הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
23
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

9.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 172
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, ז' סיון התשע"א (9 ביוני 2011), שעה 10:00

ישיבה במועצה המקומית גדרה לבחינת קליטת העלייה

חברי הוועדה: דני דנון - היו"ר

מרינה סולודקין

יואל גמליאל

- ראש המועצה המקומית גדרה

רפי מיארה

- מנכ"ל התיכון האזורי ויו"ר מנהלת החינוך

ד"ר רפי בן חיים

- מנהל מחלקת חינוך, מועצה מקומית גדרה

ליאת בן גל

- מנהלת מחלקת נוער, מועצה מקומית גדרה

ברכי יעיש

- מנהלת גנ"י, מועצה מקומית גדרה

ליאת בן חיים

- מנהלת המתנ"ס, מועצה מקומית גדרה

בת חן קרני

- עו"ס, מנהלת מחלקת רווחה, מועצה מקומית גדרה

דוד נפתלי

- סגן גזבר וממונה על ההכנסות, מועצה מקומית גדרה

לילך לבבי

- חברת מועצה ויו"ר ועדת קליטה, מועצה מקומית חדרה

דוד יהלומי

- גזבר, מועצה מקומית גדרה

גילה מנוסי

- מנהלת "אולפן עולים חדשים", חינוך מבוגרים

אללי אדמסו

- יועץ ראש הממשלה לענייני אתיופיה, משרד ראש הממשלה

אסתר שוורץ

- מפקחת תלמידים עולים מחוז מרכז, משרד החינוך

יוסי בר נוי בוכריץ

- מפקח ארצי באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך

יובי תשומה – כץ

- הגרעין הקהילתי, גדרה

פקד אפי תשובה

- מפקד נקודת גדרה, מחוז מרכז, המשרד לביטחון המדינה

אלונה אילת

- מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אריה ועקנין

- מנהל תחום חירום, המשרד לאזרחים ותיקים

ברוך שמעון

- מנהל ארצי, מוקד קליטה, המשרד לקליטת עלייה

אדווה גיסר

- המשרד לקליטת עלייה

כפיר אילנה

- משרד הבינוי והשיכון

שושנה בן דור

- מנכ"ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה – ישראל

ליאת סנבטו

- רכזת pact יישובית

בקי סרציה

- ג'וינט אשלים pact
יגאל אמיתי

- דובר הוועדה

דנה גורדון

ש.י. חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה במועצה המקומית גדרה לבחינת קליטת העלייה

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח ישיבה של ועדת עלייה, קליטה ותפוצות בעיר גדרה. אנחנו שמחים שהועדה יוצאת גם מהכנסת לפעמים, ופוגשת את הנציגים השונים.

אני רוצה להודות לראש העיר, יואל גמליאל, שבאיסרו חג שבועות, האנשים עוד לא התעוררו מהחג, וישר התחלנו במרץ רב. באמת אני חייב לומר, באופן אישי, כשאני מגיע לעיר, ואני מקפיד להגיע, כבר רואים את הפיתוח של המועצה, ואת הבניה, ובאמת יישר כוח גדול לך וכל חברי המועצה שמקדמים את העיר גדרה.

אנחנו רוצים היום בדיון לקבל סקירה על נושא קליטת עליה. אנחנו יודעים, אבל נשמח לדעת יותר לגבי הפעילות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, שהיא פעילות עניפה, ולשמוע גם על ההישגים שלכם, אבל גם על הצרכים, על האתגרים, על הבעיות מול משרדי הממשלה השונים. יש פה נציגים של משרדי הממשלה, ונוכל כועדה לראות מה אנחנו יכולים לסייע, וגם אנחנו מקפידים מהסיורים האלה, יואל, לקחת דברים ברמה הארצית. זאת אומרת, לפעמים הבעיה שלך, או הדבר הטוב שאתה עושה, ברמה הארצית אנשים לא מודעים, ואנחנו כן רוצים תמיד לקחת את הדברים הטובים, הדברים שצריכים לשפר גם ברמה הארצית, ואני מודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין ולבנה, שנמצאים איתנו. ויגיע אלינו בהמשך חבר הכנסת מיכאלי, ויצטרף לדיון.

אני רוצה לבקש מראש המועצה, שהוא במקרה גם חבר טוב שלי, ואני חייב לומר קודם כל, הייתי פה לפני מספר שבועות, אבל בנסיבות אחרות, בבניין הזה, הייתה חגיגת המימונה. אז שמחתי מאד להיות פה במתנ"ס וליהנות מתבשילים, וגם לראות יוצאי תימן שרוקדים ריקודים מרוקאיים. זה היה דבר ייחודי. אז אני רוצה לבקש מראש המועצה, מר יואל גמליאל לפתוח. בבקשה יואל.

קודם כל באמת בוקר טוב לכולם. אני קודם כל רוצה להודות ללילך, חברת המועצה, שבאמת היא דאגה לכל האירוח שאתה רואה פה. ישבה וסידרה את כל הלו"ז, ביחד עם משרדי הממשלה, עם כל מה שהכנתם. אז אני רוצה להודות לך, באמת תודה. ואני שמח מאד שהגעתם לפה. זה כבוד לגדרה.

גדרה, כמו שאתם יודעים, יש לנו פה את העלייה האתיופית, והעלייה מחבר העמים, ויש לנו עוד עלייה נוספת שאנחנו לא מרגישים אותם.

בעלייה האתיופית, אני יכול להגיד, שבאמת אני רוצה פה להודות לד"ר רפי בן חיים, שלפני שנים רבות, בעלייה הראשונה, הוא דאג לקחת את כל הילדים מהעדה, וחלק אותם בכל הגנים ובכל בתי הספר. היום אנחנו בגדרה אין דבר כזה שיהיו 4 ילדים בכיתה, יותר מ – 4 ילדים בכיתה, בבתי ספר, או בגני הילדים, וזה מוכיח את עצמו. יש לי פה את רפי מיארה, מנכ"ל וגם יושב ראש מינהלת החינוך, שהוא גם אצלו בתיכון היום יש בסביבות 80 מהעדה, שמקבלים מענה הולם, אבל את כל העבודה האמיתית עשה ד"ר רפי בן חיים בנושא של החשיבה, ואני חושב שאם המדינה הייתה מאמצת את זה, אז ההתמודדות עם העדה היה קצת יותר טוב.

גדרה היום, כמו שאתם יודעים, כמו בכל הארץ, יש ביקוש אדיר למקום. איכות חיים מאד גבוהה בגדרה. אנשים רוצים לבוא לגור פה. הדירות מאד יקרות, לכן גם קשה לכל מיני, מי שאין לו היום, מי שהיום לא במצב כלכלי טוב לא יכול לקנות בגדרה. אם אני מסתכל אפילו איפה שהעדה גרה, זה המקום הכי יקר בארץ לרכוש דירה. אפילו בשפירא, שזה איפה שהם גרים, הם מדברים על 600 אלף שקלים ליחידה. ורוב הזמן כשהעדה אם היא מתחתנת אז היא עוזבת את המקום, ובעצם הולכת למקומות, לפריפריה, למקומות אחרים.

אנחנו מאד חשוב לנו נושא החינוך בגדרה. המדיניות, מאז שאני בשלטון, שאין נשירה במוסדות החינוך שלנו. אנחנו גם משאירים ילדים גם שיסיימו רק 12 שנות לימוד, אנחנו דואגים שלא יהיו ברחובות. אנחנו מקום אחרון בארץ באלימות של בני הנוער. אנחנו לא קיבלנו עיר ללא אלימות. גם ביקשנו. לפי מוסדות השלטון אנחנו ברמה מאד נמוכה, ויש לי פה מפקד משטרת גדרה, אפי, שיגיד לך את זה. יש, אם אנחנו פעם הייתי מזמין אתכם לאירועים שאנחנו עושים לבני נוער, ואנחנו מדברים על אירועים של 2,000 ו – 3,000 בני נוער, שגם מגיעים מכל האזור. אז אתם תיראו את החיבור של העדה, ושל כל העולים, ביחד עם שאר החברים בצורה טובה.

יש עוד מה לעשות. זה כמובן יש הרבה מה לעשות בכלל בנושא של העלייה. אני הבנתי שעם כל הכבוד לכל מיני עמותות שקמות ומתוקצבות, עם כל הנושא שמשקיעים בעמותות, להגיע, ולתת מענה, אבל זה לא מענה נכון כדי לתת פתרונות לעולים, וזה לא משנה מאיזה ארץ. העולים צריכים להיות מטופלים על ידי המדינה. כי רוב הזמן משקיעים בעמותות. העמותות מביאים תכניות אבל רוב התכניות זה מימון אנשים להעביר את התכניות. כמה שמגיע בסוף לעדה – מגיע כלום. ולכן אנחנו גם פה בגדר, התברכנו עכשיו באיזה חברת היי-טק, שתורמת לנו מיליון וחצי, בערך בין מיליון למיליון וחצי בשנה, כדי לתת מענה לעדה. אני חושב שבגדרה, אם באמת יבואו לעשות בדיקה יסודית, ואולי יסבירו את זה אנשי המקצוע שלי, ... שבגדרה עבדו נכון עם העדה, בנתון הקיים, בנתון הקיים, ויש לנו פה הישגים טובים מאד. יש לנו קצינים כבר מהעדה. יש לנו, רובם מגיעים ל – י"ב, ורובם מסיימים בגרויות. ואני יכול להגיד שסדר העדיפות שלנו, גם ליאת חושבת פה, וגם כולם יודעים, זה הנושא של הקליטה בגדרה. זה מאד חשוב לנו. ואיך אומרים? אני קודם כל שמח שאתם פה. אני שמח שבאמת תלמדו פה את הדברים. אני מבין מפה אתם הולכים לקריית מלאכי הבנתי. אתם תיראו את ההבדלים בין הגישה מה שפה, לבין הגישה מה ששם.

ויש לי פה את אנשי המקצוע. יש לי פה את בת לן קרני, מנהלת מחלקת רווחה, שיש לה התמודדות יום יומית בנושר, ומטפלים בזה בצורה טובה. יש לי את ד"ר רפי בן חיים. יש לי את רפי מיארה. יש לי את כל הצוות של הנוער, ליאת בן גל, יש לי את ברכיה שאחראית על כל הגנים. אנחנו מסיעים על חשבון העירייה את כל הילדים בכל הגנים בגדרה. אין אצלנו גן צבוע. אין אצלנו דבר כזה.

