הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

PAGE
26
ועדת משנה לחינוך דתי ותרבות תורנית

11.7.2011

הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 14

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט

לחינוך דתי ותרבות תורנית

יום שני, ט' בתמוז התשע"א (11 ביוני 2011), שעה 12:00

הערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ב בחינוך הממלכתי דתי

חברי הועדה: זבולון אורלב – היו"ר

חיים אמסלם

יעקב כץ

אברהם מיכאלי

יצחק עידן

- ראש עיריית אלעד
בלה רדומסקי

- משנה מנכ"ל, משרד החינוך

אבי גיסר

- יו"ר מועצת חמד, משרד החינוך

אברהם ליפשיץ

- מנהל מינהל חינוך דתי, משרד החינוך

יגאל צרפתי

- סמנכ"ל ומנהל מינהל פיתוח, משרד החינוך

אילן קוטנר

- מרכז בכיר מיפוי ותכנון, מינהל הפיתוח, משרד החינוך

טלילה שריר

- מרכזת פדגוגית של המכינות הקדם אקדמיות, משרד החינוך

ריבה אביעד

- מ"מ מנהל החוץ לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

אתי אלוני

- ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

יואל לוטפי

- מינהל חינוך ירושלים, מנח"י

הרב שמעון דדון

- יו"ר אמ"ד, הסתדרות המורים

אברהם גיסר

- יו"ר מועצת החמ"ד

שי נתן


- עיריית אלעד, מחזיק תיק חינוך אלעד

יצחק מזרחי

- מפקח ארצי, רשת "נועם צביה"

יורם בניהו

- ראש מכינת "אור מאופיר"

מרדכי ברקוביץ

- יו"ר עמותת "אורות עציון"

יהודה זוסמן

- חבר הנהלת עמותה "אורות עציון"

אלברט רובק

- חבר הנהלת עמותה "אורות עציון"

עו"ד פינחס סיון

- יועץ משפטי, עמותת "אורות עציון"

לואיזה זוסמן

- "אורות עציון" ועד הורים

שרה בוימל

- חברת עמותה

דוד פרל


- חבר עמותת "אורות עציון" ועד הורים

רוחמה שכטר

- "אורות עציון" ועד הורים

שוקי זוהר

- עוזר בכיר לח"כ זבולון אורלב

יהודית גידלי

רשמה וערכה

דבי שטרנגר, חבר המתרגמים בע"מ

הערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ב בחינוך הממלכתי דתי

אני מתכבד לפתוח את הישיבה שתעסוק בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים תשע"ב הבא עלינו לטובה בחינוך הממלכתי דתי. אני רוצה לפתוח בדברי התנצלות, היתה צריכה להיות ישיבה בין 11 ל-12 בהצעת חוק שלי, שמסדירה את הגמלאות, לכל ימי חייהם של היתומים, שנרצחו שני ההורים בפעולות איבה. המקרה הראשון היה אוטובוס הדמים במעלה הכרמים בשנת 1954, והמקרה האחרון, משפחת פוגל לפני כמה חדשים באיתמר. והתברר, שהמדינה עדיין לא יודעת לטפל באותם שמונים יתומים. עשרים ושתיים משפחות. זאת הצעת חוק שלי ושל דליה איציק, והחוק פשוט התארך והסתיים רק עכשיו, ואושר גם לקריאה ראשונה, כפי שהצענו. אז אני מתנצל על האיחור.

אנחנו מקיימים היום דיון, אני כמעט בטוח, שהוא לא יהיה דיון אחרון, בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים בחינוך הממלכתי דתי. כי בטבע הדברים, ועדת החינוך במליאה, לא תעסוק, מניסיוני, במקרים, שהם דורשים תשומת לב מיוחדת, כפי שהועדה הזאת רוצה לתת. ולכן, נעסוק בהם. אני מניח, שיהיו עוד ישיבה אחת לפחות, אם לא יותר.

אנחנו נפתח בדברי פתיחה של ראש מינהל החמד ד"ר אברהם ליפשיץ, שלפי הידברות מוקדמת, אמרו שרוצים אפילו להציג מצגת.

לא ביקשו, לא אמרו, לא ידוע, דיסק און קי לא עובד פה.

אין בעיה אני אעשה את זה בעל פה.

מאה אחוזים, טוב.

לפעם הבאה, רק לדעת, שחוץ מזה, שמדברים איתי, הפקידות צריכות להודיע למנהלת של הוועדה.

שלום לכולם, תודה על ההזדמנות. ברשות הרב אבי יו"ר מועצת חמד, חבר הכנסת היו"ר, ולכל הכבודה הנפלאה הזאת כאן.

אני רוצה לומר כמה משפטים, איך אנחנו רואים את הכיוון שלנו לקראת השנה הקרובה. אנחנו רושמים לעצמינו חמישה יעדים מרכזיים. היעדים לגמרי משולבים. בידי המשרד, ידי מנכ"ל משרד החינוך, אבל אנחנו מציינים אותם באופן ייחודי, עם הצבע המיוחד שלכם. אורח החיים שלנו בחמ"ד, קראנו לו "בית חינוך כמשפחה" זאת אומרת, המוסד החינוכי, לתפיסתנו, הוא לא רק בית חינוך, אלא על פי דברי חז"ל "המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו" פירושו של דבר, שהמורה מתייחס לתלמידו כאילו הוא בנו. והמנהל בית ספר רואה בתלמידתו מישהי, שהיא באחריות שלו להוביל אותה בזמן הלימודים ואחרי הלימודים.

המשפט הזה "בית חינוך כמשפחה" הוא לא סתם קריאה, הוא מהווה מהות חינוכית. הנגזרת של התפיסה הזו, פירושה, בתכניות שאנחנו עובדים איתה בשנה שנייה, שנקראת "חמ"ד של חופש" קיבלנו כמעט מכל מוסדות החינוך בארץ, הממלכתיים דתיים, תוכניות לחופש הגדול. החל מפעם בשבוע מפגש מורים תלמידים, עבור דרך מפגש מחנך כיתה לכיתתו. היום קיבלתי דיווח עדכני של עשרות קבוצות, שעובדות בהתנדבות בעיירות פיתוח ובמרכזי קליטה וכו' וכו' וכו' זה נובע מתפיסת העולם של "בית חינוך כמשפחה".

"בית חינוך כמשפחה" גוזר תכניות של עבודה מול בוגרים. קשר עם בוגרים. וההשלכה היא השלכה רחבה למוסד הזה שנקרא "בית חינוך כמשפחה"

- ציונות דתית כתפיסת העולם.

- דיאלוג.

- דיבור.

- מהוגנות.

ודברים נוספים שלא נעסוק בהם כרגע.

זה היעד הראשון?

זה לא יעד, אלא אורח החיים.

דבר שני, באופן בסיסי, כמובן, העולם הוא הרי למידתי מתוך העולם הלמידתי קראנו לזה ללמוד וללמד. מה שפשוט. מה עושים בבית ספר אם לא ללמוד וללמד? אבל בכל אופן ציינו ארבעה דברים מרכזיים, שאנחנו רוצים להדגיש אותם. אני אומר אותם בקצרה, בזמן הקצר שיש לי:

אחד, זה לימוד תורה.

לימוד תורה הוא ערך עצמאי, שסובל ודורש ברכה בפני עצמו. אין צורך להסביר את זה לציבור, שנמצא כאן. אבל לתת את המקום המיוחד ללימוד תורה בתוך מגוון המקצועות.

שתיים, ראינו בלימוד של המורה, בהשתלמות של המורה, בהשתלמות בית מדרש מורים, כדבר מרכזי. לעלות את זה על נס, ולראות איך אנחנו מובילים את המהלך הזה, של בתי מדרש לומדים. מורה לומד הוא מורה שיכול להשפיע ולתת מטובו לזולתו.

דבר שלישי, זה דבר חדש. אני קורא לכל אלה, שיושבים פה, פתחנו אתר חדש, שנקרא אתר "לב לדעת" ואתר "לב לדעת" פירושו של דבר, אנחנו רוצים לאמץ ולהעצים את המושג הלמידתי, כמושג שמחבר. למידה, דעת ללב, "לב לדעת" איך הלימוד נותן, איך הלימוד הופך להיות כחלק מחייו של אדם, איך הלימוד, שאדם לומד, ללמוד ולהבין, זה הופך להיות חלק מאישיותו, במקצועות הקודש ולהבדיל גם במקצועות החול. אני מזמין את הציבור, שנמצא כאן ומכאן למדינת ישראל כולה, להיכנס לאתר הזה, שהוא בתחילת דרכו, שהוא אומר, שבמקצועות קודש ולהבדיל של חול, אנחנו רוצים לראות כיצד הלמידה הופכת להיות משמעותית, רלוונטית.

אתן דוגמא אולי, בסוגריים, אנחנו רוצים לאמץ, אנחנו הולכים לקראת מהלך שבשנת הלימודים תשע"ג כל תלמיד בחמד, אנחנו הולכים לקראת הסיכום הזה, מצב הלמידה שלו. הנושא שואה. יחידת הלימוד בהיסטוריה, יהיה חייב לעשות עבודה על שואה. דרך היכרות אישית, דרך דו שיח, דרך ראיון עם ניצול שואה. לא כאות ונקרא אלא כדבר בסיסי, כחלק מהמחויבות שלו. והלמידה הזאת, שנקראת "לב לדעת" היא למידה ערכית משמעותית, שהיא, אני חושב, צריכה להיות מותנה בכל מערכת הלימודים.

הדבר האחרון, שכפי שהוא ברור, זה הישגים לימודיים וצורות לימודיות. בצורות לימודיות, כמושג יסוד באבן היסוד החינוכית שלנו, וזה הזמן, אני רוצה לציין בועדת החינוך של הכנסת, לשמחתנו הרבה, הציונים של החינוך הממלכתי דתי והישגי הבגרות בשנה שעברה, היו גבוהים באופן משמעותי במדינת ישראל מול המערכת כולה. ולגעת באחוזים זה לא המקום, אבל אני רוצה לציין את זה. זה דבר משמעותי, ואנחנו רואים בו דבר מבורך. זו הנקודה השנייה.

