הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
24
ועדת החינוך, התרבות והספורט

23.5.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 412
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט באייר התשע"א (23 במאי 2011), שעה 11:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שביתה בבתי ספר בפקיעין של חבר הכנסת חמד עמאר

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

זבולון אורלב

אנסטסיה מיכאלי

סעיד נפאע

חנא סוייד

חמד עמאר

ד"ר אורנה שמחון
מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

עו"ד בלה רדונסקי
עוזרת ראשית ליועצת המשפטי, משרד החינוך

כאמל עטילה


דובר משרד החינוך, מגזר

חיר נסראללה


יו"ר מועצה מקומית פקיעין

זיאד סאלח עמאר
יו"ר ועד הורים יישובי פקיעין

סעידה מחמוד


מ"מ יו"ר פקיעין

סלים אבו גניב


יו"ר ועד הורים, חטיבת ביניים, ועד שש שנתי

פואז חיר


חבר ועד הורים בית ספר ששנתי

אליף עמאר


חבר ועד הורים בית ספר ששנתי

אחסאן עמאר


ועד הורים גנים

יוסף עמאר


חבר המועצה באופוזיציה

איאד פדול


יו"ר ועד הורים, בית ספר יסודי ב'

סלמאן מדאח


חבר ועד הורים בית ספר אלחכמה

עמאר אחסאן


הורה

סאהין תייפיל


הורה

יהודית גידלי

ר.כ. חבר המתרגמים בע"מ

שביתה בבתי ספר בפקיעין של חבר הכנסת חמד עמאר

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים ישיבת וועדת חינוך. אנחנו בתאריך 23.5.2011, י"ט באייר תשע"א, ואנחנו בנושא הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שביתה בבתי ספר בפקיעין של חבר הכנסת חמד עמאר. אנחנו נפתח בישיבה. נשמע כאן את כולם. יש לי כאן רשימת דוברים של חברי כנסת ומשרד החינוך ומועצת פקיעין. חוץ מזה רבותיי, מי שרוצה להתייחס יעביר לי פתק עם שם ושם משפחה, וכמובן במגבלת הזמן אנחנו ננסה לאפשר את זכות הדיבור.


אז בבקשה, חבר הכנסת עמאר, בוא תפרט לנו את הבקשה שלך ואת הסיפור, וכך אנחנו נתקדם.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה שראה את חשיבות הנושא וזימן דיון במהירות האפשרית. הגשנו בקשה רק בשבוע שעבר, וכבר בתחילת שבוע זה יש לנו דיון בוועדה. אני רוצה לברך את המועצה המקומית פקיעין, תושבי פקיעין, וועד ההורים של פקיעין, משרד החינוך, חבריי חברי הכנסת סעיד נפאע וחנא סוויד.

קודם כל אדוני יושב הראש, ההצעה לסדר הגשתי אותה, הדבר החשוב ביותר שעמד לפני זה השביתה שמתקיימת היום בפקיעין בימי שבת, קרוב לחודש ימים, ארבעה שבועות רצוף, ימי שבת הילדים לא לומדים. אנחנו לקראת סוף השנה, יש מבחנים, יש מבחני בגרות. המצב לא תקני וזה רק פוגע בתלמידים שלנו, בתלמידי פקיעין וזה פוגע ביישוב ובהתקדמות של היישוב. זו הנקודה החשובה ביותר.

הנקודה השנייה, אני רוצה להבהיר לכולם, אני בחיים לא יפגע בפולחן דתי של מישהו. חשוב לי מאד שכל מי שמאמין במשהו ויש לו פולחן דתי, שיקיים את הפולחן הדתי ויגיע למקומות הקדושים שלו ביום שהוא רוצה, וזה דבר גם שרציתי להבהיר לכולם, שאני לא נגד אף אחד. פשוט, אני עם הצדק ועם מה שצריך להיות ואיך אני מקדם את הדברים להחזיר את הילדים לבית ספר.

אני ערכתי בדיקה, אדוני יושב הראש, אני לא באתי ויזמתי את ההצעה לסדר בלי שאני עורך בדיקה ובודק את הנושא בעצמי. בדקתי בפקיעין והתברר לי שיש שלושה בתי ספר בפקיעין. יש שני בתי ספר יסודיים בפקיעין, אחד בית ספר יסודי א', שיש בו קרוב ל-300 תלמידים, 298 תלמידים, זה בדיוק. אפס תלמידים נוצרים, אפס תלמידים מוסלמים. בעצם כל התלמידים בבית ספר יסודי א' זה דרוזים. בבית ספר יסודי ב', אדוני יושב הראש, יש 224 תלמידים ---

300.

סליחה, יש 224 תלמידים דרוזים ועם מוסלמים זה יוצא 234 תלמידים. יש 109 תלמידים נוצרים, יש בבית ספר 343 תלמידים באופן כללי.

רגע, לא הסתדרו לי הנתונים. אתה אמרת בסך הכל 334 תלמידים.

343 תלמידים.

בסדר, 343 לא משנה.

234 זה דרוזים ומוסלמים, ביחד.

כמה דרוזים.

224.

לא, רק דרוזים כמה?

224. רק 10 תלמידים מוסלמים ו-109 תלמידים נוצרים. בית הספר השני, בית ספר תיכון, זה בית ספר מקיף, חטיבת ביניים ותיכון. יש בו 282 תלמידים דרוזים.

400.

482 תלמידים דרוזים. יש פה תלמיד אחד מוסלמי, ויש 28 תלמידים נוצרים. באופן כללי יש בבית הספר 511 תלמידים. זה הנתונים שיש בבתי הספר, שלושת בתי הספר. וכאן יש לי טענות קשות מאד למשרד החינוך. כשאני אומר קשות מאד, אני אומר – לא יכול להיות מצב שיישוב מעורב, בבית ספר אחד אין אפילו תלמיד נוצרי אחד. אין שילוב. אין אינטגרציה, אין חלוקה לפי אזורים. ואני לא יודע איפה היה משרד החינוך, אדוני יושב הראש, שהוא רואה מצב שהולך ומתפתח לכיוון הזה. זו הנקודה הראשונה.

והנקודה השנייה, אדוני יושב הראש, גם נגד משרד החינוך, ואני לא יודע אם למועצה יש יד בנושא, אבל אני פונה למשרד החינוך – לא יכול להיות מצב ש-81% מהתלמידים הנוצרים שמסיימים את היסודי, נושרים והולכים לבתי ספר נוצריים באזור. לא יכול להיות מצב כזה שהיישוב, אותו תלמיד נוצרי, מנצל, אני אומר מנצל באותו משפחה, מנצל את היישוב בלימודים בבית ספר יסודי. כי אותו ילד לא יכול לנסוע לבד ליישוב הקרוב. ובתיכון ובעל יסודי לא משאירים את הילדים שלהם שם. משרד החינוך נרדם. נרדם. וכאן הבעיה שלנו.

כשאני אומר משרד החינוך נרדם, משרד החינוך היה צריך לעשות בדיקת בית כאן, ולראות מה קורה. ואני יודעת, גברתי, שאת ביקרת בפקיעין לא לפני הרבה זמן. לפני חודשיים שלושה היית בפקיעין ועשית סיור בפקיעין, ואת מכירה את פקיעין ומכירה את היישוב טוב מאד. את לא היית צריכה לאפשר את המצב הזה שיימשך. ואני לא רוצה לפגוע במיעוט. למיעוט יש הרבה זכויות. אבל אנחנו צריכים גם לתת לרוב. לא יכול להיות שאני כאבא, לא אוכל ללכת לבלות עם הבן שלי ביום שבת. אני עובד כל השבוע. אני יוצא לעבודה ביום ראשון, חוזר ביום שישי הביתה. אין לי אפשרות פעם אחת, אדוני יושב הראש, להיות עם הבן שלי 10 דקות בשבת. אני לא יכול לצאת לבלות איתו. אני לא יכול לצאת לפיקניק, אני לא יכול לצאת להצגה. אני לא יכול לצאת למגרש כדורגל לראות משחק כדורגל עם הבן שלי. אני לא יכול לעשות כלום עם הבן שלי ביום שבת. כי הבן שלי לומד ביום שבת, יום לימודים ארוך, חוזר הביתה בשעה שלוש ורבע. והוא סחוט, והוא רוצה לנוח והוא רוצה ללמוד ולהכין שיעורים. ואז יום שבת נגמר, ואז יוצא לי מצב ---

על איזה בית ספר אתה מדבר? איפה לומדים בשבת?

כל בתי הספר לומדים בשבת.

שלושתם.

שלושתם. כל בתי הספר לומדים בשבת. אני לא רוצה לדבר רק על כוחות הביטחון. עובד מפעל פשוט, אדוני יושב הראש, הוא לומד כל השבוע. הוא עובד כל השבוע. עובד מיום ראשון עד יום שישי חצי יום, ואז ביום שישי חצי יום הוא חוזר עייף, הוא לא יכול לצאת עם הבן שלו כי הוא חוזר אחרי הצהריים, הוא מחכה לשבת לצאת עם הבן שלו והוא לא יכול. אין לו את האפשרות הזאת. אין לו את האפשרות הזאת בשום אופן. הוא לא יכול לעשות את זה והוא לא עושה את זה שנים.

אני ישבתי עם וועד ההורים, ובמקרה ישב שם בחור, אומר לי אני 22 שנים בצבא. לא יצא לי פעם אחת לצאת עם הבן שלי בשבת. לא יצא לי פעם אחת לצאת עם הבן שלי בשבת ואני רוצה ללכת, וזה יום המנוחה שלי, כי ביום ראשון אני לא רואה אותו, ולא רק לא רואה אותו ביום, אני גם לא רואה אותו אחרי הצהרים ואני גם לא רואה אותו בלילה, ואני חוזר מהצבא ביום חמישי בלילה, ולפעמים אני נשאר גם שבת. אז אני, אדוני יושב הראש, בנקודה הזאת צריך מאד להיות ברורים. שכאן יש פגיעה מאד מאד מאד קשה באותן משפחות ובאותם צעירים.

