הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
11
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

18.05.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 168

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

מיום רביעי, י"ד באייר תשע"א (18 במאי 2011), שעה: 10:00

גמול והכרה ראויים למסורבי העלייה

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

מרינה סולודקין

ליה שמטוב

דימטרי אפרצ'ב – מנכ"ל המשרד לקליטת העלייה

אהרון גורביץ' – מסורב עלייה

הרב אליהו אסאס – מסורב עלייה לשעבר מברית-המועצות

לודמילה וולוובסקי – מסורבת עלייה

מארק לבובסקי – ארגון מסורבי העלייה

יעקב שטרייכר – מסורב עלייה

נתן שוורצמן – מסורב עלייה

פבל קריבנוס – מסורב עלייה

לב גינדין – מסורב עלייה

יבגני ליברמן – מסורב עלייה

לזר לוברסקי – אסיר ציון

ילנה אייזנשטיין - רכזת תפוצות, משרד ההסברה והתפוצות

שרה זילברשטיין-היפש - ראש תחום פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

אליהו ולק – מנכ"ל האגודה לחקר תפוצות ישראל

מישה שאולי – כותב ומתרגם ספרים על מלחמת העולם השנייה

אינה לבינוב – מסורבת עלייה

יגאל אמיתי – דובר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

דנה גורדון

אושרה עצידה

גמול והכרה ראויים למסורבי העלייה

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא חשוב של גמול והכרה ראויים למסורבי העלייה. התקיים דיון בוועדה בראשותה של חברת הכנסת ליה שמטוב, ואנחנו רוצים לראות מה נעשה כדי להתקדם בנושא הזה. לצערי, אני לא רואה פה בחדר נציגים של משרד הקליטה ו"נתיב" שהתנצלו על כך שלא יכלו להגיע. נציגי משרד הקליטה יגיעו בהמשך למסור דיווח. הם ביקשו שזה יהיה דיווח דיסקרטי לגבי ההתקדמות שלהם בנושא. אבל, אני כן ראיתי צורך לקיים את הישיבה, לשמוע את הנציגים, ולראות מה אנחנו עושים כדי שלא נשב פה בעוד שנה ונשמע על רצונות של המשרדים להתקדם.


נתן, אתה יכול להצטרף אלינו. בפתח הדיון אני רוצה לומר שלא צריך להציג לי או לחברת הכנסת ליה שמטוב את החשיבות של מתן גמול ראוי למסורבים. על זה אפשר לעבור הלאה.

זה כבר השלב הבא.

נכון. אנחנו מעריכים, מכירים ומשוכנעים. אין שום ספק בחדר הזה, ולפי דעתי גם בקרב הציבור בישראל. אם היינו עושים היום סקר לגבי הנושא הזה, הציבור בישראל תומך בהכרה ובהשלמת פנסיה ראויה. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים לעבור לשלב השני לגבי הנתונים, כמה אנשים הגישו, מבחינת קריטריונים, מבחינת מספרים, ולראות מה עושים כדי לקדם את הנושא.


נתן שוורצמן, בבקשה.

זה יהיה יותר טוב אם אקריא את הדברים. אני שוורצמן נתן, בן 82. ברית-המועצות היא ארץ רעה, היא ארץ אויב. היא עיכבה את העלייה שלי במשך 14 שנה, והיא לא נתנה לי אפשרות לעבוד שם במקצועי. הייתי מהנדס מערכות בכיר. בגיל 60 עליתי, ואז התברר כי אי-אפשר לגשר על הפער שנוצר במקצוע שלי. מייד התחלתי לעבוד בישראל כאיש ניקיון, כחשמלאי, בארכיון, בשכר מינימום, וכל זאת עד שפיטרו אותי בגיל 65. לכן, מצבי הכספי גרוע.

נתן, ברשותך, אני יודע שהכנת דברים. אבל, חשוב לי יותר לנהל שיחה. ממה אתה מתפרנס היום? מהי הקצבה שאתה מקבל היום?

רק ביטוח לאומי.

כמה כסף זה?

ביחד עם אשתי זה בערך 2,200 – 2,300.

לא, ביחד עם אשתך זה 3,500 – 3,700.

אני לא זוכר בדיוק את הסך-הכול.

