הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
26
ועדת הכלכלה

14.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 539

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב בסיוון התשע"א (14 ביוני 2011), שעה 10:20

סקירת שר התיירות על פעילות המשרד בשנים 2011-2010

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

ישראל אייכלר – מ"מ היו"ר
רוברט טיבייב

יריב לוין

שלמה מולה

אלכס מילר

ציון פיניאן

דוד רותם

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

סטס מיסז'ניקוב

- שר התיירות

נועז בר ניר

- מנכ"ל משרד התיירות

רועי וולר

- ראש מטה שר התיירות

מיכאל דולמן

- יועץ לשר התיירות

רם ליסטמן

- לשכה משפטית, משרד התיירות

אורן דרורי

- סמנכ"ל שיווק, משרד התיירות

חנה איפרגן

- סגנית סמנכ"ל פיתוח תשתיות, משרד התיירות

קרן שפר

- תקציבאית, משרד התיירות

שירה קוה

- דוברת משרד התיירות

ראומה אפק ששון
- הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עמי פדרמן

- נשיא התאחדות המלונות

שמואל צוראל

- מנכ"ל התאחדות המלונות

נועם גולדשטיין

- סמנכ"ל תשתיות, חברת מפעלי ים המלח בע"מ

שמעון דניאל

- מנכ"ל החברה הממשלתית להגנת ים המלח בע"מ (חל"י)

כרמית-אלונה אבידני
- ממונה קשרי ממשל, דוברות ומתאמת מטה, חל"י

דב ליטבינוף

- ראש המועצה האזורית תמר

דן אגיון


- מנכ"ל אגודת מורי הדרך

אריאל סטולר

- סגן יו"ר אגודת מורי הדרך

עו"ד אהוד פלג

- מנכ"ל המועצה לצרכנות

עו"ד יעל כהן שוואט
- יועמ"ש, המועצה לצרכנות

עמיהוד אתגר

- מנכ"ל לשכת מארגני התיירות

משה שמאי

- ראש אגף תכנון מסחרי, אל-על

לאה ורון

יפה קרינצה

סקירת שר התיירות על פעילות המשרד בשנים 2011-2010

אנחנו פותחים ישיבה שניה היום של ועדת הכלכלה. על סדר-היום סקירת שר התיירות על פעילות המשרד בשנים 2011-2010.

זה לא סוד שמשרד התיירות מוביל צמיחה באמת מדהימה. זה לא רק בכותרת במצגת, אנחנו רואים את זה וקוראים על זה. תחום התיירות נהנה ביקושי שיא, גם של תיירות חוץ וגם של תיירות פנים. המדינה מתחילה להרגיש את הפירות הכלכליים של התהליך הזה. סוגיה נוספת שמטפל בה משרד התיירות היא סוגיה שהיא לא רק תיירותית, היא גם סביבתית והיא חשובה ביותר, וזה בנושא של ים המלח, של ההחלטה של כבוד השר לפתרון למפלס המים העולה.

אלה דברים שחברי הכנסת ישמחו לשמוע מכם לגבי הצעדים שאתם מתכננים להמשך, הרי הצמיחה לא מובטחת לעתיד אם לא תמשיכו לשמר אותה, בטח צמיחת שיא כזו ונתוני שיא כאלה הם לא מובנים מאליהם. אז נשמח לשמוע כמובן על ההישגים, נשמח לשמוע על תוכניות ההמשך וממש בתמצית לקבל הסבר ראשוני – נעשה על זה ישיבה מיוחדת ונפרדת - על העניין של ים המלח. בבקשה, כבוד השר.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש, אורחים נכבדים, חבר הכנסת מילר, יושב ראש ועדת החינוך ובן-אדם שמבין את הפוטנציאל שטמון בתיירות כי הפסיק את עיסוקיו החיוניים והגיע לפה כדי לשמוע ולהשתתף בדיון, וזה חשוב. אני רוצה להגיד לכם שתיירות זה מנוע צמיחה של מדינת ישראל. למרות שהתל"ג שלנו מקבל תרומה של 3% בלבד מהתיירות, והשוואה ליוון, סין, מצרים ומדינות אחרות זה מעט, אבל זה תחום שמתפתח הכי מהר, בצורה הבולטת ביותר. כמו שהגדיר סטנלי פישר, בשנת 2010 תחום התיירות היה מנוע הצמיחה הכלכלי העיקרי במשק. אם אמרתי שהתל"ג שלנו מקבל תרומה של 3% בסך כול, מסך כל המועסקים החדשים במשק בשנת 2010, שזה פחות או יותר 100,000 מועסקים חדשים במשק, התיירות תרמה 16%. אלה מספרים מדהימים.

זה פי חמישה מהפרופורציה.

בדיוק. תיכף נגיע גם למספרים, שתראו עד כמה התרומה השולית בגידול בתיירות מתבטאת בהכנסות למשק, במועסקים במשק, בתדמית של מדינת ישראל, בעסקים קטנים ובינוניים בפריפריה וכך האלה.

אנחנו מודדים את ההישגים של המשרד שלנו במונחים של תרומה לתוצר הלאומי, תרומה למאזן התשלומים, הגדלת היקף ההשקעות בענף התיירות, תרומה לתעסוקה במשק, ולא פחות חשוב ואולי אפילו צריך להתחיל בזה – ההישגים של המשרד באים לידי ביטוי בשיפור התדמית של מדינת ישראל. כי כל תייר מרוצה שיוצא מגבולות מדינת ישראל, ולפי הסקר שלנו 96% יוצאים מרוצים, הופך להיות שגריר של רצון טוב במדינת המוצא שלו כלפי מדינת ישראל, ואנחנו לא משופעים בשגרירים טובים ובתדמית טובה.

תמונת מצב תיירות 2010 – שנת 2010 הייתה שנת שיא בכל תולדות מדינת ישראל, הגיעו כ-3.5 מיליון תיירים, שזה 26% יותר משנת 2009, אבל אנחנו מודדים את עצמנו במונחים של 2008, שהייתה שנת השיא הקודמת. הגיעו 14% יותר משנת השיא 2008. מה נתנה לנו אותה דלתה של חצי מיליון תיירים נוספים שהצלחנו להביא ב-2010? הכנסות תעשייה לתיירות – סך הכול 33 מיליארד שקל. הדלתא שהבאנו בגידול של חצי מיליון תיירים היא 2.7 מיליארד שקלים בשנה, שזה 5% גידול בהשוואה לשנת השיא הקודמת. כמו שאמרתי, סטנלי פישר הגדיר אותנו כתחום הכלכלי המשמעותי ביותר, שצמח בצורה המשמעותית ביותר.

מספר המועסקים במשק ישירות מתעשיית התיירות - 96,000 עובדים, 4% יותר מ-2008. סך הכול מועסקים במשק מתיירות, בצורה ישירה ועקיפה - 153,000 איש, כשהדגש שלנו בעיקר בפריפריה ובעיקר באותם מגזרים שעל פי דוח ה-OECD שם יש לנו בעיה, שזה נשים של בני מיעוטים וגברים חרדים. כמו שאמרתי, מתוך סך המשרות גדלנו פי ארבעה או פי חמישה.

הפורמולה שלנו, שאנחנו מדברים עליה במושגי תיירות, שכל 100,000 תיירי חוץ נוספים משמעם 4,000 מקומות עבודה חדשים, בעיקר בפריפריה ובירושלים; כל 100,000 תיירי חוץ נוספים מייצרים 450 מיליון שקלים נוספים למשק הלאומי; כל 100,000 לינות פנים זה 850 מקומות עבודה חדשים. בממוצע כל תייר שמגיע לארץ מוציא 1,100 דולר בזמן השהות בישראל וזה, כמו שאמרתי, מנוף להקמת עסקים קטנים ובינוניים באזורי תיירות. אני כל הזמן מזכיר את הסוגיה הזו כי בקדנציה הקודמת, אדוני היושב ראש, הייתי יושב ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים. בניית כל 1,000 יחידות חדשות של בתי מלון מוסיפה 2,100 משרות חדשות בתעשיית התיירות ומייצרת 4,200 משרות חדשות במשק.

כל הנתונים האלה מוכרים, והם הוכרו גם על-ידי משרד האוצר, גם על-ידי משרד ראש הממשלה. לא בכדי תקציב משרד התיירות בשנתיים וחצי האחרונות גדל פי שניים. אני מכריז על זה בכל הפורומים שבהם אני משתתף ואני מכריז את זה גם כאן, בפתיח של ישיבת ועדת הכלכלה: הגענו למצב שמשרד התיירות בשנים 2012-2011 לא זקוק לשקל נוסף. אתה לא תשמע את זה מהרבה שרים. אחר כך אדגיש למה אנחנו כן זקוקים: פחות רגולציה, פחות משקלות על הרגליים. אבל לתקציבים לא זקוקים, ופה אני רוצה להודות למשרד האוצר, שהבין את הפוטנציאל הטמון בצמיחה כלכלית שמיוצרת על-ידי השקעה בתיירות.

בשקף הבא אנחנו רואים את הדינמיקה של העלייה לפי שנים. 2008 הייתה שנת השיא הקודמת, אחר כך נפער בור. הגענו למשרד התיירות במאי 2009, אחרי "עופרת יצוקה" ובאמצע משבר כלכלי מאוד קשה, כשבהשוואה לתקופה המקבילה ב-2008 נפער בור של 30%, והיינו צריכים קודם כול לצאת מהבור ואחר כך גם להמשיך את התנופה קדימה. בכלל, מי שמדבר על נסים בתחום התיירות לא יודע מה הוא סח. אנחנו אוהבים לקרוא לעצמנו פנינה תיירותית של המזרח התיכון, אבל בואו נסתכל על הדברים, גם אלה שתלויים בנו וגם אלה שלא תלויים בנו – גם אקסוגניים וגם אנדוגניים. מבחינה אקסוגנית, המצב הגיאו-פוליטי שלנו קשה. זה לא רק בגלל האירועים האחרונים, הוא בכלל קשה. אנחנו לא באירופה, לא ליד שוויץ ואפילו לא בדרום אמריקה. אנחנו נמצאים במצב גיאו-פוליטי קשה, וכל תייר ממוצע שרוצה להגיע לאן שהוא, קם בבוקר ורואה CNN, BBC ורואה מה מספרים על מדינת ישראל – מעשיות, בדיות – הוא בוחר לעצמו, כמובן, את היעדים האחרים.

המשבר הכלכלי בעולם פגע מאוד בתנועת התיירות בכלל, והמשבר המתמשך בשער הדולר פה – ואני מזכיר שתעשיית התיירות היא תעשיית ייצוא - פגע מאוד בענף הזה. וכמובן, בגלל שיש לנו מחסור בקרקע ובגלל שחוקי העבודה שלנו יותר נוקשים מאשר בקרב שכנינו, אנחנו יותר יקרים בלינות מאשר השכנים שלנו. זה אנדוגני.

כניסות תיירים לישראל. אתם רואים שמקום ראשון מבחינת כניסות תיירות זה ארצות-הברית, שסיפקה לנו בשנה שעברה 621,000 תיירים; רוסיה, אחרי ביטול הוויזות ב-2007 – זה היה שיחוק אדיר, כי עד אז הגיעו 70,000 תיירים מרוסיה – היום אנחנו מגיעים ל-600,000 תיירים, תוך שלוש או ארבע שנים; אחר כך צרפת עם 287,000; גרמניה – גם עשינו קפיצה אדירה ב-2010; אנגליה, איטליה, שמשם חזרתי אתמול בלילה, ואוקראינה כבר תופסת מקום שמיני. אני מזכיר שגם מאוקראינה ביטלנו ויזות בפברואר האחרון, ואנחנו צופים שתוך שנה וחצי המספרים יגיעו ל-250,000-200,000 איש. אנחנו מתחילים לפתח שווקים חדשים - סין ודרום קוריאה, השנה נתמקד גם בהודו, יהיה לנו סיור מאוד גדול שם. ברזיל, אחרי מאמצי שיווק ואחרי פתיחת קו של אל-על בין סן פאולו לתל-אביב קפצה באחוזים הכי גדולים – לא במספרים אבסולוטיים אבל באחוזים - משהו כמו 60%, וזה רק אומר עד כמה מאמצי שיווק משולבים, כמו פתיחת המשרד שלנו שם, כמו קו ישיר, כמו שיווק ממוקד ומפולח, כל הדברים האלה מאוד משפיעים.

הוצאות תיירים בישראל. זה מאוד חשוב, כי בסופו של דבר לא רק המאסות קובעות אלא גם כמה כל תייר משאיר במדינת ישראל. פה אפשר לראות מיהו התייר הכי רצוי והכי ערכי למדינת ישראל, שמשאיר פה את מירב הכסף.

זה מתורגם לכוח קנייה מקומי? למשל, 1,037 דולר לאוקראיני זה 1,258 דולר לאמריקני?

זה מה שהוא משאיר בארץ.

