הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
36
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
06/06/2011

הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 486>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ד' בסיון התשע"א (06 ביוני 2011), שעה 10:00

סכנת סגירת מפעל "ניסן תעשיות רפואיות" בעיר שדרות

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

רחל אדטו

אילן גילאון

אברהם מיכאלי

>
חה"כ יעקב אדרי

חה"כ אלי אפללו

מרצדס צרפתי – יועצת מנכ"ל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אבי פלדמן – המטה לפיתוח הנגב והגליל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אילן סופר – סמנכ"ל לתכנון, תקצוב ותמחור, משרד הבריאות

יחזקאל חזי ניסן – מנכ"ל ניסן תעשיות רפואיות בע"מ

אבי ניסנקורן – יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית החדשה

עינב קאבלה – מנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית החדשה

עו"ד אלי יריב – ההסתדרות החדשה

אייל מלמה – דובר ההסתדרות הכללית החדשה

גלעד הרוש – עוזר יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית החדשה

הרצל יאקה – יושב-ראש הסתדרות עובדי המזון והתרופות, ההסתדרות הכללית החדשה

דוד אזולאי – יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי במרחב אשקלון, ההסתדרות הכללית החדשה

רמי גואטה – יושב-ראש מרחב אשקלון, ההסתדרות הכללית החדשה

עו"ד אלרואי שמעון צמח –מזכיר איגוד מקצועי, מרחב אשקלון, ההסתדרות הכללית החדשה

זינה שפדוב – יושבת-ראש ועד עובדים, ניסן תעשיות רפואיות בע"מ

דוד בוסקילה – ראש עיריית שדרות

אבי בוסקילה – מנכ"ל "שראל", שירותים ואספקה לרפואה בע"מ

מיכל קליין – סמנכ"ל כספים, "שראל", שירותים ואספקה לרפואה בע"מ

אבירם בלזר – יחסי ציבור, "שראל"
טולי פייקרש – יחסי ציבור, "שראל"
ניצן צוריאל – יחסי ציבור, "שראל"
אושיק מור – מנהל מחלקת רכש שירותים, מכבי שירותי בריאות

איתן שלייפר – ראש אגף הרכש, שירותי בריאות כללית

ד"ר זמיר גת – מנהל אגף רכש ולוגיסטיקה, קופת-חולים מאוחדת

חזקיה ישראל – מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

מיכאל פורת – מנכ"ל פולק אינטרנשיונל בע"מ

דוד קשאני – "קול בשכונות"

אורי מיכאל – דובר הוועדה

וילמה מאור

טלי רם

סכנת סגירת מפעל "ניסן תעשיות רפואיות" בעיר שדרות

בוקר טוב. היום יום שני בשבוע, ד' בסיון תשע"א, 6 ביוני 2011. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא על סדר-היום: סכנת סגירת מפעל ניסן תעשיות רפואיות בעיר שדרות.

למען האמת, כשקראנו בעיתון על מה שקורה במפעל, רצינו לזמן דיון בוועדה, ומאחר ששמענו שגם ההסתדרות מעורבת, רצינו להשאיר להסתדרות לנסות ולמצות את העניינים, ואז היו פניות של חברי כנסת נוספים – יעקב אדרי הוא אחד מהם – שביקשו להעלות הצעה לסדר-היום ולדון בנושא.

ואכן, התקבלה החלטה במליאה לקיים דיון בעניין. הדיון היום לא קשור לדיון ההוא, אני מקווה שלא נצטרך להגיע לדיון בהצעה לסדר-היום. אם לחבר הכנסת יעקב אדרי היה כל כך חשוב להגיש הצעה לסדר-היום, בבקשה תגיד את דברך לפני שנעבור לשמוע נציגי עובדים, תהיה ראשון הדוברים שלנו.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, אתה באמת רגיש לנושאים האלה, וכמובן מצער אותי שפעם אחר פעם אנחנו צריכים לעסוק במפעלים שעומדים להיסגר, נסגרים, בעיקר בעיירות הפיתוח, ומה שמפריע עוד יותר שזה ביישובים שצריך לתת להם את כל הכוח ולהעמיד אותם על הרגליים – שדרות בצד אחד, וקריית-שמונה שם יש סיפור שונה ולא פחות קשה.

שדרות – מה לעשות, אני לפעמים רוצה להיות קצת קשה – ביקרתי לפני שלושה שבועות שם. אחרי שנגמרים הקסאמים חוזרים לשגרה, שוכחים את האנשים, לא קרה כלום. אותו דבר בצפון.

בעניין הזה יש לי שתי כתובות. כיוון שהייתי פעם שר הבריאות ואני מכיר את הנושא קצת מקרוב, יש לי את משרד הבריאות, ומצד שני יש את קופת-חולים כללית, שאלה שני הצרכנים הראשיים ושניהם ניזונים מתקציבי מדינה.

אדוני היושב-ראש, יש לך הרבה מאוד ניסיון בנושאים האלה. אפשר לפתור את הבעיה הזאת. יש פה בעיה של יבוא זול כנראה, ועדיין לא נכנסתי לעומק. דיברתי קודם עם מנכ"ל "שראל", הוא אמר שאין שום בעיה אם רוכשים את הכול. אני מקווה מאוד שזה כך.

יש לנו שתי כתובות לעניין הזה, אני לא יודע אם יש כאן נציג משרד הבריאות – הוא צריך לתת לנו תשובה מדוע מפעל שהוא כל כך חשוב, כשמאה עובדים ילכו הביתה, צריך להיסגר.

אני בכל אופן, יחד עם ראש העיר שעושה מאמצים בלתי נלאים, ואני מאמין גם היושב-ראש שלנו שהוא מאוד רגיש לנושאים האלה, נעשה הכול על מנת שזה לא ייסגר.

האם נמצא כאן נציג ועד העובדים של המפעל?

כן.

בבקשה, תני סקירה מה המפעל עושה, מה המצב היום - אם יש לך ידע, וכנראה יש לך – מכירות, אחוזי מכירות, רווחים, עלויות.

שמי זינה שפדוב, אני יושבת-ראש ועד עובדים. אנחנו מפעל של כמאה עובדים, רובם נשים, נשים בגילאים 40 פלוס. אנחנו נמצאים בשדרות, המפעל נמצא בשדרות מ-91', מייצר מוצרי חבישה- כמו שאמרנו, בעיקר לקופת-חולים ולמשרד הבריאות. רוב העובדים שלנו הם תושבי שדרות והסביבה. המפעל כרגע נמצא במצב טוב, הוא מפעל שמרוויח – זה מה שדווח לאחרונה.

מה זה מרוויח?

זה פורסם. החברה נסחרת בבורסה. הפעילות של המפעל ברווח כרגע, יש לנו הזמנות – התחייבות של בתי-חולים. ממשרד הבריאות וקופת-חולים יש לנו הזמנות לשלוש שנים.

המפעל פעיל, יש גם יצוא. מבחינה זאת אין לנו שום בעיה. הבעיה היחידה כרגע שהמפעל בכל זאת אמור להיסגר.

אם הכול טוב, למה זה כל כך רע?

לא ברור.

זו שאלה טובה, אבל זה מה שהמנכ"ל החליט. זאת החלטה שלו, הוא נמצא כאן, הוא יכול להסביר.

מדובר על חברה ציבורית, נכון?

כן. נסחרת בבורסה. רציתי לציין בנוסף – עכשיו הממשלה מעלה את קמפיין כחול-לבן, ואנחנו נמצאים בשדרות, וזה כחול-לבן, לא משהו אחר.

אנחנו הכחול-לבן, והייתי מאוד מצפה שבאמת יתנו יד ואנחנו נמשיך לעבוד, והעובדים ימשיכו לתפקד, כי אחרת אין לנו דרך אחרת.

אבי, אתה יודע להעשיר אותנו יותר?

אבי ניסנקורן, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. אני מברך על הדיון, מברך על זימון הדיון על-ידי יושב-ראש הוועדה, אני חושב שהדיון מאוד חשוב.

קודם כול, אני אבהיר את מצב הדברים. המפעל הוא מפעל בבעלות פרטית.

שנסחר בבורסה.

שנסחר בבורסה, אבל הוא מייצר 90% ממוצרי החבישה בישראל, וגם מאגר החירום של ישראל, של מוצרי החבישה, נמצא אצלו. אנחנו במצב שאם המפעל מפסיק לייצר, ואם אין פתרון מיידי בצורת יבוא, אין מוצרי חבישה בישראל לבתי-חולים, זאת אומרת זה מפעל חיוני.

שני הגופים המרכזיים שקונים מהמפעל זה קופת-חולים ומשרד הבריאות דרך "שראל". "שראל" היא הגוף הגדול, רוכשת כ-60%, 70% מהתוצרת של המפעל, וקופת-חולים כ-25%. בגדול, זאת החלוקה.

קופת-חולים קונה ישירות מהמפעל?

קופת-חולים קונה ישירות מהמפעל, ו"שראל" קונה ישירות מהמפעל.

לא, אבל "שראל" מעבירה אחר כך לבתי-החולים.

נכון. במהלך 2010 המפעל נקלע למשבר פעם ראשונה בעקבות העובדה שהחוזים שלו מול "שראל" ומול קופת-חולים היו חוזים הפסדיים, חומרי הגלם עלו.

הם גם מכתיבים את המחירים.

חומרי הגלם עלו, וחומרי הגלם שמכתיבים את המחירים – מכיוון שהחוזים לא היו בד בבד עם חומרי הגלם, נוצר פער שיצר הפסדים.

שאלה מי עוד מייצר חוץ מניסן תעשיות.

בארץ רק ניסן. אפשר להגיד ש-90% זה ניסן, 10% יבוא מסין. ב-2010 המפעל נכנס למשבר. התקיימו ישיבות אצלי.

