הכנסת השמונה עשרה

PAGE
161

הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 5 ו-6

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט
לדיון בהצעת חוק רשות השידור

יום חמישי, כ"ב באייר התשע"א (26 במאי 2011), שעה 11:30

הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א-2010

א.
דיון בהצעה

ב.

1.
לסעיף 3, סעיף 15 לחוק העיקרי – מאת חבר הכנסת אלכס מילר


2.
לסעיף 7 לחוק העיקרי – מאת חברי הכנסת נחמן שי ואלכס מילר


3.
לסעיף 9, סעיף 19 לחוק העיקרי – מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

ישראל איכלר

נסים זאב

דוד רותם

נחמן שי

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

אפי מלכין, ראש ענף, אגף השכר, משרד האוצר

עו"ד אסי מסינג, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד דנה נויפלד, משרד המשפטים

עו"ד יעל כהן, סגנית היועץ המשפטי, משרד ראש הממשלה

סנ"צ דורון בנאמי, עוזר דובר המשרד לביטחון פנים

אמיר גילת, יו"ר רשות השידור

ערן הורן, סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור

אבי כץ, סמנכ"ל גבייה, רשות השידור

עו"ד חנה מצקביץ, היועצת המשפטית, רשות השידור

עו"ד מרסיה צורמן, סגנית בכירה ליועצת המשפטית, רשות השידור

איתנה גרגור, מבקרת פנים, רשות השידור

לינדה בר, דוברת רשות השידור

בילי סגל, מנהלת הארכיון, רשות השידור

יצחק שבו, יו"ר ועד מטה רשות השידור

דני זקן, יו"ר אגודת העיתונאים, רשות השידור

גדי בן יצחק, ועד העובדים, אגודת העיתונאים, רשות השידור

משה זמיר, ועד העובדים, רשת מורשה, רשות השידור

אסף אפרתי, ועד עיתונות, ערוץ 1

עפרה סתת מילוא, ועד עיתונות, ערוץ 1

עו"ד אופיר ביתן, עוזר היועצת המשפטית, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

פרופ' אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת

נילי בן גיגי, מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

רננה סייג, מנכ"ל איגוד התסריטאים

אורי רוזנוקס, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים

עו"ד אילאיל לבנת, היועצת המשפטית, חברת רשת

עו"ד זוהר קדמון סלע, היועצת המשפטית, חברת קשת

עו"ד דבורה קמחי, היועצת המשפטית, ישראל 10

ירמיהו קדושי, הפקות המזרח בע"מ

ראובן גולדברג, הסתדרות האקדמאים, מח"ר

עו"ד מרדכי שנבל, נשיא לשכת המבקרים הפנימיים

אתי בנדלר

אלקנה אפרתי

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א-2010

א.
דיון בהצעה

ב.

1.
לסעיף 3, סעיף 15 לחוק העיקרי – מאת חבר הכנסת אלכס מילר

2.
לסעיף 7 לחוק העיקרי – מאת חברי הכנסת נחמן שי ואלכס מילר

3.
לסעיף 9, סעיף 19 לחוק העיקרי – מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ

צהרים טובים. אנחנו פותחים ישיבה של ועדת הכלכלה בעניין הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 25), התשע"א-2010.

אדוני, תרשה לי להתנצל בפני הנוכחים שנתקעו גם אתמול וגם היום בשער בגלל בעיות מחשוב והזנת אישורי הכניסה. אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים במזכירות הוועדה, אבל זה לא תלוי רק בנו, ומזינים שוב ושוב את שמות האנשים שנתקעים בשער. אנחנו מאוד מתנצלים. אני מתארת לעצמי שגם אנשי המחשב של הכנסת מבקשים להתנצל בפניכם.

עצרנו אתמול בסעיף של מבקר פנימי.

אני מזכירה שדילגנו על שני הסעיפים הקודמים, סעיף 23ח ו-23ט.

אפשר לחזור ל-25ח, לגבי רואה חשבון מבקר. אני אסביר מה העקרונות ויש לי נוסח שאחר כך אפשר לשפר אותו.


הקראנו את 23ח?

הוקרא ולא הוצבע.

כן, הקראנו.

את יכולה לקרוא אותו שוב כדי שניזכר במה מדובר.

23ח.
רואה חשבון מבקר

(א)
המועצה תמנה רואה חשבון מבקש לרשות שיבקר את הדוחות הכספיים של הרשות ויחווה את דעתו עליהם.

המועצה תמנה באישור רשות החברות הממשלתיות.

(ב)
על רואה החשבון המבקר שמונה לפי סעיף קטן זה, יחולו ההוראות לפי סעיפים 154(א) סיפה, 156 ו-160 עד 170 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בשינויים המחויבים, כאילו הייתה הרשות חברה ציבורית.

שכר טרחה של רואה החשבון ייקבע בהתאם לכללים, לפי סעיף 44 לחוק החברות הממשלתיות בשינויים המחויבים.


יש כללים של רשות החברות.

למה זה לא נמסר לוועדה לפני הדיון כדי שזה יוכל להיות לפני חברי הוועדה?

את צודקת. זאת טעות שלי.

גם אנחנו שומעים על זה פעם ראשונה.

אני מבקשת שתחזרי שוב על התוספת בסעיף קטן (א).

המועצה תמנה באישור רשות החברות הממשלתיות רואה חשבון ואז זה נשאר אותו הדבר. אני מוסיפה למינוי את אישור רשות החברות הממשלתיות.

רשות השידור מוגדרת כחברה ממשלתית?

לא, אבל החילו עליה הרבה מאוד סעיפים מחוק החברות הממשלתיות.

אם הוועדה רוצה, אני אסביר.


היום חברות ציבוריות, רואה החשבון המבקר מתמנה על ידי האסיפה הכללית והשכר שלו גם עובר את האסיפה הכללית וזאת כיוון שרואה החשבון המבקר מבקר את הדוחות הכספיים שמוצגים של המנכ"ל ושל הדירקטוריון. אצלנו אין לנו אסיפה כללית. אין לנו גורם חיצוני לרשות השידור שיאשר גם את המינוי של אותו רואה חשבון וגם את השכר שלו. לכן חיפשנו גוף שמתאים לעשות את זה ויש לו ידע והבנה בתחום הזה. כך זה היום לגבי רואי חשבון בחברות ממשלתיות. חוץ מזה, יש הסדר שעובדים עליו שאמור לחול על תאגידים סטטוטוריים והוא נמצא כרגע בהכנה וזה תואם את ההסדר שבדרך. אני לא יכולה להגיד על תזכיר שעוד לא הופץ אבל זה נמצא בהכנה. בכל מקרה, ככל שיהיה הסדר אחיד ויהיה צריך לעשות התאמות, אנחנו בוודאי נעשה אותן, אבל כרגע הפיקוח והאישור של רשות החברות הממשלתיות אמור לבוא ולהוות סוג של פיקוח על מה שעושה הרשות בהקשר הזה.

אנחנו בוחרים את רואה החשבון שלנו במכרז. כשאת מדברת על מינוי של רשות החברות, אנחנו הולכים לעשות מכרז ואחר כך להעביר לרשות החברות? מתקיים הליך מכרזי.

מה עם עיקרון העצמאות?

רואה החשבון של הרשות נבחר על ידי ועדת מכרזים שהיא לא של הנהלת הרשות.

אני אסביר. בחברות ממשלתיות רואה החשבון מבקר הוא בכלל נבחר על ידי רשות החברות הממשלתיות. זאת לא הכוונה כאן. הכוונה כאן רק לאשר את אותו גורם שנבחר וגם לאשר את שכר הטרחה. אני לא יודעת אם הנוסח אומר את זה.

קבע בהתאם לכללים.

מה קובעים הכללים לפי סעיף 44?

יש את כללי החברות הממשלתיות, מינוי רואי חשבון ושכרם ויש סעיף שעוסק בשכר של רואי החשבון לחברות הממשלתיות.

זה יוצר לנו בלבול במערכת. אני עוד לא הבנתי. אנחנו עושים מכרז וכשוועדת מכרזים מחליטה לבחור רואה חשבון, היא מפרסמת מכרז. אז זה כפוף לאישור של גוף חיצוני?

נכון.

הוא יכול לבטל את המכרז? ממילא הכללים האלה, אם הם יחולו עלינו, על כל התאגידים הציבוריים, זה יחול גם על רשות השידור.

אני אסביר שוב. ההסבר הזה יכול לחול לגבי הוראות אחרות. אנחנו יושבים עכשיו ומעגנים ואפשר להגיד את זה לגבי עוד נושאי משרה ובעלי תפקיד בתוך הרשות, ואולם אנחנו באים ומעגנים כאן את ההסדרה ואת הגופים ובעלי התפקידים שראוי שיהיו ברשות השידור, לרבות רואה החשבון המבקר.


אני אסביר שוב. כשיש חברה ציבורית, יש גורם שמפקח על הבחירה של רואה החשבון ומי שקובע את שכר הטרחה שלו כי זה גם משליך אחר כך על איכות הביקורת. בהקשר הזה, אותו גורם שממנה והגורם שיכול לפטר והגורם שמשלם שכר, הוא הגורם שעליו אמורים לפקח. ככל שיש פיקוח אפקטיבי, הוא צריך שיהיה על ידי גורם חיצוני.

אבל המוסדות מפקחים על זה.

איזה מוסדות?

המוסדות שלנו.

רואה החשבון המבקר הוא רואה החשבון שמחליט בסופו של דבר על תקינותם של הדוחות הכספיים. זה ברור שהוא צריך להיות גוף חיצוני שמבקר את המועצה גם כי המועצה היא זאת שבסופו של דבר תהיה אחראית על התקציב. דוחות כספיים הם מצגים של הרשות.

מכינה אותם ההנהלה והם עוברים רואה חשבון חיצוני שנבחר על ידי המוסד.

אז היא לא חיצוני. מי שמאשר את הדוחות הכספיים, זאת המועצה.

המועצה היא הגורם המפקח על ההנהלה.

לא. אני מסבירה. הדוחות הכספיים מובאים אחר כך לאישור המועצה. זאת אומרת, הם מצגים גם של המועצה. באופן דומה בחברה, לו היו בעלי מניות, אז בעלי המניות באסיפה הכללית הם אלה שמשלמים את שכר הטרחה והם אלה שמממנים את רואה החשבון.

גם בעניין העקרוני, יש חוק במדינת ישראל וכל חוק חל גם על חוק רשות השידור. למה בחוק רשות השידור נכנסים דברים? תכניסי גם את חוק שעות עבודה ומנוחה לחוק רשות השידור.

אני לא מחילה את כל החוק. אני לא מבינה מה הבעיה שתהיה ביקורת ופיקוח.

איך נהוג ברשויות ציבוריות אחרות?

בחברות ממשלתיות, מי שממנה את אותו רואה חשבון זאת הרשות. כאן הרשות אינה ממנה אלא הרשות רק מאשרת. מה תבדוק הרשות? לדוגמה, ענייני אי תלות. אני לא מבינה מה הבעיה בזה. מה החשש?

אתם מצליחים להגיע לפתרון?

לי יש פתרון.

זה ניסיון להכפיף עלינו חוקים שהם לא מן העניין.

כרגע יש לנו בעיה בכל התפיסה של הדבר הזה. אנחנו לא מדברים על הדבר הזה כמינוי. בחברות ממשלתיות אולי אין מכרזים אלא אולי ממנים רואה חשבון.

לא. אני לא מבינה מה הבעיה. הרי מה תבדוק אותה רשות חברות ממשלתיות? היא לא באה להציע שם אחר, היא לא באה לכפור בתהליך שלכם, היא תבדוק דברים כמו לדוגמה אי התלות, לראות שהכל בסדר מבחינת אי התלות של אותו רואה חשבון ביחס לתאגיד. אני לא מבינה מה הסיפור הגדול כאן ומה ההתנגדות הגדולה. מה ההתנגדות לזה שיהיה גורם חיצוני לרשות השידור שיבדוק את המינוי של רואה החשבון? מה הסיפור?

איך זה נעשה ברשות שדות התעופה?

אני לא יודעת איך זה נעשה.


רשות השידור מתנגדת לזה שיהיה פיקוח על ידי גורם חיצוני על המינוי של רואה חשבון מבקר.

זה לא שאנחנו מתנגדים שיהיה פיקוח. לא לומר כך.

אני מבקשת להפנות את תשומת לב יושב ראש הוועדה והחברים שרשות החברות הממשלתיות לא הוזמנה לדיון.

בואו נעזוב את הסעיף הזה ונחזור אליו אחרי כן.


מבקר פנימי. הגעתם לאיזה שהן הסכמות?

יש לנו כאן איזושהי עמדה.

יש נושא אחד שמוגדר בחוק ומבחינתנו הוא עקרוני, וזה עניין של הקצבת תקופת כהונה למבקר פנימי. אנחנו טוענים שהדבר הזה הוא לא מופיע במקומות אחרים, ושנית, הוא פוגע באופן מהותי בפעולה של מבקר פנים ועושה אותו תלוי במבוקרים שלו, כי גם אם הוא מפסיק לעבוד וצריך לעבור למקום אחר, הוא צריך את ההמלצה של המבוקרים שלו. אני יכול לתת דוגמא אישית מהדוגמה של מבקר חברת הדואר לשעבר, צביקה אייזנשטיין, שעבר למקום אחר ובמקום האחר הרימו טלפון לקבל המלצות מהמבוקרים שלו שדאגו שהוא יעזוב את חברת הדואר.

אתם מבקשים למחוק את סעיף 23י(ב).

נכון.

אני מייצג את המבקרים הפנימיים מאחר שהמבקרים הפנימיים הם בדירוג המח"ר ושייכים להסתדרות המח"ר שגם קובעת את תנאי העבודה שלהם כולל את הנושא של קביעות וכולי.


כפופים להסכמים הקיבוציים, וכאן מנסים באמצעות חקיקה לשנות הסכמי שכר ואת התקשי"ר, ואני לא חושב שזאת הייתה הכוונה. אני מתאר לעצמי שזאת הכוונה של האוצר ואני אחזור לזה בהמשך. אני חושב שזאת לא כוונתם של חברי הכנסת, לפגוע בהסכמי שכר באמצעות חקיקה.


אני חושב שהרפורמה גם אימצה את התקשי"ר ושם כתוב בדיוק איך אנשים עובדים וכולי, ואני לא חושב שצריך כאן פתאום להמציא דבר חדש, שיטת עבודה חדשה.


אני רוצה לומר שיש כאן ניסיון לגנוב סוסים, ניסיון של האוצר להכניס שיטה חדשה למערכת שלא נעשתה במשא ומתן עם ההסתדרות, שהמטרה שלה לפגוע בביטחון התעסוקתי של עובדים על ידי הקצבה של זמן של תקופת המינוי שלהם.


על המהות ידבר ידידי שנבל, שהוא נבחר לאחרונה לנשיא לשכת המבקרים הפנימיים, ואני חושב שזאת הזדמנות טובה לברך אותו על בחירתו.


אני רוצה לחזור ולהדגיש. בישיבה הקודמת בחדר הזה, בקריאה הראשונה, אמר לי יושב ראש הרשות שזה תעלול של האוצר והוא מתכוון להוציא את זה. אני מבין שזאת גם העמדה של הרשות היום, שאין צורך להכניס את זה ואין לזה מקום. רק מי שפוחד מביקורת ורוצה לסרס את המבקר ולהפוך אותו לפודל, יתעקש על תוקף המינוי שלו.


כשאתה משאיר את המבקר בחששות, זאת גם איכות העבודה שלו. בעיריית רמת גן ובעיריית ירושלים, אתם ערים לחשיבות הגדולה של המבקר ולכוח שלו. בין השאר הכוח שלו הוא בנושא שהקביעות שלו והביטחון התעסוקתי שלו קיימים ואף אחד לא משתעשע אתם.


לכן אני חושב שלא כוונת המחוקק לפגוע בנושא של הביקורת והמבקר. אגב, ההפחתה של עובדי הביקורת במבנה התעסוקתי החדש, הפיחות שנעשה במעמד המבקר, לדעתי מעידים כאן על ניסיון לפגוע בכל נושא הביקורת ואני חושב שאתם צריכים לתת יד לחיזוקו של המבקר ולא להחלשתו.

תודה.

אני רוצה להמשיך בדברים אותם התחלתי קודם בנושא של הפגיעה האפשרית שתהיה בביקורת הפנימית בעניין של הקצבת תקופת כהונה.

אין צורך להוסיף.

העמדה שלנו בהקשר הזה היא דווקא תמיכה לחלוטין בחוק,. כמעט לחלוטין. ההסתייגות שלנו נוגעת אך ורק לכפיפות. הכפיפות היא ליושב ראש המועצה, ליושב ראש רשות השידור שהיא במידה מסוימת בעייתית כי מי יבקר את המועצה עצמה או את הוועד המנהל של היום? נתקלנו בזה לאחרונה בהקשר הזה.


לגבי הסיפור של הכפיפות. יכול להיות שמבקר המדינה צריך להיות או גורם חיצוני אחר שיכול לעסוק בזה. אין גם הגדרה של מי צריך להיות המבקר מבחינת עם איזה דברים הוא צריך לבוא, בין אם אלה תארים או בין אם אלה דברים אחרים.


ההגבלה של תקופת הכהונה צריכה להיות לדעתי אפילו קצרה יותר, אבל בכל מקרה היא צריכה להיות מוחלת במקרה הגרוע, לפחות להחיל אותה החל מתקופת החלת ההסכם. מדובר במשהו חדשני. כל הרפורמה היא חדשנית והגיע הזמן שנתקן את רשות השידור כמו שצריך. הבעיה במבקר שהוא מוכן מהכל, והוא בעצמו יכול להסתאב וזאת בדיוק הבעיה שיש לנו.

אני אתייחס לדברי הדובר האחרון. מבוקר שהיה בזמן האחרון בוויכוח קשה עם הביקורת הפנימית ברשות השידור.

ובכלל לא למד את הנושא.

מה שאמרתי, זה מספיק. זאת הדוגמה.

המבקרת עצמה נמצאת תחת ביקורת.

לא למדת את הנושא וחבל.

אני חושב שמאוד חשוב שהמבקר יהיה ת"פ של יושב ראש רשות. זה נותן ליושב ראש הרשות את הכלי הנחוץ לו כדי לבוא ולדאוג שבאמת המערכת תפעל כמו שהיא צריכה לפעול. יושב ראש רשות מתחלף כל ארבע שנים או תוך כדי תקופה ולכן זה לא עניין של יחסים או משהו כזה אלא להפך, זה נותן כלי חשוב בידי יושב ראש הרשות.


אני גם רוצה לומר כמסתכל מהצד בנושא הזה. אני ממש רואה את הדיכוטומיה בין הגישה לרואה חשבון שצריך להיות ממונה על ידי רשות החברות הממשלתיות.

לא ממונה. באישור.

באישור של רשות החברות הממשלתיות כדי שהכל יהיה נקי, ואילו כאן כאשר מדובר על מבקר הפנים, מגבילים אותו לשש שנים כדי שבקושי הוא יוכל ללמוד את הנושא.

כמה זמן לפי דעתך לוקח לו ללמוד את הנושא?

זה לא פשוט במערכת כל כך גדולה עם אלף עד אלפיים עובדים.

אם שש שנים הוא לא ילמד את הנושא, יש באמת בעיה.

נכון. שש שנים הוא לומד את הנושא. ארבע שנים הוא לומד את הנושא.

אם הוא לא למד, או שהוא דפוק או שהמערכת דפוקה. אחת משתיים. או שהוא מקצועי או שהוא לא מקצועי.

אם יש מבקר שהוא לא מקצועי, יש בחוק הליך הפסקת כהונה.

בסדר, אבל לא להגזים. שש שנים הוא לומד ואז הוא עף. מסכן.

לא, לא זאת הייתה הטענה. הטענה הייתה שלוקח זמן ללמוד ומה שקורה זה שעד שבן אדם באמת מתמקצע, עובר זמן.

תאמין לי שלראש ממשלה לוקח יותר זמן לנהל מדיניות של מדינה ובכל זאת הוא ראש ממשלה רק לארבע שנים וחיים עם זה טוב.

אבל למה להגביל? מה היתרון? אין כאן יתרון. רק משום שההצעה אומרת את זה?

יש בזה הרבה הגיון.

אנחנו נצביע סעיף-סעיף בתוך הסעיף הזה של מבקר פנימי.

שאלה. אני מבקשת לדעת למה באף משרד ממשלתי אין הגבלה?

אני מבקש להפסיק עם החזרות על אותם דברים. אתם מזלזלים באינטליגנציה שלנו. אנחנו זוכרים מה אמרתם.


אנחנו מצביעים על סעיף 23י(א): המבקר הפנימי יהיה עובד הרשות. על הסעיף הזה לא הייתה מחלוקת.

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(א) – אושר פה אחד

אנחנו מצביעים על סעיף 23י(ב): תקופת כהונתו של המבקר הפנימי תהיה שש שנים בלבד.


אני מציע למחוק את הסעיף הזה, שלא תהיה הגבלה על הכהונה שלו.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להסביר נקודה. כמו שאנחנו חוששים שהמבקר יוגבל ויהיו שליטים מושחתים, הרי אנחנו בונים גוף שלטוני כאן, עלול להיות שהמבקר עצמו יהפוך לדיקטאטור ולא ניפטר ממנו לעולם. לכן, כמו שמנהלי השידור, נותנים להם שלוש שנים, למועצה ארבע שנים, צריך גם למבקר שיהיו שש שנים. זה מספיק זמן.

כמה שנים מכהן מבקר המדינה?

למה רואה החשבון ארבע שנים?

אף אחד לא יודע מי יהיה המבקר. יכול להיות אדם הגון ויכול להיות צרה צרורה.

הציגו לנו כאן נתונים. כל המבקרים במשרדים הממשלתיים ובחברות הממשלתיות לא מוגבלים בזמן.

צריך להגביל את כולם.

שיגבילו את כולם. שיביאו תיקון.

אני חושב שזה אסון שלמבקר אין בכלל לוח זמנים אלא הוא יכול לכהן עד יום ה-120 שלו. לפעמים מבקר הוא יותר גרוע מצרעת. תפסיקו ללכת בדרך מסוימת ולא להשתחרר ממנה. שש שנים. אני לא מוכן שהסעיף הזה ישתנה.

אנחנו מצביעים. הרוב יכריע.

אם זה מה שאתם אומרים, צריך לכתוב שהמשך כהונתו של המבקר יהיה בכפוף לחוק החברות.

זה ברור. לא צריך לכתוב את זה. אם יתקנו שם, זה יחול גם כאן.

לא מדובר על חוק החברות הממשלתיות אלא על חוק הביקורת הפנימית שמכוחו ממנים מבקרים פנימיים. בחוק ההוא אין הגבלת כהונה של מבקר פנימי.

אבל את יודעת שרוצים להחליף את הדבר הזה. זה גוף כל כך שלטוני. זה לא מבקר באיזה משרד ממשלתי. בוא נעשה שיהיו לו שתי כהונות.

מבקר הפנימי יהיה תלוי?

ודאי. הוא צריך להיות דיקטאטור?

תעשה ארבע וארבע. שמונה שנים במקום שש.

הארכת כהונה זה הדבר הכי גרוע. עדיף תקופת כהונה אחת ארוכה אם חייבים לקצוב ובשום פנים ואופן לא הארכת כהונה כי אז הוא יודע שהוא צריך להתנהג מאוד יפה כדי שיאריכו לו את הכהונה.

את צודקת. נשאיר את זה לשש שנים.

את מבקר המדינה הייתם רוצים להחליף?

אנחנו לא מקיימים עכשיו את הדיון הזה.

אני שואל. האם אתה רוצה לראות אותו עוד עשר שנים?

המבקר הזה, הייתי שמח אם הוא היה נשאר עוד עשר שנים.

אבל יש אחרים שחושבים אחרת.

אנחנו מצביעים. היו כאן שתי הצעות.יש את הנוסח המקורי שחלק מחברי הוועדה רוצים, ויש את ההצעה שלי למחוק. אנחנו נכריע בהצבעה.


אנחנו מצביעים על ההצעה שלי, למחוק את סעיף 23י(ב).

ה צ ב ע ה

ההצעה נפלה


אני מבקש לרשום בקשה לרביזיה על ההחלטה הזאת.

קודם צריך להצביע על הנוסח כפי שהוא.

אנחנו מצביעים עכשיו על סעיף 23י(ב) כנוסח הצעת החוק הממשלתית, שתקופת כהונתו של המבקר הפנימי תהיה שש שנים בלבד.

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ב) – אושר


אני מבקש רביזיה. בקשה לדיון מחדש על הסעיף הזה.

מתי יהיה הדיון?

בהתאם לחוות הדעת המנומקת והמלומדת של היועץ המשפטי של הכנסת. בהתאם לנהלים האלה, נודיע. התראה של שעה.

