הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
הוועדה למאבק בנגע הסמים

5.7.2011





הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 61
הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שלישי, ג' בתמוז התשע"א (5 ביולי 2011), שעה 11:00

מניעת שימוש בסמים בישראל – תמונת מצב וצרכים

חברי הוועדה: טלב אלסאנע - היו"ר

רפ"ק אראלה טל כנפו
-
ראש חוליית מחקר סמים, המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול
רפ"ק בועז חממי
-
קצין מדור חקירות, המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

רון אל חרמץ
-
ראש תחום מניעה נושאית קהילתית במצילה, המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ירום גונן
-
מנהל בכיר תחום "עיר ללא אלימות", המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

יאיר גלר
-
מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ריקי צימר
-
ראש תחום מניעה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ד"ר יוסי הראל-פיש
-
המדען הראשי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

אורנה שביט
-
מנהלת היחידה להתמכרויות ושיקום האסיר, אגף הרווחה, המשרד לביטחון פנים והרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

ד"ר אילן שמש
-
מפקח ארצי בתחום קידום נוער, משרד החינוך

רחל קור
-
מפקחת מחוזית בשרות להתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מימי אקרמן
-
התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

זאב ציגלברג
-
ממונה יחידת הסמים והלבנת הון, מכס

אהוד אור-טל
-
ראש מדור בכיר יחידת מבצעים, מטה הסמים, מכס

ד"ר פאולה רושקה
-
מנהלת המחלקה לטיפול בסמים והתמכרויות, משרד הבריאות

מיקי אריאלי
-
מנהלת היחידה למאבק בפשע הפרמצפטי, משרד הבריאות

ישראל פיטוסי-טייב
-
מנהל המחלקה לאבטחת איכות ובקרה רוקחות, אגף הרוקחות, משרד הבריאות

ד"ר גדי לובין
-
ראש שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות

ד"ר ישראל פיטוסי
-
אגף הרוקחות, משרד הבריאות

אלכס ינאי
-
סגן מנהלת של"מ, מדריך עובדים, יחידת של"מ ירושלים
חן פיליפס
-
יו"ר ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית

בת שבע פנחסוב

יעל, חבר המתרגמים בע"מ
מניעת שימוש בסמים בישראל – תמונת מצב וצרכים

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים. נושא הדיון היום: מניעת שימוש סמים בישראל – תמונת מצב וצרכים. מוזמני הדיון: המשרד לביטחון פנים, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, משרד החינוך, משרד הרווחה, המכס, משרד הבריאות, מרכז לשלטון מקומי ונציגי עמותות הפועלות בתחום. הישיבה הזאת היא ישיבת המשך של סדרת ישיבות שאנחנו מתכוונים לקיים בעקבות הדיון על מדיניות הממשלתית בנוגע להתמודדות במלחמה והמאבק בנגע הסמים והאלכוהול. נבחן האם יש לנו הצלחה, האם יש הצלחה יתרה והאם יש צורך בשינוי המדיניות, האם אנחנו מתכוונים לאשר את הקיים, להשאירו או לשנותו. נקבל תמונת מצב וניכנס לעומק העניינים. אין לנו כוונה להסתפק בהצהרות שאנחנו עושים אלא שנשמע מה כן עושים והאם יש פעילויות של הרשות, נדע היכן מתקיימות הפעילויות ובאיזה רשות מקומית. אם לא מתקיימת פעילות נבקש לדעת מהי הסיבה ומה צריך כדי שתפעל בכל מקום. נרצה לשמוע גם אם נעשות פעילויות בתוך בתי הספר. נרצה לדעת אם קיימת מדיניות מקיפה במשרדים שציינת, או שהעשייה נעשית תוך כדי אלתור. נרצה גם לשמוע אם הפעילות ברשויות המקומיות מתבצעת תוך ראיה כוללת של הנושא.


אין ספק שמהדיונים הקודמים שקיימנו התרשמנו שקיים מחסור רציני בתקנים ובתקציבים. התרשמנו שקיימת בעיה בתחום הרשויות המקומיות החלשות כתוצאה מהתניית השירות ב- .matching כאשר אותן רשויות לא מסוגלות לעמוד בהתניה הזאת, התוצאה שאנשים נענשים. ישנן רשויות מקומיות שכן מעוניינות והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול אינה יכולה להיענות לבקשתן עקב בעיות תקציביות של הרשות המקומית. ישנה בעיה במערכת החינוך הפורמאלית ובחינוך הלא פורמאלי. על הנושאים האלה נבקש לקבל התייחסות וסקירה.


היות ונושא הדיון הוא המניעה וההתמודדות בתופעה, לכן אין ספק שנושא מניעת הברחת הסמים וכניסת הסמים לישראל הם הצעד הראשון. כיצד אנחנו מתמודדים עם סמים שנכנסים לישראל, האם ההתמודדות היא דרך מניעה והסברה כדי למנוע התמכרות לסמים ולאחר מכן השלב הבא טיפול באנשים שנכנסו למעגל ההתמכרות והסמים.


מהלך הדיון יתקיים על פי רמת האחריות של הגורם האחראי למניעה והתמודדות עם ההברחות דרך שערי המדינה שמהווים לא רק כניסה של תיירים ועולים ועוזבים, אלא גם שער כניסה לסמים. אני אבקש את ההתייחסות של המכס תחילה, נשמע מה המכס עושה ומה הם הצרכים של המכס, מה נעשה בעקבות הדיונים הקודמים ומהי מידת ההיענות של משרד האוצר למחסור בתקנים, וגם נשמע מהי המדיניות שלכם. נרצה לשמוע עד כמה אתם מצליחים ביעדים שהצבתם לעצמכם, מה כמות התפיסות לעומת ההברחות. נבקש את התייחסות שלכם. בבקשה.

אני ממונה היחידה למלחמה בסמים והלבנת הון של המכס ברשות המיסים. על פי החלטת ממשלה אנחנו אחראים על מניעה והתמודדות עם הברחות סמים בכל המעברים הבינלאומיים, בכניסות וביציאות מהארץ. ידוע לכם המצב אצלנו, ישנו מסמך שחיבר דוקטור גלעד נתן על פי הנתונים שמסרנו לו. אני לא יכול להגיד שיש מאז שינוי בנושא התקנים, המצב כפי שהיה. כלומר אנחנו עושים את המיטב בכוח האדם שיש לנו, תופסים סמים. אי אפשר להגיד מהו הוא האחוז מכלל ההברחות שאנחנו תופסים כי אף אחד לא יודע להגיד מה הוא המאה אחוז, לנקוב מספר זה יהיה סתם מספר באוויר. לדעתי אנחנו מתקדמים, מגלים יותר ויותר סמים - - -

יש מעברים שפעילים פחות?

יש מעברים שהם פעילים פחות, יש פעילים יותר - - -

יש התפלגות של הסמים?

יש חלוקה של הסמים, יש סמים שמגיעים בעיקר בדואר, יש סמים שתופסים על האנשים. אין לי כאן את הנתונים המעודכנים, אבל יש עלייה בגילויים שלנו. זה פחות או יותר, אין לי מה להוסיף מעבר שכבר אמרנו וכתבנו. תודה.

לגבי היחידה שציינתם, אתם אלה שמפעילים את היחידה?

אנחנו המפעילים. אנחנו המטה המקצועי שמפעיל את היחידות בשטח. בשטח יש שישה מדורים, כפי שכבר ציינתי בישיבות קודמות, יש לנו מדור כלבנים שמתמודד יפה עם ההברחות, יש אמצעים חדשים לגילוי סמים שהכנסנו.

התפיסה שהיתה בלוד באמצעות הכלבנים? זה לא אתם, אלא המשטרה. לאחרונה היה פרסום על תפיסה באמצעות כלבנים בלוד.

אני לא רוצה להתייחס לפרסומים. מבחינת העובדות מי שתופס, אנחנו תופסים ועובדים ביחד עם משטרת ישראל.

יש לך הערכה לגבי אחוזי התפיסות, זה 5%, 10% מהסמים המוברחים - - -

אני לא יודע מה הוא המאה אחוז, כל הערכה שלי תהיה סתם ניחוש ואני לא אוהב להתעסק בניחושים, אני לא חושב שיש מספר שמוסכם על כולם.

יש לכם מספרים על הכמויות שנתפסו במהלך שנת 2010?

כן. נמצא כאן אהוד אור-טל שהוא ראש מדור מבצעים אצלנו במטה, הוא ימסור את הכמויות.

ברשותכם, לגבי הכמויות לשאלתך, יש לנו כמות תפיסות של 2010 לעומת שנת 2011. יש לנו עלייה במספר התפיסות, אני לא יודע אם זה טוב או לא, כולל גם תפיסות בחומרים סינתטיים שנכנסו לא מזמן לפקודה, יש כבר יותר מ- 26 ק"ג שנתפסו של חומרים סינתטיים שהגיעו בצורה מוכנה, אנחנו לא מדברים על האבקות למיניהן שאנחנו עדיין עובדים עם מז"פ (מחלקת זיהוי פלילי) במטה הארצי כדי לאתר את החומרים האלה.

אין לכם מעבדה משלכם? כאשר אתם מאתרים חומרים חשודים אתם נזקקים לסיוע של המז"פ של המשטרה?

כן.

בהחלט, זו המעבדה המוסכמת היחידה לקבוע מהו סם ומהו לא סם. לאנשי השטח שלנו יש אמצעים ניידים לזיהוי ראשוני אם זה סם או לא סם , ערכות שטח. לגבי ההיבט הפלילי ברור שמז"פ היא הכתובת. יש שיתוף פעולה מצוין עם משטרת ישראל, אני חייב להוסיף את זה.

אנחנו די מעמיסים על המעבדה האנליטית של משטרת ישראל כי רוב החומרים שאנחנו תופסים ביבוא הם חומרים לא מוכרים ולא ברורים, למשל חומרים כמו שמשטרת ישראל נוהגת לתפוס בארץ, אלו חומרים מורכבים על מנת להטעות אותנו ביבוא. אנחנו מאתגרים את המעבדה, אוהד וולף עומד בזה בכבוד.

מהו פרק הזמן מיום שאתם מעבירים עד שאתם מקבלים תשובה?

הוא בעייתי בגלל עומס רב שיש לאהוד וולף במעבדה. זה בין שבועות לחודשים, ולצערי יש כאלה שגם שנים.

זה כבר לא עניין בעייתי, שנים?

אנחנו מודעים לבעיה, משטרת ישראל מודעת לזה. יש לציין שאהוד וולף עשה לאחרונה עבודה יסודית בנושא, ניקה את המדפים והחזיר תשובות, יש לו עומס. במקרים דחופים אנחנו מקבלים מיד.

כשיש נתפסים, הם חשודים, זאת אומרת שעד לקבלת התוצאות אין - - -

זאת הבעיה, לכאורה אנחנו גוף אזרחי, אנחנו בעצם מעבירים חומר החשוד כסם, לכאורה היבואן עדיין לא יודע שאנחנו מעכבים את זה, אין לנו מישהו במעצר על מנת ללחוץ על משטרת ישראל, החומר מעוכב לבדיקה בתורו. לפעמים הכוונה מתפספסת ואין אזיקים בסוף התיק.

אם אנחנו רוצים לבחון את מידת האפקטיביות של הפעילות וההשלכה של המחסור בתקנים שעלתה בישיבות הקודמות. כמה תקנים יש לכם, כמה חסרים, מתי עלתה הדרישה לתקנים?

יש לנו 60 תקנים. כפי שמסרתי כבר לוועדה ביקשנו תוספת בעיקר של כלבנים שזה כלי יעיל להתמודדות במניעת הברחת סמים. הדרישה חוזרת ועולה ותקנים אין.

ממתי ה- 60 תקנים? מתי הוספו לכם תקנים בפעם האחרונה? מתי עלתה הדרישה לתוספת כלבנים?

