הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
11
ועדת החינוך, התרבות והספורט

1.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 422

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום רביעי, כ"ח באייר התשע"א (01 ביוני 2011), שעה 10:00

המודל החדש לניהול מערך בתי הספר בירושלים - לציון יום ירושלים

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

זבולון אורלב

עינת וילף

ניר ברקת



- ראש עיריית ירושלים

יהודה הכט



- סגן מנהל חינוך חרדי, עיריית ירושלים

צור נעמי



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

יוסף אללו



- יו"ר ו.ביקורת, עיריית ירושלים

עמית פוני



- פרוייקטור דיור בר השגה, עיריית ירושלים

חגית גליקמן



- מנהלת אגף פיתוח ומחקר בראמ"ה, משרד החינוך

דוד הדרי



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

אמנון ארבל



- סגן מנהל המחלקה לתכנון עיר, עיריית ירושלים

אשרת מימון



- מנהלת פיתוח מדיניות

יצחק פינדרוס



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

יקיר שגב



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

רועי פולקמן



- דרג מקצועי, עיריית ירושלים

יוסי גוטסמן



- דוברות העירייה, עיריית ירושלים

רחל עזריה



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

עופר ברקוביץ



- חבר הנהלת העיר לשעבר, עיריית ירושלים

דפנה דין



- ראש לשכת רה"ע, עיריית ירושלים

שמואל מומיק נבו אומשוויף

- עוזר אישי לרה"ע, עיריית ירושלים

א. גרשון בינט



- מ"מ מנהל האגף לחינוך חרדי, עיריית ירושלים

יעקב הלפרין



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

קובי כחלון



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

יוסי היימן



- דרג מקצועי, עיריית ירושלים

מיכל שלם



- דרג מקצועי, עיריית ירושלים

משה גורא



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

דני בר גיורא



- ראש מינהל חינוך מנח"י, עיריית ירושלים - מנח"י

אביתר אלעד



- דובר רה"ע, עיריית ירושלים

מאשה נוביקוב



- הנהלת העיר, עיריית ירושלים

חוה בר טור



- ס. מנהל מנח"י לחינוך העי"ס, עיריית ירושלים

עו"ד יעקב פרידברג


- משרד המשפטים

ריקי נחמיה



- אחראית על תקשוב מערכות חינוך, משרד החינוך

מצנר לינסיה



- מפקחת על בי"ס על יסודיים במנח"י, משרד החינוך

מוטי סמט



- יו"ר סניף ירושלים, הסתדרות המורים

ליאור אבן חן



- מתמחה

יהודית גידלי

יפה קרינצה

המודל החדש לניהול מערך בתי הספר בירושלים - לציון יום ירושלים

רבותי, אנחנו פותחים ישיבה חגיגית של ועדת החינוך לציון יום ירושלים. התאריך היום 1 ביוני 2011, כ"ח באייר התשע"א. הנושא: המודל החדש לניהול מערך בתי-הספר בירושלים, לציון יום ירושלים.

אנחנו מציינים כאן יום שהוא יום מאוד חשוב. אנחנו נמצאים כאן בכנסת, בירושלים, וכמובן שזה יום חגיגי לרגל איחודה של העיר. אין ספק שירושלים מובילה בתחומים רבים, הקשורים לוועדה, ורק לאחרונה התבשרנו שבאוניברסיטה העברית ייפתח מרכז מצוינות שיעסוק בחקר מחלות מורכבות. יום ירושלים עוגן בחקיקה ב-1998 והוא יום חג לאומי למדינת ישראל. חג שמח לכולם. אתה רוצה לפתוח? בבקשה.

אני מודה, כבוד היושב ראש, על זימון הישיבה המיוחדת לכבוד יום ירושלים. ביקשתי את רשותך לפתוח את הישיבה הזו בכמה מילים לזכרו של בן-ציון נמט, זכרונו לברכה, שהלך לעולמו בשבוע שעבר באופן בלתי צפוי שהשאיר את כולנו בהלם. בן-ציון נמט היה קודמי בתפקיד וניהל את מערכת החינוך המורכבת של ירושלים במהלך למעלה מחמש שנים. הוא הטביע את חותמו והשפיע על מערכת החינוך על כלל מגזריה ועובדיה. בכנס החינוך שהתקיים בשלושת הימים האחרונים ייחדנו ביום שני מושב מיוחד לזכרו, המשפחה כיבדה אותנו בנוכחותה. זה היה עם הקימה שלהם מהשבעה, ואני מבקש גם מעל במה זו לומר שנחפש כל דרך להנציח את זכרו ולהמשיך הרבה מאוד מסורות שהוא התחיל בהן ולכבד את זכרו במעמד החשוב הזה, שמתקיים היום.

בן-ציון נמט, בין יתר תפקידיו, גם ישב על כסאי. הוא היה השלישי אחריי, כי אני ייסדתי את מדרשיית "עמליה" בירושלים, והוא היה המנהל השלישי של הפנימייה, באותו שכונה שמר מוטי סמט, יושב ראש הסתדרות המורים, היה. הוא ניהל את זה במשך שבע שנים בצורה ראויה, מופתית ופשוט לא נתנו לו לסיים. לאחר מכן הוא עבר לנהל את בית-הספר "נעם בנים" בירושלים, וגם זאת הוא עשה מתוך הצטיינות. היה ממש איש חינוך ברמ"ח אבריו, איש מאוד-מאוד יצירתי, שראיית התלמיד במרכז הייתה תמיד לנגד עיניו.


