הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
17
ועדת החינוך, התרבות והספורט

16.05.2011

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 410

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ב באייר התשע"א (16.05.2011), בשעה 11:00

סייעות במערכת החינוך המיוחד

חברי הוועדה: אלכס מילר – היו"ר

מסעוד גנאים

ד"ר שמשון שושני – מנכ"ל משרד החינוך

רעיה לוי גודמן – מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

אורי שמרת – רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף – מנהלת תחום חקיקה וכנסת, המועצה לשלום הילד

אתי אלוני – ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

חיה שיטאי – ראש מינהל חינוך, עיריית מודיעין

עו"ד קארין אלהרר – הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות

מיה גפן – הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות

רעיה סילברט ניצן – איגוד מנהלי מחלקות חינוך

אבנר עורקבי – ארגון אהב"ה

אילן פרץ – הורה

זיוה אייזק – הורה

יובל וורגן – מחלקת מחקר ומידע של הכנסת

יהודית גידלי

מיטל בר שלום

סייעות במערכת החינוך המיוחד

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. יש לפנינו מחקר של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. יובל יציג אותו בפנינו. אני רוצה לומר לכם, שאני רוצה לקיים ישיבה נפרדת על כל הנושא של החינוך המיוחד, כדי לראות איפה הדברים עומדים לאחר אותן ישיבות וועדות שהיו במערכת החינוך, וכדי לראות איפה עומד היישום של הדברים. אני רוצה לראות כיצד אנחנו מתקדמים עם כל ההחלטות שהתקבלו בעניין. יובל, בבקשה.

אדוני היו"ר, זה לא ממש מחקר אלא בדיקה די בסיסית שעשינו, בעיקר מול משרד החינוך, לצורך מעקב אחר הנושא. ועדת החינוך עסקה בנושא הזה בצורה די יסודית, גם בכנסת הקודמת וגם בכנסת הזו. בעבר הגיעו לוועדה הרבה מאוד תלונות הנוגעות להיבט של הקצאת סייעות בחינוך המיוחד. אלינו הגיעו בתקופה האחרונה תלונות הנוגעות בעיקר לשני היבטים עיקריים: הקצאת סייעות לילדים בני 3-4 והנושא של הקצאת סייעות אישיות.


מבחינת השילוב – הנושא של זכאות לשירותי סיוע קבוע בחוק. לא קבוע המינון, אבל במסגרת התוספת של פרק השילוב לחוק החינוך המיוחד נזכרים במפורש גם שירותי הסיוע. לגבי מסגרות החינוך המיוחד שהן לא מסגרות של שילוב: בתי ספר לחינוך מיוחד וכיתות לחינוך מיוחד - זה לא קבוע באופן מפורש בחוק, אבל כבר שנים משרד החינוך נוהג להקצות סייעות למסגרות האלה.

אם נסכם במשפט את המחלוקת העיקרית שעלתה בישיבות הקודמות של הוועדה: הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וארגונים למען זכויות של ילדים עם צרכים מיוחדים רואים בסייעת מרכיב מאוד מרכזי בהצלחה של הילדים האלה במערכת החינוך. לעומת זאת, משרד החינוך לוקח בחשבון את הנושא, מקצה סייעות בהיקפים לא מבוטלים, אך מדגיש מאוד שזה חלק ממכלול, שזה משהו שלא עומד בפני עצמו ולא בגלל זה תקום או תיפול הצלחתו של תלמיד. נשאל היום האם יש שינוי בהתייחסות.

בהתאם לנתונים המונחים לפניכם, המציגים את סך משרות הסייעת המוקצות במערכת החינוך, הן במסגרות החינוך המיוחד והן במסגרות משלבות, לא ניתן להצביע על קיצוץ. גם התקציב שהוקצה למשרות האלה בהחלט מגבה את הנתונים המצביעים על מספר המשרות. המקום היחיד שבו אפשר לראות שאין התאמה בין הגידול במספר הסייעות לגידול מספר התלמידים הזכאים, הוא בקבוצת גילאי 3-4. הסיבה העיקרית לכך, היא שזה לא נכלל בתקציב ליישום חוק השילוב. על מחצית מקבוצת גילאי 3-4 עדיין לא חל חוק לימוד חובה. לכן, מדובר על תקציב שהוא מעבר לתקציב ליישום חוק השילוב, ותקציב שהוא מעבר כבר תלוי בקביעת סדר העדיפויות של המשרד. לא מדובר במספרים מאוד גדולים, אבל בכל זאת אפשר לראות שלמרות העלייה במספר התלמידים הזכאים בין תש"ע לתשע"א לא היתה עלייה במספר משרות הסייעות לתלמידים האלה, ולכן יש אפשרות שכל אחד מהם יקבל פחות שעות.


לגבי הנושא של סייעות אישיות, סייעות תגבור עבור תלמידים בעלי צרכים מיוחדים מורכבים במיוחד – אני מתחיל מנקודה שבה אנו יודעים שהמשרד מסרב להקצות סייעות לילד מסוים. בעבר כן הצלחנו לקבל תשובה לשאלה, האם יתקיימו ועדות חריגים לנושא, כמה בקשות נדונו בשנה מסוימת וכמה מתוכן התקבלו. במקרה הנוכחי, קיבלנו תשובה שהמשרד מקצה סייעות תגבור למחוזות, והמחוזות אמורים לחלק את זה למוסדות לפי המלצת הפיקוח, לפי תמונת המצב של אותם ילדים עם צרכים מורכבים במיוחד. אנחנו רוצים לפנות למשרד ולקבל תשובה, האם התקיימו ועדות חריגים לנושא הזה, כמה בקשות נדונו וכמה התקבלו מתוכן.

הגיעו אלינו פניות של הורים, המועברות למשרד החינוך עם עותק לכנסת, על כך שיש ילדים הזקוקים לסייעת בצורה חיונית ולא מקבלים את מלוא הסיוע שהכרחי מבחינתם. יש לנו אינדיקציה שהבעיה עדיין קיימת, אבל אין לנו נתון מספרי בנוגע לבקשות וסירובים. בנוסף, לא ברור לנו אם יש תמונה מרוכזת במטה של משרד החינוך.


בנוגע להכשרת הסייעות – כל מי שיושב פה ודאי יודע שישבה ועדת דורנר לבחינת מערכת החינוך המיוחד, ובחרה שלא להתערב בחלק מהמחלוקות הנוגעות לסייעות. ההמלצה הכי ברורה היתה בנוגע להתמקצעות, בנוגע לכל מה שקשור להכשרת הסייעות. משרד החינוך בתשובה לפנייה שלנו בנושא הזה מסר, שהוא מודע לצורך הזה וכבר יזם עוד לפני המלצת דורנר קורסים. ככל הנראה, בפועל לא מתקיימים הרבה קורסים, וזה בגלל חלוקת המימון של הקורסים האלה. הרשויות המקומיות אמורות גם הן לממן, אבל חלקן מתקשות בכך. נראה שזה נושא שעדיין מצריך מעקב.

נציגת משרד החינוך, בבקשה.

אני מנהלת האגף לחינוך מיוחד. אני מסכימה עם כל התיאור שיובל מסר. אני רוצה להדגיש, שהקצאה עבור סייעות לקבוצת גילאי 3-4, ילדים שאינם בתוך מסגרת החוק, מתקבלת מהשר מדי שנה, לפנים משורת הדין, בהתאם לבקשות. יש אמנם גידול, אך הגידול אינו ביחס ישר למספר הילדים הנזקקים.

כמה מתוך הבקשות שהוגשו נענו?

כל הבקשות נענו, אבל מאחד וישנה מכסה מסוימת נוצר מצב שילדים שקיבלו בתש"ע מכסה מסוימת, בתשע"א קיבלו מכסה פחותה כיוון שמספר הילדים גדל.

