הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
16
ועדה משותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות

16.05.2011


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 48

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות

יום שני, י"ב באייר תשע"א (16 במאי 2011), שעה 09:30

דיווח חברתי-סביבתי (הטלת חובה על חברות לכלול בפרסומיהן דיווח חברתי וסביבתי)

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

רחל אדטו

ניצן הורוביץ

אורי מקלב

חה"כ איתן כבל

גלית כהן – סמנכ"ל תכנון, המשרד להגנת הסביבה

גלית פלצור – ראש אגף כלכלה ותקינה, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר איזבלה קרקיס – אפידמיולוגית, משרד הבריאות

עו"ד מיכל שמואלי – רשות התאגידים, משרד המשפטים

עירית בשן – מפקחת ארצית לפיתוח קהילתי אסטרטגי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר נצן איל – אחראי תחום איכות סביבה, מכון התקנים הישראלי

רויטל מאור – רכזת הוועדה 1802 לאחריות חברתית, מכון התקנים הישראלי

לילי איילון – סגנית בכירה למנהל רשות החברות הממשלתיות

עו"ד שי בוזגלו – הלשכה המשפטית, רשות החברות הממשלתיות

פרופ' אורן פרז – הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן

אלכסנדרה גוצוליאר – סטודנטית מטעם הקליניקה הסביבתית, אוניברסיטת בר-אילן

ליעד אורתר – יועץ לאחריות תאגידית, "ביונד ביזנס"

שני עבדי – רכז תחום איכות אוויר, הקואליציה לבריאות הציבור

ד"ר איתן זילביגר – מנכ"ל החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ

ניר פפאי – סמנכ"ל שמירת טבע וסביבה, החברה להגנת הטבע

גיתית הרש – קשרי ממשל, החברה להגנת הטבע

נאור ירושלמי – חיים וסביבה, מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל

חגית אלפנדרי – מנהלת פרויקט אחריות תאגידית סביבתית, חיים וסביבה

מאיה קרבטרי – חיים וסביבה

ד"ר מיכל פרלה – ממונה מדיניות איכות סביבה, חברת החשמל

אורי טל-ספירו – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שמואל חן – דובר הוועדה

דוד בר-דרור – יועץ לוועדה

עו"ד מיכל גולדברג

דניאל באומגרטן - מתמחה

יפה שפירא

שוש אזולאי – מ"מ מנהלת הוועדה

טלי רם
דיווח חברתי-סביבתי (הטלת חובה על חברות לכלול בפרסומיהן דיווח חברתי וסביבתי)

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת לענייני סביבה ובריאות של הכנסת. נושא הדיון הוא דיווח חברתי סביבתי (הטלת חובה על חברות לכלול בפרסומיהן דיווח חברתי וסביבתי).


לפני שאני פותח את הדיון אני רוצה לברך את כולנו, וקודם כול את עמיתי חברי הכנסת – חברתי חברת הכנסת ד"ר רחל אדטו וחברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ – שיהיה לנו מושב יעיל, מוצלח, נעשה הרבה דברים טובים, והנה אנחנו מתחילים כבר בעשייה טובה ומעשית. בוקר טוב גם למנהלת הוועדה הטובה שלנו ותודה על כל העבודה שהיא עושה למען הוועדה, ותהיה לנו הרבה עבודה במושב הזה.


אנחנו קצרים בזמן ולכן לא אפתח בדברי הקדמה ארוכים אלא מייד אעביר את רשות הדיבור לד"ר אורן פרז מאוניברסיטת בר-אילן כדי שיציג לנו בקצרה את הנושא מהזווית שלו. בבקשה, ד"ר פרז.

מילה לגביי. אני פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

פרופסור פרז מתקדם מהר, אנחנו לא מצליחים לעקוב אחרי הקצב, אז קודם כול ברכותינו.

תודה. יש לי גם רקע מעשי בתחום של אחריות חברתית- סביבתית. אני חבר בוועדה הציבורית של "מדד מעלה" וגם חבר במינהלת של "התו הירוק".


כמה דברי רקע על החוק ואחר כך ליעד ישלים ביחס ל-GRI. מטרת החוק היא לעודד חברות ממשלתיות לפרסם דו"ח סביבתי-חברתי במקביל לדוחות הפיננסיים שלהן, זאת בהתאם לכללי ה-GRI, כללי ה-Global Reporting Initiative, שזה התקן הגלובלי המוביל בתחום הדיווח הסביבתי.

מה שמניע את הצעת החוק זו ההנחה שכאשר חברה מתחילה לדווח בצורה סביבתית-חברתית , זה גם זרז לקידום הפעילות הסביבתית בתוך החברה וזה גם כלי לביקורת ציבורית-חברתית על הפעילות שלה.

מדוע נקטנו באסטרטגיה שבה נקטנו בחוק הזה? קודם כול, מדוע להתחיל דווקא בחברות ממשלתיות? חברות ממשלתיות – ראשית, חלק מהחברות האלה הן חברות מאוד-מאוד גדולות שיש להן השפעה סביבתית וחברתית גדולה על המשק הישראלי ולכן יש הצדקה להתחיל בהן, חברות כמו תעש, התעשייה האווירית וחברות נוספות שהן חברות ממשלתיות, הן חברות חשובות.

דבר נוסף, על-פי הכללים של המשפט המנהלי הישראלי, חברות ממשלתיות הן חברות שחלות עליהן חובות מיוחדות. זה לא סתם חברות פרטיות, אלה חברות שחלות עליהן חובות רבות – הן נחשבות כגופים סמי-ציבוריים, וממילא גם על-פי חוק החברות הממשלתיות חלות עליהן חובות רבות יותר של חובת דיווח, חובת ייצוג הולם, חובת מכרזים, כלומר כבר עכשיו יש עליהן חובות מיוחדות, ולכן נכון להתחיל דווקא מהן.

מדוע בחרנו דווקא ב-GRI? ה-GRI הוא היום הסטנדרט הגלובלי המוביל בתחום של דיווח סביבתי-חברתי, ומה שהנחה אותנו זה שאנחנו בישראל לא צריכים להמציא את הגלגל, אם יש תקן סביבתי שהוא התקן המוביל בעולם, נכון שאנחנו נאמץ אותו אלינו. אני חייב לומר שזה גם דבר שמקובל במשפט הישראלי. נמצאים כאן אנשים ממכון התקנים, הם יודעים שבחוק התקנים יש המלצה ככל הניתן לאמץ למשפט הישראלי תקינה בין-לאומית ולא לכתוב תקנים ישראליים כאשר יש תקן גלובלי אחר.

זה למשל גם מה שהנחה את מכון התקנים היום בהשקה של המנהלה החדשה של "התו הירוק", שם בדיוק האסטרטגיה היתה לאמץ תקנים בין-לאומיים לעניין תו ירוק ולא להמציא כאן את הגלגל.

לכן, זה מה שהנחה אותנו, שאנחנו לא צריכים להתחיל לנסח כאן איזשהו כלל שיהיה ייחודי בישראל, במיוחד כשאנחנו היום מתמודדים בשוק הגלובלי.

דבר נוסף שאנחנו מצביעים עליו הוא עניין של משפט משווה. בדקנו מה קורה בעולם וראינו שבהחלט יש היום מגמה של אימוץ כללי ה-GRI. ממשלת שבדיה הוציאה הנחיות פנימיות לחברות ממשלתיות שם שמאמצות את ה-GRI; בדנמרק יש חוק שמטיל חובת דיווח מוגברת על החברות הגדולות ביותר במשק, וחובות דיווח מוגברות כאלה אפשר לראות גם בנורבגיה. גם מדינות נוספות שאולי לא אימצו את ה-GRI, מטילות היום יותר ויותר חובות דיווח מוגברות, כך שאנחנו פה הולכים צעד אחד יחד עם מגמות שיש במדינות אחרות.

הערה אחרונה שאיתה אסיים. כשאנחנו מסתכלים מה קורה היום בחברות הממשלתיות אנחנו רואים שבחלקן יש כבר תהליכים שבעצם מכינים את התשתית להטלה של חובת דיווח מוגברת. שמונה חברות ממשלתיות מהגדולות והחשובות שבהן – כמו מקורות, חברת חשמל, רפא"ל – מציגות איזשהו דיווח סביבתי ראשוני באתרים שלהן. יש שמונה חברות ממשלתיות שיש להן תו תקן ISO 14001, כלומר שיש שם את התשתית לדיווח.

לכן, יש כבר את התשתית הקיימת בחברות הממשלתיות לדווח, והצעת החוק שלנו גם מאפשרת איזשהו דירוג בעוצמת הדיווח שנדרוש מהחברות. אלה מבחינתי דברי ההקדמה שרציתי לומר, ואחר כך אם יהיו שאלות, אשמח לענות.

