הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

04.07.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 504

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ב' בתמוז התשע"א (4 ביולי 2011), שעה 10:00

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חברת "נטלי" תמשיך לספק את שירותי בריאות התלמיד למרות כישלון העמידה ביעדים – 30% מהתלמידים לא חוסנו, של חברת הכנסת רחל אדטו.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): משרד הבריאות פנה לחברת "נטלי" והודיע לה כי נשקלת האפשרות להמשך ההתקשרות עימה – למרות בעיות התפקוד הקשות שהתגלו בשנה האחרונה, של חברת הכנסת אולי לוי אבקסיס.

חברי הוועדה: חיים כץ - היו"ר

עפו אגבריה

רחל אדטו

עינת וילף

דב חנין

שלי יחימוביץ'

אורלי לוי-אבקסיס

פרופסור רוני גמזו

- מנכ"ל משרד הבריאות

פרופ' איתמר גרוטו

- ראש שירות בריאות הציבור, משרד הבריאות
מירה חונוביץ


- אחות מפקחת ארצית בריאות הציבור, משרד הבריאות

שרית יערי


- אחות מרכזת ארצית, בקרה בריאות התלמיד, משרד הבריאות

ערן הכהן


- רפרנט בריאות באגף התקציבים, משרד האוצר

מוריה אשכנזי


- יושבת ראש חטיבת האחיות, בריאות הציבור, הסתדרות האחיות

ד"ר עמנואל כץ


- אחראי שירותי אם וילד מחוז דרום ההסתדרות הרפואית

פרופ' יונה אמיתי

- יו"ר החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה, ההסתדרות

הרפואית

ד"ר מילכה דונחי

- ההסתדרות הרפואית

אורית תמיר


- מנהלת מחלקת בריאות, מועצה אזורית גליל עליון

יריב לרנר


- מנכ"ל "נטלי" שירותי רפואה דחופה בישראל

דורון קוטלר


- מנכ"ל נכנס, חטיבת חינוך והדרכה, "נטלי" שירותי רפואה דחופה

בישראל

ראובן דיכטר


- מנכ"ל יוצא, "נטלי" שירותי רפואה דחופה בישראל

פרופ' יוסי מאירוביץ

- מנהל רפואי, "נטלי" שירותי רפואה דחופה בישראל

ברכה אברהם

- אחות ראשית, מחלקת חינוך והדרכה "נטלי" שירותי רפואה דחופה בישראל

ד"ר דורית וייס


- אחות ראשית, שירותי בריאות כללית

עו"ד מאירה בסוק

- יועצת משפטית לנעמ"ת

וילמה מאור

ר.כ חבר המתרגמים בע"מ

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חברת "נטלי" תמשיך לספק את שירותי בריאות התלמיד למרות כישלון העמידה ביעדים – 30% מהתלמידים לא חוסנו.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): משרד הבריאות פנה לחברת "נטלי" והודיע לה כי נשקלת האפשרות להמשך ההתקשרות עימה – למרות בעיות התפקוד הקשות שהתגלו בשנה האחרונה.

בוקר טוב, אנחנו פותחים את השבוע. יום שני בשבוע, ב' בתמוז, 4.7.2011 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא – הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חברת "נטלי" תמשיך לספק שירותי בריאות לתלמיד, למרות כישלון העמידה ביעדים – 30% מהתלמידים לא חוסנו, של חברת הכנסת רחל אדטו. שנית, הצעה לסדר היום (דיון מהיר): משרד הבריאות פנה לחברת "נטלי" והודיע לה כי נשקלת האפשרות להמשך ההתקשרות עימה, למרות בעיות התפקוד הקשות שהתגלו בשנה האחרונה, של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס.

אני חושב שהדיון הזה הוא דיון מספר שש או שבע או שמונה או תשע, וואלה, עוד מעט אנחנו עוברים לאצבעות של הרגליים בשביל לראות כמה דיונים עשינו בנושא. כבר מההתחלה, כבר מההתחלה אמרנו לפקידי האוצר שיש במדינה, המדינה מורכבת מאזרחים שבנויים מילדים, נערים, נוער, מבוגרים, זקנים. ככה בנויים האזרחים של המדינה ולא הכל כסף. לא הכל כסף ואמרנו אתם הולכים לחסל את הטיפול בתלמידים. אתם הולכים לפגוע באחיות, אתם הולכים לחסוך כמה פרוטות, אתם הולכים לא לתת שירות לתלמידים ואתם הולכים להעסיק אנשים – בתנאים לא תנאים – ואמרנו את זה דיון אחרי דיון אחרי דיון.

וגם בסוף לשלם יותר כסף על זה.

ואמרנו דיון אחרי דיון, אחרי דיון, אחרי דיון אותם – בשלכם. זה עתה סיימו את האוניברסיטה, קיבלו תואר בכלכלה ומנהלים את המדינה. ממה שיגורנו בא לנו. לא כל התלמידים מקבלים חיסונים, התלמידים לא מקבלים את הבדיקות שהם צריכים לקבל, האחיות צריכות לעמוד בלוחות זמנים מוגדרים, העסק לא עובד. העסק פשוט לא עובד ועוד פעם – הפקידות של האוצר ואני לא נכנס לשר האוצר – הוא בא, הוא הולך, כן מבין, לא מבין. הפקידות של האוצר פוגעת במדינת ישראל וככה אני רואה את זה – פוגעת במדינת ישראל. מרוויחה כמה גרושים, אבל פוגעת בכל התשתיות של המדינה הזאת. במקום לתת תחזוקה אמיתית הם באים לתת תחזוקת שבר.

אז הגיעו לבג"ץ עם מה שהגיעו לבג"ץ ואני אעביר את רשות הדיבור בינתיים למציעות – רחל אדטו ואחרי זה אורלי לוי – ואחר כך מי שירצה פה להתייחס, אנחנו נשמע, אבל לכם – יצא שכרנו בהפסדנו. אין אחיות בבית הספר. המושג הזה, כשהיינו ילדים ובאנו לבית הספר, ידענו יש אחות בית ספר – אין אחות בית ספר. נגמר. אין את המושג הזה. אני לא יודע אם יש לנו 100,000 ₪ או 200,000 ₪ או מיליון ₪ יותר, או מיליון ₪ פחות. אין אחות בית ספר. סמנו V, הצלחתם. כן, בבקשה.

טוב, תודה רבה, אדוני יושב הראש. הדיון כאן הוא לא למה חברת "נטלי" ממשיכה, זה בכלל לא רלבנטי. היום זה חברת "נטלי", קודם היתה חברה אחרת, חברה שלישית, זה בכלל לא רלבנטי מי החברה. מה שרלבנטי כאן זה עצם הרעיון ויש פה בעיה אחת. בעיה מספר אחת זה כמו שציינת, חמש, שש, שבע פעמים ניהלנו את הדיון הזה בוועדה הזאת, לפחות 3 פעמים שאני השתתפתי, בג"ץ אמר את דברו, הוועדה אמרה את דברה ולמרות בג"ץ שפסל את המכרז ולמרות שהוועדה קראה שלוש או ארבע פעמים למשרד הבריאות להחזיר את השירות הזה לידי משרד הבריאות, אנחנו נמצאים היום כאן. עוד חודש וחצי פתיחת שנת הלימודים, כאילו לא היינו, כאילו בג"ץ לא אמר. משרד הבריאות מתכוון לגשת לבג"ץ לאפשר את המכרז הזה לשנה נוספת ולכן מכאן הדיון. הדיון הוא על עצם הרעיון בכלל ולא על החברה הספציפית הזאת.

אני מבינה שהחברה, אם נחזור לחברת "נטלי", אמרתי גם בעבר – לחברת "נטלי" יש הרבה זכויות בתחום הקרדיולוגיה. יש לה טענה שהיא לא עמדה ביעדים. לא בגלל שהיא לא עמדה ביעדים, אלא בגלל שיש מערכת מחשוב חדשה שלא הכניסה את הנתונים כמו שצריך היה ולכן יש פערים מאד גדולים בין משרד הבריאות לבין הדיווח בפועל. לכן, סך הכל חיסונים הם יותר טובים ממה שנעשה, אבל זה לא רק חיסונים. זה חיסונים וביקורי רופא ושמיעה וראייה ו-, ו-, ו- ויש עוד דברים. אנחנו רק נכנסנו לחיסונים, אבל יש עוד שישה-שבעה מרכיבים אחרים.

אני לא יודעת אם זה נכון שהחברה, בגלל התוכנה החדשה, הדברים לא נקלטו במשרד. זה לא רלבנטי מבחינתי. מבחינתי, עצם הרעיון של הפרטת שירותי הבריאות לתלמיד ואני מצטרפת בכל ליבי ומאודי למה שאמרת למשרד האוצר, שמנהל לנו את המערכת בתפיסת עולם מאד מצומצמת, בתפיסת עולם כלכלית, בלי הבנה מערכתית של כל המערכת וכאן, שוב פעם אנחנו חוזרים לבעיה שהתחלנו.

עכשיו, אנחנו שמענו את תשובת סגן השר לשאילתה ביום רביעי האחרון בנושא. שני דברים הוא אמר – דבר ראשון הוא אמר – אנחנו החלטנו להאריך את ההסכם כי לא הצלחנו להיערך לקראת מכרז חדש, או לקראת שינוי ולכן אנחנו הולכים עם זה. אני רוצה להגיד שכשמשרד הבריאות רצה להכניס תוך חודשיים את ריפוי השן, שזה הרבה יותר גדול, הרבה יותר משמעותי, הרבה יותר רחב ומקיף, תוך חודשיים הם הכניסו את הרפורמה ואמרו בואו נתקדם תוך כדי תנועה. פה, התשובה הייתה – אנחנו לא מספיקים תוך חודשיים להגיב על הבקשה לשנות את הנושא של בריאות התלמיד.

