הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
25
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

30.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 184
מישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, כ"ח בסיוון התשע"א (30 ביוני 2011), שעה 14:00

ישיבה בעיריית ראש העין לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

פקד עוזי צבי

- ראש משרד סיור, משטרת ראש העין, המשרד לביטחון פנים

רינה הררי

- סגנית מנהל מרחב , המשרד לקליטת עליה

יוסי בר נוי בוכריץ

- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

אסתר שוורץ

- מפקחת על תלמידים עולים, משרד החינוך

מארי רוזנבלום

- ראש תחום אכלוס, משרד השיכון

גילה אזולאי

- מפקחת עבודה קהילתית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אריה ועקנין

- מנהל תחום חירום, המשרד לאזרחים ותיקים

משה סיני

- ראש עיריית ראש העין

מתי יצחק

- חבר מועצת העיר

אירית נתן

- מנכ"ל, עיריית ראש העין

סיגל שיינמן

- חברת מועצת העיר, מחזיקת תיק החינוך, עיריית ראש העין
אבי קמינסקי

- מנהל אגף החינוך, עיריית ראש העין

הלל קורש

- מנהל המחלקה לקידום וייעוץ לנוער באגף החינוך, עיריית ראש העין

רונית סקיטל
- מנהלת המחלקה לגיל הזהב, אגף לשירותים חברתיים, עיריית ראש העין

אבי שוורץ

- עובד סוציאלי במחלקה לעבודה קהילתית, עיריית ראש העין

ציפי עורקבי

- מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, עירית ראש העין

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה בעיריית ראש העין לבחינת קליטת העלייה

צהרים טובים לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת עליה, קליטה ותפוצות של הכנסת בעיר ראש העין. אני מודה לראש העיר, משה סיני, שמארח אותנו היום. גם חברי הטוב, מתי יצחק, שאני יודע שאתה באופוזיציה, מתי, כל היום בכנסת ובמשרדי הממשלה פועל למען העיר, אז כזה אופוזיציה, אדוני ראש העיר, זה סידור טוב.

אנחנו ממזמן כבר לא חושבים במונחים כאלה, אלא במונחים של אחריות לעיר, ואני חושב שמתי מגלה אחריות ובגרות, ואני רוצה, בהזדמנות הזאת שתדע שהוא באמת עוזר לעיר.

בהחלט. וגם הישיבה היום היתה היום בוועד הפועל הציוני, מתי חבר שם מטעם הליכוד, ודיברנו שאנחנו יורדים אל השטח, והועדה מקפידה להגיע לסיורים, לשמוע על בעיות, על צרכים. אני רוצה להודות למנהלת הועדה, דנה גורדון, שארגנה, ואני אעביר את רשות הדיבור לראש העיר שיפתח את הישיבה.

בבקשה אדוני ראש העיר.

אני רוצה להתנצל, כי אני יש לי עוד פגישה מאד ... אז כמה דקות אני יוצא. אני מתנצל מראש.

קודם כל ברוכים הבאים לעיר ראש העין. אני גם לפני שנאמר כמה דברים על העיר עצמה, אני רוצה, קודם כל, לברך על הרעיון. אני חושב שזה לא דבר טריוויאלי שועדה של הכנסת יורדת ומקיימת ישיבה בערים. בדרך כלל חברי הכנסת ספונים, אולי ספונים זה לא מילה טובה, אבל יושבים במקום שנועד לכך במשכן הכנסת, אבל עצם היציאה שלהם לשטח אני חושב שהיא מאד, מאד מבורכת. חשוב לומר עליה כמה מילים טובות, ואני חושב שגם זה נותן איזה שהוא אנרגיות טובות לגופים שעוסקים בסוגיה הזאת.

אני לא בטוח שאני מכיר את כולם. אתה רוצה לעשות,

בשמחה.

אני אומר כמה מילים, אולי כל אחד יציג את עצמו.

[הצגת הנוכחים]

אני אתן אולי כמה מילים, כמה משפטים פותחים על העיר, מאחר ואתם בכל זאת נמצאים פה. ניתן את רשות הדיבור למנהלי אגפי החינוך והרווחה שלנו, ואחרי זה נקיים איזה שהוא דיון, אלא אם כן אתה רוצה - - -

טוב, אז תיראו חברים, העיר ראש העין היא עיר שמונה היום 40 אלף תושבים. עיר שהוקמה בשנת 49', 50' בעקבות מבצע מרבד הקסמים. היא עברה תהליך של התפתחות במרוצת שנות ה – 90' כאשר למעשה הוכפל מספר תושבים. היום אנחנו עיר של 40 אלף תושבים. הם למעשה מורכבים מפסיפס מאד, מאד הטרוגני. אותן משפחות שעלו מתימן, יחד עם משפחות שעלו מחבר העמים. יש לנו גם אוכלוסייה מחבר העמים. אוכלוסייה אתיופית. יש פה אפילו עלייה מהודו, שהגיעה בשנות ה – 70', וכמובן ישראלים שנולדו במדינת ישראל. משפחות שהם ממוצא אשכנזי. מן כור היתוך למעשה של כל קיבוץ הגלויות שיש לנו היום במדינת ישראל.

אחד הדברים המרכזיים שחשוב לשים אותם על השולחן פה, יש פערים בין האוכלוסיות השונות. אנחנו בסוציו – אקונומי 6, אבל יש לנו שכונות שלדעתי יכולות בקלות להיות מדורגות ל – 9, ויש שכונות מצוקה שהם 3 או 4. חלקם היו בפרוייקט שיקום שכונות בתקופתו של ראש הממשלה המנוח בגין. למעשה הפרוייקט הזה כל הזמן צריך להיות מחודש. לכן הפערים הם קיימים.

עיר איתנה. אחת מ – 17 ערים במדינת ישראל, וזאת לאחר שנים ארוכות של גירעונות וחובות, ובעיות חמורות שהיו בעיר, מבחינת ההתנהלות הכספית והפיננסית, היום אנחנו עיר איתנה.

העיר זכתה בשנת 2009 – 2010 בפרס החינוך של מדינת ישראל. שזה מבחינתנו, תיראו שם את התמונה, פרס הניהול התקין, ולאחרונה גם הוגדרנו, וזה ממש חם מהתנור, כאחת מ – 10 הערים הירוקות במדינת ישראל, ככה שזה גם תואר שמחייב אותנו להמשיך ולהשקיע בדברים האלה של איכות החיים ואיכות הסביבה.

מבחינת עיקרי הפעילות שלנו – מה שחשוב לומר ברמה האסטרטגית, אנחנו רואים אתגר לבנות מנהיגות נוער. אני חושב שזה דבר מרכזי שיש אצלנו כאן בעיר. העצמת נוער, וגם מבוגרים. למעשה כל אגפי העירייה נרתמים לנושא הזה, לפתח את כישורי החיים של התושבים. מבחינתי זה יותר חשוב מפארקים וממבנים. אלא כישורי החיים של התושבים זה הדבר המרכזי. כל מה שמחובר למטרה הזאת הוא מקבל פה סיוע ותקציבים, ואנחנו רואים את עצמנו כעיר שיוצרת באמת את הדור הבא של המנהיגים במדינת ישראל. ויש לנו כאן פרוייקטים ברמה הלאומית בפן הזה. יש לנו כאן למשל חטיבת ביניים שהיא מוגדרת כ - חטיבה מעצבת מנהיגות – זה 700 תלמידים שממוקדים בנושא של המנהיגות. נשיא המדינה היה פה לפני מספר חודשים וחנך את החטיבה. גורמים אקדמיים עוזרים לנו בפיתוח שלה, אבל זה רק דוגמה אחת. למעשה כל מערכת החינוך בנויה סביב העשרת כישורי החיים ומתן ערכים לבני הנוער.