היעד השלישי, אני רואה בזה "לכל אדם ישנה" ואני מבקש, אין לנו מצגת, אז אין את זה למול עינינו בצורה מסודרת. "לכל אדם ישנה" חז"ל חלקו בית שמאי ובית הלל, האם אל ישנה למישהו בן חכם, האבות והשם רק האנשים היותר טובים? רק מי שיכול להצליח? וצריך להגיד את דעתו של בית שמאי. אנחנו, בכל אופן, נקטנו כשיטתו של בית הלל. "לכל אדם ישנה" אנחנו רוצים לראות בכל תלמיד במדינת ישראל, שרוצה ללמוד בחמד, הוא ימצא את מקומו היותר נכון והיותר טוב. בחמד, אני כרגע לא רוצה לעסוק בזה, אבל עשינו מהלך ארצי מאוד משמעותי בשנה שעברה, שינינו את מבחני הכניסה, שהם בכלל בעיתיים במשרד החינוך לכיתות ט' המוסדות הארציים. קבענו תאריך אחד, זמן אחד, ומבחן אחד. יצרנו מערכת ריכוזית באתר מיוחד, שהפנה תלמידים למקומות אלו ואחרים, וזה סייע מאוד. מי שלא מכיר שווה להיכנס לזה. סייענו מאוד להורה. במקום, שהבן שלו יעשה הרבה מבחנים בהרבה מוסדות חינוך, ואני מדבר על תלמיד בגולן, שגר במצפה רמון או בבית אל או טבריה, הוא היה צריך להבחן בארבעה מקומות. הפעם הוא היה צריך להבחן במקום אחד, שילם מעט כסף, וקיבל תשובות. אנחנו, בקיצור, עשינו עבודה גדולה. לא רק טכנית אלא גם ---

בתי הספר היו ממושמעים לעניין?

מוסדות החינוך היו ממושמעים במאת האחוזים. זה התחיל בקושי אבל זה עבר לדבר, שאני יכול לציין פה, כי מנכ"ל הועדה של משרד החינוך - שמשון שושני - אמר לי, שמהפיכה כזאת בחמד, עוד לא היתה מאז, שהוא זוכר את משרד החינוך. אני חושב שיש פה איזו אמירה, שאנחנו בכלל רוצים ללכת לקראת ביטול המבחנים, מתוך מחשבה, שכל תלמיד יכול, כל תלמיד צריך למצוא את מקומו, בביטוי שלו, בצבע המיוחד שלו וכו' וכו' וכו'.

היעד הרביעי, "והעמידו תלמידים הרבה".

"העמידו תלמידים הרבה" הקריאה הזו, שקראו אנשי כנסת הגדולה אחרי בית מקדש ראשון. בית מקדש ראשון פרה הגיע מלמעלה למטה. בית מקדש שני חסר רוח הקודש, כפי שאומרת הגמרא בתענית. והמציאות היא, שצריך ליצור מצב, שהתורה מגיעה דרך תלמידים, מספר התלמידים, ומהות של תלמידים. מצאנו, שמספר רב של תלמידים, שדרכה רגלם בחמד בגן הילדים לא סיימו את כיתה י"ב. לא רוצה להביא פה את הנתונים. יש לי אותם מולי, גם היו במצגת, אבל אין אדם "משים עצמו רשע" אני לא רוצה את המספר הלא יפה. והמטרה שלנו, כמטרת יעד, שאנחנו עובדים עליה באופן משמעותי. כל תלמיד, שדרכה רגלו בחמד ימשיך ללמוד בחמד. האחוזים של האנשים, שעזבו את חמד הם רבים מאוד. אחוזים רבים מעבר למה, שלמישהו נדמה לו כאן. ואנחנו, מרגישים, שהתפקיד שלנו, שתלמיד, שדרכה רגלו בחמד יישאר בחמד.

יעד חמישי ואחרון, שיש מקום להרחיב עליו, נקרא "חמד וקהילה" השאלה היא מה זה קהילת החמד. ודאי ובדאי בתוך הציבור הדתי לאומי. יצרנו תחילת יצירת קשר, זה עבודה של שנה, שנתיים, שלוש, של ממשקים בין התלמיד בחמד לבין הקהלים התורניים., בין התלמיד בחמד לבין ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות. בין התלמיד בחמד לבין בוגריו. חמד לתמיד. בין התלמיד בחמד לבין המכללות, שהולכים עכשיו לאמץ. היא צריכה לעשות אימות, שלפי אזורים וכו' וכו, זאת אומרת, שאנחנו רוצים לראות בקהילה המרחבית של החמד, חיבור של המוסד החינוכי כנותן ומקבל, יוצר וניזון, ולראות בתלמיד בחמד כמישהו רחב יותר, שייך לקהילה רחבה יותר. והקהילה הרחבה לא מסתיימת בזה, ובזה אני מסיים את דברי ההקדמה ותודה על ההזדמנות, אני אומר את זה לידידי החבר כנסת זבולון אורלב, הקהילה הרחבה שלנו מסתיימת בעם ישראל כולו. הקמנו ועדה, שנקראת "ועדת ישי" - יחד שבטי ישראל. אני יכול לומר לך, שבטלפון האחרון, שהיה לי לפני, שנכנסתי לועדה, דיברתי עם הרב זאב קרוב, שהוא ראש ישיבה תיכונית בקרני שומרון, שבשנה הבאה הוא מתמסר בין היתר לעבודה ביחד שבטי ישראל. אני יכול להצהיר בזאת, שפתחנו תוכנית משותפת בבתי ספר דתיים, ושאינם שייכים לזרם הממלכתי דתי, לעשות מטלת ביצוע משותפת באזרחות. ושמונה מפגשים של שמיניסטים עם שמיניסטים ושמיניסטיות עם שמיניסטיות ללמוד נושא של יהדות ודמוקרטיה, כאשר מלווים אותם רב של הישיבה התיכונית או רב של האולפנה, עם המורה המתאים המקביל לו בבית ספר ממלכתי. ומהלכים נוספים של בתי מדרש, של מורים משותפים. זה ייצור מצב, שהם מרגישים אחריות כללית למדינת ישראל. לכן קראנו לזה "ועדת ישי" גם בחינוך התפיסתי של מורה בחמד, שהקהילה שלו שייכת, ככל שניתן בתוך הציבור הדתי לאומי, אבל לא פחות מזה בהשתייכות שלו לעם ישראל כולו.

תודה רבה.

הרב אבי גיסר, ראש מועצת חמד, אם אפשר גם בקצרה.

תודה. אני מודה לך חבר כנסת אורלב על ראשות הועדה הזו, שאתה מוביל כל כך טוב. על כינוס החשוב הזה אני מוקיר את חברי הכנסת, שבאים ומבקשים להכיר, לדעת, ולתרום לקידומו של החניך הממלכתי דתי. אני חייב לפתוח בדברי הוקרה ושבח לידיד הרב ד"ר אברהם ליפשיץ על ההובלה המצוינת של החמד בשנתיים האחרונות. מתחולל בחמד תהליך של ממש. בקיץ ובחורף. אבל הנס, שזה גם בקיץ. "משיב הרוח ומוריד הגשם" זאת אומרת הרבה רוח חדשה, וגם עולמות של פירות גשמיים אנחנו רואים. לרוח החדשה, שאברהם הביא איתו לכל עורקי החמד. היו אפילו כמה עורקים די סתומים פה ושם, וכל אלה נהיו מלאי תסיסה ואנרגיה במנהיגות הזאת. יישר כוח.

אני רוצה להציב ארבע משימות, שאותם אני רואה כמשימות של המועצה לחינוך הממלכתי דתי, שהיא מועצה סטטוטורית על פי חוק החינוך, והיא נאמן הציבור הדתי או נאמן כל ציבור צרכני החינוך, שהוא החינוך הממלכתי דתי. וכנאמן הציבור, וכמי שממונה על אפיו של המוסד החינוכי, בעיקר בעולמות החינוך התורני ויראת השמיים של החינוך הדתי, אני חושב, שיש לנו כאן תפקידים חשובים מאוד.

התפקיד הראשון הוא בעצם התכנים של החינוך הדתי והתורני. כאשר החמד משתדל, ומועצת החמד מגבה מאוד. בשנים האחרונות הובלנו מגמה של החלת צבורים שונים אל תוך החמד ממלכתי. הציבור הדתי ציוני, מאופיין ביכולת ההתחלקות והעמידה, בצדק, על כל פן ותג תורני ודתי בנושא החינוך, שהוא בבבת עינינו, ותורה ויראת שמיים זה בשבילנו הכול. ועל רקע זה, אנחנו יודעים להתפצל ולהתחלק, לפתוח מוסדות חדשים. לפעמים מוסדות,שתורמים. לפעמים מוסדות, שמקשים על ניהול מערכת. המבט ההוליסטי כולל. הדאגה לפרט, אסור לה שתהיה בסופו של דבר, גם משהו על חשבון הכלל. החמד, המועצה, מנסה לתת מדיניות בנושא פתיחת בתי ספר, באופן, שיהיה רק תורם לכלל הקהילה של תלמידי החינוך הממלכתי דתי.

הנושא הזה של הכלה של תלמודי תורה מצד אחד, וקלטנו לתוך החמד כמה תלמודי תורה, אחד המפורסמים שבהם אולי, תלמוד התורה מורשה, שהיה ראש אב לתלמודי התורה של המוכר, שאינו רשמי. התלמודי התורה הללו מוזמנים, והוכנסו אל החמד בזרועות פתוחות, ובהתאמה של העולם, של כל הדרישות הממלכתיות, בהתאמה לצרכי התלמוד תורה.

מאידך, פתחנו גם מסלול, שנקרא מסלול שורשים. שהוא להכיל בתי ספר של קהל מסורתי, קהל שאינו דתי בהגדרה. בית ספר שאינו דתי בהגדרה, אבל בית ספר שהוא משלב תלמידים דתיים, מסורתיים וחילוניים. כאשר, בית הספר מצהיר על מגמתו לתת חינוך יהודי עשיר ועמוק. מסלול שורשים מונה היום שלושה, ארבעה בתי ספר, ויש פניות שמבקשות להצטרף אל המסלול הזה. אנחנו רואים בזה מסלול של הרחבת, איך נקרא את זה, אמירת "שמע ישראל" על יד מקסימום ילדי ישראל, בכל דרך, ובכל צורה.

