הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
15
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

17.7.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 190
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, ט"ו בתמוז התשע"א (17 ביולי 2011), שעה 12:00

ישיבה במועצה המקומית קריית עקרון לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

יוסי בר נוי בוכריץ
- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

אסתר שוורץ

- מפקחת תלמידים עולים, מחוז מרכז, משרד החינוך

אנה ליטרובניק

- מנהלת מרחב ראשון לציון וחולון, המשרד לקליטת עליה

אדית גיסו

- סגנית מנהלת מרחב חולון וראשון לציון, המשרד לקליטת עליה

איציק מועלם

- רמק"מ תחנת רחובות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

יוסי דבח

- שוטר קהילתי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נתן רורבה

- אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

דני קסהון

- מנכ"ל נציגי הארגונים של קהילת עולי אתיופיה

אריק חדד

- ראש המועצה המקומית קריית עקרון

עוקבי אשר

- ממלא מקום ראש המועצה המקומית קריית עקרון

אברהם בנא

- ממונה על הרווחה, סגן ראש המועצה המקומית קריית עקרון

יוסי רידי

- חבר מועצה מקומית קריית עקרון

אילה אהרוני

- מנהלת לשכת ראש המועצה, קריית עקרון

אלון גרינברג

- גזבר ומזכיר המועצה המקומית קריית עקרון

עזרא ימיני

- מנהל מחלקת החינוך, מועצה מקומית קריית עקרון

ניסן גז


- מנהל המתנ"ס, מועצה מקומית קריית עקרון

ישראל יוסף

- יושב ראש המתנ"ס, מועצה מקומית קריית עקרון

אילן ירימי

- חבר הנהלת המתנ"ס, מועצה מקומית קריית עקרון

ורד לוי


- מנהלת הרווחה, מועצה מקומית קריית עקרון

מירב לוי

- עובדת סוציאלית, מועצה מקומית קריית עקרון

חני דיקמן
- מנהלת המחלקה לקידום נוער, מועצה מקומית קריית עקרון

טובית קהלני
- מנהלת תכנית עיר ללא אלימות, מועצה מקומית קריית עקרון

אברהם אבטה
- קצין ביקור סדיר, מחלקת החינוך, מועצה מקומית קריית עקרון

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה במועצה המקומית קריית עקרון לבחינת קליטת העלייה

חברי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת בראשות חבר הכנסת דני דנון, בעלי מקצוע, נציגי משרדי ממשלה, נציגים של השירותים השונים ביישוב, כולל משטרת ישראל. אני מודה לכם שבאתם. ואני מודה לכל אלה שטרחו והגיעו לכאן.

זהו דיון פתוח, אני מניח, בנושא קליטת עליה. אנחנו נשתדל בקצרה להציג את היישוב, וכל מי שיהיה לו שאלות יוכל לשאול. כל מי שיהיה לו תוספות – יוכל להוסיף. הדיון פתוח. הדיון חופשי, משוחרר. כל מי שרוצה יגיד מה שרוצה בנושא קליטת עליה בקריית עקרון.

קריית עקרון היא למעשה חוגגת השנה 50 שנה. היא מציינת 50 שנה להיווסדה. ומאז שנוסדה קריית עקרון לא חדלה לקלוט עולים. אין בה אוכלוסייה ותיקה. זה הכל עולים. מהמעברה, בתקופת המעברה, היינו מעברה במועצה אזורית ברנר, וכבר אני רוצה לספר לכם משהו מעניין. כדי שתדעו, אני יודע כמה חברי ועדה יש פה, שאתה תדע.

היישוב הזה היה מעברה במועצה אזורית ברנר. מועצה אזורית ברנר הוכרזה כתוצאה מכך כיישוב עולים. זה כבר 30 שנה שלא ראתה עולה אחד, אבל עד היום נהנית מהטבות של יישוב עולים, כשאנחנו לא נהנים מהם.

אחת מהדוגמאות הכי טובות, למשל, זה חלוקת הכנסות מתל נוף. ארנונה ממוסדות ביטחון יכול לקבל יישוב כשרק יישוב עולים. אז מועצה אזורית ברנר נהנית מארנונה מתל נוף. תל נוף מפריע לקריית עקרון, אבל מועצה אזורית ברנר נהנית מזה כיישוב עולים. לשעבר קלטה את המעברה ברנר, שזה קריית עקרון.

אני נתקלתי פה ב – 25 שנה שאני ראש מועצה, באבסורד צועק לשמים. ישנם הרבה יישובים שעדיין במעמד של יישוב עולים שלא ראו משנים. יש הרבה יישובים שקולטים הרבה עולים שלא מוכרזים כיישובי עולים.

אנחנו קלטנו בהתחלה עולים מתימן ובולגריה, ואחרי זה מכל ארצות האיסלם, מאיראן, מצפון אפריקה, ואחרי זה עוד פעם מבולגריה, ואחרי זה מאתיופיה, ואחרי זה ברית המועצות, אחרי זה עוד פעם אתיופיה.

גדרה, בילו, רחובות, ראשון. כל מה שאתם לא רוצים, מזכרת בתיה, הכל מושבות של 130 שנה, 120 שנה. 140 שנה. והמעברה הזאת, המקום היחיד שמתנקזים בו רוב העולים.

אני אומר לך, ואני מכיר את הרקע הציוני שלך, אנחנו עושים את זה בכיף. אנחנו נהנים מזה. אנחנו אוהבים עולים ואוהבים לקלוט עולים. זה הצהרה שאני כל הזמן אומר אותה, כי אני נתקלתי בעבר בכל מיני יישובים, או מועצות שלא רצו עולים, מכל מיני סיבות. אני גם הזדמנתי בהיסטוריה שלי, להגיש בג"צ נגד משרד החינוך על מכסות העולים במוסדות חינוך. פעם הודיע לי ראש עיריית רחובות שלא יקלוט יותר את העולות אתיופיה ממני. אז ניגשתי לבג"צ וזכיתי. הוא אמר שזה עבר 25 אחוז, ואין יותר לקלוט. הגשתי בג"צ וזכיתי. אין יותר מכסות. זה לא טוב, זה לא לתפארת מדינת ישראל, וזה האני מאמין שלי, וזה גם לא אופייני ליישוב הזה. היישוב הזה קולט עולים, אוהב עולים, רוצה עולים, ונהנה מלקלוט עליה.

