הכנסת השמונה עשרה
PAGE
17
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11.07.2011
הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 448
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ט' בתמוז תשע"א (11 ביולי 2011), שעה 10:30
פרוטוקול
סדר היום
לימודי תלמידים מחוץ לאזור מגוריהם (לימודי חוץ) לרבות כפרי נוער.
מוזמנים
¶
סולי נתן
- מנהלת מחוז מרכז, משרד החינוך
בלה רדונסקי
- עוזרת ראשית ליועצת המשפטית, משרד החינוך
רות יפה
- יועצת משפטית מחוזות מרכז ות"א, משרד החינוך
רו"ח רביע ניסים
- מתמחה בלשכה המשפטית, מחוז מרכז, משרד החינוך
יעקב פרידברג
- עורך דין, משרד המשפטים
אתי אלוני
- ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי
נועה בן אריה
- יועצת משפטית מרכז השלטון ואיגוד מנהלי מחלקת החינוך
אסף מירוז
- עורך דין
ד"ר גידי צפורי
- חבר וועד הורים, בית ספר "עלה"
נטליה סוגולובסקי
- נציגת הורים, בית ספר "עלה"
יוליה אובלבסקי
- נציגת הורים, פתח תקווה
עלי הורוביץ
- וועד הורים, 'כפר סילבר'
טטיאנה קבוב
- אמר, בית ספר "כםר הירוק"
מרינה לנדאו זלדין
- אמא לילד
דניאל קורנר
- הורה לילד מכפר סבא
עידו מרוז
- תלמיד
ייעוץ משפטי
¶
מירב ישראלי
רשמה וערכה
דבי שטרנגר, חבר המתרגמים בע"מ
לימודי תלמידים מחוץ לאזור מגוריהם (לימודי חוץ) לרבות כפרי נוער
היו"ר אלכס מילר
¶
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
אנחנו ביום שני, ט' בתמוז תשע"א, 11 ביולי 2011. הנושא שעל סדר היום: לימודי תלמידים מחוץ לאזורי מגורים ולימודי חוץ, לרבות כפרי נוער.
רבותי, אני מקיים דיון בעקבות הפניות הרבות שלשכתי מקבלת סביב הנושא הזה. והיה לנו דיון כאן עם המנ"כל על כל הנושא הזה, של אזורי רישום בתוך ערים, או פיילוט שמתקיים כרגע, וכמובן, שאי אפשר להתעלם מהתופעה, שקיימת, ותופעה שאפשר גם לברך עליה, אותם המוסדות, שנותנים חינוך, של מוסדות הנקראים מוסדות על אזוריים.
ובכן, אני אשמח לשמוע בעקבות הסיכומים שהיו לנו בוועדת חינוך בחודש מאי, לראות אם יש איזשהו התקדמות עם העניין הזה. וכמובן, שחלק בלתי נפרד מכל הסיפור הזה הן הרשויות המקומיות, שהן בעצם אחראיות על העניין של שחרור תלמידים לבתי ספר כאלו או אחרים, גם על אזוריים.
אנחנו נפתח עם משרד החינוך. סולי, אנחנו מתחילים איתך. אחרי הישיבה, שהייתה במאי, והיו מסקנות. איפה אנחנו עומדים היום במשרד החנוך? והאם יש איזשהו אסטרטגיה סביב הנושא הזה? כי זה נראה שהכול די מעורפל, אז אם תוכלי לעדכן אותנו מה קורה אצלכם במשרד סביב הנושא הזה, אני אשמח.
היו"ר אלכס מילר
¶
השאלה שלי היא: אחרי שוועדת חינוך קיימה במאי ישיבה בנושא של פתיחת אזורי רישום בתוך ערים, אני ביקשתי ממשרד החינוך לקיים דיון גם על הנושא של לימודי חוץ, כי הנושא הזה נראה ונשמע מאוד מעורפל. יש הרבה מאוד פניות, שאני מקבל ללשכה, של הורים שמבקשים ללמוד בבתי ספר כאלו ואחרים, והם מקבלים סירוב כזה או אחר מראשי הערים. מבחינת משרד החינוך, האם יש איזשהו אסטרטגיה? האם יש איזשהו דרך לטיפול בתופעות מסוג זה, ואיפה אנחנו עומדים היום, מבחינת כל מה שקשור ללימודי חוץ, מבחינת משרד החינוך? בקשה.
סולי נתן
¶
אני יכולה לומר דבר כזה, שנוהל רישום עבור תלמידי חוץ, שאם לא נמצא בתחומי הרשות המקומית פתרון חינוך לילד, אנחנו כמובן, הרשות, תיתן לו אישור ללמוד מחוץ למקום מגוריו. ואנחנו מדברים, שאם ישנם בתי ספר ברשות, והילד רוצה ללמוד מחוץ לרשות, אנחנו רוצים לשמוע מה הטעם של הבקשה הזו, מה הטעם של בית ספר אחר, שהוא דומה לבית ספר הרגיל לא מאפשר לנו לתת אישור לתלמידים.
צריכים לדעת, שהאישור הוא בעצם של הרשות המקומית. לנו יש את הסמכות והאחריות לתת אישור ללימודי חוץ, אם ההורים אינם מקבלים את החלטת הרשות, הם פונים אלי, וצריכים לעלות בפני את הנימוקים לכך. אם יש את זה גם עם נימוקים שלהם, אז אני מאפשרת להם לעבור למקום אחר. אם לא, אז הם חוזרים לרשות, שבעצם נותנת לתלמיד את התשובות גם ברמה הלימודית גם ברמה החברתית וגם ברמה החינוכית וגם ברמה הערכית והחברתית.
היו"ר אלכס מילר
¶
אתם שקלתם בחלק מהמקרים, שיהיה בתי ספר שהם במצב, שבתי ספר המקומיים מפותחים, האם יש דרך להכניס אותם תחת קביעה כזו או אחרת? יש לכם שיקולים מסוג זה. יש לכם כפרי נוער ,למה אתם לא מכניסים אותם לתוך המסגרת של עיר כזו או אחרת? למה כל הזמן נמצאים מחוץ למסגרת? יש עוד בתי ספר, למה זה עדיין נמצא בחוץ?
יש כמה אופציות. האופציה הראשונה, ללכת על החוק, שמגדיר אזורי רישום. האופציה השנייה, לתת אפשרות לשיקול דעת. יש כמה אופציות, אבל בסופו של דבר צריכה להיות פה החלטה, או שתצאו עם איזשהו פיילוט או שתצאו עם קמפיין, כי זה מאוד מעורפל, המצב לא יכול להמשיך כך, אנחנו תיכף נשמע הורים, אבל זה רק חלק.
