסק אחר לשם בחינת האפשרות להתקשר עם העוסק האחר לעניין מכירה סיטונאית של המשקה המשכר".

תודה. לדעתי, זאת הצעה מצוינת. אני אומר לחברים אחרים, תבואו עם הצעות פרודוקטיביות כמו ההצעה הזאת.

יש לי עוד בעיה שאני מוכרח להודות שאני לא יודע איך לפתור אותה זה מה אני עושה עם אותם בנקים - - -

אין צורך, אדוני. אתה רואה – זה מה שקורה כשמגיעים ומביאים את ההצעה. הוספנו הגדרה של צרכן. האיסורים החלים כאן בסעיף איסור המתנות זה "לא ישווק אדם לצרכן" – הן בסעיף קטן (א) והן בסעיף קטן (ב).

מי זה "צרכן"?

"צרכן" הגדרנו כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן: "לשימוש אישי, ביתי או משפחתי", משהו כזה. לא לצורכי מסחר.

ניתן מענה.

אם אני רוצה לתת לצוות טועמים של גוף כלשהו, אני לא יודע מה המשטרה תגיד מחר - - -

זה לא צרכן.

אני לא בטוח שזה לא צרכן.

אמרה פה היועצת המשפטית שיש הגדרה. אני זוכר שדיברנו על זה בישיבה הקודמת, ואז הוספנו את הסעיף שתהיה הגדרת צרכן. גם את זה זכרתי.

תודה. אנחנו עוברים לסעיף 4 – הגבלת פרסומת.

אני חייבת לומר שאני לא בטוחה שההגדרות והסעיפים, כפי שמוצעים כרגע, נותנים מענה לכל אחת מהבעיות שהעליתם, אבל על הבעיה הספציפית הזאת, נדמה לי שיש מוצא.

מה אני עושה עם הבנקים שנותנים בקבוק יין?

זה צרכן. בפירוש. המשתמש הסופי שמקבל את זה לשימוש אישי – ודאי שזה צרכן.

אנחנו בסעיף 4, ואני רוצה לומר לאנשי היקבים: הוספנו הרבה דברים שביקשתם בישיבה הקודמת – אדוני לא היה, אלכס - - -

תקריא.

תכף נקריא, אבל אני רוצה לומר שתחרויות, מיקום גיאוגרפי – אנחנו מקריאים דברים נוספים, וזה הזמן לומר שאתם צריכים מענה נוסף לעניינים של היין. נקריא את הסעיף ונתייחס לגופו של עניין.

הגבלת פרסומת


4.
לא ייכללו בפרסומת למשקה משכר אלא הפרטים הבאים:



(1)
שם המשקה;



(2)
סימנו ושמו המסחרי;



(3)
שם היצרן וסימנו המסחרי;



(4)
צורת המוצר ומקום מכירתו, לרבות מקום ייצורו ותמונות של אותו מקום;



(5)
אחוז האלכוהול במוצר;



(6)
קיומה של תעודת הכשר למוצר;



(7)
שמה של תחרות בה השתתף המשקה המשכר, הציון והדירוג לו זכה וסוג הזכייה;

כמובן, זה ניסוח מאוד ראשוני, אבל זה מביא לידי ביטוי את כל השינויים שאושרו בסעיף 4 שהוצבע כבר.

תודה.

אני מתחנות הרדיו האזוריות. לגבי הסעיף הזה אנחנו מבקשים להוסיף החרגה מסוימת לגבי פרסומות ברדיו ובטלוויזיה, מאחר שהרשימה הסגורה של האלמנטים שמותר לכלול פה בפרסומת לא מתאימה למדיה הרדיופונית או למדיה הטלוויזיונית. אנחנו מבקשים שביחס לפרסום ברדיו ובטלוויזיה יתאפשר גם להוסיף: " - - - שעניינם מאפייני המוצר ותנאי מכירתו ובלבד שאין בהם משום הפרת סעיף 2 או 6 לחוק".

מה זה "תנאי מכירתו"?

לדוגמה מבצע על מכירתו. המחיר בהנחה ברשת מסוימת.

הסעיף כבר אושר, דרך אגב. לא צריכים להצביע עליו.

נציגי הרדיו באים ואומרים שבנושא הרדיו הסעיף לא מאפשר בנוסח שאושר לעשות פרסומות ברדיו. לכן הוא מציע - - -

להוסיף עוד סעיף, שהוא סעיף 8, ובו ייאמר מה שהוא מבקש.

נכון. הבעיה היא שהדברים שאמרת הם כוללניים. אני מסכים עם כבודו, אבל אנחנו רוצים שתבוא עם משהו יותר מוגדר לגבי הפרסום. זאת אומרת לא להשאיר את זה פתוח לחלוטין שאחרי זה נתמודד - - -

אז בעצם אנחנו מחלקים את זה לשני סוגים של דברים; אם אתם מדברים על מאפייני המוצר, כמו לדוגמה בפרסומת לבירה, אזל בעצם מה שמבדל בירה אחת לעומת בירה אחרת, ודוגמה שנייה היא הדברים שמדברים על תנאי המכירה או תנאי השיווק של אותו מוצר, כמובן, בלי לעודד את צריכתו. למשל ציון העובדה שהמוצר הזה נמכר במחיר מסוים במקום מסוים; לשם המחשה – כתובים שני דברים שנוגעים, אחד לתכונות המוצר או למאפיינים של המוצר ואחד לתנאי השיווק והמכירה שלו. מבחינת הניסוח, לדעתי, אם אנחנו כותבים "מאפייני המוצר" או "תנאי המכירה במוצר" כך שזה לא סותר את סעיף 2 ואת סעיף 6 שזה בעצם הרגולטור וחל על-ידי הרשות השנייה או על-ידי המועצה לשידורי כבלים, אנחנו בעצם מכסים - - -

מאפייני המוצר או תנאי מכירתו, זה מה שהוא הציע.

אבל מאפיינים זה גם: "תנו לגבר בירה" – אם תשתה בירה תהיה גבר. זה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים שיקרה.

פה אתה נכנס לאיסורים שחלים עלינו. אסור לנו לעודד או לשבח מכירה, ויש לנו איסורים של הרשות השנייה או של המועצה לשידורי כבלים שמגבילים אותנו בדיוק בנושאים האלה. המשמעות של הנוסח הנוכחי של שבעת הדברים שניתן לכלול היא העברת כל הפרסום של מוצרים אלכוהוליים מהרדיו ומהטלוויזיה או לאינטרנט או לעיתונות. אבל ברדיו ובטלוויזיה לא ניתן לפרסם תשדירים במתכונת הזאת.

בוא נעשה כך: אפשר להגדיר את תנאי מכירתו ולא את מאפייני המוצר. כי מאפייני המוצר זה דבר פתוח לפרשנות. "מחליק לך בגרון", "עושה אותך שמח" – זה גם מאפייני מוצר. אבל כשאתה אומר, תנאי מכירתו - - -

אולי מאפייני המוצר או השוואתו – אני לא רוצה להגיד "ליתרונותיו", כי אנחנו בדיוק נכנסים למגבלה שאנחנו מנסים למנוע.