תודה. ד"ר נצן איל, נציג מכון התקנים הישראלי, בבקשה.

שלום. תודה רבה שהסכמתם שאבוא ואציג את עמדתנו. באופן כללי אנחנו מקבלים את הרעיון שיבוא המחוקק ויטיל על חברות ממשלתיות חובת דיווח חברתי-סביבתי. אני מסכים עם כל הניתוח של פרופ' פרז לגבי החשיבות לנושא המובילוּת של חברות כאלה.

רק לתקן נקודה אחת, והיא נקודת הפתיחה למה שאנחנו רוצים. ה-GRI איננו תקן. תקן זה מה שקבע מכון התקנים או המקבילים לו בכל המדינות המערביות. ה-GRI הוא מסמך שכתבה חברה פרטית.

מה פתאום. GRI זה לא חברה פרטית, מה לעשות.

חברה.

לא. זה NGO גלובלי, לא חברה פרטית.

נציג של UNEP.

הוא לא נציג של UNEP, הוא עובד עם UNEP, אבל בואו לא ניכנס לוויכוח.

ד"ר איל אומר את הדברים מנקודת ראותו. אם יש מחלוקת, אתם תוכלו להביע את עמדתכם. חברים, בואו נאפשר לדיון להיות מסודר.

תודה. הנושא של הדיווח החברתי הוא קצה הקרחון. דיווח זה השלב הסופי של תהליך שצריך לעבור ארגון – תהליך של שינוי תרבותי, תהליך של בניית תרבות פנים-ארגונית – ולדעת המכון, דיווח בלבד עשוי ליצור פלסתר, ואין מאחוריו לעתים שום דבר, להוציא את המסמך.

מי שהתעמק וקרא חלק מהדיווחים בארץ ובעולם ראה שהדיווח הוא דיווח, והחברה עצמה היא חברה שהיא, נקרא לזה, פחות ידידותית לסביבה וידידותית לחברה.

לפיכך, אנחנו חושבים שצריך לבוא ולומר שמאחורי או לפני אקט הדיווח, ייבנה בארגון מערך שלם של אחריות חברתית-סביבתית. הדיווח הוא אולי גולת הכותרת הסופית של התהליך הזה.

ככלל, נכון שה-GRI הוא המפורסם ביותר אבל אם מסתכלים על התקן או על המסמך שכתב ISO, ארגון התקינה העולמי, שהוא מסמך מייעץ בתחום של אחריות חברתית, יש שם עוד עשרה מסמכי דיווח שונים, כך שעם כל הכבוד ל-GRI, אין ביטחון שזה הדבר המתאים ביותר לנו או הדבר המתאים ביותר לארגונים אחרים.

מכון התקנים מציע את שירותיו לוועדה. כמו שנאמר שקוראים לזה תקן, מכון התקנים מציע את שירותיו לוועדה לעשות איזשהו סיעור מוחות, לכנס את כל מחזיקי העניין ולהביא לוועדה בזמן קצוב שהוועדה תקצוב, הצעה שמתאימה לאווירה בישראל, לחברות בישראל ולכל הנושאים שהם נושאים ישראליים לכשעצמם, שלעתים לא מופיעים בתקנים או במסמכים הבין-לאומיים.

תודה רבה על הפתיחות האלה, אנחנו מגיעים לשלב הדיון. אני רוצה לפתוח את הדיון בכמה מלים כלליות ואני מקווה שהן יעזרו קצת לכוונן אותנו בהמשך העבודה.

אני רוצה לומר לכם שהדיון הזה מבחינתי, מבחינתנו כוועדה, הוא חלק מחשיבה על מקומה של ישראל בעולם של המאה ה-21. העולם של המאה ה-21 הולך להיות עולם מאוד שונה בפרמטרים סביבתיים וחברתיים מהעולם של המאה ה-20, בוודאי מהעולם שקדם לו. זה עולם מאוד-מאוד צפוף, לא רק קטן לסחורות אלא גם צפוף לצרות, עולם שבו סטנדרטים סביבתיים עולים במהירות מאוד-מאוד גבוהה, לא בגלל "ירוקים מחבקי-עצים" אלא בגלל דרישות אובייקטיביות וצרכים שאי-אפשר להימנע מהם.

בעולם הזה אנחנו חייבים סטנדרטים חדשים, והסטנדרטים האלה צריכים לחול בין היתר גם על המערכות הכלכליות, או אולי אפילו לא בין היתר – קודם כול על המערכת הכלכלית שלנו, על הגורמים הכלכליים, השחקנים הכלכליים – שבעצם מעצבים לא רק את הכלכלה שלנו אלא גם את החברה ואת הסביבה שלנו.

הפרובלמטיקה הזו של דיווח חברתי-סביבתי, ובכלל הניסיון להשפיע על ההתנהלות החברתית-סביבתית של גורמים כלכליים, היא מבחינתי חלק ממה שאני קורא קומת התשתית של ההסדרים הסביבתיים.

אם לדבר על הקדנציה הקודמת - אנחנו דיברנו על המהפכה הסביבתית של תשתית, חוקי התשתית שלה הם חוק המזהם משלם, חוק אוויר נקי, חוק האכיפה הסביבתית הראשון. מבחינתי, ההתמודדות עם צורת ההתנהלות החברתית-סביבתית של גורמים כלכליים היא חלק מהתשתית הזאת. זה לא מה שאנחנו קוראים הקומה הראשונה או הקומה השנייה של החקיקה הסביבתית אלא זו קומת התשתית, ואנחנו רואים בסוגיה הזאת סוגיה מאוד-מאוד חשובה שחייבת להיות מוסדרת בחקיקה ראשית.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו בשני דברי המבוא ולומר לכם איך אני רואה את הסוגיה הזאת. אני לגמרי מסכים עם ד"ר איל שאנחנו מאוד צריכים להיזהר מכל מיני תופעות של Greenwash. יצא עכשיו ספר מומלץ של גולמן על אינטליגנציה אקולוגית והוא מראה בצורה מאוד משכנעת עד כמה רוב המוצרים שאנחנו מתייחסים אליהם כמוצרים "ירוקים" הם בעצם מוצרים מאוד מזיקים לסביבה. מאוד קל לבחור איזושהי תכונה אחת של המוצר, להגיד: זה מוצר ממוחזר, אבל ממה הוא ממוחזר, איך נעשה המיחזור, אלה דברים שאין לנו מושג. אנחנו כולנו רוצים להציל את הסביבה ככל הניתן, אז אנחנו קונים את המוצר הממוחזר הזה.

כדי באמת לעשות את השינוי אנחנו צריכים משהו שהוא יותר עמוק, הוא הרבה יותר כולל, הוא הרבה יותר מקיף מאשר איזושהי בחירה באיזושהי תכונה אחת של מוצר ושיווקו כמוצר "ירוק".

לכן, דברי האזהרה שלך, ד"ר איל, מפני מהלך שעלול להתגלגל לסוג של Greenwash – אתה לא אמרת Greenwash, זה אני כבר אומר – הם בהחלט דברים מקובלים, נכונים וצריכים בהחלט להנחות אותנו.

יחד עם זאת, עומדת השאלה מהיכן להתחיל. הרי אנחנו צריכים להתחיל מאיזושהי נקודה, ואני חושב שנקודת הדיווח וחובת הדיווח היא נקודה מצוינת להתחיל תהליך, כשברור שאם זה ייעצר בחובת הדיווח לא עשינו כלום, אבל אני רואה את הפרובלמטיקה של הדיווח, את החובה של החברה הממשלתית לדווח, כאיזשהו סוג של Tipping Point, של נקודה שממנה ניתן להתחיל לשנות את המערכת.

חובת הדיווח הזאת תפעל בכמה מישורים. היא תפעל לתוך החברה הממשלתית כי קודם כול חייבים לדווח; חייבים לדווח, אז צריכים גם להתנהל אחרת, ומישהו צריך לתת דין וחשבון אז הוא כבר יודע שכל ההתנהלות שלו צריכה להיות אחרת, וזה יחזור אחורה לצורת ההתנהלות הפנימית של הארגון. זה מישור אחד.

מישור שני שבו יהיה לכך אפקט הוא המישור הרוחבי – המישור הרוחבי שבו חובת הדיווח שתתחיל בחברה הממשלתית תתגלגל גם לגורמים אחרים, שחקנים כלכליים אחרים, ובעצם הסטנדרט הזה או הנורמה הזאת של חובת דיווח תהפוך להיות לנורמה כללית ומקובלת על-ידי הגורמים הכלכליים כולם.

ברוח הזאת אנחנו מקדמים בכנסת הצעת חוק שמנסה ללכת על הדבר הזה – על חובת הדיווח של החברות הממשלתיות לא כתכלית בפני עצמה אלא כאיזושהי נקודת התחלה שהמטרה שלה היא לשנות את צורת ההתנהגות של הגורמים הכלכליים הגדולים במשק בנושאים סביבתיים-חברתיים.

