הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

11.7.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 187
מישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, י"ד בסיון התשע"א (11 ביולי 2011), שעה 12:30

רתימת ידידי ישראל בארה"ב למאבק בדה – לגיטימציה של מדינת ישראל

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר
עינת וילף

אברהם מיכאלי

מרינה סולודקין

ליה שמטוב

יוליה שמאלוב ברקוביץ

סגן השר לפיתוח הנגב והגליל איוב קרא

חה"כ אריה אלדד

חה"כ מיכאל בן ארי

חה"כ נסים זאב

חה"כ ציפי חוטובלי

חה"כ אנסטסיה מיכאלי

גלן בק

- עיתונאי, שדרן בכיר ברשת פוקס

אלון קמחי

- יו"ר What Is Israel

דן דייקר

- מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי

שלמה מוזובסקי

- נשיא Young Israel, ארצות הברית

שלמה פרל

- תושב ירושלים

ג'ו פייגר



ד"ר ברודי ג'ייקוב



אודליה ג'ייקוב

דנה גורדון

ש.י. – חבר המתרגמים בע"מ

רתימת ידידי ישראל בארה"ב למאבק בדה – לגיטימציה של מדינת ישראל

שלום, אחר צהריים טובים, שלום לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת העליה, הקליטה והתפוצות.

אבל לפני שנתחיל, כמה נושאים טכניים. יש לנו תרגום לאנגלית ולעברית. אז אם אתם רוצים להשתמש בתרגום, אז אני חושב שתצטרכו אותו, כי אנחנו נדבר בעברית בחלק מן הישיבה. אז מס' 1 זה עברית ומספר 2 זה אנגלית. אז לפני שנתחיל בישיבה, אלה מכם שאין להם תרגום, אתם יכולים לבקש את דנה, מנהלת הוועדה.

אני שמח לארח היום חבר של מדינת ישראל, את מר גלן בק.

לחברי פה, בדרך כלל אנחנו לא מוחאים כפיים בכנסת. אבל אולי נשמור את זה לסוף, אחרי שנסיים – אנחנו יכולים לעשות את זה. אם כולם מוכנים עם התרגום, נתחיל.

שלום לכולם.

אחר צהריים טובים. אני שמח מאד לפתוח את הדיון של הוועדה לענייני קליטה, עליה ותפוצות עם האורח הנכבד שלנו, מר גלן בק. הוא עוסק היום בנושאים הנוגעים ליהדות התפוצות, שבעיקר נאבקת באלה שנגדנו. אנחנו יודעים שיש לנו הרבה אויבים שמנסים לעשות דה לגיטימציה של ישראל בדרכים רבות. והיום מה שאנחנו רוצים לעשות זה קודם כל לשמוע מחברי גלן בק, שיש לו הרבה נסיון בשימת העובדות על השולחן ובהצגת את הנושאים האמיתיים שנוגעים לישראל. אז היום אנחנו רוצים קודם כל לשמוע מגלן בק ולשמוע גם מחברי הכנסת שנמצאים כאן איתנו היום, כמעט מכל מפלגות הבית. יש לנו חברים שבאו במיוחד מארה"ב לישיבה הזאת. אני רואה את חברי ג'ו פגר, דר' ברודי, אודליה ג'ייקובס שהגיעה במיוחד לדיון הוועדה. אף אחד לא ישלם עבור הכרטיס שלך, אז אל תנסי אפילו לשאול לגבי זה, אבל אנחנו מעריכים את הנסיעה הארוכה שנסעת כדי להיות נוכחת בדיון הוועדה. אני רוצה להודות לאורחים הנכבדים שנמצאים איתנו היום.

אני חושב שהדרך הטובה ביותר להתמודדות עם האנשים האלה שמנסים להלחם בנו היא לשים את העובדות על השולחן ולהלחם בצורה מאד ברורה. ואני חושב, גלן, אחד מהנושאים שאני רואה לפעמים עם אנשים שרוצים לתמוך בישראל, הוא שיש להם יותר מדי תנאים, הם אומרים "אנחנו תומכים בישראל אם", "אנחנו תומכים בישראל אבל". ומה שאנחנו רואים שיוצא לך מהלב, אני חושב שזה יוצא מהלב שלך, זה לא משהו שתכננת, מה שבא לך מהלב, שאתה תומך בישראל ללא תנאים. ובענין הזה, תמיכתך בישראל מאד חשובה. והלוואי שהיו יותר אנשים כמוך. ואם לא היה לנו היום גלן בק בפוקס ניוז, והיום יש לך ערוץ משלך, גלן בק הפקות, היינו צריכים להמציא את גלן בק, כי אנחנו צריכים יותר אנשים כמוך, שלא מפחדים להשמיע את קולם בשם העם בישראל, בשם המטרה. ואני חושב שעבודה משותפת, של יהודים ונוצרים, זו דרך להתגבר על המשימות והמכשולים.

אני רוצה לעבור לעברית ולומר שאנחנו היום בועדה מודים למר גלן בק שאומר את העובדות כמו שהן, בלי לשים תנאים מוקדמים, בלי לגמגם, ואם לא היה לנו נציגות כזאת, לפעמים אני צופה בו, ואחרים פה צופים בו, צריכים להמציא אנשים כמוהו שלא מפחדים לומר את אשר הם חושבים על לבם, והדרך שבה הוא מציג את הדברים, והיום אנחנו נדבר על מקרים שקרו, כמו המשט לעזה, כמו הרצח של משפחת פוגל מאיתמר, ולראות איך הם הוצגו במקומות מסויימים, ואיך הם הוצגו על ידי גלן בק והצוות שלו. זה כל ההבדל המהותי.

אז ניגש ישר לענייננו,

אני יודע שלא באתם לשמוע אותי, עם כל הכבוד לי ולחברי, חבריה כנסת הנכבדים שנמצאים פה. אני יודע שרבים מכם הגיעו במיוחד לשמוע את מר גלן בק.

הייתי מבקש, אני רואה שאתה לא משתמש בתרגום, גלן. אני יכול להגיד מה שאני רוצה עליך. אז ניגש ישר לעניינו. אני יודע שאנשים פה לא באו לשמוע אותי ואת הקולגות שלי בכנסת. הם שומעים אותנו הרבה. והיום האנשים באו לשמוע במיוחד אותך. והייתי מבקש ממך לפתוח את הישיבה בדבריך. ואז נפתח בדיון עם חברי הכנסת והנכבדים האחרים שמייצגים ארגונים שונים. ואני... שיש לנו כאן את ח"כ בן ארי מן האיחוד הלאומי, וח"כ חוטובלי מן המפלגה שלי, מהליכוד, ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי, ח"כ ענת וילף, שאתה מכיר, ממפלגת עצמאות, ח"כ יוליה שמלוב ברקוביץ' ממפלגת קדימה, סגן השר איוב קרא מהליכוד, וח"כ ניסים זאב מש"ס. ויש לנו עוד חברי כנסת שיצטרפו אלינו במהלך הישיבה. זה מראה שזה נושא חוצה מפלגות, שנוגע לכל עם ישראל, איך אנחנו מעבירים את המסר. גלן בק, בבקשה.

קודם כל, כבוד היו"ר, תודה רבה לך, ותודה לך שבאת. אומר בכנות, כשנתבקשתי לדבר, חשבתי, אני באמת, אין לי, אני אזרח פרטי, אין לי שום דעה שהייתי משתף בה, לגבי הפוליטיקה שלכם ואיך אתם מנהלים את המדינה שלכם. אני מקווה שיש לי משהו בעל ערך לשתף אותכם בו היום. ומאחר שחשבתי על זה בימים האחרונים, אני חושב שהדבר הטוב ביותר שאני יכול אותי לשתף אתכם בו הוא נושא התקשורת. ראשית, תרשו לי להתנצל על כך שאני לא לובש עניבה. אני יודע שכולכם לובשים עניבה, אבל השארתי את שלי, אני חושב, בפולין. והייתי מודאג לגבי זה היום, עד שנתקלתי בסגן ראש הממשלה שלכם, והוא היה עם שרוולים קצרים, וחשבתי,

היו"ר דני דנון
יש לנו סגן, אני חושב שפגשת את הסגן בוגי יעלון.

כן.