בשקף הבא: תיירות נכנסת – מטרת הביקור. 15% מגיעים לצורך בילוי והנאה; 13% מגיעים לתיור וטיול; 38% מגיעים לצורך צליינות. בדרך כלל אנחנו עושים חיבור בין הצליינות לבין תיור וטיול וקוראים לזה קהל דה"ת – דת, היסטוריה ותרבות. אנחנו מגדירים אותם כאנשים שבאים למדינת ישראל כדי לקבל חוויה. יותר מ-50% מגיעים לפה לא רק מסיבות דתיות אלא כדי לקבל חוויה תרבותית, היסטורית ודתית ותיכף נראה איך מיצבנו את מדינת ישראל מבחינה שיווקית כלפי התיירים.

תיירות נכנסת – יעדי ביקור. אתם רואים שכמעט 80% מהתיירים מגיעים לירושלים. תל-אביב תופסת מקום יותר ויותר מרכזי, כי הפכנו את תל-אביב ל-city break מהרבה מאוד מקומות, מגיעים לאזור ים המלח וכך הלאה.

כניסות תיירים לפי דת – יש פה פילוח לפי יהודים, פרוטסטנטים, אוונגליסטים, קתולים וכך הלאה.

הפכנו למדינה תעופתית ונכנסנו למועדון מאוד אקסקלוסיבי, מועדון האוויר. בשנת 2010 נרשמו יותר מ-10,000 נחיתות בן-לאומיות, רובן מאירופה אבל יש פה גם פילוח לגבי צפון אמריקה, רוסיה וכך הלאה.

בשנת 2009 עשינו כנס, קראנו לזה כנס הרצליה. מאז היה כנס נוסף, שעבר לירושלים ומעכשיו נקיים את זה רק בירושלים. בכנס הרצליה הראשון התווינו, יחד עם כל ענפי התיירות, שנמצאים גם הם בחדר הזה, את תוכנית העבודה שלנו, של תעשיית התיירות, לשלוש השנים הקרובות. להזכירכם, התחלנו מהבור של 30% בהשוואה לשנת 2008, והדגש היה על תוספת של מיליון תיירים בשלוש השנים הבאות כשהבסיס שלנו זה שנת השיא הקודמת, 2008.

כדי להשיג את היעד הזה, של תוספת מיליון תיירים למדינת ישראל, בנינו ארבעה עוגנים ולפיהם אנחנו עובדים. דבר ראשון זה שיווק ממוקד ומפולח למדינות מקור וקהלי יעד. דבר שני, הרחבת התעסוקה במשק, בדגש על הפריפריה ותוך השבחת כוח אדם. כמו שאמרתי, תוספת וגידול בתיירות מביאות לתוספת מקומות עבודה ואנחנו צריכים מקצוענים במקומות האלה. דבר שלישי זה הגדרה והשבחה של המוצר התיירותי, שזה חלון הראווה שלנו, למה בכלל באים אלינו. דבר נוסף זה השקעה בתשתיות תיירות ופיתוח מקומות לינה, שזה הגדלת ההיצע לצד הגדלת הביקוש.

הצד הראשון והחשוב ביותר במשרד התיירות זה הצד השיווקי. המוצר שלנו - עד כמה שזה נשמע לפעמים זול, אבל זה הכי אמיתי - זה מדינת ישראל. אנחנו מוכרים את מדינת ישראל, כמו קמעונאי שמוכר חלב. איך אנחנו עוטפים את המוצר שלנו, באיזו עטיפה, באילו ערוצי מדיה אנחנו משתמשים, באילו אפיקי שיווק ולמי אנחנו פונים – כך נוכל לשווק. עשינו מיצוב שונה לחלוטין. בשנת 2009, איך שנכנסנו למשרד, הפסקנו להתחרות עם השכנים שלנו על תרבות הפנאי, על החופים, על הנופים, על הים על השמש, על החול וכך הלאה. בזה אנחנו לא ברי תחרות. הזכרתי קודם את האקסוגנים והאנדוגנים שמונעים אפריורי מהתיירים להגיע פה, אז חשבנו מה יכול להיות הערך המוסף שימשוך את התיירים לפה. הערך המוסף מספר אחת שלנו הוא ארץ הקודש, שמרכזה ירושלים. אין אדם אחד עלי אדמות, לא משנה אם הוא דתי מוסלמי, יהודי או נוצרי או שהוא חילוני קלאסי, שלא ירצה להגיע לירושלים ולארץ הקודש, להסתובב פה, לגעת בתרבות, לגעת בהיסטוריה ולהשתמש בתנ"ך או בקוראן או בברית החדשה כמדריך ופשוט ללכת בעקבות הרגש ולקבל את החוויה. הסיסמה שלנו בשיווק בארצות-הברית ובאירופה היא: Visit Israel. You will never be the same. וזה נכון, גם כלפי אדם דתי וגם כלפי אדם חילוני. הוא מקבל פה איזושהי חוויה שהוא לא מקבל בשום מקום בעולם. זו הסיבה למה להגיע לפה, למרות כל התלאות.

יש הרבה מאוד סיבות למה להישאר יותר זמן. פה אנחנו כבר מדברים על כך שהמדינה שלנו היא כל כך קטנה אבל עם שבעה אזורי אקלים, עם ארבעת הימים, עם מדבר מצד אחד והרים מצד שני, ורק אצלנו אפשר באותו יום בפברואר לתפוס שמש באילת ולעשות סקי בחרמון, ועוד מגוון רחב ביותר של נישות תיירותיות.

הגדרנו שאנחנו עושים שיווק מפולח וממוקד. הגדרנו לעצמנו קהלי יעד שאליהם אנחנו רוצים להגיע, זה קהל אוונגליסטי, אוהבי ישראל. רק בארצות-הברית יש 70 מיליון, בברזיל יש 50 מיליון, יש בדרום קוריאה, בסין, בפיליפינים, באירופה. יש עשרות מיליוני אוונגליסטים, ובקהל הזה אנחנו ממקדים הרבה מאוד מאמצי שיווק. קהל יעד שני זה יהודים, האוכלוסייה היהודית שעדיין לא נגענו בה לא בארצות-הברית, לא בצרפת, לא באנגליה. נוגעים בה, אבל יש עדיין בור ללא תחתית. האוכלוסייה השלישית זה קתולים. בעקבות ביקור האפיפיור, הכרזנו שאם האפיפיור, כצליין מספר אחת בעולם הקתולי, הגיע לפה כדאי לעשות צליינות בעקבותיו. גם הפרובוסלבים, בעקבות ביטול הוויזות מרוסיה ואוקראינה, הם קהל יעד שלנו.

ברגע שהגדרנו קהל יעד הגדרנו מדינות. אנחנו הולכים בעקבות האוונגליסטים בארצות-הברית, הולכים באמריקה הלטינית - בברזיל, הולכים בדרום קוריאה, הולכים עכשיו להודו, הלכנו לסין – למרות שבסין אסורה ההתאגדות הדתית, אבל זו המדינה הכי גדולה בעולם - ואנחנו פועלים בשיווק ממוקד ומפולח בכל המדינות האלה. אני חושב שההצלחה שלנו בתחום שיווק התיירות קיבלה גושפנקא כשכנס OECD הראשון בארץ, מאז שהתקבלנו ל-OECD – והתקבלנו אחרי הרבה מאוד שנים של ניסיונות - היה בתחום התיירות, בירושלים. זו הכרה מצד הארגון שמדינת ישראל הפכה להיות מעצמה תיירותית ממדרגה ראשונה.

כמובן שאנחנו עושים הרבה מאוד הסכמים לשיתוף פעולה בתחום התיירות עם מדינות ואנחנו חותמים על הרבה מאוד הסכמים עם סיטונאים ומשווקים – tour operators, שמשווקים אותנו בצורה אגרסיבית באותן מדינות שבחרנו לעצמנו. אנחנו מארחים הרבה מאוד סלבריטאים: עיתונאים, tour operators, מובילי דעת קהל, מנהיגים קהילתיים, שחקנים מפורסמים, זמרים מפורסמים. רק אתמול – בטח קראתם ב"ידיעות אחרונות" - אירחנו דוגמנית סרבית שזכתה באיזו תחרות מאוד מפורסמת בסרביה ונחשבת שם לעילוי. זה על מנת למשוך תשומת לב סרבית למדינת ישראל ולהביא לפה תיירות מסרביה, וזה עובד. כל שנה אנחנו מארחים עשרות אלפי מובילי דעת קהל.

אנחנו מתגברים ומרחיבים מערך פעולות יחסי ציבור בעולם ובארץ, יעדי תיירות בין-לאומיים. הרבה מאוד חשיבה מחוץ לקופסה, כמו למשל, ביקור הכורים הצ'יליאנים. מה זה ביקור הכורים הצ'יליאנים? אותם 30 איש שהוציאו אותם מהאדמה. אירחנו אותם שבוע, קיבלנו פה מאות כלי תקשורת בכל השפות שנתנו חשיפה למדינת ישראל חינם. מה זה חינם? אירחנו את הצ'יליאנים, אבל קיבלנו כיסוי בחינם, ובתחשיבים כלכליים, אם היינו מפרסמים בכלי התקשורת האלה היינו מוציאים הרבה מאוד עשרות מיליונים. או למשל, שיווק בערוץ האופנה. כל מי שמגיע לבית מלון, מספרה, מועדון או מסעדה ננעל על הערוץ הזה בכל מדינה באירופה ובעולם, ופתאום רואה את מדינת ישראל בצורה שונה. פתאום הוא רואה חופים – שם דווקא הלכנו על היופי, שילבנו בין דוגמניות יפות ובין הנופים. זה, כמובן, מיועד לקהל שרוצה לבקר בתל-אביב, באילת, שרוצה לגעת במדינת ישראל בגלל היופי שלה, בגלל הפנאי שלה, בגלל הנוחות שלה. כאן הגענו לקהלי יעד נוספים, שבכלל לא חשבנו שנגיע אליהם.

אנחנו מגדילים קיבולת תעופה לישראל – הגדלנו את הקיבולת בלמעלה מ-30%. חידשנו הגעת אוניות הקרוז - למעלה מ-350% קפיצה בכמות האוניות עד סוף 2011.

אנחנו משתמשים בטכנולוגיה חדישה כדי לעשות את השיווק בצורה נכונה יותר, שזה אומר שיווק אלקטרוני – הסברתית, תיירותית. שמנו אפליקציה באייפון, שכל תייר שמגיע לארץ יכול להוריד בצורה קלה. אנחנו יוצרים call center ומערכת CRM שיכולה לפלח את הלקוחות שלנו ואז לפנות במסרים ממוקדים לאותם לקוחות שמתעניינים במדינת ישראל עם מסרים שמיועדים להם.

הובלנו, הגדרנו והצלחנו להכליל את ים המלח בתחרות שבעת פלאי עולם. זה נותן לנו חשיפה אדירה במשך שנתיים ליותר ממיליארד איש, שפשוט נכנסים לאינטרנט ומצביעים – יכול להיות שלאו דווקא בוחרים בנו, אבל נחשפים לים המלח ולמדינת ישראל. כמובן, אנחנו משתתפים בפרויקטים מיוחדים, כמו אחרי פרויקט כרמל, שהתגייסנו כדי לשווק מחדש ולמצב מחדש את האזור הפגוע.

אנחנו מתמקדים גם בתיירות פנים ולא שוכחים אותה. מנצלים הזדמנויות, כמו אחרי קריסת התיירות שלנו לטורקיה בקיץ שעבר. יצאנו בקמפיין גדול ואמרנו: דווקא עכשיו חופשה בישראל – והגדלנו את תיירות הפנים ב-4%. עושים שת"פים ומעשי פרסום ושיווק עם עמותות תיירות בכל רחבי הארץ, ירידי תיירות, תוכן שיווק עם ערוצי מדיה. כל מי שבימים שני ושלישי רוצה לראות חדשות בערוץ 2 רואה את התוכנית שלנו "דקה לשמונה", שכל פעם מתמקדת באזור חדש. לפי התגובות שאני מקבל, גם מאנשי תקשורת חשובים וגם מסתם קהל, הצלחנו מאוד להחדיר לתודעה של האנשים שיש תיירות כחול לבן במדינת ישראל.

נישה נוספת שאליה פנינו זה תיירות חרדית. זו פעם ראשונה שבמשרד התיירות מתמקדים בקהל יעד חרדי כקהל יעד, גם בארץ וגם בחוץ לארץ. זה אומר לבנות להם מוצר שונה לחלוטין, זה לפרסם בערוצי מדיה שמיועדים לאותו מגזר, זה לבנות בתי מלון ואכסניות מותאמים לגלאט כושר. רשב"י – אני מקיש על העץ, כבר שלוש שנים אנחנו מצליחים להסדיר את הנושא של הילולת רשב"י בצורה כזאת שמשרד התיירות הפך להיות יקיר העדה החרדית, ולא בכדי. אנחנו עושים שם עבודה מאוד קשה ומספקים לחצי מיליון איש בלילה של ל"ג בעומר – אני מזמין אותך, אדוני היושב ראש.

