הכנסת השמונה עשרה

הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 6

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים לעסקים קטנים ובינוניים

יום שלישי, ג' בתמוז תשע"א (5 ביולי 2011), שעה 15:00

התייחסות הרשויות ומשרדי הממשלה לגני אירועים ואולמי אירועים

חברי הועדה: ליה שמטוב – היו"ר

יאיר פינס

רכז מינהל מקרקעי ישראל באגף התקציבים, משרד האוצר

אשר גרנר

ראש אגף לרישוי עסקים, משרד הפנים

סמדר אהרון נוחם
ראש צוות לשכת התכנון - מחוז מרכז, משרד הפנים

עמית גופר

מנהל תחום פיקוח – מחוז מרכז, משרד הפנים

עו"ד בני זלמנוביץ'
לשכה משפטית, משרד הפנים

עו"ד איתיאל מלאכי
לשכה משפטית, משרד הפנים

יאיר פינס

רכז מינהל מקרקעי ישראל באגף התקציבים, משרד האוצר

אהוד גבריאלי

ראש תחום אכיפה ארצי, מינהל מקרקעי ישראל

דוד אסרף

יו"ר ההתאחדות של בעלי אולמות וגני אירועים

יהודה כהן

מנכ"ל ההתאחדות של בעלי אולמות וגני אירועים

דוד תורג'מן

חבר הנהלה, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

טמיר כהן

רות לובין

צהרים טובים. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה השניה של ועדת המשנה לוועדת הכספים בנושא עסקים קטנים ובינוניים והנושא שנדון בו היום הוא התייחסות הרשויות ומשרדי הממשלה לגני אירועים ואולמי אירועים.

לפני הישיבה למדתי את הנושא ואפתח בענין הסיווג. האוכלוסיה בארץ גדלה ומתוך כך אנחנו רואים את אולמי השמחות ומזמינים אותנו לחתונות, בריתות וחגיגות ובר מצוה וטוב שכך אבל, המוזמנים לשמחה לא יודעים ולא שואלים על מצב הרשיון של העסק או על הסיווג שלו בתשלומי הארנונה וכד'. מה גם שהדבר לא מעניין אותם. הדברים האלה אמורים לעניין את בעל האירוע שרוצה להיות בטוח שהאולם יכול לספק שירותים באופן תקין. מה שכן, מסתבר שבישראל אין הגדרה וסיווג אחיד לאולמי שמחות.


מנקודת מבט אישית, בדקתי בעירי –נצרת עילית. גלשתי לאתר של העיריה וראיתי שאכן יש סיווג כזה, סיווג 333 ולידו כתוב שהוא סיווג לאולם שמחות ויש גם תעריף -43 ₪ ועוד מספר אגורות. עוד הסתבר שהמועצה בנצרת עלית קבעה את התעריף וקיבלה לגביו אישור ממשרד הפנים. כל שנה היא מבקשת את האישור מחדש, במסגרת הדיונים על תשלומי הארנונה ברשות המקומית.


התכנסנו כאן כדי לראות, בין השאר, איך אפשר לאחד את הסיווג, כי יש הרבה מאד אולמי אירועים, כל רשות קובעת תעריפים אחרים ולכל אולם יש סיווג אחר.

השאלה כללית ורחבה. אענה תשובת מסגרת ונמשיך. יש מאתיים וחמישים רשויות במדינת ישראל ולכל רשות יש צו מסים משלה. כל רשות -בצו המסים שלה, יש לה את הסיווגים שלה, את תתי הסיווגים שלה ואת התעריפים שהיא קבעה.

בחוק הסדרים של 1993 נקבע ששרי הפנים והאוצר יקבעו סיווגים ראשיים של נכסים ואת תעריפי המינימום והמכסימום שרשות מקומית יכולה להטיל על כל סוג של נכס. בתקנות ההסדרים -מכח החוק הזה, נקבעו שלושה עשר סיווגים ראשיים, כאשר אחד הסיווגים הוא סיווג של "משרדים שירותים ומסחר" שתחתיו -כמו מתחת לכל אחד משלושה עשר הסיווגים האחרים, יכולים להיות עשרות רבות של תתי-סיווגים אבל הם נמצאים בתוך המסגרת הזו שקבעו בתקנות, שהיא מינימום ומכסימום של תעריפים לעסקים.

יש טווח מאד גדול בין תעריפים המינימום למכסימום ורשות מקומית יכולה להתנהל בתוך הטווח הזה. באם היא רוצה לשנות את התעריף עליה לקבל אישור של השרים אבל, ודאי שאולם אירועים בכל רשות משלם ארנונה אחרת כמו שגם תושב בכל רשות משלם ארנונה שונה בהתאם. לכן תמוה בעיניי הרצון לאחד את התעריף כי חוסר ההתאמה מובנה וקיים בכל סיווג וסיווג בהתאם לרשות המקומית שבה הוא נמצא. לכל אחת, כאמור, יש תעריפים משלה, שהמסגרת שלהם נקבעה על ידי השרים בתקנות.

אכן הוגדרו תעריפי מינימום ומכסימום אבל עדיין, במבנה המקורי, בתל אביב, למשל, משלמים סכום מסויים של 24.84 ₪ וברור שהמחיר שונה ממקום למקום אפילו באותה העיר אבל, יש תתי-סיווגים ובאתר של המועצה או של העיר ואז רואים את הסיווג "משרדים ושירותים מסחריים" ובסוגריים מצויות ההגדרות. לא ראיתי ב"משרדים שירותים ומסחר" את אולמי האירועים.

"משרדים שירותים ומסחר" הוא מונח שמופיע בתקנות ההסדרים במשק המדינה לגבי ארנונה כללית ברשויות מקומיות 2007, ושם, בסעיף ההגדרות רשום מה פירוש המונח.

לא כתוב אולמות.

נכון, גם בתי קולנוע לא כתוב, למשל.

כן כתוב בתי קולנוע.

יש מספיק דברים שלא רשומים שם.

אין מחלוקת, לא בפסיקה ולא בשום מקום אחר, שאולם אירועים נכלל בתוך "משרדים שירותים ומסחר". אם מבחינה משפטית זה ראוי להיכנס תחת סיווג קיים אחר אז זה ענין אחר. מבחינת תקנות ההסדרים ומבחינת פסיקת בתי המשפט אולם אירועים הוא עסק ככל עסק, כמו מסעדה, כמו בית קולנוע וכמו משרד רואה חשבון. לכן הוא נכנס בסיווג דלעיל.