אני חושב אדוני יושב הראש, קודם כל אם אנחנו רוצים לעשות סדר ביישוב פקיעין, התלמידים צריכים לחזור לבית הספר עכשיו. שנית, אדוני יושב הראש, לא יכול להיות מצב שבית ספר שאין בו אפילו תלמיד אחד נוצרי, מחייב את התלמידים ואת ההורים שילמדו ביום שבת. לא יכול להיות. גם משרד החינוך לא יכול ללכת לכיוון הזה. גם לוועד ההורים, גם למשפחות יש את הזכות. אין להם שום תלמיד, אין פגיעה באף אחד. יש בסך הכל שני מורים נוצרים באותו בית ספר. אז יש אפשרות באותו בית ספר אחד, שילמדו כבר מתחילת שנה הבאה שישי שבת לא יהיו לימודים, ובית ספר שני תיכון, ואני אומר בתיכון לעומת שיש 28 ילדים, שגם צריכים להבין שצריכים להחזיר את הילדים שלהם לבתי הספר התיכוניים, וצריכים לתת לילדים שלהם ללמוד בתיכון, וגם בית ספר תיכון - לא צריך שום וועדה. כבר בשנה הבאה, מתחילת שנה הבאה, גם שם שישי שבת לא יהיו לימודים. ובבית ספר שלישי, בגלל שיש שם, והרגישות של הנושא, צריך להקים וועדה משותפת. גם של ועד הורים, גם של משרד החינוך, שצריך לקחת חלק בעניין. לא להגיד אני מחליט ככה, ואני לא רוצה לפגוע. לקחת חלק בעניין, לבדוק את העניין ליסוד, ולראות בכמה אני פוגע.

חבר הכנסת חמד, שאלה, בוא נחלק את זה ככה – מבחינת הדרוזים אתם מדברים על כך שבשבת אתם רוצים שיהיה פנוי. נכון?

כן.

א', מבחינת המוסלמים שבת שיהיה פנוי, זה גם אחד מזה?

אין כמעט מוסלמים בבית ספר.

מוסלמים רוצים יום שישי.

כמו הדרוזים.

זכותם, גם מיעוט, רוצים יום שישי.

בסדר, סליחה, רוצים, אני רוצה כל השבוע. יש רצוי ויש מצוי. רבותיי תראו, הפתרון הוא בסופו של דבר הוא חמישי ימי לימודים בשבוע שבאים ולוקחים יום אחד שזה בעצם יום שהוא צריך להיות חצי יום לימודים, ומחלקים אותו בשבוע, ואז מפנים יומיים שהם מלאים בחופשה. אפשר לעשות את זה שישי שבת, אפשר לעשות את זה שבת-ראשון. אוקי? עכשיו, צריכה להיות פה בעצם מחשבה איך מגיעים למצב כזה שיש חמישה ימים בשבוע, עם שני ימי חופש רצופים. עכשיו, אם יש מצב שמגיעים לקונסנסוס סביב הנושא הזה, כי בסופו של דבר צריכים פה למצוא את הדרך לאיזה שהוא רציונל. אז מבחינתי, אני חושב שאם, אבל מבחינת ההיבט הדתי, למוסלמים, אם באים ואומרים ששבת זה יום פנוי, זה מקובל או שחייבים גם את השישי וגם את השבת?

שישי שבת, שניהם.

חייבים.

דרוזים, מוסלמים – שישי שבת.

יש שני בתי ספר שאין בהם תלמידים נוצרים.

בסדר, חכה רגע, נגיע לזה.

על שני בתי ספר האלה אני מדבר. על השלישי, אני בשביל זה שמתי אותו בצד ואמרתי נקים וועדה.

בסדר, אני אומר, קודם כל בסופו של דבר גם צריך להיות רציונאלי. לדעתי, ברגע שמערכת מתחילה לעבוד, שלא מפצלים אותה, אז זה יהיה הרציונל. אני קודם כל רוצה להבין את ההיבט הדתי, אוקי? אז בואו נצא מנקודת הנחה. צריך להבין את המהות של הנושא. מבחינת המהות של הנושא, מבחינת יום שישי, מבחינת המוסלמים – יש בעיה ללמוד?

לא, זה היום הקדוש שלהם.

אוקי. ועד היום אף פעם לא התקיימו לימודים ביום שישי?

אף פעם.

זאת אומרת, היה ככה – יום שישי היה פנוי, יום שבת הלכו לבית ספר, ויום ראשון, היה פנוי. אוקי, הבנתי עכשיו.

יש עוד נקודה אחת. אני אחזור על זה עוד פעם. יש שני בתי ספר שאין בהם בעיה. יש בית ספר אחד שאין בו אפילו תלמיד אחד לא דרוזי. יש בית ספר שני שאם נרצה או לא נרצה – נשירה של 81% של התלמידים הנוצרים עוזבים את היישוב, הולכים ללמוד בבתי ספר נוצריים בסביבה.

בנקודה הזאת, חמד אתה אומר דבר והיפוכו למעשה. אתה רוצה שהתלמידים יחזרו ואתה רוצה שלא יהיה להם חופשה ביום ראשון.

אני רוצה שהתלמידים יחזרו, אבל ממה שאני רואה – ההיפך המצב. שהנשירה הולכת וגדלה, לא שהנשירה הולכת ויורדת. ודבר שלישי, יש בית ספר אחד שיש בו 105 תלמידים נוצרים. אנחנו צריכים להתחשב ברגשות שלהם ולראות איך אנחנו מגיעים למצב שגם הפולחן הדתי שלהם יתקבל. וחשוב לי גם להבהיר, קדושת יום ראשון וגם יום שישי לדרוזים, זה לא קדושת שבת ליהודים. שבת ליהודים זה לא מדליקים אורות, לא נוסעים במכוניות, לא עושים כלום. זה חשוב גם להבהיר. אז יש הבדל בין קדושת יום החופש שלנו לקדושת יום החופש שלכם, בכל מקרה אצל הדתיים. אז זה הנקודה.

כלומר, אתה רוצה להגיד שהשבת יותר חשובה ליהודים מאשר ---

לא, לא, לא, סליחה, אני לא אמרתי את זה. אני מבהיר את הנקודה. אני אומר בשבת, אצל הדתיים אסור להדליק אור, אסור לנסוע, אסור. אצלנו, גם אצל הדרוזים, השבת אין לה, וביום שישי וביום ראשון אנחנו יכולים לנסוע עם המכוניות שלנו, או שאני טועה. זה מה שאני אמרתי, אני הבהרתי את עצמי עכשיו.

אני חושב, אדוני יושב הראש, בסופו של דבר אני רוצה לפנות למשרד החינוך ואני אומר למשרד החינוך – תבצעו בדיקה מעמיקה ביישוב, ואני אומר – אתם גורמים לנתק ביישוב בין אותם בני יישוב. בין אותם בני יישוב יש נתק היום. ברגע שהתלמידים לא לומדים ביחד, הם לא נהיים גם חברים, הם גם לא ממשיכים להיות חברים בעתיד. אני חי לבד ואתה חי לבד, וזה תוצאה. זה עובדה. ובן אדם שלא למד עם בן ישוב שלו הוא לא חבר שלו. ואני אומר לך, את גם אחראית על שפרעם, אני מאמין. גם בשפרעם הייתה לנו את הבעיה הזאת ואת יודעת. הייתה לנו את הבעיה הזאת, ובעיה מאד מאד רצינית ומאד מאד כואבת, וגם לא הצלחנו שם למצוא פתרון. אבל בשפרעם אין את הרוב.

לכן אני אומר לכם – תבדקו איך אתם פותרים את הבעיה הזאת.

תודה. תודה ח"כ חמד, שמענו, הבנו ואנחנו נעבור עכשיו למשרד החינוך. בבקשה, גברת שמחון. את מכירה בטח את העניין ואני מבין שהנושא הזה לא חדש לך. עד כמה משרד החינוך פתוח לפתרונות? האם ניתן להשיג איזה שהוא פתרון? כמובן שצריכה להיות איזו שהיא הסכמה מול כל הדתות שם, ונעבור גם אחר כך למועצת פקיעין ונשמע איפה הם בכל הסיפור הזה.

טוב, אני רוצה לעשות אבחנה בין שתי סוגיות מהותיות שדיבר עליהם חבר הכנסת ודיברו איתי גם ההורים בפקיעין. יש פה שתי סוגיות מהותיות. סוגיה אחת זו סוגית ימי המנוחה שלשמה הוזמנו הנה, ואני רוצה שנדבר עליה תיכף ואני אתייחס ואגיד את עמדת המשרד.

הסוגיה השנייה עוסקת ביחסים בין הנוצרים לבין הדרוזים ביישוב, כמו גם ביישובים אחרים שמעורבים, והסוגיות האלה צפות ועלות. אני אבקש להתייחס לשתי הנקודות. אני אתחיל ברשותך בנושא המרכזי שזה ימי המנוחה.

ימי המנוחה בפקיעין מזה שנים רבות נקבעו לשישי ראשון. אלה הם הימים שהיו וכולם היו מרוצים, עד אשר באו קבוצה של הורים, במקרה הזה יושב ראש וועד הורים שרצה לשנות את העניין הזה. ביישובים דרוזים מעורבים, כמו למשל אבו סנאן ---

רק שנייה, גברת שמחון. רבותיי, אני מבקש מכם שתבדקו את הטלפונים שלכם, כי כל צלצול זה כבר מתחיל להפריע. פשוט תעבירו את זה לרוטט או תכבו. מספיק. זה פשוט הולך לחגיגה אחת גדולה כאן. בבקשה, גברתי.

