הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
34
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

17.7.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 189
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, ט"ו בתמוז התשע"א (17 ביולי 2011), שעה 10:00

ישיבה בעיריית חולון לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

יוסי בר נוי בוכריץ
- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

אלכס פרידברג

- מפקח קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

אנה ליטרובניק

- מנהלת מרחב ראשון לציון וחולון, המשרד לקליטת עליה

זיוה בורנשטיין

- ועדות קליטה בקהילה מרחב חולון

דפנה דרור

- ראש ענף מחוז מרכז, משרד השיכון

סגן ניצב יורם יפרח
- סגן מפקד מרחב איילון, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

דוד מוספיר

- מנהל שירותי קליטה, מרכז + ירושלים, הסוכנות היהודית

מוטי ששון

- ראש העיר, חולון

עזרא סיטון

- סגן ראש העיר, חולון

אילן לוי


- חבר מועצת העיר, חולון

יוסים סטלבנב

- חבר מועצה, ועדת קליטה, עיריית חולון

יוליה מליבונסקי
- חברת מועצה, עיריית חולון

יוסי זיידה

- אחראי בית העולה, עיריית חולון

תומר סמאי

- עובד קהילתי, רכז משפחות עולים מאתיופיה, עיריית חולון

דלית בוני
- עובדת סוציאלית קהילתית, מרכזת עבודה קהילתית והתנדבות, אגף הרווחה, עיריית חולון

סמדר בן אהרון
- עוזרת ראש העיר לתחום מניעת אלימות, סמים, ואלכוהול, עיריית חולון

דוד בר – ניר
- מנכ"ל רשת קהילה ופנאי

ליאת טויטו – פינקל
- מנהלת בית העולה, רשת קהילה ופנאי, חולון

יוסי זיידה
- מנהל מתו"ש, רשת קהילה ופנאי

מיכאל בבר

- עולה מגאורגיה, פעיל בקרב העולים ותושב העיר, חולון

אברהם דוד

- פעיל בקרב עולים, חולון

גריגורי גרוסמן

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה בעירית חולון לבחינת קליטת העלייה

של ועדת עליה, לקיטה ותפוצות בעיר חולון. הועדה מקפידה לקיים את ישיבותיה לא רק בכנסת, אלא גם לצאת לשטח לשמוע מהציבור, מראשי הערים, נציגי המשרדים, על הצלחות, בעיות.

היום אנחנו מבקרים בעיר חולון. עיר חזקה, אם יורשה לי לומר, אדוני ראש העיר, אנחנו היינו באמת רוצים, אני רוצה לברך את ראש העיר ואת חברי מועצת העיר. אני מזהה פה את חבר מועצת העיר אילן לוי, ועזרא סיטון. אם יש פה עוד חברי מועצה שאני לא.

יוליה.

ויוליה. כמובן. שלושה חברי מועצת העיר וסטס.

סטס הוא יושב ראש ועדת הקליטה.

תיכף אנחנו נשמע אותך. מנתונים שיש לועדה מבחינת אחוזי עולים אז בעיר חולון יש כ – 18 אחוז עולים. אני מניח שזה הנתונים שגם אתם מכירים אותם.

מאשרים.

מאשרים. שזה אחוז, בדרך כלל ההגדרה של עולה זה 10 שנים.

לא, אז אין 18 אחוז. זה משנות ה – 80'.

לא, לפי הנתונים שלנו אנחנו מתבססים על 1 בספטמבר 89'.

אה! 89'?

כן.

או.קיי.

הזכאות נמדדת על פי 10 שנים בארץ.

או.קיי. אז מ – 89' עד 2010 אני אגיד את המספרים, שיש 35,760 עולים. מברית המועצות – 31 אלף, רוב מוחץ. 1,100 קווקזים. כ – 7,000 בוכרים. כ – 700 אתיופים, והשאר זה מעט מאד מצרפת. ארצות הברית, ארגנטינה ואחרים.

אתה יודע מה זה מזכיר לי? אתה מזכיר לי את המספר של בעלי זכות בחירה במדינת ישראל. אתה יודע כמה יש?

תלוי מי סופר.

לפי משרד הפנים. לפי משרד הפנים יש לך איזה 10 מיליון איש בישראל. לפי הלמ"ס יש לך 7 מיליון ומשהו. עכשיו פה ספרו לך. אין. אני אומר לך, לא יכול להיות דבר כזה של 30 וכמה אלף. אתה מדבר איתי, אם אתה סופר משנת ה – 80' אתה יכול להגיע למספר הזה.

מ – 89'.

מ – 89' בשום פנים ואופן. המספר הזה הוא סתם.

זה הלמ"ס.

משרד הפנים.

אמרתי לך מה הלמ"ס. משרד הפנים את יודעת מה קורה אנשים? באים לפה, רוכשים את הדירה, אחרי כמה שנים לא מסתדרים, נוסעים לארצות הברית, משאירים את הדירה על שמם, משכירים את הדירה, ואז יש לך במשרד הפנים, יש לי למעלה מ – 200 אלף תושבים, אבל אני יודע שאין לי 200, יש לי רק 190. יש פער של לפחות 30 אלף במספר התושבים בחולון.

טוב, זה לא ... 30, 35 מה זה משנה לנו? יש עולים, נכון?

יש עולים. בוא נראה.

יוליה, לצערי אין עולים בשנים האחרונות.

יש את אלה שגרים פה. לא מגיעים.

אין עליה. בשנים האחרונות אין עליה.

אין עליה גדולה.

לא עליה גדולה. אין עליה בכלל.

לא, יש עליה, אבל אני מניח שבגלל איכות החיים בעיר חולון, ומחירי הדירות, קשה לעולים חדשים לבוא לרכוש דירה היום בעיר חולון. אם אתה הולך למקומות כמו נצרת עלית, עפולה, באר שבע, אתה תראה ששמה יש הרבה, יש אחוז יותר גבוה גם של עולים חדשים מה שאתה מתכוון.

בוא נתקדם. אני הייתי, קודם כל אני שמח להיות בעיר חולון, אני הייתי פה בנסיבות מצערות, חבר המועצה אילן לוי שנפטרה אמו, אנחנו משתתפים בצערו. אני שמח לחזור השבוע למשהו שהוא יותר פרקטי.

הייתי רוצה לבקש מראש העיר לפתוח, ואחרי זה כמובן מנציג שמחזיק את תיק הקליטה לשמוע סקירה על הפעילות של העירייה בנושא.

בבקשה אדוני ראש העיר.

כמו שאמרתי לך, משנות ה – 80', אני מעריך פחות מ – 30 אלף עולים יש בחולון. יש הרבה ניידות. רוב התושבים הם לא ברכישה. הם בשכירות, וכשהם יכולים, המצב מאפשר להם, קונים דירה בעיר אחרת ששמה המחיר יותר זול. מחירים יותר זולים. לצערי, בשנים האחרונות, אני חושב בבוקר יש לנו שתי כיתות א'. כמה כיתות א' בבוקר, עכשיו? באולפן?

יש כיתה אחת א'.

כיתה אחת או שתיים?

לא, לא, יש 3 כיתות.

3 כיתות. אז פתחתם עכשיו חדשה?

נכון.

אז אני יודע על שתיים. פתחו עכשיו כיתה שלישית. עכשיו, רק שתקבל קנה מידה, בימים הטובים היו 18 כיתות בבוקר, 18 כיתות אחר הצהרים, כלומר, וערב. היום, עם תהיל"ה, עם תהיל"ה, יש לנו השכלת מבוגרים, העברנו אותם ביחד, יש לנו אולי 5 כיתות של בוקר, ו – 5 כיתות אחר הצהרים, או 4 כיתות, ולא כל יום לומדים. יש ימים שאתה תמצא 3 כיתות, יש ימים שתמצא 2 כיתות בבוקר. כך שאין עליה בשנים האחרונות. ואני לא מדבר איתך על השנה, שנתיים האחרונות, אלא בטווח של ה – 5 שנים, 6 שנים, אין כמעט עליה.

מה אני עוד יכול להגיד? אני יכול להגיד שמשרד הקליטה מעולם לא התמודד עם הבעיות האמיתיות של העולים החדשים. זאת אומרת, לא רצה להתמודד, לא יכול, ואני אקח את הדוגמה הכי טריוויאלית, שאני כבר 18 שנה ראש העיר, 18 שנה, כל פעם שהייתי נפגש עם שר הקליטה הייתי אומר לו את זה: עולה חדש לא יכול אחרי אולפן א' להשתלב. אין דבר כזה. אז היה יולי אדלשטיין בזמנו. אחר כך היתה יולי, אחר כך היתה ציפי לבני. אני מראה לך מי האנשים שדיברתי איתם. בלי אולפן ב' הם לא יכולים להשתלב. אין להם ביטחון אחרי אולפן א'. תתחיל לדבר. הם צריכים את האולפן ב'.