אני אשמח.

זו פשוט חוויה אנתרופולוגית לשמה. חבר הכנסת אייכלר הגיע בדיוק בקטע הכי חשוב. אני מדבר על תיירות חרדית ואתה הגעת.

אגב, הייתי בביקור בקבר רשב"י עם שר התחבורה וכל כך שיבחו אותך שם על הסיוע שאתם נותנים.

זה נקרא רוח הקודש. לא ידעתי מתי לבוא, בדיוק.

כנראה יש לך חוש שישי. אבל בלי שום ספק, משנה לשנה – ואתה חייב להגיע אתי בשנה הבאה. אתה יודע, אני כבר מאמין שהממשלה הזאת תחזיק מעמד עד הסוף, אז יש לנו זמן. פשוט להגיע לשם ולראות עד כמה כל הסיפור הזה השתפר. אנחנו שמים שם סכומי כסף לא מבוטלים, גם ברשב"י וגם בכלל במגזר החרדי, ומפתחים את הנישה הזאת.

גם הנישה של מגזר המיעוטים מקבלת אצלנו חשיבות עליונה. בשנת 2010 התחלנו לבצע תוכנית בהיקף של 33 מיליון שקלים לפיתוח תיירות ביישובים, בייחוד בנצרת, דלית אל כרמל, שפרעם, עוספייה. בחודשים הקרובים אנחנו מבצעים החלטת ממשלה ומוסיפים עוד 40 מיליון שקלים. אנחנו נותנים מענקים בגובה של 24% לבניית יחידות אירוח אותנטיות; אנחנו משתתפים בהקמת חממות תיירות לקידום עסקים בכפרי מיעוטים; מכשירים כוח אדם מיומן במגזר הזה. זאת אומרת, מבחינתנו זה לא שאנחנו רוצים לעשות איזשהו תיקון אפליה. לא, אנחנו מאמינים שהמגזר הזה הוא נישה תיירותית מאוד חשובה ובעזרתה נביא עוד תיירים, גם תיירות פנים וגם תיירות חוץ.

השקף הבא הוא מאוד חשוב, ובואו נקרא מה כתוב בו. "ישראל היא הוכחה חיה לאפקטיביות של השקעת משאבים בשיווק המדינה בעולם... ההשקעה השיווקית המסיבית של ישראל מחזירה את עצמה ואנשים מבינים ומפנימים את המסרים שלה". זה מתוך אמירה של משרד המיתוג הבין-לאומי Future Brand – מדד מותגי מדינות לשנת 2010.

"במחקר השנתי שערך משרד המיתוג הבין-לאומי זינקה מדינת ישראל למקום ה-30 במדד מותגי המדינות 2010, לעומת המקום ה-41 בשנת 2009. במדדי המחקר תפסה ישראל את המקום השני בתחום התרבות והמורשת, אחרי איטליה; במקום הראשון בתפיסת האותנטיות וההיסטוריה – לפני איטליה, יוון ומצרים; עלייה של 29 מקומות בתפיסת היופי הטבעי ומקום שמיני בתפיסת תרבות ואומנות. במדד הביטחון גם כן חלה עלייה, למקום 59, ובתפיסת המלונות, האטרקציות והתמורה לכסף – באמצע הטבלה העולמית". המיצוב שלנו והשיווק הדיפרנציאלי והממוקד עובדים ואנחנו רואים את זה גם באותה מדידה של החברה הבין-לאומית.

העוגן השני זה הרחבת התעסוקה במשק. כמו שאמרתי, אנחנו נותנים תעסוקה ל-93,000 אנשים באופן ישיר ו-150,000 באופן עקיף. זו תעשייה עתירת כוח אדם. אני רוצה לתת לכם דוגמה קטנה למה מאוד חשוב שיהיה לנו כוח אדם מיומן בכל משרה שאנחנו מייצרים - סיפרתי את זה בהרבה מאוד מקומות, אבל עדיין לא בוועדת הכלכלה. אני יושב בחתימת הסכם תיירותי עם הקולגה שלי מקפריסין במלון יוקרתי בירושלים. המלצר מוזג לנו מים – מוזג על החליפה שלי, על החליפה שלו, על השולחן, רק לא בכוסות, ואני רוצה להתחבא מתחת לשולחן. אותו קולגה שלי מתנגב ואומר בחצי גיחוך, חצי ציניות: ואצלנו מלצרות זה מקצוע. הוא צודק.

אנחנו מנסים - גם בעזרת אקדמיזציה של מקצוע התיירות והמלונאות, גם על-ידי הכנסת המקצוע הזה ללימודי לבגרות, גם על-ידי "תדמור", בית-הספר שממוקם בהרצליה ולומדים שם אנשים מהפריפריה את לימודי התיירות. אנחנו מנסים להרחיב את בית-הספר הזה גם צפונה – אולי בכרמיאל, וגם דרומה – בערד, על מנת לתת הזדמנות שווה לאותם אנשים להתלמד. יש לנו גם הסכם עם התאחדות בתי המלון, שמיוצגת פה על-ידי היושב ראש עמי פדרמן וגם על-ידי המנכ"ל שמואל צוריאל, שאנשים שיסיימו קורסי הכשרה בתחום התיירות, את האקדמיזציה בתחום התיירות, יקבלו דיפלומות ויכשירו את עצמם ככוח אדם מיומן, הם יקבלו גם עדיפות בעבודה בתחום המלונאות. ככה זה צודק וככה זה צריך להיות.

אנחנו מסייעים בשיווק עסקים קטנים ובינוניים בפריפריה על מנת לתת להם אפשרות לדעת איפה יש ביקוש, איפה כדאי ליצור תשתיות. וכמו שאמרתי, אנחנו כל הזמן משבחים ומתמקדים בכוח האדם שלנו.

העוגן השלישי הוא הגדרה והשבחה של המוצר התיירותי. כשמשווקים את מדינת ישראל אנחנו צריכים לדעת את מה שאנחנו משווקים. כמו שאמרתי, המיתוג האחיד והרציף של מדינת ישראל בכל מדינות העולם הוא כארץ הקודש שמרכזה ירושלים. מצד שני, לשתי ערים יש לנו מיתוג נפרד. הראשונה היא תל-אביב - עיר ללא הפסקה. אנחנו מצליחים להביא לשם את האנשים ל-city break. כשאנחנו הולכים בתל-אביב אנחנו שומעים הרבה שפות, שאנחנו אפילו לא יודעים על קיומן, ותל-אביב פשוט מפוצצת בתיירים. העיר השניה היא אילת, השער הדרומי שלנו, שמתמודדת יום יום ושעה שעה מול עקבה ושארם א-שיח' על ההישרדות. אנחנו, כמשרד, משקיעים הרבה מאוד מאמצים כדי למתג את העיר הזו כעיר צעירה, דינמית, ספורטיבית, כל הסופרלטיבים כדי לתת יותר תנופה לאילת ולתת לה שרידות.

אנחנו מגוונים את המוצר שלנו. רישתנו את כל מדינת ישראל, מצפון לדרום וממזרח למערב, בשבילי אופניים. הרבה מאוד תיירים באים לטייל באופניים בכל רחבי הארץ. תיירות מרפא – אנחנו מתמקדים מאוד גם בזה. ים המלח הוא אחד האתרים הכי חשובים בעולם מבחינת תיירות מרפא. תיירות כנסים – עכשיו אפילו בחרנו חברה שתארגן עבורנו כנסים ותמשוך כנסים בין-לאומיים למדינת ישראל. יין וגסטרונומיה – יש לנו 150 בוטיקי יין, מצפון לדרום, בתוך הקו הירוק ומעבר לקו הירוק. זה הופך אותנו למשהו שמתחיל להתקרב לטוסקנה, לעמק הלואר, לנאפה וואלי וזה מאוד פופולרי. גסטרונומיה זה by product. אותם עולים, שהגיעו מכל רחבי העולם והביאו את המטבח שלהם. גם זה הפך להיות אחת הנישות התיירותיות. צפרות – הציפורים נודדות פעמיים במהלך השנה, מאפריקה לאירופה, ובאים לפה אנשים כדי לצפות בהן.

יש איזה מספר כמה אנשים מתעניינים בצפרות, תיירים?

אני מניח שאפשר לפלח את זה. אין לנו פה נתונים כאלה.

דירוג בתי מלון – זה דבר נוסף שנכנסנו אליו, עם התאחדות בתי המלון. אני חייב להגיד לכם שזה מאוד חשוב, כי עד עכשיו מי שדירג בתי מלון זה סוכני הנסיעות. הם דירגו את בתי המלון – מי שהם עובדים אתו, ככה הם מדרגים אותו ולפעמים הציפיות של האורחים המגיעים לבית המלון לא מתממשות. יש פער בין מה שהם רואים באינטרנט ומה שהם מקבלים הלכה למעשה. לכן יצאנו למהלך משותף עם התאחדות בתי המלון כדי לתת דירוג אחיד, כמו ברחבי העולם. אותו דבר פרויקט IBB - - -

שמשרד התיירות ייתן את הדירוג?

לא משרד התיירות אלא חברה בין-לאומית אובייקטיבית תיתן את הדירוג. הקריטריונים נקבעים על-ידי ועדת מומחים, שיושבים בה גם התאחדות בתי המלון, גם אנשי משרד התיירות וסוכני הנסיעות. כל תעשיית התיירות קובעת קריטריונים שלפיהם ידורגו בתי המלון, אבל החברה האובייקטיבית, שאנחנו שוכרים במכרז, היא גם תעניק את הכוכבים האלה.

בעבר משרד התיירות היה מדרג. נכון?

אני לא יודע מה היה בעבר. ככה אנחנו גם נראים, אם כל אחד פתאום הפך להיות מדרג. אני לא רוצה שמשרד התיירות ידרג, אני לא רוצה שסוכן הנסיעות ידרג. אני רוצה שידרג גוף מומחה, שמתמקצע בזה – עיין ערך מה שאמרתי קודם. בכל דבר צריך מקצועיות. אני רוצה שהוא ידרג, לפי אותם קריטריונים שקבענו. אחד הקריטריונים – שנקבע בוולונטריות מוחלטת עם התאחדות בתי המלון - זה השבחת כוח אדם שקיבל דיפלומה מקצועית בעיסוק שלו בכל מיני תחומים. אותו דבר צימרים - יותר מ-500 צימרים נכנסו לתוכנית של דירוג IBB כי גם צימרים לא תמיד מה שרואים בפרסום שלהם באינטרנט הוא מה שרואים כשמגיעים – בלי להעליב אף אחד. יש דברים מדהימים במדינת ישראל, ואני בכלל צרכן צימרים. אני נופש עם המשפחה שלי הרבה בצפון, וגם בדרום, אבל גם צריך להיות מוסדר באיזשהו דירוג.

יש פיקוח של משרד התיירות על הצימרים? כי יש דברים מזעזעים, שאתה קונה צימר באינטרנט וזה נראה מאוד יפה ואז אתה מגיע, את הפשפשים לא הראו על המסך ואתה מרגיש את זה רק על השמיכה.

זה IBB. לא על כולם, הצימרים המפוקחים הם הצימרים שמדורגים באמצעות ה-IBB.

אבל למשרד יש איזשהו פיקוח, שאדם מוכר צימר שיהיה איזשהו מינימום, כמו בבית מלון שאתה נותן רישיון?

ה-IBB זה דירוג כדי לקבוע את הרמה של הצימר.

רק לסבר את האוזן, חבר הכנסת אייכלר, כל הנושא של הדירוג, גם של בתי המלון וגם של הצימרים, הוא וולונטרי. זאת אומרת, בית מלון יכול גם לבחור לא להיכנס לתוך הדירוג וגם צימר יכול לא להיכנס לתוך הדירוג. אבל ברגע שמתחיל הפרסום באינטרנט ורואים שצימר אחד מדורג על-ידי כללי IBB והמלון הזה מדורג על-ידי ועדה בין-לאומית והשני לא, הוא מתחיל לחשוב למה. זה מזרז בתי מלון וצימרים להיכנס לתוכנית הזאת.

הקמנו משטרת תיירות בנצרת ובאילת. זה מאוד חשוב, כי בערים מרכזיות ברחבי אירופה, אלה שמחשיבות את עצמן כערים תיירותיות, יש את המשטרה שעוזרת מאוד לאנשים.

העוגן הרביעי הוא השקעה בתשתית ויצירת מקומות אכסון. ב-2010 כנראה עשינו over doing – כבר היום אנחנו חסרים 19,000 חדרים, לא רק חדרי מלונות דה-לוקס חמישה כוכבים, אלא חדרים במלונות שלושה כוכבים, מוטלים, guest houses, בעיקר בירושלים, תל-אביב וסביב הכינרת, אבל גם בכל יתר המקומות בארץ. לכן, מבחינתנו שנת 2012-2011 בנוסף למאמצי השיווק שלנו והרחבת שווקים במדינות אחרות, זה קודם כול בנייה מלונאית מזורזת. זה אומר או לבנות בתי מלון חדשים או, לפי אותם אחוזי בנייה קיימים בערים מסוימות, לנצל את אחוזי הבניה ולהרחיב את בתי המלון הקיימים.

