הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
42
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

28.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 503

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ו בסיוון התשע"א (28 ביוני 2011), שעה 12:30

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת אורית זוארץ.
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת שלי יחימוביץ (בהשתתפות הוועדה לקידום מעמד האשה).
4. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת זהבה גלאון.

חברי הוועדה: אורלי לוי אבקסיס – מ"מ היו"ר

רחל אדטו

אילן גילאון

אורית זוארץ

חנין זועבי

ציפי חוטובלי

אחמד טיבי

ורד סוויד


- מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

ריקה אלקיים


- אגף נערים וצעירות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רבקה לאופר


- עובדת סוציאלית משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דייזי גמיש


- שירותי בריאות כללית

רותי וגנר


- "מכבי", שירותי בריאות

מיכל רוזין


- מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

מרים שלר


- מנהלת מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

דבורה גרוס


- מנהלת מרכז סיוע דתיות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי





תקיפה מינית

עו"ד ענבר יחזקאלי בליליוס
- מנהלת מרכז לסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, ירושלים

עו"ד ליאת קליין


- יועצת משפטית, מרכז לסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית

טלי פרץ כהן



- מנהלת מרכז סיוע גליל גולן, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי


תקיפה מינית

לליב אגוזי

- מנהלת מרכז סיוע חיפה והצפון, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי

תקיפה מינית

נאילה עוואד ראשד
-רכזת עמותת נשים נגד אלימות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי

תקיפה מינית

ליזה ניקוליאצ'וק

- מנהלת מרכז סיוע נגב, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה

מינית

טניה גלבוע


- מנהלת מרכז סיוע לנפגעות "תאיר", אזור השפלה

נועה הריסי


- מנהלת מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אזור השרון

אילן ביטון


-מרכז המחקר והמידע של הכנסת

וילמה מאור

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת אורית זוארץ.
3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת שלי יחימוביץ (בהשתתפות הוועדה לקידום מעמד האשה).
4. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. של חברת הכנסת זהבה גלאון.

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בנושא הצעה לסדר היום במסגרת דיון מהיר – המצב הכספי החמור של מכרזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, של חברות הכנסת – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חברת הכנסת אורית זוארץ, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, וחברת הכנסת זהבה גלאון.

וחבר הכנסת אילן גילאון.

וחבר הכנסת אילן גלאון, אבל אני מקריאה את רשימת חברות הכנסת שהגישו את ההצעה וכמובן חברת הכנסת זהבה גלאון, אני אחזור על שמה שוב. אנחנו שמחים לארח פה את הוועדה לקידום מעמד האישה.


הנושא שאנחנו התכנסנו לכבודו היום זה אחד מהנושאים, אני חושבת, שהם מסמלים את החברה שלנו, עם כל ההתקדמות, עם כל התמורות שחלו בשנים האחרונות. מרכזי הסיוע משמשים בעצם כחדר המיון הקדמי של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. ראשית, הם אלה שנמצאים, הם אלה שזמינים 24 שעות, הם אלה שאמורים לתת את הסיוע הראשוני ולהחזיר לאותו קורבן אותה לאותה קרובן, את השליטה כדי לבחור מה היא הדרך הנכונה ביותר בעבור אותו נפגע, לפעול. בעצם מרכזי הסיוע מניחים לפניו את כל האופציות האפשריות. לא לכל אחד מתאים ישר לגשת להתלונן במשטרה. לא לכל אחד מתאים לעשות את כל התהליך, אבל ישנם מקרים שגם תוך כדי תהליך, מתבשל אצל אותו קורבן גם החוזק נפשי, כדי להמשיך את הטיפול במסגרות נוספות.

ישנם כעשרה מרכזי סיוע ברחבי הארץ והבעיה שלכבודה התכנסנו זה החוסר ביכולת לספק את השירות הזה בעיקר בפריפריה, כאשר כספי התמיכות הולכים ולא גדלים בקצב הנכון, כאשר במקביל הפניות הולכות וגדלות, מספר הסדנאות שהמרכזים צריכים לתת, כדי שיוכלו, אנשים, להתמודד עם המציאות המובאת בפניהם בצורה הטובה ביותר. חייב להגיד שגם מחירי הדיור שעלו, יש להם השפעה ישירה על יכולת הקיום של המכרזים האלה, כי שכר הדירה עולה. אפילו הדלק משפיע על היכולת, כי אם צריכים להגיע לפריפריה לתת הרצאות לקורסים בני 20 שעות לפחות, אז כמה מפגשים כאלה ואחרים. הגיע לידיעתי שלפעמים העלויות של הנסיעה עולים לפעמים על השכר של המרצה. בל נשכח את המתנדבים הרבים והקווים הפתוחים שגם להם יש עלות לא מבוטלת.

התקציב שהמדינה מעבירה לכל הארגונים ביחד, לא עולה על 4,200,080 ₪, לצורך הדיוק. אנחנו יכולים להבין שרוב הכסף מגיע באמת מפילנתרופים, או מגיוס כספים בארצנו או מעבר לים ולפעמים לא תמיד המצב הכללי, לא כאן ולא בשאר העולם, גורם לכך שהתרומות יגיעו בזרם וכמו שאמרה היום מיכל רוזין, מנכ"לית ארגוני הסיוע, גם אולי הידיעה של המדינה, או של משרד הרווחה, שלעולם לא ייווצר מצב שיטרקו את הטלפון בפני אותו מתלונן, או שלא יענו כי יש מחסור בתקציב. היא אמרה – גם אם אנחנו נצטרך לסגור את המרכזים הללו ולהגיע ולהפעיל קו מהבית – לא ייוותר מישהו בלי סיוע ולכן אולי המדינה יכולה להרשות לעצמה לא להזדרז ולהעלות במקביל.

אנחנו נדון גם באמת בפרטים, לפרטי פרטים שמופיעים אצלנו פה בנתונים, גם של מחלקת המחקר של הכנסת וגם הנתונים שקיבלנו ממשרד הרווחה לגבי התקצוב. אנחנו נבין את הפערים הגדולים שקיימים, אנחנו נבין איך קורה שכל מרכז ומרכז לא יודע איך להתכונן לשנה הבאה, מאחר שבכל שנה מחדש הוא צריך להגיש את כל הדו"חות, את כל האישורים, לעבור את כל המסכת מבלי לדעת כמה בסופו של יום הוא יקבל. גם כאשר כבר יש אישור, הכספים מועברים לקראת סוף השנה. לכו תקיימו מוסד בצורה הטובה ביותר בחוסר ידיעה.

אנחנו נפתח כמובן עם המציעות ולפי הסדר, חברת הכנסת אורית זוארץ.

בגלל שזה דיון משותף של הוועדה לקידום מעמד האישה, אני רוצה לומר כמה מילים, בסדר?

כאורחים ניתן לכם את זכות הדיבור גם, בבקשה ואחר כך נפנה למציעות.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה לברך את כל יוזמות הדיון. למעשה, הוועדה לקידום מעמד האישה קיימה בשבוע שעבר סיור במרכז שעוסק בנשים דתיות ואני חושבת שדרך הסיור הזה נחשפנו לבעיה מקרוב, כי עד שלא רואים את זה בעיניים, את התופעה הזאת שבה מרכזי הסיוע נתמכים על ידי ציבור מתנדבים, או למעשה ציבור מתנדבות. מרכזי הסיוע מקבלים רק 20% מהתקציב השוטף שלהם מהממשלה. אותם 4 מיליון שקלים הם ממש לעג לרש, כי למעשה, מאז הקמת מרכזי הסיוע עד היום, היקף הפעילות גדל פי שמונה. פי שמונה. עכשיו, הדבר הזה היה צריך לבוא לידי ביטוי, להתגלם, באיזו שהיא עלייה של אותו תקציב ממשלתי.

הוועדה לקידום מעמד האישה אירחה, ביחד עם ועדת העבודה והרווחה את השר הקודם, את השר בוז'י הרצוג והשר בוז'י הרצוג נתן לנו הבטחה מפורשת שתינתן למעלה העלאה בשיעור התמיכה.

ציפי, זה היה בחוק ההסדרים ואתם הצבעתם נגד. זה הופיע באחד הסעיפים של חוק ההסדרים ואתם בהצבעה הצבעתם נגד הסעיף הזה.

אני רוצה לומר שבהקשר הזה יש לנו הבטחה מפורשת של שר בממשלה ואנחנו מצפים מהשר כחלון, שהוא שר רווחה שהנושא הזה מאד קרוב לליבו, פשוט להמשיך את ההבטחה שניתנה על ידי השר הקודם.

עכשיו, חשוב לי לומר שהייתה לי פנייה אישית לשר, בעקבות הפנייה של מרכזי הסיוע ויש נכונות אמיתית של המשרד לסייע בעניין הזה ואני מאד מקווה שהישיבה הזאת תפעל כדי לקדם גם את עצם העברת התמיכות עכשיו. אנחנו בעצם מדברים על בעיה נקודתית, שהיא העברת התמיכות כרגע ועל בעיה יותר רוחבית, שהיא בעיית עצם התקציב, כי התקציב כרגע הוא תקציב דל וזעום לעומת הצרכים שלכם.

אני רוצה לדבר גם על עניין ההסברה. בעצם מרכזי הסיוע הם אולי נמצאים היום בחזית ההסברה בבתי הספר, במוסדות החינוך, בכל מה שנוגע למניעה ולאיתור. הנושא הזה של מניעה ואיתור הוא קריטי בטיפול הזה בסוגיה של הטרדות מיניות ואני חושבת שגם כאן אתם חלוץ ההולך לפני המחנה ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי לחזק אתכם ולמעשה כדי לתת לכם את הכוח לשרוד ולפעול, כי אתן באמת פועלות מתוך תחושת שליחות עמוקה. מי שלא ראה איך באמת המרכזים האלה עובדים – לא מבין מה זה פיקוח נפש - כי אתם ממש מפקחים נפשות של אותן נשים, של אותן נערות שמגיעות אליכם ואני חושבת שלכן הדיון הזה הוא כל כך חשוב וקריטי, כדי להעלות את המודעות לנושא הזה של העלאת התקציב של מרכזי הסיוע, כך שהמדינה תשתתף ואנחנו לא נצטרך כל שני וחמישי לקבל הזמנה לעוד כנס התרמה ועוד כנס התרמה, כי זה כרגע מה שאנחנו עושות, מה שבסופו של דבר משקף את הוזלת היד של המדינה.

במושגים של תקציב מדינה, 4 מיליון שקלים הם סכום שהוא כסף קטן ולכן חשוב כל כך להיאבק על הגדלת התקציב הזה ואני מאד מקווה שהדיון המשותף הזה יתרום כדי לקדם את העניין.

בהחלט. אנחנו מברכים גם את הגברת ורד סוויד, שהצטרפה – מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה. אנחנו נזדקק לך ונזדקק לדחיפה שלך וגם ללחישה על אוזנו של ראש הממשלה, כי זה באמת מובא לפתחנו ואם לא נעשה בזמן הקרוב משהו, ייסגרו מרכזים בפריפריה.

עכשיו אנחנו נעבור למציעות. הצעה לסדר היום במסגרת דיון מהיר ועם רשימת המציעות, חברת הכנסת אורית זוארץ.

כבוד יושבת הראש, תודה על קיום הדיון החשוב הזה. אני חייבת לציין שחברת הכנסת יחימוביץ הציעה ופנתה ואנחנו חברנו וללא שום היסוס נענינו לפנייה, כי הנושא הזה מבחינתנו הוא אחד הנושאים הראשונים במעלה, שאנחנו צריכות לטפל בו. אני רק רוצה לדעת אם יש כאן נציגים ממשרדי הממשלה, האוצר? כי פה אני רואה את כל הארגונים ואנחנו מדברות ---

התחושה שאנחנו הגענו לכאן – לשכנע משוכנע.

לא, לא, אוצר יש, היא עברה מהסחר עכשיו. ובריאות? בריאות ורווחה נמצאים. אוקי, מצוין.

הזמנות אנחנו הוצאנו לכולם.

אני תמיד שואלת אם הם נמצאים, כי הם מוזמנים ומגיעים ולא תמיד אנחנו יודעים.

זה נכון. לפעמים אני חייבת להגיד לך, גם כשהם נוכחים הם נוכחים נפקדים, אז זו גם בעיה בפני עצמה.

כן. לי חשוב שיבואו ויכינו שיעורי בית ואנחנו נשמע נתונים ונשמע הצעות. אנחנו ציינו השנה את חוק איסור הטרדה מינית שנחקק לפני 12 שנים, בת מצווה עשינו. ברמת התקציבים לא ראינו שום שינוי בהתייחסות, למרות שאנחנו רואות שלאורך השנים יותר ויותר פונות ומתלוננות, בעיקר לאור העובדה שיש מודעות יותר גבוהה ולא ראינו את המענה התקציבי ההולם, גם להצעת החוק הזו, שהיא כביכול לא תקציבית, אבל היא מצריכה ומחייבת טיפול.