הדבר השני שנאמר באותה תשובה היה לגבי נושא התקנים. הוא אמר – הדבר כרוך בתקנים, משרד האוצר לא מאפשר לי תקנים, או שאני, לא יודעת מי כן מאפשר ומי לא מאפשר, אבל בכל אופן הכל עומד מסביב סיפור התקנים. אז בוא נגיד, אנחנו הולכים למכרז רק בגלל תקנים עכשיו, בגלל שיש פה פער בין משד הבריאות ומשרד האוצר בנושא הזה ואני רוצה לדעת יותר על כל הסיפור הזה של התקנים.

לא ראיתי את רוני, רציתי להגיד – משרד הבריאות לא הגיע.

לא.

לא, יש פה גם את פרופסור איתמר גרוטו, מנהל שירותי בריאות הציבור.

לא ראיתי אותך, איתך הסליחה. לא אמרתי כלום, אבל ---

יש דבר אחד שהוא מקור גאווה למערכת הבריאות ולמשרד הבריאות וזה חצי מקור גאווה למערכת הבריאות הישראלית, זה כל הנושא של הרפואה המונעת – זה טיפות חלב, זה שירותי בריאות בעבר לתלמיד. אי אפשר לקחת דבר שהוא דבר טוב ולקחת ולהפוך אותו ואחר כך להתווכח מה לעשות איתו. כמו שטיפות החלב צריכות להישאר במקומן, במתכונת הישנה והטובה והנכונה, כנ"ל היה צריך להיעשות גם את שירותי הבריאות לתלמיד ולכן צריכים להחזיר את זה לאותו מקור, לאותו פיקוח ולא להתייחס דווקא לתלמידים, שזה דבר חלש בסופו של יום, להשאיר את זה בויכוח בין משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד החינוך.

הדבר האחרון, אני מבינה שבימים אלה יש איזה רצון למשרד הבריאות ללכת לפיילוט, להחזיר את הנושא הזה של האחיות. אם משרד הבריאות מצביע, לא יודעת, ככה שמעתי בשמועות, שיש למשרד הבריאות רצון לעשות פיילוט ---

עוד מעט נשמע את משרד הבריאות.

אז אני אשמח מאד לשמוע, גם שיפרטו את זה. לכן, מכל מה שאמרתי וכל הבקשה שלי, אני חוזרת לשורה הראשונה – כל הבקשה היום לדיון היא לא דווקא על חברת "נטלי" ספציפית, אלא עצם הרעיון של לקחת את השירות הזה ולהעביר אותו את נושא ההפרטה שאין עליה כמעט פיקוח ותוצאותיה הרות גורל.

מאה אחוז, תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס.

תודה לך, כבוד יושב הראש. אני חייבת באמת לחזור על הדברים שנאמרו פה כבר קודם, בעיקר על ידיך חיים, על הנושא הזה שזו לא הוועדה הראשונה. זימנו פה, מתחילת הקדנציה ועד עכשיו, שנתיים כבר לפחות – שש וועדות – בכולן הייתה תמימות דעים, לפחות של הדרג המקצועי, לפחות של האנשים שאמונים על בריאות ילדינו ועקבנו גם אחרי זכיינים שזכו ונכשלנו במכרז. אז או שזה מכרז שמראש נועד לכישלון, או שזו בעיה מובנית. עכשיו, כל העניין פה היה ואני חייבת לשים על זה את האצבע, זה בנושא העלות הכספי של הסיפור הזה. בכלל, כל הרעיון של להפריט את שירותי בריאות התלמיד, היה כדי לחסוך בערך 28 מיליון שקלים למערכת. הממה, רק שכשהפריטו אותה הבינו שצריכים לעשות עוד התקשרות חיצונית גם עם מד"א, שעלתה לא מעט מיליונים.

לכן, העניין של הערך התקציבי פה, או של העלות התקציבית פה, זה לא בדיוק הנקודה, כי גם בזה כשלו. זאת אומרת, שלא יצא לנו יותר זול להפקיר את בריאות ילדינו, אלא גם שילמנו בבריאות ילדינו וגם שילמנו בכספי הציבור שלנו.

אני חייבת להגיד שלאורך כל הזמן הזה אני שמעתי תגובות, גם ממשרד הבריאות, גם מסגן השר בעצמו, שאם הוא היה השר הנוכחי באותה תקופה, הוא לא היה נותן את ידו על כך ועל כך שהוא היה בוועדת הכספים ביחד עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחיים אורון ואחרים, שניסו למנוע את זה. היתה איזו שהיא נקודת שבר בנושא המשרה כנראה בתוך משרד הבריאות, שם זיהה את החולשה הזאת משרד האוצר, תפקידו לחסוך כמה שיותר. פה, כמה שפחות, כי הוא לא חסך והצליח להעביר את ההחלטה האומללה הזאת.

פעם אחר פעם אנחנו מתכנסים כאן, פעם אחר פעם אנחנו דנים בעניין של הבעייתיות. היום בבוקר אנחנו מתעוררים לכתבה שהיא בעיני מזוויעה, במעריב: "הורים נדרשים לנסוע 35 ק"מ בשביל לקבל חיסון שאמורה היתה לספק חברת "נטלי" בתוך בתי הספר". אם ככה, האוצר, יש לכם פה הזדמנות פז. הרי גם ככה אם הם צריכים לנסוע - למה לכם להחזיק את זה במכרז חיצוני? קדימה, שכל ההורים ייגשו לקופות החולים, יחסנו באופן פרטי וגמרתם את הסיפור. חסכתם פה גם את העלות של המכרז. זה כמובן בחצי ציניות, לאלה שלא הבינו.

צריך להבין ומחקרים מראים, באוכלוסיות החלשות יש בעיה מובנית של חוסר אקטיביזם, בכך שהורים עם בעיות כלכליות וכדומה לא ייקחו את הילדים שלהם למעקב ולא לחיסונים בזמן ---

זה מבחינת חוסר יכולת.

חוסר יכולת לפעמים, לפעמים חוסר מודעות, לפעמים זה חסמים אחרים. עובדה היא, בשורה התחתונה, שהילדים האלה, דווקא של האוכלוסייה החלשה ביותר לא יחוסנו ולא יהיו במעקב. כאשר אנחנו מגלים ש-50% מהתלמידים לא נמצאים תחת מעקב אחות, אני אגיד לכם – מצד אחד זה מעצבן – כי אז אנחנו לא קולטים בזמן את העיכובים שיש, או דברים נוספים, חלילה וחס, אבל מצד שני, אני רוצה להגיד לכם שגם ה-50% שנעשים, אני יודעת, יש לי תלמידות בבית הספר היסודי, זה נעשה עם סטופר. לא רק שזה נעשה עם סטופר, זה נורא מלחיץ, זה נעשה לעיני הכיתה. תארו לכם ילדה, שאולי נמצאת טיפה מעל המשקל הממוצע של החברים שלה בכיתה ולא בגלל שהיא מלאה יותר, אלא בגלל שהיא גבוהה יותר או דברים אחרים, הילדים לא רואים את זה. הם אחר כך עושים ביניהם – 'כמה נשקלת?' 'כמה אתה שוקל?' כך ממש, כמו סוג של שוק. הילד נפגע מזה ואם לילד יש טראומה מחיסון, הטראומה הזאת הולכת וגדלה ואחר כך להשלים את החיסונים האלה בקופות החולים, תאמינו לי, זה לא סיפור פשוט גם להביא את הילד וגם לכך שהוא יהיה מוכן בכלל להיפגש עם האחות, נהיה לו איזה שהוא מצב טראומתי. זה כבר להורים שכן לוקחים את הילדים שלהם להשלמת הדברים.

אני פתחתי את התיק של הילדה האמצעית שלי, בסוף שנה ואז מצאתי שם מכתבים של חברת "נטלי". אני מחשיבה את עצמי כהורה שעוקב, אבל, יש ילדים שלא נותנים להורים שלהם את המכתבים האלה, גם אף אחד לא בודק שהם הגיעו בזמן, אם הכל בסדר, אם הילד שוקל בהתאם ל-BMI, אם הילד במעקב, צריך להמשיך את בדיקת העיניים או בדיקת השמיעה. חברים, זה שוכב בתיק ובסוף שנה, אתם יודעים, אם לא מוציאים את הדברים לזרוק אותם או אם לא עושים סדר בתיק, אז יכול להיות שגם זה ילך לאיבוד. זה אחד.

שניים, מה עם הערך המוסף של אחות בית הספר, כשילד מרגיש לא טוב. העניין הזה שיש לך חדש, שיש מי שיקשיב, שיש מי שאפילו יהווה מעבר לבית חרושת הזה של הציונים, שיהיה שם משהו קצת אנושי. כך אחות בית הספר סימנה בעבורנו. אבל כשילד מרגיש לא טוב היום מרימים טלפון להורה - תבוא תיקח את הילד. בזמן הזה הילד יושב בחדר המורים או בבית הספר, אומלל, בוכה, נמצא בצד. עוברים שבים לידו והוא בכלל נטוש. כמעט. לפחות ככה הוא מרגיש.

אני חושבת שזו חובה של המדינה. לא רק שלא חסכנו בכספים, אנחנו הפקרנו את הבריאות של הילדים שלנו. מחר מחרתיים יכולה להתפרץ איזו שהיא מגפה ויכולה להחזיר קצת את הגלגל אחורנית. אני שואלת – מה צריך עוד לקרות - פרט לכך שבג"ץ נתן את דעתו, פרט לכך שזה גם מבקר המדינה שתקף באופן ברור את הנושא הזה של ההפרטה ואת חוסר היכולת של הזכיינים השונים לספק את השירות בזמן הנכון ובאיכות המתבקשת.

