הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
20
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

2.8.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 200

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ב' באב התשע"א (2 באוגוסט 2011), שעה 10:00

כפר הנופש אשקלון – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

מרינה סולודקין

חביב קצב, סמנכ"ל דיור, המשרד לקליטת עלייה

חנני מרמור, מנהל לשכת שפלה, המשרד לקליטת עלייה

בנימין וויל, מנהל מחלקת פרוגרמות מחוז ירושלים, משרד הבינוי והשיכון

סופיה ביילין, סגנית ראש העיר, עיריית אשקלון

אדוארד בלאו, מלווה את הדיירים במאבקם בכפר הנופש

אלכס טנצר

עו"ד אוקסנה אייזן, מרכז קהילתי "הגנה"

לב ברדני, מנהל מחלקת עלייה וקליטה בעיריית אשקלון

לינה לובוביץ, משרד הקליטה - אשקלון

לובה רברוב, תושבת הכפר הצרפתי

אשה אגרנוב, תושבת הכפר הצרפתי

עדה קומין, תושבת הכפר הצרפתי

דנה גורדון

יונה, חבר המתרגמים בע"מ
כפר הנופש אשקלון – ישיבת מעקב

בוקר טוב לכולם. אנחנו מקיימים ישיבת מעקב של הוועדה בנושא כפר הנופש אשקלון. אנחנו סיירנו שם, חברת הכנסת סולודקין, אני לא זוכר מתי.

לפני חצי שנה.

14 לינואר 2011.

יפה, אנחנו מודים על הדיוק, ואנחנו רוצים לעשות ישיבת מעקב לראות מה קורה כרגע במקום. נמצאים כאן נציגים של משרד הקליטה, כמובן, תושבים שהגיעו במיוחד לישיבה ואני רוצה קודם כל לתת את רשות הדיבור לאדוארד בלאו, שמלווה את הדיירים. אדוארד, יש מכתב, אני לא רוצה שתקריא אותו עכשיו, אני קראתי את המכתב הזה, של חבר המועצה, ששלח אלינו יורי זמושיק.

קודם כל, אני מבקש בשם יורי זמושיק להתנצל בפני הוועדה, הוא רצה להשתתף ונבצר ממנו.

בתמצית, את הנקודות שאתם רוצים להעלות, לגבי מה שקורה היום בכפר.

אני הייתי רוצה לבקש מאדוני את הדברים שבאופן ריאלי אדוני יכול לקדם אם ימצא לנכון. הנושא המרכזי הוא החזרת הזכות לדיירים להיכנס לרשימת ההמתנה לדיור קבע. הם מבינים שלא מדובר במחר בבוקר וגם אם הזכות הזו לרשימת המתנה תינתן להם, זה לא אומר שאי-פעם בכלל יקבלו והזכות תמומש, אבל הם רואים בזה זכות שלהם וראוי שהיא תינתן להם. היא נלקחה מהם בשנת 2005 וכל העניין נולד, כל הבעיות, אם קוראים לזה כך, בכפר הנופש, בגלל אותו הנושא של בקשת הדיירים שתינתן להם התקווה אי-פעם להגיע לדירה גדולה, ראויה. זה הנושא האחד, שלדעתי הוועדה הזו יכולה לקדם, אם היא תמצא לנכון שזה ראוי. זו נקודה ראשונה.


נקודה שנייה, אינני יודע אם הוועדה יכולה, גם בגלל שהנושא נמצא בחלקו לפחות, בדיון משפטי, אבל לפחות לנסות להגיע למצב שייווצר איזה שהוא סטאטוס קוו, שבו הדיירים בינם לבין עצמם ומול ההנהלה חיים בשקט, שאין מאבקים ואין התנכלויות.

אבל יש דיונים משפטיים בין דיירים ספציפיים לבין ההנהלה. ולזה אנחנו לא נוכל להיכנס פה.

ברור לי, ברור לחלוטין ולכן גם לא ציפיתי שזה יקרה. אבל יש דבר אחר, יש שם דיירים רבי מאוד וכל העניין הזה, המשפטי גם הוא גורם לבעיות.

בין כמה דיירים יש הליכים משפטיים?

נכון לכרגע, דיירת אחת, שנמצאת כאן, הגברת לובה רברוב, הדבר יתברר מול בית משפט השלום באשקלון. אני אגב זה אבקש מאדוני לאפשר לי בדקות מצומצמות להתייחס לחוק אכסון דיירים עולים חדשים. החוק הזה הוא חוק ארכאי, הוא חוקק בשנת 74, כנראה מאילוצי הזמן ההוא, הוא מעולם לא הופעל. הוא לא הופעל במובן שהוא לא הובא, לא הובא מקרה מכוח חוק זה לבית-המשפט, למעט המקרה הנוכחי היום. אבל החוק הזה, אדוני, אני הבנתי בעל השכלה משפטית, אתה עורך דין.

לא, אני לא. למדתי משפטים, אני לא עורך-דין.

זכרתי שיש רקע משפטי. על כל פנים, החוק הזה הוא איננו נכון, החוק הזה בלשון המעטה איננו מתאים לישראל של שנות 2011 והלאה. אבל המעט שבמעט, למזער, גם אם לא לתקן, לא לבטל את החוק, שאין בו צורך. גם אם 40 שנה לא נעשה בו, אם 40 שנה לא נעשה שימוש בחוק, זה יותר מדבר אחר מעיד על כך שהוא מיותר. אבל גם אם חושבים שלא ראוי לבטלו, בוודאי ראוי להתאים אותו לתנאים דהיום ובזה גם הוועדה יכולה, אם היא מוצאת לנכון, לטפל.


