הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
21
ועדת הכלכלה

13.07.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 580

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, י"א בתמוז התשע"א (13.07.2011), בשעה 09:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זיכוי), התש"ע-2010, של חה"כ רונית תירוש (פ/2187).

חברי הוועדה: כרמל שאמה הכהן – היו"ר

חה"כ רונית תירוש

עו"ד חנה טירי – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד אסף תכלת – ייעוץ וחקיקה-אזרחי – משרד המשפטים

עו"ד הילה דוידוביץ – משרד המשפטים

יערה אייזן – מתמחה, משרד המשפטים

עו"ד יעל כהן – יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר

עו"ד שוש רבינוביץ – יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר

רונית פרל – יועצת משפטית, התאחדות התעשיינים

עו"ד חנית אברהם-בכר – ארגון אמון הציבור

אתי בנדלר

לאה ורון

מיטל בר שלום

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – זיכוי), התש"ע-2010, של חה"כ רונית תירוש (פ/2187).

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. ההצעה אושרה בקריאה מקדמית ב-23 ליוני 2010. עבר הרבה זמן.

תודה לקודמך.

אנחנו חייבים לך פיצוי, רונית.

או לפחות זיכוי.

זאת באמת אחת השאלות: מה קורה עם הפרת הסעיף הזה, אם הוא יתקבל. האם יהיו חייבים פיצוי או לא.

מדובר פה בהצעת חוק פרטית צרכנית, שבאה להסדיר את נושא הזיכוי. זה אחד מהדברים שבדרך כלל סובלים מליקויים ביחסים שבין הצרכן לבין בתי העסק. אני לא בטוח שרוב הצרכנים מודעים לזכויות המתגבשות להן בזמן האחרון בחקיקה ובתקנות המבוצעות בעניין זה. החוק הזה בא להסדיר עוד זווית של העניין. חה"כ תירוש, תציגי את הצעת החוק.

את החקיקה הזו התחלתי מבלי לדעת שבמקביל היתה יוזמה לחקיקה בתחום החזר כספי על מוצרים, וזה עבר לכדי חוק. אני חושבת, שההצעה שלי משלימה את ההצעה של החזר כספי. מדובר במקרים בהם לא מוחזר הכסף מטעמים כאלה ואחרים. בביגוד אתה יכול להחזיר את הבגד תוך שלושה ימים ולקבל את הכסף בחזרה, אבל מעל שלושה ימים אתה תקבל זיכוי. מה קורה אז? לכן, אני חושבת שזה נכון להמשיך בהליך החקיקה. עיקרו של העניין הוא בכך שהכסף שאני השקעתי הוא כסף שיישמר ערכו. אם לא יוחזר לי כספי בגלל נסיבות כאלה ואחרות, לפחות אני אוכל לממש את הזכות לשלם בו על מוצר אחר. אני כתבתי: "בתקופה בלתי מוגבלת", אבל אין לי בעיה שנגביל את התקופה בטווח זמן יותר סביר ממה שקיים היום.

היום יש רשתות שאחרי 30 יום לא מוכנות לכבד את הזיכוי, והכסף שלך פשוט הולך לאיבוד. יש כאלה שנותנות שלושה חודשים, והמיטיבים נותנים חצי שנה. אני לא ראיתי כאלה שנותנים זיכוי מעל חצי שנה.

מסיבות שונות ומשונות אנחנו לא תמיד זוכרים ולא תמיד זמינים לאותה חנות שבה רכשנו את מה שרכשנו. בדרך כלל מדובר ברכישות עבור בני המשפחה. אתה מגיע הביתה ומגלה שבני המשפחה לא אהבו את מה שקנית ואתה צריך להחזיר את זה, אבל לא מזדמן לך להגיע לחנות, אתה שוכח ואז הכסף הזה נעלם או ערכו נגזל ממך. אני ביקשתי לא להגביל את התקופה, אבל אם נחליט כאן להגביל את התקופה, אז לתקופה יותר ארוכה – לפחות שנתיים. מעבר לכך, יש פה דברים בסיסיים שצריך לטפל בהם, אפילו ברמת תקנות שהשר יתקין. למשל, על איזה נייר נכתב הזיכוי, כי כידוע הניירות הללו הם מחיקים. אתה לא רואה לא את התאריך ולא את הסכום הרשום בו.

האם יש הערות לחוק?

הממשלה תומכת בהצעת החוק. חשוב לי להבהיר, שככל שקיימת לצרכן זכות ביטול על פי דין, חשוב לומר במפורש שהעוסק לא יכול לא לתת או להציע לצרכן זיכוי במקום החזר כספי, אפילו כסעיף ראשון. יש לנו נוסח מוכן לסעיף כזה. חשוב מאוד להבהיר את היחס בין הצעת החוק בעניין זיכוי לבין זכות הצרכן לקבל החזר כספי על פי דין.

אני רוצה להעיר, שהכוונה שלי שבעדיפות ראשונה נקבל את הכסף חזרה. בנסיבות בהן הכסף לא מוחזר ומדובר בזיכוי, יהיו התנאים האלה.

