ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 27/06/2011

הצעה לסדר היום בנושא: "20 שנה למבצע שלמה", הנצחת יהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לירושלים וטיפול במשפחות הנספים

פרוטוקול

 
הכנסת השמונה עשרה

PAGE
16
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

27.6.2011


הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 181
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, כ"ה בסיוון תשע"א (27 ביוני 2011), שעה 10:00
סדר היום
1. הנצחת יהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לירושלים וטיפול במשפחות הנספים.
בהשתתפות השרה לקליטת עלייה חה"כ סופה לנדבר.

2. הצעה לסדר היום בנושא: "20 שנה למבצע שלמה", הצעה של חה"כ שלמה מולה.
נוכחים
חברי הועדה: דני דנון – היו"ר

שלמה מולה
מוזמנים
השרה לקליטת עליה סופה לנדבר

אריה קורז

סמנכ"ל קליטה בקהילה, המשרד לקליטת עלייה

חזי מן


יועץ בכיר לשרה, המשרד לקליטת עלייה

סביון מדליון

עוזרת דובר, המשרד לקליטת עלייה

דוד יאסו

מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

עופר אופן

ראש מינהל הסטודנטים, המשרד לקליטת עלייה

אללי אדמסו

יועץ ראש הממשלה לענייני יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

מאיה שריר

מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

נאוה כהן זיגל

ממונה ארצית על יישום סטנדרטים, משרד הבריאות

אילן שריף

מפקח ארצי, נושאי אובדן ושכול, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יהודה שרף

מנהל איזור ישראל ופרוייקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

שביט שבתי

ראש המוסד בדימוס

דר' אברהם נגוסה
מנכ"ל כנף דרום, נציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

אשר מקוננט רחמים
מנהל תחום טיפול ביהודי אתיופיה, המרכז הישראלי לטיפול בטראומה

דני לימור

שליח מוסד לשעבר, להעלאת יהודי אתיופיה

אורי ראדה

סופר, יו"ר העמותה להנצחת יהודי אתיופיה

שלמה אקלה

מנכ"ל מרכז ליהדות אתיופיה "בהלצ'ין"

מאיר מרשה

נציג משפחות, העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

פסה קסמוור אנגדה
נציג משפחות, העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

טובה יוסף

נציגת משפחות, העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

נתן גיטהון

נציג משפחות, העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

משה אווסה

נציג משפחות, העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

אלמו גשאו גרשון
ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה

אליהו מקוננאל

ברנהנו ראובן

תמר הלל ימלה

מלקי סיסאי

אמני מלו
מנהלת הועדה
דנה גורדון
רשמה וערכה
רות לובין

הנצחת יהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לירושלים וטיפול במשפחות הנספים.
בהשתתפות השרה לקליטת עלייה חה"כ סופה לנדבר.
היו"ר דני דנון
בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים. אני שמח לפתוח את הישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא הנצחת יהודי אתיופיה שניספו בסודן בדרכם לירושלים, בהשתתפות משפחות הנספים ובהשתתפות השרה לקליטת עלייה, חברת הכנסת סופה לנדבר, קבענו מועד לדיון מוקדם יותר ודחינו אותו לבקשת השרה שביקשה להשתתף בו ואני שמח מאד שהשרה רואה חשיבות רבה בדיון חשוב הזה.

הנושא השני לסדר היום הוא הצעה לסדר היום בנושא עשרים שנה ל"מבצע שלמה" של חבר הכנסת שלמה מולה.

הנושא חשוב, הנושא רגיש, הוא עלה בעבר בגופים שונים בוועדות שונות, גם בממשלת ישראל והגיע הזמן לקדם אותו. האנדרטה כבר קיימת ואנחנו בעצם דנים בהנצחה שמית. בעבר הסוגיות העיקריות שהועלו היו המבחנים לקביעה מי הייה זכאי להירשם באנדרטה ומי לא ונושא נוסף שעלה בעבר בוועדה המשפטית ואני חולק עליה, חששו שיהיה פה פתח לתביעות פיצויים כאלו ואחרות לכן, אני חושב היום לבוא ולומר לנציגי הממשלה שאנחנו לא מדברים בשלב זה על פיצויים אלא על הנצחה בלבד ולכן אני חושב שמן הראוי להתקדם.

נמצא אתנו גם שבתאי שביט שעסק בנושא רבות ועדיין עוסק בו.
השרה סופה לנדבר
יושב הראש, חבר הכנסת שלמה מולה וחבריי, מי שנמצא היום כאן, גם הסמנכ"ל של המשרד לקליטת עלייה, אריה קורז, ואלי יאסו מנהל האגף, שלום לכולם.

נושא יהודי אתיופיה במשרדנו - יש לו חשיבות רבה ביותר ואני מאמינה שיוצאי אתיופיה מרגישים בכך.

לפני מספר שנים המשרד יזם את ההנצחה ואת הטקס הממלכתי שמתקיים כל שנה ליד האנדרטה, אנדרטה שהוקמה על ידי המשרד לקליטת עלייה ואריה קורז יוכל לספר על כך, כמה התאמצו ועשו בענין. באנדרטה השארנו את המקום לרשימה של ניספים כי אני רואה חשיבות רבה בהנצחה של יוצאי אתיופיה. אנחנו כולנו יודעים שזה פצע בקרב העדה, זה כאב שהעדה נושאת ואין שום סיבה שמדינת ישראל לא תעשה רישום של אלה שנספו בסודן.


כשנכנסתי לתפקיד פניתי לשר החינוך ודרשתי שהפרק המפואר של העלייה למדינת ישראל יירשם בספרי היסטוריה ושהתלמידים שלנו ילמדו את הפרק החשוב הזה, והדבר נעשה.


המשרד לקליטת עלייה -הרי לא היינו שם ואין לנו תיעוד, פנינו ללשכה של ראש הממשלה כדי שתוקם ועדה בראשות שופט בדימוס, שיהיו בה אנשי מוסד ובני קהילה וכל אלה שהיו ופעלו בשטח, כדי שהועדה תדאג לרישום הנספים בדרך לישראל. כאמור, ביקשתי והיום גם דיברתי עם לשכת ראש הממשלה על כך שבשבועות הקרובים נעביר את החלטת הממשלה.

בנוסף החלטתי שהמשרד לקליטת עלייה ישתתף כספית אבל בינתיים אנחנו לא מדברים על עלות ההנצחה והרישום.

הועדה הזו תקום, אין שום סיבה שהיא לא תקום, עכשיו מחפשים שופט בדימוס שיעמוד בראשה.

לשאלת יושב הראש, התפקיד אינו שלי, רק לשכת ראש הממשלה יכולה להקים את הועדה ולעשות את הרישום. אנחנו נשתתף בישיבה הזו, נקח חלק בהחלטה אבל אנחנו לא רשאים לעשות את זה. לכן ביקשנו מלשכת ראש הממשלה לבצע.


אני מאמינה שבשבועות הקרובים נעביר את ההצעה להחלטת ממשלה, ייקבע מי השופט שיעמוד בראש הועדה ונצא לדרך. ככל שהועדה כאן תרצה, נספר על הליך הקמת האנדרטה ויש לומר כאן למנכ"ל שלקח את היוזמה והבכירים במשרד שעשו הכל כדי שהאנדרטה הזו תקום.


אנחנו במשרד פועלים ככל שאנחנו יכולים כדי לפתור ולקדם את ההנצחה והרישום.

כאמור, היום דיברתי עם אודי בראוור ממשרד ראש הממשלה, העברנו את הדברים, יש הסכמה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה יקדם את הבקשה.


