הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
17
ועדת הכלכלה

31.05.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 525

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ז באייר תשע"א (31 במאי 2011), שעה: 11:00

מצוקת הדיור בירושלים

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

ישראל אייכלר

זהבה גלאון

יעקב כץ

ניצן הורוביץ

רוברט טיבייב

ניר ברקת – ראש העיר ירושלים

יעקב כחלון – סגן ראש עיריית ירושלים

יצחק פינדרוס – סגן ראש עיריית ירושלים

יוסי היימן – מנכ"ל עיריית ירושלים

משה גורא – חבר הנהלת עיריית ירושלים

רועי פולקמן – מנהל האגף לתכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

עדנה פרידמן – חברת הנהלה, עיריית ירושלים

מיכל שלם – ראש הסגל, עיריית ירושלים

ניר מסיקה – עוזר סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

עמית פוני – פרויקטור דיור בר-השגה

אמנון ארבל – סגן מנהל המחלקה לתכנון עיר, עיריית ירושלים

ליליאנה סירקיס-אלבז, אגף הרווחה, עיריית ירושלים

אלישבע קובסורי-לוי – מרכז למצוי זכויות של אגף הרווחה, עיריית ירושלים

פפה אללו - עיריית ירושלים

בנימין וייל – מנהל מחלקת פרוגרמות, משרד הבינוי והשיכון

אפרת שטראוס – מנהלת מחוז ירושלים, מינהל מקרקעי ישראל

דלית זילבר – מתכנתת מחוז ירושלים, משרד הפנים

רן מלמד – סמנכ"ל עמותת ידיד

עו"ד שני רבינוביץ – המחלקה המשפטית, עמותת ידיד

ברברה אפשטיין – מנכ"לית עמותת סנגור קהילתי

דוד קשני – יו"ר הפורום לדיור הציבורי בישראל

יוסי שכטר – מנכ"ל ארגון הקבלנים בירושלים

גיל גן-מור – עו"ד, האגודה לזכויות האזרח

יחיאל מייק-לייטר - רכז קהילה ירוקה

טלי דהן – פעילה בקבוצה לדיור בר-השגה בסיוע אגף הרווחה בעיריית ירושלים

יששכר גבאי – פעל בקבוצה לדיור בר-השגה בסיוע אגף הרווחה בעיריית ירושלים

יוכבד שרעבי – קבוצה לדיור בר-השגה בסיוע אגף הרווחה בעיריית ירושלים

אהרון אלה – קבלן ופועל בהתנדבות בפורומים להתמודד עם מצוקת הדיור לצעירים

דניאל כץ – חב' יעדים לניהול פרויקטים בתכנון עירוני, מקדמים פרויקטים של התחדשות


עירונית

יהודה סקר – יו"ר ועד הורים ארצי

ליאור רותם – דובר ועדת הכלכלה

לאה ורון

אושרה עציד

מצוקת הדיור בירושלים

צהריים טובים, אנחנו פותחים את הישיבה השנייה היום של ועדת הכלכלה. לכבוד יום ירושלים עומד על סדר-היום נושא שהוא קצת כאוב מבחינת העיר ירושלים, וגם מבחינת מדינת ישראל בהיות ירושלים בירת ישראל. הנושא הוא מצוקת הדיור בעיר ירושלים.


אני רוצה, קודם כל, להודות לראש העיר ולסגנו. כבוד הוא לנו שאתם מגיעים לוועדה, ואנחנו מברכים על כך. למעשה, כל מדינת ישראל סובלת היום ממצוקת דיור. אבל, ירושלים סופגת וסובלת מכמה דברים חיצוניים ופנימיים שמגבירים את המצוקה. ראשית, עלויות פיתוח הקרקע בירושלים הן מן הגבוהות בארץ בגלל המבנה הטופוגרפי של העיר. שנית, הסערות במישור הבין-לאומי משפיעות לפעמים בצורה לא עניינית על התכנון ועל הבנייה בעיר ירושלים ועל היצע הקרקעות. זה מביא לכפל נטל גם על מוסדות התכנון שגם כך לא סובלים בארץ מיתר יעילות. הדבר הזה משתרשר עד הזוג הצעיר שמעוניין לגור בירושלים או לעבור לגור בירושלים, והעלויות מכבידות שבעתיים. למרות שאנחנו מקיימים דיון נוסף בנושא יום ירושלים בימים הקרובים, ביקש ראש העיר באופן מיוחד, כשהבקשה הועברה על-ידי סגנו, להביא את הנושא הזה לסדר-יומה של ועדת הכלכלה, ועל אף העומס נענינו באמת בכבוד ובאהבה לעניין.


אדוני ראש העיר, תציג את העניין בבקשה.

קודם כל, תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, סגני ראש העיר, חברי מועצה. יושבים כאן מנכ"ל העירייה, ראש הסגל וצוות מקצועי נרחב גם מהוועדה מהמחוזית וגם מעיריית ירושלים, וכן אנשים נוספים שבאו לכבד את הוועדה שמכבדת אותנו.


זהו בהחלט יום חג לעיר ירושלים. אני כל הזמן אומר שאם היינו צריכים לשאול את אבות אבותינו, ואת הסבא של הסבא שלנו, האם הם היו יכולים לדמיין בכלל את ירושלים ביום חגה בשנת תשע"א, אין לי ספק שהם לא היו מאמינים שירושלים נראית כפי שהיא היום, וזאת בלא לבטל את האתגרים הגדולים שיש לנו במימוש הפוטנציאל של העיר.


לפני שנצלול לנושא הדיור לכלל המגזרים בעיר ירושלים חשוב שנזכור דבר אחד. אנחנו באים עכשיו מדיון דומה בוועדת הפנים של הכנסת סביב האתגרים המשותפים בעיר ירושלים. אנחנו צריכים לזכור שהאתגר בירושלים הוא לא רק בבניית יחידות דיור, אלא הוא גם בפיתוחה הכלכלי של העיר ירושלים. יש להיענות לאתגר הגדול של הפיכת ירושלים למוקד עלייה לרגל ברמה בין-לאומית. ראוי שירושלים תדע ותתפתח כלכלית. למען האמת, ועל מנת שיהיה ברור לכולם, היחס בין שטחי מסחר, בין שטחי משרדים למגורים בשכונות הקיימות, הוא לא טוב היום בעיר ירושלים. הצורך במלונאות למגורים הוא לא טוב. שטחי ציבור בכלל, כמות כיתות לבתי-ספר, מבני ציבור, טיפות חלב ובתי-כנסת, מתנ"סים – יחס השטחים החומים לבנייה למגורים במקום הקיים הוא לא מספיק טוב. כשאנחנו מתכננים את העיר קדימה, אנחנו צריכים לגזור גם התחדשות עירונית. כשאנחנו אומרים "התחדשות עירונית", אנחנו מדברים גם על סגירת פערים. אנחנו לא מדברים רק על תוספת שכונות חדשות, ולא רק על ציפוף למגורים, אלא על ראייה הרבה הרבה יותר רחבה של צורכי העיר.