סולי נתן
¶
אני אומרת כך, הלימודים של התלמידים הם במקום מגוריהם. ואני חוזרת שוב בצורה מסודרת ואומרת, לרשות המקומית יש את הסמכות וגם את האחריות ללימודי התלמידים באזור המגורים שלהם, והם אלו, שמאפשרים לילדים לימודי חוץ. במידה וההורים מבקשים ללמוד לימודי חוץ, והרשות לא מאפשרת להם, הפניה היא אלי. ואני אומרת לך, שאני שוקלת לגופו של עניין. לפעמים מאשרת ולפעמים אני לא מאשרת.
היו"ר אלכס מילר
¶
בסדר, תיכף נשמע הורים אות תגידי להם אם זה לגופו של עניין או לא. דניאל קורנר, בקשה.
דניאל קורנר
¶
אני אבא לילד מכפר סבא, שנרשם לבית הספר של הכפר הירוק. בתחילת הדרך הגשנו בקשה לרשות המקומית, הבקשה שלנו נדחתה.
דניאל קורנר
¶
אנחנו רצינו לרשום את יואב למסלול של קדם רפואה וטרינריה, לא בגלל שאנחנו כל כך רוצים שהוא יהיה וטרינר, אל בגלל המסלול עתיר המדעי שהילד מעוניין ללמוד בו.
דניאל קורנר
¶
לא. אמר לנו בפגישה, שנערכה בשבוע שעבר, מנכ"ל אגף החינוך של העירייה מר רקוביץ. שאסור לו על פי חוק לפתוח מסלולים בחטיבות הביניים, ואני לא יודע אם זה מעוגן במציאות, כי אני יודע, שבהצצה קטנה באתרי אינטרנט ברשויות אחרות אנחנו יודעים, שכן יש מסלולים.
דניאל קורנר
¶
אני לא יודע אם המסלול של "מופת" עולה כסף, אני יודע שזה מה שיואב מעוניין ללמוד. לא נגיד לך שאנחנו מתנגדים לדעתו. יואב נכח בפגישה עם מנכ"ל העירייה בשבוע שעבר, שאל אותו שאלות נוקבות, קיבל תשובות, אבל אני קצת מרגיש, שאנחנו בתחילת הדרך, גם לא ערערנו לגברת נתן, כי אמרו לנו שהתשובות הן קוהרנטיות בין העירייה ובין משרד החינוך, כל מי שלא קיבל תשובה חיובית אז גם לא קיבל תשובה חיובית שם.
בשביל הסדר הטוב, פנינו לפני שלושה או ארבעה שבועות במהלך המשפט שלנו, שמתנהל נגד עיריית כפר סבא, פנינו לגברת נתן, שלחנו לה מייל, היא ענתה לנו בנימוס שיואב לא יכול ללמוד ב"כפר הירוק" כי כפר סבא נותנת תשובה הולמת לכל הצרכים החינוכיים שלו.
מה שאני רוצה לעלות בתור שאלה זה, נקודתית "לכפר הירוק" אני יודע, שיש עשרות רשויות שכן מאשרות. ובכולם, יש מערכת חינוך טובה. ואני בטוח, שכפר סבא היא לא הצדיקה היחיד בסדום. ונקודתית יש שתיים או שלוש עיריות מתוך העשרות שמתנגדות באופן עקרוני. הסביר לנו מנהל אגף החינוך, שהם גם לא רוצים לפתוח, זה אמר דווקא ראש העיר, שהם מנסים לא לפתוח פרץ שבו יבואו אחר כך תלמידים חרדים ויבקשו ללמוד מחוץ לעיר דרך אגב אני לא יודע אבל בכפר סבא אין מסלולים של לימודים חרדיים, ועוד דברים שעלולים להשתמע שעוזבים את העיר, אני חושב שמנסים לתחום אותנו במין גבולות שאני לא כל כך מבין את העקרונות שלהם, אני אישית בוגר מערכת החינוך של כפר סבא אני אוהב אותה יש לי עוד ילד שלומד בה, נקודתית, יואב, אני חושב שאפשר לכבד את רצונו.
מרינה לנדא זלדין
¶
אני תושבת נתניה , אמא לילד שגם התקבל ל"כפר הירוק" וקיבלנו תשובה שלילית מעיריית נתניה. בעיקרון, נתניה נותנת תשובה שלילית לכל אחד, עם מכתב אחיד שכתוב שם: "עיריית נתניה משקיעה מליוני שקלים בפיתוח מצוינות יש לנו הכול". הם לא ראו אותנו, לא מוכנים להיפגש איתנו. כתבנו מכתב לראש העיר, לא רוצה לראות אותנו. כתבנו מכתב למנהלת מחלקת חינוך, לא רוצה לראות אותנו. האמת היא, לפי דעתי, שפשוט צריך יותר לחשוב על הילדים מאשר על העירייה. איך אני יכולה, אחרי שהילד שעבר מבחנים והתקבל, אחרי ששנתיים חלם ללמוד שם, לבוא ולהגיד לו "לא, כי העירייה רוצה אתך פה, בשביל הבגרויות שלך"? אנחנו ערערנו מיד, אחרי עיריית נתניה, אני כתבתי לגברת סולי, נתן קיבלתי תשובה לא לפי דעתי. נימוקים אני כתבתי. אין לי מכתב מפסיכולוג, אין לי מכתב שהבן שלי פושע, הבן שלי רגיל לחלוטי,ן אז אין לי הסבר, יש לי הסבר יחיד, שהילד שלי רוצה ללמוד שם.
מרינה לנדא זלדין
¶
הנימוקים שלי, שאני צריכה יום לימודים ארוך מסיבות משפחתיות כאלה ואחרות, ואין לי דרך אחרת. אחרי זה מדברים על אחוז פשיעה גבוה באוכלוסיית העולים חדשים. במקום לעזור אחר כך, תוציאו אותו מיד. אני יודעת, שאני גרה בשכונה שהיא בעייתית. אני לא רוצה שהילד שלי יסתובב לפני שאני חוזרת הביתה, עם שכנים שמשפיעים עליו לרעה.
היו"ר אלכס מילר
¶
זה לא השיקול של העירייה לפי מקום מגורך, כמובן שהשיקול הוא גם בהיבט הכלכלי. וצריך באמת לראות איך מתחשבים בנסיבות.
