הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
15
ועדת הפנים והגנת הסביבה
31/05/2011

הכנסת השמונה-עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 389
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"א (31 במאי 2011), שעה 9:30

יום ירושלים - קידום תהליכי התחדשות עירונית בירושלים

חברי הוועדה: אמנון כהן –היו"ר

אורי מקלב
אריה ביבי

נעמי צור

- סגנית רה"ע, עיריית ירושלים

חביבה שפר

- עמותת רמות למען הסביבה, מוזמנים שונים

עמית פוני

- פרויקט דיור בר השגה, עיריית ירושלים

יעל אלישר

- רכזת קואליציית הרי ירושלים, החברה להגנת הטבע
גיתית הרש

- החברה להגנת הטבע

דוד הדרי

- סגן רה"ע, עיריית ירושלים

נאוה קיינר פרסוב
- אדריכלית ומתכננת ערים, מוזמנים שונים

עינת גנון

- סגנית מנהלת אגף תכנון ובנוי ערים, משרד הבינוי והשיכון

יצחק פינדרוס

- סגן רה"ע, עיריית ירושלים

רועי פולקמן

- מנהל האגף לתכנון אסטרטגי, עיריית ירושלים

יוסי שכטר

- מנכ"ל ארגון ירושלים, ארגון הקבלנים והבונים בישראל

עומרי שלמון

- משנה למנכ"ל המועצה, המועצה לשימור אתרים

נחמה חומי נובנשטרן
- סמנכ"ל, המועצה לשימור אתרים

יצחק שוואקי

- רכז אזור י-ם, המועצה לשימור אתרים

יעקב כחלון

- סגן רה"ע, עיריית ירושלים

ניר ברקת

- ראש העיר, עיריית ירושלים

עופר גריידינגר

- מנהל אגף תכנון עיר, עיריית ירושלים

גלית לוי


- מנהלת סניף בירושלים, התאחדות התעשיינים

דלית זילבר

- מתכננת מחוז ירושלים, משרד הפנים

פואד אבו חמד

- יו"ר עמותת הדיאלוג הירושלמי, מוזמנים שונים

אברהם אסבן

- ממונה אסטרטגי ושיווק, משרד התעשייה , המסחר והתעסוקה

אילן שטייר

- תושב שכונה הפעיל בנושא ההתחדשות העירונית

אשרת מימון

- מנהלת פיתוח מדיניות, עמותת עיר עמים

בנימין וייל

- משרד השיכון

מיכאל דולמן

- משרד התיירות

איריס פרנקל-כהן

יפה שפירא

יפעת שפרכר
יום ירושלים – קידום תהליכי התחדשות עירונית בירושלים

אני פותח את הדיון של ועדת הפנים והגנת הסביבה. הנושא הוא יום ירושלים - קידום תהליכי התחדשות עירונית בירושלים. אנחנו מקדמים בברכה את ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת. אני חושב, אדוני ראש-העיר, שיש לך את הזכות לכהן כראש העיר של בירת העם היהודי. שנים רבות - אלפי שנים - עם ישראל השתוקק להגיע לירושלים.

ביום הזה אני רוצה להתחיל בנבואה תנ"כית. בשנת 1267, לאחר מסע ארוך ומסוכן, הגיע הרמבן" לנמל עכו. לאחר שהות קצרה הוא נסע לירושלים. שם נדהם למראה שיממונה, המבנים היו נטושים. היו שם יהודים מעטים כל כך שהוא אפילו לא הצליח למצוא 10 למניין. במכתב לבנו הוא כתב: "ומה אגיד לך בעניין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השיממון וכללו של דבר, כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו. ירושלים יותר חרבה מן הכל". יחד עם זאת הרמב"ן עדיין גילה תקווה, הוא ציטט פסוקים מויקרא שבהם מתאר הקב"ה את ארץ ישראל בגלות: "והשמתי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה... והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה". הרמב"ן כתב על הפסוק הזה כך: "ושממו עליה אויבכם היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם". כולם רצו ליישב אותה ואף אחד לא הצליח. במשך מאות שנות הגלות הארוכות מהארץ לא הצליח אף כובש ליישב אותה בקביעות או להפריח את שממונה. ברחובות ירושלים מצא הרמב"ן את התגשמות ההבטחה האלוהית שהארץ תמתין לשיבת עם ישראל, לכן בכ"ח אייר תשכ"ז-1967 אוחדה ירושלים והוכרזה כיום חג לאומי שהוא יום ירושלים.

אדוני ראש העיר, אני בן לעולים ואני עצמי עליתי מאוזבקיסטן. העלייה שלי התחילה בפתיחת שערי הברזל ב-1971,1972. אני עליתי ב-1973 כי היה תהליך של אישורים. אני זוכר את עצמי כילד. כל סעודה כשישבתי עם המשפחה היה נהוג לשתות לפני כל סעודה ולומר: "לחיים לחיים בשמחת ירושלים". אנחנו מדברים על אוזבקיסטן 1970. איפה הייתה אז ירושלים ואיפה אוזבקיסטן? לא היה אינטרנט, לא היה דואר, הכל היה סגור ומסוגר. זאת הייתה רפובליקה כזאת שכולם היו כקבוצה אחת ואין יוצא ואין בא. כל השערים היו נעולים. הכמיהה הייתה כל כך גבוהה עד כדי כך שהסבא סיפר לנו שאנחנו יהודים - למרות שהיינו במדינה מוסלמית - ושאנחנו צריכים לשמור על כשרות. הוא החדיר בנו את אהבת ירושלים. הראיה היא שכשבאנו לארץ ישראל אמרו לכל אחד לאן ללכת. אבא שלי אמר רק לירושלים. אמרו לנו שאין מקומות בירושלים. אמרו לנו שבעד 3,4 חודשים יהיה מקום בנווה יעקב. אמרנו שנחכה 3,4 חודשים. הלכנו לסבא שבא לפנינו. היינו 12 משפחות ב-3 חדרים ברוממה בירושלים. זאת מסירות הנפש שהחדירו בנו. זאת זכות להיות ראש עיר בירושלים. זה לא דבר פעוט.

אנחנו כקהילה בוכרית עלינו ב-1870. ב-1887 נבנו שכונות הבוכרים, רחובות הבוכרים. הייתה שכונה לתפארת מוקפת ב-5 כפרים ערביים. הסטנדרט היה כל כך גבוה כי הביאו אדריכל מלונדון שייעצב, יבנה את הדברים האלה ברמה הכי גבוהה לתפארת עם ישראל, מדינת ישראל וירושלים. כמובן שנבנו שם גם בתי תמחוי, ישיבות, בתי אבות. החזיקו שם את כל הספרדים, לא רק את הקהילה הבוכרית. הם היו עשירים מאוד. מספרים עליהם שהם הגיעו ברגל עם 40 גמלים ועם זהב וכסף ובנו את ירושלים. יש משמעות רבה מבחינתי אני, כאמנון כהן, כיושב ראש ועדה. יש התרגשות רבה מירושלים עיר הקודש, מאוחדת בלתי ניתנת לחלוקה לדורי דורות. זאת ההבטחה של הקב"ה לעם ישראל.

אדוני ראש העיר. אנחנו רואים יד ביד את הפיתוח ואת השגשוג של העיר ירושלים. אנחנו היינו רוצים לשמוע על חידוש האזורים העירוניים, על משיכת צעירים למרכז העיר. זה מה שאנחנו חושבים לעשות בכל עיר ועיר, כמובן בעיר הבירה, ירושלים. היינו רוצים לשמוע על שיפור פיזי של בניינים, שיפור של תכנים, שיפוץ רחובות, פיתוח תחבורה ציבורית, פיתוח גורמי משיכה לצעירים, דיור, תרבות וכו'. כשעשיתי סיור בחוץ התפעמתי מהפרויקטים הרבים שאתה, אדוני ראש-העיר, מוביל לתפארת העם והמדינה. אנחנו רוצים לראות איך כבודו מטפל באזורים מסחריים עירוניים שימשיכו לפעול ויתנו מענה לאוכלוסייה.

