הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
31
ועדת החינוך, התרבות והספורט

12.6.11


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 425
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, י' בסיוון התשע"א (12 ביוני 2011), שעה 09:30

סיור בביה"ס הדמוקרטי המתחדש בכפר קרע ובמחנה המעפילים בעתלית

חברי הוועדה: אלכס מילר - היו"ר

עורסאן עיאדאת

מפקח המחוז למגזר הערבי, משרד החינוך

פריד גנאים


מפקח כולל, משרד החינוך

אהרן הלוי


מנהל מִנהל, חברה ונוער, מחוז חיפה, משרד החינוך

לאה יגור


מפקחת, מחוז חיפה, משרד החינוך

עופר בירד


יחידת המוזיאונים, משרד הביטחון

מסעוד עסלי


מ"מ ראש המועצה, מועצה מקומית כפר קרע

רשיד עתאמנה


מנהל מחלקת החינוך, מועצה מקומית כפר קרע

מוחמד כנענה


מזכיר המועצה, מועצה מקומית כפר קרע

דר' יוחנן דורון

רשת עתיד

עסאם מסארווה

מנהל מח' הרווחה, מועצה מקומית כפר קרע

עלי זחאלקה


מנהל בית הספר יסודי א', כפר קרע

לואי מסאלחה


מורה בביה"ס, כפר קרע

סעיד עסלי


יושב ראש ועד ההורים בבית הספר, כפר קרע

תייסיר עבד


חבר ועד ההורים בבית הספר, כפר קרע

נזאר מסאלחה

גזר המועצה, כפר קרע

נזאר עפאנה


חבר ועד ההורים, כפר קרע

רנה עפאנה


נציגה של האמהות, כפר קרע

עלימי עבד אלפתאח
ראש מועצת התלמידים בבית הספר, כפר קרע

דודיק טוקר


יו"ר ועדת החינוך בשימור אתרים

חומי נובנשטרן

סמנכ"לית המועצה לשימור אתרים

אלעד בצלאלי


מנהל מחלקת חינוך, המועצה לשימור אתרים

דקלה ליאני


רכזת השתלמויות וקורסים, המועצה לשימור אתרים

זהבית רוטנברג

מנהלת מחנה המעפילים, המועצה לשימור אתרים

איריס הרפז


המועצה לשימור אתרי מורשת

עומרי שלמון


מנכ"ל, המועצה לשימור אתרים

רחל כהן


יועצת למועצה לשימור אתרים

יעל דיאמנט


מנהלת מאגר המידע בעתלית, המועצה לשימור אתרים

רינה


מאגר המידע בעתלית, המועצה לשימור אתרים

אלעד שמיר


מנהל המערך הערבי באגודה להתנדבות

לירון וייס


דוברת הוועדה

טליה אברבוך


יועצת לחה"כ אלכס מילר

יהודית גידלי

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור בביה"ס הדמוקרטי המתחדש בכפר קרע ובמחנה המעפילים בעתלית

אנחנו נפתח את ועדת החינוך, רבותיי. אנחנו בסיור בבית ספר יסודי א' בכפר קרע. באנו לכאן לפי הזמנת מנהל בית הספר, שמענו, התרשמנו והיה חשוב, גם מבחינתי כיושב ראש ועדת החינוך של הכנסת לבקר כאן ולראות איך הדברים בשטח. באנו לסיור קצר, לא יכולנו לעשות סיור בכל מוסדות החינוך של כפר קרע, כי לוח הזמנים שלנו די מוגבל, אז אנחנו נבקר כאן, נשמע ממכם, אם יש סוגיות שונות שאתם רוצים להעלות בפנינו, ואם נצליח לסייע נסייע במה שנוכל. לא הרבה דברים הכנסת יודעת לפתור, אבל אם יש דברים מסוימים שאתם עומדים בקשר עם משרד החינוך וצריך איזה שהוא לחץ מבחינתנו, אנחנו לרשותכם ומאחוריכם.

מבחינת הצוות שלנו, אני רואה שמבין חברי הכנסת רק אני כאן, וכל השאר הם הצוות בוועדה. יש חבר'ה כאן שהם היועצים שלי פלוס אנשים מטעם משרד החינוך שהגיעו לביקור וכמובן, לפי מה שאני רואה, רוב רובם אלה הנציגים של מועצת העיר ומועצת היישוב ובית הספר.

זה לפתיחה ונשמע מה קורה, נשמע את החברים.

תרשו לי לברך את כולם, לברך את חבר הכנסת אלכס מילר, יושב ראש ועדת החינוך בכנסת, שנענה להזמנתי לבקר בבית הספר, לראות ולהתרשם גם בכלל מהיישוב שלנו. אנחנו שמחים ומברכים אותך ומברכים את כל הפמליה המצטרפת שהגיעו. אנחנו מקווים שמהסיור הזה תלמדו עלינו והדברים גם יוכלו לעזור לנו ונוכל להיעזר בכם בדברים שמציקים לנו.

בית הספר שלנו, כפי שניסיתי להסביר לך בקצרה, זה בית הספר היסודי הראשון של כפר קרע, הוא נבנה בשנת 37', אני נמנה על הבוגרים שלו. יצאתי מכאן כתלמיד כיתה ח' בשנת 66'.

מצטרף אלינו כרגע המפקח הישיר על בית הספר, מר פריד גנאים. הוא השתתף איתנו גם בישיבת ועדת החינוך שדנה בנושא השירות הלאומי בכנסת בשבוע שעבר. תיכף אנחנו נציג את החברים, יושבים איתנו כאן ועד ההורים ונציגי היישוב. כל אחד יציג את עצמו ואחר כך אנחנו נציג משהו על פעילות בית הספר ונפתח את הדיון.

(סבב נוכחות).

אני מבין שצריך לברך אתכם, אתם גלגל ההצלה של בית הספר יוהנה ז'בוטינסקי. אם אני לא טועה, אתם זכיתם במכרז.

בשלושתם.

אני מקווה מאוד שתצליחו שם, כי זה בית ספר טוב, אבל במשבר.

יש לנו כוונה ברורה להצליח.

(המשך סבב נוכחות).

אנחנו נתחיל במצגת על בית הספר ועל פעילות בית הספר. זה יהיה קצר ואחר כך נצא לדיון.

כפי שאמרתי, בית הספר הוא בית הספר היסודי הראשון שנוסד ביישוב. בית הספר הוא בית ספר שתעודת הזהות שלו מתבססת על חינוך, השאיפה שלו להיות בית חינוך גם הומני וגם דמוקרטי, שמוביל להעשרה בתחומים בעיקר לפי הקדימויות של המחוז ושל משרד החינוך.

כפי שאמרתי, המבנים הראשונים של בית הספר נבנו בתקופת המנדט, בשנת 37'. השתתפו אז בבנייתו המשפחות של היישוב, כי בתוך אנשי כפר קרע הנושא של ההשכלה מאוד נטוע בתוכם, בתוכנו, בתוך כולנו, וזה מתבטא בכך שכיום אחוז האקדמאים הוא מהגבוהים בכל היישובים במגזר הערבי.

המורים הראשונים שעבדו ביישוב יובאו מחוץ ליישוב, אחר כך רובם היו מהיישוב עצמו. אגב, בין בוגרי בית הספר רבים וטובים שאחר כך היו בעמדות מאוד מאוד מוכרות וידועות בציבור הערבי. אם אני אזכיר, היה מנהל החינוך הערבי בכלל, חברי כנסת, סגני שרים, כמו נואף מסאלחה, שופטים בבתי משפט ועורכי דין גדולים ואנשים מאוד ידועים במגזר הערבי, יחסית למגזר הערבי.

זו דמות הבוגר, אדם חכם ויצירתי. אני עוד פעם אומר, הדברים מתבססים על הקדימויות של המשרד ואחר כך של המחוז. כך גם בית הספר כבית ספר עם התאמה לצרכים של הקהילה. אנחנו בנינו את דמות הבוגר ואלה דברים שאנחנו שואפים להם בדמות הבוגר.

הנושאים העיקריים מבוססים על הערכים של כבוד הדדי, סובלנות וסבלנות, דברים מאוד חשובים, דמוקרטיה, ערכי היהדות וערכי האיסלם, דברים שמבוססים עליהם, הקירוב כאן. הנושא של שאיפה למצוינות, טיפוח קשרים בכל הגוונים, הנושא של חינוך דמוקרטי, צמצום פערים, שאיפה למימוש הפוטנציאל האישי הגלום בכל תלמיד. החינוך הדמוקרטי מאמין שבכל ילד טמונה נקודת חוזק שעלינו, המורים, לגלות אותה ולפתח אותה.

כאן אחת הנקודות החשובות, כאן יש לרכז מאמצים כדי להוביל את השינוי. מחוז חיפה בתקופה הזאת עובר שינוי שאחד הדברים החשובים ואחת המחלקות שיש בו מתרכזת בנקודה הזאת, שינוי שמוביל להצלחה וצריך בשינוי הזה שינוי של המורים וגם של התלמידים. השינוי שמוביל להצלחה. מאוד חשוב. בבית הספר שלנו, לאור התוצאות של המיצ"בים, תוצאות המבחנים, אפשר להתחיל להוביל את השינוי.

הנושא של מתמטיקה, חשיבה מתמטית, מדעים, כישורי שפה, כישורי חיים, מקצועות הליבה. זאת המטרה שלנו, צמצום פערים...

כבית ספר שנמצא ב'אופק חדש', הנושא של שעות פרטניות הוא מאוד חשוב ומרכזי. במסגרת השעות הפרטניות אנחנו מנצלים לא רק את הנושא של ההתמקצעות של המורים, אבל תגבור ושעות שהייה ולהכיר, למורה יוצא להכיר את התלמידים מקרוב. השעות הפרטניות מתגברות גם את המצוינים וגם את התלמידים המתקשים. השתלמויות מורים, התמקצעות של מורים.

קשרי קהילה, זה מאוד מאוד חשוב. גם המעורבות של ועד ההורים בכל העשייה בתוך בית הספר, סביב בית הספר, הנושא של 'מפתח הלב', פרויקט שמשרד החינוך מוביל בשנתיים האחרונות, פרויקט מאוד מאוד חשוב. זה להשתתף בקהילה ופיתוח אחריות אישית, חיזוק מועצת התלמידים, שאחר כך יתפתח אצלנו לפרלמנט. יש הרבה פעילויות בנושא של כישורי חיים ודברים נוספים שמתקיימים בבית הספר.

אופנות בתרבות החדשנית, חשיפה לאינטרנט, למידה אוריינית, סמלים ונושאים.

הנושא של שירות קהילתי אזרחי. זה נושא שהוא שנוי במחלוקת במגזר הערבי, מאוד שנוי במחלוקת, וגם אתה חשת את זה, אבל בעצמך גם ראית, כרגע, כשאנחנו הסתובבנו בתוך כיתות א'-ב', כמה חשובה העזרה של בנות השירות, במיוחד בחטיבה הצעירה. המורה בכיתה א' או ב' צריכה להתמודד עם 33 ילדים כשיש בתוכם 4 או 5 ילדים מתקשים. כשהיא זוכה לעזרה של שתי בנות שירות לאומי, זו מתנה בשבילה. אני אומר לך מניסיון של חמש שנים, זה נושא שאנחנו מובילים כבר חמש שנים, על אף הקשיים ועל אף שזה נתון במחלוקת ואנחנו לא מקבלים תמיכה משום מקום, להיפך.

לא, תמיכה אתה מקבל בתקנים.

כן, בתקנים.

מבחינת תקנים אין לך בעיה, או שעדיין יש בעיה?

לא, מבחינת תקנים אין בעיה.

יש את המועדונית של שעות אחר הצהריים, יש גם את הפרויקט של האור, עם חברת החשמל. יש פרויקט של רובוטיקה, תנועת הצופים, יש פרויקט של מוזיקה ושל פר"ח. אתמול היינו בטקס של סיום שנת הלימודים של תלמידי פר"ח וזה מה שהם הכינו. יש גם פרויקט של ארוחת בוקר לילדי כיתות א', שזה מאוד מאוד חשוב. לפעמים ילדים בכיתות א' וכיתות ב', הנושא של ארוחת בוקר, הם מגיעים בלי ארוחת בוקר והמודעות אצל האמהות הצעירות בנושא של ארוחת בוקר, צריך להחדיר אותו, גם את הנושא של היגיינה בארוחת בוקר. באותה הזדמנות אנחנו מכניסים גם את הנושא של הקריאה בתוך הבית. להקריא סיפור, שהאמא תקריא סיפור בשעות הערב. זה פרויקט מאוד חשוב.

כאן יש פרויקט שאנחנו מובילים עם חברת דרך ארץ חוצה ישראל. הם היו צריכים להתפטר מכמויות העפר הענקיות ושפכו את זה צפונית לכפר קרע בשטח ועשו גבעה ענקית, ואז התחברנו איתם, גם המועצה המקומית שלנו היתה שותפה ומשרד החינוך, ביחד לעשות מזה פארק, אנחנו נשתול שם צמחייה שהיתה קיימת לפני שכיסו אותה בעפר, כולל אפילו צמחייה של חוטמיות שפורחת בסוף האביב. לשחזר את כל הצמחייה שהיתה קיימת.

זו פעילות של התלמידים שלנו בפרויקט הזה. אנחנו התחלנו את הנטיעות האלה לפני שלוש שנים. כל שנה אנחנו עושים, ובנות השירות עם קבוצות שלהן עולות לשם ועושות את הנטיעות והדברים האלה.

כאן זה המועדונית, בית הספר והפעילות של הילדים. המועדונית, כשהיא פועלת היא פועלת גם בעזרת מחלקת הרווחה והמועצה המקומית, היא גם המממנת של המועדונית.

כישורי שפה בכיתות א' באמצעות השעות הפרטניות. השעות הפרטניות זה משאב שאם יודעים לנצל אותו, זאת השנה השלישית שלנו ב'אופק חדש', והשעות הפרטניות זה משאב מאוד מאוד חשוב למרות שלעתים לא בכמות שאנחנו רוצים, אבל זה משאב בכל זאת לא מבוטל שמאפשר לנו לטפל באופן פרטני בתלמידים שמתקשים, להשקיע בהם יותר. אלה לרוב תלמידים שאם אתה נותן להם דחיפה, משקיע בהם עוד טיפה, אז הם עולים. תלמידים מתקשים מאוד זה בשעות שילוב ובשעות אחרות ובמסגרות אחרות.

אתה שם לב לבנות השירות הקהילתי, הן מתגברות גם תלמידים מתקשים, בנוסף לשעות הפרטניות, כפי שראית בכיתות א', בנושא של שיפור ההישגים.

אני מאוד מודה לכם על ההקשבה.

מצוין. זה נראה טוב, זה נראה יפה מאוד. ברכות ויישר כוח.