אני מארגון אמון לציבור. ראשית, אנחנו שמחים על קידום של כל זכות של צרכנים. לכן, אנחנו באמת שמחים על קידום הנושא על ידי חברת הכנסת רונית תירוש. עם זאת, מהתלונות שמתקבלות במוקד אמון לציבור ומשיחות שאנחנו מנהלים עם צרכנים, זו לא הבעיה העיקרית במשק. זו לא הרעה החולה של תחום הצרכנות הישראלית, להפך. זהו תחום שאם אנחנו נתערב בו אנו עשויים לפגוע בצרכנים. אנחנו כן מסכימים עם זה שיש להסדיר את ההנפקה של הזיכויים. אנחנו רואים תלונות על זיכויים שנמחקים, על הגבלת מועד תוקף שלא נאמר, ואז אני מגיעה עם זיכוי שאין לו תוקף ואומרים לי: סליחה, היית צריכה לממש אותו לפני שלושה חודשים. כך גם על זיכוי שהערך שלו שווה פחות מהסכום ששילמתי. זה תחום המצדיק הסדרה, וכמו שחה"כ תירוש אמרה: גם בחקיקה.

עם זאת, הטענה שלנו היא שיש חשש, שאנחנו נסדיר כאן תחום שפועל בצורה טובה במשק על ידי כוחות השוק.

אבל את בעצמך אמרת שקיבלתם תלונות על זיכויים שנמחקים, אז מה זאת אומרת להסדיר תחום? אני לא מבינה מה שאת אומרת.

אני אסביר. יש היום הרבה עסקים, שבאופן וולונטרי, דווקא בשל תודעת שירות, בשל שיקולים עסקיים תחרותיים, נותנים מעבר לחוק את הזיכויים. אם נבוא היום, נגביל אותם ונגיד להם: אם אתם בוחרים לתת זיכוי אתם מוגבלים.

את טועה. הם לא בוחרים. זו ברירת מחדל. הם צריכים לתת כסף, ואם לא הם חייבים לתת זיכוי.

אז זו הרחבה ממש. זו ממש הרחבה של תקנות ביטול עסקה, וזה משהו שדורש ממש חשיבה: האם יש מקום להסדיר את זה, האם יש מקום לחייב עסקים לתת מעבר. אם זו תהיה בחירה ונשאיר את זה לשיקול הדעת של העסקים ונגיד: משעה שבחרתם להעניק זיכוי אתם מחויבים שהזיכוי יהיה לתוקף של שנה-שנתיים או לתקופה בלתי מוגבלת ובתום שנה אתם גם מחויבים לתת כסף – כפי שכתוב בדברי ההסבר - אנחנו מרחיבים פה בצורה גורפת את תקנות ביטול עסקה. אם לא ניגשתי לחנות במשך 14 יום, לפי החוק, כדי לקבל החזר כספי על ריהוט, אני יכולה להחזיק אצלי ביד את הזיכוי ובתום שנה לקבל את הכסף.

המשמעות של ההצעה כי בתום שנה יקבלו החזר כספי, היא הרחבה מאוד גורפת של תקנות ביטול עסקה בקבלת החזר כספי הרבה מעבר ל-14 יום שנקבעו בתקנות ביטול עסקה. כך בעצם צרכנים יחזיקו את הזיכוי אצלם. יש לי גם הערות לסעיף (ד)-(ה).

תתמקדי בהערות כלליות.

יש סתירה בין דברי ההסבר לחוק עצמו.

תתייחסי רק להצעת החוק ולא לדבריי ההסבר.

יש סתירה גם בין סעיף (ה) לבין סעיף (ד). לסיכום – אם אנחנו נרחיב את זה, אנחנו נפגע רק בצרכנים.

קודם כל, יש לנו תקנות ביטול עסקה, המטילות חובה רחבה מאוד על העוסק לאפשר לבטל עסקה ולהחזיר כסף לצרכן. הצעת החוק הזו באה להרחיב ולומר: במקום בו אין חובה בכלל להחזיר – לאפשר את ההחזר ולאפשר את ביטול העסקה- העוסק בוחר מרצונו לתת זיכוי - מטילים עליו חובות מסוימות בנוגע לזיכוי. מצד אחד, אפשר להבין כי כמו שחה"כ תירוש אומרת חייב להיות גילוי, שהצרכן יידע בדיוק מה הוא יכול לעשות עם אותו זיכוי ושזה לא סתם יישאר. זה בעצם שווה כסף. אנחנו חוששים שאם יהיו יותר מדי מגבלות בקשר לזיכוי העוסקים יבחרו לא לתת זיכוי בכלל. הם ילכו לפי תקנות ביטול עסקה, שזו כברת דרך כשלעצמה. אין שום חובה לתת זיכוי, ולכן הם יעדיפו לא לתת זיכוי בכלל. השאלה היא, האם זה טוב לצרכן.

אני חייבת לשאול שאלה את היועצת המשפטית של הוועדה. אני לא חשבתי שיש אפשרות שלישית. אני ראיתי לנגד עיני אפשרות של החזר כספי או זיכוי, ואם ניתן זיכוי אלה התנאים. זו הפעם הראשונה שאני שומעת שיש אפשרות לבעל העסק להחליט שהוא לא נותן כלום.

