הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
31
ועדת הכלכלה

29.06.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 564

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, כ"ז בסיוון תשע"א, 29 ביוני 2011, שעה 09:30

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מדבקת אחריות), התשע"א-2011, של חברת הכנסת דליה איציק, חבר הכנסת כרמל שאמה (פ/2921)

חברי הוועדה: דורון אביטל

כרמל שאמה – היו"ר

יצחק וקנין

מרינה סולודקין

עו"ד חנה טירי – לשכה משפטית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

עו"ד הילה דוידוביץ – משרד המשפטים

עו"ד שוש רבינוביץ – מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

רז הילמן – מנהל תחום חשמל ואלקטרוניקה, איגוד לשכות המסחר

טלי און – ניופאן

אלון שרון – ניופאן

עו"ד ירון לוינסון – מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

רוני לוי – מנכ"ל חברת גלילון תעשיות בע"מ

אליעזר פדר – סמנכ"ל פיתוח וטכנולוגיה, תדביק מדבקות

עודד פריד – תדביק מדבקות

חן שקוף – מנהלת תקשורת שיווקית, תדביק מדבקות

איל תמיר – פיתוח עסקי, תדביק מדבקות

מוריס כהן – פיתוח עסקי, חברת טכנולוגיות הדמיה נסתרת

שמעון ניסלוביץ – מנכ"ל חברת טכנולוגיות הדמיה נסתרת

גדעון פישמן – מנכ"ל פתקית מפעלי הדפסה

עו"ד סהר פינטו – יועץ משפטי, סיעת קדימה

לאה ורון

אתי בנדלר

סהר פינטו

אלקנה אפרתי

הילה לוי

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מדבקת אחריות), התשע"א-2011,

של חברת הכנסת דליה איציק, חבר הכנסת כרמל שאמה, (פ/2921)

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מדבקת אחריות), התשע"א-2011, של חברת הכנסת דליה איציק ושל חבר הכנסת כרמל שאמה, (פ/2921). אני אתן את רשות הדיבור ליוזמת הראשית של הצעת החוק ורק אגיד בכמה מילים שמדובר בהצעת חוק באמת צרכנית, שלא ברור איך לא חשבו עליה עד היום. אחד הדברים שהכי מייאשים את הצרכן הוא לחפש תעודת אחריות כשצריך אותה ואיפה לשמור אותה עד שצריך אותה. זאת לא תעודה אחת, זה אוסף של תעודות ופתרון שהיה ישים כבר בחלק מהמוצרים, כמו בסלולר, למשל, עניין המדבקות, להפוך אותו לנורמה. מי שיזמה את הצעת החוק היא חברת הכנסת דליה איציק והיא תציג אותה לוועדה. בבקשה.

בוקר טוב אדוני, האמת היא שהצעת החוק הזאת היא קצת בזיון שלי. אני הייתי שרת תעשיה ומסחר ואני לא מאלה שיכולים להגיד שלא היתה לי הזדמנות לעשות את זה קודם, אבל אני מוכרחה לומר שלא הייתי ערה לזה. במכתב שכתבה לי אישה לכנסת היא שאלה אותי כך: איך קורה שביום שמתקלקל מכשיר תעודת האחריות איננה, אני לא מוצאת אותה אף פעם, תמיד מחייבים אותי, ודאי לא מאמינים לי שאני אומרת שרק לפני ארבעה חודשים קניתי. רוב האזרחים אינם ממלאים את הספח גם כשהם צריכים ובעצם מה הבעיה? הרי גם כאן יש פתק קטן כזה ועליו התאריך ונגמר הסיפור. זה טוב לכולם, אולי לא טוב לפעמים לאנשי עסקים או לאותן חברות ביטוח כי הן לפעמים מפסידות כסף בשביל זה.


היועץ המשפטי של הסיעה, שנמצא כאן, וגם מנהל הסיעה החרוץ אמר: נצלצל ליושב ראש ועדת הכלכלה, אני מכיר אותו, הוא איש נמרץ, נרתום אותו לעניין הזה. צלצלתי לכרמל והצעת החוק מונחת כאן לפניכם. התקשרתי לשר התעשיה והמסחר, סיפרתי לו את הסיפור ומייד הוא אמר לי: כן. והנה, הצעת החוק כאן לפניכם, מדברת בעד עצמה. היא התקבלה פה אחד גם בוועדת שרים לענייני חקיקה.


אני מאמינה גדולה באזרח הישראלי. אני כל כך שונאת שאומרים לי: לא יכבדו את זה. אתמול קניתי מוצר כלשהו ובכוונה לא אני שאלתי את המוכרת האם אני אוכל להחזיר את המוצר כי זה חוק שלי, החזרת מוצרים. שלחתי את החברה שהיתה אתי ואמרתי לה: תשאלי אותם האם אני אוכל לקבל את כספי בחזרה תוך כמה זמן. "ודאי", נאמר לה. חשבתי לעצמי שזה עובד. אמרו לי שזה לא יעבוד, ולא יכבדו וישראלים ירמו ויקנו וילבשו ויילכו לחתונות ואחר כך יחזירו את הבגדים. באמריקה אין אנשים יותר טובים מאשר בישראל ובסוף זה קורה.

אני מאמינה גדולה בחינוך ואני מאמינה גדולה בחינוך גם מהגיל הרך ואני בכלל מאמינה באזרח הישראלי. בשל כמה רמאים לא נעניש את כל העדה ועובדה שבסוף זה עובד כמו עם הבקבוקים. חינוך צריך התמדה. אם יזרקו אותנו מהחלון, נבוא מהדלת, אם יזרקו אותנו מהדלת נבוא מהחלון ובסוף אנחנו ננצח.


זאת הסיבה, אדוני, שאנחנו כאן, ומכאן ואילך העבודה היא שלך.

בבקשה, יש למישהו דברים כללים לומר? ביקש לדבר רז הילמן, מנהל תחום אלקטרוניקה באיגוד לשכות המסחר. בבקשה.

שוש תדבר ראשונה מטעמנו, אם זה בסדר, ואני אחריה.

האיגוד בכלל וגם החטיבה למוצרי חשמל ואלקטרוניקה בפרט קשובים ומודעים לכל מה שיכול לשפר את מערך הצרכנות. הרי כל עסק רוצה צרכן מרוצה ורוצה גם שהצרכן יחזור אליו. על פניו, כל דבר שיכול להטיב עם הצרכן הוא דבר מבורך. עם זאת, צריך להיזהר מכך שיוזמות צרכניות, על אף הרצון לעשות טוב ואין לנו ספק בכך, לא יגרמו בסופו של דבר לתוצאה לא ראויה. הצעת החוק הזו, אנחנו רואים בה הרבה מאד קשיים ליישום ואני רק רוצה לומר כמה דברים מאד כלליים.


קודם כל, במוצרי חשמל גדולים יש היום מערך מאד מאד טוב. הרי כל אחד שקונה מקרר, למשל, ברגע שנותן השירות מגיע לצרכן הביתה כדי להתקין את המקרר, מאותו רגע השם שלו מופיע בצורה ממוחשבת אצל נותן השירות. אם קורה משהו עם המקרר, מתקשרים, אומרים את השם ולא מבקשים מהצרכן שום תעודה. הכל כבר ממוחשב והכל בסדר ולכן לא צריך להכביד ולעשות עוד משהו. זה לא טוב, גם לא לצרכן וגם לא לעוסק.

לא הבנתי. למה זה מכביד כשיש על המקרר מדבקה?

לא צריך.

אבל למה זה מכביד? המקרר נהיה כבד יותר?

מה צריך לכתוב?

נמצא את הניסוח.

לפי דעתנו שם זה לא רלוונטי כי יש כבר מערך מאד מאד מסודר.

בפעם הבאה תגידי לי איפה קנית את המקרר הזה כי אני אשמח ללכת לשם.

דוגמה נוספת – הרי יש הרבה מאד מוצרים שבכלל לא חובה לתת להם תעודת אחריות. אנחנו מדברים על תקנות אחריות בשירות לאחר מכירה ובמוצרי חשמל מעל 150 שקל חייבים לתת תעודת אחריות, אבל במוצרים אחרים, אם זה ריהוט או כל מוצר אחר, אין שום חובה. יש כבר בעצם פרבילגיה, יש כבר משהו שהצרכן מקבל מתוך מודעות של נותן השירות, של נותן המוצר, וזה לגיטימי ומצוין, אבל עכשיו להכביד עליו עוד?

מה פירוש המילה "להכביד"? במה תבוא לידי ביטוי ההכבדה?

כי יש הרבה מאד דברים יישומיים ואולי רז יפרט.

הגיע הזמן שתגיעו לפירוש של המילה "הכבדה".

בהצעת החוק הזאת אנחנו רוצים לבחון שני דברים: השאלה הראשונה היא האם יש צורך בחוק, ועל זה שוש התחילה לדבר. אמרה חברת הכנסת איציק שהגיעה אליה תלונה והשאלה היא האם מדובר בתופעה רחבה? האם יש הרבה תלונות בעניין הזה? זה הנושא הראשון שהייתי רוצה להתייחס אליו. אני לא יודע אם נמצאת פה נציגת המועצה לצרכנות, אבל דיברתי אתה בטלפון והבנתי ממנה שאין כל כך תלונות בעניין הזה.

ארגוני הצרכנים הוזמנו לישיבה.