אם רק תרשה, אמא ואבא ירצו לדבר בשם הקהילה שלנו.

אין בעיה, אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת. קודם כל אני רוצה לשמוע מבחינת הרשות המקומית. אני הבנתי שיש כאן חמישה בתי ספר יסודיים.

ברשותך, אני אסקור בקצרה את המערכת היישובית. אנחנו נעשה את החלוקה בצורה כזו; יש לנו גני ילדים, 11 גני ילדים חינוך רגיל ועוד שניים לילדים אוטיסטיים ייעודיים ועל-אזוריים. יש לנו עוד כיתות או גני טרום חובה ויש לנו פה הרבה שאלות באמת לשאול בסוגיה הזאת, כאשר בבעלות של המועצה קיימים ארבעה גנים והיתר זה יותר פיראטי, יותר בצורה לא בדיוק מבוקרת---

פרטיים כאלה. עד איזה גיל?

עד גיל ארבע.

כן, זה בכל הארץ, זה לא איזה שהוא משהו ש---

יש לנו ארבעה בתי ספר יסודיים רגילים ובית ספר ייחודי על-אזורי, דו לשוני, יהודים וערבים לומדים ביחד, שתי חטיבות ביניים, תיכון עיוני אחד, תיכון נעמ"ת אחד ותיכון טכנולוגי אחד. זה בגדול.

מספר התלמידים הכולל של כל מערכת החינוך מגיע לקרוב ל-5,000 תלמידים, בסביבות 4,700 תלמידים בסך הכל.

כפי שנאמר גם על ידי מנהל בית הספר, הכפר שופע במספר האקדמאים שלומדים בו וזה בבכל התחומים ובכל המקצועות. הייתי אומר שזה באמת הרבה עוזר, הזכות הראשונית למספר האדיר הזה של האקדמאים, המספר הגבוה של האקדמאים, זה משהו שהתושבים פה הם באמת ייחודיים. אתה תמצא בכל מיני מקומות, בכל מיני יישובים, שבא אדם או משפחות או שכנים, בדרך כלל מתחרים על עסקים, להתקדם, להתפתח בחיים, פה יש ממש קנאה. אני רוצה ללמד את הבן שלי הרבה יותר טוב ממה שלומד הבן של השכן ולכן משקיעים. זה גם כפר יחסית שהיד שלו פחות או יותר משגת, יש משקיעים ולא בוחלים בשום אמצעי על מנת לחנך ולהעביר לילדים חינוך טוב. בנוסף אני מאמין גם שלרשות המקומית יש חלק די נכבד בנושא. אנחנו, כרשות מקומית, וכולם יכולים להעיד, בחינוך כן משקיעים, ממש במיטב הכספים של הקופה הציבורית אנחנו מנסים להשקיע ולפתח ולקדם. החדר הזה נבנה רק לפני כשנה, לא היה חדר מורים פה, אז הקמנו חדר מורים. מחשבים, כמעט בכל בתי הספר לא חסר, חוץ מאצל עלי, כיוון שאין לנו מקום. אפשר להשיג, אבל אין לנו מקום. כל הכיתות ממוזגות, אני יודע שזה לא בדיוק טוב שאני אדבר בצורה כזו, אני צריך לומר שאין לי, אבל זו המציאות.

זה בסדר, גם לשם נגיע.

כן. מלה טובה צריך להגיד על הפיקוח הממלכתי של משרד החינוך במחוז. אנחנו משתפים פעולה בצורה ממש טובה, אנחנו כל פעם מתברכים בפיקוח מאוד מקצועי, מאוד טוב, מאוד פורה, וזה באמת מתחיל לתת את התוצאות שלו. אחוז הזכאים לבגרות בבית הספר התיכון בשנים הקודמות, מזה כמה שנים, התחיל להידרדר לאחר שתיכון כפר קרע היה ממש בית הספר העילית של האזור, ומחדש, כאשר כל המערכת וכל הגופים המעורבים שמו יד יחד, אם זה המשרד ואם זה הרשות ואם זה בית הספר וגם המורים וכל המערכת, אחוז הבגרות השנה ממש קפץ, אנחנו מגיעים היום בסביבות ה-48%, שזה באמת... אני מבין משר החינוך שצריך להגיע למשהו ארצי על סך 50% באופן כללי, זו השאיפה שלו לגבי השנה הזו.

זה בגדול מה שאני רוצה לומר על המערכת. שכחתי רק לציין שאנחנו גם עומדים לפתוח בית ספר לילדים אוטיסטיים. זו כוונה שלנו וזה התחיל אצלנו לפני קרוב לחמש שנים. התחלנו עם גרעין קטן של שלושה-ארבעה ילדים, כשזה מתפתח משנה לשנה, עכשיו יש לנו שני גנים ושתי כיתות, כיתה א' וכיתה ב'. שתי הכיתות משולבות בבית ספר יסודי אחד, כאשר הצמדנו להם את הגנים שצמודים אליהם גם מבחינת ניהול וגם מבחינה גיאוגרפית. הגשנו בקשות ואנחנו מאמינים שכשנגיע למספר שבאמת נותן לנו את הזכאות לפתוח בית ספר ואנחנו ממש על סף, שתוך שנה, לקראת שנת הלימודים 2013-2012 נצליח לפתוח ולהקים בית ספר לילדים האוטיסטים, בית ספר על-אזורי. אין דבר כזה, בית הספר היחידי ממוקם בנצרת והשאר זה יותר במוסדות חינוך יהודיים.

שאלה. בית הספר הזה הוא על-אזורי?

יסודי א' זה בית ספר מקומי.

זאת אומרת כולם פה מהאזור הזה, לפי אזור רישום.

כן, בדיוק.

ויש קצת גמישות עם הנושא הזה?

של אזורי הרישום? כן, קיימת.

אני יודע שיש עכשיו פיילוט של משרד החינוך---

כן, לפתוח את אזורי הרישום.

בתוך העיר, לא החוצה.

כן, מי שמעוניין יכול להגיש בקשה.

כן, זה גם עם תמיכות של משרד החינוך. יש להם עכשיו משהו כמו 16---

16 יישובים?

שאתם במשא ומתן כרגע עם היישובים?

כן.

אז לדעתי זה גם כן יכול להיות יעיל. עד שמשרד החינוך משחרר משהו, צריך לקחת.

תרשה לי רק להוסיף עוד כמה דברים שלא הזכיר אותם רשיד. קודם כל אני מצטרף לברכות ואני מברך בהזדמנות את מר עורסאן עיאדאת, אני מאחל לו החלמה מהירה ואת מר פריד גנאים. אבל יש לנו 450 ילדים בגילאי 3 עד 4 שהם לא משובצים בשום מסגרת, אלה גני טרום חובה. היה דיון בוועדת החינוך של הכנסת ב-29.3.11, לפני חודש-חודשיים. לוועדת החינוך של הכנסת יש כוח אדיר מאוד וזו ההזדמנות לבקש עכשיו מהוועדה להמליץ לשבץ את גני טרום החובה ביישובי ואדי ערה, שאלה היישובים שאין להם היום את המסגרת הזאת.

אבל קיבלתי שם החלטה.

אתה קיבלת החלטה, אבל אנחנו עדיין לא מקיימים את ההחלטה. היתה החלטה להמליץ לעשות עוד דיונים.

לא, משרד החינוך אז הביא... היתה שם בשורה ש---

כן, היתה ישיבה לפני קרוב לחודש וחצי... מכל היישובים של המשולש ולאחר משא ומתן די מייגע, בסופו של דבר שכנעו את יושב ראש הוועדה לקיים דיון בכנסת לצורך העניין הזה, כדי להחיל את החוק על גילאי 3-4 ביישובים.

טוב, אנחנו נתעדכן.

התקיימה ישיבה כזו. עד כמה שאני זוכר, ההחלטה היתה להחיל בינתיים את החוק לגבי היישובים שעדיין לא קיבלו אבל הם עדיין לא מוסדרים או בעצם קיימים במסגרת יישובים מספר 3. לצערנו אנחנו באשכול מספר 4.

כן, אבל ועדת החינוך יכלה להמליץ לשר וההמלצות של ועדת החינוך מתקבלות מיידית אצל שר החינוך, חבל לדחות את זה.

אתה אופטימי.

אני רוצה להיות אופטימי.

הלוואי שכל ההמלצות היו מתקבלות אצלו.

אלה 400 ילדים שמסתובבים בלי מסגרת.

אם זה לבוא ולתת פתרון נקודתי לכפר קרע, אפשר לעשות, השאלה מה ההשלכות של זה. האם אנחנו עכשיו מכניסים את אשכול 4 ואז יש פה תוספת תקציבית חסרת תקדים למשרד החינוך בכל הארץ, או שאנחנו נגיד שזה כפר קרע ועוד כמה יישובים ובזה סיימנו. צריך להיות פרופורציונלי. יכול להיות שכדאי לנו לחשוב על איזה שהיא דרך לתמיכה בהיבט הזה, אבל בניסיון לעשות את זה אולי בדרך אחרת. אני לא יודע, אני לא מכיר, אני אשמע ממשרד החינוך מה ההשלכות של ההחלטה להכניס אשכול 4. אני זוכר שמבחינת ההתקדמות של כל העניין הזה, היתה שם איזה שהיא בשורה, אמרו שרוצים להכניס כמה יישובים לתוך מפת החלוקה של ה---

צריכים להשלים את אלה שלא נכנסו עדיין במסגרת אשכול 3.

אולי לגבי אותה נקודה, כנראה רווחה, והיום המדינה לגבי חוק פעוטות בסיכון והרווחה מטפלת בזה, מגיל 0 עד 3, וכבר קרה, יש מעל 100 תינוקות שהם פעוטות בסיכון ואנחנו מסדרים אותם במסגרות המתאימות על פי החוק, מסגרות של הרווחה, במשפחתונים ומעונות יום וכל מיני סידורים קהילתיים. בגיל 3 הילדים האלה יוצאים החוצה ויש שנתיים שאין להם מסגרת חוקית שמחייבת את הימצאותם במסגרת מוגנת. פה אני יכול להצביע על כך שיש מעל 100 תינוקות שמגיעים לגיל 3 עם הגנה של המדינה ושל החוקים ושל המסגרות, ובגיל 3 עד 5, שזה יותר מ-30% מהילדים---

בכמה כסף מדובר? כמה זה יעלה למשרד החינוך להכניס אתכם?

תלוי כמה ילדים יש לנו.

מעל 100.

אבל תמיכה חלקית, זו לא תמיכה מלאה.

הקמת כל גן זה למעלה מחצי מיליון שקל.

כמה? מספר.

אני אתייחס בהתחלה לתקציב השוטף. הבעיה שאנחנו, במצב סוציו אקונומי 4, חייבים להשתתף ב-20% מסך הכל התקציב שאנחנו מקבלים. זה דבר ראשון.

זאת אומרת אם מכניסים אתכם עכשיו לעוגה של העניין הזה, אתם צריכים להשלים 20%. אתם יכולים?

זו לא רק הבעיה, הבעיה שאנחנו מדברים על תקציב שוטף של 55 מיליון שקל, מחציתו זה תקציב חינוך ואנחנו צריכים להשלים עוד 20% מזה, בנוסף שהקיצוצים שקיימים בשנה הבאה גם בתקציבי החינוך, שזה יעלה את הפער, ואנחנו מדברים על מגזר שהוא יחסית מגזר חלש. נכון שהמועצה המקומית כפר קרע היא מועצה יציבה, המצב הסוציו אקונומי, איך הם בונים את זה, זה דבר לא נכון.

עזוב כרגע. לא נתחיל---

זה לא מייצג את המצב באמת.

אני לא עכשיו אתחיל לפתוח את מצב חלוקת האשכול בישראל.

אבל זה חשוב.

זה חשוב, אבל זה לא כאן. לא נפתור את זה.

כשבונים תקציב, צריך להתייחס לזה ברצינות.

זו שאלה שאפשר לשאול אותה שרים שיושבים בממשלה וקובעים את מפת העדיפות וכל מה שמחלקים. אני כרגע מנסה לחשוב על פתרון. השאלה היא כזאת, אם אנחנו מוצאים דרך, כזו או אחרת, להכניס אתכם לכל העניין הזה, האם העירייה תוכל להתמודד עם המאטצ'ינג? כי כרגע אמרת שזה 20%.

בחישוב גס זה יעלה 5 מיליון שקלים לשנה. הרשות צריכה לממן מיליון שקל מזה ואני לא חושב שזו תהיה בעיה לממן מיליון שקל, הבעיה היא 4 מיליון שקל.

אבל יש הבדל בין הקמה לבין התקצוב השוטף.

הקמה זה משרד חינוך, אנחנו מהווים הצינור של משרד החינוך, הם צריכים---

השאלה אם זה 4 מיליון חד פעמי, או שזה 4 מיליון כל שנה.

לא, זה שוטף.

זה עלויות שכר.

הבנו. בסדר.

יש לי עוד שאלה קטנה אחת. בחינוך יש מקצוע חשוב שמלמדים אותו וזה היסטוריה. אם כבר היסטוריה, לגבי כפר קרע, רק בשביל לדעת, במקום שאנחנו עכשיו יושבים בו, כפר קרע לפני 300 ומשהו שנה לא היתה כאן, היא היתה במקום אחר. הכפר הזה נדד למקום הזה וגם העבירו את השם כפר קרע למקום הזה. אז היסטורית הכפר הזה קיים כאן 300 ומשהו שנה ואני רוצה לעבור לשנת 48'. בשנת 48' כפר קרע מנה 800 עד 1,000 תושבים, היו בחזקתם 38,000 דונם. היום אנחנו 16,000 תושבים ובחזקתנו 7,200 דונם. אז האדמה הצטמקה, זה הפקעות, זה מה שמביא אותי אולי לגבי למה כפר קרע זה כפר שהאקדמאים האחוז הגבוה ביותר בישראל, מבחינת מספר האקדמאים במדינה. כל המעבר הזה. עד שנת 68', 70' ומשהו, 70% מהכפר היו מתעסקים בחקלאות, היו קשורים לאדמה ועובדים. זה רק קצת היסטוריה בשביל לדעת איפה אנחנו נמצאים. אחוז האקדמאים, אמרנו, הוא הגבוה בארץ, אבל בוא נשאל את השאלה הזאת בוועדת החינוך ובכל הוועדות בכנסת, מכל האחוז הגבוה הזה כמה מנוצלים פה, או כמה מועסקים במשרדי הממשלה, איזה אחוז? אחוז נמוך ביותר. אחוז גבוה באקדמאים, אבל מועסקים במשרדי הממשלה, בכל המשרדים, אחוז ממש מזערי.

יש על זה ועדת חקירה פרלמנטרית. היא יושבת על כל משרד ומשרד.

אנחנו בכפר קרע---

אני מדבר באופן כללי, אתה מדבר רק על כפר קרע, תדבר באופן כללי על כל הארץ, איפה מועסקים היום אקדמאים מהמגזר הערבי.