כרמל, לקחתי אותך לסיבוב למטה, ואני אשמח אם חברי הכנסת יעשו סיבוב קטן למטה. יש לנו תערוכה קטנה של היקפי הפרויקטים.

מומלץ.

אפילו בבתי החרדים ראינו את הקומה השלישית מתחת לאדמה, למטה.

אני מדבר על המסה הקריטית של הפרויקטים הציבוריים שאנחנו מקדמים בעיר ירושלים במטרה לשנות את היחס שעליו דיברתי, וזה אולי קצת קונטקסט ורקע לראייה קצת יותר רחבה כשאנחנו מדברים על פתרונות דיור.


בירושלים יש לנו שלושה מגזרים עיקריים, והמערכת העירונית אמונה להסתכל עליהם קדימה, ולתכנן בראייה רחבה מתן היצע פתרונות דיור. היום בירושלים יש 800,000 תושבים, ואנחנו צופים שירושלים תצמח ותתפתח לכמיליון נפש בעוד 20 שנה פלוס מינוס. מתוך הנחה שהצמיחה הזאת תהיה פרופורציונית לאחוז האוכלוסייה, הצמיחה הזאת מצריכה אותנו לייצר או לנהל או לוודא שמתווספות לעיר ירושלים 50,000 יחידות דיור ביחס לאוכלוסייה: שליש למגזר הערבי, שני שליש למגזר היהודי. עושים את זה באמצעות ציפוף, באמצעות התייעלות בשכונות הקיימות, תוך כדי השלמת פערים ציבוריים, ועושים את זה תוך הרחבת שכונות קיימות. עיריית ירושלים נכנסה לתהליך מאוד מוסדר של תכנון שכונה אחרי שכונה במזרחה של העיר מתוך ידיעה שיש לעיתים פערים אדירים בין המציאות לתכנון. בהיעדר תכנון חכם, המציאות טפחה לנו על הפנים. אנחנו מדברים על סדר גודל של בין 20,000 ל- 30,000 מבנים במזרח העיר שהם ללא רישיון, לא חוקיים. זוהי בעיה מערכתית שמסבירה שהצורה בה התנהלה המערכת העירונית והמדינה עד היום, נכשלה וצריך לשנות כיוון. אנחנו התחלנו בתכנון של שכונה אחרי שכונה. סיימנו את התכנון בסילוואן, והוא הוצג כאן בוועדה וגם בוועדת הפנים. זה עבר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בלי אף התנגדות. כלל סיעות הבית הבינו את חשיבות העניין – בין אם תמכו, בין אם נמנעו – ואנחנו היום מתכננים כשבע שכונות במזרח של העיר.

ליהודים, כן?

לתושבים. למי שרוצה – אנחנו לא נכנסים לשאלה האם הם יהודים או לא יהודים. אני חייב לומר שיש שכונות חרדיות שממש הפכו לקונטיינר למגורים. יש שם פער אדיר בצורך במבני ציבור, בכיתות לימוד, בבתי-כנסת וכיוצא בזה. אנחנו מובילים שם שינוי חשיבתי גם מול הממשלה ומול ממ"י. לצערי, מינהל מקרקעי ישראל אמון על מקסום רווחים. אנחנו צריכים לעשות הפוך ולהשקיע בסגירת פערים במבני ציבור בשכונות. המאפיינים שאני מתאר הם לא רק פר-מגזר, אני נותן דוגמאות דרך המגזר החרדי. יש לנו אתגר מאוד מאוד גדול בשכונות המגזר הכללי ביצירת התחדשות עירונית.


אני עובר למדיניות העירונית ליצירת דירות והכנסת דירות לשוק. אנחנו יודעים כי מחיר הדיור במגזר הכללי ובמגזר החרדי נקבע בשוק הפרטי. כחברי כנסת, כמערכת עירונית אנחנו יכולים להחליט מה שאנחנו רוצים. בסוף זה עניין של היצע וביקוש כיוון שהמסה הגדולה של הדירות עוברות לשוק הפרטי. ולכן, האתגר הגדול שלנו זה לייצר תהליכים שמכניסים דירות לשוק.


אני רוצה לציין שלוש שיטות עיקריות שבהן פועלת העירייה. השיטה הראשונה היא טיפול בדירות הרפאים. יש לנו כ-9,000 כאלה בעיר ירושלים. זו מסה קריטית אדירה של דירות שנרכשו על-ידי תושבי חו"ל, וברוב השנה הן לא בשוק.

אלו כלים יש לך לטפל בהן?

היעד שלנו הוא קודם כל לשווק ולשכנע את בעלי הדירות בחו"ל שהם צריכים לתת את הדירות שלהם לצעירים וכיוצא בזה.

הם מגיעים פעמיים, שלוש פעמים, או ארבע פעמים בשנה.

נכון מאוד, וזה לא ביג דיל. כשהתחלנו לדבר עם הציבור הזה של בעלי הדירות מחו"ל, הם אמרו לנו: גם אם אנחנו רוצים, אנחנו לא יודעים מה לעשות. יצאנו לסדרה של מכרזים, והיום יש כמה חברות שזכו במכרז עם הרשות לפיתוח ירושלים שהיא הזרוע של המדינה ושל העירייה בתהליך הזה. היום יש להם כתובת לטיפול בדירה שלהם. אני מצפה והייתי רוצה לראות שמספר הדירות שנכנס לשוק גדל. יש כאן מקום לחוקים ולתקנות על מנת לסייע לנו בתהליך.

האם יש חברות ניהול?

כן, עכשיו יש. יש חברות שזכו במכרז, והיום יש כתובות לתהליכים האלה, לשמחתנו הרבה. בפסח אנחנו מתכוננים לתהליך של שיווק, יש לנו כמה לידים. אני מעריך שבאמצעות קצת גזרים וקצת מקלות, ניתן יהיה לממש מספר גבוה יותר של דירות כאלה ולשים אותם בשוק.


התהליך השני הוא תהליך של רה-איזור. בתערוכה למטה אנחנו מראים איך אנחנו בונים 13 מגדלים גדולים בכניסה לעיר שרובם ככולם למשרדים ולמלונאות. גם במרכז העיר אנחנו עולים לגובה עם מגדלים רבי קומות למשרדים. היעד שלנו הוא להסיט יותר ויותר דירות מגורים שבהם יש משרדים באמצעות מקלות וגזרים או גזרים ומקלות, ולהציע למשרדים להשתדרג ולעבור למגדלי משרדים, ולפנות את דירות המגורים לייעוד המקורי שלהם.

אבל, זה ייקח עוד כמה שנים.

ודאי, כל תהליכים של דיור הם תהליכים שלוקחים זמן. אבל, אני מדבר על התהליכים שאנחנו מובילים בעירייה. אני חייב לומר שיש לנו למעלה מ-3,000 דירות כאלה בעיר ירושלים. בניית מאות אלפי מטרים מרובעים למשרדים בעיר ירושלים תאפשר תוספות, ותייצב את כלכלת העיר, וזה גם מייצר הזדמנות טובה מאוד לעשות סדר מחודש לפי התכנון המקורי של שכונות המגורים.