כמובן שיש קשיים. יותר קשיים, היופי הוא בקליטה. אז היישוב נבנה, מונה היום 10 אלפים תושבים, מתוכם יש די הרבה עולים. מברית המועצות יש לנו איזה אלף. מאתיופיה אזה 1,300. וכל השאר זה עולים מכל מיני מדינות אחרות.

הקושי הוא בהתמודדות היום יומית עם, אתם יודעים מה? המדינה לא הוגנת. אומרים המדינה שאוהבת עליה, היא לא אוהבת עולים. הכל שוב ההתמודדות היום יומית. אתה קולט עולים, ואז מתנפלים עליך: למה בגרות אצלך נמוכה? למה בלגן. תחרות יום יומית עם היישובים בסביבה. אבל זה מחיר שאנחנו משלמים, ואנחנו משלמים לבד.

אנחנו בשיתוף פעולה יוצא מהכלל עם משרד הקליטה בכל מה שכרוך בפניות שלנו, אבל משמעות כספית היא נמוכה מאד. למשרד הקליטה אין מספיק כסף לחלק. אין לחלק. ואנחנו מקבלים, תקציב השנתי שלנו, של משרד הקליטה הוא 34 אלף שקל. זה התקציב השנתי הכי נמוך מכל משרדי הממשלה.

העולים קנו בתים, רכשו בתים בזכות הלוואות ומשכנתאות שהם קיבלו. כולם בבתים קנויים, והתמזל מזלם, וקנו פה. עכשיו העולים, בזמנו העולים קיבלו משכנתאות ביישובים כשהם מילאו אחרי שני תנאים: 1 – דיור זול, ובית ספר דתי. ואז התרכזו כל העולים, בזמנו מאתיופיה, ביישובים שיש בהם דיור זול, ובית ספר דתי. יישובים שלא היה להם בית ספר דתי לא קיבלו עולים, לא קלטו עולים.

זאת אומרת, במקום שהחלוקה תיעשה שווה עם כל המדינה עשו את זה בריכוזים גדולים. כששני הקריטריונים האלה: דיור זול ובית ספר דתי, בצורה מקרית, או לא מקרית, מגיעים ליישובים סוציואקונומיים נמוכים. ועל זה אנחנו משלמים היום.

אני עשיתי תואר שני בנושא קליטת עליה במערכת החינוך, ושמה בתואר השני, במחקר שלי, מציין הרבה דברים, לצערנו, על כל הטעויות שעשינו בקליטה לפני כמה שנים, גם של עולי אתיופיה, וגם לפני כן, אבל של עולי אתיופיה בעיקר. אני התמקדתי בקליטת עולי אתיופיה. אז את הקליטה עשו הרבה טעויות, הרבה, הרבה מאד טעויות, ואנחנו היום מנסים לתקן את הטעויות האלה בכסף רב ובמאמץ גדול. אבל אנחנו מרוצים מהעולים. אנחנו אוהבים אותם, וזה רצון לקליטתם פה. אנחנו אוהבים את הקשיים. זה ... שלנו. זה מה שאנחנו עושים, ובזה נבחרנו, ולשם כך נבחרנו, ולשם כך אנחנו עובדים יום יום.

עיקר הבעיות הם כאלה, עיקר הבעיות, אם אני צריך ככה לנסות ולרכז אותם הם מצב סוציואקונומי נמוך של חלק גדול מהאוכלוסייה האתיופית, והאוכלוסייה בכלל. סוציואקונומי נמוך. שיעור גבוה מאד של חד הוריות, בכל העולים. בקריית עקרון בכלל, יש לנו בקריית עקרון 37 אחוז חד הורים. גבוה מאד. בכל הארץ, אגב, תדע לך, יש 20 אחוז חד הורים. זה הרבה מאד. גם במדינות המערביות הממוצע הוא 17 אחוז. אצלנו גבוה מאד שיעור החד הורים.

כמובן תשתיות, תשתיות לבילוי שעות הפנאי, מועדונים, בריכות, כל הדברים האלה, וחינוך. חינוך זה עיקר התזה שעסקתי בה. כל השנים במערכת החינוך עסקו בסגירת פערים. קלטו עולה חדש בכיתה ו', בגיל כיתה ו', אמרו לו: אתה מתאים לכיתה ו'. עכשיו, הילד הזה בחיים לא היה בית ספר. הוא התחיל אצלו באתיופיה בכיתה א', פתאום התחילו לשים אותו בכיתה ו' ואמרו: בואו נסגור פערים. דבר בלתי אפשרי. ואני הצעתי אז תזה שאומרת: להפסיק לסגור פערים. ביישובים שיש בהם הרבה עולים, ובתי ספר שיש שיעור גבוה של עולים, לבנות מערכת לימודים, או תכנית לימודים שבנויה על התחלה אפס, התחלה משותפת, או מקצועות שההתחלה שלהם היא אפס, כמו: מחשבים, ציור, דברים כאלה שאין לסגור פערים, כי העולים החדשים ... לסגור פערים, ואחרי זה הם לא הצליחו לסגור את הפערים, ואז הם יצרו פערים נוספים, ואחרי זה הם התמודדו עם הבעיות הכלכליות, ותצברו את כל זה ביחד, זה הביא אותם להתמוטטות חלק, ולנטישת הבית ספר. נטישת מערכת החינוך.

אוכלוסיית עולי ברית המועצות היא בעיקר אוכלוסייה ותיקה. היא בעיקר אוכלוסייה מבוגרת שכל מה שהיא למעשה דורשת היום זה סיוע לאוכלוסייה המבוגרת, ופעילות בילוי שעות הפנאי. אני בניתי פה בקריית עקרון שכונה בהתחלה, בזמנו כשראש הממשלה, אריק שרון, היה עדיין פעיל, אז הוא קידם פה הקמת שכונה לעולים מברית המועצות, שבנויה לפי צרכים שלהם, של זוג צעיר וסבתא. דירות עם שתי יחידות דיור. בנינו בכניסה ונקלטו פה עמותה שבזמנו נקראה: עמותת נס ציונה, עמותה שקידם אותה אז מרידור האבא, ומאז הם לא ... יותר עולי ברית המועצות. אנחנו היום מתמקדים יותר באוכלוסייה האתיופית, וזה הקליטה שלנו, ואנחנו משתדלים לעשות את זה כמה שיותר טוב.

זה בערך המסר שלנו. אני רוצה שתצאו מכאן עם תחושה שכיף לנו לקלוט עולים. תחושה חיובית.

