הכנסת השמונה עשרה

ועדת הכלכלה

24.5.11

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 515

מישיבת ועדת הכלכלה
מיום שלישי, כ' באייר, תשע"א (24 במאי, 2011) בשעה 12:30

תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשע"א-2010

חברי הוועדה: כרמל שאמה - היו"ר

משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה: עו"ד חנה טירי – לשכה משפטית

תמר פינקוס – ממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן

נתי ביאליסטוק כהן– יועץ בכיר למנכ"ל

עו"ד שוש רבינוביץ – מנהלת המחלקה המשפטית

שמואל מלכיס- איגוד חברות הביטוח

עו"ד סלעית קולר – יועמ"ש, המועצה לצרכנות

עו"ד וגיף אליאב – יועץ לרשות ההסתדרות

יגאל אכטנברג – מנהל תחום פיוח וקשרי חוץ, אמון הציבור

דורון אבני – מנהל מדיניות וקשרי מממשל, Google, ישראל

קרן באר – היועמ"ש, Google, ישראל

אילן שפירא – ראש תחום רגולציה עסקית, דואר ישראל

לאה ורון

איתי עצמון

לאה קיקיון

תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד)(תיקון), התשע"א-2010

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה השלישית היום של ועדת הכלכלה. על סדר היום - תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד)(תיקון), התשע"א-2010. בעצם מדובר בתקנות שמרחיבות את ההסדרה הקיימת לגבי גודל אותיות בחוזה אחיד לכמעט כל פרסום אפשרי – למודעה, לעלון, לקטלוג וכיוצא באלה.

בשנצ 2010 תיקנו את סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן . בנוסחו המקורי אכן הסעיף היה סעיף הסמכה – לקבוע את גודל האותיות בחוזה אחיד. ואז, ראינו שיש בתחום בעיה מאד רצינית, שבפרסומות כותבים את הפרסומת עצמה באותיות קידוש לבנה ואת ההחרגות והסייגים כותבים באותיות קטנות. זה היה גורם להטעיות, צרכנים לא תמיד היו ערים להחרגות. לכן, בשנת 2010 תיקנו את סעיף 4 א והוספנו סמכות לשר לקבוע הוראות לגבי תנאי הכלול במידע אחר, ש "תנאי הכלול במידע אחר" – קודם כל, מידע אחר זה כל הפרסומים, הקטלוגים, עלונים, גם פרסום באינטרנט, וההסמכה היא בעצם לשר לקבוע הוראות לגבי התנאים. לא לגבי הפרסומת עצמה, כלומר- אנחנו לא אומרים באיזה גדלים תכתבו את הפרסומת, אבל אם אתם מסייגים את הפרסומת, אז ההוראות שלנו בעצם נוגעות לסייג שבעצם אומר – אם אתם רוצים את המבצע אז זה תלוי בכך וכך. אז כל ההתניות, ההחרגות, הסייגים – הם אלה שצריכים לעמוד בהוראות שקבענו.


מאחר ואנחנו לא עוסקים רק בהדפסות, כלומר, ככל שמדובר בחוזה אחיד, אכן כתבנו – התייחסנו ואמרנו שגודל האותיות צריך להיות לא פחות מ-2 מ"מ וכו'. מאחר ואנחנו עוסקים בפרסומות שיכולות להיות במדיות שונות, לרבות באינטרנט, דיברנו בתקנות על היחס, דיברנו באופן יחסי – אמרנו מה יהיה היחס של התנאים ביחס לאותיות הגדולות שמצויות בפרסומת עצמה. ההוראה הכללית באה ואומרת שהגודל המזערי של האותיות בתנאי, זאת אומרת – בהחרגה עצמה, יהיה 30% מגודל האותיות הגדולות ביותר שבמידע, אך לא יותר מגודל האותיות המהוות את תוכן ההודעה, ובכל מקרה, לא פחות מ- 2 מ"מ. בעצם, פרסומת יכולה להתחיל בכותרת מאד גדולה. תוכן ההודעה יכול להיות באותיות קצת יותר קטנות, ובנוסף – יש גם את ההחרגות, שבדרך כלל הן באותיות הכי קטנות.

