הכנסת השמונה עשרה

PAGE
18
ועדת הכספים

4.7.2011


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ב' בתמוז התשע"א (4 ביולי 2011), שעה 12:45

חיבור מפעלי הדרום לרשת החלוקה וההולכה של הגז הטבעי

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

ציון פיניאן – מ"מ היו"ר

יעקב אדרי

אופיר אקוניס

שי חרמש

רוברט טיבייב

מירי רגב

שר התשתיות הלאומיות, עוזי לנדאו

שוקי שטרן, מנהל רשות הגז הטבעי, משרד התשתיות הלאומיות

נעם שטרן, רפרנט משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אורן משה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אודי רמר, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד עמית קריספין, נגב גז טבעי בע"מ

יונתן קדישזון, מהנדס פרויקט, נגב גז טבעי בע"מ

שלמה קרסנר, סמנכ"ל הנדסה, נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ

רקפת בן אריה, מנהלת תחום תאום ובקרת לו"ז, נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ

מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם

יניב אפוטה, דובר המועצה המקומית ירוחם

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

ארנון קשנסקי, התאחדות התעשיינים

אברהם ברנט, יו"ר ובעלים של שניב, תעשיות נייר בע"מ

פסח ברנט, מנכ"ל שניב, תעשיות נייר בע"מ

רונית כהן, דירקטורית, שניב, תעשיות נייר בע"מ

אביגדור ברנט, דירקטור, שניב, תעשיות נייר בע"מ

אורלי יחזקאל, דירקטורית, שניב, תעשיות נייר בע"מ

מרדכי לוי, סמנכ"ל מכירות, שניב, תעשיות נייר בע"מ

אורלי ויצמן, מנהלת משא"ב, שניב, תעשיות נייר בע"מ

ישי צבי ברנט, מנהל אזור, שניב, תעשיות נייר בע"מ

ארנון קוטק, מנהל ייצור, שניב, תעשיות נייר בע"מ

אורלי יפרח, מנהלת חשבונות, שניב, תעשיות נייר בע"מ

כרמלה לאו, מזכירת תפעול, שניב, תעשיות נייר בע"מ

נגה אסרף, עוזרת מנכ"ל שניב, תעשיות נייר בע"מ

שרון מיכאלוב, שניב, תעשיות נייר בע"מ

אלכסיי דוידוב

שי יצחק

עיזרייב ארסו

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

חיבור מפעלי הדרום לרשת החלוקה וההולכה של הגז הטבעי

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום חיבור מפעלי הדרום לרשת החלוקה וההולכה של הגז הטבעי.


אני מקבל את שר התשתיות הלאומית, דוקטור עוזי לנדאו.


אנחנו קיימנו דיון בנושא הזה של הולכת הגז הטבעי ליישובי הדרום, כאשר מדובר גם באופקים, גם בירוחם, גם בדימונה וגם בישובי עוטף עזה, והתברר לנו במהלך הדיונים שמדינת ישראל לא בדיוק מאפשרת התמודדות שוויונית ותחרות במשק. יש חברות, למשל מפעלי נייר חדרה, שיש להן גז שמגיע עד המפעל ובדרום זה לא קורה.


הבנו שיש קשיים אובייקטיביים וקשיים טכניים, אבל אנחנו איננו מרוצים מהתהליך שהיה צריך להקדים אותו בכל מה שאפשר ואני לא בטוח שעושים את כל מה שנדרש בעניין הזה.


אני שמח, אדוני השר, שאתה משתתף אתנו בישיבה. מאוד חשוב אם תוכל לומר לנו מה נעשה עד עכשיו ומה בדעתך לעשות בהמשך. בבקשה, השר לנדאו.

שמעתי על חוסר שביעות הרצון בוועדה ועל כך שיש ביקורת לא מועטה על תחומים שונים במערכת. הסיבה שבחרתי להגיע היא לומר לכם מה התשובות שיש לנו וחלקן טובות וחלקן פחות טובות. זה נושא שההתפתחות שלו חשוב והוא רגיש. כנראה שגם הוא, לקראת העתיד, לא כולו ילך חלק כמו כל פרויקט פיתוח שנעשה במתווה של חרום במדינת ישראל.


אולי תחילה אתייחס לכל נושא הגז. הדיון הזה שלנו מתנהל בצל הלהבות שכרגע מתעוררות מעל הטרמינל שחובל, מה שאומר שקודם כל ביתר שאת אנחנו רואים שיש לנו בעיה של אספקת גז במדינת ישראל.

ידענו שזה יקרה כשהלכנו על מהלך כל כך גדול בנושא הגז המצרי? פתאום אנחנו מבינים שיש בעיה.

חברת הכנסת מירי רגב, היום את פעילה בכל הסעיפים שעל סדר היום.

בכל הסעיפים שהם סעיפים חברתיים.

אני אתחיל לפזר את הסעיפים על פני כל השבוע כדי שתוכלי להיות פעילה במשך כל השבוע.

נכון. ריכזת אותם.

עשיתי טעות שריכזתי את הכול ביחד.

לא, רכז ביום אחד וניפטר מזה.

אני חושב שהשר אמר את דעתו בנושא הגז המצרי.

נכון. אני תומכת בו בעניין הזה.

עם כל הקשיים שמתפתחים, אני רוצה שידעו שיש תשובות למדינת ישראל בתחום האנרגיה בטווח המיידי ואנחנו גם מאורגנים לטווח הבינוני והארוך. בטווח המיידי אנחנו מטפלים בנושא הזה עם הדלקים ועם שינוי תמהיל הדלקים הקיים. יש לנו גז, אבל פחות, והגז הוא כולו ישראלי ואנחנו משתמשים במה שפעם השתמשו בו במדינת ישראל. זה אומר יותר סולר ויותר מזוט.


אנחנו מתארגנים לצורך לגשר עד 2013 – זה הזמן שיהיה חיבור של הגז ממאגר תמר אל מאגר ים תטיס ודרכו אל מערכת אספקת הגז בתוך מדינת ישראל – ופועלים במלוא המרץ כדי שבמדינת ישראל יהיה את אותו מצוף בים, דרכו אוניה שמביאה אתה גז נוזלי מתחברת ומעבירה את הגז הזה לצנרת הגז של ישראל. אנחנו מנסים כמובן בכל המרץ, כפי שנאמר, לחבר את תמר וים תטיס.


פעולות אחרות עוסקות בנושא של גיבוי הצנרת. זה פרויקט לא פשוט, כמו גם כניסה לפיתוח מאגרי חירום.


אני אדגיש שצווארי הבקבוק העיקריים שלנו בתחום הזה כרגע, לא בלבד, הם צווארי בקבוק סטטוטוריים. זה לעבור את כל ההליכים הנדרשים בתוך המערכת הממשלתית התכנונית כדי להיות מסוגלים לבצע את הפרויקט.


אני אזכיר – ואולי נראה כאן – שכאשר מדובר במשברי אנרגיה, רק אז מתחילים לחוש במה מדובר.

כמו החבלות בצינור הגז.

החבלות בצינור הגז. כאשר מדובר על משבר במשק המים, מדינת ישראל רואה שהכינרת יורדת והופכת להיות נמוכה ונמוכה ואנשים מרגישים.

נמוכה עד שיש דגים עיוורים.