אולי "פרטי המוצר ותנאי מכירתו"

איזה פרטים?

פרטים של מה שאישרנו. זה בעצם אותו דבר. אני מציע שנוסיף את מה שאדוני התייחס אליו, אבל נכתוב "תנאי מכירתו".

אולי "מחירו", לא "תנאי מכירתו".

"מחירו" זה גם סוג של עידוד. ברגע שאת אומרת שכאן הוא נמכר ב-50% מהמחיר במקום אחר, עודדת לקנייה.

גם זה לא.

יש לי בעיה לא לאפשר את פרסום מחיר המוצר. הרי הרבה מאוד פעמים יש פרסומים מותרים. למשל, בישיבה הקודמת הותר – ובקשר לזה אני אבקש עוד הבהרה בסוף הדיון – לפרסם מותג או משקה אלכוהולי כחלק ממודעת פרסומת שכוללת הרבה מאוד מוצרים אחרים. הרבה מאוד פעמים במודעות האלה כתוב גם מה המחיר הנקוב של כל אחד מהפריטים הכלולים באותה מודעת פרסומת, בעיקר בעיתונות.אז לגבי היין ישאירו את זה ריק? זה לא כל כך הגיוני.

יטשטשו את הבקבוק.

או את המחיר.

בואו לא נשכח את היעד: היעד הוא להגביל, הוא לא לאסור באופן מוחלט. לכן יש בזה הרבה היגיון. אם אתה לא יכול להגיד כמה זה עולה, אז מה אתה - - -

אז בואו נכתוב: "תנאי מכירתו ומחירו".

מה זה "תנאי מכירתו"? תנאי מכירתו זה 1 + 1 – זה מסוכן. אני מציעה לנקוב את המחיר. זה דבר סביר, וזה גם שירות חשוב לציבור.

ברדיו.

בכל אחד, גם בעיתונות. הרי לא חובה לכלול את כל הפרטים המנויים בסעיף 4. אסור לכלול פרטים נוספים מעבר לפרטים המפורטים כאן. לכן ירצו לכלול את המחיר – יכללו; לא ירצו – לא יכללו.

אנחנו מכירים איך כיום מופיעים תשדירים בטלוויזיה וברדיו למשקאות אלכוהוליים. לדוגמה בפרסום של בירות בדרך כלל מצטרף לזה סלוגן. לדוגמה "קרלסברג": probably the best beer in the world". ברגע שאתם לא מאפשרים בעצם כל הפרסום ברדיו ובטלוויזיה, של בירות, של וודקה, של משקאות אלכוהוליים, זה מאבד לחלוטין את האפקטיביות שלו, ופשוט לא יהיה בטלוויזיה או ברדיו. כי אתם לא הצעתם פתרון שמאפשר לעשות את האזכור של המותג, את האזכור של הסלוגן.

אם מותר לי לחזק אותך: יש גם בעיה, בעיקר בטלוויזיה, שיש הרבה מאוד דברים שמשודרים מחו"ל ומובאים לכאן, כמו למשל ליגת האלופות - -

בדיוק.

- - שם ניסו - - - כחלק מההסכם, ואין לך שליטה מהו מביא שם.

אני בדקתי, ויש פתרון. בשלטי המגרש אתה לא יכול לגעת – יש שם "באדוויזר" וכל זה- - -

אבל אני מדבר גם על הפרסום - - -

היום יש אמצעים טכנולוגיים - - -

יהיה מחיקון ואנטי מחיקון.

תקריא את ההצעה שלך שוב, בבקשה.

אני הצעתי שבשידורי הרדיו והטלוויזיה תתאפשר גם הכללת תכנים שעניינם מאפייני המוצר או תנאי מכירתו, ובלבד שאין בהם אישור הפרת 2 או 6 לחוק.

אז אני מציע שנוריד את עניין מאפייני המוצר. זאת אומרת תהיה לכם האפשרות ללכת לרשות השנייה, ואנחנו נאשר את "תנאי המוצר". יהיה לכם מרחב תמרון הקיים בחוק.

זאת אומרת במצב כזה חברה של משקאות שרוצה לצרף - - - בעצם לא תוכל לעשות את זה.

אני לא נכנס כרגע להגדרה של "תנאי מוצר", ויש כללי הרשות השנייה שאתם מחויבים גם אליהם. המפרסמים קריאטיבית איך לייצר את הפרסומת. הם יעשו זאת, אני בטוח.

תנאי מכירה.

"תנאי מכירה" – הכוונה שלו להכניס מבצעים לתוך הנושא של המחיר. לכן הוא מדבר על תנאי המכירה.

וזה מעודד, ואני לא בטוחה שזה ראוי ורצוי.

למשל המקום שניתן - - -

"תנאי מכירה" זה לא מקום. אתה רוצה "מקום", תגדיר "מקום". "תנאי מכירה" זה משהו אמורפי.

בפסקה 4 נאמר: "צורת המוצר ומקום מכירתו, לרבות מקום ייצורו ותמונות של אותו מקום. יש לך את זה בפסקה 4, אם אתה לא מתייחס למבצעים.

- - -

רק מחיר.

זה לכולם.

"שניתן לפרסומת מותרת למשקה - - - מחיר המשקה".

נוסיף את מחיר המשקה לכלל החוק בסעיף (8).


אנחנו מצביעים על פסקה 8 בלבד – הוספת המחיר. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד פסקה (8) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין.

הסעיף עבר. אנחנו רוצים להוסיף את שנת הייצור של המשקה. לא קיים? אין שום בעיה.

אדוני - - -

סליחה, לסעיף הספציפי הזה הערה.

אבל אני ביקשתי קודם. אפשר להתעלם ממה שאני מבקש ולא לתת לי לומר את זה. אני רוצה לומר לחברי הכנסת שבחג הקרוב לא ניתן יהיה לאנשים לתת יין ועוד יין במתנה בחנויות.

זה לא נכון.

ודאי שכן, כי אי אפשר לתת עוד יין אחד, ואת השני ללא תמורה.


שנית, אני חוזר ואומר שאתם סוגרים שוק של מאות אלפי בקבוקי יין שניתנים כמתנה על-ידי גורמים עסקיים. זאת לא מטרת החוק, לא מפריע לשכרות,זה לא אלכוהול – זאת תעסוקה של מאות אנשים, ולפי החוק הזה, אתם סוגרים אותו. כי אם אני מחר מביא מתנה בארץ אני עבריין, אבל אם אני אקח אותה ללונדון, לא קרה שום דבר.

תודה. אם היית קורא היית רואה שבישיבה הקודמת אישרנו את הסעיף של המתנות.

בסדר, אני לא חבר כנסת - - -

דיברנו גם על 1 + 1.

זה גם צריך לבוא למליאה דבר כזה.

התייחסנו לנושא המתנות ול- 1+ 1 וזה מענה בחוק היום בעקבות הערות של חבריך שנמצאים פה.

תסתכל ותראה אם עדיין צריך לתקן את זה.

- - - אסור לתת מתנה - - -

מר איבצן, יש לך הנוסח המעודכן?

הנה הנוסח המעודכן, והמילה "מתנה" מופיעה בו.