משרד החינוך לא עושה מצ'ינג?

לא עושה שום דבר. משרד החינוך לא עושה לא מצ'ינג, לא כלום. אבל אנחנו, אני עוד פעם אומר, זה רפי, מסיעים את כל הילדים, בסביבות 15, 16 גנים ביישוב, מחלקים אותם בכל היישוב. וזה, תאמין לי, אחד ההישגים הגדולים שאני יכול להגיד שלקחתי בקדנציה הקודמת.

יש לנו באמת, גם יש לנו אוכלוסייה מאד טובה שעוזרת ותומכת, ועכשיו יש לנו בני נוער שהם שותפים עיקריים במערכת.

העלייה של חבר העמים היא מגיעה ממקומות אחרים, הם יודעים להסתדר טוב. הם מתאקלמים. הם מכירים, הם באו מאירופה. הם מכירים את כל המערכת איך להתקדם בחיים, ועל זה צריך לשבת לראות גם לגבי העליות הנוספות שמגיעים למדינה, איך לתת להם מענה שבאמת שמגיעים לפה איך הם מתאקלמים.

תודה רבה לכם. שיהיה לכם, איך אומרים? יום מוצלח.

תודה רבה לראש המועצה.

לפני שנמשיך בסקירה, יש לנו פה מקהלה של צעירים ברוחם. מקהלת מיקבץ הדיור, ואנחנו נשמח לשמוע לפני שנפתח את הדיון. בבקשה.

[שירת המקהלה]

תודה רבה למקהלת מקבץ הדיור. אנחנו בסיום גם נשמע אתכם שוב.

אני רוצה לבקש את חברת הכנסת מרינה סולודקין, יש לה התייחסות שקשורה גם לחברי המקהלה.

כן.

בבקשה, חברת הכנסת סולודקין.

תודה רבה. קודם כל, דני, אני חושבת שזה מאד נכון, ומאד נבון, ומאד טוב שאנחנו הגענו היום לגדרה, ואנחנו מאד מאד מברכים את ראש המועצה, ואנחנו רוצים לראות כאן עיר.

זה בדרך.

זה בדרך. וגם מאחלים את העתיד כמו הרצליה פיתוח לגדרה. לא פחות מהרצליה פיתוח.

אני רוצה לומר לכם שבגלל שכאן יש מקבץ דיור, אז אני מקבלת את הפניות ותלונות ממקבץ דיור כאן בלשכתי בכנסת. אז מה שאני אומרת, אנשים מאד מאד מבקשים תחנת אוטובוס על יד המקבץ, גם של אוטובוס מספר 37 של חברת ... וגם של אוטובוס מספר 1 של אגד. אנשים 3 שנים במקבץ דיור, וכל החיים שלהם גם בעיר, וגם ברחובות שיש שם בתי מרקחת ורופאים שלהם.

הם פנו לכל העולם, גם למשרד התחבורה, גם לשרים, גם היו בכנסת אצל חבר הכנסת יריב לוין, והם מאד מאד מבקשים. אתה יודע שאם אתה לא יכול לעשות בכוח שלך, אז אנחנו עם דני חייבים לעשות את זה, בגלל שזה רק עניין של.

אני אשמח מאד. באמת. אנחנו, כל הנושא הזה עכשיו תקוע במשרד התחבורה. אנחנו הגשנו בקשה, תכנית מאד מסודרת, למשרד התחבורה כדי שיתקצבו אותנו בתקציב של 2.8, וזה ביכולות שלהם, ובאותו רגע אנחנו נהפוך את הכביש ל – 4 נתיבים, ונוכל לעשות להם תחנה ממש, ממש ליד המקבץ דיור. מה שקורה היום, אי אפשר לעשות תחנה במקבץ הדיור, כי אז, איך אומרים? זה תהיה הפרעה לתנועה, ולא ניתן לעשות תחנה מולם.

אז התכניות האלה היום נמצאים במשרד התחבורה. אני אשמח מאד אם אתם, כועדה, תלחצו על משרד התחבורה לאשר לנו את התקציב, אז אנחנו, התכניות מוכנות דרך אגב, ואז אנחנו תוך תקופה של חצי שנה נסיים את הכל, עם תחנה מכובדת, עם נושא בטיחות, שייתן מענה באמת, גם להם וגם ליישוב עצמו, כי מה שקורה היום, לא ניתן לבנות שמה תחנה, מבחינה בטיחותית, גם מבחינה תחבורתית.

עכשיו אתם צריכים רק לדבר עם הגורמים הנכונים.

אז קודם כל שיהיה רצון פוליטי, בגלל שאנשים בגילם לא יכולים להגיע.

נכון.

רחוק לאוטובוסים. זה רצון פוליטי, זה אתה. ואנחנו עם דני יכולים ללחוץ על חבר הכנסת ושר מאד מכובד, גם חבר.

נכון.

כץ. בסדר?

מאה אחוז.

תודה.

אנחנו רוצים לשמוע בקצרה סקירות של ראשי המחלקות, נתחיל במחלקת רווחה. בת חן, בבקשה.

קודם כל, בוקר טוב לכולם. אני חילקתי ככה, אני שמתי על השולחנות את הנתונים, כך שאתם יכולים לעיין בהם בזמן שאני מדברת.

אני אתחיל מאיזה שהיא סקירה כללית על גדרה. כמו שאתם רואים, הנתונים שמופיעים אצלנו הם שמספר הנפשות שבעצם הצלחנו לבדוק ולרכז אותם במסגרת נתוני מוקד הקליטה שלנו הם 1,567, שזה בעצם 276 בתי אב. סביר להניח שיש עוד קבוצה לא מבוטלת שלא נספרה במסגרת המפקד שעשינו במוקד.

אם אנחנו מחלקים את האוכלוסייה, יש לנו בעצם 3 רמות עיקריות: יש לנו את שכונת שפירא, שיש בה 144 בתי אב. השכונה הזאת כמעט ב – 90 אחוז מהתושבים שמתגוררים בה מאוכלסת על ידי קהילת יוצאי אתיופיה. שכונת סטרומה – 32 בתי אב. רחוב ויצמן, יובל גד ובעלי המלאכה, שזה עוד מקבץ של שכונות – 45 בתי אב, ואנחנו יכולים לראות שבגדרה הצעירה, שזה האזור החדש, המתפתח של גדרה – יש לנו 31 בתי אב.

אם אנחנו רוצים לתאר את השכונות באופן כללי – אנחנו יכולים לראות שגם אם אנחנו מגיעים לשכונת שפירא בעיקר, אנחנו יכולים לראות שבנייני המגורים שם במצב תחזוקתי די ירוד, למרות שבאמת לאורך שנים נכנסו לשם כל מיני פרוייקטים, גם בהובלה של המתנ"ס, גם בהובלה של רווחה, כל מיני עמותות וארגונים מבחוץ שהגיעו, וניסו, ככה, לשנות ולשפר את פני השכונה, אבל עדיין המוצב התחזוקתי ירוד, למרות שאנחנו יכולים לראות בשנים האחרונות באמת איזה שהיא מגמה של התושבים, של הפעילים, לקחת אחריות על מה שקורה בשכונה, ובאמת לפעול למען עצמם, מתוך האינטרסים שלהם.

מה שככה ציינתי כאן כדוגמא, זה הנושא של המקלטים הציבוריים. במשך שנים המקלטים של הבניינים היו מאד מוזנחים, לא איפשרו לתת מענים לשעת חירום, וממש ככה, לפני שנתיים, נכנסנו עם פרוייקט מאד אינטנסיבי, ביחד עם תושבי השכונה, והיום המחסנים באמת ראויים וערוכים לקליטה בשעת חירום.

מפה אני רוצה להגיע לנתונים שלנו, של המחלקה: בטיפול המחלקה – 223 בתי אב, שזה מתוך קאדר של כ – 1,250 משפחות שמטופלות במחלקה. כלומר, הקהילה האתיופית תופסת נדבך די משמעותי. אתם יכולים לראות פה את הפירוט: יש 37 משפחות חד הוריות. 70 קשישים. 39 מתקיימים מקצבת נכות. 32 מתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה. אלה מספרים שהלכו ופחתו בשנים האחרונות. אני יכולה לומר שלפני 3 ו – 4 שנים המספרים הללו היו גבוהים הרבה יותר.

לגבי קהילת יוצאי חבר העמים – בעצם הקשר שלנו איתם הוא די מינורי, הייתי אומרת. היום בגדרה יש כ – 500 תושבים יוצאי חבר העמים, רובם צעירים. הקשר שלנו הוא בעיקר עם האוכלוסייה המבוגרת. יש את מקבץ הדיור שאנחנו נמצאים בקשר איתו. חלק מהשירותים הסוציאליים שלו במחלקה גם ניתנים למקבץ. כמו שאתם רואים, במקבץ 168 יחידות דיור שבעצם מאכלסות 250 דיירים.

מבחינת תקציבי המשרד שלנו – משרד הרווחה בעצם מעביר תקציב שמיועד לפעילות ליוצאי אתיופיה וחבר העמים. אנחנו יכולים לראות שהסכום עומד על כ – 700 אלף שקלים. זה בעצם תקציב שהוא, באמת, אפשר לומר שהוא תקציב צבוע. הוא מיועד אך ורק לאוכלוסייה הזו. הוא בעצם משמש אותנו בכל השירותים שאתם רואים: סידור מפגרים במוסדות, שירותי שיקום, משפחות במצוקה, ילדים במעונות יום, פנימיות, סיוע לזקנים, ומועדון לזקנים, וכו'.

התקציבים שלנו במחלקה הם גדולים הרבה יותר, ובעצם גם במסגרת תקציבים כוללים יותר אנחנו נותנים מענים גם לקהילת יוצאי אתיופיה, בין השאר בכל הנושא של טיפול בנוער וצעירים, נערות במצוקה, מועדוניות משותפות, פעוטון בסיכון, ועוד.

במסגרת המחלקה אני גם אחראית על מוקד הקליטה בגדרה. מוקד הקליטה מתוקצב לשנת 2011 ב – 414 אלף שקלים, שבעצם הסכום הזה נועד לממן ברובו את שכר כוח האדם. למוקד יש מנהל מוקד, רכזת נוער, רכזת תעסוקה ומזכירה. כשבעצם המטרה היא לתת מענים, שירותי תיווך, גישור לקהילה.