אוקיי, כי יש לנו כמה סגנים, אז,

אה, אוקיי. והוא לבש שרוולים קצרים, וחשבתי 'אני יכול ללבוש פה בגד ים. זה נהדר', התקשורת השתנתה. ואני חושב שאנשי התקשורת, אם הם לא יודעים את זה, הם עומדים להיות מאד מופתעים. התקשורת, כפי שאנו מכירים אותה, הפוליטיקה, כפי שאנו מכירים אותה, כבר אינן קיימות. זה הולך להשתנות. והמסר שלי אליכם היום הוא לחשוב מחוץ לקופסא, והדרך לחשוב מחוץ לקופסא היא לומר את האמת. בין אם אתה בתקשורת ובין אם אתה בפוליטקה, או בעסקים, זה לא משנה, פשוט תאמר את האמת. יצרנו שיטה, במאה השנים האחרונות בערך, אולי יותר, של פוליטיקאים ואנשים שמפחדים לומר את האמת ואז רצים דרך קבוצות מיקוד ואומרים לאנשים את מה שהם חושבים שהם רוצים לשמוע. העולם רוצה לשמוע את האמת, נקודה. הם כולם יודעים את זה. עמוק בבטן, הם יודעים את זה. יש דבר שנקרא "הנחת הנורמאליות", שהיא שאנשים, כשהמטוסים טסו אל תוך מגדלי התאומים, ישבו ליד השולחנות שלהם. כשהם עזבו, חלק מהם חזרו כדי לכבות את האורות שלהם או לכבות את המחשבים שלהם, כי הם חשבו שהם יחזרו. זאת הנחת הנורמאליות. והיא תהרוג אותך. אם חזרת לכבות את האורות, מתת בבניין ההוא. אני מצטער, אבל מטוס סילון זה דבר נורמאלי. אבל כשמשהו כל כך מוזר קורה, אנשים מחפשים כל דבר שיהיה הגיוני ואומרים 'לא, לא, לא, אני יודע בדיוק איפה אני נמצא'. זו תכונה אנושית. ובני אדם רואים עכשיו שעומד להתרחש הרס, שינוי מסיבי, או טוב או רע, שינוי מסיבי, וזה מפחיד אותם. אבל אם רק תאמר להם את האמת ותגיד 'אנחנו נעבור את זה בשלום', הם יקשיבו והם יבואו בריצה.

הייתי תומך נלהב בישראל למשך תקופה די ארוכה, והתמיכה הזו העמיקה מאז ה- 11 בספטמבר. לא הייתי, אני באמת, הייתי ז'לוב טיפוסי אמריקאי ש... אתם יודעים, באמת לא ידע מה מתרחש בעולם, והייתי רגוע; כל עוד שהיה לי NASCAR בטלוויזיה, הייתי בסדר. ונראה היה לי, לגבי המזרח התיכון, ש'זה כבר נמשך אלפי שנים. מה כבר אנחנו יכולים לעשות? מה כבר אני יכול לעשות? נו, באמת'. אז לא הקדשתי תשומת לב לנושא. אבל התחלתי את תכנית הרדיו הארצית שלי ארבע ימים אחרי ה- 11 בספטמבר. זה כבר היה כפוף לחוזה. הייתי אמור להתחיל ארבעה חודשים מאוחר יותר, אבל ה-11 בספטמבר קרה והייתי חייב להתחיל. ועליתי לאוויר ואמרתי למאזינים שלי 'אין לי תשובות בשבילכם. אני לא יודע'. אבל הבטחתי להם אז שאני אברר, אני אעשה שיעורי בית.

באתי לכאן בפעם הראשונה ב- 2002, ואף פעם לא אשכח שאשתי אמרה, בגלל שבאמריקה התקשורת כל כך מעוותת בנושא של ישראל, בכנות, חשבתי שאפשר לבשל אוכל רק מעל אוטובוס בוער. כלומר, חשבתי שהכל כאן מחוץ לשליטה, כי זה מה שהתקשורת מראה לשאר העולם. ואשתי, בדרך נוגעת ללב, מאד נוגעת ללב, אבל עכשיו, במבט לאחור, אנחנו צוחקים על זה, כי זה כל כך מגוחך, היא אמרה 'אם אתה נוסע, אנחנו נוסעים ביחד. ניפול ביחד. ניפול ביחד'. ואז, אתם יודעים, דמעות נקוו בעינינו 'כן'. והגענו לכאן ופתאום מה שאמרנו היה 'וואו, איזה חומוס נהדר, אה?'
באנו וחיפשנו את האמת. וקיבלתי את האיום הראשון על חיי, כי כשחזרתי אמרתי 'הנה האמת: הסכסוך הישראלי-פלשתיני, במעמד השולט, כל כולו עניינו בהשמדתה של ישראל והשמדתו של אורח החיים המערבי, נקודה. זה מה שזה.' עכשיו, ברחובות, אני במקרה, אני לא מכיר הרבה פלשתינים, אבל אני גם לא מכיר הרבה יהודים. אני לא באמת מסווג אנשים ככה, הם פשוט אנשים. ואני חושב שאנשים הם אותו דבר. אנשים הם אנשים. אני, אישית, לא חושב שפלשתינים ויהודים ואמריקנים, או לא משנה מי, הם כל כך שונים זה מזה. כולנו רוצים, פחות או יותר, שיעזבו אותנו בשקט, לגדל את הילדים שלנו, 'תנו לי לאכול. תנו לי לראות קצת טלוויזיה. תנו לי לראות', אינני יודע מה, 'סעודי איידול' או מה שזה לא יהיה, 'ופשוט לחיות את החיים שלי'. זה מה שאנשים רוצים לעשות. שליטים רוצים לשלוט, וכאן מתחילות הצרות שלנו, משום שיש אנשים שרוצים לשלוט. ועכשיו, במיוחד, זה הזמן שלהם, כי העולם עומד להכנס למצב של כאוס.

כשהלכתי ברחובות, זו הפעם השניה השנה שחזרתי, ואני באמת, באמת חש תחושה של ענווה אל מול מה שאנשים אומרים לי ברחוב, ומוטרד מן הדברים. הם עוצרים אותי, ואף פעם לא הרגשתי משהו דומה לזה. אף פעם לא הרגשתי משהו דומה לזה. אנשים באים אלי ברחוב והם מודים לי, בכנות, על כך שאני אומר את האמת. הם מסתכלים עלי בכנות, ואני מקבל את התחושה שהם ערים לחלוטין והם יודעים מה קורה, והם יודעים מה עומד לקרות בעולם, והם, בכנות, בחור אחד אמר לי 'אתה רוצה לגור כאן. אם יהיו לך בעיות, בוא לקחת את הבית שלי, הבית שלי.' ואני רציתי לומר 'אני יכול לראות אותו קודם?' אבל הוא התכוון לזה בכנות. ומה שמטריד בזה, הוא שאם בחור רק מופיע בטלוויזיה, ברדיו, ואומר את האמת, וזה כל כך בלתי שגרתי, ישראל ואורח החיים המערבי נמצאים בסכנה מאד, מאד רצינית.

אז איך אני פותר את זה? אני מציע, אני לא יודע אם מישהו, והיה לנו ויכוח פה. אם מישהו ראה פעם את הסרט "משחקי מלחמה" עם מתיו ברודריק,

אוקיי. בקליפת אגוז, זה סרט ממש טפשי, כך אני מקווה לפחות, שבו, בדרך זו או אחרת, מישהו יכול לפרוץ למחשבי הפנטגון. וילד אחד פרץ לתוכו, והתחיל לשחק משחק מלחמה עם מחשבי הפנטגון. ואני מקווה, שוב, שזה... אני לא חושב שזה סיפור אמיתי. והוא עמד לפתוח במלחמה גרעינית. בקליפת אגוז, סוף הסרט הוא שצריך ללמד את המחשב 'אל תשחק את המשחק. כשמדובר בהשמדה הדדית מובטחת, תפצל את עצמך מן המערכת. אל תשחק את המשחק.' זה המסר שלי אליכם היום: תפסיקו לשחק את המשחק. התקשורת, אני, בכנות, לפני חמש שנים, כשהתחלתי לעבוד בטלוויזיה, חשבתי, בכנות, טוב, אני מבין מה באמת קורה פה. כל מה שאני צריך לעשות זה פשוט להוכיח את זה. אני צריך להשיג את קלטת הוידיאו שעליה הם מופיעים כשהם אומרים את הדברים האלה במילים שלהם. אני צריך להשיג את המסמכים. אני צריך שיהיו לי ראיות שכל הדברים האלה, אם אני יכול לבסס את הטיעון שלי, האנשים בתקשורת יאמרו 'אה, זה מה שקורה. לא הבנו את זה'. איזה טמבל הייתי. הם לא יגידו את זה.

עכשיו, נותרתי עם השאלה, בשנה וחצי האחרונות בערך, 'אז, למה לא?' וניסיתי להשיב עליה. ואתם יודעים מה? הבנתי שזה לא משנה. זה לא משנה. תפסיקו לשחק את המשחק ותנתקו את עצמכם כך שתצאו מן המערכת. וטומנים לנו, כעם, מלכודת. טומנים מלכודת לישראל. ישראל עומדת להיות, תאמינו לי, העולם עומד להיות כל כך קרוב לשלום, כל כך קרוב לשלום. היו לנו את כל אוהבי השלום האמיתיים ביחד. ובסופו של דבר, אם רק ישראל היתה מוותרת על זה, זה עומד להיות התירוץ. וגם לארה"ב טומנים מלכודת, ואנחנו עוזרים לזה לקרות. הולכים להאשים אותנו בזה, משום שכל מה שצריך לקרות הוא אירוע, אירוע שיקרה לנו ואירוע שיקרה לכם. האירוע שלנו הוא הכלכלה. כשהכלכלה שלנו, אמריקה מצטננת, אנחנו מתעטשים, כל שאר העולם מצטנן. חבר'ה, יש לנו דלקת ריאות. אז תיזהרו. ויאשימו בזה אותנו. אז השטן הגדול והשטן הקטן, אנחנו כמעט על הקרשים. אנחנו כמעט על הקרשים.