נכון. אנשים מרגישים ורואים את משבר המים אבל לא רואים אותו כשאתה פותח את הברז ויש מים. משבר אנרגיה לא רואים עד הרגע שבו אתה לוחץ על הסוויצ' ולא יהיה חשמל. התפקיד שלנו לדאוג לכך שכאשר לוחצים על הסוויצ', יהיה חשמל. אנחנו מתקדמים לבצורת בחשמל בכל מקרה ב-2013 ועכשיו, עם משבר הפסקת הגז ממצרים שהוא מטופל, אנחנו מתחילים לחוש בעין, לפחות בצד דיבורי רשות החשמל על עליית המחירים שזה דבר שאנחנו נעמוד בפניו והוא יגיע לרמת כל אזרח בודד במדינה.


אני אזכיר – אמרה את זה כאן קודם מירי רגב ואמר את זה היושב ראש – שבמשרד שלנו לא דיברנו כרגע בפעם הראשונה על כך שיש סכנה שספקים חיצוניים לא יספקו. לפני יותר משנתיים, לפני כשנתיים, כאשר המשרד החל לדחוף בכל הכוח את פרויקט D באשקלון אמרנו שעלולה להיות נפילה בכך שלא כל הגז יגיע. רשויות התכנון לא נענו לדבר הזה והפרויקט לא קודם בכלל. דיברנו על הצורך לחבר את פרויקט תמר לנקודת קליטה בצפון, אבל מערכת התכנון הארצית לא קיבלה את העמדה שלנו וחייבה אותנו לפנות דרומה. אנחנו גם אמרנו שלא צריך לטפל בששינסקי עכשיו, לא צריך מסים על שוק שהוא שוק מתוח עד קצה הגבול אלא צריך לחכות עם זה, אבל ששינסקי נכנס פנימה.

חבר הכנסת ציון פיניאן מחליף את היושב ראש

חברים, צריך לדעת שהפרויקט המיידי שצריך להבטיח אספקת גז ולגשר על המעט שצריך בסוף 2012-2013, זאת ה-בוי בחדרה. לצערי גפני יצא לשנייה, אבל גפני, כך שמעתי, התלונן בישיבה הקודמת למה אנחנו מביאים אותו דווקא לחדרה ולמה לא בונים מול תל אביב. רק אומר שיש סיבות טובות מדוע הוא מול חדרה. הוא יכול היה להיות גם מול תל אביב, אבל בסיכומו של דבר הליך התכנון הביא אותנו כרגע לעשות אותו מול חדרה.

אנחנו יודעים שבתל אביב לא היו נותנים להקים את זה. שם יושבת האריסטוקרטיה.

אני ממש לא מסכים אתך. כרגע אנחנו מדברים על בוי.

דבר על הנגב. זה יותר חשוב.

מה שרציתי לומר לידידי חבר הכנסת גפני זה שהיום אנחנו נדבר על הנגב. שלא ישאלו אותנו למה אנחנו לא מדברים על הצפון או לא מדברים על תל אביב או על מקום אחר. אנחנו מדברים היום על הנגב ולכך נגיע.


מה הם הדברים החשובים לגבי כל נושא פיתוח מערכת הגז בנגב ובמקומות אחרים במדינה. קודם כל, לגבי כל ההליך של הקמת תשתית הגז במדינת ישראל. לא לשכוח, לא לאבד פרספקטיבה, שהתחילו להפיק גז ב-2004 וזה בכמויות הולכות וגדלות עם הליך הבנייה של כל המערכת הזאת. אנחנו שבע שנים מאז ובמשך שבע השנים האלה לא רק הוקמו מאות קילומטרים – יותר מ-400 קילומטרים צנרת של גז – אנחנו מדברים על מתקני קליטת גז שהוקמו בחוף, ואני לא מדבר על הים, ואני מדבר על השקעה של מיליארדי שקלים, על מתקני PRMS, הקטנת לחץ, וזה פרויקט ראשוני של מדינת ישראל שהוא מורכב, יקר ונעשה בלוח זמנים צפוף ביותר וכבר היום יותר מארבעים אחוזים מן האנרגיה או מהחשמל של מדינת ישראל מבוססים על גז. זה שיעור חדירה שאין לו אח ורע במקומות אחרים במדינת ישראל. זאת לא רק חברת החשמל אלא אלה בתי הזיקוק, מתקני הנייר של חדרה שזעקת אופקים עולה השמימה ואנחנו מבינים אותה, אלה מפעלי ייצור המלט, מפעלי ים המלח, מתקנים כימיים למיניהם ומתקני התפלת מים גדולים ואנחנו נכנסים לפרויקטים נוספים בשלב השני עם בניית פרויקט השדרה המרכזי של מערכת ההולכה. אם הדברים כך יימשכו, בעוד שלוש שנים אנחנו עשויים להגיע למצב שכשישים אחוזים ויותר מהשימוש האנרגטי של ישראל יתבסס על נושא הגז, כחול לבן.


המטרה שלנו כמובן שזה יגיע למפעלי תעשייה בינוניים ולמפעלי תעשייה קטנים ובסיכומו של דבר יגיע גם אל הצרכן הבודד. זה אומר פריסה לא של מאות של אלפי קילומטרים צנרת גז בכל רחבי המדינה. החיסכון שיהיה כמובן הוא גדול ביותר מדי שנה ומדובר במיליארדים רבים של שקלים. זה לא רק חשוב כלכלית אלא זה חשוב גם לאיכות הסביבה.


אני רוצה להוסיף ולומר שבפרויקטים מן הסוג הזה היו תקלות בעבר ויהיו תקלות בעתיד. לא על הכול מסוגלים כולנו לחשוב וגם לא על התקלות שבדרך. אחד הדברים האופייניים לפרויקטים מן הסוג הזה שלא כל הצרכנים יוכלו להיות מחוברים בבת אחת. אתה בוודאי קל לך יותר לחבר צרכנים שמצויים קרוב למערכת ההולכה המרכזית, אבל צרכנים שנמצאים בקצה המערכת באופן טבעי יחוברו פחות. יש כאן שאלה לא פשוטה, את מי תחבר קודם ואת מי תחבר אחר כך, אבל שלא יהיה ספק, חבר הכנסת אדרי, שהנגב הוא מן הראשונים.

מה שקורה זה שהוא לא כלכלי. תכף ניכנס לעניין הזה.

כאן צריך עוד דבר אחד לראות. התקבלה החלטה שקיבלנו אותה שהדברים יוצאים במכרזים.

זה בדיוק העניין. לא עומדים בתנאי המכרז. המכרזים שלכם, האריכו אותם פעם אחר פעם.

בוא תראה. גם בנושא המכרזים צריך לקבל החלטה איך אתה מטפל במכרז, גם כשלא עמדו במלוא התנאים בו עד הסוף. השיקול הראשוני צריך היה להיות למה להוציא דברים כאלה למכרז. מדוע לא תביא חברה ממשלתית שבלי שיקולים כלכליים תחליט בתוכנית מסודרת להתקדם לכל מה שאפשר כדי להביא את הגז אל הצרכן בדרך המהירה ביותר?

נכון.

החלטה כזאת התקבלה. אנחנו היום נמצאים במתכונת מסוימת וחייבים לעבוד על פי מכרזים. כשאתה עובד על פי מכרזים, אתה גם נדרש לשיתוף פעולה בין כולם שאם הוא לא קיים, אתה פתאום מוצא את עצמך תקוע בדיונים משפטיים. לשיטת המכרזים יש יתרונות רבים, אבל אם למשל קו ההולכה לצפון היום תקוע מעל לשנה בבתי המשפט או רשת החלוקה באזור אשדוד-אשקלון תקועה כבר שמונה חודשים בבתי משפט, זה בין השאר נובע מסוג של תביעה משפטית על ידי מי שלא זכה במכרז ומי שכן זכה במכרז. כשאתה מגיע לבית המשפט, אתה אינך יודע לכמה זמן הפרויקט יתעכב. רשויות המדינה כלל לא קשורות עם הדבר הזה.