הוא קיבל דום לב בשעה שהוא הלך למסיבת סיום לתפקידו של ד"ר תומר כממונה על מנח"י בעיר שוהם. הוא נכנס לחנות ספרים כדי לקנות ספר מתנה לד"ר תומר. כשהוא היה בחנות הספרים הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, נתנו לו כוס מים ואז הוא יצא והתמוטט ברחוב. יהי זכרו ברוך.

יהי זכרו ברוך. יש לנו מצגת, אם אני לא טועה.

כן. בחרנו להציג פה מודל חדש של ניהול מערכת החינוך בעיר ירושלים, ניהול העבודה מול בתי-הספר. נתחיל בדברי רקע על מערכת החינוך של העיר ירושלים. זו המערכת הגדולה בארץ, מונה כ-220,000 תלמידים, זה יותר מכלל אוכלוסיית באר-שבע או בני-ברק, עם גידול שנתי של 2.7% בעשור האחרון. המערכת כוללת מגוון של אוכלוסיות: האוכלוסייה הממלכתית, ממלכתית דתית, חרדית וערבית, וגם אוכלוסיות אלה מתפצלות לתת-מגזרים וקבוצות. בתי-הספר נמצאים במעמדים שונים וברמות שונות של סמכות שיש לנו, כרשות, אל מולם: בתי-ספר כלליים, ממלכתיים, מוכרים שאינם רשמיים, פרטיים. זו מערכת מורכבת מאוד, והמחשבה שלנו היא איך את המורכבות והשונות האלה הופכים ליתרון.


מגוון הקהילות שיש בעיר, שיטות החינוך ודרכי החינוך בעיר ירושלים הם בעינינו יתרון יחסי. במסגרת מינהל החינוך, שבשנה האחרונה אוחד מחדש ותחת מטרייה אחת נמצאים כלל המגזרים בעיר – גם החינוך הממלכתי – מחפשים כל דרך ללמידה הדדית ולהפריה. בשלושת הימים האחרונים של כנס החינוך השתתפו מחנכים ומנהלים מכלל המגזרים. אחרי שמקלפים את כל הקליפות החיצוניות ומתרגמים את השפות השונות, כשמגיעים לסוגיות חינוכיות רב הדומה על השונה. אנחנו מחפשים כל דרך, כמובן עם כיבוד השונות ואורחות החיים של כל אחד מהמגזרים, לחפש את היכולת להיפגש כי, כמו שאתם יודעים, בבתי-הספר ובמערכות החינוך התלמידים אינם נפגשים. בתי-הספר הם בתי-ספר נפרדים לחלוטין.


אחת ההחלטות המרכזיות שלקח ראש העיר מיום כניסתו לתפקיד זו לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנחנו מנהלים את מערכת בתי-הספר שלנו – קרוב ל-600 בתי-ספר. התורה מבוססת על כמה רעיונות מרכזיים, שנפרט. הדבר הראשון זה הבנה עמוקה שמנהלי מוסדות החינוך הם אנשים מרכזיים מאוד, שפני בית-הספר כפני המנהל ושאנחנו צריכים להעצים את מנהלי בתי-הספר ולהגדיל את האוטונומיה שניתנת להם בהחלטות שקשורות בבית-הספר.

הדבר השני הוא ליצור שפה משותפת, ציפיות, לדעת על מה אנחנו מדברים, לדעת מה אנחנו מודדים, מה אנחנו מצפים מבתי-הספר - להגדיר באופן ברור ומדויק. אני יכול להגיד מניסיוני, אחרי 11 שנים של ניהול בית-ספר, שתיאום הציפיות הוא דבר נחוץ וחשוב עד מאוד. כמובן, אתם יכולים לבד להבין שהעניין הזה הוא מאוד-מאוד מורכב, הוא תלוי מגזר והעניין הזה איננו אחיד על כלל אוכלוסיות העיר. אבל העיקרון הוא עיקרון חשוב.

אנחנו רוצים ללמוד להכיר את בתי-הספר, להבין מהן נקודות החוזקה של בית-הספר, מהם התחומים שבהם בית-הספר מצטיין, מוביל, יכול להיות מקום שאפשר ללמוד ממנו ולהעתיק ממנו דברים, ואיפה נקודות החולשה של בית-הספר, שמצריכות תמיכה, עזרה, סיוע ותוכניות התערבות. כל זה ברמת בית-ספר.

ברמה שלנו, כמערכת, אנחנו רוצים שיהיו לנו כלים כמה שיותר מקצועיים לדעת איך אנחנו מחלקים את המשאבים שלנו, איזה תוכניות חינוכיות אנחנו בוחרים. הדרך שאנחנו חושבים שהיא הנכונה ביותר לעשות את זה היא בעקבות קבלת תמונה מאוד ברורה ומוסכמת של הפרמטרים שבהם בתי-ספר זקוקים לחיזוק והיכן שהם עומדים בעצמם וללא שום צורך בתמיכה. הכלי הזה הוא גם כלי בשבילנו, בשביל לנהל את המשאבים שאנחנו מעמידים לטובת מערכת החינוך.

מה אחוז התוספת פר תלמיד שהעירייה נותנת, ביחס למשרד החינוך?

