הכנסת השמונה עשרה

PAGE
15
ועדת הכספים

27.6.2011


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ה בסיוון התשע"א (27 ביוני 2011), שעה 10:00

הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א-2011

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

זהבה גלאון

מגלי והבה

עינת וילף

אחמד טיבי

שלי יחימוביץ

מרינה סולודקין

ציון פיניאן

פניה קירשנבאום

נחמן שי

ליה שמטוב

רונית תירוש

עו"ד ארז אנצויג, סגן היועץ המשפטי, אגף השכר, משרד האוצר

יעל מבורך, רכזת מקרו, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד תמים עבד-אלחלים, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד ענבל רונן, אגף השכר, משרד האוצר

עו"ד דבורה אליעזר, הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010
(הוראת שעה), התשע"א-2011

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א-2011. הצעת חוק פרטית 2765/18 והצעת חוק ממשלתית 589.


אני מבקש לומר מה המתכונת של הדיון בנושא הזה. אנחנו ביקשנו שני דברים מוועדת הכנסת, לאחר הדיון ביום רביעי, בו אישרנו את הצעת החוק. ביקשנו לאחד, כפי שהוועדה החליטה, את הצעת החוק הפרטית עם הצעת החוק הממשלתית, בקשה שוועדת הכנסת אישרה ואנחנו דנים עכשיו על חוק מאוחד. ביקשתי שחרור מחובת הנחה כדי שנביא את זה היום, לאחר שזה יונח על שולחן הכנסת, לאישור לקריאה שנייה ושלישית.


בדיון הקודם, עת אישרנו את הצעת החוק, ביקשנו לנסות להגיע להסכמה בשני דברים. הדבר האחד הוא נוסח החוק. העמדה שלנו הייתה שצריך לנסח את זה באופן כזה כי הרי מדובר על חוק שתוקפו הוא ל-2009 ול-2010 בלבד כאשר לאחר מכן אין יותר חוק. הצעת החוק הזאת שאושרה, בעצם מסיימת את העניין, מכיוון שאת 2010 לא יגבו ומי שגבו ממנו ב-2010, יחזירו לו. בתחילת יולי החלק הזה של אלו שלא הורידו להם מחצית מדמי ההבראה, היו אמורים להוריד ב-1 ביולי, כך שאם אנחנו מאשרים את הצעת החוק, זה מתבטל ולא מורידים להם. ביקשנו שהנוסח יהיה שהחוק הזה בטל.


הצעת הממשלה הייתה לעשות כאילו הוראת שעה. אמרנו שאנחנו מסכימים לעניין, שאם תהיה איזו בעיה חוקית שאומרת שמה שגבו היה לא חוקי מבחינת החוק, כמובן נקבל את הצעת החוק הממשלתית. שלחנו את היועצות המשפטיות להגיע לניסוח כזה שלא יפגע בעניין של הרטרואקטיביות.


הדבר השני הוא יום חופשי של העובדים במגזר הפרטי. שלח לי מכתב חזקיה ישראל מהתאחדות התעשיינים שלא לקחו את היום הזה ולכן אנחנו סברנו שצריך, במסגרת חוק ההסדרים, לבטל את הסעיף הזה מכיוון שהוא כבר לא על סדר היום. הסיבה שהוא לא על סדר היום היא מאוד פשוטה. כאשר החוק הזה נחקק, המצב הכלכלי היה מאוד קשה ובאו לכאן בעלי מפעלים שבאמת נקלעו למצוקה והיו בפחד גדול לקראת מה שעומד לקרות. אנחנו חששנו מקריסת המערכת המפעלית במדינת ישראל והעובדים גם הסכימו שיורידו מדמי ההבראה שלהם וגם יום עבודה על מנת שתוכל קרן סיוע למפעלים במצוקה.


מכיוון שהיום המצב ברוך השם הוא טוב, ואפילו טוב מעבר לעניין, המצב הכלכלי הוא מצוין ואנחנו מתפללים שכך יימשך, אין סיבה להמשיך את העניין הזה ולכן ביקשנו לבטל גם את הסעיף הזה.


אני מבקש לדעת מה קרה בקשר לסיכומים האלה.