אני בתזה השתמשתי, אני קטונתי בכתובים. קטונתי בידע דברי קודש. לדאבוני הרב גדלתי בחוץ לארץ, אז שמה היה איזה פילוסוף שקוראים לו גתה. למדתי על גתה. הוא אמר משהו מאד חשוב. הוא אמר: "המתייחס לבני אדם כפי שהם, ... לגרועים ממה שהם באמת. המתייחס אליהם כפי שהם חולמים להיות, מסייע בעדם להגשים את החלום שלהם". זה משפט שמאד מתאים לקליטה. כשאתה ... עולה חדש כפי שהוא, אתה הופך אותו לגרוע כמו שהוא. כשאתה מתייחס למה שהוא חולם להיות, אז אתה מגשים את החלום שלו. אתה מסייע לו.

תודה רבה אריק. אני חייב לומר, אריק, אני מכיר אותך הרבה שנים, לא השתנית. אתה פותח את הישיבה, מנהל ומסכם אותה כבר. אז יישר כוח גדול לאריק חדד, חברי הטוב, ראש המועצה המקומית קריית עקרון.

אנחנו, הוועדה, אוהבים לבוא לשטח לשמוע את הדברים, את הצרכים, את הבעיות. קודם כל אני חייב לומר על האירוח, אנחנו באנו מהעיר חולון, שהיא קצת יותר גדולה מקריית עקרון, אבל לא התקבלנו ככה באירוח כזה לבבי. אני רוצה להודות על הקבלת פנים החמה. אני רוצה להודות לממלא מקום ראש העיר, חברי הטוב אשר עוקבי, חברי הטוב אילן ירימי. חברים נוספים שנמצאים איתנו פה. אנחנו פה, אריק, אנחנו באמת עבדנו ביחד להביא עולים לארץ מהכובעים השונים שלנו בתנועה הציונית, אבל בעיקר לראות את ההתמודדות עם העלייה האתיופית. אני חושב שזה יהיה הדגש שלנו בדיון אחרי הפתיחה המרשימה של ראש הרשות, לבוא ולדעת מה קורה כרגע בקהילה האתיופית.

לפי דעתי, גם משרד הקליטה, גם משרדי ממשלה אחרים שנמצאים פה, אם נוכל לסייע במשהו, זה יהיה בקידום דברים לאוכלוסייה הזאת שנמצאת פה בקריית עקרון.

אז הייתי רוצה, בפתח הדברים, לבקש ממשרד הקליטה התייחסות לנושא, התקציב, אנה, שהוא מצחיק. יש פה אבל אוכלוסייה אתיופית, ואני גם רואה את זה במקומות אחרים שיישובים קטנים, שאין שמה מסות, אז המשרד יש לו, נגיד, עובדים נגיד עכשיו אנחנו מציינים 20 שנה למבצע שלמה.

גם כאן זה קיים.

כי פה זה מעל 1,000.

לא, לא.

כן, קיבלנו 28 אלף.

זאת אומרת, יש מקומות שבהם בגלל שהיישוב קטן, לא נכנס להרבה מקומות תקצוב של המשרד. ודווקא פה היישוב קטן, ויש אוכלוסייה שצריכה סיוע. איך אתם מתמודדים עם זה?

קודם כל, כפי שידוע, משרד הקליטה בונה את התקציב על פי פרמטרים מאד ברורים. אנחנו ... נתונים של משרד הפנים בעצם על העולים מ – 1 בספטמבר 89' ועד היום. זה בעצם נותן לנו את האפשרות בכלל לתקצב את היישובים היותר קטנים, כי כפי שגם צויין קודם, רוב האוכלוסייה זה האוכלוסייה הותיקה של עולים הותיקים, ומשרד הקליטה תומך באוכלוסיות חדשות של העולים החדשים.

אשר לזכאויות של העולים החדשים, הזכאות בתחום תעסוקה ודיור בסיסי זה עד 10 שנים בארץ. כשאני מדברת על זכאות משנת 89' ועד היום, אני מדברת על תקציבים לתחום חינוך ותרבות, חינוך בלתי פורמלי, בתחום של קליטה בקהילה, ועל כן אנחנו מקבלים את התקציבים המעטים, אבל מקבלים, ונותנים גם את התוספות, כפי שציין קודם ראש העיר.

מה המספרים שיש לכם? מבחינת תקציב, מה המספרים שלכם?

אנחנו נותנים תקציב בסיסי שוטף הוא עד 15 אלף שקל. והתקציבים הנוספים שזה לפעמים עולה על התקציב השוטף, במיוחד תקציב לקייטנות לעולי אתיופיה, ולא מזמן אני התבשרתי שלצערי הרב הוא לא ינוצל כאן בקהילת עקרון, כי לפי מה שנמסר לי, נשארו מעט מאד ילדים. אנחנו תיכננו לתקצב 100 תלמידים עולים מאתיופיה, ב – 20 אלף שקל, ולפי מה שאני הבנתי נרשמים בסך הכל 7 ילדים, שזה נתון מאד נמוך. זה אומר שלא תקבל את התקציב, אלא לפי הילדים, למרות שהקצבנו 20 אלף שקל.

בנוסף את התקציב ל – 20 שנה למבצע שלמה – אז כאן באו בחשבון נתונים לגבי עולים שבאו במבצע שלמה, כי התקציב נחשב לפי מספר העולים שהגיעו.

יש לנו גם הוסטל שיש פה קשישים בודדים שמתגוררים בקריית עקרון. אגב, ההוסטל נראה יפה מאד. הלכתי לבקר שם, ובאמת נראה נורא, ועדיין יש לנו אנשים שרוצים, וממתינים. כפי שציינתי גם בחולון, גם כאן עדיין ההמתנה שלנו היא משנת 91' אנשים קשישים, אני מדברת שממתינים לדיור ציבורי.

אבל אני רוצה לציין שכל צורך שבא מהשטח, וזה לא ... קריית עקרון, או כל יישוב אחר. כל צורך שבא מהשטח אנחנו מכבדים, ומנסים לקדם. כלומר, אם יבוא אלי צורך בתחום חינוך, בתחום תכניות לימודיות, עם המספר המסויים של ילדים שזקוקים לזה, אני אישית אקדם את זה. אני בטוחה שאני גם.

מה לגבי גודל היישוב? כי בעצם יישובים קטנים לא מקבלים הרבה מאד מהתקציבים שלכם, ואז התקציבים האלה מוסטים ליישובים הגדולים. היום תחברי את עקרון, ואת, לא יודע, מזכרת בתיה.