ההצעה הזאת לא תהיה כנראה בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אולי היא תהיה בפני ועדת החוקה, אם כי אני חושב שהיא צריכה להיות בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, היא נמצאת בתהליך הכנה, ואכן שאלות כמו הפניה של חוק ישראלי ל-GRI, שזה אפילו לא נורמה בין-לאומית אלא מין מתודולוגיה בין-לאומית, יש עם זה בעייתיות ואנחנו נצטרך להתמודד עם הבעייתיות הזאת.

אני לא רואה את הפתרון הזה של ה-GRI כמשהו קדוש. אני בהחלט מקבל, ואני חושב שכולנו צריכים לקבל את הכפפה שאתה זרקת – לעשות פה תהליך חשיבה של איך אנחנו בונים את זה נכון כדי שבאמת נגיע למטרה ולא נתווכח על האמצעים בדרך אליה.

אני שב ומודה על הפתיחות שלכם, ורוצה לתת את רשות הדיבור לחברת הכנסת ד"ר רחל אדטו, בבקשה.

בוקר טוב, תודה. אני לא ארבה במלים, רק אגיד שעיינתי ועברתי וחיפשתי, וחיפשתי בנושא חברה איפה המילה "בריאות" מופיעה. אני חושבת שהיום זה מסוג הדברים שאי-אפשר להתעלם מהם. כשאנחנו מתייחסים לנושא חברתי או כל תסקיר וכל שקיפות שבאים להורות על פעילות בתחום חברתי, חייבים לכלול את המילה בריאות בפנים.

אנחנו נוכחנו כאן בוועדה, דב, מספר פעמים בדיונים שהיו מאוד מהותיים, מאוד משמעותיים, בפרויקטים מאוד גדולים, בלי שום התייחסות כהוא זה לכל נושא הבריאות, השפעה על בריאות הסביבה. המקום היחיד שבו מצאתי כאן את המילה בריאות היה בריאות העובד, ואני חושבת שזאת לא הכוונה. אני חושבת שבריאות העובד היא כמובן חשובה, אבל לא יכולה להיות פעילות של חברה – לא משנה כרגע, חברה ממשלתית, חברה פרטית – כל השפעה של כל פרויקט היום חייבת להיות התייחסות לנושא הבריאות, השפעה על בריאות הסביבה, על בריאות האוכלוסייה, בריאות בכלל.

לכן, בקשתי, ברגע שיהיה דיון על החוק עצמו, אני חושבת שהשם צריך לכלול בתוכו השפעה סביבתית-חברתית-בריאותית. שזה יופיע לא כבדרך אגב אלא שיהיה ברור שהדרישה במילה "חברתית" כוללת השפעה על נושא הבריאות בכלל.

תודה רבה. אנחנו נעבור לסירוגין – אורח וחבר כנסת. מר ליעד אורתר, בבקשה.

בוקר טוב. שמי ליעד אורתר, אני יועץ ומיישם בתחום של כתיבת דוחות אחריות תאגידית, ולמעשה מי שהביא לארץ את הנחיות ה-GRI בסוף 2006, כשלקחתי על עצמי לתרגם אותן לעברית.

בהתייחסות לדברי חברת הכנסת אדטו, יש בהחלט התייחסות לכל הנושא הבריאותי במסמך ההנחיות, אני אגע בזה.

לא הגיע אלי.

אני בשמחה אשלח לך את החומר. רק לשם הבהרה – אני לא נציג של ה-GRI, אני לא זכיין של ה-GRI, אני לא מקבל תמלוגים מה-GRI.

ה-GRI זה עמותה גלובלית, ארגון שעובד ללא מטרות רווח, שיושב באמסטרדם, לפני כן ישב בארצות-הברית, ובעצם מה שהוא רצה לעשות – הוא רצה ליישם הלכה למעשה את תפיסת ה- Triple Bottom Line, התפיסה המקובלת היום בנושא של אחריות תאגידית, על כך שמודדים עסק, על כך שלעסק יש יעדים ושורות רווח שהם לא רק רווח כלכלי אלא גם רווח והשפעות חברתיות וסביבתיות.

הארגון הזה נולד בסוף שנות התשעים בארצות-הברית ומאז גדל והתפתח – נכון שלא מדובר על תקן, אבל הפך היום למסמך ההנחיות הדומיננטי והמשמעותי ביותר בעולם לגבי איך ארגון מודד ומדווח על הנושאים החברתיים והסביבתיים, מתוך הנחת מוצא שמה שאינו נמדד לא מנוהל ומה שלא מתוקשר, אף אחד לא יודע עליו.

כאמור, ה-GRI הוא ארגון של Stakeholder Organization, זה ארגון עם עשרות ואלפים של מחזיקי עניין שהם חברים בארגון הזה מכל רחבי העולם. אני Organizational Stakeholder ב-GRI, יש כאן ארגונים נוספים שהם חברים בארגון הזה, מדובר על תהליך בלתי פוסק של דיאלוג, של שיח, של קבלת משוב. ה-GRI עצמו גם נמצא כל הזמן בתהליך של התחדשות. אנחנו עכשיו ב-3.1 GRI, מדברים כבר על הדור הרביעי, כך שאין פה משהו סטטי, וברגע שמייצרים איזשהו לינקג' בין מערך תחיקה או חקיקה ישראלי לבין הגוף הזה, באופן טבעי אתה נכנס למערך של ההתבגרות וההתרחבות של הנושא הזה.

ה-GRI עובד בסנכרון עם כל הגופים הגדולים בעולם ועכשיו ה-OECD נמצא לשולחננו, ה-OECD בתהליך עבודה מסיבי עם ה-GRI, וה-GRI הולך להיות משולב כחלק מ-Multinational Corporations, כחלק מהנחיות התנהלות של תאגידים רב-עולמיים שמנוהלים באמצעות התחום הזה של ה-GRI.

ה-ISO – ד"ר נצן איל ציין, וזה נכון – ה-GRI הוא תוצר דיווחי. הוא תוצר של מערכי ניהול. חברות שונות ותאגידים שונים מיישמים גישות ניהול שונות. יש כאלה שמיישמים ISO 14000 ויש תאגידים גדולים שלא מיישמים ISO 14000, אבל עדיין בסופו של דבר יודעים לדווח לנו, לציבור, כמה הם פלטו סוקסים, נוקסים, CO2, כמה פסולת, כמה מיחזור, כמה מים, כמה עובדים נפצעו, ועוד הרבה מאוד קריטריונים.

ההתנהלות שלהם היא התנהלות מסונכרנת עם הגופים הגדולים בעולם, והארגון הזה מתעצם בנקודת הארכימדיות שלו בצורה מאוד-מאוד משמעותית.

אנחנו מדברים סביבה, וחלק מאתנו מגיע מעולם התוכן הסביבתי אבל ה-GRI הוא עולם תוכן גדול מאוד ומקיף מאוד ולא רק בנושאים סביבתיים. יש פה כמה מעולמות התוכן. כל מה שקשור למוצרים, להתייחסות לקבלנים, לזכויות אדם, לפעילות לובי. ב-GRI מתבקשות חברות לדווח איזה פעילות לובי הן ביצעו ואיך זה מתחבר למטרות שלהן. כל הנושאים הקהילתיים - התנדבות, תרומה לקהילה כחלק מרווח ולא כחלק מרווח, לאיפה זה הולך, איך מודדים שתרומה לקהילה הצליחה, מהם המדדים שארגון שם לעצמו בהקשר של תרומה לקהילה. כל מה שקשור להעסקת עובדים, פרופיל עובדים, גיוון כוח-אדם, גברים ונשים, פערי שכר, בטיחות. דיברו פה על נושא בריאות, פציעות, איך זה מתייחס לסטנדרט של הפציעות שקיים במדינה, הכשרת עובדים לנושאים האלה של אחריות תאגידית, כל הנושאים הסביבתיים עם מדדי ביצוע סביבתיים ספציפיים, כשכאמור, מעל זה יש את כל הנושאים של הממשל התאגידי, נושאים של מדיניות.

GRI זה עולם ומלואו, יש את ההנחיות עצמן – הבאתי פה דוגמה אחת אבל כל אחד יכול להוריד את הקובץ הזה כ-pdf מאתר ה-GRI או דרכי, אתם יכולים לעיין בו. זה לא רק סביבה, זה עולם תוכן שלם שבעצם הוא תוצר של יישום גישת האחריות התאגידית.