להערכתי לא נצטרך להצביע על כל מה שלא יהיה מכיוון שאנחנו אישרנו כבר את החוק ואנחנו רק מבקשים ליידע את הוועדה לאיזה הסכמה הגעתם, אם בכלל. אני מקדים ואומר שמכיוון שאני התחייבתי – אף על פי שהממשלה לא עושה לי בזה טובה, כי הרי אם הממשלה מודה שהצעת החוק הזאת היא טובה, היא צריכה לאשר גם את הצעת החוק הפרטית של ועדת הכספים – שבנוסח אנחנו נלך עם הממשלה ואני מודיע באופן חד משמעי – אני מודיע לממשלה, אתם יכולים להיות קשוחים, אתם יכולים לא לשמוע אותנו ואתם יכולים לומר מה שאתם רוצים, ומה שתגידו, אני אהיה בעד כי התחייבתי - אני אקיים את מה שהתחייבתי עליו אבל אני מבקש שתהיו פרודוקטיביים כדי שהוועדה, כפי שהיא נוהגת תמיד, תוציא מתחת ידה נוסחה של חוק שהיא נוסחה טובה ולא לבוא ולומר שהממשלה החליטה אלא להגיע למיטב מבחינת הניסוח של החוק הזה.


לכן אנחנו מבקשים לדעת למה הגעתם ולמה לא הגעתם.

הנושא כפי שהצגנו בישיבה הקודמת נחלק לשניים. החלק הראשון הוא דרך הניסוח, ותכף אני אומר מדוע יש כאן איזושהי בעייתיות, של נושא ההבראה. החלק השני הוא תיקון עקיף של חוק ההתייעלות הכלכלית, הסעיפים שעוסקים בהפחתת יום חופש, חצי על עובד וחצי על מעביד, והבאנו את הגורמים הרלוונטיים.


באשר לעניין של חוק ההבראה. אנחנו חזרנו לאוצר, לאחר שקיבלנו את הצעתה של שגית, והובהר לנו בנסחות שאפשר כך ואפשר גם כך. בכל זאת הצגנו את הדברים. לממשלה חשוב, במיוחד לשר האוצר ולממונה על השכר ולממונה על התקציבים, שהוראת השעה, על אף שהיא מיצתה את עצמה ואין מחלוקת, תישאר בספר החוקים בדיוק מאותם טעמים שאדוני הציג בישיבה הקודמת במראה שלהם.


אנחנו חושבים שהחוק לתשלום חלקי של דמי הבראה לא נפל בו פגם מדעיקרה. הוא היה נכון לזמנו, הוא קידם מהלך עם ההסתדרות ואנחנו חושבים הממשלה, לא הכנסת ובוודאי שלא ועדה זו, צריכה להתבייש בו. אני חושבת שדווקא ערבות הדדית בין עובדים וערבות הדדית בין המגזר הציבורי לחסכון בתקציב שיאפשר תשלום גמלאות ושלא נצטרך לעשות יותר משני אחוזים קיצוץ רוחבי, היה ראוי לזמנו. נכון, השתנו העתים, אבל זאת לא טענת זאב, זאב. באותה עת שנחוק החוק, היה חשש כן ואמיתי. מכיוון שזה נהוג גם להשאיר הוראות שעה בספר החוקים על אף שהן מיצו את עצמן, זה לא מעשה שלא נעשה אלא זה במרבית המקרים למרות שיש מקרים שהם מבוטלים, שולחינו מבקשים שהחוק יישאר. לא שיש כוונה לעשות בו שימוש במחשך בעתיד כי ממילא כל מהלך בעתיד, אם נגיע לצוק העתים, יצטרך להיעשות מלכתחילה.


זאת העמדה לעניין הזה.

והנושא השני?

לגבי החלק של הורדת יום חופש בגופים הפרטיים. נכון להיום יש החלטת ממשלה וגם חוק הקובע את הקמת הקרן לסיוע לעסקים במצוקה. החוק הזה קבע גם את הקמת הקרן, את המטרות שלה, את החברים בה. כל הזמן התקיימו דיונים לגבי דרך הפעלת הקרן. קבלת ההצהרה לבטל את אותו יום חופש שמהווה מקור מימון מרכזי בתקציב של הקרן, תשאיר אותנו במצב שיש קרן, שיש מטרות אבל אין מקור תקציבי שהוא מאוד נחשב ומאוד מרכזי בהקמת הקרן.

