הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

12.6.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 174
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, י' בסיוון התשע"א (12 ביוני 2011), שעה 13:00

סיור בעיר ראשון לציון לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

אברהם מיכאלי

נחמה דותן

- מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אנה ליטרובן

- מנהלת מרחב ראשון לציון וחולון, משרד העלייה והקליטה

רפ"ק אברהם מבורך

- רמ"ס ראשון לציון, מחוז מרכז, המשרד לביטחון פנים

יפת דרכי

- מפקח תלמידים עולים, מחוז מרכז, משרד החינוך

יוסי בר נוי בוכריץ

- מפקח ארצי, משרד החינוך

גילה מסד

- מפקחת כוללת על בתי"ס הממ"ד, מחוז המרכז, משרד החינוך

אילנה כפיר

- משרד הבינוי והשיכון

אלי זרחין

- מנכ"ל אגודה ישראלית למען עולים

אברהם נגוסה

- מנהל ארגון מכנף דרום לציון

שושנה בן דור

- מנכ"לית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה-ישראל

דב צור

- ראש עיריית ראשון לציון

דוד ביטן

- סגן ראש עיריית ראשון לציון

ודים קורפצ'וב

- ממלא מקום ראש העיר, עיריית ראשון לציון


אסתר לוי

- מנהלת מרכז מידע ומחקר, עיריית ראשון לציון

חיה ברנפלד

- סמנכ"ל עיריית ראשון לציון

טל שרוני

- מנהלת אגף קליטה, עיריית ראשון לציון

נעמי אחימור

- ראש מינהל הרווחה, עיריית ראשון לציון

טליה סומך

- דוברות, עיריית ראשון לציון

אייל בובר

- עוזר ראש העיר, עיריית ראשון לציון

נסים כהן

- מנהל אגף הפרט, מינהל החינוך, עיריית ראשון לציון

רחל יששכר

- עו"ס, רכזת קליטת העלייה, עיריית ראשון לציון

דניאל אסף

- יועץ ראש העירייה בענייני אתיופים במערב העיר, עיריית ראשון לציון

ביינסון טפרה

- יועץ ראש העיר לענייני אתיופיה במרכז העיר, עיריית ראשון לציון

דוד בן שושן

- מנהל הרשות העירונית למלחמה בסמים ואלכוהול, עיריית ראשון לציון

דפנה שקורי

- מנהלת אגף נוער וצעירים, עיריית ראשון לציון

ליאת עברי

- מנהלת תכנית 'עיר ללא אלימות', עיריית ראשון לציון

זיוה דסה

- מנהלת מוקד קליטה עירוני ליוצאי אתיופיה, עיריית ראשון לציון

אדונה מלסה

- יושב ראש ועדים במרכז העיר

שמעון טרבלסי

- עיריית ראשון לציון

הפטם מקונן

- חברת מועצה, עיריית ראשון לציון

יאסו

- אזרח בעיר ראשון לציון

גיל סימה

- דובר

דנה גורדון

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור בעיר ראשון לציון לבחינת קליטת העלייה

צהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעיר ראשון לציון. ראשית אני רוצה להודות לראש העיר על האירוח המכובד. אנחנו חזרנו מגיבושון, אדוני ראש העיר, בעיר צפת, אבל הכיבוד העשיר הזה אפילו לא היה בגיבושון שאנחנו השתתפנו בו, וגם חדר הישיבות מרשים ביותר. אנחנו היינו בערים שונות, אבל באמת אנחנו מתרשמים ואנחנו נמצאים בביקור שני של הוועדה בעיר. ערכנו ביקור לפני כמעט כשנה, והפעם הביקור יהיה בהשתתפותך ונשמח לראות דברים שהשתנו ולראות מגמות. נמצאים איתנו חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הוועדה, ממלא מקום ראש העיר ואחראי על תיק הקליטה, ואדים קורפצ'וב וסגן ראש העיר, דוד ביטן, חברי הטוב, שעוסק גם בקליטת העלייה בכובע שלו בליכוד העולמי וחבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית. אתה יכול לבחור, דוד, באיזה כובע אתה רוצה להיות פה היום, כל עוד זה קשור לעלייה וקליטה. וחברת המועצה הפטם מקונן.

אני רוצה לבקש מראש העיר, מר דב צור, לפתוח, ולהציג את הדברים ולאחר מכן נשמע כמובן סקירה של הנציגים השונים ונציגי המשרדים.

אנחנו נציג נתונים כלליים של העיר, אחר כך חיה תציג את הנתונים של הנושא של הקליטה ביתר פירוט.

ראשון לציון היא עיר שנוסדה לפני 130 שנה בשנה הבאה, היא בת 129. מבחינתנו היא העיר הראשונה של הציונות המתחדשת במדינת ישראל, פתח תקווה עלו והתיישבו קצת קודם, אבל נטשו וחזרו אחר כך. בהתיישבות הקבועה, מה שנקרא, ראשון היא הראשונה. עיר ששטחה כ-59,000 דונם, האוכלוסייה היום היא הרביעית בגודלה במדינת ישראל. לפי נתוני מרשם האוכלוסין אנחנו מתקרבים ל-250,000, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפגרים באופן קבוע בכ-17,000 תושבים פחות. מספר משקי הבית הוא 74,000 בערך, והממוצע הוא 3.15. מערכת חינוך עם כמעט 42,000 תלמידים, 30,000 מטופלים במינהל הרווחה. יש לנו כ-44,000 עולים בעיר שהם מהווים כמעט 18% מאוכלוסיית תושבי העיר, חלק גדול יוצאי ברית המועצות לשעבר וחלק אחר, קצת יותר קטן בשיעורו, יוצאי אתיופיה. לעיר יש תקציב של כמעט 1,300,000,000 שקלים בשנה, תקציב שוטף. תקציב פיתוח שמתגלגל, זה עולה ויורד בסדרי גודל של 2 מיליארד היקף כללי, לא מחולק בשנים, תקציב הפיתוח הפעיל הוא כ-2 מיליארד שקלים.

ראשון באופן כללי היא עיר שמחולקת במידה רבה למזרח ומערב. העיר החדשה שוכנת במערב העיר, היא פועל יוצא למעשה של העלייה גדולה מברית המועצות לשעבר, בתחילת שנות ה-90. אם אתם זוכרים היה צריך למצוא מהר פתרונות לדיור, וראשון נהנתה משטח גדול, שטח הקרקע העירוני הוא גדול מאוד והיא נהנתה משטח גדול בבעלות המינהל במערב העיר. שטח של חולות, לא של טרשים, לא של הרים, היה קל מאוד לפתח אותו, ובמסגרת זו באמת פותחה ברמה מאוד גבוהה עיר חדשה במערב העיר, וזה היה חלק מהגידול המאוד גדול יחסית באוכלוסיית העיר ב-20 שנה האחרונות.

היא נחשבה עיר צעירה, עם השנים היא קצת מזדקנת. אנחנו רואים את הנתונים של הגיל, כמעט 27% בגילאים עד 19, גיל חציוני 34. אני לא אגיד את כל הנתונים שרשומים לפניכם, ארץ לידה 30% בחוץ לארץ. משפחות - כמעט 5,000 משפחות חד הוריות.

בדרך כלל ראשון לציון נתפסת בהרבה מאוד פרמטרים עיר עם רמה סוציו אקונומית גבוהה, כשבוחנים את זה במספר הג'יפים למשפחה, מספר המכוניות למשפחה, מספר המחשבים למשפחה וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו רואים תוצאות משקי בית שברשותם רכב, 74%.

מוסדות החינוך בעיר - יש לנו 78 בתי ספר בעיר, 257 גני ילדים. כמו שאמרתי מערכת חינוך מאוד גדולה, כמעט 42,000, מתפרשת על פני כל חלקי העיר. אנחנו עם 11 בתי ספר שש שנתיים, עברנו לבתי ספר שש שנתיים לפני שנה ומשהו, לפני כן זה היה 8, 3, 3. יש לנו מכללה למינהל בעיר, שלומדים בה כ-12,000 סטודנטים ויש לנו גם מסלול עירוני של האוניברסיטה הפתוחה, שלומדים בו בערך עוד 1,500 תלמידים.

נתוני תעסוקה - אחת הבעיות הגדולות של ראשון היא שלמעלה מ-60% מתושבי העיר עובדים מחוץ לעיר. אנחנו רוצים מאוד מאוד לשנות את זה. רק שנבין, ארבע ערים גדולות חוץ מאיתנו, כולל אשדוד, אלה ערים שבדרך כלל מייבאות תעסוקה לעיר יותר מאשר מייצאות, אצלנו המצב הפוך. זאת אומרת תל אביב, ירושלים, חיפה, אשדוד, הן ערים שיותר משהן מוציאות החוצה תושבים לעבוד, באים אליהם מערים אחרות, ואצלנו המצב הפוך, מצב מאוד לא בריא. גם סוג התעסוקה שיש בעיר הוא מוטה מסחר ואנחנו היינו רוצים לראות פה יותר תעסוקה, יותר היי טק, שכמעט אין פה, תעשייה של שירותים פיננסים ודברים מהסוג הזה.

מה מונע מכם היום לפתח את תחום ההיי טק, לדוגמה? שטחים זמינים יש לכם הרבה.

יש שטחים זמינים, אבל אין כמעט תכנית בנייה מאושרת לתעסוקת היי טק בעיר. אנחנו עכשיו משלימים אותם, אבל לא היה כמעט כשאני הגעתי ולכן לא נעשה שום עידוד להיי טק. אתה יודע, היי טק מתקבץ סביב עצמו. כבר שלוש שנים אנחנו מנסים לקבל הנחה בארנונה להיי טק ולמרות שגם ערים גדולות ואיתנות כמו ראשון קיבלו, נתניה, הוד השרון ומקומות אחרים, בראשון לציון סירבו לנו. אנחנו בתהליך של בג"צ כרגע נגד ההחלטה לא לתת לנו ואני מקווה שאו שמשרד הפנים והאוצר יתרצו, או ששופטי בג"צ יגידו אחרת.

גידול האוכלוסייה - יש פה גרף של גידול אוכלוסייה, אפשר לראות את הקפיצה הגדולה שקרתה בתחילת שנות ה-90 וניכנס לסיפור של עולים.

המספרים הם כפי שאנחנו רואים קרוב ל-44,000 עולים שמתוכם 89% הם יוצאי חבר העמים לשעבר ויוצאי אתיופיה שמהווים 5.1% מקרב העולים. מקרב האוכלוסייה אנחנו יודעים שכ-19% עולים מחבר העמים ויוצאי אתיופיה 2.7% מהאוכלוסייה.

אם נדבר על העולים, אז אנחנו יכולים לומר שאוכלוסיית חבר העמים מגיעה לקליטה ישירה בתוך העיר ויוצאי אתיופיה מגיעים למרכזי קליטה ואנחנו מקבלים אותם לעיר רק בשלב יותר מאוחר, אחרי שהם לומדים את השפה ועוברים איזה שהוא תהליך קליטה במקום אחר.