יש עוד עיכוב גדול והעיכוב הזה נובע לא מחוק התכנון והבנייה אלא מצוואר בקבוק שבוודאי במחוז הדרום כרגע נוצר בגלל הצטברות של פרויקטי תשתית שבבת אחת מנסים כולם להתקדם לפנינו. מה קורה לנו במחוז הדרום? קודם כל, הפרויקט הנוכחי של שניב הוא אחד הסובלים ממנו, אבל פרויקט שהוא חשוב ומבקש להביא את הגז דווקא לאזורים שנמצאים באזור הדרום, מקום שם צריך להתחבר אל רשת החלוקה, ואני מדבר על רמת חובב ועל אזורי התעשייה של דימונה, של ירוחם, של מישור רותם וכל האזורים האלה כאשר אופקים היא אחד האזורים האלה.


שם יש לך פעם אחת את העבודה שעושה חברת נת"גז, עבודה מצוינת, והיא צריכה לקבל את האישורים ל-PRMS שלה מעבר לצנרת שהיא צריכה להביא, וזה אומר ועדה מחוזית. אתה מדבר על חברות החלוקה שצריכות להעביר את הצינורות היותר קטנים שלהן עם תכנון מפורט וגם זה צריך לעבור דרך הוועדה המחוזית. אתה מדבר גם על המפעלים עצמם שצריכים לעשות את ההתאמה אל מערכת הגז אותה הם צריכים לקלוט וגם זה צריך לעבור דרך מערכת התכנון.


לא רק זה אלא שאנחנו מנסים לקדם בכל הכוח גם את הפיתוח הסולארי של הנגב. אתה נמצא במצב כזה שאתה רשות תכנון, ואם יש מקום שבו אני יכול להביע את מלוא ההערכה של משרד התשתיות אל הוועדה המחוזית ועובדיה במחוז הדרום, זה המקום. בכל מקום אחר שאנחנו ניפגש בהם או בתחומים אחרים נאמר שצריך להסיר בפניהם את הכובע. הם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. אבל אתה מדבר על אנשים, על אותם אנשים, על אותו כוח אדם מיומן שעכשיו צריך להתעסק בהיקפי עבודה הרבה יותר גדולים והם פשוט לא מסוגלים לעשות זאת.


אני העברתי בימים האחרונים, נדמה לי היום, מכתב אל שר האוצר ואל שר הפנים, מכתב שמצביע על צוואר הבקבוק הקשה. לא משנה יאמר החוק, אבל אם אין לך מספיק אנשים שיכולים לשבת על תוכניות שמגישים אליהם, והם צריכים לשבת לא רק מול התוכניות האלה אלא גם אנחנו מחברים עכשיו את שדה תמר לים תטיס ואת ים תטיס נחבר לחוף, אתה גם שם צריך לקבל אישור – לא אישור כמו לגבי מתקן קליטה בחוף – ואת ההתאמות שאתה חייב לעשות, אתה חייב לעשות עכשיו. זה דורש כוח אדם ואין להם אותו.


בפגישה שקיימתי השבוע והיו שם גם אנשי שניב, גם אנשי נגב גז וגם אנשי המשרד ואנשי נת"גז, התברר שאותם אנשים צריכים לעשות הכול. המשרד, רשות הגז, מממן מתקציבו שני אנשים שנכנסים כרגע לעבוד ברשות הרישוי מחוז הדרום, ויהיו שניים נוספים שיגיעו, אבל הקושי גם עם האנשים האלה למרות שאנחנו מממנים ושהם אנשים חדשים, הם יצטרכו ללמוד את העבודה וזה לא דבר שהוא פשוט. אני משתף את חברי הוועדה בקשיים השוטפים היום יומיים בתחום הזה. ישבנו עם אנשי שניב, ישבנו עם אנשי נגב גז.

אדוני השר, סליחה שאני מתפרץ, אבל אם היו עושים את מה שאתה עושה עכשיו לפני שנתיים-שלוש, יכול להיות שהיינו במצב אחר.

יכול להיות.

אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה, אבל זה היה צריך להיעשות מזמן כי אז היינו היום במצב אחר לגמרי.

יכול להיות.

כשר הנגב והגליל, התרעתי על כך לפני שלוש שנים. ביקרתי באופקים והבטיחו לו שבהקדם הולכים לעשות את זה ולגמור עם זה.


אני מתנצל שאני קוטע אותך.

בישיבה הקודמת האווירה הייתה שהזוכים במכרז לא עמדו בתנאים ולא עשו מאומה כדי לזרז את הנושא הזה.

אני הקשבתי לאנשי שניב ואני מוכרח לומר לכם שאני מסיר את הכובע בפניהם ואלה לא רק אנשי שניב אלא הם מין וריאציה לנושא, מהדורה דומה לתעשיינים ויזמים מהארץ. גם מי שבונה את הדברים במדינת תל אביב עם הבירוקרטיה הממשלתית, חלקו אינו שופר עליו אבל מי שמחליט ללכת דרומה ולהרחיק אל מקומות אותם צריך לפתח, לעתים שובר את השיניים ואוכל חצץ וצריך לשלם את מחיר הבירוקרטיה הממשלתית, ובמקרה הזה, כשאני מדבר על הוועדה המחוזית במחוז הדרום, אין לי טענות לגבי הבירוקרטיה אלא הטענה שלי לגביהם היא שאין להם כוח אדם מספיק. אם אנחנו מדברים על שינוי חוק התכנון והבנייה, לא משנה איך נשנה אותו כי אם לא יהיה כוח אדם מקצועי שיעמוד לרשות רשויות הרישוי, שום דבר רציני אנחנו לא נצליח לעשות.

מה לוחות הזמנים עכשיו? השר יכול להגיד לנו דברים ברורים?

לוח הזמנים שלי הוא כזה שתוך דקה אני מסיים את הדברים שלי.

אני אדווח לך.

אני רוצה לומר שתקלות עוד יהיו כאן. אני לא חושב שהדרך היא כולה סוגה בשושנים. בדיעבד, אם כל היושבים כאן, אם כל הלוקחים חלק במלאכה – לא רק נת"גז ולא רק רשות הגז אצלי במשרד – גם התעשיות שכרגע נציגם לדיון הזה הוא איש שניב, נוכל לומר בגאווה שבחמש השנים האלה נעשתה היסטוריה בתחום משק הגז בנגב. אם השמטתי מכאן את חברת נגב גז, אני מתקן את הדברים.


לסיכום. אני רוצה לומר שבסך הכול עם כל התקלות, סיפור פיתוח הגז, סיפור התשתית הזה הוא סיפור של הצלחה והוא יעביר את כל המשק לשימוש בגז. לא נוכל לחבר את כל הצרכנים בבת אחת, דבר שיהיה קשה לעשות אותו. צוואר הבקבוק, ציינתי מה הוא. אני בוודאי ארצה לקבל את סיועם של חברי הכנסת בכל מה שקשור לפיתוח המערכת בדרום שכרגע אנחנו עוסקים בה אבל יש לנו גם פריפריה בצפון ויש גם פריפריה במרכז הארץ. תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה רבה. חבר הכנסת שי חרמש, בבקשה.

