הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
29
ועדת הכספים

11.05.2011

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים

מיום רביעי, ז' באייר תשע"א (11 במאי 2011), שעה: 10:15

חיבור מפעלי הדרום לרשת החלוקה וההולכה של הגז הטבעי

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

יעקב אדרי

יצחק וקנין

מגלי והבה

רוברט טיבייב

ציון פיניאן

פניה קירשנבאום

שאול צמח – מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות

יהושע שטרן –מנהל רשות הגז, משרד התשתיות הלאומיות

דניאלה המר – עו"ד, משרד התשתיות הלאומיות

עמינדב פינשטיין – מנהל תחום מקרקעין ורישוי, משרד התשתיות הלאומיות

אהוד רמר – משרד האוצר

צביקה גרינגולד - ראש העיר אופקים

אורן הרמבם – מנהל המחלקה לכלכלת עסקים, התאחדות התעשיינים

ארנון קשנסקי – מנהל סניף דרום, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים

פסח ברנט – מנכ"ל שגיב – תעשיות נייר בע"מ

אברהם ברנט – יו"ר, שניב – תעשיות נייר בע"מ

מרדכי ביכלר – יועץ, שניב – תעשיות נייר בע"מ

זיו דרומי – סמנכ"ל כספים ומערכות מידע, שניב – תעשיות נייר בע"מ

אבנר חיון – סמנכ"ל בכיר לפיתוח עסקי, שניב – תעשיות נייר בע"מ

מרדכי לוי – סמנכ"ל מכירות, שניב – תעשיות נייר בע"מ

נגה אסרף – עוזרת מנכ"ל, שניב – תעשיות נייר בע"מ

אביגדור ברנט – דירקטור, שניב – תעשיות נייר בע"מ

ואדים צובינידזה – מנכ"ל רעפי קוניאל

אמיל ורטהיימר – מנהל תחום הגז הטבעי, גליל הנדסה

רונית כהן – סמנכ"לית השקעות, קרן בראשית

משה שפיצר – מנכ"ל נגב גז טבעי בע"מ

עמית קריספין – עו"ד, נגב גז טבעי בע"מ

חיים אריה – נציג הבעלים, נגב גז טבעי בע"מ

יוסי חמו – נציג הבעלים, נגב גז טבעי בע"מ

אהרון מיכאלי – עו"ד, נגב גז טבעי בע"מ

רון שגב – משנה למנכ"ל, מנהל מפעל, נגב קרמיקה בע"מ

אמנון כהן – מנכ"ל פניציה מפעלי זכוכית בע"מ

מישל בן סימון – סמנכ"ל תפעול, פניציה מפעלי זכוכית בע"מ

ג'יי אפשטיין – מנהל פתוח עסקי, חברת נתיבי הגז לישראל

עידן בן ארי – מנכ"ל חברת אמישראגז

שמואל תורג'מן – מנכ"ל נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ

שגית אפיק

טמיר כהן

אתי אפלבוים, אושרה עצידה

חיבור מפעלי הדרום לרשת החלוקה וההולכה של הגז הטבעי

אני עובר לסעיף הבא בסדר-היום: חיבור מפעלי הדרום לרשת החלוקה וההולכה של הגז הטבעי. נחשפתי לבעיה זו במשך תקופה ארוכה כאשר מפעלים בדרום היו אמורים לקבל גז על-פי מכרז שמשרד התשתיות הוציא. הדבר הזה יכול מאוד לעזור למפעלים האלה שנמצאים ביישובים שהם מוכה אבטלה. למשל, באופקים, בירוחם, בנתיבות, בעוטף עזה, ובכלל בנגב המערבי. מתברר שעד היום לא התחיל בכלל הנושא הזה של הולכת הגז, וזה דבר שגורם נזק רב מאוד למפעלים. בסופו של דבר, זה יכול לפגוע בתעסוקה. משרד התשתיות הוא כמובן האחראי לנושא הזה. הייתי בקשר עם השר, וגם עם מנכ"ל המשרד שאול צמח לגבי העניין הזה. הנושא הזה לא התקדם ולא היה מנוס, והבאתי את הנושא הזה לדיון בתיאום עם משרד התשתיות. אני רואה את זה בחומרה רבה, ותיכף נשמע למה זה קורה, ונראה איך אנחנו מטפלים בעניין הזה. מכל מקום, זהו דבר חמור. העובדה היא שאנחנו מדברים כל הזמן על תעסוקה ביישובים הללו, ויש מפעלים שיכולים להרוויח ולהתפתח. אבל, כרגע המצב הוא שהגז לא מגיע. לכן, אני מקיים את הדיון הזה, ואני מקווה שאנחנו נתקדם עם הנושא.


מנכ"ל משרד התשתיות, בבקשה.

אני אתחיל עם דברי פתיחה, ואני גם אבקש לסכם בסוף לאחר שנשמע את הדברים. בפתת הדברים אומר דבר שאני חושב שהוא חשוב. גם אנחנו חשים מאוד שלא בנוח לנוכח האירוע או הוויכוח או המחלוקת שיש בין המפעל באזור התעשייה של אופקים לבין חברת החלוקה.

תן לנו הסבר מי אחראי על זה. אנחנו רוצים היום פתרון לעניין הזה. כשר נגב-גליל טיפלתי יחד איתך בנושא הזה.

תמסור קודם את הפרטים.

הרי הסיבה שתיאמנו את הדיון היא בדיוק בשביל לנסות להיעזר בוועדת הכספים כדי למצוא פיתרון לדבר הזה, ולא כדי להגיד שאי-אפשר לייצר פתרון, אלא כיצד לנסות למצוא מהו, ואיפה ועדת הכספים יכולה לסייע. ובכל זאת, אני אומר שחשוב פה לשים את זה בקונטקסט הכולל, כי אנחנו פועלים פה בתוך איזושהי סביבה מסוימת שבין היתר גם המחוקק יצר. הדברים או השחקנים שיש כאן בתוך המשחק הזה נוצרו כתוצאה מזה שיש מכרז שהמדינה פרסמה לצורך זיכיון באזור הנגב שהוא הזיכיון הספציפי שעליו אנחנו מדברים בו.

וזכו בו.

וזכו בו, יש זכיין. תיכף מנהל רשות הגז הטבעי יפרט בדיוק איך זכו, ומתי זכו וכמה זכו, כי הפרטים פה חשובים לא פחות מהתיאור הכללי.

לא אמרת מה שם החברה שזכתה.

נגב גז טבעי. לפני שמתחילים לפרט את הסוגיה הספציפית אני רוצה שתבינו באיזה סביבה זה עומד. יש זכיין שזכה במכרז מטעם המדינה ויש לו זיכיון - בלעדיות לצורך העניין - לפרוס רשת חלוקה באזור הספציפי שמדובר בו, במקרה הזה בנגב. הוא בעל הזיכיון. כלומר, המפעלים באזור הזה לא יכולים לקנות גז טבעי בלחץ נמוך מאף אחד אחר, כיוון שהוא זה שעל-פי החוק קיבל את הזיכיון. למעשה, הם לקוחות.

הם בני ערובה שלו. הוא אומר את זה במילים עדינות.

לא היו מעיזים לעשות את זה במרכז הארץ.

רבותי, בואו נעשה את זה מכובד. נלך מקצועית לפי העניין, ונראה איפה הבעיות - שלא ייראה כאילו אנחנו באים עם דעה מוקדמת. אנחנו לא באים עם דעה מוקדמת. הזכיין צריך לספק את מה שהוא התחייב במכרז. המפעלים צריכים לקבל את הגז. בשלב הזה אף אחד לא אשם בכלום.

נכון. אנחנו לא מחפשים אשמים, אנחנו מחפשים פתרון. בשלב הזה, כפי שאמרתי, יש לקוחות שאם הם רוצים לקנות גז טבעי, הם מחויבים לקנות מהספק שזכה במכרז של המדינה, והספק שזכה מחויב לפעול בהתאם לתנאי המכרז כפי שנקבעו פה.

האם יש לוחות זמנים?

במכרז היו לוחות זמנים. יש להם כל מיני דברים שהם התניות על מה שנקבע בתוך המכרז. אבל בסיכומו של דבר, מה שצריך לקרות הוא שכשבא מפעל ספציפי – כל מפעל – מול הזכיין והוא אומר: אלה הם הצרכים שלי, זהו פרופיל צריכת הגז של המפעל, אותו זכיין צריך לספק למפעל לפי התנאים שהוא פירט לו, כמובן בהסכמה או שלא בהסכמה. צריך לזכור, שכיוון שהעסק הזה הוא מכרז של זכיין פרטי, הוא גם צריך להרוויח. אבל, הוא צריך לספק לו את הגז כפי שהוגדר לו בתנאי המכרז. עד כאן זוהי המעטפת הכללית של הדיון.

איך חברת אמישראגז קשורה לנתיבי גז טבעי?

אני מציע שהם יגידו איך הם קשורים.

זאת אומרת, זה לא רק חברת נתיבי הגז הטבעי, אלא זה גם חברת אמישראגז.

חברת נתיבי גז היא חברה ממשלתית שמובילה גז בתוך הארץ. היא חברה ממשלתית שמובילה גז בלחץ גבוה.

חברה ממשלתית.

חברה ממשלתית, 100% בבעלות ממשלת ישראל. היא מובילה את הגז ממתקני הקבלה באשדוד ובאשקלון אל הצרכנים בלחץ גבוה. מה זה אומר? זה אומר שבמקרה של חברת החלוקה, חברת נתג"ז מביאה את זה עד למתקן של הפחתת לחץ שנקרא PRMS בשפה המקצועית. ממתקן הפחתת הלחץ חברת החלוקה לוקחת את הגז. במקרה שאנחנו מדברים, מתקן הפחתת הלחץ נמצא באשל הנשיא. מהמקום הזה חברת החלוקה לוקחת את הגז, ומעבירה אותו לאזורים שנקבעו בזיכיון.