60 אלף מסך כל התקציב בעצם מממן פעילות. יש לנו מגוון של פעילויות, לילדים, לנוער, לצעירים וגם למבוגרים.

תקציב קליטה בקהילה שלנו הוא זעום מאד, עומד רק על 6,500 שקלים. אולי פה ישמעו אותנו ויחליטו אולי לתת איזה שהיא תוספת קצת יותר ראוייה ומכובדת לכל הפרוייקטים. התקציב הזה הוא כל כך קטן, אנחנו בקושי מצליחים לממן ממנו חלק מאד מאד מזערי של פעילות דווקא לאוכלוסיית גיל הזהב גם מהקהילה האתיופית, וגם יוצאי חבר העמים.

כל שנה אנחנו מקבלים תקציב במסגרת משרד הקליטה למימון קייטנות קיץ. בשנה שעברה קיבלנו סכום לא מבוטל ויכולנו באמת לשלב את ילדי הקהילה.

מה קורה השנה עם הקייטנות?

סליחה?

מה קורה השנה עם הקייטנות?

אנחנו נערכים. אנחנו נערכים. הקייטנות הם קייטנות שמופעלות על ידי המתנ"ס. אנחנו עושים את כל המיפויים, שולחים את הקהילה.

ילדי הקהילה משתלבים, יש להם אופציה להשתלב בכל קייטנה.

בוודאי. בכל קייטנה, כשבעצם הסבסוד של משרד הקליטה.

אין קייטנות סגרגטיביות. הילדים יכולים להשתלב בכל הקייטנות, כמו בשנים קודמות.

בעלויות מסובסדות?

בדיוק.

עלויות מסובסדות, 200 שקלים פר ילד מעביר משרד הקליטה, ויש גם סבסוד שלנו, של משרד הרווחה, של המתנ"ס. אנחנו באמת משתדלים שהם יקבלו את המענה הזה.

לגבי התכניות – אני עוברת הלאה, תכניות שמופעלות במסגרת המחלקה: יש לנו באמת תכניות מגוונות, החל מהגיל הרך ועד לאוכלוסיית האזרחים הותיקים. יש לנו תכנית ביתית שפועלת למען העשור בגדרה. יש לנו ... שזה המגשרים המסורתיים. אנחנו הכשרנו קבוצה של 11 פעילים קהילתיים לשמש כמגשרים מסורתיים שנותנים מענים בתחומים של גישור, של יישוב סכסוכים בקהילה, ואנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה. יש לנו קבוצה מקסימה, באמת, חבר'ה שעושים עבודה נפלאה, ובאמת, משנה לשנה אנחנו רואים את השיפור, ובאמת לעבודה כל כך אינטנסיבית שלהם בתחום. יש לנו פרוייקט שח"ם – שילוב חינוך חברה ומשפחה. זה פרוייקט ... בנות שירות שנכנסות למשפחות. יש לנו 10 משפחות, 9 מתוכן הם בני הקהילה האתיופית. ילדים, כמו שאמרתי קודם, משולבים במועדוניות. תכנית "אשת חיל" שזאת תכנית העצמה תעסוקתית לנשים. תכנית שכשמה כן היא, עושה חיל פה ביישוב. יש לנו את מועדון "תמר" לקשישים. יש לנו פרוייקט של תיאטרון זמר חברתי קהילתי. קבוצה של 30 בני נוער יוצאי הקהילה, נערים ונערות שזאת השנה החמישית כבר מופיעים ומייצגים את גדרה בגאווה רבה, בכנסים ובאירועים מאד מכובדים וחשובים. מהווים גם מודל ודוגמא לנערי היישוב בכלל. יש לנו את פרוייקט המרכז לנערה. פרוייקט שמכיל כ – 45 נערות, רובן הגדול יוצאות הקהילה האתיופית. נותן להם מענים מתום יום הלימודים ועד שעות הערב.

ומה שבעצם אני רוצה גם להדגיש ולחדד כאן זה שבשנים האחרונות דווקא אנחנו עדים לאיזה שהיא עלייה מאד יפה בנושא של מתנדבים מהקהילה. מתנדבים מהקהילה ככה, נותנים יותר למען הקהילה, ובכלל לגדרה. יש לנו מספר גבוה של מתנדבים, יש לנו היום 40 מתנדבים יוצאי הקהילה שבאמת עושים חיל ומסייעים בהרבה מאד פרוייקטים.

לגבי קהילת יוצאי חבר העמים – כמו שאמרתי קודם, השירותים הם בעיקר לקשישים. יש לנו סיוע בהפעלה של מועדון לקשישים גם כן מיוצאי חבר העמים, שבעצם למועדון הזה מגיעה גם אוכלוסייה ממקבץ הדיור פעם בשבוע באופן קבוע לספריה הציבורית, וכמו שאמרתי קודם, אנחנו גם נותנים שירותים סוציאליים לאוכלוסיית המקבץ בהתאם לצורך.
מה שחשוב לי להדגיש ולציין שבאמת יואל קודם הזכיר את העובדה שבאמת בשנים האחרונות אפשר לראות את השינוי. אני חושבת שקודם כל זה באמת בהובלה של יואל ובתפיסה שלו שבאמת נתנו שנים ארוכות, ככה, קביים לקהילה, ואנחנו, ככה, רוצים שהם יצאו מהמקום הזה ויתחילו לעשות יותר למען עצמם.

אני יכולה להגיד שבאמת קיימת כאן עבודה מאד, עבודה הוליסטית. כל הגורמים ביישוב מחוברים, עושים עבודה, ככה, מאד משותפת וביחד, ואני חושבת שרואים את התוצאות בשטח. תכנית ... את המתנ"ס, הרווחה, חינוך, ובסופו של דבר זה ניכר כמובן בתוצאות.

בדף האחרון ריכזתי צרכים. זאת אומרת, נראה כאילו, יש הרבה צרכים בגדרה. רק ביום ראשון האחרון כינסנו כאן פורום די מכובד של גורמים שונים מהמתנ"ס, ..., אנחנו, רווחה, פורום שהיה בעצם בהובלה של פרוייקט ... והעלינו הרבה מאד צרכים. אנחנו רואים שהצורך הבסיסי בלימוד שפה בקרב הקהילה האתיופית, וגם בקרב יוצאי חבר העמים, הוא צורך בסיסי מאד. היום קיימים שני אולפנים שהם פועלים בבית חולים הרצפלד, לאוכלוסייה שעובדת שם, אבל יש צורך רב בנושא של לימוד שפה גם בסיסית, גם השלמה של 10 ו- 12 שנות לימוד. יש לנו היום חבר'ה צעירים שהם בעלי יכולות, והם אומרים לנו: תשמעו, אנחנו דברים בסיסיים לא יודעים, גם בנושא של קריאה וכתיבה. גם הקהילה עצמה העלתה את הצרכים שלה בכל מיני קבוצות הורים להתמודדות עם משבר גיל ההתבגרות, בנושא זוגיות, כולל התייחסות לבעיות של התמכרות ואלימות, שזה נושא שלצערנו עדיין קיים ועולה, ואין ספק שצריך לטפל בו. צורך בפעילות תרבותית לשימור המסורת. צורך בהכשרת מנהיגות קהילתית וכל הנושא של הכשרות תעסוקתיות לצעירים, כולל הכוונה ללימודים אקדמאיים. אנחנו היינו רוצים לראות יותר צעירים שהולכים וככה נכנסים גם למסגרת האקדמיה.

תופעה נוספת שקיימת כאן היא תופעה של האמהות החד הוריות, אמהות שנכנסות להיריון, הופכות להיות חד הוריות. חלקן גרות עם המשפחה המורחבת. סובלות ממגוון רב של בעיות וקשיים. וכמובן שצריך לתת להם איזה שהם תכניות תמיכה והעשרה והעצמה.

מבחינת המגמות העיקריות – כמו שאמרתי קודם, הנושא של תעסוקת נשים מאד בולט בגדרה מאז שנכנסה תכנית "אשת חיל" אנחנו יכולים לראות הרבה מאד נשים שיוצאות לעבודה. אנחנו יודעים שעבודה היא בעצם מנוף לשיפור בכל מעגלי החיים של האשה. נשים יוצאות לעבוד, דרך אגב, בהרבה מהבתים ישנו עידוד של הגברים. הגברים מעודדים, תומכים, שומרים על הילדים, דואגים שהאשה תוכל להסתדר גם מבחינת העבודה. כמו שאמרתי קודם, יש גם עליה במספר מתנדבים. הרצון לתרום ולתת הולך וגדל. אנחנו יכולים לראות גם עליה במעורבות של ההורים במערכות החינוכיות, שזה דבר חשוב. גם לגבי הנושא של, אמרתי, תעסוקת נשים, כמובן שתעסוקת נשים ברגע שאשה יוצאת לעבוד זה הולך, ככה, ביחד עם סידור פעוטות במסגרות יומיות. יש לנו כאן רצת קושי שאין לנו מספיק מסגרות. אני מקווה שאנחנו נצליח להתגבר על המדוכה הזו ולמצוא מענה. זהו.

תודה.

שאלה אחת, בת לחן,

בבקשה.

על איזו בעיה, נגיד, מהשבוע האחרון, משהו שאת אומרת שאין לך יכולת לתת מענה, ואת אומרת: אני צריכה עזרה מהמשרדים הממשלתיים, השלטון המרכזי?

יש הרבה מאד בעיות. אבל ככה נתמקד במשהו שעלה מאד מאד חזק, הנושא של לימוד השפה. תקציבים ראויים שנוכל להקים כאן קבוצות אולפן כאלה ואחרות. גם כל הנושא של קבוצות הורים, קבוצות הנחייה של הורים. קבוצות שיוכלו לתת להם כלים איך להתמודד. לחזק את הסמכות ההורית. אני הייתי הולכת על, וכמובן דיברתי קודם על הקושי שלנו, צריך להקים, אין מקומות, היום, המסגרות, מסגרות היום, אני מדברת על מעונות יום ומשפחתונים, מלאות. אין מקומות לשלב ילדים במסגרות הללו. ואני מדברת על ילדי רווחה כמובן. אין מקומות. המסגרות הולכות ומתמלאות. מעון "אמונה" מכיל יותר ממה שהוא יכול להכיל. גם הבנתי עכשיו שמעון "אמונה", במעון "אמונה" יש אוכלוסייה יחסית גדולה מאד של "בני עקיבא". מה שאני הבנתי ממנהלת המעון עכשיו זה שהם מתכוונים בשנה הבאה ממש להציב גבול, ולהגיד לנו: חבר'ה, אתם רוצים? הם היום, אני חושבת, יושבים עם למעלה מ – 40 ילדים יוצאי הקהילה, אנחנו יכולים לקלוט רק עד 15. מה אנחנו עושים עם כל היתר? אנחנו לא יודעים. אנחנו נמצאים בפני דילמה ובעיה קשה מאד.