כרגע אני מדווח בשמי ובשם חבר הכנסת פיניאן שקיבלנו על עצמנו ללוות מטעם ועדת הכספים את הסוגיה הזאת.


כמה דברים התרחשו במשך השבועות מאז התקיימו הדיונים בוועדת הכספים. נחתם הסכם בין התעשיינים של אופקים לבין נתיבי נגב לגבי אספקת הגז, לא לפני שהתעשיינים עשו דרך ארוכה של ויתורים כספיים כבדים ביותר.

תחזור על המשפט.

לא לפני שהתעשיינים עשו דרך ארוכה של ויתורים כספיים כבדים ביותר משום שהמציאות של שניב היא או שהיא מקדמת את לוח הזמנים במחירים שהם שילמו או ששניב היום מפטרת מאה עובדים. במצב הזה, בין אחריות לעובדים באופקים לבין לשלם מחיר מהכיס, הבעלים – ואגב, שניב היא גם חברה ציבורית כך שגם אתה ואני משלמים את זה ולא רק הבעלים – שילמו מחיר כספי ולא רק היא בגין ההסכמה להביא את חברת נתיבי נגב להסכמה על חתימת ההסכם. בדרך לשם הם שילמו בוויתור על חלק ממה שהופיע במכרז כהיקף אספקת הגז. אספקת הגז תהיה יותר נמוכה למפעל שניב מכפי שהופיע במכרז.


היא ויתרה בנושא הלחץ. אני לא יודע לכמה מכם יש ניסיון של אינסטלאטורים, אבל אני פעם, כשהייתי צעיר, עסקתי קצת בזה. ברגע שלחץ מגיע נמוך וצריך שהוא יהיה יותר גבוה, הוא משקיע אנרגיה בהעלאת הלחץ. הלחץ שהיה צריך להיות מה שנקרא שישה בר במונחים של גז, ירד לשני בר פלוס-מינוס עשרה אחוזים. גם זה יעלה לחברה עוד כסף.


לגבי האופציה של ההגדלה. אני מספק כאן דברים כדי להראות שהתעשיינים תרמו מכיסם כדי שהעסק הזה יתקדם. נדרשו ערבויות והתחייבויות לשלם מראש על הרחבת הקוטר כאשר במידה שהם לא יצטרכו את כמות הגז הנצרכת, הם ישלמו בגין ההשקעה. כל הדברים האלה באו כדי להביא את חברת נתיבי נגב לחתימה ובשבוע שעבר נחתם הסכם.

בשבוע שעבר נחתם הסכם?

בין נתיבי גז לבין התעשיינים. אני מדבר על הצד המסחרי בלבד.

רק מפעל אחד.

אחד בדרום, שניב, וכרגע לא פניציה. אני לא מעודכן לגבי פניציה, אם כי הייתי בקשר אתם.


מצד נתיבי גז, שהיא החברה הממשלתית, יש היום נכונות לפתור את הבעיה של ה-PRNS בקיצור טווח ולהביא אותו עוד קדימה. כלומר, נעשו כאן כמה מהלכים קדימה.


יש כאן כרגע חוליה אחת שאני מציע לכבוד היושב ראש ולחברי צוות המעקב. לדעתי חלק מהדיון שצריך להיות כאן היום זה שאנחנו ניקח על עצמנו מול ועדת התכנון המחוזית בדרום, שזה סיפור של משרד הפנים, של הממונה על המחוז ושל ועדת התכנון המחוזית. תוכניות עדיין לא הוגשו.

מי צריך להגיש אותן?

סליחה, תוכניות הוגשו.

הוגשו?

הוגשו.

מי אדוני?

נגב גז.

יעקב אדרי, אתה הרי ליווית את הנושא לפני שלוש שנים. נגב גז העבירה את התוכניות ב-1 ביולי. אם כן, רק אתמול הוגשו התוכניות לוועדה המחוזית. אני לא רוצה לומר שנכנסים לקיץ, לפגרה, לחגים ולשמחות. אני רוצה לומר מה שאנחנו צריכים לעשות בוועדה, אחרי שהצד המסחרי נסגר – ואגב, הוא לא היה פשוט משום שדנו כאן לפני שבעה שבועות וכל אחד עמד בפינה אחרת – צריך לדאוג היום שהקטע הזה הרגולטורי של קבלת האישורים להנחת הצנרת בוועדה המחוזית יקבל את הדחיפה מאתנו כצוות ליווי – של פיניאן ושלי – ומצד שר התשתיות עוזי לנדאו מול אלי ישי בתוך הוועדה כי הוועדה היא באחריותו.


כרגע יש קטע אחד שצריך לטפל בו והוא הקטע של זירוז. אמנם זה באיחור עצום כי מדברים היום על הגשת תוכניות ב-1 ביולי, תוכניות שהיו אמורות להיות מאושרות כבר באוגוסט 2010. אנחנו כאן באיחור בלוח הזמנים. צריך ללכת בתהליך מואץ היום בוועדה המחוזית בבאר-שבע יוגשו התוכניות ויימצאו גורמי המקצוע שיעשו את הבקרה על התוכניות. יעקב, זה לא דיון רגיל על תב"ע אלא צריך בעלי מקצוע בוועדה המחוזית בבאר-שבע שיודעים לקרוא גז.

עד היום הם לא ידעו. היום התעוררו עם הסיפור הזה.

אלה שיודעים לקרוא גז קוראים לוויתן, תמר, מירה, שרה, רבקה, נילי ועוד שמות אבל כשבאים לצינור, לשלוחה קטנה של שניב, לא עומדים בעלי מקצוע בעניין. אם נוכל לפחות להקל על החלק הזה, זה אולי המאמץ הנוסף היחיד שאנחנו נוכל לתת ערך כלשהו.


פסח, אם לא דייקתי במשהו, תקן אותי.

אני אתייחס לדברים.


קודם כל, אנחנו באמת מודים על כינוס הישיבה ומודים לכבוד השר שהגיע לכאן לדיון. אני רוצה להגיד שהיום אפשר להגיד הכול. אנחנו היינו שם ב-2006, אנחנו התרענו ב-2006, הקלסרים שלנו מלאים מכתבים למשרד התשתיות. משרד התשתיות פרסם מכרז ב-2008-2009, היה זוכה ואתם הצעתם לוחות זמנים. איך אפשר לבוא היום אחרי שנתיים וחצי ולומר לנו שלא עומדים בלוחות הזמנים, חסרים מתכננים וכולי? לא ידעתם את כל זה? המשרד לא יודע לטפל? יש לכם רגולטור שהיה אחראי ומפקח על החברה הפרטית ואותו רגולטור יכול היה גם לעשות את זה בעצמו. יש תנאי רישיון. במקום לעמוד על תנאי הרישיון, מה עשיתם? נתתם אורכה של שנתיים וחצי והיום באים ואומרים שאנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים. כך לא מנהלים תעשייה, כך אי אפשר לנהל עובדים, כך אי אפשר לנהל מפעל.


מהדברים שלכם אני שומע היום שגם ב-2013 לא יהיה גז באופקים כי יש בעיות רגולטוריות. צריך היה לחתוך אותן קודם וצריך היום. התחושה הזאת להגיד שאי אפשר להגיע לכל מקום, יש מפעל ואנחנו היינו שם לאורך כל השנים והתרענו ואמרנו, והיום אומרים לנו שאין מתכננים. זאת אחריות שלנו? כך אפשר לנהל מפעל?