האם אתם עוקבים אחרי זה? אם ילד היה במסגרת מסוימת וקיבל מספר שעות סייעת בגיל 3, האם בגיל 4 הוא מקבל פחות שעות? מה קורה עם הילד הזה?

אנחנו מודעים לקושי, אבל אני מזכירה שהילדים הם לא במסגרת החוק. אנחנו עובדים רק עם ילדים שהם במסגרת החוק. ברגע שהם נכנסים למסגרת החוק, הם נכנסים לתוכנית של מעקב ושילוב. אנחנו תמיד פונים לתוספת תקציב.

האם היתה פנייה השנה?

ודאי. היתה פנייה, אבל טרם קיבלנו תשובה.

כמה כסף ביקשתם?

אני לא יודעת את זה בעל פה. לא התבקשתי להביא את הנתון הזה. ביקשנו תוספת תקציבית לסייעות בגילאי 3-4 לילדים שאינם במסגרת החוק.

אבקש לבדוק במהלך הישיבה איזו בקשה הוגשה. האם נציג האוצר מכיר את הבקשה?

לא ידוע לנו על בקשה כזו.

יצאה בקשה. לגבי הנושא של סייעות אישיות לילדים במסגרת החוק – ישנם קריטריונים מאוד ברורים. החוק קובע שהילדים זכאים, אבל הוא לא קובע את הקריטריונים. האגף לחינוך מיוחד פיתח קריטריונים מאוד ברורים ומפורטים. ישנן 4 רמות תפקוד. הילדים עוברים ועדות מתוקף חוק, כאשר בוועדות האלה יושבים אנשי מקצוע שמחליטים מהי רמת התפקוד שבה הילד נמצא. בהתאם לזה ניתנת מכסת הסייעות. בנוסף, יש ועדה מחוץ למוסד החינוכי, המחליטה האם ילד זכאי לקבל מכסה מסוימת נוספת. כאשר הצוות המקצועי חושב שילד מסוים צריך תוספת מעבר למינימום שברמת התפקוד, ניתנת לילד תוספת בתוך מסגרת התקציב של משרד החינוך. חשוב לזכור, שכל חוק החינוך המיוחד כפוף למסגרת התקציב.

בנוגע לסייעות במסגרות החינוך המיוחד הכוללניות - ישנן סייעות בהקצאה אוטומטית לכיתות לאורך השנים. בנוסף, ישנה מכסה של סייעות תגבור, שהיא פונקציה של מספר התלמידים הלומדים בחינוך המיוחד לפי מחוזות. המחוז מקבל הקצאה מסוימת, ומחלק את שעות התגבור לכיתות מורכבות שיש בהן ילדים מורכבים במיוחד. לפי הקריטריונים נמצא כי אין צורך בסייעת נוספת, כיוון שבכל כיתת חינוך מיוחד יש סייעת. התגבור נועד לתת סיוע בנוסף לסייעת הקיימת, על מנת לתת מענה לילדים מורכבים במיוחד.


לגבי הנושא של תלונות הורים – באגף לחינוך המיוחד אין ריכוז תלונות הורים לילדים שאינם במסגרת החוק. יש לנו רק נתונים לגבי ילדים שהם במסגרת החוק. הפנייה לילדים שאינם בחוק נעשית דרך הרשויות המקומיות בסיוע מתי"אות. הרשות המקומית פונה אל מתי"א, שפונה אל האגף באופן טכני בלבד.


לגבי ההכשרה של הסייעות – האגף לחינוך מיוחד עזר בבניית מתווה להכשרה של סייעות, עזר לרשויות שביקשו לקיים השתלמויות מקצועיות, אבל הוא לא יכול לקחת על עצמו את האחריות להכשרת סייעות. הסייעות הן עובדות של הרשויות המקומיות.

מה בנוגע לסייעות אישיות?

הן בתוך החוק. יש הקצבה לכך. יש ועדות מתוקף חוק. ישנה הקצאה על פי רמות תפקוד, ויש תוספת במקרים מיוחדים.

את מדבר על כיתות השילוב. אנחנו מדברים על בקשות לסייעות אישיות.

אין דבר כזה שיש סייעת אישית במסגרת חינוך מיוחד כוללני. זה לא כלול בתוך החוק. בכיתה שההרכב שלה הוא כזה המחייב סיוע נוסף, ישנה סייעת תגבור נוספת.

האם יכול מוסד להחליט, שהוא מצמיד סייעת תגבור לילד מסוים, או שאתם אוסרים את זה?

אנחנו לא בונים את תוכנית העבודה של צוות הסייעות בתוך מוסד חינוכי. מוסד חינוכי מקבל הקצאה אוטומטית של סייעות לכיתות, ואז הוא מקבל סייעת תגבור. אני חושבת, שזה לא נכון שאנחנו נגדיר למוסד החינוכי לתת לילד הזה או לילד הזה. יכול להיות שיש ילד נכה במוסד החינוכי, שצריך לסייע לו ללכת לשירותים שלוש פעמים ביום. הסייעת לא באה שלוש פעמים ביום. בית ספר קיבל סייעת תגבור ל-30 שעות שבועיות, והיא תחליף שלוש פעמים ביום חיתול לילד אחד, לילד אחר היא תחבר את המחשב שהוא צריך, ולילד השלישי היא תעזור במתיחות גידים. אנשי המקצוע הם בשדה, והם אלה המכירים את הילדים. מנהלי המוסדות והמפקחים מכירים את הילדים ועוזרים לבנות את תוכנית העבודה של סייעת התגבור.

למי יש מעקב על כך? מי מדבר עם הסייעות?

לכל בית ספר יש את הצוות המלווה. לכל כיתה יש תוכנית עבודה שנקבעה על ידי הצוות הבית ספרי הכולל וצוות הכיתה. יש תוכניות ויש פיקוח.

מה קורה אם בבית ספר מסוים סייעת לא מסתדרת כאשר אומרים לה לתגבר פה ושם? למי היא מדווחת?

לצוות החינוכי של בית הספר.

כלומר, במידה וקורה מצב כזה הם פונים לרשות המקומית ומבקשים עוד שעות.

צוות בית הספר מנחה את הסייעות מה לעשות, ומקבל את התמיכה המקצועית מהגורמים המקצועיים בתוך המוסד החינוכי, או מהפיקוח כאשר יש משהו יוצא דופן.

האם יש לך תשובה בנוגע לבקשה התקציבית?

עוד לא.

נציג האוצר, אתה אומר שלא קיבלתם בקשה לתוספת.

לא.

האם יש לך התייחסות לדברים?

ברצוני לחזק את דברי משרד החינוך. בנוגע לסייעות לגילאי 3-4 – עד לפני מספר שנים הנושא בכלל לא היה מתוקצב. כלומר, לא היו סייעות לילדים בקבוצת גיל 3-4 שלא היו במסגרת החוק. לפנים משורת הדין, השרה יולי תמיר ואחריה השר גדעון סער, החליטו לתקצב את הנושא. לכן, במקרה הזה ספציפית קשה לבוא בטענות למדינה, במיוחד לאחר שבתחילת השנה היה קיצוץ רוחבי והנושא הזה לא קוצץ בצורה מהותית. במידה ומשרד החינוך יגיד שהנושא הזה הוא בראש סדר העדיפויות שלו, והוא יעלה את הנושא במסגרת דיוני התקציב, זה יידון במסגרת דיוני התקציב.

אבל אנחנו מאשרים תקציב פעם בשנתיים. יש דברים שאי אפשר לחכות איתם. פה לא מדובר בהרבה כסף.

תקציב הסייעות הוא תקציב של חצי מיליארד שקלים בשנה.