האם לאשל הנשיא הגיע הגז?

באשל הנשיא יש כבר גז.

עכשיו מדובר מאשל הנשיא למפעלים ביישובים.

צריך להקים את תחנת ה-PRMS הזאת, ותיכף נתג"ז יסבירו איפה זה עומד.

איזה משרד ממונה על החברה הממשלתית?

משרד התשתיות.

שאול, תגידו מה באמת עשיתם בעניין הזה.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו לוקחים אחריות על הכול. בכל זאת אני אומר, יפרטו פה תיכף בדיוק את אבני הדרך איפה עומדת הקמת תחנת הפחתת הלחץ, ואיפה עומד הזכיין. אגב, גם המפעל צריך לעשות הכנות פנים מפעליות כדי לקלוט את הגז הזה. גם הם יאמרו איפה הדברים האלה עומדים כדי שתהיה לכם תמונה מלאה.

זה שייך לתש"ן או שיש עוד חברה אחת?

עוד חברה שהיא אחות של תש"ן. תש"ן זה דלק נוזלי, והם גז טבעי.

שאול, תודה. יהושע שטרן, מנהל רשות הגז במשרד התשתיות, בבקשה.

אני אנסה לפרוס את כל היריעה מתחילתה. יש לנו כאן מספר גורמים.

תקצר בפריסה שאתה הולך לעשות עכשיו. תאריך בהווה, ותגיד מה עושים בעתיד.

אני אשתדל. אבל, כדי למנוע שאלות אחורה אנחנו צריכים להבין את התמונה הכוללת שהיא נגזרת בראש ובראשונה מחוק משק הגז הטבעי. חוק משק הגז הטבעי אומר, בין היתר, שאת מערכות התשתית צריך להקים באמצעות המגזר הפרטי, ולא סתם הוא שהיו מכרזים ונבחרה קבוצה מהמגזר הפרטי כדי שתקים את מערכת החלוקה. החוק הזה הוא מ-2002.

למה הממשלה עשתה את זה?

כי הממשלה חשבה שהמגזר הפרטי – ועדיין אני חושב שיש הרבה תוקף למחשבה הזאת – עושה את זה ביעילות הגבוהה ביותר ובדרך הנכונה והטובה ביותר.

הנה המקרה שזה בדיוק מוכיח ההיפך. מותר לנו להגיד מה שאנחנו חושבים.

יעקב, שנייה. עם כל הכבוד, כל אחד יבקש רשות דיבור בתורו. מי שיבקש יקבל. לא להפריע.

דהיינו, אנחנו פועלים בהתאם לחוק, ולתביעות בחוק בנושא הזה.

זאת אומרת, הממשלה אז סברה בהפרטה של הולכת הגז שאם יעבירו את זה לחברות פרטיות וזה יהיה יותר יעיל.

אני רוצה לחלק את זה לשני תת פרקים נוספים. יש הפרדה מוחלטת בין אספקת הגז, בין העברת החומר, לבין תשתית ההולכה והחלוקה. דהיינו, הברזלים הצינורות וכל המתקנים מוקמים על-ידי גוף אחד, ומי שמעביר את החומר הן קבוצות אחרות שלא נדרש רישיון לקנייה ולמכירה של גז טבעי.

מי מניח את התשתיות? האם זה פרטי או ממשלתי?

מי שמקים את התשתיות עד היום במערכת ההולכה זה חברת נתיבי הגז הטבעי. הם מקימים את האוטוסטראדות של העברת הגז הטבעי. היום אנחנו במצב שרוב מערכת ההולכה נפרסה מים המלח ועד הצפון, כאשר במקביל התפרסמו מכרזים ונבחרו זוכים. בין היתר, לאזור הנגב. באזור הנגב נבחרה חברה בשם נגב גז טבעי שמורכבת ממספר תאגידים. החברה הזאת אמורה להעביר את הגז הטבעי לצרכנים בינוניים וקטנים בהתאם לתנאי הרישיון והזיכיון.

בכל זאת, לא ענית לי מי מניח את הקווים? האם זו חברה ממשלתית או פרטית?

מר שטרן, אנחנו בסך הכול חברי כנסת. אולי תדבר איתנו בעברית קלה. מאוד מעניין אותנו לדעת מה שמו של זה שעושה את המתכות – השם בעברית.

אמרתי – נגב גז טבעי.

מה הוא עושה?

הוא אמור להקים את ה- - -

כן, ומיהו זה שעושה את המתכות, את האוטוסטראדות? תן לנו שם.

את האוטוסטראדות חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל שהיא חברה ממשלתית.

האם היא עשתה את זה?

היא עשתה את זה.

החברה הממשלתית עשתה את מה שהיא היתה צריכה לעשות. שם זה לא הופרט, שם זה ממשלתי, והיא עשתה.

היא עשתה. אבל, עדיין יש לה מה לעשות.

האם זה הגיע לאשל הנשיא?

כן.

הגיע. מאשל הנשיא, את ההעברה לצרכנים הקטנים והבינוניים צריכה לעשות חברה פרטית שהיא זכיין שזכתה במכרז. מה שמה?

נגב גז טבעי.

נגב גז טבעי מורכבת מכמה תאגידים. מה שמות התאגידים?

התאגידים: אמישראגז, אלקו וחמו.

לאיזה מקומות הגעתם לכיוון דרום?

הגיעו לאשל הנשיא. על-מנת להעביר את הגז מאשל הנשיא לצרכנים האחרים, נדרש להקים מתקן שנקרא PRMS. את המתקן הזה מקימה חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל. לוח הזמנים להקמת המתקן הזה - ויכולה החברה הממשלתית לפרט בעניין - הוא סדר גודל של שנתיים ימים. היא אמורה לגמור את ה-PRMS בסוף שנת 2012. היא התחילה. עד לאותו מועד אמורה חברת החלוקה לפרוס את תשתית החלוקה לאותם צרכנים. בין היתר, באזור ירוחם, ובין היתר, באזור אופקים אשל הנשיא. דהיינו, בהתאם ללוח הזמנים הקיים, חברת נגב גז טבעי אמורה להגיע עם גז למפעלים בסוף שנת 2012, בעוד כשנה וחצי. זה כמובן תלוי בחתימת הסכמים בין הצרכנים לבין הזכיין שהיא גם סוגיה בפני עצמה שלבטח עוד ניכנס אליה.

תודה רבה. אני רואה שגם ראש עיריית אופקים כאן. אדוני, ברוך הבא. לפני שנעבור לחברות הגז נתחיל בך. מה אתה רוצה לומר על העניין הזה?

ראשית, כראש עיריית אופקים אני מעורב בעניין הזה מלכתחילה. היתה אופציה שאזור התעשייה באופקים יקבל גז בלחץ גבוה - קרי, שחברה ממשלתית היתה מספקת אותו - ואז היינו נמצאים כבר במצב שיש באופקים גז טבעי. לצערי הרב, או לא לצערי הרב, כדי לממש את הצורה הנכונה של התקשרויות הגז על-פי האידיאולוגים שנמצאים מאחורי המודל הכלכלי הזה, דאגו לא לתת לנו אפשרות להגיע לגז דרך החברה הממשלתית, אלא להיות תלויים בזכיין האזורי.

אתה השתגעת? האם אתה רוצה זיהום שכזה אצלך בעיר? מה אתה עושה? תתנגד בכלל שגז טבעי יגיע לאופקים. אמרתי להם: רבותי, אני מכיר את הענף. אני בעד גז טבעי באופקים. זה דבר שיעודד את התעשייה, את התעסוקה, ואת התפתחות אזורי פריפריה, וזה דבר חשוב מאוד. זה גם יקטין מאוד את הזיהום באזור שלנו כי האנרגיה שמשתמשים בה היום – מזוט וסולר - היא אנרגיה מזהמת.


דבר אחרון – איך ייתכן שבחסות מערך ממשלתי של פריסת רשת הולכה ואספקת גז טבעי יוצרים אפליה? לדוגמה, יש לנו את מפעל "שניב" שהוא היצרן השני בגודלו של נייר במדינת ישראל. הוא מייצר כ-30% מהתצרוכת. מולו עומד נייר חדרה, והוא מקבל גז טבעי כבר שנה או יותר. הוא הוריד את עלויות הייצור שלו באופן משמעותי, מתנהג כמונופול דורסני ומנסה לגרום לזה שהמפעל שלנו יפסיק לייצר. ברוממות גרוננו פריפריה, אבל בחסות הממשלה מחסלים את הפריפריה. אומרים: אתם לא מספקים חכמים בשביל high-tech, נשים את זה רק בתל-אביב כי שם החכמים. אנחנו רוצים תעשייה low-tech שתוכל להתחרות בתנאים שווים, ואז אומרים לנו: אתם לא צרכנים גדולים מספיק, קודם ניתן לגדולים. מציידים את הגדולים בכושר תחרות, והורסים את התעשייה בדרום. אני באתי לזעוק את זעקת אופקים בעניין.

תודה רבה. פסח ברנט מנכ"ל "שניב", בבקשה.

אני אציג את עצמי, אני מנכ"ל חברת "שניב". כמו שאמר ראש העיר אמר, אנחנו מייצרים 30% מהנייר הביתי בארץ.

כמה עובדים אתם מעסיקים?

250 עובדים - המעסיק הגדול ביותר באופקים.

קודם כל, אנחנו באמת מודים ליושב-ראש הוועדה ולחברי הכנסת שיזמו את הדיון בנושא הזה שהוא מאוד מאוד קריטי למפעלים. אני רוצה להזכיר כי נמצאים פה אנשים מכמה מפעלים באופקים, בירוחם.

שמעתי שהיה לכם ביקור חשוב. הרב קנייבסקי היה אצלם. אם הממשלה לא עוזרת לכם אז לפחות הברכות שלו.