יש לנו הישגים לא מבוטלים בתחום ההשקעה בתשתיות, ואנחנו מרחיבים את ההישגים האלה. קודם כול, העברנו את מינהלת ההשקעות ליזמים ממשרד התמ"ת למשרד התיירות, זה אומר פחות ביורוקרטיה ופחות תחנות בדרך של היזם. עכשיו משרד התיירות הפך להיות one stop shop מבחינת קבלת מענקים, קבלת מידע מהיזם וכך הלאה. כבר אישרנו פרויקטים בהיקף של כחצי מיליארד שקל. אנחנו נותנים מענקים של 20%, דהיינו כל פרויקט כזה זה מינוף פי חמישה. נתנו מענקים בשווי של חצי מיליארד שקלים בסך הכול, מונפו 2 מיליארד שקלים במשק לבנייה מלונאית. עד כה, עם התוכנית שלנו, נוספו 1,750 חדרים חדשים. הצלחנו, אחרי הרבה מאוד דיונים עם האוצר והרבה מאוד משא ומתן אתם, להגדיר ולשנות מפת אזורי עדיפות לאומית ולהכליל אזורים חדשים, למשל, בית-שאן, כרמיאל ואילת. תארו לעצמכם שאילת עד עכשיו לא נכללה באזור עדיפות לאומית מבחינה תיירותית ושם לא יכולנו לתת אפילו שקל אחד ליזמים כדי לבנות בתי מלון. ככה זה גם נראה, כי בתי המלון האחרונים נבנו שם

לפני 22-20 שנה.

אנחנו מצליחים סוף-סוף לשכנע את האוצר שצריך לעשות דיפרנציאציה במתן השקעות. אם, למשל, יש ביקוש אדיר בירושלים מבחינת בנייה מלונאית, אבל חסר שם אשראי ליזמים – ובאמת חסר אשראי כי הבנקים לא מעמידים אשראי כמו שהם מעמידים לעסקים קטנים ובינוניים, וזו אחת הבעיות לוועדה שלך, דרך אגב - הצלחנו במקום לתת מענק 20% בירושלים לתת 28%. בעוד חצי שנה, הגענו להסכם עם האוצר, שנבחן לעשות אותו דבר גם במקומות אחרים, כמו סובב כינרת ואולי עד אז גם בים המלח ובאילת. הצלחנו לתת מענקים של 50 מיליון שקלים לשיפוץ ושדרוג בתי מלון. אנחנו מצליחים להכניס בשנים האחרונות רשתות מלונאיות בין-לאומיות, שכל כך חסרות פה: קמפינסקי, וולדורף-אסטוריה, ריץ-קרלטון בהרצליה וכך הלאה. סוף-סוף הוצאנו, אחרי עשרות שנים, תמ"א 12 מוועדת תכנון ארצית. מה זה תמ"א 12? זה להגדיר את כל הקרקעות שמיועדות למלונאות ולתיירות, שהרשויות המקומיות לא יזנבו אחרי זה.

אנחנו מקדמים תוכנית לאומית רב-שנתית לקידום ענף האופניים. אנחנו מבצעים תשתיות תיירותיות בהיקף של למעלה מ-200 מיליון שקלים מדי שנה.

כמה אתגרים – היום צוואר הבקבוק העיקרי, מבחינת תוספת מהירה של חדרי אכסון ובניית בתי מלון חדשים, נעוצה בכך שמינהל מקרקעי ישראל פשוט לא משווק פרויקטים שמיועדים לתיירות. הוא משווק רק לבנייה פרטית ורק באזורים מוגדרים.

גם למגורים הם נותנים בקמצנות גדולה מאוד קרקעות.

אבל באזורים מוגדרים. אני לא מזלזל בזה, זו ההנחיה של השר, בשביל זה הוא קיים, אבל יש צוואר בקבוק בשיווק קרקעות לצורך תיירותי, וזו הבעיה העיקרית. אחרי שכבר קיבלנו אפשרות לתכנן מלונות ואטרקציות מלונאיות על הקרקעות של המינהל, אנחנו מבקשים לקחת מהמינהל גם אפשרות לשווק על הקרקעות את אותם פרויקטים. המינהל בטח לא יהפוך לעני יותר, זה לא משחקי אגו, זה פשוט לשחרר צוואר בקבוק. הלכתי עם זה לשר האוצר, הלכתי עם זה לראש הממשלה - זה לא מתקדם. אני מפנה קריאה גם לוועדת הכלכלה: תנו לנו להפוך ל-one stop shop מבחינת היזמים ומבחינת התיירנים ולשחרר את צוואר הבקבוק. אם נתחיל לשווק בצורה מזורזת את הקרקעות תוך שלוש שנים יהיו פה המון בתי מלון והרבה מקומות אכסון. זה דבר אחד.

דבר שני, צריך לקצר את הביורוקרטיה במתן אישורי בנייה למלונות אשר רוצים להשתמש באותם אחוזי בנייה קיימים ברשויות המקומיות. היום כל מלון, בירושלים, תל-אביב וכך הלאה, נתקל בכל כך הרבה ביורוקרטיה של הרשות המקומית – ואתה מכיר את זה, אתה בא מרשות מקומית - שאנחנו עושים עכשיו שלושה כנסים אזוריים: במרכז, בצפון ובדרום, על מנת לאסוף את כל ראשי הערים ולקרוא להם לעבוד יחד. עמי, כמה יש אפשרות להוסיף על-ידי הרחבת אחוזי בנייה?

אם אנחנו מדברים רק על ירושלים - כ-2,500 חדר בירושלים, ובטבריה וסובב כינרת - 1,500 חדר.

אתה מבין? זה רק הרחבה וניצול אחוזי בנייה קיימים, רק אם ייתנו להם רישיונות לבנות. לא צריך הרבה.

דבר שלישי, רגולציית יתר של משרד האוצר. אמרתי שאני לא זקוק לשקל נוסף בתקציב, ברוך השם, יש לנו. אבל המשקולות האלה על הידיים והרגליים בכל צעד ושעל שעושים - אם אני רוצה לתת מענק יותר גבוה בתקציב שלי על מנת למשוך יזמים ואם אני רוצה להגדיר באזור עדיפות לאומית גם את תל-אביב, שומו שמיים, כאזור ביקוש לתיירות – אי-אפשר, כי שם האוכלוסייה עשירה. מה הקשר של אוכלוסייה עשירה להגדרת מפת אזורי עדיפות מבחינה תיירותית, כי זה בסך הכול נגזרת מהביקוש. אם אנחנו פותרים את שלושת הדברים האלה גם בעזרת הוועדה הזו, אני מבטיח לכם שאנחנו לא רק מממשים, כמו שמימשנו עד עכשיו את הפוטנציאל שלנו, אלא אנחנו מזנקים קדימה.

דבר אחרון - הגנות ים המלח. גולת הכותרת מבחינתנו, לפחות בחודשים האחרונים, זה אחרי שהגדרנו את התוכנית להצלת האגן הדרומי של ים המלח, הצענו גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, ואני תוכנית משולבת שמושתתת על שני דברים: א. שיקום האזור. הרי הבריכה הדרומית עולה כל שנה ב-20 סנטימטר, זה אומר שתוך חמש שנים, אם לא נעשה שום דבר, בתי המלון יוצפו, כביש 90 עם כל התשתיות יוצף ותהיה פה קטסטרופה לאומית. אמרנו שבשביל לשקם את האזור הזה אנחנו מבקשים לקצור את כל המלח שהצטבר בקרקעית של בריכה מספר , אותה בריכה תעשייתית בחלק הדרומי של ים המלח. זה הפאן השיקומי של האזור הזה. העלות של זה היא בין ארבעה לשישה מיליארד שקלים שיתפרשו על פני 20 שנה. אמרנו גם שרוב הסכום צריך לבוא ממפעלי ים המלח, שהם אלה שהפיקו את מירב התועלת והרווחים מהפקת האשלג, שהמלח הוא תוצר הלוואי שלה.

הצד השני של המשוואה, מכיוון שהאזור של ים המלח הוא אזור שמצד אחד יש לו פוטנציאל ענק ומצד שני מבוזבז ואין שם הרבה פיתוח מלונאי, אין שם הרבה פיתוח עסקי, מסחרי וכך האלה, ממשלת ישראל צריכה לעשות מעשה. לצד השיקום – קרי, קציר מלח - להשקיע קרן בגובה של 750 מיליון עד מיליארד שקלים לחמש שנים לתשתיות תיירותיות, לתת מענקים ליזמים, לתת מענקים ליזמים של אטרקציות תיירותיות, לבתי מלון ולקרוע את המעגל הסגור הזה. ברגע שיהיו יזמים יוקמו בתי מלון חדישים, יבואו אנשי מסחר, יבואו מסעדנים. החיים יהיו מלאים, כי כרגע האזור שומם. מי שבא לשם מגיע דרך ועד עובדים, בגלל שברוך השם עופר עיני העדיף את ים המלח על פני בורגוס, או שבאים לצורך מרפא, אבל לא כדי ליהנות. אנחנו רוצים להפוך את האזור הזה לאזור של הנאה, בדיוק כמו שאנשים בחוץ לארץ אומרים: אזור ים המלח הוא המקום הכי נמוך בעולם, אזור מרתק, אזור של פלא עולם. אנחנו באמת רוצים לממש את ההבטחה הזאת ולצורך כך צריך כסף תקציבי, שיתפרש על פני חמש שנים. אין ברירה, זו המורשת של כולנו וזו גם הזדמנות של כולנו, שנקרית פעם בדור או אפילו פעם בשני דורות.

דרך אגב, לפני שאני מביא, יחד עם גלעד ארדן, את ההחלטה על שיקום ופיתוח אזורי, היום אני הולך לראש הממשלה כדי לגייס אותו ולגרום לו להבין עד כמה המהלך הזה חשוב. כיוון שהטיפול בכל הנושא הזה של ים המלח יגיע לשולחנך, אני כבר אומר לך, אדוני היושב ראש, שוועדת הכלכלה חייבת להצטרף לקריאה הזאת ומצד אחד לשקם את האזור ולתת ביטחון ליזמים, מבחינת עצירת עליית המפלס, ומצד שני לפתח את האזור הזה.

בפעם האחרונה הפיתוח של האזור היה ב-1985, כששמעון פרס היה ראש הממשלה ויצחק מודעי שר האוצר. הם הגדירו את האזור הזה כאזור עדיפות לאומית, נתנו 38% מענקים לכל היזמים שרצו להקים בתי מלון, וכל בתי המלון שאנחנו רואים היום בין חמי זוהר לעין בוקק הוקמו אז. היום האזור הזה לא מוגדר כאזור עדיפות לאומית, הוא מקבל אפס מענקים. אנחנו חייבים לשנות את זה, ויש לנו אפשרות לשנות את זה. תודה רבה, אדוני היושב ראש.

תודה רבה, אדוני השר, על המצגת המפורטת ועל ההסברים. יש לי שאלה על הנושא שאנחנו שומעים עליו מדי פעם בתקשורת ולאחרונה הוא שוב עלה. אני רוצה לשמוע האם יש אמת בפרסומים ומה הכיוון, על הקמת קזינו בישראל. האם יש עבודת מטה בעניין? האם השמועות נכונות?

השמועות נכונות שמשרד התיירות הוא בעד הקמת קזינו באילת, עם הגבלה לאזור מסוים. אנחנו חושבים שאזור הדרום זו הגבלה נכונה. גם אני בעד הקמת קזינו באילת, גם משרד התיירות בעד הקמת קזינו באילת. נעשו הרבה מאוד ועדות ציבוריות שעברו, שכולן מצדיקות הקמת קזינו באילת. דרך אגב, באותן ועדות ציבוריות השתתפו נציגי משרדי הרווחה, ביטחון פנים.

ביטחון תומך עכשיו?

אז, בוועדה הציבורית, הנציגים שלו הסתייגו, אבל הביעו הסכמה כללית, תוך דגשים כאלה ואחרים. לא אפרט פה את כל היתרונות שקזינו יכול להביא למדינת ישראל - - -

לא קשור למפעל הפיס?

זה יכול להיות בניהול של מפעל הפיס, אחר כך נראה מי ינהל את זה. חשוב העיקרון. אנחנו צריכים קצת לצאת מהקופסה. אני לא מבין איך יכול להיות שוועדה ציבורית התכנסה פעם אחרי פעם, יש דוחות מפורטים שאנחנו יכולים להביא גם לוועדה שלך, שמצדיקים הקמת קזינו במדינת ישראל, ועד עכשיו הוא לא קם. יש פה חשש, גם של פוליטיקאים וגם של פקידים מקצועיים, להתעסק מזה בגלל חשש מעליהום תקשורתי. דרך אגב, העליהום הוא כפול, כי אני נשאלתי על קזינו ביום הראשון שלי במשרד ואז סונדלתי לחלוטין, כי הבנתי שאם אגיד שאני נגד קזינו יגידו: אתה חוטא לתפקידך כשר התיירות, כי זה יביא תעסוקה, פרנסה, הכנסות וזה ימקד את הנושא. מצד שני, אם הייתי שאני בעד קזינו מיד היו אומרים: אה, הון ושלטון, ואתה בטח רוצה מישהו ספציפי שינהל את העניין הזה.

