הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
12
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
27.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 499
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ה בסיוון התשע"א, (27 ביוני 2011), שעה 10:00

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון-חריגים לקיצור תקופת המתנה), התש"ע-2010) של

חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת כרמל שאמה. (פ/1988)

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר

יואל חסון

יאיר זילברשטיין – משרד האוצר

רועי כפיר – רפרנט בריאות, משרד האוצר

מיכל שטרית – לשכה משפטית, המשרד לקליטת העלייה

זאב גרשינסקי – סגן מנהל המחלקה לקשרי ממשלה, ארגון נפש בנפש

משה מאירי – מנהל אגף פרסום שיווק וקובץ מבוטחים, קופת חולים מאוחדת

סיגלית דהאן – מנהלת מדור חברות וגביה

נתן סמוך – עו"ד, לשכה משפטית, משרד הבריאות

טלי שטיין – עו"ד, ממונה על תחום הבריאות, משרד המשפטים

דוריס קריאף – מנהלת המחוז הארצית לתיעוד וזכאות, המשרד לקליטת העלייה

אלה סבן – מנהלת מחלקת תושבים חוזרים, המשרד לקליטת העלייה

תלמה פרידברג – לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

שרי בכר – לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

וילמה מאור

נועה בן-שבת

א.ב. חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון-חריגים לקיצור תקופת המתנה), התש"ע-2010) של

חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת כרמל שאמה. (פ/1988)

בוקר טוב, יום שני בשבוע, כ"ה בסיוון, 27 ביוני 2011. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתית, תיקון חריגים לקיצור תקופת המתנה, התשע"א 2010 של חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת כרמל שאמה, פרוטוקול מספר 499. אדוני חבר הכנסת יואל חסון, תספר לנו.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה אדוני היו"ר שהעלית את הנושא לסדר היום. ההצעה הזאת היא הצעת חוק חשובה. הנוסח לפחות שאני הגשתי, יש פה נוסח אחר שאנחנו מדברים עליו בטח תיכף נבין מה מהות השינוי פה. זו הצעת חוק בעיני ציונית, קודם כל. היא באה להקל על חבורה ועל קבוצה חשובה שרוצה לעשות עלייה, אם זה ישראלי לשעבר ואם זה בעיקר ישראלים לשעבר שהרבה פעמים לא מגיעים לכאן בגלל תקופת ההמתנה הארוכה מדי הנדרשת, עד לאפשרות שהם יוכלו להיות זכאים לביטוח בריאות מלא. דובר גם לדעתי בסוג של מכשול שאנחנו מציבים בפני אנשים שאנחנו מאוד רוצים שיחזרו הביתה, ובפני אנשים שאנחנו רוצים וגם בפני תושבים חוזרים שאנחנו רוצים שהם יגיעו לכאן, ותקופת ההמתנה הזאת כמו שאמרתי, היא מכשול. אני שמח שהצעת החוק עברה טרומית. רוצים לקדם אותה עכשיו. יש כאן נוסח חדש שאני לא כל כך מבין אותו, אז אם מישהו יסביר לי מה זה הנוסח.

אולי אני אוכל אדוני להסביר. סעיף 58 קובע שאדם שנעדר מישראל, היה תושב ישראל, עזב את ישראל במשך שנתיים לפחות ולא שילם דמי ביטוח בריאות, כשהוא חוזר לישראל, הוא בעצם צריך לחכות תקופת המתנה של חודש כנגד כל שנה שהוא היה בישראל, עד ששה חודשים לכל היותר, או לשלם תשלום מסוים כנגד תקופת ההמתנה הזאת. יש לו אפשרות לקנות את זה.


כיום אומרים לאדם, אתה חזרת לישראל, איך אנחנו סופרים לך את זמן שהיית בישראל? אנחנו מוסיפים 25 ימי שהות מלאים בישראל, אלא אם כן נעדרת בשל עסקים.


ההצעה הראשונה אמרה, יכול להיות שכשחזרת כבר לישראל, נעדרת לא בשל עסקים, ואז אפשר אולי לקצר לך קצת את תקופת ההמתנה הזאת.