היושב ראש, אתה לא יודע מי יהיה המבקר. יכול להיות שיהיה מבקר לרוחך ויכול להיות שיהיה מבקר שתרצה להחליף אותו.

אל תשכנע אותו. אתה ראית פעם עיראקי משתכנע?

כמי שהיה יושב ראש ועדת ביקורת של רשות מוניציפאלית, אני יודע מה החשיבות של ביקורת. ברגע שראשי ארגוני המבקרים אומרים שזה אסון לביקורת, השינוי הזה, אז אני נזהר. אין לי כאן דעה חלוטה, אבל אני נזהר. אני נוקט משנה זהירות. לכן, אם הממשלה חושבת שצריך לקצוב את תקופת כהונת המבקרים, תבוא ותעשה שינוי בחוק הראשי ואז זה יחול גם לעניין זה.

רשות השידור יותר רגישה ממשרד התיירות. גם ברשות שדות התעופה צריך לעשות שינוי.

לא בגניבת סוסים.

יש כאן כוח שלטוני אדיר.

מבקר משרד הביטחון, מבקר משרד ראש הממשלה.

אני אתמוך בחוק שתקופת כהונה של כל מבקר תהיה קצובה בשש שנים.

זה נכון, אבל לא לעשות את זה טלאי על טלאי. יביאו חוק.

לא, כאן זה מאוד רגיש. מר פולק חושב שהמבקר יהיה מהחוג שלו ולכן הוא רוצה שהוא יהיה הרבה שנים. אתה עלול להיתקע עם מבקר שלא יהיה לרוחך.

למה להיתקע? יש תהליך הפסקת כהונתו של מבקר פנים.

היה רוב ברור בוועדה בעד הגישה שלכם וכל עוד היא לא תשונה בבקשה לרביזיה, היא קיימת.

זאת דווקא הגישה של הממשלה.

בסדר. הממשלה היא לא צד.

אדוני היושב ראש, שאלת התחולה. האם התחולה הזאת מתייחסת לתאריך כניסת החוק לתוקף?

אנחנו ממשיכים. אנחנו דנים במה שכתוב.


סעיף 23י(ג):

על אף האמור בסעיף 5(ד) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992 (להלן – חוק הביקורת הפנימית) הממונה על המבקר הפנימי יהיה יושב ראש המועצה.

מה רע בזה?

יש בכלל התנגדות לסעיף הזה?

אני מסכים.

אנחנו מצביעים על סעיף 23י(ג).

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ג) – אושר פה אחד

סעיף 23י(ד). דנה, תסבירי לנו את הסעיף.

המשמעות של הסעיף הזה אומרת שתוכנית העבודה של המבקר הפנימי תיעשה בהתייעצות עם המנכ"ל.

שיהיה ברור שההתייעצות זאת לא קביעה ואישור.

לא, התייעצות.

התייעצות זאת התייעצות.

אין לכם התנגדות. אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ד) - אושר פה אחד

סעיף 23י(ה). דנה, הסבר קצר. אנחנו הקראנו את הסעיף.

הקראנו את הסעיף. המשמעות של הסעיף הזה היא לאפשר משימות נוספות שהמועצה תטיל על המבקר הפנימי. בהמשך להערה שהוערה אתמול, אני מציעה להוסיף בסוף: בשים לב לתוכנית העבודה. הכוונה היא שכדי שלא יוטלו יותר מדיי משימות שהמבקר הפנימי לא יוכל לעמוד בהן, אם רוצים להטיל משימות נוספות של ביקורת, זה צריך להיות בשים לב לתוכנית העבודה של המבקר הפנימי.

תוכניות העבודה המאושרות.

המאושרות, כמובן.

מה זה משימות נוספות?

נוספות על תוכנית העבודה. בתוכנית העבודה נקבעו בדיקות בנושאים אלה ואלה ועכשיו מאיזשהו צורך ונסיבה, המועצה חושבת שיש נושא חדש שיש בו ליקוי והיא רוצה להטיל על המבקר הפנימי לבדוק. בגלל שהחשש היה שיציפו אותו במשימות שהוא לא יכול לעמוד בהן, ההערה שלך, בגללה אני מבקשת להוסיף תיקון שאומר: בשים לב לתוכנית העבודה שלו. כדי שהכל יתקיים בצורה שהיא תהיה סבירה.

אני מציע, ואני לוקח מחוק אחר, מפקודת העיריות, ובתנאי שיקצו לו אמצעים לעשות את המטלות החדשות.

יש לך את הנוסח להקריא לוועדה מה נאמר בחוק הרשויות המקומיות לעניין זה?

בפקודת העיריות, עד כמה שאני זוכר – אין לי כאן את הנוסח המפורש – מדובר על מטלות נוספות או בחוק החברות.

מדובר במסגרת השעות שהוא צריך לעבוד?

תוכנית העבודה נקבעת ומקדישים תקציב לנושא הזה כדי לבצע את אותה תוכנית עבודה. תוכנית העבודה מאושרת על ידי המועצה מלכתחילה והיא קבעה תקציב. אותה מועצה שנותנת מטלות נוספות צריכה גם להרחיב את התקציב בהתאם אלא אם כן היא תבטל מטלה אחרת.

אנחנו מנסים לגבש נוסח.

דנה, את מכירה את ההוראה?

אני לא מכירה את ההוראה.

זה לא במסגרת השעות והתפקיד שלו? זה לא מעבר. מה קורה אם יש לו עודף זמן? הוא מחזיר את הכסף? צריך להגביל את זה. מה קורה כשיש לו עודף זמן? מתחשבנים אתו?

ביקורת נוספת, אולי זה על הצופים. אדוני היושב ראש, אני רוצה לשאול שאלה שאולי היא לא כל כך קשורה לסעיף הספציפי הזה. אני עדיין קצת עם טעם רע של הסעיף הקודם, לגבי הכהונה. מה המשמעות לביקורת פנים כשאנחנו יודעים נניח שבמהלך הרבה מאוד שנים עשיתם עבודה מאוד רצינית בתחום ביקורת הפנים ברשות השידור ויש דוחות, שאני אפילו לא יודעת איך לקרוא להם אבל אלה דוחות מאוד מאוד קשים שבעצם, למרות הביקורת, רשות השידור הגיעה למצב אליו הגיעה. איפה התפקיד של המבקר חוץ מלכתוב את הביקורת? זה לא משמעותי אם זה יהיה שש שנים או עשרים שנים, אם אותם הדוחות הגדולים שנכתבים, אף אחד לא מפקח עליהם. איפה הפיקוח? איפה הכוח של המבקר? איפה יישום הדוחות? אפשר ליישם את מה שמבקרים תוך שנה ואפשר לא ליישם עם אותו מבקר עוד חמישים שנים את מה שהוא ביקר.

גברתי מעלה את אחת הבעיות הקשות שמתייחסות בכלל לנושא של הביקורת הפנימית. אחת הסיבות שמבקשים לתקן את חוק הביקורת הפנימית היא למצוא באמת איזשהו מנגנון כזה שיוודא שלא יגנזו את דוחות הביקורת הפנימיים ולא יעשו אתם דבר. מדובר שוב בדוח ביקורת לא רק של מבקר פנימי של רשות השידור אלא של כלל הגופים שחייבים על פי חוק למנות מבקר פנימי.

גברתי היועצת המשפטית, בעצם השאלה שלי קשורה מאוד לסעיפים כי אם אנחנו מדברים על כך שהמועצה רשאית להטיל על המבקר הפנימי משימות של ביקורת פנימית נוספת על הקבועות בתוכנית העבודה, והיא לא מיישמת את מה שכבר בוקר, אז למה בכלל צריך? משהו כאן לא ברור לי.

הכוונה למשימות שמעבר לתוכנית העבודה השוטפת.

השאלה מה קרה עם הביקורת שכבר נעשתה.

זאת שאלה אחרת. זה כבר תלוי בגוף המפקח ובהנהלה.

השאלה היא מתי להטיל את האפשרות לתת למבקר משימות נוספות, ומה עשו עם המשימות הקודמות שהוא ביקר והוציא דוח? מה קרה עם זה?

את מבלבלת שני דברים.

לא, אני לא מבלבלת.

דבר אחד, אלה דוחות העבר אבל גם כאן אני חוזר לעמדתי שלא צריך להיות בחוק רשות השידור דברים שנמצאים בחוקים אחרים.

אנחנו מתקדמים. אנחנו בסעיף 23י(ו).

לא קיבלתי תשובה לשאלתי. שמתם לב שאף אחד לא נתן לי תשובה? אתם מדלגים על השאלה שלי, בברוטאליות.

מי שרוצה, ייתן לך תשובה. אנחנו מתקדמים.


על סעיף 23י(ה) לא הצבענו. דנה, הסבר לסעיף 23י(ו).

אנחנו מוסיפים שהדין וחשבון הזה יוגש גם למועצה וגם לוועדת הביקורת. הסעיף בא להרחיב. לכאורה היה צריך להגיש את זה רק ליושב ראש.
כאן אנחנו מוסיפים שזה יוגש גם למועצה וגם לוועדת הביקורת.

למה מצמצמים את הסמכויות שלו?

למה מצמצמים? למה אתה חושב שמצמצמים?

אני רואה שמחקו כאן קצת דברים.

לא, זאת התאמת נוסח. אין כאן מחיקה.

לא הזכרנו את זה בזמנו בדיון של ועדת הביקורת.

נכון. זה עושה התאמה של הסעיפים.

צריך להשלים בקטע של ועדת ביקורת שלא מקבלת את הדוחות אלא דנה בהם וממליצה ומעבירה למועצה.

תפקידי ועדת הביקורת.

הדוגמה הטובה ביותר מופיעה בפקודת העיריות. דהיינו, ועדת הביקורת מקבלת את דוחות הביקורת והיא דנה בהם. לא רק שהיא מקבלת ושמה במגירה, אלא היא דנה בהם.

זה כתוב. בסעיף של ועדת הביקורת.

אחר כך היא תעביר את ההמלצות למועצה.

הבטחתי לך בדיון על הביקורת הפנימית שיש הוראות משלימות בהוראות של המבקר הפנימי. צריך לקרוא את ההוראות במשולב. כאן החובה היא להגיש בסעיף שמדבר על ועדת הביקורת ואמרנו שהתפקיד שלה לדון בדוחות של המבקר הפנימי של הרשות.

ולהמליץ למועצה.

ולהגיש אחר כך דוח למועצה.

זה אושר כאן על ידי הוועדה.

אלה הוראות שמשתלבות אלה באלה.

בסדר? יש הסכמה?

אני רוצה להוסיף שהוא חייב לפרסם את הממצאים שלו באתר הרשות. אפשר לבקש את זה? כדי שכל אזרח יוכל להיכנס ולראות מה אומר המבקר על הרשות.

אני לא בטוח. בנושא הזה של הפרסום יש לנו ויכוח שלם. נכון הוא שזה נדון בבית המשפט העליון בנושא של דוחות ביקורת של משרד התחבורה בזמנו. ברגישות הזאת של מבקר פנימי, והוא פנימי, וצריך לזכור את העובדה שהוא מבקר פנימי ולא מבקר המדינה, הפרסום יביא בצורה די רבה לשלב שבו יצמצמו את הפעילות שלו, יצמצמו את היקף התקציב כדי שלא יתפרסם. נכון להיום אפשר לבקש, מי שמתעניין, על פי חוק חופש המידע, אפשר לבקש את דוחות הביקורת כמו כל דבר אחר וזה כפוף להגנות כמו הגנת הפרטיות וכל מיני דברים שמופיעים בחוק חופש המידע.

אני אסביר שוב. הנוהג היה – והוא הסתמך במידה מסוימת על חוק הביקורת הפנימית – שלא לפרסם דוחות ביקורת פנימית. הוגשה עתירה בקשר לנושא הזה נגד משרד התחבורה.

הראשון היה ביטוח לאומי ואחר כך תחבורה.

על כל פנים, הוגשו עתירות נגד אי פרסום דוחות ביקורת פנימית והעתירות התקבלו והבג"ץ קבע שיש לפרסם את דוחות הביקורת. יש על כך מחלוקת מאוד מאוד רצינית, אם זה נכון או לא נכון מבחינת התפיסה. על כל פנים, ההלכה היום היא שיש לפרסם את הדוחות. אינני יודעת אם כולם מפרסמים. אני לא יכולה לומר אם זה נוהג כך באופן רחב. אין ספק שנותנים דוחות ביקורת מכוח חוק חופש המידע, כפי שנאמר כאן, בכפוף לסייגים שבאותו חוק, אבל גם לגבי הנושא הזה אני סבורה לכשעצמי שראוי שההלכה תהיה, או הקביעה תהיה קביעה כללית. ככל שיוחלט לתקן את חוק הביקורת הפנימית, לדון בנושא הזה של פרסום דוחות ביקורת פנימיים, ראוי שההחלטה תהיה החלטה כללית ותעוגן בחוק הביקורת הפנימית ולא הוראות מיוחדות דווקא לגבי רשות השידור.

אולי כדי לעשות שביל זהב, אולי דוחות צריכים להתפרסם לאחר תקופה מסוימת שניתנה על מנת ליישם. זאת אומרת, זאת מעין סנקציה. אם הביקורת הפנימית לא תיושם, אז זה יפורסם לציבור.

הרי תפקיד הביקורת הוא לא לתפוס אנשים, לתפוס גנבים שם, אלא תפקיד הביקורת הוא לגרום לאנשים לעשות החלטות נכונות כי הם חשופים לביקורת ציבורית. כל זמן שהם יודעים שזה חסוי באיזשהו מדף, זה לא עושה להם כלום. ברגע שהם ידעו שזה כתוב באתר של הרשות, שזאת רשות ממומנת מכספי הציבור וזה לא משרד התחבורה וזה לא איך ניתנו רישיונות למשאיות או למוסכים, אולי זה יעשה משהו. כאן מדובר בגוף שלטוני. אנשים עוד לא קולטים שרשות השידור היא גוף שלטוני. אדון נחמן שי שלט בעם ישראל ב-1991 במשך לילות שלמים והוא אפילו לא ידע על כך. הוא אמר לנו לשתות מים ושתינו.

מה זה קשור למבקר הפנים של רשות השידור?

אתה יודע מה ביקשתי? שהדוחות של המבקר יופיעו באתר כדי להרתיע ולהתריע.

אני חושב שזה בסדר גמור. כמו שזה מופיע בדוח מבקר המדינה.

זה מה שביקשתי שיהיה כתוב בחוק.

יש הבדל בין ביקורת פנים לביקורת של מבקר המדינה.

יכול להיות שצריך לעבור כאן איזושהי אינסטנציה. רשות השידור היא גוף שקוף, אמורה להיות, ובטח היא שקופה בגובה האגרה שלה. אם אתה גובה ממני כסף עבור אגרת הרדיו ואגרת הטלוויזיה, אז תואיל לספק לי גם את השירות, לדעת מה קורה ומה עושים בכסף שלי. יכול להיות שיהיו דברים רגישים לפעמים, אז אפשר לצנזר מתוכם שמות או נושאים ספציפיים, אבל באופן כללי השירות הוא שירות ציבורי. אתה התכוונת שזה גוף ציבורי ולא גוף שלטוני.

נכון.

שלטוני, זה מפחיד אותי, אבל ציבורי, כן.

אני מקבל את ההערה של נחמן ושל היועצת המשפטית. אולי כדאי לתת ליושב ראש הרשות סמכות לצנזר שמות ופרטים.

המבקר כפוף ליושב ראש?

כן.

בעיקרון צריך להיות ברור שלמבקר יש כוח להרתיע ולהתריע בפני העובדים שידעו שצריך לתת שירות.

בעניין הפרסום. מבקר פנימי מלכתחילה הוא פנימי בתוך הארגון. כפי שאמר חבר הכנסת איכלר, הוא לא שוטר ולא מחפש גנבים. המטרה היא לתקן ליקויים. מערכת הפעולה של מבקר פנימי בתוך הארגון היא שהוא יקבל את שיתוף הפעולה עם המבוקרים שלו כי הוא חלק מהארגון. אם התהליך יהיה באופן אחר, כל מבוקר יבקש לפני הביקורת לבוא מצויד עם עורך דין שמא הוא יהיה חשוד בפלילים. לכן למשל יש מצד אחד סעיף שאומר שכל אחד חייב לתת כל מידע וכל מסמך וכל דבר, ומהצד השני כתבו שדוח ביקורת לא יכול לשמש ראיה בהליך משפטי, למרות כל מה שכתוב. זה לצורך האיזון ולכן גם הנושא של הפרסום הוא ברגישות הזאת מבחינת יכולת הפעולה של הביקורת הפנימית.


לכן הגישה הכללית היא לא לתת לפרסם. אנשים יכולים על סמך חוק חופש המידע לבקש דוחות ביקורת. קבע בית המשפט על ידי כבוד השופט ריבלין שצריך להיות איזון בין התועלת לביקורת הפנימית והנחיצות בפרסום.

אני רוצה לומר משהו אחד כללי. לא הייתי כאן בחלק מהזמן. לדעתי מבקר הפנים הוא תפקיד חשוב ממדרגה ראשונה.

תגיד בתמצית.

בתמצית. לגמרי. אני רוצה קודם כל לוודא שהוא כפוף ליושב ראש. קיבלתי על זה חיזוקים. זה כלי גם בידי היושב ראש. דבר שני, להבטיח את מעמדו באופן הכי יציב ולבדוק למה הוחלט להגביל את כהונתו לשש שנים.

יש רביזיה שלי בעניין.

אני מצטרף אליה.

רוב חברי הוועדה לפני שהגעת החליטו להשאיר את הנוסח הקיים. אני ביקשתי רביזיה.

אני מצטרף לרביזיה שלך, אם זה אפשרי.

תודה. אני שמח שאני מתחזק.

רק שלא תתקעו עם מבקר ותבכו על זה.

היו לי גם דברים כאלה.

עד גיל 75 או גיל 65.

זה לא קורה.

ואם הוא טוב, אז מה קרה?

חברים, הפסטיבל הזה נגמר.


אנחנו בסעיף 23י(ו). יש הצעות לשינוי?

הצעתי. כמו שכתוב כאן. יגיש דין וחשבון על ממצאיו למועצה ולוועדת הביקורת ובכלל זה דין וחשבון שנתי, ולפרסם את ממצאיו באתר הרשות.

ממצאיו העיקריים במגבלות כך וכך.

אפשר לא להצביע על הסעיף הזה? אני רוצה לבדוק את העניין הזה.

בסדר. תבדקי את זה. אנחנו לא נצביע על הסעיף הזה. משרד המשפטים מבקש לברר משהו בעניין הזה.


סעיף 14, נא להקריא.

14.
תיקון סעיף 24


בסעיף 24 –
(א)
בסעיף קטן (א), במקום "שייקבעו בתקנות על פי סעיף 52" יבוא "שקבעה המועצה בכללים על פי סעיף 33".

(ב)
בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה, החל במלים "לפי הצעת הוועד המנהל" יבוא "על ידי המועצה, באישור שר האוצר".


(ג)
במקום סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג)
הרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות , עם אדם שהוא משורר, סופר, מוזיקאי, אמן, במאי, עיתונאי, עורך, מפיק, מגיש, תסריטאי או משתתף אחר בתכנית, אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, בנסיבות העניין, ובשים לב לכישוריו המיוחדים".

(ד)
אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות הרשות להתקשר בחוזים מיוחדים, במקרים ולפי תנאים שבהם ניתן להעסיק עובדים בשירות המדינה בחוזה מיוחד, וכן עם סוגי עובדים שקבעה המועצה.

(ה)
על אף האמור בסעיף קטן (א), עובדי רשות השידור אשר ערב תחילתו של חוק זה חל לגביהם חוק הגמלאות מכוח סעיף 24, והם מועסקים בדירוג עיתונאים ועיתונות הפקה, לא יחול לגביהם פרק ב' לחוק הגמלאות.

ככלל, יש כאן את השינויים הטכניים של קבעה המועצה במקום הוועד המנהל שזה פחות משמעותי. הדבר הזה הוא ככלל מעבר להסכמות שיש עם האיגודים המקצועיים לגבי איך העובדים מועסקים וכולי, הוא מסדיר את עצם האפשרות העקרונית של הרשות להתקשר עם כל מי שהיא רוצה בגלל שבאמת יחסי העבודה ברשות הם מאוד מורכבים כי זה הגוף היחידי אולי שיש לו בדרנים וטאלנטים וכולי. הדבר הזה צריך להיות מוסדר כאן, במיוחד שככלל התנאים של רשות השידור אמורים להיות דומים לתנאים של עובדי מדינה וזה אמור לתת לרשות את האפשרות הזאת.


פסקה (ה) נעשתה כמובן בהסכמה עם אגודת העיתונאים. ככלל, התנאים של עובדי רשות השידור אמורים להיות כמו התנאים של עובדי המדינה ומה שקורה בהסכם הרפורמה זה שבעצם השכר הקובע שלהם, מבנה השכר שלהם משתנה ולכן אנחנו רוצים להחריג אותם מהתחולה של חוק שירות המדינה (גמלאות).

הערות לסעיף.

אחד הדברים שמטרידים אותי הוא האם יש איזשהו גג עד כמה מותר לרשות להוציא על סעיף מסוים. אנחנו יודעים שבעבר הרשות הייתה במצב כספי קשה ונתנה חוזים מאוד מאוד כבדים לכל מיני כוכבים למיניהם. נדמה לי שהאינטרס הציבורי אמור למנוע מתן תגמולים יותר מדיי גבוהים.

הדבר הזה מוסדר וגם כתוב כאן באישור שר האוצר. בסעיף קטן (ב), לפי הצעת המנהל, יבוא על ידי המועצה באישור שר האוצר.

למה שר האוצר קשור כאן?

כי הממונה על השכר קשור לתנאי השכר של העובדים במגזר הציבורי.

נדמה לי שכשאתה מגיע אל שר האוצר ואתה מבקש ממנו לאשר משכורת לטאלנט, הטאלנט יודע שהמשכורת הזאת באה מידי הפוליטיקאים.

צריך לנתק את זה.

הניתוק בין פוליטיקה לבין תקשורת, זאת בעיה קשה מאוד. אני חושב שהדבר הנכון הוא בחוק לבוא ולקבוע מגבלות. יש תקרות. אני לא מכיר את כל טבלאות השכר למיניהן.

אם הממונה על השכר יכול לפקח על בערך 700 גופים, כולל כל החברות הממשלתיות וכולל כל הגופים, אז אני חושב שהוא יכול לפקח גם על שכר עובדי רשות השידור. צריך להחריג את האישור של שר האוצר. זה עוד פעם להכפיף את רשות השידור.

ראשית, לעניין ההתקשרות לתקופה או למשימה עם אנשים שהם מאוד מיוחדים. זה מקובל אבל השאלה היא איך נעשית ההתקשרות, לפי איזה כללים, מה שיטת ההתקשרות. קראתי את דוח מבקר המדינה האחרון וראיתי כל מיני התקשרויות שצריך לבדוק אותן. השאלה היא איך נעשית ההתקשרות. אני לא פוסל אותה, אני מקבל אותה, אבל השאלה איך היא נעשית.

יש נייר מפורט שבעצם גם הרשות מכירה אותו והוא מפרט בדיוק את התנאים ואת הקטגוריות, את רמות השכר, והוא מפרט הכול, מ-א' ועד ת'. הוא מגדיר בדיוק כמה טאלנטים אפשר להעסיק ובאיזה רמות שכר. הוא מגדיר את כל סוגי החוזים. אחת הבעיות ברשות השידור הייתה מה שנקרא תופעת ה-ש"ת, שבעצם אנשים שהם כביכול היו עובדים ולא עובדים.

לא על זה מדובר בסעיף הזה.

לא, זה לא קשור.

אז תענה לי לסעיף הזה. בחרו במוזיקאי, מישהו החליט שמוזיקאי מסוים צריך לבוא ולנגן בתוכנית מסוימת.

יש תעריפון שמגדיר לרשות.

זה תעריפון, אבל מי מחליט על ההתקשרות?

הרשות יכולה להחליט עם מי היא מתקשרת. אם הוא מחליטה שהיא צריכה מוזיקאי לתכנית מסוימת, זה דבר אחד. לגבי ההצעה להחריג את הפיקוח של עובדי שכר רשות שידור ממשרד האוצר, אחד הדברים שהביאו את רשות השידור למצב שלה היום זה שמשרד האוצר לא מספיק השגיח על שכר העובדים.

לממונה על השכר באוצר, מתוקף חוק, יש לו יכולת לפקח על הנעשה ברשות השידור. לא צריך לאשר כל חוזה של כל עובד אישור של שר אוצר. זה נראה לי מופרך ששר האוצר יבוא ויקבע מי השכר של איזה טאלנט כפי שאמר מר פולק.

