הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
34
הוועדה לזכויות הילד

24.5.2011


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 124

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ' באייר התשע"א (24 במאי 2011), שעה 09:30

ילדים נתפסים ברשת – ילדים ברשתות חברתיות באינטרנט

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

אורית זוארץ

רוני דיין

- מנהל גף יישומי מחשב בחינוך, משרד החינוך

לימור הררי

- אתיקה ומידענות ברשת, מדריכה ארצית לגלישה בטוחה ברשת,


משרד החינוך

שוש צימרמן

- מנהלת אגף סיוע תכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

עידית אבני

- ממונה על התקשוב בחינוך, מחוז חיפה, משרד החינוך

בלה רדונסקי

- לשכה משפטית, משרד החינוך

לירון הנץ

- יועצת מנכ"ל, משרד התקשורת

חיים ליבנה

- מרכז מחשוב שירות מבחן לנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דר' פרץ סגל

- ראש תחום, משרד המשפטים

עו"ד עמית אשכנזי
- ראש המחלקה המשפטית, משרד המשפטים

ליאת גלזר

- רשות למשפט וטכנולוגיה, משרד המשפטים

רותם מדזיני

- מתמחה, משרד המשפטים

דנה רוסנסקי

- מתמחה, משרד המשפטים

עו"ד ליאת יעקובוביץ
- מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נועה קטנוב

- מתמחה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סימה אדיב

- מתמחה, משרד המשפטים

רפ"ק אבי הדי

- קצין בילוש, המשרד לביטחון פנים

לוטם מסיקה

- מתמחה, יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

צביה אלגלי

- יועצת לשימוש נכון ברשת, איגוד האינטרנט הישראלי

אשתר בר

- איגוד האינטרנט הישראלי

דבי יפרח

- איגוד האינטרנט הישראלי

סיגל כהן-עגן

- מתנדבת, אשנב-לאינטרנט בטוח

איריס ברנט

- פסיכולוגית חברה בהסתדרות הפסיכולוגים

דורון אבני

- מנהל מדיניות וקשרי ממשל, גוגל ישראל

דר' מירה פוירשטיין
- המכללה לחינוך אורנים, החוג לתקשורת

דר' דורית הולניק שמש
- המחלקה לפסיכולוגיה וחינוך, האוניברסיטה הפתוחה

דר' טליה היימן
- המחלקה לפסיכולוגיה וחינוך, האוניברסיטה הפתוחה

בנימין פיינשטיין
- יו"ר, אינטרסקול

עמית צור

- מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלון רייכמן

- מועצת התלמידים והנוער הארצית

שמעון אביכזר

- מנהל בית הספר קשת בירושלים

ליאן עמיאל

- תלמידה בבית ספר קשת

עומר רבין

- יוניסף – 'נוער למען יוניסף'

רועי שילו

- One Global Economy, שגרירי ידע לזכויות הילד

גלית וידרמן

- מנהלת סנגור ושיתופי פעולה, יוניסף ישראל

יוליה ברשקוב

- נוער למען חינוך, יוניסף

דורית הלדנברג
- מנהלת פרסום ושיווק, עמותת ער"ן-עזרה ראשונה נפשית

דוד קורן

- מנכ"ל העמותה, עמותת ער"ן-עזרה ראשונה נפשית

רחל קידר

- מנהלת תכניות חינוכיות, הליגה נגד השמצה

ריקי חן

- רכזת האתר של Y על"ם, על"ם-עמותה למען נוער במצבי סיכון

ליאת קליין

- איגוד מרכזי סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית

מיכל רוזין

- איגוד מרכזי סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית

רחל סעדה

מירב ישראלי

שמרי סגל - מתמחה

שיר בן גיגי - מתמחה

ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

ילדים נתפסים ברשת - ילדים ברשתות חברתיות באינטרט

אנחנו מקיימים ישיבה שהתלבטנו מאוד באשר לעיתוייה וזאת כיוון שהתעוררנו, אם מותר לומר, לקיים את הדיון הזה אחרי ההתאבדות של התלמיד שגר באחד היישובים ליד מעלה אדומים ולמד במעלה אדומים, ובביקור ניחומים אצל המשפחה, ביקשה המשפחה, התעניינה המשפחה יותר ויותר מה קרה ואיך וקרה וכדומה, שוחחה גם עם המורים וגם עם התלמידים והתרשמנו שהנושא הזה לא נידון מספיק באופן שקוף בחברה הישראלית, לכן חשבנו שמנקודת מבט של ועדה לזכויות הילד, שאמורה לשמור על שלומם, חייהם, בריאותם ורווחתם של ילדים, מן הראוי לקיים דיון בסוגיה הזאת ולראות האם אנחנו באמת פועלים, מתנהלים ונוהגים באופן ראוי בסוגיה הזאת. אין ספק שמחד גיסא הציוויליזציה הטכנולוגית שמזמנת לנו היום נפלאות באתרים הווירטואליים, ברשת, ברשתות החברתיות, היא מציאות שאי אפשר להכחיש אותה, המציאות הזאת קיימת, הילדים שלנו חשופים כלפיה, אי אפשר להחביא, אנחנו לא בחברה פרימיטיבית שמנותקת מנפלאות הטכנולוגיה. ומאידך גיסא ברור לחלוטין שבאחריות שלנו כלפי ילדים אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות קשות, הן כהורים, הן כמערכת חינוך והן כמערכת רווחה וכל יתר המערכות, האם אנחנו ידענו להפנים את היתרונות ואת הסכנות שטמונים ברשת על מנת להבטיח שנוכל ליהנות מהיתרונות הגלומים ברשתות החברתיות. אין ספק שיש בכך יתרונות מאוד מאוד גדולים, אבל מאידך גיסא, יחד עם הקידום וההתקדמות הטכנולוגית המדהימה חדשות לבקרים, האם אנחנו מבטיחים גם מהצד השני שאנחנו לא מתעלמים, מעלימים, אדישים, לסכנות, לסיכונים, לבעיות ולקשיים שהרשתות האלה מעוררות.

לו לא היינו שומעים על פגיעות בילדים כתוצאה מהחשיפה של הילדים לרשתות החברתיות, אז אני מניח שהדיון לא היה מתקיים, אבל מאחר ואנחנו יודעים ומודעים, אנחנו מקיימים את הדיון.

אני אציין באותה הזדמנות שבסיוע המועצה לשלום הילד בישראל אני גם הצלחתי להעביר חוק בקדנציה הקודמת של איסור הצעות מיניות לילדים עד גיל 14 והדבר הזה לא קשור כלל אם הנער או הנערה הסכימו או לא הסכימו וגם לא קשור במרות או לא במרות. מאחר והתוודענו לשורה ארוכה של פגיעות בילדים ובילדות ברשתות, אני לא מדבר דווקא על הרשתות החברתיות, אבל גם ברשתות החברתיות. לכן אנחנו מקיימים את הדיון הזה ואני בהחלט יודע שיושבים פה גופים ממסדיים וארגונים ציבוריים. אין ארגון הורים, למרות שאני רואה את ההורים כאחראים ראשונים והלוואי שההורים במדינת ישראל היו מודעים מאוד לבעייתיות, לסכנות ולאיומים שיש לגבי ילדיהם, אבל אולי הדיון הזה, הפומבי, וכשחברי הכנסת ידברו, אולי נצליח לחדור במשהו גם כלפי ההורים.

כלפי הרשויות המבצעות, כמו משרד החינוך, משטרה וכדומה, יש לכנסת סמכות פיקוח. אנחנו רשאים לפקח עליהם, לדרוש מהם דין וחשבון, לתבוע מהם לתקן ליקויים וככל הצורך גם לחוקק. לכן אנחנו מקיימים את הדיון הזה.

את רוצה לומר דברי פתיחה, חברת הכנסת זוארץ?

אני אשמח להתייחס בקצרה. אני באמת מברכת על קיום הדיון ועל נייר העמדה והמחקר שנעשה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבקשתך. אני נמצאת כאן בעקבות דיון שקיימנו, יחד איתך, כבוד יושב הראש, בנובמבר, על ניצול מיני מסחרי של קטינים ומצאנו בדיון שאחת הזירות המרכזיות שקטינים מנוצלים למטרות מין היא האינטרנט והיא זירה חשופה. באותה ישיבה העלה מר קדמן ששלוש שנים קודם לכן היתה התחייבות של משטרת ישראל, ולכן הצד הזה יותר רלוונטי מבחינתי, להגדיל את היחידה לחקירות פשיעה באינטרנט מ-12 חוקרים ל-200. לצערי הרב, שאלתי שהופנתה לשר לא נענתה, והשאלה המרכזית שלי מופנית לגורמי האכיפה. אני מברכת את מערכת החינוך ואת החינוך הבלתי פורמלי על העשייה שלהם בשיתוף משטרת ישראל, על הדרכה ופעילות מניעה, אבל לצערנו הרב אין בכך די, זה לא מספיק, זה לא מספק, וצריך לפעול. אני אשמח לשמוע אותך, אבל מהתשובות שלא קיבלנו מהמשרד לביטחון פנים אני מניחה שגם לא נעשה דבר על הרחבת אותה יחידה, ולא רק התעסקות בפשיעה כשמדובר בפשעים כלכליים באינטרנט אלא גם בפשיעה נגד קטינים.

לפני חודש הגעתי לעלם, ואון ליין, על המחשב, אותה חקיקה שאתה קידמת, חקיקה מבורכת, מופרת בכל שנייה. בכל שנייה היא מופרת. יש הצעות מיניות שמופנות לקטינים ומהצד השני אין אף אחד שנמצא שם כדי ללכוד את אותם עבריינים. לצערנו הרב התופעה הזו הולכת וגדלה ובמדינת ישראל אין דין ואין דיין, אף אחד לא פועל כדי למגר את התופעות האלה, לא רק ברמה של הסברה ומניעה, אלא ברמה של פעולה נחרצת מול העבריינים.

תודה רבה לך, חברת הכנסת זוארץ. אמרת שאין דין ואין דיין, אבל יש לנו כאן דיין, יש לנו את רוני דיין, שהוא איש משרד החינוך, ואני מציע שאנחנו נפתח במצגת.

אנחנו נאפשר לארבעה גורמים לומר את דבריהם, לאחר מכן נפתח את הדיון. למר רוני דיין ממשרד החינוך יהיה גם ליווי מצגת, לאחר מכן גב' צביה אלגלי מאיגוד האינטרנט, גם עם מצגת, ולאחר מכן משרד המשפטים, מר עמית אשכנזי, וגב' איריס ברנט מהסתדרות הפסיכולוגים, ואז יש גם שני חוקרים, אני מבין שנמצאים כאן, דר' דורית הולניק שמש ודר' מירה פוירשטיין. וגם כמובן גב' גלית וידרמן מיוניסף גם כן כמובן תקבל רשות דיבור. אנחנו מתחילים עם מר רוני דיין, בבקשה.

אנחנו שלושה מהמשרד אז חילקנו בינינו את הדברים. שושי, תתחילי בבקשה.

רק הערה קטנה לפני הדיון, להגיד שאני מבקשת שאנחנו נהיה מאוד מאוד זהירים בלחבר את האינטרנט להתאבדויות. להתאבדות יש תמיד יותר מסיבה אחת וזה יכול להיות מקסימום הטריגר, ובתוך אווירה תקשורתית ששמה על בני נוער אחריות כזאת כבדה ובלתי נסבלת, אני אומרת שבואו ננסה אנחנו לא להיות שם, כי זה גם לא נכון עובדתית וזה גם שם על כתפי בני הנוער אחריות שאי אפשר לשאת אותה. זו הערה מקדימה.

לפני המצגת אני אספר על שני צעדים אופרטיביים שכבר השנה אנחנו מיישמים אותם. התחלנו גם בשנים שעברו אבל בשנה הזאת באופן סיסטמטי, בכל בתי הספר אנחנו מפעילים מה שנקרא צוות חיים ברשת שהוא כולל את מרכז התקשורת, פסיכולוג, יועץ של בית הספר, מורה מוביל את התהליך הזה בתוך בית הספר, מתוך כוונה שתכנית הלימודים שאנחנו מכתיבים אותה לעירור המודעות של התלמידים לסכנות ולגלישה נכונה ברשת תעבור בכל כיתה וכיתה ותופעל אצל כל התלמידים. במקביל לזה אנחנו מפעילים פעילויות נוספות ביחד עם גופים נוספים, שאנחנו מפעילים, כמו המשטרה, איגוד האינטרנט ואחרים, בעבודה מול ההורים, כדי להרחיב את המודעות הזאת בקרב הקהילה הזו שאנחנו רואים בה מוקד מאוד חשוב לעירור המודעות בנושא הזה.

גם בתכנית העבודה החדשה של המשרד, שבה מכניסים עכשיו את תכנית התקשוב החדשה של התאמת מערכת חינוך למאה ה-21, זה הופך להיות תכנית חובה בתוך תכנית הלימודים שבה אנחנו למעשה מנחילים את כל הנושא הזה לתלמידים מגיל היסוד. אנחנו מתחילים מכיתה א' עד כיתה ו' בתכנית הזו בשלב הזה, ולכן כל בתי הספר וכל התלמידים למעשה נכללים בתכנית הזו. זה לא רק יום בשנה שעשינו וכדומה, אלא ממש תכנית מסודרת.

אבל עכשיו נפרט את זה בתוך המצגת ותראו את כל הפעולות האופרטיביות. בבקשה, לימור.
שכחתי רק להזכיר את משרד התקשורת שעובד איתנו גם בנושא הזה.

משרד התקשורת ידאג לעצמו.

אני אחראית על הנושא של אתיקה ומוגנות ברשת. בחרנו בפורום המכובד הזה להציג את העשייה החינוכית, את מדיניות המשרד ואת השותפים שלנו.

אנחנו מדברים על חיים ברשת וכשאנחנו מדברים על חיים, אנחנו מדברים על ממש קיום של חיים ברשת ואנחנו באמת שוכחים, כמו ששוש ציינה, מהפן החיובי. מצבים שאנחנו עדים להם ברשת חברתיות, כל הנושא של התנהלות בין המרחב הפרטי לרשת החברתית, קשרים חברתיים שנרקמים, יוזמות חיוביות של תלמידים שמועצמות ברשת. ולצד החיוב, גם שלילה, אם זה בריונות כלפי תלמידים, מורים ומוסדות חינוך. פגיעות חברתיות, החל מבוטות מילולית וכלה בחרם והלאה, וטשטוש בין גבולות במרחבים בין המורה לבין התלמידים.

זמינות. 24/7 של התלמיד, של כל מי שנמצא שם. כמו שרוני ציין. החל משנת הלימודים הקרובה אנחנו מפעילים צוות בכל בית ספר שאנחנו קוראים לו 'צוות חיים ברשת', כי זה באמת משהו חיובי, אנחנו רואים את זה כדבר חיובי. הצוות יורכב מרכז חברתי, רכז תקשוב, יועץ חינוכי, פסיכולוג בית ספרי ומורה מוביל.