3,400. אבל, זה לא הדיון.

בערך 3,000. קודם כל, אני רוצה לומר שאני צריך שתי דקות וחצי כדי לומר את כל מה שאני הכנתי.

כן. אבל, אני רוצה לומר בצורה מאוד ברורה שאנחנו כבר עברנו את השלב שבו החשיבות ברורה לנו. אנחנו רוצים כרגע להתקדם, ולראות מה עושים כדי שזה יקרה, ולא להבין את החשיבות ואת העשייה כי זה ברור לנו. זה ברור לנו, ואנחנו מכירים את זה. אני רוצה להיות פרקטי, יותר מעשי – לראות בכמה אנשים מדובר, כמה כסף זה עולה למדינה, ולמה הפתרון לזה לא נמצא כבר. נתן, לסיום - אם תוכל בדבריך לדבר על העתיד ולא העבר.

במשך 14 השנים שבהן הייתי מסורב עלייה אני עבדתי שם ועשיתי הכול כשליח של ישראל, וזאת למרות שלא אמרתי שאני שליח. העבודה היתה באמת מפוארת, ורציתי להראות משהו. הרבה אנשים מסורבי עלייה עבדו כמו שליחים. היה סמינר מדעים, סמינר - - -, גני ילדים והכול, וגם אני עשיתי עבודה, ואני יכול להראות.

הרבה אנשים שהגיעו ארצה מברית-המועצות קצת אחרי לא איבדו את האזרחות שלהם, ועכשיו הם מקבלים פנסיה. כציוני אני מיהרתי לצאת מייד כשניתנה לנו אפשרות. התנאי הוא שאני איבדתי את האזרחות, ועכשיו אני לא מקבל כלום. אני מקבל רק ביטוח לאומי. למרבה האירוניה, אנשים שהם לא היו ציונים והם לא מיהרו לצאת מהארץ שמרו על האזרחות הרוסית של המדינה בה הם עבדו הרבה שנים. אבל, אני איבדתי את האפשרות לקבל פנסיה, למרות שיש לי ותק שם של 35 שנים עד גיל 60. אני לא מקבל פנסיה.


משפט אחרון – אני לא עבדתי שם במקצוע שלי. אבל, אני כן עבדתי למען ישראל, כשליח של ישראל. באותו זמן לא קיבלתי שם כלום. אבל, עכשיו, לאחר שהגעתי ארצה, אני צריך לקבל פיצוי לגבי הפנסיה כי המצב הכספי שלי גרוע מאוד.

אתה שאלת מה הוא רוצה, וגם אני רוצה לשאול. (מדבר בשפה הרוסית.)

מיליון. איזה שאלה? כמה אני רוצה? יש דעה לאנשים לגבי פנסיה אפילו משכר מינימום. איזה פנסיה יש לאדם שקיבל שכר מינימום במשך הרבה שנים? אפילו זה – משכר מינימום. האם אתה יכול לדמיין איזה פנסיה יש משכר מינימום?

תודה. הרב אליהו אסאס, בבקשה.

שמי אליהו אסאס, ואני רוצה להודות על כך שיש לנו פגישה היום. אבל, בכל זאת, זהו הדבר האחרון שאני רוצה להודות עליו, כי ביתר הדברים אני רוצה להשיב על השאלה שלך, מה אנחנו מצפים שיהיה?


כמו שאמרת, אין על מה לדון שאנחנו זכאים לפיצוי פנסיוני – זו הנוסחה – מכיוון שאנחנו לא עבדנו פה, ולא עבדנו שם מספיק זמן, כי לא יכולנו לעבוד כי היינו מסורבי עלייה ולא הגענו בזמן הנכון.


הקריטריונים כבר הוסכמו, והכול כבר ידוע. אתה שאלת מה אנחנו רוצים. אנחנו רוצים דבר אחד והוא שתהיה התקדמות. בשנה האחרונה לא קיבלתי שום פנייה מאף גורם, שום שאלה שהופנתה אליי, שום דבר – כאילו אנחנו לא קיימים. לא שמעתי על שום התקדמות. אולי יש התקדמות נפלאה. אבל, אני לא שמעתי על זה. אני חושב שהשורה התחתונה היא בחשבון הבנק. אף אחד לא שאל מהו חשבון הבנק שלי על מנת להעביר לשם כל חודש פיצוי פנסיוני.