במשרד ראש הממשלה הבטיחו לי לפעול ושיש רצון להקים את הועדה.
שבתאי שביט
בוקר טוב. אני תומך בשתי ידיים במאמצים ובצורך להנציח לא רק את אלה שנספו בדרך אלא את כל האירוע שהוא חסר תקדים בהיסטוריה של עם ישראל, מדובר בקהילה שנותקה מן העם היהודי מאז אחרי חורבן בית ראשון ולמרות שהיתה מנותקת מעם ישראל עד המאה ה-20 המשיכה לשמור על מנהגי היהדות וחייתה על מנת לחזור יום אחד לציון. הגעגועים לציון וחזרה לארץ ישראל היו העקרון הכי חשוב והכי מרכזי בחיי הקהילה שלהם.

ואני אומר את הדברים היום כאדם פרטי ולא מייצג שום גורם מוסדי. זומנתי לכאן ואני חושב שהפרק הזה בחיי עם ישראל הוא אחד היותר מפוארים ויותר מרגשים ויותר מחייבים את מדינת ישראל, היום, להנציח אותו ולא רק באנדרטה אלא גם בתכניות לימודים בבתי ספר.

לגבי רישום הנספים, אמנם לא התכוננתי לקראת הדיון ואין לי מספרים אבל אני יכול לאשר את העובדה שבמהלך המבצע הזה, שנמשך מ 79' עד 90', אחת עשרה שנה, היו נספים - -
היו"ר דני דנון
האם היה רישום שלהם?
שבתאי שביט
אינני יודע, אינני יודע. לא התכוננתי לדיון עם מספרים ואינני יודע, אני יודע לאשר רק שהיו נספים. היו נספים כתוצאה מן התנאים האובייקטיביים שבהם העלייה הזו התקיימה.

קהילה שלמה שחייתה באתיופיה ונדדה בקבוצות קטנות וגדולות של זקנים, ילדים, נשים, נשים בהריון, עשו את כל הדרך מאתיופיה לסודן ברגל, טופוגרפיה מאד קשה, תנאים פיזיים מאד מאד קשים, מורי דרך ושודדים למיניהם וחיות טרף ובמסגרת כל ענין הנדידה מאתיופיה לסודן היו מקרים שאנשים נפטרו בדרך.


אני מניח שבאיזשהו מקום צריך להימצא רישום של השמות והאירועים, דני לימור היה אחד הראשונים של המבצעים האלה, ודאי יהיה לו מה להוסיף לדברים שלי. כאמור, מבחינת המספר והזהות של הנספים יש למצוא את החומר בארכיונים למיניהם.
שלמה מולה
תודה רבה ליושב הראש, אני מאד מעריך את העובדה שאתה מקיים את הדיונים בנושאים שמעסיקים אותנו. תודה רבה גם לשרת הקליטה על השתתפותה ואני יודע אילו פעולות אֲת מקדמת בענין הזה.


הבקשה הזו איננה -ואסור באמצעות הדרישה הלגיטימית הזו להטיל דופי ושלא ישתמע שמישהו רוצה להטיל דופי בפעולתם הנועזת של אזרחי המדינה, אנשי המוסד ואני חושב שזו ההזדמנות ראש המוסד לשעבר להביע הערכה לתעוזה של אותם פעילים וביניהם כמובן דני לימור, זובי יונה ועוד רבים אחרים, גם בני הקהילה שהיו שותפים לתהליך הזה, וקודם כל נעריך את פועלם.

דבר שני, ואני נרגש לומר שגם אחי לא זכה לעלות לארץ, הוא עלה על משאית יחד עם הורי ואחותנו הקטנה ואילו שבעת אחי עלו על משאית שנשברה. ובסופו של דבר הם הוחזרו למחנות הפליטים שם אחי חלה ונפטר בדרך מגדריף לחרטום, על המונית והיתה לו דיזנטריה וכנראה שמעיו נקרעו. איננו יודעים אפילו היכן הוא קבור.

רוב הנוכחים כאן, איבדו את יקיריהם וההנצחה, יש לומר זאת ביושר, במידה מסויימת ממשלות ישראל התחמקו מלהקים את האנדרטה. האנדרטה הזו הוקמה גם בגלל הלחץ של בני הקהילה ואני מצביע על אורי רידא, שהגיש בג"צים, כתוצאה מפעולותיו משרד הקליטה נאלץ לקבל החלטה, מי שהיתה אז שרת הקליטה ציפי ליבני קיבלה את ההחלטה והסמיכה את אריה קורז לעסוק בהקמת האנדרטה וכולנו מתגאים בכך. בסופו של דבר האנדרטה הפכה להיות מפוארת ואפילו היה ויכוח עם ההסתדרות הציונית לגבי המיקום בהר הרצל והתקבלה החלטת ממשלה שיום ירושלים יהיה יום זכרון ממלכתי. וכולנו גאים ושמחים על כך.

יחד עם זאת, המספרים שקיבלנו הם שונים, ואין זה חשוב כרגע כי מה שחשוב הוא לנקוט בגישה פתוחה לאיתור השמות. ואני יודע ומסכים עם שרת הקליטה שצריך לעמוד שופט בדימוס בראש ועדה שבה ישתתפו גם בני הקהילה שהשתתפו באותו המסע, כשיהיה נציג לכל עיר ממנה יצא מסע, ונציגים ממסעות מזמנים שונים כי המידע מכל הקבוצות מחוייב לוועדה הזו שתקום.

מזכיר כאן את חבר הכנסת יאיר סבן שהיה שר הקליטה לשעבר ופרופ' קורינלדי שמכיר וליווה את יוצאי אתיופיה, אנשי המוסד כמובן ובני הקהילה כמובן ואז לקבץ את הפעילים שעבדו בסודן, אפשר להיעזר בהם כדי לאתר את השמות.

הויכוח הוא בין ההסתייגות של המדינה בשאלת התביעה לפיצויים אבל אני "לא שם". אני לא חושב שההורים שלי יבקשו לקבל פיצויים עבור בנם שנספה בסודן וזו לא השאלה. השאלה החשובה היא איתור השמות והנצחת השמות ולכן, הדבר הזה חייב להתקבל בהסכמה מלאה, הוא חייב להיות בהסכמה ואסור שמישהו ינסה לנכס לעצמו את הפעולה הזו כי היא צריכה להיות ממלכתית, שהיא נטולת עסקנות והיא אמורה להיות בלב טהור, לא באים לחפש אשם, אין צורך להפנות אצבע מאשימה ולכן, כל מה שיידרש לתת בצורה ממלכתית כדי להגיע לאיתור השמות ולידיעה שלהם ניתן.

בסופו של דבר, לשיטתי, אותם אלה שנספו היו רוצים שנעלה אותם לכאן כי היו בדרכם לירושלים, אף אחד מן הנספים לא היה רוצה שיווצר ויכוח בגללם.


מציע מכאן לבני הקהילה שלנו, לתת קרדיט מיוחד לאנשים שפעלו שם כי אנחנו יודעים מה היו התנאים שלהם ואותם יוצאי אתיופיה, שגם בסודן פעלו יחד כמו דני טימור ואחרים ובסופו של דבר נוכל להגיע לסיום.


מה שכן, מבקש שלא ייזרקו מספרים לאויר והלוא רק אורי באופן עצמאי איתר שמונה מאות או אלף אנשים. החשוב הוא לבדוק את השמות בלי ויכוח. תודה רבה ליושב הראש ולכל הנוכחים.
היו"ר דני דנון
מבקש מדני לימור, שהיה בשטח זמן רב: נא התייחסותך גם לנושא הרישום, אני מניח שבזמן הפעילות לא היה זמן להתעסק בזה. האם ידוע לך על מאגר של שמות או על רישום של הנספים?
דני לימור
בוקר טוב. אפתח בהזדהות עם שאמר חבר הכנסת שלמה מולה, כי זה נושא שהוא מעל לכל ויכוח, גם בתוך הקהילה וגם בין הקהילה למוסדות וכל מי שעוסק בענין הזה כרגע, המוטיבציה המאחדת את כולם היא הרצון לעשות צדק עם הנופלים, זה הדבר הראשון ואם לא נצא מתוך הנחה ברורה וכולם לא ישתפו פעולה בענין הזה אז שוב יתמסמס כי זה רצה כך וההוא רצה אחרת.