אני אדבר קודם על יוצאי חבר העמים ואחר כך על יוצאי אתיופיה. לפני זה, יושבים איתנו כאן נציגים שלנו, של עובדי העירייה, מתחומי הקליטה, הרווחה, החינוך, הנוער, הרשות למלחמה בסמים, ויש כאן גם את הנציגים שהוועדה הזמינה, אבל אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה, נציגי משרד החינוך, נציגי משרד הקליטה, משטרת ישראל ומוקד הקליטה. אנחנו שמחים שכולם כאן, והנושאים לדיון בעצם הם תוצאה של דיון משותף של מה הם הנושאים שהכי נחוצים והכי חשובים לנו בעיר, לאור הקליטה שאנחנו עושים פה והפעולות שאנחנו מציגים.

מספר העולים בשנים האחרונות הולך ויורד כאשר ברבעון האחרון, ינואר-פברואר-מרס האחרונים, הגיעו 40 עולים, יוצאי חבר העמים, לעיר, שזה נתון שלא היה בעבר. זאת אומרת בעבר ידענו עלייה יותר גדולה. מבחינת הגילאים של האנשים שמגיעים, אנחנו יכולים לראות, גם במספרים, שהאוכלוסייה שמגיעה לכאן זה לא משפחות צעירות שבאו לבנות כאן את חייהם. חלק גדול מהאוכלוסייה זה בודדים או מבוגרים. הנושאים האלה מעלים קשיים נוספים שאותם אנחנו היינו רוצים להביא לדיון, כי אנחנו גם נתקלים בתופעה של אנשים שמגיעים לכאן כשהמצב הסוציו אקונומי שלהם לא מזהיר, לא תמיד יש להם מקום תעסוקה מסודר ומכניס ואז בשכירת דירה אנחנו מוצאים נטישה של הדירה עם חובות ומעבר לדירה אחרת, יותר קטנה, ואותה תופעה של חוסר יכולת לעמוד בעומס הכלכלי, יש לה השלכות גם לגבי התחום של החינוך והרווחה, בתחום של גידול הילדים. אנחנו יודעים שהם צריכים פעילות לילדים עד שעות הערב המאוחרות, כי העבודה לא מכניסה וצריך לעבוד יותר שעות כדי להגיע לאיזה שהוא שכר שאפשר לחיות איתו. צריך מקומות תעסוקה גם לילדים וזה יוצר איזה שהוא קושי, כי כשאין את מקומות התעסוקה לילדים אנחנו מוצאים אותם במקומות אחרים שלא היינו רוצים למצוא אותם שם.

הפעולות והשירותים שרשות הקליטה שלנו פועלת בעניינם זה באמת נושא של לימוד השפה העברית, ליווי תעסוקתי, הכשרה והקמת סדנאות לנושא של כיוון תעסוקתי, כולל הפניה והשמה למקומות תעסוקה. נושא של העצמה משפחתית. הכשרות מקצועיות, דיברנו, חוגים לילדים, בעיקר אירועי תרבות וקשר שוטף לשמירת התרבות שאיתה הם באו, כולל הכרת ארץ ישראל והיכרות התרבות והמורשת של ישראל.

ממתיני דיור, זכאות על פי אוכלוסיות היעד - לנו יש בעיר שני מקבצי דיור ועוד הוסטל, שנותן פתרונות דיור מסוימים. אנחנו עומדים היום ואפשר לראות את התמונה של מבקשי דיור ציבורי שעומד על 828 משפחות, כאשר אנחנו יודעים שזה מספר שהולך ועולה. נקודת הציון שלנו, עולים שעלו משנת 1990 ואילך, מה שאומר שאנשים שעלו קודם ואין להם דיור לא נמצאים פה, אבל הם עדיין בבעיה. זאת אומרת המספר הזה הוא מספר שאנחנו מציינים על פי הקריטריונים---

יש תכניות בנייה למקבצים חדשים?

יש שני מקבצים, אחד פרטי ואחד שהוקם במסגרת עירונית על ידי החברה הכלכלית וגורם נוסף.

הממשלה עכשיו אישרה שטחים חומים.

כן, אנחנו על שטח חום כזה, מתכננים לבנות מקבץ דיור, אבל מנותק לחלוטין כרגע מסיוע ממשלתי. זאת אומרת אנחנו לא יכולים לחכות עד שזה יתגבש. גיבשנו במסגרת החברה הכלכלית מודל שבו מה שהמדינה משלמת איכשהו יספיק בשביל לקיים כלכלית פרויקט כזה, ואנחנו הולכים להקים אותו עצמאית. אנחנו צריכים להעמיד את הקרקע לרשות הפרויקט הזה, אנחנו לא יכולים להעמיד אותו באפס, בגלל משרד הפנים. לעירייה אין עניין בלקבל סכום גבוה עבור הקרקע שלה, אבל אנחנו צריכים עדיין לעמוד בקריטריונים שמאיים מסוימים. ככל שהעמדת הקרקע הזאת תאושר על ידי משרד הפנים, יצאנו לדרך.

כמה מיטות?

לא מיטות, כ-200 חדרים.

זה מתאים לגילאים?

מבוגרים מאוד, אלה שנמצאים ברשימת ההמתנה.

בקרב הקשישים יש כ-760 משפחות, שזה בערך כשלושה מקבצי דיור.

יש פה רשימת המתנה של 828.

מתוכם יש כ-279 זוגות ובודדים 483, זה מקרב הקשישים. היתר הם מקרב משפחות חד הוריות, משפחות עם נכים וזוגות בודדים טרום פנסיה.

הכל הולך לפי קריטריונים של משרד הקליטה. אתה יודע שיש תור לפי משרד הקליטה, לפי שמות, וקודם כל האנשים שעברו את מלחמת העולם השנייה ואחרים, וכמובן כל גילאי 60 פלוס.

השקף הבא בעצם מתאר את החלוקה התקציבית ואת האחוזים לטובת העולים שניתנת רק על ידי רשות הקליטה. יש כספים אחרים שניתנים במקומות אחרים לטובת הקליטה, כמו בחינוך, כמו ברווחה, כמו מתכנית החומש, שיוצגו בהמשך, גם לא באופן מובחן. הפירוט התקציבי הזה הוא רק פירוט תקציבי של רשות הקליטה. אפשר לראות למשל שלעולים ממוצא אתיופי, רשות הקליטה נותנת רק 7% אבל יש במוקד הקליטה כספים שמיועדים רק לטובת יוצאי אתיופיה, מעבר לזה שהעירייה מממנת מתקציב עירוני, מעבר לחומש, תקציב של קרוב ל-14 מיליון שקלים. זו החלוקה התקציבית.

ואני עוברת לאוכלוסייה יוצאת אתיופיה. דיברנו על זה במסדרון, אבל כולנו יודעים שיש פערים בין נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לנתוני המרשם ואנחנו סופרים משפחות כבתי אב שמתגוררים בראשון, בעוד שמשרדי הממשלה סופרים ילד מגיל 18 כבית אב נפרד, אז בתי האב שלנו הם בתי האב כפי שהם מתגוררים בראשון. יש לנו 6,375 יוצאי אתיופיה שחיים ב-1,378 בתי אב. יוצאי אתיופיה, 95% מהם רשומים כיהודים וכ-2/3 מהם מתגוררים ברמת אליהו. רמת אליהו זו השכונה שאנחנו ביקרנו בה בפעם הקודמת שהוועדה ביקרה בראשון. יש שם באמת ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה. בטבלה הבאה אנחנו יכולים לראות את החלוקה בין מרכז העיר לרמת אליהו ובין העולים החדשים לבין העולים שנקראים ביתא ישראל, העולים שהגיעו במבצע שלמה ומבצע משה. אנחנו עשינו פה איזה שהיא הבחנה ואפשר לראות שזה 1/3-2/3 לכל כיוון.

ליוצאי אתיופיה אנחנו מרובי תכניות ופעילויות בכל אחד מהתחומים ואני יכולה אפילו להיות גאה ולומר שחלק מהתכניות שהומצאו בראשון לציון אומצו על ידי תכנית החומש ומיושמים פה כבר כעשור והיום אנחנו ממשיכים לעשות את זה ומעבים את התכניות שלנו בהתאם להנחיות החומש של משרד הרווחה.

יש לנו את פרויקט העצמאות שהוא תכנית העצמה משפחתית שנוגעת לשלושה תחומים. אגב, בתכנית החומש כציר כמעט בכל מקום, למעט החינוך, יש את הנושא של תכניות תעסוקה וזה מאוד טוב כי זה באמת מאפשר לנו לגעת בהרבה מאוד תחומים ובהרבה מאוד גילאים, כי לכל אחד מהמשרדים יש איזה שהיא התייחסות לגיל אחר. פרויקט עצמאות הוא פרויקט העצמה שנוגע לעולם---

סליחה, אנחנו מכירים את הפרויקטים, אני רוצה למקד אותך בדברים שרצינו לדעת איפה אתם היום. אחד זה פיזור התלמידים. בפעם שעברה נתנו לכם מחמאות על הנושא הזה, על פיזור התלמידים יוצאי אתיופיה ברחבי העיר, ואני גם משתמש בזה בכנסת כשאני נותן דוגמה לעירייה שמשקיעה תקציב ומפזרת, ואם יש לכם נתונים מה קורה היום מבחינת הפיזור בבתי הספר, זה מעניין אותנו לדעת. אחר כך הנושא של רמת אליהו, שאנחנו סיירנו שם והיתה בעיה קשה של השקעה במבנים שהעירייה באה ואמרה 'אסור לנו לגעת במבנים', וברור לנו שברגע שהמצב הפיזי שם כל כך ירוד, זה משליך על הרבה מאוד פרמטרים אחרים. אם את יכולה להתייחס לדברים האלה.