כדי שיעשו אולפן ב' הם צריכים להתפרנס. אז במקום לתת להם הבטחת הכנסה, כמו שצריך לתת לכולם, הבטחת הכנסה, לפחות לתקופה שזה אולפן ב', זה יכול להיות 5 חודשים, זה יכול להיות גם 4 חודשים. אם היו נותנים להם אולפן ב', אחרי אולפן ב' הבן אדם מתחיל לדבר. דבר הכי בסיסי להתאקלם בכל חברה זה השפה. בלי שפה אתה לא יכול להתאקלם. אז את זה לא שמעו.

דבר נוסף שפניתי למשרד הקליטה אמרתי: תשמעו, יש הרבה ילדים של עולים. בואו נעזור להם, בואו נקים איזה קרן מלגות משותפת לעירייה ולמשרד הקליטה. פולט, פולט קראו לו? היה אחד פולט, מנכ"ל,

פלוט. רונן פלוט. היום הוא גם מנכ"ל.

לא, לא, לא, היה מנכ"ל אז.

היום הוא גם מנכ"ל.

את כולם הבאתי לפה. כולם מתלהבים, אנחנו נקים, נקים, נקים קרן מלגות. עד היום לא קמה הקרן. חדר מחשבים אמרתי, בוא נעשה משהו, אני מדבר איתך על שנים. ודווקא כשהשרים היו מקרב העלייה מרוסיה. אז אמרתי: תשמעו, בואו נעשה חדר מחשבים, נאפשר לילדים ולעולים החדשים שילמדו קצת מחשבים. נאדה. כלום. משרד הקליטה לדורותיו לא עשה שום דבר, בעיני, כדי לקלוט את העולים החדשים קליטה טובה בתוך הקהילה. אמרו להם: או.קיי עשו פה אולפן א', ואחרי אולפן א' שלום על ישראל. לא רואים אותם, לא שומעים מהם.

אם לא תהיה, אני עוד פעם אומר, אם לא תהיה גישה אחרת, בראש ובראשונה לתת, כמו שאמרתי לך, הבטחת הכנסה בזמן שהם עושים אולפן ב', לעזור לילדים של העולים. כי אתה רואה לפעמים שני בני הזוג עובדים, לילדים יש בעיה, מסתובבים. אין להם שום פעילות, ומבחינתנו כל מה שאנחנו עושים אחר כך זה פעילות, תוכל לקבל את זה מיוסי.

יש לנו רשת קהילה ופנאי, זה חברת בת של העירייה, ביחד עם חברת המתנ"סים שאנחנו מפעילים גם את הקליטה. אז בפעילות היום יומית, למשל, בזמנו הייתי עושה בקיץ, במחיר סמלי, לילדים של העולים החדשים, נדמה לי 100 שקל לקחתם? עלה? הקייטנה, 5 שבועות.

זה לא היה בזמננו. זה היה קודם.

קודם.

עכשיו זה כבר לא קיים.

כן. הם עשו את זה במתנ"סים. יותר טוב. מה עשו? ריכזנו את כל ילדי העולים באולפן, עשינו להם, או בבית ספר "אורט" ועשינו להם את זה מרוכז. כולם עושים שבועיים, עשינו להם 5 שבועות.

זה היה לפני כמה שנים.

כן.

זה כבר לא קיים.

לא קיים כי אין עולים.

לא, לא, לא, יש לנו.

סליחה, סליחה, אני לא יודע איך זה מתנהל פה, אני תיכף אתן לך את רשות הדיבור. אני כבר אשמע את כל ההערות שיש לך.

אני פניתי לדב ושאלתי למה אתה לא עושה את זה? הוא אומר: אין מה לעשות, אין כמעט עולים, אני לא רוצה לטלטל הורים מג'סי כהן שיבואו לרחוב גאולים, ומתל גיבורים לקחת, אני עושה משהו פשוט, אותו הסידור שעשית להם, אני עושה את זה קרוב לבית שלהם. זאת אומרת, לפעמים ילדים שצריכים להגיע מקצה אחד של העיר לקצה השני, לא תמיד הם יתלהבו ללכת באוטובוסים, וההורים יש להם את הזמן. אז הוא אמר לי: בוא נעשה את אותם תנאים, אני רק אעשה להם את זה בתוך הקהילה, ליד הבית שלהם.

ואז יש גם אינטגרציה.

כן. ואז יש אינטגרציה. ואז אמרתי: אתה יודע מה? מקובל עלי. הם מרוצים מאד. אז אמרתי אם אתם מרוצים, והעולים מרוצים, אז אין בעיה.

אנחנו ממשיכים לעשות להם את הדברים הטריוויאליים, נסיעות לחו"ל, ימי כיף בחולון, שיכירו את הארץ. אני מקפיד שכל חג.

מה התקציב שאתם משקיעים היום?

סדר גודל מה התקציב שלכם?

של משרד הקליטה?

300?

קיבלנו פעם אחרונה ממשרד הקליטה 404 וחצי אלף שקל.

לא, וכמה העירייה שמה מעבר למשרד הקליטה?

התקציב שלנו.

זה מצ'ינג של 25 אחוז בעצם, שהם 404.

לא, לא, הקליטה שלנו זה סדר גודל, הערכה שלי מיליון שקל. מיליון שקל הוצאות.

מעבר למשרד הקליטה.

והעירייה מחזיקה, מתחזקת, מפעילה את הבית בעצם, כל הבית ... את השירותים היום.

אז זה בקטע התקציבי. עכשיו, יש דבר נוסף שאני לא הצלחתי. אני אומר את זה בכאב. יש עולים חדשים בגיל מבוגר שהגיעו לכאן. עמיגור לא נתן מענה הולם לאוכלוסיות המבוגרות. אף אחד מהם.

כמה? מה הכמויות?

המון. המונים. אתה יודע, עומדים אצלם בתור, אני חושב, משנות ה – 80', אולי תחילת שנות ה – 90'. בינתיים הם נגמרים. הם הולכים לעולמם.

600 משפחות ממתינים.

כמה?

600 משפחות ממתינים.

ממתינים. אתה מבין את הבדיחה? עכשיו, הם פינו, היה, ואז אני אומר לך, מאד התרוצצתי, הצעתי להם מבנה של 100 יחידות דיור של משען. של משען, הבניין עמד חצי מאוכלס. אמרתי: תנו לי את הבניין. היה אז נחמיאס, יושב ראש מועצת המנהלים של עמיגור. למה אני אומר לך את זה? נסעתי אליו עד לצפת לשכנע אותו שיסכים. בסוף הוא הסכים, וזה נפל בידי משרד הקליטה. היה גם בוריס מנכ"ל, נכון? ובסי, כן, גם כן, כולם התלהבו. אתה רואה? אני מכיר את כולם, כי כולם התלהבו, אבל שום דבר לא יצא מזה. זה אחת הבעיות שמתלהבים ולא יוצא מזה שום דבר.

היא אומרת לך 600 משפחות מחכות. מסכנים אלה, מה אתם רוצים? שיקנו, אין להם מאיפה להחזיר משכנתא. נגיד שלקחו משכנתא. מאיפה יחזירו את המשכנתא? מהבטחת הכנסה שהם מקבלים? מקצבת זקנה? אתה מבין? זה צרה צרורה. והמדינה לא עשתה שום דבר בתחום הזה. שום דבר. לקחו איזה מבנה שהיה, אמרו לי: אתה מוכן לתת תוספת? אמרתי: אין בעיה. עשיתי שינוי תב"ע, כדי שיבנו עוד 72 יחידות דיור. אתה מבין את הבדיחה? אני חיפשתי מתחת לאדמה מקום לתת להם, הסכימו רק על 72. מי בנה? זה עמיגור, ואיכלסו עוד 72 משפחות. אבל מה? יש לך בתור 600 איש. באה גם אוכלוסייה מבוגרת.

אז בשורה התחתונה, אנחנו לא יודעים לטפל בקליטה. אנחנו רוצים להביא עולים חדשים, אבל לא יודעים לטפל בהם.

תודה לראש העיר.

חברת מועצת העיר יוליה.

שמי יוליה מלינובסקי, אני מטעם ישראל ביתנו. לצידי יושב סטס יוסים, שהוא חבר מועצה, ויושב ראש ועדת קליטה בחולון.

ברשותך, אני אתחיל ראשונה, כי אני כבר שתי קדנציות פה, וסטס חדש. אחר כך, אם אתה תרשה, ראש העיר מדבר הכל טוב ויפה, אבל אני מכירה אותו כבר 8 שנים. בעיות הקליטה בחולון לא התחילו מעכשיו, ואפשר להתלונן על המדינה שלא עשתה די, ואפשר להתלונן ולחשוב על הגורמים האחרים שאולי אשמים בקשיים שיש היום. אבל מה שאנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו, ואתה כי 18 ראש העיר, עשית בשביל האנשים האלה? כי המדינה צריכה אותם. וזה דיברו על זה רבות. נכון, הדמוקרטיה, והכלכלה, וכו', וכו'.