לפני שנה או שנה וחצי.

זאת היתה התוספת האחרונה של תקנים?

התוספת האחרונה של התקנים היתה מאוד מזמן, אני לא זוכר שבשנים האחרונות קיבלנו תוספת תקנים.

ההברחות גדלות והתקנים נשארים כפי שהם.

יתרה מכך, אני היום ראש מדור מבצעים במטה הסמים בירושלים, אני הייתי חוקר סמים באשדוד, כשאני התקדמתי לתפקיד הנוכחי התקן שלי באשדוד נגרע. זאת אומרת שיש פחות אדם וזה ולא שיש מישהו שממלא את תפקידי שם.


ברשותך, אני רוצה לחזור לכמויות תפיסות וכדומה. אם הזכרנו חומרים סינתטיים וכדומה, זרי מריחואנה שמיועדים למעבדות פיראטיות לגידול בארץ, אנחנו חשים בעלייה, אומנם עדיין לא עלייה דרסטית. בחודשים האחרונים אנחנו תופסים יותר ויותר הזמנות באינטרנט בעיקר של אנשים שמזמינים מחוץ לארץ זרעים על מנת לגדל מריחואנה בבית. אנחנו פועלים עם משטרת ישראל, הם רוצים לעשות פעילות בנושא ואכן יש תפיסות של מעבדות ברחבי הארץ. זו תופעה שהולכת ומתגברת אצלנו בארץ. האם זה בגלל שהתחילו לכנות בתקשורת את הסם כסם קל, אני לא יודע לומר, אבל בפועל זו התוצאה.


שוב, כאמור, אנחנו רואים שיש לנו בממוצע כל יומיים תפיסה של סם בין אם מדובר ב- 250 ק"ג קוקאין ובין אם זה 68 גרם של גראס, יש תפיסה כל יומיים. כמעט את כל סוגי הסמים יש לנו פה, סם האונס, הרואין, קוקאין וכל מיני סמים פסיכוטיים למיניהם, אבקות מוזרות - - -

יש רשימה של המקומות או המעברים שדרכם עוברים הסמים הקשים וסמים אחרים?

קשה מאוד לעקוב אחרי זה, בעיקרון אין לנו אינדיקציה מוכחת לזה. כלומר, רוב התפיסות הן דרך דואר , בלדרות, אבל אם אנחנו מייחסים תפיסות גדולות של קוקאין, הרואין וכדומה בכמויות של עשר-עשרים ק"ג זה בדרך כלל במטענים בנמלים ימיים. כמובן שיש את התופעה של הבלדרים - - -

דרך איפה הם נכנסים? דרך הנמלים היבשתיים או הימיים? מה שאתם תופסים.

מה שאנחנו תופסים ויודעים זה בדרך כלל קוקאין בנמלים הימיים, קוקאין וכדומה מגיעים יותר דרך המעברים היבשתיים. זאת אומרת שזה תלוי מאיזו מדינה זה מגיע. שאר הסמים - כל דיכפין, דרך הדואר ודרך בלדרים, מטענים קטנים - - -

התפיסות היום הן בעזרת הכלבים?

חלקן בעזרת כלבים, חלקן בעזרת חברת הדואר - - -

מהו התפקיד שהכלבים ממלאים בתפיסות האלה?

אין לי ספק באופן חד משמעי שברגע שתהיה תוספת משמעותית של כלבים ונוכל להפעיל אותם בכל מקום שנרצה ונצטרך, התפיסות תעלינה משמעותית, אין ספק בכך. אין לי ספק שאני נותן סיוע, אפילו סיוע חירום, שמשטרת ישראל או שירות בתי הסוהר או מישהו אחר צריך, אני נותן להם אותו בחפץ לב. אני יודע שזה נגרע ממקום אחר שאנחנו צריכים לבדוק, אבל גם סיוע כזה צריך לתת מדי פעם.

תודה רבה. מיקי אריאלי בבקשה.

מאז הישיבה שדיווחנו על כוח אדם לא היתה תוספת, יש הרבה הבטחות, עדיין יש לי שלושה אנשים. אני בתקווה שכתוצאה מהלחץ שהיה שם יחד עם המנכ"ל נקבל תוספת. יש הבטחה, גם מהמנכ"ל וגם מסגן השר, שזה יקרה, אבל בינתיים זה על הנייר ולא רואים.

מאחר והישיבה משודרת לכן כדאי שתפרט. למרות שאנחנו יודעים מהי הבעיה, אנחנו רוצים שהצופים ידעו את היקף המשימה המוטלת עליך ועל מצב כוח האדם העומד לרשותך כדי לראות באילו תנאים אתם מתמודדים, שהצופים יבינו אילו תקוות יש עליכם ומה הם הכלים שעומדים לרשותכם. חשוב שתרחיב על היחידה שאתה עומד בראשה, על תפקידה והמשימות המוטלות עליכם.

אני מודה לך. היחידה למאבק בפשע הפרמצפטי מתעסקת בכמה יעדים, בין היעדים ברור נמצא הנושא של תרופות מזויפות, מוברחות, גנובות מכל התחומים, גם הנושא של סמים מסוכנים, גם נושא של חומר מקור, גם הנושא של הסטה של חומר פעיל תרופתי למעבדות סמים כדי לדלל סמים. בזמנו מצאנו טונה וחצי של פרסיטאמו שמיועד למפעל גדול מאוד שלא הגיע למפעל, או שהיה במפעל והגיע ללוד לאדם, כימאי, שתפקידו לדלל את ההרואין. אנחנו עובדים עם פרויקט של המשטרה כרגע על הנושא לידוקאין, בנזוקאין ופרסיטאמו, הדלפה של החומרים האלה ממקומות שלא אמורים להיות. אני אומר לך באופן ישיר שלפי הנתונים שלנו יש מה לבדוק, אין לי את כוח האדם ממש להיכנס לזה.


אני רוצה לספר על מקרה שהיה הבוקר בחדשות כדי לתת לכם דוגמה. היו אתמול, בברכה, מעצרים של שני אנשים שהתחזו כרופאים, אין להם שום השכלה, נתנו חומרים ממריצים, היום יש הרבה אנשים שכתוצאה מהחומר הזה היו מאושפזים. מחלקת ההונאה תל אביב ואנחנו עבדנו על הסיפור הזה ואני מאוד מברך. זו רק אחת מהמשימות.


אני רוצה להגיד שאנחנו באמת רואים בחלק הסמים, בסמי הפיצוציות שאנחנו רואים, ראשית זה הנושא של חומר מקור, אני מבקש שהוועדה תתחיל לשים משקל על הסיפור. חוץ מהעניין שאנחנו חתומים על אמנה, ישראל יכול לפרט לכם, אנחנו חתומים על אמנה בינלאומית בנושא של חומר מקור. היו בזמן האחרון תפיסות של חומר מקור שנמצא בתוך החומר הזה. מבחינת החקירה, מצד אחד זה לא בפקודה, מצד שני אנחנו חתומים על אמנה בינלאומית, באיזו דרך צריכים אכיפה על כך. לי אין כוח חקירה, אבל ברור שאנחנו חתומים על אמנה בינלאומית וחייבים לעשות משהו.


שנית, אנחנו מברכים את משטרת ישראל, לא כל חומר נמצא בתוך הפקודה, בנזוקאין אזפינים, אסיבלים, קלונקס, וכל החומרים שמשמשים לתעשיית הסמים, שהם כן ממכרים, אנחנו מתחילים לקבל הרבה מאוד פניות מתחנות משטרה שתופסים את החומרים האלה, מבקשים מאיתנו חוות דעת, אנחנו הולכים על סעיף 338 לחוק הפלילי, כותבים להם חוות דעת וגם מגיעים לבית המשפט עם הסיפור. גם זו ברכה.


הדבר השלישי שרציתי לומר, אנחנו החלטנו מדצמבר 2010 שיש שימוש בלי קורבנות ואף אחד לא נפגע, אין קורבנות, אנחנו יודעים שיש קורבנות. אחת מהדוגמאות הקלאסיות זה מקרה בירושלים שעבדנו עם נוער, חשיפה ירושלים. התברר שילד בן שש עשרה מאושפז בהדסה כתוצאה משאיפת החומרים האלה. ביחידה שלי החלטנו לעשות כמה דברים, ראשית מחודש ינואר התחלנו בעדכון לקהילה הרפואית, אנחנו מגיעים היום לכל בית חולים, אני הייתי בבית החולים העמק פעמיים, נהריה, איפה שאתם רוצים, וגם בקהילה ומספרים על הבעיה של הנושא הזה, על חשיבות הדיווחים. מאז שאנחנו התחלנו בפעילות הזאת היתה עלייה במספר התפיסות שלנו של חומרים אסורים, עלייה של יותר מ- 50% באותה ביחס לתקופה בשנה שעברה. אם היה לי יותר כוח אדם אני חושב שהיה אפשר לעשות יותר. תודה.

אתם עושים עבודה נפלאה, כמה אנשים יש לך?

שלושה לכל מדינת ישראל. היום אני צריך - - -

אם אנחנו עושים חלוקה של אזרחי המדינה אז לכל אזרח כמה עובדים יש?

אני מצטער אצטרך לצאת בשעה 14:00, כי יש לי פעילות עם 433 בתל אביב, חבריי שם.

אולי לפני שנשמע את משרד החינוך נשמע ממנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, יאיר גלר, סקירה כללית.

מטבע הדברים מאחר ויש כאן את נציגי גורמי האכיפה שכבר התחילו לדבר, המכס, משרד הבריאות, המשטרה, היחידה למלחמה בפשיעה פרמצפטית, אני דווקא הייתי רוצה לדבר על המניעה באופן של ההיבט האסטרטגי, חבריי לרשות ירחיבו כל אחד בתחומו.


הנושא של חינוך, מניעה והסברה הוא הלב של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול וזה עיקר הפעילות שלנו. אנחנו יודעים שכמו בהרבה מאוד תחומים אחרים בחיים שמה שאתה משקיע בתחום החינוך, מה שהצלחת בגיל עשר, אחת עשרה, שתים עשרה לבצע והצלחת נכון לבנות את אישיותו של אותו נער או נערה, אנחנו נמנע בעתיד את צריכת הסמים והאלכוהול או לפחות לצמצם אותם במידה רבה. לכן, יחד עם משרד החינוך גובשה לפי מספר שנים, לפני כשלוש שנים, תכנית אסטרטגית שחותכת בכל שנתון, בכל שנה, את תכנית המניעה לאותה שכבת גיל, לאותה אוכלוסייה. במשרד החינוך, קודם כל אנחנו מדברים על מוסדות החינוך הפורמאליים –בתי הספר. בבתי הספר, אכן מגן הילדים, דרך בתי הספר, חטיבות הביניים, חטיבות עליונות ואפילו באוניברסיטה, אבל באוניברסיטה ברור שהשפעתה של מדינת ישראל או של משרד החינוך היא פחותה. בבתי הספר ששם יש יכולת השפעה אמיתית ומהותית - שם זה קורה. חלק מהפעילויות נעשות בתוך בתי הספר, מחוץ לבתי הספר. יש כאן הרבה מאוד כלים, אני מניח שאילן שמש ירצה להרחיב וגם ריקי. השינוי הגדול היה בשנה-שנתיים האחרונות כאשר הבנו שלא כל דבר אפשר להביא מלמעלה לצעירים ולכן צירפנו גופים, חשובים מבחינתנו, שהם תנועות הנוער ומועצות התלמידים והש"ש (שנת שירות) שפועלים בקהילה, כמובן היחידה לקידום נוער ממשרד החינוך ובפנימיות שנכנסו למעגל הזה. דרך זה אנחנו משתדלים ועושים מאמץ להגיע לכלל התלמידים ולכלל הלומדים בישראל שאיתם אפשר להגיע למגע.