האם יש מחסור במשרדים בירושלים?

כן, ודאי. הוא גדול מאוד - תיכף אפרט.



הנושא הבא הוא דיור בר-השגה. אנחנו מבינים היום שכדי לצופף את העיר צריך לייצר מודלים כך שליזמים יהיה כדאי להיכנס. כמי שבא מהמגזר הפרטי, אני אומר שלא העירייה ולא המדינה יודעות ליזום. אנחנו צריכים לאפשר ליזמים בשוק הפרטי לייצר כדאיות כלכליות, ושיהיה פינוי-בינוי, שיהיה ציפוף. הפילוסופיה הטוענת "אנחנו נעשה את זה" היא לא הגישה הנכונה. הגישה הנכונה, לתפיסתי, היא לשבת, וזה מה שעשינו. ישבנו בשולחן אחד עם התאחדות הקבלנים ועם הצעירים, ובנינו מודלים לדיור בר-השגה שקל לגרום להם להמריא, לתפיסתנו. נכון להיום, הם עדיין יושבים בבירוקרטיה המשפטית של משרד הפנים/משרד השיכון, ואנחנו חייבים לחלץ שם פקקים. לתפיסתנו, יש לנו היום מודלים כשאנחנו יודעים איפה ומה צריך לעשות בשביל שהתאחדות הקבלנים תוכל לעשות זאת. הם אומרים לנו: כן, את זה אנחנו מוכנים לעשות. אנחנו בעירייה מאמינים שזה מה שצריך לעשות. אנחנו צריכים גם לאתר איפה. אנחנו נאפשר למגזר הפרטי ליזום תחת רגולציה, ולא ניתן לשוק הפרטי לעשות מה שהוא רוצה. אנחנו רוצים לוודא שחלק הדירות מותאמות לצעירים מראש. כלומר, בגודל המתאים, במחיר המתאים. כי אם נמשיך לאפשר לשוק הפרטי לבנות ב-7,000 – 10,000 דולר למטר דירות של 100 – 150 מטר, אין שום סיכוי שהדירות האלה ישמשו את הצעירים.

דיור בר-השגה הוא לא רק לצעירים, אדוני ראש העיר.

אני יודע, תן לי לסיים, בבקשה. לכן, אנחנו אומרים שחלק מדיור בר-השגה הוא כזה. אנחנו מאמינים שאנחנו כרגולאטור, יחד עם המדינה, צריכים לעשות סדרה של פעולות שמראות את האור בקצה המנהרה, שמראות איך מצד אחד אנחנו מסתכלים גם על הצדדים הכלכליים של העיר. אני רוצה להזכיר שהסיבה שצעירים עוזבים את העיר היא לא רק דיור. זה קודם כל פרנסה ותעסוקה. בתכנון העירוני שלנו אנחנו נותנים דגש ליצירת מסה קריטית ועל היכולת של כלכלת העיר ירושלים להתאושש ולייצר יותר מקומות עבודה. אנחנו מדברים על שדרוג איכות החיים באמצעות מסה קריטית של פרויקטים בתחום התרבות, הספורט, בתחום איכות החיים של התושבים, כשלצד זה ציפוף, הרחבת שכונות, תכנון מחודש. בגדול זה הכיוון שאליו אנחנו הולכים. היה לי חשוב להתעכב קצת על הקונטקסט הרחב יותר. אבל, ראוי שכן נתמקד בנושא הדיור, וכן בנושא התהליכים הפנימיים של יצירת פתרונות דיור לתושבים, כי אם יש דבר אחד שאנחנו חייבים להאיץ אותו זה הדבר.


לפני יום חגה של ירושלים, ממשלת ישראל אישרה את תוכנית "מרום" ותוכנית נוספת לעידוד לימודים בירושלים. אני רוצה לומר תודה רבה לממשלת ישראל. אלו תוכניות טובות וחשובות שיסייעו לנו לפיתוח הכלכלה. יש לנו הישגים מאוד מאוד מכובדים בתחומים האלה. ב-2010 היתה תפוסה של 24% בבתי המלון בירושלים. אנחנו מדברים על גידול משמעותי, של 30%, בבקשות לעסקים החדשים בעיר ירושלים. אנחנו רואים ששוק התעסוקה גדל. יש לנו תוצאות טובות מאוד בתחום החינוך בירושלים. אנחנו צריכים להאיץ את תחום הדיור, וזו הסיבה העיקרית שבגינה באנו לכאן. לא באנו לכאן רק על מנת לחגוג אתכם את חגה של ירושלים, יש להתמודד עם האתגרים הנוספים שיש לנו בתחום הדיור. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני ראש העיר, על הסקירה הרחבה והממצה.

חבר הכנסת יעקב כץ, ראשון הדוברים. יש לי הרגשה מה אתה הולך לומר.

לא, לא. דווקא רציתי לפתוח בתודה ליושב-ראש על הדיון החשוב הזה ביום חגה של ירושלים או ערב יום חגה של ירושלים. אנחנו תמיד צריכים לראות את ראש עיריית ירושלים, את חברי הכנסת, ואת כל הנציגים החשובים.


בגניזה בקהיר התגלה מכתב מזמן הצלבנים שנמצא היום באנגליה. במכתב הזה מספר יהודי שהיה מומחה בצביעת עורות על כך שהצלבנים במאה ה-11 לא אפשרו לאף יהודי להיכנס לעיר. אבל, הם היו זקוקים לצבע אחד שייצבע עורות, והוא נכנס לעיר. במכתב הוא כתב לרבו: תעשו יום חג על כך שיש יהודי אחד בירושלים. זה היה לפני 800 – 900 שנה. אני מספר זאת משום שאנחנו צריכים להיות כל-כך מאושרים. יש תמונות שמראות איך היתה נראית רחביה לפני 70 – 80 שנה, ב-1927. זה כמו המאחזים ביהודה ושומרון. אבל, היום על מנת להשיג שם דירה אתה צריך לשלם בין 12,000 ל-15,000 דולר למטר מרובע. מזה אפשר להקיש ולהסיק מה יקרה ביהודה ושומרון בעוד 60 שנה, וזה נותן לנו הרגשה טובה ותקווה גדולה כי זה המקום היקר ביותר בעולם היום למטר מרובע.