כאמור, נמצאים פה כמה מפעלים והבעיה היא כלל אזורית, והיא לא ספציפית למפעל שלנו.

אין צורך להאריך בחשיבות הקריטית בחיבור המפעלים לרשת הגז הטבעי. כמובן שמדובר בחיסכון דרמטי בעלויות האנרגיה ובשיפור דרמטי במניעת זיהום האוויר. לגבי המפעלים שנמצאים פה היום, מדובר בחיסכון של עשרות מיליוני שקלים בשנה. ואם מדברים על כלל אזור הדרום – ובטח ההתאחדות תביא את הנתונים – להערכתם מדובר בחיסכון של 300 מיליון שקל בשנה למפעלי הדרום הרלוונטיים לעניין הזה.

בפועל, בסוף 2008- 2009 נבחר זכיין במכרז – אותה נגב גז. צריך להגיד פה את האמת - לוחות הזמנים שניתנו ופורסמו דיברו על זה שהמפעלים יהיו מחוברים באוגוסט 2010. זה לוח הזמנים וזה הדבר היחיד. אנחנו נמצאים היום באמצע 2011 כשהחברה הפרטית לא התחילה להניח תשתית אחת. אין לי טענות לחברה הפרטית. אנחנו שואלים את משרד התשתיות איפה הוא היה? יש מכרז, יש למשרד התשתיות הרבה מאוד כלים וסנקציות איך לגרום לדבר הזה לקרות, ולא עשו שום דבר במשך זמן. אנחנו באמצע 2011, ועוד אין רשת, עוד לא התחילו לעבוד. עוד לא התחילו בהנחת התשתיות. לא רק זה, במכרז שהסתיים בסוף 2008 היה אמור להיות תוך 90 הסכם חלוקה, וזה מופיע בניירות. עד היום – אמצע 2011 – אין הסכם חלוקה שהוא ההסכם הפורמאלי בין המפעלים לבין הזכיין. אין הסכם חלוקה סופי שרשות הגז העבירה לחתימות.

יתרה מכך, רשות הגז ב-20 לפברואר החליטה, ללא התייעצות עם המפעלים, לתת הארכה של שנתיים לזכיין החלוקה בלי שום הסבר מה הוא עשה, למה, מבחינתנו. בפועל, המצב הוא שחברה כמו "שניב תעשיות נייר" נמצאת במצב שהמתחרה העיקרי שלה, החל מסוף שנת 2007, מחובר לגז טבעי. מהדוחות שלו הוא אומר שהחיסכון השנתי שלו נאמד ב-45 מיליוני שקלים. אני לא יודע איך כושר התחרות שלו טוב מאיתנו – בין 8% ל-10%.

אני חייב באמת לציין שלוחות הזמנים החדשים שרשות הגז פרסמה לא מקובלים עלינו, הם לא מאפשרים לנו כושר תחרות. בנוסף לזה, בחודשים האחרונים מסתבר שרשת החלוקה שמתכוונת החברה הפרטית לפרוס היא רשת שלא נותנת מענה לצרכים הטכניים של המפעלים, וגם זה בניגוד גמור למכרז.

הבקשה שלנו, של המפעלים היא מאוד מתומצתת. קודם כל, אנחנו מבקשים לפעול להקמת הרשת תוך 12 חודש – דבר שהוא יכול להיעשות מהיום, והוא מעשי לפי כל הבדיקות שלנו, ובוודאי לאור המצב שחברת נתג"ז מתקדמת בהקמת ה-PRMS, ועשתה את חלקה. מרגע שנחתם PRMS הם מתקדמים, ואפילו יש סיכוי שאם הדברים ילכו יקדימו את לוח הזמנים.

אני חייב להגיד את הדבר הבא לשאול שנמצא פה. אנחנו מקבלים הרבה מאוד סימפטיה בכל הפניות שלנו אליך. אבל, אני לא יודע איך מקימים מפעלים מסימפטיה, והמפעלים לא יודעים איך לשלם שכר לאלפי עובדים עם סימפטיה. אנחנו צריכים תוצאות. בפועל, אנחנו מזהירים שהמצב הזה גורם לעצירת התפתחות המפעלים. התבטלו אצלנו שני פרויקטים בעקבות האיחורים שלכם בלוחות הזמנים. מפעל בונה תוכנית חמש שנתית. כשאנחנו קיבלנו אינפורמציה שבאוגוסט 2010 המערכת מחוברת, קיבלנו אישור ממרכז ההשקעות להקמת קו נוסף ועצרנו אותו. חתמנו הסכם להקמת תחנת כוח ועצרנו אותו - הכול בגלל לוחות הזמנים שלכם.

אציין דבר נוסף והוא שלקראת הדיון הזה קראנו את תנאי המכרז. בתנאי המכרז כתוב באופן ברור. לרשות הגז היו כל-כך הרבה יכולות לוודא שהדברים יקרו, אבל הם לא קרו. נתנו אישורים להארכות זמנים ללא שום סיבה אמיתית ומתבקשת מכיוון שהזכיין הפרטי לא עשה כלום.

לסיום, אקריא לכם הודעה לעיתונות מ-2008 של משרד התשתיות, אני מדבר על ה-25.2.2008: בתוך מספר חודשים מהפכת הגז הטבעי תגיע, תורגש בכל פינה ברחבי ארץ. אני אתייחס ספציפית למפעלים האלו: בישיבה שנערכה אתמול אצל שר התשתיות, מר בנימין בן אליעזר, עודכן השר אודות סטאטוס מערכת הגז הטבעי. תקשיבו טוב מה אומרים: בין החודשים מרץ עד אפריל 2009 יחוברו נשר, צפית, אלון-תבור, ירוחם ושניב, ויש עוד רשימה. אנחנו היום באמצע 2011 ועוד לא התחילו לעבוד, אז למה אנחנו צריכים להאמין?

יש פה מחדל מתמשך ושערורייתי ששם את הפריפריה במצב בלתי אפשרי, ואנחנו מצפים לפתרון כאן ועכשיו.

תודה רבה. אגב, דיברת יפה. מי כאן מירוחם? דיבר איתי ראש המועצה. אני מציע שאחד מכם ידבר כי הבנו. זה חשוב כי לישוב ירוחם יש מעמד בפני עצמו.

מפעל "נגב קרמיקה" מחזיק 135 עובדים בירוחם.

כמה "פניציה"?

250.

יש שם גם מפעל לרעפים.

כולם ביחד בסביבות 500 עובדים ישירים. שלושת המפעלים האלה הם צרכני אנרגיה.

500 עובדים בירוחם.

הסיטואציה היא בלתי נסבלת. על סמך לוחות הזמנים – אפילו הדחויים והלא דחויים כי באמת אנחנו תלויים במה שקורה ברשות הגז ועם חברת נגב גז טבעי – ועל סמך התחשיבים הכלכליים שעשינו, החלטנו להרחיב את המפעל ולבנות מפעל חדש בירוחם . ירינו כבר את יריית הפתיחה, ואנחנו מלווים על-ידי המועצה ועל-ידי כולם. אני לא זוכר מתי הוקם מפעל חדש בירוחם ב-40 השנים האחרונות. אנחנו הולכים להקים במקום שלנו מבנה חדש של מפעל חדש state of the art של ייצור מרצפות פורצלן במדינה, אנחנו מפעל יחידי במדינה. הדברים לא זזים כמו שאתם שומעים. אנחנו שומעים מפה ומשם סיבות ומצוקות של אחרים. אבל, אף אחד לא נכנס למצוקות שלנו. התחלנו להשקיע כספים, ותיכף תשמעו על הליך הסבה במפעלים שעולה מיליוני שקלים. אני לא יודע אם לעשות עכשיו תהליך הסבה למפעל הישן או למפעל החדש, או האם לעשות לשניהם. אנחנו נמצאים באיזשהו ענן, ואנחנו חייבים לצאת מהפגישה הזאת עם איזושהי אג'נדה כדי שנבין מתי הצנרת הזאת תהיה מוכנה, מתי ילכו לרשויות ויקבלו היתרי הנחה של הצנרת הזאת ושנקבל גז למפעלים ולפי זה נעשה תוכניות.

תודה רבה. נציג "פניציה", האם אתה רוצה להוסיף משהו?

מילה אחת בקשר לשער הדולר שהוזכר קודם. אנחנו יצרן יחיד במדינת ישראל. קו התחרות שלנו הוא יבוא, בעיקר מתורכיה, כשבתורכיה עובדים כבר שנים עם גז טבעי. המשמעות של אי הגעת הגז לירוחם מעבר לבעיות זיהום האוויר בחוק אוויר נקי שהתקבל בכנסת, היא סגירת המפעל – זאת המשמעות. אנחנו הצרכן הכי גדול של אנרגיה מכל המפעלים בדרום. המשמעות שלנו היא שבין 30% ל-40% זה עלות האנרגיה בייצור בקבוק זכוכית שנמצא אצלכם פה על השולחן, ואתם לוגמים אותו.

תודה רבה. האם מישהו מרעפי קוניאל רוצה לדבר? ואדים, כמה עובדים יש לך?

אני מצטרף לכל הדברים שנאמרו. ישנם 40 עובדים בירוחם, רובם המוחלט תושבי ירוחם. אנחנו מפעל עתיר אנרגיה. 50% מעלויות הייצור שלנו זה שריפת גפ"מ היום שהוא משמעותית יותר יקר. על מנת לפתח את המפעל ולייצא מהמפעל חייבים גז טבעי.

לא יאומן - מדינת ישראל 2011, יום אחרי יום העצמאות. נציג נגב גז טבעי בע"מ, בבקשה אדוני המנכ"ל.

שלום, שמי משה שפיצר. תודה רבה לך על שזימנת את הפגישה הזאת. אני חושב שהגיע הזמן לשים את הדברים בצורה ברורה על השולחן.