הדבר השני שמאד חשוב לנו כאן להדגיש זה הפעילות לצמצום הפערים בחברה, וגם פה, הרבה מאד פרוייקטים גם של האגפים שלנו, בתחום של החברה, הקהילה, החינוך, נועדו להעצים את החלש. לא רק להסתכל על המצויינות, כי מצד אחד באמת יש לנו כאן בתי ספר שהם מדגימי טכנולוגיות למאה ה – 21 מטעם משרד החינוך. מצד שני – יש לנו כאן, כמו שאמרתי, אוכלוסייה שחשוב מאד לחזק אותה ברמה של המטענים הרגשיים והערכיים. זה נושא שנמצא אצלנו על הפרק.

אחד הנושאים המרכזיים שלקחנו, ובזה ראש העין מתייחדת ומתאפיינת, גם מבחינת החשיבה של צמצום הפערים, זה לקחנו את נושא המוסיקה. המוסיקה אצלנו היא מאד, מאד דומיננטית. ראש העין מוגדרת היום כעיר מוסיקלית. זה אומר שאנחנו מתייחסים למוסיקה לא כאירוע כזה או אחר, אלא כמנוף לגישור חברתי. יש כאן בתי ספר מנגנים, שכבות שלמות של מאות תלמידים מקבלים כלי נגינה מהרשות המקומית, וסביבם התפתח הנושא המוסיקלי. יש כאן "גנים מנגנים". אלפי ילדים עוברים בגני הילדים, ומקבלים את ההעצמה דרך הנושא של מוסיקה. התיכון עושה מגמת בגרות במוסיקה, ולמעשה כל החיים הקהילתיים סביב העניין הזה, כי מבחינתנו מוסיקה היא פותחת אופקים, היא מחזקת את הכישורים של החברה. היא גם יוצרת איזה שהיא הכרת האדם האחר, פתיחות, סבלנות. זה דברים שמבחינת המערכת המקומית הם מאד, מאד חשובים.

בראייה לעתיד חשוב לציין שראש העין הולכת - - -

מה קורה באמת עם פרוייקט הפיתוח?

זהו, לזה אני מגיע. ראש העין עומדת היום על סף מספר אתגרים אסטרטגיים. במוקדם קודם כל שינוי דרמטי בעיר. עכשיו, לנהל שינוי זה לא קל. זה לא פשוט. אנחנו נמצאים היום בתהליך של ניהול השינוי. מנסים לראות את הצרכים גם של האוכלוסייה המקומית, אבל גם את הצרכים העתידיים.

היום אנחנו למעשה מהווים את עתודת הקרקע המרכזית של גוש המרכז, של גוש דן, והולכים לקום כאן עוד 17 אלף יחידות דיור ב – 15 שנים הקרובות. כך שהעיר תכפיל את עוצמתה, או את גודל האוכלוסייה שלה מ – 40 אלף ל – 100 אלף תושבים. היא תתייצב כעיר המרכזית המובילה למעשה בשפלה המזרחית של הרי השומרון, וקרבתה למרכז נותנת לה גם עוצמה, שמצד אחד היא קרובה למרכז, ומצד שני, היא יושבת גם על גבול 67'. אנחנו גם עדיין מוגדרים כעיר תפר, מבחינת ההגדרות הביטחוניות. כך שעיר של 100 אלף תושבים זה למעשה עיר בעלת משקל, בעלת עוצמה. היא תעבור כמובן את רעננה, את כפר סבא, את הרצליה.

איפה זה עומד מבחינה תיכנונית כרגע?

מבחינה תכנונית למעשה כל יחידות הדיור מאושרות. יצאו כבר לשיווק בסביבות 3,000 יחידות דיור. רק לאחרונה, אתמול נדמה לי, אושרו לשיווק עוד 3,000, 4,000. ככה שבציר הזמן העיר תפרוץ קדימה מבחינת האוכלוסייה. אנחנו בקשר הדוק מאד עם משרדי הבינוי והשיכון, משרד האוצר. המערכת פה היא עסוקה מאד במהלך המורכב הזה של בניית השינוי: מצד אחד מתמודדים גם עם בעיות מקומיות. צריך לשדרג את ראש העין הותיקה. התשתיות כאן הם מאד מאד רעועות. הם עוד נבנו בשנות ה – 50', גם של מוסדות החינוך, גם של הכבישים, גם של המדרכות. מצד שני בונים עיר חדשה, ואני חייב באמת לראות איך אני ממנף גם את העיר הקיימת, כי אי אפשר פה לנהל, זה לא, מהמקום הזה אסור לנהל כמה ערים. צריך לנהל עיר אחת עם ראייה אחת. ופה אני חוזר למימד הקהילתי. אני חושב שמה שחשוב היום לעיר זה מצד אחד -לבנות את העתיד, מצד שני – לשמר את מסורת המקום. לראש העין יש מסורת מקומית מאד מאד חזקה של תרבות משפחתית, של קהילה, של חיבורים, באמת כל אחד כאן מכיר אחד את השני. חשוב לשמר גם את הדברים האלה, למרות שלא בטוח שנצליח, אבל כל ערכי המקום, ערכי העלייה מתימן, באמת, כל הדברים, המסורת, השירה, המוסיקה, זה דבר מרכזי שבולט אצלנו כאן במקום. ואנחנו מפתחים כאן מודלים ייחודיים שמביאים את העולים מכל התרבויות, למעשה, ליכולת לחיות ביחד. קל מאד בעיר כזאת לגלוש לקיצוניות. יש כאן ותיקים, ויש פה חדשים, ויש פה דתיים, ויש פה חילוניים, וכמו שאמרתי, זה פסיפס מאד מאד עשיר של תרבויות ודעות שונות, ויש קיצוניים מכל הכיוונים, ולכן מאד מאד חשוב, לממש את הדברים בצורה מאד מקצועית. המערכת פה מקפידה על מקצועיות. זה א', ב'. אין פה פוליטיקות. ראית שהרוח הזאת גם הגיעה למועצת העיר. גם אם יש קואליציה, וגם אופוזיציה. המסר של מקצוענות. המסר של אחריות. המסר של עיר שהתבגרה, למרות שהיא היתה בעבר מאד מאד תוססת מבחינה פוליטית, אני חושב שהוא היום קיים כמעט בכל השכבה של ההנהלה, וגם זה גולש גם לנבחרי הציבור. אנחנו מייצרים פה מודלים שמבחינתי הם פתוחים לכל הציבור במדינת ישראל, וחשוב לנו כאן לייצר מודלים איכותיים של פעילות.

למשל: פיתחנו כאן מודל של עיר ידידותית לנשים, שבא ואומר: אנחנו רוצים להעצים את הנשים בעיר הזאת, מכל הגילאים, מכל השכבות, מכל המקומות. יש לנו כאן את פורום הנשים הגדול ביותר במדינת ישראל, 1,400 נשים, 1,400 נשים באוכלוסייה של 40 אלף תושבים, אין דבר כזה בעולם. אני אומר לכם את הדברים.

בהנהלת העירייה, הסגל העירוני מונה 70 אחוז נשים, מתוכם 50 אחוז, מה שבצבא פעם היו אומרים: סגל הפיקוד הבכיר. 50 אחוז בתפקידי מפתח ברשות המקומית. אני חושב שזה דוגמא מאד מאד מהותית שאנחנו נותנים לגורמים נוספים.

דיברתי על ראש העין כמודל לעיר מוזיקלית שגם פה מגיעים אלינו מהרבה מאד מקומות. אני בכובעי גם היום מחזיק תיק ההדרכה בשלטון המקומי, וגם תיק החוץ בשלטון המקומי, ככה שאלה שני נושאים שמאד מפותחים היום גם אצלנו בעיר.