העיר חולון צמחה בהרבה תחומים, גם במסחר, גם בדיור בזכות העולים החדשים. מה אתה עשית בשבילם? ואתה בעצם עכשיו אומר שמשרד הקליטה מעביר לחולון בסביבות 500 שקל.

400 אמרו.

400.

516.

אתה נותן את המצ'ינג, את ה – 25 אחוז. ואנחנו מדברים על עיר, שהיא עיר עשירה, שהיא עיר בלי גירעון תקציבי. על עיר שיש לה יכולת גם לגני סיפור, וגם ... וכל מיני דברים אחרים. אתה לא מעביר שקל יותר ממה שאתה חייב על פי חוק. זה אתה יכול. זאת אומרת, זה בסמכותך, כי אנחנו מכירים עיריות אחרות שראשי הערים משקיעים הרבה יותר כסף, בנוסף למשכורות, ולבניין שקיים, זאת אומרת, לפעילת, בנוסף למשרד הקליטה. בלי שום קשר למשרד הקליטה. ואני יכולה לתת דוגמאות כאלה בלי סוף, ואני מאמינה שגם יושב ראש הועדה שמע על זה גם כן לא פעם אחרונה. אז קל להאשים אחרים שהם לא עשו.

זה לא תפקיד שלנו.

מי?

היא אופוזיציה, אז אתה מבין? אז הסגנון דיבור הוא ברור.

אבל אני לא מהאופוזיציה.

את אופוזיציה 8 שנים. וזהו. לכן הדיבור שלך כמו של דיבור.

... 13 שנה.

בחייך, פעם התעניינת? התעניינת אצלי פעם אחת על העולים?

סליחה רגע.

הצעת איזה פעילות לעולים? באת אלי?

יוליה, איזה דברים את מרגישה שלאוכלוסיית העולים הותיקים חסר בעיר חולון?

אני אגיד לך, מוטי ששון נוהג לדבר על כך שאין יותר עליה. נכון. אין יותר בכמויות האלה שהיות בשנות ה – 90', לשמחתך. וגם אלה.

שמחתי שאין עליה?

לא, את זה הוא לא אמר.

מה?

הוא לא אמר את זה.

אני מוסיפה. אבל אנחנו חייבים.

אופוזיציה. אתה מבין?

מוטי, אני חייתי את זה על בשרי, כי אני 13 שנה בארץ. אתה יכול לשבת פה ולצחוק, כי אתה קיבלת את הדירה שלך מאימא שלך, כי ככה זה. אבל אנחנו הגענו ריקים. אני הגעתי ארצה עם שתי מזוודות, ו – 200 דולר בכיס.

מה את רוצה ממשלם המסים?

אני יודעת בדיוק מה אנשים עוברים, כי אני עברתי את זה אותו דבר. זה שהיום אני יושבת פה זה בזכות דברים שלמדתי, וכו', וכו', ומסודרת. שמע, אני מכירה את אימא שלי, שהיא בת שישים, והיא עוד מעט יוצאת לפנסיה, ומה יהיה בכל המשכנתא? אנחנו יודעים את זה לא מהספרים, ולא זה שאנחנו מגיעים לבית עולה ולוחצים יד לעולים חדשים. כי אנחנו עבדנו, וניקינו, וטיפלנו, ושמרנו. עברנו כל - - -

יוליה, אבל מה חסר היום לאנשים?

עכשיו אנחנו ... גם ברמת.

יוליה רק להזכיר לך שההורים שלי, ושל רוב האנשים שיושבים פה.

נכון.

היו עולים חדשים.

... בדור הראשון.

מה לעשות? גם הם היו עולים חדשים.

יש את הדור הראשון שהרבה יותר קשה להם, ויש כבר, סביר להניח שלילד שלי יהיה לי מה להשאיר לו. יהיה לי יותר קל. הוא כבר נולד פה. אבל לנו, אלה שהגענו הראשונים, אנחנו, ההורים שלנו, סבתות וסבים, הרבה יותר קשה, וצריך להבין. גם יש כל מיני אנשים, לא כולם מוצלחים ובריאים ושלמים. יש גם אחרים. יש עם בעיות, וחד הוריות, ובעיות במשפחה, וכו', וכו'. אז כן, לא מגיעים היום בכמויות, כי זה נגמר. אבל יש אלה שהגיעו כבר, שהם 8, 7 ו – 10 שנים.

יוליה, אני רוצה, אני חייב, אני מבקש שתתמקדי ותגידי לי מה הדברים שחסר היום לאוכלוסיית העולים בחולון?

אנחנו חייבים לטפל באלה שכבר קיימים פה. לא משנה לי מהי ההגדרה. כל ההנחות, וכל ההטבות היו לעולה שהוא שנה ראשונה בארץ. אבל אין כבר כאלה. יש כאלה ש – 5, 7, 8 וכו'. אנחנו חייבים לטפל בנוער שלנו, כי הם במצוקה נוראית. כי יש בעיות, אתה הגדרת את זה, אבא עובד, אמא עובדת, ילד לבד מסתדר. הוא לא נכנס.

ומי מטפל בו?

אנחנו חייבים לטפל בו.

העירייה מטפלת בו. כדאי שתדעי.

אני, רק לצורך הדוגמא, לצורך הדוגמא איך אנחנו מטפלים בנוער העולה במצוקה, ואנחנו מדברים פה, אפשר לחשוב על הנוער ... בעיות ... בסמים. רשות הסמים מקציב לעירייה 100 אלף שקל למשכורת של הרכזת. אם רשות הסמים לא היתה עושה את זה, פה בחולון לא היתה קיימת רכזת של הנוער הזה ברחוב הרוסי.

בנוסף לכך, בנוסף לכך, רשות הסמים.

היא לא יודעת מה היא מדברת. ככה זה, אופוזיציה לא יודעת מה היא מדברת.

כן, אתה לא מקציב לזה בכלל כסף.

תגידי את יודעת ש – 2 מיליון 200 אלף שקל מתוקצב. 2 מיליון 200 אלף מתוקצב למניעת אלימות, צריכה האלכוהול, על ידי עוזרת מיוחדת שלי.

בבקשה יוליה.

זה לא בושה לא לדעת. זה לא בושה גם לשאול שאלה את ראש העיר. זה לא בושה.

יש רשות הסמים פה בחולון, שהיא מתאמת, סמדר, שיש לה תקציב 2 מיליון שקל, מהכסף הזה שקל, שקל לא הולך לרחוב הרוסי.

איך את מדברת דברים פה? את אומרת דברים חסרי אחריות.

מה עושה תמרה?

תסביר.

לתמר יש 50 אלף שקל, דקה דני, זה חשוב, כי יש פה קצת משחק של מספרים. יש לנו רכזת ... על ידי.

יוליה, רק תגמרי, יוליה, אני כבר איבדתי את הסבלנות. יש לי עבודה. תמשיכי.

היא מקבלת 50 אלף שקל לפעילות. לא נותנת יותר גרוש לפעילות ברחוב רוסי. תמר מתנהלת שנה ב – 50 אלף שקל. זה הכל. זה הכל מה שיש לה. ועוד מנסים לקחת ממנה הכסף הזה, ... שהפרידו אותה. אנחנו, לדעתי, עיר היחידה בארץ.

אבל הבנתי נקודה של פעילות לנוער בנושא אלכוהול וסמים. יפה.

גם נושא של דיור. אני אשתמש בהזדמנות שהועדה הגיעה לפה ואולי באמת, נושא של הדיור – יש לנו הוסטל אחד בכל חולון. התור ענק. אנשים באמת לא יכולים לעמוד פה במחירים, כי אנחנו מרכז הארץ. נורא יקר פה. ב – 18 שנים שאתה ראש העיר, כבוד ראש העיר, אתה הצעת קרקע לדיור ציבורי?

תגידי, עד כדי כך את מגלה בורות? את לא יודעת?

אתה הצעת?

את לא יודעת?

אתה בנית משהו.

את 8 שנים את לא שומעת מה אני מדבר במועצה?

טוב. אז זה התשובות. זאת אומרת, אפשר ... וגם כן העיר.

את יודעת מי אחראי על דיור במדינת ישראל? את יודעת מי אחראי על דיור במדינת ישראל? לא משלם הארנונה, תלמדי. את 8 שנים ולא למדת. מי שאחראי על הדיור של לא העירייה ולא משלם המיסים בארנונה, אלא מדינת ישראל באמצעות משרד השיכון. איזה דבר זה?

כזאת בורות הרבה זמן לא גיליתי ממך.

בונים שם עכשיו כי ראש העיר רצה את זה. וברגע שרוצים אז ממציאים דרכים. אבל אתה אף פעם לא רצית.

אין לך מושג על מה את מדברת. השרים, שרי הקליטה קיבלו מגרש מעיריית חולון ולא בנו.

תודה רבה.

את רוצה מסמכים? נלמד אותך, 8 שנים ולא למדת כלום.

סטס, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני כן למדתי הרבה.

לא, שכחת, שכחת את זה.

סטס, מחזיק תיק הקליטה. כן.