אני מדבר על קבוצת גילאי 3-4 במידה ויש גידול. מדובר על סכום שהוא לא בשמים. יש דברים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבדוק כמה חודשים ולומר, שמשרד החינוך בעקבות פרויקט כזה או אחר יתקצב בסדרי עדיפויות שונים. יש דברים שאנחנו לא רוצים לשחק בהם, במיוחד כאשר מדובר על החינוך המיוחד. אני מציע, שתבדקו את הפנייה ותאשרו אותה. לא מדובר בכסף גדול. אי אפשר לשחק עם זה. הרי לא סתם התקבלה החלטה. אם בגיל הזה אתה לא מתחיל בפיקוח וטיפול, ההשלכות של כך הן השלכות רוחב על הילדים ועל המשפחות. ההורים הם מאוד מוגבלים מבחינת הכוח שלהם לתקצב את הסוגיות מהסוג הזה. פה צריכה להיות התחשבות שהיא קצת מעל הפעילות השוטפת של המשרדים והסינרגיה ביניהם. אנחנו מדברים על התחשבות בבקשות כאלה ואחרות, הנוגעות לנושאים של חינוך מיוחד ומוגבלויות. אני מציע, שתבדוק אצלך במערכת על מה מדובר, ותדווחו לנו מה קורה עם הבקשה הזו, על כמה כסף מדובר והאם ניתן לבוא ולסייע בפתרון, אם יש צורך. יכול להיות שמדובר במשהו כלל לא רציני, ואין צורך בקיום ישיבת עדכון. כל עוד אנחנו מדברים באוויר, אני לא יכול להתייחס מספרית. רעיה, מלבד פניה בנושא הזה היתה עוד פנייה למשרד האוצר?

רק בנוגע לגידול הטבעי.

נציג משרד האוצר, אתה מבחינתי משוחרר. אני מציע שבסיום הישיבה תחזור ותקבל את מספר הפנייה, ואחר כך תדווחו לי מה קורה עם זה, איפה זה עומד מבחינת הדיונים, האם זה עלה וכיצד ניתן לפתור את זה.

כמו שאמרתי, טרם קיבלנו פנייה בנדון. לא הוסבר לנו הנושא לעומק. במידה ומשרד החינוך ייפנה ויבקש תוספת תקציב, נדון בכך לעומק.

לדעתי, זה נמצא בצינור בתוך המערכת. זו לא בעיה לבדוק את זה. תקבל את מספר הפנייה, ותדווח לנו אם היתה ישיבה ומה ההחלטה שהתקבלה. לדעתי, לא תהיה בעיה בנושא הזה. רשות הדיבור לקארין אלהרר מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות.

אני מודה על קיום הישיבה בנושא החשוב הזה. מצער אותי לשמוע, שהחלטות בית משפט לא מחייבות את משרד החינוך. יש החלטה של בית משפט מחוזי בנושא של סייעות אישיות לילדים שלומדים בחינוך המיוחד, שקבעה שהכלל צריך להיות שבית הספר מאורגן בצורה כזו שיש יחס מספרי של צוות וילדים, כך שלא תהיה סייעת אישית, אבל כאשר מדובר בילד ספציפי עם מוגבלות ספציפית קשה והוא חריג בנוף בית הספר, תהיה לו סייעת אישית. לכן, אני לא מבינה מדוע משרד החינוך ממשיך לדבוק בעמדתו שלא יהיו סייעות אישיות לילדים בחינוך המיוחד. מדי שבוע מגיעים אלינו לקליניקה פניות של הורים לילדים עם מוגבלות פיזית קשה ביותר, הזקוקים לסיוע בכל פעולות היומיום הפשוטות ביותר, שכל אחד עושה אותם בקלות רבה. לכן, אני לא מבינה מדוע ההתעקשות הזו, שאין לי מילה אחרת להגדיר אותה מלבד רשע. איך אפשר להשאיר ילד בבית ספר ולהגיד לו שהוא לא ילך לשירותים, כי אין סייעת פנויה או שצריך לחפש אותה? איך אפשר להשאיר מצב כזה? אני לא מקבלת את הטענה שיש סייעת תגבור. סייעת תגבור נמצאת ברחבי בית הספר. אני מנסה להבין, מי יהיה האחראי ללכת ולהביא אותה.

בית המשפט פסק, שמשרד החינוך צריך לכתוב חוזר מנכ"ל חדש בעניין הזה, וזה לא נעשה. אני מפנה את אדוני יו"ר לעתירה מנהלית 1214/08 של כבוד השופט עודד מודריק. אני אעביר אותה לאדוני.

בנוגע לסייעות במסגרות שילוב - היום הורים נמצאים במאבקים בלתי פוסקים ובלתי מתפשרים. הסייעות שמגיעות להם הן סייעות שלא עברו שום סוג של הכשרה. אלה סייעות שמקבלות שכר מינימום, שעובדות בתת תנאים, כאשר מצפים מהם לעשות עבודת קודש - לעזור לילדים שמתקשים לקבל את החינוך שמגיע להם על פי חוק. אי אפשר להמשיך כך הלאה. לא יעלה על הדעת, שהסייעות, שהן הידיים והרגליים של הילדים הללו, לא יתוגמלו בצורה ראויה. אני מכירה מקרים, שהגיעו אלינו לקליניקה, של סייעות וסייעים שהתפטרו מתפקידם ואמרו: זה חשוב, אבל עדיין אנחנו צריכים ללכת למכולת. ילדים נאלצו להישאר בבית כי לא היתה להם סייעת. סייעת זה לא משהו שמוצאים מהיום למחר. זה מצב שהוא ממש לא תקין. מערכת חינוך במדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שילד יישאר בבית כי אין לה את הכלים להחזיק אותו בבית הספר. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על ילדים עם מוגבלות, שעברו את כל התהליכים הבירוקרטים הקשים והבלתי נסבלים. ההורים הביאו את כל חוות הדעת ושילמו את כל הכספים הנדרשים, ובסופו של דבר המערכת לא נותנת להם את מה שמגיע להם על פי חוק.


בנוגע לקבוצת גיל 3-4 – זה נכון שזה לא כתוב בחוק. זה נכון שחוק ההסדרים מעכב את העניין הזה מדי שנה. מצד שני, יש פה איפה ואיפה. לא יעלה על הדעת שטוב הלב הזה של השרה לשעבר והשר הנוכחי יגרמו למצב שיהיו ילדים שנגיד להם: "לא, אתם תישארו בבית". הרבה פעמים הגנים הפרטיים לא מוכנים לקבל את הילדים האלה. הם אומרים להם: "תלכו לחינוך המיוחד ותיקחו סייעות". מי יממן את הסייעות האלה? זו שאלה מספר אחת. שאלה מספר שתיים היא: "האם הגן יקבל אותם?". אין לו שום חובה לעשות את זה. מה אנחנו אומרים לילדים האלה? "אתם לא שייכים למדינת ישראל. אנחנו לא לוקחים עליכם אחריות"? זה משהו שמשרד החינוך צריך לתת עליו את הדעת. נכון שזה לא כתוב עדיין בחוק, אבל עדיין ישנה מחויבות מוסרית מינימאלית כלפי הילדים הללו.

רעיה ניצן, בבקשה.

אני מדברת בשם הנהלת איגוד מנהלי מחלקות חינוך. אני מנהלת החינוך המיוחד ברמת השרון. אני רוצה להבחין בין סייעות בהקצאה אוטומטית לסייעות תגבור וסייעות אישיות. אני רוצה להצטרף לעניין של הסייעות האישיות וסייעות התגבור. נתחיל בזה שגם סייעות תגבור וגם סייעות אישיות, ההקצאה של מספר השעות שהן מקבלות לעבוד היא בדיוק במינימום של התקן. כלומר, אם בית ספר פועל 30 שעות, המינימום שניתן לתת הוא 24 שעות. זה לא מכסה את כל השעות. מה עושה ילד או כיתה ב-6 השעות הנותרות? אם הרשות חזקה, היא מוסיפה כסף ונותנת את ההקצאה. ברשויות חלשות אין את זה, וזה גורם לאי שוויון בין הילדים. לילד שגר בתחומי רשות חזקה יש יותר שעות סיוע מאשר לילד שגר בתחומי רשות חלשה.