עוד הערות כלליות?

אני מארגון "אמון הציבור". אנחנו קודם כל רוצים לברך את משרד התמ"ת על התקנת התקנות כי כמות התלונות שמתקבלות מדי שנה בנושא הזה היא חריגה ובאמת מחביאים כל הזמן את הדברים המהותיים. אני רק רוצה להעביר את תשומת הלב של יושב ראש הוועדה לכך שעבר לפני שנה חוק חוזים אחידים, כשהתקנות היו אמורות לעבור כבר בדצמבר, תקנות שקובעות שכל הסעיפים המהותיים יהיו בעמוד הראשי של חוזה אחיד, וגם אם חוזה עבר או לא עבר בית דין לחוזים אחידים ועדיין לא הותקנו התקנות, אולי כדאי לנצל את ההזדמנות שעוברות תקנות שמדברות ספציפית גם על חוזה אחיד. באמת – כל מיני סוגי פרסומים, להעביר את זה גם, בזמן הקרוב.

אנחנו תומכים בהצעה, אנחנו חושבים שככל שהדברים יהיו ברורים יותר כך לא תהיינה אי הבנות שיביאו לערכאות משפטיות, והדברים יתנהלו בצורה טובה יותר.

תודה. נא להתחיל בהקראה.

אני קוראת את התקנות:

"תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשע"א-2010

בתוקף סמכותי לפי סעיף 4א ו- 37 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 על פי הצעת הממונה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

תיקון השם

1. בשמן של תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה-1991 (להלן – התקנות העיקריות), במקום ,גודל האותיות בחוזה אחיד" יבוא "האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן".

שינוי שם. אושר.

אני אקרא את תקנה 2, ובנוסף, קיבלנו כל מיני תקנות עד ממש מועד הדיון אז אני אציע קצת שינוי בנוסח, אם זה יהיה מקובל:

"תיקון תקנה 1

2. בתקנה 1 לתקנות העיקריות....." – אני מציעה להוריד את המילים אחרי "הגדרת חוזה אחיד" ולומר כך: "בתקנה 1 לתקנות העיקריות:..." כי אנחנו מציעים להוסיף הגדרה נוספת, קיבלנו הערות על כך שלא הגדרנו מה זה תנאי, אז צריך פשוט לשנות את הנוסח:

"הגדרות".

"מידע אחר" – לרבות עלון מידע, קטלוג, מודעת פרסומת וכיוצא באלה".

אנחנו מציעים להוסיף הגדרה נוספת וזה הגדרה ל "תנאי הכלול במידע אחר", כפי שאמרתי בהתחלה, אנחנו לא מדברים על גודל האותיות בפרסומת עצמה אלא רק בהחרגות. באו והעירו לנו בצדק שזה לא כל כך ברור מה זה תנאי, וזה יכול ליצור איזושהי אי בהירות. אז אנחנו מציעים להוסיף הגדרה שאומרת:

"תנאי הכלול במידע אחר" – הוראה הכלולה במידע אחר המגבילה, מסייגת או מתנה את האמור בו.

תוכלי לחזור בבקשה?

"תנאי הכלול במידע אחר" – הוראה הכלולה במידע אחר המגבילה, מסייגת או מתנה את האמור בו.

ב "מידע אחר" כלולים כל הפרסומים הוירטואליים כמו אתרי אינטרנט,אי מיילים?

כן. זה אמור לחול גם על זה.

את ציינת "האמור בו" או "האמור"?

"האמור בו", במידע.

אני גם רוצים להעיר לעניין הגדרת "מידע אחר". שאלה ראשונה: מדוע כתבתם גם "לרבות" וגם "כיוצא באלה"? מה מוסיפה המילה "וכיוצא באלה"?

