הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
25
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

30.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 183
מישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, כ"ח בסיוון התשע"א (30 ביוני 2011), שעה 12:00

ישיבה בעיריית מודיעין לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

נחמיה חתוכה

- מנהל מחוז ירושלים והדרום , המשרד לקליטת עליה

רויטל דותן

- מרכזת קליטת תלמידים עולים, מחוז ירושלים, משרד החינוך

יוסי בר נוי בוכריץ

- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

פקד שמשון קפדה

- ראש משרד קהילה ומשמר אזרחי במודיעין, המשרד לביטחון פנים

אילנה כפיר

- סגנית ממונה מחוזית לאכלוס, אזור דרום, משרד הבינוי והשיכון

סילביה אוחיון

- מפקחת מחוזית, משרד הרווחה

דוד מוספיר

- מנהל שירותי הקליטה במרכז, הסוכנות היהודית

חיים ביבס

- ראש העיר מודיעין

מויש לוי

- סגן ראש העיר מודיעין

ויואן אלבוים

- חברת מועצה ויו"ר ועדת קליטה בעיריית מודיעין

יורם כרמון

- מנכ"ל עיריית מודיעין

יעקב אלמוג

- מנהל המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית מודיעין

רוזיטה ברלין

- מנהלת מחלקת קליטה, עירית מודיעין

חיה שיטאי

- ראש מינהל החינוך, עיריית מודיעין

יעקב

- מנהל רווחה, עיריית מודיעין

אלעד שמעונוביץ

- דובר עיריית מודיעין

ד"ר אלישבע שרייבר
- עולה חדשה מ"קליטה קהילתית"

חנה שטרן

- "מודיעין ואני"

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה בעיריית מודיעין לבחינת קליטת העלייה

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת עליה, קליטה ותפוצות בעיר מודיעין. והפעם אני רוצה להודות למנהלת הועדה, דנה גורדון, שתושבת העיר, לא קבענו את הישיבה בזכותך, דנה, אבל הגעת, בדרך כלל את נוסעת רחוק כדי להגיע. הפעם התגלגלת למשרדי העירייה, ואנחנו מעריכים ומודים על כל הישיבות שאת מתאמת ומסדרת, וגם על הישיבה הזאת.

העיר מודיעין ידועה כעיר שעולים רוצים להגיע אליה. גם מסיורים שלי ברחבי העולם, וגם משיחות עם עולים, יש לה את השם טוב, ואת היכולת הטובה. אני רוצה היום לראות את הנתונים, את המספרים של העולים שמגיעים, וגם לראות, ראש העיר, קודם כל הוא מתנצל, הוא בדרכו, יגיע עוד כ – 20 דקות, יצטרף לישיבה, אבל גם לראות את הנתונים לגבי, נקרא לזה, עולים שידם לא משגת.

זאת אומרת, הדירות במודיעין מאד יקרות, והיום חתך מסוים של עולים יכול להגיע לעיר מודיעין, ואני הייתי רוצה לראות אם מבחינת הגבלות של העירייה ליזמים, קבלנים, על דירות יותר קטנות, שיאפשרו גם לעולים חדשים להגיע, להיכנס לעיר מודיעין.

מבחינת מה שיש לעיר להציע, אנחנו מיישרים קו, יודעים את היכולות של העיר גם בתחום החינוך, גם בתחום החברתי, בכל התחומים. יישר כוח גדול לעוסקים במלאכה, אבל הדגש שלנו היום הוא על העולים.

אז אני רוצה לבקש מסגן ראש העיר שיציג לנו את המצגת ואת הנתונים, ונראה מה אפשר לעשות בנתונים. בבקשה.

קודם כל אנחנו שמחים לארח את ועדת עלייה, קליטה ותפוצות פה אצלנו. תמיד אומרים שחברי הכנסת קשובים לעם, פה קשובים עד כדי כך שהגיעו למקום שבו מזכירת הועדה תוכל להגיע בקרוב, אז זה כבר סימן טוב.

אני ברשותך אציג כמה דקות, קודם כל, באופן כללי על מודיעין, כדי שנראה את המקום שאנחנו יושבים, ואחר כך אני אבקש מאנשי המקצוע להציג את הפרטים הרלוונטיים לגבי הקליטה.

האם חבר הכנסת דנון רוצה לדעת עם מי הוא יושב?

ואם תרצה אולי נעשה איזה שהוא סבב קצר כדי להכיר את האנשים שלנו.

[סבב שמות המשתתפים]

נעבור למצגת.

בבקשה.

קצת לגבי העיר מודיעין: קודם כל מבחינת המיקום של מודיעין – חלק העניין של העולים שרוצים להגיע למקום שהוא באמת במרכז הארץ, אנחנו 20 דקות מירושלים, 20 דקות מתל אביב. באמת חיים בדרך מתל אביב, אצלו זה בדרך כלל פחות מ – 20 דקות, בשל מהירות הנסיעה, אבל אמור להיות 20, 25 דקות מתל אביב. אנחנו נשענים כל כמה צמתים ראשיים, גם כביש 6 שעובר ממערב לנו, כביש 443 שמחבר בירושלים ולמרכז. כביש 431 שמוביל לכל האזור, כביש חדש שמאד פיתח את האזור פה, שמוביל, מגיעים מפה לראשון, ולחולון, באמת תוך כמה דקות נמצאים באזורים האלה, וכמובן כביש מספר 1 ... כך שאנחנו ממש נמצאים על צומת דרכים.

בתוך העיר יש לנו גם, כפי שאתה רואה, ממזרח כבישים 1, 2, 3, ו – 4. 2 – שמוביל לכביש 1 וללטרון, לדרום. כביש אחד שמוביל ל – 443, וגם כביש 3 – שזה הכניסה שנכנסנו דרך העיר ... כביש 4 שאמור לחבר לכביש 443 ו – 431.

הרכבת גם הגיעה למודיעין. יש לנו שתי תחנות רכבת שנמצאות בתוך העיר. אחת ממש במרכז העיר, והשני – פאתי מודיעין, שנמצא כביש 431 ונותן מענה גם לאזורי המסחר והאזורים הלוגיסטיים.

העיר מודיעין היא אחת הערים, העיר הכי מתוכננת למעשה שיש בארץ, וזה מתקשר גם למה שאמרת בהמשך, נרחיב כאן לגבי הבינוי ואפשרויות הבינוי, אבל היום אנחנו, התכנית בנויה, כשאנחנו נמצאים במרכז, בשלב ראשון בעצם של העיר, העיר היום, אנחנו נראה בהמשך, היא מכילה 80 אלף איש, היא אמורה להגיע ל – 120 אלף בסיום השלב הראשון, ואחר כך ל – 250 אלף בסיום השלב השני.

אפשר לראות מתוך השרטוט את הצבעים השונים, כאשר מכבים ורעות, זה שני היישובים שקמו עוד לפני מודיעין, ואוחדו איתנו ב – 2003. האזור בצבע צהוב, הכהה יותר, זה אזור המגורים של שלב א', שאנחנו ברובו הוא כבר מאוכלס. יש עדיין כמה שכונות בתוכו שאנחנו נאכלס, והשכונות העתידיות, שהם חלק מהשלב השני, מה שמסומן, מסומן ב – L, N ו – P. כאשר האזורים המקווקווים זה האזורים שלתכנון בעתיד, ושכוללים, אפשר לראות חלק מהם, בצד שמאל את האזורים הסגולים, ששם יש לנו את הפארק הטכנולוגי, וכל האזורים של הלוגיסטיקה, ושל המפעלים שמגיעים לפה, ואת הכתם הסגול הדרומי יותר, עם תחנת הרכבת "פאתי מודיעין" ששם נמצא מרכז העסקים שלנו, מה שמכונה בפי האנשים "ישפרו" ושינינו את כל השמות אנחנו שינינו לשמות עבריים, ופארק ענווה, וזה הכתם השני, כמו שאמרתי. יתר הכתמים – הצהוב זה אזור המגורים, והמקווקוו – תכנון בעתיד.

כמו שאמרתי בעבר כל השכונות ... לקרוא על שם האדריכלים שתכננו אותם. ואת זה שינינו בשנה שעברה בהחלטת מועצה, ונתנו להם שמות עבריים. השכונות, מלבד מכבים ורעות, שזה שכונות שהיו פה קודם, שהם ותיקות יותר, בתוך העיר מודיעין, החלק של מודיעין השכונות הותיקות זה: פרחים, נחלים, ומשואה. אחר כך יש לנו בצד המערבי: כרמים, ... ומגינים, אבני חן. ציפורים זה שכונה שעדיין לא התחילו לבנות אותה, אבל אני מעריך שבתוך שנתיים בערך אנחנו נשווק שם, ואת שכונות השבטים ומוריה. כאשר גם במוריה, וגם בכרמים זה שתי שכונות שהם עדיין יש בהם בינוי, ועדיין מתאכלסות.

80 אלף תושבים שחיים כיום. צריך לזכור, מודיעין קיימת סך הכל 15 שנה. אבן הפינה הונחה פה ב – 2003, על ידי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. ב – 96', קיץ 96' הגיעו התושבים הראשונים, כך שעכשיו אנחנו ממש 15 שנה אחרי האיכלוס הראשון, ועם 80 אלף תושבים. זה נותן קצת מושג על הגידול המאד מהיר שיש בעיר.