אחד הדברים המרכזיים שאנחנו גם אומרים לעובדים שלנו. יש פה 500 עובדים, ועוד כמה מאות בתאגידים. המסר: צאו ללמוד. תעשירו את עצמכם, תפתחו את האופקים, תגיעו לכאן עם עוצמות הרבה יותר גבוהות. למעשה אנחנו גם במהלך של כמה שנים האחרונות, הרבה מאד, כמה? 30 אחוז מעובדי העירייה יצאו ללימודים. נכון?

יותר.

יותר אפילו, כן. ואני חושב שזה גם מעשיר פה את הסגל המקצועני, ואת היכולת שלנו באמת לקבל החלטות בצורה ראוייה. אז עד כאן מבט ממעוף הציפור של ראש העין.

אולי, באמת מנהלת אגף הרווחה, תתני כמה כיוונים בתחום של הקליטה, ואחרי זה מנהל אגף החינוך שלנו, אבי קמינסקי, שהוא גם יושב ראש איגוד אגפי החינוך בשלטון המקומי, יגיד כמה מילים מבחינתנו. נשמח לשמוע אותך. בבקשה.

שלום לכולם. אני אתן סקירה כללית על המשפחות שנמצאות בטיפול האגף לשירותים חברתיים. בראש העין יש לנו כ - 100 משפחות אתיופיות. כ – 90 משפחות הם משפחות שהם מטופלות, והם מוכרות באגף שלנו.

כמה נפשות לפי הנתונים שלכם?

יש כאן את הנתונים של משרד הקליטה.

אצלי רשום 295.

295. כן.

הם משפחות צעירות? מבוגרות?

בחלקן הן משפחות מבוגרות, ובחלקן משפחות צעירות. הנה, יש כאן את ההתפלגות. אנחנו רואים כאן את ההתפלגות של המשפחות האתיופיות לפי סוגי משפחות: משפחות של נשואים – 64 משפחות. משפחות חד הוריות – 19. משפחות בודדים – 5 משפחות. סך הכל 88 משפחות.

עכשיו, המשפחות מתפלגות בעיר בשתי שכונות מרכזיות: שכונת ג'ון קנדי. רחוב יהושע בן נון, וגיבורי ישראל יש לנו כ – 5 משפחות, ובשאר העיר – כ – 12 משפחות.

(הישיבה נפסקה ב- 16:09 ונתחדשה ב – 16:25)

המשפחות שגרות בראש העין עלו ב – 3 תקופות: במבצע משה, מבצע שלמה, והחל מ – 2003 עלו לסירוגין יהודי בני הפלאשמורה.

ציפי, העיר פתוחה לעולים אתיופיים, או סגורה, מבחינת המענק של משרד הקליטה?

פתוחה.

פתוחה?

כן. היא פתוחה.

או.קיי.

יש לנו כאן את התפלגות האוכלוסייה הנקלטת: קשישים – 14 קשישים. מבוגרים – 117 בעלי משפחות. בודדים – 5. וילדים 0 – 18 – 240. הילדים לומדים בכל המסגרות חינוך, כשהם מתמקדים יותר במסגרות הדתיות, ופחות במסגרות החילוניות, כשגילאים מכיתה ז' גם יוצאים החוצה לפנימיות ופחות נשארים בתוך העיר עקב הצרכים שלהם, ומילוי הצרכים של הילדים ממשפחות אתיופיות.

מה הקשיים, או הבעיות שמאפיינים את האוכלוסייה שנמצאת אצלנו בעיר? קשיי שפה ותקשורת. אנחנו כאן בעיר כבר עשינו עבורם מספר אולפנים כדי לשפר את השפה העברית, וזה קשה להם, זה לא הולך כל כך קל. חלק מהמשפחות, גם היום, עדיין לא דוברות את השפה. יש קושי רב בשפה.

יש פערים תרבותיים ושפתיים של התלמידים בין הילדים האתיופיים לילדי העיר. הפערים באים לידי ביטוי בכל התחומים: בתחום החברתי, בתחום ההכשרתי, בתחום הלימודי. יש פער גדול בין ההורים לילדים בידיעה של השפה, כי יש הורים שלא מדברים, והילדים כבר מדברים, ואז התקשורת נהיית יותר מורכבת ויותר קשה.

הקהילה האתיופית יש לה קושי במימוש הזכויות שלה. היא לא מכירה את כל הזכויות שמגיעים לה, ואחר כך, בשירותים שאנחנו נותנים, אני אפרט בעצם איך אנחנו מסייעים להם בעניין, כי זה קושי מרכזי שמצאנו אצלם. וגם בנושא, בכלל, של רכישת דירות.

זה עדיין קיים? כי זה תופעה שהיתה בעבר של המתווכים שהיו מוכרים דירות בלילה.

אז היום הנושא של הדירות הוא פחות מרכזי, אבל אם זה נושא תחזוקת הבית, תיקונים בתוך הבית, או רכישות שהם הולכים לרכוש.

הבתים שנרכשו הם בתים במצב תחזוקתי מאד מאד נמוך.

מאד גרוע.

היום עדיין מוכרים דירות מעבר למחיר השוק? עדיין מנצלים?

עדיין מנצלים. במינון נמוך, כי אין לנו כבר הרבה משפחות שמגיעות לכאן. במינון נמוך, אבל עדיין מנצלים את התום שלהם, וחוסר הידע שלהם בעניין. רוב המשפחות, כמו שאמרתי, ממצב סוציו – אקונומי נמוך. מצב כלכלי מאד קשה. השתכרות נמוכה. מרבית המשפחות מתקיימות מהבטחת הכנסה. אין הרבה משפחות ששני בני הזוג נמצאים במעגל העבודה.

כשהם באים במגע מולכם, איך זה מתבצע?

ההתקשרות שלהם איתנו?

כן.

ההתקשרות היא בהרבה תחומים. זה יכול להיות בחלק החומרי, שהם מקבלים תמיכה חומרית.

לא, אבל הם באין לעירייה? עובדת סוציאלית? איך זה מתבצע?

יש לנו כוח אדם מאד גדול באגף שמוקדש לטובת האוכלוסייה האתיופית, כי באמת זו אוכלוסייה עם הרבה צרכים. יש לי עובדת סוציאלית. יש לי מגשרת. מגשרת התפקיד שלה לתווך בין המשפחות לבין שירותים בתוך העיר ומחוצה לעיר. יש לנו עובד סוציאלי קהילתי שמלווה את המשפחות. יש לי אב קהילה. אב קהילה זה תפקיד חדש שהכנסתי בשנה האחרונה לאור המצב התחזוקתי המאד קשה של הבתים. אז הוא בחצי משרה נוכח בכל הבתים, בודק את תחזוקת הבית שלהם, נמצא שם עבורם, מסייע להם, מתקן, עוזר להם בכל החלק של תחזוקת הבית. ויש לי גם מנהלת מרכז יוצאי אתיופיה. יש לנו מועדון נוער ליוצאי אתיופיה, ויש לי שם בחורה במשרה מלאה, וגם תכנית שתתחיל ב – 1 בספטמבר, תכנית שח"ם. שח"ם זה בנות שירות לאומי שיגיעו לחנוך את הבתים מהבוקר עד אחר הצהרים. גם את הילדים, גם בבית הספר, וגם את המשפחות אחר הצהרים. זאת אומרת, יש כאן באמת הרבה השקעה במשפחות האתיופיות לאור הקשיים שמניתי קודם.

מה זה שח"ם?

שירות, בנות שירות לאומי. שירות, חברה וחינוך.