אני חושבת שיפה שעה אחת קודם, אנחנו את זה כבר פספסנו, אבל לא נותר אלא לקחת אחריות ולהחזיר את השירות הזה לידי המדינה. אנחנו לא מספסרים בחיי ילדינו, אסור לנו לעשות את זה, אין לנו את המנדט לעשות את זה. מה גם שמדובר פה, כפי שהבנתי, בסך הכל בתקנים, לא בעניין של העלות, כי העלות שיצאה החוצה היא לא פחותה מהעלות שהוחזקה קודם. אבל, 95% אז כשהייתה אחות בית ספר, היו חיסונים 95% והיה מעקב שוטף איכותי.

מה שקורה היום, אנחנו לא יכולים לזהות את הילד גם בדברים הנוספים, מעבר לעניין הבריאותי, אם חלילה וחס יכול להיות שהילד הזה עובר דברים נוספים, התעללות נוספות, או דברים שיש לאחות את הכישורים להרגיש את הניואנסים האלה, את האותות הקטנים, כדי לגשת לילד ואולי גם לחשוף דברים אחרים. זו חובתנו ואני חושבת שעל הממשלה להוביל מהלך ואם לא כן – להזדרז ולהשלים עם מהלכים פרטיים של חברי הכנסת ולהחזיר את השירות הכל כך חשוב הזה – לידיה. תודה.

תודה רבה. רוני, אתה רוצה להגיב עכשיו, באמצע, בסוף? בסוף אנחנו מצפים ששורה תחתונה תהיה – אנחנו, כמו שאתה יודע לעשות, מחזירים את השירות לתלמיד לבתי הספר, למשרד הבריאות, ניקח את האחיות, נעסיק אותן בתנאים נורמאליים, לא של עובדי כוח אדם וניתן את השירות הראוי לילדים. זה יהיה המשפט בסוף.

אם אתה צריך עוד כמה נימוקים לזה אנחנו מוכנים, יש לנו המון.

אם אפשר, אני אגיד את עמדת המשרד ואני אבקש מפרופסור גרוטו להמשיך לפרט את עמדת המשרד. האם זה מקובל, אדוני יושב הראש?

לא שמעתי אותך, עוד פעם.

האם זה מקובל שאני אגיד את עמדת המשרד ולאחר מכן אבקש מפרופסור גורטו להמשיך ולפרט, במיוחד את השאלה שנשאלה בהצעות לסדר היום.

אז אם זה ככה, אתם תדברו אחרי שאר הדוברים. העמדה שלכם נעולה, סגורה, לא חשוב מה אחרים יגידו, אתם באתם מהבית עם משהו כתוב? או שאתם עדיין פתוחים לשמוע, להקשיב ולשנות אם צריך?

אנחנו כבר שמענו את כולם, אני חושב ---

זאת אומרת מה שהשאר ידברו זה מיותר.

לא, לא מיותר. זה מחדד תמיד וזה מחדד ומכוון אותנו ---

אולי נפתיע אותך, חיים.

מחדד ומכוון אותנו, אבל יש לנו בהחלט עמדה שהתגבשה, העמדה היא עמדה מאד מקצועית, שהייתה גם במשרד בעבר, אבל התגבשה והתחדדה בשנה האחרונה.

אוקי, חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה אדוני יושב הראש. גברותי ורבותי, כמו שקודמותי וקודמי אמרו, אנחנו בדיון הזה נמצאים כבר הרבה הרבה יותר מדי פעמים ויש לי תחושה מאד מתסכלת. יש לי תחושה שנציגי הציבור, נבחרי הציבור בכנסת, בוועדות הכנסת, במליאת הכנסת, אומרים דעה ומישהו מתעלם מהדעה הזו והרכבת ממשיכה לנסוע. יש לי תחושה שהכנסת מתפקדת כ---

לא, הוא משלם בנושאים אחרים, מה שהוא צריך לשלם הוא משלם, אותו אחד. בוא, שיהיה לך ברור. זה לא עובר ככה, אתה יודע, הוא יכול לנצח במערכה אחת, לא בכל המשחקים.

אני מאד מקווה. אדוני יושב הראש, כמו שאתה יודע, בכנסת הקודמת היינו, רוב חברי הכנסת, רוב חברי הכנסת שחתמו על הצעת חוק, שהגשנו אותה יחד, להחזרת המערכת הזאת של בריאות התלמיד לידי המדינה. רוב חברי הכנסת. זה עבר גם קריאה טרומית וזה עבר קריאה טרומית בסופו של דבר בתמיכת הממשלה, מכיוון שהממשלה הבינה שזה מה שהכנסת רוצה וזה מה שהציבור רוצה ואני קורא לכם ללכת באותו כיוון.

המהלך הזה, אדוני יושב הראש, גברותי ורבותי, התחיל כמהלך שנומק בחיסכון. המטה הראשונית היתה לחסוך כסף ולחסוך כסף, זו כמובן מטרה טובה. אלא מה היא, שבפועל לא חסכו כסף, אלא בפועל המערכת הזו – עולה לנו יותר – היא עולה לנו יותר גם בהוצאות ישירות, כפי שאפשר לראות מהנתונים שנמצאים בידינו והיא עולה לנו יותר גם בהוצאות עקיפות, כי בסופו של דבר הדבר הכי טוב, הכי נכון להשקיע מבחינה בריאותית, זה בבריאותם של תלמידים. זו ההשקעה הכי כדאית. כלכלית לגמרי. נעזוב כרגע השקפת עולם וערכים. בואו נדבר כלכלה. כלכלית, הדבר הנכון והטוב ביותר הוא להשקיע בבריאותם של תלמידים.

מכיוון שלכן חיסכון איננו הבעיה האמיתית, אני שואל את עצמי – איפה הבעיה? ואני מגיע שוב לאותה אידיאולוגיה קטלנית, שיש איזו שהיא חבורה של אנשים, שעדיין מאמינים בה, למרות שהמציאות – פעם אחר פעם מוכיחה שהיא לא נכונה – שהיא אידיאולוגיה שאומרת, שכל דבר שזז, אבל גם כל דבר שעומד במקום – צריך להפריט. זו הבעיה. יש איזו שהיא אידיאולוגיה שהמילה המתונה ביותר שאפשר להכתיר את האידיאולוגיה הזאת – זאת אידיאולוגיה דפוקה. פשוט שום דבר אחר לא מתאים.

עכשיו, ככה הורסים מערכת מפוארת. אני אומר לכם, בא לבכות, כשאני נזכר בבית הספר שאני הייתי בו וכשאני חושב על בית הספר שהילדים שלי נמצאים בו, שהוא לא דומה, כי אין בו את אחות בית הספר שאפשר לדפוק על הדלת שלה והיא יכולה להיות כתובת לא רק לענייני זריקות. אין, אין. הלך לאיבוד.

הדבר הזה פוגע קשות בילדים. הוא פוגע קשות בילדים מכיוון שהאחות בבית הספר היא כתובת, מעבר לצד הטכני והנקודתי של הזריקה באותו יום. זאת דלת פתוחה, זו אוזן קשובה, זה חלק מהמערך שיכול להפחית אחר כך מצבים של ילדים בסיכון, שחברת הכנסת לוי-אבקסיס כל כך הרבה מתעסקת בהם. זו בדיוק החוליה, הרי יש לנו את הילדים האלה כבר במערכת, הם בידי המדינה. רק ניתן להם את הטיפול המתאים, ניתן להם את המערכת המתאימה. אפילו בתחום שהמערכת כאילו יודעת למדוד אותו וזה התחום של החיסונים, אפילו פה יש ירידה באיכות ובכמות.

יש כאן גם פגיעה בעובדים. נמצאות פה הנציגות של האחיות. אדוני יושב הראש, אתה ידוע כלוחם ונאבק על זכויות העובדים ותנאי העבודה הם בלתי מתקבלים על הדעת ---

אחרי שאתה תסיים, אנחנו ניתן להם לדבר.

אז אני אעצור כאן. אני רק אומר שכשפוגעים בעובדים, בסוף פוגעים בעבודה. זו התוצאה. זה לא רק פגיעה בעובדים, זה גם העבודה נראית ככה. עכשיו, אני אומר, אני שמעתי את סגן שר הבריאות במליאת הכנסת בנושא הזה. הוא אומר – הבעיה היא בעיה של תקנים. אני פונה למדינה ואומר – הגיע הזמן להבין שמי שעובד במדינה צריך להיות עובד מדינה. מה, זה כזה דבר לא הגיוני? עובדי מדינה. הן עובדות מדינה? הן נמצאות במערכת שנמצאת בידי המדינה? שיהיו עובדי מדינה. מה הבעיה? מה החידוש פה?

היום העניין שביטלו את הפנסיה התקציבית זה כבר גם לא מעניין.

בדיוק, אז יכולות להיות עובדות מדינה.

... פנסיה תקציבית, וזה לא מציאה להיות עובד מדינה. המשכורות בשמים, התנאים בשמים ---

כן, בדיוק, אפשר לחשוב איזה אוצר פה אנשים מקבלים.

איזה כלי גדול.

אבל כל התפיסה של לבטל את המדינה בתחומים שבהם המדינה חייבת לעסוק, תחומים שהם תחומי הגרעין של טיפול בילדים, במערכת חינוך, זאת תפיסה שהיא לא מתקבלת על דעתי.

לסיכום, שתי הצעות מעשיות, אדוני יושב הראש. אני מציע שבנוסף לפניות למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, אנחנו גם נפנה לשר הבריאות, שהוא ראש הממשלה ונבקש את התערבותו. אולי נזמין אותו אפילו לדיון בוועדה.

שיתערב קודם בשביתה, אחר כך שיתייחס לדבר הזה.

שיתערב במקביל, בשיטה מקבילית, לא רק טורית.

לא, עכשיו יש לו את הראש למינהל, הוא עסוק עם ראש המינהל, עם ביבי במינהל.

אומרים שהוא יודע לחלק קשב, אז שיחלק קצת קשב לטובת מערכת הבריאות.