אני אבהיר את העניין. אכן גברת רבינוביץ והדוברת הקודמת צודקות מבחינת התיאור – לא בנוגע למשמעויות הצעת החוק אלא בתיאור המצב המשפטי. כיום המצב המשפטי הוא כזה: יש מקומות בהם יש זכות לבטל עסקה או לקבל החזר כספי. לגבי כל המקרים בהם אין חובה על העוסק לאפשר ביטול עסקה ולתת החזר כספי לצרכן, מודיע העוסק מראש מהי מדיניות החזרת מוצרים אצלו. הוא יכול להודיע מראש באמצעות שלט בכניסה לחנות: אין אצלנו ביטולי עסקה, אין החזרת מוצרים. ככל שלא מדובר בעילות שמקנות זכות ביטול, כמו פגם במוצר, הטעיה וכו', זכותו להודיע: אצלנו אין ביטולי עסקה. יכול עוסק להגיד: מדיניות ההחזרה שלנו היא, שאנחנו מוכנים לתת זיכויים. זה וולונטרי. הוא מחליט על המדיניות שלו, ובלבד שהצרכן יידע מראש מה המדיניות שלו באמצעות שלט כניסה.

מה הטענה שנטענה כאן על ידי שתי הדוברות האחרונות? הן אומרות, שככל שיהיו הוראות מגבילות בקשר לאופי הזיכוי, יותר עוסקים יעברו למדיניות של אי מתן זיכוי. זה החשש שהן מעלות, והוועדה צריכה לשקול אם יש בדברים משהו.

אני חייבת לומר: כל מספר זוכה. על פי ההיגיון שלי, מי שהחליט על מדיניות זיכויים מבין שלצורכי מסחר זה שווה לו. אם אני נכנסת לחנות ורואה שאין מדיניות של זיכויים, הסיכוי שאני אקנה הוא פחות מזה שאני אקנה במקום שאני יודעת שיש לי את האפשרות לשקול שנית. לכן, למרות המגבלות, שאני לכאורה או לכאורה מטילה עליו עכשיו, אני חושבת שהחשש הזה עשוי במקרה שלנו להיות מופרך.

אני מהתאחדות התעשיינים. אנחנו שלחנו אתמול מסמך הערות מפורט בקשר לסעיפים.

אני רוצה להזכיר לכל הנוכחים, שהבקשה של הוועדה זה להשתדל עד כמה שאפשר להעביר את המסמכים לפחות 3 ימי עבודה לפני הדיון, כדי שחברי הכנסת והיועצת המשפטים יספיקו לקרוא אותם.

אני באמת מצטערת. אני רק אתמול הספקתי להעביר נייר. בקשר להסדר שהוא וולונטרי - יש אינטרס לעוסקים, לפחות אצלנו, לבוא לקראת צרכנים. זה בהחלט שיקול שיווקי. פה יש הוראות שהן קצת מעבר להתערבות מדתית, גם בשיקולים השיווקיים. אם עוסק מחליט שאת הזיכוי הוא לא רוצה לכבד בשעת מבצע מסוים שהוא עושה בסוף עונה או לא בסוף עונה, זה כבר שיקול שיווקי שלו. הוא חייב להצהיר על כך מראש במדיניות שלו, והדברים האלה חייבים להיות ברורים. אני חושבת שאת זה צריך להבהיר, כמו את ההוראות הטכניות. יש פה כמה הוראות אופרטיביות, שהן ממש לא מדתיות ומאוד מגבילות. למשל, התקופה הבלתי מוגבלת יוצרת קושי חשבונאי ברישום.

אני הסתייגתי מכך.

נושא נוסף – מצב אבסורד בהוראה של החזר של 10% בהחזר כספי. אם ממשים 90% מהזיכוי, אז 10% מקבלים החזר כספי במקום. זה יוצר מצב שהוא יותר גרוע מהוראות תקנות ביטול עסקי, ששם ניתנת לנו אפשרות – בגלל המגבלות הטכניות: לא תמיד יש כסף בקופה, לא תמיד רוצים שהעובדים יחזירו כסף במקום. פה הגבלנו ל-10% ולא הגבלנו לסכום מסוים. הרציונאל אומר, שאם מגיעים לסכום של 5-10 שקלים או סכום קטן אחר, אפשר להחזיר בכסף. כאשר מגבילים ב-10% ויש טובין כמו רהיטים או אופנה, זה יכול להגיע ל-50 שקלים או 100 שקלים. ה-10% האלה יכולים להגיע לסכומים, ואם את מחייבת פה במתן החזר כספי למעשה מגבילים את העוסק, וזה כן שיקול שיכול להרע את המצב של הצרכן. העוסק יגיד: אני לא רוצה שהעובדים שלי יחזירו עכשיו 100-200 שקלים. את זה צריך להסדיר בצורה שתהיה פרקטית.

עו"ד יעל מהמועצה לצרכנות.