הוא לא קובע לאף טאלנט. הוא קובע לרשות לצורך העניין שיש לה עשרה טאלנטים.

זה מוגדר בהסכם ולא צריך שוב את אישור השר. הרצון שלכם לשלוט בנעשה ברשות השידור הוא מובהק אבל הוא לא צריך להיות ברמת השכר לעובד.

רשות השידור יכולה להחליט.

הם ילדים קטנים? אתה לא סומך עליהם? יש כאן יושב ראש נהדר, יש מנכ"ל, יש מבקר פנים.

בכל החברות הממשלתיות, בכל הגופים הנתמכים המתוקצבים, הממונה על השכר שם.

זה לא גוף נתמך. זה לא גוף מתוקצב.

לפי ההגדרות של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

אנחנו משלמים מהאגרה.

זה לא משנה. גם חברת חשמל לא מתוקצבת מתקציב המדינה.

לא ענית לי. אמרת שיש תקנון של התקשרויות אבל השאלה איך ההתקשרות נעשית. אני מוכן שידברו נציגי רשות השידור. אני רוצה שזה יהיה מסודר באיזשהו אופן.

אדוני רוצה שבחוק יהיה כתוב איך נעשה החוזה?

אתה לא רוצה את זה בחוק.

אני לא רוצה את זה בחוק אבל אני רוצה שזה יהיה מוסדר כי אנחנו יוצרים כאן עכשיו חוק להרבה שנים קדימה. כנ"ל גם הנושאים של חוזים מיוחדים

חבר הכנסת שי, סיימת את דבריך בעניין?

לא. אני שואל שאלות.

דבר לפרוטוקול.

אני מדבר לפרוטוקול ואני אומר שאני רוצה הבהרות איך זה נעשה. אם הרשות תסביר לי הסברים מניחים את דעתי, אני מוכן, אבל אם לא, אני קראתי את דוח מבקר המדינה עכשיו. אתה לא היית בארץ כשהוא פורסם? דובר על העסקת עובדים, טאלנטים במקרה הזה, לתקופות ארוכות ללא אישור. אני רוצה לדעת איך זה יימנע.

יש נוהל.

אנחנו רוצים להסביר. ברשות השידור יש נוהל שאושר לא מזמן על ידי הממונה על השכר באוצר והוא יהיה חלק מההסכם, במימון הרפורמה בין רשות השידור לבין משרד האוצר. הנוהל קובע קריטריונים ואת הדרך ואת כל המגבלות להעסקת משתתפים חופשיים. זה הסעיף הרלוונטי הזה.

איפה הוא אושר? ברשות?

ברשות.

ושר האוצר אישר אותו? הממונה על השכר אישר אותו?

הממונה על השכר אישר אותו.

הוא היה שותף בגיבוש שלו.

זה לגבי הקטגוריה הראשונה. והשנייה? חוזים מיוחדים?

יש הסכם מימון שנחתם בין משרד האוצר לבין רשות השידור ובהסכם המימון הזה יש כל מיני קריטריונים של מה מותר לרשות השידור לשלם ומה לא מותר לה לשלם לעובדים שלה ובאיזה אופנים.

זה לשדר. נכון שחתמנו על הסכם הרפורמה וחלק מן הדברים שמוסדרים בהסכם הרפורמה הם איך מועסקים אנשים מבחוץ, אך יש לומר בבית הזה שהזרוע המבצעת – שזה משרד האוצר בעניין הזה – היה לה הרבה מאוד כוח עלינו. אני חושב שהמחוקק צריך לדעת מה כתוב כאן בין השורות. אם כל כך הרבה מקצועות שבסופו של דבר הם עיתונאים, לא טכנאים ולא עובדים במשולב, הכוח האדמיניסטרטיבי, יכולים להתקבל איך שההנהלה רוצה בתנאי שהאוצר מסכים, כל אחד יבין מי ישדר שם. זה מצומצם מאוד, תפקיד האיגוד המקצועי העיתונאי, לגבי מי שמתקבל. זה ממש יוצא מן הכלל. אחוז מסך כל המועסקים כעיתונאים ברשות השידור על פי ההסכם שחתמנו, אבל לא על פי החוק – ואתם כמחוקקים צריכים לדעת – הוא די גדול. אז תשאלו כמה כאלה כתוב בהסכם ותנו את הדעת על כך. מי שבוחר אותם, כפי שאתם רואים, זאת ההנהלה שטוב אתם קובעים עד כמה היא עצמאית או לא, והאוצר שאני לא יודע עד כמה הוא עצמאי מהכנסת.

אני רוצה להוסיף שאלה בעניין הזה, שאלה ששאלתי גם את דנה והיא לא ידעה לתת לי תשובה מדויקת. דרך הסעיף הזה, האם קיימת אפשרות למנות גם מנהלי מחלקות מקצועיים? האם דרך הסעיף הזה יכולים למשל למנות מנהל מחלקת תעודה או מנהל מחלקת דרמה? איפה כתוב שלא?

הממונה על השכר במשרד האוצר, הוא לא מתערב בכלל. הוא מדבר על השכר.

אני רוצה להבהיר. יש לנו כאן סוגיה של עובדים ארעיים בתקופות או במשימות ברשות שידור שזקוקה לפעמים לאומנים להופיע בתוכניות מסוימות, לתסריטאים למשימות מיוחדות, למשתתפים בתוכניות, לעיתונאים. לזה מיועד הסעיף הזה.

יש כאן גם עיתונאי, עורך וכולי.

זה לא מוגדר.

אבל לתקופות או למשימות מיוחדות.

זה סעיף מיותר בחוק הזה. אתם מפרטים כאן את מה שרשות השידור אמורה לעשות. זה חלק מהחוק, זה חלק ממה שהיא צריכה לעשות, להביא עורכים, תסריטאים וכולי. לשם כך אתה קיים ואתה מחליט מה התקופות, כמה זמן, יש לך תקציב וכולי. מה זה קשור לשר האוצר? מאיפה הבאתם אותו? אין לו מה לעשות? לכן יש בעיות חברתיות כי הוא מתעסק בדברים שהוא לא צריך לעסוק בהם.

על פי סעיף 24 אנחנו כפופים למה שקורה בשירות המדינה לגבי עובדים. לגבי העובדים בשירות המדינה אין דבר כזה של עובדים ארעיים. מצד אחד אנחנו רוצים להביא אותם למשימות ולתקופות כדי אפשר יהיה לעשות את תוכנית העבודה, ולא מדובר בעובדים קבועים או במנהלים. מצד שני אנחנו רוצים שיהיה פיקוח על הדברים האלה ושזה באמת יהיה לתקופות ולמשימות כדי שלא יחזור הסיפור של עובדי ה-ש"ת שלקחו אותם לתקופות או למשימות אבל הפכו לאט לאט להיות עובדים קבועים מעל התקן.

תסבירי את ההליך. אני רוצה להבין. הגיע עכשיו עורך, מה הפרוצדורה? אדוני שר האוצר, שלום, אני רוצה לקבל אותו.

אני רוצה לסיים את דבריי. כדי להימנע מהדברים האלה, אנחנו ישבנו והגענו לאיזה שהן החלטות ביחד עם משרד האוצר וקיבלנו נוהל כדי שהעובדים האלה באמת לא יהפכו לעובדים קבועים ולא יעמיסו על התקן ובסופו של דבר כל הליך הפיטורים שמתרחש היום, לא יישא פרי כי תקן כוח האדם יגדל. לכן הגענו לנוהל מסודר איך מתקבלים העובדים האלה, מה הקריטריונים, משרד האוצר לא מתערב בקבלת העובדים, לא מתערב בשמות של העובדים, אין לו שום יד בעניין של העובדים הספציפיים, אלא העניין שיש למשרד האוצר זה לקבוע קריטריונים של סדר שיהיה בקבלת העובדים שבאמת לא ייכנסו לתקן, שיהיו באמת עובדים כפי שקבוע כאן בחוק.

שזה יהיה משהו חד פעמי?

לא חד פעמי. לתקופה או לעונה מסוימת או למשימה מסוימת. כתוב כאן לתקופות או למשימות. זה יכול להיות לתוכנית או זה יכול להיות לחודש או זה יכול להיות לכמה חודשים. הוא קובע את הקריטריונים לגבי השכר. אין כאן שום התערבות פרטנית.

אני דווקא מדבר על התוכן של האנשים ואני חושב שבמשך שנים רשות השידור לא נותנת מענה הולם לאוכלוסיות רבות כאן במדינות ישראל שכן משלמות כסף ובדרך כלל אותם אנשים שנבחרים הם מייצגים את אותו חלק תרבותי או את אותו שיח פוליטי של העניין.

זה לא נוגע לסעיף הזה.

אני הייתי רוצה להוסיף כאן שיהיה כאן איזשהו תת סעיף או סעיף מסוים כך שאותם אנשים, מישהו יבקר וידאג לכך שהם ייצגו את כל הקשת החברתית של מדינת ישראל.

מדובר כאן על מקרים פרטניים. מקרה פרטני לא יכול לייצג את כל הקשת.

אבל מקרה פרטני, אם אתה מחבר אותו במשך שנה, אתה רואה מי הם אותם אנשים.

כל התקשרות כאן היא פרטנית.

בסדר, אבל שיהיה גיוון תרבותי. זה מה שחשוב לי.

אני מקול ישראל, רשת מורשת, הרשת של המקופחים ברשות השידור.

תתייחס לסעיף הזה.

כן, בהחלט. עד לפני שלוש שנים כולנו הועסקנו כקולקטיב אחד של ש"ת. כולם בלי יוצא מן הכלל – עורכים, מגישים – היו ש"ת ואף אחד בלי חוזה, בצורה ארעית, משכורת רעב הייתה וכך היא גם היום. הולכים לקבע את זה בחוק ומי שהיה מקופח עד עכשיו, ימשיך להיות מקופח. מי שהכניסו אותו אחר כך בחוזה, נתנו לו חוזה מיוחד לעובדי רשת מורשת שזה שונה מכל העובדים של רשות השידור וזה מה שאנחנו הולכים לקבל בחוק הזה. איך הולכים להשוות את התנאים שלי כעובד מול כל העובדים של רשות השידור, עם כל הכבוד לכולם?

אני רוצה לתת דוגמה מאוד ספציפית להבהיר למה אישור שר האוצר הוא בעצם הכפפה של עבודה עיתונאית לשליטה של דרג פוליטי. אם מחר המועצה לצורך העניין מחליטה לשכור את שירותיו של עיתונאי כזה או אחר, לצורך העניין תחקירן, שיעשה תחקיר על עבודת משרד האוצר, על אחת כמה וכמה, בכוחו של שר האוצר למנוע את ההתקשרות הזאת על ידי קביעת גובה השכר.

זה לא נכון.

זה נכון חד משמעית. אפי, יש לכם היום יכולת.

שמענו את הטענה. הוא יענה.

אני אענה בקצרה. אני רוצה להסביר. ככלל, החוק הזה נועד לעזור לרשות השידור. למה הוא נועד לעזור לה? כי בעיקרון רשות השידור אמורה להעסיק עובדים כמו שהם מועסקים במדינה, אבל זה לא מתאים לשוק התקשורת ולצורכי התקשורת ולכל הדברים שרשות שידור אמורה להתנהל. לכן החוק הזה בא להגדיר שיש את האפשרות להתקשר בצורה שונה.


לגבי כל הטענות שאני לא מצליח להבין אותן. הממונה על השכר, לא מעניין אותו אם בעשרה עיתונאים שמועסקים לצורך העניין בשכר כוכבים או במאה העיתונאים האלה שמרוויחים שכר שהוא לא מקובל במגזר הציבורי, שאין כלים כאלה, שבמיוחד הם נתפרו עבור רשות השידור כי ככל במגזר הציבורי אנחנו לא רואים כאלה, ולא מעניין אותי אם זה עיתונאי א', ב', ג' או ד'. הסעיף הזה לא מדבר על קבלת עובדים ולא מדבר על מכרז.

בהסכם בינינו האוצר התנגד למכרז.

אתה רוצה לדבר על ההסכם?

זה משהו אחר. תפסיקו להביא כל מיני דברים מהצד.

את האוצר לא מעניין אם יש עשרה עיתונאים שקוראים להם שלמה או כל דבר אחר. הוא קובע מבחינתי שיש כך וכך אנשים, אלה התפקידים שלהם, אלה רמות השכר שלהם. את מי הרשות רוצה להעסיק בתפקידים הבכירים האלה, יש לה את הנוהל.

אתם רק בודקים שהם לא חרגו מהכללים.

אנחנו רוצים לראות שאין להם השתוללות של עובדים מבחינת התקן.

זה קיים בחוק.

ושרמות השכר שם הן מקובלות. הן חורגות ממה שמקובל בשירות הציבורי בגלל הצורך להביא טאלנטים, אבל הם עדיין מוסדרות. זאת כל מטרת החוק. אין קשר בין קבלת עובדים לבין עיתונאי כזה ואחר.

אלה עובדים שעובדים על פי תקן?

כן. הם עובדים על פי תקן אבל יש צורות העסקה שהן לא מקובלות במגזר הציבורי, שהן ייעודיות אך ורק לרשות השידור.

ויש להם תקנים, לעובדים האלה.

בוודאי. מגישי מבט, הם מועסקים בחוזה מיוחד שהוא לא נהוג במגזר הציבורי והם חלק מעובדי הרשות.

שר האוצר יאשר כמה כאלה?

לצורך העניין הוא מאשר ארבעים אנשים שיכולים להרוויח ארבעים אלף שקלים ובזה נגמרת ההתערבות שלו.

זה מצוי בהסכם השכר. לא צריך את אישור שר האוצר. זה מצוי בהסכמי השכר כמו שהם מנוסחים היום וחתומים.

לא. אני אומר שזה לא קשור.

ברגע שעולים לרגל למשרד האוצר, אז עולים לרגל למשרד האוצר וזה כבר לא חשוב לאיזה צורך. ברגע שרשות מהסוג הזה, שהיא רשות ציבורית, עדינה ועצמאית, זקוקה לאישור שר האוצר, אז יש טרייד אין. יש טרייד אוף ויש טרייד אין. נותנים, מוכרים. מוכרים, נותנים. מה אתה חושב, זה עולם שכולו נקי? אני הייתי שם. זה כל ההבדל בין כל הנוכחים כאן. אני יודע מה זה ללכת לשר האוצר, לשבת ולבקש ממנו כסף.

אני רוצה לחדד ולומר שבהסכמי השכר שנחתמו, כל הקריטריונים כבר מצויים. לא צריך שוב את אישור שר האוצר. הקריטריונים מצויים בהסכם השכר.

זאת דילמה מאוד גדולה וזה לא יהיה פשוט. כל פעם כאשר אנחנו מזכירים כאן את המעורבות של השרים והממשלה, הנושא הזה מתעורר מחדש. יחד עם זאת, צריך לזכור שוב ושוב – אנחנו כל פעם חוזרים לאותה נקודה שהיא הנקודה של האם זה ראוי לאפשר ביקורת חיצונית על מה שקורה בתוך הרשות בכל מיני נקודות בהן אנחנו יודעים – ותסלחו לי, אני ממש מתנצלת – לפי ניסיון העבר שאלה נקודות שיכולות ועשויות להיות מאוד בעייתיות.

מה זה יכולות? אלה הביאו את רשות השידור למצב בו היא נמצאת היום.

ניסיתי להגיד את זה יותר בעדינות. הם הביאו את רשות השידור למקום בו היא נמצאת היום. אני לא מצליחה להבין. בסך הכול אנחנו מתווכחים כאן אבל כולנו רוצים את אותו הדבר, שהרשות תוכל לתפקד יותר טוב ממה שהיא תפקדה עד היום. זאת הרי המטרה המשותפת של כולם כאן. כדי שלא נרגיש שאנחנו נמצאים משני צדדים של המתרס, אנחנו לא. השאלה היא איך בכל זאת באותן נקודות בעייתיות אנחנו באים ושמים פרוז'קטור לבדוק שהכל מתנהל בתקינות.


אני מניחה ויודעת שזה ברור שכל אחד רוצה להתנהל בלי שיש עליו דין וחשבון. זה ברור. מן העבר השני, אנחנו רואים לאן הדבר הזה הוביל וזה לא אתם אלא אנחנו מדברים כבר על שנים. זה כמובן לא מי שיושב כאן בחדר. בסך הכול יש עול ויש זכות להיות חלק מהשירות הציבורי ולהיות כרשות ציבורית. הכללים שחלים עליכם לא חלים כאשר מדובר בידידיכם מקשת או מרשת שיושבים כאן – ואם אתם כבר כאן, נשתמש בכם בתור דוגמה – ויש לכם מעמד עדיף עם זכויות עובדים שאין אצל העובדים שלהם. יש לכם תנאים מיוחדים שאין לעובדים שלהם. יש לכם מעמד מיוחד שאין לעובדים שלהם. כל מה שמתבקש כאן זה שיהיה כאן מצב שבו כאשר אתם חלק מהמגזר הציבורי, יתייחסו אליכם כמכלול, כחלק מהמגזר הציבורי.

ברשותך, אני חייב לענות לך כי זה רלוונטי גם לנושאים קודמים. יש מצב שהוא ידוע ברשות השידור, ובשביל זה אנחנו נמצאים במשבר שבו אנחנו נמצאים, שרשות השידור – וזה לא קשור להתנהלות שלה אלא להרבה גורמים נוספים – התנהלה ללא מוסדות וכולי והגיעה למצב בו היא נמצאת היום.

זה קשור בעיקר להתנהלות שלה.

לקחנו מקרה גרוע ומנסים עכשיו לתקן אותו על ידי חוק גרוע. זאת אומרת, לקחת את רשות השידור, לבקר אותה ולתת עליה בקרות מכל עבר, להחיל עליה את חוק החברות, את אישור שר האוצר, כל מיני הגבלות כאלה ואחרות, להפוך אותה לגוף בירוקרטי שכל היום מבוקר. שוב מחזירים את הידיים החיצוניות שישלטו ברשות השידור וימנעו ממנה לעבוד באופן עצמאי כשאני שם בקונטקסט את הרפורמה ברשות השידור כיום, כפי שנוסחה, שאמורה לפתור את מרבית הבעיות. כל היום לשים שוב ידיים של שר האוצר כאן, חוק החברות בנוגע למועצה, שוב פעם להכפיף את מבקר הרשות לכל מיני גופים חיצוניים, זה אומר שלוקחים את הגוף הזה שנקרא רשות השידור ומונעים ממנו לתפקד. זה מה שאתם עושים.

אבל ההנהלה תומכת בזה. אני לא מבין, אתה בתור נציג העובדים.

על אחת כמה וכמה כנציג עובדים.

אתה מייצג את ההנהלה?

אני רוצה שהגוף הזה יתפקד.

אתה לא מבין מה קורה כאן? ההנהלה מוכנה הכול כדי לרוץ קדימה. אני אספר לך סוד והוא שהעובדים יישארו שם אחרי ההנהלה.

והם דואגים שלהנהלה יהיה עודף רגולציה.

הם דואגים לרשות שלהם, שזה הבית המקצועי שלהם.

חברים, הדיון כאן הופך להיות חסר טעם.

כבוד היושב ראש, דנה הסבירה יפה מה הזכויות של עובדי רשות השידור אבל היא שכחה לומר גם מה החובות שלהם. אנחנו עובדי מדינה וככפופים לתקשי"ר,אבל העובדים שאנחנו מדברים עליהם כמו הטאלנטים על פי החוק לא יוצא שהם כפופים לתקשי"ר. שנית, מנהל מדיה – וקבענו כאן שזה מנהל שידור או מנהל מדיה – נבחר על ידי מכרז שבו יש מה להגיד לאיגוד המקצועי כמקצוע ולא מחליט, כי יש לו משקל קטן במכרז, אבל הטאלנטים מתקבלים אך ורק על פי טעם המועצה בלי להגיד משהו על המקצועיות שלהם. זה אחד הטעמים שאנחנו באים ואומרים מה רע בעניין, וזה שהאוצר מפקח עלינו מכוח סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב – טוב שכך. ודאי שאנחנו לא רוצים דלת מסתובבת, ודאי שאנחנו לא רוצים שינפחו את שירותינו כך. השאלה היא מי בוחר את האנשים שנבחרו ואיך אנחנו בטוחים שמה שחל עלינו כחובות על המדינה, כעובדי מדינה, חל גם עליהם. הם לא סתם עובדים זוטרים. מגיש מבט הוא לא סתם עוד במאי או עוד רכז כתבים אלא זה מגיש מבט.

אולי אתה יכול להפנות את תשומת הלב, מעבר לדיבורים כלליים שהם חשובים, מה בדיוק בנוסח מפריע לך.

אישור שר האוצר.

רק בסעיף קטן (ב), באישור שר האוצר. קודם הייתה התייעצות עם שר האוצר ועכשיו זה אישור שר האוצר. זה מה שמפריע לך.

נכון.

אם כן, לא סתם קפצנו. אני אפילו לא ידעתי מה היה קודם.

אני רוצה לשאול על סעיף (ג). מה זה הפירוט הזה? מדוע לא כתוב שהרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות עם כל אדם, אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך בנסיבות העניין ובשים לב לכישוריו המיוחדים? מה זה המשורר, הסופר, המוזיקאי וכולי?

אלה בעצם התחומים של הטאלנטים .

בשביל מה?

כדי שלא יבואו וייקחו למשל לצורך העניין בן אדם שהוא לא טאלנט וסתם כי רוצים ביקרו יאמרו שהוא טאלנט ורוצים לתת לו חוזה טאלנטי.

זאת הבעיה, שיש אנשים ברשות השידור שקיבלו בשעתו חמישים אלף שקלים לחודש ועובדים רגילים קיבלו 5,000 שקלים או כפי ששמענו ברשת מורשת קיבלו 4,000 שקלים לחודש. למה אתה מפרט כאן את הכול? הוא משורר, הוא סופר, הוא מוזיקאי וכולי. כל אדם יכול להיות ראוי להיות אותו טאלנט.

ברשת מורשת כולם טאלנטים.

לכן הם מקבלים 4,000 שקלים בחודש. במקומות אחרים נותנים חמישים אלף שקלים בחודש. נראה לי שהפירוט הזה קצת מגביל את חופש העיסוק של אנשים אחרים.

האם אפשר שמינויי מנהל המדיה ברשות השידור, רדיו וטלוויזיה, ייעשו לפי הסעיף הזה?

זה מה שאנחנו שאלנו.

הם שאלו ולא ניתנה לכך תשובה.

הוא לא מדבר על מינוי בכלל אלא הוא מדבר על שכר ועל זכויות עובדים. לגבי מינוי, אין שום קשר בין הסעיף הזה.

ילכו לשר האוצר?

לא, יש סעיף בחוק שמסדיר את המינוי שלהם.

יש לנו שני סעיפים. יש לנו סעיף האומר איך מקבלים וסעיף האומר מה מקבלים אחרי שמתקבלים. המריבה כאן כרגע, למיטב הבנתי, היא על מה מקבלים ולא על איך מתקבלים. אפשר גם על זה עוד לחזור ולריב.

אני שאלתי על המינוי. אני רוצה להבהיר את זה. המינוי נעשה בהתאם לנוהלי הרשות, הוועד המנהל, המליאה, אני כבר לא זוכר איך אבל לא משנה.

זה לא כתוב.

אני מרשה לעצמי עם כל הכבוד לחלוק על הפרשנות של דנה כי יתכן שזאת הייתה הכוונה, אבל כשאני קוראת את סעיף 24(ג) המוצע, לכאורה מדברים כאן על איך ולא על מה. היא רשאית להתקשר לתקופות או למשימות.

אבל זה לא קשור. אנחנו מדברים עכשיו האישור של שר האוצר. לא?

לא. עכשיו העלו נושא אחר.

תפסיקו לערבב נושאים.

זאת בדיוק הבעיה. לכן שאלתי קודם את הדובר על איזה סעיף הם מדברים. לדעתי, אם הבנתי נכון, חבר הכנסת נחמן שי דיבר כרגע על סעיף קטן (ג) והוא שואל האם מכוח סעיף קטן (ג) המוצע ניתן למנות גם מנהל מדיה.

לא. אמרנו שלא.

תסבירו לי למה. תסבירו לי מכוח הפרשנות של הסעיפים.

כי מדובר כאן לתקופות או למשימות.

יפה מאוד, אז ימנו מנהל מדיה לשלוש שנים.

יתקשרו אתו למשימות.

לא, התשובה היא לא. זה סעיף שעברנו עליו אתמול ושאלתם למה צריך את הסעיף על מנהלי המדיה. שם כתוב שהם יהיו עובדי הרשות.

נכון, וכאן הם לא יהיו עובדי הרשות?

לא.

איפה זה כתוב?

זה להתקשר לתקופות או למשימות.

ואז הם לא יהיו עובדי רשות? איפה זה כתוב?