אני יותר עובד בשטח עם העולים. בשנה האחרונה אנחנו פתחנו כמה פרוייקטים חדשים ביחד עם בית העולה. אבל אני רוצה להגיד שאין לנו מחלקת קליטה, יש מחלקת קליטה בתוך החברה, בתוך המתנ"סים. יש פלוסים, יש מינוסים.

אבל סטס, יש מחלקת קליטה, אבל בגלל שהחינוך הבלתי פורמלי הפרדנו אותה, ועשינו אותה חברת בת של העירייה, אז גם בחינוך הלא פורמלי מחלקת הקליטה מופיעה.

אבל כל הכסף.

אבל כל הזה, לא, לא, הכל עובר אלי, מיד תקבל הסברים מדורי. זה חברת בת של העירייה. החינוך הלא פורמלי הופרד לחברה הזאת.

יש מחלקת קליטה. יש מחלקת קליטה.

כן, יש, אתה יודע שיש.

דבר שני – אין אצלנו בבית העולה קורסים בשביל להתקדם קדימה. קורסי מחשבים, קורסים מקצועיים. אין דבר כזה אצלנו. יש, היו.

סטס, אתה יודע שיש חדר מחשבים בבית העולה?

משנת מתי?

מתי?

אתה לא יודע שיש חדר מחשבים?

עכשיו אין. אין.

אנחנו מחדשים.

מחדשים, כן.

אבל יש חדר מחשבים.

אין עכשיו.

כי הם מחליפים עכשיו. אבל זה קיים. קיים עם כל המחשבים. פנטיום 4 שאנחנו מחליפים אותו עכשיו.

אני שנתיים ... ואין מספיק קורסים.

תודה. אני רוצה לבקש, אני אתן למשרד הקליטה כמובן לענות, וגם לנציגות העירייה להשיב.

אני רוצה לשמוע את מיכאל בבר, מספר מילים לגבי העדה הגרוזינית שבעיר, אני יודע שהיא מאד פעילה.

בהחלט. העדה הגרוזינית היא עדה די ותיקה פה בארץ. היא עלתה משנות ה – 70' ואילך. קרוב ל – 10 אלפים תושבים ותיקים.

בחולון?

כן. כלומר, הם כבר לא עולים חדשים כי כמעט ואין עליה מגאורגיה. כעיקרון, העדה מאד השתלבה גם בארץ, גם בחולון כמובן. יש מספר פעילויות שאנחנו עושים בעיקר בשיתוף עם, לא עם העירייה, אלא באופן פרטי דרך עמותות. אני יכול להגיד שבהחלט יש מספר בעיות שלאו דווקא מאפיינים את העדה, אלא באופן כללי עולים ותיקים.

יש לכם מקום מפגש? מבנה? מתקן? איפה אתם נפגשים?

כעיקרון אין לנו איזה שהוא בית קבוע שהקצו הרשויות, או משהו כזה, אבל המפגשים נערכים בתוך הקהילה בכל מיני אירועים. עשינו מספר כנסים, בעיקר בנושא תרבות, וכל מיני נושאים כלליים. אנחנו לא מתוקצבים על ידי העירייה, הגשנו בקשות, אבל עוד לא תוקצבנו.

כי לא התאמנו לקריטריונים.

יש ועדת הקצאות.

אני רוצה פשוט לשם גילוי נאות, כן? לא התאמנו, לא הותאמנו לקריטריונים.

מי מתקצב אתכם, דוד? מאיזה גופים?

עצמאיים.

בזמנו היה לי סגן, דוד שלום, עד לפני שנתיים הוא היה הסגן שלי, והוא היה עושה הרבה אירועי תרבות בבית שטיינברג לעולים החדשים מקרב העדה הגרוזינית.

היתה איזה יוזמה לפני כשנתיים, שלוש, יחד עם דוד שלום.

לא, דוד שלום עשה את זה 10 שנים.

מלגות לסטודנטים יוצאי העדה הגאורגית, אבל בסופו של דבר, אני לא יודע מה קרה, נאמר לנו שאין תקציב לזה.

תשמע, חבר'ה, אפשר לשאול שאלה, לא לקבוע איזה עמדה. מכל עדה, הוראה שלי, כל עדה שתביא שקל, תקבל שקל מהעירייה. אז עושים את זה הפרסים, היום אני הולך לבוכרים.

הפרסים באיזה היקפים, נגיד, הם מביאים ואתה משלים?

שקל מול שקל.

יביאו מיליון שקל, אתה תביא להם מיליון שקל?

הם לא יביאו מיליון שקל, אין סיכוי. הלוואי שיביאו לי כסף. כי תראה, מה איכפת לי? אני נותן את זה לילדים שלי. מה איכפת לי. הלוואי שיביאו כסף. תראה, יוצאי מרוקו – יש להם. יוצאי עיראק – יש להם. יוצאי דמשק – יש להם. יוצאי בוכרה – יש להם.

בזכות לבייב. הוא מתקצב את זה. לא אתה. לבייב מתקצב.

למה את מדברת דברים.

יוליה, ראש העיר אמר פה משפט שהוא בפרוטוקול של הכנסת, לא של מועצת העיר. כל שקל הוא מתחייב לשים שקל נוסף.

כן.

אני נותן פה לחברים, תבואו אלי אחרי זה נעזור לכם לחשוב.

להעמיד אותו במבחן.

יש הקונגרס נותן, אבל הוא נותן בפריסה ארצית. אני הייתי שבוע שעבר, שהיתה אזכרה, אזכרה של אמא שלך, זה היה יום חמישי? יום רביעי. משם באתי אליך, ושם היה קונגרס העולמי של יהודי בוכרה, ואז הם חילקו מלגות ברמה הארצית. אני מחלק ברמה המקומית. אתה מבין? יש שם בחורצ'יק אחד שאחראי עליהם, והוא דואג שהם יתנו כמה שעות בקהילה לטובת ילדים של העדה הבוכרית.

עכשיו אני אומר את זה פה, בנוכחות חבר הכנסת דנון. יש לכם? תביאו שקל, תקבלו שקל. אין בעיה.

סליחה, דוד, אתה רוצה.

המלגות האלה כבר כמה שנים? קרוב ל – 7 שנים. ובמשך 7 שנים, מוטי, הרי השקענו כסף, והכסף הזה, מול הכסף הזה לא קיבלנו שום אגורה.

על מה אתה מדבר? אני אומר לך יש שקל מול שקל. תביא שקל – תקבל שקל. מה?

אני רוצה פה הערה קטנה.

דוד שלום היה פעיל.

רק שניה יוליה. דוד, סיימת?

לא, לא, אני לא סיימתי.

בבקשה.

רציתי להעלות נושא של צעירי עולים שאני פוגש אותם בפנימיות, ובבתי המעצר שמטפלים בעבריינים צעירים. יש לי פשוט, מידי פעם מזדמן לי לראות איך בנו מוסדות היום, כמו כלא אופק ... יורם, אני מקווה שמכיר את המוסד הזה, זה במתחם כלא השרון.

במקרה גם אשתי בשירות בתי הסוהר, אז אני מכיר.

כן. עכשיו, מדובר על אבן דרך שכאן מועברים אותם האסירים הצעירים שמסיימים את תקופת כליאתם ל – 4 חודשים, מן צינון, עד שהם יוצאים לחופש מוחלט, או מצפה ים, כמו בהרצליה פיתוח. כאן מדובר על מעון סגור. זה רמה אחת פחות מכלא.

זאת אומרת, משם אם הנערים האלה לא חוזרים, כביכול, לא מתקנים את עצמם, הכתובת על החנות זה כבר כלא אופק. ולפני שבועיים זה היה ביקור אחרון שלי שם בכלא אופק, כי אני פוגש שם גם מהמגזר הרוסי, שזה כואב לי מאד, וגם מהמגזר האתיופי. מבחינתי הילדים האלה הכי נורמטיביים שיכול להיות. פשוט הילדים האלה נקלעו, לא בזמן הנכון, לא בשעה הנכונה, לא ביום הנכון, במקום מסוים, עם חברים לא נכונים, ואכן הם מצאו את עצמם במוסדות האלה.

כאן מדובר גם, כפי שיוליה ציינה, ילדים ממשפחות מצוקה, חד הוריות, או אחד ההורים אלכוהוליסטים, או הורים שרוב הזמן הם פשוט נמצאים בעבודה, והילדים מופקרים בשטח, הם גדלים ברחוב, והפיקוח על הילדים האלה, כפי שיוליה ציינה, אין פיקוח. או שיש פיקוח וחסר. ופה, אם אנחנו נתגבר את הזוית הזאת, אני חושב שפחות ילדים אנחנו נראה במוסדות מהסוג שאני ציינתי כרגע.

תודה.

הערה קטנה לגבי עמותות ותמיכות בעמותות. מכל התקציב של העירייה בתמיכות לעמותות, אם אני לא טועה, או 3 או 5 אלף שקל הולך לעמותות במגזר הרוסי, מכל התקציב.

תודה.

אני עוד פעם אומר שאין לך מושג על מה את מדברת.