הקזינו יהיה גם לישראלים או רק לתיירים?

אי-אפשר לעשות הפרד ומשול. תראה, אפשר הכול, אבל צריך להיות הגיוני.

אני גם רוצה לשחק. לא הבנתי למה שאנחנו - - - מפעל הפיס זה לא קזינו? זה יותר גרוע.

בעבר אחד הרעיונות שהועלו היה לעשות קזינו לתושבי חוץ בלבד.

יש לנו ניסיון מצוין מיריחו, למה צריך עוד?

חבר הכנסת אייכלר, אם נעשה את הקזינו רק לתיירי חוץ נפספס מאות אלפי ישראלים שנוסעים להמר ברומניה, בולגריה וכך הלאה. ראיתי את זה במו עיניי בביקור שלי ברומניה, איך נחלים זורמים לבתי קזינו. אנחנו רוצים להשאיר אותם זה פה, למקד את זה באזור מסוים – יכול להיות ירוחם, יכול להיות ערד, יכול להיות אילת, יכול להיות ים המלח - בדרום ולתת להם לשחק, כמובן - - -

אגיד לך מה מטריד אותי לגבי ישראלים, שזה לא יהיה יומיומי. אין לי בעיה שישראלי יוכל להיכנס פעם-פעמיים, כשהוא יוצא לבילוי עם בת הזוג או עם חברים, אבל זה יהיה זמין מאוד בארץ. נכון שנוסעים לחו"ל, אבל לחו"ל צריך לקחת טיסה, זה כרוך בכך שעוזבים את שגרת החיים פה, ואם יהיה משהו זמין זה יכול להביא תופעות שליליות, של התמכרות להימורים, של משהו שיכול לפגוע.

היום הרבה מהמרים נוסעים לטאבה. עוברים את הגבול לטאבה וחוזרים לאילת.

דיה לצרה בשעתה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת. הייתי במירון בל"ג בעומר והייתי במירון לפני 53 שנים, וכמעט לא החסרתי שנה. אני רוצה להגיד משפט, שאולי לא כל כך פופולרי לומר, אבל אם השר שר התיירות סטס מיסז'ניקוב זכה להגיע לארץ ישראל רק בשביל מה שהוא עשה במירון – דיינו. אני אוהב לבקר ואני פובליציסט, אבל אני זוכר מה הייתה מירון כל השנים. היו זמנים שאנשים ברחו ממירון.

אז אתה ממליץ שבפעם הבא הוועדה תבקר באירועי ל"ג בעומר.

אתה יודע מה, לאו דווקא ל"ג בעומר. היום מירון כל ימות השנה הוא אתר תיירות מספר שתיים, אחרי הכותל המערבי, ויש שם אנשים כמו שהיה בל"ג בעומר כשהייתי ילד.

אבל בערב ל"ג בעומר יש את התופעה של תנועת שיא, שהם פתרו.

דברים מדהימים.

נותנים מענה לימי הפיק.

כן, אבל בכל ימות השנה יש שם מהפך, בפרט בל"ג בעומר. לפני שלוש שנים בלבד – אני חושב שחלק מהחברים יודעים את זה - הייתה קטסטרופה נוראה. כל האוטובוסים עמדו בכל הגליל, הכול היה תקוע ואם חלילה היה קורה משהו זה היה אסון לאומי. לא האמנו שייתכן דבר כזה. שר התיירות, ביחד עם המשטרה ועם כל הכוחות, שכולם ראויים, הייתה השנה וגם בשנה שעברה לא רק מהפיכה בזה שהכול זרם בצורה מסודרת, אלא שעוד מאות אלפי אנשים יכלו להגיע לשם, להתרגש, להתפלל, ליהנות ולחזור בשלום. זה היה סיעתא דשמיא גדולה מאוד. השר זכה להיות השליח הזה ואני רוצה להודות, לא בשמי אלא בשם מאות האלפים שהיו שם.

חבר הכנסת אייכלר, כיוון שלך יש קשר ישיר לרשב"י, אז בשמי, בשם המנכ"ל ובשם כל אנשי משרד התיירות, אנחנו רוצים את הגמול בחיים האלה ולא בעולם הבא.

כל חיי העולם הזה לא שווים נגד רגע אחד בעולם הבא, כך כתוב במשנה. אל תוותר על זה.

לגבי עצם העניין של התיירות, הציג השר שני דברים מדהימים. ישראל היא המקום הראשון בעולם באותנטיות ובהיסטוריה, כך לפי מחקרים בין-לאומיים אמרת, לפני יוון, איטליה ומצרים. בעניין תרבות ומורשת אנחנו מקום שני בעולם. זה אומר שלישראל יש משאב. הרי אומרים לנו שזו ארץ ללא משאבים, אין לנו נפט וכו', אבל אם אנחנו מקום שני בעולם מבחינת תרבות ומורשת, זה אומר שכל אנשי התרבות בעולם חייבים לבוא לישראל כתיירים.

אני לא מדבר על האמריקנים, שהם אנשים מאמינים מאוד, ואני רוצה לציין פה את המאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" על מחיאות הכפיים לביבי נתניהו. אמר שם המומחה למדיניות חוץ, פרופסור, שמחיאות הכפיים לא היו פוליטיות ושנתניהו לא יטעה. העם האמריקני מחא כפיים לנציגה של ירושלים ושל ארץ ישראל, כי העם האמריקני מאמין שאלוקים הביא את היהודים לארץ ישראל, הוא כתב את זה ב-bible. אם אחרי 2,000 שנה אלוקים הביא אותם לארץ ושומר עליהם, זה רצון האלוקים. ואם אובמה לא מבין את זה, אומר המאמר, הוא לא מספיק אמריקני.

ביבי יודע את זה?

הראיתי את זה לביבי והוא אמר לי שהוא קרא את זה. אמרתי לו שאין לו סיכוי שבארץ ייכתב מאמר כזה, אבל ב"וול סטריט ג'ורנל" כתבו את זה, וזאת האמת. כל אמריקני הוא פוטנציאל לתיירות בארץ וכל אירופאי. לכן אני אומר שמשרד התיירות צריך להשקיע המון בצד הזה, של התרבות והמורשת. זה לא רק מירון, זה כל המקומות הקדושים.

גם העניינים האחרים שהזכרת, אני מאוד תומך בהם, אבל בעיקר צריך לדעת, ובזה אני מסכם – משפט הכי חשוב - ישנם תיירים יהודים מארצות הברית שהם מרכיב מרכזי מאוד, התיירות הדתית והחרדית מאמריקה לארץ ישראל. יש לי תחושה שלוקחים אותם כמובנים מאליהם. זאת אומרת, הם ממילא באים אז לא צריך להשקיע. יש פרויקטים כמו תגלית, להביא צעירים, וזה מאוד חשוב. אני חושב שמשרד התיירות צריך לחשוב ואולי לעשות תוכנית הבאת יהודים. נניח שיהודי פעם בחמש שנים, אז שיבוא פעם בשנה, שיידע שיש מלונות, שיש מקומות בירושלים, יש מערכות תחבורה, הכבישים יותר טובים והוא יכול להגיע למקומות הקדושים. לא רק יהודים, אבל אני רוצה להפנות את תשומת הלב גם ליהודים הדתיים והחרדים שהם, להערכתי, רובם של התיירים לארץ ישראל מחוץ לארץ היום. תודה רבה.

תודה. עמי פדרמן, נשיא התאחדות המלונות, קודם כול ברכות. זה הופעתך הראשונה בפני הוועדה בתפקידך החדש. בבקשה, זכות הדיבור שלך.

תודה רבה, כבוד היושב ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אורחים. קודם כול, ברכות לשר התיירות ומשרדו על עבודה רצינית וחשובה ביותר, שאת התוצאות שלה אנחנו רואים.

אנחנו צריכים לזכור שהתנאי הבסיסי לשגשוג התיירות הוא שקט ביטחוני. העשור שעברנו משנת 2000 מייצג משבר אדיר בתחילתו והתאוששות במחצית השניה של העשור, כך שעשור שלם חיינו במשבר קשה, בטראומה רצינית מאוד וחלק שני הוקדש להתאוששות וחזרה למצב שממנו צריך לפרוץ קדימה, ושנת 2010 באמת מייצגת נתוני שיא ומגיעים לרמות ניתן להוסיף חדרים. אני אומר שניתן, הכול מותנה, כמובן, בהמשך קיומו של השקט. את עודפי הביקוש שראינו בשנה שעברה אנחנו לא רואים השנה, בגלל האירועים מסביבנו. כולנו מקווים שהאזור יירגע כי זה תנאי הכרחי על מנת שהתיירות תמשיך.

עודפי הביקוש והרווחיות אינם תנאים מספיקים על מנת שמשקיעים ישקיעו בבניית בתי מלון, דרושה כדאיות כלכלית. רווחיות אינה בהכרח שווה לכדאיות, והרווחיות בענף, על אף שב-2010 היא הטובה ביותר בעשור, עדיין לא מספיקה על מנת למשוך משקיעים. זו למעשה הסיבה שהמדינה נדרשת, אם היא רוצה שייבנו בתי מלון נוספים, לתמרץ את הבנייה שלהם בצורת מענקים כדי לגשר על הפער שבין הכדאיות למשק לבין הכדאיות למשקיע. רק לסבר את האוזן במספרים, החזר ההשקעה ב-2010 הוא 6%, לפני הוצאות מימון ולפני פחת. אלו מספרים שאף משקיע לא נכנס בהם להשקעה. הסיבות לכך הן רבות ושונות, חלקן לא תלוי בנו וחלקן הן דברים שאפשר להשפיע בהם, כולל הכנסת הנכבדה. צריך לזכור שכל תקנה וכל חוק שעובר, לפעמים בנושאים שכלל לא נוגעים לתיירות, יש להם השפעה על הרווחיות של המלונות.

(11:25 – ישראל אייכלר, ממלא מקום היו"ר)

ברוב המקרים או בדרך כלל אני מניח שהחקיקה והתקנות נעשות מכוונות טובות אבל ההשלכות שלהן לא נלקחות בחשבון וכך יוצא שמלונות בארץ, יש להם כ-25% יותר עובדים ממלונות מקבילים באירופה, בגלל תקנות ומצב ייחודי לארץ - אם מדובר על כשרות, שזה כמובן לא נתון לוויכוח אבל זה מצב אובייקטיבי, או אם מדובר על אבטחה. אבל יש גם חוקים מעשה ידי אדם או שבאמת לא נחוצים, ואתן רק דוגמה אחת. בארץ על מנת להפעיל חדר כושר, שיכול להיות 3X3 או עשרה מטר מרובע, דרוש מישהו שיפקח על חדר הכושר בכל שעה. באירופה, שזה בהחלט מקום מתקדם לפחות כמונו, הדבר הזה לא נחוץ. המשמעות של עובדים כאלה היא כספית ובסופו של דבר היא משליכה על הרווח של הענף.

אנחנו סובלים מהרבה מאוד אפליות ועיוותים. לדוגמה, ארנונה היא שיטה שלחלוטין לא מתאימה לבתי מלון. אנחנו מגיעים למצב שארנונה במלונות בשנה טובה מגיעה ל-3.5% מהמחזור, כשבהרבה מקרים זה 25%-20% מהרווח. השיטה מבוססת על שטחים ועל מיקום, זה לחלוטין לא מתאים למלונות.

יש לך השוואה לארנונה בעולם?

כן. בטורקיה אין בכלל; בקפריסין זה בערך 0.75 יורו ללינה - - -

באירופה ובאמריקה?

זה לא עובר את ה-1% באף מקום. פה, בשנה טובה, זה 3.5%, כשיש משבר זה גם מגיע ל-5% ואף יותר מהמחזור. כמובן, במצב שאין רווח בכלל 5% מהמחזור אי-אפשר בכלל למדוד את זה כאחוז מהרווח.

יש אפליות לעומת התעשייה. בתעשייה יש החזר בלו על הדלק, אצלנו אין; בתעשייה יש הקלות במיסוי על משמרת שניה ושלישית, אצלנו אין; בתעשייה יש הטבות בחוק עידוד השקעות הון, אצלנו אין. כך שיש הרבה מאוד דוגמאות של אפליה במיסוי, של שיטת מיסוי מקומי שלחלוטין לא מתאימה לענף שלנו, יש חוקי עבודה שמאוד מקשים עלינו. צריך להבין שמטבע הדברים המלונאות היא ענף שעובד כשאנשים אחרים נחים, לכן אם העובדים מיועדים לרוב האוכלוסייה, לשעות המנוחה, ימי המנוחה, חגים וכן הלאה, היא לא מתאימה לענף שנועד לשרת את הציבור דווקא בימים ובשעות האלו. בעבר נוער אהב לעבוד במלונות בחופשות, היום זה קשה מאוד בגלל אכיפה, שבעבר לא הייתה קיימת, על שעות עבודה. למשל, נוער אסור שיעבוד אחרי 10:00 בערב. כולנו יודעים שהנוער בן 16 לא הולך לישון בשעה 10:00, כך שאם הוא לא יעבוד במלון, בסביבה ידידותית ומוגנת - - -

ב-1:00 לפנות בוקר הוא רק יוצא לעבוד.

