הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
22
הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ו-וועדת העבודה, הרווחה והבריאות
27.6.11

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 54

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ו-וועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות

יום שני, כ"ה סיוון התשע"א (27 ביוני 2011), שעה 13:30

מתקן הגז בחדרה

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

רחל אדטו

יעקב אדרי

משה גפני

דני דנון

אורי מקלב

סמדר בת-אדם, ראש מטה שר התשתיות הלאומיות

שחר סולר, אגף תכנון סביבתי, המשרד להגנת הסביבה

מיכל איתן, מנהלת תחום תוכניות מתאר נושאיות והנדסיות, משרד הפנים

דורית הוכנר, רשות הגז, משרד התשתיות הלאומיות

שוקי שטרן, מנהל רשות הגז, משרד התשתיות הלאומיות

ציון בסה, מנהל פרויקטים בעיריית חדרה

אבישי קימלדורף, מהנדס עיריית חדרה

בן-ציון נורדמן, חבר עיריית חדרה

שלי מלכה, פרויקטור בחינוך, עיריית חדרה

אורנה אשכנזי, חברת מועצה ונציגת קיסריה במועצה אזורית חוף הכרמל

עדנה רודריג, יו"ר ועד קיסריה, החברה לפיתוח קיסריה

עו"ד תומר מירז, מטה המאבק חוף הכרמל

הלינה (חנה) קופרמן, פעילה במטה המאבק המשותף חוף הכרמל וחדרה

גלעד שי, חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל

שירי בס-ספקטור, ממ"מ, הכנסת

יפה שפירא

הדס צנוירט

מתקן הגז בחדרה

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של הכנסת לנושא סביבה ובריאות. על סדר היום נושא כבד משקל, חשוב ביותר, עורר סערה ציבורית באזור חוף הכרמל, אבל גם בחדרה, קיסריה, אור עקיבא. נמצאים פה תושבים מהאזור, נמצא בפניכם נייר שהוכן על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, על-ידי הגברת בס-ספקטור. הנייר הזה, אני רוצה להודות לגברת בס-ספקטור על העבודה המאוד מהירה שהיא עשתה, בעיקר בסיכום עמדות הצדדים המעורבים, כדי שתמונת הדברים תהיה יותר ברורה לנו.

אנחנו מדברים על מהלך של הקמת מסוף לפריקת גז טבעי נוזלי ואחסונו, על עצם ההחלטה על הקמת המסוף הזה, וכמובן, על מיקום המסוף הזה. המיקום המיועד כרגע הוא 2.8 ק"מ ממזח הפחם בחדרה, ונשמע את נציגי הגורמים המעורבים.


כשאומרים "גז" במדינת ישראל היום, מייד אנשים נדרכים, כי כבר הבנו שגז הוא דבר שנושא אתו סכנות, וגם מתקן גז בים נושא אתו סכנות, כפי שכולנו מבינים.

נמצאת אתנו יועצת שר התשתיות, שביקשה גם לומר את דבר השר בעניין הזה, ומייד נאפשר לה, כמובן, אבל לפני שאת מתייחסת לנושא הזה, אני רוצה להביע בפנייך את דאגת הוועדה נוכח עמדתו של השר והצלחתו לשכנע רוב – לא גדול, אבל רוב, בוועדת השרים לענייני חקיקה בעניין חוק הנפט. הוועדה הזאת קיימה סדרת דיונים בנושא הזה, והגענו למסקנה בעקבות הדיונים – גברתי מוזמנת לעיין בפרוטוקולים שלהם - שחוק הנפט של מדינת ישראל הוא ארכאי, אינו מתאים, אינו רלוונטי, ואינו מאפשר הגנות מתאימות על הציבור מפני קידוחים של נפט וגז בחופי ישראל. את החוק הזה צריך לשנות באופן דחוף. אנחנו רוצים לעשות זאת בהסכמה ובתיאום עם שר התשתיות, אבל אנחנו חושבים שהתנגדות לשינוי החוק הזה היא מהלך לא נכון. אני יודע ששר התשתיות הוא אדם אמיץ, אבל אין שום סיבה שהוא יתנדב להיות היחיד על ספסל ועדת החקירה הממלכתית שתקום, אם וכאשר תקרה לנו תאונת נפט בישראל. יש שם הרבה מקום לעוד משרדי ממשלה, וכולם צריכים לשבת שם יחד...

אנא העבירי את המסר המודאג הזה לשר התשתיות, כי ועדת השרים לענייי חקיקה תחזור ותדון

בחוק הנפט בתקופה הקרובה, ואנחנו נשמח שלפני הדיון הזה נקיים דיון משותף עם צוות המשרד כדי לנסות להגיע להבנות, שיאפשרו לנו להתקדם בנושא הזה. בבקשה, גברתי.

אתה צודק שיש צורך לשנות את החוק, וההתנגדות שלנו היא לחוק כפי שהוגש – אני אומרת את הדברים על אף שלא הגעתי הנה עם משנה סדורה בעניין הזה, ומתוך הזיכרון. ההתנגדות היא לשינויים כפי שהוצעו ולא לעצם השינוי. כמו כן, אדוני, אנחנו לא אחת משתפים פעולה, ונשמח לשיתוף פעולה, אלא שאנחנו סבורים שאת השינויים יש לעשות במסגרת תפקודו של הממונה על הנפט הקיים, והמשרד שלנו יכול להוביל את מלוא השינויים, ונשמח לשיתוף פעולה.

בנוסף, משרדנו פנה לשר להגנת הסביבה ולמשרדו, כדי שיציבו באגף הממונה איש מטעמם, איש של המשרד להגנת הסביבה, כדי שיהיה אחראי ישיר שכפוף לשר להגנת הסביבה, ויטפל בנושאים האלה.

תשובתך, כמובן, נרשמת בפרוטוקול; היא אינה מספקת אותנו, אבל נמשיך את הדיון הזה בהזדמנות אחרת.

עכשיו גברתי מוזמנת להתייחס לסוגייה שנמצאת על שולחננו כרגע – מסוף הגז הטבעי הנוזלי בחדרה, בבקשה.

באשר לנושא מסופי הגז המדוברים, כמובן, מדובר במתקנים בעלי חשיבות אסטרטגית למדינה, שצפויה להתבסס על למעלה מ-50 אחוז ייצור חשמל בגז טבעי כבר בעתיד הקרוב. כבר היום אנחנו נמצאים, וידייק שוקי את מה שאני אומרת – כבר היום אנחנו משתמשים פחות או יותר בסביבה של 50 אחוז, זה נכון?

מעל 40. תלוי כמה גז מגיע ממצרים או לא מגיע.

אנחנו בעד שיגיע הרבה.

פני כולנו לשימוש רב יותר בגז.

אני מאוד מקווה שאיש לא מעלה על דעתו שהמדינה תקים מתקן במיקום שעלול לסכן את הציבור, שמרחקי הבטיחות נמדדים על בסיס תקן אמריקאי ותקן אירופאי מחמירים, על-פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה ובתיאום מלא עם מערכת הביטחון.


אבל יש דבר נוסף שחשוב שבמיוחד אנשים – גם, כמובן, בראש ובראשונה הוועדה, אבל גם אנשים שגרים באזור, בחדרה רבתי, יידעו. המשרד שלנו נמצא בהליכי תכנון של אותה פלטפורמה קבועה שאתה מדבר עליה, ובמקביל אנחנו מנסים לקדם במהירות מתקן בואי, שכאן אנשי המקצוע מנתג"ז ייטיבו להסביר בדיוק את טיבו, ואנחנו רואים חשיבות יתרה להקדמת מתקן הבואי, כי אנחנו צפויים למחסור בגז, כאשר מאגר ים תטיס, ככל שמאגר ים תטיס ילך ויתכלה, וצריך יהיה לגשר על הפער, ואת זה מתקן הבואי, שיכול לקום תוך כשנה וחצי, יכול לספק.

לכן מה שאני רוצה לומר כאן לאנשים, שהנושא הזה אולי מדיר שינה מעיניהם – המתקן הקבוע, יש חשיבות רבה להמשיך את הליכי התכנון הסטטוטורי שלו, אבל המתקן שמקבל עדיפות, ושאותו אנחנו רואים כשאלת חיים למדינה להתקין הוא מתקן הבואי, שניתן להתקין אותו במרחק של 6-5 ק"מ – אני לא רוצה להיכנס למספרים המדויקים, ניתן להתקין אותו כבר ממרחק של כ-6-5 ק"מ מהחוף, ואנחנו נבחר לעשות את זה במרחק של כ-10 ק"מ ואולי קצת למעלה מכך, מהחוף. לכן צריך שהדיון הזה יתבסס על הנתונים האלה, שאותם אני מביאה. אנחנו מקווים שיתאפשר לנו להמשיך עם התהליך הסטטוטורי מסיבה אחת- - -

איזה תהליך סטטוטורי? הבואי לא נמצא בתהליך סטטוטורי.

היא אמרה שני דברים במקביל: מהלך ביניים – אחד, ומהלך שני – תהליך סטטוטורי. היא לא סיימה את דבריה. בבקשה.