לגבי החלטת הרשות בתוך הסיווג וקביעתה את תתי הסיווגים שלה, אומר כך: קודם כל אנחנו במשטר של הקפאה כבר משנת 1985, לפיו צווי הארנונה של הרשויות סומנו כפי שהם ומאז, כל שינוי בצווים טעון אישור של שרי הפנים והאוצר זאת אומרת, תתי הסיווגים קיימים כבר מעל עשרים וחמש שנה וכשרשות מקומית רוצה לשנות מחיר ארנונה או לשנות סיווג עליה לקבל את אישור השרים. מה שכן, הסיווג של האולמות כעסק הוא ותיק ונכון לפי התקנות.

החיוב משתנה מרשות לרשות והדבר נכון לכל עסק, לכל שירותים ולכל מסחר, לא רק לאולמות וגני אירועים אלא גם לבתי קולנוע וגם למסעדות, לכולם אפשר לשנות תעריפים והדיון הזה יכול היה להתקיים גם לגביהם.

בכל זאת, איך הרשות יודעת שעליה לחייב את אולם האירועים לפי הסיווג "משרדים שירותים ומסחר"? האם בתקנות האלו האולם מופיע?

לא, המלים "אולמות אירועים" לא מופיעות בתקנות תחת הכותרת "משרדים שירותים ומסחר" אבל ברור שאולם אירועים הוא חלק מן ההגדרה הזו. הרי הוא לא תעשיה, למשל.

במבצע "עופרת יצוקה" לא היו אירועים בגלל המצב הבטחוני ואחריו המדינה פיצתה את האולמות. עד כמה שידוע לי, הפיצוי חושב כמו זה שניתן לבתי מלון אז איך קיבלו שם לפי סיווג של בתי מלון?

אני לא בטוח שיש מקום להשוות שאלות ארנונה לשאלות שיפוי של המדינה על מצב בטחוני. כללי הארנונה שונים מפיצוי כי כשהמדינה קובעת פיצוי אז נקודת המבט שלה שונה לגמרי.

ומה לגבי אולם אירועים בבית מלון? הרי יוצא שהוא מקבל פיצוי אחר אז למה הוא שונה?

אולם אירועים בבית מלון -והיתה גם פסיקה על זה, משמש גם לדברים נוספים מעבר לעריכת אירועים, כמו מקום לכנסים ולהרצאות ואז, גם מבחינת כללי הארנונה הוא שונה.

יש פסיקה נרחבת לגבי השאלה איך קובעים מהו הנכס. אם זה נכס שיש לו מספר שימושים האם יש להתייחס אליו לפי השימוש העיקרי או שיחוייב כל חדר במלון לפי הסיווג שלו. התשובה משתנה מנכס לנכס וממקרה למקרה ויכול להיות מצב שבו אולם אירועים בבית מלון יחוייב כחלק מבית המלון בחזקת "ילך הטפל אחר העיקר" ותיתכן סיטואציה שבה יחוייב בנפרד אם יש מפעיל עצמאי, למשל ושוב, תשלום של גני אירועים ואולמות מבוסס על פי הסיווג הקיים בתקנות.

קודם כל מודה ליושבת הראש ששמה את הנושא על סדר היום כי אכן, המצב כואב משך עשרים וחמש שנה. מאידך, התאחדות בעלי האולמות מאגדת כשבע מאות אולמות וגני אירועים מקצרין בצפון ועד אילת בדרום. אולמות האירועים מגלגלים מחזור של קרוב לחמישה עשר מיליארד שקל בחישוב גס, והם מעסיקים עשרות אלפי אנשים כלומר, זה כבר לא משהו צדדי אלא זה ענף תעשייתי נוכח.

עדיין, משרדי הממשלה מתייחסים אלינו כאילו "באנו מן הדלת האחורית" כי הדברים לא מוגדרים. יושבת הראש שאלה לגבי הסיווג ותת-הסיווג והרי כתוב בתת הסיווג "לרבות מתקני חשמל, תחנות אוטובוס, מסעדות, בתי קולנוע, תחנות דלק, חנויות, רשתות שיווק, דוכנים, מרכולים, בתי מרקחת ולמעט בנקים וחברות בטוח."

ההגדרות הן ברורות רק שאנחנו לא נמצאים בהן. אנחנו מדינת חוק, החוק קיים לגבי כולם ואם חוק ההסדרים במשק קובע הגדרות אז עלינו להיקלט במסגרת החוק ולא שיאמרו לנו שאנחנו נמצאים בחוק רק לא כתובים בו.

הרשויות מדינת ישראל עושות ככל העולה על רוחן וכשהדברים לא מוגדרים הן לא פועלות כנדרש. אסביר. בשנת 2000 ועדת הכספים הוציאה מכתב למשרד הפנים ולמשרד האוצר –ויש כאן העתק עבור יושבת הראש, וגם היא שואלת היכן נמצא הסיווג שנקרא אולמות אירועים? עד היום לא קיבלנו תשובה מאף אחד מן המכותבים. האם אנחנו לא ראויים לתשובה? האם לא כדאי להשקיע בנו את המאמץ?

"בגלל שאתם מתחרים בבתי המלון" ואנחנו משיבים בדוגמה: בירושלים למשל, יש חמישים אולמות, באינתיפאדה המלונות היו ריקים וכל האולמות שנמצאים במלונות הפכו את עצמם לאולמות אירועים כדי להשיג לקוחות והיו אתנו בתחרות שהיתה גם לא הוגנת.

צר לי שהדבר הזה מתמשך וגם האוצר דחה אותנו ופניתי לא אחת אל משרד האוצר ואל משרד הפנים וההתייחסות היא מאד מינורית, "אתם קיימים ואתם תשלמו" ואנחנו רוצים לשלם אבל על פי חוק.

יושבת הראש שאלה לגבי מבצע עוטף עזה ואכן, היינו במצב הזה ורצו לפצות אותנו לפי "משרדים שירותים ומסחר" ונכון שבדקו אבל ראו שאי אפשר להשוות אותנו לבית מלון רק לצורך פיצויים כי אותה חנות נעליים שמשמשת את הקהל, המוצר נשאר בחנות במשך כל זמן סגירת החנות אולם באולם אירועים, כל יום שהוא סגור, אי אפשר לשמור ולהחזיר את האירוע. ולכן השוו אותנו, תחת לחץ של לשכת התיאום, בראשותן של שרגא ברוש ולחץ שהפעיל עופר עיני שסירב לחתום על ההסכם מבלי שיאושרו לנו פיצויים נכונים ולכן ההשוואה היא משמעותית כדי להכיר בנו כבתי מלון לצורך הפיצוי.