אני מניח שאדוני מיד ישאל אותי, האם אתם מגיעים לכל החרדים, אני כבר אומר שאנחנו לא מגיעים לכל החרדים. אם אתה תשאל אותי אם מגיעים לכל המגזר הערבי – לא מגיעים לכל התלמידים במגזר הערבי. אלו שתי לקונות משמעותיות שהשנה נתנו דעתנו במובן הפרקטי. השנה אנחנו נכנסים להרבה מאוד ישובים מהמגזר הערבי, כשמונה ישובים חדשים וגם לישובים חרדיים אנחנו עושים השנה מאמץ גדול להיכנס. אלה שתי אוכלוסיות יעד שאנחנו יודעים שעד 2011-2010 בהחלט היתה בעיה. השנה למעשה אנחנו מתחילים לצמצם את הפערים. אני כבר אומר שזה ייקח מספר שנים עד שנכסה כפי שאנחנו חושבים שראוי שנכסה.


הדבר השני שחשוב להגיד כאן הוא תחום ההסברה. בתחום ההסברה, מאחר ונכנסנו לתחום האלכוהול לפני כשנה וחצי בעקבות התכנית הלאומית, יש היום הרבה כלי הסברה חדשים שכבר השנה התחילו להיכנס לתוך הפעילויות שלנו, הרבה מאוד סרטים, פליירים, ברושורים, סדנאות הורים – יש כאן סט שלם של עשייה. גם כאן אנחנו מעריכים שבשנת 2012-2013 נכסה פחות או יותר את אלה שאנחנו רוצים לכסות. שיתוף הפעולה הזה הוא כמובן לא רק עם משרד החינוך, הוא נעשה גם עם "מצילה" גם עם "עיר ללא אלימות", כלומר עם אותם גופים שעובדים במשרד לביטחון פנים, זה מרמז על מה שאני רוצה לומר בהמשך.


יש לנו היום 68 מתאמים ועוד כ-30 ופלוס רכזים לנושא השוני התרבותי שיש אצל המגזר האתיופי והמגזר הרוסי והערבי. במדינת ישראל יש 253 רשויות, אם אני מתעורר בבוקר ואתה שואל אותי מה הכי מטריד אותי, מטריד אותי שאני לא נמצא בכל ה- 253 הרשויות האלה. לא רק במגזר החרדי והערבי, גם במגזר היהודי יש עדיין הרבה מאוד מקומות שאנחנו לא מגיעים אליהם ואנחנו משתדלים בעזרת כל מיני היערכויות שונות ומשונות להגיע לכמה שיותר אוכלוסייה, אבל בשיא המאמץ אני אוכל להגיע ל- 65%- 70% מהאוכלוסייה מתוך 253 רשויות. אני מגיע ל- 68 רשויות ישיר, זה קצת פחות משליש. אין ספק שכאן אנחנו צריכים לעשות מאמץ גדול מאוד שהוא מותנה תקציב. כלומר, את היכולת המקצועית יש לי, יש את המטה החזק, הטוב והמקצועי יש לי, חסרים אותם נציגים ברשויות - - -

זה קיים בתור יעד?

כן. היעד הוא להגיע לרשויות האלה.

מה העלות התקציבית שבמסגרתה תגיע לפריסה כלל ארצית בכל הרשויות המקומיות?

אני מניח שאני יכול לכמת את זה בכמה עשרות מיליוני שקלים.

חמש שנים, עשר שנים, אבל אתה יודע שבסוף התקופה הזאת אתה מגיע לכל הרשויות.

ההערכה שלי שתוך עשור מהיום אני אוכל לכסות. כלומר, בקצב הגידול הנוכחי, כאשר אני מקצה הרבה מאוד תקציבים והרבה מאוד משאבים לטובת העניין של גידול ברשויות, בכעשור אני אוכל להגיע לכלל הרשויות במדינת ישראל, עשור מהיום אם אני נוקט באותה שיטת גידול. כלומר, אם היום בעזרת תכנית "ברוורמן" ומשאבים אחרים אני מגיע לעוד שמונה רשויות במגזר הערבי, או אם הסימון שלי להגיע למגזר החרדי לעוד כמה רשויות, אז בהיערכויות תקציביות שלי אני אוכל להגיע לעוד כמה. לפריצת דרך אמיתית אני צריך כמה שנים טובות על מנת להגיע לכלל מדינת ישראל.

בישובים אליהם שאתם מגיעים או לא מגיעים, האם סוגיית ה- matching ממלאת תפקיד משמעותי?

כן. השיטה היום שנהוגה כבר לאורך הרבה מאוד שנים, היא שהפעילות וגם המימון של כוח אדם שלנו יהיה חלק בכיסוי של הרשות/מדינה וחלק ככיסוי של הרשות המקומית, בתחילה זה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, כשאני מדבר על הרשות השנייה מדובר ברשות המקומית. כאן בהחלט אני חסר וזה יעד אסטרטגי מבחינתי.

היה מקרה שלמרות שאתה שמת בסדר העדיפויות שחשוב להיות ברשות מקומית מסוימת, בגלל ה- matching הגעת לרשות אחרת שאתה לא צריך להיות שם, אבל הגעת רק בגלל שהיא יכלה להעמיד לרשותך את ה- 25%?

לא. ברגע שמקצועית מסומנת רשות ככזאת שאנחנו חייבים לפעול בה ולהיכנס אליה, אנחנו עושים את זה. השנה השר לביטחון פנים קיבל החלטה לגבי רשות מסוימת, המקרה הזה היה ברשות ערבית, להיכנס ללא ה- matching, כלומר הוא זיהה שם בעיה מאוד מרכזית וזה עלה גם לכותרות, לא חשוב כרגע באיזו רשות מדובר, הוא קיבל את ההחלטה ואנחנו כמובן מבצעים אותה. זה אפשרי.

לגבי שיתוף הפעולה עם משרד החינוך בתחום ההסברה. הרי אתם צריכים להגיע לכל קהילה ולפנות באופן שמתאים לה, שפה, תרבות וכדומה. האם כדי להשיג תוצאות אתם נעזרים או משתפים גורמים אחרים שבאים מהרקע שלהם כדי להעביר את המסר בצורה הנכונה? האם יש לכם סרטים או תיאטרון בשפה הערבית כדי להעביר את המסר?

בהחלט. כלי ההסברה מנותבים על פי שוני תרבותי. לרוסים יש ערוץ פעילות מאוד מאוד מסודר, לאתיופים יש ערוץ פעילות מסודר, למגזר הערבי יש ערוץ מסודר. כל אחד מכלי ההסברה מותאם גם בשפה, החל מהאינטרנט - - -

אתם מתקשרים עם גורמים אחרים כדי להסביר לקהל היעד או שאתם מפעילים ברשות עצמה אנשים?

התשובה היא בהחלט כן. ניתן לעמיתיי את הבמה.

במטה שלנו יש מנחים שלנו שהם אחראים על המגזרים שהם גם דוברי השפה – מנחה למגזר הערבי, לאתיופים ולרוסים, מנחים שבאים מהרקע התרבותי של קהל היעד אליו הם הולכים. בשטח אנחנו נעזרים קודם כל במתאמים שנמצאים באותו מקום וגם ברכזים שהם דוברי השפה ומאותה תרבות, גם בכלי הסברה וגם בפעילות השוטפת - - -

הפעילות היומיומית היא בראייה כוללת שממנה נגזרת הפעילות השוטפת?

אם מדברים גם על כלים, הכלים הם מותאמים, הצגות בשפה, יש לנו בערבית וכעת אנחנו בתהליך הפקה באמהרית, הכלים מותאמים תרבותיים והם ארציים ולאו דווקא מקומיים.

אני רוצה לדבר על דרך העבודה הרב מערכתית שאתה שואל. ראשית אנחנו לא עובדים לבד, אנחנו עובדים בשיתוף עם כל המשרדים. זיהינו את הצורך לעבוד, מעבר לחינוך הפורמאלי, בחינוך הלא פורמאלי כי הקשר בין בית הספר לבית הוא קשר מאוד הדוק, יש חשיבות לעבודה משותפת והקשר עם הילדים נעשה אחר הצהריים. זאת אומרת עבודה מול החינוך הבלתי פורמאלי.


הייתי מחלקת את אוכלוסיית היעד שאנחנו עובדים ברמה הארצית לשלוש רמות, מכאן גם תסיקו שאנחנו עובדים עם אנשי המקצוע הרלוונטיים, למשל למגזר הערבי, למגזר האתיופי וכמובן למגזר יוצאי ברית המועצות לשעבר ואחרים.


כשאנחנו מדברים על אוכלוסיות היעד המרכזיות הם למשל המפקחים ממינהל חברה ונוער במשרד החינוך שהיא אוכלוסייה מתווכת מאוד חשובה. אנחנו מכניסים את תכנית ההשתלמות כתכנית חובה במסגרת התכניות שלהם, תכנית במסגרת הסמים והאלכוהול. אנחנו מתייחסים לבני הנוער במסלולי המנהיגות הצעירה. חשוב לנו להגיע לבני הנוער ולהגיע לאותם מנהיגים צעירים שיש להם השפעה ומשמעות, מיד אתן מספרים על כך. פרחי חינוך בקהילה שיש להם משמעות מאוד רצינית, מדובר במתנדבי שירות שיאיר גלר הזכיר אותם, אלו גרעיני נח"ל בקהילה ומורות חיילות. תפיסת התפקיד של מדריך בתנועה למשל, זאת יכולה להיות התנועה הדרוזית, יכולה להיות "מכב"י צעיר" או כל תנועה אחרת. כשאנחנו מדברים על פורום רכזים של שנת שירות, מדובר על כ 500-600 איש, כאשר אנחנו מדברים על סמינרי מנהיגות אנחנו מדברים על בערך על כ- 1,000 בני נוער. בסופו של דבר התפיסה הארצית היא להטמיע אותה בישובים. הרכז מפרסם את המדיניות הזאת, היום אנחנו עובדים בשתי רמות: הקהילה וברמה הארצית.


אין ספק שדרך ההטמעה לוקחת זמן, היום אנחנו בשלבי הטמעה ואני מניחה שתוך שנתיים-שלוש שנים בוודאי זה יוטמע בכל ישוב. כשאני מדברת למשל על העבודה מול "קידום נוער" אנחנו עובדים בשיתוף ולא לבד, אנחנו עובדים יחד איתם ובונים את התכנית איתם ברמה הארצית. לשאלתך, אם חיפשנו כלים יצירתיים כדי לעבוד עם בני הנוער, יחד ישבנו עם "קידום נוער" ועם החינוך הלא פורמאלי ויצרנו חוברת שכוללת סרטון וכולי. אם חשבנו שפרויקט של ספורט למשל "כן לספורט לא לסמים" מתאים גם למגזר הערבי, גם למגזרים העולים האחרים, גם לאוכלוסיות בסיכון וגם לאוכלוסיות הרגילות, התאמנו את ערכת העבודה שלנו לעבודה. היום אנחנו פועלים גם עם משרד הרווחה, עם נוער וצעירים בעשרה ישובים ואנחנו מקווים להרחיב אותה. ככל שיהיו יותר תקציבים נוכל להרחיב. אני מוכרחה לומר שכאן זה עם matching , גם של משרד הרווחה, ואותו דבר גם עם הפנימיות, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ברמות שונות. אנחנו יודעים ומכירים שככל שנטמיע את התכנית והיא תהיה חלק מהערכים, הדברים יושגו טוב יותר.


אני רוצה לציין שבשנה וחצי האחרונות התחלנו עבודה עם האוניברסיטאות והמכללות. שוב, אנחנו עובדים שם עם הדיקנים ועם הסטודנטים עצמם כי אנחנו יודעים שצריך להגיע אליהם בדרך יצירתית אחרת, אנחנו לא יכולים לעשות להם את העבודה. אחד הדברים שזיהינו במכללת הגליל המערבי הוא שהיה צורך בקורס למגזר הערבי בנושא מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול. הסתיים עכשיו הקורס ואני מקווה שהוא גם ימשיך.