דירוג סוציואקונומי 8. העיר מאד צעירה לא רק מבחינת מספר השנים שבהם היא קיימת, אלא גם מבחינת האוכלוסייה. למעלה מ – 40 אחוז מגילאי לידה עד 17. זאת אומרת, זה עיר הילדים האמיתית מהבחינה הזאת. 9,500 תושבים, בערך 12 אחוז, הם עולים חדשים, תיכף נשמע את הפירוט לגביהם. עיר עם תושבים מאד משכילים – 65 אחוז בעלי השכלה אקדמאית, וזה בא לידי ביטוי, מערכת החינוך ... לידי ביטוי גם ברשימת אחוז הזכאים לבגרות שהוא מהגבוהים, וגם אנחנו רואים את הנתונים גם של ההתנדבות של הנוער בעיר, וגם של אחוז המאד גבוה של גיוס לצה"ל. על מערכת החינוך תיכף תדבר גם ראש מינהל חינוך, בהקשר של העולים, אבל באופן כללי נאמר רק שאנחנו מדברים על, כיום, ברישום לשנה הבאה זה כבר יהיה קרוב ל – 25 אלף תלמידים. 35 כבר בתי ספר יסודיים ו – 163 גני ילדים.

כמה אחוז ממ"דים?

בערך 20, 25 אחוז ממ"ד. זאת אומרת, מתוך בתי הספר היסודיים, ה – 24 בתי ספר זה 6 אחוז. ממש 25 אחוז מזה, ומתוך העל יסודיים יש 2 ממ"ד, אבל אנחנו פותחים עוד אחד. אנחנו כל שנה פותחים פה סדר גודל שבין 2 ל – 3 בתי ספר חדשים, ועוד למעלה מ – 10 גני ילדים חדשים. זאת אומרת, לקראת שנה הבאה אנחנו בונים עכשיו, בשעה זאת, עוד 4 בתי ספר חדשים שאמורים להיפתח ב – 1 בספטמבר.

הזכרתי קודם כבר את המתנדבים. אנחנו מדברים על למעלה מ – 40 מסגרות התנדבותיות שבהם מתנדבים בני נוער, כאשר כמעט חצי מאוכלוסיית בני הנוער בעיר הם מתנדבים במסגרות השונות. גם מבחינת תנועות הנוער יש לנו למעשב בעיר את כל תנועות הנוער הציוניות שיש במדינת ישראל, שהם פועלים ב – 15 מוקדים שונים, עם אחוז גבוה של ילדים שמשתתפים ומגיעים לתנועות הנוער.

הזכרתי גם קודם את נתוני הגיוס שלנו – 94 אחוז מבני הנוער בעיר ... מתגייסים לצה"ל, רובם לתפקידי איכות ביחידות קרביות, יחידות מובחרות, ולפי הנתונים שקיבלנו ממש לאחרונה בצבא אנחנו גם מובילים בכמות המתגייסים שיוצאים לקצונה, למעלה מ – 20 אחוז.

ראינו קודם את הכתמים הסגולים במפה לגבי אזורי התעסוקה ומלאכה. סמוך לכביש 431 יש לנו את אזור המלאכה, כאשר זה מה שהזכרתי קודם, כל האזור המסחרי שנקרא: ישפרו, למעשה כמעט כל המרכז כבר שווק.

מסחר או תעשייה זעירה?

זה מסחר עם תעשייה זעירה. בחלק המערבי יש לנו שמה את כל האזור של המוסכים, בחלק דרום אנחנו מדברים על תעשייה קלה, והחלק הצפוני, העיקר שלו זה מסחר. זה הריבועים הגדולים שאתה רואה למעלה, שהם מסחר פרופר, ובאזור של התעסוקה, הפארק הטכנולוגי שלנו, זה הגוש הסגול, שרואים גם במפה הצדדית, החלק הצפון מערבי של העיר, שם אנחנו מדברים גם על מפעלים של הייטק וגם של אזורי משרדים, וגם של לוגיסטיקה שמרוכזים שמה. אזור שנמצא בפיתוח מואץ ועדיין נותר עוד הרבה לשווק בו.

זה חלק מתוך האזור, הפארק הטכנולוגי וגני משרדים ותעסוקה שכבר פועלים באזור שמה. אופיס דיפו שסיימו להקים אותו. זה על קצה המזלג.

אני אעביר את רשות הדיבור לויואן אלבוים, חברת המועצה ויויאן אלבוים, שהיא יושבת ראש ועדת הקליטה, כדי להציג את הנתונים של הקליטה.

שוב, ברוכים הבאים. מחלקת הקליטה קיימת כבר בעיר בעצם מיום הקמתה, רוזיטה, המנהלת שלנו כבר יותר מ – 10, 12 שנה

14.

14. זאת אומרת, שנתיים ראשונות בהתנדבות, בעצם הראשונה והממשיכה, עם צוות מאד מאד מסור, דוברות שפות כמובן. המחלקה מטפלת, בעצם, ביותר מ – 10 אחוז מתושבי העיר. כמו שמויש אמר, כ – 12 אחוז, כ – 10 אלפים עולים, כאשר כמובן שהם צריכים טיפול יותר מסיבי משאר תושבי העיר.

העיר מתאפיינת בעלייה על פי מדינות שונות. בהתחלה המסה העיקרית היתה מדינות מחבר העמים השונות, דוברי רוסית, אוזבקיסטן, וכו'. אחרי זה המגמה היתה יותר מצרפת, אני מדברת, ככה, כרונולוגית. אז הצרפתים כבר היום 4 ו – 5 שנים בארץ רובם, 400 עולים. דרום אפריקה, צפון אמריקה, שהיום מאפיינת, צפון אמריקה ואנגלוסקסים שונים מאפיינים היום את מסות העלייה העיקרית. הרבה מאד, כמו ששאלת על הממ"ד, הרבה מאד כיפות סרוגות ברמה זו או אחרת. מדינות אנגלוסקסיות נוספות זה: אוסטרליה, אנגליה, כמובן לא צריך להגיד שזו עלייה מאד איכותית, מאד ציונית. יש לנו מעט דוברי ספרדית מאמריקה הלטינית. שונות – דנמרק, הולנד, תורכיה ופרס. אתיופים מעט, יוצאי אתיופיה כ – 40 נפשות. אפילו מיפן יש לנו זוג אחד.

מיפן זה זוג יהודים?

הוא יהודי.

50 אחוז מהעלייה היפנית בעיר הם יהודים.

אני רוצה באמת להגיד מילה, זאת אומרת, אני בתפקידי, אני מנהלת בבנק לאומי. בוכמן זו שכונה במודיעין, זה שכונה טובה, עם עולים איכותיים מאד. יש הרבה עולים אנגלוסקסים מתרכזים בה, יש לנו שם, אתה נוסע בעולם, בגאווה גדולה אתה אומר שאתה ממודיעין, ובאמת מחלקת הקליטה נמצאת כל הזמן בקשר עם הנציגים שלנו בעולם, של המדינה, ודרכה משווקת את העיר, ולכן גם העולים האיכותיים מגיעים לכאן. מאחר ויש פה את יוקר המחיה, באופן טבעי אנחנו מאד מנסים להתאים, שעולים שמגיעים יוכלו מראש להגיע לכאן, מפני שאם לא יהיה להם טוב הם לא יעזבו, לצורך העניין, לעיר יותר זולה, הם יעזבו את הארץ לצערנו, וזה אנחנו לא רוצים.

למרות שהיום אין לי מבטא, אני מצרפת, עליתי כשהייתי קטנה. ולכן אני עדיין אבל, פעם עולה, תמיד עולה, מכירה את ההתלבטויות, מכירה את הקשיים, וזה מלווה, ולכן מאד חושבים, ומאחר וכל הרכזות שלנו הם עולות לשעבר בעצם, כולם מבינים את האוריינטציה, וזה מאד, מאד חשוב, כמובן מדברים איתם בשפות שלהם.

בואו נעבור לפעילויות – פעילויות המחלקה כמובן, מתמקדת קודם כל, מה שנקרא בשוטף. לקבל אותם, לקבל אותם עוד לפני שהם מגיעים, זה מאד חשוב. השלב הראשוני, המיילים הראשונים, הטלפונים הראשונים, הסיורים הראשונים שיכולים להביא אותם כשהם מגיעים לעיר להתרשם ולבקר, ואחרי זה גם הקליטה השוטפת.

מה שמאד מקפידים במחלקה שלנו, אני קוראת לזה: החינוך הבלתי פורמלי. לפני החגים פעילויות. פשוט מחמם את הלב.

רוב העולים הם באים ושוכרים דירה במודיעין, או קונים דירה?

חלקם וחלקם. הם מתחלקים. הרבה מאד שוכרים, ובמשך השנה הראשונה והשנייה קונים. הרבה פעמים אנחנו מלווים אותם גם בתהליך המשכנתא. לוקחים אותם ממש לבנק, עושים איתם סקר שוק, ממש מלווים אותם. ויש גם כאלה שקונים בשלב הראשוני יותר.

דוברי אנגלית שבאמת יש להם כסף, לפני שהם עושים עלייה, הם מגיעים למודיעין, הם כבר יודעים יותר, אולי, ממה שאני יודעת מה פתחו, ואיפה מה נמצא. יש להם משפחות. הם באים הרבה גם שיש להם כבר דירות. הם קונים דירות לפני שהם מגיעים. אנשים שרוצים לבדוק איפה יותר טוב, אנחנו מאד בעד, ובודקים איפה יותר טוב. גם שוכרים לשנה בשביל לדעת איפה לקנות במודיעין.

