ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 12/04/2011

שימוש בתוכניות לימודים לא מאושרות במערכת החינוך בכלל ובמגזר הערבי בפרט (כולל מזרח ירושלים)

פרוטוקול

 
äëðñú äùîåðä-òùøä

äëðñú äùîåðä-òùøä

com_alex

2011-05-04Liraz



הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 407

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ח' בניסן תשע"א (12 באפריל 2011), שעה 09:30

סדר היום: שימוש בתוכניות לימודים לא מאושרות במערכת החינוך בכלל ובמגזר הערבי בפרט (כולל מזרח ירושלים)
נוכחים
חברי הוועדה
אלכס מילר - היו"ר
מוזמנים
דני בר גיורא, מנהל מנח"י, משרד החינוך

אפרת דגני טופורוב, מתמחה מטעם מכון מנדל ומנח"י, משרד החינוך

ד"ר משה דקלו, מנהל אגף ארגון לימודים, משרד החינוך

גלי קרפט, אגף אישור ספרי לימוד, משרד החינוך

מיכל שמואלי, רשות התאגידים, משרד המשפטים

לארה מובאריכי, סגנית מנהל מנח"י למגזר הערבי, עיריית ירושלים- מנח"י

איציק דניאלי, יו"ר חטיבת המכללות, איגוד לשכות המסחר

ד"ר מאיה חושן, חוקרת

שלי שנדור אלקיים, מנכ"ל מכון לחקר הסובלנות והשלום בחינוך

ד"ר יוחנן מנור, יו"ר מכון לחקר הסובלנות והשלום בחינוך

עו"ד אשרת טוקר-מימון, עיר עמים

עו"ד גלי כוכבי-רונן, בזכות

יובל וורגן, מ.מ.מ.
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רשמה וערכה
יונה, חבר המתרגמים בע"מ

שימוש בתוכניות לימודים לא מאושרות במערכת החינוך בכלל ובמגזר הערבי בפרט

(כולל מזרח ירושלים)
היו"ר אלכס מילר
בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך, אנחנו בתאריך 12 לאפריל 2011, ח' בניסן תשע"א. הנושא – שימוש בתוכניות לימוד לא מאושרות במערכת החינוך בכלל ובמגזר הערבי בפרט, כולל מזרח ירושלים. פרוטוקול מס' 407.

רבותיי, אני מכנס ישיבה בערך עשרה חודשים לאחר שוועדת החינוך קיימה כאן ישיבה ביולי, על נושא דומה. אנחנו כאן עושים ישיבת מעקב. היו החלטות שונות בוועדת החינוך. יש לנו מחקר שהכינו במחלקת מחקר של הכנסת, יובל תכף יציג לנו אותו ובאופן כללי, גם מהמחקר ומהאווירה הכללית הציבורית עולה שאנחנו נמצאים במצב די אבסורדי, כאשר אנחנו מדברים על המדינה ששואפת לחינוך ממלכתי אחיד. אני מתכוון לפחות לתוכניות לימוד שאנחנו באמת אתמול רק התבשרנו על תוצאות מאוד מעודדות בכל מה שקשור בהישגי בגרות, אם זה במגזר היהודי ואם זה במגזר הערבי. אז בכך אני חושב שאם נמשיך בהליך של יישום כל אותן התוכניות, כל אותן ההחלטות, אנחנו באמת יכולים להגיע למצב שהעניין הזה משתפר ומשתפר בצורה הרבה יותר טובה ממה שראינו בעשור האחרון ובכך אני חושב שכאשר אנחנו מדברים על האוכלוסייה, אוכלוסייה די גדולה, שלוקחת חלק בכל דבר במה שקשור למדינת ישראל, וכל מה שאנחנו מדברים כאן מדי יום על הנושא של התעסוקה, נושא של נגישות למערכת ההשכלה הגבוהה, עניין של דו-קיום, אם אפשר להגיד לזה, כך גם זה חייב להיות חלק גם ממערכת החינוך. אני ביקרתי לפני כמה חודשים גם בעיריית ירושלים, נפגשתי עם ראש העירייה, ניר ברקת, שוחחנו גם על הנושא הזה. אני גם מקיים שיחות עם משרד החינוך, על נושאים שונים שקשורים לשיפור המצב של חינוך ובמגזר הערבי. היו לנו כאן ישיבות שונות, אם זה מדובר על חינוך בגני ילדים, אם זה מדובר ביסודי, אם זה מדובר בכל מיני תוכניות. רק לא מזמן אישרו כאן בוועדה את העניין של כניסה של שכבות גיל שלוש וארבע, אם אני לא טועה, ביישובים שונים, בפרויקטים של תקצוב של החינוך הציבורי ובכך אין ספק שצריך לקבל החלטות ולפעמים הן החלטות לא פשוטות, אבל אם אנחנו מסתכלים על העתיד, אנחנו מדברים על ההחלטות שבאמת הולכים לשנות ולהשפיע לטובה על עתיד ילדי ישראל.

מבחינתי, אני גם התמקדתי כאן בדו"ח שפורסם על הנושא שלא פחות חשוב זה אותן התוכניות. אני פחות מתייחס לנושא של הספרים כי הספרים אנחנו מדברים לא מעט ואני יודע שגם בחלק מאותם העניינים, הנושא באמת הולך ומשתפר, אבל את מה שקשור לתוכניות הלימוד עצמן, רבותיי, לא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל יש חלק גדול של אזרחים שלומדים בכלל לפי התוכניות של המדינה ואנחנו עוד מצפים שהם בעצם יהיו חלק מהקולות שהמדינה בונה. וכאשר אנחנו מדברים, יובל, על כמה ילדים אנחנו מדברים, קרובה לכמה ילדים שלומדים לפי התוכניות של הרשות, במזרח?
יובל וורגן
כל תלמידי מזרח ירושלים, חוץ מבית-ספר אחד.
היו"ר אלכס מילר
כמה?
קריאה
למעלה מ- 80,000.
היו"ר אלכס מילר
רבותיי, 80,000 איש לומדים לפי תוכניות שהן לא תוכניות ישראליות ואנחנו מתקצבים את זה בצורה מלאה ואני חושב שהגיע הזמן שאנחנו באמת נפעל בקידום של מהלך של שינוי העניין הזה. אנחנו חיים כולנו במדינת ישראל, כולנו אזרחים, וצריך שיהיה פה תוכניות אחידות וכמובן שאפשר לבוא ולתת תוספות שונות למגזרים שונים לצרכים שונים, אבל כלל התוכנית צריכה להיות וחייבת להיות ישראלית. ואנחנו נשמע כאן גם התייחסויות, גם של משרד החינוך וגם של עיריית ירושלים. אבל זו עובדה שלדעתי אנחנו צריכים להתחיל לפעול לקידומה, שבמדינת ישראל, בכל בית-ספר ובית-ספר תהיה תוכנית אחידה. אם מדובר בבתי-ספר ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, היא תוכנית אחידה לכולם, שכולם לומדים את המקצועות שמשרד החינוך עובד עליהם יום ולילה בשביל באמת לשפר את התוצאות ולתת את החינוך הטוב ביותר ולא יעלה על הדעת שיש לנו פה 80,000 איש שבכלל לומדים לפי התוכניות שמישהו אחר בונה ולפי המצב של הרשות אני גם לא כל-כך יודע מה המצב בעצם, ומה התוכן שמועבר באותם הספרים ומבחינת ההישגים של אותם התלמידים שבסופו של דבר מסיימים את התוכניות.