למעשה, שבתאי שביט, שהיה ראש המוסד ומכיר היטב את כל הסיפור הזה והיה גם פעיל בקהילה ונשאר מחובר אליה, הנסיבות שבהן האנשים האלה נפלו, ועכשיו אני מתייחס לשאלה שלך, אנחנו לא ניהלנו רישום כיון שבשטח היינו עסוקים בכל הנושאים המבצעיים, לארגן את האנשים, לשלוח אותם לארץ בדרכים כאלו ואחרות עליהן אתם ודאי יודעים, דרך האויר, דרך הים, דרך עיר הבירה אבל, כן שמענו את הסיפורים האלה ולאורך כל התקופה הזו היו פעילים מרכזיים של בית ישראל, החל מן הראשון, פרדה אפלום זכרונו לברכה ואחריו זימנה בראנו ואחרי זה דני אסמאני ז"ל, ואחריו עזרה תזזו, אלה אנשים שבאו מן הארץ, היו כבר אזרחים שחברו למוסד, היו לוחמים של המוסד בדיוק כמו כל אחד מאתנו ופעלו בשטח.


בהמשך זכריה, שהוא גם
מכיר את הנושא של סודן מבפנים וגם את הנושא של אתיופיה, יש גם את דוד יאסו שהיה בן שש עשרה כשפגשתי אותו לראשונה בסודן והיום הוא עושה לנו נחת כפי שנהוג לומר ואני מכיר רבים ואחרים, כמו חבר הכנסת שלמה מולה ואחרים.


אומר בפשטות, מה שאמר שלמה לגבי מספרים שנזרקים, אולי זה היה הטריגר לשאול מה עושים בסיפור הזה?


ראה, דני, בעקרבות הערת הביניים שלך, במקרה הזה גם הצבע הלבן לא צריך להפריע. יוצא לי לדבר בפני פורומים שונים ולספר חלק מן הסיפורים ואני שומע מדי פעם מספר של ארבעת אלפים שנזרק לאויר ונדמה לי שאני אפילו יודע מי העיתונאי שהמציא את המספר הזה ומתי.


יכול להיות שהמספר נכון אבל בהחלט יכול להיות שהוא שגוי. יכול להיות שיש יותר ויכול להיות שיש פחות. הדרך היחידה והבטוחה לדעת כמה אנשים ניספו היא לאסוף את השמות. ובכך נשיג שתי מטרות: האחת, הפסקת השיח על מספרים והשניה מתן כבוד לנופלים. את השמות ינציחו על האנדרטה או שיקימו אחרת. מרכז מל"ה, מדגים מדרך ההנצחה במרכז למ"ה, מרכז למורשת המודיעין בו מנציחים את הנופלים מקהילת המודיעין, לעתים לפי מקום מוצאם.


לסיום, אני יודע שהיו כל מיני יוזמות, אורי, קראתי את הספר שלך, ואני חושב שמגיע לו הרבה מאד כבוד על כך שהוא טרח ועשה את שעשה, בזמנו הייתי באיזשהו תפקיד במכללת רופין וזה היה לי נוח מבחינת התשתיות לנסות לראות אם אני יכול לאסוף אנשים שאכפת להם מן הנושא הזה ולהתחיל לעבוד בפועל. אמנם אורי עשה עבודה אבל יש הרבה מאד מה לעשות. ואז פתחנו פורום שכלל את אורי ודיברנו על הדרכים לעשות את זה, לאסוף רישומים מן הסוכנות, לראיין אנשים בבתים, לגייס סטודנטים ולא אלאה אתכם בפרטי התכניות לפעילות אבל בשלב מסוים חברנו למר הללי אדמסו ממשרד ראש הממשלה שבעצם מבחינתנו הוא חשוב מכיוון שהוא קשר ממשלתי ואחת הבעיות המרכזיות שהיו לנו היתה חוסר כסף וצריך איזשהו תקציב כדי לפעול כי אי אפשר להסתובב בארץ ולהפעיל מאגרי מחשב ועם כל מה שדרוש לעבודה נכונה בלי תקציב בכלל.


למשל, תוך כדי הנסיון הראשון לראיין אנשים, עלתה המחשבה לתעד את הראיונות בוידאו וליצור ספרית וידאו עם הסיפורים האישיים של האנשים המבוגרים האלה שמספרים את הסיפור, תוך כדי שהם מדווחים על הנופלים הם גם מספרים את הסיפור האישי והרי בעוד מספר שנים הענין יאבד. כל זה דורש תקציב ומר הללי כינס את נציגי הארגונים, את ועדת ההיגוי והעבודה ואחרות ועד כמה שאני מבין היום, כל האנשים שאכפת להם נמצאים באיזשהו תהליך, למי שייך התהליך? לדידי אין זה משנה ומראש אמרתי שאני לא רוצה להיות בחזית ואני חושב שזה לא מתאים, כי מי שצריך להוביל את הנושא הזה זה מישהו מן הקהילה וכך זה קורה במציאות.


הרעיון של שלמה, של הצבה בראש הגוף שפועל אישיות ציבורית כמו השופט שמגר או פרופ' קורינלדי, או יאיר סבן, שזה רעיון מצוין, זה ימנע כל מיני רינונים ודיבורים, יתן לזה איזושהי גושפנקה ואנחנו, כל אלה שהתחלנו לפעול כבר ביום הזיכרון, שהדפסנו וחילקנו טופס באמהרית שבו כל מי שרוצה יכול למלא את הפרטים - - -
אורי ראדה
האם אתה יודע מה הצלחתם לעורר?
דני לימור
לא טענתי אף פעם שאני חף מטעויות. אם היית יושב אתנו כמו שישבת בהתחלה יכול להיות שהיית מונע - - - .
היו"ר דני דנון
אורי, השר הודיעה שתוך מספר שבועות תוגש הצעה ממשלתית להקמת ועדה, מה עמדתך בנושא הזה? וגם תתייחס בבקשה גם לנושא איסוף השמות ומה ששמענו מן הנציגים.
אורי ראדה
קודם כל תודה ליושב ראש הועדה ולשרה שעושה רבות וגם לאנשי הקהילה.

ב 85' החלטנו להקים אנדרטה ואחרי מאבק שונה ומשונה הסתבר שלא מספיק שאנשים נפטרו בסודן, אלא שעצם הקמת האנדרטה לקחה לנו כל כך הרבה שנים, ותארו לעצמכם מה עוברות משפחות הנספים בארץ.

כל אלה שהגיעו היום וכל אלה שהוזמנו היום, מארגון אסירי ציון וגם מן העמותה לזכר יהודי אתיופיה, כולם איבדו מישהו ממשפחותיהם ועם כל הכבוד לאנשי המוסד לשעבר וכל אלה שתרמו לעזור לנו בסודן, אנחנו באמת מעריכים אותם ואת מה שעשו עבורנו, זו ההזדמנות להגיד לכם תודה ועד עכשיו עשיתם כל מה שיכולתם לעשות ואנחנו במשך שנים פעלנו בפעילות מתמשכת ומתמידה ואנו משלמים באופן אישי מחיר אישי להקמת האנדרטה ואין לנו ענין עכשיו להתעמת עם אנשים שעשו דברים טובים עבורנו ושמדינת ישראל שלחה להצילנו.