אנחנו עצרנו את כל תוכניות הפיתוח שלנו, עצרנו קניית מכונות בגלל הכשלים בלוחות הזמנים ונתנו לוחות זמנים. באוגוסט 2010 היה צריך להיות מחובר מפעל שניב לפי המכרז שאתם פרסמתם. איזה צעד של רגולציה המשרד עשה כדי לא להגיע לקטסטרופה הזאת? ב-10 בפברואר קיבלנו מכתב מהמשרד שלכם, מהכלכלן הראשי של רשות הגז, שבמרץ 2012 המפעל יהיה מחובר. יש לי את המכתב כאן ואפשר לקרוא אותו. אז כלום לא שווה? אם זה כך, מה שווה לוחות הזמנים החדשים?


אנחנו לא מסוגלים לעמוד בכשל התחרותי שאתם יצרתם. זה לא כשל תחרותי של מפעל אחד אלא זה כשל שהמשרד יצר בזה שהמפעל בצפון – וזה המקרה היחיד שאני מכיר באזור הדרום של מפעל שיש לו מפעל בדרום ומפעל בצפון, שניהם מתחרים כאשר לאחד יש עדיפות של שמונה אחוזים בעלות המוצר בחסות מדינת ישראל. אנחנו כתעשיינים התמודדנו עם זה. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה.


עצם התגובה והדברים מדאיגים אותי עוד יותר כי אני מבין שהדברים לא הולכים להתקדם כי יש בעיות במשרד הפנים אבל אותנו זה לא מעניין. יש משרד, יש רגולטור, יש אחראי. קבעתם לוחות זמנים, תעמדו בהם. אנחנו לא מסוגלים לעמוד בתחרות. אם לא יינתן פתרון וקיצור לוחות זמנים – וטכנית אפשר לקצר את לוחות הזמנים – ואם השר לא יחליט שלוח הזמנים הוא מרץ 2012, אנחנו כתעשיינים לא נשב בשקט. אני אומר את זה חד משמעית על כל המשתמע בלי להיכנס לפרטים. אנחנו לא נממן את הכשל שלכם לאורך כל כך הרבה שנים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב אדרי.

אני רוצה לומר לאדוני השר. לולא ועדת הכספים התכנסה כאן לפני חודש ודנה על העניין הזה, לא היינו מגיעים בכלל לאותם שני עובדים שהוסיפו לאחרונה לנושא הזה של הוועדה המחוזית. כשרואים איך העסק התגלגל, פשוט מסיקים את המסקנות הפשוטות.


אני חייב לומר לך שאני מסתובב בהרגשה קשה מאוד כי אני לפני שלוש שנים באתי לנגב, הסתובבתי והייתה לי הרגשה טובה שהנה בהקדם עומדים להגיע לזה. הבטיחו לי האנשים המקצועיים, אנשי משרד התשתיות – אתה לא היית שם וגם את זה צריך לומר – שעוד מעט זה הולך להיות. נאמר לי שיש חוזים ואכן היו חוזים. זה לא שאמרו לי סתם דברים אלא היו מכרזים והיו חוזים. כשאני רואה איך מדינת ישראל מתנהלת, זה בגלל שזה נגב, בגלל שזאת אופקים. אני מצטער לומר את זה כי חדרה מפעלי נייר – ואני מפרגן להם וגם הייתי שותף למאבק – זה מרכז הארץ, עבדו בכל הכוח וכל המתכננים הלכו לשם. אני לא יודע בדיוק את הצד המקצועי של העניין הזה, אבל את הנגב הזניחו והנה התוצאות שאנחנו רואים היום.


אני רוצה לומר לך שגם לוח הזמנים החדש שאדוני השר מציב, אני בספק אם יעמדו בו. כמובן שהחברה שזכתה, יש לה התפתלויות וברוך השם יש לה יועצים משפטיים והם יודעים איך להסתדר, אבל איך זה שהמשרד שלך או רשות הגז פעם אחר פעם מאריכה להם את המכרז? יש מכרז שהוא מחייב, יש כללים, יש תנאים במכרז, זה מסמך משפטי עם סנקציות ועם לוחות זמנים. מה קרה? שום דבר לא עשו להם. תראו לי סנקציה אחת שהפעילו על החברה הזאת. שום דבר.


החברה לא מזדרזת כי זה לא כלכלי. אופקים זה לא כלכלי וכך גם דימונה וירוחם. יש זמן. אדוני השר, אני יודע את הרגישות שלך לנגב, אני מכיר אותך כמה ימים.

גם לצפון.

גם לצפון. נגב-גליל. אם לא תשים את כל כובד משקלך, אנחנו ניפגש כאן בעוד שנה ונבכה על מה שלא נעשה עד היום.


אני מאוד מבקש את ההתערבות שלך כי זה מאוד חשוב, כי באופקים אין להם אלטרנטיבה וכך גם בירוחם. אם ייסגר מפעל בנתיבות או בירוחם או בדימונה, אתה יודע מה המשמעות. לכן כדאי אדוני השר – ואני מכיר אותך ואת הרגישות שלך – לשים את כל כובד משקלך על מנת שזה ייעשה במהרה. מה שאתה צריך מאתנו, אנחנו לרשותך. תגיד לנו מה לעשות ואנחנו נעשה, מה גם שאנחנו יודעים מה לעשות. אם יש נקודה שאתה צריך ללחוץ, נלחץ. אנחנו יודעים את העבודה. מספיק עם התירוצים. צריכים לעבוד.

תודה. חבר הכנסת רוברט טיבייב.

תודה אדוני היושב ראש. כמו שכבר אמרו כאן, אני באמת חושב שמדינת ישראל מאפשרת את כללי המשחק. לגבי אופקים, כבוד הרב, שנינו יצאנו משם ואנחנו יודעים שקשה מאוד להביא איזשהו מפעל לדרום, במיוחד לאופקים. קרה שמפעל שניב החליט להקים מפעל באופקים ואני אז הייתי עולה חדש שהיה זמן קצר בארץ, אבל הגיע המפעל וקלט הרבה מאוד עולים חדשים שחלקם גם יושבים כאן. המפעל הזה מהווה כמעט המקור היחידי לפרנסה במקום.


כבוד השר, אני מכבד אותך באופן אישי, אמרת שאנחנו במשבר אבל יש לנו כמה משברים. יש לנו את המשבר האיראני, יש לנו את המשבר הפלשתינאי, יש לנו את המשבר של הקוטג', אבל כאן במקרה הזה אנחנו מדברים במשבר של הפריפריה. אני לא יכול להסביר את זה. זאת התייחסות לפריפריה. אני גם לא מחפש אשמים, אם זה המשרד שלך או משרד אחר, אבל אף אחד לא לקח אחריות. אף פקיד ואף חברה לא לקח אחריות ומי משלם את המחיר? האנשים, הפעילים והמפעילים של המפעלים האלה. לא סתם הגיעו אנשים מאופקים ולא סתם הגיעו שלושה מפעלים מירוחם.


אני ממש מבקש לקצר את התהליך עד כמה שזה אפשרי. אנחנו נעמוד לרשותך. תודה רבה לך.

תודה. חבר הכנסת אופיר אקוניס.

כרמלה תדבר לפניי.