דיברתי עם "אמון הציבור" והבנתי מהם שבעניין הזה יש פחות תלונות, ויש יותר תלונות בהקשרים אחרים. הם גם שלחו אליי את נייר העמדה שלהם, שאומר בסך הכל שההצעה היא טובה אבל מצד שני, הבעיות הן במקום אחר. כמו שאמרה שוש, יש היום תהליכים ממוחשבים והעולם התקדם הרבה קדימה. אין צורך שיהיה לך משהו פיזי כמו מדבקה. ברגע שהמקרר או מכונת הכביסה נרשמו בחברת השירות, אתה יכול להתקשר וישלחו לך במייל או בפקס אישור שיש לך אחריות. בכלל לא מבקשים ממך תעודת אחריות.

מה הבעיה עם המדבקה? עלות כספית? היא מציקה? מה הבעיה?

קודם כל אני רוצה לשאול האם יש בכלל צורך, כי אם אין צורך, למה לעשות?

הכל בחיים זה צורך מול עלות.

בוודאי. החוק היום מחייב לתת תעודות אחריות עם סנקציות מאד מאד קשות למי שלא נותן תעודת אחריות. אתה יכול לא לקבל תעודת אחריות לטוסטר או למיקרוגל שעלה 200 שקל ואתה בתור צרכן יכול לקבל על זה פיצוי מאד מאד גבוה. כבר היום יש סנקציה מאד חזקה שמבטיחה שהצרכן יקבל את תעודת האחריות.

זה לא קשור, כי הצעת החוק לא פוטרת ממתן תעודת האחריות. הצעת החוק אומרת שלא יחול על הצרכן העול של הצגת תעודת האחריות.

נכון, אבל אני אומר שזה שיש הגנות לצרכן שגורמות לעסק לתת תעודת אחריות מפחית מהצורך להוסיף גם מדבקה. יש לי בבית תיקיה קטנה שבה אני שם את תעודות האחריות. מדברים על אחריות של העסק, אבל מה עם האחריות של הצרכן? אין לו אחריות מינימלית לשים את תעודת האחריות בתיקיה? זה לא נשמע לי כזה כאב ראש. יש גם סנקציה פלילית על העניין ובהחלט מעוגנת הזכות של הצרכן לקבל תעודה בצורה מאד חזקה.

כנראה תתקשה לשכנע אותנו שאין צורך במדבקה. תנסה לשכנע אותנו במה המדבקה הזאת מפריעה או מכבידה, כי הצורך קיים, ואני אומר את זה כצרכן. אני מאבד תעודות אחריות, אני לא באמת זוכר איפה שמתי אותן, אני לא יודע מתי מסתיימת האחריות ואני מניח שיש עוד רבים כמוני. תתמקד בעלות המדבקות שתכביד או שהמדבקה תפגע במוצר, באסתטיקה שלו או בתפקוד שלו.

הנושא הראשון בתחום החשמל והאלקטרוניקה הוא מי ידביק את המדבקה. אם אתה קונה מכשיר גדול, אתה לא מקבל אותו במקום אלא הוא מגיע אליך עם שליח עד הבית. בוודאי, הנציג שמכר לך את זה לא יכול להדביק את המדבקה. אם אתה קונה מכשיר קטן, לצורך הדבקת המדבקה המשווק צריך לבזבז זמן, לפתוח את המארז, להגיע למכשיר עצמו, להדביק את המדבקה במקום שאתה אולי לא תאהב ותשאל למה המוצר תקוע לך עכשיו במטבח עם המדבקה הלא יפה, או שהוא ידביק את זה מתחת למכשיר ולא תראה את זה ותשכח שהדביקו אותה.


יש היום גם המון ערוצי הפצה ויש גם מכר מרחוק ואז השאלה היא מי מדביק את זה. יש סיטונאים שמעבירים את זה למשווקים והיבואן כבר לא בקשר אתם. יש חשש שיהיה גם שימוש לרעה במדבקות האלה ומי יקבע איזו מדבקה היא מדבקה אותנטית.

כמו שקובעים אם תעודת אחריות היא אותנטית.

תעודת אחריות היא תעודה שהוציא היבואן, אבל ברגע שאתה לא נותן ליבואן להדביק את המדבקה ואין לו אפשרות להדביק אותה כי הוא לא יודע מתי המוצר יימכר....

הוא יכול להדביק את המדבקה, ואת התאריך ישלימו בכתב.

ואם לא ישלימו?

אותן שאלות תקפות לגבי התעודות.

אבל היום אתה נדרש להציג חשבונית ובה נמצא תאריך הקנייה. החשבונית היא הקישור בין תעודת האחריות לבין המוצר.

תמיד צריך לשמור את החשבונית כי תעודות האחריות תקפות רק בהצגת חשבונית.

אבל אין דרישה כזאת על פי החוק.

אבל זאת האסמכתה לתקופת האחריות.

בסופו של דבר זה מה שקורה והם דורשים את החשבונית כי הם רוצים לדעת מתי קנית, אבל זה לא נובע מהחוק.

נכון, כי הם לא ממלאים את המועדים בתעודה עצמה.

את אומרת "הם לא ממלאים", אבל בואו נעשה הפרדה בין היבואנים לבין המשווקים, שהאינטרסים שלהם לא תמיד חופפים.

סוף סוף אתה אומר למי זה מפריע וזה כבר לא לצרכנים. זה מפריע למוכרים.

לא, לא.

זה בסדר גמור, אתה מייצג אותם.

יש פה סנקציה פלילית בתור פיצוי.

אני רוצה להישאר עם הצרכן, כי בסופו של דבר אם יהיו עלויות אדמיניסטרטיביות יותר גבוהות ואם יהיו עלויות לוגיסטיות יותר גבוהות לעוסק, הוא ישית אותן על הצרכן. בסוף הכל מתגלגל.

מתי יהיה חוק צרכני שבו אני לא אשמע את הטענה הזאת מהצד הזה של השולחן. זה קורה בכל פעם. כשעשו רפורמות בסלולר אמרו שהכל יתגלגל לצרכן ואנחנו רואים שיצאו הרפורמות והמחירים יורדים. בכל דבר אומרים "פיטורי עובדים" או "עלויות על הצרכן". איזה עלויות יש פה? בסלולר היו עלויות, אבל אני לא מבין איזה עלויות יש פה. ראיתי את מדבקת האחריות שיש על הטלפון הנייד. זה נראה כל כך פשוט, כל כך זול, כל כך יעיל.

אני מבין שיש אינטרסים כלכליים שרוצים שהחוק הזה יקודם. בסדר. אני מבין שיש גם מהצד השני מי שייהנה מזה.

מי ייהנה מזה? אנחנו לא יודעים מי ייהנה מזה.

אולי הבחור הזה רוצה לקדם את החוק.

לא, הוא עובד בכנסת, הוא מנהל הסיעה.

אני חושבת שמבחינת עלויות מדבקה יותר זולה מתעודת אחריות וזה ברור. ראינו במוצר מודרני כמו טלפון נייד שזה עובד, אז למה להיות כל כך שמרנים? כל הזמן השמרנות הזאת, שכבר אי אפשר לשמוע אותה. אחת הטענות שלך, אפילו בתת-מודע, אמרה: מתי לצרכן תהיה אחריות? אתה מבין מה אתה שואל? הצרכן צריך לשמור על תעודת האחריות. הצרכן משרת אצל אלה שמייצרים את המוצר?

אני מעריך את הצרכן ואני חושב שיכולה להיות לו אחריות מינימלית לשמור על התעודה.

הדוברת הבאה – עורכת הדין רונית פרל, התאחדות התעשיינים.

אני יועצת משפטית של התאחדות התעשיינים ופה אני מייצגת את איגוד הרהיטים באופן ספציפי. הצעת החוק הזו מכילה למעשה את החובות גם על מי שנותן תעודות שלא על פי מחויבות לפי החוק, לפי התקנות. כל יצרני הרהיטים נוהגים לתת היום תעודות אחריות, גם אם הם לא מחויבים על פי חוק. בטובין מסוג רהיטים, אני לא בטוחה שזה ישרת את הצרכן, אבל זה יכביד על היצרנים כי יש הבדל בין רהיט לבין מוצר סלולרי או מוצרי חשמל. רהיטים, בניגוד למוצרים בהם השירות ניתן על ידי ספק אחר, בדרך כלל ברהיטים השירות ניתן על ידי אותו ספק, על ידי היצרן. יש קשר ישיר ולא זורקים אותך לאיש שירות או למערך שירות. אתה נשאר בדרך כלל אצל מי שקנית, או אצל אנשים מטעמו שעובדים אצלו, לא ספק או מישהו אחר.


בקניית מזרונים נותנים תעודות אחריות. יש מקומות מסוימים שבהם אתה נותן אחריות לתקופה מסוימת, יש רכיבים מסוימים שאתה נותן עליהם אחריות לתקופה אחרת. כשאתה מדביק מדבקה, הפרטים שהמדבקה יכולה להכיל מאד מוגבלים וזה יכול לגרום לי להיות מואשמת בהטעיה. איזה פרטים אני אשים שם? את האחריות לשבע שנים או לשלוש שנים או לשנתיים? יש הבדל בין תעודה לבין מדבקה. אני נותנת תעודה כחלק מהשירות שלי, לא כי אני חייבת והצרכן נמצא אתי בקשר ישיר. ברהיטים שמיוצרים לפי הזמנה הקשר הוא יותר מאשר שאתה בא וקונה מכשיר סלולרי או מוצר חשמלי. יש הבדל בין טובין כזה, שגם המדבקה יכולה לפגוע בשלמות המוצר וביופי שלו. תשים את זה מתחת לכרית? ואם אתה רוצה כרית שאתה גם הופך אותה? במזרונים תתחיל לתפור מדבקות?