אבל הדבר הנחוץ כרגע, זה השכנת שלום בית עד שיתבררו הדברים וייגמרו הדברים. זה מיותר, זה לא נותן שום דבר, הוויכוחים הפנימיים.

תודה. לפני שנשמע את מר חביב קצב, סמנכ"ל דיור, הצטרפה אלינו עו"ד אוקסנה אייזן. את מלווה את התושבים, הייתי רוצה לתת לך זכות דיבור מכיוון שגם חלק מהתושבים יש להם בעיה של התבטאות, מבחינת השפה העברית, אם את רוצה לומר מספר מילים, בבקשה.

ברשות היושב ראש, אני לא יודע מי מדבר, מה תפקידם. סליחה, אני מתנצל.

תציג את עצמך, אדוארד.

אני מלווה את חבר המועצה יורי זמושיק מזה שנתיים, מאשקלון, וספציפית לכל הנושא הזה.

מלווה את הנושא של הכפר. ועו"ד אוקסנה אייזן, ממרכז קהילתי הגנה, את מייצגת את התושבים שהם בהליכים משפטיים מול הנהלת הכפר, נכון?

לא ממש ככה.

אז תציגי את עצמך, בבקשה.

הם פנו אלי למרכז שלנו, בבקשה לעזור להם, שדווקא הבעיה היתה שגב' שטרית רצתה לזרוק אותם מהכפר נופש הצרפתי ואנחנו התחלנו לעזור להם פשוט. אם אתה זוכר, אנחנו מסרנו את כל המסמכים, את כל החומר, שאנחנו היינו בערוץ 9.

נכון. מה עיקרי הדברים שאתם מעלים היום?

העיקריים, דווקא לדעתי צריך לשנות את המעמד של הכפר בכל מקרה וגם לגבי ההתנהגות של גב' שטרית, ההתייחסות כלפי האנשים האלו כי לדעתי זה ממש לא בסדר והאנשים האלה רצו להגיד משהו.

תודה. אלכס טנצר, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני עוקב אחרי הכפר הצרפתי במשך 14 השנים האחרונות ויזמתי כמה דו"חות מבקר המדינה וכמה כתבות.

מה קשר אותך לכפר? איך הקשר נוצר, אלכס?

כמו הקשר שלי לכל המדינה שהרבה פעמים פונה אלי שאני אעזור. בדיוק אותו דבר, הקשר שלי לכפר ובדו"חות מבקר המדינה כתבו, גם בדו"חות ב- 1999, היה דו"ח על מקבצי דיור וגם היו הרבה הרבה כתבות.


אם אנחנו מדברים על כפר צרפתי באשקלון, אז יש כמה נתונים. לפני 12 שנה היה דו"ח במשרד הקליטה בנושא התנאים שבהם אמורים להיות תושבי מקבצי דיור. המסקנות של משרד הקליטה היו שמינימום שטח לעולה בודד צריך להיות 25 מטר, לזוג – 32 מטר. אם אני לא טועה, זה מ- 1999 או 1998. בכפר הצרפתי גודל השטח בין שבעה ל- 12 מטר, שזה הרבה הרבה הרבה יותר קטן מהקריטריונים של משרד הקליטה. זה נתון אחד.

אלכס, אם החוזה היום יגיע לסיומו, אתה היית ממליץ פשוט לא לחדש את החוזה שם?

בוודאי. אני הייתי בכסף שמדינת ישראל משלמת ובואו נגיע עכשיו לנקודה השנייה. בדו"ח מבקר המדינה היה כתוב שזה השכירות, ב- 1997, היה שכירות הכי יקר שקיים במדינת ישראל, בוודאי למטר. בהתחלה היה 1,220 דולר, אם אני לא טועה, השכירות הראשונה. בעקבות המאבק שלנו, בעקבות כל הביקורת שהיתה, מחיר השכירות שמשלמת מדינת ישראל ירד, אם אני לא טועה, ל- 800 דולר. שכירות אחרונה היתה. זה פחות, אבל גם הרבה.


אני אומר ככה – אם אפשר, אותם קשישים, להעביר באותו סכום, לדירה נורמאלית, שהיא יותר מ- 20, לפחות 25 מטר, ולתת לאנשים מגורים נורמאליים וגם יכול להיות גם לחסוך כסף למדינת ישראל, אני אברך את הדבר הזה. כי עוד פעם, זה גם בניגוד לקריטריונים שנקבעו במשרד הקליטה, וזה מחיר לא זול שמשלמת מדינת ישראל עבור הרבה שנים.

תודה. הדיירות שנמצאות פה, מישהי דוברת עברית? אף אחת לא דוברת עברית? אז אם יירצו משפט קצר, אפשרי, וחברת הכנסת סולודקין או עדיף שעו"ד אייזן תתרגם. אז אחת מהנציגות, בבקשה.

אני מאוד שמחה שאתם עוזרים לנו. בשנה שעברה הייתי בפגישה עם זאב אלקין. שאלתי עד מתי הדיירים שנמצאים בכפר הנופש הצרפתי, מתי הם יקבלו את מקום המגורים, דיורים סוציאליים. לבקשה הזו היתה שותפה גם סופיה ביילין. סופיה ביילין ואלקין הציעו לאנשים האלו להכין מכתב לכב' סופיה ביילין וזאב אלקין והם פשוט השתדלו לעזור להם, לספר במכתב את כל הבעיה של הכפר.

תודה. אני רוצה לפנות למר חביב קצב, סמנכ"ל דיור. קודם כל, תאיר את עינינו, עוד כמה שנים יש הסכם על הכפר הספציפי הזה, ומה הולך להיות אחרי תום ההסכם. אחרי זה ניכנס לדברים כרגע, בוא נדבר כרגע, במבט עתידי, כרגע.