אנחנו רוצים לברך על הצעת החוק, ולא רק במילים. אנחנו באמת מקבלים הרבה מאוד תלונות של אנשים שמקבלים זיכוי, אפילו במקרים שהחוק מחייב לתת החזר כספי. אנחנו גם בטוחים שגברתי חה"כ תירוש לא התכוונה לאפשר לתת זיכוי גם כאשר החוק מחייב החזר כספי או מקנה זכות לתבוע פיצוי עונשי של עד 10,000 שקלים מעוסק שסרב לתת החזר כספי. לכן, הנושא הזה מוסדר, כפי שאמרה היועצת המשפטית, רק במקרים בהם מדובר במדיניות החזרה של העוסק. החוק פה בעצם מבטל תנאים מקפחים שהיו נוהגים העוסקים לרשום על הזיכויים האלה. החוק בא ואומר, שזה שהמסמך נמחק זה מקפח. הכסף והמוצר נשאר בידי העוסק, וזה מקפח את הזכויות של הצרכן. להגביל לתקופה בלתי סבירה את השימוש בזיכוי, זה מקפח את הצרכן. כפי שאמרה חברת הכנסת, אנחנו שוכחים שיש לנו זיכוי. שלושה חודשים עוברים מאוד מהר, ובסופו של דבר אנחנו מפסידים כסף והעוסק מתעשר על חשבוננו שלא לפי הדין.

דבר נוסף – העדר אפשרות לממש זיכוי בתקופה של מבצע. גם זה מקפח. הרי הכסף נשאר חודשים רבים בקופה, ולנו אין את המוצר ביד. חייבים לתת לנו אפשרות לממש את זה באופן סביר.

צריך לאסור אפשרות לתת זיכוי במקום החזר כספי. יש לנו הרבה מאוד תלונות בעניין הזה. כפי שאמרה חה"כ חנה טירי, יש לאסור על מתן זיכוי במקום החזר כספי כאשר הדין מאפשר או מחייב החזר כספי.

עו"ד תכלת, האם יש לכם הערות כלליות להצעת החוק?

אנחנו מצטרפים להערות משרד התמ"ת ויתר הדוברים. אנחנו חושבים שצריך לשמור על איזון מתאים כדי שלא תהיה הטעיית יתר. בהמשך לשיחות קודמות עם חברת הכנסת, ייתכן שאולי חלק מהתנאים המוזכרים פה מתאימים יותר לתקנות מאשר לחקיקה ראשית.

כאשר נגיע לכך, אתם תעירו. קוראת סעיף 1(א):

1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 אחרי סעיף 14ו יבוא:

14ז.

(1) נתן עוסק לצרכן זיכוי בשל ביטול עסקה, יחולו הוראות אלה:

(1) הזיכוי יודפס באופן שימנע את מחיקת הכתוב בו ועל גבי נייר עמיד שיאפשר את השימוש בו בכל עת.

(2) הסכום הנקוב בזיכוי יהיה הסכום ששולם בעת ביצוע העסקה.
(3) תוקף הזיכוי יהיה לתקופה בלתי מוגבלת.
(4) מימוש הזיכוי לא יותנה בהצגת החשבונית שניתנה לצרכן בעת ביצוע העסקה.
(5) לא יהיה תוקף לתנאי המגביל את האפשרות לממש את הזיכוי, לרבות לעניין מימושו במכירה מיוחדת.

אנחנו חושבים, שהסעיף הראשון להצעת החוק צריך להיות הסעיף שמבהיר את היחס בין ההוראה בסעיף זה לבין כאשר לצרכן יש זכות לבטל עסקה על פי דין. כמובן שאנחנו עוסקים במישור הוולונטרי. אנחנו מציעים לבוא ולומר: עוסק רשאי לתת לצרכן זיכוי בשל ביטול עסקה, ולומר במפורש: ואולם לא ייתן ולא יציע עוסק לצרכן זיכוי בשל ביטול עסקה במקרה בו קיימת לצרכן זכות לבטל את העסקה על פי דין.

אפשר אולי לכתוב את זה בקיצור: ביטל צרכן עסקה ולא היה זכאי להחזר כספי לפי הוראות הדין ונתן לו העוסק זיכוי. זה העיקרון.

העיקרון: זיכוי במישור הוולונטרי, אבל אסור לתת או להציע לצרכן זיכוי כאשר יש לצרכן זכות לקבל כסף.

צריכים להבהיר, שזה לא חל במקום שבו יש לצרכן זכות לפי דין לקבל החזר כספי.

זה צריך להיות הסעיף הראשון.

מה קורה כאשר הצרכן רוצה ומעדיף דווקא לקבל זיכוי ולא החזר? צריך לאפשר את זה לצרכן.

מאיזה טעם צרכן ירצה דבר כזה?

העוסקים יתחילו לחלק זיכויים בלי לשאול את דעתו של הצרכן, זה ייצור המון מחלוקות.

באיקאה הרבה מאוד צרכנים דווקא רוצים לקבל את הזיכוי במקום הביטול, מכיוון שאז הם מקבלים את הסכום המלא.

וגם הם לא תמיד מקבלים את ההחזר הכספי במקום. זיכוי הם יכולים לקבל במקום.

יש את סעיף (ד), אבל הייתי מוכנה למחוק אותו. לא חשבתי על ה-5% בביטול.

בדיונים שנערכו על ביטול עסקה דיברנו על זה, והבינו שצריך לאפשר גם את האפשרות הזו, לא כחובה. רק אם הצרכן רוצה.