יש 600 מיליון, מה שהפחתתם ב-2009.

נכון, אבל עדיין.

600 מיליון השקלים שהופחתו, זה למטרה של חסכון בתקציב המדינה לפינוי מקורות. יום החופשה, הוא עניין אחר. 600 המיליון נחסכו מתקציבים ואפשרו פינוי מקורות לעניינים אחרים.

לקנות את ה-F-35. מה זה פינוי מקורות? שהעובדים ידעו למה הלך הכסף שלהם.

אותה שעה, כפי שהוסבר לי, היה חשש לגבי הגירעון.

את זה הבנו. את זה כבר אני אמרתי. אני שואל למה הכסף הזה הלך. מהעובדים לקחו שלא כדין, על פי החוק אבל שלא כדין, 600 מיליון שקלים ואני שואל למה זה הלך.

זאת המנה הראשונה.

אני מדבר על ה-600 מיליון שקלים שלקחו.

ב-2009. אתה מדבר על 2009.

נמצאת כאן רכזת המקרו מאגף התקציבים.

יעל, בבקשה. אולי אתם יכולים לתת לי גמ"ח מה-600 מיליון שקלים האלה?

אני מניחה שזה הלך גם לגמ"חים. מכיוון שהכסף בתקציב המדינה הוא לא צבוע למטרה כזאת או אחרת, יש את כל המקורות בצד אחד ואת כל השימושים בצד השני.

לקחתם 600 מיליון שקלים לתקציב המדינה, אבל אפשר להחזיר את זה כי יש עכשיו יתרות.

לא, הם שימשו לחינוך, לרווחה, לקצבאות.

בסדר. ל-F-35.

לביטחון.

ברוב הגינותה, היא אומרת את הדברים.

לשם הלך הכסף.

אבל עכשיו המצב יותר טוב.

אנחנו מדברים על 2009.

כן, אבל עכשיו המצב יותר טוב, אז למה לא להחזיר את זה לעובדים? הרי לא עשו עם זה כלום. זאת אומרת, עשו, זה תקציב המדינה, אבל לא הקימו קרן.

היה תקציב מאושר למדינה. זאת אומרת שהייתה הגדלה של התקציב אבל לא שאלו לפחות את האנשים שנתנו את הכסף לאן להעביר אותו? אנחנו כאן נציגים ואם גביתם את ה-600 מיליון השקלים, זה היה מיועד למטרה אחרת. לא השתמשתם למטרה הזאת אלא העברתם את הכסף למטרה אחרת והחלטתם לא להחזיר, לכן לפחות הייתם צריכים לקבל אישור.

אולי אפשר לעשות פעם תנועה הפוכה, להחזיר פעם אחת. הלא יודעים בדיוק כמה לקחו מכל עובד.

עכשיו מחזירים. את של 2010 מחזירים.

אז מחזירים את הכסף?

של 2010.

רק ממי שגבו ממנו בטעות ב-2010.

כפי שהבנתי, גם בסעיף 9 להצעת החוק הפרטית של אדוני, אדוני לא הציע שיוחזרו הכספים.

אלא להקים קרן.

שוב אני אומרת שמירב הכספים לא היו לקרן אלא היו לחסכון בתקציב המדינה כדי שלא ניקלע לגירעון שיגרום לנו לבעיות.

בקיצור, עמדתכם היא שאת הסעיף הזה של המעסיקים הפרטיים לא נבטל.

נכון.

זה אחרי התייעצות עם הממונים עליכם.

נכון. מאחד שזה חלק אחד מהצעת חוק קיימת, אנחנו לא רואים לנכון לבטל את המקור התקציבי, כל עוד יש הוראת חוק שקובעת את הקמת הקרן.

אבל לא גבו מהמעסיקים הפרטיים.

לא גבו.

אז איפה יש מקור? ה-600 מיליון, אתם אומרים שהלך לקניית ה-F-35. בסדר, לא לזה אלא לחינוך, רווחה, ביטחון.

אבל עיכבו את התוכניות. כאן הידע שלך נעצר. הם עיכבו את התוכניות בינתיים.

קודם כל, אני יודע ולכן אני אומר. היות שעיכבו את התוכניות, אפשר להחזיר את הכסף.

האמריקאים עיכבו.

אני יודע. אני הרי בוועדה המשותפת.