אני רוצה לומר דבר נוסף בנוגע לתנאים שעובדות בהן הסייעות האישיות. סייעות אישיות אף פעם לא מקבלות קביעות, משום שלא יודעים אם שנה אחר כך הילד פחות יזדקק או שיהיה מספר ילדים גדול יותר או קטן יותר. לכן, סייעות אישיות אינן מקבלות קביעות ברשויות, אלא רק סייעות בהקצאה אוטומטית כאשר מדובר במוסדות חינוך. בשל כך, בא כוח אדם ירוד יותר, אלא אם כן אנחנו לא יודעים מזה אבל הורים משלמים מתחת לשולחן. זה דבר חמור ביותר. יתרה מזאת, עמותות הורים, כמו אלו"ט, אקי"ם, נכנסות לתמונה לטובת הילדים, כאשר לא תמיד זה יוצא לטובת הילדים, כי ישנם קונפליקטים בין רשויות, עמותות והורים. לא תמיד יש תיאום בדבר הזה. בשטח הדבר מאוד קשה, גם כאשר הרשויות נעזרות בעמותות האלה.


לגבי סייעות אישיות אחרות – יש ילדים נכים, שלו היו נמצאים בחינוך רגיל הם היו זכאים לסייעת. אם ילד אוטיסט ילמד בכיתה שפתית, הוא לא יהיה זכאי לסייעת. אם ילד נכה ילמד בכיתה ללקויות למידה מורכבות, הוא לא יהיה זכאי לסייעת. אם הילד הזה ילמד בכיתה רגילה, הוא כן יהיה זכאי לסייעת. הצרכים שלו לא משתנים. אני מצטרפת לדבריה של רעיה, שסייעת היא חלק מתוכנית הלימודים המקדמת את הילד. סייעת היא חלק מאוד חשוב מתוכנית הלימודים.

לגבי הכשרות – מרכז שלטון מקומי התחיל לתת הכשרות. סייעות בהקצאה אוטומטית, שמקבלות קביעות, באות. לגבי סייעות אחרות - איזה עניין יש לרשות לשלוח סייעת, שלא מועסקת בצורה קבועה, להשתלמות מן הסוג הזה? אני חייבת לומר שמתי"א ממשרד החינוך נותן מקיים פעמיים-שלוש בשנה מפגשים לסייעות האלה.

בנוסף, אני רוצה לומר שלא רק שמשלמים לסייעות משכורת מינימום, אלא שהן גם לא יכולות לצאת לטיולים, כי אז יוצרו שעות נוספות, והן לא מקבלות שעות נוספות. התנאים של הסייעות האישיות כל כך קשים, וצריך לחשוב ביחד מה לעשות כדי לשפר את זה לטובת הילדים.

האם ועדת דורנר לא התייחסה לזה?

איגוד מנהלי מחלקות חינוך הגיש לוועדת דורנר נייר עמדה, אבל ועדת דורנר לא התייחסה לכל ההיבטים האלה.

להכשרה כן.

אז לא צריך לחשוב, צריך לבצע. אתי, בבקשה.

אני רוצה להמשיך מהנקודה בה סיימה רעיה, ולומר אמירה מחוזית אחרת. אני עושה הפרדה בין סייעות פדגוגיות לבין סייעות החינוך המיוחד. אני מחזיקה בידי את פרופיל התפקיד, כפי שזה מופיע באוגדן המקצועות המשותף שיצא. אני רוצה לומר, שמה שמוגדר לסייעת פדגוגית כתנאי העסקה וכתנאי קידום, זה הכשרה - מה שאיננו מוגדר לסייעת החינוך המיוחד. אני באה ושואלת אותך ואת הפורום, איפה צריך יותר הכשרה. בהגדרה הן עובדות מנהלתיות. הן בדרג מנהלי, ובדרג מנהלי לא כתוב שחייבת הרשות להכשיר אותן. לא כתוב בפרופיל שלהן שזהו תנאי העסקה ותנאי לקידום.

איך קובעים מי מוכשרת להיות סייעת ומי לא?

משרד החינוך קובע קריטריונים, ואתם חייבים לבצע אותם. מי יממן את זה? אם עכשיו הם קובעים שזה חייב להיות, אתם מממנים?

אנחנו נממן במידה ותהיה חלוקה, בדיוק כמו שמממנים דברים אחרים. ועדת דורנר קבעה, כי על משרד החינוך לדאוג להכשרת הסייעות לתפקידן על פי תוכנית שיתווה המשרד, אשר תכלול הן את ההכשרה טרם הכניסה לתפקידן, והן פיתוח תוך כדי עבודה.

כלומר, ההכשרה של הסייעות בישראל נמצאת בידיו של משרד החינוך. האם זה נכון? האם אתם מכשירים?

אין הכשרה.

אין הכשרה, גם לא אצלנו.

אין הכשרה בכלל, או שיש סייעות שכן מקבלות הכשרה.

יש סייעות שמקבלות הכשרה ביוזמת הרשות המקומית. אין הגדרה שזה מחויב.

איך נבחרים אנשים לתפקיד? איך אני יכול לעבוד בתור סייעת?

יש פרופיל תפקיד. העירייה היא המעסיקה.

האם יש לך את זה כאן? האם אפשר לראות את זה?

בוודאי. יש לי את שלושת הפרופילים של כל הסייעות. אנחנו כשלטון מקומי רואים חשיבות רבה בטיפול באוכלוסייה המיוחדת הזו. בכל רשות ורשות מוקדשים מאמצים רבים כדי לחשוב איך מטפלים במסגרות המיוחדות ובמסגרות הפרטניות, כי הרי יש הורים עם מקרים פרטניים. בסופו של דבר זה מגיע לפתחו של מנהל מחלקת החינוך ושל האחראי על הנושא ביישוב. בחלוקה בין משרד החינוך לרשות המקומית, הרשות המקומית נותנת הרבה יותר, גם למען השלמת השעות ביום הארוך וגם למען השלמת השעות בקיץ – הרי משלמים עד יוני, ויש פעילות של החינוך המיוחד גם אחרי זה: קייטנות וכו'.

יש לנו עניין לקדם את הנושא. אנחנו חושבים שצריכים לקיים הכשרות. אתמול בלילה קיימתי שיחה עם ראש מנהל הדרכה בשלטון המקומי, שאחראית על פיתוח הדרכה של העובדים המנהליים ברשויות המקומיות, וקבענו שאנחנו רוצים לעשות את זה. עד היום לא נעשתה הכשרה אחת לסייעות חינוך מיוחד. לסייעות פדגוגיות, התקיימה הדרכה. יש לי את המספרים משנת 2002. בנוגע לסייעות חינוך מיוחד – עד היום לא נעשתה שום הכשרה עם השלטון המקומי, או אפילו פנייה להכשרה לסייעות החינוך המיוחד. אני חושבת שזה נושא שדורש גם עבודה של המשרד. אנחנו נכונים לעניין הזה.


מתוך הכרה בחשיבות של העניין הזה, יו"ר השלטון המקומי חתם על הסכם קיבוצי שמעניק 5 ימי השתלמות בשכר מדי שנה, ספציפית לתחום העיסוק של העובד ברשות. זה צריך להיעשות בשיתוף פעולה. אני זורקת פה את הכפפה. אנחנו חתמנו על הסכם קיבוצי מיוחד עם ההסתדרות בעניין הזה, ואנחנו מוכנים ללכת לקראת שיתוף פעולה בעניין הזה. אנחנו חושבים, שזה סקטור שחייב לעבור הכשרה. זה לא סקטור מנהלי רגיל. לא מדובר במזכירה. זה לא תפקיד שלא דורש הכשרה. זה נושא כל כך רגיש, ודווקא הוא לא מקבל שום דבר.