תוך שנה, שנתיים הם קונים. ומה שהתחלתי לומר שמאד חשוב, מאד חשובה הפעילות, מה שנקרא, אני קוראת לזה: חינוך ה - א – פורמלי: יציאה לים המלח, יציאה לאילת. פעילויות לפני חגים. כאן הם מרגישים שקולטים אותם, ושמתייחסים אליהם. לא רק דואגים להם למצוא עבודה, ולאיזה בית ספר הילד ילך, זה היחס האישי, זה השירה בציבור, מביאים להם הרצאות לפני החגים. אני רואה לפעמים בין 100 ל – 200 אנשים, אנשים שגם הם כבר עובדים, וההשתתפות מאד פעילה. זה גם מעין הבאת תודה והוקרה, ואמון במחלקה שקולטת אותם באופן שוטף לאורך השנה.

אני עוברת הלאה: פעילויות מחולקות לילדים ולמבוגרים. כמובן בשפות שונות: רוסית, צרפתית, אנגלית, ספרדית מעט מאד. משתדלים להתמקד על פי חגים, על פי אזורים גיאוגרפיים בארץ, ועל פי שפות.

פעילויות מיוחדות שיש בעיר – יש מועדונית. בתחילת כל שנה נפתחת אחרי צהרים מועדונית פעמיים בשבוע, 3 שעות כל מפגש, שעוזרת לילדים גם בהכנת שיעורי בית, מתמטיקה, עברית, וגם מועדונית יותר חברתית, יותר כיפית. יש שם מתנדבים מהעיר, כמובן עובדות המחלקה, ומתנדבות השירות הלאומי, ומתנדבות צעירות, ילדות בנות 16, 17.

מי מסיע את הילדים למועדונית?

הם מגיעים עצמאית. בשנים קודמות.

זאת עיר גדולה.

נכון. שנים קודמות זה היה בבוכמן, וזה היה נהדר, והיו לנו הרבה מאד ילדים. לאחר מכן, מאילוצי מקום, העברנו את זה לשכונה אחרת, עדיין הסתדרו, הם עושים פּוּל, חלקם עם המכוניות, חלקם עם אוטובוסים. מגיעים. היו 10 אחוז פחות ילדים. אבל פעמים אין ברירה, צריך לשנות מקום, והם מגיעים, הם מגיעים בהמוניהם. מאד אוהבים את הפעילויות. לפעמים גם אני רואה את ההורים מצטרפים. ככה, זה איזה שהוא מקום שמדברים איתך, מקום שיש קבוצה יותר קטנה עם אוזן קשבת. שוב, אני קוראת לזה: הפעילויות הלוא פורמליות האלה. אני חושבת שזה בעצם המתכון לקליטה נכונה. כי תמיד יהיה את הפורמליות, או.קיי? עבודה, חינוך, וכו'. א - פורמליות, הקליטה החברתית, היחס האישי, המילה, מה אפשר לעשות, זה עושה להם את ההבדל בין קליטה טובה לקליטה לא טובה. הם לא מצפים, דרך אגב, שהמדינה תפתור להם את כל הבעיות. לא מצפים שהעירייה תמצא להם מהיום למחר. אבל הם מצפים שיהיה כאן מישהו בשבילם. שלפחות שהם יראו שעשו את המאמץ, וזה מאד חשוב.

פעילויות על ידי מתנדבים – פעילות מאד, כמו שמויש סיפר, העיר הזאת מאד חזקה בהתנדבויות. גם בתחום הקליטה. יש כאן אנשים ותיקים דוברי אנגלית וצרפתית, לדוגמה, שאו דרך בתי הספר, או דרך המחלקה, או בשיתוף פעולה, כל משפחה מקבלת משפחה קולטת. ראינו שזה עובד פנטסטי. הם באים להדלקת נרות. הם מרימים טלפון: לאיזה רופא ילדים את ממליצה ללכת? דברים קטנים. משפחה אחת ליוויתי, באמת, לקבל משכנתא, ועשיתי איתה סיורים, משפחה קולטת, זאת אומרת, בלי קשר לתפקיד, איפה לקנות דירה.

מתי את יודעת על משפחה שמגיעה?

הרבה מאד, אנחנו מגיעים לפני שהם מגיעים. הם יוצרים קשר עם הרכזות שלנו דרך הסוכנות, דרך "נפש בנפש", או הרכזת של הקליטה הקהילתית, ואז אנחנו נתחיל לתת להם את הסיוע הראשוני. נתחיל לתת להם סיוע של עלויות. דבר שהוא מאד חשוב, עלויות. הרבה פעמים הם צריכים להבין ש – 6 חודשים הם צריכים להחזיק את עצמם פה לבד. נותנים להם סדר גודל כמה העלות פה, ואם יש להם את הסטוק הכספי. אם לא הרבה מאד, וזה טוב, אומרים: או.קיי. תודה, נחמד, אבל לא בבית ספרנו. או.קיי. כי חבל. אז הם הולכים למקומות שיותר זולים. לא חסר בסביבה. ההתנדבויות האלה, הקליטה, משפחה למשפחה מאד טובה.

פעילויות נוספות כמו ירידי עבודה שהמחלקה מארגנת, שיווק ירידים. העירייה מארגנת שיווקי ירידים. מחלקים את מרכולתם, תוצרתם. היה לנו אחד מברזיל שמכר קפה. פתח בעקבות היריד עסק. באים אליו הביתה וקונים ממנו מה שרוצים. אין קליטה יותר טובה מזאת. העירייה מאד קולטת כאן. יש תיקצוב נוסף מעבר לתיקצוב משרד הקליטה, של ראש העיר, לפעילויות השונות.

מה המספרים? כמה משרד הקליטה העביר ב – 2010?

התקציב של העירייה זה חצי מיליון. של משרד הקליטה, את יודעת יותר טוב ממני. משרד הקליטה, הם יכולים להגיד.

רגע, שניה, מדברים עכשיו, מר חתוכה, מה המספרים?

מספרים בעל פה של משרד הקליטה את לא זוכרת?

רק הערת מידע.

אתה כבר יודע מניסיונך שהמספרים הם מורכבים.

הם מורכבים. אבל הסך הכל, על הסך הכל.

סך הכל הפעילות היא לא הולכת לנפש. בלי הכסף שהולך לעולה. אלא הולכת,

למחלקה.

ב – 2011 התקציב השוטף שקשור לתכניות עבודה של ... סיוע ישיר לפעילויות האלה כ – 145 אלף שקלים. עוד תוספת של סיורים.

זה 2010?

כן. עוד, בערך 150 אלף שקל ... זה מעבר לסיורים. סיורים ... את העלייה הקהילתית ... קומת סיוע נוסף.

או.קיי.

ויש פה כזאת תכנית.

ב – 2011?

– 2011 אנחנו נוסיף פה עוד כמה משתנים של חינוך בלתי פורמלי אחרי הצהרים.תקציב לפעילות אחר הצהרים לפנייתם של פעילות גם חברתית וגם אחר הצהרים בהיקף של כמעט 100 אלף שקל, 95 אלף שקלים, ועוד התקציב השוטף – 138 אלף שקלים.

אז כמה אתה מעריך 2011 יהיה כל התיקצוב?

אני לא חושב שהוא יחרוג הרבה יותר מזה. כי הפרוייקטור כבר בעצם ממומן עד סוף שנת העבודה, עד סוף שנת.

כמה זה בסך הכל?

הכל זה 192 ועוד 198, זה משהו כמו 220 אלף שקל. אז עוד פעם אני חוזר ואומר: זה חלק מהתקציבים זה ממקורות אחרים - - -

בסדר. תודה.

האתגר שלנו כעיר היום, למרות שסך הכל באמת המצב הוא מצב טוב. אני לא מדברת על ערים אולי יותר קשות, שהבעיות הם מאד אקוטיות. אבל גם אצלנו יש משהו מאד מרכזי. יש בעצם שני, כמו שאתם יודעים יותר טוב ממני בטח, יש בעצם שני סוגי קליטה: קליטה בקהילה, וקליטה קהילתית. קליטה בקהילה בעצם בממוצע עולה מקבל 2,000 שקל בשנה. שזה כסף, שאין לו באמת מה לעשות כי הקליטה הקהילתית התקציב כל כך טוב ועשיר, שבעצם המחלקה, בשיתוף עם משרד הקליטה, עושה בעצם מימון צולב. או.קיי? ובעצם אני רוצה להגיד: פעילות גדולה, מזמין כמובן את כולם. העובדים עובדים ביחד במחלקה. יש היום רכזת קהילתית אחת, שרי, שבאמת עובדת כאן הרבה שנים כבר, ועושה עבודה מאד טובה, ורואים את הפירות. רואים שכשקליטה קהילתית מוצלחת הם מביאים את הדודים, ואת החברים, וכו', ואפשר לעשות פעילות. אבל הקליטה, וזו הקליטה שצריכה להמשיך. זה הוכיח את עצמו.