הבעיה בירושלים היא באמת בעיה קשה, וזו לא בעיה של ראש העיר. ראש העיר הוא אדם מהוגן ואדם נחמד וחביב. אני כבר אמרתי לו לפני שנתיים שירושלים היא העיר היחידה במדינת ישראל שיש עליה דין של הקפאה ושל בנייה שלילית וסלקטיבית, בדומה למעלה אדומים וביתר. בתל-אביב, בחיפה, בפתח-תקווה, או בכל עיר ואם בישראל, הדברים נעשים באופן פתוח וחופשי. יש החלטה שלא לבנות במערבה של ירושלים ובאזור מבשרת את תוכנית ספדי. התוכנית הזאת נפלה, כך שנשאר לנו לבנות בעיקר בהר חומה, ברמות אשכול, ברמות, בגילה. שם יש אפשרות לבנות עשרות אלפי יחידות דיור. אבל, כשראש הממשלה מקפיא את הבנייה בצורה מכוונת - - -

בקטמונים גם אפשר לבנות, פינוי-בינוי.

אני לא יודע אם בקטמונים אפשר לבנות אלפי יחידות דיור, ואם יש תוכנית כזאת. על כל פנים, במקומות האלה הבנייה נאסרת. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת כרמל שאמה עשה איתי סיור בירושלים, ומצאנו שיש אלפי או עשרות אלפי יהודים שחיים מתחת לאדמה. כל עוד שהבנייה הזאת לא תשוחרר ואתה לא תאכוף על ראש הממשלה לבנות בירושלים בכמויות של אלפי יחידות דיור בשנה, אין סיכוי שהמחירים ירדו.

תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה לברך את היושב-ראש על כינוס הדיון הזה, וגם את ראש העיר ואת חברי העירייה ואנשי העירייה שבאו לכאן.


אני רואה איזושהי סכיזופרניה, פיצול אישיות, בהתייחסות הישראלית ליום ירושלים ולעיר ירושלים. מצד אחד, חוגגים את יום ירושלים ואפילו דורשים מאיתנו להגיד הלל ביום ירושלים. מצד שני, אני שומע בכלי התקשורת סביב יום ירושלים את שירי יום הנכבה ממש. מדברים ממש קינות ואבל על ירושלים שהולכת ומתחרדת, ושיהודים רבים באים לגור בה. זה מפריע לאנשים. אני שואל - או שאתם שמחים עם ירושלים, או שאתם מקוננים על ירושלים. על זה נאמר: "שישו את ירושלים וגילו בה... שישו איתה משוש כל אוהביה". מי שאוהב את ירושלים אוהב כל תושב בירושלים בין אם הוא יהודי דתי, בין אם הוא חילוני, בין אם הוא חרדי, בין אם הוא אשכנזי, בין אם הוא ספרדי, ואפילו את ערביי ירושלים הוא לא שונא.

אפילו.

כן, אפילו. הלוואי ותאהב את חרדי ירושלים כמו שאתה אוהב את ערביי ירושלים, אני אהיה מאוד מרוצה.

האם הערבים הם לא בני אדם? אנחנו אוהבים את כולם.

נכון, זה מה שאני אומר. זה מה שאמרתי. כשאתם מדברים נגד החרדים בירושלים בשנאה כזאת ובאיבה כזאת, אתם שונאים אותם יותר מאשר את הערבים.

אנחנו אוהבים אתכם.

הלוואי. אחד מכלי התקשורת הזמין אותי לדבר על הסכנה, ועל כך שיש להציל את ירושלים מידי החרדים. אמרתי להם: מה הבעיה שלכם? תביאו פצצת אטום של אחמדינג'אד ותשחררו את ירושלים מהחרדים. האנטישמיות הנוראה הזאת נגד חרדים היא בכלי התקשורת בלבד, ולא בכל כלי התקשורת, ובוודאי לא בקרב כל העיתונאים. אבל, יש את הרוח הזאת, ואני שומע גם היום וגם אתמול. אני מנצל את הבמה הזאת למחות על הדבר הזה.

אני רוצה לשבח את ראש העיר שיושב כאן. אני הקשבתי היטב לדבריו. אצלו אין את ההפרדה הזאת - לא בדבריו ולא במעשה – בין חרדי, דתי, אשכנזי, ספרדי. הוא מדבר על יהודים. הוא מדבר גם על המגזר הערבי וזה טבעי שהוא עושה את החלוקה הזאת, ולא בגלל שהוא רוצה, הוא ודאי רוצה באיחודה של ירושלים. אבל, יש כאלה שרוצים לחלק את ירושלים, והוא מחלק לפי המגזרים.


אני מסכים עם ראש העיר בכך שיהיו בירושלים, בעזרת השם, בעוד 20 שנה, ואולי פחות, מיליון יהודים.

ולכן, אמרת שגם כולנו, החרדים, נצביע לו בפעם הבאה?

לגבי ההצבעות – אתה מערב פוליטיקה, ואל תערב פוליטיקה בזה. אבל, בעינינו כל ראש עיר וכל איש ציבור נבחן לפי מעשיו, ולא לפי השתייכותו.


נושא הדירות בירושלים הוא באמת חמור מאוד. ההצעה לפיה אנשים מחוץ-לארץ ישכירו את הדירות שלהם היא הצעה טובה מאוד. אני חושב שיש צורך בחברות ניהול. הם לא יכולים להשכיר את הדירה למי שהם לא מכירים ולמי שעשוי להרוס להם את הדירה. אם כן, יש צורך בחברות ניהול.

יש כבר.

שנית, צריך עוד לעשות המון בנושא התעסוקה, ואפשר לעשות המון. הממשלה עושה תוכניות, ושמעתי שהשקיעו עוד 200 מיליון שקל השבוע. אני רוצה שהאוכלוסייה החרדית לא תהיה פחות שותפה בכל הדברים האלה, גם בתעסוקה, וגם בחינוך, וגם בכל הצרכים, כי אין הבדל בצרכים של יהודי בירושלים אם הוא חרדי, ספרדי, אשכנזי, או חילוני.

תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. ברוכה הבאה לוועדת הכלכלה.

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש העיר, יש כאן קצת תחרות על מי יצהיר יותר נאמנות לירושלים. אני חושבת שאין חולק על זה שירושלים היא חשובה לכולם או ירושלים כולה.

ראשית, אני רוצה לברך אותך על הניסיון לקדם דיור בר-השגה בירושלים. מעבר לשתי מילים שאמרת, האם תוכל להרחיב על העיקרון שאתה רוצה לעודד דיור בר-השגה, גם מבחינת הפריסה, מבחינת התמהיל? איפה זה יהיה? איפה הדירות האלה יהיו? איך זה ירוכז? לא שעכשיו יבנו סוג של דירות במקום אחד, ושם ירכזו.


ההערה השנייה מתייחסת גם לצד המזרחי של העיר. אמרת שאתם בונים שליש במזרח העיר, ושני שליש במערבה. היום בבוקר קראתי כתבה בעיתון "הארץ", ואני רוצה לדעת האם הדברים הם על דעתך כדי להבין את המדיניות שלך. קראתי התייחסות של הסגן שלך שאמר בריש גלי את המדיניות - ואני מקווה שזה לא המדיניות של העירייה - לגבי הבנייה במזרח ירושלים, חוסר ההעדפה, חוסר הרצון. אני אשמח אם תתנער.