זה היה כלול מלכתחילה בסעיף 3(א) כי היה כתוב: "לא ישווק אדם לצרכן משקה משכר שאליו נלווים פרס, מתנה או זכות להשתתף בהגרלת פרסים ובתחרות". המילה "מתנה" נמחקה בישיבה.

- - -

אנחנו כרגע מוסיפים סעיף קטן (9): "שנת הייצור".


מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף קטן (9) – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף קטן (9) התקבל.

הסעיף אושר.


סעיף 5: הגבלת מספר מודעות בעיתון. הסברנו על זה רבות בישיבה הקודמת והתייחסנו לנושא הזה:

הגבלת מספר מודעות בעיתון
5.
לא יעשה אדם במהדורה אחת של עיתון אחד, או במהדורה אחת של כל דבר דפוס אחר, יותר משתי פרסומות לאותו שם מסחרי.

גם מהדברים שעלו בדיונים הקודמים הבנו שמציעי החוק מוטרדים ממסה של פרסומות שהתפרסו על פני עמודים רציפים רבים לאותו שם מסחרי. אני חושבת שגם מר שמאי גולן, אם אינני טועה, נתן את הדוגמה של "עכבר העיר" של שש פרסומות רציפות. אנחנו מבינים את המטרה בעיקרה, ואנחנו מבינים למה רוצים למנוע מעין שטיפת מוח מסיבית כזאת. אבל הובהר בדיון שמציעי ההצעה לא רואים בעייתיות בכך שתהיינה מודעות פרסומת שיפוצלו בין מוספים שונים בעיתון. לכן הצענו את הניסוח: "לא יעשה אדם במהדורה אחת של מוסף עיתון אחד או במהדורה אחת של כל דבר דפוס אחר יותר משתי פרסומות רציפות לאותו שם מסחרי". זה כדי לאזן – למנוע את אותה מטרה של פרסומות רציפות. אבל אם מפרסם באמצעות משרד פרסום בוחר לשים פרסומת אחת במוסף כזה ולהוסיף במוסף אחר עוד פרסומת לא תהפכו אותנו לעבריינים.

תודה. עוד הערות? יש התנגדות לשנות את זה?

כן, אני לא יודעת מה זה מוסף של עיתון. אני יודעת שלעיתונים מסוימים יש מוספים – לחלקים מסוימים בעיתון קוראים "מוסף". אחרים לא קוראים לחלקים כאלה "מוסף", אלא חלק א', חלק ב'. יש כאלה שאצלם אין בכלל מוספים אז לא יהיה בכלל איסור?

בעיתונים שאין להם מוספים יש המילה "מהדורה".

אני אכתוב "מוסף", ומחר יקראו לזה "חלק א', חלק ב', חלק ג'".

אפשר לכתוב "חלק". הבעיה היא בעיה פרקטית.

אז יפצלו. כל עמוד ייקרא "מוסף" לצורך העניין הזה, ואז יהדקו את זה כאילו - - -

אני רוצה להזכיר כמה דברים: הרי אנחנו מדברים כרגע על עיתון שלא מיועד לאוכלוסייה שעליה אנחנו מבקשים כרגע להגן, כי לאוכלוסייה שאנחנו מבקשים כרגע להגן אסור לנו בכלל לפרסם או לעיתון שמיועד לבני נוער ולקטינים – שם בכלל לא נכנסנו בדלת. אבל אנחנו כן מדברים כרגע על מצב שבו גם לפי החוק מדובר בפרסומת מותרת. אפשר שיהיו שתי פרסומות של יקבי כרמל ואז שתי פרסומות של יקבי ברקן. למעשה, אפשר. אני מבקשת ליישם את - - -

תודה. כן, בבקשה.

אני ממשרד המשפטים. אנחנו כבר הערנו לפני כן בכתובים שעשויה להיות כאן הגבלה על חופש העיסוק שאני לא בטוחה שיש לה הצדקה. אנשים שעוסקים בחופש העיסוק יעירו את ההערה הזאת. אנחנו צריכים להבין מה הרציונל מאחורי ההגבלה הזאת.

תודה. הרציונל שנאמר בפתח הדברים של עורכת הדין שירה בריק הוא שלא יהיה עיתון שיהיה בו עמוד אחרי עמוד פרסומות לבירות. לא הבאתי דוגמאות, אבל יש כאלה עיתונים. פשוט כל העיתון זה אותה פרסומת שחוזרת אחריה. אני מציע שאולי כן נתקן ל"מוסף", אבל נגביל את מספר המוספים. זאת אומרת שנעשה הגבלה למספר המוספים.

ההגבלה צריכה להיות מידתית.

זאת אומרת שלא יהיו יותר מ-4-3 מוספים, שלא יהיה פה פתח לניצול של הסעיף הזה.

מישהו יכול להגדיר לי לצורך העניין מהו מוסף לעיתון?

בפרקטיקה מוסף הוא חלק נפרד מעמודי החדשות, לצורך העניין. בעמודי החדשות אין מגבלה כרגע. אנחנו אומרים שברגע שיש לי "שבעה ימים" ו"שבעה לילות" זה יכול להיות גם כאן וגם כאן, ולא יקרה שום אסון.

לא הבנו את ההגדרה של מוסף.

אין לי הגדרה יותר מדויקת מאשר חלק של עיתון שמקובץ כחלק נפרד. הוא לא רציף במסגרת עמודי החדשות.

לא נצא מזה.

ואם זה פרסומי?

אני מנסה לעזור בייצור חוק שאני אהיה מסוגלת גם בסופו של דבר לנסח אותו. מספר הבעיות בניסוח שאני רואה כאן, אני חוששת שכל הפגרה לא תספיק לי.

ולא קיצרנו אותה בשביל זה.

באים עם הצעה מסוימת, אבל היא לא משויפת. אני לא יודעת איך להתייחס אליה. אני לא מקשה כדי להקשות. חלק מהאיסורים, יש עוד ויכוח אם הם יהיו איסורים פליליים או לא; כיצד תבוצע האכיפה לגביהם בדרך זו או בדרך אחרת. אבל משיש איסורים, גם מי שמנסה לאכוף וגם מי שהאיסור נוגע אליו צריך לדעת מה מותר ומה אסור. אני לא יכולה לנסח דבר אמורפי. אני לא יודעת מה זה מוסף של עיתון, את לא מציעה לי שום הגדרה.

אני לא בטוחה שמוסף זה כל כך אמורפי מכיוון שאם אנחנו נקרא לזה "חלק של עיתון שמקובץ בנפרד", אז ברור שאנחנו מדברים לא על החלק הרציף. כל מי שמקבל עיתון או כמנוי או רוכש אותו בחנות, יודע שמוסף "שבעה לילות" הוא מוסף אחד, ומוסף "שבעה ימים" הוא מוסף אחר. כל מה שאתם מבקשים למנוע, ואנחנו מקבלים את זה, ולמגבלות התוכניות בכלל לא נכנסנו ובכלל לא התנגדנו אף על פי שנהיה מושפעים - - -

תודה. יריב, בבקשה.

אולי נתייחס ליחס בין מספר הפרסומות לבין מספר העמודים.

בסך כול העיתון בלי קשר למוספים ולעמודי חדשות.