בגדול – אנחנו לא ניכנס לזה, אפשר לדבר על כך סמסטר שלם ואולי אפילו יותר מזה – יש לנו את דרישות הדיווח הבסיסיות בחוברת הזאת. זה הקודקס הבסיסי, ה-Core Element של הדיווח שבתוכו גם יש היקפים שאפשר לקבוע אותם. ישנן תוספות דיווח מגזריות, מאמץ גדול של ה-GRI לייצר הנחיות דיווח שהן ספציפיות למגזרים – אם אתה מגזר פיננסים או מגזר של עיבוד מזון יש לך סעיפי דיווח שהם ספציפיים למגזר הזה.

על זה מתווסף נושא אבטחת איכות של הדו"ח. דיברו על השאלה איך אני יודע שמה שמפורסם בדו"ח הוא אמיתי. יש את האפשרות לקבל פלוס על רמה של דיווח – וזה אם אתה מכניס צד שלישי שמוודא שמה שכתבת הוא נכון – והתוספת של דיווח מדינתי, דיברו על כך קודם. לפני שנתיים היה תהליך גדול שהתנהל פה עם עשרות מחזיקי עניין שקבעו מספר נושאים מרכזיים שרצינו להוסיף אותם לתוך ההנחיות האלה כי צריך לקחת בחשבון שהנחיות הדיווח האלה של ה-GRI – כמו שחברה בישראל מתמודדת אתן, כך באותה מידה חברה בברזיל וחברה במקסיקו וחברה באטלנטה וחברה בשנחאי – על אותן ההנחיות האלה. עדיין, יש דברים שהם רלוונטיים ברמת המדינה ואנחנו גיבשנו טיוטה שנקראת Country Annex, תוספת למדינה.

בגדול, מבחינת אימוץ של הנושא הזה, עם כל הרצון הטוב, בסופו של דבר רוב התאגידים גם בעולם וגם בישראל לא מאמצים בצורה וולונטרית את נושא דוחות האחריות התאגידית. זה לא קורה, אתם יכולים לראות את מספר הדוחות שיצאו בישראל בין השנים 2007 ל-2010, זה מעט מאוד דוחות. גם בעולם זה באזור ה-1,600 פחות או יותר, מעט מאוד דוחות, ולכן המהלך שקורה היום בעולם הוא מהלך של הטמעת הנחיות ה-GRI לתוך מערכים רגולטורים. זה קורה בצורה מסיבית באמצעות גופים פיננסיים וזה קורה בעשרות הצעות חקיקה שקיימות בכל רחבי העולם. אתם יכולים לראות את החברות שפרסמו בארץ, ותכף אתן דוגמה אחת.

אם מישהו רוצה מידע נוסף, מוזמן לבוא מחר לכנס שלנו. אנחנו עורכים כל שנה כנס בנושא הזה- נעדכן, נדבר על זה ונציג.

בסיום, אני רוצה להציג דו"ח אחד של ארגון, אני חושב שהוא הכי רלוונטי לפעילות שלנו, דו"ח אחריות תאגידית של מכבי שירותי בריאות – זו לא חברה פרטית וזו גם לא חברה ממשלתית, אבל עדיין מדובר על ארגון שלקח על עצמו ליישם את הגישה הזאת של האחריות התאגידית, ואחד התוצרים לדוגמה זה כל המהלך של איסוף התרופות מהציבור, כשהיום זה ברור מאליו שלא זורקים תרופות לפח, אבל זה לא היה המצב לפני שנתיים, עד שמכבי החליטה ללכת על המהלך הזה. ככה יכול להיראות תוצר וככה צריך להיראות תוצר של חברה ממשלתית, של גוף ציבורי שבסך הכול אנחנו הבעלים שלו, שמיישם את גישת האחריות התאגידית, מצמצם את ההשפעות השליליות שלו, מעצים את ההשפעות החיוביות שלו, ובסופו של דבר יודע לתת לעיון של כולנו את התוצר הזה שנקרא דו"ח אחריות תאגידית, כי בלי העין הציבורית שבוחנת באמת אין ערך לדברים האלה, חוץ מאשר תהליכי המדידה ותהליכי הניהול עצמם. תודה רבה.

תודה לך. חבר הכנסת ניצן הורוביץ.

תודה רבה. קודם כול, אני שמח שאנחנו פותחים את מושב הקיץ של הכנסת בדיון הזה כי בניגוד למה שכל מיני אנשים חושבים, לא מדובר פה באיזשהו נושא-צד כזה, במה שנקרא מותרות, אחרי שפתרנו את כל הבעיות אז יש את הדבר הקטן הזה שנקרא דו"ח סביבתי, וכולי.

בכלל, כל הגישה – שהיא בעצם עדיין הגישה השלטת בארץ, למי שבכלל עושה את הדוחות, וזה מתי-מעט – היא גישה של משהו שכאילו עושים איזו טובה, שהם לא חייבים לעשות את זה וזו איזושהי ג'סטה שכל מיני חברות, בעיקר בשביל יחסי ציבור ומטרות כאלה של תדמית, עושות דו"ח כזה, כותבות בו כל מיני דברים – חלק מהדברים נכונים, חלק מהדברים נכונים פחות, פעם סטנדרט כזה, פעם סטנדרט אחר. הדוחות מעוצבים יפה, זה חלק מהגישה.

שוב, אני לא בא בטענות לאלה שפרסמו כי הרוב המוחלט של החברות הישראליות – אינני יודע כמה; 99%, אינני יודע כמה לא מפרסמים דוחות, הרוב המוחלט לא עושים אפילו את זה – אבל גם הדוחות עצמם רחוקים מלהרשים אותי משום שחלק מהדברים שם לא עומדים בקריטריונים, גם לא מפוקחים.

לכן, אנחנו צריכים – וזה המהלך שמתרקם כאן בכנסת – להתנתק מהגישה הוולונטרית הזאת שכאילו מדובר באיזו טובה, סוג של תרומה שחברות נותנות, כמו שיש מישהו שנותן קצת צדקה ומישהו שנותן סיוע לאיזשהו ארגון חברתי או סביבתי.

זאת לא הגישה. אחריות סביבתית, אחריות חברתית זה לא טובה שאיזשהו מפעל או חברה עושה מתוך רצונו הטוב. זה עניין שיורד לשורשי הפעילות של גוף עסקי במדינה דמוקרטית. ואחריות, כשמה כן היא. היא חובה של גורם. כמו שעל כל אזרח יש אחריות לנהוג בצורה מסוימת, על אחת כמה וכמה על חברות.

המצב שקיים בארץ שבו חברות מעטות בלבד מגישות דוחות – שחלקם הם ליחסי ציבור, אין על כך שום פיקוח, אין סטנדרט אחיד, רוב רובן של החברות לא עושות את זה בכלל – הוא בעייתי ביותר.

אנחנו חייבים לבסס את הנורמה שאחריות חברתית וסביבתית של תאגידים היא שוות-ערך לכל אחריות אחרת של אותם תאגידים.

לצערי, ואני אומר זאת לך, דב – לצערי, אני לא רואה שזה ילך בלי חקיקה. זה פשוט לא ילך בלי חקיקה. מי שפה חושב שחברות מרצונן הטוב יעשו – לא רק את הדוחות אלא גם יעשו את השינויים המתחייבים – לצערי טועה. נתנו לזה כמה שנים, אנחנו רואים כמה חברות עושות את זה ואיך הן עושות את זה. להגיד "לא מספק" זה בלשון המעטה. זה ביזיון.

לכן, נהייה חייבים, זה לא יקרה מחר אבל נהיה חייבים ללכת כאן בכיוון של חקיקה שתקבע את עקרונות הדיווח, שתקבע את דרגת האמינות, שתקבע בעיקר את הפיקוח. כן, רגולציה.

אני חושב שצעד ראשון בעניין יהיה התכנסות של הגורמים השונים שיש להם את הידע ואת הניסיון העולמי, ובכלל כבר עוסקים בזה כיום, כדי לגבש איזשהו מסמך או דרך משותפת. יש כאן את מכון התקנים, חברות נוספות. אני חושב שאתם צריכים להתחיל לצעוד בכיוון הזה, אתם תזכו כאן לשיתוף פעולה בכנסת. לא נוכל ללכת בדרך אחרת. אם נשאיר את זה ברמה וולונטרית, ברמה של צדקה, ברמה של טובה, אנחנו לא נתקדם הרבה.

אני שמח שמתחילים היום ואני מקווה שנמשיך בצורה יותר מואצת בעתיד הקרוב.

תודה רבה. הצטרף אלינו חבר הכנסת איתן כבל, שהוא אחד השותפים ליוזמת החוק. בבקשה, חבר הכנסת כבל, אני מבין שאתה באילוצים של ריצה לוועדה אחרת. בבקשה.

נכון. תודה רבה לכם, בוקר טוב. אני רוצה קודם כול להדגיש – מה שלא יובא כחקיקה, לא יקודם. ושיהיה ברור – גם כשתהיה חקיקה, אנחנו לא נוכל לשבת על כיסאנו ולחשוב שהכול בא על מקומו בשלום. אנחנו יודעים שבמכלול רחב של נושאים יש חקיקה, יש תקנות, ויש פער בין מה שקורה בשטח לבין מה שקורה אל מול החוק.