מרינה לנדא זלדין
¶
אבל לא יכול להיות שמשתי עשרה ילדים של עיריית נתניה, סך הכל שתים עשרה ילדים שהגישו ל"כפר הירוק" בקשה לאישור ללימודי חוץ, לאף אחת לא היתה סיבה מוצדקת - - -
נטליה סוגולובסקי
¶
אני אמא לשני ילדים שסיימו לימודים בנתניה, הם אחרי צבא והם לומדים עכשיו באוניברסיטת תל אביב, ולילד שעולה לכיתה ז'. הוא עבר מבחנים לבית ספר "עלה"
אני לא רוצה לדבר רק על הילד שלי. אני חושבת, שאנחנו צריכים איפשהו לראות את הבעיה בצורה קצת יותר רחבה. אני חושבת שאם יש בתי ספר שנמצאים במערכת החינוך, כמו כפרי נוער או הכפר הירוק, ויש ילדים שרוצים ללמוד אז לא צריך להיות בעיה.
יש מעט מאוד ילדים שהתקבלו לבתי הספר האלה, כך שלמעשה זה לא פוגע במערכת החינוך. זה הוכח לא מזמן, במהלך דיון בבית המשפט לקבלת רישיון לבית ספר פרטי בעיר שלנו. זה לא חינוך אליטיסטי, כי זה לא תלוי בכסף. אם לאנשים אין אפשרות לשלם, יש אנשים משכונות מאוד חלשות, שעדיין חשוב להם שהילדים שלהם יגיעו למקומות האלו, לבתי הספר האלו, ועושים להם הנחות ומוצאים דרך. אז כל הנימוקים האלו, לא נראים מבוססים, זה נראה כמו חוסר רצון פשוט לסייע לילדים. אני חושבת, שמערכת החינוך בנתניה, שיש שם ארבעים ילדים בכיתה רק תרוויח מזה, אם יהיו שם 39 ילדים בכיתה. מדובר בשני ילדים לכפר הירוק, ועוד אולי חמשה עשר ל"עלה רזיאל" אלה המספרים.
גידי צפורי
¶
שלום, אני אבא לבחורה, שלומדת היום ארכיטקטורה. תלמידה שלומדת בבית ספר עירוני א' בתל אביב, וכשהגשנו את הבקשה לעבור לעירוני א' לא היתה שום בעיה. למעשה, הודענו לעירייה, וזה הכול. הבן שלי, בוגר מערכת החינוך בראש העין. והבן הקטן, שרוצה ללמוד בבית ספר "עלה רזיאל" נתקל בסירוב. לא קיבלתי מהעירייה, ואף אחד מההורים לא קיבל, איזשהו דף הנחיות שאומר מהי מדיניות העירייה. על פי מה נותנים אישו.ר גם מאוד תמוה, שיש חברת מועצה, שהבן שלה קיבל אישור ללמוד ב"כפר הירוק" לומדים בכפר הירוק ילדים אחרים. דוקטור ניצן שלזינגר, שני ילדים שלו קיבלו אישור ללמוד ב"כפר הירוק" הילד השלישי לא קיבל אישור ללמוד ב"כפר הירוק" התחושה היא, כפי שנאמר פה, ישנם הרי בתי ספר, אנחנו לא מדברים על החינוך הפרטי, אף אחד מההורים שיושב כאן לא מדבר על לשלוח את הילדים שלו לחינוך הפרטי, אלא על בתי ספר של משרד החינוך של האגף לחינוך התיישבותי. ובתי הספר האלה ניזונים מתלמידים מכל הארץ. וגם אם נהיה שיוך לעיריות, או אפשרות אחרת לתת לילדים ללמוד שם, אני משוכנע לחלוטין, ותורת הסטטיסטיקה מוכיחה זאת בצורה חד משמעית, שלא היתה זליגה כזאת, שהייתה הורסת את מערכת החינוך במקום.
ילדים צריכים לקבל את האפשרות לחינוך הטוב ביותר, ולא ייתכן שעירייה נותנת תשובה: "לא אישרנו" נקודה. לא אישרנו וזהו. בבית ספר הכול נוקדה אחת אני חבר בוועד הורים ב"עלה רזיאל" אני לא בא כחלק מהוועד כרגע. בית ספר "עלה רזיאל" לומדים תלמידים מ52 רשויות שונות. הכיצד ייתכן מצב, ש52 רשויות שונות במדינת ישראל, לא רואות בעיה לאפשר לתושבי העיר , לתלמידים פה ושם ללמוד, בבית ספר אינטגרטיבי כיתת נעלה כל שנה ורשויות אחרות שיש בהם בית ספר אחד תיכון מקיף אחד או פחות מזה לא מאפשרות?
עלי הורוביץ
¶
כן, נהדר. אני רוצה לדבר על ההרגשה שלי, שאני בא הנה, מי שמכיר את "כפר סילבר" ומי שלא מכיר, אני אגיד מילה, יש שם מתוך כאלף תלמידים, שליש הם תלמידי פנימייה מכל חלקי הארץ. כולל כושים עבריים מדימונה ועד קריית מלאכי. בכל הארץ. יש שם מ"נעלה" וילדים ללא משפחות מחו"ל, יש שם הכול בכל מכל כל, כולם מתקבלים בלי סלקציה. מבחינת כסף אגב, פחות ממה, שמתיר חוזר המנכ"ל. באחריות אני אומר את הדברים האלו. ומה שכן יש שם, יש שם אווירה אחרת, שאין במקום אחר. יש שאומרים, שרוצים שהילדים שלהם ילמדו באווירה הזו, ויחיו באווירה הזו, ואני מציעה ליושב ראש הוועדה ולכם, בואו תקבע את אחת הישיבות הבאות שלכם בכפר סילבר, ותראו את העצים והצמחים, ותריחו את הריחות, ותשמעו את הילדים, והדיון הזה יתייתר.
היו"ר אלכס מילר
¶
תבין, אנחנו לא עושים ישיבות כדי להתרשם מהמקום. אנחנו עושים ישיבות כדי לזהות את הבעיות, ולנסות לפתור אותם. אם אני אתחיל עכשיו ללכת לכל מקום, שאני צריך להתרשם ממנו, אז אנחנו נתעסק בטיולים ולא בפתרונות. תראה, יש פה תופעה, והתופעה היא זהה כמעט לכולם. יושב כאן שלטון מקומי, תיכף הם ידברו. מכירים את זה וצריך לראות איפה הפתרון, אם אפשר לתת לזה פתרון, ולא כמו שזה קיים עד היום, שבעצם חותכים אוטומטי, ולא משנה מה, אלא, פתרונות רציונאליים.
עלי הורוביץ
¶
המקומות האלו הם כמעט, הייתי אומר, שמורות טבע. מערכת החינוך וחברי הוועדה, אנחנו, כולנו, כאזרחים, צריכים להשתבח במקומות האלו, ולא סתם לשים מכשול, כדי לקיים אותם.