לא ידעתי שאתה נמצא בגבהים הנמוכים האלה.

אני יכול לענות על זה.

בבקשה. רק קחו בחשבון שחברי הוועדה הם אנשים אינטליגנטיים.

זאת נקודת המוצא.

זאת נקודת הכניסה שלכם ולא המוצא.

אין לי טענות כלפיך, אבל אני רוצה שנעשה סדר. גבו מהמגזר הציבורי בשנת 2009 סכום של 600 מיליון שקלים.

נכון.

ה-600 מיליון שקלים האלה הלכו לתקציב המדינה ולא נעשה עם זה דבר מעבר לעניין הזה.

זאת הייתה המטרה.

אני לא יודע מה הייתה המטרה. את המטרה אני זוכר שאישרנו אחרת, אבל לא חשוב. בסדר. 600 מיליון שקלים.

בדברי ההסבר אז היו כתובות שתי מטרות.

לא חשוב, מה זה משנה? אנחנו עכשיו לא שם. ה-600 מיליון שקלים נגבו. המצב הכלכלי היה קשה והיא הסבירה את זה מאוד יפה. היום מצב הכלכלי יותר טוב והכל בסדר ואפילו יש יתרות. לגבי 2010 אנחנו קובעים עכשיו בחקיקה המוסכמת שלא יגבו ומי שגבו ממנו ב-2010, יוחזר לו הכסף עכשיו עם הצמדה, וזה בסדר. זה ליבו של החוק אותו אישרנו.


יש עוד חלק והחלק הוא יום עבודה של המגזר הפרטי שעד לרגע זה, שאנחנו נמצאים באמצע שנת 2011, לא גבו שקל. בישיבה אמרנו שנבטל את זה כי הרי לא תכריחו עכשיו את העובדים במגזר הפרטי, כאשר המצב הכלכלי הוא טוב, לתת יום עבודה. לכן, בואו נבטל את זה. מה התשובה?

התשובה היא שמדובר בחלק מרכזי מהתקציב המתוכנן של הקרן.

אבל אין את זה.

הקרן עדיין תישאר.

אבל אין תקציב. הרי את ה-600 מיליון אתם אומרים שפיזרתם כבר ומהמעסיקים הפרטיים לא גובים. אז מה אתם צריכים את זה?

מהמעסיקים הפרטיים לא גובים כי לא נקבעו כללים לקרן. בחוק נעשה איזשהו קשר.

אבל אין כסף. עזוב את הכללים. הכללים, זה בסדר, אבל אין כסף. איפה הכסף?

יש החלטת ממשלה על הקמת הקרן.

החלטת ממשלה, זה משתיק אותי.

החלטת ממשלה שאומצה בחקיקה והפכה להיות חוק.

כן. אני יודע.

החוק קובע את הקמת הקרן.

הבנתי, בסדר.

אני מבולבלת.

לא, את לא מבולבלת. את הבנת נכון.

הבנתי נכון?

נכון לגמרי.

זאת אומרת, אם יש קרן, לא יכול להיות שאין בה כסף. זאת אומרת, צריכים להזרים לשם כסף ולכן לא מבטלים את החוק.

אבל משם הם לא יגבו כסף. איך הם יגבו משם כסף? הם יבואו היום במצב הכלכלי הזה ויגידו למעסיקים הפרטיים שיגבו יום עבודה?

אבל יש חוק. לכאורה עכשיו המעסיקים עוברים על החוק.

והם לא עוברים על החוק?

אני רוצה לחדד נקודה. יש מקור נוסף למימון הקרן והוא מחצית מדמי ההבראה שנגבו מגופים נתמכים. לא גופים בתקציב המדינה אלא גופים נתמכים כדוגמת האוניברסיטאות וכולי. העובדים האלה לא קיבלו את דמי ההבראה.

הולכת להיות אפליה? האוניברסיטאות כן ייתנו והממשלה לא תיתן?

לא. אני אחדד. יש שלוש קבוצות. יש קבוצה של עובדי מדינה לצורך העניין או גופים שמתוקצבים ישירות - ואלה הם אותם 600 מיליון שקלים – שנגבו מהעובדים, שימשו לתקציב והכסף הזה כבר יצא. אני שמה אותו בצד. יש גופים נתמכים שלא שילמו לעובדים את מחצית דמי ההבראה אבל הכסף הזה טרם יצא כי הקרן עוד לא הוקמה, ויש את יום החופשה מהסקטור הפרטי. אלה שלושת המקורות.