אני אסביר. חלק יהיו וחלק לא יהיו. יהיה מבחן משפטי שיקבע האם הבן אדם הזה שלצורך העניין הוא נותן לי תוכנית בשבוע, האם מתקיימים בינו לביני יחסי עובד-מעביד.

אני שואלת אותך עכשיו. אני רוצה להציג תזה. רוצים מנהל מדיה מסוים שהוא עיתונאי בכיר.

במינוי מיוחד.

במינוי מיוחד לתקופה של שלוש שנים. האם יש איזושהי הוראה שלא מאשרת את זה?

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות הרשות להתקשר בחוזים מיוחדים וכולי.

אני לא מביעה עמדה ערכית כרגע, אם זה ראוי או לא ראוי, אבל על כל פנים נראה לי שהתשובה הנחרצת שלא ניתן לעשות כך מכוח החוק איננה מדויקת.

אבל החוק הזה לא אמור לבוא ולהגביל, שאי אפשר למנות.

אמרתי לך, אני לא באה להתווכח אתך ואינני מביעה עמדה אם ראוי או לא ראוי שכך יהיה אבל כאשר השאלה הזאת נשאלה, האם ניתן לעשות כן, ניתנה כאן תשובה נחרצת על ידי נציגי הממשלה שאמרו שלא ניתן לעשות כן, אבל אני כופרת בכך.

אני יכול לחזק את העמדה הזאת? לא ממנים לשלוש שנים אלא ממנים לשנה ועוד שנה ועוד שנה. זאת השיטה. שידע כל פעם המנהל הממונה מאיפה הוא קיבל את הכוח שלו.

אפשר גם לתקופות של שלוש שנים בכל פעם.

אני לא מצליח להבין. סעיף (ג) להבנתנו אמור להגביר את הגמישות שיש לרשות. ככלל, התנאים של עובדי רשות שידור אמורים להיות כמו התנאים של עובדי המדינה. מה לעשות, בשוק התקשורת זה לא מתאים ולכן הסעיף הזה בא ואומר שלמרות שבעיקרון התנאים אמורים להיות כמו של עובדי המדינה, אנחנו מבינים שרשות שידור יש לה דרישות שונות וצרכים שונים, ולכן הסעיף הזה מגביר את החופש ומגדיל את האופציות של איך היא יכולה להתקשר עם עובדים, איזה חוזים היא מסוגלת לספק להם ואיזה רמות שכר.

אבל לא זה מה ששאלנו וחיזקה את דברינו היועצת המשפטית של הוועדה שאומרת שניתן דרך התקנה הזאת למנות גם מנהל מחלקת תעודה, מנהל מחלקת דרמה או כל דבר מקצועי, ולא רק טאלנטים. כאן יש בעיה. למה שזה לא יהיה במכרז מסודר כמו שצריך?

אבל מי אמר שזה לא יהיה במכרז? זה לא קשור בכלל למכרז.

תשימו לב על איזה סוגים של תפקידים אנחנו מדברים. הסעיף הזה הוא לא סעיף כולל שחל על כל העולם. הוא אומר על מי הוא חל והוא אומר שאדם שהוא משורר, סופר, מוזיקאי, אמן, במאי, עיתונאי, עורך, מפיק, מגיש, תסריטאי או משתתף בתוכנית. זה אמור לתת גמישות יותר גדולה כדי שלא יצטרכו לעשות את אותה דרך חתחתים שצריך לעשות במדינה כדי למנות מינויים. זה נועד להקל ולא נועד להקשות.

בסעיף הזה אין לנו ויכוח.

זה לא קיים בשירות המדינה.

אפשר מנהל מדיה שהוא עיתונאי.

אבל הוא לא מועסק כעיתונאי אלא הוא מועסק כמנהל מדיה.

לכתוב בפירוש לתפקידים. לא אדם שהוא משורר וכולי אלא לתפקיד.

אין בעיה. מקובל.

אני לא יודעת מה זה משורר וסופר שהוא תפקיד, אבל אם יש דבר כזה בספרות, בסדר.

לא, כי לא כתוב למה הוא ממונה.

שיתפקד כמשורר?

כן. אם הוא בא לתוכנית רדיו, הוא ידבר על השירה.

למה אי אפשר לכתוב פרילנסר, ובזה נגמר כל העניין?

לא, לא זאת הכוונה.

זה יותר מדיי כי אז אתה יכול להביא את כל מי שאתה רוצה. אתה לא רוצה להרחיב את זה יותר מדיי.

כבר הרחבת את זה.

אני מבקש להוציא את כל הפירוט הזה. אני רוצה שתהיה אפשרות להביא כל אדם, אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך בנסיבות העניין. למה לא? אני צריך להיות משורר? כבר כתבתי פעם שיר. אני צריך להיות עיתונאי? הייתי שלושים שנים.

אלה דרישות הרשות.

אני מציע שלא תהיה כל מגבלה.

אנחנו פועלים לפי הסעיף הזה אלא שבחוק שאנחנו מתקנים היה קבוע שהתנאים להעסקת האנשים האלו יהיו לפי התנאים שייקבעו על ידי הוועד המנהל ובאישור שר האוצר.

לא. בחוק הקיים זה בהיוועצות.

השר לאחר שהתייעץ עם שר האוצר. הצעת החוק הזאת מוחקת את הסמכות של שר האוצר להתערב בזה ומאפשרת לרשות השידור להתקשר עם האנשים שהם במקצועות האלו. מאז שחוקק חוק רשות השידור ב-1965 לא הייתה פרשנות כזאת שאפשר לפי הסעיף הזה להעסיק מנהל לתקופה.

חבר הכנסת רותם הציע הצעה ואולי נאמץ אותה. ההצעה אומרת שנשאיר את הסעיף כמו שהוא ואפשר לכתוב בו למעט מנהלי שידור לפי סעיף זה וזה. מנהלים. עובדי ניהול.

הם לא עושים תפקיד קבוע לעניין הזה. זה משאיר את הגמישות רק במקרים שרוצים לעשות איזה תוכנית מסוימת או רוצים הופעות בתוכניות מסוימות.

למעט כל תפקיד קבוע.

למעט תפקידי ניהול.

אני מבין שיש כאן עשרים אנשים ועשרים דעות. אנחנו עוברים להצבעה.

אלה תפקידים ספוראדיים.

שאלת הבהרה. האם חזן נקרא גם כן פייטן?

כן. ודאי.

לא כתוב כאן חזן. כתוב מוזיקאי. אני מבין במקאמות ואני קורא בתורה, האם אני נכלל בסעיפים האלה או לא? אני מאוד רציני.

יש גם את החלופה של משתתף אחר בתוכנית.

אני מאוד רציני. האם צריך שיחולו עליו כל הסעיפים כאן? הוא צריך להיות רב כישורים?

לא, לא הכול. הוא לא יכול להיות גם משורר, סופר, מוזיקאי וכולי.

למה? הוא יכול להיות. למה מגבילים?

אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על סעיף 24(א).

מה עם ההצעה של דנה?

לא, ירדתי ממנה.

אנחנו עכשיו בהצבעה. רק חברי הכנסת מציעים להציע הצעות. לסעיף 24(א), למישהו מחברי הכנסת יש הצעה לשינוי? אין הצעות לשינוי.

ה צ ב ע ה

סעיף 24(א) – אושר

חבר הכנסת נסים זאב מצביע במקום חבר הכנסת חבר הכנסת דוד אזולאי. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ מצביעה במקום חברת הכנסת רונית תירוש.

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ב). למישהו יש הצעות לשינוי? אין הצעות לשינוי.

אני רוצה להשמיט את שר האוצר.

אנחנו מצביעים על הצעתו של חבר הכנסת נחמן שי למחוק את שר האוצר.

גם אני רוצה למחוק את שר האוצר.

ה צ ב ע ה

ההצעה לא התקבלה

תרשום לי הסתייגות.

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ב) כנוסח הממשלה.

ה צ ב ע ה

סעיף 24(ב) – אושר

אני נמנעת.

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ג). למישהו יש הצעות?

יש לי הצעה לפסקה (ג), להוציא את המלים שהוא משורר ולהשאיר כמו שכתוב: הרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות עם אדם, אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, ובנסיבות העניין, ובשים לב לכישוריו המיוחדים.


אני מוכן לקבל את הצעתה של הגברת דנה כהצעתו של דוד רותם, להוסיף: מלבד תפקידי ניהול.

לא, לא רק ניהול.

לי מפריע רק הפירוט.

אפשר להוסיף: תפקידים לאורך זמן. יש לזה היגיון. לא תפקידי ניהול. תפקידים לאורך זמן, כך שיהיה ברורה ההתקשרות הקצרה לתקופות או למשימות. שתהיה איזושהי הבהרה. תקופה יכולה להיות שש שנים.

אני מקבל את הצעתך.

להגביל את התפקידים.

לא רוצים שזה יהיה פתח לעשות את כל מה שקרה ולאן שהרשות הגיעה בקבלת עובדים.

אני רוצה שתוסיפו מילה או מלים שמסבירות שזה לתקופה קצרה.

לכן רצינו את הדברים המיוחדים האלה.

תוסיפו לתקופה קצרה או למשימות מוגבלות.

לתקופות או למשימות מוגבלות. אגב, גם כך זאת הפרשנות.

ברור.

מה זאת תקופה מוגבלת?

תקופה קצרה.

בהסכמי השכר זה מפורט לגמרי.

אני רוצה להוסיף: או כל תפקיד שהיא מעוניינת בו.

חבר הכנסת איכלר, מה אתה רוצה להציע.

אני אומר לך בדיוק על מה אני מבקש להצביע. הרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות עם כל אדם אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, בנסיבות העניין, ובשים לב לכישוריו המיוחדים ובלבד שיהיה לתקופות מוגבלות.

הכוונה היא עם כל אדם.

עם כל אדם.

מי בעד ההצעה של חבר הכנסת איכלר? שההתקשרות תהיה אפשרית עם כל אדם.

מה קורה עם סעיף (ב)?

פסקה (ב) אושרה.

אני רוצה רביזיה.

תגישי רביזיה. אנחנו עכשיו בהצבעה על (ג). את מגישה רביזיה על (ב) באמצע ההצבעה על (ג). זה הגיוני?

לא נתתם לי להתבטא. לא נותנים לי להתבטא.

נותנים לך להתבטא.

חבר הכנסת איכלר, אתה מוכן לחזור על ההצעה שלך כדי שנספיק לכתוב אותה?

הרשות רשאית להתקשר לתקופות או למשימות, עם כל אדם וכולי.

זאת אומרת, גם נהגים.

אני מבקש ממך, בפעם הבאה אתה יוצא החוצה. אנחנו באמצע הצבעה.

אני מדבר על הנוסח הקיים. אני רק מוסיף התקשרות עם כל אדם.

אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת איכלר.

תגידו מה ההצעה.

כבר פעם שלישית הוא מקריא אותה.

תימנעי. אני חושב שאת אוהבת להימנע.

אתם מבינים מה המשמעות של זה? זה סעיף כל כך רחב שינפח את רשות השידור ואת התקן שלה.

אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת איכלר.

אני קיבלתי את ההצעה של נחמן להוסיף מלבד תפקידים לאורך זמן.

חבר הכנסת איכלר, אנחנו באמצע ההצבעה. לא לנהל משא ומתן.

הוא לא הבין על מה הוא מצביע כשהוא מצביע נגד.

לא הכנסת לתקופות מוגבלות.

כן, אמרתי.

הוא נגד זה שזה יהיה כל אדם. תאמין לי שהוא הבין.

נכון. אני נגד כל אדם.

אפילו לתקופות קצרות?

כן.

אז תצביע נגד.

אנחנו לא רוצים להרחיב את זה.

אני משלם אגרה ואני רוצה להרחיב את זה. אני מייצג את העם.

אני מברך אותך על זה.

ה צ ב ע ה

בעד – 2

נגד – 2

ההצבעה הסתיימה. נחמן ואני נגד.

יעלו למליאה שתי גרסאות.

אני נמנעת.

כרגיל. זה בסדר.

נחמן שי, ההצעה שלך.

אני מבקש לחזק את העניין של תקופות או משימות שיהיו מוגבלות. אני מבקש מהצוות המשפטי כאן שיציע לי נוסח שיהיה ברור שזה כך.

תכתוב תקופות מוגבלות.

מוגבלות. זה נראה מספיק טוב.

זאת טלוויזיה. למה לא לכתוב את נושא היצירה?

ההצעה שלך היא כזאת: אחרי המלים "לתקופות או למשימות" תוסף המילה "מוגבלות".

כן.

אני אנסח את זה באופן שיהיה ברור שהמילה מוגבלות מתייחסת הן לתקופות והן למשימות.

נכון.

אחרי "אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך" נוסיף: "בנסיבות חריגות" ולא "בנסיבות העניין". במקום העניין יבוא בנסיבות חריגות.

בסדר.

אני יכולה להציע גם את הגרסה שלי?

אחרי שנסיים את ההצעה הזאת.

זאת ההצעה שלי.

הנסיבות צריכות להיות חריגות לצורך התקופה הזאת.

אנחנו מצביעים על הצעתו של חבר הכנסת נחמן שי.

ה צ ב ע ה

ההצעה לא התקבלה. אין רוב להצעה של חבר הכנסת נחמן שי.

שוב, אותו דבר כמו בהצבעה הקודמת. תהיה עוד גרסה.

אמרתי רק שאין רוב ולא אמרתי יותר מזה.

שני קולות מול שני קולות.

אתה הצבעת נגד?

הצבעתי אתך.

חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ אמרה שיש לה הצעה משלה.

אני רוצה להצביע על הצעת הממשלה.

אתה לא יכול ביחד.

אבל אם יהיה לה רוב?

מה עם הגרסה שלי? גם לי יש גרסה בנושא הזה.

מה הגרסה שלך?

מה הגרסה של נחמן שי?

הרשות רשאית להתקשר לתקופות קצובות או למשימות מוגבלות – או שתיהן מוגבלות, אני עוד לא יודעת איך – ואחר כך בדיוק מה שכתוב, ובסוף במקום בנסיבות העניין, יבוא בנסיבות חריגות.

אני חושבת שמאחר שאנחנו מדברים על גוף יוצר, יש לי הצעה ויש לי גם שאלה שכדאי שנחשוב עליה. אנחנו מדברים על גוף יוצר וכשאנחנו באים ואומרים לתקופה קצרה או קצובה, יכול להיות מצב שפתאום רשות השידור גילתה איזשהו יוצר יוצא מן הכלל שעושה תוכנית מסוימת והעונות שלו נמשכות יותר מ-13 שידורים ואחר כך עוד 13 שידורים ועוד 13 שידורים.

אז הוא שייכנס ויהיה עובד הרשות במשרה מלאה.

זה מותר?

בוודאי. הסעיף הזה מתייחס למי שהוא לא עובד הרשות באופן קבוע.

הרשות רשאית להתקשר עם אדם בתחום התוכן בתקופה מוגבלת ובלבד, אני חשבתי שלא תעלה על, אבל אחר כך חזרתי בי. אני חושבת שצריך לכתוב כאן עם אדם בתחום התוכן כי אנחנו מדברים על טלוויזיה שהיא טלוויזיה יוצרת. לכן לדעתי זה יכול לתת באיזשהו מקום יותר אפשרות.

מישהו שמקריא חדשות, מבחינתך הוא יוצר?

זה תוכן. אני לא מדברת על עובדים טכניים. לא על עובדי מינהל.

יוליה, מה ההצעה שלך? אנחנו באמצע ההצבעה.

הרשות רשאית להתקשר עם אדם בתחום התוכן לתקופות ומשימות מוגבלות.

תחום התוכן, זה יכול להיות גם מנהל מחלקה. מנהל מחלקת תוכן. זה בעיה. הכוונה כאן היא לטאלנטים ספציפית ולא לניהולך.

סליחה, אנחנו באמצע ההצבעה. אין יותר דיון.

זאת הצעתך?

כן.

יוליה, הקרקס נגמר. נגמר. הצבעה. אנחנו מצביעים על הצעתה של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ.

ה צ ב ע ה

אני נמנע.

שני קולות מול שני קולות.

חבר הכנסת דוד רותם מצביע במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב.

אני רוצה רביזיה. על כל הסעיפים תכתבו שאני עושה רביזיה.

מה זה כל הסעיפים?

סתם.

תחליט שבדיוק בעוד חצי שעה יש רביזיה.

נודיע על הרביזיות. שיהיה כאן הרכב אחר.

יותר קואליציוני.

אני חושב שאפשר להגיע להבנה ולהעביר את הסעיף. אנחנו סתם יורים ברגליים של עצמנו. אולי לא מיצינו את הנקודה ושווה להשקיע בזה עוד שתי דקות. אנחנו עושים כאן חוקים היסטוריים. עד שיחזרו לזה, כולנו לא נהיה בכנסת. אני יודע שזאת בשורה רעה, אבל זאת עובדה.

אם אין רוב לאף הצעה, נשאר הנוסח הממשלתי.

לא, יש לי עד עכשיו שלוש גרסאות. הנוסח הממשלתי אינו מתיישב עם הגרסה שאתה תמכת בה.

אולי נעשה הצעה משותפת.

אתה לא יכול להצביע נגד הצעת חוק ממשלתית.

אני לא מצביע נגד הצעת חוק ממשלתית. להפך.

היא אומרת שזה לא מתיישב.

לא, הנוסח של הסעיף.

אני הצבעתי קודם על איזשהו שינוי שהציע נחמן שי.

אפשר להציע לך נוסח חדש אולי נסכים עליו? יכול להיות שהשלמנו איזשהו מהלך של פשרה בינינו שמדבר על התקשרות תקופה או למשימות מוגבלות. נשמיט את רשימת הטאלנטים האלה ונכתוב: למשתתף בתוכנית, משהו בתחום התוכן.

כל אדם בתחום התוכן.

כן, ואז נסיבות חריגות. אנחנו מאחדים את כל שלושת ההסתייגויות שלנו לסעיף אחד. אתי, תוכלי לעזור לנו לנסח את זה? אני חושב שיש לנו כאן הבנה.

אפשר להגיד תוכן ויצירה?

אבל לא ניהול.

אנחנו מקבלים את התקופות של המשימות. אנחנו משמיטים את המשורר, סופר, מוזיקאי וכולי וכותבים.

אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך בנסיבות העניין, בתחום התוכן והיצירה.

ללא ניהול.

מזה זה משתמע. תוכן ויצירה זה לא ניהול.

בשים לב לכישוריו המיוחדים.

לזה אנחנו יכולים להסכים.

ניהול תוכן זה יצירה.

אם זה לתקופות קצרות, למספר בלתי מוגבל של עובדים, הגענו לקצה השני וכל יומיים מישהו אחר יתקבל וזה בסדר.

חוץ מהעובדים.

אלה לא העובדים. זה בנוסף לעובדים.

הגבלנו את זה. לא הרחבנו את זה. בסך הכול גם הגבלנו וגם מיקדנו את זה כך שלא יהיה בזה שימוש לרעה.

חבר הכנסת שי, הפסקה האומרת: אם קיימת הצדקה מיוחדת לכך בנסיבות העניין ובשים לב לכישוריו המיוחדים – נשארת.

כן, זה נשאר.

תקופות מוגבלות או משימות מוגבלות.

נמצא נוסח שלא יגידו אחר כך שזה רק משימות מוגבלות ולא תקופות מוגבלות. הנוסח צריך לכלול גם תקופות מוגבלות וגם משימות מוגבלות.

מגיש מבט לדוגמה, הוא לא לתקופה מוגבלת.

אבל הוא לא נופל כאן. הוא עובד.

נכון, סליחה.

אם זאת תוכנית קבועה, הוא מופיע באופן קבוע והוא עובד.

את תחום התוכן והיצירה אני כרגע מצליחה להכניס רק בסוף, אבל יתכן שאני אצליח לשפר את הנוסח בהמשך.


הרשות רשאית להתקשר לתקופות מוגבלות או למשימות מוגבלות עם אדם, אם קיימת בנסיבות העניין הצדקה להתקשרות בתחום התוכן והיצירה ובשים לב לכישוריו המיוחדים.


אני יודעת שהמשפט כרגע נשמע גרוע, אבל זה משקף את רוח הדברים.

תכתבי כל אדם ולא רק עם אדם.

בסדר.

את יכולה להקריא שוב?

זה כתוב נורא, אבל הנוסח ישונה. זה הרעיון.


הרשות רשאית להתקשר לתקופות מוגבלות או למשימות מוגבלות עם אדם, אם קיימת בנסיבות העניין הצדקה להתקשרות בתחום התוכן והיצירה ובשים לב לכישוריו המיוחדים של אותו אדם.

מצוין. עכשיו זה בסדר.

לא מצביעים על הרביזיה?

כן, אבל לא מיד. יש כבר בקשה לרביזיה.

של מי?

שלך ושלי.

נניח שהגרסה החדשה, כולם יצביעו עכשיו בעדה, עדיין יש לי מספר גרסאות שהקולות היו שקולים ולכן אני אצטרך להעלות אותן למליאה.

סליחה, יש תיקון בתקנון. אין יותר.

עדיין הוא לא נכנס לתוקפו. התיקון הזה עדיין לא הונח ובוודאי שהוא איננו בתוקף. אני יודעת שרוצים לבטל את זה.

כדי למנוע את זה, מה את מציעה?

כדי למנוע את זה, אני הצעתי ליושב ראש, אם הדבר ייראה בעיניו, לדלג עכשיו, לדון בבקשה לרביזיה לכשהיא תידון, בתקווה שהבקשה תתקבל, ואז להציע את הנוסח הזה בתקווה שכולם יצביעו בעדו.

אני מציע להצביע עכשיו ואני אגיד לך גם למה. אני לא יודע מי ישתתף בפעם הבאה ומתי תהיה הפעם הבאה.

ממילא יש בקשה לרביזיה.

אנחנו נוותר על זה.

אי אפשר לוותר. אתם כבר הצבעתם.

אבל אפשר לשנות.

יש החלטה של ועדה.

יש לך שתי גרסאות.

יש לי כבר ארבע גרסאות.

שני המציעים מתאחדים לנוסח אחד. חייבים להעלות את הנוסחאות הקודמות?

כן, כי הצבעתם עליהן.

כשיגיע הרגע, אנחנו נוריד את זה ונישאר מאחורי הנוסח הזה.

זאת לא הסתייגות שאתם יכולים לחזור בה. מהסתייגות אתם יכולים לחזור ולבקש לא להצביע, אבל כאן יש סעיף שהמליאה כולה תצטרך להצביע עליו.

אז נצביע נגד עצמנו ונפיל את זה. אני לא מבין.

ממילא תהיה הצבעה נוספת על הנושא הזה משום שהתבקשה בקשה לדיון מחדש. כשתהיה ההצבעה הנוספת, אתם תצביעו על הנוסח שכל חברי הכנסת הנוכחים כאן גיבשו ביחד.

איפה תהיה ההצבעה?

בוועדת הכלכלה, אחרי שאנחנו נודיע לפחות שעה מראש.

אני גרה בהרצליה. מה זה שעה מראש? איך אני אגיע אם אתם אומרים לי שעה מראש?

תכתבי מכתב ליועץ המשפטי לכנסת.

הוא כתב חצי שעה.

הוא כתב חצי שעה, שזה זמן מינימום. אני חושבת שראוי להפעיל זמן מינימום אם השעה באמת דוחקת ואין ברירה.

הוא לא כתב שהשעה דוחקת. הוא אמר מינימום לכל מקרה.

אני חושבת שזאת פרשנות מצמצמת מאוד.

אני אוהב את זה שהיועץ המשפטי לכנסת מוציא חוות דעת ואף אחד לא מעיר לו הערות, רק בדיונים. כל מי שיש לו הערה על חוות דעת של היועץ המשפטי לכנסת, שיכתוב לו מכתב. באה חברת כנסת מכובדת ומערערת על זה. אני לא מערער על מה שהוא כתב.

למה? אסור לערער על יועץ משפטי?

בבקשה, זה מה שאמרתי לה. אם חברת הכנסת חושבת שהוא לא צודק, שתכתוב לו מכתב.

אני חוזרת שוב ואומרת שהיועץ המשפטי דיבר על זמן מינימום. הוא הזכיר גם את הנסיבות החריגות מהן יופעל אותו זמן מינימום. לכן הפרשנות של חוות הדעת הזאת צריכה להיעשות בתום לב ובהתחשב בנסיבות העניין. אני חושבת שבכל מקרה לעשות רביזיה אחרי חצי שעה בהתחשב בחוות הדעת הזאת, זאת פרשנות קצת מצמצמת.

למה? זאת לא רק פרשנות. אני ראיתי אותו נכנס לדיונים בששינסקי ואומר שאפשר לעשות – בקולו, לא רק בחוות דעת, ולא היו שום נסיבות מיוחדות – ואומר שיודיעו בערב, העיקר שיהיה את פרק הזמן הזה והזה.