באיזה סטטוס זה כרגע נמצא? חוזר מנהל כללי?

חוזר מנהל כללי ייצא בתחילת שנת הלימודים. כתבנו אותו, הוא כבר ערוך---

אם הוא ייצא בתחילת שנת הלימודים, את חושבת שזה כבר יפעל בשנה הבאה? את חושבת שאת שולחת חוזר מנהל כללי באוגוסט ובספטמבר זה כבר מתחיל לעבוד?

כן.

יש לי חדשות בשבילך. בתור אחד שחתם על חוזר מנהל כללי כמה שנים טובות, זה לא עובד ככה. עשו פעם מחקר כמה זמן לוקח מרגע שהמנהל הכללי עד הרגע שהמורה בשטח עושה.

כבוד חבר הכנסת, אני רוצה להזכיר שהתחלנו את הפעולה כבר בשנה שעברה ועכשיו החוזר יוצא גם בצורה רשמית.

אני כבר מייעץ שהחוזר ייצא כמה שיותר מוקדם, תפרידו אותו מחוזר היערכות לפתיחת שנת הלימודים שהוא טכני. פה זה לא טכני. את עבדת בבית ספר? אני הייתי מנהל מוסד חינוכי, את יודעת מה זה להושיב אותם ביחד?

אין ספק שאנחנו רוצים שזה יפעל כמה שיותר, כבר כל מפקחי התקשוב מיודעים על כך ואנחנו רוצים שזה באמת יוטמע.

קצת מתוך מערך ההפעלה של חיים ברשת ומה שאנחנו מצפים מאותו צוות. החל מהקמת הצוות, הגדרה ומיפוי של המצב הרצוי ומה שקיים בבית הספר, השתתפות בסקר ארצי שהתקיים בחודש דצמבר בנושא של חיים ברשת, תכנון של תכנית התערבות, וזה בעצם המהות של התכנית; תכנון תכנית התערבות במסגרת של שיעורי כישורי חיים, תיעוד פעילות חיובית ושלא, במרחבי הרשת, ותיעוד לא לשם התיעוד אלא לשם למידה מתוך התיעוד. זאת אומרת התיעוד של הדברים שקורים שם כדי שאחר כך זה יחזור לסדנאות עם התלמידים ולעבודה עם זה. אנחנו מדברים על החל מכיתה א' עד י"ב.

הנחיית המורים והתלמידים לגיבוש אמנה שעוסקת בגלישה בטוחה ושילוב האמנה בתוך התקנון הבית ספרי הקיים. זאת אומרת להרחיב את התקנון הבית ספרי הקיים שלא תמיד עוסק בנישה הזאת של מרחבי הרשת.

קיום דיונים ולמידה של כלל הצוות החינוכי. המשמעות של מה זה בעצם להיות ברשת, מה זה החיים שם, איזה נורמות התנהגות. לחקור ולתת למורים את הכלים שהם יכירו את העולם הזה ולצמצם את אותו פער בין התלמידים, בין עולם הילדים לעולם המבוגרים.

האתר הבית ספרי גם כן משקף את כל העשייה בהקשר של חיים ברשת. אנחנו מבקשים ומעודדים יוזמות של תלמידים ללמד אחד את השני, כי אין כמו לימוד אמיתי עם קבוצת השווים. אנחנו עדים לבתי ספר שכבר מפעילים תכניות כאלה באופן עצמאי וכמובן עידוד מעורבות הורים, שזה, כמו שחבר הכנסת אורלב אמר, הדבר המהותי ביותר, שיתוף ההורים בעשייה החינוכית.

עוד דבר שהצוות אחראי עליו זה כמובן הנושא של היום הלאומי לגלישה בטוחה, שחבר השנה ליום הבין לאומי. לארגן את כל מערכת השעות בהתאם, תכנים בהלימה לדגש השנתי, ליצור איזה שהוא תוצר קהילתי ביישוב ובהקשר לזה אנחנו גם עושים שיתוף פעולה עם המשרד לביטחון פנים, וכמובן הצוות צריך להתעדכן וכל הזמן עם היד על הדופק בחידושים הטכנולוגיים. ככל שהטכנולוגיה מתחדשת גם הזירה והמרחב הזה מתחדש והתנהגויות חדשות קורות ואנחנו עדים להם.

דברים נוספים שיש לנו במשרד החינוך. פיתחנו לאורך השנים ויש לנו חומרי הדרכה עדכניים, מצגות, החל מגיל היסודי עד חטיבה עליונה וכשאנחנו מדברים על מצגות, יש גם התאמה לממלכתי דתי ולמגזר הערבי, כל החומרים מתורגמים גם לשפה הערבית. יש לנו סרטונים שהפקנו בשיתוף עם חברות שעושים ומציגים סיפורי מקרה ודרך סיפורי המקרה בעצם התלמידים נחשפים למה שאפשר לעשות ואיך אפשר לפעול והיה והם נתקלו. אנחנו מאמינים שזו דרך מאוד נכונה להתחבר לנושא. יש לנו גם במקביל סרטוני הדרכה של כלים טכנולוגיים, מה אפשר לעשות באמצעים הטכנולוגיים שקיימים.

משחקים שעוסקים בנושא של חיים ברשת. אנחנו מעדכנים כרגע, יחד עם השירות הפסיכולוגי הייעוצי את תכנית כישורי חיים ומפתחים עוד ועוד פעילויות בעזרת גופים שונים, חדשות לבקרים.

יש לנו סדנאות מובנות לחדרי מורים, שבהן המורים מתוודעים לתרבות הרשת, מה בעצם קורה ברשת ולמצבי הסיכון בהתאם.

את יכולה לפרט קצת יותר על מצבי הסיכון שאתם נוגעים בהם. כי זה חשוב, כי יש מצבי סיכון שלא תמיד, אמרו לי במערכת הדתית שקשה להם לקבל את כל הנושא של זנות ואנחנו יודעים שזנות מתחילה בגיל 11 ו-14.

נכון. הסדנא למורים היא אחידה. זאת אומרת כשאנחנו מכירים להם את התרבות, אנחנו מכירים להם את העולם הווירטואלי. מה קורה כשהם מקלידים, למשל ביוטיוב, בית ספר, או בפייסבוק אם יכתבו בית ספר בהגייה של הילדים, בצ'פר ולא בית ספר, מה תמצאו שם. מבחינת הסכנות, אנחנו מדברים החל מתכנים שלא הולמים לגיל, בריונות ברשת, כל הנושא של הימורים, זנות וכולי. כל הסכנות שאנחנו בעצם מדברים עליהן. אלה מצבי הסיכון. יש התאמה גם לממלכתי דתי. אנחנו עובדים יחד איתם והם מסננים מה שראוי להם, אנחנו לא כופים שום דבר.

כמה תמונות מתוך פאנל שקיימנו בכל אשכולות הפיס בארץ ביום הלאומי. אתם יכולים לראות שבאשכול הוצגו סיפורי מקרה ובפאנל השתתפו שוטר, יועץ חינוכי, עורכת דין מהסנגוריה הציבורית ומורה מוביל ותלמיד. יחד בעצם עסקו ונגעו בנושאים הללו.

אנחנו מקיימים שיתופי פעולה עם ארגון אינסייט מהאיחוד האירופי, ומתרגמים פעילויות שנראות לנו ראויות, יוצרים איתם קשרים, הם גם מתרגמים דברים שלנו.

בהקשר לעבודת ההורים. יש לנו מספר מסמכי רקע ועקרונות עבודה שלפיהם אנחנו פועלים. המצגת עומדת לרשותכם, עם לינקים פנימיים, כך שאתם תוכלו לראות גם את הדרך למרחב ביטוח, חוזרי מנהל כללי שמדברים על שמירה על פרטיות באתרי אינטרנט, חסימת אתרי מידע ותכנית כישורי חיים והחוזרים העתידיים, שעליהם דיברנו, שזה, אחד, 'חיים ברשת מערך הפעלה', והשני זה 'נהלים להתנהלות במרחבי למידה ואתרים בית ספריים ברשתות חינוכיות וברשתות חברתיות'.

התרשמנו, הסעיף הבא.

לירון ממשרד התקשורת נמצאת איתנו ויש לנו שיתוף פעולה. בעצם עם כל הגופים אנחנו משתפים פעולה לאורך השנה, עם משרד התקשורת יוצא מסמך המלצות לשרים שבו אנחנו מייעדים להקים פורטל לאומי בנושא הזה ולאגם את כל המשאבים שמפוזרים בגופים שונים למשהו לאומי.

איפה אפשר למצוא אותנו? משרד החינוך, אתר אתיקה ומוגנות ברשת, shefinet, וכבר החל מהשבוע בדף הפייסבוק, אתם יכולים להקליק לייק ולקבל טיפים טכנולוגיים איך להגן על הילדים ברשת. הדף נקרא 'אתיקה ומוגנות ברשת'.

תחזרי רגע להתחלה, היה שקף של התפקידים של הוועדה הבית ספרית. את אומרת ככה: הקמת צוות 'חיים ברשת', זה יהיה בחוזר המנהל הכללי.

כל החלק הזה, כל שלושת השקפים זה מתווה בעצם.

אני אגיד לך מה הבעיה שלנו. הבעיה שלנו תמיד שאנחנו מקיימים דיון אז באים אלינו עם תכניות עתידיות, מה מתכוונים לעשות, בסדר. כלומר עד עכשיו לא נעשה---

הצגתי גם את ה---

כשהייתי המנהל הכללי של משרד החינוך בכלל לא היתה רשת ולא היינו צריכים לעשות שום דבר. אז התעוררנו לעניין ואני מברך על זה שעכשיו יש מתווה ויש זה. מה שחסר פה, את אומרת מה צריך לעשות, מה רצוי, מה המתווה, את לא אומרת איך. לדוגמה, תלכי לדבר האחרון של 'לעודד מעורבות הורים'. איך? איך? עידוד יוזמות של תלמידים, איך?

אני אספר לך סיפור ידוע. במלחמת העולם השנייה היתה תקופה שבה הצוללות הגרמניות עשו שמות בכל הספינות של ארצות הברית שרצו לחצות את האוקיינוס ולהגיע לאירופה, להעביר חיילים, תחמושת וכל הדברים. עשו בהם שמות ולא ידעו מה לעשות. בא קצין צעיר אחד, סרן, ואמר שיש לו עצה איך לחסל את כל הצוללות הגרמניות בשעה אחת. אמרו לו 'מה? בשעה אחת?' אמר 'כן'. אמר לו מפקד הספינה, 'נו תגיד', הוא אומר 'לא, לא, לא, אתה תמסמס את ההצעה הזאת, אני רוצה להגיע לרוזוולט, רק לנשיא אני אומר'. צעק עליו, לא עזר שום דבר, הביאו את מפקד השייטת, לא רצה להגיד לו, רק לרוזוולט. הביאו את מפקד הצי, לא עזר, את שר הביטחון, את הרמטכ"ל, את סגן הנשיא, 'רק לנשיא אני אגיד את זה', ובינתיים הצוללות הורסות ומחסלות את הספינות האמריקאיות, מה עושים? לא היתה בררה, הביאו את הסרן הצעיר הזה בפני נשיא ארצות הברית וישבו שם כל קציני המטה של הצי האמריקאי וכל הגנרלים וכולי, ושואל אותו הנשיא, 'נו, מה העצה שלך?' אומר לו הקצין הצעיר, 'תשמע, כידוע צוללות הן במי האוקיינוס. צריכים להרתיח את מי האוקיינוס. אם תרתיחו את מי האוקיינוס הצוללות ממילא צריכות לצוף, ואז חיל האוויר האמריקאי, שיודע מתי מרתיחים ומתי הם עולים, מחלקים לפי גזרה ודופקים את כל הצוללות הגרמניות'. אומר לו הנשיא, 'תשמע, זה חוק פיזיקלי מאוד נכון, זה בוודאי שאם ירתיחו את כל מי האוקיינוס כל הצוללות ייאלצו לצוף, אבל תסביר לי, הואיל ויש לך מוח יצירתי, איך מרתיחים את מי האוקיינוס?'. אז אומר לו הקצין, 'תשמע, יושבים פה כל הגנרלים וכל הקצינים, בטוח שהם יודעים, זה התפקיד שלהם'.

הבעיה היא לא להגיד רק מה, הרשות המבצעת, זה ההבדל בין חברת הכנסת זוארץ וביני, לנו מותר להגיד מה צריך לעשות, אנחנו לא מופקדים על העשייה, אנחנו מופקדים על חקיקה ופיקוח עליכם, אבל הרשות המבצעת גם צריכה לומר איך. כלומר כשאת אומרת לצוות 'אתם אחראים...', ניקח את שתי הדוגמאות האחרונות, עידוד יוזמות של תלמידים ועידוד מעורבות הורים ולא אומרים איך עושים את הדבר הזה---

כן. אתה רואה את ראשי הפרקים, במסמך מופיע האיך ולאיך מצורף מערכי שיעור ו---

אחת מהמשימות היא שילד מגיע הביתה עם משימה שהוא מבצע אותה עם ההורים שלו.

כלומר פה זה לא המתווה של מה, אלא יש גם מסמך שאומר...

שאומר איך ומתי.

הגנרלים ישבו וגם כתבו איך, בסדר גמור. אני בטוח שתזכרו את סיפור הצוללות.

אגב, יש גם סיפור מקביל על הטנק. כשהופיע טנק המערכת ליאופרט, הוא היה חסין בפני הפגזים של הטנקים של בנות הברית ולא ידעו מה לעשות, אז גם שם הסיפור שיש קצין צעיר שאומר שיש לו עצה, אבל רק לצ'רצ'יל. בסוף בסוף מגיעים לצ'רצ'יל והוא אומר לצ'רצ'יל 'תשמע, נקודת התורפה של הטנק זה הגחון'. הגחון זה החלק התחתון של הטנק ששם אין שריון, 'העצה שלי שכשהטנק הגרמני מתקרב פשוט להפוך אותו, כשהופכים אוות אז הוא חשוף', שואל אותו צ'רצ'יל, 'נו, אבל איך הופכים את הטנק?' 'כל הקצינים יודעים'.

תודה רבה.

גב' אתי וייסבלאו, היא עוזרת המחקר של הוועדה שהכינה את המסמך ונגיד לה גם תודה.

אנחנו יודעים שבחלק גדול מבתי הספר אין יועצים חינוכיים, אין פסיכולוגים, אני לא בטוחה שרכזי תקשוב יש בכל בית ספר, מה קורה באותם בתי ספר שבהם אין אנשי---

שאלה מצוינת, בבקשה תעני.

אני לא רוצה להתייחס לשאלת האיך, אחד הדברים שאנחנו אומרים במסמך הזה, שבבתי ספר שבהם יש מספר צוותים מובילים, התפקיד של הצוות הזה יהיה תפקיד נוסף לצוות המוביל. לא ניצור צוות נוסף ולכן בתי ספר שבהם חסרה אחת הפונקציות האלה יש בוודאי צוות שמוביל והפונקציה הזאת תצטרך לצאת לפונקציות של הצוות. זה דבר אחד.