צריך להבדיל בין הטובין כשמחילים כזאת הצעה בנוסח כל כך כוללני. ברגע שיש בחוק את הסעיף שמתייחס לתעודות אחריות בתור איזשהו סעיף משנה, כשזה נותן לשר את כל הסמכות לקבוע את כל הסוגיה הזאת בתקנות, ויש תקנות ספציפיות בנושא, אני חושבת שגם פה המקום הראוי הוא בתקנות כשהצעת החוק יכולה להוסיף עוד סעיף משנה לגבי מדבקות אחריות כסעיף 6 לסעיף 18(א), ולתת לשר התמ"ת את האפשרות לקבוע הכל בתקנות כולל התייחסות לטובין מסוג רהיטים או מסוג מוצרים חשמליים. אפשר להתייחס לנושא ההטעיות כדי שאני כיצרן, בגלל מגבלות מקום, אתפס בהטעיה כי לא מסרתי את כל הפרטים הנדרשים לפי התקנות הקיימות היום, שמחייבות אותי.

אני גם חושבת שצריך להחריג רהיטים באופן ספציפי, אבל אני לא רוצה להיות במצב שבו אני מואשמת בפלילי או בפיצוי מוסכם רק בגלל שנאלצתי לשים מדבקה והמגבלות של הדרישות האלה יצרו מצב נתון מסוים. אני גם לא רוצה להיות במצב שבו אני אפסיק לתת תעודות אחריות כי אני נותנת את זה כחלק מהשירות ולא מהחובה שלי. אם מטילים עליי עוד חובות ומכבידים ומוסיפים לי עלויות, למה לי בכלל לתת את תעודות האחריות האלה? אני מאמינה שזה חלק מהשירות שאנחנו נותנים כי אנחנו רוצים בזה, אבל לעניין הטכני אני חושבת שזה חלק מסמכות השר בתקנות וזה המקום הראוי, כשהתיקון בחוק צריך להיות הוספת סעיף משנה לגבי מדבקות אחריות בסעיף קטן אחרי הסעיף שמדבר על תעודות אחריות. תודה.

שרון אלון, חברת ניופאן.

בוקר טוב, רציתי לתקן את מה שאמרה חברת הכנסת, שמדבקות יותר זולות מתעודת אחריות. זה לא כך. מדבקות יותר יקרות מתעודת אחריות כי מדובר במדבקות עם הולוגרמה והן מתגרדות, על מנת שלא יוכלו להעביר אותן ממכשיר למכשיר. כמובן, היבואנים ירצו להדביק מדבקות יותר יקרות מתעודת האחריות.

מה עלות מדבקה כזאת?

עלות מדבקת הולוגרמה מעל שני שקלים, לעומת תעודת אחריות שעלותה 25 אגורות.

יש מחלוקת על המספרים האלה?

כן, בוודאי. אנחנו ספקים וסיפקנו למעלה ממיליארד מדבקות מאובטחות. אף מדבקה לא הגיעה למחיר של 25 אגורות, כולן היו מתחת למחיר הזה.

אני חושב שיש מדבקות הולוגרמה שעולות קצת יותר.

המדבקות שלנו הרבה יותר מאובטחות.

כשאתה מגיע היום לקבל שירות לסלולר, לא מתייחסים בכלל למדבקה. המדבקה היא לשם אינפורמציה עבורך. יורים על הברקוד שנמצא על הסלולר וכל הנתונים מופיעים במחשב – מתי רכשת, איזו אחריות יש לך וכל היוצא בזה. בנוסף לכך, יש קושי להדביק מוצרים בארץ. אם אנחנו, כיבואנים, מקבלים מכולות על גבי מכולות של מסכים, נצטרך לפתוח כל מסך ומסך, לפתוח את האריזה הפנימית, להדביק מדבקה ולסגור את האריזה שוב. זה פוגע באריזה וכשהלקוחות רואים אריזה שנפתחה אי פעם, זה מפריע להם ומתחילות להתעורר כל מיני שאלות.


מי בעצם יכתוב את התאריך? אנחנו בסך הכל מעבירים את הסחורה לכל מיני משווקים ומפיצים בארץ, אבל מי יהיה זה שיציין את התאריך על גבי המדבקה? יש מבצעים שאנחנו רוצים לערוך עם שבע שנות אחריות או שלוש שנות אחריות? איך אנחנו כותבים את זה על המדבקה? בסופו של דבר, כל העלויות הלוגיסטיות האלה, שהן עלויות גבוהות, יושתו לצערי על הצרכנים ואנחנו יודעים את זה. הרווחיות של המוצרים היום היא לא בשמיים ולא מרוויחים כמו שהרווחנו פעם וכל דבר כזה יושת על הצרכנים.


רז ציין שלכל יבואן גדול שמכבד את עצמו יש היום מערך מחשוב ענק, שיודע לספר את כל ההיסטוריה של המוצר – היכן הוא נקנה, מתי הוא נקנה, איזה סוג של אחריות, מה מגיע לו וכן הלאה.

שמעון ניסלוביץ – מנכ"ל חברת טכנולוגיית הדמיה נסתרת, בבקשה.

החברה שלנו מייצרת ומשווקת מדבקות אחריות בארץ וב-20 מדינות בעולם. כמו שאמרתי, סיפקנו למעלה ממיליארד מדבקות. מההיכרות שלנו את הנושא, השיטה המוצעת היא שיטה מקובלת בעולם ובסופו של דבר היא מקלה על כל העוסקים, גם על העוסקים, גם על נותני השירות. זה חוסך הרבה ויכוחים, הרבה חיכוכים והעלויות הן מינימליות. לכל הנושאים שהועלו פה יש תשובות לוגיסטיות בסיסיות ביותר, שמיישמים אותן בעולם הסלולרי ובעולם האלקטרוניקה. כל הדברים האלה כבר יושמו בעלויות הרבה יותר זולות ממה שנאמר פה. הדבר היחיד שצריך להוסיף להצעת החוק הוא שאת מדבקות האחריות לא ניתן יהיה לזייף, אחרת עלול להיווצר מצב שבו הלקוח יזייף את מדבקות האחריות ותהיה לו אחריות הרבה מעבר למה שמוקנה לו בתעודה המקורית. צריך להוסיף פסקה שלא ניתן יהיה לזייף את המדבקות ושבדיקת המקוריות תהיה פשוטה, זולה, מהירה וחד משמעית.

כל מדבקה עולה 25 אגורות?

כן, ופחות. המתוחכמות ביותר.

הממשלה, כאמור, תומכת בהצעת החוק. אנחנו רוצים להעיר כמה הערות שלדעתנו צריך לחשוב איך אנחנו פותרים במסגרת הצעת החוק.

רק הערות או גם פתרונות?

עדיין אין לנו פתרונות. הסיבה שאני מדברת אחרי שכולם דיברו היא מכיוון שרציתי לשמוע את כל התגובות של הנוכחים כאן. יש לנו מספר הערות. ראשית, לא ברור מהצעת החוק אם היא חלה רק על המוצריםש בתקנות?

בתקנות, דהיינו המוצרים שיש חובה לתת תעודת אחריות.

או שזה חל גם במישור הוולנטרי, למשל רהיטים שאין בהם מנגנונים חשמליים והיום אין חובה לתת בהם אחריות. השאלה היא האם החובה להדביק מדבקת אחריות חלה גם במישור הוולנטרי. ציינו שזה עלול ליצור אפקט שלילי ואם יחייבו אותם לשים מדבקה, הם לא ייתנו אחריות. צריך לחשוב ולראות מה נכון לעשות. אנחנו ממליצים להישאר במישור של החובה, כלומר היכן שקבענו חובה לתת תעודת אחריות, שם תחול הצעת החוק.


הערה שנייה – צריך לחשוב גם על החשש להטעיית הצרכן. במשרד אנחנו מקבלים תלונות רבות על כך שצרכנים במעמד המכירה אומרים להם שבע שנות אחריות או חמש שנות אחריות ואחרי שהם רכשו את המוצר הם גילו שבשביל תיקון הם נדרשים להוסיף כסף, התיקון לא בבית שלהם והם צריכים להוביל את המוצר וכו'. אנחנו חושבים שזאת הטעיה. אם במועד המכירה לא ציינו מה הסייגים או הצרכן לא ידע, זה פרט מהותי בעסקה.


בנושא המדבקה, מה אנחנו יוצרים בזה? אנחנו שמים מדבקה, הוא יכול לכתוב "שבע שנות אחריות" וזה מה שהצרכן רואה ואומר: איזה יופי, מוצר עם שבע שנות אחריות אני קונה, אבל הוא לא יודע שיש סייגים. יכול להיות שהפתרון הוא שהמדבקה צריכה לכלול גם כוכבית ולומר שיש סייגים לאחריות וצריך להפנות את תשומת לב הצרכן למה שקבוע בתעודת האחריות כי זה חשוב, אחרת זאת הטעיה והרבה צרכנים מתפתים לקנות מוצרים בגלל שמציעים להם אחריות נרחבת.


על פי תקנות אחריות ושירות, אם יצרן מציע אחריות מורחבת, בתעודת האחריות צריך לציין במפורש שהאחריות מוגבלת ולציין מה ההגבלות באחריות. מדובר באחריות שהיא מעבר לשנה שמחויבת על פי התקנות. זו הערה שצריך לראות איך אנחנו מתמודדים אתה, אחרת אנחנו מוסיפים על הטעיית הצרכן, שממילא קיימת היום.