זו הערת נוסח. זו גם הערה - הנוסח תוקן על ידי מחלקת נוסח החוק, נוסח חקיקת משנה במשרד המשפטים.

אבל הם בוודאי ראו את הנוסח קודם, נכון?

הם אומרים שזה צריך להיות תמיד, גם אם יש "לרבות", וגם – "כיוצא באלה".

הנוסח המקורי שלנו היה רק עם "לרבות". הם הוסיפו גם "וכיוצא באלה". לא התווכחתי אתם על זה.

זה כדי למנוע אפשרות שאם פתאום יצוץ משהו חדש - -

אבל כתבנו "לרבות", ההגדרה היא הגדרה מרבה, בכל מקרה.

צריך לשאול את משרד המשפטים, אנחנו לא מתווכחים אתם לגבי ניסוח.

הערה נוספת – כדי להוסיף ולהבהיר את ההגדרה, גם בהקשר לכך שההוראה הזו יש בצידה סנקציה פלילית בחוק הגנת הצרכן, אני חושב שכדי להבהיר אולי נוסיף: "בין אם מודפס ובין אם מופיע ומפורסם באינטרנט". כלומר, שיהיה באמת ברור שמדובר על מידע, גם מודפס וגם במדיה אלקטרונית.

שם גם הוא מודפס. הוא מודפס גם באינטרנט. זה אותו הדבר.

אבל הצרכן כשהוא רואה אותו, הוא רואה כאשר הוא גולש באינטרנט.

לכן אמרנו – "ובכל דרך אחרת". זה לא רק מה שמכניסים לי לתיבת הדואר.

איפה כתוב "בכל דרך אחרת"? לא הבנתי.

אני לא מתנגדת. אתה רוצה, בעצם, לומר: "לרבות עלון, מידע, קטלוג, מודעת פרסומת וכיוצא באלה, בין אם מודפס ובין אם במדיה אלקטרונית". אין התנגדות.

פשוט שיהיה ברור על מה מדובר.

לגבי המדיה הדיגיטלית, וזה נוגע גם לגבי טלפונים – לרבים פה יש ודאי אייפון, וגם לגבי אינטרנט, אני חושב שצריכה להיות התייחסות אחרת, משתי סיבות. האחת – יש כאן התייחסויות שמתייחסות לגודל, וכמובן שבגודל, במדיה דיגיטלית אין משמעות לגודל. אם אני צופה בטלפון, בטלוויזיה או באינטרנט, תלוי בגודל המסך שבו אני צופה. אבל יש כאן עניין יותר מהותי. כל מי שמשתמש באייפון או בטלפון אחר, או באינטרנט, יודע שבשתי אצבעות אנחנו יכולים להגדיל את המסך לאיזה גודל שאנחנו רוצים. באינטרנט, כל דפדפן שאנחנו עושים בו שימוש, ניתן, באמצעות control+ להגדיל את האות הכי קטנה על המסך, כך שתהיה על כל המסך. את האפשרויות האלה אין לנו במדיה מודפסת. כשאנחנו מקבלים עיתון, יש את הגודל של המילה הכתובה. לכן, ההערכות פה לגבי מדיה מודפסת, כמובן שהן חשובות כדי להגן על הצרכן, אבל במדיה הדיגיטלית, באינטרנט ובטלפונים, הצרכן הוא השולט, יש לו את כל העצמה בידיו. אם הוא רוצה – הוא יכול להגדיל את האותיות על כל המסך.

כלומר, אני רוצה להבין – ההצעה שלך היא לא להחיל בכלל את ההסדר המוצע כאן על המדיה - -

· - -

הרציונאל הוא להגן על הצרכן ולתת לו כלים. כאשר אנחנו מדברים על מידע מודפס, אז אין כלי בידי הצרכן. האותיות קטנות אז הן קטנות, אין מה לעשות פה. כאשר המידע הוא דיגיטלי – ואת זה כל אחד יודע, מי שמשתמש באייפון, זה כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו: קטן לנו מדי? - אנחנו מגדילים. שולטים על הגודל, על הפרופורציה. הכל בשליטה מלאה, ומה שקריטי פה – נורא בפשטות.