תודה.

אני רוצה לבקש מד"ר רפי בן חיים. אני רוצה, רפי, לשאול אותך אם אתה יכול לחזור, כדי שלא תחזור על הדברים, לגבי הנושא של גיוס לצבא של יוצאי העדה? האם יש לכם נתונים על מגמות? על מספר מתגייסים? עלייה במספר מתגייסים? ירידה?

כן, אבל ברשותך, אדוני חבר הכנסת, אני אתן את הסקירה הקצרה, ואחר כך אני אתייחס בצורה ספציפית אם יהיו שאלות.

אז קודם כל אני שמח מאד להיות בין אלה שמקבלים את פניך כיושב ראש ועדת הקליטה של הכנסת. היו תקופות ששיווענו שמישהו יבוא לכאן. עברנו תקופות קשות מאד, ובהתאם למדיניות שמוביל כרגע ראש המועצה, אני בהחלט יכול להסתכל אחורה קצת, ככה, בסיפוק, אבל אי אפשר לומר שאנחנו עדיין מרוצים לגמרי מהתוצאות.

אני כרגע רוצה להתייחס לעיקרון לקליטת העדה האתיופית, כי הם בעצם מוצבים לפנינו על סדר היום. פחות קהילות אחרות. למרות שהם נמצאים כאן, אבל הם לא מוצפים עם בעייתיות.

אז הייתי מחלק את זה לשלושה שלבים: השלב הראשון כאשר הם הגיעו לכאן, אלינו לגדרה, אז השלב הראשון היה להכיל אותם ולהציב אותם כאן באופן פיזי. השלב השני היה להערות אותם בתוך החברה של היישוב. והשלב השלישי זה בעצם כשאנחנו נמצאים כאן בתוך הימים האלה.

אם אנחנו לוקחים מכנה משותף אחד שכדאי מאד מאד לכל גוף שמנסה לקלוט דברים חדשים, לדעתי, והניסיון מוכיח שצריך להסתכל מנקודה אינטגרטיבית. גם הטיפול בהם חייב להיות טיפול אינטגרטיבי. למה שאני מתכוון? אני זוכר שבשלב הראשון כאשר הגיעו לכאן ילדי העולים החדשים מאתיופיה. אגב, היום אנחנו סתם קוראים להם עולים חדשים. הם כבר לא עולים חדשים. רוב התלמידים שלנו בתוך מערכת החינוך הם בעצם כבר ילידי הארץ.

אם נתייחס למספרים – אז יש לנו 7.3 אחוזים בתוך מערכת החינוך הפורמלית, מגני הילדים ועד כיתות י"ב – 7.3 אחוזים מכלל התלמידים. ובמספרים אבסולוטיים: 403 תלמידים מתוך 5,545. זה לא היה ככה. היו תקופות בשלהי שנות ה – 90', שהאוכלוסייה האתיופית בגדרה מנתה כ – 15 אחוז, והתלמידים היו 20 אחוז מתוך מערכת החינוך. אנחנו רואים היום שזה הופך להיות תופעה של קונוס מסויים. אנחנו רואים ככה: בעל יסודי, אם אני מתכוון לכיתה י' – י"ב יש לנו כ – 40 אחוז מילדי העדה, והיתר יש לנו ביסודי ובגני הילדים. כלומר, גם אנחנו רואים הישגים של הקליטה של גדרה, של הרווחה בעיקר, של קופות החולים, זה גם כן לדעת איך לאזן, בסופו של דבר, את אחריות ההורים, את הילודה בגדרה, כי אנחנו רואים שהם כבר לא כמו שהיו בהתחלה, הם היום הרבה יותר מוּדעים, הרבה יותר תובעים, הרבה יותר רוצים, והדימוי העצמי שלהם מתחיל להשתפר. פה הייתי רואה בעצם את ההישגיות שלנו.

דבר נוסף – כאשר הם הגיעו לגדרה, ופה אני חוזר למשפט הראשון, אני זוכר שני גדלים במרכז השכונה, שהציבו להם שם שני קרוואנים. אגב, זה היה כורח הנסיבות, ואני זוכר שביקרתי בגו כמנהל מחלקה לחינוך מתחיל, ואני זוכר שראיתי ילדים קטנים, במקום שהם ידברו קצת עברית, הגננות התחילו יותר ... ככה למלמל באתיופית, אמהרית, זה ברור שדבר כזה אסור היה שיקרה. אחר כך, מכורח הנסיבות, אני רואה פה יהודי מחייך טוב. אני זוכר שבכורח הנסיבות הם רצו כולם להתמקד רק בחינוך הממלכתי דתי. אתם זוכרים את הסערה שקמה אז בכל מדינת ישראל, כולם רצו להיות בחינוך הממלכתי דתי, ואז עלתה השאלה: מי יהודי, ולא יהודי. עם כל זה התמודדנו כאן בתוך גדרה.

בסופו של דבר, פיזרנו אותם, מבחינה אינטגרטיבית בכל מערכת החינוך. אין בית ספר היום, יש לנו רק ממלכתי דתי אחד בגדרה, ו – 4 ממלכתיים, אין בית ספר יסודי היום, או חטיבת ביניים, או תיכון, שאין שם ילדי העדה. זה לקח מאיתנו המון המון משאבים, וראשי המועצות, במיוחד יואל ואני, כפי שהזכיר מקודם ראש המועצה, אנחנו מסיעים עשרות ילדים לגני הילדים בתפזורת מהשכונות המרכזיות שלהם לגני הילדים, ובלבד שהם יהיו ... אינטגרטיבית.

הפעלנו תכניות באדיבותם של, זה היה בהתחלה מטעם ... רשי, אחר כך תכנית ... מטעם הפרוייקט הלאומי, מטעם הג'ויינט, החברה למתנ"סים, ברית יהודי צפון אמריקה למען יהדות אתיופיה. כלומר, בשלבים מסויימים, אם אנחנו רואים עמותות באו לכאן לעזור לנו.

הייתה לנו בעיה קשה עם המדינה. ניסינו להסביר למדינה בזמנו, שהעולים, מכורח הנסיבות של דיור, של מחירי דיור, הגיעו לגדרה. אבל הם לא באו למדינה גדרה, כמו שהגיעו לקריית מלאכי, הם לא באו למדינת קריית מלאכי, הם באו לגדרה, ואז המדינה התנערה: הם אצלכם.

מה שטרחה המדינה לעשות זה מידי פעם להתקשר אלינו ולאיים ולהזכיר לנו את החוקים, ואת התקנות, דבר שאנחנו יודעים. היינו צריכים יותר עזרה מנטלית. היינו צריכים עזרה כספית, בזמנו, כשלא קיבלנו אותה. לדוגמה: אם תקציב של גדרה בזמנו היה X שקלים.

רפי, אני רוצה אבל למקד אותך, וגם לקצר אותך, על פני העתיד כרגע. בוא נעזוב את העבר מה שהיה, פני העתיד כרגע. מה הדברים שאתם רואים, הצרכים שאתם רואים, או מגמות?

בהחלט. אני קראתי לסקירה שלי, מקודם רציתי לשים לה את הכותרת: מכיתות קלט לאיכות תעודות הבגרות. כלומר, אם פעם התמודדנו עם כיתות קלט, היום כבר אנחנו מתמודדים עם איכות תעודות הבגרות של התלמידים. 3 יחידות, 4 יחידות, וכן הלאה, וכן הלאה. הבעייתיות היום שאני רואה, זה שבעצם בשנתיים האחרונות אני זועק אותה בקול ... הטיפול חייב להיות הוליסטי גם בקרב דור הביניים, גילאי 30 עד 50. אלה היום בעצם ההורים של רוב התלמידים. אם אתה מסתכל היום על כל החתך של התלמידים, אתה רואה שכבר כולם ילידי הארץ. 90 אחוז מהם ילידי הארץ. אז איך ייתכן שהם לומדים עם הבן שלי אבל הוא מגיע להישגים מסויימים והם לא? אז אתה נותן שיעורי עזר, ואתה נותן אוכל, ואתה נותן אחר הצהרים, ואתה נותן ... זה עדיין לא זה. כלומר, אותו ילד כשהוא מגיע אלי הביתה, הבן שלי, אז אני יודע איך להתייחס אליו, כיוון שאני ... וכן הלאה. לעומת זאת, אותו עולה שגר מאתיופיה הבית עדיין לא מספיק תומך, ולכן חייבים להיכנס גם כן לבתים, להקצות משאבים לשיפור השפה, לשיפור הדימוי העצמי. שיפור ההורות. שיפור היחס בין הורים לבין תלמידים, כיוון שהיו בעיות של היררכיה, שבשונה ממה שקרה בחוץ לארץ אנחנו רואים את זה פה היום. אבל אי אפשר לומר שלא נעשה כלום, כי בסך הכל אנחנו רואים היום שקט מאד בגדרה, הם נמצאים איתנו, וכן הלאה.

לגבי האחוזים של המתגייסים לצבא – על פי הנתונים, אני רוצה להזמין את רפי מיארה שיבוא ויגיד לנו כמה, כיוון שהוא מנהל את התיכון הגדול ביותר בגדרה, ויש לו את הנתונים, גם מטעם צה"ל, וגם מטעם משרד החינוך. בבקשה רפי.

תודה רבה. תודה.

בוקר טוב לכולם. נתחיל באמת מהנתונים. בשנים האחרונות מסיימים בממוצע 45 תלמידים בוגרי י"ב מהקהילה האתיופית, מתוך כ – 240 בוגרים. והנתונים שהצגנו גם לפני מי שהיה רמטכ"ל, שביקר פה לא מזמן, בוגי יעלון, השר לנושאים אסטרטגיים, שלושת השנים האחרונות הנתונים שבידינו הם כאלה:

בנים – בממוצע 97 אחוז, ומאחר שיוצאי הקהילה מהווים כ – 15 אחוז, אז כמובן הם לא נופלים באחוז הגיוס מאחרים. כי אחרת הם היו משפיעים עם ההתגייסות שלהם, אחוז הגיוס היה יותר נמוך, אז כל גדרה הייתה יורדת לפחות מ – 85, 90 אחוז. אנחנו עם הבנות,

בדקתם לגבי הבנים כמה מסיימים את השירות?