אני אבקש מהמפקחת של החינוך הממלכתי דתי, שמעודכנת בנתונים של היום. הילדים של רמת אליהו, ששם בעצם הריכוז הגבוה, מפוזרים בבתי הספר של הממלכתי דתי שחיבק אותם לתוכו ושם הם מפוזרים. הנתונים מצויים בידיה. אנחנו הגדלנו לעשות, בדחיפה של ראש העירייה, בגני ילדים. הרי גני הילדים, ההורה רוצה שהגן יהיה מול הבית---

אני חושב שהוא מדבר בעיקר על הדבר הזה. זאת אומרת בתי הספר הממלכתיים דתיים, באופן טבעי, בגלל שאין בית ספר ממלכתי דתי ברמת אליהו, אז באופן רגיל הם מוסעים לבתי הספר הממלכתיים דתיים, כי רובם מעדיפים את הממלכתיים דתיים משיקולים... הם פזורים ברחבי העיר ויש מערכת הסעה טריוויאלית. הסתבר לנו קודם כל שזו תפיסה אצלם שנובעת כנראה ממשהו שמסבירים או לא מסבירים טוב במרכזי הקליטה, שהם חייבים ללכת לחינוך הממלכתי דתי בשביל לשמור על היהדות ולא היא. זאת אומרת הם עוברים תהליך, מה שהסתבר מביקור של שרת הקליטה בזמנו פה, שהם עוברים תהליך של גיור מלא, אלה שזקוקים לכך, ומאותו רגע שהם יוצאים ממרכז הקליטה, הם לא צריכים שום דבר מעבר לזה. אבל חלקם בכל זאת מבכר ללכת למקומות האלה. מה שאנחנו עשינו, אנחנו פתחנו בפניהם, למעשה בגני הילדים את כל העיר, כיוון שאנחנו ראינו את הבעיה הגדולה בשילוב שלהם כבר מגיל צעיר וראינו שכשיש ריכוז ויש לנו שלושה גנים עדיין ברמת אליהו, בגלל התנאים הפיזיים, כי כל אחד רוצה ללכת קרוב לביתו, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים, שהם הולכים לגני ילדים שרובם ככולם ילדים שהם יוצאי אתיופיה, אנחנו אפשרנו באמצעות מערכת ההסעה שלנו להיקלט בגנים ברחבי העיר, לפעמים זה שלושה ילדים בגן, ארבעה ילדים בגן, ואז אנחנו מוצאים שההשתלבות היא מיטבית. יש ערבוב מוחלט עם החברה הוותיקה.

אנחנו רוצים לדעת נתונים כמה ילדים יוצאי אתיופיה נמצאים בגן עם ריבוי של ילדים יוצאי אתיופיה וכמה נמצאים בסביבה מעורבת.

אז יש לנו שלושה גנים שהם כמעט באופן מוחלט יוצאי אתיופיה, ויש לנו כ-70 ילדים שאנחנו מצליחים להסיע אותם. אני רוצה שתבינו שזו עבודה כל שנה בפינצטה. לשכנע, גם הורה ותיק, לקחת ילד בגיל הגן ולהגיד לו 'תעלה לאוטובוס' ואחר כך שהוא יחכה לו בחזרה, כי הוא צריך לקלוט אותו חזרה, שלא יהיו בלבולים, שלא יהיו טעויות וכן הלאה, זו לא משימה פשוטה, אבל הסברנו להם בעבודה בפינצטה. הצוות שעוסק בקליטה שלהם הסביר להם בעבודה בפינצטה, כולל צוות החינוך כמובן---

דב, הבטחת לפני שנתיים כשנבחרת שאכן תעשה פיזור ותעשה עבודה. אנחנו נמצאים שנתיים וחצי אחרי הקדנציה, עדיין נמצאים גני ילדים ברמת אליהו, שני גני ילדים בתפוסה מלאה של יוצאי אתיופיה---

שלושה, אמרתי.

אני באה ואני אומרת שהתהליך צריך להיעשות. גם בזמנו, אתה יודע שאני הגשתי הצעה שאומרת לעשות מיפוי נכון של צרכים של התושבים. זאת אומרת לא רק לבוא ולתרץ בנושא של גיור---

סליחה, אני לא יודע איך זה עובד במועצת העיר, אבל בוועדה של הכנסת, כל מי שרוצה לדבר, יכול לבקש רשות דיבור ונעניק לו את רשות הדיבור. אנחנו לא נאפשר פה דין ודברים, כי אני מניח שיש לכם ישיבה שבועית או דו שבועית ששם אפשר יהיה לעשות זאת.

אני רוצה מבחינה מספרית לקבל נתונים על כמה ילדים לומדים ברמת אליהו וכמה ילדים מוסעים.

אני יכולה להגיד דבר שלא השתנה מזה שש וחצי שנים. בגלל מה שאמר ראש העירייה, שאין לנו בית ספר ממלכתי דתי ברמת אליהו, מבחינת אחוזים בבתי הספר הממלכתיים דתיים היסודיים בני העדה מהווים בין 35% ל-40% מכלל האוכלוסייה, בפיזור של חמשת בתי הספר בעיר. אין לי מספרים כמותיים, אבל זה כמה מאות ילדים. בכל אופן הם מוסעים. אין כמעט קליטת עלייה מבחינת בני העדה בשנה האחרונה, עד כמה שאני יודעת, הם ממש בודדים. לגבי גני הילדים אני לא יודעת, אבל עדיין אנחנו קולטים בכל בתי הספר, כל חמשת בתי הספר, בכל העיר לומדים התלמידים שלנו מבני העדה האתיופית מרמת אליהו.

יכול להיות דבר אחר, שאם וכאשר, למשל, בני העדה, זה לא בעיה, זה מצוין, יבואו ויגורו בתוך העיר, הדירה שלהם שתהיה משויכת לאזור מיפוי בבית ספר מסוים, הם ילמדו באופן טבעי, כמו כל אזרח שמגיע לעיר. את זה יכולנו לעשות ברמת אליהו, כי אין לנו בית ספר.

אני ביקשתי שיביאו לנו את הנתונים של גני הילדים ותיכף יביאו לנו, אבל חשוב שתדע שמתוך ה-73 ילדים שהצלחנו להוציא מרמת אליהו לרחבי העיר, הילדים גם נהנים מצהרון, זאת אומרת מיום לימודים ארוך באותו גן. יש צהרונים של החברה העירונית, שאנחנו מאפשרים להם להיות שם.

ביסודי יש לנו מיל"ת, יש לנו את תכנית חומש בכל בתי הספר, יש לנו פרויקט גמלא בבתי הספר שלנו, יש לנו את נקוטש' בישורון. יש באמת מעטפת תוספתית עם שעות של המשרד לקליטת עלייה, כמובן, הדרכה מסיבית, קשר בין הנושאים הכלליים שמשרד החינוך מוביל לבין קליטת העלייה, כמו רכישת השפה, כמו רכישת שפה שנייה.

אנחנו מברכים ורוצים לראות כמה שיותר ילדים יוצאים מרמת אליהו, בגיל הכי צעיר שאפשרי, בגיל הגן, ודיברנו אז שעשיתם הכשרות להורים ודיברתם ואני מצפה לראות גידול, זאת אומרת שאם בשנה שעברה יצאו איקס ילדים, השנה יצאו איקס פלוס וואי.

בשנה שעברה יצאו 60 ומשהו, ונדמה לי השנה 77. אל תתפוס אותי בדיוק של ילד, אבל שתדע שאין מגבלה עירונית, מבחינה של כסף וכן הלאה, בכמות הילדים שרוצים לצאת. המגבלה היחידה היא מגבלת הנכונות של ההורים.

מצד אחד שמעתי בחצי פה את הטענה של נציגת הקהילה פה בעיר, איך אפשר להשפיע על ההורים? על זה צריך לחשוב. או, כמו שאת אומרת, אני הבנתי את הרמיזה, לפזר את רמת אליהו ולהושיב אותם בשכונות אחרות. הבעיה הזאת קיימת בכל הארץ.

זה ברור, זה הסימפטום. אם היתה חלוקה נכונה בקליטה, אז לא היינו מתמודדים עם הבעיה הזאת ממילא. אבל היא מדברת על מיפוי צרכים, אז איתרנו, לא צריכים מפות צורך, איתרנו את הצורך לעשות את השילוב על ידי פיזור של הילדים, ואפשרנו להם את הפיזור. אין לנו טכניקה יותר טובה שאנחנו יודעים איך לעשות היום את העבודה, אני אשמח לשמוע אם יש ממקום אחר, איך לעשות את העבודה הזאת ברמה של הילדים.

עוד דבר שאנחנו אפשרנו ולצערי לא הצלחנו; אני ביקשתי מתנועות הנוער ברחבי העיר, לא רק אלה של רמת אליהו, שיקלטו בני נוער יוצאי העדה לתנועות שהמימון, בדרך כלל זה קשה, גם של ההסעה שלהם וגם של דמי החבר בתנועות ברחבי העיר יהיה על חשבון העירייה. הבטחתי לצ'פר כל תנועה שתעשה את הפעולה הזאת מעבר לכספים האלה. לצערי, למרות הבעת הנכונות, זה לא כל כך עובד. גם זה קושי שאנחנו עדיין לא הצלחנו להתגבר עליו.

אני רוצה, אם תוכל להתייחס לנושא של אלימות במשפחה. בפעם שעברה הנושא הזה עלה וראינו שאין הוסטלים, והיו גם מקרים קשים מאוד, טרגיים, של אלימות במשפחה. יש שינוי בנושא הזה?

הפעולות שעשינו עד היום הן הפעולות שאנחנו ממשיכים לעשות. אתה יודע שיש לנו שמגלוצ', שאפשרנו שמגלוצ' בעיר, שנותן מערך של גישור בתוך המשפחה. ברגע שאנחנו מעצימים את הגברים של המשפחה, ששם הבעיה, הנשים הסתגלו בעבודה הרבה יותר מהר מהגברים וברגע שאנחנו מאפשרים לגברים הכשרה תעסוקתית ונותנים להם מקומות תעסוקה, אז החיים במשפחה, גם מהצד של ההכנסה וגם מהצד של הדינמיקה המשפחתית משתפרים ואז אנחנו מצמצמים את האלימות. זאת אומרת הפעולות שלנו הן פעולות עקיפות, הן תוצאה של חינוך והכשרה וחיים מסוג אחר.

הדרישה להוסטל והנושאים לדיון, ההצעה הזאת עלתה לא ברמה מקומית אלא ברמה ארצית. כאשר מוציאים צו הרחקה לגבר מהבית, אין לו לאן ללכת.

יש מספר דירות שמשמשות---

אני לא יודעת על דבר כזה.

יש פה נציג של משרד הרווחה.

לנו בעיריית ראשון לציון יש שתי דירות מעבר, אחת מהן זו דירת מעבר לנשים יוצאות מקלט. מעבר לזה, מאז הביקור הקודם שלכם, תוקצבנו על ידי משרד הרווחה, הוקצה לנו תקן, משרה, של עובדת סוציאלית בת העדה, שמשולבת במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ובמסגרת העבודה שלה היא עושה המון ריצ'ינג אאוט, יותר עבודה קהילתית, שזה בנוסף למה שחיה ציינה כאן, שבעצם כל העשייה שלנו בשגרה, בשוטף, היא העצמה, הן של הגברים והן של הנשים והקניית כלים להתמודדות עם מצבים של לחץ חילופיים, לא לנקוט באלימות אלא בדרכים אחרות. אז אחרי אותו סיור קודם שלכם, שסוגיית האלימות, שאז בעצם הגעתם בעקבות האלימות לסיור בראשון לציון, אז גם התקן שהתקבל ממשרד הרווחה, גם הריצ'ינג אאוט וגם יותר מודעות ותכניות עבודה עם הנשים ועם הגברים בנושא הזה.

השאלה שנשאלה, אם עכשיו צריך להוציא גבר בצו הרחקה יש לאן להוציא?

גברים לא.

תודה.

