הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
15
ועדת הכלכלה

13.6.2011


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 535
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שני י"א בסיוון התשע"א (13 ביוני 2011) בשעה 10:30

הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון) (חזקת מפיק תקליט), התשע"א-2011 של חה"כ יריב לוין, חה"כ יוחנן פלסנר, חה"כ אלכס מילר. (פ/2029)

חברי הוועדה: כרמל שאמה – היו"ר

יריב לוין

אלכס מילר

יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

עו"ד שמרית גולן – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד הווארד פולינר – ממונה בכיר קניין רוחני, משרד המשפטים

יצחק כפיר – מנכ"ל הפדרציה הישראלית לתקליטים

עו"ד אייל פרייס – הפדרציה הישראלית לתקליטים

עו"ד יעקב מנור – הפדרציה למוסיקה ישראלית

יוריק בן דוד – מנכ"ל אקו"ם

עו"ד אורלי פרוינד מאיה – יועצת משפטית, אקו"ם

עו"ד ליאת בלום – לשכה משפטית, רשות השידור

בנימין מסיקה – במאי, מפיק ועורך, הפקות המזרח

ירמי קדוש – מפיק, תסריטאי ושחקן, הפקות המזרח

ניר בוסקילה – מנכ"ל הפדרציה הישראלית למוסיקה ים תיכונית
נילי בן גיגי – מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת

דודי אזואלוס – רמ"ד הפקות, חיל החינוך והנוער, משרד הביטחון

אתי בנדלר; אלקנה אפרתי

לאה ורון

שרון רפאלי
הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון) (חזקת מפיק תקליט), התשע"א-2011 של חה"כ יריב לוין,

חה"כ יוחנן פלסנר, חה"כ אלכס מילר. (פ/2029)

בוקר טוב. אנחנו פותחים ישיבה שלישית היום של ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק פרטית: הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון) (חזקת מפיק תקליט), התשע"א-2011 של חברי הכנסת יריב לוין, יוחנן פלסנר ואלכס מילר, (פ/2029). זאת הכנה לקריאה שנייה ושלישית. עברה בקריאה ראשונה ב-22 במרס 2011.


יוזם החוק יריב לוין, לך זכות הדיבור.

תודה, אדוני. אני שוב מודה לאדוני, כפי שאני עושה תמיד, על קביעת הדיון הזה בהתחשב בעובדה שהביקוש בוועדה הזאת הוא די רב.

אנחנו נמצאים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית אחרי שקיימנו כאן דיון די מקיף בהצעת החוק שהיא אמנם קצרה, אבל היא בהחלט משמעותית בהכנה לקריאה הראשונה. בעקבות זאת ובעקבות הידברות שהייתה לפחות בין חלק מהגורמים הנוגעים בדבר אני העברתי לאתי – אני מקווה שזה הגיע אלייך. זה הגיע אלייך?

לא.

לא קיבלת את זה?

לא.

זה לא בסדר. ישנו נוסח – אני אעביר לך אותו.

נוסח חדש?

לא נוסח חדש, אלא איזשהו מתווה של הסדר שאני מבין שהוא מקובל גם על המפיקים מצד אחד וגם על אמ"י מהצד השני.

משרד המשפטים ראה את הנוסח? גם משרד המשפטים עוד לא ראה.

זאת תקלה שאני, כמובן, מתנצל עליה. אבל באופן עקרוני הוא לא שונה באופן דרמטי ממה שכתוב וקיים עכשיו, אבל הוא יוצר הבחנה שכבר עשינו אותה במסגרת הקריאה הראשונה, רק אולי בצורה קצת יותר חדה, בין החזקה שהיא כלפי כולי עלמא לבין השימוש בחזקה במישור היחסים שבין צדדים שטוענים לזכות היוצרים. זה למעשה דבר שקבענו אותו בסיפא של ההצעה הקיימת, כפי שהיא מונחת לקריאה ראשונה, אבל ביקשו לחדד אותו בצורה קצת יותר חדה, כפי שזה מופיע בנוסח הזה. בעיניי, זה מקובל, זה בהחלט עונה למה שאנחנו צריכים. אם יש הערות בצד הניסוחי, אני בוודאי אשמע.

אני אקרא את הנוסח שהוצע כיוון שהגורמים לא מכירים את זה, ואני רואה את זה עכשיו לראשונה. כבר אינסטינקטיבית יש לי הערה לעניין הזה.

(4) "מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי אותו אדם הוא מפיק התקליט; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור, והיא לא תחול בין צדדים הטוענים לזכות יוצרים כמפיק התקליט".


זה פחות או יותר העתקה לא מדויקת, אבל העתקה של הנוסח שמופיע היום בהצעת החוק.