גדרה.

לא, גדרה זה כבר יש לו את הגודל בפני עצמו. תחברי את הקטנים, יש קהל שלא מקבל שירות. השאלה אם אין אפשרות לתקצוב לפי.

הם מקבלים שירות. הם מקבלים גם מענה פרטני אצלנו בסניף.

לא, זה כן. אבל אני מדבר, עכשיו יש תקציב של המשרד, אני השר היום, אני אומר: תחלקו מיליון שקל למבצע שלמה.

או.קיי.

אתם הולכים, לוקחים, או.קיי. איפה יש ריכוזי עולים.

נכון.

מחלקים. יש לי אבל עוד קהל גדול מאד שהוא לא נופל בריכוזים. ופה, לפי דעתי, קריית עקרון זה אחד היישובים האלה, שהם לא נופלים בקטגוריה.

קריית עקרון כן נופלת בקטגוריה הזאת. אבל למשל, העיר השכנה, מזכרת בתיה, היא יישוב לא נפל בקטגוריה הזאת. אבל קריית עקרון דווקא כן. אבל בפרופורציה לגודל התושבים. הפרופורציה לעולים זה פה מגיע למשהו כמו, סדר גודל של 6 אחוז מכלל התושבים בקריית עקרון. לכם הסכומים הם - - -

... כי אתם מתייחסים, סליחה רגע שאני מתפרץ, אני מתנצל. פשוט זה משהו שכואב לי כבר די הרבה זמן.

מה שמך?

יוסי, יוסי רידי, אני חבר מועצה. המשרד הגדיר קריטריונים מאד, מאד ברורים משנת 89'. יחד עם זאת, היום, אם אנחנו נלך ונבדוק את האוכלוסייה הזאת שמדוברת, גם העולים מאתיופיה, גם העולים מרוסיה, מבחינתי הם עדיין מוגדרים כעולים חדשים, עם קשיי שפה, עם קשיי תרבות, עם קשיי קליטה. בני נוער אצלנו, משום מה, כל בני הנוער האתיופי יושבים ברמה של נוער מנותק. ברמה שהוא לא נמצא בכלל בתוך המסגרות המסודרות, ולמשרד הקליטה אין שום מענה לדבר הזה. אנחנו כיישוב סובלים כתוצאה מכך.

קודם כל עלי לציין שהעולים החדשים הם תושבי מקום לכל דבר. הם ממש נחשבים גם לתושבים של המקום, וכמו שמתייחסים לבחור ישראלי כמה דורות, אותו דבר גם יתייחסו אליהם. משרד הקליטה תומך ומקדם, וגם מזמין משרדים אחרים לשוחח על זה. אנחנו יכולים לשבת עם משרד החינוך ולראות מה משרד החינוך נותן לנושאים האלה.

אני יודעת שהתלמידים של קריית עקרון משולבים בפרוייקט "אופק" לבגרות.

נכון.

בנוסף להכל, שהם תושבי קריית עקרון, אבל לומדים בבתי ספר.

אבל אנחנו צריכים לשלם את זה.

ברחובות הם מקבלים ... כמו כל התושבים האחרים, דווקא מהחשיבה הזאת שהיישוב הוא יותר קטן, אז אין שום סיבה, אלא כן לצרף אותו ליישוב יותר גדול, שהוא גם מקבל תקציבים יותר גדולים מקריית עקרון.

תודה.

כבוד חבר הכנסת, שמי ניסן, אני מנהל המתנ"ס.

אנחנו אצלך באכסניה כרגע.

נכון. ברוכים הבאים. אני רוצה באמת לגעת בנקודה שציינת, וקצת להגיב על מה שאנה, קודם כל שיתוף הפעולה הוא מדהים עם משרד הקליטה, באמת הם נכונים לעזור, אבל הידיים שלהם מאד, מאד כבולות.

אני רוצה להגיד לך שלדעתי יש איזה שהוא נתק של המשרד מול השטח. היום תראה לי קייטנה בארץ שעולה 200 שקל, או עולה 180 שקל. המשרד אומר: אנחנו ניתן לכם 200 שקל לילד בתנאי שתגבו 180 שקלים.

מה קורה לילדים האלה של יוצאי אתיופיה בקייטנה, מה קרה איתם עכשיו בשבועיים האחרונים?

הם או שהם משולבים בקייטנות הרבה יותר זולות של חב"ד, או כאלה דברים, או שהם נמצאים משולבים בקייטנות הגנים שלנו שהשנה, בשונה משנים קודמות, המשרד החליט לא להכיל את ילדי הגנים במסגרת הסבסוד. אז מה עושים ילדים קטנים להורים שאין להם כסף? אנחנו היינו צריכים לסבסד אותם. יש פה משהו שהוא, לדעתי, בעייתי מהשורש. אני גם, אני 10 שנים בתחום החינוך הבלתי פורמלי, ראיתי דברים. זה משהו שעולה כל שנה מחדש, ואף אחד לא נותן על זה את הדעת עד הסוף.

בנוסף לזה, כמו שראש המועצה ציין, אנחנו מתוקצבים 34 אלף שקלים ב – 4 פרוייקטים. אנחנו, אחד הדברים היותר חזקים של המועצה הזאת זה שאנחנו יודעים לעשות אחד ועוד אחד אצלנו זה לא 2, זה 4. ואם תסתכל בטבלה, אנחנו ידענו מ – 34 אלף שקלים האלה לעשות 113 אלף שקלים. וכל שקל שאנחנו מצליחים לגייס בנוסף למשרד הקליטה, אנחנו יודעים לבוא ולגייס עוד כספים. אם זה מהרשות המקומית שבאמת תומכת. אם זה מהחברה למתנ"סים, אם זה ממקורות אחרים.

וכאן, שוב, המועצה הזאת היא מועצה קטנה. המשאבים שלנו הם מאד מאד מוגבלים, לעומת ערים אחרות, שיש להם יכולת לתעל תקציבים בצורה כזו או אחרת, ולנו בצורה אובייקטיבית קשה לנו לעשות את זה, כי אין לנו. וכן אולי צריך, מעבר לקריטריונים הקשיחים של משרד הקליטה, אולי כן לשנות פעם אחת ולתמיד את ההתייחסות למקומות קטנים שהרשות עצמה לא מסוגלת להכיל את, אנחנו לא, אי אפשר לשים אותנו באותה שורה עם ערים גדולות כמו חולון, כמו לא יודע מי.