זה כמו סעיף (ד) שניסחתי.

אי אפשר לומר, שרשאי הצרכן לבקש זיכוי.

לא הייתי פוסלת את האפשרות הזו. בדיוק לקחתי לידיי את תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה). אני זוכרת, שיש סעיף לפיו מותר לעוסק להציע במקום החזר כספי פיצוי אחר. האם זה נכון שיש משהו כזה?

בתקנות, לא.

אז זה מופיע בחוק.

גם לא בחוק.

הנוסח שלך, כפי שאת הצעת עכשיו, מאפשר לעוסק להציע, ולצרכן לבחור לבקש זיכוי.

האם אני טועה שזה קיים באיזשהו מקום?

אני מדברת על מה שאת הצעת עכשיו כסעיף פתיחה. הנוסח של משרד התמ"ת להגביל ולאסור...

זה קיים בחוק המכר.

זה קיים באיחור טכנאי.

בדיוק כך.

אם מהנוסח שלה משתמע מה שאתן רוצות, אין בעיות.

במקום פיצוי עונשי אפשר להציע משהו אחר. פה זה לא אותו דבר. פה מגיע לו הכסף. החוק אומר שמגיע לו הכסף עצמו, ורוצים פה להחליש את החוק.

אבל אם הוא רוצה להשאיר את הכסף אצל העוסק, זו זכותו. הוא יכול גם להשאיר ולא לקחת זיכוי, להשאיר וללכת.

צריך להשאיר את זה להחלטתם ולא לכתוב את זה בחוק.

אם אני מבהירה בנוסח החוק, שהסעיף הזה לא חל מקום שיש לצרכן זכות לקבל החזר כספי לפי דין, אז הוא כבר לא יוכל להציע לו זיכוי במקום. לכן, צריכים לקבל החלטה ערכית. הצרכן ישאל: אם אני אוכל לקבל בחזרה את הכסף, למה שאני אבקש זיכוי? כאשר אני מבטלת עסקה לעוסק יש זכות להשאיר אצלו איזשהו סכום – 5% ולא יותר מ-100 שקלים. כאשר אני מקבלת זיכוי, אני מקבלת זיכוי על כל הסכום. אין דמי ביטול עסקה. לכן, יכול להיות שלצרכן כן יש אינטרס לקבל זיכוי.

בעיקר בעסקה גדולה.

בעיקר בעסקה גדולה. לכן, אני לא חושבת שזה דווקא לרעת הצרכן המקרה הזה.

כל עוד משאירים את הבחירה בידיו, ולא נותנים אפשרות להטעות אותו.

אפשר להגיד: "זיכוי שתנאיו הם לא פחות טובים מאלו שלפי זכות ביטול".

זיכוי שתנאיו טובים מזה: שהוא מקבל את זה באופן מיידי ושאין על זה דמי ביטול.

הניסוח שלך הוא טוב. מה שמשרד המשפטים הציע זה לכתוב איסור מפורש, להציע זיכוי במקום החזר כספי. זה מה שמציע משרד התמ"ת.

אנחנו יכולים להצביע. העיקרון הוא ברור. אין מחלוקת. אנחנו משאירים את הבחירה בידי הצרכן.

רק בתנאי שתנאיי הזיכוי טובים מתנאי ההחזר הכספי. בתנאי שהזיכוי יהיה על מלוא סכום הרכישה.

ברגע שהזיכוי הוא בהתאם להוראות החוק המוצע זה על מלוא הסכום.

חובה להבהיר את זה.

אולי אפשר לקבוע שזה יהיה הפיך. אם הוא לקח זיכוי ואחרי שבוע ראה שאין לו מה לקנות בחנות הזו, הוא יוכל לקבל ביטול.

אני לא יודעת.

זו מהפיכה.

המטרה של כל הוראות חוק הגנת הצרכן היא לבטל תנאים מקפחים, להוביל הגינות בחיי המסחר, אבל לא לקפח אף אחד מהצדדים.

לגבי סעיף קטן (א) – אנחנו מציעים שרוב התנאים שמופיעים בסעיף קטן (א) ובסעיף קטן (ב) יהיו בתקנות שהשר יקבע, גם כדי לאפשר דיון עם נציגי העוסקים לפני התקנת התקנות, וגם מאחר שנראה לנו יותר נכון שההוראות הספציפיות לגבי איך הזיכוי יהיה, על איזה נייר הוא יודפס, תקופת הזמן, אופן הכתיבה של הזיכוי, יהיו בתקנות.

איזה נייר לא נכנס פה. העיקר שיהיה נייר שלא נמחק.

נכון. אנחנו מציעים שזה יהיה בתקנות שהשר יקבע.

תפרידי בין הדברים. צריך לקבוע את העיקרון בחוק: הזיכוי יהיה לא מחיק. איזה נייר, גודל נייר, צבע נייר – ייקבעו בתקנות.

גם בסעיף קטן (ב).

עוד לא הגענו לסעיף קטן (ב)

את סעיף (1) קבענו.

הזיכוי יודפס באופן שימנע מחיקת הכתוב בו.

סוג הנייר, גודל הנייר וכל היתר הדברים – ייקבעו בתקנות.

את כל השאר אני מוחקת.