כאמור, קיים תהליך סטטוטורי לגבי המתקן הקבוע. בכוונת משרד התשתיות להמשיך את התכנון של המתקן, אבל יש בכוונתו הברורה להקדים את הקמת הבואי, כי זה המתקן שיכול לספק את הגז במהירות. החלטה לגבי המתקן הקבוע תתקבל בהמשך, כל שנראה אם יש צורך בו לאור התפוקה שמביא הבואי. את הפרטים המדויקים לגבי המתקנים אני מצפה שייתנו כאן אנשי נתג"ז – זה התהליך שאליו הולך משרד התשתיות, כלומר הבואי הוא המתקן שכרגע נמצא על הפרק מבחינת המתקן שאותו מדינת ישראל מקדמת היום. אלה הן העובדות.

אנחנו לא רוצים לעצור את התהליך הסטטוטורי מסיבה אחת: אם נגלה שהבואי אינו יכול לספק את הסחורה, ובמשך הזמן, שכאן במדינה, לצערי, מתקיים תהליך של סטטוטוריקה של איזה מתקן שהוא, לא נרצה למצוא עצמנו בעוד כך וכך שנים במצב שבו צריך להתחיל תהליך מההתחלה, אבל החלטה לגבי המתקן תתקבל ככל שאנחנו נראה את התועלת שצומחת מהבואי. אלה הדברים העיקריים.


כמובן, המרחק נקבע עם הקשבה ותשומת לב לרחשי הלב של הגרים בסביבה, ומתוך רצון אמיתי להסיר דאגה מלבם, ובמקביל למלא את הצורך של המדינה, כפי שהבנתי מאנשים רבים וגם מארגוני סביבה שתומכים במהלך שלנו – מרבית ארגוני הסביבה תומכים במהלך שלנו, וישמחו לשתף אתנו פעולה בתהליכי שיתוף ציבור והבאת המידע לציבור. אנחנו נשמח מאוד לשבת עם הציבור, להסביר לאילו תהליכים אנחנו הולכים, ובעיקר לראות את הציבור מתייחס לעובדות ולא לדברים שאינם קשורים לעובדות. תודה.

תודה. אני רוצה רק לשאול אותך שאלה אחת – אני לפני חודש העברתי מכתב עם תיק מסמכים לשר להגנת העורף – מסמכים שנוגעים לשאלה הזו, גם שאלות שקשורות לאפשרויות ההגנה או הסיכונים שכרוכים במתקן הגז. השר להגנת העורף לא השיב לנו עד היום תשובה רשמית בעניין הזה. האם אתם קיבלתם מהם התייחסות של המשרד להגנת העורף, לגבי המתקנים המיועדים?

שוקי שטרן.

מר שטרן, בבקשה.

כמובן, הליכי התכנון שהתחילו לפני למעלה משנה וחצי משתפים את כל הגורמים הרלוונטיים בהליך התכנון.

אני שואל ספציפית על עמדת המשרד להגנת העורף. קיבלתם עמדה או טרם?

הנושא של מתקן הגט"ן הוצג גם למשרד להגנת העורף, ובמקרה גם בישיבה שהייתי נוכח בה, ועם השר להגנת העורף, ונציגת מערכת הביטחון במועצה הארצית לתכנון ובנייה היא שותפה מלאה בכל הליך התכנון, והליך התכנון, כפי שהוא מתקדם היום, כולל בתוכו את ההסכמה של נציגת משרד הביטחון לכל הליכי התכנון.

אדוני הוא בעל יכולות דיפלומטיות מרשימות, אני חייב לומר. שאלתי שאלה פשוטה: האם התקבלה עמדה של המשרד להגנת העורף?

אני לא קיבלתי באופן ספציפי.

טוענים שכל המדינה מטווחת, וממילא לא משנה איפה זה יהיה.

אני רוצה שהם יתייחסו לגופו של עניין. הם המשרד הרלוונטי.

יש גם ככה את תחנת הכוח, גם היא מטווחת, אז זה לא משנה הרבה.

תודה. מר שטרן, ברשותך, אני רוצה שתאמר לנו בקצרה – לא צריך להיכנס לפירוט מאוד מקצועני, אבל בקצרה, תסביר לנו, מהו מתקן הקבע שאתם רוצים להקים, ומהו אותו מתקן של הבואי, שבו מדובר כרגע בשלב הזמני.

כמו שסמדר בת-אדם אמרה, אנחנו לא מתכוונים להקים היום או הקרוב את מתקן הקבע. מבחינת מערך התכנון, מערך התכנון הוא מערך תכנון של אסדה, במרחק 2.8 ק"מ מהחוף, אסדה שתוכל לקלוט LNG ולגזז אותו למערכת ההולכה. המתקן הזה יוכל, מצד אחד שלו, לעגן אונייה, שתהיה האונייה עם החומר באופן קבוע, אם יידרש, ואונייה שנייה, שתהיה מצדו השני של המתקן של אותה אסדה, והיא האונייה שתצא ותספק את החומר עצמו, דהיינו זה מתקן LNG שבו ניתן לפרוק אוניות LNG לתוך מיכלים שנמצאים בתוך מיכלית שעוגנת במקום, בצמוד לאותה אסדה, ומאותה אסדה החומר מגוזז אל החוף, אל הצנרת של מערכת ההולכה, שהיא צנרת ימית, במרחק של 5-4 ק"מ מהחוף. זה המתקן שבו מדובר. רוב מתקני ה-LNG בעולם הם מתקנים יבשתיים, ומאחר שהאפשרויות, כפי שנצפו על-ידינו, להקים מתקני LNG ביבשה הן מאוד מורכבות ומסובכות, כולל מבחינה בטיחותית, נבחרה האופציה של מתקן ימי, שמבחינה בטיחותית, על-פי כל הסקרים ועל-פי כל הבדיקות שנעשו, הוא מתקן שעומד בכל הסטנדרטים הבין-לאומיים.


יחד עם זה, מאחר שהקמת מתקן כאמור עלולה לקחת זמן רב מהזמן שיש בידינו, ומאחר שהופסקה אספקת הגז ממצרים יותר מפעם אחת, החליט שר התשתיות הלאומיות ללכת לפרויקט של הקמת בואי, דהיינו מקשר ימי, שיאפשר קליטה של אונייה מגזזת, דהיינו משהו תחליפי לקיומן של שתי אוניות – אחת מיכל ואחת פורקת, אל האונייה האחת שמגיעה היא עם מטען של LNG, היא מגזזת את המתקן באמצעות מקשר שאליו היא נקשרת, ובאמצעות צינור גמיש, שמתחבר למערכת ההולכה, היא מעבירה את החומר, את הגז הטבעי המגוזז, למערכת ההולכה.

למתקן כזה יש יתרונות וחסרונות, למקשר הימי הזה. בין החסרונות ניתן למנות את זה שבדרך כלל הגז מאונייה מגזזת הוא יקר יותר בגלל אופי האונייה ואופי הפעילות של האונייה, וגם מיעוט אוניות שקיימות בעולם, והיתרון שלו הוא שאפשר להציב אותו במרחק גדול יותר מהחוף. העלויות של הקמת מתקן כזה נמוכות יותר בסדרי גודל, וגם ניתן לבצע את הפרויקט הזה במהירות יחסית, שנאמדת על-ידינו בסדר גודל של בין שנה וחצי לשנתיים, ומתחילת הפעילות בכיוון הזה אנחנו נמצאים במצב שאם הכול יעמוד בלוח הזמנים, לקראת סוף 2012 אנחנו נוכל לקלוט גז טבעי באמצעות אונייה מגזזת.

וזה בטיחותי לגמרי?

לנסוע בכביש זה בטיחותי לגמרי? אין שום דבר שהוא 100 אחוז בטיחותי. הוא עומד בסטנדרטים בין-לאומיים מהמחמירים ביותר. החיסרון שלו הוא גם במחיר הגז וגם בכמות- - -

הוא בטיחותי בתקנים הבין-לאומיים?

הוא בטיחותי, יש אוניות כאלה שעוגנות בנמלים בארצות הברית, באנגלית ובמקומות אחרים.

אז למה אתם לא שמים אותו מול חופי תל-אביב?

מול חופי תל-אביב, 10 ק"מ – אין שום בעיה בטיחותית. אין שום בעיה בטיחותית בכל מקום במרחק שבין 5 ל-10 ק"מ, וגם פחות.

למה חדרה?

נעשתה בדיקת חלופות מפורטת למיקום מתקן קבוע לגיזוז של גז טבעי ולקליטה של אוניות גט"ן. העבודה הזאת נעשתה בסריקה של כל חופי מדינת ישראל, מראש הנקרה ועד אשקלון. בסופו של דבר נבחרו שני אתרים, שהם אתרים מתאימים למתקן קבוע, והאתרים האלה היו האחד באשקלון והשני בחדרה, כל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו. נדמה לי שאי-אפשר להכביר מילים בעניין של למה נבחרה אופציית חדרה ולא אופציית אשקלון, לא רק מסיבות ביטחוניות-בטיחותיות- - -

למה לא תל-אביב?

כי הם פחדו מחולדאי.

אבל למה את הדיון הם עשו בלי להודיע לאף אחד?

זה בסדר, אני סומך עליהם, אבל למה לא תל-אביב?

אתן לאנשים שעושים את העבודה – למה לא תל-אביב.

שמי דורית הוכנר, אני מרשות הגז, ואני מקדמת את תמ"א 37 ו' ברשות הגז. הבחירה בחדרה העלתה את היתרונות הבאים: אל"ף, קרבה לנמל יחסית עם פעילות נמוכה יותר. אונייה במדינת ישראל, לפי החוק, צריכה לעגון בתחום נמל, לכן הבחירה בחדרה – בין שני נמלים – נמל אשקלון ונמל חדרה.