ברור. תודה. אני רוצה נציגי המשרד לביטחון פנים, תציגו את עצמכם. יש לכם נתונים לגבי הנוער העולה, מעורבות כזו או אחרת בעבירות? אם יש לכם איזה מדדים.

תראה, המקום כמועצה אין לנו בעיות ספציפיות עם האתיופים. אני לא יכול להצביע על תופעה שאתיופים מייצרים קטטות, או מייצרים פה עבירות או משהו אחר. היינו רוצים לראות אותם יותר משולבים במשמר האזרחי, כדי להירתם יותר לקהילה וככה גם להיות - - -

או.קיי. מבחינת אלכוהול ובני נוער, אתם סוגרים פיצוציות? כל הדברים שהחוק מקנה לכם היום?

כן, כן, עושים את זה, אבל אין תופעה כזאת בקריית עקרון.

פה?

מה? מה?

בוא נעשה סדר. תופעת אלכוהול של בני נוער קיימת בכל ארץ ישראל, בכל המגזרים, ולצערנו בגילאים הנמוכים אנחנו במקום הראשון בעולם.

ב – 11 בלילה תראה את התופעה. מה הבעיה?

נכון. אני שאלתי אותו.

חני, ב – 11 בלילה את לא נמצאת כאן. אנחנו נמצאים כאן. ב – 11 בלילה יש מעט מאד נערים שמסתובבים בחוץ. אנחנו מסיירים. אפילו משטרה אומרת שאין בעיה של אלכוהול, אז את רוצה לאלץ אותם להגיד שיש בעיית אלכוהול?

אני אביא לך את שני המדריכי רחוב, שלא אני המצאתי.

הם, בין היתר, צריכים להצדיק את העבודה שלהם, אבל אני אומר לך משהו, אין בעיה מיוחדת אצל עולי אתיופיה בקריית עקרון. אין. יש בכל הארץ יש תופעה של אלכוהול, אבל אין בעיה מיוחדת ליוצאי אתיופיה.

אז לא צריך לפתור את זה?

אבל אנחנו מדברים עכשיו על עולים, לא על כל הארץ.

לא, אני מדברת על החבר'ה שלנו. אתה אומר שאין בעיה של אלכוהול.

אין בקריית עקרון בעיה שאני יכול להגדיר אותה כתופעה שאתיופים שותים אלכוהול בקריית עקרון.

מה זה תופעה? סליחה שאני מפריע לך.

אם אני אלך, אם תיכנס עכשיו לקריית משה ברחובות,

כן.

ב – 6 בערב, ב – 2 בצהרים, ב – 8 בבוקר אתה תראה אתיופים יושבים עם בקבוקי בירה ושותים אלכוהול במשך כל היום.

ומה קורה מהשעה 11, 12 בלילה?

אני לא אומר שאין פה אנשים ששותים.

שותים, שותים. חבר'ה, אני בשבוע שעבר הייתי בסיור ב – 12 בלילה עם אחראי על נושא הביטחון והבטיחות בקריית עקרון, עם הסייר שלנו, ורבותיי, אני אומר לכם חד משמעית, אריק, אסור להתעלם מהתופעה הזאת. יש בני נוער בקריית עקרון שיושבים ושותים כאן מ – 12 בלילה ואילך בכל מיני מקומות ציבוריים. הם יושבים ושותים. אני לא טוען שיש התפרעויות, או מכות כתוצאה מכך, אבל יש שתייה של אלכוהול החל מ – 12 בלילה. בני נוער - - -

יוסי, יוסי, השאלה היתה למשטרת ישראל, אם יש תופעה של אלכוהול בקרה העדה האתיופית בבני הנוער. אין תופעה כזאת של שתיית אלכוהול בקרב בני הנוער מהעדה האתיופית. אין. מה אני? אני אשנה את הנתונים? אני אאלץ את המשטרה?

הדגש הוא שהתופעה היא לכלל בני הנוער, ולא לעולים ספציפיים.

נכון. זה בסדר. זה ברור.

וזה, ההתייחסות היא לכל בני הנוער, זה לא משהו ייחודי לעולים.

תודה. עוד משהו המשרד לביטחון פנים, התייחסות שלכם? תודה.

נציגי העדה. מישהו פה תושב המקום?

כולם תושבי המקום.

כולם תושבי המקום.

אני רוצה לשמוע מאחרים, אחרי זה אני אתייחס.

לא, לא, לא, עכשיו הזכות דיבור. אתם רוצים להתייחס? זה עכשיו.

אז אני אתייחס.

רק תגיד את שמך לפרוטוקול שיהיה לנו.

דני קסהון. אני תושב כאן, ובמקרה הגעתי לועדה בתוקף תפקידי במקום אחר. אני מנכ"ל ... של קהילת יוצאי אתיופיה. אני חושב שאם אנחנו לוקחים את קריית עקרון, אני כתושב מדבר, ולא בתוקף תפקידי שבאתי אליו. אם אני לוקח את קריית עקרון מיישובים אחרים, יש הבדל עצום. יש הבדל עצום בכמה מישורים. אם אני לוקח את המישור החברתי והקהילתי בהשקעה שיש בו, הוא מעט מאד. הוא מעט מאד שאין שום משאבים שנותנים מענה בכל התחומים.

אם אני לוקח את היישובים האחרים, כמו גדרה, שהוא יישוב יחסית קטן, יש שמה המון, המון משאבים שמושקע גם כלפי הנוער, גם כלפי הילדים, וגם בסיוע לימודים, וגם במרכזי ... שנותנים מענה במישור פרטני, קבוצתי, וכו', וכו'.

הנושא של הנוער פה יחסית למה שהוא מתואר, הוא בעיה מאד קשה שאין בו תקציבים. אני מבין שהרשות יש לה בעיה תקציבית, אבל אין כמו תכניות של, תכנית חומש שהוחלט עליו, התכנית לא פועלת פה. כמו שתכניות של פרוייקט ... ביישובים גדולים יש להם מענה מאד גדול. כמו תכניות של מוקדי קליטה, שנותנים שירותים אדירים במקומות שונים. כאן לא קיים. מכיוון שכל החסרונות התקציביים שקיימים, אז הקהילה בעצם מוצאת את עצמה, בגלל היישוב הקטן, אני לא יודע, צריך לחשוב איך להתחבר עם יישובים שונים שנמצאים פה בסביבה. אילו היו מגייסים עוד, נוסף תקציב מהפרויקטים שמסתובבים ברחבי הארץ, אז כאן הקהילה יכלה לקבל מענה לכל הבעיות הקשות שלה.