מה זה משבר?

משבר של איום סגירה.

למה?

שתי סיבות. נמצא פה הבעלים, הוא יגיד את עמדתו, אבל שתי סיבות שהבעלים שיקף לי. האחת, שהמפעל הפסדי, ב-2010 הוא היה הפסדי, הוא לא היה מאוזן תפעולית. הסיבה השנייה, שהוא רוצה להשתחרר מהפעילות, הוא כגורם רוצה להשתחרר מהפעילות.

אומר: מספיק, גמרנו, נמאס לי.

הייתי 20 שנה בתחום, לא רוצה. אלה שתי הסיבות.

היו הרבה ישיבות אצלי – יחד עם "שראל" ויחד עם קופת-חולים - אני חייב לציין, הם נרתמו. נחתמו חוזים חדשים ב-2010, ולכן כפי שזינה אומרת, המפעל עבר לרווחיות תפעולית – זה בגלל החוזים החדשים כי החוזים החדשים עשו קורלציה בין חומרי הגלם לבין החוזים, זה מעביר את המפעל בעצם לפסים של רווחיות.

האם חומרי הגלם נרכשים בדולרים?

אינני יודע, אבל בוא נגיד שהחוזים היום כאלה שהם אמורים להיות במירכאות – cost פלוס.

פלוס כמה?

אני יודע שלגבי הרבעון הראשון של 2011 המפעל דיווח על רווח תפעולי של בערך 900 אלף שקלים.

מאיזה מחזור?

10% מהמחזור. הבעלים עומד בעמדתו שהוא רוצה להשתחרר מהפעילות. זה בעצם המשבר. המשבר הוא כרגע לא שהמפעל לא רווחי, אלא שנמצא בעלים שאומר: אני רוצה להשתחרר מהפעילות. ואז, כשהוא רוצה להשתחרר מהפעילות וזה המצב, אנחנו כהסתדרות - אני אומר זאת גם למשרד הבריאות - אנחנו לא ניתן לסגור את המפעל.

איך בדיוק תעשה את זה?

באמצעות לחץ על כולם – כולל משרד הבריאות, כולל "שראל".

אם המפעל ירוויח 17% במקום 9%?

אתה צריך לשאול את הבעלים.

אני שואל אותך. הוא שומע. אז הוא ירצה להישאר שם, או שבאמת נמאס לו והוא אומר: יש לי מספיק – או אין לי מספיק, זה לא חשוב – נתתי X שנים, מספיק. די.

אני לא רוצה לדבר בשמו, חיים, שהוא ידבר בשמו. אני מדבר בשם העובדים. אני רק אגיד איפה הדברים עומדים.

אולי באמת תבהירו את העמדה שלכם.

אני לא מבין איך אתה יכול למנוע ממנו לסגור, את הקטע הזה אני לא מבין. בא בן אדם ואומר: אני מפעל פרטי. לא יודע עוד מה המצב עם הבורסה – אולי ימכור את זה כשלד בורסאי, לא יודע מה יעשה, לא יודע מה הוא רוצה.

אגיד לך מה לדעתי צריך לקרות.

קונה חלופי.

בסופו של דבר יש שני מצבים. יש מצב חיים אחד שהבעלים הנוכחיים ימשיך לתפעל את המפעל, כשהוא אומר אני לא רוצה, ויש מצב חיים שני שיבוא רוכש אחר.

"שראל". יבוא "שראל", הוא ירכוש את המפעל.

נכון. כשאתה מסתכל מי הרוכש השני בשוק, הרוכש השני בשוק הריאלי וההגיוני זה "שראל".

כן. הוא גוזר קופון, יגידו לו: או שאנחנו מוכרים ישירות לבתי-חולים, מדלגים עליך, או שאתה בא וקונה את המפעל.

בואו נראה מה הברירות.

אני עוד לא יודע, יכול להיות שהם רוצים.

חשוב לי להציג את הדברים. מה הברירות מבחינת "שראל", מה הברירות מבחינת משרד הבריאות, מה הברירות מבחינת קופת-חולים – יש שתי ברירות, בהנחה שהבעלים באמת עומד בעמדתו.

אולי נשמע מהבעלים.

סליחה, סליחה.

יש שתי ברירות. ברירה אחת, שהמפעל ייסגר. זה אומר שיש יבוא מסין. מוצרים חיוניים, מוותרים על המפעל בשדרות, מוותרים על התעסוקה בשדרות, מוותרים על מוצרים חיוניים שיהיו בישראל – חבישה בישראל זה גם ניתוחים דחופים – ואומרים יבוא מסין, כאשר לדעתי מדינת ישראל תצטער על כך בעתיד. לא הגיוני.

האפשרות השנייה היא שגם משרד הבריאות יירתם. בסופו של דבר, "שראל" זה לא גוף פרטי. זה אומנם גוף עסקי אבל זה לא גוף פרטי. זהו גוף שהוקם למטרות מסוימות, הוקם בפיקוח של משרד הבריאות, ופה משרד הבריאות חייב – חייב להגיד את עמדתו.

מה זה לא גוף פרטי?

"שראל" הוא גוף שיש בו נציגים של החשב הכללי, יש נציגים של משרד הבריאות.

אבל אין בעלות ממשלתית. הוא לא חברה ממשלתית.

הוא לא חברה ממשלתית.

הוא חברה מעורבת?

כאשר יגיע תורי, אגיד מה זה "שראל".

סליחה. סליחה.

יכול להיות שאני לא מדייק, אבל בסופו של דבר "שראל", יש לו שיקולים – אני חושב שאחד מהשיקולים הוא גם של משרד הבריאות, ומשרד הבריאות, אם צריך לעזור ל"שראל", צריך לעזור ל"שראל".

בסופו של דבר יש פה נקודת החלטה. נפגשתי עם סגן שר הבריאות ליצמן בשבוע שעבר, שהביע את עמדתו שהמפעל חייב להישאר. אני יודע שמנכ"ל משרד הבריאות ביקש דיון בדירקטוריון של "שראל" בנושא הזה, ובסופו של דבר, במערך השיקולים, זה ברור ש"שראל" צריכה לראות שהיא רוכשת מפעל שהיא לא תפסיד. אני חושב שבמערך השיקולים אפשר לתת תמריצים, אפשר לחפש את התמריצים – משרד הבריאות, משרד האוצר, משרד התמ"ת – במה שהם צריכים להירתם ויכולים להירתם, צריכים להירתם, וצריכים ליצור מצב שבסופו של דבר יש רוכש לאורך זמן למפעל. את זה אני אומר בהנחה שהבעלים לא נשאר.

למה אין אפשרות שלישית – לכל המרבה במחיר? הרי אם זה מפעל פרטי, למה לא יבוא רוכש פרטי מהענף הזה והוא גם כן יהיה אחת מהאפשרויות?

יש אפשרות כזאת.

יש אפשרות כזו, אני מחפש את האפשרות הכי ריאלית. לדעתי, האפשרות הכי ריאלית והכי נכונה – בסופו של דבר, כל רוכש פרטי תלוי בעצם בשני הלקוחות האלה. אם "שראל" מחר יוצאת מהתמונה, המפעל נסגר. "שראל" פה היא גורם קריטי והגורם המיידי, או שהוא מקיים את המפעל – בין באמצעות רוכש, בין באמצעות בעלים.

אני בכוונה בא ואומר – למשרד הבריאות אסור להתחמק מאחריות, ומשרד הבריאות לדעתי לא מנסה להתחמק מאחריות, ואני לא חושב שצריך לשחרר פה גורם מסוים – את הבעלים או את "שראל" – מאחריות.

דיברתי עם מנכ"ל קופת-חולים. קופת-חולים מבחינתה, לפי הבנתי, מוכנה להתחייב לרכישה ארוכת-שנים.

התחייבה.

התחייבה ומוכנה גם לשפר את ההתחייבות הזאת. קופת-חולים, מבחינתה, אני מבין בקטע הזה יכולה להירתם בסוגיה הזו. לגבי אפשרות רכישה של קופת-חולים את המפעל, הבנתי שזה לא פשוט. לא פשוט מבחינת אספקת מוצרים על-ידי קופת-חולים למדינה, סיפור לא פשוט, לכן האופציה הזאת היא פחות ריאלית כרגע. הם מוכנים להירתם במובן שהם יגידו לכל רוכש פוטנציאלי – אנחנו בתמונה לאורך שנים. כרגע הם חתמו על הסכם לשלוש שנים, אני מניח שאם תהיה פנייה מבחינתם להאריך את ההסכם, הם יהיו מוכנים להאריך את ההסכם – אני מניח, כדי לתת תחושה לכל רוכש שזה יהיה לאורך זמן.

אבל אני אומר, אנחנו בנקודת זמן – ואנחנו התעוררנו רגע לפני. בדרך כלל מתעוררים כשכבר יש פיטורים של העובדים. אנחנו התעוררנו בכוונה רגע לפני, להביא את זה לכותרות רגע לפני, לערב את משרד הבריאות ואתכם רגע לפני, כדי למצוא פה פתרון, ואני בטוח שאם כולם ירצו זה יבוא על פתרונו.

תודה רבה. הייתי רוצה לשמוע את מנהל המפעל. דיברנו עליך, תן לנו אתה את נקודת מבטך.

שמי חזי ניסן, אני המנכ"ל והבעלים של החברה הציבורית. רק לעדכן שני דברים שנאמרו פה, למען הסדר והדיוק. היקף המכירות של המפעל ל"שראל" ולקופת-חולים, בגדול, גרוסו מודו, הוא זהה. זה לא ש"שראל" 60% וקופת-חולים 25%. רק תיקון קטן.