כן. הבנים מסיימים 94 אחוז. אני מכיר את התופעה שמתחילים, ולאורך הדרך הם לא עומדים בקשיים של השירות, ובבעיות המשמעת, ובבעיות בבית וכו', מסיימים 94 אחוז. מתחילים בנים, בנות - יש קצת יותר מצהירות כדתיות, וזה יורד ל – 93 אחוז בבנות, ומסיימות – 89 אחוז. זה לגבי הנתונים. אבל יש פה עוד 2, 3 דברים חשובים מאד.

יושבת פה הגב' אסתר שוורץ, ממשרד החינוך, מנהלת מחוז המרכז, ואני רוצה להביא דוגמה למשאבים שהמדינה נותנת לצורך ההוראה והלמידה, בצורה טובה מאד. אלא מה? ניקח את גדרה, הפערים הולכים ומתגברים וגדלים, מדוע? מגיעה לפה אוכלוסייה ברמה מאד גבוהה. אנחנו כבר מוקד לעלייה לרגל, למשל, עוד שעה אני צריך להיות עם אנשי האוצר, ואנשי משרד החינוך, רפי ואני, אנחנו שימשנו כפיילוט ברפורמה שעומדת להתרחש בחינוך העל יסודי, והפער הזה, אם לא שומרים ולא מצמצמים אותו, יכול להביא לנזק חברתי. ביישוב כמו גדרה שיש, מצד אחד, אוכלוסייה במצב, ברמה מאד גבוהה, אנחנו מדברים על מדד קיפוח 2 בבתי הספר היסודיים, ופה ביישוב הוותיק – 5, 6, 7 מדד קיפוח. הפערים האלה אנחנו סוגרים אותם בהרבה מאד מאמץ של החינוך, של הרווחה, ומה שיואל עשה, מיד כשהוא נבחר, שולחן עגול. אין יותר שכל אחד עובד לעצמו, כולם ביחד מתאמים, ומה שחסר, ואני מתאר לעצמי, כועדת קליטה אתם שומעים בהרבה מקומות, זה לא משאבי זמן הוראה, ולא מורים, ולא שעות תיגבור. כתוצאה מהפערים הילדים מרגישים מתוסכלים, והרבה מאד פעולות שעולות כסף, פעולות העשרה וחוגים, הם לא יכולים לעמוד בהם, אז המועצה מסבסדת למאות, וכנראה אין להם את המשאבים האלה להחזיק את זה לאורך זמן, ואומנם אנחנו נותנים בקיץ עדיפות עליונה לכל ילדי הקהילה. את כל העבודות שהמועצה יוזמת: שיפוצי קיץ, פרוייקט השאלת ספרים, עשרות מהילדים האלה מקבלים עדיפות מסיבה פשוטה: אין להם הורים שיכולים להביא אותם איתם למקומות העבודה שלהם למצוא להם שבועיים, שלושה ימי עבודה. אנחנו השתדלנו, זה העבודה שלהם. הם עובדים אצלנו.

כמה ילדים בקיץ הקרוב יעבדו?

בשנה שעברה עבדו 45 ילדים. שזה המון כסף. בממוצע חלקם מימנו את המסע לפולין מהכספים האלה. אפילו כמעט ולא שילמו, כי קיבלו גם מלגות, וגם עבדו. אנחנו מדברים על, בשנה שעברה המועצה הקצתה לנושא העבודה 175 אלף שקל.

יפה מאד.

שרוב הכסף הלך לילדים האלה. אז בסך הכל אם נמצא את המקורות, ונמשיך ביחד, לא כל אחד לחוד, ומילה טובה למנהל מחלקת החינוך, הוא הוביל את המהלך וספג הרבה מאד ביקורות לפני מספר שנים, כאשר החליט לחלק את הילדים, ולאט לאט התברר שזאת הייתה הדרך הכי נכונה לשלב אותם בכל בתי הספר. אצלי יש 80, בחינוך הדתי העל יסודי יש כמעט 100, למרות שהם בית ספר יותר קטן, והם יותר ישראלים לפעמים מהצד ... שאנחנו מכירים. בסך הכל גדרה היא דוגמא מצויינת לשילוב הזה, גם גופים וולונטריים, וגם מחלקת החינוך, בתי הספר, רווחה כמובן, והשולחן העגול שיואל יוזם, וכולם נפגשים ומדווחים, ומקבלים משימות, זה דבר מאד חשוב.

תודה רבה.

לילך לבבי, יושבת ראש ועדת הקליטה בגדרה.

אני אדבר ממש בקצרה, כי הזמן שלנו קצר. אני מדברת, אני באתי לחדד את הנושא של מקבץ הדיור, לגבי התושבים שם. כבר נתנו סקירה על הכמות האוכלוסייה שם. נפגשתי איתם שבוע שעבר, וריכזנו 3 נקודות שהם היו רוצים לקבל איזה שהוא סיוע בהם: 1 – דיברה על זה כבר חברת הכנסת סולודקין, לגבי דרכי הגישה. באמת קשה להם לצאת מפה. אין להם דרך לא לצאת מפה, ולא לחזור לפה, ואז הם נמצאים רק במקבץ הדיור, וזה משהו שצריך לפתור, כדי שתהיה להם אפשרות גם לצאת קצת להתאוורר מחוץ לגדרה, וגם כמובן להגיע לביטוח לאומי, או משרד הקליטה שאליו הם בעצם צריכים להגיע, וזה ברחובות.

הדבר השני – זה נושא ... ראיתם אותה פה. הם מאד רוצים לטפח את המקהלה שלהם, וכמו שאתם ראיתם הם שרים נורא נורא יפה, לפחות בעיני, ויש עוד פה אנשים מאד מאד מוכשרים. זאת שמנגנת בפסנתר, הגברת שמנגנת בפסנתר היא מורה לפסנתר ברוסיה, הייתה מורה לפסנתר ברוסיה באופרה שם, אני חושבת שצריך לטפח אותם, וגם יכול לתת מענה גם ליישוב לכל מיני אירועים, וגם כמובן תעסוקה בשבילם.

הדבר השלישי זה בעצם, זה בעצם כל הקישור והכל, זה הנושא שלאין להם תקציבים לפעילות שוטפת ביום יום. הם רוצים לצאת פעמיים, שלוש בשנה לטיולים, בשביל להכיר את הארץ. הם בעצם לא מכירים אותה כל כך. לחגוג את חגי ישראל. חוגים. הם מבקשים דברים מאד מאד פשוטים בעיני. גם ביקשו משחקי חשיבה, שתהיה להם בעצם תעסוקה, כי אין להם במה להתעסק. וזהו. אלה שלושת ...

תודה רבה.

אני רוצה לשאול את פקד אפי תשובה, מפקד נקודת גדרה, אם יש דברים שהם ייחודיים לקהילת העולים שאתם מתעסקים איתם?

נעשו שינויים משמעותיים מאד במהלך השנים האחרונות לגבי הקהילה האתיופית פה בגדרה. יש דברים פחות טובים, ואני אגע בכולם.

ראשית, אנחנו מינינו שוטר שהוא מפקד שיטור קהילתי, בן העדה האתיופית, אשר בעצם הוא עושה ימים ולילות לטובת הקהילה, כאשר המטרה בעצם זה לא להגיע לרישום פלילי ותיקים פליליים, אלא לדאוג שבעצם כל סכסוך שבתוך הקהילה, או בין בני העדה לצברים, ייגמר בסופו של דבר על ידי גישור ופישור. אז אני חושב שהתהליך הזה, התהליך הזה מצליח מהסיבה הפשוטה שאם בעבר היו לנו את המקרים, למשל, של החתונות מתחת לבניינים ברחוב שפירא, שבעצם זה הוביל לרעש, להפרעות, ומן הסתם לויכוחים וסכסוכים בין השכנים, היום התופעה הזאת כמעט ונעלמה. אין לנו תופעות כאלה יותר. וכל באמת חתונה מבצעים תיאום יחד איתנו, כשהמשק נוכח בטח, מתאם עם השכנים, ומגיעים למצב שאין שום הפרעה לאף אחד מהשכנים.

תופעה נוספת זה בעצם, אני רואה שיש היענות מצד בני העדה לבוא ולהתנדב בקהילה ברמה של המשמר האזרחי, שבעבר לא היה קיים. אז היום כן. יש היום מצב נהדר, באים, מתנדבים בשיטור הקהילתי שלנו, ותורמים חלק נכבד בהפעלה, באירועים תחת כיפת השמים, וכן הלאה.

תופעה שלדעתי מחמירה, אני לא יודע אם זה דווקא של בני העדה, זה כל בני הנוער, תופעת השכרות. אלכוהול היום זה נגע רע שפוגע משנה לשנה בגיל יותר ויותר צעיר. דווקא אצל בני העדה, בעיקר בסופי שבוע, אנחנו מזהים תופעה של שכרות, שכרות קשה, כשהם שותים מתחת לבניינים, במועדונים, ברחוב. עכשיו, היום אנחנו מוודאים שזה.

החוק החדש שהעברנו לגבי השפיכה.

שפיכות אלכוהול הם בלי סוף.

מה? יש לך נתונים לגבי זה?

החוק הזה, קודם כל, זה דבר אדיר. צמצם לנו את תופעת הקטטות ב – 70 או 80 אחוז לדעתי. אבל עדיין אנחנו מזהים שהדברים נעשים בהיחבא.

אז איפה השתייה היום? היום הרי בגינות, איפה שזה היה כבר בעייתי.

החבר'ה שותים. או ששותים לפני.

איפה אבל הם שותים?

או בבתים, או שהם שותים לפני, בהיחבא, הרי סך הכל הנקודה פה היא לא מספיק גדולה להכיל את כל האלכוהול שקיים בשטח, וכשאנחנו מגיעים כבר ... שהחבר'ה כבר שיכורים לגמרי. ואז נוצא מצב\ לעיתים, של חיכוכים. הדבר הוא לא בשמים, אבל הוא בהחלט קיים. זה תופעה שהיא גם מחמירה, לאו דווקא של בני העדה, אבל היא בהחלט קיימת, וצריך לשים עליה, לתת עליה את הדעת, ולשים עליה דגש, בעיקר בכל מה שקשור בחינוך.