ישבנו עם משרדי הממשלה והם מסכימים שאנחנו לא מוגדרים ושיש בעיה ויש כאן גם סכנה של "פתיחה של תיבת פנדורה" ואז "עדיף לא להתעסק" עם זה אבל זה לא הוגן. אנחנו משק שעומד תחת לחץ, אנחנו לא עובדים 360 יום כמו כל עסק אחר, יש את ספירת העומר, יש את בין המצרים, יש את החגים ושאר החופשות בהן אסור לפתוח את העסקים אבל הארנונה נגבית במקסימום שלה במקומות מסויימים בלי יחס מתאים. מה גם שאין תחרות שווה והוגנת בכללים האלה.

אנחנו מבקשים, כדי לקדם את הנושא הזה, לראות את השנים הבאות כי בהן שוב תהיה דרישה, תהיה עלייה ומחיר המנה יעלה כי אחרת מי ישלם את כל זה? הרי הדברים צריכים להיות ממומנים. וגובים ארנונה גבוהה שלא בצדק.

ארחיב. הרי גובים מאתנו ארנונה מן המטר הראשון ועד האחרון באופן שווה כשלמעשה, השטח עליו נערך האירוע –לפחות בחלק מהמקרים הוא שליש ויוצא שעל המחסן נגבית אותה ארנונה כמו על שטח האירוע או המטבח התעשייתי. ראה מקרה של חנויות הפרחים, חבר הכנסת יורי שטרן ז"ל גם אמר: חנות הפרחים - חילקו אותה לשניים, חלק החנות כחנות והחלק האחורי כמחסן קיבל תעריף ארנונה אחר. הדבר לא מיושם באולמות.

יוצא שאין התחשבות בענף הזה למרות שהוא מעסיק מאות אלפי אנשים, בני נוער ומבוגרים. זו תעשייה גדולה מאד ואין התחשבות בה בנושא הזה.

זוהי הפעם הראשונה –ואני מקווה שיהיה בכך די, שסוף סוף דנים בנושא הארנונה לאולמות אירועים בכנסת. ארנונה היא נטל כבד והקלה תעזור גם לאזרח, כדי שלא נטיל עליו את העלות במחיר המנה.

דרך אגב, כמו שיהודה כהן הציג, העובדה שבית מלון, הסיווג שלו מקנה לו תעריף ארנונה נמוך יותר בהרבה מאשר זה של אולמות אירועים יוצרת תחרות בין האולמות הללו ומפלה את האולמות שאינם בבית מלון. הרי אם האולמות החיצוניים משלמים יותר מסים הם נדרשים לממן את הפער.

כשמועצה או רשות ומקומית, כמו נצרת עילית, מקנה לאולם אירועים סיווג 333 ולבתי מלון תעריף מסויים ומבקשת אישור ממשרד הפנים - האם האישור יתקבל?

אם התעריף נמוך מתעריף המינימום שקבע המשרד היא לא תקבל את האישור. בכל מקרה, במאמר מוסגר, יש קווים מנחים לפיהם נבדקות הבקשות מדי שנה ואם יש רשות שנמצאת בגירעון ומבקשת להפחית תעריפים, היא לא תמיד תקבל אישור אבל זה משתנה ממקרה למקרה לפי הכללים הקבועים. הבקשות נבדקות בקפידה רבה. מה שכן, מתחת למינימום של התעריף ל"משרדים שירותים ומסחר" ההנחה לא תאושר כי זה יצא בניגוד לחוק ובניגוד לתקנות.

אתקן. יש להפריד בין השאלות. שאלה אחת נוגעת למדיניות והשניה להיבט המשפטי. בענין המשפטי הדברים ברורים ופשוטים. אם האולמות לא נמצאים תחת הסיווג "משרדים שירותים ומסחר" יש למצוא אותם תחת אחד משלושה עשר הסיווגים הראשיים. אם לא כן אז הם לא חייבים בארנונה וזה לא יתכן זאת אומרת שהאולמות נמצאים ורשומים באחד מן הסיווגים. זה מבחינה משפטית. האולמות הם עסק לכל דבר ועליהם לשלם כעסק.

בעבר עשו סיווג מיוחד לבתי מלון כדי לעודד תיירות. והשאלה היא האם לקבוע סיווג נפרד לאולמות וגני אירועים אבל יש להבין את ההשלכות של זה כי כל נכס ירצה סיווג נפרד לעצמו. גם בתי הקולנוע, למשל, פנו אלינו טענו על ירידה בהכנסות בשנים האחרונות אבל זו כבר שאלה של מדיניות שצריכה להיות מופנית לשרים.

לגבי קביעת החיוב וחלוקת הנכס, יש פסיקה רחבה מאד וגם זה משתנה מרשות לרשות. יש רשות שהחליטה שהיא מחייבת מחסנים בתעריף מופחת ואחרת החליטה שכמו הנכס העיקרי ויש פסיקה שקובעת מתי אפשר לחייב מחסן כמו את הנכס העיקרי ומתי לא ומדובר כאן בעולם ומלואו. והכל שוב, בהתאם לצו המיסים של הרשות המקומית הספציפית. עד כאן.

אדגיש, בגלל שאנחנו ענף -לא כמו ענף המלונאות שיש לו קו מנחה בכל הרשויות המקומיות, אין סיבה שלא נזכה, בענף הזה, לאותה רמה של הגדרה. שהרי לפני עשרים שנה היו כמאה אולמות, לכל היותר מאה וחמישים והענף היה צדדי ואולי בשל כך היתה אליו התייחסות שונה אבל היום הדברים השתנו ויש לשנות גם את המדיניות בנושא הזה. פעם אולם אירועים היה חלל עם שולחנות ואילו היום אולם אירועים, כמו –ואקצין מעט, כמו ה avenue שהוא קומפלקס ענק שמחזיק שלש מאות עובדים הרי הוא תעשיה. ליד גאיה בונים מרכז קונגרסים חדש ונפתחים אולמות ענקיים עם מאות עובדים ואין התייחסות לפן הזה.

זה לא דבר שולי או משני למשק ולכן, אני מבקש מן הועדה שתעלה את הנושא לסדר היום כי הוא צריך להיבדק לעומק, יש לראות את התרומה שלו למשק כדי לעזור לענף. הענף מתחיל היום לעבוד גם עם אנשי חוץ כי הרבה אנשים מחוץ לארץ מקייימים פה אירועים ויוצא שהענף עוזר גם לתיירות. יותר משתלם לעשות חתונה כשרה, למשל, בארץ, מאשר בצרפת או בקנדה. ויש לתת לנו יחס כמו לעסק רגיל ולהתחשב בתרומה שלנו.