אדוני היושב-ראש, זה מה שאני מבקש כי כל ההחלטות כבר היו פה. אני שואל עכשיו מה נעשה, וזאת מכיוון שאף אחד לא סיפר לי מה נעשה. אני רוצה לדעת בדיוק דברים קונקרטיים, וגם תאריכים. אצלנו גורם הזמן הוא מאוד מאוד חשוב. אני פה אולי הצעיר מהחבורה – אני רק בן 65. אני הילד פה. אבל, יש אנשים שהזמן שלהם מאוד מאוד לחוץ. אני רוצה לשמוע פה תאריכים – מאיזה חודש של השנה נקבל פיצוי פנסיוני בחשבון הבנק שלנו. תודה רבה.

תודה. מישה שאולי, בבקשה.

שלום, אני לא בין אלה שצריכים ליהנות מזה. אני פועל בהתנדבות למען החברים הוותיקים שלי שהודות להם אני בארץ. אני שוטר לשעבר, ו-30 שנה עבדתי במוסדות המדינה. אף פעם לא נתקלתי במצב כזה שאף אחד לא אחראי לשום דבר. בשלושת החודשים האחרונים ניסיתי לברר איפה נתקע מימוש ההחלטה הנפלאה שהתקבלה בוועדה הזאת החל ממאי 95', ואני לא מצליח לעשות את זה. אומרים לי אנשי משרד האוצר שאין להם זמן להיפגש, אומרים שדורשים איזושהי רשימה סגורה של מוטבים אפשריים. אף אחד לא יודע שום דבר. התוצאה, אומנם, טובה. לפי החישובים שלנו זה צריך לעלות בין 2 ל-3 מיליון שקל בשנה.

על כמה אנשים מבוססים התחשיבים שלכם?

הם מבוססים על עד 150 איש עם ותק של פעילות ציונית של 10 שנים לפחות, שכר ממוצע במשק – 8,000 שקל ומשהו, 2% לשנה – זה החישוב. ברור שאוצר המדינה חוסך מידי חודש שהוא לא משלם את הכסף הזה 200 - 300 אלף שקל, שזה כמובן נפלא. זה מאוד יקדם את הכלכלה שלנו.

אנשים גם מתקדמים בגיל, וחלקם הולכים לעולמם.

עוד יותר יהיה חיסכון- פנטסטי. אני התחייבתי בישיבת הוועדה הקודמת שאני אודיע לכל חברי הכנסת שנוגעים בזה ברגע שמישהו מהאנשים האלה ימות: דע לך, חסכת למדינה עוד סכום. אני לא מבין מה קורה? האם אף אחד לא מבין מה קורה? אנשים לא מצליחים להיפגש? האם שני משרדי הממשלה לא מצליחים להיפגש ביניהם? זו חרפה.

תודה. אלי ולק, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. שמי אלי ולק, מוותיקי ידידי ועדת העלייה והקליטה. קודם כל, אני רוצה לברך את היושב-ראש שהוא חדש, מבחינתי. אני משתתף לראשונה בישיבה שדני דנון יושב בראשה. אני מאחל לדני שהוא יצליח להזיז את העניין הכאוב הזה.


כמו קודמי, אני לא טוען לשום גמלה. ברוך השם, אני עליתי לפני ארבעים שנה. אבל, במשך כל חיי השתתפתי במאבק למען העלייה מברית-המועצות. הייתי גם שותף לניסיון המוצלח יותר בסוף שנות השמונים לעזור לפעילים שהגיעו, ואז קבוצה קטנה של פעילים קיבלה סיוע של עם ישראל מהסוכנות היהודית.


כבוד היושב-ראש, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לכך שהדיונים בוועדה זו, ועוד לפני הוועדה, התחילו לפני שנתיים לפחות. בעקבות דיונים בוועדה, ובעקבות כך שהוועדה הטילה על "נתיב" שהוא מוסד ממשלתי מכובד מאוד לעסוק בסוגיה ולבדוק את כמות הזכאים, ולעבד את הכללים ואת הקריטריונים, פורסמה מודעה בעיתון בשפה הרוסית.