נגב גז טבעי הוקמה על ידי שלוש חברות שההתמחות שלהן היא אנרגיה ותשתיות. הן ראו בעניין הזה אפשרות להרוויח כסף, ולספק שירותי תשתית למפעלים באזור הנגב שהוא אזור מהותי מבחינת העסקים בצריכת אנרגיה. כאשר נכנסנו לעניין הזה, נכנסנו במטרה מאוד מסוימת והתחלנו לעבוד - ואני חושב שלא בטוח שהדברים הובנו, ואני רוצה שיהיה ברור - כשאנחנו מקימים את התשתית ומאפשרים להזרים באמצעות התשתית שלנו גז של אחרים למפעל.

ההכנסות שלנו נובעות משני מקורות בלבד: מדמי חיבור ומדמי הזרמה – לא ממכירת הגז. החברה עובדת כבר קרוב לשנתיים, ובכל הזמן הזה יוצא כסף מהכיס של הבעלים, ולא נכנסת אגורה שחוקה. הכול ללא אגורה שחוקה אחת, לא נכנס כסף.

ידעתם את זה מההתחלה.

תגידו לנו מה עשיתם עד עכשיו.

מאחר ואנחנו חיים מההזרמה של הגז בתוך התשתית, ורק מזה, האינטרס שלנו הוא שהמערכת הזאת היתה מוקמת לפני שנתיים ביום אחד.

הנה, כבר יש לנו אינטרס משותף. תיכף נראה מה אתם עושים, ומה אנחנו עושים.

האינטרס שלנו הוא לעבוד הכי מהר כי בלי זה אין הכנסות, יש רק הוצאות. מאחר וכך, אכן יש אינטרס משותף למפעלים שחוסכים כסף מאנרגיה אם יעברו לגז טבעי, ולנו יש אינטרס אחיד ומשותף.

מה הם התהליכים?

לפני התהליכים, תגיד לנו למי אתם אמורים לספק?

אני כבר אומר. על התשתית הזאת שנקראת אוטוסטראדה, אותם קווים עיקריים - - -

אני מבקש ממך את מה שביקשתי משוקי. תאמר לנו בבקשה בעברית קלה למי אתם אמורים לספק גז. חוץ מירוחם, אופקים, נתיבות, האם יש עוד מקומות שאתם מספקים להם גז? תן שמות.

אנחנו אמורים לספק גז לירוחם, לדימונה, לאזור באר-שבע, לרמת חובב, לאופקים.

האם יש מקומות שאתם כבר מספקים?

לא, כי זה קשור בכמה דברים מאוד פשוטים. כדי שאנחנו נספק למישהו, אנחנו צריכים להתחבר למערכת הארצית של נתיבי גז.

האם אתם עוסקים רק בנגב או שיש מקומות אחרים?

בנגב. אבל, זה חשוב. אני כרגע במשפט מאוד מהותי.

לפי מה שאתה אומר, אתם לא מספקים בינתיים בשום מקום.

ברשותך, תרשה לי שנייה ממש בקצרה. כדי לחבר את התשתית שלנו, אנחנו צריכים את אותה נקודת חיבור לתשתית הארצית. זה לא אנחנו מקימים. המערכת הזאת של החיבור תוקם לפי לוחות זמנים שנקבעו בנובמבר-דצמבר 2012, כפי שמר שטרן אמר. ולכן, גם אם מחר בבוקר כל התשתית שלנו תהיה קיימת באדמה, מחר בבוקר לא נוכל לעשות איתה כלום כי אביזר החיבור, אותו ציוד חיבור, לא קיים.

אני הפכתי את חברי הכנסת לכאלה שלא מבינים כלום, ואני רוצה לחזור בי רגע. אנחנו קצת כן מבינים. הבנו את מה ששוקי אמר. אם אנחנו נשכנע עכשיו שיקדימו את נקודת החיבור, אתם תהיו מוכנים ברגע שנקודת החיבור תהיה מוכנה?

בדיוק על זה נדבר בקצרה. לוחות הזמנים כפי שנקבעו אם כך ידועים כרגע, והם לא תלויים בנו. אספקת נקודת החיבור לא תלויה בנו. אין לנו שום say בעניין הזה, כלום, אפס.

האם הגשתם בכלל תכניות להקמת הרשת? לא עשיתם כלום. תגיד את כל העובדות.

אני לא הפרעתי לך.

לא להתערב, בבקשה.

נתחיל במקום הראשון, ברמת חובב. באזור רמת חובב אנחנו בשלבים מאוד מתקדמים של תהליכי רישוי והיתרים מול רשות הגז הטבעי. הגשנו את הבקשות השונות לוועדות המחוזיות השונות.

מתי?

בנובמבר שנה שעברה. הגשנו את הבקשות להיתרים. בעיקרון, יש שני גופי רישוי. גוף אחד זה מה שנקרא הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, בשמה לענייני גז. הגוף השני זה רשות הגז הטבעי עצמה, משרד התשתיות.

תסביר לי למה שם הגשתם בקשות ואתם כבר בשלבים מתקדמים, ולמה בירוחם ואופקים לא?

שאלה טובה מאוד. משום שברמת חובב אותו מבנה שקוראים לו PRMS, אותו ציוד בסיסי, כבר קיים בשטח.

למה?

לא בגללנו. כי הקימו את זה קודם לכן.

אחד יזרוק על השני, הכתובת ברורה.

שמי שמואל תורג'מן, ואני מנכ"ל נתיבי גז, החברה הממשלתית.

למה ברמת חובב יש כבר את המכשיר, ופה אין? האם אתם צריכים לעשות את זה?

עשינו. אני אפרט מה החברה הממשלתית עשתה ורק כדי להבהיר את הדברים מה נעשה מבחינת גז טבעי בדרום. החברה הניחה קו מאזור קריית גת דרך באר שבע דימונה ועד סדום. ב-2009 היא סיימה להקים את מערכת ההולכה הראשית מקריית גת ועד סדום - קו של 135 ק"מ. המפעלים שהתחברו כבר למערכת הולכה הם מפעלי סדום בספטמבר 2009. לאחרונה חיברנו עוד מפעלים באזור התעשייה במישור רותם ובאזור התעשייה רמת חובב. שני מפעלים התחברו ועוד שלושה אמורים לסיים את העבודות שלהם ולהתחבר למערכת שכבר קיימת וזורם בה גז. זה מה שנעשה בדרום. לאורך הקו של 135 ק"מ, יש תחנה בערך כל 10 ק"מ שבתוכה אמורה לקום תחנת PRMS. זוהי עוד תחנת גז שאמורה לספק גז. תפקיד התחנה הזאת הוא להפחית את הלחצים. באשל הנשיא כבר קיימת תחנת ברזים – PRMS, שם אנחנו מקימים. ה-PRMS הזה נחתם עם החברה ברביעי לנובמבר.

תסביר לי מי מקים את ה-PRMS?

אני מגיע לזה. אנחנו נקבע באמות המידה שאנחנו - - -

תסביר לי לאט לאט, אני מתנצל. האם אתם מקימים את ה-PRMS באשל הנשיא? תענה לי על זה, אל תגיד לי "אמות מידה". אני לא מבין באמות מידה, לא למדתי ליבה. את ה-PRMS אתה מקים?

אנחנו מקימים את ה-PRMS באזור דימונה, באזור אשל הנשיא.

אני לא מבין. אתה רץ איתי לדימונה. אבל, אני באשל הנשיא. אני שואל, האם אתם מקימים את ה-PRMS באשל הנשיא, אמורים להקים?

עניתי לך – כן.

יפה, מתי?

אני מסביר לך את התהליך כי זה חשוב.

הכול חשוב. מה שחשוב לי הוא מתי ה-PRMS מוקם באשל הנשיא?

עם חברת החלוקה נחתם הסכם בתחילת נובמבר 2010 שאנחנו מקימים את ה-PRMS באשל הנשיא. כבר לפני זה החברה עשתה הכנות לרכישת הציוד ולסכם עם מתכנן מי יעשה את העבודה. העבודה הזאת רצה. הפרויקט הוא שנתיים. הקמת מתקני גז במדינת ישראל הוא תהליך שלוקח זמן. יש תהליכי רישוי, יש תהליכים סטטוטוריים, יש עניין של אישור תוכניות, ועניין הבטיחות - אלו תהליכים שלוקחים זמן. בשנים האחרונות חיברנו לא מעט מפעלים ותחנות כוח. במקרה הטוב אנחנו יודעים לעשות את זה ב-24 חודשים, זה מה שאנחנו עושים. כבר עברו בערך שישה חודשים, ואנחנו כבר מאוד התקדמנו. הציוד כמעט בשלבי ייצור אחרונים בחו"ל. הוגש היתר לפני חודש וחצי. זה אומר שאחרי חמישה חודשים גמרנו תכנון מפורט, והגשנו היתר בנייה לוועדת רישוי בבאר-שבע. מבחינתנו, זהו לוח הזמנים. אני יכול להעביר אותו, אין שום בעיה.

רק תגיד מתי ה-PRMS מוקם אחרי לוח הזמנים שלכם.

אנחנו נהיה מוכנים להזרים גז לאותה חברת חלוקה בנקודת אשל הנשיא בדצמבר 2012.

לא מקובל עליי.

החברה תעשה מאמצים.

החברה יכולה לעשות מאמצים. הדבר הזה לא מקובל עליי. אתם חברה ממשלתית, ויש לנו מה לומר.

אם זו היתה חברה פרטית, והיא היתה מרוויחה מהכנסות שהיא תקבל מ-PRMS, זה היה כבר מזמן קיים.

יש מקומות שהם כבר הקימו. דצמבר 2012 פשוט לא מקובל עליי.