חצי שעה?

אני לא זוכר. או שהוא אמר חצי שעה או שהוא אמר שעה, אבל מה שהוא אמר, זה מה שצריך להיות. אם למישהו מחברי הכנסת יש טענות לגבי העניין הזה, יגיש ליועץ המשפטי. אני נצמד להוראות של היועץ המשפטי.

כך צריך להיות.

נכון.

יש לך ברירה?

לא.

אנחנו עכשיו הורגים את הזמן כדי שתעבור חצי שעה?

אנחנו נוציא עוד מעט סדר יום, לקראת סוף הדיון.

היום יום חמישי ואף אחד לא נמצא, כך שזאת בכלל בעיה.

סעיף 24(ד).

למי יש שינויים לסעיף 24(ד)? אין הצעות לשינויים. אנחנו מצביעים על סעיף 24(ג)(ד) ו-(ה).

את סעיף (ה) אני לא מבין.

על (ד) יש הסכמה? יש.

ה צ ב ע ה

סעיף 24(ג)(ד) – אושר פה אחד

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ג)(ה). יש למישהו הערות?

תיקון טעות סופר. במקום "על אף האמור בסעיף קטן (א)", צריך להיות "(ב)". בהתאם לחוק רשות השידור כיום, סעיף 24 במתכונתו הקיימת, התנאים של עובדי רשות השידור, תנאי הגמלאות שלהם הם כתנאים של עובדי המדינה. המשמעות של הדבר הזה היא שמי שיש לו כתב מינוי ברשות השידור, חלות עליו הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) ובהסכם שנעשה עם איגוד העיתונאים סוכם שמשנים את אופן חישוב המשכורת הקובעת כך שהיא תחושב לפי התקדמות רעיונית של מדד פלוס שתיים. לכן על מנת ליישם את ההסכם הזה, מה שמוצע כאן זה להחריג מתחולתו של חוק הגמלאות את פרק ב' שעניינו אופן חישוב הקצבה, כך שהאימוץ שלו מתבצע באמצעות ההסכם הקיבוצי שלמעשה הוראות חישוב הקצבה הופכות להיות ברמה ההסכמית ולא מכוח החוק.

ענייני שכר. אין לי הערות.

אנחנו מצביעים על סעיף 24(ג)(ה).

ה צ ב ע ה

סעיף 24(ג)(ה) – אושר

נא להקריא את סעיף 15.


לגבי סעיף 24, הדברים שהוכרעו בשוויון קולות, יש לנו רביזיה. זה ברור.

כן.

15.
הוספת סעיף 24א


אחרי סעיף 24 לחוק העיקרי יבוא:


"24א.
הגדלות תקופת שירות

(א)
לצורך קביעת זכויות של עובד רשות השידור שחוק הגמלאות, כולו או חלקו, חל לגביו, מכוח סעיף 24, אשר פרש בתקופה שבין יום כ"ו בטבת התשע"א (31 בינואר 2011) לבין תום תקופת סיום העבודה, כמשמעותה בסעיף 4 להסכם סיום העסקה, והתקיימו התנאים המפורטים להלן, תחושב תקופת השירות כתקופה גדולה משהייתה למעשה כך ששיעור קצבתו יוגדל בשיעור של עשר נקודות האחוז או בשיעור הקצבה שהעובד היה צובר בין מועד פרישתו מהשירות לבין החודש שבו יגיע העובד לגיל פרישת חובה כמשמעותו בחוק גיל פרישה התשס"ד-2004, אילו שירת עד שהיה מגיע לגיל האמור, לפי הנמוך מביניהם, ובלבד ששיעור הקצבה לא יעלה על שבעים אחוזים מהמשכורת הקובעת של העובד המחושבת כאילו עבד במשרה מלאה בכל תקופת שירותו:

(1)
שר האוצר קבע בצו כי נתקיימו כל התנאים לפי הסכם סיום העסקה והסכמי העבודה להגדלת תקופת שירות כאמור בסעיף קטן (א).

(2)
בחודש שבו פרש מהשירות הגיע לגיל 50 וטרם הגיע בחודש האמור לגיל 65.




(3)
העובד יצא לקצבה לפי סעיף 15(4) או 17(ד) לחוק הגמלאות.

(4)
לא מתקיימים בעובד התנאים המנויים בסעיף 5.2 להסכם סיום ההעסקה.

(5)
לגבי מי ששולם לו מענק לפי סעיף 22 לחוק הגמלאות כשהוא מחשוב לפי האמור בפסקה (א)(2) של הסעיף האמור ובמסגרת הקצבה שהוא זכאי לה בזמן פיטוריו לעניין אותה פסקה לא הובאה בחשבון הגדלת תקופת השירות לה הוא זכאי לפי סעיף זה – העובד השיב את ההפרש שבין סכום המענק ששולם לו לבין סכום המענק המגיע לו כשמובאת בחשבון הגדלת תקופת השירות כאמור.

(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), סך הגדלות תקופת השירות לפי סעיף קטן זה ולפי סעיף 100 לחוק הגמלאות לא יעלו על תקופת שירותו בפועל של העובד, וכן הן כפופות לתנאים שנקבעו לפי סעיף 100 לחוק הגמלאות.



(ג)
בסעיף זה -




"הסכם סיום העסקה" – אחד משני אלה לפי הדירוג שבו מדורג העובד:

(1)
הסכם סיום העסקה בין רשות השידור לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה מיום ד' בניסן התשס"ט (29 במרץ 2009), וכפי שעודן ביום כ"ג בטבת התשע"א (30 בדצמבר 2010).

(2)
הסכם סיום העסקה בין רשות השידור לבין האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל מיום ט"ז בניסן התשס"ט (10 באפריל 2009), וכפי שעודכן ביום י"ג באדר א' התשע"א (17 בפברואר 2011)".

הסבר.

כפי שציינתי קודם לכן, לגבי מי שחל עליו הסדר פנסיה תקציבית ברשות השידור, ההסדר הוא הסדר מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות). בחוק שירות המדינה (גמלאות) ככלל הקצבה מחושבת לפי תקופת השירות של העובד. עם זאת, סעיף 100 לחוק הגמלאות מאפשר להגדיל תקופת שירות משהייתה בפועל מטעמים שונים שמנויים בתקשי"ר. יש החלטת ממשלה משנת 2005 שאומרת שלא ניתן יותר ליתן הגדלות תקופת שירות שהיו מקובלות קודם לכן בגין עידוד פרישה. במתכונת הקיימת במשרדי הממשלה השונים היא כיום באמצעות מענקים שמשולמים לעובדים ולא באמצעות הגדלת התקופה. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של הרפורמה ברשות השידור, במסגרת ההסכמים שנחתמו עם ארגוני העובדים, מוסכם שלגבי עובדי רשות השידור, בין אם הם עובדים שמי שמייצג אותם זאת ההסתדרות ובין אם איגוד העיתונאים, תינתן הגדלת תקופת שירות למי שפורש בתקופה מסוימת שנקראת תקופת סיום העסקה לפי ההסכמים.


מה שמוצע כאן לנוכח כל האמור ומאחר שמדובר בחריג למה שיש בשירות המדינה, להוסיף את ההסדר האמור בחוק רשות השידור כך שייקבעו התנאים שהוסכמו עליהם בהסכמים ותינתן הגדלה שמסתכמת בלא יותר מעשרה אחוזים לקצבה שתשולם לעובדים שיפרשו בתקופה האמורה.

יש הערות?

מי שמבין מה שכתוב כאן, שיצביע.

יש הערות? אין הערות. אנחנו מצביעים על סעיף 24א כפי שהוצג.

ה צ ב ע ה

סעיף 24א – אושר

ממשיכים לסעיף הבא.

16.
תיקון כותרת פרק רביעי 1

בכותרת פרק רביעי 1 לחוק העיקרי, בסופה יבוא "תשדירים לשירות הציבור והודעות חסות".

יש הערות לתיקון הטכני? אין. אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

סעיף 16 – אושר

17.
תיקון סעיף 25א


בסעיף 25א לחוק העיקרי -


(1)
בסעיף קטן (ב), ברישה, במקום "הוועד המנהל יקבע" יבוא "המועצה תקבע".


(2)
בסעיף קטן (ג)(1) במקום "הוועד המנהל" יבוא "המועצה".

(3)
בסעיף קטן (ה), במקום "הוועד המנהל יודיע" יבוא" המועצה תודיע", במקום "שבדעתו" יבוא "שבדעתה" ובמקום "והוא יהיה רשאי" יבוא "והיא תהיה רשאית".

אלה תיקונים טכניים. אני מבין שאין הערות. אנחנו מצביעים על סעיף 25א.

ה צ ב ע ה

סעיף 17 – אושר

אתה הולך מאוד מהר. הכותרת "תשדירים לשירות הציבור והודעות חסות", יש לזה משמעות מאוד רצינית.

אפשר להסביר את המשמעות כשנגיע לסעיף.

אבל כבר הצבענו על זה?

לא על התוכן. התוכן תכף יבוא.

סעיף 25א זה הנושא של הפרסומות.

אבל כאן אלה רק התאמות.

כן, אבל אנחנו רוצים לברר. יש כאן הצעה לתיקון של חבר הכנסת אורי אריאל, לתיקון סעיף 25א.

לעוזרו של אורי אריאל נמסר על הישיבה היום.

מה הוא מבקש?

הוא מבקש להגביל את זמן שידור הפרסומות. השאלה היא אם הוא לא ביקש לדון בזה בהיעדרו. סעיף 25א שעושים בו רק תיקונים טכניים, עניינו בפרסומות והודעות ברדיו. בהקשר הזה מבקש חבר הכנסת אורי אריאל להכניס איזשהו תיקון מהותי.

השאלה היא אם הוא יכול.

עקרונית הוא יכול וניתן לטעון נושא חדש. השאלה אם בכלל לדון בהצעה שלו.

זאת שאלת יושב ראש הוועדה.

בדרך כלל אם מבקשים לדון בהיעדר, פונים במיוחד ומבקשים לעשות זאת. הענין הוא שאין מי שיציג את בקשתו.

מה הוא רוצה להוסיף? אולי אני אעשה את זה במקומו. מה הוא רוצה להוסיף?

היא קודם בודקת אם מותר לנו.

אפשר לפתור את הבעיה הרבה יותר פשוט.

למה צריך לבזבז על זה עכשיו כל כך הרבה זמן?

אם זאת הצעה טובה, אני אאמץ אותה ואני אציע אותה. בואו נשמע מה הוא רוצה להציע.

השאלה אם ראוי שאני אציג את זה.

אנחנו סתם מבזבזים זמן. להגביל את זמן הפרסומות ברדיו.

להגדיל את זמן הפרסומות כדי שלא ייקחו אגרה מאנשים.

רביזיה אפשר לבקש עד הרגע שהצבעת בקריאה שנייה ושלישית, ואז הוא יבקש רביזיה ויבקש לדון בסעיף הזה ואז הוא כן יבוא. עדיף לדון בזה עכשיו ולגמור את זה.

אדם שולח מכתב לוועדה והוא לא נמצא וצריך לדון בזה?

זה ויכוח שהתקיים אתמול בוועדת הכנסת בתקנון. הייתה נטייה של יושב ראש ועדת הכנסת לא לקבל את ההסתייגות שלי.

ברשות השנייה יש הגבלה?

כן. יש הגבלה. שם מדובר על 15 דקות מתוך שעה.

כאן אין הגבלה?

ברשות השידור אין הגבלה של זמן פרסומות בכלל. יש הוראה של היושב ראש הקיים להגביל את זה לתשע דקות, אבל זאת הוראה שלו וזאת לא הוראה שהייתה קיימת בעבר. היו תקופות בהן נתנו עשרים דקות של פרסומת בשעה, בין 7 ל-8 בבוקר.

לכמה זמן הוא רוצה להגביל?

לשבע דקות.

בשעה? אני בעד להאריך את זה ל-45 דקות.

אפשר להשוות לרשות השנייה.

אם תשווה לרשות השנייה, אתה בעצם יוצר מצב שבו יש לך רשות שידור ציבורי שמעבר לכך נותנת פרסומות ומתחרה בצורה לא הוגנת.

זה פוגע ברדיו המסחרי וזה פוגע בתחרות של הטלוויזיה המסחרית.

כמה מקשיבים לזה?

אנחנו עוברים לסעיף הבא. אנחנו לא דנים בזה.

אני רוצה להכניס תיקון מהותי.

18.
הוספת סעיפים 25ג ו-25ד.


אחרי סעיף 25ב לחוק העיקרי יבוא:


"25ג
תשדירים לשירות הציבור



(א)
בסעיף זה -




"גוף ציבורי" – כל אחד מאלה:




(1)
משרד ממשלתי ומוסד ממוסדות המדינה.




(2)
רשות מקומית.




(3)
גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין.




(4)
תאגיד שהוקם בחוק.




(5)
גוף הפועל שלא למטרות רווח.

"תשדיר לשירות הציבור" – תשדיר מטעם גוף ציבורי שמטרתו מתן שירות לציבור, בין בדרך של מתן מידע והדרכה לגבי שירותים ציבוריים או לשם קידומם של ענפים במשק, ובין בדרך של הכוונה אומתן ייעוץ בנושאים שבטובת הציבור, והכל בלא ציון שמו של יצרן מסוים.

(ב)
הרשות רשאית לשדר, במסגרת שידוריה, תשדירים לשירות הציבור, תמורת תשלום.

(ג)
הרשות רשאית להזמין, להכין ולהפיק תשדירים לשירות הציבור, בעצמה או באמצעות אחר.

(ד)
המועצה תקבע כללים לעניין שידור תשדירים לשירות הציבור לפי סעיף זה.

הסבר.

הסעיף הזה עוסק בתשדירים לשירות הציבור.

בהגדרה של תשדיר לשירות הציבור יש שינוי?

נדמה לי שעד היום הרשות הייתה חייבת לתת תשדיר לשירות הציבור.

זה לא הופיע בחוק אלא מוסדר בתוקף נוהל.

תסבירו את הסעיף.

הסעיפים האלה באים לעגן את הסמכות שהייתה קיימת שנקבעה כבר בפסיקת בג"ץ, קיבלה אישור בג"ץ והם קיימים גם היום מבלי שיש חקיקה. החקיקה הזאת באה לעגן את המצב הקיים היום כי אמרנו שאנחנו עושים סדר ומסדירים את פעולת הרשות. מדובר בעשיית סדר ולעגן את מה שקיים ממילא כבר היום לפי הדין הכללי. אנחנו לא מתערבים אלא מעגנים.

אנחנו חושבים שנכון שהחוק ישקף את המצב הנורמטיבי שחל על הרשות.

אבל ההצעה לא עושה את זה.

הערות.

אנחנו סבורים שעל הצעת החוק לשקף את המצב הקיים היום. יש הבדלים מאוד ברורים בין תשדירי שירות וחסות לבין פרסומות. כל פגיעה בגבולות האלה תשפיע באופן רוחבי על כל השוק. הנוסח כפי שהוא מוצג היום הוא לא ברור. לא ברור האם הוא שומר על המצב הקיים או שהוא בא לשנות אותו.

אני לא מבינה איפה אתם.

תבקשי רשות דיבור. את לא יכולה להתפרץ.

אבל על מה אתם מדברים עכשיו? על חסות או על תשדירי שירות?

הבעיה היא שאת לא מקשיבה. את מנהלת שיחות ואחרי כן את מפריעה לדיון. זה מה שקורה כאן מהבוקר.

התחלנו פתאום לדבר על חסות.

אנחנו דנים כרגע בסעיף 25ג.

סעיף 25ג מדבר על תשדירים לשירות הציבור, קרי, תשדירי שירות.

עוד הערות?

אני היועצת המשפטית של רשת, ערוץ 2. הדברים שאני אומר יפים גם לסעיף הבא. אנחנו כרגע מדברים על תשדירי שירות ואנחנו מתכוונים בדברינו גם להודעות חסות. שנה וחצי ישבנו בפורום המכובד הזה של ועדת הכלכלה עם כל היושבים סביב השולחן כאן ודנו בעתיד הטלוויזיה המסחרית בישראל. אנחנו מתקשים להאמין שמישהו מהמכובדים כאן בטיוטת החוק הזאת התכוון לפתוח בדלת האחורית את השוק שכבר הוסדר או לפגוע בו. לכן אנחנו סבורים שהגדרת תשדירי שירות והודעות החסות בתיקון כרגע היא פתוחה מדיי, היא רחבה מדיי, היא מאפשרת פתח לחרוג מהמצב הקיים כפי שדנה נויפלד הסבירה שקיים על פי פסיקת בג"ץ כי פסיקת הבג"ץ בנושא שהייתה ב-1994 נתנה מרשם מאוד ברור איך אפשר, מה מותר ומה אסור לגבי תשדירי שירות והודעות חסות.


ההגדרות כאן, הן לגבי שני סוגי השירותים האלה, הן פתוחות ביותר והחשש הוא שיש בהן בעצם היתר לשדר פרסומות, דבר שלא יעלה על הדעת כאשר מדובר ברשות ציבורית שניזונה מאגרה.


יתרה מזו, יש כאן היתר לנגוס בעוגת הפרסום מצד אחד ומצד שני אין מולה שום חובה להפקה, מה שחל על שוק הטלוויזיה המסחרית. בטלוויזיה המסחרית, לצדו של כל שקל שנכנס, יש שקל שיוצא.

זה לא נכון.

אנחנו לא רוצים להרע את המצב הקיים, אין לנו שום תלונה על המצב הקיים כרגע, אבל אנחנו מבקשים שאם כולם תמימי דעים על כך שהמצב אמור להיוותר על כנו, צריך לדייק ולצמצם את ההגדרה.

אני מבקשת להעיר.

רגע. את סיימת גברתי?

כן. יש לנו הצעה מאוד קונקרטית לעניין הזה ותציג אותה חברתי מקשת.

אני היועצת המשפטית של קשת. בהמשך לדברים שאילאיל אמרה, גם דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים באופן ברור שמדובר בניסיון לעגן בחקיקה את המצב הקיים על פי הפסיקה ולכך אנחנו חותרים, שזה ייעשה בצורה הכי מדויקת שיכולה להיעשות, ומתומצתת, כיאה לחקיקה ראשית.


בהמשך לכך, אנחנו רוצים להציע הצעות מאוד רזות לסעיפים 25ג ו-25ד.

כרגע רק לסעיף 25ג.

בסדר. אנחנו מדברים עכשיו על סעיף 25ג. אנחנו מבקשים שיוחלף המונח יצרן מסוים. אנחנו מדברים כאן על התשדיר, שיהיה בלא ציון שמו של יצרן מסוים. שבמקום המונח יצרן מסוים, כי הרי יש גורמים מסחריים שהם אינם יצרנים אלא סוגים של משווקים, מפיצים, יבואנים וכדומה, שייאמר גורם מסחרי. ושגם יהיה ברור שזה ללא ציון שמו של יצרן מסוים אלא גם ללא ציון שמו של מוצר או סימן מסחרי או תיאורם והכל בהמשך לבג"ץ רשת מ-1994 שדיבר על כך שאסור לקדם במסגרת תשדירי השירות יצרנים או מוצרים.

יש תשדיר שירות שאומר שמי שמתלונן לרשת, צריך לחכות שלושת-רבעי שעה ולהיות בהמתנה.

אם זה ממין העניין עכשיו, אנחנו נדבר על זה. לא הבנתי את ההערה.

ההערה היא מאוד פשוטה. נניח שאני רוצה לעשות תשדיר לשירות הציבור מטעם המועצה הישראלית לצרכנות ושם אני רוצה לציין שבדקתי את זמני ההמתנה וברשת גרמו לי להמתין כדי להתלונן בשירות הציבורי שם שלושת-רבעי שעה. אסור יהיה לי?

גם כרגע לפי ההצעה שעל שולחננו, הדבר הזה, כתוב שהכל בלא ציון שמו של יצרן מסוים. זה לא נוגע להצעה שלנו.

וגם לפי פסיקת בג"ץ.

תודה. חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ.

יש לי בעיה מאוד קשה עם הסעיף הזה. אכן אני מסכימה עם היועצות המשפטיות של כל שלושת הטלוויזיות, הגופים המשדרים. אין ספק שיש כאן איזשהו ניסיון מאחורי הקלעים להכניס יכולת כניסת רשות השידור שהייתה אמורה להיות ממומנת על ידי האגרה לתוך השוק המסחרי. כבר לא פעם אמרתי שאם רשות השידור הייתה נותנת את פתרון התוכן, שלצערי עד עכשיו היא לא נותנת, יכול להיות שהייתי באה ואומרת לטלוויזיה המסחרית שאין לה שום חובות, ואז אולי יכולתי לבוא ולתת לרשות השידור למכור פרסומות.


אני רוצה לשאול כאן כמה שאלות. האחת, מה זה תאגיד שהוקם כחוק? האם הכוונה שזה תאגיד ממשלתי? אם הוא ממשלתי, למה צריך להגיד שהוא תאגיד שהוקם כחוק?

בחוק.

בחוק, סליחה.

מגן דוד אדום.

מפעל הפיס.

הכוונה לתאגידים סטטוטוריים, תאגידים שמוקמים בדרך של חוק.

אבל יש תאגידים שלא מוקמים בדרך של חוק?

ברור. רשם החברות.

רשם החברות הוא לא תאגיד.

לא, ברשם החברות מקימים תאגידים.

כן, חברות פרטיות. נכון מאוד.

מה זה הרשות רשאית לשדר במסגרת שידוריה תשדירים לשירות הציבור תמורת תשלום?

לא הבנתי את השאלה.

אני רוצה שתסבירי לי את סעיף (ב).

הכוונה היא שהיא רשאית לשדר תשדירים לשירות הציבור והיא יכולה לקבל תשלום עבורם.

ומה עם הסעיפים הקודמים?

הסעיפים הקודמים מסבירים מה זה גוף ציבורי. רגע, נעשה סדר. הסעיפים הקודמים, מדובר על רדיו. בטלוויזיה וגם ברדיו ניתן לשדר תשדירים שהם לשירות הציבור כפי שהם מוגדרים כאן, שזאת הגדרה צרה, והיא יכולה לקבל תשלום עבור השידור הזה.

זה נראה לי הגיוני שהיא מקבלת. אני לא מבינה למה צריך לכתוב את זה. גם זה נשמע לי מוזר.


עוד שאלה.

אבל נא לתמצת.

אי אפשר כך. בוא תגיד שאתה רוצה להחליט לבד ואנחנו כולנו נלך.

תמשיכי. ביקשתי רק לתמצת.

יש כאן סעיפים מאוד קשים ואי אפשר לזרז אותנו כמו כבשים. יאללה, יאללה, מהר. באמת, אלה סעיפים מאוד חשובים.

את מבזבזת זמן יקר.

מדובר על אלפי עובדים שנמצאים בטלוויזיה המסחרית ואתם מעבירים את זה ככה, כאילו לא קרה כלום.

ידוע שאת דואגת לעובדים יותר מאתנו. תמשיכי.

לא, אני לוביסטית לחברות מסחריות.

תדעי לך שזה רשום בפרוטוקול. אף אחד לא יודע שאמרת את זה בציניות.

בסדר. תכתבו בבקשה בסוגריים ציניות.

יש חברות רציניות מסחריות שלוקחות אותך בתור לוביסטית?

הבעיה היותר רצינית כאן היא בסעיף (ד). המועצה תקבע כללים לעניין שידור תשדירים לשירות הציבורי לפי סעיף זה. אני לא מבינה, יש כאן סיבוך על סיבוך. אם נחליט שאין אגרה, צריך לשנות את הכול, אבל יש אגרה, נכון? ואני בכוונה הגעתי לכאן כדי לדבר על האגרה על הטלוויזיה. חבר הכנסת רותם, מאחר שאתה רק קורא כי אתה אינטלקטואל, אז יש גם דבר שנקרא טלוויזיה.

את יודעת שאגרת הטלוויזיה היא לא אגרת רשות השידור. זאת אגרה על עצם אחזקת טלוויזיה. גם אם את מחזיקה בבית טלוויזיה שחתכת את חוט החשמל שלה, עדיין את משלמת את האגרה.

אני רוצה הסבר לגבי סעיף (ד). עוד לא קראנו את סעיף 25ד, הודעת חסות.

לא, לא קראנו. את רוצה הסבר לגבי סעיף (ד).

לא, אני לא רוצה כלום. תצביע לבד. תחליט מה שתחליט.

יש לי שאלה עקרונית, אדוני היושב ראש. מה הסיבה שלא לאפשר לרשות השידור לעשות פרסומות, אפילו פרסומות מסחריות, ולבטל את האגרה?

כי אז זאת לא רשות השידור.

זה לא שידור ציבורי.