מתי המודעה פורסמה?

המודעה פורסמה ב-14 במרס 2010. זאת אומרת, לפני 14 חודש, וגם בעברית. יש לי את הנוסח העברי של המודעה הזאת. אני קרוב למשרד "נתיב", ולכן אני יודע שהיו פניות ושאנשים פנו.

כמה אנשים, לידיעתך, עומדים בקריטריונים? אני שומע קולות שונים מארגונים שונים.

אני לא בדקתי מאחר ויש הגבלות די ברורות. מדובר באנשים שעלו עד סוף 1990 כי יצאנו מהנחה שכל פעילי העלייה שרצו לעלות יצאו בתחילת הגל – עד סוף 1990.

אני מכיר את הקריטריונים.

אני מצטרף לרב אליהו אסאס, ומברך על כך שהתכנסנו היום. אבל, לצערי, אני לא רואה כאן סביב השולחן המכובד הזה לא נציגי של משרד הקליטה שאמור היה לטפל בזה, לא נציגים של "נתיב". אני חושב שאני רואה נציגה של המשרד לאזרחים ותיקים.

נציגה של המשרד לענייני גמלאים, ומשרד ההסברה.

בשולי הפתיחה הדי קצרה שלי אני רוצה להעיר שאני גם יושב במקומות ציבוריים אחרים במדינה. כגון, במרכז ארגונים של ניצולי השואה, ואני מייצג שם קהל לא מבוטל. המצב מתחיל להיות דומה. גם שם דנים ודנים, ומזיזים דברים, ומספר הקליינטים, הלקוחות, הולך ומתמעט. גם כאן אנחנו נגיע למצב כזה. מר שוורצמן הוא בן 82, וגם הוא צעיר כי יש פעילי עלייה יותר ותיקים, או שהם פחות פעילים, ומספרם הולך ומתמעט. אני חושב שאם הנושא הזה יקודם בכל הישיבות שהוועדה מקיימת, תוכל לרשום כבר את שמך בספר ההיסטוריה.

אלי, מטרת הדיון היא לקדם את הנושא שמונח על השולחן. הנציגים השונים העבירו לנו מסרים, ואני אהיה זהיר בדבריי, שהנושא הוא רגיש ומציאת הפתרון נמצאת כרגע במצב מתקדם ושהם לא רוצים לחשוף את הדרך בה זה קורה. לכן, הם ביקשו שנמתין גם עם הישיבה הזאת. בסוף הישיבה אני אפגש עם דימה שהוא מנכ"ל המשרד כשהוא יגיע לפה, ואני אדרוש ממנו תשובות שהוא לא יכול לומר בפורום נרחב. עם כל הכבוד להתקדמות ולשיתוף הפעולה בין הגורמים לבניית מתווה, אני חושב שהזמן עושה את שלו. אני רואה את החברים שיושבים פה ואת הגיל המתקדם, ואני גם נפגשתי עם גורמים נוספים שלא נמצאים, ולכן החלטתי שכן נקיים את הישיבה, וכן נקדם את הנושא כי יכול להיות שאם ההתקדמות תארך עוד חודשים או שנים רבות זה כבר יהיה בעייתי מאוד. עם כל הכבוד לרגישות הנושא ולרצון לקדם אותו, אני חושב שאנחנו לא יכולים להשאיר אותו בחדרי חדרים מבלי לקבל תשובות.


יעקב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת ליה שמטוב.

רבותי, אני מסכים עם רוב הדברים שאמר אותו אדם. קודם כל, צריך להתחיל לדבר עם נציג משרד הקליטה. בלי זה אין על מה לדבר. אין נציג "נתיב", ואני מצטער על כך, חבר הכנסת דנון.


אנחנו יודעים שב-2 בנובמבר 2010 מנהלת "נתיב" אמרה שיש רשימה רק ל-140 אנשים מסורבים, עולים פעילים. לכן, אנחנו אומרים ש-140 האנשים האלה צריכים 2%, נניח, לפנסיה מהממוצע. זה עולה 3 מיליון שקלים לשנה, רק 3 מיליון לשנה – זה כמעט שום דבר. זה סכום קטן מאוד שאפשר לדבר עליו עם שר האוצר. זה לא הולך לדיון בכנסת.