שמעתי את הדברים. אין התייחסות כרגע.

אנחנו במינהל לא עוסקים בארנונה אלא ברשיונות והיתרים על קרקעות המינהל ולא כל האולמות רלבנטים מבחינתנו. יש גם להפריד בין אולמות לגני אירועים אבל לא זה המקום לדון בשאלה הזו. לגבי הארנונה אין לי מה לומר.

הדרך לקבלת הרשיון ושינוי היעוד כדי לבנות - - -

האם אוכל לפתוח ולהסביר את השאלה. תמא 35 מגדירה את ייעודי הקרקע לכל האופציות בארץ כדי - - -

לא ייעודי קרקע אלא מרקמים.

בסדר, לצערי, גם כאן אנחנו לא מוגדרים. זאת אומרת שבבואנו להקים אולם יש דברים שנצטרך לנחש כי הם לא מוגדרים.

בנוסף, לגבי הצורך בבניית אולמות אומר כך: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש עלייה במספר הלידות ובעקבות כך עלייה במספר האירועים כך שאנחנו גדלים משנה לשנה. העלייה בצריכה מחייבת עלייה במספר גני האירועים.

אחזור לענין הבנייה, בבואנו לבנות אנחנו מוצאים עצמנו במצב בו אין אפשרות לבנות. אם אנחנו מדברים על שטח תעשייתי אז זה "שינוי יעוד" ולא בהגדרה שלנו ושטח חקלאי גם לא ייעוד שלנו ואז שוב לא מורידים אותנו. גם לשיטת ה"מסחר", גם שם יש צורך בשינוי יעוד. אין לנו הגדרה מתאימה שם ובעשר השנים הבאות -והועדה המחוזית דנה בזה והסכימה אתנו, כי בחוף אין התאמה לאולמות, גם לא באיזורי תעשיה וכן הלאה. בסיכום יוצא שיש לנו שימוש גדול בקרקע -גם לאולם וגם לחלק הנוסף. אסביר. באיזור תעשיה של נתניה, למשל, ישנם חמישה או ששה אולמות אחד אחרי השני ואם יש אירוע בכל ערב בכל אולם הדבר מהווה כניסה של אלפיים כלי רכב ואין מקומות חניה עבורם. הוציאו אותנו מן הערים בשביל איכות החיים ככל שהיא נוגעת לרעש וסביבה, עברנו לאיזורי תעשיה אבל שם אין חניה ויש לשלם כופר חניה, באיזור חקלאי אין לנו הגדרה וליד הנחל בירקון צריך להוריד את כולם, גם בכפר ויתקין אי אפשר, ובחוף הים הורידו אותנו ממכמורת אז בסוף נשארת השאלה: איפה יהיה המקום שכן יהיה מותר לבנות בו אולם בעשר או עשרים שנים הבאות?
ברור שבשטח "מטרופולין נופש וספורט" לא נהיה מוגדרים אבל בשנים הבאות יהיה גידול בקצב האוכלוסיה והדרישה תגדל ואיפה כן אהיה מוגדר בתכנית? איפה כן יתייחסו אלינו? וגם שם אין התייחסות. "אתם תאלתרו לכם מקומות ואם יהיה מקום אז נמצא על בסיס פשרה."

"צמוד דופן" הוא גם בעיה כי "צמוד דופן" אמור להיות צמוד לישוב אבל שם קיימת בעיית הרעש והדבר נאמר גם בפרוטוקולים. איפה מתכננים את המקום שלנו?

יצא מכתב בקשה שתשמעו אותנו וסירבו. האם אנחנו ילדים חורגים? האם אנחנו לא משלמים מסים למדינה? האם אנחנו לא שווים בעיני המדינה?

מתוך 12 מיליארד ברור שנכנס הרבה כסף למדינה, אם זה מצריכת המוצרים, הדלק, הארנונה, מסים, מסים של העסקת עובדים, זה כסף שנכנס למדינה, איפה התמורה? אין הגדרה לאולמות אירועים. השאר מוגדרים -ממסעדות ועד בתי מלון. רק אנחנו תמיד מחוייבים לשינוי יעוד ואחריו מתווסף שימוש חורג. יש להכניס את אולמות האירועים לתכניות, להגדיר אותם ולסייע להם. בלי שצריך להוריד אותנו משום מקום. יש לתת לנו שטח והגדרה.

אכן הענף מתפתח ואם מדברים עכשיו על 700 אולמות הרי המספר יגדל והאולמות נבנים בצורה מפוארת יותר. אם כן, איך באמת מתייחסת לכך תכנית המיתאר הארצית לכך, אם בכלל? הרי יודעים שאחרי עשרים שנה קורים שינויים ביישובים בין כה וכה אז איפה עומד התכנון לטווח ארוך?

לגבי תמ"א 35, היא קובעת מרקמים ולא ייעודים ולכן היא לא רלבנטית כאן. אנחנו גם לא נעשה ייעוד לחנויות נעליים ולא לחדרי כושר, לא כל סיווג מקבל ייעודים.

טרם "נולד" גן אירועים שאושר כדין לפי תכנית מאושרת שמכוחה הוצא לו היתר, שמישהו הורה להרוס אותו. אולי הורו להרוס אולמות אירועים שניבנו שלא כדין, לא לפי תכנית מאושרת, ללא היתר או משהו כזה. מוסדות התיכנון פועלים לפי חוק וצריך להגיש תכנית שמקבלת אישור.

בנוסף, יש ייעודים. לשכת התכנון מחוז מרכז תפרט יותר לגביהם בתמ"מ. ייעודים שאפשר לבנות בהם בתי משפט וגני אירועים. לא בשטחים הפתוחים, לא ניקח את השטחים הפתוחים המעטים שיש לנו פה ונתיר בהם בנייה של אולמות אירועים לכן, יש גני אירועים שניתן לעשות בייעודים שונים אבל לא נגדיר ייעוד ספציפי לכל חנות נעליים וחדר כושר.

ההשוואה תמוהה.

אף אחד לא ביקש השוואה לחנות נעליים אלא שאנחנו מבקשים לשלב אותנו בהגדרות שלכם, אם זה נופש מטרופולוני, למשל, אז שיכלול אולמות וגני אירועים. לא ביקשנו לשנות הגדרות.

הקשב, אנחנו צריכים מקום לבנות עליו. היום יש 750 אולמות, בשנה שעברה היו 600, המספר יגדל, איפה נבנה אותם?

איפה נבנו מאה וחמישים האולמות הנוספים? הרי היה אפשר לבנות אותם.