אני רוצה להזכיר, ברשותכם, חוק שלקח חמש שנים כדי להעבירו, לקבל את התקנות שלו. גופים מזהמים שלא יוכלו לקבל מענקים או לא יוכלו לקבל כסף למו"פ, או גופים שלא משלמים שכר מינימום – אותו דבר, חמש שנים, והמדינה לצערי היא הגורם שמשתף פעולה בצורה הבוטה ביותר, לא נותנת למחוקק או למי שמאמין בכל העניין הזה לקדם תהליכים חברתיים מן הסוג הזה.

יחד עם זאת, אחרי שדיברתי קצת על עצמי וטפחתי לעצמי על השכם, אני רוצה לעלות מדרגה, ברשותכם. שוחחתי אתך בעבר כבר לפני כשנה והתחלתי לפעול בעניין הזה. יש לי חלום שהייתי רוצה להכניס את כולנו לתוכו – שהתקן החברתי הזה יקבל משמעויות הרבה הרבה יותר גדולות מדיווח של גופים כאלה ואחרים.

כמעט כל פעם שאני רוכש מוצר או מקבל מוצר בארץ או בחוץ-לארץ, אני תוהה ושואל את עצמי מה עבר על המוצר הזה או מי עמד מאחורי המוצר הזה עד שהוא הגיע לביתי, לשולחני – כשהוא יצא מסין, כשהוא יצא מווייטנאם, כשהוא יצא ממקסיקו, כשהוא יצא מאיזו מדינה באפריקה, איזה אנשים עמדו מאחורי תהליך הייצור של הטלפון הסלולרי. לא מזמן התפרסמה כתבה שבסין, שני עובדים שעמלו לעמוד באספקה המטורפת של האייפון ברחבי העולם, נפטרו בעת עבודתם. אתה אומר לעצמך: אני יושב בפניכם, אני מחזיק את האייפון ביד, ולך תדע מה מחיר הדמים שעברנו בתהליך הזה.

אני חושב שצריך לייצר תו תקן. מרכז המחקר והמידע כבר עשה עבורי עבודה בעניין הזה, ואני מנסה כמה שיותר לחדור ולעסוק בשאלה הזאת. אני יודע שהיא שאלה שחורגת הרבה מעבר לישראל, ואולי אנחנו פה עושים צעדים שכל מיני גופים וולונטריים כאלה פועלים סביבם, אבל לייצר תו תקן. כפי שאתה רוצה לדעת האם את הבגד הזה אפשר לכבס ביד או במכונת כביסה, באיזה חום, האם אפשר לגהץ אותו – אני מוריד את זה לרמות הכי פשוטות - אני רוצה לדעת לגבי הנעליים שאני אמור לנעול לרגלי, מי ייצר אותם, האם שולם שכר הוגן, האם ניתנו תנאים סוציאליים לאותם אנשים שעבדו, האם הם עבדו בתנאים אנושיים עד שזה הגיע אלינו.

אני אומר לכם - זה אחד החלומות הגדולים שלי בכל הנוגע למאבק הגדול, שהוא חוצה את מדינת ישראל ויש לו היבטים חובקי עולם.

אם נתחיל בזה, ונתחיל כחבורה סביב השולחן הזה, אני בטוח שנמצא לעצמנו שותפים לא רק כאן אלא בעולם כולו. כתבתי כבר נייר בסיסי בעניין הזה, איך להתחיל להתמודד. אני גם מנסה ליצור קשר עם קבוצות כאלה בארץ ובעולם, אני מאתגר את עצמי ואני מאתגר את כולנו, ואמרתי את הדברים ממש – כפי שעורכי-דין אוהבים לומר – בקליפת אגוז, כי הנושא הזה הוא באמת באמת באמת מלא משמעויות ועמוק מאוד. וגם אם זה מסוג הדברים שבעוד חמש, שש, שבע שנים נתחיל לראות את פירותיהם, זהו הישג יוצא מן הכלל.

אני זוכר, כשהתחלתי את המאבק על חוק המילואים – שיש לו משמעויות של מאות מיליונים ומשמעויות גדולות, חובקות מדינה – אמרו לי שאין סיכוי. לקח חמש, שש ושבע שנים, ובסוף החוק חוקק.

אני אומר לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, בוא ניקח על עצמנו את האתגר הזה, נקים צוות בתוכנו, נתחיל לעבוד כדי לעשות את הצעד הראשון למימוש הרעיון הזה. תודה.

תודה רבה. זו בהחלט כפפה שאנחנו ננסה להרים אותה יחד. תודה רבה. הארגונים הסביבתיים הם חלק מאוד מרכזי במערכה למען אחריות תאגידית בנושאים סביבתיים וחברתיים. בהקשר הזה אני מבין שגם לכם יש תוכנית של קידום ולחץ למען אחריות סביבתית וחברתית תאגידית. אני מתכבד להעביר את רשות הדיבור לנאור ירושלמי, שהוא מנכ"ל ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל. בבקשה, מר ירושלמי.

תודה רבה, היושב-ראש. אני רוצה לפתוח ולהגיד שאני חושב שהיוזמה לחקיקה, לא רק שהיא בלתי נמנעת, כפי שחבר הכנסת הורוביץ אמר, אלא היא יוזמה מבורכת שחברו אליה הקליניקה המשפטית למשפט סביבתי באוניברסיטת בר-אילן וליעד אורתר, כמי שרואה את התחום הזה מהזווית המקצועית. אני חושב שזאת יוזמה מבורכת שיכולה לקדם את הנושא, ומייד אבהיר מדוע.

הדרישה הבסיסית שלנו כארגוני חברה אזרחית מכל הגורמים ומכל המגזרים היא קודם כול שקיפות, שתהליכי קבלת ההחלטות יהיו ברורים ושקופים לציבור. לצד זאת, דרישות כמובן לאחריות ציבורית – אחריות סביבתית, אחריות חברתית, אחריות לסביבה שבתוכה פועלים הגורמים האלה, במקרה הזה התאגידים העסקיים.

והדיווח הוא באמת נקודת החשיפה, כמו שד"ר נצן איל אמר, זאת הנקודה הגבוהה ביותר שאמורה לייצג את התהליכים שנעשו. מכיוון שיכולת ההשפעה שלנו על התהליכים האלה היא מוגבלת, אנחנו רוצים להתחיל בדרך הדיווח של השקיפות כדי לראות בפריזמה הזאת מה משתנה ומה קורה בתוך התאגידים העסקיים וכיצד הם משפרים את ההתנהלות שלהם בהתייחסות לסביבה, חברה, בריאות ואלמנטים נוספים.

המגזר העסקי, כמו שנאמר כאן, הולך מאוד לאט, לאט מדי, בתהליך הזה. אני חושב שעל החברות שכבר מוציאות דיווחים צריך קודם כול לברך, המהלך הוא לא טריוויאלי. הן קודם כול לא מחויבות לעשות את זה. אין שום חוק, אין שום תקנה, אין שום רגולציה שמחייבת אותן לעשות את זה. מעט מהחברות מחויבות לאיזשהן רגולציות מחוץ-לארץ אבל זה חלק קטן מתוך החברות שכבר מוציאות דיווחים כאלה.

מצד שני, חברות שמוציאות דיווחים כאלה לוקחות סיכון לא מבוטל. יש כאן אומנם מהלך של יחסי ציבור, וכפי שנאמר זה מעוצב יפה וכולי, אבל גם נחשפים כאן ומי שיוצא החוצה גם נחשף לביקורת, כאשר קודם הוא ישב בשקט ואף אחד לא הסתכל עליו.

אני כן חושב שצריך לברך ולעודד את המגמה הזהירה שמתחילה במגזר העסקי להוציא דיווחים של אחריות תאגידית.

העובדה שזה הולך לאט היא לא רק מונחת לפתחו של המגזר העסקי. גם אנחנו, כחברה אזרחית, לוקים בחסר בעניין הזה. גם הדיווחים שכבר יוצאים על-ידי החברות האלה לא מקבלים התייחסות מהחברה האזרחית, הם גם לא כל כך מקבלים התייחסות מגורמים אחרים אבל לנו זה חשוב לקדם את הנושא, וחוסר ההתייחסות הזה נובע גם מהתחושה הבסיסית שמדובר כאן באקט של יחסי ציבור, אבל גם מאיזשהו חוסר יכולת להבין יותר לעומק במה באמת מדובר, עד כמה זה משקף עשייה אמיתית, עד כמה זה משקף שינוי מהותי בפעילות של התאגידים העסקיים, ולכן חשש להיכנס לעומק העניין כדי לא לטעות ולא ליפול רק בפח של יחסי הציבור ושל ה-Greenwash.