אני שומעת על אופקים ועל המפעל בו אני עובדת וזה מאוד חורה וכואב לי להרגיש מקופחת. שוב פעם אופקים מקופחת וכך אנחנו מרגישים. אני כילידת אופקים, אני בת 48, גרה שם 48 שנים, עובדת בשניב במשך 14 שנים ואני רואה כמה ההנהלה עושה לרווחת העובדים שחלקם נמצאים כאן. כואב לי שאתם לא לוקחים את הדברים ברצינות. כבר שנים אנחנו נלחמים. הנהלת המפעל היא מדהימה, היא דואגת לרווחת העובדים, אבל יש הוצאות. על שניב נלחמים לחיבור לגז הטבעי שהוא יחסוך הון תועפות וזה יהיה אך ורק לרווחת העובד. לרווחה שלנו. בבקשה, אל תיתנו לעוד מפעל באופקים להיסגר. 250 או יותר אנשים תושבי אופקים מתפרנסים מזה. מדובר באנשים עם בעיות כלכליות חמורות. אל תיתנו בבקשה לעוד מפעל להיסגר. אני מדברת אליכם ממש מתוך הלב. אל תיתנו לעוד מפעל באופקים להיסגר, לא לתת לעוד משפחה להיהרס. אל תיתנו לזה לקרות.

אני מוכרח לומר שאחרי הדברים האלה של כרמלה שבאמת יוצאים מהלב, אני חושב שהממשלה פשוט צריכה לעשות את מה שמוטל עליה וזה להיות קשובה לרחשי לב הציבור.


כבוד השר, אני קורא את המסמך שלכם ואני רואה שבסופו של דבר אתם מטילים את האשמה על משרד הפנים. אני אומר לך שאת כרמלה ואת המשפחות באופקים זה לא מעניין אם זה משרד הפנים או משרד התשתיות או המשרד לפיתוח הנגב והגליל. זה לא מעניין.


מדברים כאן על העובדים של שניב ואחרים. החיבור לצינור יפעל לטובת כולם. הוא יביא עוד מפעלים לאופקים שירצו להתחבר. הוא יביא מפעלים לירוחם. סוללים עכשיו מסילות ברזל למקומות למרות שלירוחם עדיין לא הגיע אבל לאופקים בקרוב, בשנים הקרובות, תהיה מסילת ברזל, דבר שהיה חזון אחרית הימים לפני ארבע וחמש שנים ואף אחד לא העלה את זה על דעתו.


הצינור הזה לא יציל רק מפעל אחד אלא לדעתי הוא יביא עוד עשרות משפחות לעבוד במפעלים ולא במפעל הזה אלא במפעלים אחרים שיוקמו באזור הזה בזכות חיבור הצינור, בזכות מסילת הברזל ובזכות זה שהממשלה מושלת ועושה את הדברים הללו. אגב, מדברים רבות גם בוועדת הכלכלה ממנה אני בא עכשיו וגם בוועדה הזאת יש דיון על ריכוזיות. כך הממשלה מקבעת ריכוזיות. איך היא מקבעת ריכוזיות? למפעל חזק במרכז הארץ יש חיבור, ואגב, זה בסדר ואני לא רוצה שיבוא דבר על חשבון דבר, אבל לא יכול להיות שאזור שצריך את עזרת הממשלה, לא יקבל אותה. אם הכול בסדר, לא צריך את עזרת הממשלה ולא רק הממשלה הזאת אלא ממשלות, כתפיסה. הממשלות מפריעות להתפתחותו של שוק חופשי ולכלכלה נורמאלית, אבל כאשר יש צורך בהתערבות בכשל שוק או בדבר כזה או בקיצור בירוקרטיה, כאן בדיוק נכנסים השרים, כאן בדיוק נכנסת הממשלה שתפקידה למשול. אני לא יודע אם זה משרד הפנים או משרד התשתיות, אבל אתם צריכים לקבוע תאריך יעד שלא יהיה תחילתו של תאריך היעד הבא אלא שיהיה התאריך הסופי וממנו לגזור את הכול למטה. לא הפוך, נגיע ל-2013 ואז נראה ונדחה את זה ל-2014 אלא נהפוך הוא – מ-2013 להוריד למטה לוח זמנים שאומר מה קורה מה-4 ביולי עד סוף השנה הזאת וקובעים לוח זמנים לסיום הביצוע בתאריך איקס. שמעתי כאן את 2012, וזה התאריך. זאת הצעתי ואני מאוד מקווה שהיא תתקבל.


אני גם יודע שיכולותיך הן טובות מאוד.

לא להגזים.

תודה רבה. מיכאל ביטון. תפקיד.

אני ראש מועצת ירוחם.

כוכב הסרט "להיות קצין".

כבוד השר, היושב ראש שדוחף מאוד את הנושא הזה, חברי הכנסת פיניאן, חרמש ואחרים שמחויבים כל הזמן לנגב ולגליל אבל ספציפית לעניין.


מדברים הרבה על מפעל שניב. אנחנו מעצמת גז טבעי נטולת גז. יש לנו שלושה מפעלים שמסוגלים היום להקטין את העלויות שלהם בסך כולל של עשרות מיליוני שקלים בהוצאות שלהם, להחזיר את ההוצאות להשקעה במפעלים ולהשקעה בעובדים. כל המפעלים הללו סבלו מכשל כלכלי בעשור הקודם. כולם היום בפרוספריטי. פניציה מגדיל ומרחיב את ההשקעות שלו גם באנרגיה מתחדשת, נגב קרמיקה בונה מפעל חדש ב-150 מיליון שקלים וקוניאל, שזה מפעל חדש לרעפים זקוק לגז הטבעי.


השר צודק, גז טבעי במדינה הוא הצלחה אבל לוחות הזמנים הם כישלון כי כל שנה שהעסק מתעכב, זאת הוצאה עודפת למפעלים האלה ואי יכולתם להתחרות בשוק הגלובאלי ואפילו לא בשוק הישראלי כמו מפעל בחדרה. יש כאן חבר'ה שמייצאים. נגב עובדים ביצוא. היצור יקר והמחיר גבוה. אני חושב שיש כאן דוגמה יפה שוועדה לוקחת נושא דנה בו החודש ותדון בו בעוד חודש ותשב על הווריד. יש כאן זכיין שקיבל זיכיון להביא את הגז לנגב, אבל הוא לא עומד בלוחות הזמנים והוא צריך לשלם את המחיר. הוא צריך לשלם את המחיר שהם משלמים. ככל שישבו על הווריד לזכיינים, הגז יגיע מהר לנגב. זה אתגר שלך ושל הוועדה הזאת. תודה רבה.

אברהם ברנט, בבקשה.

אני יושב ראש חברת שניב. אנחנו קיבלנו את המפעל הזה לפני עשרים שנים והוא היה שובר מונופול. אריק שרון שיהיה בריא הוא זה שנתן לנו את הרישיון למפעל הזה באופקים. אני במקור עוסק ביהלומים. הגז הטבעי הוא מוזיל לכל המפעלים את המוצר, אבל שניב שונה במשהו. למתחרה שלי, חדרה, המוצר עולה לו שמונה אחוזים פחות. אני מסתפק ברווחים של חמישה אחוזים ולא צריך את שמונת האחוזים, אבל מים אני משלם ומשלם 250 משכורות כל חודש.