אתמול היה פה דיון מהיר בנושא של הריבונות מחוץ לגדר ההפרדה. דיברו כאן על הזנחה קשה ביותר ועל רשויות אכיפה שלא נותנות לכם את הכוח או את היכולת לתת ביטחון לאזרחים. דיברו על כך שמבחינת תשתיות הם פונים עשרות פעמים ולא מקבלים מענים, כשבסופו של דבר הרשות הפלסטינית נכנסת וסוללת את הכבישים. דיברו על הביטחון האישי, על כך שהמשטרה לא נכנסת לשם ומחכים 3,4 שעות. סיפרו כאן שלא מגיעים על כל קריאה. ברשות הפלסטינית המשטרה שלהם מגיעה תוך 5 דקות. אנחנו צריכים לדעת כמדינה, כעיר איפה אנחנו עומדים, מה המדיניות שלנו, אולי זה יד מכוונת. אמנם היום הוא יום חג, אבל הייתי רוצה לדעת את הדברים. הבטחתי לאלה שהציעו את ההצעה לסדר שאני אשאל מה התכניות שלך, אדוני ראש העיר, גם באזורים האלה כי מבחינתנו זה ירושלים הבנויה, השלמה והמאחדת. מבחינתנו כל עוד אין החלטה אחרת צריך לתת את הפתרון לאותם אנשים שגרים שם בתשתיות, בחינוך, ברווחה ובכל מה שקשור לדברים האלה. אדוני ראש העיר, הבמה שלך. בבקשה.

תודה רבה על העלאת ירושלים על סדר יומה של הוועדה. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, ממלא מקומי, חברי מועצת העיר. יש כאן לא מעט אנשים שאיכפת להם. יש כאן עוד סגנית לראש העיר. נמצאים פה הרבה מהאנשים שאיכפת להם מהעיר ירושלים.

אני רוצה קודם כל לתת קצת פרספקטיבה לדיון. סבא של אבא שלי עלה מרוסיה. הוא קבור בהר הזיתים. גם סבו וסב סבו. אם היינו פעם שואלים אותם אם הם יכלו לדמיין את ירושלים בתשע"א, אין שום סיכוי בעולם שהם היו מפנטזים על מצבה של ירושלים במצבה של היום. בואו נחשוב על זה רגע בפרספקטיבה. 44 שנה העיר מאוחדת, ריבונית, מתפתחת. יש לנו הרבה מאוד אתגרים. מי שהיה מסתכל על המצב נכון להיום היה צריך לצבוט את עצמו בשביל לנסות להבין את מצבה של ירושלים.

שלשום הייתה ישיבת ממשלה שבה ממשלת ישראל נתנה רוח גבית חזקה לחזון העירוני, להתפתחות העירונית ולמימוש הפוטנציאל של העיר ירושלים. כשאנחנו מדברים על התחדשות עירונית חשוב לנו מאוד לזכור שאנחנו צריכים חזון, אנחנו צריכים יעד אליו לשאוף וממנו לגזור איך אנחנו מנהלים ומתכננים בצורה יעילה וטובה יותר את העיר ירושלים. נכון להיום ירושלים לא מממשת את הפוטנציאל שלה. לתפישתי, ירושלים חייבת לחזור להיות מוקד עלייה לרגל, מרכז תרבותי, רוחני, דתי שבו למעלה מ-3 וחצי מיליארד אנשים בעולם רוצים לבקר. ירושלים משרתת את תושביה - היום כ-800 אלף. בעוד 20 שנה נהיה מיליון נפש. יש את המטרופולין סביב ירושלים, שהיום הוא כבר למעלה ממיליון נפש. לירושלים יש תפקיד כבירת מדינת ישראל, העם היהודי. היא צריכה לשרת את מוסדות השילטון ואת מוסדות העם היהודי, אבל מעבר לכך ירושלים פתוחה עם חופש דת. אנחנו מאוד מאוד מקפידים על חופש הדת בירושלים כמרכז עולמי למיליארדי אנשים.

כאשר אנחנו מדברים על התחדשות אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משנים את היחסים שהיום הם מעוותים, כמו למשל בין מסחר למגורים. יש לנו יחס רע מאוד של היקפי מסחר למגורים. ירושלים הפכה ברבות השנים לקונטיינר למגורים. אנחנו חייבים לשנות את היחס, לייצר מאסה קריטית של מקומות שבהם נוכל לבצע תעסוקה, תעשייה, מסחר , מלונאות. אנחנו צריכים לשנות את כמות המלונאות בעיר ירושלים, את כמות כיתות הלימוד, את מבני הציבור. היום בירושלים יש פערים גדולים מאוד בין היקפי האוכלוסייה ליכולת שלנו לשרת אותה בכיתות לימוד, בבתי כנסת, במתנ"סים, , במוסדות תרבות, בשטחים ירוקים יעילים. כשאנחנו מדברים על התחדשות עירונית צריך לראות איך אנחנו משנים את התכנון על מנת לשדרג את הקיים לצד תוספות והרחבות בנייה. אני בכוונה מתחיל עם לשדרג את הקיים, כי זאת המשמעות של התחדשות עירונית. לא מדובר רק בהוספת שכונות, אלא מדובר על לקחת את המערכת הקיימת ולבחון כיצד בצורה חכמה נותנים מענה חכם יותר כנגזרת של החזון העירוני של להפוך את ירושלים אטרקטיבית יותר לצעירים, למשקיעים ולתיירים.

אנחנו מסתכלים כרגע על תכנון עירוני ב-3 מגזרים עיקריים של העיר ירושלים. אני רוצה להתחיל במזרח העיר. במזרח העיר, שהיא יותר אטרקטיבית לתושבים הערבים מאשר השטחים, מגיע שנשדרג בצורה משמעותית את איכות חייהם של התושבים. אנחנו, עקב לצד אגודל, עושים תכנון מחודש של שכונה אחרי שכונה. סיימנו את התכנון המחודש של סילוואן ושל גן המלך. להפתעת רבים סילוואן עברה ללא התנגדות בוועדה המקומית. אנחנו עכשיו מכינים אותה לתנאי סף לוועדה המחוזית. מדובר על ניהול ותכנון של מבני ציבור, של מתנ"ס, של כבישים, של שטחים ירוקים, של כיתות לימוד נוספות, לצד יצירת אלף יחידות דיור עתודה בשכונת סילוואן. אנחנו עובדים עכשיו בשיתוף פעולה עם תושבים ערבים בסדר גודל של כ-7 שכונות במזרחה של העיר על-מנת לתכנן שכונה אחר שכונה ולהדביק את הפערים הבלתי סבירים. יש לנו היום סדר גודל של 30 אלף מבנים בלתי חוקיים, או לחליפין לא רשומים בdata base של העירייה. הדבר הזה מקרין על איכות חיים נמוכה. זאת הזדמנות מצוינת כשמתכננים מחדש להניע ולשדרג התחדשות עירונית בשכונה.

במגזר החרדי יש פערים גדולים מאוד במבני ציבור. אתה נכנס לשכונות שלצערי תכננו מגורים, מגורים, מגורים. קונטיינר למגורים. אולי בטווח קצר הדבר הזה סייע ליותר תושבים מהמגזר החרדי לגור בשכונות, אבל אנחנו עכשיו צריכים לחזור אחורה, לייצר עתודות בנייה, לייצר יש מאין כיתות לימוד. זה אחד האתגרים הגדולים ביותר שיש לנו בשכונות במגזר החרדי. יש פער אדיר בין היקפי בנייה למגורים לחוסר גדול מאוד במבנים ציבוריים.

יש בעיה אמיתית עם האינטרס של המדינה. אנחנו מוצאים שלעיתים מינהל מקרקעי ישראל שאמון על השטחים הציבוריים או על השטחים של המדינה רוצה למקסם רווחים. למקסם רווחים זה לבנות למגורים. מזה המדינה מרוויחה את הקופה הכי גדולה. על האתגר לקחת שטחים לצרכי ציבור המדינה "מפסידה" פעמיים כסף. פעם ראשונה לא רק שהיא לא מקבלת כסף מהבנייה, היא גם צריכה לשים כסף בשביל לתכנן מבני ציבור. יש לנו כאן אינטרס שאנחנו צריכים יחד איתכם, יחד עם הממשלה לחשוב איך משנים את היעדים למינהל מקרקעי ישראל, או לטובת העניין, את יעדי המדינה, לסנכרן אותם עם הפערים הגדולים שיש לנו גם בשכונות החרדיות וגם לחליפין בשכונות במגזר הכללי.