את יודעת למה היא שאלה, כי ב-50% מבתי הספר נדמה לי שאין יועצים.

היסודיים.

מדובר על היסודיים.

נדמה לי שהיסודיים הם לא פחות הגיל הקריטי, מניסיון החיים שלי עם נכדיי.

אבל בבתי ספר יש צוותים מובילים שבהחלט יכולים לקחת על עצמם את התפקיד הזה, מה עוד שתכנית כישורי חיים היא חובה בכל בתי הספר אם יש בהם יועץ חינוכי אם לאו.

תיזהרי בתשובותייך, כי היא עוד שנה תתבקש להכין מסמך בקרה על מה שאמרתם כאן.

אני מאוד אשמח.

בכמה בתי ספר הוקמו הצוותים, איך הם פועלים. פה אתם חותמים על שטרות שאני מודיע לכם כבר עכשיו שהם ייפרעו. זה תפקידנו לפקח ולראות שהדברים שאתם מתחייבים עליהם אמנם יתבצעו.

אני רוצה להגיד שב-1,300 בתי ספר בארץ יש צוות אקלים ונעשית שם פעולה לקידום אקלים בטוח ובבתי הספר האלה, נכון להיום, כבר מתקיימת---

את יודעת כמה בתי ספר יש במדינת ישראל? 4,500.

אני יודעת ו-1,300 בתי ספר זה נתח מאוד משמעותי.

זה רבע. זה רק רבע מבתי הספר. תודה רבה למשרד החינוך.

עכשיו גב' צביה אלגלי מאיגוד האינטרנט הישראלי.

(מצגת): בהתייחס גם למה שנאמר פה קודם וגם בהתאם לכמה דברים שגב' רחל סעדה ביקשה, אני אראה שתיים-שלוש דוגמאות לדברים שמתרחשים ברשת וגם אדבר על מה אפשר לעשות ומה כבר נעשה, לא רק על מה שמתוכנן.

זו דוגמה למשל לפרופיל מזויף של מורה. למורה הזו פתחו פרופיל. אתם לא יכולים לראות את מה שכתוב שם, זה נורא נורא קטן, אבל היא מוגדרת כמכשפה, אתם רואים גם את התמונה והעמדות שלה הן 'אין האריסטוקרט למד אלא מברוש', שזה שם המשפחה שלה, ומה שהיא עושה במשך היום זה לקום, לצחצח שיניים, להעלות באוב נשמות, להתחפש לאישה, כל מיני דברים שכאלה. זו דוגמה אחת לדברים שנמצאים בתוך הפייסבוק. כל מיני פרופילים מזויפים.

יש פה דוגמה נוספת לפעולה שהיא פעולה שעשה הורה. ילדה שפתחה פייסבוק ואבא של החברה שלה נכנס לתוך ויכוח ביניהן והתחיל להשמיץ. הילדה הגיעה הביתה מאוד מאוד מבוהלת אחרי שהיא היתה אצל חברה וראתה את הדבר הזה. בעקבות זה היא פנתה לאמא שלה ועירבו אותנו. לאיגוד האינטרנט יש קו טלפון שמאפשר עזרה און ליין. הם פנו אלינו ואנחנו עזרנו להם להתמודד עם הדבר הזה, לראות מה לעשות, איך למחוק אותו מתוך רשימת החברים וכולי.

זו עוד דוגמה. אני לא רוצה להקריא, זה באמת מכוער מה שכתוב פה, זה ממש מיותר.

אבל אני רוצה להראות גם את הצד השני. אם אתם זוכרים, לפני חודש וקצת נהרג עוד רוכב אופניים ואחד החברים הטובים שלו, שהוא חבר שלי בפייסבוק, כתב פה את הדבר הזה: 'הולך לישון עדיין מזועזע, מחר יום חדש ולא יותר קל. מי שרוצה לדעת את מועד ההלוויה', וכולי וכולי. ואז יש עוד הודעה שהוא שם שם; 'כל הקללות שיצאו לי לא יחזירו אותו, בן אדם מדהים וספורטאי, יהי זכרו ברוך'. ואז הוא כותב כך: 'לאחר שקראתי הרבה תגובות על הכתבה באשר למותו של גיא, עליי לציין שאני מרגיש בושה לגור במדינה הזו', הכל בפייסבוק, 'מדינה חסרת תרבות לא תשרוד עוד הרבה, זה בסיס החברה ובסיס האנושות', ואז הוא מקבל ים של תגובות, זה רק חלק מהן, לכל התחושות הקשות שלו ולכל מה שקרה לו, כי כולם הרגישו, כל החברים, שהוא נמצא בעצם במצוקה מאוד קשה ונותנים לו עזרה וסיוע. זה גם אחד הצדדים של הרשתות החברתיות.

בעקבות זאת ומכיוון שאני ראיתי כמה קשה לו להתמודד עם הדבר הזה, נתתי לו סיוע בפרטי, מה שנקרא. פניתי אליו דרך המייל, השתדלתי מאוד מאוד לתת לו תמיכה. הבחור הזה הוא בחור בן 25, אני בהחלט יכולה להיות אמא שלו ואני באמת אמא של חבר מאוד טוב שלו ואלה הדברים שכתבתי לו באישי ואני חושבת שזה מעיד יותר מכל סיפור על איך אפשר לעזור דרך האינטרנט, ולשם אנחנו מכוונים באיגוד האינטרנט, בדיוק למקומות האלה.

אני אתן עוד דוגמה קטנה מתוך הספר הזה, שאני מאוד ממליצה, אין לי תמלוגים ממנו, אבל הוא כתוב בשפה פשוטה, הספר נקרא 'מחוברים' וכתוב כך: 'במקביל, הרשת החברתית יכולה גם להציל את חייהם של השייכים אליה. ב-14 למרץ 2002 תרמתי כליה לבעלה של חברתי הטובה ביותר', כותבת קטי בפורום באינטרנט שמתעד את חוויותיהם של תורמי איברים בחייהם. 'בקיץ הקודם...' וכולי וכולי. זו עוד דוגמה אחת.

ונחזור לילדים עכשיו.

עוד דוגמה של תנועת הנוער, מתוך תנועת הנוער, הבלוג של עומר קפלן. הוא שם פה קישור לכתבה שנער בן 19 התאבד לעיני עשרות צופים, אתר המאפשר וכולי וכולי, ואף אחד לא התערב. אנחנו פונים לדבר הזה ואנחנו פונים בדרך הזו וחיים הכט הרשה לנו להשתמש בצילום שלו 'מה אתם עושים?' מה אתם עושים כשקורה דבר כזה ומה אנחנו יכולים לעזור לכם, איגוד האינטרנט הישראלי, ואנחנו מדברים ברמה של אזרחות דיגיטלית, לא רק על הסכנות, לא רק על הטובות, אלא נורמות של התנהגות אחראית ומתאימה בשימוש בטכנולוגיה. אני לא ארחיב על הדבר הזה.

אני רוצה לתת דוגמה ליוזמה שאנחנו שותפים בה והיא פיתוח של פעילויות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה כמעט עם כל מי שיושב בחדר הזה ומי שלא, אני מקווה שזה יקרה. אני לא אתן את הרשימה, אבל זו דוגמה לפעילות שנקראת מחוברים, בתוך אתר 'על הגובה' והיא פעילות שמדמה רשת חברתית, מיועדת לילדים, לא חייבים ליווי של מבוגר. ילד נכנס פנימה והוא מתמודד עם רמזורים ירוקים ואדומים, איפה הוא יכול, איפה הוא לא יכול, איפה מסוכן לו וכולי. זה משחק שנקרא קווסט, הז'אנר הזה, והוא מתנסה בזה, ומתוך ההתנסות הוא לומד בעצם מה ההתנהגות שיכולה לעזור לו ומה יכול להזיק לו, כאשר אנחנו מדברים על הדרך להפיכת הילד לגולש אחראי. זה העולם של 'על הגובה', אתם מכירים אותו בוודאי. יש פה פעילות שנקראת 'מחוברים'.

זו דוגמה למשהו שנעשה. אנחנו כמובן שותפים ליום הלאומי. אנחנו סייענו לתנועת בני עקיבא ועזרא לייצר חוברת הדרכה למדריכים. אנחנו מאוד מאמינים שצריך לפנות לנוער בנושאים האלה כי יש לו השפעה מאוד גדולה והוא מדבר בגובה העיניים. נכתבה חוברת הדרכה של פעילויות שאנחנו היינו שותפים לה ולהפצה שלה, והיא נמצאת ברשת ואפשר להוריד אותה וכל אחד יכול להשתמש בה, יש שם פעילויות יפהפיות.

פותחה ערכה שנקראת 'נוכחות הורית', גם ברשת, יחד עם מכון אדלר ותמיכה של מייקרוסופט ישראל. הדבר הזה נמצא ברשת לכל אחד, כל מורה, כל מנחה, כל הורה יכול להשתמש בדבר הזה. יש פה סרטונים שהופקו ביחד, עם פעילויות, הכל מוכן לשימוש, כשמדמים ארבעה מצבים של מפגשים עם אנשים זרים ברשת---

יש לכם אינדיקציה כמה נכנסו אל ההדרכות האלה?

אני אוכל להעביר לכם מידע כזה. יש לנו, אנחנו סופרים כניסות.

כי בעיניי המעורבות של ההורים היא קריטית.

בוודאי. עשינו ואנחנו ממשיכים לעשות, יחד עם המשרד לביטחון פנים ועם משרד החינוך, פעילות בכל התחום של מצילה ועיר ללא אלימות. זו דוגמה לפעולה שנעשתה בנתניה ל-37,000 בתי אב, הגיעו עלונים להורים עם האמנה לגלישה בטוחה, נעשו שם פעולות ברמה של בית ספר להורים שנמצא ברשות ואנחנו הדרכנו את המדריכים שלהם והם עבדו בתוך בתי הספר. זו דוגמה לפעולה.

רשות נוספת שלקחה על עצמה ועושה עבודה יפהפייה זו חולון, שמתוך יוזמה שנבנתה יחד עם השירות הפסיכולוגי הייעוצי, עם צוות שגב' שוש צימרמן עשתה, נולדה פעולה עם בני נוער. קבוצות מיקוד שערכנו בתוך העיר, שבע או שמונה קבוצות מיקוד, שנערכו בהנחיה של מנהל השפ"ח רפי, ושלי, ומנהלת המחקר שלהם, פגשנו בני נוער, שאלנו אותם שאלות, שאלנו איך הם שומרים על עצמם ועם זה אנחנו נלך לשטח כדי שהם ילמדו ילדים אחרים לשמור על עצמם.

ישנן מועצות נוער שעושות עבודה. פונים אלינו, אנחנו בונים איתם את העבודה, הם עושים דיביי, הם עושים מפגשים בכיתות, הם עושים דברים בסגנון של פרויקט עמיתים, של נוער מדריך נוער.

אנחנו מאוד שמחים לשיתוף פעולה עם כל רשות שפונה ועם כל אחד שפונה. אלה דוגמאות נוספות למה שאנחנו עושים. אנחנו עושים מיפוי של מה שקורה ביישוב ונכנסים, איפה שאפשר להדריך אנחנו---

איפה הבעיות? איפה המחסומים? איפה הכשלים?

מאוד קשה להביא הורים לשמוע את הדברים האלה וכל רעיון שיכול לבוא אנחנו נשמח---

תודה רבה.

אני רק מבקשת לא להוריד את הזרקור מכל מה שקשור לקרבנות תקיפה מינית ברשת וקטינים ויש חשיבות מאוד גדולה, לא ראיתי אותם בין השותפים שלכם, בעבודה עם המוקד סיוע לנפגעי תקיפה מינית והדרכות של מורים ומורות וסמינריסטים וסמינריסטיות. בכל הדיונים שקיימנו היה שם איזה שהוא חלק שחסר באיתור וזיהוי אותם ילדים בכיתה, בגן, בבית הספר, בחטיבת הביניים וההיכרות של המאפיינים האלה יכולה מאוד לסייע גם בשיתוף פעולה.

גב' ברנט, מהסתדרות הפסיכולוגים, בבקשה.

אני רוצה להרחיב על הסוגיה של המקום של ההורים בדיון הזה. אני חושבת שאנחנו נמצאים בהתחלה של פיתוח תרבות של שיתוף הורים בתוך מערכת החינוך ויש מהלכים ודברים שנעשים בכיוון הזה, כמו למשל ההקמה של המועצה הציבורית להורים, שגם אני יושבת שם כנציגה של הסתדרות הפסיכולוגים. הנוכחות של ההורים, כשמדובר בבעיות שקיימות ברשת החברתית, בהשמצות, בהטרדות של ילדים, הנוכחות של ההורים היא קריטית בשביל להוביל תהליך של לשקם את הילד שנפגע. זה דבר שבאמת צריך להבין אותו, שההורה הוא חלק בלתי נפרד מכל התהליך הזה. בעצם מה שקורה ברשת החברתית, שזה מרחב וירטואלי, הוא המשך של המרחב הפיזי שבו הילדים נמצאים ואנחנו יודעים שגם אחרי שההורים יודעים את הכללים איך להבהיר לילדים להגן על עצמם ברשת, גם אחרי שדיברו עם הילדים איך להגן על עצמם ברשת, עדיין ההשמצות, ההטרדות, החרם החברתי, הבושה של החשיפה לתכנים מיניים של ילדים, קיימת, למרות כל זה, ואז השאלה איך מתמודדים עם זה ומה עושים. לצורך הדבר הזה צריך להתמודד עם התופעה הזאת בתוך בתי הספר אבל זה חייב לכלול את ההורים, משום שזה לא עניין התנהגותי של להוריד את המלים המסוימות האלה מהרשת, אלא זה עניין של איך אנחנו משקמים ובונים זהות של ילד שנפגע כתוצאה מהתהליכים האלה, איך אנחנו גם בונים, לא רק מגנים, לא רק גורמים שלא ימשיך להיות הרס, איך גם מגנים, ולהובלה הזאת צריך את ההורים.

אני חושבת שהפונקציה הכי חשובה זה הנציגות של הורים בבתי ספר. אנחנו רגילים לראות את נציגות ועד ההורים של בית הספר בתור מן פונקציה כזאת שאמורה לספק כספים לבניית גג לבית ספר או משהו כזה. זה קונספט שצריך לשנות אותו, צריך לראות בנציגות ההורים של בית הספר שיהיה בהם לא רק את ההורה שיודע להוביל ולגייס כספים, אלא גם הורה שיכול להיות מכוונן לתהליכים חברתיים ורגישים כאלה, ולראות בו שותף למנהל ושותף לצוות הפסיכולוגי להוביל את הדברים האלה. זאת אומרת יש כאן איזה שהוא צורך בפיתוח של דיאלוג שרואים את ההורים בתור שותפים, לשקם ולבנות זהות מיטבית לילדים. זה הבסיס של החשיבה שצריך לקדם אותו.