הבעיות הקשות אני מתכוון, אם עכשיו נצא לרחוב, כל הילדים נמצאים ברחוב.

אתה יכול להביא נתונים על עכשיו, הקיץ בקייטנות כמה ילדים היו בקייטנה? כמה היו בקייטנות?

אם, אם אנחנו רואים שרק 7 ילדים נרשמו לקייטנה זה אומר הכל. אם קיימים, אם קיימים ביישוב 1,300 נפשות, אז ראשי אב זה מסתכם בסביבות 400. אז כל היתר זה ילדים קטנים ונוער. אני לא בא בטענה לרשות. אבל אין משאבים חלופיים שמגיעים ומתגברים. כי הרשות לא צריכה.

תן לי, אני רק רוצה לעדכן אותך, סך הכל הקייטנה היא ל – 80 ילדים. סך הכל היישוב זה 10 אלפים איש. הקייטנה היא קטנה. 80 ילדים.

אבל אני אומר לך שישנם ילדים שלא נמצאים בקייטנה. מהתחלה אתה ציינת בגלל, בגלל סוציואקונומי נמוך, אם הורה יש לו 5 ילדים, או 6 ילדים, וכאשר הוא נדרש לשלם 1,000 שקל, וכאשר הוא מסובסד ב – 200 שקל ו – 800 הוא צריך להשלים, אז מאיפה את הפער הזה הוא ישלים? אז לכן, אם משרד הקליטה היה מתקצב את זה בצורה, אני יכול לקחת אותך לרשויות גדולות שכל התקציב, כל הפעילויות הם מסובסדות שהם לא משלמים. ככה זה ברחובות. ברחובות למשל יש קייטנה שההורים לא משלמים. כי הגודל של הילדים.

מי המסבסד שאתה אומר?

שמה פועלים, לא, לא רק הרשות. שמה פועלים כמה פרוייקטים. יש את הפרוייקט של הג'וינט, שהוא סבסוד חלקי הוא נותן. יש את הפרוייקט של תכנית חומש, שהוא נותן ... אז לכן כל מיני תכניות שנכנסו לתוך היישוב עצמו הם בעצם נותנים מענה שההורים לא יכולים להתמודד איתו. לא שהם לא רוצים. כי אין להם מאיפה להביא. היום דמי הקיום שלהם הוא בקושי, אז מאיפה הם יביאו בין 800 שקל ל – 5 ילדים, הון תועפות של כסף, מאיפה יביאו? אז לכן אני בא וטוען פה צריך לעשות חשיבה אחרת. חשיבה אחרת שהיא כל המשרדים צריכים לקחת חלק, לדעתי, זה לא רק קריית עקרון. זה גם מזכרת בתיה סובלת מזה. צריך לחשוב אחרת איך אפשר לתקצב את אותם יישובים ... לפחות, בתקציבים הרבה יותר גבוהים, ולא ב – 200 שקל, או 400, 500 שקל.

דני, איזה עוד בעיות אתה מזהה היום בקרב העדה במקום?

זה דבר, זה הנושא.

אני הבנתי קייטנות כרגע.

לנושא של הקייטנות.

מה עוד? מה עוד אתה רואה?

מבחינת הביטחון אין אלכוהול. לא רק אלכוהול, יש סמים ואלכוהול. לא רוצים לציין את זה. אני לא רואה שמישהו מפקח, משגיח, מטפל בנוער שקיים פה. יש בעיות אדירות. צריך להסתובב ולבדוק. אני לא יודע כמה, אבל אני תושב פה, אני ער לבעיות האלה, ואני רואה אותם יום יום. צריך לפתוח את העניינים, צריך להסתכל, ולאתר את המקומות האלה, כדי לצמצם את הפער. אי אפשר לצמצם את הפער כל עוד שיש לך בעיות נוספות, ובעיות נוספות.

דבר נוסף, קח את השכונות. אני אומר לך, משרד השיכון משקיע הון תועפות של כסף בשיקום שכונות. פה לא קיים שיקום שכונות.

אני עוד פעם מעדכן אותך, שיקום שכונות היה כאן בין שנת 79' ל – 83'.

אני יודע.

היה כמעט 13 שנה. מה לעשות? שיקום שכונות זה לא יוצא וחוזר.

אני יודע. אני יודע. שיקום שכונות יצא מפה. אבל צריך להחזיר אותו, לצערי. יש פה דירות, בניינים שהולכים להתפורר. אנחנו במאוחר או מוקדם מידי. אבל אני לפחות הייתי מעורב לפני 3, 4 שנים שהזמנו מהנדס שיבדוק את חוזקם של הבניין. הפער בין התוספות אפילו הוא גדול. הוא נמצא, אפשר לסייר את זה ולראות. וזה עצוב. אם משרד השיכון לא ייקח ויטפל בבניינים האלה, התוצאות הם יהיו תוצאות חמורות שנצטער עליהם.

נכון שאני מדבר בלשון בוטה, אני מתנצל, לא רוצה לתקוף את אף אחד. אבל בואו, אני אומר, בואו נחשוב אחרת, כדי שאסון לא יקרה.

תודה.

כדי שאסון אפשר למנוע אותו, עם התקציבים שקיימים ליישובים אחרים, ואם נחשוב לשיטה אחרת, נמצא את התקציבים הקיימים, נממן אותם, אז אותם ילדים שנמצאים פה, הם גם חכמים שיכולים להגיע לרמות הכי גבוהות, אבל כרגע, בגלל חוסר משאבים שקיימים הם לא יכולים להגיע לשום מקום, אלא למקומות הכי נמוכים, ואנחנו רואים את התוצאות כיום.

תודה. כן בבקשה.

אני רוצה להעיר.

את נציגת מחלקת?

משרד השיכון מחלקת האכלוס. שיקום שכונות אנחנו תקצבנו בזמנו, זה באמת היהב – 83', תקצבנו למשפחות. כמובן שלקחנו את הבניין כבניין, וכל משפחה קיבלה לפי הצורך, לפי הבקשה. הרבה משפחות העדיפו להשאיר את השלד, את המעטפת, ולא לשפץ את הפנים. טיפלנו פר משפחות, לא טיפלנו פר בניין. זאת אומרת, המעטפת, חידוש המעטפת ייראה חיצוני, שכל הבניין ייראה מושלם. מה קרה בתוך הבתים, לא היה לנו על זה שום אחריות, ושום ביקורת. כל משפחה לעצמה.