באיזו דרך נעשית הפעילות שלכם באותן מכללות ואוניברסיטאות?

היא נעשית על ידי רכזים שאנחנו בוחרים יחד עם הדיקנים של האוניברסיטאות, כי מאוד חשוב לנו שהאוניברסיטה או המכללה תהיה מחויבת לעניין. אנחנו בוחרים יחד איתם את האנשים ויש לנו ברשות, דוקטור חגית בוני נוח, שבאה מתחום האקדמיה ועוסקת בזה. אנחנו עובדים יחד איתם, נפגשים איתם אחת לחודש והם רואים את המכללה או האוניברסיטה כמו קהילה. הם עושים קודם כל את המיפוי, הם בודקים למי הם יכולים להגיע וכדומה. אני לא ארחיב ואעצור כאן, אם יש לכם שאלות אשמח לענות עליהן.

תודה רבה גברתי.


נפנה לדוקטור נתן גלעד ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.

כמה דברים על נתונים, טווח הנתונים, טבלה 7, בסופו של דבר כולם יודעים, אבל מה עושים עם זה? לקחתי כמה תכניות שכמה מהן הן בכלל לא תכניות מניעה וחינוך, אבל הן יכולות לתת אפקט מניעתי, כמו למשל קיומה של יחידת סמים במחלקת הרווחה. ב- 67 רשויות אין אף תכנית, זה כולל אתכם, משרד החינוך, משרד הרווחה. תכנית אחת יש ב- 52 רשויות, שתי תכניות יש ב- 41 רשויות. זאת אומרת שהסבירות, אם אין תכנית או שתי תכניות, שיהיה טיפול ברשות, היא מאוד נמוכה. שוב, התכנית לא חייבת להיות תכנית חינוך, מדובר על 60% מהרשויות. אנחנו מגיעים לכך שב- 94 רשויות יש שלוש תכניות ומעלה, גם אז זה לא מחייב שזה סמים, כי התכנית יכולה להיות משהו על מניעה, אבל לא באופן ישיר, או שזו זכאות של הישוב ושב- matching בחרו לקחת תכניות אחרות, או שבתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון גם בחרו תכניות אחרות ולא סמים, אבל נניח שבשליש מהרשויות יש באמת מענה הולם, אנחנו עדיין נשארים עם 60% מהרשויות שהמענה בהן הוא לא יהיה הולם.


כשיושב ראש הועדה ביקש ממני להכין את המסמכים לדיון הוא אמר "שמענו שחשוב קודם כל לעסוק במניעה, בחינוך ובהסברה כדי שלא ייכנסו סמים עוד לפני שאנחנו באים לשנות את המדיניות". התמונה שעלתה ממה שאני מצאתי, בדומה לתמונות שעסקתי בעבר, לא היה שינוי. זה חשוב, אומנם אני רואה בכמה מקומות שינויים קטנים, משרד הרווחה עם תכנית הילדים והנוער בסיכון, זה שיפור משמעותי איפה שהיא נכנסת ועם מה שהיא עושה. החוסר הבולט, בין אם זה בתחום האכיפה לפני שהסמים נכנסים, ואם בתחום הפעילות החינוכית, זה לא השתנה. זה יופי שיש כעת תכניות באוניברסיטאות, אוניברסיטאות זה כבר אוכלוסייה חזקה, אין נוער מנותק באוניברסיטאות, אין צעירים בסיכון קיצוני שנמצאים ברחובות שנמצאים באוניברסיטאות.

אבל השימוש שם מאוד מאוד גבוה, מאוד גבוה והוא הכי גבוה במדינת ישראל. אנחנו יודעים שקרוב ל -40% מהסטודנטים הם צרכני סמים ויותר מזה אלכוהול.

אני גם חושבת שהם יוצרי תרבות, הם אנשים שבסופו דבר יהיו אנשי מקצוע והורים. אולי באמת צריך לעדכן את הנתונים.

אני המדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. ברשותכם אני רוצה לפתוח למשהו יותר כללי ולהכניס את זה קצת יותר לקונטקסט.


קודם כל אחת מהמטרות המרכזיות שלנו ברשות, יחד עם השותפים שלנו מהמשרדים האחרים, היא לבסס את כל התחום של הסמים והאלכוהול על מה שנקרא השפה המדעית, כלומר שכל המדיניות וההחלטות והאסטרטגיות של ההתערבות תהיינה מלוות במידע מדעי גם כדי לכוון אותו לכיוון המקומות שיש בהם את הצורך וגם למפות את מה שקורה בשטח, בוודאי ובוודאי לעשות את אותן הערכות מדעיות כדי שיהיה ניתן להציב יעדים להשגה, יעדים מדידים שניתן לראות במה אנחנו מצליחים ולכוון את ההתערבות בהתאם.


יאיר גלר הזכיר קודם את אוכלוסיית הנוער כיעד מרכזי, אנחנו עוקבים אחרי אוכלוסיית הנוער בישראל כבר עשרים שנה בהשוואה לנוער בכ- 40 מדינות באירופה ובארצות הברית. כאן אני רוצה להכניס דברים לפרופורציות. משנת 1994 ועד היום ישראל נמצאת בתחתית הטבלה של אירופה וצפון אמריקה בצריכת סמים לכל רוחב הסמים באוכלוסיות נוער ותלמידים עד סוף התיכון. אם אתה מסתכל לאורך העשרים השנה האלה בסך הכול צריכת הסמים היתה מאוד יציבה. אפשר בפירוש לדבר על כך שבמדינות אחרות השיעורים הלכו וגדלו בתקופות מסוימות, אצלנו הפעילויות שנעשו בשטח, גם אם הם המצב לא השתנה, הובילו למצב שיכולנו להשאיר את המצב כמו שהוא ולא להיגרר אחרי העליות שאנחנו רואים במדינות אחרות.


המקום בו כן היתה החמרה מאוד משמעותית הוא נושא השתייה של האלכוהול. את זה אנחנו רואים כבר יותר מעשור בצורה מאוד עקבית, שהשיעורים הולכים וגדלים ובעיקר בגילאים המבוגרים יותר. גם כאן למרות העלייה המאוד משמעותית בשיעורי השתייה הבעייתית של האלכוהול עדיין אנחנו נמצאים בשתייה מופרזת של שתיית אלכוהול והשתכרות, עם השתכרות בשיעורים הכי נמוכים. זה לא מוריד ממני אחריות, להיפך מאחר ואנחנו אחת המדינות היחידות שנמצאות במצב של החמרה, אנחנו חייבים להתמודד עם זה כמה שיותר מהר, וזו אחת הסיבות שגם הוועדה הזאת וראש הממשלה וכמובן הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול לקחו את נושא האלכוהול בצורה מאוד חשובה בשנים האחרונות.


אני כן רוצה להסביר ארבע או חמש תובנות שהצטברו בספרות המדעית של האנשים שעוסקים בתחום בעולם, לגבי אילו אסטרטגיות התערבות של מניעה באמת עובדות. זה לא סוד שמשך עשרים שנות איסוף מידע מדעי עד תחילת שנות האלפיים, אנחנו עמדנו מול ממצאים ולא רק בישראל אלא גם במדינות אחרות, שבעצם לא הצלחנו לחולל שינוי משמעותי בתבניות ההתנהגות של אותן אוכלוסיות יעד. התובנות שצמחו בעשור האחרון הובילו אותנו לכיוונים הרבה יותר אפקטיביים מבחינת תכניות המניעה. אולי התובנה היא שאין אף תכנית בעולם שיכולה לעשות את העבודה לבד, לא תכנית מניעה, לא חקיקה מסוימת ולא איזה קמפיין הסברה ולא כל תכנית אחרת. גם פרסמנו מאמר ממש בתחילת השנה הזאת, שלוקח ארבעים ומשהו מדינות באירופה ומסתכל על אותן מדינות שכן הצליחו בשנים האחרונות להראות שינוי לטובה בתופעות הללו לעומת המדינות שלא הצליחו והתופעות הולכות ומחמירות אצלן. המדינות שהוכיחו הצלחה הן מדינות שעשו פעילות מערכתית, שתקפו את הנושא מכל הכיוונים האפשריים, שעבדו עם מסרים אחידים גם ברמה של התחיקה, גם ברמה של הקמפיינים ההסברתיים ברמה הארצית, גם בעבודה המאוד מאוד אינטנסיבית בתוך הקהילות, בתוך הרשויות המקומיות. זה לא סוד היום שהרשות המקומית היא הרמה הכי הכי רלוונטית כדי לעשות את עבודת השטח כי יש שם המשכיות של מנהיגות, שם יש אפשרות לעבוד עם השטח בצורה ישירה עם גיבוי כמובן של המנהיגות ברמה הארצית.


הנושא של המסרים האחידים זה אולי אחד הדברים החשובים ביותר. לא יתכן שילד או בן נוער צעיר פונה לצד אחד ומקבל מסר אחד, פונה לצד השני באותו מקום ומקבל מסר הפוך. לא יתכן שילדים רוצים לעשות מסיבת סיום של השמינית ובית הספר אוסר להכניס אלכוהול וההורים מאשרים. לא יתכן שאתה רוצה לצאת עם קמפיין נגד אלכוהול בעיר מסוימת ואתה מפוצץ את העיר בקמפיין חוצות נגד אלכוהול או נגד שתייה מפורזת של אלכוהול ובאותה נשימה אתה עושה פסטיבל שמי שמשלם את הפסטיבל, אני לא רוצה להזכיר שמות, אלו הן תעשיות של אלכוהול וזה גם שמו של הפסטיבל. הדברים הללו חוסמים את היכולת לחולל שינוי. הנקודה שכולנו צריכים להבין היא שהתופעות של סמים ואלכוהול הן מורכבות מאוד, שיש מטריצה של גורמים שגורמים אותן ולכן הדרך היחידה לחולל שינוי זה לעבוד על כל המטריצה הזאת, לעבוד בגישה שהיא גישה ארוכת טווח עם יעדים מדידים לטווח קצר, בינוני וארוך ולעבוד בקואליציה של שותפים. אין אף ארגון, אדם, מקצוע או רמה מסוימת ממשלתית או מקומית שיכולים לעשות את העבודה לבד. צריך לחבור יחד.


במדינת ישראל בשנה-שנתיים-שלוש אחרונות אנחנו מתחילים לעבוד נכון. במקומות שעובדים נכון אנחנו מתחילים לראות שינוי. את השינוי עדיין לא רואים ברמה הארצית, אבל באותם מקומות שמתחילים לעבוד נכון אנחנו מתחילים לראות שינוי. גם אנחנו התחלנו ללמוד את זה. אולי אחד הדברים החשובים מאותה למידה מהספרות המדעית, אין כמעט אף מחקר הערכה שהצליח להראות שאסטרטגיה של התערבות שהתמקדה אך ורק במצוות לא תעשה, בין אם זה במשמעת ואכיפה או בקמפיין שאומרים לא לזה ולא לזה, הצליחה, בטח לא לטווח הארוך, היא לא החזיקה מים כי אתה לא מחולל שינוי. הדרך היחידה שאתה מחולל שינוי, זה כמו עם ילד שאתה אומר לו אל תעשה ואל תעשה ואתה נותן לו את האלטרנטיבה מה כן לעשות. בני הנוער צורכים סמים וצורכים אלכוהול בגלל סיבה מסוימת. אם אתה מצליח לחולל אלטרנטיבות של פעילויות שהן אטרקטיביות, שנותנות להם את התחושה של המחוברות החברתית ואת אותה תחושה שהם מנסים לחפש על ידי צריכת אלכוהול למשל - - -

הדברים נהדרים, אבל השאלה איך זה מתממש?