דב, מאחר שאין לו עבודה, כנראה, אז שיתעסק עם זה, בסדר, אוקי.

נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אדוני יושב הראש, אני מציע שהוועדה ---

את המשט הוא כבר סידר.

אני מציע שבסיכום הדיון הזה, הוועדה תחליט שאנחנו נקדם את הצעות החוק הפרטיות בתמיכה של כל חברי הכנסת שהם חברים בוועדה, יש כל מיני הצעות חוק פרטיות על שולחנה של הכנסת בנושא הזה. אני מציע שאנחנו נתגייס כדי להעביר את הצעות החוק הפרטיות האלה, כי אם אנחנו נחכה לפעולתה של הממשלה – אנחנו נקיים פה עוד עשרה דיונים כאלה.

מצוין. אוקי, תודה רבה. מוריה אשכנזי ואחריה חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

בוקר טוב לכולם.

שם ותפקיד, למרות שהקראתי, שם ותפקיד.

מוריה אשכנזי, יושבת ראש חטיבת אחיות בריאות הציבור, בהסתדרות האחיות. אני מייצגת את אחיות טיפות החלב ובתי הספר. אני רוצה להתחיל את דברי בכך שלמעשה, המדינה הראשונה בעולם שהפריטה את שירות הרפואה המונעת בתחום בריאות התלמיד, זו היתה מדינת ישראל. לא קיימת שום מדינה אחרת בעולם שהעיזה לעשות כזה מהלך. מכאן אני קוראת להנהלת משרד הבריאות ובעיקר בעצם יותר לאוצר.

אני חושבת שהמסקנות, מעבר ל- אנחנו נתחיל מ-2003 שהתחיל הסיפור הזה של ההפרטה, הרפורמה וכל המהלך הזה, שצמצמו את התקציבים של בריאות התלמיד, זה ירד מ-87 ל-70 מיליון, פוטרו אז 300 אחיות. רבותי, למה אתם רוצים להגיע? לייבוש מוחלט? אז הגעתם לזה כבר. השוקת כאן שבורה ואני קוראת לכם פה, למשרד האוצר, לבוא ביחד ולהתעשת ולעצור את המהלך הנואל הזה, שנקרא הפרטת שירות בריאות התלמיד. זה לא יתכן יותר. מדובר פה בבריאות של הילדים שלנו. הנכדים שלנו. זה לא יכול להיות שאחות תגיע, מפני שלוחצים עליה, לחסן 60 ילד ביום. היא לא מכירה את התלמיד, היא לא יודעת מי הוא, היא לא מוכרת בבית הספר. היא בכלל לא פקטור. היא באיזה שהוא מקום גורם של קבלן וזה לא משנה כרגע מי זה, כי זה גם היה הקבלן הקודם, שדרש תקופה. עם ילדים לא עובדים בתפוקה.

אני, כאחות בריאות הציבור, מעל שנות דור, כואב לי לראות את המצב הזה שנוצר היום. כי כשאני הייתי אחות בית ספר, עם השמלה הירוקה עם הצווארון הלבן, כולכם זוכרים אותנו בצורה כזאת, אני כבר לא מדברת על המקלות והכינמת, שזה בדרך כלל זוכרים אותנו. אני ידעתי להכיר, לפני ולפנים את המשפחה, את הילד. הכרתי אותו מטיפת חלב, את הריונה של האם. ידעתי מי האוכלוסייה שלי. כאן היום זה כלום. זה לוקחים אחיות מרחבי הארץ ומטיסים אותן לאילת, מפני שיש לחץ לגמור את החיסונים. איפה הטעויות שמתבצעות? האחיות האלה שמגיעות לשם, מבחינה מקצועית הן נשברו. הן כבר לא עובדות לפי נהלים של משרד הבריאות. הם נדרשים עכשיו לעבוד לפי נוהלי חברה. מה לחברה הזאת בעיסוק הזה בתחום רפואה מונעת? שום דבר.

לכן, אני אומרת עוד פעם, אני קורא פה לכולכם ובמיוחד למשרד האוצר, לא לעמוד יותר מנגד. המגמה של משרד הבריאות, אני מקווה ואני יודעת, שכן להעביר את השירות הזה למדינה בחזרה. אל תעמדו מנגד ואל תספרו פה על 400 תקנים. קודם כל תתעשתו, תרדו מהעץ ותחליטו שאתם נותנים את התקציבים, את הקליטה של האחיות. להחזיר למעשה עטרה ליושנה. תודה.

מאה אחוז, תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

אדוני יושב הראש, אני אתחיל דווקא מההיבט הכלכלי. קודם כל הסוגיה היא לא סוגיה של כסף. נכון שבשנים מסוימות בוועדת הכספים, היינו עדים בכל תקציב לניסיון חוזר ונשנה של האוצר, ככה לגלח עוד קצת ועוד קצת בתקציב, בבחינת אתה יודע – התחרות הזאת בין הפקידים באוצר – מי יביא את התוצאה היותר טובה לראש אגף תקציבים ובכל שנה ניהלנו מחדש מאבק על עצם החלטת התקציבים, בתוך השירות המופרט. אבל הסוגיה היא לא סוגית כסף, כיוון שהעלות של החזקת חברות הקבלן, שמתגאות בכל מיני שמות כמו "נטלי" והאגודה לבריאות הציבור, העלות היא זהה לעלות שהיתה לו השירות הזה היה ממשלתי ובידי משרד הבריאות או משרד החינוך.


אנחנו לא מדברים כאן על עלות. אנחנו מדברים כאן על תקנים, כמו שאמר סגן שר הבריאות, ליצמן ותקנים זה כבר סוגיה אידיאולוגית. זאת ההנחה, שאת השירות הציבורי צריך להרזות, לעשות לו אנורקסיה, לצמצם אותו ולהפוך את תקציב כוח האדם ואת התקציב שמיועד לתקנים, להפוך אותו לתקציב קניות. הרי מה זה? זה תקציב קניות. קונים שירותים. מעבר לסוגית הכסף המיידי, יש כאן סוגיה של עלות ותועלת, סליחה אני מדברת במונחים כאלה, כשאנחנו מדברי על רפואה מונעת.

לילדים.

כן, אבל יש הכרח לדבר על זה, כי יש כאן כאילו איזה ויכוח, כאילו, בין הרגש לבין השכל, בין הטיפול הטוב בתלמיד לבין שיקולים כלכליים. אין כאן שום ויכוח. אפילו אם אנחנו מודדים את זה במדדים כלכליים, הטהורים ביותר בעולם, אנחנו רואים שלפי כל המחקרים על רפואה מונעת, על כל דולר שאתה משקיע ברפואה מונעת, אתה מרוויח באופן ישיר 5 דולר ובאופן עקיף 11 דולר. כי אין דבר בלתי משתלם יותר למדינה, מלהפקיר את הרפואה המונעת שלה, ולהפוך לחשופה למגפות.

הרי הנטל הכלכלי שייפול על כתבי מערכת הבריאות, ביום שבו תפרוץ שחפת, צדפת, פוליו או מה שזה לא יהיה, כל ה- תתקנו אותי אם אני לא נותנת את הדוגמאות הנכונות. שעלת, חזרת וכן הלאה, אותם דברים שאנחנו כמדינה נאורה ומתוקנת, המחלות האלה כבר לא קיימות בגלל הרפואה המונעת. ביום שבו הם יחזרו והן יחזרו, אם ימשיך התת חיסון הזה, העומס הכלכלי על המדינה יהיה גדול פי כמה.


כאן לא מדובר על משהו שהוא חברתי או שאנחנו אמורים לעורר כאן את בלוטות החמלה של מישהו, כיוון שברור שזה מעורר חמלה, התיאורים שנאמרו כאן וברור שזה נורא לראות ילד שהאחות הצטוותה לחסן אותו בתוך 40 שניות וברור שאנחנו עדים כאן גם למצוקה ברמת המיקרו, אצל הילדים ובוודאי אצל העובדות המסורות האלה. אבל אנחנו מדברים כאן על סוגיה לאומית, לא על סוגיה של מסכנות.

מדינה נאורה ומתוקנת שמפקירה את הרפואה המונעת שלה והופכת אותה למטבע עובר לסוחר ומתעלמת לחלוטין מתכנון ארוך טווח של הבריאות שלה לטובת חיסכון של השקל, כאן ועכשיו, זאת מדינת עולם שלישי, זאת לא מדינה נאורה. אנחנו לא עומדים כאן בשום קריטריון, לא של ה-OECD, לא של כל המדינות המפותחות, אנחנו מדרדרים את עצמנו, בכוונה תחילה, למקום של להיות בין מדינות אפריקה, שלא מצליחות לחסן את הילדים שלהן וזאת החלטה מדעת. הרי כל שנה מישהו מקבל את ההחלטה הזאת.

אין צורך יותר בפיילוטים ואין צורך בניסיונות ואין צורך בחיבוטים. יש לנו כאן פיילוט מתמשך של עשור וחצי שבו ההפרטה של הרפואה המונעת, בדמות שירותי בריאות התלמיד נכשלה כישלון חרוץ. אנחנו יכולים לבוא הרי כל חודש עם כתבות שמתפרסמות ועם ממצאים – פה לא חוסנו 30% ושם לא חוסנו 20%. אבל הממצאים האלה הם רוטינה, הם חוזרים על עצמם כבר עשור וחצי, מאז שההפרטה הזאת התרחשה. גם בית המשפט העליון, שבהתחלה נמנע מלהתערב בסוגיה הזאת וטען שרפואה מונעת – אין הכרח שהיא תסופק דווקא על ידי המדינה – שינה את ההחלטות שלו נוכח המציאות המשתנה, נוכח העובדה שהדברים האלה טופחים בפנינו שוב ושוב והפסיקות שלו עכשיו כבר אומרות שיש לשקול האם שירות כזה יכול להיות מופרט. התשובה היא שהוא לא יכול להיות מופרט. אני יודעת שאנחנו בתוך מסלול חד כיווני, שבו בשום פנים ואופן אי אפשר להלאים ואי אפשר להחזיר למדינה, לכאורה. אבל ---

את בתי הכלא הפרטיים הצליחו להחזיר אחרי פסיקה של בג"ץ, כי יש שירות שאי אפשר להלאים אותו ושאי אפשר להפריט אותו גם אם הוא בא לתת שירות טוב יותר לנצרך, אז קל וחומר בנושא הזה.