"לעניין סעיף זה" – כמובן, הכוונה לעניין פסקה זו – "בדרך המקובלת, לרבות סימן האות P, מוקפת בעיגול לצד שמו של המפיק או ציון המילים "בעל ההקלטה" לצד שמו של מפיק התקליט".

הנוסח הזה לא יכול לעמוד, זה ברור לי לגמרי. השאלה היא העיקרון, לא הנוסח.

העיקרון הוא שבישיבה הקודמת הועלו כאן הצעות על-ידי עו"ד יוחאי- -

לא, מנור, זאת הייתה טעות. אתם פרסמתם בטעות יוחאי חי, וזה עו"ד מנור – זה אני הייתי.

אני לא פרסמתי, אני לא כותבת את הפרוטוקול, אבל אני קראתי אותו לפני הפרסום לקריאה הראשונה, ואני מדברת מתוך זיכרון, וייתכן שחלה שם טעות.

מכל מקום, ההצעה להגדיר מהי "בדרך המקובלת" הועלתה גם בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה, והגורמים המקצועיים – אינני זוכרת אם זה היה עו"ד פולינר ממשרד המשפטים או אני, שאמרנו שהתיבה הזאת בדרך המקובלת מופיעה, לא רק בהקשר הזה, בחוק זכות יוצרים. אנחנו לא מגדירים בדרך כלל מהי הדרך המקובלת, כי הדרך המקובלת יכולה להיות זו או אחרת לפי נסיבות העניין ולא כדאי לקבע את הדברים. בדרך כלל לבעל זכות יוצרים יש סימן ידוע ומקובל, ובכל זאת אנחנו לא מכלילים את זה בחוק.

אני לא עומד על הדבר הזה. הייתה פה הסכמה שהם הגיעו ביניהם שחשבתי שאם יש דרך לעגן אותה באיזושהי צורה – מה טוב. אבל היא לא קריטית, בעיניי. אני אומר יותר מזה – לדעתי, היא רק מחדדת את מה שממילא כתוב. כלומר היא לא יוצרת כאן איזשהו הסדר חדש שיש לו משמעות חדשה.

לדעתי, היא לא נותנת שום דבר. כי הבעיה העיקרית כפי שהועלתה כאן היא שיש מקרים רבים שמי שלמעשה מופיע או מסמן את עצמו כבעל זכות יוצרים בתקליט הוא מי שאך ורק מפיץ – לא המפיק, אלא המפיץ של התקליט. זה עלול להטעות או לתת לו יתרון כשהוא מציג את עצמו כבעל זכות יוצרים. זאת הייתה הבעיה העיקרית – יתקן אותי מר פולינר אם אני טועה.

החוק הקיים שמתייחס לחזקות ביחס ליוצרים של הספרות ודברים נוספים משתמש במונח "בדרך המקובלת" בלי להגדיר אותו. אני רואה שאתם כותבים פה "לרבות", וזה לפחות פותח את זה לפרשנויות, אבל יכול להיות שזה מיותר. אם הדרך מקובלת מה שייקבע על-ידי בית משפט כולל הרבה דברים.

אז אתה מציע להיצמד למה שיש לנו כרגע בנוסח שהוכן לקריאה ראשונה, אם אני מבין נכון.

הוא דווקא מציע תיקון אחר, אבל זה נושא אחר.

אני חושב שבקשר לזה "הדרך המקובלת" זה מספיק.

האמת היא שגם אני הייתי בתחושה שהתוספת פה היא לא דרמטית, אם בכלל. אבל בדרך כלל אם הצדדים אומרים שהם רוצים לחדד את הדברים כדי שיהיה ברור – אני מבין שהדבר המהותי כאן כתוב בצורה ברורה: חזקה לא תחול במישור היחסים במקרה של התביעות הדו צדדיות האלה. זאת הנקודה המהותית.

זאת הנקודה המהותית של התיקון הזה שהוסף בעת האחרונה לקריאה ראשונה. עלתה בעיה נוספת, שאינני יודעת מה הפתרון לה, של תקליטי אוסף. שם היה ברור שככל שמדובר בתקליטי אוסף לא מדובר בכך שייתנו זכויות למי שמפיק את תקליט האוסף.

גם בתקליטים רגילים אין לפעמים זכויות לבעל התקליט כי המפיק הוא למעשה היוצר.

כן, על זה דיברנו בדיוק. התוספת שחבר הכנסת יריב לוין דיבר עליה היא שאם יש סכסוך בין היוצר שהפיק את התקליט לבין החברה שמפיצה אותו אז במסגרת היחסים ביניהם החזקה הזאת לא תחול.