נציגת משרד החינוך, לא מובן לי איך אנחנו מגיעים למצב בו לאנשים שנכנסים לתוך כיתות ועובדים עם ילדים אין שום אסמכתה, שמקבל כל אחד שנכנס למערכת החינוך. למורה יש תעודת הוראה. אני רוצה לדעת, מי האנשים שאתם רוצים שייכנסו לכיתות. האם מדובר בכל בן אדם, ולא משנה מה הוא למד, אם הוא בכלל למד? אם לא דורשים ממנו שום הכשרה, אתם לא יכולים לדרוש ממנו שייתן סיוע חינוכי. אי אפשר לצפות מבן אדם שאין לו שום קשר לחינוך לעזור בחינוך. אתם לא יכולים להסתמך על ידע הבסיסי שלו בכל מיני מגמות כאלה ואחרות. אל תגידו לי שהוא מתעסק בחינוך, כי הוא לא מוכשר לכך. הוא נמצא כדי ללוות לשירותים וכו'. אם החלטתם שהוא כן מתעסק בחינוך, צריכה להיות הכשרה מינימאלית בנושאים שבגינם הוא נכנס לכיתה. אם זו עזרה, לפי זה נעבוד. אם מדובר בסיוע חינוכי, צריך שתהיה הכשרה חינוכית. זה צריך להיות חלק מהדרישות שאתם מבקשים מהרשות המקומית. אתי, אני לא שמעתי התייחסות לנושא של הקביעות. אני לא שמעתי התייחסות לנושא של ההכשרה.

אני רוצה לפתוח עכשיו נוהל חדש עם הרשות המקומית: אתי, כל פעם שאת מגיעה אלינו בנושא מסוים, אני רוצה שתגיעי עם רשימה של שמות רשויות מקומיות, מי עושה ומי לא עושה. אני רוצה שמות. אמרת קודם שיש כמה רשויות שעושות ביזמתן. אני אשמח לשמוע מי עושה ומי לא עושה. אנחנו נבדוק, אם יש תקציב שהוקצה לנושא הזה ולמה הוא לא הגיע לשם.

אני אתן לך שלוש דוגמאות של רשויות שעושות ביזמתן: מודיעין, מעלה אדומים ורמת גן. יש עוד, אבל אני לא זוכרת. הרשויות האלה עושות זאת מכוחותיהן, כי הן לא מחויבות.

נציגת מודיעין, מה בדיוק ההכשרה שאתם נותנים?

בשיתוף עם אמתיא במשרד החינוך, בכל הנוגע לתכנים מקצועיים, אנחנו בונים הכשרות לסייעות החינוך המיוחד. אני מוכרחה להגיד, שזו טיפה בים. אנחנו הרגשנו שזה נדרש, ובשיתוף עם הפיקוח על הגנים בנינו את זה. אני אומרת שוב, שזו טיפה בים כי זה לא מקיף את כל הסייעות. הסיפור הזה של הסייעות שלא מקבלות קביעות הוא מאוד בעייתי בכל הנוגע להשתלמויות. אנחנו עושים זאת למרות שלא קל לנו עם התקציב. סייעת בחטיבת הביניים מקבלת רק 15 שעות לכיתה, כאשר הכיתה לומדת הרבה יותר שעות.

מהן הדרישות שלכם מאנשים שאתם מכניסים אותם לתוך המערכת? מהן הדרישות המינימאליות מבחינת ההשכלה?

12 שנות לימוד. יש לנו בעיה, כי השכר הוא שכר מינימום וקשה למצוא כוח אדם לעבודה הזו. זו עבודה מאוד לא קלה.

איפה ההגדרה של סייעת? אפשר לשמוע את הגדרת התפקיד?

אני מקריא מהנייר שהעבירה לי אתי אלוני: "תנאי שכרן ועבודתן של סייעות פדגוגיות לתלמידים אוטיסטים קשים ולתלמידים בעלי הפרעות נפשיות ופיגור שכלי בינוני - תחומי התפקיד: עזרה למורת הכיתה בהכנת החומר הדידקטי ובהכנת ציוד עזר לתלמיד ולכיתה, סיוע לימודי-חינוכי לתלמיד בצורה פרטנית על פי הנחיית המורה והנהלת בית הספר, סיוע בהקניית מיומנויות ותרגולן לחניך בודד על פי הנחיית הצוות הפרה-רפואי, החינוכי והנהלת בית הספר, עזרה בטיפוח קשרים חברתיים בין תלמידי הכיתה וארגון חיי הכיתה, השתתפות בישיבות צוות בית הספר שלא בשעות הלימודים, הגשת עזרה לחניכים מוגבלים מבחינה מוטורית, ליווי החניך לטיפולים מקצועיים, דאגה לסביבה נקייה ובטיחותית, השגחה על החניכים בעת פעילות בחצר, ליווי בהסעות, מעורבות בחיי בית הספר על פי הצרכים המשתנים".

כל זה נדרש מאדם שסיים 12 שנות לימוד.

ויש אחת בכיתה.

אני רוצה להבהיר, שסייעת פדגוגית כן מקבלת קביעות.

עזבי את הקביעות. מהן דרישות ההשכלה מאותה סייעת?

מה שהקריאו. חוזר הוראות הקבע נח 10ג סעיף 1.2 קובע: "קבלת כל עובדת חדשה תהיה מותנית בכך שהיא סיימה י"ב כיתות לפחות".

הדרישות שלכם לא מתאימות להשכלה של האנשים שאתם מקבלים. אני לא חושב, שאדם שסיים 12 שנות לימוד יכול לבצע את כל מה שיובל עכשיו קרא.

לחלוטין אתה צודק.

אתם מכניסים אדם לדיונים של הצוות החינוכי בבית הספר לטובת מה, על סמך מה? הורים לתלמידים, בבקשה.

אני אמא לילד עם צרכים מיוחדים-מורכבים. הילד הוא ילד CP מורכב, סיעודי לחלוטין, 100% נכות, משותק ב-4 גפיים בעל נכויות מורכבות אחרות. בנוסף, יש לו קווים אוטיסטיים, פיגור קל והפרעות פסיכולוגיות ונוירולוגיות. הילד שלי לומד בבית ספר הרצוולד בחולון, בכיתה שבה לומדים עוד 7 ילדים נוספים. בכיתה ישנם 8 ילדים מורכבים בעלי נכויות פיזיות קשות, וסייעת אחת בלבד. ישנה סייעת שאחראית על עוד 7 ילדים כמו תומר. אני כאן כדי לייצג את כל החברים של תומר.


אני רוצה לגעת בחוזר מנכ"ל מנובמבר 2008 ולהקריא 3-4 שורות: "במקרים חריגים אפשר לייעד ממכסת סייעות התגבור סייעת אישית לתלמיד סיעודי רב נכותי, אשר לו נכות פיזית קשה שבנוסף לוקה בנכויות מורכבות נוספות והוא חריג באופן קיצוני משאר התלמידים במוסד החינוכי אשר בו הוא לומד, ועיקר התמיכה בו הוא השגחה, סיעוד וטיפול בחלק הארי משעות השהייה במוסד החינוכי". על 3 השורות האלה יש לי כל כך הרבה השגות. אני שואלת: כמה מורכב, קשה ובעל נכות מורכבת וסיעודית צריך להיות הילד שלי כדי לקבל סייעת אישית? האם זה לא מספיק:

כנראה שלא למשרד החינוך.

אנחנו תולים תקוות רבות בסייעת האישית. אנחנו מאוד מאמינים בעבודתה, אנחנו תומכים בה, אנחנו מלווים אותה, אנחנו מעבירים לה את המסרים החמים שיוצאים מרחשי ליבנו, כי חשבו לנו שהן תדענה שהידיים שלהן נוגעות בדבר הכי יקר לנו – הילדים שלנו.