כיום ההורים נמצאים במצב כזה שכשהילד מוכפש ברשת החברתית, בעצם להורים יש שתי אפשרויות; או פייט או פלייט. זאת אומרת הם יכולים או להגיד 'אוקי, אנחנו הולכים להרים כיסאות, שבית הספר יעשה משהו בקשר לזה', וזה מה שאני שומעת בקליניקה, או שההורים אומרים 'אוקי, מה אנחנו יכולים לעשות? נלמד את הילדים שלנו להיות חזקים ולא להתייחס לזה'.

או שהם לא יודעים בכלל.

כן, או שהם בכלל לא פונים לעזרה ולא יודעים ומתעלמים---

לא, ההורים לא יודעים. לדעתי זה הרוב המכריע, שבכלל הם לא מודעים למה שקורה עם הילד שלהם ברשת. זאת הבעיה.

נכון. איך מכניסים את ההורים לסיפור, כדי שהם גם יהיו מודעים? למשל אם אני אקח את המקרה הפרטי בבית הספר של הבן שלי? לימדו את הילדים איך להשתמש באינטרנט בצורה בטוחה, יופי, ידעתי שהילד שלי עבר את זה בבית הספר? לא. חצי שנה אחרי זה הזמינו את ההורים לבוא לשמוע על כלים איך להגן על הילדים ברשת. הילד שלי ידע שמזמינים את ההורים שלו? לא. הגיעו הורים? לא, שניים-שלושה הורים הגיעו להרצאה. זאת אומרת כל החשיבה היא לא חשיבה משתפת ודיאלוגית. אם היו עושים פרויקט כזה שמסבירים לילדים ובאותו זמן שמסבירים לילדים גם מסבירים להורים ושולחים את הילדים לעשות איזה שהיא עבודה ביחד עם ההורים, היה לזה אימפקט הרבה יותר רציני ומשתף של כל הגורמים. למשל אם היו מתחשבים בזמן של ההורים ולא מזמינים אותם להרצאה כי מתחשק למנהל והוא יכול ביום הזה והזה, אלא באספת ההורים של הילדים היו אומרים 'בהזדמנות הזאת אנחנו נביא הרצאה ונדבר עם ההורים'. היו משלבים. זאת אומרת יש כאן הרבה צורך לחשיבה איך אפשר לכלול את ההורים בתוך זה. דבר נוסף, כללי זהב של שימוש בטוח באינטרנט, שיכול להוות שיחה משותפת לילדים ולהורים. יכולים להינתן על כל דף אחד שיועבר דרך התלמיד להורים למשל. זה יכול להיות בסיס לשיחה. מדובר כאן בתרבות של פיתוח דיאלוג, של קונספט של שיתוף הורים עם ילדים ואני חושבת שצריך להוסיף גם את נציגות ההורים בסיפור הזה וגם להקנות את החשיבה הזאת.

תודה רבה לך.

דר' דורית הולניק-שמש, חוקרת בתחום.

דר' טליה היימן ואני מהאוניברסיטה הפתוחה, אנחנו באנו בדקה ה-90 אז אין לנו מצגת, אבל אני רוצה לספר מה אנחנו עושות.

נורא מעניין אותי מה אתן עושות, אבל יותר מעניין אותי מה אתם רוצים ל---

לא, בעניין הזה. אנחנו שייכות לקבוצת מחקר של האיחוד האירופי בנושא אלימות באינטרנט ומזה גזרנו בשלוש השנים האחרונות המון המון מחקרים. בארץ, חוץ מהרבה ידע שיש לנו ממה שקורה באירופה, ואנחנו גם רואות שזה די דומה למה שקורה פה, יש לנו גם קבוצה אוסטרלית שגם בהשוואה אליהם אנחנו עובדים ואנחנו, טליה ואני, חוקרות את מה שקורה בארץ.

ולהלן הממצאים שלנו.

יש לנו היום סדר גודל של אלף ומשהו---

גברתי, ולהלן עיקרי דברייך.

הם מחולקים אצלנו לקרבנות, תוקפים ועדים. בוא נגיד שאם אני מבינה אנחנו מתייחסים פה בעיקר לקרבנות ואין ספק שזה נמצא בעלייה. מחקר שעשינו לפני כמה חודשים הראה 6% של קרבנות מבין התלמידים, היום אנחנו רואות 16% של קרבנות מבין התלמידים. יש עלייה מאוד גדולה.

אוהה. מה ההגדרה של קרבנות?

אנחנו נותנים להם בשאלון 'האם נפגעת?' 'האם אתה מכיר מישהו שנפגע?', 'איך נפגעת?'

מה זה נפגע כשאת שואלת אותו 'האם נפגעת?'

יש לו שם הגדרה.

מה ההגדרה של נפגע?

העליבו אותך, חרמות, נאצות, קללות, פגיעות.

אלימות מילולית.

אלימות מילולית, אבל באמצעים הדיגיטליים. אנחנו מסבירים להם בהתחלה לגמרי על מה מדובר.

16% באיזה שכבת גיל?

12 עד 14, כשבמחקר הבא שלנו אנחנו רוצות גם לבדוק את זה---

בזמן בית הספר כמה אחוזים מהילדים נפגעים במהלך יום אחד?

את זה בדיוק בדיוק לא בדקנו, אבל כל העניין של האלימות הדיגיטלית היא 24 שעות ביממה, היא דווקא פרצה את כל הגבולות, זה בית ספר וזה הולך איתו הביתה. בעצם בשום מקום הוא לא מרגיש מוגן, זו הבעיה העיקרית. באלימות פיזית, איפשהו אתה יכול לברוח הביתה, באלימות דיגיטלית אין לך הגנה והעניין הזה שאתה יכול לשבת---

אפשר לסגור את המחשב.

אבל הם לא סוגרים את המחשב. לא, זה תמיד מה שאומרים, אבל הילדים לא סוגרים את המחשב, גם בגלל---

אבל אם מחרימים אותו, אז הילדים האחרים לא סוגרים את המחשב. זה לא עוזר שהוא עוצם את העיניים.

ככל שאתה מתוודע לבעיה, יותר אתה רואה את המורכבות שלה.

מה שעוד בדקנו זה קצת השפעות על המצב החברתי ועל המצב הלימודי ועל המצב הרגשי. בקצרה, הכל נפגע. אני לא אכנס פה לפרטים מה בדיוק ואיזה משתנים בדקנו, אבל ראינו גם פגיעה בריכוז, גם קצת ירידה בלימודים, היעדרויות מבית ספר, העברנו שאלונים שקשורים גם במצבי רוח, תמיכה חברתית, דיכאון.

האם את ראית את המצגת של משרד החינוך?

כן.

לדעתך יש משום מענה במצגת הזאת?

משום מענה, אבל אני חושבת שיש עוד כיוון מאוד מעניין. אנחנו גם שותפות עכשיו בפרויקט שמערב את הילדים, שזה בעצם ילדים למען ילדים. זה סיפור נרחב, אבל זה פרויקט מאוד מעניין, שהילדים עצמם נכנסים לתוך עולם וירטואלי ויוצרים בעצמם אמצעים נגד האלימות. זאת אומרת מעורבות מלאה של הילדים, זה לא אנחנו אומרים לילדים מה לעשות ואנחנו באים מלמעלה ותעשו ככה ואל תעשו ככה ותתנתקו וזה, אלא משהו שהילדים יוצרים בעצמם. זה פרויקט מאוד ייחודי, מאוד ראשוני. לאנשי משרד החינוך, אנחנו כבר מעבירים את זה עכשיו בשני בתי ספר ומול כמה בתי ספר באירופה, והילדים עובדים ביחד, אז יש לכם ככה את היוקרה הזאת שהם עם מדינות אחרות.

תודה רבה לך.

ועכשיו נעבור למשרד המשפטים, מר עמית אשכנזי.

תודה, אדוני ותודה על הדיון.

אני רוצה להסביר בקצרה מה אנחנו עושים. אנחנו לא הופענו בגרסה הראשונה של מרכז המחקר והמידע אז אני מתחיל במלה על היחידה שלנו קודם כל. נאמר פה שאין דין ואין דיין, אז אני רציתי להגיד, אנחנו, לפי חוק הגנת הפרטיות, הרשות שמפקחת על איסוף, עיבוד ושימוש במידע אישי. זה תרשים ארגוני שלנו.

דיני הפרטיות בישראל נובעים מחוק היסוד ויש פרק א' ופרק ב' של רגולציה של עיבוד מידע ממוחשב ומה שחשוב להגיד, ההסדר הזה שפה אנחנו בקליפת אגוז מציגים אותו נולד בתקופה טכנולוגית לגמרי אחרת ואנחנו היום מסתכלים על היכולת להחיל אותו, ליישם אותו ולהפעיל אותו עם הרציונלים שלו על הסיטואציה החברתית שאנחנו מדברים.

וכרגיל, יש פה מפגש בין הטכנולוגיה לחברה לבין העקרונות של המשפט. ההסדר נולד על בסיסי נתונים, בינתיים יש מחשבים אישיים---

אנחנו מדברים על ילדים שהם לא ברי עונשין.

אני מיד מגיע לילדים, אני פשוט רציתי שיהיה בסיס משותף וכשאני אסביר את התפקיד שלי בדיון.

מה עוד עולה שהממוצע מבין לגבי רשת חברתית? מה שהוא מבין זה שהרשת החברתית היא כלי שלו לתקשר עם החברים שלו ועם אנשים אחרים. אנחנו הרבה פעמים מקבלים גם מן מייל כזה 'פלוני אלמוני רוצה שתהיה חבר שלו ברשת החברתית'. מה שחשוב לדעת לגבי רשתות חברתיות ובכלל לגבי האינטרנט, ששירותים שבהם אתה מקבל משהו בחינם סביר להניח שאתה הוא המוצר או השירות. כלומר מה בעצם המודל העסקי של פייסבוק? פייסבוק משווקת פרופילים פרסומיים של אנשים והיא מעוניינת שכמה שיותר אנשים ישתמשו בתקשורת הזאת שנקראת פייסבוק. רוצה לומר, כשאני מדבר עם מישהו באמצעות טלפון סלולרי אני משלם דמי מינוי. כשאני מדבר עם אנשים אחרים באמצעות פייסבוק, אני משלם באמצעות המידע שאני מפיץ דרך פייסבוק. הפערים האלה שיש לאנשים בגירים קיימים גם לגבי קטינים.

לקחנו פה דוגמה לפערי הבנה שיש לנו ויכוח בתוך הרשות שלנו. מה הדבר הזה משקף? הנה עמוד שפתחה מכבי. כמובן שהשמטנו פה את התמונה ואת השם, בפייסבוק יש משהו שנקרא real name basis. בשונה מהדור הקודם של האינטרנט שאתה אנונימי, אתה מיקי מאוס 1, 2, 3 ושואל שאלות בפורומים רפואיים ומקבל תשובה, פייסבוק מבוססת על real name basis. ההחלטה הזאת היא החלטה עסקית של פייסבוק. באופן כזה הם עושים יותר רווחים וגם הנציג המקומי שלהם, נענע 10 בישראל, אומר את זה בצורה גלויה; המודל העסקי שלי מבוסס על מידע אישי מזוהה.

מה חשבה אותה אמא כשהיא שאלה את השאלה הזאת בפייסבוק? הרופא כבר היה יותר זהיר, הוא נותן לה תשובה פומבית אחת ונותן לה תשובה במסך 'שלחתי לכם הודעה אישית'. מה השקף הזה מלמד אותנו? הוא מלמד אותנו שאפשר לשים סימן שאלה על מידת ההבנה של אנשים בגירים לגבי מה קורה כשהם עושים אינטראקציות חברתיות ברשת חברתית.

הדברים האלה, לפי המחקרים שמצוטטים על ידי מרכז המחקר של הכנסת וגם על ידי מחקרים נוספים שלנו חמורים שבעתיים אצל ילדים. הדבר הזה גם לא חדש במשפט הישראלי, כי המשפט הישראלי מגונן על ילדים, צריך הסכמה של ההורים, צריך הסכמה מדעת, אבל אנחנו רואים שיש איזה שהוא פער.

ההצעה שלנו היא להתחיל לסגור את הפער הזה. הפער הזה שבין החוק החרות שמדבר בחוק הגנת הפרטיות על הצורך בהסכמה מדעת. הסכמה מדעת זה ביטוי שהועתק מחוק זכויות החולה. כלומר מישהו דמיין---

הסכמה מדעת למה?

הסכמה מדעת לשימושים במידע.

לא הבנתי. אנחנו עכשיו דנים על כך שילדים גולשים ברשת ומוצאים את עצמם נפגעים. תחבר אותי למה שאתה אומר. אני איבדתי כאן איזה שהוא קשר.

אז אני אסביר, תודה על השאלה. בדרך כלל, כמו שעולה מהנייר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, החשיפה של המידע, הפגיעה המקוונת הקשה ביותר שילדים מתארים זה הפגיעה בשליטה שלהם במידע אודותם. הם מספרים את המידע לבני כיתתם ולאחר מכן מסתבר שהמידע הזה מסתובב ונצבר ועובר בקשר לאנשים אחרים. הם העלו תמונות מאירוע מסוים, תמונות שנועדו לפרסום לקהל מסוים ואחר כך נעשה בהם שימוש בהקשרים אחרים. יש פער בין הציפיות של הגולש לבין מה שקורה בפועל. חשיפת המידע היא בעצם התחנה הראשונה בתהליך הזה. בשונה מהדיאלוג שמתנהל בתוך הכיתה ובין חברים בכיתה, דיאלוג שמתנהל ברשת החברתית כולו פומבי ויש תופעה של אובדן שליטה בדיאלוג הזה. הקצה הקיצוני אלה התופעות שהמשטרה צריכה לטפל בהן, כשנעשה שימוש לרעה, אבל עוד הרבה לפני כן עולה שאלה של עצם קיום הדיאלוג הזה באופן הזה בפומבי. מה שחשוב לומר פה זה שיש אינטרסים כלכליים ומסחריים שנועדו לעודד את הדיאלוג הזה. אחד המותגים הפופולריים בפייסבוק הוא המותג שנקרא ביסלי. תיכנס לעמוד שלנו בפייסבוק ויש שם שורה של דברים שקורים כתוצאה מכך. כלומר זאת לא רשת נייטרלית, היא נועדה לעודד כמה שיותר דיבור, כמה שיותר חשיפה ואלה שמובילים בסופו של דבר לפגיעות שאתה מתאר. זה בעצם הטיעון.

אז מה הפער בין הדין החקוק לבין המציאות?

הפער בין הדין החקוק שלכאורה, ויש פסיקה על זה עוד מעיתוני הנוער, למשל היה ילד שסיפר לציבור על כך שהוא מאומץ וכמה שהאימוץ זה לא דבר נורא, בניגוד לדיני האימוץ, והדבר הזה פורסם באיזה שהוא עיתון. הדין החקוק מחייב הסכמה מדעת או אוסר פרסום פרטים מסוימים על קטינים.