אבל השאלה היא לא רק הקטע של הסכסוך; היום רוב השירים בסלולר, ויש היום קליפים שמופקים או שימושים אחרים בסרטים ובקליפים באותם שירים, ולמעשה, מי שהפיק אותם זה אותו אמן. שלא יהיה מצב עכשיו שבעל התפקיד יבוא וישתמש בזה כדי לטרפד מהלכים שכבר נעשו. אז אני מציע שאם השיר יצא בעבר לפני שיצא בתקליט במקום אחר – בסלולר, באינטרנט, בסרט, בקליפ או בכל דבר אז גם החוק הזה לא יחול על המחלוקות האלה. זה לא הגיוני שמפיק יפיק היום קליפ או סרט או יעלה שירים לסלולר ויסתמך על כך שהוא קיבל אישור מאותו אמן שהפיק את השיר שבתקליט, ואז יבוא בעל התקליט שהפיץ את התקליט ויגיד שהוא המפיק כי כך כתוב כאן – שההפקה וההפצה הם שלי. אז ייווצר מצב שהוא יעצור את המהלכים שנעשו לצד ג' בעקבות מה שצד ג' עשה בעבר. במקרים כאלה צריך להוסיף את הסעיף הזה שבמקרה שהדברים נעשו לפני הוצאת התקליט או השיר יצא במקום אחר אז כל הסעיף הזה בכלל לא יחול.


בכלל, לדעתי, תקליטים זה דבר שכבר לא קיים כל כך היום, וכבר מתחיל לרדת, ובעולם כבר מתנערים מתקליטים והופכים למשהו אחר. זה קצת תמוה בעיניי שכנסת ישראל עוסקת בתקליט כי זה סתם אולי בשביל לשרת כמה אנשים שמפיצים תקליטים רק כדי לקבל תמלוגים. אני חולק בכלל על העיסוק בתקליט כי היום אין תקליט, היום שירים יוצאים לסלולר. יש שירים, קודם כול. זה הדבר הראשון.

אפשר להגיב?

כן.

אני מהפדרציה לתקליטים. אני לא כל כך הבנתי את ההתנגדות של חברי קדושי, אבל חוק זכויות יוצרים איננו עוסק בהסדרה של מדיה סלולרית, זאת לא רגולציה סלולרית פה. מה שמגדירים פה זאת הגנה שיש על תקליטים. המילה "תקליט" היא "הקלטה", היא כבר מוגדרת בחוק, לא צריך להגדיר אותה מחדש. זה יכול להיות משהו שיוצא לאור בדיסק, זה יכול להיות משהו שיוצא לאור בכל אמצעי הקלטה אחר. המילה "תקליט" אין פירושה "תקליט ויניל". זאת ממש לא הכוונה בחוק זכויות יוצרים. על זה כבר דיברו לפני שלוש שנים.

אבל היום אתה מעלה אלבום שלם לסלולר.

רציתי להעיר שחברי קדושי טועה בעניין הזה. החוק הזה לא נועד להסתיר שום רגולציה בעניינים סלולריים. הוא בא לקבוע חזקה בהליכים משפטיים בנוגע לתקליטים כשתקליט זה לא בהכרח ויניל, אלא זה יכול להיות גם C.D.. אפשר לעשות בתקליט הרבה שימושים, לא רק בסלולר. אפשר להשמיע אותו ברדיו, אפשר לשדר אותו בטלוויזיה, אפשר להעביר אותו באינטרנט ואפשר לשלב אותו בתוך סרט – כל מיני דברים מן הסוג הזה.

מר קדושי מעלה בעיה אחרת. הוא אומר שמישהו הפיק לעצמו קליפ אחד והעלה אותו לאינטרנט או התקשר עם חברת סלולר, והם משדרים את זה במסגרת השידורים הסלולריים. לאחר מכן הוא נתן הסכמה להכליל את השיר הבודד במסגרת תקליט שהפיקה חברה כלשהי. למי זכות היוצרים בשיר? התשובה היא, לדעתי, שבשיר זכות היוצרים היא של היוצר. בתקליט זכות היוצרים היא למי שהפיק את התקליט. אלה שתי מערכות שונות של שתי זכויות שונות.

אבל לא תמיד מה שכתוב בתקליט זאת האמת כי לפעמים רושמים מטעמים של פרסום, הפקה והפצה, ואז אתם נותנים פה חזקה לאותו אחד שרשם הפקה והפצה שלו - -

לכן יש התיקון, הסיפא.