אורלי, יפה. שלי – משפט אחרון.

אני מסכימה איתך, חברת הכנסת אורלי לוי, בהחלט. אני חושבת שההחלטה של בג"ץ בעניין הפרטת בתי הסוהר היא החלטה מכוננת. כפי שבג"ץ קבע שכליאה היא שלילת החירות החמורה ביותר ועל כן אסור שתעשה בידי אנשים פרטיים, כך גם הרפואה המונעת היא שירות בסיס של מדינה נאורה לאזרחים שלה ואסור שתינתן לא בידי האגודה לבריאות הציבור, לא בידי "נטלי" ולא בידי שום חברת כוח אדם, אלא בידי המדינה.

תודה רבה. פרופסור יונה אמיתי.

כן, שלום.

שם ותפקיד.

פרופסור יונה אמיתי, יושב ראש חיפ"א – החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה. אני מייצג פה את ההסתדרות הרפואית בישראל.

בראשית דבריי אני רוצה לחרוג בשני משפטים ולהזכיר את ידידנו, ד"ר אמנון קירו, זיכרונו לברכה, למי שעוד לא יודע שנפטר לפני יומיים, מבכירי רופא הילדים בישראל, שגם השתתף בהרבה מאד דיונים בוועדה הזאת בעבר ולצערנו נפטר באופן פתאומי לפני יומיים.

ולענייננו.

המעמד מחייב להזכיר את זה.

אוקי. נרשם בפרוטוקול.

את תפקידי הנוכחי, הגדרתי קודם, אבל אני נמצא פה יותר בגלל תפקידי הקודם. עבדתי במשך 8 שנים כמנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות ובמסגרת זאת השתתפתי אישית בלמעלה מ-30 דיונים של ועדות הכנסת השונות בנושא הזה. פרשתי ממשרד הבריאות לפני 3 שנים בדיוק על רקע זה. זה היה מבחינתי קו שבר, לא הצלחנו מבחינה מקצועית, כשהיה קונסנסוס כמעט מקיר לקיר בין הרופאים, בכל המסגרות, שזאת טעות מקצועית, ארגונית, מנהלתית, תדמיתית, כספית, איך שתקראו לה, לעשות את האקט של ההפרטה.

עכשיו, העניין הוא שכל הניסיון הזה של הפרטה זה כבר באיזה שהוא מקום סבב שלישי, כי בשנות ה-90, יש לי ניסיון ארגוני בנושא הזה, אני יכול לספר, בשנות ה-90 – 94-95-96 - הופרט השירות, נחל כישלון חרוץ ועל רקע זה נחקק חוק בשנת 97' לשירותי בריאות התלמיד, שבמסגרתו עבד השירות עד שנת 2007.העניין הוא שהייתה טעות מובנית בניסוח החוק ולא הוכנס סעיף אחד קטן שנקרא 'טייס אוטומטי', או 'גידול המותנה בגידול באוכלוסיית התלמידים ובעלויות הריאליות, הנומינאליות'.

כל השירותים האחרים, השירותים הרפואיים בקהילה, תקציבי משרד הבריאות האחרים, צמחו בהתאם. בינתיים ראינו גידול של כ-25-30% במספר התלמידים. גידול של עשרות אחוזים בעלויות השכר ---

מה אתה מסביר לנו עכשיו, למה נכשלנו?

לא.

אנחנו היינו שם, אנחנו יודעים שנכשלנו. זמננו קצוב, תן לנו כותרות – איפה אנחנו משפרים את העניין, אל תחזור להיסטוריה.

טוב.

נכשלנו, בשביל זה אנחנו מסבירים. עכשיו, תן לנו איך אנחנו יוצאים מהעניין, נקודות.

אבל הנקודה הזאת מתייחסת שוב לניסיון של פיילוט ושוב ניסיון. אוקי, אני אגיע לנקודה של השורה התחתונה, למרות שיש הרבה מה לומר. בכל אופן, המצב הנוכחי הוא כזה שאנחנו רואים התפרצויות של שעלת, יש כיסוי חיסונים נמוך. האלטרנטיבה להעביר את השירות, בצורה כזאת או אחרת, לקופות החולים, או לשלוח ילדים להתחסן בקופות החולים – היא חסרת תוחלת. מנכ"ל המשרד, פרופסור רוני מגזו, עשה ניסיון יוצא מן הכלל להעלות את המודעות לחיסוני שפעת בחורף והגענו בקושי, בילדים בקושי ל-15%.

אני לא יודע אם הוא היה אז בתפקיד, היית בתפקיד?

כן, כן והוא גם פעל נמרצות.

בשפעת החזירים הוא עוד לא היה בתפקיד. זה היה איתן עם חי.

הוא פעל בנחישות והגיעו ל-15%. זה נוכח תקשורת אקטיבית וכל השאר. כך שהאלטרנטיבה בעצם היא אחת – השירות חייב להיות ממלכתי, אוניברסאלי, אחיד, מתוקצב ומתוקצב ריאלית. מה שאמרתי קודם לגבי 25% עלויות באוכלוסיית ... ועשרות אחוזים, אני לא רוצה לזרוק מספר, אבל בשעתו כשעשינו הערכות, מי שלא יעשה את השירות יכול להיות "נטלי", אגודת השירותים ---

מאה אחוז. אמרת את מה שאמרת, אמרת יפה.

רגע, יונה ואם זה יהיה השלטון המקומי, לפי התוכנית שהמשרד התחיל?

חסר כל סיכוי. עכשיו, תשתית טיפות החלב בארץ שפרושה יפה, מהווה פלטפורמה מצוינת להפעלת השירות.

הם לא משלמים משכורות לעובדים שלהם בחלק ניכר מהמקומות, הם לא ייתנו את ---

תשתית טיפות החלב שפרושה בכל הארץ, היא פלטפורמה מצוינת לעשות את החיבורים ברמה הקהילתית המקומית, כך זה עבד. אולי מילה אחרונה, אם כבר עושים את השינוי החד והוא חייב לבוא, כי אחרת זה יהיה הדיון הארבעים וכמה ושוב נצא עם תסכול והילדים יצאו עם פגיעה והאחיות וכולם. אגב, האחריות אמרו, כבוד יושב הראש אמר – איזה אחות תבוא לשירות כזה שכל שנתיים הולכים להפריט אותו ולשלוח אותו למסגרת אחרת. איפה גאוות המקצוע, הביטחון, היציבות, בכלל המקצועיות נפגמת. שכר הלימוד שמשלמים כל פעם בשינוי כזה הוא עצום.

אם כבר עושים שינוי, הצעתי לוועדות הכנסת בעבר, תמר גוז'נסקי בשעתו ואחרים וקיבלו את ההצעה הזאת באופן עקרוני ---

משפט אחרון אמרת. אתה חוזר להיסטוריה.

לא.

משפט אחרון.

שחוק שירותי בריאות התלמיד יתפרש מכיתה א' עד י"ב. הנומליה של 2 שירותים מקבילים היא עולה לכולנו, ברגע שיש---

תודה רבה.

טוב.

ד"ר עמנואל כץ, אחר כך אני אעבור אליכם.

אני מכהן כרופא אם וילד במחוז הדרום במשרד הבריאות. אני כיהנתי כיו"ר איגוד רופאי ילדים בישראל, כיו"ר החברה של פדיאטריה אמבולטורית. אני יועץ של ארגון הבריאות העולמי והיום אני יו"ר ועדת המומחים בנושא של רפורמת בתי הספר מטעם משרד הבריאות.

אני הייתי שואל שאלה את יושב ראש הוועדה.

תשאל, בבקשה.

האם היינו עושים את הדיון הזה אילו "נטלי" הייתה בעצם מחסנת 100% ילדים במדינת ישראל? והתשובה שלי היא שכן. כי העניין הוא לא חיסונים.

לא רק.

לא רק חיסונים. העניין הוא הרבה יותר מורכב ואנחנו בעצם דנים על זה שנים רבות ומבחינתי זה דה ז'ה וו עצוב ואני רוצה פשוט להגיד כמה דברים מבחינת מה העמדה שלי, העמדה שלנו, של איגוד רופאי הילדים גם כן ושל המשרד בנושא הזה. אני חושב, אני לא יכול בעצם כרגע לסגור את הנושא מבחינת הוועדה, כי הוועדה בעצם יושבת כרגע על המסקנות, אבל יש כמה דברים.

אחד זה הפעילות של האחות – אחות חייבת להיות אחות עם הכשרה מיוחדת לרפואת בתי ספר, שזה לא קיים היום בכל המערכות וצריכים לעשות הכשרה מתאימה. כן, נכון, אפשר להחזיר את השירות כמו שהוא נמצא היום ולהעביר את הצוות של ציות לתקנים של משרד הבריאות, אבל יחד עם זאת צריכים בעצם להיכנס לנושא של התמקצעות ונושא של גאות יחידה כאחות בריאות התלמיד. זה נושא חשוב ונושא שקיים בהרבה מאד מקומות בעולם.

הדבר השני, השירות הזה אסור לפצל אותו. הוא צריך להיות מגיל 3 עד גיל 18 ושיכלול רפואה בבתי הספר ורפואה של החינוך המיוחד. זו החובה של המדינה והדברים כמו שהיום הם לא בדיוק כמו שנראה.