אז יובל, אני אתן לך, ככה, להציג לנו את המחקר. בבקשה, תתייחס לכל הנושאים שעליהם הצבעת גם בסיכום וגם באופן כללי, ואנחנו נמשיך הלאה. בבקשה.
יובל וורגן
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אציג את הדברים פחות או יותר לפי הסדר שבו הם מוצגים במסמך שמונח לפניכם. זה אומר שהנושא של מזרח ירושלים הוא בחלק השני, אני אקצר ואגיע אליו במהירות האפשרית.

כדאי אולי להבהיר בהתחלה, אני מניח שרוב האנשים סביב השולחן מכירים את המושגים, אבל רק כדי ליישר קו, יש תוכנית לימודים, שזו תוכנית שמשרד החינוך מגבש באמצעות ועדות מיוחדות, זאת תוכנית המסגרת ללימוד של המקצוע, קובעת את מטרות ההוראה, וכזאת יש רק אחת, יש תוכנית אחת של משרד החינוך, לעתים יש תוכנית למגזר הערבי, אבל יש תוכנית לימודים. יש תוכניות חינוכיות שמועברות בבתי-ספר, שלעתים קוראים להם תוכנית לימודים, אבל הן למעשה תוכניות חינוכיות חיצוניות, הוועדה עסקה הרבה בהיבט של תשלומי ההורים עבור תוכניות כאלה, אבל לצורך העניין, לא נקרא להם תוכנית לימודים, כדי לא לבלבל. אלה תוכניות קיצוניות, שמועברות לפעמים כהעשרה, כתוספת. ויש את ספרי הלימוד, ספרי הלימוד ככל שהם מאושרים על-ידי המשרד, באים כדי ליישם את תוכנית הלימודים הרשמית ובהם אנחנו נתמקד כי עליהם יש לנו גם נתונים בזכות תשובת המשרד לפנייתנו.

אז לגבי תוכניות לימודים ואני מתחיל עכשיו מהמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית הרגילה. קשה לקרוא למזרח ירושלים מערכת רגילה, נדבר על זה בהמשך. או אולי לאו דווקא למגזר הערבי. בכלל, במערכת החינוך, לפי נתוני הבקרה שמשרד החינוך עורך בקרה מדגמית, רווח מאוד השימוש גם בספרי לימוד לא מאושרים. כשאנחנו ניסינו לבדוק האם המשמעות של זה היא שיש גם תוכניות לימודים, כלומר תוכניות מסגרת שהן אחרות מתוכניות הלימודים שמשרד החינוך מכיר ומנחה את בתי-הספר, לא מצאנו ממצאים כאלה, לפחות לפי תגובות, גם של בעלי התפקידים במשרד וגם של אנשי חינוך נוספים שתופשים מקום מרכזי בחינוך, לא במגזר הערבי ולא בכלל. בכל מה שנוגע לתוכניות לימודים, הדבר היחיד שאנחנו יכולים להצביע עליו זה שייתכן שיש תוכניות שמועברות במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי ואז למעשה זה, שוב, זה לא נופל תחת המונח של תוכנית לימודים במערכת החינוך הרגילה, וייתכן שיש תכנים מסוימים שהם מועברים בימים ספציפיים, באירועים נקודתיים, למשל אנחנו יודעים על יום האדמה ששם ארגונים ציבוריים ערביים, כולל ועד ראשי הרשויות המקומיות במגזר הערבי, מבקשים מבתי-הספר להעביר תכנים מסוימים שהם לא תכנים של משרד החינוך.

אבל לא מדובר על תוכנית לימודים חלופית בהיסטוריה, לצורך העניין, שמשרד החינוך לא מכיר או שמועברת באופן, על דבר כזה לא מצאנו עדויות. אנחנו כן יודעים וזה מפורט בהרחבה במסמך, אני רק אתייחס לזה בכמה מילים, שיש מחלוקת גדולה בין אנשי חינוך בציבור הערבי לבין משרד החינוך, בנושא של גיבוש תוכניות הלימודים למגזר הערבי במקצועות שקוראים להם מקצועות מעצבי זהות. זאת אומרת, אין פה ויכוח כל-כך על מתמטיקה, על פיסיקה, על דברים כאלה, יש ויכוח גדול סביב התכנים בהיסטוריה, באזרחות. בקדנציה הקודמת הוקמו ארבע ועדות משותפות למשרד החינוך ולוועדת המעקב של הציבור הערבי. שלוש ועדות הגישו דו"חות מוסכמים, ועדה אחת לא הצליחה להגיע להסכמה, זאת הוועדה של תוכניות הלימודים. וכתוצאה מזה, מתקיימים גם תהליכים שונים במגזר הערבי, ביניהם איזה שהיא יוזמה עצמאית להקמת מועצה פדגוגית, בלי שיתוף משרד החינוך, נכון לעכשיו.

אני אעצור פה, מי שרוצה, זה כתוב בהרחבה נוספת במסמך. יש מחלוקות בנושא הזה, אבל אין עדויות לכך שבשטח יש איזה שהן תוכניות לימודים מקיפות, מלאות, שהן לא של המשרד.

אני חוזר לנושא ספרי הלימוד. אמרתי, לפי הנתונים של הבקרה של המשרד, יש בהחלט שימוש לא מועט בספרי לימוד לא מאושרים, יש כמה הסתייגויות מהנתונים.
היו"ר אלכס מילר
מי מקבל החלטה, בעצם, להכניס אותם?
יובל וורגן
מנהל בית-הספר. מנהל בית-הספר אמור, לפי הנחיות המשרד, לבחור את הספרים שבהם ייעשה שימוש בבית-הספר, מתוך רשימת הספרים המאושרים. היתה לנו ישיבה על זה, בכנסת הנוכחית, הצגנו גם את הנתונים האלה בפירוט, חייבים לומר שהמשרד החל לנקוט כמה וכמה צעדים כדי לשפר את הפיקוח ואת האכיפה בתחום הזה. למשל, אגף ספרי לימוד שולח היום לבתי-הספר קובץ ממוחשב שעליו צריך לסמן באופן ממוחשב אילו ספרים באמת נבחרו ולהחזיר לאגף, כדי שניתן יהיה לדעת בדיוק במה נבחר. נדמה לי שבמגזר הערבי זה הולך לפעול רק מהשנה הבאה.

אם מסתכלים על הטבלאות שמופיעות לפניכם בעמ' 4, אלה הן הטבלאות היחידות במסמך, כל השאר זה מלל. אז במבט ראשון על העמודה שכתוב עליה משוקלל, נתון משוקלל, נראה כאילו השימוש בספרים לא מאושרים במגזר הלא יהודי הוא, המצב שם הוא רע יותר, חמור יותר. אבל בניתוח של הנתונים, קודם כל רואים שבכלל מספר בתי-הספר ושכבות הגיל שנבדקו במגזר הלא יהודי, הוא קטן מאוד, קטן מאוד, מזערי, לא קרוב אפילו לשיעור של הציבור הערבי באוכלוסייה ומלבד זאת, יש שם איזה שהיא הטעיה של הנתון בחטיבות הביניים למשל אם אתם מסתכלים על עמודות של יסודי וחטיבה עליונה, אני אסכם את זה בשורה תחתונה – אין הבדל מובהק בין המגזר היהודי ל-לא יהודי, בשימוש בספרים לא מאושרים. זה מאוד רווח, אבל זה רווח בשניהם, פחות או יותר באותה מידה.

מילה אחרונה, דיברתי על תוכניות חינוכיות חיצוניות, במסגרת תוכניות העשרה. למעשה, כשהוועדה דנה לפני כמה חודשים בנושא של תוכניות ביוזמת התנועה האסלאמית, הכוונה היתה לתוכניות כאלה, לא לתוכניות לימודים גדולות אלא תוכניות חיצוניות, אז גם בנושא הזה, המשרד נקט צעד מאוד משמעותי שפעם ראשונה שפורסם חוזר מנכ"ל עם נוהל מאוד מפורט איך לאשר תוכניות כאלה ויש יחידה שאמורה לעשות זאת, רק אפשר לראות האם ההנחיות של החוזר באמת מיושמות.
היו"ר אלכס מילר
זה היה בעקבות הישיבה שלנו על הצפון, נכון?
יובל וורגן
במידה רבה. אז גם בנושא הזה, זה אמור להשתפר.