אסף מירוז
¶
תודה. בוקר טוב, אני אבא לתלמיד ב"כפר הירוק" שנמצא כאן גם, כדי שהוא יוכל לספר לכם על הכפר ועל ההבדלים. ואני גם עורך דין, שמתמחה בין היתר, במשפט מינהלי.
אני חושב, שזה מתחבר לדיון, שהתנהל פה לפני כחודשיים בנושא של פתיחת אזורי הרישום. שניהם קשורים לעניין אחד, וזה הנושא של האוטונומיה ההורית בקביעת החינוך של הילדים שלהם. זה דבר, שקיבל ביטוי מאוד ברור באמנות בינלאומיות, שישראל אישרה, והיא מחויבת בהם בכוח המשפט הבינלאומי הפומבי. זה קיבל ביטוי ברור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שחוקק אמנם בתחילת שנות התשעים. ישנם חוקים, שחוקקו פחות או יותר בשנות החמישים. אני פה מסתכל באולם, ואני בספק אם יושב פה אדם אחד, שהיה בין החיים, כשהחוקים האלו חוקקו. ואני חושב, שיש מקום לזה, שהחוקים והתקנות הרלוונטיים יתוקנו, ככה, שבכפוף לסייגים מסוימים יינתן להורים אוטונומיה לקבוע את הדבר החשוב ביותר, שזה החינוך של הילדים שלהם. איש לא יעלה על הדעת, שיגידו לסטודנט תושב באר שבע, 'תשמע, אתה לא לומד באוניברסיטה העברית, כי רוצים לפתח את הנגב, ומה שאתה רוצה ללמוד יש באוניברסיטת בן גוריון, אז אתה לא יכול ללמוד באוניברסיטה העברית' לא צריך להיות הבדל בין זה לבין תלמיד, למעט דבר אחד, תלמיד כיון, שהוא קטין, הוא לא בשל לקבל החלטות. ההורים, גם מכוח הורות והאפוטרופוסיות, יש להם את הזכות ואת החובה, בסדר הזה, לקבל את ההחלטות בקשר לחינוך של הילדים שלהם.
אני אמרתי שאני תושב כפר סבא, גרתי הרבה שנים בראש העין. ראש העין, למי שלא יודע, מנהיגה את המרד ואת המאמץ, ומתסיסה רשויות אחרות. אני מתנצל בפני תושבי נתניה פתח תקווה, הסבל שלכם נגרם בגלל ראש העין, כי מנהל אגף החינוך שם פועל על מנת זה, שרשויות אחרות, שהרבה שנים נתנו לכולם, אגב כולל כפר סבא, שאני גר בה, שהם עכשיו לא נותנים, וחלק מהם נמצאות בבית משפט.
אבל מה? חוסר המתן הוא סלקטיבי. הבן של סגנית המנהל, שהבן שלי למד בו עד לפני שנה, מעניין שהבן שלה לומד ב"כפר הירוק" עכשיו, היא יודעת להגיד, שיש מערכת חינוך מעולה בראש העין, לפי דעתה, אבל אולי לכל הילדים, חוץ מאשר לילדים שלה.
אין שום סיבה להגיע לזה, שנושא של אישור לימודי חוץ, יהיה נתון לפרוטקציות והתחננות לראשי העיר או למנכ"ל העירייה, להידיינות בבתי משפט, שמאוד מאוד לא נעימות, למרות, שנכון, אני יכול להתפרנס מזה, אני כרגע לא מייצג בזה, אין לי פה בעיה. אבל, אני חושב שזה לא ראוי, לא מבחינת מערכת יחסים בין הרשות לתושבים, ולא מהבחינה, שלכבד זכות שהיא במעמד של זכות חוקתית, שהדעת פשוט לא סובלת את זה, שפקידים בכירים בעירייה עם שיקוליהם טובים ככל שיהיו, יקבעו חינוך של ילדים.
תודה רבה. אני אשמח לאפשר לתלמיד ה"כפר הירוק" שיספר עליו.
עידו מרוז
¶
אני עידו, אני לומד ב"כפר הירוק" שנה. לפני שנתיים למדתי במערכת החינוך העירוני, והושפעתי לרעה מכך, שלומדים בכיתה, כמעט ארבעים תלמידים. יש שלושה תלמידים, שהם לא מוכנים ללמוד, והם סוחפים אחריהם בערך חצי כיתה, וזה גם המורים יודעים להגיד. ואנחנו מדינה, שאין לה משאבי טבע, מה שיש לנו, זה המוח היהודי והחכמה שלו ואנחנו מוכרחים לטפח אותו, ובתי הספר כמו ה"כפר הירוק" ו"עלה" זה מה שהם עושים. הם מקנים ערכים, ואני חושב שזו שערורייה, שראש אגף החינוך, יחליט איפה אני אלמד.
טטיאנה קבוב
¶
שלום, אני מנתניה, ואני גם אמא לילד, שרוצה ללמוד ב"כפר הירוק" ויש לי ילד נוסף, שלומד כבר כמה שנים ב"כפר הירוק" עכשיו, כשאני שולחת מכתבים, האם אתם אמורים להרשם לבית ספר מסוים, אם יש לכם אחים, אתם יכולים לבוא ולהרשם לבית ספר, חוץ מ"הכפר הירוק" זה נראה לי אפליה, שאח שלי לומד בעיר זה עיר, ובכפר הירוק זה לא אח. חוץ מזה יש לי סיבות משפחתיות, אני עובדת, והבן שלי יש לו בעיה בריאותית, שהוא זקוק לארוחת צהריים במשך היום, ואני רוצה שהוא יאכל צהריים, וכאמא אני מוכנה להשקיע בזה, ולשלם ארוחת צהריים, ואני רוצה לתת לו ואני לא מסוגלת להבין את זה, כי איזשהו פקיד לא נותן לי אישור?
נועה בן אריה
¶
הרשויות המקומיות למעשה, בכל מה שקשור לבקשות להעברה, חיות מכוח תקנות חינוך ממלכתי, העברה והקריטריונים לבקשת העברה, והקריטריונים שהרשות המקומית צריכה לשקול בבקשות להעברת תלמידים, מצויים למעשה, בתוך התקנות. כשמוגשת בקשה להעברה מתחום הרשות המקומית, שבתחומה יש מוסדות חינוך להציע, אז נשקלים השיקולים, שכתובים בתוך התקנות, אם זה שיקולים חברתיים מיוחדים, אם זה שיקולים פדגוגיים מיוחדים, צרכי תלמיד באופן מיוחד, הם נבחנים על ידי וועדה ברשות המקומית.
