ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 16/05/2011

פתיחת איזורי רישום

פרוטוקול

 
äëðñú äùîåðä-òùøä

äëðñú äùîåðä-òùøä

com_alex

2011-07-06Liraz



הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 409

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ב באייר התשע"א ( 16.05.2011), בשעה 09:30
סדר היום
פתיחת אזורי רישום
נכחו
חברי הוועדה
אלכס מילר – היו"ר

ענת וילף
מוזמנים
ד"ר שמשון שושני – מנכ"ל משרד החינוך

גנית ויינשטין – יו"ר הוועדה לבחירת הורים מבוקרת, משרד החינוך

יחיאל שילה – מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

יוסי וסרמן – מזכ"ל הסתדרות המורים

עו"ד שגית להמן – דוברת הסתדרות המורים

אתי אלוני – ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

חיה שיטאי – ראש מינהל חינוך, עיריית מודיעין

עופר בן אליעזר – ראש המועצה המקומית רמת ישי

אתי בנימין – יו"ר ארגון ההורים

עו"ד מוני עזורה – הורה, כפר הנוער מאיר שפיה

עו"ד אסף מירוז – הורה, הכפר הירוק

ד"ר גדעון צפורי – הור, בית הספר ע.ל.ה רזיאל

יוליה אובלבסקי – הורה, פתח תקווה

מרינה לנדא-זלדין – הורה, נתניה

אנה היימוב – הורה, על"ה

רינת פנוב – נציגת הורים, על"ה רזיאל

ג'ני אזיה – ועד הורים על"ה רזיאל

עלי הורוביץ – ועד הורים, כפר סילבר

דניאל קורנר – הורה, כפר סבא

עו"ד חנן חביב – הורה, הכפר הירוק

טל אורן – הורה, הכפר הירוק

נטליה סוגולובסקי – הורה

רם רביב - הורה

אורי יניב – סמנכ"ל רשת עמותות על"ה

יואל ישורון – יו"ר דירקטוריון הכפר הירוק

יועצת משפטית: מירב ישראלי

מנהלת הוועדה: יהודית גידלי

רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום

פתיחת אזורי רישום
היו"ר אלכס מילר
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו מברכים את מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שושני. הסיבה לישיבה היא ההכרזה שהיתה לפני שנה –שנתיים על ידי משרד החינוך על כך שיש לפתוח ברפורמה מסוימת בנושא של אזורי רישום. הגיעו אלינו הרבה פניות מאזרחים שונים בישראל על הנושא הזה. העניין עולה על סדר היום של חברי הכנסת מדי יום, כאשר אנחנו בדרך כלל מנסים לפנות ללבם של ראשי רשויות שונים בפניות ייחודיות לכל רשות ורשות. אני חושב, שהגיע הזמן שתהיה רפורמה, כך שכל אחד ואחד יידע מה מגיע לו. כל אותם בתי ספר על אזוריים שנפתחים, שבכוונתם לפנות לראשי רשויות בבקשה לשחרר תלמידים כאלה ואחרים, יידעו בדיוק בפני מה הם עומדים. כך לא יהיו אי הבנות. מבחינת ראשי הרשויות צריכה להיות התחשבות בעניין. אין ספק, שיש פה צעד בלתי מבוטל וחשוב של משרד החינוך. בסופו של דבר, ראש העיר סוגר כיתה כזו או אחרת, וצריך מישהו שיממן את זה. צריכה להיות פה סינרגיה בין השלטון המקומי ובין משרד החינוך. כמובן שכלפי כל אותם ההורים, שבכוונתם להעביר ילד משכונה לשכונה, מאזור לאזור או מעיר לעיר, תהיה התחשבות והבנה. כל אותם הורים שעושים מהלך, רושמים את הילד לבית ספר אחר מבלי לקבל אישור, כאשר אחר כך מתחיל מאבק, צריכים לקבל אינפורמציה מוקדמת לפני שהם נכנסים למאבק מול שלטון העיר ובית הספר. נפתח עם דברי המנכ"ל.
שמשון שושני
אני אכניס את הנושא למסגרת.
היו"ר אלכס מילר
כאשר עבדנו על הנושא הזה, לא היה ברור לי איפה הנושא של אזורי רישום מופיע בחוק. על סמך איזה חוק אנחנו עובדים? איפה המחוקק קבע שחייב להיות אזור רישום? אם תהיה רפורמה, אם בכוונת מחוקקים יהיה רצון לעשות רפורמה כזו או אחרת, לאן אנחנו צריכים לכוון? בנוסף, הייתי מבקש שתתייחס לשיתוף הפעולה שיש למשרד מול השלטון המקומי בכל הנוגע לנושא הזה.
שמשון שושני
אדוני היו"ר העלה שני נושאים נפרדים: הרחבת אזורי רישום בבתי ספר רשמיים, ולימודי חוץ. אלה שני נושאים נפרדים. אני קודם כל רוצה להתייחס לנושא הראשון על סדר היום ולקרוא את החלטת הממשלה. ישנה החלטת ממשלה מס' 1953 מיום 11 ליולי בנושא הרחבת אזורי רישום בבתי ספר רשמיים. ההחלטה היא: "לתמוך בהצעת שר החינוך להביא לחיזוק החינוך הרשמי באמצעות, בין היתר, קביעת הוראות וכללים על ידי מנכ"ל משרד החינוך בדבר מתן האפשרות לרשות חינוך מקומית או מספר רשויות חינוך מקומיות במשותף, להרחיב את אזורי הרישום לבתי ספר הרשמיים, בהתאם להחלטת הרשות המקומית ובאישור משרד החינוך, ולאפשר בחירה מבוקרת של התלמיד והוריו בין בתי הספר, לקבוע סדרים וכללים לבחירה המבוקרת, שיכללו, בין היתר, התחשבות בהרכב הכלכלי-חברתי של אוכלוסיית התלמידים בבתי הספר וברשות החינוך המקומית, יצירת מגוון בחירה בין בתי ספר מאוזנים, מניעת מיון תלמידים, למעט במקרים חריגים שיאושרו, הקמת מנגנון ויסות לניוד תלמידים בין בתי הספר, וקביעת מודל המאפשר שוויון הזדמנויות במקרים של רישום יתר".

אכן פורסם חוזר מנכ"ל באחד בפברואר 2011, ואמר כיצד המשרד עומד לפעול בנושא של ניסוי בהרחבת אזורי רישום בבתי ספר רשמיים. 16 רשויות מקומיות הגישו את מועמדותן, וועדה בראשותה של גנית ויינשטיין, שיושבת כאן והיא האחראית על הנושא במשרדנו, בודקת את הבקשות השונות ורואה אם רשויות מקומיות בשלות להשתתף בניסויי. זה נושא מספר אחד, שנועד לחזק את החינוך הרשמי, ונועד להגדיל את מרחב הנשימה של הורים בחינוך הרשמי.

הנושא השני הוא אישור לימודי חוץ. בחינוך הרשמי תלמיד עד כיתה ז' אינו בוחר את מקום לימודיו. מי שקובע היכן ילמד תלמיד בגן ילדים עד כיתה ט' בחינוך הרשמי, היא הרשות המקומית, שזהו המנדט שלה. זכות הערעור על החלטה של הרשות המקומית במעבר מבית ספר לבית ספר או כל מעבר אחר, היא של מנהל המחוז של משרד החינוך. העניין קבוע בתקנות, והוא נמצא בנהלי משרד החינוך. מכיתה י' ואילך כל אחד יכול להחליט היכן הוא לומד. התלמיד יכול לבחור את מקום לימודיו בסיום כיתה ט'.

ההגבלה נובעת משני טעמים. ראשית, אזורי רישום נקבעו מטעמים אדמיניסטרטיביים ולא מנימוקים פדגוגיים דווקא. אי אפשר לנהל מערכת חינוך כאשר כל אחד מחליט היכן הוא לומד. התווספו לכך נימוקים פדגוגיים, בעיקר בחטיבות הביניים, שעמדו במבחנים שונים בבתי משפט, שבהם הורים אמרו שיש להם הזכות הדמוקרטית הבסיסית לבחור את מקום לימודיהם של ילדיהם. המדינה טענה שיש גם שיקולים אחרים, חברתיים ופדגוגיים, שמונעים את העניין, ולכן זה כך עד חטיבות הביניים, שהוקמו לשם השגת יעדים ספציפיים. הנימוקים האלה עמדו במבחנים המשפטיים השונים.