כן, בטח, אני בכלל מטומטמת. אני יודעת. נו. וודאי.

את אמרת לבד. אני לא צריך.

נציגת משרד הקליטה, אנה ליטרובניק, מנהלת מרחב חולון. בבקשה אנה.

דרך אגב, בספטמבר הועדה תבקר בכלא אופק. אז אתה מוזמן להצטרף אלינו לסיור.

בכבוד רב.

אני יודע. בגלל ריכוז העולים, לצערנו הרב, בכלא, אנחנו הולכים לעשות בפתיחת שנת הלימודים ביקור שם בתחילת ספטמבר, נשמח אם תצטרף אלינו.

בוודאי. בוודאי שכן.

אנחנו לא למדנו פה בבית הספר, נכון? לא יודעים את המערכת, ציונים, וכו', וכו', באנו מעולם אחר. ואף אחד לא הסביר לנו איך זה יהיה. למשל, אנחנו כבר יותר יודעים עברית וכו', וכו'. אני מכירה אשה שהבת שלה עכשיו סיימה בית ספר. ברוך השם הבת היא נורמטיבית והכל בסדר. האמא אף פעם לא היתה בבית ספר, וכשהיא מגיעה לשם היא לא מבינה מה אומרים לה. מה זה ציון 100? זה 5 או זה 4, כי אנחנו למדנו אחרת. ואיך הילדה סיימה בית ספר? ואיך זה בכלל קרה היא לא יודעת, כי היא כל הזמן עבדה. זאת אומרת, יש קושי מסוים כי אנחנו לא ... אתה יודע? אני מאמינה שברוב המקרים הילדים שם הם לא אנשים רעים, פשוט הם לא יודעים קוד התנהגות המקובל פה. הם מתנהגים כמו שהם רגילים.

עוד מילה אחת, דני, אני אשלים איזה שהיא מילה, שהזכרתי שאני פוגש שם ילדים נורמטיביים, למה התכוונתי ב"ילדים נורמטיביים"? שבמבחן מולך יושב ילד והוא עושה מתמטיקה 5 יחידות, שמוציא ציון 90. זה מבחינתי סופר נורמטיבי. שבבית ספר רגיל לא מוציאים ציונים כאלה.

ברור. תודה. אנה בבקשה.

או.קיי. אז אני ברשותכם אני אומר שמשרד הקליטה מעביר סך הכל תקציב, וזה כולל תקציב ישירות לעירייה, ותקציב פרטני לתושבי העיר, עולים חדשים ותושבים חוזרים בסדר גודל של כמיליון שקל. ואני אפרט:

מתוך התקציב הזה, 516 אלף זה רק תקציבים של קליטה בקהילה, שבין היתר כוללים גם תקציבים לחינוך בלתי פורמלי, כאשר בעצם אנחנו מעבירים את התקציב לעיר, אנחנו יושבים עם נציגי העירייה וביחד מחליטים מה רצוי וצריך על פי הצרכים של העיר, על מנת לתגבר את הפעילות בעיר.

בנוסף לתקציב הזה שציינתי, אנחנו מתקצבים רכז לטיפול במשפחות עולי אתיופיה, שנמצא פה, תומר, חצי משרה, אשר באמת השתלט יפה מאד על כל הקהילה החדשה בעיר חולון, עולי אתיופיה. באמת עושה את העבודה נאמנה ויפה.

בנוסף לכך יש תקציבים שמועברים ישירות לעולים חדשים ותושבים חוזרים, כפי שציינתי, וזה תקציבים עם פי זכאות אישית של כל אחד ואחד, וזה עד 10 שנים בארץ. וכאן אני מתייחסת לכל מיני קורסים שנקראים היום: וואוצ'רים, כאשר כל בן אדם עולה חדש שהוא זכאי, תושב חוזר, מגיע אלינו למשרד הקליטה, מבקש ללמוד מקצוע מסוים, ומקבל ממש תקצוב עבור הקורס שהוא מבקש. יש כמובן תהליך, זה תהליך, אבל הוא זכאי. אין יותר, כמו שפעם משרד הקליטה הפעיל קורסים למחשבים ורוטינה, היום זה לא קיים, אלא החליטו שנקודתית הרבה יותר נכון לתקצב קורס שייתן בהמשך לבן אדם את הפרנסה.

עכשיו אני רוצה לחזור לאולפנים ברשותכם. הנושא של אולפנים הוא אכן נושא מאד מאד כאוב אישית שלי. אני חושבת שבן אדם גם אחרי אולפן א' צריך לדבר עברית, זה כבר תלוי בכמה שהוא למד.

מה שקשור לאולפני ב' – משרד הקליטה מתקצב לא אולפני ב', אלא אולפן תעסוקתי. ולעיר פתוחה האפשרות הזאת. אני קיימתי ישיבות גם עם לשכת התעסוקה בנושא הזה. אני כעיקרון מאמינה שאחרי אולפן א' אנשים יכולים מיד להיכנס למסלול של אולפן תעסוקתי, ויש לנו תקציבים לזה. פה אני פשוט מתחברת לנושא של מחלקת הקליטה, בעצם השותף הטבעי שלנו, של משרד הקליטה בעיר, זה מחלקת קליטה, יחידת קליטה, רשות קליטה, איך שלא תקראו, בכל יישוב זה משהו אחר, כאשר כאן צריכים להיות אנשים שבעצם מכירים את השטח, מכירים את הסוגיות שישנן ביישוב, ועל פי הבקשות שלהם, והדרישות שלהם, אנחנו מפעילים את האולפן התעסוקתי.

נכון להיום אנחנו פותחים פה, פתחנו אולפן אחד, ופותחים עוד קבוצה אחת תעסוקתית, וזה לא פשוט. דני, אני חייבת לציין לך, משום שאולפן תעסוקתי, בזמן שאנשים נמצאים באולפן תעסוקתי מטעם משרד הקליטה, אנחנו גם מתקצבים להם את ההבטחת הכנסה. זאת אומרת, אנחנו כן יוצאים מהנחה, ורוצים שאנשים ימשיכו ללמוד בבוקר, ופה יש לי בעיה עם לשכת התעסוקה, משום שלשכת התעסוקה רוצה לשלוח את האנשים לעבודה.

וכפי שאני כבר אמרתי, אני קיימתי ישיבות איתם, משום שזה נכון שאפשר לשלוח את הבן אדם לעבודה, אין בעיה. למצוא עבודה כלשהי אפשר. אבל ככל שהרמה שלו תהיה יותר גבוהה, יש לו הזדמנות גם, ואפשרות, ואני חושבת שאסור לפספס את זה, זה לשדרג את הבן אדם הזה. שלא יישאר כל החיים שומר, או כל החיים מנקה.

וזה השאיפה שלנו, ושוב אני מציינת, למשרד הקליטה יש את התקציבים האלה. זה נקרא: עברית תעסוקתית, אבל זה באמת לא משנה.

כמה זמן האולפן התעסוקתי?

הם מקבלים עוד 150 שעות.

ל – 3 חודשים? כמה זמן?

כן, כן.

שלושה חודשים. אז מה בעצם הבקשה שלכם ממשרד התמ"ת? מה הבקשה?

לא, אין לי בקשה. אני מבקשת פשוט, זה ברמה היישובית. אני חושבת שזה ברמה העירונית. אפשר לסגור את זה שאם יש אנשים בלשכת התעסוקה שבאים, ואחרי חצי שנה הם חייבים להגיע ללשכת התעסוקה, ליצור איתנו שיתוף פעולה ולתת לאנשים האלה קודם כל אפשרות ללמוד באולפן.

לתת להם הבטחת הכנסה. אבל הם לא נותנים.

יש את האולפן התעסוקתי.

או.קיי. אבל אני רוצה לחדד. הפניה שלך, או שלנו, צריכה להיות ללשכת התעסוקה, היא לא לעירייה, היא לא לאף גורם אחר.

כן. כן.

או.קיי. תודה.

עוד ברשותכם אמשיך. לגבי העירייה – העירייה מוסיפה לתקציב שלנו 25 אחוז, זה התוספת שהעירייה עומדת עליה. אני אומרת שהתקציב הזה לא היה מגיע לעיר חולון אם לא היו פה עולים חדשים ותושבים חוזרים. התקציב שלנו מאד שקוף, והוא נחשב על פי מספר העולים שמתגוררים בעיר חולון. ואנחנו חייבים לטפל בהם. אם אנשים פעם, פעם היו לא זמינים בשביל תרבות, היום הם יכולים. יש להם את הזכות הזאת עוד 10 שנים.

לגבי ילדים – יש תקציב נוסף של משרד הקליטה, לא מה שאני חישבתי כאן כרגע, לפעילות לימודית בקיץ, ובמהלך השנה. וזה באמת חינוך בלתי פורמלי לילדים מאוכלוסיות מיוחדות, שזה עולי אתיופיה, עולי בוכרה וקווקז אשר עומדים בקריטריונים שלנו, וזה במידה והעיר מוצאת את הקבוצות האלה בשיתוף עם אגף החינוך בעירייה.