הרשות המקומית בודקת אותם ומוצאת, האם יש באמת מקום לאפשר לתלמיד הזה לצאת מהמערכת העירונית.
היו"ר אלכס מילר
¶
אם אני עכשיו לוקח ועושה בדיקה, וועדה מקצועית שבודקת לי כל ילד שיצא מהעיר ועבר למקום אחר מחוץ לעיר, מהשיקולים שאני רואה, תאמיני לי, את לא תמצאי את עצמך בהסברים שאת נותנת לי עכשיו ואת יודעת את זה .
נועה בן אריה
¶
אני הקשבתי לכולם במסגרת תפקידי, ובעיקר בשנתיים האחרונות, אני מלווה המון מקרים של בקשות העברה וערערים למחוז.
נועה בן אריה
¶
מה שבהחלט מאפיין, זה באמת בקשות ושמענו את זה גם כאן, שנובעות מתוך רצון לעבור ללמוד בבית ספר אחר, לא כי אין מוסד אחר בתחום הרשות המקומית, אלא כי המבקשים סבורים שהמוסד שאליו הם מבקשים לעבור, הוא מוסד איכותי יותר, מצוין יותר עבור התלמידים. זה כשלעצמו לא נימוק שהרשות המקומית צריכה לאשר עבור זה, כי זה לא מופיע בתקנות.
במערך איזון האינטרסים שבין הרצון של הרשות המקומית לקיים מערכת חינוך ציבורית איכותית בתחומה, היא שואפת להשאיר את מירב התלמידים בתחומה, גם המצוינים שבהם, גם אלו שרוצים ללכת למסלולי מצוינות, וגם אלה שרוצים ללכת למסלול למנהיגות, הרשות המקומית בעלת אינטרס לשמר אותם בתחומה.
ברשותך גם שלושה משפטים מדוע המצב, שנוצר והשוני בין בתי הספר, והיכולת של תלמידים לבקש לעבור, הוא מצוקה אמיתית של הרשויות המקומיות, שהן לא מסוגלות להתמודד עם התחרות הזאת. ואני אסביר, אותם בתי הספר, שאנחנו מדברים עליהם, גם בתי הספר של "הכפר הירוק" גם בית הספר "עלה" למדעים, אלו בתי ספר מצוינים, לכל הדעות, אין בכלל מה לומר, הם מאוד התפתחו, פתחו מסלולים, פתחו מגמות והעשירו מאוד מאוד את ההיצע הפדגוגי, שיש להם להציע לתלמידים. חלקם קיבלו גם הכרה כבתי ספר ייחודיים, כמרכזי הפצה, וכל הדברים ידועים וברורים. בתי הספר הללו, גם בשלב חטיבת הביניים, פיתחו אצלם מסלולים ומגמות, שברשויות המקומיות אין אפשרות לבצע אותם, מכיון שמשרד החינוך, למעשה המדינה, אוסרת על החינוך הממלכתי בתחום הרשויות המקומיות לעשות את מה, שאותם בתי ספר עושים.
כך נוצר מצב, שרשות מקומית, שמאוד רוצה לעשות מגמה קדם וטרינרית בתחומה, שהמסלול הלימודי מבוקר ועד צהריים יהיה באוריינטציה של אותה מגמה, מנועה מלעשות את זה בשלב חטיבת הביניים. היא לחלוטין לא מנועה לעשות את זה בשלב התיכון, על זה אין מחלוקת. וגם שם בקשות העברה הן אחרות לחלוטין. זאת אומרת, שם כל תלמיד ברצותו יעבור ברצותו יישאר בתחום הרשות. אנחנו מדברים רק על שכבת חטיבת הביניים. על ז' עד ט' במקומות האלה, התחרות שנוצרת בין אותם בתי הספר הייחודיים, לבין בתי הספר של הרשויות, היא תחרות כמעט לא הוגנת. זה דבר אחר.
נועה בן אריה
¶
ש הוראה של משרד החינוך, שאוסרת במפורש, על הרשויות המקומיות, לעשות בבתי הספר הממלכתיים, הציבוריים מגמות לימוד בשלב חטיבות הביניים.
נועה בן אריה
¶
אני אומר מה כן אפשר בחטיבת הביניים על מנת להשיב לחלק מהטענות, שעלו כאן. ניתן בהחלט לתת תכניות משלימות, ניתן לתת "תלמים" ניתן לתת תכניות מיוחדות. אלו ממומנות על ידי הרשות המקומית בשיתוף עם משרד החינוך. כפוף לאישור שלה.
נועה בן אריה
¶
בחלקו. במצב כזה, הרשות המקומית לא יכולה לקיים את אותם מסלולים, שמקיימים בתי הספר הייחודיים הללו.
דבר נוסף, ושמענו את זה מכאן, כמעט מכל ההורים את המילה 'הבן שלי עבר מבחנים, הבת שלי עברה את כל המיונים הנדרשים, הבת שלי עמדה בכל הבחינות כדי להיכנס סוף סוף לכפר הירוק' אלה דברים, שאסור בתכלית האיסור לבצע אותם במערכת החינוך הממלכתית, הציבורית. הרשות המקומית לא יכולה למיין את המצוינים שבמצוינים שבין תלמידיה, ולהכניס אותם לבתי הספר שלה. במקוםף שבו הרשות המקומית צריכה לאפשר חינוך לכולםף היא לקבל כל תלמיד. ואילו, ואני מבקשת. אני חייבת להשיב. כל טענה יש לי תשובה עליה. ולכן זה חשוב לי להבהיר - - -
היו"ר אלכס מילר
¶
לא, תביני, התשובה לפניות של ההורים, אתם צריכים לעשות את זה בצורה פורמאלית ולא בוועדת חינוך.
היו"ר אלכס מילר
¶
זו לא הוועדה לפניות הציבור. זה ועדה, שמעלה סוגיות שקשורות בנושא שאנחנו דנים, ההורים העלו את הסוגיות.
נועה בן אריה
¶
אבל על הסוגיות האלה אני משיבה. אדוני, אני חושבת שיש עוד כמה תשובות שראוי שהוועדה כאן תשמע.
עינת וילף
¶
אני רק רוצה להבין, את כל זה אומרת הרשות המקומית, לא יכולה? זה שאסור למיין, אני מבינה. לגבי המגמות, לא הבנתי, למה כאן זה מתקיים וכאן זה לא מתקיים? אני יודעת, למשל, שבחולון, חלק מהתחרות, הם פתרו באמצעות כיתות "מופת" בתוך בתי הספר. זו השאלה, למשל, מה מונע מהרשויות לקיים מגמות הצטיינות בתוך הכיתות? אם זה לא בבתי ספר שלמים, כלומר, דווקא בגלל, שאנחנו רוצים לעזור להסיר את החסמים, כדי שהתחרות תהי הוגנת, אז אנחנו נשמח... במקום המשפט למה אנחנו יכולים, לא יכולים, אני רוצה להבין איפה החסמים. ולמה אצל אחרים זה מותר?