בכל-זאת אתייחס בשלושה משפטים קצרים, לדברים שעלו, זה חשוב. אנחנו לא ניכנס לנושא המשפטי, יש בית משפט ואדוני, מי שמערער על נושא של החוק שהופעל בנושא הפינוי של הגברת זה הולך להיות דיון בבית משפט השלום על הנושא הזה, אז יהיה דיון בבית משפט השלום באשקלון, יש ערר, הנושא הזה יידון, לא נתייחס לזה כאן.


אנחנו צריכים להבין שמקבץ כפר הנופש הוא אחד מתוך 74 מקבצים שקיימים במדינת ישראל, זה ברשת רחבה מאוד, זה מקצרין עד ערד, ברשת הגיאוגרפית.

יש עוד מקומות עם שבעה מטר, שאנשים גרים?

קודם כל, זה לא שבעה מטר, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל מיני.

זה קטן, בוא נגיד ככה. אנחנו היינו שם, זה חדרים קטנים מאוד.

חדרים קטנים, אבל יש להם תוספת, יש להם את השטחים האחרים. קודם כל, אני רוצה להבהיר דבר אחד. אנחנו עובדים בשיטה מאוד מסודרת, אנחנו עובדים בשיטה מאוד מאורגנת, מאוד מסודרת, בכל נושא של המשכי חוזים, חוזים, מכרזים, כל מה שצריך לעשות. החוזה הזה מסתיים בסוף 2014, לקראת המחצית האחרונה של 2014 ועד אז, איך אומרים? יש לנו מספיק זמן, אנחנו מקיימים דיונים, שאנחנו הולכים להמשיך בהתקשרות עם איזה מקבץ, אנחנו מקיימים דיונים משפטיים, אנחנו מקיימים דיונים עם שמאים, עם כלכלנים, עם ועדות מכרזים, חשב כללי, אגף תקציבים, אנחנו בודקים חלופות, אנחנו עושים, איך אומרים? לדוגמה, לפני שחידשנו את החוזה הזה, הלכנו, יצאנו למכרז חלופי, בדקנו חלופות. אנחנו בכל מקום עושים, גם בירושלים יצאנו למכרז חלופי. אנחנו עושים בדיקה גם כלכלית, בדיקת היתכנות, היצע, ביקוש, דברים. בל נשכח שיש שם כ- 200 קשישים ומספר האנשים שחיים שם ומרוצים, אני מניח שחברת הכנסת מרינה סולודקין היתה יותר מפעם אחת שם והם מרוצים מאוד.


קיימת בעיה של מספר אנשים מצומצם שהבעיות שלהם, אני לא הצלחתי לרדת לעומק הסיבה של הבעיות האלה שהם מעוררים שם. זו זכותם, אנחנו מכבדים אותם. אבל אנחנו הולכים בעיקרון, אדוני היושב-ראש, מאוד פשוט. אנחנו לא מחייבים אף אחד להיות פה. זכותו של כל עולה שגר במקום, או גר בכל מקבץ, מתוך 74 מקבצים, אני מדבר על 12,000 יחידות דיור, אדוני. זכותו לקום מחר בבוקר.

אבל אין להם ברירה, אין להם לאן ללכת.

זכותם ללכת לשכור דירה בשוק החופשי, יקבל את מלוא הסיוע בשכר דירה אשר לו הוא זכאי, אף אחד לא יקפח אותו, אף אחד לא מונע ממנו את זה.

מה סכום הסיוע?

יש זכאות שלו, יש 60,000 זכאים עולים, קשישים, שמקבלים סיוע מוגדר, כשגובה הסיוע נע בין 663 עד 1,350, תלוי מה, ויטראנים, לא ויטראנים, זוג גר לבד, לא גר לבד. איך אומרים? הרבה הרבה משתנים. זו זכותו של כל אדם שגם שגר בכפר הנופש.

לא, אני חייב לחלוק עליך כי אתה לא יכול להגיד להם לכו עם 1,000 שקלים עם שותף.

עוד לא סיימתי, אדוני.

אין להם חלופה. הם די תקועים שם.

יורשה לי. אני בכל-זאת, תשמע, יש עדיין 60,000 קשישים שהם לא גרים במקבצים וגרים בשכר דירה בשוק הפרטי ומקבלים סיוע בשכר דירה, באותן רמות. יש כאלה. אני חס וחלילה לא שולח אותם להיות בודדים לבד. 60,000 קשישים עולים, גרים, עונים על התנאי הזה שאני אמרתי אותו כרגע.


אני בא ואני אומר, כשאנחנו, כפר הנופש היה אחד מתוך חמישה מקבצים, שאנחנו שכרנו אותו הראשונים, בשנת 96. היה בראשית הדרך. לקחנו אותו בשנת 96 ואדוני היושב ראש, לא היתה מודעות למקבצים. האנשים היו ברחוב. הקשישים היו ברחוב. אנחנו אמרנו – בואו נמצא כל פיתרון, על-מנת לקחת אותו. לקחנו אותו וכל חידוש דרך אגב, אדוני, שתדע, כל חידוש חוזה, לפני שאנחנו מחדשים חוזה, אנחנו פונים לדיירים. אנחנו עשינו סקר דיירים. עושים סקר אנונימי של דיירים. עושים סקר מוביל, ברור, על השולחן, גם של דיירים. אנחנו רוצים לדעת מה הם רוצים, מה הם לא רוצים. יש לנו חתימות, יש לנו עצומות, יש לנו נתונים. הנתונים שמראים לנו, מבחינת שביעות רצון שלמעלה מ- 90% מדיירי כפר הנופש, הם מאוד שבעי רצון, וזה סקר קיים בכל המקבצים ואנחנו עושים אותו. גם כשנגיע ל- 2014, אדוני, אנחנו נעשה אותו דבר. אנחנו לא נעשה שום דבר ללא שנעשה ישיבה מסודרת, מאורגנת, כלכלית, עם כל המשתמע.