יש לי בקשה ושמשרד החינוך יתייחס לדברים.

אני שמח על המפגש, אני מביא את ברכת מנהלת המחוז ואת הנהלת המחוז לביקור ועדת החינוך של הכנסת בכפר קרע. נמצא איתי גם עמיתי פריד גנאים, שהוא המפקח הכולל הישיר על בתי הספר ביישוב.

מנהל בית הספר, ידידי עלי, סקר פה סקירה על בית הספר עצמו ועלו גם תוך כדי כמה בעיות לגבי היישוב. רק בשני משפטים אני אספר שהמגזר הערבי במחוז חיפה, אדוני יושב ראש הוועדה, מונה כ-60,000 תלמידים עם 115 בתי ספר בכל הגוונים, כל שכבות הגיל. יש בו שתי ערים, באקה ג'ת ואום אל פחם ועוד תשע רשויות מקומיות, מועצות מקומיות או אזוריות שיש בהן גם חינוך ערבי. המגזר הערבי במחוז חיפה הוא 35% מסך כל המחוז והרשויות בו הן רשויות מאוד מאוד פעילות. השנה, אגב, אחד היישובים שלנו זכה בפרס שר החינוך על איכות החינוך בו והקשר של הרשות המקומית למערכת החינוך.

אנחנו היום נמצאים בכפר קרע וכפר קרע הוא אחד היישובים, אתה שמעת פה, המובילים באיכות החינוך. איכות החינוך למעשה יצאה מבית הספר הזה, מעצם זה שבית הספר הזה הוא בית הספר הראשון של היישוב ולאט לאט הוא התפתח לעוד ארבעה בתי ספר יסודיים נוספים, שתי חטיבות ביניים, שלוש חטיבות עליונות ועוד בית ספר אחד נוסף שעכשיו נמצא בתהליכי הכרה ושהוא עד עכשיו פעל כבית ספר לא מוכר ולא רשמי ועכשיו הוא יהיה מוכר לא רשמי, בסיוע של מחוז חיפה.

פה דובר על נושאים שונים שהמנהל העלה, אחד הנושאים זה סגירת הפערים. אני רק רוצה להגיד לך שהמגזר הערבי במחוז חיפה ובתוכו גם כפר קרע נמצא מעל הממוצע הארצי הערבי בבגרויות. אנחנו נמצאים ב-52% בגרות ברמה המחוזית.

52% זה כמעט האחוז הארצי.

כן, אנחנו סוגרים פערים עם המגזר היהודי ואין ספק שתיכון כפר קרע תרם את תרומתו בעבר, ואני מדגיש את המלה בעבר, תיכף אני אתייחס גם להווה ולעתיד, לאחוז הגבוה של הבגרויות. היתה תקופה מסוימת שהיתה בו ירידה קשה ביותר ואנחנו עכשיו נמצאים בגרף עולה בכל מה שקשור לבגרויות בכפר קרע, לאחר שיש פעילות מאוד מאוד אינטנסיבית של שיתוף פעולה בין הרשות המקומית לבין המחוז והפיקוח במחוז בנושא הזה ואני שמח שעכשיו הגרף התהפך, במקום לרדת יש עכשיו עלייה.

נקודה נוספת שהודגשה פה היא נושא הקשר עם הקהילה. בתי הספר שלנו במחוז וגם בית הספר של עלי מפעילים תכניות מגוונות של קשר עם הקהילה כאשר אחד הנושאים שמשרד החינוך מוביל הוא הנושא של תכנית שנקראת 'מפתח הלב', תכנית של החינוך החברתי בבתי הספר היסודיים והנושא של הקשר עם הקהילה.

חשוב שאתה וחברי ועדת החינוך תדעו שהמגזר הערבי וגם כפר קרע הולכים בכיוון של מינוי יועצים חינוכיים בכל מערכת החינוך. זו נקודה חשובה, שהיתה מאוד מאוד חלשה במגזר הערבי במשך שנים רבות, ובשנים האחרונות אנחנו מדגישים את הנושא של מינוי יועצות ויועצים חינוכיים בבתי הספר. כיום בכל בתי הספר העל יסודיים יש יועצים חינוכיים, כ-60% מבתי הספר היסודיים. למרות שאין שם תקן מיוחד ליועצת חינוכית, יש היום יועצים חינוכיים.

עלי הזכיר ובית הספר פה מוביל את הנושא של בנות השירות האזרחי בבית הספר. אין כבר שאלה של כן או לא, השאלה שעכשיו עומדת היא מי האנשים שנכנסים לבתי הספר כדי לעשות שירות אזרחי כזה או אחר, האיכות שלהם והתאמתם למערכת החינוך. זו נקודה חשובה שלדעתי משרד החינוך אמור עכשיו לשבת על המדוכה בנושא ולתת עליה את הדעת, איך למסד בצורה מסודרת את הנושאים האלה בתוך בתי הספר. בכלל את כל נושא ההתנדבות והנושא של מינהל חברה ונוער, כי משרד החינוך מוביל אותו.

אבל השאלה הנוספת שעולה כאן היא מה קורה עם הבנות האלה אחר כך. הם תורמים לחברה, הם הולכים לעשות תואר ראשון בהוראה ואחר כך הם מחפשים עבודה ויש להם בעיה. השאלה שלי היא כזאת, האם אתם יכולים, כמשרד החינוך, לפחות כמו שאני רואה את זה כאן, לפחות לאותן בנות שנמצאות כאן, להבטיח, להגיד להן, 'אחרי שאתם מסיימים את השירות האזרחי, תעשו תואר ראשון, כל מי שעושה תואר ראשון בהוראה וירצה לבוא ולהיקלט כאן בכפר, אנחנו איתכם', למול אלה שלא.

השאלה שאני שאלתי פה ושמתי על השולחן היא למעשה עם איזה נתונים מראש נכנסים לנושא הזה. זו נקודה שצריכים לתת עליה את הדעת. אגב, אנחנו הצענו בכתובים גם, בצורה מסודרת---

לא, נתונים, הכל טוב ויפה, כל בן אדם מתנדב, ברגע שבן אדם מסיים תואר ראשון בהוראה הוא כבר סיים כמו כל אחד אחר, פלוס יש לו את השנתיים שהוא נתן כאן עם הילדים, כך או אחרת, זה כבר ניסיון וזה כבר תמיכה והוא כבר מבין את הקהילה ומבין מה צרכיה.

יש המלצה בפני שר החינוך לתת עדיפות לאנשי השירות הלאומי וזה גם כתוב בכתובים, זו החלטה של מדיניות אצל השר. ברגע שתתקבל החלטה כזו, היא תבוצע בשטח.

ככלל, בתי הספר הערביים מובילים תכניות שהן תכניות חוצות מגזרים במשרד החינוך. אתם רק היום רואים חלק מהפעילות בבית הספר יסודי א' בכפר קרע. אם היה זמן היה אפשר להראות לכם גם בתי ספר נוספים ביישוב, או ביישובים אחרים, אבל אני בהחלט, בשם מנהלת המחוז, מזמין את ועדת החינוך של הכנסת לביקור מחוזי במגזר הערבי. היום אתם מבקרים רק בבית ספר אחד, אבל אנחנו נשמח מאוד לארח אתכם---

ההזמנה התקבלה.

אנחנו נשמח לארח אתכם במגזר הערבי במחוז חיפה בכלל ולדעתי אתם תראו דברים טובים, לצד הרבה דברים שצריך עוד לעשות, כמו הנושא של הכנסת יישובים לאשכול 4 בנושא של הקדם יסודי, כל הנושא של גני הילדים. רוב היישובים במחוז שלנו כבר נכנסו פנימה, נשארו עוד שני יישובים, כפר קרע ובאקה אל גרבייה וג'ת.

אני גם יודע שיש לכם פה מאבק לא פשוט על החינוך הציבורי למול חינוך פרטי.

נכון מאוד. אגב, מתוך שכנוע, היה מאבק ביישוב הזה, לגבי בתי ספר שאני הזכרתי, שעכשיו נתנו הסכמתנו להתחיל בהכרה בחטיבה העליונה בבית הספר כדי לתת מגוון של מערכות חינוך ואופציות לתלמידים שלנו. אבל הנקודה הזו היא נקודה מאוד חשובה, אנחנו בהחלט בעד חיזוק החינוך הציבורי למול החינוך הפרטי ואנחנו עושים כל מה שאפשר לעשות כדי להתקדם בנושא הזה.

אני לא רוצה לקחת יותר זמן, אני מודה ליושב ראש הוועדה על הביקור בבית הספר, כמובן יש שיתוף פעולה מאוד הדוק ומאוד רציני עם המועצה המקומית פה, עובדה שהמערכת הולכת ופורחת. תודה למנהל בית הספר על האירוח וכמובן ידידי ועמיתי פריד גנאים שמוביל את מערכת החינוך המקומית במקצועיות וביד רמה בצורה מאוד מאוד מסודרת. תודה רבה.

תודה רבה.

בבקשה, פריד.

אני אגיד את זה בקצרה, היות ומפקח המחוז סקר את הכל והוא מדבר בשם כולנו. אדוני, יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, תפקידו של בית הספר זה להתמקד בהישגים לימודיים וגם ערכיים, בכדי להוות את התשתית של חברה ערבית יותר פלורליסטית, יותר גמישה, כאשר תרבות הדיאלוג ומשא ומתן מוטמעים חזק בחברה שלנו. אין אני רוצה ואין השאיפה שלנו שתרבות העדר תהיה מושרשת בחברה הערבית, לכאן או לכאן, כי חשוב מאוד להיות תרבות פלורליסטית, גמישות, דיאלוג, משא ומתן. זה חשוב מאוד ואלה הערכים שאנחנו רוצים להשריש בחברה הערבית. אנחנו לא רוצים שיהיה לנו מה שקורה במדינות ערב, אם זה בשאר אסד ואם זה קדאפי וכל הדמוקרטים האלה. לא עוד יהיה לנו, אלא לחזק את החברה שלנו לערכים אוניברסליים ודמוקרטיים. זה חשוב מאוד. בכדי להגיע לדבר כזה, חשוב מאוד שיהיה לכל בית ספר יסוד מארגן כערכים מרכזיים בכדי להוות למידה אינטגרטיבית מחלחלת במקצועות ההוראה וזה חשוב מאוד. זה חשוב מאוד.

כל הנושא של השירות הלאומי. אגב, אני בעד שירות לאומי אבל למסד את זה. למסד את זה דרך מינהל, חברה ונוער, אני חושב שזה יותר איכותי, ולא בצורה חובבנית של עוד איזה פרויקט שאנחנו לא יכולים ל---

למה? ראיתי שהבנות פה הן---

כן, עושות, אבל אני רוצה שיהיה יותר ממוסד.

זה לא חובבני, מה שנעשה פה.

לא פה, בראייה יותר רחבה, אני מתכוון, שיהיה ממוסד דרך מינהל חברה ונוער, לבדוק את כל הנושא הזה ולהתחיל להפוך אותו לכלל מגזרי במגזר הערבי ודבר מובנה. זה חשוב מאוד.

יש למשרד החינוך הצעה אופרטיבית בעניין הזה?

מנהלת המחוז, ואני חושב שמפקח המחוז דיבר על זה, הולכת לקיים דיון בנושא הזה, למסד את זה ולפתוח את האופק לכל הנושא הזה, כי חשוב מאוד למסד אותו, ועם ערכים מרכזיים, עם מפת דרכים ברורה לכל הנושא. דווקא ביסודי א' עושים עבודה טובה, אבל במקומות אחרים זה לא...

בסדר, רבותיי, אתם צריכים להבין, אנחנו מדברים כאן על צעירים, מאות צעירים שנכנסים למערכות שונות, אם זה בתי חולים או מערכות חינוך, אי אפשר לצפות מהם לאיזה שהיא מקצועיות יתר בזה. כל אחד בתחום שלו, אתם יודעים לתת את ההדרכה, אבל העובדה שהילדים האלה במקום ללכת וכל אחד בדרך שלו, אם זה להקים משפחה או ללכת לעבוד, הולכים ותורמים לחברה, הם צריכים לקבל גב מכם, אם זה שעות הכנה לפני שהם נכנסים לכיתה, אם זה תמיכה בעתיד, שהם יידעו שהתרומה שלהם בסופו של דבר תשתלם להם בעבודה כשהם מסיימים או כשהם נשארים בתחום. לא כל אחד יכול להיות מחנך, אנחנו כולנו מאותו תחום, זה לא דבר שהוא טריוויאלי. להיכנס לכיתה מול 30 ילדים ויש לנו הרבה אנשים שנכנסים והם לא צריכים להיות בתוך המערכת הזאת. אם כבר יש אנשים שאחרי שנתיים אפשר לזהות אם יש להם את זה או אין להם את זה, ואם כן והם כן הולכים, אז צריך לתת להם גב. אתם מקבלים שנה-שנתיים אנשים שאתם בודקים אותם לפני שהם הולכים לעשות תואר ראשון והכנסתם אותם לכיתות ואחר כך אתם עוד חושבים אם כדאי או לא כדאי. אנחנו מכירים אנשים, תאמינו, המנהלים מפחדים להכניס אותם לכיתות ולא חסר, בכל הארץ.

אין ספק, אדוני, שהנושא הזה הוא נושא שנמצא בחילוקי דעות בחברה הערבית בכלל ואנחנו חלק מהחברה הערבית. צריך להדגיש את זה בצורה מסודרת. אנחנו לא מנותקים מהקהילה שלנו ומהחברה שלנו ובכל זאת, בעקבות הדיון שהיה לפני כמה ימים בוועדה שלך בנושא הזה, אני ופריד גנאים יזמנו אצל מנהלת המחוז דיון מיוחד בנושא הזה. הולך להתקיים דיון במחוז שלנו בנושא הזה, כדי לתת את הדעת בצורה מסודרת ואז זה לא יהיה פעולה פרטית של עורסאן עיאדאת או של פריד גנאים או של מישהו אחר, אלא יהיה משהו מסודר. יהיה דיון בהנהלת המחוז בנושא הזה, עם אנשי המִנהלת שנמצאים היום במשרד המדע, אצל השר הרשקוביץ, ואנשים אחרים שותפים לעניין הזה. יהיה דיון מסודר בנושא הזה ולא עוד כל אחד והיוזמה הפרטית שלו, ומי שעושה את זה יותר טוב ומי שעושה את זה פחות טוב. המחוז ייתן את דעתו, כמו שמשרד החינוך אמור לתת את דעתו בנושא הזה. אבל מאוד חשוב לדעת את זה, זה לא פשוט ולא קל, אנחנו חלק מהחברה שלנו, אנחנו נמצאים בתוך הקהילה שלנו וזה נושא שנוי במחלוקת. את עבודתנו אנחנו עושים ונעשה בצורה הכי מסודרת שאפשר, תחת הכותרת של מדיניות שר החינוך ומשרד החינוך. זה בנושא של השירות האזרחי לאומי.