זה עמותה שנקראת: בעצמי, שמפעילה פה 13 פרוייקטים בארץ שמסייע לילדים בתוך משפחות, בתוך בתי הספר. זה נעשה יחד עם משרד החינוך, ביחד עם אגף החינוך. הרבה תכניות פה נעשות במשותף. פה זה שולחן עגול שעובדים פה אנשי מקצוע.

כמה משפחות הם מטופלות ברווחה?

כ – 88 משפחות. 90. 88 – 90.

מתוך?

מתוך 100.

או.קיי.

זה אחוז מאד גבוה. אני גם חייבת לציין ש – 30, 40 אחוז מהתקציב שלי לסיוע חומרי, מכלל התקציב שלי, הולך לטובת המשפחות האתיופיות. עכשיו אנחנו באמת, כמו שאמרתי, עובדים בשיתוף פעולה עם החינוך, לקידום הילדים והמשפחות, ויש שולחן עגול מאד רחב, עם מיפוי מאד רציני שעשינו לטובת המשפחות, בעצם, כדי לגזור אחר כך שירותים ותכניות שיכולים לקדם גם את הילדים, גם את ההורים, ואת כל המשפחה כמערכת, והעבודה כאן בשיתוף פעולה היא דבר מדהים בראש העין, וגם בתחום של האתיופים.

או.קיי.

הם גרים בצפיפות?

תלוי. תלוי מה מספר הילדים במשפחה.

זה לא צפיפות, זה ריכוז של האתיופים ביחד?

בדירה, כמה נפשות?

זה תלוי. הם יכולים להיות 9 נפשות ב – 3 חדרים. כן. כן, בהחלט.

יש בעיות, ציפי תעלה את זה. יש בעיות פשוט מאד של סביבה לימודית שאי אפשר לשבת וללמוד. ילדים אין להם מקום לישון.

אין להם מקום בבית. נכון.

אין להם מקום לשבת וללמוד כמו שצריך, ואז הם יוצאים החוצה מהמסגרת הביתית ונמצאים במרכזים אחרים שיש לנו פה.

הקשיים הנוספים זה קושי בהשתלבות בשוק העבודה. בעיות בריאות. מחלות פסיכיאטריות ומחלות נוספות. קושי בכלל בכל ההסתגלות התרבותית. חוסר ברשתות תמיכה משפחתיות וקהילתיות. יש לנו מועדונית לילדים שיש לי שם כ – 60 אחוז מהמועדונית היא ילדים למשפחות אתיופיות, כדי באמת לתת להם את המענים.

מתוך 60, 30 ילדים ומעלה, הם ילדים מהעדה האתיופית.

כמו שאמרתי, יש קושי בצריכת שירותים בקהילה. חוסר ידע בקרב האוכלוסייה הקולטת. לא תמיד אנחנו, שלא מהקהילה האתיופית, יודעים ומכירים את התרבות, ורגישים לתרבות שלהם. לפעמים אנחנו מצפים שהם יהיו כמונו, שאנחנו פחות מנסים להכיר בעצם, את מה שלהם יש לתת. ואני חושבת שיש להם הרבה מה לתת. יש להם מסורת מדהימה.

עכשיו באמת הדבר החשוב גם שאנחנו רואים זה, הילדים, בתחילת השנה, שמתחילים את השנה, יש קושי גדול מאד בקניית ספרי לימוד, תלבושת לבית הספר, ההורים לא מסוגלים לקנות להם את הציוד לשנת הלימודים החדשה. וכל פעם אנחנו מנסים לגייס תרומות כדי לתת להם להתחיל את השנה בצורה נאותה כמו כל הילדים בעיר.

אולי עוד מילה, ציפי, יש עוד קושי שלא רשמת אותו, נזכרתי בו עכשיו, יש לנו קושי להכניס אותם לבתי ספר תורניים. הם לא מתקבלים, של אגודת ישראל.

כן, נכון.

את יכולה לפרט בבקשה.

יש לנו מקרה.

מקרה של ילדה, שהגיע לבית משפט, שהיא לא לומדת שנתיים כי בית ספר "בית יעקב" בנות לא מוכן לקלוט אותה.

וזה נמצא בערכאות משפטיות?

זה היה כבר.

ומה היתה הפסיקה?

הפסיקה היתה, ניסו לשלב אותה.

חייבו, אפילו חודשיים על תנאי, או חצי שנה על תנאי.

האמא החליטה, האמא רוצה, לא חשוב מה מציעים לה. בית המשפט ניסה לשכנע את האמא ללכת למסגרות אחרות. הילדה למדה בבית ספר דתי לבנות בראש העין, ממלכתי דתי אבל, והאימא החליטה שזה לא מספיק דתי עבורה, והיא רוצה רק "בית יעקב".

משפחה אתיופית?

אתיופית. והילדה, והאימא החליטה רק זה, וכל מה שהצענו לה להסיע אותה אפילו.

רגע, ובית הספר, למה הוא מסרב לקבל אותה? היא לא באה מרקע מתאים?

מספיק דתי לדעתם.

והם דתיים, ממש.

משיקולים שלא, מה שנקרא.

ובית המשפט לא חייב את בית הספר לקבל?

לא, לא חייב.

איך נקרא בית הספר?

"בית יעקב".

שהוא פה בעיר?

כן.

לא, מחוץ לעיר.

הוא בעיר. מה הוא בחוץ?

נכון. נכון. זה בעיר. הם ניסו גם מחוץ לעיר, גם שם לא הצליחו.

ומה ההגדרה שלו של "בית יעקב"?

רשת של אגודת ישראל. תורני. עצמאי.

המוכר שאינו רשמי זה.

כן. המוכר שאינו רשמי.

וכרגע איפה התלמידה?

היא בבית.

שנתיים לא לומדת?

שנתיים לא לומדת.

בת כמה היא?

9 או 10.

בכיתה ג' עכשיו. היא גם לא מוכנה, האמא, לקבל שירותים אחרים.

היא רוצה רק את "בית יעקב", זהו.

אני חייבת לציין.

מה השם של הילדה?

מדווב נבב שיר.

אני רוצה לציין גם את הקשר שלנו עם משרד הקליטה שעובדים איתנו בשיתוף פעולה, והם נמצאים אצלנו בישיבות לצורך קידום האוכלוסייה האתיופית. הם גם נותנים לנו תקציבים להפעלת מועדון עולים של חבר העמים, וגם תכנית העשרה במועדון שלנו לקהילה האתיופית, ואולפן עברי. וגם משרד הקליטה, וגם הפעלת מוקד קליטה, שזה שירות חדש שהכנסנו בשנה האחרונה שתהיה יותר נגישות, ואנשים לא יצטרכו לנסוע לפתח תקווה, או לתל אביב, אלא לקבל כאן את השירות.

יש פעם בשבוע? פעם?

פעם בשבועיים.

בעירייה?

לא בעירייה. ועדת רווחה. וועדת רווחה, זה מיקום מרכזי, קרוב לשכונה, אנשים מגיעים, צורכים את השירות. זה חלק מללמד אותם גם לצרוך את השירות ואת הזכויות שלהם.

אמרתי גם לגבי התעסוקה – שמרביתם מועסקים בעבודות ניקיון, סדרנות, ברמה נמוכה.

קצת על ילדים בסיכון – יש לנו, מתוך כלל מספר הילדים, יש לנו כ – 41 ילדים בסיכון שמטופלים אצלנו באגף רווחה. אז זה מספר לא קטן.

מה זה: בסיכון?

זה יכול להיות הפרעת התנהגות, הזנחה, בעיות נפשיות, בעיות חברתיות, אי ביקור סדיר בבית הספר, ביחד עם חינוך.