לילד שלי יש רק דבר אחד המשמש לו כעזר – הפה שלו. הוא משותק ב-4 גפיים, יש המון דברים בסיסיים שהוא לא יכול לעשות, אבל יש לו ראש חושב ולב מבין. הרגישות שלו היא דבר שהוא בלתי יתואר. הוא מרגיש וחש את הלחצים הקיימים בכיתה, את חוסר היכולת של הסייעת להגיע אליו, את המתח הניכר בה והקריסה שלה בעבודה שלה עם שאר הילדים, כאשר הוא בא ואומר לי: "אמא, איך אני אבקש ממנה ללכת לשירותים כאשר היא כל כך עסוקה. היא אומרת לי: תתאפק עד 10:00 וזה רק 8:00 בבוקר". הוא כבר 6 שנים בשלבי גמילה קשים ומייסרים, אבל הוא רוצה את זה. הוא אומר לי: "אני אומר לה שאני רוצה לשירותים, והיא אומרת לי: איך אני אקח אותך לשירותים". הראש אומר לו שהוא צריך ללכת לשירותים, אבל כאשר הוא רואה את המתח בכיתה ואת חוסר היכולת של הסייעת לעזוב את שאר החברים שלו ולקחת אותו לשירותים, הוא מעדיף לוותר ולעשות את הצרכים בחיתול. במצב כזה הוא ירגיש מבויש, הוא יבוא הביתה ויהיה מדוכא, עצבני ומריר, ואני לא אדע מה קרה לו ומה עבר עליו. הבן שלי יכול לספר, אבל לשאר הילדים בכיתה אין את היכולת לבטא את עצמם. יש ילדים שלא מסוגלים לדבר, אבל הם מבינים. קשה להם. אנחנו כאן אמורים לשמש להם כפה. אנחנו רוצים שיבינו אותם, את הקושי שעובר עליהם, כי אין מי שיעשה את העבודה הזאת בשבילם. אותה סייעת אמורה לקחת את כל דרישות התפקיד ולטפל ב-8 ילדים. הן קורסות. אנחנו רואים את הקריסה שלהן בעיניים. אנחנו לא ישנים בלילות. אני יודעת, שאם היא קורסת שם, אין מי שיטפל בילד שלי ובשאר חבריו לכיתה. אני לא רוצה שזה יקרה לו או למישהו אחר.

אילן פרץ, בבקשה.

אני אבא לילד נכה מבית ספר הרצוולד. אנחנו שנה שלמה אנחנו מנסים להשיג סייעת אישית אחת ל-87 ילדים שנמצאים בבית הספר, ועוד לא הצלחנו. חוזר המנכ"ל הזה, אין חיה כזו. עוד לא הצלחתי למצוא ילד שעונה על כל הקריטריונים האלה כדי שהוא יקבל סייעת.

סייעת אישית זה היהלום שבכתר בחינוך המיוחד. יכול להיות שאם ילד יקבל סייעת אישית לזמן נתון, ייפתרו צרות ובעיות רבות, כמו בעיות רגשיות, בעיות התנהגותיות, בעיות לימודיות וכו'. כל מי שמתעסק בחינוך המיוחד יודע, שגמישות זה הדבר הכי חשוב. יכול להיות שילד בסדר בגיל 6-7, ואז הוא מגלה שהוא נכה, שאח שלו מביא חברים והוא צריך סייעת אישית שתעזור לו.

לא יכול להיות שתהייה סייעת כיתתית אחת. זה לא נורמאלי. צריך שתהיינה לפחות שתי סייעות. אם הסייעת הכיתתית מוציאה ילד, איך מורה אחת יכולה להישאר עם 8 ילדים מורכבים? אני לא רוצה לחשוב מה יהיה אם יקרה משהו. את מי היא תצטרך לפנות ראשון? כאשר המורה נשארת לבד עם 8 ילדים, תמיד מישהו יהיה מתוסכל. כאשר אנחנו מכניסים ילד נכה לבית ספר, אנחנו מקבלים אותו מתוסכל רגשית וזו צרה צרורה. לדעתי, זה יכול להרוס משפחה. זה כמעט הרס את המשפחה שלנו.

אני פניתי למפקחת וביקשתי סייעת צמודה לילד, כי הנוירולוגית אמרה, הפסיכיאטר המליץ, עשינו לו אבחון, והתשובה שקיבלתי היתה: "הילד שלך לא נמצא במצב של חיים או מוות. אתה לא יכול לקבל". זה אחרי ויכוחים שהתחילו מזה שהיא אמרה שבכלל לא מגיע לי. אני עזבתי את העבודה, ומשעה 8:00 ועד השעה 14:00 ישבתי בבית הספר במשך חודש ימים, והראיתי להם שהילד יודע לקרוא, שהילד יודע לדבר, שהילד יודע לענות. כל זאת בגלל שתיווכתי. כאשר הילד רוצה להתפרץ כי הוא מתוסכל, אני מסביר אותו. אני מרגיע אותו. בזכות כל התיווך הזה, השנה הוא נרגע.

הצוות בבית הספר אמנם קורס, אבל זה צוות של סייעות ותיקות של 10 שנים. הצוות הוא צוות מיומן, ולמנהלת יש חוכמת חיים. היא לא מקבלת סייעות רק עם 12 שנות לימוד וזהו. היא מתדרכת אותן, מסבירה להן ויושבת עם ההורים. הגיע הזמן שמשרד החינוך ייקח אחריות.

עכשיו הגענו לוועדת השמה, והפילו את כל הצרות של משרד החינוך על הילד שלי, כאילו שהוא לא בסדר ובית הספר לא יכול להחזיק אותו. למה? כי אין משאבים. הוא היה צריך סייעת צמודה לשיעור מסוים ולא קיבל. בהפסקות הוא לא ידע לתקשר עם חברים, הוא היה נותן מכה וזה היה מצחיק אותו. זה התפרש לא נכון, אבל כאשר אני הייתי שם הסברתי לו שככה לא ניגשים לילדים. כאשר הוא דיבר, התגובה היתה טובה. הראיתי לו שהתגובה תובה. זה התפקיד של הסייעת. זה היהלום שדיברתי עליו בהתחלה. מה עשה משרד החינוך? לקח סלע גדול, שם על היהלום ואמר: הורים, תתחילו למשוך את היהלום. נראה מי יצליח להוציא אותו.

האם יש מנגנון לבדיקה נוספת של חוזר מנכ"ל בנוגע לקריטריונים לקבלת סייעת אישית? לפי מה שנשמע כאן, זה דבר שלא ניתן להשיג.

אמרתי בתחילת דבריי, שכל הנושא של סייעות התגבור הוא משהו שייבחן עכשיו מחדש. יחד עם זאת, חשוב לציין לוועדה, גם בהקשר להחלטת בית המשפט שציינה עו"ד אלהרר, כי בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שמאחר ובחינוך המיוחד היחס בין מבוגרים וילדים הוא כמעט 2 ל-1, 3 מבוגרים על כל 6 תלמידים – לא סופרים רק מורה וסייעת, אלא גם סייעות תגבור, צוות פרה-רפואי וכו' – אין צורך בסייעות אישיות צמודות. המדיניות הזאת נבנתה, והשופט חשב שזו מדיניות סבירה. יכולים להיות מקרים חריגים ביותר, שבהם ילד חייב מישהי צמודה. הוא דיבר על מקרים חריגים במיוחד. חוזר המנכ"ל תוקן, הוקמה ועדה משותפת של משרד הבריאות ועד היום הגיעו לוועדה הזו 4 מקרים.

זה ממש לא נכון. רק מהקליניקה הופנו השנה לפחות 10 מקרים.

חשוב לי לציין, שהמידע הזה הגיע אליי טלפונית מהיועצת המשפטית של משרד החינוך. כבוד היו"ר, אתה יודע שאני בתפקיד 3 חודשים וחצי ולא את כל המידע יש ברשותי ברמה מיידית. היועצת המשפטית של משרד החינוך שלחה את המידע.