המספרים, באופן יחסי למדינה, הם נמוכים. אני רוצה להזכיר שמנח"י הוא מינהלה משותפת של משרד החינוך, ואנחנו מאגמים את כלל המשאבים. זאת אומרת, אנחנו מתייחסים לכלל המשאבים שעומדים לטובת מערכת החינוך.

ברור. כלומר, חלקה של העירייה מתוך חלקה של המדינה הוא 10%? 50%?

נעביר תשובה מדויקת בעניין הזה. באופן כללי, אנחנו יודעים שירושלים היא עיר ענייה, אבל הניהול של המשאב הוא ניהול כללי של כל המשאב שעומד לטובת מערכת החינוך.

הצטרף אלינו ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת.

בוקר טוב, חג ירושלים שמח. זה יום מרגש היום. ברשותכם, חשבתי לצאת רגע מהמצגת ולספר לכם על התהליכים שאנחנו עוברים בעיר ירושלים בניהול מערכת החינוך, שהם די ייחודיים. אתמול ישבנו בפורום של ראשי הערים והצגתי חשיבה איך מובילים תהליך של מרחב חינוכי, של מח"א, שאני חייב לומר שהוא לא מוסדר בין המדינה לעיריות בארץ, ולספר לכם טיפה על התהליך שעברנו.


בעבר מערכת החינוך נוהלה בשיטה של אזורים ותיחומים. עיריית ירושלים ומשרד החינוך הגדירו כל שכונה, מי לומד איפה ואיך עוברים מבית-ספר יסודי לעל-יסודי. הפילוסופיה היתה: אנחנו יודעים מה צריך. אתם, התושבים, הסתדרו במערכת. נוצרו דינמיקות שבהן תושבים, לתפיסתם, לא קיבלו את בתי-הספר האיכותיים ביותר: מישהו גר על הגבול, רוצה את בית-הספר האחר, ונוצרו חיכוכים לא פשוטים בין התושבים למערכת. הדבר הזה יצר מצב שבו מנהלי בתי-ספר דפקו על הדלת של המערכת העירונית ואמרו: תביאו לנו מכסות, תזיזו את הגבולות, תעשו כך ותעשו אחרת, על מנת שהילדים יוכלו לבוא לבית-הספר שלנו.


אני מאמין שזו פילוסופיה רעה ולא נכונה, וכשנכנסתי לתפקיד שינינו את שיטת הניהול בעיר לפתיחת אזורי רישום וביטולי חיטוב. כתוצאה מהשינוי הזה יש תהליך שעברנו ואנחנו עוברים, ואני רוצה לשתף אתכם בו וגם במה שאנחנו עושים קדימה.


כתוצאה מהתהליך הזה נוצרה מפה – אגב, ידענו אותה מראש – של בתי-ספר שיש להם ביקוש יתר ובתי-ספר שמעט תושבים רוצים לשלוח את התלמידים אליהם. התחלנו לשאול את עצמנו למה זה קורה. מסתבר שיש קורלציה בין איכות חינוך לבין ביקושים. היא לא מלאה, אבל יש קורלציה. הפעולות הראשונות שעשינו זה לסמן מבנים שהביקושים אליהם ירדו – זה כנראה קשור לניהול, קשור למה שיש בתוך בית-ספר – ובתי-ספר אחרים, שהביקושים אליהם גדולים ונציע למנהלים טובים לקחת עוד מבנה; או להרחיב בית-ספר בצורה חכמה, על מנת שיותר תלמידים יוכלו להגיע לבית-ספר שיש לו ביקושים גבוהים. ככה עשינו עם בית-הספר הניסויי שפתח סניף בקריית יובל, ופתאום הביקושים במה שהיה קרוי בעבר ארגנטינה קריית יובל קפצו. אותו מבנה, אותה שכונה, שינינו את שם בית-הספר: באחריות הניסויי – יותר תושבים התקבלו לניסויי, שזה מלכתחילה מה שהתושבים רצו. "אהבת ישראל" שישב במקום פיזי קטן, בנים ובנות יחד, נתנו לו מבנה של ממ"ד א' ברמות, שהביקושים אליו היו מאוד נמוכים. פתאום "אהבת ישראל", עם הביקושים הגדולים, הצליח להגדיל את הקיבולת שלו. באותה עיר, באותה מערכת מבנים, נתנו מענה טוב יותר, חינוכי יותר לסך התושבים כך שיותר תושבים קיבלו את הביקוש הראשונים שלהם.


הפילוסופיה שאומרת שננהל את מרחב המבנים העירוניים יותר ברגישות לצרכים של התושבים היא פילוסופיה שהקטינה לנו את החיכוך בין התושבים לעירייה בסדר גודל של 90%. כמות התלונות שאנחנו מקבלים בזרם הממלכתי והממלכתי דתי היא מאוד נמוכה היום בהשוואה לשנים קודמות, כי מלכתחילה אנחנו מוכוונים להקשיב לבקשות ולצרכים של התושבים.

ביטלתם את זה בכל הרמות – יסודי, חטיבות ותיכון?

כן, זו השאיפה. יש עדיין כמה נספחים שיש לנו אתם קשיים מול משרד החינוך, כי משרד החינוך לא לחלוטין מתואם עם התהליך הזה – יש עדיין כיתות קטנות – אבל זו השאיפה וזו המגמה, וזה עובד טוב מאוד.