עכשיו, אנחנו, אני כמפקד הנקודה, ופקודיי, מקפידים עם הצעת החוק, בבתי הספר, על מנת לדבר אל ליבם של הילדים ולהצביע על כל המגמה הזאת של העלייה בשכרות, ובבעיות שנוצרות כתוצאה מהם. אני חושב שיש פה שיתוף פעולה מעולה עם ליאת בן חיים, שהיא מנהלת המתנ"ס וכל מחלקת הנוער. אני חושב שהיא עושה עבודה נהדרת ברמה של הדרכות, ובשיתוף פעולה של המנהל הקהילתי שנכנס בבתי הספר בשעות אחר הצהרים, כדי באמת להגיע לפתרון, וכדי להעלות את רמת המודעות.

אבל אפי, יש לי שאלה: האם יש הבדל בין הנוער מהעדה לבין הנוער הכללי? זה השאלה. האם יש משהו שהוא מיוחד רק לעדה? זה השאלה. כי אנחנו רואים את הנושא של השכרות בכל בני הנוער, לכן האם יש הבדל בין בני נוער שלהם, משהו שהוא מיוחד שאנחנו יכולים.

אחוזים. אם יש אחוז.

אחוזים?

אחוז מכלל האוכלוסייה.

להגיד לך שהם שותים יותר? אני לא יודע להגיד לך אם הם שותים יותר. אני גם לא חושב שזה נכון להגיד את זה.

לא, מספרית מכלל האוכלוסייה.

מבחינת פתיחת תיקים, או רישומים.

בשנת 2010 נפתחו קרוב, אני מדבר על קטינים עכשיו, קרוב ל – 31, ליאת? תיקים פליליים?

קצת יותר.

קצת יותר.

שמתוך זה אנחנו מדברים על 6 תיקים של בני נוער ...

נכון. וזה בשנת 2010. בסך הכל הכללי החתך שלהם בעבירות הפליליות הוא מינורי. עוד פעם, פעם אחת בגלל שאנחנו הולכים על גישור – פישור. פעם שניה – בגלל שבאמת, במהלך השבוע, אין להם שום מעורבות פלילית. החבר'ה הם חבר'ה טובים. יוצאים לעבודה או ללימודים. אנחנו בעצם נפגשים איתם רק בסופי שבוע באותם קבוצות ששם אנחנו בעצם חוברים אליהם. המפגשים בדרך כלל מסתיימים בצורה טובה של שפיכת אלכוהול. במקרה הגרוע של עימותים, אבל זה באמת מספרים שאפשר לספור אותם על יד אחת. בסך הכל הכללי אני חושב שנעשתה פה עבודה, ועבודה טובה. יש שינוי של מגמה שהוא חיובי לטובת הקהילה, של תרומה מצד בני העדה. אני חושב שבכלל, כל מערכת ההסברה הזאת, ועצם זה שאנחנו פה, גם בשגרה, פה בכיסא אני עם ראש המועצה, או עם ליאת בשגרה, על מנת לצמצם פערים, זה משהו שנותן את אותותיו, אנחנו באמת, בסופו של דבר, מצליחים כן לקטוף את הפירות ולהגיע למצב שבאמת כמה שפחות אירועים שקשורים למשטרה יגיעו לפתחי. בסך הכל הכללי אני באופן אישי מרוצה מכל ההתנהלות. באופן אישי מאד מאד מרוצה, ואני חושב שזה כתוצאה מעבודה של הרשות.

תודה.

יש לי שתי שאלות אדוני ראש המועצה. 1 – מבחינת מקום לאירועים ליוצאי העדה, של חתונות, כי היינו במקומות אחרים והיה בעיה. יש להם מקום?

עכשיו בנינו להם מרכז רוחני תרבותי, על סך משהו כמו 5 מיליוני שקלים שקיבלנו באמת תרומה מאיזה תורם משוויץ, והמועצה נתנה גם את חלקה, ובימים הקרובים אנחנו הולכים לחנוך את המקום. אני אשמח מאד שתגיעו גם.

בשמחה.

זה טקס.

וזה ישמש את העדה?

וזה ישמש את העדה גם בית כנסת. מאד בית כנסת מסודר ומכובד עם כל הריהוט. אפילו ספר תורה התרמנו את הקבלן שבנה, הוא תרם את הספר תורה, עם כל הציוד, באמת בצורה, מקום שייתן מענה וכבוד לעדה.

בלי שום קשר, אנחנו גם נתנו בסטרומה, כבר לפני שנתיים, נתנו להם גם מבנה שנותן מענה לתרבות בסטרומה עצמה. היתרון שבסטרומה, וזה באמת אני חושב שהמקום ששמה אני יכול להגיד העדה מאד מגובשת. יש להם שמה קבוצת הורים שבאמת נותנים להם כבוד כל השכונה עצמה.

בשפירא היה לנו בעיה שקמה קבוצה, או שתיים, שהיה ביניהם מאבקים, ואנחנו, אני חושב שעכשיו, בתוקפה שלי, הם יודעים שאני מדבר רק לעדה. אני לא מדבר לא לקבוצה, לא לקבוצה ב'. מיניתי גם מטעם המועצה, וגם המועצה משלמת לרינה קליר, שלא נמצאת פה,היא יצאה לסוף שבוע, שהיא בעצם צריכה לרכז את כל הגופים שמטפלים בעדה. אני יכול להגיד לך ש – 100 אחוז הצלחה לא, אבל אני יכול להגיד 50, 60 אחוז, ואנחנו ממשיכים לעבוד בנושא הזה של לתת מענה לעדה עצמה. אחת הבעיות שלנו היה שהיו באים פה כמה גופים, נותנים תקציב לאותו דבר, או נותנים מענה לאותו דבר. זה אחת הבעיות. הצלחנו לצמצם את הפערים. אנחנו, אני יכול להגיד שגדרה, זה המקום, אני חושב, מספר אחד בארץ שנתן מענה לעדה, לא רק בזכותי, גם בזכות קודמיי, אני יכול להגיד את זה, בזכות מערכת של רווחה כמו שצריך, וחינוך, ורפי פה, ובת חן, ואלה שהיו לפני. אני כשהגעתי רק אני דאגתי לשולחן העגול שדן רק בנושא של העדה. גם מינהלת החינוך, עשינו, דנו בנושא הזה. אנחנו משפרים כל הזמן. זה לא מובן מאליו. זה לא דברים שאתה עושה היום ורואים מחר, ולכן אני אומר לכולם, מה שאנחנו עושים היום אנחנו נראה תוצאות בעוד שנה. ואני יכול, כמו שאני אומר לך, אני בכוונה נתתי למפקד אפי להגיד לך שאנחנו רואים את הבני נוער שלנו, וזה בעצם הדוגמה הכי טובה שאני עושה פה אירוע, ואנחנו עושים אירועים פה של 2,000, 3,000 בני נוער שמגיעים לפה, והעדה אתה רואה אותם בהתחלה, לפני 4 שנים הם עמדו בצד, ולפני 3 שנים הם קצת זזו. עכשיו השנה הם כבר רוקדים ביחד. ובעצם, אתה יודע, לסיים אירוע כזה, אחד הסיכונים תמיד שאומרים לי: תשמע, אם יקרה משהו, אתה תיתן את המחיר. אני מאמין בבני נוער שלנו, מסיימים אירועים מאד גדולים ביחד, והם נותנים, באמת, אני חושב שהיה לנו בעיות עם הצברים יותר מהעדה. זה האמת. היום יש לנו בעיות יותר, גם בגדרה יש לי בעיות עם הצברים בנושא בני נוער יותר מאשר יש לנו בעדה בגדרה.

ולכן אני חושב שאפשר עוד לעשות, אבל אנחנו צריכים, יש לי כמה בעיות שאני רוצה להעלות אותם, כמו למשל: אני רוצה שבני העדה יעבדו ברשות. עכשיו אתה יודע, המדינה שלנו,

אתה יודע, אנחנו העברנו חוק בכנסת לפני חודש שמחייב מוסדות ציבור, משרדי ממשלה ועיריות, להעדפה מתקנת של יוצאי העדה האתיופית.

יפה. אני שמח.

זאת אומרת, שזה יהיה אחוז וחצי, כגודל באוכלוסיה. אני לא יודע כמה עובדים יש בעירייה היום, אבל אחוז וחצי אתה תהיה מחוייב, על פי חוק, להעסיק את יוצאי אתיופיה.

קודם כל, אני אשמח מאד, אבל יש איזה בעיה שצריך לבוא ולדבר עליה. זה נכון. אבל אתה יודע, יש תנאי סף.

נכון.

עכשיו, כדי להכניס סייעת אני צריך שיהיה לה תעודת סייעת. כדי להיות ... לסייעת הבחורה צריכה לשלם 4,200 שקל כדי ללמוד להיות סייעת. זה בזמן שהיא יודעת גם ללמוד. ואז מה יוצא? דבר שהוא משהו פנימי, אישי של אשה שיכולה באמת לתת מענה לילדים, אז בעצם אנחנו מצד אחד, אנחנו מדברים גבוה, גבוה על העדה. מצד שני – יש את המסגרות שסוגרים את הדלתות בצד השני.

צריכים לבוא עם תעודות, ואתם צריכים ללמוד, הרי בסופו של דבר, אם מישהו מהעדה לומד, אז אין לו בעיה. הוא ימצא מקום עבודה. אנחנו רואים את זה פה עם חלק, עם חברים שיושבים פה.

לא, לא, לא, זה לא נכון.

ולכן אחד הדברים, דקה, אחד הדברים זה תנאי הסף שמונעים מבני העדה להגיע למוסדות ציבוריים. לא יעזור כלום. זה המציאות, וזה ימשיך להיות ככה. ולכן אני אומר צריך לבדוק אם כן, כמו שאומרים פה, לדאוג לתקצב אותם, או לצבוע להם כל מיני קורסים ללימודים שיוכלו להתקבל במגזר. אבל כשאני מגיע, ואני עושה לדוגמה, סתם ועדה שדנה בנושא לקבל עובד, היא לא עוברת. אין לה תעודה, וזה לא יעזור כלום גם אם אני ארצה, כי זה החוק. ולכן על זה צריך לשבת ולראות איך לתת להם מענה.