תודה. ביישובים דרוזים מעורבים יש לנו במחוז כאלה לא מעטים. למשל במרר, באבו סנאן, כפר סמיע ופקיעין, ימי המנוחה נקבעו לשישי שבת, כאשר ביישובים דרוזים שאין בהם אוכלוסייה נוצרית, כמו למשל דליה ועוספייה, שזה לא בתחום שיפוטי, אבל זה עדיין במחוז חיפה, ימי המנוחה הם שישי שבת. ועד ההורים ---

אני רוצה לתקן אותך. שישי שבת היה בכל הכפרים. אחר כך זה שונה לאור העובדה שאת מתארת. למשל בבית ג'אן, זה שונה כשאני הייתי יושב ראש המועצה המקומית, אבל אין את הבעיה הזאת. לכן היה קל לעשות את זה. מצאנו הסדר מיוחד למורים הנוצרים שם.

אוקי, זה לא סותר. זאת אומרת וועד ההורים פנה אלי בבקשה לשנות את ימי המנוחה, שמעתי את הצרכים של ההורים, והבנתי מתוך הצרכים האלה, שהנושא של השבת הוא מאד משמעותי בשבילם, כי חלקם עובדים מחוץ ליישוב, לפעמים במפעלים יהודים. סטודנטים לומדים שם וכן הלאה. הם יציגו את עמדתם, ורצו את יום השבת.

יום ראשון הוא יום שהוא מקודש לנוצרים, ואני מבינה, אני שמחה שיש קונסנסוס בחדר הזה, לפחות מצד חברי הכנסת, שאף אחד לא רוצה לפגוע בפולחן דתי. גם אנחנו לא כמשרד ולא ניתן לזה יד. אני ניסיתי לבדוק עם הנוצרים שהגיעו אלי למשרד ועם וועד ההורים, ולנסות להגיע לאיזה שהוא פתרון ועמק השווה. אני רוצה להגיד בהגדרה, כל שינוי של ימי המנוחה, טעון אישור של כמה גורמים: הסכמה של רשות מקומית, הסכמה של וועדי הורים, ביישובים מעורבים נציגות של העדות השונות, ארגוני המורים. ולכן, כל דיון כזה, וזה לגיטימי שיעלה, מכל מניע שהוא לגיטימי שהוא יעלה, אלה הצלעות שצריכים להסכים על שינוי ימי המנוחה. וועד המורים, כמובן, למורים גם יש מה לומר לגבי שינוי תנאי העסקה. המורים לומדים, הם לומדים בהשתלמויות וכן הלאה.

רגע, אני רוצה להבין קודם כל כמה דברים. בואו נתחיל בית ספר בית ספר. יש לנו כמה בתי ספר. נתחיל כרגע עם בית ספר שהוא כל כולו דרוזים. על בית הספר הזה אני לא רואה שום בעיה ללכת על המהלך.

אדוני, אני אומר מה הבעיה.

מה הבעיה, כן. בואו נתחיל מזה.

אנחנו שואפים שביישובים תהיה אחידות בימי המנוחה. אנחנו מעדיפים שתהיה אחידות ביישוב. אם אתה שואל אותי, אני מסכימה עם חבר הכנסת, שהטוב ביותר היה – אם האוכלוסייה הייתה באמת הטרוגנית ולומדת בכל בתי הספר. היסטורית, בלחצים כאלה ואחרים שאני ירשתי את זה, יצא שבבית ספר אחד רוכזו התלמידים הנוצרים, שיש שם גם מנהל נוצרי. תשאל אותי כמשרד חינוך אם זה אידיאלי? זה לא אידיאלי. אני חושבת שביישוב אחד התלמידים צריכים ללמוד בכל בתי הספר, ובתנאי אחד, שהם ירגישו שהם מקבלים ונשמרים זכויותיהם ותהיה אפשרות לקיים את המנהגים שלהם וכו', כמו שאנחנו מכירים ויודעים לעשות.

היסטורית, מלפני שתי קדנציות של מנהלי מחוזות, קרה מה שקרה בלחץ העדה הנוצרית, שגם לה יש את הצרכים משלה. הם מרגישים מיעוט וגם הם רוצים שהילדים שלהם ילמדו בבית ספר כזה או אחר, והתקבלה החלטה. אני לא בטוחה שאני הייתי מקבלת אותה, אבל התקבלה החלטה ואני צריכה לכבד אותה, והיה שקט ביישוב מהבחינה הזאת. עכשיו, לשנות לבית ספר כזה ---

מי קיבל את ההחלטה?

רגע.

לא, לא, התקבלה החלטה. מי קיבל אותה?

התקבלה החלטה על ידי משרד החינוך, באישור משרד החינוך יחד עם הרשות המקומית.

אף פעם לא שמענו על זה.

התקבלה החלטה לאפשר את זה. לאפשר את המעבר של התלמידים לבית ספר אחד.

בשום אופן לא, מה פתאום?

עכשיו לשנות ולהפוך ימי לימודים לכל בית ספר בנפרד זו בעיה קשה. משום שאם אנחנו רוצים לשמור על איזונים קהילתיים ולעשות פעילות בלתי פורמאלית או פורמאלית בימים כאלה או אחרים, זה מסנדל את הרשות המקומית פעם אחת. פעם שנייה, המורים לומדים, המורים נמצאים בהשתלמויות ---

בימי שבת יש השתלמויות למורים? אני שואל אותך. בימי שבת יש השתלמויות למורים?

רק שנייה, רגע, אל תתקוף אותי בבקשה, חבר הכנסת.

אני לא תוקף אותך, אני שואל אותך.

אבל אני אענה לך, רשמתי ותאמין לי – אני אתייחס להכל, אבל תן לי אפשרות. אנחנו לא אחד נגד השני. בעיקרון, אני חושבת שלקבוע אחידות זה דבר מאד חשוב, כי אם אני אנציח את העניין הזה גם ביישובים אחרים, יהיו לי לחצים אחרים ותהיינה לזה השלכות רוחב של נוצרים ביישוב כזה או אחר, הם רוצים את בית הספר שלהם, את המנהל שלהם, ואנחנו נגיע לבדיוק הפוך ממה שאתה רצית.

אוקי, זאת אומרת את אומרת שמבחינת כל העניין הזה וההיבט הזה ---

צריכה להיות אחידות יישובית.

יש בעיה לעשות את זה.

אוקי, אבל מה אני כן מציעה?

רגע, רק שנייה גברת שמחון. אני רוצה לעבור על ה---

אולי תרשה לי לשאול את השאלה קודם?

בבקשה.

במכתבים שלך בנושא את כל כך היית נחרצת לא לשנות את המצב הקיים. השאלה שלי היא פשוטה – במידה והתושבים יגיעו לעמק השווה, למשרד החינוך תהיה בעיה בנושא הזה?

אז אני אתייחס לסוגיה הזאת. תראה, כשהורים מקבלים החלטה חד צדדית לקבוע למדינה וליישוב ולתושבים על איזה ימים יהיו בלי דיאלוג ולהשבית את הלימודים, אנחנו מודעים באופן חד משמעי שהמצב נשאר על כנו. אבל, אני הזמנתי את ההורים באותה נשימה לדיון בלשכתי, יחד עם נציגי הנוצרים. לצערי, ההורים לא היו מוכנים לשבת עם הנוצרים באותו חדר, ונאלצתי להוציא את ההורים הנוצרים מהחדר שלי, את הסגנים ואת חבר המועצה שייצגו את העדה הנוצרית, ואני מאד מצרה על כך. אבל כדי להגיע לעמק השווה אני ביקשתי לשמוע את נציגי הנוצרים לחוד, הוצאתי אותם מהחדר, שמעתי את וועד ההורים, שמעתי את שניהם. ואמרתי – אוקי, אם הדרוזים נימקו, העדה הדרוזית שהיא מאד יקרה לליבנו, כמו גם העדה הנוצרית, רוצים וחשוב להם, מכל הסיבות שאפשר שיום המנוחה יהיה בשבת, והם יסכימו לזה שלא פוגעים בפולחן כפי שאתה אמרת, חבר הכנסת ביום ראשון, בבקשה. יש לי פתרון. בואו נהפוך את ימי החופשה לשבת וראשון, ובתנאי ---

ומה עם הדרוזים.

רגע. הנה, הדרוזים רצו את השבת. בואו ניתן את השבת,

למה? שישי זה לא פולחן שלנו? אנחנו הדרוזים אין לנו פולחן דת?

רגע, סליחה, אל תפריע לי.

נציגות דרוזית לא הייתה אצלה במשרד, לא הזכירה אותה.

אתם הדרוזים, לא?

סליחה, סליחה. תקשיבו לי טוב עכשיו. אני לא יודע כמה פעמים אתם מגיעים לכאן, אבל אצלי אין פה כל אחד זורק פה מה שהוא רוצה. כל מי שעכשיו יגיד מילה, ברגע זה, אחרי שהוא אמר מילה – קם והולך. אוקי? יש בן אדם אחד שמדבר לפי זכות דיבור. רוצים לצעוק – צאו החוצה, תצעקו שם. בבקשה גברתי.