על הפילוסופיה הזאת באו אלינו מנהלי בתי-ספר ציבוריים ואמרו: גוואלד, אם מורידים את אזורי הרישום איך נתחרה טוב יותר עם בתי-הספר החצי פרטיים והפרטיים בירושלים? אז אתגרתי אותם. אמרתי להם: לכו הביתה, תעשו שיעורי בית ותבואו עם רשימה של מה אתם חושבים שאתם צריכים מבחינת תכנים על מנת להפוך את בית-הספר ליותר אטרקטיבי. עשינו את הניסוי הזה, באו מנהלי בתי-הספר עם רשימה גדולה שהסתכמה ב-3 מיליון שקלים. הם קיבלו מה שהם ביקשו עד האגורה.

זה כל מה שהם ביקשו – 3 מיליון שקלים?

כן. כמה בתי-ספר ביקשו תכנים - - -

המנהלים לא רציניים...

המנהלים מאוד רציניים, וזה עזר להם מאוד. הבקשות שביקשו מאתנו, בנצי נמט זכרונו לברכה ואנוכי סיפקנו להם. וראה זה פלא, הם מתחרים יפה. השיח החינוכי השתנה משיח של: תביא מכסות של תלמידים לתן לי תכנים חינוכיים, שאוכל להתחרות עם בתי-הספר הפרטיים. בעבר, כשישבתי עם מנהלי בתי-הספר ושאלתי מה הם צריכים בשביל להצליח זה היה שיח אינטואיטיבי, חושבים שצריך א' או ב', כי למנהלים יש אינטואיציה טובה. היום, אם בית-ספר הוא עם מבנה קטן מדי – נחשוב יחד אתך איך להרחיב את קיבולת בית-הספר, אם זה פיצול לבנים ובנות, אם זה לקחת סניף נוסף של בית-ספר. אנחנו פתוחים לכל המודלים של מה שעובד לבית-הספר ולמנהל ומה עובד לעירייה, והדינמיקה הזאת היא דינמיקה מאוד בריאה.


מה שפיתחנו לאחרונה, אחרי שנתיים של עבודה מאוד סיזיפית, זה כלי שבא לשרת את המנהלים, כלי מדידה והערכה. חשוב לי שתבינו את התהליך שעברנו. בשלב ראשון הגדרנו מה אנחנו חושבים: מה אני, כמחזיק תיק חינוך וראש עיר חושב, מה המערכת והמנהלים חושבים שצריך לאפשר למנהל בנושא של כלי מדידה והערכה כדי לדעת איפה הוא במרחב.

חילקנו את המדדים לשלושה אשכולות. המשפחה הראשונה היא מדדים ערכיים, ששם אנחנו מדברים על אחוז גיוס, אחוז גיוס לדברים בעלי משמעות, אחוז תלמידים בתנועות נוער. נשירה – זה נופל תחת מדד חברתי: לוודא שאין נשירה. אנחנו מודדים את הנשירה, נתוני משרד החינוך; התנדבות על-פי סקר הורים; אקלים בית-ספרי. בניהול והוראה אנחנו בוחנים את הקשר בין הורים למורים; יחסי מורים תלמידים; תנאים פיזיים, על-פי תפיסת ההורים והתלמידים וכן הלאה. לגבי הישגים – זכאים לבגרות; מצטיינים בבגרות; שביעות רצון של הורים ותלמידים מבית-הספר; מיצב במקצועות החשובים – אנגלית, מדעים וכו'.


למה חשוב לעשות את הסדרה הזאת של המדדים ומה יש בכל אשכול כזה? יש בו את הנתונים שיש לנו היום; את הנתונים משנה שעברה; את הנתונים של בית-הספר יחסית לאשכול הדומה לו סוציו-אקונומית. היום בירושלים יש לנו כמה בתי-ספר, שאנחנו מחלקים לאשכולות סוציו-אקונומיים על מנת להשוות, לטובת העניין, דומים. בנוסף, יש את הממוצע העירוני. מה שמסומן בשקף שלפניכם בירוק זה אומר שהמצב של בית-הספר הוא טוב מהממוצע או בשיפור. מה שמסומן בצהוב, זה פלוס-מינוס אותו דבר. מה שמסומן באדום – שים לב, אתה בדפיציט יחסית לסביבה שלך. הכלי הזה מאפשר לנו שיח ענייני ומקצועי עם המנהלים. זה כלי ניהול למנהל, לא משהו אחר.


אנחנו שואבים את המידע הזה מכמה מקורות. מקור ראשון זה נתוני משרד החינוך. מקור שני, דגמנו 100 הורים מכל בית-ספר במהלך החודשים האחרונים, והמידע שאנחנו אוספים בצורה מרוכזת, אנחנו יודעים לפלח אותו ולתת אותו בצורה מעובדת למנהלים. כלומר, אנחנו שומעים מה ההורים והילדים שלהם, כלקוחות, חושבים על בית-הספר במספר מדדים מובילים.

אני רוצה להביע את מחאתי על השימוש במונח - - -

אני מתייחס לתושבים בעיר ירושלים, אני בא לשרת אותם. אנחנו צריכים לתת לכם חינוך איכותי, ערכי, בעל משמעות וכיוצא בזה, ולכן שביעות רצונם חשובה לי. אני מודד מה הם חושבים על בית-הספר שבו הילדים לומדים. אתם תופתעו כמה המצב הוא טוב, המצב הוא לא רע. רוב ההורים מאוד מרוצים מבתי-הספר שלהם, והניואנסים הם כאלה שאנחנו יכולים להקשיב היטב ולא להתעלם ממה שאומרים ההורים.