עכשיו אני רוצה להגיד עוד משפט אחד, ברשותך אדוני היושב ראש. קל מאוד לבוא ולהגיד, אני אודה למר בלאו, שנעים מאוד שאני פוגש אותך בפעם הראשונה פה, שקל מאוד לבוא ולהגיד, להחזיר להם זכות, לא להחזיר להם זכות. אף אחד לא לקח מהם זכות, אדוני. הזכות שלהם קיימת. הם גרים בתוך אחד מתוך 71 מקבצים. זכותם לקום מחר בבוקר ולשכור דירה. אם הם רוצים לגעת, לחזור לתור הדיור הציבורי, יש נוהל דיור במשרד הקליטה שקובע, חל על כלל המקבצים בכלל מדינת ישראל, שהם צריכים להמתין שנתיים. אותו דבר גם בדיור המוגן, אותו דבר גם מי שגר בדירה ציבורית, אותו דבר גם מי שרכש משכנתה ומחזיר את המשכנתה וחוזר לדיור הציבורי, הסיבה מאוד פשוטה – חלילה, אנחנו לא באים להעניש מישהו, חס וחלילה, אלא באים לעשות השוואה. לא יכול להיות שבן אדם, יש אנשים, מחכים בתור, משלמים 2,500, 2,000, 2,200, 1,800 שקל שכירות בשוק החופשי. לא יכול להיות שבן-אדם נהנה משכר דירה של 150, 200 שקל, 300 שקל, ששילם מכיסו, יבוא, ייקח תור של מישהו שמחכה בתור ארבע וחמש ושש ושבע ושמונה ותשע שנים. המטרה היא מאוד חיובית, חס וחלילה לא באים להעניש מישהו. החוק הזה חל על כולם. צריך המתנה של שנתיים על-מנת לחזור לתור. זה עובד ברמה המשפטית, עובד ברמת ההיגיון הסביר שכל עולה מבין את זה, וזאת התקווה.

סליחה, שנתיים החל ממתי?

מיום העזיבה.

תודה.

אותו דבר, מי שגר בדיור ציבורי, אדוני, אותו דבר גם מי שגר בדיור מוכן, אותו דבר מי שגר בכל מקבץ שרשימת המתנה לאותו מקבץ עומד על 400 לשעה. זה אותו דבר. זה חל, בא לתת מענה לעשות מין צדק, כאילו מין צדק, עד כמה שזה ניתן, מול אותם אנשים שגרים בשכר דירה בשוק הפרטי, מחליפים דירה אחת לשנה, שנה וחצי, ומשלמים הון תועפות. לא יכול להיות שכל-כך הגיע תורם, פתאום מישהו בא, יוצא, שהוא לא שילם כלום, ישב, איך אומרים? במקום מאוד מאוד חממה, ופתאום בא ולוקח לו את התור. זה הכל. אז המטרה היא חיובית, לא חלילה באים להעניש אף אחד. חס וחלילה. אנחנו, כל תפקידנו לעזור לעולים.


עכשיו אני רוצה להגיד עוד משפט.

משפט אחרון, בבקשה.

לנושא של המנהלת. היא לא נמצאת פה. אני יכול לבוא ולהגיד.

הזמנו את ההנהלה?

יש לנו חוקים מאוד ברורים. אנחנו מקיימים מעקבים שוטפים, אנחנו מנהלים פיקוח, אנחנו מנהלים מעקב. את זוכרת, גברתי, חברת הכנסת סולודקין, עוד כשהיית במשרד הקליטה, אנחנו מנהלים בשוטף, אנחנו כל תלונה שאנחנו מקבלים. אני רוצה להגיד התלונה הזאת שהגיעה, שאנחנו דנים בה היום. אני הגעתי שלוש פעמים למקום. עזבתי את העבודה שלי ואני ברמה הארצית, לא מדבר על זה ששלחנו את העובדים שלנו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אנחנו לא מזלזלים באף פנייה של אף בן-אדם, אנחנו מנהלים מעקב שוטף. יש לנו סל שירותים ברור שההורה צריך לקבל אותו. אנחנו מקפידים על קלה שבחמורה בכל הנושא הזה. תודה.

תודה. סגנית ראש העיר.

אני מבקשת להוסיף, אפשר?

כן.

האדון אמר לגבי זכות של אנשים, כן, יש להם זכות לצאת מהכפר ולשכור דירה בשוק הפרטי אבל אל תשכחו שהם מאבדים את התור במשרד הקליטה, כשהתחילו לגור בכפר הנופש הצרפתי.

לא מאבדים את התור.

מאבדים.

לא מאבדים.

מה, יש שינוי?

אין, לא מאבדים. לא חל שינוי ולא מאבדים.

כ אנחנו יודעים.

הם צריכים להמתין שנתיים, כמו כל בן-אדם שגר בדיור ציבורי, בדירה ציבורית.

כל שנה הוא צריך?

אותו דבר, לא מאבדים שום תור.

מאבדים. צריך לבדוק.

בואו נבהיר את הנקודה, תודה. אם אני עכשיו יצאתי מהכפר, אני הולך לשכור דירה במרינה באשקלון, אני ממתין שנתיים עד שאני נכנס לרשימה?

נכון.

נכון, ודאי.

וברשימה, כמה זמן אני?

לפי תור העלייה.

לפי תאריך העלייה?

לפי תאריך העלייה.

וזה נע בין כמה?

תאריך העלייה. כל אחד בתורו. מי שעלה בשנת 90.

לא, לא מההתחלה, זה לפי תאריך עלייה?

לפי תאריך עלייה.