תודה.

אני אבקש אנחנו צריכים לקצר בדברים, אז בקצרה להציג מספר פרוייקטים שמבצעים פה. ראשית, הפרוייקט הלאומי. יש פה את בוגרי הפרוייקט שנמצאים איתנו. אני אשמח לשמוע.

שלום. אני רבקה ... תלמידת כיתה י'. רציתי לספר לכם על הפרוייקט הלאומי, שהוקם בגדרה 6 שנים. הפרוייקט הלאומי מתחלק ל – 2: יש לנו את ספייס, שזה שיעורי תגבור אחרי הבית ספר, אנחנו מגיעים לשמה, אוכלים, ומקבלים תגבור במתמטיקה ואנגלית. יש לנו את הצד השני שזה – הפיס. ששם יש לנו פעילויות מגוונות. יש לנו תיאטרון, סדנאות, תנועות נוער, שזה מית"ר מד"צים, בני עקיבא. שעובדים בתוך המרכז. יש לנו חדר מחשבים ששמה החבר'ה מגיעים ויושבים עם המחשבים. בית קפה, ומשחקי שולחן. יש לנו טלביזיה שם. החבר'ה מעבירים את הזמן. אני חושבת שאם לא היה לנו את המרכז אז היה לחבר'ה טיפה משעמם. הם היו מחפשים את עצמם ברחוב, והשעמום הזה הם היו מחפשים דברים, ועוד מגיעים לדברים שהם לא היו רוצים להגיע, למעשים שהם לא היו רוצים לעשות.

תספרי לי קצת על עצמך אני רוצה לדעת: מה את עושה אחרי בית ספר?

אני מדריכה, כיום מדריכה. ואני כל יום חמישי מעבירה פעילות ... לי בהתחלה היה מאד קשה להיות עם החבר'ה שמה, כי היינו בסך הכל 2 בנות שהם אתיופיות, והיה לי מאד קשה להשתלב איתם, כי אנחנו לא היכרנו אותם. הם גם בבית ספר אחר, וגם לא מהחבר'ה האתיופים. אז היה לי קשה מאד להשתלב איתם. לאט לאט המדריכה דחפה אותנו להיות איתם ולהשתלב ולבוא איתם לפעילויות. ולאט לאט הצטרפנו אליהם. בסוף השנה יצאנו לסמינר, שמה אני יצאתי לבד, לא הכרתי אותם, אבל לאט לאט התחברתי אליהם, כי הייתי בסך הכל איתם בחדר שבוע שלם.

אני חושבת שמרכז הפיס הוא גם ... בין החבר'ה האתיופים לבין החבר'ה שהם לא אתיופים. הם כבר הפכו להיות מעין, הם הופכים להיות חברים אחד של השני.

לי קוראים ... אני בצוות הפועל בפיס. הם התייעצו איתנו איזה פעילות מתאים לילדים, ואיך לעשות אותם, ולכמה לעשות אותם? אני בוגר מד"צים, שאני כבר עוזר בקייטנות, אני כבר עובד דרך המתנ"ס, ... ילדים יותר קטנים, שהם בגנים, והפיס הוא מאד תורם לנו. הוא נותן לנו מענה של אחרי הלימודים לבוא. יש לנו אפשרות לראות דברים אחרת. לא כמו שאנחנו חוזרים הביתה, אין לנו את ... הזה שאמא שלי תבוא תעזור לי בשעורי הבית, או אבא שלי ייקח אותי לפארק לשחק. אז כאילו הפיס הוא חלק מהרקע הזה שמה שההורים לא אוהבים לעשות, אז יש חברים שיכולים לעזור לנו, ואני, מאד כיף בפיס. אם לא היה את הפיס אז כל אחד היה בוחר דרך אחרת להתמודד עם החיים. ומזלנו שיש לנו מרכזים כאלה טובים שלוקחים אותנו לעשות הרבה דברים טובים, להתנדב, וכמו, יש לנו גם הרבה פעילויות שעוזר לנו איך להכין את החיים לפני הצבא. כמו פעילות שהיא הכנה לצבא. מכינה אותנו גם פיזית וגם נפשית.

אתה יודע כבר מה אתה רוצה לעשות בצבא?

אני רוצה להיות לוחם.

או.קיי.

ההכנה לצבא – היא מכינה אותנו לצבא גם נפשית, שזה מאד טוב, כי בדרך כלל אנשים מגיעים לצבא ולא יודעים איך לעשות ומה לעשות. והפעילות הזאת עוזרת ויש לי הרבה חברים שהתגייסו שכבר יחידות כמו גולני, שהוא מייצג אותנו שם, ואני גם רוצה להיות אחד מהם. אנשים ילכו לישון ואני אשמור עליהם. ... תיאטרון שזה יותר לעבוד ... נגיד לימודים שהיה לי קשה, אז אני בא, תיאטרון, יותר צחוקים. זה שיתוף פעולה של בין אתיופים ולא אתיופים. הרמנו הצגה אחת ביחד שלא האמנתי. אני לא האמנתי בהתחלה שאני מדבר ככה עם אנשים שהם לא אתיופים, ועכשיו הם כבר חברים שלי, אני הולך אליהם, הם באים אלי. זה מרכז כמו, ממש ... תבואו, אנחנו נעזור לכם.

יפה. אני רוצה להודות לכם. תודה רבה.

הגב' ליאת.

במקום ליאת תהיה בקי.

בבקשה. רק בקצרה בבקשה.

בוקר טוב לכולם. שמי בקי מג'וינט אשלים. התכנית נקראת "אשלים", בעצם מתמקדת בגיל הרך ועד גיל 12. כידוע לכם השנים הראשונות של הילד היא תקופה מאד מכרעת להתפתחות שלו. ועל כן אנחנו מתמקדים כבר מהגילאים האלה של לידה עד 12, יחד ובמימון פדרציית ניו – יורק.

היעדים של הפרוייקט זה בעצם איתור ואבחון כבר מגילאי שנה פלוס, איתור של ילדים שהם עם פערים התפתחותיים, רגשיים, שיפור הישגים. ואנחנו נותנים מערך תומך לבית ספר, לחמישה בתי ספר בגדרה, ולכ – 170 תלמידים. מעורבות חברתית – אז אנחנו מעודדים ומסבסדים ילדים בחוגים של המתנ"ס כדי באמת לצרוך פעילויות פנאי. חיזוק קשר בין המשפחה, קהילה, ועוד מאפיין מאד חשוב שאנחנו ראינו בו כמרכזי זה באמת לתת לאנשי מקצוע, בעיקר במערכת החינוך, ידע בנושא התרבות הייחודית של קהילת יוצאי אתיופיה, וכמובן איגום משאבים בין כל הגורמים של היישוב בנושא קליטה.

מלידה עד 12 יש לנו כ – 322 ילדים, ואנחנו עובדים עם 290 ילדים. בגילאי לידה עד 3 – אני יכולה להגיד לכם שלפני 4, 5 ו – 6 שנים היו בקושי 10 ילדים שמשולבים במעונות יום. כיום אנחנו עומדים על 54 ילדים שמשולבים במסגרות יום, וזה מאפשר, כמו שבת חן ציינה, לאמהות לצאת לעבודה משרה מלאה מ – 8 עד 4. אנחנו מסבסדים, והם מקבלים סיוע כפול גם דרך תמ"ת, ולכן באמת זה נותן להם תמריץ לצאת ולעבוד.

בתוך המעונות אנחנו מפעילים פעילות שמקדמת התפתחות. אנחנו נותנים בקבוצות קטנות כדי באמת לצמצם את הפערים.

תודה. אני חייב, משפט סיום.

אני רוצה להגיד שכל התכניות שלנו מלוות על ידי ... חינוכיות שהמטרה שלהם באמת לתת ידע גם למערכת החינוכית לגבי התרבות, וגם להיות זמינים להורים, שהם יכולים להגיע לבתי ספר, לגנים ולמעונות ולדבר בשפתם ללא חשש, וכמובן להציג את כל הקשיים שיש להם.

תודה. משפט אחד בקצרה, הגב' שושנה בן דור, מתכנית התגבור ללימודים.

שמי שושנה בן דור. אני המנהלת את ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה – ישראל. אנחנו מפעילים פה בגדרה את אחת, זה אחד מתוך 9 יישובים שבהם אנחנו מפעילים לימודיות. הובאנו לכאן על ידי הפדרציה של ניו - יורק, ואנחנו כמובן מתאמים את הפעילות שלנו עם ...

כפי שאמרתי אנחנו עובדים ב – 9 ישובים כבר 18 שנים. אנחנו נותנים 10 שעות שבועיות של תגבור כיתות א' עד ו'. כרגע בתוך 2 בתי הספר היסודיים שבהם הריכוזים הגדולים ביותר של ילדים יוצאי אתיופיה בפינס ובאוהל שלום עובדים עם צוות המקצועי, מורות מוסמכות, וגם קצת סטאז'ריות, שאני רוצה שאנחנו גם מסגרת המאפשרת מתן סטאז'. אחת הבנות השנה היא בעצמה בוגרת לימודיה משנות ה – 90', מהעיר רמלה. ויש לנו עוד כאלה.

הרעיון, או מה שעומד מאחורי התכנית שלנו היא, קודם כל האמונה שיכולת של התלמידים להשתלב באופן מלא בתוך כיתות האם שלהם כשווים בין שווים, ואנחנו פשוט נותנים את הכלים הלימודיים שהילדים אינם יכולים לזכות בהם בתוך המסגרת של הכיתה הגדולה, ולצערנו הרב לא כל ההורים, או מרבית ההורים עדיין אינם במצב שהם גם יכולים לתת את התגבור הלימודי שמצפים מכל הורה.

אנחנו עובדים עם 90 תלמידים. הכנסנו השנה את התכנית בכיתות ה', ו' כיוון ... שזו המסגרת של רשת המתנ"סים החליטה שלא לעבוד בגדרה. עבדנו גם בבית ספר "אפרתי" בבני עייש, משום שהייתה מדיניות במשך כמה שנים להוציא תלמידים מהיישוב הזה ליישובים אחרים. אבל, כפי שאמרתי, אנחנו השנה מתמקדים פה.

כפי שאמרתי, הצוות שלנו הוא מקצועי, ואנחנו עובדים עם מגוון התלמידים יוצאי אתיופיה. מהמתקשים ועד התלמידים שהם יכולים אצלנו לקבל חומרים מעל רמת כיתת הלימוד.