אני הצעתי, היות וחשוב לעדה הנוצרית הנושא של השבת, והיות ולנוצרים אני רוצה לשמור, וגם הנוצרים רוצים יום ראשון, בואו נכנס בלשכתי, הצעתי את זה, יש לי פה פרוטוקול, נכנס את נציגי ארגון המורים, הסתדרות המורים, נציגות של וועדי ההורים, נציגי העדה הנוצרית, נגיע לעמק השווה. לצערי, וועד ההורים דחה את ההצעה הזאת, ולכן בלית ברירה ההחלטה ועמדת המשרד, כדי לא לעשות תהליכים של קרע ביישוב – להשאיר את הסטאטוס קוו. עדיין הצעתי פתוחה לכל דיאלוג בהסכמה.

אוקי. שאלה. עכשיו בואי נעבור למשהו שאני רוצה להבין. יום שני, בוא נתחיל מבתי הספר היסודיים, כרגע נשים את התיכון הצידה. בתי ספר יסודיים – יום שני מאיזה שעה עד איזה שעה לומדים?

ביסודיים – עד שלוש וחצי, כאשר יש יום אחד שהוא יום קצר.

איזה יום?

אחד הימים לבחירת בית ספר, בדרך כלל זה יום שלישי, אבל זה נתון לשיקול דעתם של המנהלים.

רגע, יש איזו שהיא תוספת שעות שאני לא מכיר?

כן, יש בבתי ספר שנכללים באופק חדש התלמידים אמורים להישאר לשעות פרטניות, גם אם זה לא כל בית הספר, עד השעה שלוש וחצי, כאשר יש יום אחד קצר.

בסדר, תראי, גם ילד שלי ביסודי והוא גם כל יום כמעט עד שלוש וחצי חוץ מיום שלישי ויום חמישי.

נכון.

יום שלישי הוא מסיים בשתיים וביום חמישי בשתיים ועשרים. זאת אומרת יש לנו שעתיים שעתיים, ויום שני הם לומדים עד 11. ויום שיש עד שלוש וחצי? יום שבת?

שבת זה יום לימודים רגיל עד שלוש וחצי. אבל תלוי במערכת. זה בעיקרון עד שלוש וחצי.

אוקי, בדקתם אפשרות בגלל המצב שקיים לפצל את השעות למשך השבוע ולשחרר את יום השבת? במה זה כרוך? בתוספת של כמה שעות כל יום?

זה אומר ללמד ארבעה ימים?

כן.

לא, אני מתנגדת לזה ואני אגיד לך למה אני מתנגדת לזה. מערכת החינוך אינה יכולה לסבול את זה, יהיו לזה השלכות רוחב שילמדו ארבעה ימים. בואו נחליף את ימי העבודה במשק ארבעה ימים. מה יעשו ההורים? ההורים לומדים, ההורים עובדים, ההורים עסוקים. מה יעשו ההורים עם הילדים? זה יוצר לנו בעיה מאד מאד קשה.

הדבר השני, אני חושבת שזה לא מוסרי לבקש מילד בכיתה א' ללמוד עד שעה ארבע וחצי וחמש וחצי. צריך לדאוג להזנה, להעביר את המערכת - מדוע היישוב פקיעין יוצא דופן? בואו נעביר את כל מערכת החינוך במדינת ישראל לארבעה ימים. אני חושבת שזאת החלטה שהיא גדולה עלי. זה לא במנדט שלי. שר החינוך יחליט אם מערכת החינוך עוברת לארבעה ימים.

אני חושבת שזה לא נכון פדגוגית, זה לא נכון חינוכית. בחורף יבואו ההורים יבקשו לשחרר את הילדים שלהם, ואני גם לא בטוחה שההורים יסכימו לכך שהילדים יישארו עד השעה ארבע וחצי. הרי הטענה המרכזית הייתה שההורים צריכים לשהות עם הילדים בבית. אז מה קרה? בואו נעביר את כל המערכת עד שש בערב, והתלמידים ישהו במוסדות חינוך, וכולם יהיו מרוצים. אני חושבת שזה יוצר בעיה מסוג שני, שהילדים יהיו ברחובות יום נוסף בשבוע, וזה לא נכון לעשות. גם ההורים לא עובדים ארבעה ימים בשבוע.

אוקי. זאת אומרת האפשרות לפיצול שעות ולשחרור של היום הזה לא מקובלת על ידיכם. אוקי. אז בואו נשמע עכשיו את מועצת פקיעין. בבקשה, אתה ראש המועצה.

כן.

בבקשה.

טוב, אני לא רוצה לחזור על מה שאמרו החברה'. אין ספק שיש לנו בעיה בתוך היישוב.

בעיה – אנחנו הבנו. מה הפתרונות?

שמי נסראללה חיר, ראש המועצה. אנחנו כבר מזה הרבה חודשים דנים בנושא הזה. אנחנו לא מגיעים לעמק השווה מול כל המעורבים. התקבלה החלטה במועצה לפני כחודש ימים, קצת פחות או יותר, אני לא זוכר בדיוק את התאריך.

13.4.

אבל זה לא משנה, זה לא לצורך העניין. 13.4, הנה, אתה כבר עוקב אחרי אז זה בסדר. התקבלה החלטה ואמרו שהמועצה רשאית לדון בנושא ולקבל החלטות. אני הצהרתי ואני אמרתי, אני ביקשתי גם מוועדי ההורים, גם מחברי המועצה, ועל ההצעה הזאת הצביעו 8 מתוך 10 חברים, שאני מבקש לקיים דיאלוג מול כל הגורמים. המועצה אין לה שום זכות, ואני שאלתי את גברת אורנה שמחון בנוכחות וועדי הורים, אם יש זכות למועצה לקבוע את ימי המנוחה. אמרה במפורש לא, כיוון שרק על פי חוק צריך להתנהג.

סמכות, לא זכות.

סמכות, סליחה. אולי טעיתי בהגדרה. זה דבר אחד. דבר שני, ההחלטה שהתקבלה הייתה ברורה כשמש. אנחנו בעד זה, ואני חוזר ואומר את זה – אנחנו בעד זה שיהיה יום שבת יום מנוחה. יש צדק במה שאומרים החברה', אין ספק בנושא הזה. אבל, הייתה הצעה לא רק מאורנה שמחון, גם מחלק מוועדי הורים, גם מחלק מחברי המועצה, שצריך לקיים באמת את הדיאלוג הזה ולשבת עד שייצא עשן לבן. בינתיים היה נתק מוחלט בנושא הזה.

עכשיו, אני רוצה לחזור רק על שני דברים שהם חשובים לנו מאד. יש לנו באמת בעיה של אינטגרציה בתוך היישוב. אין ספק. אי אפשר שבית ספר דרוזי יהיה טהור מאה אחוז, ובית ספר שני יהיה מעורב. למה שכולם לא יהיו מעורבים? הרי הרשות המקומית מסיעה את הילדים, אז יכולים להיות חצי כאן וחצי כאן. זו אחת הבעיות.

אבל מדברים פה על 10 אנשים.

אפילו אם זה אחד. למה 10 אנשים? במקום שיהיו בבית ספר ב' 109 ילדים, אז יהיה 50 ילדים מבית ספר א' ו-50 ילדים מבית ספר ב'. זו בעיה אחת. בעיה יותר חמורה מהכל, זה נושא הנשירות. ואין פה ויכוח לא עם הנוצרים, לא עם הדרוזים ולא עם וועדי הורים. אי אפשר שהיום המורה בבית ספר, ואני אמרתי את זה במליאת המועצה, אני אמרתי את זה אצל גברת אורנה שמחון ואני אומר את זה כאן בפה מלא, שכולם ישמעו. בצורה שלא תשמע לשני פנים. אי אפשר שאתה תלמד את הבן שלי, והבן שלך בכיתה ז' יוצא החוצה. זה לא יעלה על הדעת. ועל זה, דרך אגב, יש קונסנסוס מכל הכיוונים. צריך לקחת את זה בחשבון. אם יש פה ושם אחד מתנגד, אין לנו שום בעיה.

הדבר הכי חשוב, שאני גם כן אמרתי ואני גם אומר את זה. אני לא רוצה לפגוע ברגשות של אף אחד מהאנשים. לא אני כאיש, לא כדרוזי ולא כיושב ראש מועצה. ואני מאמין שגם חברי המועצה יהיו באותה עמדה. אמנם שיש פה איזה חבר מועצה שהוא אופוזיציה, אבל הוא גם באותה עמדה. אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד. אנחנו רוצים שכולם ישבו ביחד ויגיעו להסכמה משותפת, בכל החלטה שתתקבל אצל כל הגורמים שדיברתם עליהם. אין שום סיבה למועצה לא לקבל את זה. ואנחנו, איך אומרים, אנחנו בזרועות פתוחות נקבל כל החלטה שתתקבל.

אנחנו חייבים לתקוף את הבעיות האלה בצורה חד משמעית. הבעיה של הנשירה היא אחת הבעיות החמורות שלנו, רבותיי. אני אומר לכם. ומה הם עושים, מבחינת חוק החוק מאפשר להם ללכת להירשם במקום X. מה הם עושים? בא אדון יושב ראש וועד הורים, מה הוא עושה? הוא הולך. מעביר את הכתובת של אשתו לתרשיחא או לא חשוב לאיזה מקום. בינתיים הוא נשאר תושב פקיעין והילד לומד בתרשיחא על פי חוק. זה גם לא בסדר. אז אני מבקש לתת את הדעת על זה.

בסדר, זה לא רק אצלכם, תאמין לי.

בסדר. אני אמרתי, אולי החוק מאפשר להם.

זו עבירה פלילית.

אמרתי, אולי החוק מאפשר להם, אני אמרתי. עכשיו, מה שאני רוצה לבקש, אני מאד מבקש מכל חברי הכנסת המכובדים, מיושב ראש הוועדה ומכל הנוכחים, כולל הגברת אורנה שמחון. באמת לתת את הדעת, לנסות ללכת לקראת פתרון שיהיה פתרון הולם, ולשמור את הכבוד של כולם.