אני רוצה להדגיש פעם נוספת, שמכיתה י' המערכת פתוחה, בדרך כלל, ותלמידים יכולים לבחור את מקום לימודיהם. בנוסף, קיים המושג של בתי ספר ארציים. בית ספר ארצי הוא בית ספר שצמודה לו פנימייה, והוא פתוח לרישום כל התלמידים בגיל שלמענו קיימת הפנימייה. כך פועלת מערכת החינוך.
היו"ר אלכס מילר
מבחינת היישום של ההחלטה שהתקבלה בפברואר, איפה אנחנו עומדים? האם התחלתם להתקדם?
שמשון שושני
הגברת גנית ויינשטיין, הממונה על הנושא, תמסור את הפרטים. למיטב ידיעתי, ב-8 רשויות כבר עובדים על מודלים שונים.
גנית ויינשטיין
בערך 8 רשויות הגישו תוכניות עבודה. הן כבר בונות מנהלת מקומית, ששותפים לה גם חברי הרשות המקומית וגם אנשי משרד החינוך. הן בונות מודל בתוך רשויות שלהן. רשויות אחרות נמצאות איתנו במשא ומתן, כי אנחנו מנסים לעזור ולקדם עוד רשויות מקומיות.
יהודית גידלי
כמה רשויות אחרות נמצאות איתכם במשא ומתן?
גנית ויינשטיין
עד עכשיו 16 רשויות נמצאות איתנו במשא ומתן. מתוכן בין 6 ל-8 רשויות הגישו תוכניות מפורטות, והן כבר ערוכות מבחינת מנהלת מקומית. מי שינהל את הדבר זו מנהלת, שתהיה מורכבת מאנשי רשות מקומית, אנשי משרד החינוך ויועצים מקצועיים שיעזרו.
היו"ר אלכס מילר
האם יש לך רשימה של הרשויות עליהן אנחנו מדברים?
גנית ויינשטיין
יש לי רשימה, אבל אני לא אמסור אותה כרגע.
היו"ר אלכס מילר
למה, זה סודי?
גנית ויינשטיין
זה לא סודי, אבל הוועדה צריכה קודם לאשר זאת סופית.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו רוצים לדעת על איזה רשויות מדובר. אין פה שום דבר סודי. מדובר בנוהל שמועצת העיר צריכה לקבל ולאשר. אנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו עומדים מבחינת פריסה גיאוגרפית.
גנית ויינשטיין
אני יכולה להגיד אוף דה רקורד, שכרגע מדובר באשקלון, ראשון לציון, ערד.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו לא מדברים פה על משא ומתן בין ארגון המורים, הסתדרות המורים ומשרד החינוך, על גובה המשכורת של המורים. אנחנו לא פותחים פה דבר סודי.
שמשון שושני
אבל ועדה צריכה לאשר את הדברים מבחינה מקצועית.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו מקבלים פניות לוועדה.
גנית ויינשטיין
אבל לגבי אלה שלא יאושרו, הפנייה לא תהיה רלוונטית.
היו"ר אלכס מילר
השאלה היא, על איזה מנגנון של פתיחת אזורי רישום אתם רוצים ללכת. על מה בסופו של דבר אנחנו מדברים?
שמשון שושני
תסבירי את המושג פתיחה מבוקרת, ותציגי מודל אחד לפחות.
גנית ויינשטיין
כל בתי הספר ברשות יוצרים אוריינטציה פדגוגית. כלומר, ייחודיות. את הייחודיות הפדגוגית צריך להסביר. יש לנו מושג שנקרא "בחירה מושכלת". בחירה מושכלת אומרת שהקהל בתוך היישוב צריך לדעת ממה הוא יכול לבחור. הדברים האלה נעשים בכל מיני אמצעים. הם גם יקבלו תמריץ מיוחדת ממשרד האוצר, על מנת לעזור לאחרון התושבים להבין ממה ניתן לבחור. המנגנון אומר: קודם כל שוויון הזדמנויות. יהיה מנגנון לפיו האוכלוסיות החלשות יוכלו לבחור ראשונות. יהיו סדרי עדיפויות. כל תושב יוכל להגיד מה הוא רוצה בעדיפות ראשונה, מה הוא רוצה בעדיפות שנייה וכו'. מתוך זה ינסו לווסת, על מנת להגיע לכך שבכל בתי הספר יהיו הרכבים חברתיים שווים.
היו"ר אלכס מילר
מה עם נושא ההסעות?
גנית ויינשטיין
נושא ההסעות גם הוא מדובר כרגע. אנחנו מגיעים כרגע לסיכומים. כל המחקרים בעולם הוכיחו שעד 15% מהאוכלוסייה בוחרת מקומות מרוחקים ממקום המגורים שלה. אנחנו נשתדל לתת תמריצים לעוד 15% מתוך המקומות שכבר יש להם אחוזים מסוימים של הסעות. ברור שאת ההסעות האלה יקבלו קודם כל אותן משפחות שזקוקות לעזרה. אחר כך יקבלו אחרים. ישנו מודל עבודה, ויש לנו כמעט ניירות גמורים בנושא הזה. כל יישוב כזה יקבל למשך שנתיים יועץ מקצועי, שיעזור לרשות המקומית לבנות את כל המנגנון ואת האוריינטציות הבית ספריות הללו.
היו"ר אלכס מילר
האם לבתי ספר יהיה מנגנון לפיו יהיה להם כוח לבחור, או שהם יקבלו את זה לפי הבחירה של ההורה? כלומר, אם אני הורה, יש בידי רשימה של בתי ספר ואני בוחר בית ספר איקס? מה אני צריך לעשות? האם כל בית ספר ייצור מבחן קבלה, או שזה יהיה רק לפי בחירת ההורה?
גנית ויינשטיין
אין מבחני קבלה, אין מיוניים. להוציא בתי ספר לאומנויות שיש להם סוג מסוים של נהלי קבלה שונים, אין מיונים. במקום שהביקוש עולה על ההיצע, תהיינה הגרלות.
היו"ר אלכס מילר
האם זה רעיון שלכם או של השלטון המקומי שתהיה הגרלה?
שמשון שושני
זה מתוך ניסיון ממקומות בהם כבר בוצעה בחירת הורים, כמו תל אביב. שם נתברר שההגרלה בסופו של דבר היא ההיבט האובייקטיבי ביותר.
היו"ר אלכס מילר
דווקא על הנושא הזה תצטרכו להקפיד. או שההגרלה תהיה לכלל התלמידים, או שלמספר מסוים.
גנית ויינשטיין
כל מודל יבחר מה רלוונטי לתושבים שלו.
שמשון שושני
תלוי כמה בתי ספר יש.
גנית ויינשטיין
תלוי כמה בתי ספר, תלוי מה הביקוש באותו אזור.
היו"ר אלכס מילר
מתי היישוב הראשון ייכנס לתוך הפרויקט?
גנית ויינשטיין
כבר בשנה הבאה יתחיל הפרויקט ברמות שונות.
היו"ר אלכס מילר
כלומר, בשנה הבאה אתם תפרסמו ובעוד שנתיים יישובים ייכנסו לפרויקט?
גנית ויינשטיין
לא. חלק מהרשויות הודיעו שהן הולכות לקראת. הן יכולות ללכת לקראת הפרויקט בשלבים שונים: קודם על רובעים מסוימים, שכונות מסוימות ואחר כך היישוב כולו. יש מקומות בהם כל היישוב נותן תוכנית אב יישובית.
היו"ר אלכס מילר
אני רוצה לראות את זה בעיניים. האם יש יישוב אחד שכבר פרסם את התוכנית, היתה בחירה, היה מקום בו היה אובר ביקוש והיתה הגרלה?
גנית ויינשטיין
אין לי את זה כרגע. אני יכולה להגיד, שבראשון לציון הולכים לקראת זה.
היו"ר אלכס מילר
אני מבקש, שברגע שאתם תגיעו למצב בו בבית ספר אחד יהיה אובר ביקוש, תראו לנו איך השלטון המקומי בשיתוף עם משרד החינוך עושה את הבחירה. אם נעשה את זה כבר עכשיו בצורה נכונה, אחרים יוכלו ללמוד. במידה ותהיה נפילה ויהיה מנגנון של קומבינות בין מקורבים, אנחנו נפסיד את כל המהלך הזה וזה לא יעבוד.
שמשון שושני
לא יכולות להיות קומבינות כאן. אני לא מאמין שברישום תלמידים יש קומבינות.
גנית ויינשטיין
לכן קמה מנהלת. המנהלת הזו כוללת מספר אנשים, שהם יישבו ויבדקו את המנגנון. מטעמינו יהיו בקרים לנושא הזה, ואנחנו נבדוק את זה לעומקו.
היו"ר אלכס מילר
הסמינרים הם מחוץ לעניין.
שמשון שושני
בית יעקב, לצערי הרב, מחוץ לעניין.
היו"ר אלכס מילר
את אומרת לי שיש עכשיו קרוב ל-16 מועמדים. הבנתי שמדובר באשקלון ובראשון לציון.
גנית ויינשטיין
ראשון לציון, אשקלון, ערד, טבעון, עוספייה, מבשרת.
היו"ר אלכס מילר
מה קורה עם באר שבע ופתח תקווה?
גנית ויינשטיין
באר שבע היתה איתנו במשא ומתן. הם אמרו שהם עוד לא לגמרי בשלים, אבל הם ירצו ללכת לכיוון הזה.דימונה גם כן נמצאת בפרויקט.
שמשון שושני
אגב, אנחנו לא לוחצים על הרשויות. הכל על פי החלטת הרשות המקומית. אם הניסוי יצליח – והוא צריך להיעשות בצורה שהוא יצליח - תעמודנה רשויות בתור.
היו"ר אלכס מילר
מה היעד בסופו של דבר? לאן אנחנו רוצים להגיע? אתם לא מייצרים תחרות בין בתי ספר על פי רמה וידע. כלומר, זה לא שמי שנכנס לבית ספר מסוים צריך לעבור מבחנים, ואז יוצרים מנגנון פנימי-ישובי בו יש כמה בתי ספר הרבה יותר חזקים, כך שההורים משקיעים השקעת יתר כדי שילדיהם יתקבלו לשם. אני הבנתי, שאין מבחני קבלה לבתי הספר. כלומר, אין תחרות לפי הידע. מה בעצם היעד? לאן אתם רוצים להגיע? האם אתם מדברים על נוחיות של ההורים?
גנית ויינשטיין
אל"ף, אנחנו מדברים על שביעות רצון. שביעות רצון של תושבים בקהילה יוצרת מוטיבציה הרבה יותר גבוהה לחינוך, הוראה וכל השאר. בנוסף, שקט מסוים ודיאלוג. בסך הכל, מוסדות חינוך כאלה יוצרים דיאלוג עם הקהילה.

דבר שני, נוצרת תחרות. בסך הכל המנגנון הזה רואה איפה קיים ביקוש ליותר בתי ספר ואיפה פחות. בתוך פעילות מרחבית כזו אפשר לבדוק, מדוע לא מבקשים בית ספר מסוים, ולא לחייב ללכת לאותו בית ספר, אלא להעצים ולהאדיר את בית הספר. בסך הכל, אתה יוצר בתוך המנהלת איגום של תקציבים וכוח אדם. החשיבה היא חשיבה מערכתית. מקום חלש מתגברים במקצועות יסוד, לאו דווקא באוריינטציות, וגם יוצרים שיח שכולם אחראים לו.
היו"ר אלכס מילר
תודה. אנחנו נחזור אלייך בהמשך עם כל מיני שאלות. יש לי בקשות מצד הורים. אני רוצה לשמוע את נציגת השלטון המקומי.
אתי אלוני
אנחנו קיבלנו את העדכונים על יציאת הפיילוט של המשרד. קיבלנו גם את ההסדרים ממנכ"ל משרד החינוך, ושמענו על כך במספר ישיבות על העניין הזה. אני רוצה לומר, שבמספר דיונים שהתקיימו בשלטון המקומי, עלה שהמהלך הוא לא נכון בשם עקרון הבחירה. אנחנו חושבים שיש בו הרבה יותר תוצאות שליליות מאשר יתרונות.
שמשון שושני
אגב, את זה לא שמענו עד היום מהשלטון המקומי, גם לא לפני יומיים כאשר היינו בכנס ראשי רשויות מקומיות.
אתי אלוני
אדוני היו"ר, אני הייתי צריכה לפתוח את דבריי ולומר לך תודה, כי הדיון הזה הוא על פי בקשת יו"ר השלטון המקומי. אנחנו הזמנו את הישיבה הזו, כי אנחנו מבינים ומכבדים את הרעיון של עיקרון הבחירה והרצון לייצר פלורליזם, עושר ומגוון, אך לצד המציאות הקיימת אנחנו מבינים שהדבר הזה ביישובים הרבים בארץ – 257 רשויות – לא רק שלא יוצר בחירה, אלא יוצר הרבה איים ובועות, שיוצרים אחר כך לחץ מיותר על השלטון המקומי, על הרשויות המקומיות.