במזרח ירושלים. במזרח ירושלים לומדים כיום כל בתי-הספר חוץ מאחד, בתוכנית הלימודים הפלסטינית, הוועדה כבר קיימה על זה דיונים מפורטים בעבר, היה ניסיון להחיל את תוכנית הלימודים הישראלית במקום הירדנית, שהיתה נהוגה, הניסיון לא צלח ולאחר הסכמי אוסלו, בהדרגה, יושבים כאן אפילו חוקרים שבדקו את זה יותר לעומק ממני, התוכנית הפכה לתוכנית פלסטינית, כאשר על ספרי הלימוד הפלסטינים באמת כבר הכנו לבקשת הוועדה מחקר די מקיף ובעזרתם של מכוני מחקר שחלקם נמצאים פה, ומנקודת המבט הישראלית, היהודית, או היחס לשלום, יש עדיין בעיות רבות עם הספרים האלה. אז כאשר בדקנו למעשה בשנה שעברה את נושא הפיקוח על ספרי הלימוד, כמובן אם תוכניות הלימודים הן פלסטיניות, גם ספרי הלימוד הם בהתאם לתוכנית הלימודים הזאת, התברר שמנח"י מקיימת כבר כמה שנים מנגנון של פיקוח על ספרי הלימוד, זה אומר שהיא אוספת, מקבלת את ספרי הלימוד מהרשות הפלסטינית, מעבירה אותם לבדיקה, יש טענות שונות על איכות הבדיקה הזאת, אבל מעבירה אותן לבדיקה ומדפיסה מחדש בלי הסמלים של הרשות ומה שאמור להיות, זה גם בלי תכנים בעייתיים, עוינים, מסיתים וכו'. כל זה היה נכון רק לגבי בתי-הספר הרשמיים, כאשר אנחנו יודעים שבמזרח ירושלים יש כבר הרבה זמן בעיות של הרחבת המערכת הרשמית מכל מיני סיבות מורכבות, של קרקעות ובנייה וכו', ודווקא מערכת החינוך המוכר שאינו רשמי מאוד התרחבה שם ובחינוך המוכר שאינו רשמי, עד היום לא היה פיקוח כזה על ספרי הלימוד.
היו"ר אלכס מילר
כמה בתי-ספר כאלה יש שם, יש לך פה נתון?
יובל וורגן
בסך-הכל, אם אנחנו מורידים את בתי-הספר הפרטיים שלא מוכרים על-ידי משרד החינוך, זה פחות או יותר שני-שליש רשמי ושליש במוכר שאינו רשמי, זה נדמה לי כ- 20,000 תלמידים, לפחות.
היו"ר אלכס מילר
20,000 תלמידים שאין לנו שמץ של מושג מה קורה שם.
יובל וורגן
שהם כן מוכרים על-ידי משרד החינוך, כן מתוקצבים, מתוקצבים בשיעור של מוכר שאינו רשמי, אבל מתוקצבים.
היו"ר אלכס מילר
כמו כל תיכון אחר.
יובל וורגן
כמו כל תיכון אחר, לא, כמו תיכון אחר.
קריאה
לא מוכר.
דני בר גיורא
בתיכון זה כן, זה כמו כל תיכון.
היו"ר אלכס מילר
רבותיי, תיכון זה מוכר ולא רשמי.
יובל וורגן
אתה צודק.

אז באמת, על ספרי הלימוד במוכר שאינו רשמי לא היה פיקוח. בעקבות ישיבת הוועדה, מנח"י פנתה למשרד החינוך, למנכ"ל משרד החינוך ולמיטב הבנתנו כבר ניתנה הסכמה, אישור עקרוני, להרחיב את תהליך הבדיקה. אולי ראש מנח"י יכול לעדכן אם כבר יש גם תקציבים לכך?
דני בר גיורא
כן, כן.
היו"ר אלכס מילר
אנחנו נגיע אליך.
יובל וורגן
ובכל-זאת, הערה אחרונה שלי, אני חושב. כבר בישיבת הוועדה הקודמת, הועלו טענות על-ידי אחד ממכוני המחקר שמתמחים בנושא, שגם הבדיקה שכן נעשית בבתי-הספר הרשמיים, רמתה אינה מספיקה ונמצאו בעיות בתכנים גם בספרים שלכאורה כבר נבדקו. ולכן, נעשה פה איזה שהוא מהלך של העברת ספרי לימוד, שכבר נבדקו, לבדיקה מדגמית נוספת, מכון המחקר טוען שיש שם עדיין בעיות וככל הידוע לנו, טרם התקבלה איזה שהיא החלטה של מנח"י, באמת להרחיב את הבדיקה היסודית הזאת, אולי לפנות לגוף אחר שיעשה בקרה על הנושא, בוודאי הם יוכלו להתייחס לכך.
היו"ר אלכס מילר
OK. מצוין. משרד החינוך, מי נותן לי סקירה על מה שקורה ואיזה החלטות ומה השוני בעצם ממה שהיה בשנה שעברה? בבקשה, משה.
משה דקלו
שלום, בוקר טוב. אנחנו התחלנו עם תהליך הבקרה ב- 2002. כחלק מתפישת לקיחת האחריות, בדיקת המערכת ושיפור מתמיד של המצבים שאנחנו מאתרים. אנחנו דוגמים בין 500 ל- 600 בתי-ספר, כאשר אנחנו הולכים אל בתי-הספר, אל מול חוזר מנכ"ל. אנחנו לא הולכים, יש פה טעות במסמך של יובל, אנחנו לא בודקים אנציקלופדיות, אנחנו לא, זה לא מעניין אותנו. אנחנו לוקחים חוזר מנכ"ל, שזה ה- Solid copy היחיד שיש לנו, בודקים מולו – מאושר, לא מאושר.
יובל וורגן
אני הייתי נזהר לפני שאתה אומר טעות.
משה דקלו
אל תיזהר, כי אני יודע מה אני עושה.
יובל וורגן
כי אנציקלופדיות לא מופיעות בחוזר מנכ"ל.
משה דקלו
נכון, ואנחנו לא סופרים אותן. לא סופרים. אין מצב. לא מעניין אותנו.
יובל וורגן
למיטב הבנתנו, כל דבר שנמצא בבקרה שלא מופיע בחוזר מנכ"ל, יכול להיות שיש סיבה שהוא לא מופיע בחוזר מנכ"ל. כל דבר שלא מופיע בחוזר מנכ"ל, זה סומן כ-לא מאושר, אחרת איך הבקרים יודעים.
משה דקלו
לא נכון, לא נכון. מה שאנחנו בודקים זה לוקחים את חוזר המנכ"ל, כפי שהוא מפורסם, הולכים אתו ביד לבית-הספר, ואומרים – מאושר, לא מאושר. זהו.
יובל וורגן
על זה אני לא חולק עליך, אבל זה לא מופיע בחוזר המנכ"ל, ולכן זה עלול להיות מסומן כ-לא מאושר.
היו"ר אלכס מילר
בסדר.
משה דקלו
זאת נקודה אחת. כי אנחנו הולכים לראות אם הילדים לומדים עם ספרים שבאמת עברו איזה שהוא סוג של ביקורת ואישור פדגוגי. זה האג'נדה שלנו. אנחנו עושים את זה בעוד הרבה נושאים אחרים. הזכרת תוכניות לימודים תוספתיות, כן? שזה שונה מתל"ן, ממש שונה. כי נכנסים לתוך המערכת גופים שונים, עמותות, חלקן בלי שאנחנו נדע, בתיאום עם מנהלי בתי-ספר וגם את זה אנחנו רוצים להשקיף ולראות שלא ייכנס שום דבר שהוא לא תקין לתוך שולחן העבודה של הילדים שלנו. זה פחות או יותר העניין.