כן. אז לא ניכנס לכל הכאב ראש הזה. זה משהו שקל למדוד אותו, והוא פשוט.

יהיה לנו קשה פרקטית ברמת סגירת העיתון. אני מנסה להציף בעיות קיימות.

אני מבין את זה.

עד לסגירת העיתון אתה לא תמיד יודע כמה עמודים באמת יהיו ברגע הסגירה.

אז אתם תיקחו שולי ביטחון.

אני יכולה לתת לך דוגמה. למשל בעיתון "הארץ" יש חלקים שלו שלא נקראים "מוספים".

למשל, "גלריה" בעיתון "הארץ" – זה מוסף או לא?

יש "גלריה", יש "תרבות וספרות" – וכל אחד מהם בדרך כלל זה שני דפים בלבד.

נכון, אבל הוא נקרא "מוסף".

אני לא חושבת שהוא נקרא "מוסף". חוץ מזה זה תלוי בהגדרה של עורך העיתון?

שירה, אנחנו נחזור לסעיף הזה. תחשבי בינתיים על סעיף שייתן לנו את המענה, שלא יתפרצו הגבולות ושייתן לכם את האפשרות לעשות מה שאתם עושים.

בכל מקרה אני רוצה להעיר לסעיף הזה שברור שצריך למעט כאן את הפרסומת שמופיעה כחלק מפרסומת למספר מוצרים. אמרתי לכם שאנחנו נחזור לזה בהמשך, אבל זה ברור שזה לא צריך לחול לגבי העניין הזה.

סעיף 7 – חובת החלטת אזהרה - - -

מה עם סעיף 6?

בסעיף 6 אנחנו מחכים להצעה שתגיע בעוד כמספר דקות שתיתן מענה למה שאנחנו מדברים עליו.

זה היה 5.

זה היה 5, אני מדבר עכשיו על סעיף 6.

מה שמופיע אצלי נמחק.

יש הצעה שנשלחה על ידי משרד התקשורת לסעיף 6. אולי תגידו מהי עמדת משרד התקשורת לגבי סעיף 6.

אנחנו סבורים שיש כללים היום גם של הרשות השנייה וגם של המועצה לשידורי כבלים שנוגעים גם לעניין הזה, גם לפרסומות לאלכוהול שמכוונים לקטינים - -

כללים זה לא חוק.

בבקשה לא להפריע.

- - גם לרשות השנייה יש התייחסות לפרסומות שאומרות שזה תורם לאיכות החיים, לבריאות, להצלחה – אוסרים גם את זה. כך שאנחנו לא משוכנעים שהסעיף הזה בכלל נדרש. נמצאים פה נציגי הרשות השנייה, והם יכולים לפרט יותר על הכללים שלהם. בכל מקרה, אם הוועדה מחליטה כן לאשר את הסעיף הזה זה צריך לחול גם על המועצה לשידורי כבלים. מה שכתוב היום בנוסח זה רק על הרשות השנייה וגם שידורי כבלים יכולים להיות בלי פרסומות.

אנחנו נשמח.

אז זה הנוסח שהעברתי.

רק לפני שאדוני נותן רשות דיבור לדוברים אחרים אני רוצה להעיר שבהתאם להצעה המקורית שר התקשורת היה אמור לקבוע כללים לצורך העניין הזה; שר התקשורת פנה אליי באופן אישי וביקש ממני למסור בשמו שהוא מבקש שלא להסמיך אותו לקבוע תקנות לצורך העניין הזה. הוא חושב שיש מועצות ציבוריות שקובעות כללים בקשר לעניין הזה, וכך ראוי שיהיה.

תודה. ד"ר קדמן, בקצרה, בבקשה.

אחד הדברים הכי חשובים שהיו בחוק המקורי היה איסור פרסומת לאלכוהול בתוכניות לקטינים או בתוכניות בשעת צפייה של קטינים. אפילו מהבחינה ההצהרתית להוריד סעיף כזה שהוא אולי הסעיף הכי חשוב בחוק הזה – זה שיש כללים לרשות השנייה, זה יפה מאוד, זה כללים, זה לא חוק. יש הרבה מאוד דברים שמוסדרים בכללים. החוק הזה חייב להעביר מסר חד משמעי. אגב, זה מקובל בהרבה מאוד ארצות בעולם. בסקנדינביה אסור לפרסם פרסומת גם בתוכנית סמוכה לתוכנית ילדים, לא רק בתוכנית הילדים עצמה. צריך להיות פה מסר – ולו מבחינת המסר – לא מערבבים קטינים עם אלכוהול. איך אפשר להוריד את זה? מחר יבוא מישהו יבוא ויראה את הנוסח הקודם ויגיד, הורידו את זה. כללים זה לא חוק.

לנו יש בעיה עם המונח: "שעות הצפייה לקטינים", זה לא מוגדר.

הוא מוגדר. הוא לא מוגדר פה, אבל ברשות השנייה.

הוא מוגדר בכללים של הרשות השנייה.

כפי שנאמר קודם, כללים זה לא חוק. לדעתי, שעות צריכות להיות מוגדרות.

אנחנו נוכל להגדיר שזה בהתאם לכללי הרשות השנייה. לסעיף החוק.

חבר הכנסת לוין, אנחנו צריכים להשאיר אותו עם ההערות שקיבלנו מנציגי משרד התקשורת להכללת רשות המועצה ולהוציא את עניין השר.

אפשר גם באיזה שעות זה?

אז אולי שהם יציגו את ההצעה האלטרנטיבית.

לפני כן, יכול להיות שיש מענה. בואו תציגו את ההצעה האלטרנטיבית.

אני אקריא את ההצעה שהצענו. לגבי שעות צפייה זה נכון מה שאומרים כאן, כי לא נכון להפנות עכשיו לכללים של הרשות השנייה כשזה חל גם על המועצה. אז עדיף פשוט להגדיר את זה בחוק.

6. הגבלת הפרסומת באמצעות מדיה



(א) בסעיף זה –

"חוק הרשות השנייה" – חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990;

"חוק התקשורת" – חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982;

(ב) לא ישדרו בעל זיכיון לשידורים או בעל רישיון לשידורים כהגדרתם בחוק הרשות השנייה ובעל רישיון

לשידורים או מפיק אירוע עצמאי, כהגדרתם בחוק התקשורת, תשדיר פרסומת למשקה משכר –

(1) בתוכנית המיועדת או המופנית לקטינים או המשודרת בשעות הצפייה לקטינים.

(2) המציג שתייה בלתי מבוקרת של משקה משכר או הטוען או מרמז באופן מטעה כי שתיית משקה

משכר תורמת להצלחה או לאיכות החיים.

(ג) מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כמשמעותה בחוק הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים

ולשידורי לוויין כמשמעותה בחוק התקשורת, לפי העניין, יקבעו כללים לעניין סעיף זה.

מצוין. זה ענה על השאלות - -

השעות, השעות.

עידית, שעות צפייה.