ההיסטוריה של המפעל – המפעל התחיל בשנת 83' בתל-אביב, הוא הועתק לשדרות, כפי שזינה ציינה, בשנת 91', וב-20 השנים האחרונות מייצר בשדרות ומוכר. עיקר הפעילות שלו היתה שוק מקומי, היו שנים בהן 50% היה שוק מקומי, 50% יצוא.

הבעיה שהתחילה לחלחל במפעל היא בשנים 2006-2005, בעיקר בשנים בהן התגבר כל המצב הביטחוני בשדרות. נמצא פה ראש העיר, נמצאים פה נציגי העובדים, יכולים לספר לכם מה היה בשדרות מ-2006 עד 2009, אני לא חושב שצריך להרחיב יותר מדי את הדיבור על הנושא הזה.

מאותו יום שחיברנו את מערכת הכריזה למערכת "צבע אדום" – ויכולים לראות זאת בכל הגרפים של הייצור – היעילות של המפעל ירדה ב-25% מכיוון שסך הכול, עובדים לא היו מגיעים לעבודה כמעט או אם היו מגיעים לעבודה, לא היו שומעים את האזעקות. אם הם היו שומעים את האזעקות, ממשיכים לעבוד. שמעו את האזעקות, צריך להתקשר לכל הקרובים.

זה חייב אותנו בשנים 2007-2006 להתחיל לוותר על לקוחות של חוץ-לארץ כדי לספק את השוק המקומי. אנחנו מאז ומתמיד עשינו "דיפנדינג", פעלנו באופן הגנתי על השוק המקומי - או שהוזלנו מחירים בציר זמן, או שלא העלינו מחירים בזמן שחומרי גלם התייקרו. במהלך הזמן משנת 2000 עד שנת 2010, עד שהגענו לאן שהגענו, המחירים בשקלים נשארו זהים למרות שחומרי גלם התייקרו בכמה עשרות או מאות אחוזים ולמרות שהמדד עלה בכמה עשרות אחוזים.

מאיפה אתה מביא את חומרי הגלם?

אנחנו מביאים את חומרי הגלם בעיקר מהמזרח, וחלק מאירופה.

באיזה מטבע? דולרים?

חלק בדולרים, חלק באירו.

אתה יודע מה קרה עם הדולר.

אני יודע טוב מאוד מה קרה עם הדולר, אבל להזכיר לך – המחירים בשקלים שמכרתי, ב-2010 היה שער דולר של 2.5 שקלים.

2.5 לא היה.

סליחה, בשנת 2000. אנחנו משנת 2000 עד שנת 2010 לא העלינו מחירים בשוק המקומי, בשקלים. ההיפך, הוזלנו מחירים, למרות ששכר העבודה עלה ב-60%, 70%, למרות שהמדד עלה ב-40%, למרות שגם הדולר התחזק.

מה השכר הממוצע של העובדים שלך?

השכר הממוצע של העובדים – אני לוקח שכר מפעלי ממוצע.

לשמונה שעות, בלי שעות נוספות.

אתה תופס אותי בנתונים. אני יכול להציג לך שכר כללי, ממוצע מפעלי אצלנו זה למעלה מ-7,500 שקלים.

כמה שעות עבודה?

186 שעות חודשיות.

זאת אומרת, בלי שעות נוספות.

אני אומר לך ממוצע של המפעל, אני לא מדבר על שעות נוספות. אצלנו מקובל בדרך כלל – העובדים החדשים מקבלים את שכר הבסיס, מעבר לזה מקבלים את הפרמיות שמחולקות לפרמיית תפקיד – לא משנה, לכל אחד יש פרמיית תפקיד, יש לו את כל ה"בנפיטים" מסביב – אבל לא זאת הנקודה.

הנקודה היא שמ-2006 עד 2010 המפעל הזה הפסיד קרוב ל-20 מיליון שקלים, הפעילות בשדרות הפסידה קרוב ל-20 מיליון שקלים. בסוף 2009, תחילת 2010 התחילה גם זליגה של מוצרים מסין לשוק המקומי, ואנחנו קיבלנו החלטה שאם אנחנו לא נעשה משהו דרסטי כדי לעורר את כל הסיפור, פשוט העסק יימוג מאליו. לא יצטרכו לסגור אותו, הוא פשוט ייעלם מכיוון שיש משמעות של מסה קריטית לייצור ברצפת ייצור על מנת לכסות תקורות קבועות. לא מדברים על נושא של רווחים. על מנת לכסות תקורות קבועות יש משמעות למסה קריטית.

לאחר הפסדים במהלך חמש השנים האחרונות, מ-2005 או 2006 עד 2010, קיבלנו את ההחלטה אחרי הרבה הרבה הרבה לילות ושבועות וחודשים של חוסר שינה ואי-שינה, מכיוון שאנחנו לאורך כל השנים תמכנו במפעל, גם כשהמפעל לא הרוויח כסף, גם כשהיה צריך הבאנו כסף מהבית- אני אישית הבאתי כסף מהבית. לא שהמפעל הזה ידע רווחים גדולים לפני כן, לא שהמפעל הזה קיבל מענקים מפה עד הודעה חדשה – אם תרצו, אתן לכם את כל הנתונים.

סך הכול מענקים מ-94' עד היום, המפעל קיבל פחות מ-10 מיליון שקלים בערכים של היום. משכורות ששולמו לעובדי שדרות במהלך השנים מ-94' עד היום הסתכמו בלמעלה מ-180 מיליון שקלים, שתהיה לכם פרופורציה על מה מדובר.

לא רצית שהמדינה תיתן לך את המפעל במתנה. עשית מכירות על מה שאנשים עבדו.

אני לא ביקשתי מתנה. עשיתי מכירות.

תסלח לי, אבל אין קשר בין המענקים למשכורות.

אני מסכים אתך אבל בוא תעשה את החשבון הכללי של המדינה. מתוך ה-180 מיליון שקלים, גם העובדים שילמו מס הכנסה של 70-60 מיליון שקלים, יחד עם ביטוח לאומי. תעשה את החשבון הכולל של המדינה. אתה רוצה, אתן לך את כל הנתונים.

תן לי.

אני אתן לך את כל הנתונים, הכול מרוכז אצלנו מ-94'. מכיוון שאנחנו חברה ציבורית, כול הנתונים האלה מרוכזים, אבל לא זאת הנקודה.

אנחנו, לא היתה לנו יכולת להרים מחירים ולא היתה לנו יכולת לשנות מחירים מכיוון שכל פעם שבאנו למנהל רכש, הדבר הראשון שהוא היה אומר – אם אתה מעלה מחירים, האלטרנטיבה יותר זולה, גם ככה אתה יותר יקר.

אז ספגנו, ספגנו וספגנו, עד שאמרנו שאם לא נעשה את המהלך הזה, המפעל הזה יימוג מאליו. לכן קיבלנו את ההחלטה הזאת הקשה לקראת סוף 2010, הודענו מה שהודענו, והצהרנו שיש לנו כוונה ויש לנו רצון לצאת מתחום הפעילות. כל מה שאנחנו רוצים, לעשות את מירב המאמצים לשמר מרכז תעסוקה בשדרות לעובדים, ובנוסף לזה, דעתנו שמפעל מהסוג הזה הוא מפעל חיוני לקיומה של המדינה.

מלחמת לבנון השנייה, מבצע "עופרת יצוקה" – אנשים שכחו – גם כשהנמלים היו פתוחים, האוניות לא פקדו את הנמלים. זרקו את הסחורות באלכסנדריה, זרקו את הסחורות בקפריסין, לא היתה כמעט סחורה בארץ. אם לא היה מפעל כזה, לא היו ניתוחים. היו צריכים להביא סופר טנקרים עם חומרי חבישה מחוץ-לארץ כדי להפעיל את בתי-החולים.

המפעל הזה מייצר בשוק המקומי למעלה מ-600 קונטיינרים לשנה מוצרי חבישה, שרובם הולכים לחדרי ניתוח. רמות המלאי בבתי-חולים הן רמות מלאי של צריכה של בין שבוע לשבועיים מכיוון שיש מפעל פה שמשרת אותם ודוחף להם פעם בשבוע, פעם בשבועיים, סחורה.

לא היתה לך אפשרות לדלג על "שראל" ולמכור ישירות לבתי-חולים?

אי-אפשר.

ומה זה היה עושה? כל בית-חולים היה עושה את החשבון שלו והולך להזמין ממישהו אחר.

מישהו אחד פחות היה גוזר קופון.

"הדסה" ו"שערי צדק" קונים ישירות.

יש עד היום בתי-חולים ממשלתיים – יגיד לך אדון בוסקילה – שלמרות "שראל" ולמרות ההסכמים, רוכשים יבוא מסין.

ממשלתיים.

כן.

טוב, הם רוצים להראות לאוצר שהם חוסכים כסף.

הם לוחצים את "שראל" במחירים.

אין לי באמת טענה על העלאת שכר המינימום, זה דבר מבורך – אבל אם אתם חושבים היום שיש תעשייה בסיסית שיכולה להתחרות ברמת ההוצאות במדינת ישראל מול רמת השכר במזרח, אני לא יודע איפה אתם חיים. ואם אתם רוצים לחסוך הרבה כסף, בשביל מה לכם בתי-חולים, תשלחו מטוסים עם חולים לחוץ-לארץ, זה הרבה יותר זול בסין מאשר פה בארץ.

גם מביאים משם סחורה, גם מאחסנים פה, גם משלמים מכס, גם משלמים הובלה. בשביל מה? קחו מטוסי ג'מבו, שימו חולים, תטיסו לסין. כמה עולה רופא בסין, מישהו יודע?