העניין הזה, של חוזר המנכ"ל הזה, הוא תוצאה של עבודה של קרוב לעשר שנים של עבודה. זה התחיל בדו"ח ועדה, זה התחיל עוד כשהתחלנו לתקנן תוכניות לימודים תוספתיות בדו"ח שהוצאנו על-ידי ד"ר אילנה זילר זכרה לברכה, עוד בתקופה שרונית תירוש היתה מנכ"לית ובאמת אנחנו מברכים על כך שהצלחנו להגיע סוף סוף לחוזר מנכ"ל, אחרי הרבה שנות עבודה, בעצם לזהות מה זה תוכנית לימודים תוספתית ומה זה התוספת הזו על תוכניות הלימודים, מה זה תוכנית העשרה, מה זה תוכנית להעצמה אישית ועוד סוגים כאלה של תוכניות.

העניין הזה שאנחנו הולכים אל בית-הספר ומביאים מידע חזרה הביתה, לבדוק מה לא בסדר ומה צריך לשפר, הוביל את היחידה לאישור ספרי לימוד באמת לעשות מבצע מאוד גדול. הדבר הראשון שגילינו בשנת 2003, שספרי הלימוד שלנו ובכלל ספרים במדינת ישראל, אין להם שום קשר למה שנקרא ISBN – International standard book number. זאת אומרת, היום הוא נקרא דנא קוד, זה הקוד, והיחידה לספרי לימוד ממש מספררת את הספרים ואנחנו יודעים להגיד שכל ספר שיוצא היום בישראל באמת שודרג לרמה שהוא נמצא ב- List הגדול של כל ספרי המדינות הנאורות בעולם. נעשה סדר בעניין הזה והוא מתקדם.

לכל בית-ספר, לכל מנהל בית-ספר שבו אנחנו מוצאים חריגה, נשלח מכתב שבו מעירים לו על כך. נשלח גם מכתב למנהלי המחוזות ולמפקחים וכולם אמורים לקחת את המידע הזה, של הבקרה, ולעשות מקצה של שיפור ושינוי. אנחנו מבחינים לאורך השנים שבאמת יש יותר התכנסות ויש שיפור. אנחנו מבחינים שיש שיפור בהתנהלות של בתי-הספר, משום שזה בידיו של מנהל בית-הספר, בדרך-כלל. העניין הזה הוא להחלטתו וצוות המורים, ומחליטים אם ספר כזה או ספר אחר מתאים להם. מובחן בהחלט שבחינוך העל-יסודי אנחנו רואים שיש שימוש בספרי לימוד לא מאושרים, יותר מאשר בחינוך היסודי. אל"ף, צריך לומר משהו לגבי קצב הפקת ספרים מול קצב שינויים בתוכניות לימודים. העניין הזה הוא איננו פשוט משום שברגע שמשתנה תוכנית לימודים, זה אולי לא כלכלי להוציא ספר חדש, אולי מסובך להוציא ספר חדש. לשלוף פרק מספר לימודים, מספר לימוד, ולהכניס פרק אחר, זה לא עניין טריוויאלי כל-כך, זה עלויות למו"לים ועלויות למי שמפיק וצריך לומר עוד משהו לגבי מה שכתוב במסמך הזה, דבר שאולי יובל ברשותך, אני אדוני היושב-ראש, אדוני, אני אתייחס. העניין של לכתוב תוכניות לימודים שונות לשני המגזרים, הוא עניין לא כל-כך פשוט. משום שאם אנחנו רוצים לעשות אליינמנט של תוכניות הלימודים, מה שנקרא אישור תכנים והתאמת תכנים, כי מדינת ישראל עומדת מול המבחנים הבינלאומיים, הרי תוכניות הלימודים צריכות להיות מתואמות גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית, להיות מתואמות בתכנים. לעתים זה לא מתאפשר, בגלל פערים בין השפות או בדגשים בין השפות. העניין הזה הוא לא פשוט.

אנחנו הפקנו בשנה שעברה שני ספרים, שני זוגות ספרים לפיסיקה ולכימיה בחמש יחידות לימוד באמצעות הטכניון עלה המון כסף אבל הצלחנו להעמיד על הרגליים שני ספרים לרמות הגבוהות בפיסיקה ובכימיה, מה שבאמת, בעברית ובערבית ביחד, עם צוות משותף, מה שמאפשר לנו לשדרג הן את הוראת המדעים במקצועות הקלאסיים האלה, והן במגזר הערבי, בתיאום תוכניות לימודים.

נקודה קטנטונת בעניין הזה, זה שהמונחים בשתי השפות הם לא תמיד שווים ותמיד יש איזה, לא רק בעיות של תרגום, אלא גם של פרשנות של מונחים. זה בגדול התייחסות גם לבקרה וגם להערות. תודה.
היו"ר אלכס מילר
כן. בקשר למזרח ירושלים לא התייחסת.
דני בר גיורא
אני אתייחס.
היו"ר אלכס מילר
בבקשה.
דני בר גיורא
בעקבות הישיבה האחרונה שהיתה פה בקיץ שעבר, שני דברים נעשו. אחד, בעקבות החלטה פה, אנחנו העברנו את ספרי הלימוד לבדיקה, אני לא זוכר כבר את שמו של המכון, אבל שהיה פה והעברנו ודבר שני, אנחנו קידמנו את הטיפול בכך שהעריכה של ספרי הלימוד תיעשה לכל מערכת החינוך הממומנת על-ידי המדינה, קרי – המוכר שאינו רשמי והרשמי וגם להשלים את העריכה לספרים של י"א, י"ב. אז בזה אנחנו מטפלים, אנחנו ערוכים לזה, מתוקצבים לזה וזה מה שיקרה.