הבנתי. הסיפא הזה מקובל עליי, ואני מבין, אבל מצד שני כדי לעמוד בקשרים מסחריים עם מישהו שיש לו תקליט ואמן שהפיק שיר, ואין לו כל האמצעים לעמוד מולו, הוא צריך לפתוח תיק בבית משפט ולהוכיח שיש הליך משפטי? או מספיק שיש ויכוח ביניהם, והעניין הזה כבר לא חל? איפה זה רשום? זה מה שאני רוצה לדעת. כי אם אומרים שיש מחלוקת בין הצדדים השאלה היא האם זאת מחלוקת משפטית או עסקית או על סמך מילים? על סמך מה המחלוקת? אני לא מצפה שאמן שאין לו כסף יפתח תיק בבית משפט כדי להוכיח שהשיר שהוא הפיק הוא שלו.

אז איך יוכרע העניין, על סמך מה? כשיש סכסוך בין אנשים על זכויות משפטיות המקום להכריע אותו, אם הם לא מסתדרים ביניהם הוא בהליך משפטי. אין דרך אחרת.

ברור שאין דרך אחרת.

זה עם החוק או בלי החוק.

אני הצעתי להוסיף כאן שאם אותה יצירה בתקליט יצאה במדיה אחרת אז כל העניין - - -

אתה מסתכל כל הזמן במישור שבין הזמר לבין המפיק- -

בין הזמר שמפיק.

אבל אני מסתכל על הציבור. אני רציתי להשתמש בשיר ולהשמיע אותו. אני יודע אם זה יצא קודם בסלולר או קודם במקום אחר? אני יודע שבדיסק שמוכרים לי בחנות כתוב שמוישה הוא בעל הזכויות. זה כל המטרה של החוק.

אני נותן את הדוגמה ההפוכה שאם מישהו השתמש בשירים האלה בסרט או באיזה קליפ הוא - - -

אם אותו אמן יודע שמסתובב בחנויות הדיסק שלו כשמוישה רשום כבעל הזכויות, והוא לא עושה כלום אז שלא יבואו בטענות לצד ג' שהלך ושילם למוישה כדי להשתמש - - -

הוא לא יכול לבוא בטענות למפיק תקליט שכותב מה שבא לו.

אז בשביל זה יש בתי משפט. עם כל הכבוד, אם האמן לא דואג לזכויות שלו, אז אתה רוצה עכשיו על חשבון הציבור לדאוג לו?

אני לא רוצה, אני רוצה פשוט להסביר ולהגדיר שהסלולר והשירים הבודדים הם הדבר העיקרי. תקליט זה פאסה, זה כבר לא נמצא, זה לא דבר שקיים, ואתם נותנים פה לבעלי מפיצי התקליטים כוח אדיר מול האמנים והיוצרים החלשים ושאין להם הכוח האדיר הזה.

לא נכון. אנחנו דואגים - -

כשקם יוצר בשדרות ומשקיע מכספו הפרטי ומכספי הוריו שירים ונותן אותם למפיץ מתל-אביב, ואותו מפיץ כותב על שמו את ההפקה וההפצה, אני לא מאמין שלאותו אמן יהיה כוח לעמוד מולו.

אז מה אתה רוצה מהציבור?

אתה נותן פה בחוק- -

אבל מה אתה רוצה מאדם שרוצה עכשיו להשמיע את השיר של האמן הזה. הוא ילך, והוא יסתכל בתקליט וישלם למפיק, ואז הוא יגיד: קודם לא היה לי כוח לתבוע זכויות משפטיות, אבל עכשיו כשראיתי כמה השמעת את זה והצלחת, עכשיו אני רוצה ממך כסף. זה סביר? זה הגיוני? לא.

זה ועוד איך הגיוני כי זה יכול לגרום לבלגנים. למה אתה מחליט שזה תקליט? הרי שירים יוצאים גם באינטרנט ובסלולר.

היום כל החוק בנוי על הבסיס הזה. יבוא יום, ואני מניח שהוא די קרוב, ויידרשו בוועדה הנכבדה הזאת לשאלה, איך מתאימים את ההסדרים האלה לכל המדיות החדשות. אבל כשזה יקרה ההסדרים האלה יהיו הבסיס להסדרה. לכן אם נקבע כאן עיקרון נכון אותו עיקרון ייושם אחר כך שם. זה הכול. אנשים צריכים להיות אחראים. אם בן אדם יודע לנגן, יודע לשיר, יודע להתקשר עם מפיק, יודע לעשות את כל הדברים האלה – שיידע לדאוג שגם על העטיפה הדברים יהיו כתובים כמו שצריך. זה הכול.

אני אומר שהוא לא יכול לשלוט על זה כי המפיץ הרבה יותר חזק ממנו ובעל שליטה הרבה יותר ממנו בעניין הזה. הוא לא יכול להגיד למפיץ שלא יכתוב על הכריכה כך וכך. הוא לא יהיה יוצר ולא יהיה אמן, הוא יפסיק ליצור?