מה אתה מציע?

אני קטן מלהציע.

למה? אתה חלק מזה.

אבל אתה ראש הרשות.

לא, לא, אני לא יכול לקבל החלטות. אני יכול להציע אם הוועדה, כמו שחבר הכנסת ---

רגע, רגע.

הוא מציע הידברות. זה מה שהוא מציע.

הידברות.

אני שואל אותך שאלה – אם עכשיו וועד הורים ומשרד החינוך מקבלים החלטה – אתה תומך בכל החלטה שמתקבלת?

כל החלטה שתתקבל בין וועדי הורים, הסתדרות המורים, מחוז הצפון, משרד החינוך, כל גורם שיקבלו החלטה שתהיה מקובלת – אני בכלל אפילו לא אהסס לקבל אותה.

זאת אומרת שאתה לא חלק מהמשא ומתן.

אני מוכן להיות חלק מהמשא ומתן בשביל לתמוך, בשביל לפתור את הבעיה.

אין בעיה. אני שואל אותך, אתה לא כתנאי בא למשא ומתן, אתה בא כתומך.

אני מוכן לתמוך בכל החלטה.

אוקי, בסדר. שלא אחר כך יבואו ויגידו שפתאום רשות מקומית שמה שם איזה שהוא ---

לא הייתה ולא תהיה כזאת.

מקל לתוך הגלגל ואז שום דבר לא זז.

עכשיו, עוד הערה קטנה. בקשר לאזורי רישום, מה שדיברו שאמרו לי שהיה בשנת 98, 99 הייתה החלטה ולא מימשו אותה. גם על זה צריך לתת את הדעת בהמשך. לא צריך להתבייש מאף אחד.

כן, אנחנו מברכים את יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לוועדת חינוך, תיהנו מהישיבה.

טוב, אדוני יושב הראש, אני חושב שהסוגיה הזאת היא מסוג הדברים שטוב שאנשי הכפר יאווררו את הנושא וישמעו דעות מחוץ ליישוב ושלא ימשיכו להתבשל במיץ של עצמם. כי לפעמים, אם סוגרים את הגבולות ודנים בנושא מהסוג הזה בניתוק או במנותק מהסביבה, אז לפעמים רואים את היריבויות הקטנות וזה לא כדאי. זה לא טוב. להיפך. אנחנו כאן, אני חושב שכל הנוכחים בישיבה הזאת, המטרה שלהם והכוונה שלהם לאור הדיון הזה, היא דווקא לעזור לכם איך להתמודד עם הסוגיה הזאת. זו סוגיה קהילתית, והפתרון שלה הוא קהילתי, כל עוד זה לא מתנגד עם החוק ולא מתנגש עם החוק.

לכן, אני מדגיש כאן את החשיבות של ההידברות. זה נושא שצריך לסגור אותו בהידברות בין הנציגים של העדות השונות, ואני חושב שלהכריז על שביתה זו עליה על הבריקדות. לא צריך להגיע למצב הזה. קודם כל ממצים את כל האפשרויות, אל כל הפתרונות. תעזרו באנשים מחוץ ליישוב, אתם ככה נכנסתם אחד בשני. לא צריך. צריך למצות את כל האפשרויות של הידברות, ובסופו של דבר, אם לא אז יש וועדה ויש משרד חינוך ויש בתי משפט. אני מקווה מאד שלא נגיע לדבר הזה.

צריך לכבד, כפי שנאמר כאן, את חופש הפולחן וחופש הדת של כל אזרח. יש מחיר חברתי לחיים בצוותא. אני לא יכול לחיות עם אנשים ולצפות שבסופו של דבר, למרות שהם שונים ממני, שאני אכפה מה שאני רוצה עליהם. אלא אם הם בטלים בשישים. אלא אם יש איזו משפחה אחת או שתיים נוצרים בפקיעין או בעילבון, דרוזים נגיד. משפחה אחת לא יכולה לכפות או לא יכולה לשנות אווירה כוללת. לפעמים יש מיעוט שהוא בטל בשישים, אבל זה לא המקרה של פקיעין. המקרה של פקיעין הוא אחר. יש שם אוכלוסייה נוצרית, יש שם אוכלוסייה דרוזית שחייבים לגור ולחיות ביחד.

עכשיו, אתם הצבעתם כאן על העניין של התלמידים הנוצריים שבוחרים ללכת מחוץ ליישוב וללמוד בבתי ספר אחרים. אני חושב שזה לא בסדר. אני חושב שזה לא שמירה על הזהות של היישוב, זה לא פטריוטי לעזוב את היישוב וללכת למקומות אחרים ללמוד בהם, ותהייה הסיבה מה שתהייה. אני חושב שיש גם צעירים, שיש גם תלמידים דרוזים שהולכים ובוחרים במקומות אחרים. בטח שיש. אבל אני רואה שכאן יש דיס פרופורציה. יש מעט מאד סטודנטים נוצריים שנשארים ביישוב, ורובם כנראה יוצאים החוצה, וזה לא בסדר. ועל זה – צריך לתת את הדעת. גם העניין של האינטגרציה, אני חושב שזה נושא חשוב, וזה בידי משרד החינוך גם לתרום לדבר הזה.

לכן, אדוני יושב הראש, אני לא חושב שהגישה של חשבונאות של ספירת גרעינים. בואו נספור איזה יום שני ומה לומדים וזה. קודם כל צריך להגיע לאיזה הסכמה קהילתית. אני יכול לשים את המבחן הזה. אתה כקהילה, אתה כעדה תבחר יום שהוא חשוב בשבילך, קודם כל, אחד. אחר כך תן לקבוצה השנייה לבחור את היום החשוב שלה. אתה לא יכול להגיד אני בוחר בזה וגם בזה ואחר כך אתה תבחר מה שאתה רוצה. זה לא עיקרון שיכול לשמר את הזכויות של המיעוט. זכויות של מיעוט צריך לשמר, ואני כאן לא מייצג את המיעוט. אני להיפך, אני חושב ואני מבקש ואני פונה לאנשים של פקיעין שידברו ביניהם ושיגיעו לעמק השווה.

אם זה היה כל כך פשוט תאמין לי, לא היינו יושבים פה.

זה פשוט מאד. אני עשיתי את זה ביישוב שלי כשהייתי ראש מועצה. תאמין לי שזה פשוט מאד. אם יש כבוד הדדי זה פשוט מאד.

אוקי, תודה, תודה. כן, וועד העובדים.

קודם כל תודה רבה על הבמה. שמי זיאד עמאר, אני יושב ראש וועד בפקיעין. יש כמה דברים, אנחנו קודם כל,

אני רק מבקש ממך, כי אנחנו קצרים בזמן, לא לחזור על הדברים שנאמרו כאן.

בהחלט. קודם כל כמה דברים כאן שנאמרו, אנחנו כאן בפקיעין לא מדברים על דברים שהם באמת הולכים לקחת פולחן דת או כל הדברים האלה. אנחנו היום בפקיעין, יש רוב מוחלט של תלמידים בעניין של עדות - אנחנו מכבדים את אחינו הנוצרים, אנחנו חיים ביחד, אנחנו אוהבים אותם, אנחנו לא באים לדחות אותם. אנחנו רוצים כאן לתת ל-91% מהכפר שבאמת יהיה להם יום אחד שהוא יום של תרבות. יום שבת הוא היום היחיד שאפשר לשבת עם הבנים ולחנך. בבתי ספר מלמדים רק דברים – מתמטיקה, כל הדברים האלה. הם לא מחנכים. אנחנו רוצים לחנך, אנחנו כהורים רוצים להשפיע, לתת לילדים שלנו באמת להיכנס, לטייל, ליהנות, וזה דבר שבאמת אצל גברת אורנה שמחון במשרד החינוך – לא חשוב.

דבר שני, אנחנו היום לא מדברים על פולחן דת של לבוא ולפגוע בפולחן הדת של החברה' הנוצרים. הם בני הכפר שלנו, או היו. עכשיו 95% מהחברה' הנוצרים בפקיעין נטשו את הכפר מבחינה גיאוגרפית ועברו לגור במרחק של 3 ק"מ בפקיעין, וקראו לזה שכונת אל מארג'. ואנחנו בפקיעין עצמה, פקיעין האם, גרים 97%-98% - דרוזים. יש אולי 2% או 3% בתוך הכפר עצמו. זה פסול, ואנחנו לא רוצים את זה. אנחנו משנת 48 רצינו שיישארו אצלנו, אנחנו אוהבים אותם. אין בינינו שום אויבות, ולא תהיה.

עכשיו, העניין של החופש עצמו – החופש של השבת הוא ערך עליון, יותר חשוב מללמוד מתמטיקה, יותר חשוב מללמוד ערבית וכל דבר אחר. אני היום בן 47. עד היום אין לי יום אחד שאני יכול ליהנות מהילדים שלי. אני עשיתי את הכל. אני רוצה לבוא ולהשפיע ולתת לילדים שלי לגדול, לאהוב, להבין את כל העולם, ואני לא יכול לעשות את זה. אני לא יכול לטייל. אנחנו בשבת גם, הדרוזים, חתונות רק בשבת, אדוני. ובשבת, מראשון לחמישי, עד 16.6, 187 תלמידים לא הגיעו לבתי הספר כי יש חתונות. ובחתונה כל החמולה לא באה בתוך בית הספר.

ודבר שלישי, בשבת בתי הספר נכון פתוחים, אבל הם לא מלמדים. הם בסך הכל מעבירים את הזמן. אנחנו רוצים שכשילד ייכנס לבית הספר, הוא ילמד חומר חדש ובאמת יבין, ולא עניין של לבוא ולהעביר זמן. שבת אצלנו זה יום מבוזבז ומבחינה פדגוגית הוא לא מוסיף שום דבר לילדים.