גם ערך הנתינה לחברה שלנו חשוב מאוד. אין לי ספק שההתנדבות והתרומה לחברה זה יטייב את החברה שלנו ואני רוצה להגיד את זה, אבל אני גם חייב להעלות בפני אדוני, יושב ראש ועדת החינוך בכנסת, קודם כל לבוגרים של שירות לאומי יש פריבילגיה, אבל זה לא על חשבון האיכות. במידה ויהיה לי מישהו בוגר מסלול מצוינים או מורה איכותי עם ממוצעים גבוהים של 90% ומעלה, אל תצפה ממני שאני אשבץ מורה שבקושי קיבל ממוצעים של 65%. אני מצפה לשלב את שניהם ביחד, שיהיו גם נקודות זינוק, ואנחנו רוצים לטייב את מערכת החינוך גם במגזר הערבי.

קודם כל אף אחד לא מתווכח על איכות, אף אחד לא מתווכח על הרמה, אבל צריך להבין גם את ההבדל. ההבדל הוא שאתה לא מגייס אנשים למחקר באוניברסיטה ואתה חייב התמחות בתחום מסוים והם נמצאים בשמים, אתה צריך מחנך. בסופו של דבר בן אדם שנכנס, שלא רק מביא לך את הציונים לתלמידים בגובה מסוים, אלא גם מביא להם ערכים, ואני חושב שבן אדם, שעם כל הבעייתיות ועם כל הלחץ מחליט בסופו של דבר ללכת ולתרום לחברה, הערך הזה הוא הרבה יותר חשוב מ-80 בפסיכולוגיה של גיל נעורים למול 75 בפסיכולוגיה לגיל נעורים. אני מציע שאתם גם, כשאתם מקבלים החלטה, בן אדם אחד מול בן אדם שני שנכנס, ואני בכלל לא מדבר על איזה אנשים ומאיפה הם מגיעים ומאיזה תנועות ומי שולח אותם, אני לא נכנס לזה כרגע, זה לא מעניין, מה שמעניין זה מה הערך המוסף שמביא אותו צעיר שמסיים תואר ראשון בחינוך לחברה בה הוא הולך לעבוד.

כמה כאלה יש אגב?

לא יודע, אפילו שניים, זה המסר.

אני חושב שברגע זה המסר מקובל עלינו לגמרי, אבל אם יש מקרה פרטי כזה או אחר, הוא יובא לדיון בצורה מסודרת ונדון בזה.

אתם קובעים בסופו של דבר מדיניות, אני לא רוצה להרחיב בזה, כבר שבוע שני שאנחנו מתעסקים בזה, אני רק רוצה שבסופו של דבר לא רק מסר שהוא מסר מבחינת ההישגים, אלא גם מסר שהוא מסר חברתי, שכל אותם אלה שנכנסים למערכת החינוך, מתנדבים, מוציאים מעצמם, מתקשים גם מבחינת הלחץ החברתי על העניין הזה, אבל בסופו של דבר נקלטים, גם החברה צריכה להחזיר להם בחזרה בכך שהיא תומכת בהם אחרי שהם הולכים ולומדים לתואר ראשון. רבותיי, זה לא יכול להיות חד צדדי, הילדים האלה נכנסים, הם תורמים, הם עובדים, אנחנו צריכים להחזיר להם באותה מטבע. זה מבחינתי ובזה אני חושב שמיצינו את הנושא הזה.

אני רוצה לשמוע גם על אשכול 4, איפה אנחנו עומדים. אני זוכר שהיו החלטות, היתה בשורה של משרד החינוך, אני לא עקבתי אחרי זה, טעות שלי, אבל מה קורה מבחינת המפה שהולכת להיות עם היישובים החדשים? אני זוכר שהיתה איזה שהיא הצהרה בוועדת החינוך.

אני לא הייתי שותף להצהרות האלה. אני רק יודע שאנחנו כל הזמן מבקשים ונלחמים על הכנסת כמה שיותר יישובים, השאלה היא בהחלט שאלה תקציבית, אך ורק. אם ועדת החינוך יכולה גם היא להמליץ בפני התקציבאים, או בפני אנשי המשרד, להכניס עוד יישובים ערביים למסגרת של גני חובה או גנים מתוקצבים על ידי המשרד, אנחנו נשמח מאוד. מה שקורה פה, למעשה, למעט שני יישובים, כל היישובים הערביים במחוז שלנו נמצאים בתוך האשכול. שני יישובים, כפר קרע ועיריית באקה ג'ת, שעוד מעט תהיה שלושה יישובים, כי באקה וג'ת נפרדים אחד מהשני, אז---

גם באקה אל גרבייה, אני זוכר.

כן, על זה אני מדבר, באקה אל גרבייה וג'ת עוד לא נכנסו, לכן אני חושב שהמלצה שלכם או התערבות שלכם יכולים לסייע לנו להכניס את היישובים.

כשתהיה שר החינוך בקדנציה הבאה...

אני חושב שאנחנו נפתור את זה עוד לפני הקדנציה הבאה. רבותיי, אני זוכר שהיה דיון. מתי בפעם האחרונה אתם ישבתם עם משרד החינוך? מתי בפעם האחרונה היה דיון עם נציגי משרד האוצר לפתוח את כל העניין הזה של ה---

אני לא יודע, אני איש מחוז, אני לא איש מטה.

לא היתה לכם ישיבה---

לא, במחוז לא היה לנו שום קשר עם הנושאים האלה.

יש נוסחה דרך משרד האוצר---

אם זה שניים-שלושה יישובים בסך הכל, זה כבר---

זה במחוז חיפה, אולי במחוזות אחרים יש יותר.

מי יש היום באשכול 4 בדרום?

לא, אני לא מתכוון לזה. בדרום דווקא כולם נכנסו. אני מתכוון במחוז צפון---

היו בסך הכל 10-15 יישובים שהיו מחוץ לכל הסיפור הזה, היתה לי רשימה ואני זוכר שמתוך אותה רשימה היה שם מישהו ממשרד החינוך שאמר שמשנה הבאה תוך שנה-שנתיים יתחילו להיכנס ורוב רובם נכנסו חוץ מכמה יישובים, היו שם כפר קאסם ועוד כמה.

היה לנו הורה עם הילדים שרצה.

כן, הורה וגם ילדים. בשם הילדים, פרלמנט בית הספר.

חברי כנסת נכבדים, נציגי המועצה הנכבדים, מנהל בית הספר והמורה הנכבדים, בוקר טוב. בשמי ובשם חבריי, חברי הפרלמנט בבית הספר, אני מברך אתכם. כראש הפרלמנט בבית הספר, אני מייצג את כל התלמידים, ומתוך הסמכויות שלי אני משתמש בהחלטות לא פשוטות לתלמידים וגם להעברת החלטות מתלמידים להנהלה, החלטות למשל כמו תלבושת אחידה. אני תמיד שומר שכל התלמידים יקפידו ללבוש תלבושת אחידה... וגם לקיים תכניות, למשל יום התלמיד ויום הנושא וגם יש שבוע השפה הערבית והעברית.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהגעתם לפה לבית ספרנו, להעביר את תחושתי ולספר עד כמה דברים חיוניים פה ולקדם את החינוך לטובת התלמידים והם; מגרש מתאים לספורט, מצויד בכל התנאים המתאימים. חסר לנו גם ..., חסרה גם לנו מעבדה.

אנחנו רוצים להודות לכם שהגעתם אלינו ולהודות למנהל בית הספר, מר עלי זחאלקה על כל מאמציו והשפעתו על כל תלמיד ותלמיד. ברוכים הבאים לבית ספרנו.

כל הכבוד.

אמא, בשם האמהות, בשם ועד ההורים.

אני התבקשתי להכין כמה מלים, לדבר בשם האמהות וועד ההורים. הכנתי כמה מלים, אבל אני יורדת מזה ואני רוצה להגיד דברים חשובים.

הכי חשוב מהלב.

קודם כל, כנציגה של האמהות בוועד ההורים, אני רוצה לברך אתכם על ביקורכם בכפר קרע ובבית הספר יסודי א'. כפי שכבר הוזכר, בית הספר הוא הראשון שהוקם בכפר ויש הרבה אנשים שסיימו בהצלחה את הלימודים פה וכיום הם מייצגים את הכפר בכבוד בתחומי התעסוקה השונים.

הייתי גאה כשלמדתי באוניברסיטה, הרבה סטודנטים ידעו שכפר קרע תמיד היה מככב באחוזים הגבוהים ביותר בארץ ופעם אמרו לי אפילו בעולם באחוז האקדמאים הגבוה שלו. אז אני גאה בזה, אני גאה בכפר שלי ובהרבה דברים שאני רואה איך הכפר התקדם מאז שהייתי ילדה ועד היום.

זאת הזדמנות בשבילי לציין את שיתוף הפעולה הקיים בין האמהות ובין ועד ההורים לבין בית הספר. יש כמה פרויקטים השנה שגם אני אישית הייתי שותפה בהם עם עוד הרבה אמהות. אתחיל בפרויקט של התזונה הנכונה. אנחנו, האמהות, היינו עושות הרבה ארוחות בוקר באותיות, כדי להציג את התזונה הנכונה לתלמידים ולאמהות האחרות בעידן השולט של האוכל המהיר. היו הרבה ימי עיון והרצאות בתחומים שונים, שמיעה ודיבור, ראייה, קריאה, חשיבות הקריאה לגיל הרך ויש עוד פרויקט עבור היגיינה והבריאות של המשפחה והילד.

אני רוצה גם לציין דבר חשוב ולהודות גם לצוות של בית הספר על המסירות שלו ועל הנתינה שלו, איך הם מלווים את התלמיד החדש בכיתה א', עם ההורים. זה ציון לשבח לצוות המורות של כיתות א' ו-ב', הם מלווים את התלמיד, והן עובדות ומתחשבות באופי ובפחדים שלו ובחרדות שלו בהתחלה.

יש גם כמה נקודות שלצערי הרב כאמא, גם לי יש את הדאגות שלי, כשאני עוברת לפעמים ורואה את התלמידים וגם הילדים שלי משחקים כדורגל בחוץ בחום הכבד, המגרש ללא תקרה, חסר בבית הספר אולם ספורט סגור עם כל הציוד, חסר גם חדר מחשבים שזה דבר חיוני כיום, חיוני שיהיה בכל בית ספר. לדעתי חסרה גם מעבדה, עם כל הציוד הדרוש. אנחנו מקווים שהחלום שלנו יתגשם וכל הדברים האלה כבר... הבן שלי בכיתה ה' ומכיתה א' אנחנו מחכים לדברים האלה שעדיין לא יושמו. אנחנו מקווים בעתיד לראות את בית ספר יסודי א' תמיד משגשג ומצליח ובראש הרשימה של בתי הספר המוצלחים באזור.

בסוף אני רוצה להודות לכם על הביקור שלכם ואני מקווה שתמיד תעשו עוד ביקורים כאלה. זה מקרב בין המגזר שלנו למגזר היהודי ובהצלחה לכולנו.

תודה רבה.

אנחנו, ועד ההורים, גם מודים לצוות בית הספר על שיתוף הפעולה הטוב בין המורים לבין ההורים ותודה רבה לכולם.

קודם כל אני רוצה לברך אתכם על ביקורכם בכפר שלנו, בבית הספר הזה במיוחד ואצל המנהל הזה במיוחד, תיכף אני אסביר את עצמי. קודם כל אני מכבד את עורסאן עידיאת ומר פריד גנאים וכל נציגי המועצה המקומית על הדיון הענייני ששמענו היום והיות ואני לא הולך להאריך בדברים אני רוצה לציין כמה נקודות.

נקודה אחת, שציין אותה כבוד המנהל, לגבי הערכים. הוא דיבר על ערכים ערביים ויהודים. אני רוצה להציע לוועדת הכנסת שבעשור הבא יהיה משהו שיקרב בין שני העמים במדינה. אני מציע שיהיה משהו בסגנון החכמה היהודית והערבית האיסלמית. לדעתי בעניין הפילוסופי אין חילוקי דעות. אני, למשל, למדתי את הרמב"ם ואני עומד להרצות עליו עוד כמה ימים, השוויתי אותו עם המוסלמים ומצאתי שהם מדברים אותו דבר. לכן אני מציע, היות ואנחנו בעידן חדש, פוסט מודרני, התנועה בעולם הערבי, יש לה השפעות ויהיו לה השלכות על הסקטור הערבי ועל האזור כולו, אני מציע שוועדת החינוך בכנסת תיקח את הנושא הזה ברצינות ותדאג שיהיו תכניות להשרשת הערכים האוניברסליים באזורנו.

יש לך משהו כתוב, שאתה יכול לשלוח?

אני יכול לשלוח. המנהל לא אמר לכם, אבל אנחנו תמיד מדברים על זה בצורה אנושית. רציתי לציין עוד נקודה, כפר קרע היום הוא הכפר היחידי שהיינו פליטים במשך שנה וחזרנו למדינת ישראל והסתדרנו עם המדינה יפה מאוד, לדעתי, בכבוד, בשוויון והכל. אני חושב שאנחנו יכולים להוות דגם בסקטור הערבי איך לחיות ביחד, אנחנו מעלים תמיד נושאים שאנחנו מקדימים את החברה הערבית בכלל, כמו השירות הלאומי, נושא טעון ששווה ויכוח יסודי, עם כל הנציגים הערביים, בצורה מסודרת בעתיד, אבל כל הכבוד שהיה מישהו שהעז להעלות את הנושא השנוי במחלוקת כמו עלי זחאלקה. זה לזכותו, לדעתי, אפילו שחלקנו לא מסכימים איתו. עצם העובדה שהוא יזם, אנחנו העלינו נקודה שתהווה נושא מרכזי גם לעתידנו במדינה וגם ליחס של המדינה לגבי האוכלוסייה הערבית. אני רוצה לכבד את המנהל על זה, על התעוזה שלו, אומץ הלב, ההליכה נגד הרוב, הוא אדם אמיץ מאוד. אנחנו לא כולנו מעזים להעלות דברים כאלה. אני רוצה גם לצרף את מה שאמר מר פריד גנאים, שאנחנו צריכים גם לקחת את זה בעתיד בצורה מסודרת יותר, מעמיקה, שיהיה קונצנזוס מה אנחנו רוצים מהמדינה ומה המדינה רוצה מאיתנו וזה לזכותו של כפר קרע ושל בית ספר יסודי א' שסוגיות מעין אלה מועלות כאן וזו לא פעם ראשונה בהיסטוריה. בהזדמנות אני אסביר את עצמי גם בדברים אחרים. אני רוצה לכבד אתכם ותודה רבה.