אני אגע בכמה דברים, ואבקש מעופר, ראש רשות, ומהגברת חיה שיטאי, ראש מינהל חינוך מודיעין, להשלים את הדברים. די בזה שנאמר בנוגע לבחירה מבוקרת – אם אתה עובד על פי שכונות בעיריות, אתה יוצר חוסר ויסות. אתה יוצר מצב של עודף רישום במקום אחד לצד חוסר רישום במקום אחר, שלא לדבר על התיוג, שלא לדבר על מה עושים עם המבנים, שלא לדבר על איך אתה מנייד ומי נושא את הנטל בניוד מקצה לקצה, כי הורים מטבע הדברים היו נורא רוצים ללכת לבית ספר או לגן שנחשבים לטוב. אנחנו מדברים על סגלי המורים באותו בית ספר, שיתדלדלו ממנו המורים, אם לא תהיה בו מספיק הרשמה. מה עושים איתם? אנחנו מדברים על המבנים עצמם. אנחנו מדברים על מה זה עושה ברמת הקהילה והחברתיות בתוך הקהילה, כאשר מדובר ביישובים.

שמחתי לשמוע על רשימת היישובים הנמצאים בפיילוט. אני רוצה לומר, שזה לא מקרי שזה אולי 16 מתוך 257 יישובים. כל אחד שיעשה את החישובים. למרות שהמשרד קורא לזה פיילוט ואומר שזו החלטתו של ראש הרשות אם לפתוח או לא, העובדה שישנה מגמה כזו מאוד מדאיגה בעיננו. אני יכולה לומר, שממרבית ראשי הרשויות אנחנו קיבלנו הדיפה מאוד קשה, ובקשה לפנות אליכם לשקול את העניין הזה מחדש. אנחנו חושבים שהדבר הזה פוגע באושיות הבסיסיות פנים-רשותיות, הקיימות בתוך הרשות.
ענת וילף
כמו שאתם יודעים, ההתמחות שלי בתחום הזה היא בפער שבין המילים היפות לבין המציאות. בעיני, זה רעיון רע. ההגדרה של המטרה: "שביעות רצון" – בתחום החינוך זו לא צריכה להיות מטרה. שביעות רצון מעצם המחשבה שאפשר לבחור – אפילו בהגדרת המטרה הזו לא תשיגו את זה. ברגע שאתה מתחיל לתת את האשליה של הבחירה, מתחילים לחצים וקומבינות. תהיה חוסר שביעות רצון קיצונית יותר מעצם התחרות שתיוצר, שהיא אפילו לא תחרות שמייצרת משהו.

בנוסף, ההנחה שזה מייצר תחרות חיובית. יש שני תחומים: חינוך ובריאות, שלא מתנהגים כמו במבמה. ההנחה שאם אתה עושה שם תחרות אתה בהכרח מקבל מוצר יותר טוב, היא לא נכונה. בתחום הזה התחרות היא בהרבה מקרים תחרות לתחתית. הרבה מורים מדווחים על שיווקיות, מגמות. את מדברת על דברים פדגוגיים. זה יהיה כל מיני דברים שנשמעים מגניבים, קולים, שיווקיים. כאשר מדובר בבתי ספר, ניתן לדבר גם על ציונים יותר קלים, ודברים אחרים הגורמים לבית הספר להיראות אטרקטיבי כאשר בפועל לא מייצרים חינוך יותר טוב. ילדים בגיל יסודי לא צריכים להתעסק, איך הם ייכנסו לבית הספר הזה או לבית הספר הזה. זה מייצר הרבה יותר שקט ושביעות רצון כאשר יודעים לאן צריך להגיע. יש כאן תפיסת עולם בעייתית.

המאבק צריך להיות בכל התופעה הפסולה של מוכר שאינו רשמי, שלא לדבר על מוסדות פטור והאפליה שהם מייצרים. זו הבעיה. במקום להילחם ישירות בזה, מנסים למצוא פתרונות באמצעות פתיחת אזורי רישום, תחרות וכו'. צריך להיאבק ישירות על ההגנה על החינוך הציבורי, לאפשר אך ורק חינוך ציבורי, לא לאפשר את מנגנוני הביניים האלה – את החינוך הפרטי במימון הציבורי, שזו שערורייה. זה לא בדיוק עזר לתיכונים, ולכן אין שום סיבה לייבא את זה לחטיבות הביניים וליסודי. זה רעיון רע מאוד.

יש לנו כאן מקרה קלאסי של מילים שנשמעות יפה. אני בטוחה, שמאמינים בזה שזה יהיה מבוקר, שזה יהיה מפוקח, שזה לא יהיה מושפע מלחצים. כרגע אתם מאמינים בזה, אבל הקשר בין המציאות לבין המילים היפות בתחום החינוך, הרבה פעמים הוא קלוש. זה רעיון רע. המאבק צריך להיות נגד המוכר שאינו רשמי, נגד החינוך הפרטי במימון ציבורי, ולא לנסות שוב ושוב למצוא פתרונות עקיפים, שגם לא יפתרו דבר וגם יחריפו את המגמה הזו. אני מבקשת, להיאבק את המאבק הראשי ולא ללכת לפתרונות משניים.
היו"ר אלכס מילר
אבל תדעי שהתחרות קיימת בכל מקום. כרגע אין מסגרת לתחרות הזו. המצב עכשיו הוא אבסורדי. כולם יודעים שזה קיים. כולם יודעים שהורים במקומות מסוימים מחפשים דרך להגיע לבתי ספר שונים, אבל זה הכל בחדרי חדרים. ברגע שרוצים למסגר את זה, כנראה שהגענו למצב שאין ברירה. בפועל, היום זה מה שקורה.
ענת וילף
זה קורה בגלל בתי ספר במסגרת המוכר שאינו רשמי.
היו"ר אלכס מילר
לא, אני מדבר על בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בשכונות שונות, שהורים מחפשים דרך להגיע אליהם. מנסים לעשות זאת על ידי מעבר דירה כדי להיות רשום שם, או מנסים למצוא מישהו שמכיר מישהו שיעזור להם לעבור לשם וכו'. זה קורה, זה בחדרי חדרים.
ענת וילף
עכשיו אתה הולך להחריף את זה עשרות מונים, בלי לייצר שום דבר יותר טוב.
היו"ר אלכס מילר
אבל כך לפחות יהיה פיקוח על זה.
ענת וילף
שום דבר. היום זה נשאר ברמות מינימאליות, ובדרך הזו אתה הולך לפרוץ את זה. הברדק הולך להיות אדיר, והלחצים להיות בלתי נסבלים. הדבר האחרון שיהיה מזה, זו שביעות רצון.
יוסי וסרמן
לא ידוע לי ששותפנו בזה.
גנית ויינשטיין
כן שותפתם.
יוסי וסרמן
על כל פנים, לי נראה שהנזק עלול לעלות על התועלת הצפויה. אני מאמין גדול בבית ספר יסודי של אזור מגורים, שהוא בית ספר קהילתי המאגד בתוכו את הקהילה כולו. הילדים לומדים קרוב לביתם, בית הספר פתוח מבוקרו של יום עד שעות הערב המאוחרות לפעילות ילדים, לפעילות הורים, כולל פעילות קהילתית של הורים בתוך בית הספר. אני מדבר על בית ספר שהוא מרכז קהילה. אני חושש, שההצעה הזו, כולל ההגרלות למיניהן, עלולה להביא למצב של הגדלת פערים, וגם כך הנושא של פערים בחברה שלנו בין אוכלוסיות שונות זה "אם כל חטאת". אנחנו עלולים לאבד שליטה אם אנחנו נתחיל להכניס לתוך החינוך בעלי ממון, פילנתרופיים ובעלי אינטרסים שונים – אנשים שהם חזקים מול האוכלוסיות החלשות.

אני מודה, שלא נכנסתי לעומקם של דברים. לא שותפתי גם. כרגע, נראה לי שהנושא הזה עלול לגרום יותר נזק מאשר תועלת.
היו"ר אלכס מילר
חיה שיטאי, ראש מינהל חינוך מודיעין, בבקשה.
חיה שיטאי
אני מתחברת לדברים של קודמיי. אנחנו עיר שבה אין פערים סוציו-אקונומיים ניכרים באוכלוסייה. תפיסת העולם שלנו מדברת על בתי ספר קהילתיים – בתי ספר עם אוכלוסייה שמשקיעה את כל כולה בבית הספר. אני רוצה לדבר על בתי ספר צומחים חדשים. בדרך כלל, הורים מעדיפים ללכת למוכר ולא ידוע. אתה לא יכול להגיד לילדים שגרים מול בית הספר: "סליחה, יש ילדים משכונה אחרת שמעדיפים ללכת לבית הספר". מהניסיון שלנו, גם כאשר התעקשנו על אזורי רישום וחיזקנו את החינוך הציבורי – לשמחתי, אנחנו הצלחנו למנוע בעיר מוסדות מוכרים שאינם רשמיים - אם יש בית ספר שמתעוררת בו אי שביעות רצון, אנחנו משקיעים מאמצים רבים לגלות למה זה קורה, ויחד עם ההורים אנחנו מביאים לידי תיקון. יש לנו הצלחות בנושא הזה. הרעיון הוא לחזק את האוכלוסייה, ולראות איך אנחנו מביאים את כל בתי הספר לרמה דומה.