כן. הסביבה של המלון היא סביבה מוגנת, היא סביבה טובה לנוער, אבל אסור לנו להעסיק נוער בסופי שבוע ואחרי 10:00 בלילה. כך שאותו נוער, שגם יכול לבוא ולהתנסות במקצוע, להתאהב בו ולהישאר, היום כמעט לא בא לעבוד בבתי מלון, כי אסור לבתי המלון להפעיל אותו בשעות שהוא צריך אז הם מעדיפים לא להעסיק אותו.

אולי כדאי שנעשה דיון – אמליץ ליושב ראש ועדת הכלכלה - על המלונאות כשלעצמה, בלי קשר לתיירות, אולי תכינו איזה נייר.

לכבוד יהיה לנו.

תעבירו לוועדה מסמך עם כל הנושאים שאתם מעלים ואפשר יהיה לזמן את הגורמים שכדאי שישתתפו בדיון.

אני רוצה להודות לך, עמי פדרמן נשיא התאחדות המלונות. עכשיו רשות הדיבור לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. בבקשה.

אדוני השר, קצת איחרתי אבל אני חייבת להגיד לך שאני מאוד אוהבת לשמוע אותך וכן ירבו שרים כמוך, כי יש תחושה שאתה אוהב את מה שאתה עושה.

איפה היית עד עכשיו?

אני אומרת את זה בכל הזדמנות שאפשר, על אף שאתה נמצא במפלגה אחרת, ואתה בקואליציה ואני באופוזיציה. אני חושבת שאתה עושה עבודה יפה.

לאנדסמאן שאפט זה דבר שאי-אפשר לוותר.

מה זה?

זאת אומרת, מי שבא מאותה ארץ - - -

בבוכרית זה נקרא ג'יגאר, זה כאילו יוצא מתוך הדם. אבל זאת לא הסיבה, כי יש לי ביקורת קשה מאוד לאלה שבאו מאותן ערים שלי, ולא עושים את העבודה כמו שר התיירות. כך שהמחמאה היא כפליים.

יש לך, ללא ספק, משמעות מאוד גדולה להסברה של מדינת ישראל. יש כמה דברים שרציתי לשאול וכמה דברים שרציתי לייעץ. ראיתי שבקונגרסים אנחנו נמצאים באפס. כשאתה מגיע לקאן, ואתה רואה את הפסטיבל שם, וזה נורא דומה לטיילת בתל-אביב, אן אין שום סיבה שישראל לא תהפוך להיות אחד המקומות כי פופולאריים בתחום של פסטיבלים, קונגרסים וכו' וחבל מאוד שאנחנו נמצאים באפס. רציתי לדעת האם יש לכם תוכניות בנדון. אני מניחה שאפשר להגיד שזה בגלל הביטחון וכו', אבל יש לי תחושה שזו לא הסיבה היחידה. לדעתי כדאי להתייחס לנקודה הזאת, כי היא מאוד חורה.

רציתי לשאול אותך לגבי תיירות פנים. אני חושבת שאחת הבעיות שלנו, שאנשים נוסעים לחו"ל, כי לנסוע אם משפחה לתיירות פנים בישראל עולה פי שניים יותר יקר מאשר לנסוע לטורקיה או יוון. האם גם בנושא הזה אתם חושבים? אני חושבת שצריך לחבר את האוכלוסייה הישראלית לנבכי המדינה הזאת. פעם היה כתוב במעליות: סנוב, באילת כבר היית? השאלה היא אם יש לכם תוכניות גם בנושא הזה ואם יש לכם תוכניות כדי לראות איך אנחנו מקדמים תיירות פנים. אולי בגלל שאני ישראלי אני צריך להרוויח מכך, אני לא יודעת - לחשוב על הטבות או פרישה יותר טובה של בתי מלון, אבל יש פה בעיה רצינית. לנסוע לקיבוץ מעגן לשבוע, אם אני לא טועה למשפחה זה 9,000-8,000 שקל. זה יותר יקר מאשר לקחת את המשפחה ולנסוע לטורקיה. השאלה איפה אתם מתייחסים גם לנקודה הזאת.


דבר נוסף, אני, כיושבת ראש השדולה הירושלמית, ב-29 בחודש עושה כנס: הצגת פרויקט בניית רכבל למען קידום נגישות בירושלים הקדומה. אני מאוד מבקשת שאתה תופיע, גם שלחתי לך הזמנה אישית. מאוד חשוב שתהיה שם, זה פרויקט שיכול לעשות פלאים. יש תוכניות, יש משקיעים, ואני חושבת שנקודת המבט שלך שם מאוד חשובה.

דבר נוסף, אפרופו מצפה רמון. אמרתי לאנשים שאני בעד קזינו במדינת ישראל. אני חושבת שאפשר לעשות רגולציה מספיק טובה כדי שצעירים עד גיל 21 לא ייכנסו, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים. היה לי פעם איזה חלום לגבי מצפה רמון, להפוך אותו ללאס וגאס של ישראל. כשתיירתי שם עם ראש המועצה, היא אמרה: חס וחלילה, אבל מה שיכול להיות מעניין זה להפוך אותה לתיירות רפואית. אני לא יודעת מתי הייתם שם, אבל נדמה לי שכל הנושא של רפואה אלטרנטיבית במצפה רמון יכול למשוך לפה תיירות אדירה. אני סתם זורקת לכם פה רעיון לחשוב עליו.

זה בוודאי רעיון יותר טוב מאשר קזינו.

בינתיים נפתח שם מלון מדהים שלא הצליח למשוך עובדים מהמקום. היה צריך להסיע מרחבי הנגב.

אני רוצה להגיד לך אפרופו קזינו - - -

אני לא רוצה לפתוח דיון בעניין הזה.

אני לא רוצה לפתוח דיון, אני רוצה להגיד לך נקודה אחת. אני חושבת שכאשר עומדים בדוכנים של מפעל הפיס אנשים מבוגרים, בני 80 ו-70, ואתה רואה שמצבם הכלכלי הוא לא בכי טוב והם מוציאים את החמישה שקלים האחרונים שלהם בשביל לקחת את החיש-גד, זה לא יותר טוב מקזינו.

קל וחומר.

אז אני חושבת שאולי כדאי - - -

הם בסך הכול קונים עוד יום של תקווה. זה גם חשוב, פסיכולוגית.

יכול להיות. אז בואו ניתן להם תקווה בדרך אחרת. אני לא רוצה לפתוח את הדיון. אשמח, אדוני השר, אם תוכל לענות לי על הנושא של תיירות הפנים, על הנושא של הקונגרסים ואם תקבל את הזמנתי לשדולה.

תודה רבה לחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. עכשיו נשמע את ראש המועצה האזורית תמר, דב ליטבינוף.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות לשר ולשבח אותו, לא רק על הנתונים שראינו כאן, אלא גם לשבח אותו על ההחלטה האמיצה שהוא קיבל בנושא ים המלח וההגנה על בתי המלון. אני חושב שזה השר הראשון שלוקח את תפוח האדמה הלוהט הזה ובאומץ רב לא מעביר אותו הלאה לשר הבא או מסיים את הקדנציה ללא החלטה. אני חושב שהדבר הזה ראוי לכל השבחים. עם זאת, תוך כדי קבלת החלטה על הפתרון לגבי הסוגיה של עליית המפלס והקציר, גם הובלת ההחלטה על קרן שתהיה לפיתוח האזור ופיתוח ים המלח, אני חושב שהפיתוח הוספה של עוד אטרקציות וחדרים יכולים לתרום לנגב עוד 20,000 מקומות עבודה, וראינו כמה כל חדר יכול לתרום מבחינת מקומות עבודה והדבר הזה חשוב מאין כמוהו.

עם זאת, אני רוצה להגיד שקמו בתי המלון גם בשנת 1995, וכשהייתה החלטה על הפתרון הזמני אז, בסביבות 1995, עד שנת 2000 הוכפלה כמות בתי המלון והיו מענקים. היה סדר גודל של כ-2,000 חדרי בתי מלון והיום יש כ-4,000 חדרים. זה קרה באותה החלטה. לכן אנחנו חושבים שאם ההחלטה הזאת מתממשת והחלטת השר תתקבל בישיבת הממשלה, אנחנו צפויים להכפלה של חדרי המלון באזור ים המלח ויגיעו יזמים שמעוניינים להגיע לאזור.

זה קשור לסיפור של ה-6 מיליארד או שאתה מדבר במנותק?

לא, זה שני דברים שונים. שישה מיליארד זה לפתרון של עליית המפלס, קרי קציר של הבריכה. החלק השני זה קרן לעידוד התיירות ולפיתוח תיירותי.

יש לכם תוכניות באזורים שלא התמלאו עד היום?

יש לנו תוכניות להקמה של עוד כ-8,000 חדרי מלון, שזה 20,000 מקומות עבודה לנגב.

לא, שאלתי אם המיקום של הפיתוח הוא - - -

כן, כן.

בין חמי זוהר לבין עין בוקק. דב, רק אתקן את הטעות הבסיסית - הפתרון הוא משולב. הפתרון כולל את השיקום, שזה קציר מלח ופיתוח האזור, שזקוק לפיתוח היום. זה משולב.

עם זאת, אני רוצה להגיד שהתפיסה התיירותית של ים המלח היא שונה. כמו שהשר אמר, שיש סלוגן של תל-אביב, שהיא עיר ללא הפסקה, אז יום המלח זה הפסקה ללא עיר. התפיסה התיירותית היא תפיסה שונה, אנחנו לא רוצים להביא את העיר לים המלח, אנחנו רוצים לשמור על תפיסה של רגיעה. כמובן שצריכות להיות מסעדות טובות וספא טובים וכל המתקנים הטובים ביותר, אבל התפיסה היא תפיסה שונה.

לגבי הקזינו – גם אנחנו, המועצה, עשינו עבודה כלכלית לגבי המיקום של הקזינו, ואין לי בכלל ספק. אנחנו הולכים להקים מרכז קונגרסים של 1,000 מקומות, צמוד למרכז הקונגרסים הזה צריך להיות קזינו, ואם יש מקום שהוא המקום הנכון ביותר להקים קזינו במדינת ישראל זה ים המלח. יותר מזה, ההכנסות של הקזינו יכולות לממן את הקציר, יכולות לממן את הפיתוח ויכולות לממן גם את הפיתוח של הערים סביב האזור של ים המלח, קרי דימונה, ערד, ירוחם וכן הלאה. כל זה בפיקוח ממשלתי ובפיקוח של מפעל הפיס. שוב, אני רוצה להודות לשר ולמשרד.

תודה רבה לדב ליטבינוף. אני רוצה לאפשר למנכ"ל אגודת מורי הדרך, דן אגיון, לדבר. בבקשה.

תודה רבה. ברשותך, אדוני היושב ראש, אריאל סטולר סגן יושב ראש האגודה ידבר בשמי.

אין בעיה.

אני רוצה להודות לשר ולמשרד. בשנים האחרונות נעשתה עבודה רבה ואנחנו רואים את הצמיחה בתיירות. כל מאמצי השיווק אכן עוזרים.

מורה דרך הוא מקצוע, כמו שהמשרד והשר אמרו לפני רגע, ההכשרה מאוד חשובה. זה מקצוע שלומדים במשך תקופה ארוכה, עם הכשרה ארוכה מאוד. זה המקצוע היחיד בתעשיית התיירות שמחייב רישיון. מה שקורה, בשנים האחרונות תעשיית ההדרכה עוברת, בחסות המשרד, למדריכים שאינם מדריכים מוסמכים – אם זה לכמרים או סטודנטים או כל מיני אחרים. המהלך הזה מביא לאובדן הכנסה.

הכמרים לא צריכים להתפרנס?

צריכים, רק שהם לא ישראלים. אנחנו לא מדברים על ישראל, אנחנו מדברים על אנשים שבאים מחו"ל, בלי קשר לקבוצות, בלי שום הכרות עם הקבוצה. אנחנו מדברים על כ-30% מהקבוצות אשר אינן מודרכות על-ידי מורי הדרך. החוק לא נאכף בעניין הזה ויש פגיעה במורי הדרך. מורי דרך שהוכשרו יושבים בבית ולא עובדים כאשר מי שעובד במקומם זה עובדים זרים שמגיעים מבחוץ. יש כוח אדם גדול מאוד שהוכשר ורוצה לעבוד בתעשייה הזאת ולא עובד. יש שביעות רצון גבוהה, הסכמה ואקדמיזציה, אבל מורי הדרך יושבים בבית למרות שמספר התיירים עולה. רוב מורי הדרך שסיימו קורס מורי דרך לא עובדים בתור מורי דרך. יש כ-6,000 רישיונות מורי דרך, מתוכם פחות מ-2,500 עובדים כי העבודה לא בטוחה, היא ניתנת לאחרים.