אני חוזרת ואומרת: חוזר המנכ"ל תוקן, הוקמה ועדה משותפת עם משרד הבריאות, והופנו אל הוועדה הזו 4 מקרים.

זיוה, האם אתם פניתם לוועדת חריגים?

מהרגע שרשמתי את תומר לבית ספר הרצוולד בחולון, ביררתי לגבי הזכאות לסייעת אישית. אמרו לי מההתחלה: "אל תפני, אין סיכוי".

מי אמר?

המנהלת.

מה עשית?

הגשתי בקשה, ועדיין לא קיבלתי שום תשובה.

לוועדת חריגים?

אין דבר כזה ועדת חריגים.

אין טופס כזה. הגשתי מכתב למנהלת, בצרוף כל המסמכים והאישורים הרפואיים, כולל המלצה של פסיכיאטר שממליץ מאוד.

לאן העבירה את זה המנהלת?

למפקחת.

כל התהליך כולו לא ברור. אין טופס בקשה מוגדר.

אני מבקשת להוסיף, שבית ספר הרצפלד באופן ספציפי קיבל 134 שעות נוספות לסייעות הכיתתיות.

אנחנו לא מדברים על כל בית ספר בנפרד. אני רוצה להבין את המנגנון העבודה.

אבל אם אני מחברת את זה לעובדה שצוות מקצועי יושב ומחליט איך לווסת את השעות, חשוב לומר שבית הספר קיבל 134 שעות תגבור עבור סיוע בתוך הכיתות על סמך בקשת מנהלת ומפקחת, וזה מעבר לזה שיש סייעת לאורך כל יום הלימודים.

אני רוצה לעשות סדר ולהסביר, איך מקבלים, אם בכלל, סייעות אישיות בחינוך המיוחד. אחרי פסיקת בית המשפט ואחרי אין ספור מכתבים, הוציאו מסמך שקיבל כותרת של חוזר מנכ"ל. מדובר במסמך של כמה שורות, שאומר שבמקרה של ילד סופר-דופר חריג אפשר לבקש סייעת אישית. איך פונים לבקש סייעת אישית? מפנים מכתב למנהלת בית הספר. בואו נזכור שמנהלת בית הספר היא חלק מהמערכת. היא לא יכולה להתנגד למה שאומרת לה המפקחת. אם המפקחת באה ואומרת: לא יהיו סייעות אישיות, כל מה שנותר לה לעשות עם הבקשה היא לתייק אותה בקלסר הקרוב אליה.

למה שלא יהיה מנגנון, שיאמר למי פונים, מה עושים, איזה אישורים מגישים, תוך כמה זמן צריך לתת תשובה? גם להורים מגיע שיתייחסו לפניות שלהם. הורה פונה ולא מתייחסים אליו, וגם כאשר עו"ד מטעם ההורה פונה, לא מתייחסים אליו. אם מקבלים תשובה – וגם זה סוג של נס במשרד החינוך - התשובה אומרת: "הנושא בבדיקה". מעולם לא חזרו אלינו עם תוצאות הבדיקה. אני חושבת, שזה מעשה שאי אפשר להשלים איתו. אי אפשר שמשרד החינוך יקבל החלטות בינו לבין עצמו, לא יידע את ההורים, ובסופו של דבר יגיד: "לא קיבלנו בקשות". בוודאי שהם קיבלו בקשות. אדוני, מכותב לכל הבקשות המופנות למשרד החינוך. כבר התקשרו אלינו מלשכתך ואמרו: "אל תפנו אלינו". אני מבקשת שמישהו יגיב לדבר הזה.

נציגת המועצה לשלום הילד, בבקשה.

רציתי לחזק את דבריה של קארין. גם אלינו מגיעות פניות בנושא הזה, ולא קורה עם זה שום דבר. ביחס לדבריה של נציגת משרד החינוך, שאמרה שניתן תגבור לבית הספר – אני רוצה לומר: "היא הנותנת". אם ניתן תגבור והסייעות קורסות, אולי תבינו שלא די בכך והילדים האלה זקוקים לסייעת אישית כדי להתקדם.

אני יושב ראש ארגון אהב"ה- ארגון הנכים בישראל המאוחד. בשנת 2007 יצאנו להפגנה כי היו 136 אנשים שביטלו להם את הסייעות האישיות. אחרי ועדת דורנר הבנו שמחזירים את הסייעות האישיות. על פי הנתונים שאנחנו מקבלים מהשטח, אין סייעות אישיות. יכול להיות שהארגון שלנו יחליט שוב לצאת למחאה, על מנת שהשר שלכם יתחיל להוריד לכם הנחיות. אני מתפלא, שהנושא הזה לא נפתר עד היום, למרות המלצות של ועדת דורנר. מי מינה אותה? אנחנו לא מינינו אותה. משרד החינוך מינה אותה. הם לא מבצעים את מה שהשופטת אמרה להם לעשות. שום דבר הם לא עושים. הם מנסים לחסוך על הגוב של הילדים הנכים. זה אחר כך יבוא לפתחכם.

חשוב לי להגיד שהסייעות הן כוח עזר. בתחילת הישיבה דיברנו על כך שהסייעת היא לא הדבר המרכזי, למרות שיש הורים שחושבים שהיא הדבר המרכזי. אנחנו מאמינים, שהעבודה המקצועית של אנשי מקצוע שהוכשרו לכך היא העבודה המרכזית, בין אם אלה עובדי הוראה ובין אם אלה עובדי הוראה וטיפול. לכן, שם משרד החינוך משקיע את מירב ההשקעה. הסייעות האישיות במסגרות השילוב וסייעות התגבור בחינוך המיוחד הן כוח עזר. לכן, הגיעו עם השלטון המקומי להסדר שהדרישה היא מינימום 12 שנות לימוד. חשוב לי לציין, שיש פניות של רשויות שמבקשות אפילו להוריד את הרף הזה, כי הן לא מוצאות אנשים שיעבדו בכך.

הסכם השכר שלהן הוא הסכם קיבוצי בין הסתדרות הפקידים לבין השלטון המקומי, ולא עם משרד החינוך. השלטון המקומי הוא הגוף המעסיק והוא הגוף האחראי. גברת שיטאי, מנהלת מינהל החינוך במודיעין הזכירה קודם ששיתפנו פעולה ברמה המקצועית של סיוע לרשות המקומית, על מנת למקצע את כוח העזר שניתן למוסדות, וזאת מתוך תפיסה שאין אדם שלא יכול להתקדם – גם תלמיד וגם אנשי צוות.

לגבי קבוצת הגיל 3-4, ביקשת לדעת באיזה תקציב מדובר. יש הסכמה עקרונית של משרד האוצר לתת תוספת על בסיס הגידול הטבעי. אנחנו עשינו תמכור לפי הצמיחה של השנים האחרונות. הבקשה היא למיליון וחצי שקלים. מדובר ב-25 משרות של סייעות, כאשר משרה של סייעת היא 42 שעות.

בנוגע לפניות – אתמול הכנסנו לאגף לחינוך מיוחד מערכת מיוחדת וחדשה לטיפול בפניות, כדי שלא יקרה מצב שהורה, ארגון או רשות פונים ולא נענים. זו מערכת ממוחשבת, שתעזור לנו לתת משוב למשפחות ולכל הפונים. העומס הוא רב, והגיע הזמן שיהיה את זה באגף. אתמול זה נכנס, והצוות שלי עובר עכשיו הדרכות להפעלת המערכת.


אני רוצה להתייחס להמלצות של ועדת דורנר. ועדת דורנר המליצה. זו לא חקיקה, וזה לא בתקצוב. ישנה ועדה שפועלת נמרצות ליישום המלצות ועדת דורנר. אנחנו מקווים, שנצליח להגיע ליישום בראשון בספטמבר. עובדים על העניין הזה בקצב רב.