שנת העלייה זה המקום של התור.

ואני יכול לדעת, לפני שאני יוצא מהכפר, איפה אני ממוקם ברשימות?

על-פי אותם הנתונים של אותו היום, כן.

שבאותו רגע, כן.

ודאי.

זה קנה המידה? אני יכול להעריך?

בוודאי.

תודה.

אבל זה שנתיים. מה הם צריכים לעשות שנתיים?

בעיה. סגנית ראש העיר שמלווה את הנושא שצורה צמודה וגם הזמינה אותנו לאשקלון, סופיה ביילין, בבקשה.

קודם כל, בוקר טוב לחברי הוועדה, חברים נכבדים. אני רוצה להתחיל לדבר על הבעיות של כפר הנופש הצרפתי משורש העניין. קודם כל יש לנו בעיה גדולה עם המגורים ויש לנו תור משנת 95 וצריך לזכור את זה בשביל להמשיך הלאה. דבר ראשון, אני אגיד ממש כמה סעיפים, שלושה סעיפים בסך-הכל ותכל'ס בסוף הדברים שלי. אז קודם כל, אני מאוד לא מרוצה שאני לא רואה פה נציגים או נציג אחד לפחות, של כפר הנופש הצרפתי. אני תמיד אומרת, אם יש לנו, בשביל לקבל את ההחלטה הנכונה, צריך לשמוע את שני הצדדים, שלושה צדדים, את כל הצדדים שמעוניינים, צריך לשמוע אותם. קודם לשמוע. אז אני התקשרתי אליהם, הם היו ברשימה והמזכירה התקשרה אלי בבוקר, כשהיינו בנסיעה כבר, אז הם אמרו שהם לא הוזמנו. זה דבר אחד. לא הוזמנו, לא היתה להם הזמנה. זה בשביל לתקן את הוועדות הבאות.

אמרו שהיא חולה.

אין צדק בזה שאין כאן את הנציגים שלהם, אין צדק.

אולי נציג אחר, מדובר בגוף, זה לא גוף של אדם אחד.

בסדר, אז אני אשלח להם פרוטוקול, אני חושבת, אבל חבל שאי-אפשר לשמוע אותם עכשיו.


קודם כל, אחרי הביקורת שלנו, התמונה היא כזו – מעל 90%, רצונם הוא להמשיך להיות שם ואין מצב שאנחנו נסגור רק בגלל שהם לא עוברים קריטריונים, לא זה ולא זה. אין לנו אלטרנטיבה לתת להם. זה הבעיה. אם היתה לנו אלטרנטיבה – מחר. אני בעד לסגור אותם. מה אנחנו עושים עם האנשים האלה? לזרוק אותם לרחוב? אז זה דבר שני. והדבר השני הוא מאוד מהותי, בגלל שזה הרצון שלהם. למרות שאולי בפנים הם רוצים לשנות את התנאים שלהם, אני מדברת על המטרים, על החדרים, בטח שכל אחד רוצה עוד יותר ועוד יותר, זה כמו תמיד. אם אני גרה בבית כזה, אז אני רוצה תמיד על-יד הים או משהו כזה. תמיד אנשים רוצים להעלות את רמת החיים שלהם, זה תמיד ככה. אבל האמת כואב הלב על כך שיש להם מטבח אחד לכמה משפחות, יש להם גם ויכוחים, זה אנשים מבוגרים, זה לא פשוט. לא פשוט, אבל אם להשוות בין כלום ובין משהו שיש להם גג, אז הם בוחרים את הגג, זה ברור. דבר שלישי, אני חושבת שכולם יסכימו אתי, אין לנו אלטרנטיבה.

עכשיו תכל'ס, מה אני מציעה. אז כולם, אנחנו שמענו, כל הצדדים וההצעה שלי היא לשנות את הסטאטוס של כפר הנופש הצרפתי. הם לא מקבץ רגיל, זה מקבץ, זה משהו יוצא מן הכלל, מה שיש לנו.

קוראים לזה זמני.

תשמעו עכשיו, תזכרו, אני רוצה להזכיר לכולם – בשנים 96, 97, מתי שהתחיל הסיפור עם כפר הנופש הצרפתי, היה שלט כזה גדול, במשרד הקליטה, שזה המקום מגורים זמניים ואף אחד לא מוריד אתכם מהתור. זה כל הבעיה. זורקים אותם מהתור. אז בן אדם אם הוא לא יכול לגור שם, לא יכול – לא מסתדר עם האנשים, עם השכנים, אני לא יודעת, יש כל מיני בעיות, יש גם בעיה שאל תשכחו שזה על-יד ים, כמו כפר נופש מצוין, מצוין לשבועיים, לחודש, אבל כל הזמן לגור שם, יש להם בעיות מדי פעם.

מה הכוונה בשינוי סטאטוס?

שינוי סטאטוס, נחזיר אותם, את ההוסטל הזה, סליחה, מקבץ הדיור הזה, כזמני.

מה שהיה במקור.

כן, מה שהיה במקור.

הוא נפתח כזמני.

מה זה ישפיע?

מה תעשי עם האנשים?

רגע. על-פי תור.

מה תעשי עם האנשים שנמצאים בחוץ ומחכים לפתרונות? שייקחו להם את הפיתרון שלהם? מה את מציעה?

לא לא לא, תשמע עכשיו. למשל, היום יש לנו הוסטל, למשל. אז לוקחים את שנות העלייה 96, 97, מי שבא, נכון, לינה? על-פי שנת עלייה, נכון?

יש 93 גם, 92 גם.

כן. אז על-פי שנות העלייה, נותנים להם את ההוסטל, היום.

אז שוב את מציעה.

איש לא רוצה.