לא בכל מדיה דיגיטלית ניתן להגדיל את האותיות. באייפון זה נכון. באינטרנט?

ודאי. בכל דפדפן. אין דפדפן שאין בה אופציה כזו. יש אפשרות להגדיל לאיזה גודל שרוצים.

כשאתה מציג מודעה מסוימת או פרסום מסוים, אתה בוחר מה להראות, מה להבליט, מה לגרום לצרכן לראות, ומה לגרום לו להתעלם ממנו. כאשר זה כתוב בקטן, וסתם- -אני יכולה להראות כאן את המודעה פה, זה ברור לחלוטין על מה אני אסתכל, ולמה אני לא כל כך אשים לב. המטרה, בדרך התצוגה היא לגרום לי לא לשים לב. זה חלק מהמטרה. אחרת היית כותב את זה במסגרת המידע. אתה גם ככה פספסת את האות הזאת.

גם את הפרסומת עצמה תעשה בקטן.

ואז יגדילו את הכל.

אין צורך לשלוט על הגודל של התוכן או ה - -

יש, יש.

ברגע שאתה שם תוכן בגדול ותוכן בקטן, הגורם – ובטח התוכן הגדול מושך גם את העין במסרים שלו, אנשים מתעלמים מהאותיות הקטנות. זו תופעה שאנחנו מכירים אותה. הוא לא יגיע למצב שהוא יעשה את הדבר הזה, את ה – conrol +.

צריך לזכור שכאשר אנחנו מדברים כאן, אנחנו מדברים לא באחריות אזרחית, אנחנו מדברים באחריות פלילית. ההתייחסות באחריות פלילית היא בדרך כלל מצמצמת. כך נהוג בכל החקיקה באשר היא. לכן כאן אני כן חושב שאנחנו צריכים, אנחנו בכל זאת במאה ה-21, ואנחנו צריכים שהחקיקה תתאים למאה ה-21. וכאשר יש לנו מדיה דיגיטלית, כשיש לך את מלוא הכלים, בשתי אצבעות להגדיל את האותיות הקטנות למלוא גודל המסך, אז לבוא ולכתוב בתקנות של מדינת ישראל שמדיה דיגיטלית זהה לדפוס, זה כבר משהו שהוא מאחורינו.

מה לעשות שאני תוצר של המאה ה -20 ולא של המאה ה-21? ואני משתמשת בזה, ואני, הידע שלי, מה לעשות, ואנשים שכמוני משתמשים, אני לא יודעת איך להגדיל או לא. ולכן, כמו שאדוני אמר – או שהכל יהיה בקטן ואלך לחבריי בבקשה שיגדילו לי, או ששום דבר לא יהיה. מאחר ולא כולנו תוצר של המאה ה-21, אני מבקשת להתחשב באלה שהם תוצר של המאה ה-20.

באינטרנט, בעוד שאולי בטלפונים, חלק מהאוכלוסייה-- -למרות שישראל מאד מתקדמת מבחינת חדירה של טלפונים חכמים, באינטרנט - בכל הדפדפנים שקיימים, control +, מכיוון שזה קוד עולמי - -

אתה יודע שלימדת אותי את זה עכשיו. אני כל יום פותח דפדפן לפני שאני פותח את העיתון – ולא ידעתי על האפשרות הזו.

ההנחה שלנו בחקיקה בכלל היא שיש איזו רמה של מודעות של המשתמשים שהולכת וגדלה. כלומר, באיזשהו שלב אנחנו צריכים להתייחס לצרכנים. צריכים לתת להם את הכלים, אבל הכלים צריכים להיות כלים של העצמה. לא להסתכל על הצרכן כעל טיפש, אלא לבוא ולתת לו כלים של העצמה. נכון, הדברים האלה הולכים וחודרים יותר ויותר, אבל אנחנו לא קובעים תקנה עכשיו ליום יומיים, אנחנו קובעים תקנה לעתיד לבוא ולהגיד - -

ממה אתה חושש?