נועה בן אריה
¶
החסמים מגיעים מהמדינה. החסמים הללוף רק לשאלתך מגיעים מהמדינה. אנח ו ישבנו בהרבה מאוד דיונים עם מנכ"ל משרד החינוך, סביב סוגיות בתי הספר הללו, וביקשנו, שמה שמותר בבתי הספר הללו, יהיה מותר גם בבתי הספר בחטיבות הביניים גם ברשויות המקומיות, ככל שניתן יהיה לעשות את אותם הדברים, לרבות המגמות, לרבות המסלולים בכל בתי הספר. מדובר במגמה, שחיה מבוקר ועד צהריים, באוריינטציה מגמתית של אותו מסלול.
נועה בן אריה
¶
לא. זו מדיניות שמעוגנת גם בעובדה, שכדי לקיים מגמות מסלולים כאלה צריך לגבות כספים. אנחנו מדברים על בתי ספר, שלפחות לגבי אחד מהם אני יכולה לומר שההורים משלמים 1600 שקלים לחודש.
מירב ישראלי
¶
אני רוצה להבין, הבקשה שלכם ממשרד החינוך, זה לאשר לכם את זה בתנאי שתוכלו לגבות תשלום נוסף?
נועה בן אריה
¶
לא. מירב, מה שאני אומרת, למעשה, שבמקום, שבו נוצרת התחרות הבלתי הוגנת, לא פלא, לא פלא, שתלמיד אומר, שם הרבה יותר טוב לי. שם אני רוצה ללכת. ולא פלא, שהמגמה הציבורית אומרת, למה לא לאפשר את רצון התלמיד, את האופק הלימודי שלו?
יעקב פרידברג
¶
אני רק אחדד. "הכפר הירוק" ובתי ספר אחרים שהוזכרו פה, אין רשות שלמה אין ראש עיר, שיש לו אחריות כוללת על אלפי תלמידים ומאות לתמידים, תלוי בגודל הרשות, ממילא הוא יכול לספק דברים, מה שראש העין וכפר סבא ונתניה, הדוגמה הטובה ביותר, הרבה הרבה יותר קשה להם.
נועה בן אריה
¶
לא, זו בעיה נוספת. הם שייכים למינהל החינוך ההתיישבותי, ללא איזור יישוב, לא אין להם איזור רישום.
רות יפה
¶
אני רק רציתי לציין את המסגרת המשפטית, שאנחנו עובדים איתה, שהיא תקנות חינוך ממלכתי העברה, שמבחינה בין שני סוגי העברות. העברה במועד לגבי תלמידי היסודי, שעוברים בחודש אדר. והעברה בכל עת, שבאים מטעמים חינוכיים של חוסר מסוגלות, של אי התאמה לבית הספר, של קשיים של המורים עם ההורים, ואז צריך לקבל חוות דעת מבית הספר, שבו הם נקלטו, כדי לדעת, אם באמת התקיימו התנאים האלה.
למעשה, אנחנו כרגע, כאשר ההורים מבקשים העברה לכפרי נוער, אין לננו בית ספר, שהם יכולים לבוא ולהגיד, שהם נתקלו בקשיים חינוכיים בבית הספר, ולכן על פי המסגרת המשפטית, אין כאן מקום להחלטה של המחוז על אישור העברה.
סולי נתן
¶
כן, הנושא הזה מאוד רגיש. ושמעתי את הנער המקסים, שדיבר כל כך יפה, ואתה מכפר סבא נכון?
אני אומרת, שגם בכפר סבא, שכולנו, ואני חושבת, שחלק גדול מאיתנו, מכיר את מערכת החינוך של כפר סבא, אני יכולה בהחלט להציג תלמידים, שיכולים, וגם לצדד בהתלהבות כזו, בבתי הספר, שהם לומדים בהם. אבל, אני כמובן אומרת ש"הכפר הירוק" הוא בית ספר מצוין, למרות שהוא לא באזור המחוז שלי, הוא בית ספר מצוין. אבל, יש לנו בתי ספר מצוינים אחרים בחטיבות הביניים בכיתות ז'. אנחנו כן נותנים אפשרות למיצוי ומצוינות בתוך בתי הספר.
אבל, כפי שאמרה עורכת הדין רות יפה, שכשהבקשה של ההורים מגיעה אלי לערער, אני יודעת, שיש פה מצוקה גדולה ורצון עז של ההורים והתלמידים ללמוד במקום אחר, שהם חושבים, שיהיה טוב יותר עבור ילדם. אני אמורה להחליט כמנהלת מחוז כיצד לפעול.
אני הקמתי וועדה לצורך זה, וועדת תמיכה בהחלטה שלי, שבוועדה הזאת יושבת מפקחת המחוז עורכת דין רות יפה, המפקחים, שקשורים לאותו אזור רישום או לאותו בית ספר והדוברות. ואנחנו, מנתחים את כל הממצאים שעומדים לרשותנו בכובד ראש. אנחנו מדברים עם בתי הספר, - אם אנחנו מדברים על מעבר מכיתה ו' לכיתה ז' - עם בתי הספר, שהתלמידים למדו בהם, בודקים אחד לאחד מה קורה, אם יש צורך, אנחנו פונים למשרד הרווחה, כמובן לרשות, ואני אומרת לכם, שעד שאני מחליטה החלטה כזו או אחרת, היד שלי רועדת. נכון, נתתי אישורים. אחרי שעסקנו בכובד ראש בכל פניה ופניה.
סולי נתן
¶
לפעמים יש גירושי הורים, סיבות סוציאליות.
תראה, כל בקשה היא עולם ומלואו. אני מודה. ואנחנו עובדים ברגישות רבה בעניין הזה, זה לא שלא נתנו לאף אחד. אבל כל מי שקיבלף אני אומרת לכםף זה בכובד ראש. ואין איפה ואיפה. תאמינו לי, בשולחן שלי אין איפה ואיפה וקיבלו לא אחד לא שניים ולא שלושה.
מירב ישראלי
¶
אני רוצה לשאול רגע שאלה. אני רוצה רק להגיד, שבעיקרון מדובר כאן הרבה על האוטונומיה ההורית, צריך להגיד, שבית המשפט, כשהוא דן בעניינים כאלה, הוא שוקל גם את האוטונומיה ההורית, ונכון שניתן לה הרבה יותר משקל בשנים האחרונות, אבל הוא גם שוקל כנגד, את האינטרסים של חינוך רשמי ושל הרשות המקומית.