הערה נוספת – מתי מתחילים חיובי היצרן? לפי תקנות אחריות ושירות, החיובים מתחילים מיום מסירת הטובין. על פי התקנות, יכול להיות מצב שבו יצרן דורש התקנה או הדרכה כתנאי לתחילת האחריות. הוא יכול לבוא אחרי שלושה שבועות או חודש. הוא קובע עם היצרן בביתו ואומר לו: אל תפתח את האריזה עד אז. לפי הצעת החוק העוסק צריך לפתוח את האריזה ולרשום את התאריך, אבל כשיש תנאי שהוא התקנה או הדרכה, אי אפשר לעשות את זה. מי יכתוב את זה? המתקינים שבאים לביתו של הצרכן? זאת שאלה שצריך לחשוב עליה כי אני לא רוצה שהחיובים יתחילו ממועד מסירת הטובין, כשבעצם על פי האחריות של היצרן, האחריות צריכה להתחיל בשלב מאוחר יותר.


העלו כאן שאלה מה לגבי מוצרים שלא נמצאים בחנות, למשל מקרר. זה מוצר שאני לא לוקחת אתי מהתצוגה אלא מביאים לי מהמלאי. מי מדביק את תעודת האחריות? מי מציין את התאריך? השאלה האחרונה נוגעת למיקום המדבקה. צריך לחשוב גם מה הצרכן רוצה. המיקום צריך להיות במקום כזה שהוא לא יקלקל את המוצר וכו'. יש כאלה שלא היו רוצים שהמדבקה תהיה בחזית. נכון שאנחנו רוצים שזה יהיה מקום שהצרכן רואה, אבל מצד שני אולי צריך להגיד שהמיקום יהיה לבחירת הצרכן. צריך לחשוב איך פותרים את הנושא הזה.

תודה. עוד מישהו רוצה לדבר?

באופן כללי, יש באמת בעיה עם כל תעודות האחריות והצעת החוק יכולה לפתור את הבלגן שיש היום. ברור שהצרכן לא יכול לשמור היום חשבוניות ולדעתי צריך למצוא הוכחה אחרת ולפתור את הבעיה.


לעצם העניין, בתעודות אחריות רשום היום שלוש שנים או שנתיים ובאותיות הקטנות בצד יש את כל הסייגים, שלא כוללים את ביקורי הטכנאי או לחילופין לא את החלקים וכו'. יש כל כך הרבה סייגים או הטעיות או דברים לא ברורים, שאם ירשמו "שבע שנים אחריות" והצרכן יבוא בפועל לממש את זה, יאמרו לו שזה לא כולל את החלקים או את עלות ביקור הטכנאי וכו'. תמרור האזהרה הזה יכול להיות אחר כך חרב פיפיות כי יש בו הרבה עלויות שהצרכן לא ידע עליהן מראש. לכן, חייבים למצוא את הדרך שבה המדבקה לא תהפוך לכסות, כך שמי שהדביק אותה יצא ידי חובתו ואחר כך יתחילו בעיות יותר גדולות ממה שיש היום.


במכונת כביסה, למשל, האחריות מתחילה מרגע שפותחים אותה ואין פתיחה מיידית. מועד ההתחלה יהיה, מן הסתם ביום הקנייה, ויש פה בעיה של פערי זמנים בין השימוש בפועל לבין הקנייה. זה יוצר פערים בזמנים ואלה בעיות שחייבים לתת עליהן את הדעת.

תודה. חן שקוף, מנהלת תקשורת שיווקית, תדביק מדבקות.

אני אדבר. שמי אייל, אנחנו יצרני מדבקות, חברה גדולה בישראל. המחיר של מדבקות פשוטות הוא אגורות בודדות וככל שהן הולכות ונעשות מתוחכמות יותר, וכוללות אלמנטים נגד זיופים, הולוגרמות וכו', המחירים קצת עולים והם כפי ששמעון ציין. המנעד רחב והפתרונות מאד רחבים. רשמנו לעצמנו כמה פרמטרים שצריך לחשוב עליהם כשבאים ליישם את החוק הזה. הדבר הראשון הוא אורך חיים ועמידות של המדבקה. אורך חיי המדבקה ועמידות המדבקה מוגבלים למספר שנים. ככל שמספר השנים עולה ויש מוצרים עם שבע או עשר שנות אחריות, כך חומרי הגלם הופכים להיות יותר מיוחדים ויותר יקרים ובהתאם עלות המדבקה תהיה יותר גבוהה. צריך לתת לזה התייחסות. אני לא יודע מה מחויב בחוק הקיים היום, מה ערך המוצר המחויב בתעודת האחריות, אבל צריך לראות איך מיישמים את זה.


כמובן, יש מוצרים וחומרי גלם שלא ניתן להדביק עליהם מדבקות. הגברת דיברה קודם על מזרונים או על מצעים, מארגים מאד מיוחדים, שמאד קשה להדביק עליהם. הפתרונות קיימים, אבל הם בשוליים ולא במסה העיקרית של הפעילות שלנו. במידה ונידרש, יימצא פתרון לדברים, אבל העלויות יגדלו, כמובן.


לגבי הטבעת תוקף האחריות עלתה השאלה מי מטביע את תוקף האחריות. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו יכולים לעשות את תוקף האחריות מראש, אם זה על פי חודשים וכו'. יש לנו דוגמאות שאנחנו עושים יחד עם חברת LIT, והעברנו גם אליכם. מדובר במקרה הזה בסלולר, מין מטריצה של חודשים ושנים והצרכן או הלקוח צריך לסמן שתי נקודות. זה התאריך שממנו מתחילה האחריות.

הלקוח יבחר מתי תתחיל האחריות?

לא, אני מדבר על הלקוח שלי שהוא זה שמסמן והצרכן הסופי הוא זה שמקבל את האינפורמציה.

תודה. יש מספיק יצרנים של מדבקות בישראל?

כן, זה שוק מאד תחרותי. יושב פה קולגה שלנו, גם כן חברה גדולה בישראל. זה שוק מאד תחרותי ויש הרבה מאד יצרנים.

אני מבקש להוסיף. מתי לקוח ניגש לתעודת האחריות? כשיש לו בעיה. בתעודת האחריות מופיעים כל מספרי הטלפון והכתובות של תחנות השירות כי אנחנו יודעים שלכל יבואן יש הרבה תחנות שירות בכל הארץ כי מבחינה גאוגרפית הוא צריך להיות קרוב לאותה נקודה שבה גר הלקוח. הוא צריך לדעת לקבל תמיכה טלפונית ויש המון מידע בתעודת האחריות. אני לא חושב שאפשר להחיל כזה מידע על מדבקה. במוצרים כגון מסכים, טלוויזיות, מקררים וכו', הלקוח לא ימשוך את המוצר על מנת לקרוא את כל מה שכתוב על המדבקה. זה יוצר פה איזושהי בעיה. אולי במוצרים קטנים אין בעיה כי לוקחים את המוצר וקוראים מה שכתוב במוגבלות שיכולה להיות, אבל אני לא חושב שלקוחות יזיזו את המוצר כדי לראות את כל המידע שהוא צריך.

מי אמור להטביע את התאריך על המוצר או ידביק את המדבקה?

מי שמוסר את התעודה.

מי שמוסר את התעודה זה היבואן, שבשלב מוקדם שם אותה בתוך המוצר.

הוא לא מוסר אותה לצרכן. אני זוכר שפעם המתקין החתים לי את התעודה. תהיה אותה פרוצדורה, אותו דבר.

החובה לפי התקנות היא שהעוסק ימסור את התעודה.

אבל קודם בא המוכר ואחר כך בא המתקין.

כל אחד יכול לעשות את זה ולא צריך קורס בטכניון להדבקת מדבקות אחריות ולמילוי שלהן. זאת פעולה פשוטה שעושה אותה היום כמעט כל אחד ואם מישהו לא סומך על העובדים שלו, על מי שהוא שולח לבצע משימה, זאת בעיה אחרת.

חשוב להדגיש שהאינטרסים מנוגדים כי למשווק יש אינטרס לרצות את הצרכן והוא יכול להטביע תאריך מאוחר יותר ולנותן האחריות יש אינטרס שיהיה תאריך מוקדם יותר.

כל מי שאחראי כלפי האחריות יכול ליצור מדבקות ממוספרות, שהוא יודע שהוא נתן אותן והוא רושם אצלו את המספרים.

הגורם שלא בשליטתו הוא הדרך שבה נמכר המוצר.

המספור מסייע גם למוכר לשמור על בקרה. אני חותמת לך בלי לדעת, שכנראה חבר הכנסת שאמה, שאמר שהוא לא ממלא את תעודת האחריות, מייצג את מרביתנו.

אין היום חובה למלא.

אנחנו יודעים שאין היום חובה והיא גם נוחה.

חברת הכנסת מרינה סולודקין ממהרת לדיון אחר. בבקשה.

הרעיון של החוק מבריק ואנחנו רואים שהאינטרסים של הצרכן ברורים מאד כדי להקל עליו את החיים. אני זוכרת ב-1997, כששרנסקי היה שר התמ"ת, הוא חוקק חוק ממשלתי לסימון מחירים. לפני זה אמרו שזה בלתי אפשרי, בלתי אפשרי לעשות סימון מחירים של כל מוצרי המזון, אבל זה עובד. אתם, יוזמי החוק, מנסים בדרך נכונה להקל לצרכן את החיים ואם אפשר, אני חושבת שהחוק מוכן לקריאה ראשונה.