כלומר ילד מאומץ אמר את מה שהוא אמר, אז מה? החוק לא חל עליו, מה אתה יכול לעשות?

החוק לא חל עליו אבל הפלטפורמה פרסמה את זה. הפלטפורמה היא בעצם כלי שמפיץ את הנתונים האלה.

אתה רוצה להטיל מגבלות על הפלטפורמה.

כן, על הפלטפורמה ועל המשתמשים המסחריים בה.

מעניין, משרד המשפטים, טוב.

אני יודע שזה מעניין, אז אני מיד אשלים.

לא, יש לי חוק של חשיפת פרטי מעוול, כמו שאתה יודע, ואני רק יודע מי מעכב אותי עכשיו בדיון.

יותר קל להפוך את הטנקים, נדמה לי.

זה לא הצד הזה של המשוואה.

אני, אגב, חושש שהוא צודק מאוד. אני מדבר על אזרח, לא על משרד המשפטים כרגע. יש לנו ויכוחים עם חברי הכנסת בסוגיה של ההיררכיה בין ערכים, למשל בין חופש הביטוי, חופש הדיבור, לבין כבוד האדם. כבוד האדם לא תמיד הולך עם חופש הביטוי ואתה צריך לסדר את הדבר הזה. מה שאנחנו רואים זה שחופש הביטוי, זכות הקניין ועוד שורה של ערכים, כפי שאנחנו רואים את זה בהצעות החוק, שגוברות על כבוד האדם, בשעה שאני למשל שייך לבני אדם, אזרחי מדינת ישראל, שחושבים שכבוד האדם הוא הערך שצריך להיות המוביל, ואם ערך האדם יש בו פגיעות, אז לא נורא שאני אפגע קצת בחופש הביטוי של החבר שלי. קח את חוק לשון הרע. גם חוק לשון הרע אומר 'ברגע שאתה פוגע בכבוד האדם, אתה צריך לשלם', הוא עבר עברה וכדומה. אני שמח על הגישה הזאת.

אני רוצה לחדד את הנקודה.

אתה מדבר עכשיו בשם משרד המשפטים.

אני מדבר בשם הרשות למשפט וטכנולוגיה.

אה.

אנחנו כמובן כפופים להנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

כלומר אתם לא חלק מייעוץ וחקיקה.

אבל בשונה, בהמשך לשאלה שלך, אנחנו באים לדיון הזה---

אני לא יודע אם כל אלה שמחייכים מבינים מה שאמרתי. יש גם במשרד המשפטים אגפים שונים.

יש היררכיה.

זה לא רק היררכיה, זה גם אגפים שונים. גם הסנגוריה הציבורית היא חלק ממשרד המשפטים. בסוף בסוף בסוף יש עמדה שהשר צריך לבטא אותה וראינו גם השבוע ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה שיש דעות שונות, גם בין המשרד לבין השר.

אני רוצה לחדד את הנקודה האחרונה שדובר עליה. אנחנו כרגע לא מדברים על הנושא המאוד חשוב של חופש הביטוי באינטרנט, שאנשים ניסו ולא הצליחו למנוע חשיפה של פרסום של תכנים---

את מבינה מה שהוא אומר על הפער החקוק? גב' מירב ישראלי, היועצת המשפטית שלנו, ויכול להיות שכתוצאה מהדיון הזה עוד תיוולד הצעת חוק פרטית, כדי לצמצם את הפער.

אז אני אגיד על זה כמה מלים. קודם כל, על מה אנחנו מדברים?

דר' פרץ כבר בכוננות. אמרתי הצעת חוק והוא נכנס לכוננות.

הפער שאנחנו מדברים עליו, בהמשך להערה של האזרח על הטנקים, הוא הפער הבא; אם אני מציב עכשיו דוכן בקניון ואוסף מידע על ילדים ואחר כך מפרסם את המידע הזה, ברור שדיני הפרטיות בישראל, מה שהם לא יהיו, אני קיצרתי, חלים עליו. אותו דבר גם ברור אם אני עושה את זה באמצעות האינטרנט, בעברית, בישראל, שרתים בישראל, הפעילות העסקית שלי בישראל. אותו דבר. אותו גוף עסקי בדיוק עושה את הפעילות הזאת באמצעות הרשת החברתית שנקראת פייסבוק, למה? כי זה טוב מאוד שיווקית. יש לו מזה הרבה מאוד יתרונות שקשורים ברשת החברתית שנקראת פייסבוק. המסר שלנו, ולהפתעתנו חלק מהעסקים הגדולים שדיברנו איתם הופתעו מהמסר וככה אני מבין גם את ההערה על הטנקים, הופתעו מזה, 'סליחה, פייסבוק זה מהאינטרנט, זה משהו אחר, זה לא...', אז אנחנו קודם כל אומרים 'זה לא'. זה המסר הראשון שלנו.

המסר השני קשור לשאלה ששאלת על מה עשיתם וזו הסיבה השנייה שאני פה. אנחנו בתחילת השנה פרסמנו נייר עמדה עם עקרונות, עקרונות אפילו הייתי אומר מפורטים, כי רצינו לעורר דיון ציבורי על השאלה של סגירת הפער הזה והמטרה שלנו היא באמת שאנשים ישימו לב שיש כזה נייר. כשמרכז המחקר והמידע לא שם לב לנייר, אני הייתי מאוד מוטרד כי אם מחלקת המחקר של הכנסת לא שמה לב אז יש לנו בעיה קשה. אז אני מודה לך על ההזדמנות להציג את זה ובנייר אנחנו מנסים למצוא פתרונות מעשיים לגשר על הפער שבין הדין החקוק לבין המציאות בשטח.

לבסוף ברור לחלוטין שחלק משמעותי מהפתרון לא בא בחינוך של הספקים הישראליים, למרות שזה התפקיד הסטטוטורי שלנו, אלא בהעלאת המודעות של ההורים והילדים ובקשר לנושא הזה היינו בקשר עם משרד החינוך ומשרד הרווחה, לצערי לא עם הגופים פה, אבל פנינו למנהל הכללי ואנחנו נמשיך להיות בקשר בעקבות הדיון הזה, כי זה המפתח.

תודה רבה לך, השכלת אותנו. זה גם מאוד מעניין כי האמת היא שכשאני התכוננתי לדיון לא חשבתי שיש היבטים משפטיים, כי סברתי שמשרד המשפטים לא יסכים לפגוע בחופש הביטוי והוא לקח את המצב הזה כמציאות וההתגוננות צריכה להיות דרך החינוך של הילדים, הדרכת ההורים וכדומה, אבל אני שמח שיש גם היבט כזה ואנחנו בהחלט נבחן את האפשרות לאיזה שהיא הצעה של חקיקה שבאמת תגביל את העניין הזה. תודה רבה.

אנחנו נעבור לדר' מירה פוירשטיין.

אני עד לפני שנה שימשתי כראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית לחינוך אורנים בקרית טבעון ואני מאוד שמחה לשמוע את התכנית רחבת ההיקף של משרד החינוך שמראה באמת איזה סוג של התמודדות ורצון באמת לענות על כל דרגות החופש שנוצרו פה בסביבה הדיגיטלית החדשה ועוד כל מיני דברים שהייתי רוצה להגיב עליהם אבל אני אתמקד יותר במה שהכנתי. ושוב, מתוך ההתראה המאוחרת אני לא הכנתי מצגת, אבל הכנתי כמה דברים מוסדרים שהייתי רוצה לקרוא אותם ואני אעשה את זה ממש בקיצור.

אני מזה 20 שנה עוסקת במחקר שעוסק בקשר בין ילדים, מדיה וחשיבה ביקורתית של ילדים ונוער ואני רוצה לפתוח את הדברים שלי בממצאי מחקר אחרון שנערך על הרגלי הצריכה החדשותיים של תלמידי כיתות ט' וי"א במחוז חיפה והצפון שנערך במאי 2010 בשיתוף עם דר' אריק קיזר, מטעם המחלקה למחקר, והממצאים נוגעים גם לרשתות החברתיות באינטרנט ואני אתמקד בחלק הזה, כי זה הדיון שלנו פה היום.

אז קודם כל האינטרנט נמצא כמדיום המועדף על בני נוער, וזה לא חדש, 77.11%. אחריו מעדיפים בני הנוער, שימו לב, 73.25% מעדיפים להיפגש עם חברים. 63% מעדיפים את הטלוויזיה. זאת אומרת אם הטלוויזיה היתה פעם במקום ראשון, היא ירדה למקום השלישי. רשתות חברתיות הן התוכן המועדף, 79.27%. בתוכן משחקים 72.5% במשחקי מחשב, 57% גולשים בתכנים שעוסקים בבידור, ו-38.6% עוסקים בחדשות ואקטואליה. בנות צורכות יותר רשת חברתית באופן מובהק, 86% לעומת 72% בנים. השימושים גם ברשת החברתית שונים בין בנים ובנות, גם בצורה מובהקת. הבנות נעזרות במידע שימושי כמו נסיעות, בריאות, רפואה, בילויים, 37%, יותר מבנים שהם רק 23%.

ככל שיש עלייה בגיל, כלומר מ-14 עד 18, יש פנייה למידע שימושי יותר ויש פה גם כן הבדלים מובהקים בין כיתה ט' לכיתה י"א. כיתות ט' מעדיפות יותר תכניות בידור, 63%, לעומת כיתות י"א 52%.

סך הכל המדגם היה 412, מתוך 247 תלמידים שלא צורכים בכלל חדשות ואקטואליה בשום ערוץ, 79% מהם מבלים ברשתות חברתיות. מתוך 154, מאלה שצורכים חדשות ואקטואליה, שזה מעניין אותם, 81% מבלים ברשתות חברתיות.

אין ספק שהמחקר מבליט את מרכזיות האינטרנט ומשרטט שינויים בתרבות שלנו, במיוחד של מתבגרים, ועמן שאלות חשובות שדורשות התמודדות אמיתית ומיידית ופה אני רוצה להציג נקודה אחרת, מכל מה שעלה בדיון שלנו מתחילתו. אנחנו נמצאים בסוג של קצת פניקה מוסרית, קוראים לזה בספרות. אנחנו מנסים להגיב לאיזה שהיא תופעה שקרתה ומחוללת כל מיני התנהגויות חריגות שהן בהחלט לא לטעמנו. לכן הדיון הזה נקשר יותר לשיח רחב יותר על המקום של טכנולוגיות תקשורת בעיצוב שינויים חברתיים ותרבותיים ובמיוחד בעולמם של ילדים ובני נוער. על כן במוקד עומדים יחסי גומלין ושימושים שהקהל הזה עושה במדיה החברתית בהקשר לסביבה התקשורתית החדשה המשתנה בישראל. כאמור הטכנולוגיה איננה מלמדת אותנו איך לחשוב באופן ביקורתי על החיים, בתרבות המדיה הווירטואלית של הכאילו, ופה אני מסכימה עם מה שאמרה נציגת השירות הפסיכולוגי הייעוצי, אנחנו לא מתאבדים בגלל הטכנולוגיה, הטכנולוגיה זה סוג של גורם קטליזאטור, זרז שמאפשר את זה יותר, מקדם, אבל לא בגללה. אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי שקין רצח את הבל עוד לפני שהיתה טלוויזיה, רדיו ועיתונות.

מאז ומתמיד כל כניסה של טכנולוגיה ומדיום חדשים מעוררים בקרב הציבור וסוכנויות הפיקוח מה שמכונה 'פניקה מוסרית'. כלומר האיומים והסיכונים שיש למדיום החדש על החברה. כך היה עם העיתונות והרדיו ואחר כך הטלוויזיה, שאחד מהחוקרים, רודולף אנהיים, טען שהיא מרדימה את החשיבה שלנו, וחוקר התקשורת ניל פוסיל אמר שאנחנו מאבדים את הילדות כתוצאה מכך. המדיה, לצד זה, היא יזם מרכזי שמעצים את תרבות הפחד בציבור, דרך כותרות שאנחנו פוגשים חדשות לבקרים, שמתריעות בפני סכנות חדשות שמאיימות על בריאותם ואושרם של ילדינו.

בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות מייצרים כותרות מרעישות על התאבדויות, אלימות, פורנוגרפיה ועוד, שלמרות, למזלנו, שכיחותן הנמוכה יחסית, חשוב וצריך להתייחס אליהן ולהתמודד עמן, לא רק ברמה של תגובה, אלא כדרך מניעה, ופה אני עוברת לחלק של האיך, שדיברת עליו בהתחלה.

עוד לפני כן אני מוכרחה להגיד משהו שהוא מאוד רלוונטי לדיון שלנו ולצטט פה חוקרת מאוד ידועה שכבר במשך עשור חוקרת את האינטרנט, פרופ' שרי טירקל, מהאוניברסיטה MIT, שהספר האחרון שלה שמאוד מומלץ לכולם 'לבד וביחד', היא ראיינה אלפי ילדים, בני נוער וצעירים במשך העשור האחרון על פעילותם באינטרנט, ומסקנתה שהמרחב הקיברנטי מחולל שינויים במערכות היחסים החברתיים שלהם. לדעתה רגשות האינטימיות והקרבה הולכים ומתפוגגים מהחברה האנושית. בני נוער מעדיפים לשלוח מסרונים מאשר לשוחח בטלפון, כי בטלפון הם עלולים להיחשף, אז הם נוטים לעצור את השיחות עם החברים, כדי שיהיה להם מה לדווח בטוויטר. עבור המתבגרים העכשוויים הטכנולוגיה מהווה חלק אינטגרלי מהעצמי, מהזהות שלהם והם תופסים את הווירטואליות ברשתות ובאינטרנט כערך ממשי. עולם הסימולציה מסייע להם לברוח מאינטימיות, ממצבים מורכבים, מניהול משא ומתן עם אחרים, והם רוצים להיות עם החבר'ה, שימו לב, אך בלי הדרישות של החברות. במלים אחרות הרשתות החברתיות יוצרות אצלם את התחושה שהם צריכים להיות בתקשורת עם אחרים כדי להיות עצמם, ועל כן היא מעצימה את הבדידות שלהם.

גם אם נחבור למבקרים הטוענים כי שרי טירקל מציגה גישה קיצונית וקודרת מדי של המציאות, עדיין חשוב וחיוני להבין את הפעולה של הרשתות החברתיות בהקשר הטכנולוגי והחברתי שלהם, על היתרונו והסכנות, כדי לדעת להתמודד עמן, ופה אני עוברת באמת לאיך. ואני רוצה להציג את החינוך לאוריינות מדיה שאני חברה בארגון הבין לאומי שלו, שגם חקרתי אותו בעבודת הדוקטורט שלי ובעידן הניו מדיה הוא מכונה 'חינוך לאוריינות מדיה דיגיטלית'. הוא בעצם מדגים לא גישה מגיבה, אלא מניעתית. איך להכין לחיים ברשת בעידן הווירטואלי, דרך יעילה להתמודד עם הרשתות ושאר היישומים של האינטרנט. אז יש תכניות לימוד רבות שפותחו בתחום ברחבי העולם, על פי התפיסה של האוריינות מדיה דיגיטלית ושולבו במארג תחומי הדעת של החינוך הפורמלי והלא פורמלי, והן מדגישות את הלמידה והמומחיות של מורים וילדים, במיומנויות של חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות מורכבות, תגובה רפלקטיבית מתוך חשיבה אתית, שיתופי פעולה חכמים ותקשורת במערכות מולטי מדיה.