כלומר, תמיד יש איזון בין שני הדברים האלה. למשל, כשהיה את האינטגרציה, הרבה פעמים הלכו ממש נגד הרצון של ההורים, והכריחו אותם, כדי לקיים את האינטגרציה. אז זה רק להגיד, כדי להשלים את התמונה.
אבל, יש לי שאלה. מה שמטריד אותי גם, זה העניין של השוויון. זאת אומרת, עלו פה עניינים, שכנראה השיקולים -לא תמיד בגלל שיקולים זרים- בגלל, שאין הנחיות ברורות, ואפילו בתוך הרשות המקומית, למי נותנים ולמי לא נותנים.
עכשיו, הדברים שמגיעים אליך זה אלה שסורבו. זאת אומרת, אלה שאישרו להם לא מגיעים אליך. אותי מטריד, שאין מקום מרכזי, שאין בו את התמונה הכוללת. זאת אומרת, שאת רואה למי אישרו, למי לא אישרו, לפי איזה קריטריונים, האם באמת יש שוויון? זה מה שמטריד אותי. מהתמונה שעולה כאן, לדעתי כחקיקתית ומבחינה משפטית, יש באמת גוף, שאמר, יש איזון בין כל האינטרסים. השאלה איך עושים את האיזון הזה, והאם האיזון הזה בכל רשות ורשות היא שוויונית?
נועה בן אריה
¶
כל הכבוד על הטענה הזו, זו טענה שלא נבדקה. ומבדיקה, שערכתי תוך כדי הדיון אמרו לי, שזה דבר שלא היה ולא נברא, אלו דברים שאנשים אמרו על דעת עצמם.
מירב ישראלי
¶
אני לא מתייחסת לעניין ספציפי. יכול להיות, שהכול לא ממניעים זרים, רק יכול להיות, שבגלל שבאמת דנים כל פעם במשהו אישי, אז כל פעם השיקולים הם קצת אחרים, אז לזה מאשרים, ולזה לא. האם משרד החינוך נותן דעתו על הדבר הזה, ויש איזשהו הנחיות כלליות ובדיקה ופיקוח, על איך הרשויות המקומיות מיישמות את הדבר הזה?
סולי נתן
¶
קטונתי לומר לך, אבל משרד החינוך לא מבקר את הוועדות העירוניות, כפי שאני מכירה את הוועדות, שפועלות אני יודעת, שקיימות וועדות, אני יודעת שדברים נבדקים לגופו של עניין, כי אני מקבלת גם את חוות הדעת של הרשות המקומית
עינת וילף
¶
חקיקתית מותר - נלך כרגע קיצוני - האם מותר להגיד, למשל שעובדי ציבור בתחום החינוך, לא יהיו רשאים לשלוח את ילדיהם לחינוך, שהוא לא ממלכתי? סתם אני בודקת לרגע.
סולי נתן
¶
צריך להבחין בשני דברים. בדיון הקודם דנו על לימודים בתוך הרשות, עכשיו אנחנו מדברים על לימודי חוץ. עכשיו, לימודי חוץ, יש הוראה בחוק, מתי. וכשיש מוסד חינוך מתאים בתוך הרשות, הרשות בהחלט יכולה לסרב.
מירב ישראלי
¶
אבל אם יש דרך, שאפשר יהיה להבטיח באמת, שהדבר הזה לא ניתן לעובדי מציבור, שהילדים שלהם נמצאים במערכת החינוך?
נועה בן אריה
¶
מדובר באמת רק בשמועות. כאן אני גם מבקשת להבהיר את זה. כי כפי שנאמר לי, זה ממש לא המקרים.
סולי נתן
¶
במקרה,אם מקרה כזה מובא אלי, מה שלא קרה עד עתה. בוודאי, שאני בודקת אותו לגופו של דבר. כל פניה, שמגיע אלי, והוא לא כשיר או יש איזושהי הטיה, אני בודקת אותם.
יעקב פרידברג
¶
מי שאמון על נושא של הנחיה גם בנושאי חינוך, זה משרד הפנים, ולא משרד החינוך. פשוט להדגיש את הדבר הזה.
אתי אלוני
¶
טוב, אני רוצה רק להשלים כמה דברים לנועה, ואולי להגיד כמה דברים יותר מחוזיים, אני אתי אלוני, ראש מינהל חינוך וחברה במרכז השלטון המקומי. לבוא ולומר, שהאחריות על מתן שרותי חינוך נאותים, ושעונים על הסטנדרטים הממשלתיים, של הרשות המקומית, דרך כל הצינורות, וככל שיותר ויותר אלטרנטיבות כאלה קמות בשטח, הן משמיטות את השטיח הזה מהיכולת של הרשות המקומית לעשות את זה באופן מיטבי. וככל שיש יותר קריצות מהצד של כפרי נוער כאלה, עם איזה מסלולים של רובוטיקה וחלל וכל מיני, וקורים כאלה דברים.
ראש הרשות המקומית רוצה, אחד מהדברים החשובים לו, זה לייצר פה קהילה, ברשות שעליה הוא אמון עם אזרחיו ובוחריו, וכשמוציאם ילד מכיתה, בכיתה ז' לא מדברת על מכיתה י' אבל מכיתה ז' עד ט' אתה מוציא ילד, זה אומר, שכבר שש שנים הוא מנותק מהסביבה שלו, ומהעיר שלו וכו' למעט המשפחה, שתומכת בו, והוא בא בשבתות או פעם בשבועיים. לראשי הרשויות אין את האפשרות לקיים מערכת חינוך כזאת, שהיא תקיים את עצמה. ואנחנו יודעים, שלא הכל תקין. אבל ככל, שמשמיטים לנו את השטיח הזה, אז אנחנו יותר כל הזמן שוקעים ומנסים למצוא כל מיני פתרונות מאוד מקומיים.
אני חושבת, שראשי הרשויות רוצים לעשות הכול בשביל לייצר כן מסלולים מעניינים ואטרקטיביים במקום עצמו, ככל שהם יכולים, וככל שהמדינה תאפשר אותם. ואנחנו יודעים, שגם על זה יש מגבלות. אבל, אם אנחנו נאפשר כל הזמן את הזליגה הזאת החוצה, אנחנו לא נוכל לקיים מערכת שירותים סדירה ולא מערכת קהילתית חברתית בריאה, כי אנשים לא יהיו שייכים.