בעקבות ממצאי הבדיקה המדגמית שקיבלנו, אנחנו גם למדנו את הדו"ח ואת הדברים שהעלו שם ואני מקווה שאנחנו נעשה את העבודה הזאת טוב יותר לקראת השנים הבאות ואני מזמין שוב כל בדיקה שהיא שתיעשה, שתמשיך ותבדוק את התהליך הזה.
היו"ר אלכס מילר
טוב. אני מאוד שמח שאתם ככה באווירה טובה באים ואומרים לי שתהיה פה איזה שהיא בדיקה. רבותיי, אתם אולי לא מבינים אבל מה שאני שואל וזו שאלה שאני עדיין לא קיבלתי עליה תשובה, אני שואל – איך אנחנו מגיעים למצב שכל תלמידי מדינת ישראל לומדים לפי תוכנית ישראלית. זו השאלה. זה שהעברת אליו את זכות הדיבור בעניין של הספרים, מאוד משמח. השאלה שלי – מה המדיניות של משרד החינוך כלפי אותם 80,000 איש, לעתיד, האם אתם פועלים לקידום של מהלך של הכנסה והעברת אותם בתי-הספר לתוכנית לימודים ישראלית, כמו כל בית-ספר אחר. אני יודע שיש כמה שכבר מצליחים לעבור, מה קורה עם כל השאר? זו השאלה. ולזה בעצם מתייחס המחקר. לא מעניין אותי אולם הסיכומים, איזו רמה תהיה בין הרשות הפלסטינית לבין משרד החינוך לעתיד מבחינת התוכן וכו', זה בסדר. זה מה שאתם עושים, אני חושב שאתם באמת הולכים בכיוון הנכון. אבל מה קורה באמת עם האסטרטגיה הכללית בנושא הזה? למה אתם לא שואפים לשנות את העניין של הכניסה של תוכניות לימודים, כמו בכל מקום אחר במדינת ישראל, גם במזרח ירושלים? אתם מתקצבים? אזרחי מדינת ישראל מתקצבים את התוכניות? כן? מתקצבים את התלמידים? עם איזה תעודה הם יוצאים? הם אחר-כך הולכים לאן? הולכים אחר-כך להשכלה גבוהה עם תעודה של הרשות הפלסטינית? כן?
משה דקלו
דני, הוא אחראי. אני לא אחראי על מזרח ירושלים.
דני בר גיורא
הם מסיימים עם תעודת הבגרות הפלסטינאית.
היו"ר אלכס מילר
יפה. אז על זה אני מדבר. רבותיי, זה האבסורד. זה האבסורד, שאזרחי מדינת ישראל, לכל דבר, מתוקצבים על-ידי המדינה, מסיימים עם תעודת בגרות פלסטינאית. אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו באמת הולכים לכיוון של לשנות את זה. הביקורת על הספרים זה משהו שצריך להיות באמצע, בתהליך של מעבר. שצריך להחליט עליו. אין בעיה. אני באמת מברך על כך שאתם הולכים ומרחיבים את הביקורת על כל דבר ודבר, שאתם צריכים לספק לכך שאין תכנים שהם תכנים פוגעניים בתוך ספרי לימוד. מאה אחוז, וגם מבחינת הרמה הלימודית. הרי בסופו של דבר זה אזרחים שלנו, עם מה הם מסיימים? עם איזה רמה? מישהו יכול להגיד לי עם איזו רמה הם מסיימים שם? יש איזו שהיא בדיקה שנערכה, אם זה רמה יותר גבוהה ממה שקורה אצלנו בארץ, יותר נמוכה?
אושרת טוקר מימון
הם לא אזרחים, הם תושבים.
היו"ר אלכס מילר
לא משנה.
אושרת טוקר מימון
זה מאוד משנה. מעמדם בעייתי בהרבה מובנים.
היו"ר אלכס מילר
בסדר. עדיין. רבותיי, אנחנו מדברים על התקציב של המדינה, בסופו של דבר, אנחנו מתקצבים משהו שהוא יוצא מהכיס של אזרחי מדינת ישראל, שהם משלמי המיסים, שיש קונצפט שצריך לעבוד עליו, ואני חושב שההליך שצריך להתחיל, זה צריך להיות הליך שהוא הליך חינוכי, שבסופו של דבר משפר את המצב.

אם אפשר לבוא ולהגיד שהתוכניות של הרשות הפלסטינית הן כל-כך טובות, הרבה יותר טובות מהתוכניות של מדינת ישראל, אז רבותיי, אז אולי ניתן המלצה למשרד החינוך – תלמדו מהתוכניות של הרשות הפלסטינית ויכול להיות שהחינוך של ילדי ישראל יהיה עוד יותר טוב. אבל אם זה לא ככה, אז הגיע הזמן להתחיל לשנות, לא?
דני בר גיורא
אני אגיד שני דברים. אחד, לצורך העניין יש גם דברים שאפשר ללמוד מתוכנית הלימודים שלהם. אבל לפי עניות דעתי הצנועה, השאלה הזו היא שאלה עם השלכות ציבוריות כאלה שלהפנות אותה לדרג המקצועי זה לא הכתובת הנכונה, כך אני חושב.
היו"ר אלכס מילר
אז מי? השרים צריכים לקבל החלטה? אין החלטה היום? היום, זאת אומרת, אנחנו ממשיכים עם זה וכולם מתעלמים מזה, נכון? זה בעצם הבשורה? שזה מה שיישאר? רבותיי, זה לא עובד ככה.

תראו, אני חושב שהנושא הזה צריך להיות הרבה יותר נבדק לעומק. אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל באמת להתכנס לכיוון של החלטות אסטרטגיות. מבחינתי, תושב, אזרח, זה לא עניין עקרוני. העניין העקרוני הוא מי מממן. העניין העקרוני הוא מה בסופו של דבר אנחנו רוצים שיצא מזה.

אם אנחנו נכניס גם ויכוח פוליטי לכל הסיפור הזה, אז אין בעיה. אין בעיה. אם את יכולה לבוא ולהגיד לי שלתושבי מדינת ישראל מגיעה השכלה יותר גבוהה מאזרחי מדינת ישראל, אני ארשום את זה לתוך הפרוטוקול, אין בעיה. אז זאת אומרת, אני עכשיו צריך לבוא ואת כל מי שנגיד אפילו לא תושב, ילדי עובדים זרים, הם מה, הם צריכים לקבל איזה שהוא חינוך אחר? הם לא תושבי מדינת ישראל, הם לא אזרחי מדינת ישראל, אין להם שום מעמד בכלל, ואנחנו כן מכניסים אותם לבתי-ספר ורוצים שהם יקבלו את החינוך הטוב ביותר. אז לבוא ולתת לי הערה – הם לא אזרחים, הם תושבים? אז בגלל זה הם צריכים ללמוד לפי התוכניות לימוד של הרשות הפלסטינית? לא מקבל את זה. לא מקבל את זה. ממש לא מקבל את זה.

אני חושב, רבותיי, שהגיע הזמן שבאמת, תהיה פה החלטה אסטרטגית. מבחינתי, לא יודע לכמה שנים, חמש, עשר, 15, 20, אבל שבסופו של דבר, יהיה יישור קו. כל עוד אנחנו מממנים, כל עוד זה חלק ממדינת ישראל, תהיה תוכנית לימודים ישראלית. וזו העובדה.

כן, אתם התחלתם לדבר משהו?
שלי שנדור אלקיים
כן. רצינו לומר לפרוטוקול.
היו"ר אלכס מילר
מי זה רצינו?
שלי שנדור אלקיים
אנחנו מכון אימפקט.
היו"ר אלכס מילר
את מדברת? מי את?
שלי שנדור אלקיים
אני המנכ"ל של מכון המחקר אימפקט סיי, שוועדת החינוך של הכנסת הפנתה את מנח"י להעביר אלינו את ספרי הלימוד. אנחנו אכן בדקנו את ספרי הלימוד, אנחנו אותו מכון שמר בר גיורא שכח את שמו ואני רוצה להעיר למר דקלו, שאותו דנא קוד, שהוא אומר שזה שדרוג לרשימה בינלאומית וכו', זה בסך-הכל מספר קטלוגי בלבד. אין בזה שום מימד פדגוגי או תכני כלשהו. זה מה שאני רוצה לומר לפרוטוקול. אין בזה שום שדרוג מבחינה, לא פדגוגית, לא מבחינת חומרי הסתה, לא מבחינת קריטריונים של שלום וסובלנות, לא משום בחינה של סטנדרט בינלאומי, למעט העובדה שדנא קוד זה מספר קטלוגי, נקודה.
היו"ר אלכס מילר
כן, גברתי, בבקשה.
מאיה חושן
אני ממכון ירושלים לחקר ישראל. אני לא הבנתי את התשובה שמשרד החינוך לא אחראי על החינוך במזרח ירושלים.
דני בר גיורא
שאני, בשבתי במינהלת החינוך המשותפת של משרד החינוך ועיריית ירושלים, היא הכתובת.
משה דקלו
אף אחד לא התנער מאחריות משרד החינוך.
מאיה חושן
אז משרד החינוך כן אחראי.
משה דקלו
בוודאי.
דני בר גיורא
בוודאי.
שלי שנדור אלקיים
אבל אתה משרד החינוך.
מאיה חושן
אז לא הבנתי.
דני בר גיורא
מינהלת החינוך ירושלים היא מנהלה משותפת למשרד החינוך ולעיריית ירושלים.
שלי שנדור אלקיים
זה אומר שזה משרד החינוך.
דני בר גיורא
כן כן, הערתי.
מאיה חושן
אז משרד החינוך אחראי?
דני בר גיורא
לחלוטין, כן.
שלי שנדור אלקיים
צריך לומר את הדברים, לדעת.
היו"ר אלכס מילר
ברור. אין פה, תראי, לבוא ולהגיד שלמשרד החינוך לא איכפת שהוא עצמו, כגוף הראשי, מתעלם ממה שקורה ל- 80,000 איש, אז אין דבר כזה. יש פה מינהלת שהיא מינהלת משותפת. בסופו של דבר, ההליך הוא הליך משותף שההחלטות, אם אנחנו מדברים על הדרג הבכיר שמתקבלים זה על-ידי שר החינוך וראש העירייה. אבל בסופו של דבר, בפועל, זה בעצם המנגנון שקיים. אבל הוא מדבר גם בשם העירייה וגם בשם משרד החינוך.