מה המענים שאנחנו נותנים? אז כמו שאמרתי זה סיוע כלכלי. 30, 40 אחוז מהתקציב. סיוע במזון. לצערי, מרבית המשפחות נתמכות בסלי מזון לא רק בחגים, אלא במהלך כל השנה. המצב הכלכלי מאד, מאד, מאד קשה שם. וגם סיוע כלכלי שלא רק באמצעות סעיפי תקציב של הרווחה.

כמו שאמרתי, אנחנו יוצרים קשרים עם תורמים עבור הצרכים שלהם, וזה היום הכיוון של המענה שעוזר לנו לתת לנו את הצרכים שלהם. זה תיקים, זה מעילים, זה שמיכות, תנורים, כל מה שקשור לזה.

מה שכאן זה בעצם כל השירותים שאנחנו נותנים להם כאן בתוך העיר, והם שירותים רבים.

מבחינת תוצאות, נתונים, הצלחה במיצ"ב, בבגרות.

זה אבי. זה אגף חינוך. אבל אני רוצה להגיד עוד נקודה משמעותית לי, שבגלל שראש העין היא עיר קטנה, ואחוז העולים בה הוא מספר קטן, אז לעיתים אנחנו לא יכולים לזכות לכל מיני תכניות של משרד הקליטה, או משרדי ממשלה, כי המספר שלנו הוא מאד קטן, ומה שאני הייתי רוצה לבקש, אם אפשר שנחבור לערים קטנות נוספות, וביחד נוכל לקבל את המשאב, כדי שנוכל באמת להמשיך ולפתח שירותים כאן בעיר.

אני יודע שזה קורה. יש את זה בבקעת אונו, שכן עשו דברים אזוריים.

אזוריים של מה?

פרוייקטים, של תיקצוב פרוייקטים.

יש תיקצוב פרוייקטים לערים.

לא, אבל ברמה האזורית.

ברמה של - - -

אשכול.

אני לא יודעת. באזור שלנו אני יודעת שלא. אני יודעת שכל רשות מקבלת, מתוקצבת בהתאם למספר העולים שלה.

לא, אז אנחנו ראינו במקומות האחרים שיש פניה של הרשות, ראינו בבקעת אונו.

לפעילות לרוסים, לטיולים, ולהופעות, ודברים כאלה. הם פנו והם קיבלו תקציב למשרד לפעילות האזורית.

אז יש עכשיו לדוגמה, 20 שנה למבצע שלמה.

נכון.

אז לצערי, המקום מתוקצב, וזה בטיפול המשרד, ומכיוון שיש פה, יש לעלייה פה זה 295 עולים, והמינימום זה 300 עולים.

וזה בא לידי ביטוי גם עם ילדים.

וזה אבסורד. אז לכן זה נמצא בטיפול אצלנו במשרד. זה הועבר הלאה.

זה בא לידי ביטוי גם עם ילדים. למשל תכנית פל"א מקדמת. אתה צריך שיהיה לך מספר מינימלי של ילדים. תכנית ממש טובה. חינוך, ממש מעולה. בגלל מספר ילדים מועט שהיה, חסר ילד אחד או שניים, אני לא יכול לפתוח את התכנית הזאת פה, אחרת הילדים האלה כבר היו קופצים על פערים מאד גדולים.

גם בחינוך היסודי, וגם בחינוך העל יסודי. במיוחד בחינוך העל יסודי, שזה ממשרד הקליטה.

או אפילו קשישים. קשישים. מקהלות וכל מיני דברים. כתוב: רק מ – 3,000 איש בעיר שקשישים, רק אז. אז אם אפשר לעשות איזה חיבור מסוים, שגם לנו יגיע נתח מסוים.

מדיניות המשרד, אני לא דובר המשרד, אבל מדיניות המשרד שלפרויקטים הם כן מאשרים. אם יש יוזמה עכשיו לעשות פרוייקט מסוים, הם כן יאשרו. בשוטף הם עושים את זה כמו שאתה אומר, פר ראש.

אני רוצה לומר שבתכניות של נוער, שיש תכניות של תכניות סיכוי, ומשפחה תומכת, יש שילוב של פתח תקווה עם ראש העין בתכניות. אז כן יש שילוב.

נכון.

אז כן יש שילוב. זאת אומרת, הפרוייקט עצמו עובר לנוער עובר חוק. זאת אומרת, הוא מיועד לנוער שהוא עובר חוק, אז יש שילוב. מכיוון שפתח תקווה וראש העין יכולים לקיים את התכניות. אז כן יש שילוב.

או.קיי. ציפי, בואי תתכנסי לקראת סיום בבקשה.

מה שאני הייתי רוצה זה באמת יותר תקציב לתקנים, כי הבעיות הם רבות.

התקציב היום, כמה העירייה משקיעה, וכמה המשרד משקיע?

אין לי כאן. העירייה משקיעה תקציב, אבל אין לי כאן מספרים. אני לא יכולה להגיד לך עכשיו לשלוף את המספרים. אבל העירייה גם משקיעה. הכוח אדם, חלק מהכוח אדם שיש לי זה במימון מלא של העירייה.

ביחס הפוך.

אני יכול להגיד מה משרד הקליטה נותן.

לא, אפילו יותר מביחס הפוך. הרבה יותר.

משרד הקליטה נותן פר בן אדם. יש פה 295 איש, הוא נותן תקציב של 23 אלף שקל. כל שנה התקציב הזה יורד.

לא, לא. אני עוצרת.

כמה?

יש לנו תקציב שוטף של איזה 23,500, ויש לנו לתכניות, יש לנו לפיתוח חשיבה יצירתית – 15,600. מועדון נוער עולה שזה 7,830. וסיבסוד של קייטנות קיץ – שזה 12,000.

כמה זה בסך הכל?

סך הכל זה 35 אלף שקלים.

מעט מאד.

זה יורד משנה לשנה, ואז כל הנטל נופל על הרשות, וכל שאר התכניות שיש לנו פה: הפעלת מרכז יוצאי אתיופיה, או על הרשות, או תרומות ממקורות אחרים.

ברור.

היוזמות הם רק באים, וזה חבל לנו.

ואני רוצה להגיד תודה לעירייה. כי באמת חלק נכבד של התקציב לאוכלוסייה הזאת בא מהעירייה.

או.קיי.

אבי, בוא תגיד כמה מילים על החינוך.

אני רוצה למקד אותך בתוצאות. לא בפעילות שאתם עושים. אלא אני רוצה לשמוע על התוצאות היום, מבחינת פערים בתוצאות.

אני אעשה את זה בקצר. אני אתמקד במה שהתחלתי, ובשאלה שלך.

או.קיי.

אני אעשה את זה בקצרה. אלה הם אמות המידה בכלל למודל שאנחנו לקחנו על עצמנו בשנים האחרונות. דיברנו על שילוב התלמידים בכל מוסדות החינוך, בוודאי לא בבתי ספר מסויימים, למרות שזה שכונה אחת או שתיים, אז עשינו חלוקה בנושא הזה, כולל הסעה של תלמידים. כמובן לקחנו את הראייה של התלמיד והצרכים שלו לאורך כל היום. זאת אומרת, שילוב וחינוך - - -

ההסעה מתחילה בגנים, או רק בכיתות?

גם בגנים. בגנים טיפה יותר קשה. כי ההורים רוצים יותר זה, יותר קשה. אבל גם בגנים. לא בהיקף כזה, אבל גם.

לא צבענו שום פעילות בצבע, אלא עשינו את זה פעולה שמשולבת עם ילדי העיר וילדים העולים. כל דבר הוא במינון כזה או אחר, אבל בוודאי לא משהו שהוא בצבע אחד. ויש לנו ועדת היגוי שלנו, ששותפים גם הרווחה, גם החינוך, וגם החינוך הבלתי פורמלי.