פתאום לפני חודש נודע לי שבמקום 140 אנשים יש שם 750 אנשים שהם מסורבי עלייה פעילים. איך זה יכול להיות? אנחנו חיים את זה, ואנחנו יודעים כמה אחוזים היו פעילים שם. יש על זה מסמכים, ואני יכול לקרוא כמה דברים. אנחנו לא יכולים לדבר עכשיו בלי "נתיב". מאין הופיע המספר 750 אנשים במקום 140? זה בארבעה חודשים.

האם אתה יודע שזה 750?

אני מטלפן למשרד הקליטה כבר חצי שנה בדיוק, ואני כותב מכתבים לשם. הם אומרים שאין פרטים מ"נתיב". טלפנתי ל"נתיב", אבל הם לא מדברים. בסוף אמרו לי שכן נתנו בסוף פרטים ל-750 אנשים. אם מדברים על 750, וזה על כל מה שאנחנו דורשים, פלוס מה שהוא אמר – עוד אסירי ציון – זה לא ריאלי. הכנסת לא נותנת לנו 30 מיליון שקלים, ומשרד האוצר בטח לא נותן. הוא לא נותן גרוש. אבל, בכנסת גם לא נותנים – זו הבעיה. הבעיה היא שפה אין נציג של "נתיב", ושדימה אפרצ'ב שהוא לא עובד נכון גם איננו. גם מנהלת "נתיב" איננה פה. זה ידוע כבר שנתיים-שלוש שנים מאוד טוב לחברת הכנסת ליה שמטוב שאנחנו גרים בדיור שהוא לא טוב. אנחנו מדברים הרבה פעמים על זה. נכון או לא נכון? נכון. למה צריך עוד הפעם לדבר על כך שאנחנו צריכים פה עוד משהו?

יעקב, לפני כמה דקות אמרתי שבסוף הישיבה המנכ"ל יגיע. אבל, הוא לא יוכל לדווח בפני הפורום הנרחב על ההתקדמות מכיוון שהנושא רגיש.

מה "רגיש"? לא צריך שם שמות.

סליחה, אני לא דובר המנכ"ל, ולא דובר המשרד. אני אומר לכם מה שנמסר. אני פה, וחברת הכנסת שמטוב נמצאת פה כדי לקדם ולדחוף את זה.

איפה נציג "נתיב". "נתיב" אשם עכשיו, ולא אף אחד.

"נתיב" לא מקבל החלטה על תשלומים. תפקידו של "נתיב" רק להכין רשימה.

הוא אמר שהרשימה זה מ-140 עד 750 בשלושה חודשים. מה פתאום? אנחנו יודעים מה אחוז המסורבים שהיו פעילים. מה הבעיה? למה זה כך? אנחנו רוצים לשאול.

תודה רבה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמו שנאמר פה, התחלנו באמת לטפל ברצינות לפני שנתיים. שנתיים הן אולי לא כל כך הרבה זמן. אבל, תלוי למי. אם האנשים שעליהם אנחנו מדברים לא יודעים מה איתם ומה גורלם כל יום שעובר, אז זה באמת לא בסדר.


אני סיימתי את תפקידי כיושבת-ראש הוועדה, אבל זה לא אומר שאני לא יודעת על מה מדובר. זה גם לא אומר שאני לא עם היד על הדופק, וזה לא אומר שאני לא בעניינים. אני כן מתעניינת בזה, ואני כן רוצה לסיים את זה, ושכולם יקבלו מה שמגיע להם.


יעקב דיבר כאן על 750 איש. אני לא יודעת מאיפה לקחת את הנתונים האלה. אבל, אני בטוחה שכשאנשים שרואים את עצמם כמסורבי עלייה ראו את הפרסום, הם פנו ל"נתיב" ולמשרד קליטה. גם משפחתי היא מסורבת עלייה. אנחנו רצינו לעלות ב-1972 ועד 1980 קיבלנו כל פעם סירוב, ולא יכולנו לעלות. משפחתי כן נקראת מסורבת עלייה, אבל אנחנו לא עומדים בקריטריונים שרשומים פה. לכן, זה לא 750.