אם אתם תסכלו על סוג התכניות שאנחנו עושים ברשות עם השותפים שלנו ממשרד החינוך ואחרים - - -

למשל בתכניות בחינוך הבלתי פורמאלי, גם בפעילות הבית ספרית, כשאתה אומר שאנחנו צריכים לתת להם את האופציה הלגיטימית הראויה, האם זה מתממש, ובאיזה מידה, האם זה בגדר תיאוריה או בפועל?

כמו שאתה יודע הרבה שנים, עמיתיי ואני באקדמיה דיברנו תיאוריות ואולי השטח עוד לא היה מוכן להפוך את זה מהלכה למעשה, אבל האור בקצה המנהרה בעשור האחרון ובעיקר בחמש-שש שנים האחרונות הוא שהשטח מתחיל. השטח זה החל מהמסדרונות הללו וכלה ברשויות המקומיות, השטח מתחיל להפוך את התיאוריה הזאת מהלכה למעשה. אם תסתכל על מגוון התכניות שאנחנו מעורבים עם השותפים, כמו תכנית "אופי", תכנית "כן לספורט ולא לסמים" ואת אותן פעילויות - - -

ראיתי את רשימת התכניות.

רובן הולכות לכיוון הזה.

כדי שנבין את המצב, מה שאתה אומר נהדר, הקשבתי בקשב רב, הדברים משכנעים, הגיוניים. כשעוברים מהשלב של תיאוריה לביצוע כאן הנפילה. אנחנו רואים שהתכניות האלה בראייה המערכתית, המשולבת והרחבה מתבצעות רק בשליש מהרשויות המקומיות. אתה ציינת את חשיבות הרשויות המקומיות שהן נמצאות בחוד החנית בקשר עם הקהילה, יש לנו רק שליש עד היום וכאן הבעיה של הנושא.

אני גם חייב לומר, כמישהו שהוא די שועל ותיק בתחום הזה, כבר שלושים שנה, אני יודע שכדי לרוץ ריצת מרתון אתה מתחיל מהצעד הראשון. אני חושב שמה שכבר הושג, אני נכנסתי לתפקיד המדען הראשי רק בשנה האחרונה, כשאני רואה מה כבר הושג ואת הדרך שמתחילים ללכת בה ואת התכניות שהולכות לגדול בשנים הקרובות, אני בפירוש יכול לומר שיש לי אופטימיות זהירה. אני דווקא הייתי מתמקד באותם מקומות שאנחנו רואים את ההצלחה ומשם ללמוד על ההצלחה ולהפיץ הלאה, במקום להגיד על אותם מקומות שהכוס היתה ריקה למה אנחנו במקום הזה.

התפקיד שלנו הוא גם להתייחס לכוס הריקה. לא נתייחס רק למה שיש, אלא חשוב שבאותו מקום הריק שזקוק לכך, שכן נהיה שם. חשוב להגיע לשם.

משפט אחרון, הדוגמה של התכנית הלאומית בנושא האלכוהול, אנחנו, יחד עם המשרדים השותפים לנו, בחרנו ארבעה ישובים בהם נלך לעשות את הפיילוט, איך צריכה להיראות תכנית מלאה שעושה את כל אותן פעילויות מכל כיווני המטריצה ובכיוונים הנכונים. אנחנו משקיעים מעל מיליון שקל לעשות תכנית מחקר הערכה כדי להעריך את זה בשנה הקרובה.

אלה ישובים של מדגם מייצג?

כן כן, זה לקח המון חודשים לבחור יחד עם השותפים. ארבעה ישובים שייתנו לנו בצורה מדעית, ממש עם היד על הדופק, לראות מה עובד ומה מצליח ואת זה נוכל אחר כך לתרגם ולהעתיק לאותם מקומות בצורה נכונה.

אני רוצה לשאול אותך ואולי מר יאיר גלר יוכל לענות, איך אפשר להתמודד כאשר המשימות גדלות והתקציב לא משתנה? הוא הולך וקטן. אתה קיבלת על עצמך גם את ההתמודדות עם האלכוהול בנוסף. אני מסתכל על המסמך, בשנת 2008 בסיס התקציב הוא בערך 12 מיליון שקל, בשנת 2009 עשרה מיליון שקל, ב-2010 - 12 מיליון שקל, בשנת 2011 – 11 מיליון שקל בערך.

קודם כל אני יכול לומר שיש הבדל משמעותי - - -

המשימות גדולות, השאיפות רבות והבסיס התקציבי בעייתי.

אני חושב שזו אחת הבעיות המרכזיות ואולי המרכזית שבהן. הנושא של בסיס התקציב והקשר לתקציב הסופי של הרשות למלחמה בסמים שונה לחלוטין, אין אפילו שום דמיון. התקציב האמיתי גדל בין פי שניים וחצי לבין פי שלוש, אבל הוא נעצר בגובה של כ- 30 מיליון שקל. אני לא רוצה להתחיל להשוות למדינות אחרות, אנחנו מול מדינות אחרות, ולמרות ההצלחות הרבות שיש במדינת ישראל - זה אחד מהניסים שקורים כאן. אנחנו זקוקים להרבה יותר תקציבים, הרבה יותר ייצוג ברשות המקומית ברמה הפרסונאלית וברמת הפעילות. אנחנו רוצים ואנחנו יודעים לעשות את העבודה הזאת, אין ספק שהסכומים חסרים וחסרים הרבה. בעניין הזה אני יכול להגיד שלפחות המשרד לביטחון פנים עשה מהלך מאוד מאוד משמעותי בשנתיים האחרונות ודאג שהתקציב יישמר, כמובן בעזרתם של תקציבים קואליציוניים שמגיעים ממספר מקורות נוספים. בהחלט סייעו לנו, מפלגת ישראל ביתנו סייעה הרבה. אני אומר שברמה של האוצר, בסיס התקציב לא השתנה וזו בהחלט תקלה חמורה ואני מקווה, לפחות על פי ההבטחות בעל פה, שבשנת 2013 הבסיס ישתנה ולפחות יהיה איזה בסיס למשא ומתן ולא נישאר על ה- 10-11 וה- 12 השלמות ותוספות.


דבר נוסף שאני רוצה להגיד בעניין הזה, המשרד לביטחון פנים, מאחר והוא זיהה את אותם דברים שאנחנו מדברים עליהם, שבין 50% או 60% של רשויות שאנחנו מגיעים אליהן, מבחינת האוכלוסייה אם לא ברמה הפרסונאלית, הרי יש לפחות שני מיזמים גדולים מאוד, האחד מהם "עיר ללא אלימות" שאני מניח שאתה תדבר עליהם, והשני "מצילה", שמנסים לתת כיסוי הרבה יותר משמעותי. שוב, אלו היערכויות התקציביות של הפעילויות שמאחר והן לא נמצאות אצלנו מצאו איזה מיזמים נוספים שיכולים להיכנס לאותן רשויות והם פועלים בהן.

אולי ניתן למשרד החינוך להתייחס קודם.

מהתכנית "עיר ללא אלימות" של המשרד לביטחון פנים. כמו שיאיר אמר יש במשרד לביטחון פנים תכניות נוספות - - -

בכמה ישובים בארץ פועלת היום "עיר ללא אלימות"?

גם התכנית "עיר ללא אלימות" וגם אגף "מצילה" הם בעצם לא תחליף לרשות במלחמה בסמים, אבל יש הרבה מאוד תכניות גם ב"עיר ללא אלימות" וגם "מצילה" שמיד נשמע, שכן נותנות סוג של פתרון, כן נותנות אלטרנטיביות. יאיר גלר דיבר על תכניות בתחום החינוך הבלתי פורמאלי שנותנות תעסוקה לנוער, יש לנו הרבה מאוד תכניות שנותנות אלטרנטיבות לנוער ולא רק לנוער. בכל רשויות "עיר ללא אלימות" וגם בכאלה שהרשות למלחמה בסמים פועלת וגם כאלה שהרשות לא פועלת, נושא האלכוהול וגם נושא הסמים נמצאים על סדר היום. אנחנו מנסים לתת מענה בתחום האלטרנטיבות ובתחומים נוספים.


ב"עיר ללא אלימות" יש היום 86 רשויות, גדלנו רק בשבוע שעבר בשתי רשויות נוספות, במקרה במגזר. לאור מדיניות השר לביטחון פנים לתת מעמד לחיזוק למגזר הבדואי.

אני שם לב שבתקופה האחרונה מתחילים לדבר על "עיר ללא אלימות" והאלימות הולכת וגואה, אלימות של בני נוער. היה מקרה קשה ברהט.

לפעמים יש לנו תחושות מסוימות. אני מציע שנסתכל על הנתונים, הנתונים לאו דווקא מצביעים על עלייה בהיקף האלימות. נניח את הנושא של המחקר וזה לא לעכשיו.

אתם עורכים מחקר לגבי הפרויקט?

יש לנו שלושה מהלכים שקשורים למדידה, אחד הוא מחקר מלווה, מחקר הערכה שעושה חברת מט"ח (מרכז טכנולוגי חינוכי) - - -

גורם פנימי או חיצוני?

גורם חיצוני, חברת מט"ח זכתה אצלנו במכרז, היא עושה מחקר חיצוני לתכנית. בשבוע הבא אנחנו אמורים לקבל תוצאות חלקיות, אבל המחקר כולו יסתיים בשנת 2012. יש לנו מדדים ותהליכי מדידה ספציפיים לתכניות שונות של התכנית, התכנית הרי מכסה מכלול רחב של גורמים, חינוך, רווחה, אכיפה, החינוך הבלתי פורמאלי, שלכל אחד מהתחומים - - -

מי מבצע את התכנית בפועל? זו חברה, יזם או מישהו אחר?

תכנית "עיר ללא אלימות" בנויה כך שיש ועדת היגוי לאומית בראשות מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, זה ברמה הניהולית וקבלת ההחלטות של התכנית. הנהלת התכנית יושבת במשרד לביטחון פנים ותחת ההנהלה יש לנו מטה של אנשי שטח, מנהלי אזורים שמפעילים. יש לנו חמישה מנהלי אזורים שמפעילים את השטח - - -

יכול להיות שאם מקצים הרבה תקציבים לכוח אדם במקום שהכסף הזה ילך לפעילות בפועל שתשרת את התכלית. יש לכם אנשים בשטח, לרשות יש אנשים בשטח, למשרד החינוך יש ויש את הגורמים שפעילים. צריך לתקצב את הפעילות במקום אנשים.

ראשית נכון מאוד, מה שאתה אומר, מנהל התכנית עובד בחצי משרה גם כמתאם הרשות למלחמה בסמים, יש כאן בהחלט סוג של איגום משאבים. 90% מהתקציב של "עיר ללא אלימות" מופנה לפעילות ישירה והולך לרשויות המקומיות לצורך תכניות התערבות ותכניות מניעה.


היום "עיר ללא אלימות" פרוסה על 86 רשויות. אגב, נקודה למחשבה ליועץ הוועדה. עשיתי בדיקה, נכון שאנחנו נמצאים רק ב- 86 רשויות, אבל מבחינת האוכלוסייה שאנחנו מכסים, 86 הרשויות האלה מכסות כמעט 4.5 מיליון תושבים במדינת ישראל, זה נכון לפחות ל"עיר ללא אלימות". נכון שאנחנו מכסים רק שליש מהרשויות רק ב"עיר ללא אלימות", אני לא מדבר על דברים אחרים, מבחינת התושבים אנחנו בלמעלה מ- 60% מהתושבים במדינה.


אם אתה לוקח את "מצילה" במשרד לביטחון פנים שנוגעת ב- 76 רשויות, אתה מגיע כבר לפריסה - - -

יש חפיפה בין שני הפרויקטים?

איפה שיש "מצילה" אין "עיר ללא אלימות" וההיפך, כלומר אם אתה לוקח ביחד את התכניות של המשרד לביטחון פנים "מצילה" ו"עיר ללא אלימות", 76 רשויות ב"מצילה" ו- 86 רשויות "בעיר ללא אלימות" זה בערך למעלה מ- 160 רשויות. ראשית מדובר על רוב הרשויות במדינת ישראל, למעלה משני שליש ומכסה את רוב האוכלוסייה.