אוקיי, אנחנו נקבל את העצה שלך. יחד עם זה, אם תבוא אליך ממשלת ישראל ותגיד לך – לפני שאנחנו פותרים את כל הבעיות של החולים והרופאים, אנחנו מדברים על המפעל הזה – אוקיי, אנחנו מעלים לך את המחיר, שיהיה כלכלי לך. אתה רוצה win-win, אתה רוצה לספק את הסחורה, אתה רוצה להרוויח קצת, אתה רוצה שהעובדים יתפרנסו בכבוד, אתה מהמפעל הזה לא רוצה להיות מיליונר, וזה לגיטימי. אתה אומר: זה בשבילי גם ציונות, עשיתי את זה בשדרות לציונות, אבל אני לא עובד לשם שמים, אני רוצה להרוויח – וזאת לא בושה.

יישבו, יסגרו מחיר. אתה נשאר?

אנחנו לא.

מכרת?

אנחנו לא נשארים.

מה שאתה אומר, אתה בשום קונסטלציה לא נשאר.

אנחנו לא נשארים. אנחנו לא ישנו חודשים שלמים במשך השנים, אני חושב שגם העובדים יכולים להעיד לך על כך. אנחנו לא חושבים שהפתרון נמצא אצלנו, אני לא חושב שפתרון נמצא בידי יזם פרטי בסוג כזה של פעילות, מכיוון שגם ההתחייבות שיתנו היא התחייבות שמחר תצטרך לעמוד במבחן, ומניסיוננו, דברים בשעת מבחן לא עומדים מאחוריהם, אז למה להגיע למשבר הבא?

ניסיתם למכור?

אנחנו התנינו מכירה לפעילות רק במצב של קבלת התחייבות שנוכל להעביר אותה לצד ג', ארוכת-זמן, התחייבות ממשית – כרגע קיבלנו אותה בעיקר מקופת-חולים, הסכם לשלוש שנים, ומ"שראל" קיבלנו התחייבות, כשההתחייבות הזאת ניתן למשוך אותה אחת לשנה מתחת לשטיח.

בסיטואציה כזאת אני לא אשטה באף אחד ולא אמכור למישהו פעילות, כשמחר הוא יצטרך להתמודד עם אותן בעיות שאנחנו התמודדנו אתן.

אם אתה לא סוגר אתם, באיזה שעה אתה סוגר את הדלת? תאריך.

יש לנו התחייבות ללקוחות – ל"שראל" ולקופת-חולים ול"הדסה" ירושלים – התחייבות לתת להם אספקה שוטפת למהלך של שישה חודשים, בהודעה מראש.

ממתי?

מהיום בו אנחנו מודיעים, על מנת שיוכלו להתארגן.

האם הודעתם כבר?

עוד לא הודענו, אבל לא ירחק היום. אנחנו נמצאים בתהליך הזה מאוגוסט שנה שעברה.

מאה אחוז, תודה רבה. משרד הבריאות, למה סגן השר לא יכול להגיע, אתה בטח לא יכול לתת לי תשובה. ולמה המנכ"ל לא הגיע?

המנכ"ל נמצא בחוץ-לארץ.

הנושא לא מספיק חשוב.

נושא מאוד חשוב.

ומה תפקידך בכוח?

שמי אילן סופר, אני הסמנכ"ל לתכנון, תקצוב ותמחור של המשרד. ראשית, אני שמח לשמוע שהחברה עברה לרווח תפעולי, אבל לא זה מה שרציתי לומר.

אנחנו רואים במפעל הזה מפעל חיוני עבור מערכת הבריאות, בדגש לחירום. המשרד, מרגע שהתחיל הסיפור הזה להתגלגל, ביצע לא מעט פעולות, לרבות ישיבה עם "שראל" והחלטה ברורה – לא כמו שזה עלה פה – שכלל בתי-החולים הממשלתיים והגופים שקשורים למערכת הבריאות הממשלתית ירכשו את המוצרים שלהם באמצעות "שראל" מחברת ניסן. המנכ"ל ביטל מכרז - - -

למה צריך לעשות את זה דרך "שראל"? לא שיש לי משהו נגד "שראל", אני רוצה להבין למה אתם לא מתקשרים ישירות למפעל, עומדים במשא-ומתן עם המפעל, למה אתם צריכים לעבור את "שראל".

אל"ף, "שראל" הוקמה כדי לייצר רכש עבור כלל בתי-החולים הממשלתיים. אנחנו לא רצינו שיהיו בכל בית-חולים מחלקות רכש ולוגיסטיקה, ו"שראל" – שהיתה בעבר חלק ממערכת הבריאות, יספר פה אחרי כן המנכ"ל את כל ההשתלשלות – היום יש לנו הסכם לעשר שנים, הסכם רב-שנתי עם "שראל", היא מייצרת רכש עבור בתי-החולים, היא עושה את זה עם יתרון לגודל, היא קונה את התרופה עבור 11 בתי-חולים במכרז אחד, ועל-ידי כך היא משיגה הרבה מאוד יתרונות כלכליים. היא גם עושה לוגיסטיקה.

אני בא מארגון עובדים ואני עושה הרבה משאים-ומתנים. אני מעולם לא רציתי לנצח ספק. אני רוצה שהוא ירוויח ואני איהנה. אם אני מנצח אותו – כמו שאתה אומר, יתרון לגודל – והוא טוען שהוא לא מרוויח כסף, בשורה התחתונה או שהוא יגנוב אותך או שהוא יסגור.

או שהוא יקנה מסין.

או שהוא יקנה מסין. אז הוא יסגור.

המשמעות של יתרון לגודל, שאנחנו מביאים חוזה גדול עם הרבה מאוד פריטים, בוודאי שזה משתלם גם לספק. זה לא משתלם רק לזה שרוכש.

אני שומע שלא.

אנחנו הבטחנו רכש לשלוש שנים כרגע. כמובן שזה יהיה רכש רב-שנתי ואנחנו החלטנו החלטה ברורה במשרד שקונים באמצעות חברת ניסן, כלל בתי-החולים הממשלתיים, באמצעות חברת "שראל", ואני מניח שזה יתרון כלכלי ענק.

העניין זה לא הכמות, אתה יכול לקנות ממנו כמות עצומה במחיר הפסד. העניין שאתה צריך לתת לו להרוויח ולחיות.

קודם כול, אמרתי בתחילת דבריי שהמעבר לרווח תפעולי מראה שיש שיפור כנראה גם ברמת המחירים, וצריך להבין – ההסדרה הזו עולה לנו כסף. בתי-החולים לוחצים.

יש שיפור, גם לא נוחתות לשמחתנו קטיושות כל שעה בשדרות. שמענו מה אמר המנכ"ל בזמן התגובה כשזה קורה.

אנחנו מסכימים במאה אחוזים שהמפעל הזה צריך להמשיך ולהתקיים בשדרות, אין ויכוח על זה. אני אומר שהמעבר לרווח תפעולי נובע מכך שהשתפרה רמת המחירים, הבטחת הרכש הרב-שנתי היא משמעותית ביותר – אגב, היא עולה לנו גם כסף. בתי-החולים לוחצים לקנות באופן ישיר מסין, זה עולה להם יותר זול. גם הם נאנקים תחת הבעיות התקציביות שיש להם בבתי-החולים.

צריך להבין שמשרד הבריאות משלם פה עוד כסף כדי להבטיח את הרכש הזה, זה פשוט עולה לנו יותר כסף מאשר אילולא היינו קונים.

תסביר לי. אתה משלם יותר כסף, הכול בסדר, אבל הוא אומר: אל תעשו לי טובות יותר, לא רוצה להיות שם, לא רוצה לסבסד אתכם. זה בדיוק כמו המכרז הסיעודי שבא בג"צ ואמר: מספיק, אי-אפשר לנהל את העסק במחירים כאלה.

רווח תפעולי של 9% בשוק הזה הוא רווח מכובד. זה מה שהוא אמר, לא אני.

אילן, אתם מתנהגים כמו מונופול. ההתנהלות היא כמו מונופול, וזה מה שקורה. "שראל" מתנהגת ומכופפת את כולם בכוח שיש לה.

"שראל", התכלית שלה היא להשיג רכש יעיל וזול עבור בתי-החולים, בשביל זה היא קמה.

זה המחיר.

ועדיין הם עוקפים את "שראל".

לכן התערבנו פה והחלטנו שיהיה רכש רב-שנתי וגם רמת המחירים כנראה השתפרה. זה המצב.

רמת המחירים השתפרה למי?

למפעל. איך הוא עבר לרווח תפעולי של 9%? הוא הרגע אמר את זה. הנתונים שראינו לפני שנה היו נתונים אחרים לגמרי, זה לא קרה במקרה. צריך להבין את זה.

אולי הדולר ירד ב-5% ואז כל הציוד שהוא קונה, יותר זול ב-5%? בחודש האחרון הדולר ירד ב-6%, 7%, ואז הרכש שהוא קונה הרבה יותר זול. לא שאתה באת והעלית לו את המחיר.

זה לא נובע רק מירידת הדולר. "שראל" יכולה לדבר בשם עצמה, עם ההסכמים המסחריים שהיא עושה עם חברת ניסן, יושב פה המנכ"ל.

תתמקד למה לא לסגור ואיך עושים לא לסגור.

איך לא לסגור, מבחינת המשרד, אנחנו מבטיחים רכש ארוך-טווח של חברת "שראל" לכלל בתי-החולים הממשלתיים ולגופי המשרד מול חברת ניסן. זאת התחייבות שלנו.

במחיר שהם יוכלו לחיות.

אני מניח שזה יהיה מחיר שהם יוכלו לחיות. בוודאי.

כן.

אחרת מה עשינו.

לדעתי, הם הגיעו להסכם אבל אני לא רוצה לדבר בשם חברת "שראל". הם הגיעו להסכם, לדעתי גם הסכם מחירים הם הגיעו, תיכף יפרטו את זה.