אבל ב-10 ק"מ אין לזה משמעות, את יודעת את זה; לא צריך נמל. הוא חונה במצוף ולא בנמל.

צריך שירותי נמל, אתה צריך לתת שירותים לתפעול, לתחזוקה, אתה צריך כל מיני דברים שקיימים בתחום נמל, ונמל זה אחד הקריטריונים. משרד התחבורה, רשות הספנות אמונים על התחום הזה – זו היתה הבקשה שלהם, וזה חלקם בתוכנית. משרד התחבורה דרש שזה יהיה בתחום נמל, וגם היו נמלים מסוימים, שהם ביקשו שבנמלים האלה התוכנית הזו תקודם.

מה זה "נמל"? נמל יפו, נמל תל-אביב נחשבים נמל?

איני יודעת. האם אני יכולה למנות את כל היתרונות? אולי כשתראה את כל היתרונות, לא תשאל אותי, אם נמל יפו מוכרז, כי אנחנו מדברים על מספר יתרונות. היתרון הראשון – אמרתי, שמדובר על תחום נמל. הנושא השני הוא שמדובר על נושא שקשור לאספקת גז לצפון. ראינו יתרון בכניסה של גז לצפון לפחות בטווח הקצר, כי בדרום כבר יש לנו שתי כניסות של גז.

למה אשקלון היתה אופציה?

החלופות נבחנו. הבחינה היתה על פני כל חופי מדינת ישראל. אחד החסרונות של חלופת אשקלון זה באמת שהיא מספקת גז לדרום, וכל הגז היה מגיע לדרום.

זו לא הסיבה, אבל לא חשוב. אני לא רוצה לספר לפני כולם - יש סיבה אחרת.

אף תושב לא צריך לקבל את זה ליד הבית שלו, זה לא משנה אם הוא בתל-אביב או בחדרה או באשקלון. אני תושבת- - -

הצפון זה לא טענה, כי אם אשקלון היה מתאים, אז היה באשקלון. תל-אביב יותר קרוב לצפון מאשקלון. אז מה עם תל-אביב? יש נמל, זה קרוב לצפון, מה עכשיו?

אני חושבת שאת נושא הליך התכנון היה כדאי שניתן למי ש- - -

הוא העביר אליך, למי את מעבירה?

אני לא מעבירה לאף אחד. אני לא מחליטה, אם זה יהיה בתל-אביב או בחדרה. החלופות הוצגו, הן נבחנו, לך יש החומר בדיוק כמו לכל אחד כאן.

זו גם תוכנית אחרת. אתם מבלבלים פה כמה דברים.

אם יש דברים נוספים שמעוניינים לשמוע פרט לנושא הזה, שזה תחום נמל, אנחנו מדברים על חלופה צפונית ועל קרבה למערכת ההולכה הקיימת, וזה נימוק נוסף, שיש לנו גם באשקלון וגם בחדרה. כשנבחנו שתי החלופות האחרונות, של אשקלון וחדרה, חלופת חדרה היתה חלופה טובה יותר.

תודה. עיריית חדרה, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני אדריכל במקצועי ומהנדס עיריית חדרה. נמצאים אתנו פה נציגות מגוונת של תושבי האזור ותושבי העיר, נמצא אתנו הרב בן-ציון נורדמן, תושב העיר ומנכ"ל רשת בתי ספר, נמצא אתנו סגן אלוף במילואים תומר מירז, יועץ לעיריית חדרה ולישובי הסביבה בנושא הגז, תושבים מקיסריה, תושבים מחדרה ומהסביבה, ואני שמח שיש אתנו גם חברי כנסת. אני אומר מספר מילים, ואעביר את זה ליועץ שלנו.


יש פה בלבול של שני נושאים, ואני חושש שזה בלבול מכוון: תוכנית הגט"ן, תמ"א 37 ו' התקדמה, בעינינו, בצורה לא ראויה – ללא שיתוף התושבים, לא בהליך תקין, מבחינתנו, ולכן הגשנו, כל הישובים יחד, מעיריית חדרה, עתירה לבג"ץ, שתידון בקרוב, ושם יידונו בהליך התכנוני – ראוי, לא ראוי. אנחנו סבורים ומשוכנעים שהוא לא ראוי.

אבל לעניין הזה יש אספקט ציבורי מאוד רחב. מטה המאבק הוא מטה מאוד מגוון, ולא סתם תושבים מפנים את היום ובאים. מבחינתי, זה חלק מהעבודה; יש פה תושבים שבאו ועצרו הכול כדי לבוא הנה, לחברי הכנסת, ולהביע את מחאתם ודעתם. הנושא הזה הוא נושא מאוד כאוב, ומדיר שיניה מעינינו – עובדי הציבור והציבור עצמו. אנחנו מאוד חוששים ממתקן הגט"ן, הגז הנוזלי הטבעי בנושאים של ביטחון, בנושאים של בטיחות. אנחנו סבורים שהעבודה והבדיקות שנעשו הן רחוקות מלהיות מספקות ואובייקטיביות, שישכנעו אותנו שהמרחקים מבטיחים את שלומנו ושלום הציבור להיום ולדורות הבאים. תהיה פה פגיעה קשה מאוד בעיר ובאזור, ועל זה יפרטו גם אחרים.


לא מזמן עלה נושא הבוי. זה בעצם נושא אחר – זה מפעל צף, לא מצוף, שאונייה מגעיה וחוזרת. הנושא הזה עלה במועצה הארצית לראשונה לפני מספר שבועות – סליחה, בוועדת העורכים - ב-6 בחודש, ומה שנאמר זה שבראייה מחודשת של רשות הגז – ואני מברך על הראייה המחודשת – יכול להיות שילכו לפתרון מינורי יותר, רחוק יותר, שיסכן פחות את התושבים, אבל הוא דורש תוכנית מתאר ארצית משלו, זה לא תמ"א 37 ו'. כל הבדיקות שנעשו ב-ו' על המיקום ועל הנמל לא בהכרח חלות על המתקן הזה; יהיה צריך להיות תסקיר נפרד, תוכנית מתאר ארצית נפרדת. גם הוועדה המחוזית בדיון מקדמי נדרשה וגם בכתב הוציאה, שזה צריך להיות משהו אחר – דיון סטטוטורי נפרד, ולכן לכרוך את הדברים, ולומר שבדיקות שנעשו שם טובות לבדיקות שנעשו כאן, זה כמו להגיד שתוכנית תמר ודלית היא כמו תוכנית הגט"ן.

אבל אף אחד לא אומר- - -

למה אתם מתנגדים?

לבוי? קודם כל, אנחנו לא מתנגדים לבוי, אני רק מנסה לסדר את הדיון, ברשותך; אנחנו חושבים שהפתרון של המצוף הוא פתרון טוב יותר ממתקן גט"ן, במיקום הנכון, שיבטיח את שלום התושבים שלנו, ואפילו עוד לא אמרתי בתל-אביב.

למה לא להגיד שתל-אביב?

אבל לא נבדק, אם זה מתאים בתל-אביב או בנתניה או בכל מקום אחר.

יחד עם זאת, ההליך התכנוני של אותו מתקן בוי, שאיני מכיר אותו, עוד לא נולד. הממשלה לא הכריזה על התוכנית, המועצה הארצית עוד לא התחילה לדון בתוכנית, וכבר ביום חמישי- - -

אתם עושים בשושו.

אבל יש משהו שהוא לא בשושו – כבר ביום חמישי פרסמה נתיבי גז, חברה שעובדת עם רשות הגז, מכרז לביצוע המתקן שעוד לא נולד, שעוד אין לו תוכנית; לא מכרז לתכנון סטטוטורי, שזה ניחא, אלא מכרז לביצועו, כלומר יצא לאוויר מכרז בין-לאומי לבניית מתקן, שעוד לא נולדה לו תוכנית המתאר הארצית. אני לא מבין איפה אני חי לפעמים.

ברור לי שהוא אומר דברים נכונים, כי הוא ראה את המכרז במו עיניו. איך קורה דבר כזה?

יצא מכרז, והמיקום של הבוי יהיה במקום שיאושר על-ידי מוסדות התכנון. הרי אתם לא מעלים על דעתכם שנתג"ז, שנציגים שלה נמצאים פה, יקימו את המתקן הזה במקום שאינו מאושר.


על-מנת לעמוד בלוח הזמנים צריכים לעשות את הדברים במקביל, ואין שום דרך אחרת להגיע לסוף 2012 בלי לעשות את הדברים במקביל. לכן נעשתה פנייה למועצה הארצית לתכנון ובנייה, לקבל החלטה, להכין תוכנית למקשר ימי. בהתאם לתוכנית ובהתאם להחלטות של המועצה הארצית לתכנון ובנייה יתבצע התכנון, ויוקם המתקן הזה. אם המועצה הארצית לתכנון ובנייה יחליטו שהיא לא מאשרת את התוכנית, או בסוף התהליך לא יאושר התוכנית, לא יוקם המתקן.

כתוב במכרז מיקום המתקן?

כן.

הכול הוחלט מראש, והוא אומר לי: אם ואם ואם.

המכרז מציין את המרחק המקסימלי שעליו דיברה סמדר בת-אדם קודם; הוא לא מציין מיקום מדויק. המכרז מדבר על מיקום עד 10.5 ק"מ מקו החוף.

מחדרה? או רק חוף?

קו החוף של חדרה.