עושה רושם שעקב אכילס, לפחות כך זה נתפס גם בציבור וגם ברשויות, הוא הסייעות האישיות. גם אם ייתנו הכשרות והשתלמויות זה יישאר כך, כל עוד שכתוב שהן לא תקבלנה קביעות והשכר שלהן יהיה נמוך. כך אין להן שום מוטיבציה ללכת וללמוד עוד משהו. אנחנו צריכים למצוא את הדרך לאפשר להן את זה. רשות קטנה לא יכולה להתחייב להחזיק סייעות בצורה קבועה.

אני מכיר הרבה מאוד רשויות בישראל, שאנשים לא תמיד מקבלים שם קביעות ועדיין עובדים שם. זה מתאפשר כאשר יש מנגנון של ותק, של תוספת שכר וכל מיני דברים אחרים שמגיעים להם במסגרת העבודה. כל המגזר הפרטי עובד בלי קביעות.

ועדיין מקבלים הכשרה, ועדיין מתמקצעים. אני רוצה להשלים את דבריי רעיה ולומר, שאתם לא מסייעים לרשויות המקומיות בהכשרה. אני חושבת שזו טעות בהסתכלות. האחריות על הכשרה ועל החינוך המיוחד היא לא של השלטון המקומי, אלא של מערכת החינוך. אתם לא מסייעים לנו. אני רוצה שלא נתבלבל. אנחנו חושבים שנכון להכשיר את הסקטור הזה יותר מסקטורים אחרים, וזה בגלל הרגישות שיש בעיסוק בעניין. ברומטר הקביעה לפי מידת הרחמים הוא לא ברומטר מספיק. קראנו את המפרט של הדברים, שם נאמר כי הסייעת רק עוזרת, רק מסייעת. אם נחבור ביחד – ואנחנו רוצים לעשות את זה – זה יצליח. זה חייב להיות בשיתוף פעולה. אתם צריכים להבין, שזה לא שאתם עוזרים לנו. אנחנו ביחד עוזרים לחינוך המיוחד.

אולי מדובר בשינוי סטאטוס של סייעת. כאשר אומרים סייעת, הקונוטציה היא נמוכה. מכאן התפיסה כולה: השכר והמעמד שלהן.

אני רוצה לסכם את הישיבה, ולהמליץ המלצות למשרד החינוך ולשלטון המקומי. לפני כן, מה קורה עם בנות שירות לאומי ועם העבודה המועדפת?

זה בנוסף. אני לא יודעת אם זו עבודה מועדפת, אבל בנות שירות לאומי בפנים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני רוצה שייצא חוזר מנכ"ל שיגיד, שיהיה טופס אצל מזכירת בית הספר, כך שכל הורה יוכל למלא אותו ולשלוח בנוסף לכל המסמכים שצריך להוסיף, אם זה דרך מנהל בית הספר ואם זה בדרך של דואר אישי. בנוסף, אני רוצה שההורה השולח יקבל תשובה שהפנייה התקבלה וזה בטיפול. אני לא רוצה שזה יהיה באיזה תיק, ורק במידה ותהיה לו פגישה פעם בשנה עם מנהלת מחוז הוא ייתן לה את זה. אני רוצה שתקבעו שמהרגע בו מתקבל המכתב, תוך 21 יום או תוך 10 ימים תישלח להורה תשובה: פנייתך התקבלה וזה בטיפול. כמובן שוועדת חריגים תיקבע בהתאם לקריטריונים שנקבעו. אני מאמין שניתן לעשות את זה כבר בפתיחת שנת הלימודים הקרובה.

בנוגע להכשרה לאלה שנכנסים לתוך מערכת החינוך – רבותיי, אתם משחקים כאן באש. אתם מכניסים אנשים שמשפיעים על החינוך של הילדים, כאשר אין להם השכלה מינימאלית בסיסית לזה. אם את רוצה שאדם יעזור ויטפל במשהו שקשור לחינוך, צריך לפחות שתהיה בדיקה מינימאלית של הדברים בהם הוא הולך להתעסק. אם אתם מבקשים שהאנשים האלה ילוו ממקום אחד לשני, זה משהו אחר. כל אחד יכול לעשות את זה. אם אתם מבקשים סיוע חינוכי, לפחות שיהיה מבחן מינימאלי לדברים בסיסיים. את הרי לא מצפה שאדם שהולך ללמד מתמטיקה ואת לוח הכפל, לא יידע זאת בעצמו. אני יכול לתת כמה דוגמאות של מורים למתמטיקה, שלא יודעים לפתור מבחנים שהם נותנים לתלמידים שלהם, ואני מדבר על אנשים שיש להם תעודת הוראה. זו כבר בעיה אחרת, שאפשר לפתור אותה, ופותרים אותה. אתם לא יכולים לדרוש רק 12 שנות לימוד. מיהו? בשביל מה הוא נכנס למערכת? איזה חינוך הוא נותן? מה אתם מצפים ממנו, רק שיעביר את הזמן? לדעתי, זה דבר שחייב להיות חלק מהקריטריונים שאתם מכניסים.

בנוגע להכשרה והידע המקצועי שצריך להיות לאדם בתפקיד סייעת – אם הנתונים יצביעו על כך שהביקוש אל מול ההיצע הוא בעייתי ותצטרכו להכשיר אנשים שנכנסו כי אין לכם אנשים אחרים, תביאו נתונים לוועדה. אני אפנה לחברי כנסת, אנחנו נצא עם הצעת חוק לתקצוב נוסף למען הכשרה. נפעל בהתאם לדרישת המערכת. היום אני לא יכול להגיד לאוצר כמה כסף אני צריך, כי אתם בעצמכם לא יודעים מי עומד בקריטריונים המקצועיים שאתם רוצים. קודם כל תפנו עם דרישה, נראה איך הרשויות המקומיות מתמודדות עם זה, נראה במה אפשר לשפר את הסטאטוס של אותם העובדים הנמצאים בתוך המערכת. האנשים האלה יכולים גם להתקדם. יכול להיות שאחרי שנתיים-שלוש יהיה כדאי לכם להכשיר אותם כמחנכים עם תעודת הוראה. יש להם התנסות ואתם יכולים לחסוך שנה-שנתיים במערכת הכשרת מורים. צריך רק לחשוב. ניתן להתקדם, אבל אני צריך נתונים.

אני מבקש ממשרד האוצר, כפוף להודעת משרד החינוך לבקשת תוספת תקציב של מיליון וחצי שקלים, לאשר בצורה מהירה ביותר ויקבלו את כל מה שמגיע להם, בהתאם להסכמות שהאוצר יתקצב את זה במסגרת גידול טבעי.

אני רוצה גם לראות איפה אנחנו מתקדמים מבחינת יישום מסקנות ועדת דורנר. נאמר קודם: הוועדה היא רק ממליצה. גם הוועדה הזו היא בסך הכל ממליצה, אבל אני יודע מה לעשות ברגע של מקבלים את ההמלצות שלי. כך גם בנוגע לוועדות הציבוריות. אם לא מקיימים את ההמלצות של הוועדה, אם אין הסבר הגיוני, יש חקיקה. תאמינו לי, אתם לא רוצים שזה יהיה בחקיקה. עדיף לבדוק איך מתקדמים. אני חושב שלכל הבעיות שעלו כאן יש פתרון אדמיניסטרטיבי. זה עניין של ביצוע אל מול דרישת המערכת. צריך לבדוק את הצרכים. קארין אמרה קודם שמדובר ב-10 פניות בשנה.

זה רק מה שהגיע אלינו.

אז עוד 20 פניות. אנחנו מתעסקים בנושא שניתן לפתרון יחסית לדברים אחרים בהם התעסקנו בעבר. אנחנו נקיים ישיבת מעקב בסיום המושב הזה, ונראה איך הדברים מתקדמים. אם תצטרכו אותנו בשביל לאשר תקנו כאלה ואחרות, תפנו אלינו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30