אז מה נעשה? נאמר את האמת, נחיה את החיים שלנו, בכבוד וביושרה, נעשה כל דבר שנוכל על מנת לסלק את הזבל מחיינו, ואז יהיה לנו אומץ. יש כאן, יש רק כמה דברים שאני ממש יודע: (1) הסכסוך הישראלי-פלשתיני עניינו השמדת ישראל והמערב; (2) האנטישמיות עומדת להרקיע שחקים, כמו שקורה תמיד. כשהמצבים האלה מתרחשים, זו תמיד אשמתם של היהודים, תמיד, הנושא הוא לא, כפי שלרוע מזלי למדתי, הנושא הוא לא השואה. השואה היא רק האחרון בשרשרת של אירועים שהתרחשו במהלך אלפי שנים, הוא פשוט זה שעשו עליו סרט, הנושא הוא 'תזכרו את מה שקרה אז' ו'בואו נתחיל ב- 175 לפנה"ס'. זה קורה כל פעם באותה צורה. זה קורה באירופה. והזרעים נטמנים בכל מקום; (3) העולם עומד להשתנות, לחשוב בצורה אחרת. כל מה שחשבתם שאתם יכולים לבנות עליו, תשכחו ממנו. תיצרו מערכות חדשות וקשרים חדשים. זכרו, מישהו אמר לי באחד מן הימים האחרונים 'אתה יודע, אף אחד לא רוצה לשמוע את המסר שלנו. אף אחד לא רוצה לשמוע את המסר שלנו.' זה לא נכון. אתם מסתכלים על זה לא נכון. אף אחד לא רוצה להשמיע את המסר שלכם. האנשים שאזניהם פנויות לשמוע אינם שומעים אותו. זה לא שהם לא רוצים לשמוע. אף אחד לא מספר את הסיפור הזה. אז איך תשנו את התקשורת? תשכחו שאמרתי את זה, תקשורת. תשכחו את האנשים האלה. תלכו ישירות,

אתה רוצה שהם יצאו מהחדר?
כן. תלכו ישירות אל העם. זכרו, משנים עכשיו את העולם באמצעות האינטרנט, ומי שעושה את זה הם, אם להיות כנה, כמה בחורים שלא היה להם דייט, שיושבים במרתף של אמא שלהם, בתחתונים. העולם משתנה. לאנשים יש את הכח לתקשר, בשונה מכל תקופה אחרת בהסטוריה. והדבר הרביעי שאני יודע הוא שהאמת משחררת.

באוגוסט הזה, ואני מבקש את עזרתכם בהפצת הבשורה, באוגוסט הזה חשבתי, בכנות, כשהרעיון עלה בדעתי, זה היה הרגע האברהמי שלי, שבו חשבתי, אתם יודעים, אלוהים לא באמת רצה שאני אעשה את זה. זה היה ככה: 'אוקיי, אתה מוכן ללכת ולעשות את זה?' ואני באמת חשבתי, ברגע מסויים, שאם אני אמשיך להגיד כן, הוא יגיד 'אוקיי, סתם אמרתי בצחוק. אתה לא חייב לעשות את זה'. אני לא יודע כמה אנשים יבואו, יכול להיות שרק אני אהיה שם, יכול להיות שרק המשפחה שלי תהיה שם. אני לא יודע, יכול להיות שזה יהיה האירוע הגדול ביותר בעולם, אבל לא נראה לי. יכול להיות שזה יהיה האירוע הקטן ביותר בעולם, וגם זה לא נראה לי סביר. אבל ב- 24 באוגוסט, אני מקיים אירוע שנקרא "מחזירים את האומץ", והכוונה היא לא לאומץ פה בישראל, יש לכם יותר ממספיק. אמרתי לאשתי אתמול בערב 'אני לא באמת מתלהב מן החזרה הביתה, והסיבה לכך היא, טוב, שאני שומע אנשים כאן אומרים כל הזמן 'יש כל כך הרבה ישראלים שישנים'. אתם רציניים? השעה 3:00 אחה"צ, כולם ערים בהשוואה לשאר העולם. נמאס לי להיות במקומות שבהם אני אומר 'לא, באמת, חבר'ה, תתעוררו'. אתם ערים. אתם לא צריכים את המסר של אומץ. אבל מה שאני באמת מאמין הוא שישראלים אולי ישמחו לשמוע ואולי ישמחו לראות שהם לא לבד. יש מליוני אנשים שאתם לא רואים כי גם את הסיפור שלהם, שאתם לא לבד, התקשורת לא רוצה לספר.

כשהייתי באיידהו, ב- 4 ביולי, שהיה בשבת שעברה, יום העצמאות שלנו, אף פעם לא ראיתי דבר כזה. באיידהו, איידהו היא טוסט חלב, אתם יודעים, golly gee (דיבור עממי ופשוט - המתרגמת), אמריקה. אני לא יודע כמה יהודים גרים באיידהו. ואם הם ראו את "כנר על הגג", זו בטח החוויה הישראלית שלהם. כשנתתי הרצאה באיידהו ב- 4 ביולי, אמרתי 'אנחנו צריכים להיות אנשים שיודעים מה אמת, ואנחנו צריכים להיות אנשים שיש להם אומץ, ואנחנו צריכים לעמוד'. ראיתי משהו כשאמרתי את זה שלא ראיתי אף פעם באמריקה ב- 4 ביולי, אף פעם: שני דגלי ישראל עלו מתוך הקהל, גדולים. אני לא יודע איפה הם השיגו אותם. אבל שני דגלי ישראל גדולים עלו מתוך הקהל הזה.

לא שילמת להם לבוא?

לא שילמתי להם, למרות שאני צריך לשלם לבחור עם המנוף בחוץ.

האמת היא שהוא פה. אתה יכול לבקש ממנו לדבר אח"כ.

אנשים עומדים. יש מיליוני אנשים בכל רחבי העולם. ארגנו את האירוע הזה במרכז דוידסון, במדרגות ב... אני באמת חושב שזה הזמן לחזור למקום הממשל המקורי ולומר 'אנחנו מבינים. אנחנו מבינים. ואנחנו כאן.' הכנו משהו שהוא מסר לישראל, וזה מצליח בינתיים. יש לנו 70 נציגים פוליטיים מאנגליה, אוסטרליה, נורווגיה, גרמניה, אירלנד, דרום קוריאה ומדינות רבות אחרות. יש לנו אנשים שמגיעים על מנת להיות נוכחים, מלמעלה מ- 100 מדינות עד כה, לרבות בחריין. יש לנו 4 מועמדים לנשיאות שאישרו את הגעתם מארה"ב.

ישנם למעלה מ- 700 קבוצות צפייה מרחוק מכל רחבי העולם. מה שעשיתי היה לשאול אנשים 'האם תעמוד לצד ישראל? ואם כן, האם תצא מאיזור הנוחות שלך? אם אתה בבית כנסת, תגיע לכנסיה קתולית? אם אתה, אתה יודע, בכנסיה, האם תגיע למרכז הקהילתי היהודי, משהו שדוחף אותך רחוק יותר?' ואמרתי 'האם תצפה בזה איתי' כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנסוע לישראל. 'תצפה בזה איתי?' ואז, אח"כ, אנחנו סוגרים את זה ואנחנו מדברים ואנחנו אוכלים ואנחנו לומדים להכיר זה את זה. 700 קבוצות צפייה ברחבי העולם. זה לא פוליטי. יש אנשים מן השמאל ומן הימין שפשוט מתאחדים. הפתרון ימצא אצל האנשים. הפתרון ימצא כאן. ידעתי שלא היתה לי ברירה אלא לבוא לישראל ולהתייצב.

זה היה בטח בינואר או בפברואר, כשקראתי את אסתר ורות. אסתר ורות. 'קדימה, אתה לא חייב לעשות את זה, אבל אתה בעמדה לעשות את זה. אבל מישהו אחר יעשה את זה אם אתה לא תעשה את זה', וזה המסר של אסתר, לפחות בשבילי. ורות: אני מזמין את עם ישראל לבוא ולעמוד עם אנשים מכל רחבי העולם, לשמוע את האנשים בעולם אומרים 'אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר'. זה המסר שאני מביא לכם מהאנשים שאני מכיר. אני לא נציג של העם. אנשים שאני מכיר והמשפחה שלי. אתם לא לבד. בואו ותתייצבו ביחד עם אנשים שרוצים שתדעו את זה. תודה רבה.

תודה רבה לך, גלן. אני יודע שבתכניות שלך אתה מדבר באריכות רבה יותר. אתה מדבר מאד בקצרה, ולעניין. אני רוצה לשאול אותך שאלה לפני שאנחנו פותחים בדיון. ראיתי תכנית על הטבח באיתמר, וזו היתה כתבה מאד מרגשת. ושאלתי את עצמי מדוע אתה היחיד שבטלוויזיה ארצית, בחר כזה נושא קשה, והצבת אותו מול העם האמריקאי, למה רק אתה קיבלת את האומץ להציב אותו מולם, איפה כל האנשים האחרים, כל הכתבים, כל הרשתות, איפה הם?