מכאן אני קופץ למגזר הכללי שמחייב לצד הציפוף גם ראיה המערכתית של יצירת עוגנים ושדרוג איכות החיים של המגזר הכללי יחסית לערים אחרות. יש לנו אתגרים אדירים של ייעול הקרקע, של תוספות יחידות דיור שבהחלט אפשר לצופף במגזר הכללי ובמגזר הערבי והחרדי. הציפוף הזה מייצר הגדלת כדאיות כלכלית, כי חנות המכולת מוכרת ליותר אנשים, גני הילדים מתמלאים יותר. ללא ספק התחדשות עירונית מחייבת אותנו להסתכל בראייה מערכתית על השכונות ולראות איך אנחנו הופכים את השכונות לאטרקטיביות יותר למגורים. לא מדובר רק על בינו פיזי, מדובר גם על תהליכים חברתיים, על קהילות צעירים שנכנסות לשכונות. לקחת את הצעירים שבעבר היו הבעיה של העיר ולהפוך אותם לחלק מהפתרון, לאתגר אותם לקחת אחריות. יש לנו פרויקט - אנחנו הכרזנו עליו עכשיו - של עושים שכונה. יש לנו היום למעלה מ-15 גרעינים. מוכרים להם קהילות של תושבים - ממלכתי, ממלכתי דתי. הם נכנסים לשכונות כמו קריית יובל, קטמון, ארמון הנציב, מוסררה ואחרות, במטרה לסייע ולשדרג את השכונה כתושבים, לא כסטודנטים. הם מגיעים בסוף לימודיהם. הם מגיעים לשכונה על מנת להחיות אותה בפן החברתי.

חשוב, לתפישתנו, להסתכל בראייה מערכתית ולהקשיב למה שאומרים הצעירים על מנת שנוכל לשרת אותם, להצליח להחיות שכונות, לחדש שכונות. אין ספק שכאשר מגיעה קבוצה חדשה של צעירים לשכונה ומייצרת דינאמיקה חיובית, כאשר אנחנו קשובים להם לצרכי גני הילדים שלהם, גני המשחקים שהם מבקשים או תוספת של היצע דירות, אנחנו משיגים הישגים. יש לנו, לשמחתי הרבה, הצלחות מאוד יפות שמוכיחות את תפישת העולם של התחדשות עירונית בראייה מערכתית.

יש לנו אתגרים מאוד גדולים בנושא של דיור בר השגה לצעירים. אנחנו עדיין לא הצלחנו לחלוטין לייצר מודלים שממריאים במספרים גדולים. יש כל מיני מודלים של פינוי-בינוי, תמ"א 35 ומודלים אחרים שיושבים עלם המדף, אבל בפועל, בשטח אנחנו לא רואים תוצאות. האתגר הוא לייצר דינאמיקה לא רק של רעיונות שעוברים בחקיקה בכנסת או שעוברים איזה מיזם ברמה העירונית, אלא להיות קשובים היטב לקבלנים ולצעירים ולראות שאנחנו מצליחים לייצר דינאמיקה שמביאה פתרון במספרים גדולים. ניתן לכם כמה דוגמאות למה שהגענו ומקובל על הקבלנים, מקובל על הצעירים, מקובל על העירייה.

על מי לא מקובל?

על המערכת המשפטית, על המערכת החקיקתית במשרד הפנים, ברשויות השונות. עדיין אנחנו תקועים בכל מיני בירוקרטיות למיניהן על מודלים שאנחנו יודעים שיכולים להמריא ולהצליח. דיור בר השגה עבר במקומית ולא עבר במחוזית. כולם רוצים, אבל זה עדיין תקוע בכל מיני בירוקרטיות. כולנו באותו צד. אין פה צד אחד וצד שני. כולנו נחושים לקדם תכנון במזרחה של העיר, במקומות ובשכונות שיש פערים גדולים, לקדם ולהניע תהליכים של יצירת יש מאין במקומות מאוד צפופים בשכונות החרדיות, ולהתעקש שלא להסב שטחים חומים, שטחים כתומים או שטחים ירוקים למגורים. ההיפך הוא, אנחנו צריכים להתעקש על כל מטר של שטח ציבורי, לייצר עוד שטחים ציבוריים מעל ומעבר, למרות שלעירייה ולמדינה זה עולה כסף. אין לנו חלופה אחרת. לצד זה להסתכל בראייה מערכתית, כי היום העוזבים במגזר הממלכתי והממלכתי-דתי עוזבים בגלל שירושלים לא מספיק תחרותית מול ערים אחרות. במגזר הערבי היא אומנם יותר תחרותית מאשר חלופות אחרות, אבל גם שם אנחנו רוצים להסדיר בצורה מערכתית ולחדש את השכונות.

זה יום של אתגרים. לי היה חשוב להגיע לכאן, לשבת איתכם ולספר לכם טיפה על החזון העירוני והנגזרות ממנו. אני מאוד אופטימי. השנה הזאת יצרנו קפיצת מדרגה, בוודאי בתחום הכלכלי. ב-2010 יש עלייה של 24% בתפוסה בבתי המלון. יש לנו הקיץ הזה פי 3 יותר אירועי תרבות מאשר בקיץ 2008 ולפני. שברנו את כל השיאים מבחינת ההאצה של תהליכים בשנת 2010. נוצר תיאבון. משהו טוב קורה בעיר מבחינת האווירה. מרגישים את זה כלל התושבים. אנחנו צריכים לנצל את האווירה הזאת להשיג הישגים. אני מזמין אתכם לראות את המאסה של הפרויקטים בתהליכים. הם רובם ככולם פרויקטים ציבוריים, בעלי אימפקט כל אחד בנפרד וכולם ביחד על איכות החיים של כלל תושבי העיר ירושלים. אנחנו השבוע נסיים בתחום החינוך, שהוא הכי קרוב לליבי. זאת הפעם השלישית שאנחנו עושים שבוע חינוך בשבוע ירושלים. הייתם צריכים להגיע למוזיאון ישראל בירושלים ולראות את המגזר החרדי, את המגזר הערבי ואת המגזר הכללי מגיעים, מקבלים פרסים ביחד , מבינים את שותפות הגורל בעיר ירושלים, מבינים עד כמה חשוב להסתכל ולחנך את דור העתיד. כבר למעלה מ-10 שנים שכלל המגזרים בירושלים בבתי הספר במגמת עלייה. בקדנציה הקודמת, לצערנו, הזרם הממלכתי הצטמק 12%, הממלכתי דתי הצטמק 7%, החרדי והערבי צמחו. השנה, אחרי שנתיים של אי קיטון בממלכתי, יש גידול בממלכתי, יש גידול בממלכתי דתי לצד גידול במגזר החרדי ובמגזר הערבי. אני חושב שזאת בשורה שאומרת שבירושלים, שלא חולקה לשבטים ולא חולקה, יש מקום לכולם. יש מקום לכלל המגזרים בירושלים. הבשורה של גידול בממלכתי ובממלכתי דתי לצד הגידולים הנוספים מראה איזו שהיא מגמה שאני מאמין שבסופו של דבר משרתת את כלל הציבור בירושלים. אני רוצה לברך את כולנו ביום חגה של ירושלים, שיהיה לנו חג שמח והמשך דיון פורה.

אדוני היושב, חבריי חברי הכנסת, ראש העיר, מועצת העיר. אני, כמו האחרים, גרתי בירושלים בשתי פעימות. פעימה אחת כשהייתי קצין צעיר ב-1968 בצנחנים. הפעימה השנייה הייתה שהייתי מפקד ירושלים. גרתי בירושלים 8 שנים. יש לי את היקר מכל בירושלים, את הבן שלי עם הנכדים.

אני רוצה לספר לכם אנקדוטה אחת. הייתי בביקור בסין יחד עם חבר כנסת דוד רותם. ישבנו והייתי צריך לתת הרצאה על המשטרה, שאני מומחה, ועל משמר הגבול. כשהייתי בדרך לבמה אמרתי שאני אעשה משהו אחר. בדרך כלל את ההרצאות שלי אני לא כותב אלא עולה אולי עם נייר קטן ומגלגל שעה. כשאני עולה לבמה אני מחליט לתת לסינים הרגשה של מה זה יום בחיי מפקד בירושלים. תאמינו לי, אני הייתי מפקד בירושלים בתקופה של האינתיפאדה הראשונה. היה לי קל מאוד למלא שעה. שעה הבאתי אותם, את הסינים הנחמדים - ישבו איזה 400 איש בעולם - דרך 3 הרגלים והעלייה לירושלים. הבאתי אותם דרך כנסיית הקבר, דרך כיפת הסלע והר הבית, כמובן דרך קבר דוד וכל המקומות הקדושים לכל הדתות.