בעמוד הראשון אני מסתכל, אני יכול להמשיך, הנתונים האלה מופיעים באתרים שלכם ונמסרים על ידי המשרד.

אלו נתונים לא מדויקים, אנחנו נבדוק אצלנו. חד משמעית אני יכול להגיד, "עיר ללא אלימות" נכנסה והורחבה ב- 2010 מ- 12 רשויות ל- 88 רשויות, בשנת 2011 הוספנו שמונה רשויות נוספות. נכון ש"עיר ללא אלימות" נכנסה לרשויות שבהן בעבר הייתה "מצילה", כמו למשל בית שמש, אבל בכל מקום ש"עיר ללא אלימות" נכנסה, הפעילות של "מצילה" לא המשיכה במסגרת "מצילה" אלא עברה להיות חלק מהתכנית של "עיר ללא אלימות". המטרה היא להשיג פריסה כמה שיותר רחבה.

אני מנהלת את ההכשרה וההדרכה בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון מטעם משרד הרווחה, החינוך, הבריאות, ביטחון פנים.

סליחה, נשמע קודם את נציגי משרד החינוך.

אני מפקח ארצי ב"קידום נוער", אבל אני מייצג כאן גם את החינוך הפורמאלי וגם את הלא פורמאלי.


אני אתחבר לדבריו של יאיר גלר דווקא. בשלוש השנים האחרונות שיתוף הפעולה הניב לפחות שני דברים טובים במשרד. אחר כך אני גם אתייחס ללא טוב. שני הדברים בגדול: אחד - תכניות חדשות שנכנסו, הרשות הלאומית למלחמה בסמים סייעה רבות בהבניית התכניות. היום בחינוך הפורמאלי מכיתה ב' ועד יב' יש לכל שכבת גיל תכנית קונקרטית ברורה שחובה להעביר. מהבחינה הזאת זה שינוי מאוד משמעותי. הדבר השני, הארגון - משרד החינוך בעקבות השותפות הזאת הבין שהוא צריך לנהל את העסק הזה בעיקר בחטיבות העליונות, יש 1,390 בתי ספר של החטיבות העליונות בארץ שמתוכם ב- 980 יש מב"ס, מורה איש מקצוע להחדיר ולתאם. יש מי שיגיד זה פנטאסטי ויש מי שיגיד שזה לא מספיק, אבל זאת התמונה. מעבר לכך יש מערכת שלמה של מדריכים מחוזיים שמסייעים כל הזמן בהחדרת ידע חדש, הכשרות חדשות ותכניות חדשות. זאת פחות או יותר התמונה בחינוך הפורמאלי.


גם בחינוך הבלתי פורמאלי אני רואה כאן שני דברים מעניינים. בשנה הראשונה - - -

אתה יכול לתת לנו תמונת מצב, אתה המפקח הארצי, כמה מפקחים ואיך מתבצע הפיקוח על הביצוע בבתי הספר? אומרים שיש מובילים בית ספריים וזה לא אומר שיש פעילות לכל הכיתות שמגיעה לכלל התלמידים. נרצה לשמוע יותר פרטים.

הפירמידה היא של תשעה מפקחים ארציים שמתחלקים במחוזות. 46 מדריכים מחוזיים שהם אנשי מקצוע שתפקידם לסייע למורים הספציפיים בתוך בית הספר. אל לנו לשכוח שכל העסק הזה נתמך בשירות הפסיכולוגי ייעוצי שלמעשה מופעל באמצעות היועצות. ליועצות יש תפקיד נוסף מאוד מעניין בכל המשחק הזה. בבתי הספר בהם מאותרים קבוצות של בני נוער שכבר השתמשו, שכבר נתפסו, שנודע שהשתמשו או כל דבר אחר, יש תכנית שנקראת "אופי" שגם היא משותפת. זו תכנית שהיועצת מובילה כי זאת תכנית שעובדת על קבוצת בני נוער שכבר השתמשו, שכבר נתפסו, זו תכנית שמתקיימת ב-100 בתי ספר בהתאם למציאויות שקורות בבתי הספר. היא מועברת רק בבתי ספר שנתפסה בהם קבוצה של נערים.

יש יותר מ- 800 בתי ספר שאתם כמעט ולא נמצאים.

מתוך 1,390 אנחנו נמצאים ב- 980. ב- 400 בתי ספר בערך אנחנו לא נמצאים.

מה הסיבה?

רק תקציב, אלו שעות.

אבל בתי הספר קיימים, מורים קיימים.

זה תקציב נוסף של שעות.

אי אפשר לקיים פעילות הסברה בבתי הספר האלה?

בוודאי שכן. הפעילות ההסברה מכיתה ב' מתקיימת באמצעות תכנית "כישורי חיים" שבתוכה יש התייחסות הולמת - - -

כך אמור להיות, אבל אתה לא יכול לדעת.

זה על ידי היועצת, זה לא על ידי איש מקצוע של הסמים.

אתה יודע איפה בתי הספר אליהם שאליהם אתם לא מגיעים?

לצערי לא.

יש לך את הרשימה של בתי הספר בהם אתם פעילים?

אני אברר את זה ואני אעביר לוועדה. כרגע אין את זה מולי כי אני לא אחראי על בתי הספר.

מהו תקציב משרד החינוך להסברה ומניעה בתחום הסמים והאלכוהול?

אני יודע שהוא קרוב לתשעה מיליון, שוב, צריך להיזהר מזה.

הפעילות מכסה את בתי הספר היסודיים, תיכוניים?

הפעילות של המב"סים ממוקדת סמים נכנסה לבתי הספר העל יסודיים, בבתי הספר היסודיים הכול מנוהל באמצעות שפ"י (השירות הפסיכולוגי ייעוצי), על ידי יועצות בתי הספר. במסגרת התכנית "כישורי חיים" נכנסו תכניות שעוסקות בנושאי פעילות גופנית נכונה, איך חומרים משפיעים על הגוף ודברים כאלה, כל זה בהתאם לגיל, כמובן שמכיתה ד' אלו נושאי העישון ודברים דומים. מחטיבת הביניים - - -

אתה יכול לומר שמבחינת הפעילות שלכם אתם משיגים את המטרה שלכם, אתם ממלאים את תפקידכם?

זה תמיד חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הלא מלאה. התקדמנו המון בשלוש השנים האחרונות, כלומר זה שמנסים להגיע למצב שבכל בית ספר יהיה איש מקצוע שיוכשר ושתהיינה תכניות מתאימות, זו התקדמות אדירה, אנחנו לא מכסים מספיק ועדיין אתה יכול לראות את השליש החסר, זה נכון - - -

למשל היה מקרה בבית ספר בחיפה, היה שימוש וסחר בתוך בית הספר, מה אתם עושים ובמה אתם נכנסים במקרים כאלה? איך מתבטאת המעורבות שלכם במקרים כאלה?

התופעה של סחר בבתי הספר קיבלה מכה קשה משיתוף הפעולה שנוצר בין משרד החינוך למשטרה. יש נהלים, חוזרי מנכ"ל, סדר ברור של העברת מידע - - -

הם שותפים בהסברה, השוטרים נכנסים ומסבירים?

המשטרה עוזרת לנו בגדול. הרשות למלחמה בסמים מתכללת, זה לא שיתוף הפעולה עם הרשות למלחמה בסמים זה שיתוף פעולה שמשפיע גם על השותפים הנוספים שנמצאים באותן ישיבות. עם המשטרה יש לנו נהלים וסדר יום. מה שיפה בזה הוא שאם פעם נאמר "אל תכנסו לבית ספרי אתם רק מפריעים לי" וכדומה, היום זה הפוך. המשטרה מסייעת, תומכת, היא מעבירה מידע, אנחנו מעבירים מידע, יש נוהל ברור של התייחסות. מהבחינה הזאת חל שיפור עצום לא רק בתוך בית הספר אלא גם על שער בית הספר. זה לא אומר שהתופעה נעלמה, אבל ללא ספק השתפרה.


אני מבקש לומר מילה על החינוך הבלתי פורמאלי. בשנה האחרונה הרשות נכנסה לשיתוף פעולה עם מינהל חברה ונוער בנושא של איך לעבוד עם תנועות הנוער. תבינו, החינוך הבלתי פורמאלי זה עסק לא פשוט, אתה נכנס לתוך גופים שהם לא פורמאליים ומסודרים ושיש לך שליטה ברורה על האנשים שלהם וכדומה, אבל זו מאסה גדולה של בני נוער. המעניין הוא איך אתה מצליח בתוך הפירמידות האלה שהן מאוד מגוונות להחדיר את התפיסה, את הסכנה שבעניין, את ההבנה. השיטה היא מאוד פשוטה והיא ללכת עם אלה שמובילים את התהליכים. זאת אומרת בהכשרות, כל ההכשרות שעוסקות במדריכים, כל ההכשרות שעוסקות במנהיגות צעירה, כל ההכשרות האלה עובדות חזק בנושא. לשמחתי ראיתי את זה דווקא מהצד של הבן שלי שבמקרה בצופים, הצופים בלי עין הרע היו מפורסמים באינפורמציות הלא טובות בנושא הזה, כשהוא הלך למחנה כבוגר, שאלתי אותו "אלכוהול כבר הכנת כדי להריח", אמר לי "אל תשאל כמה טחנו אותנו". כלומר מכאן יכולתי לראות שבאמת יש לזה איזו התחלה של השפעה.


הדבר האחרון הוא לגבי "קידום נוער". כאן אני ניכנס לביצה של הרשויות המקומיות. "קידום נוער" קיים ב- 151 רשויות מקומיות וב- 45 מוסדות, מבתי סוהר ועד בתי מעצר ובתי חסות נוער וכדומה. "קידום נוער" עובד פחות או יותר לפי התפיסה שיוסי הראל הסביר אותה. עיקר התקציב של "קידום נוער" הוא לא למניעת שימוש בסמים, 99% לפחות מהתקציב שלנו זה כדי לתת לילד אלטרנטיבה. אצלנו ב"קידום נוער" ההצלחה שלך זה אם לנער יש הצלחה ראשונה. הצלחה ראשונה יכולה להיות קורס צלילה, מסע לפולין. הבעיה היא שבכל תכנית שלנו ב"קידום נוער", כשאתה עובד עם קבוצה אתה נתקל בתופעה. לקחנו בני נוער יוצאי אתיופיה ועשינו איתם תכנית מדהימה בנושא מורשת, אגב כולם נולדו בישראל, ההורים שלהם יוצאי אתיופיה, כולם צברים. ערכנו תכנית מורשת בשם "מסע" ובסופה של תכנית הם גם יצאו לאתיופיה, אבל במחנה הראשון שעשינו לקבוצה הזאת כמעט כולם השתכרו והיינו צריכים לסגור מחנה. אתה בא עם תכנית כדי לקדם אותם, לחזק אותם, לתת להם חוויית חיים, משהו מאוד מקדם ומאוד משמעותי, ואתה נתקל תמיד... אתם יודעים עם כמה נערים הייתי בפולין שהייתי צריך לטפל? הפטנט הגדול יהיה אם נהיה מסוגלים להכניס לכל התכניות המחזקות שלנו והמוצלחות שלנו את הנושא, לכן אנחנו נעזרים ב"כן לספורט לא לסמים" כי אלו תכניות ספורט נהדרות, אבל אתה לא תכניס לתכניות האלה את ההבנה, את התפיסה, את שינוי הגישה, כל תכנית שלנו זקוקה לתכנית. לכן אני כל הזמן מגיע לרשות למלחמה בסמים ומבקש עוד תכנית ועוד תכנית. אנחנו לא גאוני עולם בתכניות, אנחנו כל הזמן מנסים לבנות תכניות שתהיינה תואמות.