יש לי אליך שאלה, אולי לא נוגעת לזה בדיוק, אבל קשורה. אזרח חוץ, אזרח ישראלי שרוצה להיות אזרח חוץ והוא שוהה בחו"ל 181 יום בשנה, מה קורה עם ביטוח הבריאות שלו?

אם הוא ממשיך לשלם דמי ביטוח, אני מניחה שאין בעיה בכלל.

כל עוד הוא לא מאבד את התושבות שלו בישראל. כל עוד מרכז חייו נמצא בישראל.

אז מדברי ההסבר הבנו שההצעה מבקשת באמת לתת איזה שהוא פטור יותר רחב לאותם מקרים, ולכן תאמנו עם העוזר, ירון מרגלית, הוא הציע מקרים מסוים, בדקנו. חלק מהמקרים כן התאימו, חלק מהמקרים לא התאימו. ניסינו לקבוע רשימה של מקרים. בסופו של דבר כאן מוצע לדבר על שני מקרים שבהם יחול פטור בכלל מהחיוב בעצם, מתקופת ההמתנה, אחד למקרה שמדובר על אדם שהוא ניצול שואה, בשל כך משולמת לו קצבה בשל רדיפות הנאצים, כהגדרתה בחוק הטבות לניצולי שואה.

במה זה נוגע אחד לשני? מאיפה הוא חוזר?

הוא חוזר מחוץ לארץ.

הוא נוסע לחוץ לארץ, הוא בן 90.

או שהוא בן 90 או שהוא בן 70.

היו"ר חיים כץ

אין 70.

יכול להיות שהוא עזב בשנות ה-50 וה-60. עכשיו הוא רוצה לחזור.

אם זה מכסה, אז זה מכסה.

הם דיברו איתי. היה התחייבות שלכם לתאום עם הממשלה?

הממשלה בכלל מתנגדת להצעת החוק מבחינה פורמלית.

מה עבר בוועדת שרים?

שר האוצר הגיש ערר והממשלה מתנגדת להצעת החוק.

ויש ערעור של שר האוצר עדיין.

כן.

הערר נדון בכלל?

לא נידון.

הם צלצלו אלי אתמול. אמרתי, אני עושה את הדיון ואני לא אצביע. אמרתי להם, אני אעשה את הדיון. אני אנסה לקדם את זה. הם צלצלו, אמרו, יש ערעור של שר האוצר. עד מתי שר האוצר יכול לערער על זה?

לפי תקנון הממשלה, עד שהערר לא נידון---

כן, אבל אם הוא יערער על זה 4 שנים?

לא, הוא לא מערער. מי שרוצה לקדם את זה, צריך לבקש דיון ולקיים דיון בממשלה.

פה בוועדה, אתה יכול להודיע לממונים שלך שהוא מוגבל בזמן להגיש ערעור. אנחנו מבינים שהוא עסוק ויש לו הרבה עבודה, וזה בסדר, אבל תוך חודש מהיום, אם הוא לא מגיש ערעור, אני מקדם את הצעת החוק. לא דן בערר ומחליט החלטה, ואז שיבוא למליאה, שיגיד מה שהוא רוצה.

בקריאה הטרומית סגן שר הבריאות הודיע על תמיכה של הממשלה בהצעת החוק.

אני מבין. עדיין יש את תקנון ועדת הממשלה, והדרך בתוך הממשלה, מי שמבקש לקדם הצעת חוק שהוגש עליה ערר, הוא צריך ליזום דיון על הערר.

אתה מתבלבל קצת.

דברים כאלה קורים כל שבוע בוועדת שרים, יש כמה וכמה דיונים על עררים.

יאיר, בוא אני אסביר לך עד כמה שאני מבין. כשהצעת חוק של חבר כנסת עוברת, הוא מבקש מאיזה שר שיגיש ערר, והוא צריך ליזום את הערר. כשזה הפוך בממשלה, הממשלה צריכה ליזום. תבדוק.

הממשלה יזמה את הערר והגישה את הערר.