אני מבקש לסיים. יש עוד כמה נקודות. למשל, באזור התעשייה ברמת חובב יש PRMS שהוא קיים, והוא יכול לספק גז בהקדם. אין שום בעיה לספק שם גז, המערכת כבר קיימת. באזור דימונה הוזמן PRMS נוסף שתוך 18 חודשים - - -

לאן הוא יכול לספק גז?

לחברת החלוקה.

לא. אבל, לאן יגיע הגז מהתחנה הזאת, מה-PRMS של רמת חובב?

לאותם מפעלים שיתחברו לחברת החלוקה.

האם זה יכול להגיע גם לאופקים ולירוחם משם?

לא, לא, רמת חובב.

הבנתי. בסדר, הבנתי. מר שפיצר, בבקשה. בדצמבר 2012 אתם תהיו מוכנים? בינתיים לא עשיתם כלום.

אני מבקש את סליחתך. זה לא נכון שלא עשינו כלום.

בקצרה, לגבי ה-PRMS ברמת חובב שמאפשר לחבר את מפעלי התעשייה ברמת חובב, ואחר כך נחזור לאשל הנשיא כי כנראה שזה הכי מעניין את השולחן כרגע - - -

לא, בכלל לא. אותנו מעניין גם אופקים ודימונה לא פחות.

אבל למה נחתםPRMS רק לפני שישה חודשים?

רבותי, הדיון הזה התכנס לא לדון על משרד התשתיות ולא על חברות הגז. הדיון הזה התכנס לדון על המפעלים בירוחם, דימונה, אופקים, נתיבות והנגב המערבי. אני לא מתערב. תרוויחו כסף, שיהיה לכם לבריאות, הכול בסדר. תפעילו את רמת חובב, ואם אתם יכולים לאזור התעשייה לחולון, זה בסדר גמור. אתם יכולים לייצא לאינדונזיה – גם טוב. את חברי הוועדה מעניין מתי יגיע הגז לאופקים, לירוחם – זה מה שמעניין אותנו.

מאחר וראינו שיש הזדמנות להתלבש על PRMS קיים למרות שהזמנו בכסף מלא PRMS חדש לרמת חובב, הזמנו וקיבלנו אישור מרשות הגז הטבעי - - -

אתם הזמנתם PRMS?

אנחנו משלמים והם מקימים. שיהיה ברור – כך זה עובד. אחרי שאנחנו הזמנו את ה-PRMS - - -

למה לא הזמנתם לפני שנה?

לא, לא. רבותי, מר ברנט.

אני בהחלט אסביר לך. לפיכך, המצב הוא אם כן שאנחנו כן קידמנו את זה.


עכשיו אני רוצה לדבר על אשל הנשיא, ובאופן ספציפי, וגם על הזמנת ה-PRMS בכלל.

וגם על ירוחם, אם אפשר.

ומייד על ירוחם.

סליחה, איך מגיע לירוחם מאשל הנשיא?

לא, מדימונה.

אה, בדימונה גם עוד לא הקמתם. האם הזמנתם?

הזמנו.

האם לאופקים הזמינו? מתי הזמינו לאופקים?

בתשיעי בנובמבר 2010.

למה לא לפני זה?

משום שאותו הסכם מפורסם שדובר עליו קודם, ניסוח ההסכם שמאפשר לנו להזמין מהם, אושר בראשון בנובמבר. כעבור תשעה ימים הזמנו.

אבל, לפי לוח הזמנים הם היו אמורים להזמין ב-2009.

מר ברנט, אי-אפשר כך. איך אתה יכול לתרום לדיון? איך אנחנו נוסעים הביתה או הולכים למליאה כשאנחנו יודעים שקידמנו את העניין של אופקים, ירוחם, דימונה ונתיבות? אגב, אנחנו לא מתכוונים להרפות מהעניין הזה. אנחנו ועדה שתופסת נושא ולא יורדת ממנו.

אם תעזרו לקדם זה בסדר גמור.

נעזור גם למצוא את האשמים.

אם כך, קיבלנו את הרישיון שלנו בנובמבר 2009. לפיכך, באפריל 2009 לא יכולנו להקים שום דבר. כעבור שנה – ולא אנחנו מטפלים בזה למרות שעשינו את כל המאמצים מבחינתנו - אושר אותו הסכם שאפשר לנו לרכוש את ה-PRMS'ים מנתג"ז. בראשון לנובמבר 2010, כעבור 9 ימים, הזמנו את ה-PRMS'ים - תשעה ימים, כך שלא עיכבנו שום דבר.

ניצלנו את הזמן בין לבין. ברשותך, אני עובר על לוחות הזמנים של אשל הנשיא מאחר וזה מה שמעניין. קודם כל, אנחנו יודעים כרגע שנוכל לחבר את המפעלים בדצמבר 2012 משום שלפני זה לא נקבל את הציוד שנקרא PRMS. לכן, יש לנו מעכשיו ועד אז שנה ושבעה חודשים לקדם את התהליכים.

איפה אנחנו עומדים היום? הפגישה הראשונה שלנו באופקים היתה עם מהנדס העיר אופקים ב-10.5.2009. התחלתי אצלך בחדר הסמוך למשרד שלך, אדוני היקר. שם התחלתי. זה היה 4 חודשים לפני שקיבלנו את הרישיון בכלל. זה היה רק על סמך זה שנדע שנקבל את הרישיון כי ידענו שאשל הנשיא באופקים זה מקום חשוב, ויש לנו אינטרס לקדם את העבודה שם. כלומר, לפני שבכלל ראינו רישיון, כבר עבדנו. כפי שאמרתי, ארבעה חודשים לפני שקיבלנו את הרישיון כבר נפגשנו עם מהנדס עיריית אופקים על מנת לתאם את הפעילויות. אחר-כך ב-28.2.2010 התחלנו את תיאום התשתיות מאשל הנשיא לאופקים - מהלך של כ-18 ק"מ עם כל מה שקורה בפנים. קיבלנו אישורים מבזק, מחח"י, מ- - -, מקצ"א, מתש"ן, מהרכבת, ממע"צ, רשות העתיקות. אני רק מסביר מה עשינו כדי שלא יחשבו שהצינור צונח מהשמיים. כמו כן, פרטנר, רשות הניקוז, קרן קיימת לישראל, מקורות.

ב-1.11.2010 כאשר אושר ההסכם, הזמנו את ה-PRMS'ים.

למה רק בנובמבר אושר ההסכם? האם היו לכם ויכוחים?

אני היועץ המשפטי של "נגב", ואני מלווה את החברה.

אה, אתה מבין שהעניין כבר מתחיל להסתבך. לא הבנתי למה אתה מתפרץ. עוד לא מגישים כתב אישום נגד החברה. הוא באמצע הדיבור. אתה לא יכול בלי רשות ממני. תבקש רשות דיבור תקבל.

אני מבקש רשות דיבור מאדוני.

אם כך, אושר אותו הסכם כאשר אנחנו צד לחתימה להסכם. אבל, ההסכם עצמו נוסח לא על ידינו, אלא על-ידי אותם גופים שאחראים עליו. ההסכם נוסח בעיקרו על-ידי נתיבי גז, ואושר על-ידי רשות הגז הטבעי. אנחנו קטנים מאוד בסיפור הזה.

זה לא נכון.

סליחה, גם נתג"ז בעניין הזה. היה למעשה בסיס קודם, ועליו עבדו.

ב-27.01.2011 אחרי עשרה חודשים בערך - - -

מישהו אמר פה שהוא אומר לא נכון. למה זה לא נכון?

ההסכם הזה נוסח על-ידי רשות הגז.

מאה אחוז, בסדר גמור. לזה התכוונתי, זה לא הסכם שלנו. טעות שלי. פליטת פה, סליחה.

אדוני המנכ"ל, האם משרד התשתיות מודע לכל הקטסטרופה הזאת?

הוא יתייחס לזה.

ב-27.1 רשות העתיקות הזיזה את התוואי שלנו ממקום למקום בכניסה לאופקים. כלומר, אנחנו נמצאים בתהליך די ברור.

יש לך עוד דקה וחצי להגיד לנו אם יקדימו את המועד, האם גם אתה - - -

אני לא אחראי על ההקדמה, כי זה תלוי בחיבור.

שאלתי אותך אם הם יקדימו, האם אתה תוכל להקדים לך. תענה תשובה.

מאוד פשוט. הצרכנים באופקים אישרו לי את מקום החיבור ב-5 עד ה-12 לאפריל שהיה. יש לי את זה במייל מ"שניב", את מקום החיבור עצמו, כך שאנחנו מתואמים על מקום החיבור. גם מפעלים אחרים.

אגב, האם גם הכמות למפעלים? האם גם על הכמות יש הסכמה? האם אתם מפחיתים את הכמות, מוסיפים על הכמות? למה אתה לא יכול לענות בכן ולא?

משום שהשאלה נובעת מאיזושהי אינפורמציה שאם לא תבין את האינפורמציה לא תבין את התשובה. עם כל הכבוד, אני חייב פה שתיתן לי אפשרות לדבר על הדבר הזה, ואתן לך על זה תשובה.


התיאום הסופי – רק שנדע שמתקיימת מחר, ב-12 לחודש, פגישה באחד המפעלים באופקים של כל המפעלים שם. זו פגישה שתואמה לפני חודש וחצי לכל המפעלים כדי לתאם את הפעילות ולסיים אותה באופקים, לאשר ב-"וי" שגמרנו את התכנון. ב-23.5.2011 יש פגישה אצל מהנדס העיר שלך, אדוני, ונסגור את ההיתרים של כל אזור התעשייה. מבחינתי, ב-1.6.2011 גמרתי להגיש את הבקשות להיתרים לחלוטין, כאשר את הבקשה הראשונית הגשתי ב-1.2.2011. יש לי פה אישור קבלה. כלומר, כרגע ככל שהעניין נוגע לי, בידי הרשויות ב-1.6.2011 לא יהיה יותר שום דבר שאני צריך לעשות, אלא אם כן הם יעירו לי הערות. לפי החוק, ועדה מחוזית צריכה שלושה חודשים מקסימום כדי לאשר תיק עבודה. זה מה שמוקצה לה. זאת אומרת, אנחנו בסוף השנה הזאת של 2011, מבחינתי, יש אישור ורישוי לתוואים של אשל הנשיא-אופקים. מכאן אם אנחנו נקבל את האישורים מהוועדות השונות, אני לא רואה שום בעיה לעמוד בלוחות הזמנים כי אנחנו כרגע לא הגורם המעכב בשום דבר שהוא. התיאום עם המפעלים בוצע, הגשת הבקשות בוצעה, הזמנת ה-PRMS בוצעה. כל מה שתלוי בנו נעשה.