תודה רבה. גברת מימי אקרמן בבקשה.

משרד הרווחה מתכלל את התכנית הלאומית אבל זו שותפות של הרווחה, בריאות, חינוך, ביטחון פנים וקליטת העלייה וברמה הארצית ה"גוינט" והשלטון המקומי.


אני רוצה להגיד כמה מילים על החיבור של נושא הסמים והתכנית הלאומית ועל תרומתנו הצנועה בעניין הזה. אני חושבת שאחד מהדברים החשובים זה שאנחנו צריכים לדעת מי הם הילדים - אם אנחנו רוצים לטפל בהם. בתחילת הדרך נערך מיפוי ויש לנו נתונים שנותנים אומדים ברמת ישוב ישוב, מה אחוז הילדים שהם בסיכון שמישהו סימן שהם משתמשים באלכוהול וסמים. המיפוי בעצם מאפשר לשים את זה על סדר היום היישובי. כשכל ישוב קיבל את הדוח שתיאר את המצב של הילדים בסיכון ברשות שלו הם היו חייבים להתייחס לנתון הזה, אחר כך גם בתהליכי התכנון. היום כשאנחנו בשלב יישום התכניות אנחנו חוזרים על אותו תהליך, הקמנו תשתיות מידע יישוביות לכל ילד, נער, נערה המשולבים בתוך אחד מתכני התכנית, ממלאים על אותו ילד שוב את אותו נתון וכך אנחנו יכולים לדעת על הילדים המשולבים בתכניות, לא רק בתכנית של סמים אלא כל תכנית וכל גיל שיש שם שימוש באלכוהול וסמים. זה חוזר גם לאותם קבוצת אנשים בין אם זה ברמה סביב התכנית או בוועדת גיל , כל אחד יכול לראות כמה ילדים מקרב הילדים המטופלים בתוך התכניות משתמשים – אי אפשר להתעלם מזה. אם אנחנו נראה שיש אחוזים מאוד גבוהים וגם אם נראה שיש אחד אנחנו נדע שצריך להתמודד עם זה.


ברמה של ההתארגנות היישובית אנחנו עובדים עם כולם. בכל יישוב שהתכנית הלאומית קיימת, אנחנו עובדים ב- 70 יישובים בהם חיים שם ילדים בסיכון, יש ועדה יישובית ויש ועדות גיל. איפה שיש "עיר ללא אלימות" אנחנו משתדלים - - -

הפעילות שלכם מתקיימת דרך הנציג שלכם ברשות המקומית.

הפעילות שלנו מתקיימת דרך הרשות המקומית. יש בנאדם ביישוב שמנהל את התכנית הלאומית ביישוב והוא אחראי שהתהליכים - - -

זה קשור למחלקת הרווחה ברשות?

זה קשור לממונה שמקבל את המינוי מראש העיר. כל מה שאנחנו עושים זה בשותפות של המשרדים. אנחנו גם לא מייצגים, התכנית הלאומית זה הרשויות המקומיות, התכניות שמופעלות ברשויות המקומיות הן של משרדי הממשלה. אנחנו לא מפעילים תכניות, הרשות המקומית מפעילה את התכניות בבחירה מתוך מאגר תכניות שמורכב מתכניות שהמשרדים הכניסו בפנים, המשרדים הם אלה שמקבלים את הכסף מהתקנה התקציבית של התכנית הלאומית במשרד הרווחה, הם מעבירים את זה לרשויות, הם מפקחים על הפעילות, הם קובעים את הסטנדרטים. אנחנו נמצאים היום בתהליכים של קביעת סטנדרטים יותר ברורים לכל התכניות. אני תכף אגיע איך זה פוגש את הנושא הזה.


בכל מקום שיש תכניות לאומיות אחרות, אנחנו משתדלים לייצר פלטפורמה משותפת, לא כל דבר ש"עיר ללא אלימות" עושה פוגש אותנו, לא כל הילדים משתמשים באלכוהול ובסמים, אבל בוודאי כשתהיה ישיבה שנוגעת לנושא הזה אנחנו נעשה את זה יחד. אנחנו לא נקיים שתי וועדות נפרדות. זה לא עובד במאת האחוזים בכל הישובים, אבל זו בהחלט המגמה שלא תהיה חפיפה. אנחנו מדברים גם על ישובים קטנים שאין בהם כל כך הרבה אנשי מקצוע. כולם צריכים להגיע לאותן ישיבות ואין סיבה שכל יום בשבוע תתקיים ועדה של תכנית אחרת. אנחנו באמת מנסים לעשות את השילוב.


מבחינת מיקוד העבודה שלנו על סמים ואלכוהול, יש שני דברים מובהקים שנוגעים בזה והם שותפות בתוך משרד הרווחה עם היחידה להתמכרויות והקמת יחידת האיתור. ראיתי שזה נמצא בתוך הטבלה של התכניות, זה במאה אחוז מימון של התכנית הלאומית, מופעל ומפוקח על ידי משרד הרווחה. יש פרויקט נוסף שבו שותפים גם כולם והוא נוכחות באילת ובחופים של הכנרת בחופשות מבתי הספר כדי להיות בדיוק שם, שיהיו מבוגרים אחראים גם אם המבוגרים האחראים הם בני תשע עשרה, שישמו לב מה קורה שם בחופים, לאתר את הילדים שמסתבכים עם אלכוהול וסמים, לנהל איתם שיחות ולראות אם הם מחוברים לאיזו תכנית בתוך הישובים ולנסות לעשות הפניות הלאה כדי שהם יקבלו טיפול.


במסגרת התכנית הלאומית נבחרו בהרבה מאוד ישובים תכניות "מרכז נוער ישובי" שזו תכנית שמפוקחת על ידי אגף שחר, בתוך התכנית הזאת ישנן הרבה אפשרויות לפעילות תנאי, לאיתור נוסף, לאיתור של נושא של האלכוהול והסמים. עם הזמן מתכוונים - - -

בכמה ישובים התכנית מתקיימת?

אני חושבת שבסביבות 25 ישובים. אין לי בדיוק את הרשימה. ישנה השקעה של כ- 20 מיליון שקל במרכזי נוער, יש עוד 10 מיליון שקלים שמושקעים בתכנית - - -

העברת אלינו את רשימת הישובים בהם מתקיימת התכנית?

של מרכזי הנוער לא.

איך אתם בוחרים את הישובים בהם פועלים?

זה בהחלטת ממשלה. אנחנו עובדים בכל הישובים שבאשכול 1 עד 4, זו החלטת ממשלה איפה אנחנו פועלים. אין בעיה להעביר את רשימת הישובים שמתקיימים בהם מרכזי נוער. עם הזמן אנחנו מאמינים שבתוך העבודה של מרכזי הנוער אנחנו נייצר מפרט הרבה יותר ברור של מהם המרכיבים. אני בטוחה שהעבודה סביב הנושא של אלכוהול וסמים יותר בפן המניעה הסברה וגם הפנייה לטיפול יהיו חלק מזה. יש גם מספר תכניות שפועלות בזירות הישוב, גנים בלילה כדי לאתר בני נוער. הנושא הזה בהחלט נמצא על סדר היום של התכנית והמנגנונים של הישוב שמייצרים את העבודה הבין מקצועית, הבין תחומית, הבין אגפית, הבין מחלקתית. כל הבין הבין הזה אנחנו מקווים שזה ייצר גם ויציף את המודעות וגם ישתמשו בנתונים שאנחנו יכולים לייצר כל הזמן סביב אותם הילדים שנמצאים בתכניות. זה יעזור לשים את הפוקוס על הילדים הנכונים וגם כל הזמן לראות מה גודל התופעה בכל ישוב.

תודה רבה. בבקשה משרד הבריאות בבקשה.

המעורבות של משרד הבריאות בסיוע למכורים לסמים וגם לגמולים, נחלק אותם לפי קהלי היעד. קהל היעד הראשון הוא המכורים הפעילים שסובלים מתחלואה כפולה וגם אלה שלא. להם אנחנו מציעים את מרכזי חלוקת המתדון – למעלה מ- 3,000 מטופלים בשנה. לדעתי זה המאמץ המשמעותי ביותר, שהוא, לדעתי, במונחים אובייקטיביים גם רחב ההיקף ביחס למאמצים אחרים מבחינת מספר המטופלים שם. מאוד מאוד חשוב להרחיק מהרחוב, לצמצם סיכוי לתחלואה מכל מיני סוגים, תחלואה גופנית, מציל חיים בפשטות. אנחנו מציעים את האשפוזיות – שמונה במספר – שבהן אנשים עוברים תהליכי גמילה מהסם. במצבים חריפים מאוד של תחלואה כפולה, של התלקחות מחלת נפש קשה, כשצריך אשפוז, אנחנו כמובן מציעים את האשפוז בבתי החולים. שם אנחנו מרחיבים את הידע לטיפול בתחלואה כפולה, השנה לעוד שני בתי חולים נוספים ביחס לבתי החולים שכבר התמקצעו בתחום.

איזה בתי חולים אלה?

טירה ושער מנשה.


לגבי הסוגיה הרגישה של מי שברחוב, לשמחתנו נגמל טרי או לחלופין מטופל מתדון - כאן אנחנו מתכוונים להקים השנה והקצינו הוסטל לטיפול בתחלואה כפולה לאותם אנשים שנגמלו וסובלים ממחלת נפש. אנחנו כרגע בתהליך של מכרז ונראה מי יזכה, כמאמץ ראשון מסוגו נשאף שהוא יהיה במרכז הארץ, מרכז רחב, אשקלון, ירושלים, חדרה כדי שבשלב ראשון נראה את הדבר מתגשם בראייה ארצית עם זמינות יחסית לכלל תושבי הארץ. קשה להעריך לפני הקמתו של המרכז הזה מה פוטנציאל האנשים שזקוקים לו. אנחנו מדברים על קהל מאוד מסוים, אנשים שנגמלו פרק זמן של לא יותר מחצי שנה מסיום המהלך שלהם באשפוזית או לחלופין מטופלים במתדון, ששניהם סובלים מסכיזופרניה במקביל. לא על כל אותם ה- 40%, מדובר בפלח מאוד מסוים. רוב ה- 40%, אני חייב לומר מקבלים הלכה למעשה את הסיוע בין אם במרפאות בריאות הנפש או לחלופין בנושא השיקום במסגרות רווחה. 40%, מדובר על תחלואה כפולה במובן הרחב של המילה, אנשים שסובלים מהפרעות דיכאוניות וכאלה שלא זקוקים לסיוע ייעודי של אשפוז לדוגמה.

יש כאן שאלה של יועץ הוועדה.

'חוק שיקום נפגעי נפש בקהילה' הטילו עליכם לא כדי שמשרד הרווחה יטפל בשיקום נפגעי נפש בקהילה, אלא כדי שמשרד הבריאות יטפל בהם. אם אין מספיק תקציב לטפל בהם אז מוסיפים נוהל לא כתוב, שלא כתוב בשום מקום בחוק ,שמי שמכור לא יקבל שיקום, אפשר להגיד את זה ולא לשלוח אותם לרווחה, זה לא התפקיד של הרווחה לשקם חולי נפש בקהילה.

לא דיברתי על חולי נפש, אדם שסובל מהפרעת חרדה לדוגמה יכול להיות מטופל מיטבי אצל גורמי רווחה. אני לא מדבר על ה- 40% שהם גם נכי נפש, 40% לא מתייחס למחלת נפש. מחלת נפש היא באחריות שלנו. הנושא של תחלואה נפשית שווה דיון נפרד, לראות מה מסתתר מאחוריו, זה עדיין עולם תוכן מאוד רחב. בקצה האחד שלו עדיף לכולם, קודם כל למטופלים, שהם ישתקמו במסגרת נורמטיבית ככל הניתן כולל גם במסגרות רווחה. לגבי הפלח האחר שאז חוק השיקום רלוונטי לגביו, אפרופו 40% תחלואה לפי המוסד לביטוח לאומי, האחריות היא שלנו ואין על זה ויכוח.