זו היתה ההערה שלך? זהו, גברתי?
מאיה חושן
כן, אני רק רציתי להבין.
היו"ר אלכס מילר
בסדר. הבנו. בבקשה, אתם רוצים להתייחס לנושא? לא? OK. בבקשה.
יוחנן מנור
אני יושב-ראש מכון אימפקט. מבקר המדינה בשנות ה- 90, בדק את השימוש בספרי הלימוד, לא המאושרים, אלא המומלצים על-ידי משרד החינוך, אותה רשימה שמופיעה בחוזר מנכ"ל. והוא הגיע למסקנה, זה היה בשנות ה- 90, כולל במגזר הערבי, אז במגזר היהודי 25% מהספרים שהשתמשו בהם, לא היו ברשימה של חוזר מנכ"ל. ביסודי. בתיכון, בחטיבת הביניים ובתיכון, היו 50% שאינם מהרשימה. במגזר הערבי אז המצב היה שונה לחלוטין. כמעט 100%, גם ביסודי וגם בתיכון, היה ברשימה של משרד החינוך. אבל המצב השתנה, המצב הזה השתנה לחלוטין אחרי שמשיקולים שונים, בלחץ הציבור של אזרחי ישראל הערביים, ביקשו לבטל את הפיקוח שהיה על בתי-הספר של המגזר הערבי ואז המצב השתנה ואף אחד לא יודע מה קורה בו. ולכן, אני חושב שצריכים לעשות בדיקה, צריכים בדיוק לדעת. אומרים – יש שמועות. אבל אפשר, במקום השמועות אפשר לבדוק. זה הדבר הראשוני, צריכים לדעת בדיוק מה שקורה. אין בעצם, המגזר הערבי עשה מה שהמגזר היהודי כבר שנים עושה. לא יותר מזה. אז זה אולי לא רק לחומרה, אולי זה גם לטובה, אבל צריך לבדוק בדיוק מה המצב, במה הם בעצם, מה ספרי הלימוד שהם משתמשים בהם.

אז לכן, אני אומר שנפנה ולהגיד בצורה מדגמית זה נבדק וכו', זה לא נראה לי. צריכים לעשות בדיקה יסודית.
היו"ר אלכס מילר
בסדר. אני חושב שהפיקוח וההרחבה, זה הכל בסדר, אבל זה אקמול למחלה כרונית, רבותיי, זה לא בדיוק איפה שאנחנו היינו רוצים למצוא את עצמנו בשנות ה- 2000.
יוחנן מנור
סליחה, אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה, התגובה שלך היתה עם המחשבה למזרח ירושלים. אני דיברתי על המגזר הערבי בישראל. זה עוד יותר חמור. זאת אומרת שיכול להיות דווקא שיש תוכנית לימודים, ותוכנית הלימודים לא מכתיבה בדיוק את ספרי הלימוד שיש להשתמש בהם, יש רשימה מומלצת, בסדר, אבל אפשר גם שיש ספרים גם מתאימים.
היו"ר אלכס מילר
על זה גם בדיון שעבר אני אמרתי – רבותיי, כל עוד לא תהיה אחריות אישית של מנהל בית-ספר, על אותו יישום של חוזרי המנכ"ל, זה לא יזוז. מה זה אומר? זה אומר שכל עוד מנהל בית-ספר לא מקבל על עצמו אחריות אישית, זאת אומרת במידה והוא עובר על החוק או שבמידה והוא עובר על ההחלטה של חוזר מנכ"ל והוא בעצם עומד על הדין ולא הילדים שבסופו של דבר לוקחים מהם מבית-הספר רישיון ואז כל הילדים יש להם מקום לימודים אחר. כי היום אין אחריות אישית. אני חושב שבסופו של דבר, גם בנושא הזה, צריך להיות אחריות אישית של מנהל. יש חוזר מנכ"ל, משרד החינוך החליט שזה הספרים, כל מי שמכניס תכנים שהם תכנים לא מאושרים, ובמידה ויש גם תכנים שנבדקו והתגלה שזה יש גם תכנים שהם תכנים מסיתים, צריך ללכת לכלא. או להפך, שיהיה איזה שהוא עונש אחר. אבל אם אין אחריות אישית, אז הוא מצפצף על החוק. ככה זה יעבור. וזה מדובר על ילדי ישראל, על הדור שאחרי דור שגדל על משהו שאף אחד מאיתנו לא יודע ואף אחד מאיתנו לא מפקח ומתעלמים מזה.

אז אני חושב שעצם העובדה שהיום משרד החינוך החליט באמת לבוא ולהחליף את הפיקוח, גם על הלא רשמי וגם לבוא ולתת באמת לעשות בדיקה הרבה יותר מקיפה, זה בסדר גמור, השאלה מה קורה אחרי שהדברים מתגלים. עושים שימוע? אומרים לו נו-נו-נו?
משה דקלו
עושים שימוע. כן, יש תהליכי שימוע.
היו"ר אלכס מילר
כן, אז אומרים לו נו-נו-נו?
משה דקלו
מכניסים לו מכתב לתיק האישי ובפעם הבאה, אם הוא ירצה להתקדם, אז ייראו את התיק הזה.
היו"ר אלכס מילר
בסדר. תשמע, אתה מבין שהנזק מול הסיכון שלוקח אותו מנהל בית-ספר, למול נזק שיכול להיות לילדים, זה שמיים וארץ. כי תשמע, כי אני יודע מה קורה בסופו של דבר עם אותם הלחצים שקיימים גם במגזר הערבי על מנהלי בתי-הספר, על הלחצים של להכניס גם תנועות מסוימות לתוך הפעילות בבתי-הספר, בשטח בית-הספר, על רגולציה של ילדים, על ניסיון העברה אותם לחינוך שהוא חינוך פרטי ולא ציבורי, שמי שעומד שם בראשי העמותות זה ראשי התנועות האסלאמיות. היה לנו כאן בדיון, וזה לא אנחנו העלינו את זה. מי שהעלה את זה, זה אותם חברי כנסת ערביים בעצמם, שגילו חלק מהם, לפחות, את העניין שהוא עניין אבסורדי. אז זה מה שקורה.