אין לי תשובה בשבילך, אני לא יודע. אני יודע ש.. תראה, אני.. אני לא עיתונאי. החבר'ה האלה הלכו לבית ספר, הם למדו לעשות את זה; אני לא. אז אני רק יכול להגיד לך שאני מספר סיפורים. ואני מוצא את עצמי בעמדה המדהימה הזו ל... שבה, בכנות, אתמול בלילה חשבתי לעצמי 'אני בחור שגדל במדינת ניו יורק. אני אוטודידקט. מה אני יכול לומר לכם?' אז אני לא יכול לדבר כבר סמכא. אבל כן אומר לכם, על מנת להדגיש את השאלה שלך, כמספר סיפורים, זה אחד מן הסיפורים הכי מדהימים ששמעתי מעולם. יש לך מופע אימים שהוליווד מוציאה הרבה כסף על מנת להמציא אחד שכמותו, ולכם יש את זה. אתה יכול לבלות שבועות רק בהתמקדות על הדבר הזה. יש לך נבלים שכמותם לא ראיתי מעולם, ולא רק נבלים; חרדים מבוגרים, נבלים בגיל ההתבגרות. רק זה, כשלעצמו, מזעזע. ואז יש לך תקווה, שזה משהו שאמריקה אוהבת. כשהאמיש, כשמישהו נכנס במדינה שלנו וירה למוות בילדים בבית ספר, האמיש הושיטו יד וסלחו לו ועזרו למשפחה שלו להתאבל. אותו הדבר קרה כאן. באיתמר, הם מיד אמרו 'אנחנו לא מתכוונים לעסוק בשנאה'. זה מסר חזק. למה אף אחד לא מסקר את זה? זה היה צריך להיות מסוקר כל יום בכל עיתון במשך שבועיים לפחות. זה סיפור מדהים, הוא משאיר אותך עם סדר יום מסויים. אני לא אוהב את התשובה הזו, אבל אני לא יכול לחשוב על תשובה טובה יותר, הגיונית יותר.

תודה. אני רוצה לבקש מהקולגות שלי, אז יש לנו עוד חברי כנסת שהצטרפו אלינו, ח"כ מרינה סולודקין מקדימה, ח"כ אזולאי מש"ס, וח"כ אנסטסיה מיכאלי מישראל ביתנו. אני רוצה לבקש מח"כ ניסים זאב לשאת דברים בקצרה, ולבקש מן הדוברים האחרים לדבר בקצרה, משום שיש לנו הרבה אנשים שרוצים לדבר. ויש לנו גם את ח"כ ליה שמטוב מישראל ביתנו שהצטרפה אלינו. ח"כ ניסים זאב ו... קבוצה שגם היא נמצאת איתנו היום. אני רק רוצה לבקש אותכם שתשתמשו בתרגום, כי חלק מן הדוברים ידברו בעברית. וזה צריך להיות אחד לעברית ושתיים לאנגלית. ואני רוצה גם להזכיר את ג'ו קרי, ראש הסגל של גלן בק, ו... את כך שהוא עומד בראש גלן בק הפקות. דרך אגב, אני חושב שזה בשבילנו, הפוליטיקאים בישראל; אנחנו הולכים להתבונן במה שאתם עושים, כי אני חושב שזו הפעם הראשונה שתהיה לכם רשת באינטרנט. ויש לנו הרבה ביקורת לגבי התקשורת בישראל. אז אם זה יצליח לכם, אולי ננסה לחקות את זה פה בישראל. אז אנחנו הולכים לראות מה אתם עושים שם בארה"ב. ניסים זאב, בבקשה.

אוקיי, אני אומר כמה מילים באנגלית, אח"כ באמצע, אני אדבר בעברית. כבוד וזכות הם לנו לברך את גלן בק בברכת ברוך הבא לכנסת. מר בק הוא האישיות התקשורתית הבולטת והמשפיעה ביותר בארה"ב ולכן גם ברחבי העולם. והוא תומך נאמן ואמיץ של ישראל. הוא הפך את דיווח האמת, בכל נושא, למפעל חייו. ולגבי ישראל, ה... הוא יוצא דופן באצילותו ובחכמה המקצועית שלו. הייתי רוצה לומר כמה מילים לקבוצה שהגיעה אתך ולהודות להם. אני רוצה להודות לדר' יוסף פרגר, הוא איתנו; דר' פול ברודי, וגב' אודליה, גם היא פה; יעקב, שבא במיוחד מארה"ב בשביל הישיבה החשובה הזו. תודה. ועכשיו כמה מילים בעברית.

בבקשה, בקצרה.

בפרשת השבוע אנחנו רואים את העניין ש"יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש לכל בשר". כאשר משה רבנו התבשר שהקדוש ברוך הוא אמר לו שהוא ימות ולא יעלה לארץ ישראל, ולא ימשיך את ההנהגה, אז הוא אמר: "מי יצא לפניהם? מי יביאם?" ואני מחפש, תראה לי את האדם הראוי ביותר שינהיג את עם ישראל. העניין החשוב ביותר של מנהיג זה שהוא לא משאיר משהו ריק, או חלל ריק כאשר הוא עוזב את התפקיד שלו. הוא דואג להמשכיות. הוא דואג לדור הבא שחלילה וחס לא יהיה מצב שהוא משאיר את העם בלי מנהיגות.

והדימוי ל – "צאן אשר אין לו רועה" – למה צאן אשר אין לו רואה? כי יכולים לראות באמת שלצאן יש רועה. רואים את האדם. לא כתוב: בלי רועה, אלא: "אשר אין לו רועה" כי יכול להיות שהרועה עצמו יכול להוביל לדרך לא דרך, למקומות שחלילה וחס כל הצאן יכול ללכת לאיבוד, ולכן הכוח של המנהיג זה הנחישות שלו, הדרך שלו, המסרים שהוא מעביר.

אני רוצה לומר, לנו יש מסר אחד וברור: אנחנו ילידים של ארץ ישראל לא מ – 48. אנחנו מאז יהושע בן נון. מאז שיהושע כבש את ארץ ישראל. אנחנו מעל 3,000 שנה עם ישראל, העם היהודי, נמצא בארץ ישראל. אנחנו רק חזרנו לארצנו אחרי שנות גלות. אחרי שנות אלפיים של גלות. אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא צריכים להיות מתגוננים, ואנחנו צריכים כל הזמן להסביר את עצמנו.

אני רוצה להודות לך, אדוני. עבודת הקודש שאתה עושה הלוואי והיה לנו תקשורת כמו שאתה משדר בארצות הברית את העמדה של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אני רוצה לפני סגן השר איוב קרא, יש פה בקהל מר שלמה פרל? נמצא פה. אני לא ראיתי, אבל נמסר לי שאתה העמדת שלט מחוץ לכנסת על מנוף. אז אם אתה רוצה 20 שניות לספר מה הביא אותך לפה, ואני כבר אומר לכל, אנחנו לא לכל אורח שמגיע לועדה נעמיד שלט עם מנוף, אלא אם כן אתה תגיע, מר פרל, מאיפה הגעת לפה?

אני ירושלמי.

ירושלמי. ב – 20 שניות תגיד לנו מה הביא אותך לפה.

ראשית ברצוני להודות לחבר כנסת דנון שהזמין לפה אישיות כמו מר גלן בק. לי קוראים שלמי פרל, בן 29, גר בירושלים, אב לילדה בת 6. אני שותף בחברת היי- טק. מטבע הדברים בחברות היי – טק נוצרים קשרים בחו"ל, ובמשך הזמן נוצר איתם קשר שהוא מעבר לעיסקי, ותמיד בשלב כלשהו מדברים קצת פוליטיקה. כשאני נשאל את השאלה המפורסמת: תגיד, זה נכון מה שאומרים עליכם בחדשות? אני כבר הפסקתי לענות להם. אני לא נכנס להסברים וויכוחים, אני פשוט אומר להם: תצפו בתכנית של מר גלן בק למשך שבוע, ואז נדבר. ותאמינו לי, זה מספיק.

אני רוצה באנגלית להודות למר גלן בק.

אני מודה לך מאד על מה שאתה עושה בשביל ישראל, אני מקווה שתמשיך למשך שנים רבות.

תודה רבה מר פרל.

אם אנחנו לא נספיק, שלמה, אז תשלח לנו את התמונה, תצלם את מה שעשית בחוץ. אני רוצה לבקש את סגן השר איוב קרא, בבקשה. חבר הכנסת קרא.

תודה רבה.

ראשית כל אני רוצה להודות לאדוני, לאורח הכבוד, שבעצם אנחנו שומעים מרחוק, לא מכירים, ואני שמח על ההיכרות, שעושה עבודה גדולה לעם ישראל ולארץ ישראל.

המשותף בינינו שאני גם לא יהוד, ואתה לא יהודי, אבל אנחנו רואים את הצדק שצריך להיראות. ולצערי מנסים להסתיר את הצדק כלפי היהודים, כלפי מדינת ישראל, דבר שאני לא יכול להבין אותו בעולם הזה. את האמת לשקר להפוך, ואת השקר לאמת, ומה שאמרת. אבל אני לא נרתע. אני צאצאו של יתרו חותן משה רבנו, כך אני רואה את הדברים. קיבלתי ציווי ממנו, על פי דין תורה, לשמר את ארץ ישראל לעם ישראל בארץ ישראל. זה ציווי של קרוב ל – 4,000 שנה,

נהרגו לי 2 אחים במערכות ישראל. אני הלום קרב ממערכות ישראל, ואני מוכן להקריב את ילדי למען מדינת ישראל, אבל את הצביעות של העולם צריך להפסיק, כי מגיע למדינת ישראל, על פי החלטת האו"ם, שהיא תהיה בעלת זכות קיום עם גבולות פתוחים. זה לא מעבר לזכות ההיסטורית שלה על פי דין תורה.