לשאלתך לגבי מקורות הקרן, למעשה חלק מהכספים האלה כבר קיימים, אלה הכספים של הגופים הנתמכים, ויש את החלק הנוסף, חלק מרכזי כמו שאמר תמים, והוא יום החופשה.

פניה, את לא מבולבלת.

עכשיו הבנתי.

שגית, בבקשה.

באמת שלחתם אותנו בשני עניינים כאשר העניין האחד הוא הנושא של הנוסח. הטענה שנשמעה כאן בוועדה - טענה יחידה שלפחות אני שמעתי – הייתה שיש קושי ניסוחי מבחינה משפטית לבטל את החוק הקיים ולכן הוצעה טכניקה בהצעת החוק הממשלתית, לפיה יהיה חוק חדש שיקבע את השבת הכספים שנגבו ב-2010 וישאיר על כנו את החוק שדיבר על גביית דמי הבראה בשנים 2009 ו-2010 והוא רק יקבע שזה על אף האמור עליו.


לאחר הישיבה בדקנו אצל הנסחיות, הן במשרד המשפטים והן בלשכה המשפטית של הכנסת, ומצאנו שאין בעיה ניסוחית לעבוד בטכניקה אחרת. גיבשנו טכניקה אחרת שמאפשרת ליצור בחוק חדש שמבטל את החוק של הוראת השעה של 2009 ו-2010. בעיני זאת טכניקה ראויה יותר, נכונה יותר, אין טעם להשאיר חוק שבסופו של דבר לא יוצא לפועל יותר, שהגבייה שלו הייתה ב-2009 והסתיימה ב-2009 ושמה שנקבע ב-2010 ממילא קובעים שיש להשיבו ואין לו עוד מקום.


אני חושבת שזה הרבה יותר נכון ונדמה לי שגם המשפטנים שיושבים כאן לא חושבים שזו בעיה משפטית לעשות את זה בדרך הזאת.


לגבי הנושא השני, לגבי המגזר הפרטי. בחוק ההתייעלות שבא לצדו של חוק דמי הבראה או להפך, חוק דמי הבראה שבא לצדו של חוק ההתייעלות, נקבע שלצורכי הקרן ייגבה מכל עובד במגזר הפרטי יום חופש. אני חושבת שזה תקדים שיש קביעה כזאת בחקיקה לגבי המגזר הפרטי והתקדים הזה עדיין מצוי בחקיקה על אף שהוא לא הופעל מעולם. לכאורה שר האוצר יכול היה בצו לדחות את הביצוע והביצוע גם לא נעשה אף פעם כפי שבאמת נכתב במכתב של חזקיה ישראל ליושב ראש הוועדה, אבל נדמה לי שהדחייה האחרונה שאני לפחות ראיתי בצו היא עד מאי 2010. המשמעות היא שכל עוד הוועדה לא מבטלת, כמו שהיא ביקשה, את הסעיף הזה בחוק ההתייעלות, לכאורה המעבידים במגזר הפרטי עוברים על החוק. לי זה נראה מצב מוזר ותמוה ואני לא יודעת למה הממשלה עומדת על זה.


אני חושבת שזה גם תקדים לא נכון להשאיר סעיף כזה בחקיקה, סעיף שאף אחד לא מבצע אותו.

ברמת העיקרון, משרד האוצר מוכן לבחון את הנושא, את כל הנושא.

בחינות עושים באוניברסיטה. הבחינות של האוצר לא מעניינות אותי.