שתעשה דיון.

בסדר, שוב פעם, על פי תקנון הוראת הממשלה, הממשלה כרגע מתנגדת עד שלא יהיה דיון והיא תחליט אחרת. זה המשמעות לפי תקנון ועדת הממשלה.

תקשיב, אנחנו היום לא נצביע. אם תוך חודש מהיום לא יהיה ערר, אנחנו נצביע, נקדם את החוק. אם תרצו, תפילו אותו במליאה. זו זכותכם המלאה. אבל מבחינת הועדה, אנחנו נקדם את החוק.

זה זכותך.

יש משהו ספציפי מהנוסח החדש שאתם מתנגדים לו?

כן. אם תרשו לי, אני אסביר פשוט את הטענות שלנו.

יש שני מקרים. מקרה השני מדובר על אדם שהוא עצמו תושב חוזר, אבל הוא מגיע עם בן זוגו שנשוי לו, שהוא עולה חדש וילדיהם הקטינים שנולדו מחוץ לישראל, ואז המצב הוא שהוא נשאר כאילו בלי ביטוח בתקופה הזאת.

הילדים מקבלים, רק הוא לא.

נכון.

ויש לו תקופת אכשרה לפי השנים. ששה חודשים אם הוא היה מעל שש שנים.

כן, אם הוא היה בזמן מסוים מאז לא פה.

מעל שש שנים.

מעל שנתיים.

זה לא חודש לשנה?

זה חודשיים. זה חודש לשנה.

חודש לשנה.

ששה חודשים זה המקסימום.

תשמע, זה תקופת אכשרה לא ארוכה. כשאתה הולך לחברת ביטוח, היום אתה הולך, עושה נגיד ביטוח פנסיוני, כל אזרח שחי בארץ, יש לו תקופת אכשרה, 3 חודשים, 4 חודשים, שאם קורה לו משהו, אין לו כיסוי. במשק הישראלי, לא בנושא של ביטוח בריאות ממלכתי, בכל נושא שאתה בא, עושה ביטוחים פנסיוניים, יש לך תקופת אכשרה. אתה עושה ביטוח חיים, יש לך תקופת אכשרה.

אבל אתה עדיין לא נשאר בלי כלום.

פה זה לא תקופת אכשרה, זה רק תקופת המתנה. אתה יכול להגיע חולה לחו"ל, ואחרי מספר חודשים, ואתה גם יכול לפדות את זה בכסף, אתה תהיה זכאי לכל הטיפולים, אפילו אם חלית בחו"ל במחלה שגם תעלה מיליוני שקלים למדינה, אתה ---

אני רוצה להגיד לכם משהו. כמי שחי את הנושא של העם היהודי, אתם לא מבינים כמה הנושא הזה הוא מכשול אמיתי, כמה מדברים על זה, כמה זה מונע באמת מאנשים לעשות את המהלך הזה של עלייה וחזרה לארץ. אני אומר לכם, אני חי את זה, ויש פה אנשים שגם יכולים להעיד את הדבר הזה, שהגיעו לכאן. אנשים ממש רואים בזה מכשול. אגב, כמה זה הפדיון הזה, המדובר?

9,630.

זה המון כסף עבור אנשים שעושים מהלך של עלייה לארץ. זה המון כסף. זה כמעט היום, במושגים של הדולר היום, 3,000 דולר, וכשבאה משפחה שגם ככה יש לה הוצאות עצומות בעצם העלייה לארץ, זה עול גדול מאוד, ואולי גם לא מדובר על אחד. לכן הדבר הזה הוא באמת מכשול בפני אנשים שרוצים לעלות. אני אומר, זה מה שיפיל אותנו? אתה יודע, מדינת ישראל משקיעה בעולים שמגיעים ממדינות הרווחה, לא מארצות הברית, לא מעליית צפון אמריקה והאזורים הללו. משקיעה הרבה יותר מהסכומים הללו. אז דווקא מעולים שתורמים, שהעלייה שלהם לארץ היא עלייה שתורמת למדינה, הם יותר נותנים מאשר מקבלים, אז זה חלק קטן שנדרש מהמדינה לתת. תחשוב לדוגמא כמה עולה משפחה אתיופית שעולה לארץ. כמה מדינת ישראל משקיעה בה? ודווקא באלה שבאים מקנדה, מארצות הברית, מדינת ישראל כמעט לא משקיעה שום דבר. אז זה דבר קטן שמדינת ישראל מתבקשת להקל בו, שבאמת לדעתי, אדוני היו"ר, זה כסף קטן, ואני אומר לכם אמיתי, אני חי את העולם הזה. זה מכשול אמיתי. זה אלפי דולרים וזה מכשול.