זו הרחבת מוטות כנפי החמד. נושא התכנים של תורה ויראת שמיים. אני לא אכנס לפירוט. מתחוללת היום מגמה נהדרת של שינוי מפנה ושדרוג. כאשר מפמרי"ם חדשים נכנסים לתמונה. מפמ"ר חדש לתורה שבעל פה, מפמרי"ת חדשה לתנ"ך. ויחד עם המפמרי"ם הוותיקים מחוללים שינוי בתכניות הלימודים ובבחינות הבגרות., מביאים אותם קודם כל לשדרוג אמיתי גם מבחינת אמצעי הלימוד, גם מבחינת, אפילו, שימוש בטכנולוגיות חדשות בלימוד. ובעיקר, עיצוב בחינות הבגרות. משהו שישפיע מכיתה י"ב עד גן הילדים על התכנים בלימוד של תורה ותנ"ך. כי הם חיינו.

מגמה חשובה, שמועצת החמד רואה לעצמה, מגמה שלישית, ובנקודות, הנקודה השלישית - זה הטיפול הלא קל והמתסכל מאוד, יש לנו שותף ברור כמו חבר כנסת אורלב ואחרים, להורדת שכר הלימוד המושת על ההורים. ההוצאות, התשלומים, אנחנו משתדלים ככל האפשר, וכאן אנחנו צריכים, זה לא רק ניהול נכון של החמד, זה בעיקר גם תקצוב. תקצוב של מדינה, תקצוב של ממלכה. החמד, כידוע, מלמד במקרים רבים, שני ימי לימודים ביום אחד. וכשאתה מלמד שני ימי לימודים, כללי ותורני, בתוך יום לימודים אחד, אתה זקוק למשאבים, שאינם מצויים בדרך כלל. ההליכה אל ההורים, היא ההליכה הקלה, אבל היא ההליכה שלא בדרך הנכונה. אין סיבה ואין צדק להשית על ההורים את כל צרכי החמד. מה שהוא מעבר לתקן וללימודים הבסיסיים. לכן, אנחנו משתדלים להיאבק בזה בהצעות שונות, בועדות שונות.

וציין אברהם, צמצום תופעת המיון והאליטיזם. אנחנו מבקשים ליצור חמד, שהוא פתוח לכל. ולא רק, שלכל תלמיד יהיה את מקומו, אלא שכל תלמיד יוכל ללמוד במקום, שליבו חפץ ולא להיתקל במיון לא ראוי, באליטיזם מכוער או בכל תופעה ---

ובתשלומים?

ובתשלומים. שכבר אמרתי. לכן כללתי את שניהם בנקודה אחת. נקודה רביעית ---

רק לפני כן, אני התבקשתי לשחרר את ראש מינהל החמד, כיון שבשעה אחת הוא צריך להיות אצל שר החינוך, בדיון, שאני יודע עליו. אז אתה משוחרר.

אם אתה מוכן עבור אברהם רק עוד דקה וחצי אני רק אסיים.

אנחנו שותפים לכל העניין. אני רק רוצה שזה יהיה ברור.

הנקודה הרביעית היא תיכונים ופריפריה במרכז. זו נקודה שמאוד חשובה לנו. חמד נוטה, באופן די טבעי, להתעסק בישיבות ובאולפנות, להתעסק במוסדות תורניים, ואנחנו רואים את כפרי הנוער, את התיכוניים בפריפריה, ובכל מקום, כבבת עינינו ממש. אנחנו רוצים, שזה יהיה גם בעל ביטוי אמיתי בשטח.

נקודה חמישית, ואני מקצר במיוחד בשביל אברהם, אבל היא נקודה, שאולי מרבית נוכחים כאן באו לשמה. ואת הדיון אפשר אחר כך לקיים בהרחבה. פתיחת בתי ספר או שינוי אפיים של בתי ספר, גוררים בעקבותיהם מאבקים קהילתיים, לעיתים מאבקים מכוערים. מאבקים, שגובים מחיר מהציבור הדתי. ישנם קהילות, שנקרעות על המאבק בין ההורים, על אפיים של בתי הספר. אני חושב, שמועצת החמד צריכה, אני כבר ביקשתי ליזום את זה מזמן, אבל אני רוצה גם את עזרת היו"ר ואחרים, אנחנו צריכים להקים סוג של גוף בורר עליון לציבור ציוני דתי בחמד. גוף בורר, גוף מנחה, גוף שמתווה מדיניות, גוף שיהיה בעל סמכות או לפחות קבלת סמכותו, תהיה ברורה לציבור ההורים בכל הנושאים ---

זה לא תפקיד מועצת חמד?

מועצת חמד איננה בעלת סמכויות בהחלטה, למשל על הפרדת בית ספר. אנחנו צריכים גוף, שישתף, ואני אומר את זה דווקא במועצת חמד. מועצת חמד, אני מקבל את זה על עצמי, מועצת חמד צריכה ליצור גוף, שיהיה לו סוג סמכות ברורה בשיתוף מה שיש לנו. רבנים, משפטנים, אנשי חינוך וקהילה, שמאבק קהילתי יוכל לבוא אל מועצת החמד, ואל אותו גוף מיוחד, ולקבל משם הכרעה, שתחייב את כל הנוגעים בדבר. היום ההכרעה הזאת איננה ברורה, ואני אשמח אם נגדיר את זה בצורה הרבה יותר ברורה.

תודה רבה לך הרב אבי. רק מפאת קוצר הזמן אנחנו ככה לוחצים עליכם, ולא רצינו להתחיל בדיונים פרקטיים לפני שיש איזשהו חזון, ואיזו שהיא התווית מדיניות. ואני מודה לך שוב.

חברים, יש לנו חמישה נושאים על סדר היום. אנחנו עושים אותם כהרגלינו בפעמים הקודמות, דבר דבור על אופניו. נושא אחרי נושא. ועושים אותו בתמציתיות.

הואיל ונמצא איתנו ראש העיר מאלעד, אנחנו נתחיל עם אלעד. באלעד היו לנו שני נושאים. נושא אחד זאת הבקשה של רשת "מרחביה" בעניין סמל המוסד, שעליו החליטה הועדה בישיבה הקודמת. בישיבה הקודמת מי"ט אדר א' תשע"א 23 בפברואר, אנחנו ביקשנו אז, שהועד הפונה למשרד החינוך, ותובעת לאשר פתיחת שתי מוסדות נפרדים, שני סמלי מוסד נפרדים לבנים ולבנות, בבית ספר נועם באלעד, כמתחייב מאופי הקהילה ומאופי בית הספר. וכדומה וכדומה. אני לא רוצה להקריא את ההמשך, זאת היתה הבקשה שלנו נמצא איתנו סמנכ"ל משרד החינוך יגאל צרפתי, אני מבין שזה לא עניינה של העירייה?

אם זה לא מחייב שני בתי ספר נפרדים זה לא עניינה של העירייה.

מיד, תיכף נשמע

יגאל צרפתי, סמנכ"ל משרד החינוך, שהוא עומד בראש הועדה העליונה במשרד החינוך, שמוסמכת לאשר סמלי מוסד. יגאל, אני יכול לומר רפואה שלמה? בנו נמצא פשוט בבית חולים, אפנדיציט, ואנחנו מאחלים לבן רפואה שלמה. איך קוראים לבן?

רועי.

איך קוראים לאמא שלו?

חנה.

רועי בן חנה. שהקב"ה ישלח לו רפואה שלמה משמים במהרה בימינו אמן.

הרב אמסלם יעשה מי שבירך מיוחד, שהוא בודאי יותר משלי. אז שתהיה רפואה שלמה.

ואני מאוד מודה לך, שנענית לבקשתי, שחרף רצונך ללכת לבית חולים, הסכמת להתעכב שעה קלה, כדי לתת כאן מענה. כי כמעט כל הבעיות קשורות אליך.

הבקשה הזו כבר הובאה בפנינו, בפני העירייה, מאשתקד. ואנחנו ענינו בשלילה הבקשה הזו עולה שוב, ואנחנו החלטנו לקבל איזושהי החלטה, שהיא מצד אחד מאפשרת לבית הספר להתפתח, אבל מצד שני גם מותירה את חובת ההוכחה לגבי המשך מגמת גידולו, כמובן, על המוסד עצמו. אז מה שאנחנו רוצים להציע זה הדבר הבא: אנחנו מוכנים להקצות סמל מוסד נוסף לבנים. אבל אנחנו נתנה את זה למשך שנתיים. כי הטענה היא, שבית ספר הולך להכפיל את עצמו, ובאמת ראינו שיש מגמת גידול מאוד מרשימה. עכשיו, ברגע שהדבר הזה יקרה, אנחנו נבחן את זה עוד פעם בתום אותם שנתיים, כדי לראות את מצבת התלמידים, ומה באמת עשה הסמל. עכשיו, מבחינת השלכות, אנחנו יודעים, שהיום הקמפוס הקיים בנוי לשמונה עשרה כיתות. אנחנו כדי, גם כגוף שמחויב לכספי ציבור, למעשה יודעים, שעשויה להיות לזה השלכה, ולכן אנחנו מוכנים ללכת למתווה. עוד פעם בהנחה, זה העירייה תצטרך לעשות איזושהי עבודה באמצעות מחלקת ההנדסה שלה, לראות שאת הקמפוס הזה ניתן לחלק לשני קמפוסים, ובמידת הצורך בעתיד, כדי ליצור סימטריה בגודל של שתי המוסדות, להוסיף שש כיתות, שיאפשרו להגדיל את הקמפוס הזה לעשרים וארבע כיתות. וכמובן, שאנחנו נימנע, לא נסכים, למהלך שבו אנחנו נבנה עוד שנתיים עשר כיתות במקום אחר. זאת אומרת זה מבחינתנו, לגבי ההשלכה הפיזית. אז אם המתווה הזה הוא, אני חושב שהוא הגיוני והוא ---

לא קיבלנו בשיחה מוקדמת שזה מקובל על מנכ"ל הרשת?

אני גם שוחחתי עם מנכ"ל הרשת, כן, והוא ---

נמצא פה יצחק מזרחי, המפקח הארצי, הפיתרון מקובל על הרשת?

יצחק מזרחי?

כן, כן.

אוקי. סימנו עניין אחד. הועדה רושמת לפניה את הדברים שהוא אמר. בסדר.