עכשיו, בסוף 2010 חשבנו שזה ירד. פנינו למר חתוכה, בשיתוף פעולה עם העירייה, זה המשיך ל – 2011. בעצם אנחנו צריכים להמשיך את זה הלאה, להגדיל את זה למדינות נוספות. היום זה דוברי אנגלית בלבד, זה צפון, אנגלוסקסים, אפשר להגיד בגדול. זה אתגר אחד. וזה כסף.

או.קיי.

זה עלות.

אני רוצה לקצוב את זמנך, משפט סיכום. אני רוצה לשמוע את העולה החדשה שנמצאת פה, ד"ר אלישבע שרייבר. את רוצה להגיד משפט סיכום?

משהו קצר. קודם כל באמת, יש פה שיתוף פעולה מצויין. גם ... השווה את מחלקת החינוך שעובדים איתם הרבה מאד, והילדים כאן, בגלל שזה, הילדים הם 40 אחוז מהעיר, אז גם מהעולים זה אחוז מאד ניכר, וזו עבודה מהותית. מחלקה באמת שנותנת הרבה. מחלקת קליטה והסוכנות שאיתנו בשיתוף פעולה. אני חושבת שהיום האתגר זה להגדיל ולהרחיב, וזה בעצם מה שאנחנו פונים אליכם, ראש העיר בטח ידבר על זה, שהקליטה הקהילתית א' – תמשיך לאנגלוסקסים, ותורחב לדוברי צרפתית, ומדינות נוספות לפי הצורך.

תודה.

כי עובדה שבשנים האחרונות מהצרפתים ירדו, וחבל. תודה.

תודה.

ד"ר אלישבע שרייבר, עולה חדשה. את לא עולה חדשה, כאילו, עולה ותיקה. בבקשה. קודם כל, אני רוצה לשאול אותך: למה מודיעין דווקא?

למה מודיעין דווקא? אז לפני שעלינו לארץ אני ובעלי, שנינו רופאי ילדים, וידענו כבר משנפגשנו לפני שהתחתנו, שאנחנו רוצים לעלות לארץ. אבל השארנו את ההחלטה איפה לגור ממש לדקה האחרונה, כי לא ידענו מה לעשות. מתוך כל החקירות, בוא נגיד, שלנו, איפה לגור? מה אנחנו רוצים? מה אנחנו מחפשים? ראינו שרופא בארץ תמיד עובד אולי, לא רק במקום אחד, לפעמים צריכים לעבוד בכמה מקומות, דבר שאני, וגם בעלי, שנינו רופאי ילדים, אז הוא לפחות צריך שני מקומות לעבוד, ואני צריכה לפחות אחד, אם אני רוצה גם להיות אמא באותו זמן. אז ידענו שאנחנו צריכים לפחות 3 מקומות לעבוד באותו תחום. אז החלטנו על מודיעין, כי מודיעין הוא ממש מרכזי. ידענו: אם אנחנו במודיעין אנחנו יכולים לעבוד בתל אביב.

איפה את עובדת היום?

היום אני עובדת בשני מקומות: אני עובדת רק, שנינו עובדים רק בקופת חולים לאומית, ואני עובדת במודיעין עלית, אצל ברכפלד כרופאת ילדים, ובעלי עובד,

קריית ספר. אין מושג כזה: מודיעין עלית. המציאו את זה כדי לשווק את היחידות דיור שם, על מנת שהם יוכלו.

או.קיי. קריית ספר. אז האמת היא אני עובדת בברכפלד, לא בקריית ספר. אז אני עובדת שמה. המון ילדים. בעלי הוא עובד בקופה ביישובים, הוא מסתובב בכל היישובים: טלמון, נריה, דולב, כוכב השחר, מעלה לבונה, כל יום הוא מסתובב. חוץ מזה הצלחנו, דרך הקליטה הקהילתית להקים מרפאה עצמאית בבית שלנו.

תסבירי לי את זה, מה זה אומר?

מה זה אומר?

למה דרך קליטה קהילתית? מה קיבלת מהם?

קיבלנו, היה להם איזה שהוא תכנית, שאני חושבת עכשיו עדיין אין את זה, אבל מקבלים כסף להקים עבודה פרטית.

דרך מט"י.

דרך מט"י, ונפגשנו עם הבן אדם.

כמה כסף? מה קיבלתם?

אני חושבת שקיבלנו 8,000 שקל.

קודם כל הם נפגשו עם בן אדם שהם מימנו, שאת זה היא לא יודעת.

מבחינת תקציבים מה קיבלתם?

קיבלנו 8,000 שקל מהם, שזה עזר לנו לשפץ את האזור שבו אנחנו עובדים, לקנות את הציוד שאנחנו צריכים, ולהדריך אותנו איך להקים עסק. אנחנו לא אנשי עסקים. אנחנו רופאים, וזה נורא קשה לנו, אז הוא ממש ישב איתנו ועזר לנו להדריך אותנו איך להקים את זה, לא היינו יכולים לעשות את זה בלי התקציב שקיבלנו, הכסף עזר לנו, והדרכה מהבן אדם עזר. לא היינו יודעים לאיפה לפנות. האמת היא לא חשבנו על זה.

זה קליניקה? את מדברת על עסק, זה הקליניקה במודיעין?

הקליניקה, המרפאה העצמית שיש לי בבית שלי.

או.קיי. זה בעצם היתה הכוונה בשיפוץ, בפתיחת תיק,

תכנית עסקית. כרופאה אין לי ראש למספרים, לכסף. יש לי ראש לרפואה.

היום שניכם עובדים בקליניקה בבית?

שנינו עובדים בבית, וגם בשני מקומות אחרים שסיפרנו לך.

או.קיי.

אז החלטנו על מודיעין. היה עוד דבר אחד שנורא חשוב למה החלטנו על מודיעין, זה שוב פעם העניין המרכזי: עולים חדשים שמגיעים מחוץ לארץ אנחנו כאן בלי משפחה, בלי אף אחד. וכל משפחה מגיעים לכאן לבקר אותנו. או שהם מגיעים בשביל עבודה, או רק להגיע לראות אותנו, או הם בקבוצה, בוא נגיד אחיינים בקבוצה לטיול בארץ, וכשהם מגיעים לארץ, מודיעין היא כל כך מרכזית שזה לא נורא. אם אבא שלי בא, ועובד בירושלים, לא נורא לקפוץ לראות אותי. אם אני גרה בזיכרון, בוא נגיד, זה שעתיים להגיע אלי. אי אפשר, ואני אומרת את זה לעולים חדשים שמתקשרים אלינו לפני כן, איך לגור, אני אומרת: אי אפשר לגור במקום שזה לא במרכז הארץ. כי אם אתם רוצים לשמור על היחס עם המשפחה שלכם, כשהם מגיעים לארץ אחרי 10 שעות בטיסה, הם לא רוצים להיכנס לאוטו לשעתיים להגיע לזיכרון. לא היינו רואים את המשפחה אם אנחנו לא היינו במרכז הארץ. אז מודיעין ממש היה הפתרון שלנו איפה לגור.

יש קולות שאומרים גם על מודיעין, גם על רעננה, שאנגלוסקסים גרים בתוך עצמם. מדברים אנגלית. מה את אומרת על זה?

או.קיי. אני גם מדברת עברית.

סליחה, אחד הדברים הכי גרועים שמדינת ישראל ניסתה לעשות בהקמה של המדינה, ולשמחתי באיזה שהוא שלב הרימה ידיים, זה רצון לכפות על אוכלוסיות איפה כן לגור, ואיפה לא לגור. כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד, מה שלא נעשה יגורו ביחד. כי זה טבעי. מה לעשות? זה אותה שפה, זה אותה תרבות, אותם דברים. בגלל זה כל הצרפתים הולכים לנתניה, כי הם רוצים להיות ביחד. ואותו דבר האנגלים והאמריקאים מגיעים למקומות כמו רעננה או מודיעין, כי הם רוצים להיות ביחד.

אותו דבר, דרך אגב, בוא נלך למשהו אחר: אוכלוסייה דתית, לדוגמא, במדינת ישראל. היא גם, אני מדבר דתית לאומית, לא חרדית, חרדית בכלל רוצה לגור ביחד. אבל גם דתית לאומית רוצה לגור ביחד. מעט מאד יספרו לך סיפורים שהם רוצים לגור בתוך אוכלוסייה חילונית. באיזה שהוא שלב, שמגיע לשלב של לימודים, גני ילדים, כל הדברים האלה, בסוף רוצים להיות שיהיה להם את הבית כנסת שמתאים לאופי שלהם שיהיה להם. אז זה בסדר שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לנהל את כולם, לדחוף אותם לאיזה שהוא מקום.

בדרך כלל, לא תמיד. בדרך כלל.

תמיד אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים יותר טוב. הם יודעים - - -

איפה שאני גר זה יישוב מעורב. גם דתיים, גם חילוניים, גם מסורתיים. כוכב יאיר.

גם מודיעין זה יישוב מעורב, גם, וגם, וגם.