את ההצעות הספציפיות האלה אני רואה כרגע לראשונה, אז אני אתייחס באופן עקרוני.


במדינת ישראל יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי מאוד רחב ושוויוני לכלל אזרחי מדינת ישראל, ואחד הכללים שקבועים בכל ביטוח בריאות, כמו שאמר היו"ר, בביטוחים פרטים בטוח יש לא רק תקופת המתנה, יש גם תקופת אכשרה, שבן אדם לא יגיע אחרי שהוא כבר חלה, ויקנה את הביטוח. במדינת ישראל לפי חוק זה ביטוח ציבורי. הדבר הזה לא קיים. כל בן אדם זכאי לטיפול מתי שהוא צריך. יש התייחסות ספציפית לתושבים חוזרים, ויש איזה לוגיקה מאוד ברורה וסדורה. יש מאות אלפי ישראלים שחיים בחו"ל. אנחנו יודעים שביטוחי בריאות בחו"ל עולים הרבה כסף.


תושב ישראלי שהיה תושב בישראל לפני עשר שנים ועשרים שנה ושלושים שנה, לא יכול להסתמך על הביטוח הישראלי שלו, שהוא לא משלם את דמי ביטוח הבריאות, על אזרחי מדינת ישראל שכן משלמים את הביטוח עבור עצמם, שברגע שהוא יחלה---

מאחורי הסיפור שאתה סיפרת, תגיד לי כמה אתה מוכן לשלם בשביל להביא את העולה הזה לארץ? או שאתה לא מוכן.

הממשלה משקיעה הרבה כסף בלהביא---

למה? בשביל מה צריך אותם?

אם תרשה לי, אני אסביר את הלוגיקה של תחום הבריאות. ביטוחי בריאות בחו"ל על דברים עיקריים כמו מחלות קשות, עולים עשרות אלפי דולרים בשנה, ותושב ישראלי יכול עכשיו לנסוע לחו"ל ל-40 שנה ולהסתמך באופן קבוע על הביטוח הישראלי שלו. אם הבן אדם הזה חס וחלילה חלה במחלה קשה, שבמקום אחר הוא עולה---

אם הוא צריך עכשיו לשלם עשרות אלפי דולרים על טיפול בארצות הברית, אז הוא יגיד רגע, ואני מוכן לעשות את הצעד הזה של לחזור חזרה לארץ, אז אני אשלם 3,000 דולר ונקבל את זה מייד.

הממשלה כבר הקלה בצורה מאוד מאוד משמעותית לפני שנתיים, והיא אמרה, עם כל ההיגיון של הדבר הזה, אם בן אדם הוא תושב חוזר, הוא יכול להמתין את התקופה הזאת והוא יוכל לפדות אותה בכסף, בסכום שהוא לא סכום גבוה, שגם לו היה היגיון מסוים, כי הוא עכשיו בא וזכאי לקבל שירותים רפואיים מהיום הראשון.

אתה יודע מה, אתה פועל לרעתך. למה? כי דווקא מה אתה אומר? מי שחולה ומתוכננות לו הוצאות גדולות, הוא באמת, משתלם לו גם לעלות לארץ וגם לפדות את ה-3,000 דולר. דווקא לבריאים לא משתלם, כי לא מתוכננות להם הוצאות בריאות גדולות. ההיגיון שלך הפוך למעשה, כי אם אני חס ושלום צריך עכשיו להשקיע עשרות אלפי דולרים בעניין בריאותי, אני דווקא אשנה את מרכז חיי, אעלה לארץ ואקבל כאן טיפול דה לוקס ב-3,000 דולר.