שידור ציבורי בפיקוח ציבורי כפי שבנינו כאן מערכת שלמה והיא מתפרנסת יפה. היא תוכל לדעתי להתפרנס יפה מפרסומות.

אבל זה לא שידור ציבורי.

למה לא?

גם ערוץ 2 ו-10 בפיקוח ציבורי.

זה יתבטא בתכנים באופן מיידי. התכנים שאתה מחפש לא יהיו שם יותר. יהיו מוטי רייטינג.

אם יהיה שידור רק מסחרי, לא ישמעו אותך.

הנוכחות שלך תהיה בדיוק כמו בערוץ 2.

אני דיברתי שש שנים ברדיו מסחרי והייתה לי האזנה יותר גדולה מרשת ב' באותה שעה.

איזה רדיו מסחרי?

רדיו קול חי.

הוא גם מסובסד.

לא. הוא משלם לרשות השנייה.

זה מכבר נקבע שהחלוקה בין גופי השידור השונים תהיה כזאת שיש טלוויזיה למנויים שעיקר הבסיס הכלכלי שלה מבוסס על דמי מנוי, הטלוויזיה המסחרית שהיא מפוקחת על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו שעיקר הבסיס הכלכלי שלה הוא פרסומת מסחרית, והשידורים הציבוריים שרוצים לשמור על כך שהם לא יהיו מוטי רייטינג ושיקולי ההכנסות ממפרסמים לא הם שיכתיבו את תוכן ואיכות השידור הזה, ועל כן הם ממומנים כמו במדינת רבות בעולם מאגרה שהציבור חייב לשלם בשל אחזקת מקלט טלוויזיה.


למרות זאת ולאחר שהתפתחו הדברים במשך הזמן, אפשרו לרשות השידור בשידורי הטלוויזיה – אני מדברת כרגע רק על שידורי הטלוויזיה ולא על שידורי הרדיו שהסעיף הזה היה הסעיף הקודם שנדון – לשדר להם שידורים לטובת הציבור, שידורי שרות כפי שזה נקרא, והודעות או שידורי חסות.


מאחר שבמהלך הזמן הייתה תחושה שרשות השידור גולשת באמצעות סוג השידורים האלה לפרסומות, הוגשו נגדם שתי עתירות, האחת בשנת 1990 והשנייה עוד בשנת 1984.

שלוש עתירות.

שלוש עתירות. עוד יותר טוב. על כל פנים, במסגרת העתירות האלה, הבג"ץ קבע תבחינים לשאלה מתי יראו תשדיר כתשדיר שירות ומתי כשידורי חסות.


תהליך די דומה עבר על השידורים בגלי צה"ל. גם שם כדי לאפשר הכנסות נוספות לגוף הזה, אפשרו להם שידורי חסות ותשדירי שירות ובמהלך הזמן הייתה תחושה, מעבר לתחושה, שהם גלשו קצת לשידורי פרסומת. שוב, בעקבות העובדה שהנושא הזה הגיע לדיון בבג"ץ והנחיות בג"ץ, תוקן חוק גלי צה"ל. חוקק חוק גלי צה"ל, שידורי רדיו של צבא הגנה לישראל, שידורי חסות ותשדירי שירות, הוראת שעה משנת 2005 שהוארכה פעם או פעמיים, ועכשיו היא פגה לחלוטין ועל שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק ממשלתית שהתקבלה השבוע, להאריך את תוקף החוק הזה בשנה נוספת.


ההגדרות המצויות כאן בהצעת החוק לגבי מהו גוף ציבורי, תשדיר לשירות הציבור, בעצם הועתקו כמעט מילה במילה מחוק גלי צה"ל, שידורי רדיו של צבא הגנה לישראל, שמגדיר בדיוק מה זה שידור חסות, תשדיר שירות וכן הלאה.

האם זה משקף את פסקי הדין בעתירות של בג"ץ?

לא. לא עד הסוף אבל אני אשלים את דבריי.

רבותיי, אי אפשר להצביע נגד פסק דין של בג"ץ.

לא, זה לא נגד.

אין סתירה. זה לא משקף את כל התנאים שנקבעו בפסקי הדין של הבג"ץ. בעצם ברור שגלי צה"ל כבולים לפסקי הדין כפי שגם רשות השידור, למרות שאני מוכרחה לומר שהדברים הם לא חד משמעיים.


מכל מקום, לגבי חוק גלי צה"ל, נקבע מפורשות שכדי שכל הכללים יהיו ברורים בסופו של דבר, הוטל על שר הביטחון, בהתייעצות עם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ועם ועדת הפיקוח שהוקמה לפי החוק הזה, לקבוע הוראות לעניין התנאים בשידורי חסות ותשדירי שירות בגלי צה"ל, לרבות איסורים או מגבלות שיחולו לגבי אישור כאמור ובכללים האלה, בתקנות האלה, היו אמורים להיות מעוגנים יתר התנאים.


התקנות האלה, בהתאם לחוק גלי צה"ל, הן באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.


כפי שלא האריכו אף פעם במועד את חוק הוראת השעה בגלי צה"ל, גם לא הותקנו תקנות, בניגוד למצוות המחוקק.


על כל פנים, השלמת התקנות הייתה אמורה להיעשות במסגרת התקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. גם כאן ההשלמה של ההוראות שמוצעות כאן בעצם אמורות לבוא לידי ביטוי במסגרת הכללים שהמועצה אמורה לקבוע בהתאם להצעת החוק.

ומה עם ועדת הכלכלה?

ההבדל הוא, לעומת חוק גלי צה"ל, שכאן לא הוצע שהכללים האלה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת והשאלה הזאת עומדת עכשיו לפתחם של חברי הכנסת.


אני מדברת על סעיף קטן (ד) הן בסעיף 25ג והן בסעיף 25ד. בשני המקרים מדובר על קביעת כללים כדי להשלים את מכלול הנורמות שיחולו לעניין תשדירי שירות ושידורי חסות והשאלה רק האם להשאיר את קביעת הכללים כולם אך ורק למועצה או כפי שנקבע לגבי חוק בלי צה"ל, או שהכללים יועברו לאישור ועדת הכלכלה.

גברתי היועצת המשפטית, שאלה. האם ההוראות שקבועות היום בחוק תואמות את הנחיות הבג"ץ?

הן מהוות חלק ממנו. הן לא כוללות את כל ההנחיות.

ואם אנחנו נצביע על החוק כמות שהוא, מה יקרה?

הכנסת כפופה לבג"ץ?

זה מה שהוא אומר כל הזמן.

אני שומר שלטון החוק בכנסת. אני עושה רק מה שבג"ץ אומר.

זה לא שמירת שלטון החוק.

יכול להיות. אתה תחלוק עלי, זה בסדר, לך מותר לעשות עוקפי בג"ץ אבל אני לא עושה דברים כאלה.

שוב אני רוצה להזכיר לך שהפרוטוקול לא מבין ציניות.

אני לא ציני.

דהיינו?

אתה יכול לפרסם את זה מחר בתשדירי שירות.

אדוני היושב ראש, האם חבר כנסת שלעבר יכול להתמנות לשופט בית המשפט העליון? כי יש לי תחושה שעורך דין רותם הולך על זה.

אתה נפלת על השכל?

במקום להיות מחוקק, אתה רוצה להיות שופט.

קודם כל, אתה טועה. המחוקק האמיתי זה בג"ץ ולא אתה.

ההמלצה של היועצת המשפטית היא שבעצם בסעיף 25ג(ד), המועצה תקבע כללים לעניין שידור תשדירים בשירות הציבור לפי סעיף זה באישור ועדת הכלכלה.

בוודאי.

זה נשמע קצת יותר הגיוני.

ואם היא לא קבעה כללים, מה קורה?

עכשיו השאלה מה קורה אם יקרה חלילה כפי שקרה בחוק גלי צה"ל, הוועדה תדון בזה ודאי בעת הקרובה, שיש הוראה מסמיכה קביעת כללים או תקנות ואלה אינם נקבעים.

קודם כל, יש את ההוראות של בג"ץ מה מחייב.

זה נכון.

אפשר להוסיף פסקה (ה).

שנית, מה שיקרה זה שהגופים המשדרים יפנו לבג"ץ ויאמרו שהם נפגעים מזה ויבקשו שיחייבו.

אפשר גם לקבוע מועד לקביעת כללים והבאת כללים לאישור ועדת הכלכלה.

לאיזה סעיף אדוני מוסיף את אישור ועדת הכלכלה?

לסעיף (ד).

גם בחוק כהנוביץ לא קבעו ואז בג"ץ התערב ואמר שחייבים לקבוע.

הקביעה היא לא חד משמעית. יש מקרים שבג"ץ אומר שניתן להפעיל חוק גם ללא תקנות. יש מקרים שללא קביעת תקנות, לא ניתן להפעיל את החוק וזה מה שהיה בחוק כהנוביץ.

כתוב כאן שאת הכללים הם צריכים לקבוע ואם הם לא קובעים את הכללים, אין תשדירים.

האמת היא שאני מניחה שיש היום כללים ואז יגידו שכללים חדשים יובאו. מה שיש, לא טעון. השאלה עכשיו איך מתגברים על הנושא הזה. לכן אני מציעה שהכללים יובאו לאישור ועדת הכלכלה לא יאוחר מיום.

יש לי שאלה. איך אנחנו שומרים לפחות על מה שהיה? שלא יהיה מצב שבגלל שרוצים לעשות תיקונים, שהמצב שהיה עד עכשיו ישתנה. אני רוצה שלפחות יישאר המצב כמו שהיה.

את לא תאשרי להם את הכללים, אם זה יהיה פחות. כל עוד אין כללים, הבג"ץ מחייב.

היושב ראש, כפי שהסבירה היועצת המשפטית של הוועדה, המציאות לימדה אותנו שרשות השידור שוב ושוב הרחיבה לעצמה את המדיה והפכה אותה כמעט לפרסומת וזה מה שקבע בג"ץ. נשאלו כאן שאלות האם החוק תואם את מה שקבע בג"ץ ואני אקריא רק שתי שורות לעניין תשדירי שירות שתמציתן במתן שירות לציבור על דרך הגדלת מודעותו בנושאים לאומיים וציבוריים. אסור בשידורים אלה לקדם יצרן מסוים או מוצר מסוים. היינו, אין להזכיר את שמו של יצרן ספציפי או מוצר ספציפי בתשדיר שירות. איך בדיוק הצעת החוק משקפת את ההלכה הפסוקה הזאת? בעיניי זאת הטעיה של חברי הוועדה.

היועצת המשפטית של הוועדה מעולם לא הכשילה את הוועדה. גם דנה לא מטעה.

אף אחד לא מטעה, אבל החוק לא תואם את מה שנפסק בהלכה הפסוקה.

גם אנחנו מבקשים את זכות הדיבור. כל הזמן זכות הדיבור ניתנת רק לגופים המסחריים ועמותה ציבורית שרוצה להתייחס, לא מקבלת.

סליחה, אבל אנחנו בזכות דיבור ויומיים אנחנו מחכים לה.

זכות הדיבור בוועדה זה לא אנחנו אישית.

הוא דיבר על הגופים.

גולדה מאיר אמרה שבכנסת יש רק אנחנו ולא אני.

גם אני יכול להעיר? אני בתור?

כן. תעיר.

בשם היוצרים אנחנו רוצים לומר שאנחנו בעניין הזה מצדדים בדעה של הזכיינים. אנחנו חושבים שטלוויזיה מסחרית היא טלוויזיה מסחרית. טלוויזיה ציבורית היא טלוויזיה ציבורית. צריך לשמור על המתווה כפי שהוא היום ולהדק אותו כי אנחנו יודעים איפה אנחנו מתחילים ואנחנו לא יודעים איפה אנחנו גומרים. אנחנו לא רוצים להגיע לבעיות בעניינים האלה של פרסום כמו שאנחנו נתקלים עם הזכיינים. בעניין הזה אנחנו כן תומכים בהם. אם היועצת המשפטית דיברה על סעיף (ד), חשוב לנו גם שהעניין הזה יישאר בפיקוח של ועדת הכלכלה ולא יהיה נתון רק בידי המועצה. הדברים האלה הם חשובים. רשות השידור מקבלת אגרה, היא מקבלת תשדירים באופן שהיא מקבלת אותם עכשיו ואסור להרחיב את היריעה בעניין הזה אלא צריך לשמור את זה כפי שזה. זה חשוב מאיכות התכנים. אפרופו מה שאמר חבר הכנסת איכלר, אם יהיו פרסומות בערוץ הראשון, זה סוף הערוץ הראשון.

אתם מוכנים הפוך? אתם תקבלו את האגרה ורשות השידור תמכור פרסומות?

אנחנו מוכנים.

רשות השידור, הרדיו, עושה פרסומות והוא מרוויח יפה מאוד, ואני לא רואה שהעולם נפל.

כמה כלכלנים יש כאן בוועדה שיודעים איך מנהלים את רשות השידור וכמה היא מרוויחה?

הרדיו מרוויח הון.

לא כל התחנות מרוויחות.

תודה. ערוץ 10.

אנחנו מבקשים לבצע את שני המהלכים. ראשית, התקנות באמת צריכות להיות באישור ועדת הכלכלה. יחד עם זאת, בל נשכח שמתקין התקנות היא מועצת רשות השידור שכמובן תדאג לאינטרסים של רשות השידור. בד בבד אנחנו מבקשים לצמצם את ההגדרה בחוק כפי שהצענו כדי שהמתחם שיהיה ניתן להתקנת התקנות יהיה מצומצם ומוגבל על פי מה שקבע בג"ץ.

תגדירו בדיוק את ההצעה שלכם.

מה זה כפי שהצענו? אני לא כל כך הבנתי.

הצענו נוסח.

את מתייחסת לפנייה של עורכת הדין אילאיל לבנת?

כן. כפי שהציעה חברתי. כן. אני מתייחסת לפנייה של רשת.

אני מבין שהדברים האלה הם לא פופולאריים בוועדה אבל בכל אופן. מדובר בחוק שאמור להיות חוק לארבעים שנים. לפי מיטב הבנתי, הכנסות רשות השידור גם מתשדירי חסות וגם מתשדירי שירות בטלוויזיה אינם עולים על עשרים-שלושים מיליון שקלים. הציבור משלם עבור הטלוויזיה הזאת. מדוע הוא חייב לסבול תשדירי שירות, תשדירי חסות, ולא לקבל טלוויזיה נקייה? היה מדובר על עשרה שקלים באגרת רכב כדי לכסות את כל תשדירי השירות ואת כל תשדירי החסות. לא צריך אותם ולא צריך לבוא ולהעמיס על הציבור דברים שאין לי שום ספק שאם היינו שואלים אותו מה הוא רוצה, הוא היה אומר תוותרו על זה, אין לזה מקום במסגרת של רשות שידור ציבורית.


אגב, הדבר הזה קיים במקומות אחרים בעולם, במקומות מאוד מכובדים, ואני חושב שמגיע לציבור שכל הנושא הזה יימחק ושבמסגרת החוק החדש אתם תבואו ותדאגו לכך שתשדירי השירות והחסות לא יהיו. בוודאי בכל מקרה, מאחר שאני יודע שההצעה הזאת לא תעבור, היא לא ריאלית, אני שומע את הדברים ובתוך עמי אני יושב ובתוך הוועדה הזאת אני יושב ושומע את הקולות, בוודאי שצריך לעשות את המקסימום כדי להגביל את הדברים וכדי לחסוך מהציבור את הדבר הזה שהוא לא צריך אותו ולא רוצה אותו. הייתי מאוד רוצה לראות קצת רוח גבוהה ולא קטנה של תיקון של דבר קטן פה ושם. תבטלו את זה בבקשה.

האם אדוני שומע רדיו בין 6 ל-8?

אדוני שומע רדיו בין 6 ל-8.

אני שומע שם כל כך הרבה דברים אבל אני שומע אותו.

אני חושב שבמסגרת הרדיו גם לא צריכות להיות פרסומות, אבל מאחר שהנושא כרגע הוא הטלוויזיה ולא הרדיו, לא התייחסתי לרדיו. אני בחפץ לב אתייחס גם לרדיו.

יותר פרסומות ופחות ברברת.

תרשה לי לחלוק עליך. תרשה לי לומר שאחת הבעיות הקשות של הציבוריות הישראלית, זאת השפה העברית שדרך הפרסומות נהפכת להיות שפה קלוקלת שבה האנגלית שלטת, האנגלית הקלוקלת שלטת בה, והיא יוצרת מצב שלטעמי הוא פוסט ציוני בשפה העברית. אם הייתה מהפכה במדינת ישראל בהקמת המדינה, זאת החייאת השפה העברית ואם יש דבר שהורג את השפה העברית, אלה הפרסומות ברדיו.

תשמע את הראיונות שם. זה לא פוסט ציוני אלא אי ציוני.

שתי הערות בקצרה. קודם כל, ברמה הכלכלית. אני מדבר על תשדירי חסות ותשדירי שירות בערוץ הראשון בטלוויזיה. בסך הכול בשנה טובה שיש בה אירוע מגה גדול כמו מונדיאל או אולימפיאדה, זה מביא לרשות השידור הכנסה של כעשרים מיליון שקלים.

אתה מדבר על חסויות?

על חסויות ותשדירים יחד. הכספים האלה בסופו של דבר מיועדים לעשייה של התוכן של הרשות.

כן, בטח. כל הכסף מהפרסום ישר הולך לתוכן.

ככל שאני מבין את הצעת הזכייניות, זה שינוי דרסטי של המצב הקיים. אם חל איסור על שם של מוצר, גם אם הוא מוצר כמו מוצרים שמשווקים וגופים ציבוריים כמו מפעל הפיס והטוטו, זה שינוי של המצב הקיים.

נכון. זה פוגע בנו. זה שינוי.

אני רוצה להדגיש שוב ואני אחזור על זה גם בהקשרים אחרים. הכול הוא רק כדי לשדר וכל השאר אלה אמצעים שנועדו לאפשר לנו את השידור כולל פנייה לציבור עם תשדירי שידור לציבור. אנחנו לא רוצים פרסומות, אין לנו בעיה לוותר על התקציב הזה של הפרסומות. כל מה שקשור לסימון מסחרי, מקובל עלינו. שוב, יש דברים שהם סימן של המותג, כמו שהזכיר סמנכ"ל הכספים, וזה באמת מחזיר אותנו אחורה. אין לנו גם שום בעיה עם אישור ועדת הכלכלה לכללים.

בעצם יש כאן הודעה לפרוטוקול מטעם רשות השידור שרשות השידור חורגת מההלכה הפסוקה שקבע הבג"ץ.

לא, אין כזו הודעה.

תנהלו את זה אחרי כן ביניכם. זה לא מענייננו. מה הם מודים ומה לא, זה לא ענייננו.

אני רוצה להבהיר את גישתך, מר גילת. האם אתה מציע לשנות את ההגדרות המופיעות כאן או רק להוסיף את אישור ועדת הכלכלה?

לא.

זאת אומרת, אתה עומד מאחורי ההגדרות.

אנחנו מצביעים על סעיף 25ג עם התוספת בסעיף 25ג(ד).

באישור ועדת הכלכלה.

צריך להוסיף מגבלה של זמן? מיום כינונה של המועצה?

יש הוראות מעבר. אני חושבת שבלי שום קשר ליום כינון המועצה.

אני לא מצליחה להבין. הכללים שמתקיימים, הם ממשיכים לעמוד. האם יש צורך להביא אותם שוב לאישור ועדת הכלכלה?

אני חושבת שכן, משום שאחרת לא ישנו את הכללים.

בתשדירי שירות אין לנו כללים.

אין כללים לתשדירי השירות.

תשדירי השירות הם על פי חוות דעת משפטיות של היועץ המשפטי לממשלה ועל פי נוהל פנימי. אין לנו בכלל כללים.

אם כן, ודאי שצריך להביא.

עוד לפני שהחוק נכנס לתוקף?

לא.

אני לא מצליחה להבין. הטענה הייתה שיש כאן חשש שזה ישנה את המצב הקיים. לכן כל עוד המצב הקיים מתקיים, למה צריך להביא ומה צריך להביא לוועדת הכלכלה? אני לא מצליחה להבין את זה. ככל שיש שינוי ויש חשש שהמצב הקיים לא ישתנה.

לפי מה שאת אומרת, המועצה גם לא צריכה לקבוע כללים משום שלא משנים את המצב.

אני מנסה להבין. החשש הוא שהמצב שהחוק מוביל אליו הוא שיהיה שינוי של המצב הקיים ולכן תפגענה החברות המסחריות. כיום יש את המצב הקיים כמו שהוא ולא על זה באו החברות להלין. לכן אני שואלת האם ככל שהמצב הקיים איננו משתנה, האם יש גם אז לגישתך צורך להביא מה בדיוק לאישור ועדת הכלכלה. זה מה שאני שואלת.

לגישתי, כן. קודם כל, המועצה צריכה לקבוע כללים כדי לעגן את המצב המשפטי הקיים בכללים ולא לפעול רק מכוח נהלים פנימיים והחלטות בלבד.

זה לעניין תשדירי השירות. מה לעניין החסות?

תכף נגיע לעניין החסות ונראה מה קורה עם החסות.

בעניין הזה הוספנו שהמועצה תקבע כללים לעניין שידור תשדירים בשירות הציבור לפי סעיף זה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

וכללים ראשוניים יובאו לאישור הוועדה תוך כמה זמן?

כמה זמן צריכה רשות השידור?

כדי לגבש אותם, אני מניחה שהם צריכים לפחות שנה עם כל הלחץ שיש של התארגנויות.

בסדר. תוך שנה.

תוך 12 חודשים מיום תחילת החוק.

זה אומר שבמהלך התקופה הזאת יורחב הספקטרום של תשדירי השירות.

אנחנו לא מתכוונים להרחיב.

זאת לא הבעיה. בשנה הזאת לא יקרה כלום.

בעניין היעדר ההרחבה. אנחנו רוצות לחדד כאן. הלכת בג"ץ קובעת שאסור בשידורים לקדם יצרן מסוים או מוצר מסוים. ארבע מלים. בתשדיר לשירות הציבור על פי הצעת החוק, כתבתם: והכל בלא ציון שמו של יצרן מסוים. למה לא הלכתם עד הסוף ואמרתם יצרן או מוצר? למה לא להוסיף מילה אחת וזה יהיה בהתאם למה שבג"ץ אמר? איזה נימוק יכול להיות נגד הדבר הזה?

יש כאן נקודה אחת שאני מבקש להוסיף, באופן שידע האזרח שמדובר בתשדיר שירות או בפרסומת.

חברים, המבחן הוא לא אם בג"ץ קבע. השאלה אם זה נכון לעשות את זה. בג"ץ קבע או לא קבע, זה לא עניין שלנו.

אני רוצה לשאול אותך. מחר יש תשדיר שירות לעידוד השימוש בירקות. האם עגבנייה היא מוצר? לא יאמרו של איזה יצרן.

זה סוג של מוצר.

לכן זה בעייתי.

יש הסכמה להוסיף את המוצר או לא?

אם משרד התיירות מפרסם שתבוא תיירות פנים, לקדם תיירות פנים? זה מוצר.

בכל מקרה, אין הסכמה.

זה מוצר מסוים. זה מסוכן. זה רחב מדיי.

לפי ההגדרה שלכם מותר לקדם ענפים במשק.

יש משהו כן חשוב להוסיף וזה העניין של לא להונות את הציבור, כך שהציבור ידע שמדובר בתשדיר שירות ולא במידע ואינפורמציה אובייקטיבית.

זה ברור.

איך זה מופיע בחוק? צריך להוסיף את זה.

זה יופיע בכללים שהם יביאו לוועדת הכלכלה.

לא צריך בחוק עצמו?

לא. אנחנו מצביעים על סעיף 25ג עם התוספת והשינוי שעשינו ב-(ד) כפי שהקריאה היועצת המשפטית של הוועדה.

ה צ ב ע ה

סעיף 25ג – אושר פה אחד


אנחנו עושים הפסקה של עשרים דקות. הישיבה תתחדש בשעה 15:15.

רצינו בהגדרה, בדיוק כמו בהגדרה של תשדירי שירות, להוסיף שאין בשם של מוצר סימן מסחרי.

יש על זה ויכוח או יש על זה הסכמה?

אם הייתה הסכמה, לא הייתי מבקשת לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על הנושא כשחבר כנסת לא נמצא.

עשרים דקות הפסקה ואחרי כן נתייחס. את יודעת כמה פתקים קיבלתי שאנשים רוצים לשתות ולאכול?

אולי אפשר לעשות את זה אחרי החסות. עוד עשר דקות, אחרי שנסיים את החסות.

לא. ב-3:15 אנחנו מתכנסים.

אבל הנה, אנשים מוכנים לצאת להפסקה אחרי החסות.