בנוגע להגרלות – אני נכוויתי מזה קשות לפני שנה. הרעיון הוא להיות גמישים במידת האפשר. זה לא שלא שומעים את האוכלוסייה. אם יש הורים שרוצים ויש מקום, אנחנו לא אטומים. אחרי שבשנה שעברה ניהלנו הגרלה, אמרתי: לא עוד. בהגרלה היה לנו מקרה בו 4 ילדים מתוך קבוצה של 5 ילדים הוגרלו, כאשר השארנו ילד בודד ואומלל שלא היה לו מקום. אני לא חושבת, שילדים הם חפצים. אנחנו לא יכולים בשרירות לב לפעול כך.

אגב, גם בתל אביב חזרו בהם מכל הסיפור. יש נסיגה מכל הסיפור הזה. אנחנו חייבים לחזק את המערכת הציבורית, אבל לשמור על התגייסות האוכלוסייה סביב בית הספר.
היו"ר אלכס מילר
אתי, אני רוצה להתייחס למשהו שהיה חשוב בדברייך. אני מקריא מהסכם קואליציוני שנחתם בין ישראל ביתנו לליכוד בסעיף החינוך: "הצדדים יפעלו לקידום רפורמה מקיפה במערכת החינוך, במסגרתה תורחב יכולת הבחירה של הורי התלמידים לגבי בתי ספר בהם ילמדו ילדיהם". זו הסיבה. מבחינתנו, הנושא הזה נמצא על סדר היום.
ענת וילף
מבחינתנו, סדר היום הוא הפוך.
היו"ר אלכס מילר
להזכירכם, מפלגת העבודה חתומה על הסכם קואליציוני.
ענת וילף
הפוך: לחיזוק החינוך הציבורי.
היו"ר אלכס מילר
צריך לעיין במה שחותמים. אין ספק, שהממשלה, שחותמת על הסכמים קואליציוניים, גם צריכה לבצע. זו היתה הסיבה להחלטת הממשלה בנושא של רפורמה בפתיחת אזורי רישום. עופר בן אליעזר מרמת ישי, בבקשה.
עופר בן אליעזר
תודה על הזכות שניתנה לנו לדבר פה. אני מקווה, שההחלטות שיתקבלו פה הן לא החלטות פוליטיות, אלא החלטות ערכיות. גם אם נחתם הסכם קואליציוני כזה, חינוך הוא מעבר לעניין הזה. אני רוצה להגיד לך ולכל הנוכחים, שמשרד החינוך עושה רפורמות מדהימות, שאני חווה אותן יומיום. זה טוב שחושבים מחוץ לקופסה, אבל לפעמים שחושבים מחוץ לקופסה וזה לא מתאים, אז צריך לחזור חזרה לתוך הקופסה. לא הכל מתאים. האם זכות הבחירה של אותו אב, אם או ילד – ואני לא יודע של מי זכות הבחירה. תיכף נראה איך הילדים בוחרים. אני לא יודע לכמה מכם יש ילדים - היא לפי החבר'ה? אם החבר'ה הולכים לבית ספר מסוים, הולכים איתם. זה לא בדיוק איך שאבא ואמא רוצים. אם מתאגדים 5 חברים ורוצים ללכת, הולכים ביחד. אם הילד ירצה ללמוד בעיר אחרת, הוא יוכל? בוא ניתן לו זכות בחירה. מי יממן את זכות הבחירה הזו? אם הוא ירצה ללמוד בראשון לציון במקום בתל אביב, בוא ניתן לו את זכות הבחירה. האם אנחנו מבינים את המשמעות של "אין מיונים", כך שבעצם יהיו מיונים אבל לא יקראו לזה מיונים? האם אנחנו מבינים את המשמעות הפוליטית של העניין הזה מול ראשי רשויות, כי ככה זה יקרה? חבר'ה, עם כל הכבוד לד"ר שושני, בסופו של דבר אנחנו נבחרי ציבור ואנחנו גם נמצאים במערכת פוליטית.
היו"ר אלכס מילר
אם אתה כל כך חושש מהעולם הפוליטי שנכנס לתוך מערכת החינוך, למה כל כך חששתם מהחוק שאנחנו קידמנו בנוגע למינוי מנהל, כאשר דיברנו על כך שמי שאחראי על מינוי מנהלי בתי ספר בתחומי הערים בוועדת המכרזים זה ראש השלטון המקומי? מה שרצינו לעשות הוא לשנות את המצב, ולתת את הרוב למערכת המקצועית של משרד החינוך. ההתנגדות שלכם היתה כל כך גדולה: מה יקרה ומה יהיה עם הסינרגיה. כרגע אתה אומר לי דברים הפוכים.
עופר בן אליעזר
אני לא אומר לך דברים הפוכים. בעניין הזה אני מוכן לנהל דיון, אבל אני חושב שזה לא הנושא לדיון. זה תחום מקצועי, וזה תחום חברתי-פוליטי. עם ההורים אני נמצא בקשר יומיומי, וההורים שנמצאים פה יודעים את העניין הזה.
היו"ר אלכס מילר
האם אתה כראש עיר מקבל פניות מהורים, שרוצים לעבור מבית ספר אחד לשני?
עופר בן אליעזר
הרבה.
היו"ר אלכס מילר
למה?
עופר בן אליעזר
כל אחד מסיבותיו הוא. אחד רוצה שזה יהיה לו יותר קרוב, אחד רוצה ללמוד עם החבר'ה, אחד המורה לא מתאימה לו. תאמין לי, שמאז אני ראש רשות למדתי שיש כל כך הרבה סיבות, שאני בעצמי לא יכולתי לדמיין אותן. זה בסדר ולגיטימי. כל אחד מאיתנו רואה את הדברים בדרך שלו, וזה לגיטימי. אני מכבד את זה.
היו"ר אלכס מילר
לכמה פתחתם?
עופר בן אליעזר
אפילו לא לאחד. אני עמדתי מול כל ההורים מבלי להתבלבל, ואמרתי להם שזו החלטת הרשות. קיללו אותי על זה, והשארנו את זה בצורה מאוד סגורה. אני אצטט מישהו מהגדולים, שהיה הרבה לפניי: "צריך לראות מה העם צריך, ולא מה העם רוצה". האם זה נכון שהעם צריך עכשיו שמישהו ייקח אותו במנהיגות נכונה לאן שצריך, בלי פופולאריות שאומרת: "בוא נרצה את העם וניתן לו את זכות הבחירה", ואחרי זה כולנו לא נדע איך לצאת מזה?

הדבר השני שיקרה הוא, שנאבד את הקהילתיות. היום לכל בית ספר יש את האזור שלו, שמאגד את הקהילה סביבו בפעילויות שנמצאות לאורך כל היום. ברגע שזה לא יקרה, זה לא יהיה. הדבר השני שקורה היום ומשרד החינוך לא מממן, הוא נושא ההסעות. הוא לא קיים. אנחנו מכירים את סיפור ה-GIS. אני לא רוצה להיכנס לזה. בעניינים האלה אנחנו נתקעים, אז מחר שהתלמיד ירצה ללמוד במקום אחר, מי יממן לו את זה? היום, במקום 50%-50%, הרשות מממנת

בחלוקה של 80%-20% או 75%-25%, זה תלוי באיזו רשות מדובר ובאיזה מרחקים מדובר. העלויות הכספיות הן מטורפות.

בנוגע לתחרות – גם היום יש תחרות. צר לי לאכזב את מי שחושב שאין תחרות. לבית ספר יש שם, ולמנהל בית הספר חשוב שהשם שלו יהיה טוב, חשוב שהתלמידים יהיו מרוצים. יש תחרות בין בתי ספר, שקיימת כל הזמן. אנחנו שואפים, להעלות אותה קדימה וללכת איתה הלאה. היכולת שלנו להשאיר את המסגרת כמסגרת ברורה, שנותנת להורים ולתלמידים את הראייה ארוכת הטווח הנכונה, היא חשובה. אמר ד"ר שושני – ואני מסכים איתו - בכיתה י' התלמידים יכולים לבחור לאיזה בית ספר הם רוצים ללכת. אני אשתמש במילה שלהם ואומר: אתם יודעים איזה "בלבלה" יש להם מהעניין הזה? כאשר אני הייתי ילד, היה או עיוני או מקצועי. היום הם מגיעים למצב שהם נהרסים מזה חברתית, לימודית, פדגוגית. הם מגיעים במתחים עצומים, כי הם רוצים לבחור את מה שהכי מתאים להם. חבר'ה, אנחנו חווים את זה יומיום. למה להתחיל את זה כבר בכיתה א'.