אני חושב שלהיות ראש עיר בירושלים זאת זכות גדולה. אני מברך את המועצה ואותך על הזכות הזאת. אני חושב שאתם עושים עבודה נפלאה. כמובן שבכל דבר יש גם מקצה שיפורים. אתה יודע את זה ממקומות אחרים. מקצה שיפורים תמיד צריכים לעשות. יש דברים שמפריעים לי, אבל לא ביום החג הזה אני אומר אותם. נאמר אותם בפגישות אחרות. ביום החג הזה נותר לי רק לברך. אני מברך אתכם על זה שבכלל יש לכם זכות לגור בירושלים. השיר אומר שיש לבבות שהם אבנים ויש אבנים שהם לבבות. שאלתי באותה הרצאה אם הם ראו אי פעם אבן מדברת לבן-אדם. בירושלים האבנים מדברות לבני אדם. כשסיימתי היו הרבה מחיאות כפיים באולם. כשירדתי מהבמה אמרתי שזה לא בשבילי, זה בשביל ירושלים. מחיאות הכפיים משם מגיעות לכם. תודה רבה.

חבריי סגני ראש העיר, ממלא מקום ראש העיר, חברי מועצה, סגנים לשעבר של ראש העיר, כל הצוות כאן, כל האורחים, אדוני ראש העיר, חברי חבר הכנסת אריה ביבי. אדוני ראש-העיר. אין ספק שזה יום חג ואתה מייצג את החג של ירושלים. אין את הפריבילגיה הזאת לאף ראש עיר, אלא רק לך. אנחנו נפגשים כאן עכשיו כבר שנה שלישית יחד איתך ביום ירושלים. אנחנו מלווים אותך בפיתוח של ירושלים. משנה לשנה אנחנו רואים את השינויים הרבים, את הקידום של ירושלים, את היופי של ירושלים שאתה עוזר לייפה אותה. גם בדברים שהיו קטנים, כמו הרכבת קלה, אנחנו רואים את האור בקצה הרכבת. חברי השדולה בירושלים עורכים היום סיור ברכבת הקלה. אנחנו כבר רואים את החלק היפה.

אין ספק שיש הרבה דברים טובים שנעשים בירושלים. רואים את זה ואתה משקיע בזה. אנחנו שומעים על הדאגה לכלל האוכלוסייה של ירושלים, שמירה על ציוויונה של ירושלים. אנחנו תמיד זוכרים שלירושלים יש עוד תוספת שלא קיימת באף מקום, בוודאי לא במינוח הזה שירושלים היא עיר הקודש. היא חשובה לנו בעניין הזה. לכל אחד יש את הרגשות שלו. החוויות שלנו זה לא רק ההסתובבויות שלנו, אלא זה ההסתובבויות עם הסבים שלנו שהחוויות שלהם הן לא רק מ-1967 אלא חוויות הרבה יותר ותיקות. כאשר מסתובבים עם הסבא בעיר העתיקה הוא מראה לך דברים של הסבא מלפני הרבה מאוד שנים, את הקשר שלך לירושלים שהוא שורשי. בהר הזיתים קבורים סביי וסבים מלפני 120 שנה, 110 שנים. גם מצד מקלב, שהמקור שלנו הוא לא ירושלמי אלא פתח תקוואי. אנחנו באמת מוקירים לך טובה על כל מה שאתה עושה בירושלים.

אני רוצה לציין דברים שראיתי בתערוכה ואת מה שיש מעבר לתערוכה. אין ספק ששכונות ירושלים צריכות חיזוק. הרבה דברים עקרוניים נעשים במרכזים של ירושלים, כאשר בשכונות עצמן אנשים באים לגור. אם ניקח למשל את הנושא של התחבורה הציבורית, אז ירושלים עדיין בעייתית. האחוז הכי גבוה מקרב משתמשי התחבורה הציבורית בכל הערים בארץ הוא בירושלים. אנחנו עדיין רואים ילדים שאפילו לא לומדים בקרוואנים אלא במכולות. לא מדובר במכולה אחת, מדובר ב-2 קומות של מכולות. אנחנו רואים את הדברים האלה. אתה מצר על כך, אתה אומר את זה ואין ספק שהדברים האלה חשובים.

השיח המרכזי פה בכנסת זה הנושא של הבנייה בירושלים. רואים הרבה פיתוח, לא רואים בנייה. אנחנו יודעים שהמדיניות הזאת היא לא המדיניות שלך. זאת מדיניות שאנחנו מצרים עליה. בנושא הזה יש קונצנזוס גם אצל מי שנמצא באופוזיציה. חבר הכנסת שיושב לימיני נמצא גם לימין הדבר הזה. רוב הבית תומך ומצר על כך שאין מספיק בנייה בירושלים, שעוצרים בירושלים, שכל בנייה בירושלים יש בה סלקטיביות, שצריך לקבל אישור מלמעלה אם כן מאשרים, לא מאשרים, יש דיון בוועדות עירוניות ומחוזיות שצריכות לקבל אישור, תאריכים, עיתויים. אנחנו יודעים שזה קודם כל חיזוק ירושלים, אבל מעבר לכך זה להשאיר את הירושלמים בירושלים. אנחנו יודעים לאפיין את ההגירה השלילית מירושלים. אנחנו יודעים שהגירה שלילית חותכת את כל הסקטורים בעיר ירושלים, כולל את הציבור חרדי שגם אם הוא נאחז במקומות שלא רואים אפילו מגורים, אחוז גדול ממנו עוזב את ירושלים. אם אנחנו מדברים על דיור בר השגה, אז אדוני ראש העירייה, אני מביע את רחשי הציבור ואת רחשי הנציגים בתוך העירייה. יש כמה תכניות שאנחנו רוצים לתמוך בהן. אתה יודע שאנחנו לימינך בעניין של חיזוק ירושלים, בתקציב, במענק לירושלים, כולל יושב-ראש ועדת הכספים. כולל חברים בשדולה ולא חברים בשדולה. כולם תומכים בעניין הזה. זאת צריכה להיות ירושלים מאוחדת, ירושלים של כולם, עיר שחוברה לה יחדיו. גם דיור בר השגה צריך להיות לכל בני ירושלים, לכל אלה שהם דורי דורות בירושלים. הקריטריונים האלה צריכים להתאים לכולם. אני לא מעוניין להיתפס ביועצים משפטיים של ועדה מחוזית שיגידו שהקריטריונים לא שווים או סיבות כאלו ואחרות. אנחנו רוצים באמת. אנחנו רוצים להביא אוכלוסייה חזקה לירושלים. גם האוכלוסייה הזאת היא אוכלוסייה חזקה. כל אחד תורם את חלקו בירושלים. אנחנו צריכים להמשיך על-מנת שהיא תוכל לגור בירושלים. אנחנו רוצים לתת לזה יד וגם ניתן לזה יד במישור המדיני ובמישור הפרקטי שלכם.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת ביבי. אנחנו שואלים את עצמנו איך יהיה דיור בר השגה. בעוד שעתיים, שלוש תתכנס פה הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והכלכלה ותגיד שאין רפורמה בבנייה אם לא שמים את הסעיף הזה.

זה כבר נאמר. אמרנו שכל עוד לא נראה את הנושא הזה לא תהיה הצבעה על החוק.

אני מציע שקרקעות מדינת ישראל יישארו בבעלות העם והתושבים, לא שיימכרו למרבה במחיר. זה דבר מאוד חשוב.

אנחנו ערים לדבר הזה ונאבקים על הנושא הזה.

אם לוקחים את נכסי המדינה בירושלים ומעבירים אותם לניהול ותכנון של העיר ירושלים זה פותר הרבה בעיות מדיניות, הרבה בעיות פוליטיות. אנחנו מוכנים להציג מדיניות. היום המדינה לא מסונכרנת עם היזמות של המערכת העירונית. החזון שדיברנו לממש הוא צמצום פערים. אנחנו תמיד נתקעים משום שהמדינה דורשת כסף במקום לתת לנו כסף.

אחד הנושאים שהיה אמור להגיע לוועדה ולהיות נדון בו זה סעיפים 168,169, שמדבר על תכנית מתאר. אם מדברים על תכנית מתאר, אז רוצים להפקיע מהרשות להעביר את זה למחוז כדי שהיא תקבל את זה אחרי. איך אפשר לבוא ולהגיד לירושלים שיש תכנית מתאר מחוזית ורק אחרי זה העירייה תדון?.

אנחנו רוצים להאיץ את תהליך המכללות בירושלים, להרחיב אותן. יש לנו את המכללה של עדינה בר-שלום , מכללה חרדית, שרוצה לצמוח מ-1000 ל-5000. צריך להקצות לה קרקע.

יש לה כבר 1200.