אני מהאגודה להתנדבות, אני עובד עם עלי בכל הנושא הזה, אני מנהל את כל המערך הערבי בארץ, בשירות האזרחי. בסופו של דבר, מה שאומרים על הביסוס של זה, וגם אמרתי את זה בוועדת הכנסת, צריך לעגן את זה בחוזר מנהל כללי. אם זה לא יהיה מעוגן בחוזר מנהל כללי, לא יצטרפו לזה עוד מנהלים. חוזר המנהל הכללי הוא המסמך החוקי המשרדי שמגן על המתנדבים ומגן על המנהלים ורק ככה זה יוכל להתקדם ולקפוץ רמה.

תודה רבה.

רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון. נתחיל מכך שוועדת החינוך מברכת את ההשקעה האדירה בחינוך שקורית כאן בכפר בכלל וכמובן בבית ספר יסודי א' בפרט. ראינו כאן בבית הספר עד כמה באמת השינויים שעושה המנהל, ועל כך אני מברך אותך, הם יעילים והילדים והמערך החינוכי שהצלחתם להביא לכאן. ראינו כאן במצגת את הנושאים שאתם מעלים על סדר היום, אני חושב שיש הרבה מאוד בתי ספר בישראל שצריכים לקחת דוגמה. באמת על כך מגיע לכם שאפּוֹ וברכות על הדרך. דיברו כאן על אמיץ ולא אמיץ, אני חושב שאתה פשוט מחנך טוב וזה מה שחשוב. וזה צריך כל אחד להיות אצלנו בלב. אנחנו לא נמצאים על בריקדות, רבותיי, אנחנו לא נלחמים כאן על משהו שהוא חסר תקדים, אנחנו בסך הכל מדברים על חינוך טוב לערכים ולעתיד של אותם הילדים שהולכים להיות פה הדור הבא של מדינת ישראל. עם מה שהם יגדלו, ככה הם יהיו, כך הם יתייחסו אליכם כהורים, כך הם יתייחסו אלינו כחברה. מה שהם יקבלו עכשיו, כך הם יהיו גם בעתיד. אז מישהו שיודע לבוא ולתת להם עוד ערך מוסף של ערכים של התנדבות ופעילות, זה דבר מבורך, ותאמינו לי, בסופו של דבר זה נשאר איתם לאורך כל החיים, כך הם ילמדו גם את הילדים שלהם, שצריך לתת ולא מכל דבר לראות תמורה אישית, אלא גם לפעמים להתנדב ולעשות עוד צעד שהוא צעד נוסף לחיזוק החברה.

אני פונה למשרד החינוך בנושא של האשכול, לקיים ישיבה, לעדכן אותי בבקשה על תאריך הישיבה, מתי אתם יושבים על כל הסיפור הזה ולהביא למסקנות כי אני כבר קיבלתי החלטה ואני ביקשתי להכניס את אשכול 4 ולמצוא דרך לחלק את זה בצורה חכמה, את הכניסה של המוסדות לתקצוב של 3 ו-4. אם זה לא יהיה תוך שנה כולם, אפשר לפרוס את זה, אפשר לראות איך עושים את זה. אני מבקש שתעדכנו אותי מתי הישיבה ותגידו לשמחון שאני דורש שהישיבה תהיה בהקדם האפשרי איתכם, מי שמבין את השטח, ולא להביא מומחים ממשרד האוצר שימצאו, תאמינו לי, כל דרך איך לא לתת כסף.

גם בנושא של השירות האזרחי . אתם אמרתם שאתם הולכים לעשות ישיבה בעניין הזה. גם שם אני מבקש שיהיה עדכון איך אתם הולכים לתת גב לאותם ילדים שנכנסים עם כל המעמד והלחץ שיש, ומה קורה איתם אחר כך, כמה אתם נותנים להם גב. כמו שהם יודעים לתת ולסייע בכיתות שהן כיתות לא קטנות ולעזור לכל ילד וילד, גם המדינה צריכה למצוא דרך לתת להם בחזרה על התרומה שהם נותנים.

זה בעניין זה. מבחינתי, רבותיי, מועצת כפר קרע, באמת אתם עושים עבודה נפלאה. אם יש דברים שאתם צריכים שאנחנו יכולים לסייע, חוץ מאשכול 4, תפנו, אנחנו נעשה כאן סיור במחוז חיפה, כמו שהזמנתם, אנחנו נתאם עם כמה בתי ספר, נעשה יום שלם סיבוב נוסף ונראה איך הדברים משתנים. ושוב, ברכות על ההישגים, על הערכים ועל כל דבר שאתם עושים כאן. תודה רבה.

מחנה מעפילים עתלית

ברוכים הבאים. אנחנו מאוד מאוד שמחים שאת הרעיון שהעלית בפברואר בישיבת ועדת החינוך שקדמה ליום המעפיל באולם המרכזי, הצלחתם לקיים והגעתם לכאן לעתלית. אנחנו הזמנו כמה מאנשי המועצה. יש פה את דר' דודיק טוקר שהוא יושב ראש ציבורי בהתנדבות של ועדת החינוך של המועצה לשימור אתרים, איש משרד החינוך במשך שנים רבות וכשהוא היה מנהל מִנהל החינוך ההתיישבותי למעשה שיתפנו הרבה מאוד פעולה בכדורי, במקווה, בעיינות ובמקומות אחרים. דר' עופר בורד, מיחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. אנחנו בשיתוף פעולה הרבה שנים וסימביוטי בשנים האחרונות וחבר ועדת החינוך הציבורית שלנו. דקלה ליאני, עוסקת בכל נושא ההשתלמויות והקורסים. אלעד, מנהל מחלקת החינוך. חומי נובנשטרן, סמנכ"לית במועצה לשימור אתרים. זהבית רוטנברג, מנהלת האתר, עובדת באתר מיום הקמתו ובשנים האחרונות מנהלת מאוד מוכשרת של האתר המעניין והמורכב הזה ואיריס הרפז, הדוברת שלנו.

אפשר להציג את עצמנו? אני אהרן הלוי, מנהל מִנהל חברה ונוער במשרד החינוך מחוז חיפה.

מפקחת. באנו שנינו מטעמה של רחל מתוקי, מנהלת המחוז, אני המפקחת של בתי הספר של חוף כרמל.

אז אתם כאן לביקור שוטף של הילדים?

אנחנו שותפים גם לפרויקט מאוד חשוב של 'להיות אזרח' עם תעודת זהות. מביאים לפה את שכבות כיתות י', עושים פה אירועים ומחלקים להם גם תעודות זהות.

כמו שציינתי, בשנים שאנחנו פעילים כאן, מאמצע-סוף שנות ה-80, למעשה מיתגנו את המקום הזה ונשאבנו לשם כאתר הלאומי לנושא ההעפלה. אומר תמיד הנשיא שלנו, שלמה הלל, שלמעשה הכריזו על המדינה בכ"ט בנובמבר, ב-47', באו"ם, על הנושא של ההעפלה. זאת אומרת היו איזה כמה רגעים שהעולם ריחם על היהודים, ראו את הסרטים שצלם יהודי אמריקאי, נדמה לי, צילם וגם רשת צרפתית והתמונות האלה הגיעו לכל העולם ועשו את שלהם ושהאודים העשנים האחרונים מהשואה הנוראית מאירופה, למעשה אין להם מדינה, ואז התקבלה החלטה והיום כל חוקר יגיד לך שזה הגורם המרכזי שהביא להחלטה הזאת.

יש חילוקי דעות, העיקר שאנחנו פה.

ומכאן גם האחריות הגדולה שיש לנו כמובן על המקום הזה, שהיה מחנה של מעפילים. כאן אתה מגיע ונוגע בדבר, בגדרות, בצריף אחד שנשאר מקורי והיתר משוחזר באופן מדויק ואנחנו פועלים כאן עוד עם המנהל הכללי הקודם, יוסי פלדמן, ואנחנו ממשיכים את המשנה הזאת, לגרום לכך שזה יהיה האתר הלאומי לנושא ההעפלה.

נעשו פעולות מגוונות מאוד במהלך השנים, זה גם קליטת קהל, זה גם ביקורים, אנחנו נראה חלק מהדברים, זה תכניות חינוכיות, זה האונייה שהבאנו ונראה אותה יותר מאוחר. כל זה תומך בסיפור עצמו שהליבה שלו זה למעשה הסיפורים של המעפילים, וזה מה שנקרא 'בנתיבי ההעפלה', מרכז התיעוד הלאומי לנושא ההעפלה. שוב, אנחנו הגורם היחידי בארץ שעוסק בזה בצורה כל כך רחבה, יש לנו עדויות של למעלה מ-20,000 מעפילים. היו בסך הכל 120,000-130,000 ועוד כמה אלפים שעסקו בארגון. אנחנו מדברים למעשה מ-34', כשהתחילו הרוויזיוניסטים, ועד הקמת המדינה. זה היה מפעל אדיר שהראה גם את היכולת של המוסדות הציוניים להתארגן. זה היה ארגון, ירדו שם עד לרמת ליטר המים והביאו בהרבה מאוד נחישות הרבה מאוד עולים לארץ, חלקם הגדול היה כאן במעצר או במדינות מעבר לים התיכון.

אחרי ההשקעה והאהבה והמסירות לאין גבול שמשקיעים כאן, אנחנו מביאים את זה למקום הראוי. המקום הראוי הוא פעמיים; פעם אחת זה להעצים בצורה משמעותית ביותר את מרכז הציוד הזה, שאנחנו נראה ממנו דוגמיות, שהוא דבר יוצא מן הכלל. הוא חשוב, הוא חשוב לתלמידים, להנחלה, למשפחות, לחיילים, לעולים חדשים, שזה ודאי נושא שמאוד מדבר אליך, לחוקרים, לתלמידים שבאים ועושים עבודות גמר, לסטודנטים. לכל איפה שתשים את החוד של העיפרון, הנושא הזה הוא מרתק. השאלה הגדולה, איך את הנושא הזה אתה חושף אל הקהל ומביא אותו דרך מערכת החינוך, שהיא מערכת מסודרת ומאורגנת והיא מחזיקה, תודה לאל, מאות אלפי תלמידים, אל המקום הזה כביקור חובה שהוא חובה נעימה. זאת אומרת מי שמגיע לכאן עובר חוויה, זה לא מסע כומתה או מסע אלונקות שכולם מזיעים בו, אלא הוא בא לפה, נוגע בדבר ועובר חוויה, והשאלה הגדולה באמת איך, על בסיס הקשר הנפלא שבו מחוז חיפה תיארו בפניך, מעצימים את זה לכלל הארץ. מדובר על מקום שהלוקיישן שלו הוא מהמעולים במדינה, הוא בקצה כביש 2, מכל מקום אתה מגיע בזמן קצר מאוד, אתה יכול להגיע לפה גם עם רכבת, עם אמצעים כאלה ואחרים, יש גם משפחות, ביקרו כאן אלפי מבקרים ביום העצמאות בתכנית הזאת שראית חלק ממנה שהממשלה החליטה לפתוח את 63 אתרי המורשת חינם באתרים הללו. פה היו---

1,300 עברו הדרכה וכמה מאות ש---

בין אחת לשתיים, דרך החדשות, עצרנו את הכניסה. זרמו לפה המונים, זו היתה הצלחה יוצאת מן הכלל. זה הדבר האחד, שהוא אתגר ואותו צריך לעשות עם מערכת החינוך וזה למעשה מה שאתה הנחית בתום הישיבה שלך בכנסת.

הנושא השני הוא מרכז המידע, מרכז התיעוד הזה, כאשר, אמרתי כבר היום, אנחנו לא יודעים כמה מעפילים נותרו. לבטח, תודה לאל, לרובם יש משפחות והם הצליחו אחרי כל מה שהם עברו גם להקים משפחות ולהוליד ילדים. אפשר, סטטיסטית, להעריך כמה מעפילים נותרו חיים. הם כבר בני 70 ו-80 ומתקרבים ל-90, יש גם קצת בעיה של זיכרון וריכוז, אבל אנחנו רוצים להגיע אליהם, לתעד אותם, לקבל מהם את הסיפור שלהם ואת התעודה שלהם ואיזה ציור שהם עשו ואיזה יומן שהם כתבו ואיזה חתיכת עץ שהם גילפו מזה איזה משהו תוך כדי המעצר. ואם לא להגיע אליהם, אז לבני משפחתם מדרגה ראשונה, אל הילדים, אל הנכדים, וזה מבצע שהמדינה חייבת להרים אותו. אנחנו ערוכים לעניין הזה, מבחינת התשתיות שיש לנו כאן אנחנו היום למעשה מחדשים כאן או משדרגים כאן באופן משמעותי ומשנים לגמרי את מערכת המחשוב. המערכת הישנה היא בפול קפסיטי ולמעשה כבר גמרה פחות או יותר את חייה, אנחנו עכשיו בעיצומו של תהליך לשדרוג המערכת הזאת ברמה הגבוהה ביותר. יש לנו גם מימון חלקי לפרויקט הזה ואנחנו מגרדים מכל מקום ומקום, כי הדבר הזה הוא כל כך קריטי והוא כל כך חשוב. יש לנו גם תורם פרטי ותהיה פה הנהלת חברת עמידר מחר ואני שם למנהל הכללי של עמידר על השולחן שחזור של צריף, שיהיה מרכז המידע הזה, ואני מקווה שהוא ירים את הכפפה ונצטרך לגייס גם כסף ממשלתי וגם כספים של תרומות. יש לנו גייסת של תרומות שאמונה על הדבר הזה. זאת אומרת זו מערכת אקולוגית שלמה שבאה לתמוך תשתיתית בפריצה.

ופה אנחנו צריכים מאוד מאוד את עזרתך הרבה. אחד, מול מערכת החינוך. אני חושב שהיא בשלה לכך והיא המערכת שיכולה להביא לכאן את התלמידים ואת מערכת החינוך, והפעם השנייה זה באמת לראות איך אנחנו מייצרים כאן תשתית חזקה לנושא של התיעוד. אתה תראה בעוד כמה דקות מספר דוגמאות שפשוט העור מתכרכם, כי אלה דברים מאוד מאוד... בסוף זה הכל סיפורים אישיים, בונים פה דרמה מאוסף של סיפורים אישיים. אתה, כעולה חדש ישן, בוודאי ער לזה דרך הבית ודרך ההורים, ואנחנו כבני הדור השני בארץ הזאת שנולדנו בחלקנו לניצולי שואה מרגישים באמת את הכובד ואת החשיבות של לקום בבוקר ולעשות את העבודה הזאת. העזרה שלך היא קריטית.