מי כתב את הכתבה?

עקיבא אלדר ציטט היום את יקיר שגב. אני רוצה לדעת האם זה משקף מדיניות.

לאחרונה אנחנו עדים למדיניות במזרח ירושלים של עמותות ימין שנכנסות לשכונות פלסטינאיות במזרח העיר, אנחנו יודעים את המגמה. אני לא מרחיבה כי היושב-ראש מבקש לסיים עוד מעט את הישיבה. אבל, אנחנו יודעים את המדיניות שעומדת מאחורי הניסיון לתת לעמותות הימין להשתלט. ראינו השבוע את יושב-ראש הכנסת וחברי כנסת אחרים בראס-אל עמוד.

גם אני הייתי שם.

גם ראש העיר היה שם. אני אשמח לשמוע מהי המדיניות שלך. השאלה האחרונה היא מתי יפונה בית יהונתן? האם זה היה מצחיק?

לא, אני אענה לך. במקרה הייתי השבת בבית הכנסת הגדול שבה קראו את פרשת "במדבר" המספרת על נדודי עם ישראל במדבר, ועל כל שבט עם המאפיינים והדגלים שלו. למרות השונות, העם היה מאוחד. בקרב עם ישראל שהגיע לארץ ישראל סומנה ירושלים כעיר השייכת לכולם. ירושלים לא חולקה לאף שבט, אלא היא נשארה מקום שבו כולם מרגישים בבית.


בהמשך לדבריו של הרב אייכלר, מאוד מאוד חשוב להבין שאנחנו צריכים לפתח בירושלים מדיניות שהאחד הוא לא על חשבון השני. זה הבסיס של ההסכם הקואליציוני בעיר ירושלים, וזה הבסיס של ההבנה. יושבים פה הרב פינדרוס וקובי כחלון, וחברי הנהלת העיר. בתפיסתנו, אנחנו מחויבים לדאוג לכך שיש מקום לכולם – יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים. לכולם יש מקום פה.


ברשותכם, נושא השכונות. כצל'ה, אני מסכים איתך שלא לרוחנו קצב שחרור הבנייה של שכונות חדשות. בצורה עקבית אנחנו לא מסתכלים על דתו של מבקש רישיון הבנייה כשהוא מגיע לוועדה המקומית. אנחנו מסתכלים על פרמטר אחד והוא: חוקי או לא חוקי. זה עמוק בתוך נשמתנו. אגב, זה חוק מדינת ישראל. כששמעתי בכל מיני מקומות – גם בארץ וגם בעולם – רוחות נושבות של הקפאה, שאלתי: למה אנשים מתכוונים? האם הכוונה היא להקפיא 350 כיתות במגזר הערבי שעכשיו אנחנו מאיצים את הבנייה שלהן? זהו מספר חסר תקדים שאנחנו מנהלים היום בשלבים שונים של תהליך. האם להקפיא גם הבנייה של הערבים במזרחה של העיר? או שמא האם אנחנו צריכים לשאול אדם האם הוא יהודי, נוצרי או מוסלמי? הרי זה הזוי.

אם הוא ערבי אסור להקפיא, אם הוא יהודי צריך.

אגב, העלאתי את הנושא הזה, ואני אומר שמדיניות עיריית ירושלים, כל עוד אני בראשה וזה המצב היום - וכמדומני זה גם מה שהיה בעבר, ואני לא רוצה להתייחס למה שהיה בעבר – אנחנו מחויבים לבנייה לפי החוק ולפי הסדר של כל תושב. אני לא שואל, ואין לי שום אמירה לגבי תושבים ערבים שגרים בשכונות יהודיות, בדיוק באותה מידה שאין לי שום בעיה עם תושבים יהודים שמחליטים לגור בשכונות ערביות עם רוב ערבי.


בשבוע שעבר הייתי בפתיחה של שכונת מעלה הזיתים, שהיא שכונה יפה ומכובדת ולפי החוק, שגרים בה יהודים. אבל, כולם שכחו שחודש בדיוק לפני זה פתחתי שכונה ערבית שנמצאת בא-טור, קילומטר משם. ישבנו עם התושבים הערבים שקיבלו אותי בברכה. סייענו להם לבנות כחוק שכונה חדשה של מגורים לערבים. גם זה נכון, וגם זה נכון.


יתרה מזאת, עשינו תכנון בכפר סילוואן. בסילוואן התיכונה יש 657 מבנים. אני לא יודע האם את יודעת לכמה מבנים יש רישיון, אבל אני יודע – ל-6 יש רישיון.

אתם לא נותנים, לא עושים תוכניות.

אני ירשתי את זה, זה מה שירשתי. תיכף אספר מה אנחנו עושים. היו לי שתי חלופות ואני מקווה שחברי הכנסת מסכימים איתי ששתיהן לא לגיטימיות. האחת היא להמשיך להיות בת יענה ולהתעלם. פה ושם כשיועץ משפטי כזה או מישהו אחר אומר שאת הבניין הזה צריך לקחת לבית-משפט, נעשית מהומה סביב מבנה כזה או אחר. רק ל-12 מבנים מתוך ה-657 מבנים יש תיק משפטי בעיריית ירושלים. זאת אומרת, ל-88% מהמבנים שהם רוב מוחלט אין שום רישום משפטי בעיר ירושלים. התב"ע הישנה שבה היה מותר לבנות היא שתי קומות. אנחנו העברנו תב"ע בוועדה המקומית לתכנון ובנייה שמותר לבנות ארבע קומות. עתודת בנייה חדשה של למעלה מאלף יחידות דיור לתושבים שם, אנחנו מדברים על הסדרה מערכתית של השכונה. אני הראשון שביקש לעצור ולעכב את כל הצווים בשכונה עד שייגמר התכנון המחודש. ברגע שייגמר התכנון המחודש אין בעיה לקחת את המקרים הקיצוניים, וללכת איתם. ביום חגה של ירושלים דווקא כן חשוב לי להראות את המדיניות העירונית של עיריית ירושלים שמסתכלת ללא איפה ואיפה, ונכנסת שכונה אחר שכונה. יש לנו היום שבע שכונות בשיתוף תושבים שאנחנו מפתחים ומקדמים עם התושבים הערבים בירושלים. אגב, למי שלא יודע, במימון בין-לאומי. אנחנו לקחנו את המימון הבין-לאומי ויחד עם התושבים הערבים עיריית ירושלים מקדמת פתרונות ותכנון שהוא בסדר גודל טוב יותר מכפי שהוא היה בעבר. זה אור בקצה המנהרה למגזר הערבי או למי שרוצה לגור שם ללא איפה ואיפה, ואנחנו מתייחסים ליהודים ולערבים באותו יחס.

אדוני ראש העיר, אני מציע שנשמע את נציגי משרד השיכון, ואת מינהל מקרקעי ישראל.אני חושב שגם חשוב בשבילך. אנחנו נשמע את תגובתם לדברים שנאמרו פה. בנימין וייל ממשרד הבינוי והשיכון, בבקשה.