בין אם הסעיף הזה קיים ובין אם לאו אנחנו בכל מקרה עורכים הסדרה. גם עשינו שימוע וכללים בנוגע לאיסור של פרסום גם ברדיו וגם בטלוויזיה. יחד עם זאת כשראינו שהחקיקה מתקדמת הקפאנו את ההסדרה שלנו כדי לראות מה קורה לגבי החקיקה. ציפינו שתהיה החמרה רוחבית לגבי שאר המדיות. החשש שלנו כרגע הוא שתכלית החוק תתקיים כאשר נתיר את זה בשלטי חוצות ובאינטרנט, כפי שנאמר כאן, ומצד שני תהיה החמרה ברדיו ובטלוויזיה. אז מה שיקרה הוא שתהיה זליגה ניכרת לכיוון אתרי האינטרנט ושלטי החוצות בעוד שברדיו ובטלוויזיה אנחנו נאסור את זה.

יש לי שאלה. חוקית זה לא יהיה נוגד שלחלק אתם מתירים ולחלק לא?

זה מה שאני אומרת. הרשות השנייה היא הרגולטור של הטלוויזיה ושל הרדיו. הרשות השנייה בעד לאסור את זה לגמרי, אבל אנחנו לא רוצים שתהיה זליגה לכיוון האינטרנט ולכיוון שלטי חוצות.

אני בכלל חושב שאחר כך תהיה זליגה לדברים אחרים, חוץ מאלכוהול. מחר יבואו עם דברים אחרים.

עורך דין חריש, בבקשה.

במידה שמחילים את הסעיף הזה על בעלי זיכיון, לפי חוק הרשות השנייה ולפי חוק התקשורת, להוסיף גם את רשות השידור - - -

העמדה שהעברנו, משרד המשפטים, היא שהבעיה בסעיף 6 היא שהוא חופף לכללים של הרשות השנייה שנאכפים דרך חוק הרשות השנייה, ויש סנקציות פליליות דרך חוק הרשות השנייה. הסנקציות האלה אפילו גבוהות יותר מהסנקציות בחוק שלנו. חשוב גם להבין שחוק גובר על כללים, ולכן החוק הזה במובן המשפטי לכאורה מבטל כללים שסותרים אותו.

הניסוח כאן נראה שנלקח כמעט אחד לאחד מתוך הכללים, אבל הוא לא לקח את הכללים בשלמותם, הוא לא חופף, הוא בעצם חלקי וחופף לחלק מהכללים. במובן הזה ייווצר מצב שלגבי החלק שהחוק חל עליו יהיו כללים שונים. למשל, בכללים של הרשות השנייה יש הגדרות רחבות ויש גם הגנות למי שכן מפרסם, יש כל מיני החרגות. זה יוצר אי בהירות וחוסר קוהרנטיות, מה גם שכל התחום של השידור בטלוויזיה וברדיו הוא באמת בהסדרה של מועצת הרשות השנייה. הם הרגולטור שמסדיר את זה. אנחנו סבורים שבסופו של דבר לנושא הזה יש מענה בתחום הזה.

תודה. חבר הכנסת לוין.

אני אתייחס לזה בשני היבטים: קודם כול מצב שבו חוק משנה מצב קיים שנקבע בתקנות או בכללים, ואז מטבע הדברים צריך לקרוא אותם כפוף לחוק זה מצב רגיל, זה קורה כל הזמן. אנחנו הרי יודעים את זה, וזה ברור. אמירה שמכיוון שיש כללים בנושא מסוים נימנע מלחוקק – אני מניח שזאת לא הכוונה. הצד הטכני שאת מדברת עליו יכול – ופה תתקן אותי אתי אם אני טועה – אם יש בעיה טכנית כזאת יכול להיות שחלק מההוראות האלה צריכות להיות תיקון עקיף לחוק השני, ושם את מסדירה את זה ומיישרת את הקו. אבל זה טכני, זה לא בצד המהותי.

אני לא חושבת שזה טכני כי כרגע יש הבדלים מהותיים - - -

אנחנו אומרים שזה האיסור שאנחנו רוצים לקבוע. אם את אומרת שיש הבדלים בין האיסורים שאנחנו רוצים לקבוע לבין מה שיש היום במערכת חקיקה אחרת שמסדירה את זה, אז הדרך הטכנית כדי שלא ייווצרו לך שני כללים היא לייבא את הדבר הזה לשם על-ידי תיקון עקיף.

אין שום בעיה, רק לכן אני אומרת שאם כבר חושבים על תיקון עקיף אולי באמת כדאי להסתכל על מה שיש שם ולראות אם יש משהו שאתם רוצים לשנות שם. כמו שאני מבינה, אני קוראת את הכללים שנאכפים דרך חוק הרשות השנייה, ונראה לי שהם נותנים מענה לכל המטרות של החוק הזה. לכן זה לאכוף את אותו דבר שכתוב שם דרך חוק אחר כשזה בעצם יוצר חוסר קוהרנטיות.

אפשר לעשות את זה כתיקון עקיף שם. זאת לא בעיה בכלל.


אנחנו רוצים להעלות את זה מדרגה, שהדבר הזה יהיה חקיקה ראשית ולא כללית – זאת המטרה. הצד הטכני, מאחר שהכללים נגזרים מסמכויות שנמצאות בחוק אחר – קח את זה ותכניס את הקביעה הזאת כדי שכל הכללים יתיישרו תחתיה במסגרת החוק שעל-פיו מחוקקים הכללים – אין בעיה. זה טכני.

תודה. גברת בן-גיגי, בבקשה.

כמה נקודות שאני מבקשת להעלות: ראשית בעניין ההערה של הגברת ממשרד המשפטים שהסנקציות, על-פי חוק הרשות השנייה, הן כביכול חמורות יותר, אני מבקשת רק להעלות בזיכרון את המקרה של חדשות 10 שעל-פי החוק, אמור לשבת בירושלים, ואנחנו רואים איזה סנקציות חמורות מופעלות כלפיו.

חדשות 10 עוברות לירושלים, על-פי תיקון חקיקה. הם עומדים ביעדים לפי תיקון חקיקה.

החוק שלהם חל מזמן, ראינו כמה שנים זה לקח.

לפי תיקון חקיקה.

הערה לגבי חומרת הסנקציות על מי שעובר על חוקי הרשות השנייה, זאת רק הערה צדדית - - -

תודה, לעניין החוק.

אני רוצה להמשיך. אני מבקשת לברר, ראשית, איך זה יתייחס במעבר מזיכיונות לרישיונות.

בהגדרות המוצעות יש גם בעל רישיון, לפי חוק הרשות השנייה.

שנית, מה לגבי גופי השידור שלא תחת הרשות השנייה, ובכלל זה גלי צה"ל וגופים אחרים שהיום אולי עדיין לא מקבלים פרסומות – הממיר הדיגיטלי - - -

הממיר הדיגיטלי זה לא גוף משדר, זאת תשתית, זאת פלטפורמה להעברת שידורים.

הנוסח שהציע משרד התקשורת קובע איסור גם בשידורים שמותר לכלול בהם פרסומות, לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), שכאן הכוונה היא לערוצים הייעודיים, בעיקר, שעד כה אני לא בטוחה שהיה איסור שחל לגביהם. לפי חוק הרשות השנייה, זה חל גם על שידורי טלוויזיה מסחריים וגם על תחנות הרדיו האזוריות שיכולות לכלול פרסומות בשידוריהן. מה שלא מוצע כאן זה לגבי שידורי פרסומת ברשות השידור, שכידוע, מותר בשידורי הרדיו של רשות השידור לכלול תשדירי פרסומת. בגלי צה"ל אסור לכלול תשדירי פרסומת, אלא שידורי חסות ותשדירי שירות בלבד. לכן זה לא רלוונטי לגביהם.