אני מקבל את העמדה שלכם. שלא תהיה אי הבנה, אני לא אפר את המילה שלי אפילו לא במילימטר. אפילו שאף אחד לא עשה לנו טובה, זאת הצעת חוק של ועדת הכספים וההצעה היא הצעה נכונה. אני דיברתי עם ערן פולק, עם סגן הממונה על התקציבים, ואמרתי לו שאנחנו ניצמד, לפחות בחלק הזה, לנוסח של החלטת הממשלה. אנחנו חולקים מכל וכל על כל מה שהממשלה אמרה כאן, אבל לא אפר את מילתי. בישיבה הקודמת ביקשנו מהיועצת המשפטית של הוועדה להניח את החלק השני של הצעת החוק מחדש. אני אפילו לא פיצלתי את זה והרי הייתי יכול לפצל ולהעביר את זה מיד לקריאה ראשונה. לא רציתי שיהיה חשש קל שבקלים שהפרתי את הסיכום עם משרד האוצר בעניין הזה. זה מה שיבוא ואתם עדיין רשאים – אנחנו לא צריכים אפילו להצביע על זה – לפני שמניחים את זה על שולחן הכנסת, מה שעתיד לקרות בשעות הקרובות, לשנות את עמדתכם ולא צריך לחזור לוועדה כי הוועדה הסמיכה אתכם לנסח את זה באופן הזה. זה נשמע מוזר מאוד.


אני רוצה לומר לחברי הוועדה - ולא לכם - למה ההתעקשות שלהם. אני שברתי את הראש וחשבתי למה הם מתעקשים. הרי אין חוק יותר, החוק הוא רק לשנתיים, ומכאן ואילך, מה החשש? החשש הוא שמא הממשלה רוצה ב-2013-2014 להביא עוד הפעם חוק כזה. היא צריכה בכל סיטואציה לחזור לכנסת לשלושת הקריאות כי אין יותר חוק. אם כן, למה לא לעשות את הדבר המתחייב מבחינה משפטית? לבטל את החוק מכאן ולהבא ולכתוב ברחל בתך הקטנה שמכאן ולהבא החוק בטל, עם התנאים שאנחנו קבענו.

למה הם מתעקשים? אני אגיד לכם למה הם מתעקשים וזה על אחריותי בלבד. לאנשי משרד האוצר יש ראייה לטווח ארוך.

לשם שינוי.

לא, כל הזמן. אותם הכנסת לא מעניינת, כי בכנסת קורה אחת משתיים: זה יורה רותחת, יגיע לכאן החוק הזה, חברי הכנסת יהיו חזקים – זה לא יעבור, חברי הכנסת יהיו יותר חלשים – זה כן יעבור, אבל זה לא מפריע להם כי לזה ידאגו הפוליטיקאים, יפעילו את הנהלת הקואליציה, יפעילו את ראש הממשלה, את שר האוצר, מה שיהיה, יהיה. מה שחשוב להם זה לעבור את הממשלה.


אני אתן לכם דוגמה למה שהם עושים בממשלה. קחו את ההחלטה על סולם השקילות. יש החלטה בממשלה, דיברנו על זה, שרוצים לעודד נשים לצאת לעבודה ולכן הולכים על פי סולם השקילות הישראלי. הלכתי לבדוק – ואנחנו הולכים לקיים על זה דיון נוסף – את סולם השקילות הישראלי ומתברר שסולם השקילות הישראלי הוא כדלהלן: האבא, זאת אומרת הבעל, נחשב 1.25, יותר מנפש אחת. למה? כי הוא קונה את הדירה. האישה לא נחשבת נפש שלמה אלא רק 0.75 והיא לא שווה נפש שלמה. הבעל והאישה יחד שווים שניים.

זה הרבה ה-0.75.

כן. זה מחקר או סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1968. מאז 1968 הערך שלה ירד.


על כל פנים, הבעל והאישה יחד שווים שניים. למה האישה שווה 0.75? כי בכל אופן גם קונים מקרר כשמתחתנים, אז הם שווים ביחד שניים.


כשנולד הילד הראשון, הילד לא שווה נפש שלמה אלא רק 0.65. למה? מכיוון שדירה יש, רהיטים יש, מקרר יש, תנור יש וקונים רק מיטה. אם כן, הוא שווה 0.65. הילד השני שווה פחות מכיוון שמיטה כבר יש וקונים עכשיו רק חיתולים.

אפשר להשתמש שימוש חוזר.

אז, ב-1968, היה אפשר להשתמש שימוש חוזר אבל היום כבר לא משתמשים. זה סולם השקילות הישראלי.