הבנו את כל מה שנוגע לרשויות השונות. כמה זמן העבודה שלך?

בין ארבעה לשישה חודשים.

זאת אומרת, אם אתה מקבל אישורים באוגוסט או בספטמבר או בנובמבר, אתה בתוך ארבעה-שישה חודשים מוליך את הגז.

אני מקים את הקו, אני מוליך את הגז כשאני מתחבר.

כמה זמן העבודה שלך?

בין ארבעה לשישה חודשים - - - קו.

היועץ המשפטי, האם רצית להגיד משהו? הבנו הכול עכשיו.

אני מלווה את התחום הזה של הגז הטבעי כבר מ-2002.

תגיד משפט, אין לנו הרבה זמן, והעצבים עולים לי כבר. אני פשוט כל הזמן חושב על האיש הקטן באופקים שעוד מעט לא תהיה לו עבודה.

כן, אבל גם האיש הקטן באופקים צריך להבין שמדובר בתחום מורכב.

אבל, הוא אמר את זה. תודה רבה.

רציתי לדעת מה קורה בירוחם.

אנחנו לא הולכים הביתה בלי זה. יש שם PRMS שצריך להקים בדימונה כדי להביא את זה לירוחם.

האם הוזמן ה- PRMSהזה ל- - -

הוזמן, הוזמן.

האם יש לך לירוחם? האם יש אישורים?

פחות או יותר באותם לוחות זמנים כמו שאמרתי עכשיו.

חבר הכנסת אדרי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חבל שהדיון הזה לא התקיים מזמן. אני ממש מצטער, חבל. אם היינו מודעים לחומרת העניין ולמשיכות ולסחיבות ולדבר המביש שאני רואה פה, אולי זה היה אחרת. כל אחד זורק על השני , אבל, לי יש כתובת אחת וזה משרד התשתיות. אין לי כתובת אחרת.


לפני שלוש שנים ביקרתי כשר נגב-גליל אצל צביקה. הדבר הראשון שהוא ביקש ממני הוא לעזור להם מעבר למה שאני עוזר פה ושם בנושא המפעל כי הוא חשוב להם, כי הוא המעסיק הראשי באופקים. הלכתי למפעל וביקרתי בו פעם או פעמיים. זה מפעל שמעסיק לא מעט אנשים. כראש עיר לשעבר אני יודע כמה חשוב שמפעל כזה יחזיק מעמד ביישוב שהוא מוכה אבטלה. נאמר לי אז גם על ידי בעלי המפעל וגם על-ידי צביקה שזה מתקדם או טו טו. הנה, נתנו לוחות זמנים וההסכמים שראינו פה. אבל, כמובן שזה נמשך ונסחב.

אני לא רוצה להאשים אתכם. לי יש כתובת – זה מדינת ישראל, זה הממשלה, זה משרד התשתיות. הוא האשם, הוא נותן את הזיכיון. יש לוחות זמנים, יש חוזה. הכול כתוב. אבל מה לעשות? זה אופקים. אין שם אינטרס כזה רציני כמו במקומות אחרים. ליוויתי את מפעלי נייר, ואני לא מצטער משום שגם הוא מפעל חשוב למדינת ישראל. ליוויתי אותם בעניין הזה, וראיתי איזה כוחות פועלים בסיפור הזה, ואיזה עוצמה הפעילו על מנת לחבר את הגז לשם. אבל, מה לעשות? אופקים וירוחם הם יישובים נידחים.

אדוני המנכ"ל, אני יודע מה היכולות שלך. עבדנו ביחד, ואתה יכול. אבל, האשמה היא בכם ורק בכם. חבל שיושב-ראש הוועדה המחוזית לא נמצא כאן. גם הוא יכול לזרז את הליכי ההיתרים. אם נמצאים כבר בשלב הזה של ההיתרים צריך לתת את זה כמה שיותר מהר.

הרב גפני, כתושב אופקים לשעבר, אני יודע כמה אתה רגיש לעניין הזה. אצלנו הכול באותה חבילה - שלא יהיה לכם ספק, יש פה חברי כנסת שלא יעזבו את הנושא הזה. אני אתקע כל דבר שלכם עד שתיתנו לנו תשובות מאוד ברורות. אני אעשה הכול כי הכתובת היא אתם. הם יספרו סיפורים וימשכו. נתתם להם דחיות פעם אחר פעם, פעם אחר פעם. נתתם להם אישורים לדחות את העבודות. הם לא צדיקים כמו שהם מציגים את עצמם. אבל, מבחינתנו, אתם הכתובת, ואנחנו לא נרפה מהעניין הזה עד שיהיה פיתרון.

תודה רבה. חבר הכנסת ציון פיניאן.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש על הכינוס הזה בפגרה. לפי מספר חברי הכנסת שהגיעו לדיון נראה כי הנושא חשוב מאוד.

כמעט לכל עיר יש איזה מפעל שהוא מפעל עוגן. אם תוציא את מפעל העוגן הזה מאופקים, העיר תתמוטט. הבעלים של המפעל לא אמר שבמידה וזה לא יהיה, הם יצטרכו לפטר אולי 100 עובדים. זה מחמיר ומחריף את הבעיה. באותה נימה שבה דיבר חברי יעקב אדרי, אני רואה פה אשם אחד וזה משרד התשתיות. אילו הוא היה נוהג בעונשים כפי שהוא יודע לעשות את זה עם אחרים, תאמין לי שההולכה והגז כבר היו מגיעים.

אני רואה פה שההוא אשם, ההוא אשם, וההוא אשם, וההוא אשם, וכולם פוחדים לומר שזה משרד התשתיות. ההוא זורק את זה בעוד ארבעה וחמישה ועשרה חודשים. נאמרים פה דברים אמיתיים ואמיתיים.

אדוני המנכ"ל, אני מכיר אותך איזה יום וחצי, ואני יודע שאתה יכול לעשות הרבה דברים. אני מציע לך אמצעי אכיפה. למדנו שזאת השיטה היום. אני מריח פה ריח של כסף. הגימטרייה בין רצוי למצוי זה 160 – זה כסף. לכן, אני מבקש שמשרד התשתיות ייכנס לעובי הקורה וגם ייתן לוח זמנים מתי כל זה הולך לקרות. כי אם אומרים בין ארבעה לשישה חודשים, הגז יעבור בעוד שנה או שנתיים.

אני מודיע לך, אני רוצה שנסיים את זה עוד לפני הקדנציה הזאת כדי שיהיה לנו סיכוי להיבחר עוד פעם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה. חברת הכנסת פאינה קירשנבאום.

תודה, כבוד היושב-ראש. בדרך כלל מישהו מכוון את הדברים מלמעלה. מצחיק הוא שדווקא ביום העצמאות ראיתי את הסרט "סוף העולם שמאלה". אני נשבעת לך ששום דבר לא השתנה. אתה בטח לא ראית את הסרט.

לא ראיתי. אני תכננתי את הישיבה של היום.

בסרט מראים איך סוגרים מפעל בעיירה, ואיך העיירה הזאת מתמוטטת. שום דבר לא השתנה. הכול נשאר אותו הדבר בכל פריפריה.

אנחנו יכולים כמובן לשבת ולהגיד מה לא בסדר. כמו שאני רואה, הרבה דברים הם לא בסדר, והיינו צריכים לשים יד על הדופק הזה לפני הרבה זמן. אבל, טוב שעשינו את זה עכשיו.

אני התלבטתי מאוד. אני חשבתי שזה יסתדר במסגרות של דיונים. עשיתי הרבה פגישות.

אני חושבת שזה הרגע שבו אנחנו צריכים לקבוע את הלו"ז העתידי. המינימום שהעניין הזה יכול לקחת זה בין 4 חודשים ל-6 חודשים.

מרגע קבלת ההיתרים.

אם נזרז את קבלת ההיתר למחר או תוך שבוע ימים - - -

לא, הוא המנכ"ל. הוא כל הזמן מתערב במה שנוח לו. אני שאלתי אותו האם הכמות הולכת לרדת והוא לא ענה לי. אתה לא צריך לענות, אני הבנתי. זה כנראה לא משתלם לכם.

לכולם יש פה אינטרסים. אנחנו יודעים שהכול מונע על-ידי אינטרסים. אנחנו צריכים לקבוע את הגבולות לאינטרסים האלה. אנחנו צריכים לקבוע לרשויות לתת אישורים תוך שבוע ימים, ואז יש ארבע חודשים – אז שארבעה חודשים יניחו, ואנחנו צריכים לחייב את החברה הממשלתית שתוך ארבעה חודשים ה-PRMS הזה יקום. ואם לא – אפשר להוריד את הבונוסים. אני יודעת איך עובדים בחברות ממשלתיות. אם תאמר להם: לא יהיה לכם בונוסים השנה, אז אני מבטיחה לך שזה ייקח פחות מ-18 חודשים.

יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות. יש לנו אפשרות לתקוע כמה דברים.

תודה. חבר הכנסת טיבייב, תושב אופקים, בבקשה.