כן, בבקשה.

ישנו פרויקט אחד ארצי שהמשרד בנה דירות, הן נקראות דירות שלב, זה פרויקט שנמצא בחיפה. הוא, לדעתי, להבנתי, בשלביו הראשונים. הוא לא מיועד דווקא ליוצאי אתיופיה, הוא מיועד בכלל לגברים מרוחקי בית.

לגבי יוצאי אתיופיה, זו לא רק בעיה של ראשון. היה רעיון, כבר לפני כמה שנים, אולי להקים בראשון. בראשון יש לנו מסגרת ארצית שנקראת הוסטל לגברים אלימים. ישנו הוסטל שנותן שירות לגברים אלימים שהם יושבים פה בתקופת השליש שלהם, אבל לגברים מורחקי בית, זו בעיה כלל ארצית.

יש בית נועם.

בית נועם זה לא לגברים מורחקי בית. זה מקום טיפולי שאדם שיושב על אלימות במשפחה מסכים להיכנס לתוך תהליך טיפולי שהוא בן שנה. אנחנו מדברים על צו הרחקה שמוציאה אישה נגד בעלה ואין לו לאן ללכת. מדברים על אנשים עם הכנסה מאוד נמוכה, אם בכלל, שמוצאים את עצמם נסמכים על שולחנות המשפחה בכל מיני מקומות. ואם כל המשפחה גרה פה והאישה גרה גם כן פה, זאת בעיה.

הסיפור זה שצריך להרחיק אותם, באמת להרחיק. אז אם בונים פה הוסטל ארצי, זה לא ישרת כל כך את תושבי ראשון. זה יכול לתת מענה דווקא בראשון לאוכלוסייה מחוץ לראשון.

זו לא הכוונה. הכוונה היתה שאם היום יש בעיה בראשון לציון, הם יודעים להתקשר אליכם ולקבל מענה של---

אין מענה פרט לפרויקט הקטן שהוקם בחיפה. אני אפילו לא יודעת לספר לך, כמפקחת של משרד הרווחה, כמה אנשים יש שם---

אז אם את לא יודעת, מן הסתם גם פה הם לא יודעים.

זה מאוד ראשוני. למעשה במדינת ישראל אין מענה לגברים מורחקי בית, מענה מסודר שגם יענה על הסיפור שהאיש צריך להתרחק ממקום עבודתו. הרבה פעמים האנשים האלה מאבדים את מקומות עבודתם. זאת אומרת מענה כזה צריך להיות בפריסה ארצית שאנשים יוכלו להישאר גם בקשר עם הילדים שלהם, גם בקשר עם מקומות העבודה שלהם, לאיזה שהיא תקופת ביניים שיכולה להיות בת מספר חודשים. אין מענה כזה מסודר.

תודה.

אדוני היושב ראש, אחד הדברים שעלו בסיור שלנו, הנושא של המניעה, לערב מנהיגים מהקהילה כדי לפתור אולי את הבעיה לפני שהיא פורצת. את הרעיון הזה הצענו בכמה מקומות שביקרנו מאז. בראשון, אם חשבתם על משהו, או מנהיגים מקומיים או מנהיגים מחוץ לעיר, שיבואו וישמשו כמין ועדת גישור ופישור בתוך הקהילה, כי הבנו מהמשפחות שהם משפיעים הכי הרבה מאשר כל עובד סוציאלי, כל משטרה, או מישהו אחר, בלי לפגוע בהם.

אני אבקש מרחל יששכר, עובדת סוציאלית, שתרחיב קצת, אבל בגדול בהחלט ובהחלט אנחנו נעזרים בבני העדה והקהילה, בשמגלות, בבהלצ'ין שיש לנו. בתוך המשרדים שלנו פועלים גם השמגלות', שזה גם בהלצ'ין, הקצינו מקומות בתוך המשרדים שלנו והם עושים את הפעולה, מעבר לכך שאנחנו מפעילים את הקייס במקרים של אלימות, אנחנו בהחלט נעזרים בבני העדה, אבל רחל תיתן תמונה יותר מפורטות.

יש מגשרים של משרד הקליטה?

אני בעיריית ראשון לציון מעל 23 שנים. אני רוצה להגיד בנושא אלימות. עיריית ראשון לציון מאוד עושה מלחמה כי אנחנו, העובדים הסוציאליים, עובדים עם זקני העדה, עם שמגלות'. כשהייתי עובדת פרטנית אני משתמשת בשירות של השמגלות', כי השמגלות' באתיופיה הוא כמו עובד סוציאלי, הוא פותר בעיות של בני זוג, במשפחה, של הילדים, של השכנים. אז אנחנו הכשרנו אנשים ממש חכמים שיכולים לתת מענה בנושא אלימות. הם יושבים איתנו, עם העובדים הסוציאליים, בכל הלשכות שלנו, בלשכת הרווחה מערב, מרכז ומזרח.

אני אומרת, נכון, מאוד קשה לגברים לקבל את אורח החיים פה במדינת ישראל. הם מבקשים, 'תראי, רחל, אנחנו לא מכירים דברים כאלה וכאלה, היתה לנו סמכות באתיופיה, הסמכות שלנו ירדה', בגלל זה אנחנו בדקנו בשטח והקמנו קבוצת גברים, הראשונה במדינת ישראל פה בראשון לציון, לקבוצת הגברים. אנחנו מחזירים להם את המנדט, אנחנו נותנים להם את האחריות, שהם צריכים לקחת אחריות על המשפחה שלהם, את האחריות בידיים שלהם. באמת באמת, אני אומרת, עשינו המון דברים, אבל הגברים מבקשים 'יכול להיות שסתם כעס קטן, ורבנו. נכון, האישה היא היתה שלנו, היא הרכוש שלנו, היא נקנתה, ואם אנחנו חינכנו אותה באתיופיה עשינו משהו כי לפי התרבות מותר לנו. עכשיו כשאנחנו כועסים, רוצים מקום להעביר את הכעס שלנו. אם היה לנו מקום להעביר את הכעס ולהסביר מה קרה לנו, למה עשינו את זה, זה באמת יכול לעזור לנו'. 'זה לא כמו באתיופיה שאני כועס עם האישה שלי, הולך להעביר את הכעס שלי אצל המשפחה, אצל הדודה, אצל אנשים שלנו. פה אנחנו מאוד מאוד פוחדים, אז מבקשים מקום, יום יומיים אפילו ואנחנו יכולים לחזור לשגרה שלנו'. את זה אני ביקשתי, אבל לא קיבלנו מענה.

ממי ביקשת את זה?

בזמנו משרד העבודה והרווחה, ביקשתי כשהקמתי את קבוצת הגברים. נכון, אם יהיה לנו מקום כזה, יכולים לשבת איתם, 'מה קרה לך, למה עשית את זה, מה גרם לך'. זה יכול להרגיע אותו ולאט לאט אנחנו יכולים ללמד אותם. אבל לדבר הזה אין מענה ובכל זאת העירייה והעובדים הסוציאליים, לשכת הרווחה עושים את כל מה שאפשר לעשות כדי להרגיע את נושא האלימות.

תודה.

אני רוצה לשאול את נציג המשרד לביטחון פנים, שנמצא פה, רב פקד אברהם מבורך, אם יש נתונים קודם כל שאופייניים לאוכלוסיית העולים, ובייחוד עם דגש על הנושא של מקרי האלימות במשפחה.

מבחינת עולים, כפי שהוזכר כאן, אנחנו מטפלים בעולים מכל המדינות שנמצאים בגזרת התחנה או בעיר. מבחינת הנתונים, הם לא חורגים באופן מיוחד בהשוואה לנתונים הכלליים. מה שכן, יש מאפיינים של אלימות במשפחה שהם רלוונטיים לעולים בלבד. הנושא של השכרות בא כאן לידי ביטוי גם בקרב העולים מחבר העמים וגם מאתיופיה.

אני בכל זאת רוצה להגיד כמה משפטים. אנחנו נתקלים בהרבה מאוד מקרים של ילדים שמסתבכים בפלילים הרבה פעמים בשל בעיות כלכליות. לפני כשבוע בערך נתקלתי באירוע, במקרה הייתי קצין תורן בתחנה, שילדים בני 12-13 פרצו למתקן חינוכי בשביל לקחת משם אוכל. נכון שמבחינה עובדתית יש כאן בעיה חוקית של השגת גבול, פריצה וכולי, אבל כשמסתכלים על הנסיבות שבגינן בסופו של דבר הגיעו למצב שאליו הם הגיעו, זה קצת טרגי, בעייתי. בכלל העניין הזה די שכיח. אולי זה לא תחום שאני אמור להתעסק בו, בכל זאת אני אגיד כמה משפטים בהקשר הזה. אני חושב שהטיפול צריך להתמקד בשני היבטים. אחד זה הנושא של אכיפה. בסופו של דבר זה הדבר הכי קל, כמשטרה, והטיפול בבעיה לאחר קרות המקרה, אבל צריך דווקא להתמקד בהיבט של המניעה, והמניעה צריכה להיות תוך שילוב של כלל משרדי הממשלה. בהחלט הנושא של התעסוקה הוא דבר מאוד מרכזי בעיניי. פעם אחת זה יוצר איזה שהוא מצב של תדמית וביטחון עצמי בקרב האנשים שעוקרים את עצמם ממדינות מוצאם ומגיעים לארץ חדשה, והדבר הזה הוא לא פשוט ובהקשר הזה זה יוצר גם תדמית וביטוי וגם ביטחון בקרב העולים וגם בקרב הילדים. אם אנחנו מוצאים להם מסגרות חינוכיות, בעיקר אחרי שעות בית הספר, אז אם הם יהיו עסוקים בעצמם, הם יעסיקו אותנו פחות. אלה שני דברים שקשורים בנושא תעסוקה. תעסוקה, פרנסה להורים, שיביאו פרנסה הביתה והנושא של מציאת תעסוקה לילדים אחרי שעות בתי הספר.

אני חושב שגם הנושא של הסברה בנושא תכנון משפחה. אני חושב שזה דבר מאוד רלוונטי למשפחות ולעלייה האתיופית למשל. אני נמצא במקום שהכי קל לי להגיד את זה, מאחר שאני גם יוצא חלציה. אני חושב שתכנון המשפחה זה דבר מאוד חשוב, אני מתכוון לעניין הזה שאנחנו נמצאים במדינה שאם אין לך יכולת לתת תנאים מתאימים לילדים שלך, אז אתה לא יכול להביא ילדים בלי סוף, ובהקשר הזה, אני לא יודע מי מטפל בזה, אבל העניין של ההסברה הוא חשוב. אם אני כהורה יכול אחרי הסבר בנושא הזה לחשוב אם כן להביא ילדים או לא להביא ילדים, יש לי 6, 5, 7, 8, אז זו נקודה שאני חושב שהיא חשובה.