אלה נתונים שכבר קיבלת, אז אני לא אחזור על זה. ואילו בעצם הפעילויות שאנחנו עשינו במסגרת הזו של בתי הספר. אני לא רוצה לפרט כרגע, זה פעולות תיגבור, העשרה, תמיכה, כל כיוון כזה או אחר של סיוע. כמובן שיש הרבה מאד שעות שילוב שאנחנו נותנים לתוך התלמידים, בעיקר לתלמידים באוכלוסייה האתיופית שהם זקוקים לזה.

מבחינת המיצ"ב – אין לנו מיצ"ב פרטני. יש לנו מיצ"בים בית ספריים. במיצ"בים הבית ספריים בכל המדדים בבתי הספר שבהם נמצאים התלמידים האתיופים, בעיקר האתיופים, ברוב המדדים, ברוב מוחלט של המדדים, אני לא יכול להגיד לך בוודאות על כולם במאה אחוז, אנחנו עומדים מעל הממוצע הארצי. הם בעיקר לומדים בבתי הספר הממלכתי דתי. כל בתי הספר הם נמצאים במדדים של למידה והישגים ברמות האלה. ברמות האלה הגבוהות.

גם בבתי הספר העל יסודיים, יש לנו גם אולפנא וגם תיכון דתי, שם קלטנו, אגב, תלמידים מפתח תקווה. בזמן המשבר של פתח תקווה ביקשו מאיתנו לקלוט תלמידים.

באיזה גילאים?

בגילאי חטיבות הביניים. זה ביקשו חטיבות הביניים. לא ביקשו ביסודי.

והיום זה עדיין קורה?

היום זה עדיין קורה.

מה המספרים?

30, 40 תלמידים.

בממ"ד?

בממ"ד. עכשיו הם לא מבקשים. הם הסתדרו. אבל במקומות שבו הם היו, במקומות האלה, ראש העין באה ואמרה: אנחנו קולטים את התלמידים. לא שאלנו מי, מתי ולמה. קלטנו אותם, קיבלנו סיוע כזה או אחר בשלב הרבה יותר מאוחר, אבל הנאמנות שלנו לקהילה ולעזרה סביב הנושא הזה היה ברור,

יפה.

ברור מאליו, ובעצם אנחנו תומכים מכל הכיוונים שאנחנו יכולים לומר. חלקם, אגב, לא הגיעו לשלב בגרות. חלק מהם, אותם אלה שקלטנו אותם בשנים האחרונות עוד לא הגיעו לשלב בגרות, הם יגיעו רק בשנה הבאה.

נכון לעכשיו אנחנו רואים שהתוצאות, עם האולפנא, עם 80 אחוזי בגרות, יש בתוכם גם תלמידות אתיופיות. אם אנחנו יודעים שבתיכון הדתי אנחנו מעל 60, 65 אחוז, יש שמה תלמידים ... אבל זה דור, אנחנו בדור ב' בתיכון הדתי. כרגע התלמידים הלומדים הם לא מהקהילה האתיופית. ברובם לא מהקהילה האתיופית.

מה הצרכים שלנו? הצרכים שלנו בעיקר זה נושא של תמיכה רגשית. בעיקר איזה שהיא העצמה ותמיכה רגשית גם בתוך בתי הספר. גם בשעות ליועצות, גם בשעות האלה צריך לעשות איזה שהוא פרמטר שממקום מסוים, או בכיוון אחד שבית הספר הוא צבוע בצבע אחר טיפה, הפרמטר של יועצות, הפרמטר של ליווי כולל, למשוך אותו עד לכיוון הבית הוא המשמעותי ביותר מכל הצרכים שאנחנו רואים. כי בשעות, בסך הכל, אנחנו מסתדרים. בפרויקטים אנחנו מסתדרים. במקומות שבו אנחנו רוצים לתת את הסיוע, העירייה, ואני שותף למה שאומרת ציפי בקטע הזה, לא בוחלת בשום אמצעי. זה אומר: סדר היום, ורצון לחבר את כל הקהילות לקהילת ראש העין עומד על סדר היום בכל דבר. ולכן פיתחנו גם את המודל כפי שפיתחנו אותו.

תודה. נציג המשרד לביטחון פנים.

קצת היקפי פשיעה. מבחינת מעורבות נוער אתיופי בפשיעה – לא היה שום דבר שהוא חורג מהנורמה. להיפך. הנוער לא מעורב בפשיעה לא בעיר, לא מחוץ לעיר. ואם יש כאלה שכן, אז זה באחוז שהוא אפילו נמוך יותר משאר הנוער. כלומר, לא ניתן להצביע עליהם כעבריינים, או כמעורבים בעבריינות.

מה שכן, מבחינת המשטרה, אנחנו תמיד מעודדים, כמו שראיתי כאן, שתהיה הבחנה, במיוחד של הנוער, ובמיוחד בקיץ, בשעות אחר הצהרים, אם זה במתנ"סים, ואם זה במסגרות כאלה ואחרות, כדי שלא יסתובבו בקבוצות. שלא יגיעו למצב של שתייה חריפה, שיתרחקו מזה.

מה הבעיות של נוער שאתם מזהים?

הנוער באופן כללי, פה בעיר הזאת, מאופיין בכך, במיוחד בקיץ, המון בני נוער מסתובבים ברחובות, מחפשים משחקים. כמו בתל אביב, מועדונים, דיסקוטקים וכאלה, ילדים מסתובבים פה ברחובות, בגנים הציבוריים, מקימים רעש, לפעמים ונדליזם.

שוטטות.

לפעמים קצת קטטות.לא דברים חמורים, אבל דברים מטרידים. מטרידים ברמה של איכות חיים לתושבי העיר.

ונושא האלכוהול?

זה ירידה משנים שעברו בשנה שעברה, וזאת תהיה ירידה נוספת בשנה הזאת. כי חברנו על כל המערכות ביחד, כולל ילדי העולים, לטובת טיפול בנוער, במירכאות, להרבה מאד אמצעים.

הקמנו סיירת הורים שנקראת: "סיירת אופ"ק". זה אהבה ופעילות קהילתית, שהם באים באמת במסר של התחברות לנוער.

זה כלי ייחודי, ייחודי לראש העין, ואני מכיר את עיר ללא אלימות, את סיירות ההורים מפה עד מחרתיים. ייחודי באהבה שלו, וברצון איך הוא מתחבר לנוער. ממש.

לגבי האלכוהול – החוק של שפיכת אלכוהול, אתם משתמשים בו?

אנחנו משתמשים בו גם בעיר עצמה, גם מחוץ לעיר. בני הנוער גם יוצאים החוצה, ליערות, מחוץ לתחומי העיר. אנחנו משתמשים בחוק הזה. יש לא מעט אירועים, שיכרות, שופכים אלכוהול. בקרב קטינים זה למעשה בכל שעות היממה, ובקרב בגירים זה מ – 9 בערב עד ל – 6 בבוקר. משתמשים בחוק הזה. בני הנוער יודעים שאנחנו משתמשים בחוק, ולאור העובדה שהם יודעים, הם נמנעים מלכתחילה לשבת בחוץ עם בקבוקי אלכוהול, כי זה דברים לא זולים. לשפוך בקבוק וודקה זה לא מעט כסף. והם מראש נמנעים. זה עושה את שלו.

אני יכול להגיד גם בנושא סיירת הורים, אני נפגשתי איתם יותר מפעם אחת, וגם יש לבם דו"ח שהם מסכמים את הפעילות שלהם. מי שקורא את זה ויורד לפרטים, רואה שזה בעצם פעילות שהיא מצד אחד היא לא משטרתית, מצד שני היא לא הורית קהילתית. קהילתית בצורה כזאת שנוצר קשר אישי בין הורים לבין בני נוער, עד לרמה שהורים יודעים, בני נוער מסויימים בגן מסוים שיושבים באופן קבוע, כבר מכירים אותם ברמה האישית, והם מביאים אותם למצב שהם לא יעשו שטויות, שיעזבו את המקום אחרי 11 בלילה, שלא יקימו רעש, שלא ישתו, שלא תהיה אלימות. זה עושה את שלו. קשה לנו למדוד את זה. זה לא דבר מדיד. נוכל למדוד את זה בסוף הקיץ.