תודה. אני רוצה לפנות לנציג המשרד לביטחון פנים.

יפרח יורם. אני סגן מפקד המרחב פה באיילון.

באיילון, מרחב איילון. דגש על הנושא של צעירים ואלכוהול. אנחנו בכנסת, וגם בועדה, מתעסקים בזה רבות. עבר החוק שמאפשר לכם לשפוך את האלכוהול לא מזמן. אנחנו עובדים על חקיקה היום של סימון מוצרי אלכוהול. התייחסות שלך, אם יש דגש, כמו שנאמר פה על ידי חברת המועצה, מבחינת נוער עולה. זאת אומרת, אתם רואים שיש בעיות יותר בקרב הנוער הזה? או דברים אחרים שיש לך למסור לנו?

אז קודם כל אני רוצה להגיד על פרוייקט שמתקיים פה בעירייה שנקרא: "עיר ללא אלימות" במסגרת הפרוייקט הזה אנחנו משולבים, ביחד עם הרשות, עושים פה דיונים, מציגים פה נתונים. עושים, יש ועדות שפועלות בעירייה בכל הכיוונים, ובמסגרת עיר ללא אלימות יש גם דגש לפעילות של נושא של עולים.

אני יודע שתמרה היתה חברה, זה מישהי שמתעסקת אך ורק עם עולים. היא היתה חברה במספר דיונים, ויודעת על כל מיני פעילויות. הפעילויות האלה גם מועברות למשטרה כדי שאנחנו, כשאנחנו עושים את הסיורים שלנו כשרואים אותה ואת הבני נוער שלה, לתת להם איזה שהיא עדיפות ולא לפזר אותם, אלא כן להשאיר אותם בריכוזים.

במסגרת עיר ללא אלימות יש פה תקציב שהעירייה גם כן מקבלת, ובסופו של דבר, התקציב הזה זה לא בוחרים רק תושב ותיק, או תושב עולה, אלא יש סדנאות הורים לילדים עם בעיות שבית הספר מציג שהילד הזה יש לו בעיה, אז עושים גם פעילות לגבי הילד עצמו, וגם פעילות אחר הצהרים עם ההורים עצמם, וזה יכול לכלול בתוכו גם ילדים של עולים. כלומר, זה לא, מי שיש לו בעיה, אז הוא מקבל תגבור נוסף, הוא מקבל פעילות נוספת.

אני חושב שסמדר גם כן יכולה להרחיב על התכניות האלה.

במסגרת התכניות האלה של "עיר ללא אלימות" יש גם התייחסות, ויכול להיות שזה לא מסומן ספציפית לעולה, אבל הוא למי שיש בעיות בנושא של אלימות, בנושא של התנהגות, מקבל התייחסות מיוחדת.

אנחנו בפעילות שלנו משולבת עם הרשות בכל נושא של הגנים.

שניה, מבחינתכם אתם ראיתם בקרב הנוער העולה שימוש, יש יותר תיקים שנפתחים לנוער עולה?

לא.

יותר אישומים?

לא ביותר מאחוזים שלהם מהאוכלוסייה. כלומר, אם האחוז שלהם הוא כ – 18 אחוז, אז גם המעורבות שלהם הוא כ – 18 אחוז. כלומר, זה לא משהו שהוא חריג במיוחד שאפשר להגיד שבעיר חולון יש פעילות יותר מרובה של בני נוער עולה. אין משהו חריג. אני יכול להגיד כאן שיש פעילות.

לגבי מול הסגירת פיצוציות וכל זה?

יש פה פעילות ענפה.

יש לך נתונים על מקומות שסגרתם.

יש נתונים. לא התבקשתי להביא. אבל אנחנו די מובילים בארץ בנושא הזה של תקדימים של סגירה של פיצוציות. יש לנו פה בכניסה לעיר פיצוציה שנסגרה לצמיתות, בשילוב עם העירייה. יש פה הרבה פעילות שנעשית, כולל בִּיוּמִים שאנחנו מכניסים שוטרים כדי שינסו לקנות אלכוהול.

בנינו נוהל מיוחד שמאפשר לקטינים ללכת לרכוש אלכוהול.

גם פה.

גם פה נעשה. היה לנו עד עכשיו 3 בני נוער שעשו ביומים. ופעילות ענפה עם סגירות של פיצוציות, עם פרסומים בתקשורת על העניין הזה. יש פה פרוייקט שנקרא: נמ"ש. בפרוייקט נמ"ש המשטרה משולבת יחד עם הרשות. יש פה מספר בתי ספר שהמוביל ביניהם זה בית ספר "חלץ" שיש נוער שהוא נוער ממש בעייתי, שבמסגרת פעילות עם המשטרה, אנחנו משלבים אותו בהתנדבות למשמר האזרחי, על אף שהיה לו תיקים במשטרה, וכל הזה, הכוונה היא יותר לעבירות קלות, ומחזירים אותו למסלול, שבסופו של דבר, מסייעים לו גם להתגייס לצה"ל, כאלה נערים שיכלו להיפלט בכלל מהמערכת, ואנחנו מסייעים לו גם להתגייס לצה"ל, ובסופו של דבר יש הצלחה של עשרות נערים בשנה. כרגע הפרוייקט הזה פועל בשני בתי ספר בחולון, כך שאני חושב שנעשית פעילות הרבה יותר טובה ומסייעת. אני חושב ש"עיר ללא אלימות" נכנס פה בצורה טובה ויפה, וכתוצאה מכך כל הסדנאות האלה, וכל הפעילויות האלה הם חדשות בעיר, אז יכול להיות שלא כולם מכירים אותם. יש סיירת הורים. יש ממש התגברות.

מה אתה חושב על "עיר ללא אלימות"?

מה אני חושב? אני צריך להגיד לך מה אני חושב?

אמרת את זה בפומבי. זה להגיד מה אתה אומר על כל התכנית הזאת. משווקים אותה פה. אתה באופן אישי חושב שזה לא שווה כלום.

מה זה פה? אני לא מבין. אני צריך לענות לה על שאלות? תפני לאנשי מקצוע.

תודה. סיימת?

אני אומר, גם מבחינתנו כמשטרה, אנחנו מעודדים גם גיוס למשטרה של עולים חדשים. מבחינתנו יש לנו מצוקה של חוקרים, סיירים שיודעים את השפה, ומבחינתנו, כשמגיע אחד כזה לגיוס יש לו עדיפות מבחינת הקלות. אם מישהו אחר היה צריך להוציא ציון בעברית כזה וכזה, אז לעולה יש ציון קצת פחות, כדי שיהיה לו, בסופו של דבר, אפשרות לתקשר, כי גם בחקירה, אני צריך, אם אני חוקר מישהו שהוא שפת אם שלו ברוסית, אז צריך שיהיה פה כן דוברי רוסית, ולכן יש לנו גם עדיפות בגיוס למשטרה לנושא של עולים. זהו.

מה לגבי יוצאי אתיופיה? יש לכם?

כנ"ל, אותו דבר. אנחנו לא מתייחסים למישהו כזה או אחר. אנחנו עובדים מול כולם.

תודה. סמדר. סמדר, כשלא היית פה, הנקודות שאני רוצה שתתמקדי בהן זה הנושא של התקצוב שהעולה פה על ידי גורמים באופוזיציה, שאין תקצוב לפעילות של נוער בנושא סמים, אלכוהול, וגם תקצוב לעמותות שטענו פה שאין תקצוב לעמותות דוברות רוסית, נקרא לזה.

אני שומר על קריטריונים, ומי שלא עומד בקריטריונים אני לא יכול לתת לו.

אני אתחיל מהערה שהיתה לגבי "עיר ללא אלימות". זו כותרת שבעצם מוכרת. אבל כל מקום שאני הולכת אומרים לי שמוטי ששון עשה עיר ללא אלימות לפני שקראו לזה, ובאמת התפקיד שלי, עוזרת ראש העיר לתחום מניעת אלימות, סמים ואלכוהול, ואני כבר 5 שנים בתפקיד. אז עיר ללא אלימות העצם יצרה את הקשר שלנו עם המשטרה, עם כל הועדות, וסביב כל עניין אנחנו יושבים ביחד וקובעים דרכי פעולה.

אז גם למשל, בקייטנת לילה בקיץ, של תמרה, שאת מכירה אותה, היינו צריכים לסגור איפה הם יהיו כדי שהמשטרה תדע איפה הם נמצאים. רצינו לעובר לפילבוקס, אז סגרנו את זה עם המשטרה. אבל התקציבים שלנו, ו"עיר ללא אלימות" לא עוסקת בעולים. אני כבר אומרת. "עיר ללא אלימות" לא מתקצבת אותנו בעולים. יש תכניות גדולות שהיא מתקצבת. מי שמתקצב אותנו בעולים זה הרשות למלחמה בסמים, שנותנת לנו את השכר של תמרה.

זה 100 אלף שקל.

של 100 אלף שקל, ואנחנו מוסיפים על זה, והיא נותנת גם תקציב פעולות של 70 אלף שקל, שאנחנו מוסיפים על זה.