שלום וברכה, כבוד היושב-ראש, אדוני ראש העיר, ביום חגה של ירושלים. אני אדבר בקצרה מכיוון ששמענו חלק מהדברים. אנחנו חוגגים היום, ובעיקר מחר, את איחוד ירושלים ב-67'.

ראשית, אני מייצג את מחוז ירושלים של משרד השיכון, אני לא דובר המשרד. אני מייצג את הזרוע של מחוז ירושלים. אני עובד קרוב ל-30 שנה עם עיריית ירושלים בתחום הזה. אנחנו קיבלנו מנדט מממשלת ישראל לפתח שכונות חדשות בירושלים ובערים החדשות מסביב. הרעיון היה לקדם את ירושלים שהיתה עיר קצה ומסדרון, עבור כל התושבים. לא היה פיתוח בעיר ירושלים ולא השקעות – לא בצד המזרחי, ולא בצד המערבי. ניתן להגיד שירושלים היום מהווה מטרופולין על-פי ההגדרה של תמ"א 35. תמ"א 35 אושרה על-ידי ממשלת ישראל והיא הגדירה שבמדינה יש ארבעה מטרופולינים כשאחד מהם הוא ירושלים. ולכן, אנחנו בעשורים האחרונים קידמנו שכונות חדשות בירושלים, וגם - - -

מר וייל, אם תוכל לסכם את הדברים שלך כי אנחנו חייבים לסיים.

מאה אחוז, אני רק מסיים את התקופה שהיתה עד לאחרונה. קידמנו בהיקפים גדולים. לצערנו, זה איננו כבר. אין שכונות חדשות בירושלים שניתן לבנות. יש השלמות. האישורים שניתנו לאחרונה בהר חומה, בפסגת זאב, וברמות הם האחרונים. יחד עם מינהל מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים אנחנו נקדם אותם במהלך השנה-שנתיים הקרובות.

כמה יחידות?

בתוכניות האלה אנחנו מדברים על סדר גודל של 1,000 יחידות דיור בכל אחת מהשכונות: הר חומה, פסגת זאב ורמות.

חוץ מ-1,500 שאושרו שבוע שעבר?

כן.

אז אתם מתכוונים להמשיך ולהשתלט.

להרחיב, לא להשתלט.

עד איפה להרחיב?

להשלים את השכונות.

עתידה ירושלים להגיע עד דמשק.

חבר הכנסת כץ, ראש הממשלה אמר: ירושלים מאוחדת לנצח, ומאות חברי קונגרס וסנאט מחאו לו כפיים. למה אתה צריך להוסיף?

מעניין שאף אחד לא אמר שם להשתלט על ירושלים. רק פה בכנסת אומרים.

המסר שאני רוצה להעביר הוא שאחרי כל העשייה של העשורים האחרונים, הגענו לתחתית החבית. אנחנו נשמע גם את מנהלת מחוז מינהל מקרקעי ישראל. סך הכול, במסמך שהוכן על-ידי אמי ארבל שלידי לפני שנתיים-שלוש היו בירושלים עתודות ציבוריות של 15,000 יחידות דיור בשתי קבוצות, ברמת מימוש גבוהה. שלושת הגופים האלה ביחד מקדמים ומשווקים ומאשרים כמה שניתן.

מהן העתודות שיש עכשיו ולעתיד?

אני הייתי אומר שמתוכן סדר גודל של פחות מ-10,000 יחידות דיור ציבוריות שניתן עוד לשווק.

ישר כוח, עלו והצליחו.

תודה רבה. אפרת שטראוס, מנהלת מחוז ירושלים מינהל מקרקעי ישראל

המינהל עובד בשיתוף פעולה בירושלים גם עם משרד השיכון שחלק גדול מהשכונות מפותחות על-ידו, גם שכונות שהמינהל תכנן, וגם עם עיריית ירושלים שכרגע הועבר לה תקציב גדול לקידום תכנון של תוכניות מסוימות בירושלים.


אכן, נקודת המפנה מבחינת עתודות הקרקע בירושלים היתה הורדת תוכנית מערב ירושלים שכללה 20,000 יחידות דיור. בהיעדר תוכנית מערב ירושלים לכזאת כמות של עתודות שצפתה פני עתיד, למעשה נותר לנו במשותף עם העירייה ומשרד השיכון לתכנן את שולי השכונות הקיימות: מורדות משואה, מורדות גילה, מורדות פסגת זאב. בכל אחת מהשכונות אנחנו מוסיפים לשוליים של השכונות, ומנסים לנצל מה שבעבר היה נראה בלתי אפשרי בשיפועי קרקע ובטופוגרפיה הקיימת בירושלים - היום אנחנו עושים את זה.

כמו כן, אנחנו משתדלים לעודד בירושלים בנייה להשכרה, ועל ידי זה גם כן ליצור איזשהו מנגנון שיחד עם העירייה יביא ציבור שיוכל לגור בתוך העיר. רק אתמול קיבלה מועצת מקרקעי ישראל החלטה שככל שיהיו דירות קטנות יהיה עידוד נוסף של סבסוד תשתיות ישנות באמצעות ישן מול חדש. אני מקווה שכל הפעולות האלה יעזרו להוסיף אוכלוסייה צעירה וחדשה לירושלים.

בכמה דירות מדובר בכל התכנונים האלה?

כרגע מה שיש לנו בכל עתודות הקרקע למספר השנים הקרובות, מדובר על כ-15,000 יחידות דיור בתוכניות הקיימות. ככל שיזמו תוכניות חדשות כמובן שזה יעלה את מספר יחידות הדיור.

זה לא כולל ציפוף. הציפופים והעלייה לגובה זה עוד מסה קריטית מאוד גדולה.

זה לא כולל קרקעות פרטיות, זה לא כולל ציפוף.

מתי יבנו את 15,000 הדירות האלה?

חמש שנים, עובדים.

חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה.

תודה. אני אדבר בקצרה. אדוני ראש העיר, חברי הכנסת, בירושלים יש קומבינציה מעניינת של אוכלוסייה שהיא ענייה יחסית, אוכלוסייה שסובלת מקשיים, והדיור הוא יקר. אלו מחירים בלתי אפשריים גם בשכירות. אומרים שבתל-אביב יקר, אבל בירושלים יקר לא פחות.


אתה דיברת על דיור בר-השגה, אבל הרי אין ממש סמכות לעירייה. באיזה כלים בדיוק אתה הולך להתמודד עם העניין הזה כדי שבפועל יהיה דיור בר-השגה? אני חייב להעיר שלא השבת לחברתי זהבה גלאון בעניין בית יהונתן.

אני שמעתי יותר מידיי זמן את ראש העיר בעניין המגזר הערבי. יש כל-כך הרבה בתים בירושלים, האם בית יהונתן זה הבעיה של ירושלים ביום חגה?