במקרה שלנו, אני חושבת שהמדינה צריכה לקחת אחריות על הקורבנות. אני הגעתי עכשיו מוועדה שניהלתי מאבק בסחר בנשים ודו"ח משרד הבריאות ומחויבות שלנו לקורבנות הסחר. קורבנות שבחלק מהמקרים העבירה נעברה מחוץ לגבולות ישראל. במקרה שלנו, קורבנות תקיפה מינית – בתוך מדינת ישראל – האחריות צריכה להיות כפולה ומכופלת. לצערי הרב אני לא רואה את האנשים האחראים לוקחים אחריות ונותנים מענה תקציבי. כי מדובר בתקציב וכמו שאמר שר האוצר על הפודים, זה כשנושאים מסוימים לא בסדר העדיפויות. אני חושבת שמכאן צריכה לצאת הקריאה להעלות את זה חזרה לסדר העדיפויות.

אגב, את ההסתייגויות בחוק ההסדרים, חברת הכנסת חוטובלי, העליתי, יחד עם חברי וחברותי ואתם הצבעתם פה אחד נגד.

אתה לא יכולה להגיד פה אחד, ישנם גם חברים שהיו בקואליציה.

אז היו כאלה שלא יצאו, סליחה. היו כאלה שיצאו מהאולם.

בוא לא נהפוך את זה למשחק. סליחה. גם חברת הכנסת חוטובלי, גם חברת הכנסת זוארץ – פה אנחנו בתמימות דעים - בואו לא נהפוך את זה לא למאבק פוליטי ולא למשחקים כאלה ואחרים. אנחנו לפעמים יודעים, ישנם כללים מסוימים ובואו לא נעלה את המפריד, אלא את המאחד וכולנו פה באחדות דעים לגבי מה צריך לעשות כדי למנוע את הקריסה. בבקשה, עוד משפט לסיום, כי אני רוצה גם לחברות הכנסת הנוספות ולארגוני הסיוע לומר את דברם.

תני לי לסיים, אני אסיים את דברי.

בבקשה.

המחבר צריך להיות במליאה. כשאנחנו מרימות את היד ומצביעות בעד או נגד תקציב – לשבת כאן ולהתחבק ולתמוך אחת בשנייה וכולנו וביחד וכל חברות הכנסת – ונכנסים למליאה ומצביעים נגד. אז אני חושבת שצריך לעצור את המוסר הכפול הזה וצריך להצביע בעד. אני מצפה גם מכן, בתור חברות בקואליציה וגם מאיתנו – אנחנו נתמוך ונסייע ונעזור – להעלות את הנושא הזה לסדר היום ולטפל בו ברמה התקציבית. מדיניות נקבעת בתקציב. מדיניות לא נקבעת באחווה משותפת והבנה שכולנו צריכות להיאבק בסוגיה הזו ובמקרה הזה מדובר בתהליך של הפרטה, המדינה מסירה אחריות מעצמה, מעבירה את זה לארגונים, הארגונים לוקחים את זה על עצמם. הם מוכנים לגייס משאבים, הם מוכנים לעשות ערבי התרמה, אבל זה צריך להיות האקסטרה. הבסיס והיסוד צריך להיות בתקציב. Build in בתקציב, לא איזה שהוא סכום שמישהו עושה למישהו טובה, ואני בטוחה שבמקום הזה אנחנו תמימות דעים ואנחנו גם נעבוד בשיתוף פעולה. תודה לכם.

תודה רבה. מהנקודה הזאת אנחנו נמשיך, כי גם חברות בקואליציה, אבל ברגע שאנחנו נגיד אנחנו לא הצבענו כנגד מרכזי הסיוע, אז אנחנו כאילו נשים אצבע מאשימה כלפי החברים האחרים שבמשמעת קואליציות כזו או אחרת קיימו את המשמעת.

יש לי הערה לסדר – אני מבקש בכל פעם שאתן אומרות תמימות – תשימו קו נטוי, /מים. תמימים.

אנחנו תמימות, אנחנו הרוב.

לא נקפח אותך חבר הכנסת גילאון.

בוודאי שלא. אני אפנה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שבאמת היתה ראשונת היוזמים בנושא, בדיון הזה וגייסה אותנו ככה ואני חושבת שלאורך הזמן אנחנו די משתפות פעולה בנושאים הללו וגם לפעמים מצליחים לשנות כמה דברים. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ.

טוב, קודם כל לא מדובר בהפרטה, כיוון שזה מעולם, מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית מעולם לא היו באחריות המדינה.

אני מדבר על האחריות, חברת הכנסת יחימוביץ. אחריות לקורבנות.

חד משמעית בעניין האחריות אני איתך. על כל פנים, חלק מהמאפיינים הייחודים יוצאי הדופן של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שנוסדו באופן עצמאי מתוך אתוס של עצמן והבחירה שלא להיות מתוקצבות לחלוטין על ידי תקציב המדינה, היא בחירה שלהן והיא נובעת מהחלטה אידיאולוגית, כיוון שהאתוס הטיפולי בנפגעת הוא לא רק אתוס של טיפול במי שנגרם לה אסון אישי, אלא גם הוא שואב מהפמיניזם ומערכים קולקטיביים ומתחושת העצמה בכך שמה שקרה לה, הוא לא איזו תאונה מקרית, אלא חלק מהמבנה הפטריארכאלי של החברה. זה אתוס שלא בטוח שהיה שורד את כל הממשלות ועדיף שהוא לא יהיה נתון בידי כוחות קואליציוניים כאלה ואחרים ועדיף שהאתוס הזה ימשיך להישמר, כיוון שהוא באמת יחיד במינו והוא מאפשר באמת את הטיפול ההוליסטי שהוא גם חברתי וגם פסיכולוגי פרטני.

אבל, עוד הערה אחת בעניין הזה – מרכזי הסיוע הם היחידים שמטפלים בנפגעות תקיפה מינית – זה לא שנפגעת תקיפה מינית, אחרי הפגיעה יש לה לעשות שופינג בין כל השירותים. זה המקום היחיד שהיא יודעת להתקשר אליו – 1202 – זה המספר. סליחה שאני מציפה אתכם ברגע זה בטלפונים, אבל זה המספר היחיד שיש לנפגעת להתקשר אליו. אף אחד אחר לא יושיט לה יד.

את צודקת, חברת הכנסת זוארץ, שבין ההחלטה שלהן לשמור על אוטונומיה, לבין התנערות מוחלטת של המדינה – יש עוד טווח מאד מאד גדול – ונראה שהמדינה די שמחה על ההחלטה שלהן, ולוקחת עוד צעד אחורה ועוד צעד אחורה, כי אנחנו רואים באמת, אנחנו בשנים האחרונות ראינו עלייה זוחלת של שיעור ההשתתפות של המדינה, שהוא באמת עומד על 20-25%. עלייה זוחלת דלה, שלא עומדת בכלל בפרופורציה להיקף הפעילות של המרכזים, שעולה כל הזמן. כי אנחנו בסוג של פרדוקס. מצד אחד המודעות גדלה באמת ונשים, ככל שהן צעירות יותר, למרבה האבסורד, התודעה הפמיניסטית שלהן יותר מוצקה והן יודעות שגופן שייך להן הן ערות יותר לזכויותיהן וגם בגלל ההצפה במודעות הציבורית שעולה עם השנים – יש להן נטייה להתלונן יותר בקלות – אם כי עדיין בקושי רב. רוב הנפגעות לא מתלוננות. יש להן נטייה להתלונן יותר בקלות מאשר פעם ולכן המרכזים מוצפים, מוצפים בפניות. העלייה היא תמידית ודרמטית בכל שנה באופן משמעותי ביותר, שעה שהתקציבים שלהם לא גדלים.

עכשיו, למה ביקשנו את הדיון המהיר הזה? כיוון שבשנה האחרונה כבר חרגנו אפילו מהכרסום התמידי בתקצוב של המדינה, בגלל שוועדת התמיכות במשרד הרווחה, משום מה, אני לא יודעת למה – לא התכנסה – ולכן התקצוב ממש ירד בצורה דרמטית. הוא ירד בעצם מ-4,761 ב-2010, ל-898,000 ₪, שזאת בדיחה, בשנת 2011 ואלוהים יודע מה יהיה ב-2012. עכשיו, זה שוועדת התמיכות לא מתכנסת, מעשי האונס לא נפסקים בינתיים. העבודה של מרכזי הסיוע לא מוקפאת בינתיים ולכן אנחנו צריכים פה לחדד. זה לא יגיע למליאה להצבעה. הלחץ כרגע צריך להיות על משרד הרווחה.

אני חייבת בנקודה הזאת להעיר שמשרד הרווחה טען שבעצם מי שאשר הוא משרד המשפטים, מאחר שהוא לא פרסם את מבחני התמיכה ולכן תלויים במשרד המשפטים. אנחנו נבקש גם ממשרד המשפטים וגם ממשרד הרווחה להגיד לנו איפה זה עומד ולמה ומה השתנה מהשנה שעברה לשנה, המבחנים.

אני מסיימת, משפט אחרון, אני רק מציעה.

בבקשה.

כיוון שזה לא יגיע למליאה וכיוון שאנחנו פה באמת מדברים על עניין מאד ספציפי, ברור שצריך להרחיב את היקף התמיכה, אבל כרגע אנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזאת. אני מציעה שבאמת נגביר לחץ בצורה מאד משמעותית ונצא מהדיון הזה מאוחדות יחד ואנחנו פשוט לא נרפה לא ממשרד המשפטים ולא ממשרד הרווחה, עד שהן יקבלו את הכסף המיידי הזה, בלי קשר כמובן למאבק הגדול והרחב יותר.

בהחלט. כעת לבאה בתור ברשימת המציעות, כמובן חברת הכנסת זהבה גלאון. ברוכה הבאה. זו פעם ראשונה שאנחנו בישיבה משותפת.

כן, נכון. אני שמחה להיות כאן. אני מצטערת שזה בנסיבות האלה כמובן. תודה לשלי על היוזמה. לפני מספר שבועות פנתה אלי מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע עם הסיפור הזה ואני דיברתי עם שר הרווחה ואז הוא סיפר לי באמת את הסיפור הזה, של ועדת התמיכות, וחשבתי – מה זה מעניין אותי מי אשם – אם זה המשרד הזה או המשרד הזה? מה ה מעניין אותנו בכלל, איך זה יכול להיות שמי שמשלם את המחיר כל פעם מחדש? עכשיו, השר כמובן הבטיח שכשהוועדה תתכנס ואני גם יודעת שלשר יש כוונות טובות. אבל הדבר שהכי מקומם וזה כל פעם מחדש, שוב אנחנו מתכנסים כאן, חבורה נהדרת של אנשים---

ואילן.

ואילן. לא אמרתי נשים, בגלל זה אמרתי אנשים.

לא, אבל היא התכוונה – אנשים ואילן.

אנשים ואילן.

הוא תמיד חבר של כבוד בפורומים האלה.

זה לא בגלל שאני נעלב, אני צריך ללכת לוועדה אחרת.

יושבות כאן מנהלות של מרכזי הסיוע ויושבות כאן חברות כנסת מחויבות, באמת מחויבות למאבק ולמה אנחנו צריכים את הישיבה הזאת אחת עם השנייה? זאת אומרת, אנחנו ר וצים להעלות- למה לא מתייצב כאן השר שהבטיח ואני לא מדברת פרסונאלית, אלא התפקיד, השר שהבטיח אז. למה תמיד הארגונים, לצורך העניין מרכזי הסיוע, צריכים לקושש על הפתחים כאילו שמדובר באיזה טובה שמישהו עושה למישהו.

שלי תארה קודם את העמדה האידיאולוגית של המרכזים, על העצמאות שלהם. זה בוודאי בוודאי לא עומד בסתירה שמדינה יש מחויבות ולמדינה יש אחריות ואני לא רוצה שאנחנו נסתפק עכשיו, באמת זה S.O.S הנושא של ועדת התמיכות שצריכה להעביר, אבל אני חושבת שזה בכלל לא הנושא הזה. הנושא הזה זה עכשיו כרגע. הסוגיה הרחבה יותר היא מידת התקציב שהמדינה מחליטה שהיא מעניקה למרכזי הסיוע.

אני רוצה לומר משהו קשה ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל המדינה הופכת להיות אלימה כלפי מרכזי הסיוע. זו אלימות של המדינה. מדינה שלא מקצה משאבים לפעילות – זו אלימות של המדינה – אין דרך אחרת להגדיר את זה. תודה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת זהבה גלאון. לפני שנפספס את חבר הכבוד שלנו כאן, לפני שהוא יפרוש לוועדה אחרת.

לא באתי בגלל כבוד.

כמובן, נו אילן. בוא לא ניכנס למקומות כאלה.

אתה לא יכול לעצור אותנו בכבוד שאנחנו רוחשות לך.

אנחנו לא יכולות שלא לכבד את הנוכחות הגברית שלך פה. אני אעביר לך את רשות הדיבור.

אני באמת אעשה את זה בשני משפטים משום שאני לא יכול מאשר חברותי לומר את הדברים, מה עוד שאני גם יציר כפיהן של נשים, אז אני בדרך כלל מאד כנוע בדברים הללו.

זה טוב.

הבעיה המרכזית היא כמו שזהבה כאן ציינה מקודם וגם שלי – זו מסגרת האחריות. אני בהחלט רואה במאבק הזה מאבק מעמדי כולל ולכן אני לא רוצה להיכנס לעניינים פוליטיים מהסיבה הפשוטה, חברת הכנסת זוארץ, כי גם בממשלה הקודמת והקודמת שהייתה ונדמה לי שזהבה ואני היחידים פה שיכולים להגיד – אנחנו ידנו לא הייתה במעל, לפחות לא בעשור האחור.