התכנון של מתקן כזה, אם הוא נעשה בחדרה או נעשה באשקלון, הוא שונה, או הכול אותו דבר? אם אני הולך למכרז, אני רוצה לזכות במכרז, יש הבדל, אם אני עושה את זה בחדרה או באכזיב?

צריך להבחין פה בין שני דברים: יש הליך סטטוטורי, שהוא הליך נפרד.

אני שאלתי שאלה אחרת. אני רוצה להשתתף במכרז, האם יש הבדל, מבחינתי, אם זה הולך להיות מוקם באשקלון או בחדרה? אני כבר לא מזכיר את תל-אביב – ראיתי שהדלקתי פה פיוזים.

המתווה של המכרז מדבר על מיקום מול קו חוף של חדרה. יש הבדל - זה המתווה היחיד שמציג המכרז.

אם תהיה החלטה של המועצה הארצית לתכנון, שמקימים את זה באשקלון, וכל הגופים הנוגעים בדבר, כולל משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים יגידו שאשקלון בסדר – זה בטיחותי, כמציע המכרז זה משנה לי?

זה יכול לשנות מהסיבה הזאת: חוץ מהטעמים הסטטוטוריים, שציינו פה רשות הגז, יש גם טעמים טכניים לסיבה שזה ממוקם מול חופי חדרה.

אדוני, אני מבקש תשובה פשוטה לשאלה הפשוטה ששאל אותך חבר הכנסת גפני – האם זה רלוונטי לצורך המכרז, מהו המיקום?

כן, אבל תזכרו שהמכרז כולל בשלב הראשון את הרכש המקדים. הרכש המקדים לאו דווקא תלוי במיקום. מובן שבשלב מסוים אנחנו נצטרך להגיע למסקנה הסופית בדבר המיקום, בשלב מסוים, שעדיין לא הגיע. בשלב הזה אנחנו בשלב של רכש מתאים, שנדרש בשל לוחות הזמנים. אנחנו עובדים במקביל, יודעים לעבוד במקביל, וזה מה שאנחנו עושים – אנחנו מקדמים גם הליך סטטוטורי, במקביל להליך של רכש מקדים, שנדרש. הרכש המקדים יכול להתאים גם למיקום אחר, אבל זו בהחלט לא הכוונה.

אדוני היושב-ראש, יש פה דבר שהוא לא תקין: אם אין הבדל, כלומר זה מתקן שאתה יכול לקחת אותו ולשים אותו בכל מקום על פני הגלובוס, אז המכרז יכול לצאת עכשיו במקביל, ואני מקבל את זה; אבל אם אין אישור של גופי התכנון, אין אישור שזה יוקם מול חופי חדרה, מטעים פה את זה שמשתתף במכרז.

היתה פנייה למועצה הארצית על התוכנית.

המכרז יצא לדרך מבחינה משפטית.

צריך לברך על זה.

בירכתי כבר בבוקר.


מה שאני לא מבין – יש הליך, הוא הליך חוקי, כדי לאשר תכנון במדינת ישראל. אנחנו עוד לא נכנסים לוויכוח, האם זה נכון או לא נכון לעשות את זה מול חדרה. אתה במקביל מוציא מכרז, כשאין לך אישורי תכנון. אתה הולך להטעות גם את אלה שמשתתפים במכרז. מה שעשית עכשיו עם הראש לא רלוונטי, כי זה לא נרשם בפרוטוקול. תגיד: גפני, אתה לא צודק, אז יידעו.

על כל פנים, זה הליך לא תקין, כי יש לנו דיון ציבורי, האם באמת ממקמים את זה מול חופי חדרה. לנו יש הצעות אחרות; אנחנו חושבים שאפשר למקם את זה מול חופי תל-אביב, מול חופי אכזיב, לא חשוב איפה. ואתם יוצאים למכרז. זה שאתם עובדים במקביל, זה יעיל וזה בסדר, אבל יש פה התנגשות חוקית.

היועץ המשפטי של רשות הגז אישר דבר כזה?

אני מזהיר אתכם, וזה רשום בפרוטוקול, לא כמו תנועת הראש שלך, שיהיה דוח של מבקר המדינה על זה, אם אחרי זה המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

ניקח את זה למבקר המדינה.

לא אמרתי.

אני פונה. כי זה תהליך, ועוד בכנסת באים ואומרים: אין היתר, אבל נוציא את המכרז. הוצאתם כבר את המכרז.

תשלים את דבריך בנקודה הזאת, ונתקדם. בבקשה.

אם לא היינו מוציאים מכרז, אז היינו יושבים בוועדה לביקורת המדינה; זו החובה שלנו, להוציא מכרז.

לא אמרתי בוודאות; אמרתי ספק.

אני רוצה לתקן: אין פה שום הטעיה של מי שמשתתף במכרז. המכרז מציין בצורה ברורה ומפורשת שהתמ"א עדיין לא מאושרת, ושאנחנו פועלים להשלמתה, ושהדבר הזה הוא באחריות נתיבי גז והגורמים הסטטוטוריים שעובדים עם נתיבי גז – לא באחריות המציעים. אז העובדות שהוצגו פה הן לא נכונות.

תוך כמה זמן המכרז נסגר? עד מת אפשר להגיש הצעות?

עד 20 ביולי, ויכול להיות שבמסמכים המלאים בנתג"ז מופיע כל מה שהוא אומר, אבל כל העסק לגבי היתר, תכנון- - -

תודה. אנחנו ממשיכים עם נציגי חדרה.

אדוני, זה לא הימים הטובים, שאני יכול לשבת בדיון כזה – זה דיון מאוד מעניין.

אדוני יוזמן להמשך שלו.

אנחנו מודים לרב גפני שהשתתף. אני פונה כתושב העיר, כמנהל בית ספר עם מאות ילדים, אבל בעיקר כתושב שחשוף. ההרגשה היא מאוד לא נוחה, ההרגשה היא שמשהו נעשה במחשכים. אני התעמתי, אם אפשר לקרוא לזה, אצל רזי ברקאי, נכון?

אני לא התעמתי.

על כל פנים, אני שמח שלא רק אני הרגשתי שיש פה הרבה מלל, אבל דברים שאני הרגשתי שמתחילים במשהו אחד, ומסיימים עם משהו אחר. הרי לא ייתכן – מצד אחד, אתה אומר שההליך עבר את כל הדברים, וכולם שותפו, ומצד שני, אתה אומר שההליך בכלל עוד לא הסתיים, כלומר ההרגשה היא שמשהו פה לא מדויק, ושמדובר בסכנת נפשות אמיתית, באווירה קשה, שלא לדבר על ירידת נדל"ן, על הרגשה של תושבי העיר, אבל סכנת נפשות אמיתית. אז היה אפשר לומר: בוא נחכה קצת זמן, ונבדוק מי צודק, האם התהליך כבר סוים, והוא נעשה כהוגן רשאי, או, כמו שאתה אומר, הוא עוד לא הסתיים, וכולם רשאים להגיש התנגדויות. ההרגשה היא שנעשה מחטף, ההרגשה שגם אם לא מדובר אולי בסכנת נפשות, ואנחנו טוענים שכן, 2 ק"מ מול החוף לראות כמה מתקן- - -

מדברים על 10 ק"מ.

מדברים על 2.8, ואם מדובר ב-10, אז תחזרו בכם. זה שוב הטעיה.

למען הסדר של הדיון – אני לגמרי מבין את אדוני, אני רק רוצה לומר, שמדברים בדיון הזה במקביל על שני דברים, וזה סיבה לבלבול: מדברים על מתקן קבע, שהם רוצים ברמה העקרונית לקדם אותו, 2.8 ק"מ, וזה מה שאדוני במקור התעורר כדי לפעול נגדו; במקביל לזה מקודמת תוכנית, שאפילו יצאה לה מכרז, שהיא תוכנית אחרת, לאותו מתקן קישור ימי, שהוא אמור להיות רחוק יותר – לא ברור לנו מה המרחק – והוא מתקן אחר, לא במרחק של 2.8 ק"מ, אלא, כנראה, במרחק גדול יותר. לזה אין בכלל תהליך תכנוני, אבל יצא כבר מכרז. אז אדוני יכול להרגיש ממורמר, אבל שלא יגיד אדוני את המילה הקשה "הטעיה", כי הם מתנהלים אולי בצורה שצריך לבקר אותה, אבל לפחות גברת בת-אדם באה לפה, ובצורה מאוד ישרה וישירה שמה על השולחן את עמדת משרד התשתיות, שאפשר להתווכח אתה ואפשר להסכים אתה, אבל זו עמדתה.

ההתייחסות של ההטעיה, שגם 2.8 בהקשר של הנדון הראשון, כשאתם מנסים כל הזמן, ושוב נאמר, אבל לא בכתב, שזה מתאים לתקן אירופאי - זה הטעיה, כי אנחנו יודעים נתונים של אנשי המקצוע, ופה אני לא מתערב, אלא פה אני מקבל את הנתונים, וזה הרושם שמקבלים - שמדובר בהרבה יותר; התקן מדבר על 15 ויותר, ושוב - לא ביקשנו לעשות את זה בתל-אביב, כמו שחבר הכנסת גפני ביקש, אלא בסך הכול בצורה של שיתוף הקהל, שיתוף אנשי המקצוע, שיתוף התושבים, ובסופו של דבר בדיקה, ללכת למקסימום, עם כל הסכנות שבחדרה עם תחנת הכוח ועם מתקן ההתפלה ועוד דברים – חדרה היא יעד אסטרטגי, ואנחנו לא רוצים לחיות בפחד המתמיד הזה, ובטח לא רוצים להיתקל באסון הנורא הזה, תודה.