לגבי השאלה הראשונה, לא היית בתחילת השיחה, אבל אני הבהרתי מהו היחס לגבי משרדים, ושטחי תעסוקה, מסחר, ותעשייה. שטחי המגורים בעיר הם בעיתיים. אנחנו בונים מסה קריטית מאוד גדולים של שטחים על מנת להוציא את ירושלים מעוניה, ועל מנת לפתח את הכלכלה. זה גורם מספר אחד לעזיבת צעירים, או בכלל עזיבה של תושבים את העיר. כשיש לתושב מטבע הוא מסוגל לשכור גם כשהמחיר הוא יחסית גבוה. תמיד המחירים בירושלים יהיו יחסית גבוהים לעומת הפריפריה, וזאת לאור הביקושים בעיר ירושלים. לכן, המטבע זה הדבר הראשון, וזה דרך פיתוחה הכלכלי של העיר. יש לנו תוכניות. ביום חגה של ירושלים הממשלה אישרה האצה מאוד מאוד מכובדת בתוכנית "מרום" על דעתנו ולתפיסתנו. זה מתואם איתנו וביוזמתנו, ואני מברך על כך. זה דבר שיכול להאיץ טוב מאוד את הכלכלה. בקומה 1 בסמוך לוועדת הפנים יש תערוכה שמראה מסה קריטית של פעילויות בתחום התרבות והספורט, והתכנון העירוני המחודש שלהערכתי נותן מענה לפאן של איכות החיים.


לגבי דיור – הדגשתי כשלא היית את עניין הכנסת דירות הרפאים לשוק באמצעות רגולציה ובתיאום עם הקבלנים. יש לוודא ברגולציה שכל מתחם חדש מותאם בחלקו בגודלו ובמחירו לצעירים. כלומר, להרחיב.

איזה חלק? האם 20%?

כן, לפחות 20% ברגולציה. אנחנו רוצים להגיע ליותר.

מה זה "צעירים"? איזה סדר גודל של דירה?

זה פחות מ-100 מטר, 2,000 – 3,000 דולר. אלו הכיוונים.

האם זה בפריסת רוחב?

כן, אנחנו מתאימים את זה לשכונות. במגזר החרדי אנחנו הולכים על כלים שמתאימים למגזר החרדי, ובשכונות האחרות אנחנו נשתדל ונשאף להתאים את הכלים לסוג האוכלוסייה הקיים. כלומר, גם כאן יש איזושהי התחשבות מסוימת בראיית המדיניות של חיה ותן לחיות בעיר ירושלים – לתמרץ ככל שניתן כל מגזר בשכונתו, לתפיסתו. זה התהליך.


לגבי שאלתך – הדברים נמצאים אצל היועצים המשפטיים. המלצתי היא חד-משמעית ונחרצת. בכל שכונה שנכנסים לתכנון מחודש – ואגב, אנחנו כבר בשבע שכונות במזרחה של העיר – בקשתי הקונסיסטנטית מהיועץ המשפטי לממשלה היא לתת לנו ארכות לצווים השיפוטיים שכן רובם מתייתרים ממילא בתכנון המחודש העירוני, בכל האזורים, כולל סילוואן, כולל גן המלך, כולל המקומות שנכנסים אליהם שזה עיסאוויה, וערב-סאחוורה, וכל מקום בצורה נחרצת.

כולל בית יהונתן.

בית יהונתן נמצא במקרה הזה בסילוואן. אבל, זה נכון לכל מבנה שם, כל 42 הצווים השיפוטיים. זאת תפיסתי העקרונית. יש לי יועץ משפטי חדש בעיריית ירושלים שעובד עם היועץ המשפטי לממשלה. ההחלטה היא בידיהם, בסופו של דבר.

אבל, היועץ המשפטי לממשלה היה נחרץ. מי זה היועץ המשפטי?

בחור מקסים ונפלא, אני מציע לכם להיפגש איתו. קוראים לו אמנון מרחב, יועץ נפלא.

תודה רבה. חברים, נגמר לנו הזמן. יש לנו דיון, ואנשים מחכים בחוץ.

סליחה, מה איתנו, למה באנו? תנו לי לדבר. האם באנו לחמם את הכיסא?

אתם דיברתם רק על איך לפתח את העיר, ואיך שיהיו פה בתים. אבל, אין לנו דרך שתאפשר לגור פה. אין דיור ציבורי, אין שום דבר, ובכלל לא איכפת לכם.

גברתי, תגידי את מה שאת רוצה להגיד.

שלום, שמי טלי דהן. אני אם חד-הורית לשלושה ילדים. המצב הכלכלי שלי ממש ממש קשה, הוא ממש אנוש. אין לנו אוכל בבית. אתם מדברים על פיתוח של ירושלים, על דירות ועל כספי, ועל פיתוח של שטחים. אבל, איזה פיתוח שטחים? אין לנו פה בכלל דירות, אין פה בכלל דיור ציבורי.

היא נמצאת עם אישור של דיור סוציאלי ביד כבר כמה שנים טובות, והיא ממתינה לדיור ציבורי בירושלים.

תודה, גברתי. את לא קיבלת רשות דיבור, היא קיבלה רשות. כן, בבקשה.

המצב בירושלים ממש ממש קשה, והאוכלוסייה בירושלים שהיא מאוד מאוד ענייה סובלת מזה. קשה לחיות פה. אני מקבלת 3,000 שקל מזונות, ואת כל דמי המזונות שלי אני מעבירה בהעברה בנקאית לבעל הבית. אין לי איך לחיות. אני מקבלת סיוע בשכר דירה בסך 1,000 שקלים, אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה לעבוד, אבל אני לא יכולה לעבוד עם תלוש כי ייקחו לי את המזונות. זאת אומרת, אין איך לחיות פה.

ראש העיר יענה לך.

ראש העיר צריך להבין שכאשר הוא בונה בתים בירושלים הוא צריך גם לקנות דירות עבור משרד השיכון. אין דירות, 30 שנה לא קנו דירות למשרד השיכון בכלל. דואגים לגשרים, אבל אין לנו מה לאכול. אני בלי מים בבית, אני מנותקת ממים ואני עם שלושה ילדים. אין לי חשמל, אין לי כלום.

יש כסף למדינה, ודואגים רק לעשירים. אנחנו המסכנים נישאר מסכנים. אין צדק.

לא סתם קראנו לדיון "מצוקת הדיור". דיברנו על מצוקה, ולא דיברנו כאן על איזה פסטיבל של דיור. הדיון פה הוא רק כדי להעלות באמת את הנושא לסדר-היום. לא ציפינו פה - - -

אבל, איך פותרים את המצוקה הזאת בכלל? לא דיברתם על המצוקה הזאת. דיברתם על מצוקת דיור, לא דיור סוציאלי. אני מציעה שניפגש עם ראש הממשלה ושנדבר איתו. אין לי בעיה, אני אומר לו הכול.

ראש העיר רוצה להשיב לך. האם את רוצה לשמוע תשובה?