עניין נוסף באלעד, שי נתן.

שלום, אני שי נתן, חבר מועצת העיר בעיר אלעד, מחזיק תיק החינוך הממלכתי דתי.

עניין נוסף, שעלה על שולחננו, זה היערכות הממ"ד לקראת שנת הלימודים הבאה. הועדה לוותה את הדיונים במשך, זה כבר דיון שלישי בנושא. אני שמח להגיד, שאתמול בהנחיתו של ראש העיר הרב יצחק עידן, שהוא גם טיפל די בצורה אישית בכל הנושא הזה, הגענו להבנות די מסוימות, שיפתרו אחת ולתמיד את כל, על מתווה, שפותר את כל בעיות הממ"ד באלעד. הנושא יידון בפגישה, שיש לרב עידן ביחד עם המחמדי"ת שרה נאמן אצל יגאל צרפתי ביום רביעי.

אנחנו רק מבקשים לקבל סיכום כתוב של הפגישות האלה, כדי שנדע, שבזה הורדנו את הנושא הזה מסדר יומה של הועדה.

צריך להגיד תודה רבה ליו"ר זבולון אורלב, שליווה אותנו מהיום הראשון יד ביד ---

אני שוקל גם לפתוח את שנת הלימודים אצלכם. כאלה בשורות טובות. יושב פה ראש, העיר מחבק את הידיים שלו, נהנה לשמוע גם את יגאל צרפתי, גם אותך. זה נפלא. לא תמיד הוא צריך לבא לפה.

שני אישים כאלה, שאכפת להם ואישית מטפלים בזה אין לך כאלה הרבה בארץ.

אני קודם כל מסכים ---

לא כל מחזיק תיק חינוך ממלכתי דתי, מוכן לומר כאן, מול הועדה, את הדברים, שאומר חברי הטוב שי נתן, שגם הוא עושה עבודה מצוינת. זה לא פשוט לציונות הדתית לגדול בתוך עיר, שרובה חרדית. אבל אני משבח בהחלט את ראש העיר, שעושה באמת את כל המאמצים האפשריים והדרושים, כדי שהחינוך הדתי והציבור הדתי לאומי, יוכל שם להתקיים באופן ראוי. וצריך לזכור שמדובר סך הכול בציבור גדול. אני לא יודע אם זה 30% או 25% ---

אלף משפחות, 15%.

אני מדבר על המשקל האיכות.


אנחנו סיימנו היום עם אלעד. תודה רבה.

הנושא הבא שלנו, עיריית ירושלים. נשחרר אותה. הר חומה. מי המציג של הר חומה? יש כאן מישהו מהר חומה? קיבלנו פניה. הבעיה שלנו היא, שנרשמו שלוש מאות תלמידים לכיתות א' ויש מצוקת כיתות חריפה בבית הספר הממלכתי דתי התורני "חומת שמואל" אגב, שביקרתי שם לפני, היה יום אחד, שחברי כנסת הקריאו, בשבוע הספר, הייתי בבית הספר. פיזרו את חברי הכנסת בבתי הספר לקרוא ספרים שונים, וקראתי מספרו של הרב חיים סבתו על שכונת בית מזמיל, קריית היובל של היום, על סיפור שהוא סיפר שם. על סיפור, שהיה בחלב. כיצד התלמיד חכם הגדול ביותר של העיר חלב, שהיית רוצה לדבר איתו בדברי תורה, ושקלא וטריא, וגם לבקש הלכה, לא היית הולך לבית הכנסת או לבית המדרש, כי שם הוא למד. אבל היה לו עסק בשוק, כי הוא לא רצה להתפרנס אלא מעמלו, ושם היו מביאים גדולי התורה, היו מגיעים אל החנות שלו, משתדלים לא להפריע לו בפרקמטיא, במסחר, ובין לבין. ככה הרב סבתו מפאר את תלמידי החכמים, שידעו לשלוח ידם גם במלאכה ולא להתפרנס מהציבור.

זאת הבקשה העיקרית, שפנו אלינו. ואני יודע מפניות קודמות, שאכן יש כאן איזושהי בעיה, ומבקשים לדעת מה הפיתרון. האם יש פיתרון לפתוח את שנת הלימודים, בחינוך הממלכתי דתי, בשכונת חומת שמואל על שמו של שמוליק מאיר זכרונו לברכה?

יואל לוטפי המשנה למנהל מנח"י.

שלום. אפתח במשפט אחד, בכל זאת, ואומר, בירושלים כעיר הבירה, כעיר הנצח יש בה מערכת חינוך מאוד מאוד גדולה, שמכילה ומקיפה קרוב לרבע מליון תלמידים. יש בה אמנם שלוש תת מערכות. אבל בהחלט החינוך הממלכתי דתי, היא המערכת מרכזית ומשמעותית מאוד. אנחנו לקראת שנת הלימודים החדשה, פותחים ארבע חטיבות ביניים חדשות בחינוך הממלכתי דתי. בית הספר "פלך" בשעה טובה, בית הספר היוקרתי, המאוד מצליח, מצטרף למערכת החיטוב שלנו. "הרטמן" במתכונתו החדשה יתקיים כחטיבת ביניים חדשה. "נווה רוחמה" מצטרפת לחיטוב. כך גם בית הספר "דרור" .

יש לנו מערך גדול של מוקדים והיערכות לפתיחת שנת הלימודים. חומת שמואל, היא מסמלת אותנו בחדר אחד, היא מהמרכזיים. השכונה צומחת ומתרחבת, וכן יש בה למעלה מארבעים כיתות גן, וארבעה בתי ספר יסודיים. דווקא שירותי החינוך הם אחד השירותים היותר מתקדמים ומפותחים בשכונה, על אף הקצב המאוד מהיר של הפיתוח. אכן, אנחנו, על אף שכבר פתחנו ארבעים כיתות גן, יש לנו מחסור קטן בכיתות גן, שאותם מיקמנו בשני בתי ספר. בית הספר הממלכתי דתי הוותיק יש בו ארבעה כיתות גן. ובית ספר ממלכתי דתי שני, שבו פועלת מסגרת אחרת. מכל מקום, כתוצאה מהגידול בבית הספר הזה, אנחנו, בתכנון שלנו היה לפנות שתי כיתות גן. נכון להיום, אנחנו גם מתכננים פעילות, גם של השתיים הנוספות, כך שכל ארבעת הכיתות, ששימשו בשנה האחרונה את כיתות הגן, יועמדו לרשות בית הספר. אנחנו מקווים להשלים את המהלך הזה עד סוף הקיץ.

יש לי שאלה. כלומר, עומדים להתפנות ארבע כיתות גן?

שתיים לבטח. קרוב לודאי שגם שתיים נוספות.

יש לי שאלה. לא מתוכננת שם בניה בסופו של דבר?

אנחנו, מבחינת בתי הספר, אגב, במצב טוב. שני בתי ספר מאוכלסים בתפוסה מרבית. שניים האחרים בשליש תפוסה. אנחנו נערכנו בשל התהליך של האכלוס. וכרגע של שלב ב' תוך שנה שנתיים גם הם יאוכלסו באופן מלא. כך, שכפי שאמרתי מבחינת מענה לצרכים, אנחנו במצב סביר בהחלט.

למה לא מווסתים בין בתי הספר? אם אתה אומר, שיש בית ספר שליש. יש אזורי רישום בהר חומה ---

יש פשוט קצת שוני בצביון של שני בתי הספר. הממלכתי דתי, והממלכתי דתי תורני. אם היתה היענות היינו עושים את זה. זה היה המהלך הנכון יותר מבחינתי אבל לא רצינו לאכוף את זה ולכפות את זה.

אבל בכל זאת בית הספר הזה הוא צומח, מצליח. וגם הכיתות אני מבין זה בקרוונים.

גם המשרד למינהל הפיתוח, טוען, שגם אנחנו ניצלנו את מרבית המשאבים, שיש לנו לבינוי של כיתות גן, וש---

אז דבר איתי בשביל זה אני פה.

תראה, בוא נאמר כך, עמדתנו היא, שכל הילדים צריכים ללמוד במבנה קבע. ואם יש פתרונות זמניים, אז צריך להקפיד, שהם יהיו זמניים, ולא ייהפכו לפתרונות קבע. ככה שאם בפועל יש ילדים
והם זקוקים לאיזשהו קורת גג, מה שנקרא לטווח ארוך. אז צריך לתת מענה. עוד פעם, אני לא יודע להגיד אם מדובר בתלמידי טרום חובה או חובה אבל ברגע ---

חובה.

--- שהצורך מוכר, אז באופן חד משמעי צריך לבנות עבורם. אין כאן בכלל שאלה.

יש לנו הידברות ושיתוף פעולה מצוין. זה מתוכנן לתקציב 2012.

ביקש ממני חבר הכנסת מיכאלי, שהנושא הבא יהיה סוגית אפרת, סוגית אורות עציון. אני רוצה להקדים ולומר, ההורים נמצאים פה?

כן, הרבה.

מהמועצה מקומית אפרת הגיע מישהו?

קיבלתי אתמול הודעה ממזכירות הועדה, שהואיל, ושתי הרשויות קיבלו הודעה רק ביום רביעי, אגב, כך נוהגות כל ועדות הכנסת, לפרסם ביום רביעי את סדר היום לשבוע הבא, וכל מדינת ישראל מוזמנת לישיבות מיום רביעי לשבוע הבא. אבל משום מה, שתי הרשויות האלה טענו, שהואיל וההודעה התקבלה באיחור, הן לא מאורגנות לשלוח את האנשים בעלי הסמכות אל הישיבה. אני חושב שהדבר הזה לא ראוי, לא בסדר. אבל אני אמון על מורשת המר זכרונו לברכה, 'שאף פעם על תתעקש על זמן כי גם הזמן החדש מגיע' אל תתעקש על זמן. אז אני כבר מבקש, שתהיה ישיבה מיוחדת ונפרדת. אבל אנחנו גם נשמע את ההורים. גם יגאל צרפתי נמצא כאן. ובסופו של דבר, מי שצריך להכריע זה יגאל צרפתי, ולא שתי ראשי הרשויות.

נקבע ישיבה מיוחדת. נקבע שבועיים מראש לשתי ראשי הרשויות עם מנהלי מחלקות החינוך שלהם.