זה לא בהסדרה.

המצב החוקי כרגע הוא שאסור להם לשדר תשדירי פרסומת. לכן המדיה המשודרת היחידה שאין לגביה בהצעת חוק זו הסדר חוקי זה רשות השידור. אני לא חושבת שהם הוזמנו, ואני לא חושבת שניתן כרגע לקבוע איסור לגבי גוף שלא הוזמן. אבל כל הגופי האחרים המשדרים – ואנחנו, כמובן, נשנה את כותרת השוליים, כי אני לא יודעת מה זה "מדיה", אנחנו מדברים כאן על גופים משדרים – זה כולל את כולם.

תודה. משרד התקשורת, התייחסות למשרד המשפטים.

אני רק רציתי להעיר לגבי משרד המשפטים הערה אחת, שבחוק הרשות השנייה, ככל הידוע לי, אין סנקציה פלילית, זה לא נכון. אז רק שזה יהיה מדויק. יש סנקציות אחרות של הרשות השנייה שהם יכולים לפרט את זה, אבל זאת לא סנקציה פלילית.

- - - האינטרנט.

האינטרנט לא נכנס.

וזה למעשה פרצה, כי הנוער שורץ באינטרנט, הוא שוהה שם ימים, לילות ושעות. זאת הפרצה הכי גדולה.

התשובה היא שאנחנו עושים את הטוב העיקרי ולא את המושלם. כל הסיפור של האינטרנט הוא סיפור מורכב מאוד שאם ננסה לפתור אותו דרך כאן לא יהיה חוק אף פעם.

יש באינטרנט דברים פי מאה יותר קשים שאני לא שומע אף אחד שמדבר עליהם. תאמינו לי. אוי ואבוי ממה שיש באינטרנט, צריך לסגור אותו לגמרי, לפי השיטה של האלכוהול.

מה לגבי מה שמכונה "תוכן שיווקי"?

הוא לא נמצא בחוק.

מה לגבי סדרת דרמה לבני נוער, ורואים את הגיבור מחזיק משקה.

לצערי הרב, לא נמצא בחוק הזה.

זה הרבה יותר חמור.

בסדר, אבל זה לא נמצא על השולחן שלנו כרגע. אני אשמח להצעת חוק בנושא.

זאת אולי הזדמנות להכניס התייחסות.

לא. סער פאוקר, בבקשה.

לא קיבלתי תשובה לגבי השעות. בחוק זה לא מוגדר.

מישהו יודע לענות על זה?

בכללי הרשות השנייה זה מוגדר, אבל בחוק התקשורת זה לא מוגדר.

בחוק שלנו זה לא מוגדר. על איזה שעות אנחנו מדברים?

כרגע החוק יקבע את העיקרון בלבד. נסמיך את המועצות לקבוע כללים. הדברים האלה ייקבעו בכללים.

- - - שלא יגידו ששעות צפייה לקטינים הם מ-8:00 עד 22:00 בלילה.

ברור.

אז תגיש נגדם עתירה לבג"ץ ותגיד שהם חרגו מסמכותם.

בנושא של המכירה נקבעו שעות מוגדרות.

יש לזה הגדרות מדויקות. לטעמי, זה בשעות הבוקר המוקדמות עד לשעה 21:00 ואחרי הצהריים. אבל זה קיים בכללים.


עורך הדין חריש, בבקשה.

- - - הגדרת פרסומת כוללת גם תשדירי חסות. אם כך הם פני הדברים צריך להחיל את כל המגבלות וההסדרים שבחוק גם על שידורי גלי צה"ל שמותר להם לשדר תשדירי חסות וגם על שידורי הטלוויזיה - - -

חסות אלכוהולית גם יכולה להיות.

נכון. גם על שידורי טלוויזיה של רשות השידור שגם שם משודרים תשדירי חסות מסחריים לכל דבר ועניין.

אנחנו באופן כללי חשבנו שאין לסעיף מקום. בכל אופן לגבי התוכן שלו גם סברנו שצריך ששעות הצפייה ייקבעו במסגרת סעיף קטן (ג). לגבי סעיף קטן (2) לדעתנו הניסוח לא מספיק ברור, ויש פה הערה כללית שצריך לקחת אותה בחשבון – קיימת אפשרות שהחוק הזה ייאכף במסגרת אכיפה מנהלית. המשמעות של אכיפה מנהלית היא שההוראות צריכות להיות פה מאוד ברורות, זאת אומרת העבירות שמבוצעות לפי החוק הזה צריכות להיות כאלה שלא דורשות הליך הוכחות בבית משפט כדי לראות שהעבירה נעברה. לכן ההגדרות צריכות להיות יותר ברורות. זה היה רלוונטי לכמה סעיפים. סעיף (2), למשל, הוא לא אפשרי לאכיפה מנהלית, הוא לא מספיק ברור, הוא לא משהו שאתה יכול ללכת איתו - - -

אז אנחנו נחדד אותו טוב יותר, והוא יהיה באכיפה מנהלית. את לא מצפה לשים אנשים בבתי סוהר אם הוא הולך עם בקבוק יין בכיס.

שוב, הכול צריך להיות ברור, ואני גם חוזרת למה שנאמר קודם: אנחנו חושבים שכל הסעיפים, פרט לסעיף 4, צריכים להתייחס לאופן שבו הפרסומת מועברת ולא לתוכן של הפרסומת. סעיף 4, לדעתנו, הוא הסעיף שאומר מה מותר ומה אסור לכלול בפרסומת. ההוראות מעבר לזה לא נדרשות, לדעתנו, והן גם לא ברורות מספיק, לדעתנו. לכן משני הכיוונים - - -

את מציעה לוותר לגמרי על סעיף 6?

העמדה שלנו הייתה שלא צריך בכלל את סעיף 6. ככל שהם רוצים להשאיר אותו, בכל מקרה סעיף קטן (2) שבתוכו הוא גם לא נצרך וגם בעייתי לאכיפה.