גם אני לא, סליחה. יש גבול באמת.

גם את לא, נכון. גם את לא. אז לכן, בואו, זה לא הנושא בכלל. הנושא המרכזי הוא מדינה שמבקשת להשתחרר מאחריויותיה. ואני יודע, כל פעם שואלים במה אתם עוסקים, הרסת לי, קלקלת לי ---- הייתי כמו בשושנה בן החוחים ועכשיו אתה קלקלת לי.

אתה מדבר איתי?

נברך את חבר הכנסת אחמד טיבי שהגיע.

ואני באמת זה המשפט שאני רוצה לומר כאן, אם נתייצב אחרי כל החלטה שתהיה פה. הבעיה המרכזית בסופו של דבר היא לגמרי בעיה מעמדית של מדינה שרוצה להשתחרר מכל אחריויותיה. ולכן, כל פעם שואלים במה אנחנו עוסקים – אנחנו עוסקים במאבק – נמאס לי ממאבק. אני לא רוצה כל החיים שלי לעסוק במאבקים. אני רוצה ללכת להסדרים הגונים והוגנים.

אז תתפטר מהכנסת, אילן.

לא, אני אגיד לך, אני לא באתי למאבק. האמת היא שהייתי רוצה לקבוע, מה אני אעשה ששני שליש מהמפלגה שלי נמצאים פה, אנחנו תמיד, המפלגה שלנו נמצאת בעניינים הנכונים. נמאס לי מהנימוקים. אני רוצה להגיע באלף השלישי להסדרים הגונים. לא על כל דבר צריכים להילחם ולא בשביל כל דבר צריך להקים ארגון. יש שתי עמותות עיקריות, או שלוש שאני מכיר אותן. אחת היא ממשלת ישראל, היא צריכה לטפל בעניינים האלה, ובמצב של מדינה במכרז – יש אלימות כלפי מרכזי תקיפה מינית וזאת הבעיה. זה חלק מהבעיה הגלובלית והכללית.

תאמינו לי, בשורה האחרונה, הכי אישי והכל פוליטי ומי שאומר לכם לא ככה – לא אמת. זה מה שיש לי להגיד.

תודה רבה לך. תרמת לנו מאד, אתה יודע את זה. אנחנו נעבור עכשיו למנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, הגברת מיכל רוזין. אנחנו נעשה את זה, כדי שאנחנו לא נשמע רק את חברי הכנסת מדברים, אנחנו ניתן למוזמנים פעם, לחברי הכנסת פעם ונעשה מן פינג פונג שכזה, כדי שלא נדבר רק עם עצמנו.

בבקשה, חברת ה-, כבר מיניתי אותך לחברת כנסת. מי יודע? בהחלט היינו שמחים לכוח שכזה. הגברת מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, בבקשה. בואי תשימי את הדברים על דיוקם, איפה אנחנו עומדים, מה ה-S.O.S ומה כמובן בהמשך נצטרך להרחיב.

טוב, תודה. אני אשתדל מאד לקצר, כי אני רוצה לתת לחלק מחברותי לדבר, אז אני חושבת שזו אולי הפעם, אני לא יודעת אם היחידה, אבל לראות פה את כל מנהלות מרכזי הסיוע, תבינו עד כמה הדיון הזה חשוב לנו ועד כמה משמעותי עבור מרכזי הסיוע. קודם כל, אני חייבת להדגיש והדגישה את זה גם חברת הכנסת לוי - אנחנו נמשיך לתת מענה ונמשיך לתת תמיכה – 24 שעות ביממה לכל נפגעת ונפגע שיפנו אלינו. קווי החירום הוקמו לפני כמעט 40 שנה בתל אביב, על ידי נשים פמיניסטיות שהקימו אותם מבתיהם הפרטיים. 33 שנה, סליחה. אנחנו מקוות שלא נצטרך לחזור למצב הזה, כמובן, אבל אין מצב, לא יקרה מצב שנפגעת או נפגע שיפנו אלינו, לא יקבלו מענה, לא מקבלו ליווי ולא יקבלו תמיכה וזה חשוב מאד מאד לומר.

איפה כן זה פוגע, כמובן? כי יש הצטמצמות בפעילות ויש הצטמצמות כמובן במועסקות בשכר ויש הצטמצמות בכל מיני שיטות שהמרכזים מנסים על מנת להצליח להתקיים. זה פוגע בפעילות הנוספת, בפעילות של חינוך ומניעה. אם אנחנו מדברות על כך שכל כך חשוב שלא רק נסייע ונטפל ונתמוך בנשים ובגברים שפונים אלינו בדרך כלל וכבר בבגרותם, ומספרים לנו למעלה מ-60% על פגיעה מינית בילדות, אנחנו רוצים גם היום להפיץ בעצם את הידע שנרכש אצלנו, בכל כך הרבה עשרות שנים נרכש, מתוך התמיכה והסיוע לנפגעות ונפגעי תמיכה מינית, אנחנו רוצים את הידע הזה להעביר הלאה, אם זה על ידי סדנאות, אם זה על ידי הרצאות, אם זה על ידי הכשרות. לא יתכן שמורה, רופא משפחה, עובדת סוציאלית, יועצת חינוכית בבית ספר, לא יראו את הילדות, את הילדים שנפגעים, שלא רואים אותם. הם מגיעים אחרי שנים להתקשר אלינו להגיד – אף אחד לא ראה אותי – לא ראה אותי כשהייתי אנורקטית, לא ראה אותי כשנרדמתי בשיעור, לא ראה אותי הרופא שלא התייחס. לא ראו את הדברים, שלחו אותנו לטיפול פסיכולוגי כזה או אחר, גם הפסיכולוגים לא ראו אחת מהמטרות הכי חשובות בשנים האחרונות של מרכי הסיוע זו הפצת הידע החוץ על ידי סדנאות בבתי ספר, במקומות עבודה, על ידי הכשרה של אנשי מקצוע, אנשי משטרה, פרקליטות ואנחנו רואים את התוצאות. אנחנו רואים את זה בבתי המשפט, אנחנו רואים את זה בבתי ספר. אנחנו רואים את התוצאות החיוביות של העלאת המודעות הציבורית.

כמובן שהעלאת המודעות הזאת גם מביאה לפניות אלינו וליותר ביקוש גם לסדנאות ולהכשרות וכדומה. אם תראו באמת את הטבלה מספר 1 אז תראו את העלייה של 663 אחוז בקבוצות תמיכה, 565 אחוז בקבוצות הכשרה, 166% בהרצאות. כל הנתונים האלה מדברים באמת על השוואה מ-2000 ל-2010 של עלייה באמת גבוהה בפעילות שלנו.

חשוב מאד גם להגיד, תקציב מרכזי הסיוע הכולל בשנת 2010 עומד על 16.5 מיליון ₪.

a. מיליון בסך הכל, זה הסיוע מהמדינה.

נכון, בין המרכזים השונים זה משתנה. זה אומר בין 18.4 אחוז ל-31.6 אחוז ותודה לאילן על החישובים הללו לטבלאות שלנו.

וזאת לא העלות הממשית, כי בעצם 80 אחוז מהעובדים הם מתנדבים.

אולי תבקשו סיוע ממדינות זרות.

נכון, יש לנו למעלה מ-1,000 מתנדבות ומתנדבים מכל רחבי הארץ, שעושים עבודת קודש וכמובן שאנחנו נעזרים בהם ונתמכים. כמובן שגם עבודת מתנדבים עולה כסף, כי אם מתנדבת נוסעת אז צריך לממן את הנסיעות שלה ויש ביטוח מתנדבות וכדומה. אבל כמובן שבזכות המתנדבות שלא היו עובדות אם ---

אבל גם את המתנדבות צריך להכשיר וההכשרה שלהן עולה כסף והכסף הזה נופל על כתפיכם.

בוודאי, בוודאי. אנחנו רואים פה את ההכשרה, בוודאי. אז חשוב לומר, אנחנו קודם כל אתמול, אולי בלחץ לקראת הדיון, עברה ועדת התמיכות. ריקה ממשרד הרווחה תוכל לדווח יותר, אבל התקציב, נכון לעכשיו ממה שאני יודעת, לא השתנה, לא עלה, למרות הבטחתו של השר יצחק הרצוג לפני כחצי שנה, פה בוועדה, שגם העבודה והרווחה וגם מעמד האישה וגם זכויות הילד, הוא הצהיר שתקציב התמיכות למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית יעלה באופן משמעותי. גם המנכ"ל התחייב לדון בכך בדיון ---

המנכ"ל לא התחלף, אז אין תרוץ – אני כבר לא שם.

אותי למדו שהבטחה שלטונית היא הבטחה שעוברת, במיוחד שזה באותה ממשלה.

כן, גם אותי. נו באמת. תנסי להגיד את זה לשרים.

אנחנו לא מצפות למימון של- לפי מבחן התמיכות, דרך אגב, אנחנו יכולות לקבל מימון של עד 75%.

נכון.

אבל אנחנו מדברות על כך שהמדינה תעמוד לפחות במימון של 40% מכלל התקציב, למשל בשנה האחרונה של 16.5 מיליון, אז מדובר על כ-6.5 מיליון שקלים לשנה האחרונה, על מנת שבאמת ---

לכמה מוקדים בסך הכל, מיכל?

10 מרכזים ברחבי הארץ, מקריית שמונה ועד הנגב ועד אילת.

אנחנו מדברים על פער של 2 מיליון. את יודעת מה, בואי נפנה למשרד הרווחה לשאול איפה זה עומד. אולי ההבטחה השלטונית ---

למה, נפנה לפרלמנט האירופי, אבל אז יחקרו אותם, זה לא טוב.

אני אשמח אם אפשר יהיה לתת לחברותי מהפריפריה, כי באמת עלה פה העניין של הפריפריה והחשיבות של ההוצאות הנוספות שמשרד הרווחה בכלל לא מתייחס אליהן, כמו נסיעות. אני אתן לליזה ניקוליאצ'יק, שהיא מנהלת מרכז הסיוע מסל"ן לומר את דבריה.

בבאר שבע, בבקשה, ליזה.

אני רוצה להגיד בכמה מילים שמרכזי סיוע חוסכים למדינה המון המון כסף, הרבה יותר ממה שמקבלות, כי מאות מתנדבות זה שווה ערך של שעות עבודה, הן דוברות 8 שפות. אני רוצה לראות רווחה אחת שעומדת בלחץ כזה של מאות פניות, שעות של ליווי וסיוע ב-8 שפות, ברב תרבותיות, בהתייחסות וכן הלאה. היא מממנת לנפגעות נסיעות בכל השטח, כמו שבצפון או בדרום, לא חשוב לאיזה מקום. גם בתל אביב ובמרכז זה לא כל כך פשוט להגיע ממקום למקום. מממנים, תומכים, עושים שמיניות באוויר כדי לספק את השירות.

יותר מזה, כשמדברים על לתת למדינה לעשות X דברים, בואו נחשוב על איזו שהיא מן מחויבות חברתית – אישה שמוכנה למרות המצב הכלכלי שלה – לבוא ולתרום מהנשמה שלה, מהשעות שלה לאחרת – זה הרבה יותר משמעותי אפילו מלתת איזו שהיא שעת טיפול. אני הייתי פסיכולוגית, סליחה, מותר לי גם להשוואת. זה נורא נורא כואב.

אני רוצה להגיד שכשאני יוצאת לרחוב למכור נעלים, אני תמיד אומרת, זכרונו לברכה אבא שלי, אם הוא היה צריך לראות שבהשקעה שלו בלהשקיע בבת שלו לקבל שני תארים בפסיכולוגיה ואני מוכרת נעליים ברחוב.

ליזה, צריך להגיד למה את מוכרת נעליים – כדי להכניס כסף למסל"ן. הייתי שם, יש סיפורים מדהימים.

כדי להכניס X כסף, לממן את הסיוע בחינם, מקצועי, את הליווי של המתנדבות. יותר מזה, אני רוצה להגיד, אני רוצה להסתכל על כל מנהלות מרכזי הסיוע שמקבלות שלושת רבעי משרה בתפקיד, משרה שהיא 24 שעות, 48 שעות, זה ניצול של כוח אדם מקצועי, לא הוגן. זה לא הוגן. הצוות שלי, 14 אנשי צוות, שצריך להיות יותר מ-20 במרכז, לכל המרכז, תכפילו את מה שאני אומרת ואני דורשת מהם עבודה אין סופית. זה גם חוסר כבוד לעובדים וניצול של מחויבות חברתית של מאות אלפי אנשים. זה נותן להם הערכה. יותר מזה, רחל דבר על חדר 4 ששנים אנחנו עושים את המלחמה.

כדי ללוות אישה, נפגעת מדרום, את כל השטח של הנגב, לחדר 4, חדר אונס שלא קיים, אנחנו נוסעים לוולפסון שעות, 20 שעות, לפעמים 12 שעות. תלוי. מתנדבת ---

מתנדבת שמסיעה את הנפגעת.