אוריינות המדיה הדיגיטלית מבטאת את הרחבת תפיסת האוריינות, שכולנו ידענו לקרוא, לכתוב ולשמוע ולדבר, ליכולת לחלוק משמעות באמצעות שיטות סימבוליות כדי להשתתף באופן 0פעיל בחברה. זו אוריינות שמרחיבה את היכולות הקוגניטיביות, הרגשיות והחברתיות הנדרשות כדי להשתמש באופן מושכל במדיה ובטכנולוגיות החדשות, ועל פי ההגדרה של הארגון העולמי מ-2010 אוריינות מדיה דיגיטלית, משמע להפעיל חשיבה עצמית, עצמאית, דיאלוג, שיתוף פעולה, רפלקציה, יצירתיות ואחריות חברתית, שמיושמים על פרקטיקות של תגובה ל- ויצירה משותפת של מסרים.

המקורות לאוריינות זו זה החינוך הקונסטרוקטיביסטי, על פי עקרונות הפדגוגיה הביקורתית של המחנך פאולו פריירה שתופסת את האנשים כישויות שיודעות להציב בעיות אנושיות מתוך ההקשר לחיי היום יום שלהם. ברוח זו תכנית הלימודים שאני מציעה, של אוריינות המדיה הדיגיטלית, צריכה להפוך ללימודי חובה ולא פרויקט חולף וחד פעמי. לכן מאוד שמעתי שמשרד החינוך מכניס את זה באמת כתכנית חובה, אם כי אני לא יודעת על פי איזה תפיסה וגישה, אבל אני אשמח להרחיב אחר כך, כי המדובר בחינוך מתמשך לאורך זמן, מכיתה א', הייתי מכניסה את זה כבר מהגן, שמצייד בכישורים לחיים שמחוץ לסביבת הלימודים. אני אציין רק שלוש; קודם כל לעשות שימוש מושכל, חכם בטכנולוגיה, ולא ברמה הטכנית. לבסס להם ולהעמיק את היכולת שלהם להעריך מהימנות של מידע, אמונות, מהימנות של מסרים ואת האיכות שלהם, ולהפגיש אותם עם חדשות ואקטואליה, כדי לדעת להעריך מי סוכני המידע העומדים מאחורי האינפורמציה הזו.

לסיום, עידן הרשתות החברתיות והאינטרנט אינו מסמן את אובדן הילדות, אלא את הילדות החדשה בסביבה הטכנולוגית המשתנה שדורשת מאיתנו, כאנשי חינוך, כמורים, כפוליטיקאים, כאנשי חוק, להיות קהל חושב ומבין ולא כזה שסוגד לטכנולוגיות, וכפי שאלדוס הקסלי בעולם חדש מופלא טען 'מה שפגע באנשים זה לא העובדה שהם צחקו והתבדרו עד מוות, אלא שהם לא ידעו על מה הם צחקו ולמה בעצם הם הפסיקו לחשוב'.

אני מאוד מודה לך. למרות שאני בדרך כלל מקפיד לקצר אנשים, הפעם אפשרתי לך כי קודם כל אני רואה שהתכוננת, בי"ת, אני חושב שהדברים היו מאוד חשובים ואני שמח שלפחות השולחן הזה מפגיש את משרד החינוך איתך. בדרך כלל בכל מקצוע במשרד החינוך יש ועדת מקצוע ויש חוץ מוועדת מקצוע גם ועדת תכנית לימודים. אלה שתי ועדות שבהן יושבים מומחים מהדיסציפלינה. פה אני לא יודע מי המומחים האקדמיים שעומדים מאחורי התכנית, אני לא מחכה כרגע לתשובה, לכן נתנו פה שתי דוגמיות, אם מותר לכנות אתכם כך, שכדאי מאוד שכשעכשיו מסתערים על הנושא, להיעזר בדבר הזה.

בבקשה, גלית, יוניסף.

אני אסקור מאוד מאוד בקצרה מחקר שנערך על ידי מכון אינוצ'נטי, מכון המחקר של יוניסף שיושב בפירנצה. זה מחקר שמטרתו היתה להתמקד בנושא של חקיקה עתידית שתגן על ילדים ברשת והנקודה המרכזית שעולה זה קודם כל היתרונות החיוביים מאוד שיש ברשת, השינוי המבני ביחסים של בני הנוער והתרומה הגדולה לזהות שלהם, אבל לצד זה חשיפה הולכת וגוברת לניצול מיני ובעצם הניצול המיני נעשה באמצעות כלים טכנולוגיים משופרים בשתי אוכלוסיות עיקרית; ילדים מתחת לגיל 10, ששם הניצול הוא בעיקר על ידי המטפלים שלהם, וילדים בגילאים של 12 עד 16, ששם יש חשיפה מרצון בלי הבנה של המשמעויות שכרוכות בכך, של תמונות ותכנים מיניים של הילדים עצמם. מהמחקר עולה העובדה שהמנצלים הם מגוון מאוד רחב של גברים, בדרך כלל לבנים, בעלי השכלה, ושהם לא עונים על הפרופיל הרגיל של סוטה או פדופיל שאנחנו יכולים לראות במקומות אחרים. בחסות האינטרנט אנשים מבצעים דברים שהם לא היו מבצעים אולי אם הם היו צריכים לעשות את זה באמצעות מגע אישי.

המחקר הזה מעלה את הצורך המאוד גדול בתכניות הגנה וחקיקה עבור ילדים, ובאמת הגופים השונים, האיחוד האירופי והאו"ם אימץ את פרוטוקול פלרמו ויש התחלה של עשייה בתחום הזה. בקרב המדינות הנושא הזה פחות נפוץ בחקיקה מדינתית, אבל יש התחלה מאוד יפה.

לא הבנתי מה זה פרוטוקול פלרמו.

זה פרוטוקול שעוסק בהגנה על ילדים ברשת. אנחנו העברנו את המחקר המלא גם לוועדה ולך, אדוני היושב ראש. אנחנו נשמח להעביר את כל הנתונים.

אני מציע שתעבירי את זה גם למשרד החינוך וגם למשרד המשפטים.

בשמחה רבה.

אם יש פרוטוקול אירופאי, אנחנו לא צריכים להמציא תמיד את כל החכמה בישראל. אם האיחוד האירופי ישב וחשב, נאמר במקורותינו שיש גם חכמה בגויים.

אנחנו נעביר גם את ההמלצות שהאיחוד האירופי הגיש וגם את של האו"ם, אנחנו נעביר את שני הדברים.

בעצם הנקודות המרכזיות שצריכות להופיע, לדעת המחקר, בתכניות ההגנה האלה, באמת יש התייחסות למה שאתה ציינת, אדוני היושב ראש, הנושא של ההורים, שההורים הם המוקד האחרון לפנייה של ילדים, הילדים לא סומכים על ההורים בנושא של פגיעה ברשת, הן בגלל שההורים פחות מכירים את העולם הווירטואלי ופחות מודעים לזה, והם רואים בעצם בקבוצת השווים שלהם, בילדים אחרים, קבוצה שהיא תומכת יותר ויכולה לסייע, והמחקר ממליץ באמת שתכניות ההגנה יתמקדו בנקודת מבטם של ילדים וגם יסתייעו בילדים למען ילדים אחרים, כדי להגן יותר טוב.

הוא מתייחס גם לנושא של החשיפה באמצעות טלפונים ניידים. היום כל החשיפה לרשת היא לא רק באמצעות המחשבים, אלא גם טלפונים ניידים מהווים סכנה מאוד גדולה.

והנושא האחרון הוא הנושא של בריונות ברשת, שהוא נושא מאוד מאוד מפותח, מאוד חסר הגנה מבחינת ילדים. הילדים עוברים גם התקפות, הצקות, והוא ממליץ לפתח מערכת גם של פיקוח וגם של חקיקה שתגן עליהם מפני בריונות ברשת.

תודה רבה.

מר בני פיינשטיין, יושב ראש מוח טכנולוגיות המידע בחינוך. בני הוא מגיבורי מלחמת יום כיפור.

ביחד איתך.

שמי בני פיינשטיין, מייסד ויועץ של מחשבים וכיף ונוער מחשבים שפועלים כ-21 שנה וכיום גם עמית מחקר במספר אוניברסיטאות באמריקה הלטינית ויחד עם ידידי רוני, קצת לפניו, מראשוני העוסקים במחשבים בחינוך מזה כ-30 שנה.

משפט אחד רק אומר שהרבה מאוד מהדברים שנאמרים כאן כבר נשמעו ואין חדש תחת השמש. הרשתות החברתיות הן לא הגורם הראשון שדיברנו עליו בנזקים או בסכנות לילדים, לרשת האינטרנט עצמה יש סכנות רבות, עוד לפני הרשתות החברתיות היו התאבדויות וכך הלאה, אבל חשוב, כפי שנאמר פה על ידי אחרים, לתמוך בחיובי ובמה שאפשר לעשות ולא רק בשלילי ואני מיד אתייחס.

אני אתייחס לניסיון שיש לי, או יש לנו, בנושא הזה, גם במחשבים וכיף ואומר משהו על המערכת החינוכית כפי שאני רואה אותה. דבר ראשון אנחנו נחשפים מזה 21 שנים לאלפי תלמידים ואלפי חניכים בשנה, שחיים, נושמים מחשבים, והיום אינטרנט, וכבר לפני 16-15 שנים הם עסקו בנושא הזה. הדור משתנה והילדים כמובן עוסקים היום ברשתות, ואני יכול לומר מתוך הממצאים שלנו יש, מתוך זה שאנחנו עוקבים או מסתכלים, אני לא רוצה להגיד את המלה 'עוקבים' אחרי מה שהחניכים והתלמידים עושים ברשתות החברתיות, אנחנו מרגישים קורלציה ברורה, נדמה לי שגם את הזכרת את זה, בין הבית, בין מה שהם מביאים איתם לבין ההתנהגויות ברשת. כלומר בדיוק כמו שאתה מדבר בבית הספר אתה מדבר ברשת ולמעשה יש פה ושם אחוז מסוים של ילדים שוודאי הפסיכולוגים, אינני פסיכולוג, יגידו יותר טוב שיש אחוז מסוים של ילדים, כמו גם מבוגרים, שכמובן מוסתרים בהם פרברסיות, אז גם ברשת. יכול להיות שבבית הספר הם יתנהגו יפה, אבל בסופו של דבר זה כמעט קורלטיבי, אתה רואה ילדים בחוגים, ילדים בסדנאות ובקייטנות מחשבים שבאים, שאתה ממש רואה אותם באותם ערכים באותם הדברים שיש ברשת.

ועכשיו אני אגיד לגבי מה דעתי צריך לעשות. אני כמובן מברך את משרד החינוך ומברך את איגוד האינטרנט, גם אנחנו שותפים והיינו שותפים יחד עם המשטרה ואחרים ביום הלאומי הבטוח ואנחנו נכנסים לבתי ספר, גם בפריפריה, בעיקר עם שיקום שכונות והרווחה, ואנחנו רואים דברים שאני מיד אפרט, ממש בקצרה. אני חושב שבתי הספר לא נהפכו לבתי ספר של המאה ה-21 ואנחנו כבר ב-2011. והיו תכניות כבר מזמן וחייבת לצאת מנהיגות מאוד חזקה על מנת שבית הספר, לא במשך שלוש וחמש שנים, ולא עוד 300 בתי ספר בנגלה הראשונה ועוד 500, אלא שבתי ספר בכללותם יבינו שאין יותר קהילות בבית הספר. איך היא אמרה קודם על הסלולרי? בית ספר זה זה, בית ספר זה המחשב, בית ספר זה הבית, ההורים הם חלק. אם פעם, אני זוכר בתחילת הדרך כשפעלתי במשרד החינוך, לפני 40 שנה, היו בתי ספר ביבנה, ברחובות, קהילתיים, ההורים היו שותפים מלאים. ההורים לא השתנו היום, הבנים שלי והבנות שלי לא שונים ממני. תמיד נחמד להגיד שהם פחות טובים, אבל הם יותר טובים ממני, כהורים, אבל בית הספר לא יוצר להם את ההזדמנויות, כלומר אין איזה סביבה קהילתית, וקהילתית היא קהילה וירטואלית, משהו כמו שעשה ביל גייטס בקליפורניה, שלקח והכל בעצם הוא הפך לווירטואלי בבתי הספר. עד שתכנון הלימודים לא יהיה מערכתי, עד שהמורה לא יבין שזה לא רק בבית הספר, זה לא יהיה כך.

מדברים על מורה, סתם דוגמה, והאיטיות שבתהליכים. ישנה קרן גדולה ופועלת באמת נהדר לחלוקת לפטופ לכל מורה. סתם לדוגמה. פעילות שעשינו בגווטמאלה לפני חמש שנים, ויש שם בערך 120,000 מורים, חולקו למעלה מ-60,000 ניידים ומחשבים אחרים למורים כמעט ללא תקציב מיוחד, על ידי התחייבויות של מורים, על ידי שיתוף עם חברות, תוך שלושה עד תשעה חודשים ולכן בשביל לסכם אני אומר, רק ראייה מערכתית, רק שבירת החומות של בית הספר שעוד דיבר עליהם סלומון ואחרים, רק על ידי הדבר הזה אפשר יהיה לראות את הדברים.

הייתי בבית ספר בעיר באמת מהמובילות בארץ, בפורטל שלה, בחינוך שלה, בכל, בזכאות לבגרות שלה. אז יכול להיות שאפשר להגיד שאין לזה קשר, ואני בא לחטיבת הביניים, אנחנו רוצים לעשות שם קייטנות ואומרת לי מנהלת 'בני, יש לי 17 מחשבים ראויים ו-17 מחשבים רעועים', בבית ספר של 600 תלמידים 2011, כאשר בפרו חילקו בשנתיים למעלה מ-200,000 או 400,000.

תודה רבה לבני.

התלמידים יושבים פה בסבלנות מדהימה, אז ניתן קצת לתלמידים, אבל ממש בקצרה. אנחנו מארחים את בית ספר 'קשת' בירושלים, שהוא בית ספר משותף לדתיים ולחילוניים, ויש פה תלמידה, ליאן עמיאל.

אני רציתי להציג את הדעה שלי. לדעתי מאוד מפחדים מהפומביות של הרשת החברתית ולדעתי אפשר לקחת את זה שכולם רואים את זה ושכולם שותפים לזה שאני אומרת לחברה שלי משהו וכולם יכולים לראות את זה, אפשר להיעזר בזה ולשפר את זה שלא יקרו דברים רבים, כמו האלימות או בריונות.

אצלכם בכיתה יש אלימות וירטואלית ברשתות החברתיות?