אני רוצה לומר משהו לגבי ההערה של גברת סון. אני לחלוטין עומדת מאחורי הדברים שהיא אמרה שההוראות צריכות להיות ברורות ובנות אכיפה. כפי שזה מנוסח כרגע זה מאוד בעייתי. אני יכולה רק להצר על כך שאף על פי שגברת ורון יודעת, כי שלחתי לה העתק מכות נכבדת של הודעות בדואר אלקטרוני ששלחתי לנציגי הממשלה השונים בניסיון לקבל נוסחים, לתאם בין המשרדים וכולי. אני כשלתי במאמצים שלי. לכן אני ממש לא יודעת – משרד המשפטים עשה תיאום נפלא עם משרד הבריאות, משרד התקשורת היה בלופ אחר, התמ"ת היה גם כן בהתכתבות אחרת, ולא היה גורם מטעם הממשלה – וכאן אני פונה לחבר הכנסת יריב לוין, יו"ר ועדת הכנסת – כל הנושא הזה שמתנים קידום הצעות חוק של חברי כנסת בתיאום עם גורמים שונים בממשלה, ומצפים שחבר הכנסת ילך לכל משרד לחוד ויקבל ממנו את ההערות, ואחר כך ינסה לעשות איזושהי אינטגרציה בין כל ההערות האלה כאשר המשרדים לא מסכימים בינם לבין עצמם. זה פשוט משימה בלתי אפשרית. ניסיתי לקחת את זה על עצמי בהקשר הזה ובהצעות אחרות שאדוני מכיר – זה פשוט לא עובד העניין הזה. צריכים למצוא לזה איזשהו פתרון. והנה, כאן אנחנו נתקלים – יש כאן הערה נכונה של משרד המשפטים, מצד שני יש בכל זאת רצון לכלול את האיסור הזה בחוק, אבל הנוסח של ההצעה כפי שהוא לא מתיישב כרגע עם הוראות אחרות.

אני מציע שנשאיר את סעיף ב(1) כקריאת כיוון שלנו כמחוקקים לחוק – ופחות בנושא אכיפה, זה סעיף כללי; לוותר על סעיף 2 שהוא בעייתי מבחינת אכיפה, וכמובן, עם התיקונים שהוצגו על-ידי משרד התקשורת - - -

- - -

אנחנו לא נכנסים לענייני תיאום כרגע.


לגבי התיקונים של משרד התקשורת – אחריות השר שירדה בנושא הזה.

מה? מה?

סעיף (ב) נשאר - - -

עוד לא ראיתי חוק ששום דבר בו לא ברור.

מאוד ברור.

אני אומר לכם – שום דבר לא ברור בו. הכול מעורפל. רבותיי, את תשימו אנשים בסדר של דברים שהם לא יעמדו בהם. הדברים לא ברורים בחוק הזה. אני יושב פה בישיבות של החקיקה הזאת, ואני משתומם מפעם לפעם.

בשביל זה אנחנו פה.

אין לי בעיה, החוק הזה יכול להיות טוב מאוד, אבל בצורה- -

בשביל זה אנחנו נמצאים פה.

אתם יודעים כמה פרסומת צריך להוריד היום, שהם צרה צרורה?

בשביל זה אנחנו פה, חבר הכנסת וקנין,. בדיוק בשביל הדברים האלה. נשמח לקבל עוד הצעות חוק שמטפלות בבעיות.

לא תוכלו לאכוף פה כלום בשיטה הזאת, הכול מחורר פה. לא תוכלו לאכוף פה כלום, אני אומר לכם.

תודה. בשביל זה אתה פה, להעיר את תשומת לבנו.

איציק, זה לא נכון.

יריב, תאמין לי.

אנחנו מורידים את סעיף ב(2), משאירים את סעיף (1) עם ההערות שהתקבלו ממשרד התקשורת.

איזה הערות?

מה זאת אומרת "להוסיף"? אתם מוכנים להגיד את ההערה?

להוסיף את המועצה.

כמו שאמרתי קודם, שהנוסח הקודם דיבר רק על הרשות השנייה, ועכשיו אנחנו מוסיפים גם את המועצה לשידורי כבלים.

זה מופיע בסעיף קטן (ג): "המועצה לשידורי כבלים ולוויין".

יש לי הצעה אחרת, חבר הכנסת דנון – אם אפשר שהסעיף הזה יוצבע בישיבה הבאה כשנציגי רשות השידור יהיו כאן וכדי שזה יחול גם בקול ישראל - -

וגלי צה"ל.

גלי צה"ל במידת ההתאמה. זה מאוד חשוב.

אחרת כל הפרסומות לאלכוהול פשוט יעברו לשם.

אנחנו נכליל גם את רשות השידור ואת גלי צה"ל כגופים משדרים, ונודיע להם על כך.

גלי צה"ל איננה רשאית לכלול פרסומות בשידוריה.

יש גם חסויות. בערוץ 1 יש חסויות. בחסות כרמל מזרחי או יקבי ברקן.

אדוני, אבל אתם קצת מגזימים. תקראו את הסעיף; מדובר על תוכניות המיועדות או מופנות לקטינים או משודרים בשעות הצפייה לקטינים. זה המשמעות של הסעיף.

אבל אתה לא מגדיר את השעות.

שם יהיו חסויות לכול.

אני מציע שנאשר את הסעיף, ובישיבה הבאה, בהנחה שנידרש, נזמן את רשות השידור ונצביע על הוספתה.

כי כרגע בלי לשמוע אותם אי אפשר. אנחנו לא עושים דבר כזה.

רשות השידור הוזמנו גם לישיבה הזאת ומצאו לנכון לא להגיע.

כי הם לא יודעים שהם נפגעים פה.

נמסר לידיי שבישיבה הבאה הם יגיעו.

הם קראו את הצעת החוק, ראו שהיא לא נוגעת אליהם, ולכן הם לא הגיעו.

הם חכמים לא לבוא לכאן.

זה לא עזר להם, אתם רואה?

אנחנו מצביעים.

אפשר רק להקריא אותו?

הגבלת הפרסומת בשידורים.

6 (א) בסעיף זה –

"חוק הרשות השנייה" – חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990;

"חוק התקשורת" – חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982;

(ב) לא ישדרו בעל זיכיון לשידורים או בעל רישיון לשידורים, כהגדרתם בחוק הרשות השנייה, ובעל רישיון

לשידורים או מפיק אירוע עצמאי, כהגדרתם בחוק התקשורת, תשדיר פרסומת למשקה משכר –

(1) בתוכנית המיועדת או המופנית לקטינים או המשודרת בשעות הצפייה לקטינים.


הורדתם בינתיים את סעיף קטן (2), נכון?

כן.

(ג) מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כמשמעותה בחוק הרשות השנייה והמועצה לשידורי

כבלים ולשידורי לוויין כמשמעותה בחוק התקשורת, לפי העניין, יקבעו כללים לעניין סעיף זה.

תודה.

אם אפשר רק להבהיר: "שעות הצפייה לקטינים, כפי שייקבעו באותם כללים".

"שעות צפייה לקטינים" – כפי שייקבעו בכללים?

כפי שייקבעו בכללים לפי סעיף קטן (ג), אולי.

אבל זה ברור. אם הם יקבעו כללים לעניין זה הם יקבעו כללים גם לגבי שעות הצפייה.

זה מיותר, תודה. כפי שהוקרא: מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 6 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 6 נתקבל.

סעיף 6 התקבל.


אנחנו בסעיף 7.

אפשר לחזור לסעיף 5? ייתכן שמצאתי פתרון.

בבקשה, עורכת הדין בריק.