עכשיו, בקשר לעניין, אנחנו כולנו כאן מסכימים. יש שלו בעיות. השביתה היא לא רק בשבת, השביתה היא על שלוש נקודות – אינטגרציה, נשירה ועניין של השבת. היום משרד החינוך זלזל. בשנת 98 הייתה החלטה של אינטגרציה, ומשנת 98 עד היום הוא טמן את ראשו בחול. וכולם לא עשו כלום. לפני 3 שנים היו אצל גברת אורנה שמחון החברה' והיא אמרה – אני אעשה, אני אעשה. אחרי שיצאו מהדלת – זרקה את החומר. לא טיפלו. הם זלזלו באנו בצורה מאד קשה ולכן היום הגענו למצב עגום בפקיעין.

היום בפקיעין לצערי, המצב בלתי נסבל. שתדעי. את לא יודעת. גם ראש המועצה לא יודע. אם אני לא חוזר עם השישי שבת הביתה, פקיעין תבער. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים הידברות, חברה. אנחנו רוצים הידברות. אבל אין מישהו במדינת ישראל שיכול היום לקחת את השישי שבת מאנשי פקיעין. כי אנשי פקיעין ובפקיעין עצמה – 98% מאלה שגרים בפקיעין עצמה, הם רוצים רק שישי שבת. ואנחנו לא רוצים להגיע לעניין של שום דבר. אנחנו שומרי חוק. אנחנו חודש ימים שובתים. חודש ימים לא עברנו אפילו על נקודה אחת מבחינת החוק. אנחנו מכבדים את כל החברה' שלנו ואנחנו רוצים הידברות. אין לנו בעיה.

אנחנו גם מוכנים לפתוח ערוץ של הידברות עם אחיינו הנוצרים. אנחנו מוכנים למצוא פתרון. אבל לא לפי ההצעות שלך גברתי, לעדת הדרוזים. לעדה הדרוזית יש כבוד. יש להם יום דת דתי שנקרא יום שישי. הוא יותר חשוב בשבילנו מיום ראשון אצל הנוצרים, כי אנחנו דרוזים. לנוצרים יותר חשוב ביום ראשון, וליהודים חשוב יותר שבת. אנחנו לא מבקשים לקחת מהם שום דבר ואנחנו מבקשים ממך גברתי, גם לא לקחת מאיתנו את הכבוד של יום שישי. ולכן אנחנו היום אין לנו בעיה לשבת ולדבר.

עניין של שני בתי הספר – בית ספר יסודי א' שאין בו אף נוצרי, לפי דעתי צריך להוציא החלטה מיידית של שישי שבת. בית ספר תיכון – צריך להוציא שישי שבת. בית ספר המעורב – צריך לשבת ורק אם יש הידברות, ובצורה מכובדת להגיע להסכם.

מה אחוז הנוצרים בבית הספר העל יסודי?

5% אדוני.

28 תלמידים מתוך 511.

ונשרו 123 מחוץ לכפר, שזה 81.5%.

טוב, בסדר.

אדוני, אפשר?

תיכף.

מר מילר, יושב הראש, אני חושב שהדיון הזה שמתקיים הוא דיון חשוב כי ---

כל דיון הוא דיון חשוב.

לא, לא, אני אגיד למה. אני יודע שכל דיון חשוב, בסדר? חשוב בהשלכותיו, כי זה לא יסתיים בדלת ובהמלצות של הוועדה. ומגיעה תודה לחבר הכנסת עמאר שהביא את הנושא הזה לדיון, על אף כל המתחים שבנושא. אבל שים לב שנציגי האוכלוסייה הנוצרית לא נמצאים בדיון הזה. לא באו. ולא מן הסתם ---

אנחנו לא עוסקים עכשיו במי בא ומי לא בא.

לא, לא, זה בסדר. לא מן הסתם אני אומר את הדבר הזה. עכשיו, אני חושב שבמקרה הזה אין יותר צודק מהאמרה שאומרת – אנחנו צריכים להיות כולנו חכמים ולא צודקים. אין יותר אימרה קולעת במקרה הספציפי הזה. חשוב מאד גם להגיד את זה בקול רם, להוציא את הפן הדתי מהנושא. אני למדתי את המכתבים, זה מריח רע, נמצא בכל המכתבים. גברת שמחון את בטח שמת לב לנושא הזה, איך שהעניינים מוצגים שם. אבל, אין ספק וכבוד יושב הראש, אם מישהו ישבור את היד לצד השני, זה מה שישתמע. תרצה או שלא תרצה, תוכל להביא את כל הנימוקים שבעולם, אבל זה מה שישתמע בסופו של דבר.

לכן, אני חושב ואני קורא לכולם, ראשית לוועד ההורים, שאין ספק שמה שאתם טוענים, אמרתי לכם אמרתי גם בפני הוועדה, שאני התנסיתי בזה ויש צדק בנושא הזה של – אני רוצה לראות את הבנים שלי. ככה שלא יהיו מחלוקות בנושא הזה. אבל, כבוד יושב הראש, כדי להגיע באמת לפתרון, אני דיברתי גם ארוכות עם חבר הכנסת עמאר בנושא הזה, דיברתי עם חבר הכנסת חנא סוויד, דיברתי עם יושב ראש המועצה. לא יצא לי לדבר עם וועד ההורים.

אני חושב שאנחנו צריכים, הוועדה, אני מציע דבר כזה, וכדי שהעניין לא יתמסמס ולא ייקח יותר מדי זמן – תקציב שבוע, שבועיים, לא יודע, תקופת זמן קצובה שבמסגרת תקופת הזמן הקצובה הזאת, ואני לא מן הסתם שאלתי את גברת שמחון את השאלה ששאלתי. כל הגורמים שיהיו בוועדה הזאת שתוקם, או הגוף הזה, לא משנה מה, נציגים מטעם הוועדה שכבוד יושב הראש ימנה, ייפה את כוחם של המציע, שלי, של חבר הכנסת סוויד, ביחד עם גורמי משרד החינוך, וועד ההורים, המועצה המקומית, נציגי האוכלוסייה הנוצרית, תוך שבועיים לשבת ולנסו להגיע לאיזה שהוא פתרון. במידה והצלחנו, אדרבא, אז עשינו את המלאכה. במידה ולא, אז.

ואני מסיים במשפט אחד. כי מה התחליף? התחליף – אוקי, אז אנחנו נמליץ, התלמידים ימשיכו לשבות, אחר כך בתי משפט, צווי מניעה ולא צווי מניעה, ובית המשפט כן ייתן ולא ייתן, וידון, ואז העניין יימשך. לכן אני סוגר את המעגל ואומר, אנחנו כולנו רבותיי, כולנו, צריכים להיות במקרה הזה חכמים ולא צודקים. אם תוך שבועיים הוועדה שכבודו ימנה או ייפה את כוחה – לא תגיע לאיזה שהוא פתרון, אז נבוא, נשב, ונראה מה לעשות.

תודה. חבר הכנסת אורלב בבקשה.

תודה רבה. תראו, אני לא רואה שהוועדה יכולה לרדת לרזולוציות המאד מדויקות של השטח. זה לוקח זמן בדיוק להבין את המציאות - אם השכונה שדובר בה היא מחוץ ליישוב, לא מחוץ ליישוב, מה המשמעויות של הסעות. אני לא, קשה מאד. צריך ללמוד את העניין יותר ביסודיות, לקבל החלטה נקודתית מה צריך לעשות בפקיעין. אבל, אני חושב שהוועדה יכולה לשרטט את קווי המגרש שבתוכו צריכים לנהל את הדיון.

ואני חושב על חמישה דברים שצריכים להיות מוסכמים על כולם. אחד זה נושא שמירת החוק. יש חוק במדינת ישראל. מי מחליט, מתי מחליטים, איך מחליטים, בסוף בסוף יש גם סמכות מכריעה. או שזה בית משפט או שזה שר החינוך, או מנהל, לא יודע. או ראש המועצה. צריכים כולם להגיד, לא יכולים להגיד שמע, אני הולך להידיינות, אם לא מקבלים את דעתי, לא מעניין אותי שום דבר. זה לא יכול להיות. צריך קודם כל לקבל החלטה - אנחנו משחקים אך ורק במסגרת החוק. אגב, גם השבתת תלמידים היא מחוץ לחוק. יש חוק חינוך חובה וקצין ביקור סדיר של ראש המועצה יכול לגשת להורים ולהגיש תביעות משפטיות על זה שתלמיד לא מגיע לבית הספר. אני בכלל לאורך כל השנים הייתי נגד השבתת תלמידים באופן עקרוני, למרות שחשבתי שהסתדרות המורים צודקת והארגון צודק. אני נגד השבתה. אני אומר – קודם כל שמירת החוק. עיקרון ראשון.

עיקרון שני, וזה אני אומר בעקבות ההערה שלך – לומדים חמישה ימים בשבוע. אגב, אני חסיד של שישה ימים בשבוע. אני המנכ"ל שהמציא שתלמידים לומדים שישה ימים והמורים עובדים חמישה ימים ויש רוטציה. אני בעל ההמצאה הזאת, כי אני הייתי המנכ"ל בתקופה שבמדינת ישראל עברה מ-6 ימי עבודה ל-5 ימי עבודה. אבל לא פחות מ-5 ימי לימודים. כיוון שתהליך הלמידה הוא גם עניין של זמן. יש תלמיד שצריך את אותה כמות שעות לפרוש על פני יותר זמן. כי יש יכולות אינטלקטואליות ואי אפשר. מה שאפשר ללמד בחמישה ימים, אי אפשר ללמד בארבעה ימים. זה לא דבר טכני שתיתן את אותה כמות שעות בארבעה ימים. זה לא עובד הדבר הזה. זו פגיעה פדגוגית אנושה – אם יעברו לארבעה ימים. ולכן אני חושב שהדבר השני הוא שצריך להסכים שלומדים חמישה ימים בשבוע.