אני זוכר את ראש המוסד מר שבתאי שביט, נפגשנו והוא עם נשמה מאד טהורה ואני זוכר שהוא אמר לי: שמע, קרה מה שקרה, אני יודע שאנשים נפטרו וזו היתה הבעת רגש, זה היה איש אנושי שיכולתי להבין. והיינו גם ב 85' בהרכב ועדה וגם ב 89' כשהיה גם השר יעקב צור, שר הקליטה, ישבנו פה בוועדה הזו ואנשי מוסד, שלא אזכיר את שמם, אמרו לי: מה אתה מתבכיין? ארבעים, חמישים אנשים נפטרו מן העדה - - -
היו"ר דני דנון
אורי, עברנו שלב ואנחנו היום במקום אחר לגמרי ולכן ממשלת ישראל עומדת לקבל החלטה, בשבועות הקרובים, לפי הודעה של השרה, להקים ועדה ציבורית לאיסוף השמות. מה שחלמת ונלחמת עליו קורה. בוא תן עכשיו את התכניות ואת הדברים שאותם אתה רוצה לשפר, לא לגבי העבר. יש מספר דקות מוגבל והוא יקר.
אורי ראדה
אחרי שהוכחנו הצלחנו לעשות מה שיכולנו לעשות. מה שאני מבקש בפעילות הזו כאן שאסירי ציון שהיו בסודן, שפעלו בסודן, כל הפעילות שעשו בסודן, שהם יהיו מעורבים ואנשים שבני משפחתם מתו עליהם, יהיו חלק מן הדיאלוג, מבקש שמשפחות הנספים תהיינה מעורבות בהחלטות כי הן צריכות להיות חלק מן הפתרון. אני חושב שלא רק הרישום של השמות אלא שעל המדינה גם לספק טיפול פסיכותראפי למשפחות הנספים, והדבר הזה מחייב אותנו כבני העדה לפעול לקיומו, משום שאני רואה ואני זיהיתי במהלך הפעילות שלי, שיש יתומים, יש אלמנים ויש אלמנות שנושאים צלקות והטיפול הנפשי בהם הוא מחוייב המציאות.

בתוך הקהילה הדבר בא לביטוי בצורות שונות ובתקופות שונות. טיבה של התנהגות פוסט טראומטית הוא שהסימפטומים שלה מופיעים בזמנים שונים ובהתנהגויות שונות. לפעמים הדברים באים לביטוי רק מספר שנים ולפעמים אפילו הרבה שנים אחרי קרות הטראומה. לכן הדבר מחייב טיפול נפשי אינטנסיבי ומתמשך.


מבקש מן השרה לקחת את הענין לשימת ליבה. העולים שהגיעו במסגרת מבצע משה, זקוקים לטיפול הפסיכותראפי בטראומה.


לגבי הרישום, ראו, רק ב 05' יצא הספר הזה והוא מסתובב זמן רב. הוספתי עליו שמות במשך השנים, שמות של פעילים, של אסירי ציון ומשפחות הנספים ואלו יכולות לתת הערכה יותר מדוייקת.


לשאלת יושב הראש, אני לבדי ספרתי כאלפיים איש ואספתי את שמותיהם. לגבי הערכה, גם כמי שרשם, והפעילות שלי היתה מוגבלת למה שיכולתי לעשות בלי להיות מתוקצב, וכאן אני נוגע בבעיה נוספת, השרים מתחלפים והפקידות נשארת. הרבה בעיות היו לנו מול הפקידות וצריך פעם אחד ולתמיד צריך להכליל תקציב שהפקידים יוכלו לאשר. להחליט לאיזה מחלקה הדבר הזה שייך ולדאוג לתיקצובו.



אנצל את ההזדמנות לומר שנציגת ההסתדרות הציונית הלאומית, הגב' פאולה אדלשטיין, התראיינה בתקשורת ופועלה מדהים, יש הרבה מאד אנשים טובים במדינת ישראל וצריך רק למצוא אותם ולבקש מהם את שצריך. בלי הפעילות של פאולה אדלשטיין האנדרטה לא היתה מוקמת.


גם העובדה שנשיא בית המשפטי העליון אהרן ברק עשה דיון בענין הזה, ואחריו איפשר לנו לעשות משא ומתן מול משרדי ממשלה ומול ההסתדרות הציונית העולמית, הראתה את חשיבות הענין.

חוזר, יש לדאוג שאסירי ציון ומשפחות הנספים יהיו מעורבים בהחלטות הוועדה.
שלמה מולה
מציע להעלות את הענין בפני הועדה הציבורית שתקום באמצעות וועדת העלייה. יש להתקדם עם רשימת הדוברים.
זיוה מקונן
עליית יהודי אתיופיה, כפי שמר שביט ציין, המסע שלנו היה מסע ציוני שלא חשב לרגע על הסכנות שעומדות ונסיונות של העלייה -אין צורך לפרט אותן, הגבורה של מדינת ישראל והצלת היהודים הוא זה שמודגש ולא המצב הציוני של יהדות אתיופיה וחלילה אני לא מביעה חוסר הערכה לעבודה שנעשתה כשנכנסו למדינת אויב כדי להציל את יהדות אתיופיה.

הדבר הנוסף הוא שהסיפור הוא לא סודן אלא מראשית המסע מראשית הכוונה של האנשים לצאת למסע ולהגיע לארץ כולל הנספים בדרך והדרך לא היתה רק דרך סודן כי היו גם כאלה שעשו את המסע דרך קניה וחשוב לציין שלא היתה רק דרך אחת.

כל הפעילות של כל הארגונים, כל הפעילים כולל אורי ואחרים, היא היתה מראשיתה רק כדי להנציח את שמות הנספים ולא היתה שום כוונה ושום מחשבה של הקהילה –כמו שחבר הכנסת שלמה מולה ציין, לנסות לקבל פיצוי אבל, לפחות ממה שאנחנו הבנו, מדברי השרה, יש חשש שהמוסד לבטוח לאומי עלול לקבל פניות של פיצויים וזה עלה, ואם זה עלה, אני חושבת שנספים בדרך או בגלל איזושהי פעילות ציונית - - -
אריה קורז
זיוה, לא היה שום מכתב של שרת הקליטה בנושא הזה, לא היה שום מכתב של שרת הקליטה בנושא של תשלומים דרך המוסד לבטוח לאומי. חד משמעית.
זיוה מקונן
מיום 28 ליוני, והמכתב פה, והסעיף השלישי אומר "ישנו חשש שהמוסד לבטוח לאומי ייאלץ להכיר בנספים אלה לצורך מתן פיצויים ותגמולים לקרובי משפחותיהם" וזה חתום על ידי השרה. אם הנושא הזה עולה - - -
השרה סופה לנדבר
זיוה, סליחתך, קודם כל אנחנו עכשיו מדברים על נושא מסוים ואני בתחילת הישיבה אמרתי שבשבועות הקרובים אנחנו נעביר את זה להחלטת הממשלה. בני העדה זוכרים שמדינת ישראל היתה צריכה לעשות את זה עוד לפני מספר שנים, כאשר אנחנו כבר הגענו להחלטה וכבר מביאים את זה כהחלטה, בין משרד הקליטה לבין המוסד לבטוח לאומי, אמרתי את זה בתחילת הישיבה ואני עומדת מאחורי זה ואני לא אתן לעשות פוליטיקה על גבנו. אמרתי - ואתה בדיוק יודע שלמען העדה עשיתי לא מעט משך השנתיים ובני העדה יודעים את זה - מיותר להוסיף לדברים שאמרתי בתחילת הישיבה.
זיוה מקונן
אם היה תקדים כזה שעולים ממדינות אחרות, שבפעילות ציונית נספו קרובים שלהם והבטוח הלאומי הכיר בזה ונותן פיצויים אז אין שום סיבה שבני העדה לא יקבלו אבל עם זאת, ואני מדגישה, מלכתחילה, לאף אחד מן הארגונים של יוצאי אתיופיה ולאף אחד מאתנו לא היה הנושא הזה חשוב, היה לנו חשוב שאלה שנספו בדרך, שאלה שנשארו ללא קבר בסודן או בכל מקום אחר, כשהם היו בדרך לארץ הקודש יונצחו.
אשר רחמים
בשלוש השנים האחרונות, במסגרת עבודתי במרכז לטיפול בפסיכו טראומה, אנחנו מנסים לקדם שירותי טיפול לאוכלוסיה כולל לאלה שעברו דרך סודן.