את מציעה שהם יקבלו פיתרון על חשבון אנשים שגרים בחוץ.

מה היה כתוב במקור?

רגע, זה מה שאת מציעה? בואו נגיד את זה בשפה ברורה. זאת הצעתך.

לא, ההצעה מעניינת.

זה הצעה מאוד מעניינת, אבל בואו נגיד אותה בצורה ברורה. הצעה נכוחה, על השולחן.

מה היא

שתהיה הצעה ברורה על השולחן.

אנחנו צריכים להתקדם, ב- 11 יש לנו דיון נוסף פה. אני רוצה לקחת את ההצעה שלך ולהתקדם אתה. את באה ואומרת שהאנשים שיהיו שם?

תנו לי לסיים. יש עוד משהו, אז אחד מוריד את השני, סליחה. תנו לי עוד לסיים.

משפט קצר.

אז יש עוד דבר אחד. היה לנו באשקלון לפני כמה שנים, שלוש-ארבע שנים, משהו כזה, פרוגראמה. השכירות זה חמש שנים. זה פיתרון. אם אתם תחזירו לנו את הפיתרון הזה, אז תהיה בחירה לכולם. אז קודם כל, אנחנו פותרים את הבעיה באשקלון עם המגורים. למה זרקו אותנו מפרוגראמה? מישהו מחברי הכנסת אמרו – באשקלון הכל בסדר, אין לנו בעיה באשקלון. אבל יש בעיה. יש בעיה. אני אומרת לכם שהבעיה קיימת ואני חושבת שאנשים בסוף החיים שלהם, יש להם זכות להיות קצת יותר עם גאווה, לא ככה. אז אני מבקשת, שני דברים – או לבדוק את האופציה להכניס אותנו שוב, להכניס אותנו בפרוגראמה השכירות לחמש שנים, כמו שיש לכמה ערים.

טווח ארוך.

טווח ארוך, כן, שכירות לטווח ארוך, זה נקרא פרוגראמה.

לא נתנו, סופיה, לא נתנו. טווח ארוך, בכל הארץ.

אבל עשינו עכשיו, גברתי, עשינו עכשיו פרויקט, גב' סופיה, עשינו עכשיו פרויקט של שכירות ארוכת טווח, 118 יחידות דיור, באשקלון, עכשיו. סיימנו לאכלס אותו לפני שבוע.

על ההוסטל אתה מתכוון?

ודאי. עכשיו סיימנו, לפני שבוע סיימנו עבודה של אכלוס של תושבי אשקלון בלבד, גברתי. עולים קשישים בלבד.

118.

118, עולים קשישים בלבד, תושבי אשקלון.

אבל 118. מה עם האחרים?

סליחה, בקריית גת לא קיבלו כלום, בירושלים קיבלו אפס, בנתניה קיבלו אפס.

מה, אנחנו צריכים להסתכל מה לא קיבלו? אנחנו צריכים להסתכל איזה ערים פותרות את הבעיה, לא מי שלא פותר את הבעיה.

גברתי, אני מבין אותך, אבל תרשי לי להגיד לך שיש לנו את הראייה הכללית, יש לנו את הראייה הכוללת.

תודה.

אבל תשמע, אני אגיד לך – המדינה, באותו רגע שעשתה הפרטה של הדיור הסוציאלי, אז אנחנו ממש נפלנו. אנחנו נפלנו.

אני בעד דיור ציבורי.

תודה. לב ברדני, מנהל מחלקת עליה וקליטה בעיריית אשקלון.

או זה או האופציה הראשונה שאמרתי, להכניס אותם זמני, אבל חס וחלילה לא לסגור את המקבץ דיור הזה. לא לסגור.

אני מסתכל בזה יותר בצורה כללית. כשבאשקלון יש לנו ארבעה הוסטלים ויש שלושה מקבצי דיור והמקרה הכי ותיק זה כפר הנופש. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שהאמת היא, כשאני בתוקף תפקידי, משרד הקליטה באמת באמת, בכנות, משקיע המון. לא רק לדיור, לעניינים חברתיים, מסיבות, תקציבים להכרת הארץ, סיורים. נכון שיש לנו בעיה לאומית מאוד קשה, אבל בין זה לכפר הנופש, אני אתן לך דוגמה אחת, אדוני היושב-ראש. בשנה שעברה, מטעם משרד הקליטה, השקענו שם רק אירועים חברתיים בסביבות 17,000 שקל, זה לא ברגל. נכון שיש בעיה, אני חושב, תשמע, אפילו היום, במצב באשקלון, מצב הדיור זועק לשמיים, זה פשוט לא יאומן. אבל אנחנו, מתוך המערכת שלנו, אני חושב, צריך לתת איזו שהיא כתף מה שסופיה ציינה ומה שהחברים פה דיברו, הפיתרון, ודני אל תשכח שכמעט 40% - 45% כבר שם נמצאים עם בעיות בריאותיות. אנחנו כמעט כל שבוע מזעיקים עובדת סוציאלית מטעמכם לבוא ולבדוק שם כל מיני חולים וחולות, המצב לא טוב. אנשים כבר לא יכולים גם לתפקד. מתחילה להיות בעיה שמתוך הזמן, הגיל הממוצע שם מגיע כמעט ל- 78 – 80. זה לא פשוט. ואנחנו רואים את זה במקביל, חוץ מכפר הנופש, גם כלל מקבצי הדיור בהוסטלים, שמע, או מתנדבים שצריכים לרוץ להביא להם תרופות.

ברור.