ולכן אני שמח שאתה פה. חשוב לנו להעביר את המסר הזה בעולם.

זה כל כך חשוב, ידידי. זה כל כך חשוב. כשאנחנו מחוץ למדינה הזו, אנחנו מרגישים לפעמים שכל העולם לא מבין שבחלק הזה של העולם היהודים היו עם שתי מדינות. אלה הן שלוש מדינות. ואז מה שקרה עם הפלשתינים אף פעם לא היתה מדינה של פלשתינים פה באיזור הזה. אז מתוך העמדה שלי, אני לא יהודי. אני מרגיש יותר יהודי מכל היהודים והציונים, כל היהודים. אני רוצה להודות לך מאד.

תודה רבה לסגן השר איוב קרא, יישר כוח. אני רוצה גם לשלב אורחים, לא רק את החברי כנסת. יש פה סטודנט מעפולה?

עפולה, גלן, זה רחוק, זה בערך בין שעה וחצי לשעתיים נסיעה.

כן.

כן. אלון, אתה מארגון "משהו אמיתי". איך זה נקרא בעברית?

What Is Rael היא קבוצה של סטודנטים בעלי השקפות פוליטיות מגוונות, שמטרתה לשלוח נציגים לקמפוסים בחו"ל. התחלנו בישראל,... באנגליה, וזו היתה הצלחה מדהימה. זו הפעם הראשונה שבה הפעילים האנרכיסטים והאנטי-ישראלים מגלים מגוון סטודנטים ישראלים שבאים מתוך השקפות פוליטיות שונות. אני חושב שזה הארגון הראשון שיש בו מעורבות של שמאל וימין בעניין אחד שאנחנו מאמינים בו. ואין לנו אג'נדה. אנחנו מייצגים יחידים וישראלים. אני מאמין שישראל היתה מיוצגת בעבר בחו"ל, אבל לא ישראלים. אנחנו קבוצה מגוונת, יש לכל אחד מאתנו רקע אתני שונה, ויש בארגון שלנו מעורבות של יהודים ולא-יהודים. אנחנו עומדים עכשיו לנסוע לדרום אפריקה, ולאחר מכן לקנדה וארה"ב, ונסיים שוב באנגליה. אנחנו מממנים את עצמנו. אנחנו עושים את זה, זה מתחיל מלמטה, רק סטודנטים. יש לנו, משהו כמו, יותר מ- 100 סטודנטים רוצים להצטרף אלינו ואנחנו נעשים גדולים יותר. וכמו כל ארגון חדש, אנחנו מתמודדים עם נושאי לוגיסטיקה, ביורוקרטיה, ידע ומימון. אז, אבל הקרבנו המון כדי לעשות את זה, כי אנחנו מאמינים שזה מאמץ משותף מצד אנשים שונים בחברה, רובם סטודנטים, כי זוהי הליבה של המתקפה על הלגיטימיות של ישראל. אז אני קורא פה לחברי הכנסת, לכנסת ולכל האנשים כאן, בואו נעשה את זה ביחד, סטודנטים, לא-סטודנטים, האקדמיה. וזהו.

תודה רבה אלון. יישר כוח גדול. אתם מוזמנים ל – 24 באוגוסט בירושלים. אני רוצה לבקש מחברת הכנסת עינת וילף, בבקשה.

תודה רבה לך על הביקור, ועל הנכונות להגן על ישראל. חשוב בהחלט שהדבר הזה ייתפס כדבר שהוא חוצה מפלגות. אני בהחלט מאמינה זה זמן רב שיש כוונה להעתיק את הזירה שבה מתנהל הקונפליקט מול ישראל מזירות שבהם הניסיונות נכשלו, בין אם זה היו זירות צבאיות, או זירות כלכליות, או זירות של טרור, לזירה שבה המאבק הוא מאבק תודעתי, אינטלקטואלי, תקשורתי, הוא מתנהל בתקשורת, בארגונים בינלאומיים, באקדמיה. המטרה היא, בעיקרון, לקרקע את הרעיון הציוני. זה לא מדינת ישראל, זה יותר מזה, זה את הרעיון הציוני, את הרעיון הבסיסי של העם היהודי כעם יש זכות למדינה משלו במקום היחיד שהוא אי פעם היה ריבון. ואנחנו במדינת ישראל רק עכשיו מתחילים בכל להתעורר להעתקה הזאת של הזירה שבה מתנהל הקונפליקט, ולדרך הנכונה להיאבק בה.

אז אהבתי את מה שאמרת לגבי האמת. אני רוצה להאמין בכך, כי מניסיוני בינתיים במאבק שבין האמת לבין סיפור טוב. אז סיפור טוב ינצח. אז השאלה היא איך דואגים שזה גם יהיה האמת, וגם סיפור טוב. אני עדיין חושבת שהסיפור של מדינת ישראל, והסיפור הציוני הוא הסיפור הטוב יותר. אבל זה הדבר.

אני רוצה לבקש ממך דבר אחד: מאד חשוב לי שבהגנה על מדינת ישראל בעולם אנחנו לא ניאבק מנקודת מבט של הקורבן. כציונית אני לא רוצה לנצח בתחרות של מי הקורבן הגדול יותר. זה גם לא תחרות שהקמנו מדינה כדי לנצח בה. חשוב לשים דגש על ההיסטוריה הציונית. הייתי רוצה שדמותו של הרצל תהיה דמות הרבה יותר מוכרת בעולם, ושהדגש יהיה דווקא על איך אנשים לקחו את גורלם בידיהם ולא דווקא על שאלת הסבל והקורבנוּת.

ולכן אני בהחלט מעריכה ומודה לך על נכונותך להתגייס למאבק הזה גם על האמת, גם על הסיפור הטוב יותר, ובסופו של דבר, על צדקת דרכה של הציונות. אז תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת וילף.

בק, אתה רוצה לפנות בדברים לוועדה,

כן, אמרת שסיפור טוב גובר על האמת. עכשיו כבר לא, או עוד מעט כבר לא, מכיוון שהסיפור צריך להיות כל כך מסורבל ומעוות שהוא פשוט לא נשמע אמיתי יותר. והאמת היא האנדרדוג עכשיו. אנדרדוגים תמיד מנצחים. אנדרדוגים תמיד מנצחים. הדבר השני הוא שהזכרת קורבנות. עשיתי משהו בשבוע שעבר שאף פעם לא רציתי לעשות. הייתי משלם כסף כדי לא לעשות את זה לעולם. נסעתי לאושוויץ, ואני עושה על זה סרט דקומנטרי, וזה שינה אותי שינוי עמוק, אבל לא בגלל הקורבנות. לא חיפשתי את הסיפור של הקורבנות. חיפשתי את הסיפור של התקווה, וחיפשתי את הסיפור של היחידים שעמדו מול משהו שמעבר לגוליית, שזה מה שעמד מולם.

זה הסיפור שיש לספרו, וזוהי תמצית הסיפור האמריקאי, לא של הממשלה, ותמצית הסיפור היהודי, לא רק הסיפור הישראלי, אלא של היהודים כעם. השאלה היסודית בעולם היום היא השאלה איתה התמודדו המיסדים שלנו, ואיתה התמודדנו כשניסחנו את מסמכי היסוד שלנו. השאלה עליה הם ניסו לענות היתה השאלה עתיקת היומין 'האם אדם יכול למשול בעצמו?' אני עונה 'כן', ואני משער שכולם פה ישיבו גם הם 'כן'. זוהי ההתמודדות של היום: האם הפרט יכול לשרוד, האם הוא יכול למשול בעצמו? זה לא מה שקרה לכם, זו לא המאבק שנאלצתם לנהל; זה לא הקורבן שאתה יכול להפוך להיות. זוהי דרך החשיבה הישנה. לזה אנשים שרוצים כוח נצמדים עכשיו. זה לא ינצח, כי האדם טעם מן החופש, חופש אמיתי, שלא כמו, רק בערך 5% מן העולם כולו הרגיש אי פעם את החופש שיש לנו. ומה עשיתם איתו, מה עשיתם איתו? ישראל, הם לא אומרים 'אוי איזה מסכן אני'. הם באים, כלומר, זה רק אני שנסעתי 15 ק"מ, בערך, מחוץ לירושלים ולא ראיתי כלום? כלומר, אני חושב, אני גרתי באריזונה. לא, לא, זה כלום. אין שם כלום. לקחתם פיסת אדמה חרבה והפכתם אותה לגן פורח. זה הסיפור האולטימטיבי. כן, האדם יכול למשול בעצמו. כן, אדם יכול לנצח (הערת המתרגמת – הביטוי beat down במקור אינו ברור בהקשר זה, יתכן שמדובר בטעות כלשהי במקור). הוא יכול למשוך את עצמו בחזרה למעלה. כן, הוא יכול לקחת לא כלום ולבנות מזה משהו גדול. אמן. אמן.

חברת הכנסת, יוליה שמאלוב ברקוביץ, בבקשה.