אני מכיר את המפעל, את המפעילים, את המהנדסים. כנראה שאין שם משפחה שם שאני לא מכיר. הייתי שם במפעל לא מעט פעמים, לא פחות מ-10 – 15 פעמים. לסיפור הזה נכנסתי ממש לפני כמה חודשים. באחד מהסיורים במפעל אמרן בדיוק את הבעיה. אמרתי שזה ייסגר במסגרת ועדה פה וועדה פה. אבל, לא הבנתי את חומרת המצב. כמו שחבר הכנסת פיניאן אמר, זה כנראה כבר מסריח.

אדוני המנכ"ל, אני מציע - האם היית פעם אחת באופקים?

הייתי במפעל.

יפה. אדוני היושב-ראש, בוא נעשה סיור יחד עם חברי הוועדה ונסתכל בעיניים של אותם אנשים. כמו שנאמר כבר, המפעל הזה הוא עוגן בתעסוקה של אופקים. הדבר חשוב לנו. כמו שאנחנו אומרים, הפקרנו את הפריפריה במקרה הזה בעזרתך. תודה.

משרד האוצר, בבקשה.

אין לנו התייחסות ספציפית לנושא מעבר לזה שכן ניתנו בעבר, כבר ב-2009 - - -

אתם רק תבואו עם הפרטות. כשאתם תבואו עם הפרטות, יהיה הדיון הזה.

יש פה גם חברות ממשלתיות וגם חברות פרטיות. זה פחות רלוונטי להפרטות. כן ניתנו תמיכות למפעלים שהתחברו למערכת החלוקה.

אני רוצה שתדע ואתה יכול לומר אצלך במשרד - הדיון הזה הוא ציון דרך בסיפור של ההפרטות, במיוחד בהפרטות המסובכות שחלק הממשלה מחזיקה, וחלק חברות ממשלתיות, והמפעלים הפרטיים, התאגדויות, כשכל האינטרס הוא אך ורק כסף. אין שום אינטרס אחר, לא ציוני, לא לאומי, לא פריפריאלי, לא עובדים. לא שום דבר - רק כסף.

שמענו פה גם ביקורת גם על - - -

גם וגם. תגיד אצלך במשרד שהדיון הזה יהיה ציון דרך מאוד חשוב.


האם יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

חוץ ממה שדיברנו פה, יש עוד כמה בעיות אמיתיות שעליהן לא אמרנו מילה אחת. האם כאשר אנחנו נחבר את המפעלים יהיה להם גז? התשובה היא לא בטוח.

זה לא ביזנס שלך, למה אתה עוסק בכך? האם אתה מוכר גז? מה זה קשור אליך?

אבל, אתם לא יכולים להפריע, מר ברנט.

זה העניין של "תמר" ומתי ייכנס. אתה מכיר את הפרטים יותר טוב מכולנו. מתי הקידוח ב"תמר" יניב? האם המצרים יזרימו? כדי שיהיו לנו גם הכנסות צריך קודם כל גז.

השאלה הבאה שעולה והיא חשובה כמו כל הדיון הזה היא מה משך הזמן שנדרש היום בתנאים הנוכחים להסב מפעל עם כל ההיתרים שלו. לפי הניסיון שמצטבר עד היום, החברה הממשלתית "נתיבי גז" חיברה את המפעלים בדרך כל לפני שהם בכלל הצליחו לגמור את תהליך ההסבה הפנימי שלהם. כלומר, החברות של החלוקה וההולכה יותר מהירות מתהליך ההסבה הפנים מפעלי.

תודה.

אבל, זאת בעיה שלהם ולא שלכם.

עשית טעות טרגית במה שאמרת עכשיו. עד עכשיו היית נראה לי באמת מישהו שרוצה לקדם את העניין, והבנתי. ממה שאמרת עכשיו לגבי מה המפעלים יעשו, ומתי יהיה תמר וגז, וכל הדברים, הבנתי. תודה.

שמי מישל בן סימון ואני מ"פניציה" ירוחם. בשעה האחרונה חברי הוועדה מבינים את מה שהמפעלים סובלים בשנתיים האחרונות.

כן, אנחנו מבינים.

יושבים פה כל הנציגים הרלוונטיים: ממשלה, רגולאטור, קבלן מבצע. השאלות הן שאלות ענייניות. הוועדה לא כל-כך שואלת שאלות טיפשיות, הן מאוד ענייניות. התשובות מסובבות את חברי הוועדה או מנסות לסובב אותם. זה מה שאנחנו רואים בשנתיים האחרונות.


אני רוצה לתת דוגמה על מה אנחנו מתווכחים בחודשיים האחרונים בתוך אותו לוח זמנים שצוין פה - ארבעה עד שישה חודשים או 18 חודש. אנחנו מתווכחים על תנאי הכניסה למפעל. מה המפעל צריך מבחינת ספיקה ולחצים עם אותו קבלן שזכה במכרז. אגב, הוא זכה במכרז, והוא ציין את אותם נתונים שאנחנו צריכים היום למפעל.


תשתית בונים פעם ב-50 שנה, והמפעל עצמו הוא זה שיודע הכי טוב מה המפעל צריך. הוא יודע מה הוא צורך בממוצע, מה הוא צורך במקסימום, ומה הן תוכניות הפיתוח העתידיות שלו. לא ייתכן שזכיין יכתיב לו איזה תנאים הוא יקבל כדי ליצור בעיה בעוד שנתיים או שלוש.


עניין ההסבות הפנים מפעליות – על סמך אותן הבנות שהיו עם הזכיין, "פניציה", לדוגמה, פרסמה מכרז לחברות ההנדסה עם הנתונים שסיכמנו עם גז טבעי. לא ייתכן היום כשסיימנו את תהליך המכרזי ואנחנו רגע לפני החתימה שמשנים לנו ומכתיבים לנו איזה תנאים תפעוליים למפעל אנחנו נקבל. אנחנו בשלב של תכנון תנור שאמור להיבנות בעוד שנה – לב המפעל. זהו פרויקט של 40 מיליון שקל שיתבסס על תנאים שסוכמו עם אותה חברה. לא ייתכן שהיום חוזרים אלינו ואומרים לנו: משנים לכם את התנאים כי אתם לא צריכים את זה.

- - - לפני שהוא ניגש למכרז, הוא ביקר את כל המפעלים ושאל אותם: מה הצריכה שלכם היום. מה הצריכה שלכם בעתיד. על סמן זה הוא זכה במכרז. והיום הוא בא ואומר: לא, אתם לא צריכים כל כך הרבה - - -

ומשרד התשתיות לא עוצר אותו.

הבנו, הסוגיה ברורה.

אני אומר שני דברים. ראשית, לא נחתם עדיין שום הסכם בין הצרכנים לבין חברת החלוקה.

כיוון שהיא מסרבת לחתום, ואתה יודע את זה טוב מאוד. אומרים חצאי משפטים.

אי-אפשר כך. אנחנו רגילים פה בחדר הזה כל הזמן לחצאים.

לא נתחם, ואם לא ייחתם גם בעוד 18 חודש לא יהיה גז.

בטח, אז למה שירוץ? הוא תוקע את זה על לכמויות.

מר ברנט, אני מפסיק את הדיון. אני מבקש באמת לא להפריע עכשיו. מר ברנט, אני אוציא אותך. אני מאוד מצטער. אי-אפשר כך לקיים דיון, ולא יהיה בו שום תכלית. את הוויכוחים האלה תנהלו בחדרים אצלכם במשרדים, לא כאן.

על מי אתה מנסה עכשיו ללחוץ, עליהם או עליהם?

אני רגולאטור ואני אמור לבחון את הדברים משני הצדדים. התפקיד העיקרי שלי הוא לשמור על הצרכנים, וזה מה שאני עושה, כולל בצרכני החלוקה של נגב גז טבעי. אני עושה את זה חדשות לבקרים כל יום, וכל יום ביומו. אבל יחד עם זאת, לא יתכן שצרכן שיש לו צריכה מסוימת בשנה הנוכחית, רוצה חיבור שמגיע עד פי 5 מהצריכה בפועל שלו. צריך להבין, ואת זה אני גם אמור להבין, שחברת החלוקה מקבלת כסף רק מהגז שזורם במערכת שלהם. ואם לא יזרום שם גז, הם לא יקבלו החזר השקעה. אין מנוס, צריך לראות גם את זה.

ולכן, שני הצדדים צריכים להבין האחד את השני. אף מפעל עדיין לא החל הסבה. הסבה לוקחת זמן, וצריך לעשות את זה. המפעל יעשה הסבה רק לאחר שהוא יחתום על הסכם עם נגב גז טבעי, וטובה שעה אחת קודם.

תודה רבה. אדוני המנכ"ל, אני נותן לך לסכם את הדיון. אני רוצה להגיד לך לפני זה כמה דברים. מבחינתי, אולי אני טועה, מאוד נראה שמשרד התשתיות הוא משרד חלש. אני מתאר לעצמי מה היה קורה אם הרגולאטור היה משרד אחר. יש לי כמה דוגמאות של כמה משרדים במצב כזה. יש פה בעיה לאומית ממדרגה ראשונה. אנחנו כמעט ולא נתקלים בדבר כל כך נורא כמו הסיפור הזה. אנחנו מדברים על הפריפריה, מדברים על השקעת הון תועפות שם. מדברים על תשתיות, מדברים על תעסוקה. אנחנו יושבים על מפעל עם חמישה או עם עשרה עובדים ושוברים את הראש מה עושים עם זה. אנחנו מדברים כאן על מצב שבו הממשלה במדיניות עוזרת למרכז הארץ ופוגעת בפריפריה, במדיניות, ובמדיניות של כל מיני הצטעצעויות של מילים שפה לא חתמו הסכם, ופה המפעל לא עשה כך, וזה לא עשה כך, וההוא לא עשה אחרת.

אדוני היושב ראש, יש חברת חלוקה רק באזור הנגב.