אפשר לעשות את זה ביישוב של 8,000 תושבים. אי אפשר לעשות את זה בעיר של 80, 100 אלף תושבים. אי אפשר. אני מכיר את זה. במכבים רעות יש את זה. במכבים אין דתיים, אבל ברעות, לצורך העניין, יש לך 100 משפחות, בסדר, הם חיים בתוך אוכלוסייה דתית, מסורתית, חילונית לרוב. זה בסדר. אבל זה אפשר לעשות ביישוב קטן, גם בסוציואקונומי מסוים. אי אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל תנאי. אי אפשר לעשות את זה במסות גדולות. זה לא נכון. זה גם, דרך אגב, מבחינת אוכלוסייה זה לא נכון. כי בסוף מה אתה עושה? אתה רוצה לבוא, נגיד, במודיעין, יש כולם, יש איזה שהיא היסטריה של יש מתחם, נגיד, שקוראים לו: שבטים מוריה, בוכמן לשעבר, בדקתי דרך אגב, האדריכל לא תרם כסף, לכן ביטלתי את השם. לא תרם כסף למתחם. בסופו של דבר, מה לעשות? באופן טבעי אוכלוסייה דתית הולכת לשם, כי רוב האוכלוסייה הדתית מתרכזת שם, ו – 50 אחוז מהאוכלוסייה שם הם אוכלוסייה דתית, כאשר בחתך האוכלוסייה יש לנו 20, 21 אחוז אוכלוסייה דתית בעיר. לכן אני אומר: בואו, רבותיי, אנחנו לא יכולים. כמה שאנחנו חושבים שאנחנו נכוון ונביא, בסוף הם הולכים לאן שהם רוצים.

דבר אחד אני לא מסכים איתך, אם כולם יחשבו בתפיסה הזאת שצריך לגור במרכז הארץ, אז בסוף לא נוכל לדבר לא על הגליל, ולא על הנגב, ולא על ארץ ישראל השלמה, ולא על חצי ארץ ישראל.

אני מגיעה בחופש לצפון. מה שרציתי להגיד לגבי זה, כמה שיותר שאני יכולה לדבר בעברית, לשוחח אתכם בעברית וכל זה, בסוף היום, כשאני רוצה להתקשר לחברה, נורא קשה לי לעשות את זה בעברית. אני לא יכולה לקשקש ככה בעברית.

הילדים שלך אבל אחרי הצהרים, הם הולכים עם ילדים, נקרא לזה, אנגלוסקסים? הולכים עם ילדים ישראלים?

אז אני אגיד לכם, אם אתה תיקח את כל המשפחות בבוכמן, כל דוברי האנגלית, הם יגידו שאנחנו קצת יוצא מהכלל. אנחנו נכנסנו לבית כנסת שזה יותר מעורב, בית כנסת שלנו 70 אחוז ישראלים, 30 אחוז דוברי אנגלית. הילדים שלי, החברים הכי טובים שלהם הם ילדים ישראלים. הילדים שלי בין עצמם בבית מדברים בעברית ולא באנגלית. הילד הקטנצ'יק שלי שהוא איחר בדיבור שלו, בגיל שנתיים וחצי קיבלתי: מאמי, פעם ראשונה. הוא רק מדבר בעברית. אז אני חושבת שצריכים גם וגם.

אלישבע, זה לא טוב. הילדים שלי לא מדברים צרפתית. את מפחידה אותי. זה לא טוב.

אני ממש אוהבת שאני חיה ועובדת בעברית, וכל זה, אבל בסוף היום, כשאני צריכה מתכון למשהו, או איך למצוא, אני חייבת את החברה שיכולה להבין, אז אני חייבת את האנגלית, ואני חייבת להיות מעורה. אז בבוכמן, כמה שיותר שמדברים.

זה לא בוכמן. יש שם חדש.

אני גרה במוריה. זה לא מאה אחוז דוברים אנגלית. יש המון ישראלים שמה גם כן, וזה ממש נותן לנו אפשרות להיות מעורב ככה. אנחנו מדברים הרבה על אנגלוסקסים כאן, אבל שמה יש דוברי אנגלית גם, ואנחנו ממש מעורבים.

אבל אני ממש רוצה לשים אצבע על התכנית. שישה חודשים לפני שהגענו לארץ קיבלנו אימייל כבר מהקליטה הקהילתית, היינו בקשר איתם. הם ידעו את כל הגילים של הילדים שלי, מה הם צריכים, ומה אנחנו צריכים לעשות כשאנחנו נוחתים בארץ, איפה ללכת, ... לקח את היד שלנו וממש עזר לנו בכל תהליך ותהליך מה אנחנו צריכים לעשות. כי תשמע, זה תרבות אחרת. זה חיים אחרים.

תודה.

כמה מקרים כמו ד"ר שרייבר היו בשנה אחרונה? קליטה קהילתית, כמה משפחות השתתפו בתכנית?

120.

לא, לא, לא, מה קרה לכם?

על מה? אתה מדבר.

הוא מדבר כמה משפחות עלו במסגרת עליה קהילתית, כמו שהיא עלתה לפי 4 שנים.

אפשר על עוד מקרים. אני רוצה לבקש מנחמיה חתוכה, מנהל מחוז ירושלים ודרום של משרד הקליטה, בבקשה נחמיה.

אתה גם תושב המקום?

כן. אני גר - - -

אני רק רוצה לומר לך, תראה, אני חוזר עכשיו מועדת תאגידי מים. לצערי, או לשמחתי, אני כבר לא יודע. אנחנו יושבים בישיבה, אז אני כמובן ראש עיריית מודיעין. היועצת המשפטית של רשות המים היא תושבת מודיעין. המשנה ליועץ המשפטי של רשות המים, תושבת מודיעין. הרפרנט של האוצר הוא תושב מודיעין, וכולם, כל הזמן אנחנו, כל הזמן אחד נגד השני, כי בסוף, כשהם פושטים את המדים, גם הם מדברים נגד התאגידים. אבל אין מה לעשות.

כן נחמיה.

אני רוצה לומר, העיר מודיעין היא עיר יוצאת מהכלל. העולים מאד רוצים להגיע אליה. כמובן שהפוטנציאל של העולים שיכול להגיע למודיעין ולהישאר בה, הוא פונקציה של היכולת שלו בכלל.

כשאומרים: להישאר. יש מקרים רבים של עולים שעוזבים? כי זה עלה כמה פעמים מהדוברים פה.

יש מקרים של עולים שעוזבים. אני חושב שזה פחות בשנים האחרונות, אבל יש מקרים של עולים שעוזבים. אבל זה כי המחירים פה עלו בקצב, הוא הגיע לפה, ולא מצליח להתמודד עם העלייה של המחירים. אתה מבין? העניין הזה כאילו רדף אחריו. הוא נאלץ בסוף, לקח - - -

לכל מקרה יש סיבה.

עיריית מודיעין קולטת עלייה באופן ... אתה תשמע, יש בעיות. תמיד יש בעיות, העיר מודיעין קולטת ומשקיעה באמת לעילא ולעילא. מבחינתם העולים זה נכס, הם מטפחים אותם, זה בין היתר בגלל המדיניות של ראש העיר הקודם, וראש העיר הנוכחי, בוודאי ובוודאי, לקלוט את העולים, ולטפח אותם כדי שהם יהיו חלק מהחברה.

אנחנו שומרים על איזה שהוא פסיפס של תרבויות.

אני רוצה רק להתייחס לעניין של עלייה קהילתית. סליחה, לפני כן ככה, אם יש לי משהו מול העיר מודיעין אז אני פונה או ...

היום יש אוכלוסייה מספיק גדולה בעיר מודיעין שהם ראויים, ומבחינתי, עולים בשנים, לא רק בשנה האחרונה, אלא בשנים האחרונות, יש פה עזרה מספיק גדולה כדי שאנחנו נייחד לה מקום עצמי, או מוקד, או נקודת שירות יותר טובה, כדי שהעולים לא יצטרכו להגיע לא לשפלה ולא לירושלים, ויקבלו את מכלול השירותים בנקודת שירות פה.

רגע, היום מגיע נציג שלכם אחת ל?

לי היום נציג שמגיע אחת לשבוע. צריך להתארגן בעיר מבחינת - - -

להקצות מקום?

כן. יש היום מקום. אין ספק שזה יקרה.

אני רוצה לגעת גם בפרוייקט של עליה קהילתית. תכנית עליה קהילתית שהתחילה לפני בערך 6 שנים, היא ספינת דגל של המשרד.

מה ההיקפים ברמה הארצית? שהתכנית טובה – כולנו יודעים. השאלה: כמה ההיקפים?

אתה מכיר את זה. פשוט הם, לא כל האנשים מכירים. אנחנו ירדנו בשנה הזאת ... 400 משפחות.

ארצי?

בתכנית הזאת ברמה הארצית. יש עוד איזה שהוא מודל דומה שרץ במקביל, זה עליה מארגנטינה, ועלייה מארצות נוספות. לכל אחד יש מכסת משפחות, משהו בסדר גודל של אלף ומשהו משפחות וזה כמובן נגזרת של תקציב. בתוך התקציב הזה היה צריך ... אבל אני רוצה לחזור למקור של עליה קהילתית שבעצם עליה קהילתית מדברת ממקום של לפני 4 שנים קליטה. באמת זאת תכנית שהיא נועדה גם לעודד עליה של אנשים מחו"ל, כשהקשר נעשה כבר מהארץ. ... שמלווה יחד עם משפחות, או אוכלוסייה, או תשתית קיימת של אוכלוסייה, והיא מושכת אליה. אין שגרירים יותר טובים מאלה שגרים פה. אני חושב שאין שגרירה יותר טובה מהד"ר הזאת להביא אנשים לשכונה, לעיר, למקום שבו היא חיה, וזה באמת עובד.