בבקשה.

אני עו"ד תומר מירז, אני יועץ לעיריית חדרה ולמועצות. יש לי עבר קל בחיל הים, והתעסקתי גם בתשתיות הגז הזה.

אני רוצה לתקן כמה דברים שנאמרו פה. אין בעולם כרגע תקן אמריקאי למתקנים ימיים בלבד, ואין תקן אירופאי למתקנים ימיים בלבד; התקן שהם מדברים עליו, המחמיר – גם אין צו בטיחות במדינת ישראל, שאני מקווה שמתישהו יהיה – הוא על מתקנים חופיים. לכן במקומות אחרים כמו בארצות הברית או בקנדה או באוסטרליה מי שקובע את התקן זה לא - - - אלא גופים אחרים – בארצות הברית זה שילוב של משמר החופים הלאומי עם משרד התחבורה ומשרד האנרגיה ועוד כמה גופים. אגב, כל מה שאני אומר פה כתבתי בחוברת שהוצאתי, כולל למשרדים השונים וגם למועצה הארצית, עוד באפריל – עד היום לא קיבלנו עליה תגובה. לכן לגבי התקן, בואו נשים את זה בצד, כי אפשר לדבר עליו הרבה.


לגבי המכרז, אני חושב שמה שאמר חבר הכנסת גפני, ואני אומר זאת בתור משפטן - צודק בהחלט. הוצאנו מכתב לנתג"ז על-ידי עורכי הדין על-מנת שינסו להוסיף כמה דברים שימנעו את ההטעיה שמופיעה בעיתון. יכול להיות שבמסמכים אחרים היא לא מופיעה, אבל בעיתון כרגע אף אחד לא מדבר, שהדבר הזה אינו מאושר, ואין לו היתר.

לגבי הנושא של שתי התוכניות במקביל, אנחנו ישבנו יחד עם עיריית חדרה וחיפה, יחד עם נציגי נתג"ז, נדמה לי שזה היה לפני חודשיים, ונתג"ז הציגו לנו את הפתרון של בויה – זה מצוף, שמתחברת אליו אונייה, שהקטנה בה, אגב, היא 230 אלף טון, ומה שהיום הולך בשוק, מתחיל לנוע, זה ל-265 אלף טון. אלה אוניות ענק. מדינת ישראל עוד לא ראתה אוניות כאלה קרוב לחוף. לפני כחודשיים דובר שישימו את האונייה הזאת או ב-2.8 או קרוב לצנרת הראשית, שנמצאת מערבית - בסביבות 4.5 ק"מ או 5 ק"מ. היום אומרים לנו פה שזה כבר עבר ל-10 ק"מ. קודם כל, אני מאוד שמח שמרחיקים את זה; אני רק אומר שאף אחד לא עשה לזה סקרי בטיחות כמו שצריך, כי כרגע סקר הבטיחות שנמצא לאותה תוכנית תמ"א 37 ו' – יש לנו הרבה מה להגיד עליו. אגב, חלקו אמרנו, ונאלץ, לצערנו, לאסוף פה פרוטה לפרוטה כדי לשים סקר בטיחות מהמומחים הכי גדולים בעולם, כי מתקן ייבוא גז טבעי נוזלי במדינת ישראל, לדעתי, יהיה רק אחד, והוא יהיה יחיד במינו, אז כדאי שנעשה אותו כמו שצריך.


הסוגייה השנייה – אותו סקר, ועכשיו אני חוזר לתמ"א 37 ו' - מי שעשה את הדוח הביטחוני לסקר, יש לנו גם אליו לא מעט טענות, ובשביל זה, אגב, גם הוצאנו סקר, שמי שחתום עליו - חברה בראשות אלוף במיל' מיכה רם, ואני ממליץ מאוד לכל מי שעוסק בנושא ביטחון ללמוד אותו, ולדבר עם האנשים, כי יש הרבה מאוד סיבות, למה המתקן הזה חייב להיות רחוק מהחוף – חלקן לא בטיחותיות אלא ביטחוניות גרידא.

סליחה, אדוני. גברתי, אתם ערים לחומר הזה, שהאלוף רם חתום עליו? אני עברתי על החומר הזה, ומבלי להיכנס לפרטים, הוא מעלה לפחות שאלות מטרידות מאוד. אדוני מכיר את החומר הזה?

הוא הונח על שולחני היום. קראתי את חלקו, ואני אתייחס רק לניסיון להפחדה שיש שם, והניסיון להראות כאילו אוניות LNG הן אוניות שמתפוצצות, וקרו הרבה מקרים שאוניות LNG, קרו בהן תקלות ונהרגו אנשים. גם מתוך הדוגמאות שיש באותו דוח אין אף דוגמה של אוניית LNG שנפגעו בה אנשים כתוצאה מזה שקרה משהו; יש שם דוגמאות אחרות על מתקנים יבשתיים באוהיו, בשנת 44', שנהרגו 137 אנשים – זה לא אוניית LNG. יש שם דוגמה של אוניית מלחמה של ארצות הברית, שתקפו אותה ליד תימן, ונהרגו, נדמה לי, 17 איש – היא לא אוניית LNG. יש שם דוגמאות של אוניות LNG שכמעט קרתה בהן תקלה.

אדוני, לדעתי, לא קראת את הדוח לעומק, ואנחנו נשמח לשבת אתך, כי סוגיית ה-LNG באותה תאונה בשנת 44' קיבלה משמעות אחרת, ולכן מאז כל אוניית LNG נחשבת בעולם כדבר מאוד מסוכן; היא מנוטרת כל רגע שהיא נמצאת. היום אני יכול להיכנס אתך לאינטרנט, ואראה לך כל 200 או 250 אוניות LNG, איפה כל אחת נמצאת על הגלובוס.

אבל ב-44' זה לא היה אוניית LNG.

סליחה, תן לי לסיים את דבריי. אגב, כקפטן, לספינות LNG, מיכליות כאלה, אסור להתקרב פחות מ-10 ק"מ, 5 מייל בים, ולא סתם. אגב, קרו שם כמה תאונות, ואפילו תאונה אחת שמופיעה שם מדברת על סדק שהרג אדם גם באוניית LNG, אבל לא נדבר על זה.

הדוח בא להראות שהדוח הבטיחותי הצביע ועשה את המודל שלו, שגם הוא, אגב, מודל ישן, ושלא משתמשים בארצות הברית בו, על מטר מרובע של חור ועל 5 מטר מרובע של חור. היום בארצות הברית עושים שני סוגים של סקרי סיכונים על אותו אירוע – אחד שהוא הבטיחותי, על ה-5 מטר מרורע - אגב, גם היום על 12 מטר מרובע, ועל פגיעות מכוונות. טענתנו כולה נגד פגיעות מכוונות, מתוך הנחה שלא תהיה שום בעיית בטיחות עם האירוע הזה – רק פגיעות מכוונות. ושמנו שם גם את התמונה של ה-USS COLE, ששם נוצר חור של 223 מטר מרובע, או מיכלית הנפט, ששם נוצר חור של 100 מטר מרובע, או הרבה מאוד דברים אחרים שאפשר להראות, רק בשביל להראות דוגמה, שמי שעושה סקר בטיחות חייב לחבר אותו לתרחישים הביטחוניים. דבר זה לא נעשה בתמ"א 37 ו', לצערי הרב, וחבל. אגב, יכול להיות שאם היו משתפים את הציבור קצת יותר מוקדם לזה, גם העסק הזה היה עולה על השולחן יותר מהר.

אנחנו לא רוצים שלא יהיה גז, הרי אמרנו שזה יהיה מערבית לחדרה, רק 15 ק"מ. אגב, גם ה-15 ק"מ זה בעקבות לא מעט ספרים ששמתי לכם, של סקרים שנעשו בארצות הברית. בארצות הברית יש כרגע 3 נמלי ים עמוק כאלה, שהם פעילים, אחד מהם אפילו עם מיכלית עבר את הוריקן קתרינה, יש עוד סדר גודל של איזה 6 או 8 בתהליכי רישוי, חלקם כבר אושרו, יש כמה שאושרו אבל בוטלו על-ידי המושלים בגלל סוגיית הסיכון, ואני מתפלא שהחבורה הנכבדה פה, שהצענו להם את זה מזמן, שיפנו לארצות הברית – הם ישמחו לעזור לנו. לנו, הם הסכימו לדבר אתנו בהרבה מאוד דברים. אגב, מעבדות בסנדיה, שעושות את סקרי הסיכונים, פנינו אליהם - לא הסכימו לעשות לנו את הסקר, אבל אמרו שלמדינה הם יעשו, והם לוקחים תרחישים סבירים ולא רק קיצוניים.


אנחנו קצת יותר בעייתיים מארצות הברית מבחינת סיכונים. אזור חדרה וכל האזור צפוי לקבל ריקוט בצורה מאוד מסיבית. מה שמטריד אותי, שהמיקומים האלה כרגע, 2.8 ק"מ, או ה-5 ק"מ, מה שדובר בהתחלה, הם מאוד קרובים לנמל חדרה, לתחנת הכוח ולתחנת ההתפלה. מפליא אותי שחברת חשמל, שהיא באמת חברה מאוד רצינית, לא הסתכלה על זה, כי גם בסקר בטיחות הראשון ששמו, היה לפי אותו תקן אירופי שורה של חברת - - - שדיבר, שיכול להיות אירוע שיגיע עד 6.2 ק"מ, שבוודאות מכיל גם את חדרה, וכמו שאמרת אתה, כבוד היושב-ראש, אם יש סוגייה של בטיחות, צריך שלא יהיה ספק.