כמה?

אתה אמרת 140, והיום זה 170 איש. מדובר על 170 אנשים שהיו פעילים במשך עשר שנים, ושאיבדו את מקום הפרנסה, והם עומדים בקריטריונים האלה.


משרד האוצר, משרד הקליטה ו"נתיב" עובדים על זה, והם נפגשים. כשאתם יושבים בבית ואף אחד לא מצלצל אליכם, ואף אחד לא מדווח, אז אתם באמת חושבים שאף אחד פה לא עובד ולא עושה שום דבר. אני חושבת שצריך עוד קצת סבלנות. המשרדים לקחו את הנושא ברצינות, הם עובדים על זה, ולא צריך להגיד, לא על משרד הקליטה, ולא על "נתיב", כי אתם לא יודעים מה קורה שם, ומה הם עושים. אני חושבת שצריך להיות עוד קצת סבלניים. אני מקווה שלא נצטרך לחכות שנתיים כמו שאנחנו מחכים עד היום.

את אומרת שבעוד חודשיים זה ייגמר. כמה? חצי שנה?

לא אמרתי "חודשיים, לא אני יכולה להגיד את התאריכים. אבל, אני יודעת, ואני אתן לכם את הדוגמה של הדיור לעולים חדשים. עשרים שנה לא עשו שום דבר. היום בלי רעש ובלי שום דבר מחלקים עכשיו 600 דירות. ככה יבנו 5,000 דירות. זה באמת הולך לאט לאט, אבל זה הולך בטוח.

תודה. כבוד הרב, בבקשה.

דני, מהתקשורת אני יודע שאתה היית מאוד פעיל בליכוד, בליכוד בין-לאומי, ואקטיביסט. אבל, אתה איש צעיר, ואני רוצה להזכיר לך. דע לך שהיו תקופות במדינת ישראל שבהן שלחו לנו, לפעילי עלייה שם, את אותו מסר של דיפלומטיה שקטה: שבו בשקט, עוד קצת ועוד קצת. זה היה שנה, חמש שנים. אמרו ככה לארגונים אמריקאנים. זה חלק מההיסטוריה, וזה מפורסם. אבל, כצעיר אתה אולי לא ידעת על זה. כשאני שומע מילה על דיפלומטיה שקטה אני מייד נזכר.

אתה יודע מה אמר ז'בוטינסקי על זה. הוא אמר ששקט הוא רפש.

יש לנו הצעה אולי קונסטרוקטיבית ואולי מעניינת – להעביר את כל הנושא לדיון בתת- ועדה של שירותים חשאיים בכנסת של ועדת החוץ והביטחון. זוהי ועדה מאוד פעילה. יושבים שם אנשים שיודעים מהי חשאיות, ושם נקדם את העניין, כי אחרת אי-אפשר. אנחנו יושבים ולא שומעים כמו שאמרה נכון ליה. אבל, אי-אפשר עוד ועוד ועוד. שמענו כבר ברוסיה את המילים:, רק דיפלומטיה שקטה, הכול יהיה בסדר, תשבו קצת, עוד קצת ועוד קצת.

גרנו במדינה טוטליטארית, מדינת ברזל, ולא היו יחסים דיפלומטים עם מדינת ישראל. ברית-המועצות היתה האויב מספר אחד נגד המדינה שלנו. אנחנו לקחנו בהתנדבות - - -

לב, עברנו את העבר. בוא נדבר על העתיד איך מביאים את הכסף.

הייתי יותר מ-18 שנים. לדוגמה, עזרנו לקבל חוק ג'קסון-ואניק שנתן מכה מאוד קשה לכלכלת ברית-המועצות, וזה אחת הסיבות להתפרקות שלה. זה גם לטובתה של מדינת ישראל. לא נגענו בתקציב של הסוכנות ולא של "נתיב". עבדנו המון שנים בלי משכורת, וצריך לחשוב על זה עכשיו כשאנחנו כבר זקנים, ולתת לנו קצת לחיות.

ברור. מישה, הערה קצרה, בבקשה.

הצעה קצרה וקונסטרוקטיבית בהמשך לדבריו של הרב אסאס. אני מתנדב להשתתף בוועדה לשירותים חשאיים. יש לי סיווג ביטחוני.