בסדר. בעצם אותם הדברים שאנחנו העלינו בדיון נשארו אותם הדברים. צריך לבדוק ולשמוע תשובות מכל הגופים. אני לא יודע איפה הדברים עומדים מבחינת הביקורים כאן, אם משרד החינוך ייצא באיזה שהיא מכסה לביקורים, מה קורה עם תכניות, עם תגלית וכל הגופים האלה, אם הם מגיעים לכאן או לא מגיעים לכאן. אלה הגופים שאחראים היום על ביקורים בכל המקומות שהם מוזיאונים וכדומה. מבחינתי כן חשוב שתצא החלטה בתקצוב של מערך המידע. צריך לבדוק מי הממונה על הסיפור הזה ועד כמה אפשר לגייס תקציב, אם זה מאטצ'ינג מולכם, מול תורמים, מול כל מיני גופים, או... אני מוכן באמת להוציא שוב מכתב למשרד ראש הממשלה, אם הם יכולים למצוא דרך לעשות ישיבה ולסייע. גם משרד החינוך, צריך לראות מה העניין. אם משרד החינוך יכול לעדכן אותי מבחינת הביקורים, ההקצבות ו---

כן, אני אעדכן קצת

אתם במאה אתרי מורשת?

מה שאומר חבר הכנסת מילר, זה חלק מזה, זה החל מפרויקט מורשת שרץ במשרד ראש הממשלה. עוד לא היתה החלטה בממשלה בעניין הזה.

אני חושב שהאתר הזה הוא אתר, מבחינת משרד החינוך, מאוד מאוד חשוב. מכיוון שאני אחראי גם לנושא השל"ח במערכת החינוך של מחוז חיפה, מגיעים לפה אלפי תלמידים כחלק ממערכת הטיולים של משרד החינוך, מכיתה א' עד י"ב. יש את הנקודה שהזכרתי קודם, מה שנקרא קבלת תעודת זהות, 'להיות אזרח', זה פרויקט שאנחנו עוסקים בכיתות י' במהלך שנה ובסיום התהליך החינוכי הרבה בתי ספר מגיעים לפה. לפני שבועיים היה פה בית ספר ליאור בק, שכבה שלמה של הורים, מורים ותלמידים. היו פה אלפי אנשים באירוע יפה שהתחיל משעות הצהריים ונמשך עד שעות הלילה. בסיומו של האירוע חילקו להם תעודות זהות. אנחנו עושים את זה ביחד עם משרד הפנים.

יש נקודה שחלק מבתי הספר עושים אותה וזה יפתיע אתכם, המסעות לפולין. הם חוזרים מהמסע לפולין ומה שנקרא 'משואה לתקומה', הם מגיעים לפה עם ההורים שלהם ומסיימים את המפעל הזה של המסע לפולין בתקומה של עם ישראל, הקמת המדינה, העפלה וכל מה שקשור לזה.

את זה אנחנו עושים גם עם הצבא, עם הפרויקטים של 'עדים במדים'. לי יצא פעמיים להשתתף, גם כמפקד צוות במשלחת. כרגע זה לא לכולם, יש סדר גודל של בין 4,000 ל-5,000 קצינים ונגדים בקבע שעושים את המסע הזה, וסיכמנו עם קצין חינוך ראשי שסגירת המעגל תהיה כאן בעתלית. הם באים לפה לארבע שעות, ובמקום שיחלקו להם תעודות ואת מפקד הסיום הזה באולם בנתניה, עם כל הכבוד, הם עושים את זה כאן בעתלית וזו הצלחה גדולה מאוד.

אני רוצה לציין שהמקום הזה באמת מאיר פנים, מאפשר פעילויות שונות, כמו שהסברתי עכשיו את הסיפור של סיום התהליך החינוכי-ערכי של 'להיות אזרח'. היה פה אירוע של אלפי אנשים והמקום קיבל אותם בצורה יוצאת מן הכלל. זאת חוויה גדולה. אנחנו עושים מעת לעת סקרים של מה חווים הילדים באתרים שהם מבקרים ומה שאנחנו שומעים מהפעילות של השל"ח שהם חווים פה חוויה יפה מאוד. המקום משתדרג כל הזמן, הנושא של מחשוב וכולי וכולי. אני גם אישית באתי לפה עם המשפחה ויש פה גם משפחות שמגיעות וזה אתר מאוד מאוד מסביר פנים ומקבל ואנחנו שמחים להמשיך את הפעילויות של מערכת החינוך פה באתר.

אני רק רוצה לומר שאני חושבת שהיתרון של המקום, קודם כל מבחינת שטח הוא מאוד מאוד גדול, הנושאים שהוא נוגע בהם הם כל כך רבים, שאנחנו יכולים לעשות התאמה לצרכי המזמין, לצורך העניין בתי ספר, עם פעילויות מאוד מיוחדות. יש לנו את הסיור הקבוע, אבל הוא מאוד משתנה בעקבות ה... אם הם מגיעים מעיר מסוימת, אנחנו נמצא מעפילים או פעילים מאותה עיר. יש התאמה. מאוד חשוב לנו שזה לא יהיה רק סיפור שאנחנו נואמים להם, אלא שהם יתחברו. לנוער מחוץ לארץ, לדוגמה, מאוד חשוב לנו שזה לא רק סיפור של הארץ ישראלים, אלא זה סיפור כלל יהודי. אני חושבת שההשקעה שלנו בתוכן היא מאוד גדולה ובמובן מסוים השמים הם הגבול. לדוגמה מחר, יש לנו בו זמנית 12 אוטובוסים שעושים מבצע העפלה. אלה ילדים מכיתות ה'-ו'. יש לנו אירוע בבמה, בדרך אנחנו נראה, זה מתחם גדול, של סיום כיתות ו' שהוא קשור לתוכן, והיה לנו אירוע של קרוב ל-200 איש של פו"ם (מכללה לפיקוד ומטה) שעושים פה גם אירוע של סיור וגם דיונים וגם הרצאות כמה שעות, והכל יכול להשתלב יחד עם נכונות, ואנחנו בהחלט רואים בזה שליחות.

יש פה סדר גודל של 70,000-65,000 מבקרים בשנה. זהבית, עם הצוות שיש לה היום, יכולה גם להגיע לרבע מיליון, בלי הגדלה. זאת אומרת התשתית היום ערוכה לקליטה של 250,000-200,000 בלי בעיה. זאת אומרת זה לא מחייב את המדינה, את המועצה, להביא לפה מערכת שלמה של מדריכים ומנהלים וסגנים וכולי. על בסיס הקיים היא מסוגלת לקלוט את המספר הזה של האנשים, השטח הוא עצום, הנושא הוא עצום והיא יודעת גם לקבל אותם לפי...

שר החינוך יצא לפני שנה בתכנית 'תרבות ישראל ומורשתו'. התכנית הזאת מדברת ספציפית על אתרים מהסוג הזה. אם יורשה לי לצטט, 'תלמידים ילמדו על הרמב"ם, רש"י, הרצל, בן גוריון וז'בוטינסקי ואחרים. התלמידים יסיירו באתרי מורשת המשקפים את תולדות הציונות'. אלה דברים של שר החינוך. יש יכולת, יש מסגרת, בואו נבנה תכנית ייעודית, לא משהו באוויר, תכנית ייעודית שמכוונת, נסיים את הפעילות באתר כזה או באתרים אחרים, נבנות תכניות כאלה כבר בתוך משרד החינוך השנה, כאלה שמשלבות את מוזיאון בגין, אני לא בטוח שהם עשו את זה בשיתוף מוזיאון בגין, בן גוריון, היכל העצמאות. נכתבו תכניות, אפשר לעשות את זה גם פה ויש עוד אתרים שאפשר לעשות את זה בהם וכדאי לקדם את זה.

אני רוצה להגיד רק עוד דבר אחד. אני חושבת שאם תצא היום קריאה של יושב ראש הוועדה, לזמן דיון מיוחד עם שר החינוך, בנושא של אנחנו משלבים את אתרי המורשת---

ההצעה היא לקיים את זה במשרד ראש הממשלה.

אנחנו כבר עשינו דיון לפני כמה שבועות ואנחנו כאן היום. אנחנו יכולים להזמין את שר החינוך, הוא מוזמן לכל ישיבה של ועדת החינוך, אבל אנחנו לא מביאים את שר החינוך. מי שיכול להביא אדם כזה או אחר בצו הבאה זה רק הוועדה לביקורת המדינה.

אין לנו שום ידע בתחום הזה.

כן. אני לא חושב שזה נושא שאנחנו נשתף פעולה עם חבר הכנסת יואל חסון, להביא את שר החינוך בצו הבאה לוועדת החינוך בנושא של עתלית. אני בטוח שהוא מכיר את העניין הזה וגם מבחינתו מה שהוא יכול לעשות הוא עושה. כמובן שאנחנו יכולים להמליץ על כל מיני רעיונות וכולי שאפשר לעשות, אבל זה תלוי ברשות המבצעת, משרד ראש הממשלה, ואנחנו נתייחס גם לזה בסיכום.

אני רוצה להציע, ברשותך, משהו. למשרד החינוך יש כל שנה דגשים. שנה שעברה היה דגש, עולים לירושלים. העלינו חצי מיליון תלמידים לירושלים, מפעל של שר החינוך. למה את צוחקת?

אני פשוט לא ידעתי על זה.

חצי מיליון תלמידים העלינו לירושלים השנה. זה היה מפעל בדגש על... זה יעד של משרד החינוך, 1 מ-11 יעדים. זה היה היעד וביצענו אותו. משרד החינוך, מינהל חברה ונוער ביצע. העלינו תלמידים מכיתות ג', מכיתות ה', מכיתות י', לירושלים, במימון חלקי של משרד החינוך, אוטובוס מול אוטובוס. אני חושב, אדוני היושב ראש, אולי לדבר עם שר החינוך וזה יהיה אחד הדגשים, כמו שאתה אמרת, בעניין של מקומות כמו המקום הזה. אם זה יהיה דגש, כולנו נתגייס לזה.

רבותיי, כולנו מבינים את הרציונל, אבל יש המון מקומות בארץ, כולם במסגרת של פעילות, כל אחד בתחומו. אם אני מגיע למוזיאון הרצל, הם אומרים 'בוא נכניס את כל הילדים למוזיאון הרצל', אם אני מגיע לעתלית, אז... בסופו של דבר אנחנו גם רוצים שהילדים ילמדו---

יש דרך לפתור את זה. הם בונים תכניות רחבות ואז בית הספר בוחר את היעד.

צריך להבין את המטרות. אם רוצים והמטרה היא שכמה שיותר ילדים ממשרד החינוך זו מטרה מסוימת, אם רוצים מטרה אחרת, אז צריך לחשוב, כי התקציב הוא תקציב מסוים שאפשר להשתמש בו לטובת העניין הזה. הממשלה צריכה להחליט, מבחינתי הם צריכים לתת איזה שהיא הזרקה של תקציב לנושא שבעתלית אומרים שהוא בסדרי עדיפויות. קובעים את סדרי העדיפויות, היום סדרי עדיפויות זה מערך מידע? אין בעיה, צריך להזרים. אין פה יותר מדי מאטצ'ינגים שאפשר לעשות, זו לא עיריית ירושלים שיודעת גם לעשות מאטצ'ינג שלה, זה מקום הרבה יותר קטן, צריך לראות איך באמת אפשר לבוא ולפגוע במטרה. חצי מיליון אנשים אתם תכניסו לכאן? צריך לקחת בפרופורציות. יכול להיות שאנחנו צריכים למקד את זה באזורים מסוימים, יכול להיות שצריך ל... אבל כן צריכה להיות תכנית מסודרת לכמה מקומות בישראל שקובעים שבמסגרת חייו של אותו צעיר, נגיד עד סיום הצבא, שהם מבקרים כאן. צריך לקבוע סדרי עדיפויות ומשרד החינוך ושאר המשרדים צריכים שתהיה להם מדיניות ברורה כלפי כל מקומות המורשת שיש לנו בארץ.

יצאנו לעבוד.

כאן זה אחד הפרויקטים הכי הכי חשובים למחנה. זה הופך מהרצאה היסטורית למחנה לחיבור לסיפור אישי והסיפור האישי פה הוא באמת משהו בלתי רגיל. הדינמיות שמגיעות לכאן קבוצות, בעיקר של מבוגרים, או אפילו תלמידים שמגיעים עם סבא/סבתא שהיו מעפילים ותוך כדי הם עומדים פה כשהכיתה נמצאת ומספרים את הסיפור, ואנחנו רושמים ומתעדים.

היום היתה קבוצה מהזורע, קבוצה של מבוגרים. הם הגיעו מוקדם יותר, מכיוון שהיו להם הרבה מאוד סיפורים והתפנינו כדי לאסוף את זה.

ביום יום יש כאן צוות שעובד ויעל מאוד מאוד מעורה בכל המאגר ורציתי שהיא תספר קצת על היום יום ועל המפגש ואיך אנחנו ממצבים את זה אחר כך לצרכי תיעוד

זה מסך כניסה למאגר המידע שלנו. המאגר הזה הוא בערך בן עשר שנים. נכון להיום יש לנו במאגר בערך 15,000 עדויות של מעפילים, כמה מאות עדויות של פעילים, כלומר אנשים מחתרות ואנשי ארגונים שסייעו להביא עולים, גם אנשי הסוכנות היהודית, בין אם הם עסקו במטרות צבאיות, או אנשי סוכנות יהודית.

פה אנחנו יכולים להציג מגוון מאוד גדול של סיפורים שאפשר להתאים אותם כמעט לכל קהל של מבקרים. למשל כשיש לנו קבוצות של ילדים, שזה חלק די גדול מהמבקרים שלנו, אנחנו בדרך כלל נראה להם את הסיפור של שמוליק כץ. שמוליק כץ שהגיע כמעפיל באונייה 'כנסת ישראל'. הוא אייר להרבה מאוד ספרים ידועים, למשל 'דירה להשכיר', ספרים של חסמב"ה והגדות לפסח. כמעפיל באוניית 'כנסת ישראל' הוא גם אייר את כל המסע שלהם, מהרגע שהם יצאו מהונגריה, הוא במקרה יליד הונגריה, יוגוסלביה, דרך המסע על שתי אוניות, אחת טבעה באמצע והמעפילים הועברו לאונייה אחרת. לפי הסיפור זה איך נראה שמוליק, אנחנו יודעים את זה לפי המזוודה שלו שבה היה אקורדיון שהוא לקח אותו למסע, וכך נראית אוניית מעפילים מבפנים. דרך אגב, לא מזמן יצא ספר ילדים שאיירה אותו מאיירת בשם אסתר שקיל, מעפילה בעצמה, שהיתה באונייה אחרת לחלוטין, אבל האיור שלה של פנים האונייה נראה כמעט זהה לזה. זה חלק מהחוויות של מעפיל על ספינה. הספינה נראית על ידי הבריטים, המאבק והתפיסה והגירוש לקפריסין.

כמובן שלילדים אנחנו מספרים זה הרבה יותר ארוך והרבה יותר מפורט, אבל זו למשל דוגמה אחת לאיך אנחנו מציגים את הסיפור לילדים.