אני זוכרת רפי קיבל אותנו בהתחלה קצת בפסקנות, אחר כך הוא החליט שהוא מרוצה מכך שאנחנו עובדים ביישוב.

אני חייבת להגיד, אנחנו רואים התקדמות רבה אצל התלמידים. עדיין מרגישים אבל שיש איזה משבר בין דורי שבהחלט משפיע על התלמידים מכיוון שכמעט כל התלמידים אצלנו הם בעצמם ילידי הארץ. עוד לא הגענו לאותם הרמות של הישגים כפי שיש לנו במקומות כמו רמלה, לוד ורחובות. אבל ההתקדמות קיימת, ואנחנו מקווים שההתקדמות תמשיך. יש לנו גם תכנית למתן מלגות בתיכון, כדי לאפשר לילדים להישאר בבית, לא לצאת לפנימייה אם אינם רוצים בכך. בינתיים לא קיבלנו אף בקשה מהתיכונים בגדרה. אני חושבת שעמותות כן יכולות לפעול.

תודה.

משפט אחרון קצר של הגב' יובי תשומה מהגרעין הקהילתי.

אני יכולה לספר על מה אנחנו עושים, אבל אני דווקא רוצה להתחיל מזה שאני יושבת פה ושומעת את כל הדברים המגניבים והמדהימים שנעשים פה, אבל שני דברים ככה חורים לי: 1 – האם ילודה של פחות אתיופים בגדרה זה הישג? אני לא חושבת.

מה זה פחות?

היה פה איזה שהיא התייחסות לזה שיש פחות ילדים.

זאת הייתה טעות. האוכלוסייה פשוט התבגרה. זה היה טעות מה שהוא אמר.

אני לא יודעת. זה מה שאני הבנתי. ואם אני יולדת פחות ילדים כיוצאת אתיופיה בגדרה, אני עושה טוב ליישוב, וזה נראה לי נורא מעליב לשמוע את זה מכאן. אני לא יודעת מה יגידו יוצאי אתיופיה שיושבים פה והם הורים. לדבר אמהרית זה אסור? אני חושבת שזאת אחת הבעיות שלנו שאנחנו כל כך מצניעים את התרבות שלנו, עד שכשזה בא לידי ביטוי אז אנחנו אומרים: לא. אז אני ממש, ממש, ממש מעודדת את העניין הזה שמגשרות נכנסות ומדברות עם הילדים בשפת האם שלהם. מחקרים מראים את זה אובר אנד אובר אגיין, שזה פשוט טוב לדבר בשתי שפות. אז אני חושבת שפה צריך להיאמר בצורה חד משמעית, שלדבר באמהרית, ברוסית, צרפתית ואנגלית זה מצויין. ואם יש אפשרות לעשות את זה ולהכניס מטפלות יוצאות אתיופיה שידברו קצת יותר באמהרית, אז יופי. אני חושבת שזה מה שצריך לעשות, וזה קצת חורה לי, כי אני בחרתי לגור פה, כחלק מהגרעין הקהילתי.

זה לא מה שהוא אמר. את מסלפת דברים. הוא אמר,

לא סילפתי דברים.

הוא אמר שהיו גנים בהתחלה צבועים, ושהוא בא, ודיברו שם כי זה היה גן צבוע, ודיברו שמה כל הזמן באמהרית. לא לימדו אותם עברית. ואז חילקו את זה בכל הרשויות. זה לא מה שהוא אמר.

עם הנהוני הראשים אני מבינה שאני לא היחידה שהבנתי את זה ככה. אני רוצה רק לשים את זה על השולחן ולהגיד שזה מה שאני הבנתי, ועם זה אני לא מסכימה.

או.קיי.

אם לא הבנתי נכון אז אני חוזרת בי.

טוב, לא לעשות פה פוליטיקה. תעשי טובה.

יובי, בואי תתמקדי,

כן. תתמקדי בפרוייקט עצמו.

או.קיי. בכל מקרה, מה שאני רוצה להגיד זה שלפני 6 שנים, אני ועוד 15 משפחות החלטנו לגור פה בגדרה. אנחנו, אולי בשונה מהתכניות, זה החיים שלנו. זה שאני מתלהטת זה כי הילד שלי הולך בשנה הבאה לגן חובה, ואני נורא חוששת. ישבתי איתך וחששתי, ורעדתי, ומה אני עושה? לאיזה גן אני שולחת אותו? יש יוצאי אתיופיה, אין יוצאי אתיופיה. איך יתייחסו אליו, איך לא יתייחסו אליו? ואני רוצה רק להביא את זה בתור מישהי שהיא לא, שתושבת שפירא עוד רגע, יהיה להם יוצאי אתיופיה, ואיך מתייחסים לזה? אז אני רוצה להגיד שאני חלק מקבוצה של אנשים שחלקם יוצאי אתיופיה, וחלקם אינם יוצאי אתיופיה, ובעניין הזה של שילוב, אני חושבת שזה קורה בצורה הכי טובה. סדר שבועות בגרעין – נמצאים שם 50 איש, חצי מתוכם יוצאי אתיופיה, חצי מתוכם לא יוצאי אתיופיה, ואוכלים מאכלי חלב.

מה זה הגרעין? מה זה הגרעין? לא הבנתי.

הגרעין זה משפחות שבאות, שבאו לפה, או מתוך הקהילה כאן, שאמרו: אנחנו רוצים להיות כקהילה, ולחשוב על כל מיני תכניות שאנחנו רוצים לעשות כאן. ויותר מלעשות את התכניות זה לחשוב מה בסך הכל גורם לי, באופן אוטומטי, כמישהי שהיא כבר דור שני בארץ, לחשוב על לשלוח את הילד שלי למועדונית יום. באוטומטית. ואני בוגרת הארץ. כן, יש לי תואר ראשון, ואני חושבת שאני יכולה לעזור לילד שלי, אבל אוטומטית אני חושבת ככה. ואני חושבת שכאן, כאן אנחנו אומרים משהו קצת אחר, שאנחנו צריכים לקחת את האחריות ולהגיד: או.קיי. רגע, בוא נחשוב לאן אנחנו שולחים את הילדים שלנו, כי עם כל הכבוד לכל העולם, בסופו של דבר אני חושבת שאם אנחנו לא נעשה את זה, כל העזרה שתבוא מבחוץ היא טובה, אבל לטווח מאד מאד קצר.

משפט סיכום יובי.

אני פעם ראשונה יושבת בפורום הזה ושומעת את כל מה שנאמר. אני פחות חוששת עכשיו לשלוח את הילד שלי.

אז משהו טוב יצא מהישיבה.

אז תודה ומן הסתם יש עוד מה לעשות.

תודה.

חברת הכנסת סולודקין, בקצרה בבקשה.

כן. אז קודם כל תודה למארגנים, לראש המועצה, לחברי המועצה, וגם לאלה שעובדים במחלקות של מועצה. אני אגיד לכם, אני הבנתי כאן עשו מהפכה שקטה. פיזרו את יוצאי אתיופיה בכל המוסדות ובכל הבתי ספר. זה מאד חשוב. אנחנו לא ראינו באף מקום את זה בגלל שיש מכשולים לזה. הם עשו את זה, וכל הכבוד.

דבר שני אני רוצה לומר שאני ודני לא נרד מתחנת האוטובוס למקבץ דיור.

דבר שלישי – אדוני, אני מאד מתנצלת, טעית. יש הרבה אתיופים אקדמיים. אלפי איש שאפשר לקבל בעבודה, וזה לא רק תנאי סף.

הם עובדים אצלנו. הם עובדים.

כן.

אבל אני אומר שצריך יותר.

מה שאני אומרת לך, אנחנו בקדימה יש חבר כנסת מבריק, שלמה מולה, שהגיע ממפלגה רוסית לקדימה. בסדר?

תודה.

משפט סיכום, ראש המועצה בבקשה.

קודם כל באמת אני רוצה להודות לכם שבאתם לפה, ולדני, שעושה עבודת קודש, וזה רעיון מצויין להגיע לרשות. זה נותן כבוד לראש הרשות. נותן בעצם גם למנהלי המחלקות שלי, ולאלה שהשקיעו פה שנים, כמו שאמרת, בצורה שקטה בתכנית מצויינת. יש לנו פה את ליאת. יש לנו באמת אנשים פה שעשו עבודה טובה כל השנים, ואני רוצה להודות להם. ואנחנו בגדרה ממשיכים עם עזרה כמובן של העמותות, עם עזרה של גופים חיצוניים, אבל אנחנו ממשיכים בתכנית לראות את גדרה קדימה, ביחד עם העולים, ואת הנושא של התחנת אוטובוס זה תלוי בך.

לנו, בנו.

בך ובי.

כן.

אני אבצע. תסגרי את זה כמה שיותר מהר, ככה זה יותר יתבצע, וייתן מענה גם למקבצי דיור.

אני גם רוצה להודות ללהקה המכובדת שלנו, המקהלה שעומדת פה, ובאמת שרה יפה. אנחנו עוד נבוא לבקר וגם לתקצב אותם. ניתן להם יותר פעילות עניפה ביישוב.

תודה רבה.

אני ברשותכם אקריא את הודעת הסיכום של הועדה, ונשמע שיר סיכום מהמקהלה: "ועדת עליה, קליטה ותפוצות מודה לראש מועצת גדרה, מר יואל גמליאל, לגב' לילך לבבי, יושב ראש ועדת עליה וקליטה, וכל העוסקים במלאכה על פעולתם למען קליטת העלייה בגדרה.

הועדה מברכת ומעריכה על שילובם ופיזור של ילדי יוצאי אתיופיה בכל מוסדות החינוך במועצה.

הועדה פונה למשרד התחבורה לקדם את נושא מיקום תחנת ההסעה בקרבת מקבץ הדיור, ולאשר בהקדם את התקציב להרחבת המסלולים שיאפשרו את הקמת התחנה.

הועדה קוראת למשרד הקליטה לחזק את נושא לימוד השפה העברית גם בקרב קהילות הביניים, ולתגבר פעילות עבור דיירי מקבץ הדיור.

הועדה מודה לכל מי שארגן את המפגש, ולמקהלת מקבץ הדיור.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה. אבל אנחנו לא נסיים לפני שנשמע את המקהלה. בבקשה.

[שירת המקהלה]

הישיבה ננעלה בשעה 11:20