אדוני השר, שמעתי אותך ואני אומר לך שאני מודאג ואני אשם כי בדירקטוריון בו אני יושב בחברה ציבורית אמרו לי להבעיר צמיגים. אמרו לי שאם אני לא מבעיר צמיגים, דבר לא יקרה. אמרתי שזאת לא דרכי לעשות זאת. אני מודיע כאן שאנחנו לא מסוגלים להתמודד. אני גם מפעל ששומר שבת כך שאנחנו עובדים פחות שעות ממפעל אחר. אני מודיע כאן ועכשיו שאם אנחנו לא נראה התקדמות כפי שאנחנו חושבים שצריכה להיות, המפעל יחדל מלהתקיים בארץ. יש לי אפשרויות לעסוק מעבר לים, אבל אני לא רוצה להשקיע מעבר לים אלא רק בארץ.


ישבנו עם בן-אליעזר ובמשך שש שנים כבר השקענו מאות אלפי שקלים עם מומחים ויועצים. אני אומר לכם שאם לא תהיה כאן תזוזה, זאת שערורייה של כל המערכת. כל המערכת קרסה. יש תאריכים לכל הדברים האלה. לא יתכן לבוא ולדבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אם זה לא יהיה, המפעל לא יהיה, ואני מבטיח לך את זה. תודה.

תודה. שוקי שטרן, מנהל רשות הגז הטבעי.

שלום לכולם. זה באמת לא נוח להיות מוצגים כאילו אנחנו לא רוצים להביא גז טבעי למפעלים בנגב היות שמה שאנחנו עושים, זה ההפך הגמור. אין אף מפעל שחתם על הסכם מערכת חלוקה – לא במרכז הארץ ולא בשום מקום אחר – והמפעל הראשון שחתם על הסכם חלוקה לאספקת גז עם חברת תשתית חלוקה, זאת חברת שניב. אני מבין ואני יודע – ובחלק מהמקומות והמקרים הייתי נוכח –

רק תאמר שהוא עשה זאת במחיר כבד.

שוקי, איפה הייתם ב-2010? מה עשיתם ב-2010? היום אתם מתעוררים אבל איפה הייתם? יש לוחות זמנים.

אופקים שניב הוא המפעל הראשון בארץ שחתם על חלוקה.

אם תמשיכו לבכות על העבר, לא יהיה לכם עתיד. בואו נסתכל על העתיד.

אני כבר רואה את התירוצים של העתיד.

בואו נסתכל קדימה.

הרישיון לחברת נגב גז טבעי ניתן ב-1 בנובמבר 2009. לוח הזמנים המתוכנן לחיבור, שהוא איננו מספק את המפעלים, ואני מבין ויודע את זה, הוא בסדר גודל של שלוש שנים ובתוך שלוש השנים האלה הייתה הארכה של לוחות הזמנים של הזכיין. אנחנו צריכים להבין שהזכיין הזה לא קיבל, למעט הרישיון שנתן לו שר התשתיות הלאומיות, אגורה ממדינת ישראל בגין הקמת התשתית הזאת. התשתית הזאת ממומנת מהתשלומים של הצרכנים בגין העברת הגז במערכת.


לכן, חבר הכנסת חרמש, גם חברת שניב לא שילמה אגורה אחת יותר ממה שקבוע במכרז, לא במחיר החיבור ולא בהתחייבות שלה לגבי התשלומים השוטפים.

אתם שיניתם עכשיו את תנאי המכרז. אתם שיניתם את הכתרים. שיניתם הכול. יש לי כאן את המכרז, אתה רוצה שאני אוציא אותו?

ברשותך, אני חייב לצאת אבל אנשי המשרד יישארו.

עוזי, במה אפשר לעזור?

אני לא בא לכאן כדי לפזר הבטחות.

לא, אל תבטיח, אבל במה אנחנו יכולים לעזור?

הדבר המיידי והחשוב ביותר לעזור, זה לגרום לכך שיהיה תגבור שיפתח את צוואר הבקבוק בוועדות התכנון המחוזיות. זה מה שצריך לעשות. זה נכון לדרום שכאן נושא הדיון הוא דרום, וזה נכון גם למקומות אחרים. מהבדיקה שלנו, זה הדבר המכריע בחשיבות שלו.

אני לא הולך כרגע לחפש אשמים. אני רק אומר כמה מן הדברים. בשום פנים אינני חושב שתושבי אופקים צריך שיחושו שהם מופלים. אני לא רוצה שאנשים יחשבו שהם מקופחים. כשאני מסתכל לפחות בתחום הגז על ההחלטות שקיבל השר לפני, על פיתוח מערכת ההולכה במדינת ישראל, העדיפות שקיבל הנגב גדולה מעדיפות של כל משרד אחר. אני מדבר על מערכת שהולכת לרמת חובב ואני מדבר על מערכת שהולכת לאופקים ולירוחם, עוברת דרך נתיבות ומגיעה לבאר-שבע שבע, למישור רותם ואחר כך מגיעה לים המלח. זאת המערכת שהוקמה לפני כן מערכת הולכה אחרת במדינת ישראל.


אני לא בא לגונן על טעויות שנעשו, אם נעשו, כאשר נקבעו תאריכים ואי אפשר לעמוד בהם. אני לא נכנס לזה. אני רק יודע שכשאתה מקבל החלטות במשרד אחד, כשאתה מגיע למשרדים אחרים - הדברים לא בהכרח נעשים כפי שחשבת שהם ייעשו. אין לי תשובה לאנשי שניב שאומרים שאותם לא מעניין שום דבר, שהעיכובים לא מעניינים אותם, ואמר את זה אקוניס ואמרה את זה כרמלה בדרכה. לא מעניין את העובדים, לא מעניין את המפעל, אבל אין לי לזה תשובה טובה. אני בא לכאן כנציג ממשלת ישראל בשביל לחטוף את הביקורת.

מה אנחנו כתעשיינים אמורים לעשות?

אין לי תשובה טובה.

זאת אומרת שאין לוחות זמנים אמיתיים למעשה.

אני לא בא לכאן למכור לוחות זמנים. אני בהחלט מבין את מה שאתם אומרים.

המשרד שלך הציג לוחות זמנים פעם אחר פעם ודחה אותם.

הדבר היחידי שאני יכול לומר כאן הוא שאעשה כל דבר כדי שלוחות הזמנים יהיו קצרים עד כמה שאפשר. אני גם אומר איפה העניין תקוע. אנשי ועדת המחוז בדרום, אותם אנשים צריכים לטפל באישורים שקשורים בים תטיס אשדוד ובים תטיס אשקלון ובכל מערכות ה-PRMS והצנרת שנתג"ז צריכה להעביר, באותם דברים שאנשי רשת החלוקה צריכים להעביר, באותם אנשים שצריכים להתעסק עם כל האישורים ברמות המקומיות ממש ועם כל המערכות הסולאריות. את זה צריך לדחוף הכי מהר שאפשר.

כבוד השר, מי צריך לעשות את זה?

את זה אני אעשה בתחום שלי. שאל אותי חבר הכנסת חרמש מה אתם יכולים לעשות. רבותיי, שר הפנים ושר האוצר צריכים להבין את הקריטיות של הנקודה הזאת. יושב כאן ראש המועצה המקומית ירוחם ואתה נכנס לעיר ואתה רואה מצד שמאל את אזור התעשייה שלו וזה מה שהוא צריך יותר מכל דבר אחר כרגע.