לא שאני רואה או חושבת. לדעתי אנחנו בית ספר שהוא מאוד משותף ומאוד משפחתי, אז נורא מגנים אחד על השני.

אז את לא יודעת על מה אנחנו מדברים פה.

אני יודעת כי אני גם חברה של ילדים אחרים מבתי ספר אחרים.

כלומר את יודעת שיש כזאת תופעה.

אני יודעת ואני רואה ואני משותפת לזה.

מה צריכים לעשות כדי להתגבר על זה בתי ספר אחרים?

לדעתי צריך להקים מן כמו מועצת תלמידים כזאת, של ילדים שהם מוכנים לעשות שינוי ושהם יעברו בין הכיתות ובעצם גם יספרו על כל הבעיות שיש אבל גם יבנו אמון בין התלמידים. נורא קשה לתלמידים לבוא ולספר להורים מה קורה, כי זה איזה שהוא סוג של פרטיות בפייסבוק. לדעתי אם בונים אמון בין תלמידים לתלמידים---

מה אמרת שיש?

עם ההורים, הם לא חברים עם ההורים.

קשה לספר להורים 'קרה ככה וככה'. אני, יש לי קשר מצוין עם ההורים שלי, אבל אני לא יודעת איך זה אצל אנשים אחרים ואני מתארת ל עצמי שלא כולם בקשר כזה כמו שאני, עם ההורים שלי. לדעתי אמון בין חברים, הרבה יותר קל לספר לחברים שלך מה קורה ואז אם האמון יהיה כזה חזק אפשר לעזור אחד לשני ולמנוע את כל הבריונות הזאת.

תודה רבה.

עמית, מועצת תלמידים.

דבר ראשון אני רוצה באמת להודות על רשות הדיבור ועל כל מה שנעשה סביב הנושא הזה.

מאיפה את, עמית?

אני מרמת השרון, כיתה י'. אני לא יודעת באמת על כל התחומים שאתם פועלים, אם זה מול ההורים, אם זה מול המורים עצמם, בסדנאות, בהכשרות, מול התלמידים---

עמית, עזבי, מה קורה בכיתה שלך?

בכיתה שלי ספציפית לא זכור לי מקרה, אבל בשנה שעברה היה לנו מקרה בעיר מאוד גדול, הופץ סרטון של ילדה ששלחה לחבר שלה, התאהבה בו, היא שלחה סרטון שלה ערומה וזה רץ פשוט בכל האינטרנט, אין אחד ברמת השרון שלא מכיר את הסרטון, ושוב, לא דיברו על זה. בגלל זה אני כל כך שמחה שזה עולה, כי זה משהו שלא העלו בבית הספר לדיון וכולם ידעו שזה קיים ולא עם ההורים ולא בשום מקום עלה דיון של מה שקרה. אז אני כן רוצה לשלב. משרד החינוך דיברו פה על תכנית של צוות ואמרתם שיהיו שם מורים, יהיו שם פסיכולוגים, למה לא לשלב את מועצות התלמידים הבית-ספריות? היא העלתה את העניין של תלמידים שפונים לתלמידים, אני רואה את זה כמשהו מאוד נכון, אני חושבת שזה יכול מאוד לשפר את הצוות הזה, יהיה לך קל יותר להגיע לנוער, הם ירגישו שיותר פונים אליהם וזה באמת לא בא ממקום של למעלה, הטפת מוסר, מה אתם צריכים לעשות, לחבר את זה לתכנים ש באמת קורים בשטח, לפי גילאים. אני חושבת ששיתוף של מועצות התלמידים, או תלמידים נבחרים בתוך כל בית ספר, חטיבה, יסודי, תיכונים, זה יכול להיות מעולה.

עצה מצוינת למשרד החינוך, שלפני שאתם יוצאים, תעשו כמה קבוצות מיקוד עם תלמידים על הנושא.

אני גם נציג במועצת התלמידים הארצית, אני מרחובות, בכיתה י"א, בית ספר דה שליט.

אני שמעתי כאן ממשרד החינוך, זה נשמע כמו אופוריה, יש שיעורי חינוך, יש כישורי חיים. אני בכיתה י"א, לא היה לי שיעור חינוך בשנתיים האחרונות, אני יודע שהמטרה שלי כרגע בתיכון היא להוציא בגרות. זה מאוד מאוד יפה לבוא ולהגיד שיש כישורי חיים ויש פה ויש---

ואז זה מתבטל ויש תגבור ואנחנו מדברים על אקטואליה.

בדיוק. מעבר לזה, משהו קצת עצוב, אם מורה בת 50 תבוא ותתחיל לדבר איתי על העניין של איך זה להיות ברשת וכל זה, זה לא ידבר אליי. זה מאוד מאוד קל לבוא ולהגיד את זה, אבל לבית הספר יש מטרה כרגע והמטרה היא בגרות ובכיתות י', י"א, י"ב, גם התכנים שבהם מדברים איתנו, אני אגיד את זה בצורה אבסורדית, על איך לשים קונדום. וואלה, נזכרתם בסוף י"א? זאת אומרת התכנים---

אז יש חינוך או אין חינוך?

אין. זה מאוד קל להגיד מערכת החינוך, אבל זה מטעם מערכת הבגרות.

אז יש את היום בשנה שהם דיברו על... אני זוכרת בכיתה ה' יושבת ושומעת הרצאות וכל מיני, שוטר שמגיע לדבר, אבל זה יום בשנה ובגלל זה אני מאוד אהבתי את הרעיון של משהו שהוא במהלך כל השנה ואם זה ייצא לפועל אנחנו יותר מנשמח. אבל הרעיון זה באמת לחדד את הנושא הזה, כי יום בשנה זה לא מספיק. אני זוכרת כולה שוטר שהיה, אני אפילו לא זוכרת על מה הוא דיבר.

עכשיו גם זורקים את כל הנושאים על בית הספר ולכן נכנס כאן העניין של הורים. טוב, אז אמרנו גם אלימות וגם סמים וגם אלכוהול, כאילו הכל הכל הכל הכל על בית הספר, וצריך גם לעשות בגרויות וצריך לעשות הכל, זאת אומרת זה נהיה מאוד מאוד מצחיק בעניין הזה ואפילו קצת עצוב.

עכשיו מדברים על הנוער ולא מדברים עם הנוער בתחומים האלה, וזה מה שעמית אמרה. צריך לדבר עם הנוער, לדבר עם המועצות. אנחנו פה בשביל לפעול למען בני הנוער ואנחנו בני הנוער. על בני הנוער מי שיודע הכי טוב זה בני נוער, בצורה הכי אבסורדית.

בעקבות דבריהם אני עכשיו ביקשתי ממר רוני דיין, הצעתי להציע לכם שלפני שאתם יוצאים, תזמינו כמה תלמידים, למשל כאלה בפני הוועדה שלכם שעושה את התכניות, כדאי לכם לשמוע, אני חושב שזה יכול ל---

רק דבר אחרון להגיד על העניין של הילדות. הילדות היום נעלמת כבר בגיל 8-7, ילדים היום---

יש לך אחים צעירים?

לי יש, שניים. אחד בר מצווה ואחד בן שבע. לשניהם יש פייסבוק, גם לילד בן שבע.

בדיוק, סמכות ההורים גם נעלמת.

ההורים שלך מעורבים?

ההורים שלי מעורבים. אחי בן השבע פתח בשביל לשחק, יש לו חווה, ואחי בכיתה ז' כבר---

וההורים יודעים מה קורה אצלם?

כן, יש קשר טוב בבית, אבל שוב, זה לא כמו בכל הבתים. אני מכירה המון חברות שאין את הקשר עם ההורים.

הילדים הרבה פעמים מלמדים את ההורים איך להשתמש במחשב, אז כל הסמכות---

נכון, אני מודה שגם כמה מנכדיי... אני מודה באשמה.
יש עוד תלמידה אחת, עומר רבין.

אני תלמידת כיתה ח' בבית ספר עירוני י"ד בתל אביב וחברה בקבוצת נוער למען יוניסף. כחלק מההשתתפות בקבוצה של נוער למען יוניסף אנחנו עוברים הכשרה בנושא האמנה הבין לאומית וזכויות הילד. גם ההשתתפות שלנו היום בוועדה לזכויות הילד היא חלק מתהליך ההכשרה הזה. בדיון בוועדה היום משתתפת גם יוליה ברשקוב, החברה בנוער למען יוניסף.

לאחר שדנו על הנושאים הללו, במסגרת ההכשרה שאנו מקבלים, אני חושבת שיש יתרונות רבים לשימוש של בני נוער באינטרנט ולרשתות החברתיות. באמצעות האינטרנט אנו נחשפים למידע רב ומועשרים בו לטובת לימודינו, שיעורי בית, מבחנים, עבודות וכולי, לטובת הידע הכללי שלנו. גם השימוש באינטרנט וברשתות החברתיות משפר את כישורי השפה שלנו באנגלית, ספרדית ועוד. זה מאפשר לנו לממש את זכותנו ללמוד ולפתח כישורים גם מעבר לשעות בית הספר.

האינטרנט והרשתות החברתיות משמשים גם להנאה בזמן החופשי, בו נעשה שימוש נרחב באינטרנט לטובת צפייה בסרטים ובתכניות, משחקי מחשב ועוד, שהשימוש בהם מתאפשר בחינם, וכך כל בני הנוער, ללא קשר ליכולותיהם הכלכליות יכולים ליהנות מהם.

יתרון נוסף ניתן לציין בשימוש ברשתות החברתיות המאפשרות לנו, בני הנוער, לשמור על קשר עם החברים בצורה של צ'ט והתכתבות בזמן אמת וחוסכות את עלות שיחות הטלפון. האינטרנט מאפשר לנו יתרון חשוב של עולם ללא גבולות המאפשר יצירת קשר עם בני נוער במקומות אחרים בעולם והיכרות עם תרבויות שונות.

האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים גם הזדמנות מצוינת להוביל תהליכים של שינוי אזרחי בנושאים שונים שקשורים לנו, בני הנוער.

עומר, לא נעים לי להפריע לך, את הכנת דברים ואני מאוד מעריך את זה, אבל מהדיון יש לנו כמה שאלות שמאוד מעניינות אותנו, ששאלנו. מה קורה אצלכם בכיתה?

אצלי בכיתה גם, אני לא רואה את זה, אני לא שותפה לאלימות או להתעללות, אבל אני שומעת על הרבה מקרים וכן, זה מרתק אותי ומעניין אותי לדעת---

מה לפי דעתך הדרך להתמודד עם הדבר הזה? מה צריך לעשות כדי להתמודד ולמנוע את הדבר הזה?

להעלות מודעות ושכולם יהיו מעורבים, גם המורים, גם התלמידים, גם ההורים.

בבית ספרך יש שיעורים או מדברים על הדברים האלה עם המורים? בשיעורי מחנך או דברים אחרים? לא.

את בתנועת נוער במקרה?

כן, בצופים.

ושם יש איזה שהיא התייחסות?

שם יש, כן.

מה קורה בבתים של החברות שלך, או בבית שלך? איפה ההורים בתחום הזה?

אני גם פתוחה עם ההורים שלי, אני מספרת להם, אבל הם לא מעורבים בעניין הפייסבוק. הם לא מבינים, הם לא רואים את זה, הם לא מבינים את זה.

היית רוצה שהם יבינו? או שנוח לך שהם לא כל כך---

שאלה קשה.

לפעמים כן, אבל לרוב לא.

איך את מסבירה שאצלך לא ואצל אחרים את כן שומעת על אלימות וחרמות ונידויים?

יש לי חברות שמשתפות בכל בפייסבוק, אני לא נותנת... יש אפשרות שלא לתת לאנשים לראות את הפרופיל שלך ואני חוסמת את הפרופיל שלי מאנשים שהם לא חברים שלי.

למה החלטת לעשות את זה?

מהסיבות ה...

שאת מודעת ורוצה להגן על עצמך.

כן.

תודה רבה לך, מאוד תרמת לנו.

מיכל רוזין, איגוד מרכזי הסיוע.

מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אנחנו גם בקשר צמוד וקרוב הרבה שנים כבר עם השירות הפסיכולוגי הייעוצי ואנחנו מודעות לחלק גדול מהתכניות שנעשות בבתי ספר וכמובן שאנחנו חושבות שזה עוד רחוק מלהיות התמונה האידיאלית.

כל הנושא של עיסוק בתכנים מיניים, במדיה, באינטרנט, בפייסבוק, הוא כמובן רק איזה שהיא השלכה של המציאות, של העיסוק המוגבר בכלל גם במציאות של בני נוער היום בכל נושא המיניות ופגיעה מינית. אנחנו מאמינות שהאינטרנט, הפייסבוק... אנחנו יודעות את זה מהרבה מאוד סדנאות שאנחנו עושות בבתי ספר, מוריד סוג של מחסומים. יש מחסומים שבמציאות יותר קשה להגיד דברים, אבל בפייסבוק מורידים מחסומים, אפשר להגיד הכל, אפשר להיות הרבה יותר בוטים, הרבה יותר עם מסרים מיניים הרבה יותר קשים בפייסבוק ובאינטרנט, ולכן יש הגברת האלימות. אבל אנחנו לא מנתקים את זה ממה שקורה במציאות ואין ספק שכאשר קורה חרם באינטרנט, או פגיעה מינית באינטרנט, יש לכך השלכות על המציאות ובית הספר כן יכול לראות את הדברים וכן יכול לראות הדינמיקה שקורית, ואנחנו לאורך כל השנים, וזה שוב הקריאה שלנו גם היום, טוענות שככל שנכשיר יותר את פרחי ההוראה, את המורים, השתלמויות מורים, ככל שמורים יראו יותר את הדברים ויהיו מסוגלים לדבר על הדברים האלה עם בני הנוער, תהיה יותר מודעות בקרב כולם.

אני חייבת לומר משהו על נושא של ההורים. בהחלט יש אחריות להורים וחשוב לתת להם את המידע, אבל הילדים עוקפים אותנו בגדול. מדובר פה על ילדים בני 7, אני כבר לא מדברת על 10 ו-14 וכדומה, שגם אם נרצה לעקוב אחריהם ונהיה חברים שלהם בפייסבוק ונעקוב אחרי הפרופילים וההתכתבויות שלהם, הם יכולים לחסום אותנו בכל מיני דרכים. וגם אם ההורים ידברו, לא תמיד אנחנו מסוגלים כהורים להשגיח.