הדבר הנוסף זה הנושא של ביזור. אם בסופו של תהליך גורם לאנשים לבוא ולהתגורר בגלל העניין של המנטליות להתקבץ במקום אחד, ולנו, כמדינה או כרשות, יש מסוגלות ויכולת לבזר את האנשים האלה באמצעות חסימת משכנתאות ודברים מהסוג הזה, מה שקורה בדרך כלל, אז בהחלט אפשר לעשות את זה. באמצעות כדאיות, אם תקנה במקום אחר, המשכנתא תעלה או תגדל, או משהו בסגנון הזה, ולמעשה בצורה כזאת יהיה ניתן לעשות ביזור נכון והטמעה של הקהילה.

עד כאן, תודה.

תודה.

לפני שניתן לחברת מועצת העיר, דר' נגוסה, אתה היית איתנו בסיור היום?

כן.

היום הרי העיר סגורה מבחינת המענק של משרד הקליטה.

לא העיר, רק רמת אליהו.

ברמת אליהו, כשנמכרות דירות, מי רוכש אותן? גם יוצאי העדה?

בהחלט כן. בשלב הזה, בגלל שרמת אליהו נסגרה ובסדר של א' עולים לא כל כך קונים שם, כי הכסף לא מספיק, המשכנתא, כי את המשכנתא הקיימת מורידים בגלל שזה לא א', ולכן הסיכוי שהעולים יקנו ברמת אליהו קלוש מאוד.

אבל אני רוצה באמת בדרך הזו להתייחס לעניין ולשאול את המערכת העירונית, בעניין פיזור גני הילדים. אני קודם כל מברך באמת את עיריית ראשון לציון בעניין פיזור הילדים בבתי הספר. אני חושב שעשיתם מאמץ לפזר את הילדים וזה ממש טוב, כך גם אתם יכולים לפזר את גני הילדים. אני הבנתי שהמגבלות היא לא כספית, המגבלה זה בגלל ההורים. השאלה שאני שואל, כי תמיד הסברה ולחנך את ההורים זה הפתרון, האם יש לכם תכנית או פרויקט כדי להתמודד עם המגבלה הזו? דהיינו האם אתם עושים סדנאות להסברה להורים על מנת להסביר להם את היתרון והחיסרון בריכוז של הילדים?

הדבר השני, אלימות בקרב הנוער היא מאוד קריטית וכולנו מודאגים מזה ואני חושב שזה בקרב הקהילה מה שאני קורא לו פצצה מתקתקת מבחינה חברתית. האם העירייה עושה תכניות על מנת למנוע? שמענו מביטחון הפנים, עניין המניעה מאוד חשובה. האם העירייה עושה את זה? יש תכניות אחרי הצהריים, חינוך לא פורמלי, כדי להעסיק את הנוער בחינוך במקום שישתוללו?

תודה רבה.

הפטם, בבקשה.

לתקן אותך, אדון נגוסה, בתי הספר הם לא כאלה מפוזרים. 90% מתיכון מקיף ב' כמעט רובו ככולו בני הקהילה. מעלה שמונה, תיכון---

זה ממש לא נכון.

יש לי הצעה לסדר. סליחה, הפטם, תפני את הדברים אליי כיושב ראש הוועדה, לראש העיר את פונה הרבה, ואנחנו נשאל את הנציגים של העירייה על השאלות שאת מעלה ונקבל תשובות, אבל תעלי אותם כנושא לבירור ולא כדבר שאת רוצה כרגע להיכנס לעימות עם ראש העיר.

אני לא נכנסת לעימות עם ראש העיר, אני מציגה את העובדות. אני אומרת, כאשר מסיעים, זה לא רק להוציא אותם מחוץ לעיר, אלא לפזר ולשלב אותם באמת בכל בתי הספר הריאליים ברמה שתאפשר אינטגרציה. בית ספר מעלה שמונה, בית ספר סיני, הראל, הילדים מוסעים מרמת אליהו והתנאים לא הכי פשוטים, אני באה ואני דורשת מהוועדה לעשות בדיקה מעמיקה האם אכן הילדים כאשר הם מוסעים בבוקר, האם ההסעות בטוחות, האם באוטובוסים יש מספיק חגורות, אם יש מלווים, כאשר יוצאים גם מרמת אליהו. אלה הדברים, לא רק להוציא אותם.

כאשר אני באה ואני אומרת, נכון, צריך לעשות עבודה מעמיקה בחינוך להורים, כאשר אני מדברת על ההורים, יותר סדנאות. כפי שהוצג פה, אין שום בעיה לכאורה, יש מענה והכל מצוין, אבל אנחנו יודעים בשטח כמה המציאות היא קשה. גם בתכנית חומש, אני פה על הבמה הזו זעקתי לא פעם ולא פעמיים בנושא של הזנה בבתי ספר, בתכנית חומש, אנא, בבקשה, החינוך זה הדור הבא. אני הייתי עולה, אם לא הייתי מקבלת חינוך טוב לא הייתי פה. הילדים של היום אלה האזרחים של מחר, לכן אני חושבת שפה בראשון אנחנו לא עניים, תודה לאל הרשות חזקה, אבל צריך לתעל ולעשות את העבודה נכונה ואמיתית. אני אומרת, אם יש הצעות, גם אם אני לא איתך בקואליציה, כאשר אני מציעה, אני מציעה עבודה אמיתית, תאמין לי, דב, אמיתית ומקצועית. כאשר אני באה ואני אומרת 'בוא נעשה דיון על רצח, נשים שנרצחו', לא התכוונתי לפוליטיקה. תאמין לי, זה לא פוליטיקה, פוליטיקה זה אמצעי ולא מטרה. לכן אני באה ואני אומרת, אנחנו מדברים על שמגלות', יש מספיק בתוך הקהילה חכמים שיודעים ומבינים ויכולים לטפל בבעיות, אבל כשלא מתייחסים ועושים לבני הקהילה, הם באמת דור המדבר והם לא מבינים. אנחנו יודעים שפה זו הבעיה, הבעיה האמיתית היא שצריך להתייחס---

תודה.

רק נתונים, אם אפשר. מי שאומר 90% במקיף ב', הוא לא יודע מה הוא מדבר. במקיף ב' יש שני מרכיבים, חטיבת ביניים ותיכון. בחטיבת הביניים 60% יוצאי אתיופיה, ובתיכון 40% יוצאי אתיופיה. זאת אומרת אנחנו בממוצע 50%, רחוקים מאוד מהמספר 90%. אגב, מקיף ב' קיבל את פרס החינוך הדתי לאומי על הישגיו בבגרות, למרות הסיטואציה הזאת, כאשר מבחינתנו הוא בית ספר שעושה מעל ומעבר.

בגני הילדים, אמרתי מקודם. תיקון טעות. אמרתי שבשנה שעברה היו 60 ומשהו. בשנה שעברה הצלחנו להוציא 26 ילדים, השנה הצלחנו להוציא 71 ילדים, פי שלוש. מתוך 199 ילדים ברמת אליהו באופן כללי, 71 יצאו. זאת אומרת זה כבר שיעור שעולה על שליש, זו כמות נכבדה.

רוצים לשמוע מה עושים בקטע של סדנאות וכן הלאה? נמצאת פה מנהלת אגף לחינוך קדם יסודי, היא יכולה להגיד מה אנחנו עושים בשביל לנסות לשכנע אותם, אם תרצו לשמוע.

תודה.

סגן ראש העיר, דוד ביטן, בבקשה.

אם אפשר להוציא מהחברתי לפיזי. בוועדה הקודמת דיברנו על כך שאם אנחנו רוצים להשפיע בתוך המתחם הפרטי, איפה שבאמת יש בעיות, שגם יכולות לסייע במישור החברתי בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים לעשות את זה כי החוק לא מתיר לנו ומשרד הפנים לא מאשר לנו תב"ע לעניין הזה. פה אנחנו צריכים את העזרה של הוועדה, לעשות איזה שהוא תיקון שיאפשר לנו להיכנס פנימה, איפה שאנחנו חייבים.

אני מוכרח להגיד, אם תרשה לי, דוד, שיש פריצת דרך. חלק מהבעיות ברמת אליהו הן בעיות ביוב ומים, שנמצאות אצל תאגיד המים והביוב. אנחנו ביקשנו שיאפשר לנו הממונה על התאגידים ברשות המים אישור מיוחד לטפל בביוב ובמים במתחם הפרטי בסדרה של בניינים ברמת אליהו. ביום חמישי, עוד לא ראיתי את זה כתוב, בישרו לי שהוא אישר את זה, אפילו הוא מעודד את הדבר הזה. אתם יודעים שהולך להיות שינוי של ההתייחסות בין העיריות ובין התאגידים, ככל שהכסף של התאגידים והרווחים שלהם יועברו באמת, לפי המתכונת שמתגבשת, לתוך הרשויות, אנחנו כרשות נוכל לפעול יותר במסגרת העירונית, אבל באמת אנחנו צריכים את האישור של משרד הפנים.

עד איפה אתה יכול להיכנס?

אני היום לא יכול להיכנס לחצר בכלל. מה שהוא אפשר לנו עכשיו זה להיכנס במקומות ספציפיים וזו פריצת דרך, להיכנס לתוך השטח הפרטי ולטפל בביוב. זה תקדים.

תן לו את הדוגמה של הבניין של הטרמיטים, למשל, שאנחנו לא יכולים לעשות כלום.

יש פרויקט שיקום שכונות, דוד, שיש שם תקציב מוגבל, אבל הוא כן מאפשר---

לא, אבל למשל יש בניין שהטרמיטים אכלו ואוכלים אותו לגמרי, וכל הבניין כמעט הוא אתיופים. זאת אומרת אין להם את האפשרות לעשות שום דבר שם ועוד מעט הבניין יתמוטט. גם אם אנחנו רוצים להשקיע... יש לנו בניין אחר שההרחבות של שיקום שכונות הסיטו את הבניין, מתחיל להיות רווח---

כן, ראינו את זה.

אלה דברים שאנחנו יכולים להיכנס פנימה, בהשקעה קטנה, ולתקן את זה, לטפל בזה.

בעקבות הביקור פה, גם בעקבות מקום אחד או שניים שביקשנו, הנושא הזה הועלה. הבעיה איך להיכנס לתוך החצר או לתוך הבית.

במקרים נדירים, לא בכל מקרה.

ואז כבר פנינו למשרד הפנים, יש לנו כבר התפתחות איתם לקבל תשובה עקרונית. אם לא, יכול להיות שאנחנו נצטרך לחשוב על פתרון. אני אומר לך, מעדות אישית, שר הפנים אמר לי שהוא רוצה לאשר את זה, הפקידות לא מאשרת את זה בשום צורה, היועץ המשפטי של המשרד---

יש חוק, אתם יכולים לחוקק חוק ונגמר הסיפור.

זו בדיוק הנקודה. אמרנו לו, או שתפתרו את זה אתם, שאנחנו נוכל במקרים חריגים לאפשר לראש העיר... החשש שלהם כל הזמן שראש העיר ינצל את זה פוליטית ויעשה הון פוליטי בבתים האלה.