ואנחנו, כפי שהיושב-ראש כאן רמז – כ"חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה, התחיל בתהליך לשנות את החוסר הזה בהתייחסות שלנו לנושא, להיכנס כארגוני סביבה, כארגוני חברה אזרחית, לדיאלוג עם המגזר העסקי כדי לקדם את הנושא של שקיפות ודיווחיות בפעילות שלהם.

המטרה היא גם לחזק את הצד של ארגוני הסביבה, להכשיר אותם להבין במה מדובר, להכשיר אותם כפרטנרים לדיאלוג, להרחיב את הדיון ובעקבותיו גם את הדיווח הסביבתי-חברתי של החברות העסקיות.

אני רוצה, לסיום ההצגה הזאת, להסכים עם דבר אחד שאמר ד"ר איל ממכון התקנים. אני גם חושב שצריך לעשות כאן איזשהו מערך התייעצות – אני משתמש בביטויים שלו – של מחזיקי עניין, שיוכלו לקחת את הדבר הזה, לראות את ההיבטים השונים שלו ולהכין אותו לוועדה כדי לקדם את החקיקה. שוב, אני חושב שהחקיקה הזאת, לא רק שהיא בלתי נמנעת, היא מבורכת. אני באמת לא בטוח אם נכון רק לדרוש מודל אחד או להציע סט של מודלים, אבל אם הדרישה לדיווח אחריות תאגידית לא תבוא דרך חקיקה – ואני מתכוון כאן גם לחברות ציבוריות, גם לחברות ממשלתיות וגם לחברות פרטיות – הדבר הזה יהיה תלוי רק בטוב-לבן של החברות או בלחץ ציבורי כמו שארגוני הסביבה לפעמים מפעילים אבל לא כחלק מההתנהלות השוטפת שלהן, ולכן הוא לא ישפיע על ליבת העשייה העסקית שלהן ולא ישפיע על שינוי ההתנהלות הזאת.

אני רוצה להדגיש – ד"ר איל, אתה ציינת תוך זמן קצוב. אני קורא לוועדה לכנס כזאת התייעצות של מחזיקי עניין ולתת לה זמן קצוב כדי לחזור אליכם עם המלצות ולאפשר לתהליך החקיקה להתקדם במהירות.

תודה רבה, אדוני. רשות הדיבור לגלית כהן, סמנכ"ל תכנון של המשרד להגנת הסביבה. בבקשה.

תודה רבה. ראשית, אני אזכיר פה לחברים ובוודאי ליושב-ראש, שבשנים האחרונות המשרד להגנת הסביבה קידם חקיקה מאוד מקיפה בנושא של סיכונים סביבתיים ובכלל דיווח סביבתי אצל הרגולטורים הפיננסיים, כך שאנחנו לחלוטין רואים עין בעין.

אני רוצה באמת לברך על העבודה הרבה הזו שנעשתה ואני חושב שהיא מאוד-מאוד חשובה ותורמת לתהליך שאנחנו מדברים עליו.

באמת זה תורם לנו, ועם התקנות החדשות שרק תוקנו עם הרשות לניירות ערך, אנחנו עכשיו מתחילים לקרוא את הדיווחים של השנה הראשונה, פעם ראשונה של הדיווחים שמחויבים לפי החקיקה, לפי התקנות החדשות. חלק מהדיווחים של 2010 מחויבים, מי שהגיש עד לתקופה מסוימת. מי שהגיש בחודש האחרון, מחויב לכלול את הנושאים הסביבתיים ואנחנו עכשיו בוחנים ומנתחים את הדוחות הללו ורואים מה יש בהם ומה אין בהם, לפי מה שחשבנו שנכון. אותו דבר לגבי המפקח על הבנקים ואגף שוק ההון.

אצלנו, בשונה לחלוטין ממדינות אחרות בעולם – שם הנושא של סיכונים סביבתיים, גם הוא וולונטרי. כולנו מכירים את ה-Equator Principals של הבנקים. בגלל שידענו שאצלנו, מה שלא בחקיקה, הסיכוי שיתקיים הוא קטן ביותר, לכן הלכנו גם פה על חקיקה, בצורה מאוד-מאוד שונה.

קודם כול, צריך לזכור שיש לנו איזשהו מקום לדיווח. האם הדיווח הזה הוא כל מה שאנחנו היינו רוצים - אחרי שננתח את הדוחות הללו נוכל לדעת יותר.

לגבי הצעת החוק הזאת, מבחינה רעיונית, אנחנו בוודאי מאוד בעד להרחיב את כל המידע של החברות על ההשלכות הסביבתיות של פעילותן, על ההשלכות הבריאותיות בוודאי, וגם החברתיות. זה דבר מאוד-מאוד חשוב שיהיה בדיווח. אנחנו מסכימים שלאחר מכן זה באמת יעלה למעלה, ואם המנכ"ל חותם על הדיווח, בוודאי הדברים שם ינוהלו כפי שצריך.

השאלה לגבי החברות הממשלתיות, למה דווקא חברות ממשלתיות? הרי חברות ממשלתיות צריכות להתנהל כמו כל גוף עסקי אחר. אם חושבים שיש מקום לעשות בחקיקה את הדיווח הזה – שהוא נכון לכל המגזר העסקי – ראינו פה גם את הדוגמאות של חברות שכבר דיווחו, אז חלקן אולי ממשלתיות, רובן לא ממשלתיות, ואם אנחנו רוצים לעשות איזשהו סטנדרט אחיד לסקטור העסקי, אזי לכולם, למה דווקא החברות הממשלתיות? זוהי נקודה ראשונה.

נקודה שנייה היא נושא ה-GRI. אני מכירה את התהליך של ה-GRI, אני מלווה הרבה שנים את הנושא הזה מהצד של הממשלה, וצריך לחשוב אם אנחנו רוצים בחקיקה לאמץ דווקא את ה-GRI או אנחנו רוצים לקדם איזשהם עקרונות דיווח אחרים, סטנדרטים בין-לאומיים אחרים. יש את ה-ISO 26000, יש כל מיני דברים בעולם. דרך אגב, יש את הדיווח של ה-OECD, לא ראיתי שהם הכניסו את ה-GRI. אני מכירה את ההנחיות שלהם לחברות רב-לאומיות, אנחנו חלק מזה, אני לא זוכרת שדווקא שם מזכירים את ה-GRI, אני רק אומרת שנעשה איזושהי עבודה שאומרת למה דווקא את זה.

לעניין הביקורות על הדיווחים. לפי דעתי, אחת הבעיות המרכזיות שיש לנו עם הדיווחים הללו היא שאין עליהם ביקורת ציבורית. אני לא חושבת שזה תפקיד הממשלה, אם אתם שואלים אותי, אני חושבת שזה בדיוק התפקיד וזאת עבודה שאנחנו עושים עם חיים וסביבה – לעשות את בניית היכולות בחברה האזרחית כדי שיעשו את הביקורות, כי אם מוציאים את הדוחות הללו ואף אחד לא מבקר ואף אחד לא אומר מה יש פה, מה אין פה, שום דבר, חייבים לעשות איזושהי ביקורת ואני לא בטוחה שזו הממשלה שצריכה לעשות את הביקורת.

נקודה אחרונה לגבי Equal Labels, חבר הכנסת כבל דיבר על כך. גם בעולם, כל הנושא שכל אחד אומר "אני ירוק", והוא לא באמת ירוק ומה זה אומר וכל המידע שנותנים על כל מוצר – יש לנו מהלך שאנחנו עושים עם מכון התקנים אבל יש לקחת בחשבון שזה מהלך בין-לאומי. "המערב הפרוע" בסיפור הזה הולך להסתיים והולכת להיות סטנדרטיזציה בין-לאומית גם בנושא הזה, אני מקווה שישראל תיקח בזה חלק. תודה.

תודה רבה, ובהמשך ישיר אני רוצה לתת את רשות הדיבור לגברת איילון מרשות החברות הממשלתיות. בבקשה, גברתי.

תודה. עלו כאן לא מעט היבטים, גם של הנושא הסביבתי אבל גם של נושא הדיווח וגם של הקונפליקט בין לחייב חברות ממשלתיות, לחייב חברות אחרות – לחייב בדיווח, לחייב אולי בעשייה ולא רק בדיווח, לתת אפשרות לדיווח וולונטרי. כל הדברים האלה, קודם כול בעיני ממחישים את הצורך בתהליך רציני. אני לא הייתי – בטח לא על החברות הממשלתיות – לא הייתי מגיעה לכאן ואומרת בואו נחיל חובת דיווח; יופי, יש איזשהו כלל ל-GRI, נאמץ אותו. זה נראה לי לא תהליך ראוי בכלל, אבל זה באופן כללי. באופן כללי לגבי כלל החברות לא נראה לי, אבל בואו נעבור לחברות הממשלתיות.