קופת-חולים כללית, אני רוצה לציין לחיוב, גם היא נרתמה לעניין, היא בערך חצי מהרכישות וגם היא פעלה והבטיחה רכש רב-שנתי, כך שיש לו שני לקוחות מאוד גדולים שבאים אליו ואומרים לו: יש לך רכש רב-שנתי מבחינתנו לשנים הבאות, אני מניח שגם במחירים סבירים שהוא יוכל להתקיים בהם.

יש משהו שלנו לא כל כך ברור – למה החברה לא פעלה מול משרד התמ"ת להגדיר את עצמה כמפעל חיוני – יש הסדרה לעניינים האלה. אני יודע שיש גם תמיכה של משרד התמ"ת במפעלים חיוניים ואני יודע שהמפעל, גוף פרטי, הוא צריך לפעול מול התמ"ת.

אתה יודע שיש ביורוקרטיה בארץ הזאת?

דיברתי אני עם משרד התמ"ת, ונאמר לי שלא נעשתה פנייה אליהם בכלל. זה חבל.

זה משהו אחר.

לא יודע עם מי דיברת.

אז יכול להיות שאני טועה.

יש קצת ביורוקרטיה, ועד שהעסק זז בממשלה - - -

אמרתי שמשרד הבריאות רואה במפעל הזה מפעל חיוני.

התמ"ת פה? אז תודיעו להם.

ואנחנו היינו רוצים שהמפעל גם יעשה הסדרת העניין של מפעל חיוני מול משרד התמ"ת, כמקובל במפעלים כאלה.

מה זה מעניק?

בטח מענקים.

אין חיה כזאת.

אין חיה כזאת, זה סתם אמירות ריקות. להגיד, לגלגל את הכדור מכאן לכאן.

לגבי חברת "שראל" – לממשלה יש הסכם לעשר שנים עם חברת "שראל" לרכש, זה הסכם שנחתם לאחרונה. לחברה יש סדר-יום משלה, יש לה הנהלה, יש לה דירקטוריון. למען הגילוי הנאות אני אגיד שאני נציג הממשלה בדירקטוריון, אז אני לא רוצה להיכנס ולהגיד מה החלטות הדירקטוריון בעניין הזה. אני אגיד פה החברה, אבל החברה צריכה לקבל החלטה האם היא רוצה להיכנס לנושא של רכש או העברת בעלות או דברים מהסוג הזה, כשאני מניח – אני אומר מהידע שלי – שזה לא מליבת העיסוק של "שראל".

אתה כדירקטור היית ממליץ לה?

לא.

אתה מבין למה?

זה לא ליבת העיסוק של החברה.

בסדר, אז מה.

אין לה ידע בנושא הזה, היא לא עוסקת בייצור. היא עוסקת ברכש, זה עולם אחר לגמרי.

אתה כדירקטור, תבין, יש אחריות דירקטורים. מה פתאום שתמליץ לה להיכנס לייצור במחירים שאתם משלמים. בסדר, אני לא כועס, אתה עושה את עבודתך כדירקטור.

אני רוצה בכל זאת לחדד שתי נקודות מרכזיות. ראשית, הבטחת רכש רב-שנתי – זה חשוב, זה מהותי.

נכון. תלוי באיזה מחיר.

​שנית, יש גם הסכם מחירים, נדמה לי מעודכן, "שראל" תפרט את זה. ולראיה, יש מעבר לרווח תפעולי, דיברו פה על 10%, 9%. זה משמעותי, זה אור בקצה המנהרה.

תודה רבה. חבר הכנסת אלי אפללו.

תודה, קודם כול אני מברך אותך על המהירות ועל כך שאתה מכנס את הוועדה – ועדה שפועלת לנסות למצוא את הפתרונות. אני שומע את הדברים שנאמרו פה, אבל לצערי יש לי ניסיון, אדוני ראש העיר דוד בוסקילה אמר לי את מילת המפתח שצריך לפתור את הבעיה, אין ברירה. מאה משפחות בשדרות זה להרוס גם ככה את העיר – לא רק בהפגזות אלא מבחינה כלכלית שהמצב שלה כל כך גרוע. אז הממשלה ו"שראל" יכולים לדבר ביניהם ככה באוזן כדי לשמוע זה את זה אבל לא אותנו אולי.

לבעל מפעל יש זכות לגיטימית להגיד: עד כאן, אני רוצה למכור. עם כל הכבוד, הייתי רוצה שהוא ימשיך, אבל זה עסק פרטי כלכלי והגיעו מים עד נפש – אני מתאר לעצמי, אנחנו גם דיברנו בינינו. אין לו כדאיות וכבר נמאס לו משיטת הסחטנות של המוסדות ושל המפעלים הממשלתיים, של הכוח של בתי-החולים הממשלתיים.

מה שנשאר לעשות, אדוני היושב-ראש, כל הסיסמאות האלה לגבי הרכש במצוקה זה גם אמירות ריקות מתוכן, אין דבר כזה.

נציג משרד הבריאות, אני הקשבתי לך קשב רב, הייתי רוצה שתקשיב לי כי אתה אומר דברים לא נכונים, ובחוסר ידע – אני לא רוצה להגיד לך משהו אחר.

אין דבר כזה בתמ"ת. כל מה שיש לך להגיד, בוא תגיד לנו את האמת. מי שיכול להפעיל את המפעל הזה – שזה מפעל חיוני – אם אתם רוצים ואין לכם אחריות מבחינה לאומית, זה להביא לכאן מי שיכול לקנות את המפעל הזה, מי שצריך לקנות את המפעל זה "שראל", אין ברירה. הוא הרוכש, הוא זה שיכול לעשות הכוונה מול בתי-חולים ממשלתיים.

כל מה שאומרים, אדוני היושב-ראש, הפתרון הוא מול האנשים האלה. לא נגד בעל המפעל ולא נגד העובדים ונגד ראש העיר ונגד התמ"ת – כל זה סיפורים.

מי שיכול לעשות את זה, יש אמצעים לקבל מענקים מסוימים בתמ"ת ברגע שזה עובר בעלות, לא ברגע שזה כבר קיבל את המענקים.

אדוני היושב-ראש, אני קודם כול מברך אותך שקיימת את הדיון. ביקשתי להעביר את זה גם בוועדת הכספים כי לא ידעתי שמתקיים דיון פה, לאחר שביקשתי את זה במליאה.

פה, אם הם לא יבינו בדרך הנכונה, "שראל" ומשרד הבריאות – התפלאתי שבא לענות על השאילתא שלי שר התמ"ת כאשר היה צריך להיות סגן שר הבריאות.

אם אתם מדברים על סיסמאות ולא רוצים לפתור, בואו תסגרו את כל הפריפריה, זה מה שאתם אומרים – הכול כדאיות כלכלית. לא כדאי פה, לא כדאי כאן, לא כדאי כאן, מה אתם רוצים?

חבל שלא מגיע לפה סגן שר הבריאות או המנכ"ל. זה ברמה שהם צריכים לקבל החלטות, אדוני היושב-ראש. עם כל הכבוד לאיש הנחמד הזה, זה לא בהחלטתו. "שראל" תמשיך לנסות לסחוט ולקחת עדיפות, לקנות מסין. איפה העידוד של כחול-לבן? אין לכם.

זה בשבוע הבא. חברת הכנסת רחל אדטו.

פה בוועדה הזאת ישבנו על שני דברים דומים – גם על המדים שהצבא והשב"ס והמשטרה העדיפו לקנות בחוץ-לארץ, מהשיקולים הכספיים, במקום לעודד את הגליל, את הצפון, את הפריפריה, וכן עיר הבה"דים שהעבירו את עבודות הקבלנות, שוב משיקולים כלכליים, לאנשים שהם לא קשורים לפריפריה ואנשים שהם בכלל חברות חיצוניות.

ושוב אנחנו נוכחים בנושא דומה, שלפעמים השיקול על הקצה, על הכספים הקטנים, מוליך כאן למעגל העדפה של מפעלים, מתוך הסתכלות כלכלית גרידא בלי להסתכל על התמונה הכללית.

צר לי. "שראל" היא מונופול, "שראל" מתנהגת כמונופול, למרות שמחייבים את בתי-החולים הממשלתיים לקנות רק דרך "שראל", יש הרבה זליגה משם. משרד הבריאות מנסה לכוון את בתי-החולים הממשלתיים.

יחד זאת, המפעלים – ואני יודעת זאת מידע אישי מעבודתי הקודמת – גם המחירים שמוכתבים על-ידי "שראל" הם לא המחירים הטובים ביותר שניתן להשיג, גם בקניית תוצרת הארץ. יש בהחלט מה ללחוץ בנושא הזה, ואני אומרת זאת בביטחון מוחלט, באחריות מוחלטת על המשפט האחרון שאמרתי.

ולכן, אם בנושא תוצרת כחול-לבן הצלחנו להעביר דרך חקיקה גם את הקנייה של הבגדים, אם הטקסטיל עבר רק בחקיקה, יכול להיות שיש דברים שצריכים לעבור בחקיקה – העדפה של תוצרת כחול-לבן במפעלים חיוניים במקומות שהם מקומות מועדפים. תודה.

תודה. הייתי רוצה לשמוע סקירה על "שראל". איזו חברה זאת – רווחים, תנאים, אני רוצה לדעת הכול על "שראל" – מחזורים, היקפים, מספר עובדים, וכן הלאה.

שמי אבי בוסקילה, אני מנכ"ל חברת "שראל".

לא קרוב שלי.

אנחנו לא קרובים. אינני יודע אם זו מחמאה לי או לו. אני אציג, אבל ברשותך, נאמרו פה כל כך הרבה דברים לא מדויקים.