מה לגבי התקופה? האם זה גם יהיה בתקנות?

עוברים אחד-אחד.

סעיף (2) חייב להישאר.

גם אני חושב.

סעיף (3).

אם נקבע שזה לתקופה בלתי מוגבלת, העסקים יבואו ויגידו: אנחנו לא נותנים זיכויים בכלל.

זה בעייתי מבחינה פרקטית.

לא איכפת לי להגביל לשנתיים.

תקופה בלתי מוגבלת זה לא ריאלי, כי גם הכסף נשחק. זיכוי בעוד 20 שנה לא שווה כלום. רק לשמור אותו עולה יותר מהזיכוי.

אנחנו חושבים ששנה זה סביר.

אני מבקשת שנתיים.

נרשום: תוקף הזיכוי יהיה לתקופה של שנתיים לפחות. יכול להיות שהעוסק לא רוצה להגביל.

צריך להבהיר, שזה מיום קבלת הזיכוי ולא מיום העסקה.

אני מוסיפה את זה: "תוקף הזיכוי יהיה לתקופה של שנתיים לפחות מיום קבלת הזיכוי".

הייתי רוצה להוסיף: "לא מומש זיכוי בחלוף שנתיים מיום חלף הזיכוי, רשאי הצרכן לדרוש החזר כספי".

לא.

הרחבת את תקנות ביטול עסקה מ-14 יום לשנתיים. אני אחזיק את הזיכוי במשך שנתיים, ובעוד שנתיים אקבל את כל הכסף.

זה לא אותו דבר, כי כבר החזרת את המוצר.

דווקא בגלל שאני מארגון "אמון הציבור", אני חושבת שזה יפגע בצרכנים כי העסקים לא ייתנו את הזיכויים האלה.

מה לגבי סעיף (4):"מימוש הזיכוי לא יותנה בהצגת החשבונית שניתנה לצרכן בעת ביצוע העסקה"?

זה גם לא קורה היום, אני חושבת.

אם זה נכתב, כנראה שה נכתב על סמך מה שקורה.

אין לנו בעיה עם זה.

אם אין בעיה, יש הסכמה.

ברגע זה הוצג בפניי זיכוי על נייר מחיק, שבו כתוב בפרוש: לשובר זה יש לצרף חשבונית קנייה מקורית.

נעבור לסעיף (5).

הגבלת מימוש.

אני מתארת לעצמי מצב שבו מישהו קונה משהו, ואחרי חודש הוא רואה שאותו מוצר במבצע, מחזיר את המוצר, מקבל זיכוי ושוב קונה את אותו מוצר ומרוויח את ההפרש.

אבל יש מגבלה מתי את יכולה להחזיר מוצר כדי לקבל החזר כספי או פיצוי. את לא יכולה לבוא ולהחזיר בעוד שנה.

לזיכוי אין הגבלה.

אבל זה מותנה בהחזרת המוצר אומרת חה"כ תירוש.

ברור, את מחזירה את המוצר.

אם אני מחזירה את המוצר מיד, זה סימן שאני לא מעוניינת.

אני יכול גם לקבל כסף.

תוך שבועיים. את תחכי, כי המבצע כבר התחיל.

בחו"ל – הלוואי שנהיה שם – אם את קונה משהו ואחרי יומיים יש מבצע, את יכולה לחזור ומספיק שאת מביאה את החשבונית בשביל שהם יחזירו לך החזר כספי בגלל ההפרש שנוצר בגלל המבצע. אני לא הלכתי רחוק עד כדי כך.

יש פה שיקולים מסחריים ושיווקיים של העוסק.

זה שיקול שיווקי וולונטרי של העוסק.

זו ממש התערבות לא מדתית.

אם יש לי זיכוי ביד, זה כסף. זיכוי בשבילי זה כסף. הכסף הזה הוא בר מימוש בכל רגע נתון.

אבל פה יש שיקול מסחרי נטו. אם העוסק רוצה לבוא לקראת הצרכן, אז הוא לא יגביל אותו. אם עוסק יחליט שבמכירות ובמצבעים מיוחדים הוא לא מוכן...

את מדברת על מימוש הזיכוי או על האפשרות שלי להחזיר מוצר בזמן מבצע, ואז הוא יגיד לי: החולצה שאת מחזירה שווה היום 20 שקלים פחות.

לא, מימוש הזיכוי.

מה הבעיה עם מימוש הזיכוי?

זה שיקול נוסף.

נניח שאני קניתי בזמן מסוים ב-50 שקלים, קיבלתי זיכוי על 50 שקלים, אחרי חודש היה מבצע בחנות ובאתי בדיוק בזמן הזה לממש את הזיכוי שלי ב-50 שקלים. מה הבעיה?

יש לנו פתרון, שאנחנו מקווים שיהיה מקובל גם עלייך, אחרת לא יהיה רוב בוועדה.

"לא יהיה תוקף לתנאי המגביל את האפשרות לממש את הזיכוי, אלא אם כן קבע השר אחרת". הנושא הזה ייבדק על ידי המשרד, ואם הם ימצאו לנכון להביא תקנות שיאפשרו הגבלת תוקף, אז נדון.

באישור ועדת הכלכלה.