אז עושים הגדרות של איזה מקרים יכולים להיות, מגדירים את זה וזהו.

יפה. אנחנו, כוועדה, דוד, היושב ראש יזמן ועדה ונקבל תשובה ממשרד הפנים. יכול להיות שאם לא, נצטרך לחשוב על חקיקה שאנחנו נבוא ונילחם נגד המשרד. בקטע הזה, יש פה רצון, הבעיה זה הייעוץ המשפטי של המשרד שלא מאשר את זה.

יש חקיקה, אבל אפשר לקבוע קריטריונים איפה עושים את זה. כמו שעושים קדיחות, כמו שעושים כל דבר אחר שמסדירים אותו כשיש חשש ל---

תאמין לי שפתרון בעיות פיזיות לפעמים גם פותר בעיות חברתיות.

בוודאי.

בקטע הזה של פתרון הבעיות הפיזיות. חלק מהדברים שאנחנו מנסים לעשות, בשביל לשנות את הכיוון, חוץ מפרויקטים של פינוי-בינוי, אנחנו מנסים לשכנע, סוף סוף הצלחנו, את המכללה למינהל להקים את החוג לעיצוב פנים שלה בתוך בית ספר שננטש בתוך רמת אליהו, זה ממש באזור הצפוני של השכונה, שמכיל אוכלוסייה יותר גבוהה של יוצאי אתיופיה. אנחנו מניחים שזה יעשה שם איזה שהוא שינוי בתוך השכונה.

מצוין. תודה.

רצית להתייחס, גברתי.

כן, אני מבקשת להתייחס לנושא של פיזור ילדים בגני ילדים. המתכון להצלחה זה השיתוף של התושבים, שזה העולים החדשים, כולל הוותיקים. שזה אומר עבודה מאוד מאוד יסודית, הן עם הפעילים, הן עם ההורים, לקחת גם ילדים ששולבו בגנים משולבים, הצלחות, כולל האגף לקדם יסודי והמפקחות שבעצם העבודה היתה לא קלה. לכן גם מה שכבוד ראש העיר הציג, ממספר של 20 משולבים והכפלנו את זה, זה בזכות עבודה מאוד מאוד יסודית, הסברה, ואנחנו עושים את זה ברמה עירונית בקיץ, בסיום שנת הלימודים, לקראת ההרשמות, על מנת לעודד אותם, שאם באתיופיה בשביל חינוך טוב ההורים היו שולחים את ילדיהם מרחקים ברגל, קל וחומר כשהרשות בעצם מציבה ואומרת 'בואו, יש נכונות ורצון וזה לטובתכם'.

באשר לנושא של הקטנה או מה עושים בנושא של אלימות במשפחה. אני חושבת, כעיר וכמוקד קליטה, כשותפים עם כל האגפים המקצועיים, אנחנו יושבים על המדוכה, אנחנו כל הזמן מפתחים תכניות ומעבר למה שתואר פה, אנחנו למשל הולכים להביא הצגה בחודש הבא, בנושא של ידיים זרות. זאת אומרת אלימות במשפחה, התייחסות לקולו של הגבר. רחל תיארה את מעמדו של הגבר מאתיופיה לארץ, ממצב של מלך בעצם הוא הפך, הייתי אומרת, תסלחו לי שאני לא משתמשת במינוח המקצועי, לסמרטוט. אנחנו רוצים לקחת את הכוחות מהמקום הטוב, מה ניתן לעשות, איך אפשר בעצם בשיתוף פעולה כן לבנות את התא המשפחתי.

דבר נוסף, מבחינת פיזור. זה שרמת אליהו נסגרה מבחינת קליטה, אני חושבת שזה דבר טוב, לדורי דורות. העולים כיום, גם אם המשכנתא שהם מקבלים, לא מספיקה להם לקנות באזורים המבוססים, לטווח הרחוק זה מאוד אידיאלי וצריך להגדיל את המשכנתאות על מנת שיוכלו---

יש לי שאלה, מי קונה דירות היום? אם היום זוג החליט למכור את הדירה שלו ולעבור למקום אחר, מי יקנה את הדירה שלו?

לרוב זה העולים החדשים.

שקונים בלי המענק.

בדיוק. הוותיקים יוצאים ובעצם העולים החדשים נכנסים. לכן זה שרמת אליהו כשכונה נסגרה, או לא מתאפשר לקבל את המענק, אני חושבת שזה לקליטה טובה של הקהילה בעיר.

תודה.

כן, תודה, גב' שושנה בן דור.

אנחנו פה מפעילים תכנית אחת בבית ספר ישורון, כפי שגילה אמרה, ואם כבר מדברים על הנושא של הסמכות ההורית והמעמד של הגבר. מה שאנחנו רואים, אני מודה, הפילוסופיה החינוכית שלנו היא שיש ללמד את הילדים איפה שהם נמצאים. בין שמדובר בריכוז גבוה בבית הספר, בין שמדובר בריכוז נמוך באותו בית ספר, אפשר להביא את הילדים להצלחה ניכרת באמצעים הנכונים. יחד עם זאת, מה שאנחנו רואים פה, ואני חושבת שצריכים לתת את הדעת, הוא הנושא של הסמכות ההורית בכלל. יכול להיות שזה מתחיל מהאבא במשפחה, אבל יכול להיות שזה נושא של שני ההורים ביחד. בניית התא המשפחתי, כאשר להורים יש סמכות לילדים, וכאשר החינוך עומד במקום ראשון מבחינת סדר העדיפויות, גם של ההורים וגם של הילדים, הוא גם נושא שאני חושבת שצריכים מאוד לעבוד עליו פה בראשון לציון.

תודה.

כן, בבקשה?

רציתי להגיד מלה אחת בנושא גני הילדים. נכון שיש הרבה בעיות, אבל בכל זאת אני חושבת שאנחנו צריכים להסביר שזו האחריות של ההורים. לגבי גני הילדים, שמעתי שיש גן רק לאתיופים, יצרתי קשר עם שלומית, עם האגף לרישום ילדים, עשינו אספת הורים ודיברנו איתם, מי שרוצה לשלב את הילדים שלו, אנחנו יכולים לקחת אותם בהסעה לכל הגנים שנמצאים באזור. אני עשיתי סיור עם שלומית בקרית ראשון, בכל האזור של רמת אליהו, גן גן, חיפשנו את הילדים שההורים רוצים שהילדים שלהם ישולבו בגנים שיש בהם ילדים ותיקים. עשינו. מה שאני רוצה להגיד, נכון, בוועדה נמצאים נציגי הקהילה, לשבת עם ההורים, לדבר איתם, אם באמת הם רוצים לשלב את הילדים שלהם, אם באמת רוצים את האינטגרציה, אני חושבת שפה בעירייה יש מענה, אנחנו יכולים לקחת אותם ממקום למקום, כמו שעשינו בעבר. אני מבטיחה לעשות את זה גם.

תודה.

כן, בבקשה.

אני מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי ואני שותפה לכל התהליכים של שילוב הילדים מהעדה האתיופית בגני הילדים שמרביתם ילידי הארץ.

אני רוצה להגיד שלפני השילוב אנחנו קיימנו מפגשים גדולים עם העדה, עם ההורים, זימנו אותם לשלושה מפגשים גדולים לפני הרישום, בנוכחות המפקחות והמדריכות ואני וכל הצוות הנכבד שיושב כאן ודיברנו על לבם וזה היה מתוך בחירה. אחר כך קיימנו ישיבת הפקת לקחים, אחרי השילוב, לשאול את הגננות האם השילוב הוא נכון, זאת שאלה שנשאלה---

מה יקרה בשנה הבאה?

אנחנו ממשיכים לשלב. בוועדה שקיימנו, עם נציגי הקהילה ועם המפקחות ועם הגננות, שמענו עדויות על שילוב מאוד מאוד מוצלח ושילוב מוצלח בעינינו זה לא שהילד בא לגן והוא נוכח בגן ואחר כך הוא הולך הביתה והוא נמצא בקהילה שלו, אלא שילוב מוצלח זה שילוב שהוא מוזמן אחר הצהריים למסיבות יום הולדת והוא מוזמן על ידי ההורים לחברים שהם בשכונה, שילבנו אותם בשכונות הכי חזקות בעיר, פרס נובל, שכונת משולש ז'בוטינסקי, נאות שקמה, נאות אשלים, שם שילבנו.

אבל אני רוצה להקשות עלייך. אנחנו נמצאים עכשיו בחודש יוני. איפה שאני גר, אנחנו יודעים לאיזה גנים שלושת ילדיי יילכו, השאלה מה הצפי שלכם לשנת הלימודים הבאה.

הצפי שלנו לא יורד מה-70 ילדים. מה שבוועדה הוחלט והומלץ, שילדים בני 3, אפילו פחות מ-3, הם רק בשנתון 3, לפעמים הם בני שנתיים ו-10, 11 חודשים, הומלץ שבשנת הלימודים הבאה הם לא יועברו בהסעות, כי זה מאוד מאוד לא פשוט. ההסעות שלנו הן בטוחות, יש בוסטרים, קנינו, העירייה רכשה בוסטרים למען הילדים כדי שהם יועברו בצורה הכי בטוחה, אז אני לא יודעת על מה דיברת. אם את אומרת לי לא, אז אני רוצה לבדוק את זה שוב, כי זה מה שעשינו בשנה שעברה ואולי לא מקיימים את זה.

אנחנו עבדנו ביחד ואת יודעת בדיוק שכשאני אומרת משהו אני בודקת אותו מיליון פעמים ואני לא אומרת אותו סתם.

אוקי, אני אבדוק את זה שוב, אני מבטיחה.

לגבי השילוב של הילדים, אנחנו עשינו את זה בהסכמה מלאה של ההורים ובהבנה שהשילוב הוא הדבר הנכון ביותר לפי מה שהחלטנו עם כולם, לא בהחלטה של שולמית.

לקראת סיום, ממלא מקום ראש העיר, מר ודים קורפצ'וב, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד, אדוני יושב ראש הוועדה, תגיד, זה רק מה שמעניין אותך? רק הקהילה האתיופית בראשון? או בכלל עולים?

מעניין בכלל, אבל אני מתרשם שהמצוקות הן---

אבל אני רוצה להגיד לך ש---

זה לא נכון לחלוטין, המצוקות הן לא של אתיופים. מיליונים שזורמים על 2,000 איש מול 43,000 דוברי רוסית ששם לא נותנים כלום כמעט והמצוקות הן שם, הם לא אצל יוצאי אתיופיה. נוח לתקשורת זה האתיופים---

דר' זרחין, אני ראיתי את הנתונים שהציגו בפנינו אנשי העירייה ומבחינת מספר בכסף, שמושקעים תקציבים גם בעולים מחבר העמים.