אני גם דיברתי עם לא מעט מנהלי פרויקטים בארצות הברית של אותו בויה, שאגב, זה הפרויקט שאני ממליץ עליו, וזה פרויקט קבוע – לא צריך לשים את הפרויקט השני; אין טעם, כי זה פרויקט ברמה טכנולוגית מתקדמת בסדר גודל של שני עשורים. פעם אחת שאתה עושה את זה, אתה יכול לעשות את זה ב-10 ק"מ, ב-20 ק"מ, ואתה יכול לעשות את זה גם ב-300 ק"מ. אין בעיה, זה קיים בעולם. אגב, המתקן הכי עמוק, עד כמה שאני מכיר, הוא ב-884 מטר עומק. אצלנו ב-15 ק"מ זה בערך 150 מטר עומק או 160 מטר עומק. ב-10 ק"מ זה יהיה בסביבות 100 מטר עומק - אין בעיה.


ואני חוזר למכרז. אני מסכים עם כל הנוכחים פה, שצריך לקדם את הדברים כדי לעשות מהר, כי כנראה, אנחנו בבעיה, וצריך לתכנן. תבואו, תיעזרו בנו - אנחנו נפעל אתכם יחד. אנחנו לא רבים, לשים את זה דווקא בתל-אביב. אנחנו רוצים לשים את זה נכון, רק שיהיה סקר בטיחות ברמה בין-לאומית, כי זה יהיה המתקן היחיד במדינת ישראל, ושיהיה גם סקר ביטחוני, כי יש לנו בעיות אחרות מהעולם.


כל אונייה כזאת – מבחינתנו, אגב, פעם כשתראו דוח ביטחוני, היא מטרה אסטרטגית; היא נושאת 5 מיליון ליטר דלקים, מתוכם מעל 90 אחוז דלק כבד. אם, חס וחלילה, באזור קרוב לחוף יקרה אירוע, אין למדינת ישראל יכולת להגיב על כזה אירוע. פעם אחת, כשזה יהיה יותר רחוק, יש אולי יכולת להכין לזה- - -

אין יכולת כזאת.

אני יודע שאין היום, אבל פעם אחת כשזה יהיה, אולי זה יהיה יותר- - -

גם בעתיד לא תהיה.

אני הייתי בחיל הים- - -

בבקשה, גברתי.

שמי עדנה רודריג, תושבת קיסריה. שמעתי את הגברת סמדר בת-אדם על שיתוף הציבור. לא היה בכל התהליך, גם בגז הטבעי וגם בגז הנוזלי במשך השנתיים שמדובר, אלא ההפך - כל הדברים עסקו בהסתרה, בחוסר מכוון, בחוסר מתן אפשרות לתושבים להביע את דעתם, לרשויות המוסמכות של ועדות בניין ערים מקומיות להיות שותפים לתוכניות האלה, כך שהתהליך כולו נגוע בפגמים מהותיים, שלא מתאים במאה ה-21 ככה לקדם תוכנית שהיא לעתיד; זה לא תוכנית זמנית.


יש רושם שהכול מתנהל פה בחיפזון: נבהלו נורא, מה שקורה במצרים, מתקבלות החלטות תוך יומיים, מזמנים את הוועדה בלילה למחרת, והחיפזון הזה הוא הדבר המסוכן ביותר: לא נבדקים הדברים לעומקם, הסקרים הם לא רציניים – לא סקר הבטיחות ולא סקר איכות הסביבה, והדברים כפי שמוצגים, זה ממש בצורה חובבנית. אני מודה ליושב-ראש שמעלה את כל הסוגיות האלה, כי הן באמת סוגיות כבדות, שמעלות הרבה סימני שאלה לכל הסקרים שנעשו עד כה.


כשסמדר דיברה על 10 ק"מ, אם מגיעים להחלטה ש-10 ק"מ זה המקום, מדוע עכשיו 2.5 זה האלטרנטיבה השנייה? אם 10 ק"מ, הכול צריך להיות 10 ק"מ, אני לא מבינה מה ההבדל. חוסר בטיחות הוא חוסר בטיחות ב-2.8. גם ב-10 ק"מ זה עדיין בסיכון. אנחנו חושבים שלא פחות מ-15 ק"מ.

הקו שמוביל את הגז בים, עומקו 5 ק"מ, אז מביאים את הגז הנוזלי מזרחה 2.8 ק"מ, ומוליכים אותו מערבה עוד 2.2 ק"מ – אני לא מבינה, מדוע ההתעקשות הזאת? 2.8 הוא דבר מסוכן, זה החיבור של המקום הזה, של תחנת גז נוזלי, תחנת כוח, תחנת התפלת מים כולם במקום אחד זה יעד אסטרטגי ראשון במעלה שיותקף.

תודה. בבקשה.

שמי אורנה אשכנזי, אני תושבת קיסריה. בעבר יצא לי לשוחח עם אחד המהנדסים של תה"ל או אחד האנשים של תה"ל, והוא אמר לי משפט שמאוד מטריד אותי: "אם אתם רוצים שזה יהיה מעבר ל-2.4 ק"מ" – אז, זה מה שזה היה – "זה אומר שהמתקן לא יוקם, כי זה יעלה הרבה כסף", כלומר חיי אדם מול כסף – בעיניי, זה לא ראוי.

תודה. בבקשה.

שמי שלי מלכה, אני מגבעת אולגה. קודם כל, אני מברך על הדיון הזה. מבחינתי, זו סוגייה חברתית מן המעלה הראשונה - דיברו פה על היבטים ביטחוניים, בטיחותיים וסביבתיים.

כשמדברים על חדרה, גבעת אולגה זאת השכונה שתיפגע – קו החוף זה שכונת גבעת אולגה.

דבר נוסף – לגבעת אולגה אין נציגות, מבחינתנו. בין היתר, למשל, אין מועצת עיר בעיריית חדרה,

אז אין מי שיציף את הדברים, אין מי שייצג את האינטרסים, ומבחינתי, חברי הכנסת שנמצאים פה – אני לא מצפה מהנציגים האחרים, אבל מחברי הכנסת אני מצפה, שיגנו על האינטרסים של תושבי קריית אולגה.


מי שמכיר את השכונה, זו שכונה עם פוטנציאל אדיר, שכונה נהדרת ונפלאה. יחד עם זאת, זאת שכונה מוזנחת, בעיניי, עם חתך סוציו אקונומי מאוד נמוך. זה לא כמו התושבים של קיסריה, שיש להם יותר מודעות ויכולת להגיש עתירות – זאת שכונה אחרת, לטוב ולרע. לשמחתנו, מה שיש בשכונת גבעת אולגה זה חוף הים – זה עוגן כלכלי, ואם יש סיכוי שהשכונה הזאת תתפתח ותתרומם, זה בזכות הפיתוח של חוף הים, והמתקן הזה, אם אנחנו מדברים רק על הסוגייה הראשונה, שזה 2.8, אם זה 10 ק"מ, אם כך חלקו של הדיון הזה מיותר, אבל מבחינתי, המתקן הזה הוא מפגע, והמתקן הזה יגרום לעיכוב הפיתוח של השכונה. זה בעייתי, ואני קורא שוב ליושב-ראש הוועדה ולחברי הכנסת שכן ידאגו לאינטרס התושבים בגלל הנסיבות. תודה.

תודה. בבקשה.

אני רוצה לגעת בשתי נקודות. נושא חוף הים, יש גם נושא הנראות והנצפות של האוניות האלה. אנחנו מדברים על פיתוח החוף, ויש תוכניות על השולחן להתפתחות החוף. הדבר הוא קטסטרופה. ראינו תמונות של איך נראית האונייה הזאת, זה דבר מפחיד - אני מדבר על ה-2.8.

2.8 זה לא רלוונטי.

שמעתי את מה שאמרת, רק היה לי פה איזה ניואנס. אמרת בהתחלה 6 ק"מ, אחר כך, כשקצת התרתחנו – בין 6 ל-.

סליחה, לא חיכיתי שתתרתחו. אמרתי מראש שניתן להניח את המתקן במרחק של כ-6 ק"מ, והחלטנו להניח אותו במרחק של למעלה מ-10 ק"מ.

זה השלב הראשון. שלב ב' – דיברת על נושא המתקן הקבוע, שזה לא נעצר. אם היית אומרת לנו: אין מתקן קבוע אלא רק את הבויה, היינו מקפלים קצת את הזנב, אבל אני מבין שההליך ממשיך, 2.8 נשאר 2.8, אבל עדיין, אני מדבר על הנצפות של המתקן המפלצתי הזה. אם מדברים על ה-2.8, זה מתקן שזה לא רק שתי אוניות גדולות.


מבחינה ביטחונית, ב"גלובס" פורסם- - -

אנחנו קוראים עיתונים.

רק משפט שאמר השר וילנאי: "ייפלו מאות טילים"- - -

הוא אמר: "במלחמה הבאה ייפלו אלף טילים ביום על ישראל". אני נשען על העיתון שחבר הכנסת דנון יותר אוהב, שנקרא "ישראל היום".

אי-אפשר להתווכח גם עם הדברים שהוא אומר – הוא בדק את זה.