אנחנו גם מצאנו שהפרוייקטור, או המלווה, שעליו היא דיברה- - -

היא עדיין הפרוייקטורית שנמצאת?

כן. היחידה.

אנחנו מחזיקים בשיניים את הפרוייקטורית.

זה ב – 50:50 המימון, או 100 אחוז שלכם?

מאה אחוז. כל מה שקשור לעלייה קהילתית הוא מאה אחוז שלנו, אבל ערים כמו מודיעין, חוץ מה – 100 אחוז שאנחנו נותנים, נותנים עוד 100 אחוז שהם לא מחוייבים, עוד יותר מזה כדי להכין את השלד.

העלייה הקהילתית הזאת, או התכנית הזאת שעוזרת לעידוד עליה, היא בעצם נדבך נוסף של סיוע שניתן למי שנכנס לקריטריונים של המשפחות האלה. שבעצם זה משפחות צעירות בגיל העבודה, שבעצם אמורות לחזק, לתת חיזוק לעיר, ואנחנו נותנים משהו באזור ה – 8,100 שקל.

במקביל אני רוצה לומר שלכל עולה, בין אם הוא בא במסגרת עליה חברתית, בין אם הוא לא בא במסגרת עליה קהילתית, יש את המנגנון ליזמות עסקית לעסקים זעירים, הוא יכול לקבל הלוואה בתנאים מאד נוחים בסדר גודל של עד, תלוי, כל פעם זה במסגרת של התקציב, עד 100 אלף שקל הלוואה כזאת, בעצם לכל ... עסקים זעירים.
העלייה הקהילתית הזאת גם נותנת השתתפות בשכר דירה. זה מאד מאד משמעותי בתהליך הקליטה. זאת אומרת קורת גג.

כמה כסף?

סדר גודל של חצי שנה שכר דירה.

לא היינו יכולים, בגלל שאנחנו רופאים, לא קיבלנו רישיונות מיד.

כן. אנחנו מטפלים בבעיה הזו.

לא היה לנו כסף. אם היינו 9 חודשים בלי משכורת, לא היינו יכולים להיות כאן בלי הזה.

כמה כסף זה, נחמיה?

אני חושב שזה משהו באזור ה – 9,000 שקל לחצי שנה, סדר גודל. זה לא משנה. זה השתתפות בשכר דירה. אנחנו לא משלמים, מממנים את כל השכר דירה. זה השתתפות בשכר דירה שניתנת, וגם היא, אותה לא ספרתי במספרים שאמרתי לך. לכן אני אמרתי שהמספרים- - -

או.קיי. נחמיה. עוד משהו?

אני ממשיך הלאה. בתוך המסגרת הזאת, למה אני אומר את זה? כי זה בעצם היה המסר שעלה פה לגבי המסר שעלה פה. ההתעסקות בשכר הדירה, חוץ מהתוספת שאנחנו נותנים לתוספת לסיוע לילדים בתחום החינוך, זה חברה ותרבות. זה לעוד שני מרכיבים. אנחנו משפרים את היכולת שלהם, ככה, בשיעורי עזר, ובסיוע בגיבוש חברתי של הקבוצה הזאת, זה בעצם עוד נדבך, זה מעבר לסל הקליטה השוטף שהם מקבלים.

קומה שניה, קומה ב' של סיוע. התכנית הזאת קיימת היום. היום היא קיימת לדוברי אנגלית, שבעצם זה רק אנגליה, דרום אפריקה ואוסטרליה. אבל הצלחנו למצוא עשר משפחות כאלה, ואנחנו מחזיקים את הפרוייקטורים. ואני מקווה מאד שאנחנו בכיוון שגם האוכלוסייה מצפון אמריקה, שזה עיקר העולים שיש פה, פרוייקטורית שלכאורה היא נותנת מענה ל – 10 משפחות האלה, מתעסקת בכל ה – 50 האחרות.

אני רק יכול לברך על שיתוף הפעולה שיש לנו מהעיר, ואם באמת התהליך הזה יקרה, אנחנו יודעים שבשנת 2011, 2012 ... תכנית, אני לא יודע איך לקרוא לה כרגע, אבל במתכונת הזאת של עידוד עליה, או עליה קהילתית, מה תהיה המסגרת שלה? מה תהיה מסגרת התקציב? איזה רמת סיוע יתנו, וכמה, אני לא יודע. אני מאמין שגם עולי צפון אמריקה שלא עלו בשנה הזאת ייכנסו למסגרת הזאת, וזה ברכה למודיעין.

אני רוצה בבקשה, ברשותך, להוסיף מילה אחת שמקשרת בין נחמיה ומה שאלישבע אמרה על נושא של עבודה. השנה רוזיטה פתחה את מרכז העולה. זה היה החלום שלה, שהיא הלכה איתו. פנה איזה בית ספר קטן במכבים, שם יש פחות ילדים, הוא בסדר. הוא מספק כרגע, ומה שזה איפשר לפתוח אולפני בוקר למבוגרים. גם לא בהכרח ב – 1 בספטמבר. זה משהו שבאמת אפשר לייצא מפה לשאר המדינה.

יד כרגע שם 3 כיתות, 70 לומדים.

זה פשוט לראות את זה.

זה ממש מרגש לראות אותם.

כן. מצויין.

מצויין.

משמח לראות מה שעשתה עיריית מודיעין, ומה היא הקצתה, תסתכל ותשמע, אין דברים כאלה. באמת,

מאד איכותיות. בכלל המורות במדינת ישראל לחינוך מבוגרים יש להם הדרכה מעולה, והם מאד איכותיות ואז הם יוצאים לשוק העבודה ומתחילים לעבוד. ברגע שיש להם כסף, פרנסה, הרבה יותר קל להם.

כמה מהעולים הם חובשי כיפה?

30, 40.

באחוזים.

80 אחוז לפחות.

80 אחוז?

כן.

אוכלוסיה חובשת הכיפה היא הרבה יותר מהממוצע בארץ. בארץ 15, 17 אחוז. ופה זה בסביבות 20, 25 אחוז.

ילדי בית ספר יסודי, הילדים שמגיעים לבתי הספר העולים כמעט כולם בממלכתי דתי.

רק אני מבקש ממנהלת מחלקת החינוך, בקצרה, על הפעילות מול העולים.

כן, בקיצור. קודם כל, לאור לקחים שלמדנו הקצנו במינהל החינוך לפני שנתיים דמות מיוחדת שמטפלת בכל נושא העולים, היא לא נמצאת כאן, היא חולה, ובעצם תוך איגום משאבים ישבנו ובנינו מודל עבודה, יועץ ארגוני מול הקליטה, ומול משרד החינוך, שיהיה ברור התפקיד של כל אחד. ובעצם הגדרנו 6 כיוונים שעליהם אנחנו עובדים, ואנחנו ממקדים את הפעילות שלנו: 1 – זה רכישת שפה. 2 – תמיכה בשילוב החברתי. מאד מאד ממוקד. 3 – התייחסות לפרטים עם צרכים מיוחדים. ילדים שבאים עם צרכים מיוחדים, ולא באים תמיד עם המסמכים הנדרשים, ולא מודעים לזכויות שלהם. 4 – עבודה עם הורים. לראות איך הם שומרים על התפקיד ההורי גם כשהם הגיעו לארץ חדשה. והשניים האחרונים זה צמצום פערים לימודיים בילדים שאחר כך משתלבים במערכת החינוך, במיוחד במערכת החינוך העל יסודית שגילינו שיש שם נשירה של תלמידים לקראת בחינות הבגרות.

אני כבר מקדימה ואני אומרת בגאווה שהשנה, מהבדיקה שלנו, אפס נשירה. לעומת לפני שנתיים, אחרי עבודה מאד, מאד מאומצת מול הילדים האלה. יש לנו מיפוי מדוייק של הילדים ביסודי ובעל יסודי. השנה למדו כ – 224 ביסודי. כ – 280, קרוב ל – 3 אחוז מכלל המערכת שלהם הם ילדים שאני לא מחשיבה כרגע את הילדים של תושבים חוזרים שהיום הם גרים בחלקם גם פה.

מבחינת מערך העבודה שלנו – באמת הגדרנו, יש לנו פה בדיוק סיכום שישבנו על תכניות עבודה לקראת שנה הבאה, באמת שני כיוונים: 1 – הטיפול בשנה ראשונה. והשני – מעבר מתרבות לתרבות, איך אנחנו תומכים בילדים ובתלמידים בשלב ב'.

אז בשנה א' – השנה פעל אולפן תלמידים שמיקדנו אותו גם, לאור, דרך אגב, דברים פחות מוצלחים שהיו בשנים קודמות, והשנה בהצלחה רבה פעל אולפן בבית ספר שזיהינו שהצוות החינוכי נכון ויכול, גם מבחינת הכישורים שלו, לתמוך בילדים. למדו 34 ילדים מכיתות א' עד ו', כולל תכנית מעבר מתרבות לתרבות. ופגישות הורים לאורך כל השנה לתמיכה. באמצע השנה פיזרנו אותם בין בתי הספר עם המשך תמיכה, מעקב וליווי בשכונות. בגלל, באמת, הריכוז שלהם בחלק מהשכונות מוריה, השבטים, חלק משכונת הנביאים, אז באמת יש לנו בתי ספר עתירי עולים, ובתי ספר שכמעט אין בהם עולים. הרוב ממלכתי דתי. בחטיבת הביניים והחטיבה העליונה היו לנו השנה 8 תלמידים שלמדו בבקעה. זה לא היה מוצלח, גם מבחינת ההסעות, וגם מבחינת הילדים, בסך הכל קשה להם הנסיעות.