תודה.

במקרה שהלקוח רוכש בסופר את אחד המוצרים ועליו מודבקת המדבקה, הוא מייד ניגש עם זה לקופה, משלם ומקבל את המוצר במקום. אנחנו מדברים על אפשרויות אחרות, כלומר, ברגע שהלקוח רוכש מקרר, תנור או מכשיר טלוויזיה, הוא לא מקבל אותו במקום והולך אתו הביתה. נדרשת הובלה של המוצר, נדרשת התקנה, יש מקרים שהצרכן מבצע התקנה עצמאית ולא נעזר בשירותים שלנו. במקרים כאלה, מי ידביק את המדבקה?

תציידו אותו במדבקה בעת המכירה ושהוא ידביק אותה.

לפעמים צרכן עובר דירה ולא רוצה שתחילת האחריות תהיה מיידית.

אבל בדרך כלל במקרים כאלה אתם לא מספקים לו את הסחורה באופן מיידי.

יכול להיות מצב שהוא לוקח את זה אתו והוא מתקין את זה באופן עצמאי.

מה שנהגתם לגבי תעודת האחריות יהיה נכון לגבי המדבקה. אנחנו ממציאים את הגלגל?

האחריות מתחילה בעת מסירת המוצר.

אבל אז הוא יפסיד כמה חודשי אחריות אם הוא עובר דירה, אם הוא בשיפוצים, אם זאת מתנת נדוניה לילד. אם אני מציידת אותו במדבקת אחריות בעת המכירה....

בעת מסירת המוצר, לא בעת המכירה.

כמו שנהגתם לגבי תעודת האחריות.

אם המוצר נמסר מיידית, האחריות מתחילה ממועד המסירה. מטרת המדבקה אינה להאריך את תקופת האחריות הנקבעת על פי דין. מטרת המדבקה היא לשחרר את הצרכן מעול ההוכחה לגבי תקופת האחריות, מקום שהתעודה איננה בידיו.

כשיגיע המוביל לספק את המוצר, הוא צריך לפתוח את המוצר מאריזתו, להוציא את הקלקרים, לעיתים לא נמצא הצרכן עצמו שקנה ושולחים את הסבא, את האבא וכו'. לא בהכרח בעל המוצר שאמור להשתמש במוצר נמצא בבית כדי לקבל את ההחלטה, כדי להוציא את המוצר מהאריזה, לפתוח אותו, להתקין אותו.

במקרה כזה תציידו את המוביל במדבקה עם ציון התאריך ושהצרכן ידביק את המדבקה. לכל דבר יש פתרונות.

ואז יגידו: לא קיבלתי את המדבקה.

הוא יחתום על כך שהוא קיבל את המדבקה.

כמו שהוא יכול להגיד שהוא לא קיבל את התעודה. דין תעודה כדין מדבקה. זה היינו הך.

אפשר למצוא פתרון ולהפוך את תעודות האחריות למדבקות.

חברת פתקית, היא כמו שאמר חברי, יצרנית מדבקות למעלה מ-40 שנה. אנחנו עושים גם דברים אחרים ופיתחנו גם שיטות אבטחה. הוזכר המושג אותנטיות. אנחנו דואגים לכך שכל מדבקה שמודבקת יכולה להיבדק וניתן לאשר באופן ודאי שהיא אותנטית והיא אמיתית ולא מזויפת. חברת פתקית גם מייצרת את תעודות הזהות של ישראל ויש לנו היום כמה שיטות אבטחה וכמה שיטות קישור של הנתונים של הברקוד, שמוטבע על המדבקה, עם המרכז של היצרן או של היבואן, כך שאפשר בקלות, על ידי טלפון סלולרי, לצלם כל ברקוד ולהתקשר מייד למרכז של מאגר הנתונים כדי לזהות את הברקוד ולדעת אם הוא אותנטי או לא.


בנוסף לזה, כדי להבטיח שאי אפשר יהיה לזייף את הברקודים יש לנו שיטה שמקשרת בין הטלפון הסלולרי, שמצלם את הברקוד, לבין הבדיקה על ידי קורא ידני של הברקוד ורק אז אפשר להיות בטוחים במאה אחוזים שהברקוד לא זויף. באמת אפשר לעשות היום את הכל, לא צריך לפחד משום דבר. בעולם מוכרים את הדברים האלה, זה לא יקר וכל מחיר של מדבקה הוא פונקציה של כמות האבטחה שנדרשת על ידי היצרן והצבעים וכל אחד יכול להחליט כמה הוא רוצה לשלם. בסוף הדרך אפשר גם לחלום קצת יותר רחוק ולומר שבמקום שיהיה מאגר מרכזי אצל אותו יבואן או יצרן, בסוף הדרך יהיה מאגר נתונים במשרד המסחר והתעשיה, שכל הברקודים ירוכזו וינותבו לשם וייבדקו שם, בדיוק כמו שעושים עם תעודות הזהות. אין שום בעיה. זה לא חלום. זה אמנם לא בדרגה ראשונה, אבל בדרגה שנייה אפשר לעשות גם את זה.

תודה. נא לקרוא את החוק, בבקשה.

"הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מדבקת אחריות), התשע"א-2011.

תיקון סעיף 18א. 1. בחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 18א, אחרי סעיף קטן (א), יבוא:


(א1) (א) עוסק המוכר טובין לצרכן ומוסר לו תעודת אחריות, ידביק על הטובין מדבקת אחריות שבה יצוין מועד תום תקופת האחריות.


(ב) הציג צרכן לעוסק טובין שעליהן מדבקת אחריות תקפה, לא ידרוש העוסק מהצרכן להציג את תעודת האחריות כתנאי למתן שירות.


(ג) השר יקבע הוראות לעניין מדבקת אחריות, לרבות סוג המדבקה, צורתה, גודלה וגודל האותיות, וכן רשאי הוא לקבוע סוגי טובין שהחובה הקבועה בסעיף זה לא תחול לגביהן".

תודה. יש הערות?

דיברנו על זה באופן נרחב. העוסק מוכר את הטובין לצרכן, הוא צריך למסור את המדבקה ולא תמיד הוא יכול. הניסוח לא מתאים למציאות.

אפשר להוסיף: או מי מטעמו.

אם זה היצרן או היבואן זה מי מטעמו? אולי המתקין? זה שנותן הדרכה?

מה את מציעה לרשום?

יש מוצרים שלפחות בהתחלה החוק לא צריך לחול עליהם.

את מדברת על שני דברים שונים, ראשית את שואלת על מי תחול החובה ושנית, לגבי איזה מוצרים תחול החובה. את אומרת שלא ראוי להחיל את החובה על העוסק משום שלא תמיד הוא מוסר בפועל את המוצר ואני סבורה שהעוסק שמוכר את המוצר הוא זה שצריך להיות אחראי לכך שתימסר מדבקה לצרכן. יכול להיות שהוא יעשה את זה כך שהוא יוודא מראש שהמדבקה על המוצר שהוא מוכר, יכול להיות שאם מדובר במשלוח, הוא ידאג לשלוח את המדבקה יחד עם המשלוח וכן הלאה, אבל בסופו של דבר, הוא זה שמוכר את המוצר והוא זה שצריך לוודא, כמו שהוא זה שצריך לוודא שהצרכן יקבל את תעודת האחריות.

אבל מי שרוכש את המדבקות זה היצרן?

אני לא חושבת שהחוק צריך להיכנס לחלוקת העבודה בין היצרן לבין היבואן לבין העוסק שמוכר בסופו של דבר את המוצר לצרכן.

בתקנות לכאורה יש חלוקה, כי האחריות היא על היצרן. "העוסק צריך למסור" – מאחר והעוסק בא במגע עם הצרכן, מי אחראי לספק לעוסק את המדבקות? האם העוסק הוא זה שצריך לקנות את המדבקה?

חנה, את נכנסת למישור היחסים בין העוסק לבין היצרן או היבואן ואני לא חושבת שהצעת החוק צריכה להתעסק במערכת היחסים הזאת. ככל שהעוסק שמוכר את הטובין לצרכן יודע שחלה עליו חובה למסור, שתהיה מדבקה בסופו של דבר על המוצר, על הטובין, כפי שהוא יודע שחלה עליו החובה לספק תעודת אחריות, הוא ידאג לזה. הוא ידרוש מהיצרן או מהיבואן שבתוך האריזה תהיה מדבקה.

אבל צריכה להיות התאמה. ברגע שיש לנו תקנות לגבי תעודת האחריות והן כן נכנסות למערכת היחסים, פתאום אנחנו קופצים חזרה לחוק. צריכה להיות התאמה גם למערכת היחסים לפי התקנות כי אנחנו קושרים את תעודת האחריות עם המדבקה. לכן, להחיל את החובה בחוק זה בסדר כמו שהחלנו את החובה לגבי תעודת אחריות, אבל את כל הבעיות הפרקטיות ואת כל מערכות היחסים צריך להסדיר בתקנות כמו שהסדרנו את תקנות האחריות היום. אנחנו מנסים להסדיר בחוק הראשי מערכת יחסים שמוסדרת היום בתקנות ולקשור את הדברים ביחד.