לעצמה. תודה.

אשר עוקבי, ממלא מקום ראש העיר. בבקשה.

דני, אני רוצה באמת לברך אותך כיושב ראש הועדה שהשכלת לעשות סיורים בכל היישובים. הלוואי שכל יושבי ראש הועדות יעשו כמוך. באמת יישר כוח.

אני רוצה להגיד כמה דברים בנושא של קליטה. אני חושב, מה שטעו בקליטה בשנות ה – 50' עשו את הטעות לאחר מכן בשנות ה – 70', בשנות ה – 80'. חזרנו על אותן בעיות, ולכל אחד מאיתנו יש לו את התירוצים שלו. העובדה שבקריית עקרון קלטנו, כאשר יישובים אחרים לא רצו לקלוט, בשנות ה – 70', 80' לא רצו לקלוט, אנחנו כן קלטנו. מה שרחובות לא רצתה, נס ציונה לא רצתה, ובכל זאת קריית עקרון קלטה.

איפה הבעיה? אחת הבעיות הקשות שלא היתה אינטגרציה. זאת אומרת, ששוקנו כל אותם העולים, קנו באותם מקומות ריכוז. זאת אומרת, הבאת עולים מאותם ארצות, במקום שלכל, נניח, בלוק של איזה שהוא בית יהיו 4 משפחות מתוך ה – 8, הם רכשו 8 מתוך ה – 8. ומה יצא? ששכונה חדשה הבאת אותה עם כל אותן הבעיות.

ונכון, אחר כך יש בעיות של משרד השיכון, ולשלם וועד, ולא משלמים, ופיתוח סביבתי, לא נוצרה אותה אינטגרציה, ואחר מכן היו גם כן בעיות אחרות לגמרי. קריית עקרון לא יכלה לשלוח את כל הילדים לבית ספר בקריית עקרון, כי הכמות שלהם היתה מאד גדולה, ואז חלקם הילדים שלחנו אותם למקומות אחרים. מה זה יצר? יצר אנטגוניזם מסוים. ואז אנחנו כיום מתמודדים עם אותם בעיות של קליטה בסיסית. והיום אני שומע איזה שהוא תקציב דל שבאים ואומרים: טוב, אז איפה הבעיה? 15 אלף שקל? הבעיה היא בעיה מאד עמוקה. קריית עקרון קלטה, באופן יחסי, שהיישוב שלנו גם ככה היה בעייתי, גם ככה היתה לנו בעיה של לשקם אותו. קלטנו עוד איזה 10 אחוז, 20 אחוז עולים חדשים, שזה הכביד עלינו במחלקות הרווחה, ופה היתה איזה שהיא קריסה. עם כל זאת, אנחנו מקצים מכסימום משאבים ביכולת שלנו.

נשאלת שאלה על משרדי הממשלה, כאשר הם מכירים בבעיה שביישובים אחרים אין התקבצות כזאת גדולה כמו שאצלנו במקומות מסויימים, שקשה לך לפרוץ את העניין. כן בעיה של בני נוער, כן בעיה של קייטנות. כן יש כל מיני בעיות למיניהם. נשאלת השאלה ביחס ליישובים אחרים, אינני יודע. אני לא עשיתי את ההשוואה, אבל ישנן בעיות. ולכן אני חושב שצריך גם כמשרד הקליטה, משרד הבינוי והשיכון, לבוא, תתכבדו, תבואו ותיראו את המבננים איפה שהם גרים. תיראו איך שהם גרים, באיזה מצב הם גרים. לנו יש בעיה להיכנס לחצרות פנימיות. יש לנו בעיה. גם לכם יש את אותה בעיה. אבל יכול להיות יחד, בשילוב, נמצא את הדרך לתת להם את הפתרון. זה בלתי נסבל. לכן התוצאה היא תהיה גרועה עם אותם בני נוער שהוא מגיע הביתה, רואה בכניסה שלו את הביוב זורם, אין לו את הפיתוח הסביבתי. אנחנו עושים את המכסימום. אבל מה קורה בפיתוח הפנימי? נכון שמשרד השיכון נתן סל, ולכן אנחנו צריכים לעשות חשיבה, ואני מברך אותך שהגעת לכאן\, כאשר כל אחד מציף את הבעיה. כל אחד איך שהוא רואה את כל התמונה. ואני מקווה שמהמפגש הזה יצא הרבה ברכה.

תודה רבה. תודה.

אני רוצה לשאול את נציגת מחלקת הרווחה של העירייה: כמה תיקים יש? וכמה מתוכם הם של יוצאי אתיופיה?

תיקים של 2010, יש לי בסביבות 800 בתי אב, מתוכם 100 בתי אב קשישים עולים. עולים – אני מדברת על יוצאי אתיופיה וחבר העמים. ומשפחות – כולל חד הוריות, מסה מאד גדולה למחלקה, מאד גדולה. יש לנו בסביבות, גם 100 תיקים. כשרציתי לציין בהמשך שהנושא של חד הוריות, נשים מוכות מגיעות אלינו כל שבוע מיישובים אחרים. כל שבוע יש לי תיק חדש של חד הורית שהגיעה, אשה מוכה ממקלט ליישוב. שזה מעמיס עומס מאד רציני מהתקציב. הן מגיעות משם, מגיעות בלי כלום. בלי שום דבר. אני צריכה לדאוג להן.

למה הם מגיעות דווקא לפה? האחוזים פה הם מדהימים.

זאת השאלה באמת למה הן הגיעו אלינו.

סליחה רק שניה. דני תבין משהו. זה מעגל כזה שהוא מתסכל. הרי פה יישוב סוציואקונומי נמוך. אדמות מינהל. הקרקע יותר זולה מקרקע מסביב, שזה קרקע פרטית. הדיור יותר זול. דיור יותר זול, זה משפחות יותר חלשות. ויותר חמור מזה, היום יש תופעה, בגלל הדיור, של שכירות. מישהו שרוצה להתפרנס לוקח את הבית שלו, מחלק אותו ל – 5, 6 יחידות דיור, ומשכיר יחידות של חדר, חדר וחצי. ומי לוקח דירה של חדר וחצי? בדרך כלל חד הורית עם הילד שלה. או זוג צעיר סוציו מאד נמוך ואז אתה מחליש את היישוב עוד יותר.