מוסיפה לזה?

אני מוסיפה לזה.

שניה, בואי - - -

אז, לא אני, העיר. אז ככה: מה שקורה אנחנו עושים, באמת, כל יוזמה שתמרה מביאה. תמרה אמורה להיות העיניים בשטח. הוא עושה בעיקר עבודת רחוב, עבודת איתורים. כי יש לנו פה, יש לנו מועדון מיקס לנוער עולה. אבל היא, כשהיא נכנסה הדבר הראשון שרציתי זה מיפוי של מה הצרכים? מה קורה? והחלק המאד חזק היה באמת להגיע לנוער קצה.

יש לנו המון פעילויות בעיר לנוער עולה נורמטיבי. אנחנו גם לא אומרים: נוער עולה. אנחנו אומרים: נוער דובר שפה רוסית. אבל רצינו להגיע לנוער קצה. וזה מה שתמרה עושה. היא הגיעה, בשיתוף עם המשטרה, בצורה, מאד ברגישות גם, לנוער הכי, הכי קשה, והיא הצליחה לחבר אותו לפעילות, גם פעילות רחוב, וגם להכניס אותו לתוך מועדון תיאטרון שבנינו, קיבלנו מהעירייה מקלט, וביחד, בשיתוף פעולה עם עמותה של "תיאטרון מטרה" אנחנו נותנים להם, עשינו שם חוזה איתם, הם מקבלים את השימוש במקלט, ובתמורה נותנים לנו פרוייקט לנוער בסיכון. קיימנו פרוייקט שנקרא: ענ"ק – עולים, נוער קהילה, שלקח את הקהילה של נאות רחל ועבד בתוך החינוך הפורמלי, בתוך בתי הספר הכנסנו משאבים, בשיתוף עם היועצות, של מיפוי מאד אינטנסיבי של כל נוער מה הוא זקוק מבחינה לימודית, מבחינה חברתית, מבחינת הבית, ידענו לגבי כל נער מה הנקודה שהוא נמצא, ולאיזה נקודה אנחנו רוצים להוביל אותו. עשינו את זה בנאות רחל, יחד נכנסנו לשם, תמי – בחינוך הבלתי פורמלי, מדריכים, וגם הכנסנו את הפרוייקט של - - -

על חשבון העירייה.

שזה אומנויות לחימה מיוחדות של עולים. וכל מיני, זה ברגישות תרבותית, מה שהם אוהבים, מה שעובד שם. ותמרה היא אלופת העולם בזה, חבל שלא אמרו, והיא היתה מביאה לפה, הייתם יכולים להתרשם גם ממנה. סיימנו שם, עברנו לאורט חולון שגם שם יש אוכלוסייה של עולים. אנחנו באמת מנסים להגיע איפה שצריך אותנו, לכן באמת מיפוי של צרכים. איפה שצריך אותנו, ולתת את כל המענים שהנוער צריך. מעולם מוטי לא, ראש העיר לא אמר לי: לא, על משהו שבאתי איתו. הם יוצאים השנה לסמינרים. כל שנה אנחנו יוצאים. בקיץ יוצאים לסמינר שעוסק בנושא של סכנות.

תודה.

זה בעיר חולון. קיים בעיר חולון. איפה שאת גרה. איפה שאת גרה.

תודה. רק שאלה לנציג המשרד לביטחון פנים. לגבי חוקרים באמהרית, יש לכם בתחנה חוקרים באמהרית? כי אני נתקלתי בבעיה במקומות שונים. יש אלימות במשפחה, ואין פשוט מענה מיידי. יש תחנה בחולון?

בחולון, ובבת ים. אנחנו מרחב אחד. יש לנו שוטרים שהם דוברי השפה. אבל אנחנו היינו מעדיפים להרבות בהם.

לא, חוקרים?

חוקרים, יש לנו חוקרת אחת, ויש לנו סיירים, שאם צריך, אז אנחנו מביאים אותם מהמשמרת ומעבירים אותם לתרגום.

יש לי הערה קטנה לגבי מה שסמדר אמרה. אז רק שאנחנו נבין, יש רכזת אחת ברחוב דובר רוסית, שהיא מתוקצבת על ידי הרשות, 100 אלף שקל בשנה משכורת שלה, שזה הכל. אני לא יודעת כמה מדריכים יש לך בנוסף לזה? אחד לכל העיר. התקציב שלה, של אותה רכזת, היה 50, אולי עלה כבר ל – 70 אלף שקל בשנה, שזה גם כן בא לידי הרשות. זאת אומרת, זה לא, כמה את מוסיפה?

אני מוסיפה מעל 70 אלף שקל, ויש עוד שני מדריכים: יש את אולג, ויש את אנה. לא, ממש לא. את חושבת שב – 70 אלף שקל אפשר לעשות את כל זה?

אז זהו, שזה הבעיה. כי התקציב.

עשו ערב הסברה.

תלמדי. אבל למה את צריכה עכשיו פה לגלות את הבורות שלך. מה שאת לא מבינה, תלמדי. תלמדי. למה את סתם מקשקשת, בלי להבין מה שאת מדברת?

כי אתה לא אינטליגנטי, ואתה מבזה את עצמך, אז תפסיק להתנגד ככה. בבקשה.

תודה. תודה.

אני רוצה להעיר.

לא סליחה.

הרשות למלחמה בסמים הם מכירים. אני מגישה להם את התכניות, אז הם יודעים את המייל שלי. הם יודעים את התוספת שאנחנו נותנים כעיר, והערכה שלנו, ואפשר לבדוק את זה ברשות למלחמה בסמים, לעיר חולון היא הערכה גדולה מאד. מעולם לא היה תכנית שאנחנו לא צירפנו לתקציב שלנו. ויש הרבה מאד תכניות שנעשה בלי - - -

תודה.

דורי, אתה מנכ"ל חברת הפנאי.

רשת קהילות פנאי.

רק בקצרה בבקשה. אנחנו רוצים להתכנס לקראת סיכום.

אני אקצר, אבל בכל אופן, כמה דברים שאני מוצא לנכון לציין. בית העולה, נכון להיום, נותן בעיקר פתרון חברתי קהילתי ליוצאי חבר המדינות. לצערי הרב, יוצאי אתיופיה לא מספיק, לדעתי, פעלנו פה בנושא הזה, כי זה החלק היותר קשה והיותר בעייתי, ולצערי היום, משום מה ... לחצו לכיוון אחד. יוצאי אתיופיה כמעוט אינם מגיעים לבית העולה, בעיקר בשטח הגיאוגרפי, והם היום, חלק גדול מהם, מתרכז בשכונת ג'סי כהן, שהיא מלכתחילה שכונה לא חזקה.

הפתרון, אנחנו למעשה נותנים פתרון בסיוע העירייה. אני רוצה לבוא ולומר, בפירוש בסיוע העירייה, לשתי הקהילות. ללא הסיוע של העירייה ילדים שחוזרים מבית הספר בשעה 1 בצהרים, אני מדבר על יוצאי אתיופיה, היו מסתובבים ברחובות. ומרכז קהילתי מכנס את הילדים, גם ללא תשלום, בתוך המרכז הקהילתי, ושמה הם לפעמים מקבלים לאכול משהו, וסיוע בלימודים.

דורי, איך נקרא המרכז?

פעילות חברתית. כאשר אני רוצה לומר, העירייה תקצבה שיפוץ של בית העולה בשלושת רבעי מיליון שקל. של לזרוס בשלושת רבעי מיליון שקל. דווקא את המקומות שבהם האוכלוסיות המוחלשות מגיעות יש תקצוב עירוני לאורך כל השנה. זה אף פעם לא מספיק. כי אם למשל משרד הקליטה מחליט להעמיד, לטובת קייטנות ילדים. זה בעיה מאד, מאד קשה, נתקלים בה כל שנה. 200 שקל ילד, אני לא ראיתי עוד קייטנה שאפשר לעשות ב – 200 שקלים. אין דבר כזה. האוכל בלבד עולה יותר. ללא הסיוע של העירייה לא ניתן היה להפעיל את הקייטנה הזאת. כלומר, אף אחד לא הזכיר את זה, אבל העירייה מתקצבת כל ילד ב – 500 שקל לילד, שזה הרבה מאד כסף.

אבל זה היא לא יודעת. 8 שנים היא פה.

תודה. משפט סיכום, תומר, אתה רכז האוכלוסייה האתיופית.

אני רוצה להביא את הקול של המשפחות האתיופיות שנמצאות בעיר.

כמה משפחות יש?

יש כאן, אני יכולה לדבר על משפחות שהגיעו משנת 2007 לחולון – 170 משפחות חדשות. וכשאני אומרת – משפחות חדשות – זה לא ברמה של איזה, איך נתנו ציונים בארץ או באתיופיה, אלא ברמה של ללמוד את הכל מאפס. אנחנו מטפלים במשפחות, מבחינת כל סדרי הגילאים, באמת ברמה הבסיסית ביותר, החל מהיכרות של התרבות בארץ, חבירה למוסדות החינוך וכדומה.