אני מחזיקה את התקנות בפניי, תקנות הגנת הצרכן, אחריות ושירות לאחר מכירה משנת 2006. אכן, התקנות האלה מטילות חובות בתחום האחריות על יצרן או יבואן, אבל בסופו של דבר, תקנה 13 עניינה במסירת תעודת אחריות ותקנה 13(א) אומרת כי: "עוסק המוכר טובין לצרכן חייב למסור לו תעודת אחריות מאת היצרן במעמד מסירת הטובין וכן לציין על גבי התעודה את פרטיו ואת תאריך הרכישה". אגב, אנחנו יודעים שחלק ניכר מהעוסקים מפרים את ההוראה הזאת ואינם מציינים על גבי התעודה את הפרטים שלו ואת תאריך הרכישה ואומרים: תצרפו לזה את חשבונית המס, שפעמים רבות הפרטים עליה נמחקים. זו בעיה נפרדת. על כל פנים, החובה במסירת התעודה חלה היום על העוסק.

תקנה 12 מדברת על הצירוף. כתוב: "יצרן יצרף תעודה".

תסדירו את זה בתקנות, אין שום בעיה. השאלה כרגע היא על מי תחול החובה לדאוג לכך שהצרכן יקבל את המדבקה.

אבל זאת לא תעודה שאת יכולה לצרף גם אחרי זה במעמד המכירה. יש פה מדבקה שאם את רוצה לצרף אותה אחר כך, במעמד המכירה, את צריכה לפגוע בשלמות המוצר כי לפעמים את צריכה לפתוח את הקופסה. את צריכה להסדיר את זה מראש ולכן יש פה איזשהו דיסוננס. ברגע שזאת תעודה, את יכולה גם במעמד המסירה למסור אותה ואין שום בעיה. אם את רוצה למסור אותה אחר כך במעמד המסירה ואת מדברת על מדבקה שצריכה להיות מודבקת על המוצר עצמו, יש פה בעיה. אני לא אומרת שזה לא פתיר, אבל בתקנות ולא בחוק.

אם צרכן יתלונן שאין מדבקה, אני אבוא לעוסק והוא יגיד: אני צריך למסור, אבל לי לא צירפו מדבקה למוצר. איפה כתוב בחוק מה האחריות של מי, אחרת מה אני עושה במישור הפלילי?

אם המדבקה אינה מודבקת על המוצר, ויש מקרים שאכן לא רוצים לפגום בשלמות המוצר ולכן לא מדביקים אותה מראש, האם יש אפשרות מעשית, וכאן אני פונה בעיקר לחברי הכנסת כי הם צריכים לחייב את העוסק למסור מדבקה לצרכן כדי שהוא ידביק אותה בסופו של דבר. אני חושבת שאין מניעה לכך.

אני חושבת שהכל הדברים שעלו פה הם פתירים, אבל צריך להתאים את זה גם למוצרים וגם לסיטואציה. היום אנחנו מנסים לתקן את החוק כשאנחנו מנסים להסדיר משהו שצריך להיות מוסדר בתקנות בהתאמה. אני חושבת שנדרשת חשיבה נוספת ואפשר להטיל את החובה עצמה, כמו שהטלנו את החובה לגבי תעודת אחריות בחוק, בסעיף קטן (5), אפשר להוסיף סעיף שמטיל את החובה לגבי המדבקות בסעיף קטן (6) ולהטיל את הסמכות לשר להסדיר את הכל, כמו שהסדירו את נושא התעודה בתקנות.

הסמכות לשר קיימת ותכף יישמעו הערות, אם רוצים לשנות אותה.

אבל הסמכות צריכה להיות גם לגבי הדברים שמוזכרים פה היום בחוק ואין סנכרון לגבי מה שקיים כבר היום בתקנות.

הטענה היא שהחוק צריך להיות חוק מסמיך ושכל ה"בשר" יהיה בתוך התקנות.

אני חושבת שהרעיון הזה נשלל על ידי חברי הכנסת. הם רוצים שהחובה תהיה בחוק עצמו והפרטים, ככל שיש צורך בהם, ייקבעו בתקנות.

אנחנו לא מתנגדים לכך שההסדרה, לפחות הנורמה הכללית, תהיה בחוק, אבל אני אומרת שאם עושים את ההסדרה בחוק, ההסדרה צריכה להיות מלאה כמו שבתקנות, לפחות לגבי על מי החובה. חובה על היצרן לצרף, חובה על העוסק למסור ולא להסתפק רק בחובת העוסק למסור. אנחנו צריכים ללכת גם קצת אחורה כמו בתקנות אחריות ושירות, כשהיה ברור לכולם מי אמור לעשות מה.

מה את מציעה?

אני אומרת שאם כותבים בחוק שהעוסק צריך למסור, צריך גם לציין את חובת היצרן לצרף. שזה יהיה בנוסח כי זו הנורמה הכללית.

מה את מציעה? אנחנו מוכנים לשמוע כל דבר.

אני לא אומרת את זה ברמת הניסוח, אבל אני מוכנה לשבת אתך אחר כך על הניסוח. שאלה נוספת שצריך לשאול היא על איזה מוצרים זה חל.

זאת שאלה שנייה, אבל קודם כל על מי חלה החובה ואחר כך לגבי מה חלה החובה.

ברמה העקרונית צריך להיות ברור שהיצרן הוא זה שצריך לצרף למוצר והעוסק צריך למסור לצרכן.

למסור או להדביק?

לפעמים זה למסור ולא להדביק, כי מה קורה כאשר האחריות מתחילה בשלב יותר מאוחר?

האם אנחנו יכולים לומר שעוסק יהיה חייב למסירת מדבקה לצרכן בין אם המדבקה תהיה מודבקת על הטובין עצמן ובין אם על ידי מסירתה לצרכן כדי שהוא ידביק את זה? האם העקרון הזה מקובל?

כן.

אבל אם היצרן יזרוק את המדבקה בתוך הקרטון ובזה הוא פוטר את עצמו ממסירת המדבקה?

זה צריך להיות כמו התעודה שמצורפת. צריך שתהיה שם גם מדבקה. כשזה במישור של העוסק מול הצרכן, האם העוסק צריך לפתוח את האריזה ולהדביק ממש ולכתוב את התאריך, או שהוא צריך למסור את המדבקה? העליתי את הבעיה שכאשר נדרשת התקנה או הדרכה ואומר לך היצרן שהאחריות מתחילה רק אחרי ההדרכה והם קובעים אתך אחרי שלושה שבועות או חודש, ואני הייתי במצב הזה, יכול להיות שבמקרה הזה לא צריך לחייב את העוסק להדביק ממש ולכתוב את התאריך. יכול להיות שצריך למסור לו את המדבקה וכאשר בא מתקין או מדריך, לאחר ההתקנה, במעמד ההתקנה, המתקין ידביק אותה.

את זה את יכולה לקבוע בתקנות. שנית, הוא אחראי למסירה, לא כתוב מתי הוא ימסור את זה.

לכן בנורמה, בחוק, זה בסדר שכתוב מסירה, אבל אחר כך אפשר להסמיך את השר לקבוע הוראות ספציפיות.

העוסק מוגדר בחוק גם כיצרן.

אבל כתוב "עוסק המוכר טובין".

מנהלת הוועדה העלתה בעיה שמשום מה איש לא העלה, והיא מה קורה עם זכות הצרכן להחזיר מוצר ככל שהמדבקה כבר הודבקה על המוצר.

אין לו זכות להחזיר.

צריך לומר במפורש שעצם פתיחת האריזה לצורך הדבקת מדבקה לא פוגמת באפשרות להחזיר את המוצר.

יש עם זה בעיה.

הפעולה שבה הצרכן מדביק את מדבקת האחריות על המוצר מעידה על תחילת השימוש. היה ופתח, הדביק את המדבקה על המוצר, לא יוכל להחזיר את המוצר.

ואם המשווק הדביק? זה אותו הדבר.

לא.

אתה רוצה לקבל מוצר שיש עליו מדבקה?

אם המשווק הדביק, הצרכן לא עשה שום פעולה אקטיבית של שימוש במוצר.

אבל המוצר נפגם. אתה לא היית רוצה לקבל מוצר שיש עליו מדבקת אחריות של צרכן קודם.

המדבקות שלכם משאירות סימנים?

אפשר שכן ואפשר שלא.

יבחר היצרן מה הוא רוצה.

בכל זאת לא היית רוצה לקבל מכשיר כזה בחזרה.

מה עם המזרונים?

תכף נגיע לזה. אנחנו עוד בשאלה על מי חלה החובה. אם אני מסכמת את הדברים, נאמר שהעוסק יהיה אחראי למסור לצרכן מדבקת אחריות, שתודבק על ידי הצרכן וצריך להיות ברור שלאחר ההדבקה הצרכן לא יהיה זכאי להחזיר את המוצר.

למה לא?

איפה הוא ידביק את המדבקה? בחנות? מי יכתוב את התאריך של האחריות? איך יכול להיות תאריך על המדבקה? האחריות היא שנה מיום מסירת הטובין, איך המדבקה תגיע כבר עם תאריך?

יש פתרון טכני לעניין הזה.

יש מדבקות שאי אפשר יהיה לתת לצרכן להדביק אותן כי מטבע הדברים, ברגע שהוא יסיר אותן, הן ישאירו סימנים למניעת זיוף כדי שהוא לא יעביר אותן ממוצר למוצר. אני לא כל כך בטוח שכל צרכן יכול להדביק כל מדבקה.