הדבר האחרון – לא יעזור כלום, בסוף למי שיהיה כסף תהיה אפשרות לבחור את בית הספר שהוא רוצה, ולאחרים לא, עם כל הכבוד לכל הניסיונות לעשות את הדברים האחרים.
היו"ר אלכס מילר
אבל אף אחד לא מכריח אותך.
עופר בן אליעזר
אבל אז אתה מחזיר את זה לזירה הפוליטית.
היו"ר אלכס מילר
למה? אף אחד לא מכריח אותך ללכת לפיילוט כזה או אחר. זו בחירה שלך.
ענת וילף
יש כאן מאבק על דמות החינוך בישראל.
היו"ר אלכס מילר
יש פה עניין שאני רוצה להסביר. אתה נמצא במקום בו אין בעיה. אין אצלך שכונות מצוקה, ולכן אתה לא מוצא את הנושא הזה כדבר שאתה רוצה לקדם. יש ערים אחרות בארץ, בהן יש שכונות מצוקה. שם אומרים: היום, אנחנו לא יכולים לקחת ילדים משכונה מסוימת ולהעביר אותם לשכונה חזקה בה יש ספר עם שם ועם השקעה הרבה יותר גדולה. הם רוצים לערבב. בעזרת הפיילוט שמציע משרד החינוך אפשר לעשות את הערבוב.
עופר בן אליעזר
אני יותר ממסכים איתך. בוא ניקח את זה למקומות הבעייתיים שמשרד החינוך ימפה, ניתן פתרון נקודתי, ולא ניקח נקודה אחת ונחיל אותה על כל המערכת.
ענת וילף
שידאגו לבית הספר שם. שלא יוציאו את זה כמדיניות.
היו"ר אלכס מילר
אני לא מנסה לשכנע אתכם. אני מנסה להסביר את הרציונאל.
ענת וילף
שיפתרו את הבעיה של בתי הספר באותן שכונות.
היו"ר אלכס מילר
יש כאן עניין, שכרגע לא מחייב.
עופר בן אליעזר
כרגע.
היו"ר אלכס מילר
בסדר. הכל דינאמי.
ענת וילף
אתה ציטטת הסכם קואליציוני. זו מדיניות שלכם.
היו"ר אלכס מילר
כל אחד קובע לעצמו את הדרך. אנחנו נמצאים במערכת פוליטית, והציבור בוחר בנו בשביל שאנחנו נוביל את הדרך שהציבור מוצא לנכון להצביע עבורה. אין פה דבר שצריך להתבייש בו.
ענת וילף
אבל אתה תציג את זה כאילו זה דבר קטן. יש כאן אמירה משמעותית.
היו"ר אלכס מילר
זו בחירה של ראש העיר. אם קיבלת החלטה עם נבחרי העיר שלך, שאתה צריך לעשות ערבוב של אוכלוסייה בתוך העיר בשביל לא להמשיך את החלוקה לשכונות, אתה בא ועושה את זה. זו בחירה שלך, אם אתה אומר שהאמצעים שיש לרשותך מוכיחים את המטרה אליה אתה רוצה להגיע. אני יכול להגיד לך, שיש עירייה שלא נמצאת בתוך הפיילוט, שעושה מה שהיא רוצה, ולא בגלל שהיא רוצה לערבב אלא בגלל שהיא רוצה לעשות ריכוזיות. אני אעשה לך סיבוב בפתח תקווה, ואני אראה לך מה קורה שם. עושים שם ריכוזיות של סקטורים, וזה בגלל שיש להם את האפשרות הזו.
ענת וילף
בזה צריך להיאבק, אבל זו לא השיטה והדרך.
היו"ר אלכס מילר
עופר, אני לא משכנע אותך.
עופר בן אליעזר
אני מאוד מבין את מה שאתה אומר, אבל אני אומר שאם יש בעיה נקודתית צריך לפתור אותה ולא להחיל את הפתרון על הכלל.
היו"ר אלכס מילר
אבל אף אחד לא מחיל.
עופר בן אליעזר
בסופו של דבר החיים הם יותר מכל דבר אחד. גם כאשר אני רוצה להוביל תהליכים, אני מתחיל בקטן, אחר כך יש עוד צעד ועוד צעד, ולבסוף הסכר נפרץ. לבסוף כל החברה תסבול, ולחזור אחורה זה בלתי אפשרי. לתת אפשר, לקחת זה בלתי אפשרי.
היו"ר אלכס מילר
רבותיי, יש לנו נציגים של הכפר הירוק. כידוע לכם, ישנה עתירה בבית המשפט. הכנסת לא יכולה לשמוע נימוקים הנשמעים בבית המשפט. אני יכול לתת לכם זכות דיבור, אם לא תתייחסו לנושאים הקשורים לעתירה. אפשר לספר מה קורה, איך המנגנון שלכם עובד, מאיפה אתם מקבלים ילדים. אל תסבירו לנו למה עתרתם, ותבקשו מאיתנו להחליט החלטה הקשורה לעתירה. לכנסת אסור על פי התקנון להשפיע על החלטת בית המשפט.
יואל ישורון
אולי שהורה ידבר.
היו"ר אלכס מילר
אני הבנתי מהיועצת המשפטית של הוועדה שהנושא נמצא בעתירה בבית המשפט. לכן, אני מבקש שלא להיכנס לנושא הקשור לעתירה בדיון הזה, אלא להתייחס לנושא הכללי. לא להתייחס לעתירה. מבחינתנו, זה דבר בעייתי. יואל, האם אתה מוותר?
יואל ישורון
אני לא יכול לדבר על אזורי הרישום.
מירב ישראלי
זה לא רק הנושא של אזורי הרישום. צריך להבין את ההבדל בין שני הנושאים.
שמשון שושני
בפתיחת דבריי הסברתי, שיש פה שני נושאים שונים: אישור לימודי חוץ והרחבת חופש הבחירה של ההורים.
היו"ר אלכס מילר
גם לנושא הזה אשמח שתהיה התייחסות. אני פשוט רוצה לעשות את זה במסגרת התקנון של הוועדה.
רם רביב
אני הורה לילדה מפתח תקווה, שביקשנו עבורה אישור ללימודי חוץ בכפר הירוק. זה נכון שיש עתירה, ולא נתייחס אליה. אני אספר את הסיפור. בפתח תקווה יש קומץ של ילדים, כמו בשנים הקודמות, שפנה לבקש אישור לימוד חוץ בכפר הירוק. השנה באופן מפתיע הוא לא קיבל אישור לימודי חוץ. אני אומר שזה מפתיע, משום שבשנים הקודמות היתה זרימה של תלמידים מפתח תקווה ומרשויות אחרות לכפר הירוק ולא היתה בעיה. הפעם נתקלנו בסירוב גורף. הטעם של רוב המשפחות שביקשו שהילדים שלהם ילמדו בכפר הירוק היה, שבכפר הירוק היו מסגרות ייחודיות, שלא קיימות בפתח תקווה. זו היתה הסיבה לכך שהילדים ביקשו להירשם לכפר הירוק. צריך להדגיש, שבפתח תקווה יש מערכת חינוך חזקה ואיתנה, ואנחנו מאמינים בה לחלוטין. לי יש בן שלומד במערכת החינוך בפתח תקווה, לשביעות רצוננו המלאה.
היו"ר אלכס מילר
עזוב כרגע את המנגנון. כולנו יודעים מה קורה כאשר אתה רוצה להעביר ילד ממקום אחד למקום אחר. אני רוצה לשמוע, מה הסיבה שהעדפת שהילד שלך ילך דווקא לשם.
רם רביב
צריך להדגיש, שזו הבחירה של הילדה.
היו"ר אלכס מילר
ואיך היא הגיעה לזה?
רם רביב
דרך השמועה. לפי הסיפור, זה כפר נוער, סביבה חקלאית, סביבה אחרת מהעיר. זה מה שגרם לה להתעניין בבית הספר. לבקשתה, רשמנו אותה.
היו"ר אלכס מילר
איך היא תגיע לשם?
רם רביב
ההבנה שלנו היא, שהכפר הירוק מציע הסעות.
היו"ר אלכס מילר
כמה זמן לוקח להגיע מפתח תקווה לשם?
רם רביב
לא התנסינו בזה, אבל אנחנו מבינים שההסעות יוצאות בבוקר בשעה 07:00 או אפילו לפני, כאשר הלימודים מתחילים בשעה 08:00 או לפני. אני לא יכול להגיד את זה בצורה מוסמכת. אני יודע שינסו לצבוע בקשות מן הסוג הזה ולומר: "הנה הורים אליטיסטים, המבקשים חינוך אחר לילדים שלהם". זה לא כך. אנחנו מכירים את ההורים מפתח תקווה שמנסים להירשם לבית הספר הזה, ואני יכול לומר שחלקם ממשפחות של עולים חדשים, חלקם תושבים ותיקים, עצמאים ושכירים, מכל אזורי הרישום בפתח תקווה.
היו"ר אלכס מילר
האם, כפי שידוע לך, כל מי שנרשם מפתח תקווה לא שוחרר, או שחלק שוחררו וחלק לא?
רם רביב
בשלב הראשון ניתנה תשובה שלילית אחידה וגורפת. בשלב שני, בקשות ספורות התקבלו על רקע נסיבות אישיות.
מוני עזורה
אני עו"ד שמייצג בעתירה, אבל אני גם הורה לילד.
היו"ר אלכס מילר
אתה לא יכול לדבר. לכנסת יש חוקים, לפיהם כל עו"ד שמגיע לוועדה כדי לייצג את העותרים, לא משנה באיזה כובע הוא מגיע, הוא חייב לעבור דרך מנגנון הכנסת, לקבל שרוך כתום ולהירשם כמייצג.
מוני עזורה
אבל אני לא בא כמייצג. אני הורה לשלושה ילדים שלומדים בכפר הנוער שפיה.
היו"ר אלכס מילר
מירב, האם הוא יכול לדבר?
מירב ישראלי
להחלטתך.
היו"ר אלכס מילר
האם אתה גם קשור לפתח תקווה?
מוני עזורה
לא, אני גר בזיכרון יעקוב.
היו"ר אלכס מילר
לאיזה בית ספר ניסית להתקבל?
מוני עזורה
לכפר הנוער מאיר שפיה, שהוא דומה לכפר הירוק. בשנת 2003-2004, כאשר הילד הגיע לכיתה ז', היתה לו בחירה בין אורט בנימינה לבין אורט בנימינה. כלומר, לא היתה לו בחירה. אנחנו כהורים אמרנו: "איפה הילד? הילד רוצה שתהיה לו אלטרנטיבה. אם הוא לא רוצה את אורט, לאיזה מקום הוא יוכל ללכת?" חיפשנו פתרון. הילדים לא רצו ללכת לבית הספר "אורט בנימינה". כהורים החלטנו להתאסף, ולנסות למצוא פתרון אלטרנטיבי בתוך זיכרון יעקוב או מחוץ לזיכרון יעקב. כפר הנוער מאיר שפיה כיבד אותנו, ואמר שהוא פותח את שעריו אלינו. נאלצנו להגיע לבג"צ, זכינו בבג"צ ו-80 הורים הכניסו אל ילדיהם לבית הספר מאיר שפיה. מאז הם שם. הילד סיים עכשיו כיתה י"ב.