תתחיל להציג את המפעל.

חברת "שראל" היא חברה פרטית בבעלות עמותת בתי-חולים למען הציבור. היא הוקמה בהתאם להחלטת ממשלה בעקבות ועדה של השופטת נתניהו.

מה זה פרטית, סליחה.

המעמד המשפטי שלה, היא חברה פרטית.

אבל היא לא פרטית.

אבל היא בבעלות.

בבעלות - - -

חבר הכנסת אפללו, תן לו להסביר.

היא חברה שלא נתמכת ולא נסחרת בבורסה.

בתי-חולים ממשלתיים, לא נתמכת?

- - -

אתה צודק, אבל מטעים אותך פה.

החברה מבצעת רכש לבתי-חולים, למוסדות רפואה, בעיקר ממשלתיים וגם למוסדות ציבוריים. ליבת הפעילות של החברה – יש בחברה כ-117 עובדים, מחזור פעילות של מעל 800 מיליון שקלים. בחברה יש הסכם עם הממשלה, תחת פיקוח ובקרה יש נציג משרד אוצר, יש נציג בתי-חולים בדירקטוריון, יש נציג משרד הבריאות.

כמה חברים בדירקטוריון?

יש כשמונה-תשעה חברים בדירקטוריון.

כמה דח"צים?

אנחנו לא חברה ציבורית במובן של דח"צים. יש מנהל בית-חולים ויש אנשי ציבור בחברה. כשאני אומר תחת פיקוח ובקרה, החברה היא לא חברה שפועלת להשאת רווחים. כמו שנאמר, יש הסכם מאוד מסודר, תוך שקיפות.

היא לא מלכ"ר.

היא לא מלכ"ר אבל יש הסכם עם האוצר ומשרד הבריאות, כך שכל הרווחים מעבר להון העצמי שנקבע שהחברה צריכה, חוזרים למערכת הבריאות הממשלתית.

כמה החזרתם בשנה האחרונה, מעל ההון?

זה לא עניין של רווחים.

לא הרווחתם כלום. כמה מעל ההון העצמי הנדרש שלכם, העברתם חזרה?

לא יודע להגיד לך בצורה מדויקת.

אתה לא יודע?

מה שהוחזר לבתי-החולים מעבר להון העצמי, הוחזרו מספר מיליוני שקלים.

כמה?

מעל ההון העצמי הוחזרו כשלושה-ארבעה מיליון שקלים.

בדיוק מה שהוא הפסיד. שים לב, בדיוק מה שהוא הפסיד.

אבל הוא לא הפסיד.

מה זאת אומרת לא הפסיד? למה הוא סוגר?

אני אסביר.

אימא שלי אמרה שיש שני סוגי אנשים: יש מסבירים ויש מצליחים. לך יש מלא הסברים, ולמשרד הבריאות יש מלא הסברים, והוא – שצריך להרוויח ולחיות – אומר: אל תעשו לי טובות, לא רוצה להיות שם.

אתם מנצחים את החולים, את מי אתם מנצחים. אז ניצחתם את שדרות, החזרתם להם כסף, הוא סוגר, ואתה בעד הפריפריה, בתור חבר דירקטוריון.

תנו לי בבקשה לדבר, ברשותך, כי נאמרים פה כל כך הרבה דברים, עד כדי עליהום על חברה, בלי לדעת דבר וחצי דבר על המציאות שקורית גם עם חברת ניסן. תנו לי להשמיע את הדברים, ורק לאחר מכן אני אשמח לשמוע כל ביקורת.

ליבת הפעילות של חברת "שראל" זה רכש ולוגיסטיקה רפואית לבתי-חולים, ולא ייצור.

הבנו.

נזרקו פה הרבה מאוד מספרים. "שראל" רוכשת מניסן סדר גודל של שישה-שבעה מיליון שקלים בשנה, מתוך מחזור של עשרות מיליוני שקלים בחברת ניסן. אלה הנתונים.

"שראל", מאז ומתמיד, בניגוד לאווירה שנוצרה פה, תומכת מאוד בחברת ניסן – גם כשהיה שער הדולר לפני מספר שנים, "שראל" קיבעה את שער הדולר מזה שנים ל- 4.3 שקלים, בתקופה הזו שבה חברת ניסן נקלעה לקשיים – ואגב, מאז ומתמיד גם "שראל" הכריזה על ניסן כספק יחיד.

אתם קונים מהם בדולרים?

תיכף אגיד מילה על זה, גם בניגוד להרבה דברים שנשמעו פה. "שראל" הכריזה על חברת ניסן, למרות התקפות אישיות שגם אני באופן אישי קיבלתי – ויודעים את זה היטב חברת ניסן.

אבל אותך לא יפטרו. מאה עובדים שם יפטרו.

סליחה. "שראל" שנים הכריזה על ניסן כספק יחיד, מתוך ההבנה שנכון לקנות מהמפעל הזה ולהחזיק את המפעל הזה.

יש עוד מפעל?

לא. כשאני אומר - - -

אז מה מתוך הבנה?

"שראל" לא ייבאה מסין.

היא לא יכולה, היו סוגרים אותך. ממשלת ישראל, עם כל הכבוד לה, לא יכולה להרשות לעצמה לעשות את זה מהמקפצה, היא עושה את זה דרכך בתוך הבריכה.

אני אומר – בניגוד למה שנאמר על כחול-לבן, "שראל" לא ייבאה. בנוסף, אפרופו לגבי מחירים. אנחנו עשינו מהלך, בהנחיית משרד הבריאות ובתמיכה שלנו, עם שירותי בריאות כללית, שהוא רוכש סדר גודל אפילו יותר מאתנו – אנחנו הסכמנו למנגנון עדכון מחירים חסר-תקדים. מנגנון שהוא צמוד לשער הדולר, שהוא צמוד לחומרי הגלם והוא צמוד לשכר המינימום.

במסגרת המנגנון הזה, רק בחצי שנה האחרונה המחירים של חומרי החבישה עלו בסדר גודל של 50%, וזהו הסכם שעשינו לכמה שנים קדימה. אז פה מדברים על לחיצות, על לחץ.

למה הוא סוגר? הכול כל כך טוב.

אתה שואל אותי למה הוא סוגר?

כן. אתה הספק היחידי שלו.

לא, אני לא יחיד.

לקוח.

אתה הלקוח הכמעט יחידי.

ממש לא. אני רוכש בין שישה לשבעה מיליון שקלים מתוך מחזור של 40-30 מיליוני שקלים.

הוא אומר 20 מיליון.

מנהל ניסן, כמה המחזור?

ברמות המחירים של היום, אתה וקופת-חולים, כל אחד כ-10 מיליון שקלים מתוך 35 מיליון שקלים מכירות.

אתה 25% מהמכירות שלו.

אבל דווקא בגלל שאני 25%, אני לא רוכש מוצרי חבישה מחוץ-לארץ. אני התחייבתי לשלוש שנים, הצמדתי את זה למנגנון עדכון מחירים שלא קיבל אף ספק במדינת ישראל. יותר ממה שאנחנו עשינו – תמיכה יותר גדולה מזו? ופה מדברים על לחץ ועל הורדת מחירים, מאיפה המציאו את הדברים האלה.

אני מבקש שתסביר לי. אתה עושה לי רושם של בן אדם מבין, לא סתם שמו אותך להיות מנכ"ל.

תודה.

יש לך את היכולות, יש לך את הכישורים. למה הוא סוגר? אתה נותן לו הכול, כל כך טוב, למה הוא אומר: די, לא רוצה יותר? למה?

להבנתי, הבעלים של חברת ניסן לא חושב שיש עתיד לייצור החבישה במדינת ישראל. זו דעתי.

זה דבר שתמיד יהיה לו שימוש.

שואלים אותי, צריך לשאול אותו. אני מציג עובדות, ואגב – לא במקרה ולא בכדי המפעל נכנס לרווחיות, וכמו שאמרתי, תוך התחייבות שלנו עם גיבוי משרד הבריאות. רק השבוע, אגב, משרד הבריאות ביטל מכרז שבית-חולים רמב"ם יצא אתו, תחת ההנחיה הזאת שמבצעים רכש באמצעות ניסן בלבד, ותחת המנגנון שדיברתי עליו. כמו שאמרתי, כל מה שנאמר פה על החברה ועל ההתנהלות בהיבט הזה, הוא פשוט לא נכון, הוא גם לא הוגן.

הבעיה היא שבאמת צריך למצוא פתרון. אגב, מה שמציע הבעלים זה לא למכור את החברה, זה למכור את הפעילות. צריך למצוא פתרון לגורם שמבין בייצור, שעוסק בייצור, שזה ליבת הפעילות שלו.

צריך לעשות את זה יחידת סמך של משרד הבריאות.

ואגב, אנחנו התחייבנו שגם מי שירכוש את החברה, אנחנו נמשיך בהתחייבות הזו לטווח ארוך. יותר מזה, גם התחייבנו שכל מי שלא ירכוש את החברה, ההתחייבות שלנו לרכש לטווח ארוך, אנחנו כמובן נמשיך בהתחייבות הזו ונסייע בכל מה שניתן כדי שירכשו את המפעל והמפעל הזה יתקיים.

המפעל, יש בו עובדים טובים, יש בו אגף שירות טוב, יש בו מוצרים טובים, ואנחנו בהחלט תומכים בקיום של המפעל.

תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון.

זה מזכיר לי, אני הייתי פעם גרעינצ'יק בקיבוץ, ואז חדר האוכל החליט שהוא קונה את המוצרים שלו מהמטעים – את הפירות מהמטעים ואת הירקות מהגן-ירק. אבל מה, זה נעשה לו פתאום יותר מדי יקר, מאותו קיבוץ. ואז הוא התחיל לקנות את זה אצל ספק חיצוני כי היה לו יותר זול. מה שקרה בפועל, שסגרו את המטע בגלל הסיפור הזה.