אחד הדברים שסייעו לישראל להצטרף ל-OECD הוא שהחברות הממשלתיות נתפסות בישראל כחברות עסקיות רגילות. סעיף 4 לחוק החברות הממשלתיות אומר שהן חברות רגילות. אני כאן רוצה לתקן את דבריו של פרופ' פרז. החובות הנוספות שהחלנו עליהם – אנחנו בדרך כלל ממש מתנגדים להחלת חובות נוספות, עושים זאת בדחילו ורחימו ומשתדלים מאוד לאפשר להם לתפקד כחברות עסקיות, כשכול מה שמאפיין חברות עסקיות יאפיין גם אותם. זאת השאיפה. ברגע שזה יקרה הם יתפקדו בעינינו הרבה יותר טוב.

אם הכוונה כאן להחיל חובות דיווח על כלל החברות, באמת רשות ניירות ערך התחילה עם זה – ראיתי את הדיווח שלהם – התחילה בערך לפני חצי שנה, התמקדה בפוקוס הכלכלי, דיווח סביבתי בהיבטים כלכליים כי היא מתייחסת למה שמעניין את ציבור המשקיעים, ומי שמשקיע בניירות ערך לא בהכרח מעניין אותו הסביבה באופן כללי.

לא הסביבה. סיכונים סביבתיים. סיכונים זה מרכיב בהתנהלות העסקית.

אני אומרת מה בעצם מאפיין את הדיווח שחייבה רשות ניירות ערך. מה שמאפיין אותו זה החיוב לדווח דיווח סביבתי, כשהפוקוס הוא פוקוס כלכלי – ההשפעות על ציבור המשקיעים. זה לגבי רשות ניירות ערך.

לפני כשנתיים רשות החברות חייבה את החברות הממשלתיות לאמץ בדירקטוריון מדיניות של פיתוח בר-קיימא, ובשם השקיפות אנחנו גם חייבנו אותם לפרסם את הדיווחים האלה, לפחות כתבנו בחוזר שאנחנו נחייב אותם לפרסם את הדיווחים האלה.

לאט-לאט אנחנו מתחילים בשיפור השקיפות ואנחנו מעלים לאתר של רשות החברות את כל הדיווחים של החברות הממשלתיות. זה תהליך שקורה בחודשים האחרונים.

על קצה המזלג נגעתי בכל אחת מהנקודות, אבל הדבר העיקרי שאני רוצה להגיד הוא שאם אנחנו הולכים לתהליך של חקיקה, החקיקה הזאת צריכה להיות אחרי תהליך של למידה ואחרי בחירה בכללים של דיווח או של חובות אחרות, שצריך להיות מאוד-מאוד מבוסס, ואחרי שלמדנו את כל התקנים שקיימים בעולם, ולא נראה לי שזאת עבודה רבה מדי.

זה צריך להיות תהליך שתוביל אותו רשות החברות כיוון שבד בבד עם החלת החובות למיניהן, אנחנו גם נצטרך לאכוף אותן, ומי שיצטרך לאכוף אותן זה אנחנו, הנציגים שלנו בדירקטוריונים, הצוותים שאצלנו בודקים את הדיווחים, אנחנו נצטרך לאכוף כי בלי אכיפה הדיווח הזה לא יהיה שווה כלום.

מה שאני אומרת בעצם, שהתהליך כפי שהוא נראה כאן הוא התחלה יפה אבל אני חוששת מכך שזה הולך לכיוון לא כל כך נכון. הייתי רוצה כן להוביל תהליך כזה, אבל שהוא יהיה תהליך מסודר, מבוסס על למידה, בחינה של כל ההיבטים, שילוב של כל הגורמים והחלת חובות גם של דיווח ואולי אפילו מעבר לכך אבל שיושתת על תהליך יותר מעמיק של בניית החובות האלה.

תודה רבה, גברתי. מר ניר פפאי, נציג החברה להגנת הטבע.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כמה דברים בקצרה כי מרבית הדברים נאמרו. כמובן שהמהלך הוא מבורך. לא סוד שבעת האחרונה אנחנו רואים גם בעולם וגם בארץ מעבר מהשפעה של ממשלות להשפעה גוברת – אני מדבר כמובן בהיבט הסביבתי בעיקר – של המגזר העסקי. ההשפעה הולכת וגוברת ולכן צריך להגביר את הפיקוח על אותם גורמים.


הנושא של החברות הממשלתיות זה איפשהו בתווך – ודובר על ההתנהלות שלהם - בין המגזר העסקי לבין הממשלה.


כמובן שהדיווח הוא לא מספק אבל זה צעד ראשון. המטרה של כולנו שזה יוביל לשינוי בהתנהלות, ושוב, בתווך בין הדיווח לבין השינוי אחד הדברים זה הבקרה שגלית הזכירה.


ופה, למען גילוי נאות אגיד שהחברה להגנת הטבע ניגשה למכרז של המשרד להגנת הסביבה לאותו פיקוח או בקרה של אותם דיווחים כי בעצם לצורך השקיפות ולצורך החשיפה של הנתונים, שתהיה אמיתית, תהיה משמעותית, תהיה ציבורית, אנחנו חושבים שיש מקום לחברה האזרחית. זה מתחבר גם לדברים שנאור אמר, ולכן המהלך הזה הוא חשוב.


היינו רוצים שזה יהיה בוולונטריות וזה יהיה בצורה שנעשית על-ידי החברות עצמן, אבל ראינו את הנתונים. הניסיון מלמד שאין ברירה וזה צריך להיעשות באמצעות חקיקה ורגולציה, ופה אני מצטרף למרבית התומכים, כמובן בצורה מסודרת. תודה.

תודה רבה. אם יש מישהו מהנוכחים האחרים שיש לו משהו חשוב להוסיף, בבקשה.

שמי ד"ר איתן זילביגר, מנכ"ל החברה לשירותי איכות הסביבה. דוגמה מן השטח – גם קראתי את דוחות הרקע וגם כדי לשפר טיפה את הסטטיסטיקה. אנחנו חברה ממשלתית מ-1990. בשנת 2000 קבענו לעצמנו אסטרטגיה של ההנהלה לעשות שקיפות הן כלפי העובדים – לא רק בנושאים הסביבתיים – והן כלפי הספקים, לקוחות וכן הלאה.


בשנת 2004 ישבנו לעשות את הדו"ח החברתי התאגידי הראשון שעשינו בצורה וולונטרית ועל-פי ידע אישי. פרסמנו אותו לראשונה ב-2005. לאחר מכן עשינו שוב, על-פי זה שראינו אחרים, ב-2007. ב-2007 החלטנו שאנחנו מאמצים את המתודולוגיה של ה-GRI ועשינו את הדו"ח. הבאתי פה מספר העתקים, מי שירצה יבקש מאתנו. יש לפניכם את דו"ח האחריות התאגידית לפי ה-GRI, דרגה B, שנעשה עם קבוצת זיו האפט, והוא ממצה את כל המהלכים ואת כל התהליכים הקיימים כחברה ממשלתית מלאה מאה אחוז בידי המדינה.


כפי שנאמר כאן קודם, הוא מכיל בתוכו לא רק את הנושאים הסביבתיים אלא גם את כל הנושאים החברתיים.


ציינה פה חברת הכנסת אדטו גם את הנושאים הבריאותיים. יש פה שניים-שלושה פרקים על נושא בריאות העובד, על נושא בריאות הלקוחות והקשר עם הספקים.


אנחנו מברכים כמובן על היוזמה. אנחנו חושבים שזה דבר חשוב מאוד.


לסיום, החוברת הזאת, אותנו כחברה – שהיא גם חברה עסקית, לא רק ממשלתית – שימשה רבות לשיח בין העובדים להנהלה, בתוך ההנהלה והמנהלים, והוא בעיקר שיח בינינו לבין הלקוחות. החוברת הזאת, קיבלנו ממנה הרבה פידבקים על מה שיש בתוכה, על מה שאין בתוכה, למה כתבתם ושאלות כאלה ואחרות.

דרך אגב, בחוברת אין רק דברים טובים, בחוברת יש גם את הדברים השליליים. יש פה משפטים שיש כנגד החברה או דיונים בבתי-משפט, דברים שנכשלנו בהם ודברים שאנחנו הולכים להשתפר בהם. בהחלט, החוברת הזאת מכילה את כל קרבי החברה, על כל שלוחותיה. מי שרוצה לעיין בה, היא נמצאת אצלי; מי שרוצה עותקים, יבקש.

תודה רבה. בבקשה, גברתי.