המדדים האלה, המידע הרחב הזה, נותנים לנו פרספקטיבה מצוינת, עניינית, מקצועית ומדידה כדי לשבת עם המנהל. אני יכול להגיד לכם מה היה לי בשנתיים האחרונות. אני מסתובב בבתי-ספר כל שבוע, והשיח שלי עם המנהל זה מה הוא אומר ומה אני חושב. אבל זה לא מקצועי, והמידע הזה נותן לנו שיח על עובדות משותפות. אפשר להתווכח, לגיטימי לחלוטין שהמנהל חושב שזה נכון או לא נכון. בסדר, אנחנו לא נכנסים לרזולוציות האלה, זו לא התנצחות אלא כלי שנותן למנהל יכולת, קודם כול, להגדיר יעדים לשנה הבאה.


אנחנו עומדים לשבת בקרוב עם מנהלי בתי-ספר ולחשוב אתם יחד מה הם היו רוצים לעשות, איך להגדיר את היעדים ואת המטרות שלהם לשנה הבאה. אומרים: זה מה שחשוב למערכת, אלה הנושאים שחשובים לנו בעיר ירושלים ובוא נחשוב אתכם איך לוקחים את בית-הספר שלכם לשנה הבאה. אנחנו עושים את זה עכשיו כי אנחנו כבר אומרים להם, לקראת תשע"ב יש לנו משאבים – לא כל המשאבים בעולם, אמנם מעט, אנחנו גם מוכנים לעזור לכם בגיוס פילנתרופיה, נפנה גם למשרד החינוך, אבל על מנת שכל אחד ישדרג את בית-ספרו, בואו נגדיר מטרות ויעדים משותפים ונשאף להגיע לשם.


ברמת העיר – היום אני יודע לקחת את כל המידע הזה ולאפיין מה גורם לבתי-ספר מסוימים להצליח. אז נשים אותם על הבמה ושיספרו לקולגות מה הם עשו בשביל להשיג הישגים משמעותיים בנושאים החברתיים, בנושא של ניהול והוראה ובהישגים, כל אחד יחסית לאשכול שלו. אנחנו גם יודעים לאתר את בתי-הספר שצריך לסייע להם יותר, ונעמיד להם משאבים דיפרנציאליים על מנת לסייע להם לייצר איכות חינוכית גבוהה יותר. במקום שנראה שזה לא מצליח ולא עוזר, את המבנה ניקח לבית-ספר שיש לו ביקושים מאוד גדולים, וכך אנחנו מנהלים את המרחב החינוכי. אני טוען שבלי לייצר מערכות מדידה והערכה, בלי להסתכל על הפורטפוליו של בתי-הספר ולנהל אותם בצורה מרחבית לא ניתן להשיג הישגים דרמטיים ומשמעותיים. או לחליפין, כשמסתכלים היום על השבחת בתי-הספר, כשסוכן השינוי הוא מנהל בית-הספר והוא המפתח לאיכות החינוכית במערכת המרחב העירוני, זו תפיסת עולמנו בעיר ירושלים. לשמחתי הרבה, אנחנו כבר רואים דינמיקה של שינוי. אתן לכם קצת נתונים ואחר כך נתייחס לקשר בינינו לבין משרד החינוך.

ברשותך, אדוני ראש העיר, נברך את תלמידות בית-ספר "פלך" מירושלים.

ברוכות הבאות.

ברוכות הבאות. הגעתן ביום מאוד חגיגי, אנחנו חוגגים היום את יום ירושלים.

זה בית-ספר עם עודף ביקושים.

נכון, ועדיין לא פתרנו לו את הבעיה של המבנה.

נכון, אבל אנחנו נעשה את זה.

בבקשה, אדוני ראש העיר.

ברוכות הבאות בנות "פלך".

קצת לגבי נתונים בשלוש השנים האחרונות. קודם כול, כדי לסבר את האוזן, בקדנציה הקודמת הזרם הממלכתי בירושלים הצטמק ב-12% בחמש וחצי שנים והממלכתי-דתי הצטמק ב-7%. בשנתיים שהיו, פלוס הרישום לתשע"ב – זה כבר שלוש שנים – יש לנו גידול בשניהם. שנתיים היינו יציבים בממלכתי והיה גידול קל בממלכתי-דתי, בשנה הקרובה יש גידול בשניהם.

על חשבון המוכר שאינו רשמי?

לא על חשבון אף אחד, באופן מוחלט. הזרם הממלכתי בירושלים צומח בפעם הראשונה אחרי למעלה מעשר שנים.

אבל האם אנחנו גם רואים - - -

לא, כל המגזרים צומחים.

הפרופורציות השתנו.

האם המוכר שאינו רשמי, מבחינת העוגה, יורד?

לפני המוכר שאינו רשמי - אני מדבר על הזרם הממלכתי. בממלכתי יש מוכר ומוכר שאינו רשמי – זה הזרם הממלכתי, בתי-הספר החילונים.

הבנתי, אתה מתייחס לזה כך.