בכפר הנופש, אני לא מדבר על התנאים הפיסיים, אני מדבר על התנאים האורבאניים, קהילתיים, חברתיים. באמת, גם בעל הבית שם, גם הקבוצה איתנו ביחד, עם משרד הקליטה, עושים את כל המאמצים בכנות, משקיעים כדי להקל עליהם את החיים היום-יומיים שלהם. את הכל. משרד הקליטה, אפילו אני מתקשר אליהם בשעה עשר בלילה, מענה, לא, מה צריכים. אין לנו בעיה בזה. הבעיה, מה שנוצר המצב, מה שציינו פה החברים, לאור העיוותים האלה והלחץ. תראה, אני זוכר, חילקתם בצורה מבורכת ובאמת, תודה רבה לכם, עכשיו עוד 118 משפחות. תראה, אתה ראית גם אנשים עם שמחת חיים.

כמה ברשימה באשקלון יש היום?

יותר מאלף. יש לי כמה רשימות.

בסך-הכל, להמתנה?

בהמתנה, כן.

אני חושב שהפתרונות שצריכים לפתור, בערך 800. זה בערך 800. יש בעיות. לא בנו דיור ציבורי, אין מה לעשות.

משפט סיכום, לב.

אז אני חושב שצריך לחשוב במציאות של היום בעירנו, יותר מאשר ציינתי, לשכירות בטווח ארוך. זה אולי הפיתרון גם לא סופי, אלא פיתרון מעבר.

לפחות תנו לנו קצת. אני מקבלת ומקבלת ואני לא יכולה. אני מתקשרת ממשרד הקליטה, אז גם שם אני לא כל-כך מקבלת את הנתונים כמו שצריך. אני צריכה לדעת בדיוק, שיהיה שקוף, באיזה שנה קיבלו את האנשים – גם דיור, גם מקבץ, גם הוסטל. אז תעשו לי ממש, אני צריכה לדעת.

תודה. חברת הכנסת מרינה סולודקין, שגם היתה איתנו שם וגם תרגמה לי את השלטים שראינו, של הדיירים המרוצים.

כן, זה היה חלק של מרוצים והם היו רוב. רוב האנשים.

הפריע לי אבל לראות את השלטים. זאת אומרת, כשבן-אדם קם בשמונה בבוקר, מכין שלט ועומד כשמגיעה הוועדה, זה בעייתי קצת.

אבל זה מראה על משהו.

לא טוב.

לא, ההפך. מראה על החשש שלהם. אדוני, הפוך. מראה כמה הם חוששים שמא נפנה אותם.

היה מתוזמר מדי, לטעמי.

אדוני מכיר את החיים היטב.

תדעו שאני עשיתי אתם פגישה בלי ההנהלה שלהם, בלי שלטים, ודיברתי, רציתי לדעת את המצב הטבעי ואני אגיד לך, מעל 90%, האמת, הם רוצים להמשיך.

מרוצים?

כן. לא שהם מרוצים.

תודה. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה.

יש בעיה לאומית, שאנחנו צועקים מ- 2003, וכשהייתי פעמיים במשרד הקליטה, אמרתי שחייבים פתרונות, הוסטלים. דבר שני, מקבצי דיור חדשים, עם תנאים טובים, דיור, שכירות ארוכת טווח. כל הממשלות, כולל הממשלה שאני הייתי, היו חירשים לנושא הזה ועכשיו אנשים ברחובות, למה יש הפגנות? בגלל שיש לחץ. 60,000 איש, שאתה מדבר, ואנחנו יודעים איזה אנשים אלה, לוקחים כל דיור גרוע, בכל מחיר. למה? אין להם מנוס ויש לחץ של אנשים שצריכים לחיות בהוסטלים, במקבצי דיור, גם בדיור ציבורי שהיו זמנים, בשנות ה- 50 וה- 60, שעמיגור, עמידר, וגם חברות אחרות, היה דיור. אז המדינה לא נתנה פיתרון. זה דבר גדול ועכשיו אני חושבת, אחרי ההפגנות, וגם אחרי החוקים שאין שם סעיף דיור הציבורי שאני אדבר היום בנושא הזה, בגלל שאני חושבת שזה חיסרון של החוק החדש של וד"לים.

סליחה, גברתי, כל מי משמפגין, הוא לא זכאי לדיור ציבורי אפילו.

אבל אנחנו יודעים על אלו שלא מפגינים וזה קיים, נכון?

בטח.

נכון, בטח.


דבר שני, מקרה פרטי, שאני ואתה היינו וגם אני קיבלתי מכתבים מהאישה הנכבדה הזו, שם יש קונפליקט מאוד גדול. רוב האנשים מאוד חוששים שיסגרו ובגלל זה זה קונפליקט שאנשים נגד אנשים ואני חושבת שהאווירה מאוד מאוד מסוכנת ואני חושבת, חביב, שאנחנו צריכים לתת פיתרון נקודתי כאן, בגלל שאני מאוד מפחדת מפיצוץ שיהיה שם, בגלל שכל הזעם של האנשים שפוחדים לאבד את המקום שלהם, הם נגד האנשים האלו שלא רוצים לחיות שם.

אנחנו נלך ביחד, מרינה.

חביב, יש לי שאלה אליך.

אז מה שאני אומרת, חביב, אנחנו צריכים לפתור את הבעיה. אני כמה פעמים הייתי מגשרת בבתי זקנים, שיש שם פיצוץ בגלל שמישהו מאוד לא מרוצה וההנהגה וגם האחרים, לוחצים עליו ואפילו זורקים אותו מהמקום. הייתי צריכה אפילו עם בית אבות אחד, אישית להשתתף בפיתרון לבעיה של יחיד. חביב, כאן זה אותו מקרה.

אני אתך, בבקשה גברתי, נלך ביחד לשם.

כן.