לגבי איסוף השמות, הוא דבר מאד משמעותי אבל חשוב שאנחנו נזכור שיש אנשים שהם לא חזרו לתפקד והם חיים במציאות מאד מאד קשה, חיי היומיום שלהם קשים ואני לא חושב שצריך לפחד מזה שאנשים שנפגעו בדרך לא יוכרו בצורה כזו או אחרת ולכן ההתייחסות לנושא של איסוף שמות, אם הוא לא מתייחס על שמות חיים של האנשים כאן, לדעתי אנחנו חוטאים משום שחלק מן התופעה של פוסט טראומה הוא הטריגר, והטריגר במקרים האלה הוא הראיונות עם המשפחות –ומי שראיין קרוב של נספה יודע את זה, כשאנחנו מראיינים אנחנו מעוררים את הכאב מבלי שאנחנו נותנים ליווי מקצועי טיפולי לכן, הועדה לא יכולה להתייחס לתיעוד השמות בלי להתייחס להיבט הטיפולי הנדרש.

בעבודתי אני מתעד חלק מן האנשים באמצעות וידאו ורק איש אחד, שהיה עד באחד המחנות והיה בין אלה שקברו את האנשים והתגייר כשבא לכאן, אגב, והוא מספר על שלושת אלפים שבע מאות איש, שהוא במו ידיו, עם עוד שמונה אנשים, שכל יום שהיה אובדן הם דיווחו לאחראים שלהם במקום ואלה המספרים.


בנוסף, המספר אינו הענין - - -
קריאה
למה?
אשר רחמים
כי בעיניי האנשים שחיים היום את האובדן שלא מעובד והם בחיי היומיום שלהם מתקשים לתפקד, הם אלה שצריכים את העזרה המקצועית ולכן בעיני יהיה זה חטא אם הועדה תתייחס רק לתיעוד השמות בלבד בלי לקחת בחשבון איזה מענים טיפוליים אפשר לתת גם לאותן משפחות של הנספים. ועוד יכול להיות שיש משפחות שלא יכולות למסור את השמות בגלל עוצמת המצוקה הנפשית.
שלמה מולה
הרצון הזה של הממשלה להיכנס לעובי הקורה אני חושב שזו העבודה של שרת הקליטה לגרום לכך שתתקבל הצעת מחליטים, כפי שפירט דני לימור ותיכף נשמע את היועץ של ראש הממשלה לענייני עולי אתיופיה, ההחלטות האלה יקדמו אותנו ואם יש אפשרות לעסוק גם באנשים חיים אבל כמענה לזיוה, יש חוק אסירי ציון ובדרך כלל מי שזכאי לסיוע מן הבטוח לאומי במסגרת חוק אסירי ציון הוא בדרך כלל מישהו שעסק בפעילות ציונית אבל אם יש דברים אחרים וקבוצות כאלו - - -
השרה סופה לנדבר
רוצה להבהיר את הדברים - - -
שלמה מולה
מה שהייתי ממליץ לדיון כאן, והוא הרי לא יהיה הדיון האחרון, הוא להפריד הפרדה מוחלטת בין ההחלטה שצריך לתעד את השמות שלהם לבין הטיפול האפשרי באנשים בעתיד ואני חושב שאם נכרוך את שני הדברים ביחד זה עלול לסבך את קבלת ההחלטות ולהכניס את הענין לסחרור לכן, אשר, מה שאתה רשמת רשום, אני מציע שנחזור - - -
אשר רחמים
נקודה אחרונה, חשוב לציין שהבטוח הלאומי תומך וממן חלק מעלות הפרוייקט, של טיפולים וסדנאות.
השרה סופה לנדבר
בודאי שהוא תומך. אזרח במדינת ישראל שזכאי לטיפול של המוסד לבטח לאומי מקבל מן המוסד לבטוח לאומי קיצבה.
אשר רחמים
לא, לא, לא לזה הכוונה - - -
אללי אדמסו
אני קודם כל רוצה לברך את האנשים שעסקו ועמלו ועזרו, שגם הקריבו את נפשם על מנת להוציא את המשפחות שלנו מסודן, את אנשי המוסד שנמצאים כאן וגם את אלה שלא נמצאים כאן, אני מבקש להודות להם.

עם זאת, הקהילה שלנו, שמשפחות שלמות ממנה נמחקו בסודן והאנשים שמתו בסודן אפילו לא זכו שמישהו יקבור אותם וגם לא היה איך לקבור אותם. וזה דבר שמצמרר את כל אחד מאתנו, אנחנו בני העדה חווים את הכאב הזה, כל פעם שנפגשים בשבתות, למשל, תמיד מישהו מדבר על הטרגדיה שהקהילה עברה, יחד עם זאת, אני בתפקיד שנכנסתי אליו, כיועץ לראש הממשלה, אמרתי שזה נכון להנציח את השמות של הנספים. נכון שאנחנו בני העדה, כשאנחנו מגעים לרמות מסויימות של תפקידים אנחנו יודעים גם לבצע.

לגבי הקמת האנדרטה, פעלנו עוד בתקופה של אריק שרון כשדרשנו שתוקם האנדרטה בהר הרצל וגם לכבודם של אותם אנשים שעבדו ועמלו זה מגיע, וזה שזה הוקם בהר הרצל זה מבורך וגם ההכרה של ממשלת ישראל בצורך הזה, היא מבורכת והיא הכירה ועשתה את זה.


כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שזה ההזדמנות שלנו להנציח את שמות הנספים, של אותם אנשים שלא זכו להיקבר ונכון שיש לנו את האנדרטה אבל אנחנו צריכים לרשום את השמות שלהם ולזכור אותם ואז ביקשתי מאנשי המוסד שיראו והזמנתי אנשי מוסד ונציגי ארגונים, נציגי ארבעים ארגונים שחלקם כאן והזמנתי גם את המשפחות, שתי משפחות שקברו ילדים שלהן, הזמנתי גם את מרכז ההיגוי במרכז החינוך, ואת זיוה מקונן, מנכ"לית האגודה הישראלית והזמנתי את מיכה פדרמן שעשה ועמל שנים רבות ומן התקשורת הזמנתי את רחמים אלעזר, ומבהלצ'ין, מורשת יהודי אתיופיה, הזמנתי את הנציג ואמרתי להם: רבותי, בואו נפתור את זה וכשהתחלנו לתכנן, כבר בשלב הראשון, אורי התנגד. וברח. ברח. ולכן, כבר קרוב לשנה שאנחנו מתכננים עם אנשים שיודעים לעבוד עם זה בשטח, אנחנו יודעים לאתר את השמות, וגם העשייה הזו שלי היא מטעם ממשלת ישראל, משרד ראש הממשלה שיש את הגיבוי של ראש הממשלה שנתן את ברכתו לקדם את זה ואנחנו אוספים את השמות ובהחלט אני לא חושב שזה המקום לדווח כי ברגע שנעשה את ההצלבות של השמות אנחנו בהחלט נדווח לגבי השמות, אנחנו מאתרים את המשפחות, נצטרך את העזרה שלהן, ואנחנו נאתר את השמות וגם יש את התכנית, לאתר את השמות בשלב הראשון ובשלב השני נעשה לוח ונרשום את השמות שלהם, כל אחד מן הנספים. זו המטרה.
היו"ר דני דנון
לסיום החלק הראשון של הישיבה, שהרי יש בפנינו נושא נוסף על סדר היום, אני מקריא, בנוכחות השרה, את הודעת הסיכום ואחר כך השרה תמשיך בסדר יומה ואנחנו נדון בהצעה לסדר יום בנושא עשרים שנה ל"מבצע שלמה".