הרי ההסתכלות צריכה להיות על מי שאנחנו הולכים להגן פה. התשובה היא חד משמעית: על הצרכן. אני אומר שבמדיה דיגיטלית לצרכן יש יכולות ברורות שהן חלק מהמדיה הדיגיטלית, שאין לו אותן - -

ולמפרסם יש יכולות ברורות בדף הראשון שנפתח לקבוע מה יהיה גודל האותיות בפרסום. נכון שלאחר מכן אני, הצרכן, יכולה לבחור – להבליט, להעביר, לנייד, אבל כשאני פותחת את הדף לראשונה, אני רואה מול העיניים את מה שמיטב המפרסמים, ברוב המקרים, ישבו והכינו לי לראות, ועל זה מדברות התקנות, גם במדיה הדיגיטלית.

יותר מזה - בדיגיטלי אין לך גם מחיר. כלומר, במודפס, כשאתה מחייב אותו לעשות בגודל מסוים, יש לו עלות של יותר טונר, דיו, שטח פרסום. כאן זה באותו מחיר.

אני לא מדבר על מחירים.

אני אומר – אין עלות לדבר הזה. אנחנו בסך הכל רוצים להבטיח שאנשים לא יוטעו, זה הכל.

הערה שניה , ונגיע אליה בהמשך, אמרתי אותה כבר: 2 מ"מ זה לא - -

אנחנו לא דנים בזה עכשיו.


אז אתה מחליט להוסיף את התוספת שהצעתי?

כן.

אפשר לחזור על התוספת?

מה שהצעתי להוסיף: בסופה של ההגדרה "מידע אחר" – ייכתב: "בין אם מודפס ובין אם מופיע באינטרנט או במדיה הדיגיטלית".

טלוויזיה זה גם מדיה דיגיטלית.

אבל התקנות האלה לא חלות על פרסומות בטלוויזיה.

· - -

למה - - ?

זה משרד התקשורת, זו רגולציה אחרת.

גם תבחן את ההגדרה הזו בוודאות עם משרד התקשורת אם עם מי שצריך להבין שזה כולל וזה נעול. ואם לא – אנחנו מסמיכים אותך לשנות.

בסדר. אבל כרגע זה מדיה דיגיטלית והכוונה ברורה.

הרגשנו לנכון להבהיר את זה בנוסח.

אמרת שזה טכני. תודה, אושר.

אני ממשיכה בקריאה:

תיקון תקנה 2

3. בתקנה 2 לתקנות העיקריות אחרי "אחיד" יבוא "למעט האות "י"" –
זה, בעצם, תיקון של התקנה שעוסקת בחוזה אחיד. כתוב: "גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מ"מ". זה איזשהו תיקון קטן, לא כל כך קשור לדיון הנוכחי, אבל הרגשנו לנכון להבהיר את זה בנוסח.

אמרת שזה טכני.

כן.

אושר.

הוספת תקנה 2א – זו בעצם ההוראה המהותית: "4. אחרי תקנה 2 לתקנות העיקריות יבוא:..." אני מציעה להוסיף גם כותרת שוליים שזה – "הגודל המזערי של האותיות בתנאי הכלול במידע אחר".

"2א. גודלן המזערי של האותיות בתנאי הכלול במידע אחר...." צריך להוסיף כאן את המילה "אחר" – "...המיועד לצרכן" – את זה אולי אפשר להוריד, כי זו חזרה מיותרת – "...יהיה 30% מגודל האותיות הגדולות ביותר שבמידע האמור, אך לא יותר מגודל האותיות המהוות את תוכן המודעה". אני מציעה לומר במקום "מודעה" – "מידע", כי זה, בעצם, הביטוי הנכון, ובכל מקרה לא פחות מ-2 מ"מ.