יש לנו את קריית אונו שרוצים לעלות לירושלים, ת מכללת שלם החדשה שרוצה להתפתח, לנדר שאנחנו צריכים למקם ולסנכרן. עכשיו הקצינו למכון טל ולמכון לב.

מכון טל קיבלו 64 מיליון שומה.

מה הבעיה? כל המכללות האלו צריכות לשלם הון עתק למדינה במקום שהמדינה לא רק שתפטור אותן אלא תיתן להן סיוע להתמקם. זה מצב שיכול להאיץ את העיר ירושלים מ-40 אלף סטודנטים ל-60 אלף סטודנטים. המדינה גובה כסף. אנחנו עובדים עם מנהלי המוסדות שצריכים לגייס עשרות מיליוני שקלים. 50,60, 100 מיליון שקל צריך לשלם למדינה מהתורמים במקום שהמדינה תפטור אותם ותאיץ אותם הלאה. למה? כי המדינה רוצה לעשות כסף מכל מטר במקום לסייע ולתת להם תמריץ לבוא לירושלים.

האם הצבעתם על מקומות שאתם יכולים לבנות?

זה חוזר על עצמו בבתי ספר. בכל מקום זה חוזר על עצמו. אנחנו תקועים, כי המדינה דורשת כסף.

אנחנו יכולים לתת דוגמה. סימנו לבר שלום שטח. פישר מספר שצריך להכניס את החרדים. אני יושב במינהל בבוקר וכשאני שואל אם הם מוכנים לסמן לה, הוא אומר לי מכרז. אני אומר שאין מכרז, החתימה כולה היא 10 שנים, אבל אז הם שואלים למה היא ולא מישהו אחר. אמרנו שאנחנו רוצים אותה כאן, את אלה כאן ואת אלה כאן. יש כאן עיוותים.

תגידו לנו היכן הוועדה הזאת – אני לא מדבר על ועדות אחרות - תוכל לעזור. היושב-ראש הוא אדם מאוד קשוב. תביאו לנו את הדברים. אני מבטיח לך שאני, יושב-הראש והחברים נעזור. מה שאני יכול זה בוועדה הזאת. אנחנו נשמח לעזור.

ביקשנו מהוועדה הזאת לדון על פי החלטת הנהלת העיר בנושא הזה של התחדשות עירונית. התחדשות עירונית זה מן מוסד, כמו מה שראש העיר דיבר בתחילתו בנושא החברתי שצריך לנהל בתוך אותו מרחב ישן שנבנה בשנות ה-50 ולקדם אותו למצב אחר. כיום הבניינים בשכונות, כמו קריית יובל, עיר גנים, קטמונים, חלק מרוממה הם בניינים שנבנו בשנים מוקדמות. לאותם בניינים יש מספר בעיות מרכזיות. הבניינים לא מוגנים נגד רעידות אדמה, אין לנו ממ"דים, לאנשים אין את הביטחון של איפה הם יחיו. יש לנו בעיה של שיפור איכות חיים. המודל הזה בא ואומר לקחת את המודל של בגין בשנת 1977, שבו בגין עשה את מה שנקרא שיקום שכונות, ולעשות שיקום שכונות פיזי, חברתי ברמות אחרות.

ההתחדשות העירונית גורמת למספר דברים. היא גורמת לחידוש במלאי המגורים והגדלת ההיצע. על פי החוק – משרד השיכון מוביל את זה, תומך ועושה עבודה נפלאה - בכל מקום שיוכרז כהתחדשות עירונית כמות יחידות הדיור צריכה לגדול פי 3. בשבוע שעבר עברה כאן תכנית בכניסה לעיר. זה אחרי 7 שנים שבהן 60 יחידות דיור הפכו ל-220 יחידות דיור. כל בעל דירה שנכנס ב-50 מטר יצא ב-120 מטר. זאת אחת הדוגמאות. גם מרחיבים לאנשים את הדירות, גם גורמים לפינוי- בינוי לבניינים שאינם ראויים וגם מצופפים את השכונות ולא פוגעים בשטחים הציבוריים. היתרון הנוסף זה המרחב הציבורי החדש. באותה תכנית שאנחנו מדברים עליה, שנקראת תכנית המקשר, נוצרו 3 וחצי דונם שלא היו. הם משפרים ובונים את הרחובות מסביב באותו פרויקט. בכל פרויקט כזה הם בונים עבור העירייה את מבני הציבור. שם הם בונים בית כנסת, שלוחת מתנ"ס. התוצרים זה שירותים חברתיים טובים יותר, חיזוק המינהל הקהילתי, הבאת בתי ספר אטרקטיביים לעזור כי אנחנו מכניסים אוכלוסייה חדשה, שדרוג השירותים וטיפות חלב, לשכות רווחה. התדמית של השכונה משתנה, מחיר הדירות עולה באותה סביבה. ראו את זה ביהוד יפה ובקרית אונו. שם עשו פעולות מהסוג הזה.

משרד המשפטים אישר שרק התכניות הציבוריות ייכנסו לוועדות הוד"לים. שם אפשר להאיץ את התהליכים. גם ההתחדשות העירונית בירושלים תיכנס לוד"לים. אז נוכל לראות קידום מאסיבי ואינטנסיבי של התכניות האלו.

תכנית מתאר ארצית - תמ"א 35 - מחייבת את מוסדות התכנון לבחון את הצורך בדיור בהישג יד. כל תכנית להרחבה ניכרת זאת תכנית שהיא מעל 100 יחידות דיור. הנושא נכנס לתיקון חוק מינהל מקרקעי ישראל, שזה התיקון השמיני שעבר באוגוסט 2009. אנחנו פעלנו לאורו. בשנה וחצי האחרונות עבד צוות משותף לעיריית ירושלים ולרשות לפיתוח ירושלים בנושא של דיור בהישג יד. בחנו את הצורך. אנחנו מגדירים היום דיור בהישג יד במספר פרמטרים. הפרמטר הראשון הוא גודל יחידת דיור, לעודד בנייה של יחידות דיור קטנות, דירות 3 ו-4 חדרים, כשהיום השוק מכוון לדירות גדולות ודירות יוקרה. הזכאים שאנחנו מכוונים אליהם זאת אוכלוסייה צעירה ועובדת שאותה צריכים בירושלים, בלי חלוקה למגזרים. אין ספק שאנחנו רואים היום את ההגירה השלילית מירושלים. הרוב זה אנשים צעירים. אנחנו צריכים לעודד מגזר צעיר ועובד. הדבר השלישי זה נושא של מנגנוני פיקוח שקבענו והצענו כדי שהדירות יוקצו בשקיפות ציבורית נאותה עם מנגנון לחישוב מחיר הדירות. העירייה עשתה עבודה מאוד יפה שאושרה במועצת העיר לפני שנה. מאז אנחנו מנסים להתקדם. כמו שאמר ראש העיר אנחנו בדיונים מול משרד הפנים, מול משרד המשפטים, מול הוועדה המחוזית שרוצה יחד איתנו לקדם את המדיניות הזאת. פה אנחנו צריכים את עזרתכם ברפורמה על מנת לעגן את זה יותר בחקיקה. פה צריך לעזור לנו להגדיר את הכללים כדי שנוכל ליישם.

אני רוצה להתייחס לנייר העמדה של הכנסת ולדברי ראש העיר. נייר העמדה מתייחס לניצול מטבי של הפוטנציאל הגלום במוקדי משיכה בעיר, כגון נחלים, פארקים ועוד. ראש העיר דיבר על הצורך בשטחים ירוקים יעילים. בשער העיר ירושלים נמצא נכס ייחודי לא בקנה מידה מקומי, לאומי אלא בקנה מידה בינלאומי. על פי מומחים הוא יכול וצריך לשמש מנוף לירושלים, מנוף לניתוב העיר כיעד תיירותי, לעידוד התיירות, למיתוג העיר כעיר ירוקה. מדובר באתר שבו חיק הטבע נמצא ממש על סף הבית, מוקף בשכונות צפופות של צפון ירושלים, של רוממה, סנהדריה, רמות ושכונות נספות מ-3 צדדים. הוא נגיש ביותר לתושבי צפון העיר ומשמש היום אתר טבע עירוני, מקום חיוני לפעילות נופש עבור כל מגזרי האוכלוסייה – חרדים, דתיים וחילוניים. הוא קריטי לשימור אוכלוסייה פלורליסטית ברמות ולפי חוות דעת של כלכלנים בעלי שם עולמי גם שימור האוכלוסייה הפלורליסטית של ירושלים בכלל. ברמות חיים היום בשלום חרדים, דתיים וחילונים. ראש העיר תומך ברצון התושבים לשמר את המקום כפתוח. בינתיים התכניות, שחלקן מאושרות, למאות יחידות דיור בתוך רמות לא מקודמות. לנו חשוב שביום חג זה שהכנסת עוסקת בהתחדשות עירונית בירושלים הוועדה תעשה את הכל כדי לקדם תכניות שהן חיוניות, זאת על פני פיתוח שטחים שהם מאוד נוחים לפיתוח אבל לא תורמים להתחדשות העיר.