חבר הכנסת אורלב, רק הערה קטנה. תשמע, אני מסכים איתך במאה אחוז. המציאות בשטח, כמו שאני שומע מההורים, וזה אני מציע למשרד החינוך לבדוק טוב טוב מה בדיוק עושים ביום שבת. כי אם הטענה כאן שהילדים באים להעביר את הזמן ואין תכלס שיעורים של מקצועות, וזה בסך הכל איזה שהוא יום שהפך להיות ליום המשחקיידה לתוך המסגרת של בית הספר, אז כל הרציונל ובעצם כל המנגנון הזה הוא בעצם נופל ברגע שמגיעים, מבזבזים את הזמן וחוזרים הביתה. אם אין למידה. אם יש למידה – זה כבר סיפור אחר. אבל צריך גם לבדוק את זה. בבקשה.

ברשותך, אני אמשיך. אז העיקרון הראשון – שמירת החוק. העיקרון השני – חמישה ימים שלומדים בהם, אני מודה לך ההערה, שלומדים בהם, שהלימוד הוא משמעותי. הדבר השלישי זה עניין כיבוד הדת. ואני אומר את זה דווקא לנו, חברי הכנסת היהודים. כמי שהיה עם בגלות ורצה מאד שסביבתו תכבד את הפולחן הדתי שלו, אני לא הייתי רוצה שבמדינת ישראל אנחנו נפגע איש בפולחן של השני.

רק ביום ראשון וועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת חוק שאני יזמתי יחד עם חבר הכנסת חמד עמאר, שמדינת ישראל תכיר בחוק בחג יתרו כחג הלאומי של הדרוזים. לצערי אגב זה לא עבר. דחו לנו את הדיון. כי היום זה מוכר רק בהחלטת ממשלה, לא בחוק המדינה. חגי היהודים מוכרים בחוק המדינה, חג יתרו לא מוכר בחוק המדינה. וחשבנו שמן הראוי לקבע את זה כחוק המדינה. ועדיין לא גמרו לדון. אז אני אומר את הדבר הזה גם כן, למה? מתוך כבוד שלי, כיהודי שומר תורה ומצוות, יהודי דתי, לכבד את הדת של השני. לכבד מאד. ולכן, זה צריך להיות העיקרון השלישי של כיבוד הדת, כל אחד יכבד, לא יעשה דבר שפוגע בדת של השני.

הדבר הרביעי, וזה אני אומר לאורנה. אני אין לי קדושה של אחידות ביישוב מקומי. אין לי את הקדושה הזאת. אני שמעתי את דברייך. כיוון, שבמציאות של מדינת ישראל יש ערים מעורבות. תלכי ללוד, תלכי לרמלה. אני לא יודע אם עכו במחוז שלך. בעכו, בתי הספר היהודים לומדים בימים כאלה, בתי הספר המוסלמים לומדים בימים אחרים. כלומר, באותו יישוב. זה נכון שאין דומה ההיקף של עכו להיקף של פקיעין, זה נכון, אבל אין קדושה. כלומר, אינני רואה כדבר בלתי אפשרי שבית ספר שהוא כולו נוצרי ילמד ככה, ובית ספר שהוא כולו דרוזי ילמד ככה. אני לא רואה כאן את הבעיה הזאת, כיוון שזה טבעי שקהילה רוצה דרך מערכת החינוך לחנך לערכים של אותה דת. דת זה לא דבר טכני. יש גם מאחוריה ערכים.

היה מאבק של כפר יאסיף של הכומר הזה, שאלנו אותו מה אתה מתעקש על בית ספר נוצרי בכפר יאסיף? הוא אמר – חשוב לנו לחנך את הילדים באורח החיים ---

חבר הכנסת אורלב.

מיד אני מסיים. זה העיקרון הרביעי. אין קדושה. ויכול להיות שצריך להיות בתי ספר כאלה ובתי ספר כאלה.

הדבר החמישי, חייבת להיות הידברות, זה לא יכול להיות מהלך כוחני. ומהלך כוחני זה מתכון שהיישוב לא תהיה בו שלווה. לא תהיה בו רגיעה. כי מלחמת דת זה הדבר הכי גרוע בעולם.

ולכן, אני מציע בעקרונות האלה שהוועדה תמליץ עליהם, להרכיב איזו קבוצת הידברות ולנסות. או אם יש עקרונות אחרים.

תודה. בסדר גמור, תודה רבה חבר הכנסת אורלב. בבקשה, גברתי.

אני מבקשת שתי התייחסויות קצרות בהמשך לדברים של חבר הכנסת זבולון אורלב. אני רוצה להסב את תשומת לב הנוכחים שעל פי חוק עבודה ומנוחה משנת תשי"א-1951, נקבע על פי חוק שלגבי המגזר היהודי יום השבת הוא יום המנוחה ולגבי מי שאינו יהודי – יום השבת או יום ראשון, או היום השישי בשבוע, הכל על פי המקובל עליו כיום מנוחה שבועי שלו. קרי – הסוגיה של ארבעה ימים בשבוע יורדת מסדר היום, אלא אם כן תשנו את החוק. זה נושא אחד.

גברתי, אני אגיד לך, תראי, זה לא שכאשר אני שואל על העניין, לא צריך לקבל אותו בעצם כאיזו שהיא קביעה על כך שבעצם זה מה שהחלטתי. אני שמעתי כאן גם בזמן הדיון וגם מחוץ לדיו, שבעצם מה שקורה בשבת זה לא בדיוק לימודים. עכשיו, יש פה שתי אופציות – או שאתם באמת בודקים מה קורה שם בשבת, או שאתם מוותרים עליו.

אז אני אתייחס לזה ברשותך לשלוש סוגיות מרכזיות. ראשית, אני חושבת שכל הנושא של ההידברות וההסכמה וההגעה לעמק השווה – אפשרי אם מקבלים את הקונספציה של חמישה ימים בשבוע ומחליטים שבת או ראשון שיישבו ויידיינו, יגיעו להסכמה ביניהם, אני כבר אביא את ארגוני המורים ואת וועדי המורים ויעשה את המהלך. יש פתרון.

הדבר השני שהוא לפני השטח והוא צף היום ---

מה הפתרון? לא הבנתי מה הפתרון.

אמרתי – שבת וראשון, ו----

שישי אין לו קיום?

אז אני אמרתי ---

למה את מבטלת את יום שישי? סליחה, אדוני יושב הראש, חשוב מאד ההערה הזאת. למה את מבטלת כבר את יום שישי?

אני לא מבטלת כלום. אני לא ביטלתי כלום. אני אומרת – תגיעו אתם ---

אני לא מתווכח, אני עונה לך.

אז אני רוצה להשיב לך. אני אומרת שאני לא מתווכחת על איזה יום. שבו ביניכם, היישוב יחליט, בתנאי שזה יהיה חמישה ימים בשבוע, אני מוכנה לדון בכל פתרון – שישי, ראשון, שבת, ראשון, שבו בלי שזה יפגע זה בזה, ותגיעו אתם לנוסחה המנצחת, אני מוכנה לדון בה. אין לי שום בעיה. זה דבר אחד.

הדבר השני זה לגבי הסוגיה של הנשרת התלמידים. תראו, אני מוכנה לדון על כל דבר בכל עת. אני הצעתי לוועד ההורים להקים צוות ---

הנשרה או יציאה למקומות אחרים.

יציאה למקומות אחרים.

זאת אומרת לא נושרים ממערת החינוך.

לא. ואגב, בית ספר התיכון בפקיעין הוא אחד מבתי הספר המובילים, עם אחוזי בגרות מאד גבוהים, ואין שום סיבה שהילדים ייצאו החוצה. אגב, דנו בזה גם עם האוכלוסייה הנוצרית, ואני הצעתי, וזה כתוב גם בפרוטוקול, ישבתי על זה עם ההורים, שנקים צוות בראשותי, שנבחן את המניעים, את הסיבות, את התחושות, אבל נגיע לאיזו שהיא הסכמה שההורים ירשמו את הילדים שלהם בבית הספר. אני חושבת שזה נכון מאד.

יותר מזה, יש גם תופעה שבה הורים משנים את כתובתם, שלא כחוק, וצריך גם כאן לעשות מעשה בשלבי היסודי וחטיבת הביניים, כי בתיכון כל הורה יכול ללכת לאן שהוא רוצה. אני רק אומרת שבתהליך הזה צריך לזכור שמצד אחד לא דוחקים את הנוצרים החוצה כשזה נוח לי, ואחר כך לבקש מהם לחזור. אלא הקהילה ביחד איתנו, במשותף, צריכה להבין את הרגישויות הללו, לחבק את התושבים, כדי שבסופו של דבר התושבים ירצו ללמוד, ואני חושבת שזה תהליך שאני מוכנה להוביל אותו והצעתי את זה גם להורים בצורה מאד מסודרת.

לגבי סוגית יום השבת – גם בכל המגזרים האחרים, אנחנו יודעים שהמגזר היהודי לא עובד ביום שבת, ואני יכולה לצאת מנקודת הנחה שאם אני לא עובדת ביום שבת, אז מערכת החינוך לא עובדת ביום שבת. אם יש סוגיה קונקרטית שהעלו אותה ההורים ואני מקשיבה להם בקשב רב, שהנושא של יום השבת עד לשינוי, אם יהיה שינוי, יום השבת הוא לא יום שהוא מנוצל כהלכה – אני אבדוק את זה בצורה הכי נחושה שיכולה להיות עם מנהלי מוסדות החינוך, ואני אביא את זה לידיעת ההורים. אני אבדוק את הטענה הזאת באמת בצורה רצינית ויסודית.