זה לא יקרה כי קונסטרוקטיבית זה יקבור את הנושא הזה להרבה מאוד זמן. באחת מהחלטות הוועדה אנחנו נציב לוחות זמנים למשרד הקליטה ול"נתיב" להתקדם. אם אנחנו נראה שאין התקדמות, אנחנו נקדם חקיקה פרטית מעל זה. כרגע הם אומרים לנו: אנחנו עובדים, זה קרוב, כמו שנאמר פה. אבל, אנחנו נקבע לוחות זמנים, ואם נראה שזה נמשך אנחנו נבוא עם חקיקה פרטית.


חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.

אני מתנצלת על כך שהגעתי באיחור. היתה לנו ישיבה עם נכי מלחמת העולם השנייה, וגם לכם יש דרישות מוצדקות.


אני מאוד בעניין. צר לי מאוד שהמדינה לא מרגישה התחייבות כלפיכם וכלפי אסירי ציון. אני כמה פעמים ניסיתי להעביר חוקים, ויש לי חוק שנמצא עכשיו בוועדת שרים לענייני חקיקה. זהו חוק בנושא אסירי ציון - שי כל שנה לאלה שישבו בבתי כלא. זוהי הפעם השנייה שהמדינה נגד החוק הצנוע הזה.


אני מאוד שמחה שהיושב-ראש שלנו דני דנון הוא מהליכוד שהיא מפלגה לאומית וליברלית. דני, אנחנו צריכים את עזרתך. אני באופוזיציה, אני לוחמת בנושאים שקשורים לאסירי ציון כי זו התחייבות. אני לא הייתי אסירת ציון, אבל אני חייתי במחתרת. אני הייתי באותו תא של נתן שרנסקי שבו למדו עברית ומסורת, ואני מכירה את רוב האנשים וגם עוד אנשים. האנשים האלה זקוקים לעזרה מצד המדינה כשהם זקנים, והמדינה לא רוצה להבין. ביחד נעשה את מה שחייבים לעשות, תודה.

תודה רבה. אנחנו מתחילים להתכנס לסיום, ואני מבקש לומר דברים בקצרה. אני מודה למנכ"ל משרד הקליטה שהצטרף אלינו. כמו שאמרתי, בתום הדיון אנחנו נשב איתו, ונוכל לקבל הסברים יותר מפורטים לגבי ההתקדמות.


אדוני, בבקשה.

שמי לזר לוברסקי, וגם אני לא נמנה בין אלה המבקשים תוספת או השלמת פנסיה או הכנסות למיניהן. אני רוצה לציין שהדיון הזה לא מוכן לקבל החלטות. זו לא שיטה למשאל. הגברת שמטוב אומרת על 140 איש, ומישהו אומר על 750 איש.

לא "אומרת", אומרים את זה פה.

לא חשוב, זה לא המקום לשאול כמה אנשים זקוקים או דורשים השלמה. זה לא המקום לשאול כמה אחוזים רוצה כל אחד. הדבר הזה צריך לבוא מבושל כדי לתת תשובות חד-פעמיות על תמונת המצב שהיא לא ברורה.


אני רוצה להוסיף עוד שתי מילים מאוד חשובות. צריך שיהיה מתאם אחראי שיענה על כל השאלות האלו, ושיגיד את תמונת המצב כדי שתהיה התקדמות בהשוואה למה שדובר לפני כן, לפני שנה, לפני שנתיים. התמונה עדיין לא ברורה. יש צורך במתאם שהוא מקובל על כל הגורמים שבהם תלויות ההחלטות: "נתיב", הסוכנות, ומכל הגורמים האלה. המתאם הזה צריך להיות בעל יכולת להתקשר, להיפגש, ולקבל תשובה היכן כל גורם עומד, אחרת לא תהיה תוצאה חיובית.

תודה. לפני שאני מקריא את הודעת הסיכום, אני רוצה לבקש התייחסות קצרה ממנכ"ל משרד הקליטה. אדוני, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, כמובן חברי כנסת, ובעיקר הציבור החשוב שיושב כאן, אני אתייחס מאוד בקצרה מבלי להיכנס יותר מידיי כרגע לפרטים, וזאת מסיבה מאוד ברורה - ואני מאוד מבקש מכם לקבל את זה בהבנה – והיא שאנחנו נמצאים במשא ומתן מאוד מאוד מתקדם.