ודאי, אני חושב שזו הגישה הנכונה – להסתכל על סך הכול הממלכתי בירושלים. זה הצטמק ב-12% בקדנציה הקודמת והממלכתי-דתי, על הניואנסים שבו, הצטמק 7%. היום, שלוש שנים אחרי – אני מדבר על תשע"ב כשנה שלישית של רישום – בפלוס בשניהם. זה שינוי מגמה, זה כבר לא שנה, לא שנתיים, זה כבר שלוש שנים של שינוי מגמה. אני חושב שזה אומר משהו, גם על האיכות של המערכת, גם על השינויים שחלים בפועל.

הזכאות לבגרות בשנה האחרונה – בממלכתי ובממלכתי-דתי עלתה ב-4%. הכנסנו תוכנית תה"ל לעל-יסודיים. זו תוכנית יפהפיה, בהשקעה של 6 מיליון שקלים לשנה מדינה-עירייה, והתוצאות לא מאחרות לבוא. זו תוכנית שמי שמבין איך היא עובדת מבין מיד למה היא מצליחה.

יש לנו גידול של 17% בהיקפי הפעילות בתנועות הנוער בירושלים.

אני רואה את שלושת המדדים האלה כבשורה מעניינת. זו התחלה טובה לשינוי אמיתי שמתחולל, שינוי איכותי. זה נובע משינוי שיטת העבודה וגם, אני מניח, מתפיסת העולם שלנו, של השקעה. כמחזיק תיק חינוך, אני אומר שאנחנו משקיעים בזה לא מעט משאבים, נתנו לזה עדיפות גבוהה.

אמנם התמקדתי בממלכתי ובממלכתי-דתי, אבל יש לנו צמצום פערים אדיר בכיתות במזרח העיר. היום אנחנו מפתחים 350 כיתות במזרח העיר, שזה חסר תקדים. לא היו מספרים כאלה בשנים קודמות מבחינת צמצום פערים במזרחה של העיר. יש לנו 150 כיתות במגזר החרדי – זה מספר חסר תקדים של צמצום פערים בצרכים של המגזר החרדי ויש מה שאנחנו קוראים לו ספיל-אובר. חלק לא מבוטל מהפרויקטים שאנחנו מפעילים במגזר הממלכתי וממלכתי דתי, יש לו ביקוש גם במגזר הערבי במזרח העיר ואנחנו יותר מאשר שמחים להעניק ולתת יותר משאבים ייחודיים, כמו מחשב לכל מורה שהכנסנו בבתי-ספר יסודיים במספרים אדירים. 2,200 מחשבים חילקנו בממלכתי, ממלכתי-דתי ובמגזר הערבי, ועוד היד נטויה. אנחנו מציעים, לפי בקשת בתי-הספר במזרח העיר, שאני יושב אתם לא מעט, יותר ויותר תוכניות חינוכיות מהשיטה הישראלית שהיא שיטה, גם לתפיסתם, הרבה יותר טובה מהשיטה שנהוגה שם, של התווג'יה. אנחנו שמחים מאוד לאפשר להם כאופציה - הם לא חייבים – לקחת שיטות נוספות. הם רעבים מאוד לקחת פרויקטים מירושלים כמכלול.

מערכת היחסים עם המדינה עדיין לא הוסדרה במובן הבא, שכל ניהול מרחב חינוכי, לתפיסתי, כן חייב הסדרה. אנחנו עדיין לא שם, יש כפילות בין התהליכים שקורים במינהל חינוך ירושלים בעירייה לבין משרד החינוך. זה פחות יעיל, לעתים יש קונפליקטים, שהמשרד חושב דבר אחד ואנחנו חושבים דבר אחר. אני מאמין שהגישה הנכונה, שאליה צריך לשאוף, בין מח"א – מרחב חינוכי אזורי – לבין המדינה זו אותה פילוסופיה שאנחנו פועלים לפיה עם מנהלי בתי-הספר. כלומר, צריך לתת לעיריות לנהל, לתת להן משאבים, לתת להן כלים, כפי שאנחנו עושים למנהלי בתי-הספר כי בסוף איכות החינוך זה איכות המנהל, שמביא ומכשיר מורים טובים בכיתה. אנחנו צריכים לתת לו שירותים והמדינה צריכה לתת לנו, בעיריות, שירותים.

אני מעריך ומאמין שכשניכנס קצת יותר לתהליכים זה יפשט את צורת העבודה, כי נכון להיום יש מנהלי בתי-ספר עם למעלה מ-30 מפקחים: לכל מקצוע, לכל נושא וכו'. מערכת החינוך במדינה עובדת היום top down ולא עובדת bottom up. כלומר, אם אנחנו מבינים שהאיכות החינוכית היא המפתח ואנחנו צריכים לבנות מנהיגות חזקה בתוך בתי-הספר אז אנחנו צריכים לפשט, להקטין את כמות הפיקוח, לייעל את הפיקוח, לתת כלים, כפי שאנחנו נותנים למנהלי בתי-ספר כדי שיוכלו, כל אחד במרחב שלו, להשתפר ולתת לטובים להצליח. השיטה שאני מדבר עליה מאפשרת למנהלים טובים להצליח, היא מציפה אתגרים של מנהלים אחרים. מנהל שיש לו קושי שנה אחרי שנה, הוא מבין שיש בעיה וגם קל יותר להתמודד – זה לא משהו מערכתי, זה משהו טקטי שאנחנו מתקנים.