אדוני, אני מודה לך מכל הלב שאתה נמצא כאן. אתה אמרת, ואכן שם המשחק הוא: האמת. אני הגעתי מתחום התקשורת. הקמתי שני גופי תקשורת גדולים, ואחרי זה הגעתי לכנסת. בשני התחומים האלה, לצערי הרב, אמת זה לא שם המשחק. ובהרבה מקרים כשאני מסתובבת, או דברים שאני נוגעת בהם, אני שומעת: את לא תשרדי בפוליטיקה. כי בפוליטיקה לא מחפשים את האמת. ואני מתעקשת ללכת עם זה, כי אני מסכימה בכל לבי שאנשים, בסופו של דבר, יודעים את האמת בפנים, עמוק, עמוק, והם יודעים שכולם עובדים אחד על השני.

אני רוצה לומר לך מכאן, לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא פה, ולנצל את הפורום הזה, ולומר שההגעה שלך לישראל לא פחות חשובה ממה שאתה עושה בארצות הברית. כי כאן היום, במאה 21 אזרחי המדינה איבדו אמון. אמון בעצמם. אמון אחד בשני. אמון בעולם, ואמון בבורא עולם. ואני חושבת כשבן אדם כמוך מגיע לכאן, זה לא פחות חשוב ממה שאתה עושה שם, כי כאן אתה נותן לאנשים תקווה לומר: תאמינו, תאמינו, יש דברים, ולא כל מה שאתם רואים זאת האמת. תאמינו שיש אנשים שאוהבים אתכם.

אבל מאד חשוב להוציא מסר מכאן שאומר, שאל יושב ראש הועדה: איך רק אתה בעצם דיברת על איתמר, וכל השאר לא דיברו? א' – כי אתה איש מיוחד, וזה לזכותך ייאמר. אני לפעמים כשהייתי צופה בדברים שאתה עושה, פשוט הייתי נפעמת. אבל מאד חשוב שנדע מכאן, אדוני היושב ראש, שאם אנחנו בישראל לא נאמין באמת שלנו, יהיה מאד מאד קשה להסביר את האמת בחוץ. ולצערי אנחנו נמצאים כרגע במצב שאנחנו לא מאמינים באמת שלנו. ואני מודה לך מכל הלב. וכן ירבו אנשים כמוך גם פה, וגם בעולם.

ולומר נקודה אחת לכל מי שמצלם כרגע, ואני עושה את זה בפגישות רבות עם עורכים של עיתונים, ובעיקר עם כתבים צעירים. אני אומרת להם: עזבו את מה שמעניין. תצאו עם האמת. כי בסופו של דבר, בלילה, אתה ישן על הכרית שלך, וצריך לתת את הדין וחשבון מה אתה עשית היום, ואיך השפעת על הציבור במקום הקטן שלך, כי לתקשורת יש אחריות אדירה. והגיע הזמן שהם גם יספרו את הסיפורים, אבל רק את הסיפורים האמיתיים. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב, אנחנו צריכים להיאבק, אנחנו מכל המפלגות שהאמת תהיה גם בתקשורת, גם בפוליטיקה, גם בחינוך, ובכל מקום שנוכל להחדיר את האמת.

חבר הכנסת מיכאל בן ארי בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה לגלן בק. הדברים שנאמרו כאן גרמו לי בתחושה האישית הפנימית איזה הרגשה שאני יכול לקחת את עצמי מפה, ולהשאיר את הכיסא שלי לך, אתה תעשה פה עבודה מצויינת מבחינת ההסברה.

השאלה היא, איזו מפלגה? זה יהיה פה בעיות איזה מפלגה הוא יהיה, מר בן ארי.

איפה שהוא יהיה הוא יעשה טוב. איפה שהוא יהיה הוא יעשה טוב. אין לי ספק. אני רוצה לעמוד על נקודה אחת מרכזית במבט של גלן בק, שלצערי הרב, אצלנו לא כל כך רואים. אני רוצה לספר סיפור קצר.

לפני כשנה, שנה וחצי הגיע לפה מיסטר הקרבי מארצות הברית, היינו בהר ברכה, היינו שם בהר ברכה. ישבו שמה כל מיני יהודים ואמרו לו: כשתהיה נשיא ארצות הברית, חשבו אז שהוא מועמד, אבל אנחנו מבינים שלא כל כך, כשתהיה נשיא ארצות הברית אז תסייע לנו בצורה כזאת, ותסייע לנו בצורה כזאת. כשאני עליתי לדבר הדברים האלה מאד מאד צרמו לי. ואני שמתי לב שאתה מבחין במה שאחרים מתקשים להבחין. התהליך שאנחנו נמצאים כאן במאה השנים האחרונות הוא תהליך היסטורי שיד בורא עולם מעורבת בו בצורה הכי חזקה שיכולה להיות. מי שמכיר את התיאורים של מרק טוויין במסע תענוגות בארץ הקודש, הוא מתאר כאן את השממה, ושהוא הולך מרחקים אדירים ולא רואה כלום, אלא אנשים מסכנים, אומללים. אנחנו מדברים בסך הכל לפני 130 שנה. ונמצא היום בארץ הקודש, וכשהוא עולה לירושלים הוא נתקע בפקקים, והוא לא יודע לברך שיש בורא עולם שהביא את הפקקים האלה, לא מבין שום דבר.

אני רוצה להבין, אתה מברך שיש פקק בבוקר, בן ארי?

אני מברך שיש פקק. אני למדתי מאבא שלי, עליו השלום, היינו גרים ליד כביש ראשי, כשהוא ראה הרבה מכוניות הוא אמר: תראה, תימלא העיר ציון. תימלא. אנחנו גרנו בתל אביב, אבל בשבילו, שהוא בא וראה פה את השממה.

כל פעם שאני אהיה בפקק עכשיו אני אתקשר אליך.

כשהוא בא לפה את השממה בארץ, אז בשבילו, בשבילו כל מבנה שנבנה, כל כביש שנסלל היה בשבילו קיום דבר ה' ביד עבדיו הנביאים. ואז אני אמרתי לו למיסטר הקרבי, אמרתי לו: תסתכל אחורה, רואים מאחורה את כל עמק שכם. אמרתי לו: הקדוש ברוך הוא מקיים עכשיו את הבטחתו לעם ישראל לשוב לארצו. מי שיסייע לנו – זה בבחינת מה שנאמר: "מברכך אברך". יקבל מאיתנו את כל הברכה שבעולם. יקבל מאיתנו את כל החיבוק שבעולם, כי הוא שותף, בסופו של דבר, למהלך אלוקי היסטורי של שיבת עם ישראל לארצו, ואני חושב שאחד הדברים המהותיים שאמרת שאין חזק, אין דבר משמעותי יותר מאשר אמירת האמת. הרבה פעמים יוצא לי גם כן לנסות להגיד אמת, ואני מקבל חרפות מכל העולם, ואז אני רואה איך האמת מחלחלת בסופו של דבר, והיא הדבר היחיד שמשפיע, אז על כך אנחנו מברכים אותך, מחבקים אותך, ואני אדבר עם יושב ראש הכנסת לגבי הכיסא שלי.

תודה רבה.

חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. אריה נרשם אחריך, אבל אם את רוצה, בבקשה, חבר הכנסת אריה אלדד.

תודה. תודה לך על מילותיך, תודה לך על תמיכתך, ותודה לך על הדבר החשוב שאמרת על האמת. והאמת שלי היא בעברית, אז אדבר עברית.

זה נכון שחייבים לומר את האמת שלנו. זה נכון שמול האמת שלנו יש מישהו שמציג אמת אחרת, והעולם הופך יותר ויותר למקום שדוחה את האמת. הוא אומר: אין אמת אחת. יש האמת שלך, יש האמת שלו, יש נרטיב שלך, יש הנרטיב שלו. אנחנו בעידן שהוא פוסט מודרני, ואנשים ברצינות מתנגדים לאמת. אבל אני בכל זאת אומר את האמת שלי. והאמת שלי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. וזה נכון שצריך לסיים את הכיבוש.

אנחנו חייבים לסיים את הכיבוש. את הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, שהחל לפני, זה לא נכון למחוא כפיים,

לא מוחאים כפיים לא למר גלן בק, ולא לחברי הכנסת. אפשר בסוף כל מי שרוצה למחוא כפיים. אבל כעת אנחנו בישיבה. בבקשה.

יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין, אמר כמה פעמים שאסור למחוא כפיים בכנסת כי בסוף אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו צודקים. זה לא נכון.

אני חושב שצריך לסיים את הכיבוש של ארץ ישראל, את הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל שהחל לפני 1,300 שנה, ואני גם מאמין בפתרון של שתי מדינות. אני מאמין בפתרון שתי המדינות, אבל אני כל הזמן זוכר שיש כבר מדינה פלשתינית, והיא בירדן. ירדן היא מדינה פלשתינית. 80 אחוז מהתושבים של ירדן הם פלשתינים. היא הוקמה על שלושה רבעים מהבית הלאומי היהודי שניתן לבריטניה כמנדט ב – 1918. ב – 1920, בסן רמו, בוועידה אחרי מלחמת העולם הראשונה. יש כבר מדינה פלשתינית, ולא צריך עוד אחת.