היו"ר אלכס מילר
¶
סליחה, הילדים והאזרחים הם לא נכס אישי של ראש עיר כזה או אחר, עם כל הכבוד. זאת אומרת, אתה לא נכס, לא עובדים אצלו, ולא מחויבים לו, אז עם כל הכבוד, אם הכמות של האנשים ,זה בעצם מה שמשפר לו את אחוז הבגרויות, עדיין צריכים לקחת דברים רציונאלית, ולהפעיל שיקול דעת, ושלא יהיה שיקול דעת זר.
עינת וילף
¶
אני באה פה גם לשמוע, כי הנושא הזה הוא נושא מורכב. אני מנסה להבין ולהתעמק בו, כדי למצוא את הפתרונות. כי בסופו של דבר, המטרה שלנו הוא להגן על החינוך הציבורי, להבטיח שהוא החינוך הטוב ביותר, ושהוא לא נמצא בתחרות, שאינה הוגנת. כלומר, אם אנחנו רוצים לקיים חינוך מצוין, אז צריך לעשות את זה בתוך המסגרת הממלכתית, בתוך המסגרת הציבורית.
מה שגם הטריד אותי זה, שחלק מהטיעונים ששמעתי כאן, הם טיעונים שנכונים לכל הורה, אף הורה לא רוצה ארבעים ילדים בכיתה. כל הורה רוצה, שהילד שלו יקבל ארוחה, וכל הורה רוצה את התנאים הטובים ביותר. אז, זה לכשעצמו, זה המצב של כולם. זה לא מצב ייחודי. זה משהו שכולם רוצים, ולכן מה שצריך להבטיח זה, שניתנים התנאים לרשויות המקומיות, לפחות להבטיח באמת, שהתחרות תהיה הוגנת. ולכן, הם אולי לא הנכסים, אבל אם עוזבים כמה תלמידים, וצריך לסגור כיתה, וסכום כסף מסוים נגרע מבית הספר, מהרשות.
אבל הזליגה הזאת, זו זליגה שמשפיעה על התקציבים, ועל היכולת להשפיע. ברור, שבסוף הרעה החולה זה כל התופעה הזו, של המוכר שאינו רשמי. בשלב הזה, ברגע שהם קיימים, כל המערכת מתחילה לקרוס, ואנחנו נמצאים במצב המופלא, שבו מדינת ישראל מממנת את קריסת המערכת הציבורית שלה. ולכן צריך, או שהחינוך, אם מישהו רוצה לעזוב, או במסגרת ממלכתית ציבורית או פרטית לחלוטין. אבל המצב, שבו זה חצי חצי, ונותנים להורים להוסיף, ואז התחרות היא לא הוגנת. מצב, שבו עדיין האינטרס הכללי של החינוך הציבורי נפגע. וכל הורה רוצה, שבכיתה יהיו פחות תלמידים, וכל הורה רוצה, שיהיה אוכל, וכל הורה רוצה את בתי הספר הטובים ביותר. וטוב, שמאתגרים את המערכת, אבל חייבים לאתגר אותה בתנאים שהם הוגנים ושווים, ולא בתנאים שהם בסופו של דבר, הם לא הוגנים.
אני בהחלט מצרפת את קריאתי גם, לבחון האם יש אפליה לא ראויה פנימה, במתן ההרשאות האלה. כי אכן, בהרבה מבתי הספר המוכרים האלה, שאינם רשמיים, שתמיד מצדיקים את זה במדעים או באמנויות, יש בזה מתאם חריג בין יכולת מדעית, לבין רקע סוציו אקונומי. ולכן, אני בהחלט מצרפת את קריאתי, שהנושא הזה ייבדק, ויובהר ויוקע בצורה ברורה, שעובד ציבור בחינוך הממלכתי, לא יכול לשלוח את ילדיו לחינוך אחר. הוא משדר מסר נורא בדבר הזה.
היו"ר אלכס מילר
¶
טוב, תודה רבותי. אני רוצה לסכם.
ראשית, אני פונה לשלטון המקומי יחד עם משרד החינוך, לפרסם קריטריונים ברורים, למתן אישור ללימודי חוץ, בילדים בחטיבות ביניים זה דבר ראשון.
אני מבקש להקים וועדה בתוך שלטון מקומי, שמתעסקת בכל התחום הזה, שתקבל גם פניות מאזרחים, במידה ויש צורך, ותפקח על יישום הקריטריונים.
אני גם מבקש, שתהיה וועדת חריגים, שמורכבת יחד עם משרד החינוך, בעניין זה, במידה ויש צורך לבדיקה נוספת. כי לפעמים, כמו שאמרתי, שיקולים, שיכולים להיות חשופים לשלטון מקומי, היא מוגבלת למנוע את מה, שמשרד החינוך יכול לדרוש מרשויות אחרות.
אני מבקש גם לבדוק את כל העניין הזה, של ערבוב של כל מיני החלטות, שהן החלטות מפלות כלפי ילדים כאלו ואחרים. רבותי, אני לא רוצה להגיע עם הדבר הזה למבקר המדינה.
היו"ר אלכס מילר
¶
בסדר גמור, אז אם מבקר המדינה תוציא מסקנות, אז אני אפנה ליושב ראש וועדת ביקורת מדינה, חבר הכנסת יואל חסון, לקיים דיון משותף על המסקנות של מבקר המדינה, ואנחנו מצטרפים כמובן, גם אנחנו, כוועדת חינוך, אם הבדיקה הזאת מתקיימת, עם בקשה שתהיה בדיקה חד משמעית של כל הנושא של שיקולים כאלה ואחרים.
מירב ישראלי
רק אדוני, דבר אחד, במסגרת הבקשה, לדעתי מחייב תיקון תקנות, וזה נושא של וועדת חריגים. כי היום זה בסמכות של מנהלת המחוז, ואחריה אין ערער נוסף, למעט עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ולכן, אדוני, למעשה מבקש משהו שמחייב תיקון תקנות.
היו"ר אלכס מילר
¶
שמשרד החינוך, על פי בקשת וועדת חינוך, תבדוק, האם יש צורך בהתקנת תקנות, בנושא של וועדת חריגים, בעניין של שחרור מאזור רישום בחטיבות ביניים. בכלל כל הדבר הזה של חטיבות ביניים, נראה לי דבר מיושן, והגיע הזמן שתבטלו אותו.
נועה בן אריה
¶
אם אפשר, שהוועדה גם תקרא לבדיקה של משרד החינוך, את העניין של התחרות הבלתי הוגנת, של בחינות מיון וקביעת תשלומים ביתר, מה שמאפשר את התחרות הבלתי הוגנת.