מה קורה אחרי חצי שנה?

לאנשים האלה כאמור אנחנו נפתח עבורם את ההוסטל הראשון השנה, מתכוונים לפתוח השנה את ההוסטל הזה. אני רוצה לתאם כאן ציפיות, לא ברור על איזה היקף מדובר, לא יודע ואני לא חושב שמישהו יודע איזה היקף של אנשים - - -

מה המסגרת הטיפולית שהיתה להם עד היום?

מי שהוא בתוך החצי שנה מרגע שהוא עבר את הגמילה, הוא ממשיך לקבל את הסיוע במסגרת אמבולטורית, אין מסגרת של הוסטל ייעודית עבורו. אחרי חצי שנה הוא משתלב בתוך מערך ההוסטלים שלנו. אנחנו לא חושבים שנכון שאדם שלא הדגים החלמה במשך חצי נשלב אותו בהוסטלים הנוכחיים כי ההגדרה של ההחלמה כוללת בחובה יציבות. אתה לא יכול לדבר על יציבות לפי שחלפה חצי שנה מרגע הגמילה בסמים. צריך לזכור שאנחנו מכניסים את האנשים היקרים האלה לבתים של אנשים אחרים וזה לא דבר פשוט.

תקופת המעבר הזאת היא קריטית, היא חשובה כדי להשלים את המהלך. אתה שולח אותו ללא מסגרת רלוונטית מתאימה, זה משפיע על סיכויי ההצלחה.

זו בדיוק הפינה שאנחנו רוצים לסגור השנה. זה נכון, יש פער. הפער הזה רלוונטי להערכתי - - -

הוסטל אחד יספיק לדעתך?

אני לא יודע, בכנות. אני רוצה להדגיש, הפער הזה הוא רלוונטי להיקף מצומצם למדי של אנשים מבין עולם התוכן המאוד רחב הזה של מכורים. למכורים פעילים לא נתפתח הוסטלים כי לא נחלק סמים, סמים קשים, ביוזמת המדינה. לפחות אני לא מכיר יוזמה כזאת. המדינות הכי ליברליות בעולם ספק אם הן עושות את זה, לדעתי לא עושות את זה ואני חושב שלא צריך לעשות את זה.

היתה ישיבה בעניין הזה בשבוע שעבר.

זה נושא אחר, ישאלו את דעתי, אני אביע את דעתי. זה מחוץ לדיון הזה. אנחנו נהיה הרבה יותר חכמים לגבי מהו היקף הפער שאנחנו רוצים למלא השנה אחרי שנפתח את המרכז הזה. נראה בדיאלוג שלנו עם הרווחה, עם האשפוזיות, על כמה אנשים מדובר.

תודה. נציגת המשטרה בבקשה.

בפתח הדברים אני רוצה להגיד למעשה שהמסמך שיצא והתייחס לנושא הישיבה לא התייחס לפעילות המשטרה בנושא ההברחות ובשאר הנושאים שהועלו, המניעה, ההסברה והסחר.


כלל החברים כאן שדיברו כל אחד בתחומו ציינו את שיתוף הפעולה שמקבלים ממשטרת ישראל, כל אחד בתחומו, אבל נכון לבוא להגיד ולהדגיש שנעשית פעילות מרובה בכל אחד מהתחומים, פעילות יזומה עם בגבולות היבשתיים, הימיים, האוויריים, פעילות לסיכול אותן הברחות סמים לתוך ישראל וכן בתחום השימוש והסחר.


ברצוני להגיד שלמעשה משטרת ישראל בפעילותה הגדירה כיעד ארגון, יעד המפכ"ל, את נושא המאבק, הטיפול בסחר ויבוא הסמים לישראל, היא הגדירה יעד ארגוני לדבר. הפעילות נעשית ברבדים שונים במשטרה, הן ברמת השטח, הן על ידי היחידות הארציות, היחידות המרכזיות במחוזות וכן על ידי מחלקת נוער ויחידות אחרות. הפעילות היזומה למניעה למעשה מתבצעת גם בגבולות וגם במעברים, לצורך זה הוקמו משנת 2008 אותן יחידות גבול הנמצאות לאורך הגבולות כדי לתת מענה להברחות הסמים, מגבול ירדן ומצרים – יחידת גבול יגאל בלבנון, יאג"י, שנמצאת באזור הגבול הצפוני של ירדן, יש לנו את יחידת ימ"ר שי שנותנת את המענה לאזור המרכז של גבול ירדן והחלק הדרומי של גבול ירדן שנמצא תחת אחריות יחידת מגן בדרום.


חשוב לציין כאן שאותה פעילות למעשה של היחידות הביאה גם להגברת ההרתעה וגם הובילה לפעילות מכובדת ויפה מבחינת היקף התפיסות של הסמים. ניתן לבוא לציין מבחינה מספרית, אולי באחוזים, שלפחות מבחינת הנתונים הקיימים אצלנו, מכלל התפיסות בשנת 2010 של מריחואנה כ- 4,000-5,000, כ- 899 ק"ג, אנחנו יכולים להגיד ש- 57% ניתן למעשה לייחס לתפיסות בגבול מצרים. בנגיעה של נתונים, חשיש – כ- 63% מכלל התפיסות שהיו לנו נתפסו בגבול מצרים. אני יכולה גם להתייחס להרואין כי גם שם למעשה יש לנו נתון שכ- 80% נתפסו בגבולות ירדן, מצרים וכן בגבול סוריה. חשוב להדגיש את הדברים האלה.


לסיכום הדברים חשוב לציין שאנחנו חושבים שהמענה צריך להיות מענה בתחום האכיפה לצד הטיפול במניעה. אמרתי את זה גם בישיבה הקודמת שהופעתי בה, טיפול מניעה - - -

המשטרה שותפה לכל התכניות של מניעה, הסברה מעבר לטיפול בהברחות?

לגמרי. לגמרי .

"מצילה", אחרוני הדוברים, בבקשה.

אגף "מצילה" הוא אגף חברה ומניעת פשיעה במשרד לביטחון פנים, הוא קיים משנת 1985 כמועצה הציבורית למניעת עבריינות בישראל ומשנת 2001 כאגף במשרד לביטחון פנים.


הפעילות שלנו, כמו שנאמר כאן, מתקיימת ב- 76 רשויות מקומיות וב- 20 פנימיות נוער. אנחנו מפעילים כ- 400 תכניות מניעה בשנה, בעיקר תכניות מניעת אלימות ופשיעה, אבל הקשר הברור בין פשיעה ואלימות לבין צריכה של סמים ואלכוהול, וגם לאור הקמפיין המושקע שהשקיעה הרשות למלחמה בסמים בנושא של מניעת אלכוהול בתקופה האחרונה, אנחנו בעצם משלבים היום ב- 130 פרויקטים בכל הארץ תכנים שקשורים לאלכוהול וסמים ברמה השוטפת. אנחנו עושים את זה גם בשלוש פנימיות נוער מתוך ה- 20 בהן אנחנו פועלים.


מבחינת המגזר הלא יהודי אנחנו נוקטים בשנים האחרונות בפעילות של אפליה מתקנת והגדלנו את היקף הפעילות במגזר הלא יהודי. היום אנחנו פועלים ב- 30 רשויות במגזר הלא יהודי, בעיקר בצפון ובגליל אבל גם בדרום בפזורה, במשולש ובמקומות נוספים. התחלנו בתקופה האחרונה לפעול גם כן בצורה נרחבת יותר במגזר החרדי, בערים של אוכלוסייה חרדית.


נשאלה שאלה לגבי החפיפה בין הפעילות שלנו לבין הפעילות של "עיר ללא אלימות", אני חייב להצהיר כאן שאין ישוב אחד בישראל בו קיימת תכנית של "עיר ללא אלימות" ו"מצילה". מאחר ותכנית "עיר ללא אלימות" היא בעצם תכנית שנבחרה להוביל במשרד לביטחון פנים, אנחנו נתבקשנו שבמקומות "עיר ללא אלימות" נכנסה לפנות את מקומנו ולהיכנס לרשויות אחרות, בהן אין עדיין פעילות. לכן אנחנו משלימים אחד את השני ואין היום רשות אחת שיש גם את "עיר ללא אלימות" וגם את "מצילה".

הערה אחת, אתם צריכים לעדכן את האתרים שלכם ואת לשכות המשרדים שלכם, אנחנו פונים ומקבלים רשימות, אני יכול להראות לכם - - -

אני קיבלתי את ההערה הזאת, אנחנו נדאג שהאתרים יעודכנו. תודה.


יש חפיפה עם הרשות למלחמה בסמים ויש חפיפה עם משטרת ישראל.

ברור. אם לא תהיה, אז לא טוב.

וגם עם התכנית הלאומית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים.


משפט נוסף, אנחנו מודדים את הפעילויות שלנו, יש לנו יעדים מאוד ברורים לגבי כל אחת מהתכניות. בשנת 2010 הגענו למדד הצלחה של 90% בתכניות שביצענו. אנחנו קובעים לגבי כל אחת מהתכניות את - - -

אתם בוחנים את עצמכם ואתם גם נותנים ציונים לעצמכם.

אנחנו נשמח שיהיה גוף חיצוני שיעשה את העבודה בשבילנו, אבל לגוף חיצוני צריך לשלם כסף. התקציב שלנו עומד על 8.7 מיליון שקלים, התקציב הזה, באמצעותו אנחנו מגיעים היום ל- 80,000 איש שנמצאים בתכניות שלנו. מבחינת האוכלוסייה בישובים היא יותר מ- 4.5 מיליון איש במדינה, לא מגיעים אליהם ישירות, אבל אם סופרים את כל התושבים באותם ישובים שבהם אנחנו פועלים אנחנו מגיעים לנתונים האלה.


כמובן שאנחנו גם נתקלים בדילמה הזאת איך נכנסים לעוד רשויות עם אותו תקציב. מאוד היינו רוצים להמשיך ולהתרחב כמו "עיר ללא אלימות" וכמו הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, כדי להגיע לכל הרשויות בישראל.


נושא המניעה - המילה הראשונה בסדר-היום היום היא מניעה. אני חושב שלמרות שכולם מכירים בעובדה ששקל שמושקע במניעה יכול לחסוך שקלים רבים אחר כך בשיקום ובטיפול, כולם תמימי דעים בעניין הזה וגם מודים בכך בפומבי, בסופו של דבר לא מושקעים מספיק משאבים במניעה למרות שזה הדבר המקצועי לעשות אותו מכל מיני טעמים שאינם בהכרח מקצועיים. אני חושב שעל זה צריך לתת את הדעת. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון הזה ולציין את העובדה שהגורמים הרלוונטיים השותפים לעשייה ושפועלים בצורה מערכתית עושים כמיטב יכולתם. כולנו מתרשמים שהבעיה לרוב היא בעיה תקציבית.


הוועדה תיזום ישיבה עם מנכ"ל משרד האוצר, ניזום אפילו ישיבה עם שר האוצר עצמו, דוקטור יובל שטייניץ, כדי לעלות את הבעיה הזאת בפניו. בגלל הסיבה הזאת לא הזמנו היום את הרפרנטים מהאוצר לישיבה כי אנחנו יודעים שהם יחזרו על הסיסמאות שכבר שמענו בישיבות קודמות. לדעתי הפתרון חייב להיות בהקצאת תקציבים ראויים. לא יכול להיות שיש לנו גוף שעושה עבודה רצינית ויש לו רק שלושה איש. אפשר להגיד שיש לנו את הכותל ונלך לבכות, אבל לא נקבל את המענה והטיפול הראוי.


מבחינת הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, נעלה את הסוגיה בפני משרד האוצר. לדעתי זה המפתח לשינוי מבחינת הכלים להתמודדות עם המציאות הקיימת.


תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40