לא, אני שומע ויכוחים וזה לא יסתיים בעשר דקות. גם לא נצא להפסקה, גם המזנון ייסגר וגם לא נסיים את הסעיף.

הישיבה הופסקה בשעה 14:50 וחודשה בשעה 15:25

אנחנו מצביעים על סעיף 25ד עם שני השינויים: האחד, ב-(ד) התנאים יצטרכו את אישור ועדת הכלכלה ועורכת הדין אתי בנדלר תנסח את זה בהמשך, ושנית, זה יהיה תוך שנה.

12 חודשים כמו שעשינו בנוסח הקודם, מיום אישורו של חוק זה.

כן.

גם כאן אנחנו מבקשים להבהיר שהנוסח הוא נוסח פתוח שלא משקף את מה שנפסק בפסיקת בג"ץ ובתיקון קל אפשר שהתשתית לכל הנושא של הודעת חסות תהיה תשתית זהה לתשתית שנקבעה על ידי בג"ץ ושאין סיבה לא לעשות את זה. להסביר שלא יהיה סימן מסחרי, לא יהיה תיאור של הגורם, המוצר או השירות שבאותה חסות.

אנחנו מצביעים על סעיף 25ד עם השינויים שהוספנו בהתאם לשינוי בסעיף הקודם.

ה צ ב ע ה

סעיף 25ד – אושר

אני נגד. אני לא יודע מה זה.

אתה מצביע נגד משהו שאתה לא יודע? באמת, תהיה רציני.

בדיוק נכנסתי עכשיו.

בסדר, אבל אל תגיד נגד.


הסעיף אושר.

19.
תיקון סעיף 28


בסעיף 28 לחוק העיקרי –
(1)
בסעיף קטן (א), במקום הסיפה החל במלים "נכס שבבעלותה" יבוא "משדרים, נכס מקרקעין או נכסים אחרים שבבעלותה, שהשר קבע, בתקנות, כי הם נכסים חיוניים, אלא באישור השר".

(2)
בסעיף קטן (ב), אחרי "נכס" יבוא "חיוני כמשמעותו בסעיף קטן (א)", והסיפה החל במלים "או – אם היה הנכס מקרקעין" – תימחק.

תקריאי גם את סעיף 20, זה אותו עניין.

20.
תיקון סעיף 29


בסעיף 29(א) לחוק העיקרי, ברישה, במקום "הוועד המנהל" יבוא "המועצה".

שני הסעיפים שינויים והתאמות טכניות?

לא. סעיף 28 הוא לא סעיף טכני.

מהו סעיף 28?

סעיף 28 הקיים מטיל על הרשות מגבלות מאוד מאוד חריפות בכל הנוגע להעברת נכסים, מגבלות כל כך חריפות שאם היא רוצה למכור נכס כמו רכב, תיאורטית היא צריכה אישור הממשלה. הסעיף החדש מצמצם משמעותית את המגבלות על הרשות, נותן לה חופש פעולה ומחייב אישורים רק לנכסים חריגים באמת כמו משדרים או מקרקעין. זאת מהות ההתאמה.

בחוק המקורי צריך אישור ועדה בכנסת.

נכון. היה צורך גם באישור ממשלה וגם באישור ועדת הכספים. בגלל שאנחנו עכשיו מצמצמים מאוד את אותם נכסים בגינם נדרש אישור רק לנכסים חיוניים בלבד, וזאת על מנת להקל על עבודת הרשות, אנחנו עכשיו מבקשים שזה יהיה באישור השר.

בלבד. בכלל בלי ועדה.

זה בסדר?

מבחינתי כן.

אנחנו מצביעים על סעיף 19 ו-20. אין בהם שינויים

ה צ ב ע ה

סעיפים 19 ו-20 – אושרו פה אחד

21.
הוספת סעיף 29ג


אחרי סעיף 29ג לחוק העיקרי יבוא:


"29ד.
אגרה בעד האפשרות לצפות בשידורי טלוויזיה שלא באמצעות מקלט טלוויזיה

השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להטיל, בתקנות, אגרה שנתית בסכום האגרה האמורה בסעיף 28א, בעד האפשרות לצפות בשידורי הטלוויזיה, גם שלא באמצעות מקלט טלוויזיה, ובלבד שנוכח כי שינויים בהרגלי הצפייה של הציבור מצדיקים זאת. בתקנות לפי סעיף זה יקבע השר על מי תחול חובת תשלום האגרה ורשאי הוא להחיל את ההוראות לפי סעיפים 29 עד 29ג, כולן או חלקן, בשינויים או בלא שינויים".

מה זה אומר? נחמן, זה סעיף חשוב.

אתה מספר לי?

הסעיף הזה למעשה בא להתגבר על שינויים טכנולוגיים שמתרחשים. היום יש מעבר לצפייה בשידורים שלא באמצעות מקלט טלוויזיה. לכן הסעיף הזה צופה פני עתיד ומאפשר לשר הממונה, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים, להטיל אגרה גם בעד האפשרות לצפות בשידורי טלוויזיה שלא באמצעות מקלט טלוויזיה, אם הוא נוכח שהרגלי הצפייה של הציבור מצדיקים זאת.

הבנתי, אבל אני רוצה לשאול שאלות ספציפיות. צפייה בטלוויזיה דרך אייפון, אני עכשיו מתחבר למאקו או לערוץ 10 ואני צופה, וראה אותו יושב ראש רשות השידור, הוא יכול לחייב אותי?

לא. התשובה היא לא.

למה לא?

צריך לעבור הליך של אישור.

עזבי את האישור. נניח יתקבלו כל האישורים.

כל דבר שאיננו טלוויזיה שאפשר באמצעותו לצפות בשידורי הטלוויזיה.

אתם רציניים?

אם השרים אישרו זאת ונוכחו שיש הרגלים של צפייה. זאת אומרת, אם בעוד עשר שנים תהיה צפייה רק דרך מכשיר שהוא גם טלפון ותהיה צפייה מסיבית דרך המכשיר הזה או מכשיר אחר, או אז השרים יכולים, באישור ועדת הכספים, לאשר לגבות אגרה גם בגין אותם מכשירים.

אני מוכרחה לומר שאני לא מסכימה לחלוטין לדרך הצגת הדברים גברת נויפלד. מספיק שנוכחו שיש שינויים בהרגלי צפייה, שמצדיקים. מדובר בעשרה אחוזים למשל.

אני לא יודעת אם אפשר לומר שעשרה אחוזים מצדיקים זאת.

לדעתם כן. אין כאן מבחן אובייקטיבי. לא מדובר כאן על כך שיש שינוי מסיבי והרוב רואה את שידורי הטלוויזיה דרך אותם מכשירים.

מה קורה עם משפחה שיש לה חמישה ילדים ולכל ילד יש פלאפון? היא צריכה לשלם פי חמישה?

לא.

זה לא כתוב.

גברת נויפלד, סיימת את הסבריך?

כן.

יושב ראש רשות השידור יאמר למה הם מתכוונים.

קודם כל, דיברתי על זה בישיבה הראשונה. אמרתי שאנחנו צריכים לשנות את החוק לגבי ממי אנחנו גובים את האגרה כי החוק היום מ-1965 מדבר על מי שיש ברשותו מקלט טלוויזיה, כולל כמו שנאמר כאן קודם, אפילו אם זה מכשיר לאבטחה, מעגל סגור, ואז הוא צריך לשלם אגרת טלוויזיה.

זה לא בסעיף הזה.

נכון. בפרמטר השני זה הנושא של איך אנחנו משדרים. זה כבר לא העתיד אלא ההווה. העולם עבר לשידורים טכנולוגיים מתקדמים וצריך להפריד בין הדרך בה אנחנו משדרים היום או שידרנו עד היום לבין הדרך של הפצת התכנים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. החוק חייב לתת מענה לזה שגם זה מכשיר טלוויזיה וגם מחשב נישא הוא מכשיר טלוויזיה וכל דבר אחר, במיוחד אם אנחנו מדברים על חוק כמו שאנחנו אומרים לארבעים שנים.

מחשב נישא הוא אולי שאלה אחרת. אנחנו מתחילים קודם כל בדבר הבסיסי הזה. ממסך של פחות מארבעה אינצ', אתם רוצים לגבות אגרה. אני חושב שזה לא נקרא צפייה בשידור. אי אפשר לצפות בשידורים באופן תמידי ובאופן עקבי. זה לא תחליף לטלוויזיה אלא זה מוצר אחר לגמרי.

לכן כן קשרתי את זה עם החלק הראשון. זאת אומרת, אין כאן כוונה להטיל אגרה על בית אב, גם וגם וגם וגם. אם נחליט בהמשך על בית אב.

לא, בוא נגיד שעל זה אנחנו לא גובים.

בסדר.

יש לנו הסכמה על זה?

מה זה על זה?

על כל מכשיר שהמסך שלו פחות מחמישה אינצ'.

לי אין בעיה עם זה.

אני רואה שאתה עושה פשרות.

לא, שאלתי שאלה.

אמרת חמישה אינצ', זה בפנים או בחוץ?

אני מתכוון למכשירים הקטנים.

10 סנטימטרים.

אני מאוד מכבד את היצירתיות של רשות השידור. הלוואי שהיצירתיות הזאת גם תבוא לידי ביטוי בשידורים ובתוכניות של רשות השידור, וזה באמת יהיה לעונג. אגב, ברשות השידור יש תוכניות טובות מאוד ואני אומר את זה במלוא הכנות, אבל זאת באמת פריצת דרך. כשיגיעו לגשר, תחצו אותו. בינתיים הרוב המכריע שצופה, צופה באמצעות מקלט טלוויזיה. אגב, אף פעם לא שמעתי שגם המקלטים של האבטחה משלמים אגרה.

על פי החוק, כל מי שיש לו מקלט טלוויזיה.

כן, אבל אף פעם לא ניתנה הפרשנות הזאת.

ניתנה.

בסדר. תחדד את זה. טלוויזיה היא טלוויזיה היא טלוויזיה וכל היתר הם מכשירים חדשים שעושים את דרכם. ביום שתגיעו למסקנה שהתהפך העולם תרתי משמע ושמכשירים מסוימים תפסו את מקומם, אז תביאו את התיקון. מאוד יפה שאת עושה שינוי צופה עתיד. זה בכלל ביטוי שפעם ראשונה אני שומע אותו. חוק צופה עתיד.

אמיר גילת לימד אותי.

אם זה אמיר, הוא בסדר. לא עולה על הדעת. אגב, בינינו אתם תקוממו את הציבור. בפרס ראשון מי מקומם את הציבור, מובילה רשות השידור. אתם גם מומחים למלא את החלב בדלי וגם לשפוך אותו. תהיה כאן התנגדות מן הקצה אל הקצה.

ברור.

וחבל שאתם מעלים את זה.

אין סיכוי שדבר כזה עובר כאן. גם אם היינו מעבירים לכם את החוק, הייתם מגיעים למשל בעוד שנתיים לוועדת הכספים ורוצים להחיל אגרה על טלפונים ניידים?

אני מסתכל על המכלול. אם אתה משתמש גם וגם וגם, אתה משלם פעם אחת.

אז למה אתה להחיל את זה על טלפונים ניידים?

אמר פרופסור פולק, יש למשפחה שלושה ילדים. תגידו בחוק שכל אזרחי ישראל – וגם לזה אני אתנגד – חייבים בתשלום אגרה. אני יודע שלזה אתם רוצים להגיע. נעלתם את עצמכם מה יכול להיות הכי קרוב לחוק בלי שיהיה חוק, והגעתם למסקנה. יש במדינת ישראל שבעה-שמונה מיליון טלפונים סלולריים, לא כולם סמארטפון, נטיל עליהם אגרה. יש אין סוף מחשבים, נטיל עליהם אגרה. זה לא עולה על הדעת.

הכוונה לגבות אגרה אחת מכל מי שמחזיק באחד האמצעים הטכנולוגיים החדישים.

אלה כל בתי האב בישראל, להוציא אולי את האוכלוסייה החרדית שגם לה יש. אצל איכלר בבית יש מחשב והוא לא צופה בטלוויזיה.

בכיוון זה אנחנו הולכים לפי מה שקורה באירופה. אגב, בגרמניה התחילו לגבות גם אגרה לגבי המחשבים האלו עליהם אתה מדבר ולאור מה שקורה, הם עברו לשיטת גבייה מכל בית אב, דבר עליו נחמן מנסה לרמוז. בגרמניה גובים אגרה מכל בית אב, ממבוגר מבית האב, בבית. בעסקים גובים מכל מוסד על פי מספר העובדים שיש במקום. עכשיו הייתי בכנס שהתקיים באירופה והבאתי משם את החוק שהגרמנים התחילו להפעיל לפני כשנה וחצי, והם הולכים לכיוון הזה שכל בית אב משלם את האגרה.

יש לי עצה. מי שיש לו אוזן אחת, משלם חצי.

מה עם עיניים?

אגרה מיוחדת למי שיש לו עיניים.

בערוצים המסחריים המימון, כפי שהסבירה אתי, הוא מימון די ברור ושם עוגת ההכנסות מהפרסומת היא די רחבה, אצלנו יש לנו בעיה. שאלתם אותנו איך אנחנו יכולים להעמיק את הגבייה כדי לממן את הרפורמה. אין לנו שום אמצעי להעמיק את הגבייה ולתמוך ברפורמה אם לא ייתנו לנו הכלים הדרושים כפי שמבוקש בחוק.

איפה החוק הזה נותן לך כלי שאתה יכול להיכנס ולקבל יותר? לא תוכל להיכנס לבית שלא ייתנו לך להיכנס אליו.

אני רוצה שוב לחדד את הנושא. אני מדבר צופה פני עתיד, חבר הכנסת שי. אנחנו מדברים על חוק שהוא באמת לעשרות שנים קדימה ואנחנו לא יכולים להישאר במצב שבו כרגע ההגדרה היחידה למי משלם אגרה, זה מקלט טלוויזיה. זאת נקודת המוצא.

גם מחזיקי רדיו. אתה היושב ראש גם של הרדיו. מי שיש לו רכב עם רדיו, משלם אגרה.

גם אם אין לו רדיו. כל מי שיש לו רכב.

עוד נגיע לרדיו.

אני רוצה שיהיה ברור.

לכן אני אומר שצריך לקחת בחשבון שאנשים זורקים מקלטי טלוויזיה. אתה נתת דוגמת קיצון של המכשיר הקטן, החמישה אינצ' אבל אני מדבר עכשיו על הצעירים שרואים היום טלוויזיה באמצעות המחשב הנייד. החוק הנוכחי לא נותן לנו מענה. אנשים זורקים טלוויזיה ואנחנו נישאר בלי מקורות הכנסה.

אתן לכם עצה פשוטה, טכנית, כפי שעושה הרשות השנייה. תוכניות כמו למשל פולישוק. אני לא יכולתי לראות כי אין לי טלוויזיה והם לא מעבירים אותה באינטרנט בזמן השידור. גם אתה יכול לעשות את זה. אל תיתן באינטרנט ואל תחייב אנשים באגרה.

אדוני היושב ראש, נדמה לי שיש כאן כמה דברים שהם בסיסיים. נכון, יש התקדמות של טכנולוגיה. תגביל היום לחמישה אינצ', אבל מחר יהיה לך מכשיר כזה שיהיה לו עוד מסך פלסטיק שמתקפל החוצה והוא יהיה עשרים אינצ'. אי אפשר לבוא ולהגביל את זה באינצ'ים כאלה ואחרים כי מחר הדברים ישתנו. אני ודאי מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת נחמן שי, דהיינו, אם השינויים יהיו, תבואו אלינו.

אם אתה מסכים אתי, זה ימות המשיח.

גם לפני כן אמרת כמה דברי חכמה ודברי טעם, אם מותר לי לומר.


הרבה יותר עקרוני מזה. המס הזה הוא מס רגרסיבי שלא ניתן לגבות אותו מציבורים שלמים. אתה הולך ואומר שאתה ממשיך את הקיים, במקום לבוא ולהסתכל צופה פני עתיד באמת. צופה פני עתיד הוא להפוך את המס הזה שבו העשיר משלם יותר והעני משלם פחות. כל זה ניתן לעשות דרך אגרת הרכב.

לא, סליחה, אנחנו לא דנים בזה כרגע.

אני יודע אבל זה חלק מהדיון.

לא. זה לא בסעיף הזה.

מי שצופה פני עתיד ירצה לבוא ולבטל לחלוטין את אגרת הטלוויזיה ולדבר אך ורק על אגרת רשות שידור וליצור אותה בצורה כזאת שלא תצטרכו להיכנס לתוך בתי אב כפי שאתם עושים היום.

אני חושב שכל הנטל הזה של האגרה, לא מספיק שהוא מכביד על הציבור והציבור לא משלם אותו בכיף כי הוא מרגיש שהוא לא מקבל מענה, כל העניין עכשיו לנסות ולקחת מהציבור כסף בצורה כזאת או אחרת, בכל מיני דרכים, זאת פשוט שערורייה. מה עושה סטודנט שיושב בתל אביב היום, שוכר דירה והוא רוצה לצורכי הלימודים שלו לשים בו מחשב ואולי יש לו שניים או שלושה מחשבים? האם גם הוא צריך לשלם אגרה? הוא בכלל לא צופה בטלוויזיה ואין לו זמן לכך. אני לא חושב שזה צודק לבוא ולהטיל אגרה על מכשירים. אני לא חושב שזה צודק לבוא ולקחת מאנשים את הכסף הזה ולומר להם שזה עבור אגרה או משהו כזה. אם הציבור היה מרגיש שהוא מקבל תמורה, כמו שהוא הולך לתיאטרון, לקולנוע ולמקומות אחרים, הוא היה משלם את זה בכיף, אבל היום האגרה לא מצדיקה את עצמה בכלל.


אני מציע לבטל את כל הסיפור הזה של האגרה ולנסות לקחת את הכסף בדרכים אחרות.

מסים זה לא נטל? אוהבים לשלם מסים?

מסים זה משהו אחר.

יש עוד הערות?

אני רוצה להוסיף עוד משהו בהמשך למה שאמרתי. מצבה של רשות השידור הוא קשה ויש עליה גם לחץ של משרד האוצר להביא עוד מזומנים כדי לנסות לעשות את הרפורמה. אני מסכים שצריך לחפש מקורות הכנסה נוספים כדי לחזק את הרשות בכלל ובפרט ערב הרפורמה. בוא נשבור את הראש בנושא הזה.

בסדר, זה פתרון אחר.

אבל לא במקום הזה.

יש לנו קונצנזוס שאנחנו לא גובים מטלפונים סלולריים.

כן. בסדר.

מה עם מחשבים נישאים?

אותו הדבר. גם במחשבים יש גדלים שונים, פעם המחשב הוא בגודל כזה ומחר הוא בגודל אחר. למה? אני אומר לכם, אתם פורצים גדרות כאן שהם לא במקום ולא בזמן. אני לא יודע מה אבי ידידי ראה בגרמניה ואני לא יודע מה עושים שם.

לגבי מחשבים, זה בדיוק כמו שהערוצים של הוט משדרים חופשי ולא גובים מאף אחד.

הערוצים המסחריים שמדרים פרסומות וכאן מגיע המימון שלהם.

להוט יש דמי מנוי.

אני מדבר על הוט באינטרנט.

יש פרסומות.

תשימו גם אתם באינטרנט פרסומות.

הוט ו-יס יכולות לקבוע דמי מנוי בהתאם לעלויות שלהן ולהוצאות. לא משנה אם זה באינטרנט או בטלוויזיה הרגילה. הם יכולים לעשות התאמות. לרשות השידור אין את היכולת לבצע את זה.


אנחנו מדברים על שינויים שיכולים להיות בעוד 5-10 שנים ואנחנו רואים את העולם הטכנולוגי. המכשירים הסלולריים שלנו השתנו פלאים רק בשלוש השנים האחרונות. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שבעוד שנתיים אנשים זורקים את מקלטי הטלוויזיה שלהם וצופים בטבלטים או במחשבים ניידים ואנשים צעירים עושים את זה כבר היום. אני עוד לא עושה את זה, אבל אני מכיר לא מעט אנשים שעושים את זה.

ערוץ 1 משודר חי באינטרנט כל הזמן?

לא.

רק שידורים חוזרים?

כן. לפי הזמנה.

אם כן, זה בכל לא שירות מלא.

אנחנו לא מציעים כאן בהצעת החוק כבר עכשיו להטיל אגרה על אותם אנשים. אנחנו מציעים שהשר יצטרך, בהסכמת שר האוצר, להביא את זה לאישור ועדת הכספים.

ועדת הכלכלה.

כשיגיע הרגע. אני לא פוסל שום רעיון. אני אומר שוב שאני לא אצהיר יותר הצהרות נאמנות כי יחשבו שהשתגעתי. צריך לעזור לרשות השידור אבל נחפש דרך. אם ישתנו הרגלי הצפייה, תעשו תיקון לחוק, תבואו לבניין הזה ותבקשו את האישור לכך. להשאיר את זה פתוח כך שאתם תחליטו מתי, לא.

זה לא אנחנו. זה אתם.

הם בכל מקרה צריכים לבוא לכנסת אבל לא בשלוש קריאות אלא רק בהחלטת ועדה.

לא. אני מעדיף שזה יגיע בבוא הזמן.

מדינת ישראל רוצה, וזאת נקודת המוצא, שידור ציבורי אבל את השידור הציבורי צריך לממן. אין חסויות, אין תשדירים, אין אגרה, אז מה כן?

יש לכם תשדירים וחסויות. אם תרצו פרסומות, לדעתי אפשר לדבר על זה אבל לא להטיל עוד מסים על הציבור.

לאורך כל הדיונים שהיו כאן, אנחנו מדברים על חוק שזמן קיומו יהיה בערך ארבעים שנים. לא נשנה את החוק בעתיד הקרוב. אני חושב שזה הזמן להרחיב את החבות של מי שחייב באגרת טלוויזיה. אם לא נתחשב בכל האמצעים הטכנולוגיים שקיימים, לא תהיה לנו הזדמנות אחרת. אנחנו לא מדברים על איך נגבה ומה נגבה. אנחנו רוצים שהבסיס שמי שחייב באגרה יהיה בסיס רחב בהתחשב בכל מה שקורה גם בתחום הטכנולוגי ובמה שקורה בעולם. בעולם כל הזמן מדברים על האפשרות לגבות את האגרה ולממן את השידור הציבורי באופן עצמאי ואם לא תתנו לנו את ההזדמנות עכשיו כאשר מתקנים את חוק רשות השידור לדורות, זאת בעיה.

זה יעזור לך לגבות את האגרה מתושב אום אל פאחם שמחזיק מחשב?

זאת סוגיה אחרת. כל אזרח יודע שבכל אמצעי שהוא צופה הוא חייב באגרה. אני יודע למה אתה מכוון.

לא, אני לא מכוון. אני אמרתי תושב אום אל פאחם ואני לא מתבייש להגיד את זה.

תושב אום אל פאחם לא ישלם לא בשביל הטלוויזיה ולא בשביל הפלאפון כי הוא לא משלם מסים בכלל.

אני מתנגד לדברים. אתה מאשים ציבור שלם באום אל פאחם.

לא, הוא אמר שזה יותר נכון להגיד את זה מאשר להגיד שהם משלמים ובזה הוא צודק. יותר נכון לומר שלא משלמים מאשר משלמים.

יש כאלה שמשלמים ויש כאלה שלא משלמים.

אתה לא יכול להגיד שמשלמים שם.

למה לא?

אתה יכול לומר שחלק משלם. חלק קטן.

אני לא יודע אם חלק קטן או גדול.

מספרית, זה ידוע.

הוא דיבר על מסים.

אני דיברתי על האגרה.

ארנונה ומסים למועצות המקומיות. מה שקורה כיום, מאחר שהבסיס היחידי עבורו אנחנו גובים אגרה זה מכשיר הטלוויזיה, היום יש תופעה שהולכת ומתפשטת שאזרח אומר לי שהוא זרק את מקלט הטלוויזיה והוא לא צופה בשידורים שלנו ולכן הוא לא רוצה לשלם אגרה.

הוא יגיד לך שהוא גם זרק את המחשב.

לא.

הוא יגיד לך שהוא זרק הכול ושתעזוב אותו.

אבל את הפלאפון הוא לא זרק.

איך תעקוב אחרי אנשים עם הפלאפון?

אני לא אעקוב.

אם מחייבים חברות, הכי פשוט והכי צודק היה שחברות יס ו-הוט היו מעבירות את הנתונים של מי מחובר אליהן וכמה מכשירים יש להם בבית. אז גם התשלום היה פרופורציונאלי והכי סוציאלי והכי נכון.

זה דיון אחר שצריך להתקיים בוועדת הכלכלה. זה דיון שגם אותו אנחנו מבקשים כאמצעי לאפשר לנו לקבל את המידע. כבר קיימת דיון אחד ואנחנו מבקשים להרחיב את הדיון כדי לאשר לנו גם את קבלת המידע מ-הוט ו-יס. היום הבעיה היא איך אתה מרחיב את בסיס החייבים.