אם היחסים המסחריים הם כאלה שהמפיק אומר לו שזה התנאי שלו, אז זה התנאי. מה לעשות, הוא קיבל אותו.

אז אני אתן לך גם הוכחות אחרות. אנחנו העלינו דברים ל-V.O.D ולקח את זה מישהו והקליט את זה מה-V.O.D וכתב שם שההפצה וההפקה שלו.

אז יופי, אז תגיש תלונה במשטרה ותלכו לבית משפט. מה אתה רוצה מהציבור?

אם תעשה היום סקר בשוק ותבדוק תראה שרוב האמנים הם היוצרים, המפיקים ובעלי ההשקעה באותן יצירות. לבוא ולתת את זה למישהו שמפיק זה טעות.

חבר כנסת מנהל דיון פורה עם- - -

אדוני, אני רואה שאדוני לא מפריע לי.

אני מחכה שתמצו את הסוגיה.

מבחינתי זה מוצה, אבל אתה קובע את סוגית המיצוי. זה לא בסמכותי כאן.

תודה רבה. מי רוצה לומר משהו?

יש לי רק דבר אחד בנושא אחר. בדיון הקודם לא התעוררה המחלוקת שהעסקה בשאלה האם למפיק התקליט קיימת הזיקה הנדרשת כדי ליהנות מהגנה בישראל לפי סעיפים 4(א), 8(ג) ו-9 לחוק. אני רוצה להבהיר שהעסקה מתייחסת לבעלות על המאסטר, על הזכויות שנובעות מהמאסטר ולא על הזיקה המקורית בין המפיק בישראל לצורך הגנה בישראל.

לכן כשאני מסתכל על הנוסח חשבתי שזה נכון להחליף את המילים: "מפיק התקליט" ל"בעל זכות היוצרים בתקליט", כך שמופיע על התקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, והעסקה היא שאותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט ולא מפיק התקליט כי הבעלות בהפקה יכולה לעבור מהמפיק המקורי לחברה אחרת במהלך השנים.

ברור.

אבל לצורך קביעת התקופה של ההגנה והאם קיימת הזיקה לישראל כדי לזכות בהגנה בישראל, אני לא רוצה שבית המשפט יתבלבל בין זכות יוצרים בתקליט, המפיק המקורי, לעומת מישהו שבא במקום המפיק המקורי ומקבל את הזכויות שלו. לכן חשבתי לנכון לפחות להבהיר את הנקודה הזאת כי זה לא היה שנוי במחלוקת בין כל האנשים שהיו פה בדיון הקודם, ולהבהיר את זה בנוסח של החוק.

מר פולינר דיבר איתי על העניין הזה, ואמרתי לו שלי אין התנגדות לתיקון הנוסח באופן שהנוסח יהיה כדלקמן, אני קוראת כרגע מנוסח הצעת החוק, כפי שפורסמה ברשומות עם השינוי המתבקש: "מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט. החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור, והיא לא תחול בין צדדים הטוענים לזכות יוצרים, כמפיק התקליט". דהיינו, בשורה השנייה, במקום: "חזקה כי אותו אדם הוא מפיק התקליט" יהיה: "חזקה היא כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט".

האם גם בשורה הראשונה זה יופיע?

לא, רק במקום הזה: "מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה היא כי אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט".

אני מהפי"ל. אנחנו עדיין לא יודעים אם זה בסדר, אבל השאלה היא אם לא צריך גם לשנות את הסיפא של המשפט, ובמקום "מפיק" – "בעל זכות היוצרים בתקליט". אם הורדנו את המילה "מפיק התקליט" בשורה השנייה אז אולי גם בסיפא צריך לעשות את ההתאמה.

בדיוק. זה לב הסכסוך, למעשה – בין הבעלים לבין בעלות נוגדת.

זאת הצעה נכונה.

דהיינו, בסיפא למחוק את המילים "כמפיק התקליט"?

לא, למחוק רק "מפיק". שיהיה כתוב: "הטוענים לזכות יוצרים בתקליט".

נשמע הגיוני, נכון? זה בסדר גמור.

אני עורכת הדין אורלי פרוינד מאיה מאקו"ם. אני מתנצלת שהגענו באיחור, היו לנו פקקים. אני רוצה לחזור לנושא של "בדרך המקובלת", כי הבנתי שזה לא מקובל על היועצת המשפטית של הוועדה.

גם משרד המשפטים סבור שאין לכך מקום.