זה יום שיש לברך עליו ויש לברך בו. שמענו בבוקר את הראיון ברדיו עם ראש העיר. כשעליתי לירושלים נזכרתי כשהייתי בן 13 אחרי מלחמת ששת הימים, כשעלינו לבקעה עם משאית - עוד לא היו אוטובוסים - שלא הייתה ממוזגת. לאט לאט טיפסנו למעלה. זאת הייתה התרגשות גדולה מאוד למי שבא מהצפון. ירושלים היא עיר מאוד טעונה, מאוד מעניינת ומאוד מיוחדת. כמובן שאנחנו מברכים את העיר ביום חגה. אנחנו חשים בקדנציה הזאת של ראש העיר הזה בשינוי בתפישה של נושא השימור. זה הדגל שלנו, זה הנושא שלנו. ישנה הבנה, ישנה העמקה. אני חושב שראש העיר השכיל לשים את האנשים הכי טובים בראש החץ של תחום השימור. זה בא מתוך הבנה והפנמה לפוטנציאל הגדול שיש לשימור בירושלים.

רשמתי פה הרבה מאוד נושאים. אני אתמקד אולי באחד או שניים. עיריית ירושלים מקיימת ועדת שימור סטטוטורית מאוד פעילה. יצא לי להשתתף בישיבה אחת. מאוד מאוד התרשמתי מרצינות הדיון ומהאינטרסים השונים שמוליכים את המשתתפים השונים. בסופו של דבר אנחנו צריכים לעשות יותר שימור בירושלים. הוועדה הזאת מהבחינה הזאת עושה הרבה. יש גם ימים שאנחנו יותר עצובים, אבל מתגברים עליהם.

לנו בעיר ירושלים יש קרוב ל-100 פעילים מקרב הציבור, אנשים מובילים בתחום, אנשים שיקרים לעיר, שאוהבים את העיר, שמשתתפים בתוך פורום שנקרא ועדת השימור הציבורי של ירושלים. הוועדה הזאת מאוד פעילה בסיורים, בהרצאות, בהדרכות, בישיבות שהיא מקיימת בתוך עצמה, בדיון על תכניות, במתן חוות דעת. 100 פעילים בתוך תחום אחד זה דבר מאוד מאוד מבורך. הוועדה הזאת פעילה. יושב כאן איציק שווקי, שהוא המוטורולה שלנו בתחום השימור בירושלים, והסמנ"כלית של המועצה, חומי נורבשטרן.

במסמך המדיניות ששמתם כאן על שולחננו לקחתם איזה שהוא משפט שלקוח מהשימור בעולם. ציינתם שהשימור במרכזי הערים צריך להיות לדיור לצעירים. לקחת רובעים ישנים. זה דבר שקיים בעולם. לפני הרבה מאוד שנים ראינו באנגליה, בתוך קבוצה שהיינו מה אפשר לעשות בתוך מרכזי הערים הוותיקים לטובת הצעירים ולטובת הסטודנטים . לי יש 2 בנות בירושלים. אחת גרה עם בן זוגה בנחלאות. פשוט חוויה. יש שם מלא צעירים מסביב. האמירה הזאת בתוך תכנית המדיניות של לקחת את המרכזים האלה, לשמר אותם באטרקטיביות שלהם כי הצעירים מחפשים את הקטן, את המיוחד, את המרכזי, את איכות החיים, אפשר להגיע באופניים. לא צריך חניות או לזהם, זה המודל שירושלים כרגע מוליכה. ראוי שהיא תהיה גם בעניין הזה בדיוק כמו בסינגפור. ראוי שהיא תוביל בתחום הזה. ירושלים, שהיא העיר האהובה ביותר בעולם, ודאי ובוודאי המפורסמת ביותר בעולם, צריכה להיות מודל לחיקוי, היא צריכה להוביל את נושא השימור בארץ כדי שנוכל בתוך כמה שנים להראות עיר שהיא מודל ולאוורר אותה בתחום השימור מחוץ למדינה על מנת שיהיה מודל כזה שכולנו נברך עליו וכולנו נשמח בו.

אני רוצה לברך אותך. אני כבר 11 שנים מוזמן לכל מיני ישיבות פה, בדרך כלל בכל מיני עניינים שליליים או דקלרציות. אף פעם לא הייתה הזמנה על-מנת לראות איך לקדם את ירושלים. אני מברך על כך שאנחנו צריכים להסתכל על ירושלים על הצד החיובי, לא כל הזמן על אכיפה או אם קרה משהו.

יש שני דברים. פה אמרו מה אנחנו יכולים לעשות. אחד זה דיור בר השגה. אין מישהו שמתנגד. ההיפך. כולם בעד דיור בר השגה. אנחנו לא נצא מזה עד שלא תהיה חקיקה. אנחנו אישרנו בירושלים 4 תכניות שעברו למחוזי. כל עוד אין קריטריונים פוסלים את התכניות. אני חושב שאתם צריכים להתערב. לפי הראייה שלי ירושלים לא יכולה להתפתח כל עוד תכנית המתאר תקועה. תכנית מתאר שנעשתה 10 שנים עם 200 אנשים, עם צוותות. צריכים להגיד שאין מה לעשות איתה, או לאשר אותה על מנת שהציבור יוכל להביא התנגדויות. אנחנו עובדים היום על תכנית לא דמוקרטית שלא הייתה אצל הציבור, הציבור לא אמר את עמדתו. על בסיס זה אנחנו מנסים לקדם את העיר. בזה אתם יכולים לעזור לנו.

היה סיור מחוץ לגדר. גם אז דיברו על זה שיש תכנית מתאר שמתגבשת, עדיין תקועה, לכן אי אפשר לעשות שום דבר. אדוני ראש העיר, אתה ציינת שהאזרחים בל כורחם הופכים להיות עבריינים כי הם צריכים לתת בית למשפחות, אין תכנית, אין שום דבר איך לקבל ואז הם בונים והפקחים צריכים להיכנס, צריכים את המשטרה.

את תכנית המתאר לירושלים הוחלט להפקיד לפני כשנתיים. היא עדיין לא הופקדה בפועל, אבל היא המדיניות והיא הכללים שנמצאים בעיר הזאת. זאת אחת התכניות שגומרים לבנות עוד לפני שהיא הופקדה. כל התכניות לשכונות וכל הגישה לתכנית המתאר מסמלות את העיר העתיקה, את הלב הפועם של ירושלים. סביבה יש את העיר הקדומה וסביבה את העיר ההיסטורית של כל מה שנבנה עד 1948, עם כל הנושאים והסוגיות של השימור. המעגל האחרון הוא המעגל של כל השכונות, כאשר כל שכונה יכולה להיות עיר בפני עצמה, בין 20 ל-50 אלף תושבים. התכנית מתייחסת לכל הממדים. אנחנו לא מדברים פה רק על דיור בר השגה ורק על מגורים, אלא על שכבות שונות, על אינטנסיביות, על עירוניות שאנחנו רוצים לקיים במרכז העיר, על עירוב שימושים של מסחר, מלונאות, מגורים, תעסוקה, עיר שתהיה תוססת ופעילה. הזכרת את שכונת הבוכרים המפוארת.

מעניין אותי מה יהיה שם. הלב שלי נצבט כשאני עובר שם ורואה מה השקיעו אבותינו.

זאת אכן שכונה שמאופיינת גם כשכונה היסטורית אבל גם שכונה שבעצם ההיסטוריה שלה היא היסטוריה יהודית, היסטוריה של בתים מפוארים שהיו של עולים בוכרים שהתיישבו כאן. היום אחת התכניות הראשונות שהוועדה יחד עם המקומית קידמה זה איזו שהיא מדיניות שתשמור על האופי, תתייחס למרחב הציבורי ותיתן את הכבוד הראוי לשכונה. זאת רק אחת מהדוגמאות. יש לנו את רחביה, את נחלאות, שכונות שהן היסטוריות שצריכות לתת את התמהיל של השימושים. מצד שני יש את השכנות האחרות, בין אם זה רמות, כמו שהוזכר קודם, גילה, הר חומה וכדומה ששם יש לנו את התוספת. התכניות שמעבות את השכונות ומוסיפות מאסות של יחידות דיור, בעיקר תכניות של ממ"י ומשרד השיכון, נמצאות בהליכים מתקדמים מאוד. אנחנו משוועים שיגישו לנו עוד תכניות. כרגע כל התכניות האלו לא מעוכבות, הן מתקדמות בקצב מאוד טוב ונותנות מענה..