אבל אנחנו כל הזמן מדברים על הקהילה האתיופית. אני רוצה להגיד לך, לא רק הקהילה האתיופית או רוסים או מישהו אחר. כמו שעיריית ראשון לציון משקיעה בעולים, אני לא חושב שיש עוד עירייה שחושבת כמו שאנחנו חושבים, וכל התקציבים, חוץ מהתקציבים של משרד הקליטה, חינוך ורווחה, רק עיריית ראשון משקיעה המון. אתה ראית את הדברים, דוגמה, ל-6,000 בקהילה אתיופים, אנחנו עושים מקסימום ויותר ממקסימום, יש מועדון, יש בית כנסת ולא אחד---

ודים, אין בית כנסת.

אני רוצה להגיד שכמו שאנחנו עובדים בחינוך---

לא, זה שקר וכזב.

בחברה העירונית וברווחה, אני לא חושב שיש עוד עיריות שמשקיעות כל כך הרבה ואתם, סליחה, עושים פרובוקציות כל הזמן. על מה? אני שואל, על מה אתם עושים? מה מפריע לכם ומה לא מספיק? תגיד לי, מה לא מספיק?

---שלושה גנים נפרדים.

אני לא יודע למה אתם רגילים, אני מבחינתי אוציא את כל מי שלא מדבר ברשות דיבור. זו ועדה של הכנסת, לכולם נתתי להיכנס ולהשתתף בוועדה, אבל לא נאפשר פה את חילופי הדברים. ממלא מקום ראש העיר מדבר, הוא יסיים, מי שירצה להעיר, נאפשר לו להעיר. בבקשה, ודים.

קודם כל, אנחנו נותנים כל כך המון הנחות לדוגמה בחברה העירונית. אתם אומרים שצריך להיות חינוך בלתי פורמלי. מה, אין חינוך בלתי פורמלי לאתיופים? אין לנו חוגים בספורט לאתיופים? אין לנו תכניות באגף הנוער? אין תכניות ברשות למלחמה בסמים? ברווחה? תבדקו טוב מאוד, הכי קל להגיד שמשהו לא טוב, הכי קל. למה אתם לא אומרים מה שאתם מקבלים? מה זה אתם? אנחנו.

תודה. אני רק אומר, ודים, אנחנו גם דיברנו בפעם הקודמת, נכון שמשקיעים סכומים רבים מאוד ביחס לשאר האוכלוסייה, לא רק בראשון לציון, בכלל מדינת ישראל משקיעה בקרב העדה, אבל עדיין הצרכים והפערים והבעיות הם כל כך משמעותיים שהמדינה משקיעה ואנחנו מצפים גם מהעירייה ומהחברה עצמה להשקיע באותה אוכלוסייה שצריכה את העזרה הזאת.

דר' זרחין ואחרי זה אני רוצה לשמוע מילות סיכום של חיה ושל ראש העיר. בבקשה, דר' זרחין. אתה גר פה, נכון?

אני כבר לא גר פה, גרתי כאן בעבר. אני רוצה להגיד, אדוני היושב ראש, שלי יש ספק מאוד רב במוקד לקליטת יוצאי אתיופיה, דבריה של זיוה ואחרים, ולהפרדה כל כך, כי כשאתה יוצא לרחוב לפגוש בני נוער, אין הפרדה בין יוצאי אתיופיה ואחרים. כולם מסתובבים יחד ועושים יחד. בא ראש העיר לפני שנתיים, לא פחד להסתכל גם על יוצאי ברית המועצות לשעבר, לא פחד להסתכל על הבעיה שאפשר לבוא לעיר בערב ומשוטטים בני נוער, הוא פתח בעיר פרויקט שהיום תופס כמעט 2,000 בני נוער, בראשותו של דוד, שמדריכים שלו יוצאים בערב ולילה עם נוער משוטט, תופסים אותם, מביאים למועדונים שראש העיר פתח להם ועושים להם פרויקטים. תיכנס למועדונים האלה, יושבים ביחד רוסים ואתיופים, משחקים ביחד, שרים ביחד.

איפה זה?

מעונות ברכה. ותסתכל על העבודה של דוד בן שושן ברמת אליהו.

תיכנס למועדון, אתה רואה כ-50 נערים כל יום, כ-10, 15 יוצאי אתיופיה, כ-30 רוסים, יושבים ביחד, עושים כל הזמן ביחד. אנחנו משתפים פעולה עם אותו פרויקט.

יש בעיות בעיר, עדיין, כלפי ילדים ובני נוער. למשל אין בעיר, לפי מה שידוע לי, אולפן לעברית מסודר. האולפן היחיד שיש לתושבי העיר זה בית ספר יוהנה ז'בוטינסקי, שהוא מחוץ לעיר.

לא, לא, יש לנו בבית ספר בארי.

לילדים ונוער. אנחנו מדברים על פרויקטים, אותם פרויקטים שדיברו עליהם הרבה, לדוברי רוסית, ליוצאי ארגנטינה, לאמריקאים, שיש גם כאן בעיר, לחיזוק לימודי. כי במשפחות של עולים אחרים אין מספיק כסף וצריך לעשות את זה. ואני חושב שהעיר ראשון לציון---

אין דבר כזה, לא שמענו.

זה לא מתאים לכולם, יש הרבה פוליטיקאים שרוצים להפריד, בני נוער אתיופי בנפרד, אבל הוא לא בנפרד, הוא יחד עם כולם, ואני חושב שראש העיר לא מפחד ללכת, להשקיע משאבים בפרויקטים וזה עובד. בעיר הספורט שהיה כאן בעיר, שהיו כאן כמעט 4,000 בני נוער, היו כולם שם ולא היתה שום הפרדה. זה אומר שזה יכול לעבוד ואני חושב שבעיר ראשון לציון, בניגוד לחלק מערים אחרות, אני כן רואה שילוב. שוב, אני מדבר על נוער קצת בסיכון, אבל אתה לא רואה הפרדה, הולכים ביחד. אתה לא תראה בעיר ראשון לציון מכות בין רוסים לאתיופים, זה לא קרה אף פעם.

אני רוצה משפט סיכום, חיה.

קודם כל אני חושבת שאין סוף לתכניות שאפשר לעשות לקליטת עלייה מוצלחת. אני חושבת שיש מקום להתייחסות מיוחדת ליוצאי אתיופיה בכל ההיבטים, אם זה בהיבט התרבותי ואם זה בהיבט החברתי ואם זה בהיבט המשפחתי והתעסוקתי. הם באים מתקופה אחרת למקום שהוא עולם מערבי של המאה ה-21 ויש מקום לתת התייחסות מיוחדת וזה מה שאנחנו משתדלים ועושים. כמובן יש את ההורים שמאוד מטילים את יהבם על הממסד ובונים על כך שאנחנו נטפל בנושא של החינוך ובנושא של הצמיחה של הילדים, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אבל החלק של ההורים מאוד חשוב ואנחנו רואים את זה משלב הרישום בבתי הספר, בהמשך לנושא של גבולות לילדים וטיפוח הילדים בכל מה שקשור לצמיחה נכונה, או תואמת סביבה.

לגבי העולים מחבר העמים. גם שם יש לנו קשיים ורשות הקליטה שלנו מומחית לטפל בעולם הזה, עם הכוחות שאנחנו מעמידים. השירות של ציפורי לילה הוא סוג של שירות שמועתק מהעולם התרבותי הישראלי של מדריכי חבורות רחוב, זוה הפרויקט שאתה דיברת עליו, והוא מותאם תרבות, ולכן כל עוד אנחנו בשלב של קליטה, אנחנו חייבים להתייחס רב תרבותית. זאת אומרת, התרבות הישראלית, המורשת הישראלית, בצד ארץ המוצא.

אני רק רוצה לציין, לא עשינו הרבה מחקרים וסקרים לגבי מצב העולים בשנים האחרונות אבל היה אחד מאוד משמעותי והוא מאוד חשוב לנו ואנחנו פועלים לאורו. היה מחקר של מכון גרטנר שבדק נושא של קשר וזיקה של בני הנוער יוצאי חבר העמים למדינת ישראל והרצון להתגייס לצבא הגנה לישראל, לשרת, להישאר כאן. התוצאות היו עגומות והצורך שלנו בפעילות סביב נושא של אהבת הארץ, החיבור למקום, בא גם בשירותים שאנחנו נותנים וגם בפעילות ממשית בנושא של אהבת הארץ, היכרות עם הארץ, היכרות עם התרבות הישראלית והיהודית.

אני תושב העיר מזה 20 שנה, אני בוגר אנקורי ראשון לציון, בית ספר פרטי, בוגר סיירת גולני, אני כיום מנהל מחסן. אני פעיל מזה כששה חודשים במאבק נגד מר דב צור וחבריו. לא יכול להיות---

בוא ננסח את זה, המאבק למען משהו.

לא, הוא הגדיר את זה נורא נכון. המאבק נגד דב צור וחבריו.

אני חושב שצריך להיות חיובי גם במאבקים.

דב צור, אנחנו ביקשנו ממנו, אנחנו עשינו כתשע הפגנות כאן במהלך החמישה חודשים---

למען מה? אני לא גר בעיר, אני לא יודע.

אנחנו דורשים חינוך שוויוני. מר דב צור, אנחנו כאן בזכות, אנחנו לא בחסד.

סליחה, אני לא מכיר את הסוגיות---

לגבי הנתון של נוער יוצא צבא, שהוא נמוך, אני יכול להגיד, 90%---

יאסו, אני רוצה שתסביר לי, אתה אומר חינוך שוויוני, אני לא מבין למה אתה מתכוון.

כשאני אומר 'חינוך שוויוני', אני מתכוון לזה שיהיה פיזור של תלמידים יוצאי אתיופיה, פיזור בגנים, שישתלבו, אנחנו דורשים אינטגרציה, שילוב בחברה הישראלית, לא יכול להיות ששלושה גנים פועלים מזה כשלוש שנים, שנה אחרי שנה אנחנו בודקים את הנושא הזה ואין שינוי, אותם גנים פועלים, איך שהם פועלים. מבחינתי זה הקש ששבר את גב הגמל. מפה זו לא האחריות של ההורים, הגנים האלה הם בחסות עיריית ראשון לציון, לא יכולים לבוא ולהטיל את העניין על ההורים כאילו זה באשמתם וכאילו זה אשמת... זו לא אשמת ההורים.

מה אתה מציע?

יש לך פה קהילה.

אתה לא הקהילה, אתה אחד, מה אתה מציע לעשות?

יש לך פה קהילה, עם כל הכבוד לפרויקטים האלה שאתם מתיימרים, הנייר סובל הכל, פרויקט עצמאות וכל מיני פרויקטים שאני שומע פה. אני לא יודע, אני גם לא שמעתי על חלקם, אני לא יודע על מה אתם בכלל מדברים, כי אני חי את השטח, אני חי את המציאות, מר דב צור.

יאסו, מה אתה מציע? שאלה רגע אליך, אתה היום תהיה ראש עיריית ראשון לציון, ליום אחד.

בעזרת ה', זה יהיה.