הם נהרסים. מאה נהרסו.

איפה בניתם אותם?

בקומות, במקומות בהם אין חניה וההגעה אליהם קשה.

זה לא ייעוד קרקע אלא מבנים.

מצד אחד אתם טוענים שאי אפשר לבנות ומצד שני אתם טוענים שמספר האולמות עלה.

בנוסף, מר יהודה כהן התייחס להיבט של הארנונה ואמר שהמדינה היא מדינת חוק ואם כך איפה האולמות אבל, אם נתייחס לחוק אז חשוב להזכיר שמרבית גני האירועים במדינת ישראל הם לא חוקיים ואם אנחנו מדינת חוק אז איפה שמירת החוק שלהם?

במחוז מרכז יש היום חמישים וחמישה גני אירועים לא חוקיים. בשנת 2004 היו קרוב לתשעים. עשינו אכיפה והגענו לחמישים וחמישה לא חוקיים וששה עשר חוקיים.

אז למה הם צומחים?

כי יש ביקוש של האוכלוסיה לגני אירועים בשטחים פתוחים. אבל המדינה אומרת שבשטחים פתוחים לא ייבנו גני אירועים.

חייב לתקן.

יש מקומות שלגביהם כן ניתן להביא תכניות ולהקים גנים חוקיים עם בהיתר. אולי לא במקומות שהם רוצים. אני לא מכיר תכנית או בקשה להיתר במדינת ישראל שהוגשה בתואם לתכנית ולא אישרו אותה.


לגבי דברי יושבת הראש שנאמרו בפתיחה, באשר לזוגות שלא יודעים האם לאולם שהם שוכרים יש היתר או אין היתר יש להשיב שבאתר של משרד הפנים יש רשימה של כל גני האירועים שאינם חוקיים וכל זוג יכול לבדוק אם יש היתר או אין היתר לכל מקום.

מדברי יושבת הראש נשתמעה שאלה למה יש צורך בהיתר ולא די ברישוי עסקים? ויש להדגיש שהמשמעות הראשונה והמיידית של היתר בניה ורשיון עסק היא בטיחות. כולנו זוכרים את אסון ורסאי ולא רוצים שהוא יחזור. לכן חשוב שלכל גן או אולם יהיה היתר כדין. לכן אנחנו עושים אכיפה ולכן "החיים שלהם לא קלים" והם באמת לא קלים אבל עדיין פועלים במדינת ישראל מאות גני אירועים ואולמות לא חוקיים שמסכנים את הציבור.

מה לעשות במקרים בהם נבנה אולם אירועים ואחרי מספר שנים נבנית לידו תחנת דלק?

לא מכיר את המקרה אבל במדינה, כמו שכשעושים רשיון נהיגה, קודם מקבלים את הרשיון ואחר כך נוהגים. החוק נקרא חוק התכנון והבניה ולא חוק הבניה והתכנון.

לכמה זמן הרשיון מתקבל?

מרגע שהוא ניתן הוא תקף ולא ניתן לביטול.

רשיון עסק מקבלים לשלש שנים.

במקרה שנבנית תחנת דלק ליד האולם, הרי היא מהווה סכנה, האם יחדשו את הרשיון של האולם?

תחנת דלק אינה סכנה. היום יש תחנות דלק שצמודות לבתים. מבחינת התכניות מותר לבנות ליד תחנת דלק. יש כללי בטיחות. תמ"א 18 מסדירה את הנושא הזה. אין חשש בענין הזה.

אם בונים מחומרים מסוכנים ליד אותו גן אירועים תיתכן בעיה ולכן יש להציג תרשים סביבה של המפעל המבקש אישור ואם יש מפעל מסוכן שמסכן את הקהל שיבוא לאולם הקיים אז לא יאשרו לאותו מפעל לבנות ליד האולם.

זאת אומרת, אם קיים אולם לא יאשרו משהו מסוכן.

נכון. לכן מסתכלים ורואים איזה עסקים קיימים בסביבה של מבקש האישור.

מבקש לתקן. במדינת ישראל קרה שגני אירועים נתגלו כלא חוקיים באופן פתאומי. גני האירועים לא קמו בחשכת הליל כמו סככת אבטיחים אלא שבניית גן אירועים דורשת מראש עבודת תשתית ואישורים והמועצה המקומית יודעת על כך ובדרך כלל היא היוזמת. היא נתנה את האישורים הללו. בעל העסק לא משקיע 15 מליון שקל או 20 מליון שקל כדי שיהרסו את הבניה למחרת. סליחה, לא הפרעתי לך - - -

האם קם גן אירועים לפי תכנית שהרסו אותו?

כן.

האם קם גן אירועים לפי תכנית שהרסו אותו?

כן, כן, כן.

אני חושב שאולי כאן, יש מקום להבהיר. נכון, לפעמים לראש הרשות יש ענין -על פי תכניות שהם הגישו- כן לאשר אבל לא מזכירים שהיות וזה שטח חקלאי אז זה לא בסמכות הרשות המקומית אלא בסמכות של ועדה מחוזית. זו היתה הכוונה. לכן כשמר יהודה כהן אומר 'כן' יש להסביר את ענין הסמכויות. אין לוועדה המקומית סמכות לאשר גן אירועים שנמצא על קרקע חקלאית. נדרש אישור של הועדה המחוזית.

לכן הם לא עבריינים. האולמות קמו ביוזמה, באישור, בעידוד, דוח מבקר המדינה מציין את זה בפרק על הרשויות המקומיות, הוא דן בנושא של עמק חפר, למשל, בעלי העסקים לא משקיעים 15 מליון כדי שלמחרת יוכרזו כעבריינים. נוצרנו עבריינים באופן פתאומי.

מה גם שקמו בתור שימושים חורגים ואכן קמו על בסיס של שימוש חורג והרשיון שלהם הוארך מדי חמש שנים, כך שגן אירועים שהיה קיים על שימוש חורג בידיעה ובאישור, שילמו ארנונה ומסים, קיבלו את כל האישורים -כולל אישורים של בטיחות ובטחון, ויום אחד קם השר מאיר שטרית והחליט שאין יותר שימושים חורגים וההליך נעצר פתאום. העסק קיים כבר שנים והפך פתאום לא חוקי.

עכשיו החבר כאן מזכיר לנו שיש רשימה שחורה. מבקש שיושבת הראש תשאל את משרד הפנים, האם, בכל הנושא של רישוי עסקים, קיימת רשימה נוספת לרישוי עסקים בלי רשיון עסק? האם למסעדות בלי רשיון עסק קיימת גם רשימה כזו? האם לבתי מלון יש רשימה כזו? למה אנחנו הילדים החורגים? למה אנחנו הרשימה היחידה שקיימת? למה האפליה הזו משאר המיגזרים במשק שטעוני רישוי עסקים? למה רק אנחנו?