אוקיי. אתה מוכן לפתיחה יותר מוקדמת של שנת הלימודים?

קראתי את זה אתמול בעיתונות פעם ראשונה. אנחנו נהיה מוכנים, ברור שנהיה מוכנים. אבל אין לי דעה מגובשת אם זה טוב או לא טוב. אני מניח שיש בזה יתרונות וחסרונות. צריך לחשוב על זה, לעשות עבודת מטה ואנחנו נתארגן.

רבותי, יש לנו עוד עשר דקות ויש עוד כמה אנשים שרוצים לדבר. חבר מועצת העיר אללו, בבקשה.

תודה. קודם כול, עד לפני שנה וחצי החזקתי את תיק החינוך במזרח העיר, לפי סמכויות שהאציל לי ראש העיר. אני רוצה לומר כמה מלים על החינוך במזרח העיר. לא על העניין של הכיתות, כי כולם כבר יודעים שחסרות 1,000 כיתות ושאנחנו לא מדביקים את הפער. לא משנה כמה אנחנו בונים, זה רק מספק את הגידול הטבעי של האוכלוסייה וכל הזמן 1,000 כיתות חסרות. השנה, למשל, יהיה בית-ספר אחד ובשנה הבאה עוד בית-ספר. זה לא מספק אפילו את הגידול הטבעי, עם כל המספרים הגדולים.


אני רוצה לספר קצת על האיכות של החינוך. כפי שאתה יודע, ירושלים מחולקת לשלושה סקטורים: החרדי, הכללי ומזרח העיר. לא במקרה אין פה אחד מהסקטור הערבי. זה לא במקרה, זה בכל מקום, גם כשבונים את התקציב, גם כשיש דיונים חשובים - מזרח העיר, אף על פי שהם מהווים 35% של אוכלוסיית הילדים והתלמידים, הם לא נחשבים לשום דיון, ואת זה אני יכול להוכיח שחור על גבי לבן.


מבחינת תקציב – אני מדבר על איכות – אפשר לראות את מספר תוכניות הלימודים שמקבל מזרח העיר ביחס למה שמקבל מערב העיר, אף על פי שזה סודי; אני לא מקבל את הנתונים אבל אני יודע איך לקבל אותם מהצד. ביקשתי אותם, אבל אני לא מקבל את הנתונים כי רוצים להסתיר את המציאות. המציאות היא שהם באמת לא מקבלים תוכניות לימודים, לא מקבלים ניהול עצמי. ניהול עצמי זה 16 מיליון שיש במערב העיר – 6 מיליון ממשרד החינוך, 10 מיליון. נכון שאומרים שהם מקבלים כספים אחרים, אבל זה לפי הצרכים – לנסיעות. אף אחד לא מבקש שלא יהיה בית-ספר ליד הבית ובוודאי שבגלל זה יש כספים לנסיעות.

האגף החרדי – ויש לי את כל הכבוד, עושים הרבה למען האגף החרדי – יש את האגף הכללי ויש מעל זה מינהל, אבל אין אגף ערבי של חינוך ערבי. דרך אגב, בעירייה יש 30 אגפים, אין אף ערבי בראש אגף.


אנחנו נשלם מחיר יקר. הם תושבים, קודם כול מגיע להם. בנוסף, לפני שנה כשהייתי פה הזמנתי את מר אורלב ואמרתי לו שייקח את ועדת החינוך ויעשה סיור בבתי-הספר במזרח העיר והוא יראה.

סליחה, אדוני. אני לא ראיתי אותך כאן כשלפני כמה שבועות - - -

נכון, הייתי בחוץ לארץ. קראתי את הכול.

זה חשוב אדוני, חבל. עשינו כאן ישיבה על תוכניות לימוד במזרח ירושלים, עשינו ישיבה על כך שאנחנו מבקשים ודוחפים לכך שהתוכנית במזרח ירושלים, שהיא מתוקצבת על-ידי מדינת ישראל, תהיה תוכנית לימודים ישראלית. מבחינתנו יש חשיבות רבה בכך שתהיה אחדות, לא רק בהיבט הגבולות אלא גם בהיבט החינוך. אשמח לבקר בבתי-ספר, יחד עם - - -

אני מבקר שם הרבה מאוד.

אנחנו פה בכנסת - - -

אדוני, תשמע - - -

מותר לי גם לחלוק. אני לא חושב שתוכנית - - -

אתה יכול לחלוק, אבל אתה חולק אחרי שאני מסיים לדבר. בסדר? מה שאני רוצה להגיד זה שאין שום בעיה לבקר גם בבתי-ספר בירושלים, במזרח ירושלים. אנחנו עושים את זה המון. יש עובדה, שאני כיושב ראש ועדה הבהרתי את זה, ולא פעם אחת, שחייב להיות מנגנון מסודר במערכת החינוך בכל הארץ, אם זה בהיבט של ספרים, אם זה בהיבט של תכנים ואם זה בהיבט של תוכנית הלימודים. אם תשאף לשם – אברך אותך.


יש עוד מישהו שרוצה להתייחס, לברך? בבקשה, חברת הכנסת וילף.

אפשר רק לברך?