אני מסתכל על זה בכמה היבטים. אני לא חושב שמישהו ישנה את מרכז חייו בגלל ה-3,000 דולר האלה לכאן או לכאן.

לא הבנת מה שהוא מדבר. מה שהוא אמר, שהעלות של הטיפול תעלה לו 100 אלף דולר. הוא, בשביל 100 אלף דולר משלם 3,000.

זה בדיוק מה שאני אומר. המדינה כבר הטיבה עם אותו בן אדם, נתנה לו לפדות את זה בכסף שהוא לא שווה ערך.

ואז השאלה הבאה, למה אין שכל ולארג'ים בכסף קטן? אם המדינה כבר נתנה לו הטבה, זה לא 3,000 דולר. זה בקושי 2,500. למה ב-2,500, למה המדינה לא משחקת, וב-2,500 אומרת לו---

שוב פעם, זה לא המדינה, זה כסף של המבוטחים.

זה לא כסף של המבוטחים, תסלח לי. תסלח לי. אנחנו משלמים מס בריאות למס הכנסה, ואל תשב פה בוועדה ותספר לנו סיפורים. זה לא הולך לקופת חולים, זה לא הולך לשום מקום. אתה יושב פה ומספר לנו סיפורים, אז לפחות תספר סיפורים מבוססים. אם היינו יוצרים לנו קופה סגורה שהולכת לבריאות מהמס בריאות, זה אופרה אחרת. המס בריאות זה מס הכנסה. זה לא הולך לבריאות, זה לא מיועד לקופת חולים. זה לא הולך לסל התרופות, זה לא הולך לכלום.

קודם כל, כל דמי הבריאות הולכים לקופות החולים ולסל הבריאות, והממשלה משלימה מעבר לזה.

נכון.

עדיין אזרחי מדינת ישראל שהיו תושבים, שילמו כל השנים עבור הזכאות שלהם, ואותו תושב חוזר לא שילם כל השנים האלה, ואם הוא רוצה לקבל את הביטוח הישראלי באופן מיידי, הוא נדרש לפדות את זה בסכום שהוא סביר אני חושב לכל הדעות.

הוא סכום נמוך. בשביל זה השאלה, למה צריך לקחת ממנו את הסכום הנמוך בגלל שהוא נמוך? אם היית אומר ואללה, שלא ידפקו אותי, שלא יבוא בן אדם חולה, שעלות הטיפול 100 אלף דולר, ישלם 40 אלף דולר, 50 אלף דולר, יעשה את החשבון. היום כשאתה נותן לו 2,500 דולר, אומר ואלה זה, הוא ירתיע אותי עם ה-2,500? זה עולה לי 100, קח 2,500 ועוד 50 אלף דולר אני לוקח בית מלון או משכיר פה דירה וחי פה.


יש גם מבצע היום. שלם 1 קבל 2. מבצע של משרד הקליטה. כל מי שיחזור עד ה-30 בספטמבר 2012, לא ישלם את ה-2,500.

עוד פעם, אני רוצה רק לציין. אותו בן אדם, האופציה לפדות את זה בכסף, היא אופציה. הוא לא חייב לעשות את זה. הוא היה יכול להמשיך כמו שהוא שילם במשך 30 שנה ביטוח בריאות בחו"ל, הוא יכול להמשיך לשלם אותו עוד מספר חודשים.