רק לומר, את התשתית שאני יודע עליה בעת היותי מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, אי שם לפני 20 שנה, אז נוסד בית הספר. היה רצון של הורים להקים בית ספר תורני באזור, היה ברור שהמועצה האזורית, כשלעצמה לא יכולה, אין מספיק תלמידים לבית ספר רק עבור המועצה האזורית, והיה גם ברור, שאפרת לפני 20 שנה היתה קטנה, וגם למועצה המקומית אפרת, אי אפשר. ואז עלה רעיון, שיקום בית ספר אחד משותף, למועצה אזורית גוש עציון ולמועצה המקומית אפרת. בית הספר "אורות עציון" והבית ספר הזה יתמקם באפרת.

אבל הוא בית ספר שהוא שייך, משרת את הילדים בשתי הרשויות המוניציפאליות האלה. ואכן, כל השנים שתי הרשויות האלה דאגו לבינויו. המועצה האזורית, גם גוש עציון מסיע תלמידים במימון, אני מניח משרד החינוך, לבית הספר הזה. ולמעשה, בערך כחמישים אחוז, כפי שנמסר לי, וקיבלתי תיק מלא, בחלקו הגדול קראתי גם כן, שמחצית מהתלמידים, הם מגוש עציון ומחצית מהתלמידים הם מאפרת.

ברוך ה' בבית הספר יש ביקוש, ומספר הנרשמים גדול מאוד. ומספר הנרשמים מחייב בינוי נוסף. בא משרד החינוך ואמר, חברים, אין שום בעיה. מחצית מהבינוי יהיה על חשבון המכסה של אפרת, חמישים אחוז מהבינוי יהיה על חשבון המכסה של גוש עציון. שותף. וכאן אנחנו תקועים. אין הסכמה בין שתי הרשויות המוניציפאליות האלה, באשר להמשך בינויו של בית הספר. צריך ועדה עליונה, אבי, אבל במקרה הזה, אנחנו, חברי הועדה, הם הועדה העליונה. כי תפקידינו לפקח על הרשות המבצעת, בין היתר גם. לא רק על משרדי הממשלה, אלא גם על הרשויות המקומיות. זאת סמכותנו לוודא, שהן ממלאות את תפקידן. ונעשה את זה באהבה רבה, גם מפני שמדובר בחינוך הדתי, הכי דתי שאנחנו אמונים עליו. זאת הבעיה. אני אאפשר, אולי בקצרה, לנציג אחד מההורים להציג שוב את הבעיה, להשלים אולי פרטים שלי, שהחסרתי. לומר קצת את המספרים. ממש הכול בקצרה, בסדר? ואת הדיון העיקרי אנחנו נעשה שוב. לא רציתי, התלבטתי האם להוריד את הנושא מסדר היום, לא רציתי. ואני חושב, שטוב עשיתי שלא הורדתי אותו מסדר היום, כי אני לא רוצה, שהיעדרות של אנשים, תכתיב במה הועדה דנה או במה הועדה לא דנה. ויכול להיות, שכבר בדיון הזה, נשכנע את יגאל צרפתי לכפות עליהם, ולא צריך לבקש את רשותם, הוא יודיע להם. לכל רשות, שהוא החליט לבנות והוא מוריד להם מה שצריך להוריד להם, הוא יקבל גיבוי מאיתנו.

אני מרדכי ברקוביץ, יו"ר עמותת "אורות עציון" עמותה, שהקימה את בתי הספר. עכשיו, את רוב הנתונים כבר שמענו. את ההיסטוריה אני יכול להציג. רק את החריפות של הבעיה, שיש לנו היום בסביבות אלף חמש מאות תלמידים ותלמידות. מחציתם בית ספר בנים, ומחציתם בבית ספר בנות. כאשר יש לנו מחסור בבניה של כשתים עשרה כיתות תקניות. וזה דבר בדוק על ידי מי, שיודע לבדוק דברים כאלה, שאנחנו לא עומדים בתקנים של משרד החינוך, והרבה זמן אנחנו מתריעים על זה, הרבה זמן. אבל עד שהגענו עד הלום, אז כל אחד מנסה, לא רוצה להתחמק, אבל כמו שהצגת את זה, המועצות, אף אחד לא רוצה ליזום את הנושא. בזמן האחרון, מועצת אפרת כבר קיבלו החלטה, שהם כן רוצים לבקש, אבל כמו שהוצג, הדברים תקועים באי הסכמת מועצת גוש עציון. אז, כפי שמדובר אנחנו בפרוגרם של שתים עשרה כיתות, אבל למעשה, זה עשרים וארבע, כן שתים עשרה ושתים עשרה, שתי כיתות תקניות בכל שכבה לכל בית ספר,בנים בנות,

ובפועל יש לנו שלושה, זאת אומרת שישה, לכל שכבה, כאשר לשניים בכל שכבה, בעצם, אין לנו בניה, יש גם נושא של חדרי ---

חדרי ספח.

כיתות מקדמות. חדרי ספח כבר אינם, כי אנחנו מקיימים כיתות אם, בתוך חדרי הספח, וגם בתוך הספרייה. וכל זה רק התאפשר בעזרת, שההורים תרמו והשקיעו בבניה, דבר שאני לא שמעתי כדוגמתו. איזה שניים וחצי מליון שקל בשנים האחרונות. וגם אנחנו מפעילים כמה קרוואנים, ומשתמשים במקלטים. הסיפורים ידועים. אז אנחנו פשוט לא רואים הצדקה, שבגלל נושאים אדמיניסטרטיביים מנהליים, שהילדים יסבלו ---

הן לא בעיות אדמיניסטרטיביות.

אי הסכמה בין שתי רשויות מקומיות היא לא בעיה אדמיניסטרטיבית.

אוקי. אני לא יודע, יכול להיות.

היא בעיה פוליטית, היא בעיה מנהיגותית. היא לא בעיה אדמיניסטרטיבית. צריך רק לומר, ש"אורות עציון" הוא בית ספר ממלכתי דתי, בית ספר רשמי ממלכתי דתי, שמבחינה זאת, חובת המדינה היא מאוד מאוד ברורה. זה העניין. יגאל, אתה בקיא בעניין, אתה ודאי יודע על העניין.

אנחנו בקיאים בעניין, ואנחנו מלווים אותו גם תקופה די ארוכה. סך הכול, אני רוצה לומר, ששני ראשי הרשויות הן ראשי רשויות, שאנחנו מאוד מעריכים אותם ועובדים איתם בשוטף. גם עודד רביבי וגם שאול גולדשטיין וגם כמובן, הצוות שלהם וכל אחד מהם רוצה להגיע למצב אופטימאלי לגבי מערכת החינוך. אבל במצבים, ופה אני מדבר גם בשם הניסיון המצטבר, שתמיד, כשמדובר בשותפויות של רשויות, אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים, ומאוד מאוד אחראיים, בכל מה שנוגע להקצאת משאבים. כי בסופו של יום, מדובר במשאבי פיתוח, שהם משאבים, גם גדולים מאוד, וגם ברגע שהם הוקצו אז קשה לשנע אותם, קשה לשנות את המציאות. לכן, אנחנו גם ערכנו פגישה, לדעתי לפני שבוע, עשרה ימים, יחד עם שני ראשי הרשויות, ואנחנו מנסים באמת להגיע לפתרון. אבל, עוד פעם, אני מאמין, שפה הפתרון צריך לבא ממקום של קונצנזוס והסכמה ---

ואם לא?

אם לא תהיה הסכמה, אז בסופו של דבר המשרד יכול להחליט.

למה בסופו של דבר? שני בתי הספר גדלים. תבנו גם לזה וגם לזה.

אבל הם מדברים על קונספט של שיתוף.

יגאל, בוא נגיד כך, לפתיחת שנת הלימודים יש להם כבר קושי, אבל הם מוכנים לספוג, להישאר במצב הזה, אבל עם ראיה לטווח קרוב, שתהיה להם בניה אבל שוב, אתה צודק, שהשותפות היא בעצם פה מפריע, כי כל אחד רוצה שאצלו יבנו.

תראו, אני מוכן, לא יודע מתי תהיה הפגישה הקרובה שהם יזומנו, אתה אומר בעוד שבועיים?

תראה, מה שאני שוקל, לא להטריד את כל הועדה. אני חושב, בשם חברי הכנסת, לאור ההערות, שכבר נשמעו, אני אזמין את שני ראשי הרשויות לפגישה עם חברי הכנסת ואיתך, ואז לא צריך לקחת שבועיים ---

כסף יש, אין בעיה של כסף.

הבעיה היא יותר סדרי הקצאה. זה מה שהוא אמר לך, שלא שמקצים. הוא סופר את הילדים בגוש עציון, אם הוא יודע שגוש עציון, נתנה את הפיתרון לשלוש כיתות, בשכבת גיל ב"אורות עציון" אז הוא לא צריך לבנות עוד שלוש כיתות בגוש עציון. יש כאן איזה סדר מסוים, כי, ואני חושב, שכזאת פגישה תהיה יותר מהירה מאשר, אם אני יראה, שגם בישיבה הזאת אין פתרון, אז אני יעשה ישיבה של ועדת משנה, כדי שתהיה גם החלטת כנסת בעניין הזה. אבל אני מקווה, שלא נצטרך להגיע לדבר הזה. אבל, אני חושב, יגאל, שבמקרה הזה, אני בדרך כלל גם כן מסכים, שצריך להגיע להבנות וכו' וכו' אבל ברגע מסוים, טובת הילדים, וטובת התלמידים גוברת על הרצון להגיע להסכמות, ובמקרים קיצונים צריך לקבל הכרעות. ואני, צר לי לומר, אני בתחושה לא טובה במקרה הזה. ואני ואמר כמי שייסד את העניין כמנכ"ל משרד החינוך.