למה הם נסעו עד לבקעה?

כי לא יכולנו למצוא משאבים לפתוח להם ממש מסגרת מסודרת שתקנה להם את השפה. אני רוצה לדבר באמת, בצפי לשנה הבאה יש לנו כרגע 32 ילדים ליסודי, ואנחנו רוצים אולפן עם אותה מתכונת כמו השנה, ויש לנו צפי של 12 ילדים בבית ספר על יסודי, ואנחנו שואפים לפתוח כיתה.

רגע, אצלכם אז עד כיתה ז' או עד כיתה ח'? איך אמרת?

בתי ספר ז' עד י"ב. יש לנו 12 ילדים שכרגע אנחנו יודעים צפי בעל יסודי. אנחנו רוצים, והתחלנו ממש בשבועות האחרונים לראות איך פותחים להם כיתה בעיר. הבעיה הרצינית היא שלא ליסודי, ולא לעל יסודי, אין לנו כרגע הבטחה של שעות. זאת אומרת, אנחנו צריכים בעצם 50 שעות ליסודי, ו – 25 שעות לעל יסודי. בעצם אנחנו בונים מערכת, מתחייבים עכשיו למורים, כשעוד אין לנו כסף, ואין לנו התחייבות לשעות.

כדי שלא ייסעו לבקעה?

לא. קודם כל האולפן של היסודי,

לא היסודי, אני אומר העל יסודי.

העל יסודי אני צריכה 25 שעות שלא ייסעו לבקעה. ואנחנו רוצים לבנות להם תכנית לעברית אינטנסיבית באחד מבתי הספר התיכוניים, ובחלק מהשבוע כבר לשלב אותם בבתי הספר התיכוניים שלהם.

בקעה זה אולפן לילדים מכיתה ט' ומעלה, שנמצא בשכונת בקעה בירושלים.

חשבתי שהם יודעים מה זה.

בית ספר מאד מוצלח. אנחנו שנים שולחים לשם אנשים.

בואו נשמע את נציגת משרד החינוך.

אז בקיצור, זה הקושי המרכזי. העבודה המשותפת בתוך העיר היא באמת מצויינת. אנחנו מאגמים משאבים. חסרה לנו עוד חצי משרה של יועצת, שזה מאד מאד חשוב לקליטה.

זה יוצא למכרז.

יופי. כי חשוב מאד שימשיכו ללוות את המשפחות בעיר.

אז זה לא, זה תקן של איוש.

אנחנו מחליפים בן אדם, אנחנו יוצאים למכרז.

מצויין. והקטע של השעות.

אחד הדברים שעשינו זה שהגדלנו את התקנים בתחום הזה.

שנייה, משרד החינוך, רויטל, נכון? רויטל דותן, מרכזת קליטת תלמידים עולים מחוז ירושלים. יש לך תשובות לגבי נושא השעות?

קודם כל אני רוצה לומר ששיתוף פעולה עם מחלקת החינוך בשנה שעברה היה מצויין. זה שיש דמות פעילה שבאמת מרכזת את נושא העולים, באמת הביא לתוצאות מאד טובות. מה שעשינו השנה, לאחר שאותר קושי, קושי משמעותי של תלמידים בכיתות הגבוהות לקראת בחינות הבגרות, ביוזמה משותפת הצלחנו ליצור מסגרת שתיתן מענה לילדים האלה אחר הצהרים. המשרד נתן 8 שעות לטובת העניין. מצאנו, העירייה מצאה את המקום. מצאנו ביחד מורים, ומסתבר שחיה מדברת על אפס אחוז נשירה של מבחני בחינת בגרות אני חושבת שזה בזכות התכנית הזאת. זאת היתה באמת מסגרת שנתנה להם מענה בדקה ה – 90. פשוט בדקה ה – 90. פגשנו את הילדים, ראינו את הקשיים. ראינו באיזה מקצועות הם מרגישים אבודים לחלוטין, ואיתרנו מורים שעשו עבודה מצויינת. והם כולם ניגשו לבגרויות, ואני מאד שמחה על זה.

ולשנה הבאה?

לגבי שנה הבאה כבר היתה פגישה עם כל המנהלים של בתי הספר, והאנשים שעוסקים בקליטת תלמידים עולים. ראינו את הצרכים, ואנחנו בונים את אותה מסגרת שלא תצוץ רק- - -

של אחרי צהרים.

התמיכה בבגרויות היא באמת, אני חושבת שעשינו עבודה משותפת מצויינת. ובאמת פרטנית מול הילדים. אבל לפתוח כיתה ולפתוח שתי כיתות אולפן בעצם מדבר על שעות תקן, אנחנו כבר ביולי.

לא, אנחנו מדברים על שני דברים אחרים עכשיו.

אני העליתי את הצורך של השעות אולפן, שאנחנו מוכרחים תשובות על זה.

קודם כל יש שעות האולפן שתקבלו בדיוק כמו שקיבלתם בשנה שעברה. יש אבל, צריך לזכור שהרבה מאד ילדים הם לא כאלה שעלו עכשיו והם צריכים את האולפן המיידי, אלא זה ילדים שהם עולים קצת יותר ותיקים, אבל עדיין הקושי שלהם, לדוגמא בבחינות בגרות, הוא קושי אמיתי, משמעותי.

לגבי האולפן – היה אולפן שעבד בהצלחה יתרה השנה. אנחנו את המודל הזה נמשיך גם בשנה הקרובה. לגבי אולפן.

מה שאת אומרת לי, כי השבוע אני קיבלתי תשובה ממשרד החינוך שאין לו אישור לשעות.

על כמה תלמידים מדובר?

ביסודי אנחנו מדברים על 32 תלמידים.

ביסודי אין בעיה.

אני מקווה. אין לי אישור לשעות. אני לא קיבלתי אישור על השעות. ובעל יסודי – 12 תלמידים שאני חושבת שצריך לפתוח להם פה כיתה בעיר. דרך אגב, חלקי שנה, ואחר כך לפזר אותם לבתי הספר.

או.קיי.

השאלה אם 12 תלמידים יכולים לקבל מ – י' עד י"ב היא כבר בעייתית. צריך לבדוק בדיוק באיזה גילאים הילדים, ולפי זה לדעתי, לראות אם אנחנו מסוגלים לפתוח פה אולפן.

תודה.

אני רוצה לבקש מראש העיר דברי סיכום לפני שנגיע לשלב ההחלטות. בבקשה.

כמו שאמרתי, קודם כל אני מתנצל על האיחור. בסך הכל התכנון היה, מה שנקרא, להתחיל קודם, ואנחנו נמשיך אחר כך את מה שצריך.

אני רוצה להודות ליושב ראש הועדה על כך שהועדה יורדת לשטח, כדי לשמוע מה קורה בשטח. אחת הבעיות, ואני בדיוק מגיע מהמקום שיש נתק גדול בין מה שקורה בשטח, לבין מה שקורה איפה שמקבלים את ההחלטות התקציביות, התפישתיות, המדיניות, מה שנקרא, בנושאים כאלה ואחרים. דווקא הרעיון של להוריד את האנשים לשטח, שיבינו מהשטח איך זה עובד, שישמעו את העולה, שישמעו את המנהל, שישמעו את כל האנשים, בסופו של דבר, זה אולי יקרב, מה שנקרא, ויחבר בין תקציבים, מדיניות, ועבודה תכל'ס איך היא מתממשת בפועל. זה חשוב מאד, ועל כך אני חושב שזה נכון.

הייתי שמח, דרך אגב, שחברי ועדת הקליטה, חברי כנסת, יתייחסו לזה קצת יותר ברצינות, חוץ מהיושב ראש, וגם יגיעו לשטח.

גם בכנסת בישיבות.

אני יודע. אני מכיר את זה. אני מגיע לישיבות הכי רציניות, כמו חוק הטייס והתעופה במדינת ישראל, יושב יושב ראש הועדה לבד, אחר כך באים להתלונן. כשקורה משהו אתה תראה, וחבר כנסת קופץ והוא בכלל לא הגיע לישיבה.

העיקרון זה שההחלטות הם פה אחד.