לפני שנה קיבלנו הנחיה מיושב-ראש ועדת השרים לעלייה וקליטה אביגדור ליברמן. הוא הטיל משימה על השרה לנדבר לכנס ועדה בין-משרדית. כזכור לכם, היתה לנו קריאת כיוון לאן אנחנו צריכים ללכת, מהם הכיוונים, ומהי הציפייה, ואנחנו קיבלנו משתיים-שלוש פגישות שהיו לנו עם הנציגים. מאותו רגע היינו צריכים לגייס באופן טוטאלי את אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר לכל התהליך הזה, ואתם יודעים שהיתה התנגדות מאוד מאוד נמרצת, טבעית - מה שבדרך כלל קורה כשלא רוצים לעשות חשיפה תקציבית. לקח לנו זמן להביא את אגף התקציבים למצב שונה. אחרי כל הבדיקות שנעשו, אחרי פרסום, ואחרי איסוף נתונים, ואחרי כל מה שנעשה, אנחנו כרגע נמצאים במשא ומתן מאוד נמרץ. כל שבוע יש פגישה, וגם בשבוע הבא יש פגישה נוספת. בפגישות האלה אנחנו מנסים לשקול את המתווה שאליו אנחנו נלך.


אני לא רוצה להיות כאן פופוליסט, ואני בכוונה מאוד זהיר. אבל, אני רוצה שאתם תדעו שהמחויבות שלנו – ואני מדבר גם על אנשי הוועדה שלי אישית, השרה – היא טוטאלית לסיים את התהליך הזה עד כמה שניתן יותר מהר, וכל זאת גם מעצם העובדה שהסבל של האנשים האלו הוא רב, במיוחד בקרב אלו שנמצאים כבר בפנסיה. אנחנו יודעים את זה, אנחנו לא מייצרים כאן תהליך בירוקראטי מיותר. לצערי הרב, תהליכים כאלה הם תהליכים איטיים. אנחנו נמצאים כבר בקצב הרבה יותר משמעותי. אני מאוד מקווה שאנחנו נסיים את הפרשה הזאת לשביעות רצונם המרבית של רוב הגורמים בצורה כזאת שנשים קץ וסוף לנושא הזה.


אנחנו כבר לא נמצאים במצב שבו אנחנו צריכים להסביר עד כמה הנושא הזה הוא חשוב, מבינים את זה היום. אנחנו נמצאים במסלול ראוי, אפשרי, ומובטח במשא ומתן שייתן תשובה בכבוד - גם בתחום של קמח וגם בתחום של תורה.

גם בבנק.

כן.

תודה רבה למנכ"ל. ברשותכם, אני חייב לסכם את הדיון.


ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות רואה חשיבות מיידית למתן גמול והכרה ראויים למסורבי העלייה. מסורבי העלייה תרמו מזמנם, סיכנו את חייהם, וברור לכל שמגיע להם פיצוי פנסיוני.

הוועדה מברכת על ההתקדמות בגיבוש הקריטריונים והתחלת המהלך החשוב. אך, קצב ההתקדמות אינו מספק. גורם הזמן הוא קריטי, ולכן הוועדה מחליטה שאם תוך 60 יום לא יוצג בפניה מסלול הפתרון תונח הצעת חוק בנושא.

אני רוצה להודות לכל הנוכחים. אני סומך על המנכ"ל, על השרה, ועל אנשי "נתיב" שהתנצלו שהם לא הגיעו, על כך שהם כן עובדים. אבל, אם אנחנו נראה שבעוד 60 יום עדיין יש בירוקרטיות ובעיות, ודברים אחרים, אנחנו נניח הצעת חוק פרטית. מבחינה תקציבית לא מדובר פה בהצעה תקציבית, להערכתי. אבל, אני אומר פה לחברים שעדיף שהפתרון יגיע מהמשרדים ושהוא יתופעל במהרה. פתרון כזה עדיף על פני יישום הצעת חוק פרטית עם כל התהליך שלה.

אני רוצה להודות לכולם, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.