אני אסביר: מה שבעצם באנו לקבוע- הגודל המזערי של האותיות בתנאי, בסייג, יהיה 30% מגודל האותיות הגדולות ביותר, כאשר אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שיכול להיות שבמודעת פרסומת יש גדלים שונים: יש כותרת, שיכול להיות שהיא בגודל פונט גדול יותר, ויש את תוכן המודעה שיכול להיות בגודל קטן יותר, וכמובן – יש א הסייגים וההחרגות שבדרך כלל זה באותיות הקטנות ביותר. את היחס אנחנו עושים לפי גודל האותיות הגדולות ביותר במודעה, כלומר- הגודל של ההחרגות, של הסייגים, צריך להיות 30% מגודל האותיות הגדולות במודעה. בכל מקרה באנו לקראת המפרסמים ואמרנו – בכל מקרה לא יותר מגודל האותיות המהוות את תוכן המידע. הכותרת היא בדרך כלל גדולה, אבל אנחנו אומרים – בכל מקרה, לא יהיה יותר מגודל המודעה, כשאנחנו מניחים שיש אינטרס שתוכן המודעה יהיה מספיק בולט. "ובכל מקרה לא פחות מ-2 מ"מ"- לגבי הסייג הזה קיבלנו אתמול הערה שזה בעייתי מבחינת זה שקשה לאכוף את הסיפה לגבי מדיה דיגיטלית. זאת אומרת - -

כלומר- "ולעניין מידע שאינו מידע במדיה דיגיטאלית".

כן, או לקבוע תקנת משנה (ב) - -

לא, זה בסדר.


זו הצעת נוסח ראשונית, אחר כך נשב לגבי הנוסח: "לעניין מידע כאמור שאינו מופיע במדיה דיגיטאלית – לא פחות מ-2 מ"מ".

הערה אחת, רק כדי להבהיר את הנוסח – הנוסח שנקרא פה מתייחס לכך שהגודל יהיה 30% מגודל האותיות הגדולות ביותר שבמידע האמור. המידע האמור בעצם מפנה לתנאי הכלול במידע אחר. זו לא הכוונה. הכוונה היא בעצם - -


אתם בהגדרתם את "תנאי הכלול במידע אחר, כאותם סייגים. הכוונה היא - - זו לא הסתייגות, זה פשוט ניסיון להבהיר את הנוסח: המילים של ההסתייגות לא תהיינה קטנות ביותר מ-30% מהאותיות במודעה, לא בהסתייגות.

לא בחוזה אחיד, אלא במידע אחר. הפרסום נקרא "מידע האחר". זה כל הפרסומים האחרים למיניהם. במידע האחר, לא במודעה.

אז אולי פספסתי – אתם תיקנתם את הנוסח במקום "המידע האמור" – ל "מידע אחר"?

כן.

אני מחזיקה פה מודעה. המספרים פה מאד גדולים. לא כתובות פה ספרות, כתובות פה אותיות. לפעמים האותיות יהיו קטנות, המספר יופיע בענק, ואחר כך כל היתר. אז השאלה היא מאיפה אני גוזרת את זה - -

מהאותיות.

החוק המסמיך מדבר על אותיות.

ומה עם מספרים?

הוא לא מדבר על מספרים.

ברור. אושר. הלאה,

תיקון תקנה 3

תקנה 3 באה ואומרת את אופן הכתיבה: "תקנה 3 לתקנות העיקריות:

(1) ברישה, אחרי "בחוזה אחיד" יבוא, "ובתנאי הכלול במידע אחר" – לדעתי לא צריך את "המיועד לצרכן" כי זה חוזר על עצמו.

(2) בפסקה (1), אחרי "נטויות או מוצרות" יבוא, "וכן, הכיתוב עצמו לא יהיה נטוי". זאת אומרת שהרבה פעמים כותבים את ההחרגות באופן כזה. כלומר, לא רק שהאותיות אסור להן להיות נטויות, גם הכיתוב עצמו צריך לא להיות נטוי, לא להיות הפוך – באופן כזה שהצרכן יכול לקרוא.