אני חושב ששותפויות הם דבר מאוד מועיל ויעיל למערכת החינוך, שלא כל אחד יקים לו את השטיבל שלו. ואם יתברר, שבית ספר משותף יש לו את הקשיים, הוא לא יעודד ראשי רשויות אחרות לפתוח בתי ספר משותפים יגידו, בשביל מה אני צריך עכשיו להיות תלוי, אם הם יודעים שבסוף יש אבא שאומר, חברים, שמעתי את הילדים מדברים. עכשיו, זה מה שצריך להיות, כי זה טובת המערכת, זאת טובת הילדים, זאת ההחלטה הרציונאלית, המקצועית, הנכונה, שצריכה להתקבל. אני חושב כמדיניות, זה יעודד עוד רשויות. ולא יכול להיות שאי אפשר להגיע להבנות בדברים האלה---

כבוד היו"ר, אני מבין גם נתון חשוב נוסף, שהסעות זה לא חוסך. גם אם יבנו מחר באלון שבות לא חסר הסעות.

כן. דוידי.

כתושב אלון שבות וגוש עציון מזה הרבה מאוד שנים, ומכיר היטב גם את שאר, ומעריך את עשייתם. אנחנו, כהורים תושבי גוש עציון עומדים בפינה היום. כי אומרים לנו, שאול אומר במפורש, ולא מסתיר את זה. "אני רוצה, שילדי גוש עציון ילמדו פה בגוש עציון. הקימו לי בית ספר לפני הרבה מאוד שנים, שהוא לא בדיוק מה שאני רוצה. מה לעשות? אני רוצה להפנות אתכם חזרה לפה" אנחנו כהורים לילדים אומרים, יש לנו בית ספר טוב ומוצלח ומשותף, הוא באפרת. זו בקשתנו.

אנחנו נסכם כך, שאני אזמן ישיבה עם שני ראשי הרשויות יחד עם חברי הכנסת. אבל אני צריך, שתבואו.

אבל אנחנו תמיד באים. אתה תודיע לנו, אנחנו תמיד באים.

בעיקר חברי כנסת יעקב כץ ומיכאלי, שגילו התעניינות בדבר הזה, יחד עם מר יגאל צרפתי, יחד עם המחמד של מחוז ירושלים. הוא יהיה בתוך התמונה הזו, כי שוב רוצים להקים בית ספר. ופה זה סיפור, שצריך לפתור אותו, ונעשה את זה בהקדם האפשרי.

אז אתה רוצה ישיבת ועדה למשנה בנושא הזה בלבד? או שזה פגישה, או מה?

לא, לא אנחנו נעשה ישיבת ועדת משנה. אבל אלו יהיו המוזמנים בלעדית. אלו המוזמנים בלעדית. נתאם את התאריך הזה, ואנחנו נעשה את זה.

הלאה, אנשי "אורות עציון" לסניף של מצפה אילן. וזו תהיה אחרונה.

יצחק מזרחי תציג את העניין.

מדובר ביישוב חדש, שיש בו 180 ילדים מגילאי אחד עד שש עשרה. יש שם בעיה בגנים. בגני טרום חובה, שההשתתפות של ההורים עד 2010 היתה חלקית. כיון, שהם היו שייכים למועצה אחרת. וכרגע, עכשיו, הם עברו למועצת מנשה וההשתתפות שלהם עברה להיות תשעים אחוז. בשנה שעברה הם קיבלו הנחה של שלושים אחוז. הם מבקשים, כיון, שהיישוב קטן, והעלות היא גבוהה, והם מבקשים עדיין, אין להם אפשרות להתרחב, לתקופה הקרובה לאפשר להם חינוך חובה, שיצטרף חינם.

מי זה אבי חן?

המזכיר של היישוב.

הבנתי.

טוב, משרד החינוך יגאל.

אני שוב רוצה להציג את הבעיה ביישוב מצפה אילן, על שם האסטרונאוט הישראלי אלוף משנה אילן רמון, הוקם בשנת .2005 היום הוא שייך למועצה האזורית מנשה. יש בו 48 משפחות וכ-180 ילדים, מגילאי 0 עד 16. בשנת תשע"ב ילמדו בגני הילדים 20 ילדים מגילאי 3 ועוד 24 ילדים מגילאי 5-6. השתתפות משרד החינוך הינה 85% לגן חובה, ועשרה אחוזים לגן צעיר. מי מטפל בזה?

בגדול אבי חן. אגב, גם שם יש פחון על שם אבי חן.

זה אבי חן של משרד החינוך?

כן.

כלומר, גן חובה מקבל 85% והגן הצעיר מקבל רק עשרה אחוזים.

שנה שעברה הם קיבלו אישור לעוד.

שנה שעברה השתתפו משרד החינוך ב-30 אחוזים לגן הצעיר, מה שהוריד את העלות הזאת, אך ניתן רק לשנה אחת.

מה שאני מבין זה, שזה שהחליפו מטריה מוניציפאלית, אז זה גם שינה את אחוז ---

הזכאויות במועצות האזוריות הן שונות מאשר ברשויות המקומיות. ואני גם יודע למה הם ברחו מקציר. הם היו תחת חריש קציר, ואני יודע גם למה הם ברחו משם. טוב, אז לצערי, באמת הנציג הרלוונטי ממשרד החינוך לא הגיע, כמו שהם לא הגיעו, גם פה אנחנו נזמן ישיבה, אותה ישיבה שתהיה על אורות עציון, נוסיף גם את הנושא הזה. אבל הפעם אנחנו מזמינים את נציגי היישוב, ומזמינים את אמח"י. אמח"י זה במינהל הפדגוגי. נזמין את ראש---

מה זה אמח"י?

"ארגון מוסדות חינוך" פעם אמרתי, שאני רוצה להוציא לקסיקון של ראשי תיבות של משרד החינוך. אגב, ההצעה הראשונה, זוכרת מי הציע את זה? ההצעה הראשונה לעשות כזה מילון זה היה גדי השם יקום דמו, שהיה חבר ועדת החינוך, שהייתי יו"ר ועדת בכנסת ה-15. התחלתי לדבר במושגים של משרד החינוך. שמפר"ם ידווח לבז"ם שבאמח"י יש בעיה. אז הוא אמר לי "רגע, רגע, רגע" הוא כתב ספר על ראשי תיבות בצבא, אז הוא אמר "בוא נכתוב יחד עכשיו על ראשי תיבות במערכת החינוך" זה לא יצא לפועל, לצערי, ואת אמח"י ואת המועצה האזורית גם ---

אז שני גופים ---

שלושה. היישוב. את מינהל הפדגוגי, משרד החינוך. ואת מועצה אזורית מנשה.

עכשיו, אנחנו הולכים למכינת "אור מאופיר" נמצא פה המנכ"ל יורם בניהו בקשה, צוק את פסוקך. מה הבעיה?

ברשות יו"ר הועדה והאורחים הנכבדים, מכינת "אור מאופיר" היא מכינה ליוצאי הקהילה האתיופית. תלמידי הקהילה האתיופית, שהקימו הרב דרוקמן בישיבת ההסדר אור עציון, בתשס"ג הוכרה כמכינה קדם אקדמאית. בשנתיים האחרונות, המכינה עוברת מהפך מאוד גדול של צמיחה מאוד גדולה. רק לשנת הלימודים תשע"ב באו להיבחן לבחינה למעלה ממאה תלמידים. יכולנו לקבל רק כחמישים תלמידים, פשוט מבעיות מקום, שאי אפשר יותר. זאת אומרת, יש ביקוש עולה וגדל של תלמידים לבוא למכינה.

היא מכינה למה?

היא מכינה קדם אקדמאית. זאת אומרת, מכינה את התלמידים גם להשלמה ושיפור הבגרויות, התלמידים האלה באים ללמוד אצלנו לפני הצבא. אנחנו מכינים אותם גם בצד, לקראת השירות הצבאי, שיהיו אזרחים, חיילים נאמנים למדינה, שיסיימו את השירות שלהם בצורה טובה, ושלאחר מכן, יצאו להמשך לימודים, להמשך חייהם. וכמובן, שהיא נותנת להם, כמובן גם את הפן האישי והרוחני לקידומם.

אני חושב, שזה מיותר לפרט פה, מה יוצאי הקהילה האתיופית זקוקים ממדינת ישראל. ואמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני חושב שברוך השם זכינו להרבה מורים, שעברו תהליך מאוד משמעותי להיות, אני מדגיש, להיות אזרחים נאמנים, ובמיוחד לא נתמכים על ידי מדינת ישראל. הפוך, תורמים למדינת ישראל. לצערנו, אנחנו מקבלים הודעה ממשרד החינוך, שצריך לסגור את המכינה לקראת שנה הבאה.

למה? אמרו לכם למה?

ישנם כמה טענות. יש את הטענות הפורמאליות, בנושא של היכולת של המכינה לעמוד בתקניות של המכינה. כאשר מכינה, אני חושב, שבודאי אולי יש בה לשפר, אבל ודאי היא עומדת בכל התקנים, שהיא צריכה ואמורה לעמוד בהם.

איזה תקן אתם נתבעים, ואתם לא יכולים לעמוד?

יושבת כאן המנהלת. במכתב, שהיא שלחה לי, לדוגמה, נכתב שאנחנו לא נותנים תגבור בחמש יחידות. כאשר מופיע, שרוב התלמידים, תלמידי החמד, יש להם חמש יחידות בתלמוד. חלקם הגדול יש להם גם חמש יחידות באמהרית, כך שהם אינם זקורים דווקא לכזה תגבור.

יש, מפורט מכתב, שאני חושב שאפשר לענות אחד אחד לטענות שמופנות כלפינו. מה גם, שהם הוסיפו בסוגריים, שאנחנו בהחלט מוכנים, אם יש דברים שצריך לשפר, אנחנו בהחלט מוכנים לשמוע ולשפר. אבל, לבוא ולסגור כזה פרויקט, שנמצא במדינת ישראל? שוב, אני לא רוצה להכביר במילים, אבל יש עוד הרבה אנשים, שמכירים, שפשוט נדהמים, שרוצים לסגור כזה פרויקט במדינת ישראל.

יש עוד מכינות מקבילות לכם בארץ?

אין, לא מכינה רק ליוצאי אתיופיה.

אני שואל, האם יש עוד מכינה ליוצאי אתיופיה, בעוד מקומות בארץ, שאתה יודע עליהם?

לא, מכינה קדם אקדמאית אין. יש פה את המשך החיילים אבל לא כמכינה קדם אקדמאית.

משרד החינוך, מי נמצא פה?

ריבה.

אני רוצה להתייחס לשלושה דברים, שגם מופיעים במכתבו של הרב בניהו אליך, ושבעצם אתה קיבלת את המכתב שלו, נכון?