כל התקנות יהיו באישור ועדת הכלכלה.

נמשיך לקרוא. סעיף (ב): "האמור בסעיף קטן (א)(3) ו-(5) יופיע על גבי הזיכוי, באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת".

האם יש ויכוח לגבי סעיף (ב)?

את זה אפשר גם בתקנות. אפשר להסמיך את השר לקבוע הוראות לגבי אופן הכתיבה.

לא נעמיס על השר יותר מדי עבודה. לא איכפת לי, אני לא אתעקש על זה.

מה גם, שלוועדה יש ניסיון לא מהמשובחים שבהם בנושא התקנת תקנות על ידי שרי התמ"ת לדורותיהם.

אני חושבת, שזה מסוג ההוראות שיותר מתאימות להופיע בתקנות באשר בחקיקה ראשית.

אתי, מה את אומרת?

עקרונית, אפשר להשאיר את זה לתקנות, אבל אני גם לא מוצאת רע בכך אם העיקרון כאן הוא מאוד ברור.

הבנו. נעבור לסעיף (ג).

קוראת סעיף (ג):

"מימש הצרכן זיכוי ברכישת מוצר או שירות שמחירו נמוך מהסכום הנקוב בזיכוי, יהיה הצרכן זכאי לקבל עודף בכסף מזומן, ובלבד שההפרש לא יעלה על 10% משווי הזיכוי".

הערתי קודם, שבטובין מסוימים כמו רהיטים ואופנה, 10% יכולים להגיע לסכומים מאוד גבוהים, ואז העוסק יצטרך לתת כסף מהקופה במקום וזה מרע את המצב שלו מול תקנות ביטול עסקה לפיהם יש לו 7 ימים לתת כסף והוא גם יכול לתת צ'ק מזומן ולא מזומן. הרציונאל פה זה לא להשאיר את הצרכן עם סכום נמוך ולתת זיכוי על 10 שקלים או 15 שקלים.

את צודקת, אבל איך עושים את הדיפרנציאציה הזו? אם אני קונה משהו במחיר נמוך וההחזר הוא שני שקלים, אני לא אממש את זה.

אפשר להגביל את זה בסכום.

בדיוק. אם מגבילים בסכום של עד 10-15 שקלים, אז אפשר לתת החזר כספי. זה גם ריאלי מבחינת הקופה של העוסק. תמיד יהיה הסכום הזה בקופה.

מה הסכום שאתם מציעים?

כמו בתקנות ביטול עסקה: 5% או עד 100 שקלים, הנמוך מביניהם.

100 שקלים זה הרבה. אנחנו מציעים 15 שקלים.

ואם אני קונה משהו ב-10,000 שקלים, אז זה 5% או עד 100 שקלים, כמו אותו שיקול שחשבו עליו בתקנות ביטול עסקה.

אם אני נכנסת לחנות רהיטים, הסיכוי שאמצא משהו ב-100 שקלים הוא נמוך. אני אצטרך בשביל זה לקנות כיסא ב-400 שקלים. זו בעיה. אני חושבת ש-5% או 100 שקלים זה סביר.

אני חושבת, שאין טעם לקבוע אחוזים כאן. זה לא רלוונטי. אני חושבת, שהסכום הוא הרלוונטי – 100 שקלים.

אבל אם קנית מוצר באלפי שקלים, אין לך אחר כך מה לעשות עם הזיכוי הזה.

אנחנו, כנראה, נתרום את זה בסוף.

אם אתה בחנות שבה אין מוצרים זולים, מה תעשה עם ה-100 שקלים?

בשביל זה היינו צריכים את הקביעה של האחוזים.

10% יכולים להיות סכום מאוד גבוה.

אבל אם זו חנות שהדברים יקרים בה, אז 10% זה בכל מקרה לא מספיק כדי לקנות משהו. לכן, אני כן חושבת שזה נכון לדבר באחוזים מאשר לנקוב סכום קבוע.

אבל אז יוצר מצב בו העוסק צריך לתת מזומן במקום. דיברנו על כך בתקנות ביטול עסקה, שלא כל העוסקים מוכנים שעובדים יוציאו סכומים של למעלה מ-50 או 100 שקלים מהקופה. זה יוצר בעיות פרקטיות. לא תמיד יש כסף מזומן. אפשר אולי ליצור הסדר כמו בתקנות ביטול עסקה: אם זה מעל 10% ומעל סכום מסוים, העוסק יוכל לתת צ'ק מזומן תוך 7 ימים.

אבל אם את לא נותנת את הכסף במזומן, את ממשיכה לקשור את הצרכן לעוסק. עד מתי?

זה תלוי באיזה אמצעי תשלום שילמתי. אם שילמתי בכרטיס אשראי?

אבל מדובר בזיכוי לתקופה של שנתיים. נניח שקרוב לסיום התקופה יגיע הצרכן. האם אז יתחילו לבדוק: איך שילם הצרכן לפני למעלה משנה וחצי?

העיקר שאת לא מצרפת חשבונית.