ועדת העלייה הקליטה והתפוצות רואה חשיבות רבה בהנצחת יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.

הועדה מודה לשרת העלייה והקליטה על הודעתה בדבר קידום החלטת מממשלה שתובא לאישור בשבועות הקרובים בנושא חשוב זה.

הועדה קוראת למזכיר הממשלה, מר צביקה האוזר, להעלות לסדר יומה של הממשלה החלטה זו בהקדם האפשרי.

הועדה מוקירה את פעילותם של נציגי מדינת ישראל שפעלו למען העלתם של יהודי אתיופיה. הועדה תמשיך לעקוב ולפעול למען הנצחתם של יהודי אתיופיה שנספו במסעם לארץ ישראל".

מבקש להודות לכל אותם נציגי ארגונים שהגיעו ולפעילים. המסע לא תם. נתקדם.
שלמה מולה
מבקש שהועדה תוסיף בהודעת הסיכום הודעה לבני הקהילה לעשות את הפעילות הזו בצורה ממלכתית שלא מייצרת פילוגים בתוך העדה.
היו"ר דני דנון
ההצעה של חבר הכנסת מולה התווספה לסיכום הועדה ואושרה.

אני מודה לשרה שהשתתפה בישיבה, מודה למר שבתאי שביט ולנציגים אחרים של המוסד שהשתתפו כאן.
השרה סופה לנדבר
אני פשוט רוצה להודיע שאישרתי סעיף כדי לסיים את עשרים השנים והאגפים של המשרד לקליטת עלייה קיבלו הנחיה לציין שזה מבצע מפואר ופרק היסטורי שאי אפשר יהיה לשכוח אותו.

אישרנו סכום כסף, יזמנו במספר ערים את הציון של עשרים שנה, לפני שנה עשינו את זה לעלייה ממדינות רוסיה ואני חושבת שחייבים לציין עשרים שנה למבצע שלמה גם בכל עיר ועיר שבהן יש קהילה ואנחנו נעשה אירוע ממלכתי ומרכזי אצל נשיא מדינת ישראל, ורק כיוון שיש שם עכשיו שיפוצים אנחנו ממתינים לאישור הסופי של התאריך.

היה לי חשוב למסור בוועדה כאן לבני הקהילה שבעצם אנחנו עושים את זה יחד אתכם, למענכם, בגלל שאני חושבת שכמו שכאן דיברו כולם על היסטוריה מפוארת של יוצאי אתיופיה, צריך, כאמור, לדעת, לזכור ולהיזכר.

אוסיף גם תודה למי שפעל בשטח מטעם מדינת ישראל, למוסד, לצה"ל ולכל מי שפעל לטובת המבצע. נכון שקרבן שהקהילה שילמה הוא מכאיב אבל התודה היא לפעילים שבסך הכל גם הם הקריבו שנים מחייהם ועשו את הדבר הזה.
הצעה לסדר היום בנושא
"20 שנה למבצע שלמה", הצעה של חה"כ שלמה מולה
היו"ר דני דנון
תודה רבה. אנחנו ממשיכים לדיון בנושא הצעה לסדר היום בנושא עשרים שנה ל"מבצע שלמה" - הצעה של חבר הכנסת שלמה מולה.

אנחנו קיימנו אירוע הצדעה ל"מבצע שלמה" לפני מספר שבועות ורבים מן הנוכחים השתתפו בו, אני מבין שיש נושא ספציפי שחבר הכנסת מולה מבקש להעלות כאן.
שלמה מולה
תודה רבה. ראו, זהו דיון המשך לדיון הקודם כי הסיפור של מבצע שלמה, אמנם גם כאן אנשי השירותים החשאיים ואנשי המוסד היו פעילים מאחורי הקלעים אבל הענין החשוב הוא שנדבר על הקליטה ולאו דוקא על עצם ההגעה לארץ.

וברור שבהגעה לארץ לא היה אדם אחד שלא היתה לו התרוממות רוח באותה השבת. וגם אלה שהשתתפו בליווי המטוסים וגם אלה שראו את הפעילות גם של הסוכנות, גם של משרד החוץ, גם של המוסד, גם "אל על" וכל הגופים ש עזרו בעליה, זה היה מפרק מפואר ונכון שמדינת ישראל נתברכה באותן השנים גם ברבבות מחבר העמים והתוספת הזו, של העלייה מאתיופיה לעלייה גדולה מחבר העמים, היו דברים מאד מכובדים לציונות ולתפארת מדינת ישראל. אין חולק על כך.

וגם אלה שעסקו בקליטה הראשונית, דרך בתי המלון, אתרי קליטה, מרכזי הקליטה, בקליטה הראשונית, והויכוחים שהיו והפקידים, ואני יכול לומר שאותם פקידים עמלו קשה ימים ולילות וקלטו את העולים כמו שקלטו גם אותנו בשנות השמונים עם סיוע נדיב של פעילי עלייה מאתיופיה.

אלא מה, חובה עלינו, אלה שעוסקים בענייני הקליטה, חובה עלינו להבין, אחרי עשרים שנה, עשרים וחמש שנה, מה התוצאה בנושא קליטת עולי אתיופיה. האם אנחנו באמת על מסלול חיובי? האם אנחנו במסלול הצלחה? האם הדור הנולד כאן הוא באותו מסלול שיש בו את הברק בעיניים, ברק של ציונות ונתינה למדינה? האם אנחנו מפספסים משהו בדרך? או שלא?

אני לא הייתי רוצה לחגוג, אין זה הדבר הנכון בעיניי, לציין כן ולומר איפה כן הצלחנו, וזה בענין הסטודנטים, הענין של מתן סיוע לסטודנטים יוצאי אתיופיה, לבניית - - -
היו"ר דני דנון
ראינו למעלה מארבע מאות סטודנטים יוצאי אתיופיה ואני חושב ש - - -
שלמה מולה
נכון, בדיוק וזו הצלחה אדירה, זו הצלחה גדולה, ואנחנו עוסקים גם בתעסוקה וגם השירות הצבאי למשל, הוא בית ספר מצוין לקליטה אבל יחד עם זאת, אנחנו מזהים בעיה בדור השני, בעיקר, בקרב אלה שנולדו כאן. אלה שנולדו כאן, ההישגים החינוכיים שלהם, המוטיבציה שלהם היא מדאיגה, ואפילו מטרידה.

כדוגמה, ביקשתי, בפנייה אישית שלי מאחד העיתונאים, למצוא את תשעת הילדים שנולדו במטוס ודרך אגב, נולדו תשעה ילדים במטוס ולא שמונה כפי שפורסם, אז מכל מקום, ביקשתי למצוא ומצאתי אותם ודיברתי עם המשפחות ועם הילדים, התקשרתי לברך אותם ולשאול מה קורה אתם ואני מוכרח להגיד –וגם אחרי שקראתי את הכתבה, ודיברתי אתם אחד אחד – אני מוכרח להגיד שאני מודאג. אני מודאג בעיקר מן המוטיבציה שלהם ולכן, חשבתי שכדאי לקיים דיון בשאלה איך ניגשים לדור השני, לא לדור הראשון, ומה מערכת החינוך חייבת לעשות, איזה תיקונים היא חייבת לעשות, אילו פעולות צריך לעשות כדי להמשיך להציל את קליטת עולי אתיופיה.

כשאנחנו רואים גם את התופעה שדיברנו עליה גם פה בוועדה, תופעת העבריינות, רואים את הקושי, וביחס לקבוצות אחרות, כמו נוער מנותק, הוא הבעיה שלנו.