תודה. פיקוד העורף, מפיו של השר להגנת העורף, הזהירו אותנו שייפלו על ישראל אלף טילים ביום במלחמה הבאה. יש פה נציג של פיקוד העורף? אין פה, למרות שביקשנו מפיקוד העורף להגיע, וזה חמור מאוד; פיקוד העורף נבחן לא רק ביכולת שלו, כמו שכתוב היום בעיתון, להורות לאזרחים להיכנס, כשתהיה מלחמה, מתחת לשולחן, שלא יפגעו בהם רסיסים, אלא קודם כל בהגנה על תשתיות ומתקני תשתיות, ונעיר לפיקוד העורף על כך שלא שלחו נציג מתאים מטעמם לוועדה הזאת. חבר הכנסת דנון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני מברך – אתה למוד מאבקים חברתיים, אדוני היושב-ראש, ואני הייתי במפגש תושבים בשבוע שעבר, ולראות את החיבור של תושבי אולגה ותושבי קיסריה ותושבי פרדס חנה ואור עקיבא יחדיו לטובת מאבק חברתי, אני חושב שזה מבורך. הנושא שמדובר בו הוא נושא חשוב מאוד. שמחתי לשמוע שסמדר בת-אדם, ראש מטה השר, הודיעה שהמתקן הזמני יהיה למעלה מ-10 ק"מ – אני מדגיש את המילה "למעלה". אני חושב שזו התפתחות חשובה מאוד. בכל מקרה, אנחנו מתכוונים להיאבק, שגם המתקן הקבוע יהיה למעלה מ-10 ק"מ, כי זה לא פייר. פה התושבים אומרים: אנחנו לא אומרים שתבנו את זה בעכו או באשדוד; אנחנו מוכנים שהמתקן יהיה אצלנו, מול חופי הבית, אבל אנחנו רוצים במרחק בטוח, והוויכוח של מרחק ביטוח, במקום שכל צד יוציא מאות-אלפי דולרים על חוות דעת משפטיות וחוות דעת ביטחוניות, ואחרי זה ילכו לבג"ץ, ויריבו על מה זה המרחק הבטוח, לדעתי, טוב יהיה, וגם באתי בדברים עם נציגי משרד התשתיות לפני הישיבה, שבהבנה, בהידברות נסכים על המרחק הבטוח, גם על המתקן הקבוע, וכך גם כולנו רוצים את חלופת הגז, שהיא חשובה למדינת ישראל - יש צורך בכך, למרות התגליות הנהדרות, וגם התושבים יגיעו למקום שהם רוצים להגיע, שהמתקן יהיה מול בתיהם, אבל במרחק רב, שלא יסכן את ביטחונם ולא יפגע בנכסיהם.

תודה. גברת בת-אדם, רצית להשיב, אבל בקצרה, בבקשה.

אנחנו בהחלט רוצים, ודאי בשלב הזה, גם אם נעשו תקלות בעבר, ולא התקיים הליך של שיתוף ציבור, שהיה מספק אתכם, או לא התקיים בכלל, אני לא שופטת את התהליך שהיה או לא היה - בכוונתנו ואף חברת נתג"ז, שעוסקת בזה, הונחתה על-ידי השר לקיים הליך של שיתוף ציבור, גם לשכת השר תהיה מעורבת בתהליך הזה, אני רק חוזרת ומחדדת את דבריי – אנחנו מדברים כרגע על המקשר הימי, זה המתקן שעליו אנחנו מדברים כרגע, והמרחק הוא כפי שציינתי. אלה הדברים שיש לי לומר, והם בהחלט לוקחים בחשבון את רגישות התושבים, וכפי שציין חבר הכנסת דנון, את צורכי המדינה, ואני מקווה שכולנו נגיע להבנות הראויות תוך זמן סביר.

שאלה להבהרה – האם המשך התהליך הסטטוטורי מדבר על המרחק של 2.8 ק"מ?

כרגע כן.

מתקן הבויה הוא מתקן זמני, למרות שהוא קבוע – זה מתקן במבנה קבוע, אבל הוא זמני מבחינת משך הזמן שהשתמשו בו, אבל לטווח ארוך רוצים להשתמש במתקן שהוא ב-2.8 ק"מ.

זה לא מדויק. מה שאמרתי בתחילת דבריי, שאנחנו מקימים את הבויה, ורוצים לראות את התפוקה שהוא מביא. אם הוא מביא את התפוקה הנדרשת, ייתכן שלא יהיה צורך במתקן הקבוע.

ואם לא?

בואו נריב אז.

יוצא מהדיון, עם כל הרצון הטוב וההבנה שאולי זה יהיה מרחק 10 פלוס ק"מ, המתקן הצף, שבסופו של דבר יקום מתקן קבוע במרחק 2.8 ק"מ מהחוף, שיקבל הליך סטטוטורי מאושר. אני לא רוצה להאריך, כי אני מבינה שאני קרבים לסוף הישיבה, אבל זאת העובדה שאנחנו יוצאים מפה.

לא. סיכום הדיון עוד לא היה.

מבחינת ההליך הסטטוטורי.

הגברת מציגה את עמדת משרד התשתיות, וזה בסדר גמור.

זה נותן הכשר.

לא נותן שום הכשר.

השאלה שלך היא רלוונטית, אבל צריך לשאול את נציגות משרד הפנים, מה הם עושים עם ההליך הסטטוטורי.

בבקשה.

אני ממינהל התכנון – אני מרכזת את התוכנית. מה שמונח על שולחן הוועדה הוא מתקן במרחק כפי שצוין כאן. ההליך לא הסתיים – אני מדברת על התהליך של המתקן הקבוע, ההליך בעיצומו. כרגע אנחנו בשלב תכנון מפורט. נציגי הרשויות נמצאים בדיונים אתנו- - -

לא. אנחנו באים לדיונים, כי הכרחנו אתכם להזמין אותנו.

נציגי הרשויות מוזמנים לדיוני ועדות העורכים, ומשתתפים בהן, מעירים את הערותיהם. חלק גדול מאוד מההערות שנשמעו פה סביב השולחן, נשמע בוועדת העורכים. עוד לא יצאה החלטה כתובה, אבל ועדת העורכים התייחסה להערות האלה, ביקשה השלמות. התהליך עוד לא הושלם, אנחנו בודקים את הנושא, עדיין המשרד להגנת הסביבה לא נתן חוות דעת מלאה על תסקיר השפעת סביבה. בתוך התסקיר הזה יש גם סקר הסיכונים, שזה טענות שהועלו כאן. כל הנושא הזה עדיין בהליכים סטטוטוריים. לאחר שהמועצה הארצית תחליט, היא תעביר גם את התוכנית להערות ולהשגות הציבור, עם חוקר שישמע את ההערות.

מה לוחות הזמנים?

אנחנו נמצאים עכשיו במהלך דיונים של ועדות עורכים, אנחנו מתכוונים להשלים אותם בחודשים הקרובים, ולבוא עם המלצה למועצה הארצית, ואז יתבצע הליך של הפקדת התוכנית להערות ולהשגות הציבור, להליך של כשלושה חודשים, שמיעת ההערות וההשגות באמצעות חוקר – יש כאן תהליך שייקח זמן, יש כאן עוד הרבה דיונים, ובדיונים האלה מעורבים, חוץ מהרשויות שמוזמנות לדיונים, גם נציגים של כל הגורמים הרלוונטיים, כולל מערכת הביטחון, שנמצאים אצלנו בדיונים, שומעים את ההערות, התבקשו להגיב על הערות שנשמעו בפניהם.

הדיון כרגע הוא על 2.8 או על חלופות שונות?

מה שמונח בפני הוועדה הוא 2.8. נשמעו גם אותן הערות שדיברו על הצורך בהרחקת המתקן. הוועדה בחנת את הסוגיות האלה. אנחנו בעיצומו של תהליך, והוא מתמשך עדיין.

לגבי הבוי, אכן הוגשה בפנינו בקשה להעלות לדיון - התחלת הליך סטטוטורי הוא גם מתן הוראה להכנת תוכנית. המועצה הארצית טרם דנה בהוראה הזאת – אנחנו מתכוונים להעלות את זה לדיון בוועדת העורכים, ואחר כך למועצה הארצית, לוח זמנים מהיר לאור הדחיפות שהוצגה על-ידי משרד התשתיות. ההוראה מדברת על מתקן בחדרה, כלומר משרד התשתיות לא ביקש פה מתקן בכל מקום – מגיש בקשה למתקן באזור חדרה, והדברים האלה עדיין לא נדונו. יהיה דיון, משרד התשתיות יצטרך להסביר, מדוע חדרה. הנושא יידון.

תודה. אנחנו מגיעים לסיכום הדיון הזה, ואני רוצה לסכם בנקודה הראשונה, בנקודה שבה התחלתי. אתם צריכים להבין שמשרד התשתיות עובד על בסיס חקיקה ארכיאולוגית, ובחקיקה הזאת – נתתי כדוגמה את חוק הנפט, שנחקק ב-1952, ונחקק כשבמדינת ישראל לא היה נפט, לכן הוא חוק קצת חפיף בעינינו. בין היתר, ב-1952 גם לא היתה סביבה, לכן היא לא מוזכרת בחוק - לפחות לא ידעו שהיא קיימת. זאת התנהלות, ואני רוצה לומר זאת לזכות השר, מר לנדאו וגברת בת-אדם – הם באו למציאות קיימת, ואנחנו מנסים לשכנע אותם שהמציאות הזאת היא לא טובה גם להם כמשרד תשתיות. אתם מדברים על זה שאין שיתוף ציבור, אין לגמרי שיתוף ציבור. זה חוק שאין בו מנגנונים של שיתוף ציבור, כי כאמור, הוא ארכיאולוגי. לא רק שאין שיתוף ציבור; אין שיתוף רשויות. אתם מדברים על אי-שיתוף רשויות מקומיות. בחוק הנפט אין שיתוף של המשרד להגנת הסביבה – לא היה משרד כזה, אבל היה משרד בריאות, וגם הוא לא משותף. כלומר זו תפישה ארכיאולוגית, שלא מתאימה למדינה מודרנית.