עלות של נסיעה, רחל יודעת את הפרטים, היא איתנו במאבק הזה, נפגשת ושומעת. אם זאת בחורה בדואית שנפגעת, אין שום מצב שהיא תלך לקבל טיפול, כי היא צריכה לחזור בערב הביתה והלוואי שהיא ---

היא יכולה לסכן את חייה בעצם הפניה.

היא מסכנת את החיים שלה גם במקום שהיא עושה את הבדיקה, אבל אם זה עוד שעות נוספות, יש מיליון ניואנסים. אין לנו זמן לומר את זה. אבל זה נורא כואב. אני מתנצלת על האמוציונאליות, אבל כואב לי שעוד פעם אנחנו מגיעות לשכנע את המשוכנעות. מול מי אנחנו מדברות? אתן חברות שלנו וחברים, אתן תומכות ומבינים. איפה האנשים שצריכים לקבל את ההחלטה שכל כך קל להתנער מאחריות ומהנושא. כי הנושא שלנו לא סקסי, סליחה, למרות שאנחנו מדברים על ---

הגיעה אלי אחת מהפניות, אולי באמת של ה-S.O.S, זה לגבי מרכזי הסיוע בצפון. אני באמת אמרתי, אני אגייס לנושא הזה את השר לפיתוח הנגב והגליל ונראה מה אפשר יהיה לעשות, אבל זה עדיין לא מספיק, כי גם אם זו תהיה איזו שהיא הוראה, זה יהיה זמני, חד פעמי, אבל גם זה יהיה מבורך. אני רוצה באמת, כדי להבין איפה זה עומד, לפנות לאגוזי לליב. ספרי לנו מה הסכנה, איפה אתם עומדים, מה חסר.

מה לא חסר.

שנבין, שנראה את התמונה, כי תיכף הרווחה יאמרו מה צפוי.

אני פניתי כי אנחנו נאלצנו החודש באמת לסגור את השלוחה שלנו בגליל. אנחנו מרכז סיוע חיפה והצפון, אנחנו עובדות במרחב שבין חדרה לנהריה עד בית שאן. אחד הדברים שראינו שכדי להגיע לכל המרחב הזה אנחנו חייבות להכשיר מתנדבות באזורים, כי להוציא ליווי לבית שאן אנחנו צריכות מתנדבות מהאזור, כי להוציא מישהי מחיפה לבית שאן לליווי, זה בלתי אפשרי. אז פתחנו שלוחה באזור העמקים ולאחר שזאת הייתה הצלחה גדולה, פתחנו גם שלוחה באזור הגליל, לפני 5 שנים והחודש אנחנו נאלצנו ---

אולי תסבירי קצת איפה זה הגליל.

שלוחה זה אומר שהייתה לנו רכזת שעבדה מהבית שגרה במשגב ומשם היא הפעילה את השלוחה ואנחנו מצאנו מקומות שבהם העבירו הכשרה למתנדבות, פעם במועצה, פעם במועדון בקיבוץ, כל פעם משהו אחר וכך היא הכשירה שם מתנדבות. נכון להיום אנחנו פשוט לא יכולות להמשיך לתקצב אותה והפעילות שלנו הולכת ועולה. גם התקציבים הולכים ועולים, אנחנו עדיין לא יכולות לכסות את כל הפעילות והחל ממחר היא מסיימת את עבודתה במרכז הסיוע, לצערנו הרב מאד, כי היא הייתה אישה נפלא ועשתה עבודה יקרה. המשמעות של זה זה שהמתנדבות ימשיכו לקבל הכשרות ממשהי שתיסע מחיפה כדי להכשיר אותן, אבל תהיה לנו הרבה פחות פעילות מול מרכזי הרווחה באזור – בכרמיאל, בנהרייה ---

והבירוקרטיה בדברים האלה זה משהו שהוא ---

כן, מול בתי הספר, כל תחום של ---

זה יכול לעלות גם בחיים.

זו דוגמא נקודתית שמראה על הרבה מאד, כל אחת מהמנהלות פה אם הייתה מקבלת את זכות הדיבור, הייתה מספרת על דוגמא שהיא סגרה פעילות או צמצמה פעילות. אני חושבת שחשוב גם לשמוע מנאילה עוואד, לגבי המגזר הערבי, כי גם שם המצב חמור.

בוודאי.

פשוט, מה שמדאיג אותי לאחר הדיון הזה וכל ה---

רגע, תציגי את עצמך לפרוטוקול.

נאילה עוואד, אני מנהלת פרויקטים בעמותת נשים נגד אלימות, שמפעילה את מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ופיזית. אנחנו יושבות בנצרת, אבל אנחנו משרתות את האוכלוסייה הערבית, הנשים מהחברה הערבית.

וגם לכן יש קושי.

בטח שיש לנו קושי ועוד איך. במיוחד עם כל הקשיים שדיברו חברותי וכל הנושא של הפריפריה וכל האחוזים למשל של קבוצות תמיכה, שממילא אנחנו לא מגיעות לשם והקריטריונים של משרד הרווחה ואז אנחנו מקבלות אפס ניקוד וזה אומר שזה פוגע בתקציבים שלנו. אבל מה שמדאיג אותי ומה שחשוב לי, זה כל העניין של האלימות של המדינה כלפי נשים ובמיוחד נשים שסובלות מאלימות. אנחנו רק יצאנו מהמכרזים של המקלטים, שלאחר 18 שנים וזה כל העניין של ההפרטה, איפה המדינה מובילה אותנו? היא מובילה אותנו בנושא הזה שהיא פוגעת אך ורק באוכלוסיות המוחלשות, במיוחד אוכלוסיות הנשים שהן נפגעות אלימות והם מוכרים אותם. מוכרים אותם לאנשי העסקים וזה מה שקרה למקלט שאנחנו מפעילות 18 שנים. ביום רביעי קיבלנו החלטה של המשרד, ועדת תמיכות של המכרזים, שהם מכרו אותו לאיש עסקים שמפעיל הכשרות מקצועיות ושלוחה לוינגיט. זה נורא מסוכן.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ דיברה על האידיאולוגיה הפמיניסטית ואני חושבת שזה הנכס של המדינה שארגוני נשים מפעילות שירותים כאלה, מפעילות ומורידות את העומס של אותם שירותים ובאותו זמן הם נותנים לנו סטירת לחי בזה שהם יכולים למכור את השירות, אם הם מוציאים אותנו למכרזים, או אפילו ל-RFI, של דירת מעבר לנערות במצוקה, שבחודש מאי הם אמרו לנו, ב-15 במאי, ההסכם הסתיים במרס עם המשרד. RFI זה מכרז פנימי, אז אנחנו מאריכות את זה, שולחות מכתב למשרד שאנחנו רוצות להמשיך ולהאריך את ההסכם.

הנושא של המקלטים הוא נושא ---

לא, לא, אני רוצה לדבר על הסיכון. אם הממשלה תבוא ותפריט או תעלה את אחוז התמיכות למרכזי סיוע, זה אמור להיות ואנחנו אומרות שאנחנו צריכות להגיע ל-40%, לא יותר וחובה, וזו זכות שלנו כנשים הסובלות מאלימות ---

נאילה, אני גם אשמח אם באמת תשתתפי בוועדות, גם מחר.

אנחנו מחר נשתתף ויש עוד מידע שהכנו לנושא הזה.

מחר בוועדה לקידום מעמד האישה אנחנו דנים בנושא הזה.

וחשוב שגם הקול הזה יישמע. אני ואילן שהספיק כבר לצאת, אנחנו ראינו כמה חולאים רעים יש בהפרטה שמועברת. שירותים כמו בפנימיות לילדים ונוער חוסים וכמה רע כשהופכים את הכל לכלכלי ומי שבסוף מנהל את זה אנשים שהם בכלל קבלנים למשהו או למשהו אחר וזה מחלחל גם למטה.

נראה לי אבל, בהמשך למה שליזה אומרת כאן, נראה לי שכדאי שנשמע את משרד הרווחה. כי בסופו של דבר ---

רגע, רגע, אנחנו אמרנו, ציפי, שנייה, תני לי לנהל את זה בצורה שבה אנחנו גם התכווננו לעשות את זה. אנחנו שמענו יותר באמת גם בצורה, למרות שהבטחתי חבר כנסת מוזמן, אבל עכשיו אנחנו נפנה לחברת הכנסת אדטו שביקשה מזמן כבר את רשות הדיבור ולאחר מכן אנחנו נשמע את משרד הרווחה ולאחר מכן את חבר הכנסת אחמד טיבי, גם לך תהיה זכות דיבור וכך הלאה.

ומרכז הסיוע בקריית שמונה.

אנחנו גם לשם נגיע. תאמיני לי, כל מה שנוגע לפריפריה ופגיעה בפריפריה, אין סיכוי שאני אעבור על זה לסדר היום. בבקשה, חברת הכנסת אדטו.

טוב, אנחנו נמשיך בקו שכרגע אמרת על הפריפריה ובקו של ליזה על באר שבע ובקו שנאמר על הבטחה שלטונית ואני אחבר את כל הדברים האלה ביחד לשני דברים – לנושא הרפורמה בבריאות הנפש במעמד המרכזים, במידה שהרפורמה הזאת תעבור – והדבר השני, זה חדר מיון לנפגעות תקיפה מינית בבית חולים בבאר שבע, שמגלם את כל ההתייחסות ---

אתמול מנכ"ל משרד הבריאות הודיע לי שההחלטה התקבלה ועברה וזו בשורה, צריך להגיד.

לא, לא צריך להגזים.

לא, רגע, אתמול זה עבר. צריך להגיד גם כשלפעמים שיש הבטחה, אז אני יוצאת מתוך נקודת הנחה, אני יודעת גם מול רוני גמזו, דברים די עבדו כפי שהוא הבטיח. הוא אמר שזה עבר, התקבלה החלטה וזה עניין של סדר זמן קצר.

תרשי לי להוריד את ההתלהבות הזאת ומי שרוצה לקרוא יכול לקראות ב-YNET היום כתבה מאד גדולה של מיטל יסעור, על כל הנושא של חדר 4, עם בדיוק ההבטחות, כי לפני שנה וחצי, בעקבות ביקור שלי אצל ליזה במסל"ן בבאר שבע, נחשפתי לעובדה שבבאר שבע מנסים כבר תקופה ארוכה לפתוח חדר מיון לנפגעות תקיפה מינית, ובאותה עת, לאחר שהתגייסתי לנושא לעזור להן ועשיתי את זה מתוקף זה שארבע שנים קודם הייתי בוועדה מטעם משרד הבריאות, שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, לבחינת פתיחת מרכזים לנפגעות תקיפה מינית, שהמליצה בזמנו על פתיחת 6 מרכזים, כאשר היה לזה תקציב קבוע, מיועד. מה שקרה, הכסף קיים במערכת, הכסף היה מיועד, הכסף היה צבוע למרכזים האלה. באר שבע איך שהוא התמהמה, לא הסתדר להם ובסופו של יום הם החליטו להקים את המרכז הזה, עם הכשרה של המטפלים והמטפלות והמקום.

איתן חי עם, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, הבטיח לתת את כל 600,000 ₪ שהוקצו על ידי ועדה שאנחנו היינו חברים בה ומאחר שלצערי איתן התחלף באותה עת, אז גם ההבטחה של מנכ"ל משרד הבריאות דאז ---

בואי ניתן צ'אנס למנכ"ל הנוכחי לקיים את הבטחתו.

לא, לא, לא, חכי. זה לא נגמר. ואז, במשך שנה וחצי, שנה וחצי וליזה כאן העדה שלי, שזה מה שהיה, שנה וחצי.

כל חודש – אנחנו פותחים – סוגרים.

אנחנו בתקשורת ישירה עם משרד הבריאות לקבל את הכסף, שהובטח לוועדה שמשרד הבריאות הקים וגיבה את ההחלטות של הוועדה הזאת להקים 6 מרכזים במדינת ישראל. הוקם בחיפה, בהדסה, בפוריה ובאר שבע חיכה לכסף. ואז התחילו ההתחשבנויות. משרד הבריאות אמר – לא תגיעו ל-600,000, כי עכשיו אנחנו ביוני. יוני, חצי תקציב כבר עבר, אז תקבלו 400,000. לא תקבלו 400,000 ₪, כי כבר עבר עוד חודש, תקבלו 300,000 ובסופו של יום הגענו לזה שעכשיו זה נפל, כי משרד הבריאות על 80,000 ₪ שהיה פער בינם לבאר שבע – לא הסכימו לתת את ה-80,000 ₪ לסיום הפער.

הודעתו של רוני גמזו אליך מאתמול נובעת מפנייה של כתבת YNET למשרד הבריאות, ששאלה אותו מה עמדת משרד הבריאות.

אני חושבת שזה נובע מזה שגם בעקבות הצעת החוק של משרד הבריאות, בכל מה שנוגע לבריאות הנפש ואני שם מנסה להכניס ולהחריג את הנושא של נפגעות תקיפה מינית, ביחד עם ארגוני הסיוע, כדי לעגן אותם, היה חשוב לו להעביר לי את המסר כדי להעביר אותו לארגוני הסיוע.

אורלי, אני באמצע, רגע, שנייה. אורלי, אני באמצע זכות הדיבור שלי.