אם כך, לא ניתן פתרון לבעיה שאקו"ם העלתה בהרחבה בישיבה הקודמת של הוועדה. הבעיה היא שנכון להיום אין דרך ברורה ומסוימת שמפיקי התקליט או בעלי זכויות היוצרים בתקליט רושמים את שמם על התקליט כך שברור שהם בעלי זכויות היוצרים. הדבר הזה יוצר בלבול גדול מאחר שהרבה פעמים לא ברור גם למשתמשים וגם לאנשים אחרים מי בעל זכות היוצרים בתקליט. כי אם יש צד שהוא רק מפיץ את התקליט ומטביע את הלוגו שלו על התקליט יכולים לסבור בטעות שאותו גורם הוא בעל הזכות היוצרים בתקליט. היום לא ברור מהי הדרך המקובלת שנרשם "בעל זכות יוצרים בתקליט", ולכן אקו"ם ניסתה להציע פשרה שמבחינתנו היא גם פשרה, אבל לפחות שתיתן כיוון איך רושמים בעלות בזכויות יוצרים על תקליט. למשל, לצד "יצירה" ברור איך נרשמת בעלות. לצד יצירה רשום: "מלחין" – יוריק בן דוד", לדוגמה, ו"מילים" – פלוני". על גבי תקליט זה לא ברור, יש אנדרלמוסיה שלמה. זה עלול ליצור בעיה גם למשתמשים וגם לבעלי זכויות יוצרים בתקליט. לכן אנחנו מבקשים למצוא לזה איזשהו פתרון. "לרבות" הוא רק "לרבות", הוא לא במקום "בדרך המקובלת", הוא רק איזושהי תוספת.

היא הנותנת. כי ברגע שיש P מוקף בעיגול זה ברור שמדובר במפיק. על זה אין בכלל מחלוקת. השאלה אם ברגע שאת כותבת "לרבות"- -

זה לא ברור כי P זה גם "publishing". יש הסבורים שהאות P מסמלת מו"לות. זה לא חד וחלק.

אם תשאלי מו"לים בתעשייה מה זה האות P הם יגידו לך "publishing". זה לא ברור לחלוטין, ואנחנו בדקנו את זה והבאנו דוגמאות של תקליטים.

אז תראו מה אתם אומרים. מי שאין לגביו מחלוקת שהוא מפיץ בלבד יטביע את האות P מוקפת בעיגול, וכאן את מעניקה לו את החזקה. את כבר קובעת שחזקה שהוא המפיק ולא המפיץ.

לא אם יש מחלוקת.

אם יש מחלוקת – כך וכך לא. מה שרציתם לפתור זה לא פותר. מעבר לזה ברמה של פרשנות ברגע שכתוב "לרבות" ברור שזאת לא הדרך היחידה - -

נכון, אבל זה מתווה איזשהו כיוון. אנחנו באקו"ם היינו מרוצים אם היה כתוב בדיוק מה זה "הדרך המקובלת" ולא "לרבות". אבל כאן אין הסכמה, אז ניסינו למצוא פתרון שיוביל שהשוק ילך על פיו. כי אם כתוב בחוק "לרבות", אנשים שיבדקו את החוק יהיה להם נוח להגיד שיכתבו ככה ושיהיו בטוחים כי זאת הדוגמה שנקובה בחוק. אנחנו יוצאים בלי פתרון.

מדוע אני לא אוהבת את הפתרון הזה: לגופו של עניין דווקא על רקע העובדה שאתם חושבים שמשתמשים באות P גם לצורך הפצה זה כבר מסוכן, זה עלול להחליש את העמדה שלכם ולא לחזק אותה. אבל מעבר לזה, בסעיף 64 שאותו מוצע לתקן, בפסקה (1) כתוב: "מופיע על יצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר יצירה". בפסקה (3) שוב כתוב: "בדרך מקובלת כמפרסם יצירה"; בפסקה (3): "מופיע על יצירה כוללנית בדרך המקובלת שמו של אדם". בכל מקום זה מטבע לשון כללית שהחוק משתמש בה. לציין מהי הדרך המקובלת רק לגבי מפיק תקליט זה לא ראוי. אנחנו מאוד משתדלים לשמור על אחידות.

אבל השוק הזה הוא שונה. כשנוסח החוק החדש לא סתם זה לא נכנס לפה גם לגבי בעל זכות יוצרים בתקליט. היו לזה סיבות, ואמר את זה גם תמיר אפורי שהשתתף בישיבה הקודמת.

דיברנו בהתחלת הישיבה שיש מקרים רבים של חילוקי דעות בין מפיצים לבין מפיקים.