אני רק רציתי להוסיף בשם האנשים האלו שגרים בכפר, לגבי הקונפליקט שעליו דיברה עכשיו מרינה. אני פונה לסמנכ"ל הדיור ואני מבקשת ממנו ממש לבדוק את הבעיה, לגבי גב' שטרית. אני לא חושבת שיש לה זכות לקחת את האחריות ולהגיד לאנשים שהם זבל ושהם צריכים.

היא לא נמצאת פה, אני מצטער.

לך אליה. אין דבר כזה.

אני לא מוכן לשמוע את זה, גברתי.

סליחה, סליחה. עו"ד אייזן, סליחה, אנחנו לא נקבל את זה.

אבל זה מאוד חשוב.

סליחה, לא, תודה. אנחנו היינו שם, התרשמנו גם לטובה וגם לרעה, זאת אומרת, אנחנו לא צריכים שאת תגידי לנו. התרשמנו, ראינו, אנחנו מכירים את הדברים גם לטובה וגם לרעה.


שאלה אחרונה, חביב. אם היום נפתח את האופציה לדיירים להיכנס לרשימה, כולם ייכנסו לרשימה?

בוודאי, הם ותיקים.

כולם?

רובם.

למה?

כי ותיקים, תאריך העלייה.

כי האופציה בחוץ היא מה?

אם אני עובד על-פי תאריך עלייה והם ותיקים, בתאריך העלייה, אז כולם יהיו הראשונים.

כי האופציה יותר טובה, מבחינתם? ההוסטלים?

אני לא יודע מה יותר טוב ומה לא יותר טוב. ברגע שאני פותח, אז כל אחד לפי מזלו, מה שיקבל או לא יקבל.

ואז הוא יוכל להחליט?

ואז יהיה במקום אותם אנשים שממתינים שנים, הם מקבלים שכר דירה בשוק הפרטי.

ואז הם יוכלו להיכנס לשם, אם הם יירצו?

לא. לא. זה לא הולך ככה. כי אנשים, יש פה אנשים, לא סתם עשינו את זה. יש אנשים ששילמו 150, 200 שקל מכיסם, בחודש שכירות, וזה מדובר על אנשים שנמצאים במקבצים. לעומת אנשים שגרים בשכר דירה בשוק הפרטי, משלמים בממוצע 900 עד 1,000 שקל, 1,200 שקל, כל אחד מכיסו הפרטי. אני ניכיתי כרגע את מה שהם מקבלים סיוע בשכר דירה.

ברור.

אלו הנתונים נטו. אז יש צדק. יש אדם שגר חמש-שש שנים לא עבר דירה, לא תובלה, לא פינה ולא כלום, ולא היטרטר. יש גם מי שגר בשכר דירה בשוק הפרטי, כל שנה, שנה וחצי, שנתיים, בעל הדירה אומר לו – סליחה, תפנה לי את הדירה, תעבור לדירה אחרת. ומדובר באוכלוסיית קשישים.

לא לא, יש כאן בעיה, סליחה, אני מתנצל, יש כאן, רוב המשפחות, חלקן גם, באשקלון לפחות, קנו גם בתים עם ההורים, עם הילדים ביחד. הזכאות פה גם, לפעמים יש להם גם בעיה בתוך הבית, מתחילים את זה להוציא בחוץ.

אדוני, גם שם אנחנו עושים את התור.

את התור.

לא יכול להיות שאדם, אותו דבר, שגר בדירה משלו, לא משלם כלום, יציב, גר עם הילדים שלו, מצוין, אז הסתכסך – עזב.

אז הוא צריך לעבור.

אז גם צריך להמתין איזו תקופה עד שייכנס לתור. לא יכול להיות קם בבוקר, מחליט – OK, אני עוזב את הילדים שלי וייקח תור של מישהו שעשר או 12 שנה גר בשכירות, מדירה לדירה.

ברור. אני רוצה ברשותכם לסכם את הדיון.

אולי יתאפשר לי רק כדי להעמיד, חצי דקה.

לא לא, סליחה.

אדוני חייב לשמוע, הן משלמות 1,000 שקל לחודש, הן נמצאות בחלק העליון של העלות וזו זכות שניתנה להם במקור, נלקחה מהם, וזה יהיה רק הגון ונורמאלי.

הם מקבלים 663 שקל. מקבלים 763 שקל ממדינת ישראל.

הנתונים לפנינו, אתם לא מחדשים לנו.

לא, חייב לתקן. הם מקבלים 763 שקל.

תודה, אדוארד. תודה. לא לא, שמענו את הדברים.

אני מאמין מה שאדוני מאמין, שהיתה להם זכות, המדינה לקחה בנסיבות שאולי לא היתה ברירה, אבל אין סיבה היום, הם גם משלמים את המחיר בטופ, וגם זו זכות שניתנה.

ברור, תודה רבה. ברשותכם נקריא את החלטת הסיכום של הוועדה. סופיה תקשיבי, זה קשור להצעה שלך גם. אני מקריא את ההחלטה, אתם מוזמנים להישאר ולנסות לפתור את הבעיה גם בהמשך וגם אני בעד שלום בית, כמובן.


ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, קיימה ישיבת מעקב בנושא כפר הנופש הצרפתי באשקלון. הוועדה לא מתייחסת להליכים האזרחיים בנושא, אך התרשמותה שהתנאים בהם גרים הדיירים אינם פרופורציונאליים למחיר המשולם על-ידי המדינה והדיירים. לרוב הדיירים אין אלטרנטיבה אחרת ולכן יש לפעול לשיפור המצב. הוועדה ממליצה למשרד הקליטה לשקול לשנות את הסטאטוס של המקבץ ולהופכו למקבץ דיור זמני ובכך לאפשר לדיירים הרוצים בכך להיכנס לרשימות ההמתנה. הוועדה קוראת לכל הצדדים לבוא בדברים ולנסות להשכין שלום בית. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50