אם את אומרת שזה לא נכון – אני גם יודעת ---

אורלי, אני באמצע זכות הדיבור שלי ומאחר שאני מגבה את כל מה שאני אומרת בעבודה של שנה וחצי מול משרד הבריאות, מול המנכ"ל הנוכחי, המנכ"ל הקודם, מנהל מינהל רפואה, הלוך וחזור הפינג פונג ---

אז את אומרת שהוא משקר אותי מאתמול.

זה שאומרים שרוני גמזו אמר את זה אתמול, זה יפה. הוא אמר את זה אתמול כתגובה לפנייה של כתבת YNET לשאלה למה משרד הבריאות עדיין לא העביר את כל הכסף שהיה צריך להגיע לבאר שבע. אם באמת פתאום מה שהוא אמר אתמול, ועדת המכרזים התיישבה אתמול ואישרה את הכסף – לא היה צריך ועדת מכרזים. הכסף היה כסף צבוע, יש כסף, 600,000 ₪ לדבר הזה, הכסף הזה הוקצב כבר מזמן, בואו ניתן את הצ'אנס להעביר את הכסף הזה ולפתוח את השלוחה ---

טוב, אז אנחנו נעקוב ---

רק רגע, לא סיימתי.

לא, תקשיבי, אין יותר מזמן ויש פה הרבה דוברים, חברת הכנסת אדטו. אנחנו בנושא מסוים ואנחנו מאבדות את ה---

סליחה אורלי, אל תקטעי אותי, יש לי עוד זכות דיבור.

אם צריך לקטוע אותך, רחל אדטו, אז אני אקטע אותך.

לא, את תקטעי אותי כי זה לא היה לך נעים לשמוע את מה שאני אומרת.

אבל חשוב להגיד שאנחנו נעקוב ואם זה לא בסדר אז אנחנו גם נגיב.

אורלי, לא נעים לך לשמוע את מה שאני אומרת, אז את קוטעת אותי? אז תשמעי אותי עד הסוף.

לא, לא, זה נעים לי מאד, אנחנו רק חורגים קצת מהנושא.

למרות שאת משמשת כרגע כדוברת של משרד הבריאות, אני אומרת שזה לא נכון ולכן אני אומרת ---

אינני דוברת, אבל כאשר צריך להגיד, לברך על דבר מוגמר – אני גם יודעת לברך. תאמיני לי – כאשר שצריך לתקוף – אני יודעת גם לתקוף.

עד שהדבר לא ייגמר הדבר לא מוגמר, כי הדבר היה מוגמר לפני שנה וחצי כשאיתן חי עם הבטיח את אותם 600,000 ₪ ומאחר שאותם 600,000 ₪ לא הגיעו, אני רוצה לראות שהכסף יגיע. הכסף יגיע – אני מברכת.

את יכולה לומר אותם דברים גם על מה שבוז'י הבטיח ועכשיו כחלון נמצא ושיקיים את הדברים.

והדבר השני, במסגרת ההבטחה השלטונית, מיכל – הבטחה שלטונית שלי – ואני אמרתי לך אותה גם בעבר. כל הנושא של נפגעות תקיפה מינית בהקשר של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, רפורמת בריאות הנפש, באחריותי להילחם על זה מאחר שאף הצבענו על זה גם בשיחתנו. על הקשר החד חד משמעי בין נפגעות תקיפה מינית להפרעות אכילה. שני הנושאים האלה, גם של הבנות האנורקטיות וגם נפגעות תקיפה מינית – אני התחייבתי בפניך לעשות ככל שביכולתי כדי שהנושא הזה ייכנס לרפורמה.

תודה רבה, חברת הכנסת אדטו. עכשיו אנחנו נעבור לאחת המציעות, חברת הכנסת זהבה גלאון.

20 שניות. אני רוצה להגיד משהו על האחריות של המדינה בהמשך לדברים של חברת הכנסת אדטו. אני בזמנו יזמתי את הקמת המרכזים בוולפסון ובבני ציון וגם הגשתי הצעת חוק שבעקבותיה הקימו את אותה ועדה שרחל מדברת עליה וככה מה שתיארת, ככה המדינה מתנהלת.

בשבוע שעבר הנחתי הצעת חוק שמבקשת להעניק או להגדיל, להכפיל את הטיפול הפסיכולוגי לנפגעות תקיפה מינית, שהיום עומד בסל הבריאות על 90 שעות בשנה וביקשתי להעלות את זה ל-120 שעות בשנה, שגם זה לא מי יודע מה, אבל זה יותר טוב מ-60 שעות. לא תאמינו, הגעתי להבנה עם האוצר, שזה באמת דבר חסר תקדים, להגיע להבנה עם האוצר, שהוא יתמוך בהצעת החוק שהיתה אמורה לעלות מחר. אז חשבתי שבכלל אין לי מה להתאמץ בישיבת ממשלה אם האוצר תומך, מי יתנגד לתמיכה בנפגעות בתקיפה מינית? והממשלה הפילה את ההצעה הזאת. האוצר תמך והממשלה ---

קריאות

מי התנגד?

הבריאות למשל, הם חשבו שזה לא במסגרת הצעה פרטית וכל מיני. אז רק מה שמתארת חברת הכנסת אדטו, הרי זה פשוט אבסורד איך המדינה מתנערת מהמחויבות שלה.

זהבה, את יודעת למה, כי הם רצו להכניס את זה גם החליטו שזה ייכנס ---

רפורמה. יש הצעת חוק גדולה שמונחת על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו דנים בה, אנחנו עוברים סעיף, סעיף. אנחנו מגישים הסתייגויות ואנחנו מנסים לתקן אותה.

עכשיו באמת, כדי להבין איפה הדברים עומדים, בואו ניתן לשלטון לדבר. אנחנו נתחיל עם משרד הרווחה, בבקשה. רק שמך, לפרוטוקול.

ריקה אלקיים. אני רוצה לפתוח ולומר שאנחנו מאד מעריכים את העבודה של מרכזי הסיוע, למרות שזה נראה כאילו קצת אחרת. באמת מאד מעריכים ועושים הרבה מאד מאמצים כן לעזור ולסייע ולתמוך מבחינת העמדה של השירות שאני נמצאת בו.

לגבי התקציב, התקציב שלנו – אנחנו הגשנו מסמך כמו שאתם רואים כאן - אז הוא קצת שונה מהמספרים שאת אמרת, אורלי. יש לנו לשנת 2011 כבר בשעה טובה ישבה ועדת התמיכות ואישרה את התמיכות וזה בסך של 5.5 מיליון ₪. חלק מהסכום הוא כבר השלמות ---

אבל זה לא מה שהעברה בפועל. צריך להבהיר את זה.

בואו תסבירו לנו מה זה.

זה לא 5.5 מיליון.

זה נורא פשוט, העברה בפועל נעשית בדיעבד, חודשים אחרי שהמרכזים מממנים את המדינה.

רק רגע, בואו ניתן באמת לנציגת משרד הרווחה להגיד לנו למה יש פערים בין ההעברה בפועל לעומת האישור התקציבי.

העברה בפועל, יש כאן אם תסתכלו שנה אחורנית, אז אתם יכולים לראות שבעצם התקציב שהתשלומים הועברו – 4.7 ואחרי זה עשו את ההשלמות. בדרך כלל התשלומים מבוצעים בהתאם לדיווחים שמגיעים למשרד.

חצי שנה אחרי, לא בהתאם.

אני רוצה להתייחס, לגבי החצי שנה הזו, אז את רואה את הפער, אבל הפער נובע, כמו שכבר קודם אמרנו ומישהי כאן כבר אמרה, אני לא זוכרת מי, שאנחנו לא נתעכב על הקטע הזה של איך מגיע הכסף וכו', אבל ההליך של ועדת התמיכות לוקח זמן. הוא הליך ארוך יחסית.

אבל למה הוא לוקח יותר זמן מהרגיל?

הוא לוקח יותר זמן מהרגיל בגלל שהפרסום בדרך כלל הוא בחודש מרס. רק הפרסום לכלל מרכזים שיכולים. בעצם כל אחד יכול להגיד, לא רק המרכזים ש---

אבל תזכרי שיש מרכזים שהם כבר מנוסים והם כבר עומדים למעשה בכל הדרישות. למה בעצם אתם לא מקלים עליהם את האפשרות לקבל את התקציב באופן אוטומטי?

אם רוצים שזה יהיה שוויוני לכלל האנשים שירצו לפנות בוועדת התמיכות, אז כולם פונים ורק אחר כך התהליך הזה ---

מכלל האנשים שירצו במגוון?

זה לא מגוון תחומים, רק בתחום הספציפי הזה.

אבל בתחום הספציפי הזה יש רק 10 מרכזים.

לא, סליחה, יכולים להיות תיאורטית עוד.

אבל תיאורטית.

אבל מעשית אין. מה זה, אתם משחקים בנדמה לי? איזו תשובה זאת? מה זה תיאורטית? 30 שנה יש רק מרכזים לנפגעות תקיפה מינית תחת איגוד מרכזי הסיוע.

יכול להיות שהחוק מחייב פה שקיפות, אבל השאלה שלי – האם צריך לדרוש מכאלה שכבר מקבלים תמיכה בשנה אחרי שנה, לדרוש להמציא שוב פעם את כל האישורים ?

אני רק רוצה לפתוח סוגריים פה, כדי שיבינו שכל הפרוצדורה ---

שמך, לפרוטוקול.

מרים שלר, מנהלת מרכז סיוע בתל אביב. רק שיבינו – יש לנו מכל הכיוונים, פשוט אי אפשר לצאת מזה. בצד אחד יש לנו הגבלה מבחינה זו שאי אפשר הוצאות הנהלה וכלליות, יותר מ-22% מכלל התקציב. מצד שני, מחייבים אותנו כל פעם בטפסים חדשים, כל משרד ממשלה זה עוד טפסים ועוד אישורים ועוד אישורים של רואה חשבון שזה לא מספיק שיחתמו, הם צריכים גם כן לעשות כל פעם, על כל מסמך, על כל דבר אנחנו משלמות הרבה מאד כסף על זה. אנחנו במרכז תל אביב משלמים מעל 20,000 ₪ בשנה לרואה חשבון, על כל מיני אישורים שקשורים לממשלה. אז איזה מן דבר זה? ואחרי זה באים ואומרים לי שאני לא יכולה להיות יותר מ-22% מהנהלת ההוצאות וכללי.

יש לי שאלה, יש אפשרות לקצר את הבירוקרטיה הזו?

כן, אני חושבת שהיה דיון בשנה שעברה, או בסוף שנה שעברה, יחד עם המנכ"ל, לגבי דרך העברת הכספים בצורה יותר מהירה ובזה שהתקציב יועבר לבסיס התקציב של השירות, ואז כבר ---

את השינויים במהלך השנה.

דקה, תני לי לסיים, ואז בינואר הן יכולות להיכנס, כמו כל השירותים שבעצם מוענקים באמצעות התקציבים של השירות שלנו ואז זה מקצר. האיגוד בחר, הוא בחר, התפיסה שלו שכבר נאמר כאן קודם, להמשיך לעבוד בדרך של ועדת התמיכות.

אז בואו באמת נבדוק למה לא, אם את מציגה את זה כל כך ---

רגע, רגע, אני רוצה ---

הם התנגדו למכרז, לזה הם התנגדו.

התנגדו למכרז.

איזה מכרז? למי אתם רוצים להוציא מכרז? נו, באמת. מכרז. כאילו יש מאות מרכזי סיוע והם יעמדו למכרז. יש רק את מרכזי הסיוע של איגוד נפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

אבל מה שקורה, ברגע שיהיה מכרז, זה יפתח באמת אפשרות.

או הקבלן מוינגייט. זה בדיוק אותו דבר.

אותו הקבלן מוינגייט.

עכשיו הכל ברור.

שלי, כשאמרתי שזה לא היה רק ברמה של ... אלא ברמה של השירותים, כי זו בעצם המגמה. להעביר את זה למיכרוז ולהסיר את האחריות באופן טוטאלי.

אנחנו נפה שוב למשרד הרווחה. זו כוונתכם? זו ההצעה שהצעתם בעצם למכרזי הסיוע כדי לצמצם את הבירוקרטיה? להוציא את זה למכרז כולל?

אז אני רוצה להעמיד דברים על תיקונם. קודם כל, השר הציע לנו אל זה בפגישה לפני חצי שנה, מדובר על השר הקודם, יצחק בוז'י הרצוג. אנחנו הסברנו לו מדוע הנושא, גם אידיאולוגית לא נכון. לא נכון שגוף שיהיה הגוף של המשרד ---

ואיפה כל הידע שנרכש, לאן הוא ילך?

לאגודה לאחריות הציבור שמפעילה עכשיו את שירותי הבריאות לתלמידים ואת ההוסטלים לפגועי נפש וככה זה גם נראה.

ואנחנו נתנו להם דוגמא את המקלטים לנשים מוכות. לצערנו לא ידענו שמה שקרה בשבוע האחרון יבוא כעדות בעצם למה שאמרנו. אמרנו גם לשר וגם למנכ"ל והסברנו את זה בצורה מאד יפה – המכרז יגרום א', לזה שאנחנו נאבד חלק מהאידיאולוגיה וזה פותח לגופים, כל מיני גופים שמחליטים עכשיו לתת את השירותים האלה ללא אידיאולוגיה, ללא בסיס של שנים של ידע ומקצועיות ומכך אנחנו חוששות.