מעבר לכך, יש פגיעה כלכלית במדינת ישראל. יש לנו פה נספח עם נתוני רקע. אנחנו מדברים על כ-200 מיליון שקלים שההדרכה מכניסה בשנה, ואנחנו מפסידים בערך 60 מיליון שקלים הכנסות בגלל הדרכה לא חוקית.

נרצה לשמוע את תשובת המשרד בעניין העובדה שאתה מציין שאלפי מורי דרך יושבים בבית. יש כל כך הרבה תיירים, ואין למורי הדרך עבודה אתה אומר. נבקש שהמנכ"ל ישיב עכשיו?

אולי המנכ"ל ירשום את כל השאלות ואחר כך ישיב.

אז לפני שניתן למנכ"ל להשיב ניתן את רשות הדיבור למר עמי אתגר, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות. בבקשה.

אני חושב שהמצגת של השר דיברה בעד עצמה. אנחנו, כמובן, מצטרפים לברכות. אני רוצה להדגיש כמה דברים. אחד, הפעילות של המשרד בשנים האלה נעשית בשיתוף עם הסקטור הפרטי, וזה דבר חשוב. הבנייה של התוכניות האלה נעשית בשיתוף עם הסקטור הממשלתי, כשהמשרד לא מנותק מהעבודה של הסקטור הפרטי. הוצג כאן חזון, ואני חושב שלא במקרה בכל הדיונים שאני מכיר מהעבר ישנה הבנה בין סקטורים שונים – קואליציה ואופוזיציה, דתיים וחילוניים - על חשיבות והתרומה של התיירות.

זה כי יש שר שיודע לנווט את העניין הזה.

אני רוצה להדגיש בקיצור שני חזונות מאוד משמעותיים לפיתוחה של מדינת ישראל בקנה מידה שהוא לא במהלך עסקים רגיל: הנושא של ים המלח והנושא של תוספת של 20,000 חדרי בתי מלון. שני הפרויקטים האלה יחד, שמדברים על פרישה של בתי מלון גם בירושלים, ים המלח ומקומות אחרים, זה שינוי של מדינת ישראל, זו לא אותה מדינה. השאלה היא בסופו של דבר לא החלטה שהשר קיבל, שהיא מאוד טובה וכולנו מחזקים אותו, אלא איזה גיבוי יהיה לו מוועדת הכלכלה, מוועדת הכספים ומהממשלה להעביר את ההחלטות האלה, כי ההחלטות האלה בסופו של דבר הן לא בידיים של השר בלבד. אנחנו קוראים כאן לוועדת הכלכלה, לקואליציה, לאופוזיציה ולממשלה לעשות שהדברים האלה אכן יתממשו.

עוד נושא, שקשור לתיירות כתעשיית ייצוא – אני רוצה להדגיש את זה בוועדת הכלכלה כי מן הסתם יהיו פה דיונים שקשורים להיחלשות של הדולר. אנחנו, כתעשיית ייצוא, חושבים שיש חשיבות מאוד גדולה שיהיה פתרון לנושא הזה בדרכים כאלה ואחרות – אני לא רוצה להיכנס כאן לדיון מפורט איך עושים את הדברים האלה. אבל בכל מקרה, שתעשיית התחרות תוכל להתחרות בצורה טובה יותר. בסופו של דבר אין לה ברירה אלא למכור את מדינת ישראל בדולרים, העולם לא רוצה ולא יכול לקנות את ישראל בשקלים ואם ימכרו את זה בשקלים עדיין זה יתייקר בדולרים. אנחנו נמצאים בתחרות מאוד גדולה מול המדינות השכנות ומול הכיס של התייר מכל המדינות האחרות בעולם, וחשוב מאוד שוועדת הכלכלה תיתן את הפתרונות הנכונים לכל תעשיות הייצוא, ובכלל זה לתעשיית התיירות.

ועוד הערה אחת, מה יקרה אם הדברים האלה לא יקרו, במיוחד לגבי התוספת של בניית בתי מלון? נהיה בסיטואציה שבה נפסיד תיירים למדינות שסביבנו, וכתוצאה מהדבר הזה התיירים ישתכנו במדינות שכנות, כמו מצרים, ירדן, קפריסין וטורקיה, ויבואו לישראל לתיירות יום. אנחנו רואים את זה קורה גם עכשיו ואנחנו מעריכים שפיתוח של תשתיות תיירות בתוך מדינת ישראל, עם תוספת חדרים, זה הכרח לכך שלא נהפוך להיות חצר אחורית של התיירים שיהיו במדינות מסביב ולא ישהו בישראל.

אני רוצה להודות לך על הדברים. אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת יריב לוין לדבר, לפני שהמנכ"ל יענה. בבקשה, חבר הכנסת לוין.

תודה, אדוני היושב ראש. אל"ף, אני מברך את השר. בתחום התיירות אנחנו מרגישים תנופה חשובה, שיש לה תופעות רוחביות לא רק בנושאים הכלכליים, אלא אני רואה בזה גם מנוף הסברי ממדרגה ראשונה. בעניין הזה טוב היה אם הענף הזה היה מקבל את הקצאת המשאבים שהוא צריך משום שהערך שלו הוא ערך כפול: הוא גם כלכלי וגם הסברתי כלפי חוץ, דבר שהוא חיוני, כמובן.

אני מבקש להתייחס לנקודה של מורי הדרך, שהיא נקודה כואבת ונדמה לי שנציגי הארגון דיברו כאן – לזכותם ייאמר – בעדינות ובהדרת כבוד. אני ארשה לעצמי להיות קצת פחות עדין. אני חושב שהמצב הזה הוא שערורייה שמוכרחים לשים לה סוף. מעבר לנושא הכלכלי והנושא של פרנסה ותעסוקה, נוצר פה מצב שתיירים שמגיעים אלינו, במקום לשמוע, לראות וללמוד את העובדות כפי שהן, מקבלים מין מסע תעמולה שמציג נרטיב הפוך לחלוטין, ממניעים לאומניים של הצד השני וצריך לומר את הדברים בצורה הברורה ביותר. כאשר לוקחים אותם לסיורים, במקום להראות להם את הישגיה של מדינת ישראל ולהסביר להם את ההיסטוריה של המקום והארץ, מסבירים להם ומספרים להם על כל מיני דברים אחרים. הדבר הזה הוא דבר שאף מדינה לא הייתה מרשה שיקרה בתחומה, לא מצד אזרחים שלה ובטח ובטח לא מצד אנשים שמגיעים מבחוץ ומדריכים את הקבוצות האלה. אני חושב שבנושא הזה חייבת להיות התערבות רגולטורית מהירה של המשרד. לא רק במישור של עמידה על כך שקבוצות יהיו מלוות אך ורק עם מורי דרך בעלי רישיון וכן הלאה, אלא גם באופן שבו ניתן הרישיון ומערך ההכשרה וההשתלמויות, באופן כזה שקבוצה שתודרך על-ידי מורה דרך תקבל את התמונה האמיתית של מדינת ישראל וההיסטוריה של הארץ הזו ולא כל מיני דברים אחרים.

אגיש הצעת חוק.

זהו, אני רוצה לשאול אותך איך אתה מיישם את זה. בפעם האחרונה שאני נסעתי עם מורה דרך שהכתיבו לי הייתה ב-1990 כשנסעתי לברית-המועצות, ואז הביאו לנו מדריך שהיה צמוד אלינו ולקח לנו את הדרכונים. מאז שהשתחררה ברית-המועצות - - -

וזה היה רע?

אני אומר לך שמאז שהשתחררה ברית-המועצות אף אחד לא אמר לי מי יהיה מורה הדרך שלי, לא באוקראינה ולא - - -

מורה הדרך ההוא היה רע?

אני רוצה להגיד שמאז אף אחד לא אמר לי, אז איך אתה תגיד לאנשים מי יהיה מורה הדרך שלהם?

בכל מדינה אחרת זה גם קיים, גם בספרד, גם בפולין וגם באיטליה.

הדבר הזה מקובל בעולם ויש לא מעט דרכים לחייב ברישוי ולעשות מערכת מסודרת בעניין הזה. אני חושב שהמשרד חייב לתת על העניין הזה את הדעת ולייצר איזשהו מנגנון משום שאחרת אנחנו יוצאים מצב שבמו ידינו אנחנו מביאים הנה את התיירים כדי להסביר להם בדיוק הפוך ממה שאנחנו רוצים שהם יידעו ומייצרים במו ידינו שגרירים שליליים לישראל במקום ההיפך. את הדבר הזה צריך למנוע ואפשר למנוע.

תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין, אני בטוח שהמנכ"ל יתייחס גם לזה. אחרון הדוברים, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות. אם אפשר, ממש בדקה.

דקה תספיק לי, תודה. קודם כול, אני רוצה להצטרף לברכות על העשייה היפה והמרשימה שהוצגה בפנינו. הייתי רוצה להתייחס לתחום שלא עלה פה, וזה תחום התיירות היוצאת. זו נקודה כאובה שעולה, לצערנו, מדי פעם כאשר סוכן נסיעות או גורם תיירותי שמקבל כספי לקוחות פושט את הרגל או נקלע לקשיים כספיים ולא מסוגל לספק את מה שהובטח, והתיירים היוצאים - כלומר, הצרכנים הישראלים - נשארים מול שוקת שבורה. טיפל בנושא הזה חוק שירותי תיירות משנת 1976 והורה על הקמת קרן להבטחת כספי לקוחות. הקרן הזה דה פקטו לא פועלת מסיבות שונות, שאני לא רוצה להרחיב עליהן את היריעה, אבל זה דורש התערבות של שר התיירות כדי לחלץ את הנושא הזה, שפוגע בהרבה מאוד צרכנים ויש לו פתרון.

תודה רבה למנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות. עכשיו נבקש ממנכ"ל משרד התיירות, מר נועז בר ניר, שישיב לנושאים שהוצגו בוועדה.

אני מודה ליושב ראש ולממלא מקום היושב ראש על הדיון. ברשותכם, אשיב בראשונה על נושא מורי הדרך. יש רגולציה מאוד ברורה בתחום מורי הדרך ויש אכיפה. המשרד מאמין וחושב שכדי שתייר יקבל את השירות הטוב ביותר צריך לדבר אתו בשפה שלו. עצם העובדה ש-99% מהתיירים שיוצאים מפה הם שגרירים של רצון טוב, זה בין היתר שהם נהנים מהארץ והם מקבלים את ההדרכה בשפתם. ההיתרים שניתנו לעבודה ללא ישראלים הם רק לסינים וקוריאנים, שזה שווקים שצמחו במהירות ולא הייתה בידי מורי הדרך הישראלים האופציה והאפשרות לתת להם את השירות הזה. לכן, מדובר רק על שתי הקבוצות האלה.

דרך אגב, יש לא מעט מורי דרך ישראלים ממזרח העיר, ממקומות אחרים. הם מורי דרך, עברו את המסלול הנדרש ממורי הדרך ואני לא יכול להכתיב לאף סוכן את מי לקחת. כל מי שיש לו רישיון זכאי למכור את עצמו ואני לא יכול להגיד לסיטונאים את מי לקחת ואת מי לא. כמו שאמר חבר הכנסת אייכלר, הסיטונאים בוחרים בעצמם ואם זה מישהו שיש לו רישיון או היתרים בסינית או בקוריאנית – זה מקובל.

מספר התיירים עלה. היו לנו המון צווארי בקבוק, חיפשנו בנרות מורי דרך בכל מיני שפות. היו חסרים מורי דרך, ויכול להעיד על זה עמי אתגר, בגרמנית, איטלקית ולא מעט שפות אחרות. יש תלונות קשות מצד הסיטונאים על כך שחסרים מורי דרך. זה נכון, יש מורי דרך בשפות מסוימות - מורי הדרך דוברי העברית - שלא נהנים מגל התיירות, צריכים ללמוד שפות נוספות. משרד התיירות היום נקט מהלכים לסבסוד מורי דרך בשפות שחסרות ואני בהחלט רואה גידול ברישום כתוצאה מכך. אני מקווה שנוכל לתת באמצעות ישראלים את השירות הזה.

אני חייב להגיד שלמורי הדרך הישראלים סייענו גם בקטע של הגדלת מספר התיירים ובשנה האחרונה אנחנו מאפשרים לכ-200 מורי דרך להיכנס לבית לחם, דבר שלא היה. זאת אומרת, אם אני רואה את כל הכיוון הזה, אז אני חושב שבעצם זה שאנחנו נותנים את השירות הזה בשפתם של האנשים, מגדילים את השוק ונותנים להיכנס לבית לחם, אנחנו משפרים את התעסוקה.