מצוין. טוב, רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל אני פונה לוועד ההורים להחזיר מיד את התלמידים לספסל הלימודים. זה דבר ראשון.

דבר שני, אני רוצה שאתם תשבו במשא ומתן עם כל מי שכרוך בכך, וחבר הכנסת חמד עמאר ילווה את כל המשא ומתן, וגם וועדת החינוך. זה דבר שני.

עכשיו, אי אפשר לדבר על ערפל. וצריך פה להגיע לאיזה שהוא מתווה. עכשיו, לפי מה שאני רואה כאן, צריכה להיות פה גמישות גם של משרד החינוך. אי אפשר לקבוע ברגע שיש לך בעצם שלושה מרכיבים, מתוך שלושה לבחור אחד, שכל אחד עומד על עקרונות. זאת אומרת צריך לבחור כאן בעצם מצב שהוא איך שהוא. תראו, אני כרגע, לפחות בתקופה הנוכחית, אני לא רואה פה איזה שהוא מנגנון אינטגרציה. זאת אומרת, אין פה איזה שהוא מנגנון שמחייב הורים או תלמידים להיכנס לבתי ספר כאלה או אחרים. זאת אומרת, כמו שאני רואה כרגע, זה באמת מפוצל לפי העדות. ואז מה שאני מציע שגם אתם, המתווה שאתם תשבו, יהיה גמיש בצורה כזאת שזה יהיה מפוצל.

ומה זה אומר? זאת אומרת שבתי הספר, ואני רואה פה לפי הרשימה שיש פה – יש שני בתי ספר יסודיים א' והתיכון שהם בעצם הרוב רובם שם נמצאים מהעדה הדרוזית. זאת אומרת שם צריך להיות חלוקה ושם צריך להיות את שישי שבת. בית ספר אחר עם רוב אחר של יסודי ב', שם אנחנו רואים מצב אחר. זו הגמישות.

אני שואל אותך שאלה, באמת מאד רצינית – אם היית מגיעה עכשיו למצב שיש לך בית ספר שהוא ממלכתי דתי, סתם לדוגמא, ביישוב שהוא מעורב עם נוצרים נגיד, או עם מוסלמים או עם דרוזים. גם שם היית חייבת ללכת על פיצול, כי אחרת פשוט זה לא היה מצליח. לא היית יכולה לחייב יהודים ללכת בשבת לבית ספר, בשום פנים ואופן ואת האחרים לא היית יכולה לחייב ללכת לבית ספר ביום ראשון לדוגמא. ואז היית צריכה ללכת על הפיצול הזה.

זאת אומרת, היום אנחנו נמצאים במצב שדווקא המצב הזה הוא טוב לנו, כי פה האינטגרציה, גם אם זה לא אינטגרציה בתוך בית ספר, אבל זה אינטגרציה יישובית וזה למה שאנחנו שואפים. לאינטגרציה בבתי ספר, בעזרת ה' אנחנו נגיע ברגע שבאמת נצליח לפחות להתגבר בעולם הבלתי פורמאלי. עכשיו, לפי מה שאני רואה, שכן יש לך חפיפה ביום אחד בסופו של דבר. אם זה אצל דרוזים שישי שבת, ואם זה אצל הנוצרים שבת ראשון, אז יש לך שבת שהוא בעצם היום שתוכלי לעשות שם את כל הפעילות הבלתי פורמאלית, ואני בטוח שלהורים יהיה הרבה יותר קל לקחת חלק בפעילות בלתי פורמאלית שאתם תגבשו שם, מאשר בכוח לשלוח אותם בכוח לבית הספר עד שלוש וחצי, כי הם תכלס יכולים להיות חלק מהפעילות הבלתי פורמאלית, ולא להתנתק מהילדים ביום הפנוי שלהם.

אז בכך אני חושב שזה בעצם יהיה המתווה שאני מציע כיושב ראש, ואני בטוח שהחברים יצטרפו אלי, על כך שבעצם אין פה ברירה אלא ללכת על הפיצול, לפחות לתקופה מסוימת שתקבעו כניסיון. שנתיים, שלוש, ארבע, וההידברות שלכם צריכה להיות על דרך האינטגרציה, אוקי? על אינטגרציה ולא על דרך איך אתם מחלקים את יום החופש. כי פה, לפי מה שאני רואה – המציאות יצרה איזה שהוא משהו שאי אפשר להתעלם. כי בסופו של דבר יהיה מאבק שהוא לא במגרש הנכון. אי אפשר להשאיר מאבק על רקע דתי. זה לא נכון. ברגע שהמציאות יצרה חלוקה של בית ספר, צריך לראות איך מנצלים את זה לטובה, ולא עושים איזו שהיא התנגשות של עולמות, שזה לדעתי, ותאמיני לי, אני יכול לתת לך כמה וכמה דוגמאות, גם ממרכז הארץ, שבעצם עושים איזה שהוא מהלך שהוא בא ותורם בסופו של דבר לאינטגרציה.

ואני לא חושב, תראי, אני לא חושב שמתי שהוא באמת תצליחו להגיע למצב שאתם מכריחים אנשים כביכול ללכת כנגד משהו שזה, וזה לדעתי גם מוציא אותם מהעיר. אז המתווה הוא כזה שתהיה ---

ככה, מה שהולך להיות, כמו שאני אמרתי – צוות המשא ומתן שאתם הולכים להיות שם, אבל שוב, המשא ומתן, אני לא חושב שהוא צריך להתמקד, כי באמת זה הולך להיות ברדק אחד שלם. אני מאמין שהמתווה שאני מציע, של חלוקה של בתי ספר יסודי, יסודי א' ותיכון עליה מחופש של שישי שבת, ואת בית ספר יסודי ב' על שבת, מבחינתי ההידברות שלכם צריכה להיות על יום שבת כפעילות בלתי פורמאלית לכל עדה. זה צריך להיות חלק ממשא ומתן שאתם רוצים בעצם לקחת אותו כפרמטר שלכם של אינטגרציה ושל שילוב.

עכשיו, אני לא הולך להקים צוות של 20 אנשים. אני מציע דבר כזה – חבר הכנסת עמאר, בגלל שאתה פנית וביקשת את הדיון, ואתם גם לא חברים של הוועדה שלושתכם. אני גם לא יכול להקים וועדה של ממליצים שלא ---

לא, לא, יש מסיעתנו שאתה יכול ---

אין בעיה, אין בעיה. תקשיב, זה לא עובד ככה. וועדת חינוך לא מקימה וועדות חינוך בגודל כזה. הוא יהיה שם יחד אתכם ותמליץ ---

מר מילר, אני אומר את זה בקול רם, תרשה לי להגיד את זה – לא מן הסתם הצעתי את שלושת חברי הכנסת, ואני לא רוצה להרחיב. חמד מבין את זה טוב מאד. לא מן הסתם. זה יתרום ויתרום רבות. ותאמין לי שלא חסר לנו מה לעשות, יש לנו הרבה עבודה.

אין בעיה, תראו, מבחינתי אין לי בעיה שתשבו ותיקחו את כל חברי המפלגה וזה. מבחינתי אני אומר לכם, אם המשא ומתן הזה הולך להתפוצץ בגלל כל מיני ויכוחים שהם ויכוחים פנימיים על הורדת ידיים לכיוון כזה או אחר, על כוח ככה וככה ועל היבטים פוליטיים, אתם סתם תפסידו. מבחינתי, אין לי שום בעיה. אני לא חושב שלאורנה שמחון תהיה איזו שהיא בעיה שחבר כנסת יהיה בחלק מאיזו שהיא פעילות שמקדמת בעצם את החינוך ביישוב כזה או אחר. לדעתי זה רק יתרון. אוקי, אבל יש לה את המגבלות משלה, ואתם גם צריכים להבין את המגבלות של המערכת.

על מה אתה מדבר? אתה יוצר בעיה מכלום. על מה אתה מדבר?

איזו בעיה אני יוצר?

על מה אתה מדבר? על מה אתה אומר – אתם צריכים להבין את המגבלות של המערכת?

כן. אתה ישבת פעם בצוות משא ומתן מטעם הכנסת? אתה יודע מה כל חבר כנסת בסופו של דבר עושה?

חמד ישב? בחייך, מה הגישה הזאת?

תשמע, אני כן ישבתי ולא באחד.

זה לא עניין אישי. תראה, כבוד יושב הראש, תציע מה שאתה רוצה לטובת העניין. זה לא עניין אישי. אני לא מעוניין. אני לא מחפש את זה. להיפך.

אני הצעתי את מה שהצעתי.

מה שאני יכול לתרום, אני בשמחה, אם אני חבר ואם לא.

אני הצעתי את מה שהצעתי, אוקי? מבחינתי אמרתי. אין לי שום בעיה ששלושתכם ---

אני לא מבקש. זה מה שרציתי להבהיר לך. אני לא מבקש.

בסדר. זה מה שביקשו ממני. אין לי שום בעיה שתגיעו. אני את המתווה שלי נתתי. ברגע שתסטו מהמתווה הזה – זה לא יעבוד. אוקי? אז זה מה שאני מציע. תחשבו איך אתם רוצים לעשות את זה. מבחינתי – אני תוך שבועיים יקבל מכם דיווח. כן – כן. לא – לא, וזהו.

הישיבה הזאת נעולה, תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:15