אז אני כבר פעם שלישית, אנחנו דיברנו על זה, על הנושא של תשלומים נוספים ותשלומים מרצון שכאשר מנהל בית-ספר מקבל החלטה לצפצף על החוזר מנכ"ל ולבעוט כמה שהוא רוצה, אין לו אחריות אישית. אנחנו מדברים על תוכניות הלימוד, אין לו אחריות אישית. אז אני חושב שבהתאם למה שהיום אנחנו כבר ראינו וגילינו, הגיע הזמן שבאמת משרד החינוך יחליט, או לחוקק חוק או שאנחנו נעשה את זה כחברי כנסת, או שזה יהיה חוק ממשלתי, שלפחות על דברים מסוימים בתוך המנגנון של מערכת החינוך, תהיה אחראית אישית על מנהל. אתה עושה את העבודה? אתה מביא תוכניות לימוד? אתה מאשר ספרים? הוא מקבל על עצמו החלטה, מה יותר משתלם לו. לא להסתבך עם כל מה שיש לו שם בתוך המקום, בתוך כפר, או לבוא וללכת ולהסתבך. אני חושב שבסופו של דבר לפי המנגנון ולפי מה שאנחנו רואים, העדיפות ברורה.

אתה רוצה להוסיף משהו?
יובל וורגן
עוד משפט קטן להתייחס לדברים האחרונים של ד"ר מנור לגבי המגזר הערבי, אם אני יכול הפעם רק לקחת את הצד של משרד החינוך, באופן חד פעמי.
משה דקלו
תודה רבה, באמת.
יובל וורגן
לצורך המסמך הזה.
משה דקלו
אבל הנתונים שלנו.
יובל וורגן
מעבר לבקרה המדגמית.
משה דקלו
אז הנתונים שלנו.
יובל וורגן
ודאי. מעבר לבקרה, אנחנו גם ביקשנו ממנהלות המחוזות הרלוונטיים, שזה בעיקר מחוזות הצפון והדרום, ואנחנו יודעים שהם הלכו ובדקו, לא השיבו מייד תשובה, הלכו ובדקו עם המפקחים הכוללים על בתי-הספר, שאמורים לפקח באופן די שוטף, לא רק בקרה מדגמית אחת לשנה ואין היום ממצאים שיכולים לתמוך, אני לא יכול לסתור לחלוטין את ההשערה שלך, אבל קשה להאמין שהיה משהו מאוד גורף ומאוד רווח שהמפקחים השוטפים על בתי-הספר לא מודעים לו ומעבר לזה, טענה נוספת שהעירו לנו כמה אנשים שביקשנו את דעתם לצורך המסמך, זה שכאשר עוסקים בתיכונים, אנחנו יודעים מהדיונים בוועדה הזאת, שההתמקדות היום היא מאוד מאוד מאוד בהישגים, ובהישגים זה בבחינות הבגרות וכאשר אתה מנסה להכין לבחינות הבגרות, הזמן שנותר כדי ללמד איזה שהיא תוכנית לימודים מקיפה אחרת, שלא קשורה לתוכנית של משרד החינוך, הוא מאוד מצומצם.
היו"ר אלכס מילר
יש לי שאלה. היום בעצם מול מי צריך לסכם שבמידה ויש איזה שהוא הליך של כניסה של בית-ספר לתוכנית הלימודים הישראלית, מי בעצם צריך לקבל החלטה – מנהל בית-הספר?
דני בר גיורא
ככל שיש פניות אלינו מקהילות, אז אנחנו בוודאי מגיבים.
היו"ר אלכס מילר
כן, אבל איך בעצם ההליך הזה אמור, אם נגיד יש בית-ספר.
דני בר גיורא
מלמטה למעלה. מהקהילה, זה בדרך-כלל.
היו"ר אלכס מילר
מה, כל ההורים צריכים לחתום?
דני בר גיורא
לא, מספיק שיירצו לפתוח אפילו כיתה בתוך שכבה בבית-ספר. בכל פעם שיבקשו, ויש פניות אלינו, אנחנו בוודאי מאשרים את זה. ויש כאלה.
היו"ר אלכס מילר
כן, אבל אני צריך להבין. מי היום ממנה מנהלי בתי-ספר, אתם, נכון? עיריית ירושלים?
דני בר גיורא
כן. לבתי-ספר יסודיים זה מכרז, לעובדי מדינה בתיכונים זה עובדי עירייה ובמוכר שאינו רשמי זה הבעלויות, זה לא המשרד ולא העירייה.
היו"ר אלכס מילר
בסדר. אז אני, לא, אבל עדיין יש את הוועדה שאתם קובעים.
דני בר גיורא
יש מכרזים, כן.
היו"ר אלכס מילר
אז מה שאני אומר, שלדעתי, אם אתם, אני מציע, בוא נעשה דבר כזה. אני קודם כל, אנחנו סיימנו. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?
שלי שנדור אלקיים
כן, אני מבקשת.
היו"ר אלכס מילר
בבקשה. אז לפני שאני אסכם, בבקשה.
משה דקלו
ראשית, אין ביטוי אצלנו שנקרא ספרי לימוד מומלצים. זה דבר שלא קיים. זה או מאושרים או לא מאושרים. המלצה זה דבר שהוא לא נכון, בכלל. גם הביטוי, יש כל מיני ביטויים שמשתמשים בהם במערכת, שהם שגויים, מן היסוד, ואנשים לא תמיד ערים למיסקונספציות האלה.

העניין השני זה שדנא קוד הוא לא סתם מספר, עם כל הכבוד לגברת, הדנא קוד ניתן אחרי שהדבר הזה עובר אישור ובדיקה אקדמית ובדיקה של קוראים. מדינת ישראל איננה נותנת את הקוד סתם. זה לא קטלוג. אני יכול לספרר רגיל. כך שהעניין הזה של דנא קוד הוא עניין משמעותי. זה לא מו"ל רגיל, המדינה. המדינה היא מו"ל שלוקח אחריות והוא אומר – קראנו את הספר הזה, הספר הזה תקין, הספר הזה עומד בסטנדרטים של תוכנית הלימודים, בסטנדרטים אקדמיים, ובסטנדרטים פדגוגיים. אין משחקים בעניין הזה. דנא קוד זה לא סתם מספר קטלוגי.

העניין של תוכניות הלימודים. צריך לומר שבחינוך העל יסודי, למשל בחינוך הטכנולוגי, קצב השינויים של תוכניות הלימודים מאלקטרוניקה רגילה לאלקטרוניקה כזו, ממכאניקה למקטרוניקה, קצב השינויים של התוכן הוא מאוד גבוה. יש מקצועות בחינוך העל יסודי, בחינוך הטכנולוגי, שמשך מחצית החיים שלהם היא כמעט שנתיים. זאת אומרת, מחצית החיים זה מתי משנים את כל תוכנית הלימודים – כעבור ארבע שנים. זאת אומרת המונח הזה הוא מונח ידוע ואם משנים תוכניות לימודים בקצב כל-כך גבוה, כי התכנים משתנים, מה לעשות, המדינה מתעדכנת ומלמדת באופן מעודכן, אז הרי יש קושי גם מסחרי להוציא, זה אנחנו לא מדינה גדולה, אנחנו מדינה קטנטונת ולכן הספרים הם כמעט לא כלכליים בחינוך העל-יסודי. נכון, שאנחנו עדיין משתמשים במתמטיקה, זה אחת ההערות שיובל כתב, בספרים שהם לא מאושרים על-ידינו וזו בהחלט בעיה ואנחנו מודעים לה, אבל גם צריך להגיד שברגע שכותבת מדינה תוכנית לימודים ומורה יודע לעשות לעצמו מערך שיעור ומכין לעצמו את החומרים בחינוך העל יסודי, אני באופן אישי מורה לאלקטרוניקה אז אני בדיוק יודע שאני לא מחכה לספר לימוד, אני יודע את האלקטרוניקה מספרים בשפות אחרות, מכין את השיעורים. בחינוך העל יסודי, המורים הרבה יותר קופצים קדימה עם תוכניות הלימודים שלהם ולא מחכים לספרים. זאת אומרת, לכן התמונה של העל יסודי היא כל-כך פרובלמאטית.