כן ,בחינוך המיוחד יש בתי ספר שבכלל ----

אורלי, אורלי.

הנקודה השלישית, שאחות בבית הספר, התקן לאחות בבית הספר הוא תקן שצריכים בעצם לקבוע אותו. אין שום ספק שבתי ספר גדולים עם 800-900-1000 ילדים, צריך בעצם אחות משלו ויכול להיות בעצם שתהיה קבוצה של בתי ספר, עם אחות המיועדת להיות בבית הספר, שבעצם תבין, תכיר ותתמודד עם כל הבעיות של בית הספר, שזה לא רק תאונות. בעיקר את החלק ההתנהגותי של אותם הילדים ולהיות מתאמת בריאות לאותו בית הספר או לאותה קבוצה של בתי ספר.

האלמנט הרביעי זה הרופא. הרופא היום, כדי לבדוק ילד בבית הספר, זה לא הסטייט אוף דה ארט. נפלנו מזה. זה כבר פאסה כבר 20 שנים. אבל במקומות שכן, כמו במגזר הבדואי, כמו בצפון, כמו חלק בירושלים, בתל אביב, זה חובה. זה חובה בעצם להיכנס לאותן האוכלוסיות שהן לא נגישות, אותן אוכלוסיות שהן חסרי כל ואתה צריך בעצם את הרופא, מהמערכת שיבוא אליהם כדי פשוט לבדוק אותם ולתת את הפתרון הבריאותי ויש פתרון. יש פתרון אם אנחנו משלבים בעצם את הרופאים ואת הצוותים הקיימים היום במערכת הבריאות, בבתי חולים ובמרכזים לבריאות הקהילה בקהילה ונותנים להם את האפשרות לטפל ולקבל את העובדה שיכולים להיות יועצים של צוות בית הספר, כרופאים לכל אותם הילדים שיש להם בעיות כרוניות וצריכים להתמודד עם הבעיות הכרוניות, שזה פחות או יותר 20% מהאוכלוסייה.

חיים, אני לא מבינה את הדיון כאן. רק שנייה, תן לי להגיד ---

שנייה, שנייה. משפט סיום.

זאת אומרת שהנקודה מבחינתי זה שהשירות הזה צריך לעבור בעצם למדינה וצריך לעבור למדינה היום, כאשר הבעיה היא בעצם לעשות את זה באופן הדרגתי, בצורה מסודרת ומושכלת.

מאה אחוז, תודה רבה.

חיים, בשעה האחרונה אזרחי מדינה יודעים, מי שקורא את האינטרנט, יודע שלמשרד הבריאות יש תוכנית שהשלטון המקומי מברך עליה. אנחנו יושבים פה וב-YNET כבר רצה הודעה ---

אז רגע, יש פה מנכ"ל, יגיד יש תוכנית.

לכן, אני ---

רחל, רחל, לאט לאט. חבר הכנסת ד"ר עפו אגבריה.

אדוני יושב הראש, חברי חברי הכנסת, אני כבר בדיון הזה כמעט כבר פעם שלישית או רביעית ואני רק קדנציה ראשונה.

לפחות רביעית.

אבל מה שמעניין, שבדרך כלל אנחנו מדברים שבגלל התוכנית הזאת, מי בעצם משלם הכי הרבה את המחיר? זה כמובן התלמידים וכמובן השכבות החלשות וכמובן הפריפריה ומה לעשות שהשכבות החלשות נמצאות בפריפריה?

לצערי הרב הפכו את העניין רק לעניין של חיסונים ולא חיסונים, כאשר 35% לא חוסנו, אז אני לא רוצה לחזור על הדברים מה שאמרו, שבאמת זה אחר כך אנחנו משלמים את זה ואנחנו רואים מהאשפוזים הארוכים והקשים של הילדים שלא חוסנו. אבל הצד השני, אני לא יודע איך אפשר להביט בעיני כולם ולראות שכל הארגונים – אם זה הסתדרות הרופאים ואם זה חיפ"א ואם זה הרופאים ואם האחיות ואם זה בתי הספר, כולם לא רוצים את התלות הזאת ורוצים להחזיר את זה לשירות המדינה ורק יש איזה שהוא גורם אחד, שזה משרד האוצר, שמסתכל, לצערי הרב, על עניין הרפואה מתוך מבט של כסף.

גם כסף זה לא כזה ---

חברי, לא. רפואה זה לא פונקציה של כסף. האחות בבית הספר זה לא רק טכנאי ולצערי הרב עשו ממנה טכנאית בלבד, רק לשים את הדקירה, לתת את החיסון לילד וזהו. אנחנו זוכרים וכולם יודעים שאחות בבית ספר זה גם לבדוק שמיעה, גם לבדוק ראייה, גם לבדוק משקל, גם כשילד קטן שיש לו הקאה ושלשול ואף אחד לא יכול אפילו להסתכל עליו ואתם יודעים כמה הילדים אכזריים והאמא לא יכולה להגיע בזמן והאבא בעבודה והסבא לא יכולה לצאת. אין מישהו שייקח אותו ואין אחות. אני לא יודע למה לא מסתכלים על הדברים האלה בצורה כזו? זה נורא נוגע ללב ואני ראיתי דברים כאלה. אני עבדתי כרופא במשך 35 שנה ואני רואה את הדברים האלה וביקשנו ואמרנו שדברים כאלה לא יכולים לעבור לסדר היום.

אני מסכים עם האחות, שבאמת איך שהיו האחיות מופיעות ומחטטות לנו בראש, שעכשיו כבר אין שערות, אין מה לחטט שם וזה טוב שהמרפסת כבר גלויה ואין מקום לכינים. אז הן עשו עבודת קודש. אפילו את הציפורניים הן בדקו ועכשיו מי עושה?

דבר שני, בקשר לרופאים. חברים, יש כל כך הרבה, במיוחד בפריפריה, פספוסים שלא מגלים אותם ובמיוחד במשפחות עם יכולת ומצב סוציו אקונומי גרוע. ילדים שלא ניגשים לרופא ואף אחד לא בודק אותם וכשהיה הרופא מגיע לבית הספר והיה בודק אותם ותסלחו לי שאני גיליתי בתקופה האחרונה, בתור רופא, ילד בן 16 שכבר בן 16, אף אחד לא בדק אותו, שאין לו אשכים. זה נורא. אתם יודעים איזו השקעה צריכה להיות של המדינה בטיפול בילד הזה אחרי זה? חוץ מהמצב הנפשי והחברתי, למה הוא נקלע. אז כמה הדברים האלה חשובים.

אני בטוח שלמשרד הבריאות גם יש איזו שהיא עמדה חיובית והייתי מאד מאד מצפה ממשרד הבריאות שאנחנו חשים שבתקופה האחרונה, יש לו את הכיוון החברתי, אולי יותר מאחרים, אני לא יודע, אבל זה מה שאני חשב בתקופה הזו. אז הייתי מצפה ממשרד הבריאות שיבוא לעמוד לצדנו, לצד כולם, אלה שתומכים בהחזרת השירות למשרד הבריאות, מול משרד האוצר ולבוא ולהגיד להם שאנחנו, אם אנחנו כולנו חושבים שזה נכון, זה לא אומר שרק משרד האוצר הוא הצודק. הרי יש רוב של תומכים בדבר הזה, אז מדוע ההתעקשות הזאת?

לכן, הייתי מצפה שלפני הסיכום של משרד הבריאות, שיהיה לו את הסיכום היותר חברתי שאנחנו, באמת כולנו רוצים אותו.

תודה רבה. אורית תמיר, מנהלת מחלקת בריאות, מועצה אזורית גליל עליון, נמצאת?

כן, פה.

בקצרה, אבל בקצרה.

טוב, בקצרה. אני לא אחזור על מה שאמרו קודמי. אני גם כן מהפריפריה ועשיתי מאמץ גדול להגיע לפה כי אני חושבת שהדיון הזה הוא מאד חשוב ואצלנו התמונה היא מאד דומה, כמו אצל כולם, שרק שני שלישים מהתלמידים חוסנו ואני לא יודעת כמה נבדקו, כי זה עוד פחות. אני חושבת שזה גורם גם נזק בלתי הפיך לעתיד. היום גם ההורים, בכלל ההורים, יש להם איזו שהיא התנגדות לחיסונים ובית הספר הוא איזה מקום שהם סומכים עליו ושולחים את הילדים בשמחה להתחסן וזה גם כן הולך ונעלם.

אני מקווה שמשרד הבריאות באמת יחזיר את השירותים האלה למשרד הבריאות, אבל מה שחשוב לי לומר שעד אז, מאד חשוב לתת פתרונות לכל התלמידים, להמון התלמידים שלא קיבלו חיסונים ולא באיזה מוקד שהוא מרוחק עשרות קילומטרים מהיישובים, אלא בתחילת שנת הלימודים הקרובה, לתת להם פתרון או בבית הספר או במרפאות הקהילתיות של קופת חולים, שבאמת יוכלו לעשות את ההשלמה הזאת.

חשוב לי עוד דבר לומר, שמאד חורה לי שיש אצלנו כיתות של אוטיסטיים, שבכלל לא זכו בשנתיים האחרונות לשום ביקור ושום טיפול---

אתה מבין את האבסורד? החלשים תמיד נדפקים, זה פשוט לא להאמין.

של חברה כזאת או אחרת.

כן, זה ברור. ככל שאתה ---

תודה רבה. חברת הכנסת עינת וילף.

תודה רבה. אני נמצאת פה כחברה בוועדת החינוך, כי חשוב לי גם להדגיש שצריך שקולו של שר החינוך ומשרד החינוך, למרות שזה באחריות משרד הבריאות, שקולם יישמע. שיהיה ברור שצריך להחזיר את האחיות לבית הספר. אני חושבת שנדיר שיש מדיניות, נושא שהוא של מדיניות ציבורית, שהוא כל כך שחור ולבן, שאין בו אפילו אפור, שברור שזו קטסטרופה בכל קנה מידה, ללכת עם המדיניות האווילית הזאת. היא גם לא מוצדקת לא מבחינה כלכלית, בוודאי שלא מכל בחינה אחרת.