יכול להיות שהמילה "נטוי", היא לא המילה המדויקת משום שהרבה פעמים אנחנו רואים את הסייגים כתובים לרוחב – צריך להפוך את המודעה על צדה. הכוונה שלנו – שלא יופיעו סייגים לרוחב בתור עיטורים, אלא ההמשך הלוגי של המידע.

את מבקשת שינוי בנוסח או שאת מבהירה לפרוטוקול?

לא. אנחנו מבקשים איסור. אז אני לא יודעת אם המילה "נטוי" היא המילה שתסביר - -

אני מניח שאת המילה אתם שאבתם מתוך הנוסח הקיים כיום בפסקה (1) של תקנה 3.

אין לנו בעיה אם אתם תבחנו לזה הסדר - -

אז תבחנו נוסח אחרי כן, אנחנו הבנו את הכוונה, ומאשרים את הכוונה.

לפני כן רציתי להעיר: בתקנה 3(2) כנוסחה היום כתוב: "צבע האותיות יהיה נוגד את צבע הנייר שעליו הן כתובות". אם אנחנו כאן מרחיבים, בעצם, את תחולת התקנות גם על מידע אחר, לא רק על חוזה אחיד, אז צריך להגיד – "צבע הנייר" או "הרקע" עליו מופיעות האותיות.

אז צריך להוסיף: בפסקה (2) אחרי "הנייר" יבוא – "או הרקע".

בסדר? אז אושר.

"תחילה

6. תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן". אמרנו ששלושה חודשים נראה לנו זמן סביר להתארגן.

אני מחברת "דואר ישראל". יש לנו, ואני מניח שלגופים מסחריים גדולים אחרים במשק מלאים גדולים של טפסים, מידעים, עלוני פרסום וכך הלאה. אצלנו במקרה אני יודע שיש מלאי לכשנה וחצי בשווי של כ-6 מיליון שקל. 90 יום, אם אנחנו צריכים – אל"ף, להדפיס הכל מחדש, ובי"ת – להשליך לפח הדפה של 6 מיליון שקל, גם מבחינה סביבתית וגם מבחינה כספית, אני חושב שזה ל נכון ולא ראוי.

מה אתה רוצה, שנתחיל את החוק בעוד שנה וחצי?

אני רוצה שהתקופה תהיה ארוכה יותר. אני מקווה לשכנע אתכם לשנה, אבל זו בעיה, גם כלכלית – צריך את כל הטפסים לשבת ולהעביר לגרפיקאי מחדש, להכין אותם. יש לנו מאות - -

מה עשו בזמנו עם החוזה האחיד?

בחוזה האחיד זה היה 6 חודשים מיום אישורן.

אני רוצה משהו להגיד, אני רוצה לעשות היקש – בתקנים, למשל, בתקינה, יש עוסקים ועסקים שיש להם מלאים. הם הביאו משהו שעמד בתקן או שלא היה לגביו עליו תקן, וכשמוצע תקן רשמי ואומרים שהתוקף הוא בעוד 60 יום עדיין – וזה בוודאי הוצאה להתחיל להתאים לתקן, עדיין אנחנו - - את היבואנים ואת העוסקים להתאים את מה שהיה במלאי. אז אני לא רוצה להישמע בוטה –מלאים של ניירת של שנה וחצי, יתכבדו וישלחו למחזור. אנחנו נתברך בנייר ממוחזר.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אני מצטרפת לאילן שפירא עם אותה טענה. אנחנו חושבים שכן צריך להיערך – לפחות חצי שנה. אנחנו מדברים על כלל המגזר העסקי, גם עסקים קטנים, וכמו כן יש גם סנקציה פלילית. אז אנחנו מדברים על עלונים, פרסומים, גם פרסומים קטנים, ולכן נראה לנו סביר ביותר.

בסדר. אנחנו עושים את זה כמו בחוזים האחידים, זה נראה לנו בסדר. אם כך – 1 בינואר, 2012. קיבלתם טיפה יותר.

תודה, התקנות אושרו, תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10

PAGE
12