במהלך השנים בהן אנחנו מלווים אותו למדנו מה זה נקרא אינטגרציה אמיתית, למדנו מה זה להיות עם ילדים מבתים הרוסים, שבאים אלינו לזיכרון יעקוב, לאליטיסטים, ונהנים. זו היתה הגדולה של בית הספר. ראינו את זה במקום שנקרא מסע ישראלי. מסע ישראלי הוא מסע של כמה ימים, שבו יש עירוב בין ילדי הפנימייה לבין ילדי מופת וילדי זיכרון יעקוב, כאשר הם יוצאים לטיול בארץ ישראל. נוצרו שם חברויות בין בנים ובנות ללא כל הבדל. זו הגדולה של כפר נוער. הם משכו את אותם ילדים מהפנימייה להצליח בבגרויות. הם למדו ביחד לבגרויות אצלי בבית. אתה ראית את אותם ילדים, שמגיעים מבתים הרוסים, אצלי בבית כאחד החברים ללא כל הבדל. היום הילד שלי סיים כיתה י"ב, והילד הבא שלי נמצא בכיתה י' בכפר שפיה. גם לו מלא חברים שהם ילדי פנימייה. אין הבדל בכיתות, הם לומדים ביחד, הם נמצאים בחצר ביחד, הם לאורך כל היום ביחד. עכשיו אנחנו רוצים להכניס לשם גם את הילדה. אפשר לפתור את זה. צריך לעודד את כפרי הנוער האלה, ולא להשאיר אותם למות עם ממוצע בגרות של 8%.
יוליה אובלבסקי
אני רוצה להוסיף עוד דבר בנוגע לכפר הירוק. הלימודים שם הם באמת אינטגראליים. אני גרה בפתח תקווה, בשכונה שאין בה חטיבה. העניין של הסעות הוא מאוד חשוב. החטיבה נמצאת במרחק נסיעה של שני אוטובוסים. הילדה תצטרך לעשות את הדרך הזו לבד. כרגע אין אפשרות כזו, ולא תהיה. הילדה נדרסה לפני שנתיים על ידי רכב בפתח תקווה, והיא מפחדת לנסוע לבד.

בכפר הירוק יש הסעות ומסגרת של יום לימודים ארוך, וזה מאוד מתאים לנו. אנחנו הורים שעובדים, וזה נותן לנו שקט פנימי כאשר אנחנו יודעים שהילדה שלנו נמצאת במקום בטוח, כאשר היא מגיעה לשם עם הסעות וחוזרת משם בהסעות. בנוסף, ישנה גם מסגרת של ארוחות צהריים.

הרבה שנים היינו גרים ברמת הגולן, והגענו לאזור המרכז לפני כ-6 שנים. חשוב מאוד להגיד, שיש שם באמת אינטגרציה, כי הולכים ללמוד שם ילדים מכל השכונות, מכל מיני מקומות בארץ. בכפר הירוק בכל שנה עושים קייטנות קיץ. הילדה היתה שם שנתיים, ומאז היא רוצה ללמוד רק שם.
היו"ר אלכס מילר
תודה. יש לנו כאן נציגה של ועד הורים של רזיאל.
ענת וילף
אנחנו מבלבלים בין שני הנושאים, ואני לא בטוחה שזה משרת את המטרה.
היו"ר אלכס מילר
יש כאן סוגיה של בתוך העיר, ויש כאן סוגיה של מחוץ לעיר. אי אפשר לנתק את הנושאים אחד מהשני כאשר מדברים על פתיחת אזורי רישום.
ענת וילף
אפשר. אפשר לדון בשאלה של בתי ספר ייחודיים – האם מוצדק אישורי לימודי חוץ. פתיחת אזורי רישום כמדיניות, זה שונה.
מוני עזורה
כולם נצמדים למילים "אזורי רישום".
ג'ני אזיה
אני באה לדבר על נושא של לימודי חוץ. לפני כן, אני רוצה להתייחס לנושא שהועלה פה כאשר דיברו על פתיחת אזורי רישום – תחרותיות. לא היתה תחרותיות, לא היו קמים לימודים מיוחדים, אם לא היה ואקום או דרישה של אנשים ללימודים טובים ואיכותיים. אף אחד לא מקים כזו מסגרת אם אין דרישה. היה ואקום, ולשם נשאבים. לכן, אסור לבטל את הנושא של התחרותיות. זה דבר שבא לעודד מצוינות, ולא להסכים עם בינוניות כדי שיהיה בין כולם שוויון. מדינת ישראל זקוקה למצוינות, במיוחד בחינוך.

ילדי נמצא בגיל בו הנושא של אזורי רישום כבר לא רלוונטי. הוא כבר בכיתה י"ב. אני באה לדבר מתוך השטח ולספר על התוצאות, לטובת אותם אנשים שרק עכשיו נכנסים לתוך המערכת. יש לי ילד שהוא בוגר מערכת חינוך עירונית, וילד שנמצא בכפר נוער. ההבדל הוא מהותי. ההתייעלות בעקבות התחרותיות. הנושא של לימוד 6 שנתי, הוא דבר שהוא הכרח במערכת החינוך. הילד מתחיל להתמקצע כבר בכיתה ז'. הוא מגיע לכיתה י' מאוד בשל במגמות שהוא רוצה. המורים מכירים את הילד, והילד מכיר את המערכת עצמה. אני מדגישה את זה, כי כפרי הנוער מציעים את האפשרות הזו. אני כמובן מצטרפת למה שנאמר קודם בנוגע למיזוג אוכלוסיות. אכן באים ילדים בעייתיים מאוד מהפריפריה לפנימיות, והמיזוג הזה רק מעלה את היכולת שלהם.
היו"ר אלכס מילר
הורה מכפר סילבר, בבקשה.
אלי הורוביץ
יש לי בן שלומד בכפר סילבר, כאשר בני הבכור כבר בוגר הכפר. אני חייב להעיר, ששמעתי פה דברים שהם על גבול המקוממים. אם ראש רשות חושב, שכאשר נותנים לאנשים שלו אופציות הם בבלבלה, זה לא בסדר. אני מקווה מאוד, שראש הרשות שלי לא חושב עליי ככה. אני חושב, שגם לפטרונות יש גבול.

אני רשמתי את שני ילדיי לכפר סילבר, אבל היה כל הזמן ערפל של התנהלות כאילו עקלתון. רישום ילד לבית ספר זו החלטה שיש לה היבט חינוכי כבד מאוד. לא מדובר במה נאכל בארוחת ערב. אנחנו צריכים להנחיל את זה לילדים. אם ישאלו אותי מה זה חינוך, זו דוגמא אישית. אני רוצה להראות לילד שלי שאני הולך ישר, ואני מבקש מכם לתת לנו את האפשרות לעשות את זה בכבוד, בראש מורם, ולא בפתלתלות, במעקפים ובתחמנות. אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו אפשרות ללימודים באווירה התואמת את הערכים שאנחנו מאמינים בהם. בכפר סילבר נותנים יום עבודה בשבוע, ובבתי הספר באשקלון לא נותנים זאת. אמנם אלה בתי ספר מצוינים, אבל אני רוצה שהוא יעבוד יום בשבוע. לי כהורה זה יותר חשוב מיום לימודים נוסף בשבוע.

בנוסף, אני רוצה לומר שיש פה נוסחה מאוד בעייתית, בעיני, שחברים בה כל מיני גורמים: כסף, פוליטיקה, אגו ואינטרסים. בסוף מדובר בילדים. אני מבקש, להעביר את הילדים לצד שלנו – להיות גורם בנוסחה ולא התוצאה.
היו"ר אלכס מילר
אני יכול לתת לך הסבר חלקי של הצד השני, של ראש העירייה. תחשוב שאתה מנהל מערכת חינוך. על כל ילד אתה מקבל תקציב, ולפי זה אתה צריך להתנהל. נניח שיש לך כיתה ממש על הגבול. כלומר, כל תלמיד שיוצא מהכיתה, הכיתה נסגרת וצריך לפזר את התלמידים בכיתות אחרות. ראש עיר, שמשקיע בחינוך, שואף שיהיו לו כמה שיותר כיתות קטנות מבחינת מספר תלמידים. כלומר, הוא צריך להביא אותם למינימום ולא למקסימום, ואז הוא משקיע בתשתיות ובכל מה שקשור למערכת החינוך. ברגע שהילד שלך רוצה לעבור לבית ספר אחר בגלל כל מיני סיבות שציינת: יום עבודה בשבוע וכו', אתה מוציא אותו, הכיתה נסגרת וראש הרשות צריך לפזר את התלמידים בכיתות אחרות. מה שקורה הוא שכל השאר הם אלה שנושאים בנטל. הפתרון הוא פתרון של מי שצריך לממן. ברגע שיש לך פחות ממה שהמדינה דורשת כמינימום בכיתה, מישהו צריך לממן את ההפרש. כלומר, אתה מממן כיתה וירטואלית של כמה תלמידים שלא קיימים שם, וזה בשביל לשמור על מספר התלמידים שיקבלו את החינוך הטוב ביותר. כולנו ראינו את החפיפה בין מספר תלמידים בכיתה לבין ההישגים של אותם התלמידים. מישהו צריך לממן את זה. זה מה שאומר הצד השני. אלה ההשלכות שקורות כאשר אתה מוציא תלמיד מהכיתה. מבחינתך, מה שחשוב הוא הילד שלך, אבל זה מה שחייב לעשות ראש העיר. מתחיל בלגן בעיר: מה קורה עם כיתה שנסגרת וצריך לפזר את התלמידים בבית הספר לכיתות אחרות, כך שבמקום 25-30 ילדים בכיתה ישנם 32-40 תלמידים בכיתה. לפעמים הוא גם לא יכול להרכיב כיתה, ואז מתחיל בלגן הרבה יותר גדול. זו ההתנגשות בין הצדדים. זה תמיד יהיה כך, אלא אם תהיה רפורמה שיודעת להתמודד עם המצבים מסוג זה. היום הבחירה שעושה ראש העיר היא בחירה לפי שיקול לא טוב. הוא אומר: את החלש אני אשחרר כי הוא מוריד את התוצאות, ואת החזק אני אשאיר. זה השיקול היחיד שלו. לכן, לא צריך להתפלא כאשר אנחנו רואים שחרור של כמה תלמידים. אם תבחן את התוצאות של התלמידים האלו, אתה תראה שהתוצאות של המבחנים שלהם הן לא ברמה מאוד גבוהה. את התלמידים עם התוצאות הגבוהות לא משחררים. זה מה שקורה היום בשטח, ואת זה אפשר לעצור.
ענת וילף
אנשים כאן מדברים על חינוך למצוינות. חינוך למצוינות הוא חשוב, אך מה הקשר בינו לבין פתיחת אזורי רישום? זה ממש לא ברור. בגלל שלא הולכים בצורה ברורה ואומרים שיהיה בית ספר על אזורי או בית ספר יישובי, שיהיה מוקדש למצוינות ויהיו בחינות, יש כל מיני יצירים, כמו בתי ספר לאומנויות, ופתאום מתברר שיש קשר מופלא בין רקע סוציו-אקונומי ובין יכולת אומנותית. לכן, חינוך למצוינות זה דבר אחד, ויש להשקיע בו. בהחלט יש לבחון בתי ספר ייחודיים, על אזוריים-ארציים, שיעסקו אך ורק בחינוך למצוינות, אבל בין זה לבין פתיחת אזורי רישום יש הבדל גדול. צריך לשים לב מה הקשר בין כל המילים היפות, שכולנו מסכימים איתן, ובין התוכנית הזו.
היו"ר אלכס מילר
אני אתן לך דוגמא. הילד שלי בן 9 וחצי. אני גיליתי שיש לו כישרון לספורט. אני יודע שיש רק בית ספר אחד בארץ שמתמקד בזה. אנחנו החלטנו, שזו צריכה להיות הדרך בחיים שלו. היום אין לי אפשרות להעביר אותו לשם. ראש העיר לא משחרר אותו, כי הוא מאבד תקציב, הוא סוגר כיתה וכו'. זה השיקול של ראש העיר, וזה השיקול שלי כהורה.
ענת וילף
אם יש לנו בעיה של טיפוח ספורטאים צעירים בישראל, בואו נבדוק איך פותרים את הבעיה הזו. לוקחים בעיה אחת, ונותנים לה פתרון אחר. מה הקשר? אפשר לפתור בעיה נקודתית לא עם פטיש של 5 קילו.
אתי בנימין
בשנים האחרונות אנחנו עדים לפשיטת רגל של החינוך הציבורי. כתוצאה מכך קמו כל מיני מסגרות פרטיות כאלה ואחרות, ואנחנו רואים הורים ותלמידים רבים שנוהרים אליהן. במקום שמערכת החינוך תלך ותלמד מה מושך את אותם הורים וילדים לאותן מסגרות ציבוריות, היא עסוקה בכל מיני רפורמות כאלה ואחרות. היא הפכה את הילדים שלנו לשפני ניסיונות בבתי הספר הציבוריים. הילדים שלנו גם הפכו לבני ערובה בידיה: "אנחנו לא נשחרר את הילדים שלכם, אנחנו לא נאפשר לילדים שלכם ללמוד איפה שהם רוצים". לא יכול להיות שהזכות של ההורים לבחור באיזו מסגרת הילד שלהם ילמד ובאיזו מגמה הילד שלהם ילמד, תיפגע. זכותו של כל הורה לבחור איפה הוא רוצה שהילד שלו יילמד. במקום לחזק את בתי הספר הציבוריים וללמוד מה מושך את הילדים בבתי הספר הפרטיים, אנחנו עסוקים בשטויות – אנחנו עסוקים בלמנוע מהילדים ללכת לבתי הספר אותם הם רוצים.