מה לגבי סגירת פיצוציות, או מקומות שמוכרים אלכוהול? אתם הפעלתם את הסמכות?

אנחנו מפעילים את זה. היום בערב.

מה המספרים?

תראה, ההיקפים בראש העין הם לא גבוהים. בתל אביב בכל רחוב יש לך עשרות פיצוציות. פה יש כמה פיצוציות.

היה מימוש של החוק, של הסעיף בחוק?

כן.

שהוצאתם צווים.

כן. הוצאנו פה שינויים לבעלי הפיצוציות. הזהרנו אנשים. לא רק פיצוציות. גם מקומות אחרים שבהם יש מכירה של אלכוהול בהגשה, אם זה פיצרייה, אם זה מסעדה, אנחנו מאד מאד מקפידים.

אבל הוצאתם צווי סגירה?

לא הגענו למצב של צווי סגירה. אבל עשינו שימועים. שימועים, או טרום שימוע. מזמנים את הבן אדם אלינו למשרד הרישוי. נותנים לו לחתום על טופס שימוע, מזהירים אותו. כרגע זאת אזהרה, בפעם הבאה סגירה ל – 30 יום. הדבר הזה הוא כוח גדול מאד מול אותו מוכר, מול אותו בעל עסק. הם יודעים שיש להם הרבה מה להפסיד.

לגבי סמים קלים מול בני נוער. מה אתם עושים?

התופעה הזאת היא לא תופעה, לא, אין תופעה כזאת בראש העין. אין תופעה כזאת. אני מעריך שסמים בתחום בני נוער בעיר קיים.

אבל בכל הארץ, אני לא מדבר על ראש העין.

בכל הארץ קיים, אבל אנחנו לא נתקלים כאן בפרשיות, בתופעות של מכירה, או של עישון בבתי הספר. התופעות האלה לא קיימות.

מה קורה לנער שנתפס בעישון סמים? אני שואל אותך לא קשור לדיון, כי אני מקדם הצעת חוק בנושא של הגבלת רישיון נהיגה לנערים שהורשעו. אבל מה קורה היום לנער?

אם זה כמות לצריכה עצמית.

כן?

הוא מגיע לתחנה. אם הוא בן 12 ל – 18 שנים, אם הוא בר עונשין - סיפור אחר. 12 עד 18 הגיע לתחנה, נחקר, בדרך כלל אנחנו מזמינים את ההורים שלו לתחנה. משחררים אותו באמצעות ההורים בערבות צד ג'.

או.קיי.

אנחנו, בדרך כלל כשמדובר בשימוש עצמי לא נפתח תיק. התיק נגנז מיד. אם מדובר בכמות שהיא לא לצריכה עצמית, ויש חשד שזה כמות מסחרית שתלך לילדים אחרים, למקומות אחרים, אז יכול להיות מצב בהחלט שנפתח לאותו קטין תיק. הוא יובא בפני שופט, בדלתיים סגורות, ויישפט.

ויגיע להרשעה בסוף?

ויגע גם להרשעה. אבל צריך להגדיר ולומר, בעיר ראש העין אין תופעה של, לא ניתן להגדיר - - -

לא, השאלה שלי היתה באופן כללי בארץ, ולא לראש העין.

נושא של אלכוהול קיים פה. גם כאן זה לא תופעה, אבל .. העיר ראש העין היא עיר של מוסיקה. בעיר יש הרבה בני נוער, הרבה צעירים, נוהגים פה לשבת בגנים הציבוריים הלא מעטים ביער. יש פה הרבה גנים ציבוריים, וזה מושך הכל. אבל שוב פעם, להגיד שזה משהו שהוא תופעה מדאיגה? לא. לא. אבל זה משהו שמטריד אותנו, כי מאלכוהול זה הולך לקטטות, לוונדליזם בבתי ספר, בגנים ציבוריים, ואחרי זה גם לקטטות שמביאות גם לפגיעה בנפש.

תודה. נציגת משרד הקליטה, את רוצה להוסיף משהו, רינה, שלא ציינת? יש עוד מישהו שרוצה להתייחס? אם לא, אני אתן לראש העיר מילות סיכום.

אורית, את רוצה להגיד משהו מבחינת הצרכים?

אני חושבת, באופן כללי אנחנו באמת בשנים האחרונות מודעים לנושאים האלה. אנחנו פתחנו, לא דיברו כאן על מועדון שנקרא: מועדון המרתף. לקחנו אולם ספורט, ומתחת לאולם בעצם בנינו מרתף לנוער. המנכ"ל המשרד לביטחון פנים היה פה, לקחנו אותו לשם, פשוט היה בהלם. קודם כל זה לא מפריע לשכנים, כי זה למטה. וגם אם הם עושים רעש, אז יש שם בית קפה, יש שמה רכזי נוער, מדריכים, עד 3 בלילה.

מי מפעיל את זה?

אנחנו. העירייה. יש שם ספות, ופופים, וטלביזיות, ומשחקי מחשב, והווי הזה, ושולחן פינג פונג. מקום ענק, מקום יפה. תוסס מילדים. אם תיראו כמה ילדים מגיעים לשם.

בין 150 ל – 200 כל ערב.

מדהים. מדהים. מדהים. ואז הם פחות מסתובבים. עכשיו, ההורים האלה של סיירת הורים, או המשטרה שמסתובבת, יש לנו גם סיור משולב של העירייה עם המשטרה ביחד. לוקחים את הילדים ואומרים להם: חברים, בואו למרתף. עשינו אירוע השבוע שאימא אחת אמרה לי שהבת שלה כל הזמן דיברה על המרתף, והיא פחדה, כי היא לא ידעה מה זה, והיא לא נתנה לה ללכת, והיא לקחה אותה השבוע פעם הראשונה, והיא אמרה: שתהיה רק שם, ושלא תצא משם.

איזה גיל?

הגילאים, אנחנו לא כיוונו לגיל, למען האמת. לא כיוונו, אבל מגיעים חטיבות ביניים.

אבל מאופיין חטיבות ביניים.

כן. לא כיוונו. אבל זה חטיבות ביניים. ואני אומרת לכם רעיון לבוא עם מפעל הפיס להגיד להם: כל הלמטה של האולמות ספורט תעשו מרתף, אפילו תסגרו אותו, ושיפתחו שם מועדונים לנוער, אחלה דבר. תאמינו לי.

תודה. אני אוסיף עוד 2, 3 דברים, נעשה סיכום. קודם כל, יש פה סיפורי הצלחה מאד, מאד יפים של בני נוער שהם מהקהילה האתיופית, והם היום לוקחים מנהיגות. למשל היה פה, לא נזכיר את שמו, אבל בחור צעיר שהוא היה על סף באמת, הוא הוגדר,

הוא לא נמצא בעיר, אחרת היינו מביאים אותו.

כן. והוא הפך, בטיפול נכון שלנו, ליושב ראש מועצת הנוער של העיר, והוביל מהלכים, ועד היום, נדמה לי הוא מדריך היום. נכון?

היום הוא רכז יחידת הנוער.

הוא יצא לגרעין נח"ל, והדריך בדימונה במסגרת הצבא.

עם איזה תנועה הוא יצא?

עם "הנוער העובד", וחזר לעיר בתור רכז נוער, והיום הוא מפעיל במועדון "אביב" שיש שם ריכוז של אתיופים, קובצה של מנהיגות שם. אז זה מודל לחיקוי לנער אתיופי, שבאמת הפך להיות למנהיג, וחוזר לקהילה שלו.