אבל אמרת גם שבסופו של דבר, כולנו בני אדם. כולם בני אדם, ויש לי בעיה עם האמירה הזאת לא כי זה לא נכון, אני רופא, אני יודע שמבחינה פיזיולוגית זה נכון לגמרי, אבל צריך להבין שיש אנשים שהמניעים שלהם שונים מהמניעים שלך. אני מטפל בכוויות. אני טיפלתי פעם במחבל מתאבד, אתם לא תצליחו לתרגם את זה לאנגלית, מחבל מתאבד "שלימזל". מחבל מתאבד שלא הצליח לעשות מה שהוא רצה. הוא הלך בחורף עם תרמיל כדי להתפוצץ בתוך אחד הרחובות של ירושלים. הוא ירד מהאוטובוס, והוא ראה במאה שערים בירושלים אולם שמחות. יצאו אנשים מחתונה, והוא אמר לי, כי הוא רק נפצע בפיגוע הזה.

הוא דיבר איתי כי הייתי הרופא המטפל שלו. הוא אמר לי: "הלכתי לכיוון הכניסה לאולם, אבל לא היו שם מספיק ילדים, אז אני הלכתי לקבוצה היותר רחוקה, ששם היו הרבה אמהות עם עגלות ותינוקות וילדים, אבל בדרך החלקתי לתוך שלולית ונפלתי, והפצצה על הגב שלי נרטבה, ולכן לא התפוצצתי, זה רק נשרף ואני נכוויתי. הוא היה בטיפול שלי 3 חודשים. ולכן אני אומר, יש אנשים שאינם מתנהגים כמו כולנו, שבסוף היום רוצים שיהיה לנו טוב. יש אנשים שהם מונעים על ידי כוחות אחרים, אחרים משלך ושלי. כאשר גברת שאני טיפלתי בה ושלחתי לה עור מבנק העור בירושלים, והצילו את החיים שלה בבית החולים סורוקה, אחרי שהמשפחה שלה שרפה אותה, כי היא האשימה אותה באי נאמנות במשפחה, והצילו אותה בבית החולים סורוקה. היא הייתה מעזה, ואחרי 4 חודשים הזמינו אותה לבית החולים לביקורת למעקב, והיא חזרה עם פצצה על הגוף כדי להתפוצץ בתוך בית החולים סורוקה. כי המשפחה שלה אמרה לה שאם היא תתפוצץ בתוך בית החולים שהציל את חייה יסלחו לה, אז אנחנו מדברים פה על אנשים שהם מתנהגים אחרת. שמונעים אחרת. ואם אנחנו בסוף נחשוב שכולם אותו דבר, ונשכח איך האוייבים שלנו מתנהגים, אז באמת הם יצליחו לנצח אותנו. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה.

ראשית, תודה רבה לך על כך שבאת לכאן. תודה לך על כך שייצגת את ישראל בדרך הטובה ביותר. הייתי רוצה להודות לחברי דני דנון על כך שהוא אירח את האירוע הנפלא הזה. אני חייבת לומר לך, השיחה הראשונה שלי עם ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו היתה על על אמירת האמת. והייתי די צעירה ונאיבית ואמרתי 'אתה יודע, אם רק נאמר את האמת, אנחנו ננצח'. ואז הוא אמר לי את המשפט המעניין שאני זוכרת מאז, והמשפט היה: 'האמת אף פעם לא מנצחת. האמת מנצחת רק אם אומרים אותה בקול רם ומספיק זמן, וממשיכים להגיד אותה'. ואני חושבת שזה אחד הדברים החשובים ביותר שעלינו לזכור. אני אעבור לעברית, כי מדינת ישראל מארחת אותך וזו השפה שלנו ואנחנו גאים בה.

באמת המשפט הזה שאמר לי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהאמת מנצחת רק אם אומרים אותה לאורך זמן, ואם חוזרים עליה, אני חושבת שזה משפט מפתח. כי הציונות בראשית דרכה לא התביישה לומר את האמת. ונראה לי שמה שמשותף לכל היושבים כאן זה שכשאנחנו מדברים על האמת, שהעולם מנסה כל הזמן לדבר בשפה אחרת, זה לא במקרה שאתה איש דתי. הסכסוך הזה הוא לא סכסוך טריטוריאלי, כמו שהעולם מנסה להציג אותו. כולם יודעים שאם הסכסוך הזה היה סכסוך טריטוריאלי הוא היה נפתר מזמן. הוא היה נפתר בכל ההצעות שהונחו על השולחן הבינלאומי, היו כאן שתי מדינות. אין כאן שתי מדינות, כי אין כאן רצון בסיסי להכיר בקיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה. זה הסיפור העמוק של הסכסוך. ואני חושבת שכשאנחנו מצפים את הסכסוך הזה, ועוטפים אותו בעטיפות של סכסוך על טריטוריה, אנחנו חוטאים לאמת. כי האמת היא שזה סכסוך דתי. זה סכסוך שמוביל אותו האסלאם, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהאמת הבסיסית הזאת שהיא שורש הסכסוך.

לכן כל כך חשוב שכולנו כאן עומדים מאחורי האמת ההיסטורית הבסיסית ביותר. אנחנו כאן לא רק מכוח התנועה הציונית, אנחנו כאן מכוח התנ"ך. אנחנו כאן מכוחו של אברהם אבינו. אנחנו כאן מכוחם של כל האבות המייסדים של האומה שלנו שקיבלו הבטחה אלוקית על הארץ הזאת. זה כוחנו. ראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן גוריון, השתמש בספר הספרים, בתנ"ך, בעצם כבסיס המוסרי שלנו לחזרה שלנו לארץ הזאת, ואנחנו חייבים להמשיך ולהציג את זה כאמת הבסיסית והיסודית ביותר שבגללה אנחנו כאן. זה הדבר הראשון שרציתי לומר. העניין של לדבר על הסכסוך כסכסוך דתי, ולדבר על האמת החשובה הזאת.

נקודה שניה שאני רוצה לדבר עליה היא במושגים של צדק מול רשע. ביום שישי האחרון מדינת ישראל ציינה 35 שנה למבצע אנטבה. מבצע אנטבה היה אחד המבצעים ההרואיים ביותר שידע העידן המודרני, וכולם נהנים להסתכל בגאווה איך העם היהודי לא נכנע לטרור, ובעצם שלח את טובי הלוחמים שלו לאוגדנה כדי לשחרר את אותם חטופים במטוס אירפראנס שבקלות גדולה מאד יכלו להיכנע לרשע ולהחזיר אותם באותו אולטימאטום נורא של החוטפים.

אני רוצה להזכיר כאן דברים שאמר מי שפיקד על המבצע הזה, והמבצע הזה קרוי על שמו, אחיו של ראש הממשלה, יוני נתניהו, יש עדות על כך שהוא עבר לוחם, לוחם לפני שהם ירדו מהמטוס באוגנדה ואמר להם: "אנחנו חייבים לנצח במלחמה הזאת, כי המלחמה הזאת היא המלחמה של הצדק נגד הרשע".

אני חושבת שאנחנו כבר מתביישים להשתמש במושגים האלה. כשעיתון מרכזי כמו ה – New York Times נותן לאבו מאזן להציג תפיסת עולם שקרית מיסודה לגבי הקמתה של מדינת ישראל? ונותן לו לספר סיפור שקרי. אנחנו חיים במציאות שבה אנחנו לא מדברים על צדק מול רשע, אלא אנחנו מדברים באמת על כביכול צדק אחד מול צדק אחר. וזה לא צדק אחד מול צדק אחר. יש כאן צדק מול רשע. יש כאן מדינה שרוצה להתקיים בשלום ובשלווה, ויש כאן, לצערנו הרב, ארגוני טרור שמנסים להשמיד אותנו, פעם אחר פעם. וזה לא סכסוך על התנחלויות. התנחלויות צריכות להיות מחוץ לגדר הדיון..היום הכנסת מעבירה חוק מאד מאד חשוב נגד החרמת מדינת ישראל, והחוק הזה בדיוק בא לדבר העניין שמדינת ישראל נאבקת בכל התפיסה שרוצה להחרים אותה כמדינה, ולא רק על התנחלויות, ולכן נמשיך לדבר במושגים הטהורים האלה של צדק מול רשע.

רק לסיים בדבר אחד קטן ואחרון. במסגרת ההסברה שלנו יש עדיין הרבה מה לעשות בהקשר של שתי דמויות שחסרות כאן: גלעד שליט, שמצוי ושבוי בידיו של החמאס שחבר לפת"ח, והקהילה הבין לאומית ממשיכה להזרים כספים לאותם ארגוני טרור שהחייל שלנו נמצא בידיים שלהם. הדבר הזה חייב להיפסק. הדבר הזה חייב להיפסק. ומילה אחרונה לגבי יונתן פולארד שנמצא כל כך הרבה שנים בכלא האמריקאי. האיש הזה עלול לסיים את חייו בכלא האמריקאי, אנחנו רוצים לראות אותו חוזר, רק בשם הצדק, שכל מה שנשפט על עבירות דומות השתחרר בתקופת זמן הרבה יותר קצרה. אנחנו רוצים להיאבק על כך.

תודה רבה חברת הכנסת חוטובלי.

אני רוצה לבקש מדן דייקר, מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי, קודם כל ברכות דן, אתה נבחרת למנכ"ל. מאחלים לך הצלחה בתפקיד החשוב. רק בקצרה, דן, תגובתכם בנושא.