אם לא הייתי מקבל לא הייתי מזמן את הישיבה.

בדיוק. ואם אתה צריך עוד תיק נוסף אז אני יכולה לתת. אוקי.

אני רוצה להתייחס לשלושה דברים, ואני הזמנתי גם את גברת טלילה שריר, שהיא המנהלת הפרויקט, מנהלת הפדגוגית של הפרויקט, כדי שהיא תציג את הדברים מהצד הפדגוגי. נשאלת השאלה, האם "אור מאופיר" היא מכינה קדם אקדמית? "אור מאופיר" איננה עומדת בקריטריונים לפתיחה ולקיום מכינה קדם אקדמית. הקריטריונים הללו נקבעו בשישה ביולי 2006 ומאז, היא איננה עומדת בהם. בין השאר הקריטריונים קובעים, שמכינה קדם אקדמית, ויש בארץ ארבעים וחמש מכינות קדם אקדמיות, צריכה להיות ממוקמת בקמפוס אקדמי. מספר המינימום של התלמידים בשנה הראשונה צריך להיות חמישים, כאשר צריכה להיות תוספת של עשרים וחמישה תלמידים כל שנה. יתר על כן במכינה לומדים תלמידים, שהם דחויי שירות. זאת אומרת לפני שירותם הצבאי. אפילו אם הם משלימים את כל לימודיהם, וטלילה מיד תדבר על זה, עד שהם מגיעים ללמוד לימודים אקדמיים, זה לאחר שירות צבאי. הם למעשה צריכים שוב לעשות מכינה, מפני שכל מה שהכינו לפני השירות הצבאי, הוא חסר משמעות. ומה שקורה לעיתים קרובות זה, שהמדינה מתקצבת פעמיים את אותם תלמידים. פעם אחת בשלמות, ואני מיד אגיע לזה.

עלות תלמיד מ"אור מאופיר" לשנה היא קרוב לעשרים ושישה אלף שקל, עשרים וחמישה אלף שקל ושמונה מאות שקלים לתלמיד לשנה. מפני, שכל זמן שהם שדחויי שירות כל התקציב כולו מגיע ממשרד החינוך. ואחר כך, אחרי השירות הצבאי, הם משתלבים שוב במכינה קדם אקדמית, ברוב המקרים. ואז שכר הלימוד שלהם אם הם סיימו שרות צבאי, משולם על ידי הות"ת בהשתתפות משרד החינוך, תלוי במוסד, שבו הם לומדים. מעטפת הסיוע שהם מקבלים, כל תלמיד מקבל מעטפת סיוע בגובה של ששת אלפים מאה שקל, משולמת שוב על ידי משרד החינוך, ומהקיום שלהם משולמים שוב, בשותפות בין משרד החינוך לבין משרד הביטחון לבין הקרן לקליטת חיילים משוחררים. לגבי הציונים אני מיד אניח לטלילה לדבר.

אני רוצה לדבר טיפה על הנוהל. במערכת מכינות הקדם אקדמיות יש תשע מאות תשעים ושמונה תלמידים יוצאי אתיופיה, שלומדים במכינות רגילות. בעצם, אני צריכה להתחיל משפט אחר. המוסד הוא מוסד יוצא מן הכלל. החום שבו התלמידים מוקפים, האהבה, התמיכה שהם זוכים לה, זה משהו שהוא לא רגיל. הטענה שלנו היא שזו לא צריכה להיות מכינה קדם אקדמית, גם בגלל אוכלוסיית היעד וגם בגלל הצרכים שלה.

איך זה צריך להיות לפי השקפתך?

מכינה קדם צבאית מסוג מסוים. ולכן, אנחנו חשבנו, שיש מקום להיפגש עם יוחנן בלאט. ואפילו ניהלתי, ועם יוחנן בן יעקב לכן חשבנו וגם דיברתי עם יוחנן בן יעקב, כדי לראות מה התהליך כדי להפוך אותם למכינה קדם צבאית. ואני חושבת, שמכינה קדם צבאית, גם מפני שהם דחויי שירות, גם מפני שהמקום עוסק בחיזוק לפני השירות הצבאי. אני חושבת, שזה המקום הנכון. דרך אגב, בעקבות הפגישה הזאת, אני ביטלתי את הפגישה עם אלחנן, מפני שאם מתקיים כאן דיון, אין צורך לנהל אותו במרכז ישיבות בני עקיבא.

לא הבנתי מה שאמרת עכשיו.

אז אני אגיד שוב, היה אמור להתקיים דיון עם בני עקיבא ועם מרכז ישיבות בני עקיבא בנושא הזה. היות והרב בניהו כתב, שהדיון הוא לצורך סגירת המכינה, אז חשבתי שאין מקום לקיים אותו, וביטלתי אותו.

אני חושב ששגית שגיאה קשה מאוד.

אני לא בטוחה.

יש כאן איזה איום מרומז?

אין כאן שום איום.

בזה הרגע זה לא איום. את כבר ---

לא, מפני שאני ---

את מענישה מישהו בגלל הדיון פה?

לא, חלילה.

לכל אזרח במדינה, ראי, וזאת חובתי לפקח עליך, זאת חובתי החקוקה ---

מרמנט היא הזרוע הארוכה שלי.

היא לא זרוע ארוכה.

היא ממש לא זרוע ארוכה. לך אין זרועות. את זה את משרד החינוך. אני לא מכיר את מרמנט, אני לא מפקח על מרמנט. מרמנט היא חברה למטרת רווח, היא מחוץ לטווח הרדאר של הכנסת. הכנסת מפקחת רק על גופים ציבוריים, שמבקר המדינה מפקח עליהם, ושנהנים, ודאי, ממשרד ממשלתי. את לא רשאית, לפי לימודי אזרחות, שאני מכיר, לעשות בגלל, שקבעתי כאן דיון, ובגלל שהמכינה פנתה אלי לשנות את סדר הטיפול, כפי שחשבת לנכון לעשות לפני הדיון. מה הקשר בין שני הדברים?

אני אענה לך, סדר הטיפול היה לפנים משורת ---

לא פניתי אליך.

סליחה, מותר לי?

מותר לשגות...

לא, אני רוצה להסביר לך. אני בעצם לא מוסמכת לפתוח, להמליץ לפתוח מכינה קדם צבאית. זה היה הטיפול, שלפנים משורת הדין. זה טיפול של לפנים משורת הדין, עם כל הכבוד אני יכולה להגיד, שמכינה איקס איננה עומדת בתנאים, ועל כן אין ברירה אלא לסגור אותה. מתוך הערכה לרב דרוקמן, למשה בר חיים ולבניהו, ומתוך השיתוף שלי, או מתוך ההיכרות המשותפת וההיסטוריה המשותפת עם יוחנן בן יעקב, חשבתי שיש מקום לכך, שאני אסייע במקום, שהמכינה תפנה ליוחנן בן יעקב, ותגיד לו, תהפוך אותנו למכינה קדם צבאית, חשבתי שיש מקום, שאני אסייע בפעילות הזאת. זה מעבר לטווח שלי.

אני אגיד לך איפה השגיאה שלך. אגף חינוך מבוגרים הוא לא משרד ממשלתי עצמאי, הוא חלק ממשרד החינוך, את חלק מאורגן, שקוראים לו משרד החינוך. והראיה שלך צריכה להיות ראיה של משרד החינוך. לא יכול להיות, שעובד בכיר במשרד החינוך מגיע למכינה, מסגרת, לא נקרא לה מכינה, לאיזושהי מסגרת. אומרת, "תשמע, מתרחש שם דבר חיובי. פועל כבר איקס שנים, אני חושב שזה לא המסגרת המתאימה, ואומר אני סוגר. וגם אני חשבתי להעביר אותם למקום הנכון, אבל בגלל שהם מימשו דיון בכנסת, אני עכשיו בכלל מושכת את ידי ואני ראש קטן".

אתה יודע, כשאתה מציג את זה ככה, אז אני מתנצלת. אתה צודק.

עכשיו אני מכבד אותך, בכלל מכבד את כל עובדי משרד החינוך והתרבות. אני עובד שם מעל למעלה עשרים שנה. תראי, אני יודע, אני כבר טיפלתי במכינה הזאת ---

אני יודעת.

כבר יש זקן ארוך.

אני יודעת. טיפלנו ביחד.

נכון, אני אף פעם לא אמרתי, שהוא צריך להיות אוניברסיטה, בית ספר יסודי. אני לא עוסק בדברים כאלה. גם אני ביקרתי שם. וראיתי, שיש מסגרת בלעדית במדינת ישראל לבוגרים דתיים, שרוצים מסגרת דתית, שרוצים מכינה דתית. אין מסגרת מקבילה. יש תשעת אלפים תשע מאות. בסדר גמור, כל אחד בוחר לו איפה, שהוא רוצה, שהיא גם ליד מסגרת ישיבתית, יכול להיות, שלא עונה לקריטריונים. אין לי מושג, אבל לא יכול להיות, שמשרד החינוך זורק את התינוק. ואומר, שמע לא אכפת לי. אין כזה דבר. אי אפשר להחליט על סגירה לפני שנותנים איזשהו פתרון אחר. מה יעשו הילדים האלה? ילכו לרחוב? מה יעשו משרד החינוך, לך כנציגה עכשיו, לא כמנהלת אגף חינוך מבוגרים, אלא כאשת חינוך אחראית עם רגישות, צריכה לבוא ולומר, חברים, המסגרת שאתם יושבים בה היא לא המסגרת הנכונה.

זה מה שאמרתי.

בואו נשב יחד, ונראה מהי המסגרת הנכונה, ולא שהם פונים אלי ואומרים, תשמע הולכים לסגור אותנו, ואני נזעק ואומר, רגע, רגע אל תסגרו.

אבל לא דובר על לסגור בדיון שלנו, לא דובר על לסגור ---

אני שמח לשמוע.

דובר על מציאת מסגרת אחרת, עכשיו ---

אני מאוד שמח לשמוע.