הנושא של העמקת פערים – זה לא קיים. אני מכירה מאות מקרים של הורים, שהעדיפו לא לקנות דירה או לנסוע ברכב חדש, ולהכניס את הילד שלהם לאותו בית ספר פרטי, שנותן להם מענה, שנותן להם את החינוך הטוב ביותר עבור הילדים שלהם. הם מוכנים לקחת הלוואות, משכנתאות, לממן את הלימודים של הילדים שלהם, להביא אותם למקום שהם רוצים ולא להשאיר אותם בבתי הספר הציבוריים. אנחנו לא יכולים למנוע את זה מבעדם. יתרה מזו, אני יודעת על בתי ספר פרטיים שכן מקבלים את הילדים ולא גובים מהם שכר לימוד גבוה ומסייעים להם. אני מדברת על עולים חדשים, על ילדים ממשפחות סוציו-אקונומיות נמוכות. כך למשל, האקדמיה לאומנויות בירושלים. לפני שנה הכנסנו לשם ילדה, ובית הספר עזר לה במימון הנסיעות ולא גבה ממנה שכר לימוד.

אם משרד החינוך לא נותן פתרון לילדים ולהורים במסגרת החינוך הציבורי, הוא צריך לאפשר להורים לרשום את הילדים שלהם איפה שהם רוצים. הילדים האלה הם לא בני ערובה.
טל אורן
אני גר בהוד השרון, ואני אב לילדה שנרשמה לכפר הירוק. הבת שלי שמעה על בית הספר הזה מילדה מיישוב אחר, הלכה וקראה באינטרנט על בית הספר, עניינה אותנו, ואנחנו הלכנו איתה ליום עיון. היא החליטה ששם היא רוצה ללמוד. בהוד השרון, עד לשנה זו, ילדים שנרשמו לכפר הירוק קיבלו אישור לימודי חוץ. השנה, באופן מוצהר, לאחר התארגנות של כל יישובי האזור, החליטו שלא לתת אישור לאף אחד. מתעלמים מבקשות ספציפיות של ילדים מבתי ספר שונים. אין התארגנות. לא מדובר בחבר'ה. אלה ילדים שמוכנים לקום מוקדם בבוקר ולחזור מאוחר אחר הצהריים, כי הם מוצאים שהמסגרת הזו, עם הסביבה הלימודית והחברתית שלה, מתאימה להם. הרשויות המקומיות נתלות באיזשהו חוזר, שניתן לפרש אותו לכל כיוון.
מירב ישראלי
אל תיכנס לזה. זה נושא שתלוי ועומד בבית משפט.
טל אורן
אנחנו לא הגשנו אותו לבית משפט.
מירב ישראלי
אני לא יודעת מי הגיש את זה, אבל זה תלוי ועומד בבית משפט. אנחנו לא יכולים להיכנס פה לטיעונים המשפטיים ולחוק.
טל אורן
העיקרון הזה הוא משהו מאוד בסיסי, שיורד לחיים שלנו – עיקרון ההסתמכות. זה לא עניין משפטי. עד השנה זה ניתן, והשנה באופן גורף החליטו שלא, ונתלים באיזשהו גיבוי. לא מדובר בכל ילדי הוד השרון. מדובר במספר קטן של ילדים, וזה לא פוגע בשום דבר. זה רק מתוך מאבק כללי, שהמניעים שלו לא ברורים.
היו"ר אלכס מילר
אני רוצה לתת למנכ"ל להתייחס לכל מה שנאמר כאן, גם בנוגע לרפורמה וגם בנוגע ללימודי חוץ.
גידי ציפורי
אני נאלצתי למכור בית, לסגור קליניקה ולברוח מהעיר שבה אני גר, כי העיר החליטה שהיא לא נותנת לילד שלי ללמוד איפה שהוא רוצה. אני הייתי תושב ראש העין, כאשר הילד שלי בחר באופן עצמאי לחלוטין בבית ספר עלה רזיאל, מתוך עבודה באינטרנט, מתוך ההיכרות שלו עם מערכת החינוך בראש העין, לאחר שהוא היה ביום סיור בחטיבת הביניים וראה מה הם מציעים. העירייה לא טרחה ליידע אף אחד מהורי ראש העין, כיצד צריך להגיש בקשה. הילד החליט לבד, עזב את כל החברים שלו וקם כל יום בשעה 06:30 בבוקר כדי לנסוע לבית הספר. אנחנו מממנים את הלימודים. כתוצאה ממלחמה שמנוהלת, הגעתי למצב בו נאלצתי למכור את ביתי בראש העין, נאלצתי לסגור קליניקה וטרינרית שעבדה 19 שנה בראש העין, על מנת לאפשר לבן שלי ללמוד בבית ספר ממלכתי מוכר, בית ספר ממלכתי של מערכת החינוך במדינת ישראל. זה בית ספר למצוינות, שיש בו מגמות מיוחדות, שלא ניתנות בעיר שבו הילד חי.
היו"ר אלכס מילר
אביך היה סגן שר הביטחון.
גידי ציפורי
אבי היה סגן שר הביטחון ושר התקשורת במדינת ישראל.
שמשון שושני
גם חבר כנסת, גם חבר האצ"ל ואסיר בקניה ואריתריאה. אדוני היו"ר, זכותם היחידה של ההורים על פי החוק – ותתקן אותי היועצת המשפטית של הוועדה – היא לבחור לפני הכניסה לכיתה א' בין חינוך ממלכתי ובין חינוך ממלכתי דתי, או בית ספר מוכר שאינו רשמי בזרם החרדי. זו זכותם של ההורים. על פי החוק, ההורים אינם יכולים לקבוע היכן ילמדו ילדיהם על חשבון מדינת ישראל. בינתיים, מיום חקיקת החוק הזה נשתנתה קצת המציאות החינוכית, וכל מיני רעיונות דמוקרטיים על זכות הבחירה עולים בקרב הורים, שרוצים לבחור בחינוך שנחשב בעיניהם חינוך טוב יותר. החלטת הממשלה באה לומר להם: אנחנו רוצים להרחיב את מרחב חופש הנשימה והבחירה שלכם בתוך החינוך הממלכתי, בתוך החינוך הרשמי. זה במקום הקביעה, שמי שנולד באזור מסוים, בשכונה מסוימת, ילמד כל חייו בשכונה הזו. אם נולדת בשכונת מצוקה, אין לך זכות לעבור למקום אחר. הרעיון שלנו אומר: כן נפתח את העניין הזה, כן נאפשר לך. אנחנו הבירוקרטים, האדמיניסטרטיביים, כי אזורי הרישום נקבעו מסיבות אדמיניסטרטיביות ולא מסיבות פדגוגיות. כמי שעסק הרבה מאוד שנים בבקשות העברה של תלמידים, אני אומר לכם: הלב נשבר. הנימוקים הבירוקרטים לשמירה על אזורי הרישום אינם מתחשבים בהרבה מאוד דברים. היום אנחנו אומרים, שאנחנו לא רוצים להיות רק בירוקרטים במציאות של ישראל 2011, ואנחנו רוצים להרחיב בתוך החינוך הרשמי את אפשרויות הבחירה, שאינן קיימות על פי החוק, והכל במסגרת החוק, הכל במסגרת התקנות, הכל במסגרת בקשות העברה שיגישו הורים במסגרת החוק.