לחינוך ולבריאות יש מאפיין ייחודי, אלה שני תחומים שבצורה מובהקת לא נענים לכללים של השוק החופשי. זה לא במבה. אי אפשר להפעיל עליהם את הכללים האלה. דווקא בתחום הבריאות ודווקא בתחום החינוך, האספקה הציבורית שלהם נותנת מוצר טוב יותר, כך שאם נדמה שההפרטה יכולה לתת מוצר טוב יותר ויש כאן שאלה של צדק מול כלכלה, במקרה של חינוך ובריאות זה חד משמעית. האספקה הציבורית נותנת את המוצר הטוב יותר, את השירות הטוב יותר ולכן גם לשאלת התקנים. תקנים אני יכולה להבין שרוצים לצמצם תקנים בנושאים שהם דינאמיים. אחיות בית הספר נצטרך עוד הרבה מאד עשרות של שנים ולכן ההנחה שלא לתת תקנים כי זה מקבע את המערכת, במקרה הזה מוטעית לחלוטין. תמיד נצטרך אחיות בית הספר, זה ברור לנו עכשיו יותר מתמיד וגם בהיותי חברת קואליציה, אני מצרפת את קולי להצעה של חבר הכנסת דב חנין, לקדם את הצעות החוק הפרטיות. אני חושבת שהולך ונצבר רוב, גם בקרב חברי הכנסת, בצורה חד משמעית, לקידום המדיניות הזאת ואם צריך – על אפו ועל חמות של ה---

אוקי, תודה רבה. שמענו כמעט את כולם ואני רואה את נציג האוצר יושב, ילד צעיר, בתחילת דרכו. לא אשם במה שהיה בהתחלה שדיברנו. יושב בשקט, למד שבוועדה הזאת עדיף לשתוק, שלא צריך לדבר. למד. שמעת. הייתי רוצה לדעת כמה כסף לדעתכם הרווחתם מזה שהפרטתם ואיזה נזק יצרתם? כמה כסף הרווחתם? כמה חסכתם ואיזה נזק יצרתם לילדים במדינת ישראל? או אם יש לך משהו אחר להגיד.

ערן הכהן, רפרנט בריאות באגף התקציבים, משרד הבריאות. קודם כל, לא ההצעה הזולה נבחרה ולא היה חיסכון בכסף, זה עלה יותר ---

לא, לא, אנחנו לא דיברנו על ההצעה הזולה. דיברנו על החרגת הפרטת ---

הם חשבו שהם יחסכו, אבל הם לא חסכו.

אפשר לסיים?

כן.

הם לא חסכו אפילו.

תודה. לא, זה לא היה חסכון, והשירות, כאשר חברת "נטלי" מספקת אותו, הוא יותר יקר לתקציב משרד הבריאות.

לגבי אחות בכל בית ספר, באמת לפני 30 שנה היו פה הרבה יותר אחיות לאלף נפש, היום יש הרבה פחות. אני לא יודע אם משרד הבריאות, זה מה שהוא מתכנן, אני לא מכיר הצעה שתהיה אחות בכל בית ספר. זה לא אפשרי. יש היום מחסור באחיות, האוצר עושה הרבה ---

רק בגלל מחסור באחיות? אני לא חושב שזה התירוץ הנכון.

לא, לא, יש מחסור באחיות ---

איפה במספר בתי ספר ---

אורלי ועפו, תשמעו, אתם דיברתם, בקשב הוא הקשיב לכם. תכבדו אותו, תנו לו להגיד את מה שיש לו להגיד, גם אם זה לא תואם את דעתכם. גם אם זה לא נעים לכם לשמוע. הוא צריך להגיד את מה שיש לו להגיד.

חברת "נטלי" באמת בתחילת השנה היו לה קשיי לידה, באמת בכמה החודשים הראשונים ---

אנחנו לא דיברנו פה על חברת "נטלי". הדיון בגדול לא היה על "נטלי". זה היה על שירות רפואי לילדי בית ספר. לא נכנסו ל"נטלי".

אתה רוצה לדבר במקומי?

תסלח לי, אתה עובד במשרד האוצר, אני לא עובד אצלך.

נכון, אבל אני רוצה לדבר.

תקשיב, בדיוק. תקשיב בדיוק מה שאני אומר לך, אם לא אני אדרוש בכלל לבקש שלא תבוא לדיונים פה.

אני רוצה לסיים את מה שאני רוצה לומר.

אתה תקשיב בדיוק למה שאני מדבר איתך. אני לא יודע מאיפה אתה רגיל ומאיפה- מי מנחה אותך, לא יודע. אבל אתה תדבר לעניין ותדבר למה שנוגע ואני לא רוצה שתתייחס לחברת "נטלי", זה לא מעניין אותנו.

בסדר. בשנה הקרובה "נטלי" תספק את השירות ובאמת בסוף השנה משרד הבריאות ומשרד האוצר יבחנו איך ממשיכים משם וזה כן רלבנטי מה היה בשנה הראשונה, כי חברת "נטלי" באמת בכמה חודשים הראשונים לא השיגה את מטרותיה ובכמה חודשים שאחרי היא עמדה בתנאי החוזה, אם היו מודדים את זה באותו חודש. לגבי תנאי העסקה של האחיות ---

מה אמרת? אם היו מודדים-

אם היו מודדים. אני אומר, היא לא עמדה בתוצאות לפי התוכניות לכל השנה, אבל מאיזה שהוא שלב היא כן עמדה ב---

כמה כסף אספתם כדי שהוא תוכל לעמוד בזה?

מה?

תוך כדי תנועה הוספתם עוד כסף למכרז הזה כדי שיוכלו לעמוד בפערים שנצברו.

זה לא ידוע לי.

אז תבדוק.

תבדוק.

אתם מכירים דבר כזה?

כן, כן.

הטענה הזאת לא ידועה לי.

נוספו להם הטבות מסוימות, תוך כדי תנועה, כדי שחברת "נטלי" תוכל לצמצמם את הפערים.

אני רפרנט בריאות באגף תקציבים, זה לא ידוע לי מה שחברת הכנסת לוי אומרת. לגבי תנאי העסקה של האחיות, נושא שעלה פה. אני לא יודע שנפגעו תנאי ההעסקה של האחיות לפני. אני יודע שזאת התחייבות של "נטלי".

לגבי התוצאות, אני הבנתי שיצא מכתב מחברת "נטלי" שמדבר על התוצאות של חברת "נטלי" השנה, למול תוצאות אחורה, לא מה שמדווח ברחלי. לפי מה שאני הבנתי, התוצאות לא נופלות מהשנים שעברו.

לא, בטח, הם שולחים את הילדים 35 קילומטרים לקחת את הילדים שלהם לחיסונים. בשביל זה אנחנו צריכים את חברת "נטלי"? בשביל זה?

אורלי.

תגיד לי – גם אמת בפרסום הזה אין?

אורלי.

לא, כי הם לא מצליחים לעמוד, אז הם שולחים את ההורים 35 קילומטרים לחסן את הילדים.

מה את רוצה ממנו?

ואז גם יזקפו את זה לזכותם.

אני חושב שזה ראוי ---

מה את רוצה?

כי הוא אומר חצי אמיתות.

אז הוא אומר מה שאומרים לו להגיד, אבל יש את רוני גמזו שאחר כך יגיד מה משרד הבריאות רוצה.

אני חושב שזה ראוי שאם החברה לא עמדה ביעדים, היא תנסה לחסן בתקופת הקיץ. אני יודע שזה לא מצב אידיאלי וגם לא אמור להיות ---

הם בבריכות ובקייטנות.

אבל באמת, בגלל שהם לא עמדו ביעדים, הם עושים את זה. זה נראה לי משהו חיובי לעשות את זה בכל זאת, בהינתן זה שלא עמדו.

אורלי, תירגעי.

זהו, אני סיימתי.

פרופסור רוני גמזו, שמעת את רוח הדברים. שמעת גם את צעקתה של חברת הכנסת אדטו, שאמרה – מה אנחנו עושים פה דיון – הכל סגור מראש, כתוב ב-Ynet. אז אני מתפלא עליה שהיא מתרגשת עוד שכתוב ב-Ynet, אז כתוב, נו אז מה? אז כתוב. בסדר.

סליחה, אדוני יושב הראש, האם גם לנו יורשה לדבר?

לא.

למה?

לא ביקשתם.

אנחנו ביקשנו בהחלט.

לא. אני קיבלתי דף שסימנו לי מי ביקש לדבר.

אנחנו חד משמעית התכוננו לדבר ואנחנו רוצים להגיב ---

צר לי. אם הייתי רואה שהייתם מבקשים, הייתי נותן לכם. הדיון הזה מוקצב לו שעה, עד שעה 11:00 אני צריך לפנות את האולם.

3 דקות.

תקשיב. מוקצב לו שעה, אני צריך לפנות את האולם. ביקשתי אישור נוסף עד 11:10, נגמר. אין. גם אם אני רוצה – לא תוכל לדבר. רוני, אנחנו רוצים לדעת איפה זה עומד, מה הולכים לעשות ---

למה בכלל נתנו להאריך את זה למרות ---

אני לא יודע, נתנו להאריך. איפה משרד הבריאות? מה הוא הולך לעשות? איך אנחנו רואים את בריאות הילד מחר.

מה עמדתו בכלל? אם להחזיר או לא.

אז קודם כל להזים את כל מה שכתוב ב-Ynet, אני לא ראיתי מה כתוב. שום תוכנית, רשויות מקומיות, שום דבר, רחל זה לא קיים, את בטוח מאמינה לי.