הזכרת חוק? – בוא נשווה את תחולתו. למה רק הרשימה שלנו נמצאת? אני מכיר את הרשימה אבל תראה לי עוד רשימות.

מקריא מן הרשימה שבאתר, הודפסה הבוקר. יש כאן רשימה של גני אירועים הפועלים ללא היתר בניה ושימוש. אין בה התייחסות לרישוי עסקים.

שואל אותך שוב, למה אין רשימות אחרות? ואני שואל לגבי רשיון עסק.

אין לנו רשימה אחרת.

האם יושבת הראש מבינה? ההגדרה שונה כדי לברוח מן התשובה. אנחנו מכירים את זה. ההגדרה הראשונה היתה בלי רשיון עסק. תביא את הרשימות הישנות שהיו. הרי שלחנו מכתב למשרד הפנים וביקשנו לשנות את ההגדרה אז היא שונתה. יושבת הראש תבין שיש שינוי הגדרה אבל המטרה ברורה.

תן לענות. ההגדרה שונתה מכיוון שהיא היתה מוטית מלכתחילה. אנחנו לא אחראים על רישוי עסקים אלא על היתרי בניה ורשמו בטעות רישוי עסקים.

אהה! האם יושבת הראש מבינה?

אמשיך. לשאלה למה לא קיימת רשימה אחרת אשיב שזה בגלל שלא קיימת תופעה שמסכנת את הציבור בצורה כל כך משמעותית כמו הרשימה הזו וזו הסיבה שהרשימה הזו נמצאת, כדי לחסוך בחיי אדם.

הסיכון הקהל שנמצא בתוך אולם אירועים מבחינת אסון הוא הרבה יותר גבוה מאשר אותה חנות נעלים או חנות בגדים מבחינת כמות האנשים שמכיל המקום ולכן, ההחלטה היתה להסתכל על הסכנות, על כמות הקהל שנמצא בעסק.

ואני חוזר, כי יש להבהיר, כשמר יהודה כהן מדבר על העסקים שקמו בהיתר - הם אכן קמו בהיתר ולכן מבקר המדינה ציין שהם קמו בהיתר של הרשות המקומית שלה אין סמכות. סליחה, אתקן, לא בהיתר אלא - - -

אני אכאיב לך יותר. גני סגולה היה לו רשיון עסק ושר התיירות בא לקטוע אותו, ואז נבנה עסק עם רשיון והרסו גם את העסק השני, שניבנה עם רשיון עסק. שר התיירות חתך את הסרט ובסוף גם אותו הרסו.

רשיון העסק שניתן לו - - -

רשיון עסק, הוקם על פי חוק.

רגע, ברשותך, שמעתי אותך בקשב רב, אני חוזר ואומר, אסור לשכוח שרשיון עסק ניתן על ידי ראש הרשות המקומית ולא על ידי משרד הפנים ולכן, לעתים ראש הרשות יש לו אינטרסים בהיבט הפוליטי, למשל, ולא אכנס לענין הזה לכן לפעמים קורה –ואני מכיר מקרים שניתנו בהם רשיונות בלי ההיתרים הנדרשים מכל מיני סיבות לכן במקרה הזה, של "גני סגולה" ואחרים שנהרסו והם נהרסו מן הסיבה הפשוטה, שבתי המשפט קבעו את שקבעו. לא בגלל שרצינו להתעמר אלא יש כאן מדיניות עקרונית של משרד ממשלתי ויש לעבוד לפי החוק. לא בגלל שהחלטנו "להתלבש" על התאחדות בעלי האולמות.

אבל בתי מלון בלי רשיון לא נהרסים.

סליחה, אם אתה רוצה לדבר על בתי מלון אז בבקשה.

האם יש להם רשימה שחורה?

האם יש בתי מלון בלי היתר בניה?

האם יש לפאבים רשימה שחורה?

כל בית מלון ניבנה מראש עם היתר בניה. מראש.

כל אלה שמופיעים ברשימה השחורה ויש להם היתרי בניה - - -

אין להם.

אני שואל אותך שאלה. יש להם היתרי בניה. למה הם מופיעים ברשימה?

למי?

אדגים את עצמי.

אתה לא עם היתר בניה.

אני יכול לפקסס לך את ההיתר שלי.

אני מכיר את ההיתר שלך.

לא נדבר כאן באופן אישי.

כל הרשימה הזו, ולא מדובר באולמות בודדים אלא ביותר ממאה עסקים, ועכשיו שמעתי שראש הרשות –מכל מיני סיבות, בין אם פוליטיות ובין אם אחרות, נותן אישור ואז, מי שרוצה לבנות ויודע שיש לו אישור מראש הרשות - משקיע את הכסף. מתי אתם נכנסים לתמונה הזו? כמה זמן העסק הזה פועל עד שאתם באים פתאום ומכניסים אותו לרשימה שחורה?

קודם כל אין רשימה שחורה. הרשימה הזו היא לשירות הציבור במדינת ישראל ומאז שהרשימה קימת אנחנו מקבלים הרבה מאד פניות של זוגות שרוצים לדעת האם ביום החתונה שלהם יהיה אירוע או לא. ואני מסביר להם ואני מסביר לכם: המטרה של הרשימה היא לא לענות על השאלה האם הגן יהיה סגור או לא אלא הבטיחות של האנשים שמגיעים לאירועים האלה. וזו הסיבה שהרשימה הזו קיימת והיא לא רשימה שחורה, היא רשימה לבנה לשירות הציבור במדינת ישראל.

לענין השאלה של יושבת הראש, בשנת 2004 או 2003 עשינו סקר של גני אירועים לא חוקים במחוז המרכז, כיון שעד אז לא איתרנו תופעה כזו. איתרנו קרוב לתשעים גני אירועים שפועלים בשטחים פתוחים, על קרקעות חקלאיות. לא באיזורי תעשיה ולא באיזורי מגורים. הם מפרים את החוק ברגל גסה ואף אחד לא יכול לטעון שראש מועצה נתן למישהו אישור להקים גן אירועים על גדת נחל אלכסנדר. אין בזה שום הגיון ולא ניתנו כאלה אישורים מעולם. ברגע שאיתרנו את התופעה הזו התחלנו לטפל בה. היה זה יחד עם הפרקליטות, יחד עם רישוי עסקים, יחד עם מינהל מקרקעי וישראל וועדות מקומיות. ביצענו פעולות אכיפה. קרו שני דברים: אל"ף, הציבור נעשה מודע –גם לתופעה וגם לסכנות, בי"ת, הוקמו גני אירועים חוקיים, פתאום היה אפשר, משני גני אירועים חוקיים במחוז מרכז יש היום ששה עשר וזה אומר שכן אפשר להקים גני אירועים במדינה.