החליטה ממשלת ישראל, וזאת החלטה שתקפה וקיימת, ואף אחד מהשרים לא יודע על מה מדובר. זאת אומרת שאם הולכים לסבסד במעון את האישה שיוצאת לעבוד ויש לה ילד אחד, על פי החלטת הממשלה מסובסדת פחות כי עד היום הסבסוד הוא לפי מספר הילדים, ואם יש ילד אחד, הוא שווה ילד אחד. על פי החלטת הממשלה הוא שווה רק 0.65. ביום מן הימים – היום הם לא עושים את זה והם לא מבצעים את זה כי הם יודעים שיהיו צעקות גדולות – נתעורר בוקר אחד, או חברי הכנסת שיבואו אחרינו, ויאמרו שיש החלטת ממשלה שילד לא שווה נפש שלמה.


איך הם העבירו את זה אנשי משרד האוצר? בתחכום רב. אם את היית שרה בממשלה והיית מקבלת החלטה שצריך לעודד נשים לצאת לעבודה, כך כתוב בהחלטת הממשלה, ולכן הולכים על פי סולם השקילות הישראלית, כחול-לבן, לא היית מצביעה בעד? אני הייתי מצביע בעד. כולם הצביעו בעד.

אני בוגרת של ועדת הכספים. כשאני אהיה שרה, אני כבר אדע מה להצביע.

וגם תצביעי בעד.

על פי החלטת הממשלה מסבסדים פחות ולכן גם משרד התעשייה מחזיר כסף לאוצר בסבסוד המעונות. הם הולכים עכשיו רק על הילד השלישי אבל החלטת הממשלה היא על הילד הראשון. כך העבירו את זה בממשלה.


עכשיו הם עושים דבר מאוד פשוט. אנחנו מציעים לבטל את החוק שזה הדבר הכי פשוט. הרי משפטית זה צריך להיות כך כי אחרת יש בספר החוקים כתם. הם אומרים, לא. נשאיר את זה, נעשה הוראת שעה, ביום מן הימים כשנבוא לממשלה ונבקש לעשות את זה פעם נוספת, תבוא הצעה כזאת ותאמר שהצעת חוק של דמי ההבראה בנוסחה הקודם, להאריך את המועד שלה. זה מה שיהיה בהחלטת הממשלה. אני בוגר אגף התקציבים באוצר – עסקתי שם בחלוקת תה – אני יודע בדיוק איך הם עובדים ואני אומר לכם שזה מה שיהיה בהחלטת הממשלה.


אם יבוטל החוק וירצו לעשות את זה פעם נוספת, יצטרכו לבוא לממשלה עם כל התוכנית ואז יבואו השרים וישאלו למה, למה להוריד דמי הבראה מהעובדים. הם לא יבואו עם זה אלא הם יאמרו לא דמי הבראה ולא כלום, לא מורידים מהעובדים שום דבר, רק את החוק הזה שנחקק ב-2009 - מאריכים את תוקפו לעוד שנתיים או לעוד ארבעה חודשים. אז יורידו דמי הבראה מהעובדים. כשיראיינו שר בתקשורת וישאלו אותו למה הוא הצביע, הוא יגיד שהוא לא הצביע אלא רק האריך את המועד. לזה הם מתכוונים.


את זה אני אומר לחברי הכנסת. אין לי ספק שזאת הכוונה כי הם אנשים חכמים והם לא מתעקשים סתם על ניסוח משפטי והולכים לריב עם יושב ראש ועדת הכספים על זה. אין לי שום הסבר אחר, מכיוון שבתוצאה המעשית אין הבדל.


עכשיו אני רוצה להגיד לממשלה על כל שלוחותיה, מראש הממשלה, שר האוצר, הפקידות, כולם. לקחו מהעובדים כסף גזול. גזול. גזלו מהעובדים 600 מיליון שקלים. שיקרו ורימו את ועדת הכספים. אמרו שהכסף הזה הולך להקמת קרן לסיוע לעסקים במצוקה ואנחנו ברוב תמימותנו קנינו את הלוקש הזה ואישרנו.

לא, אני לא קניתי.

לא חשוב. אני קניתי. אמרה לי עובדת בכירה כאן בכנסת, כשהלכתי לבקש שחרור מחובת הנחה, שאם עושים את הקרן של הסיוע לעסקים במצוקה, היא תורמת את החלק שלה, והיא אמרה את זה בכנות ואני חושב שהרבה היו אומרים את זה וגם אמרו את זה אז. לקחו את הכסף הזה, גזלו אותו, לא הקימו קרן לסיוע לעסקים במצוקה.

מי אלה?