אנחנו ביום חגיגי. בסופו של דבר, כל דבר יצטרך ישיבה מסודרת, עם המומחים, עם כל מה שאנחנו יודעים לעשות. ביום חג אנחנו חוגגים, ביום אחר - -

- - נשאל שאלות מביכות. קודם כול, אני מברכת על ההשקעה בחינוך ועל המאמץ הרב. יש שני דברים שאני רוצה להתייחס אליהם. גם בדברים שנכתבו, גם בדברי שאמרת – יכול להיות שזה פשוט לא רשום – לא דובר על שיתוף המורים, לא בסקרים, לא בקביעת המדדים. היה דגש מאוד גדול על המנהלים. אני לא אוהבת את זה והדבר קצת מטריד. בעיניי זה מאוד חשוב. יכול להיות שסתם זה לא רשום, ואם כך – אשמח לשמוע אחרת.


הדבר הנוסף – אני יודעת שהגורם שממנו לקחת הרבה מהרעיונות והמודל זה מה שנעשה בניו-יורק. כבר היום מתחילים לצאת סיפורים על ההיבטים המאוד הרסניים של מה שנעשה שם: הדגש האדיר על מדידה, שיצר לחץ – אנחנו כבר רואים את התופעות האלה בהקשרים אחרים – לסוג של רמאויות בדרגים שונים על מנת לייצר את התוצאות, כי לתוצאות יש משמעות כלכלית, משמעות של תעסוקה. לכן כדאי מאוד להיזהר בהרבה מהנתונים האלה כי הרבה פעמים הם דווקא מרחיקים אותנו מדברים שהם חינוכיים, בשם שיפור החינוך.

אני מסכים אתך לגבי הסיכונים שיש – בכל שיטה, אגב. אני לא מכיר שיטה שהיא מושלמת. זה כמו דמוקרטיה, שהיא השיטה שהיא הכי פחות גרועה לניהול, ואני מאוד מאמין בה. אי-אפשר להתחמק ממדידה והערכה אם רוצים לקדם מנהלים. ביו-יורק הם עושים את זה עד רמת כיתה, עד רמת מורה, והם הראו בשמונה השנים האחרונות גידול דרמטי, דיפרנציאל מאוד גדול משאר הערים בארצות-הברית. זה משהו מובהק שמגדיל את האיכות. ברור שבכל שיטה יש גם כאלה שמשתמשים בה בצורה מעוותת או מנצלים אותה לרעה. זו לא סיבה לא להפעיל את השיטה. אנחנו בהחלט צריכים להוקיע מי שמשתמש בה לרעה, לשדרג אותה כל הזמן.

בחרנו להתחיל ממנהלים כי הם סוכני השינוי. לתפיסתי. אנחנו רואים, בית-ספר שהייתה לו בעיה והתחלף המנהל, הכול ממריא, כל בית-הספר ממריא. מהמקום שבו אנחנו נמצאים היום, לשים את הדגש על המנהלים זה בוודאי השלב הנכון בטיפוס בתהליך. אני בהחלט מסכים אתך שיש מקום להרחיב את הכלים ולשדרג אותם על מנת לתת פידבק לרמת מורה. אנחנו עוד לא שם, זה מאמץ מאוד גדול.

התכוונתי לשתף את המורים בבניית המדדים ובחשיבה.

מבחינתי, אם אנחנו משתפים את פורום המנהלים אז הם גם מייצגים את המורים. אין בעיה, אנחנו פתוחים להערות. מה שאתם רואים זה טיוטה, זה לא משהו סופי. נראה את הטיוטות למנהלים, המנהלים יעירו את ההערות. אני מניח שנשפר. אגב, דעו שמשרד החינוך לא נותן לפרסם מידע. אני מאמין שכן צריך לפרסם מידע. השאיפה שלנו היא להביא בשלב כזה או אחר את המידע הזה, כשהוא כבר סופי, לעיון הציבור כי זה לא פצצות אטום, זו מערכת חינוך. לכן, זו צריכה להיות שאיפתי. אני מקווה שנצליח, שנשכנע את משרד החינוך שנוכל לפרסם את המדדים האלה.

תודה. רבותי, אני רוצה לסגור את הישיבה. קודם כול, אני רוצה לברך את כל תושבי ירושלים וכמובן, כל אזרחי מדינת ישראל. אבל אנחנו כאן ביום ירושלים, אז נברך את כל תושבי ירושלים וכמובן אותך, כמי שמוביל את מדיניות העיר. יש כאן נציגים של סיעות שונות במועצת העיר שלך: נמצאת פה סגנית ראש העיר מאשה, נמצאים כאן חברי מועצת העיר וכמובן, אנשי המקצוע, שהם לב ליבה של הפעילות המוצלחת שאתם מובילים בעירייה. אני רוצה לברך את כולכם ולאחל הצלחה. אין ספק שהתמודדות עם המטרופולין שלכם זה לא דבר פשוט. אני מכיר את הבעיות שיש אצלך בעיר.

איזה בעיות יש בעיר?

אתגרים, זה המונח.

בעיות שצריכות פתרון.

אתגרים, לא בעיות.

דנו עליהן לא פעם. אני מקווה מאוד שתצליחו לפתור אותן. צריך הרבה סבלנות, צריך מאמץ. אני מכיר אותך, אדוני ראש העיר, כמישהו שבאמת יודע להגיע להישגים, יחד עם שותפיך. ברכות והצלחה. נקיים כאן ישיבות על סוגיות שונות.

תודה רבה ליושב ראש. כבוד הוא לנו.

תודה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.