אנחנו מוכנות לקבל פחות תקציב ולא לקבל 60-70% ולא לוותר באמת על ההשקעה של ההתנדבות והאידיאולוגיה, אבל זה רק זה. אנחנו גם, עד כמה ששמענו גם מנאילה עוואד, גם כשיש תקנה תקציבית ויש העברות, ההעברות לא קורות ב-1 בינואר. הן עדיין לא קורות גם אז ומה שקורה, אני לא מצליחה להבין את המספרים ---

בשנה שעברה זה היה רק ביולי, נכון, אם אינני טועה.

כן.

ומקוצץ בדיעבד.

תמיד בדיעבד, זה תמיד חצי שנה לפחות בדיעבד, מתחילים התשלומים לעבור, כאשר הסכום שאני מקבלת מדי שנה, בשלוש השנים שאני בתפקיד וגם לפני כן – הוא 4.2 מיליון – אל תתפסו אותי במילה. זה התקציב שעובר ---

לא כולל רשויות.

נכון.

לא כולנו על ידי הרשויות ממומנות.

... רק שלושה מרכזים.

משרד הרווחה, בואי, אל תתהדרי בכסף של השלטון המקומי, זה לא הכסף שלכם. אל תתבלבלו.

בדיוק. זה ממש ---

רגע, רגע, שנייה. צריך להבין.

חשוב לומר שהתקציב שרשום פה ואולי אילן יסביר לנו את ההבדלים, כי הוא מבין יותר טוב מאיתנו, אבל יש הבדל בין התקציב לבין מה שמועבר בפועל.

בוודאי. אילן, אנחנו פונים אליך כי כנראה שיש פה ---

אבל אני לא סיימתי.

אני גם אחזור אליך. זה רק כדי לפתור את הבעיה הקטנה הזאת.

יש פה נציגות של השלטון המקומי?

רק דקה, מיכל, יש נקודה נוספת. נאמר לי על ידי חלק ממנהלות מרכזי הסיוע שאחת הטענות נגדן – שבעצם הן נמצאות בגירעון תקציבי. עכשיו, זה האבסורד בהתגלמותו. כי מה בעצם טוענים נגדן? אנחנו לא מעבירים לכן כסף ואז אומרים – אנחנו לא ניתן לכן תמיכה כי אין לכן כסף – זה מאד הגיוני. אז אני אומרת, אם זאת הטענה שנשמעת, אני רוצה את התגובה של משרד הרווחה. סליחה, גברתי ----

ציפי, אני מנהלת פה את הדיון.

אני שואלת שאלה.

שנייה, אנחנו נשאל את השאלה הזאת. אילן, אתה יכול להסביר לנו את הפער בין ההעברה בפועל? אילן ממרכז המחקר של הכנסת, כי הוא עשה פה את המחקר, כדי שנבין למה יש פה פערים, ואנחנו נפנה עם השאלה שלך למשרד הרווחה, כדי לקבל תשובה.

א' אני לא ממש יודע למה יש את הפערים, רק יש סתירה פנימית. יש פה טור אחד של תקציב, במסמך שמשרד הרווחה העביר. טור אחד של תקציב וטור אחד של תשלומים ולכאורה, כתוב פה בכוכביות שההפרש בין הטור של התקציב לתשלומים זה מכיוון שאם סכום לא מתקבל, הוא מתקבל בשנה העוקבת. אנחנו רואים ----

שזה לא קורה.

זה לא קורה.

שזה לא קורה. זה אחד.

גם לא בשנה העוקבת.

שנית, הערה נוספת, בזמן שאנחנו מדברים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ ציינה שיש גידול של 20% בתקציב, אני לא רואה את זה במספרים. חוץ מזה, בהנחה שההעברות התשלומים הם תשלומים נומינאליים, אם ננכה שיעור אינפלציה של 13-14%, אני בחישוב קטן הגעתי למסקנה שב-2007 הסכום אפילו קטן.

הולך וקטן ובמקביל לשירותים שהם נותנים שהולכים וגדלים.

אני רק רוצה לציין עוד נקודת חלם אחת, שמשרד הרווחה ביד אחת לא מגדילה את סעיף התמיכות ולא נותנת מספיק מענה למרכזי סיוע, ומצד שני הוקמה קרן לסיוע לעמותות שחמישה מרכזים מתוך תשעה מרכזים, שהם תחת איגוד מרכזי הסיוע, קיבלו סיוע מכיוון שהם היו במצב שהם לא יכלו להתקיים. כך שביד אחת אומרים לא מגיע לכם ---

הם הופכים אותם להיות בסכנה, אבל מצד שני אנחנו נציל אתכם. אבל מראש לא היו צריכים להביא אותם למצב סכנה.

זאת בירוקרטיה.

משרד הרווחה, כמה שאלות אליך. אחת, באמת על הפערים בין ההעברה בפועל לבין האישור התקציבי. שנית, חברת הכנסת חוטובלי שאלה האם נכון הדבר שאתם באים באמת למרכזים מסוימים ואומרים להם – אנחנו לא מעבירים לכם – כי אתם באיזה שהוא גירעון. ולכן, כאשר אתם מנהלים ספרים ואתם נמצאים בגירעון, אז יש לכם סכנה ואנחנו לא רוצים לתת יד.

ולא תקבלו תמיכה, כי אולי לא תחזיקו מעמד.

מה קודם למה? הביצה ותרנגולת, נכון? בבקשה, אני אשמח אם תבהירי לנו.

נשאלה שאלה, מאחר שאחד הדברים שבודקים בוועדת התמיכות, זה גם את כל ההתנהלות החשבונאית על פי התקן של הנהלת החשבונות. נשאלה שאלה. לא הועברה עמדה בעניין הזה, לא נאמר וגם לא נאמר בצורה מפורשת כמו שזה נאמר כאן, שהם לא יקבלו את הכסף.

את יכולה להבטיח לנו שמלוא התקציב יעבור אליכם השנה?

הוא יעבור.

לא, לא, לא כמו שרשום פה, יעבור אבל ישנו איזה שהוא חסר בין ההבטחה לבין המימוש בפועל.

לא. ההקצאה הזו היא אכן תעבור.

מתי?

במלואה?

היא תעבור בהתאם לדיווחים שהמרכזים יגישו.

בטיפין, טיפין.

אנחנו כבר ביוני.

ולגבי השאלה ---

כבר הגשנו דיווחים.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד ---

יש לנו צפי מתי הכסף- אני מבינה שהכספים האלה יעברו טיפין, טיפין?

לא, הם לא יעברו טיפין, טיפין. הם יעברו בהתאם לדיווחים ואנחנו נעשה את כל המאמצים שזה יעבור מה שיותר מוקדם, במיוחד לגבי החצי שנה שבעצם ---

מאחורינו החצי שנה כבר. תראו, נוצר פה מצב פרדוקסאלי שארגונים חברתיים, שלקחו על עצמם אחריות לטפל בסוגיה חברתית כל כך מורכבת, מממנים את המדינה. הם בעצם 7 חודשים מממנים אתכם, את המדינה, את משרד הרווחה, את האוצר. הכסף שם.

נכון.

יש לך איזו שהיא הערכה של זמן? לוח זמנים?

שלא לדבר על עוד דבר, שעושים לנו את בדיקות העומק, כאילו כנראה שאנחנו העמותה היחידה שיש במדינת ישראל, כי כמעט כל המרכזים קיבלו את בדיקות העומק האלה, שעוד פעם - זה עולה אלפי שקלים של רואה חשבון. אני קיבלתי עכשיו בקשה להגיש תוך שבועיים, משהו כמו 300 מסמכים, שכל דבר צריך אישור של רואה חשבון, שהם כבר עשו את אותה בדיקה לפני 4 שנים. תשאלו אותי אם אני גם ככה עובדת 18 שעות ביום, אם יש לי עוד זמן להתעסק עם כל הדבר הזה? זה פשוט אבסורד. כאילו אין עמותות אחרות במדינת ישראל.

השאלה אם בכלל הם בודקים את הדו"חות שאתם מעברים ולא כמו במשרד השיכון שהמבקר אמר שהכל נמצא בפנים, הכל ידוע, הבעיה שאף אחד לא פותח את התיק.

אני לא יודעת. פעם ב-4 שנים, זה פשוט אבסורד.

אנחנו ניתן לחבר הכנסת אחמד טיבי לומר כמה מילים ואנחנו נחזור שוב פעם למשרד הרווחה לקבל תשובות וגם אני רוצה לשמוע את עמדת המשרד ---

תודה רבה, גברתי יושבת הראש. רק שאלה טכנית, לא על זה התכוונתי לדבר, על קצב אי העברת התמיכה. למה לא לעשות מה שמקובל במקרים כאלה, להעביר 1 ל-12 באופן זמני, לפי תקציב השנה הקודמת, עד שהעומק שלכם יהיה ---

כן. כי כמו שפועלים בתקציב המדינה כאשר הוא לא מאושר בזמן.

אחמד, בתמיכות אפשר לפי הנוהל הזה, או שזה רק לתקציב המדינה?

בסדר, אפשר להפעיל את זה על זה. מי שמחיל את זה על תקציב המדינה ---

בסדר, אבל זה לא קיים.

]

יכול להחיל את זה גם על תמיכות.

אתם עובדים בשיתוף עם השלטון המקומי, אתם עושים את זה עם השלטון המקומי, עם הרשויות המקומיות.

יש מצוקה.

רשויות מקומיות מקבלות ---

רגע, בואו ניתן לחבר הכנסת טיבי גם לומר את דבריו. הם יכולים לבדוק את זה גם בהוראת חוזר מנכ"ל אפשר ליצור.

אגב, אומרים לי מבחינה משפטית, מבחינת תקציב המדינה. מה שאפשר לעשות בתקציב המדינה באופן משפטי, אפשר לעשות בתקציבים האלה ולהחיל את זה באופן חוקי. יועצים משפטיים יכולים לסדר את זה.

גם לא צריך את זה בהוראת חוק. אפשר במסמך פנימי של המשרד.

כדי להציל את המכרזים האלה מהמצוקה שבה הם נמצאים. לכן זו הצעתי. אני חושב שזו יכולה להיות הצעת הוועדה.

זה אפשרי ליישום? מה צריך בשביל זה? חוזר מנכ"ל? מישהו יודע?

צריך מנכ"ל. צריך החלטה של מנכ"ל, לא חוזר מנכ"ל. מנכ"ל, נבקש מהיועץ המשפטי – תבדוק לי באופן חיובי. אתם יודעים איך עובדים מנכ"לים.

אז בואו נחליט גם על זה.

הוא אומר לעורך דין כך וכך, תראה מה אתה יכול לעשות כדי לאשר את זה והוא מאשר.

בואו נכתוב את זה במסקנות של הוועדה.

אנחנו כבר מכניסים את זה.

אתם לא יודעים איך מאשרים?

נכון.

זה אחד. השאלה השנייה – אני הסתכלתי על הטבלה של פירוט תקציב התמיכה הממשלתי בשנת 2010, לפי פעולות המרכזים. אני לא יודע, זה מקרה, לא מקרה. נצרת ואסיוור במקומות אחרונים. זה סתם ככה מקום אחרון? אני לא אוהב להיות במקום אחרון. אף פעם לא הייתי במקום אחרון.

זה לא האות האחרונה בא' ב' של מרכזי הסיוע?

אין תקצוב, אין מספיק אנשי מקצוע, אין יכולת לשווק וזאת הפריפריה.

אומרים לי לפי נפח הפעילות, אז אני בודק בטבלה השנייה – תקציב התמיכות לפי הפעילות, תקציב לפי פעילות, זה 22% בלבד ב.... נצרת זה 30% בלבד. כלומר, יש פער בין הפעילות, שהיא פעילות רצינית גם בשני המרכזים האלה, כמו בשאר המרכזים. אבל יש תת מימון, מימון לקוי, שצריך להגדיל אותו לכל המכרזים, כי מה זה 86,000 ₪ למרכז ואחר כך לפי פעילות? אנשים קורסים ומרכזים קורסים, מה עוד שלא מעבירים להם בגלל בדיקת עומק, שעדיין לא הסתיימה.

ולכן אני מבקש לשקול את הצעתי, גברתי יושבת הראש, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שמנהלת את הדיון הזה.

גם חברת הכנסת ציפי חוטובלי.

אני יושב פה חצי שעה ושמעתי פעמיים שהיא אומרת לה - אני פה מנהלת את הדיון.

הוועדה לקידום מעמד האישה הצטרפה לדיון.

חבר הכנסת טיבי, אני חייבת להגיד, למען הסר ספק, חברי לנשיאות, אני חייבת לומר משהו, הבקשות הוגשו לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, היית ביחד איתי בנשיאות הכנסת, הוחלט שזה יידון בוועדה. הגישו בבקשה, הוועדה למעמד האישה, להשתתף. יושב הראש חיים כץ אישר להם את ההשתתפות כאורחים ואני פה בתפקיד חיים כץ. אז אני מקווה שאני עושה את עבודתי נאמנה.

לאחר שהנושא הזה הובהר לי היטב, אז אני פונה גם לך, גברתי יושב הראש ומבקש לשקול, תשקלו יחד, יחד עם החברות כאן את ההצעה שלי ל-1/12.