משנת 2004, באופן רציף, מטפלים בתופעה הזו, לא מדובר בבוקר אחד שבו קמנו והחלטנו לסגור גן מסוים אלא שהטיפול הוא עקבי ושיטיתי משנת 2004 ועד היום.

לגבי שטחים פתוחים שהרשות לא מוסמכת לאשר. אני שאלתי אותך על מקרה שבו הרשות נתנה את האישור, אחרי כמה זמן אתם באים ודורשים סגירה או הרס של המקום?

אנחנו לא פועלים משפטית נגד גני אירועים שקיבלו היתרים, לא קיים כזה מצב. כל הפעולות שבוצעו - בוצעו מול גני אירועים שפעלו ללא היתר. יש לזכור שלא מדובר בהפעלת דחפור באופן פתאומי או בהריסה תוך יום אלא שיש פה הליך משפטי מאד ממושך שאורך שנים. כלומר, הטענות שטוענים אותן פה נטענו גם בבתי המשפט רק שפה אפשר להגיד כל שרוצים ואילו בבית משפט צריכים להביא עובדות. כשבית משפט מאשר להרוס גן אירועים, עם כל המשמעויות של ההוצאות של ההקמה ושל המשפחות שמתפרנסות ממנו - הוא לא מקבל החלטה כזו על סמך טענה סתמית שהגן לא חוקי אלא בודק את הכל, הוא שומע את כל הטענות, הוא רואה את כל הראיות, מוצגים בפניו אישורים ככל שניתנו ורק אחר כך ניתן צו הריסה. כל הצווים ניתנו על ידי בית משפט ובמרבית הפעמים הגיעו גם לבית משפט מחוזי וגם לבית משפט עליון כלומר, אין פה איזושהי פעולה אימפולסיבית של מישהו שמתחשק לו לסגור גן אירועים בבוקר בהיר.

לשאלת יושב הראש לגבי הזמן. משרד הפנים מטפל בכל הקרקעות -כולל אלו הפרטיות, ומדברים על סדר גודל של 55 באיזור המרכז ואנחנו מטפלים בסדר גודל של כ-30 גני אירועים באיזור המרכז. הגילוי של התחלת בניית גן אירועים נעשה מיד. מן הרגע שרואים שמבנה מסוים משנה את הייעוד שלו בקרקע פתוחה, בקרקע חקלאית, בשטח סחיר, מסחרי, כמו גן אירועים - הטיפול נעשה מיידית. הטיפול לא מתחיל אחרי שהגן מתחיל לפעול. וכל הגנים שיש נגדם תביעה -כולל אלה שניתן לגביהם כבר פסקי דין, התחלנו לפעול וזה מן הרגע שהתברר לאנשי הפיקוח שלנו שניבנה שם גם לא חוקי.

מבחינת היתרים, ראש רשות מקומית לא יכול לתת היתר לבניה של גן אירועים בשטח חקלאי, גם לא היתר לשימוש חורג. כל היתר מחוייב בחתימה של בעל הקרקע. ואם זה מינהל מקרקעי ישראל אז הוא לא נותן ולא מרשה לבנות גני אירועים על קרקע חקלאית לכן, לשאלתך, מיד כשזה מתברר, עוד לפני שגן האירועים מתחיל לפעול, יש פעילות שלנו. כל גני האירועים שנהרסו במחוז המרכז - הפעילות המשפטית נגדם החלה לפני שהם התחילו לפעול.

רק להשלים את התמונה. מבחינה תכנונית, ברגע שזוהתה הבעיה של היקף הגנים הלא חוקיים ניסינו להעביר מסר תכנוני שהוא קרוי "מסמך המדיניות וההחלטה של הועדה המחוזית", לגבי המקומות בהם היא מוכנה לאשר גני אירועים ואיפה לא והתמונה היא שעדיין יש המון ייעודים שקבועים בתכנית המיתאר המחוזית הכללית שניתן למקם בהם גני אירועים, כל איזורי הפיתוח העירוני, הכפרי, איזורי התעסוקה, נופש מטרופוליני, איזורי נופש ופנאי, לאחר מסמך המדיניות הוספנו גם איזורי מוסדות, יש מספר מקומות שהם בעיקר שטחים פתוחים, איכותיים כמו חוף הים - - -

חוף הים?

אזורים חקלאיים, איזורי נחל, שמלכתחילה רצינו לשמור עליהם כשטחים פתוחים ולא לאפשר בהם בניה אבל החרגנו.

באיזור נחל וסביבותיו אפשר לקבוע מוקדים אבל זה אחרי תיכנון כולל, יש פה מגבלה של תיכנון כולל. דאגנו מיד להעביר מסמך מדיניות ולכוון את בעלי גני האירועים. החל מן השנה הזו אנחנו עוקבים אחרי גני האירועים שניגשו והגישו תכניות, הוועדה המחוזית -מאז שפירסמה את ההחלטה שלה דנה בכשלושים תכניות לגני אירועים, אישרה כמחצית מתוכן, חלק כבר ניתן להן תוקף, חלק נמצאות לקראת מתן תוקף, יש פעילות –ולצערנו, היא לא מסיבית מספיק כלומר, לא מוגשות מספיק תכניות כדי לטפל באותו גן שעומד ורוצה להסדיר את עצמו.

אנחנו קיימנו גם ישיבות עם ההתאחדות אצלנו בלשכה, העמדנו לרשותם את ההכוונה, את עצמנו, לצערי התופעה היא קטנה מדי. בתופעה של ההסדרה היא קטנה מדי יחסית ויש לראות את התמונה כולה. היו אכן כתשעים גנים לא חוקיים וירדנו לחמישים וחמישה, לא כולם נהרסו כי חלק אושרו.

לגבי השטחים הפתוחים, האם יש תכנית עתידית לפיה השטח יישאר שטח חקלאי לתמיד, או שיש מקרים שבהם כן יהיה אפשר לשנות יעוד לתיירות, למשל? האם אפשרי ששטחים פתוחים ישנו יעוד לבניית אולמות?