תומר, שהוא אחראי, מרכז המשפחות האתיופיות, בעצם יש לו נגיעה בכל המשפחות האלה, בכל צורה שהיא, שהוא נמצא ב – 50 אחוז משרה. 50 אחוז מתוקצב על ידי משרד הקליטה, ו – 50 אחוז מתוקצב על ידי עיריית חולון, וכל שנה מחדש אנחנו דואגים וחוששים למשרה שלו, ולא בטוחים איך. הוא יש לו נגיעה לכל המשפחות האלה, כאשר באמת יש לנו שיתופי פעולה מאד מאד טובים בעיר, יחד עם משרד הקליטה, ויחד עם רשת קהילת פנאי, וכל הגורמים הנוספים בתוך העירייה, על מנת להרים תכניות ולאגם משאבים, כדי ליצור יש מאין, תכניות למשפחות האלה, על ההיבטים של הילדים, היבטים של נשים שחוות אלימות במשפחה למשל. אנחנו מתכננים, ככה, אירועים באמת של היכרות של התרבות האתיופית למה שנקרא: הפארנג'ים בעיר, למי שלא מהעדה. מועדון לקשישים אתיופים, מתוך היכרות לצרכים המיוחדים.

תודה. רק שאלה בנושא אחר, אדוני ראש העיר, לגבי הדיור המוגן. הממשלה החליטה לאפשר בשטחים חומים בניה של דיור מוגן. השאלה אם יש לכם קרקעות כאלה? או יש כוונות כאלה?

בזמנו העמדנו. אין שום תקציב לבניה.

לא, יש החלטת ממשלה, אם אני לא טועה, היא נתנה אפשרות יזמית. זאת אומרת, שחלק מהשטח יהיה מסחרי, ושטח ... שזה יהיה אינטרס כלכלי.

פעם ראשונה שאני שומע את זה. מה זה? זאת אומרת, לא המדינה בונה?

לא. הרעיון הוא שהמדינה מאפשרת לרשות.

לא, לא שמעתי.

מאפשרת לרשות להפוך שטח חום לטובת דיור ציבורי, עם שטחי מסחר למטה, ואז יזם שהוא בא, הוא בונה את שטח המסחר, הוא בונה את הדיור מוגן, והוא מתפעל את הדיור המוגן.

אתה מדבר על דיור מוגן.

כן.

לאו דווקא לעולים חדשים.

לא. אני מדבר על דיור מוגן לגבי, להוסטלים. ממוקד להוסטלים.

זה נהלים חדשים.

נכון.

זה לציבור הרחב.

ברשימת המְתנה היום, בלי להסתכל בתוכה, אני מניח שרוב גדול זה חבר'ה עולים ותיקים שנמצאים ברשימת המתנה.

משנת 90', 91' יש לנו.

או.קיי.

קשישים אני מדברת.

אבל יש לך גם תושבים ישראלים רגילים.

נכון.

... הקטגוריה הזאת.

נכון, אבל מבחינת רשימות המְתנה, אני לא יודע, יש פה נציג משרד השיכון?

כן.

ברשימת המְתנה של חולון?

יש 20 ותיקים.

כמה סך הכל יש ברשימת המתנה?

של ותיקים שמחכים?

סך הכל שמחכים. כמה מחכים סך הכל?

אין לנו את הרשימה של משרד הקליטה.

של משרד הקליטה אין לי.

אצלך כמה יש?

20.

20 משפחות.

הם גם יחידים וגם משפחות.

או.קיי. ומה קליטה?

600.

600. אז מן הסתם.

דיור סוציאלי, אצלכם ממתינים בדיור סוציאלי.

לא, לא דיור סוציאלי. מדברת רק להוסטלים.

כמה? 150? 200?

לא, בסביבות 100.

זאת אומרת שאם ייבנה פה הוסטל, רובו יהיה עבור העולים הותיקים. זאת אומרת, זה גם ההיגיון של החלטת הממשלה לתת מענה לאוכלוסייה המתבגרת שבכל הארץ יש בעיה.

תומר, משפט קצר, כי אנחנו מסיימים.

אני רק רוצה להוסיף בקשר למה שאמרה דלית, שצריך להבין שהמשפחות שמגיעות לעיר הם עוברות כמה נקודות עד שהם מגיעות לישראל בכלל. ולכן היכולת שלהם היא ... בכלל לוקח הרבה שנים. מה שזה מוביל לכך שיש שוטטות של ילדים, שמביאה, בסופו של דבר, לנושא של אלכוהול וסמים.

אתה אמרת שיש מענה בתחנת המשטרה של דוברי אמהרית. אז אני יכול להגיד לך שהרבה נוער וגם משפחות פנו לתחנת המשטרה, ולא היה מענה שם בנושא של תרגום, והמשפחות חזרו אלינו וביקשו את הסיוע שלנו.

הוכחה לכך שכאשר סמדר פנתה אלי בנושא של "עיר ללא אלימות" והיתה התגייסות מסיבית של הורים.

תומר, מה עושה בן אדם שבא לתחנת משטרה ואין תרגום? הוא פשוט הולך?

לא, לא, הוא חוזר אלינו, ואנחנו תמיד מנסים איכשהו לסייע. אין לנו גם מענה, אין לנו גם מענה בתחום הזה.

או.קיי. יש לנו שוטרים שהם דוברי אמהרית.

השאלה אם בנוהל, מגיע עכשיו מישהו להתלונן, והיומנאי.

אסור לנו לגבות תלונה.

היומנאי לא זה.

אם זה לא שפת אם שלו, אי אפשר לגבות תלונה. אז אנחנו מזמינים. בכל אופן, יש לנו גם מאגר של מתנדבים, נוסף לשוטרים שהם מגיעים, אנחנו מזמינים אותם לחקירה.

או.קיי. טוב.

עוד נקודה שרציתי להגיד, בגלל שהמשפחות עוברות פה איזה שהוא מהפך בין תרבותי, השינויים הבין תרבותיים, אין באמת מענה בעיר לנושא של הקהילה. אין שום יד מכוונת, או מישהו שנותן מענה מיידי כשקורה משהו. כל דבר בעצם, מה שקורה ברמה העירונית הם פונים אלינו, אנחנו בעצם לא יכולים להיות זמינים בכל שעה, לכן בתחום הזה של אלכוהול וסמים, כמו שאמרת, יש, גם אני סיירתי בבתי כלא, ויש שם ריכוז לא גבוה של נוער בבתי כלא. וזה מתחיל מכך שבתוך העיר אין הרבה מענה, זאת אומרת, משאב כוח אדם לצורכי הקהילה.

תודה.

דני, אני יכול ברשותך משפט קצר.

משפט קצר. כן.

אני במסגרת התפקיד שלי אחראי לחינוך מבוגרים מאזור נתניה צפונה, ועד יבנה, ואני עובד מול ראשי ערים בכל שני המחוזות האלה. ואני רוצה לומר לך שמבחינת משרד החינוך, ראש העיר מספר 1 שמגלה עניין, מעורבות, אכפתיות, מוכן תמיד לעשות הכל, הכל אבל, למען העולים ולמען ההשכלה, זה מוטי ששון.

תודה.

אני אישית השתתפתי איתו לפני כמה זמן, זה היה שבועיים, חודש, משהו כזה.

שבועות.

באירוע של השלמת השכלה שהיה מרגש בצורה בלתי רגילה.

תודה. ברשותכם אני רוצה לסכם את הדיון.

ועדת העליה, הקליטה והתפוצות קיימה את ישיבתה בעיר חולון. הועדה התרשמה שרוב העולים בעיר אומנם ותיקים, אך יש לתת מענה גם לדור השני. הועדה מודה לפעילות הענפה שמתקיימת בעיר. הועדה רשמה את התחייבות ראש העיר לתקצב פעילות של עמותות של עולים, ולהוסיף שקל על כל שקל שיגוייס על ידי העמותות.

לא. למען מלגות.

למען מלגות?

כן.

בלבד?

שקל מול שקל זה מלגות.

או.קיי. אני לא הבנתי זאת. אני מוסיף את זה: למען מלגות.

כל עדה ועדה, עכשיו, עמותות – יש ועדת הקצאות עירונית.

זה לא נגעתי.

ועדת הקצאות עירונית יש לה קריטריונים.

זה לא התערבתי, ולא נגעתי.

זה מי שרוצה, עונה על הקריטריונים – שיקבל.

הועדה קוראת לעירייה לבדוק את נושא הדיור המוגן, ולשקול קידום תכניות בהתאם להחלטת הממשלה בנושא. הועדה מודה לראש העיר, לצוותו, ולכל העושים במלאכה.

אני רוצה להודות לכולם. אני מניח שתמשיכו באופוזיציה – קואליציה, אבל אנחנו רואים את טובת העולים כולנו.

לא, לא, אנחנו נמשיך לעשות. הם ימשיכו לדבר.

הישיבה ננעלה בשעה 11:04