בהחלט. כל שיתוף פעולה הוא מבורך. תודה רבה לך. אני רוצה, יש פה נציג של משרד האוצר? את יכולה להתקרב, בבקשה? אנחנו רוצים לשאול אותך שאלה גם לגבי ההצעה של חבר הכנסת אחמד טיבי, אם יתכן מצב של חלוקה, בהסתמך על תקציבים של שנה שעברה והאישור – 1/12 – כמו שאנחנו עושים בתקציב שעדיין לא מאושר?

טוב, זה באמת בנהלים פנימיים של משרד הרווחה. אני רק שמעתי פה כמה בלבולים.

לא, היא שואלת לגבי הנקודה, לגבי מה שאני הצעתי.

לגבי הנקודה, לא באישור של משרד האוצר, אז אני ---

לא צריכים את אישורכם בכלל, זה פנימי במשרד הרווחה. אנחנו נמליץ על זה למשרד הרווחה. תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. רעיון טוב.

אני מודה לך. אני עשיתי את שלי.

רק לסייג, יש נהלי תמיכות ברורים של משרד המשפטים וצריך לבדוק אם זה ניתן לפי הנהלים. עכשיו, מעבר לסדרי העדיפות הממשלתיים שנקבעו כבר בתחילת שנת התקציב, אין צורך להזכיר. יש כאן, אני חושבת, מן ניסיון לאחוז את החבל משני קצותיו.

תאירי את עינינו.

הדברים ידועים. המדינה יודעת לתקצב גופים חיצוניים בשתי צורות. או בתמיכות לעמותות ואז צריך באמת לעבור את כל ועדת התמיכות של משרד המשפטים. אפשר לחשוב אם זה נכון או לא נכון, אבל אני חושבת שטוב שיש שקיפות במדינה.

השאלה אם בכל שנה צריך לדרוש את הכל מחדש או לעשות איזה שהוא תהליך.

אנחנו רואים את זה עם מעונות היום. זה בדיוק אותו הליך.

נכון, זה נהלים בירוקראטיים שכן, אין לי מה לומר עליהם.

שאפשר לקצר אותם? זה עדיין לא יפגע בשקיפות.

לא אני, לא אנחנו פה אחראים על הנהלים האלה. זה דבר ראשון. אז המדינה יודעת דרך תמיכה בעמותות או דרך התקשרות. עכשיו, איך אפשר לבצע התקשרות?

מיכרוז.

או מכרוז או פטור ממכרז. יש תנאים מסוימים בהם ניתן גם פטור ממכרז. עכשיו, ההצעות האלה הוצעו ---

גם כולל הפטור מהמכרז?

זה לא נכון. ברגע שיש פטור ממכרז, הן נכנסות לתהליך של המכרז. אז יוצא מכרז לדרך וכשיוצא מכרז לדרך יבואו חברות כוח אדם ויציעו גם את עצמן. אז בלי היתממות בבקשה. פטור ממכרז זה כמו מכרז.

ואוליגרכים, אל תשכחו, כי יש להם יותר כסף.

נכון, אבל מה שאני מנסה לציין זה שאין למדינה דרך אחרת לתקצב גופים חיצוניים.

רגע, יש פה את משרד המשפטים?

אני עוד לא הבנתי למה גוררים אותן כל כך הרבה זמן עם התמיכות. לא קיבלתי עוד תשובה לדבר הזה.

אז זהו, שוב, הנקודה לגבי התמיכות, זה באמת פנימי במשרד הרווחה.

פנימי, פנימי – לא קיבלנו תשובה. לא קיבלנו תשובה. הרי על זה התכנסנו. למה זה מתעכב השנה בניגוד לשנים אחרות? עוד לא קיבלנו תשובה.

הם קיבלו אתמול את ההחלטה, שלי.

משרד האוצר אומר הכסף מועבר למשרד הרווחה, משרד הרווחה יש אצלו תהליכים ---

צריך לחלק אותו.

צריך לחלק אותו והחלוקה לוקחת זמן.

זו הבירוקרטיה שאותה אנחנו רוצים לקצר.

ומה קרה בשנה שעברה ולפני שנתיים ושלוש?

למה עכשיו, זאת השאלה.

מה קרה פתאום?

אני לא יודעת מה קרה, אני רק רציתי להגיד ---

אז מי יודע? על מה התכנסנו כאן?

הנקודה שניסיתי להבהיר כאן, שהביקורת על ההצעה שהוצעה לעמותות היא לא ---

הביקורת הזאת היא הביקורת הכי מדויקת שאפשר ואנחנו לא ניתן לכם להוציא למכרז את מכרזי הסיוע.

וודאי שלא.

ולא ניתן לחברות כוח אדם לגשת למכרז על סיוע לנפגעות תקיפה מינית. זה לא יקום ולא יהיה. יש מקום שבו מכרזים צריכים לעצור. חד משמעית.

הגדשתם את הסאה בטיפול בקורבנות וניצולי שואה. אנחנו רואים בדיוק מה קורה שם. זה אותו הליך. זה לקחת את האוכלוסייה הכי חלשה ולפגוע בה יותר.

את לא מבינה מה אנחנו אומרים?

שוב, אמרתי שזה לא ---

זה כן.

באופן כללי ככה המדינה יודעת להעביר כסף לגופים חיצוניים.

יש עוד דרכים להעביר כסף. זאת לא הדרך היחידה.

לא, זאת המדיניות של המדינה להעביר כסף. זו המדיניות שנבחרה. זה לא שתי הדרכים היחידות שאפשר להעביר כסף.

רגע, אתם יודעים מה – בואו נבדוק אם למשרד המשפטים יש אמירה בנושא – יש לנו נציג משרד המשפטים פה? למרות שביקשנו.

משרד המשפטים הוזמנו?

הוזמנו משרד המשפטים ולא הגיעו.

חמור מאד.

רגע, רגע, שנייה, נמצאת פה נציגת משרד ראש הממשלה, הגברת ורד סוויד, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה. אני אשמח לשמוע גם את קולך כאן.

אני נמצאת כאן כנציגת הרשות לקידום מעמד האישה, לא כנציגת משרד ראש הממשלה. אז קודם כל לברך את חברות הכנסת על העבודה החשובה שהן עושות בתחום הזה ובוודאי את מרכזי הסיוע. בוודאי שאנחנו מתנגדות לכל הליך של מכרז, זה תחום שאסור בשום פנים ואופן לכוון אותו. רק למכרזי הסיוע יש את הידע המקצועי וזה לא דבר שניתן בשום צורה בכיוון הזה.

להערכתי, חבל שלא נמצאים פה המנכ"לים הרלבנטיים, לבחון איתם עניינית איך מקצרים את הבירוקרטיה הזאת, שהיא כוללת באמת פרסום תבחינים ומודעות וכו', אבל חייבים למצוא איזו שהיא דרך קצרה. יש כאן את משרד הרווחה, שמעדכן שבעתיד, אני מבינה כבר השנה, שהתמיכה תגדל בהיקף תקציבי נוסף של 500,000 ₪ ולפי העלות בהיקף הפעילות, אני חושבת שצריך כל שנה להוביל ולראות גידול בהתאם לדברים האלה.

זה הדבר היחיד שיש לנו להגיד. ברור לי שהעיכובים שנעשו כאן זה לא עיכובים שהם רק קשורים למשרד אחד או אחר, מאחר שזה משהו שהוא משותף עם משרד המשפטים. כספים מתקבלים תמיד בהתאם לדיווחים ובמשרד הרווחה כל העברה, תתקני אותי, היא 75% ו-25% מ---

לא, לא, לא.

אז למה כאן הכסף תלוי הרשויות המקומיות?

חלקו תלוי רשויות. יש חלק מהמרכזים שנתמכים גם על ידי רשות מקומית ו---

כאשר הרשות המקומית חזקה.

מה זה קשור אליכם?

זו בחירה של הרשות, זה לא משהו אוטומטי.

למה אתם מנכסים את זה אליכם? זו לא פעילות שלכם, זה מדיניות של ראשי הרשויות ומועצות ערים, הם מחליטים לתקצב יותר את המרכזים.

לפני שאנחנו נסכם, סיימת גברת סוויד?

כן.

יש לי באמת שאלה אליך. היתה ישיבה או איזו התכנסות או איזה שהם חילופי דעות בנושא איך מטפלים בנושא הזה של קריסה של מרכזי הסיוע, בעיקר בפריפריה? איך אתם יכולים לתת מעבר למה שניתן? איך אתם מקצרים תהליכים, איך אתם יכולים לעזור בדברים אחרים, על מנת להציל את הנושא הזה, או שלא. התכנסתם בעניין התמיכות ובזה זה נגמר. אתם מודעים לסכנה?

בוודאי אנחנו מודעים לצורך. אני לא רוצה לדבר על קריסות, אבל אני כן מדברת על הצורך ועל הצורך ההולך וגובר מדי שנה בשנה. אנחנו רואים את העלייה בתופעה ויש גם, לא ציינו את זה כאן כי זה לא נושא הדיון, אבל הוקמו בשנים האחרונות ובשנה האחרונה – חמישה מרכזי טיפול לנפגעות תקיפה מינית.

סליחה, זה משהו שונה לגמרי.

אבל זה קיים גם בתוך התחום. דבר נוסף שאני רוצה להגיד, שבוודאי אנחנו כל הזמן חושבים איך בעצם לשפר ואחת ההצעות באמת, שלא נחזור עליה עוד פעם, הייתה באמת לחשוב על דרך שאפשר לתת להם כל מיני תוספות. גם לצמצם את ההליך הארוך של הזמן ---

לא בצורה של מכרז.

אוקי, אבל זאת הייתה החשיבה.

רגע, אבל החשיבה הייתה לפני חצי שנה הוצעה הצעה. מאז, חשבתם על משהו אחר? על דברים אחרים?

מאז השר והמנכ"ל, הם אמרו שהם מבינים את ההתנגדות שלנו ועדיין הם ימצאו את המשאבים לתוספת תמיכה.

מאחר שאת נציגת המשרד, באמת לא נעים לי, אנחנו גם תוקפים אותך כל הזמן, אבל השאלה היא – האם התקיימה במשרד ישיבה שחשבה, אם לא בדרך של מכרז ומכרזי הסיוע דחו את ההצעה, היתה לכם מחשבה למצוא פתרון אחר? כי אם לא – אז אנחנו בבעיה גדולה – כי משהו לא מתנהל כשורה במשרד הרווחה. אבל אני אשמח מאד אם תגידי לי שכן היתה ישיבה.

היתה ישיבה ואת שומעת פה ממשרד האוצר גם.

לא, אתם מדברים כל הזמן על אותו מכרז. יש עוד תוספות, אני אשמח.

אלה שתי הדרכים שאנחנו יודעים לפעול. אם יימצא פה עוד משהו שיעזור – בכיף.

אבל במשך שנים הייתם מעבירים את אותו כסף לאותם מרכזים. מה השתנה?

מה השתבש?

השנה, דרך אגב, אני רוצה לעשות סדר.

השנה זה בסדר הכל חודש. כל השנים הם איחרו, בואי נגיד ככה. שנה שעברה הם קיבלו את זה ביולי, השנה הם יקבלו את זה כנראה באוגוסט, פחות או יותר.

למה. עדיין אנחנו יכולים ביולי.

זו בדיוק הבעיה, אתם לא מבינים שהבעיה היא משם?

אבל זה עדיין 8 חודשים לאחר תחילת השנה.

אוקי, אבל שוב אנחנו חוזרים על אותה ---

תראי, אני חייבת להגיד לך משהו – בישיבה אחת סתם כאן – סוג של סיעור מוחות, חבר הכנסת אחמד טיבי הציע הצעה, שאת יודעת מה, הוא לא המציא את הגלגל – כי עושים את זה בתקציב המדינה. לא יכלו במשרד הרווחה להציע הצעה דומה או לראות איך פותרים את זה? סימן שלא ישבו מספיק על המדוכה ולא מספיק העלו רעיונות ולא מספיק עשו סיעור מוחות ולא מספיק חשבו – איך פותרים בעיות – ויכול להיות שהבעיות האלה לא אופייניות רק לאיגוד מרכזי הסיוע, אלא גם לעמותות אחרות שמפעילות שירותים שמשרד הרווחה היה צריך לעשות בעצמו.

תזמיני כל ארגון חברתי שנותן מענה בתחומים של רווחה – כולם נתקלים באותה בעיה – זה חוזר על עצמו.

טוב.

לאחר חודש וחצי הם מודיעים שדירת המעבר לא מאושרת להפעלה. לאחר חודש וחצי.

אפשר לסיים רק את הנושא הזה?

וודאי.

אמנם היא הזכירה את זה, אבל בכל זאת אני רוצה להזכיר שחלק מהדיונים, בחלק מהחשיבה, שאנחנו כן רוצים לעזור ולסייע וכו', אנחנו בעצם, המשרד הוסיף 500,000 ₪ לשנה הזאת, כתוספת לתקציב, מעל התקציב שבעצם רשום.

למרות שמה שאנחנו שמענו מאילן, ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, מסתבר שבשנים האחרונות אפילו חלה ירידה, אם אנחנו לוקחים את הערך האמיתי של זה ולעומת זאת היקף הפעילות הולך וגדל. אז זה מבורך, אבל זה לא מספיק.