והמרכיב השני, רק לידיעה, פועלת פה גם ביישוב תכנית: "מוטב יחדיו", אתם בטח מכירים את התכנית. זה שכונה מאד, מאד בעייתית שלנו כבר כמה שנים, בהצלחה דרמטית, הייתי אומר, אנחנו הפכנו למעשה למודל של התכנית הזאת בקרב כל הרשויות במדינת ישראל. מגיעים לפה מבקרים, קריית גת נדמה לי. זה דבר שני שחשוב מאד לומר אותו.

הדבר השלישי, אם אתה שואל אותי איפה לדעתי צריך לשים את הדגש? אז אני חוזר למה שאמרתי בהתחלה. אני חושב שלכישורים, הייתי אומר, הפנימיים של בני הנוער והתושבים, זה הדבר המרכזי. כלומר, כל מה, אני אומר את זה ככה, זה כמו שדיברנו פעם על דגה וחכות. נכון? דגים וחכות. מה שנותן את החכות זה הדבר המרכזי. עכשיו, מה נותן את החכות? זה העצמה האישית של כל אחד מהעולים שנמצאים פה. אם זה בני נוער, ואם זה התושבים. כל דבר שקשור לסדנאות העצמה, כל דבר שקשור ללימודים. כל דבר שקשור להשתלמות, כל דבר שפותח אותם לעולם, ויוצר אצלם כישורי חיים. זה אחרת לגמרי. אני אומר לך גם מניסיון שלי, אני גם מאמן אישי. אני מאמן גם ילדים שמופנים על ידי אגף הרווחה, או התכניות השונות, נותן להם באמת את ההעצמה האישית. אני רואה איך אותם ילדים שנכנסו אלי לחדר ממש חסרי ביטחון וחסרי אמונה ועם חששות, כעבור סידרה של 10, 12 מפגשים, אתה נותן להם את הכלים הנכונים, אתה נותן להם את הביטחון, הם מפליגים קדימה, וכבר באמת לא צריכים אף אחד. אז כל הנושאים האלה של קוצ'ינג אישי, של סדנאות והעשרת האדם, אני חושב שזה צריך להיות כיוון שנותנים בו את הדגש, וכל מי שיכול לעזור.

אני הייתי רוצה להמשיך באותו כיוון, פחות או יותר. יש כאן,

תציגי את עצמך בבקשה.

אני גילה אזולאי, ואני מפקחת בשירות עבודה קהילתית. אם אתה שמת לב מדברים פה על פיתוח שירותים קהילתיים כל הזמן. אומנם יש התמקדות בטיפול פרטני, וכו', אבל כאן יש את הראיית המקרו, ואת כל הקהילה ביחד. וזה הייחודיות, בעצם, של ראש העין. וגם ההתייחסות של המחלקה לשירותי רווחה שציפי עומדת בראשה, וגם עבודה קהילתית, שכולם בעצם מנסים איכשהו לכוון את העניין הזה של העצמת הנוער, והעצמת התושבים עצמם.

מה שאני הייתי מציעה בעצם, לפי מה שאני מכירה את המשאבים הפנימיים פה של העיר הזאת, שכבר היא מתקדמת בנושא של בניית תשתית קהילתית פה של קהילה. יש פה בניה של קהילה טובה מאד, של כל האוכלוסייה פה שמסייעת. אני תמיד בעד החזק שמסייע לחלש, ופה זה מה שנעשה פה.

עכשיו, אני הייתי ממליצה בעצם לגבי הנוער האתיופי – לנסות עד כמה שאפשר, את דיווחת על הנושא הזה של המודל לחיקוי, ואני מסכימה איתך. במחקרים שנעשו בצרפת שדיברו על מודלים לחיקוי, שזה דבר חשוב, הייתי מנסה בעצם לפתח איזה שהיא חשיבה כוללת של פיתוח מנהיגות לגבי הצעירים בבית הספר. לקחת את הכוחות שלהם, שהתלמידים האלה, מהעשה הזאת, שיש לה את הכוחות ואת המשאבים לקדם את עצמה, ולעזור לאחרים. וגם בקרב המבוגרים וההורים.

אני רוצה להגיד לך, אם אנחנו נצא עם איזה שהוא פרוייקט מהסוג הזה, אתה יודע? בראש העין תמיד התחלנו עם פרוייקטים חדשים, אני רוצה להגיד לך, אני כמשרד הרווחה, ומכיר אותי, נכון? גם את מכירה אותי הרבה פה, אני מבלה פה הרבה, ואנחנו מחפשים הרבה, הרבה שירותים קהילתיים ביחד, גם אני אינטרסנטית, כי אני מחפשת גם סיכוי להצלחה. אז יש לנו פה עם מי לעבוד. אני רוצה להגיד לך שאפשר לעשות את זה יוצא מהכלל. פשוט מאד להכשיר אותם. להכשיר אותם. בשביל להכשיר אותם לתת להם את הכלים האלה, כי כשאתה נותן את זה לקבוצה מסויימת אתה מפתח גם את הכישורים האישיים שלה, כי אחד לומד מהשני, אחד רואה את השני, באותה קהילה. היא יוצאת החוצה ומגייסת אחרים לפעילות מאותה קהילה, אני רוצה להגיד לך שזה עושה שינוי חברתי יוצא מהכלל. ומחקרים עשו את זה. אני המחקר שעשיתי על זה, זה היה בכיוון הזה. זה מחקרים הוכיחו שילדים ומבוגרים שסייעו לאחרים, שקיבלו קודם כל כישורים כיצד לסייע, כי אין להם את הביטחון. הדימוי העצמי שלהם נמוך לפעמים, הם לא מאמינים ביכולת ובפוטנציאל שלהם לתת, זאת אומרת, לסייע לאחרים. אנחנו מסייעים להם לתת ביטוי ליכולות האלה הקיימות.

אני אוסיף ואומר אנחנו קיימנו ישיבה לציון 20 שנה למבצע שלמה לפני מספר שבועות. הגיע סגן אלוף בוגר העדה, ואנחנו אמרנו באותה ישיבה, שצריך לפנות אותו מהתפקיד החשוב שיש לו בחטיבת עציון, ושילך לבתי ספר לדבר עם הנוער, ועם הילדים, זה באמת העצמה.

רק סליחה, עוד דבר שלדעתי מאד חשוב גם, להנהיג, ופה זה נעשה, אבל לא נעשה בכל מקום, להנהיג איזה שהוא, בעצם, גם זה צריך ... אתה יודע, לשתף את ההורים שיגידו מה הם הצרכים שלהם. הרבה פעמים אנחנו עושים להם כפית בפה, וזה אסור שזה יהיה. הם מספיק, יש להם מספיק את היכולת להגיד מה כואב להם. זה השותפות והשיתוף זה דבר חשוב.

בהחלט. אני רוצה ברשותכם לסכם את הדיון. ראשית להודות לראש העיר ולצוות על האירוח.

"ועדת עליה, קליטה ותפוצות קיימה את ישיבתה בעיר ראש העין הועדה מודה לראש העיר, מר משה סיני, לחברי מועצת העיר, ולכל העושים במערכת קליטת העלייה בעיר. הועדה קוראת למשרד הקליטה לאפשר תיקצוב ... שלמה, למרות פער של מספר עולים בודדים. הועדה קוראת למשרד הקליטה לאפשר הגשת בקשות לתיקצוב לפי אזור, ולא לפי עיר בלבד. הועדה מודה לכל הגורמים העושים במלאכה".

תודה לך שהגעת לפה. מאד שמחתי לראות אותך, ולהכיר אותך.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:55