ואם דיברנו על העלייה, על הרצון של אנשים לעלות לארץ, אני בטוח שהורינו בארץ, לא מתעסקים בצבע שלהם אלא שההורים שלנו רוצים להתעסק בהדרכה, בקליטה, במוביליות ולכן, אם אנחנו תקועים רק עם הדור שעלה לארץ ומקבל סיוע מן המדינה ולא נראה את הדור שנולד כאן ואנחנו מדברים על בני שמונה עשרה, בני עשרים, אלה שעלו לארץ בני שנה שנתיים אבל התופעה הזו מדאיגה אותנו מאד.

הדבר השני הוא שאני מבקש מן הועדה שתעסוק בנושא של הטמעת הציונות של יהודי אתיופיה בחברה הישראלית בכל הארץ. דובר כאן על הקמת האנדרטה והוקמה אנדרטה ואני מניח שגם השמות יונצחו ודני לימור דיבר על הנושא של תיעוד, ואני יודע ששלמה עוסק הרבה שנים בנושא של תיעוד, בהלצ'ן עושים תיעוד ומה שנשאר עבורנו הוא הנושא של הגאווה הציונית שלנו, גם לדורות הבאים. מה שאנחנו נשאיר הוא מה שיהיה בעוד ארבעים שנה ובעוד מאה שנים.

אנחנו צריכים לייצר איזושהי פלטפורמה מחייבת שמערכת החינוך תקח את העלייה מאתיופיה ותתגאה בה. ואני לא מתכוון שבאגף הקליטה יעשו מאמץ כדי שיהיה עוד פרק לימודי, זה לא מה שאני אומר אלא לקחת את הפרק של העלייה מאתיופיה כחלק מן הציונות וכמו שלומדים על העלייה הראשונה, השניה והשלישית ולא לחסוך בכסף.
ומכאן אני אומר
יש לנו הרבה ויכוחים, ואני לא רוצה להיכנס לבעיות של דת, ליחס של המימסד הדתי ליהודי אתיופיה כי את כל אלה נפתור אבל אני מבקש להעביר את חוק מורשת יהודי אתיופיה שהוא תקוע כאן בוועדה הזו, הוא תקוע בגלל עניינים פוליטיים וכל אחד רוצה בעלות. קחו את הבעלות, אני רוצה שיהיה מוזיאון ענק, מרכז מורשת יהדות אתיופיה, מרכז סמינרים, יהיה כמו בית מורשת בגין, שבני נוער מגיעים לשם ולומדים את התפארת של בית"ר ולמרות שאני לא בית"ריסט אבל מרכז מורשת בגין זה מה שצריך להיות, כמו שאנחנו הולכים לבית התפוצות ורואים תיעוד על עליות והתיעוד הוא הדבר המרכזי שיישאר לכן צריך להקים את מרכז מורשת יהדות אתיופיה.
מאיה שריר
קודם כל מבקשת לברך את יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת שלמה מולה, יש לנו הודעה משמחת לעולים ולא כדאי להקל בזה ראש, יש לנו לקראת שנת הלימודים הבאה, תשע"ב יש לנו הרחבה של תיגבור משמעותי של שעות גם במשך הזמן שיינתן ו - --
היו"ר דני דנון
האם אפשר לקבל נתונים ומספרים כבר עכשיו?
מאיה שריר
כן, כל עולה שמגיע מאתיופיה, ככל שהוא זכאי היום לקבל הקצאת שעות בבית הספר היסודי, ובשנה שעברה היתה עלייה אוטומטית מ 1 במרץ עכשיו הוא יהיה זכאי מ 1 ביולי 2006, זוהי הרחבה משמעותית גם במשך השעות.
היו"ר דני דנון
עבור כמה תלמידים זה מרחיב את השעות?
מאיה שריר
זה מכסה שש שנים של בית ספר יסודי. כמעט כל מי שילמד בבית ספר יסודי יקבל 1.75 שעות לילד. בדרך כלל השעות מרוכזות כי אין מצב שיש ילד בודד מן הקהילה בבית ספר. זו הרחבה מאד משמעותית של שעות.

לגבי ילידי הארץ, הם קודם כל תלמידים במערכת החינוך, כאשר כל המערכת הולכת לכיוון של מענה פרטני בהתאם לצורכי הילד, עם "אופק חדש", ולא אדבר כרגע על שעות אופק חדש שייכנס לכל המערכת, התלמידים מקבלים את המענה, כל אחד בהתאם לצרכים.

מעבר לכך, רק לבני הקהילה, שלא כמו עולים אחרים, ואנחנו מוצפים בבקשות גם מעליות אחרות לעשות את זה, יש לנו תכניות יחודיות, יש לנו תכנית החומש ליוצאי אתיופיה, משרד החינוך לבדו מקצה 20 מליון שקל בשנה כתוספת, לא על חשבון תקציב קיים והתוספת הזו היא מאד משמעותית. יש את הפרוייקט הלאומי האתיופי, הרחבנו את תכנית "פקט", גם לגני ילדם וגם לבית הספר היסודי, המנכ"ל הוסיף 2 מליון לשנה וכמובן מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה שפועל אתנו.

גם בתוצאות שקיבלתי בשבוע שעבר, של נתוני הבגרות, היו אמנם בעייתיים -כפי שאומר יושב הראש אבל, בבגרות אנחנו רואים שיש עלייה זאת אומרת יש קו אחד של רצף כלפי מעלה, יש שיפור בהישגים ובשנה האחרונה רואים את העלייה.

בתשובה לשאלת יושב הראש, לגבי בגרות, מעל 42%. היו 39% והמספר עלה אל מעל ל 42%. יש עליה ויש קו רציף של שיפור בהישגים.

לגבי נתוני "מיצב" קיימנו ישיבה שלמה על הנושא כי עדיין יש פער ויש לקחת חשבון שנקודת הפתיחה היא שונה, שאחד הגורמים שמאד משפיעים על הצלחה של ילדים בהישגים הוא בית הורי, שפת אם ברמה מאד גבוהה וכל הדברים האלה צריכים להילקח בחשבון. גם נתוני המיצב, ברגע שלקחו בחשבון השוואה למצב סוציו-אקונומי ולא בהשוואה לכל המיגזר היהודי אז ראינו שהפער מאד הצטמצם.

דבר נוסף, ששר החינוך אמר אותו לא מזמן, וראוי שהוא ייאמר שוב, הוא שזו שגיאה להשוות בין נתונים של עולים לבין ילידי הארץ כי מראש הדבר הוא לא בר השוואה, זה כמו לקחת ציונים של ילד בכיתה ב' וילד בכיתה ח' ולתת להם את אותו מבחן בעברית ולהתפלא שיש פער. ברור שהפער קיים.

מעבר לכך אנחנו באמת עושים כל דבר אפשרי והמערכת משקיעה הרבה מאד, גם השר רואה בזה דבר מאד חשוב, הוא מקצה תוספת מאד רצינית של שעות, גם השר וגם המנכ"ל רואים בכך דבר חשוב וראוי לקידום.
אללי אדמסו
זה הדיון על עשרים שנה ל"מבצע שלמה", וכמו שחבר הכנסת שלמה מולה אמר שאנחנו מאד מעריכים את אותם האנשים שעזרו, אני השתתפתי במבצע וזו היתה ממש סכנת חיים, אמרנו שבשביל המשפחות שלנו אנחנו צריכים להגיע בין המלחמות שבתוך אתיופיה, ואני בתוך עשרים וארבע שעות יצא לי לטוס פעמיים ובאחד המטוסים אירעה אחת הלידות מתוך התשע ובאמת, כל האנשים שעובדים ועושים למען הקהילה יבורכו.

מודה כמובן ליושב הראש שעושה ופועל וגם מבקר בשטח וגם אתמול ראית ושמעת על הספירה של ארבע מאות סטודנטים שהם לומדים ב"אריאל" וזו גאווה לכולנו. יחד עם זאת, אחרי עשרים שנה, יש בעיות, אחת מהן היא קריטית והיא דיור לזוגות צעירים. יש תכנית חומש שתוקצבה ועדיין לא מומשה ויש את הבעיה שהאנשים בשטח, סובלים ממחסור בדיור והילדים והסטודנטים חוזרים הביתה אחרי סיום הלימודים עם שני ילדים או שלושה ילדים, גרים עם ההורים שלהם וזה מאד מקשה עליהם.