זה כל כך מתאים למה שעסקנו בעבר. היתה פעם מדינה, ישראל הראשונה, וישראל השנייה. ויש את ישראל השלישית. ישראל השלישית זה ישראל שנותן ליישובים קטנים כאלה שלוקחים על עצמם את כל המטלות של המדינה, אבל המדינה לא מסייעת. ההיפך.

אני כראש מועצת קריית עקרון גאה באוכלוסייה שלי, ומטפל בה ככל האפשר. אבל זה מתסכל. המדינה יוצרת מוקדים, מוקדים של בעיות, שאין, אתה לא יוצא מזה, לא סתם אמרנו, היינו בשיקום שכונות, והוא ביקש לחזור לשיקום שכונות. היינו בשיקום שכונות ב – 79'. יצאנו ב – 83'. חשבנו שאנחנו יוצאים מזה. נעשה קנה דירה, נעשה בנה ביתך, נצא מזה. בשנות ה – 80' הגיעה לכאן אוכלוסיית עולים. שוב פעם. ואז לאחרונה, המדינה לא ערה לזה, אבל לאחרונה יש בעיה סוציואקונומית קשה מאד, יש היווצרות של דור מסכן. ואפשר לראות כמה מהסממנים שלו. זה אנשים שבדרך כלל חד הורים, וזוגות צעירים שאין להם כסף לקנות בית. הם לא באים לרעננה, הם לא באים לחולון, הם באים ליישובים כמו קריית עקרון, ומנסים להציג אותנו כזה, והם באים לפה ממורמרים. כי מה זה אומר בשבילם? זה אומר בשבילם לגור בקריית עקרון זה כישלון של עצמם. הם כישלון, ולכן קנו פה בלית ברירה. כי לא יכלו אחרת. אבל המוטיבציה היא שלילית. זאת אומרת, זה לא 10 אלפים שקל יותר מהרווחה, או ממשרד הקליטה.

כל המדיניות צריכה להשתנות. אם היו מביאים את העולים ומפזרים אותם בכל הארץ, בכל רחוב היו מכניסים משפחת עולים אחת, לא היתה בכלל בעיה של עולים. אבל מה עשו? אמרו לעולים: נותנים לכם קצת כסף, 120, 130 אלף שקל, תיקנו בית. אתה יודע מה? זה מדהים. אני אספר לך קוריוז, אתה חייב לדעת את זה. אני אנצל את ההזדמנות שאתה כאן, כי מזמן לא פגשתי אותך, ואני שומע עליך רבות, ואתה חייב לדעת. זה מדהים. נפגשים איתם נציגי משרד הקליטה, אמרו להם: תיראו, תיקנו ב – 130 אלף שקל. בדרך כלל הדירות היו עולים 110 אלף שקל. אז 20 אלף קנו את הריהוט של הדירות, ואמרו להם: אל תיקנו בקומה רביעית. אם תסתובבו בשכונות עולים מאתיופיה, אף אחד לא גר בקומה האחרונה. למה? יש שמה את הדודי שמש, ואז זה יכול לעשות לכם בעיות. ואז תיראו שכונות שלמות, בקומה רביעית לא גר עולה חדש. כל השכונה עולים חדשים, כל השכונה אתיופים, בקומה רביעית תושב ותיק. והוא ממורמר על השכונה, והוא מקלל אותם, והוא רב איתם, והוא בדרך כלל גם נבחר ליושב ראש הועד. אבל זה תהליך סוציולוגי בעייתי. אז יש לנו פה בקריית עקרון שתי שכונות שכולם עולים מאתיופיה. הם קנו שמה. אז זה בעצם הדיור הוא בעייתי. עצם האכלוס זה בעייתי.

עכשיו, הם הגיעו אחרי שיקום שכונות, ואחרי כל ... ותרבות הדיור, זיכרונה לברכה, וכל אלה, נעלמו, אין לנו יותר. אין לנו יותר. משרד השיכון אין יותר. יש לנו הוסטל עמידר פה, עמידר לוקחת שכירות, כל ההוסטל כמעט עולים, אבל עמידר, זה כבר 10 שנים שמבטיחה לשפץ את ההוסטל הזה. אבל לא עושה כלום. והעולים גרים בתנאים לא תנאים.

תראה, אני נמצא פה, תאמין לי, שאני דאגתי, אני הוצאתי להם רישיון, ואני דאגתי לזרז אותם, אבל תשמע משהו, אני אומר לכם משהו, הטעות היא בתהליך האכלוס. תהליך האכלוס היה מוטעה. היום אם יש לי חלום זה שעולי אתיופיה בקריית עקרון יבנו "בנה ביתך". יבנו דירות, וילות שלהם. אז פעם עשו תכנית שנקראת "בנה דירתך", משרד השיכון. זו היתה התכנית היחידה שהיתה טובה משרד השיכון מבחינת דיור ציבורי. תכנית נהדרת, שהמדינה הורידה את המחירים על מסים, המינהל נתן את הקרקע, והתושבים היו פטורים ממסי בניה, והדירות יצאו זולות. אבל היות והיתה כל כך מוצלחת, הפסיקו אותה. כי לא אוהבים דברים מצליחים אצלנו. אבל הפסיקו אותה. אבל חייבים, יש בעיה שתהיה, תתפוצץ לנו בפנים בעוד 10 שנים זה הדיור של הזוגות הצעירים שלהם. איפה הם יגורו? אין להם. של הותיקים אין להם. אז מה יהיה עם העולים? איפה יגורו? אין להם דירות איפה לגור. אין להם, לא יהיה להם איפה לגור. וגם לא יהיה להם את המשכנתא של ההורים שלהם. לא יהיה להם פתרונות דיור. צריך להתחיל לחשוב על פתרון של דיור ציבורי לעולים מאתיופיה. אחרת תהיה בעיה.

תודה אריק. אני רוצה לסכם את הדיון בשתי החלטות אופרטיביות: 1 – הועדה פונה למשרד הקליטה לבחון שינוי קריטריונים של המשרד שיאפשרו ליישובים קטנים לקבל תקציבים כאשכול.

החלטה שנייה – הועדה פונה לחברת עמידר לשפץ באופן מיידי את ההוסטל ביישוב.

הועדה מודה לראש הרשות, ממלא מקומו, חברי המועצה, וכל העושים במלאכה למען קליטתם של העולים בקריית עקרון. אני מודה לך אריק. תמשיך בכל הכוח. תודה.

תודה לכולכם שבאתם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:48