למה אני אומר שהדבר הזה הוא לא טוב גם למשרד התשתיות – כי בסופו של דבר, נכון שהליך שבו משתפים את כולם מסביב לשולחן הוא הליך יותר מורכב, ואז באים אנשים ומעלים טענות, ויש להתמודד אתן וכו'. מצד שני, בסופו של דבר זה מקצר את הדרך. הרי אותם אנשים שיש להם טענות, הם יענו את הטענות שלהם. לא תהיה להם אפשרות להישמע, אם משרד התשתיות, בגוף שמשרד התשתיות מוביל אותו, ואני בעד שמשרד התשתיות יוביל, אבל שיוביל כשכולם נמצאים מסביב לשולחן ומשתתפים בתהליך. אם זה לא יקרה כך, זה יתגלגל לוועדות התכנון, ואז כל המריבה תהיה במוסדות התכנון, ואחר כך זה לא ייגמר במוסדות התכנון, ילך לבתי המשפט, וכך נגיע להליך של שנים רבות, ובצדק, כי אנשים נאבקים על זכויות שלהם ועל החיים שלהם ועל הביטחון שלהם ועל הבטיחות שלהם.

על זה נאמר בפרקי אבות: דרך ארוכה שהיא קצרה, ודרך קצרה שהיא ארוכה.

חבר הכנסת מקלב הגיע בדיוק בנקודה הנכונה כדי להגיד את זה, ולכן אנחנו פונים אליכם, כמאמרו המדויק של חבר הכנסת מקלב, שמביא דברים בשם אמרם מפרקי אבות – לכו בדרך הארוכה שהיא קצרה. זה נכון בכלל לכל ההתנהלות של משרד התשתיות, שיש לו היום שר מאוד נמרץ, אבל הוא בעצם שר שעובד על תשתית חוקית פרה היסטורית. לכן זו הפנייה הבסיסית שלנו למשרד התשתיות גם בנושא הזה, כמו בכל הנושאים האחרים.


לגופם של הדברים, אנחנו מאוד מוטרדים מהתמונה שנתגלתה בפנינו. כל הבעיות שהועלו כאן, הועלו כי ציבור מרגיש שדברים נקבעים להם – אני אומר זאת בשפה עדינה – מאחורי הגב. הם לא היו שותפים, לא יודעים מה קורה, לא מדברים אתם, הם פתאום מגלים עובדות בשטח - אנשים באופן טובעי מתקוממים, ולפעמים הם אפילו יותר חוששים ממה שצריך.

זה לא נכון.

זה לא נכון. אם אפשר להגיב לטענות לשיתוף ציבור, למערכת הביטחון, אם אפשר לענות לזה, אז הדברים לא יהיו חד-צדדיים כל כך.

הדברים הם לא חד-צדדיים - כל הצדדים יושבים פה. גברתי, התחושה הקשה שלי, וזו תחושת הוועדה, היא שבנושא הזה לא הלכתם לשמוע את האנשים, לשבת אתם - עם הרשויות המקומיות, עם ארגוני התושבים. הייתם יושבים אתם מראש, הייתם מסבירים להם מראש, הייתם משתפים אותם מראש. גם מהלכים שעלו פה בוועדה, אני חושב שלחלק מהאנשים זו היתה הפתעה. הדברים האלה צריכים להתנהל אחרת.


אני לא בא אליכם בטענות, ברשות הגז. אני חושב שאתם מנסים לעשות בצורה המיטבית את תפקידכם, ויש לכם תפקיד קשה ואחריות קשה, אבל הדברים צריכים להיעשות מסביב לשולחן שבו שותפים כל הגורמים הרלוונטיים. השולחן הזה צריך להיות שולחן שפועל מתחילת התהליך, וצריך להיות שולחן שמשתף מתחילת התהליך, וצריך להיות שולחן שנותן לאנשים את התחושה שטענותיהם, הביקורת שלהם – אולי הם טועים, אולי יש לכם תשובות טובות, אז תגידו להם את זה, ותקבלו מהם את הנתונים, ותיתנו להם תשובות, והם ילכו הביתה רגועים, והכול יהיה טוב, אבל זה קורה כשיש שולחן שמסביבו יש אמון ויש הידברות, ויש הבנה, שמתחילת הדרך המהלכים צריכים להיות משותפים.

מדינת ישראל, עם כל הכבוד, וכולנו אומרים את זה בצער, היא לא אירופה ולא ארצות הברית. יש לנו סיכונים אחרים, יש לנו סכנות אחרות, ולכן כשאומרים לי: אבל באירופה, אז אני אומר: הלוואי שנחיה באירופה. אגב, אני בעד שמדינת ישראל תהיה דומה לאירופה, ושנהיה בשלום, וחברי הכנסת יכולים להעיד עליי, שאני מוכן ללכת דרך ארוכה למען זה. אבל כרגע זה לא המצב. אנחנו לא שם, אנחנו עם סיכונים ביטחוניים מאוד גדולים, ראינו את זה במו עינינו, יש פגיעות שעלולות להיות פגיעות מכוונות בתשתיות שלנו, ו-וודאי שכשכל תשתיות הגז של מדינת ישראל תעמודנה בחופי הים שלנו, וכולנו רוצים שהן תעמודנה, ושזה יקרה מהר, הן יהיו יעד ממדרגה ראשונה לפגיעות, וזה דבר שצריך מעכשיו לחשוב עליו, כי אם לא נחשוב עליו, חס וחלילה, יכולים להיות גורמים אחרים שיחשבו עליו. לכן אנחנו צריכים בכל סטנדרט שנקבע בעולם לקחת שולי ביטחון נוספים, שמתייחסים לרגישות המיוחדת שיש למדינת ישראל.

אנחנו קוראים למשרד התשתיות, לרשות הגז ולגורמי התכנון לשקול ברצינות את סוגיית החלופות. אנחנו לא קיימנו פה דיון מקצועי, ולא יודעים להגיד, למה בחרתם דווקא בחופי חדרה – אמר חבר הכנסת גפני: למה לא תל-אביב? יכול להיות שלא תל-אביב, יכול להיות שכן, אבל שאלת חלופת צריכה להידון, ואנחנו נשמח לקבל מכם, ממשרד התשתיות, תמונה של כל החלופות שבדקתם, ולמה הגעתם למסקנה שחופי חדרה הם החלופה המועדפת – נקודה ראשונה.

בשלב הזה צריך לעצור, או במקביל, ודאי, לשמוע ולבדוק את החלופות האחרות.

נשמח לקבל מכם את ההתייחסות הזאת לסוגיית החלופות.


הנקודה הנוספת היא השאלה של מתקן הקישור. אנחנו רשמנו בפנינו את הדברים הברורים של גברת בת-אדם, שמדובר במתקן שיותקן במרחק של למעלה מ-10 ק"מ, אבל נוכח הדברים האלה אנחנו פונים למשרד התשתיות, כי זה המהלך שמנסים לקדם אותו, לשקול מחדש באספקלריה הזאת גם את הסוגייה של מתקן הקבע, ויכול להיות שיש עוד אלטרנטיבות חוץ מהאלטרנטיבות שאנחנו מדברים עליהן כאן, שגם הן צריכות להידון, כאשר הפנייה של הוועדה היא, נוכח כל המידע שהובא בפנינו, לא להמשיך לקדם בשלב זה תוכנית שבמרכזה מתקן קבע במרחק 2.8 ק"מ – זו הפנייה שלנו למשרדי התשתיות ופנים. נוכח העובדה שאתם כרגע הולכים למהלך של תכנון מהיר לשלב ביניים, שאמור לתת את התשובה המיידית, אנחנו פונים אליכם לנצל את חלון הזמן הזה כדי להציב בפני מוסדות התכנון תוכנית נוספת, חדשה, שבה מתקן קבע, באם יאושר, יהיה יותר מרוחק מהחוף, תוך שיקול של כל אותם אלמנטים ושיקולים שהוצגו פה בדיון.


נמשיך לעקוב אחר הנושא הזה בוועדה הזו. אנחנו נפנה לשר להגנת העורף כדי לקבל עמדה רשמית של המשרד להגנת העורף, שלא קיבלו אותה עד היום. אני מודה לכל המשתתפים בדיון, לאנשי משרד התשתיות, רשות הגז. עוד יהיו דיוני המשך. אני מאוד מבקש שלא תראו אותנו כמי שבא לתקוף אתכם; המגמה היא לנסות להגיע להליכים שישקפו את התועלת המיטבית. אתם עושים את תפקידכם, כולנו רוצים שיהיה גז במדינת ישראל, כולנו רוצים שזה יהיה כמה שיותר מהר, וכולנו צריכים להיות ערים לסכנות ולסיכונים שקיימים מסביב לעניין הזה, ופה חשוב מאוד להקשיב לתושבים ולנציגי התושבים.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:20.