היום יש חובה לקבוצה שתהיה מלווה על-ידי מורה דרך מקומי או שזו אפשרות?

יש חובה.

והיא נאכפת?

זה נאכף. לא מצאנו הרבה מקרים. יש נקודה נוספת, שאולי אתה מתכוון אליה, הסוגיה של כמרים שהם מורים רוחניים.

הם מלווים על-ידי מורה דרך מקומי?

הם לא בהכרח מלווים על-ידי מורה דרך מקומי, אם הם מדריכים באתרים שמוגדרים כאתרים רוחניים. באתרים רוחניים, באתרי נצרות, אין חובה של מורי דרך ובג"ץ נתן את ידו להסדר הזה. אנחנו עובדים בשיתוף עם אגודת מורי הדרך ודואגים שאותם כמרים, אותם רועים רוחניים, ידריכו רק באותם אתרים רוחניים. כל אתר שהוא לא שנוי במחלוקת והוא לא אתר רוחני, צריך וחובה שתהיה הדרכה של מורה דרך, ואנחנו מקפידים על זה.

בכמה מקרים ננקטו צעדים נגד חברות שלא השתמשו במורי דרך בשנת 2010?

למיטב זכרוני מקרים בודדים. בביקורות שלנו – ויש לנו יחידת ביקורת שעושה ביקורות כאלה, לעתים בשיתוף אגודת מורי הדרך - לא היו הרבה מקרים. היו מקרים די בודדים של מורי דרך שנתפסו מדריכים ללא רישיון.

אני יכול להגיד לגבי מארגני התיירות הנכנסת, שהם המעסיקים של מורי הדרך - 99% מהעבודה נעשית עם מורי דרך בעלי רישיון שהשכר שלהם משולם לפי הסדר קיבוצי בין אגודת מורי הדרך ולשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל.

גם אני יכול להעיר איזו נקודה קטנה – עיקר הבעיה, שאנחנו מרגישים אותה בהיקפים הגדולים, ההיקפים שיש להם גם משמעות כלכלית רצינית, זה בקבוצות הצלייניות ששם ישנו סחף. זה כבר מזמן עבר מהנושא של רק רועים רוחניים ומגיע לכל מיני סטודנטים לתיאולוגיה שנמצאים פה על בסיס זמני כזה או אחר או כל מיני אנשים שעושים לפרנסתם ומגיעים מחו"ל עם הקבוצה.

יש לי שאלה בקשר לרישיון עצמו. כל אזרח יכול לקבל רישיון מורה דרך?

אחרי שהוא עובר את התהליך, כל תושב יכול לקבל את הרישיון. זה לימודים, בחינות, בחינות בעל-פה, יש תהליך ארוך. תהליך ההכשרה של מורי הדרך בישראל הוא אחד מתהליכי ההכשרה היותר קשים בעולם, ובזכות זה שיש לנו מורי דרך ברמה כזאת גבוהה שביעות הרצון של התיירים מאוד גבוהה, כי אלה מורי דרך מאוד איכותיים.

הרישיון הוא לכל תושב או לכל אזרח?

תושב.

למה אתם לא מגבילים את הרישוי רק לאזרחים? הרי אנחנו יודעים בדיוק איפה הבעיה. בואו, נשים את הדברים על השולחן, לא נטאטא את העניין מתחת לשטיח. הבעיה היא שבאים אנשים ממזרח ירושלים וממקומות אחרים, לוקחים את התיירים ומספרים להם מה שמספרים להם. שם הבעיה. כולנו יודעים את זה.

תוכן, הבעיה היא תוכן.

עברתי ליד קבוצות ושמעתי במו אוזניי מה אומרים להם. זה איום ונורא.

חבר הכנסת לוין, אנחנו לא נמצאים בוואקום. לא היית בתחילת הדיון כשפירטתי את הסיבות למה מדינת ישראל היא לא בדיוק חלום חייהם של התיירים, למרות כל מה שאנחנו מספרים לעצמנו על פניני תיירות וכך הלאה. ישנם דברים שלא תלויים בנו ויש אחרים שכן תלויים בנו, שבגללם זה לא דווקא חלום חייהם להגיע אלינו. יצרנו סיבה למה בכל זאת, למרות הסיבות האלה, כן להגיע אלינו. אחת הסיבות היא שאנחנו ארץ הקודש. ארץ הקודש, וזה חשוב, זה לא מדינת ישראל כשלעצמה, זו יחידה גיאוגרפית. מה לעשות? זה גם בית לחם, זה גם יריחו וגם מקומות אחרים. אחת הסיבות שמגיעים אלינו, למרות התדמית השלילית שמוקרנת כל בוקר ב-CNN וב-BBC ולמרות הפוליטיקה הגואה סביבנו ולמרות המשבר המתמשך בשער הדולר אצלנו, שפוגע בתיירות, ולמרות המשבר הכלכלי העולמי ולמרות זה שאנחנו יקרים בהרבה מאוד שירותים שאנחנו מעניקים - בגלל נושאים אובייקטיביים, בגלל כוח עבודה יותר יקר ובגלל קרקע מוגבלת וכך הלאה - אחד הדברים שבכל זאת מניע את האנשים להגיע אלינו זה המעבר החופשי בין המקומות הקדושים: בין ירושלים לבית לחם, אחר כך לנצרת, אחר כך ליריחו וכך הלאה. אחד הדברים שאני משמיע בסיורים שלי ברחבי העולם הוא שבזכות קצה של הקצה של השת"פ עם הרשות הפלסטינית בתחום התיירותי והכלכלי אנחנו מצליחים להביא את תנועת התיירות, למרות התדמית הפגועה שלנו.

שים לב, שנת 2010 מבחינת תדמית מדינת ישראל הייתה על הקרשים ומבחינת התיירות היינו בשיא השיאים. בכל שנות מדינת ישראל לא היה כזה דבר. איך? כי אנחנו מצליחים ליצור מצב נורמלי בכל הבלגן הלא נורמלי הזה. וכששואלים אותי: האם יש לכם שיתוף פעולה פורה עם הרשות הפלסטינית? קודם כול אנחנו מציינים את שיתוף הפעולה בתחום הוראת הדרך. כן, יש לנו הסכם שמאפשר למורי הדרך שלנו, ששייכים לאגודת מורי הדרך, להגיע לבית לחם ולהדריך שם, ובמספרים הרבה יותר פחותים אנחנו מאפשרים למורי הדרך שלהם להגיע אלינו, כולל במזרח ירושלים, כולל הוראה של תושבי מזרח ירושלים, במספרים הרבה יותר מוגבלים מאשר מורי הדרך שלנו שמדריכים שם. אבל בלי ההדדיות הזאת אנשים לא יבואו. אנשים יבינו שאין פה מעבר חופשי, שיש פה א-נורמליות, שארץ הקודש – היחידה הגיאוגרפית – בסגר, ופשוט יעדיפו את המקומות האחרים. אנחנו צריכים לשמור על איזון. ותאמין לי, אני הרי שייך לאותו מחנה כמוך, ואם אני אומר לך את זה, זה בדוק. אנחנו עושים את זה, אנחנו שולחים אנשים סמויים שלנו כדי שיבדקו מה מספרים לאנשים, איזה מסרים. תאמין לי, למרות כל השמועות האלה, לא תפסנו אנשים, גם ממזרח ירושלים, שמקלקלים לנו כל כך הרבה.

לגבי זה שאנשים יושבים בבית, אז הרבה מאוד אנשים רוצים להיות מורי דרך ובינתיים אין מספיק תיירים לכל מורי הדרך האלה. זה עצוב, אבל אם נמשיך במגמה שהתחלנו אז יכול להיות שיבוא לפה חמישה מיליון תיירים ואז לכל מורה דרך שיושב כרגע בבית תהיה תעסוקה. זה לא הקריטריון, הקריטריון הוא באמת שיבואו, שירגישו שאנחנו מדינה נורמלית ויבואו.

בנושא של כנסים יש התעוררות חיובית בשנים האחרונות, אבל זה עדיין נושא שמצריך שיווק, מצריך חשיבה ארוכת טווח. אנחנו עובדים בשיתוף עם התעשייה על הקמת לשכת כינוסים שתרכז את הנושא הזה, תמכור את ישראל בעולם, כמו שמדינות אחרות מוכרות את עצמן. זה נושא שאני צופה בו עלייה בעתיד.

התחזקות השקל היא בעיה שמדאיגה אותנו מאוד בתחום הזה. אנחנו הופכים להיות פחות תחרותיים בעולם. אנחנו צריכים לעשות פה עבודה משולבת, עם מהלכים לצמצום ההוצאות הרגולטוריות העודפות כי, כפי שהציגו המלונאים, יש לנו בעיה של הוצאות עודפות בתחומים שונים, שאנחנו צריכים להפחית. צריך יהיה לעשות מהלך משותף כדי לשפר את התחרותיות כי בסך הכול אנחנו מתמודדים בשוק בין-לאומי והמצב הזה הוא רע מבחינתנו.

לא ענית לי על הנושא של תיירות פנים.

לא היית פה בהתחלה, אני התייחסתי לזה. למשל, המשבר בקיץ שעבר עם טורקיה עזר הרבה, היה קמפיין שיצאנו אתו תחת הסלוגן: דווקא עכשיו חופשה בישראל. הגדלנו את תיירות הפנים ב-4% בקיץ שעבר בהשוואה לקיץ שלפני זה ובהשוואה לקיץ של 2008, שהיה השיא הקודם בתיירות, בזכות הפטריוטיות של הישראלים שפתאום אמרו: טורקיה פאסה אז אנחנו בוחרים כחול לבן. יצרנו דילים, מלונאים יחד עם טור-אופרייטור ועם מורי דרך. מה שיוזיל מאוד חופשות בישראל זה, כמו שאמרתי, בנייה מזורזת של בתי מלון, כי אז ההיצע יהיה הרבה יותר גדול והמחירים ירדו.

מלונאות עממית יותר.

אבל יש תפוסה של 60% בכל בתי המלון.

זה 70%.

70% במקומות ספציפיים. עדיין יש 40%, 50% - - -

אל תשכחי שתיירות זה עונתי.

את מדברת על תיירות במחירים עממיים, ואת מדברת על בתי המלון היקרים.

אני שואלת איך אנחנו גורמים לישראלים לא לוותר על שום פיסה פה, קודם כול להיות - - -

אז אני אומר עוד פעם – אנחנו מספיק אטרקטיביים. אם נוכל תוך זמן קצר לבנות עוד בתי מלון עממיים, לאו דווקא חמישה כוכבים - - -

יש את זה בתוכניות?

ודאי, דיברתי על זה.

זה הוצג, את פשוט לא ראית.

זה העוגן שלנו בשנת 2011. המחירים יתחילו לרדת. זה בדיוק כמו שאנחנו פותחים עכשיו קווי טיסות ממדינות שונות, כמו גרמניה ואוקראינה, אחרי שביטלנו את הוויזות, והמחירים התחילו לרדת. התחלנו מ-800 דולר לכרטיס לאוקראינה, עכשיו אפשר להשיג גם ב-300 דולר. את יודעת את זה. זה כוחה של התחרות. לכן אחד הדברים האופרטיביים של החלטת ועדת הכלכלה הוא לקרוא למשרד האוצר לעזור למשרד התיירות בתוכניות להרחיב את היצע החדרים: לבנות בתי מלון חדשים וגם לנצל את אחוזי הבנייה בבתי המלון הקיימים ברחבי הערים. דיברתי על זה בהרחבה, ואני חושב שזה צריך להיכנס גם להחלטה של ועדת הכלכלה.

אני רוצה להודות לכבוד השר. אנחנו נסכם את הישיבה בהודעת הוועדה:

בהתאם למתחייב מסעיף 106 לתקנון הכנסת, דיווח שר התיירות, מר שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, לוועדת הכלכלה על תוכניות המשרד ופעילותו.

יש מחסור של 19,000 חדרי מלון בדרגות שונות. הוועדה תקיים דיון מיוחד בנושא המלונאות לאחר שיתקבל דוח על מצב בתי המלון ובעיותיהם.

הוועדה רשמה את יעד המשרד לתוספת של עוד מיליון תיירים תוך שלוש שנים.

יש צורך לפתח את אזור ים המלח לצורכי תיירות.

הוועדה מבקשת מהשר לבחון דרכים לעידוד תיירות יהודית למקומות הקדושים ליהדות, בעיקר בירושלים ובגליל.

הוועדה שמעה את בעיית מורי הדרך הרבים שאינם מוצאים פרנסתם בשוק התיירות.

הוועדה רשמה בסיפוק את הצלחת משרד התיירות לבצע את מבצע ל"ג בעומר, כמו התיירות בחגים ובמועדים בירושלים בכותל המערבי ובכל המקומות אליהם באים תיירים בחגים לארץ.

תודה רבה, כבוד השר, תודה רבה לחברי הכנסת. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.