מה לוח הזמנים?

תלוי לאיזו תחנה הן מגיעות.

אמרת שזה עדיין לא הופקד.

הרבה תכניות הופקדו, רק צריך לתת להן תוקף. כל מה שמוגש נדון. הוא בא לפני הוד"לים.

בסוף מה יהיה? תגיע תכנית, תאושר ופועל לא תוכלו לבצע כי כבר בנו שם דברים אחרים ממה שכתוב בתכנית.

מדובר כרגע על עיבוי של השכונות. עיבוי של מלחה, הר חומה אלה שטחים ריקים שרק מחכים.

מה עם שטחים בנויים שרוצים תכנית מסוימת? עובדה בשטח זה שבונים.

זה הרבה פחות קורה.

הבנתי שמחוץ לגדר קורה מה שאתה רוצה.

אנחנו צריכים תכנית כוללת במזרח ירושלים.

מה שנכון הוא לקדם את התכניות של השכונות הקיימות. האתגר הגדול הוא בהן, כי אלו התכניות שאנחנו רוצים לצופף , להוסיף צעירים. מדובר במגוון יחידות דיור, לא רק ביחידות קטנות. ירושלים ידועה בזה שיש לה הרבה יחידות קטנות קיימות כבר היום. צריך להוסיף לה יחידות, לא רק יחידות קטנות. האתגרים הם לא רק ביחידות עצמן, אלא בתמהיל השימושים, בעירוב, במרחב הציבורי, במקום שהאנשים ירצו לגור, לחיות, לעבוד ולבלות.

כמה נקודות שלדעתי מעכבות ואני חושב שהוועדה יכולה לסייע בנושא הזה של דיור בר-השגה. חלק גדול מהעיר היא עיר היסטורית. זה גורם למצוקה בדרך הבנייה ובצורה שאפשר לבנות. הנושא השני, כפי שאמר יושב-ראש המועצה לשימור אתרים, זה נושא השימור בירושלים שמקוים בדווקנות. זה גורם למחסור ביחידות דיור במרכז העיר. כשאתה יוצא לשכונות אז רק בשכונות מסוימות עברה התכנית. התכנית עברה בלי קריטריונים. אם הוועדה תיקח על עצמה להוביל את נושא הקריטריונים יחד עם משרד המשפטים – דרך אגב, הקריטריונים נפסלו גם במועצת ירושלים וירדו מסדר היום ברגע האחרון- ותשמור על האיזון, תשמור על הירוק, על האתרים, לא לבנות מה שהיה מעבר ל-1967 שחלקן הגדול זה שכונות מוכרות כמו רמת שלמה ופסגת זאב, נווה יעקב ורמות כדי להגיע לדיור בר השגה.. זה נראה לי פנטזיה. אם הוועדה תיקח את 4 הנושאים האלה ותעקוב אחריהם, אולי יש סיכוי שנגיע לאיזה שהוא דיור בר השגה.

נציגת משרד הבינוי והשיכון, איך את משתלבת בפאזל שלנו לפיתוח העיר, לשגשוגה?

אני אחראית במשרד השיכון על הנושא של התחדשות עירונית. אני רוצה להגיב בעיקר לבקשה של סגן ראש העיר לגבי הוד"לים. בתחילת התהליך משרד ראש הממשלה ומשרד הפנים העדיפו לא לכלול את התכניות להתחדשות עירונית בתכניות שנידונו בוד"לים. משרד השיכון התעקש על כך. כבר היום הכנסנו לתכנית שנקראת לה"ב שיידונו בוועדות המשנה, אם וכאשר יאושרו הוד"לים, תכניות להתחדשות עירונית. מדובר כרגע בתכניות שהן ביוזמה ממשלתית המשותפת לרשות המקומית. בירושלים. לצערי הרב, יכולנו לכלול ברשימה הזאת רק שתי תכניות. לצערי הרב, כפי שראש העיר אמר בתחילת דבריו, ירושלים לא מממשת את הפוטנציאל שלה גם בתחום הזה. לא מוגשות לנו מספיק יוזמות מהעירייה לקידום פרויקטים. יש לנו תקציב שאנחנו נותנים ורוצים לתת, אבל לא מוגשות לנו מספיק הצעות. אלה שכבר הוגשו והוכרזו על ידי הממשלה לא מקודמות, לטעמנו, בקצב הראוי. אני קוראת לעיריית ירושלים..

אם היינו מחליטים לבד הם היו כבר בנויות.

אנחנו רוצים לעזור ורוצים לממן. אנחנו מושיטים את היד. אנא, תגישו כמה שיותר פרויקטים ואנחנו נשמח.

אני רוצה לברך את ראש העיר ואת ממלא מקום ראש העיר. אני חושב שהפעילות שלהם למען העיר..

אמרו שזה לא מספיק.

היא טובה ומצוינת, רק יש להם בלמים שלא קשורים בהם. אחת הבעיות הקשות אצלנו זאת בעיית הקרקעות. לפני שבועיים נפגשנו עם מנכ"ל ממ"י. שאלנו אותו מה הצפי שלו לקרקעות בירושלים. הוא אמר שלצערו אין לו קרקעות להציע בירושלים. זאת בעיה אחת. המשמעות אחר כך היא עליית המחירים וההגירה השלילית.

הייתי רוצה להתייחס לדיור בר השגה. אנחנו היינו שותפים. אנחנו מברכים על הנושא הזה של דיור בר השגה. אנחנו מאמינים שזה באמת יכול להוזיל את הדירות. לצערנו, כל תכנית נתקעת ושום דבר לא יוצא לפועל.

גם הנושא של התחדשות זאת בעיה. כפי שצוין, זה לא מתקדם. אני חושב שאת הנושא של ההתחדשות צריך לבחון, כי בסופו של יום אותו יזם, אותו קבלן לא יעשה דבר שהוא יפסיד כסף. בואו לא נאמר להרוויח, אבל אם הוא יפסיד הוא בטח לא יעשה. אני חושב שהגישה צריכה להיות לא רק על הצד של איך עושים את זה, אלא גם התגמול צריך להיות הרבה יותר טוב וגם שכנוע הציבור צריך ללכת לכיוון הזה. בסופו של יום כל אחד עושה לעצמו חשבון ושואל למה לו לעזוב, אולי מחר הוא יקבל יותר. חייבים על הנושא הזה לדון. אנחנו מברכים על המפגש הזה. אנחנו חושבים שירושלים מתקדמת - לא מספיק - ואנחנו רוצים להמשיך לבנות.

אני רוצה לברך על הדיון. על האווירה, על הרצינות וגם על הנושאים שעלו. אני רוצה להתייחס בקצרה לתכנית המתאר ותכנון שכונתי. מסתבר שבירושלים יש יותר יוצא מהכלל מכלל, כולל צורת העבודה מול תכניות עבודה. על תכנית המתאר עבדו 10 שנים. היא אמנם חוקית סופית, עוד לא אושרה במתכונת הסטטוטורית המלאה, אבל אני יכול לומר שדה פקטו כלל הגורמים, כולל המדינה, העירייה, יזמים ותושבים מתייחסים אליה כתכנית הרבה הרבה יותר טובה מקודמותיה שעדיין לא אושרו סטטוטורית. דה פקטו מה שקרה זה שכשאנחנו מסיימים תכנון, מעבירים אותו בוועדה, למרות שהוא לא הסתיים, כלל הגורמים מתחילים להסתנכרן עליה. הדוגמה הכי טובה היא סילוואן. סילוואן עם 657 מבנים, רק 6 חוקיים. אחוז אחד חוקי.

כשתכנית לוקחת 10 שנים בינתיים בונים.

מה היינו עושים אם אנחנו היינו מחכים שזה יעבור את כל התהליכים? למה לחכות? בתהליכים שקורים בירושלים המציאות מדביקה את התכנון. היו לנו תקופות שבהן אנשים היו בונים בצורה פרועה והתכנון היה מדשדש מאחור. היום התכנון הוא לפני הביצוע וקל לנו יותר לנהל את העיר במתכונת זו.