דרך אגב על אותה אונייה היה גם מרדכי ממו שטיין, שהיה איתנו בדיון בוועדת החינוך בכנסת, שהיה גם הילד הראשון שהיה על האונייה. זאת תעודת הזהות שלו. האבא שלו גורש לקפריסין, אבל אמא שלו הובאה לכאן לעתלית.

היתרון של החומר שאנחנו אוספים זה שאנשים אחרים, לדוגמה, ויש לנו לא מעט סיפורים של תינוקות אחרים שנולדו על האונייה, שההורים כבר לא בין החיים והם לא זוכרים כלום, ודרך סתם סיור נכנסנו איתם לכרטיסים, הם צילמו תמונות, זיהו את עצמם. יש לנו את העדות של יצחק ארצי, אבא של שלמה ארצי, שהיה על האונייה וכתב יומן. זאת אומרת דרך זה אנחנו מצליחים לתת להם איזה שהוא קצה חוט למה עברו המשפחות ואנחנו מצלמים להם ומתעדים ומוציאים ממש חוברת שלמה של שורשים. סביב לדוגמה התמונות האלה התחילו להגיע תינוקות. האונייה הגיעה בנובמבר 46', ב-2006 11 תינוקות, אחת צולמה שעתיים אחרי הלידה, אחת נפטרה לפני כמה שנים ממחלה, נשארו 9, חגגנו להם כאן יום הולדת 60. לנו זה היה מנוף לתעד את זה יותר, לאסוף את הסיפורים. הפגשנו אותם פה עם כל הפעילים שאת חלקם הם לא הכירו, המפקדים הישראלים, אנשי קשר וכולי, היתה התרגשות מאוד מאוד גדולה ולנו זה מינף את התיעוד, עם יכולת לספר הלאה לאנשים אחרים שהגיעו על 'כנסת ישראל' והם נפטרו והמשפחה לא יודעת כלום וזה אמצעי מאוד מאוד מאוד חשוב. כשגרה אין כמעט יום שישי או במהלך שבוע שאין פה כנס משפחתי סביב יום הולדת, יום זיכרון, סביב מאגר המידע. זאת אומרת התוכן הוא באמת כל כך רלוונטי וחשוב.

זו דוגמה אחת. זה למשל מה שאנחנו מראים לקבוצות של ילדים. כמו שאמרתי, אנחנו יכולים להכין את ההדרכה למגוון מאוד גדול של אוכלוסיות. למשל, לקבוצות חרדיות אנחנו נספר את הסיפור של הרבנית הניה פרידמן הגר, היא הדודה של האדמו"ר הנוכחי מוויז'ניץ, האחות של האדמו"ר הקודם. הסיפור של עליית האדמו"ר הוא סיפור מרתק. הם הגיעו מרומניה, הם היו במחנות בטרנסניסטרה, והרבנית הניה, האחות של האדמו"ר, הצליחה להשיג אישורי עלייה לכל המשפחה. המשפחה הגיעה לקונסטנצה ושם חיכו להם שלוש אוניות, האחת היתה 'מורינה', השנייה 'בולבול' והאחת 'מפקורה'. הרבנית הניה עלתה על 'מפקורה' ולפי הסיפור של הקהילה מוויז'ניץ האדמו"ר אמר ש'מפקורה' נשמע כמו הפקר, 'בולבול' נשמע כמו בלבול, 'מורינה' זה כן, אנחנו עולים על המורינה. האונייה 'מפקורה' טבעה בים השחור בידי צוללת גרמנית עם בערך 400 המעפילים שהיו עליה, ביניהם גם הרבנית הניה. האונייה 'בולבול' היתה האונייה הכי קרובה והיא הסתובבה במשך כמה שבועות בים וניסתה להתחמק מהגרמנים ורק לאונייה 'מורינה' לא היו שום תקלות. הם המשיכו את המסך בלי שום בעיה. זה סיפור שאנחנו מראים הרבה פעמים לקהילות חרדיות שזה מחבר אותם. זו קהילה שאולי באופן טבעי לא היינו חושבים לספר לסיפור של ההעפלה, כאן נקודת החיבור שלהם והתגובות הן מאוד מאוד טובות. אחרי שאנחנו מספרים את זה, פתאום לא מעט אנשים מגלים שגם אבא שלהם או סבא שלהם או דוד שלהם היה מעפיל על אחת מספינות המעפילים.

קהילת ויז'ניץ באים לבקר כאן בעקבות זה באופן קבוע, באופן סדיר, יש לנו קשר רצוף איתם. זה העניין של החיבור.

או קהלים אחרים. אנחנו מאוד אוהבים להראות אחד מידידי המחנה, הרב לאו, שהגיע הנה ב-45'. הוא לא היה ממש מעפיל, הוא הגיע על אונייה לגאלית, אבל למרות זאת הביאו אותם לתקופה קצרה למעצר כאן בעתלית, אל החיטוי ולבדוק שכל המסמכים בסדר. כשפתחו את המאגר ב-2001 הוא הוזמן לנאום באירוע הפתיחה. זה הרב לאו ב-1945, כשפתחו את המאגר ב-2001 הוא נשא פה נאום (סרטון).

לתלמידים, הסיור שהם עוברים זה סיור הרבה יותר מסודר מאשר מה שאנחנו עושים לכם, אבל מעבר ללעמוד ולספר סיפור, לסיפורים יש משמעות חינוכית ערכית נוספת. לדוגמה, איך עושים את החיבורים הערכיים? בסיפור של מטרואה, היו לה שתי הפלגות, אחת בערב תשעה באב והשנייה בערב ראש השנה. הם הגיעו לחיפה בערב ראש השנה, ראש השנה הרי זה שני ימי חג מבחינה דתית וכיוון שהיו עליה גם ילדים עם אישורי כניסה וגם ילדים בלי אישורי כניסה, רצו לתת להיכנס לאלה עם אישורי הכניסה, ואת כל הילדים שהתגנבו לילדים לאונייה ניסו להבריח. אז קוראים לכל החבר'ה הצעירים מהיישובים פה בסביבה, הרבנות מסייעת והם מבקשים שהרכבת מחיפה לכאן תצא רק בלילה, כדי שתהיה חשכה, למרות שזה עדיין חג, על מנת שלא יחללו את החג, אבל עדיין היה חג, ובעצם הם מתפרשים ואת כל הילדים שהגיעו בלי סרטיפיקטים מבריחים ליישובים בסביבה. באחד היישובים מבקשים מחברי הקיבוץ לא לגשת לחדר האוכל, כדי שיוכלו לקבל את הילדים האלה לארוחה ראשונה בארץ אחרי כל ההברחה שעשו להם והם באמת מוותרים על ארוחה. כשראיינו קבוצה של מעפילים, שהם היו ילדים קטנים, הם אמרו שהם היו בטוחים, הם כל הזמן דיברו ביניהם, איך היישוב היהודי בעצם התארגן לקראת קבלת הפנים שלהם. רק אחרי שנים הם הבינו שהקיבוץ ויתר על ארוחת חג על מנת לקבל אותם וממש בהתראה של מהרגע להרגע. זאת אומרת העניין של הערבות ההדדית, של מה שאתה מוכן להקריב, של שיתוף הפעולה. אלה האלמנטים החשובים שעולים מהסיפורים, לאו דווקא הסיפור האישי, אלא מה המשמעות שלנו כחברה היהודית, כחברה הישראלית, עם היעד והמטרה המשותפים.

זה ממש קצה קצהו.

עד היום מעפילים, פעילי ההעפלה, רואים את המאגר שלנו כמין בית, מקום שהם יכולים לבוא אליו ולשבת לספר את הסיפור שלהם. יש מי שרוצה לשמוע את הסיפור. לפני חודש בערך הגיע אלינו אדם בשם משה מושקוביץ. איש מאוד מאוד פעיל בכל מיני ארגונים, מגוש עציון. הוא היה בזמנו איש משואות יצחק שנשלח על ידי הפועל המזרחי לקפריסין כדי לעבוד עם המעפילים. הוא נשלח כדי להדריך אותם. הוא הביא לנו כמה מאות תמונות שסרקנו והחזרנו לו. האלבום הזה הוא אלבום עץ זית שעשו המעפילים בקפריסין, עם לוחית האבן הזאת שלקח אחד המעפילים. הלוחית הזאת היא בעצם חלק ממרצפת שהיתה באוהל בקפריסין, המרצפות היו עשויות מאבן מאוד רכה, שהמעפילים היו לוקחים ומפסלים איתה, עושים איתה כל מיני עבודות, אז זו דוגמה לאחת העבודות האלה. יש לנו עוד כמה דוגמאות אצלנו במאגר.

רינה, קצת על ההתארגנות ועל השדרוג.

התוכנה שאתם רואים כרגע זו תוכנה שבקרוב אנחנו נפסיק לעבוד איתה, היא בת 10 או 11, היא תוכנה שנמצאת רק בעתלית, היא לא מופיעה, לא באינטרנט ולא במקומות אחרים, אלא רק כאן ואנחנו מתארגנים עכשיו לתוכנה חדשה, שתהיה תוכנה שתהיה גם תומכת אינטרנט. זאת אומרת שבאתר נוכל להציג חומרים של המאגר וגם נוכל לקבל חומרים ונוכל להיות בקשר יותר רצוף עם הקהל שלנו, שזה בחלקו המעפילים עצמם ובני המשפחות. אנחנו התחלנו עכשיו לעבוד ואנחנו צריכים לעשות הסבה לכל התוכנה הישנה לתוכנה החדשה וכמובן לעדכן המון המון המון דברים, משום שיש אצלנו הרבה חומרי מקור שאנחנו נצטרך לסרוק ולהכניס לתוכנה החדשה. התארגנות של פחות או יותר בין חצי שנה לשנה, אני מעריכה שזה מה שיהיה.

אתם רוצים לספר לנו קצת על מה קרה פה במחנה. זה צריף של עולים?

אנחנו תיכף נעבור דרך תצלום אוויר מ-46' ואז נראה את המפה. בגדול, המחנה הזה תפקד כמחנה מעצר למעפילים קרוב לעשר שנים, מאוגוסט 39', ממש קרוב לפרוץ מלחמת העולם השנייה, עד הקמת המדינה. זה פרק הזמן פחות או יותר שאנחנו עוסקים בו בתיעוד. עם הקמת המדינה זה הפך להיות מחנה של עולים חדשים, יש לנו היום שריד אחד שנראה אותו, שרידי מקווה טהרה שהסוכנות בנתה לעולות החדשות. בשתי המלחמות, ב-56' ו-67', הוחזקו פה שבויי מלחמה, בעיקר מצרים. הצבא שלנו קצת השתמש במתקנים ובמהלך אפשר לומר סוף שנות ה-70 המחנה פורק ונעזב וקמה התעוררות ציבורית ונשכבו תחת הטרקטורים שרצו להרוס ובעצם מה שנשאר לנו היום, מה שאתם רואים, זו הרצועה הדרומית ביותר. מתוך הרצועה הדרומית, כשהמועצה לשימור נכנסה לכאן, ב-87', עדיין שלושת הצריפים שבאחד מהם אנחנו יושבים, זה מתוך מקבץ של ארבעה היסטוריים, הם היו קיימים, הם היו רק במצב כל כך רעוע שבמהלך הטיפול הראשוני של ניקיון ופינוי פסולת הם קרסו ולכן היו צריכים לבנות אותם מחדש, שחזור בדיוק כמו שהיה, כולל רצפת בטון שיצקו מחדש. יש לנו יותר ממבנה אחד שהוא מקורי, יש לנו מבנה אחד גדול שהוא מקורי, המבנה המזרחי ביותר שנצא ונראה אותו הוא מקורי. זאת אומרת מתוך המבנים פה יש שלושה מקוריים והיתר משוחזרים. כשעושים פה סיור, בעצם אנחנו מדברים מעבר לעניין של תהליך הקליטה פה והחיטוי שהם עעברו והיום יום, הפיזור, ההפרדה בין גברים לנשים ואיך הם התמודדו אחרי שהם הגיעו מהשואה. זו העוצמה של הסיפור, אין פה שחור ואין פה לבן, יש פה את כל מגוון הזיכרונות. יש אנשים שזכרו מאוד לרעה את המקום הזה ויש כאלה ילדים שאמרו שזה היה התקופה היפה ביותר בחייהם. זאת אומרת יש פה זיכרון מאוד גדול.

מבחינת שיקום וצריפים, אנחנו רוצים לבנות עוד מקבץ של ארבעה צריפים בתצורה ההיסטורית שלהם כי חסרים לנו פה חללים לתכנים. אנחנו נראה את זה בתצלום האוויר ונדבר על זה כשנחזור אל המשרד. אנחנו עכשיו נלך לאונייה ובדרך נעצור בכמה מוקדים.

זה מבנה מקורי, אפשר לראות לפי הרצפה שהיא קבועה. חלק מהפח המצופה הוא חדש, חלק מקורי. פה בעצם המתקנים נשארו מאז. כשהמעפילים מגיעים, בחלק מהתקופות, משער המחנה יש תהליך רישום, לפעמים בחלק מהרישום מצלמים אותם כמו אסירים עם מספר, אחרי זה לוקחים מהם טביעות אצבעות ואז מפזרים אותם במחנה, ויש פעמים שהם עוברים חיטוי. גם לחיטוי היו ואריאציות שונות. חלק עומדים על המרפסת וככה מותחים להם את הבגדים ומרססים אותם בדי.די.טי, אותו תהליך חיטוי שהיה אחר כך גם בשנות ה-50 עם העולים החדשים. פה הם לא מדברים על ההשפלה, הם מדברים על הטראומה שמכניסים אותם לצריף, כי החיטוי הקפדני היה שעל המרפסת מחלקים אותם, גברים לצד אחד, נשים וילדים קטנים. את החלל הזה הם לא ראו, היו פחים, בחלק פחים, בחלק אזבסט, שחצו בין המקלחות, הם מתבקשים להתפשט לחלוטין, לחלוץ נעליים, אנשים זוכרים שביקשו מהם את הבגד הגדול ביותר, שמלה, ז'קט, חולצה, כל פרטי הלבוש, לעשות שקים אישיים, אותם שקים אישיים נזרקו לתוך החיטוי הזה, חיטוי יבש עם השפרצת קיטור, מרססים אותם בדי.די. טי באמצעות מתקן כזה, הם עוברים מקלחת מים, והכתמים הצהובים ירוקים האלה הם שרידי מקלחות המים. הם אכן היו פתוחים משני הכיוונים, כך שהם עוברים חיטוי מקלחת, עוברים לצד האחורי של הצריף, את הבגדים המחוטים שולפים מהסלסילה בצד השני ומחזירים להם. קבלת הבגדים מחדרי המקלחות לאנשים המעפילים היותר ותיקים, שעמדו כאן בתורנות, לזרוק את החפצים ואחר כך ההחזרה של הבגדים, נעשתה באמצעות מתקנים כאלה. זה מתקן משוחזר, אותו מתקן בדיוק, אלה פשוט תאים מסתובבים, פתוח באותה צורה מהצד השני, מתקן נוסף היה בצד של הגברים ושני מתקנים נוספים, אחד לנשים ואחד לגברים, יש שריד מקורי מאחור, שהחזירו להם את הבגדים. זאת אומרת התהליך פה הוא תהליך מואץ.