נכון. לכן מכיוון שקיימת בעיה מיוחדת בשוק הזה של בעלי זכויות היוצרים בתקליט, להבדיל מהשוק של זכויות יוצרים ושוק של מפיקי קולנוע – אף על פי שרוצים לשמור על אחידות יש חשיבות לתת פתרון לבעיה שמדברים עליה. אין לי בעיה – את לא רוצה את האות P, שזה יהיה האות C – אני לא יודעת מה, אפשר למצוא פתרון אחר, אבל צריך להיות לזה פתרון. לא יכול להיות שהשוק הזה יישאר לא מוסדר, שכול מפיץ תקליט שמטביע את הלוגו שלו על התקליט, המשמעות היא שיש לו חזקה. זה גם לא נכון לציבור, זה לא נכון לשוק. כשאנחנו מורידים את זה לא ניתן פתרון לבעיה הזאת.

עקרונית במקור הצעת החוק דיברה על קביעת חזקה שחלה על הכול. בהערות נכונות התברר שהדבר הזה נכון אולי כלפי כלל הציבור, אבל בגלל הבעייתיות של איך שהדברים כתובים ונעשים אמרנו שנעשה הפרדה, ונוציא את הסכסוכים הדו-צדדיים או התלת-צדדיים שישנם בין אלה ששותפים לעבודה על התקליט, ואז הוספנו את הסיפא. הראיה של כל המהלך הזה היא ראיה של הציבור. הציבור לא מסוגל ולא צריך להתמודד עם הניו-אנסים האלה. במאזן האינטרסים האלה נכון להטיל על כל העוסקים במלאכה הזאת את הנטל לכתוב ברור. אם רוצים לעשות מן היסוד סדר ברמה חקיקתית שתאמר שרק ככה כותבים ורק ככה מוציאים וכל מיני דברים – יכול להיות שיש בזה היגיון.

זה לא שוק ישראלי. למשל, ברוב העולם מקובל לכתוב copy rights עם - - - מוקף בעיגול- -

זה ברור לי.

- - ולא כתבנו את זה בחקיקה.

יכול להיות שיש מקום לנסות. אני ראיתי מקום לבחון את ההצעה שלכם ולנסות את ההבהרה. נדמה לי שהדברים ששמענו מפי שני אנשים שהם שניהם מומחים ומכירים גם את החוק הזה וגם את המטריה הזאת – זה ברור. בכל המקומות עשינו כך מכיוון שיש ואריאציות שונות כי בעולם עושים אחרת ובמקום אחר עושים אחרת. זה לא משהו שעל דרך החוק הזה פתאום לקבוע מושכלות יסוד בעניין הזה. מה גם שהניסוח שם לא מעלה ולא מוריד כלום, ואולי במקום אחר יפעל גם לרעתכם, כמו שאתי קודם הצהירה. לכן התחימה שיש לנו כאן היא נכונה. מצד אחד במקום שזה כלפי הציבור הדבר הוא רחב, ומצד שני במקום שהוא במישור הדו-צדדי העניין הזה מוצא החוצה מכל העניין. התוצאה הסופית הזאת היא נכונה – היא נכונה ציבורית, ובסך הכול נכונה גם בתוך המרקם של אלה שעוסקים בעניין הזה.

זה מאוזן.

כן, זה הכי טוב שאפשר, זה לא נקי מבעיות, אני לרגע לא מנסה לטעון את זה. אבל זה הכי טוב שאפשר לעשות במגבלות האלה.

בבקשה.

אני רוצה להדגיש שאנחנו מדברים על סעיף שמקנה יתרון לבעל ההקלטה בבואו לתבוע את זכויותיו. ברגע ששמו מופיע הוא מקבל יתרון.

הוא מקבל יתרון כלפי ציבור; הוא לא מקבל יתרון במישור הפנימי.

אמת. לכן מי שמשתמש בהקלטה שלו מקבל תמלוגים. זה בא לחזק את הצד שאמור לקבל תמלוגים בגין השימוש בהקלטה שלו.

לא. לדעתי, ההסתכלות היא לא בדיוק כזאת. הרי אם נוצר מצב שהאמן – הגם שכתוב משהו אחר על העטיפה – הוא דווקא בעל הזכויות, אז קודם כול המצב הסביר הוא שלא איזה מפיק שאין לו זכויות וויתר על הזכויות במישור היחסים שלו עם האמן מיזמתו ינקוט הליך כנגד צד ג' כדי לגבות ממנו כסף שלא מגיע לו. אבל נניח שאנחנו אפילו נתקלנו במצב כזה, הרי האמן, אם הוא באמת רוצה לתבוע את הכסף די בזה שהוא יצטרף להליך כדי שהוא כבר ירוויח על גבי העניין. כי מצד אחד לא יהיה לו צורך להוכיח את הזכויות שלו מול המפר, וכל מה שהוא צריך לעשות זה רק להוכיח את הזכויות שלו מול המפיק במישור היחסים ביניהם. אז גם בהיבט הזה הקלנו עליו.