לגבי התאריכים או מה שהיה. אני אינני יכול אלא לומר שאני כנציג הממשלה חוטף את המכות וכך צריך להיות. אין לי תשובות לשאלות שלכם ולביקורת שלכם הנכונה. אין לי. חבר'ה, אני מספר איך כרגע עומדים הדברים.


אני כן רוצה לומר שרשות הגז, כפי שאני מכיר אותה, ואנשי הלשכה שלי כרויים לטלפונים ולפניות שלהם והם יהיו מעורבים, כולל המעורבות בהסכם הגז שאתה חושב שהוא לא טוב אבל הוא הסכם. בתנאים הקיימים שנעשים, זה הדבר הטוב ביותר והראשון שקיים.


גם לגבי חדרה, חבר הכנסת אדרי שטוען שמרכז הארץ קודם לכל האחרים וכל האחרים נחותים, גם כאן אנחנו לפחות רואים דוגמה שחדרה, כשאפשר היה לחבר אותה אל מתקן, דווקא היא חובה. היא לא כל כך נחותה. בגלל שהיא לכאורה נחותה, מחברים אותה ל-בוי.


אני אומר את הדברים האלה משום שאני מציג בפניכם את התמונה כפי שהיא. אנחנו נעשה כל מה שנוכל. ניסיתי לבדוק את התאריך ההוא של מרץ שנמצא בפניך, אבל אני לא בטוח שנצליח לעמוד בו. אני אגיד אחרת. אם הוועדה המחוזית במחוז הדרום תתגייס כולה, אלוהים גדול.

תעשו את זה למעננו, למען העובדים ולמען המשפחות.

הגברת לאו, את צודקת במאה אחוזים. נעשה כל מה שאפשר. אני אינני יכול כרגע לומר שנצליח, גם אם נעשה את כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות. אני שם את הדברים כפי שהם ואין לי תשובה יותר טובה. אתם מקבלים את התשובה הטובה ביותר שיש לנו במשרד.


אני מתנצל על שאני חייב לצאת להתחייבות אחרת. לא רציתי שבוועדת הכספים תתקבל איזושהי תחושה שהמשרד משתמט. באתי, הקשבתי, לקחתי את הדברים לתשומת לב ואכן נעשה כל מה שנוכל כדי שהדברים האלה ייעשו. אני מבקש כמובן גם את העזרה של כל חבר כנסת על מנת לטפל בזה. תודה רבה.

תודה, כבוד השר. שוקי, בבקשה.

אני חוזר לעניין התשלומים.

אם אפשר בקצרה, כי אנחנו ממהרים לישיבות סיעה.

גם תשלומים לא שולמו מעבר למה שהיה קודם, מעבר למה שנקבע.


בנושא הלחץ שהמפעלים מקבלים. הקביעה של המהנדס הראשי של רשות הגז היא לגבי הלחצים. הלחצים האלה שבהם המפעלים אמורים לקבל את הגז, הם לחצים שמספיקים למתקנים שלהם. אחרי הלחצים האלה של שני בר למפעלים תעשייתיים, כולם עדיין יהיו צריכים להפחית את הלחצים האלה עם הכניסה לדוד ובמקומות אחרים. זה המצב לאשורו גם בעניין הלחץ.


יש לחצים, כולל של צרכנים, לוותר על תשלומים ושחברת נגד גז טבעי תחבר כמויות יותר גדולות מאשר הצריכה בפועל. חברת נגב גז טבעי היא חברה מסחרית שתפעל על פי הרישיון שיש בידה ואנחנו נעמוד על כך שהיא תפעל על פי הרישיון שיש בידה והיא תעמוד בלוחות הזמנים. אני מכיר את הפניות שהיו של מפעל שניב ושל מפעלים אחרים. הפעם הראשונה שיש לוחות זמנים ברורים, הם לוחות הזמנים שעומדים בפנינו. נכון, הם לא מספיק טובים.

גם במכרז יש לוחות זמנים. אותם לוחות זמנים יש במכרז אבל שנתיים וחצי קודם. למה אתה אומר דברים שאפשר לראות? כתוב לוחות הזמנים, אוגוסט 2010 וזה במכרז שאתם פרסמתם. זה היה התנאי שלכם. אתם דחיתם בשנתיים. אי אפשר להגיד דברים כשיש ניירות.

המפעלים בירוחם יוכלו לקבל גז טבעי לקראת סוף שנת 2012 אם יחתמו על ההסכמים כפי שיש בפניהם. אני אומר את זה כאן בלי התחכמויות כי הדברים בהסכמים שלנו הם מאוד ברורים. הכמויות מאוד ברורות וההתנהלות של הצרכנים במקרה הזה היא לא כל הזמן התנהלות רגילה. יש לוח זמנים, יש הסכמים, אפשר לחתום עליהם ולקבל גז לקראת סוף שנת 2012.


זה לא מספיק טוב. אני לא מכיר שום תשתית במדינת ישראל, אדוני היושב ראש, שתתפרס במהלך של שלוש שנים ואני יודע שיש תשתיות שמוקמות מהר. דיבר חבר הכנסת אקוניס לגבי כבישים עליהם הוחלט לפני חמש שנים ואולי בעוד חמש שנים הם יהיו. כאן אנחנו במהלך עם זכיין שקיבל רישיון, שלוחות הזמנים שלו מאוד ברורים, ההסדרים עם הצרכנים הם מאוד ברורים, וכל הדרך הזאת תאפשר שהצרכנים והמפעלים התעשייתיים יחתמו על הסכמים עם חברת החלוקה לקבל גז בלוח זמנים שמהיום הוא בהחלט סביר.


זה נכון שהמקרה של שניב הוא מקרה לא נורמאלי ולא נכון וזאת מאחר שהמתחרה העיקרי שלהם קיבל גז מוקדם יותר מאחר שהוא התחבר למערכת ההולכה כי הוא צרכן גודל.

לפני ארבע שנים.

אין אף צרכן קטן שהתחבר למערכת החלוקה לפני מפעל שניב. יכול להיות שיהיה מפעל נוסף ברמת חובב שאולי יקדים בגל המיקום שלו, אבל זה מקרה פרטי. אנחנו עושים את הכול על מנת שגם נגב גז טבעי תעמוד בלוחות הזמנים האלה. אנחנו לא רואים היום, לאחר שיש לנו את לוח הזמנים לחיבור מתקני ה-PRMS מחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל שמחויבים בלוח זמנים, ואנחנו פועלים לקדם במספר חודשים את לוח הזמנים הזה. יכול להיות שבמקרים מסוימים גם נצליח. מבחינת הבטחה, ההבטחה היא לוח זמנים בו מחויב הזכיין.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הישיבה. מאחר שהצד המסחרי נסגר ונחתם, הוועדה קוראת לשר האוצר ולשר הפנים להתערב מיידית בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז דרום, לזרז את מתן האישורים התכנוניים לחיבור והתקנת הגז למפעלי הדרום בהקדם.

בעוד כחודש ימים תתקיים ישיבה נוספת למעקב אחר התקדמות במתן האישורים.

אם אפשר אדוני היושב ראש, לזמן לדיון את נציגי הוועדה המחוזית.

הצוות – חבר הכנסת שי חרמש ואני – יעקוב אחרי הנושא. אם נצטרך להשתמש באמצעים שקיימים בידי ועדת הכספים כלפי משרד הפנים – וכפי שאמר חבר הכנסת אדרי אלה אמצעים קשים ונוקשים – לצערי נשתמש בהם.

רק אומר לך שתוכניות הוגשו לפני ארבעה ימים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45