נראה לי שכדאי שאו העוסק ידביק או המתקין, אם יש מתקין. אם זה יינתן לצרכן, זה יכול להיות מנוצל לרעה, שזה יודבק על מוצר אחר, שזה יודבק לא טוב, זה יכול אפילו לפגוע בכיתוב.

את מעדיפה שזה לא יועבר לקונה.

או המוכר או המתקין, אם יש מתקין, כלומר מישהו מטעם העוסק ולא הצרכן. אני גם לא חושבת שזאת אחריות שצריכה להיות על הצרכן.

אולי זה עדיף.

לגבי החזרת מוצר, מחזירים, מסירים את המדבקה ושמים מדבקה חדשה כשמוכרים את זה שוב.

אם כך, צריך להיות ברור שהחובה תחול על העוסק או על היצרן או על המתקין ואין בהדבקה זו כדי לשלול את זכותו של הצרכן להחזיר. לא רואים את פתיחת האריזה לצורך הדבקת המדבקה משום פגימה במוצר עצמו, ששוללת את זכותו להחזיר את המוצר בהתאם לחוק.

זה יירשם במפורש בחוק?

כן, בוודאי. לגבי השאלה השנייה, על מה חלה החובה, אני רוצה לפנות לחברי הכנסת ולשאול האם אתם מוכנים שהחובה הזאת תחול בשלב הראשון רק על מוצרים שלפי דין חובה לתת עליהם אחריות והשר יתקין תקנות תוך פרק זמן שתקבעו לגבי מוצרים אחרים?

לי אין בעיה עם זה.

צריך לקחת בחשבון מה קורה במקום שבו צרכן משלם תוספת כדי לקבל אחריות לעוד שנים. זה אמנם וולנטרי, אבל הוא משלם על זה.

ועל פי רוב זה במעמד הקנייה.

הרעיון הוא שהחוק מלכתחילה יחול רק לגבי אחריות שחובה לתת לפי החוק. מאחר שהתעוררו הרבה מאד שאלות בהקשר של אחריויות שאינן לפי חוק, בעצם אתה מדבר על אחריות שניתנת בתמורה, בהתקשרות חוזית. אני חושבת שהנושא הזה מעורר שאלות נוספות שראוי לאפשר לשר לשמוע, לבחון את כל ההשלכות של זה ולהרחיב את החובה הזאת במסגרת התקנות, אבל הוועדה צריכה להחליט תוך כמה זמן השר יתקין את התקנות האלה.

יושב ראש הוועדה מסכים וגם אנוכי. אני חושבת שההצעה שלך היא נכונה כי באמת זה מסוג הדברים שמעוררים הרבה מאד שאלות. השר והמשרד ואתם צריכים ללמוד את זה תוך כדי תנועה וזאת גם לא בושה להגיד: אנחנו צריכים עוד שנה, צריכים עוד שלושה חודשים או חודשיים. סביר להניח שלא ייתנו לכם כי אנחנו רוצים שתשבו על המדוכה ותראו, אבל כמו שאומרת היועצת המשפטית של הוועדה, יש באמת הרבה שאלות.

אני מציעה שזה יהיה רק חצי שנה כי שנה זה הרבה מאד זמן וזה יכריח את כולם לשבת על המדוכה. תשאלו את השאלות, נלמד תוך כדי תנועה, נראה מה קורה, מה טוב, מה לא טוב ונתקן. אנחנו פה.

דהיינו, על אחריות שלא לפי חוק, השר יתקין תקנות על החלת ההוראה הזאת.

יכול להיות שהוא יחליט לא להחיל את זה במישור הוולנטרי.

לא, אני לא מוכנה.

לאור ההערות ששמענו עכשיו, יכול לבוא השר ולומר ש....

יבוא השר, נלמד.

אבל אתם קובעים חובת התקנת תקנות.

אני מציעה שהשר יחיל בתקנות את החובה על סוגי מוצרים שיקבע ועל ידי כך, מצד אחד תהיה עליו חובה להרחיב את התחולה על התקשרויות וולנטריות ומצד שני, הוא יקבע על איזה סוגים של טובין. זה מגשר בין הגישות.

במצב כזה אנחנו חוזרים להצעה שהציעה קודם עורכת הדין פרל, שהסעיף יהיה סעיף מסמיך והדברים ייקבעו בתקנות.

לא, לא לגבי כל המוצרים.

רק לגבי מוצרים שהאחריות היא פרי התקשרות וולנטרית.

למה לא ההיפך, שזה יחול על הכל והשר יחריג?

כי מראש אנחנו יודעים שיש הרבה מאד סוגים של אחריויות.

לא, השר יחריג ויבוא לבקרה של הוועדה. כך נדע שזה לא יתעכב. הוא יפעל מהר, אנחנו נפעל מהר, אנחנו נדע מה הוא רוצה להחריג ומאיזה שיקולים.

החוק אמור להיכנס לתוקף לפני התקנת התקנות על ידי השר?

כן.

זה לא טוב.

אם אנחנו יודעים שלא ניתן להחריג תחולה גורפת כי באמת הושמעו כאן טענות אמיתיות, שאי אפשר להתעלם מהן, אני חושבת שצריך לתת לשר את פרק הזמן כדי לבדוק את כל הנושאים ולקבוע תקנות.

ואז לרדוף אחריהם עם התקנות?

אלא אם כן אתה עושה תחילה מאוחרת לכל החוק כדי לתת לו את פרק הזמן הראוי הזה.

הוא יבוא לוועדה ויאמר: שמעתי את הדברים, אני רוצה להיענות אבל אתם מנותקים מהמציאות. מצאנו שזה כך וזה כך וכו', אבל הנסיון מראה שאם אתה לא מגביל את השר, הוא עסוק. גם אני הייתי פעם אחת שרה בחיים שלי ולא בדיוק שרה עצלה. את חושבת שהם לא יודעים על הבעיות האלה?

תקנות להשבת מוצרים לקחו שש שנים, מ-2005 עד 2011.

אני מסכימה עם היועצת המשפטית שהיום החובה חלה על סוגים מסוימים, שעליהם כבר אפשר להחיל את מה שקבענו פה, על הסוגים שיש עליהם את החובה.

את מסכימה לזה כי את לא מתעסקת עם המוצרים האלה.

לא. יש רהיטים עם מנגנון חשמלי ועליהם כן חלה החובה.

אפשר לעשות תחילה מיידית על המוצרים שבחובה.

בכל מקרה זה לא יכול להיות מיידי.

אוקיי, הכוונה היא בלי שיקול דעת לשר. לגבי המוצרים האחרים, שמוסרים וולנטרית, תהיה תחילה בעוד שנה אלא אם כן השר יביא תקנות. יש למשרד שנה לבוא ולשכנע את ועדת הכלכלה למה לפטור את המוצרים.

רעיון נפלא.

זה טוב, אבל זה לא פותר את כל השאלות שעלו פה. חלק מהשאלות יצטרכו לקבל פתרון במסגרת התקנות.

בסדר.

דובר כבר על מי חלה החובה.

האם מדביקים או לא מדביקים? לא הבנו.

כן, מדביקים את המדבקות כי חששתם שהצרכן יעשה שימוש לרעה במדבקות וידביק אותן לא על המוצר שמכרתם לו.

וזה בסדר שידביק את זה מי שבא להתקין את המוצר?

כן. העוסק צריך להיות אחראי לכך שעל המוצר, על הטובין שחלה לגביהן חובה לפי חוק לתת תעודת אחריות, תודבק מדבקה לא יאוחר ממועד תחילת האחריות. זה הכל.

צריך לחשוב מה יהיה כתוב על המדבקה. ברור שיהיה כתוב תום תקופת האחריות וזאת בעצם המטרה של המדבקה, אבל אני חוזרת להערה שהערתי בתחילת הדיון. בסופו של דבר המדבקה יכולה להיות דווקא איזשהו כלי שיווקי לעוסק ולהטעות את הצרכנים. כאשר פונים אלינו שבמעמד המכירה אמרו לנו שיש שבע שנות אחריות ולא גילו לנו שיש סייגים לאחריות, אנחנו תמיד אומרים שהחובה על המוכר להגיד שיש סייגים ולהפנות את הצרכן לתעודת האחריות. הצרכנים טוענים שהביאו להם את התעודה מאוחר יותר ולא ידענו.

מה יהיה כתוב על המדבקה – תחשבו על הרעיונות לקריאה שנייה ושלישית.

אולי אפשר להסמיך את השר לקבוע פרטים.

השר יקבע הוראות בעניין מדבקת האחריות.

אני חושב שיש פרטים שיהיו חובה.

לרבות: סוג המדבקה, צורתה, גודלה וגודל האותיות.

הרי לא מזמן התקנו תקנות בנושא גודל האותיות במידע לצרכן, אז אני מניחה שהתקנות האלה יחולו גם על המדבקה.

מה את מציעה לשנות בסעיף קטן (ג)?

תהיה כתובה תקופת האחריות ולכתוב שיש סייגים לגבי האחריות.

את יודעת כבר מראש שאת רוצה את זה כרגע או שאת רוצה לחשוב על זה?

אני אחשוב על הנוסח המדויק.

כנראה שנוסיף בכל מקרה בסעיף קטן (ג) שהשר יקבע הוראות לעניין מדבקת האחריות לרבות סוג המדבקה, צורתה, גודלה, גודל האותיות ותוכנה.

אם אני מדבר על יבואני החשמל והאלקטרוניקה, שאתם רוצים שזה יחול עליהם מייד, צריך שקודם כל השר יקבע איך תיראה המדבקה ולכן אנחנו בהמתנה.