בדיוק. כל ההחלטות הם פה אחד. ודרך אגב, אפילו בישיבה האחרונה הייתי בועדת ביקורת המדינה, אז אחד התושבים שהגיע הוא בעצמו הצביע, כי הוא היה בטוח - - -

לענייננו, תראו יש פה מפעל מדהים. צדק נחמיה חתוכה שאמר, ודרך אגב, הוא היה ראש מינהל חינוך במכבים רעות, לפני האיחוד, אז הוא גם מכיר את זה מבפנים. צדק במה שהוא אמר בקדנציה הקודמת, ראש העיר הקודם לקח את זה כפרוייקט מרכזי. ... דחפו לא מעט את קידום הבאת העולים מדרום אפריקה, מאנגליה, מצרפת ומארצות הברית. אנחנו בקדנציה הזאת ממשיכים. לצערי, מה שקורה במדינת ישראל, כמו כל דבר טוב שקורה, אז מתחילים הקיצוצים. אבל כשמשהו מצליח, אז אומרים: עכשיו בואו נקצץ כי אפשר. זה הצליח, צריך להרוג אותו. וזה בדיוק מה שקרה. ואז כתבתי מכתב חריף מאד לשרה עצמה. אני, יחד עם רון נחמן, ראש עיריית אריאל, ועם יונה יהב, כתבנו להם מכתב מאד מאד חריף שבעצם מה אומרים לנו? אנחנו שהצלחנו בוא נעזב אתכם, לא צריך להביא לכם יותר אנשים. צריך גם לזכור שבסוף העולים הם באים לאן שהם רוצים. הייתי שמח אם היה אפשר באמת לקחת במדינה ולפזר את ... זה ברור לכולם. ולכן אני חושב שפה צריך לשים את הדגש. לשמחתי יש פה גם אוכלוסייה מצויינת. יש פה 80 אלף תושבים. יש פה שילוב מדהים של העולים, ביחד עם התושבים עצמם בבתי הספר, במערכת החינוך שלנו, במערכת הלא פורמלית, בהרבה מאד דברים, ועדיין תמיד צריך לזכור שבסוף הם קהילה. בסוף הם קהילה, כמו שדרך אגב, לא רק הם כעולים קהילה. יש את הדתיים שהם קהילה. יש לי פה רפורמים שהם קהילה. יש לי פה הרבה דברים שיש להם אחיזות כאלה ואחרות, וזה יפה. זה האופי של מודיעין. יש את הפלורליזם, יש פה את כל מה שצריך.

ובתוך כל זה אני חושב שהדבר אולי המרכזי מכל הדבר הזה, הוא שבסופו של דבר נוכל להמשיך גם עם הפרוייקט הזה, גם נוכל להמשיך עם הפרוייקט עצמו. גם נוכל להמשיך לקדם. גם בסופו של דבר יפסיקו, מה שנקרא, לקצץ איפה שזה מצליח. נהפוך הוא, לדחוף איפה שזה מצליח. כאשר יעשו את כל הדברים האלה גם יחד, ניתן יהיה להמשיך לקלוט עולים במסה סבירה, וצריך לזכור שאנחנו נמצאים במצב יחסית זה. מחר, מחרתיים זה יכול ... כבר היינו בבום אחד כשהגיעו כל העולים מרוסיה במכה אחת, כאשר נוצר איזה שהוא שינוי במדינה אחרת, וזה יכול לקרות. מי שחושב שלא, הוא טועה. גם היום, ב – 2011, 2012, 2015, 2020, זה יכול לקרות בעולם שלנו,

מהיום למחר.

שמחר במדינה מסויימת, ונצטרך לקלוט את כולם, שאלת אותי שאלה לגבי מבנה ותכנון העיר מודיעין. העיר מודיעין מתוכננת בצורה כזאת שרוב יחידות הדיור הנבנות זה, הממוצע הגבוה זה 4 חדרים. יש כאן 3 חדרים. יש 5 ו – 6 חדרים. אנחנו עכשיו נכנסים לפרוייקט שהוא במע"ר, מרכז העסקים הראשי שלי, שיש בו גם מגורים, ששם אני רוצה להכניס יותר מגורים, יחידות קטנות של 2 חדרים, כדי לאפשר גם לאוכלוסייה צעירה, מה שנקרא, סטודנטים מצד אחד, מצד שני גם אוכלוסייה מבוגרת להגיע לשם, שכל השירותים נמצאים מסביב: קופות חולים, המרכז המסחרי הראשי, כל הדברים האלה גם יחד, כדי לייצר מקום. יש לנו פרוייקט ניסיוני שעשו עם עזריאלי 68, או 72 יחידות דיור. הוא עובד יפה מאד, ואין שום בעיה לעשות, להגדיל את זה כיד מכוונת של ... בסך הכל העיר היא מאד מתוכננת. יש ניסיונות כאלה ואחרים, של כל מיני גופי תכנון כאלה ואחרים, לחבל כל הזמן. זה המלחמות הרגילות. אם לא היו לנו מלחמות אז לא היינו נהנים מהתפקיד, אז ככה לפחות יש לנו גם את הזמן ליהנות.

לכמה תושבים היא מתוכננת להגיע?

העיר מודיעין מתוכננת ל – 120 אלף תושבים, בקצב ובסגנון, ובתהליכים שמדינת ישראל בבירוקרטיה שהמדינה נמצאת בה, אמרתי בבדיחות הדעת, באחת הועדות שהיו לפני כמה ימים, שאם המדינה היתה לקום היום, היא היתה נופלת או בבג"צ, או בועדה מחוזית. אז תבין שהתכניות לגמור את שלב א', סדר גודל של 12 שנה, להערכתי זה לא יקרה פחות מ – 15, 20 שנה. לא יקרה. לצערי זה לא יקרה. אבל אתה יודע מה? יכול להיות שזה טוב, כי ככה זה גם יביא קצת לפיזור ולפיתוח של הנגב והגליל.

צריך לזכור, בסוף הראייה שלנו צריכה להיות ראייה לאומית. שמעתי את הגברת מדברת, היא באה מארצות הברית. אבל בארצות הברית כדי להגיע במדינה אחת במדינה אחת ממקום למקום סדר גודל של בין 4 ל – 8 שעות. אז לא יקרה כלום הנסיעה של השעה עד זיכרון, והחזרה, בטח ובטח אם ישקיעו בתשתיות, אחרת אנחנו נמצא את עצמנו חיים במדינת תל אביב המורחבת, ונאבד את הכל.

אני יכול להגיד לך, כמי שעושה אימונים, עדיין, במילואים בנגב, אתה מגיע, זה בכייה לדורות אם המדינה לא תיכנס ותטפל, מה שנקרא, בשורש בנושא הזה. אנחנו מאבדים את המדינה לגמרי. זה בכלל לא רלוונטי כבר 67' 48', זה בכלל לא רלוונטי.

אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות, קודם כל זה פולד עם הדגל שלנו, עם המפה, עם הכל. יש פה הסבר מפורט על ההקמה של העיר, וכל מה שנלווה לזה. אני מקווה גם שתהנה מזה. זה בסך הכל פרוייקט מדהים. התושב הראשון נכנס לעיר הזאת לפי 14 שנה. היום אנחנו עיר של 80 אלף תושבים, אחרי שאוחדו היישובים מכבים – רעות, שהם מונים כ – 10,200 תושבים. האיחוד, מבחינת המהות שלו, סך הכל הוא נמצא על הפסים הנכונים, למרות המדינה. זאת אומרת, המדינה, דרך אגב, כל האיחודים פורקו למעט מודיעין – מכבים – רעות, וכוכב יאיר – וצור יגאל. כל איחודים פורקו, כי הם לא נעשו נכון. התפישה הכלכלית שעמדה בבסיס האיחוד, בעצם המדינה לא רק שלא הביאה כלום, אלא גם בסופו של דבר, כל הנטל נפל עלינו. אבל בסך הכל, מבחינת האנשים עצמם אני מדבר, עם כל הבעייתיות הקהילתית, יישובים – מול עיר, סך הכל האיחוד הזה כן הצליח, וכן יש פה הרבה שיתוף פעולה, והרבה מאד היבטים, בעיקר בהיבטים קהילתיים, חינוכיים, עם הרבה הזנה הדדית. בסך הכל מההיבט הזה זה בסדר גמור. אמרתי, מההיבט הכלכלי – בסופו של דבר המדינה זורקת אותך לים אפילו בלי גלגל הצלה.

אז אנחנו בארץ, מה שנקרא, ארץ החשמונאים, עיר המכבים, פה הכל התחיל לפני 2,175 שנה. אז אנחנו נותנים ככה, לאורחים רמי דרג, בדרך כלל נותנים חנוכייה. אנחנו בודקים, לקראת חנוכה אנחנו עושים סבב חלוקה במשרדי ממשלה, לראות כל מי שנתנו לו שבאמת מדליק בזה נרות.

יפה מאד. תודה רבה. אני מבטיח שתבואו לבדוק יהיו גם סופגניות.

אני רוצה לסכם את הישיבה ולהודות, ראשית, לראש העיר, חברי מר חיים ביבס, על האירוח, ועל הנכונות לארח את הועדה היום.

"ועדת העליה, הקליטה והתפוצות קיימה את ישיבתה בעיר מודיעין. הועדה מברכת את ראש העיר, מר חיים ביבס, את סגניו, חברי מועצת העיר, וצוות העיר, על פעילותם המבורכת בנושא קליטת עליה.

הועדה קוראת למשרד הקליטה להמשיך בפרוייקט "קליטה קהילתית". הצלחתו".

"עידוד עליה" נקרא לזה.

עידוד עליה. פרוייקט "עידוד עליה". הצלחתו המוכחת ועבודת הפרוייקטורית באו לידי ביטוי בישיבה, והועדה אף קוראת להגדיל את ההיקפים. הועדה גם קוראת למשרד לשקול להרחיב את פרוייקט "עידוד עליה" לקהלים נוספים. הועדה קוראת למשרד החינוך למצוא פתרון מיידי, טרם פתיחת שנת הלימודים לשעות אולפן לתלמידי העולים. הועדה מודה לכל העוסקים במלאכה למען קליטתם של העולים.

תודה רבה לכולם על הישיבה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:11