יש גם לגבי התהליך הזה הרבה מאוד זיכרונות. יש כאלה שהמחשבה... אמרו לנו כמה ניצולים שכשהם צועדים לכאן ומהארובה מיתמר עשן ואומרים להם... הסיטואציה... צריכים לזכור, והגדיר את זה אחד מנותני העדות שלנו מאוד מאוד טוב, ההיגיון היה קיים, הם ידעו שזו ארץ ישראל, הם ידעו שזה בריטים ולא גרמנים, הם ידעו שהם לא רוצחים אותם פה, הם ישתחררו, אולי הם לא ידעו כמה זמן, אבל הרגש פשוט השתלט על ההיגיון; להגיע לכאן ברכבת משא בחלק מהמקרים מחיפה, מחנה עם גדרות תיל והחיטוי והמיון, זה היה דבר בלתי אפשרי. לא אחת בגדים התכווצו כאן, יש לנו סיפורים של אנשים שאיבדו זיכרון אחרון מבית אבא ואמא. אנשים שכל המלחמה עברו עם אותן תמונות ואותם מסמכים, לפעמים תפורים להם לבטנה, ופשוט מאבדים פה את הכל. אז נכון שהבריטים לא עשו את זה מכוונה רעה, אבל חוסר רגישות היה חלק מאוד מאוד קשה. לעומתם יש כאלה שאמרו לנו, סיפרה לנו אחת המעפילות שהתחתנה על האונייה ואמרה בהומור, 'כל כך שמחתי לעבור את המקלחת הזאת, שאחר כך בעלי הטרי אפילו לא זיהה אותי אחרי כל הלכלוך של הדרך'. זאת אומרת זה באמת תלוי מאוד, ושוב אני אומרת, זו העוצמה של הסיפורים.

אנחנו נסתובב לתצלום האוויר וזה יענה על השאלה של יהודית. תצלום אוויר מ-46', שהבריטים עצמם עשו. מה שרואים זה כך; אנחנו כרגע נמצאים בתוך המבנה הזה, זה כמובן מבט מלמעלה, השביל שאנחנו נלך אליו, המיצג של האונייה היום נמצא כאן, בחלק הצפון מערבי של המחנה, השביל הזה הוא שביל היסטורי, מה שאנחנו נלך בו, הוא היה מגודר בגדר תיל והוא הפריד בין משפחות. האזור של הדשא בכניסה היה מרפאות, חדרי חולים, חדרי יולדות מאולתרים, כל המתחם הזה, צפונית לדשא מחנה נשים וילדים, צפונית למבנה מחנה גברים. היום הכביש המהיר חיפה-תל אביב עובר בצורה כזאת, הוא חותך את החלק המזרחי של המחנה. מי ששמר על המחנה לא היה הצבא הבריטי, היתה יחידה מיוחדת שהיתה כפופה לשירות בתי הסוהר ולכן יש כאן מעפילים עצורים אבל שוטרים ערבים, שוטרים יהודים ושומרים בריטים על המעפילים, כשהיתה הפרדה בין השוטרים היהודים והשוטרים הערבים והבריטים. הבריטים היו בדרגת פיקוד יותר גבוהה, המגורים שלהם היו בצד הדרום מערבי, נשארו שם עדיין שרידי משטחי הבטון, תצפית טובה משם על כל שטח המחנה. השומרים הערבים והיהודים היו בארבעת הצריפים האלה, במבנה המפקדה, היום נשאר לנו הצריף הזה בלבד. הם היו גם יותר במגע יומיומי עם המעפילים במהלך היום. רואים פה עוד בחלק הצפוני אוהלים. במידה והמחנה בתפוסה מלאה, אין מקום לכולם בצריפים, מקימים אוהלים.

סיפור קטן, שמקשר לנו את החיטוי עם האוהל. לפני שנים הגיעה לכאן סבתא עם נכדים והיא לא הזדהתה בתור מעפילה, אבל כשסיפרנו את הסיפור של החיטוי היא כל כך התרגשה בדוד והיא אומרת, אני חייבת לספר לנכדים את הסיפור האישי שלי. 'הגעתי נערה בת 17', לרוב האוניות היו במשקל עודף, הרבה מעל ומעבר, והגבילו אותם, היא הגיעה רק עם השמלה שלגופה והשמלה לחלוטין מתכווצת פה בדוד. היא מקבלת פרטי לבוש מהחברות והיא נלקחת לאוהל. היא אומרת שאמנם באוהלים היו יותר רמשים, אבל התחושה שלא יכולים לנעול אותך, כי היו נועלים את הצריפים בלילה, היתה תחושה יותר טובה. האוהלים היו כמו בקפריסין, אוהלים הודים, ברזנט חיצוני ובד פנימי, היו בדים פנימיים בצבע כחול מעושן כזה ובדים לבנים. היא אמרה, 'את מלאכת התפירה דעתי מצוין בחוץ לארץ. הגעתי לאוהל, במעט אמצעים שהיו לי כאן, החברות הוותיקות באוהל יעצו לי לכרות את בטנת האוהל', והיא תפרה לעצמה חצאית לבנה וחולצה לבנה. היא היתה עצורה פה ימים ספורים בלבד, היא משתחררת, היא מגיעה לאחד הקיבוצים, הגיעה בהכשרה מוקדמת לקיבוץ, היא פוגשת שם ידיד טוב שלה מהקהילה ששרד את השואה והגיע לפניה. כעבור תקופה קצרה הם מתחתנים, היא אומרת, 'זה הסבא שלכם', וחליפת החתונה זו אותה חצאית לבנה וחולצה לבנה. היא אמרה שעד אותו יום שהיא סיפרה החליפה מגוהצת ומקופלת בארון, 'בבוא היום אני אמסור לכם את זה, עדיין יש לי רגש לזה'. באמת ההישרדות פה היתה מדהימה.

עוד דבר שרואים פה, בסיסים צבאיים שמעבר לגדרות התיל. יש שישה מגדלי שמירה שמקיפים את המחנה, את הפושעים הגדולים שישבו כאן, ילדים ותינוקות שנולדו ושרידי שואה. יש בצד מערב, דרום ומזרח בסיסים גדולים של הצבא הבריטי. רואים פה את מסילת הרכבת, פחות או יותר, דרך אגב, היום אותו נתיב מסילה. אותו נתיב שמגיעים ברכבת משא מחיפה לכאן. לא היתה תחנת הורדה מיוחדת, כנראה, לפי תמונות, הם הורידו אותם ליד פתחת נחל אורן, זה אותו נחל שנשפך פה לים התיכון. אנחנו רואים בתמונות שזה המקום היחידי שברכס הכורכר יש פתח, וזה הכביש היום שמוביל לשייטת, אז היה שביל ורואים אותם צועדים עם השמירה הכבדה. מזהים בתמונות שהם מסרו לנו את השדרה של תקופת אהרונסון, שהחווה נמצאת יותר מזרחה, כך שבאמת הצלחנו לזהות. איך הם אמרו? 'כשהגענו ברכבת, ראינו את מגדלי השמירה, לא ראינו עדיין את המחנה. ידענו שאנחנו נשלחים למחנה, אבל פתאום הכרנו בזה'. מהרבה מאוד עדויות עולה המראה הקודר של מחנה עם גדרות תיל, שומרים, והתחושה היא תחושה מאוד קשה.

אז זה תצלום האוויר. נעבור בתמונות ואני אראה לכם כמה דברים מעניינים. תערוכת התמונות הזאת נמצאת פה שנים רבות, היא נעשתה, אני חושבת, די מתחילת שיקום המחנה הזה ואפשר לומר שהתמונות היו אנונימיות. היו תמונות ובמהלך השנים חלק גדול מהפרצופים אנחנו כבר יודעים מי הם, זה מתועד אצלנו, יש לנו חוברת שלמה עם הסיפור שלהם. אחת התמונות הראשונות שזיהינו, זה היה לפני הרבה שנים, הגיעה לכאן קבוצה של פנסיונרים ואחת הנשים התחילה פשוט לבכות. היא נעמדה פה והיא התרגשה, התחילה לבכות והיא אומרת 'הנה אני'. זה יתומות מהשואה. היא אומרת, 'אני זוכרת את השמלה האדומה עם הנקודות הלבנות', והיא מאוד מאוד רצתה להיפגש עם החברות שלה למסע, הצלחנו לא את כולן לאתר, זה היה מפגש מאוד מרגש.

החשיבות לא רק לקבל מאנשים את המידע, אלא באמת לחבר ולתת להם מענה, בשבילנו זה דבר מאוד חשוב.

סיפור נוסף מעניין על התמונה הזאת. שנים לא ידענו מה התמונה הזאת, כולם אמרו לנו, אנשים נכנסים לראות, זאת אומרת ברור שיש כאן איזה התרחשות. שנים אמרו לנו שבאותם ימים שהיה מגיע צלם זה היה אירוע, כולם עומדים ומחייכים לצלם, אבל הבנו שזה לא כך. אחרי מספר שנים הגיעו לכאן שני זוגות, לא יחד, בחופש הגדול, שני זוגות אמריקאים פנסיונרים, מסתבר ששני הזוגות האלה, הבעלים היו מעפילים. אחד מהם מגיע והוא נעמד מול התמונה ואומר, 'אני זוכר את אותו היום שצילמו את זה', הנה אני. והוא עוד אמר, 'הייתי בשורה הראשונה, זה היה ביקורו של דר' חיים וייצמן במחנה'. אחרי שהוא הלך והוא סיפר את הסיפור, חזרתי לתמונה, אני במקרה הסתובבתי איתם, ואמרתי הוא צודק, שורה ראשונה. הוא אומר שהיתה התרגשות מאוד גדולה וחיים וייצמן, למרות שהבריטים לא רצו כל כך שיהיה מפגש עם המעפילים, כל אלה שעמדנו בשורות הראשונות, הוא לחץ יד לכל אחד ואחד מאיתנו, התעניין, אם אנחנו יודעים מה עלה בגורל בני המשפחה, הסיטואציה מאוד ריגשה אותם אז וריגשה אותו כשהוא נתן את העדות. בערך חודש אחרי כן הגיע מישהו אחר עם סיפור אחר. הבחור הזה. הוא הגיע עם אח שלו, זה לא הבחור שהגיע, זה האח. שניהם שרדו לבד מכל המשפחה, הבחור הזה אחר כך נהרג בקרבות לטרון ואז האח עזב את הארץ וגר בארצות הברית. לא היה לו שום תמונה, אנחנו צילמנו, ניסינו לתת לו עוד מידע. לפני כמה שנים הגיע לכאן מכון וייצמן לביקור והם הביאו לנו מתנה ב-CD תמונות שרואים את התמונה הזאת מכל הזוויות, זה אימת לנו סופית את העניין הזה.

המקווה משנות ה-50 שבנו לעולות החדשות.

אנחנו נצא מהצד השני.

זה כתוב באנגלית וכתוביות בעברית. יש פה סרט במחנה בשש שפות, כולל אמהרית, המטרה היא שגם המיצג הזה יהיה בכמה יותר שפות, על מנת שהמסר באמת יוכל לעבור.

(סרט).

את הדבר הזה צריך להציף, כמו שאמרנו, במדינה. שוב, אלה שני דברים עיקריים, אחד זו מערכת החינוך שעושים עבודת קודש. פה יש ממערכת החינוך 60% בערך.

כן, קרוב כבר ל-70%.

ברוב האתרים זה לא עולה על 20%, שזה נתון מפתיע. אני מניח שזה חלק גדול מהטיפול של המחוז, של המשרד. 60% זה מספר שהוא לא קיים בארץ בשום אתרי ביקור שעוסקים בציונות, אבל בסוף זה רק 70,000. אז זה פן אחד, שאיתו אני בטוח שכבר תיתן את ההנחיות ותעזור ובממשל הישראלי תעזור לנו את הדבר הזה לחלץ.

הדבר השני זה מרכז התיעוד. אנחנו לא מזמן שמענו שניצולי שואה בחודש נפטרים 13,000, והעדות שלהם היא חשובה, קשה לתאר. שוב, אלה הסיפורים האישיים, אבל הסיפורים האישיים נותנים את כל העוצמה ואת כל התמונה. אנחנו באמת במצב שנצטער מאוד. אל"ף, אנחנו מצטערים עד היום שלא הספקנו, אבל עשינו עבודה אדירה בעניין הזה, אבל היום המדינה צריכה לבוא ולהרים את זה ולהגיד; שנתיים-שלוש אני עושה פרסום ברדיו, מקימה מנגנונים, באמצעותנו, אנחנו כמובן יודעים לעשות את זה, לסייע בידינו.

יש את הפרויקט של 'יד ושם' עכשיו.

אנחנו מחוברים אליהם ואנחנו בקשר איתם.

גם לשכת העיתונות הממשלתית יכולה---

צריך מערך שלם, שאנחנו מנסים לבנות אותו כעת, עם אנשים טובים, כמוכם. במהלך השנתיים הקרובות צריך לצאת ממש במסע, זה גלי צה"ל, זה רשת ב', זה ראיונות, ואנחנו כבר נגיע אליהם, זה תיעוד מצולם, לפעמים אצלם בבית ולפעמים גם בבתי אבות, ויש אנשים נפלאים עם סיפורים נפלאים וחלק גדול מהם זוכר את זה כאילו... כי זו היתה חוויית חיים, לא יעזור שום דבר, וזה דבר מאוד מאוד מאוד מאוד קריטי, שאם אתה נרתם אליו, אתה, עם כל הצניעות, תרמת חלק אדיר לתוך מהלך שעוד עשר שנים כבר אי אפשר יהיה, לצערנו, לעשות אותו בהיקפים האלה.

לפני כמה שבועות היתה לנו ישיבה, אלה אותם דברים שאנחנו מעלים גם היום. מבחינתנו, ההתעקשות שלנו על היישום של אותן ההחלטות שהתקבלו זה, לדעתי, חשוב מאוד. אני שוב חוזר, גם זה חלק מההחלטה, שהממשלה תירתם לכל הסיפור של מאגר המידע ומבחינתי מה שצריך להיות---

אתה נרתם לעניין הזה.

כן. כרגע יש סדרי עדיפויות, אני חושב שהנושא הזה של סדרי עדיפויות, מבחינת מאגר המידע, זה צריך להיות מה שעומד על הפרק. אני אתאם גם עם שר החינוך, נראה אם הוא יכול להירתם לכל הסיפור הזה.

זה מבחינתי.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00