הנושא השני הוא כל הנושא של דיור בר השגה. חייבים לייצר חקיקה בנושא של דיור בר השגה. הגענו לתהליך בשיתוף פעולה עם היזמים, עם הקבלנים. אני רוצה להעיר הערה למשרד הפנים. אנחנו צריכים לצאת מהחשיבה שהעירייה היא זאת שצריכה לבצע את התכנון של פינוי – בינוי ודיור בר השגה. אנחנו צריכים להניח תשתית כך שלקבלנים וליזמים יהיה כדאי לעשות את זה. הם יודעים לעשות את זה יותר טוב מהמדינה ומהעירייה. הייתה פה תקופה שהמדינה והעירייה חשבו שאנחנו, הגאונים הגדולים שחתומים על השכל, יודעים לעשות את הדברים. יש לי חדשות בשבילנו. אני כאן כמי שבא מהמגזר הפרטי. לא שכחתי שהמגזר הפרטי יודע ליזום יותר טוב מהעירייה ויותר טוב מהמדינה. האתגר שלנו הוא לפתח תשתית וחקיקה כזאת שתאפשר לקבלנים לממש את התהליכים האלה , שיהיה להם כדאי. כשזה יותאם לתכניות שלנו אנחנו לא נצטרך לנהל את זה. אנחנו צריכים לפקח על זה, לאפשר את זה, להאיץ את זה. לתפישתי, הסיבה שהדברים תקועים היא כי המדינה עסוקה בניהול המדינה, העירייה עסוקה בניהול העיר. היזמים צריכים ליזום ואנחנו צריכים לאפשר להם. אנחנו צריכים לשנות את החשיבה. עומדים לנו הקבלנים עם תכניות עבודה שאנחנו חתומים עליהן, אנחנו חושבים שהן טובות, הם חושבים שהן טובות, הסטודנטים והצעירים חושבים שהן טובות. המדינה צריכה לאפשר לזה לקרות, לא לבוא בטענות לעירייה למה העירייה לא עושה את זה. כפי שהמדינה לא צריכה לעשות את זה גם העירייה היא לא גוף ראשון שצריך לעשות את זה. אנחנו גוף שני שנותן שירותים לקבלנים וליזמים.

לגבי השטחים הציבוריים. כאן צריך שינוי חשיבתי. מדינת ישראל צריכה להפקיד את השטחים הציבוריים, "לתת" אותם לרשות העירייה. כשהעירייה תרגיש שצריך לקבל כסף בשביל זה, לא נפחד לבקש כסף בשביל זה. אנחנו גם נהנה מהכסף הזה. כשהעירייה תמליץ לתת את המשאבים האלה על מנת להאיץ את איכות החיים, להאיץ התחדשות עירונית, היא תעשה את זה. אנחנו מבקשים שתקשיבו לנו ותסייעו לנו. בסופו של דבר המדינה עד עכשיו שאבה הרבה כסף. היא הסבה שטחים לבנייה, הסבה שטחים ירוקים, הסבה שטחים חומים. אנחנו צריכים להחזיר את הגלגל ולהשקיע, לתת העדפה גדולה לתכנון ובינוי של כיתות במגזר הערבי, במגזר החרדי בירושלים על פני מקומות אחרים, כי זה בנפשנו. אם לא נעשה את זה העיר שלנו לא תתקדם למקום שאנחנו רוצים.

אני רוצה לסכם ולומר שאני מאוד מרוצה מהתהליכים שקורים בין המדינה לעירייה. אני רוצה להזכיר לכולנו שהמדינה עסוקה בניהול המדינה. יש לה כמעט 300 רשויות מקומיות. האתגר הגדול שלנו הוא איך אנחנו יכולים לשכנע ולהשפיע גם על הממשלה וגם על הכנסת להסתנכרן לחזון הוגן אחד משותף לכולם.

ביום חגה של ירושלים אני רוצה לברך את החלטות הממשלה שהתקבלו, שהן מאוד מקדמות אותנו בקידום הפיתוח העסקי בעיר ובמרחב הגדול של הפרויקטים שמתחילים להתממש בירושלים. תבואו לתערוכה, תתעכבו על הפרויקטים. המאסה של הפרויקטים מייצרת איזו שהיא בשורה. אני רוצה לברך על האווירה הטובה שעוברת ירושלים. אני רוצה להודות לך, היושב-ראש, על הזמן, על המוכנות, על ההקשבה. אני משוכנע שאנחנו נבוא לפה עוד הרבה.

תודה לראש העיר. לאחר תקופה קצרה שאני כאן ואני מכיר את הדברים מבחינת תכנון ובנייה, הוועדה מתעסקת בנושא של תכנון ובנייה אני רוצה לבשר לכל היושבים כאן שהוועדה תשקיע זמן ומרץ בנושא של תכנון ובנייה וברפורמה, כולל בנושא של דיור בר השגה, כולל בנושא של פינוי - בינוי. אני חושב שזה צריך להיות פרויקט הדגל של הוועדה הזאת. אנחנו יכולים להשתמש באותה קרקע ולבנות עליה עוד יחידות דיור. אנחנו צריכים לשמור על הנושא של הירוק כי אנחנו בונים לגובה. אם לא נוכל להלביש את זה על חוק תכנון ובנייה אנחנו ניזום חקיקה נפרדת. כל הנושא של תמ"א 38 שתקוע צריך מבחינתנו להיות פרויקט לאומי. אם חס וחלילה תהיה כאן רעידת אדמה - כולם חוזים וצופים שזה יכול לקרות בקרוב – לא נוכל להתנער מזה כמדינה. כל הנושא של תמ"א 38 לא בנוי נכון. לא בנוי כלכלי, לכן היזמים לא נכנסים לפרויקט. יש הרבה מאוד בירוקרטיה מסביב לזה. הוועדה צריכה לתת את דעתה לנושא הזה, למצוא את הפתרונות, להוריד את החסמים כך שהפרויקט הזה יצא. איפה שצריך לחזק מבנים יהיה מצב שיחזקו, איפה שאי אפשר לחזק כי המבנה ישן מידי הוא יהיה חייב לעבור לשלב של פינוי – בינוי. גם כאן צריך לתת תמריצים, כי אם זה לא יהיה כלכלי אף אחד לא יעשה. אם חס וחלילה יקרה מחר אסון יבואו לראש הממשלה, לשר התשתיות, לשר הפנים בטענה למה הם לא עשו. זה פרויקט לאומי, מדובר בחיי אדם.

קיימנו ועדה בעקבות הכנס של הקבלנים באילת. כל מה שאמרתי עלה על ידי הקבלנים. הם רוצים לבנות, הם רוצים לעשות דברים בלי בירוקרטיה. גם הנושא של דיור להשכרה תקוע. לא כולם יכולים להגיע לדירה, לא כולם יכולים לרכוש דירה. אנחנו צריכים לתת מאגר של דירות להשכרה. כל זוג צעיר יוכל להשכיר דירה בתקופה מסוימת, אם זה בתקופת לימודים, בתקופה שהוא בונה את המשפחה שלו. לאחר מכן כשהוא יהיה מעוצב מבחינה משפחתית הוא יוכל לקבל החלטה איפה הוא רוצה לקנות את הדירה שלו. גם בנושא הזה הוועדה תיתן את דעתה.

אני מברך את ראש העיר, את כל מנגנון העיר, את סגני ראש העיר, את נבחרי הציבור, את כל המנגנון המקצועי, את כל משרדי הממשלה שעובדים בשיתוף פעולה לפיתוחה ושגשוגה של העיר ירושלים, שהיא עיר היסטורית, עיר של אבות אבותינו שהתפללו בשביל להגיע לשם. לנו, הנכדים והנינים יש את הזכות שהגענו. הם התפללו וישבו בסיביר על דברים שהם לא עשו בכלל. על זה שהם אמרו "לחיים לחיים בשמחת ירושלים" הם קיבלו 25 שנה להיות בסיביר. בזכות אותם אלה אנחנו עלינו.

אנחנו עומדים לרשותך, אדוני ראש העיר. מבחינתי תקים איזה שהוא צוות מטעם הנהלת העיר ואם יש איזה שהם חסמים בכל מיני תחומים אני אעזור איפה שאני אוכל לעזור. אני אעמוד לרשותכם. זה הבית שלכם, זאת הוועדה שלכם. במה שאתם צריכים אנחנו עומדים לרשותכם על-מנת לפתח את העיר הזאת לתפארת העם ומדינת ישראל. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00