עד קריאה שנייה ושלישית אתה תדע בדיוק איך תיראה המדבקה.

אני לא בטוחה שהשר צריך להיכנס לרזולוציה המדויקת של המדבקה, אבל כן חשוב מה כתוב על גבי המדבקה.

את לא רוצה שייכתב "צורתה"?

אני לא בטוחה שזה חשוב.

יש לך זמן לחשוב על זה.

אמרתי שאני לא בטוחה, לא אמרתי דברים ברורים.

אני מציעה שאחרי המילה "תקפה", ייכתב "מקורית". וכן, אחרי "כתנאי למתן שירות", ייכתב: בהתאם לחיוביו על פי תעודת האחריות, כמובן.

יכולים להיווצר פערים בין המדבקה לתעודת האחריות? מה ברירת המחדל? הרי יש פה שני מסמכים שמחזיקים את האחריות.

אני חושבת שככל שתעודת האחריות תואמת את דרישות החוק....

השאלה היא מה הוא המקור ומה הדבר שמצביע על המקור. מה קובע אם יש פערים?

לדברים שקבועים במדבקה, המדבקה גוברת ולדברים שלא קבועים במדבקה, התעודה גוברת, ככל שזה לטובת הצרכן. אם בתעודה יש תאריך יותר רחוק, היא תגבר על המדבקה וההיפך לא. המדבקה זה הדבר היותר ברור שעומד מול עיני הצרכן.

מה שטוב לצרכן.

עוסק שלא הדביק מדבקה וצרכן מתלונן שאין לו מדבקה על המוצר, האם על פי החוק החובה היא על העוסק? אנחנו עוסקים באכיפה פלילית ואני צריכה לדעת אם זאת טענת הגנה.

אתם הייתם צריכים להציע את הצעת החוק הזאת, לא אנחנו. את יודעת שיש בעיה עם זה, אז למה לא באתם? אני לא אומרת לך את זה אישית, כמובן. באו והציעו. זה בוודאי לא מושלם ואני חותמת לך שיהיו פה מיליוני תקלות. אלה החיים. אנחנו לא בורחים מפה וגם את לא הולכת. מה שיקרה הוא שאת תבואי למשרד ותגידי: יש בוועדת הכלכלה יושב ראש מטורף, נחוש, שרוצה להעביר את זה. עכשיו צריך לבוא עם שאלות ותשובות לפני שהם יעבירו את זה בקריאה שנייה ושלישית. זה הרעיון ולא מטורפים פה.

יש הליך איך חוק נולד. את רוצה לשאול עכשיו את כל השאלות. לכי עכשיו עם זה, אנחנו נעביר את זה בקריאה ראשונה, תלמדי את העניין ואנחנו קשובים.

אנחנו נעלה את זה בשלבים יותר מאוחרים.

אני מציע להוסיף בסעיף (ג) שמדבקות האחריות לא יהיו ניתנות לזיוף.

כתבנו "תקפה ומקורית".

אם נכתוב בחוק שהן לא ניתנות לזיוף, אני חושבת שעדיין לא נולד המוצר שלא ניתן לזייף אותו.

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1, עם התיקונים והשינויים שביצענו.

הצבעה

בעד סעיף 1 – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 1 נתקבל.

סעיף 1 נתקבל פה אחד.

חברת הכנסת איציק מצביעה במקום חבר הכנסת אפללו, חבר הכנסת אביטל מצביע במקום חבר הכנסת ישראל חסון.

נא לקרוא את סעיף 2.

"תיקון סעיף 23. 2. בסעיף 23(ב)(8) לחוק העיקרי, אחרי "תעודת אחריות", יבוא: לא הדביק מדבקות אחריות".

הסבר קצר.

סעיף 23 לחוק הוא סעיף עונשי והמקום שבו מוצע לסווג. כיום קיימת עבירה שעניינה עוסק שעשה אחד מאלה דינו פי שבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א) שקיים בחוק העונשין. אתם זוכרים על איזה סכום מדובר? בערך 210,000 שקלים.

הסעיף היום אומר "לא נתן שירות לצרכן, לא מסר תעודת אחריות או לא קיים תחנת שירות באופן הקבוע לפי הוראות סעיף 18א", וכאן מוצע להוסיף את המילים: "לא הדביק מדבקת אחריות", דהיינו לא דאג למסירת תעודת אחריות לצרכן.

למען הפרוטוקול, זה סעיף עונשי כבד על אי הדבקת מדבקה, כשאנחנו עוד לא יודעים מי צריך לעשות את זה. צריך לתת על זה את הדעת לפני הקריאה השנייה והשלישית כי הפרופורציות הן לא ראויות.

עוד לא הפעילו אותו בכלל.

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה.

הצבעה

בעד סעיף 2 – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 2 נתקבל.

סעיף 2 אושר פה אחד.


אנחנו עוברים לסעיף 3.

"תיקון סעיף 31א. 3. בסעיף 31א לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א)(7), אחרי "תעודת אחריות", יבוא: "או להדביק מדבקת אחריות." אחרי סעיף 18א(5), יבוא: "או (א1)(א)", ואחרי "מסר תעודה" יבוא: "או לא הדביק מדבקה".

מדובר בסעיף המעניק לצרכן זכות לתבוע פיצויים לדוגמה בסכום. בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה במקרה של הפרת הסעיפים שבהם מדובר באותו סעיף, בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים. אחת העילות הקיימות היום לפיצויים לדוגמה היא פסקה 7 האומרת: "ביקש צרכן מיצרן טובין או מעוסק לקבל תעודת אחריות, כפי שנדרש לפי סעיף 18א(5) והיצרן או העוסק, לפי העניין, לא מסר תעודה כאמור". כאן אנחנו צריכים לתקן את זה לא בנוסח שמוצע כאן ולומר: ביקש צרכן מיצרן טובין או מעוסק לקבל את המדבקה והיצרן לא דאג להדבקת המדבקה.

רבותי, יש הערות?

אמרנו קודם שהמדבקות האלה יכולות להיות ניתנות להסרה ואם כך, אני יכול להסיר אותן בתור איש מאד לא חביב, ולבוא ולהגיד שלא הדביקו לי מדבקה, אני רוצה פיצוי ללא הוכחת נזק מאד מאד גבוה. בעצם אנחנו פותחים פה פתח לבעיה מאד קשה. זה גם בהקשר הזה וגם בכלל, בהקשר של כל התיקון הזה. אני חוזר לכל מה שאמרתי קודם האם באמת זה נחוץ ואני לא בטוח.

הוא גם יכול לזרוק לפח את תעודת האחריות ולהגיד שלא מסרו לו.

דובר על כך שהיצרנים הם אלה שידביקו את המדבקה ויש מדבקות שלא ניתן להסיר.

ואז אנחנו בבעיה עם הזכות לבטל עסקה.

כשיחזירו לך את המוצר אתה תוכל לבטל אותה, אבל אם מישהו יפגום במדבקה – העברתי לחברי הוועדה מדבקה שנראית שלמה וניתן לראות חלק מהדוגמאות שאנחנו מיישמים היום בשוק. המדבקה נראית שלמה וברגע שמנסים להסיר אותה, נשאר השקף. את המדבקה התחתונה פתחתי כדי שתראו. בעצם נשאר הלוגו של החברה.

גם אם אני זייפנית גדולה, אני לא אוכל לזייף.

אין סוף לדברים האלה ואנחנו רק מקשים. אנחנו יודעים להקשות.

השאלה היא האם העוסק יוכל להסיר את המדבקה אחרי שהצרכן יתחרט וירצה לבטל את העסקה?

כן, ניתן לנקות את זה.

ברשותך, יושב ראש הוועדה, בסוף זה אינטרס של היצרן לייצר או לעשות עסקה עם יצרני המדבקות ולרכוש מדבקה שאינה בת זיוף או הסרה ואם הוא יראה שהמדבקה לא טובה, הוא לא יבוא אליהם יותר. מי שרוצה לרמות, אין לזה סוף. אני יכולה לתת לך אלף דוגמאות של זיופים.

אין בעיה עם הפתרונות שיש להם, אבל אם הפתרון הוא טוב שאפשר להסיר, זה פתח להונאה ואם הפתרון הוא טוב שאי אפשר להסיר, זה פוגם במוצר.

הרי גם אם אני זורקת את תעודת האחריות, אני יכולה לומר לך שלא נתת לי אחריות. אין לזה סוף.

אני לא מבין איך זה פוגע במוצר.

אם זאת מדבקה שמשאירה סימן אחרי שהורידו אותה, זה פוגם במוצר.

יש עוד הערות? אם כך, אנחנו נצביע על הסעיף, גברתי היועצת המשפטית. אנחנו מצביעים על סעיף 3.

הצבעה

בעד סעיף 3 – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 3 נתקבל.

סעיף 3 אושר.

נציג משרד האוצר, נועם שטרן, מסר שהצעת החוק אינה כרוכה בעלות מתקציב המדינה.

אני מציעה להוסיף להצעת החוק סעיף תחילה ולומר בפירוש שהתחילה תיקבע בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. זה כדי שהמשרד יבדוק את הנושא הזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית ויבדוק מה הוא פרק הזמן הראוי שהמשרד ממליץ לקבוע.

אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לקריאה ראשונה למליאת הכנסת. תודה למציעים, לדליה ולכרמל שאמה. אני נועל את הישיבה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55