במצב האידיאלי אתה צודק. מרגע שאמן סיים את העבודה שלו על התקליט הוא מנותק לגמרי ממה שקורה עם החומר הזה, הוא לא קשור במערכת היחסים שבין נותן הרישיון לבין המשתמש בהקלטות. האמן הוא לא בצד הזה בכלל, הוא לא יודע אם יש שם תביעה, הוא לא בעניין הזה בכלל. האמן עסוק באמנותו, הוא מקסימום מופיע וכותב חומרים חדשים.

מאחר שאנחנו מדברים פה על טובת הציבור – לעניות דעתי, טובת הציבור היא שהזכות הזאת ניתנת לבעל ההקלטה. לכן חשבנו שנכון להוסיף את המילים: "בעל ההקלטה". הציבור מבולבל כי יש "בעל זכויות יוצרים" זה המלחין; יש מחבר, יש מעבד, יש בעל האולפן – כל כך הרבה גורמים. לכן הזכות הספציפית הזאת ניתנת למי שהוא בעל ההקלטה. זה לא מופיע בשום מקום בחוק. אז אם מדברים על טובת הציבור זוהי, לעניות דעתי, טובת הציבור.

אבל כשכותבים "בעל זכויות היוצרים בתקליט" זאת בעצם המשמעות.

אבל יכול להיות שאני בן אדם עשיר והחלטתי להשקיע בתקליט, והשם שלי מופיע בו, ולא שם היוצר.

אז אני אומר ליוצר שידע שאם זה יהיה המצב, כאשר אני, אדם מן הציבור, ישתמש בשיר ויקנה את הזכות ממי שרשום על התקליט אתה תוכל לתבוע את מי שרשום על התקליט. מה את רוצה מהציבור?

אבל אנחנו שולחים את כולם לבתי משפט.

זה בדיוק העניין, אנחנו מנסים להימנע מלהגיע לבתי משפט. אני רוצה שאדם שקנה תקליט בחנות ורוצה להשמיע אותו עכשיו במסעדה שלו או בבית קפה שלו וכתוב לו שם שבעל הזכויות זה מוישה, הוא ילך למוישה ויגיד לו שהוא משלם לו ומשמיע, והוא לא ימצא את עצמו אחר כך נגרר לבית משפט על-ידי האמן שיגיד לו, מה פתאום, אני בעל הזכויות. זה בדיוק הרעיון – האמן יכול לתבוע את מוישה אם הוא יחשוב שמגיע לו כסף. לכן זה הכי נכון והכי צודק. זה בדיוק מונע את החשש שלך.

אבל יש גם צד שני בעניין, מה שאמרתי קודם. אם האמן נתן את היצירה ומישהו ייקח את זה על סמך האמן שהפיק את השיר, בעל התקליט יטרפד את כל העניין- -

אבל מה לעשות? אבל מה לעשות? אז תכתוב ברור.

- - - היא אמרה דבר חשוב.

שהאמן ידאג לכתוב ברור. אני גם משלם וגם יתבעו אותי.

אבל עניין התקליטים נגמר. היום שירים עולים קודם כול לסלולר, ואקו"ם נותנת את האישור לדברים האלה. אז למה אתה מחליט שהתקליט זה הדבר העיקרי, זה הבכורה של השיר?

סליחה, ירמי, תקליט זה לא "תקליט" – קרא בהגדרה של החוק לתקליט, זה - - - של צלילים, זה לא רק תקליט.

בסדר, תקליט כתקליט שלם, אבל לא כיצירות שנמצאות בתקליט.

תודה רבה. אנחנו עוברים להקראה ולהצבעה. נא להקריא עכשיו את הנוסח.

הקראה: הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון) (חזקת מפיק תקליט), התשע"א-2011

תיקון סעיף 64
1. בחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, בסעיף 64 אחרי פסקה (3) יבוא:




(4) מופיע על תקליט בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק התקליט, חזקה כי

אותו אדם הוא בעל זכות היוצרים בתקליט; החזקה אמורה בפסקה זו תחול

גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה

בציבור, והיא לא תחול בין צדדים הטוענים לזכות יוצרים בתקליט".

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

אני במקום רוברט אילטוב.

חברת הכנסת יוליה שמאלוב לא משתמשת בהצבעה.

חבר הכנסת יריב לוין במקום אופיר אקוניס.

מצביעים.

הצבעה

בעד הסעיף – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הסעיף אושר.

הסעיף אושר פה אחד. ברכות. זה הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

כל הכבוד.

תודה רבה.

תודה רבה לכל המשתתפים בדיון. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-11:10