אני לא חושב שהמצב היום מתיר איזה שהן עלויות שלא היו קיימות לו מלכתחילה. הרי אותו בן אדם גר בחו"ל כל אותן שנים ושילם את הביטוח בריאות במשך 30 או 20 שנה. עכשיו הוא מגיע למדינת ישראל, יש לו עוד תקופת המתנה של מספר חודשים, 3 חודשים, 6 חודשים מקסימום. כל מה שנדרש ממנו לעשות, זה להמשיך לשלם עוד מספר חודשים את התשלומים שהוא שילם במדינה שהוא גר בה במשך כנראה עשרות שנים. אם זה התאפשר לו כל השנים, זה אפשרי גם עכשיו. מדינת ישראל נתנה לו אופציה, אם יותר זול לו לעשות את החישוב, ולפדות את זה באותם 9,000 שקלים בשביל להשתתף. לפי המנגנון הסוציאלי שהחוק שלנו הוא חוק של ערבות הדדית, להשתתף גם בתשלום בשביל לקבל את השירות כמו כל אזרח ישראלי אחר.

אוקיי תודה רבה.

שמי מיכל שטרית רוול, אני היועצת המשפטית של משרד הקליטה. מה שרצינו להוסיף זה רק שני נתונים. א', אזרח ישראלי שעבר להתגורר בחו"ל ושוהה מעל חמש שנים, לא יכול, גם אם הוא נורא רוצה, להמשיך לשלם לביטוח הלאומי שבישראל כדי לשמור על רציפות הזכויות שלו. אז זה נתון אחד.

בשנה הראשונה, לפי מה הוא משלם?

משלם מינימום.

כמה זה מינימום?

זה 154 שקל ליום. בשביל 154 שקל קונים כל הזכויות בביטוח בריאות.

אוקיי, תודה.

במשפחה.

טוב.

נתון נוסף שרצינו להזכיר, זה הוזכר גם קודם, עניין המבצע. זה לא רק עכשיו שיש מבצע ארוך והממשלה משלמת חזרה לתושבים החוזרים האלה, אלא שבשנות ה-60 היה מבצע שגם ארך בין שנה וחצי לשנתיים כמעט, שבו כל מי שחזר, המדינה שילמה עבורו. זאת אומרת שבכל השנים האחרונות הממשלה הכירה בכך שיש כאן בעיה, והיא שילמה עבור אותם תושבים חוזרים. מי שמוזכר כאן בהצעת החוק, זה אפילו לא כל התושבים החוזרים. זה מי שיש לו משפחה שהיא עולה. זאת אומרת, היחידה המשפחתית עצמה היא עולה. אנחנו אגב במשרד הקליטה קוראים למשפחה הזאת משפחת עולים, ומכירים בה כיחידה אחת כזכאית לזכויות עולים מבחינתנו, כי זה נכון.

הם תומכים בהצעת החוק.

אנחנו היינו שמחים לתמוך בה. אנחנו לא יכולים לתמוך בניגוד לעמדת ממשלה.

עמדת הממשלה היא בעד, נכון לעכשיו.

אנחנו חושבים שמהותית זה נכון, כי אנחנו מתייחסים ליחידה המשפחתית שבה חלק עולים ואחד מהם הוא תושב חוזר, כיחידה משפחתית שלמה של עולים, ורק נאמר שמדובר במספרים הרבה יותר קטנים מאשר כלל התושבים החוזרים, והלוואי ויבואו אותם עשרות אלפים שהוא הזכיר קודם, שנמצאים בצפון אמריקה, אבל אנחנו מדברים על מספרים מאוד קטנים כרגע, כשמדובר על אלה, בני משפחה.

כמה אתם מעריכים שמדובר?

127 הגיעו מצפון אמריקה, בשנה.

אוקיי. כן אדוני.

זאב גרשינסקי, ארגון נפש בנפש. צריך להבין שאנחנו כארגון מאוד תומכים בחוק הזה. אנחנו כארגון בעצם רוצים להסיר את החסמים ובעצם רוצים לא לתת לאנשים האלה תירוצים. הצעת החוק הזאת מאפשרת בעצם לכל המשפחה לעלות, וזה מה שחשוב, להפסיק לתת לאנשים שרוצים לא לבוא לישראל, וזה מה שיעשה את זה.

מי שבשביל 2,000 דולר לא רוצה לבוא לישראל, שלא יבוא. זה הצד השני של המטבע.