אנחנו לא רשות תכנונית. אנחנו רשות קניינית. אנחנו לא עוסקים בתכנון אלא בקניין. אצלנו המחזיקים הם בעלי רשות שחוכרים את השטח. הנושא תיכנוני מטופל על ידי משרד הפנים ורשויות התכנון.

לגבי שטחים פתוחים שניתן להגיש לגביהם תכנית להקמת גני אירועים - אנחנו בוחנים את זה מבחינה קניינית, ובודקים האם אותם חוכרים זכאים להשתמש בקרקע לדברים אחרים ולשימוש אחר ממה שניתן להם מלכתחילה. אם ניתנת למושב או לקיבוץ קרקע לעיבוד חקלאי והוא רוצה להפוך אותה לגן אירועים אנחנו בוחנים את המקרה לגופו, אם זה בתחום האפשרי או לא. עדיין, אנחנו לא עושים את התכנון.

אדגים, הועלתה פה בעיה לפיה איזורי תעשיה מאושרים לא כוללים את הייעוד לאולמות אירועים וזה נכון לגבי תכניות ותיקות יותר אבל יש יוזמות חדשות כמו למשל אזור תעשיה שלם בפתח תקוה שלגביו הגישו תכנית שכוללת את היעוד הזה בכל תחום איזור התעשיה. לא צריך היה להגדיר לשם כך יעוד קרקע ספציפי כי זה הופיע בתכליות ניתן היה למקם את זה באישור.

הבעיה היא שהיא מדברת על רשות מקומית מסויימת שהחליטה ואילו אנחנו מדברים על תכנית ארצית, כמו שיש תמ"א ארצית. כשאנחנו מדברים על תכנון ארצי –ואני לא מייצג את פתח תקוה או מקום ספציפי אחר אלא שבתכנית הארצית הכוללת, שיש בה סיווג "מטרופולין נופש וספורט" ולא מוגדרים בה אולמות אירועים ועליי לנחש מי כן נמצא שם ומי לא. וזו השאלה שלי. מהם הדברים הברורים? במצב הקיים אני צריך לנחש בכל מקרה וזה מה שחסר בתכנית הארצית, כדי שאוכל להבין איפה כן אפשר לבנות אולם אירועים ואיפה לא. את זה אין.

בשטח מטרופולין נופש וספורט לא קיים אולם אירועים, היה שם גן אירועים בכפר יקום, מול "האגם" שם השטח מסווג כ"מטרופולין נופש וספורט" וסגרו את האולם. אמרו לו להגדיר את האולם כמסעדה ואז מותר לו לעשות אירועים אז למה לסובב את הדברים?

מי אמר לו?

כך אמרו לו בתכנון. הוא ביקש הגדרה שתכלול אותו בתוך "מטרופולין נופש וספורט" ואז נדע ששם מותר לעשות גן אירועים אבל זה לא כתוב.

אמור להיות שם תכנון כולל ולא אמורה להיות שם בעיה.

לבתי מלון יש תכנונים אבל למה לאולמות אין? אולם אינו חנות ואינו משרד. האולם צורך שטח, חניה, חישוב מרחק מן העיר, צמוד דופן 300 מטר - ואת מכירה את הבעיות, אֲת גם מכירה את הבעיה שנוצרת ליד הנחל וגם שם יש את הבעיה הזו. איפה בסוף מותר? הדבר קשה לנו. יש צורך למצוא הגדרה.

למה אין חשיבה ארצית לגבי אולמות וגני אירועים? בואו נקח תכנית ארצית עם משרד הפנים, לא תכנית של מחוז מסוים אלא ארצית. במחוז מסוים יש פרוטוקול ורשום היכן אסור אבל, "צמוד דופן" למשל, בכל ענין צמוד הדופן יש בעיה. הקימו גן בהוד השרון שהוא צמוד ודופן ופתאום הוא סגור.

כי הוא לא השלים את הליך הרשיון.

זאת אומרת שכל הבעיה היא שאין תכנון ארצי וחשיבה ארצית על ענף שהוא גדול. אין צוות שעושה חשיבה ארצית. בואו נחשוב פעם אחת, נקח את הנושא של אולמות אירועים ונראה מה אפשר לעשות. את במחוז מרכז עושה תכנון מקומי בלי להתייחס לצפון או לדרום. נצרת למשל עומדת לגדול, איפה התחום הזה, הרי פתאום יהיה שם לחץ. בנו אולם ליד בית הקברות והוא נסגר, אמנם בגלל בעיה אחרת אבל עדיין, אין תכנון ארצי וחשיבה מקיפה לענף הזה, שהוא גדול ומקיף. בואו נחשוב חשיבה ארצית כוללת. ומותר לחשוב. אולי הועדה פה תיזום.

ועדה מקומית לא מתמודדת עם שיקול ארצי כמו שמשרד הפנים יכול או כמו שהרשות התכנונית יכולה. בכל פעם שיש משהו צריך להתייחס לגוף אחר ואין התייחסות ארצית לגבי הענף שלנו. ולא מדובר רק על אולם במקום כזה או אחר אלא על פריסה ארצית של הענין כולו.

אין לי מה להוסיף מעבר למה שנציגי משרדי הממשלה אמרו.

לגבי מה יהודה כהן על כך שאין מינוף, מינוף הוא לא התפקיד של משרדי הממשלה.

אז של מי? מי מעודד אותנו? כשאתה רוצה תיירות אז אתה מעודד תיירות, משרד החקלאות מעודד חקלאות ומשרד השיכון מעודד בנייה ולמה לא אותנו? משרדי הממשלה כן מעודדים ענפים אז עכשיו אתה אומר שזה לא התפקיד שלכם? מה גם שאנחנו ענף שתורם למדינה והמחזור הכספי שלו גדול.

הנושא אכן מורכב והוא גם די חדש. הענף גדל משנה לשנה ואכן צריכים לחשוב על הדברים שהרי ככל שיעבור יותר זמן יצמחו אולמות נוספים שאינם חוקיים ושוב נחזור לנקודת ההתחלה. מה גם שהאכיפה עולה רבות.

הועדה מבקשת ממשרד הפנים לבחון את ההוספה של הענף לסיווג המתאים לגני אירועים ואולמי שמחות. עלתה הדרישה לכך וצריך לבחון את הענין בשנית ולבדוק הקצאות של קרקע, לאו דוקא קרקע חקלאית אבל קרקעות שהן בתוך היישובים, על מנת שיבנו את אולמי האירועים באישור בלי אילתורים. הרי מי שמשקיע רוצה את האולם מתפקד לטווח ארוך, הרי זו פרנסה, מה גם שהאולמות נותנים פרנסה לאנשים רבים. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 16:15