בוקר טוב לכולם, שמי ד"ר מיכל פרלה, ממונה מדיניות איכות סביבה בחברת החשמל. אני רק אוסיף דברים על מה שנאמר פה ואולי אאיר את האור על העובדה שכל התהליכים המתרחשים בנושא שקיפות חברתית-סביבתית שקורים במדינה, לדעתנו ראויים וזה המקום אבל יש איזושהי הליכה במקביל של תהליכים, כמו שצוין פה, גם רשות החברות בדרישתה לתוכנית פיתוח בר-קיימא וגם החובה דרך הרשות.

אני חוששת שתהיה פה איזושהי אי-התאמה ולכן מצטרפת למה שאמרו שצריך לבחון את העניין ולהחליט על מתודה שלא תהווה ניגוד להנחיות אחרות שכבר קיימות וכבר חלות על חברות כאלה ואחרות. תודה.

תודה רבה, גברתי. אין עוד משתתפים בדיון, אנחנו יכולים להתקדם לסיכום ואני רוצה לומר כך. ישנה אמירה, שיש בה כנראה אמת גדולה, שתאגידים הם מכונות לייצור רווחים וזה מה שהם יודעים לעשות – לייצר רווחים, כי לזה הם נועדו.

אם אנחנו חושבים שתאגידים, מכוח התנהלותם הטבעית, יגלו אחריות סביבתית ויפעלו למען בריאותם של בני אדם ולמען שיפורה של החברה, אנחנו נמצאים באיזושהי תפיסה נאיבית, לא ריאלית, של המציאות ושל העולם שבו אנחנו חיים.

ואנחנו לא רוצים להיות נאיביים, אנחנו רוצים להיות מאוד ריאליסטים. אנחנו מבינים שבעולם של ימינו, בלי אחריות סביבתית-חברתית אין קיום ואת התקיימות ואין עתיד ואין חיים.

ולכן אנחנו רוצים לדרוש אחריות סביבתית-חברתית מהתאגידים. זו נקודת המוצא שלנו. אנחנו רוצים לדרוש אחריות סביבתית-חברתית מהתאגידים, ובאופן ברור וחד אני אומר את זה – זו איננה טובה, זו איננה הליכה נחמדה לקראת הציבור. זוהי לא טובה אלא חובה. אחריות סביבתית-חברתית היא לא טובה, היא חובה. זה העולם שאליו אנחנו רוצים להתקדם.

נעשו התחלות בכיוון הזה ואני רוצה לברך – לא אמרתי את זה בפתיחת הדברים, אני אומר את זה בסיכומם – את המשרד להגנת הסביבה על היוזמות והעשייה שלו בתחום הזה. נעשו התחלות והן התחלות חשובות, אבל הן רק התחלות.

וצריך להיות ברור לכולנו סביב השולחן הזה – זה ברור לנו, חברי הוועדה וחברי הכנסת שהשתתפו בדיון – שבלי חקיקה לא תהיה התקדמות, ולכן אנחנו נקדם חקיקה.

נאמר כאן, ובצדק, שחקיקה כזאת צריכה להיות מחושבת, נכונה, מדויקת, שצריך להיות תהליך של הכנה לפניה – דברי אלוהים חיים. אני רק רוצה לומר לכם, שאף אחד לא יבין בטעות שכשאנחנו מדברים על לימוד ועל תהליך רציני ומעמיק, אנחנו בעצם מתכוונים כפי שחס וחלילה – לא בחדר הזה – אבל לפעמים זה קורה בעולם שכאשר מדברים על תהליך מעמיק ולימוד, הכוונה היא לא לעשות כלום.

זה לא יהיה. תהיה חקיקה והיא תהיה די מהר. וכיוון שחקיקה תהיה והיא תהיה די מהר, אנחנו צריכים להתקדם באופן מאוד מעשי כדי לקדם את החקיקה הזאת.

אנחנו בוועדה היינו מעוניינים שהצעת החוק שתונח, אני מעריך, פורמלית היום במליאת הכנסת, תעבור אישור טרומי כבר ביום הסביבה הקרוב, ב-21 ביוני. זה מחייב כמובן הרבה מאוד מאמץ והתגייסות מצד כל הגורמים שנמצאים פה מסביב לשולחן. וכשאני אומר העברת הצעת החוק בקריאה טרומית, אני לא מתכוון לכך שהצעת החוק תעבור ככזה ראה וקדש. הצעת החוק תעבור בקריאה טרומית על בסיס של דיונים, שמייד אומר איך הם הולכים להיערך, והסכמות מוקדמות בין כל הגורמים שנמצאים סביב השולחן.

יכול להיות שיש דברים מסוימים שצריכים פה ליבון. למשל, הועלתה על-ידי רשות החברות הממשלתיות, ולא רק על-ידם, השאלה למה דווקא חברות ממשלתיות. בתחילת הדרך אנחנו חשבנו שחברות ממשלתיות זו נקודה טובה להתחיל בה – אני אומר באופן מאוד-מאוד ברור, המגמה היא לא לעצור בחברות ממשלתיות אבל צריך להתחיל מאיזשהו מקום. אנחנו חשבנו שחברות ממשלתיות זה הדבר הנכון להתחיל בו.

זו בעיה מאוד רצינית עם ה-OECD.

אז אני אומר, זו למשל שאלה שצריך להיפגש ולקיים עליה דיון ויכול להיות שצריך יהיה גם להגיע להסכמה על שינוי כזה או אחר בהצעת החוק, בהיבט הזה, או הרחבה או הגדרה אחרת של התחולה, כדי שאנחנו גם נעמוד בתנאים של ה-OECD וגם נתחיל את התהליך בצורה שהיא יותר נכונה ויותר מאוזנת. שאלה ראשונה.

שאלה שנייה, שגם היא צריכה להתברר, היא שאלת ה-GRI. לי נראה שלפחות בשלב המקדמי אנחנו צריכים להיות פתוחים – אני אומר זאת בשם קבוצת יוזמי הצעת החוק – לאיזושהי הגמשה של הקביעה איך זה בדיוק ייעשה. גם אם הצעת החוק עוברת כפי שהיא בקריאה הטרומית, צריך להיות ברור ששאלת הסטנדרט המדויק של הדיווח של האחריות הסביבתית-חברתית היא שאלה שצריכה להיקבע באיזשהו תהליך של הסכמה והבנה בין הגורמים שנמצאים סביב השולחן. GRI זו הצעה אחת, ישנן עוד הצעות, ישנם עוד רעיונות, ישנן עוד מתכונות. הדברים האלה צריכים להיות מוסכמים בין הגורמים סביב השולחן.

ברמה המעשית, כיוון שהזמן קצר – גלית, הייתי רוצה לבקש מכם במשרד להגנת הסביבה ליזום במהלך עשרת הימים הקרובים פגישת התייעצות. אני לא חושב שהיא צריכה להיות פה בוועדה. אם אתם חושבים שזה צריך להיות אצלנו ושאנחנו ננהל את זה אני מוכן, אבל נראה לי שתדעו לעשות זאת מצוין גם בלעדינו. תזמינו את הגורמים שנמצאים פה סביב השולחן, תבדקו האם ניתן להגיע להסכמות בשתי השאלות האלה, שהן לדעתי השאלות שעליהן יש ויכוח אמיתי. כולם מסכימים שצריך איכשהו להתקדם להסדרה ולחקיקה, השאלה על מי זה צריך לחול ומה בדיוק צריך לחול, ואלה שתי שאלות שבשלב הזה של קריאה טרומית אני חושב שכולנו צריכים להיות מאוד גמישים ומאוד פתוחים ולהבין שאנחנו מתחילים תהליך. נעביר את זה בקריאה טרומית כדי להתחיל את התהליך ברמת הכנסת אבל נבין שהמשך הדרך צריך להיעשות בהבנה ובהסכמה של כל השחקנים שנמצאים פה מסביב לשולחן כדי שבאמת נייצר פה את המנגנונים הכי נכונים והכי מדויקים.

אני מבקש מהמשרד להגנת הסביבה לקחת על עצמו את כינוסה של הפגישה הזאת, נניח במהלך עשרת הימים הקרובים. אני מאוד אשמח לקבל עדכון מהפגישה ואני מבקש מכל הגורמים המעורבים להיות שותפים פעילים וחיוביים בניסיון להגיע להסכמות מעשיות בפגישה, ואני מקווה שבסוף אותה פגישה יהיה לנו ברור מה ובאיזה תנאים אנחנו יכולים להעביר את הצעת החוק בקריאה הטרומית כדי שאפשר יהיה להתחיל את העבודה בצורה יותר רצינית ויותר מסודרת במסגרת עבודת הכנסת.

אני מאוד מודה לכולכם על הזמן ועל התרומות לדיון החשוב הזה, ומאחל לנו שבדיון הבא שנגיע אליו נהיה כבר בשלבים הרבה יותר מתקדמים וטובים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



(הישיבה ננעלה בשעה 10:40).