זה מצטרף לסל הוצאות מאוד גדול, אדוני היו"ר, שתדע. סל ההוצאות של משפחה שעולה, אדוני היו"ר, הוא מוערך בעשרות אלפי דולרים. זה העתקת המגורים על המשמעויות שלה, היא עלות גדולה, וזה עוד סך עלות.

משה מאירי ממאוחדת. קודם כל אין ספק שגם הקופות שנותנות את השירותים, הם רוצים להצטרף למפעל הציוני, ואני יכול להעיד שאני מכיר לכל הפחות שלוש קופות שמצטרפות לפעילויות גם של נפש בנפש וגם של משרד הקליטה והעלייה, בכנסים שהם עושים בחו"ל על מנת לצרף אליהם ולעזור בהבאת העולים והתושבים החוזרים, כמובן כל קופה מהאינטרסים שלה. גם אני מצטרף לעניין הזה הציוני, בייחוד שאנחנו מדברים פה על נפגעי נאצים. אף אחד לא יכול לעמוד בנושא הזה.

זה לא האישיו פה.

מה שאני רוצה להפנות את תשומת לב היו"ר ושאר חברי הוועדה הנכבדים, זה לא רק בתושבים חוזרים, גם בעולים חדשים. יש פה הרבה פעמים ניצול לרעה. אני מכיר באופן אישי לכל הפחות מרכז רפואי גדול ציבורי בארץ, שהעסיק משווקים או מקדמים של המרכז הרפואי הזה, בייחוד בארצות מה שהיה פעם מעבר למסך הברזל, כדי לאתר אנשים, יהודים חולים בעלי זכויות, להביא אותם לארץ, להנחית אותם בלוד.

עורכת דין שרי בכר, המוסד לביטוח לאומי. שוב, כמובן להדגיש, הכספים שהם אינם כספים של ביטוח לאומי כמובן זה כספים שביטוח לאומי גובה עבור קופות החולים ומעביר. אני כבר רואה שיש פה תמיכה מסוימת של קופות החולים לעניין הזה. אני רק רוצה להדגיש, הדיון, לפחות כפי שהוצג ביניכם לבין נציג האוצר, זה דיון כללי על תושבים חוזרים, כשגם הצעת החוק המקורית וגם ההצעה שהונחה על השולחן, מדברת על אוכלוסיות מאוד ספציפיות. לכן אולי באמת כדאי למקד את זה באוכלוסיות, שהן חבר הכנסת חסון והן אולי האוצר, מסכימים בעצם על קידומה ועל בעצם לתת להם את הפטור מתקופת ההמתנה, ולא לדבר בכלליות על תושבים חוזרים, כי בעצם דיבור כזה בכלליות מייתר את סעיף 58. זה בעצם מבטל את סעיף 58, וברור לי שזו לא כוונת הוועדה וזה לא כוונת חברי הכנסת הנכבדים.

כן אדוני.

קודם כל אני רוצה לומר שאני מסכים לנוסח הוועדה כפי שהוא, ואני חושב שהנוסח הזה הוא מאוד מצמצם לאוכלוסיות מאוד ממוקדמות, וצריך גם לשים לב. אותו אדם שאנחנו מבקשים לפטור אותו, אני מדבר על סעיף 2, הוא צריך להגיע אפילו עם משפחה. זה חלק מאיזה שהיא קבוצה. זה לא שהוא בא גם לבד, הוא חלק מקבוצה.

מוריד את הסכום באופן יחסי לכמות האנשים.

כן. ולכן גם זה מצמצם את כמות האנשים בכלל שמגיע, וכמו שאתה מדמיין, זה סוג של מכשול בתוך משפחה. יש במשפחה אחד ורוצים שבמקרה שלו לא יהיה את הדרישה הזאת. לכן אני לנוסח הזה מסכים. אני אכנס להידברות עם שר האוצר בעניין הזה, וגם הגורמים הרלוונטיים, לנסות להשיג הסכמה. אולי באמת צריך לראות כמה שמדובר. אולי זה לא כזאת עלות תקציבית גדולה. אולי צריך לשכנע את האוצר לתמוך בזה.

אוקיי, באווירה אופטימית זאת אני מודה לכם. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15