רשות מקומית שרוצה – תתמודד עם העניין הזה. לא כל רשות מקומית דומה לחברתה. לא מודל שיעבוד במקום אחד דומה למודל שיעבוד במקום שני. מה שלא ניתן היום בכלל, אנחנו רוצים להרחיב במסגרת החינוך הרשמי. ראה זה פלא, בספרות המקצועית יש חילוקי דעות מכאן ועד להודעה חדשה. 50% יטענו שזה הפתרון האידיאלי לטיוב הישגים לימודיים וכל ההישגים הלימודיים השתפרו וקפצו ב-3 דרגות, ו-50% אחרים יטענו שזה אסון. נער הייתי, גם בגרתי וגם זקנתי בתוך מערכת החינוך, ואני יכול לומר לכם: האמת תמיד נמצאת באמצע.
ענת וילף
אם חצי כך וחצי כך, אז למה לעשות את זה בכלל?
שמשון שושני
נתתי לכך הסבר כאשר את היית בחוץ. אם היית נולדת בשכונת מצוקה, שם היית לומדת עד סוף ימי הלימודים שלך. לא היו מאפשרים לך לצאת. ראש העירייה לא היה מאשר בקשות העברה.
ענת וילף
צריך לטפל בבית הספר של כולם בשכונה הזו, ולא ב-10 תלמידים.
שמשון שושני
צריך לטפל בהכל, צריך לטפל בנושאים שונים, אבל אני אומר לך כמי שטיפל במאות אלפי בקשות העברה, שהלב נשבר וצריך לפתוח ולאפשר מרחב נשימה. אם זה לא ייעשה, מכים את החלשים ומחזקים את החזקים. העניין הזה מוכרח ללכת לקראת פתיחה.
ענת וילף
אז תיאבק במוכר שאינו רשמי. זה הבסיס של כל הצרות האלה.
שמשון שושני
אנחנו נאבקים במוכר שאינו רשמי, ועל פי ניסיוננו המקצועי זאת אחת הדרכים בין הדרכים המרובות שאנחנו נוקטים בהן. אנחנו עוסקים גם בבתי ספר ייחודיים, בבתי ספר ניסויים, וצריך לבחון את השאלה: איך תאושרנה בקשות לימודי חוץ. אני לא מכיר דבר כזה. אני רוצה להתייחס לבקשות לימודי החוץ. כל בקשה צריכה להישקל לגופה. כמו שאמר היו"ר, יש מקרים בהם כיתה צריכה להיפתח או כיתה צריכה להיסגר. אני רוצה לומר להורים שרשמו את ילדיהם בכיתה ז': בכיתה י' הכל פתוח.
קריאה
זה מאוחר.
שמשון שושני
אני לא הולך נגדך. אני אומר: בכיתה י' הכל פתוח. אם מישהו מתעקש ללמוד במקום אחר, בכיתה י' הכל פתוח. גם על זה היה מאבק גדול. עדיין יש רשויות מקומיות שלא מסכימות עם העניין.

אני לא מכיר מה זו דחייה גורפת של בקשות העברה. יש זכות ערעור בפני מנהל מחוז, ואני חושב שכל מקרה צריך להישקל לגופו של עניין. יש בעיה של תכנון חינוכי-אזורי, את מי מקבלים ואיזה השלכות חינוכיות-פדגוגיות יש לאישור של בקשה מסוימת. אפשר להגיע עם העיריות והמועצות להבנות בנוגע לבתי הספר שצוינו כאן, להסכמים ולדיון משותף. יש כל מיני אלטרנטיבות לגופו של עניין.

אני רוצה לסכם ולומר בצורה חד משמעית: הניסוי הזה צריך לתת הרבה מרחב נשימה להורים, הרבה שיתוף פעולה בין הקהילה ובין הרשות המקומית, ולהקפיד שתהיה הרחבת נשימה של הורים. שתהיה להם לפחות התחושה. ההיבטים הסובייקטיביים – ואת זה למדתי בכל שנותיי בחינוך – הם לא פחות חשובים מההיבטים האובייקטיביים. אנחנו יכולים לבוא ולומר עד מחר בבוקר שבית ספר מסוים הוא טוב, אבל אם התחושה היא שזה בית ספר רע לא יעזור לאף אחד שום דבר.
ענת וילף
האם צריך להיכנע לזה?
שמשון שושני
כן. צריך להתמודד גם עם ההיבטים הסובייקטיביים, ולהקנות את התחושות הנכונות. הניסוי הזה – אני מקווה - הוא פריצת דרך בשינוי המצב הקיים.
היו"ר אלכס מילר
מה בנוגע לתקציב הניסוי?
שמשון שושני
אנחנו לא יודעים, כי יהיו מודלים שונים. התקציב הוא תקציב משרד החינוך ומשרד האוצר.
היו"ר אלכס מילר
אני רוצה לסכם את הישיבה. אני מעוניין לקיים ישיבה נפרדת בנושא של לימודי חוץ, כי אני חושב שהנושא הזה נמצא כמעט בכל מקום בישראל, וישנו חוסר אונים של המערכת להתמודד עם העניין הזה. יש כמה פתרונות גם בנוגע לכפרי נוער. אפשר לחשוב על סיפוח של כל המקומות האלה למועצות שונות, ולקיים סינרגיה בין המועצות כך שלא יהיה הפסד בתוך הרשויות המקומיות. אפשר לעשות תקצוב נפרד. אפשר לחשוב על אלף ואחד דברים, אבל אם הנושא הזה לא יהיה על סדר היום ויתעלמו מכך, המאבק שיהיה בין המערכת לבין ההורים יהיה מאבק נצחי. אף אחד לא ינצח, ומי שנפגע אלה הילדים, שהם חלק מהמאבק היומיומי הזה בין רשויות המקומיות ובתי הספר. לדעתי, זה לא מה שאנחנו רוצים לראות בתוך מערכת החינוך שלנו.

אדוני המנכ"ל, אני חושב שמתן אופציות בחירה להורים איפה ילדיהם ילמדו, זה דבר חשוב. זה נותן אפשרות להתערב בחיי החינוך של המשפחה. אי אפשר לומר: אתה שם, תישאר שם ותחכה עד שמתישהו מישהו יבוא וישנה את המצב הסוציו-אקונומי של השכונה שלך. היום אפשר להשפיע, להיות מעורב, ובסופו של דבר המערכת תצליח להעביר אותך לאן שאתה רוצה. לדעתי, זה דבר חיובי. חה"כ וילף, אני לא רואה רע בכך. כל אחד מאיתנו היה רוצה לראות במדינת ישראל מקומות שהם זהים אחד לשני, בלי שכונות מצוקה ושכונות יוקרה, אבל צריך לחיות במציאות.
ענת וילף
אני לא מתווכחת עם המציאות. אני מתווכחת עם הפתרון.
היו"ר אלכס מילר
הפתרון שנראה כרגע הוא מתן אפשרויות. אין ספק, שהמאבק יומיומי, שכבר 60 שנה מדינת ישראל רוצה להוביל, הוא מאבק במצב הסוציו-אקונומי. אם לא הצלחנו לעשות את זה במשך 60 שנה, לא נצליח לעשות את זה תוך שנה-שנתיים. חייבים לתת פתרון בתוך השכונות האלה, כי אחרת זה לא יעבוד.

גם בנוגע ללימודי חוץ - מדינה שרוצה להצליח בתחומים מסוימים, חייבת לאפשר ייחודיות: ספורט, אומנות, שירה, קליעה וכו'. אני הייתי גר במקום, שבו בכל מקום היה בית ספר ייחודי לשחייה. שם לא היתה בעיה. המציאות שלנו היא שונה. אין לנו בכל בית ספר בריכה ואולם ספורט, ויש הורים שלא מעוניינים שהילדים שלהם יפתחו קריירה בספורט, קריירה אומנותית או קריירה ביחסי חוץ או משפטים ומעניין אותם מה שבית הספר שלהם נותן. אנחנו חייבים ליצור ייחודיות, כי אחרת כולם יהיו באותו קו.
ענת וילף
אין ויכוח על הצורך בבתי ספר ייחודיים.
היו"ר אלכס מילר
צריך לפתח ייחודיות. אם אנחנו מדינה שמובילה בחקלאות, צריך ללמוד. נניח שאני גר בתל אביב והילד שלי מתחבר לחקלאות. בתל אביב אין בתי ספר בתחום הזה, ולכן חייבת להיות בחירה וגמישות. גם ראשי רשויות חייבים להבין את זה, כי גם הם יכולים לפתח דברים אחרים, כך שילדים אחרים יבואו לשם.
עופר בן אליעזר
בנוגע לייחודיות, אין מישהו אחד שיחלוק עליך. כולם יסכימו איתך.
היו"ר אלכס מילר
אני מתכוון לקיים ישיבה נוספת על כל הנושא של לימודי חוץ. אני מקווה שבמשרד החינוך יקיימו דיון ביחד עם השלטון המקומי, כדי לבדוק מה קורה היום בשטח מבחינת התזוזה של התלמידים, על מנת לראות האם גם שם אפשר לעשות פיילוט שיהיה מסוכם עם ראשי הרשויות, שיוכלו לפתוח את הדלתות וללמוד מכל מה שקורה מסביבם. מצד אחד המדינה נותנת אישור לעבודה של בתי הספר האלה, הם עובדים ומקבלים רישיון ותקציב, אבל מצד שני מי שרוצה ללמוד שם מתמודד עם קשיים מאוד גדולים. אני חושב, שאפשר לעשות סינרגיה. אפשר למצוא פתרון ולהגיע לסיכומים. כמו שאני רואה, זה בדרך הנכונה בנוגע לפתיחת אזורי רישום בתוך העיר. לדעתי, אפשר לקחת מודלים שונים מרחבי העולם ולהתאים אותם ללימודי חוץ.

יובל, אני מבקש שתביא מחקר בנושא של לימודי חוץ במדינות אחרות בעולם. קח כמה מדינות, שאנחנו יכולים לקחת מהן דוגמא. יכול להיות שאנחנו יכולים ללמוד מאחרים. אנחנו רוצים חינוך טוב לילדנו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

קוד המקור של הנתונים