בסדר. תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אעדיף לדבר באנגלית ישירות למר גלן בק.

מר בק, תודה רבה לך שבאת לדבר. כמזכיר הכללי של הקונגרס היהודי העולמי, שמייצג 100 קהילות ברחבי העולם, לרבות הציבור הישראלי, בנושאים החיוניים ליהודים. אתה יודע, אנחנו חיים בתקופה ובאיזור שהוגדר כאביב הערבי, הגדרה שיש כאלה שכנראה מתייחסים אליה כגרסה אופטימית למה שקורה מסביבנו. אבל מה שאנחנו יודעים בוודאות הוא שכל מושג מהפיכת החופש החל לפני 3,000 שנה, כשמנהיג בעל כורחו ששמו משה דרש חופש מרודן מצרי. והעם היהודי הוא באמת זה שהגדיר, באותו רגע בהסטוריה, את מושג החופש על פי חוק והחופש על פי אלוהים, לכל בני האדם. והדבר במיוחד חזק היום משום שעושים שימוש בשפה של זכויות האדם, בשפה של זכויות האזרח והשוויון, נגדנו, כשבעצם אנחנו היינו אלה שבמשך 3,000 השנים האחרונות הצענו לעולם את מושג החופש ובטח את המושג של חופש פוליטי.
זהו המסר שאנחנו צריכים, לדעתי, לייצא לעולם, שהזכויות היהודיות, המיוחדות שלנו, האביב היהודי שלנו, הוא משהו שצריך להכלל ביחד עם האוניברסאליות של זכויות האדם, זכויות האזרח וזכויות השוויון, שאם אתה הולך ברחוב, ואתה אכן הולך ברחוב, אתה רואה חברה פורחת, פתוחה, ליברלית, סלחנית, שבה רופאים מצילים את חייהם של אלה שמנסים לרצוח אותם, ויש לך חירויות במדינה הזו למיעוטים, נשים, הומוסקסואלים ולכאלה ששייכים למיעוטים אחרים, שהן דוגמא עבור העולם. אז אני חושב שבשם העם היהודי ובשם מדינת הלאום שלו, אנחנו מאד גאים לארח אותך ומאד גאים במה שאנחנו מייצגים, ואני מקווה שפתיחות, האוניברסאליות של זכויות אדם, זכויות אזרח וזכויות שוויון, והייחוד של זכויות יהודיות, ניתנים ליצוא ביחד, על מנת שהעולם יבין את הקשר הזה. תודה רבה מקרב לב.

תודה רבה לדן דייקר, מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי. חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.

אחה"צ טובים ושלום. אדוני היו"ר יש לך טעם מצויין, שהתבטא בכך שהזמנת כאלה אנשים נהדרים, ובראשם גלן וקבוצתו. אני מוכרחה להגיד לך שיש לנו הרבה במשותף, העם הישראלי והעם האמריקאי. הערכים שלנו מבוססים על התנ"ך, ואנחנו מאד דמוקרטיים. אתה מבין, אני באתי לפני 20 שנה מברית המועצות לשעבר, כיהודיה סובייטית, אחרי נפילת מסך הברזל. ואני מוכרחה לומר לך שאני בכנסת הישראלית מזה 15 שנה. אתה מבין? אני רוצה לשלוח את אהבתי לנשיא לשעבר ג'ורג' בוש , שפגשנו כאן בשנים קודמות, ב- 2009 אני חושבת, בכנסת, ואני רוצה לשלוח את אהבתי למר אובאמה ולבקש ממנו, באופן שבו אנו ישראלים שמבקשים ממנו, לשחרר את ג'ונתן פולארד.

תודה רבה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. אנחנו צריכים להתכנס לקראת סיכום. אני רוצה לבקש בקצרה, שלמה מוזובסקי נשיא Young Israel מארצות הברית, בבקשה שלמה.

תודה לך, השר דנון.

עוד לא שר, יו"ר.

היו"ר דנון, חבר כנסת. הייתי רוצה להודות למר בק על כך שהוא הגיע לכאן היום, ושמחתי מאד לשמוע כמה מחברי הכנסת מדברים על ג'ונתן פולארד. כנשיא המועצה הלאומית, אני מייצג 140 בתי כנסת בארה"ב וכ- 50 פה בישראל. ואחד הפרויקטים המרכזיים שעליהם אנחנו עובדים נועד לנסות ולשחרר את מר פולארד. צר לנו מאד לראות שאפילו כשאביו נפטר, ארה"ב לא התירה לו אפילו לצאת מבית הסוהר על מנת להיות נוכח בהלווית אביו. ובעוד שאתה מדבר על צדק, גלעד שליט, ג'ונתן פולארד, ישנן תופעות של אי-צדק שיש לדבר עליהם. אתה לא יכול לעשות שלום עם אנשים שלא רוצים לעשות שלום. הנוסחה שטחים תמורת שלום אינה עובדת כשהמילה שלום מאוייתת PIECE (חתיכה - המתרגמת). וזה משהו שאדם כמוך יכול להפיץ ברחבי העולם. אני יודע שכאן בארץ ישראל אנשים משמיעים את קולם, אבל איכשהו אנשים לא רוצים לשמוע. ואני מוצא שארה"ב, כשאני מדבר עם אנשים שאינם יהודים, ומדבר איתם ומספר להם את הסיפור על מה שמתרחש כאן, אנשים כן רוצים לשמוע את האמת. יש לדבר על הדברים, ואני מודה לך מאד על כך שאתה עושה זאת. תודה רבה.

תודה רבה שלמה. אני רוצה, לקראת סיום, לומר מספר מילים מהלב. אם היינו יושבים פה, ויש פה חברי כנסת ותיקים, חברת הכנסת סולודקין, וחבר הכנסת אלדד, שהיו פה לפני, והיינו אומרים לפני 10, 15 שנים כשהיה תלונות על CNN שנמצאים פה איתנו, ועל כלי תקשורת אחרים, והיינו אומרים להם: בעוד 10 שנים תהיה רשת חדשות אחרת, ויהיה מגיש כמו מר גלן בק והצוות שלו, והם יציגו את האמת. היינו באים ואומרים: זה לא יכול להיות, אתם מדמיינים. תנחתו. והנה פה אנחנו יושבים היום ורואים שאפשר אחרת. בפירוש אפשר אחרת. נושא ההסברה זה לא קרב אבוד שצריך להרים ידיים ולהגיד: אין מה לעשות, כל העולם נגדנו. בפירוש זה לא כך. היום אנחנו ראינו מציאות. אנחנו רואים יום יום שאם דבקים בערכים באומץ, באמת, בקשר שלנו האמיתי לארץ ישראל, אפשר גם להסביר את זה ברגעי המבחן.

אפשר גם להסביר את זה לציבור בארצות הברית. אפילו אני הייתי מעז לומר גם לציבור באירופה. אפשר להעביר את המסרים האלה, אבל זה הכל מתחיל בנו, באומץ הפנימי שלנו, בנחישות הפנימית שלנו ובנכונות שלנו לקבל החלטות שטובות לעם היהודי, ואחרי זה לחשוב על ההסברה שלהם, ולא ההיפך. אם נחשוב איך מסבירים את ההחלטות, ואז נקבל את ההחלטות, לא היינו יושבים היום בירושלים, כי אמרתי לגלן בדרכו הנה, שההחלטה להעביר את הכנסת מתל אביב לירושלים, של ראש הממשלה דוד בן גוריון, לאור לחץ אמריקאי שהופעל עליו, היתה החלטה ציונית אמיתית. ובן גוריון לא חשב מה יהיה במישור ההסברתי? איך אני אסביר את זה מחר בבוקר לניו יורק טיימס. הוא קיבל החלטה ציונית אמיצה ועכשיו יישמנו אותה.

אני רוצה, קודם כל להזמין את כל הנוכחים שפה לאירוע הגדול: מחזירים את האומץ. אני יש לי את האומץ שלי, גלן, אני לא צריך שיחזירו לי את האומץ, אבל צריך כן לבוא ולומר לציבור שיש לנו ערכים, אנחנו מאמינים בזה, ואני רוצה לבקש מהאורח שלנו לומר מספר מילות סיכום לפני שננעל את הישיבה.

מר גלן בק, בבקשה.

רק מילות פרידה, ושוב, תודה. אמרת שמה שאני עושה כאן חשוב באותה מידה כמו מה שאני עושה באמריקה. הייתי רוצה לתקן אותך. אני מאמין שזה יותר חשוב. מה שקורה בישראל, קורה לשאר העולם. ברור לי, בצורה יוצאת דופן, כאדם שגם כן מאמין באלוהים האחד, באיזו תקופה אנחנו חיים. וגם ברור לי לאין שיעור שידו של אלוהים היא בדברים. וכל מה שזה מצריך, הוא שכל אחד מאתנו יתייצב, עם החלק הקטן שלו בפאזל. על מנת שהרוע ישתלט, עלינו להמשיך לשתוק. אבל אם נעמוד יחד ופשוט נאמר 'אנחנו מאמינים בלא להרוג זה את זה. אנחנו מאמינים בהגינות פשוטה' ורק נשלב ידיים, אלוהים יעשה את היתר. תודה רבה.

תודה רבה.

אני מודה לכולם, לכל מי שהגיע מארצות הברית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55