חבר'ה, אני לא יודע. לא יודע אם זה "שראל", אני לא הייתי נטפל דווקא אליהם. יכול להיות שגם קופת-חולים היא גורם פה.

כמה דברים ברורים לגמרי, ראשית, שהמפעל הזה צריך להתקיים; שנית, שהוא צריך להתקיים במקום שהוא מתקיים; שלישית, שמשהו כאן לא דופק, אחרת לאף אחד לא היתה סיבה ללכת למכור את זה.

אם המפעל הזה הוא רווחי ולבעל-הבית התחיל להיות משעמם, בוודאי מישהו יכול לקחת אותו בתור רווחי. הרי אתה בעצמך, סמנכ"ל משרד הבריאות, אומר שיש רווח תפעולי למפעל.

זה החברה אמרה.

אמרת את זה כדי לחזק. אני, את האחריות בסופו של דבר לא תולה – זה דיון אחר, "שראל" – בסופו של דבר אני תולה את האחריות לכך שהמפעל לא ייסגר, בדומה וכפי שטיפלנו בזמנו ב"פרי גליל" או כמו שטיפלנו ב"עוף העמק". בדיוק המבנה הזה חייב להיסגר כאן בסופו של דבר, לרבות אפשרות שממשלת ישראל – שים לב טוב מה אני אומר לך – בלי פחד, היא גם תרכוש, תיקח את האחריות על רכישת מקור ייצור, שזה מאוד מאוד מפחיד אותה.

ולכן אני חוזר למעלה. אני חוזר אליך, קודם כול, ולתמ"ת ולאוצר – הכול ביחד. אנחנו בהחלטה שלנו יכולים להחליט רק דבר אחד – שאנחנו נעשה את כל הרגולציות האפשריות כדי שהמפעל הזה יתקיים. אפשר לעשות זאת בכל מיני צורות, בהגנה על המוצר. ברור לגמרי שזה גם מפעל חיוני משום שהמוצר הזה לא מיוצר על-ידי אף אחד נוסף, הוא מוצר ביטחוני בסך הכול.

זה ברור לגמרי שמפעל כזה צריך להתקיים, אני הכי מפחד מסגירת מפעלים של מאה עובדים, עם שכר פחות או יותר מינימום פלוס – אני מעריך שזה פחות או יותר השכר. אלה הדברים שגוועים לאיטם, ופתאום אנשים פשוט נמוגים בשדרות.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהאחריות בסופו של דבר נקראת משרד הבריאות. אם הוא יכול לעשות את זה באמצעות קופת-חולים או באמצעות "שראל", או שניהם ביחד, או יזם שלישי או רביעי או חמישי, אותנו זה לא צריך לעניין. אנחנו צריכים להחליט בסופו של דבר שבכל מקרה ובכל צורה המפעל הזה לא נסגר, זה הכול.

תודה רבה. דוד בוסקילה, בבקשה.

דוד בוסקילה, ראש עיריית שדרות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לכם ושמח על כינוס הדיון הזה, ואני חושב שהדיון הזה, יותר משהוא נועד לתקן עולם, הוא צריך לתקן איזושהי מציאות עגומה שנוצרה בשדרות שנתיים וקצת אחרי "עופרת יצוקה", שנתיים וקצת שהן טווח הזמן שממשלת ישראל גרעה מזיכרונה את כל האירועים הכואבים שעברו על שדרות, והחליטה למשוך את ידה בהרבה מאוד תחומים, ודרך אגב זה אחד מהם.

זה לא המקרה הקלסי של "הילד הרע", של בעל מפעל רע, לא בסדר, צריך לזרוק אותו לכל הרוחות ולרמוס אותו. זה לא המקרה הקלסי, אני חייב לציין.

זה לא המקרה בכלל.

אני אומר, זה לא המקרה בכלל. האיש בא בתקופת כהונתי הקודמת לשדרות, הקים מפעל, קיים את המפעל הזה 20 שנה או קצת פחות, בשביעות-רצון גדולה מאוד של העובדים, באהבה שהעובדים גילו כלפיו, בנאמנות של העובדים למפעל ובעובדה שבמשך אותן 20 שנה לא ההסתדרות ולא עיריית שדרות נדרשו לטפל בסכסוכי עבודה שנבעו מהתעללות של מעסיק בעובדים. כלומר, זה גם לא מעסיק שאני יכול להגיד שיש לו היסטוריה של פורענות.

במקרה הזה ישב חזי ניסן במשך 20 שנה והתקיים בו הסיפור המפורסם על ההוא שהלך למכור את הסוס בשוק, שאלו אותו: כמה אתה רוצה עבור הסוס, אמר: מיליון שקל. שאלו: מי האידיוט שישלם לך מיליון שקל עבור הסוס? חבר התערב אתו. בערב התקשר אליו ושאל: מכרת את הסוס? אמר: מכרתי. בכמה? מיליון שקל. נתנו לך מיליון שקל במזומן? אמר: לא. נתנו לי שני חמורים, כל אחד חצי מיליון שקל.

השאלה מה עושים עם האיש. האיש בא ואומר לך היום: גם אם יתנו לי עוד 10% רווח, הוא לא רוצה להישאר.

האיש זה לא הבעיה שלנו. האיש ירצה ללכת – ילך.

אני אומר, האיש הוא לא ה-issue פה. הוא רוצה ללכת. היום עומדת השאלה האם מדינת ישראל ממשיכה לנהוג מוסר כפול. מה זה מוסר כפול? פעם אחת אומרים לבתי-החולים – תרכשו איפה שזול; וכשבתי-החולים רוכשים בסין ומגיע להם קונטיינר עם חומרי חבישה מזוהמים, אין להם ברירה, הם לא יסגרו חדרי ניתוח, הם פונים לניסן כי הם יודעים שהוא מפעל חיוני שיש לו מלאים, והוא מחויב להחזיק מלאים מתוקף היותו מפעל חיוני, ואף אחד לא משלם עבור המלאים האלה. הם פשוט שם כדי לענות על המחדלים של מדינת ישראל או על צורת הרכישה.

אני לא חושב ש"שראל" זה "הילד הרע" בסיפור הזה, באמת, אבל יש ל"שראל" מידה של תכונה שיכולה להציל את המפעל הזה, כן. אני אומר לך, אדוני, יש קונים פוטנציאליים למפעל הזה, ובעל המפעל בהגינות אמר לי: אני לא רוצה למכור את זה למישהו שבעוד חצי שנה יסגור. אני יכול. הרי אם בעל המפעל חומד פה לכספו, הוא בא ואומר: אני מוכר, אחריי המבול, מצידי שייסגר, נמכור את המכונות כגרוטאות, לא מעניין.

אני רוצה למכור את הפעילות כפעילות שעובדת, כדי להגן על מאה עובדים. מה זה מאה עובדים? זה מאה עובדים שמרביתם נשים, ותעסוקת נשים בכל מדינת ישראל זה בעיקר בפריפריה.

זה מאה משפחות.

מאה משפחות. אני באמת מבקש, אדוני – זה בעצם המצב. אם הגורמים הרוכשים הם גם הגורמים שמשתמשים במוצר, שם את האצבע חבר הכנסת אפללו על העניין – הם בעצם מבטיחים את הצלחת המפעל.

נכון. גם התמ"ת.

לא אם יבוא מישהו שאין לו שום מחויבות לעניין. בוסקילה – שהוא לא קרוב משפחתי – אני אומר: נכון שאין להם ניסיון בייצור, אבל מה נעשה, מדינת ישראל קמה מזה שמדינת ישראל עסקה גם בייצור.

זה משפט מצוין לסיכום.

שמי מיקי פורת, אני מפעל משלים, מפעל מתחרה. אני ייצרתי חומרי חבישה מ-1938, יש לי הרבה מה להגיד בנושא הזה אבל הייתי רוצה לתת גם פתרון.

איך קוראים למפעל שלכם?

פולק – חברה שמייצרת תחבושות אישיות וכל הדברים האלה לצבא.

שמי מיקי פורת, אני מחברת "פולק אינטרנשיונל". חזי ניסן הוציא אותנו מהשוק, אנחנו היינו היצרנים של כל ציוד חומרי החבישה עד 1991. החלטנו לקנות ממנו. יש לנו את האופציה לקנות בסין, ובסין הסחורה הרבה פחות יקרה, אבל האיכות היא כזו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, ואותו דבר בתי-החולים. בתי-החולים מקבלים סחורה גרועה מאוד, אין להם ברירה, הם חייבים להשתמש בה. פשוט לא מודעים לזה, אבל תת-רמה.

הייתי מחלק את הדברים שלי לשני חלקים. אל"ף, הצורך שעליו כולנו דיברנו, אבל גם הנושא של פתרון. רבותי, הפתרון הוא פתרון כלכלי. לא ייתכן שיביאו סחורה מסין כאשר, אל"ף, האיכות לא טובה; בי"ת, אף אחד לא בודק אותם.

יש היום הסכם. באים האמריקנים, שהם בטח אלה שלוחצים עליהם, עשו לי תרגיל. אני ייצרתי תחבושות אישיות עבור הצבא האמריקני, באו ואמרו לי: אדוני, Buy American Act, חייבים לקנות רק תוצרת ארצות-הברית – אני מדבר על המוסדות, "שראל" וקופת-חולים זה המוסדות.

Buy American Act. הלכנו מסביב, דרך משרד התעשייה, ונכנסנו – כשישראל, לא חל עליה Buy American Act. באו ואמרו: חייבים לקנות כותנה אמריקנית. אם אתה לא מביא תיעוד שהכותנה היא אמריקנית, זה לא עובר. אז למה לא יכולים לעשות את זה פה, אנחנו איבדנו את הראש היהודי?