אני חושב, שניתן להגביל גם באחוזים וגם בסכום, כפי שנעשה בתקנות ביטול עסקה. גם את אופן החזרת התמורה אפשר להגביל בתקנות או כפי שייקבע על ידי הוועדה. בתקנות ביטול עסקה יש סעיף שלם המדבר על אופן החזרת התמורה, שיכול לפתור את השיקולים שהועלו כאן מכיוון התאחדות התעשיינים.

אשר על כן, מהי ההצעה הקונקרטית?

גם וגם.

גם וגם.

ובלבד שההפרש לא יעלה על?

100 שקלים.

או עד 5%, הנמוך מביניהם. זה בדיוק כמו בתקנות ביטול עסקה.

אבל שגם אופן ההחזר יהיה כמו בתקנות ביטול עסקה. שזה לא יהיה מזומן במקום מתוך הקופה.

למה? אם אנחנו אומרים הנמוך מביניהם, סכום המקסימום הוא 100 שקלים.

אנחנו עוברים לסעיף (ד).

קוראת סעיף (ד):

"עוסק רשאי להציע לצרכן הזכאי לבטל עסקה ולקבל החזר כספי, לקבל זיכוי במקום ההחזר הכספי, ובלבד שהודיע לצרכן כי הוא רשאי לבחור בין קבלת זיכוי לבין קבלת החזר כספי".

אנחנו מתנגדים לזה. דיברנו על זה לפני כן.

דיברנו על זה לפני, ואני הבנתי שהוועדה החליטה על עיקרון דומה לזה שאומר: הצרכן יהיה רשאי לבחור בזיכוי במקום בהחזר כספי בתנאי שסכום הזיכוי יהיה מלוא סכום הרכישה, והוראות הסעיף הזה יחולו על אותו זיכוי.

מה הבעיה? הוא מודיע לו על שתי האופציות, ואומר לו שיבחר.

סעיף (ד) מיותר. אפשר למחוק אותו.

לאור הנוסח החדש, הוא מיותר.

הוא יימחק. העיקרון דומה. זה לא ייכתב בצורה כזו.

אתם החלטתם על זה בסעיף (א). בשביל מה צריך את סעיף (ד).

זה ינוסח בצורה אחרת במיקום אחר, בהתאם לעיקרון.

קוראת סעיף (ה):

"הוראות סעיף זה לא יחולו על עסקה שבה ניתנה לצרכן זכות לבטל את העסקה ולקבל חזרה את כספו לפי סעיף 14ו".

זה גם מיותר.

זה ייאמר ברישא בצורה אחרת.

קוראת סעיף (ו):

הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על שובר מתנה".

יש לי הערה בנוגע לסעיף (ה). בסעיף 14ו מדובר על המוצרים שאפשר לבטל מכוח תקנות ביטול עסקה. כאן כתוב: "לא יחולו על עסקה שבה ניתנה לצרכן זכות לבטל עסקה". השאלה היא, האם זה חל גם על החריגים: מוצרים פסידים, תרופות, מוצרים באריזה פתוחה, הזמנה מיוחדת. לפי הנוסח כעת, זה אומר שזה אפשרי גם לגבי מוצרים פסידים כמו עיתון, חלב ואריזה מיוחדת. זו שאלה שצריך לחשוב עליה.

העוסק בוחר אם לתת או לא לתת זיכוי. מה הבעיה?

האם גם על חלב ועל תרופות אפשר לתת זיכוי?

לא. לא מחייבים אותו לתת זיכוי.

אני אומרת, שבחוק הזה יש חריגים. צריך לחשוב אם אנחנו מאפשרים את זה.

האם מחקנו את סעיף (ה)?

מחקנו. השאלה היא האם יש הערות לגבי סעיף (ו)?

אין הערות. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1 עם כל השינויים שקיבלנו. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – 2.

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 1 התקבל

קוראת סעיף 2: "תחילתו של חוק זה 30 ימים מיום פרסומו".

צריכים להתייחס גם לנושא התחולה. כלומר, מה קורה עם תוקף הזיכויים שיש לי ולכל הצרכנים בארנק.

אנחנו מתנגדים לתחולה רטרואקטיבית. אנחנו חושבים, שגם אם עסקה נערכה לפני חצי שנה ומדיניות החזרת הטובין של אותו עוסק היתה לפני חצי שנה היתה על בסיס סיכון-סיכוי שמשתנה היום, ולכן לא ראוי לתת.

לדעתכם, אין מקום להוסיף סעיף תחולה אלא להשאיר רק סעיף תחילה. האם זה מקובל על חברי הכנסת?

בשלב זה כן.

הייתי רוצה להציע, שרק חלק מההוראות יחולו באופן מיידי. ההוראה לעניין ההחזר של 10%, 5% או 100 שקלים. אם אני לא מוצאת מוצר שב-100% סכום העסקה הוא סכום הזיכוי, לפחות שיחזירו לי את העודף, גם על זיכויים שכבר יש לי בארנק.

בואו נשאיר את זה בשלב זה.

בסדר.

מי בעד סעיף 2?

ה צ ב ע ה

בעד – 2.

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 2 התקבל

נציג האוצר הודיע שאין עלות תקציבית להצעת החוק.

החוק מוכן לקריאה ראשונה. ברכות ליוזמת. ברכות לצרכנים.

תודה רבה ליו"ר, למנהלת לוועדה, ליועצת המשפטית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30