אבל, אתה לא יכול לדבר בלי רשות.

המציאות הזאת שבה אנחנו יושבים ודנים ומשרד התשתיות כבר לפני שלוש שנים או ארבע שנים אמר שזה מה שהולך לקרות – אנחנו נמצאים באמצע 2011 ועדיין אין כלום. אין את ה-PRMS בדימונה, אין את ה-PRMS באשל הנשיא. אין עדיין שום ודאות לגבי דימונה, לגבי ירוחם, לגבי אופקים, לגבי נתיבות, לגבי הנגב.

אני אשמע אותך. אבל, אני מאוד מבקש שתהפכו להיות משרד חזק, משרד שהוא רגולאטור. אני באמת לא רוצה לתת את הדוגמאות. אבל, יש הרבה דוגמאות היום של כמה משרדים רגולאטורים ומה הם עשו במשק הישראלי. אתם חייבים להיות עכשיו אגרסיביים, אקטיביים. אנחנו לא נסבול את המצב הזה, פשוט לא נסבול אותו. ולא מעניין אותי לא ההתחכמויות של החברות הפרטיות, ולא התירוצים של החברות הממשלתיות. זה פשוט לא מעניין אותנו. התוצאה פה היא בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית.


אדוני המנכ"ל, בבקשה.

אני מבקש להתחבר למה שאמרת בהערה הקודמת. ראשית, אנחנו פועלים לפי החוק. אבל, מכיוון שאנחנו יושבים בבית החוקקים אפשר גם לתקן את החוק. אני חושב שאחד הלקחים שאנחנו יכולים ללמוד ואנחנו בוחנים את זה היום, זה הנושא של הזכיינות הפרטית בהקמת רשת החלוקה. אני אומר - אנחנו בוחנים את זה מחדש, ויכול להיות שאת זה נשנה. יש לנו דוגמה כזאת בירושלים כשפנה אלינו גוף ציבורי - לא ממשלתי - שביקש לעשות את זה, ואנחנו בהחלט בוחנים את זה, כי יכול להיות שהשיטה הזאת לא מביאה אותנו לאופטימיזציה במובן החברתי והכלכלי של העניין. כפי שנאמר כאן, לפעמים אתה לא מתכנן מראש למלוא הקיבולת שאתה צריך כיוון שההשקעה לא משתלמת בטווח הקצר, אלא רק בטווח הארוך, ולא כולם רואים אותה. ולכן, יכול להיות שבהקשר הכולל אנחנו נביא לכנסת בקשה לתקן את החוק כדי לאפשר לחברות ממשלתיות או לחברות ציבוריות גם להשתתף או לקבל את המטלה. היום אני לא יכול להטיל על אף אחד אחר באזור הזה או בכל אזור אחר. אני לא מדבר על מקום שכבר יש בו זכיין. אפילו במקום שאין בו זכיין, אני לא יכול להטיל על מישהו אחר לקדם את העבודה כיוון שזה נקבע בחוק רק זכיין שזכה במכרז שעשתה המדינה – וזו אמירה כללית. אנחנו מפיקים לקחים מהתהליכים האלה.

הזכירו כאן את הבעיות התכנוניות והבעיות הסטטוטוריות. אנחנו מטפלים בהן במקביל. אני חושב שגם בזה יש לנו שיתוף פעולה טוב. הרשויות התכנוניות בדרום מבינות את הבעיה הזאת. אני חייב להגיד שהן מקדמות את מה שהן יכולות לקדם. זה תלוי בתכניות שיגישו היזמים. כלומר, זה לא מספיק להגיד: אנחנו רוצים להגיש. צריך להגיש.

אגב, לשאלתך, חבר הכנסת טיבייב, אני ביקרתי במפעל לפני חודשיים. ישב שם מהנדס העיר אופקים. שאלתי אותו: מישהו דיבר איתך, מישהו תיאם איתך? התשובה שלו היתה לא. זה היה לפני חודשיים-חודשיים וחצי. אני לא יודע מה נעשה, ומה לא נעשה. אני אומר – יש אחריות מסוימת לכל הגופים שיושבים סביב השולחן הזה לפתור את הבעיה.

דובר כאן על האחריות של רשות הגז כרגולאטור. אני אומר שוב, אם הלקוחות והזכיין לא יגיעו להסכמה, רשות הגז תכריע, והיא תכריע מהר. יצטרכו לקבל את ההכרעה שלה , ומי שלא יקבל את ההכרעה שלה, כמובן שינקטו את הצעדים רשויות האכיפה, כפי שאמרת. בעניין הזה אנחנו לא נסבול דחייה נוספת בלוחות הזמנים.

אני מסכים, אני מבין, אני רואה כפי שאתם רואים את הדחיות בלוחות הזמנים. היה לנו מאוד חשוב שאותה תחנה PRMS, אותה תחנת הפחתת לחץ באשל הנשיא תתחיל להיבנות כיוון שהיא המפתח לכל החיבור, אחרת הם לא יכולים להתחבר, ואי-אפשר לבוא אליהם בטענות. התחנה הזאת בתכנון, הציוד שלה הוזמן. היא תהיה בבנייה.

אני לוקח על עצמי. אדוני, המשרד יעשה ישיבה נוספת עם חברת נתיבי גז על מנת לבחון שוב את לוחות הזמנים, ויחד עם הזכיין, כדי שנוכל לראות האם גם הזכיין יוכל להקדים את לוחות הזמנים אם נצליח להקדים את לוחות הזמנים. חשוב מאוד - אני חושב שהדברים שנאמרו פה הם מדויקים ברמת העובדות. כלומר, על דבר אחד אין מחלוקת. זה לא רק המחיר. מחיר הגז שמשלמים שם הוא יותר גבוה. אבל, זה לא רק המחיר. הרגולציה של איכות הסביבה והתנאים הסביבתיים התחרותיים הם כאלה שמפעל שלא יהיה לו גז טבעי לא יוכל לשרוד. זה לא עניין של טובה. המדינה, כפי שאנחנו רואים את זה, מחויבת לעשות את זה, ואנחנו ננקוט בכל האמצעים שאנחנו יכולים על מנת לעשות את זה.

אדוני, אם תקבע ישיבה נוספת נשמח לבוא ולהציג את ההתקדמות עד לאותו מועד.

תודה רבה. רבותי, אני קודם אבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה להכין הצעת חוק לגבי הנושא הזה של חוק משק הגז, ואני אבקש להחתים את כל חברי הוועדה – מי שירצה לחתום. החוק הזה הוא חוק שלא עמד במבחן המציאות. אני לא רוצה להשתמש במילים גדולות. אבל, זה ממש קטסטרופה. אם מישהו היה בא בוחן את מה שנעשה בעניין הזה, הוא היה פשוט חושב שאנחנו אנשים לא שפויים. אנחנו עוסקים באלף ואחד דברים, ועל פי החוק הזה אנחנו לא יכולים לעשות כלום. יכול להיות שצריך לפתוח את המכרז הזה מחדש. יכול להיות שצריך להוציא את האנשים שלא עמדו בלוחות זמנים שהיה צריך לעמוד בהם. אני לא יודע, צריך לבחון הכול מחדש.

אני מבקש אדוני מנהל הוועדה לקבוע ישיבה לעוד חודש עם השר ועם המנכ"ל. אני גם אפנה לראש הממשלה ואדבר איתו על העניין הזה. ברמה הלאומית זה נראה לי מחדל שלא יכול להיות גדול ממנו. אלה הם דברים מאוד פשוטים וטכניים.

אבקש כבר עכשיו לתאם עם השר ועם המנכ"ל לעוד חודש על מנת לקיים את הדיון באותו היום. אני אטיל על שניים מחברי הוועדה – עוד לא החלטתי מי - ללוות את התהליך הזה של מה שקורה בחודש הזה. אנחנו נעקוב מקרוב אחרי כל ההתפתחויות, גם מבחינת ההסכמים שצריכים להיחתם, גם מבחינת הרשויות שנותנות את הרישיונות, וגם מבחינת ההכרעות שלכם, של משרד התשתיות, כרגולאטור במחלוקות שמתעוררות בין החברות השונות.

אדוני המנכ"ל, אני יוצא מאוד לא שבע רצון מהדיון הזה. זה אחד הדיונים שבאמת אני מרגיש ממש לא נוח. אני מתחרט על זה שלא עשיתי את הדיון הזה הרבה זמן קודם. נכון שגם אתה דחפת אותי לקיים את הדיון, וזה בסדר. היה צריך לקיים את הדיון הזה קודם. האמת שזה לא התפקיד שלנו. אנחנו צריכים לפקח על עבודת הממשלה, והממשלה צריכה לעשות את העבודה הזאת. בשביל זה יש את משרד התשתיות. אני גם מאוד לא שבע רצון מזה שמשרד האוצר עומד לגמרי מהצד במקרה הזה. אבל, משרד האוצר ישלם את המחיר בהפרטה הבאה. הדיון הזה יהיה כאשר תהיה הפרטה של איזשהו נושא שמשרד האוצר יהיה מעוניין בו.

לסיכום, בעוד חודש, בעזרת השם, יתקיים דיון יחד עם השר, יחד עם המנכ"ל, ויחד עם כל הגורמים בדבר. אני אבקש משניים מחברי הוועדה ללוות את התהליך הזה.

אדוני המנכ"ל, אני מבקש ממך. אתה מנכ"ל מצוין. גם כשהיית במשרד האוצר היית מצוין. אני מבקש שתהיה יותר אגרסיבי, תפסיק עם העדינות הזאת. זה דבר שהוא מחויב מציאות מתוקף התפקיד שלך. אי-אפשר לנהל יותר את המשחק הזה. באמת, אני מבקש שבחודש הזה נראה שינוי דרמטי בכל מה שקורה. אל תעשה הנחה לאף אחד.


תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:36.