בואו נלך למדינה אחרת, ברזיל. חתמו הסכם לפני שנה וחצי-שנתיים – המכס יורד ב-20% כל שנה, לחמש שנים. עשתה ברזיל שני דברים. אל"ף, הטילה היטל נוסף של 80% שלא כלול במכס, ובי"ת, קבעה – כל מפעל שרוצה לייצא לברזיל החל מה-1 בינואר 2011, ועדה מברזיל חייבת לבוא לאשר את המפעל, כמובן על חשבון המפעל, כשזה עולה עשרות אלפי דולרים אם לא יותר, והיא יכולה להגיד שמשהו לא מוצא חן בעיניה, שום דבר לא עובר. סגרו את הייבוא. למה אנחנו לא יכולים לעשות אותו דבר?

כעת אני בא לעניין העיקרי. אני חשפתי במקרה, כי ראיתי מחטים חלודות - מחטים של מזרקים, עשויות מפלדת אל-חלד – חלודות לגמרי, עם אישור של משרד הבריאות וכל מה שכרוך בזה. פניתי לאלה שנתנו את האישור, אמרו: אנחנו בכלל לא מכירים את המפעלים האלה, לא רשומים אצלנו, לא ידענו. באים עם תעודה ב"פוטושופ", באים עם זה למשרד, אף אחד לא בודק אותם. ואז מצאנו שמפעלים שלמים, או חברות שלמות שמייבאות מסין – והם אלה שמתחרים בחזי ניסן - - -

אני לא מבין על מה אתה מדבר, זה לא נוגע לעניין.

זה נוגע מאוד, אני אסביר לך, אדוני. התחרות היא תחרות כלכלית. אם לא ימנעו את הייבוא מסין, שהוא לא הוגן- הייבוא הזול – אף אחד לא ייכנס. אני הייתי מוכן לשקול את רכישת המפעל, אבל לא במצב הזה. רבותי, אולי אני מטומטם, אני לא אידיוט, אני מבין בדיוק מה קורה.

אתה מקשיב מה הוא אומר? הוא היה שוקל, למרות הרווח התפעולי, אבל כפי שהוא אמר: אולי אני מטומטם, אני לא אידיוט.

כבודו, ב-1977, כאשר עוררתי מהומה, פנה אלי חיים בר-לב, סגר את הייבוא של חומרי החבישה מחוץ-לארץ תוך יום אחד - אי-אפשר היה לייבא – וקבע תקנות שקיימות עד היום.

תודה רבה לך. אבי, יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, בבקשה.

אני שמעתי את סמנכ"ל משרד הבריאות. אני חייב להגיד – שמעתי דברים הרבה יותר ברורים מסגן השר ומהמנכ"ל - -

אם יורשה לי, אני אוכל להגיב.

- - מחויבות הרבה יותר ברורה של שניהם לקיום ניסן. צריך להיות פה ברור ואני חושב שזאת צריכה להיות קריאה של הוועדה. משרד הבריאות לא יכול לבוא ולהגיד: אני דואג למשרד, הוא חיוני, אבל מצד שני אני כדירקטור של משרד הבריאות – השיקולים שלי, בכלל אין שיקולים מערכתיים; אני דירקטור ומתעלם משיקולים מערכתיים, אני לא אתמוך – אלה דברים שאני לא שמעתי מסגן השר.

אני חושב שחייב להיות ברור פה – משרד הבריאות לא יכול להיות פה נחמד, משרד הבריאות צריך לקחת פה אחריות.

נכון.

כמו שאנחנו לוקחים אחריות, כמו שהעובדים עושים את שלהם, כמו שראש העיר והוועדה עושים את שלהם. משרד הבריאות צריך לבוא ולהגיד – המפעל הזה חייב להתקיים, וזאת אחריות שלי, שלי, לא מחר, עוד חודש, יהיה יבוא כי סגרו את המפעל, ומשרד הבריאות: הייתי נחמד, באתי ואמרתי זה צריך להתקיים.

גם המנכ"ל, גם סגן השר, ואם הסמנכ"ל לא משקף את מה שהם אומרים, שהם יבואו ויגידו בדיוק מה הם אומרים.

אתה מדבר בשמי דברים שלא אמרתי.

אתה לא יכול לדבר בשמך, אתה מדבר פה בשם המשרד.

אתה מדבר בשמי, ואתה אומר דברים שלא אמרתי.

סלח לי, אדוני.

אני שמעתי אותך. אני דיברתי היום בבוקר עם המנכ"ל שנמצא בגרמניה, ואמרתי לו: הבנתי שאתה לא יכול לבוא, אני מקווה שיבואו וישקפו את משרד הבריאות בצורה ברורה, לא בצורה לא ברורה, ואומרים פה דברים לא ברורים.

אני לא הבנתי עד עכשיו מה עמדת משרד הבריאות – חיוני, לא חיוני – אתם כמשרד הבריאות צריכים לעשות הכול להשאיר את המפעל. הכול, שלא נבכה על זה אחר כך.

כן, אדוני.

אני אגיד, כדי שהדברים יהיו ברורים.

לכן נתתי לך לדבר, אחרת לא הייתי נותן לך.

עמדת משרד הבריאות – אנחנו רואים במפעל הזה מפעל חיוני ואנחנו נעשה הכול שהמפעל הזה ימשיך ויתקיים, נקודה.

כולל הרכישה שלו?

שאלת אותי שאלה כנציג דירקטוריון.

אבל אתה לא נציג סתם. הוא נציג של משרד הבריאות.

- - -

אני מדבר כנציג של משרד הבריאות עכשיו כי נשאלתי על-ידו כנציג משרד הבריאות.

חבר הכנסת אפללו, לא להתרגש.

כי הוא מדבר בשני כובעים.

העמדה של המשרד היא מאוד ברורה. המפעל הזה מפעל חיוני, ואנחנו נעשה את הכול כדי שהמפעל הזה יתקיים וימשיך לעבוד, ובמקומו, זה הכול. וניסינו גם מול חברת "שראל" – אני עכשיו מדבר בכובע של המשרד ואני מייצג את המשרד.

אין שני כובעים. אתה בכובע אחד.

בסדר. אז עמדתנו היא שהמפעל הזה צריך להתקיים, חד-משמעית. אני אומר את זה באופן הכי ברור שבעולם.

באווירה אופטימית של משרד הבריאות, תם ולא נשלם. תם ולא נשלם. אנחנו לא יכולים למצות פה את הדיון. אנחנו נמשיך את הדיון - אני מקווה שלא יהיה בו צורך – ב-28 ביוני, יום כחול-לבן. עד אז אנחנו נעשה מאמצים, יחד עם ההסתדרות ויחד עם משרד הבריאות, נפנה גם לסגן השר, השר ליצמן, וגם לפרופ' רוני גמזו, לראות איך אנחנו באים ונותנים למפעל הזה כדאיות לחיות. ואם תהיה כדאיות לחיות, מישהו ירכוש אותו.

אנחנו לא רוצים לנצח את תושבי שדרות. יש פה מאה משפחות שמתפרנסות מהמפעל הזה, ואין שום סיבה להוציא עבודות.

לא קל לנצח אותם. ה"חמאס" לא ניצח אותם.

אנחנו לא רוצים. אין לנו שום עניין בזה, שום עניין. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לבנות לה גם מערך עבודה של עובדי "מיד-טק", לא רק היי-טק. ישב אתי בבוקר נציג "שראל", אמר לי: סין. אמרתי: אתה רואה את השעון הזה? הוא בדולר. גם אם אין פה שעון ויש פה רק שרשרת ממתכת, אי-אפשר לקנות את זה בארץ בדולר. אין שעון, רק שרשרת. אי-אפשר לקנות.

אם אנחנו נחפש רק זול, נסגור הכול ונמכור פה רק מוח. במוח אתה יכול לקחת כל מחיר. אתה לא רוצה, לא ישלם, אבל בזה אתה מתחרה. אין במדינת ישראל מישהו שיעשה את השרשרת הזאת בדולר. זו מתכת מעובדת יפה, אין.

אז אם אנחנו רוצים שדרות, צריך לתת תעסוקה, בלי שום קשר כמה הם משלמים מסים או לא משלמים מסים. אם אנחנו רוצים שהילדים של כולנו יבואו מהצבא, וגם אם הם לא מהנדסים יהיה להם מקום עבודה, צריך לתת תעסוקה, ולא ללכת ולשחוט את המפעלים.

הדוגמה של האוצר, במחיר המינימום ליום סבסוד, בג"ץ אמר אי-אפשר אלא אם יתעללו בזקנים. אותה דוגמה קרתה עכשיו במשרד הבריאות עם המפעל הזה. אם בא בעל-הבית ואמר: אני לא רוצה את המפעל, אני סוגר אותו, קחו אותו, תודה רבה, לא רוצה להרוויח, ויש פה גוף שהוא חצי ממשלתי – למרות שהוא לא חברה ממשלתית – שאת מה שחסר למפעל הוא נותן לממשלה חזרה, או לקופת-חולים, או אינני יודע למי, אז החטאנו את המטרה.

אני מקווה שעד ה-28 ביוני – שאנחנו נקיים פה דיון נוסף, גם ההסתדרות, גם המנהלים וגם משרד הבריאות, אני אדבר גם עם ליצמן וגם עם המנכ"ל רוני גמזו – נראה איך מקרבים ומצמצמים פערים. יבוא גוף כמו שהוא בא ואמר: אם היה נדמה לי שיש פה חזון כלכלי, קטן, קטן, הייתי קונה אותו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:15.>