הממשלה.

מי מהממשלה כאן שאתה מדבר אליו? אתה מדבר אלינו.

אני מדבר לעצמי. אתה רוצה שאני לא אדבר?

אתה אפילו לא מעדכן את ליצמן במה שאתה אומר והממשלה לא תשמע מה שאתה אומר עכשיו. למה לא לזמן את שר האוצר לוועדה המכובדת הזאת ולהגיד לו, לאיים עליו ולא לאשר לו כל תקציב שיגיע לכאן? לצערי הרב אנחנו חוזרים ומדברים לעצמנו.

אבל אם אתה תעשה לי את זה עוד פעם, אני פשוט אתבייש ואני לא אומר את מה שאני אומר. אתה רוצה שאני לא אומר את מה שאני אומר?

אני רוצה לחזק אותך. אתה מעלה כאן בעיה שאנחנו יודעים אותה.

אז מה? מה אתה רוצה שאני אעשה?

תביא לכאן את שר האוצר.

בסדר. שר האוצר מגיע לכאן יותר מכל שרי האוצר בכל הוועדות לדורותיהם.

מדובר בסכום של 600 מיליון שקלים שהוא סכום גדול.

אני חבר קואליציה. אתה רוצה שאני לא אומר את הדברים?

אני אתך.

גפני, איפה הכסף הזה?

קודם היא אמרה. זה הלך לתקציב המדינה. קנו עם זה F-35 אבל בינתיים האמריקאים לא מוכרים אותו.

נהיה יותר ענייניים. תביא את הממשלה לכאן.

זה הלך להכנסות או להוצאות?

להוצאות של המדינה. 600 מיליון שקלים. לכל ההוצאות של המדינה.

לא הערתי לך אישית אלא הערתי לכל חברי הקואליציה. אנחנו יודעים לבכות, אבל צריך להביא לכאן את השרים הנוגעים בדבר.

על כל פנים, הכסף הזה הוא כסף גזול והוא כסף שנלקח מהעובדים. זאת זכות מוקנית לעובדים. דמי הבראה הם זכות מוקנית לעובדים. המגזר הפרטי לא יגבה יותר את יום החופש. אם הוא לא גבה אותו בזמן המצוקה הכלכלית הקשה שכולם נרתמו לעניין, הוא ודאי לא יעשה את זה היום כשיש עודף תקציבי ויש מעבר לכל צפי, גם בצמיחה וגם בהכנסות.


אני התחייבתי שאני אעביר את זה כי אני מכיר את הממשלה הזאת ויודע שאם לא הייתי מתחייב על זה, גם את דמי ההבראה של 2010 הם לא היו מחזירים. אם כן, קודם כל, בואו נציל את מה שיש. חצי מדמי ההבראה יוחזרו לאלה שכן גבו מהם. אני רוצה להעביר את זה היום במליאה. אני לא אשנה ממילתי. גם במליאת הכנסת אני אומר שהממשלה היא גנבה והיא גנבה מהעובדים 600 מיליון שקלים.


דבר אחד לא התחייבתי – לא התחייבתי לא לדבר. על זה לא היה סיכום. היה סיכום שאני אקבל את הנוסח של הממשלה וקיבלתי. הממשלה הזאת היא גנבה.

כאשר אתה אומר שהממשלה היא גנבה, האם השרים שהם חברי הממשלה, כולם גנבים?

לא, הם לא יודעים. אני במקום הממשלה הייתי מגיע לכאן לוועדה בשבוע שעבר בראש מורכן והייתי אומר שקרן סיוע לעסקים במצוקה לא הוקמה, הכסף נגבה, אז בואו נלך על הנוסח שהוועדה מציעה, וזה היה עובר בשקט והדיון הזה לא היה מתקיים. זה היה מגיע למליאת הכנסת ולא הייתי מדבר מילה והכל בסדר. אתם רוצים להתעמת, תתעמתו. נראה למי יש פה יותר גדול.

נסכם. זה נשאר בנוסח הממשלתי. הסיכומים של הוועדה לעניין החזר בתוספת מדד ולעניין החזר עד ארבעה חודשים ולא מעבר לזה.

סעיף (ג).

בסדר. יש עוד בקשות של האוצר, עליהן אין לי סיכומים. אנחנו עוברים לסעיף הבא. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30