מה אתה היית עושה לגבי שלושת הגנים האלה?

מר יונה להב, ראש עיריית חיפה, גם אצלו היה את המקרה הזה, הוא לקח את גני הילדים האלה ופיזר אותם, לא חיכה להוראה של ההורים.

בלי הסכמה של ההורים?

הוא פיזר. תבדוק את זה, מר דב צור.

בלי הסכמה של ההורים? אני שואל, תגיד לי.

תבדוק את זה. ברור שהוא שכנע אותם, אבל אפשר לשכנע אותם. אם אתה מסדר הסעה לילדים, אם אתה מסדר---

תשכנע אותם, יש להם הסעה.

אין הסעה.

אם אתם אומרים שיש הסעה, קל וחומר שהדבר הזה לא הגיוני, לא נתפס.

הוא לא נתפס, מה לעשות.

הוא לא נתפס? למה?

תשכנע אותם. מה אתה חושב, שאנחנו לא רוצים?

זו לא אשמת ההורים, דב צור. אתה לא עשית מספיק בנושא. עיריית ראשון לציון לא עשתה מספיק בנושא ואני אישית שמעתי מספר הורים שאמרו לי שבעצם... עצם העובדה שיש לך הורים צברים ישראליים, מה הם עושים, הם משנים כתובת אפקטיבית. הם משנים את הכתובת של ההורים שלהם, אתה הולך למשרד הפנים, משנה את הכתובת ואז אזור הרישום שלך במקום אחר. מה זה יוצר? זה יוצר ריכוזיות.

יאסו, אני הבנתי את מה שאתה אומר, הטענה שלך היא לגיטימית, אתה בא ואתה אומר שאתה מצפה מהעירייה לסגור את הגנים האלה. זו השורה התחתונה. זו טענה לגיטימית---

הוא לא אמר לסגור.

לסגור אותם.

לסגור את הגנים האלה ואז לא תהיה חלופה אחרת והם יהיו חייבים להיות מפוזרים ברחבי העיר. טענה לגיטימית, השמעת אותה, תודה.

אני רוצה לבקש לקראת סיום מראש העיר משפט סיכום.

הטיפול בנושאים של עלייה הוא לא טיפול רק בתחום אחד, הוא באמת רב תחומי. זה לא רק גן ילדים, זה לא רק החינוך הלא פורמלי, זה לא רק מבנים. באמת זה טיפול כוללני בהרבה מאוד תחומים. לצערי יש יותר מדי תכניות ואנחנו לא תמיד מחברים כל הדברים. בשביל לראות תמונה אחת כוללת, ביקשתי מחיה שתרכז באמת עבודה כזאת והיא נעשתה, בשביל לנסות לעשות סדר, שלא נשפוך... כי יש הרגשה לפעמים שאנחנו שופכים יותר מדי כסף אבל לא מסודרים באיפה אנחנו שופכים אותו ואם אנחנו מוציאים ממנו גם את המיטב או חלק מהבעיות שלנו, שאנחנו מפעילים תכניות כאלה, שאנחנו לא בוחנים אותן. אם אתה עושה תכנית שאין לה מדידה, וחלק מהתכניות שלנו הן חסרות מדידה, אתה לא יודע אף פעם. אז עושים תכנית חומש, אז מה? איך אני מבקר אותה? איך אני רואה אותה? ואנחנו מנסים, בתכניות שאנחנו עושים בעיר, כן ללכת ולראות את האפקטיביות ולראות שבאמת כנגד העלות אנחנו מקבלים תוצאה ישירה, טובה.

אז הטיפול הוא בסדרה גדולה של היבטים. בתחום הפיזי, דיברתי על הבנייה שמתוכננת ברמת אליהו, מתכננים גם פינוי-בינוי וגם טיפול במגזר הציבורי. חלק גדול מההשקעות שאנחנו עושים בעיר מכוונות לשכונה הזאת. אני נוסע לגן מנשה ברמת אליהו ואני רואה את הרמה של הגן, זה גן שהנחיתי לעשות אותו ברמה של הגן הכי מפואר בראשון לציון. אתה רואה שאנחנו משקיעים שם, אתה רואה את האוכלוסייה, רובה של יוצאי אתיופיה כי היא גרה בסביבה, באה ונהנית מהשירות הזה. במתנ"ס רמת אליהו, מישהו אמר שאין חינוך לא פורמלי. מתנ"ס רמת אליהו שמתוקצב באופן מאוד מאוד נדיב על ידי עיריית ראשון לציון, למרות שהיא לא חייבת את זה. יש פעילות אדירה, בעיקר ליוצאי אתיופיה, אנחנו מתגמלים אותם, כולל תוספות של השתתפות בחוגים כדי שהם יוכלו לתת את ההנחות ההולמות, כדי שלא יהיה ילד חס וחלילה בראשון לציון שבגלל בעיה של כסף לא יוכל להשתתף. אם אני אצטרך לקבל החלטה איפה אני עושה מגרש ודשא סינתטי, אני מדבר על החלטות שאנחנו מקבלים יום יום, ותכננתי לעשות אותו בקרית ראשון, כי שם מצב המגרש הכי גרוע, קיבלתי החלטה לשנות את המקום ולעשות אותו במגרש הספורט של רמת אליהו משום שרוב קבוצות הכדורגל שמשחקות במגרש רמת אליהו אלה קבוצות שמורכבות מבני יוצאי אתיופיה.

זאת מערכת השיקולים שאנחנו מפעילים. יש כאלה שלא רואים את כל התמונה, אני מבין. נדבר על בתי כנסת. אין בראשון נכון להיום אף בית כנסת שמיועד לקהילת יוצאי אתיופיה, יש שלושה בתי כנסת מתוקצבים בתהליך קבלת היתר בנייה, שלושה בבת אחת, לא אחד. אין עיר בארץ, אני מבטיח, תל אביב, ירושלים, לא משנה, שהחליטה בהחלטת מעשה לעדה מסוימת להקים שלושה בתי כנסת מלאים על חשבונה, מהמסד עד הטפחות. אני לא הבטחתי לאף אחד דבר כזה, עשיתי את זה פשוט. שלושה בתי כנסת נמצאים בתהליך תכנון. אגב, אחד היה כבר מוקם אלמלא העדה בתוך עצמה, חלק מהבעיות שאנחנו מודעים, סיפרתי את זה קודם, ביקשה לפצל אותו. תכננו בית כנסת של 400, היתה כבר תכנית גמורה, היינו היום כבר אולי בתהליך עמוק של הבנייה שלו, באה העדה, אמרה 'לא, אנחנו רוצים לפצל, פה הוותיקים, פה החדשים'. לא אהבתי את הרעיון הזה, קיבלתי, פיצלנו אותו.

בהסכמה.

כן, בהסכמת שני החלקים, ברור. זה חבר המועצה טרבלסי, שהוא נציג של רמת אליהו, מכיר את הבעיות מקרוב.

לכן הטיפול הוא בסדרה גדולה של דברים. אמרתי, אנחנו, כעירייה, אני אומר את זה כהצהרה, מחויבות טוטלית, לא נפסיק לעבוד בשביל לעשות את השילוב החברתי, במיוחד של יוצאי אתיופיה שיש להם קושי יותר גדול אולי מיוצאי---

---בעיה.

אני הפרעתי לך? דו שיח זה לא איתך, אתה לא מייצג את העדה. לא אתה ולא הפטם, לא נבחרתם לייצג את העדה. יש נציגים אחרים של העדה.

מי הם?

יש בצוות, בדיוק כמוך, הגיעו אנשים אחרים. לא כולם זה אתה, מה לעשות.

סליחה, עם כל הכבוד, אנחנו ננעל את הדיון, תוכלו להמשיך בו.

לא, אנחנו לא נמשיך בו. אני לא אסגור גנים ואכפה על ילדים, שייתנו לי 17 דוגמאות של 20 יונה יהבים. לא אכפה על משפחות ללכת קילומטרים בשביל לקחת את הילדים כי אני החלטתי על איזה מדיניות. אני עושה את הדברים בהסכמה, ברוח טובה. אני מאפשר להם, מתחנן לפניכם, מתקצב אותם. אני לא אסגור גן שקרוב לילדים כי אולי האמא שם הולכת לעבוד ב-6 בבוקר ואין לה בררה אלא לקחת את הילד לגן שם, כי היא לא יכולה לחכות לאוטובוס שיבוא ב-8.

אז תעשה הסעה, כמו אתה מתיימר---

אבל היא לא יכולה לעשות את זה, כי היא יוצאת ב-6 בבוקר לעבודה. אני לא רוצה להתווכח איתך, אתה מדבר כל כך הרבה שטויות, לא רוצה להתווכח. אני לא סוגר גנים, ולכן העמדה הזאת, חבר הכנסת דנון---

---לסגור את הגנים האלה.

לכן הבקשה הזאת, אולי יש בה איזה היגיון מסוים, מבחינתי היא לא לגיטימית. אני חושב שזה שהגענו לשליש מהילדים ברמת אליהו, זה הישג גדול. אני חושב שהשילוב במקומות אחרים הוא הישג גדול. בבתי הספר הממלכתיים דתיים, יש לנו בתי ספר כאלה מורמים מעם, היותר אליטיסטיים, מה שנקרא, היום בהכתבה שלנו, אין חסימה של יוצאי אתיופיה כי אנחנו לא מאפשרים את הדבר הזה. אלה הדברים, צריכים לעשות את זה בהסכמה, ברוך, ככה אני עושה את הדברים, אני לא אעשה דברים בכפייה.

אז איך את המועדון הקהילתי?

יאסו.

אין הסכמה.

המועדון הקהילתי ליוצאי אתיופיה, לאוכלוסייה שמונה 4,000 איש? הוא לקח לנו את המועדון הקהילתי מכספי המדינה.

יאסו, אתה תגרום לי להצטער שאפשרתי לך להכניס אותך לדיון וחבל, כי אני מקפיד בכל מקום שאני הולך לפתוח את הדלתות בפני כולם.

ברשותכם אני רוצה קודם כל להודות לכולם ולהקריא את הודעת הסיכום של הוועדה. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימה את ישיבתה בעיר ראשון לציון, אחת מחמשת הערים הגדולות במדינת ישראל שבה למעלה מ-7% מהאוכלוסייה הם עולים שרובם הגדול נקלטו היטב.

הוועדה מברכת על מגמת ביזור הילדים יוצאי העדה ברחבי העיר וקוראת להגברת הפעילות בנושא חשוב זה.

הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה לקבל תשובה ברורה, תוך 30 יום, האם קיים מענה בדמות דירות המיועדות לגברים המורחקים מבתיהם, או לאו.

הוועדה פונה לשר הפנים לקבל תשובה ברורה לגבי אפשרות לסיוע שיפוץ פיזי מתקצוב עירוני.

הוועדה מודה לראש העיר, חברי מועצת העיר, כל העושים במלאכה, העמותות השונות הפועלות לרווחתם של העולים.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00