אם אפשר לדבר על השאלה למה לא מזכירים את הכסף שנמצא כבר בפרזות? הוא צריך לטפל בנושא הזה.

סליחה, אני חושבת שמי שצועק ומי שמרים את השולחנות בחיים שלנו, הוא זה שמנצח. לעומת זאת, מי ששותק לא מקבל כלום. אנחנו לא מאלה שצועקים, זו לא המנטאליות שלנו.

לא צריך לשתוק, ולא צריך להפוך שולחנות.

אני יצאתי ממקלט לנשים מוכות. עשר שנים אני מחכה לדיור. מטרטרים אותי ממקום למקום ממקום למקום. קפצתי מקומה שלישית כי הייתי מאוימת לרצח על-ידי האקס, ויש לי כאבים בגב. עברתי ייסורים עד שאישרו לי דירה. תוך כדי אבא שלי נפטר, ואז חוקר הגיע אליי הביתה. הוא שאל אותי שאלות, ואני עניתי לו. הוא שאל האם יש לאבא שלי בית, ואז עניתי כן. הוא שאל, האם קיבלת משהו בירושה? הבאתי להם צוואה שכל הבית הולך לאחי כי הוא סעד אותו עד יומו האחרון. אנחנו 11 אחים. באותו רגע עצרו לי את הכול.

אני מקבלת דמי נכות בסך 2,400 שקלים, ומזה אני משלמת עבור שכירות. אני עוד זקוקה לתרומות מאנשים. מי רואה אותי? האם אתה יודע כמה זמן אני לא בוחרת? אני לא בוחרת כבר 15 שנה. אף אחד לא מתקתק לי בדלת ושואל האם יש לך או אין לך.

סליחה, גברתי. חברי כנסת לא קיבלו יותר זמן.

אני גם אבלה, וגם עוצרים לי את התהליך? אני אימא לחמישה ילדים. על מה ולמה? על לא עוול בכפי. מה עשיתי? משכירות לשכירות, משכירות לשכירות.

האם מישהו אמר שיש עוול בכפך? ראש העיר יענה.

שאלו אותי: אולי קיבלת משהו מאבא שלך? עצרו לי את הכול. אפילו סיוע בשכר דירה אני לא מקבלת. האם זה הוגן? זה פשוט לא הוגן, זה אבסורד.

כבוד היושב-ראש, אורחים נכבדים, קודם כל, אני לא חושב שיש פה אחד שלא מזדהה עם הכאב. אני נחשפתי לתהליך הזה. זה מאבק שנמשך שנים על גבי שנים – כן פרזות, לא פרזות. כן עמידר, לא עמידר. אני רוצה להבהיר שבעבר מדיניות משרד השיכון – וזה לא קשור לעיריית ירושלים – היתה לקנות דירות. מדיניות משרד השיכון השתנתה מזמן, והיה בעיקר השכרת דירות. במקרים רק בודדים היתה רכישה של דירות בשם התושבים שזקוקים לכך. המדינה יודעת, היא שינתה מדיניות.


היתה מלחמה ארוכת שנים האם יהיו שתי חברות משכנות בירושלים – פרזות ועמידר. עיריית ירושלים הכריעה כנגד מדיניות עיריית ירושלים הקודמת. אנחנו סיכמנו, ואחרי החלטת ממשלה לפרק את פרזות. נתנו לזה הסכמה עקרונית במטרה לשחרר 120 מיליון שקל.

זה טעות.

יכול להיות שזו טעות, זו ההחלטה. אתה תגיד מה שאתה רוצה לאחר מכן. כולם גיבורים גדולים אם זה כן נכון ולא נכון, כן טעות לא טעות. הכסף ישב בפרזות מבלי היכולת להשתמש בו.


יתרה מזאת, הוצע לעיריית ירושלים בזמנו ש-60 מיליון שקל מ-120 מיליון שקל של פרזות ילך לפתרונות דיור, 30 מיליון שקל לצרכי עיריית ירושלים, ו-30 מיליון שקל לקופת האוצר. אנחנו התנגדנו. ויתרנו על 30 מיליון שקל, והאוצר ויתר על ה-30 מיליון שקל. עיריית ירושלים משתמשת או מעבירה את כל ה-120 מיליון שקל מעבירה למשרד השיכון – זה לא באחריותנו – מעבירה לעמידר, כך שכל הכסף שהיה בדיור ציבורי נשאר בדיור ציבורי. אני והנהלת העיר ויתרנו על כל הכסף שהציעו לנו, רק שיעבור כמה שיותר מהר לדיור ציבורי. קיבלנו החלטה כזאת כנגד כל הסיכויים, וכנגד הרבה אנשים שלא היו מוכנים לשחרר את הכסף הזה מעיריית ירושלים. אנחנו העברנו את הכול. זה שלב ראשון והכרחי לכך שהכסף הזה יהיה בשימוש, וזה בניגוד למה שהיה בעבר כאשר המדינה לא נתנה להשתמש בו בפרזות. אגב, רוב מוחלט של חברי הנהלת העיר וחברי המועצה רצו שהכסף ימשיך להיות בשימוש של פרזות. אבל, אני הבנתי שהצורה כזאת שבה רבים עם המדינה גורמת לכך שאת בסוף ממשיכה לבכות, וזה לא עוזר לנו. במקום שנהיה צודקים, אנחנו נהיה חכמים - העברנו את המשאבים האלה חזרה למשרד השיכון.

אבל, בזמן הזה אין לנו מה לאכול, ואנחנו עדיין משלמים שכירות.

גברתי, אני מסביר מה אנחנו עושים. אני מקווה שנוכל כמה שיותר מהר להשלים את המהלך הזה, ושלמשרד השיכון יעמדו עוד 120 מיליון שקל רק לטובת הנזקקים בירושלים. השימוש בו הוא אחר. אנחנו מדברים כנראה על יותר ממאות ואלפים של תושבים שנזקקים לכך ושיוכלו לקבל את המשאבים האלה. אנחנו ויתרנו, וכרגע הכדור עובר למשרד השיכון.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון.

זה אומר שאנחנו צריכים לפנות למשרד השיכון?

התשובה היא כן.

גברתי, את לא יכולה להפריע לסיכום היושב-ראש.

אני רוצה שתבינו שגמרנו את זמנו של הדיון. מאחר והזדהינו עם הדברים ועם הרגשות שהבעתם, חרגנו מעבר לזמנו של הדיון. אין לנו אפשרות לחרוג מעבר לכך, אנשים ממתינים בחוץ ואנחנו צריכים לעבור לישיבה הבאה.

אז מה עושים עכשיו?

מה עושים איתנו?

חברים, אנחנו נדבר איתכם בחוץ, בסדר?

יופי, מצוין. תודה רבה, כל הכבוד.

אדוני ראש העיר, הוועדה מסכמת בברכת חג שמח לעיר ירושלים. תכנן אותה, בנה אותה כי ירושלים חשובה לנו. אנחנו איתך.

תודה רבה.

תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.