עכשיו, אם תרשה לי ---

אני כבר אומר לך מראש, שאין לי שום הסתייגות, ולא בדל של הסתייגות, שיהיה דיון, ויחליטו מה המסגרת הנכונה. אין לי מזה שום בדל, להיפך, יש לי רק ברכה. שבו ביחד, אנשי משרד החינוך על הזרועות השונים יחד עם המכינה, שבו ותמצאו את המסגרת הנכונה. אני תומך בזה ונותן לכם גיבוי מלא, ואני אלחם בשבילכם. אדרבא ואדרבא תעשו את הדבר הזה, אבל לא תחת איום של סגירה. זה ---

לא, אין כאן ---

אני שמח לשמוע.

עכשיו, אבל אני רוצה להגיד עוד כמה דברים.

אלף, יש התנגדות היום במשרד החינוך, ויש התנגדות גם בכנסת למסגרות ייחודיות ליוצאי אתיופיה. בדיון, שהתקיים היום לפני שבועיים בועדת העלייה והקליטה, ויש לי כאן את הציטוט מאותה ישיבה, נאמר במפורש "הפרדה הזאת היא בדלות, הסללה לשולי החברה ולא למרכז החברה" וגם חבר הכנסת דני דנון אמר במפורש, שאין מקום למסגרות נפרדות ליוצאי אתיופיה. זה דבר אחד.

תרשמי לפנייך, שאני חולק עליו מחלוקת מאוד עקרונית. יו"ר הועדה לחינוך דתי ותרבות תורני, חבר ועדת החינוך, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, חולק עליו. אני חושב, שמה שעשו בעקבות הבג"ץ בכפר אליעזר, גרם נזק מאוד חמור, מאוד, לחינוך האתיופי. וזכותם של בוגרי ישיבות לרצות להיות במכינה, שהיא מכינה שלהם. הם ילדים גדולים. פה לא מדובר על כיתה א' או על כיתת גן. כאן מדובר על אנשים בגירים, שאתם לא תחליטו, איש במדינה לא יכתיב להם איפה הם יהיו, באיזה מכינה הם יהיו. זה דבר פסול, ואני אתפלא אם דני דנון דיבר גם על בוגרים או רק על תלמידים ---

אתה צודק, מדובר על חינוך יסודי בעיקר.

אני גם ביסודי חולק עליו. אני בעד כיתות קלט. אני בעד כיתות קלט, אבל יש כאן מחלוקת ---

אני רוצה גם לדבר על הצד---

אני אוהב מאוד את דני דנון, מתוך הבנתי החינוכית, אני חושב שזו שגיאה גדולה. גם ביסודי וגם בגני הילדים. אבל לא רוצה לדבר כרגע על העניין הזה.

לגבי בוגרים, אני לא חושב, שועדת העלייה והקליטה עסקה בנושא הזה.

בבקשה, ריבה.

אני רוצה לדבר רגע על העניין התקציבי. למכינות הקדם אקדמיות יש שלושה מקורות תקציביים: הקרן לקליטת חיילים משוחררים, שנותנת כשישים מליון שקל הות"ת שנותן כשלושים, בין שלושים לשלושים וחמישה מליון שקל. ומשרד החינוך, שנותן בתקנה התקציבית. יש פחות משמונה מליון שקל. מאותם שמונה מליון שקל אנחנו צריכים להחזיק את החרדים את המכינות החרדיות ---

שמה מותר להתבדל...

מכללת לנדר ומכללת אמונה.

שמה לא קימתם דיון, אם מותר להם להסתגר וכדומה. רק כשמגיעים תמיד לחינוך הציוני דתי, שמה תמיד פתאום---

עכשיו, אם אני מדברת על חמישים תלמידים. שנה הבאה, העלות של חמישים תלמידים במכינת "אור מאופיר" היא למעלה ממליון וחצי שקל, שזה קרוב, זה בערך חמישה עשר, שמונה עשר אחוז מכלל התקציב. דרך אגב אני רוצה---

למה? כמה כל תלמיד ---?

לחמישים תמידים זה קרוב למיליון וחצי ---

שזה חמישה אחוזים מהתקציב.

קצת יותר. התקציב הוא, קרוב לעשרים אחוז---

לכמה תלמידים נותנים בסך הכול, לא אמרת, כמה לומדים בסך הכול?

חמישים.

לא, לא פה.

בכלל במכינות הקדם אקדמיות? קרוב לאחד עשר אלף תלמידים.

עכשיו, לגבי מה שאמרת קודם, לגבי זכותם לבחור, יש מכינה קדם אקדמית או קבוצה לא קטנה של יוצאי אתיופיה, שלומדים באוניברסיטת בר אילן ולומדים היטב.

יש לי חדשות בשבילך. מרבית הסטודנטים בבר אילן, הם כבר לא שומרי תורה ומצוות, לצערנו.

אני לא יודעת לגבי יוצאי אתיופיה. אני מסכימה של"אור מאופיר" לא מסכימים ---

הם לא רוצים ללמוד ליד אוניברסיטה. הם רוצים ללמוד ליד ישיבה. חברה, אנחנו ---

אני מסכימה.

אנחנו מדברים על אנשים בוגרים. הם רוצים ללמוד אצל הרב דרוקמן, הם רוצים ללמוד בקמפוס ישיבתי.

זה בסדר גמור, אני בעד.

אם עכשיו מכינה ב"אור אופיר" היא גם מכינה פנימייתית. שבתות, אני מניח, שהמכינה בבר אילן לא כזאת זה ---

גם יש פנימייה.

כן, אבל הפנימייה בבר אילן בשבתות ---

אתה צודק לגבי האווירה, אתה צודק לגבי התמיכה, לצערי ההכנה ---

רק תעשו גם פעם מעקב לגבי הבוגרים.

אנחנו עשינו עכשיו לקראת ---

ומה מצאתם?

הם בצבא. הם ילכו שוב למכינה, לאחר שיסיימו את הצבא. זאת אומרת, העלות ---

בדקתם את הטענה הזו?

לפי רמת ההישגים, בלי ספק.

אנשים שהיו בוגרים לפני חמש, שבע שנים עשו מכינה פעם שנייה?

נכון מאוד. עושים מכינה פעם שנייה.

יש לך כאלה, שלפני שבע שנים, שסיימו עם תעודת בגרות מלאה, והתקבלו לאוניברסיטה.

כמה מהם?

אני לא יכולה לשלוף לך מספרים.

אני יכול להוסיף נתון אחד.

בוגרי "אור מאופיר" חלקם הלא מבוטל השלימו תעודת הוראה במכללת הרצוג, ומשרתים במערכת החינוך של משרד החינוך. הרב גיל ביצ'ה, שנמצא בישיבה תיכונית אור עציון. הרב עזרא בירוש הוא סרן בצה"ל והן על זו הדרך. יש כמה אנשים טובים שנמצאים ומשולבים ---

טוב, חברים, תראו, אני גם אומר לך הרב בניהו, אני מנקודת מבטי, המסגרת הזו, אני לא יודע אם לקרוא לה מכינה ישיבתית, מכינה קדם צבאית, אני לא מומחה לשמות. המסגרת הזאת, כפי שאני מכיר אותה, היא חייבת, היא מסגרת ראויה. גם לפי דברייך, גברת אביעד, מסגרת ראויה, מסגרת טובה. ולכן, מנקודת מבטה של הועדה, המסגרת הזו צריכה להתקיים.

מבחינתנו, זה עניין מקצועי, שאנשי משרד החינוך ישבו ויקיימו דיון, באשר למסגרת המנהלית, הארגונית, שבה צריך להפעיל את הדבר הזה. אני רוצה, שתעשו את זה גם בשיתוף עם המכינה, בשיקול דעת. אני גם מייעץ, שבדיון הזה יהיה מישהו, שמבין במכינה הזו. אם היה אפשר להכניס לתמונה הזו את אלחנן בלאט או הרב דרוקמן גם כן. אבל אני מבין שגם ככה התכוונתם לעשות את הדיון הזה עם אלחנן גלאט, שאין שום ספק, שהוא יכול להיות מייצג מאוד מאוד נאמן. להבין, אלחנן גלאט, מבין מצוין מה ההבדל בין המכינה בבר אילן לבין המכינה הזאת. נכון הרב אבי?

וייתכן מאוד, שעם קצת הכוונה, וסיוע, ועבודה הדדית הם ייענו בצורה מרבית גם על הדרישות הקדם אקדמיות.

יכול להיות.

ניסינו.

אנחנו יושבים עם הרב בניהו אחת לשנה, אחת לשנתיים במקרה האחרון, אנחנו מתווים לפניו את הדרך, איך להפוך, איך לעמוד בקריטריונים של מכינה קדם אקדמית וזה לא קורה.

לכן אני אומר, תשבו ותמצאו את הפיתרון. ואני מברך, שיימצא הפיתרון. אני בכלל לא שואל אותם אם מסגרת של מכינה קדם צבאית היא יותר טובה להם, פחות טובה להם. זה עניין מקצועי. אני מלוה את המכינה הזו, נדמה לי, אפילו, שאני מוזמן למסיבת הסיום, ואני כל פעם מקפיד לבוא לשם.

נכון, בעשרים ושישה.

למה אני מקפיד לבוא? לעודד את הבחורים. לבוא ולעודד אותם, להגיד להם, ולברך אותם. זה עולים מאתיופיה, שעושים איזשהו מעשה. אני מחפש כל דרך, אגב אברהם ליפשיץ, שעזב כאן, הוא הלך לדיון אצל השר, הוא כתב לי, הנושא הוא קליטת עלית העולים מאתיופיה. זה הנושא, שעכשיו נידון אצל השר. ואין לי ספק, שגם השר לא ירצה, שמסגרת שמקדמת תלמידים עולים מאתיופיה תיסגר.

אני גם מאוד שמחתי לשמוע את דברייך בעניין הזה. אז תשבו, תמצאו מה המסגרת הראויה. לא לדבר על סגירה. אנחנו לא יכולים להסכים על סגירה. אני שמח, שגם את אומרת המסגרת לא נסגרת. תמצאו את הפיתרון המקצועי הנכון. מהו הפיתרון המקצועי הנכון, שיאפשר. בין כך, אגב, אני יכול לתת לך מחוץ לחדר עוד כמה רעיונות. מעבר למכינה הישיבתית, יש עוד כמה אפשרויות. תתייעצי במשרד ותראי, שיש עוד כמה אפשרויות על מנת, שהמסגרת הזאת תתקיים.

אני מאוד מודה לכם הישיבה ננעלה.

13:18