נשאף לתיקון.

אנחנו נשאף ליותר.

השאלה היא אם 500,000 ₪ זה לשנה ואז תחלקו את זה 1/12 ותתנו להם את החלק היחסי, או 500,000 ₪ ---

לא, לא, בהתאם ל---

אנחנו נמליץ על כך, חברת הכנסת זוארץ. יש לי חוב שהבטחתי.

בהתאם לדיווחים שיועברו אלינו. זה לא 1/12 ---

אבל הכל הועבר כבר, אתם באיחור של חצי שנה. אנחנו כבר ביוני.

אני גם אשמח אם תעבירי בקשה באמת, למשרד הרווחה, שלהגיע לאיזה סוג של הסדר מול הארגונים האלה, שהעלות, תגישו מסמכים במקביל מגובים והכל, שהעלות שלוקח להם לקחת את רואה החשבון, אחת לפי בקשתכם, כדי להמציא לכם את המסמכים המבוקשים והמפורטים שלפעמים נדרשים פעם או פעמיים ולשפות אותם על אותה עלות. אז זה גם יהיה רעיון נחמד.

אני הבטחתי לנציגת הפריפריה ואני לא אסיים את הדיון הזה לפני שאני אתן לה. בבקשה, טלי פרץ כהן מהמרכז סיוע בקריית שמונה. הגעת אלינו במיוחד בטיסה.

בהחלט.

זה לפעמים נראה שמדובר במדינות אחרון, נכון?

אוקי וגם חיכיתי בסבלנות כמו שרק אנחנו יודעות, לדבר בסוף, בשקט וגם אם חבר הכנסת טיבי היה כאן, אז הייתי מזכירה לו שאנחנו בתחתית הטבלה, עוד מתחת לנצרת.

אתם אפילו לא מופיעים בטבלה.

לא, אנחנו מופיעות, אבל מרוב שאנחנו קטנות לא רואים אותנו. אבל לפני שאני אשתף אתכן אולי במצוקות המאד ספציפיות לפריפריה, חשוב לי להגיד שבעצם בכל המרכזים, הדו"חות הרבעוניים למשרד העבודה והרווחה כבר מוכנים ויושבים ורק מחכים שהם יגידו לנו – העבירו לנו את הדו"חות. כבר העברנו אותם, אז העברנו אותם. בסדר. זאת אומרת שמבחינת כל החובות שלנו – אנחנו מסודרים – ואנחנו מחכים, העיכוב הוא לא בגללנו.

הבטחתי להגיד בראשית דברי שאני לפחות מאמינה ואני מקווה שכל יושבי החדר איתי, שלכל אישה, גם אם היא גרה בקריית שמונה, צפת, טבריה, או אחד הקיבוצים – מגיע לקבל שירות – בדיוק כמו בכל המרכזים האחרים. כמו אישה שנפגעה בתל אביב וכו'. אז אם אני רוצה קצת להמחיש לכם את הקשיים שלנו בפריפריה – אנחנו עובדות עם חמש תחנות משטרה, לפעמים אנחנו צריכות ללוות אישה בקצרין. אז חלק מהעבודה שלנו זה לגייס מתנדבות מקצרין, שתבאנה ותעשה את ההכשרה. תחשבו מה זה אומר לאישה לקבל החלטה שהיא באה לקריית שמונה, מטבריה, מקצרין, מצפת, מהשד יודע איפה, מקיבוץ ברעם ומממנת את הנסיעות בשביל להגיע לקורס, בשביל להיות שם, בשביל להשתתף ובשביל לתת אחר כך שירותים. ומה זה אומר שאישה, מתנדבת שלנו, צריכה להגיע לפרקליטות בנצרת ולבזבז יום עבודה שלם שלה, כי אי אפשר אחרת, בשביל ללוות נפגעת. אז זה מקצת ה---

מה הטווח הגיאוגרפי שלכן?

אנחנו נותנות שירותים ממטולה עד יישובי דרום הכנרת, כל רמת הגולן ומרום הגליל. יישובים קטנים עם מרחקים פיזיים גדולים, תחנות משטרה שפזורות בכל האזור. אבל, אנחנו גם רוצות שיהיו מטפלים בעלי הכשרה מקצועית ומאד אחראית, לאותן נפגעות וכשאנחנו נפנה נפגעת, או נציע לה להגיע לפסיכולוג, שתהיה לו הכשרה. אז אנחנו מקיימות גם קורסי הכשרה למטפלים. אתם תנסו לחשוב מה זה להביא את טובי המרצים בארץ, כי לא מגיע לנו פחות, לא מגיע לאף אחד פחות – לקריית שמונה – מה העלות שהם יבקשו עבור הרצאה שלהם, מה עלות הנסיעות וביטול הזמן. אני חייבת להגיד שהרבה פעמים מרצים כאלה, מה שנקרא מפציצים אותנו במחירים, רק בשביל שנרד מהם, כי המשמעות זה לבזבז יום שלם. להבדיל מאם הם צריכות להגיע לתל אביב, לירושלים וכו'.

זאת המשמעות של להיות בפריפריה, של להילחם, של להיות בשיא המחויבות שגם כאן, בקריית שמונה, בטבריה, בצפת, בקיבוץ להבות הבשן, מגיע לנו לקבל את אותם שירותים וזאת המשמעות. כמובן שאני יכולה לתת עוד המון המון דוגמאות. אבל הקושי הוא קושי מאד גדול. תחשבו כשאנחנו מדברים על גיוס אחר של יתר התקציבים, מה זה אומר? כמה עסקים יש באזור שלנו? כמה בעלי ממון ויכולת? כמה? אין. אז אנחנו ---

מה גם שהרשויות קורסות, מקצצים להן במענקי האיזון, לוקחים להם מפה, הם מחפשים בעצמם איך להשאיר את הראש מעל המים וכמובן שכסף לתמיכות לשירותים נוספים, קצת קשה להם לגייס.

נכון, נכון. כשסוגרים מתנ"ס וספרייה בקריית שמונה לאף אחד אין כסף לתת למרכז סיוע. או איזו שהיא תמיכה אחרת, אבל אלה הם חיינו.

זאת בעיה בפני עצמה.

הסעיף התקציבי הגדול ביותר שלנו הוא כ-500,000 ₪, הוא שווי עבודת המתנדבות. אני עוד פעם חוזרת לשם, כי אני אומרת שגם מתנדבות שמתנדבות בפריפריה, כרוכות בהוצאות מאד מאד גדולות.

גדולות יותר.

מאד גדולות. הרבה פעמים אנחנו נכשיר כוח אדם, יש כוח אדם שעבר את ההכשרה שלנו. לא תמיד האישה שעומדת שם ואנחנו פונים אליה לעשות ליווי, יכולה להרשות לעצמה להוציא הוצאות נסיעה מאד גבוהות ---

גם אין תחבורה ציבורית. בואו נחשוב על תחבורה ציבורית והזמינות שלה.

לא, התחבורה הציבורית, עד שאת כבר מגיעה ליעד – נגמר היום – אין את מי ללמד, כבר כיבו את האורות.

אין וכמו שכולנו יודעים אפשר להגיע לליווי בבית המשפט ושדיון לא התקיים והן יעשו את הדרך חזרה וכו' וכו'.

בבית המשפט בנצרת.

נכון.

מבחינת חלוקת התקציב, אז יש תקצוב יתר לכל המרכזים שהם בפריפריה?

לא, דווקא פחות.

אין קריטריון כזה. גם על זה דיברנו עם שר הרווחה. אין בעצם קריטריון כי הקריטריונים הם שווים.

אין אבחנה, אתם מקבלים כארגון ארצי.

לפי פעילות.

רק שאלה לי, מה קורה בקייטנה של המדינה באילת, כשכל בני הנוער יורדים לאילת וראש העיר פנה אלי לא אחת בגלל קורבנות הסחר, הוא דיבר גם על קורבנות תקיפה מינית, נערות, נערים, שמגיעים, שותים, מעשנים. מה קורה באילת? איפה המדינה לוקחת אחריות על הקייטנה של המדינה?

נתחיל מזה שנפגעות באילת ונפגעות בכל הארץ, את כל מרכזי הסיוע מקבלות את הפניות, אבל אם מישהי נפגעת באילת וצריכה לעשות דיון בבאר שבע, אז אנחנו מלוות אותה, כי מן הסתם מאילת, להגיע לבאר שבע, זה אותן בעיות.

ולמי היא פונה S.O.S חירום באילת? יש מוקד?

למסל"ן.

1202 הם בטח מפנים אותם למרכזי הסיוע הרלבנטיים באזורים.

אנחנו מפנים לאזור של ---

אז מסל"ן כנראה יצטרכו לתת.

20,000 בני נוער יורדים לאילת ביולי אוגוסט, 20,000. ראש העיר מדווח לנו בכל שנה.

מעל 20,000 בני נוער יורדים לאילת, שותים, מעשנים, מתנסים בכל מיני חוויות ואין מענה. אין מענה פיזי. יש שם מרכז סיוע באילת?

אין מרכז סיוע באילת. הוא נסגר.

אני מדברת על אילת פיזית.

לא, לא, אילת לא מקבלים פניות.

היה ונסגר. אין באילת מענה.

בשל בעיות תקציביות נסגרים מרכזים.

עוד דוגמא לכך שהפריפריה משלמת ראשונה את המחיר בחברה. חברת הכנסת זוארץ, בואי ניתן לה מילה אחרונה ואנחנו מסכמים את הדיון.

לשאלה שלך לגבי אילת – באילת אנחנו יודעים שקיים מרכז סיוע – הוא לא מופעל באותה צורה כמו המרכזים והם יוכלו להגיש בקשה מסודרת להפעלת מרכז סיוע.

תודה.

הם עושים עבודת קודש, האגף לשירותים חברתיים, אני חייבת לציין, אבל עדיין, אין מענה של המדינה.

תודה רבה. דבי, בבקשה.

דבי גרוס, מנהלת מרכז סיוע לנשים דתיות.

ופה אנחנו סוגרים את זכות הדיבור, כי אנחנו צריכים לסכם.

אנחנו משרתים את הסקטור הדתי והחרדי בכל הארץ וכשאנחנו מדברים על נסיעות ודברים כאלה, אז אנחנו נוסעות מאילת לקריית שמונה. בשנים האחרונות ראינו שהסקטור הדתי והחרדי מוכנים להתחיל לדבר על תקיפה מינית, אבל בהחלט, יש לנו כל יום בבתי הספר גם מהסקטור החרדי שפונים אלינו – ואין לנו מספיק צוות להגיע אליהם – ואנחנו באים בחינם אליהם, כי ברור לנו שהם לא ישלמו - ותחשבו על אלפי ילדים שיכולים לקבל סדנאות ובגלל בעיות תקציב – זה לא קורה.

כאן אני רוצה להוסיף שגם פניתי לשר החינוך בנושא הזה ואחת הבעיות הגדולות זה שאין לכם תקצוב מובנה ממשרד החינוך ואין ספק ---

אין החלטה מובנת שיהיו סדנאות בכל בתי הספר, בואו נתחיל מזה, עוד לפני כל זה.

אבל בואו, זה נושא לדיון בפני עצמו. אז אנחנו נסכם את מסקנות הוועדה של הדיון הזה.

הוועדה חוזרת וקובעת את אחריות המדינה לגורלם ולמתן סיוע לנפגעות ונפגעי תקינה מינית; היא מודה למרכזי הסיוע שנטלו על עצמם שליחות זו.

1. הוועדה מתחה ביקורת על העיכוב בהעברת התמיכות למרכזים ותובעת ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים להעביר את התקציב שאושר, לאלתר.
2. הוועדה ממליצה למשרד הרווחה והשירותים החברתיים להחיל נוהג הקיים בכל מה שנוגע להעברת תקצוב למשרדי הממשלה, בשנה בה לא קבעה הכנסת עדיין את תקצוב המדינה. כלומר, להעביר מדי חודש – 1/12 של התקציב שנקבע לשנה החולפת.
3. הוועדה מציינת את העלייה הזוחלת בשנים האחרונות ולפי מחלקת המחקר של הכנסת זה לא בדיוק עלייה, זה מתינות, עלייה מאד קטנה, בתקציב התמיכות למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, לעומת העלייה הדרמטית והתמידית בפעילות של מרכזים אלו.
4. הוועדה קוראת לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון, לעמוד בהתחייבויות של השר היוצא ולהגדיל את תקציב מרכזי הסיוע, כך שינתן מענה אמיתי לעלות פעילותם של המרכזים.
5. הוועדה מזהירה את המשרד לשירותים חברתיים שמתוך כוונה לצמצם הליכים בירוקרטים, לבל יפרסם מכרזים להפעלת מרכזי הסיוע. לדעת הוועדה, מפעילים שיזכו במכרזים עשויים להיות ללא בסיס אידיאולוגי המאפיין את המרכזים הפועלים כיום וללא הידע והמקצועיות והניסיון הרב שנרכשו במהלך השנים.
6. עוד מבקשת הוועדה ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים, להביא בחשבון את העלויות הנלוות לפעילות המרכזים בפריפריה ולמצוא דרכים לשפות אותם בהתאם.
7. הוועדה קוראת למשרד לעשות כל הנדרש על מנת למנוע סגירתם של מרכזים בפריפריה.
תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35