אני הייתי מציע לקיים דיון בנושא הזה ולדון בשאלה למה לא מבוצעת תכנית החומש לדיור לזוגות צעירים ואני, בכיוון שלי, אפעל בממשלה ואני גם מציע לחברת הכנסת שלמה מולה, אם יוכל גם לסייע בקידום הענין הזה, כי זה יועיל לנו רבות.
אברהם נגוסה
תודה ליושב הראש. עשרים שנה אחרי "מבצע שלמה" אנחנו רואים את המציאות של הקהילה בשטח; יש הישגים שכולנו במדינת ישראל יכולים להיות גאים בהם ויש גם מצבים שהם הפוכים, שהם הידרדרות ולכן, אני חושב העניין אינו ריבוי פרוייקטים אלא הפתרון. לרכז את אותם משאבים ולשים אותם בצורה נכונה.

ככל שאנחנו מדברים על קידום הנוער והילדים, במערכת החינוך, ואם אנחנו שלושים שנה במדינת ישראל ועדיין רואים בתי הספר שהם רק לאתיופים אז פה הכשלון מתחיל. לא נראה לי שאפשר לתת פתרון למציאות כל עוד אנחנו ממשיכים להחזיק מאה אחוז או תשעים אחוז מילדי העדה בבית ספר אחד.
שלמה מולה
צריך לפזר את כולם בכל הזרמים.
אברהם נגוסה
נכון. הפתרון צריך להיות בכך שמשרד החינוך יקח את האחריות ואני אומר, אם אנחנו לא נפזר את ילדינו בבתי הספר אז יוצא שהם נבדלים בגלל צבע עורם.

ואני מבדיל בין למידה של ילדים שהם עולים חדשים לבין ותיקים כי עולים חדשים אפשר לרכז בבית ספר משלהם וללמד אותם לחוד, יש בזה הבנה כדי שהם יתפסו את השפה אבל לעומתם, אין סיבה לשים בבית ספר נפרד ילד שנולד פה בארץ. מאיה מגיבה בתנועת יד שוללת אבל זו עובדה. בית ספר ניר עציון, בית ספר רמב"ם, שני בתי הספר בנתניה, בבאר יעקב, לפחות על ארבעת בתי הספר הללו יכולה להיות הסכמה שהבידול מיותר.
מאיה שריר
מחר הדיון לגבי פתח תקוה.
היו"ר דני דנון
מחר הדיון. יש מילה יפה שהיא הסללה. במקום לפרט נאמר הסללה, מחר נדון בענין הזה.
אברהם נגוסה
משפט סיום. כולנו צריכים להתגייס ולהילחם בתופעה של בית ספר נפרד ליוצאי אתיופיה. זו תופעה מסוכנת שיכולה לסכן את עתיד הקהילה ואת האינטגרציה שלה בחברה הישראלית. על זה יש להילחם.
זיוה מקונן
בקצרה. לגבי חגיגות "מבצע שלמה", בואו נתמקד בעשייה של הקליטה של יהודי אתיופיה, אנחנו חוגגים כבר מספר חודשים כל משרד ומשרד חוגג בצורה כזו או אחרת את הנושא הזה, וזה חבל. לשיטתי, חבל על התקציבים כי אפשר היה להעביר את התקציבים האלה אבל - - -
דוד יאסו
סליחה שאני מתפרץ, במשרד שאלו איך זה שמשרד הקליטה חגג לרוסים ולא לאתיופים. החגיגה היא הציון.
קריאה
האם החגיגה הזו תעלה חמש מאות אלף שקל? תעביר את זה למקומות כמו חינוך. לא צריך לחגוג.
אריה קורז
זה היה בהתנדבות ולא עלה לכם אגורה אחת. אפילו שהיו גם אמנים.
זיוה מקונן
חבל על הכספים האלה שהושמו לשם.
הדבר השני
אמש הייתי בדיון ביפו. סיפור קליטת יהודי אתיופיה, במיוחד עולי מבצע שלמה זה אותו הסיפור של הגיטאות, והעולים מאתיופיה עדיין מופנים אל השכונות המוחלשות וצריך למצוא לזה פתרון, לא ייתכן שעדיין תהיה אפליה והצללה ולא רק בבתי הספר אלא גם בהשמה ליישובים מוחלשים וזו נקודה שצריך לטפל בה.

לגבי החינוך, נכון שמחר יש דיון בוועדה לגבי ההפרדה, ואני לא מסכימה עם דר' אברהם נגוסה כי זו עובדה, יש בתי ספר - - -
היו"ר דני דנון
נשאיר את זה למחר.
זיוה מקונן
לגבי נתוני המיצב, והעלייה במספר הזכאים לבגרות – נכון, יש עליה אבל כשאנחנו מדברים על הממוצע של כניסה של אותם סטודנטים לאוניברסיטה - - -
מאיה שריר
גם שם יש עלייה.
זיוה מקונן
גם שם יש עלייה אבל עדיין יש פערים ואם אנחנו מדברים על שלש יחידות בגרות באנגלית ושלש יחידות בגרות במתמטיקה אז נכון שבסופו של דבר יש תעודת בגרות אבל היא לא מקנה כניסה לאוניברסיטה ויוצא שלא עשינו כלום.
דוד יאסו
בתשובה לדברים של זיוה לגבי תל אביב יפו, שמשרד הקליטה מפנה, כביכול, את העולים לישובים מוחלשים, אני אומר שאנחנו לא מפנים לדיור קבע, אנחנו כן קולטים במרכזי קליטה ויש ששה עשר כאלה מן הצפון ועד הדרום אבל, אחרי שנתיים שהם בארץ הם מקבלים מענקים, יש ויכוח לגבי המענקים ואנחנו ביקשנו גם מחבר הכנסת שלמה מולה והנציגים שיעזרו בכל הדברים האלה מול האוצר. בתקציב שקיים רוכשים במקום שאפשר ונכון שמדובר בשכונות שגם אני לא רוצה לחיות בהן אבל לא משרד הקליטה הוא שמנתב אותם לכיוון הזה. אנירוצה שזה יהיה ברור. משרד הקליטה לא מחליט וזיוה, רגע, זיוה - - -
היו"ר דני דנון
אין אפשרות להמשיך את הדיון. נסכם.

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימה דיון בנושא עשרים שנה ל"מבצע שלמה", במסגרת הצעה לסדר יום.

הועדה מצדיעה לכל מי שפעל למען העלאתם של יהודי אתיופיה ב"מבצע שלמה" וביחוד לראש המשלה לשעבר יצחק שמיר, נציגי המוסד, הסוכנות ושאר הארגונים ובעיקר לעולים בעצמם.

הועדה קיימה בעבר ישיבת הצדעה ל"מבצע שלמה" בהשתתפות שרת הקליטה ונכבדי העדה.

ברור לכולנו שמלאכת הקליטה לא תמה ויש להתמודד עם הקשיים והאתגרים הרבים גם בקרב הדור השני.

הועדה קיבלה דיווח מנציגת משרד החינוך על הגדלת שעות הלימוד לילדי העולים ומברכת על כך. הועדה תמשיך לעקוב אחר הקשיים והטיפול באתגרים.
שלמה מולה
מבקש לציין את הנושא של חינוך לנושא של מורשת יהדות אתיופיה לציונות ואת בעיית הדיור שאללי הצביע עליה. גם את הטיפול בדור השני, לציין את הפעילות הסטודנטיאלית ואת השירות הצבאי.
היו"ר דני דנון
נצרף את הדברים להצעת ההחלטה. מודה לכולם. ניפגש שוב. תודה רבה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:20

קוד המקור של הנתונים