אוקי.

אין שום דבר שעבר לא דרכי ולא דרך איתמר, בהקשר הזה.

בסדר גמור.

העמדה המקצועית, הדעה המקצועית, החשיבה המקצועית והכיוון המקצועי, הכל של משרד הבריאות בהקשר של הנושא הזה, זה שהמדינה צריכה לבצע את זה בעצמה.

או.

חד משמעית. בעצמה. קרוב אליה. על ידי עובדיה. לפרוש את השירות. לקיים את השירות. לקדם את השירות. לעשות את זה בעצמה. זה הדרך הנכונה. זה הדרך הנכונה וזה פשוט מאד מכיוון שמדובר באחד משירותי הליבה של שירותי הבריאות במדינת ישראל. שירותי הליבה בגדול, זה לא כל כך מסובך. זה האם והילד, שזה עוד לפני הלידה, במהלך ההיריון, טיפות החלב, מה שנקרא אצלנו, בריאות התלמיד – כל שלב הילדות והנערות ולאחר מכן כל שלב הבגרות, שאנחנו נותנים את זה היום במסגרת קופות החולים, קשישים וכו'. אלה שלושת שירותי הליבה שכל מדינה מכירה אותם.

לא ניתן, לא חכם, לא נכון מקצועית לתת את זה למסגרת אחרת. הדבר המייחד את שירותי טיפת החלב ובריאות התלמיד, אלה שירותים שאתה צריך לבצע אותם במשיכה. אתה צריך למשוך אליך את האנשים. הם בדרך כלל בריאים. הם לא מרגישים בעיה. אתה צריך לעטוף אותם, ללוות אותם, להכיר אותך, לתמוך בהם. זה לא חיסון, שמיעה, ראייה והתפתחות.

המכרז, היה צריך להיות מכרז לחיסונים, לבדיקות ראייה, לבדיקות שמיעה ולהתפתחות. קוראים לו 'מכרז לבריאות התלמיד', זה סתם. כי זה לא ממש מכרז, זה ארבע פעולות טכניות שהופרטו. זה לא היה נכון לבצע את זה. זאת עמדה מקצועית, מאד מאד דומיננטית אצלנו במשרד. אנחנו לא חושבים אחרת. זאת הדעה שלנו. השירות עצמו, ברגע שהוא בתהליך של ספק פרטי, הספק הפרטי יכול להיות באותו רגע בסך הכל חברה טובה. אבל בסך הכל התהליך הוא של העברת מקל מאחד לשני, ההמשכיות נפגעת, רצף טיפולי נפגע, מעקב נפגע. הדרך הזאת היא לא הדרך הנכונה. המדינות גם בהוראות ארגון הבריאות העולמי אומרות – אל תעשו כך. תעשו את זה על ידי מוסדות המדינה, כמה שניתן.

צריך להבין שאנחנו נמצאים כולנו למול מגיפה. עזבו את החיסונים, מגיפה של מחלות כרוניות, מגפה של השמנה, מגפה של בעיות בריאותיות רבות ומגוונת, שקשורות בפעילות הגופנית, שקשורות בתזונה, שקשורות בהתנהגות לא בריאה של הילדים. הדבר הזה לא יכול להיות מנוהל על ידי איזה שהוא חיסון או איזו שהיא בדיקת ראייה ושמיעה. צריך גם כאן להודות, שמה שאמר האוצר כאן, שאחות בכל בית ספר באמת לא ניתן, כי לא ניתן למצוא 3,000. אבל ניתן למצוא מאות שיסכימו לעשות את זה.

היום, בתהליך שאנחנו רואים, אני צופה שתוך 5 פלוס שנים, לא יהיו אחריות שיסכימו לעבוד בתוך המערכת הזו ואז אנחנו באמת נהיה למול מערכת שאז כולנו נבין, שעם מערכת שתצטרך לעבור שינוי מהפכני אחר, אולי הילדים יצטרכו ללכת עם ההורים בשעות אחר הצהריים לרופא הילדים בקופת החולים. זה לא יותר יעיל, כי ברור לכולם שהרבה יותר יעיל והרבה יותר נכון זה לתת את השירות כשהכל מרוכז במקום אחד.

הצפי, קודם כל האמירה שלנו. במסגרת של הפרטה כזו, זה בעצם רכישה. יש לך רוכש ויש לך קונה. זו לא מסגרת היחסים שצריכה להיות בשירותי בריאות התלמיד. כשאני יושב למול "נטלי", אני מרגיש לא בנוח. החוזה עצמו הוא חוזה ששוכר בשיעורי חיסון. אלה דברים שאתה לא יכול לרדת לרמת האטום. מה אני יכול לרדת לרמת האטום ולהגיד – אתם לא תשלימו ב-35 קילומטר? אני לא יכול לעשות את זה. זה מסוג היחסים שקשה מאד להסדיר אותם בתהליך של חוזה. זה מסוג היחסים או מסוג הדברים שאתה צריך לקחת על עצמך ולעשות את זה בעצמך וזה נכון שהדבר יתגלגל.

לפני מספר שנים היה, כולכם מכירים את הנושא של חוק פרץ, זה התגלגל, משרד הבריאות היה בפינה שלא, אני לא יודע אז איך הייתה קבלת ההחלטות, אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה והדבר הזה הופרט. החשש שלי הוא שנים קדימה, שנים קדימה האחיות קוראות את המפה, הן מבינות שזה העברת מקל מספק לספק, זה תנאים לא טובים, זה קביעות מאד מאד מוטלת בספק. הן כל הזמן יהיו בשפיץ, כל הזמן יהיו אליהן טענות. זה בסופו של דבר גורם לאחות בריאות התלמיד להגיד – אני לא רוצה את המקצוע הזה.

מהמעבר מיהודה כהן שירותי בריאות הציבור ל"נטלי", איבדנו כמה עשרות אחיות, אולי קרוב ל-100 אחיות והן עברו לשירותים אחרים, לדברים אחרים יותר משתלמים, לעיסוקים אחרים. אנחנו נמצאים כרגע במצב שבאמת גם ל"נטלי" קשה. בהתחלה הם לא הבינו את השוק, הם לא הבינו את המערכת. לאחר שהם הבינו, הם ניסו לגייס כמה שיותר אחות, באמת ניסו, לאחר שהם קיבלו מאיתנו ביקורת קשה וגם להם, הם רואים כמה זה קשה.

בעתיד, אנחנו בבעיה קשה מאד בתחום הזה, בבעיה לא טובה.

רק בתחום הזה?

אנחנו מדברים כרגע על התחום הזה. עכשיו, נשאלת השאלה, נשאלתי את השאלה – אז למה אני ממשיך עם "נטלי"? אני מחויב לתלמידי מדינת ישראל, לתת להם כרגע מה שאני יכול לתת. אני אין לי כרגע 300 תקנים. אם היו לי 300 תקנים, אפילו לא הייתי שואל את האוצר, הייתי לוקח את כל האחיות של בריאות הציבור, מפרסם מודעה בעיתון, לוקח אותן, קולט אותן לתוך התקנים, מתחיל לעשות את זה בעצמי. אבל אין לי את התקנים. אין לי אותם.

כמה תקנים אתה צריך מהאוצר?

כרגע מדובר בחלק הנוכחי לכ-300 תקנים.

300 תקנים צריך עכשיו?

אבל את זה אמרתם בבג"ץ ולמרות הכל בג"ץ אמר לשנות את המכרז.

כן, כן, בג"ץ אמר, אבל בג"ץ לא אמר תתנו להם, תעבירו עכשיו תקנים. רחל, את מבינה את זה.

הכל נמצא באוצר.

יש לך דקה לסיכום, דקה.

אני חייב לומר שכשאני חותם על ההסכמים האלה, אני ואיתמר, פרופסור גרוטו, אני לוקח פרמין לפני שאני חותם על זה. אני לא עושה את זה בקלות. אין לי. אבל אני נמצא בסופו של דבר בסיטואציה שבה אני צריך לתת את שירותי בריאות הציבור, אני יושב על הראש של "נטלי", הם רואים אותי, הם באותו רגע מזיעים. הם לא סובלים את הישיבות איתי. בישיבות איתי זה רק הערות וצעקות, כי אני מנסה להביא אותם ואני אומר להם – אתם דורכים על קרקע ---

רוני, יש לך דקה לסיים את דבריך.

אני חושב שאמרתי את הכל. בסיכומו של דבר הסיטואציה שבה נתן משרד הבריאות היא לתת את שירותי בריאות התלמיד, על אף הבעייתיות המורכבת שהוא רואה לעצמו והפשרה הזו היא לא לטעמי. אני לא חי בשלום יום יום עם הפשרה הזאת.

אוקי, לסיכום.

מה יהיה בשנה הבאה?

לסיכום. אנחנו רשמנו שישה סעיפים ואני אקריא את הסעיף הראשון:

הוועדה קובעת שהמדינה חייבת להעניק את השירות לבריאות התלמיד בצורה אוניברסאלית ושוויונית ובאופן שיבטיח טיפול מונע, הולם ובטוח לכלל ילדי ישראל.

אני עובר אל דבריך, לרישא של דבריך – הוועדה רושמת לפניה בסיפוק - את הודעתו של מנכ"ל משרד הבריאות בישיבה, כי המדינה צריכה לבצע בעצמה, על ידי עובדיה, את שירותי הבריאות לתלמידים בבתי הספר.

כפי שאתה יודע, הם באים אלינו הרבה לוועדה. אחרי הישיבה הזאת אנחנו יורדים לחדר של הוועדה לישיבה אחרת של משרד הבריאות. זה ברור לך, הא בהא תליה. ברור לך. אתה צריך להבין, הכל קשור בהכל. אין יש לפה ואין לשם. קח את זה בחשבון.

אבל תגיד את זה גם לאוצר.

האוצר שמע. תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10