וגם מורים. זה ברור שגם המורים לא מסוגלים לראות הכל ולא מסוגלים לעקוב אחרי הכל, אבל כן יש משמעות של מערכת כוללת של מורים, הורים ותלמידים של מודעות, ככל שנדבר יותר על הדברים, ככל שנגיד את הדברים, אז תהיה אפשרות למורה לשמוע את הדברים, הוא יידע על מה מדובר בכלל. מורה, בדרך כלל זה מורות, הן צריכות לדעת מה היא פגיעה מינית, הן צריכות להבין מה היא פגיעה מינית, צריכות לשמוע את הדברים, להיות קשובות לדברים. אמר פה התלמיד ומאוד שמחתי שהוא אמר את זה, אם בכיתה י"א-י"ב רק מתחילים לדבר איתו על קיום יחסי מין, אז יש פה איזה דיליי של כל המערכת אחרי המציאות. הדיליי הזה קורה גם במערכת האינטרנט. עד שמשרד החינוך עושה תכנית על האינטרנט, שזה חשוב מאוד, שהוא יתחיל איתה אולי בתיכונים, כבר מדובר על ילדים בכיתה א' שמחוברים לפייסבוק ובצ'טים וכדומה. כלומר המציאות עולה על היכולת של המערכות להתגונן.

מלה נוספת בנושא אכיפה. חשוב מאוד להגיד; יחידת המחשוב של המשטרה כוללת, עד כמה שאני יודעת, תקן אותי אם אני טועה, משהו כמו 12 אנשים, ביניהם שניים על אלימות מינית באינטרנט.

הוא לא יתקן אותך עכשיו, כי עוד מעט הוא יקבל רשות דיבור.

אני רק רוצה לומר בקצרה, אבל בהמשך אם תרצו אני אוכל להביא לכם, יש מומחים לכך, בין לאומיים, כולל מהאף.בי.איי. אנחנו שומעים הרצאות מזעזעות שלהם, על פדופילים שמסתובבים ליד בתי ספר, מתחברים לרשת הסלולרית, מורידים את הפייסבוק של התלמידים שנמצאים בבית הספר וכשהם יוצאים החוצה מבית הספר הוא יודע את שם הילד, מי החברים שלו, איפה הוא גר, איך הוא נראה, כי הוא רואה את התמונות שלו, והוא כבר מחכה לו מחוץ לבית הספר. כלומר גם פה, הטכנולוגיה של הסלולרי והפייסבוק והאינטרנט, הכל כבר מתקדם הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעקוב.

תודה רבה.

דוד קורן, מנהל כללי של ער"ן.

אני רוצה להגיב ממש בקצרה על שלוש נקודות. אחת, על אובדנות. מעמיסים המון אחריות על הרשת בנושא של אובדנות. צריך לדעת שהנתונים על אובדנות. צריך לדעת שהנתונים על אובדנות לא משתנים ולא השתנו לאורך השנים האחרונות. הרשת בהחלט מזמנת את האפשרויות, בעיקר לדעת על זה ולהגיב לזה, אבל היא לא הוסיפה אובדנות. נקודת הכשל היא דווקא הפרסום שנוצר סביב זה. המקרה הטרגי האחרון, חבר הכנסת אורלב, שציינת, הפרסום סביב זה בהחלט לא הועיל להמשך הטיפול.

זה לגבי האובדנות וזה מתחבר לנקודה השנייה, שהיא בגדול סוג הפניקה שאנחנו נמצאים בה סביב הרשת. ופה אני רוצה להתחבר גם למשרד החינוך ולחלק מהדוברים שהיו ולהציע לגייס את התלמידים ללמד את ההורים. זאת אומרת התלמידים עקפו את ההורים מזמן ולכן כשמזמינים הורים לבית הספר הם לא באים, כי זה לא מדבר אליהם. כשהתלמידים יזמינו אותם לערב כזה הם יבואו, כי לא יהיה להם נעים והתלמידים הם פונקציה נהדרת ללמד אותנו. אני לומד מהילדים שלי ואני לא מתבייש להגיד להם שהם יודעים יותר טוב ממני בעניין הזה, 'תלמדו אותי'. ברגע שהילדים מלמדים אותנו, הם מלמדים אותנו כהורים לא כמשתמשי רשת ואז לנו הרבה יותר קל להתחבר אליהם בהמשך. זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו כשנמצאים בדיאלוג איתם. לבוא ולהגיד 'בואו נלמד אותם', זה פתטי.

הדבר האחרון, מה שאנחנו עושים ברשת. לנו יש שירות שהיתרון שבו זה האנונימיות שבו והזמינות שבו. אלה שני הדברים. יש לי פה לא מעט חומר, חילקנו לכם קצת, על תגובות של תלמידים ותגובות של בני נוער שמגיעים אלינו ברשת במצוקות הכי קשות שלהם. זה היתרון שלנו שם, אנחנו נמצאים ברשת, לער"ן (עזרה ראשונה נפשית) יש היום 11 סניפים, שאחד מהם הוא סניף אינטרנטי בלבד, שאנשים בו נמצאים כל הזמן ברשת, אנחנו בקשר עם לא מעט גופים שפה ואני לא רוצה להזכיר כדי לא לפגוע באף אחד.

תודה רבה.

כרמית פולק כהן, מהמועצה לשלום הילד.

אני לא רוצה לחזור פה על הדברים שנאמרו ולכן מלבד הפגיעות שכבר דוברו כאן, אני רוצה לדבר על עוד כמה פגיעות וגם להציע פתרונות, שזה משהו שאנחנו מרגישים שאולי הכי חסר בשיח הזה.

בקשר למה שרמות הציגו, לנושא של פגיעה בפרטיות ולמסירת מידע, הפגיעה החמורה היא שמידע שעולה וצץ ברשת נחשף באופנים שהילד שהעלה את המידע הזה לא רצה שזה ייחשף. באתר דוגמנות שטיפלנו בו, קטינות שרבו עם קטינה אחרת העלו את התמונות של הקטינות האלה לאתר דוגמנות שממש מציע לכל מאן דבעי כל מיני תמונות וכולי. אני חושבת שבפנים מסוימים רמות עשויה להפיק כל מיני פתרונות בנושאים האלה של מסירת מידע ואופן העברת המידע.

אני מציע שלא תסמכו על הפתרונות של רמות, וגם אתם... אנחנו זמינים לשמוע מכם עצות.

פתרונות נוספים שבאים לידי ביטוי בשימוש בפייסבוק, שגם דר' יצחק קדמן שלח לכם מכתב בנושא הזה בזמנו, זה לחצן מצוקה שמוצע שיהיה בפייסבוק. זה קיים במדינות אחרות. כמובן צריך להחיל את זה גם במדינת ישראל וזה מאפשר גם לפגיעות שהן לאו דווקא פגיעות בילד ספציפי, אלא ילד שנחשף לפגיעה---

מי יענה ללחצן המצוקה?

הפייסבוק שקיים. אין כרגע רשת פייסבוק בארץ, אבל יש פייסבוק עולמי והמטרה היא באמת לעשות איזה שהוא---

זה גוף פרטי, הוא לא לוקח אחריות על כלום.

זה בדיוק העניין, הרציונל הוא לקדם שיהיה גם בישראל...

האפשרות השנייה היא להקמת משמר רשת, שזה גם היה במכתב של דר' קדמן. זה גוף וולונטרי שיאפשר באמת פנייה של ילדים.

וסיכום של הדבר האחרון, הרעיון הוא לא רק הסברה, זה לא יספיק. הסברה היא נקודה חשובה ואינטגרלית ומשמעותית, אבל היא לא תספיק, חייבת להיות אכיפה, חייבת להיות חקיקה. כל מיני היבטי חקיקה שהם כביכול בתחום של---

נשמח לקבל הצעות חקיקה. תודה רבה.

רב פקד אבי הדי. בבקשה.

ביחס לכמה שאלות שנשאלו כאן, ביחידת להב 433 יש יחידת חקירת עברות מחשב שנכון שהיא לא מונה 200 איש אבל היא בהחלט מונה אנשים שמתעסקים בעניין הזה. לרוב הם מתעסקים בעברות של פשיעה חמורה. בכל מחוז במשטרת ישראל יש יחידת הונאה שבה יש חוקרי מחשב. רוב התלונות שמוגשות, אם מוגשות, בעניין חקירת מחשב שיש צורך בה לאחר מכן, הן מועברות ליחידות ההונאה האלה והם אלה שמטפלים בזה מכל מיני מגבלות חוקיות כאלה ואחרות שקיימות כיום, בעניין חדירה לחומרי מחשב, לקיחת מחשב וכדומה וכדומה ואני לא אכנס לכל הפרטים כרגע.

אני לא מכיר את סך כל התקינה שיש וגם לא סך כל המצבה שיש במשטרת ישראל בעניין הזה, של חוקרים בשפה שלנו חוקרים מיומנים שמתעסקים בעניין מחשוב.

אסור לנו לשכוח שהרשת היא בסך הכל תמונת ראי של החברה הישראלית. אלימות שמתרחשת בבתי הספר, אלימות שמתרחשת ברחוב, בריונות, סחיטה, כל עברה אחרת שאתם יכולים לחשוב עליה בספר החוקים, זה משהו שקיים ברחוב קודם כל. לאחר מכן הוא גולש לתוך הרשת, ברשת הרבה יותר קל לבצע, ברשת הרבה יותר קל לעשות בגלל ההסתתרות אחרי האנונימיות, אנשים יכולים לפתוח חשבונות פיקטיביים באי-מיילים פיקטיביים, דרך קפה אינטרנט שאין לו איזה שהוא IP או לא מזוהה עם תעודת הזהות ה-IP וכדומה וכדומה ולא לדעת בדיוק מי עומד מאחורי אותה אמרה, כזו או אחרת, שנאמרה, אם זה בפייסבוק, או אם בכל אתר אינטרנט אחר. אז אסור לנו לשכוח את זה.

בתוך המערכת המשטרתית כיום הסטטיסטיקה של עברות שמתרחשות ברשת היא מאוד מאוד מאוד מצומצמת. אין לנו סטטיסטיקה, לדעתי, וזו דעתי. יש הרבה יותר עברות שמתרחשות ברשת מאשר מה שאנחנו באמת יודעים. יש לזה כמה סיבות, אדוני. אחת מהן היא שאין חקיקה, או אין חוק, לדוגמה של סעיף 192, איומים, של איומים ברשת, לצורך העניין. יש חוק שהסעיף שלו מדבר על איומים בחוק העונשין. כשאני מקבל תלונה כשוטר בתחנת משטרה ונאמר לי שם 'פלוני אלמוני איים עליי', מקום העברה הוא הבית של אותו אדם מאחר שהמחשב ממוקם באותו בית. אין מקום עברה שנקרא 'וירטואלי'. לכן קשה לנו מאוד לעקוב אחרי זה.

אני יכול לומר, כדוגמה, שלפני כחודש בערך פנו אליי אישית ממשרד החינוך, ששם באיזה שהוא פורום מישהו העלה פנייה של נער בן 16 מאזור המרכז, אני לא אכנס בדיוק מאיפה, ששם הוא מעלה כל מיני רעיונות אובדניים כאלה ואחרים. אני דיברתי עם יחידה שקיימת אצלנו במטה שמתעסקת בעניין של ניטור הודעות כאלה ובאמת אותה הודעה נוטרה והגיעו לנער הזה, דרך אגב עוד לפני שאני הספקתי לדבר איתם. אז יש יעילות וכשזה צף, זה מטופל, ויש טיפול. כשאנשים מתלוננים בעניין עברות חמורות וקלות שקורות ברשת זה מטופל על ידי החוקרים וזה כן מגיע לכדי מיצוי חקירה, אם בהליך של אי תביעה, או מה שנקרא בשפה שלנו ט"מ, טיפול מותנה בקטינים, ואם בסופו של דבר משפט פלילי לבגירים.

יש המון תכניות מניעה, אדוני, והמון תכניות לביצוע. אם זה משרד החינוך או גורמים אחרים שמטפלים בעניין הזה. יש המון הרצאות ובסופו של דבר אנחנו הקצה הסופי בעצם של מי שלא נרתע ולא הבין והאכיפה בסופו של דבר היא רק מי שבאמת מבצע. כמו ששמענו פה מהתלמידים עצמם, הם לא רואים את זה כל כך הרבה כמו שאנחנו חושבים. זה קיים, נכון, אני לא אומר שלא, אבל זה עדיין לא משהו שהוא נמצא בכל פינה ברשת.

לא מדברים על זה, זה לא שאנחנו לא רואים.

יכול להיות. או שלא מדברים על זה---

זה לא---

מה שאני לא רואה, אני לא יכול לאכוף. על מה שאני לא מקבל תלונה, אני לא יכול לדעת.

רב פקד, לפי הנתונים של דר' פוירשטיין, פה מדובר באחוזים מדהימים של 80%-70% של הנוער שנמצא ברשתות.

כן, כמו הילדים שלנו.

איך אומרים? זה לא עובדה, זה fact.

תודה רבה על הדברים.

אני רוצה לסכם. אני רוצה לומר שהישיבה הזאת בעצם הרימה את המסך מעל שינויים בתרבות החברתית של בני נוער ועל פי הנתונים שהוצגו בוועדה יש אחוז גבוה מאוד של בני נוער שמוצאים את מקומם ברשתות החברתיות וחשופים בין היתר גם לסכנות שהרשתות האלה טומנות בחובן והמטרה בהחלט של הישיבה הזאת היתה לצלצל בפעמון ולהדליק את הנורה האדומה ולומר למערכות, 'תראו, יש צורך שאנחנו, עולם המבוגרים, שכנראה מפגרים בטכנולוגיות שלנו ובמודעות שלנו להתפתחויות הטכנולוגיות, בעיקר הווירטואליות', אני לא מתכוון אליכם כמובן, 'צריכים לתת את דעתנו ולפעול כדי להגן על הילדים'.

הוועדה רשמה לפניה את הדיווח המפורט של משרד החינוך ורואה בו פוטנציאל, כפוף להערות שנשמעו, לקדם את הטיפול בנושא הזה.

הוועדה תעקוב ותקיים דיון בעוד כשנה, אחרי שמרכז המחקר והמידע של הכנסת גם יכין דוח כעבור שנה מה קרה כדי לקדם את הדיון. אנחנו רוצים להדגיש בתכנית הזאת כמה דגשים, הסוגיה של ההורים צריכה לקבל, לדעתנו, שדרוג בתכנית הזאת, וגם הערות שנשמעו בדבר הכנסת החינוך הבלתי פורמלי לתוך המערכת הזאת. כלומר זה לא רק החינוך הפורמלי, גם מערכת החינוך הבלתי פורמלית.

הוועדה גם תבחן את האפשרויות לצמצם את הפער בחקיקה שקיים בתחום הזה, ואנחנו מזמינים גם את המועצה לשלום הילד וגם הלשכה המשפטית שלנו, שתבדוק את הסוגיה הזאת, וככל הצורך אנחנו בהחלט נקדם גם חקיקה.

הרושם הוא שאנחנו בהחלט בשיהוי מאוד משמעותי בהתייחסות לסוגיה הזאת, אבל יחד עם זה אנחנו גם מתרשמים שיש מספיק תכניות ויש מספיק ידע איך להתמודד עם הסוגיה. זה לא שאנחנו חסרי אונים ולא יודעים כיצד לטפל וצריך פשוט להזדרז ככל האפשר ולהדביק את השיהוי המאוד מאוד משמעותי שלנו בטיפול.

תודה רבה לכולכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00