אני אמרתי לכם שתציגו לי דרך בה אתם מעמיקים את הגבייה לא רק ברמת גן אלא גם באום אל פאחם. זאת השאלה.

הם לא יכולים.

אנחנו מדינת הפקרות או מדינת חוק?

אדוני היושב ראש, יש לנו מצגת שהכנו שגם מתייחסת למה שאתה מבקש. ברגע שתרצה, אנחנו נציג את המצגת כי גם שם אנחנו הולכים בכיוון של חיוב האזרחים על סמך זה שהם מחזיקים צלחת לווין. אנחנו הולכים לכיוון הזה ורוצים להרחיב את זה בצורה מסיבית כדי להעמיק שם את הגבייה. זאת בדיקה חיצונית ולא כמו שציין קודם פרופסור פולק לגבי כניסה לבתים או לא. זה משהו חיצוני. על סמך הרישום שנבצע, שם נעמיק.

למה אתם לא עושים מיקור חוץ לגבייה באזורים האלה? אני יודע לדוגמה שרשויות מקומיות, גם רשויות מקומיות ערביות שהיה להן קושי בעצמן לגבות את הארנונה, ברגע שהעבירו את זה לחברות שמתמחות בכך, העמיקו את הגבייה בצורה דרמטית.

אנחנו גייסנו לפני ארבע שנים חברה חיצונית שקוראים לה מילגם כדי לטפל בסוגיה הזאת. לצערנו החברה לא הצליחה. היום אנחנו מקושרים עם משרדי עורכי דין על מנת לטפל באכיפה מעמיקה וגם לטפל בסוגיה הזאת שאני מדבר עליה, שנוכל להציג אותה בוועדת הכלכלה כאשר תרשה לנו לעשות זאת.

בסדר. אשמח לכך.

הנוסח כמו שהוא היום כולו, כמו שאמרת קודם, הוא לא ישנה את המצב הקיים היום. כלומר, בשביל להפעיל את הסעיף הזה, הסעיף הזה רק נותן לנו מתג שאפשר להעלות אותו ולהפעיל אותו בעת הצורך. באותו רגע שנגיע עם אישור תקנות כאלה, ועדת הכלכלה – לפי הצעתכם זאת תהיה ועדת הכלכלה – תוכל לשאול את כל השאלות האלה. הסעיף הזה לא ימנע ולא יחסום שום דבר. כל מה שהוא עושה, הוא מאפשר כניסה בדלת. זה הכול. הוא לא מפעיל את הסעיף, זה לא שממחר יגבו אגרה על טלפונים ולא על מחשבים ולא על שום דבר. המצב נשאר כפי שהיה. כל מה שהוא מאפשר זה שבעת הצורך באמצעות תקנות יהיה אפשר לבוא לוועדת הכלכלה וועדת הכלכלה כמובן תשאל את השאלות הללו. ועדת הכלכלה תוודא ממי גובים ומתי גובים. לכן לא נמנע שום דבר.

בבוא הזמן תבואו לכאן ותבקשו שינוי בחוק.

אין זמן. אתה יודע מה זה לשנות את החוק וכמה זמן זה לוקח?

אני יודע.

אין בבוא הזמן. עכשיו זה הזמן.

לא נותנים כאן כר פתוח.

צריך לבוא עם תקנות.

זאת הטלת מס על הציבור. אם רוצים להטיל מס נוסף על הציבור, צריך לבוא לכנסת ולעשות זאת בנפרד. למה צריך לכלול את זה כאן?

אנחנו נמצאים עכשיו בכנסת ומבקשים זאת.

למה להטיל מס באופן גורף?

בכל מקרה אי אפשר יהיה להפעיל את הסעיף הזה בלי שבאים לכאן ומקבלים אישור.

כשיהיה מצב כזה, תבואו לכנסת.

יש את תקנה 6 לחוק רשות השידור שאומרת שאדם שהוציא את המקלט שלו, העביר אותו, צריך להודיע תוך שלושים ימים לצוות הפרטים. הלכו חכמים, קראו את התקנה הזאת, ראו ששם לא כתוב שאם אתה זורק את המקלט אתה פטור מתשלום, והלכו עם זה לבית המשפט. בית המשפט קבע שלא כתוב שאם אתה זורק אתה לא חייב ולכן חייבו אותנו על סמך זה שהוא הודיע שהוא זורק את המקלט. יש פסק דין בנושא הזה.

את מי חייבו?

את הרשות. חייבו אותה לקבל את הטענה שהוא זרק את מקלט הטלוויזיה.

פטרו את האדם מתשלום.

כן.

רשות השידור מקבלת אגרה בשביל התוכן שהיא מעבירה לציבור. כשחוקקו את החוק הישן, כשקמה הטלוויזיה, הייתה סוגיה איך ישלמו ובשביל מה ישלמו. אמרו שכל מי שמחזיק מקלט – אז זה היה מקלט טלוויזיה – הוא צופה בשידורים ולכן מחייבים באגרה את מי שמחזיק במקלט טלוויזיה. היום לא מדברים יותר על טלוויזיה. אין כבר מונח של טלוויזיה. היום מדברים בעולם על טלוויזיה היברידית, היום למקלט עצמו אין שום משמעות יותר כי מבחינה טכנולוגית את אותם התכנים אתם רואים באמצעים טכנולוגיים אחרים.


היום אנחנו עושים חוק חדש מודרני שיתאים אותנו לעידן המודרני ועדיין אנחנו נשארים עם המונחים שהם כבר לא קיימים היום בעולם. באירופה ובכלל בכל העולם זה לא קיים יותר, המושג הזה של מקלט טלוויזיה.

אני שומע כל הזמן על כל העולם. תשאלו בעולם כמה אנשים מרוצים מה-BBC, כמה מרוצים מהשידור הציבורי וכמה מרוצים בארץ.

אתם צודקים אבל אתם לא מאפשרים לנו לקבל את האגרה שמגיעה לנו. אני לא מדברת על הרחבת בסיס משלמי האגרה. אני אומרת לשמר אותה. מה שקורה היום, כמו שאמר אבי, הם משליכים את המקלט כי הם רואים את אותם התכנים באמצעים טכנולוגיים אחרים. הסעיף הזה באמת לא אומר שום דבר.

חבר הכנסת איכלר, אם אנחנו נשנה את הסעיף במובן כזה שיאמר שמחריגים טלפונים סלולריים באופן אבסולוטי? תנאי נוסף הוא שנקבע שיהיה אפשר לחזור לכנסת רק אם השינויים יהיו שינויים משמעותיים בהרגלי הצפייה? תנאי נוסף הוא שרק במידה שהשידור דרך האינטרנט יהיה שידור מלא של ערוץ 1?

השאלה אם אתה יכול לכלול גם מחשבים ביחד עם הסלולרי, כי מה ההבדל? הצעירים כבר לא צופים במחשב אלא רק בסלולרי. הדור הזקן שלנו מסתכל עוד במחשב אבל הדור הצעיר מסתכל כבר באייפון.

לא. סלולרי החרגנו.

אז למה לא את המחשב?

יש כמה דברים שצריכים לקרות. ראשית, אנחנו מחריגים לגמרי את מכשירי הסלולר. שנית, אנחנו שמים תנאי נוסף.

הם בכלל לא התכוונו לזה. הם חשבו רק על מחשבים.

לא, הם התכוונו מאוד.

מחריגים את מכשירי הסלולר. שנית, קובעים שהזכות שלהם לחזור לכאן לוועדה כדי לקבל אישור לדרכי גבייה נוספות, במידה שהשידור יהיה שידור מלא וזהה לטלוויזיה כך שזה באמת יהיה תחליף לצפייה בטלוויזיה.

לא יודע, אולי הם מתכננים את זה. אני לא יודע מה זה אומר שיש שידור מלא. כרגע אין. יכול להיות שזה עניין פשוט להזרים את זה לתוך המחשב. אני מצטער שזה לא קיים כבר היום. אני לא חושב שצריך לתת את הדבר הזה.

גם אז הם צריכים לחזור לוועדת הכלכלה.

אני אגיד לך מתי אני מוכן לאשר את זה. אני מוכן לאשר את זה כשהם יגבו שמונים אחוזים מכלל האוכלוסייה ועכשיו עניתי על הדבר השני שאמרת. כשרשות השידור תודיע שהיא גובה היום משמונים אחוזים מהשוק, ניתן להם את התוספת.

אם תתנו לנו אמצעים או כלים.

הנה, הגענו לזה. אני לא יודע מה זה אמצעים או כלים.

לפי המתכונת הנוכחית, יקרה בדיוק הפוך.

ככל שקטנה האגרה בקבוצות מסוימות, בסקטורים מסוימים, ככל שהמדינה מקטינה את המחויבויות, זה נופל כולו על קבוצה אחת מסוימת שהיא מסומנת וידועה. היא נופלת על אנשים שמשלמים, על הפרייארים.

ניסיתי ככל יכולתי. כרגע אין רוב לסעיף בשום וריאציה, גם אם לא מכווצים אותו וגם אם לא מחריגים אותו. אנחנו נדלג עליו. נצביע עליו והוא ייפול. תנסו לעשות עבודה בקרב חברי הוועדה.

למה שלא תצביע עכשיו?

אם תרצה אחרי כן להעביר את זה, יצטרכו עוד דיון לרביזיה. ממילא זה יסתיים בסוף אחרי רביזיה. השאלה אם יש לך כאן רוב בוועדה.

הציבור מואס במסים האלה ובאגרה הזאת.

בסדר. הציבור מואס בכל מסים.

אני מציע ללכת ולחשוב. נקודת המוצא היא שצריך לעדכן את החוק. זה בתור התחלה. לא יתכן שאנחנו נחוקק ב-2011 חוק של 1965.

אמיר, נקודת המוצא היא איך לחזק כלכלית את רשות השידור כדי שהיא תוכל לתפקד. זאת נקודת המוצא. אגרה, מקור אחר, על זה אני מוכן לדבר כמה זמן שאתם רוצים. אני אומר את זה במלוא הכנות. אני מרגיש שזה שירות ציבורי חיוני שעושה עבודה טובה.

כל עוד המחוקק מותיר על כנו שתשלום האגרה הוא באמצעות מי שיש ברשותו מקלט טלוויזיה ומי שהספק מדווח על כך שרכש, אנחנו במצב לא הגיוני.

אז בוא נחשוב. אתם מדברים על העלאת אגרת הרדיו ברכב. אני לא יודע, יש לכם פתרונות אחרים. נחשוב עליהם.

אתה צודק ברמה העקרונית אולי, אבל אנחנו לא מדברים כאן רק על סיפור האגרה וההשלמה של הרפורמה והמימון שלה. יש כאן בעיה אמיתית של המודרניזציה שאנחנו לא מביאים אותה לחוק. אולי זה נראה קצת מפחיד עכשיו, אולי יימצא ניסוח ממותן יותר, אבל אי אפשר להתעלם מזה שבעתיד הלא רחוק אנשים לא יראו יותר טלוויזיה במקלטים.

נכון להיום הפרופורציות הן שהחלק המכריע של הציבור עדיין צופה במסך הטלוויזיה ואם אתה מדבר על התפתחויות טכנולוגיות, המסכים גדלו ונעשו דקים יותר ויש בדיוק תנועה הפוכה גם לצפייה בטלוויזיה דרך מסכים. זה לא בהכרח שכולם עברו לניידים.

מה עם מסכי וידאו במכונית? לשיטתך גם כאן לא צריך.

טלוויזיה במכונית? לא. האזרח כבר שילם על הרדיו במכונית.

חברים, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על סעיף 29. אני מבין שהצעת חברי הוועדה היא למחוק את סעיף 29ג.

נחזור אליו בבוא הזמן.

אנחנו מצביעים על מחיקת סעיף 29ג.

ה צ ב ע ה

סעיף 29ג – נמחק פה אחד

אנחנו מבקשים לשמור על זכות להסתייג.

ברור. לא תהיה גבייה עתידית ממכשירים שאינם טלוויזיות, לא מכשירי סלולר ולא מחשבים ניידים.


אנחנו ממשיכים בהקראה.

סעיפים 22 ו-23, שניהם טכניים וברשותכם אני אקריא את שניהם.

הממשלה מבקשת להסתייג ואני מבקשת להמציא את נוסח ההסתייגות. אם אתם רוצים להסתייג באופן שההסתייגות תהיה תואמת בדיוק את נוסח הסעיף המוצע, אתם לא צריכים לעשות שום דבר מעבר לכך. אם אתם רוצים נוסח אחר, אני מבקשת להעביר אותו מבעוד מועד כדי שהוועדה תדון בו, ככל שתהיה בקשה לדיון מחדש.

בסדר גמור. אנחנו נשקול ונחליט בהתאם.


סעיף 22 הוא תיקון טכני אבל הוא מותנה בזה שסעיף 29ד הקודם התקבל. אם הסעיף הקודם לא מתקבל, הוא מיותר. אני חושבת שהוא יהיה חלק מההסתייגות שלנו. כאמור, הסעיף הבא הוא תיקון טכני שמושפע מהסעיף הקודם ואני מניחה שהוא פשוט יהיה חלק מההסתייגות שלנו. אם הסעיף הקודם נופל, הסעיף הזה לא נחוץ. הוא תיקון טכני שנועד להוסיף את סעיף 29ד באזכור במקום אחר. אתם יכולים להצביע נגד ואני אסתייג עליו.

את מדברת על סעיף 22.

סעיף 22 הוא תיקון שמכניס את סעיף 29ד שכרגע הצבעתם נגדו. אם הצבעתם נגד סעיף 29ד, אתם יכולים פשוט להצביע גם נגד סעיף 22 ואנחנו נסתייג.

בסדר. מי בעד מחיקת סעיף 22?

מה יש בסעיף 22 שצריך למחוק?

הוא המשך של הסעיף הקודם שמחקנו.

כן, הוא המשך. הוא בא יחד אתו. הוא בעצם מהווה השלמה טכנית של הסעיף הקודם.

תקריאי את הסעיף מהחוק העיקרי.

22.
תיקון סעיף 32א

בסעיף 32א לחוק העיקרי, אחרי "סעיף 29(א)" יבוא "וסעיף 29ד".

יש לי הצעה. אני מציע לשנות את סעיף 22. סעיף 32א לחוק רשות השידור אומר שאגרות, פטורים וקנסות לפי סעיף 29(א) והתקציב לפי סעיף 31 טעונים אישורה של ועדת הכספים של הכנסת. אני מציע שהשינוי שלנו יהיה, להעביר את כל האישורים האלה לוועדת הכלכלה.

זה ברור.

זה השינוי שאני מעלה להצבעה כרגע.

אני תומך בזה.

אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

אושר פה אחד

אני שואל משהו אחר. מישהו רוצה למנוע מהרשות לקבל מלוות למטרות פיתוח וכולי? לא.

לא, זה לא הסעיף הזה. זה סעיף 32א. אגרות, פטורים וקנסות לפי סעיף 29(א) והתקציב לפי סעיף 31 טעונים אישורה של ועדת הכספים של הכנסת. מציע היושב ראש שזה יהיה באישור ועדת הכלכלה.

יכולים לטעון נושא חדש.

אם מישהו טוען שזה נושא חדש, מעבירים את זה להכרעת ועדת הכנסת וועדת הכנסת מחליטה בעניין.

אנחנו יכולים לבדוק את זה?

לא, אתם עכשיו צריכים לטעון את זה, לפני ההצבעה.

נושא חדש, זה לעצור את החקיקה.

אנחנו שומרים על זכותנו להסתייג. זה לא קשור לנושא חדש.

אתם שומרים על זכותכם להסתייג. בסדר. אנחנו עוברים לסעיף 23.

סעיף 23 הוא התאמות טכניות.

23.
תיקון סעיף 33


בסעיף 33 לחוק העיקרי –
(1)
בסעיף קטן (א) במקום "הוועד המנהל רשאי" יבוא "המועצה רשאית" ובמקום "תפקידיו" יבוא "תפקידיה".


(2)
סעיף קטן (ב) – בטל.

הסבר.

זאת התאמה טכנית. במקום שמופיע הוועד המנהל, אנחנו מחליפים ואומרים המועצה.

אין בעיה.

הפסקה השנייה שמבוטלת מדברת על כך שהוועד המנהל יכול לייפות את כוחו של היושב ראש לחתום על כללים וכולי. זה פשוט לא רלוונטי בחוק החדש.

אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

סעיף 23 – אושר פה אחד


סעיף 24.

24.
החלפת סעיף 35


במקום סעיף 35 לחוק העיקרי יבוא:


"35.
פרסומים ומופעים פומביים

הרשות רשאית להוציא לאור ולהפיץ פרסומים המכילים ידיעות על התכנים שמעבירה הרשות וכן חומר משידורי הרשות, באמצעים שונים, לרבות בכתב, במדיה מגנטית, דיגיטלית או אחרת, או בדרכים אחרות שתקבע המועצה בכללים, וכן לערוך מופעים פומביים הנועדים לשידור".


יש היום סעיף דומה. הסעיף הזה מרחיב את האמצעים הטכניים והטכנולוגיים שבהם הרשות יכולה להשתמש.

להפיץ.

אנחנו בעד.

בסדר.

אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

סעיף 24 – אושר פה אחד

זה חוק צופה פני עתיד.

תעצרי לרגע עם ההקראה. יש לנו שתי בקשות לדיון מחדש שהגיעה שעתן.

עכשיו עולות הרביזיות?

כן. הודענו על כך. הופץ סדר יום.


הסעיף הראשון. מדובר בסעיף 13 להצעת החוק, סעיף 23י(ב), בקשה לדיון מחדש של חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן ונחמן שי. היה סעיף שמדבר על הגבלת כהונת מבקר רשות השידור לשש שנים. אני הצעתי הצעה שהנושא הזה יימחק וכהונתו לא תוגבל.

שסעיף 23י(ב) יימחק.

בדיוק. שסעיף 23י(ב) תימחק ושלא תפגע עצמאות הביקורת, החדות שלה והעומק שלה. לצערי הרוב באותה שעה בוועדה בחר להגביל את משך הכהונה. לאחר מכן הצטרף לדיון חבר הכנסת נחמן שי שלא היה בעת ההצבעה כאשר התקבלה ההחלטה וביקש להצטרף לבקשת הרביזיה.


לכן אנחנו מעמידים עכשיו את הרביזיה להצבעה.

אני רק רוצה להסביר במשפט אחד ואני לא אאריך. אני רוצה שהמבקר יהיה חזק כי המבקר יכול להיות העוגן האחרון נגד העריצות של האנשים שם. אני רוצה שהוא יהיה חזק ולא ייתקע לי איזה פקיד בגדר מסמר בלי ראש עד גיל 67.

כולנו רוצים מבקר חזק.

בדיוק. לכן אני חושב שצריך להחליף אותו לפחות אחרי שש שנים, אם לא פחות.

אנחנו מצביעים על בקשה לדיון מחדש.

ה צ ב ע ה

הבקשה אושרה


אנחנו דנים מחדש בסעיף 23י(ב) ואנחנו מבקשים למחוק את סעיף 23י(ב). אנחנו מצביעים על מחיקת סעיף 23י(ב).

ה צ ב ע ה

סעיף 23י(ב) – נמחק

אני רוצה לרשום הסתייגות.

הסתייגות לחבר הכנסת איכלר.

לחילופין חמש שנים.

בסדר. עכשיו אנחנו עוברים לאותו סעיף שהיה כאן תיקו אין סופי בכל הוורסיות. זאת בקשה שנייה לדיון מחדש, סעיף 14 בהצעת החוק, סעיף 24(ג), מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ.


אנחנו מצביעים על הבקשה לדיון מחדש.

ה צ ב ע ה

הבקשה לדיון מחדש אושרה


עכשיו היועצת המשפטית תגיד לנו מה אנחנו עושים כדי שזה יהיה טוב.

אתה מקריא את הנוסח שהיועצת המשפטית גיבשה על דעת חברי הוועדה.

אני מקריא את הנוסח המוסכם, הנוסח אליו הגיעו להסכמה חברי הכנסת.


הרשות רשאית להתקשר לתקופות מוגבלות או למשימות מוגבלות עם אדם, אם קיימת בנסיבות העניין הצדקה להתקשרות בתחום התוכן והיצירה ובשים לב לכישוריו המיוחדים של אותו אדם.


אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

הנוסח אושר


זה הנוסח שהתקבל על ידי הוועדה בסעיף 24(ג).


אני חושב שעשינו שני שינויים מבורכים, במיוחד השינוי הראשון שהוא מאוד חשוב, לגבי המבקר.

שהוא יישאר לכל החיים.

לא יודע אם לכל החיים. הוא תמיד יכול ללכת.

אין מי שיבקר את המבקר. זה מה שנעשה כאן.

זאת הבעיה שלי.

יש ניסיון בחברות ממשלתיות שהמבקר נהפך לדמות שאי אפשר להזיז אותה.

תיזמו הצעת חוק ממשלתית שמגבילה את המבקרים.

נכון. אני חושב שכך צריך להיות. הוא לא יכול לשבת כמסמר בלי ראש ולא לעשות כלום. למשל, מבקש שלא עושה כלום, מה עושים אתו?

יש לו דירקטוריון.

אי אפשר לפטר אותו.

למה?

הוא מטעם מבקר המדינה.

הוא לא מטעם מבקר המדינה. הוא מטעם החברה.

אנחנו נודיע לפרוטוקול שהרביזיה השנייה הייתה רביזיה גם של חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ וגם אני ביקשתי אותה אלא שזה לא נרשם. לכן היעדרה של חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, מה עוד שהנוסח היה מוסכם, לא משנה לצורך העניין.

היועצת המשפטית גיבשה נוסח שהיה מקובל על חברי הוועדה.

כן.

זה כפוף לשיפור הנוסח בהמשך.

כן, אמרת גם את זה.

את מוסמכת לשפר את הנוסח בכל סעיפי הצעת החוק.


אנחנו מעמידים להצבעה עוד בקשות לדיון מחדש. סעיף 3, סעיף 15 לחוק העיקרי, מאת חבר הכנסת אלכס מילר.

חבר הכנסת אלכס מילר לא נמצא כאן.

בסדר. אנחנו מצביעים על הרביזיה.

הוא היה צריך לבוא אם הוא רוצה. אנחנו באנו ועובדים שעות נוספות.

אני אראה לפי משמעות הסעיף. יש את הרביזיה של חבר הכנסת מילר על הסעיף שהוספנו ואומר לקדם את מטרות החינוך היהודי על כל גווניו ואת החינוך הממלכתי. הוא ביקש רביזיה. הוא רוצה למחוק את זה ואנחנו לא מוכנים למחוק את זה. אנחנו נפיל לו את הרביזיה.


אנחנו מעלים את הרביזיה של חבר הכנסת אלכס מילר להצבעה.

אפשר לדון.

לא, אנחנו לא רוצים לדון.

צריך לתת לו את ההזדמנות להסביר את הבקשה שלו.

אבל הוא לא בא.

הוא הודיע שהוא לא יהיה היום.

הוא הודיע מראש שהוא לא יהיה?

כן. כשאני זימנתי את הישיבה, הוא הודיע שהוא נוסע לקייב.

אז כל אדם יודיע שהוא לא יהיה ויעצור חקיקה? אני לוקח את האחריות עלי מול אלכס מילר.

הוא אפילו לא יזכור שהוא הגיש את הרביזיה.

ברור.

הוא עשה את זה סתם.

זאת רביזיה על אחת ממטרות הרשות. אנחנו מצביעים על הרביזיה של חבר הכנסת אלכס מילר.

ה צ ב ע ה

הרביזיה לא התקבלה


רביזיה של חבר הכנסת נחמן שי ואלכס מילר לסעיף 7 לחוק העיקרי.

מינוי ועדת איתור ותפקידיה.

מה רציתם שם?

על כל המנגנון של מינוי ועדת האיתור.

אתה חושב שאני זוכר? רגע, תן לראות. אני יודע מה אני רוצה באופן כללי.

אתה רוצה שנפתח את כל הפרק הזה מחדש? כתוב לי שביקשת עם אלכס מילר.

אתה רצית את הנוסח שהיה כלול בהצעת החוק הראשונה. שיושב ראש ועדת האיתור לא ימונה על ידי השר, בהסכמת שר המשפטים.

רגע, אני לא זוכר.

כאן השר בוחר בהסכמת שר המשפטים את יושב ראש הוועדה ויושב ראש הוועדה בוחר את שאר חברי הוועדה.

נאמר שהוועדה תמונה.

נחמן, אני אקצר לך את ההתלבטות. אין רוב לרביזיה.

אתה מצביע נגדי?

זה לא נגדך. זה לא אישי. זה נגד העניין.