עכשיו, עוד דבר אחד. חינוך מוכר שאינו רשמי זה חינוך שהוא לא בדיוק החינוך הממלכתי, הוא חינוך אחר ואנחנו נכנסים לבקרה לשם. אנחנו כותבים להם את המכתבים, אנחנו מביאים אותם לשימוע. נכון, אני לא מקבל את המסקנה שלך, אבל זה כן מזיז למנהלים, המנהלים לא מרגישים נוח בשימועים. אני בעצמי עושה בחודש לפחות 20 שימועים ואני יודע מה המשמעות של מכתב בתיק אישי של מנהל.

עולם האכיפה שאולי אתה מרמז אליו, הוא עולם הרבה יותר קשה להיכנס אליו, אבל מנהלים הם קודם כל מחנכים, הם מאוד מעוניינים לתקן את דרכיהם, הם משפרים את זה, הם לוקחים בחשבון את ההערות שלנו וכשאנחנו יושבים אתם שעה שלמה וחותכים את כל הנסיבות לאן הגענו, אז העניין הזה הוא לא כך.
היו"ר אלכס מילר
זה גם עניין של הרתעה.
משה דקלו
כן, תראה, מה שלמדנו במשך השנים, מ- 2003, כשהתחלנו עם התהליך הזה, שעצם קיומה של בקרה, היא בעצמה כבר גורם מרתיע. היא בעצמה כבר מקטינה את ההתנהגויות השליליות.

עוד הערה אחת. כן, הכניסו תוכניות לימודים נוספות גם במתמטיקה, פשוט בכדי לשפר את ההישגים של התלמידים והנה התוצאות של בחינות הבגרות ואנחנו מאוד שמחים עליהן כי אנחנו עושים הרבה עבודה.
היו"ר אלכס מילר
מצוין. כן, רצית לדבר. בבקשה.
שלי שנדור אלקיים
כן. אני רוצה לומר שספרי הלימוד הם סמן מאוד חשוב. מורים וגם תלמידים משתמשים בהם, בכל מקום בארץ, במזרח ירושלים, בעולם. התכנים של ספרי הלימוד הם פרדיקטור תקף לתוכן הכללי של כל חינוך ולכן חשוב מאוד קודם כל לציין את העובדה שוועדת החינוך של הכנסת למעשה ביצעה מהלך ראשון לפני שנה, ביחס לספרי הלימוד של מזרח ירושלים, והורתה להעביר את זה לבדיקה. אם לוקחים את ההיגיון של היו"ר הנכבד, של מנהל בית-ספר אחראי באופן אישי לתכנים, לספרי הלימוד שהוא מחליט ללמד ואם יש שם תכנים של הסתה, יש לו אחריות אישית. אז גם יש אחריות אישית למנהל מנח"י, ולשר החינוך, אם יש תכנים של הסתה, ונמצאו תכנים של הסתה בבדיקה של מכון אימפקט בספרי הלימוד של מזרח ירושלים וזה מהלך שהחלה ועדת החינוך, מהלך חשוב מבחינה פדגוגית וקודם כל אני רוצה לציין את זה וגם לומר שאנחנו בחינוך, מורה מקבל כסף על עבודתו. אם אנחנו לימדנו דבר, אז זה דבר שביצענו עבודה, עבודה שהיא נעשתה, נעשו בה, גם הושקעה בה כישרון, גם מומחיות, גם שעות עבודה. וברגע שמנהל מנח"י מודה שהוא למד את הדו"ח והוא למד דברים ומהבדיקה הזאת הוא הולך לשבח עכשיו, מהיום והלאה, את הבדיקה, אני חושבת שהוועדה צריכה לשים לב לדבר ולדעת שאנחנו, יש לנו מומחיות, אנחנו נשמח באופן אישי להיפגש עם מנהל מנח"י, שיש לו אחריות אישית על התכנים הללו, ולהמשיך את התרומה שלנו וזה לא רק תרומה, זו עבודה עבודה. ששווה כסף.
היו"ר אלכס מילר
תודה. רבותיי, קודם כל, אני רוצה לסכם ואני גם רוצה לפנות לעיריית ירושלים עם כמה בקשות. קודם כל, אני רוצה לברך על כך שבאמת מתחילים ליישם כאן גם את המסקנות של ועדת החינוך ובאופן כללי את האסטרטגיה של יישום ההחלטות שמתקבלות במערכת בכל המנגנון של הבקרה ובכל המנגנון של הפיקוח על ספרי לימוד, על התכנים והרחבה לרשמי בלתי פורמאלי. זה הדבר הראשון.

הדבר השני, אני רוצה לפנות לעיריית ירושלים עם בקשה לעשות, אני לא יודע אם עד היום זה נעשה, אבל אם אתם יכולים לעשות סקר במזרח ירושלים ולבדוק האם יש רצון לעבור לתוכניות לימוד ישראליות. אם אתה אומר שזה בא מלמטה. אם אתה אומר שזה בא מהקהילה, אז יכול להיות שכדאי לערוך סקר ולבדוק כמה בעצם התושבים עצמם רוצים לעבור לתוכניות לימוד ישראליות. ואם יש אחוז מאוד גבוה, אז כנראה שיש מישהו שבולם את זה מבפנים. כי אם השטח רוצה לעבור ואם יש רצון, אז יכול להיות שיש איפה שהוא שם בלם שצריך למצוא אותו ולהתגבר עליו.

אני כן קובע שאני רואה חשיבות שבסופו של דבר, אנחנו נהיה עם תוכנית מסודרת להתקדמות בנושא הזה. אני חושב שתודה לאל אנחנו עם ניסיון מספיק שנים, של שיפור במערכת החינוך שאנחנו יודעים לתת חינוך טוב והתוכניות שיש במערכת הן תוכניות מעולות, שיכולים לשפר את החינוך של ילדי ישראל וכל מי שבעצם נמצא כאן, צריך לדעתי ללמוד לפי התוכניות האלה, אם אנחנו רוצים חינוך טוב. אני כבר לא מדבר על הנושאים, על התכנים שהם תכני הסתה וקריאה לשנאה או דברים כאלו, זה כבר משהו שמעל ומעבר. ושם אני מקווה מאוד שהחוק שאנחנו מכינים כאן על אחריות אישית של מנהל בנושאים מסוימים שקשורים גם לחוזרי מנכ"ל ובאופן כללי לחוק, שתהיה אחריות אישית עד הפלילי, בנושאים שונים בתוך המערכת. זה בעניין זה.

ואני כמובן גם מברך על העבודה שאתם עושים וכל מי שהגיע לכאן עם המחקרים וכמובן יובל, לך על המחקר שעשית, אנחנו כאן בפגרה ואתה עובד נון-סטופ ועל זה גם אני מברך אותך.

טוב, רבותיי, אנחנו נקיים כאן ישיבה מתי שיהיה לכם, למשרד החינוך, איזה שהוא דיווח על הבדיקה שאתם עורכים בחינוך הלא רשמי. תעבירו לנו איזה שהוא דו"ח שאנחנו נראה איפה הדברים עומדים, אבל גם באופן כללי, אני רוצה שהמסר גם יעבור לשר, שאנחנו צריכים להתקדם גם בנושא הזה. זאת אומרת, ההחלטה בסופו של דבר צריכה להיות שלו ושל ראש עיריית ירושלים בנושא של מזרח העיר, כך שבאמת תהיה פה החלטה אסטרטגית לתקופה שפרושה לכמה שנים, אבל לפחות שתהיה איזה שהוא אופק. תאמינו לי, לדעתי זה הרבה יותר טוב לילדים.

אני סיכמתי ואני סיימתי. תודה רבה, רבותיי, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30

קוד המקור של הנתונים