הובהר שיש שני סממנים מאפיינים למוסף: א', זה מבחן הסיכה שהוא דק או לחילופין הוא ממוספר בנפרד מחלקי עיתון אחרים. כל המוספים, ללא יוצא מן הכלל, מתחילים את המספור שלהם. זאת אומרת אם מוסף 7 לילות מתחיל מ-1 עד 14, שבעה ימים אותו כנ"ל. לכן זה אולי פתרון הגדרתי שאני מקווה שיספק את הדרישה לספציפיקציה לדרישת מוסף.אם לא – ואני מבקשת שתשקלו את זה – יש לי הצעה חילופית והיא להוסיף את המילה "רציפות" או "רצופות". אז זה יאפשר את הריווח. אם זה לא יותר משתי פרסומות רצופות חזקה עליהן שהן יימצאו במוסף אחר.

לא, הפוך: תגידו לנו על ההגבלה שאתם מוכנים להשית על עצמכם. לדוגמה שלא יהיו יותר משלושה מוספים בעיתון או משהו אחר שנדע מהן גבולות הגזרה. שלא יהיו יותר משלושה מוספים בעיתון, שנדע את גבולות הגזרה.

גם זה אפשרי מבחינתנו. או לחילופין אם לא יגבילו אותנו בשתי פרסומות, אלא שלוש, אני מניחה שזה כבר לא ייצור בכלל בעיות כי נדיר שיש מפרסמים שרוצים - - -

תעבירו הצעה לישיבה הבאה.

אנחנו לא ניגע בנושא של המוספים כי הוא בעייתי; אנחנו נגדיל את זה לשלוש פרסומות.

הגבלת מספר מודעות בעיתון
5.
לא יעשה אדם במהדורה אחת של עיתון אחד, או במהדורה אחת של כל דבר דפוס אחר, יותר משתי פרסומות לאותו שם מסחרי.

אם הפרסומת אינה חלק מפרסומת למספר מוצרים. הוועדה תצטרך עוד להחליט כהשלמה מה זה "מספר מוצרים". דובר גם על הנושא של מותג – האם שני מוצרים זה "מספר מוצרים". צריך לחשוב גם כאן על משהו כמותי.

תודה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 5 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 5 התקבל.

סעיף 5 אושר.


אנחנו בסעיף 7. הערות לסעיף, בבקשה.

לדעתנו, הפרטים של האזהרות הן בסעיף 7 והן בסעיף 8 - - -

רק על סעיף 7, בבקשה.

זה כללי, אלה שתי אזהרות – בחוק יותר מתאים שכל פרטי האזהרה ייקבעו בתקנות בתוספת ולא בגוף החוק.

זה לא רלוונטי לסעיף 7. תכף נגיע לסעיף 8.

זה רלוונטי, כתוב כאן ש"האזהרה תהיה בשפה שבה נתפרסם דבר הדפוס" – זה מצוין; "ובאותיות ברורות" – זה גם נכון. אבל ש"גודלם המזערי 12 נקודות דפוס שחור" - - -

אבל זה נמחק.

לא, סעיף 7 נשאר. אז יש כנראה גרסה שאני לא מכירה.

יש גרסה שלישית.

אני מקריא את סעיף 7:

חובת הכללת אזהרה בפרסום
7.
לא יפרסם אדם פרסומת למשקה משכר בכל דבר דפוס, לרבות כתבי עת, עיתונים, אלא אם כלולה בה אזהרה כאמור בסעיף 8.



על זה אנחנו מדברים כרגע. עד פה יש הערות?

אני רוצה לדעת מה זה אומר לגבי תפריטים של מסעדות, ואם צריך להוסיף החרגה של העניין הזה כדי שאנחנו לא נחטוף. פה רשום "בכל דבר דפוס", והמשפט הזה מטריד אותי. אני הייתי שמח להוסיף גם "למעט תפריטים של מסעדות".

נדמה לי שלכתוב "שליש קרלסברג" עולה X וחצי עולה אחרת, זה לא פרסומת. אבל אם ברקע לתפריט תהיה מצוירת כוס יפה, ועליה כתוב "קרלסברג" – זה כבר יהיה פרסומת. או אם התחתית לכוס תהיה תחתית קרטון שעליהם יהיה כתוב "שתו" משקה אלכוהולי, זה בהחלט פרסומת. עכשיו השאלה, גם אם זה בתוך בית אוכל שזאת אחת המטרות של בית האוכל. עכשיו הוועדה צריכה להחליט אם היא מאשרת את זה או לא מאשרת את זה. כמובן, גם תמונה, אם אתם תולים על הקיר, כולל בבית מרזח זה יהיה אסור, אלא אם כן זה ישונה.

אז איך אנחנו מחריגים? אני מניח שהוועדה רוצה לאשר את הסעיף הזה. אני אשמח מאוד אם לא, אבל - - -

הוועדה אומרת בצורה מפורשת – פרסומת למשקה. אם יש לך שלט בפאב שלך זה פרסומת.

אז על השלט עצמו בפאב הוא אמור לשים אזהרה.

יש פרסומות לסיגריות בפאבים שלכם? יש מקומות שיש פרסומות לסיגריות, ויש על הפרסומת אזהרה.

יש הבדל, חייבים להבין. אני מייצג פה את המסעדנים. אנחנו לא יכולים לשים גם בכל המסעדות שלנו. יש לנו שלטים על עישון, יש לנו שלטים על מכירה של אלכוהול מעל גיל 18. יש גבול שכל העסק יהיה שלט אחד גדול.

לא הבנת אותי. אבל אם עכשיו "בירה מכבי" תביא שלט למסעדה שלך, בשלט ש"בירה מכבי" תייצר היא תצטרך לכתוב למטה את האזהרה בנוסח שיאושר פה או בתקנות. כי זאת פרסומת.

חלק גדול מהשלטים היום זה שלטים שכל מה שיש זה שם המותג. אז מה לעשות? לעשות שלט ולהמשיך באותיות מאירות את כל האזהרה הזאת?

אולי תמשיכו את הדיון בישיבה הבאה? אני צריך להתחיל ישיבה עכשיו, רבותיי. זה בלתי אפשרי.

אנחנו מצביעים על סעיף 7 בלי להיכנס לנושא של האזהרה:

חובת הכללת אזהרה בפרסום
7.
לא יפרסם אדם פרסומת למשקה משכר בכל דבר דפוס, לרבות כתבי עת, עיתונים, אלא אם כלולה בה אזהרה, לפי סעיף 8.

ל-8 נגיע בישיבה הבאה.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 7 – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 8 התקבל.

סעיף 7 אושר.


לפני סיום אני מציע לכל החברים היקרים – הישיבה הבאה תהיה הישיבה האחרונה בחוק. כל ההערות שיש לכם, גם למשרדי הממשלה, גם ליקבים, גם לפאבים – תקראו בבקשה את כל הסעיפים, תעבירו אלינו לפני הדיון את הבקשות ואת ההערות שלכם כדי שנוכל להכליל אותם בחוק עד כמה שאפשר, ולא שתבואו ותופתעו מדברים שנמצאים בחוק. אני אומר את זה במיוחד לאדון מ"כרמל מזרחי" – אם היית מכין שיעורי בית היית יכול להתקדם הרבה יותר. תודה רבה.

"לפני הדיון" זה לא ביום הדיון, זה לא יום לפני הדיון כשיש לנו להתכונן להרבה ישיבות נוספות אחרות. תשבו כבר עכשיו, תכינו ותשגרו לוועדה ולמשרדי הממשלה את ההערות שלכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה ב-14:35